Skip to content
27 במרץ 2011 / עידן לנדו

מי מסלים, מי לא נרתע: לפצח את השיטה שמפצחת אותנו

טענה ראשונה: אין הרתעה צבאית בדרום, ולא תהיה.

חידה: איך מגיבה מדינה ש"לא מעוניינת בהסלמה" להכרזה של האויב – על כל פלגיו – כי יפסיק לירות עליה טילים אם היא תפסיק לתקוף אותו? נכון: היא תוקפת שוב והורגת עוד אחד. ברוכים הבאים לקרוסלת ההסלמה-הרתעה-הסלמה-הרתעה-הסלמה.

ברגעים של צלילות אנחנו מודים בזה, לא? שכל הפגזים שעפים מצד לצד, והגוויות שנערמות, והזעם והפחד וחוסר האונים – לא מזיזים כלום לצד השני, נכון? והוא יודע אותו דבר עלינו. ובכל זאת, כמו סומים בארובה, אנו נלכדים שוב ושוב במעגל ההסלמה-הרתעה, כאילו יש ממש במושג הפיקטיבי הזה, "הרתעה". כלומר, הרתעה צבאית.

לפני שניכנס לעובי הקורה בהסלמה הנוכחית, לא יזיק להיזכר באירועים מלפני 14 חודשים. בינואר 2010, במלאת שנה ל"עופרת יצוקה", יצאה כל צמרת השלטון הישראלית מגדרה כדי להפיץ לכל עם ישראל ולעולם את הבשורה: ההרתעה עובדת.

זה היה שקר מתוזמר. והדינמיקה של המתרחש עכשיו נראית ממש כמו חזרה גנרלית לקראת סבב נוסף של שקרים כאלה. לכן חשוב להיזכר באותם טילֵי טילים של שקרים. זה קצר; תקראו ותחזרו.

לסיכום, אפילו שנה בודדת אחרי "עופרת יצוקה" – ה"הרתעה" המיתולוגית נמחקה כלא היתה. החמאס כבר אז התחמש באופן טוב יותר משהיה לפני המבצע; וכיום הוא כמובן מצויד עוד הרבה יותר טוב, ומאיים על כל יישוב מעוטף עזה ועד גוש דן. בהבט הצר של ההרתעה, "עופרת יצוקה" היתה כישלון טוטאלי. לא מאמינים לי? אולי תאמינו לדברים שאמר אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט, אדריכל הפלישה לעזה, בדברי פרישתו: "עופרת יצוקה לא פתרה את הבעיה בדרום". כך, בפשטות, בקיצור צה"לי נמרץ.

סליחה? לא פתרה? אז מה זה היה הבלגאן הזה, כל ה-1,400 הרוגים, אלפי פצועים ונכים, 4,000 מבנים הרוסים, בידוד בינלאומי וגל של חרמות על ישראל? הוא לא היה אמור לפתור את "הבעיה בדרום"?

מסתבר שלא. לא שלא ידענו. לפחות חלקנו ידע שהמטרה היתה אחרת. אבל תמיד טוב לשמוע מנהיגים ברגעי כנות.

טוב, אז אלפי הפגזים וטילי המסוקים שהמטרנו על עזה ב"עופרת יצוקה" לא יצרו הרתעה. עכשיו זה רשמי. אם כך, מישהו באמת מאמין שהתקיפות המתונות הרבה יותר של השבועיים האחרונים ירתיעו את החמאס או הג'יהאד האיסלאמי? האם מי שעבר את הגיהנום של "עופרת יצוקה" ולא הורתע – יירתע מ-15 הרוגים בשבועיים? וכשאלוף פיקוד הדרום החדש אומר ש"ישנה שחיקה מאז עופרת יצוקה, הזיכרון בצד השני מתקצר" – יכול להיות שהוא התבלבל, והזיכרון בצד שלנו מתקצר? מתקצר עד כדי כך שהוא כבר לא זוכר שאי אפשר "להרתיע" אוכלוסיה מורעבת ונצורה באמצעות הפגזתה מהאוויר?

בואו נפרק לרגע את משוואת ההרתעה הזאת. מול ישראל ניצב שלטון קנאי ואלים; השלטון הזה אינו מחשיב את חיי אזרחיו יותר מאשר את חיי האזרחים בצד שלנו. להפך, ככל הנראה, בסולם הדמים שלו לוחמים חמושים נמצאים בשלב גבוה יותר, יקר יותר, מסתם אזרחים (ובהבט הזה אין שוני בינו לבין השלטון הישראלי). כפי שמעירה עמירה הס, תגובת הקסאמים להרג שני החמושים של החמאס – אותו מטר של 49 פצמ"רים ב-19 לחודש – היתה חריפה הרבה יותר מתגובתו להרג בני משפחת אל-חילו.

מן הצד הישראלי ניצב ציבור שסף השבירה שלו נמוך הרבה יותר מזה של העזתי. טיל גראד אחד לפאתי אשקלון או אשדוד ישבית את כל בתי הספר למחרת. עשרות לוקים בהתקפי חרדה, המערכת הפוליטית משותקת, לא מסוגלת לדון בשום נושא אחר, וגם בנושא הזה בעצם לא דנים – רק מבעבעים מרוב קריזה.

בנתונים כאלה, מה המשמעות של "הרתעה"? המשמעות היא רק זאת: אפס טילים מעזה. כי טיל אחד הוא כבר יותר מדי; וכידוע, ככל שהטיל נוחת צפונה יותר, כך הוא כואב יותר למקבלי ההחלטות.

אבל האם ניתן לצפות בהיגיון שמכת תגובה צה"לית, כואבת ככל שתהיה, תצליח למגר לחלוטין את ירי הטילים? להוריד אותו לאפס? מי שטוען שכן – שיצביע בבקשה על תקדים. ככל הידוע לי, אין תקדים כזה. בכל זמן שבו חלה הסלמה בדרום, צה"ל "מקפיץ" את המחיר בתגובות כואבות; והצד השני, ראה זה פלא, לא נוצר את נשקו, אלא ממשיך לשגר טילים. זאת האמת המרה מאחורי דוקטרינת "בעל הבית השתגע", שמצדיקה תגובה לא פרופורציונלית מצידנו כדי לגרום, כביכול, לצד השני להתעשת ולנצור את נשקו.

לא עבד אף פעם. לא בלבנון מול החיזבאללה, ולא בעזה מול החמאס. ועדיין זה לא עובד, בימים אלה ממש – ובכל זאת, זאת השיטה הבלעדית. ספקטרום האופציות המדיניות שמוכר למקבלי ההחלטות בירושלים מכיל שלוש אופציות בדיוק: האופציה הראשונה היא כוח. האופציה השניה היא יותר כוח. והאופציה השלישית היא עוד יותר כוח. ההנהגה הישראלית חושבת כולה, כאיש אחד, מהביצים.

תזכורת: התקופה הרגועה ביותר בדרום בשנים האחרונות היתה תקופת הרגיעה, עד לקריסתה, בחודשים יוני-אוקטובר 2008. בכל חודש אוקטובר 2008, האחרון לרגיעה, נורו רק 4 טילים לדרום, שלא גרמו כל נזק (כמובן שצה"ל לא ישב בחיבוק ידיים בזמן הרגיעה; היו הפרות מינוריות, משני הצדדים). בניגוד למיתוסים שנלעסו בארץ, החמאס חתר באופן אותנטי להארכת הרגיעה, וישראל היתה זו שנפנפה אותו ושעטה, במצח פועם ועיניים בורקות, לשדה הקרב.

אז יש הרתעה; אבל היא מדינית, לא צבאית. והמחיר הנקוב שלה – תנאי הפסקת האש והכניסה לרגיעה – ידוע, ומסיבה זו ממש הוא סולק בקפדנות מן השיח הציבורי: פתיחת המעברים והסרת המצור. זה לא בא בחשבון כמובן, הס מלהזכיר. המשחק היחידי בעיר הוא משחק "ההרתעה": אני אפגיז אותך ואז אתה תפגיז אותי ואז שנינו, מרוב שנהיה מורתעים, נשוב להפגיז זה את זה ביתר שאת.

זה עניין של ימים, אולי שבועיים-שלושה לכל היותר, עד שהצד הישראלי יספוג אבידות בנפש. הפלסטינים כבר קברו 15 איש, מתוכם 4 אזרחים בני משפחה אחת. מספיק גראד אחד, חס וחלילה, שיירד על מרכז מסחרי או בית ספר באשדוד, וגם הישראלים יתחילו ללקק פצעים. וכשעולה בפה טעם הדם, הלב רוצה לראות עוד דם.

ככה זה בהרתעה. והם יודעים את זה שם למעלה, נתניהו וברק וגנץ. הם יודעים שאין תוחלת להרתעה הצבאית, שאין לה תקדים בהקשר הישראלי-עזתי, שמדובר במושג מופרך לגמרי. ובכל זאת הם ממשיכים לאשר עוד ועוד תקיפות קטלניות לתוך עזה. למה? סבלנות. כל דבר בעתו.

טענה שניה: ישראל דחפה להסלמה מול החמאס באופן מכוון.

הכרוניקה היבשה מגלה שגם בהסלמה הנוכחית, את קפיצת המדרגה סיפקה תקיפה קטלנית של צה"ל. כמו באירועי נובמבר 2008, ישראל הרגה ראשונה.

ב-16 למרץ תקף צה"ל מחרטה של החמאס במרכז עזה והרג שני פעילים בזרוע הצבאית של החמאס, "בתגובה על ירי רקטה בודדת לעבר שטח פתוח בעוטף עזה" (רון בן ישי). את הרקטה ירה ארגון של פורשי ג'יהאד.

מי הגאון שחשב שהגמול ההולם על רקטת קסאם בודדת, בידי רסיס של ארגון טרור סורר, רקטה שלא פגעה באיש או במבנה, הוא הרג שני פעילי חמאס? הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן כתב כך (25.3.11): "בפיקוד הדרום העריכו שהחמאס יספוג את המכה, יבין את הרמז שנמאס לנו מאובדן השליטה שלו בשטח, ויסתפק בתגובה מינורית, אם בכלל. אלא שזו היתה אינטואיציה, או הבעת משאלה, שכן המידע שהיה בידי המפקדים הבכירים בפיקוד הדרום קבע, חד-משמעית, את ההיפך."

פישמן איננו חשוד בשמאלנות, אבל הוא הפרשן הצבאי ההגון בארץ. הוא מניח את העובדות הקשות לפני הקורא, אבל לא תמיד יכתוב בגלוי את המסקנות המתבקשות. קראו שוב את הדברים. בפיקוד הדרום ידעו שתגובת החמאס תהיה קשה. בכל זאת החליטו על מתקפה שתהרוג בפעיליו, תגובה מאד חריפה ביחס לרקטת קסאם בודדת שלא פגעה בכלום. למה בכל זאת עשו זאת? פישמן מנסה להציל את כבוד צה"ל, או אולי את כבוד הפרשן התועה בערפל, וכותב: "אינטואיציה, הבעת משאלה". לעניות דעתי, המשאלה כאן היא שלו. העובדות ברורות, הצפי היה ברור (תגובה חריפה של החמאס), ובכל זאת נקטו בפעולה שהקפיצה את רף האלימות. מי ששיגר את מטוסי חיל האוויר ידע היטב למה הוא הוא נכנס.

ובכן, מי הגאון? אלוף הפיקוד? לאו דווקא. עמוס הראל ואבי יששכרוף חושפים: "לא מדובר ביוזמה עצמאית של פיקוד הדרום. ככל הידוע, המהלך אושר בידי שר הביטחון והרמטכ"ל, שהיו צריכים להניח שהמוצב יהיה מאויש באור יום ושלפגיעה בנפש יהיו השלכות אחרות מאשר ל"תקיפת נדל"ן" (משרדים ריקים) שגרתית". הנה, נזרקה לפח התיאוריה הנוחה, לפיה הסלמה כזאת תמיד מתחילה ב"שיקול דעת מוטעה" של דרג שדה נמוך.

רשמו זאת לפניכם: את פעולת ההרג הראשונה בסבב האלימות הנוכחי, של שני פעילי חמאס, אישר שר הביטחון, בתגובה על ירי של רקטת קסאם בודדה לשטח פתוח. עובדות מסוג זה נוטות להישכח, להיבלע ברעש התעמולה. חשוב לזכור אותן.

נמשיך הלאה. הפלסטינים הגיבו בירי מרגמות דליל, עד ה-19 לחודש: בבוקרו של אותה שבת שוגרו 49 פצצות מרגמה לעבר צפון הנגב; הפצצות פצעו קל שני ישראלים וגרמו נזקים למבנים. כמות הירי המסיבית הזאת מגיעה כמעט לרבע מן הממוצע השנתי מאז "עופרת יצוקה". לאחר הירי הכריזו גדודי עז א-דין אל-קסאם כי הירי בא בתגובה להרג שני הפעילים והביעו נכונות לחדש את הרגיעה אם ישראל תחדל מתוקפנותה.

התגובה הישראלית, כרגיל, היתה הפוכה וקיצונית הרבה יותר. יומיים לאחר מכן, ב-21 לחודש, תקפו מטוסי חיל האוויר שורת יעדים ברצועה. 19 תושבים נפצעו, מהם 7 ילדים ו-2 נשים. למחרת הותר הרסן: בירי ארטילרי על שכונת סג'עיה – ירי שידוע בכך שאינו מדויק – נהרגו ארבעה בני משפחת אל-חילו, בהם נער בן 16 וילד בן 11. בצה"ל הצדיקו את הירי הזה כתגובה מהירה על ירי פצמ"רים לעבר יישובים בעוטף עזה, אבל מאוחר יותר התברר שהפצמ"רים נחתו בבית קברות ובשל טעות מכ"ם צה"ל הגיב בירי מיידי. הפלסטינים ירו במתים, צה"ל ירה בחיים, והרג ארבעה.

ראש הממשלה נתניהו התנצל, לא בלי להגניב שקר, שגילגל את האחריות לטעות על הפלסטינים: "מצער שהחמאס ממשיך להמטיר עשרות רקטות על אזרחי ישראל במכוון, תוך שימוש באזרחים כמגן אנושי". אבל האזרחים נהרגו בביתם, בעוד שחולית הירי שהתה בפרדס סמוך. ככה זה כשיורים בנשק לא מדויק לאזור מאוכלס. מי שגר בביתו הופך, בהגדרה, למגן אנושי.

עוד באותו יום הרג צה"ל בתקיפה אווירית ארבעה פעילי ג'יהאד איסלאמי שעמדו לשגר גראד. החמאס המשיך לירות לעבר אשקלון, אשדוד ובאר שבע, ירי שממנו נפצעו קל שני אזרחים ורבים לקו בהתקפי חרדה. בחוף אשקלון נחתו פצצות מרגמה המכילות כמות קטנה של זרחן, למטרת הבערה. הפיגוע בירושלים אולי קשור ואולי לא קשור להסלמה בדרום; מכיוון שאין עדיין ממצאים בדוקים מי עומד מאחוריו, נניח לו.

אחרי הרג האזרחים בשכונת סג'עיה כתב אלכס פישמן (23.3.11): "הרמטכ"ל בני גנץ הכריז אתמול שישראל איננה מעוניינת בהסלמה ברצועה, אבל הפעילות של פיקוד הדרום משדרת בדיוק את ההפך… מרוב שלא רוצים אצלנו הסלמה כבר שבוע שהגבול רק הולך ומתחמם – והחל מאמש הוכנסו יישובי עוטף עזה לכוננות ספיגה. אז למי להאמין, להצהרות או לביצועים בשטח? … אתמול בערב ביצע צה"ל סיכול ממוקד. סיכול ממוקד הוא לא עוד שלב בהידרדרות בלתי נשלטת. זוהי עדות מובהקת להסלמה מתוכננת".

שוב, לא נגענו: "הסלמה מתוכננת". בחינה מדוקדקת של מדיניות האש של שני הצדדים בשבועיים האחרונים מובילה את הפרשן הבכיר להסיק: ישראל עוסקת בהסלמה מתוכננת בדרום. גם המסקנה הזאת, חשוב להדגיש, איננה "פוליטית", כי עדיין איננה נוגעת במניעים ומטרות. היא פשוט עולה באופן טבעי מניתוח הדיספרופורציה בין פעולות שני הצדדים והאבדות שהם ספגו. בתוך שבוע נהרגו 15 פלסטינים, מתוכם 10 בסיכול ממוקד. בצד הישראלי אין הרוגים, יש רק פצועים קל.

בעל הבית השתגע? רק תג מחיר גבוה במיוחד ירתיע את החמאס והג'יהאד האיסלאמי? טעות. חזרו לתחילת המאמר: אין הרתעה צבאית בדרום. זה לא עבד אף פעם, ולא יעבוד.

תכף נגיע לעיקר. לפני כן – עוד שאלה שמציקה: נניח שהסכמנו עם פישמן, ישראל תכננה את ההסלמה. אבל מי בדיוק תיכנן? הדרג הצבאי או המדיני? כאן נופל פישמן לפח המוכר של "היעדר פיקוח על הצבא". הוא כותב (25.3.11): "קשה להשתחרר מהמחשבה שאין מתחת לדברים שום שיקול מדיני. עובדים מתוך רוטינה: יש ארגז משחקים, ובכל פעם שולפים ממנו צעצוע אחר – פעם תוקפים מנהרות, פעם מבצעים סיכול ממוקד. כאילו שום דבר חדש לא קורה בעולם סביבנו. הדרג המדיני לא מכוון, והדרג הצבאי עושה את אותם דברים שהוא יודע לעשות כבר שנים ארוכות מול עזה".

והדרג הפרשני? הוא עושה את אותם דברים שהוא יודע לעשות כבר שנים ארוכות מאז ועדת אגרנט ועד ועדת וינוגרד: צולב את הצבא, מזכה מאחריות את המדינאים. כמה קל. אומרים לנו שהצבא נסחף בהסלמה שהוא בעצם תכנן, אבל מאחוריה אין שום מחשבה מדינית. ואין גם בקרה. לא משנה ששר הבטחון וראש הממשלה הם שני בטחוניסטים מובהקים, לא משנה שאותו שר בטחון החזיק בהגה גם ב"עופרת יצוקה" וכבר יודע דבר או שניים על הדינמיקה של ההסלמה מול החמאס ברצועה. ולא משנה ששר הביטחון בעצמו אישר את התקיפה ב-16 במרץ, שפתחה את סבב הדמים הנוכחי.

לא, תמיד ברגע המכריע – ייצאו מנהיגי ישראל בעיני הפרשנים והציבור בכללותו לכל היותר כאוסף לא-יוצלחים מבולבלים, שפשוט הכל מתחרבש להם בידיים. הם רוצים טוב, ברור שרק טוב הם רוצים, אבל תמיד בסוף יוצא קקה. מוזר שהקקה נופל על הראש שלנו, לא שלהם. אבל גם זה כנראה תוצאה של בלבול מכמיר לב, לא מחשבת זדון, חלילה.

אולי הגיע הזמן לצאת מהקיבעון הילדותי הזה? אולי הגיע הזמן להתייחס למנהיגות הישראלית – הן בדרג הצבאי והן במדיני – כאוסף אנשים שיודעים יפה מאד את מטרותיהם, ומתאימים את האמצעים למטרות? עד כמה נמשיך להיאחז בקוטב האיוולת של הדילמה הנצחית – "איוולת או רשעות"? האם מי שמתעקש כל הזמן לראות במנהיגיו איוולים איננו אוויל בעצמו?

חוסר הקשר בין ההסלמה להרתעה

הניחו את שתי הטענות זו ליד זו:

1. אין הרתעה צבאית בדרום, ולא תהיה.
2.ישראל דחפה להסלמה מול החמאס באופן מכוון.

צרפו אליהן כעת הנחה שלישית:

3. מנהיגי ישראל אינם מבולבלים ומטומטמים כל הזמן.

אם אכן מניחים שמנהיגי ישראל פועלים בהתאם למטרות ולא באורח אקראי או מטופש (זה (3)), אז גם ההסלמה הנוכחית, שישראל דחפה אליה במכוון (זה (2)), משרתת מטרה כלשהי. אבל המטרה לא יכולה להיות הרתעה (זה (1)), ושוב, אם אני ואתם וכל בר דעת מסוגלים להבין את זה, אז גם המנהיגים מבינים את זה (זה שוב (3)), חרף כל הרטוריקה ההפוכה.

כלומר: מטרת ההסלמה המכוונת בדרום היא אחרת. עכשיו נשאר רק לגלות מה היא.

לפני הפרשנות הפוליטית, אני רוצה לחדד את המסקנה הנוכחית, שעדיין איננה פוליטית: מטרת ההסלמה בדרום איננה הרתעה. חשוב לומר זאת, שוב ושוב, מעל כל בימה אפשרית, כי המסקנה הזאת, הבלתי נמנעת לדעתי, עומדת בסתירה לתעמולה היומיומית שבוקעת מפי שופרות השלטון. וחשוב לראות שלא צריך להיות שמאלני כדי להגיע למסקנה הזאת. צריך רק להכיר בחוזק הראיות לטענות (3)-(1).

מן המסקנה הזאת משתמעים דברים חמורים, שדי בהם להוציא לרחובות המוני אזרחים זועמים. משתמע, שחייהם ושלומם של תושבי הדרום, ובעצם כבר גם תושבי המרכז, לא בדיוק מעסיקים את מקבלי ההחלטות בקרייה ובירושלים. מה שלא תהיה מטרת ההסלמה, אם היא איננה הרתעה – יוצא מכך שמקבלי ההחלטות מודעים היטב לכך שהחמאס והגי'האד האיסלאמי לא רק שלא יחדלו מירי הטילים בעקבות ההתנקשויות הישראליות, אלא אף יגבירו את המטחים.

במלים אחרות: מישהו שם למעלה רוצה להשיג מטרה כלשהי באמצעות הבערת האש בגבול עזה, ולצורך כך הוא בהחלט מוכן לשלם בחיי אזרחים. המטרה העליונה של המנגנון הצבאי – הגנה על חיי האזרחים – הוכפפה למטרה אחרת. וכעת חיי האזרחים הפקר. בעניין הזה שוררת תמימות דעים בין הנהגת החמאס להנהגה הישראלית: חיי אזרחים (שלנו ושלכם) אינם ערך עליון. מותר ומומלץ להקריב אותם בשירות חזון מדיני.

האם החמאס חותר להסלמה או לרגיעה? מי שמתעקש על השאלה הזאת, בשלב הזה, מעוניין בהסחת דעת. לאזרח ישראלי צריך להיות חשוב קודם כל למה ההנהגה שלו, שהוא בחר והוא מממן מכספי המסים שלו, חותרת להסלמה בדרום. ישראלי שכבר מכיר בכך שההנהגה שלו דוחפת להסלמה ועדיין מעדיף לחטט במניעיו של הצד השני – ככל הנראה לא ממש מעוניין לראות את האש דועכת.

לגופו של עניין, מקובלת עלי הערכת רוב הפרשנים, שהחמאס אינו עשוי עור אחד, וגורמים שונים בו ומחוצה לו (כמו הג'יהאד האיסלאמי) מושכים לכיוונים מנוגדים. על פי הערכה אחת, ההנהגה המדינית של חמאס בעזה דווקא אינה מעוניינת בהסלמה, אבל לא עושה מספיק כדי לעצור את חוליות הטילים. ביום שבת התכנסו נציגי הפלגים החמושים בעזה ופירסמו הודעה: נפסיק את ירי הרקטות אם צה"ל יפסיק לתקוף בעזה. האם הם רציניים? לעולם לא נדע, כי אנחנו לא מוכנים להאמין (ככה זה עובד: אין עם מי לדבר שם, כי כל מי שמנסה לדבר איתנו, לא מאמינים לו).

כך או כך, הבלוג הזה לא יסור ממנהגו: ביקורת פוליטית אפקטיבית יש להפנות כלפי נציגים פוליטיים שלך.

נחזור שוב: מטרת ההסלמה בדרום איננה הרתעה. אם כן, מדוע אזרחי ישראל, שחייהם נסחרים בבורסה המדינית בשער כה זול, לא שוטפים את הרחובות בתביעה זועמת לדעת על מה לעזאזל נלחמים שם בדרום? ההסבר היחידי שלי הוא שהם עדיין לכודים בתעמולה השלטונית; כלומר, הם עדיין שבויים בתפיסה שיש קשר סיבתי בין ההסלמה שישראל נוקטת לבין איזושהי הרתעה מיוחלת שהעתיד צופן להם. גם העבר הקרוב וגם ההווה מפריכים כל קשר סיבתי כזה, ובכל זאת, תעמולה מסיבית יכולה לשמר את האמונה בקיומו.

המטרה המדינית

עד כאן ניתוח האירועים בהתעלם, ככל שאפשר, ממטרות ומניעים פוליטיים. חוזקו של הניתוח הוא בדיוק באי-הזדקקותו להנחות בדבר המטרות האלה. אולם כדי לענות על השאלה האחרונה – מהי המטרה האמיתית של ההסלמה בדרום? – אין מנוס מהנחות כאלה. הפרשנות שלי, בשורות הבאות, היא הצעה סבירה, לא ודאית, להבנת המהלכים בצד הישראלי. גם אם היא שגויה, היא ממלאת לאקונה הסברית שהשיח הציבורי בארץ משאיר אותה כחור שחור.

כדי להבין מטרה מדינית צריך להביט בהקשר המדיני. וההקשר המדיני הדומיננטי, הדרמטי של החודשים האחרונים, אינו נתון בספק: התעוררות עממית-דמוקרטית בכל מדינות ערב, ובמיוחד ההפיכה השקטה שהתחוללה במצרים. על המאפיינים של ההתקוממויות האלה כבר דובר הרבה, ואין טעם להרחיב: אוכלוסיות נרחבות שסובלות מעוני ורעב תחת שלטון רודני שנתון בידי אליטה צרה, מושחתת ועשירה כקורח; דרישות סוציאליות וקריאה לדמוקרטיזציה של הייצוג הפוליטי, כולל חופש ביטוי לאופוזיציה; והמנוע של כל זה – צעירים, חילוניים ברובם, שעושים שימוש נרחב באפשרויות ההנעה הפוליטית שמבשרים האינטרנט ופייסבוק.

הדמיון בין כל אלה לבין מה שהתחיל כבר מזמן בשטחים (תנועת המחאה העממית סביב בילעין והגדר) ומה שעשוי להתרחש בעתיד – זועק לעין. ואכן, תרחיש האינתיפאדה השלישית, והפעם – אינתיפאדה עממית-המונית, לא אלימה – לא נעלם מעיניהם של גורמי ההערכה בישראל. למעשה, אפשר לומר שהוא מבעית אותם: "בקרב קצינים בכירים, ששירתו ומשרתים ביהודה ושומרון, שוררת זה זמן מה התחושה שאין תשובה אפקטיבית למצב של התקוממות עממית ברשות הפלסטינית. קצין בכיר המשרת כיום בגזרת יהודה ושומרון אמר לפני כמה שבועות כי "אין לנו מה לעשות אם יקרה כאן משהו כמו שקרה בתוניסיה."

ואומנם, הצהרת כוונות מרשימה מצד הציבור הפלסטיני נרשמה ב-15 לחודש, כשרבבות אזרחים הפגינו במקביל בעזה וברמאללה בעד אחדות לאומית ופיוס בין הפת"ח לחמאס. המפגינים התארגנו דרך הרשתות החברתיות ואסרו על הנפת דגלי שלטון (של אף אחת משתי התנועות) במהלך ההפגנה. להבדיל מן ההפגנות ברחבי העולם הערבי, ההפגנה הפלסטינית לא קראה להפלת השלטון, אבל המסר היה ברור: נקעה נפשו של הציבור הפלסטיני מן המחיר העקוב-מדם שגובה ממנו הקרע הפנימי הזה. והוא רואה הן בהנהגת הגדה והן בהנהגת עזה אחראיות ישירות לאסונו.

בירושלים הבינו מיד שהזעם הפלסטיני הזה מכוון נגד שתי הנהגות שכל אחת בדרכה משתפת פעולה עם האינטרס הישראלי. הנהגת אבו-מאזן מבצעת עבורנו את העבודה המלוכלכת בגדה המערבית ושומרת על גחלת "תהליך השלום" בוערת, על אש קטנה ככל האפשר, עד קץ הימים; והנהגת הנייה בעזה ששה אלי הסלמה כל אימת שנתניהו או ברק רוצים להוכיח לעולם כולו ש"אין עם מי לדבר" ועזה היא קן טרור ענקי. לא פלא שהן החמאס והן פת"ח שלחו את אנשיהם לחבל בהפגנות (אף כי כלפי חוץ קפצו על העגלה בהצהרות של פיוס).

אחדות פלסטינית עלולה לטרוף את הקלפים, ובמיוחד אחדות כזאת שנכפתה "מלמטה", בלחץ האוכלוסיה הנאנקת תחת הברית הלא-קדושה בין שלוש ההנהגות. והיה ואחדות כזאת תהפוך למציאות, אותו זעם פלסטיני שחולל אותה יופנה באופן טבעי אל האויב המשותף לכל פלגי השלטון הפלסטיני: ישראל.

לפיכך הזדרז ראש ממשלתנו לשפוך דלי של צוננים על יוזמת האחדות הפלסטינית מרגע שיצאה לאוויר העולם. הנימוק: אחדות פלסטינית לא תאפשר "לקדם את תהליך השלום". אהה. לעומת זאת קואליציה עם "ישראל ביתנו" היא מתכון בטוח לקידום השלום האזורי. מלשכת נתניהו נמסר עוד: "הקמת ממשלת אחדות עם חמאס תהיה צעד שיעיד על חוסר עניין בהמשך תהליך השלום". במובן מסוים זה נכון: למי יש עניין בפגר המבאיש הזה, "תהליך השלום", פיקציה שנרקמה בין ירושלים לוושינגטון כסיפור הכיסוי להרחבת ההתנחלויות ושימור המצור על עזה? היום שבו "תהליך השלום" במובן המקובל על האליטות הישראלית-אמריקנית-פת"חית יחזיר את נשמתו לבורא יהיה יום שבו כל שוחרי השלום באזור ינשמו לרווחה.

ובכל זאת, בל יטעה אתכם הטון הדיפלומטי: ההנהגה הישראלית מבועתת מחזון האחדות הפלסטינית (לא פחות משתי ההנהגות הפלסטיניות). החזון הזה מערער את אבן הראשה של המדיניות הישראלית בשטחים מאז 1993: הפרד (בין עזה לגדה) ומשול (בשתיהן). הוא מאיים להחליף את הנציגים הפוליטיים של העם הפלסטיני בכאלה שישרתו את האינטרס שלו ולא של ישראל. הוא מאיים להשיב למרכז סדר היום הציבורי שאלות של רצף טריטוריאלי, נמלים פתוחים, וכמובן, הס מלהזכיר – הסרת המצור.

ובישראל יודעים: הפגנות ה-15 במרץ היו רק יריית הפתיחה. תנועת ההמונים הפלסטינית מתגבשת והולכת. ובאופק כבר מסתמן ספטמבר 2011 – תאריך היעד להכרזה פלסטינית חד-צדדית על עצמאות מדינית. כרגע אומנם זה נשמע כמו בדיחה (מדינה שרישום האוכלוסין שלה נתון בידי כוח זר? מדינה שלא מסוגלת להוציא אישורי בנייה בתחומה?). אבל הדינמיקה של האחדות, יחד עם רוחות המרד שנושבות מכיוון העולם הערבי אל מסך הטלוויזיה של הציבור הפלסטיני, יכולות ליצור כאן מציאות שונה מאד עוד חצי שנה. מציאות שבה, לראשונה, מול רובי צה"ל יעמדו לא קני הגראד והקסאם, אלא רבבות ומאות אלפי אזרחים פלסטיניים, חשופי-חזה. פשוט יעמדו. על הקו הירוק. ויגידו: עד כאן.

מה עושים? עושים הסלמה. זה ההסבר למה שאנחנו רואים בשבועיים האחרונים. למה הסלמה זה טוב? כי הסלמה, והגבהת להבות האש משני עברי הגבול, משחקת תמיד לידי הקיצונים. קולות הנקמה גוברים על קולות הפיוס, קולות הפירוד מחניקים את קולות האחדות. בקיצור, כשהגראדים והמסוקים רועמים, השכל בביצים. עוד שבוע שבועיים של טילים ומסוקים ומרגמות, וסדר היום האלטרנטיבי, השפוי, ייקבר קבורת חמור ויישכח. עוד כמה הרוגים בשני הצדדים, והדם ישוב להציף את העיניים, קריאות השיטנה ימלאו את האוויר, ובלילות יישמעו רק היפחות החרישיות של אמהות שכולות.

כך מקווה ישראל לשבש, להסיג לאחור, את הדינמיקה האזרחית, הלא-אלימה, שכבר קונה לה אחיזה רחבה בגדה המערבית; כך היא מקווה להסיט ממסלולה את הרכבת ה"מסוכנת" של האחדות הפלסטינית, שעלולה להגדיר כללי משחק חדשים לגמרי באזור.

שלא יהיה ספק: גם הגי'האד האיסלאמי וגם הפלגים הקיצוניים בחמאס שותפים למטרה הזאת. גם הם מעוניינים לטרפד כל פשרה פנים-לאומית עם הפת"ח, מצד אחד, ומצד שני, לא יסכימו לוותר על עילת קיומם – המאבק החמוש, האלים והטרוריסטי – בתמורה למאבק אזרחי.

לכן העימות הוא, כמו תמיד, בין שוחרי השלום בשני הצדדים, לבין מחרחרי המלחמה. בין אוהבי החיים לאוהבי המוות. האם הישראלים ישכילו להבין ש"הקיצונים" אצלם זה לא אוסף של נערי גבעות בשומרון, אלא מי שנבחרו למנהיגות – נתניהו, ברק, לבני ומופז? האם הישראלים יצילו את עצמם מידי מנהיגיהם, או שמא שוב, בפעם השניה בשנים האחרונות, יפקירו את גורלם בידיהם, יתכנסו לתוך בועה של בהייה סבילה באסונם ובאסון שמומט בשמם?

"עופרת יצוקה 2" היא לא גזרת גורל. תכניות המבצע אומנם קיימות מזמן, ויש להניח שהכוחות כבר מתרגלים את הצעצועים החדשים שהדוד סם שלח להם. אבל הביצוע עצמו לא כתוב בכוכבים. אין כזה דבר, "הסלמה בלתי נמנעת". יש רק ציבור בלתי מונֵע; ציבור אדיש ורופס, שנגרר אחרי שקרים של מנהיגים. מהו מחיר המאבק למנוע את הזוועה, לעצור מכונת המלחמה? בעזה יורים בברכיים של מי שמעז להתקומם נגד השלטון. בארץ לכל היותר תספוג קללות ויריקות מעוברים ושבים. אם כך, מה עוצר אותך מלמחות? מה דרוש כדי להוציא את הישראלים להפגנת א-תחריר משלהם?

לא השתכנעתם? חיזרו לחידה. יש יד מכוונת, ישראלית, מאחורי ההסלמה. יש לה מטרה. המטרה לא יכולה להיות הרתעה, כי אין הרתעה. אז משקרים לנו. מהי האמת? לא קניתם את האמת שלי? אוקיי. יש לכם אמת אחרת? גם בסדר. ומה אתם עושים עם העובדה שמשקרים לכם, והשקר הזה עולה בחרדות נוראיות, בבתי ספר מושבתים, ואוטוטו, מעבר לפינה, יעלה גם בהרוגים?

98 תגובות

להגיב
  1. נילי / מרץ 27 2011 10:03

    אני הולכת לקרוא את הרשומה הזו שוב משתי סיבות:
    האחת: יש המון נתונים חשובים ומסקנות, ולא תמיד אני מחברת בין כולן🙂
    השניה: כי אני מתענגת על העברית הרהוטה והישירה שלצערי, לא נמצאת סביבי יותר מידי
    אני חייבת לקרוא שוב כדי להאמין שלא הכל יוסי גיספן.

    יישר כוח.

  2. גרי רשף / מרץ 27 2011 11:17

    שערו נא בנפשכם שמישהו היה מפרסם מאמר ביקורת על ההרשעה והמאסר של קצב:
    היה מלגלג על מערכת אכיפת החוק בישראל ("נו אז ניצחתם, והנה בסוף השבוע נאנסה שוב אשה.. אז מה יצא לנו מזה שמשה קצב הולך לכלא?"),
    רומז שיש כאן מזימה המעודדת פגיעה בנשים באיצטלה של עשיית צדק,
    מזכיר כבדרך אגב שמשה קצב מזרחי,
    ומקנח במשפחת קצב האומללה שנותרה ללא סבא משה היקר..

    ולעצם העניין: הבעייה לא נפתרה ולא תיפתר בעתיד הקרוב.
    גם לאחר שנפנה את כל ההתנחלויות ונסוג לקו הירוק- שום בעייה לא תיפתר. כלומר- תיפתר בעיית ההתנחלויות שגורמת למדינה נזק עצום, אבל העולם המוסלמי לא יסתפק בזה והמלחמה תימשך.

    מי שרוצה להאמין שהבלגה מול הקסאמים הנוחתים והסרת המצור ומתן אפשרות לחמאס להתחמש באמצעים קטלניים יותר- תפתור את הבעייה ושקט ושלום ישררו בדרום – שיבושם לו. לא חסרים חוכמולוגים שחושבים שככל שנוותר יותר יהיה יותר טוב, כשם שלא חסרים משיחיסטים הסבורים שככל שנכבוש יותר המצב ישתפר.

    המצב בדרום ירגע מעט בימים הקרובים, ועידן לנדאו ישוב לענייניו.
    בעוד שבוע יעוף קסאם – ולא יתפרסם שום פוסט.
    כמה ימים לאחר מכן יעופו כמה פצצות מרגמה – ושוב שקט ושלווה.
    בעוד חצי שנה כשישראל תגיב קצת יותר מהפצצת מנהרת הברחות או מבנה ריק, תחסל חוליה, והגזרה תתחמם- בלוגר זה או אחר יתפלא למה ישראל מחממת את הגזרה, מה יצא לה מזה שחיסלה חוליה כשיש עוד מיליון חוליות, וימצא סימוכין לאיזו קונספירציה ישראלית שגורמת להידרדרות המצב.

    הייתי מצפה ממי שתומך בפירוק ההתנחלויות ובנסיגה לקו הירוק (עם תיקונים והסדרים סבירים)- שיהיה מסוגל לסמן קו עבה ולומר: "עד כאן!", ולקבוע שמרגע זה מורידים את הכפפות.
    ברצועת עזה פירקנו את ההתנחלויות, נסוגנו לקו הבינלאומי, אבל יש כאלו שבשבילם אנחנו עדיין "כובשים" ומצפים שנקבל בהבנה את הקסאמים והגראדים ולא "נחמם" את הגזרה.

  3. עידן לנדו / מרץ 27 2011 11:28

    גרי,

    קודם כל, השם זה לנדו, לא לנדאו.

    שנית, אין לי עניין בנאומים שלך. כתבתי ניתוח פוליטי, מבוסס עובדות. אם יש לך השגה על העובדות או המסקנות, אנא תנמק. אם יש לך ראיות שהרתעה עובדת (למעשה, מן הנאום המבולבל שלך נדמה לי שהסכמת שהיא לא עובדת) – תראה אותן. אם לדעתך ישראל לא חותרת להסלמה – אנא התייחס לראיות שהובאו כאן. אם היא כאן חותרת להסלמה ואין לך מושג למה – אולי תשמור את הקלישאות באמתחתך ותעצור לחשוב רגע.

    ביחס ל: "מי שרוצה להאמין שהבלגה מול הקסאמים הנוחתים והסרת המצור ומתן אפשרות לחמאס להתחמש באמצעים קטלניים יותר- תפתור את הבעייה ושקט ושלום ישררו בדרום – שיבושם לו."

    אתה דמגוג. הפוסט מזכיר במפורש את האלטרנטיבה – הסכם הרגיעה שקדם ל"עופרת יצוקה". הוא גם מזכיר את העובדה שנוח לך לשכוח – ההסכם עבד טוב יותר מכל "הרתעה" צבאית. החמאס ממשיך להתחמש על אפינו וחמתנו. אי אפשר לסגור הרמטית את הרצועה. אפשר להפוך את החיים שם לנסבלים יותר ובכך לבטל את המניעים מאחורי ירי הטילים. אבל אתה, כמו המנהיגים שלך, תקוע בלופ ושומע רק את עצמך.

    הדעות שלך על הקו הירוק וההתנחלוית – לא מעניינות איש.

    ואם אפשר, בלי לערבב את פרשיית קצב.

  4. נדב שרון / מרץ 27 2011 11:55

    מאמר מצויין, קולע ומשכנע.
    אולם לשאלת מטרת ההסלמה המכוונת הייתי מציע כיוון אחר, שאיננו שולל את שהצעת, אבל הוא כיוון קרוב יותר ומתאים לאמירה הידועה שלישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים.
    ממשלת ביבי-ברק-איווט היתה נתונה במצב קשה בכמה חזיתות. לא רק בחזית הבינ"ל אלא גם בפנימית, וזה הרי חשוב יותר. הימין כעס עליהם בגלל "ההקפאה" שהיתה ובגלל קצב הבנייה שלעולם איננו מספק, הביקורת משמאל גברה, והמצב החברתי-כלכלי עורר תרעומת רבה (יחסית לציבור הישראלי). והנה באה הסלמה בדיוק בזמן – הימין בוודאי יברך ויעמוד מאחורי הממשלה, השמאל ה"ציוני" כהרגלו יאלם דום, כי "כשהתותחים יורים…", וגם שאר החזיתות נשכחות. שביתת העו"סים? איום בשביתת רופאים? מי זוכר בכלל? ההסלמה היא סיבה מצויינת להביא לסיום שביתת העו"סים ומניעת שביתת הרופאים – כי כשיש מלחמה צריך את אלה ואת אלה, ובכלל על כולם להתגייס ו"זה לא זמן לשביתות ולמחלוקת פנימית".
    כמובן שניהול מלחמה או עימות קטן גם בוודאי עוזר לאגו של שר הבליטחון שלנו, אחרי שהפופולריות הגיע לשפל שכזה.

  5. דודי / מרץ 27 2011 12:03

    לפי הקישור שהבאת בפסקת הפתיחה, צה"ל תקף חוליית משגרים שעמדה לפני שיגור.

    האם גם זה פסול לדעתך, כיוון שהארגונים הכריזו כי יפסיקו לירות אם צה"ל יפסיק לתקוף בעזה?

  6. עדו / מרץ 27 2011 12:18

    גרי, לא הבנתי אותך. כתבת 'שום בעייה לא תיפתר. כלומר- תיפתר בעיית ההתנחלויות שגורמת למדינה נזק עצום,'
    נו, אז בעיה אחת תיפתר לא?
    הטענה של לנדו היא שההסלמה בדרום מכוונת על ידי ישראל כדי למנוע התקוממות עממית בסגנון תוניסיה ואיחוד בין החמאס לפתח. מה שכתבת לא ממש עונה לטענה. אם אתה חושב שלנדו טועה זה דבר אחד. זה שהעולם המוסלמי ימשיך לשנוא אותנו גם אם נצא מהשטחים לא ממש קשור לעניין.
    אלא אם כן אתה חושב שלנדו צודק אבל לא נורא, היות והעולם המוסלמי במילא ימשיך לשנוא אותנו אז זו דרך פעולה סבירה מצד ישראל לדרדר את המצב בדרום כדי להמשיך את הפיצול בין הרצועה לגדה, אם לזה התכוונת אז בבקשה לומר בצורה ברורה. לפחות לפי הפוסט כך בדיוק חושבים ברק ונתניהו.

  7. איתמר / מרץ 27 2011 12:58

    שאפו עידן! תמשיך ככה.

    מהפכת הדפוס מאמצע המאה ה-15 הביאה למהפכה דתית בעולם. והיום, מהפכת האינטרנט מביאה למהפכה נוספת ודומה בערכיה. מדינות נופלות כשהעם אומר דיי, והוא אומר דיי כשהוא שומע שאחיו צועקים די. הוא שומע כי הרשת החברתית מזרזת תהליכים ומעבירה את הצעקה ביתר קלות.
    כך זה קרה במהפכה של שנות ה-70 והשמונים כשמדינות מזרח אירופה הוקיעו את השלטון הסובייטי והצהירו עצמאות מדינית. אז, זה לא קרה בזכות האינטרנט, זה קרה כי הזמן הבשיל לצעדים כאלו.
    וכאן הזמן מבשיל. אולי זה לא יקרה היום, וגם לא עוד חודש או שנה, אבל זה הולך ומתממש כפי שכתבת. גם פה יצעק העם המנוצל שאדמותיו מופקעות וזכויותיו הבסיסיות נבזזות.
    וכל תמימי הדעות או אלה שמעדיפים להמשיך את חייהם הקשים אך נוחים לעומת האחר הסובל יגידו "לא ידענו. חשבנו, אבל לא שיערנו שזה עד כדי כך".

    דבר אחרון, לדעתי הכול נקשר לשואה. כן, שוב פעם השואה. לדעתי יש להגיד זאת אם כותבים מילים כמו שלך, עידן, כי הפחד של המנהיגים שלנו ושל רוב העם שלנו נובע מאותה נקודה בזמן שהיינו כצאן לטבח. אז הם אומרים לא עוד. הם לא יודו במה שנאמר כאן, לעולם לא יודו בקישור הזה ויגבו את צעדיהם בעקבות היחסים שלנו עם העם הזה ששוכן כאן, מה לעשות, הוא כאן בדיוק כמונו.
    ודרך אגב, גם לאחר השואה, גרמנים תמימי דעות אמרו שהם לא ידעו או שהם לא שיערו.
    אז בפרספקטיבה הגדולה, ההיסטוריה חוזרת בשינוי אדרת, אבל מתקדמת ומתקדמת לשינוי הגדול.

    תודה על הפוסט הזה!

  8. עידן לנדו / מרץ 27 2011 13:41

    נדב: גם זה, אתה צודק. האמת שרציתי להזכיר את החזית הפנימית וכל סכסוכי העבודה שמתקרבים לנקודת רתיחה, וזה נשמט בגלל האורך וריבוי הפרטים האחרים.

    דודי: מה שיש לנו זה גרסת צה"ל. אולי הם היו בדרך לפיגוע, אולי רק שינעו את המשגרים ממקום למקום. לא אני ולא אתה יודעים. אני טוען שאין שום אוזן קשבת בצד הישראלי לאמירות המאד ברורות של ההנהגה בצד השני – לראשונה, הנהגה שכוללת גם את הג'יהאד. אם היו יוצאים אצלנו מהטאבו על "דיבורים עם החמאס" וסוגרים הפסקת אש מחייבת, ניתן היה סוף סוף לראות מי רציני ומי לא. עד עכשיו, הרקורד ההסטורי הוא שהחמאס יודע לאכוף הסכמים כשהם רשמיים. והרקורד הוא גם שישראל מעוניינת לשבור אותם ולהסלים.

  9. Yuval / מרץ 27 2011 13:45

    עידן,
    הניתוח ממש יפה, אבל תשים לב שבקשר לטענה מספר 2 שלך, שהיא המפתח כאן, אתה יכול להביא רק את אלכס פישמן בתור סימוכין. האם זה יכול להיות שרק הוא מוכן לדווח שיש כזה קונפליקט פנימי בתוך צהל (הפיקוד הכללי עובד נגד האינטרסים של פיקוד הדרום)? משום מה קשה לי להאמין, כי כאלה סיפורים על מלחמות גנרלים הם לחם בשביל התקשורת, אז איך זה שכזה סיפור עסיסי לא מקבל מקום? הרי את אותן הדלפות ששומע פישמן מקבלים גם אחרים. כמובן, יכול להיות שאני נותן יותר מדי קרדיט לתקשורת הישראלית, אבל, עדיין, יש לך רק את פישמן בתור מקור.
    דבר שני, איפה המקור לזה שב11 בספטמבר יכריזו הפלסטינים על מדינה? לא הצלחתי למצוא מקור פלסטיני שאומר את זה. מאיפה זה בא?

  10. דור / מרץ 27 2011 13:45

    כל כך טוב.
    תודה רבה.

  11. מיכאל מסינגר / מרץ 27 2011 13:47

    כן, בהחלט, זהו ההסבר היחיד המניח את הדעת להסלמה הנוכחית. הבעיה היא שאתה מצפה מאזרחי ישראל שייצאו בהמוניהם להפגין…….וקשה לי לראות את זה. כל עוד הגראדים נופלים איפה שהם נופלים. אם יפלו בתל אביב, אולי. אבל מכיוון ש, כך אני חושב, החמאס אינו מעוניין בהסלמה רצינית, הוא לא יתפתה לצעד כזה. כרגע נח לנו להמשיל לקטר, לייחס למנהיגינו חוסר יכולת, חוסר חזון, חוסר….. בלי לעשות שום דבר. מה שמעודד הוא שלפני מספר חודשים איש לא חלם על מה שקרה בתוניס, מצרים ועכשיו סוריה. אולי, בהמשך…….

  12. אסתי / מרץ 27 2011 14:08

    ועוד דבר אחד קטן בהמשך לטקסט (המצויין כתמיד), והדבר הזה קוראים אותו "הדד- ליין" (דידו הטוב ביותר של הקריאטיב היה נהוג להגיד אצלנו בפרסומית)
    והדד-ליין אם זכרוני אינו מטעני הוא ספטמבר 2011 בו אמורות רוב אומות העולם להכיר במדינה פלסטינאית, דבר איום ונורא מבחינת ישראל. אז תעשו אחד ועוד אחד ותבינו את הסיבות להסלמה הלא ברורה.

    כן ואני יודעת שהבטחתי רק דבר אחד בהתפרצותי לכאן, אבל יש לי עוד אחד שהוא עוד יותר קטן אבל מצד שני מאוד שמן, וקוראים לו אהוד ברק.
    אהוד ברק כידוע הוא שר ביטחון נצחי. עם מפלגה ובלי מפלגה הוא שר ביטחון. ומצב ביטחוני רעוע הוא שמן על גלגלי כסאו במשרד הזה.
    אז, אינטרס- יש. כישרון – יש. נסיון מוכח עם הצלחה יש גם יש (תזכרו את עופרת יצוקה שהוא דחף במו ידיו לביצועה גם כשהיה לו ראש ממשלה שממש לא שש לעוד הרפתקאת דמים אחרי כשלון לבנון 2)

    ובכלל, אם יותר לי, אשמח עידן, אם פעם אחת תשנה ממנהגך ובמקום לכתוב על אירועים תכתוב על אישים שמשפיעים על אירועים ותתחיל באהוד ברק. זה שהמציא את אגדת ה"אין פרטנר" ועד היום אני לא מצליחה להבין איזה אינטרס זה שירת אצלו (כי הרי על זה איבד את השלטון)

  13. אסתי / מרץ 27 2011 14:12

    אופססס. פאדיחה איומה
    לא שמתי לב שהתאריך שאתה נקבת להכרזה הפלסטינאית על עצמאות הוא אותו ספטמבר שאני ראיתי בו את הגורם להסלמה רק מכיוון אומות העולם. זה מה שקורה כשקוראים מהר כדי להגיב עוד יותר מהר
    הלכתי להעמיד את עצמי בפינה ובחושך.

  14. רוזנברג / מרץ 27 2011 14:13

    Yuval: לא מדויק. נראה שאתה סבור שהטענה נסמכת רק או בעיקר על הדיווח של פישמן על שהתרחש. אבל לא זה מה שכתוב.
    טענה 2 נסמכת על הכרוניקה – היא ההסבר המתבקש או הטוב ביותר לרצף האירועים. פישמן בסה"כ מספק עדות התומכת באמיתותה של ההיפותזה הזו, ובכך מחזקת אותה לעומת מתחרות אפשריות.

  15. דוד / מרץ 27 2011 15:20

    מאמר חובה השותף באבחנותיו למאמר זה, שנכתב בעיצומו של הטבח לפני שנתיים:

    The Plot Against Gaza By Jonathan Cook
    The Plot Against Gaza. By Jonathan Cook 19 January, 2009. Countercurrents. … Rather, this is a war against the Palestinians of Gaza, and less directly … government declared Gaza a “hostile entity”. Barak and Vilnai used Gaza’s …
    http://www.countercurrents.org/cook190109.htm

  16. דודו פלמה / מרץ 27 2011 15:58

    יופי של פוסט. בהיר, צלול וגלוי עיניים.
    כל מה שאיננו עיתונות בימים טרופים אלה.

  17. עידן לנדו / מרץ 27 2011 16:03

    יובל: ההערכה שההסלמה מכוונת מהצד שלנו גם עולה ומבצבצת בטקסטים של הראל-יששכרוף מהשבועיים האחרונים. הם פשוט מטביעים אותה בים של מלל מרכך, בעוד שפישמן היה גלוי יותר, כדרכו. מעבר לזה, הבאתי אותו כסימוכין אבל לא הוכחה: את החישובים שהוא עשה, את גרף הירי משני הצדדים – כל אחד יכול לעשות עם קצת מאמץ, ולכן טרחתי ועשיתי את המאמץ הזה כאן. והמסקנה ממנו ברורה.

    לגבי ספטמבר: לא מצליח לשחזר את הידיעה, יכול מאד להיות שהתבלבל לי ה-11 של השנה עם תאריך. אני משנה בפוסט לספטמבר 2011, בלי תאריך ספציפי.

  18. עידן לנדו / מרץ 27 2011 16:09

    אסתי: פדיחות קורות לכל אחד.

    דווקא לא אשנה ממנהגי. כי מנהגי כאן, כידוע, הפוך למנהג השולט בעיתונות: הם כותבים על אנשים, אני על מבני כוח, אידאולוגיות. כתבנים כמו בן כספית ונחום ברנע וסימה קדמון ויוסי ורטר עשו נזק בל ישוער להבנה של הפוליטיקה הישראלית; הם הפכו אותה לביצה של רכילות גן, מי משך למי בשערות ומי רוצה להשוויץ לפני המורה. מי צריך עוד מהשטויות האלה?

    לא שאני מזלזל בתרומתן הסגולית של תכונותיו המזעזעות של האיש אהוד ברק למצבנו הביש. אבל להזכירך, לפני שנים ספורות אייש את כסאו אדם הגון הרבה יותר בשם עמיר פרץ, וגם הוא סחב אותנו למרחץ דמים בלבנון, וגם הוא הפקיר את דמם של תושבי ישראל (בצפון). הכלבים מתחלפים, השיירה נשארת. לכן כדאי להבין טוב טוב מה גורם לה לנוע לאן שהיא נעה, בלי קשר למי שאוחז בהגה.

  19. אסתי / מרץ 27 2011 16:38

    עידן,
    במסגרת הפדיחות של היום כנראה שיכולת הניסוח שלי הלכה פייפן, בכל מקרה מה שהתכוונתי לומר הוא שניתוח האישיות של ברק או של מדינאים אחרים מעניין אותי כשלג של אשתקד.
    מה שמטריד אותי זההוא מה האינטרסים העומדים מאחורי המהלכים שלהם.
    ומודה שהתעלומה הגדולה ביותר בשבילי הוא אהוד ברק, זה שביצע סיכול ממוקד בתהליך השלום, איפשר את הדלקת הגפרור בחבית אבק השריפה של הר הבית ליצירת אינתיפדת אל אקצה, ודחף במרץ ובהצלחה ל"עופרת יצוקה".
    לא מצליחה בשום פנים ואופן להבין מה ההסבר למעשיו. חייב להיות להם הסבר הגיוני ואני לא מצאתי כזה.

  20. מילו / מרץ 27 2011 17:12

    פוסט מצויין, בדיוק היום הסברתי את עיקרי הדברים הללו לעמית בעבודה.
    האמת, מהרגע שקראתי את מאמרם של אבי יששכרוף ועמוס הראל היה קל להבין "מה הולך". טוב שיש מי שרושם את הדברים בצורה בהירה ומביא נתונים מספריים כדי להדגים.

    תודה.

  21. יוסי ש / מרץ 27 2011 19:04

    תודה, מאמר מעניין. כמובן שגם אם אנו מניחים שאתה טועה בהנחות שלך, ויש עוד גורמים נוספים
    כגון לחצים פוליטיים או נסיון לגייס מצביעים, וגם אם זה לא עד כדי כך מתוכנן, וגם אילו לחמאס
    היו אינטרסים נוספים ממה שהזכרת, האחריות להסלמה והחובה לעצור אותה נופלת על כל המנהיגים בכל מקרה.
    וואין זה אלא לגיטימי שנבקר את המנהיגים שלנו. אפילו חובה.
    יש עוד אפשרות, והיא שהסלמה מכינה את הקהל לקראת המלחמה הבאה בעזה.
    המלחמה תהיה לגיטימית רק אם הציבור יהיה מוכן לקבל את המחיר שלה, אלפי טילים ואולי עשרות הרוגים.
    אה כן, והרוגים והרס בצד השני. אז מה זה עוד כמה עשרות טילים על שדרות או אשדוד…בעיקר שרוב הסיכויים שיהיו בעיקר נפגעי חרדה .

  22. אשר / מרץ 27 2011 19:41

    לפעמים ממש מרגיזה אותי , לא דווקא התעמולה כביכול שה"מדינאים" שלנו מלעיטים אותנו בא. אלא הטיפשות של כולנו באיזו מהירות אנו לועסים. כי כל בר דעת מבין נכון את הסכסוך הלא פשוט בן העם היהודי לבין נגיד החמאס,בסוף השורה הוא חלש ומרגיז ואנחנו החזקים. חזקה עליו שיהיה איזה שהוא הסכם שאנו מקבלים שיהיה מקובל עליו. כי הוא צריך לשרוד. אז ממה נפשך קנה זמן ממנו ע"י תהדייה שהוא מציע ועוד איך מציע. אבל זו לא באמת עובדה .כי עובדה היא מה שכולם חושבים. ואם נעשה סקר קטן נבין שרוב העם היושב בציון לא מאמין שהחמאס באמת הציע .המלכוד הישראלי העם נוהר אחרי מנהיגיהם תמיד ולא פוקח אוזניים ועיניים. נקווה למנהיגים שידעו לאן להוליך (בן גוריון????).

  23. עזרא גלוזמן / מרץ 27 2011 19:55

    מצטער, אבל לא הבנתי מדבריך אם מטרת ההסלמה בדרום היא הרתעה או לא..

  24. אשר / מרץ 27 2011 19:57

    אפשר להיות קונספרטיבי לעילה ולעילה כי כל התנאים בשלו ,כאילו אם היינו מעמידים שאלה למנהיג שהחליט שהחמאס הוא בר שיח בשום מקרה ,האם זה לא הזמן ליזום את הפתרון שלך. הרי האמריקאים כבר מושקעים ביו"ש עם אבו מאזן ,מטריה אמריקאית למבצע חדש יש, התנאים הגיאו פוליטים בשלו .השאלה שתשאל כאן מה בבסיס התכנית ,זה תמיד יהיה אבו מאזן והאם הוא באמת ירים נשק נגד החמאס ,במיוחד שמצטייר כאן כאילו הוא הולך לקראת פיוס ואנו מפריעים. ונניח שנכבוש מי יקח מאיתנו את תפוח האדמה הלוהט? רגע אולי האמריקאים או אולי כוחות נאט"ו ,או שהאירופאים שירד להם האסימון . רגע בא נחכה לראות מה יקרה בלוב. ומה באמת הם חושבים שהם שולטים בהסלמה .הרי דעת הקהל תריץ אותם לשם . האם באמת יש תוכנית או שוב נגררים אחרי מהלכים שתמיד צריך לתרץ ,כמו כל הכשלונות הקודמים .
    אפשר להעריך מנהיגים שמציבים מטרה מצהירים עליה ומשכנעים אותנו שזו הדרך. אבל לנו מוכרים סיפרים אחרי,ואנחנו עושים "צידוק הדין".

  25. עידן לנדו / מרץ 27 2011 20:51

    עזרא: הרבה האשמות כבר הופנו אלי. חוסר בהירות אף פעם לא היתה אחת מהן. הטענה פשוטה: מטרת ההסלמה איננה הרתעה. זאת בדיה תעמולתית. מטרת ההסלמה היא סיכול האחדות הפלסטינית המסתמנת ובלימת המרי האזרחי הבלתי-אלים.

    אלף: אכן, שוב נמחקת. הפעם הצלחת לשבור שני כללים של הקוד האתי בו זמנית: גם הגבת על פוסט מלפני שנה ולא על הנוכחי; וגם, שוב, עשית קופי פייסט למאמר שלם, במקום לתת קישור וציטוט מינימלי (כפי שאני עושה). וכל זאת בחסות אנונימיות מוגת לב. עלה והצלח.

  26. עזרא גלוזמן / מרץ 27 2011 21:10

    אה, כנראה פיספסתי.. אולי היית צריך להדגיש את זה יותר מפעם אחת?

  27. יניב / מרץ 27 2011 21:20

    עידן,

    כדי לתמוך במסקנה שלך, הנחה 3 צריכה להיות חזקה יותר, ולהניח שהמנהיגים, לפי הניסוח שלך, "אינם מבולבלים ומטומטמים" בנקודות זמן ספציפיות. אם נרכך קצת את "מבולבלים ומטומטמים", ל"חסרי יכולת אנליטית המאפשרת לחזות שניים-שלושה צעדים קדימה", אני לא משוכנע שניתן להגן על ההנחה. הדוגמא הבולטת ביותר היא שורת אנשי הימין שהבינו – מי באיחור של 35 שנה, מי באיחור של 40 ומי שעוד נשמע על ה"הארה" שלהם בעוד כמה שנים – שלא ניתן לשמור על השליטה בשטחים ולהמשיך לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית. יכול להיות שגם התובנה שלך בדבר ההרתעה עוד תחלחל, אם רק תיתן לזה עוד עשור או שניים.
    הנקודה השנייה שלי היא, שהסלמה בעזה אמורה רק לחזק את ההזדהות של תושבי הגדה עם העזתים, ולסייע בדחיפתו של אבו-מאזן לפיוס עם החמאס. אין סיבה לחשוב שהפלסטינים לא נוהגים בדיוק כמונו ומתלכדים בשעת מלחמה. לכן, תחת ההנחות שהצגת, ובנוסף להסבר "החזית הפנימית" שהוצע כבר, אולי סביר יותר להניח שהמהלך מכוון דווקא ליצירת אחדות פלסטינית, שתאפשר להכריז על המדינה הפלסטינית שתוכרז בספטמבר כעל "מדינת טרור".

  28. אזרח. / מרץ 27 2011 21:21

    פוסט מצויין. מסכים עם המסקנות העולות ממנו.

  29. אשר / מרץ 27 2011 21:37

    יניב
    הטענה היא שגם האירגונים אינם מעונינים באיחוד הזה .הם רואים מה קורה הם לא מאמינים למה שהמנהיגים האזוריים האחרים ניסו לשדר ,גם אסד רופף גם החמאס רופף העם הפלסטיני מבקש מה שאתה מבקש ,הם כבר מודרנים כמונו מהפכת הפייסבוק. מזה החשש של כולם .מה נעשה באמת בהפגנת המונים לא אלימה בעליל. איך נראה בעולם אם…. הרי זה יקרה בקרוב . ספטמבר הקרוב מדאיג את מי שצריך לדאוג. והם מנהיגנו הרי זה מתחת לאפם הכסא כמעט בוער ,את זה הם רואים. מה לעשות לא השכלנו למצוא פתרון מדיני אז נצא למלחמה. מה עוד שיש להם תוכנית גדולה וטובה שתשתבש כרגיל. ג'ומייל היה כזה????? ואז בא החיזבאללה ואז….. התרוצים .וחבל שלא לקחנו מה שהיה על השולחן.
    .

  30. עידן לנדו / מרץ 27 2011 21:46

    יניב: ה"הארה" של אנשי ימין כמו מרידור ואחרים לא נבעה מקפיצה ביכולת האנליטית. מדובר על תזוזה אידאולוגית אמיתית, כואבת, בסדרי העדיפויות (חיים נורמליים חשובים משלמות הארץ). יותר מכך, כשמדובר באנשים כמו נתניהו וברק, אין סיבה להניח שיש להם בעית אינטיליגנציה. להפך, לדעתי מדובר באנשים שהאינטילגנציה שלהם גבוהה מהממוצע. בכלל, אף פעם לא קניתי את הלך המחשבה הזה (המתנשא, צריך לומר) שהשמאל יותר אינטיליגנטי מהימין.

    ברק ונתניהו מבינים היטב שאין הרתעה מול החמאס. ברק יודע זאת מבשרו – הוא שהפגיז, הוא שביצע פשעי מלחמה – והוא שהיום מתמודד עם חמאס חמוש יותר, נחוש יותר, ומסוכן יותר. give me a break: ברק מבין הכל.

    הנקודה השניה שלך היא בגדר תקווה נאיבית. האחדות הפלסטינית מאד מפחידה את ביבי (הקישור מופיע בפוסט). למעשה, יש כבר דיבורים עם האמריקאים איך מתמודדים עם זה. אזכיר לך שהאמריקאים מעורבים באופן עמוק בהכשרת המיליציות של אבו-מאזן (כוחות דייטון) שתפקידן הבלעדי הוא לדכא את האופוזיציה של החמאס בגדה המערבית. כל האסטרטגיה המדינית של ישראל מושתתת על פסילה מוחלטת של החמאס כנציג שלטוני לגיטימי. אחדות פלסטינית תיתן לו לגיטימציה כזאת.

    והמדינה הפלסטינית שתקום – כרגע מדובר בעיקר באיום תודעתי. כאמור, זאת "מדינה" על הנייר בלבד. במדרג האיומים על הסטטוס-קוו הרצוי בעיני ברק-נתניהו, ההכרזה על מדינה כזאת היא בתחתית הסולם.

  31. אשר / מרץ 27 2011 21:56

    השוביניזם הוא אם כל המחלות החברתיות . חייבים לצאת מהשבטיות לקחת מבט על ולהבין את המציאות .הרי ההתבצרות מאחורי עמדות מסורתיות כאילו אנחנו ממשרד החוץ לא לקח אותנו לעתיד יותר ורוד. אפשר לומר בוודאות שפעם היה יותר עתיד. והזמן מתקצר .ראו הלקסיקון הציבורי על נושא איראן "שואה" גרעין השמדה .כוחות האיסלם המיליטנטי. נאצר אדין חדש בדמות אחמניג'ד . מישהו באמת חשב פעם מה היה קורה אילו לא יצאנו ללבנון הראשונה ואילו לא התנחלנו בשטחים ואילו ואילו ואילו…. ברור מאליו שהיה שונה זה כזה מופרע לחשוב שהחיזבאללה לא היה כוח איזורי משפיע או לפחות לא עכשיו ? והחמאס היה קם אם היינו נותנים צאנס לכוחות אחרים שהיו פעם?. הכל כמעט מעשי ידנו להתפאר במובן שאנו גרמנו לה לקרות. הראיה החד צדדית מתוך השבט שלך בד"כ הופכת לנו לרועץ . אני קורא את טענת גרי למעלה ואתה רואה המון"צדקת הדרך" המון שובינזם ציוני ישראלי זה בסדר בד"כ, אבל כשזה מוביל לקיבעון מחשבתי בעולם דינמי כ"כ זה באמת לא תכונה חכמה.

  32. יניב / מרץ 27 2011 22:09

    אשר,
    אולי זו תהיה הדחיפה הנכונה. אני לא מחייב את ההסבר הזה, אבל היה פה ניתוח משכנע, שאני נוטה לקבל (עם ההסתייגות המסוימת שלי בתגובה הקודמת), ופירוש פוליטי שאני לא משוכנע בו. הוצע הסבר חלופי (הפנימי) והצעתי עוד אחד, שאותי הכי משכנע מבין השלושה, אבל אני לא סגור עליו, כאמור. אגב, יש אפילו דרך לבדוק אותו – אם ישראל תפעל בעתיד הקרוב להסלמה גם בגדה, אני חושב שזה מחזק את הפרשנות שלי, ומחליש את זו של עידן.

    עידן,
    אני לא מדבר רק על מרידור. אני מדבר על אולמרט, לבני, ארנס, ריבלין ועוד, ואולי אפילו על שרון. המסקנות שלהם אינן אחידות, אבל כולם הסבירו בשנים האחרונות שהם הבינו את הנקודה הזו, ומכיוון שזו טענה שהשמאל טוען כבר למעלה מארבעים שנה, אני חושב שהם הרוויחו את הזלזול (בנקודה הספציפית הזו) בצדק, אפילו לאור הנסיבות המקילות של האידיאולוגיה שהם מאוד רצו שתסתדר עם המציאות.
    כפי שהאחדות מפחידה את ביבי, ברק צוטט כמי שחושש מאוד מהתוצאות האפשריות של הכרה רחבה במדינה פלסטינית בגבולות 67' שתוכרז חד צדדית. אתה טוען שאם החמאס יהיה שותף לממשלתה הוא יזכה ללגיטימציה, ואני טוען שלפחות באותה מידה ניתן יהיה להשתמש בשותפות הזו כדי לצמצם את ההכרה בה. (ר' ההכרזה של ארה"ב לגבי ההשלכות של שיתוף החיזבאללה בממשלת לבנון).
    כפי שאמרתי לאשר, אני לא סגור על ההסבר הזה, אבל אני חושב שהוא נובע מן ההנחות לא פחות מן ההסבר שהצעת – לא התייחסת לטענה שלי שהפלסטינים עשויים לצופף שורות תחת מתקפה נוספת, שגם אתה מעריך שתהיה קשה יותר מהקודמת, ושה לא מתיישב עם "הפרד ומשול".
    לגבי ברק – אני בטח לא חולק עלייך (או על ג'ומס) לגבי מסוכנותו, ואני לא חושב שהוא אידיוט, אבל לפעמים – אולי בגלל מגבלת הבנה שלי – אני (כמו אסתי) לא משוכנע שהוא עד כדי כך נבון כפי שמייחסים לו.

  33. יניב / מרץ 27 2011 22:14

    ועוד נקודה אחת – אני לא טוען שהיתה "קפיצה ביכולת האנליטית", אלא שאם היא היתה גבוהה יותר, היו מגיעים לאותן מסקנות מזמן.

  34. אשר / מרץ 27 2011 22:38

    אני לא חשב שנראה הסלמה ביוש שם בעיקרון אנחנו מסכמים פעולות עם המיליציה של אבו מאזן בחסות אמריקאית מספיק לנו להסלים בעזה זה עושה את העבודה בצורה מאד סמויה שנחה על הקונצנזוס השוביניסטי ציוני .ההסלמה לא נובעת מרשעות של מנהיגנו .זה בדיוק השדה שהם חרשו אותו בעברם . שם הם הכי שוחים ורבלית . הם לא מכירים או שאין להם צורך להכיר שדות ומחשבות אחרות. למעשה זה השרדות פשוטה . רשעים הם לא .
    קראתי קצת מקאוולי ומחשבות זדון מדיניות העשויות ברוב שכל כשיש מטרות גדולות ששוה להשיגם מצדיקות לעיתים כוונות הנראות לכאורה כזדון או קבעון. אבל בשביל להניח זאת יש להניח תחילה מחשבה מדינית גדולה ובעלת הישג ראוי לציון שבעבורו נוכל לסבל את הזוועות הצפויות לנו בקרוב מכל התהליך של ההסלמה. האם יש מישהו שיכול להצביע על ההישג האדיר הזה?
    ,

  35. בני רז / מרץ 28 2011 00:26

    "מי הגאון שחשב שהגמול ההולם על רקטת קסאם בודדת, בידי רסיס של ארגון טרור סורר, רקטה שלא פגעה באיש או במבנה, הוא הרג שני פעילי חמאס?"

    דומה אתה לאדם שאונסים אותו והוא מצדיק את התוקף שלו.
    בעצם האמירה הזו, אמרת הכל. אתה מוכן לספוג טפטופי קאסמים וגראדים שההשפעה שלהם היא יותר מאותו גראד שהורג, אלא מעצם היותם טפטופים שלא נפסקים, וממשיכים וממשיכים עד שהם שוברים אותך נפשית, גורמים לך להבין כי אינך בטוח במקומך.
    העניין קרוב לסיפור האסיר ששמים את ראשו מתחת לברז, ופותחים את הברז רק קמעה, ואז באופן מחזורי נופלת על ראשו טיפה אחר טיפה אחר טיפה וזו בסך הכל טיפה אחת…

    אתה מוכן לחטוף בלי להגיב בכלל. והחוצפה העזה שלך היא שאתה עוד מאשים את הקורבן:
    "הכרוניקה היבשה מגלה שגם בהסלמה הנוכחית, את קפיצת המדרגה סיפקה תקיפה קטלנית של צה"ל. כמו באירועי נובמבר 2008, ישראל הרגה ראשונה."

    לטענתך, ברור שישראל אשמה שהיא הרגה ראשונה. פעילי המחאס בסך הכל חילקו לנו סוכריות מהשמים קודם לכן.

    ההרתעה הישראלית תעבוד אם היא תהיה אמיתית ונחרצת.
    ראינו מה עשו האמריקאים באפגניסטן, ומה עשו הרוסים בגאורגיה.

    כל הפרת ריבונות מצד הטרור תקבל מכה חזקה. וכשאני אומר חזקה, אני מתכוון לחזקה. מחרטה של פעילי חמאס זה לא מכה חזקה. תגובה בלתי מידתית נדרשת כאן. תגובה כזו שתשפיע על האוכלוסיה התוקפת, גם התומכת.

  36. יניב / מרץ 28 2011 04:04

    בני,
    הבנאדם השקיע, וכתב כמעט 900 מילה תחת הכותרת "אין הרתעה בדרום, ולא תהיה", ומה שיש לך לומר זה "לא נכנסנו בהם מספיק חזק בפעם שעברה"? שים לב, שהטענה לא התייחסה להרג שני פעילי חמאס, אלא ל"עופרת יצוקה". זה לא היה מספיק חזק ולא-מידתי, כדרישתך? או שאתה חושב כמו טל רוסו, שהצד השני הספיק לשכוח את המבצע וצריך להזכיר לו? למה, לדעתך, ממשיכים לירות עלינו רקטיות מעזה? לפני שאתה עונה "כי הם רוצים להשמיד אותנו", בוא נסכים שהרקטות לא ישמידו אותנו, ונחשוב אם יש סיכוי שהתגובות (הצפויות) שלנו מקדמות את האג'נדה של החמאס בטווח הקצת יותר ארוך.
    דרך אגב, אתה מדבר על "האשמת הקורבן", אבל לנדו מבחין בין תושבי הדרום, שהם הקורבן, לבין הממשלה, שאותה הוא מאשים.

  37. דרור בל"ד / מרץ 28 2011 06:49

    מלבד המנהיגים עצמם, כולם פושעי מלחמה פרט לנתניהו, יש חובה לחשוף גם את שמם ומניעיהם של מסיחי הדעת, אלה הגורמים לעם בישראל להסיק מסקנות מוטעות בקשר למניעיהם האמיתיים של פושע המלחמה, רב המרצחים אהוד ברק, ושותפיו. הרי אין לצפות מרוב האוכלוסייה לנבור בעיתונים ובתקשורת ולהסיק את המסקנות המבוססות על ידע רב (נכון, גם על הגיון, אך לציר החד מימדי רשעות-טפשות יש לדעתי להציב מימד נוסף – מימד הבורות).

    מסיחי הדעת העיקריים הם פרשנינו לענייני בטחון\ערבים. כל התקשורת משתפת עימם פעולה. הם אלו המופיעים תדיר בכל כלי התקשורת, ורק דעתם נשמעת. שמותיהם: עמוס הראל, אבי יששכרוף, אלוף בן (הארץ), אלון בן דוד, ובמידה פחותה צבי יחזקאלי (ערוץ 10), ומגדישי הסאה, הטפשים מביניהם, הלא הם יואב לימור ומגיש החדשות המתלהם יינון מגל (ערוץ1). ע"פ שמועות, המצב בערוץ 2 ובידיעות אחרונות חמור הרבה יותר.

    אלוף בן, עמוס הראל ואבי יששכרוף יודעים הרבה, ומבין השורות אפשר גם להסיק מסקנות כמו אלו שהסיק עידן לנדו. קריאה תמימה שאינה ביקורתית סוחפת את הקורא הממוצע אל עבר מסקנות הפוכות – וזו מטרתם של תעמולנים אלו. כך מסיח עמוס הראל את דעת הקהל ומגבה את רוצח ההמונים פושע המלחמה אהוד ברק:
    "שר הביטחון אהוד ברק אמר היום (חמישי) כי ישראל רואה בחמאס אחראי לירי מרצועת עזה. "הם מחזיקים בשלטון בעזה והם צריכים לאכוף את רצונם על הג'יהאד האיסלאמי והפלגים האחרים", אמר שר הביטחון, איננו יכולים להבחין בין מקורות שונים של רקטות. כשהן נופלות על ראשה של משפחה בבאר שבע, זה לא משנה איזו כנופיה ירתה אותם".
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1222042.html
    במקום אחר הוא מוסיף: " [ברק:] "אנחנו לא יכולים להפוך לקורבנות של החלטותינו. נשקול באיזה מינון להשיב, אבל אנו חייבים להשיב. אנחנו נחושים להחזיר את הרגיעה ואי אפשר לעשות זאת ללא שימוש בכוח מפעם לפעם".
    והיות שמדובר בפרשנינו, הרי הוא מוסיף את פרשנותו – הלא היא הסחת הדעת וזריית החול בעיניים: "התיאור המפותל-משהו של ברק משקף את ההתלבטות בצמרת המדינית והביטחונית. איך מפסיקים את הירי, שהתרחב אתמול גם לאשדוד, מבלי להיגרר להתנגשות רבתי, שתכלול עוד מבצע קרקעי של צה"ל ברצועה"?
    עמוס הראל יודע בדיוק איך להפסיק את הירי. גם אבי יששכרוף. במקום לתאר זאת, הוא משווה דווקא את הקורבן, ולא את התוקף האכזרי, לקדאפי: "למרות השימוש שעושה הקהילה הבינלאומית בטילי טומהוק בלוב, על הפצצות נרחבות של ישראל ברצועה תמיד יסתכלו בעולם בעין עקומה (גם אלוף בן מנסה לשווק את פשעי המלחמה כדבר לגיטימי תוך הפיכת הקורבן והמקרבן).
    בהסתמך על אמון הקוראים, הוא לא מהסס לשקר במצח נחושה, בין תיאור עובדות ובין הפרשנות: "בעזה הכריזו בכירי הג'יהאד האיסלאמי על נכונותם לעצור את הירי, אם תחדל גם ישראל מלתקוף. בפועל, המשיך הארגון בשיגורים". הוא אינו מהסס להטיל בהלה בציבור: "גם אם יחזור השקט לשרור, ספק אם זה יהיה לאורך זמן", וזאת מבלי לציין כי האינטרס של רוצח ההמונים אהוד ברק (הג'יהאד הציוני) הוא להמשיך דווקא את הרעש.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1222246.html?more=1

    "ירי הגראד משרת את הקו המדיני של נתניהו, המנסה לבלום את ההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית". האם עידן לנדו חתום על שורות אלו? לא. זהו התעמולן אלוף בן, שממהר להוסיף את פרשנותו: "הנה ההוכחה הניצחת, שכל שטח שישראל תפנה בגדה ייהפך לבסיס לשיגור רקטות וטילים אל תל אביב וירושלים. למנהיגי המערב יהיה קשה לסתור את הטענה הזאת, כשעזה תוקפת את ערי ישראל והרקטות מתקרבות לגוש דן. הם יצטרכו לתמוך, לפחות במס שפתיים, בדרישות הביטחוניות של ישראל בגדה".
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1222240.html?more=1

    בעוד טירקל קובע שהמצור על עזה חוקי, והשבת השקט על כנו משמעותו היחידה היא המשך המצור, יש להבהיר ולחזור ולהבהיר ולהדגיש ולחזור ולהדגיש: ארכי פושע המלחמה אהוד ברק (הג'יהאד הציוני) הוא זה המעוניין בהסלמה ולכן הוא זה האחראי על הרג כל החפים מפשע בשני הצדדים. האינטרס של המדינה הציונית היא להשאיר את מפלגת החמאס בשלטון (הן בזרוע הציונית שלה בדמות הליכוד והן בעזה הנצורה בדמות עיסמאיל הנייה). אחרת, כפי שהזהירו פושעי מלחמה זוטרים, תשרור אנרכייה ברצועת עזה. לכן אף אחד לא רוצה להפיל את החמאס, והדיבורים האלו הם למען התעמולה הציונית ותו לא. גם השארתה של תנועת החמאס הציונית (ליכוד) משרתת את האינטרסים של שוחרי זכויות האדם. נתניהו לא יוכל לבצע פשעי מלחמה כפי שעשה קודמו, בגלל המצור (החוקי) על הלגיטימיות של המשטר הציוני.

  38. אשר / מרץ 28 2011 08:45

    אני לא אוהב את הטרמינולוגיה של פושעים פושעי מלחמה וכו' אולי ממרום גילי . אני לא חושב שהטרמינולוגיה הלוחמנית תורמת לבלוג החשוב הזה. כי מספיק לחשוב שהם מנהיגנו טועים או טיפשים או סתם מטעים או סתם חסרי כישרון יתן אותה התוצאה . המטרה של הבלוג כפי שהייתי רוצה ,למרות שלא אני יסדתי אותו, היא להאיר עיניים מזויות אחרות לתת מבט שונה על הדברים. המסקנות יקפצו מתוך העניין הנדון , תן לקורא את הסקת המסקנות אתה בתור כותב בלוג תן כלים מוכחים ,כמו שעושה את זה מאד יפה עידן. הקהל הישראלי שבוי בחלום הציונות ,הוא רק לא יודע להתמודד עם החלום ושברו ,טרמינולוגיה מסוג זה כפי שנוקט דרור רק מרחיקה את הקורא התמים ודוחסת אותו יותר חזק לתוך האתוס הידוע ,ואז אנא אנו באים ,שוב לתוך תא הטלפון ממש חמים ונעים שם ,כולם מפרגנים לכולם .
    אין לי בעיה עם קבוצות שוליים ,רק שאני לא מוכן לבזבז את זמני על קבוצות כאלה, המטרה היא לחנך ולחנך ,את ילדנו את חברינו את הסביבה הקרובה שלנו.
    בדיון על ההבדל בין מוסרי למוסרני עמד עידן על השוני החשוב . היציאה מעצמך מתוך הרגשה של אני לא יכול לסבול את זה ,דרך מבט על הסביבה הסוביקטיבית שלנו היא היא הנותנת את התוקף . לכן מבט על הסביבה שלנו כולל על היותנו יהודים ציונים ישראלים ואי שביעות הרצון ממה שיש היא היא הנותנת לנו תוקף לדעותינו .והפוסל במומו פוסל.

  39. עידן לנדו / מרץ 28 2011 08:50

    אשר: לגופו של עניין, דרור צודק. ברק ואולמרט פושעי מלחמה. וכשכתבתי על "עופרת יצוקה" (כנראה לפני שהתוודעת לבלוג), אלה בדיוק המונחים שנקטתי.

    המטרה של הבלוג היא לומר אמת. וגם להוציא מסקנות ולקרוא להן בשם. להבדיל מדרור, אני לא חושב שזה ענייני לזרוק את ההאשמה בפשעי מלחמה בכל פוסט (או בכל תגובה שלו), אבל זה לא גורע מהעובדה שהוא צודק.

    ואני לא יודע מה זה "קבוצות שוליים" במינוח שלך. אנשים שמחזיקים בדעות שלי הם השוליים של השוליים של החברה. לא טוב לך להסתופף איתנו ולהרגיש כל כך שולי – אתה לא חייב. רק אנא אל תצנזר בשמי מגיבים אחרים. דרור יודע יפה את גבולות הבלוג כאן (בעבר מחקתי לא מעט תגובות שלו) וסוף סוף מתחיל לכבד אותם. אמירת אמת איננה מצונזרת בבלוג הזה.

  40. אביתר / מרץ 28 2011 08:59

    עידן – אני חושב שאתה ממעיט בערכו של הטסטוסטרון. כל ה"הנהגה" הישראלית מתנהלת כמו חבורת ילדים מפגרים – ראה ליברמן בא"ום, ראה ביבי אחרי הפיגוע באיתמר וברק …..
    למה אני צריך לחשוב שביבי אינטילגנטי??? או אחראי?

    אם מתחשק לך בא נשחק משחק מעניין – שברק או ביבי יושבים עם עצמם ואומרים לעצמם – מה יהיה עם השטחים? מה יהיה עם מצבה הבינלאומי של ישראל (ופה אני דוקא מסכים שהם הרבה יותר חשופים מאיתנו למצבינו העגום)? מה הם עונים לעצמם? בא נניח שלא כל מה שמעניין אותם זה שש"ס תשאר בקואליציה (אגב אפשר לשאול את אותן שאלות את אלי ישי – גם הוא לא האיש הכי טיפש במדינה). אז מה אתה אומר. מה הם חושבים? מה הניתוח שלהם?
    הכל אבוד ורק מלחמה עם המון נפגעים גם בצד הישראלי תאפשר לנו להמשיך לשחק במשחק האיוולת של הקולוניליסטית האחרונים בעולם? – מה הם חושבים??????

    אני מנסה לעשות ניתוח עומק למסקנות שלך – אתה משאיר את זה ברמה הטקטית – הם רוצים למנוע אחדות פלסטינאית – ואני מנסה להביא את זה לרמה האסטרטגית – מה לעזאזל מניע אותם??? מה החזון??? לאן הם לוקחים את כולנו (בטווח הארוך – אני לא מדבר על המבצע הקרוב)????

    זו שאלה חשובה מאוד – אני אתן דוגמא. נניח שבראיה הכוללת ביבי וברק בטוחים שאם צהל לא יהיה בשטחים זה סיכון ביטחוני על קיום המדינה – במקרה כזה יתכן שזה רבע לגיטימי מה שהם עושים (אפשר להתווכח על האמצעים – אבל לפחות אפשר להבין את המניע).

  41. אשר / מרץ 28 2011 09:09

    אין לי שום בעיה עם הדעות שלך .ברור לך שאני מבין טוב מאד את העמדות שלך ,ואני לא רואה בהם שוליים ,כי ברור שאם נקלף את הביטויים ה"מגונים" נראה שאנו באותה עמדת מוצא.
    ההסתיגות שלי ממקום אחר. יש בך כשרון אדיר למחשבה והעלאתה על הכתב, אתה לא זקוק לטרמינולוגיה מתריסה בשביל להבהיר את עמדתך ,היופי של ההוכחה ופשטותה לפעמים עושים את העבודה יפה מאד. סתם בשביל ההרגעה לי אין בעיה עם סרבנות למרות שאני לא אהיה סרבן ,אבל אלחם עבור זכותך לסרב.
    אני לא מצנזר אף אחד ,אני אולי מצטט , וזה לא נקרא בשמך אלא דיון פתוח.

  42. עידן לנדו / מרץ 28 2011 09:11

    אביתר, לאנשים כמוך וכמוני קשה להבין דבר מאד בסיסי: שלאנשים כמו ברק וביבי לא אכפת להמשיך במצב הנוכחי עד קץ הימים. שהם באמת חושבים שנגזר עלינו לחיות על חרבנו לנצח, לטפטף דם שלנו ודם של אויבינו, כי הם לעולם לא ישלימו איתנו כאן, ואנחנו לעולם לא נזוז מכאן, ולעולם לא תהיה פשרה אמיתית, וכו'.

    כמובן שזה קשור לטסטוסטרון: הרי כתבתי שהם חושבים מהביצים.

    בקיצור: בשבילם אין כזה דבר סוף הסכסוך. יש רק "ניהול הסכסוך" בדרגות עצימות משתנות, גם אם אפשר, באופן תעמולתי, לקרוא לנקודות שרירותיות לאורך הדרך בשם "מדינה עצמאית", "הסכם קבע" וכד'. המציאות בשטח תהיה תמיד רוויה אלימות ופגזים. ואין להם בעיה עם זה. זאת הטקטיקה וזאת גם האסטרטגיה. והטעות שלך שאתה חושב שיש איזו אסטרטגיה נסתרת. אבל אין. וזה לא מצביע על טפשות, אלא על תפיסה שונה לחלוטין של טבע האדם, ושל דינמיקה של סכסוכים לאומיים, ושל המחיר ה"נסבל" של החיים כאן (עוד אלף הרוגים, פחות אלף הרוגים, מי סופר אותם מן הוילה בקיסריה), עוד הרבה דברים.

  43. עידן לנדו / מרץ 28 2011 09:15

    אשר: אוקיי, דיון פתוח זה גם לקבל ביטויים כמו "פושעי מלחמה" שאין בהם שמץ של הגזמה. ופרובוקציה שיש מאחוריה בסיס היא כלי מצוין להנעה פוליטית. הבלוג הזה גם יודע להשתמש בו.

  44. אלעד דקר / מרץ 28 2011 09:28

    וכשחושבים על זה גם לגביי מצבה הבינלאומי של ישראל יש לברק ועוד יותר מזה לביבי אותה גישה:
    תמיד נהיה בעמדת התגוננות, תמיד נצטרך לפרסם תמונות של גופות מפיגועים שיבוצעו נגדנו כדי לאזן את התמונות של הגופות של הפלשתינאים, תמיד נצטרך ברגעים הקשים לצרוח:
    אווושוייייץ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  45. דרור בל"ד / מרץ 28 2011 09:54

    לאשר.
    אני חולק על דעתך. נכתב: "אני לא חושב שהטרמינולוגיה הלוחמנית תורמת לבלוג החשוב הזה. כי מספיק לחשוב שהם מנהיגנו טועים או טיפשים או סתם מטעים או סתם חסרי כישרון יתן אותה התוצאה".
    הטרמינולוגיה הלוחמנית לדידך אינה אלא הפוסל במומו פוסל לדידי. כאשר הציונים כולם מאשימים את הרשות הפלסטינית בהסתה, אני מאשים את התקשורת הציונית בהסתה. כאשר הציונים מכנים את פעולות ההתנגדות בתואר 'טרור', אני מאשים את ראשי הזרוע המדינית והצבאית של המדינה הציונית בטרור. כאשר מאפיינים את תגובותיי כטרמינולוגיה לוחמנית אראה כי הטרמינולוגיה הציונית היא היא הלוחמנית.

    לא, בהחלט לא מספיק לחשוב שמנהיגינו טועים. יש חשיבות מכרעת לציון העובדה שאינם טועים, ושמעשיהם נובעים מכוונת מכוון. ישנה גם חשיבות עליונה לציין כי מדובר בפשעי מלחמה, היות וכפי שציינת המטרה היא לחנך ולחנך ,את ילדנו את חברינו את הסביבה הקרובה שלנו. ממרום גילו קבע חיים אורון: ברק הוא האדם המסוכן ביותר בישראל. אורון, אני מניח, היה חותם על תגובתך, אך חוסר יכולתו (ויכולתך) להכיל כי מנהיגינו, כל מנהיגינו הנוכחיים והעתידיים(פרט לנתניהו ולליברמן), הינם פושעי מלחמה,, פוגעים לדעתי בחינוך. ראה למשל את שאלתו של גידי וייץ בעניין מפלגת ה"שמאל" המאוחדת עליו מדבר אורון:
    ש: "כלומר, בסוף היום המטרה שלכם היא ליצור גוש חוסם משמאל לממשלה בראשות לבני. האם לבני מצוידת באמות המידה, חוט השדרה, הניסיון וסדר היום הנדרשים לתפקיד ראש ממשלה"?
    ת: "בין המועמדים הקיימים, היא הראויה ביותר".
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1220807.html

    ידידי היקר. מטרתכם ברורה, והיא בניגוד גמור למטרותיי. למעשה חשפת אותה: אני מעוניין, וזו גם חובתי האזרחית לדידי, להרחיק את הקורא התמים ולדחוס אותו יותר חזק לתוך האתוס הידוע. המטרה הסופית: ואז אנא אנו באים? אתם באים להאג, ולגיטימיות המשטר כולו כמשטר אפרטהייד תישלל. מטרתי הסופית היא שלילת הפריוילגיה שלך כיהודי לחנך את ילדיך כל עוד ילדי עזה אינם זוכים לחינוך זהה. אני לא מסתפק בהסרת המצור. אני בוודאי לא אסתפק במפלגה העתידית הזו שכל מטרתה לאפשר את המשך האי שוויון תוך הצגת נאורות מזוייפת והצגת דמוקרטיה מזוייפת לא פחות.

    הרחקת הקורא התמים ודחיקתו אל מה שאתה וחיים אורון מכנים ימין היא האמצעי לשמירת בטחונם, או לפחות חייהם, של הפלסטינים. זו מטרתי. אלה יהססו לפני שיצאו להרפתקאת טבח נוספת, כפי שיצאה לבני. כרגע, שמירה על חייהם של הפלסטינים חשובה לי הרבה יותר מ"חינוך" ילדיך. (האם ילדיך משרתים בצבא הציוני כמו ילדיו של חיים אורון?).לשם כך אנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותי, כולל קריאה לדה לגיטימציה של המשטר הציוני (ולשם כך חשוב שליברמן וביבי ירכיבו גם את הממשלה הבאה), וכולל אזכרת העובדה (ולא הדעה, כפי שמנסה אלוף בן לרמוז) שלבני, מופז, ברק, עמיר פרץ, דיכטר, יעלון, בן אליעזר וכל מה שמכונה 'שמאל' אינם אלא פושעי מלחמה.

  46. אשר / מרץ 28 2011 10:43

    לפעמים לא רע לצעוק אושוויץ ,אבל לגבות את זה בדרכים דיפלומטיות ,כמו שנסתה ליבני לעשות בזמן כהונתה כשר החוץ.
    תראה העולם באיזו שהוא מקום חייב לנו ,אפשר לנגן על זה ,אבל לבקש שהם יעשו את העבודה עבורנו כמו שכאילו הובטח לנו אחרי השואה.
    לפעמים אני מדמיין שאני רואה קואליציה של ישראל ומדינות אירופה בטיפול בבעיה האירנית. אבל מנהיגנו גם כאן חוששים מהלחץ הנגדי של שאר העולם לנסות ולפתור את הבעיה הפלסטינית.
    אם אני מבין נכון גם הרמטכ"ל היוצא וגם ראש המוסד היוצא יצאו נגד פעולה ישירה נגד האירנים. הם כבר לא בזירה ומי שנשאר מקובע באי הפתרון הנורמלי ומחויב למעשה לייצר פרובקציות . אז מה הפלא שאנו גוררים את האירנים לבד במקום להמתין בסבלנות וליצר סביבה דיפלומטית נוחה למימוש הפיתרון האופטימלי, דברו המון על יצירת מרווח זמנים בשביל ליצור קואליציה נוחה נגד האירנים. האמת קיבלנו זאת ,אבל הצד השני של המשוואה שתלוי אך ורק בנו לא מתקיים ,כי מה היינו צריכים לעשות? ליצור תנאים נוחים לאירופאים והאמריקאים לעשות עבורנו את העבודה. במקום זאת אנו מחליטים להסלים נגד כולם ושוב ברוגז ושוב לוח הזמנים מתקצר ואז מה?
    נצטרך לפתור את הבעייה האירנית לבד. מופרך? לא . כי יש הרבה שמאמינים למי שמטפטף (שם למעלה) כי אם נרצה אז נוכל. לא הבינו שאי אפשר לבד .ומי משלם את המחיר ,כרגיל אנחנו . נעשה אח"כ ועדת חקירה ונחליט כי המפקדים בשטח לא פעלו נכון נעניש אותם ונתכוננן למערכה הבאה .

  47. עידן לנדו / מרץ 28 2011 10:48

    אשר ודרור, אני מפסיק אתכם כבר כאן. אם בא לכם להחליף דעות על האיראנים ועל האג – אנא תעשו זאת באופן פרטי. כאן מגיבים לתוכן הפוסט.

  48. אשר / מרץ 28 2011 10:52

    דרור למה אתה חושב שסוף העולם הגיע? תביט מסביבך מעולם לא היה העולם יותר פתוח לאפשרויות. מאיין לדעתך יונקת המהפכה בעולם הערבי? ברור שמהעולם שיצרנו העולם היפה הזה החופשי בעל ההזדמנויות . הם רואים את אפשרות השתתפותם להשתתף בו .נכון כמה רחוק וכמה קרוב .אבל כמה אפשרית היא . מהפכה במצריים .פרספקטיבה הסטורית תהיה למועיל. באיזה קלות לא יאמן.
    לא מרגש אותך? לא מרגיש כמו איזו נביא שהגשים את תקוותיו? סיפוק סיפוק
    במסיבות מחייכים

  49. אשר / מרץ 28 2011 10:53

    מצטער כתבתי לפני שראיתי את הערתך
    אני מפסיק

  50. איה / מרץ 28 2011 12:57

    עידן,

    פוסט נהדר וחשוב

    אני רוצה להתייחס לתגובתך לאביתר. (ומציינת כבר מיד שדבריי הבאים אינם קנטרנות חלילה גם אם הם עלולים (עלולים!) אולי להיראות ככאלה או להתפרש ככאלה, הם אינם! אלא תהיה ועניין אמיתיים

    בדבריך לאביתר אתה מציין שהסיבה להתנהגותם של ברק ונתניהו היא "תפיסה שונה לחלוטין של טבע האדם, ושל דינמיקה של סכסוכים לאומיים, ושל המחיר ה"נסבל" של החיים כאן" ואני מסכימה עם כל מילה.

    ועולה השאלה – אז מה עכשיו? מה הלאה? זה הרי נשמע כמו עניין דטרמיניסטי לחלוטין, מפני שעומדים בפתח ממתינים לתורם ברקים וביבים חדשים הששים לצאת לדרך. וגם אלה שעדיין לא נולדו הרי שהם עומדים להיוולד בכל רגע. למעשה בכל דקה נולד ברק חדש וביבי חדיש. הביביזם והברקיזם הוא סוג של מחלה הרי. והציבור ברובו אם לא כולו מצביע בידיו וברגליו בעד ועבור המחלה. הוא רוצה את המחלה – משום שזהו ציבור שונא ערבים שניזון משנאת הערבי שמפמפמים לתוכו ללא הרף – עלמנת וכדי לשמר את הברקיזם והביביזם בשלטון. זהו מצב מעגלי בלתי פתיר.

    זו למעשה המסקנה שעולה מדבריך בשרשרת סיבתית לוגית בלתי נמענת וממנה יוצא: שרק התערבות חיצונית של מעצמה כמו ארצות-הברית וכד' תצליח לשנות את המצב הקיים.

    אניי עצמי סבורה חושבת ויודעת בצער רב, שזה אכן המצב וזו אכן התרופה היחידה לפתרון הסכסוך באזור ולכיבוש המתמשך החזירי האכזרי והדבילי.

    (אני זוכרת שניהלתי איתך כאן איזה מין דיון-ויכוח בקטע הזה נדמה לי בעניין ענת קם שבו העליתי את המסקנה הזאת ואתה לא הסכמת איתי …. )

    חשוב לי לציין שאני לא אומרת שעצם המסקנה הזאת מייתרת את המאבק. חס וחלילה!

    אני אומרת שכל עוד רוב הציבור מצביע בעד הימין – קדימה זה ימין – אי אפשר יהיה להזיז שום הר גם לא גבעה. גם כאשר במרחב שבין הים התיכון לירדן לא יהיה קיים עוד רוב יהודי והערבים שבגדה יהיו סופית ובאופן מובהק אזרחים סוג ב' והאפרטהייד היה בולט עד לא ניתן להכחשה – הברקיזם והביביזם ימשיך למשול ברמה, אם גורם חיצוני לא יתערב. אם ציפי לבני תזכה בבחירות קשה לראות אפילו לא במרומז שהיא תקיים משא-ומתן אמיתי עם הפלסטינים ותחתום עמם על הסכם. לדעתי היא לא תעשה זאת מפני שגם היא נגועה בברקיזם ביביסטי ובנוסף היא פחדנית ומוגת לב, כמוהם בדיוק

    כלומר. רק התערבות חיצונית

    או. שהשמאל יצליח לגעת בליבם של מצביעי הימין-מרכז לפחות. זה אומר שהשמאל צריך לשנות משהו בגישתו לצאת בדרך חדשה אל ליבם של המצביעים. אבל גם זה נראה משהו בלתי אפשרי וחייזרי. כמו איש צהוב שמגיע מהחלל ונוחת במטבח של דודה ציפורה בגבעתיים ומבקש מרק ירקות. זה לא יקרה. רק שוב ביבי ברק לבני וחוזר חלילה

    אנחנו נעולים. השלטון במעשיו הנואלים. והשמאל בשלו עם עצמו

  51. עידן לנדו / מרץ 28 2011 13:28

    איה,

    תודה על הדברים. נו, אם כבר ניהלנו דיון כזה, אז בטח לא אחדש לך אם אומר שאין לי הרבה סבלנות למטא-דיונים על "דרכו של שמאל", ו"אוי, מה יהיה", ו"מה יהיה הסוף?", ו"איך יוצאים מזה", וכן הלאה והלאה. אני מבין שהז'אנר הזה מאד פופולרי בבלוגים שמאליים מסויימים. לקרוא לזה אסקפיזם זה שפה עדינה. מה שלא תהיה הפעילות השבלולית הזאת, אקטיביזם זה לא.

    אז באמת שאני נגרר נגד רצוני. אם לתת הערכה אישית, ולא צריך לקחת אותה יותר מדי ברצינות: כן, רק התערבות חיצונית אגרסיבית תזיז כאן משהו. לא, זה בטח לא יבוא מכיוון אמריקה. לאמריקה יש חלק מכריע בהנצחת הסכסוך, נגעתי בזה לא פעם בבלוג. וזאת סיבה עמוקה, שלא דנים בה מספיק, מדוע קשה כל כך לישראל להיענות ליוזמת שלום אמיתית; פירוש הדבר הוא ניתוק הקשר הגורדי, התלותי-לגמרי, באמריקה.

    תרחיש שני, אסוני יותר: התלקחות של מלחמה עם אחת משכנותינו, במקביל או בנפרד מאינתיפאדה שלישית, כוללת טילים על המרכז. העורף יחטוף כזאת מכה שכללי המשחק ישתנו לגמרי אחרי זה (גם אם הצבא בסוף "ינצח"), וסוף סוף האופציה המדינית תהפוך לברירת המחדל.

    שני התרחישים אינם מייתרים מאבק פנימי של השמאל בארץ. להיפך, זה נראה לי חשוב מאד להכניס כל הזמן את האלטרנטיבות ואת המחאה לסדר היום המצטמצם והולך בישראל. זה חשוב בשביל "היום שאחרי" – היום שבו באמת נתחיל להגות את המילה "נכבה" בלי פחד, נתחיל לנסח מחדש חוקה שוויונית לישראל, ונגדיר מחדש את הזהות המקומית. רק לשמאל (הרדיקלי) יש כיום את הידע והמוכנות הנפשית שיהיו כל כך נחוצים לתהליך הזה.

    ויש כמובן גם סיבות נפשיות לגמרי – למה לא לזנוח את המאבק. דברים שקשורים למבט האישי שלך במראה, כל בוקר. עליהם אין צורך להרחיב.

  52. אשר / מרץ 28 2011 14:08

    הדטרמיניזם מייאש .אני גם חושב שבאופק לא רואים תקווה . נשאר רק לקטר ולשמור על הגחלת.
    בנוגע לאמריקה יש לי מחשבה מסוימת נוגה על אמריקה כמעצמה יחידה בעולמנו.
    אני חושב שאם הייתה מעצמה שניה המאיימת על אמריקה באינטרסים גלובליים ,המצב היה משתפר .
    אני רק לא רואה כזאת , סין לא מעוניינת היא רואה רק דרך החור בגרוש. רוסיה חלשה מבנית. אולי איראן?
    היא בעלת פוטנציאל לא רע יש עבר יש הווה . השאלה אם הם יהיו מספיק הוגנים איתנו. אנחנו בינתיים רואים אותם בטקטיקות שלהם ,מה בעצם מטרתם?
    גלשתי מהפוסט? סליחה!

  53. איה / מרץ 28 2011 14:09

    עידן,

    לפני הכל: בפירוש ובמפורש ציינתי וכתבתי שהמסקנה לא מייתרת את המאבק! בדגש – (אין לי מושג איך מדגישים כאן את האותיות)

    אני לא מעוניינת גם כן להכנס לדיאלוגים שבלוליים. ובכל זאת חשוב לציין שני דברים:

    1. הסיבה העמוקה שבגללה ישראל לא נעתרת ליוזמות שלום, שלא באות מצד ארצות הברית אלא ממדינות אחרות, היא אותה סיבה שבגללה מושלת ברמה מחלת הברקיזם והביביזם. כלומר זהו המעגל השטני הסגור. לכן גם יוזמות שלום אמיתיות וממש ריאליות נדחות על הסף. ולכן – רק כאשר יהיה לארצות הברית אינטרס אמיתי דחוף וחיוני ביותר להשכין שקט בשכונה שלנו היא תתערב ויבוא איזה מרגוע וסוף לכיבוש. אחד התפקידים של השמאל הוא לגרום לממשל להגיע למסקנה שזהו אינטרס חשוב שלה. השאלה איך עושים זאת.

    2. זו לא חוכמה להביא מטאפורות קלילות בלשון עדינה על מה שאתה חשוב שקורה בחוגים מסוימים בשמאל – שאני לא שייכת אליהם אפילו לא בנדמה לי – אפשר הרי להציב דימויים מסוגים שונים על האקטיביסטים שמדברים עם עצמם ואל עצמם וכד. הדבר החשוב הוא: השאלה איך להצליח לשנות את המצב. הרי זו הסיבה לכל אקטיביזם שהוא – הרצון בשינוי, הרצון לחולל שינוי. לא מדובר באיזו יבבה על "מה יהיה".

    בעצם שלוש הערות אז 3. שום חבטה כזאת או אחרת כולל טילים בעורף לא ירפאו את מחלת הביביזם הברקי אלא להיפך. אלימות קשה רק תעורר את יצר המלחמה (שאינו רדום כעת אך מעט ישנוני אצל הששים לקרב ששולטים במדינתנו כבר שנים). וכמובן יצר הנקם – נטול העכבות וההגיון (למשל ההפגזות בעזה חלקן הם מעשי נקם אידיוטיים באופן מוחלט.) הנקם עובד שעות נוספות אצל כל הביביסטים והברקים למיניהם. גם אם תל אביב תחרב – לא יחול שום שינוי, אלא להפך, הברקסטים הביבסטיים ייצאו במחולות של הרס. אתה טועה כאן מאוד

  54. עידן לנדו / מרץ 28 2011 14:58

    איה, לא האשמתי אותך בכלל בדיאלוגים שבלוליים. את מתגוננת לשווא. פשוט הסברתי את עמדתי כלפי כל הנושא הזה. והיא מסבירה למה אני מקצר.

    אקטיביזם רשת, שאליו אני משתייך, פועל בממד אחד. הוא מתקשר עם אקטיביזם שטח, ואקטיביזם של ארגון פוליטי של קבוצות שוליים, בכל מיני דרכים. אני מדבר מידיעה. לכן, לא כל אחד צריך לשאול את עצמו "איך אני מביא יותר מצביעים לחד"ש בבחירות הבאות". מספיק אם כל אחד יעשה את מה שהוא טוב בו, לטובת המטרה המשותפת. מכל הרפלכסיות האינסופיות על "איך עושים שינוי" לא ראיתי שיצא אי פעם שינוי. שינוי יוצא מעשייה.

    הערה 3: את טועה מאד. יש תקדימים הסטוריים מובהקים לאומות שהפכו שוחרות שלום אחרי מכה כואבת. לא צריך לפרט. וגם מהלך השלום הדרמטי ביותר בתולדות ישראל – השלום עם מצרים – בא כזכור אחרי השוק של 1973. כל הניתוחים ההסטוריים של התקופה מותחים קו ישר בין מה שקרה ביום כיפור לבין הסכם השלום עם מצרים. בתוך פחות מעשור הפכה אומה מסונוורת-שחץ לאומה שמוותרת על שטחים עצומים בשביל שלום.

  55. אייל גרוס / מרץ 28 2011 15:38

    תודה כרגיל. מפיץ במדיום השנוא עליך אך האפקטיבי ביותר.

  56. נועם א"ס / מרץ 28 2011 17:46

    היי עידן ומגיבים..
    קודם כל, אחת לכמה זמן פשוט חייב להגיד תודה לעידן על הפוסטים הכי מדכאים שאפשר לדמיין: ככל שעולה הסבירות שאתה צודק, ככה עולה התקווה שאתה טועה. למרבה הצער אני נוטה להעריך שהסבירות של הניתוח שלך גבוהה מאוד. לו אני איכר מונגולי חובב היסטוריה בשנת 2060 הספר שהייתי רוצה לקרוא על מדינת ישראל אוקטובר 2000 – ??20 היה הספר שלך.
    עכשיו, אני לא רוצה לטרחן, אבל התהיות והמועקה שביטאה איה על הגורל הפרומתאי שיעד אותנו לביבים ולברקים שנולדים כל רגע (דימוי פנטסטי!) גלגלו אותי למין מבט מהיר של "התמונה הגדולה", שהיא, בתכלס, שהמניע היסודי ביותר מאחורי פעולות ממשלות ישראל היא מה שנודע בתור "האיום הדמוגרפי", או בשפה של בני אדם: חוסר הנכונות המובנה והשורשי של ממשלות ישראל לדורותיהן ולמרבה הצער, כנראה, גם של מרבית עמישראל, לחשוב ולחשב באופן עמוק ויסודי את הנכונות של הריכוז היהודי באזור הזה להתחיל להתקיים בתוך סביבתו המיידית מתוך זיקה ישירה וטבעית לסביבה הזאת, ואיך עושים את **זה**.
    זה לטעמי מהותי כי מרגע שרק התחלת *לחשוב* ככה, ולו באופן התאורטי ביותר, רק המחשבה על הצגה שנייה של "עופרת יצוקה" מתגלית מיד במלוא טירופה, כיעורה ואי-הנסבלות שבה. לא "סיום הסכסוך", לא "צדק נצחי ומוחלט" – רק זיקה אנושית פשוטה לשכנותיך ושכניך בתור מי שהן – שכנותיך ושכניך, הכי קרובות לאחיותיך ולאחיך, ולחיים שבחרת לחיות כאן לצידם ובינם: רק המחשבה על זה יכולה לגרום לאי אלו "פרגמטיסטים-ביטחוניסטיים" שטופי חרדות תעמולה לקבל תמונה של המשמעות האמיתית והמחרידה של שריפת ילדות שכניך בזרחן מהאוויר – שוב! לא מדברים כאן על סוף לקונפליקט (המורכב, המורכב…) ועל קץ הסכסוך – רק על להתחיל לחשוב על עצמנו כעל שכנים בתוך עולם מלא בשכנים – כי זה מה שאנחנו בחרנו. זה מספיק בשביל להתנגד כמה שרק אפשר לתועבה הזו שהלוואי שלא תגיע.
    כאן צריך לתת את הכבוד למי שזכאי לו, והכוונה היא לפרובוקטור היקר דרוד בל"ד, שלא נלאה מלהדגיש על כל במה אפשרית ובכל זמן, שאל מול כל הביבים והברקים שנולדים כל רגע, "התמונה הגדולה" היא שככל שיענוהו כן ירבה וכן יפרוץ – אי אפשר "לנצח" את המרחב עצמו שבו אנחנו נמצאים! עוד ביבים ועוד ברקים לא מסיטים לרגע את "האיום הדמוגרפי" שמולו הם משכפלים את עצמם כמו מדפסת שנתקעה על פקודה לשחרר עוד ועוד עותקים. מי שלא מבין את זה כבר הפסיד, הוא רק לא מבין עוד עד כמה. אני מרשה לעצמי אופטימיות זהירה שכל פעולה בעזה, קרקעית או מהאוויר, עם עשירית מהזדון שהופגן בחורף 08-09 נגד אזרחים תעורר התנגדות פומבית משמעותית יותר, אולי הרבה יותר, מזו שלצערנו התרגלנו למידותיה. ערבים, יהודים ומה לא.
    מילה לאשר: שמחתי להכיר ואהבתי לקרוא אותך, אתה נשמה. אל תיסע לעזה במדים. לא אתה ולא קרוביך. תישאר איתנו. גם לנו יהיה על מה ונגד מי להילחם (ובלי אלימות, כמובן. סתם כי יש מספיק מזה).
    שוב תודה עידן, סליחה אם טירחנתי (תמיד אפשר למחוק…).

  57. עידן לנדו / מרץ 28 2011 17:58

    תודה, נועם. למי שלא שם לב: נועם מוכיח (לא פעם ראשונה, וכנגד כל השמועות הזדוניות) שגם לשמאל יש לב.

  58. אשר / מרץ 28 2011 19:24

    אני גם עם מילואים סיימתי בגלל הגיל ,אבל יש לי בן שהתגייס לפני שבועיים.
    אני נפגש עם הרבה ערבים במסגרת עיסוקיי ראו אותי גם במדים .

  59. אורי / מרץ 28 2011 20:24

    עידן,

    פוסט מרשים , אבל לגבי "הגמול ההולם על רקטת קסאם בודדת" – מעניין אותי מה אתה חושב שהגמול הנכון על רקטת קסאם בודדת שכוונה לאזרחים תמימים (הווה אומר לא מתנחלים פושעים) ? מה מדינה ריבונית וכובשת צריכה לעשות כשיורים עליה רקטה אחת בודדת ? מה ? להסיר את המצור ? לפתוח בשיחות עם החמאס ? לשבת בשקט ולהמתין שזה יפסק ? מה ?

  60. איה / מרץ 28 2011 20:29

    עידן,

    נכון. כל אחד תורם את שלו והבלוג שלך עושה עבודה נפלאה. פשוט שיתפתי אותך ואת קוראיך במחשבות היאוש …

    אני חושבת שאתה טועה בהשוואה בין מצבנו היום למול הפלסטינים לבין המצב שבו ישראל עמדה מול מצרים. ההבדל עצום ולדוגמה שני יסודות: המצרים לא נאבקו על עצמאות ולא על מדינה משלהם, הם איבדו נתח אדמה – לא ממש גדול בהשוואה לגודלה של מדינתם -. מצרים גדולה ולמצרים היה, ויש, צבא גדול ואוצרות טבע ותקציב אדיר לצאת למלחמה. הפלסטינים למולם כמו דוד וגוליית. המלחמה ב73 הייתה נוראה בדיוק מהסיבה הזאת, שמצרים (וגם סוריה) התחזקה מאוד ויצאה למלחמה כדי ליצור שובר שיוויון שבאמצעותו תוכל להחזיר לעצמה את כבודה ואת סיני. יש עוד מרכיבים חשובים בניתוח ההשוואתי הזה אבל זה לא נושא הפוסט ולכן …

  61. עידן לנדו / מרץ 28 2011 22:07

    אורי: בכל סכסוך אתני בעולם, בכל מקום שהוא, אין שחר לקביעה – "לא מדברים תחת אש". להפך, מי שבאמת חפץ חיים, ורוצה שלום – חייב לדבר תחת אש. אז רקטה בודדת, ואפילו עשרים, לא צריכות למנוע מהצד הישראלי לחתור בכל כוחו להפסקת אש.

    הפרמטרים ידועים, מדובר בפרמטרים של הסכם הרגיעה. ישראל לא מוכנה לשמוע על זה, החמאס אומר מעל כל במה שזה התנאי להפסקת האש.

    וכן, בוודאי להפסיק את המצור. הוא לא בולם הברחות, הוא זורע שנאה לישראל שחוזרת אלינו בהפוכה, והוא מתועב מבחינה מוסרית – עונש קולקטיבי על 2 מיליון איש.

    איה: ההבדלים ידועים. אני התייחסתי לאמירה שלך שמכה כואבת, לצד שלנו, לא תביא לשינוי התודעתי המיוחל, אלא רק להגברת יצר הנקם. והבאתי דוגמאות הסטוריות קונקרטיות הפוכות. את מתייחסת להבדל בין מצרים לפלסטינים, אבל נקודת הדמיון היא תחושת ה"אני ואפסי עוד" שמאפיינת את ישראל היום וגם אז, בין השנים 1967-1973. התחושה הזאת קרסה כמגדל קלפים.

  62. שפתי כהן / מרץ 29 2011 01:09

    בעיקרו של דבר אתה צודק בגדול.
    אבל אתה מייחס לממשלת הביבים הזו אפילו קצת יותר ממה שהיא.
    ואתה מייחס לביבי הרבה הרבה יותר ממה שהוא והוא שבשבת סקרים והאזימוט שלו הוא הסקר של אתמול בלילה.
    אם תעשה סקר תגלה שאחרי כל אירוע בטחוני הכי קטן, התגובה בטוקבקים וברחוב היא (להפתעתך) צריך להכנס בהם חזק וכו' וכו'.
    זו התוצאה של האוטובוסים המתפוצצים, הציבור הישראלי שסבל מתסביך שואה סובל עכשיו מסנדרום טרור המתאבדים והאוטובוסים המתפוצצים.
    סינדרום של שנאה ודמוניזציה של האוייב.
    לכן לדעת האספסוף התגובות של צה"ל הן רכות מדי ולא קשות מדי.
    אל האספסוף הזה מכוונים ביבי, ברק, ליברמן וישי.
    אליו ורק אליו הם מדברים השכם והערב.
    האספסוף עלה לשלטון.

  63. דרור בל"ד / מרץ 29 2011 03:33

    ביבי מתחפש לג'ורג' Wבוש: ראש הממשלה הציב הערב בכנס קק"ל תנאי לרשות הפלסטינית והודיע כי עליהם לבחור בחמאס או בישראל, עמה אפשר לדבריו לכונן שלום. "אי אפשר לעשות שלום גם עם ישראל וגם עם החמאס. זה אחד או השני. לא שניהם".
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=791255

    על הגמול הנכון לרקטת קסאם בודדת שכוונה לאזרחים תמימים תוכל לקרוא בספר המדע הבדיוני 'הטרור – כיצד יוכל המערב לנצח' , או לחילופין לעיין במאמרו של יגיל לוי | לחזק את החמאס. תחילתו:
    "זו אחריותו של החמאס – […] החשיבה הצבאית השולטת כאן זה שנים עשויה לתרגם קביעה זו להסלמת ההתקפה הצבאית על מנגנוני וסמלי השלטון של החמאס ברצועה […] לעומת זאת, חשיבה מדינית עשויה דווקא להביא למסקנה הפוכה – שלפיה יש צורך לחזק את שלטון החמאס בעזה".
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1222368.html

    מי שמגרש את עיסמאיל הנייה ב92, בל יתפלא שהנייה רוצה לגרש אותו. מי שטען כי היה רוצה שעזה תיעלם בים, בל יתפלא כי ישנם כאלה הרוצים להטביע אותו בים. בשנת 94, בשיאו של מה שמכונה טרור בספרו של הברון מינכאוזן, הייתה הפגנת ענק בעזה. כרבע מליון מתושבי עזה הפגינו נגד התקפותיהם של הלוחמים הפלסטינים – תגובה ל"חיל האוויר תקף הלילה" מפי המשורר והמסאי והפילוסוף יואב לימור. באותה עת 74% מתושבי עזה תמכו בהסכמי השלום, למרות שהוכרז כהסכם כניעה ע"י חיידר א-שאפי – מהבולטים באינטלקטואלים הפלסטינים בעזה נכון לאז.

    את הדברים האלה לא ציין נתניהו בכנס גוזלי האדמות. על אפו ועל חמתו של נתניהו, ובעיקר של קובעי המדיניות בארה"ב, ועל אפם ועל חמתם של הבריונים המאיימים על הנייה לבטל את פגישתו עם אבו מאזן (על זה לא סיפר לנו עמוס הראל, גם לא אבי יששכרוף – את הדברים הביא שלומי אלדר, ערוץ 10) הפגישה תתקיים, והאיחוד יתקיים. פתאום קם פלג בבוקר ומחליט שהוא עם ומתחיל ללכת לאל קודס. לאלוף בן לא תיוותר ברירה אלא לחזור בו ולהשוות את קדאפי למי שראוי להשוואה זו.

  64. עידן לנדו / מרץ 29 2011 10:38

    שפתי,

    ואתה אולי מייחס יותר מדי שיקול דעת לאספסוף?

    דעת הקהל היא עניין מאד הפכפך. והיא נתונה למניפולציות כבדות, כל הזמן. אני טוען שהסיבתיות היא דו כיוונית, ולא פחות משהאספסוף מעצב את השלטון, השלטון מעצב את האספסוף; הופך אותו לאספסוף. לאנשים כמו ליברמן וביבי יש מטרות מדיניות כשהם בוחרים בהסלמה, גם אם כלפי חוץ אתה רואה רק יצר נקם.

    הרוח שמשדרת ההנהגה קובעת המון. אם ההנהגה מדברת שלום, ומתעקשת להוקיע את גורמי הטרור שמנסים לסכל את ההידברות, רוב העם גם הוא יראה בהם פרובוקטורים. כבר היו תקופות קצרות כאלה (בימי רבין), שבהן לא כל פעולת טרור פלסטיני גררה את "האספסוף" לזעוק נקם.

    ועוד עניין חשוב: כל מחשבה פוליטית כרוכה בבחירה בין אופציות. כשלישראלי הממוצע לא מוצגת שום אופציה זולת שימוש בכוח (ובכוח דיספרופורציונלי למה שמופעל נגדו) – קשה לו מאד לתמוך באלטרנטיבה. ואז המחלוקת היחידה בין "הטוקבטקיסטים" היא כמה חזק להיכנס בהם, ולא אם בכלל. ועדיין – תפוס כל טוקבקיסט כזה בשיחה אחד על אחד, תציג לו את עיקרי הדברים האלה, והוא ייאלץ להודות שאין לצה"ל יכולת הרתעה אמיתית. אז "האספסוף" הזה הוא חיה מאד מוזרה – גם רוצה נקם, וגם חושב בהגיון. ובלי הנהגה שמציגה חלופות ברורות לדרך הכוח, אין לו מה לעשות עם ההגיון הזה. הוא זורק אותו לזבל.

    הבלוג הזה מנסה להעצים את החשיבה האזרחית, האנטי-שלטונית, שיש לכל אחד ואחד ב"אספסוף" בפוטנציה.

  65. אורי / מרץ 29 2011 10:40

    עידן,

    1. אכן, צריך לדבר תחת אש. וצריך לדבר עם החמאס או כל מי שמוכן לדבר על שלום/רגיעה. וכן, גם המצור מסב כנראה יותר נזק מתועלת (פוט אסייד את העניין המוסרי).
    אבל אני לא רואה איך זה קשור לשאלה "מה מדינה צריכה לעשות כאשר יורים על אוכלוסיה אזרחית רקטות?"
    (כל) מדינה היתה מגיבה מייד בעוצמה צבאית, בוודאי כאשר היא זוכה לעליונות צבאית. אם הפלסטינים (והביביאדה) ירצו לדון תוך כדי תקיפת אנשיו/מתקניו בהפסקת אש עם ישראל – אהלן וסהלן.

    2. יש פה הזדמנות 'נחמדה' לבחון את חוזק הראיות שהבאת ותוקף המסקנות שגזרת מהן. לכאורה, אם ישראל אכן מעוניינת בהסלמה בזמן זה (לי זה נראה מופרך), אזי סיבוב אלימות זה לא יסתיים במהרה ויותר מכך, ישראל היא שתיזום פעולות בקרוב, כדי לא לתת לסיבוב האלימות לגווע. הרי לשיטתך, ישראל תרצה לעשות הכל כדי למנוע אחדות פלסטינית..

    ימים (מעטים) יגידו.

  66. דן / מרץ 29 2011 10:49

    אפשר לחזור שניה לדיון על הפוסט הקודם, על תעלומת ה-15,000?

    הסיבה העיקרית לדעתי שהפוסט על איתמר הופץ בכזו תהודה היא שהוא היה ממוקד. הוא היה קצר. הפוסט הנוכחי הוא מעולה, אבל הוא פי 4 באורך. והוא מסורבל הרבה יותר. לוגי מאוד. הייתי שמח לשתף אותו עם מכריי – אבל אין סיכוי שמישהו מהם באמת יישב ויקרא אותו עד תום. ובוודאי לא יעביר אותו הלאה.

    אם היית נצמד רק לטענה 2, ופשוט מוכיח אחת לאחת שההסלמה יזומה ומתוכננת, ואז מניח לכל השאר לחלחל לבד, יכולת להוציא טקסט הרבה יותר נגיש. זו לא ביקורת, גם לא המלצה מה עדיף לך לעשות – זו פשוט ניסיון תשובה לשאלה שאתה בעצמך שאלת בפוסט הקודם. מכאן אתה יכול להחליט לבד אם יותר חשובה לך התהודה, או חשוב לך להוציא לאוויר העולם את הניתוח שלך במלואו (או עדיף: מתי חשובה לך התהודה, ומתי חשוב הניתוח במלואו).

    תבחר מה שתבחר, תודה רבה על הכתיבה הבהירה.

  67. עידן לנדו / מרץ 29 2011 11:01

    אורי, אתה מסיט את השאלה מ"זכות ההסלמה המכוונת" ל"זכות התגובה". לא אמרתי שאין זכות תגובה. שאלתי למה מסלימים. וה"אהלן וסהלן" שלך מיתמם. כל מטרת ההסלמה היא לסכל מו"מ; לכן זה לא יקרה במקביל. אני לא מוכן לראות בירי מטרה בפני עצמה. ודאי לא ירי שפוגע באזרחים. מו"מ הוא לא סרח עודף של הירי הזה, אלא אמור להיות תוצאתו הטבעית. אם הוא לא, וכל הסימנים מראים שזו לא התוצאה המיוחלת, צריך לשאול למה.

    לגבי נבואות – לא נתנו לאף אחד. מליון דברים יכולים לקרות בחצי שנה עד ספטמבר. אין שום ודאות (כמו שכתב דרור) שלישראל יש כזאת השפעה על השיח הפנימי של הפלסטינים. אולי האחדות תקום ותהיה חרף מאמצינו. אולי היא תיפול בגלל סיכול מבפנים. זה בזבוז זמן, הספקולציות האלה. אני מנסה לנתח את ההווה ואת העבר הקרוב, לא להתנבא.

    דן: נתת סיבה הכרחית, לא מספיקה. היו לי עשרות פוסטים קצרים, גם יותר מזה שעל איתמר. הם לא זכו לתהודה שהתקרבה אליו. טענה 2 לבדה לא עושה את העבודה. הרי רוב העם משוכנע שהסלמה מקדמת את ההרתעה. אם לא הייתי טורח להפריך את זה, טענה 2 לבדה היתה מתיישבת לחלוטין עם הסיפור הרשמי.

    וכמובן שאני לא הולך לספור מלים עכשיו לפני כל פוסט. הנושא, המטרה, וסתם מצב רוח שלי, יכתיבו את האורך והסגנון. זה אולי היתרון היחידי של הבלוג על עבודה בעיתון.

  68. איה / מרץ 29 2011 13:04

    עידן, אני חושבת שהלך הרוח היום שונה מאוד מהלך הרוח שלפני מלחמת 73. 'אני ואפסי עוד' הייתה תגובה למלחמת ששת הימים. אשליה של גדלות שהיה לה גם חיזוק פיזי כלומר המדינה גדלה בכמה וכמה אחוזים סיני הרמה הגדה, היא באמת נראתה גדולה בהשוואה לחוט הדקיק שהייתה קודם. והמהירות שבה הובסו צבאות מצרים סוריה וירדן אפשרה את הפנטזיה המגלומנית.
    הלך הרוח היום מתעצם יותר ויותר לכיוון נרקיסיזם קורבני (שמקבל ביטויים בצורת משיחיות תורנית או אמונית לאומנית, העצמת הדת כצורה של לאום, גזענות) בהשראת אתוס השואה שתפס תאוצה לא הגיונית ורעה. זהו הלך רוח פרנואידי, (מתוגנן שבא לידי ביטוי בתוקפנות כמובן) ויש הגיון בשגעון: למעשה הלך הרוח הפרנואידי הזה הוא היפוכו של הלך הרוח המגלומני אומניפוטנטי של 73, והלוואי שעומד להיסגר מעגל.

    כשאתה שופט את הלך הרוח היום באופן שבו ניסחת אותו אתה מביט במצב העניינים מנקודת המבט שאתה מייחס למדיניות (ולהלך הרוח הקיים): כלומר אתה מביט בישראל הקטנה כאילו היא אמפריה ובוחן אותה בכלים שבהם אמורים לבחון אימפריה. אבל ישראל היא לא יפן (שספגה את הירושימה). ישראל שונה ויש לה מנגנונים שונים למרות תאוות ההשתלטות. הדינמקה שלה שונה כי ההיסטוריה שלה שונה. לדעתי. ישראל הצטמקה מאוד מאז 73 ולא רק זאת היא מרגישה מאויימת ומותקפת בערך כמו לפני מלחמת ששת הימים, כלומר מאוד, כי הולך ומתחוור גם לימניים הקיצונים ביותר שלא תהיה ברירה אלא לוותר, מתישהו, על ההתנחלויות הגדה והכיבוש, מה גם שבמהלך השנים האחרונות מצאה עצמה מבודדת יותר ויותר בקרב ארצות העולם ובעיקר המערב.

    ישראל אימצה את אתוס השואה כדי להצדיק את הכוחנות והיא רואה באתוס השואה את הסיבה למהלכים.

    אבל עידן, בעצם אתה בדבריך בפוסט מבטא את הגישה שאני מסמנת כעת. הנה למשל בדבריך אלה: "הדמיון בין כל אלה לבין מה שהתחיל כבר מזמן בשטחים (תנועת המחאה העממית סביב בילעין והגדר) ומה שעשוי להתרחש בעתיד – זועק לעין. ואכן, תרחיש האינתיפאדה השלישית, והפעם – אינתיפאדה עממית-המונית, לא אלימה – לא נעלם מעיניהם של גורמי ההערכה בישראל. למעשה, אפשר לומר שהוא מבעית אותם: "בקרב קצינים בכירים, ששירתו ומשרתים ביהודה ושומרון, שוררת זה זמן מה התחושה שאין תשובה אפקטיבית למצב של התקוממות עממית ברשות הפלסטינית. קצין בכיר המשרת כיום בגזרת יהודה ושומרון אמר לפני כמה שבועות כי "אין לנו מה לעשות אם יקרה כאן משהו כמו שקרה בתוניסיה.""

    החשש שלא לומר פחד שעזה תתאחד שוב עם הגדה מבטא את הלך הרוח הפרנואידי. הניגון הבלתי פוסק על איראן, שהוא גם ציני כמובן, מבטא את הפראנויה, גם השימוש האינסטרומנטלי באיראן בא לשרת למעשה את הלך הרוח הקורבני. מעבר לכך קיים כמובן תמיד יצר ההשתלטות ותאוות האדמה – ואף הם נובעים מתוך הנרקיסיזם הקורבני, כלומר: אנו שאלפי שנים לא היה לנו בית זכאים לעוד פיסת אדמה קטנה, "להם" – כלומר לערבים – יש הרבה מדינות גדולות והמון המון אדמה

    וכו וכד

  69. אייל נוקד / מרץ 29 2011 16:09

    היי לנדו,
    קראתי בעיון רב את דעתך המנומקת.

    בעיה לוגית עלתה-
    כתבת על שלושת ההנחות:
    1. אין הרתעה צבאית בדרום, ולא תהיה.
    2.ישראל דחפה להסלמה מול החמאס באופן מכוון.
    3. מנהיגי ישראל אינם מבולבלים ומטומטמים כל הזמן.

    אם נגזור משמעויות מההנחה השלישית נגלה שההנהגה לא מספיק חכמה כדי להבין את הנחה 1 בעצמה, ולא מספיק מתוחכמת בשביל הנחה 2.

    אפשר להניח שיש אינטרס (ומישהו כתב את זה בתגובות) על כך שהממשלה והתקשורת נהנות להזין אחת את השנייה בנושאים מדיניים ו/או בטחוניים. באמת קל יותר לנהל מדינה שמתעסקת בתחתית סולם הצרכים של מאסלו ולא שואפת להגדרה עצמית או הגשמה עצמית.

    אני מניח שרוב הציבור לא מוכן לקבל טפטופי קאסם וגראד, אם שנת בצורת אז לא צריך טפטופי מתכת.
    לכן, התקופה "היפה" של הרגיעה לא מנחמת את אלו ששמעו מדיי פעם אזעקות עולות ויורדות וצבע אדום כמובן.
    לעומת זאת, הימנים הביטחוניסטיים לא מרוצים מהלך הרוחות של ברק.
    להזכירך בעופרת יצוקה ברק הוא זה שטרפד את מהלכי אולמרט והגיע עם היוזמה הצרפתית.
    אילולא ברק ייתכן והמבצע היה מתרחב והיינו מגיעים למצב דומה למצב של איו"ש לאחר חומת מגן.

    אני מסכים עם המסקנה שלך שאין טעם בחילופי ירי והסלמה-הרתעה אחת לתקופה. המחלוקת ביננו היא במסקנה המתבקשת.
    אני מכניס הנחה נוספת והיא 'אין פרטנר' בעזה. לכן בעוד אתה מפנטז על איזשהי הודנה נוספת של כמה חודשים (עם טפטופים ארעיים), אני שואף למבצע רחב כפי שאולמרט תכנן בעופרת יצוקה, בלי יוזמות צרפתיות, שלאחריו יוכנסו כוחות פתח, אשר אומנו ע"י הגנרל דייטון.

    לצערי הרב השאיפה שלנו ושל אויבנו היא לא אחת. אנו מקדשים את החיים והם מקדשים את המוות. מכאן הדרך להתנגשות קצרה מאוד.

  70. לוגיקן / מרץ 29 2011 17:14

    תודה על הניתוח המעניין והמאתגר מחשבתית, שלוש שאלות לוגיות בבקשה:

    1. כשאתה טוען שגם קסאם אחד הוא יותר מדי ולכן אי אפשר להשיג רגיעה בכח אתה מתאר את התמונה בשחור לבן. זה לא נכון להציג כל התקפה על העורף הישראלי כבלתי נסבלת, יש מינונים שונים של נסבלות והטענה שלך לפיה אי אפשר לאלץ באמצעים צבאיים את העזתים להפסיק לגמרי את הירי ולכן ממילא שום דבר לא עוזר היא לא נכונה. אם אפשר באמצעים צבאיים להפחית את הירי מ3 רקטות ביום ל2 בשבוע – אני חושב שהציבור הישראלי ירצה את זה.

    2. מצד אחד אתה טוען שאי אפשר להשיג הרתעה צבאית בדרום (כי פיצוצים לא מפחידים רעבים), מצד שני אתה בעצמך מודה שעופרת יצוקה הפחיתה מאוד את כמות הרקטות שנורו עלינו. אני באמת לא רואה איך אפשר להסביר אחרת את העובדה שהחמאס מבקש מאיתנו הפסקת אש (!!!). ברור שהם לא עשויים מקשה אחת אבל אני רוצה להאמין שלכמות נכבדת מהאנשים שיש להם השפעה על האם ישוגרו עלינו רקטות יש משפחה ואנשים שאכפת להם מהם בעזה ואין להם אינטרס להסלים. אם אפשר לגרום לחלק הזה לנצור את האש – זה יפחית את כמות הירי עלינו גם אם לא יפסיק אותו לגמרי, לא?

    3. הייתי שמח לשמוע את דעתך על הטיעון הנדוש דלהלן: הפסקת אש ארוכה (שהיא דבר מעולה כשלעצמו) והסרת הסגר הימי על עזה מקלה על ארגוני הטרור להתחמש ולארגן את עצמם לסיבוב הקרבות הבא. אם נקבל את ההנחה שהחמאס לא מוכן עקרונית לקבל את קיומה של מדינת ישראל הרי שהסיבוב המדמם הבא הוא בלתי נמנע, ועדיף לעשות אותו בזמן ובתנאים שנוחים לנו. כאשר מחשבים את יתרונות ההתפשרות המדינית (נצירת אש, הסרת הסגר הימי וכו') צריך לגלם את המחיר שנידרש לשלם בכך שהצד השני יהיה מוכן יותר למלחמה.

  71. עידן לנדו / מרץ 29 2011 20:26

    איל: לא הבנתי את השאלה הראשונה שלך. אם ההנהגה לא מטומטמת, אין לה בעיה להבין את (1) או (2). על זה מבוסס הטיעון.

    אני מסכים שרוב הציבור לא מסכים לקבל טפטופי קסאם וגראד. אני נמצא ברוב הזה; אני לא מוכן לקבל אפילו טיל אחד. המחלוקת כאן היא מהי הדרך להפסיק את הירי באופן אפקטיבי. לעניין הזה יש פרטנר. למעשה, ההכרזה של כלל הארגונים החמושים מלפני יומיים מרשימה יותר מתנאי הרגיעה של 2008 (שפורמלית רק החמאס היה חתום עליה). בכל זאת אף אחד בצד שלנו לא טורח לברר, לנסות לקדם מהלך כזה.

    מה שמחזק את השערתי: הצד שלנו מקדש את המוות לא פחות. אפשר גם לקרוא את כל ההתנהלות בעניין גלעד שליט בעיניים האלה (מעדיפים אותו מת וקדוש מאשר חי).

  72. עידן לנדו / מרץ 29 2011 20:39

    לוגיקן: קודם כל, אבקש שתזדהה בשמך ולא בתארים ילדותיים.

    1. כן, אפשר להפחית קסאמים לתקופה מוגבלת, רק כדי להגיע להסלמה כמה חודשים מאוחר יותר. במעגל הקסמים (מעגל קסאמים) הזה אנחנו לכודים כבר כמה שנים. אני מדבר על הרתעת קבע, היחלצות מן המציאות המדממת הזאת. זה לגמרי אפשרי, אם מגדירים מחדש את חוקי המשחק (כלומר, מאפשרים לאופציה מדינית אמיתית לעלות על השולחן).

    2. עופרת יצוקה הפחיתה את הטילים לזמן קצר. אבל רק שנה אחריה (כפי שמפורט ברמה מאד פרטנית בפוסט שלי מינואר 2010, שמקושר בהתחלה) ההרתעה הזאת נשחקה לגמרי; ירי הטילים בינואר 2010 עלה בהרבה על מה שהושג ברגיעה שלפני עופרת יצוקה. אמור מעתה: עופרת יצוקה "הפחיתה" את ירי הטילים ביחס לכמות המטורפת שנורתה במהלכה, אבל לא ביחס למה שקדם לה. עופרת יצוקה פתרה זמנית בעיה שהיא עצמה חוללה.

    3. הטיעון נדוש באמת. זהו הקלף המנצח של הימין האידאולוגי – אמנת החמאס. אבל אני לא מחפש כאן התחייבות עד קץ הדורות, גם לא "הכרה במדינה יהודית" ושום צעד סימבולי כזה. אני מחפש הסדר פרגמטי, שיעבוד. בעולם האמיתי אי אפשר לחתום הסכם קבע בלי בניית אמון הדדי קודם לכן. הגיון ההודנה מיועד בדיוק לבניה הדרגתית של אמון כזה. אפשר לחשק אותו גם עם פיקוח בינלאומי (ישראל מתנגדת כמובן), אבל צריך לקחת ברצינות את החמאס כנציג הלגיטימי של העזתים, ישות שלטונית לא רק לצורך האשמתה באי-שליטה בפלגים סוררים, אלא גם לצורך הסכם.

    הסכם עם החמאס יהיה זמני; אבל יחסוך חיי אדם. השיקול הפעוט הזה לא נכנס למערכת השיקולים של ביבי-ברק, זאת השערורייה. ובעיני זה שיקול עליון – להפסיק להרוג. ובאמת שלא מעניין אותי אם הפסקת ההרג תבוא תחת כותרת של "הסכם שלום", הסכם רגיעה, הסכם זמני עם אופציה להארכה, או מה שזה לא יהיה. פשוט להפסיק להרוג.

    הסיבוב המדמם הבא הוא בהחלט נמנע. לא צריך להתחבק עם הנייה על מדשאת הבית הלבן כדי למנוע אותו. צריך פשוט לתת לחמאס לנהל את רצועת עזה באופן אוטונומי.

    תמיד נוכל לשלוח את האף-16 להפגיז, לא?

  73. אשר / מרץ 29 2011 21:39

    לוגיקן שלום
    בא נניח לרגע(יש כאלה הבטוחים) שיש בעזה אויב הרוצה להשמידנו בכל מקרה.
    וגם צהל חזק מאויב זה ללא שיעור.
    אם הייתה בישראל ממשלה החושבת על טובת אזרחיה ,היינו מניחים שממשלה זו היתה נלחמת עד חורמה באויב הדמוני הזה על להשמדתו.
    ממשלתנו מצהירה שעל שקט היא תחזיר בשקט.
    בינתיים החמאס מתחמש לו .
    איפה ההיגיון?
    אולי ההנחות שלנו לא תקפות. אולי הממשלה שלנו לא באמת רוצה להלחם בחמאס. מה קרה עכשיו?
    האם יש הבדל בין קסאם מזיק לקסאם מפספס ?
    בא נניח שהחמאס מציע הודנה ארוכה מעבר לכמה חודשים. שקט ישרור.אז ההצהרה של ממשלתנו תקבל תוקף.
    אז למה אין שקט?
    כי ממשלתנו לא רוצה הודנה כי היא לא מכירה בחמאס כשלטון לגיטימי,שזה לגיטימי מבחינתה זכותה של ממשלה להחליט על מדיניותה אם היא ממשלה חוקית
    עכשיו נניח שישראל היתה נענית להודנה המוצעת מצד החמאס . מה היינו מרוויחים מכך ? קודם כל שקט מיוחל ,אנחנו הרי סופרים כל הזמן חודשי שקט ומתגאים שההרתעה השיגה אותם .
    היינו משיגים זמן בשביל שהחמאס יצטרך לטפל אזרחית באוכלוסיה שלו, ואז אולי צרכי השעה ידחו את צרכי המלחמה.ואנו היינו ממשכים לטפח את ארצנו היפה ואת כלכלתנו המשגשגת .
    אז באמת הודנה כל כך רעה עבורנו?
    לא ברור שלא .גם מנהיגנו יודעים כל זאת ובכל זאת דוחים זאת.
    כי החשש הגדול שלהם הוא ממדינה פלסטינית , טובה או רעה .
    מדינה פלסטינית מכריחה אותנו לשינויים שאפילו לא התחלנו להתמודד איתם . מספיק לחשוב על ערביי ישראל ומחדלי ממשלות ישראל לדורותיהם ועל ההתמודדות שתתבקש אחרי הקמת מדינה פלסטינית בשביל לשמור את רוחם של מנהיגנו.
    כנראה שמה שרואים משם לא רואים מהכורסה בבית.
    עם עזה יש לנו בעיה פתאום עומד מולנו ערבי גאה עם עמדות שלא נוחות לנו. ואיתו צריכים להסתדר ,
    הפלסטינים מתעקשים שעזה ויו"ש שייכים לפלסטין הם לא מוכנים להפריד למרות שאנחנו היינו שמחים להפריד בינם.
    כאשר רעיון העוועים של מדינה פלסטינית מתקדם לא תהיה ברירה לממשלת שרון אולמרט ביבי ברק למנוע היתכנותה בכל מחיר.

  74. לוגיקן לשעבר - מהגג / מרץ 29 2011 22:16

    היי עידו, זאת הפעם ראשונה שאני מגיב פה, ולכן בחרתי לי את הניק הראשון שעלה לי לראש.
    מצטער, הנה הכינוי הקבוע שלי, מהגג, עם קישור לבלוג שלי, מעכשיו אשתמש רק בו.

    ולעצם העניין:
    לא ברור לי איך הסכם רגיעה יחסוך חיי אדם.

    היות וכך, ומתוך ידיעה שהחמאס מנצל את הרגיעה כדי לשפר את מצבו לקראת הלחימה שתבוא (וחופר מנהרות לחטיפת חיילים במהלכה) אז לא ברורה לי הטענה שהסכם כזה יחסוך חיי אדם, בדיוק כמו מה שאתה אומר על הפעלת כח, הוא יפחית את גובה הלהבות לכמה חודשים, הבעיה היא שאחרי זה נקבל חמאס חזק יותר צבאית.

    אם נקבל את ההנחה שסיבובים מדממים יהיו עוד ועוד, אז הגיוני להשאיר את המצור הימי על עזה כדי להפריע להם במירוץ החימוש לא?

    ושאלה שמטרידה אותי: האם מהטלת האשמה להפרת הרגיעה על צהל עלי להבין שאתה מציע שצה"ל לא יתערב כאשר הוא רואה שחופרים מנהרה לחטיפת חיילים, מצטיידים באמצעי לחימה, יורים רקטות (רק טיפ טיפה), מניחים מטענים, מייצרים פצצות,יוותר על גורם ההפתעה ויחכה בשקט שהחמאס יירה את הירייה הראשונה בתנאים ובזמן שנוחים לו, רק כדי שלא יצא שטכנית שצה"ל הוא זה שהפר את הפסקת האש שממילא תופר בקרוב? האם בשביל הסעיף הטכני הזה אתה מציע לוותר על היתרון הטקטי של לבצע את המלחמה לפי התנאים הנוחים לצה"ל?

  75. עידן לנדו / מרץ 30 2011 10:23

    דרור: לצערי מחקתי את התגובה האחרונה שלך. יש גבול לכמות הטקסטים של אלוף בן שאפשר לדחוס לתגובה אחת. עשית פה סמינר שלם. התגובה שלך היתה באורך 1,029 מלים. מצטער, זה לא עובר.

    מהגג: אנחנו מתחילים לנוע במעגל, מה שמסמן את סוף הדיאלוג האפקטיבי. אתה מסרב להעלות על דעתך ששני הצדדים עולים על נתיב לא-אלים; הפסקת אש, הודנה, הסכם זמני, ומי יודע מה בהמשך. אתה נצמד להנחה הבטחוניסטית שהחמאס ינצל כל רגיעה להתחמשות לקראת העימות הבא. אז קודם כל – הנה מבזק חדשות: גם צה"ל מנצל כל רגיעה, וכל הסלמה, להעצמת החימוש. צה"ל מתחמש בכמויות מטורפות של נשק, למעשה כל הפיתוחים האחרונים של רפא"ל ותע"ש מיועדים במיוחד ללחימה בעזה. בראשם מתנוסס כלי הרצח הנתעב, המטוס ללא טייס "הרון".

    הצדדים מתחמשים, גם צבא מצרים מתחמש. אבל אם יש אינטרס אמיתי בשמירת הרגיעה, הירי יפסיק. בשביל לזהות את האינטרס האמיתי הזה צריך לצאת מהלופ הבטחוני ולהסתכל על עזה כעל מקום שחיים בו אנשים נורמליים, עם צרכים ודרישות סבירות לגמרי.

    שאלתך השניה חוזרת על הסטת הדיון של אורי. יש זכות תגובה, אין זכות הסלמה. ודאי שאין זכות להרוג משפחה של 4 חפים מפשע בתגובה לקסאם בודד שנוחת בשטח פתוח.

    אני מניח שלא השתכנעת. לא נורא. אפשר להמשיך הלאה.

  76. מהגג / מרץ 30 2011 12:04

    אתה צודק, נמשיך הלאה.
    רק שני דברים לפני:
    – למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהסכם הפסקת אש יהיה זמני אבל אחריו לא יהיה סיבוב אלים? תוכל בבקשה לתאר תרחיש לא אלים של קריסת הפסקת אש?
    – אני מאוד מאוד אוהב את צורת הכתיבה וניסוח הטענה שלך. זה ללא ספק הבלוג הכי מנומק והמגובה עובדתית שראיתי, כל זה בלי להיות משעמם לרגע. דפדפתי קצת בבלוג שלך אחורנית ואני מוצא אותו מאוד מעניין (אהבתי במיוחד את ה20 שורות). ברשותך אני מתכוון להוסיף אותך לRSS שלי ולהגיב פה מדי פעם.

  77. מיה בבט / מרץ 31 2011 03:46

    והנה העובדות. לקוח מהאתר של השב"כ http://www.shabak.gov.il/publications/archive/monthly-archive/Pages/default.aspx – וחלב שאין טבלה מרוכזת ועליי לעשות הכל ידנית. אז אלה כמות ירי הטילים (רקטות) פר חודש 3 חודשים לפני הסכם הפסקת האש ב2008 ועד ימינו אנו:

    אפריל 2008 – 196 טילים
    מאי 2008 – 116 טילים
    יוני 2008 – 72 טילים
    יולי 2008 – 8 טילים (הפסקת אש)
    אוגוסט 2008 – 7 טילים
    ספטמבר 2008 – 2 טילים
    אוקטובר 2008 – 3 טילים
    נובמבר 2008 – 84 טילים (סיום הפסקת אש)
    (דצמבר לא מדווח משום מה)
    ינואר 2009 – 266 טילים (תחילת עופרת יצוקה)
    פברואר 2009 – 43 טילים (סיום עופרת יצוקה)
    מרץ 2009 – 42 טילים
    אפריל 2009 – 6 טילים (הופס, מה קרה?)
    מאי 2009 – 4 טילים (המשך ההופס)
    יוני 2009 – 4 טילים
    יולי 2009 – 1 טיל
    אוגוסט 2009 – 2 טילים
    ספטמבר 2009 – 14 טילים
    אוקטובר 2009 – 9 טילים
    נובמבר 2009 – (דילגו עליו, לא יודע למה)
    דצמבר 2009 – 9 טילים
    ינואר 2010 – 11 טילים
    פברואר 2010 – 5 טילים
    מרץ 2010 – 25 טילים
    אפריל 2010 – 5 טילים
    מאי 2010 – 13 טילים
    יוני 2010 – 13 טילים
    יולי 2010 – 10 טילים
    אוגוסט 2010 – 8 טילים
    ספטמבר 2010 – 16 טילים
    אוקטובר 2010 – 3 טילים
    נובמבר 2010 – 4 טילים
    דצמבר 2010 – 13 טילים
    ינואר 2011 – 12 טילים
    פברואר 2011 – 3 טילים

    כלומר, מאז עופרת יצוקה – יש את אותה כמות טילים שהייתה בזמן הפסקת האש – רק שבגלל שבעל הבית השתגע – נוצרה הרתעה לזמן ארוך של שנתיים.

    עכשיו משהבנו את זה – אם תיווצר הסלמה ועלייה מאסיבית בשליחת הטילים מהצד העזתי – יש לבצע את עופרת יצוקה 2 – על מנת להקטין את שליחת הטלים לאחדות בודדות.

  78. עידן לנדו / מרץ 31 2011 06:34

    תודה מיה. אלה גם הנתונים שהפוסט שלי מלפני שנה התבסס עליהם (עד ינואר 2010). כדאי גם לשים לב לירידה בזמן הרגיעה, מיולי ועד אוקטובר 2008 (4 טילים לחודש). הרגיעה נקטעה כזכור, ואולי אלמלא כך, הירי היה יורד לאפס. אולי לא. אף פעם לא נדע.

    אז טוב שיש מבצעים כמו "עופרת יצוקה", שמעלים את הירי לעשרות טילים בחודש, ואז יוצרים הרתעה שמורידה אותו לאותה רמה שהיתה לפני המבצע. זה הגיוני וגם יעיל. לא?

  79. מהגג / מרץ 31 2011 10:45

    אני שמח שעל הנתונים אין ויכוח

    הנה הם (וסליחה על הגרפיקה המצ'וקמקת):

    |—————————-+—————————–+—————————————|
    | ירי רקטות ממוצע | עם הרתעה | בלי הרתעה |
    |—————————-+—————————–+—————————————|
    | עם הפקסת אש | אין נתונים | 5 בחודש |
    | | | יולי-נובמבר 08 |
    |—————————-+—————————-+—————————————-|
    | בלי הפסקת אש | 13 לחודש | 128 לחודש |
    | | אפריל-יוני 08 | יוני 09 – פברואר 11 |
    |—————————+——————————+—————————————|
    | תוך כדי לחימה | 154 לחודש |
    | | ינואר -פברואר 09 |
    —————————-+———————————————————————–|

    עכשיו, כל אחד יכול לעשות חשבון לבד, אבל לי די ברור שמשפטים כמו: יוצרים הרתעה שמורידה לאותה רמה שהיתה לפני המבצע או אין הרתעה צבאית בדרום הם לא נכונים.

    הסיכום שלךי הוא כזה: אפשר להוריד את האש בעזרת כח או בעזרת הפסקת אש, למרות ששניהם יעילים למדי הפסקת אש קצת יותר יעילה. המצב אחרי הלחימה משמעותית טוב יותר מאשר לפניה.

  80. מהגג / מרץ 31 2011 10:51

    אינעל אבוש, השקעתי בגרפיקה וזה יצא ממש ממש גרוע.
    הנה זה שוב בלי טבלאות:

    לפני עופרת יצוקה/בלי הפסקת אש: 128
    לפני עופרת יצוקה/עם הפסקת אש: 5
    אחרי עופרת יצוקה/בלי הפסקת אש: 13
    תוך כדי עופרת יצוקה: 154

  81. מיה בבט / מרץ 31 2011 10:52

    אומר לך מה כאן יעיל הגיוני:

    בעקבות פעילות של צה"ל http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3617788,00.html בנובמבר 2008 – חודש ירי הרקטות מהצד העזתי.

    לעומת זאת – שליחת הרקטות נשאר על אחדות בודדות (כמו בזמן הפסקת האש) על אף חיסולי צה"ל בעזה.

    דוגמאות:

    מרץ 2009 – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3617788,00.html – הריגת (רצח, חיסול, ווטאבר) חאלד שעלאן בעזה.

    יוני 2010 – הריגת חוליית משגרי טילים בעזה על ידי חיל האוויר – http://vod.fav.co.il/index.php?dir=app_misc&page=vod&op=view&id=67640

    נובמבר 2010 – http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-7d917a9fd211c21004.htm – הריגת "בכיר" בצבא האיסלאם.

    משמע – צה"ל ממשיך בפעילותו (הבטחונית, הנקמנית, המבורכת, האווילית – הקף בעיגול את התשובה הנכונה) בעזה, והחמאס ממשיך לירות מעט רקטות כפי שעשה בזמן הפסקת האש של 2008.

    כלומר – מבצע עופרת יצוקה יצר הרתעה, ויצר תכתיב ישראלי שבו ישראל עושה כרצונה בעזה – בעוד משגרי הקסאמים מורתעים מלירות כמויות גדולות להבדיל ממה שעשו לפני עופרת יצוקה (וכאמור לפני הפסקת האש).

    ההסלמה יוצרת הרתעה. נקודה.

  82. עידן לנדו / מרץ 31 2011 10:55

    מהגג: לא הבנתי את החשבון שלך. אם כבר, הגזמתי לכיוון השני: ההרתעה שההסלמה יצרה אפילו לא הצליחה להוריד את הירי לרמה של הפסקת האש. זה כל הסיפור. וכמובן שאי אפשר להתעלם מכך שההסלמה הישראלית המכוונת יוצרת בעיה, לא ממזערת אותה. להגיד שהלחימה שיפרה את המצב לפניה זה פשוט לא נכון. לפני הלחימה היתה הפסקת אש (עד נובמבר 2008). וזו היתה התקופה השקטה ביותר.

  83. עידן לנדו / מרץ 31 2011 10:59

    מיה,

    את לא חסומה. מערכת סינון ספאם מסננת אוטומטית תגובות עם הרבה לינקים.

    תראי, עשיתי כמיטב יכולתי לשכנע בפוסט הזה שהדינמיקה בשטח מוכיחה שאין הרתעה ממשית בהסלמה (אני לא קורא לירידה רגעית בירי, לאורך שבועות ספורים, "הרתעה"). לא השתכנעת – לא נורא. רק ברגעי הפנאי תנסי לשאול את עצמך למה בכלל יורים עלינו מעזה, ואולי תגלי שהדרך הטובה ביותר לחסל סופית את הירי עוברת במקום אחר. בלי אף פגז.

  84. מיה בבט / מרץ 31 2011 11:04

    עם הנקודה האחרונה אני מסכימה. יש להסיר את המצור, לזרז תהליך של משא ומתן ולמנוע הרג מיותר משני הצדדים. ולסיים את הכיבוש. על זה אין לי טיפת ויכוח.

    רק עם הטיעון שההסלמה לא יוצרת הרתעה אני לא מסכימה – ולא מדובר בשבועות ספורים אלא בשנתיים מלאות.

    ותודה על הבלוג שלך. אתה החכם באדם בעיניי.

  85. מהגג / מרץ 31 2011 11:19

    אני אסביר שוב את החשבון.
    לפני יולי 08 היתה בעיה של ירי מאסיבי, 128 רקטות לחודש
    הפסקת האש מציעה פתרון אחד, והורידה את זה ל5 בחודש
    ההרתעה הציעה פתרון אחר והורידה ל13 לחודש.

    המסקנות הן:
    אפשר להפחית (לא למנוע לגמרי) את האש בעזרת הסכמי רגיעה/הפסקות אש
    אפשר (ביעילות מופחתת) לנפחית את האש גם בעזרת הרתעה צבאית.

    ואם אפשר, ברשותך, אני עדיין מחכה לתשובה. אתה אומר מצד אחד שהסכם הפסקת אש הוא מוגבל בזמן אבל לא חייב לבוא אחריו סיבוב מדמם. תוכל בבקשה להסביר?
    ההבדל הוא בשיטת המבחן.
    אתה טוען שכדי למדוד את היעילות של ההרתעה הצבאית צריך להשוות אותה לפתרון האחר – ואז היא יוצאת באמת פחות יעילה. אני טוען שכדי למדוד את יעילותה כדאי למדוד אותה באופן מבודד, בהשווואה לתקופה שבה לא היתה הרתעה ולא היה הסכם רגיעה, ואז היא יוצאת מאוד מאוד יעילה.

    אם יש לי 41 חום, אקמול הוריד לי ל38 ונורופן ל37 וחצי זה לא אומר שאקמול לא מוריד חום. רק שהוא מוריד חום פחות טוב מנורופן.
    עכשיו, אם מקבלים את ההנחה, ושאליה אתה לא חייב להסכים, שלשימוש בנורופן יש נזק מצטבר לאורך זמן (כלומר זמן רגיעה ופתיחת מעברים מאפשרים התחמשות של החמאס וגורמים לסיבוב הבא להיות יותר מדמם ושממילא הפסקת אש היא מוגבלת בזמן), אז יש יתרונות ברורים מאוד להפעלת כח מההיבט של היעילות. לשיקולים המוסריים ולמחירים האחרים של הקרבות לא נכנסת בפוסט שלך וגם אני מעדיף להשאיר אותם לדיון אחר כדי למצות את הדיון הזה.

    מהגג.

  86. מיה בבט / מרץ 31 2011 11:52

    למהגג, אתה בטוח שזה טיימינג טוב להזכיר את הנורופן כמשכך כאבים?🙂

  87. מהגג / מרץ 31 2011 12:44

    למיה, כן אני בטוח.

    שמח שמישהו שם לב, זה היה לגמרי בכוונה.
    זאת היתה הכנסה קטנה בדרך אגב. השוויתי את הפתרון של הפחתתת ירי בעזרת הפסקת אש לנורופן כדי לתת לקרוא העירני עוד רמז לכך שבפתרון שעידן מציע יש סכנות שהוא לא לוקח בחשבון.

    מהגג.

  88. יוסי ש. / מרץ 31 2011 17:46

    נו באמת, כל אחד יכול לספור ולהתווכח עם הנתונים בשביל להוכיח את מה שמתאים לו.
    ברור שאם כל תושב עזתי יהיה מבועת מההרס והמוות שסביבו הוא גם יהסס ויחשוב שבע פעמים לפני שהוא יורה עלינו משהו. הוא כנראה כבר מזמן חושב על זה שבע פעמים. מצד שני הוא גם ירצה יותר לפגוע בנו, ואולי יוכל קצת פחות אבל אולי גם יסיק שאין חו ברירה. עכשיו רק חסר לנו לסיים תואר בפסיכולוגיה. מה שברור, לי לפחות, זה שמלחמה בעזה לא פתרה ולא תפתור שום בעיה, למעט באופן זמני ביותר, אבל כן יוצרת בעיות ומחמירה בעיות קיימות . הרי אפילו הדבר היחיד שטענתם שהצליח במלחמה הזאת , כלומר יכולת ההרתעה של צהל, מושג ערטילאי ובלתי ניתן לכימות, נתון לפרשנות רבה. ספירת כמות הרקטות לא מספיקה להסקת המסקנות שלכם, אחרת באותה המידה יכולתי לטעון שהחמאס שיפר את יכולת ההרתעה שלו על ידי זה שאספור את הפצצות שנורועל עזה. מה שבטוח השתפר בכל מקרה זאת יכולת ההרתעות של כל העולם מאיתנו.  

  89. אשר / מרץ 31 2011 19:40

    ערב טוב
    אני חושב שמרוב דיונים לכאורה על עובדות אנחנו מאבדים קשר לנסיבות שהביאו למס' הקסמים
    אסור לנו לספור אותם . כי לא הכל אנו יודעים ועדיין ניזונים מתקשורת חלקית קצת מצונזרת קצת מגויסת. .ראה מקרה אבו סיסי.מי מאיתנו ערב שבעיני האויב ממול אבו סיסי הוא לא עילה . האם עמדנו במקומו . כי אנחנו בעצם מניחים כאן כמה הנחות שגויות שאנחנו פועלים בחלל ריק.ואין בעצם גורם בעל שיטה מולנו האם באמת אנו מאמינים שעומד מולו אוייב חסר הגיון צבאי בטחוני? להיפך כל חששנו נובע מהיותו ההיפך.
    מס' הקסמים אינו פקטור ולו רק משום שלא הבאנו בחשבון את ההגיון של הצד השני.
    יכול להיות באמת שההתקפה ישראלית חזקה ברוטלית וכו' מרתיעה ,אפילו סביר שכך.
    אבל העובדות החשובות בנתונים שתמיד היו קטיושות ,וזה צריך להיות כיוון המחשבה .למה יש סכסוך ? מה מהות הסכסוך ? האם הוא פתיר? האם לנו יש פתרונות?
    מי שעונה על הסדרה ,עונה על האחרונה בהכרח. והיא הנותנת . רובנו בתוכנו לא מאמינים באיזה שהוא שלום אמיתי כי לצערנו הסכסוך הזה מוביל אותנו המון זמן .ובצמתים שעברנו בדרכנו החדשה מיום הקמת המדינה ועד היום ,פספסנו וגרמנו במו ידנו להעמקת הסכסוך, לא רק אנחנו יחד איתנו אויבנו. שהפכו למרים יותר ויותר עם הזמן יחד איתנו. ואנחנו כאן ואנחנו אומרים הם לעולם לא יקבלו אותנו ותראו כמה עשינו למען.
    כמה עשינו כאן זה נכון אבל רק למעננו ,אנחנו בשנות האלפיים והם מאחור . (זה למען אלו החושבים שערביי ישראל באמת שווה זכויות כאן והדגש כאן).
    מכאן מגיע הפתרון" אחרי הרבה מחשבה מדינית" תראו לאן הגענו תראו איזה אויבים יצרנו .האם איתם נעשה שלום.
    אין פרספקטיבה אין דוגמאות היסטוריות כאן ועכשיו ישר לאתוסים שנבנו בעמל רב של עימותים אלימים.
    האם יש כאן אדם בהכרה שיתן למנהיגיו לקבוע את עתיד הדורות .
    גם בזמו מלחמה חייבים להכיר ששמול יש בני אדם במיוחד אם הם מאורגנים.שהם גם מכתיבים את המהלכים ולו בעצם התגובה . היינו מאד שמחים לאי תגובה אבל עובדה הם חיים ובועטים .
    אולי שיטה אחרת מצידנו ,תעזור לאויבנו לחזור למחשבה יותר מדינית ? אנו נתנו פתח ? ומהו הפתח?
    האם לקבל את הכרעת העם שלהם ולתת להם להתבוסס בצרכי השעה שלהם ,זה לא זה.
    זה אולי יקדם אותנו ? גם זה משהו.
    שנת 2008 המוזכרת בתגובה הקודמת הייתה שנת יסוד המדינה העזתית ,החמאס היה שליט בלעדי בעזה ,והוא התנהג כמו בעל בית כולל ההגנה לכאורה על מדינתו ,יצר פרובוקציות הצהיר הצהרות מכאן ועד מחר ,בקיצור התנהג כמו שלטון . ד"א ישראל גם טמנה ידה בצלחת ושנת 2008 הוא שנת הסנקציות הגדולות כמו מניעת דלק ,ממש הפרעה אזרחית ,החמאס מצד, הישראלים מצד ומסכן האזרח העזתי כמו תמיד.
    זה אף פעם לא נגמר בנוק אאוט לחזק נמאס להרביץ כי יש לו עוד מה לעשות, החלש מוכה חוזר למה שהרוס ובונה אתוס משלו –אולי רק מחזק- כשיש צרות בפנים נעשה הפרעה שלא ישימו לב.
    חוץ מזה שאין לו באמת סיכוי לבנות מדינה עם הסגר הקיים.
    נשארה האופציה הישנה , לחלק קצת כסף לחלק צדקה –מי שמכיר קוראן יודע עד כמה זה חזק –להקים צבא פנים חזק להנהיג חוקים איסלמים ולתחזק את הסיכסוך הנותן להם שלטון.
    ……………………

  90. דרור בל"ד / אפר 1 2011 03:52

    שואל עידן לנדו: "האם החמאס חותר להסלמה או לרגיעה? מי שמתעקש על השאלה הזאת, בשלב הזה, מעוניין בהסחת דעת. לאזרח ישראלי צריך להיות חשוב קודם כל למה ההנהגה שלו, שהוא בחר והוא מממן מכספי המסים שלו, חותרת להסלמה בדרום. ישראלי שכבר מכיר בכך שההנהגה שלו דוחפת להסלמה ועדיין מעדיף לחטט במניעיו של הצד השני – ככל הנראה לא ממש מעוניין לראות את האש דועכת".
    מצאתי לנכון לשתף גם את אלו העסוקים בספירת קסאמים (אלה שעדיין מטילים ספק כי פושע המלחמה אהוד ברק הוא זה החותר לשליטה בגובה הלהבות – הסלמה ורגיעה לחילופין – ואינטרסיו עימו) במניעיהם של תושבי עזה, חלק מהעם הפלסטיני, לאיומים המרומזים שנשמעים מפי המכונים בשיח הציוני "ההנהגה הנבחרת של החמאס".

    כך כותב סעד בן טפלה (אל-שרק אל-אוסט, 7.8.2010), תורגם על ידי אמיר צולנג, אתר זווית אחרת:
    "יש פירוש אחר לאיום על ישראל דווקא באש: יתכן שהוא משקף את אזלת ידינו מלהעניש אותה או “לחסלה” בדרך אחרת: ננתק לישראל את קווי הטלפון ואת שירותי האינטרנט, נפיל את הלווינים שלה ונבודד אותה מן העולם; נפעל לשיבוש מערכות התקשורת והטלפוניה שלה, לשיבוש שדות התעופה והרדארים שלה ונגרום לה לחיות בניתוק אפל ממה שקורה סביבה; נטיל מצור על נמליה, נעצור את תנועת הַסַּפָּנוּת ממנה, וננעל את דרכי מוצאותיה היבשתיים עד שהמצור ינוון אותה והיא תכּנע לפני שתמות; נמנע ממנה את יצוא הטכנולוגיה, המכוניות, המטוסים והרכבות המתקדמות שאנו לוקחים מונופלין על ייצורם בעולם, שכן אנו מייצרים את המיטב שבהם; נמנע את הגעתם של תרופות וסמי מרפא הנדרשים לחולי סכרת, לב, לחץ דם, מחלות עורקים, אבעבועות, כוֹלֶרָה, כך שתתפשטנה בה המגפות והיא תכּנע. מכיוון שאין בחזקתנו נשקים כאלה, אנו מאיימים עליה באש ובשׂריפה, אולי כשיקוף לאזלת ידינו להתעמת מולה ואנו מאיימים עליה באש גיהינום, שלא לומר שבכך אנו מצהירים בריש גלי: “אנה תנוסי מפני האלוהים?!” [הערת המתרגם: אמירה המוטחת באדם שהתנהגותו פוגענית במקרים שבהם קצרה ידו של הדובר מלתבוע את העוול שנעשה לו].
    מתוך: שריפת ישראל באש
    http://zavita.co.il/archives/549
    חשוב לזכור כי מה שמכונה בשיח הציוני "השבת השקט לתושבי הדרום" אינו אלא השבת המצור על עזה לקדמותו.

    סופרי הקסאמים אמורים גם לתהות על מניעיהם הפוליטיים של החמאס ושל ארגונים אחרים בעזה. אין לשייך למניעים אלו את מידת שליטתו של החמאס בגובה הלהבות. ב 5 לאוקטובר 2008 נפגש עמוס הראל בביירות עם נאסראללה ומסר לו את המידע המסווג הבא: "התוכנית בצה"ל: הרס אזורים ו"כוח לא פרופורציונלי" בתגובה לטילים".
    כך נמסר: "בכל כפר שממנו יירו לעבר ישראל, נפעיל כוח לא פרופורציונלי ונגרום שם נזק והרס אדירים. מבחינתנו, מדובר בבסיסים צבאיים". אייזנקוט מדבר על החרבת הכפרים השיעיים בדרום ועל שיטת ענישה דומה גם נגד סוריה, במקרה של מלחמה. "זו לא המלצה. זו התוכנית והיא כבר אושרה", אמר. ציד של משגרי רקטות הוא בעיניו "שטות מוחלטת. כשיש אלפי טילים בצד השני, אין לך אפשרות לצוד אותם". ישראל צריכה להתמקד בהרתעה, חלקה (כפי שבא לידי ביטוי בראיון) עוד בטרם עימות. "יש לנו היקף חימוש גדול פי מאה", הוא מסביר".

    חברו הקרוב של אייזנקוט, אל"מ (מיל') גבי סיבוני, מרחיב במאמר [!] שפירסם במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) באוניברסיטת תל אביב, את הבסיס התיאורטי של הצהרות האלוף. "הולכת ומתגבשת תפישה מעודכנת במענה של ישראל לאיומי רקטות וטילים מסוריה, לבנון ורצועת עזה", הוא כותב.
    הפתרון? "מהלומה לא פרופורציונלית, הפוגעת בליבת התורפה של האויב, כשהמאמץ לפגיעה ביכולות השיגור הוא משני. מיד עם פרוץ העימות יידרש צה"ל לפעול במהירות ובעוצמה חסרת פרופורציה לאיום ולפעולת האויב, כדי לפגוע ולהעניש בהיקף שיחייב תהליכי שיקום ארוכים ויקרים. פגיעה זו חייבת להתממש בזמן קצר ככל האפשר, תוך העדפת פגיעה בנכסים על פני המרדף אחר כל משגר… מענה שכזה עתיד לשמר זיכרון רב שנים אצל מקבלי ההחלטות בסוריה ובלבנון, שיעמיק את ההרתעה".

    גם לגיורא איילנד יש מה להוסיף. במאמר משלו (!!) הוא מציע מהלך מקדים: העברת מסר ישראלי חד-משמעי לממשלת לבנון, כבר כעת, שלפיו במלחמה הבאה יחוסל צבא לבנון, ייהרסו התשתיות האזרחיות והאוכלוסייה הלבנונית תסבול. "בביירות לא יילכו לים כשבחיפה יישבו במקלטים", הוא כותב.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1026496.html

    עמוס הראל, כמו גם אלוף בן ואבי יששכרוף, לא יוכלו לטעון כי לא הביאו את המידע הרלוונטי לידיעת קוראי הארץ. באותיות הקטנות, הנעלמות מן העין, תהה הראל בינו לבינו: "דוקטרינת הדאחיה" של אייזנקוט מעלה סימני שאלה: האם לא תקום זעקה בינלאומית, לנוכח ההרס ותעצור במהירות את המהלך הישראלי, במצב נוח יחסית ליריב"? אך מייד התעשת וחזר לעבודתו – פרשנינו לענייני בטחון. מהשורה התחתונה (להלן, הפרשנות) אנו למדים: "מה שמשותף לשלושת המאמרים הוא הדגש המחודש על העוצמה האווירית".

    בניגוד לציונים, חמאס דווקא כן קורא את האותיות הקטנות. לא אלאה את הקוראים, אפילו הציוניים שבהם, בידיעה נוספת של עמוס הראל, שדיווחה על דאגה במערכת הבטחון הציונית, חודש וחצי לפני יישום ההמלצות של אייזנקוט וחבריו הטובים (להלן: הטבח בעזה), לארגון צעדת המונים מעזה אל עבר מחסום ארז. גם אז, כך נמסר, לא גובשה תגובה ציונית הולמת למהלך מעין זה. מי שסיכל את מצעד ההמונים (ההערכות דיברו על כחצי מליון איש ואישה לא חמושים) היה משטר החמאס. לדידו, טבח המוני היה ניצול הזדמנות לזעקה בינ"ל שתקום, ותרומתו הצנועה למסע הדה לגיטימציה נגד המשטר הציוני.

    ובעוד המגיבים הציונים ממשיכים לספור קסאמים ומתדיינים בינם לבין עצמם למה התכוון המומחה לענייני טרור כשאמר 'נפעל בתבונה ובנחישות', ומהו סוג ההרתעה הרצוי, נמסר כי ישראל הרשמית מאיימת: "נפעל באופן חד-צדדי אם תכירו בפלסטין". החידוש במסר הישראלי לאותן מדינות היה שבפעם הראשונה איימה ישראל באופן רשמי ב"פעולת תגמול". השגרירים התבקשו להדגיש כי "אם הפלסטינים ימשיכו בהליכים החד-צדדיים שלהם, ישראל תגיב במהלכים חד-צדדיים משלה". דיפלומטים אירופים אישרו ל"הארץ" כי מדינותיהם קיבלו מסר בלשון זו מדיפלומטים ישראלים לפני כמה ימים. אחד הדיפלומטים ציין כי "כששאלנו מה יהיו צעדי התגובה של ישראל לא קיבלנו תשובה רצינית".
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1222785.html

    תשובה רצינית סיפק אלוף בן | תהלוכה בירושלים. רצינית מספיק כדי שלא יוכלו לטעון נגדו כי הוא מסיח את הדעת. בסופו של מאמר פרשנות זה עונה בן על התשובה מי יסלים ומי לא יירתע, מהן מטרותיו ובאילו אמצעים ינקוט. תושבי שדרות? זה הדבר האחרון שמעניין את אותו פושע מלחמה.

  91. עוזי ירון / אפר 3 2011 22:13

    רק מכשלה אחת יש בכל הדברים הללו שכתבת, שאתה מניח שאת ההנהגה הישראלית מעניינים האינטרסים של מדינת או אזרחי ישראל.
    שהם מונעים משיקולים מדיניים מקומיים ומאמונות ותפיסות פוליטיות מוכרות.
    וזה בכלל לא ברור שאלו הם פני הדברים.
    בזמן האחרון אני חושש יותר ויותר מכך ששר הביטחון, ראש הממשלה וקצינים בצבא משרתים אינטרסים גלובליים שאין להם דבר עם האינטרסים שלנו ושל הפלשתינאים.
    זה נראה כמו קשר המבוסס על אינטרסים כלכליים מוניטריים שלטון ועוצמה שאנחנו (למרות הנטייה, גם שלך לחשוב שכאן הוא מרכז העולם) רק פיון במשחק הזה.

  92. קודריוס / אפר 10 2011 12:00

    עידן –
    בעיני – באווירה הפוליטית הקיימת במדינת ישראל של היום – עצם קיומו של פוסט המעודד מחשבה עצמאית
    ושונה ממשרדי התעמולה המגוייסים של התקשורת – הוא הישג עצום .

    הפעילות הנוכחית בעזה היא פסיק קטן במגמה אסטרטגית גלובלית – ובהקשר הזה ישראל היא אכן מריונטה אמריקאית קטנה ומגוחכת .

    עצם הצגתה של הפעילות בעזה כרנדומלית – היא ספין מטונף – פעילות כזאת לוקח הרבה מאד זמן לתכנן
    (רמז רמז – בדיקות הצופרים בטרם ההסלמה ).

    הקומפלקס הצבאי מדיני האמריקאי – שישראל היא בסך הכל מפעל האאוטסורסינג שלו -שוקד כרגע על חיבור הברושור לכיפת ברזל.

    האינטרסים היו מאז ותמיד זהים – שליטה במשאבים (גז מול חופי עזה) – כרגע ישראל איבדה את השוץף העסיק שלה במצריים (מוברק) והיא מבהירה לממשל הצבאי המצרי – מי בעל הבית בסיני .

    אגב למי שרוצה להחשף אל התוכנית העתידית של המזרח התיכון החדש מוזמן להציץ במפה הבאה:

  93. ענת כהן / אפר 14 2011 10:51

    אף אחד לא ייקח את הפרשנות הפוליטית שלך ברצינות כי היא לא ברמה. רוב הניתוחים הם על בסיס 'לשולחן יש ארבע רגליים, לפרה יש ארבע רגליים, מסקנה שולחן שווה פרה.' במילים אחרות הגיגים ותו לא. אין סיבה שמדינת ישראל תממן אותך.

  94. Abe Bird / אוג 20 2011 16:37

    לנדו, אתה דווקא מפגין חוסר הבנה מופגנת גם באסטרטגיה וצבא וגם בחמאס. המדיניות הישראלית עובדת ולו רק בגלל קראית החמאס לעצירת ההתקפות הישראליות על עזה. הורדת סף הקסאמים בשנתיים האחרונות היא עדות לקיומה של הרתעה ישראלית. הטעות שעשו חזית ההתנגדות של החמאס, כשפירשה את המחאה החברתית בישראל כחולשה של הממשלה והצבא, הובילה למכה ניצחת ויעילה כנגד מבצעי הטרור – הטרוריסטים בשטח ומנהיגיהם בעזה חוסלו מיידית באותו היום!!!! זה מראה על יכולות עצומות של צה"ל והמודיעין. אני מקווה שישראל לא תמהר להיענות לחמאס ותנצל את האירוע הקשה לפגוע במטרות טרור מובהקות ברצועת עזה, כמו מחסנים ובונקרים שגדלו והתרחבו וגם בכמה מנהיגי טרור.

  95. אורי / נוב 13 2012 12:22

    אז היום אין מצור על עזה. הכלכלה שם פורחת, וסחורות נכנסות ויוצאות חופשי דרך מצרים. למה הם ממשיכים לירות על תושבי הדרום?
    אולי מה שכתבת "אז יש הרתעה; אבל היא מדינית, לא צבאית. והמחיר הנקוב שלה – תנאי הפסקת האש והכניסה לרגיעה – ידוע, ומסיבה זו ממש הוא סולק בקפדנות מן השיח הציבורי: פתיחת המעברים והסרת המצור" פשוט לא נכון?

  96. erez raviv (@erez_raviv) / מאי 14 2013 17:53

    עידו, אמנם הדיון קצת ישן, אבל אני רוצה להוסיף עוד פרשנות אפשרית, כי שלך נראית לי קצת מסובכת יתר על המידה.
    בקדנציה הקודמת נתניהו חתם על 2 הסכמים על החמאס – שחרור גלעד שליט, והסכם הפסקת האש האחרון.
    להערכתי יש לו יעד אסטרטגי לחיזוק החמאס, וקשה לו להעביר אותה בגלוי בקרב ציבור התומכים שלו, אז הדבר מחייב הסלמה צבאית מסויימת. מול מועמדים משמאל, קל לו יותר "לעבור" כמי שנלחם ונכשל או נכשל באופן חלקי, מאשר כמי שתומך בקיצוני הטרור האנטי-ישראלי. חיזוק החמאס (כמובן, עד גבול מסויים), משרת את נתניהו בכך שהוא מסייע למנוע הקמת מדינה פלסתינית – מטרה אליה נתניהו התחייב ציבורית, לא מעט פעמים, לצד הצהרות מסוייגות יותר כלפי תמיכה בתהליך השלום "שתי מדינות לשני עמים". חיזוק החמאס משרת טוב יותר את המטרה של שימור הסכסוך ללא הקמת מדינה פלסתינית, במחיר נסבל לדעתו, מאשר תהליך שלום הכרוך בויתורים משמעותיים הרבה יותר. אין ספק שההצלחה של נתניהו היא הכישלון של יהודים וערבים בארץ ישראל, אבל גם אין להתעלם, שחלקים לא קטנים בציבור היהודי והערבי אכן לא מעוניינים בשלום אמת ומקלים על פוליטיקאים כנתניהו לחולל מהלכים מן הסוג הזה

  97. עידן לנדו / מאי 14 2013 18:22

    ארז, אני מסכים איתך. למעשה כתבתי דברים דומים בפוסט מלפני חצי שנה:
    https://idanlandau.com/2012/12/31/operation-remove-siege/

  98. הלל טאוב / דצמ 10 2013 19:24

    אפשר לתמצת בכמה שורת. חוק המכה והתגובה בפיזיקה אף פעם לא יביא לידי חיבור. אצל עצמים דוממים. אצל המוח האנושי יש את הזיכרון עוולות ההיסטוריה והנקמה . והוא יחכה לשעה שבו הוא יהיה חזק. כדי לתת תגובה וחוזר חלילה אבל תמיד מתרחקים.מי ישנא את מי זה שניצח במלחמה או זה שהפסיד? ולכן זה שהפסיד ינסה להזכיר לזה שניצח, פעם קאסם ופעם מארב על כביש אילת. וזה שניצח ישב על זרי הניצחון ויגיד מה הוא רוצה ממני .שיש בעיה לא פתורה וצריך סולחה בין בני אדם רק הידברות יכולה ליצור חיבור. אם אני יריב עם אשתי אין חיבור עד סוף הדורות. לפעמים אינטרסים ,או אינטרסים כלכלים יכולים ליצור חיבור. בכול הניתוח הארוך אין תשובה מה כן. ויש פתרונות יצרתים איך כן לעשות הרתעה בלי להרוג נשים וילדים אצלם. ויש כן פתרונות להידברות ולהגיע למצב כלכלי בעזה הרבה יותר טוב ממדינת ישראל ששם יהיה להם מה להפסיד וגם אם יהיה להם יותר טוב מה שלנו יכול להיות שלא ירצו את זכות השיבה .אבל צריך לשבת על סולחה כמו שהערבים מאמינים בה.(חלק גדול מהם) ואני הייתי מציע לקרא להסכם איתם בשם סולחה. לגבי איך עושים הרתעה במבצע מבלי להרוג נשים וילדים לא מעורבים בעזה .ולהגדיר את המבצע נגד ראשי הנחש בלבד כי הם המטרה בהזדמנות אחרת למי שמעונין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,815 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: