הקץ לניצול: למה התקנתי כפתור Donate
– מגיע לי מזל טוב. יש לי כפתור חדש בצד שמאל: Donate.
– מזל טוב על החוצפה.
– למה חוצפה?
– גם מקבל תרומות מממשלת נורבגיה ומקרן חללי אל-קעידה, וגם מתעלק על הקוראים.
– זאת בדיוק הסיבה שאני פונה לקוראים. הליברמנים סגרו לי את הברז.
– בכל מקרה זה חוצפה. מי שמע על בלוגרים שגובים כסף על כניסה לאתר שלהם?
– אף אחד. גם אני לא. התרגום של Donate זה "לתרום", לא "מוכרחים לשלם".
– בכל זאת.
– אכן בכל זאת. כבר יש פה ושם בלוגרים שהכניסו את הכפתור הזה לבלוג. כולי תקווה שזה יהפוך לעניין סטנדרטי. אגב, אם זה היה תלוי בי, הייתי באמת הופך את התרומה לתשלום קבע, אבל כרגע זה לא ריאלי. עוד חזון למועד.
– טוב, נראה לי שיש כמה וכמה טיעונים מצויינים נגד יוזמת ההתעשרות הקלה שלך, על גביהם של גולשים תמימים.
– בוא נשמע.
– קודם כל, אתה לא בדיוק תפרן. מכאן החוצפה. וממילא הסכומים הזניחים שייכנסו לחשבונך מן הבלוג הזה לא ישנו הרבה. מכאן הנאיביות.
– תגיד, על יצחק תשובה שמעת?
– שמעתי.
– לא בדיוק תפרן, נכון?
– לא בדיוק.
– אתה יודע שהוא מחזיק בבעלותו עשרות חניונים בארץ? עכשיו נניח שאתה רוצה לחנות באחד מהם, והמחיר זה 20 ש"ח לשעה. תתחיל להתווכח עם השומר, "תשובה לא בדיוק תפרן, מה הוא כבר ירוויח מה-20 שקל שלי"?
– ברור שלא. אין לי ברירה אלא לשלם. אבל אצלך בבלוג יש לי ברירה.
– כן, אבל לא זה היה הטיעון שלך. אתה כפרת בזכותי לבקש תמורה על עבודתי בבלוג על סמך חשבון הבנק שלי, לא על סמך הברירות שיש או אין לך.
– נו?
– נו, מה שזה אומר זה שמצבו הכלכלי של נותן השירות לא רלבנטי לשאלה האם לגיטימי מצידו לדרוש תמורה עבור השירות. ההיגיון המוסרי, שמושתת על יחסי סחר וחליפין מימי קדם, הוא פשוט מאד: אם צד א' משקיע עמל במוצר שצד ב' מפיק ממנו תועלת, ראוי שצד ב' יגמול לצד א' באופן כלשהו. אני גם משער שרוב האנשים משלמים בחניונים של תשובה לא רק כי "אין להם ברירה"; הם מקבלים כמובן מאליו את ההיגיון הזה.
– יש לי בעיה עם הגדרת הכתיבה בבלוג כ"מוצר".
– אתה צודק, זה לא מובן מאליו. תיכף אני אחזור לזה. אבל תרשה רגע להתעכב על חשבון הבנק שלי, אם כבר נכנסת לי לוורידים.
– בבקשה.
– אני אומנם לא תפרן, אבל גם לא בדיוק אמיד, אפילו לא מבוסס. החיים באקדמיה אולי נוחים מכל מיני בחינות, אבל רווחה כלכלית איננה אחת מהן. קח משפחה כמו שלי, זוג עם שני ילדים, שים אותם בדירה בתל אביב, ותתחיל לשחוט: משכנתא, הוצאות חינוך, מסים וכו' וכו' – והגעת למעמד בינוני לכל היותר. לפעמים מעמד בינוני מינוס.
– מה אתה אומר?
– אני אומר שכמו הרבה מאד אנשים אחרים במדינה הזאת, הייתי שמח להרוויח יותר. לא כדי להתעשר, רק כדי לרופף קצת את עניבת החנק הכלכלית שאני נתון בה רוב הזמן. זה לא בושה לומר שאני זקוק לעוד כסף; כמו שאומרים, "לא עשיתי שום דבר רע".
– כבר הסכמנו שמצבך הכלכלי לא רלבנטי.
– נכון. מה שרלבנטי, תמיד, זה לשמור על דיוק. גם כשמפריחים השערות לגבי משכורות של הזולת.
– אוקיי. בוא נחזור לעניין התמוה הזה, הגדרת הפוסטים שאתה כותב כ"מוצר".
– כאן הבעיה היא אחרת. הבעיה היא לשכנע אנשים שעמל אינטלקטואלי הוא ככל עמל אחר, וגם אם התוצר שלו איננו חפץ פיזי (כמו ארון, או ארגז ירקות, או שבב סיליקון), הוא מגלם בתוכו לא פחות מאמץ. והמאמץ ראוי לתמורה.
– אתה לא מגלה כאן את אמריקה. בכל פעם שאני רוכש ספר או דיסק אני מסכים במובלע לאמירה הזאת.
– כן, אבל משום מה נדמה לאנשים שלמלים נטו, שלא מודפסות על דף, אין עלוּת. קח למשל אנשי ספרות או אקדמיה ממדעי הרוח. כל שני וחמישי תראה אותם נודדים בין ערב השקה אחד למשנהו, בין יום עיון כזה או אחר. מבקשים מהם לכתוב "כמה מלים", "לשאת דברים" (אם אפשר – "אחרי שקראתם את הספר"). עבודת ההכנה יכולה לקחת כמה שעות טובות. אבל מישהו יחשוב בכלל לתגמל אותם כספית? מישהו יעלה על דעתו שמן הראוי שחלק סמלי מדמי הכניסה לאירוע יגיע לכיסם של מי שהשקיעו למלא אותו בתוכן – גם אם התוכן הוא מלים ורעיונות בלבד?
– מי שמרשה שידרכו עליו פעם אחת, שלא יתלונן שממשיכים לדרוך עליו.
– אתה צודק לגמרי. ובאינטרנט הפכה הנורמה האבסורדית הזאת – הכל חינם, מן הזוטות התפלות ביותר ועד למאמרים המושקעים ביותר – למקוממת עוד יותר. לעזאזל, יש לך מושג כמה שעות וימים אני מכלה באיסוף לינקים, בחיבור עובדות ורעיונות, בתחקירים לקראת פוסטים? מה ההבדל בין מאמר שנכרך בספר לבין מאמר ששוגר כקובץ של ביטים לאינטרנט?
– המדיום, כמובן.
– כן, אבל כשאתה משלם על ספר, אתה לא משלם על עלות הנייר והדבק. ליתר דיוק, עלות ההפקה היא רק חלק אחד ממה שאתה משלם. חלק נכבד לא פחות הוא תגמול ליוצר, ביטוי של הערכתך למאמץ, הזמן והדמיון שהוא השקיע בחיבור הטקסט שרכשת. ובהבט הזה – אין שום הבדל בין מאמר שמופיע בספר או עיתון לבין פוסט שמופיע בבלוג. לפעמים אפילו להיפך.
– מה להיפך?
– נו, לא צריך להיות גאון תקשורתי כדי להבחין שבשנים האחרונות, המסה העיקרית של הכתיבה האכותית בעברית לא מופיעה בדפוס. היא פורחת באינטרנט. בכתיבה אכותית אני כולל בראש ובראשונה דיווחי חדשות ופרשנות, ניתוחים פוליטיים וחברתיים; ובהמשך, גם כתיבה מסאית, יצירות פרוזה, צילום ואמנות וכד'.
– יש גם לא מעט זבל.
– בלי ספק. אבל אפילו 90% זבל לא יכולים לגרוע מערכם של 10% איכות. גם כשאתה קונה עיתון של סוף שבוע, אתה סוחב הביתה ערימה של דפים גדושים בזבל, זבל תוכן או זבל פרסומי, רק כדי להתעמק באחוזים הבודדים של הכתיבה האכותית שעדיין שרדה שם.
– אתה בעצם אומר שהבלוג שלך יותר אכותי וחשוב מטורים של פרשנים כמו נחום ברנע ועופר שלח?
– אני לא אתן ציונים לעצמי. הנקודה שלי היא כללית יותר. כדי לדעת מה קורה היום בארץ ובעולם, אני לא נזקק לשום מדיום מודפס. לחלק הארי של המקורות שלי אין בכלל מהדורה מודפסת. ביחס לכתיבה לא-חדשותית, המגוון העצום והעשיר של בלוגים אכותיים מספק את צרכיי די והותר. כשנופל אל ידיי, מדי פעם, טור בעיתון של ברנע או שלח, אני לא יכול שלא להניד ראשי בעצב. זה כמו לעמוד באולם איימקס ולהתבונן בקבוצה של אנשים סגורה בחדר, שמתמוגגת כל שבוע מחדש מפלאיו של מקרן שיקופיות עתיק. הכתיבה האכותית באינטרנט מעודכנת יותר, נוקבת יותר, משכילה יותר, מצחיקה יותר, מאתגרת יותר, ובקיצור, שווה הרבה יותר מן הכתיבה האכותית בעיתונים.
– בגדול, אני מסכים איתך. איפה כאן הבעיה?
– נו, אז למה לעזאזל מגיעות לכל ה"טאלנטים" העבשים האלה בעיתונים משכורות עתק, בעוד שכל חגב אינטרנט מתחיל, ששם אותם בכיס, לא רואה גרוש עבור עמלו?
– אף אחד לא מכריח את החגב להמשיך לכתוב.
– בעניין הזה תרשה לי לחלוק עליך. להרבה אנשים הכתיבה היא צורך פנימי. אבל זה באמת לא העניין כאן. אני מחזיר אותך להגיון הסחר: למה סחורה פגומה מתוגמלת באלפי שקלים לחודש, וסחורה משובחת נזרקת חינם ברחובות, בלי שום הכרה ותמורה?
– הרי אתה בעצמך אומר שרוב הבלוגרים כותבים קודם כל בשביל עצמם. זה צורך פנימי. אז למה מגיע להם תגמול על פעילות שעצם עשייתה מתגמלת אותם?
– אהה. ולמה מגיע לצייר, שמרגיש כורח פנימי להמשיך לצייר, שיקנו את הציורים שלו בכסף? ולמה מגיע לסופר שלא יכול לחדול מן הכתיבה תשלום עבור ספריו? שיגידו תודה שנותנים להם ליצור, ושיתרמו את פרי עמלם חינם אין כסף לכל דורש. לא ככה?
– אז מה אתה מציע?
– אתה שואל אותי על הטווח הקצר או הטווח הארוך?
– נתחיל מהארוך. מה החזון האידאלי שלך?
– החזון שלי מיושן לגמרי, ממש מרופט. שיתאגדו קבוצות של כותבים טובים תחת כתובת אחת, תחת ניהול משותף, ויגבו דמי כניסה מכל גולש. כלל ההכנסות יתחלקו בין הכותבים לפי גודל השקעתם באתר.
– קוראים לזה עיתון, או מגזין.
– רק באינטרנט.
– וזה בא עם כל התחלואים המוכרים.
– מה, אתה מדבר על שטחי פירסום, קריצה למכנה המשותף הנמוך ביותר, לחצים של בעלי הון וכדומה?
– זאת רק ההתחלה.
– אבל כמובן שלא זה המודל שעומד לנגד עיני. תחשוב יותר בכיוון של סינדיקאט, של קומונה, של קהילה שיתופית.
– תקרא לזה איך שאתה רוצה. בשורה התחתונה מדובר באתר אינטרנט שמוכר תוכן – פוליטי, תרבותי, ספרותי – תמורת כסף.
– נו ו…?
– וזה כבר נוסה, וקרס.
– אתה מתכוון ל"מגזין אחר", עליו השלום?
– כמובן.
– טוב, הבעיה שם, בעצם הבעיות שם היו אקוטיות בלי קשר. קודם כל – הוא לא היה "אחר" בשום מובן (למעט דמי הכניסה). הוא היה מגזין מן הסוג שקיים בכל עיתון גדול. אותם תכנים מעייפים ושגרתיים. בעיה שנייה היתה רון מיברג, בעייה שלישית היתה רון מיברג, ובעיה רביעית היתה רון מיברג.
– לא רק.
– נכון, לא רק. אני מסכים שהמודל שהוא ניסה היה מוקדם לזמנו. אנשים עדיין לא מוכנים לשלם עבור כתיבה טובה. זאת בדיוק הבעיה שאני מדבר עליה. ומנסה לתקוף אותה. ולשנות את כללי המשחק.
– אתה הקטון?
– אני הקטון ובעקבותי, אני מקווה, הרבה גדולים אחרים.
– מהפכה?
– אינשאללה. בחזוני אני רואה אינטרנט ללא ניצול, שבו כל השקעה זוכה לתמורה, שבו עמל אינטלקטואלי מוכר כערכו, שבו, קרוב לוודאי, גם הכותבים ישתדלו יותר, יקפידו יותר, ביודעם שמישהו משלם עבור עמלם.
– חה חה.
– זה מעניין. מעניין שכל עוד אני מדבר על ניצול של אחרים, מקשיבים לי (או לפחות לא לועגים לי). ברגע שאני מתחיל לדבר על הניצול שלי – האוזניים נאטמות ונשמעים גיחוכים בקהל.
– תאשים רק את עצמך. מי שדואג רק לאחרים כל הזמן, אף אחד לא ידאג לו.
– אני באמת מאשים את עצמי. וגם מתבייש.
– במה?
– מתבייש שחיכיתי כל כך הרבה זמן להעלות את הדרישה המובנת מאליה הזאת. מתבייש שמחלתי על כבודי בלי סיבה.
– טוב, אל תהיה קשה כל כך עם עצמך. כולם במצבך. זה פשוט הסטטוס קוו.
– הסטטוס קוו הוא גם שישראל שודדת את הפלסטינים מדי יום, ותאגידי המים והחשמל שודדים את כולנו מדי יום, ותקציב הביטחון שודד את תקציבי הבריאות והחינוך מדי יום. ובכל זאת, על כל הסטטוס קווים האלה אני ואחרים מוחים. על שוד האינטרנט הגדול – אף אחד לא מוחה.
– אולי כי השד, כלומר השוד, לא נורא כל כך.
– הוא נורא. עוול הוא עוול, לא משנה כמה אנשים משלימים איתו.
– אז למה אנחנו לא רואים את כפתור ה-Donate הזה אצל הרבה יותר בלוגרים? למה אף אחד לא מבין את מה שכל כך זועק לעין?
– מבינים ושותקים. הבלוגרים לא שונים מכל מגזר אחר בישראל: אוכלים חרא ומתרגלים. ויש גם מחסום בושה. בושה לדרוש כסף.
– למה?
– זה כאילו עניין לא נעים, מלוכלך. אתה יודע למי בארץ אין בעיה לדרוש כסף? לעשירים, כמובן. לטייקונים. הגיע הזמן שמחסום הבושה של הבלוגרים ייפרץ בעניין הזה.
– אתה יודע איך כל זה נראה? זה נראה כאילו עידן לנדו מת לעשות קופה קטנה מהבלוג שלו, אבל לא נעים לו וכל זה, אז הוא עטף את הבושה הזאת במין תרגיל אינטלקטואלי פתלתל על צדק ואי-צדק באינטרנט, עמל ותמורה ושאר מרעין בישין. לא מכובד.
– אולי זה זה נראה ככה. אבל זה לא. המחשבות האלה, על המעמד השפל, הבזוי, של עמל אינטלקטואלי בחברה שלנו, מלוות אותי הרבה שנים. עוד לפני שבכלל ידעתי שיש כזה דבר אינטרנט. ועוד משהו.
– מה?
– על הזין שלי איך שזה נראה. זה מרגיש הדבר הכי נכון לעשות.
– עם סובטיליות לא מתווכחים. בכל מקרה, מה אתה מציע בטווח הקרוב?
– תלחץ על Donate, למעלה משמאל, ואז תמשיך לפי ההוראות.
– בסדר, בסדר. שאלתי מה אתה מציע באופן כללי?
– אני שולח מכאן קריאה נרגשת לכל הבלוגרים והבלוגריות בארץ: התקינו לאלתר כפתור Donate בבלוג שלכם! זה די פשוט (הוראות – כאן). למעשה, אני לא מבין למה זאת לא ברירת המחדל של וורדפרס, שצריך יהיה להתאמץ כדי לבטל אותה. בדיוק כמו שתשלום עבור עיתון הוא ברירת המחדל, וחטיפה שלו מדוכן העיתונים, בלי לשלם, היא אופציה טעונת הצדקה.
– אבל תרומה היא עניין שנתון לבחירה של כל גולש וגולש. איך זה בדיוק מתקן את העוול העקרוני הזה שדיברת עליו?
– זאת התחלה. חייבים להתחיל איפשהו. וההתחלה הזאת תפיץ רעיון רדיקלי ברחבי הרשת: יש מחיר גם לטקסטים. אתה אולי עדיין לא מוכן לשלם אותו, אבל כבר יש מסביבך אנשים שמוכנים. אני מקווה מאד שזה יהפוך לתנועה המונית, שיום אחד נסתכל סביב ונראה שעצם האפשרות ליהנות מפרי עמלם של אחרים מבלי לשלם על כך – תהפוך להיות עניין מביש ומגונה (כמו שקרה ללבישת מעילי פרווה).
– אבל אני עדיין לא תופס איך זה יעבוד. כלכלית. בוא נדבר ת'כלס. כמה אתה מצפה שישלמו לך?
– עם סחור סחור או בלי סחור סחור?
– בלי.
– 5 שקלים לחודש נראה לי סביר.
– מה?? אתה מטורף?? הרי אני גולש בעשרות בלוגים בחודש. אתה קולט באיזו הוצאה מדובר? למי יש כל כך הרבה כסף לפרנס את כל הקשקשנים ברשת?
– לאף אחד. וזה גם לא הרעיון.
– אז איך זה יעבוד?
– לכל אחד יש אתרים קבועים שהוא פוקד אותם. בוא נצטמצם לבלוגים. כמה בלוגים אתה קורא באדיקות? ממש עוקב מקרוב אחרי כל פוסט, מבקר שוב ושוב לראות מה התחדש בתגובות? תסכים אתי שלא הרבה.
– לא יודע, אולי 5, אולי 10.
– אוקיי, אז בוא נסכים שאתה משלם רק לחמשת "הכבדים" ביותר שלך. אלה שאתה צורך באופן קבוע, לאורך חודשים ארוכים. שכבר הוכיחו לך באותות ובמופתים שהם "נותנים תמורה לאגרה". זה יוצא 25 ש"ח בחודש. תעמוד בזה?
– לא יודע… גם ככה יש לי מלא הוצאות.
– כן, כן. השאלה היא אם הרווח האישי שלך מן הכתיבה האכותית ברשת – פתיחת אופקים, התוודעות לעובדות לא מוכרות, לרעיונות מסעירים, לאנשים יוצאי דופן – האם כל זה לא שווה לך 25 שקל בחודש. תן לי להזכיר לך משהו. עד לפני כמה שנים, רבים מאיתנו היו קונים עיתון כל יום. אתה קולט? כל יום, חבילת הדפים הזאת. הרי מדובר בעשרות שקלים בחודש. והנה, ירדה מעלינו כל ההוצאה הזאת, הודות לאינטרנט. לא נראה לך שלקזז 25 שקל מן הרווח החודשי הזה – לטובת הכותבים שאתה הכי מעריך ברשת – יהיה מוצדק?
– תראה, יש לי היסוסים. נגיד אני מתחיל לשלם לאיזה בלוגר, ופתאום הוא יורד מהרשת לחודשיים. הרי אין לי חוזה איתו. יוצא ששילמתי על פארש. לקח את הכסף וברח.
– מה זה ברח… אולי אפילו קנה איתו מכרה יהלומים בקמרון. אבל ממה אתה בעצם דואג? מישהו אמר לך לשלם מראש? תשלם בדיעבד. תתאים את התשלום לכמות ואיכות הפוסטים שהתפרסמו בחודש האחרון. הרי הכל בשליטתך. נהנית מעל למצופה? צ'פר את הבלוגר. לא נהנית? זמבר אותו, אל תיתן גרוש.
– מה לגבי כל החודשים והשנים שנהניתי בהם בלי לשלם כלום?
– אתה שואל לדעתי?
– כן.
– לדעתי חמסת בלי בושה את פרי עמלו של הבלוגר. עכשיו ניתנת לך הזדמנות לתקן. שלם לו על העבר, והוא יוותר לך על הריבית וההצמדה…
– באמת תודה. אבל אתה יודע מה הכי מציק לי?
– מה?
– שאני אשלם, כמו פראייר, ואחרים לא ישלמו.
– ואתה יודע מה הכי מציק לי?
– מה?
– שאני עובד על הבלוג, כמו פראייר, ואף אחד לא משלם.
– איך יוצאים מזה?
– אולי מניחים בצד את החישובים מי יוצא ומי לא יוצא פראייר? אולי כל אחד ישפוט את עצמו, מול הראי, ויחליט מה נכון בשבילו?
– סבבה. רק ברור לך…
– שאני לא אראה גרוש?
– כן.
– ברור לגמרי. אתה הרי יודע שאני לא כותב בשביל הכסף.
– אז בשביל מה?
– בוא נעשה עסק. אני לא אשאל אותך למה אתה קורא אותי, ואתה לא תשאל אותי למה אני כותב בשבילך.
– צודק. למה לחטט בפצעים.
– בדיוק. אז אתה תורם?
– תרמתי במשרד.
לא למות טיפש 
בלוג מאד משעשע, האמת שעלו בי הרהורים האם ההומור כל כך טוב שמצדיק תמורה או לא, כאשר ההתחבטות הפנימית שלי תסתיים אני מבטיח להחליט 🙂
תודה לעידו קינן שהאיר את עיניי, סוגית התשלום לבלוגרים כבר התעוררה וצוברת תאוצה:
http://room404.net/?p=34536
עידן היקר, להלן מספר הרהורים שגאו בי למקרא דבריך.
אם המטרה של הבלוג שלך היא להביא לידיעת הקוראים מידע ומקורות החסויים מעיניו, הרי שכנראה האינטרס הזה חשוב יותר מערכן של המילים בשוק הסחיר של המילים. (בהערת סוגריים אעיר שכנראה למילים אין ממש ערך, ולכן גם ההערה באה בסוגריים). עכשיו, מאחר ולבלוג שלך ישנו ערך רב מצד האינטרס שלך להגיע אל מה שיותר אנשים עם המידע והמקורות שאתה מביא להם, האינטרס הזה לפחות עלול להיפגע באמצעות כפתור התרומה היפה שקבעת בתחתית הפוסט.
ועוד שתי הערות לא חשובות אבל לא נחשבות:
א. נכסי רוח שייכים לכלל האנושות. אם הבלוג שלך הוא נכס-רוח הרי שהוא שייך לכולם, כמו אוויר חופשי.
ב. מה לעזאזל התחלת לדבר לי כמו איזה באבא משדרות שליד כל מפעל תמחוי שהוא פותח הוא שם קופסת התרמה, שתהיה קופה לשרצים?!
דודו היקר,
נכסי רוח שייכים לכלל האנושות. מסכים. אבל נדמה לי שהתייחסתי לטיעון הזה בפוסט. אז אתה אומר שבעצם לסופרים, ציירים, משוררים, פסלים, מוזיקאים, פילוסופים וחוקרי התרבות האוגריתית אין שום זכות לבקש תמורה לעמלם? כי אני לא רואה את הסתירה בין שני הדברים.
הבלוג הזה אומנם מנסה להפיץ מידע ודעות אלטרנטיביים. ולכן, כל קישור אליו, כל הפנייה, כל מי שמבקש להעתיק ככתבו וכלשונו פוסט כלשהו למקום אחר ברשת – נענים מיד בחיוב, בלי לבקש שום תמורה. כך זה גם יימשך. הכפתור הכתום לא יגביל בשום אופן את הנגישות של החומרים האלה לכל דיכפין.
ולסיום, לכבוד הוא לי להיות באבא משדרות. עדיף באבא משדרות על חנאנה מכפר סבא.
בזמנו קראתי את הפוסט בחדר404, ולא השתכנעתי שאני צריך לעשות מעשה. הפוסט הזה שלך שכנע אותי. הוא אפילו שכנע אותי להרהר באפשרות להתקין כפתור מקביל אצלי (בטח לא אתקין. יש לי הרגשה שהזמן שאשקיע בהתקנת הכפתור הוא בעל ערך גבוה מהתרומות שהכפתור יביא לי).
אז גם לך אני אכתוב –
אם אתה מצפה שאנשים יתרמו לך מרצונם הטוב, מן הנימוס שלא להכריח אותם לפתוח חשבון pay pal לשם כך:
https://cms.paypal.com/us/cgi-bin/?cmd=_render-content&content_ID=developer/e_howto_html_ProfileAndTools#id08A9EB00ZO3
הצטרף לבלוגרים שכבר עשו את השינוי ונהנו!
(במילים אחרות, אני מסרבת ליצור חשבון, ומי שלא הולך לקראתי – אני לא הולכת לקראתו)
ושאלה פילוסופית יותר –
יש בלוגרים שהתקינו כפתור תרומה, ואחרי מחשבה החלטתי שאני לא מעוניינת לשלם עבור התכנים שלהם. אתה חושב שבמקרה זה ראוי להפסיק לקרוא את הבלוג שלהם לחלוטין?
תודה, רועי. תתקין, תתקין. אולי תבקש מתורם פוטנציאלי להמיר את התרומה שלו בעזרה טכנית בהתקנה. אבל זה באמת פשוט. ואני ממש לא מאלה שמשכשכים בפרוטוקולים וקודים.
הילה, או נוגה, או שתיהן,
במה חטאתי. אין לי שליטה על האופן שבו פייפל עובד. ואין לי אלטרנטיבה אחרת, כרגע. מעבר לזה, להרבה אנשים (כמו לי) כבר יש ממילא חשבון בפייפל. ותשמעי – את ממש לא חייבת ללכת לקראתי. אני מבטיח לא להיעלב.
השאלה הפילוסופית: מה פתאום להפסיק לקרוא. כמו שהצעתי, אפשר לערוך לעצמנו מעין דירוג אישי, ולהחליט שאנחנו תורמים רק לקצה העליון של הסקלה, לפי המודל שהצעתי או כל מודל אחר. הרי רוב מה שאנחנו קוראים ברשת לא באמת ראוי למימון, וגם היה כרוך בעמל שמצדיק מימון.
פוסט מיותר ומסריח מאשמה מיותרת גם כן. וזה לא באמת ויכוח.
יאללה יאללה עידן , תגיד שאתה רוצה כסף ומספיק עם ההתנצלות! ׁ ׂ( – ;
וברצינות, הסוגייה הזו מעלה את היחס בכלל לקניין רוחני. אני לא סגור על זה אבל נוטה להסכים עם דודו פלמה.
עמית,
בבלוג הזה נהוג להעלות טיעונים כשלא מסכימים. אם יש לך בעיה עם חוש הריח – אל תיכנס לכאן. אם יש לך בעיה עם הויכוח – תתאמץ לבטא אותה באופן קוהרנטי.
אשמח מאוד לתרום, אך החשבון שלי בפיי פאל הסתיים וכשרציתי לחדש, הסתבכתי עם קוד שהם טענו שהעבירו ואני לא קיבלתי. אחרי מספר נסיונות, הם לא מוכנים להעביר קוד חדש. ההפסד שלהם.
אם אפשר יהיה לתרום דרך כרטיס אשראי – אשמח לעשות זאת.
קוראים לי הילה, נגה זה שם המשפחה שלי.
לפני ככה וככה זמן, כשפייפל התחילו עם השטות של חיוב המשתמשים ליצור חשבון כדי לשלם, עשיתי מחקר קטן ושלחתי לבלוגרים המועדפים עלי לינקים להוראות איך לבטל את ההגדרה המטופשת. עכשיו עשיתי בדיקה חוזרת וגיליתי שאצל כולם ההגדרה חזרה להיות חיוב יצירת חשבון (שזה מוזר, כי נכון לסוף החודש שעבר זה לא היה ככה), אז כנראה שפייפל שינו (שוב) את המדיניות שלהם.
אני עדיין די בטוחה שאם תחפור מספיק בהגדרות תמצא דרך לשנות את זה. כאן כתוב שזה קשור לסוג החשבון:
http://www.checkfront.com/forum/discussion/74/paypal-integration-requires-paypal-account/p1
(כשסוג החשבון הנדרש אמור להיות חינמי).
וגם כאן יש הסברים:
https://www.paypal.com/uk/cgi-bin/webscr?cmd=xpt/cps/general/OptionalAccount-outside
וגם כאן:
http://help.yahoo.com/l/us/yahoo/smallbusiness/store/order/paypal/paypal-41.html
אז לסיכום, שלחתי לך כמה לינקים שמראים שבהחלט יש לך שליטה על איך שפייפל עובד. אם בכל זאת אתה מעוניין להגביל את עצמך לאנשים עם חשבון פייפל זו זכותך המלאה, כמובן. ולגבי ההעלבות – חלילה, בנתיים נראה לי שאני די משתדלת להיות מסוגלת לשלם לך*. זו מחמאה, לא סיבה להעלב.
* ולא, יצירת חשבון פייפל היא לא אופציה.
תודה, הילה. כנראה שאין דרכים קלות להתעשר. אתבחבש קצת עם פייפל.
אם יש משהו שהפוסט הזה מוכיח הוא שאנשים צריכים להתנצל על הצורך להתפרנס. לא לעשות הון חס וחלילה. פשוט לשלם שכר דירה. וראה כאן למשל http://haemori.wordpress.com/2011/01/17/feldman3/
פרנסה זה לא בושה!
אנשים *בארץ* כמובן
צודק, אלי. אולי המאמר המתחסד ההוא, שקישרת אליו, גם קצת דירבן אותי בכיוון (ההיפך מכוונת המשורר, אני מניח).
הילה: נכון לעכשיו נראה לי שפייפל ביטלו את האופציה הזאת. כל הלינקים שנתת מובילים לעמוד אחד ששם ניתן לבטל את הדרישה להחזקת חשבון פייפל – אבל בעמוד עצמו כבר אין אופציה כזאת.
ניכר שהמראיין עם האותיות השמנות אוהב את המרואיין עם האותיות הרזות
גם כי הוא לא הרהר בהדגשה שהפלטפורמה היעילה והיקרה מוענקת חיני חינם,
כשאני קונה ספר, אני משלם, כי אני קונה ריהוט, כי הספר מוצג בסלון, וכל השכנים מתרשמים
ובישיבת ועד הבית זוכרים את הספרים ששוכבים אצלי ודעתי נחשבת פי כמה.
אני גם פוליטיקאי ומסחרי לכן אגיד ש-יחד עם זאת- אני מן המעריכים ביותר את המרואיין
ולכן בקרוב אציע למרואיין בדוא"ל הצעה מצויינת שתאפשר את התניית הקריאה בתגמול תועלתי לכותב ולקורא.
בינתיים 1000 תודה על התמורה.
שרייבר,
המראיין והמרואיין מקיימים יחסי אהבה-שנאה, כמו בכל אישיות בריאה. ולגבי הפלטפורמה – תראה לי בלוגר שלא היה מסכים לשלם עליה. אין לי מושג איך אנשי וורדפרס מתפרנסים, אבל כן, בהחלט אשמח לתרגם את תודתי להם לשקלים. כשדיברתי על "אינטרנט חופשי מניצול", התכוונתי לכך בכנות, בכל הכיוונים.
צר לי עליך שאתה קונה ספרים כריהוט. מה לגבי עיתונים? לא בדיוק ריהוט, ובכל זאת אתה משלם. בכל מקרה, גם לשיקול האופורטוניסטי הזה כבר נמצא פתרון אינטרנטי, לא? מה זה כפתור הלייק, אם לא תקיעת דגל בעמוד הפייסבוק שלך – "תראו תראו איזה פוסטים שווים אני קורא".
ממש לא אכפת יהיה לי להמשיך לקרוא אותך אם יהיו פה פרסומות באתר, הכנסה קצת יותר קבועה מאשר היתלות בטוב הלב שלי שמצטמצם מאד כשצריך לשלם.
רעיון מצויים. תרמתי. האמת – מגיע לך יותר. אני מאוד אוהבת את הבלוג הזה. אבל אין לי.
עדו, כבר שאלו אותי על זה במייל. לטעמי האישי – וזה אכן עניין אישי – פרסומות בבלוג זה דבר הרבה יותר מגונה מפנייה ישירה לתשלום מהקוראים. מה לי ולסופשבוע מפנק בצימר ("עכשיו במבצע!"), מה לי ולעידוד צריכה של מוצרים מיותרים ומזיקים. כל עולם הפירסום מעורר בי גועל עמוק, עולם של כזבים, של דה-הומניזציה. אוקיי, אני מבין שהחברה שלי בנויה על פרסום. אבל מותר לי להשאיר את חלקת האלוהים הקטנה שלי נקייה מן הנגע הזה.
טוב, שכנעת אותי….אלא שמצבי הכספי עוד כנראה דחוק משלך….אז המרתי את התשלום שלך לשטח פרסומי על עמוד הפייסבוק שלי, ובהזמנות קרובה גם אגמול לך כספית….:-)
עידן,
אם כבר יצרת אנלוגיה קטנה בין הבלוג שלך לחלקת אלוהים הקטנה.
חלקת אלוהים הקטנה של ג'ון סטיינבק מלמדת אותנו שהחלק שכורה הזהב משאיר לאלוהיו (כחלק שבו הוא איננו חופר כדי לחפש זהב) הולך ומצטמצם ככל שמתגלה שבשאר השטח שבו הוא חופר לא מתגלה זהב. וכך השטח "העקרוני" שבו כורה הזהב איננו חופר הולך ומצטצמצם עד שהוא נגוז כולו, וחלקת אלוהים הקטנה נעלמת לחלוטין בתוך השטח החפור. אני מאוד מקווה שלא כך יקרה לבלוג שלך.
דודו,
דאגתך באמת נוגעת ללבי. האנלוגיות שלך, לעומת זאת, ממש לא מובנות לי. אז אני אסביר שוב מה שהסברתי בתשובה הקודמת שלי אליך.
שום דבר לא ישתנה מבחינת הנגישות של הבלוג לעולם החיצון. שום תשלום לא ייגבה מאף אחד שישתמש בחומרים. ואם לרתום את הדימוי הקצת מוזר שלך, אף אחד לא יחפור בבלוג הזה (מעבר לדרור בל"ד, והמבין יבין) וגם אני לא אצא לחפירות מחוצה לו (מה כבר יש לי למכור לעולם, חוץ מעכירת-ישראל בנאלית וחמיצות כללית?). הסר דאגה. בסך הכל מדובר על בקשה צנועה לראות שכר לעמלי. שכר, לא זהב. איזה זהב יש בפעילות הסיזיפית הזאת.
שלום עידן,
מקוצר הזמן, לא קראתי את כל דבריך הארוכים. כולי תקווה שלא פספסתי דבר-מה הכרחי.
א. לדעתי, אף בלוגר אינו צריך להתבייש מלבקש תרומות פה ושם. אם הוא ביישן, שיכתוב למגירה. עם זאת, רבים חשים אי-נעימות לפעול בדרך הזו. ודאי הדבר כי ככל שירבו אנשים כמוך, כך תדעך המבוכה ואולי אף תיעלם כליל.
ב. בזמנו, עמי בן בסט עשה ניסוי מעין זה. הוא הצליח לגייס 1300 שקלים כמדומני, אך ויתר עליהם בסופו של דבר. לפני למעלה משנה בדקתי לשם שעשוע את האפשרות הזאת, ובעקבות הפוסט ההוא התגייסו כמה קוראים לממן לי עלותה של ארוחה זוגית במסעדה סבירה. הובטחו לי 460 שקלים, אך לא נטלתי אותם לבסוף.
דעתי היא שאי אפשר באמצעות תרומות אלה לפרוש לגמלאות. עדיין לא. אולם, הנני מניח כי בלוגר שמשקיע טרחה עצומה בחיבור הפוסטים שלו, לבטח יחוש הקלה משיתברר לו כי ישנם קוראים המתגמלים אותו גם כספית, ולא רק בצהלות הידד.
ג. דומני כי שיטת התשלום המכבידה של פייפל אינה מאפשרת לבדוק ברצינות את אפשרויות מימון הבלוגים. רשאי אני להעריך כי שיטה פשוטה יותר ומניחה את הדעת, מסוגלת היתה להכפיל ואולי אפילו לשלש את סך התרומות.
מכל מקום, אני מאחל לך הצלחה.
אני שונאת אותם.
אולי אני אעבור לתרום באמצעות Amazon Gift Cards?
חשבתי שכמו בסרט "הדוור" אנחנו מדברים "מטפורות"…
רעיון מעניין שיכול להתפתח לשני כיוונים, או מודל עסקי של נגן רחוב או מודל עסקי של מוסדות תרבות – אתה יכול לעשות לך באתר "קיר תורמים" כמו שיש בבניינים באוניברסיטה או במוזיאונים. מי שירצה, יתרום כמובן בסתר.
אני מסוקרן אם אתה כבר תרמת לאחרים.
אולי מודל עסקי אחר יכול להיות גביית כסף על טוקבקים.
אני משוכנע שאתה צודק וגם תרמתי/שילמתי. אתה בטופ ליסט.
מצאתי את הבלוג פה לא מזמן ובדר"כ אני נהנה לקרוא את הויכוחים.
תשלום לדעתי יכול להרוס כי אז יתכן שיעשה פה חשבון של לא להרגיז את הקוראים.
מסכים שראוי שיהיה כפתור של תרומה אבל לבלוגים שלא עוסקים באידאולוגיה אלא בנושאים אחרים של הרחבת ידע.
אידאולוגיה וכסף-לא נשמע טוב.
עידן, הדברים מעניינים, אך לא השתכנעתי.
תרומתי (הלא מתוגמלת) לדיון:
א. לי זה ברור שהוספת כפתור 'תרום' היא אקט סימבולי יותר מדרך ממשית להעשרת חשבון הבנק. שאלתי היא האם המשמעות שהדבר יקבל בעיני הקוראים (שלדעתי היא שלילית בעיקרה ואקסקלוסיבית) שווה את התרומה הכלכלית שאתה יכול לצפות לה.
ב. מדבר אחד חשוב התעלמת. לראות עיניי, שכרך מכתיבת הבלוג הוא רב מאוד, בטח שביחס לבלוגים רבים שנכתבים ברחבי הרשת. שכרך אמנם אינו בעל משמעות כלכלית ישירה, ויתכן שהכתיבה אף גורעת מפעילויות אלטרנטיביות מכניסות יותר, אך ההשפעה והיוקרה החברתית שלהן אתה זוכה באמצעות הבלוג אינה ניתנת לקנייה בכסף. כותבי בלוגים רחבי תפוצה (כמוך) יכולים לשמוח על ההזדמנות המדהימה הזו (שלא היתה אפשרית עד לפני זמן לא רב) להגיע בקלות אל עשרות ומאות ואלפי קוראים ולהעביר להם מסרים כטוב הנראה בעיניהם ואף לזכות בתגובות וביצירת דיון פורה (יותר או פחות). אם אתה כותב כדי שאנשים ידעו יותר על X או כדי שידעו מהי דעתך על Y ואנשים באמת באים וקוראים את שכתבת, אני בהחלט מאמין שיצאת נשכר.
ג. עם כל הכבוד הרב שאני רוכש לך ולבלוגרים אחרים, אני חושב שהאותנטיות של המדיום הזו תיהרס כאשר כסף ייכנס למשוואת היחסים שבין הכותב לקוראיו, זאת, בין השאר, בגלל האופי האישי והלא מחייב של הבלוג. דעתי שונה כאשר מדובר באתרי תוכן ערוכים כדוגמת העוקץ, הגדה השמאלית וקדמה.
ד. אני מאחל לך רווחה כלכלית ותרומות רבות ונדיבות.
אני מסכים שצריכה להיות אופציה לתשלום אבל התרומות דרך פייפל לא נוחות. אם הייתה אפשרות של מיקרו תשלומים כך שברגע שמישהו אוהב פוסט מסוים הוא היה יכול לשלם שקל אז נראה לי שזה היה מודל הרבה יותר מוצלח לכל הצדדים.
רעיון מעולה – איך אמרת – למה רק העשירים לא מתביישם לבקש כסף ?! כל כך נכון וצודק לשלם על מוצר שאתה צורך באופן קבוע, גם אם אתה לא מחויב.
הבעיה שלי היא אחרת – מצד אחד, אני קורא אותך באופן קבוע ובהחלט חושב שאתה "אחד הכותבים שאני הכי מעריך ברשת". מצד שני, אני חושב שהחזקה בדעותיך המדיניות הן הן שורש של הרבה חוליים פה בשכונה המזרח תיכונית הקטנה שלנו (ואל תשאל למה אני נהנה לקרוא אותך – אין לי מושג)..
אתה היית משלם לימני/גזלן-אדמות/ציוני-גזען/וכו' שמשום מה אתה נהנה לקרוא את הפוסטים שלו ?
אחח…חזון ה-PAYWALL הידוע לשימצה.
החזון שאומר שאם מישהו רוצה לקרוא את מה שאני כותב, הרי שעליו לשלם. בווווווווז!!!
חזון זה מפספס את מהות האינטרנט. מהות האינטרנט היא שאם מה שאתה כותב חשוב, הרי שאחרים ירצו להגיב על כך, לקשר לכך, לטעון בעד ונגד דבריך.
אם מה שאתה כותב נגיש רק לאלה ששילמו, הרי שזה לא נגיש לשאר האינטרנט. הרי שזה לא נגיש לאינטרנט.
הרי שזה לא חשוב. הרי שזה לא קיים.
המודל שלך, לכל היותר, צריך להיות מבוסס על כך שקיים איזשהו קורא/צד ב' שחושב שדבריך מספיק חשובים כדי שגם איזשהו צד ג' אלמוני יחשף אליו ויקרא את דבריך.
עליך לקוות שישנם מספיק קוראי צד ב' שמוכנים/מסוגלים לשלם לך מכספם כדי שגם קוראי צד ג' יחשפו לכתביך.
מצטער, אבל מילה אחת חוזרת לאורך הפוסט ומפריעה לי במיוחד. אותה מילה שגם הופיעה בכותרת. "ניצול".
אתה חושב שעד עתה קוראיך ניצלו אותך? שלא שילמנו שכר עבודה הוגן? האם עבדת עבורנו? האם ביקשנו ממך לכתוב את הפוסטים? האם הקמנו מיזם אינטרנטי וביקשנו ממך לנפק לנו טקסטים בחינם או שאתה על דעת עצמך החלטת לכתוב, וביום שהחלטת לבקש כסף ממי שמוכן (וזה לגיטימי ביותר, כן?), החלטת גם להנדס לאחור את היחסים עם קוראיך כיחסי מנצלים-מנוצל?
מילא, אם זוהי הייתה בדיחה שמופיעה רק בכותרת, אבל חזרת שוב ושוב על עניין הניצול ושנמאס לך להרגיש מנוצל, ושאתה מעלה בפני אנשים את סוגיית הניצול שלך, ברצינות גמורה. אני תוהה לעצמי, האם זה חוסר מודעות עצמית או האם זו יוהרה שמביאה בלוגר, במיוחד זה העוסק בנושאים חשובים, ושעושה רושם שבוער לו לכתוב אותם ואינו רק בלוגר שכותב למען שעשוע הקהל, כדי להתייחס לקהל קוראיו כאל אלו המנצלים אותו?
אתה יכול לפתור זאת כ"סתם" הגזמה ספרותית, אך אני חושב שמי שחוזר על כך פעמים רבות, ודאי אינו מתלוצץ.
כמה תגובות.
לכל מי שמתלונן על מנגנון פייפל – צ'מעו, אין לי כרגע אופציה אחרת. ואני גם לא האדם המתאים לפנות אליו. אשמח לשמוע ממבינים על אופציות אחרות, נוחות יותר. כרגע – זה מה יש. והיה לי חשוב להציף החוצה את העיקרון (באיחור ניכר).
שרון: קיר תורמים – לא יהיה. גם לא פרסי הצטיינות לתורמים הנדיבים ביותר. לגבי גביית כסף על טוקבקים… רעיון מרתק. אולי עדיף להיפך? קנסות על טוקבקים מיותרים / מעצבנים? רק לדמיין כמה נקי יהיה פה…
יהודה בלו: תודה על ההשתתפות. אבל הרשה לי לומר לך שני דברים. ראשית, בלוגר שאינו מתיר להגיב בבלוג שלו אינו רשאי, לדעתי, להגיב אצל אחרים. שניים, אין לי שיג ושיח אמיתי עם אדם שמפרסם דברי בלע על "שמאלנים" כמוני, במסווה של התבדחות סרת טעם או לא.
רונן: אל דאגה. שום תשלום לא יגרום לי להסס לעצבן את הקוראים. אולי לא שמת לב, אבל חלק מהחוזה הלא כתוב של הבלוג הזה הוא שאני אמור לעצבן. זה מה שמצפים ממני ועל זה יתנו לי כסף , אם בכלל.
אסף אחר: מסכים עם סעיף א', ורק איתו. כבר כתבתי בפוסט שהמשמעות היא בעיקר החדרת הרעיון הרדיקלי שלטקסטים יש עלות. ההשלכות הכלכליות של הכפתור הכתום הזה על חיי יהיו כנראה זניחות. אבל – וזה אבל גדול – אני לא מזלזל בשינויים סימבוליים. אני ורבים אחרים רוצים גם הכרה סימבולית בכך שעמלנו קשות. לגבי סעיף ב' – אתה מגזים לחלוטין. ה"יוקרה" החברתית שלי מוגבלת למעגל סגור ומצומצם מאד. כמה אתה חושב שקוראים את הפוסטים שלי? בערך 1500 כניסות יש לכל פוסט. זה באמת מספק לדעת שקוראים ומגיבים, אבל כמה זה משפיע – קשה לי לאמוד. ובכל מקרה, אתה משכפל טיעון שעלה בפוסט: "גם הכותב מרוויח מעצם הכתיבה". תגיד את זה לעמוס עוז (הרבה יותר יוקרה ממני יש לו) בפעם הבאה שיבקשו ממך לשלם עבור ספר שלו. ההבדלה הזאת בין כתיבת פוסט לבין כל עמל אינטלקטואלי או אמנותי אחר (בהנחה שהתוצר הוא אכותי בשני המקרים) – אין לה שום הצדקה. זולת כוח ההתמדה. וביחס לסעיף ג' שלך, אותו דבר: אם אמנים מצליחים ליצור יצירות מופת תמורת כסף, אם מוזיקאים מצליחים ליצור מוסיקה נשגבת תמורת כסף – גם אני הקטון אצליח להמשיך לכתוב, באותה רמה, תמורת כמה שקלים בודדים.
אורן: התשובה לשאלה שלך, בכנות, היא "לא". לא הייתי משלם לימני גזלן (מספיק המדינה משלמת לו מכספי המסים שלי). אין ספק שהרבה שיקולים נכנסים בהחלטה אם לשלם או לא – אולי מישהו לא סובל את התסרוקת שלי, וזאת סיבה מספיק טובה, למרות שבמקרה זה אפשר להמליץ לי להשתמש בתרומה כדי לממן תספורת חדשה – והזדהות פוליטית היא שיקול לגיטימי לגמרי. במקרה שלך שכרי יהיה אם עיניך ייפקחו.
ארנון: אתה לא מבייש את שמך. או שלא קראת, או שלא הבנת, או שלא טרחת להגיב לנקודות שכבר עלו בפוסט.
יואב: התפיסה שלך של מה זה "ניצול" היא תמימה להחריד. תגיד: כשאתה נוסע בשטחים בכביש ליהודים בלבד – אתה מנצל את הפלסטינים או לא? כשאתה שותה קפה ברשת בתי קפה שעושקת את עובדיה, אתה מנצל את עובדיה או לא? כשאתה שכיר בחברה שמשלמת לעובדי הניקיון שלה פחות משכר מינימום – אתה מנצל את העובדים האלה או לא?
כשאתה יודע שהשכן שלך מרביץ לאשתו, אבל אתה שותק ולא עושה כלום בעניין – אתה מנצל את האשה הזאת או לא?
בקיצור: לא צריך "להתכוון" כדי להיות חלק ממערכת של ניצול. התובנה הזאת כל כך חשובה לבלוג הזה – הייתי אומר שהיא אחת מאבני היסוד שלו. כולנו שותפים במערכות של כוח, ברמה כזו או אחרת של מודעות. בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא – יש בקצה השני של המערכת קורבן שסובל מחוסר השוויון הקיצוני בחלוקת הכוח. בהרבה מקרים, אנחנו יודעים על כך – ומעדיפים לא לחשוב. במקרים אחרים, אנחנו יודעים איך להשיג את המידע, אבל לא רוצים להשיג אותו, כדי לא לשאת באחריות שכרוכה בידיעה. ובמקרים הפחות חמורים, אנחנו פשוט לא יודעים.
ועדיין, כאנשים בוגרים שמודעים לסביבתם – אנחנו אחראים. ולכן גם בפינה הקטנה הזאת, של תגמול לכותבים באינטרנט – יש ניצול. ואם חלילה הבנת מן הטקסט שאני לא במנצלים – זאת לא היתה הכוונה. אני חלק מאותה שיטה מסריחה; לא משלם עבור טקסטים שאני מפיק מהם תועלת רבה. והפוסט הזה מייחל לשינוי מערכתי כללי, שבו כולנו נחדל להיות מנצלים ומנוצלים.
אבל בשביל זה צריך להכיר במציאות, ולא להתחבא מאחורי הגדרות מיתממות של מלים.
מה הקשר בין הדוגמאות שהבאת – מהמצב בשטחים ועד בעל שמכה את אשתו – לכך שקוראיך לא משלמים לך על הבלוג, רק אלוהים יודע. וגם לא מדובר כאן על איזה וואלה או אתר אכן שלא משלם למי שכותב עבורו, או משלם שכר לא הוגן בלי זכויות סוציאליות, בעוד האתר מרוויח מפרסומות וממודל עסקי. אתה יכול לסגור את הבלוג, אתה יודע, אם אתה מרגיש מנוצל. אתה יכול לעבור לכתוב בעיתון, שם הבוס מחוייב לשלם לך, אך עדיין אף אחד מן הקוראים לא חייב לשלם.
האם אני מנצל את עפר שלח כשאני לא משלם לו אישית? לא. במודל הכלכלי של העיתון, זה שביקש ממנו לכתוב צריך לשלם לו. אם אני קונה את העיתון למרות שנמרודי לא משלם לו, אזי יש משהו בדבריך שאני שותף לניצול, אך האם אני ביקשתי ממך לכתוב את הבלוג הזה? האם אני בעל המיזם הזה או שמא אתה? למה אני חושב שאני חייב לך משהו, זכויות אדם או שכר הוגן, שאתה אומר שאני מנצל אותך כאן ושותף לשיטת הניצול? האם כל רעיון הבלוגים הוא ניצול מיסודו? מי סובל כאן מאיזה חוסר שוויון? על מה אתה מדבר?
יואב, קצת קשה להתווכח עם מי שמתעקש לא להבין.
"אף אחד מן הקוראים לא חייב לשלם". נכון. גם אני כתבתי את זה. עם מי אתה מתווכח? אני לא מטיל חובות על אף אחד. אני פונה אל חוש ההגינות הבסיסי של כל קורא. אתה צודק, אף אחד לא חייב להיות הגון.
הקשר לכל הדוגמאות שנתתי מוסבר היטב: "ניצול" אינו מותנה בכוונה. ניצול מבוסס על מיקומך בהירארכיה של כוח, של מי שמשתמש לעומת מי שמשתמשים בו. ככה עובדות אנלוגיות: מבליטים דמיון ושמים בסוגריים את השוני. אני לא אשה מוכה וגם לא פלסטיני. זה לא אומר שאין דמיון בעצם המכניזם של הניצול. עכשיו זה ברור יותר?
ודאי שאתה לא מנצל את עופר שלח. אתה משלם ל"מעריב", וכמוך עוד אלפי רוכשי עיתון, ו"מעריב" מתגמל את שלח יפה מאד מכספכם. כלומר: שלח מתוגמל על הכתיבה שלו. בלוגרים לא. אתה עדיין לא רואה את ההבדל?
"לא ביקשת ממני לכתוב את הבלוג". נכון. אבל אני מבקש ממך לקרוא את הפוסט, יש שם התייחסות ישירה לטיעון הזה (רמז: מופיעה שם המילה "חגב").
לסיכום: אתה לא חייב לי כלום במונחים כלכליים. אתה כן חייב לי, במונחים אתיים, התייחסות רצינית לטיעונים וטיעוני הנגד שעלו בפוסט. זה חלק מן הקוד האתי של הבלוג (גם למעלה משמאל), שהיה קיים מיומו הראשון. עד לרגע זה, לא הראית שום סימנים שהפנמת את החובות שמוטלות עליך כמגיב בבלוג. מכאן שאין טעם להמשיך.
לדעתי האינטרנט הוא לא כך אינסופי כמו שאנחנו חושבים. לפחות עבור אנשים שקוראים, כלומר אותם אנשים שפעם היו הקוראים הטבעיים של העתון, יש כמה תחנות קבועות והאינטרנט הוא מקום מעט מוגבל ממה שנדמה. יותר קשה להתבלט כאן, זה בטוח אבל הכשרון משחק תפקיד הרבה יותר מבעתון.
בקיצור, איגוד של בלוגרים טובים בהחלט שווה כמה שקלים בחודש. למה לא. אפשרי בהחלט. הבעיה היחידה לדעתי תהיה אידאולוגית. הבלוגים הביאו איתם לא רק את חופש הדעה אלא את קדושת הדעה ואני תוהה איך יוסי גורביץ, עידן לנדו, נעמה כרמי וארץ האמורי יתאחדו נוכח הפערים ה-ע-צ-ו-מ-י-ם שיש ביניהם. טוב זה היה בצחוק, אבל בינתיים היוזמה היחידה שהולכת בכיוון היא 972 ומשום מה היא באנגלית (אולי כי קל יותר להתאחד מול העולם?). עוד נראה האם לנדו עם בוגוסלבסקי ירבץ.
נ"ב
שכחתי את במחשבה שנייה והעוקץ אבל עובדה שכרגע הם לא גובים כסף. וכמובן את רשימות. אבל הוא אקלקטי מידי בשביל לגבות תשלום.
עידן,
אני לא קורא קבוע שלך. ליתר דיוק, מעולם לא שמעתי עליך ועל הבלוג עד שראיתי היום קישור בפיד שלי. קראתי את הרשומה הזו והאמת, נראה לי הרבה יותר מדי מלל כדי להצדיק משהו סטנדרטי למדי שלא באמת מצריך כל כך הרבה הצדקה. כן, זכותך המלאה לבקש כסף. זכותך אפילו לדרוש כסף. אבל לא, לא "מגיע" לך כסף. גם לא אם השקעת מאמצים רבים בכתיבת הטקסט (גם אני משקיע עכשיו מאמץ – ובחינם). המאמץ שלך לא שונה מהמאמץ של כל כותב בפורום שעונה על שאלות של זרים, צייר שמעלה עבודות שלו לאלבום בפליקר, מי שעובד על פרויקט קוד פתוח כלשהו, מישהו שיוצר תוכן נוסף למשחק קיים (את כל הדברים האלו עשיתי), או אם נחזור לעולם האמיתי, מי שמתנדב במד"א, נואם בפארק על קופסת סבון, או עוזר לזר להחליף צמיג.
תשלום הוא לא דבר ש"מגיע". תשלום הוא דבר שיש לך בחירה לבקש או לא לבקש. אם לא ביקשת, אין כאן שום ניצול. כולנו עושים דברים "בחינם" וכולנו "מנוצלים" ואין במעשה כתיבה שום דבר שמייחד אותו מכל טווח הפעילויות האחרות בקיום האנושי שאנשים עושים סתם בשביל הכיף, בשביל להוציא קיטור או כדי לקבל הכרה או להרגיש טוב עם עצמם.
מיכאל, אני לא קורא קבוע של התגובות שלך, ליתר דיוק, מעולם לא שמעתי עליך ועל התגובות שלך עד שראיתי עכשיו את התגובה הזאת.
רק חייזר שנחת פה לרגע יכול להשוות את העבודה שמושקעת בבלוג הזה ל"כותב שעונה בפורום על שאלות", או "עוזר לזר להחליף צמיג". אז אני אתאפק ולא אגיד דברים חריפים יותר על התגובה החצופה שלך, מעבר לזה: תיכנס לארכיון הבלוג ותתחיל לקרוא. למה שלא תתחיל בתחקיר על סילוואן, 13 אלף מילה?
עידן, אתה צודק.
אין לי מושג כיצד לפתוח חשבונות פייפל, אבל הריני מצהירה בזאת על שינוי סימבולי. מרגע זה כאילו שילמתי לך שישה ש"ח בחודש – לא רק חמישה – ואולי ביום מן הימים, כשתמצא שיטה פשוטה לשלם באופן מעשי ולא סמלי בלבד, תוכל גם לתרום מתרומתי לכותבים אחרים שאתה נהנה מכתיבתם.
כל טוב.
אין כמוך ואתה מאיר את עיני שוב ושוב.
תודה
הי עידן,
קודם-כל, אין שום סיבה שבעולם להתנצל על הכפתור. זו בסה"כ הוספת עוד אפשרות למרחב הבלוגוליסטי, וברור שמי שמתנגד להרחבת אפשרויות ואו פועל לצימצומן הוא סוכן של כוחות השאול וצריך לקצץ לו ת'זקן.
וקצת יותר ברצינות – עצם הרעיון שיש משהו דורש התנצלות בבקשת תרומה כספית הוא מגוחך. ומכל הכיוונים; אם הבקשה לא לגיטימית, בתכל'ס גם התרומה לא לגיטימית, ולא נראה לי שזה שכיח לשמוע מישהו מתנצל עלכך שתרם. (למרות שלא היה מפתיע אותי לשמוע את זה בארץ; תרבות ה"לא-לצאת-פראייר" הישראלית היא דבר דוחה, סליחה על הצרפתית, ממש כמעט כמו העניין הזה של שיתוף קבצים בלתי-מוגבל והיעדר כבוד המינימלי לאחר וקניינו. אבל זה לא לגמרי קשור עכשיו.)
לעומת זאת, עם עניין התשלום הקבוע אני לא מסכימה. ההשוואה לענפי שירות/ אומנות/ רהיטים/ כמעט כל דבר אחר, היא לגיטימית והגיונית רק במידה וסוגרים את הכתיבה והמלים בקופסא אחת של צרכנות פרופר. ובעיני, ידע ומידע אסור שיהיו תחת התנייה, ובטח ובטח שלא תחת התנייה כספית. מה גם שברגע שכל הסיפור יהיה תלוי גמול כלכלי, הוא ייאבד כל ערך מוסף; הגמול לכתיבה בכלל, ולהפצת מידע איכותני בפרט, חייב להיות במהותו גמול "רוחני", דהיינו, לנבוע בראש ובראשונה מערכיות הטקסט ויכולתו לחלחל למוחות אחרים משלך. וזה גמול שיכול וצריך להתממש במגוון דרכים, החל מעצם ההשפעה הפסאודו-אימננטית על הזולת, דרך הבעת תודה פשוטה ועד לתגמול כספי. זה כמובן לא אומר שהכותב לא רשאי לתבוע תשלום עבור מאמציו, או שלא מגיע לו; זה רק אומר שצריכה להיות מעורבת פה בחירה, הן של הכותב והן של הקורא, להתאים את מהות הטקסט לערך התגמול עליו.
זה אולי אוטופי, ואפילו נאיבי, ונובע גם מהסיבה הפרוזאית שיש אתר מסויים שאני רוצה מאוד להיות חברה בו, רק שאין לי איך לשלם את דמי-החברות הפעוטים והלגיטימיים לחלוטין הנדרשים – אבל זו בראש ובראשונה אמונה ואהבה יוקדת לאינטרנט כמקור נגיש לידע וכפלטפורמה התאבטאותית… 🙂
בתכל'ס הכוונה המקורית של ההודעה הזאת היתה בכלל טכנית, ההתפלספות התפלקה פנימה.
אז לעניין – פייפאל לא ביטלו את האפשרות הנ"ל, ואעבור רגע לאנגלית לשם הנוחות.
When you login to your paypal account, go to profile-website payment preferences-paypal account optional, and make sure it's on. If it doesn't work for some reason, and you have a business account, try to go to Add business information, and set the business to sole – paypal sometimes ignore the setting in the account profile, and it may help override their settings. It also depends on your API settings, so if it doesn't workout for you – I'd be more than happy to help (and contribute from the only asset I have at the moment 🙂 1
תודה, ארנה.
מישי: תודה על המידע הטכני, נראה לי שאתעמק בזה רק מחר. אבל את האופציה הראשונה כבר ניסיתי, לא עובדת. פשוט אין בכלל Paypal account תחת התפריט הזה.
אני מקווה ששמת לב שהפוסט לא כתוב בנימה אפולוגטית. למעשה, בדיאלוג הזה נחשפת החרטה שלי על כך שבעבר אולי ראיתי בכך משהו שיש להתנצל עליו. לא עוד. אם יש מגיבים שניסו לרמוז שראויה כאן נימת התנצלות – זבש"ם. אותי עניין לבחון את ההצדקות, בעד ונגד, סוגיית התשלום. ביני לביני וגם ביני לבין קוראיי. הניסיון להצדיק את עצמנו הוא מרכיב קבע באישיות השמאלנית-פתולוגית, לא? אבל זה בהחלט לא התנצלות. מבחינה פסיכולוגית, אני יכול להעיד שקודם כל מגיחה האינטואיציה, הבלתי מנומקת: זה הדבר הנכון לעשותו. רק אחר כך מגיעה המחשבה הסדורה, שמנסה באמת להעניק תוקף לאינטואיציה.
ביחס להבדל בין תרומה לתשלום קבוע: אני מסכים שכרגע זה לא סביר לדרוש תשלום קבוע עבור כניסה לבלוג יחיד. הרעיון שניסיתי לפתח היה שהתשלום הקבוע יהיה חלק מדמי כניסה לאתר של כותבים אכותיים. והאנלוגיה היא כתב עת – נגיד, Granta, או "מטעם" – שמאגד בתוכו סוגים שונים של כתיבות (לא הכל פוליטי, יש לקוות…), והקונה יודע מראש שהוא יקבל תמורה הולמת לכספו. כל מה שאת אומרת לגבי הערך המוסף של נכסים רוחניים, האופן שבו הם מחלחלים לתודעות זרות, וכן הלאה והלאה – נכון, ולא רלבנטי. אני יכול לחשוב גם על תבשילים, בייחוד תבשילי שף, איך הם משפיעים על "קיבות זרות", או "חכים זרים", ואיך השף אמור להפיק הנאה מיכולתו לחולל כאלה ריגושים קולינריים עזים אצל אנשים זרים. וכל זה לא מבטל את העובדה הפשוטה שהוא קרע את התחת על הארוחה ומגיע לו תגמול!
בכלל, אני נגד המיסטיפיקציה הזאת של "ידע" או "קניין רוחני", שמבחינה אותו, ממש באופן אונטולוגי, מכל נכס פיזי אחר. אני מטריאליסט גמור, לא רואה חציצה בין גוף לרוח, ולא מעניק פריבלגיות לאחד על חשבון השני. זה דיון מעניין וארוך בפני עצמו…
לגבי פייפל – אשנס מותניי. שוב תודה.
מי שמתעקש לא להבין הוא אתה. אתה יכול לקרוא לי לא הגון (למרות שמי אמר שהגינות זה תגמול בכסף?), אתה יכול לקרוא לי כפוי טובה (שוב, מי אמר שאני צריך להחזיר לך טובה בצורת מטבע עובר לסוחר?) – אנא אל תקרא לי נצלן. אתה אומר שניצול הוא עמדה של כוח, ואני שואל אותך: מהו הכוח שלי עליך? האם שמתי אותך במקום הזה? האם אני פתחתי את הבלוג ואמרתי בוא תכתוב בו? אדם מקים בלוג, כזמר רחוב אשר יוצא אל הרחוב ומתחיל לנגן – והנה פותח אותו זמר רחוב את הפה וצועק שמשתמשים בו ומאשים את העוברים והשבים שהם מנצלים אותו.
שתי מילים על האנלוגיות שלך: את הפלסטינים מנצלים כי לא נותנים להם זכויות שמגיעות להם. את האישה המוכה מנצלים כי לוקחים ממנה זכויות שמגיעות לה. אתה מודה שלא מגיע לך דבר, אז כיצד מנצלים אותך? בהחלט אין דמיון בין ה"מכניזם של הניצול".
והנה אנלוגיה משלי: את "ישראל היום" אני קורא בחינם. זה המודל שלהם – קריאת חינם, בתמורה לפרסומות, או הפסד כספי ורווח לאג'נדה שלהם שתומכת בביבי. זה באמת לא משנה. האם אני מנצל את שלדון אדלסון? ודאי שלא. ואם אני קונה את מעריב במחירי הפסד, כפי שהם טוענים שהם מפסידים כסף על כל מנוי, האם אני מנצל אותם? ודאי שלא. ומה עם טמקא, האם גם אותם אני מנצל כי אני קורא בחינם? האם גם את נרג'? האם את ההאפינגטון פוסט אני מנצל? אתה מבין, האנלוגיות שלך פשוט לא תופסות. אתה הוא היזם כאן, אתה הוא שלדון אדלסון ודן מרגלית ביחד. אתה הוא נמרודי ושלח. אתה הוא אריאנה האפינגטון. אני לא מנצל אותך.
האנשים שתורמים מזמנם כדי לכתוב את הערכים מויקיפדיה מבקשים ממני תרומה, אך הם צנועים. ראשית הם צנועים מכיוון שהם עושים זאת באופן אנונימי, אתה לפחות מתוגמל בשמך הטוב. ושנית ויותר חשוב מכך, הם מבקשים תרומה ממקום של ענווה, ולא מטיחים בי ביהירות ובחוסר הגינות שאני מנצל אותם רק כי אני לא משלם עבור המוצר שהם בחרו לחלק לי ולעולם בחינם.
יואב, אתה בלופ, ולא הצלחתי להוציא אותך ממנו. אתה שומע רק את עצמך. שא ברכה.
1. אם כבר, צריך לתרום לך כסף על ההשקעה שלך בתגובות למגיבים
2. אם אתה יודע מראש שסכום הכסף שתקבל יהיה סמלי ואפילו לא יכסה את הוצאות השרת והאיחסון, למה שלא תעשה מעשה סמלי כמו לתרום אותו למען שחרור פלסטין?
3. בהצלחה*
*אין לי כרטיס אשראי, מקומי או בינ"ל
כן, שכחתי שהפייפאל עושה את זה – אין מה להתרגש מזה, הם מנסים את מזלם:). אם החשבון עבר אישור מלא (כלומר הלינק לחשבון בנק/ כרטיס אשראי הוא verified – גם אם רק נשלחה בקשה וטרם התקבל הקוד – והחשבון מאושר דרך הלינק שנשלח לאימייל), אז לא צריכה להיות בעיה, הכי הרבה יוצאים ונכנסים פעם-פעמיים לחשבון, וה paypal account optional צץ לו פתאום בין ה encrypted website payments והטלפון…
אם בכלזאת לא יילך – הצעתי עומדת בעינה.
השאר – יש שם כמה דיונים ארוכים ומעניינים בפני עצמם:) – ימתין למחר…
יש לי מעט מאוד כסף וממש אפס הכנסה, אבל כשיש לי קצת אקסטרה אני או קונה בירה (בימים טובים, לרוסיות) או משלם למוזיקאי על מוזיקה שלו שגנבתי דרך האינטרנט. אתה חריג, תת-סעיף למוזיקאי. תמשיך לעזור להמונים להשכיל.
עידן,
כפתור התרומה הוא רעיון מצוין, אז בקשר לעתיד הקרוב אנחנו מסכימים – "רוח האינטרנט" נשמרת, אני גם חושב שזה עדיף בהרבה גם רעיונית וגם אסתטית על פרסום.
בקשר לעתיד הרחוק, קצת מאוחר ולא בא לי להכנס להסברים משמימים וארוכים בקשר למה דעתי על החיבור שיילך ויתחזק בין הרשת וכתיבה ברשת ובין תשלומים מסוגים שונים, אבל אני בטוח שברגע שתהיה חובת תשלום הקסם יפוג
כל היופי הוא העצמאות המחשבתית, האנונימיות, חוסר ההתחשבנות, בניגוד לעולם האמיתי – אני יושב בבית וקורא וכותב מה שאני רוצה – סוג של חופש גם לי הקורא וגם לך הכותב – כל זה יתמוסס לאיטו, ואני חושב שאם תחשוב בכנות על ניסיון החיים שלך תמצא ללא ספק את המקרים שבהם התשלום, השכר, המחוייבות הכספית גרמו לך לקיצורי דרך או לפחות לויתור יותר מסתמי על דעות או רעיונות מהפכניים
ד"א – נדמה לי שבכלל מהפכות מן הסוג המחשבתי נעשו ללא מחשבות על שכר אלא יותר מתוך רצון לשינוי, חקר האמת ועוד, היום האפשרות הזו קיימת רק באינטרנט ואולי קצת באקדמיה היות ובשאר המדיה הכסף הפך לרצון לרייטינג הפך לרדידות תרבותית
עידן, נדמה לי שהשגיאה הבסיסית שלך היא הפנייה להצדקות אתיות ומוסריות לגבי חובתנו לתרום מרצוננו הטוב… אם כל העסק היה יותר תמים, אם היית מסביר שאתה משקיע בכתיבה המון זמן ומאמץ וזקוק לתרומות האלה כדי שתוכל להמשיך בכך, אני משוכנע שהיית זוכה להרבה פחות אנטגוניזם.
אתה שבוי בתוך העולם המוסרי שבנית לעצמך ולא מצליח לחשוב עליו לרגע מבחוץ. הרי ברור כשמש שאכן קיימת כאן היררכיה של כוח ושאתה ולא אף אחד אחר עומד בראשה. אתה מחליט מה יפורסם, מתי, עם אילו קישורים ואילו הפניות, וחשוב לא פחות, אתה מחליט אילו תגובות תימחקנה. אני לא רואה איך בעל הכוח הוא המנוצל. אני לא מבין איזה עוול נעשה לך כשאנחנו קוראים את המסרים שאתה רוצה להפיץ.
ואקשה עליך עוד קצת: אם היו מציעים לך 1500 קוראים רציניים לכל דבר שאתה רוצה לטעון ולהעלות על הכתב וזאת תמורת 25 שקלים בחודש האם זה לא היה מפתה אותך?
כשבלוגר אחר מקשר אליך, מי חב למי תודה?
במקום להודות לבאי הבלוג על שבאו אתה מוכיח אותם על שהם מנצלים אותך. חבל.
תודה!
אכן כך. לא קראתי מעבר לנקודה ההיא.
לעניות דעתי זאת נקודה שלא היתה צריכה לעלות כלל – הרצון שהקוראים גם ישלמו על התוכן.
אני נהנה עד מאוד מכתביך. הפוסט הנוכחי הרגיש לי אפולוגטי מעל ומעבר לדרוש (וגם ארוך).
לדעתי הנקודה שהעלתי היתה נקודת הכשל שלך – לא הפנמת מי הקהל האמיתי שלך.
אלה שמשלמים לך הם לא הקהל האמיתי שלך. הם רק הרוח הגבית שלך.
אנשים צריכים לרצות לשלם לך כי לעניות דעתם אתה מזקק את מחשבותיהם/רגשותיהם טוב יותר ממה שהם יכולים/רוצים/יש-להם-הזמן-הכישרון-והמשאבים-לכתוב-בעצמם. אנשים ישלמו כי הם מרגישים שהם ה-90% ואתה ה-10%
זאת הסיבה _היחידה_ שבגללה אנשים ישלמו לך מכספם – ולא אף סיבה אחרת.
אבל חשוב שתבדיל בין מי שמשלם לך למי שאמור לקרוא אותך.
קהל היעד האמיתי הוא לא המשלמים. גם לא המגיבים והקוראים הקבועים. קהל היעד שלך הוא בטח לא אני (אני גם ככה מסכים עם כל מילה שלך וטורח לכתוב לך רק כשאני במקרה לא מסכים עם איזה פיפס קטן).
קהל היעד הוא אלה ש_לא_ רוצים לשמוע מה שיש לך להגיד.
קהל היעד הוא אלה שמעדיפים שקולך לא ישמע בכלל.
חשוב שתדע ותפנים את זה. אנשים ישלמו לך רק אם הם חושבים שאתה תשפיע על אחרים.
וגם חשוב שלא תתנצל על זה.
dont be a girlie-man!!
כמו שכתבת בצדק רב, אתה לא יכול לצפות מאף אחד שישמור על הזכויות שלך יותר ממה שאתה שומר עליהן. אתה מרגיש מנוצל כשאנשים קוראים אותך ולא משלמים? אל תיתן להם לקרוא בלי לשלם. אין דבר יותר פשוט מזה. אבל הדרך שבה אתה בוחר ללכת היא קצת מוזרה בעייני. כל עוד אתה לא דורש (לא מבקש. דורש) תשלום בעד העמל שלך, אני מתקשה להבין איך אתה יכול להתלונן על ניצול. אם מישהו מנצל מישהו פה, אז המראיין של האותיות העבות מנצל את המרואיין של האותיות הרזות. או אולי להיפך.
כשמישהו מוריד אלבום בצורה לא חוקית, המוזיקאי מנוצל לא בגלל ש"מגיע" לו תשלום בעד העבודה שלו, אלא בגלל העובדה הפשוטה שאותו מוזיקאי שם תג מחיר על העבודה שלו. ל"מגיע" אין שום קשר לזה, לפחות עד שהמהפכה הקומוניסטית הגדולה תגיע ופקידים בירושלים יחליטו בדיוק כמה "מגיע" לכל מוזיקאי וסופר לקבל בעד העבודה שלהם. המוזיקאי (והצייר, וסופר, והפובלציסט בעיתון) אומר לעולם: "זו העבודה שלי. זה *שייך לי*. זה הקניין הרוחני שלי. אתם רוצים את זה? בכיף, אבל אתם צריכים לשלם". ואחרי שהוא אומר את זה, אחרי שהוא שם מחיר על העבודה שלו, מי שחומס את העבודה הזו מבלי לשלם אכן מנצל אותו. אתה לא אומר את זה, וזה ההבדל הגדול. אני מבין שלשם אתה רוצה להגיע בסופו של דבר, אבל כרגע אתה נמצא במצב ביניים מוזר. אתה מתלונן שמנצלים אותך כי לא משלמים בעד הסחורה שלך, אבל באותו זמן ממשיך לחלק אותה בחינם. לי, כאמור, קשה להבין את זה.
עידן
רציתי לכתוב עידן היקר, אבל התעריף שלך הוא זול לדעתי … 🙂
ואני חושב שאתה לא צריך להתנצל, ובטח לא להרגיש מנוצל.
הבלוג שלך עבורי הוא בהחלט ב"חמשת הכבדים", ואני שמח שנפגשתי עם הבלוג שלך כבר בפוסט השני או השלישי שלך, עוד כשהיה ב"רשימות".
כמו ארנה, גם לי אין חשבון בפייפאל ואני לא יודע מה עושים עם זה בכלל!
אבל אני רוצה, ובשמחה לתרום. ואגב "תרמתי במשרד" – אי אפשר במזומן??
למה אתה לא שם פרסומות? זה הכי קל בעולם (בנוסף לכפתור DONATE)
הניחוש שלי – תעשה יותר כסף מהפרסומות מאשר מהתרומות
טוב, נראה לי שהמגיבים חוזרים על נקודות שכבר עלו ונדונו. למשל אביתר – כבר התייחסתי לפרסומות, בתגובה לעדו. אליהו – גם התייחסתי לכך שאין אופציה טכנית כרגע לתשלום חובה, וגם אם היתה, זה מוקדם מדי, המהפכה הקונצפטואלית רק בחיתוליה. קודם שותלים רעיון חריג, לאט לאט בונים תשתיות סביבו.
עשיתי כמיטב יכולתי לענות, גם בפוסט וגם בתגובות על כל ההשגות השכיחות, ומי שלא השתכנע – לא נורא.
אם אתה לא מוכן לתרום לבלוגר ימני (פשיסט שחי על המיסים שלך במימון הממשלה) אז למה שבלוגר ימני יתרום לך?
אני בכל זאת אזרוק תרומה קטנה בכל פעם שהבלוג ישנה על דעתי על איזה נושא.
בכל מקרה אולי אתה תמשיך לעצבן בפוסטים ולא תשנה את דעתך בשביל כסף אבל הרעיון של תרומה לבלוג באופן כללי יכול להוביל לדעות שימצאו חן.
אני אוהב לקרוא מאמרים של שמאל או ימין ולא כאלה של יאיר לפיד.
עידן,
אתחיל מהסוף – כפתור 'תרומה' הוא דבר מקובל בעולם אצל כותבים שהוכיחו התמדה, יוצרים עניין ובנו קהל. אין מה להתנצל, וגם לא הייתי חושב שיש צורך להסביר. ראיתי כמה וכמה בלוגי םשבהם יש כיתוב מעל הכפתור שאומר משהו כמו: "אוהב לקרוא אותי? צ'פר אותי בכוס קפה", או משהו בסגנון דומה.
אז למה אני כותב?
תראה, עלתה פה נקודה מסוימת. בעצם, יש כאן שתי נקודות שהתפתחו בדיון שלא ענית להן. אחת הועלה ע"י יואב, ובתור צופה מהצד אי מבין שהתעייפת. אבל הלופ לא שלו בלבד. השניה עלתה בתגובתו של "אסף אחר" ובחרת שלא להתיחס אליה.
הנקודה של אסףאחר נכונה. אני לא חושב שבלוגר הוא מנוצל. It's a free cyberspace. ולהבדיל אפילו מנגן ברחוב, הייתי משווה בלוגרים למה שפעם אנשים עשו בהייד פארק: עולים על ארגז ומתחילים לדבר. מי שמעניין, מקשיבים לו. ואמנם, אולי יש בלוגים של מתבגרים/ות שכותבים בלוג כמו יומן למגירה, אבל מי שכותב כתיבה דעתנית, פוליטית וכד', חזקה עליו שהוא מעוניין בקהל שיקרא אותו (ואולי, גם, לעתים, יגיב). ובעקיפין, אותו כותב גם מרוויח מכך. למשל, יש כאלה שכותבים כתיבה שקרובה יותר לתחום עיסוקם. אבל גם אם לא, הרווח שלך הוא בהצלחה להשפיע על דעות ולהיות מאוזכר.
מקס וובר כתב מאמר פעם על המדע כמקצוע. הוא מתאר שם את חיי מי שבחר להיות באקדמיה. בגרמניה העת ההיא (מחצית ראשונה של המאה העשרים, נגיד), לא היתה מערכת של קביעות. היו נותני חסות, פטרונים של ההשכלה, בדיוק כשם שהיו פטרונים למוסיקאים. ובמידה מסוימת, כמו שהיום יש תורמים לאקדמיה שתורמים קתדרה. אני למשל יושב עכשיו על מלגה של תורם ספציפי. יתכן שיהיו גם פטרוני בלוגרים יום אחד. אבל יש גם מיקרו-מימון היום אז למה לא?
הקיצר,
רבים מאיתנו קוראים הרבה בלוגים (יותר, אגב, מ5-10) ולחינמיות יש מרכיב מסוים בזה, וכל אחד מאיתנו היה מפסיק לקרוא הרבה ממקורותיו החינמיים לו היו מבקשים פתאום כסף. מנגנון תרומות הוא לא פולשני ומציע איזון יפה. אז חבל שחיכית, ושיהיה בהצלחה. רק אל תרגיש מנוצל. באמת שאין לך סיבה.
כדי להטעות את כלבי הגישוש של הימין ולהמנע מעימותים עם פקידי מס ההכנסה, אני מציעה שתשתול באתר שלך כפתור doughnut שיאפשר לקוראים מרוצים לשלוח לך סופגניות. את הסופגניות תוכל להמיר בשוק האפור בכסף אפגני, שתמורתו אפשר לקנות אמל"ח ביפו.
גם אני משקיע זמן ומאמץ בבלוג שלי, ואני מסכים איתך שצריך לשלם לאנשים עבור עבודתם.
אבל אני לא בטוח שאני מבין את הפתרון שאתה מציע. על הכפתור שלך כתוב "תרומה", לא "שכר". למה שאני "אתרום" לך? אם אתה אומר – תשלם לי כמה שאתה חושב שמגיע לי, מילא. אתן לך שקל או שבעים. אם אתה רוצה לנקוב מחיר, זכותך. אני אבחר לא להכנס אם המחיר לא נאה לי. אבל למה "לתרום"?
זה מין פשרת ביניים משונה.
יפתח: "אין צורך להסביר"? יותר מ-60 תגובות בעד ונגד, חלק ניכר מהן מעוותות לחלוטין את הרציונל שלי, חלק אחר מתווכח בלהט – ו"אין מה להסביר"? מי שלא רוצה הסברים, לא חייב להיכנס לכאן. בבלוג הזה דווקא נדרשים הסברים. זה לא התנצלויות, וגם על הצורך להסביר – אין מה להתנצל. הוא חלק מתרבות נפשית-אינטלקטואלית של בדיקה עצמית מתמדת. כאמור – אתה לא חייב להשתתף.
מה לעשות, אני מבין שאנשים טובים נעלבים כשמאשימים אותם בניצול, והם אפילו לא ידעו שהם כאלה. למען הסר ספק, אני מדגיש שוב שאני חלק מן המערכת המנצלת; וגם אני במנצלים. ההבדל הוא שאני מודה בזה ומנסה למצוא דרכים לבער את התופעה המגונה הזאת, וכאן נשמעים קולות בנוסח "ככה זה האינטרנט, מה אתה רוצה?". שזה מה שהפילוסופים מכנים "הכשל הנטורליסטי". התרגלנו לאכול חרא, אבל זה לא הופך אותו לטעים. ועוד ראוי להזכיר, שלא כל כתיבה באינטרנט ראויה לתגמול. מדובר על כתיבה שכרוך בה עמל אינטלקטואלי שניתן לזהותו, ויש בה עקביות והמשכיות לאורך זמן, מעין חוזה לא כתוב בין הכותב לקוראים.
גלעד: "למה תרומה ולא שכר": הנושא עלה כאן בתגובות, ואפילו בפוסט. התעייפתי מלחזור על עצמי שוב ושוב. יש הבט טכני ויש הבט תודעתי ויש הבט פרגמטי. כולם נדונו כאן.
דפנה: זה בעיה, אני עלול ליירט את הסופגניות בדרך. הרבה יותר קורצות לי מאמל"ח.
הבלוג הזה תורם לך ואתה לא צריך תרומות מקוראים.
כדי להתקדם באקדמיה בתחום של מדעי הרוח צריך להראות פעילות שמאלנית.
אפשר ללכת להפגין או לעשות סרט שמשמיץ את ישראל.
אפשר גם לפרסם בלוג שמאלני כדי להראות פעילות למען "זכויות האדם" וכך לקבל עוד קידום.
אין בארץ דרך אחרת להתקדם במדעי הרוח ולכן מי שהיה קצין בצה"ל פועל בשרות השמאל הקיצוני.
מיכל, הבלוג הזה, אם בכלל, מעכב את הקידום שלי, כי אלמלא הכתיבה בו, כבר הייתי מפרסם הרבה יותר מאמרים מקצועיים, וקופץ לדרגת הקידום הבאה מוקדם יותר.
חוץ מזה, בואי אני אגלה לך סוד: "קידום" באקדמיה זה די פארש. המשכורת בקושי משתנה, ויש רק יותר חובות אדמינסטרטיביות. אבל אני מבין שאת הידע שלך על מדעי הרוח את שואבת מדוחו"ת "אם תרצו", אז לשם מה אני משחית מלים.
בתור קטין, כבר 17 שנים, אני תמיד חשבתי שהבעיה העיקרית בחזון של תכנים באינטרנט תמורת כסף, הוא שהוא מונע את התכנים ממי שאין לו עדיין כרטיס אשראי, או שמסיבה כזו או אחרת לא יכול להשתמש בכרטיס האשראי שלו כדי לשלם על התכנים. חשבת על הנקודה הזו?
עכשיו יש לי כרטיס אשראי, אבל עדיין PayPal לא מאשר את התרומה שלי, כי אני עדיין לא בן 18…
אם תישאר עם PayPal, נראה שאני אאלץ לחכות עוד שנה בערך כדי לשלם לך את שכרך, אבל אני חושב שעד אז אני אצבור חוב גדול מדי, ממילא אני קורא כאן ונהנה כבר יותר משנה.
הי עידן,
אני מקוה שהתרומות יזרמו. שלי תישלח אחרי כתיבת התגובה.
נקודה אחת שאני לא יודע אם תקבל: נראה לי שאופן כתיבת הפוסט קצת הזמין את התגובות המתנגדות שיש כאן. סליחה על הפסיכולוגיזציה אבל לפעמים נדמה לי שמרוב שאנשים בשמאל רגילים להיות בצד המותקף והלא מקובל הם בוחרים כברירת מחדל בטון וכחני או בפעילות של מחאה גם כשפעולות אחרות אפשריות.
קידום באקדמיה זה כבוד והשפעה ולא כסף-אני יודעת כי אני שם.
גם אני רוצה לקבל קידום ואני יודעת מה הולך במדעי החברה גם ללא "אם תרצו".
אני אגב לא מכירה בלוגר ימני שדורש כסף.
קטין: האמת, לא חשבתי. אני במקומך הייתי חוסך את הכסף לטיול לדרום אמריקה… או שאני אחכה שתעשה קופה מהירה בהיי-טק ואז תפריש לי. בינתיים – קטינים פטורים.
אביב: לזה אתה קורא טון וכחני…? הרי הייתי עדין, זה היה ויכוח עם עצמי. צורת הדיאלוג מאד יעילה להעלות ולהתמודד עם טיעונים, או טיעוני סרק, והאמת, שככה אני גם חושב, עם עצמי, פעמים רבות. הדיאלוג הזה משקף את השיחות שניהלתי עם עצמי, לאורך זמן רב, על הנושא. וגם ההומור הוא חלק מזה, למרות שאיכשהו אנשים ננעלים רק על הצדדים האגרסיביים יותר. בכל מקרה, תודה רבה.
מיכל, אני לא צריך כבוד והשפעה באקדמיה. באמת, תורם לך את המעט שיש לי.
אני גם לא מכיר בלוגר ימני שעובד קשה כל כך. זה ברור גם למה: הימין ניזון מתעמולה ובדיות, השמאל צריך לעמול קשה כדי לחלץ את העובדות ואת הכוונות שמאחוריהן. בשביל לכתוב בלוג ימני, כל מה שצריך לעשות זה "גזור הדבק" מכל כלי תקשורת מרכזי בארץ. פייר, לא מגיע על זה כסף.
שמאל זו פרנסה
ציטוט מדברי השמאלן יותם פלדמן:
אני די משוכנע – גם אם אין לי הוכחות לכך – שכמה ממכרי שמזוהים עם מאבקים פוליטיים שמאלניים – מקבלים תשלום כדוברים או יחצ"נים של ארגון כלשהו. כפי שכתב יצחק לאור, כמה מארגוני השמאל שמובילים את קמפיין זכויות האדם נשענים על יותר פעילים בתשלום מאשר מתנדבים. אם ניקח בחשבון את אלה שמתפרנסים בעקיפין מארגוני זכויות האדם: עיתונאים שמתבססים על עבודתם, סטודנטים מתקדמים שכותבים על "המצב" ועוד, נקיף את רוב השמאל הרדיקאלי בתל-אביב. מכאן שלולא שפע היוזמות הניאו-קולניאליות של האיחוד האירופי לפתרון סכסוכים, שמירה על זכויות אדם וכינון ממשל תקין, סביר שלא מעט ממכרי היו מוצאים עצמם נטולי פרנסה.
יש לי כמה שאלות –
1. לדעתך אתה אמור לשלם למגיבים אחוזים מהרווחים? (ראיתי באיזה תגובה שמישהו כתב שהוא בא כי הוא נהנה מהוויכוחים, שלא יוכלו להתקיים בלעדי המגיבים, כך שאם לא תשלם אתה מנצל אותם).
2. מה עם לאפשר למגיבים שאתה נוהג למחוק להגיב ולהתייחס אליהם תמורת תשלום מתאים?
3. האם אתה עצמך נוהג לתרום כסף לבלוגרים שאתה קורא ומאפשרים את זה? מתכוון להתחיל לתרום?
4. האם אתה מתכוון לתרום כסף לאנשי וורדפרס שאחרי הכל בנו עבורך את הפלטפורמה הזאת בחינם?
רועי,
1. מי שנהנה מהויכוחים – שישלם בעצמו למגיבים. ובוא נסכים: כשברדיו יתחילו לשלם לכל אלה שמתקשרים לתכניות המלל, גם אני אשלם.
2. מגיבים שנמחקים כאן כנראה הפרו את הקוד האתי. כמוגדר בקוד הזה – עמידה בתנאיו היא תנאי מקדים לכניסה לבלוג, עוד לפני שיש מה לדבר על תשלומים מפה לשם. מי שמפר את האתיקה של הבלוג – אין לו שום זכויות כאן.
3. אופצית התרומות עדיין מאד נדירה בבלוגוספירה. לצערי, הבלוגים שאני קורא בקביעות – עדיין לא מיישמים אותה. אם וכאשר יישמו – אשמח לתרום להם.
4. השאלה נשאלה כבר. לאנשי וורדפרס לא מגיעה תרומה – מגיע להם תשלום קבע עבור הפלטפורמה. אם יוחלט על תשלום כזה – אשתתף ברצון.
מרוצה?
כמעט,
בענין הבלוגים שאתה קורא בקביעות, מי הם? למה אתה לא נותן להם קישור בבלוג כמקובל?
ולגבי וורדפרס בעצם אתה אומר שאתה לא משלם להם כרגע כי מציק לך שאתה תשלם כמו פראייר והאחרים לא ישלמו?
רועי, אני לא חייב לך דיווחים על מי אני קורא ולמה אני לא נותן קישורים. צא לי מהוורידים. נתתי לך תשובה כנה ועקרונית.
לגבי וורדפרס – אין לי מושג איך הבנת מה שהבנת. הם לא גובים כסף, מה אתה רוצה – שאני אכריח אותם לקבל? ברגע שיהיה מנגנון תשלומים מסודר עבור הפלטפורמה, אשלם ברצון.
חברים, חפרתם! מי שרוצה שיתרום ומי שלא, שלא יתרום. אישית אני חושב שקיבלתי תמורה מהבלוג הזה ואני אתרום בכיף. כשיכריחו אותי לשלם אני אחשוב עוד פעם. אגב לא מדובר בבלוגר שסתם כותב את הדעות שלו אלא בבן אדם שעושה עבודה רצינית, בדרך כלל, בשביל לנמק אותן. תודו שגם אם לא הסכמתם איתו הוא התקיל אתכם. כמה פעמים.
אני לא מטיל ספק בכנות התשובה שלך, אני פשוט בלי קשר מאוד מסוקרן להכיר את הבלוגים שאתה קורא, אולי אני לא מכיר חלק מהם ואוכל להתחיל לקרוא – ואני מניח שאם הם הפייבוריטים שלך אז הם טובים. מאוד מוזר לי שאתה שומר עליהם בסוד, אני לא יכול לחשוב על נימוק חיובי אחד ללא לחלוק אותם עם הקוראים שלך.
אבל ענין שלך אני מניח.
בשעה טובה הצלחתי לנטרל את התנאי המעיק של פייפל. מעתה ניתן לתרום גם בלי לפתוח חשבון פייפל. תודה למישי על התמיכה הטכנית.
היי עידן,
לא יודע אם אתה כבר מכיר את זה (רפרפתי בתגובות ולא מצאתי אזכור), אבל ייתכן ש- Flattr הוא אפשרות מעניינת. ראה למשל כאן: http://www.economist.com/blogs/babbage/2011/01/another_approach_micropayments
הרבה פחות כואב לשלם על תוכן טוב כשזה בסה"כ פרוסה מסכום חודשי שהחלטת מראש לוותר עליו בשביל תוכן איכותי. הבעיה היחידה היא, מן הסתם, שרק אנשים עם חשבון פלאטר יכולים לתת. אבל אם זה יתפוס זה עלול להיות מודל כלכלי מצויין עבור הבלוגוספירה… בבלוגוספירה של מפלגת הפיראטים הגרמנית (וכנראה גם של השוודית) זה כבר תפס חזק, למשל.
כל המהומה הייתה שווה בכדי לגלות שיש עוד כמה הנמנים עם "הימנים קוראי לנדו", מה עוד שתמורת המזוכיזם שלנו ומימוש ייעודו האמיתי של הבלוג כמרגיז הואיל לנדו לפטור אותנו מהתרומה.
מה עוד יכולנו לבקש? הקמת קבוצת תמיכה? הכרה וזהות? גם זה יבוא עם הזמן.
לעצם הענין, פשיטא שלנדו צודק והייתי מוסיף עוד הערה דייקא כשמרן חובב היררכיות: כל בריחה מהיררכיה חשודה בכך שהיא משמשת כתודעה כוזבת לטובת אלו הנמצאים למעלה. ההיררכיה היא בטבע העולם ואי אפשר לברוח ממנה, מכאן כי הטפה לסובייקטיביות משמשת את המעמד השליט בכדי למנוע תחרות.
וכן כאן, טענת האינטרנט החופשי ונטול ההיררכיה איננה מאיימת על חברות המחשבים אלא על המעמד הנמוך של הבלוגרים. חופש שווה אי-תשלום שווה קביעת מעמדך כנחות וניטרול איום התחרות על המימסד.
טענת פלדמן בהאמורי איננה נגד עצם גביית הכסף אלא על הבעיה שהשמאל הרדיקלי הופך למעמד משלו עם אינטרס בהמשך הסכסוך והעצמת הרטוריקה הקורבנית המביאה לתרומות מהגויים וסתם יהודים יפי נפש מחו"ל.
כל זה נכון לדעתי, אך אין לזה קשר לכאן.
מיכאל: לא הכרתי, נשמע רעיון מאד יצירתי. אני מסכים שצריך לחשוב מחוץ לקופסה כדי לפתור את בעיית התגמול לכותבים. המטרה שלי היתה יותר צנועה: לגרום לקוראים להכיר בכך שיש כאן בכלל בעיה אתית. ואז התגובה היתה שאין פתרון אידאלי, שזה נכון, אבל לא יכול להיות הצדקה להמשך הסטטוס קוו. בנוגע לפלאטר, בגלל המורכבות של המודל, קשה לדעת מה "נשאר ביד" של הבלוגר בסוף כל חודש.
אהרון: תודה. תקרא את תגובתו המבריקה-ממש של עמרם נאווי באותו מאמר של פלדמן. מסכם את דעתי יותר טוב ממה שאני הייתי יכול לעשות זאת. אבל בוא באמת לא נפתח כאן זירה נוספת לדיון על המאמר ההוא. כמו שכתבת, אין קשר בין הנושא (ומושאי הביקורת) שלו לבין הנושא הנוכחי.
נראה לי שמגיע סף ה80 תגובות (עוד יעשו מחקרים על המספר הזה).
כותב הבלוג שם כפתור תרומה.
מי שרוצה שיתרום. ומי שלא אז לא.
אני דווקא ניסיתי לתרום, אבל הכסף לא נאסף והוחזר אלי 😦
flattr.com מנסים לתת פיתרון בדיוק לזה.
אין לי מושג אם הם (להבדיל מפאיפל) מאפשרים תשלום עם כרטיסי אשראי לא בינלאומים או לא.
שלושה ענינים:
לגבי מה שאמרת למעלה:"מיכל, הבלוג הזה, אם בכלל, מעכב את הקידום שלי, כי אלמלא הכתיבה בו, כבר הייתי מפרסם הרבה יותר מאמרים מקצועיים, וקופץ לדרגת הקידום הבאה מוקדם יותר". כיון שאת המשכורת שלך אני כאזרח ישראלי משלם מכיסי, העובדה שאתה כותב את הבלוג על חשבון עבודתך בעצם אומרת שאני כבר משלם על קריאת הבלוג הזה. ועוד לא דברתי על כך שאתה עובר בכך על תנאי העסקתך (גם אני איש אקדמיה ומכיר את הכללים).
העובדה שאתה מגדיר את התשלום כתרומה כדי להמנע מהצורך לשלם מס הכנסה היא נוכלות.
בחזרה לנקודה הראשונה, על פי עדותך אתה משקיע בכתיבת הבלוג זמן שהיית אמור להשקיע בעבודתך. כעת אתה גם מבקש תשלום על כך. בהיותי איש אקדמיה אני תוהה האין זה מן הראוי שתדווח על כך לשלטונות האוניברסיטה ותבקש אישור לעבודה נוספת.
קראתי רק את ראשית התגובות, אז יכול להיות שהטעון שלי כבר מופיע בהמשכן, אבל בכל זאת.
יש מידע אינטרנטי שראוי לתגמול. לדוגמא, אם הייתי צרכן אופנה, ללא ספק קריאת הטרנדים האחרונים בפיזמות של בריטני ספירס היה מוציא ממני את מיטב כספי.
אבל יש עוד סוג של מידע, כזה שהוא לטובת הכלל. כאשר אני מתנדבים לטובת פלשתינאים, נשים, מיעוטי יכולת, וכדומה, אני לא דורש מהם פיצוי. וכיום, אחת מההתנדבויות הכי מועילות היא חשיפת הסיפורים האמיתיים, הארת האמת, הערת אנשים. אני בטוח שחלק מהסיבות שלך לכתוב את הבלוג הן פילנטרופיות.
ואלו גם עיקר המטרות שלי לקרוא את הבלוג שלך. ברור שאני נהנה, אבל מה שאני נהנה ממנו שזה שיש לי עוד מלאי מלים שאני יכול להעזר בהן על מנת להפיץ ולשכנע. שיש לי טעון טוב לקשר לפייסבוק, הרבה יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב. במובן מסוים, וללא טיפת ציניות, אני לא קורא את הבלוג שלך לתועלתי האישית. למרות סגנון הכתיבה הנפלא, אם היית כותב על בלשנות, או על כל נושא אחר, לא הייתי חוזר לכאן לעולם.
מה שמאד מפריע לי זה לא שאתה שם תג מחיר על מלים או על יצירות, אלא שאתה שם תג מחיר על *כל* המלים והיצירות. יש דברים חשובים מזה.
נ.ב., אין צורך לשלם על התגובה שהשארתי לך פה.
עידן,
הכל טוב ויפה, אבל אני חושב שהרטוריקה שלך על הניצול היא קצת מוגזמת.
ניצול זה מה שאנחנו עושים לילדות בנות 13 שתופרות בגדים בעולם השלישי, או ילדים בני 10 שנחטפים כדי לקטוף פולי קקאו. או – מה שאתה טורח להזכיר לנו – לפלסטינים.
מה שקורה לך עם הכתיבה זה תחביב שמשתלט לך על החיים, ואתה מנסה להמשיך לממן אותו בעזרת העובדה שיש לדברים שאתה עושה ביקוש. כמו נניח אמנית מתחילה שעוברת מחלוקת היצירות שלה כמתנות לחברים וקרובים, למכירה לאותם חברים וקרובים, והלאה אל עבר ההתמקצעות. זו אגב דוגמא שאני מכיר מקרוב.
http://www.orna-pottery.com
כרגע אתה בדיוק כמו מישהו שמנגן במדרחוב בשביל הקטע, והחליט לשים כובע לכסף. זה לגיטימי לגמרי.
אבל אף אחד פה לא מנוצל או מדוכא, כי אתה לא ממש צריך את זה כדי לקנות לחם ועושה את זה לגמרי מבחירה. אני חושב שצינון הרטוריקה ושמירה על פרופורציה יעזור לכולנו, כולל לתגמול הכספי שלך. עדיף לך שאנשים ישימו כסף בכובע מתוך רצון והנאה והכרת תודה על התרומה שלך לחיים שלהם, מאשר מתוך רגשות אשמה.
בהצלחה
אסף,
לא מסכים איתך. ניצול הוא כל סיטואציה שבה צד א' מרוויח מעמלו של צד ב' ללא תגמול הולם. יש כמובן סקאלה שלמה של חומרה, ואני נמצא בצד הקל, בלי ספק. כמו הרבה מאד מוזיקאים שאלפי גולשים מורידים את יצירתם ללא תשלום תגמולים (דבר שאני אגב מעולם לא עשיתי). עניין הבחירה או לא בחירה, צריך או לא צריך את הכסף – לא ממש רלבנטי, מסיבות שכבר עלו בפוסט ובתגובות, וקיבלו מענה.
ובניגוד אליך, אני דווקא חושב שחיבורים כאלה, בין הפרטי לכללי, בין הפוליטיקה המופשטת לבין החווייה האישית, רק עוזרים לחידוד המודעות של כולנו לניצול מכל הסוגים. למותר לציין – חזרתי על זה שוב ושוב – שאני כמו כל שאר המנצלים, נהנה מפרי עמלם של כותבים מוכשרים אחרים מבלי לתגמל אותם. ועוד הוספתי – אשמח לשלם לכל מי שהערכתי את תרומתו.
רק מתי מעט מהסופרים, מוזיקאים, אמנים וכולי מצליחים לקבל תשלום על עבודותם. הרוב העצום (אני מעריך מעל 90 אחוז) עובדים בחינם וממשיכים לייצר בשל הדחף הפנימי המדובר.
ובמילים אחרות עידן – מבחן התוצאה. אם אתה כותב מוכשר מספיק – האנשים ישלמו. אך אם לא תקבל שכר הוגן לעמלך – כנראה שעמלך לא שווה שכר הולם.
הי, עידן.
יש צדק רב בדבריך, ומכיוון שאני קוראת קבועה ואף פרסמתי לא אחת מדבריך בפרופיל שלי בפייסבוק, החלטתי לתרום סכום צנוע בכל קריאה. אבל כמו תמיד, בבואי לשלם בכרטיס אשראי באינטרנט, השתפנתי ברגע האחרון. אני מהדור הישן כנראה. האם יש דרך אחרת, לשלוח צ'ק בדואר או לתת לך מזומן בדיזנגוף סנטר, בסמטה או בבר אפל או משהו? סליחה שאני מאותגרת כל כך, זה חזק ממני. ותודה.
הי עדי,
לצערי אין דרך אחרת… אבל אני מעריך את התודה.
אלוהים ישמור
מאוד רלוונטי:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3510839,00.html
מאמר על ג'רום לנייר.
היי עידן,
נכנסתי פעם ראשונה דרך קישור בפייסבוק, והגעתי לפוסט הזה. השאלה שלי היא כזאת: הרי אתה בעצמך אומר שאת רוב המידע שאתה קורא, לומד ומנתח בבלוג אתה לוקח מהאינטרנט ולא מעיתונות כתובה (ומודפסת). אז בעצם גם אתה לא משלם על אותו מידע, ואם היית צריך לשלם, סביר להניח שהיו לך יותר הוצאות על הבלוג מהכנסות ממנו. איך אתה מצדיק את זה?
כמובן שאני לא באה להאשים- כל עוד התרומה היא אופציונלית ולא כורח, אין כאן שום בעיה. אבל לדעתי דווקא חשוב לשמור את התכנים באינטרנט חינמיים עד כמה שאפשר. יש באינטרנט כל כך הרבה ידע, וזהו אחד המפעלים היותר יפים של העידן המתקדם. דרישת תשלום רק תפחית את מספר האנשים הנהנים מכל זה, וזה יהיה חבל.
עדכון קצר בעניין רוצח מס' 4, יהושע אליצור. בניגוד למה שנאמר כאן בתגובות, אליצור למעשה כבר הורשע בהריגה:
http://www.scribd.com/full/41547945?access_key=key-kylic1hv7vtzdrmtobi
הוא כנראה נמלט מהארץ. הפרקליטות מסרבת לומר אם נעשה ניסיון כלשהו לאתר אותו או לדרוש את הסגרתו.
(תודה לשרית מיכאלי מ"בצלם").
עדי,
השאלה היא לא אם אני משלם, אלא אם הכותבים שהשקיעו זמן ועמל – מתוגמלים. וכמובן, ודאי שהם מתוגמלים. הכתבים הקבועים של הארץ או YNET מקבלים משכורת קבועה. הכסף מגיע ממפרסמים, וההגיון הכלכלי אומר שהמפרסמים מרוויחים ממני (הם שוטפים לי את הראש, אני קונה את הזבל שלהם, הם קונים שטחי פרסום מהאתר, האתר מעביר תשלומים לכותבים שלו). אני לא מתכוון להכניס פרסומות לבלוג (טעמיי אתי), ואין לי שום מעסיק שיכול להעביר רווחים מפה לשם כדי לתגמל אותי.
לגבי אופציה או כורח: זה כבר עלה בתגובות. מנגנון ה-donate הוא לא אידאלי, אבל הוא יותר טוב מכלום. בימים אלה ממש עוסקים בעולם ביצירת מנגנוני תגמול מתוחכמים יותר ("מיקרו-תשלומים") שמבוססים על הקלקות. זה עוד לא רץ ומי יודע מה ייצא מזה. כשיהיה מודל כזה, אשמח לשקול גם אותו.
תרמתי (5$ בסדר?) ולמה?
מכמה סיבות:
1. מי שמקדיש זמן ומחשבה ליצירת תוכן איכותי לרווחת כולם – מגיע לו.
2. בתור אחד שעוסק בשיווק באינטרנט אני יודע שישראלים שונאים לשלם (כי הם כל הזמן חושבים שדופקים אותם)
3. בגלל שאני מעריך מי שיודע לבקש תמורה על מה שהוא עושה למרות שכולם חושבים שזו חוצפה (בעיקר כאלה שלא יוצרים כלום)
4. בגלל אנשים כמו יואב…
(עידן, רק שמור בבקשה על האנונימיות שלי… ונתראה בבלוג שלי "חי ברשת")
לא לעבוד בחינם…לא לנצל אף אדם
הנה עוד שו"ת: http://bloggershuni.blogspot.com/2011/03/blog-post_21.html
כתיבת בלוג זו הבעיה הפרטית שלך (כן, בעיה !) .
אתה התנדבת לכתוב.
לא צריכים לשלם לך על ההתנדבות הזו, גם אם תכתוב את הדברים הכי מדהימים בעולם.
אהלן עידן.
אני מאוד נהנת מהבלוג שלך, ותומכת ברעיון התשלום.
עם זאת לדעתי רעיון איגוד הבלוגרים תחת מסגרת אחת הינו שגוי. חופש הפרט, הכולל גם את עיצוב הבלוג והרצון להיות תחת כתובת מסויימת, יפגע מהאיגוד.
כל הכבוד על יוזמת ה Donate. אני ממש הייתי רוצה להבין למה יש לך התנגדות ל"קיר תורמים". ראיתי מספר דוגמאות מאוד מוצלחות לזה וקיר כזה בהחלט מעודד תרומה. מה שחשוב הוא שהקיר יהיה שיוויוני – לדוגמא: כל פעם מראה 10 שמות באופן אקראי מתוך רשימת התורמים בחודש האחרון ללא כל קשר לסכום התרומה .
עידן, מדובר בהפרת פרטיות. אין לי זכות להניח שכל התורמים מעוניינים בחשיפת שמם.
שלום עידן,
לתגובה הזו שני חלקים. אחד שנועד להועיל ושני שנועד להסביר.
מהפכת הקוד הפתוח שהתרחשה באינטרנט הובילה למצב בו ניתן לקבל כמעט כל "מוצר" באינטרנט בחינם. אני משתמשת בתוכנות קוד פתוח לכמעט כל מטרה שהיא החל מניהול המעבדה, דרך האזנה למוזיקה וכלה בקריאת תוכן. האינטרנט הולך ומתקדם בכיוון הזה והחזון שלך לגבי תשלום אישי של אדם ל-"מוצר" הוא ריאקציונרי בעיני.
כך גם התגובה האמוציונלית לרעיון של פרסום באתר. "כל עולם הפירסום מעורר בי גועל עמוק", האם אתה מתנגד לפרסום של מרכזים ללימוד אמנויות לחימה? של פרויקטי סחר הוגן ברשת? של הוצאות ספרים שאתה מכבד?
תן לי לנחש שאת מקורות המידע שלך אתה שואב מאתרים שאינם דורשים תשלום, תן לי לנחש שאת שירות המייל שלך אתה מקבל מגוגל ללא תשלום ותן לי אפילו לנחש שמדי פעם כשאתה סקרן לגלות אמנים חדשים אתה מאזין לפלייליסטים ביוטיוב או בגרובשארק, בחינם.
אתה לא משלם להם? אתה כן.
המשאב היקר ביותר ברשת הוא תשומת לב. ואת זה לא ניתן לקנות בכסף. אתה מתנהג כמו אדם שיושב ליד באר ומתלונן שלא נותנים לו לשתות. יש לך בלוג מצליח שרושם אלפי כניסות. חלק מהקוראים ישמחו לתרום לך אם תשים להם כפתור דונייט, נכון, אבל חלק עוד יותר גדול מהקוראים יהיו אדישים לחלוטין לעובדה שיש בצד ריבוע שמציע להם שמן זית בסחר הוגן (זאת פרסומת, כמובן)
בתור אדם טכנולוגי שחי ברשת אני קוראת לך ברצינות לחזור ולשקול את החזון שלך לגבי העולם המדכא בו צריך לשלם באופן פרסונלי כדי להיכנס לאתרים. יש מספיק גופים שישלמו לך, ולא רק ארגוני רשע עם סווטשופים בסין, כדי שתמשיך לעשות מה שאתה עושה והם יקבלו חלק זעיר מתשומת הלב שהעבודה יוצאת הדופן שלך מושכת.
טכנופילית שלום.
יש לך חוסר הבנה בסיסית. הטענה איננה ומעולם לא היתה שכל גולש שמפיק רווח או הנאה כלשהי צריך לשלם מכיסו על כך. הטענה היתה שכל *יצרן תוכן* שהשקיע זמן ומשאבים יקרים בהעלאת החומרים שלו לרשת – צריך להיות מתוגמל. ואת מבלבלת בין שני הצדדים.
יוטיוב, האתרים שאני שואב מהם חומרים וכן הלאה – כולם ממומנים בידי גורמים שונים. האנשים שעומדים מאחוריהם מקבלים משכורות, לפעמים יפות מאד. יותר מ-80 אחוז מהחומרים שלי מגיעים מהעיתונות. נראה לך שעיתונאים עובדים בחינם? לא, המו"ל מפיק רווחים מפרסומות וממכירות ומתגמל אותם יפה. לכן אין שום סיבה שאני אשלם להם מעבר לזה.
להבדיל אלפי הבדלות, מאחורי אין שום מוזס או שוקן, ושום מפרסם. לכן, על הרווח/הנאה שלך מן התוכן שאני מייצר – אף אחד לא מתגמל אותי. וזהו חוסר ההגינות הבסיסי שאני מדבר עליו. כמובן – לא רק כלפיי. כלפי כל בלוגר שמשקיע כמוני.
שוב: לא צריך לשלם עבור כל מוצר ברשת. הרוב כבר משולם מכיסים אחרים. צריך לשלם עבור מוצר שאף אחד לא משלם עבורו. אני מקווה שאת מבינה את ההבדל. והנימוק "כך עושים כולם, מאז ומתמיד" אף פעם לא היה נימוק מוסרי. אפקט העדר לא יכול להצדיק שום טעות או עוול. כולם, או לפחות רוב האנשים, גם אוכלים בשר. זה דבר מזעזע, והעובדה שזאת בחירת הרוב לא משנה כאן. גם אני אוכל בשר; לפחות אני לא מקריץ לי תירוצים לנקות את אחריותי לסבל הנוראי שעובר על חיות בתעשיית המזון וחוות הגידול.
לגבי שילוב פרסומות: תרשי לי לא להסכים איתך אידאולוגית. זה לא "אמוציונלי", זה עמדה מנומקת ומושרשת. אני מתנגד לפרסום, אני חושב שמדובר בתעשייה מנוולת. לשלוף דוגמאות של "הוצאות ספרים שאני מכבד" זה באמת דמגוגיה. כאילו שעולם הפרסום בנוי על הוצאות ספרים ולא, נניח, על מעדנים, תכשירי טיפוח וביגוד. בכל מקרה – אין לי גם צורך בפרסום של הוצאות ספרים. מידע לציבור ניתן להוציא בכל מיני דרכים, לא חייבים להדביק כוסית על אופנוע עם מבט זגוגי בעיניים כדי למכור לי דברים שאני ממילא רוצה (ובטח שלא דברים שאני לא רוצה).
בכל מקרה, זה לא הדיון כאן; כי לאף אחד אין זכות לדרוש ממני להכניס פרסום לבלוג שלי. האם יש לי זכות לדרוש תגמול עבור עמלי? נדמה לי שכן. את לא רוצה לתרום? לא צריך. זה לא משנה את העובדה הבסיסית שמדובר בניצול. לשלוח אותי למפרסמים זה לא ביטול הניצול, זה גלגול האחריות ממך, כקוראת וצרכנית תוכן, אל גורמים אחרים, שכל הוויתם מושתתת על ניצול חמור הרבה יותר.
ואם את קוראת את הבלוג הזה את ודאי יודעת שעיקר חשוב בו הוא להחזיר לאזרח את תודעת האחריות האישית שלו לפשעים שנעשים בשמו, לסכל את ההתנערות האוטומטית הזאת, שמוצאת אשמים בכל מקום (הערבים, השמאלנים, התקשורת) חוץ מאשר בתוכנו.
אני חוששת שלא הבנת אותי, ככל הנראה כי לא הסברתי את עצמי מספיק בבהירות. אני לא מעונינת להתווכח איתך וצר לי אם התגובה שלי נתפסה בעיניך כדמגוגית.
אני מקווה שיתרמו לך כמה שיותר ומאמינה שאנשים צריכים לתת כסף לדברים שהם מאמינים בהם.
התגובה שלי ניסתה לענות למשפט הבא (ודומים לו שהופיעו בתגובות):
"החזון שלי מיושן לגמרי, ממש מרופט. שיתאגדו קבוצות של כותבים טובים תחת כתובת אחת, תחת ניהול משותף, ויגבו דמי כניסה מכל גולש. כלל ההכנסות יתחלקו בין הכותבים לפי גודל השקעתם באתר."
דמי כניסה מכל גולש, כאן הבעיה שלי.
אתה עומד מול בחירה.
או להיות ממומן על ידי גופים שונים, חלקם רעים כמו המפרסמים של שוקן ונמרודי וחלקם מיזמים חיוביים שצריכים חשיפה (על זה ניתן בהחלט להתווכח).
או להיות ממומן באופן פרסונלי על ידי הגולשים שלך.
אתה בוחר באופציה השניה.
אני מנסה לבקש ממך לשקול את ההשלכות של הגישה הזו בקנה מידה גדול יותר. ההשלכות של הגישה הזו על חופש מידע, נגישות, שיוויון וכדומה.
זהו. תרגיל מחשבתי לחלוטין שיכול מאוד להיות שלא מעניין אותך לבזבז עליו זמן ואז קבל את התנצלותי על כך שהטרדתי אותך.
רק טוב.
אה – עוד דבר קטן – הבחירה להסתמך רק על תרומות, בדומה לויקי, נראית לי מצויינת. עם זאת, הסיבה שזה פועל לוגית עבור וויקי, היא שהחזון שלהם על נכסים רוחניים באינטרנט הוא בדיוק הפוך משלך.
טכנופילית: אוקיי, אבל לא ברור לי מה ההבהרה משנה בעצם.
האופציה הראשונה גרועה לעין ערוך. הכסף שאני משלם עבור עיתון הולך להמון מטרות פסולות בעיני. רק חלק מזערי ממנו הולך לתגמול הכותבים הראויים בעיני. אני מממן את חיי הפאר של נמרודי, את הפרסומות המשוקצות שמקדשות אנורקסיה אצל בחורות, ועוד ועוד.
באופציה השניה – אני מממן רק את הכותבים הראויים בעיני (זה כמובן בתרחיש האוטופי של המגזין שרמזתי אליו). בלי פרזיטים.
השלכות על חופש מידע? לא יותר גרועות ממה שהשיטה הקיימת מבטיחה. ההבדל הוא שבמודל הזה מובטח קשר הגיוני בין הצרכן ליצרן של התוכן. ידוע לי שכבר יש כל מיני גרסאות הרצה של "מיקרו-תשלומים" לפי הקלקות באתרים מועדפים, ואני בטוח שמתישהו זה ייכנס. כמו כל כלי אחר, ניתן לעשות בו שימוש לרעה או לטובה. הניסוי המחשבתי שלך לא מוביל בהכרח לשימוש לרעה; הכל תלוי באנשים שמיישמים את הרעיונות האלה.
בכל מקרה, כדי לראות את העיוותים של המציאות הנוכחית ברשת – לא צריך ניסוי מחשבתי. צריך רק הגינות. וכל הצעה ששומרת על הסטטוס קוו הזה איננה ראויה בעיני.
לא הטרדת אותי, חלילה. אני באמת מתייחס בכובד ראש להערות.
טוב, אחרון ודי.
השאלה שעומדת כאן לדיון היא ממי אתה בוחר לקבל כסף. לא למי אתה בוחר לתת אותו.
אתה מתלונן על כך שקוראיך מנצלים אותך. למעשה שכל משתמש אינטרנט מנצל כל בלוגר שלו הוא לא משלם דמי כניסה.
פעל יוצא – כל אתר שבוחר שלא להתפרנס מפרסומות צריך לדרוש "דמי כניסה".
פועל יוצא – כדי לקבל מידע/יצירות/תוכנות צריך לשלם כסף. כי זאת האופציה היחידה.
מסקנה – מי שיש לו כסף יוכל לרכוש את התוצרים הללו ומי שלא – לא.
זהו מודל שפעל זמן רב מאוד בעולם. חלק אדיר מהתהליך שקורה בעולם הטכנולוגי קשור לנסיונות כנים לייצר מודלים חלופיים של שיתופיות. ייתכן שחלקם כושלים ברמות שונות ומרתקות (ואומר את זה יפה ג'רון לנייר בקישור שאחד המגיבים שם לך) אך מדבריך משתמע שהמודל הנוכחי כולו מסתכם בחוסר הגינות היות ואנשים לא
משלמים על תוצרים (מבלי שביקשו מהם תשלום). לדעתי זאת ראיה מאוד מוגבלת של התמונה.
יצירתיות, נכונות לחשוב מחדש על הדרך בה אנחנו מייצרים וחולקים ידע ועל המשמעות של סחר חליפין וגם מודלים חלופיים לרווח כלכלי נטו, הם מה שמרכיב היום מיזמי אינטרנט שמצליחים להרוויח.
מצד שני – בא לך שרק מי שמשלם יוכל לקרוא בבלוג שלך – אז לך על זה. אולד סקול!
בהצלחה.
מבריק
Use it or lose it
it = כל מה שמתאים לכם
בשמחה יצרתי בתוך הזוגיות, החברים והעולם שלי את האפשרות של נצל אותי או השתמש בי כי אם לא תפסיד אותי
הרשומה כתובה נפלא בהומור והמון אהבה לכתיבה כך שבטח אתה נהנה שאנו מגיבים
אני מוכירה ומעריכה את כתיבתך, הכתיבה היא החלק החלש במוח שלי אבל הקריאה והמילים הם אהבתי אז אני הולכת לנצל אותך יקירי מתוך אהבה למה שאתה יוצר
אבל מראש אני אומרת תודה אתה גדול!
ייתכן והשאלות הבאות נשאלו ונענו כבר ופספסתי:
אתה (עידן) גולש באינטרנט. לפתע אתה נתקל בבלוג של בלוגר ימני, ליברמני , מתנחל, שכותב
פחות או יותר את כל הכתוב כאן בסימן מינוס (אם כבר התחלת לחשוב שאני מנסה להביע עמדה
פוליטית אז רד מזה). אתה קורא מספר "כתבות" מן הבלוג. קולו של גדול הנבזים בוקע מתוך ראשך
ומקריא את המילים. אתה תגיד גזילת אדמות הפלסטינים, הוא כותב גזילת אדמות היהודים וכו'.
אבל מה? בלוג וואחאד בלוג, מושקע, מעודכן. כזה שהכנתו כרוכה בהשקעת זמן רב. עמל.
עם כפתור donate בצד.
deal או לא deal?
ובכלל, אם לא הייתה תורם לאותו בלוגר מהסוג המסויים הזה, לבלוגרים אחרים אתה תורם?
אני יודע שלא נהוג לפרסם מספרים עם יחידות של מטבע לצדם באינטרנט, אבל כמה, אם בכלל, היית
תורם? (אני מניח שהתשובה לשאלה הזאת תלוייה במספר מידות)
בברכה (ובאהבה לבלוג)
אילן, השאלה אכן נשאלה. חפש את "אורן" ואת התשובה שלי אליו. אוסיף על התשובה ההיא שהשאלה לגמרי דמיונית, כי אין סיכוי בעולם שאזדקק לשירותיו הקבועים של בלוגר ימני. הדעות שלו לא מעניינות אותי, ואת העובדות אני כבר משיג ממקורות אמינים משלי.
לשאלתך השניה, כן, כבר תרמתי לבלוגים אחרים, סכומים שונים לפי מידת הערכתי אליהם.
לפי אותו הגיון, אתה (וכל מי שקורא את התגובות) צריך לשלם גם על התגובות לבלוגים שלך, שאנשים משקיעים בהן מחשבה והשקעה.
בלוגר דומה לטוקבקיסט הרבה יותר מאשר לעיתונאי.
טוקבקיסט,
אתה מכיר הרבה טוקבקיסטים שכותבים 13 אלף מילה בתגובה, עם עשרות לינקים?
זאת דוגמה בודדת. תיכנס קצת לבלוג ותבין איפה אתה נמצא לפני שאתה שולף דעות בגרוש.
עלתה פה איפשהו השאלה על הבלוגים שאתה קורא או לא קורא ואם אתה תורם להם או לא תורם להם.
לא ממש מעניין אותי למי אתה תורם או למי אתה לא תורם, זו בהחלט בעיה שלך. מסקרן אותי על אילו בלוגים אתה ממליץ לקרוא, סתם בשביל לקבל עוד המלצות לקריאה. יש כאלה ששמים רשימה של פוסטים מומלצים, אולי בשביל להרחיב את הדעת לקוראיך תפרסם גם רשימה כזאת? שכולנו נוכל לקרוא עוד ממקורות אחרים?
שמע,כמות החומר הכתוב בבלוג שלך היא בהחלט עצומה ולפי התרשמותי הצנועה עד כה היא גם מאוד איכותית..
יש מאמרים,שפורסמו בבלוג זה(והיום יצא לי לעיין כמעט באופן מלא בשלושה מאמרים מתחום הסאטירה),שכתובים,אכן,באופן מרתק לעילא ולעילא.רמת הכתיבה שלהם,גם מבחינת בהירות הניסוח,אכן,עולה בכמה דרגות על זאת שאפשר לקרוא בעיתון,בחלקים היותר טובים שלו(לא שאני אוהב ממש לקרוא עיתון) או אצל כמה פובליציסטים אחרים באינטרנט.יחד עם זאת,לא בהכרח איכות הכתיבה היא זאת שמעניינת אותי בבלוג הזה(למרות שגם היא חשובה,תמיד טוב ללמוד מאנשים שיודעים כיצד לכתוב:),אלא הגילויים והחשיפות של כל מיני עוולות.
לצערי,לי אין זמן לחקור כל דבר שקורה בארץ הזאת,אבל אני בהחלט מעוניין לדעת דברים שכדאי לי לדעת כדי להגיע להחלטות הולמות או לגיבוש דיעות יותר מדוייקות.על זה אני דווקא מוכן לשלם ואני בהחלט סבור שיש לך הצדקה מוסרית לבקש תרומה עבור מאמציך האינטלקטואלים בשירות הציבור.לזכותך ייאמר,שכאן הכל גלוי ואין ספק שההשקעה כאן היא עצומה גם בתגובות וגם בהיחשפות לכל דיכפין,ששופך כאן לעיתים את מררתו.על אומץ הלב,על ההשקעה,על הדיוק,על האיכות,על חשיפת העוולות,על אלה אתה ראוי לקבל תרומות גם ממני במהלך הזמן.:)
לבסוף,כבר קרה לי פעם אחת, שלא ממש הסכמתי עם טיעוניך(היה זה המאמר על הרוצחים שיצאו מההתנחלות איתמר)ודווקא בשל כך אני מרוצה.הרבה פעמים מאמר שיודע כיצד לטלטל,גם מאפשר לאדם לבחון שוב את תפיסות עולמו ודיעותיו ולעיתים גם להשתחרר מהן ולעבור הלאה למשהו הרבה יותר מדויק,מועיל ומפרה.אבל אפילו אם לא מסכימים על משהו,היכולת לנהל דיון משותף וללבן מושגים ולנתח עובדות ולשמור על רגשות ממוקדים,הוא החלק הטוב של התרבות ואני אוהב דברים כאלה.
ועכשיו,פטור בלא כלום אתה לא יכול לצאת.אני ממשיך לשמור על זכותי לכנות את שלי יחימוביץ בשם "שלי":).היא עצמה חותמת כך באימיילים שהיא שולחת לי(אני חלק ממכותביה) ואם זה טוב לה,אז וודאי שזה טוב גם לי.אין במקרה דנן,כל הקטנה של נשים,זאת בסך הכל הנחה לא מדוייקת שלך.אני מעדיף בהחלט "אופורטוניסטית" כמוה בכנסת ובעמדת השפעה מאשר כמה אחרים,שלצערי נמצאים שם כרגע ואני משלם את משכורתם השמנה לשווא .:)
שבוע טוב.
אני מייחל ליום שבו בלוגים יקבלו ביט-קוין! זה יהיה הרבה יותר נח לכמה אנשים מבחינה פוליטית (חשוב על כל התרומות מאיראן שאתה מפסיד בגלל שפייפל זה לא אנונימי כמו שביט-קוין יכול להיות בתאוריה…).
הייתי תורמת
אבל אין לי גרוש על הזרת
שאלתיאל, אל דאגה, המזומנים מאיראן זורמים יפה וללא הפרעה לחשבון הקש שלי בשוויץ. התשלומים מאל-קאעידה, לעומת זאת, מתעכבים בגלל הקפאת נכסיהם, אז החלטתי לעבוד איתם בסחר חליפין (טקסטים שלי תמורת קרקפות של ציונים אימפריאליסטים).
אלטרנטיבה לפיי פאל – לא ניסיתי, אבל הם טוענים שאפשר עם הכפתור שלהם לשלם בכרטיס אשראי גם בלי חברות.
https://www.obopay.com/consumer/welcome.shtml
המטרה שלהם היא לאפשר לאנשים לבצע תשלומים מהטלפון, אבל אין שום מניעה לשים כפתור שלהם גם בסתם אתר, נראה לי.
וואו, כמה תגובות!
נתחיל בזה שאציע לך, עידן, לבדוק את amazon payments ו- google checkout כמנגנונים חליפיים לפייפאל. אני לא מכיר אותם אישית, אבל שמעתי שאלה אפשרויות קיימות, בייחוד אחרי הבעיות שפייפאל עשו לכל מיני אנשים לאחרונה.
שנית, בתור בעל בלוג שבו מתנוסס כפתור תרומה כזה כבר מעל שנה אני בהחלט חושב שזה צעד טוב, ואני דווקא מעדיף אותו על פני גביית תשלום חובה (אפילו שהבלוג שלי הרבה פחות טוב ופופולרי משלך ולכן הכפתור מעלה אצלי אבק וירטואלי).
שלישית, בעוד מודל של תשלום בכניסה יכול לסייע לך לקבל תגמול מאנשים שקוראים את הבלוג באופן קבוע, הוא יקשה עליך מאוד להגיע לאנשים אחרים, כמוני, שזו להם הפעם הראשונה (או השנייה) שהם קוראים באתר ולהפיץ את דעותיך. כולי תקווה שתצליח להביא עוד קוראים על ידי "פסקאות דוגמה" והמלצות בלבד, אבל זה יהיה קשה.
לסיום, אם אתה רוצה לתמוך בוורפרס, אתה מוזמן: http://wordpressfoundation.org/donate/
יצא לי לקרוא אותך לפעמים, כשחברים שמו קישור לפוסט כלשהו בפייסבוק. אתה לא בן חמשת או עשרת הכותבים המועדפים עלי, כך שעל פי הצעתך אמשיך להכנס מדי פעם אבל מבלי לשלם. בנוסף, לפעמים מעניין לקרוא דעות שעליהם אני חולק, כמו דעותיך האולטרא-שמאלניות ולעיתים האנטי-ישראליות, אבל כמובן שלא אתמוך ואסבסד רעיונות שאני לא דוגל בהם. לדעתי, עליך להסתפק בזה שאתה מאתגר את השיח ולא לבקש תמורה כספית לכך. יתרה מכך, שליחותו של האקדמאי היא במידה רבה להיות אינטלקטואל ציבורי (הרבה יותר מאיזה מאמר אזוטרי על בלשנות). כך שניתן לומר שהחברה משלמת לך משכורת (באוניברסיטה ציבורית) גם עבור כתיבת הבלוג.
עצם ניהולו של דיון על הזכות לגבות תשלום והעיסוק בשאלה אם צריך להתנצל או להתחייב לספק שירות ולרצות את הקוראים, מעורר מחשבות עצובות מעט על מה שמובן מאליו בעולם דובר אנגלית.
אני מפיץ סרטים באינטרנט (באופן חוקי) וישראלים רבים מנפחים את חזם בגאווה ומודיעים לי שהם 'באופן עקרוני' לא משלמים על סרטים באינטרנט.
איזה עקרון נעלה עומד מאחורי זה? – אף אחד. רק הספורט הלאומי של לא לצאת פראייר, אפילו אם הוא בעלות הנמוכה מזו של כוס קפה.
עידן, למרות שלא התכוונת, הרשומה הזו יצרה רושם אפולוגטי, גם אם לא התכוונת. חבל.
דברים הם גם מראית העין שלהם…
אגב – למדנו יחד בלשנות בשנות ה – 90 המוקדמות. לא תזכור אותי.
כבר אז היה ברור שתמשיך בתחום, כי אתה באמת מבריק:)
מעניין ומהנה
זה הפוסט הראשון שאני קורא בבלוג הזה, הכפתור donate והלינק תחתיו משך את תשומת ליבי יותר מאשר הפוסט שניסיתי לקרוא על ביטול הגבלת התנועה בבקעת הירדן (מישהו אמר "הפרעת קשב" ?!)
עידן, הכתיבה הזו מבטאת דילמה אמיתית שקיימת במידה כזו או אחרת אצל כל אחד שרוצה לעשות את מה שהוא אוהב ועדיין להביא אוכל הביתה.
יש לי הרבה מה להגיד על הנושא, להסכים ולא להסכים, השגות על מודל התמחור שאתה מציע וכו' ….
אבל אני אחסוך לכולנו, כי מה שחשוב לי להגיד שכפתור התרומה בבלוג הוא ראוי והכתיבה שלך הצליחה לסקרן אותי מספיק כדי שאקרא את הפוסט הבא והבא-הבא (נרשמתי לעדכונים במייל) ואני אשמח לתרום לבלוג כתוב היטב, מאיר עיניים וענייני (חובת ההוכחה עליך …)
גל
מי שעשה לייק צריך גם לתרום? 😛
זו פעם ראשונה שנכנסתי לבלוג שלך. נהנתי מהכתיבה.
מה שהפריע לי בפוסט הזה, (איזה כיף שאפשר להגיב למרות שלאף אחד לא אכפת) היא הסיבה שבגללה אתה מניח שאנשים צריכים לגמול על בלוגים.
הבלוג הזה ורבים אחרים נכתב כי אתה רצית לכתוב אותו. לא הייתה לו דרישה, וזה משהו שעשית מרצונך ולמענך, מסיבות יחצנ"ות אלו או אחרות.
בלוגרים כותבים (בעיקר) מהסיבות הבאות:
להתפרסם.
שיישות כלכלית כלשהי תממן אותם.
יישות כלכלית כלשהי מממנת את כתיבתם.
לקדם אג'נדה כלשהי.
לכן אני (בדגש על אני) לא רואה סיבה לתרום לבלוגר.
אבל… בהצלחה עם הכפתור ואני מקווה שאחרים שלא חולקי את דעותי יפליאו בתרומותיהם!
האינטרנט הוא כיום הפלטפורמה חזקה לשינוי חוקי המשחק המסחריים והתרבותיים. מי שמצמק את המהות של המדיום הזה, כמו חלק מהמגיבים כאן, ל"הכל חינם", פשוט לוקה בתפיסה חד מימדית של המדיום ומהכחשה של הקונטקסט החברתי-תרבותי-כלכלית בו מתקיים העולם הוירטואלי נכון להיום. בתוך חוקי המשחק הקיימים (שלא בספירה האידאית, שבה עולם הסייבר מתנהל כעולם קוד פתוח מובהק), לא רק שתגמול כלכלי על עבודתך יקרת הערך ומעוררת ההערכה היא דבר מתקבל על הדעת, מוערך באותה המידה האופן שבו בחרת להציב את האפשרות הזאת בפני קהל הקוראים.
להם ניתנת האפשרות לא לשלם כלל או לתרום כפי שמשגת ידם וכפי ראות עיניהם – דבר שכמעט ואין לו אח ורע מחוץ לגבולות הסייבר (ארגון אחד בחיי נתן לי את זכות הבחירה הזאת – המרכז לויפסאנה:)). באופן זה יכולים חברי קהילות וירטואליות, גם אם הן היברידיות ומבוזרות להפליא – להמשיך לתמוך ולקדם הבנייה של מציאות התואמת את עולם הערכים שלהם באופן אורגני וישיר, לא על-ידי לוביסטים חלקלקים ושבטיות מדומיינות, לא בהסתמך על שולחנם של כרישי המסחר, והרחק מלשונם הקצרנית והפתלתלה של אנשי הקופירייטינג – ספספרי הנביבות והטמטמת (במחילה מאנשי הקופירייטינג המוכשרים) או מריאקציונרים פסבדו-ביקורתיים שמתקשים בהבנת הנקרא ובאינטגרציה של מידע, ושלבטח חושבים שלקבל את "ישראל היום" בחינם זה "נקי" יותר מאשר לשלם לבלוגר פרטי ^^^
דווקא שיטה זו מעמידה אלטרנטיבה טבעית ומתבקשת, שלטעמי יש בה כדי לסמל את הכוח האמיתי של המדיום הוירטואלי בשינוי כללי המשחק של האחרונים הרווחים כיום, צעד אחר צעד (שינוי כללי המשחק, כמובן, הוא לא דבר של מה בכך ואינו תהליך ליניארי).
אמנדה פאלמר, בהרצאה מקסימה ב-TED, בהקשר אחר של ניתוק רצועת החנק של תעשיית המוזיקה ושליחיה, מתארת באופן חד ובהיר את ההגיון הקהילתי הזה ואת הגרעין הדמוקרטי-אנארכיסטי והבלתי אמצעי והאנושי שיש בו.
" The art of asking " מומלץ בחום :
גילוי נאות: רק מלכתוב את התגובה הזאת באופן שיצליח להעביר מסר ברור נגוזה לה שעה והתעייפתי מאוד… אפתח חשבון פייפל ואבחר 🙂
שתהיה לי בריא עידן.
כזאת חפירה בשביל לקבל תמורה/תרומה מועטה על העבודה הקשה שאתה משקיע בבלוג.
כאילו לא ברור שאדם צריך לקבל תגמול על מאמץ שהוא משקיע.
כאילו צריך להתנצל על זה שמבקשים מאנשים לשלם על שירות איכותי שהם מקבלים.
בכל מקרה, מגיע לך.
מה ניצול, אתה כותב בהתנדבות, ועוד כותב תוכן שאין לו ערך כספי אלא ערך רוחני בלבד.
פעמיים בשבוע אני הולך לחדר כושר ומשקיע לא פחות מאמץ ממה שאתה משקיע בשבוע, ולי אף אחד לא משלם.
אולי המדינה צריכה לעזור לאנשים כמותנו, המתאמצים.