הופר האיזון הקדוש

איזון הוא בין מדינות, כאשר סוריה או מצרים מחזיקות נשק מסוג זה ישראל לא פועלת… חמאס וחיזבאללה הם לא מדינות. כל תאוריית מאזן הכוחות חסרת חשיבות בדיון על ישויות שכאלו.

אני חושב שאתה מתעלם מגורם חשוב מאד: שיקולי תקציב. אני חושש שחלק גדול מהסיבות לתקיפות האחרונות נעוצות בחשש במערכת הביטחון מקיצוץ בתקציבה. אז מחממים קצת גיזרה נבחרת, מזזים סוללות "כיפת ברזל" ברחבי הארץ – ועכשיו נראה מי יעיז לדבר על משהו אחר חוץ מהגדלת תקציב הביטחון והתייצבות מאחורי לוחמי השחקים הנועזים.
קרא פוסט קצר ואמיץ של עוזי וויל בנושא: (מצטער, לא יודע איך לתת קישור לפוסט)
"היינו מעטים נגד רבים.
ידענו כי אולי לא נחזור הביתה בשלום.
אבל גם ידענו, כי גורל אחינו מונח על על כתפינו.
אז לחצנו על כפתור והפצצנו בדמשק. ועצרנו את הנשימה. והקשבנו. וכל מה שיכולנו לשמוע זה את השקט הנורא, השקט המוחלט, השקט הנפלא, ששומעים כאשר אף אחד לא מדבר יותר על קיצוץ בתקציב הביטחון (מתוך "חשופים מול טבלאות האקסל", אלבום הניצחון)"

כתבה לילך בן דוד בפייסבוק:

יש משהו מדהים בהגיון המנחה של ההפצצות של חיל האוויר בסוריה:
לפי ההגיון הזה, לא רק שהתחמשות של האוייב היא עילה מוצדקת לפתיחה בתוקפנות צבאית ישירה, אלא שהיא גם עילה לתקוף את הצד המחמש.
זה הגיון מטריד במיוחד בהתחשב בכך שלאורך השנים ישראל חימשה ואימנה טרוריסטים וממשלות טרור פאשיסטיות מסביב לעולם, בין השאר את שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, את איראן בזמן מלחמת איראן-עיראק ואת הקונטרס בניקרגואה, את החונטה של ריוס מונטס בגואטמאלה, את שלטון סוהרטו באינדונזיה, אינספור שכירי חרב בקונגו וברחבי מרכז אפריקה, את טורקיה, יוון וכמובן גם את ארה"ב.
לפי ההגיון שישראל מפעילה כיום, הנה כמה ממי שעמדה להם הזכות להפציץ את ישראל: הקונגרס הלאומי האפריקני, עיראק (לפחות פעמיים), ממשלת ניקרגואה, בני המאיה בגואטמאלה, תושבי מזרח טימור, תושבי קונגו, המחתרת הכורדית, איגודי העובדים ביוון, האפגנים, הסודנים, התימנים, הסומלים והפקיסטנים.
זה כמובן מבלי לספור את התגובה על התחמשות באופן ישיר, שבפני עצמה תצדיק כל מתקפה של כל מדינה שכנה ושל הפלסטינים נגד ישראל.

עידן! אתה איתנו או נגדנו? אורי גנני, קיבוץ כפר הנשיא.

נשלח מה-iPhone שלי

אם היה יכול, היה מפציץ את שדה התעופה בלוד.
אינני מבין את פשר הסלחנות שלך כלפי בריונות מילולית. אם שכנך היה מאיים עליך בשריפת ביתך, והיית רואה שהוא מצטייד בדלק וגפרורים,היית יושב בחיבוק ידיים?
אין סימטריה בייחסי ישראל עם חיזבאללה. הם מאיימים בחיסול מדינת ישראל ומצהירים שזו מטרתם,בשעה שישראל אינה מאיימת איומים דומים.

מבחינת השקפת העולם, תיארת כהלכה לא רק את הישראלית, אלא את זו המשותפת לכל הציר האימפריאליסטי דובר האנגלית (ארצות הברית-בריטניה-אוסטרליה). ישראל היא כמו ילד מבולבל וזדוני שמחקה את המבוגרים הרצחניים שמנחים ומממנים אותו.

למשתמש האנונימי: "יש הבדל עצום בין הצטיידות של מדינה ריבונית…לבין מיליציה חמושה"

לא, אין הבדל עצום. ההבדל הוא סמנטי. ראינו באיזו קלות המערב פתח מלחמות (עירק ואפגניסטן הן דוגמאות בולטות אחרונות). ורק לעתים רחוקות ישנן "השלכות" לממשלה שפתחה איזושהי מלחמה, וכמעט כל המלחמות בעולם, וודאי אלו שנפתחות על הגבול זוכות לאהדה גורפת מקיר לקיר.

הסיבה היחידה שישראל לא מתקיפה את סוריה או אירן או מצרים, היא בדיוק הסיבה שחיזבאלה לא מתקיף אותנו – אנחנו פשוט לא יכולים, העלות של זה גבוהה מידי (ואל תתבלבל עם יכולת פיזית וצבאית).

אז את החשבון מול חיזבאללה אתה לא תעשה, אבל את ישראל אתה שואף לרסן. למה אתה חושב שזה יספיק? מה בהתנהלות של חיזבאללה מאז שנת 2000 גורם לך לחשוב שהתנהלות ישראלית מתונה מולו תהיה לטובתך\נו? (דהיינו, תגרום לו להפסיק להתקיים, או לכל הפחות לבחור שלא לתקוף את ישראל בסיטואציות שבהן הוא כן עשה\ היה עושה זאת?)
ואת כל זה אני מוכן לשאול גם אם אני מקבל את ההנחה שלך, שהמתקפה הישראלית בסוריה הייתה מעשה תוקפני שבטווח של כמה שנים רק יוביל ליותר הרוגים בשני הצדדים (לצורך העניין; גם אם זה לא מה בדיוק מה שאמרת מילה במילה). דילמה אסטרטגית לטווח ארוך, אם תרצה.
בנוסף, מה אתה מחשיב כתוקפנות שיש לה "הצדקה במסגרת חוקי המשחק האזוריים"? וממתי חוקי המשחק האזוריים לא כוללים תוקפנת ישראלית כלפי ניסיון לשדרג את איכות אמצעי הלחימה באחת הזירות?

טיסות צה"ל מעל לבנון פוגעים בריבונותה אך אינם פוגעים באף אחד. כמו הפגזת הנשק בסוריה מטרתם להקל על צה"ל את העימות הבא, ובפועל להרחיקו, כי החיזבאללה לא ישוש לפתוח בעימות מעמדת נחיתות.
כמו שאמרת שחיזבאללה יכול להפגיז את כל הצפון למשך שבועות אך הוא לא עושה זאת אז ניתן לומר את אותו דבר עלינו. עם כל ההתייחסות לבריונות הישראלית צה"ל לא מפעיל פרומיל מיכולתו להרוג באזרחי וחיילי השכנים.
לרוע המזל חיזבאללה הוכיח במעשיו שמה שמונע ממנו לפגוע באזרחים או חיילים זו הרתעה, בכל פעם שלא שילם מחיר על תוקפנותו, וכל מי ששירת לפני עשר שנים על הגבול יודע שהוא הפגיז קבוע מוצבים בצד הישראלי של הגבול ללא כל פרובוקציה ישראלית, היא התגברה.
בוודאי שלא ניתן לעצור את כל ההתחמשות, אבל עדיף לעשות ככל שאפשר, כי הפתרון האלטרנטיבי של *צה"ל* לאיום על המדינה הוא ליזום מבצע צבאי על אדמת לבנון ואני מבטיח לך, שבדיוק כמו ב"עמוד ענן", רוב הצמרת הבטחונית מעדיפה להימנע מכך ככל שניתן, גם במחיר של לפגוע בריבונות הסורית ובחיי חיילים סורים ולהסתכן במלחמה, כי האופציה השניה הוא יציאה למלחמה בוודאות.

"ישראל לא תצליח להפציץ את כל משלוחי הנשק, ללכוד את כל הספינות, להשמיד את כל המחסנים. כמו כל הצבאות בעולם, גם צה"ל ילמד לחיות עם התעצמות שכניו."
אז בהנחה המאוד סבירה שלא נצליח למנוע כל מוות של חף מפשע גם אם נעשה את כל המאמצים, גישת "הכל או לא כלום" הזו מאפשרת לי להרוג לא הבחנה ושפשוט ילמדו לחיות עם זה?

וכן, מה לעשות, העולם מכיר בהבדל בין מדינה אחראית ושקולה שמחזיקה בנשק ומנסה לפגוע באמצעותו בתשתיות הצבאיות של האויב – שמוקמו בכוונת תחילה באזורים אזרחיים כך שיהיו אבידות אזרחיות רבות כתוצאה מכך – לבין ארגון נאלח כגון החיזבאללה ששם לעצמו מטרה לפגוע בכמה שיותר אזרחים ישראלים. לכן יש החלטה של מועצת הביטחון (ויותר מאחת) שקובעת שהארגון הזה צריך להתפרק מנשקו, ולמעשה אוסרת על העברת נשק לאירגון הזה. ישראל בפעולותיה היא המדינה היחידה שפועלת לאכיפת ההחלטה (1701) שהתקבלה בקונצנזוס בינלאומי לאחר מלחמת לבנון השניה.

הבה נדמיין מצב היפותטי: נניח שישראל היתה מצליחה בין השנים 2000-2006 לתקוף ולפגוע בחלק גדול מהנשק שאגר חיזבאללה, כך שבמקום להגיע לקיץ 2006 עם כ-20,000 רקטות בארסנל הוא היה מגיע רק עם 5,000. מה היה קורה אז? האם הוא היה שש באותה מידה לחטוף חיילים, מתוך הנחה שישראל לא תעז להגיב בחריפות כי הרקטות שלו מבססות מאזן אימה בינו לבינה – או אולי היה מניח שישראל עלולה להגיב בעוצמה כי הכוח הקטן-יחסית שלו לא מספיק להרתיע אותה? לדעתי, טובים הסכויים שהאפשרות השניה היא הנכונה. אם כן, אילו היתה מדיניות עקבית של השמדת הנשק של חיזבאללה (בוא נניח לצורך הדיון העקרוני שניתן היה לקיים מדיניות כזו מבלי לפגוע באזרחים ומבלי להביא לתגובה של חיזבאללה – אני הראשון שיסכים שההנחה הזו בעייתית מאד) היא היתה עשויה למנוע את המלחמה. זו בהחלט תוצאה שיכולה להצדיק מדיניות כזו מבחינת ישראל. ולענין האיזון – מהמשחק ההיפותטי שהצעתי לעיל עולה שבהנתן איזון מסוים בין הכוחות (1,000,000 רקטות ופצצות לצה"ל, 20,000 לחיזבאללה) חיזבאללה מאמין שהוא חזק מספיק לקיים מאזן אימה ולכן חופשי לתקוף, ובאיזון אחר (אותם 1,000,000 לצה"ל אבל רק 5,000, או אם תעדיף 500 או 50) הוא לא מאמין בזה ולא תוקף. לכן העובדה שצה"ל חזק בהרבה וישאר חזק בהרבה אינה רלבנטית; מה שרלבנטי הוא שאם נשק מסוים מעלה משמעותית את כוחו של חיזבאללה אז הוא מביא את הפער לנקודה שבה האיזון נוטה פחות לרעתו – והנקודה הזו טובה פחות לבטחונם של אזרחי ישראל (אגב, גם ואולי עוד יותר לבטחונם של אזרחי לבנון).

ישראל רואה בחימוש יריביה באזור מעשה תוקפנות כלפיה כי היא יכולה לראות כך את הדברים. ישראל יכולה לראות בכל התנהלות אזורית שאינה נעשית בחסות אמריקנית הפרה של הסדר האזורי עליו היא ממונה. פעילותה של אירן בכל התחומים, נחשבת למעשה תוקפנות כלפי ישראל בשל רצונה של טהרן להחליף את ישראל בניהול הסדר האזורי. לכן העברת הנשק המשוכלל לסוריה או לחיזבאללה מאיימת באופן ברור על מעמדה האזורי ועל כל הבניין האסטרטגי שלה. האלוף (במילואים) שלמה גזית, לשעבר מפקד אגף המודיעין בצבא, ניסח לפני 20 שנה, תיאור מוסמך וברור של העקרונות השולטים באסטרטגיה זאת. על פי גזית:
"משימתה העיקרית של ישראל לא השתנתה כלל [מאז מלחמת אוקטובר 73] ונשארה בעלת חשיבות עליונה. המיקום הגיאוגרפי של ישראל בתוככי המזרח התיכון הערבי-מוסלמי קבע שגורלה של ישראל הוא להיות השומרת הנאמנה של היציבות של כל המדינות שמסביב לה. [תפקידה] להגן על המשטרים הקיימים: למנוע או לעצור את התהליכים של רדיקליזצייה, ולבלום את התפשטותה של הקנאות הדתית הפונדמנטליסטית.
למטרה זו תמנע ישראל שינויים שיתרחשו מעבר לגבולותיה [אשר] ייתפסו כבלתי נסבלים, עד לנקודה שבה [עשויה ישראל] לחוש נאלצת להשתמש בכל כוחה הצבאי למטרת מניעה או עקירה של שינויים אלה" (ידיעות אחרונות 27.4.1992).
ישראל איננה מדינה הבנויה לשם הגנתם שלומם ורווחתם של נתיניה אלא לשם קיומו של כוח צבאי האחראי לשמירת הסדר האזורי כפי שרואה זאת המעצמה השלטת.

אני מסכים לגמרי עם כל מה שכתבת.

מה שכן, הלוואי ואלו יהיו השימושים של החימושים והנשקים של כולם, להפציץ את החימוש והנשק אחד של השני.

Hi Idan,
A very similar argument was made the other day in the Guardian. i thought you'd like it:
http://www.guardian.co.uk/commentisfree/2013/may/06/syria-israel-bombing-moral-relativism

שלום עידן,

בד"כ כלל אני מסכים איתך אבל הפעם לא.
מניעת הצטיידות בנשק מגוף אשר אתה נמצא מולו במצב שבו עימות אלים עתידי מולו הוא סביר נראה לי צעד טקטי סביר לחלוטין. לעובדה שגם לאחר ההצטיידות (אם הייתה מתבצעת) מאזן הכוחות הוא בבירור ולחלוטין נוטה לטובתנו יש משקל מסויים אבל היא כשלעצמה אינה מונעת צעד זה. ניתן להתווכח על המחיר (המשמעויות וההשלכות של תקיפה במדינה ריבונית זרה) אבל זה דיון קצת יותר מורכב.

האמת היא שהטענה שמותר לך לבקר בלי להציע חלופה אחרת זה סוג של סתימת פיות יש בה משהו חלול, יש מצבים שחובת ההוכחה עליך ואם אתה מבקר אתה חייב גם להציע אלטרנטיבה, אני לא אכנס כאן למה אני חושב על מה שהצעת אלא רק אתייחס לטענה שהעלית.

בקשר לאלטרניטבה שהצעת: היא אומנם אלטרנטיבה סבירה אבל לא חסר בה פגמים, העולם לא ממש שווה מבחינה דיפלומטית ולא עוזר יותר מדי, הוא לא עזר ליהודים שהופלו לפני השואה, הוא לא עזר לדארפורים והוא לא עוזר היום לסורים שנטבחים, חיילי האום שהיו על גבול הגולן אוטוטו כנראה יעזבו את האזור בגלל הסכנה של חיזבאללה שמתקרבת לאזור, צריך להסתמך יותר על דיפלומטיה אבל זה קנה רצוץ.

עידן,

אני אגיד לך איפה הטעות שלך ולמה היא צורמת כל כך להרבה ישראלים.

בביקורת שלך על ישראל אתה לא עושה שימוש בפרגמטיזם וממילא אינך מציב את "טובת אזרחי ישראל" כקריטריון לפרגמטיזם כזה.

למה הכוונה? אני, למשל, לא מאמין שישראל מבצעת פשעי מלחמה, או פוגעת בזכויות אדם, יותר מאשר ארה"ב, בריטניה או רוסיה. למרות זאת, אני תומך בחרם שיוטל על ישראל על ידי המדינות האלה, מכיוון שאני חושב שהכיבוש הוא פשע שחייב להסתיים, גם על ידי שימוש בצביעות של מדינות אחרות.

אתה, לעומת זאת, לא מבין שלאזרחי ישראל *טוב* שאין לחזבאללה נשק מתקדם יותר, גם אם הדרך שבה ישראל מונעת את ההתחמשות הזו של חזבאללה היא חצופה, או צבועה. כך, במקום לשמוח על העובדה שישראל הצליחה לייצר קנה מידה מעוות שמצדיק התקפות צבאיות בגין התחמשות, אתה יוצא נגד זה וסכך יוצא נגד האינטרס של עצמך…

לא הבנת את התגובה, אבל ענית די לעניין…

בכל מקרה, אם הטענה שלך היא ש"הגברת האיבה" שהתקיפה יצרה מסוכנת יותר מנשק חדש ומתוחכם יותר בידי חזבאללה, אני נאלץ שלא להסכים איתך.

ברור שאף אחד מאיתנו יכול למדוד את הדבר הזה, ובכל זאת: בתור מי שדוגל בספירת גופות – מה לדעתך המשקל של תקיפת אמל"ח בסוריה ב"הגברת האיבה" לישראל, אם לוקחים בחשבון כמעט 20,000 הרוגים לבנוניים בשתי מלחמות לבנון?

ההבדל הגדול הוא שמדינת ישראל מצטיידת בנשק מדוייק וקטלני.
והיא גם פועלת על פי התפיסה הזו, תפיסה שפועלת לפגיעה מינימלית באזרחים חפים מפשע.
טילי הפתח של האוייב מטבעם נועדו לזרוע הרס והרג המוני.
שלא לדבר על תפיסת העולם של האוייב.
שלא לדבר על מקבלי ההחלטות אצל האוייב. חיות אדם שיכולים רק מחמת מצב רוח לשגר טילים על אוכלוסיה.