ענת קם: טלי פחימה מספר 2? (עדכון על אורי בלאו)
[אנא הזדרזו; כמו שזה נראה, או הפוסט הזה או אני ניעלם בזמן שאתם קוראים]
עדכוןעיקרי הפרשה פורסמו הערב גם אצל סוכנות הידיעות "אי-פי". אבל ההתפתחות החשובה מדווחת שוב אצל ה"אינדיפנדנט": עיתונאי "הארץ" אורי בלאו אכן "מסתתר" בלונדון מחשש שייעצר בארץ בעקבות התחקיר המדובר (בכך מתאמתת סברתו של הבלוגר סילברסטיין שמצוטטת בתחתית הפוסט). עיתון "הארץ", על פי ה"אינדיפנדנט", מנהל מגעים עם הפרקליטות על תנאי חזרתו. ההתפתחות הזאת זורה אור חדש על הפרשה, ואולי מספקת לראשונה את ההסבר לצו איסור הפרסום הגורף. היא גם מסמנת שפל חסר תקדים במעמד העיתונות בישראל: עיתונאים נמלטים לחו"ל מאימת השב"כ. מי שחשב שרק במצרים עוצרים עיתונאים ישראלים, טעה. בשעות הקרובות לא אהיה ליד מחשב, ולכן התגובות ננעלות. הן ייפתחו שוב בשעה 19:00 (2 באפריל). |
חרושת השמועות בעניינה של ענת קם הגיעה סוף סוף לקיצה: דיווח עיתונאי מכובד ומוסמך בעיתון "אינידיפנדנט" הבריטי שופך אור על הפרשה שכבר 3 חודשים מנסה לשווא להבקיע את חומת השתיקה העיתונאית. גם ה-JTA (ה-Jewish Telegraphic Agency) מוסיף פרטים. זה כבר הפך לעניין שבשגרה: מי שרוצה לדעת מה באמת קורה מאחורי הקלעים בסין (אופס, סליחה, בישראל), צריך לקרוא תקשורת זרה. הדיווחים האחרונים שמו קץ לתופעה המוזרה שכל מי שניסה לגגל "ענת קם" נתקל בה: אתרים חסומים, הודעות מערכת מסתוריות וכיוצא בזה. בחסות צו איסור הפרסום כולם משחקים בשוּשוּלנד, כפי שכתב יצחק טסלר, הצדיק היחיד בסדום. כל זה היה אולי מבדח אלמלא התחושה המנקרת שמרבית השחקנים ממש נהנים מהקטע השוּשוּאיסטי, כאילו השתתפו בערב הווי לסוכני מוסד בדימוס; במקום לנצל את חירות הביטוי שמאפשר האינטרנט, את החופש ממרות השלטון, הם מכפיפים את כתיבתם המתחכמת-עאלק לאותם מנגנוני חושך שעצרו את ענת קם.
עוד נחזור לחשבון הציבורי. אבל קודם, פרשת קם.
ובכן, כמו שאומרים, על פי מקורות זרים, ובזהירות המתבקשת, תמונת המצב היא זאת. בנובמבר 2008 פירסם כתב "הארץ" אורי בלאו כתבה מפורטת וממוסמכת, שהוכיחה, בשורה התחתונה, כי מפקדי צה"ל הפרו את הנחיות בג"ץ בדבר הסיכולים הממוקדים. מדובר ברמה הכי בכירה – אלוף פיקוד המרכז יאיר נווה והרמטכ"ל גבי אשכנזי. פסיקת בג"ץ מדצמבר 2006 קבעה, בין השאר, ש"אין להתנקש באדם אם ניתן לעצרו, לחקרו ולהעמידו לדין", וחריגים מותרים רק אם המעצר כרוך ב"סיכון חמור לחיי חיילים." הפסיקה ניתנה בעקבות עתירה לבג"ץ מטעם הועד הציבורי נגד עינויים וארגון Law.
התחקיר של בלאו העלה שב-20 ביוני 2007 (חצי שנה אחרי פסיקת בג"ץ) חוסלו שני פעילים של הג'יהאד האיסלאמי. אחד מהם, זיאד צובחי מחמד בלאישה, הוגדר מראש "יעד ליירוט" – מבלי לשקול מראש אפשרות מעצר מקדים. ההודעה הרשמית של דובר צה"ל טענה שהמבוקשים פתחו באש לעבר החיילים, אולם עדויות שגבה "בצלם" מעלות חשד שבוצע במבוקשים וידוא הריגה. כל זה לא היה בגדר חדשות מרעישות – מסוף שנת 2000 ועד סוף 2008 התנקש צה"ל ב-232 פעילי טרור, בפעולות שגבו גם את חייהם של 154 אזרחים חפים מפשע – אלמלא צירף בלאו לתחקיר שני תפוחי אדמה לוהטים: סיכומי ישיבות מלשכת אלוף פיקוד המרכז ומלשכת הרמטכ"ל שבהן נידונו הסיכולים וניתנו האישורים בניגוד להנחיית בג"ץ.
כאן נחצה הקו האדום. מן הידועות שקציני צה"ל מבליגים בנקל על האשמות מינוריות כגון אחריות לפשעי מלחמה והפקרת דמם ומטה לחמם של תושבים פלסטינים, אבל שקרנים? זה לא. לא בבית ספרנו.
על שני המסמכים הצה"ליים שהוצגו בכתבה התנוסס הסיווג "סודי ביותר". "הארץ" מפרסם מסמכים סודיים ביותר? איך הם הגיעו לידיו? כמו שכתב העורך לשעבר של העיתון, חנוך מרמרי, "פרסום המסמכים המצולמים היה טעות משוועת, שמשמעותה הראשונה והכמעט ודאית – חיסול ממוקד של המקור."
ואכן זה קרה. יותר משנה אחרי פירסום הכתבה, על פי דיווח ה"אינדיפנדנט", הוטל מעצר בית על כתבת "ואללה", ענת קם. על פי החשד קם צילמה את המסמכים כששירתה כחיילת בפיקוד המרכז, והעבירה אותם מאוחר יותר לבלאו. קם נמצאת כבר יותר משלושה חודשים במעצר. על פי ה"אינדיפנדנט", משפטה ייפתח באמצע אפריל.
שלא יהיו לכם ספקות: קם תלך לכלא, ולהרבה זמן. על פי דיווח ה-JTA, התביעה תדרוש 14 שנות מאסר. למי שאינם מורגלים בכגון אלה, הנה תסריט סביר. בקרוב יוסר צו איסור הפרסום על הפרשה, והיא תתפוצץ בענק בכל אמצעי התקשורת. "תתפוצץ בענק" פירושו – כולם יצטטו כל מילה שתצא מפיהם של "גורמים בטחוניים בכירים". ברגעים המכריעים של חשיפת הפרשה – רגעים שבהם נקבעת עמדתו הרגשית של הציבור, שכבר לא יטרח יותר לעדכן אותה, לא משנה איך יתפתחו הדברים – יקבל דובר צה"ל מיקרופון פתוח מסביב לשעון. ידברו על חשיפת סודות כמוסים, על סיכון בטחון המדינה, על אג'נדה אנטי-ציונית סמויה, יהיה הרבה קצף על השפתיים, ודם בעיניים (בן כספית ורוני דניאל כבר קודחים מזעם פטריוטי כבוש), ומעל כל ההילולה ירחף, גם אם לא ייאמר במפורש, אותו אות קין שאין לחמוק ממנו: בוגדת.
כלומר, קם תעבור תהליך מזורז של פחימיזציה. ואכן, לא קשה להבחין בקווי דמיון בין פרשת ענת קם לפרשת טלי פחימה. במוקד שתיהן ניצב מפגש קטלני בין בחורה צעירה, ספק תמימה ספק עוכרת-ישראל, לבין מסמך צה"לי מסווג. בשתי הפרשות מציץ מעבר לכתפה של הבחורה הגבר שבו בעצם מעוניינת מערכת הבטחון: זכריה זביידי המבוקש במקרה של פחימה, אורי בלאו הטראבלמייקר במקרה של קם (עוד על כך בהמשך). בשתי הפרשות, "הבוגדת" למעשה לא סיכנה במאומה את בטחון אזרחי ישראל. חטאה של פחימה, למי שלא זוכר, היה ש"תירגמה" לעברית, עבור פלסטינים דוברי עברית שוטפת, מסמך שצה"ל איבד ברשלנותו, ושממנו עלה, לתדהמת המבוקשים, כי מתנהל מצוד אחריהם, וגם צוינו בו מיקומיהם (למקרה ששכחו אותם). חטאה של קם, לפחות על פי הפרסומים עד כה, הוא שהדליפה מסמכים מסווגים, שמהם עלה, כי סיכולים ממוקדים שכבר יצאו לפועל אושרו בניגוד להנחיות בג"ץ. בכך חשפה את המנוח זיאד צובחי מחמד בלאישה למידע הסודי שהוא כבר מת יותר משנה.
בקצרה, בשתי הפרשות צה"ל מפשל, ומעניש על כך בחורה צעירה. ולא, זה לא מקרה שהקורבן לעולה הוא בחורה צעירה, כמו שלא מקרה הוא שהניזוק העיקרי ממעשיה הוא הזקפה הלאומית. תדע כל אשה עברייה כיצד יש לנהוג בזקפה הלאומית ובעיקר מה אסור לספר לחבר'ה.
כמובן, יש גם הבדלים. פעם האויבים היו מבוקשים בג'נין, היום הם עיתונאים ב"הארץ". פעם הבוגדים החזיקו בעמדות שמאל רדיקליות, היום זאת כבר לא דרישה. אומנם יואב יצחק הגדיר את ענת קם "שמאל קיצוני", אבל ספק אם היא ראויה לתואר; יצחק עצמו הוא נציג מובהק של "מרכז" קיצוני הרבה יותר. למעשה קם כבר הוכיחה שהיא ציונית למהדרין כשפירסמה מתקפה צדקנית נגד סרבנית המצפון סהר ורדי. לא, זה לא יעזור לה, אף כי הייתי ממליץ להגנה להשתמש בטקסט הזה בשלב הטיעונים לעונש. כשמדינה שלמה תתגולל על ענת קם ותבצע בה רצח אופי, היא אולי תלמד משהו על המקום הבודד של הסרבנות. האירוניה היא שבין הישראלים המועטים שיתגייסו להגנתה כשתהפוך לאויבת העם מספר אחת, יהיו לא מעט מאותם סרבנים משוקצים. ככה זה; גם טלי פחימה לא חלמה להיות מה שהיא היום. השלטון מייצר את אויביו, וגם את גיבורי ההתנגדות, מבלי להתייעץ איתם מראש.
בהיעדר מידע מוסמך, פרשת קם כבר החלה לייצר את הסבך המוכר של קונספירציות רשת. הסבירה שבהן עלתה בימים האחרונים בבלוג האמריקאי של ריצ'רד סילברסטיין. בשני פוסטים רצופים מעלה סילברסטיין את ההשערה שמי שבאמת נמצא על הכוונת של שירותי הביטחון הוא הכתב אורי בלאו; ענת קם היא "הדג הקטן" שנועד לסייע בלכידת "הדג הגדול". סילברסטיין מציין שבלאו עזב את הארץ מיד לאחר מעצרה של קם, מחשש שייעצר גם הוא. באשר לבלאו, אין ספק שמדובר בדג שמן: אין עיתונאי בארץ שהצליח להביך כל כך את צה"ל ומערכת הביטחון, פעם אחר פעם, באמצעות הדלפות ועדויות מבפנים. באשר לקם, סילברסטיין מפזר כל מיני רמזים כאילו לא רק חשיפת האמת ועשיית צדק עמדו לנגד עיניה. בין אם יש ממש בדברים או לא, בדבר אחד אין ספק: "פרשת ענת קם" תעסיק את טובי הפרשנים והמלומדים בהבט הצר של בטחון השדה ויחסי הצבא עם התקשורת; על כך יישפכו נהרות של דיו. שאלות היסוד – כמו הלגיטימיות של מדיניות הסיכולים, העובדה שאף פעם הם לא היו "ממוקדים", תרבות השקר בצה"ל, המשפטיזציה של מנגנוני הכיבוש, ולבסוף, הצורך הבוער של החברה הישראלית לסמן ולהוקיע "בוגדים" טריים מדי יום ביומו – כל אלה יידחקו לקרן זווית, כמו תמיד.
[כאמור, לקרוא ולהשמיד אחרי השימוש]
לא למות טיפש 
אם אמנם הדליפה המסמכים הללו, היא ראויה לפרס ולכל שבח. אם הדלפת המסמך הזה אינה קיום חובה אזרחית, מה כן?
הסוד השמור ביותר שחשף בלאו היה השקר בן עשרות השנים: http://www.haaretz.com/hasite/spages/1059834.html http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1059834&contrassID=1&subContrassID=15
נענו לבקשתה של ענת להסיר את הפרסומים על הפרשה.
ענת כנראה חושבת שפרסום הפרשה יזיק לעניינה.
אינני יודע אם זה נכון או לא, ונראה לי שהאינטרס הציבורי הוא לחשוף, אבל בכל זאת שוכנעתי להמתין עם העניין, ולו מתוך סולידאריות.
עידן, אתה מבקר את ענת קם על הטור שהיא כתבה בו היא תקפה את סהר ורדי. אני נזכר במשהו שכתבת פעם בדיון על הסרבנים, שמאוד אהבתי – כתבת שהפעולה האינסטינקטיבית מקדימה וחשובה יותר מההצדקה הרציונלית. שחייל שמסרב להתעלל בפלסטיני קודם כל מרגיש שהדבר הזה לא נכון, גם אם הוא לא יודע להסביר את זה.
אני חושב שענת קם, באקט ההדלפה, פעלה בדיוק כך, וראויה לכל שבח. הגיעו לידיה המסמכים, ומתוך אינסטיקנט מוסרי מאוד בריא היה לה ברור שמשהו צריך להעשות. הלוואי שאני הייתי מגלה בעצמי אומץ דומה בתקופת שירותי הצבאי.
בכך חשפה את המנוח זיאד צובחי מחמד בלאישה למידע הסודי שהוא כבר מת יותר משנה.
מצחיק.
אמיתי: ידוע לי. בכל זאת חשבתי שחלה קפיצת מדרגה ציבורית מרגע שהסיפור קיבל כיסוי עיתונאי רשמי. אני גם חושב שהשתיקה הממושכת כל כך גרמה נזקים משמעותיים.
אם ענת או נציגיה יפנו אלי, אשמע מה יש להם לומר ואחליט. זאת גם הסיבה שכתבתי שאולי הפוסט הזה ייעלם.
יובל: מסכים עם מה שכתבת. יכול אדם, או אישה, לפעול באופן מוסרי מכל מיני סיבות. ההדלפה היתה עניין מוסרי מאין כמוהו. ההתגוללות על הסרבנים – פחות. ברור גם שחשיבות ההדלפה מגמדת את המאמר הלא-חשוב ההוא של ענת. אבל אין צורך להציג אותה כקדושה, ובכל מקרה, היה לי חשוב להעביר את הנקודה שמערכות השלטון נוקמות בכל "מפר שתיקה", גם אם יש לו או לה תו הכשר ציוני למהדרין.
ברור שהכעס על אורי בלאו יצא בגלל הדו"ח הסודי על הבנייה בהתנחלויות, וכמובן כל מיני כתבות שאולי הוגשו לצנזורה אך לא אושרו על ידה.
לא יאמן איך מרמרי כבר החליט שהיא אשמה, ושאי אפשר להציל אותה. מזל שיש לנו את מרמרי, אחרת היינו צריכים לחכות להכרעת בתי המשפט.
זה לא מה שאני הבנתי ממרמרי. כן, אי אפשר להציל אותה. לא, הוא לא אומר שהיא "אשמה". את מירב האשמה הוא מטיל על מערכת "הארץ", שיכולה היתה להגיש את הגילויים האלה מבלי לחשוף פיזית את תצלומי המסמכים.
למען הסר ספק, גם לדעתי ענת קם עברה עבירה (אם החשדות יתאמתו) של הדלפת מידע מסווג ושבירת אמונים. מגיע לה עונש כמו שמגיע לכל מי שפועל בשם של ערך מוסרי שמתנגש עם החוק (כמו הסרבנים – מפליא שהיא לא ראתה את הדמיון בעצמה). רק שברור לי שלא על זה יוקיעו אותה, וחומרת העונש שלה תושפע מאד מתעמולה בלתי פוסקת שהיא כביכול פגעה בבטחון המדינה וכו'.
להשקפתי, היא רק תרמה לבטחון המדינה, כי מדיניות הרצח-בלי-משפט בשטחים ("סיכולים ממוקדים") רק מתדלקת את תאי הטרור להתחדש ולפעול ביתר נחישות. ותרבות השקר בצה"ל, שהמסמכים חשפו, משבשת לחלוטין את יכולתה של החברה האזרחית לשלוט בצבא; מה ששוב, פוגע בבטחון המדינה. כך שבלי ספק, אחרי שקם תצא מהכלא, יגיע לה פרס לבטחון ישראל (בלי ציניות).
לא תקפתי אותך על הפרסום, רק סינגרתי על מי שלא פרסם עד כה. אני מניח שהיא עוד קיוותה לצאת מזה בקלות בתמורה לשתיקה.
עונש. לפי הסיפור קם חשפה עבירות חמורות על החוק שביצעו הממונים עליהף ומפקדים בכירים. דומני שהיא נהגה כפי שיש לצפות ממשרתי ציבור – במדים או על אזרחי- לפעול במקרים דומים.
חשיפת שחיתות או עבריינות היא נושא מורכב, אולם דוקא המקרה הזה נראה פשוט יחסית.
נדמה לי שהחוק הישראלי עוד רחוק מאד מהגנה על whistle-blowers. ראה תקדים גלאט-ברקוביץ':
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3059058,00.html
חד-משמעי יותר מהמקרה של גלאט-ברקוביץ' (בו היתה חקירה, ההדלפה עשויה היתה לכאורה לפגוע דוקא בחקירה, וכיו"ב). שנית סברתי שאתה מתכוון שמגיע לה עונש – ולא רק קובע שכעובדה תקבל כנראה עונש.
מגיע לה עונש, אם החוק הנוכחי לא מגן על הדלפות מן הסוג הזה (ולצערי, נדמה לי – אף כי אינני מומחה – שהוא לא מגן).
זה מקביל לחלוטין לדיון על סרבנות. כל הערך המחאתי של הסרבנות נובע מכך שהאקט אינו חוקי, והסרבן מוכן לשלם את מלוא המחיר על כך – ישיבה בכלא. אם החוק הישראלי ישונה כך שהוא יכיר בסרבנות *פוליטית* כעילה להימנע משירות צבאי, זה ינטרל את המשמעות הפוליטית של הסרבנות. כבר היום הצבא מאד נמנע מלהכניס לכלא סרבני מילואים, על מנת להימנע מהדימוי הבעייתי של מדינה עם אסירים פוליטיים.
במקרה של ענת קם, בעצם אנחנו לא יודעים מה היו מניעיה, ורק מניחים, כמו שנוח לנו כשמאלנים, שהיא פעלה ממניעים נאצלים. הבלוגר סילברסטיין מפקפק בזה. כל עוד אין מידע בדוק, אני מציע להתרכז במשמעות התוצאתית המבורכת של ההדלפה, ולא בספקולציות על מניעיה.
איזה עוד מניעים חוץ מפוליטיים עשויים להיות לענת קם להדלפת המסמכים
אם לא איבדתי לחלוטין את יכולת הבנת הנקרא שלי, אתה רומז כאן שקם עלולה להיות פיון בהתנדבות במלחמה כנגד בלאו???
אני לא רומז כלום. מי שרמז זה סילברסטיין, תקראי אותו. בטח לא "התנדבות", אלא נוהל "עד מוגן" רגיל. אבל אני מתעקש לא להיכנס לספקולציות האלה, כמו שכתבתי לפני שתי תגובות. זה בדיוק מה שעשו לפחימה – הלכה לג'נין כי "הסתובב" לה הראש על זביידי – ובכך ניסו לנטרל את המשמעות הפוליטית של האקט שלה.
קם עשתה מעשה פוליטי יוצא דופן, כי התוצאה היא שקובעת. למה היא התכוונה – אין לי מושג.
מי שרץ לעיתונות עם מסמכים צבאיים מסווגים מבלי למצות קודם אפשרויות אחרות – מקומו בכלא.
מאיפה לך לדעת מה מיצתה קם ומה לא?
אם יפרט באוזנינו איזה "אפשרויות אחרות" פתוחות בפניה של פקידה בלשכת אלוף, כשהיא נחשפת לשערורייה הזאת. לדפוק על השולחן של האלוף ולאיים שלא תדפיס את המסמך? לשפוך דבק בתוך מכונת הצילום? לשלוח איומים אנונימיים לרמטכ"ל?
קם עשתה מה שכל אדם הגון היה צריך לעשות – לחשוף את השקר הזה לעין האזרחים, שהם הריבון האמיתי של הצבא (בניגוד למה שנהוג לחשוב בקרייה). ויחד עם זאת, מגיע לה להיכנס לכלא, כי היא עברה על החוק. אין כאן שום סתירה, כל עוד אנו מבינים שהחוק, במקרה הנוכחי, איננו מוסרי, ושבו זמנית, הנשיאה בעונש היא חלק חשוב מן האקט הפוליטי.
לצערי קם תשלם הרבה יותר ממה שמגיע לה, כי כמו שאמרתי, יטפלו עליה כל מיני האשמות שווא של סיכון בטחון המדינה וכו'.
אומר היא בדיוק מה שצריך לעמוד לדיון. היות שהיא חשפה עבירות חמורות, בדרגים הגבוהים ביותר, פתוחה בפניה הדרך לטעון שהחוק דוקא מגן עליה והמעשה שלה מוגן למשל מכוח תכליתה של החקיקה, ערכי היסוד, דגלים שחורים אינפסור, ועוד כהנה וכהנה. לגדליהו – כלל לא ברור במקרה מעין זה שיש אפשרות סבירה אחרת. לכאורה, יש לה הצדקה, וקו"ח תרוץ בנקודה זו.
אבל כל אלו ספקולציות – בצד השמפטי גם אני לא מבין.
אם הראיות כבר התפרסמו, איך זה שלא הוגשה תביעה על רצח, או עבירה פלילית אחרת, נגד אלוף הפיקוד ו/או הרמטכ"ל?
זה לא רק הרג של חפים מפשע. מדיניות החיסולים תרמה גם להרג של מנהיגים פלסטינים רודפי שלום או לפחות פרגמטיים
למשל תאבת תאבת'
ששבועיים לפי שחוסל הספיק לעזוב את ישראל ולחזור דרך נתב"ג
מה שאמר שאפשר היה לעצור אותו ולא להרוג אותו..
או למשל חיסולו של ראאד כרמי, שאמנם היה רוצח פשוטו כמשמעו, אך גם אותו היה אפשר לעצור מאחר שהיה עיוור ולא מסוכן כשחוסל
מדיניות החיסולים הייתה אחד מביטוייה המובהקים של תקופת שרון. יושבים כמה חבר'ה בחדר סודי ומשחקים באלהים בשם הביטחון.
עוד סיפורים שכאלה, כמו גם קלוז-אפ על ההשפעות של מדיניות החיסולים אפשר למצוא
בבומרנג, ספרם המאלף והקריא מאוד של עופר שלח ורביב דרוקר
כל הכבוד על הפרסום. גם אני התבקשתי אישית על ידי קם המבועתת להסיר פרסום שפרסמתי בנדון כבר לפני כחודש. הבטחתי לה לחכות עד ה-12 באפריל, אז יש לה דיון בהארכת המעצר.
המקרה של ענת קם ניכנס למסגרת המקרים שדגל שחור מתנוסס עליהם ובמקרה זה מדובר בפגיעה חמורה בעקרון שלטון החוק שמבוצעת בידי דרג צבאי ממלכתי דבר שכמוהו כ "פוטש" נגד הכרעתו הפוליטית של ציבור הבוחרים.
יש גם את האספקט המוסרי מעבר לחוק הכתוב כך למשל מה היו אומרים כל הצדקנים אם היה מדובר בחיילת גרמניה בשנות הארבעים שהבריחה מסמכים לעולם החופשי המוכיחים שגרמניה מבצעת השמדת עם כלפי מיעוטים אתניים ודתיים האם גם אז גזעני הימין הקיצוני היו צוהלים וקוראים להעמדתה לדין או שמשום שבין המושמדים היו גם כוזרואשכנזים הם היו קוראים לאי העמדתה לדין.
הפרסום לא יכול כלל להזיק לה ולהיפך מי שמעוניינים במניעת הפרסום הם אלו הרוצים שהיא תחנק בכלא דבר שפירסום נירחב ימנע בכל מקרה.
נחום: אתה רציני? על ידיה של צמרת המטכ"ל יש דם של מאות חפים מפשע, שנקטלו תוך הפרה ברורה של המשפט הבינלאומי. על ידיהם של המתנחלים יש דם של עשרות פלסטינים. התשובה לשאלתך, בקצרה, היא שדם פלסטיני הוא הפקר. והחוק בשטחים הוא מראית עין.
אלי: תודה. באמת הייתי שמח אם מקרה קם היה מפנה את הזרקורים למדיניות החיסולים, אבל כמו ששנינו יודעים, זה לא יקרה. כולם יתעסקו ב"איך לעזאזל היא הצליחה להדליף", ומה בדיוק הקשר בינה לבין בלאו, וכל מיני הסחות כאלה.
רחביה: מה שאמרתי לאמיתי. אלי אף אחד עוד לא פנה. או שהמשפחה שינתה דעתה, או (מה שסביר יותר) שהבלוג הזה לא מעניין כלב מת.
מוני: פעם היית כאן פסול-תגובה. תראה מה זה, יצאה לך תגובה ראויה מאד לפרסום… אבל תרשה לי לחלוק עליך: הפרסום בהחלט הזיק לענת קם, ואין לי בכלל ספק שהיא תגיע לכלא. דגלים שחורים הפסיקו להתנפנף בארץ הזאת כבר אחרי משפט כפר קאסם.
עידן תודה כרגיל על כתיבתך החשובה ועל ההשקעה.
הערה בעניין האנלוגיה לסרבנים. לי יש ספק לתיזה לפיה סרבנים ראויים לעונש על כי עברו את החוק. מי שמסרב להשתתף בכיבוש שהוא כבר מזמן בעיני משטר בלתי חוקי ולבצע את הפעולות הלא חוקיות, קצת אבסורדי בעיני שהוא יענש כי הוא פעל בניגוד לחוק, במקום מי שאחראי לאי חוקיות הזו. לכן בעיני סרבנות להשתתף בכיבוש (ואפשר לדון איפה בדיוק עובר הגבול, בכל מקרה אני לא מחיל את זה על כל סרבנות לשרת בצבא), קשה לראותה כפשע כי היא סרוב להשתתף באי-חוקיות.
לגבי סרבנות באופן כללי יותר זה נוגע לשאלה עד כמה אתה חושב שחופש המצפון היא זכות חוקתית שגוברת על חובת השירות.
ולגבי האנלוגיה למקרה קם (לכאורה), אז נראה לי אם כן שהדברים לא בדיוק זהים, למרות שיתכן אכן שיש מניע דומה לפעולה. כי יש הבדל בין דיווח על הפרת החוק, תוך הפרת חוק אחר, שזו שאלה סבוכה מסוג אחד, לבין לסרב להשתתף אקטיבטית בהפרת החוק, שזו שאלה סבוכה מסוג אחר.
ככל שניתן להביןהיום מהתעסקות אמצעי התקשורת בפרשה הזו – עדיין קיים צו איסור פירסום תקף לכל הנושא.
אתה, כנראה "גבר שבגברים", החלטת לעסוק בהתרסה ולהראות לכוללללללםםםםם שיש לך הכי גדול ואינך שם קצוץ על איש, כולל על צווים והחלטות של בית משפט ריבוני במדינה (חלמאית ככל שתהיה). יופי…אז יצאת גבר….
לא מסוגל להמתין מעט עד שהערכאה החוקית המתאימה תתן את החלטתה בפרשה המטומטמת הזו?…
כ"כ קשה שלא להראות קבל עם ועדה שהנה "יש לי מידע ודעה בנושא"?…
אינני ימני, גם לא שמאלי ואפילו לא חלוץ מרכזי, אבל בגלל שכמותך – נראה פרצופה של התקשורת עלוב מתמיד, גם אם אינך משתייך לגילדה הזו. חייב לרוץ לשירותים…פשוט בא לי להקיא.
Take no prisoners המביאה לייתר שנאה ורצון חזק יותר לנקום,יתעסקו ב…"איך לעזאזל היא הצליחה להדליף", ומה בדיוק הקשר בינה לבין בלאו, וכל מיני הסחות כאלה."
זה שנים שאני שומע על החיסולים האלה מידידים הגרים בשטחים.אחד סיפר לי על ההוא מהחמאס שירו בו בדיוק איך שיצא מהמסגד בקלקיליה.אם רצו, היו יכולים לעצור אותו בקלות .או על ההוא שהיה עצור (למען בטחונו ) בכלא של הרשות הפלסטינית (נעצר כדי למנוע את חיסולו ע"י ישראל.זאת למרות שאותו האחד התחייב לא לחזור לדרך ההתנגדות המזויינת) ויצא לבקר את משפחתו בחושבו שהוא יצליח להתחמק מהרדר הישראלי,אבל בעודו יוצא מהרכב שהסיע אותו ,נורה ונהרג.ועוד מקרים רבים.
יונתן: עם כל הכבוד לי, אני והבלוג שלי הם לא העניין פה. הערך הציבורי של חשיפת הפרשה מגמד לחלוטין את הערך של שמירת צא"פ, בטח שאחרי 3 חודשים שהבחורה במעצר בית ואין פוצה פה. להזכירך, עצם המעשה של קם נועד לבצר את שלטון החוק (שהמטכ"ל השתין עליו בקשת), וכך גם החשיפה הזאת.
איל: נדמה לי שהטענות שלנו תקפות במישורי דיון שונים. במישור העקרוני, אין לי בכלל מחלוקת איתך: השירות בכיבוש הוא לא חוקי. אבל כאן אתה פונה למושג "חוקיות" ששאוב מן הדין הבינלאומי, ולא מדין מדינת ישראל. אני דיברתי על ערך קיום החוק הישראלי, שאני לא מזלזל בו; קיים ערך כזה, אבל הוא אינו אבסולוטי, והוא כפוף למוסר האנושי. ואפילו לא היה חוק בינלאומי שהיה מגדיר את הכיבוש כלא-חוקי – תחשוב על המצב בקולוניות באפריקה במאה ה-19 – עדיין הסרבנות היתה מוצדקת; אפילו שהחוק הבינלאומי שהופך אותה ל"חוקית" עדיין לא נחקק.
לגבי הנקודה השניה שלך: אני מסכים שיש הבדל, והפעם הוא ברמת המשפט הישראלי (ואין לי ידיעה בדוקה בעניין). אבל מבחינת השאלה העקרונית – האם החוק הוא חזות הכל, ואין בלתו – אין הבדל.
הסרבנות בקולוניאליזם היתה מוצדקת כעניין מוסרי, סרבנות הכיבוש מוצדקת כעניין מוסרי, וחוקי. האם רק מבחינת החוק הבינ"ל ולא החוק הישראלי? טוב זה שאלה מעניינת שתלויה גם בתפיסה שלך לגבי היחסים בין מערכות החוקים האלו (מוניזם מול דואליזם) וכו'.. אבל נשאיר אותה לפעם אחרת.
פוסט חשוב מאוד עידן
אני מודע לרובו שלהסיפור מזה כחודש אבל לא לכך שבלאו הוא בעצם היעד
האם הוא לא מוגן בעצם בהיותו עיתונאי?
תודה שהבאת את העידכון הזה כאן
ברשותך אשמח לפרסם את הדברים גם בבלוג שלי
ושאלת תם לפסח: לאחר שנסיים להתעלל בגוויתה של קם האם אלוף הפיקוד והרמטכ"ל יתנו את הדין על הפרת הוראות בג"ץ?…
ובאמת…מה יותר דרמטי כאן?
מי שמשרתת בצבא בתפקיד מסווג לא צריכה להוציא החוצה מסמך מסווג.
טוב מאוד שתענש למען יראו ויראו.
ובכלל,בצלם מוזכר במאמר שמשהו אמין ויש הרבה סיפורים על מיקרים שבהם הארגון הודיע על אזרחים שנהרגו מאש צה"ל והחמאס הודיע עליהם כשהידים
אני חושב שלא נכון יהיה להסיר את הפוסט הזה, או אחרים – גם אם תבוא בקשה מקם ומשפחתה. העניין הציבורי כאן גדול מהעניין הספציפי לשה. הוא נכון לגלאט ברקוביץ', לחושפי קו 300 ועוד. זה לא רק עליה, אבל היא דוגמה נוספת. צווי ביהמ"ש הם דרקוניים, כי הם לא רק מסתירים את מה שקרה, אלא גם מסתירים שבכלל קרה משהו, וכך אנחנו לא יכולים לדעת שיש בכלל משהו שדרוש דיון. זה ממש העלמה. מי מייצג את האינטרס הציבורי מול ביהמ"ש?
יש עוד הרבה פחימות וענתיות, ורק לעיתים רחוקות המערכת לא מצליחה לבלום את הפרסומים.
השימוש באשה בתור "מכתב" הוא נפוץ בכל שדרות הציבור הישראלי כולל בשמאל ובסמול.
כבר בימי האדם הקדמון נהגו זכרים במלחמה לאנוס את האשה של הצד השני בתור סטייטמנט, או לנפ-נף בנאמנות החדשה שלה, שהושגה במניפולציה, לעיני הבעלים החוקי הקודם.
זה מתחיל בבלוגים כאשר על הגב של מישהי נלחמים שני גברים, נאמר אחד שמאלני עאלק ואחד מהשבכ והממסד עאלק גם כן. ונגמר בפחימה שנשלחת, על ידי השבכ לדוג את זביידי. השמאל ניסה לבצע בה מעשה דומה על ניכוס הפעולה למסר פוליטי שלא היה שם במקורו, אלא בתור שטיפת מוח או רציונליזציה.
בלי שקראתי אפילו מילה אחת, יש להניח שענת קם היא פיון בשר תוחחים בין מחנות יריבים בתחום המדובר (סיכולים, שליטת בגצ, האישומים בחול וכולי), ונטילת האייגנסי ממנה חוצה מחנות, כפי שציינת, גם סילברסטיין כבר בודק מי "שלח" אותה ומה היה יעד המכתב המתפוצץ
עניין נפרד, הנוהל הפסול הזה, מהנושא עצמו שהוא שאלת החוקיות של מעשי צהל.
בעיני הוא יותר חשוב כרגע מהנושא התורן , אבל אתה לא האיש שיש לו המשקל האישי והסגולי לדון בזה, כי גם אתה נגוע בזה.
אם ענת קם רוצה שלא יתבטאו בעניינה, ככלל יש לכבד זאת ולא להמשיך ולהתייחס לאנשים כאילו הם שבבים העפים כאשר חוטבים עץ כזה או אחר.
פוסט חשוב, יישר כוח. חייבים להוציא את הפרשה הזאת מהאפלה אל האור. לא ניתן להשלים עם מצב שבו אנשים "נעלמים" סתם כך
קראתי הערב את סעיפי החוק הישראלי המתייחסים ל"ריגול חמור", ובכללם ל"החזקת ידיעה סודית". אם לשפוט מהחוק היבש (אין לי מושג מה המסורת של הפסיקה, אם יש כזאת בכלל), באופן עקרוני, כל כתב צבאי – כולל רוני דניאל – יכול להיות מואשם ומורשע בסעיפים הללו בכל רגע שהשלטונות ירצו.
אם אכן החבר בלאו חשוד או מואשם בעבירות ביטחון וחושש לשוב – מדובר בסיכול ממוקד של אחד הטובים שבעיתונאים שלנו. זו חציית הקו הדק שבין מדינה עם יומרות דמוקרטיות כנות וקושי ליישב זאת עם שאיפותיה האתנוקרטיות והטריטוריאליות לבין דיקטטורה נוסח רוסיה הפוטינית, סין או איראן. והעובדה שזה קורה ואיש לא יוצא לרחובות, וגם כשיוסר הצו לא ייצא לרחובות איש – שומטת מידי את האמונה באפשרות הקיום פה.
אם למישהו יש מידע בדבר מקום הימצאו של בלאו וכד', או כל דבר אחר שיפריך את השערותיו של החבר סילברסטיין – יעשה זאת מיד.
ולו למען בריאותי הנפשית.
מצטער אם חטאתי בעבירה של "תעמולה תבוסתנית" (שעונשה, אגב, 5 שנות מאסר). אורי
בים (או כים): לא קבעתי שבלאו הוא היעד. העליתי את זה בסוף הפוסט, כספקולציה, שהקרדיט עליה שיך לסילברסטין. אתה כמובן רשאי לפרסם בבלוג שלך.
איריס: אודה לך אם תכבדי את ההסכם הלא כתוב בינינו, ותחסכי ממני את השבבים שלך. בשביל להשמיץ אותי יש לך בלוג משלך, לא צריך לנכס גם את התגובות כאן.
בין אם היו מחבלים או חפים מפשע. מכיר את המונח קדוש מעונה? המונח שהיד מכסה גם אותו. החמאס קורא גם לאנשים שמתים בתאונות דרכים שהידים כשהם יכולים, זה עוזר להם מבחינה פנימית גם כשזה לא קשור לכלום.
פשוט ממקרה פחימה. למעשה מקרה שונה לחלוטין. קם ששירתה בתפקיד מסווג היתה חתומה על הסכם לשמירת סודיות שמתריע על העונש הקבוע בחוק למי שמפר את הסודיות. קם צילמה כפי הנראה כמה מאות מסמכים מסווגים ונטלה אותם איתה. זה לא בדיוק המקרה שאתה מצייר (וגם אם כן, מה זה משנה בעצם?!). יש מצב אגב שהיא עשתה זאת פשוט כדי שיהיה לה חומר לפרסם בקריירה העיתונאית שייעדה לעצמה. בכל מקרה זה מעשה חמור והיא תשלם על כך.
אני לא מכחיש שיש הבדלים. אבל אני מתעקש על הדמיון. ברור שהסיטואציה היתה שונה. אבל גם פחימה עברה על החוק, ביודעין, כאשר נסעה לג'נין. שתיהן הפרו חוק ביודעין. לגבי פחימה, אין בכלל ספק שמה שהניע אותה זה אידאליזם. לגבי קם, עדיין לא ברור.
(אגב, "מאות מסמכים"? איפה זה כתוב?(
הטיעון של הפוסט היה שהדמיון הוא לא רק באקט עצמו, אלא באפקט המשפיל שיש לו על – סליחה על הביטוי – הזקפה הלאומית. ושבגלל ההשפלה הזאת, ולא בגלל הסכנה האמיתית שנשקפת לאזרחי ישראל מפחימה או מקם, שתיהן שילמו/משלמות מחיר כבד מנשוא.
האויב, ולא הצבא שמתעלם מפסיקותיו…
שהיא עברה על החוק. נראה לי שאנחנו גם מסכימים שהיא צריכה לשלם על זה. נדמה לי שאתה טענת בעבר בעד סירוב אבל הבהרת שאת הדין על הסירוב יש לתת. על כל פנים, אם מטרת הפוסט היתה לקונן על המחיר שהיא נאלצת לשלם אז נראה שרתמת העגלה לפני הסוסים. היא עדיין לא שילמה דבר. עוד לא היה משפט. כרגע היא במעצר בית. לא נורא. מן הסתם מידת הנזק שנגרם או לא נגרם כתוצאה ממעשיה יהווה שיקול בפסק הדין. לגבי כמות המסמכים שצילמה, קראתי זאת בעיתונות החו'לית.
שב אתה במעצר בית שלושה חודשים, ואז נראה אם תגיד "לא נורא". כמה קל לבטל חירות של אחרים (אפרופו חג הפסח).
כמות המסמכים: אשמח לקבל לינק, כמו שאני נותן לינקים.
אני מסכים איתך שהאינטרס הציבורי הוא לפרסם ולהפיץ כמה שיותר. עדיין בעייתי לעשות את זה על גב הבן אדם הפרטי (קם) שמבקשת לא לעשות את זה, כנראה כדי להקל על גורלה. – זה לא בא כביקורת על פרסום הפוסט אלא כדי להצביע על כך שלדעתי זו לא שאלה שהתשובה עליה כל כך ברורה.
עידן – אני לא בטוח שאני מסכים איתך בעניין הישיבה בכלא כחלק מהאקט הפוליטי גם במקרה זה וגם במקרה הסרבנות.
אם קם יצאה כנגד הפרת חוק (ועדיין איני רואה מניע אפשרי אחר) ולשם כך היה עליה להפר חוק – אני לא חושב שעצם הענישה היא האקט – הנכונות למאסר אפשרי היא האקט ויש מקום לנסות לגרום לענישה עצמה להתקצר/להעלם.
אני מדגיש: נכון לרגע זה, אף אחד לא פנה אלי להוריד את הפוסט. אם קם או מישהו מטעמה יפנה, אשקול את זה ברצינות. אני מרשה לעצמי גם לשאול אותם למה, כי אם חס וחלילה נרקמת כאן עסקת "דמי שתיקה", שתפגע במישהו אחר (נניח, אורי בלאו), אין לי רצון להיות חלק ממנה. ועדיין, אני מודע לגמרי לרגישות, ולכן אהיה פתוח לגמרי לאפשרות הזאת.
הנקודה השניה: אי אפשר לדבר על "נכונות למאסר" אם החוק ממילא אינו אוסר את האקט. אם סרבנות פוליטית תהפוך לחוקית, אם הדלפת מסמכים מן הסוג שקם הדליפה תהפוך לחוקית, אז בטווח הארוך הן יהפכו מיותרות. כי הצבא ידאג להתנהל כך שלא תהיה סיבה לסרב או להדליף. כלומר, כשהחוק יעמוד לצד המוסר (ולא כמו היום), גם הגופים השלטוניים ייאלצו להתנהל באופן מוסרי יותר.
זאת כמובן אוטופיה. ולכן שאלת הפרת החוק היא בלתי נפרדת מכל הדיון הזה.
זה כמובן לא אומר שאנחנו צריכים לשמוח על כל יום שקם תשהה בכלא. להיפך, אני מסכים שיש מקום לנסות להקל את העונש כמה שיותר. ובעיקר יש לנתץ את המעטפת השקרית, שבלי ספק כבר שוקדים על ייצורה, כאילו מדובר בבוגדת שהפקירה את בטחון המדינה.
אסור לשתוק נוכח פשעי מלחמה, אלא יש ליתן להם פומבי. וקל וחומר שאסור לשתוק למי שהוא חלק אורגני מאותה מערכת, שכן אז מחדלו לא יהיה מחדל טהור. פשעי המלחמה הוא פקודה בלתי חוקית בעליל והפקודה לכסות על הפשע גם היא בגדר פקודה בלתי חוקית בעליל, כך שגם מבחינת החוק הפוזיטבי לא נעברה שום עבירה על ידי ענת קם. ובכל מקרה, צו המוסר, העליון על צו חוק, מורה כאן לחשוף ועל כך קם ראויה לשבח גדול.
אני מקווה שעיתון הארץ יידע לעמוד על רגליו האחוריות כדי להגן על לוחמת החירות ועל חופש הביטוי ועל זכויות האדם.
עידן שלום. אנחנו לא מכירים. אך למעשה נפגשנו באופן מופשט בכלא. אמנם אני שהיתי בו בתקופה המשתרעת על פני שנות השמונים, אבל מי סופר. אני חושב שבעצם אני מבקש לחזק את ידיך בדברים שאתה כותב אומר ובעיקר עושה. ובנוסף ברצוני להרחיב את הדיון בשאלת הסירוב ואני מוסיף לינק למאמר שפרסמתי בגדה השמאלית על סירוב טוב וסירוב רע. וברשותך אני מוסיף אותו למטה
להתנגד זה תמיד יותר קשה דודו פלמה
http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=7126
תמיד שמח ללמוד. כמובן שהסכמתי עם דבריך שם.
לאחר שיחה עם ענת קם, הסכמתי להוריד את הפוסט לימים הקרובים. טעמיה של ענת שמורים עמה ואני מכבד אותם. ממילא הפירסום הזה השיג את מטרתו העיקרית – שבירת השתיקה – כבר כעת.
הפוסט יוסר סופית בעוד שעות ספורות. תודה לכל הקוראים והמשתתפים בדיון.
תודה.
עד שנתקלתי בפוסט הזה לא ידעתי דבר וחצי דבר על כל הפרשה המפחידה הזו.
אנשים נעלמים. אנשים בורחים לחו"ל. לא ייאמן. ומעל הכול השתיקה והפחד.
הפוסט שלך הוא הפעם הראשונה – לפחות הראשונה עבורי – לקרוא את הסיפור המלא. לא שמועות, לא חצאי מילים, לא רמזים. הסיפור כולו. ואוף כמה שזה מבאס. הכל בסיפור הזה לא נכון ולא תקין. ההתנהלות של הצבא. הצנזורה. עיתון הארץ. הגנרלים שלנו שרואים בהחלטת בג"צ סוג של המלצה בלבד.
וגם הידיעה של איך זה יתפתח, לאן זה ילך.
אני מבינה את הרצון לכבד את בקשתה ולהוריד את הפוסט. אני לא ממש מבינה למה ומה היא ומקורביה חושבים שישיגו בעזרת שמירת השקט.
. הדיווחים האחרונים שמו קץ לתופעה המוזרה שכל מי שניסה לגגל "ענת קם" נתקל בה: אתרים חסומים, הודעות מערכת מסתוריות וכיוצא בזה.
אני מבינה שכנראה יש סיבה אבל אותה התשובה חוזרת בכל האתרים שהורידו את הפוסטים, וזה מתסכל. אני מקווה שתוך כמה ימים נבין מדוע.
כבר הודעתי שאני לא חלק משושולנד. ענת טוענת שהפרסומים מזיקים להתנהלות שלה מול רשויות החוק. כיוון שאני בצד שלה, ולא נגדה, אל לי לחבל במאבק שלה. כמו שאמרתי, התרומה הצנועה של הפוסט הזה כבר הושגה.
http://www.guardian.co.uk/world/2010/apr/02/israeli-journalist-anat-kam-house-arrest