תעלומת ה-15,000
הפוסט הזה ינסה לפצח תעלומה: איך לעזאזל הצליח הפוסט הקודם שלי לרשום 15,000 צפיות בתוך 3 ימים? במונחי הבלוג הזה (לא יודע איך זה אצל אחרים), זאת תהודה חסרת תקדים: פי 4 מהשיא הקודם, פי 12 מממוצע הצפיה לפוסט רגיל. אני לא סופר את עשרות המיילים שקיבלתי, גם לא את הנאצות ואפילו לא את האיום בתביעת דיבה (בשם "הציבור הדתי").
החידה לא טריביאלית. הפוסט על איתמר חרג בהרבה מן התפוצה הרגילה של השמאל הרדיקלי (47 איש, בפעם האחרונה שספרתי). מצד שני, לפי התרשמותי, רוב הקוראים הנוספים לא היו אנשי ימין מובהקים. אומנם גם כאלה קראו אותו (זה המקום להודות לאתר "רוטר" על שירותי ההפצה הנאמנים, ולהעיר להם שלהעתיק פוסט כזה בלי הקישורים שלו זה בדיחה), אבל באופן יחסי – מרבית התגובות לא היו משם. מכיוון שמגיבי הימין לא ידועים בחיישנותם או שתקנותם, אני מסיק שהרוב הגדול של הקוראים היו אנשי מרכז או שמאל מתון (אבל אם כבר, אולי מישהו בצוות וורדפרס יפַתח כלי לפילוח פוליטי של הקוראים? סתם רעיון).
גם הדיון לא היה אינטנסיבי יותר מאשר בפוסטים אחרים. כשהגענו לתחום 80 התגובות (תמיד זה באזור ה-80) הוויכוח מיצה את עצמו, כל השאלות נשאלו, כל התשובות ניתנו, ונשאר רק לופ מציק שביצעתי בו המתת חסד. בכל זאת, קצב הגידול בצפיות לא ירד, מה שמעיד על חשיפה מתמשכת לקוראים חדשים.
אבל למה דווקא הפוסט הזה? אם תורשה לי חוות דעת (אומנם משוחדת משהו), לא מדובר בפסגת השגי הבלוג הזה. כבר היו פוסטים חשובים יותר, מקיפים יותר, מתוחקרים יותר, עמוקים יותר, פרובוקטיביים יותר, ומצחיקים יותר (הנה, הצלחתי להגניב פנימה גם סיור בזק וירטואלי בבלוג לכל הקוראים החדשים).
דעתי שלי אינה נוחה מהפוסט על איתמר מעוד שתי סיבות. ראשית, לא כתבתי אותו בששון ובמחולות, אלא כמי שרואה עצמו חייב להגיב על שטף תעמולה ציני; בתוך כך הרגשתי שגם אני משתף פעולה עם הזוהמה הזאת. מצד שני – שתיקה גמורה לא היתה אופציה, כפי שכתבתי בתגובות. הדברים האלה אינם בגדר "כותבים ובוכים", אלא רק דיווח פשוט על הלך הרוח שבו הפוסט נכתב. עניין אישי, שלא אמור להשפיע על התקבלות הטקסט, ונוגע רק לי.
שנית, מי שקורא את הפוסט במנותק מן ההסטוריה של הבלוג עלול לקבל רושם מוטעה כאילו המאבק נגד המתנחלים מעסיק אותי מאד, או נראה לי עקרוני לאג'נדה של השמאל. ולא היא. לאמיתו של דבר, ברוב הפעמים שהתייחסתי להתנחלויות בבלוג זה היה מן הזווית המדינית-ציבורית. חטא ההתנחלות, לדעתי, איננו חטאם הבלעדי של המתנחלים, אלא בראש ובראשונה של ממשלות ישראל לדורותיהן, של כל הציבור שהצביע עבורן (עבודה או ליכוד או קדימה, אין הבדל), ושל מאות ואלפי החברות ובתי העסק שמרוויחים מן הכיבוש. הפוסט על איתמר התעלם מכל ההקשר הזה משום שחשוב היה להוריד את האירוע הרצחני הזה מגבהי המיתוס הלאומני-קורבני של התעמולה הישראלית אל קרקע המציאות המסוכסכת שבה הוא נבט; קרקע של דם, עצים שרופים ואובדן פרנסה. אנשים אמיתיים, ובפרט אנשים תחת דיכוי פוליטי אלים, פועלים ומושפעים מסביבתם המיידית, הרבה לפני שהם נישאים על כנפי אידאולוגיות של לאום ואמונה.
אבל הפוסט לא נגע במשמעות הפוליטית העמוקה של עצם ייתכנות יישוב כמו איתמר במקום שבו הוא נמצא, עצם ייתכנות בחירתו של רב צבאי ראשי מקרב ישוב כזה, וכדומה. בקצרה, קריאה מבודדת בפוסט עלולה לעשות דה-פוליטיזציה של שורשי הסכסוך עם הפלסטינים, כמו גם לנקות, באופן שקרי, את הקוראים "הנאורים" מאחריותם העקיפה לפשעי איתמר.
לסיכום – לא פוסט דגול. אולי נחוץ, אולי בשעתו, אבל זה עדיין לא מסביר את התהודה הבלתי רגילה שהוא קיבל. חזרנו לתעלומה.
התובנות שלי בעניין אינן בגדר מסקנות נחרצות אלא יותר ספקולטיביות. בכל מה שקשור להתפשטות ויראלית ברשת, תמיד ישנם גורמים אקראיים שאי אפשר לנתח עד תום. אני אניח את הגורמים האלה בצד ואנסה להבין מה בפוסט הספציפי על איתמר עניין כל כך הרבה אנשים.
נדמה לי שהגורם הכי משמעותי הוא הצמא האמיתי שיש להרבה מאד אנשים בארץ לקבל סוף סוף מידע, ולא רק תעמולה, מכלי התקשורת המרכזיים. מעבר לדיווחים העובדתיים על הטבח באיתמר (שאין עליהם עוררין), מעבר לכתבות הדיוקן המדמיעות (שגם להן יש מקום; עיתונות טובה צריכה למסור גם תמונה של רגשות, גם זה כלול בדיווח מלא) – מה שהציבור קיבל היה מנה מאד מרוכזת של הסתה נגד העם הפלסטיני בכללותו ונגד השמאל הישראלי. עכשיו גם מסתבר, כפי שמראה אביב טטרסקי, שה"הסתה" הפלסטינית היא במידה רבה פיקציה של התעמולה הישראלית.
ולבסוף קיבלנו את הדובדבן שבקצפת – הכרזות מתלהמות על הגברת הבנייה בשטחים, שהקשר הסיבתי בינה לבין התעצמות הטרור הוכחש לחלוטין.
והנה זה פלא – הסאה הוגדשה. לא מעט אנשים הרגישו בתרמית, במניפולציה שנעשית על גב הטרגדיה של משפחת פוגל. לא מעט אנשים חשו בחילה עמוקה כשהתערובת הדוחה הזאת של צדקנות ולאומנות נדחפה להם במורד הגרון, וחיפשו נואשות משהו אחר. אולי משהו שיצליל את המבט ולא יעכיר אותו.
הפוסט על איתמר מילא את הצורך הזה, נכנס לחלל שהשאירה התקשורת. ונדמה לי שהוא מילא את הצורך הזה גם אצל חלק מהקוראים שלא הסכימו איתו, שהתקוממו על מסקנותיו. גם הם, בינם לבין עצמם, היו חייבים להודות שלא הכל היה ידוע להם.
נכון, גם פוסטים אחרים בבלוג הזה עשו כך ויעשו כך, אבל הפעם, ככל הנראה, הפער בין המציאות המכוערת של יחסי איתמר וסביבתה לבין התמונה הכל-כך מסוננת ומעוקרת שסיפקה התקשורת היה גדול מדי, מופרך מדי, והוא השתכפל מהר מדי, בכל הזירות התקשורתיות, עד שהיה לזרא.
"תודה על המידע, קראתי כאן דברים שלא ידעתי". קיבלתי הרבה תגובות כאלה, גם בפוסט וגם במייל. אני חייב להודות שהמחשבה הראשונה שעוברת לי בראש למקרא תגובה כזאת היא: לא ידעת? איפה לעזאזל חיית ב-10-15 שנה האחרונות? לא ידעת שמאיתמר יצאו רוצחים? שמתנחלי איתמר יורדים לחייהם של תושבי הכפרים מסביבה? לא ידעת שהיא הוקמה בניגוד לחוק? לא ידעת ש"אדמת מדינה" זה לא תכניות בניה מאושרות?
אבל אז אני נזכר: הם חיו במדינת "האח הגדול". הם באמת לא יודעים. מה שהם מקבלים מהתקשורת, יום יום ושעה שעה, זה צירוף של זבל בידורי ורכילות פוליטית. אז איך הם יידעו?
והנה הפרדוקס: מרבית "העובדות הלא נעימות", על איתמר או על כל הבט אפל אחר של השליטה הישראלית בשטחים – מדווחות בכלי התקשורת המרכזיים. תעברו על הקישורים בכל פוסט פוליטי בבלוג הזה – למעלה מ-80 אחוז, להערכתי, מגיעים מארבעת אתרי החדשות המרכזיים ("הארץ", "ואללה", ynet, nrg). מאות, אלפים של ידיעות חדשותיות שמספרות את הסיפור הנורא הזה. וכולן גלויות לעין. אין כמעט צנזורה. פוסטים כמו אלה שחשפו את פרשת ענת קם ופרשת עומר סעיד הם היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. מי שחופר מספיק עמוק, מגלה כמעט את כל המידע הנחוץ באתרי החדשות.
יתירה מזאת: גם דו"חות של ארגוני זכויות אדם שמצוטטים כאן, כמעט תמיד משתמשים בנתונים גולמיים רשמיים: פרסומים ממשלתיים, פסקי דין, החלטות של ועדות כנסת, דו"חות של המנהל האזרחי, וכד'. כך שהטענה כאילו "השמאל מסתמך על מקורות מידע מפוקפקים או מומצאים" – היא קשקוש גמור. השמאל, לפחות אני ומי שאני מכיר, משתמש במקורות מידע גלויים, פומביים, שכל אחד יכול לבחון בעצמו.
אם כך – איך זה שהעובדות לא ידועות? ואיך אני יכול מצד אחד לשפוך אש וגופרית על כלי התקשורת שאינם מספקים תמונה אמיתית של המציאות, ומצד שני להכיר בכך שהם המקור העיקרי למידע שאני שואב אודות השטחים? איך זה, אם לשוב ולצטט את האימרה האלמותית של אורוול, ש"דרוש מאבק מתמיד כדי לראות את מה שמתחת לאף"?
הפרדוקס הוא רק מדומה. וזאת משום שקיים הבדל של שמיים וארץ בין "מידע" ל"תמונה אמיתית". מידע, כשלעצמו, אינו מייצר תמונה. אלפי ידיעות חדשותיות על גזל אדמות של פלסטינים, על תקיפות ורציחות בידי מתנחלים שאינן מגיעות לכלל כתבי אישום, על שוד המים שמתרחש בגדה המערבית, וכך עוד ועוד ועוד – מתפזרות לאורך שנים, לרוחב עיתונים שונים, וטובעות בתהום הנשייה. הן טובעות כי אין בהן "סדר"; ואין בהן סדר כי העיתונות מועלת בתפקידה ואינה מארגנת אותן בתבנית (ניסויים בפסיכולוגיה הוכיחו שתבניות חיוניות לזיכרון; פריטים שמאורגנים בסכימה חזותית או נראטיבית נשמרים בזיכרון הרבה יותר טוב מפריטים שמוצגים ללא כל סכימה).
התבניות המוכנות-מראש של העיתונות יצוקות כולן במתכונת לאומנית וניאו-ליברלית. פיגועי טרור, התבטאויות של ראשי החמאס, התחמשות של איראן – כל אלה זוכים לטיפול מדוקדק, לפרשנות מבארת, לארגון שיוצק בהן משמעות נראטיבית: המשמעות של "כל הערבים נגדנו, מאז ומעולם". זה סיפור טוב, סיפור חזק, וכשיש לך סיפור כזה – כבר לא צריך עובדות. הבניין עומד בלי פיגומים.
ואילו כל העובדות ההפוכות – כל אלו שמורות על אחריותה של ישראל לאסון שבו היא נמצאת – נשארות מפוזרות על הרצפה, חלקי פאזל לא מתאימים שאף אחד לא טורח לצרף יחדיו.
אז זה מה שהבלוג הזה, וגם בלוגים אחרים בשמאל, מנסים לעשות: לצרף את הפאזל. להפוך את המידע לתיעוד, לאמירה קוהרנטית, לסיפור עם משמעות וכיוון. כבר כתבתי פעם שבמדינה מתוקנת התקשורת היתה אמורה לבצע את המשימה הזאת אבל אצלנו, בלית ברירה, היא הפכה להיות המשימה העיקרית של השמאל.
ובכל זאת, מכל הסיפור הזה אני מוציא לקח חיובי. הלקח קשור לויכוח הנושן בין שתי עמדות בשמאל שניתן לסכמן כך: "אם רק אנשים היו נחשפים לאמת, הם היו משנים את דעתם", לעומת "עזוב אותך, אנשים לא מתעניינים באמת, דעתם קבועה מראש". כשלעצמי תמיד הכרתי בכך ששתי העמדות נכונות – יש אנשים כאלה ויש אנשים כאלה. הוויכוח שלי היה עם מי שלא הכיר בכלל בקיומה של הקבוצה הראשונה. במסה שכתבתי על משמעותה ותפקידה של הכתיבה הפוליטית, ניסיתי לכוון את דבריי בעיקר (גם אם לא רק) אל הקבוצה הזאת: האנשים ההגונים, שפשוט אינם יודעים מה שחובה עליהם לדעת. כן, הם כנראה מיעוט, וכן, לא מובטחת לנו תמיכתם גם אחרי שיתוודעו אל האמת. ובכל זאת, אל מי נדבר אם לא אליהם?
והנה, כנראה שהפוסט על איתמר דיבר אליהם. בעיקר אליהם. אלפים מהם. אז אולי בכל זאת אנחנו עושים משהו נכון.
מכאן אפשר לפתוח דיון המשך, איך מעצימים ומרחיבים את הפונקציה הזאת של הבלוגוספרה השמאלית. איך יוצרים מנגנונים של ייצור ידע אלטרנטיבי, ביקורתי, איך מגבשים קהילות שמחוייבות להפצת הידע הזה והעמקתו, ועוד שאלות מרתקות – שאין לי מושג איך עונים עליהן. הבמה שלכם.
[רק בקשה: הדיון בפוסט הקודם נגמר. נא לא לגרור אותו לכאן. מי שלא השתכנע אז, לא ישתכנע גם עכשיו. לכן, אנא הגבילו את תוכן התגובות לתוכן הפוסט הנוכחי]
לא למות טיפש 
היי עידן.
באמת תעלומה.
לגבי הפוסט הקודם, למרות שציינת שהדיון לגביו נגמר, מה שלדעתי מעיד על קוצר רוח וטעות פופולרית בקרב אנשים שמחזיקים בצדקתם ומתקשים לקבל ביקורת, וכמוני כמוך, הפוסט הקודם נכתב כתוצאה מרצח שמעיד על עומק התהום ביחסים בין שני העמים. עלי להתייחס לכך בכדי לנסות ולהבהיר את התעלומה. כשאדם יוצא מדורבן ומשולהב ואולי אף מתוגבר בכדורים ממריצים כדי להכהות את חושיו, הוא יוצא לאחר שעבר שטיפת מוח לאורך זמן רב מצד מרעיו ומצד האויב (אנחנו). זהו מצב שמעיד על נקודת על חזור, על הטירוף שעבר, אם זה כשראה את אחיו נרצח לנגד עיניו ו/או את משפחתו. למרות שאני מאמין שתמיד ניתן להתקדם ולתקן, זה רק תלוי בזמן ובכוונות ובמעשים טובים.
זה קשור לתעלומה כי מדובר באקט המחזיר אותנו לשנאה התהומית שקשה להתמודד ולעכל אותה. שנאה זו מעפילה על עובדות מבורכות שלא שומעים עליהם. לדעתי, לא שומעים עליהם, למרות שהם מפורסמות, כי רובנו מעדיפים להיאחז באמת אחת ולא להתבלבל עם כמה אמיתות המעידות על מורכבות הפאזל במציאות שלנו. זה עניין סטטיסטי. אם רוב הזמן אנחנו שומעים על העוול שנעשה על ידי צד אחד, 10% שנותרים כבר לא מעניינים אותנו.
אז כשאתה מדבר על תעלומה אתה בעצם מדבר על חוסר איזון של ידיעות. ואני מדבר על ידיעות ראשיות, מכיוון שלרובנו אין כוח לחפור ולהתעניין לעומק, אנחנו מעדיפים, כמו "האויב", לחיות את חיינו בשקט, מה גם שאנחנו עסוקים בהישרדות כלכלית שבכל מקרה מעיקה עלינו.
לכן, כשאתה מתעלם מעומק השנאה בפוסט הקודם ובאותה מכה מביא ידיעות אוביקטיביות מבורכות אלה, אתה יוצר התנגדות מצד אחד ומוצא של שלווה וסדר בפאזל הזה כפי שציינת, מהצד האחר.
זוהי לדעתי ה"תעלומה", שמעט מלאה בשחצנות אני חייב לציין. אבל שאפו בכל מקרה!
תודה על הכתיבה הישירה והמפוקחת.
אני יכול לשער רק שמרבית האנשים אינם אוהבים להתעורר מפנטזיה ארוכת שנים של צידקת הדרך ושמישהו (שמאלן רחמנא לצלן?!?) מכבס את הכביסה המלוכלכת בפרהסיה.
חזק ואמץ!
אני חושב שמה שקרה עכשיו, בשונה מפעם – הוא הגעת הפוסט שלך לפייסבוק.
יכול להיות שהמניעים שציינת הם שהובילו מלחתחילה לעשות שר לפייסבוק, אבל זו פעם ראשונה (כמי שמבלה שעות על שעות בפייסבוק, ומצד שני מנוי על הבלוג שלך) שעשרות אנשים עשו לפוסט שלך שר בפייסבוק. כלומר המניעים הם אלה שציינת, אבל הפלטפורמה היא הפייסבוק. הופס, יצא לי להגיד את אותו משפט באותו ניסוח 3 פעמים רצוף, אבל יצא לי המקש של הדליט מהמקלדת..
אגב, לגבי התגובה שלי למעלה – גם פה אני צריך להביא לינקים על מנת להוכיח את זה? או שאתה מאמין לי?
ציינת בהגינות את ההבדל בין מידע ל"תמונה אמיתית", משמע שאתה מודע הייטב לעובדה שאופן הצגת המידע והעובדות משפיע על הנאראטיב, (אתה גם טוען שאופן הצגת המידע ע"י התקשורת הקאנונית, משמש אותם לייצר תמונה מעוותת – לעומת ה"תמונה האמיתית" שאתה מנסה לצייר).
אני נוטה להסכים, רק נראה ששכחת שהמסקנה הפוסט-מודרנית של קו המחשבה הזה היא שאין " תמונה אמיתית".
יש את הסיפור של התקשורת ויש את הסיפור שלך, כל תמונה משקפת קדם הנחות,תפיסות ואינטרסים של מציגיה.
אתה יכול לטעון שיש אינטרס לתקשורת להציג את המידע בצורה שהיא מציגה אותו, גם אם זה אני מסכים. אבל גם לך יש אינטרס, ולכן לא נראה לי שאתה יכול להציג את הסיפור שלך כ"תמונה האמיתית" – אלא כ"תמונה אפשרית" נוספת.
מאמין, עזרא, מאמין. וורדפרס גם יודע להגיד לי כמה הגיעו מפייסבוק. העניין הוא שכמו שאמרתי, גם פוסטים קודמים שלי קושרו בפייסבוק. משהו אחר קרה כאן.
בכל מקרה, השבח לאלוהי הפייסבוק, והשבח לאל שאני לא שם…
נו, איל. מצאת לך למי למכור את "המסקנה הפוסטמודרנית"…
לא קונה אותה בגרוש. יש מצד אחד נתונים, ומצד שני תיאוריות, או הסברים. הנתונים לא תלויים בתיאוריה. כך וכך נושלו, כך וכך נרצחו, פה נהרסו בתים, שם נשרפו עצים. אלה עובדות, לא "הבניות" של המציאות.
מנגד, יש תיאוריות. תיאוריה טובה קושרת מקסימום עובדות תחת מינימום הנחות. תיאוריה פחות טובה מתעלמת מעובדות. תיאוריה גרועה במיוחד מתעלמת מעובדות "שיטתיות", כלומר, כאלה שיש ביניהן דמיון עקבי לאורך זמן (גם הדמיון הזה ניתן לכימות אובייקטיבי, שום דבר סובייקטיבי כאן).
נכון, אי אפשר להוכיח תיאוריות. לכן "תמונת מציאות" איננה זהה למציאות. ועדיין יש די והותר דרכים להעריך שתי תמונות זו מול זו, ולדעת מי מוצלחת יותר.
בזאת אסיים את הדיון האקדמי-מדי הזה. אם נראה לך שכל העובדות שמניתי בפוסט הקודם לא רלבנטיות לתמונה האמיתית – שיבושם לך. רק אזכיר – אני לא טענתי שהעובדות הנגדיות (השנאה של הפלסטינים, נניח) אינן רלבנטיות. טענתי שהן חלקיות.
רציתי להגיב על הפוסט הקודם אבל סגרת את התגובות לפני שהספקתי.
עוד מקרה רצח שהתרחש רק לפני חודש היה הרצח של חוסאם רווידי במרכז ירושלים על ידי 4 צעירים דתיים שהמשטרה הגדירה בגרוטסקיות כ"תקיפה על רקע לאומי שהתגלגלה לרצח". בכל מקרה, אחד מארבעת הקטינים שתקפו ורצחו את את חוסאם הוא תושב איתמר. גם עובדה זאת התפרסמה בכל התקשורת הישראלית.
רק לגבי דבר אחד – גם אני חי במדינת ה"אח הגדול". גם אני צופה בזבל הבידורי הזה, על בסיס שבועי. ובכל זאת אני קורא את הפוסטים שלך, ובכל זאת אני "יודע". להאשים את התכנית בכך שאנשים לא יודעים זה להסיר את האחריות מהאנשים עצמם שיכולים לדעת, אם רק ירצו. הם לא צריכים להפסיק לראות "האח הגדול" בשביל זה.
באופן כללי, הקישור התדיר מדי לאחרונה בין הבורות והאדישות של "העם" לתכניות ריאליטי מובן לי אבל הוא קצת אוטומטי מדי. אנשים פה חיו במשך עשרות שנים לפני המצאת תכניות הריאליטי כשהם לא מודעים לעוול שנגרם יום יום ושעה שעה בשטחים. איכשהו המודעות הזו גדלה מאוד בשנים האחרונות, דווקא עם התעצמות הריאליטי (זה לא בהכרח קשור, אבל זה לפחות משהו ששווה לשים אליו לב).
האנשים שלא יודעים לא רוצים לדעת. אם זה לא יהיה "האח הגדול", זה יהיה "ליגת האלופות" או שייצאו להופעות סטנד אפ. נכון שהבידור בא לפעמים במקום "האמת הכואבת", אבל אף אחד לא יכול לצרוך רק את האמת הכואבת כל הזמן.
הי עידן
מספר הצפיות הגדול מדהים, ומראה, כך אני רוצה לקוות, שאנשים שלא היו מעורבים עד כה התחילו להתעניין. אני מנוי על הבלוג שלך ולדעתי בלוג זה והבלוג של יוסי גורביץ הם שני הבלוגים הטובים ביותר ברשת בתחומם, בעברית. אני חושב שאנשים לא יודעים או לא זוכרים את העובדות. אני קורא את כל הידיעות והמאמרים על הנעשה בשטחים ואני מתאר לעצמי שקראתי גם על מעלליהם של מתנחלי איתמר, אך לא זכרתי. תפקיד של עיתונאי כשהוא מביא ידיעה כזו, הטבח באיתמר, להביא את כל הרקע הרלוונטי בדיוק כפי שאתה עשית אלא שאף עיתונאי למיטב ידיעתי אינו עושה זאת. אין היום עיתונות אמיתית זולת העיתונות ברשת. פעם הייתי קורא את הארץ יום יום, היום רק בסופי שבוע. אני שואב את ידיעותיי רק מהמתפרס ברשת לרבות העיתונות הארצית.
פורום רוטר אותו הזכרת יש לו מעלה גדולה, הוא מביא מגוון גדול מאד של מקורות. דרכו התוועדתי לראשונה לפרשת ענת קם ובעקבות זאת הגעתי לכל הבלוגים הנהדרים ברשת כמו הבלוג שלך יישר כוח!
הופ: טוב, כנראה שהביטוי "מדינת האח הגדול" הובן באופן צר מדי. הראליטי זה רק פן אחד שלו. ובנוסף גם כיוונתי למשמעות המקורית (האורוולינית), לפיה יש פיקוח מתמיד על המידע שזורם והאופן שבו הוא מוצג לאזרח. אני מסכים שיש הרבה ש"לא רוצים לדעת". אבל "רצייה", בהקשר הזה, זה לא מצב דיכוטומי, אלא סקאלה מאד מעורפלת, לא תמיד מודעת. לא כולם קיבלו החלטה מודעת ונחרצת – "לא לדעת!". הרבה פשוט לא מודעים למקורות האינפורמציה החלופיים שברשת, וכמו שנאמר כאן, גם ככה החיים קשים, למי יש כוח לעשות תחקירים על כל אירוע. לכן אמרתי שזהו התפקיד המקורי של התקשורת (קורה פיגוע באיתמר? קשה לשלוח עיתונאי לארכיון ולשלוף את מה שידוע?).
ליאור: תודה, מסכים עם דבריך על העיתונות. על "רוטר" אין לי מלים טובות, אין שם שום סטנדרט של אמינות. והם נותנים במה להסתה פרועה נגד השמאל.
עידן, חששתי שאתה מתכוון למובן הרחב אבל ה"זבל בידורי" שכנע אותי שאני לא נובח סתם. בכל אופן, אני מסכים איתך.
כנראה שגלי הצונאמי הגיעו גם לכאן..
בתור מצביע קדימה/העבודה/ליכוד שהגיב בליבו "תודה- החכמתי" למקרא הפוסט הקודם עלי לומר לך כך: בעיית ההתנחלויות, הפלסטינאים, המחיר, העבר, העתיד, ההקפאה, הרשות וכו' – ידועה גם ידועה.
כל זה במאקרו.
עד כאן יש הסבר מה גורם לפלסטינאי מעזה או מרמאללה או ממחנה פליטים זה או אחר לקום ולרצוח תינוקות יהודים בתל אביב או בעמנואל או בירושלים.
ברמת המיקרו (כלומר- איתמר) הדברים לא היו ידועים, ויתכן שהם חלק מבעירה מקומית שם, כמובן על רקע המאקרו הנ"ל.
מכיוון שאני לא שמאל קיצוני- ברור לי שברוב ההתנחלויות לא זה המצב. לא כל המתנחלים הם פורעי חוק אלימים, אלא מיעוטם. יש מספר מוקדים לקיצוניים שבהם- חברון, תפוח, נוער הגבעות ועוד. אני מבין כעת שגם באיתמר המצב אינו מעודד.
נכון- גם קיומה של אריאל (ישוב לא אידאולוגי ולא "בלתי ידידותי לסביבה") הוא מקור לצרות, וגם קיומה של תל אביב אינו ניטרלי.
אמרתי שאני פלוס מינוס במרכז? אמרתי! יש לנו שכנים מחורבנים, ולצערי גם אנחנו לא טלית שכולה תכלת.
אינני חפץ לקלקל לך את החגיגה, אולם מכיוון שתהית איך זה אצל אחרים, אוכל לספר לך כי הרשימה שחיברתי אודות קדאפי והאחות שלו, זכתה ביום הראשון לפרסומה ל-16209 צפיות ומאז נוספו עוד כמעט 11 אלף צפיות. וכל זאת בלי טובות של פייסבוק, בלי עזרה של רוטר, ובלי מנויים של דואר אלקטרוני, אותם אינני מאפשר כלל מתוקף עוינותי הכללית לקוראיי. הכול הודות לאלוהי גוגל שמביא לאתרי מאות קוראים מדי יום ביומו. כך למשל, המחרוזת "החזה הגדול ביותר" הביאה לאתרי עד כה מעל 19 אלף סוטים.
יהודה, המספרים שלך לא מקלקלים לי את החגיגה, עיני לא צרה בך ובאוסף סוטיך. עצם תגובתך מקלקלת. כבר הגבת כאן בעבר, וכתבתי לך: מי שחוסם את הבלוג שלו לתגובות לא רשאי להגיב אצל אחרים. זאת לפחות עמדתי. מעבר לכך, דברי הבלע שכתבת על השמאל לא נשכחו.
תודה על כתיבתך, עששית קטנה בחושך גדול, הנה משהו רלוונטי: http://www.forward.com/articles/136249/
גם אני מצטרפת למודים לאלוהי הפייסבוק. הוא כמובן לא הסיבה היחידה, אבל בהחלט יש לו תרומה משמעותית, ואני אומרת את זה כמי שכותבת על תרבות (פאקינג ספרות ותרבות)
והזרם שמגיע אלי בימים האחרונים מפייסבוק פשוט מדהים (מדובר אמנם רק באלפים בודדים) לא כמו אצלך (הלוואי עלי כי זה סוף סוף היה מוכיח את הצורך בתרבות בארץ הזאת)
אז כאמור, אולי בכל זאת אנחנו עושים כאן משהו טוב בהתעקשותנו.
ובעיקר שאפו לך עידן. זו ההזדמנות להגיד שבעיני זה היה אחד הפוסטים החשובים שלך. לגמרי אחד החשובים והאמיצים שבהם.
תודה, על המאבק הסיזיפי והתרומה החשובה להסרת מסך הבערות מרצון של החברה השוקעת שלנו.
רק בהמשך לדברי יהודה, הנתונים האלה בהחלט כן מדהימים, שכן לא מדובר בליקוטי הקלקות של מאוננים גולשי גוגל, אלא אנשים בעלי עניין במדיניות ופוליטיקה. שונה לגמרי. כמי שרשימות הבלוג שלו נמצאות לא פעם בראש הטבלה, אני יכול לומר לך שעם כל זאת אף רשימה שלי לא הגיעה לרבע מהנתונים שהצגת. ישר כוח והמשך בעבודה הטובה.
חן חן, אסתי.
http://www.niemanlab.org/2011/03/lessons-of-the-like-log-the-big-story-and-the-nuances-of-shareability/
עידן, מצורף כאן לינק למאמר שהתפרסם לאחרונה ומנסה להסביר את התופעה הזו. לפי המאמר "דעות" זה העתיד. או לפחות העתיד של התקשורת. דרך אגב, גם למאמר הזה הגעתי דרך חבר שחלק אותו בפייסבוק.
עבודה מצויינת.
אני רוצה להציע הסבר ציני יותר, אופטימי פחות, להצלחה של הפוסט הזה: הרצח באיתמר הותיר רבים בשמאל-מרכז חסרי אונים מול טענות הימין. אלו שתומכים מתוך הרגל בפתרון שתי מדינות (בלי נכונות אמיתית לוותר על שום דבר) לא ידעו איך להשיב לאמירות על כך שאין עם מי לדבר, שמדובר בחיות אדם, שהרצח הזה הוא גורלם של כל היהודים בעיני הפלסטינים. הפוסט שלך סיפק להם את מה שהם היו צריכים: הסבר. ולא סתם הסבר, אלא הסבר כזה שיגביל את הסיבות לגבולות השטחים הכבושים וה"אנשים הרעים" – המתנחלים. כלומר, בדיוק בגלל כל הסיבות שמנית שבגינן הפוסט הזה שונה מפוסטים אחרים שלך, בדיוק בגללן הפוסט הזה זכה לכל כך הרבה תהודה. במובן הזה, הפוסט הזה שלך הוא הפוסט הכי "מערכניקי" שכתבת, והוא מאפשר לקוראים הרלוונטיים לשמר את הדעות שלהם בלי להצטרך להתמודד עם התמונה הגדולה יותר.
אני חושב שהסיבות למה פוסט מסוים פופולארי יותר הן פרוזאיות למדי. מספיק שאתר מרכזי ישים לינק לפוסט שלך וזה יכול להגדיל את מספר הכניסות באלפים. זה אגב לא אומר כמובן שכל אותם המקליקים קוראים את הפוסט או שהם אפילו קהל היעד שלך, כמו שאפשר לראות בקישור מרוטר. בפראפרזה, אולי בעידן האינטרנט לא חשוב מה כותבים עליך כל עוד נתנו לינק לבלוג שלך.
הי עידן,
לדעתי בפוסט שלך היה מתן הד לשאלה שמנקרת אצל רבים מאוד. באיזו מידה מדינת ישראל היא אכן מדינה אחת ובאיזו מידה היא מדינה שמוסדותיה מייצגים למעשה שתי חברות: האחת, חוקית (ישראל) והשניה מהווה
עבירה על הדין הבין לאומי (יהודה). ועוד, באיזו מידה אנו מצויים בעיבורו של תהליך שבסיומו אפשר שחלוקת הארץ תהיה לא בין ישראלים ופלסטינים בלבד אלא בין המזדהים עם הישראליות ובין אלו המזדהים עם היהודאות.
דווקא בריחוק הרגשי שנקטת מן הנרצחים ובניתוח ההגיוני הקר הפגנת לדעתי את האפשרות לדון בגורלם של יהודים תושבי יש"ע כאילו היה מדובר בחדשות חוץ, כאנשים שמהם אתה בוחר להתרחק רגשית ביודעין, ובתרבותם/חייהם אתה בוחר שלא להיות מעורב.
עידן
איזו מדינה מתוקנת אתה יכול להביא בתור דוגמא?אם ניקח את ארה"ב שבה התקשורת אמורה לפחות על פי המיתוס לעשות את עבודתה הרי שגם שם חומסקי עושה יום יום את הנבירה והחילוץ של מידע מתוך ידיעות המופיעות בעיתון.
האם קיימת מדינה כזו ,מתוקנת ,אני תמהה?
באשר לשתי האופציות שהצגת ובהן אנשים או לא ידועים או יודעים אבל המידע מסודר בתבניות שמאלצות אותם לקבל את הנרטיב הרצוי לממסד(פרפראזה שלי).אני הגעתי למסקנה הלא נעימה שבישראל הרוב ככל הנראה כן יודע מה קורה אך לא איכפתי פשוט כי הוא עייף, או במקרה הפחות נעים שונא את הצד שמנגד ומצדיק את מה שנעשה לו .חלק מזה ניתן להסבר על ידי הצגת המידע בתבניות שולטות ומכוונות אבל חלק לא קטן מזה לא מוסבר כך.
אני כמובן תמה ולא תמהה.
כל מה שכתבת בפוסט שלך נכון ועדיין לא ברור לי: ומה לגבי רשומות אחרות שלך? הן לא סייעו להציג את המציאות בצורה קצת יותר צלולה ומאוזנת?
במקרה של הפוסט הקודם שלך זה די ברור, היו כמה שנים מאד שקטות מבחינת פיגועים (בעצמך כתבת כמה זה מתסכל את הימין) ולפתע מעשה זוועה מתועב שכזה, בבת אחת הרוחות סוערות וגם ברשת מתחילים להסתובב כל מיני מאמרים בין עם השתלחות של איזה בלוגר או מאמר של בן כספית שדורש להרוג את המחבלים מאיתמר בלי משפט, באופן טבעי כשכולם רצים לאינטרנט לראות מה כתוב גם אתה זוכה לחשיפה, זה הכל.
אלי: הלינק לא נפתח לי. ולא הבנתי את הכוונה (כיוון שלא קראתי שם): האם הפוסט שלי מסווג כ"דעות"? אני מקווה שלא.
דובי: לדאבוני אני מסכים איתך. ומודה על התובנה. על מנת להיחלץ מן המילכוד המערכניקי, לא נותר לי אלא לנצל את הפוסט ההוא כמלכודת דבש; נלכדו התמימים, החפים בעיני עצמם – ואז ניתן להם בראש… בכל מקרה, זה לא "אופטימי פחות" בעיני, כי אי אפשר לשנות תודעה פוליטית בקפיצה נחשונית אחת. הרי כל הדיון סביב איתמר הניח כמובן מאליו שמדובר ביישוב לגיטימי ("מן היישוב"), ואת זה הפוסט עירער. תסכים אתי שפוסט שהיה מייחס את הטבח לזכרון הטראומה של הנכבה לא היה זוכה לכזאת תהודה… (וממילא היה מופרך).
גיל: מקובל עלי שיש גם גורמים טכנולוגיים עלומים בתמונה. אבל אני די בטוח שמדובר בקריאה ולא בהקלקה, כי נוספו עוד הרבה מנויים.
שועי: איכשהו מה שאתה אומר מתחבר למה שדובי אומר. רק שאצלך זה יוצא חיובי ואצלו שלילי… כשלעצמי אני נמנע מכתיבה על "חלוקת הארץ" או על כל הסדר מדיני אחר (בשביל זה יש סמפוזיונים בכל מיני "מכוני מחקר", שמזמינים אנשים כמו רון פונדק ויוסי ביילין, ומייצרים אינסוף ניירות, ומרוב ניירות כבר אי אפשר לראות את המציאות). בעניין הריחוק הרגשי – כן, מודה באשמה. אבל מה נורא יותר: ריחוק רגשי או שנאה יוקדת? אני לא מרגיש שנאה כלפי המתנחלים (אני יודע שהרבה בשמאל הרדיקלי כן מרגישים כך. זכותם המלאה). לעומת זאת, הם בהחלט מרגישים שנאה כלפיי (אחסוך ממך ציטוטים מהמיילים שקיבלתי). באותה מידה אני לא מרגיש "אהבה" לשותפים למאבק בשמאל. הרגשות הדומיננטים בפוליטיקה שלי הם זעם ואחווה.
הדברים שאמרת גם הזכירו לי דברים שקורט וונגוט אומר בראיון המצולם שצירפתי לפוסט הזה: https://idanlandau.com/2010/12/27/vonnegut-in-dresden/
הוא אומר שמה שהוא ניסה לעשות בראשית כתיבתו זה לכתוב על בני אדם כאילו הוא בא ממאדים. והרעיון הזה היה מהפכני, וגם מרתיע, בזמנו. אבל יש בו כוח ומשיכה עצומים, אני חושב. התשוקה להיחלץ מן האנושי (זוכר את ג'ון גריי?).
איתן: אמריקה זה דוגמה מאד לא טיפוסית. מצד אחד – תקשורת מיינסטרימית מאד מאד סגורה ומצנזרת, למעשה הרבה יותר מהישראלית. מצד שני, עולם גועש של תקשורת אלטנרטיבית – תחנות רדיו, מגזינים ואתרים. יש מקום לכולם. בארץ, "המרכז" רחב יותר, והשוליים ממש מיקרוסקופיים.
עדו: אין לי אלא לצטט שוב את עצמי: "נכון, גם פוסטים אחרים בבלוג הזה עשו כך ויעשו כך, אבל הפעם, ככל הנראה, הפער בין המציאות המכוערת של יחסי איתמר וסביבתה לבין התמונה הכל-כך מסוננת ומעוקרת שסיפקה התקשורת היה גדול מדי, מופרך מדי, והוא השתכפל מהר מדי, בכל הזירות התקשורתיות, עד שהיה לזרא."
ועכשיו אני גם מוסיף את ההסבר של דובי.
בהזדמנות זו אני שוב מודה על התגובות. הרעיון של הפוסט הזה לא היה לנופף במספר הצפיות (למרות שאני גאה בו), אלא להפעיל תהליך של בדיקה עצמית, בשדה שלא כל הכוחות שפועלים בו מוכרים לי. התגובות עוזרות לי להבין טוב יותר את השדה הזה.
דעתי היא שאפשר לפרש את את ההצלחה של הפוסט ההוא בכמה דרכים. והאמת כנראה תהיה שישנן סיבות רבות, שלובות ורקומות אחת אל תוך השנייה, שאותו כתב מסוים הצליח באופן יוצא דופן להתפשט ברחבי הרשת. אני נוטה לפרשנות של מר עדו יותר מכל.
שאלת מה יכול להיות הצעד הבאה, או מה יכול לשחזר ולהעצים את ההצלחה הזו. אני חושב שכפתור הלייק הוא צעד בכיוון הנכון. לדעתי אתה לא צריך לפרסם בעתונות המרכזית (כמו שמציעים לך חדשות לבקרים), אבל כן להפיץ פוסטים חשובים בבמות של השמאל. למשל, בעוקץ. למשל, באתר של תראבוט. למשל, בגדה השמאלית. מידע צריך להיות מרושת. הלינקים בבלוג הם טובים, אבל אפשר להעלות את הרישות לרמה הבאה, ולרשת את פריט המידע עצמו עם שיכפולים שלו.
שמע, אולי כדאי לך למצוא מישהו שיתרגם פוסטים שהאיכות שלהם טובה במיוחד לערבית ואנגלית. יהיו אנשים שישמחו לעשות את זה בחינם — שמאלנים ערבים ואנגלוסקסים. אתה צריך למצוא אותם. וזה יעשה רק טוב לחומרים שאתה מפיץ כאן. נדמה לי שאתה פונה בעיקר לציבור היהודי-ישראלי, אבל עדיין, גם אל הציבור הזה אפשר להגיע כשמוציאים לאור הדיגיטלי בכמה שפות. אולי רוסית היא שפה שאתה צריך לתרגם אליה. אולי אמהרית. אני מבין שאני חושב קצת גדול כאן. אבל אולי זה רק נראה ככה. ואולי זו הדרך. שווה לשקול.
מחשבה נוספת שיש לי זה לשקול מחדש את הצורה שבה מסודרות התגובות. תגובות יכולות להסתדר על ציר הזמן, כמו כאן, או שהם יכולות להסתדר בצורת עץ. העץ הזה יכול להתעדכן אוטומטית כשתגובות חדשות נשלחות, כמו בפייסבוק.
ולבסוף, אולי כדאי לפתוח, סוף סוף, דף בפייסבוק לאתר שלך, או לך (תלוי במידה שבה אתה רוצה לצמצם את פולחן האישיות הפתטי שמתפתח בטבעיות סביב בלוגים כאלו).
http://www.niemanlab.org/2011/03/lessons-of-the-like-log-the-big-story-and-the-nuances-of-shareability/
אני מצרף אותו עוד פעם.
איתי, תודה. רק להבהיר: זה לא שאני מעוניין לפצח את נוסחת רב המכר, כדי להוציא לשוק sequel… אני פשוט מאד סקרן להבין את התופעה.
בעוקץ כבר פרסמתי את הפוסט על סילואן. אתה יודע כמה תגובות היו שם? 6… אולי אציע להם עוד, אבל יש לי רושם שלא משם ייפרצו קהלים חדשים. בטח שלא מן הגדה השמאלית, מועדון עוד יותר סגור. אתה חושב גדול, אבל אני חשבתי יותר גדול: יוזמות חדשות לגמרי, שעוד לא קיימות.
תרגומים: כל הזמן פונים אלי (לאנגלית), ואני מאשר אוטומטית. לפעמים גם מתרגמים. נראה לי שיותר קל להם למצוא אותי מאשר לי אותם. ערבית, רוסית, אמהרית, לדינו ופלמית – מי שבא ברוך הבא. מי מהקוראים שיודע על מועמדים פוטנציאליים – אשמח לשמוע.
סידור תגובות: התחלתי עם עץ וביטלתי את זה. אחרי 3-4 תגובות הטור נהיה צר כמו אטריה, בלתי קריא. ולמעשה, כשיש עשרות תגובות, נורא קשה למצוא מה התעדכן (במקום לרוץ למטה, אתה מתרוצץ בין כל התתי-דיונים שעניינו אותך).
פייסבוק: עד כאן. חיי מספיק מסובכים בלעדיו. אם יהיה לי גם פייסבוק בחיים, הבלוג יהיה הניזוק העיקרי, ואז מה הועלנו?
אתה תגיע לפייסבוק במוקדם או במאוחר. אתה רק דוחה את הקיץ. הכל קורה שם היום. מאבק העוסיות עובר טרנפורמציות רדיקליות בעמוד המאבק. הודות לו נראה כאילו הולך וצומח מרד לא נורמלי נגד ההסתדרות (תגיד לי אתה מה זה, אם לא ברכה מהשמיים).
אתה כמו מוזיקאי בלי עמוד במייספייס לפני כמה שנים.
אל תמדוד את היכולת של יוזמה, כמו הפרסום בהעוקץ, במשתנה כמו כמות התגובות בפוסט הראשון. אם זה יהיה מתמשך, זה יהיה אפקטיבי. להערכתי, בסופו של עניין זה יראה תוצאות שונות. ואולי רק בכמות הכניסות לבלוג.
אני לא אתעקש על הנקודה הזו, אבל אני לא מקבל את הטענה שהעלת.
בכלל אני חושב שממד העקביות הוא מאוד חשוב. יש לי חברים שמשווים הכל להיפהופ, ואני גם אחטא בזה עכשיו: לפעמים אתה יכול להיות ממש טוב במה שאתה עושה, אבל אם אתה לא ממשיך עם זה שנים על גבי שנים ובונה קבוצה של אנשים ששמים עליך עין טובה ומפיצים את הדברים שלך, אז אתה לא תקבל דף בהיסטוריה. אני מכיר עילוי, שפשוט מחפף. ומצד שני, אני מכיר כמה אנשים שפשוט המשיכו לעשות את אותו דבר מסריח שהם עשו מאז שהיו קטנים, וקיבלו תהילה (אני משער, במונחים של הארץ). אתה מביא איכות לשולחן, ואתה מתמיד. זו הדרך.
מסכים – התמדה, מיתוג, צריבת תודעה. פייסבוק – לא. גם טלפון נייד אמרו לי – תראה תראה איך תישבר. לכולם יש. בסוף גם לך יהיה. אבל אין לי. וגם לא יהיה.
היופי (או הכיעור, קח את זה איך שבא לך) בפייסבוק, זה שמישהו אחר יכול לפתוח לך עמוד. עכשיו אתה מבין למה אני מתכוון. זה הרבה יותר בלתי נמנע מפלאפון.
מה, אין לך טלפון נייד?
וגם לא יהיה לך?!
ומה עם תרופות, כשאתה חולה – אתה לוקח?
ומה עם מכוניות? ומה עם מחשב!?!??!?!
מסכים, התמדה, מיתוג, צריבת תודעה. שלא לומר – איכות בכתיבה,
אבל בחייאת, אתה הרי לא רוחניק כ"כ אבוד, נכון?!
עם ישראל טרם התאושש מהטבח הנורא בשבת וכבר כתבי וכותבי השמאל, פרשנים ומנחים, שבים במרץ ובנחישות ועם אפס רגישות לפמפם לעם ישראל אודות השלום הקרב ובא, וכמה עם ישראל ברוב חוצפתו מונע את הגעתו ואף "מעז" להתנגד לוויתורים ולתמוך בבניה ביו"ש ובירושלים. אם בימים שלאחר הטבח הברברי הם צקצקו בלשונם ומילמלו : איך אפשר, בלתי נתפס, כמה כואב, ואיזה מזעזע. טרם יבש הדם והם שבים להסביר כמה מצבנו גרוע באירופה וכיצד השמיים יקרסו אם לא נחריב את ישובי יו"ש ונקים מדינה חמאסית חמש דקות מכפר סבא.
מצבנו גרוע באירופה? מעניין מאוד מי המלשינים המסיתים ומדיחים המשחירים את שמה של ישראל בעולם. קמה לה כנופיית שמאל קיצוני שהבינה שהיא לעולם לא תנצח כאן בחירות והחליטה להסית את העולם נגד ההתנחלויות שקמו בברכתן של כל הממשלות ואחר כך אותם חצופים מסוגלים לבוא ולומר לנו "אין ברירה – חייבים לפנות כי באירופה מגנים אותנו".. ממש כאותו ילד שרצח את הוריו וביכה את מר גורלו כיתום. אפילו גרמניה כבר לא איתנו… כך כתב שלשום איש שמאל ברצינות תהומית , גרמניה של מרקל שאך לא מזמן קבעה כי הרב תרבותיות נכשלה, גרמניה שמדם יהודים עודנה עשנה, היא זו שתכתיב לנו איך נשרוד בג'ונגל במזרח התיכון.
בצרפת אסור לצעוד עם בורקה , בשוויץ אוסרים בניית צריחי מסגדים, ורק לנו אסור להאבק ברוצחים. מה אכפת לכמה אירופאים שונאי יהודים להכתיב לנו להסתכן? וכי הם מגדלים כאן ילדים? הם יבשלו והתבשיל יקדיח וכרגיל עם ישראל יאכל, ילקה, וישלם. ארה"ב ואירופה קידשו אמנם את הדמוקרטיה ותומכות במהפכות במדינות ערב במטרה להביא לבחירות דמוקרטיות הגם שהן עלולות להמליך שלטון איסלמי, אך כאשר בישראל בבחירות דמוקרטיות הימין מנצח ההחלטה לא עוברת ולא מתקבלת ואירופה וארה"ב דורשות לפעול בניגוד להחלטת העם בפטרונות ובגסות ושגרירי ישראל מגמגמים ומתרצים משל בארצנו שלטון עריצים.
עד יום שישי האחרון לעגו כלי התקשורת בגסות וברשעות למתנחלים המתיישבים ברגבי אדמתנו, תלו בהם כל אשמה, והציגו את הערבים כטלית שתכלת כולה. פשיסטים, גזענים,מסיגי גבול, עוקרי עצים, אלו רק חלק מהביטויים המוטחים במתיישבים – ממאמרי מערכת ועד ארץ נהדרת. פתאום בעקבות הטבח גילה עם ישראל שמאחורי המותג המושמץ "מתנחלים" מסתתרים דמויות מדהימות של אנשי משפחה למופת עם ילדים מתוקים שאך אתמול נעקרו ברשעות מגוש קטיף תוך הבטחות השווא שליוו את הגירוש משם כאילו לגיטימציה אירופית וכלל עולמית לפעולה נגד כל גילוי אלימות טרוריסטית מעזה תלווה אותנו מרגע שהחייל האחרון יעזוב את אדמתה "שרק יעזו" הפטיר שרון.
"איזו משפחה נפלאה" השתנקו שדרנים בשידורי הרדיו. באמת? והם היחידים? ביהודה ושומרון וירושלים המזרחית חיים עשרות אלפי משפחות נהדרות
מטובי בנינו ובנותינו אנשים עם אידיאלים, בוגרי צבא ויחידות מובחרות בסדיר ובמילואים, אנשי משפחה למופת, יודעי ספר וגומלי חסדים, שלמרות התנכלויות השמאל והערבים דבקים ביישוב הארץ ולימוד התנ"ך, אנשי חומה ומגדל, המכבים של דורנו, מלח הארץ. די לי בהבטה אקראית בעשרים המשפחות המיישבות את שכונת שמעון הצדיק במסירות ובאהבה בתוכן מ"פ בסדיר וקצין במגלן, תלמיד חכם ובמילואים צנחן, מחנכת מסורה וגננת בגן.
הביטו וראו : מלאים אתם במשטמה ושנאה כלפי טובי בניה של הארץ הזו! עוד לא יבש הדם וכל מחשבתכם נתונה איך לגרום לעם ישראל לשוב לתמוך בהריסת ביתו של התינוק הקטן שניסה לעורר את הוריו השחוטים. כן, מצער ולא נעים, אך האמת העצובה היא שלשמאל ולטרוריסטים הנאלחים ישנה אותה המטרה : פינוי איתמר ומזרח ירושלים, שומרון ויהודה.
אני לא מאמין לכם כשאתם מתרצים את נטישת מה שמכונה אצלכם "הגדה" בכדי לשמור על הרוב היהודי ולמנוע מדינה דו – לאומית. המציף את ארצנו במסתננים ועובדים זרים ומגנה את אלי ישי על כל התבטאות נגד אותם עבריינים השוהים בארץ שלא כחוק – אין לו זכות דיבור על רוב יהודי. לא תשמעו על אף תחקיר אודות ארגוני השמאל המעודדים הסתננות לישראל – כי כולם עסוקים בהשמצת המתנחל. שכירי החרב של קדאפי,דעו : כשתסתיימו את העבודה בלוב אם בנצחונו של קדאפי ואם בתבוסתו, גשו נא לארגוני "זכויות האדם" שאך אמש השמיצו אתכם כרוצחים ברברים וקבלו סיוע בהסתננות לישראל. נגמרה העבודה בלוב? יש עבודה בישראל!
ובכלל, החפץ ברוב יהודי במדינת ישראל אינו עותר לבג"ץ שיאפשר איחוד משפחות. לא תפחידונו בדיבורים על "כיבוש" כביכול בשעה שכולנו יודעים שעזה והערים הערביות ביו"ש תחת שליטה ערבית. בעזה שולטים מרצחי החמאס, ובערי יו"ש שולטים מרצחי הפת"ח ובכניסה לערים הערביות שלטי אזהרה מאירי עיניים : סכנת חיים, הכניסה אסורה.
ובחברון מנהל לו השמאל תעמולה : איכה לתנועת ערבים נסגר רחוב דוד המלך המכונה השוהדא? ותשובה להם מוכנה – כאן אפרטהייד ומדיניות ישראלית מפלה! בו בזמן שהאפרטהייד האמיתי הוא שלאף יהודי אסור חוקית לנוע בכל ערי יו"ש. כואב להם שלערבים אסור לנוע ב – 3% מהעיר חברון והם מתעלמים מכך שליהודים אסור להסתובב ב 97% משטחה. כזה הוא השמאל הרדיקלי לו אחיזה רבה בתקשורת האלקטרונית המקווננת והכתובה.
ומה הפתרון? הלנצח תאכל חרב? ומה עם סוף הסכסוך? והמזרח התיכון החדש מה יהא עליו?? הפתרון הוא פשוט: שהערבים יחדלו לעסוק בטרור ובהסתה וממימלא ישראל לא תשיב מלחמה. היהדות קדמה לנצרות ולאיסלם וזכותנו ההיסטורית בארץ ישראל אינה ניתנת לערעור. שבנו לארצנו אחרי 2,000 שנות גלות כאשר ראשי הציונות נופפו בצדק בתנ"ך כשטר הבעלות העתיק בעולם . גם היום לא מאוחר להיצמד לטיעון הזה בעיקר במדינות הנוצריות המאמינות בתנ"ך כי אין לנו ארץ אחרת.
קודם כל אני רוצה להצהיר בזאת שאני אחת אחת ה"אשמות" (הקטנות. מאוד) מאלה שהפיצו את הפוסט – שמתי לינק אצלי בפייסבוק. אבל אין לי מי יודע מה הרבה חברים. זאת לא הפעם הראשונה כבר שמתי הרבה פעמים לינקים לפוסטים מהבלוג שלך.
אני חושבת שזה באמת טוב שרבים כל כך קראו את הפוסט החשוב על איתמר. אני עצמי קצת התלבטתי אם להפיץ אותו כי מצד אחד העדפתי לשתוק על כך. אבל מצד שני הרגשתי שאנשים חייבים לשמוע את הקול הצלול שלך שהעמיד סוף סוף דברים כהווייתם
הלוואי והייתי אופטימית כמוך. אני עדיין חושבת לצערי, שרוב האנשים לא באמת או לא בכלל מתעניינים, ואם כן אז מעט ובאופן שטחי נורא. והתקשורת עושה את מעשיה בדרך מסרסת תובנות ומבלבלת כפי שתיארת.
פוסט חשוב מאד.
הבעיה היא – אנחנו חיים כטיפשים ומעטים זוכים למות חכמים…
המגיב המתקרא "אני": בשביל אחד שמפציץ פה בקופי-פייסט באורך הגלות, יש לך חוצפה לשמור על אנונימיות?
אם יש לך התייחסות עניינית, תגיב. ובשמך האמיתי.
שלום עידן,
זוהי תגובתי הראשונה כאן. סליחה שאני עומד להפציץ. לא לקמץ במילים.
התוודעתי לכתיבתך בעזרתו של אייל הרצוג שעושה נפשות לבלוג שלך. בעקבות הפוסט המדובר, מצאתי את עצמי לוחץ על כפתור ה"תרום" וקורא את ה"ראיון איתך" עד תומו. מומלץ – משעשע ויעיל. דבר נוסף קרה לי בפעם הראשונה – מצאתי את עצמי "תורם" סכום גדול עשרת מונים ממה שהגדרת כסכום נאות "בלי ללכת סחור-סחור". מדוע זה קרה לי? אני הרי שונא לתרום. קמצן. גם במקרה זה לא באמת תרמתי. בעצם שילמתי על שרות בעל ערך שהצלחתי לכמת אותו לכסף (מה שלא היה מפריע לי להתפתל באי נחת אילו אשתי היתה צופה בי אקראית בעודי משגר אליך באופן בלתי הפיך את מעותי האחרונות).
הרגשתי אסיר תודה על העבודה שעשית. היא דיברה למוח שלי.
"איכות מזוקקת" כיניתי את הפוסט שלך (בניסיון נואל משהו להצדיק את האקט הכלכלי שלי
ולצרף אחרים לפרץ הנדיבות הזר לי כל כך)
אז לאיזו איכות קוונטית חדשה נחשפתי?
לא אנסה כאן להרים ממש את נטל ההסבר לפרשת ה 15,000. אני רק מתאר בקצרה מה קרה לי, מאד סובייקטיבי.
אשתי (האלטר אגו שלי – כמו שצריך…) טוענת שאני איש השמאל הרדיקאלי הכי ימני שהיא יכולה לעלות על דעתה. ייתכן וקוראים נוספים מקיימים בתודעתם אמביוולנטיות (מילה מאוסה, אני מודה) מסוג דומה. "הימניות" שלי יושבת על הציפייה הנאיבית לגלות שבסופו של דבר אני שייך לחלק הצודק. מין כמיהה ילדית להשתייך סוף סוף בלי התלבטויות לקבוצה שלי, שעם אוהדיה בטריבונה אני רוצה לקנות מקום, ולעודד אותה ללא הסתייגות. הקבוצה הזו היא האתוס הארצישראלי המוכר (חלקת אבות, ציונות, הגנה, אויבים הקמים עליך לכלותך, בלי ניואנסים והקשרים) אינני מצליח בכך. והנה הגיע הרצח הזה. הרגשתי שאני שם. לכאוב את האובדן האנושי הגדול הזה כמות שהוא, אנושית, לראות את המתנחל הפרטי הזה כאדם שטרגדיה ניחתה עליו ולהדהות עם כאבו. לא היה לי בראש ימין ושמאל, התנחלויות מול פתרון הסכסוך, רק כאב. פתאום קלטתי שמשהו רע קורה בשקט הדמום הזה. ראיתי את ביבי עולה לשידור. מה שהוא עשה גרם לי להרגיש מצוקה ענקית (בקצרה – התבכיין למה העולם לא מגנה בדיוק באותן מילים שהוא רוצה לשמוע, ואיך הרשות הפלסטינית מסיתה … ומייד אח"כ הוא ולהקת המיללים – אודרוב לעוד בנייה בשטחים, שום התמקדות במילה המפייסת, מגייסת, מחברת לאחריות בניהול הכאב הזה, קוראת לשיקול דעת ולהימנעות מפגיעה באוכלוסיה חפה מפשע שנתונה לחסדינו)
סופית הבנתי שהכל חלק ממשחק פוליטי. שיש פה ניסיון לנכס כאב וצער למטרות בזויות וגם "סתם" אנשי מרכז נופלים בפח ההתבכיינות הזאת. לא שמעתי שום אותנטיות ורצון להבין מה קורה, הוואקום המתקיים בעקבות
ארוע קשה כזה הוא סוג של מערבולת שואבת-כל ומקיאה את כל הזבל הגזעני והסטריאוטיפי כלפי ה"חיה הדו רגלית" הזו. הייתה לי הרגשה מוצקה של חוסר צדק. האתוס הישראלי לא מזדהה עם הקורבנות של "הצד השני" למרות שכל שבוע בחורינו הטובים טובחים בהם. אנחנו נפלאים בלהבין את הכאב שלנו בלי שום יכולת לראות את התמונה הכוללת להבין את הסיטואציה. יש מקום רק לכאב הישראלי\יהודי\לאומני עם כל ההצדקות.
לה"הם" אין שום הצדקות ואפילו לא סיבות או מניעים. הם חיות, אנו כה שונים מהם…
כאן תפס אותי הפוסט שלך. הוא נתן לי כוח להבין את חוסר המוסריות בעמדה הצדקנית הישראלית (מישהו אמר "מוסרנית"?) ולא דרך טיעונים קלאסיים של "ריאל פוליטיק" אלא בעזרת הבאת עובדות פשוטות וענייניות. אובייקטיביזציה והזרה של הכאב. הסתכלתי על זה והבנתי.
תודה.
מני,
איך אומרים ברדיו? ריגשת אותי. תודה על המלים החמות (והתרומה כמובן). אתה אומר שמה שקרה לך זה "סובייקטיבי", אבל אני מאמין שזה כללי יותר, וזה מחזק אותי באמונה (מילה נדירה כאן בבלוג) שמה שאני עושה לא חסר טעם.
ותודה גם לאיל הרצוג.
הרבה קראו את הפוסט שלך על איתמר משום שלא מעטים לינקקו את הפוסט על הקיר שלהם בפייסבוק, כך הגעתי גם אני.
ולמרות שאני כנראה לא שייכת למחנה שלך, אני חייבת לציין שאתה כותב טוב.
בנדני עבר של מחלוקת עקובת-מילים עם עידו. לצערי, "שיחותינו" בתגובות לפוסטים שפירסם בעיתו ב"רשימות" [ימי מלחמת הדמים המיותרת בעזה] היו צורמות. עמדות היסוד שלו עודן חורות לי [בהכללה, בדרך כלל]. וכל זאת, כתבתי, כהקדמת-גילוי.
מקרא שני הפוסטים הללו – זה הנכחי, וקודמו – עורר בי מצוקה רגשית., כמצוקת כולנו; מצוקה הנובעת מרתיעת אנוש ורתיעה קיבוצית רפלקסיבית שלאחר רצח באשר הוא, רצח נתעב של משפחה, של חסרי ישע במיטותיהם.
גם את שועי אני מכיר, ומוקיר. ובכן, שועי, וגם עידו – רשימותיו השניים של עידו אינן מבטאות [בתפיסתי שלי] לא ריחוק, לא קור ולא ניכור. אלו הן רשימות הנחצבות מאנושיות ומדם ליבו של אדם, של אוהב אדם, של חפץ חיים באשר הם, של המכבד את הזולת באשר הוא, מבלי להבחין בין דם לדם.
קריאתן של רשימות אלו, בעיתוי קרוב למעשה הרצח הנתבע [שעידו מציין מפורשות את נתעבותו], אינו קל. כתיבתן, אני משער, בעיתוי שכזה, לא הייתה קלה לעידו [כנרמז על ידו]. כבן למשפחת פוגל ז"ל, לאותם שנותרו בחיים וביסוריהם, הייתי מתענה לקרוא את הרשימות הללו.
ואולם, בשם כל החללים, "משני הצדדים", ראוי גם ראוי, ודווקא בשעה כואבת זו [כל שכן, במקום בו נוטים להטיח, גם אם שלא כראוי, האשמות קולקטיביות ממחנה לעבר המחנה האחר; כל שכן לנוכח השימוש הפוליטי והמניפולטיבי שיש מי שעושים ברצח הנתעב], להזכיראת מאזני הדמים ההדדיים, את גלגוליהם, את המכנה המשותף לשניהם – השנאה, הרצחנות, ביטול הזולת, אי ההכרה בערך ובכבוד האדם באשר הן והם…
רציחתם הנפשעת של בני משפחת פוגל כואבת. כואבת לא פחות היא הידיעה שאנו מייסרים זה את זה בשוטים ומורישים לילדינו מורשת של ייסורים הדדיים בעקרבים. להם, לשנים הבאות, לילדינו, להם הייתי מציע לקרוא בעיון את שתי הרשימות.
תודה, עידו.
[צר לי, אין בכוונתי להביע דיעת בלתי מומחה בשאלת הסיבות לתפוצתם של בלוגים אלו ואחרים]
ענת: ונשאלת השאלה – למה כל כך הרבה לינקקו? כבר חודשים מלנקקים את הפוסטים שלי בפייסבוק. אבל הפעם התפוצה היתה פי 12.
צבי: אולי היו מחלוקות עקובות-מלים, אבל לא זכור לי "צורמות". יש לי זכרון טוב לשמות של מגיבים שמנצלים את הבמה להכפיש או לתקוף אותי אישית. אתה לא היית אחד מהם, משמע, היו מחלוקות ענייניות. תודה על הדברים.
עידן (לא עידו)
אמנם אני בכל זאת קצת חורג מהדרישה שלך, עידן, אבל אני חייב לשאול שאלה שקשורה לא לפוסט עצמו אלא לאחת התגובות שלך בו: ציינת שגם ישראל ביתינו וגם ציפי ליבני תומכות בטרנספר.
על מה בדיוק התבססת ?
נכון, בן, אתה חורג. וזה לא באמת בעיה לאתר את הידיעה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4018505,00.html
רק לא לפתוח כאן דיון על זה, בבקשה.
למגיב המתקרא 'אני' כתבת 'הפתרון הוא פשוט: שהערבים יחדלו לעסוק בטרור ובהסתה וממימלא ישראל לא תשיב מלחמה' . אתה בטוח? תגיד , אם מחר מגיעים כל הערבים מהשטחים (ומעזה?) ורוצים להסתפח למדינת ישראל הנאורה והצודקת ולקבל זכויות אזרח מלאות ומתחייבים לשיר את התקווה בשני קולות כל בוקר מה תהיה תגובת ישראל?
אולי מספיק כבר עם השקר הזה? השנאה של הערבים אלינו היא המזל הגדול של הימין, הרי כל מי שרוצה פה מדינה 'יהודית' לא יכול להסכין עם רוב ערבי בארץ (ובינינו גם רוב השמאל חוץ מהרדיקלי ביותר), הסיוט הכי גדול של הימין הוא שהם כן ירצו שלום ולהשתלב במדינה היהודית הטהורה שלנו. אבל עזוב שטויות, שנים על גבי שנים שמעתי שרק שמאלנים הזויים, חולי רוח ועוכרי ישראל מוכנים לנסיגה מהשטחים למרות שהשטחים מעולם לא סופחו לישראל והנה, אביגדור ליברמן, הימני שבימניים רוצה לתת לרשות הפלשתינאית המזוהמת את אום אל פאחם שנמצאת בתוך הקו הירוק מה שאפילו אורי אבנרי לא העלה על דעתו. כלומר הימין מתחיל להבין שרוב ערבי בתוך מדינת ישראל (במקרה של ליברמן גם אם הם אזרחים לכל דבר) זה לא הדבר הכי רצוי במיוחד אם אתה ימני, את גוש קטיף פינה ראש הממשלה הכי כוחני מהימין וביבי נתניהו מדבר על 2 מדינות ל2 עמים ואולמרט מודה ש35 שנה נלחם בשביל הרעיון הלא נכון כשבינינו ובין השטחים (והמתיישבים שאתה כל כך מפאר) נבנית לה גדר הפרדה (גבול בעברית) שמשאירה אותם בחוץ . טוב סליחה עידן, אני יודע שסטיתי מהדיון המקורי ושזה לא ישנה כלום, כל מה שכתבתי לא מזיז למי שפשוט ממשיך לדקלם את הסיסמאות שבהם האכילו אותו וזה כנראה רוב הימין
ועכשיו לנושא הפוסט המקורי:
היה פעם שדרן חדשות אמריקאי שהרייטינג שלו היה די נמוך, למעשה שקלו להחליף אותו כאשר יום אחד הוא הגיע לעבודה עם סוודר, בבת אחת הרייטינג שלו קפץ והוא הפך להיות המטאור של התחנה. השילוב של הביתיות של הסוודר והסמכותיות שהוא הקרין גרמו למין תחושה של דמות אב שהאמריקאים הזדהו איתה או משהו בסגנון, כלומר באמת אין לדעת מה יגרום לפופולריות פתאומית, זה יכול להיות דבר טריוויאלי לגמרי – כמו סוודר למשל.
כן, עדו, אני רק מנסה למצוא את הסוודר הזה.
כבר 17,000, אגב.
טוב… אני מודה! זה אני המשתמש שנכנס לבלוג שלך 10000 פעם כי חברה שלי לא ענתה לי לטלפון.
סתאם נו, מקסימום חמש.
פוסט מצויין. השאלה היא כיצד כלי התקשורת המרכזיים יכולים לצאת מהתבניות המוכנות מראש, כפי שהגדרת אותן בצדק. הרי תבניות אחרות המראות את התנהלות צה"ל והמתנחלים בשטחים תוריד את התפוצה שלהם באופן אוטומטי ותגרור גינויים כמו אלה שמוטחים ב"הארץ". בדומה, ניתן לראות כי כלי התקושרת באירופה נוקטים קו הרבה פחות נוקשה כלפי נאט"ו באפגניסטאן מאשר נגד צה"ל בשטחים. נראה שביקורת עצמית אף פעם לא תהיה פופולארית. אך אפשר לקוות שככל שמצבה המדיני והביטחוני של ישראל יחמיר כך יתחוור לעוד אנשים הצורך בפיתרון מיידי במקום גרירת הרגליים של הממשלה הפאשיסטית הנוכחית.
אני גם הגעתי לפוסט שלך דרך לינק (יד שניה) בפייסבוק, והפצתי הלאה. אני חושב שהפוסט מילא חלל ריק מול ההצגה המאוד חד צדדית של הרצח. לא שהתקשורת כל כך מאוזנת בדרך כלל, אבל באמת שבמקרה הזה כמעט לא נשמע שום קול (אפילו ברשת) שמערער על התפיסה של "הערבים שוב חזרו לאינסטינקט החייתי שלהם של להרוג יהודים בלי קשר לסיטואציה". אני משער שלזה, ולניכוס המיידי והמקומם של הרצח לטובת הצדקה לעוד בניה בהתנחלויות, יש חלק משמעותי בתפוצה של הפוסט.
אגב, במהלך דיון סביב הלינק שפרסמתי לפוסט אצלי בפייסבוק, טען מישהו שהתזה שלך היתה שלמעשה הקונטקסט של הפיגוע הוא "איתמר – עוורתא" (כמין סכסוך שכנים מקומי), ולא משהו רחב הרבה יותר. לא הצלחנו לשכנע את זה את זה, אבל הואיל וכבר הגבתי, חשבתי שיש הזדמנות להכריע את השאלה כאן…
מויאמן: את הפוסט שלי צריך לקרוא בהקשר של הבלוג הזה. לא כתב אותו שלום-עכשיווניק, שמאמין שהכל בישראל נפלא חוץ מההתנחלויות.
מעבר לזה, גם להקשר המקומי יש הקשר רחב. איך נוצר מעגל הדמים בין איתמר וסביבותיה? אי אפשר לענות על השאלה הזאת בלי להיכנס לעומק הסכסוך. ועדיין, ברמת המוטיבציה הפסיכולוגית של המרצחים, די והותר אם נזכיר את הרוצחים שיצאו מאיתמר, את הפורעים ואת הפקעת האדמות המסיבית.
עידן,
תודה רבה על הפוסט הזה ועל כל האחרים.
ובאשר לשאלתך כיצד מעצימים את כוחה של הבלוגוספרה השמאלית
כיצד מיצרים קהילות המחוייבות להפצתו של הידע הפוליטי האלטרנטיבי.
מעבר לשימוש בפייסבוק ככלי להפצה מהירה ורחבה של המסרים,נראה לי שיש לחבר את הידע האלטרנטיבי הקיים בבלוגוספרה למרחב "הממשי"
הווה אומר- להקים מרכזי מידע אלטרנטיבים העושים שימוש בידע זה בכל רחבי הארץ.
על כל ידע שקרי ותעמולתי המופץ באמצעי התקשורת להעמיד הסבר מציאות חלופי- לדוגמא – אחריותה של ישראל לחמום הגזרה האחרון בעוטף עזה בעצם פעילותה ההתקפית . החלום שלי כתושבת שדרות, הוא להקים כזה כאן.
היי עידן.
אני שיתפתי את הפוסט הקודם שלך בפייסבוק, וחמש חברים שלי גם שיתפו אותה בחומה שלהם. אני מניח שגם להם חברים שלקחו את זה והעבירו את זה הלאה. ובדיוק מהסיבה שאתה מזכיר. התקשורת הזרה דיווחה רק עובדות יבשות, התקשורת הישראלית הציגה תמונה חד צדדית למאד. תודה על פוסט מעולה.
תודה רונית. אני מסכים. מרכזי מידע בעולם הממשי, פנים אל פנים. זאת כמובן מלאכה סיזיפית…
חשבתי שבשדרות יש כבר דבר כזה: http://www.othervoice.org/
צודק, וכחברת ,קול אחר" בשדרות זאת למעשה המשימה שלי
אני רק יכולה לומר שבכנס עזה- שדרות שקיימה הקבוצה במכללת ספיר בפברואר האחרון.
העברתי סדנא בהשראת העבודה שאתה עושה כאן בבלוג ובהשראת כתיבתה של טניה רינהרט ז"ל.
הסדנא- נקראה בתוכנייה- פלטפורמות וירטואליות לשלום ולמידע.
אני קראתי לה " לספר את עזה בשדרות". היא עסקה בדיוק במידע שלא מתהווה לכלל ידע ופעולה פוליטית
באפשרות להביא נרטיבים ומסגרות התייחסויות חלופיות לתעמולה באמצעי התקשורת לנמענים שונים.
חוברת מהיוזמות שעלו בכנס, עתידה להתפרסם.
אני מקווה שיוזמה כזאת אכן תצא מהכוח אל הפועל.
שוב תודה
רונית
לרונית הצדקנית.
אני גם תושבת שדרות
אני מאוד מקוה שאת גם רואה סרטים כמו זה
http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=2193553
יש גם את הדו"ח הזה
יש ללחוץ כדי לגשת אל Proximity_Talks_Watch_May_HEB_2010.pdf
ועוד ועוד.
יש לך בעיה להפיץ את המידע הזה?
אני מקוה שאם את ישרה אז גם זה יופץ כדי שתהיה תמונה מאוזנת.
אפרופו הדיון באמצעי התקשורת המרכזיים, נראה שיש בקרב קוראיך לפחות כתב אחד בכיר בעיתון מרכזי. עקיבא אלדר כתב בהארץ אתמול:
"מאז 1998 היו ארבעה מקרי רצח באזור איתמר והעקבות הובילו ליישוב וסביבתו. צה"ל לא הטיל עוצר על היישוב ולא התנחל בבתיהם של התושבים. רק במקרה אחד (גור האמל, שרוצץ את גולגלתו של קשיש פלסטיני) הרוצח נתפס ונידון למאסר עולם. בשאר המקרים איש לא נעצר, או שהחשודים שוחררו מחוסר הוכחות, או שהנאשם ברח ועקבותיו לא נודעו."
ממש שאוב מהפוסט הקודם. אין קרדיט לבלוג, ואולי הוא פשוט ביצע את אחריותו כעיתונאי וניסה למצוא עוד קצת עובדות.
הי יואב, כבר ראיתי את זה וגם אני חשבתי שמדובר ב"שאילת חומרים" ללא קרדיט. הסיכום הזה לא הופיע בשום מקום אחר מחוץ לבלוג שלי. התעצבנתי 3 דקות ועברתי הלאה.
הגעתי לפוסט שלך דרך אתר הארץ, מאז חזרתי לבלוג כל יומיים
ידע פוליטי אלטרנטיבי.
אכן חסר הרבה מאוד ידע לציבור הישראלי כי התקשורת מסתירה.
קראו פה את קלמן ליבסקינד.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=2267
לפני שיוטח בו שהוא פשיסט וגזען וכו' אנא תגידו אם יש משהו לא נכון.
עידן
. היום באתר NRG בתגובה ל אראל סגל איזה טוקבקיסט חריאת עשה copy-paste לחלק הראשון בלבד של הפוסט שלך שמתאר את 4 מעשי הרצח שבוצעו ע"י מתנחלים מאיתמר וגמר שם-הוא כמובן השמיט את היתר שבו ,בין השאר, נאה דרשת: "האם העובדות האלה צריכות לשנות משהו בתגובה שלנו לטבח שנעשה במשפחת פוגל בסוף השבוע? לא. הטבח מחריד. האם הרוצחים מאיתמר מצדיקים את הרצח של משפחת פוגל? לא, רצח לא מצדיק רצח. שום דבר לא מצדיק רצח. האם ניתן להסביר את הטבח במשפחת פוגל ללא הרקע של הרציחות שיצאו מאיתמר? גם לא. "
בקיצר כשעושים מה שהחרא דלעיל עשה זה מכניס לתת מודע של הקורא ההדיוט רושם של :היה מגיע להם.
עכשיו תוסיף לזה את מה שסיפרת בתגובה לתגובה קודמת- יש סיכוי מצוין שהפוסט על איתמר יתורגם לשפות זרות ואפשר בקלות לתאר איזה מטעמים ומניפולציות יעשו עם מה שכתבת.
אבל תאמר: כל מה שכתבתי אמת הוא! -אמת ויציב- אנחנו הרי לא מתווכחים על העובדות . טענתי היא שעשית שגיאה מוסרית (נאיבית?) שפרסמת את הפוסט הזה אחרי הרצח. התזה שאתה מציג שם אינה ניתנת להפרכה/הוכחה אבל היא נתנה לכל מיני טיפשים ו/או רשעים את הזדמנות לקבל חיזוק ללגיטימציה לרצח ילדים ישראלים (ולא רק ילדי מתנחלים ) שהרי ממה נפשך- כמו -שטענת שבעיני שכניהם- אנשי איתמר הם "נציגים של הרוע עלי אדמות" אז קל וחומר שבעיני תושב עזה כל הישראלים הם נציגים של הרוע עלי אדמות ו..תבין לבד מה המסקנה המתבקשת שהרי לא כל קהל הקוראים אקדמאים האמונים על ניתוח מעמיק של טקסטים. לשיטתך גם אחרי כל ילד ישראלי שיישחט/יתפוצץ/יירה בפיגוע בי-ם/ת"א/חיפה נוכל להירגע לדעת שאמנם אין הצדקה אך יש סיבה פשוטה ושהכל תלוי בנו ובכיבוש שלנו.
היית צריך להתאפק ,ולהעשיר אותנו בידע על מעללי מתנחלי איתמר בהזדמנות אחרת. מותרת גם אמפטיה לפעמים ואם אין אז לא חייבים להפציץ בניתוחים מבריקים .לכולם ידועה עובדת השנאה ההדדית בין יהודים לפלשתינים במיוחד בגדה. הזעזוע מן הרצח היה עצם הביצוע וצורת הרצח של הילדים- ויפה אמר בתגובה אחמד טיבי משהו כמו: מה לעזאזל עובר בראש לאדם ששוחט ילד?- זה היה הלוז של הדיון הציבורי ברצח הספציפי הזה וזה מה שהוביל לתגובות במיינסטרים הישראלי על:" חיות אדם "וכדומה ולא תדהמה על עצם זה שפלסטינים רוצחים מתנחלים .
בניגוד למסר שהעברת שהפוסט היה חשוב כדי ליידע את עמישראל על מידע שלא ידוע לו על המתרחש במחוזות איתמר-ולתת לכולנו הקשר אחר לרצח -אני רואה כל הזמן כבר שנים כתבות על מתנחלים הממררים את חיי הפלסטינאים . כך שכל הפוסט הזה היה לא רק מיותר אלא כמוסבר לעיל אף מזיק.
צר לי על דברי הקשים ועל אורך התגובה
בברכה
עידן,
תודה לך שאתה מעלה את כל זאת, ומביא זוית ראיה כל כך נכונה ומפוכחת, ומתמודד באומץ עם מה שהרוב לא רוצה לדעת. ת ו ד ה
דוד, לא סתם סגרתי שם את התגובות. אתה מעלה שאלה שכבר נשאלה שם ועניתי עליה; תקרא את תחלופת הדברים שלי עם ישראל.
בקצרה, לא אני בחרתי את העיתוי; מתלהמי הימין, ובראשם שרים בממשלת ישראל, הסתערו מיד על הטבח באיתמר, שעות ספורות אחריו, וניכסו אותו למטרותיהם. אני מבין שהם לא היו צריכים להתאפק לדעתך. רק אני, שחיכיתי יומיים, עד שהגיעו מים עד רפש, והכנסתי קול בודד, שולי לגמרי, וקצת שונה. אני הייתי צריך לשתוק. אבל כל תועמלני ושקרני הימין לא.
ביחס לטוקבקיסטים של ארא"ל סגל: עם כל הכבוד, הם לא מזיזים לי. שום דבר שאכתוב לא ישפיע עליהם לכאן או לכאן, ממילא הם יבינו את מה שיירצו ויסרסו כרצונם (עצם הסירוס כבר נחזה בפוסט המקורי שלי, כזכור לך). אם הברירה היא לשתוק כדי לא לספק "תחמושת" למגיבי הימין או להשמיע קול כדי כן לספק תמונה מאוזנת ושפויה לציבור השמאלי שאני מדבר אליו – אין לי בכלל התלבטות. חייבים לדבר.
עד כאן דברי וכאמור, הרחבתי גם בתגובות בפוסט המקורי.
הפוסט על איתמר היה מעולה. חשוב. ראוי ובמקום. אבל הדיון המתמשך על הרייטינג שצבר מעורר אי נוחות. גם בגלל שכותבו יזם את הדיון הזה.
צבי,
כותבו יזם את הדיון כדי לברר דבר שעניין אותו. תהליך רפלקסיה. גם בשביל זה יש בלוג, לא רק כדי להציל את העולם כל יומיים.
וכותבו למד לא מעט מהתגובות. תודה למגיבים.
נכון. יש בזה משהו.
עידן
תיקון טעות- לא כדי להמשיך את הדיון שבקשת לסגור-אלא רק כדי להעמיד דברים על דיוקם : הטוקבקיסט שסירס את דבריך לא הציג אותך כמסית ולא סירס דבריך נגדך . נהפוך הוא הוא השמיט את המשך הדברים כדי להצדיק את דעתו שעל הזין שלו רצח ילדי המתנחלים .
בקיצר הפעם מדובר במתלהם שקרן מצד "שמאל" .
אני דאגתי פשוטו כמשמעו להכשר רצח ילדינו כתוצאה מהסילוף שקל מאוד לעשות מדבריך וזאת דוגמא לכך.
ברוח הדברים מובאה מהבלוג של דרור בורשטיין על נחמן מברסלב (ראיתי תגובתך שם):
"כשדורש ברבים ושומעים תלמידים שאינם הגונים עונשו שנתפס בתפיסה [בית סוהר, ד"ב].
נ.ב
לא זמינות התגובות לפוסט איתמר
קצת צניעות לא תזיק ,למרות שהיה קשה בתוך תא הטלפון שכל השמאל המזדהה מתכנס אליו.עובדה היא שהשיח שלך כאן הוא שיח לא ציבורי בכלל אתה אנחנו עדיין הרבה מתחת לקונצנזוס. אבל 17000 זה כבר מתקרב למנדט .
אנחנו מתלוננים שהמנהיגים הערבים מדברים שפות שונות לקהלים שונים.אנחנו גם כן. איפה כל הפרשנים שרומזים ברזי רזים ואינם יוצאים החוצה ,איפה אותם גנרלים שרוטנים מתחת לשפם -הם אסור להם- אבל הפרשנים ששומעים אותם לא מעבירים הלאה כי נוח . ואז נתקעים עם נשיא מורשע באונס. אז הפעם נתקע שוב כי לא באמת התקשורת שלנו מדווחת אלה היא מדווחת ברזי רזים ממש חסרי משמעות. ולפעמים היא דו"צ . בקיצור ימות המשיח רחוקים ולא נעבור את המנדט.