Skip to content
4 באפריל 2015 / עידן לנדו

המשטר שמתנגד (לשינויים) בעצמו: עפר שלח כמקרה מבחן

ראיון החג של ח"כ עפר שלח (יו"ר ועדת המשנה לבניין הכוח של ועדת החוץ והביטחון) במוסף "הארץ" של גיליון ערב פסח הוא מסוג האירועים התקשורתיים שמדברים בהם רבות לאחר מכן. הגילויים, ההתפכחות, הביקורת החריפה – אלה הם מקצת התיאורים שמודבקים לראיונות כאלה. מבלי להתכחש לחשיבותו של הראיון, אני רוצה בשורות הבאות למצוא בו פנים אחרות; פנים הפוכות לאלה הגלויות, פנים שחושפות פחדנות ולא אומץ, שיתוק ולא פעולה, הגנה על הקברניטים ולא ביקורת עליהם.

על מנת להגיע לכל המסקנות האלה צריך לקרוא את הטקסט בעיון כלשהו, וגם למקם אותו על רצף של טקסטים דומים של התפכחות, או "נבואות חורבן וזעם" – שמגיעות, למרבה הפליאה, מלב-ליבו של אותו ממסד שנגדו הן יוצאות. אבהיר מראש שבכל הדיון הזה אין לי עניין אישי עם עפר שלח, אדם שלא פגשתי מימיי ולמעשה די סימפטתי בימיו כעיתונאי. שלח נראה לי איש הגון בסך הכל, כותב מוכשר ורהוט, שמדבר בגובה העיניים ולא נפוח מעצמו. אני נטפל לראיון הנרחב איתו כי הוא כל כך סימפטומטי בעיניי לעיוורון העצמי של חלק ניכר באליטה הישראלית – עיוורון לחלקה העמוק באסון שעליו היא לא נלאית מלהתריע. עפר שלח כאן ידובר לא כאדם פרטי אלא כפוליטיקאי, וביתר שאת, כפונקציונר של המשטר: אדם שמתלכדות בו כל הסתירות של ישראל שיכורת הכוח שמדברת בלי הרף על הצורך בריסון עצמי. בתוך כך יעלו גם אי אלו מסקנות כלליות על יכולתו או אי יכולתו של משטר פוליטי לייצר התנגדות למרכיביו ההכרחיים מתוך עצמו.

ראשית, להכריז על הטריוויאלי כעל תגלית מזעזעת

הראיון כולו משובץ אמירות שאין נדושות מהן ביחס לעימות עם עזה. תחושת הנדושות חריפה במיוחד שכן כבר לפני חצי שנה, ולפני שנתיים, וחמש שנים – דברים זהים לחלוטין היו יכולים להיאמר, וגם נאמרו, אף כי הם לא לוו בתצלומי דיוקן קודרים, מכווצי גבינים.

שלח: "לישראל אין שום אסטרטגיה, מדינית וצבאית, להתמודדות עם אויביה הנוכחיים. … צה"ל לא בנה את עצמו מול המלחמה האמיתית שלפניו אלא מול מלחמה מדומה, שלא קיימת עוד…

אין הרתעה, כי יש להם הרבה פחות מה להפסיד ואין להם אחריות של ממש לאוכלוסייה; אין התרעה מודיעינית, כי המלחמות לא נובעות מהחלטה מודעת. למעשה, ברוב הפעמים מי שהפכה את המצב לעימות נרחב היתה ישראל. ואין הכרעה, כי הדרך היחידה להשיג אותה היא כיבוש כל השטח והישארות בו, וזה לא באמת משהו מעשי, לא בעזה ולא בלבנון."

ובכן, החדשות הגיעו עד ועדת החוץ והביטחון: אין הרתעה צבאית, לא בדרום ולא בצפון. דברים שנטחנו כאן לעייפה (למשל, כאן, כאן, כאן, כאן וכאן).

שלח צועד צעד אחד קדימה מתא"ל איתי וירוב, מפקד אוגדת עזה, שהודה בפה מלא שהמבצעים בעזה לא מייצרים וגם לא יכולים לייצר הרתעה (עמדה שחזר עליה גם אלוף יוסי בידץ, מפקד המכללות הצבאיות). וירוב עוד ניסה איכשהו לשכנע אותנו שהמבצע סיכל את הטרור. שלח מודה שמבחינת ירי הטילים, הכישלון היה ברור בזמן אמיתי:

"במלחמה עצמה, יותר ממחצית המטרות שהותקפו מהאוויר ברצועה היו או בתי משפחות של מפקדים בחמאס, כשהמפקדים עצמם מתחת לאדמה, או מחסני רקטות ובורות שיגור. ההפצצות הללו לא השיגו שום מטרה אפקטיבית ולא השפיעו על צמצום ירי הרקטות לעורף בזמן הלחימה… צה"ל הפציץ המון מטרות שהפגיעה בהן לא הביאה לתוצאה אפקטיבית. בפועל, צה"ל לא דיכא כלל את האש לעבר העורף הישראלי לאורך הלחימה."

ושוב: לא שלא ידענו. והרגשנו. ורצנו למרחבים המוגנים. ולא הבנו מה לעזאזל שוות כל ההפצצות על "מתקני החמאס" (אף מילה אגב על שוכני אותם בתים שהופגזו; על כך בהמשך). עכשיו, חצי שנה אחרי, בא שלח ומדליף לנו מסקנות סודיות מן הדרגים הכי גבוהים: לא הרתעה ולא סיכול ולא בטיח.

ואללה.

שנית, להקפיד שלא לערער על האידאולוגיה השלטת

האידאולוגיה השלטת היא שאין מנוס מעימותים צבאיים בעזה, והבעיה היא רק איך להיערך אליהם באופן מושכל יותר. האידאולוגיה השלטת היא שישראל אף פעם אינה חותרת להסלמה ולאמצעים אלימים, אלא רק "נגררת" אליהם כי החמאס מתחיל. שימו לב איך שלח, אינטילגנטי כל כך בניתוח הכשלים הטקטיים, כושל לגמרי בזיהוי המטרה האסטרטגית:

"איך אתה מסביר את ההתנהגות בזמן שובו אחים? אם מפנימים כבר שיש סכנה להתלקחות בעזה, האם היא נלקחת בחשבון כשמסלימים את המהלכים נגד חמאס בגדה? צה"ל עצר מאות פעילים של חמאס, בהם עשרות בכירים ויותר מ–50 משוחררי עסקת שליט, ופגע ברשתות אזרחיות של חמאס ברחבי הגדה, פעולה שלא היה לה שום קשר למאמץ לאתר את השלושה. למה בישראל מכריזים תוך כדי המבצע בגדה שהמטרה היא פירוק ממשלת הפיוס בין חמאס לפתח, כשברור שהפירוש המעשי של פירוק הממשלה יהיה חיסול הסיכוי לתשלום המשכורות בעזה ושבכך חמאס נדחק עוד יותר לקיר, בעודו ערוך לפעולה דרך מנהרה בכרם שלום?"

נו, למה? אתה באמת לא יודע, מר שלח, או לא רוצה, לא מעז לדעת? יום לאחר פרוץ "צוק איתן" ניתחתי את השקר המתגלגל של המבצע, שהחל ב"שובו אחים" בגדה והפך למתקפת טרור מדינתי על רצועת עזה, שגבתה את חייהם של יותר מ-1,500 אזרחים חפים מפשע. למה מכריזים בישראל, שואל שלח, שמטרת המבצע היא פירוק הפיוס? כי זאת היתה מטרתו, דה. שלח מסרב להכיר באמת הכואבת – ממשלת ישראל מבועתת מן האפשרות שהפיוס יצליח ומולה תעמוד חזית פלסטינית מאוחדת בעלת דרישות לאומיות ברורות. זה לא מהיום, פרצי האלימות הישראלים מתוזמנים יפה בדיוק כשהפת"ח והחמאס עומדים בפני פיוס. המטרה האסטרטגית שעומדת מאחורי המדיניות הישראלית היא תמיד זאת: לוודא שאין פרטנר. לאורה, מה ששלח תופס כאיוולת מתחוור כהיגיון ברזל. אם יש בדל סיכוי לפיוס – לקפד אותו; אם יש ניצוץ אלימות בצד השני – ללבות אותו. הכל הגיוני, שלח, רק אתה בסירובך לחבר את הנקודות נשאר לא הגיוני.

מה שעוד יותר עצוב זה שלשלח אין בעצם חזון מדיני מבטיח יותר מזה של נתניהו. כמעט בהסח דעת הוא פולט בראיון את המשפט הבא, שבתוכו הדגשתי שתי מלים קריטיות:

"סירובו של נתניהו ליזום מהלך אזורי, שבמסגרתו היה האינטרס של ישראל בריסון חמאס ובפירוז עזה במקביל לשיקומה, יצר מצב שבו חזרנו להתחלה."

ובכן, גם הריאליסט המפוכח עפר שלח מחזיק בתפיסה ההזויה הזאת, שהסדרה מול עזה מותנית בפירוז הרצועה. את הפנטזיה הילדותית הזאת הגו כמה גנרלים בדימוס במכון ללימודים אסטרטגיים ומאז היא ממוחזרת שוב ושוב, מימין ומשמאל. נשאל זאת בכנות: מישהו באמת מאמין שהחמאס אי פעם יסכים להתפרק מנשקו? יסכים שרצועת עזה תהיה מפורזת? ואולי נשאל להיפך: ישראל מתכננת להתפרק מנשקה בעתיד הקרוב? מה זה בכלל הקשקוש הזה, שצד אחד בעימות מזויין, חמוש עד שיניו במיטב הטכנולוגיה הצבאית העכשווית, כולל טייסות של מטוסי קרב ומל"טים וגייסות שריון וכוחות הנדסה וארטילריה וצוללות גרעיניות ומה לא, תובע מן הצד הנגדי, החלש ממנו בכמה סדרי גודל, שיוותר גם על מעט התחמושת שיש לו? מה יותר מגוחך כאן – החוצפה או התלישות מן המציאות?

זהו האיזון הקדוש של תפיסת הביטחון הישראלית: לנו כל כוח התקיפה, לכם אפס כוח התגוננות. לא תסכימו – אתם מחרחרי מלחמה!

ובכן, הם לא יסכימו, בואו נחסוך את הדמגוגיה. עזה לא תפורז מנשק אף פעם, עם או בלי הסכם. אויבים מרים לא הופכים להיפים שזורי פרחים בשערם עם חתימת ההסכם. הם משיגים את השלום בדרך של הרתעה הדדית, בקביעת סנקציות צבאיות על מי שמפר את ההסכם – ולא באמצעות כיתותם של מליוני טון פלדה וחומר נפץ לאתים ומזמרות. עצוב, אבל ככה זה. ההנהגה הישראלית שממשיכה למכור לציבור את הלוקש הזה של "פירוז עזה" יודעת זאת; גם שלח יודע זאת. ולכן אין פירוש אחר לקלישאת "פירוז עזה" זולת – אנחנו לא מוכנים להסדר. אנחנו קובעים תנאי פתיחה – פירוז עזה – ששום יריב צבאי, בשום מקום אחר, לא היה מסכים להם (ולא מדובר בארגון טרור בתוך שטחי מדינת ישראל; מדובר ביישות מדינית נפרדת, שנדרשת כאן להתפרק מנשקה אל מול בריון קשקשים טכנולוגי). ומי שקובע תנאי פתיחה כאלה – פניו אינם להסדרה מדינית, אלא רק להיערכות יעילה יותר לעימות האלים הבא. זהו, לא פחות ולא יותר, אופק החזון של עפר שלח.

שלישית, להתרחק מטיעונים מוסריים כמו מאש

שלח מודה בפשיטת הרגל של ההרתעה הישראלית: "יותר ממחצית המטרות שהותקפו מהאוויר ברצועה היו או בתי משפחות של מפקדים בחמאס, כשהמפקדים עצמם מתחת לאדמה, או מחסני רקטות ובורות שיגור. ההפצצות הללו לא השיגו שום מטרה אפקטיבית ולא השפיעו על צמצום ירי הרקטות לעורף בזמן הלחימה." הכל נכון. מה שזועק בהיעדרו הוא כמובן המחיר האנושי הנורא שנגבה מן הצד השני בשביל האין-הרתעה הזאת. ארגון "בצלם" בחן 70 אירועים כאלה, שבהם הופגזו בתים על יושביהם רק בגלל "הפללה" בעייתית שכזאת: כ-600 פלסטינים נהרגו בהם, 70% מהם קטינים, נשים או מעל גיל 60. משפחות שלמות נמחו כך מעל האדמה; שלח לא נשמע מוטרד מכך. פעם, לפני שנים לא כל כך רבות, העיתונאי עפר שלח דווקא כן חשב שזה מטריד שצה"ל יורה על אזרחים לא מעורבים. פעם הוא כתב כך:

"מדיניות האש ב"עופרת יצוקה", היא – ולא ירי מקומי בחפים מפשע – שצריכה לעמוד במרכז הדיון. בשבוע שעבר הציג אותה תא"ל (מיל') צבי פוגל, ששימש בתפקיד בכיר ב"עופרת יצוקה", במילים פשוטות: לאחר שצה"ל ירה לאזור שאליו עמד להיכנס ופיזר שם כרוזי אזהרה, מי שנשאר בשטח הפתוח נתפס לא-תמים, ובמילותיו של פוגל, "דמו בראשו". תוסיפו לזה את תפיסת "הבית המופלל", שלפיה מידע על נוכחותם של אנשי חמאס בתוך בית מספיק כדי להורות על הפצצתו, ואת ההנחיה לפיה מותר לגרש משפחות מבתיהן כמעט בכל נימוק – ולהוציא אותן לשטח הפתוח, שמי שנמצא בו כאמור נחשב למטרה לגיטימית – ותקבלו מדיניות ירי שבה פגיעה בחפים מפשע היא בלתי נמנעת."

כל זה היה ב"עופרת יצוקה". עפר שלח היה עיתונאי. ב"צוק איתן" צה"ל הרג פי שניים אזרחים לא מעורבים, מדיניות האש ודאי וודאי שלא היתה יותר זהירה, אבל הפוליטיקאי עפר שלח כבר נמצא במקום אחר. את נוהל "הקש בגג" – טיל קטן אל גג הבית דקות ספורות לפני שפצצה כבדה מחריבה אותו – הוא מגדיר כך בראיון החג ב"הארץ":

"פרקטיקה צבאית על סף האבסורד. מטוס קרב עושה סיבובים באוויר במשך זמן ארוך ומפעילים המון אמצעי צילום ותצפית, והכל בשביל להפיל בית של מ"פ בחמאס שאתה יודע שלא יהיה בבית. בתוך כך, ובצדק, אתה משקיע את כל המאמץ כדי לוודא שנשותיו וילדיו לא ייפגעו. ואחר כך פלא שאחרי המלחמה צריך לשקם את צי המטוסים מרוב שעות טיסה שבוזבזו. המאמץ הערכי ראוי לשבח, אבל השיטה מטורפת וכרוכה בהשקעה אדירה בשביל תוצאה קלושה. בזמן שהמטוסים חגים באוויר הטייסים לא מתאמנים. זו תורת מלחמה שלא מתכנסת לתוצאה הגיונית".

זהו טקסט מרתק, מופת של תעתוע חמקני. האם שלח מוטרד מהבטים מוסריים במחיקת משפחות שלמות? ברור, הנה, הוא אומר "בצדק", ו"מאמץ ערכי ראוי לשבח". אבל קשה שלא להתרשם שמה שמטריד אותו יותר הוא הבזבוז המשווע בשעות טיסה. התוצאה הלא הגיונית. ובקצרה – האיוולת, לא הרשע. אבל מה הוא מציע? נו, זה היופי שבתעתוע, שאין הצעה. נוכחות אנשי חמאס בסביבה אזרחית קולעת את צה"ל למצב בלתי אפשרי. המסקנה האמיתית, האמיצה מן המצב הזה היא שאסור בכלל להיכנס אליו. אין מוצא אנושי מן הצורך להפגיז ילדים ונשים. מי שיודע זאת ובכל זאת מפגיז מתייחס לחייהם באותה קלות דעת שארגון טרור עושה זאת. העיתונאי שלח, לפני 6 שנים, ידע זאת. הפוליטיקאי שלח שכח זאת, וכעת הוא מוטרד יותר מבזבוז שעות הטיסה. אפשר להסיק שאם בצה"ל יגבשו נוהל אזהרה חלופי, שלא יהיה כרוך בבזבוז משאבים שכזה, שלח יסמוך עליו את ידיו. גינוני המוסר יידחקו הצידה (הרי יש "התראה"), ושוב נוכל להפגיז שכונות מגורים מאוכלסות בצפיפות ללא ייסורי מצפון מעיקים.

ה"תמורה" שחלה בשלח לא צריכה להפתיע אף אחד, הפוליטיקה מעצבת את דובריה יותר משהם מעצבים אותה (וגם העיתונות ה"ביקורתית" מוציאה קולות מאנשים שלא בהכרח היו משמיעים בעמדה אחרת). אבל הדברים כן צריכים להדאיג את מי שעוד רואה בשלח ובמגזר שלו – ליברלים תל-אביביים רהוטים – מבשרים של אלטרנטיבה אמיתית לברוטליות הישראלית השגורה. ככל שזה תלוי בהם, הסיבוב הבא בעזה יהיה לא פחות מדמם. כל עוד הוא יתנהל תחת ריסון תקציבי, עם תהליך קבלת החלטות שקוף ומסודר, וילווה ברטוריקה של "הסדרה מדינית אחרי הפסקת האש" (שאינה מחוייבת לשום ויתור ישראלי משמעותי) – הם יהיו מבסוטים. הגופות בעזה ימשיכו להיערם, איכשהו, בדרך מסתורית ולא מובנת לנו, הגופות האלה יקימו עלינו את זעם הערבים והעולם כולו. אבל אז נהיה סוף סוף רשאים – הרי לא חרגנו מהתקציב! הרי הקבינט היה מעורב בכל המהלכים! – להאשים את הפלסטינים. ואולי זה כל שורש המחלוקת של שלח עם נתניהו: ראש הממשלה לא עשה מספיק כדי לבצר את הטיעון הישראלי שאין פרטנר פלסטיני.

רביעית, לוודא שהאחראים לא באמת ישלמו את המחיר

בתחילת הראיון מבהיר שלח למה הדברים הנוקבים שיש לו לומר על ראש הממשלה יוצאים בצורת ראיון עיתונאי ולא בצורת דו"ח של ועדת החוץ והביטחון:

"אין דו"ח של ועדת החוץ והביטחון וגם לא יהיה. התהליך נעצר כשהוכרזו הבחירות וההחלטה על כך מוסכמת גם עלי. היה ברור לכל חברי הוועדה שפרסום הדו"ח בזמן מערכת הבחירות היה מקבל הקשר פוליטי. ידענו שאין ביכולתם של חברי הליכוד בוועדה לחתום על מסקנות שתוקפות את תפקוד הממשלה, למרות שבזמן העבודה היתה בינינו תמימות דעים רחבה יחסית באשר לתוצאות המלחמה, בלי קשר לדעותינו הפוליטיות".

קשה להאמין שהפרשן הפוליטי עפר שלח היה שומע תירוץ כזה בלי לפרוץ בצחוק. "פרסום הדו"ח בזמן מערכת הבחירות היה מקבל הקשר פוליטי?" וגניזת הדו"ח איננה מעשה פוליטי פאר אקסלנס? מעשה פוליטי שתוצאתו היחידה, ואני גורס שגם מטרתו, היא איתרוגה של שדרת ההנהגה הישראלית שאחראית על חרפת "צוק איתן"?

השערות סומרות כאן מממדי הצביעות. מבצע "צוק איתן" כולו נהגה כמהלך פוליטי (שמטרתו לטרפד את הפיוס הפנים-פלסטיני); בזה אפילו שלח מכיר. התבטאויות חברי הקבינט במהלך המבצע, ששלח תוקף גם אותן, היו פוליטיות; הסטת התקציבים האדירים מיעדים חברתיים לביטחון – הנושא היקר לליבו של שלח – היא סוגיה פוליטית. ובכל הסיפור הזה, שלח מספר לעצמו ולנו שרק הדו"ח המקורי של ועדת החוץ והביטחון על "צוק איתן" היה אמור להיות "לא פוליטי"? ורק בגלל העיתוי שלו, במערכת הבחירות, הוא הפך ל"פוליטי"?

כל כך טהור וצדקני כאן הפוליטיקאי שלח, כל כך סולד מעירוב מלחמות עם פוליטיקה, שאפילו את הראיון הוא לא הסכים לקיים בזמן מערכת הבחירות. עמוס הראל מציין: "שלח ביקש לדחות את הראיון בחודשיים, עד לאחר הבחירות, כדי שלא להיראות כמי שמנסה להשפיע על תוצאותיהן באמצעות חקירת המלחמה."

כאן כבר הגענו למחוזות מעשיות העם, ולא מפתיע לראות שהקולגות לשעבר משתפים בה פעולה. שאלה פשוטה לי אל האדונים שלח והראל: האם היתה החלטה גורלית יותר בפוליטיקה הישראלית, בקדנציה האחרונה, מאשר ההחלטה לצאת למבצע "צוק איתן"? אם כך, מה זה הקשקוש הזה על כך שחקירת המבצע עלולה לקבל "הקשר פוליטי"? ההקשר כבר קיים, לא אתם קבעתם אותו, אתם ואנחנו הוטלנו לתוכו. ומה שחסר בתוכו, עדיין, הוא רק אמירת האמת. ומי שמתחמק ממנה, על אף שסמכותו החוקית לומר אותה, עושה מעשה לא פחות פוליטי ממי שאומר אותה בזמן אמת.

ומשמעותה הפוליטית של ההימנעות – הן מחקירה ודו"ח בזמן אמיתי, והן מראיון "נוקב" בזמן אמיתי – אינה אלא זאת: שלח איננו חפץ באמת לערער על שלטון האימים של נתניהו. הוא איננו חפץ באמת לתקוע מקלות בגלגליו. והרטוריקה הנאה על "לקיחת אחריות" של מנהיגים שכשלו מסתירה מאחוריה כוונות חלולות. גם המנהיג הקטן עפר שלח נשא באחריות, בתוקף תפקידו בוועדת החוץ והביטחון. ואחריותו היתה לחקור ולפרסם ממצאים בזמן אמת, לתפקד כזרועו הארוכה של הציבור במסדרונות השלטון החשאיים. אם הממצאים האלה היו חמורים כפי שהוא טוען כיום – אף כי המידע היה זמין כבר אז, שבועות ספורים לאחר תום המבצע – אז ודאי וודאי שהם היו רלבנטיים למערכת הבחירות.

"זה יקרה בהכרח עוד פעם", רועם אלינו שלח. ומה עשית בדיוק למנוע את זה? כשהיית שם בפנים, שתקת. אחרי שזה נגמר ולפני הבחירות שהיו יכולות אולי להסיט את מסלול הקטסטרופה, שוב שתקת. איפה אתה בכל הסיפור הזה, עפר שלח, בזמן שאינך מקפיד שלא לירות בתוך הנגמ"ש?

ציניקנים יגידו שהפוליטיקאי מ"יש עתיד" לא היה יכול להרשות לעצמו לשרוף גשרים אל הליכוד לפני שנודעו תוצאות הבחירות. אבל להערכתי מדובר במשהו עמוק יותר, זיקת מעמקים מושרשת בין אנשים מסוגו של שלח לבין המשטר כאן, זיקה שהופכת אותם לבשר מבשרו גם כשהם "משמיעים ביקורת נוקבת". עם או בלי בחירות, הביקורת של שלח בעצם לא נועדה לשנות; היא יוצאת לאוויר העולם כבר מפורקת מרעום, מנוטרלת מכל פוטנציאל רפורמיסטי. השיירה עוברת, הכלבים נובחים; הם רק מקפידים לא לנבוח בין שתיים לארבע ולא לגרום חלילה לסוסים לחדול מדהירתם.

חמישית, לוודא שהשערורייה האמיתית לא תדלוף לציבור

שלח עסק שנים רבות במערכת הביטחון, בתהליכי קבלת ההחלטות שלה, ובתקציב הביטחון. שם הוא קנה את המוניטין שלו כפרשן, ואפשר לומר שזה היה כרטיס הכניסה שלו לפוליטיקה. הבייבי שלו הוא ביזבוז המשאבים בצה"ל והצורך הדחוף בקיצוץ תקציבי. חודש בלבד אחרי תום "צוק איתן" הוא אמר:

"באופן שבו נעשית הפקת הלקחים מהמלחמה, כל תוספת לתקציב הביטחון תפגע קשות בתקציב המדינה ולא תוסיף דבר לבניין כוחו של צה"ל. צה"ל הוכיח שכאשר נותנים לו כסף, הוא לא יודע להתייעל וגם לא יודע לנצל אותו להיערך למלחמה שעשויה לעמוד בפניו בעתיד."

מלים כדורבנות. והנה, בראיון החג, חצי שנה אחרי תום המבצע, כשכל השיקולים "הפוליטיים" כביכול איבדו את תוקפם, מה עושה שלח כדי לקדם את הייעול התקציבי שבוער כל כך בעצמותיו? הוא משתף פעולה עם המערכת באחת משיטותיה המכוערות ביותר – הסוואת העלות התקציבית של מבצע "צוק איתן":

"במלחמה בעזה, כפי שדווח ב"הארץ", ניכר שימוש אדיר, מופרז בחלקו, באמצעי לחימה ובחימוש. הנתונים המלאים אסורים בפרסום."

את המשפט הזה כתב הראל, אבל גם שלח כמובן חתום עליו. כדרכם של המשפטים הקריטיים, הנקודות העיוורות של הראיון "הנוקב" הזה, הוא חולף כמעט בלי משים.

למה הנתונים אסורים בפרסום? שאלה מעניינת עד מאד. האם צה"ל חושב שיש צורך להסתיר מן החמאס את היקף אמצעי הלחימה שהופעלו נגדו? חה חה, החמאס הרי הרגיש אותם על בשרו. במהלך המבצע וגם אחריו פורסם, למעשה, לא מעט. במתקפה על שכונת שוג'עיה, במהלך יממה אחת (ה-20 ביולי 2014), המטיר צה"ל על השכונה כ-7,000 פגזים, בהם 120 פצצות של טון כל אחת. כמויות התחמושת שהוקצו למבצע היו דמיוניות: 43 אלף פגזי ארטילריה, 39 אלף פגזי טנקים, מליוני קליעים. התוספת לתקציב הביטחון, כתוצאה ישירה מן המבצע בלבד, הגיעה ל-13 מיליארד שקל. בחודשיים הקצרים שבין תום המבצע לבין ההכרזה על בחירות לכנסת (לא סמיכות אירועים מקרית בכלל) התנהלו דיונים סוערים על גובה התוספת הזאת לתקציב הביטחון. שלח היה בכולם. באיזה צד? לא ברור.

בראיון ל"הארץ" הוא אומר כך על "הנתונים האסורים בפרסום":

"זו השוואה לא הוגנת, אבל היא הכי טובה שיש לי. בשלושת השבועות הראשונים של כיבוש עיראק ב–2003, הצבא האמריקאי כבש ערים והשמיד 1,600 כלי רכב משוריינים של צבא עיראק, מחציתם טנקים. צה"ל לחם בעזה נגד אויב בלי כלים משוריינים, ספק אם חייליו ראו בעיניהם יותר מכמה מאות חמושים של חמאס. בממוצע טנק של צה"ל ירה פי שבעה פגזים ליום מטנק אמריקאי בעיראק. ירינו יותר טילים נגד טנקים מהקרקע מכפי שהאמריקאים ירו ופי שניים טילי הלפייר ממסוקים."

נשמע לכם ששלח מתוסכל? שהוא רוצה לראות את צה"ל מצמצם ולא מרחיב הוצאות שלא לצורך? אם כך שאלו נא אותו: מדוע הנתונים על כמות התחמושת שצה"ל שפך ב"צוק איתן", והעלויות שלה, אסורים לפרסום? ואל נא, אל תלהגו באוזנינו על ביטחון שדה. לא מדובר על תכניות מגירה אלא על אירועים שכבר קרו: הפגזים שוגרו, הכסף שולם. כעת הציבור עומד וממתין, ומנסה להבין: למה לעזאזל מערכת הביטחון צריכה כל כך הרבה כסף?

שלח היה יכול לעשות דבר פשוט מאד, לו רצה באמת לקדם את אג'נדת ההתייעלות שלו: הוא היה יכול למסור את הנתונים שבידיו לפרסום. ונא לא להתרגש מהצנזורה. כשפוליטיקאי רוצה, הוא יודע יפה לעקוף אותה. הוא יכול לפרסם בגלוי תחת הגנת החסינות שלו; הוא יכול להדליף, גם למקורות זרים; והוא יכול לאלץ את המערכת לפרסם בעצמה את הנתונים באמצעות לחץ עקיף (למשל, איום בפרסום מידע מביך, שאינו אסור). אבל שלח נהג כאן, כמו שכבר ראינו קודם, כחייל טוב: נצור פיך, אוזניים לכותל. רק שהכותל כאן הוא אנחנו, הציבור בכללותו, והפה ששלח נוצר מסתיר מידע בעל חשיבות עליונה: כיצד נוהגת מערכת הביטחון בכספים ששייכים לכולנו. מותר לנו לדעת מה היא עושה בהם בעיתות הפוגה ומותר לנו לדעת מה היא עושה בהם בעיתות קרב.

ממה נפשכם: עומד הפוליטיקאי וזועק: כל הטילים והפגזים שהורדנו שם היו לשווא, הם לא בלמו במאומה את ירי הטילים של החמאס. היה בזבוז נוראי. וזה יקרה שוב פעם. בלי ספק. חייבים לשנות את זה,  אבל הי, אני לא הולך להגיד לכם בכמה כסף מדובר. חס וחלילה שתדעו. כי מי יודע, אולי עוד תתעורר מחאה ציבורית רחבה, אולי עוד לאג'נדה שלי תהיה תהודה שכזאת שהיא אשכרה תחייב את כוהני הביטחון שלנו לקצץ משמעותית בתקציב.

ואז מה? יצאתי חייל רע. ואני בסך הכל חייל טוב. לא רוצה לזעזע את המערכת. לדבר – חופשי. להשפיע – חלילה.

זאת הדינמיקה, אותה שניות לכל אורך הדרך, ובאמת ששלח מייצג כאן פוליטיקאים רבים מן השורה. משמיעים ביקורת נוקבת, אך מסננים ממנה בקפדנות כל אלמנט שעלול באמת לטלטל את המערכת; מגוננים על הסטטוס קוו בזמן שעושים קולות של חשבון נפש. זאת הכלכלה הפוליטית של ישראל, כלכלה של סטגנציה מובטחת מראש.

מר שלח, הנח לנו, באמת. אל תלאה את אוזנינו בדיבורים על הצורך הדחוף ב"תיקון" של מערכת הביטחון. באותו ראיון גם השתלחת בחברי הקבינט: "זה מאפשר לביבי ולבוגי לנהל מבצע לבד ומאפשר לחברי הקבינט לצאת החוצה ולומר בחוסר אחריות דברים שסותרים את מה שהם עצמם אמרו בתוך החדר."

באמת, צבועים. דבר אחד בחדר ודבר אחר מחוצה לו. אבל אתה, לעומת זאת…

לקח או שניים לסיום

הציבור הישראלי צריך להתבגר סוף סוף. להפסיק להקשיב ללהג הפוליטי הרגיל ולבחון את המשמעות הפוליטית של הדברים. אין לי ספק שבראיון החג הזה עפר שלח ביצר עוד יותר את מעמדו כמבקר חריף וחשוב של מערכת הביטחון, ושמו נישא בהתפעלות בחוגי השמאל. כך גם הגיבו בשמאל לדברים המבישים שאמר מפקד אוגדת עזה, תא"ל איתי וירוב, שהודה שהוא מטיל את חייליו למערכה חסרת תוחלת, שכן אין הרתעה צבאית מול עזה. "בוגדים במדים" קראתי להם, שורה ארוכה של גנרלים שהתפכחו מאוחר מדי, פשטו מדים והתחילו להשמיע זמירות שלום. שלח איננו גנרל אבל גם הוא מקפיד להתפכח מאוחר מדי, לא דקה לפני הרגע המכריע שבו פרש מן התפקיד שבו, ורק בו, יכול היה להסיט קמעא את ספינת האבדון הישראלית, אבל אז הוא העדיף רק לשתוק.

מי שקושר לשלח כתרי אומץ עכשיו, מי שחושב שדבריו חשובים ולבטח יחלחלו גם לחלונות הגבוהים, לוקה באמנזיה חריפה או בציניות גמורה. כך גם אמרו על תא"ל גיורא ענבר, תא"ל אילן פז, אלוף גיורא איילנד ותא"ל איתי וירוב. ואלה רק מי שהתראיינו. הרוב פושט מדים ושומר את התובנות המרעישות שלו עמוק בבטן. כך או כך, הספינה ממשיכה בדרכה לאבדון, וראיונות ההתפכחות האלה מעלים אבק, נשכחים, מקוטלגים תחת הנהוני אנחה "דברים שרואים משם", מצהיבים באלבומי ה"אמרתי לכם", מנבאים את הבאים אחריהם, והבאים אחרי הבאים, שושלת מפוארת של כישלונות המשטר הישראלי להכיל בתוכו התנגדות אמיתית.

לשלח ולדומיו אני ממליץ לחזור שוב לראיון החשוב הזה עם מרדכי ציפורי, שמספר על חלקו בממשלת בגין במלחמת לבנון הראשונה. עד מותו ייסר אותו המצפון. אל תחשבו שאתים טובים ממנו, חכמים ממנו. אתם לא. ואל תחשבו שההכאה שלכם על החטא תהיה מובנת יותר, נסלחת יותר. היא לא. להיפך, אחריותכם כבדה משלו, כי לכם עומד ניסיון הסטורי מקיף יותר, שמכיל גם את כשלונו. אתם יכולתם להפיק לקח מן הדפוס החוזר ונשנה. ובכל זאת לא למדתם דבר.

הציבור הישראלי צריך להתבגר. הוא צריך להבין שהמשטר אינו יכול לשנות את עצמו מבפנים. לא משנה כמה הפנים שמפתים אותכם אל הקלפי משכנעות, אם מי שמאחוריהן צמח בתוך המערכת, הוא לא ימרוד נגדה. עפר שלח, מ"פ במילואים ועיתונאי בכלי תקשורת מרכזיים רוב חייו, התעצב בלב הקונצנזוס הישראלי; ממנו הוא ניזון ואליו הוא מדבר. לצפות ממנו שיוביל מהלך של צמצום תקציבי בצה"ל, ריסון החשיבה הצבאית, הגברת הפיקוח של החברה האזרחית על הצבא, חיזוק אלטרנטיבות לא אלימות לפיוס עם הפלסטינים – זה כמו לצפות מעץ מלבלב בבוסתן פרי לעקור את עצמו מן האדמה וללכת לחפש לו מדבר צחיח כבית. זה נגד הטבע וזה לא יקרה. האיש הרי הצטרף להצעת חוק (של יוני שטבון, יריב לוין ועוד) ששוללת מלגות סיוע מסטודנטים ש"השתמטו" משירות ב"צוק איתן". מהי הצעת החוק הזאת אם לא דריסה גסה של ההפרדה ההכרחית בין חובות צבאיות לזכויות אזרחיות? כיצד יכול אדם לתמוך בה בנשימה אחת ובנשימה אחרת לדרוש פיקוח אזרחי הדוק יותר על הצבא?

הציבור הישראלי צריך להתבגר. חלק מההתבגרות הזאת יהיה כרוך בניתוק כואב ממוקדי ההזדהות המדינתיים – שירות צבאי, ערוצי התקשורת המרכזיים, מדורות שבט למיניהן – וטיפוח של מוקדים מקומיים וקהילתיים במקומם. הציפיות מן הממסד יצנחו, וכך גם האכזבות. ראיונות כמו של שלח יחלפו בפיהוק. המבט והאנרגיות יופנו אל החברה האזרחית, שם גם ינבטו זרעי השינוי. אנשים שיצמחו שם ויסתננו למוקדי הכוח יוכלו באמת לטלטל את המערכת (ח"כ סתיו שפיר היא דוגמה כמעט יחידה לכך). אבל לא חייבים להסתנן כדי להשפיע; התנגדות למשטר יכולה להיות אפקטיבית מכל עמדה שהיא. המקרה של שלח דווקא מלמד עד כמה מסוכנת, לשוחרי החופש והשלום, נוכחותו בממסד של נציג שלהם לכאורה, שמדבר בשפתם לכאורה. שלח ודומיו בוועדות הכנסת, בדיונים של גופי המודיעין, בהצבעות על התקציב, אינם מאתגרים את מפלצת הביטחון הישראלית. להיפך, הם מאתרגים אותה, מבצרים אותה כנגד התנגדות אמיתית. הם מספקים לה שכפ"ץ יעיל מאין כמוהו – הביטוי של לנין היה "אדיוטים מועילים" – באשר הם מציגים לראווה את יכולת ההתבוננות העצמית שלה, הביקורת הפנימית, העובדה שלא משתיקים אף אחד.

כל זה יפה ומושך את העין, ומסתכם בסופו של דבר בכך שהאסון "יקרה בהכרח עוד פעם", כפי שמציין הפוליטיקאי-פרשן-שותף-לפשע עפר שלח.

75 תגובות

להגיב
  1. urizackhem / אפר 4 2015 18:11

    לעידן לנדו שלום וברכה, עופר שלח היה המדריך שלי בצופים, בשכבה של כיתה י' או י"א. אז הערכתי אותו. בספורט אני לא יודע אני אוטיסט בספורט. כשנבחר הוא וחבריו – לא הצבעתי עבורם, אבל ראיתי שם פנים רעננות. שלחתי לו, לפנינה תמנו שטה ולרות קלדרון אימייל בקשר לבדואים. אולי יעזרו. שלח לא ענה. תמנו שטה ענתה או שענו בשמה ואח"כ התקפלה. (כתבתי לה מכתב חריף). חוץ ממלל מסוגנן זו מפלגה חלולה. אה ושנאה לחרדים. יופי.  אז אולי הוא אינטיליגנט אבל נשאר דרעק קונסנזואלי. פוליטיקה חדשה? יותר כמו חרא על המדרכה.

    אני מאחל לך חג שמח, בריאות טובה ופרנסה טובה.

    אורי

    Uri ZACKHEM אורי זקהם

  2. עידן לנדו / אפר 4 2015 18:16

    אורי, כן, זה לא מפתיע אותי. אני לא מתלהב מהכינויים שהדבקת לו, אפשר גם בלעדיהם.

    על "יש עתיד" חבל להכביר מלים.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אפר 4 2015 18:27

    כל מילה!!!! אבל האטימות חוגגת. ונראה שתמשיך לחגוג. או במילות חושך העמים: כן, אבל איראן….

  4. מעין / אפר 4 2015 19:29

    עידן, מהסיפא של דבריך אני מבינה שאתה אנרכיסט – הפסקת לצפות מהשלטון להשתפר אי פעם ואתה תולה את תקוותך ב"חוגים מקומיים" (מה שזה לא יהיה). אני יותר אופטימית ממך. ברור לי שהיית רוצה לראות ביקורת חריפה הרבה יותר, אבל קשה להפריז בסיכון שלוקח על עצמו איש מיינסטרים שמתבטא כך. יש לך מושג עם כמה אנשים משפיעים הוא מסתבך? אני חושבת שלעצם החדירה של דעות כאלה, על האיוולת של תפיסת הלחימה וההרתעה של ישראל, ללב הקונצנזוס ולכנסת יש הרבה משמעות. עוד זרע ועוד זרע ובסוף השינוי ינבוט. בכל כנסת חדשה יש פחות ביטחוניסטים מהקודמת. בסוף נגיע.

  5. עידן לנדו / אפר 4 2015 19:48

    מעין,

    שלח לא הסתבך עם אף אחד, זאת קריאה שגויה של הראיון. הוא גם נזהר לא לנקוב באף שם של אחראי למעט נתניהו וברק. באחריות – מעמדו רק התחזק. כך היה גם עם "מתפכחים" קודמים, אף אחד מהם לא שרף גשרים. גיורא איילנד למשל – תגגלי ותגלי כמה האיש מקושר במרכזי הכוח. גיורא ענבר, איש שמאל יותר מובהק (חפשי בקישורים אצלי על "הגנרלים שהתפכחו" את ראיון ההתפכחות שלו) – צועד ממנכ"לות למנכ"לות.

    השיטה עובדת יופי, כולם מרוויחים ממנה. והיא גם עובדת עלייך, מסתבר.

  6. מעין / אפר 4 2015 19:54

    נו, ונניח שאני פתיה ואתה צודק. אז מה אתה מציע? להתייאש ולהשליך את יהבנו על 'בצלם'? איך זה שונה ממי שלא מצביע, כי כל מפלגה היא חלק מ'השיטה'? בניגוד אליך, אותי זה מעודד לראות שגם פרגמטיסט כמו שלח, שחיי עזתים לא מעניינים אותו, חושב שהלחימה בעזה הייתה כשלון. עם פגיעה בחפים מפשע לא הולכים למכולת ( או משכנעים את הקונצנזוס הישראלי(.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אפר 4 2015 20:26

    אני דווקא מתפעלת מהבקורת השקולה והעניינית של עופר שלח, ומסתייגת, למעשה מתעבת, את ההשתלחות הצפויה כל כך, ואכן הקלישאתית, של מי שאמורים לייצג פתיחות דיאלוגית עם האחר, גם אם האחר אינו משתייך לאירגון החיזבאללה
    שוש

  8. עידן לנדו / אפר 4 2015 20:38

    שוש, כתבתי יותר מ-3,000 מילה שמנסות להסביר למה הביקורת של שלח לא אפקטיבית ולא אמיצה. ה"התפעלות" שלך היא לא טיעון, ולכן גם לא ראויה להתייחסות.

    מעין: אני לא אפתח כאן דיון נפרד, שרק נרמז בסוף, על מה האפשרויות שעומדות בפני השמאל היום. זה נושא שעסקתי בו לא פעם בכל פעם שכתבתי על מאבקים חברתיים (יש תגיות משמאל, מאבקים חברתיים והחברה האזרחית – את יכולה להיכנס ולהתרשם). אני לא מציע להתייאש, וזה די מצחיק שאת חושבת כך אחרי שקראת פוסט כל כך ארוך. מיואשים לא מקדישים זמן כה רב לכתיבה פוליטית. אנשים כמוך אולי רואים את כל הפוליטיקה דרך חור הגרוש של המפלגות והבחירות; אנשים כמוני לא. והדברים נכתבו כבר במקומות אחרים, למשל:

    https://idanlandau.com/2013/01/24/no-vision-people-revenge/
    https://idanlandau.com/2011/09/08/public-says-goodbye-to-media/
    https://idanlandau.com/2012/10/16/at-last-freedom-of-movement-in-jordan-valley/

    הנצחונות המעטים, והיחידים, של השמאל בישראל – כולם הגיעו מחוץ לכנסת. אלה פסיקות בית משפט בעקבות עתירות של האגודה לזכויות האזרח או עדאלה או רבנים שומרי משפט, אלה הקלות כלפי הפלסטינים כתוצאה מהטרדות של בצלם או גישה. במבט המרוחק של השמאל הליברלי אלה הם נצחונות אפורים, משעממים, שלא משנים כלום בתמונה הגדולה; הבעיה הפעוטה היא שאותו שמאל ליברלי לא עושה אפילו את זה כדי לשנות את התמונה הגדולה, להיפך, רק שולח לכנסת אנשים כמו שלח שעוזרים להנציח אותה. ומבחינת קורבנות הכיבוש, כל הישג קטן ואפור כזה יכול לשנות את החיים מקצה לקצה. וישנה גם תנועת החרם, שמשפיעה רבות מאד על המדיניות הישראלית.

    אפשר להצביע על השגים משמעותיים הרבה יותר בזירה החברתית והסביבתית – מאבק הגז, הדיור הציבורי – שגם בהם הבלוג הזה עסק. גם שם – הכנסת היא האחרונה לשמוע על השינוי, חותמת גומי ולא מחולל רפורמה. המאבקים האלה מפריכים עוד מיתוס של יושבי הקרנות – שכדי לשנות צריך להפוך לרוב. גוש אמונים ידע שזה לא נכון (ואכן שינה), וגם השמאל האקטיביסטי יודע את זה.

  9. igalsarna / אפר 4 2015 20:55

    כמה מדויק. מפחיד. כבוד גדול ש/לך. עידן

  10. ujanissary / אפר 4 2015 22:05

    הערת שוליים. כקצין צנחנים ואיש יש עתיד שלח מהווה את האנטי תזה "לסמול ההזוי". אם סוחטים מדבריו את הבלתי הזוי (לכאורה) הרי התמצית היא הודאה באשמת ממשלת נתניהו (קדנציה שלישית) במספר סעיפים: א) כישלון צוק איתן ב) אובססיה איראנית ג) העדר תכנית פעולה ומדיניות בשאלה המרכזית העומדת לפני ישראל – הסכסוך עם הפלסטינים ד) גלגול של הכשל לקדנציה הבאה במסווה הבחירות. אם זה מספק תחמושת למפלגתו של לפיד לשבת באופוזיציה לממשלת ימין דתית לאומנית אולי הרווחנו כאן רווח פוליטי ממשי.

  11. עידן לנדו / אפר 4 2015 22:09

    אופוזיציה דמיקולו. כמו ציפי לבני – הרבה רעש וצלצולים. "יש עתיד" תתמוך במבצע הבא, מספסלי האופוזיציה. עוד לא קמה המפלגה הציונית שהתייצבה אל מול תופי המלחמה. אחרי שסופרים את הגופות, כולם חכמים.

  12. נימרוד / אפר 4 2015 22:30

    עידן, האם אתה באמת מאמין שיש לנו סיכוי לנצח ולשנות מדיניות ביטחון תוקפנית שקיימת כבר מקום המדינה?

    אני חושב על "האחות הבכורה" שלנו (ארצות הברית) ועל הכישלון של תנועות השלום שהיו בה שלא הצליחו למנוע מלחמות ומבצעים אימפריאליסטים בפילפינים (1898) או בהאיטי (1915), וייטנאם בשנות השישים או ניקרגואה בשנות ה-80. ומיותר לציין את עירק ואפגניסטן.

    איך אנחנו אי-פעם נצליח לשנות כאן משהו שרוב הציבור תופס את המדינה כקורבן ולא מכיר או מתעניין בהיסטוריה של מדיניות הביטחון שלנו (למשל, אני בספק אם יותר ממאה אנשים יודעים שעשינו טבח בעזה במלחמת קדש ושחטנו לפחות 500 אזרחים כנקמה על פעולות הפדאיון).

    איך שאני רואה את זה, כל עוד שהאידיאולגיה הדומננטית היא ציונות, מדיניות הביטחון שלנו תהיה תוקפנית וברברית.
    אני לא רואה סימנים מעודדים שהמצב הולך להשתנות בקרוב, ואני רק סופר את הזמן עד הטבח הבא שלנו בעזה.
    אני כבר על סף ייאוש.

  13. עידן לנדו / אפר 4 2015 22:37

    נמרוד, אני לא שש לשיחות כאלה בבלוג. בעצם, גם לא בחיים. זה גולש מהר מאד לרחמים עצמיים וייאוש ומשיכת ידיים. תמיד יש את ברלין, לא?

    תגדיר "לנצח". אני לא יודע מה זה ניצחון. האם אתה יודע כמה שנים ארה"ב עוד היתה נשארת בוויטנאם וכמה עוד אלפי אנשים היו נהרגים שם אלמלא תנועת המחאה? האם אתה יודע איך היתה מתפתחת מלחמת לבנון הראשונה אלמלא הסירוב והמחאה? אין תשובות לשאלות האלה. לעומת זאת, יש שאלות ממוקדות יותר שקל לענות עליהן: מה יעשה אזרח ישראלי הגון שמסיבה זו או אחרת נקלע למקום הזה, בזמן הזה? יעצום עיניים, ישתוק, יקונן על מר גורלו, או אולי ימחה ככל יכולתו?

  14. ujanissary / אפר 4 2015 22:52

    כן נכון, דמיקוּלוּ, אבל יותר טוב מלא כלום.

  15. עידן לנדו / אפר 4 2015 22:54

    לא, דווקא פחות טוב. זה "אפקט השכפ"ץ" שדיברתי עליו בסוף. "מתונים" שמכשירים שרצים של "קיצונים". עדיף לא כלום.

  16. אלי א. / אפר 4 2015 23:06

    תודה עידן.
    הראיון הזה בהחלט נזקק לתגובה הולמת.
    אני גאה להגיד שלא הצלחתי לקרוא אותו עד סופו מרוב שעמום. לא בשביל להשוויץ, בעבר בלעתי שני ספרים של שלח, קוור-טו-קוור (בומרנג ושבויים בלבנון) אבל היה לי די. אמנם העניין האישי הוא לא העניין כאן, אבל בכל זאת, המקרה של שלח מיוחד כי הוא מייצג סיפור הפוך מהרגיל. במקום גנרל שהתפכח, כאן יש עיתונאי עם דעות רדיקליות (יש לי נימוק, מיד), שעובר תהליך התקרנפות תוך כניסה למפלגה של חברו הטוב והלאומן. עכשיו מבליחה שוב דמותו הישנה במן תהליך רהיבילטציה אופוזיציוני, עם דימוי עצמי של הילד עם אצבע בסכר (בעיה אחת: כבר אין חור ואין סכר, הילד סתם עומד עם אצבע).
    ההתקרנפות של שלח לא התחילה בראיון הזה. "הבגידה" הראשונה שלו הייתה ברעיונות האנטי-מילטריסטיים שהוא העלה על נס לאורך הקריירה העיתונאית. לדעתי ברעיונות האלה הייתה טמונה הרדיקליות שלו. אני חושב ששלח ביטא ניסיון כן לאזרח את החברה הישראלית, ולכן הוא גם הוקע על ידי בן דרור ודומיו כלא-מספיק ציוני. לצערי אין לי קישורים למאמרים כדי להוכיח את זה, אבל אני זוכר היטב מה קראתי. המיליטריזם הגס (והמוזר) של יש עתיד, ששלח הוא משגריריו הבולטים הוא כבר חתיכת נסיגה מהעמדות שלו כעיתונאי.
    בטח אפשר להבין שאני לוקח את שלח ללב. הסיבה היא שאני ממש זוכר את חווית הקריאה בבומרנג (לטעמי הספר הפוליטי הכי חשוב שנכתב בעברית בשנות האלפיים). בתור סטודנט צעיר זה היה מטלטל. ממש. בסך הכל ספר תחקירים סטנדרטי, אבל כנראה שהיה משהו בלהתבגר אל תוך האינתיפאדה השנייה שהיה מסמם במיוחד (כדאי להזכיר שזו הייתה מלחמה שאחריה לא היה שום "תהליך התפכחות לאומי" בניגוד ל-73 ולבנון. אחרי האינתיפאדה השנייה למעשה נגמרה ההיסטוריה של מדינת ישראל ועברנו לתחום המיתולוגיה הטהורה). אז פשוט לקרוא תמונה קצת יותר מלאה של מה שקרה כאן היה חתיכת שוק וגם התחלה של תהליך ארוך של פקיחת עיניים. אם קוראים את בומרנג, הראיון הזה מקבל הקשר אחר ואפשר לקרוא אותו לא כזעקת התגלות חדה ונוקבת אלא כחלק מתהליך רפיטטיבי טקסי מעגלי. טיהור בקיצור.
    טוב מרוב שלקחתי ללב גם כתבתי על זה משהו לפני כמה זמן.
    אפשר לעיין כאן 🙂
    https://haemori.wordpress.com/2015/03/17/%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%96%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%94/

  17. אבי גרפינקל / אפר 4 2015 23:17

    מטרת מבצע "שובו אחים" היתה להחליש את החמאס בגדה. זו מטרה שמי ששואף להסדר עם הפלסטינים צריך להסכים לה. אם חמאס ישתלט על הגדה, לנוכח האידיאולוגיה הג'יהדיסטית שלו, אכן לא יהיה פרטנר. להגדיר את המטרה הזאת כ"פוליטית" באותו מובן ששלח מגדיר את ועדת החקירה של "צוק איתן" כפוליטית זו אי הבנה.
    מה שמוביל לנקודה הבאה: בניגוד לדבריך, שלח לא אמר בשום מקום שרק החקירה היא פוליטית. המילה "רק" היא תוספת שלך. שלח נימק את אי החקירה בכך שחברי ליכוד לא יסמכו את ידיהם על מסקנות ביקורתיות כי לא ירצו להזיק לעצמם ולמפלגתם. במובן הזה, ורק במובן הזה, מדובר בחקירה "פוליטית", כלומר חקירה שאם היא תיערך ברצינות יהיו לה השלכות פוליטיות שליליות על הימין, ולכן היא לא תיערך ברצינות, ולכן אין טעם לערוך אותה כלל.

  18. עידן לנדו / אפר 4 2015 23:23

    תודה, אלי. אני בכלל לא מזלזל בצד הביוגרפי, רק חושב שהוא לא קריטי להבנת התופעה של שלח; ולראיה, שאפשר לשים אותה ברצף אחד עם רשימת הגנרלים, בעלי ביוגרפיה הפוכה משלו, ולקבל תמונה קוהרנטית לגמרי. בבלשנות מבחינים בין ניתוח דיאכרוני לניתוח סינכרוני; האחד לא גורע מחברו.

    הכרתי במעורפל את הרעיונות של שלח על "איזרוח" הצבא. כמו שאמרתי, הוא היה באיזור הסימפטיה שלי. אף פעם לא ממש טילטל (בשביל זה היו עמוס קינן וב. מיכאל). בעקבות התגובה שלך מצאתי ראיון על הספר ה"מהפכני" ההוא:
    http://www.haaretz.co.il/1.911559

    בין השאר, הוא אומר שם: "אני לא סומך על חברי הכנסת היום. מי רוצה להיות חבר כנסת? אתה רוצה להיות חבר כנסת?". לא נגענו.

  19. עידן לנדו / אפר 4 2015 23:30

    אבי,

    רק מתוך תפיסת אדנות טבעית ובלתי מודעת יכולים ישראלים לדבר בניחותא על "החלשת החמאס" כיעד מדיני ישראלי. שווה בנפשך שהפלסטינים היו מדברים על "החלשת הבית היהודי וישראל ביתנו" כיעד מדיני פלסטיני. עם כל הכבוד – זה לא עסקנו איך הפלסטינים מייצגים את עצמם. עסקנו הוא שתהיה כתובת ברורה ומקובלת על כל העם הפלסטיני. למרבה הצער, הרשות איננה כזאת (לא מעט, אולי בעיקר, הודות לפעילותנו הנמרצת, מה ששומט את הקרקע מתחת טיעונך). בכל קונסטלציה ריאלית, כל הפלגים בחברה הפלסטינים יהיו מיוצגים בממשלה שתישא ותיתן איתנו. אנחנו לא נחליט על נציגיהם והם לא על נציגינו. קודם שנפנים את העקרון הדמוקרטי הבסיסי הזה, אחרי זה נתחיל אולי לדבר על שלום.

    הנקודה השניה: שלח לא מופקד על הח"כים של הליכוד ולא חייב לרקוד לפי החליל שלהם. העובדה שהוא ממהר כל כך להצדיק את הרציונל שלהם, ללא מילת ביקורת מצידו, מוכיחה שהוא בעצם מבין אותם לגמרי (כפי שהוא אומר – "ההחלטה על כך מוסכמת גם עלי"). הוא תופס את עצמו ואותם באותה סירה; וזה בדיוק שורש הבעיה, להשקפתי. בשום מקום בראיון שלח לא מדבר כנציג הציבור, אלא רק כנציג השלטון. היו לו כמה וכמה דרכים להתמודד עם התנגדות הח"כים של הליכוד לפרסום דו"ח כל כך חשוב על המלחמה. הקיצונית שבהן היא לשבור את הכלים – לא לשתף פעולה. או להדליף ממצאים חלקיים. או ליצור משבר קואליציוני. הוא בחר בדרך הנרצעת מכל – להסכים מיד ולשתוק. למה? כי הוא באמת מאמין ש"לא יורים בתוך הנגמ"ש".

  20. יוסי נחמיאס / אפר 4 2015 23:32

    מבין את אי-המרוצות שלך מעופר שלח, בסה"כ דמות הצבר מעידן מתבכיינים יורים ומתבכיינים שנית, אבל אתה לא בדיוק בר סמכא בצבאיות. כך שבעוד שאת הביקורת שלך בתחום האזרחות הלקויה, אני מבין, די ברור לי שאינך מכיר את גבולות החלות והפג תוקף של טענתך כשזאת מגיעה למהלכים צבאיים.

  21. עידן לנדו / אפר 4 2015 23:37

    יוסי, ביקורת כללית ולא מנומקת. מה בדיוק אני לא מבין בתחום הצבאי?

    למשל, עוד לפני 6 שנים לא הבנתי שאין שום אפשרות להרתיע את החמאס בדרך צבאית. וגם שנה אחרי, ושנה אחרי, והקישורים מצורפים כולם בפוסט. שוב ושוב כתבתי באריכות, מתוך חוסר הבנתי הצבאית כמובן, למה מדובר בפנטזיה חסרת תוקף, חסרת אחריות ונפשעת כלפי תושבי הדרום במיוחד. והנה, כמה וכמה מומחים צבאיים בדרגות תת-אלוף ואלוף (גם הם מקושרים בפוסט) מצטרפים לדעתי הלא מבוססת בעליל. כמובן – מצטרפים כשכבר אי אפשר להכחיש אותה, וגם אי אפשר להחזיר לחיים את אלפי הרוגי החינם. להם אני משער שאתה מאמין בעיניים עצומות. אוקיי, תאמין להם ולא לי.

  22. אלי א. / אפר 4 2015 23:41

    תודה. את הספר שלו על אזרוח הצבא דווקא לא קראתי, אבל הנה עוד ציטוט מעניין מהראיון:

    "אנחנו קהילה שאין לה דבר מן המשותף פרט לחרדות הביטחוניות. […] יש לך ילדים במערכת החינוך? נו, אז אתה יודע בעצמך. התחליף הוא סדר יום אזרחי. איך יוצרים סדר יום כזה? צריך להגדיר ישראלי לא רק על פי השירות הצבאי שלו, הגדרה שמיד מוציאה החוצה את הערבים והחרדים"

    וזה ממישהו שהתחיל את מסע הבחירות שלו ב-2013 בבקו"ם.

  23. אבי גרפינקל / אפר 4 2015 23:49

    החלשת יריב שמטרתו המוצהרת היא להשמידי אינה תוצאה של אדנות, אלא של רצון פשוט ולגיטימי לשימור עצמי.
    אין לי צורך לשער בנפשי דיבור פלסטיני על החלשת מפלגות ישראליות מסוימות שמרחיקות את השלום. דיבור כזה מתקיים כל הזמן, הוא לגיטימי לחלוטין ואני לא רואה בו ביטוי לאדנות פלסטינית עלינו.
    עסקנו, ובוודאי עסקו של כל מי שרוצה בשלום, אינו רק בכתובת ברורה ומקובלת על כל העם הפלסטיני, אלא גם בכך שהכתובת הזאת לא תכלול אידיאולוגיה אנטישמית.
    עקרונות דמוקרטיים בסיסיים יש הרבה. השלמה עם החמאס עומדת בניגוד לרובם.
    לגבי אי היותו של שלח מופקד על הח"כים של הליכוד, לא כתבתי אחרת. ניסיתי רק להנהיר את שימושו במושג "פוליטי" כהסבר מדוע לא ניתן לצפות לחקירה רצינית מצד חוקרים שאמורים להיפגע ממסקנות של חקירה כזאת.

  24. סמדר / אפר 5 2015 00:01

    עידן, אני חייבת לציין שהקריאה שאתה מציע לראיון של שלח היא מעניינת ומרתקת מאוד. שונה ואחרת.

    מכאן מבקשת להתייחס לתגובה שלך, מעיין – מאוד מתסכל הנסיון להתעקש ולהנמיך את הדיון לשאלות כגון: "אז מה אתה מציע? להתייאש ולהשליך את יהבנו על 'בצלם'? איך זה שונה ממי שלא מצביע, כי כל מפלגה היא חלק מ'השיטה'?" – עם עמדה כמו שלך המתאפיינת בכניעות, רפיסות וחוסר היכולת לקחת אחריות, גם אני עצמי הייתי מתייאשת שהרי הכניעה והייאוש הם שני הצדדים של אותו מטבע. מה את בעצם שואלת (בהנחה שאת באמת שואלת כאן משהו)? – אין כאן הצעות פרקטיות ויישומיות לפתרון בעיות בחיים, יש כאן הצעה לנסות ולהבין איך פועלת השיטה כחלופה וכאלטרנטיבה לחזרה הבלתי פוסקת על אמירות מייאשות, כגון זו שלך: ש"כל מפלגה היא חלק מהשיטה" – הרי ברור שכך הוא שהרי המפלגות הן נגזרת של השיטה שאותה אנו מנסים להבין. על כך ראוי לומר: המיואש בייאושו מייאש!
    יש כאן הצעה לקריאה חתרנית נגד הטקסט שמטרתה לחשוף בפנינו את המנגנונים שעל בסיסם מפעילים עלינו הפוליטיקאים (באי כוחו של הממסד) את המניפולציות המוכרות והידועות; במקרה שלפנינו, באמצעות ראיון שממבט ראשון נראה מפוכח ושובר שתיקה אך דרך הקריאה שמציע עידן מתגלה כעוד טקסט (מסוכן לא פחות) המשחזר את אותן אמירות שמטרתן לשמש אופיום להמונים.
    זאת ועוד, את כותבת: "אותי זה מעודד לראות שגם פרגמטיסט כמו שלח, שחיי עזתים לא מעניינים אותו, חושב שהלחימה בעזה הייתה כשלון" – ממה את בדיוק מתעודדת? – מזה ששלח חושב שהלחימה הייתה כישלון?! לאן זה מקדם אותך כאזרחית? מה זה תורם לנו כעם? – אותי מטרידה עד מאוד הקלות הבלתי נסבלת בה את פוסחת על האמירה שאת בעצמך מציינת ש"חיי העזתיים לא מעניינים אותו" (את שלח). ראוי שתפני לשולי הדברים שלך מקום טוב במרכז: זו הנקודה העיקרית וכבדת המשקל הראויה להתייחסותך הרצינית. היא זו שאמורה להטריד אותך עשרות מונים יותר – כי מי שחיי העזתים לא מעניינים אותו, לא יתעניין גם בחייך שלך ובחיי היקרים לך מחר בבוקר: אין זה אלא הצד ההופכי של אותה אמירה בדיוק!

    לסיכום – אין כאן מתכונים מנצחים לעוגות כשרות לפסח, אלא נסיון להבין מושגים כמו עבדות וחירות; זה הכוח של הבלוג הזה ובכך מסומנת גם האחרות והשונות שלו ביחס לאחרים. היכולת להבין זאת היא היכולת לגעת בדברים!

  25. ujanissary / אפר 5 2015 00:39

    אין ספק שמועדים להכשרת השרצים אך גם יכולים להפיל את הממשלה… ואולי אף ימשיכו להתנגד לחוק הלאום וכו'. ובינתיים נצרב בתודעה שמקדנציה לקדנציה וממבצע רצח אחד לשני מגלגלים את הכישלון לממשלה הבאה. עם שינוי תודעתי יכול להכנס קצת אור ואפשר יהיה להתחיל לראות סימנים של אופק. זה ביחד עם הלחץ מבחוץ יכול ליצר ביקוש לחלופה. אמנם נס גדול לא יקרה — אחרי הכל מאחורי הציונות עומדת תעשית השואה — אך יש תקווה…

  26. גיל / אפר 5 2015 01:09

    לי נראה ששלח דווקא יסכים עם רוב הדברים שכתבת כאן. הוא ממתן את הדברים כי הוא פוליטיקאי שלא רוצה להפוך ללא רלוונטי במציאות הישראלית אבל אני דווקא קורא מעבר לשורות שהוא די מיואש. הוא מסביר למה למחאה שלו אין ממש רלוונטיות כי נתניהו אחראי לכל ההחלטות.

    לגבי פיזור הועדה ואי אמירת הדברים בתקופת הבחירות אני מסכים עם אבי גרפינקל. די ברור שבזמן מערכת הבחירות כל אמירה של שלח הייתה נתפסת כחלק מהתעמולה ולא מתקבלת כאמת אובייקטיבית ולכן הסכמות שיגיעו עליהם עכשיו וראיון איתו כשאין לו כביכול מה להרוויח יתפסו אמינים יותר. אני מסכים שהדברים היו צריכים להאמר גם בזמן מערכת הבחירות אבל כאן נכנסים שיקולים אלקטורליים כנראה ופחות הרצון להכנס לממשלת נתניהו.

  27. yaelhever / אפר 5 2015 01:19

    "הציבור הישראלי צריך להתבגר. חלק מההתבגרות הזאת יהיה כרוך בניתוק כואב ממוקדי ההזדהות המדינתיים – שירות צבאי, ערוצי התקשורת המרכזיים, מדורות שבט למיניהן – וטיפוח של מוקדים מקומיים וקהילתיים במקומם." מאוד מסכימה עם הרשומה ובעיקר עם המסקנה לעיל. חוששתני שאני עברתי התפכחות כבר לפני מלחמות רבות ועל כן אני רוצה להוסיף מה שאני שבה ואומרת: התפכחות היא אי שיתוף פעולה עם הבחירות. כי הבחירות הן עופר שלח – במקרה הטוב. אי אפשר אחרת. ראיתי את העופר שלחים האלה באים והולכים עוד מימי בגין. סירוב הצבעה הוא אחד התהליכים שיכולים ליצור שינוי אמיתי. כי שינוי אינו יכול לבוא מבפנים, כמו שמראה עופר שלח, או כל ח"כית אחרת. ויש עוד התפכחות חשובה, שאני עובדת עליה עם עצמי: לחדול מנקיטת לשון "אנחנו". אנחנו טבחנו. אנחנו הפצצנו. אנחנו נרשה לפלסטיניות. לא. זה לא אנחנו. זה הן (ההנהגה, התקשורת, הממסד). ואילו אנו, אנחנו מתנגדות. אנחנו לא בעסק. זה קשה. גם לשוני נכשלת בזאת, אבל זהו תהליך הכרחי לשם התנתקות מהרשע הזה. שינוי תודעה. אימרו מעתה: כן, תהיה עוד מלחמה בקרוב. כן, תהיינה עוד בחירות שקריות שיולידו עוד מלחמות ועוד עופר שלחים למיניהם. אבל אנחנו לא נהיה שם. זה לא אנחנו. זה הן. ולאט לאט ישתנה הלוך הדעות. וכמובן, יש להדיר את רגלינו מהצבא. אין מלחמה ללא חיילות. אני, למשל, לא בטוחה שהייתי שולחת את בנותי לבית הספר בישרעל. עם פינת ההנצחה שמזכירה לאן מועדות פניהן . עם טקסי הזיכרון (כנ"ל), עם כל החינוך השקרי. בזמנו, כשילדי הלכו לבית הספר, עוד הייתי ציונית. היום זה נראה לי בלתי נסבל. אופציית ברלין כבר כאן. כי גם הן, חלילה, עוד עלולות לומר "אנחנו", להצביע לעופר שלח ולהשתתף בצבא הכיבוש.

  28. corinnahasofferett / אפר 5 2015 01:19

    הלקח האחד לפוליטיקאים: אם אינך דובר אמת בזמן אמת, אתה נזרק מן הבימה.
    זה לא חל על ביבי.

  29. יואב / אפר 5 2015 04:56

    נראה לי שפיספסת לחלוטין את מה ששלח אומר. למיטב הבנתי שלח לא בא מהפוזיציה של איש ביטחון ש"התפקח" אלא מהפוזיציה של פרשן לשעבר שעבר לצד השני, וראה כמה הוא צדק כשהוא היה פרשן.

    בוודאי ששלח "יודע למה", ברור שהוא חש שהמעשים שישראל עשתה בעזה הם בלתי מוסריים, ברור לשלח לחלוטין שגניזת הדו"ח היתה מעשה פוליטי, אבל את הראיון הזה הוא לא רוצה לתת כעוד איש שמאל שתוקף את הליכוד, משום שהוא יודע שאז אף אחד לא יקרא אותו וסתם יקטלגו אותו כמו שמקטלגים את מליון אנשי השמאל האחרים שאומרים את אותו הדבר, כעוד סמולני שנגד צה"ל ו/או הליכוד ו/או מדינת ישראל. אבל, בצורה הזאת, כשהוא מביא את העובדות הקרות ומשאיר את המסקנות לקוראים, הוא מצליח לבקר את הקואליציה (בה הוא היה חבר) באופן הרבה יותר מוצלח מסתם להאכיל את הקוראים שלו במסקנות המתבקשות.

    נראה לי שלשלח יש קצת יותר מידי הערכה לאינטליגנציה של הקוראים, ורובם פיספסו לגמרי את מה שהוא ניסה להגיד, אבל מצד שני, כשאני משווה את הגישה הזאת לגישה ההפוכה שבה אתה מחזיק, אני מעדיף את שלח. קצת פחות תופים, היה עוזר למסר שלך לעבור טוב יותר…

  30. עידן לנדו / אפר 5 2015 08:47

    אבי,

    המדיניות הישראלית כלפי החמאס היא איוולת מוחלטת. כבר עכשיו יש הסכמה בהנהגה שאסור להפיל את החמאס בעזה (להוציא את בנט וימינה) – ראה למשל הראיון באותו סופ"ש של אלוף סמי תורג'מן לידיעות. הם יודעים כמובן שהאלטרנטיבה גרועה יותר. הדיבורים על הפלת שלטון החמאס – תתפלא מי דוגל בכך, ציפי לבני! – הם הבל ורעות רוח. התנועה מייצגת חלקים נרחבים בעם הפלסטיני. יש לה מוסדות ממשל ורשת חברתית וחינוכית ענפה, זה לא דבר ש"מפרקים". זאת תנועה פוליטית אורגנית שצמחה מלמטה. כן, יש לה גם זרוע טרור. גם למדינת ישראל יש זרוע כזאת, קוראים לה צה"ל, ודם החפים מפשע שעל ידיה רב עשרות מונים מן הדם שעל ידי החמאס. שלום עושים עם אויבים, והקשקוש ששלט כאן במשך עשרות שנים – "לא נדבר עם אש"ף" – כידוע פינה את מקומו לאוסלו. מאוחר מדי. עכשיו מחכים אצלנו שיהיה מאוחר מדי לדבר עם החמאס. ואתה עוד מעודד את טמינת הראש בחול.

    בכל מקרה, לשמור על החמאס בשלטון בעזה ולנסות להחליש אותו בגדה זאת מדיניות אבסורדית, שמעידה יותר מכל על חוסר רצון לפתור את הסכסוך. זאת תנועה אחת, זה עם אחד, ופשעים שנבצע בגדה יחזרו אלינו כבומרנג מן הגדה. ולהיפך. ההפרדה הזאת היא פיקציה ישראלית.

    לשלח אין מונופול על השימוש במילה "פוליטי", וכפרשן פוליטי הוא היה מיטיב מכולנו לדעת שצעד גניזת הדו"ח היה פוליטי באבוה. ניסיונך להגן עליו לא מוסיף לו כבוד. הוא הקריב אינטרס ציבורי ראשון במעלה לטובת חשבונאות קואליציונית. גועל נפש.

  31. עידן לנדו / אפר 5 2015 08:52

    יואב, כל הטקטיקה המתוחכמת הזאת שאתה מייחס לשלח מסתכמת בזה: ראיון לעיתון דל-תפוצה (פחות מ-5% קוראים את הארץ) בעיתוי חסר כל רלבנטיות פוליטית. יופי, מרוב תחכום וזהירות לא לצאת "סמולן", הוא יצא בסדר עם עצמו. אבל הקוראים שעל יכולת הוצאת המסקנות שלהם אתה סומך כל כך – הוכיחו כבר בעבר שהם עוטפים עם ראיונות כאלה דגים ביום שלמחרת; לא סתם מניתי כאן את שורת המתפכחים שלפניו, שהשפעתה על המדיניות הישראלית היתה אפסית. שלח מצטרף לשורת המקהלה.

    ו"להצליח לבקר את הקואליציה" זה לא מטרה פוליטית של אדם בוגר; זה עיסוק פנאי של בורגנים. לשנות את המדיניות זאת מטרה ראויה לאדם פוליטי. שלח עשה כל מה שאפשר כדי שדבריו לא ישנו כלום.

  32. huxh / אפר 5 2015 08:59

    כללית אני מסכים עם החלק האזרחי של דבריך, אבל, עידן, טיפה ענווה לא תזיק כאן. אני מניח שאילו היית שואל את מרבית הישראלים, מומחים ושאינם מומחים, אותה שאלה אחרי מלחמת לבנון השנייה היית שומע דברים דומים. איש כאן כמעט לא האמין שהיא תצליח להשיב את ההרתעה ואת השקט בצפון לעשר שנים (10 בשנה הבאה).

  33. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אפר 5 2015 09:05

    great article!

  34. מעין / אפר 5 2015 09:07

    סמדר – אני קוראת את הבלוג הזה כבר שנים, וחושבת כמוך שהוא תמיד מציע זווית מעמיקה ומעניינת על אירועים, וגם על הראיון הזה. אבל עם המסקנות של עידן ושלך אני לא מסכימה. אם תמשיכי לחכות להומניסט שמטרתו היא לחסוך חיי עזתים בכל מחיר, בהצלחה. אני מעדיפה פרגמטיסט שמחפש את הדרך להיטיב עם ישראלים. האתגר הוא לשכנע ששינוי הפרדיגמה טוב לישראלים. אם את חושבת שזה היינו הך, שוב אנחנו חלוקות. את הישראלי הממוצע לא מעניין העזתי, הפליט וכיו"ב אלא הוא עצמו.
    ולגבי החתרנות ו"השיטה" – אני מחפשת לא רק להבין איך היא עובדת אלא גם איך להשפיע עליה לעבוד אחרת. אם מבחינתך זה טקסט תיאורטי, תהני.

  35. עידן לנדו / אפר 5 2015 09:14

    יעל,

    אני כמובן איתך בעניין הסירוב. לא איתך בעניין הלשוני. אנחנו הפצצנו ואנחנו טבחנו, כי זה נעשה בשמנו ובכספנו. לא שאלו אותנו. אלמלא היה כאן גוף ראשון רבים, לא היינו טורחים למחות, נכון? לא היינו מרגישים שותפים או אחראים. וכל הזעם הפוליטי הזה, מנין הוא בא, אם לא מתחושת השותפות?

  36. עידן לנדו / אפר 5 2015 09:17

    מעין, בלי קשר לשאלות המוסריות, עיקר הפוסט הזה מנסה להראות שגם ברמה הפרגמטית שכל כך כל כך חשובה למרכז הישראלי – הראיון של שלח לא מזיז כלום. ועם זה לא התמודדת. אין בו שום גילוי חדש, בוודאי לא לקוראי הארץ, והוא רק מלמד על מעשים שהיו יכולים להזיז משהו, ולא נעשו. טרגדיה ופארסה בערבוביה יש שם, לא השפעה פוליטית.

  37. יונה רוכלין / אפר 5 2015 11:27

    אין כל חדש תחת השמש. לא במלחמות שישראל מנהלת נגד אירגונים מאז שנות השמונים ובטח לא בהתקרנפות של פוליטיקאים ועיתונאים. ובכל זאת נפלו דברים במלחמה הזאת, ולפיכך הופתעתי לראות שבמאמר כל כך ארוך לא התייחסת אליהם. הראשון הוא דף הקרב המטורלל של וינטר והשני – "נוהל חניבעל", שהגיע לשיא טירופו ברפיח. מאמר שמחמיץ את ה"חידושים" הללו, מחמיץ לדעתי את העיקר.

  38. yaelhever / אפר 5 2015 11:29

    עידן, אני כבר לא מצביעה מסוף שנות ה-90. אני בעד סרבנות מאז מלחמת לבנון הראשונה. וכ-10 שנים שאני מתרחקת מה"אנחנו". זה לא משנה כלל לגבי מעורבותי. אילולי הייתי מעורבת כל כך לא הייתי קוראת באדיקות את הבלוג שלך. הוצאת ה"אנחנו" מהלשון היא פעולה חתרנית חשובה ביותר. היא מלמדת שלא ליפול לשקרים ולתרמיות. שלא להאמין לפוליטיקאיות. אני, אפילו, לא טרחתי לקרוא את הראיון הזה. ידעתי מה יאמר בו. משעמם. יחד עם הכחדת ה"אנחנו" יש לדרוש לשים את הצד המוסרי בחזית הבמה. מי שלא עושה זאת, היא לא "אנחנו". כך אני פוסלת גם את השדרניות בטלוויזיה ואפילו את הקירשנבאומים. אני מקשיבה להם, אבל הם לא "אנחנו". אפילו סתיו שפיר אינה "אנחנו". היא יושבת במפלגה מתועבת. וביקורת רבה יש לי גם על הפלסטיניות, השמאל וה"שמאל" הציוני. הנשיא קצב גורש בתיעוב מכסאו בשל אונס של כמה נשים. אין למעשיו מחילה. במקומו ישב על הכיסא – כולן אמרו כמה מתקן – רב הטבחים פרס, שמלבד מה שרצח גם רצח את המילה "שלום". פרס גרוע הרבה יותר מקצב. תספרו את הדם על הידים. אני רואה חדשות בכל יום ואמרת לעצמי: זאת רוצחת. זה רוצח. זה הם. זה לא אנחנו. בבליל השקרים המכסה אותנו, שרון, אולמרט ולבני נחשבים לשמאל. לא. הם רבי טבחים. זה הם. זה לא אנחנו. ואז שאלות של קואליציה ואופוזיציה ובחירות וכסאות ומתי יותר נכון לשקר לא/נשים בראיון החג ואם משתלם להם לדבר בזמן אמת או לתת לא/נשים ללכת לבחירות כעדר כבשים מרומות, מקבלות את המקום הראוי להן.

  39. סמדר / אפר 5 2015 11:50

    מעין, אני לא מחכה לאף אחד ובוודאי לא להומניסט שיגיע לסדר כאן את העניינים; אני מנסה לקדם חשיבה הומניסטית שעניינה אינו חיי עזתים או ישראלים אלא חיי בני אדם, באשר הם. ההבחנה בין דם לדם לא קידמה עדיין שום אדם ואף עם, וההיסטוריה רצופה בדוגמאות למכביר.
    אל תעשי לי הנחות מהירות מדי ואל תמכרי את הדיון שלנו בזול; לפני שאסכים איתך על כך שאנו חלוקות היה מעניין אותי לדעת איך את מתמודדת עם האמירה (המטרידה לכשעצמה) שכתבת: "את הישראלי הממוצע לא מעניין העזתי, הפליט וכיו"ב אלא הוא עצמו"? – איפה זה פוגש אותך? האם הישראלי הממוצע מדבר מגרונך? את מוכנה לחתור, ולו לרגע, תחת האמירה שלך עצמך? בואי נדבר על זה קצת…תיאורטית או פרקטית, מה שתבחרי ובלבד שאבין למה את מתכוונת.
    ולסיפא של דבריך – כן, אני בהחלט רואה קשר הדוק בין התיאוריה והפרקטיקה; הבנת השיטה באמצעות דיון תיאורטי הוא התחלה טובה לשינוי ברמה הפרקטית. אני מאוד מאמינה בזה. מאוד.

  40. יובל נחמיאס / אפר 5 2015 12:35

    רגע זה לא השמאל שהסביר לנו ששלום עושים עם אוייבים ולכן אנחנו צריכים לחמש את ערפאת וחבר מרעיו והם ישמרו לנו על הביטחון? וואלה אחרי ההצלחה העצומה של הרעיון הכושל הזה אני חושב שבתור שמאלני לא הייתי מעז להחוות דעה על כלום מחמת הבושה וההרס שהעצות שלי המיטו על העם היושב בציון.

  41. עידן לנדו / אפר 5 2015 14:41

    יונה, כתבתי אולי עשרה פוסטים על "צוק איתן", במהלך המבצע וגם אחריו. עברת על כולם או שקפצת לרגע מחדר העריכה? והעיקר שם היה מה שקורה לפלסטינים, ולא (שוב) מה שקורה ליהודים. כזה אני, תמיד מתרכז בטפל.

  42. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אפר 5 2015 15:14

    לצערי "אצל שלח אין חדש" בתור תושה ישוב בעוטף החוטף, אני מכיר מקרוב את כל האמיתות האלה כבר שנים, הם נאמרו גם לגורמים כמו מפקד האוגדה לפני צלחמת קיץ 2014 שמתעקשים לקרוא לה מבצע- צוק איתן- בשפתי קוץ בישבן, הדברים גם נשלחו לכתבים צבאים תוך וסמוך למלחמה אבל בלי תגובה, האמת לא נותנת להם להתבלבל. האזרחים משני צידי הגבול משלמים את חוסר המידיניות והרוע של המנהיגים ומקבלי ההחלטות בשני הצדדים, אמת שבצד המערבי של הגבול סובלים הרבה יותר אבל גם זה לא חדש כבר כמעט 70 שנה.

  43. יונה רוכלין / אפר 5 2015 15:56

    לא קפצתי לכאן מחדר העריכה, אלא ממחקר העוסק ביחסי צבא-חברה. צר לי על הקפיצה וההפרעה, פשוט לא ידעתי שמתנהל כאן מועדון סגור, שבו זכות התגובה שמורה רק לקוראיך הנאמנים. אגב, לדעתי דווקא כן כדאי לבחון מה קרה וקורה ליהודים, כדי להגיע למסקנה המתבקשת שלפלסטינים יקרה רע יותר.

  44. עידן לנדו / אפר 5 2015 16:20

    יונה,

    יש קוד אתי לבלוג, חבל שלא נכנסת אליו (משמאל למעלה). קטגוריה ראשונה שם היא "תגובות לא ענייניות". ובמיוחד בשבילך, ציטוט: "להתפלמס על מה שלא נאמר במקום על מה שנאמר".

    אין לך מה לומר על שלח או על הגנרלים שמתפכחים מאוחר או על כל אחד מהנושאים שבפוסט הזה? אתה לא חייב להגיב. לדרוש ממני לדבר על "נוהל חניבעל" רק כי זה מעניין אותך זאת חוצפה שאין כדוגמתה. אני לא פאנל התגובות שלך. בפוסט הזה הושקעו שעות רבות של עבודה – לא בשביל מגיבים שרוצים לדבר על מה שמעניין אותם, אלא בשביל להעלות נושאים שמעניינים אותי. תפתח בלוג ותכתוב אתה על חניבעל.

  45. אורן כהן / אפר 5 2015 16:53

    אתה חובט בעופר שלח הפוליטיקאי, ובצדק, וקושר כתרים מיותרים לראשו של עופר שלח העיתונאי. גם אני התפעלתי בעבר מיכולותיו הוורבליות של עופר שלח העיתונאי/ פרשן, אבל יותר ויותר קשה לי עם עיתונאים שיודעים הכל על הכל, יכולים לתת פרשנות לכל נושא מבלי לומר אף פעם: "בזה אני לא מבין". לעולם לא אשכח את השידור ביומן הבוקר של גלי צה"ל, אז העלו את שלח לראיון על פעילות צה"ל בלבנון. שלח, שהתעורר כנראה שתי דקות לפני השידור אמר שם ש"הביצועים של צה"ל בעונה האחרונה לא היו מוצלחים". לרגע אחד השתלבו במוחו של שלח עולם הספורט והנושא הביטחוני, והוא היה צריך כמה שניות של התעשתות כדי לחשב את מסלולו מחדש. באותו רגע הבנתי שהמלך הוא עירום

  46. עידן לנדו / אפר 5 2015 17:18

    אורן,

    כן, נו. לא בדיוק כתרים. הכל יחסי. נוף הפרשנים הפוליטיים בארץ הוא נוף עגום במיוחד, מנומר בעמקים ותהומות של להג. מול מאורות כמו יוסי ורטר וסימה קדמון, שלח היה מגדלור. אבל אני איתך באופן כללי. לא מקדיש הרבה זמן לז'אנר הזה.

  47. אבי גרפינקל / אפר 5 2015 17:33

    עידן, כפי שהואלת לציין בעצמך, יש קוד אתי לבלוג: "להתפלמס על מה שלא נאמר במקום על מה שנאמר". בשום מקום לא דיברתי על "לפרק" או "להפיל" את החמאס. להחלישו באמצעות מעצרים כדי לעצור מגמה מסתמנת שבה הוא משתלט על הגדה זה צעד שלהערכתי מקרב את השלום. יש גופים ויש אידיאולוגיות שפשוט אי אפשר להגיע אתם להסכם. אם אתה חושב אחרת, אשמח לקרוא על איזה הסכם עם החמאס היית חותם, לו אתה ראש ממשלת ישראל. אבל בכל מקרה, לא על זה היה הוויכוח.
    בשל אותו קוד אתי, לא אגיב לטענתך כי לשלח אין מונופול על המילה "פוליטי", פשוט מכיוון שמעולם לא טענתי אחרת. כל מה שאמרתי הוא ששלח משתמש במילה "פוליטי" במובן אחר לגמרי מזה שבו אתה משתמש במילה "פוליטי" כשאתה מגדיר את מטרת מבצע "שובו אחים", בין אם מטרה זו מוצדקת בעיניך (ואפילו בעיני שלח) ובין אם לא.

  48. עידן לנדו / אפר 5 2015 17:42

    אבי, קצת נקלענו לפיצול שערות, לא בריא. לא מעניין אותי להתווכח על הגדרות של "פוליטי". וכוונתו של שלח בסיטואציה א' לא מעידה על הבנתו בסיטואציה ב'. הוא יודע היטב את משמעותה הפוליטית של הימנעותו.

    רק אעיר ש"מעצרים" של חברי פרלמנט מטעם החמאס זה מחוץ לכללי המשחק הדמוקרטי, אלה מעצרים פוליטיים לכל דבר, וישראל נוהגת בעניין הזה ברשעות וטמטום בדיוק כמו כל משטר קולוניאלי אחר שהחליט בשביל הילידים מה טוב בשבילם. עוד על כך כאן:

    http://mekomit.co.il/stream/%D7%97%D7%90%D7%9C%D7%93%D7%94-%D7%92%D7%A8%D7%90%D7%A8-%D7%A0%D7%A2%D7%A6%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%94/

    בעניין סיכויי הסכם עם החמאס: כתבתי על זה לא פעם במהלך ואחרי המבצע, והיה דיון ער בנושא. אגב, הסיבה שהוא היה ער היא אותה סיבה כמו כאן – שאני מקפיד על מיקוד. כאן זה לא הנושא ולכן לא אכנס אליו. מומחים גדולים ממני כתבו על כך שזה אפשרי. אתה יכול לקרוא בפוסט הזה, בסופו (ויש לא מעט קישורים):
    https://idanlandau.com/2014/07/26/space-for-perpetuating-the-conflict/

  49. yaelhever / אפר 5 2015 18:11

    לדעתי, דיון בנוהל חניבעל דווקא כן קשור לעניין. המלחמה כופה על חיילות הצבא להרוג ולפשוע. והיא פוצעת את נפשן בהלם קרב. ובנוסף מועדות החיילות לחשוש לא רק מהאויב אלא גם מחברותם לקרב. אלה אמורות לירות בהן כדי שלא יפלו בשבי. זהו נוהל חניבעל. הוא ממחיש לנו מה שעופר שלח שותק עליו ומכסה אותו: תדע כל אם עברייה שהיא שולחת את בנותיה להרוג ולהיהרג ולפצוע את נפשן ולהסתכן במוות מ"אש ידידותית" ואפילו מאש מכוונת בעליל של נוהל חניבעל. נוהל חניבעל הוא פסגת המפלצתיות של יחס הצבא כלפי הא/נשים שהוא שולח לקרב. ואת זה לא תשמעו מיפה הנפש עופר שלח.

  50. אבי גרפינקל / אפר 5 2015 18:58

    ישראל לא עוצרת אנשי חמאס כי זה מה שטוב לילידים, אלא כי זה מה שטוב בשבילה וגם בשביל סיכויי השלום.
    אין זו פגיעה בדמוקרטיה, אלא פעולה מוצדקת של הגנה עצמית מול אויב אנטי דמוקרטי ששואף לחסלה.

  51. עידן לנדו / אפר 5 2015 19:16

    אבי, אין לך מושג למה פוליטיקאים מהחמאס או מהחזית העממית נעצרים, אז אל תדקלם לי כאן ססמאות של דובר צה"ל. צה"ל לא מנמק את המעצרים האלה מעבר ל"סיכון בטחוני". זה מספיק לך ולרוב הישראלים, שחיים – כפי שכבר הוזכר כאן קודם – בעולם של הפשטות. בעולם האמיתי, חאלדה ג'ראר, פעילה פוליטית לזכויות נשים ואסירים, גורשה מביתה בצו הרחקה ליריחו. ככל הנראה הסיבה היא שמדובר במבקרת חריפה של הרשות הפלסטינית. סיבה מספיק טובה, כנראה, לדעת השלטונות ולדעתך, לשלוח חיילים לביתה ולהשאיר את ילדיה ללא אם במשך חצי שנה.

    לא, ישראל לא מתערבת בפוליטיקה הפלסטינית. הכל למען הדמוקרטיה. באמת, עדיף שלא תתבטא בנושאים שאינך בקי בהם. אין לי סבלנות לשופרות של השלטון.

    להשכלה:
    http://mekomit.co.il/%D7%97%D7%90%D7%9C%D7%93%D7%94-%D7%92%D7%A8%D7%90%D7%A8-%D7%9E%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%9E%D7%A8%D7%9E%D7%90%D7%9C%D7%9C%D7%94-%D7%9C%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%97%D7%95/

    יש עוד מקרים. לא נראה לי שהעובדות מעניינות אותך לכן לא אוסיף קישורים.

  52. אבי גרפינקל / אפר 5 2015 19:31

    כשנכנסים אתך לפרטים, זה "פיצול שערות". כשמגיבים בקיצור, זה "דקלום סיסמאות" ו"הפשטות". הדיון אתך מתחיל לשעמם אותי. אסיימו לפיכך בנקודה זו באיחול שתצליח להגשים את השאיפה שמנוסחת בשם הבלוג שלך. דרכך לשם עוד ארוכה.

  53. נטליה / אפר 5 2015 19:47

    אבי, אתה מנגיד בין פיצול שערות לבין הפשטות, אבל המשמעות שבה השתמשתם בשני הדברים האלו היא אותה משמעות – הפשטות. אתה אוהב להתנצח על משמעות המילה פוליטי, כשברור למה עידן התכוון אפילו אם זה לא לפי המילון הפרטי שלך, ואחר כך באמת מדבר בססמאות. פרטים ועובדות קשות – זה כבר לא בשבילך. חבל.

  54. עידן לנדו / אפר 5 2015 19:56

    דרך צלחה, אבי. ממליץ לך לקרוא עוד על שלטון האימים שהמליכה ישראל בגדה המערבית, שלטון הרשות הפלסטינית השנואה כל כך לכל אורכה ורוחבה של החברה הפלסטינית, שיודעת היטב שהרשות שולטת על כידוני צה"ל, צה"ל הוא משמרות המהפכה של אבו מאזן, מדכא ביד קשה כל אופוזיציה פוליטית, בלי שום קשר ל"טרור", למעשה זה לא קשור בכלל לבטחון ישראל אלא לביטחון הרשות, חייבים להשאיר אותה בשלטון וחייבים למחוץ כל התנגדות פנימית, זה פשר המעצרים, אבי, זה פשר "החלשת" החמאס החלולה שבפיך, וכך יוצא, כמה מוזר, שאותו שלטון שישראל כביכול "מחזקת", כי הוא ה"פרטנר", הוא החלש ביותר בחברה הפלסטינית, אין לו לגיטימיות בגרוש, יום אחרי שיסתלק צה"ל משם – אמן ואמן – יעלו ההמונים על המוקטעה ויבתרו את גופו של אבו מאזן וחבורת מושחתיו, ובדין יעשו כך, אותם מושחתים שנהנים מאישורי תנועה של אח"מים וגם פה ושם רשיונות עסק נסתרים מן העין, מסודרים יפה אחד אחד, זה ה"פרטנר" שישראל הינדסה שם, כמובן שאין לו שום מנדט לחתום על שלום איתנו, אבל זה היה כל הרעיון, שוב לנקודת ההתחלה, לוודא שאין פרטנר.

    תחזור להיאבק בטרור.

  55. גלעד מלצר / אפר 5 2015 22:02

    עידן, שוב מאמר חד כתער, מנומק, ולמרות שהנושא עשוי להציף התקפי הקאה, שמרת על מתינות.
    עופר שלח הוא התגלמות האינטלקטואל הישראלי. רהוט, ליברל, שמאל מדוד, וקונצנזואלי בגזרת YNET עד "הארץ". לחץ פיזי מתון על כל המגרש.
    תודה על הזמן – זה לחלוטין לא מובן מאליו. חג חירות שמח

  56. חמוטל צמיר / אפר 5 2015 22:14

    עידן, מסכימה איתך לגמרי, ורוצה – במחילה!! – להעיר/לשאול בעניין אחר, טפל לחלוטין מכל בחינה פוליטית ואף מוסרית ובכל זאת מציק לי: למה "לוודא" ולא "לדאוג (לכך) ש"? הנוהג הרווח-מדי במקומותינו, זה כבר כמה שנים, להשתמש ב"לוודא" במובן של to make sure… לדעתי זה תרגומית (שגויה בעצם), כי בעברית (כפי שהכרתי אותה מימים-ימימה) "לוודא" מתייחסת לבדיקה (חוזרת) של משהו שכבר קרה או היה אמור לקרות, ואילו "לדאוג לכך ש" מתייחס לאחריות מעשית כלפי העתיד. באנגלית אולי אין הבחנה בין שתי המשמעויות האלה, אבל בעברית יש, או לפחות היתה… מה דעתך? תודה וסליחה, חמוטל 🙂

  57. עידן לנדו / אפר 5 2015 22:48

    חמוטל,

    נו, את כבר יודעת שאני לא בלשן מהסוג הזה… האמת, שאין לי תשובה "מוסמכת". לגבי אנגלית, make sure נייטרלי מבחינת הזמן ויכול גם להתייחס לאירועים בעבר. אולי זה מה שקרה גם ל"לוודא", אבל ככלל אני מעדיף פשטות ולכן מן הסתם (לא במודע) לא השתמשתי ב"לדאוג לכך ש", צירוף מסורבל יותר. יש גם ענייני קונוטציות פה, "לדאוג" מכניס סוג של עמדה רגשית אמפתית כלפי האירוע המדובר – בדיוק להיפך מהכוונה שאליה התייחסתי בפוסט, עוד סיבה להימנע ממנו כאן (לכן זה מוזר לומר "הרוצח דאג לכך שהקורבן יסבול עד הסוף").

  58. יואב / אפר 6 2015 02:44

    הארץ הוא אמנם "עיתון דל תפוצה", אבל עדיין יש לו תפוצה קצת יותר גדולה, ולא פחות חשוב, הרבה יותר מגוונת, מהבמה שלך. אין לי ספק שאם זה היה תלוי בשלח הוא היה מפרסם את דעתו בבמה יותר גדולה.

    ברור שהראיון הזה לא ישנה דברים מהיסוד, אנשים "בוגרים" צריכים גם את המגבלות שלהם, וההשפעה של חבר כנסת מהספספלים האחוריים שתלוי לחלוטין בחסדיו הפוליטיים של ראש מפלגתו היא די מוגבלת. אני מקווה, אגב בגרות, שברור לך שגם ההשפעה של הפוסט הזה על המציאות תהיה מאד מוגבלת. ובכל זאת, במגבלות המציאות הקיימות בהם אני, אתה ושלח מתמודדים, נראה לי ששלח תרם יותר לשינוי המצב משנינו.

  59. עידן לנדו / אפר 6 2015 08:59

    לא, ישראל לא משתמשת במעצרים מנהליים לרדיפה פוליטית. מה פתאום, רק פצצות מתקתקות אנחנו עוצרים.
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2608164

    חייבים לקדם את השלום ללא מעצורים.

  60. עודד / אפר 6 2015 11:03

    הפוסט של עידן לנדו חשוב, לא משום שעופר שלח, 'יש עתיד' או הראיון ב'הארץ' חשובים עד כדי כך, אלא משום שהוא מעלה – שוב – עניינים עקרוניים מאוד. אני מצטרף לתגובתו האוהדת של גלעד מלצר. בו-בזמן אני מצטרף לתגובותיה של יעל (חבר?). שינוי גדול ומקיף – אם יתחולל, בכלל – ידרוש סירוב גדול ומקיף, מנומק ומודע לעצמו, לקחת חלק (פעיל או סביל) בשיח הרשמי, באוצר המילים שלו, באמצעי ההפצה שלו; אך גם – ואולי יותר – במערכות הפוליטיות (הן ברמת המיקרו והן ברמת המקרו) המטפחות את השיח הזה כשם שהוא, מצדו, מטפח אותן. אכן, זה לא פשוט. אבל גם 'המצב' , כפי שקוראים לו כאן ( ולמה 'מצב'? הרי מאחורי כל 'מצב' אנושי עומדים בני אדם ש'הציבו' אותו !) לא פשוט, בלשון המעטה.

  61. איריס / אפר 6 2015 20:17

    הדיון בינך, עידן, לבינך, יעל, מעניין. הרעיון כאילו היאוש הוא לעבור לברלין ואז נגמרת הפוליטיקה הוא לא בדיוק נכון. הבעיה היא שמאוד קשה להתבגר, להפסיק להזדהות עם מוסדות המדינה ולהמשיך לשלוח את הילדים לשתות מכוס התרעלה הציונית בבית הספר או בצבא. מתי מעט יכולים לעמוד בזה וגם עופר שלח, כמו רוב הישראלים "מיישר קו" וכל אחד מיישר לפי יכולתו והלחץ מהשבט. במובן הזה יש להגירה, אפקט משחרר. זהו כמובן לא פתרון פוליטי קולקטיבי, אבל הוא חשוב בתהליך הדה-קולוניאליזציה של ישראל ובמיוחד אם הוא מלווה בפעילות פוליטית מחוץ לה, יש לו משקל. רוב הישראלים מיואשים בתוך ישראל ולא מעטים רוצים להגר וגם שם "אנחנו" נשמר, יעל. כי זה "אנחנו" רגשי, שלא תלוי בתשלומי המיסים למדינה (שבה 51% מהאזרחים לא משלמים מיסים כי הם מרוויחים מעט מדי לשם כך) או בסוג הדרכון בלבד. אולי המהלך הלשוני יכול לעזור להשתחרר מהשבט, אבל קשה לי להגיד "הצבא הישראלי מחרב את עזה" בעת שמאחורי הצבא הזה עומד הרוב האבסולוטי ביותר של יהודי ישראל. ברור לי שאני שייכת לשני האחוזים שלא, אבל – וזו הזוועה – לחיות בישראל פירושו לחיות באופן יומיומי וקרוב בין רוצחים ועוזריהם.

  62. עידן לנדו / אפר 6 2015 20:43

    תודה, איריס. בהחלט לא רמזתי שיש פסול כלשהו באופצית ההגירה. בכלל לא. ואפילו לא בהגירה והתנתקות מוחלטת, ללא כל פעילות פוליטית. אדם רשאי, למעשה חייב, למצוא את אושרו הפרטי לפני הכל. אנחנו לא גלגלים במכונה, ציונית או אנטי-ציונית.

    מצד שני, מי שנשאר כאן – ולא חשוב כרגע אם מבחירה, אילוץ או עצלות – נושא באחריות ישירה וכבדה הרבה יותר לפשעי המשטר הישראלי. המעורבות שלו ממשית מאד, ושוב – זה לא משנה אם היא מרצון או לא. ועם האחריות לפשעים באה גם אחריות לנקוט בהתנגדות. למעשה, לא הייתי יכול לכתוב את הבלוג הזה לקהל מחוץ לישראל, כל התוקף של הדרישה לקחת אחריות ולהתנגד היה מתפוגג.

  63. משה / אפר 6 2015 22:04

    המלחמה בעזה הייתה מלחמה יזומה מראש. מוכנה וידועה. מטרתה צריבת העזתים בזוועות האש החורבן וההרס. לישראל יש את הטמטום העזתי להשתמש בטילים ורקטות על אוכלוסיה אזרחית כי בלעדיה ישראל תאבד כיוון. שלח הוא חלק ממצג הרמיה וההונאה של המדיניות הישראלית.

  64. סמדר / אפר 7 2015 08:35

    אספתי כאן מספר אמירות מהראיון עם שלח שחושפים את עצם העובדה שאין הוא עוסק אלא בחישובים כלכליים ובאפקטיביות של המבצעים. העמדה הבסיסית והנחת העבודה של שלח אינה מדברת שלום והסדר מדיני אלא ניהול כלכלת מלחמה יעילה יותר. ראיונות מסוג זה, המוגשים לציבור באיצטלה של התפכחות אך מבליעים בתוכם את אותו מסר לוחמני וכוחני, מסוכנים בעיניי הרבה יותר! "תודעה כוזבת ואופיום להמונים", זו הכותרת הראויה לראיון הזה!

    צה"ל הפציץ המון מטרות שהפגיעה בהן לא הביאה לתוצאה אפקטיבית
    נדרשת תורת לחימה אחרת לגמרי.

    בזמן שהמטוסים חגים באוויר הטייסים לא מתאמנים. זו תורת מלחמה שלא מתכנסת לתוצאה הגיונית.

    מה שיש לנו זו שיטת לחימה שבה היחס בין מאמץ לאפקטיביות הוא בלתי אפשרי

    אנחנו עומדים מול אויב מבוזר, שאין לו כמעט מרכזי שליטה ששיתוקם ישבור אותו.

    אין שום ניהול כלכלי של המלחמה ולכן היא מנוהלת תוך בזבוז עצום וחוסר אפקטיביות

    רוב הכסף הזה לא הוצא על דברים שרלוונטיים למלחמה שלפנינו

    החלטות הרכש היקרות עסקו בצעצועים, במקום בחימושים

    הכסף הרב שעמד לרשות צה"ל באותן שנים לא הוצא לקראת מלחמה בעזה או בלבנון, אלא על הוצאות לכוח אדם ועל התכוננות לאיומים רחוקים

    צה"ל לא בנה שום מערך שצופה אחורה מהגבול, לקדם מתקפת הפתעה דרך המנהרות

    חטיבות חי"ר לא התאמנו על שום מתווה דומה, לא היה אפילו מתקן אימונים ראוי אחד ללוחמת תת קרקע

    המידע המודיעיני על המנהרות לא תורגם לתובנה שעומדת להיות מלחמה שתתמקד בהן, שחמאס ינצל אותן למהלומה התקפית בשטחנו ושצריך להיערך לכך באופן יסודי

    צה"ל הגיע למלחמה בעזה בלי תכנית אופרטיבית להתמודדות עם המנהרות, בלי אמצעים להשמדתן, בלי תורת לחימה מתאימה ובלי הכשרה ואימונים של היחידות לאתגר שציפה להן

    ייאמרו להגנת אמ"ן כמה דברים. זה גוף מרשים עם הרבה הישגים מדהימים ולא הציבו לו את עזה בעדיפות ראשונה
    המודיעין הצבאי לא הצטיין בניתוח וחיזוי ההחלטות של חמאס, במיוחד באשר להתארכות הלחימה.

  65. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אפר 11 2015 08:40

    רק הערה קטנה –
    ליצור הרתעה ולא לייצר.

  66. yaelhever / אפר 11 2015 12:03

    ולמה לא פשוט להרתיע? הוספת מילות עזר משולה למי שמנפח את חזהו. הרי איננו חזק ממה שהיה לפני כן, לא כן? ההרתעה הפכה להיות מולך שעובדות אותו והצדקה למעשי רשע. במקום להרתיע אפשר להושיט יד. ומה אנחנו עושות כאן? מייצרות שיחה, יוצרות שיחה או משוחחות? לכל צורה קונוטציה משלה. כל אותן מייצרות הרתעה, יוצרות הרתעה, מקדישות את חיי האזור להרתעה – תרגיעו. שבו וחישבו איך כל אלה מפעילות את האזור וסרבו להרתעה.

  67. אלעד / אפר 11 2015 16:02

    התגובה של הראל במוסף:
    "הביקורת משמאל. אחת הטענות שעלו משמאל כלפי שלח היתה שהוא מסביר את פרוץ המלחמה בעזה בצעדי חמאס, במקום לראות בה תוצאה של מהלך ישראלי מכוון לסיכול הסכם הפיוס בין חמאס לרשות. לפי הגישה הזאת, גל המעצרים ההמוני בגדה המערבית אחרי חטיפת שלושת הנערים נועד לתקוע טריז בין הרשות לחמאס והמתקפה הישראלית על עזה היתה המשך ישיר לכך, כדי לוודא שמול ישראל לא יעמוד פרטנר פלסטיני חזק.

    בפועל, כלל לא ברור אם מהלך הפיוס הפנים־פלסטיני היה כה מתקדם. העוינות בין הרשות לחמאס רבה והסכמי פיוס קודמים ביניהם הסתיימו בכישלון, לא רק בשל מאמצי חבלה ישראליים. סביר להניח שהמהלך הצבאי הרחב בגדה נבע גם מרצון לקעקע את הפיוס, אך היתה לו סיבה נוספת: לחץ ציבורי על נתניהו ודרישות לנקמה. אלה החריפו לאחר מציאת גופות הנערים, שבוע לפני פרוץ העימות הרחב בעזה. ייתכן מאוד שיש לנתניהו תוכנית גדולה מול הפלסטינים (המשך ההתנחלויות ככל שיתאפשר במגבלות הביקורת הבינלאומית, הכשלת רעיון שתי המדינות), אך ספק רב אם זו תורגמה כל הדרך עד למלחמה יזומה ברצועה בקיץ האחרון. ההסבר הקונספירטיבי משכנע בערך כמו הטענה כי תקיפת שיירת חיזבאללה ברמת הגולן הסורית בינואר האחרון (המיוחסת לישראל), שיקפה ניסיון של נתניהו להצית מלחמה כדי לנצח בבחירות. מלחמה בצפון לא פרצה, ונתניהו ניצח בבחירות בכל מקרה.

    מעקב אחר המהלכים הביטחוניים של נתניהו לאורך שנים מגלה כי המאפיינים הבולטים שלהם הם זהירות והימנעות מעשייה. נתניהו, שלא כקודמו אהוד אולמרט, נגרר למלחמות יותר משהוא יוזם אותן. כשראש הממשלה מחליט להפעיל כוח צבאי מסיבי, הוא עושה זאת בדרך כלל בנסיבות שבהן אין לו לתפיסתו ברירה אחרת: כשמהלך של היריב (חמאס, חיזבאללה) מציב לפניו אתגר אסטרטגי העולה לו במחיר פוליטי — ביקורת מבית על גילוי חולשה. זו ההתרשמות שלה שותפים רוב האנשים שעבדו עם נתניהו לאורך השנים. אם ייפתחו בעתיד הפרוטוקולים של ישיבות הקבינט (ולא שתהיה זו הוכחה מדעית), יתברר שהוא מפעיל את הכוח הצבאי בשנים האחרונות בעיקר בהתאם לגישה של ניהול סכסוכים, לא על פי מזימת־על גדולה וחשאית."
    מישהו קורא אותך…
    http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2610182

  68. עידן לנדו / אפר 11 2015 17:18

    קראתי, כן. קורא ולא מזכיר בשם. לא לכבודו. ב"עין השביעית" בכל זאת פירשו ונקבו בשמי.

    לא ראיתי כאן טיעון אמיתי. מאמצי הפיוס עלו על שרטון בעבר – אבל לישראל היה חלק ניכר בכך. גם זה מפורט בפוסט מזמן המבצע. הראל מדבר על "לא ברור אם" ו"סביר להניח" ו"ספק אם" – ספקולציות שפרשנים מתמחים בהן מבלי שהם נדרשים לבססן. מה שכן ברור הוא שהשלטון הישראלי לא לוקח צ'אנסים מול הפלסטינים. בדיוק בגלל שאי אפשר היה לסמוך על כך שהפיוס ייכשל מעצמו – היה צורך לוודא זאת מבחוץ.

    ה"הססנות" של ביבי היא עוד חית מחמד של פרשנים, בעיקר אלה שמתפלשים בפסיכולוגיה בגרוש (דווקא הראל בדרך כלל נמנע מזה). לתפיסתי הפסיכולוגיה של פוליטיקאים משנית לחלוטין למדיניות שלהם, ובעיקר מובאת בדיעבד (ולעולם לא מראש) כדי להסביר את מהלכיהם. עד שאולמרט השתלח בשני מבצעים צבאיים במשך כהונה אחת אף אחד לא הגדיר את אופיו כ"פזיז" או "ברוטלי". המדיניות בפועל היא תוצר של אינטרסים וגיאו-פוליטיקה משתנה.

    כן, הציבור לחץ לנקמה, אבל הנקודה העיוורת של הפרשן היא שהפוליטיקאי מתמרן את הציבור לא פחות משהוא מתומרן על ידו. היו גם סיטואציות אחרות של פיגועים שבהן השלטון ריסן את התגובה. עכשיו התאים לו להבעיר את השטח – והראל לא שואל למה (כלומר שואל, אבל חושש לענות).

    האשמת ה"קונספירטיביות" לא מרשימה אותי; היו לא מעט קונספירציות שהתבררו כאמיתיות. קונספיריטיביות איננה מעלה או מגרעת של הסבר פוליטי; השאלה היחידה היא אם הוא הסבר נכון. עוד על הדמגוגיה שבהאשמת ה"קונספירטיביות" כתבתי בפרשת הפיגוע באילת – שהתבררה, אכן, כקונספירציה. סדרת הפוסטים כאן:

    https://idanlandau.com/2011/08/22/conspiracy-in-the-south/

    https://idanlandau.com/2011/09/19/conspiracy-in-the-south-heavier-suspicions/

    https://idanlandau.com/2011/10/22/conspiracy-in-the-south-epilogue/

  69. עידן לנדו / אפר 11 2015 20:10

    סמדר, אין דיאלוג עם מגיבים שחצו קו אדום. מחקתי את התגובה שלך כי גם היא נותנת לו לגיטימציה. אנא תשאירי לי את הטיפול בטרולים.

  70. סמדר / אפר 11 2015 20:24

    בסדר גמור.

  71. סמדר / אפר 12 2015 07:32

    עידן שלום, בקישורים שצירפת ובפוסטים שלך בכלל עולה הקונספירטיביות כאמצעי שליטה (למשל כאשר משמשת לצורך תעמולה שמטרתה להשפיע על דעת הקהל); אתה גם מציין את הערך המוסף של הממסד ממנה:
    "אין כמעט אף אחד באליטה השלטונית-בטחונית-כלכלית בישראל שלא מרוויח מן ההסלמה בעזה" (מתוך הפוסט "קונספירציה בדרום"). כשאני קוראת את הדברים אני חושבת לעצמי, האם ייתכן שלטון שיפעל ללא הכלי הזה שחלק גדול ממנו משמש בסיס לשליטה שלו בציבור ובהמון? הרי אם יפעלו ביושרה המתבקשת כלפי הציבור ויפרסמו את הנתונים והעובדות לאשורם, כפי שאתה עושה זאת, הם יחטאו תחת המטרה של עצמם. אשמח לתגובתך.

  72. עידן לנדו / אפר 12 2015 10:04

    סמדר,

    כנראה שלא. שלטון לא יכול לשלוט בשקיפות מלאה. הדרך מהסתרה ועד לקנוניה היא בסך הכל די קצרה. יש כמובן הרבה דרגות של הסתרה. בישראל הבעיה היא לא כל כך הסתרת העובדות (זה גם קיים, אבל במאמץ מסוים אפשר לגלות אותן) אלא הכינון המקביל של עולם בדיה תעמולתי, שדוחק הצידה כל ערעור.

  73. ada ravon / אפר 18 2015 12:23

    אפשר אולי תמצית מנהלים של המאמר? לא מתכוונת להעליב, נהפוך הוא, אבל זה כמו מבחן חניכה שחוזר על עצמו , לצלוח את המאמר.

  74. יהושע רוזין טל.08.9472447 / יול 15 2015 20:41

    ממתי ימנים עשירים,מקושרים,גונבי מחאת 2011(אפוא הכסף? ת. אצלו עוד לפני שהיה שר אוצר הם שמאל? אפילו מרכז הם לא .אני לא הבנתי איך אנשים שחשבתי רציניים מתחברים לחלול הזה. הם באמת הרויחו כי המוני טפשיםהצביעו בעד הכוכב. את העשירים הבנתי. האחרים כנראה כי היפיוף היה בן בית אצלםכל ליל ששי בטלויזיה . אני קראתי כמה כתבות שלו בידיעות והתברר לי כחלול שכל משהוא רוצה להיות מקובל על קוראיו מקרב ה,,קונסנסוס ׳׳לכוון ימין. הוא כמו לבני וכחלון. לא מרכז ולא בטיח. ימין באבו-אבוהו.אז שמר שלח יפסיק להתבכיין ולילל.. עידן. אני מקוה שקראת את תגובתי המפורטת לבלוגשלך ואשמח לשמוע תגובה.

  75. עידן לנדו / יול 21 2015 13:28

    ידיעה רלבנטית מאד: בנט התקפל מהיוזמה להחיל את חוקי העבודה הישראלים בבקעה תחת לחץ המתנחלים ש"ייפגעו קשות מההשלכות הכלכליות":
    http://www.haaretz.co.il/news/politi/.premium-1.2688436

    זה בהמשך להערה של אמיר. להבדיל מסיפוחיסטים אמיתיים בימין, בנט רק מקשקש. אבל הידיעה הזאת גם היא, בדרכה, משרתת את העניין כי היא מציפה את האפרטהייד ואת הבסיס הכלכלי שלו, ולכך בדיוק כיוונתי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: