חייל, פהק הופעתך
"חייל פיהק בטקס אזכרה ליצחק רבין ונשפט ל-21 ימי מאסר"
1. אמו של החייל: "בני הוא ילד ערכי שהתחנך על מורשת רבין… רבין זה משהו שמדברים אצלנו בבית כל הזמן, לא רק ביום הזיכרון לרצח".
המממ. כל הזמן מדברים על רבין. כשתולים כביסה, כשחותכים סלט, כשצועקים מהשירותים "תביאו לי נייר טואלט!". רבין יום יום, שעה שעה.
פלא שהילד מפהק.
חברים נזכרים ברבין.
2. שיח כלואים.
כלוא א': על מה אתה?
כלוא ב': פיהוק בטקס לרבין.
כלוא ב': עם יד או בלי?
כלוא א': בלי.
כלוא ב': פחחח. דפוק. לפחות היית שם יד, יוצא ב-14 יום.
כלוא א': רציתי, נרדמה לי גם היד. לא זזה. תמיד כשמדברים על "לגדוע את היד הזדונית שלחצה על ההדק", נרדמת לי היד. ב"עשבים שוטים" אני כבר נוחר. אין לי שליטה.
כלוא ג': תשאל אותו על מה הוא יושב.
כלוא ב': על מה אתה?
כלוא א': 42 יום. גרעפץ ביום הזיכרון לחללי צה"ל.
כלוא ב': על זה 42 יום??
כלוא א': אכלתי מלא שום לפני זה, ודליה איציק ישבה לפני.
כלוא ג': כולם פה ככה. אני 21 יום. שיהקתי בטקס השקת סוללת טילים, מול אהוד ברק. נבהל, המסכן.
כלוא ד': אני 35 יום. מוחטה ביום ירושלים. בדיוק כששרו "אוויר הרים צלול כיין".
כלוא ב' (מצביע אל חייל מזוהם, פרוע שער, מקופל בפינה): מה איתו?
כלוא ג': הוא? עזוב.
כלוא ב': מה? על מה הוא יושב?
כלוא ג': עזוב, סיפור קשה. קיבל שנה מאסר, יש לו עוד 5 חודשים.
כלוא ב': נו, מה הסיפור שלו?
כלוא ג': המשפחה נהרסה. האבא התאבד. האחים היגרו לקנדה. רק האמא עוד מגיעה לבקר אותו, מביאה לו חמין כל יום שישי.
כלוא ב': מה הוא עשה??
כלוא ג': נאד ביום השואה, איך ששבח וייס הזכיר את תאי הגאזים.
כלוא ב': ואללה?
(שתיקה מלאת הערכה)
כלוא ב': תגיד, מה רבין עשה בשואה?
(מוקדש באהבה לכל החייליים המפהקים, משהקים, מגהקים ומפליצים)
לא למות טיפש 
על נאד ביום השואה ראוי מאסר עולם עם עבודות פרך.
איזה פחד
הזכיר לי את השיר שקיבלתי היום והכנסתי בפורום של "קדמה"…
http://www.kedma.co.il/forum/viewtopic.php?t=3203&postdays=0&postorder=asc&start=0
ברכות
ומה דינו של החייל (או הטייס) שקיבל זיקפה בעת שירת התקווה?
על זיקפה בעת שירת התקווה מקבלים צל"ש.
פשוט מגוחך, פוסט מצויין עידן.
זה הטקסט הכי טוב שקראתי ברשת כבר הרבה הרבה הרבה זמן.
אי אפשר היה להציג את האיוולת הזו בדרך טובה יותר.
אחלה…..
צחקתי המון.
על התגובות לפוסט הזה :))
נכון, זה מגוחך. אבל אותי דווקא תפסה השורה בכתבה שבה האם מתגייסת לגונן על בנה: "אמו של החייל הסבירה כי בנה הוא ילד רגיש, "שהיה עומד אפילו ביום זיכרון לנמלה"
רבין, נמלה, מה הביג דיל?
לקראת שעמומון רבין-הקולקטיבי של השנה הבאה.
מי זוכר את טדי קולק, שהיה רגיל להירדם בטקסים ציבוריים.
ואת חוק המאגר הביומטרי יש לחסום.
מעניין שאותי זימנו לשיחת הבהרה על ניקור בעת שיחת המפקד (אם אני זוכר נכון) בטירונות. זה היה מביך למדי. הם גערו ואני התנצלתי. ניחא