Skip to content
26 ביולי 2014 / עידן לנדו

"מרחב תמרון" להנצחת הסכסוך: מנהרות, הרתעה ורווחי מלחמה

ובכן, עכשיו זה רשמי: מנהרות זה הצנטריפוגות החדשות. "יכולת שיגור" – זה כבר פאסה. במשך שנים נופף מולנו נתניהו באיום האיראני, ובוקר בהיר אחד קמנו ו… פוף: נעלם האיום. לפחות נעלם מנאומיו של ראש הממשלה. אז הגיעה שעתה הגדולה של "יכולת השיגור" של רקטות לישראל – בידי חיזבאללה והחמאס. היכולת הזאת קיבלה ממדים שטניים בהסברה הישראלית והצדיקה כל עוול ופשע נגד אלפי אזרחים חפים מפשע בלבנון ובעזה. אבל גם הלימון הזה נסחט עד תום, ובינינו – בלי תוצאות מרשימות: יכולת השיגור של חיזבאללה וחמאס רק משתפרת ממבצע למבצע. או אז נקראו אל הדגל המנהרות על שלל צאצאיהן: מנהרות הברחה, מנהרות טרור, מנהרות נפץ, מנהרות שיגור, ולאחרונה – מנהרות התקפיות.

זה הסדין האדום החדש, והציבור הישראלי – סתגלן וקל למידה כתמיד – שש להסתער גם עליו בחימה שפוכה. ההסתערות סוחפת-כל, רב-ערוצית, אינטנסיבית ומענגת כל כך, עד שנשכח הלקח העקבי מן ההסתערויות הקודמות: מאחורי הסדין האדום יש אוויר ריק.

זאת דינמיקה מרתקת; קיראו את הפוסט המצוין של דני בר-און, שמעלה את כל השאלות הנכונות. אני רוצה להמשיך ולשאול על המנהרות, שנייה לפני שהן הופכות לפרה קדושה שאין לפצות פה מולה.

נקודת ההתחלה שלי היא פוסט נרחב שכתבתי לפני שנתיים וחצי על יחידת יהל"ם של חיל ההנדסה ומעלליה ב"עופרת יצוקה" ועד ימינו. חלק אחד באותו פוסט התייחס למאמצים הרבים שצה"ל משקיע, הן טכנולוגית והן מבצעית, בהכשרת היחידה הזאת ל"לוחמת מנהרות". אני מדגיש את הביטוי "לוחמת מנהרות", להבדיל מ"איתור מנהרות" או "השמדת מנהרות", שהם במוקד העניין בעת הזאת. זה לא אותו דבר, למרות שבסוף ניווכח שהמסקנות בשני המקרים אינן שונות מהותית.

כך כתבתי אז:

הדוגמאות הבולטות בעידן המודרני הן המנהרות שחפרו הסינים בראנזוהאנג נגד היפנים במלחמת סין-יפן השנייה, והמנהרות שחפר הוייטקונג נגד האמריקנים במלחמת וייטנאם. בשני המקרים נקלעו האמפריות למלחמת התשה מתסכלת מול אויב חמקמק ששלט בשטח הרבה יותר טוב מהם והסב להם אבידות כבדות באמצעות מילכוד והנחת מטענים נסתרים. על מחוז קוּ-צ'י בוייטנאם, שהוייטקונג חפר ורישת מתחתיו עיר תת-קרקעית שלמה, הסתער הצבא האמריקני כמה פעמים. במבצע קרימפ (ינואר 1966) הומטרו על קו-צ'י 30 טון פצצות ושוגרו לשם 8,000 חיילים; במבצע סידר פולז (ינואר 1967) תקפו את קו-צ'י 30 אלף חיילים אמריקניים; ב-1969 שוב הופצץ כל המחוז בהפצצות שטיח כבדות. בסופו של דבר האמריקנים לא יכלו ללוחמי המנהרות של קו-צ'י, ואלה ניצחו במלחמה.

המתכננים והמפקדים של יחידת יהל"ם יודעים את כל זה, מן הסתם. בלי ספק הם חושבים שאצלנו זה יהיה אחרת. לנו יש טכנולוגיה מתקדמת (שולחים רובוט מצלמה למנהרה ורק אז יורדים אליה!); לנו יש תורת לחימה מסודרת; חומרי נפץ חדשניים; וכן הלאה והלאה. אני מניח שבכל דור ודור, האמפריה שניצבה מול לוחמי המנהרות אמרה לעצמה: אצלנו זה יהיה אחרת. אנחנו מתקדמים יותר, חכמים יותר.

ובכל דור ודור, לוחמי המנהרות אמרו לעצמם: לנו אין ברירה. זאת האדמה שלנו. עכשיו אנחנו מתחתיה, אבל בסופו של דבר הכובש יוותר ויעזוב אותה. אז נעלה שוב למעלה.

מה צה"ל מחפש מתחת לאדמה בדרום לבנון ובעזה? יש שם כבר אלפי מנהרות, תשתית מסודרת להעברת סחורות ותחמושת. הן עובדה קיימת; שום כוח צבאי שבעולם לא ימחק אותן. האם צה"ל מתכנן הפצצות שטיח מסיביות על כל השטח המיושב בעזה? כדאי שנדע על זה מראש. לכל היותר ניתן לפוצץ חלקים מבודדים של כמה מנהרות, טיפה בים. אין סיכוי להגיע לכל מאגרי התחמושת שחבויים שם, וכל עוד מתקיימות המגבלות על הכנסת חומרי גלם לעזה, ובעיקר המגבלות על ייצוא סחורות ממנה, יש צורך אזרחי אמיתי, ולא רק צבאי, להמשיך להפעיל אותן. החיים חזקים יותר מהכל.

כן, המנהרות משמשות להתעצמות צבאית. בשפת התעמולה הרשמית בישראל, צבירה מטורפת של נשק נקראת "בניין כוח" כשהיא בצד שלנו, ו"הברחת נשק" כשהיא בצד שלהם. זה סכסוך מזוין, לא? מה מצפים שם במטכ"ל, שהפלסטינים יבריחו דרך המנהרות חוברות תשבצים ופונפונים מצמר – בזמן שישראל מתחמשת עד לשיניה בעוד ועוד ועוד ועוד מערכות נשק שעלויותיהן ורמת ההרס שהן ממיטות עולות על כל דמיון?

ככה זה בסכסוך מזוין. האויב מתחמש, מתאמן, ומטמין מארבים. יש לנו בעיה עם זה? אולי הגיע הזמן להתחיל לשקול דרכים לא-אלימות להפסקת האלימות. כל עוד הסכסוך אלים, אפשר להפסיק להזדעזע כל יום מחדש מכך שהאויב שוקד על הצטיידות בנשק.

הדברים האלה נכונים גם כיום. הפונקציה העיקרית של המנהרות בעזה היא הברחת סחורות ונשק לתוך הרצועה. הניסיון הישראלי למגר את התופעה הזאת נועד לכישלון מהסיבות שמניתי לפני שנתיים וחצי, ואכן, בימים אלה מתברר עד כמה ישראל היתה רחוקה מהשגת היעד הזה.

אבל משהו התחדש, וצריך להתייחס גם אליו. אלה המנהרות ה"התקפיות", או חוצות הגדר, שדרכן ניסו וגם הצליחו לוחמי חמאס להתגנב אל שטח יישובים ישראליים במטרה לבצע שם פיגועים. האפשרות הזאת מעוררת חלחלה, באופן מובן, והדעה הרווחת היא שיש לעשות הכל על מנת לאתר ולהשמיד אותן בהקדם האפשרי.

לפני שאכנס לעובי הקורה, רצוי להבחין כבר עכשיו שההסברה הישראלית לא מבזבזת רגע, ולמעשה הפכה את קיומן של המנהרות חוצות הגדר לעילה הכמעט בלעדית של המבצע. בשעה זו הפרשנים כבר מגדירים את מטרת המבצע כ"חיסול המנהרות". כך מבצרים קונצנזוס תוך כדי תנועה, וכך גם גוזרים אלם על כל מי שמעז לפקפק בו. שכן מה נעשה כשנגלה שגם היעד החדש שהוגדר למבצע אינו בר-השגה, כמו כל היעדים של המבצעים הקודמים בעזה?

אה, כן . נגדיר יעד חדש ונצא לעוד מבצע. בזה אין לי ספק. לעת עתה אני רוצה להתרכז ב"חיסול המנהרות".

המנהרות בעזה

לישראל יש "בעיה" עם המנהרות כבר… לא תאמינו, משנת 1990. שני עשורים וחצי. במרוצת השנים, ובמיוחד לאחר הטלת המצור על עזה, הפכו המנהרות למרכיב מרכזי בכלכלה ובהתעצמות הצבאית של הרצועה. בשיאן, היו בעזה כ-1,200 מנהרות, רובן לכיוון סיני. בשנים האחרונות הכריז המשטר המצרי מלחמת חורמה עליהן והרס את רובן. בישראל מעריכים כיום את מספר המנהרות בעזה בעשרות רבות. זהו מערך מבוצר שנבנה בהשראת רשת המנהרות של החיזבאללה בדרום לבנון. הוא מאורגן ונשלט מלמעלה כפרוייקט צבאי לכל דבר.

בימים האחרונים עולה לכותרות שוב ושוב "המחדל": העובדה שלאחר שנים של התראות וגם של בחינת חלופות, משרד הביטחון טרם הצליח למצוא פיתרון טכנולוגי לבעיית הזיהוי המוקדם של מנהרות. שורה של מומחים בגיאופיסיקה מתייצבים בתקשורת, כולם חכמים וחלקם גם מספיק חכמים כדי להחזיק במניות שיזנקו פלאים עם מתן הזיכיון למערכת איתור המנהרות, וכולם מפנים אצבע מאשימה ל"גרירת הרגליים" של משרד הביטחון. האמת היא שהאתגר הטכנולוגי אינו פשוט בכלל; הרעיונות נעים בין הנחת סיבים אופטיים תת-קרקעיים, מכ"מים גיאולוגיים, מדידות גרביטציה, "האזנה" סייסמית, ומגיעים לכדי כרייה של תעלה באורך 70 ק"מ מסביב לרצועה והטמנת מכ"מים בתוכה.

העלויות, בכל מקרה, מגיעות למיליארדי שקלים.

מה שחשוב הוא שאין בנמצא אף מערכת גיאופיסית לאיתור המנהרות בעזה, שלא לדבר על מערכת שניתן כבר להכניסה לשימוש מבצעי בזמן הקרוב. המשמעות היא שבשנתיים הקרובות, לכל הפחות, צה"ל ימשיך להתבסס על השיטה הקיימת – מודיעין ותצפיות. כפי שראינו במבצע הנוכחי וגם כפי שעולה מעדויות של פועלים שהשתתפו בכריית מנהרות, השיטה הזאת לא עובדת. קל מאד להסוות את העבודה על מנהרה, קל להסוות את פתחי הכניסה והיציאה, והפלסטינים כבר רכשו מומחיות בנושא.

הבעיה החמורה יותר היא שגם אם המאמצים שמרכזת עכשיו מערכת הביטחון ישאו פרי בקרוב, גם אם תקציבי הענק שהמדינה עומדת להשקיע ב"כיפת ברזל נגד מנהרות" יתגשמו בדמות מערכת יעילה – בעית המנהרות לא תיפתר. ועל זה לא מדברים. זה טאבו.

קצב בניית המנהרות

עד לימים האחרונים, על פי הדיווחים, צה"ל חשף 31 מנהרות התקפיות והשמיד 11 מהן. כמה מנהרות כאלה יש? על פי הערכה גסה, עשרות. איתורן והשמדתן יסמנו, כך נראה, את תום השלב הקרקעי של "צוק איתן". זה ייקח זמן. ישראל תכריז על "השגת היעדים" ותיסוג.

ומה יקרה אז? כמובן, צה"ל יתחיל לחדש את מלאי הפצצות והטילים שלו, והחמאס יתחיל לחפור מחדש את המנהרות. ככה זה בין אויבים: הצדדים מנצלים כל דקה להתעצמות צבאית.

כמה זמן לוקח לבנות מנהרת נשק? על פי ההערכה הזאת (5 פועלים, 12 מטרים ליום) – שלושה חודשים. על פי הערכה אחרת (20 מטרים ליום) – אפילו פחות. בואו נניח תקופת התאוששות קצרה בעזה, ליקוק פצעים, לפני תחילת העבודות. בהערכה מאד מתונה אפשר להניח שמנהרות הנשק יושלמו תוך חצי שנה מסוף "צוק איתן".

כל המנהרות. ואולי יותר. כוח אדם הרי לא חסר ברצועה. וחומרי גלם? כפי שעמותת "גישה" חוזרת ומציינת, המצור הישראלי וההגבלות על הכנסת חומרי בנייה לא מנעו את בניית המנהרות; הן רק פגעו בשוק האזרחי. מי שמשלה את עצמו ש"עצירת המנהרות" תהיה חלק מתנאי הפסקת האש שתתגבש מוטב לו שיתפכח כבר עכשיו. כשם שישראל לא תפרק טייסת אף-16 ולא תוותר על 3.1 מיליארד דולר סיוע בטחוני מארה"ב כחלק מהפסקת האש, גם החמאס לא יוותר על זכותו לשקם את יכולת ההרתעה הצבאית שלו. מפקד יהל"ם לשעבר מודה במובן מאליו: "הם יחזרו לחפור בכל מצב".

בתוך חצי שנה לצה"ל עדיין לא תהיה טכנולוגיה לאיתור מנהרות. אבל השאלה היותר קריטית היא דרך הטיפול במנהרות שכן יאותרו. קציני צבא כבר הבהירו במהלך המבצע הנוכחי ש"לא ניתן להתמודד עם איום המנהרות בהפצצות מן האוויר". השמדת המנהרות ההתקפיות היתה למעשה העילה המבצעית לפלישה הקרקעית. פצצה שמוטלת ממטוס יכולה להשמיד את פיר הכניסה והיציאה של המנהרה אבל לא את כל אורכה. לשם כך יש צורך בחיילים שייכנסו פנימה.

מסקנה: תוך חצי שנה לכל היותר יימחקו "השגי" מבצע "צוק איתן" ותתחדש העילה לפלישה קרקעית לעזה.

הנה שוב תמצית הטיעון. (1) ברוב המקרים, צה"ל אינו יכול לאתר בזמן אמת בנייה של מנהרות נשק; (2) גם לו היה יכול, קצב הבנייה וזמינות המשאבים ברצועה הם כאלה שיבטיחו את חידושן של עשרות מנהרות בתקופה של חודשים ספורים עד חצי שנה; (3) הדרך היחידה להשמיד מנהרה היא באמצעות פלישה קרקעית לעזה (על כל הנלווה אליה – טבח אזרחים חפים מפשע וכו'); (4) על כן, מבצע "צוק איתן" ייכשל בהשגת יעדיו, כמו קודמיו, ורק יסלול את הדרך לסיבוב הבא.

צה"ל לא יפלוש לעזה בעוד חצי שנה. אבל היו סמוכים ובטוחים שהדיבורים על "שחיקת ההרתעה" ו"הפרת ההבנות" מצד החמאס כבר יתחילו לטפטף בחודשים הקרובים ויהפכו למבול תעמולתי בסוף פרק הזמן הזה. דעת הקהל תוכן, המחסנים יתמלאו, ותקציב הביטחון שוב ינגוס ברעבתנות בכל מה שטעון תיקון בחברה כאן. ישראלים צדקנים ימשיכו להטיח בזעם ש"החמאס מבזבז את כל הכסף שלו על בניית מנהרות במקום על שיפור תנאי החיים ברצועה", ובאותה נשימה יהנהנו בצייתנות כשמשרד הביטחון ישאב תקציבים נוספים מן השירותים החברתיים, כשהחינוך האפור ישגשג, בתי החולים יקרסו והדיור הציבורי ישבוק חיים. הסימטריה הגרוטסקית תחמוק מן העין. ובכל זאת יש הבדל אחד, לטובת תושבי עזה: אותם אף אחד לא שואל, השלטון הרודני של החמאס מוחץ את האופוזיציה וכך יכול לגזול כספי ציבור ללא חשש מחאה. אצלנו, "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", הציבור מתנדב מרצונו החופשי להיעקד על מזבח הביטחון.

והפוליטיקאים? אלה ימתינו לשעת הכושר. פיגוע טרור. סימני אחדות פלסטינית. לחץ מדיני בלתי נסבל. ואז הם יתנו את פקודת האש. התקשורת, כמו תמיד, תעמוד בצד ותריע ל"יכולת האיפוק" ו"שיקול הדעת" של ראש הממשלה.

טכנולוגיות לניהול סכסוך

המנהרות ההתקפיות הן אכן איום אמיתי על חייהם של תושבי הדרום. בסוף השבוע דווח שחרדת המנהרות הניסה 85% מתושבי היישובים שצמודים לגדר. זהו איום שיש להסירו. אבל אין דרך צבאית להסיר את האיום הזה – אפילו לא לטווח של חצי שנה. כל מה שניתן לעשות הוא להקיז דם ומשאבי עתק בפעולות שתוצאותיהן נשחקות עד דק בתוך חודשים ספורים.

את זה צריך לומר ביושר, ואת זה אף אחד במערכת הפוליטית לא יעז לומר. כיוון שהמשמעות של אמירה כזאת היא שיש מגבלות על האפקטיביות של הכוח הצבאי הישראלי (מעבר למגבלות המוסריות, נישה של "סמולנים" שנובחים בזמן שהשיירה עוברת). ויש בעיות מדיניות שאין להן פיתרון צבאי. שוב, אוקסימורון תודעתי עבור ההנהגה הישראלית ורוב הציבור.

הבעיה רחבה יותר ומקיפה מגוון שלם של טכנולוגיות צבאיות שנכנסו לשימוש בישראל כתחליף לחשיבה מדינית. זה התחיל בחומת ההפרדה ומגוון כלי השליטה והניטור שעוטפים אותה, והמשיך בשימוש הגובר והולך במל"טים ורובוטים אחרים ללחימה מול האויב, והגיע עד מערכת "כיפת ברזל". הלוגיקה תמיד אותה לוגיקה: מינימום חיכוך עם האויב, מקסימום שליטה והרג, והכי חשוב: "מרחב נשימה" או "מרחב תמרון" לפוליטיקאים.

שימו לב כמה פעמים חזר הביטוי הזה בתקשורת כשדובר בשבחי "כיפת ברזל"; שימו לב גם שהמרחב המדובר אינו חל על היישובים הצמודים לגדר, עליהם "כיפת ברזל" איננה מסוגלת להגן. אמור מעתה: אפשר לנשום עוד קצת כי תושבי המרכז מוגנים, לא כי תושבי גוש אשכול מוגנים.

ולשם מה דרושה הנשימה הנוספת? מה ישראל עושה בזמן התמרון ש"כיפת ברזל" מספקת לה? שוב, שאלות שאינן נשאלות. אף כי התשובה די ברורה: מסלימים את הסיבוב הנוכחי ומתכוננים לסיבוב הבא. כך יוצא, פרדקוסלית, שמערכת הגנתית לכאורה כמו "כיפת ברזל" הופכת לאביזר התקפי בארסנל הישראלי. הצלחתה הפנומנלית להוריד את רמת הנפגעים בעורף הישראלי כמעט לאפס מחקה ממשוואת הכוחות הפוליטית גורם אחד, רב עוצמה, שתמיד לחץ על הפוליטיקאים לסיים את עסקי הדמים שלהם במהירות האפשרית: מחאת הקורבנות בצד הישראלי וזעקת ההורים השכולים. מי שמכיר את הסטורית המחאה נגד מלחמת לבנון הראשונה ונגד השהייה ברצועת הביטחון יודע שמדובר בגורם משמעותי. ככל שהאבידות בצד הישראלי מתמעטות יותר מעימות לעימות, כך יש לדרג המדיני יותר "מרחב תמרון" להמשיך בלחימה ולזרוע הרס רב יותר בצד הפלסטיני. האבידות שם הרי לא יוציאו את הישראלים אל הרחוב.

אם נחזור לחומת ההפרדה, גם היא, לכאורה, חסכה בחיי אדם בטווח המיידי והורידה דרמטית את כמות הפיגועים בתוך ישראל. אבל במקביל היא יצרה מציאות איומה עבור מאות אלפי פלסטינים שנושלו מאדמתם, או נותקו ממקורות פרנסתם, או מבני משפחותיהם, והפכו להיות "תושבים ארעיים" על אדמתם מימים ימימה. כל אלה הם "נזקים אגביים" בעיניים ישראליות, אך הם חוזרים אלינו כבומרנג כל הזמן בצורות שונות: פיגועים מזדמנים, מהומות המוניות, הקצנה בדרכי המחאה הפלסטיניות, בידוד מדיני ועוד.

(קריאות מהקהל: "אז מה, היית מעדיף בלי חומת הפרדה? בלי "כיפת ברזל"? היית מעדיף שכולנו נתפוצץ פה בשביל הצדק שלך?" לא. בכלל לא. אבל חכו עם זה רגע).

הבעיה היא מושגית

הבעיה נעוצה במושגים שבהם ישראל מנסחת לעצמה את הסכסוך עם הפלסטינים. המושג הבסיסי הוא שליטה, וממנו נגזרות כל האסטרטגיות. הרעיון שחייבים לשלוט בפלסטינים, הן בגדה המערבית והן בעזה, כל הזמן ובכל תחומי החיים, אינו מרפה מן ההנהגה הישראלית ומחלחל עד לאחרון הפקידים במנהל האזרחי. כשזאת מסגרת ההתייחסות, נותרות על השולחן רק שאלות תועלתניות: האם מנגנון א' יעיל יותר או פחות ממנגנון ב' בשימור השליטה הישראלית?

אכן, אם השליטה בפלסטינים היא חזות הכל, חומת ההפרדה ו"כיפת ברזל" הם פתרונות מצוינים. שניהם מבטיחים מינימום פגיעות בנפש בצד הישראלי תוך כדי הענקת "מרחב תמרון" לדרג המדיני והצבאי, שמנצלים אותו להעמקת השליטה בפלסטינים. הנקודה העיוורת של ישראל בסיפור הזה הוא שדינמיקת השליטה והניהול הטכנולוגי של הסכסוך רק מעמיקים את האיבה ההדדית ואף את חוסר היכולת להבין את הצד השני. הישראלים ב-2014 כל כך רחוקים מעולמו של הפלסטיני, כל כך מנותקים מן היומיום שלו – ושוב, תודה לתקשורת על ההתעלמות העקבית מן המתרחש בעזה כשלא יורים ממנה טילים – שכל דבר שיגידו להם על הפלסטינים ייקלט על נקלה. מן הצד השני, הפלסטינים שסופגים את נחת זרועה של טכנולוגית הכיבוש הולכים ומאבדים תקווה שאי פעם ישראל תיאות להגיע איתם להסדר שמבוסס על כבוד ושוויון הדדי. נסו למשל לדבר אל ליבם של תושבי שכונת א-שוג'אעיה, שחיל האוויר הפציץ אותה ב-120 פצצות של טון במשך שבוע או פחות. נסו להגיד להם שבעצם רוב הישראלים רוצים לחיות בשלום.

שמעתם נכון. 120 פצצות של טון כל אחת על שכונת מגורים מאוכלסת בצפיפות, שתושביה חוזרים ואומרים – אך אין מי שיקשיב בצד הישראלי – שאין להם לאן להתפנות. וזה רק מה שהיה לפני הכניסה הקרקעית לשכונה. עיצמו את עיניכם לכמה שניות ודמיינו איך תיראה השכונה שאתם גרים בה אחרי 120 פצצות טון מן האוויר.

מכירים את הפתגם החכם, "כשיש לך רק פטיש ביד, כל בעיה נראית כמו מסמר"? תחשבו לבד מי כאן המשל לישראל, מי לצה"ל ומי לעזה. דוקטרינת ה"שליטה בכל מחיר" גובה מחיר עצום מן החברה הישראלית, אבל ההבט המבהיל ביותר שלה הוא יכולת ההנצחה העצמית. הפתרונות שהיא מציעה יוצרים מציאות שמחייבת עוד ועוד פתרונות מסוג כזה. אם הניתוח שהצגתי כאן לפרוייקט ביעור המנהרות הוא נכון – מדובר בפרוייקט שנועד לכישלון. הדבקות בו פירושה עוד ועוד תקיפות הרסניות בעזה, עוד ועוד זרעי איבה ופורענות לדורות ההמשך. הזרעים האלה ינביטו, בלי ספק, שיטות לוחמה מתוחכמות ואכזריות יותר מצד החמאס, ואלה יצריכו שוב פתרונות צבאיים יצירתיים מצד ישראל. ככל שהכדור מתגלגל, נשללות ביתר תוקף כל האופציות שאינן צבאיות, ולצידן אפילו אופציות צבאיות מתונות הופכות בלתי רלבנטיות.

כך פועל הגיון ההסלמה. הוא נראה בלתי נמנע מבפנים (גם אוגרים שרצים בלי הפסק על גלגל בכלוב חושבים, מן הסתם, שאם יפסיקו הם יספגו חבטות כאלה נוראיות שזה לא משתלם). מי שלכוד בו לא יכול לדמיין פתרון שאינו מנוסח במונחי העימות העכשוויים. הם יורים טילים? אז ודאי שהפתרון היחידי שניתן להעלות על הדעת הוא מערכת הגנה מטילים. הם חופרים מנהרות? אז ודאי שהפתרון היחידי שניתן להעלות על הדעת הוא הקמת יחידות צבאיות שמתמחות בלוחמת מנהרות. כל צעד נראה טבעי, כל מסקנה מתחייבת.

רק התוצאה הסופית, משום מה, מצטיירת כאבסורד מוחלט.

בואו נדבר על… המממ… הרווחים

טכנולוגיית ניהול הסכסוך היא עסק גדול, ויש בו הרבה כסף. לישראלים לא נעים לדבר על הכסף הזה; קצת כמו לחטט בחשבון הבנק הפרטי של מנתח לב שמציל חיים מדי יום ביומו. אבל עסקים גדולים וכסף גדול הם משתתפים בלתי נמנעים במשחק הפוליטי, ומי שרוצה להבין אותו עד תום לא יכול להרשות לעצמו להתעלם מהם. העובדה ש"כיפת ברזל" מצילה חיים לא סותרת את העובדה שיש לא מעט גורמים שמרוויחים ממנה יפה מאד, וככל שהשימוש המבצעי בה מתרחב – כך הם מרוויחים יותר.

מערכת "כיפת ברזל", למי שלא יודע, חיה ונושמת על כספים אמריקאיים – תקציב ייעודי להגנה מפני טילים שמתווסף לסיוע הבטחוני הרגיל (האחרון עומד על 3.1 מיליארד דולר לשנה). עד היום מימנה ארה"ב את "כיפת ברזל" ביותר ממיליארד דולר, ואת כלל הפרוייקטים להגנה מפני טילים (כולל החץ ו"שרביט קסמים") ביותר משני מיליארד דולר. רק לפני 10 ימים אישר הסנאט תוספת של 351 מיליון דולר ל"כיפת ברזל"; לא יצא שבוע, ושר ההגנה האמריקאי ביקש מהקונגרס תוספת נוספת, של 225 מיליון דולר, למלא את המחסור שנוצר בעקבות מבצע "צוק איתן".

במלים אחרות, "כיפת ברזל" היא פרוייקט אמריקני-ישראלי משותף. אמריקה נותנת את הכסף, ישראל את הפיתוח והניסיון המבצעי. הכספים הגדולים שזורמים מוושינגגטון לרפא"ל ולאלביט מלמדים הרבה יותר על האינטרס האמריקני במזרח התיכון מכל הצהרה חלולה של מזכיר המדינה. האם יש לארה"ב אינטרס לחולל מהפך במזרח התיכון – מהפך כזה שיהפוך את "כיפת ברזל" היקרה (כל סוללה עולה בין 50-60 מיליון דולר, כל טיל מיירט כ-100 אלף דולר) למיותרת? זה כמו לשאול האם יש למישהו אינטרס לזרוק במתכוון הון עתק לפח הזבל (עוד על השאלות שמעורר הסיוע האמריקני לישראל, ראו כאן).

יצרניות הנשק הישראליות מתפרנסות יפה מן הסכסוך. הרווחים באים בשתי קומות. בקומה ראשונה – המכירות לצה"ל. בקומה השניה – המכירות לצבאות זרים, שמתבססות על התוצאות המוכחות ב"שדה הניסויים" שנקרא רצועת עזה. אין פרסום יעיל כמו טבילת אש אמיתית. אבל הסיפור רחב הרבה יותר ואי אפשר לגעת אפילו בקצה קצהו כאן. נתח עצום של ענף ההיי-טק הישראלי תורם במישרין או בעקיפין לטכנולוגיות ניהול הסכסוך. קיראו את מאמרו מאיר העיניים של יותם פלדמן בנושא. המרוויחים הגדולים הם כמובן בעלי המניות, אבל סכומי העתק מחלחלים מטה ולמעשה מפרנסים עשרות אלפי משפחות בישראל. גם זאת עובדה שראוי להישיר אליה מבט כאשר משמיעים את התלונות השגרתיות על ה"הפסדים למשק" בזמן מלחמה: כשאתה מפסיד, מישהו אחר מרוויח. כלים שלובים. יש להניח שישראלים רבים שמרוויחים את לחמם מתרומה הנדסית או חישובית לטכנולוגיות ניהול הסכסוך הישראלי תופסים את עצמם, בשעות שאחר העבודה, כאנשים מתונים ושוחרי שלום. חומת ההפרדה, כידוע, עוברת גם בתוך הנפש.

המטרה שלי בהצפת כל העובדות האלה היא פשוטה. אין כאן בכלל טענה שהחברה הישראלית, או לפחות חלקים ממנה, שוקדים על קונספירציה זדונית להנצחת הסכסוך על מנת להמשיך ולשלשל מזומנים לכיסם. הדברים כמעט אף פעם לא עובדים כך, אלא באורח פרוזאי יותר, שכבר מרקס תיאר בתמציתיות: ההוויה קובעת את ההכרה. אם הוויתך ממוקדת בעשייה שמשרתת את הכיבוש, אם עבודתך מייצרת נכסים רעיוניים או חומריים שבזכותם ניתן להמשיך בו בקלות יתירה ובאפס נפגעים בצידנו – סביר מאד להניח שההוויה הזאת עומדת מעבר לכל ספק בעיניך; היא מוצדקת לא פחות מזריחת השמש ושקיעתה. וכך לא יעלה על דעתך לפעול באופן שיחתור תחת ההוויה הזאת, יערער עליה וינסה לשבש אותה. אנשים, קהילות וקולקטיבים פועלים קודם כל לשימור עצמי ולהמשכיות. כך הם פועלים; מה הם אומרים – זה פחות חשוב.

וכך, מסלול מדיני שפירושו חיתוך דרסטי בהוצאות הביטחון; שפירושו הוצאת טכנולוגיות יקרות משימוש שוטף; שפירושו הסטת משאבים לאומית מהשקעה בטכנולוגיות של ניטור ושליטה לכיוונים אחרים לגמרי – פירושו גם, בד בבד, מסלול מדיני ששומט את הקרקע מתחת לפרנסתם של עשרות אלפי ישראלים (ובמשתמע, בטחונם הכלכלי של מאות אלפי נפשות). אי אפשר לאותם אנשים לתמוך במסלול כזה באופן פעיל (ולא רק הצהרתי), אי אפשר להם לשתף פעולה עם עתיד שגוזר עליהם חרדה כלכלית. כמו שעמירה הס כתבה פעם, "שלום לא משתלם".

במלכוד הזה ישנם כל היסודות של טרגדיה: גורל אובדני ידוע מראש, וחוסר מודעות גמור של הגיבור לתפקידו שלו בהגשמת אותו גורל. מול עינינו, בשעה זו, מתחלף הגיבור של "כיפת ברזל" ואת מקומו תופס הגיבור של "איתור מנהרות". מיטב המוחות בתעשייה הישראלית כבר שוקדים על "הפיתרון" המיוחל; אותו פיתרון שיחולל את הבעיה שיורשיהם ייאלצו לפתור, כך הלאה והלאה והלאה.

אי אפשר בלי לסיים ב"אז מה אתה מציע?"

השאלה הזאת היא מוקש שרבים בשמאל עלו עליו ועקבותיהם לא נודעו. המוקש הוא לא בעצם הלגיטימיות של השאלה; אין לגיטימית ממנה. המוקש הוא במה שבא אחרי התשובה הראשונה, והשניה, והשלישית, ואז מתברר שבעצם השואל פוסל מראש כל תשובה אפשרית ואינו פתוח לשכנוע.

לכן, כדאי מראש להיפרד באדיבות מכל מי שסבור שאסור בשום פנים ואופן לדבר עם החמאס כי (מחק את המיותר): אמנת החמאס קוראת להשמדת כל היהודים / המוסלמים אף פעם לא יקבלו אותנו כאן / אי אפשר לסמוך על הסכמים עם ערבים / שמעתי אתמול נאום אנטישמי של אימאם מזוקן בדיר אל-בלח / תראה תראה מה הם שרים בקליפ הזה / וכו'.

השורות הבאות אינן מיועדות לאנשים מן הסוג הזה. הן מיועדות לישראלים שמוכנים להניח שלצד אנשי חמאס פנאטים יש גם פרגמטיים. ממש כשם שלצד פוליטיקאים, אנשי דת וציבור ישראלים, שמצהירים בגלוי על רצונם לבצע טיהור אתני או רצח עם בעזה, ישנם גם אחרים.

בעצם כל שנדרש ממך להכיר בו הוא שבעזה חיים אנשים לא כל כך שונים ממך. גם הם רוצים לחיות בשקט ולא להיות מופגזים כל הזמן. גם הם רוצים לאהוב וליצור ולטייל וליהנות מסרט או שיר טוב. וגם הם מוכנים לעמוד במילתם אם יקבלו בתמורה את מה שהם צריכים.

על כן התשובה לשאלה "אז מה אתה מציע?" פשוטה מאד, טריוויאלית (אולי לכן היא נדמית כתרמית לקנאי הימין): לדבר, להקשיב, ולחתום על הסכם. הנה כמה אנשים שאומרים את מה שאמרתי עם קצת יותר מילים ונימוקים (כאן, כאן, כאן וכאן). קיראו אותם. הנה מומחה רציני שטוען מזה שנים שצריך ואפשר לחתום על הסכם עם החמאס. הסכם יכול להיות כל דבר מהפסקת אש זמנית, דרך רגיעה שמתחדשת מדי כמה חודשים, ועד להסכם שלום מלא. כל האופציות פתוחות, אין טעם להתחייב עכשיו על אף אחת מהן, ולכן הדרישה להיכנס לפרטים בשלב הזה – כשמניין הגופות בעזה עולה כל הזמן – היא עוד מוקש חביב על הימין, שיש לעקוף.

שנים של התניה יצרו בישראלים פרנויה מטורפת מ"הפרת הסכמים" בידי הערבים. לפרנויה הזאת אין על מה לסמוך: שום צד ערבי להסכם שלום עם ישראל לא הפר אותו בפעולה לוחמתית. הסכם אוסלו, רק נזכיר, הופר בלי סוף בידי שני הצדדים, וממילא לא היה חוזה שלום שוויוני בין שתי ישויות מדיניות עצמאיות. בכל זאת הישראלי שואל: ואם הם יפרו את ההסכם?

נו, ואם הם יפרו? בוא נשאל אחרת. ואם המצרים יפרו את הסכם השלום שחתמנו איתם? מה נעשה? התשובה היא כמובן – איזו הפרה, על איזה רקע, מה הסיכון לאזרחי ישראל מן ההפרה, וכדומה. אם המצרים יתחילו לירות מחר על תל אביב, אין לי ספק שבתוך דקות ספורות חיל האוויר הישראלי יפגיז את קהיר. אם החמאס יעשה כך, גם הוא יספוג פעולת תגמול. הפעולה הזאת חייבת להיות פרופורציולית להפרה, ובניגוד למבצעים הרצחניים של ישראל בעזה בשנים האחרונות – היא תיהנה מלגיטימציה חובקת עולם (לא רק של נשיא ארה"ב, ספקית הנשק, אלא של כלל האומות). ואת השואל החרדתי צריך לשאול גם זאת: האם המצב הנוכחי, ללא הסכם שלום, מגן עליך יותר מאשר מצב שבו יהיה הסכם שלום? כנגד התקפי האמנזיה במהלך הדיון תמיד כדאי לשלוף את הדיאגרמה הזאת. בסופו של דבר, יגיח השד הקדמון – "אין מה לחתום איתם על הסכמים, הם לא יקיימו אותם", מה שמסווג בדיעבד את השואל בקטגוריה שמראש אין טעם להתווכח איתה.

רוב הישראלים חבולים נפשית, מוכי פרנויה. אני לא אומר את זה בציניות. גם הם קורבנות של אינדוקטרינציה; הטרור החמאסי זרע את הספק, אבל התעמולה הישראלית השקתה וטיפחה אותו ליער עבות שאין ממנו מוצא. אי אפשר להתמודד עם תסביכים נפשיים כאלה בדרך של טיעון רציונלי. יש מן הסתם דרכים אחרות, של ריפוי או אמפתיה. אני לא נוגע בהן כאן, ומראש מגביל את עצמי, במודע, אל המיעוט שבכל זאת פתוח לטיעונים רציונליים.

המיעוט הזה יכול להשכיל מתזכורת שסיפק לנו השבוע יונתן מנדל, תזכורת לקיומו של זרם פרגמטי בהנהגת החמאס:

"בשנת 1997, עשר שנים לאחר הקמתה [של תנועת החמאס, ע"ל], הציע לישראל מנהיג התנועה, השייח' אחמד יאסין, הסכם הפסקת אש (הודנה) ל-30 שנה. ההצעה הועברה מירדן, דרך המלך חוסיין, ומעולם לא נענתה. כשנתיים לאחר מכאן, הציע יאסין שוב הפסקת אש למשך 20 שנה בתמורה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים. ההצעה לא נענתה. לפי תחקיר של העיתונאי שלומי אלדר, 7 שנים לאחר מכן, בשנת 2006, העביר ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל הצעה נוספת: הודנה בת 25 שנה בתמורה לסיום הכיבוש בגדה ובעזה. ההצעה לא נענתה. אחמד יוסף, יועצו המדיני של איסמעיל הנייה, אמר באותה השנה שתמורת סיום הכיבוש חמאס יהיה מוכן גם להפסקת אש של 60 שנה, ושהדורות הבאים שיגדלו יהיו אלו שיחתמו על הסכם השלום. ההצעה לא נענתה. בשנת 2007 העביר אותו יוסף הצעה להפסקת אש בלתי-מוגבלת תמורת שחרור כל האסירים הפלסטיניים ונסיגה לקווי 67'. ההצעה לא נענתה. בשנת 2014, לפני כשבועיים, ולפני הכניסה הקרקעית של צה"ל לעזה, הגיעה הצעה נוספת להפסקת אש לתקופה של 10 שנים. לראשונה, ההצעה לא כללה כתנאי נסיגה של ישראל לקווי 67' ושחרור כל האסירים הפלסטיניים, אלא רק את נירמול החיים ברצועה לרבות יציאה לדיג במרחק 10 ק"מ מהחוף, הבטחת פיקוח בינלאומי במעבר רפיח, ושחרור האסירים ששוחררו לפני שלוש שנים בעסקת שליט. גם להצעה זו ישראל לא נענתה".

והמנהרות? ו"כיפת ברזל"?

עם כל הביקורת שהשמעתי נגד מערכת "כיפת ברזל" ונגד המאמץ להשמיד מנהרות התקפיות, אני כמובן לא מציע להפסיק אותם כעת. הטראגיות של המצב הישראלי, כמו שציינתי, הוא שההנהגה המדינית-בטחונית ממלכדת את הציבור אל מצבים שבהם אין מנוס מפתרונות כאלה. במצבי הנוכחי, איני יכול להתנגד ל"כיפת ברזל", מערכת מצילת חיים שאולי גם הצילה את חיי שלי. איני יכול גם להתנגד למאמצים לאתר את כל המנהרות ההתקפיות ולאפשר לתושבי עוטף עזה חיים נורמליים.

הטענה שלי היתה ששני הפתרונות האלה, כל כמה שנכפו עלינו במצב הנוכחי, מנציחים ומקצינים מציאות של סבבי אלימות בלתי פוסקים. השקט שהם קונים בטווח הקצר יוצא בהפסד כללי בטווח הארוך – הפסד משני צידי הגדר, ובטווח שבעצם אינו ארוך כל כך (תדירות העימותים בעזה נעה בין שנתיים לשלוש). הם שוללים מאיתנו גם את היכולת לדמיין את האלטרנטיבה.

והאלטרנטיבה הזאת מסוגלת להגן עלינו הרבה יותר טוב. אלטרנטיבה של הסכם חתום בין שני צדדים שווים, עצמאיים, מבלי שצד אחד כופה על השני שום מנגנון שליטה ופיקוח, היא אלטרנטיבה ששני הצדדים יעשו ככל יכולתם לשמר ולקיים – כנגד יסודות לוחמניים בצד שלהם. בתרחיש הזה ישראל לומדת לחיות עם קיומם של מחסני נשק שאין לה שליטה על היקפם בעזה – ממש כפי שהיא למדה לחיות עם קיומם של מחסני נשק שאין לה שליטה על היקפם במצרים ובלבנון. ישראל לומדת לחיות גם עם מנהרות תקיפה, שאין לה יכולת אמיתית להשמיד עד תומן, ממש כפי שהפלסטינים לומדים לחיות עם מטוסי אף-16 שישראל מסוגלת להזניק תוך דקות אל מעל ראשם ושקוטלים משפחות שלמות בהרף עין.

בקצרה: ישראל לומדת לחיות תחת איום קבוע של שכן חמוש, כפי שאותו שכן למד לחיות תחת האיום של צה"ל – הגוף הכי חמוש וקטלני במזרח התיכון. אני אצטט את שאלתו של דני בר-און: "האם העובדה שחמאס החליט להפעיל עכשיו את המנהרות, שהיו מוכנות מבעוד מועד תקופה ארוכה, מלמדת כי חמאס אינו מונהג על ידי אנשים מטורפים שפועלים לפי דחפיהם האיסלאמיסטיים הקיצוניים, אלא דווקא מחזיק שלל כלים ומפעיל אותם באופן מושכל, בזמן המתאים לו – בדומה לישראל?"

ישראל תיאלץ, במוקדם או במאוחר, להיפרד מן הפנטזיה המטורפת הזאת, כאילו היא יכולה לשלוט ברמת החימוש של שכניה ובכך להפחית את האיום על תושביה. מסתבר שעם כל מבצעי הראווה של לכידת ספינות הנשק, הצליח החמאס לצבור טילים ארוכי-טווח מתחת לעיניים הבולשות-תמיד של המודיעין הישראלי. על חיזבאללה עדיף שלא נתחיל אפילו לדבר. מדינה מוטרפת-ביטחון והתעצמות צבאית כמו ישראל אינה יכולה לצאת מכליה עם כל משלוח טילים שמגיע לידיים ערביות. היא צריכה להתבגר ולהבין שהרתעה אמיתית משיגים בדרכים מדיניות (שוב שכחתם? הנה הדיאגרמה לשירותכם).

חמאס יפסיק לירות עלינו טילים ולהסתנן לישובינו תת-קרקעית לא מפני שהוא יחשוש שנשטח עוד שכונה בעזה או נבצע עוד טבח בתגובה. לא, לא, את כל זה אנחנו עושים ללא רחם, והוא ממשיך להילחם. חמאס יפסיק להילחם בנו אם הוא יבין שנצירת האש מועילה לו יותר מן השימוש בה: אם ההסכם שבידיו יבטיח לו נכסים חיוניים שיישמטו מידיו ברגע שיתחיל לירות. כרגע, ללא כל נכסים פוליטיים – אין לו סיבה להפסיק.

וכן, את המצור צריך להסיר עכשיו. באופן מוחלט.

* * *

ביום ה-17 למבצע "צוק איתן" עמד מספר ההרוגים הפלסטיניים על 848, על פי נתוני משרד הבריאות הפלסטיני, מתוכם 208 ילדים ו-82 נשים. לפי נתוני המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, 81.5% אחוז מהם אזרחים לא מעורבים. הפוסט הזה נכתב ממש בשעה שבית חולים בבית-חאנון היה נתון תחת הפגזה ישראלית.

[עדכון מבוקר ה-26 ליולי: כבר 940 הרוגים]

ראוי להפנות זרקור אל הנזק העצום שהסבה המתקפה הישראלית למתקנים רפואיים, אמבולנסים וצוותים רפואיים בעזה. מרפאה אחת ו-14 אמבולנסים נהרסו כליל, 8 בתי חולים ו-7 מרפאות נפגעו בהפגזות ישירות וניזוקו קשות. 5 אנשי צוות רפואי נהרגו מאש צה"ל. ככל הידוע לי, צה"ל לא סיפק ולו הצדקה קונקרטית אחת לתקיפה של מתקן רפואי או אמבולנס מעבר לאמירה הכללית בדבר "מגן אנושי". לאמירה הזאת יש להתייחס כמסך עשן כל עוד לא הוכח אחרת, וזאת על רקע ספין בית החולים "אל-ופאא" (כאן וכאן אצלי וגם ב"עין השביעית"). קשה לחשוב על הוכחה בהירה יותר לאפסות הגמורה של חיי פלסטינים בעיניים הישראליות – עיניים שמצויידות בטכנולוגיה האופטית המשוכללת בעולם – מאשר הקלות הבלתי נסבלת של שיגור פגז אל בניין מלא פצועים וחולים.

* * *

[הערה: בעוד יומיים, ב-28 ליולי, אני טס לאירוע אקדמי שנקבע כבר לפני שנה ונופל דווקא בימים האלה. במשך 10 ימים לא אעקוב ברציפות אחרי הבלוג ולכן התגובות ייסגרו זמנית. אין צורך לומר שאני יוצא בלב כבד, ומרגיש כאילו אני טורק טלפון באמצע שיחה דחופה במיוחד. העבודה על הבלוג בשבועיים האחרונים אומנם התישה אותי אבל גם, באופן מוזר אולי, עודדה אותי במקצת. הדיאלוג עם המגיבים, כל כמה שהיה מתוח ומתסכל לפרקים, שירת נאמנה את המטרות שהבלוג הזה הציב לעצמו. תודה במיוחד לכל התורמים לבלוג].

115 תגובות

להגיב
  1. nina ramon / יול 26 2014 10:26

    עידן, ניתוח מעולה, כרגיל (-: ותודה על כך. אבל עדיין משהו אחד לא מסתדר לי. יצאנו מעזה ב-2005. היו שם נסיונות מקומיים להשיב את החיים לשגרה, אבל אז השתלט החאמס, וחמס את הכל. אני לא רואה איך אנחנו קשורים לכך. אני גם לא רואה, למשל, איך אנחנו קשורים לכך שמתעקשים להנציח את מחנות הפליטים במקום להקים ערי קבע ולהמשיך הלאה. יש כאן משהו הרבה יותר עמוק ממה שאתה מתאר, ודווקא בצד הפלסטיני. אין דבר כזה בהיסטוריה המוכרת לי: מחנות פליטים שמתקיימים עשרות שנים – ובכוונת מכוון. למעשה תושבי עזה שבויים ונשלטים בידי החאמס, לא בידינו. כן, אני יודעת: הסגר, וכו'. אבל לו היו בונים לעצמם חברה סבירה לאחר ההתנתקות, סביר להניח שלא היה סגר.

  2. המחסנאית / יול 26 2014 10:29

    תודה. תודה רבה על העבודה הנהדרת, מפורטת ושקולה שלך. בדיוק מה שמסייע לי לפרוש מידע ולחשוב ולחזק הרגשה ועמדה. אבל למרבה הצער איני יודעת לאן ניתן להוליך את זה הלאה. מי יקשיב? השותפים, הפתוחים לחשיבה , מחפשי הדרך האחרת, הנועזים? כנראה. אבל אלה מעטים ובימים אלה גם לא כל כך מעיזים להרים ראש. ​הכל נשטף בפחד ובליכוד מאחד פטריוטי מתלהם ומסוכן. אני מרגישה לגמרי חברת אונים וביאוש מוחלט. כפי שציינת, הכל חוזר, שוב ושוב, מונע על ידי אינטרסים אפלים ויהירות כוחנית שגוברים ומשתיקים קולות אחרים. אז אני, ויש עוד רבים איתך וזה קצת מנחם, אבל בטל בשישים למול הלמות המלחמה ושאיפת הניצחון בכל מחיר. מחפשת נואשות דרך להביא עוד ועוד להכרה הזו. מחפשת את הדרך לתודעת האנשים כמו שעושים חופרי המנהרות, 12 מטר ביום, ועוד יום אבל התנאים על פני השטח הם אחרים ולא רואה מה כן אפשר לעשות. נכון, גם להגיד זה לעשות, כנראה לא די.

  3. עידן לנדו / יול 26 2014 10:33

    נינה, תיכנסי לאתר "גישה" ולבלוג שלהם http://gisha.org/he-blog/ ותראי עד כמה עמוקה השליטה של ישראל בעזה ועד כמה היא מעכבת את הפיתוח העצמאי שם. כן, גם החמאס אשם; כרגיל, אני לא כאן כדי לדבר עליו או אליו.

    סתם, משהו שאפילו אני לא הייתי ער לו עד לאחרונה – השליטה המוניטרית של ישראל בעזה וההשלכות שלה. אין לדברים סוף:
    http://mekomit.co.il/%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%A7-%D7%A1%D7%92%D7%A8-%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%98%D7%AA-%D7%92%D7%9D-%D7%91%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94/

  4. עידן לנדו / יול 26 2014 10:34

    תודה, מחסנאית. איש איש במעגליו, איש איש כיכולתו. יש הרבה עבודה חינוכית לעשות. כולנו רקמה אנושית אחת גדולה, אם לגלוש לקלישאות.

  5. מעולה / יול 26 2014 10:49

    תודה רבה

  6. נועם לסטר / יול 26 2014 11:16

    כשעלה לפני כמה ימים העניין של אשת מפקד בחיל האוויר שנקראה לסדר משום ששיתפה חומרים "בעייתיים" וביקורתיים, הופיע באחד האתרים (עיתונים?) צילום מסך של השיתופים שלה. ומה ראינו שם? את הפוסטים של עידן לנדו. אז זה בכל זאת מתגלגל ומגיע רחוק. יישר כוח! עבודה מצוינת וחשובה.

  7. ירושלמית / יול 26 2014 11:23

    ניתוח מעמיק ומרתק. "מוקשי הויכוח" שהזכרת אכן מתסכלים ומסכלים התקדמות בדיון ולכן תודה על התשובות הבהירות שהצעת כאן. סע לשלום

  8. סיגל ארוך / יול 26 2014 11:28

    תודה רבה על הבאת הדברים. חשוב ביותר.

  9. חיה כאן (ליבנה) / יול 26 2014 11:36

    תודה, מלב שבור.

  10. מני אביב / יול 26 2014 11:50

    תודה על המאמר. הוא מקיף, אינפורמטיבי, ובימים אלה- אמיץ מאד.

  11. עמית / יול 26 2014 12:10

    אני החלטתי לנקוט בצעד קטן: פעם ביום או יומיים, אני מצטרף לשרשור בפייסבוק ושוטח את דעותיי לגביי הצורך בפתרון של שלום המבוסס על שיויון וכבוד הדדי. אני עונה לפחות פעם אחת בלי להתלהם למשיבים התורניים שאומרים אין עם מי לדבר/רוצים להשמידנו/מפירי הסכמים. התשובה לעולם תהיה מבוססת על נימוקים ראציונאלים וללא סיסמאות שמעוררות התנגדות.
    זהו.
    אם יהיו מספיק שרשורים כאילו אני מקווה שניתן להחזיר את השיח לקווים רציונאלים ונימוקים מבוססי עובדות. זאת התקווה היחידה שיש לי – והיא גם נראית כמו יריה לירח.

  12. יעל / יול 26 2014 12:11

    תודה רבה, אשתף בתקוה שזה יגיע הלאה. יעל

  13. תמר / יול 26 2014 12:16

    נינה, ישראל שלטה בגדה המערבית וברצועת עזה בחלק ניכר מהשנים שמאז הקמת מחנות הפליטים. איך זה שהיא אף פעם לא מואשמת בהנצחת המחנות ואי העברת יושביהם למגורי קבע? האם ישראל אי פעם תכננה, או עשתה מאמצים למצוא פתרונות ליושבי מחנות הפליטים בשטחים שבשליטתה? איך זה שחוזרים שוב ושוב לטענה הזו כלפי ירדן ומצרים, ששלטו בשטחים האלה פחות מ-20 שנה, ואף פעם לא מפנים אותו כלפי ישראל, שלפחות עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה שלטה באותם שטחים ללא מיצרים וכמעט ללא התנגדות למשך תקופה כמעט זהה?

  14. עופר / יול 26 2014 12:39

    בעיקרון אתה 100% צודק. מצבים של איום מטופלים בהרתעה הדדית ולא בכח. ככה זה במאות סכסוכים ברחבי העולם. ככה זה גם בישראל מול איראן וחיזבאללה.

    הקונספציה ש"חייבים" לפעול מול איום היא נשמעת טוב אבל היא מטופשת וברוב מוחלט מהמקרים זה פשוט לא עובד ככה.

    השאלה מה עושים במצבים בהם נדרשת פעולה כוחנית על מנת להגיע להרתעה הדדית? מלחמת לבנון ה2 היא דוגמה טובה. קשה לי להאמין שהיו 8 שנים של שקט כמעט מוחלט בלי פעולה כוחנית שייסדה את ההרתעה ההדדית.

    אחרי שמושגת ההרתעה ההדדית השיטה היחידה לשמר אותה זה בשמירה קפדנית על שקט (מה שישראל עושה בלבנון אבל לא עושה מול חמאס.

  15. סמילי / יול 26 2014 12:57

    יש טענה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, גם אתה כתבת אותה: "הדרך היחידה להשמיד מנהרה היא באמצעות פלישה קרקעית לעזה", ואני לא ממש מבין אותה. ז"א, למיטב הבנתי למנהרה שנחפרת בין ישראל לעזה צריך להיות יציאה בישראל. למה אי אפשר להשמיד את המנהרה ביציאה שלה?

  16. lulisml / יול 26 2014 12:59

    מרגש. קולע. הלוואי ויהיה מי שיקשיב.
    בכל זאת תהיות אחדות.
    האם כיפת ברזל היא באמת מצילת חיים? מציע לקרוא את מאמריו של נתן פרבר כאן:
    http://www.magenlaoref.org.il/articles.html
    ועוד תהיה: מדוע אירן ממשיכה לאיים עלינו? לא כבשנו להם דבר ולא הטלנו עליהם שום מצור. האם עלינו באמת להתעלם מכך ולהגיד "אבל בפועל, כרגע, הם אינם יורים?" ואיך לא מתעלמים נכון?

  17. עידן לנדו / יול 26 2014 13:00

    חייב לעדכן: כבר 940 הרוגים. הפסקת האש מאפשרת לחלץ עוד ועוד גופות מתחת להריסות.
    http://www.presstv.ir/detail/2014/07/26/372852/gaza-war-death-toll-rises-to-940/

    וגם זה, לכאורה לא קשור אבל מאד קשור: דובר המשטרה מודה שחטיפת ורצח שלושת הנערים לא נעשו בהוראת החמאס מלמעלה אלא בידי חוליה מבודדת.
    http://www.dailydot.com/politics/israel-gaza-kidnap-false-inaccurate/

    כך החל להתגלגל כדור השלג: דיסאינפורמציה שהציתה את האש. תודה לביבי:
    http://news.walla.co.il/?w=/9/2757301

    טינופת (סליחה, קשה להתאפק).

  18. עידן לנדו / יול 26 2014 13:03

    סמילי, תיכנס לקישורים ותקרא כמוני. ההסברים נראים לי סבירים. כמובן שלא צריך להמתין שיהיה פתח יציאה בישראל, וצה"ל מנסה להשמיד אותן קודם לכן. יש גם מערכת של הסתעפויות והמטרה היא להשמיד את כולה. שוב, זאת הנגזרת המבצעית מהצבת היעד. ברגע שהצבת אותו, זה אכן מתחייב. אני לא ערערתי על ההגיון המבצעי, אלא על ההגיון המושגי/מדיני/מוסרי – שבטווח הארוך שוב מיתרגם לבעיות מבצעיות חדשות.

  19. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / יול 26 2014 13:28

    עידן , תודה רבה על הניתוח המענין , הבעת הדעה והמאמץ הגדול שמתלווה לכך.

  20. Trucos Web / יול 26 2014 13:34

    עידן פוסט מצוין כרגיל! מה בדבר הפיצול גדה – עזה? אתה מתייחס לעימות ישראך-חמאס כאילו הרצועה היא אכן יישות מדינית נפרדת וריבונית, ולא זה המצב לפחות להבנתי.

  21. Gur / יול 26 2014 14:02

    עידן –
    היטבת לנסח את ה׳תמה׳ בה גם אני מאמין, עם הערה אחת: בסעיף ׳מה אתה מציע?׳ הסכמת שאיאפשר להפסיק את פעילות ביעור המנהרות באיבה. אבל למה לא בעצם? הסיבה היחידה היא מעגל ההווייה-תודעה בוא אנחנו מסתחררים, ממנו אתה קורא לצאת. מכיוון שמספר המנהרות בכל רגע נתון תלוי רק בזמן שחלף מאז סיום סבב הלחימה האחרון, אין ממש משמעות למתי נשנה תפיסה ונתחיל לדבר.
    למעט, כמובן, ההכרח שעוד אנשים ייפגעו לאורך ציר הזמן.
    הגעת בשלום למסקנת ה׳דרוש שינוי תפיסתי׳ – מה גורם לך לחשוב שיש יותר סיכוי לשינוי בעוד 30 חיילים מתים, 300 ילדים עזתים ופחות 30 מנהרות?

    המציאות הוכיחה שיותר סבל מסיט אנשים רחוק יותר ממסלול הדיאלוג, כך שאני נוטה להאמין שגם הפעם — ככל שנצא יוצר זחוחים ומנצחים, כך פחותים סיכויינו לשינוי המיוחל.
    לצערי הבלתי-ניתן-לתיאור, העם קשה העורף הזה מסוגל לשינוי כיוון מהותי רק אחרי טראומה במימדים של יום-כיפור.

    ויפה שעה אחת קודם.

  22. עידן לנדו / יול 26 2014 14:19

    טרוקוס, הכוונה היתה שישראל צריכה קודם להסיר לחלוטין שליטה מהרצועה, וזה יסלול את הדרך להקמת יישות ריבונית. הסיבה היחידה שעוד אין מדינת פלסטין בעולם היא ההתנגדות הישראלית (בגיבוי אמריקני). בכל מקרה לא כדאי ליפול לעוד פח של הימין – "הם לא מדינה, אין עם מי לחתום" (טוב, זה באשמתנו שהם לא מדינה, אבל בוא נדחיק את זה). מתחילים מהסדרי ביניים של אי-לוחמה, יש דרך מסוימת עד הסכם שלום מלא. גם הסכמי ביניים כאלה לא מצריכים אחדות פלסטינית (ראה הסכמי הרגיעה לפני עופרת יצוקה, כתבתי עליהם הרבה). אומנם יש בעיות פנימיות שהחמאס והפת"ח צריכים לפתור ביניהם; לא נראה לי שאובייקטיבית הן קשות מן הבעיות שהבית היהודי וקדימה צריכות לפתור כשהן יושבות לקואליציה אחת. ובכל מקרה, אנחנו נעשה את המוטל עלינו ולא נשליך אחריות החוצה.

  23. הדס / יול 26 2014 15:26

    יש אנשי שמאל שקוראים לסיום הכיבוש מנימוקים מוסריים אבל הם מספיק הגונים כדי לציין את האפשרות שסיום הכיבוש יחמיר את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל.
    כמה שאלות בנוגע לחמאס :
    מדוע שלטון חמאס לא בנה מקלטים לתושבי הרצועה ?
    מדוע שלטון חמאס לא השתמש בכספי התרומות שקיבל לבניית מתקן להתפלת מים כדי לפתור את המצוקה הקשה ברצועה ?
    מדוע חמאס יורה רקטות ליד בתי חולים ובתי ספר ?
    מדוע חמאס מאכסן רקטות במסגדים ?
    מדוע שלטון חמאס לא סילק את הריסות הישובים בגוש קטיף והקים שכונות חדשות לטובת תושבי הרצועה,בעיקר מי שחיים במחנות הפליטים ברצועה ?
    מדוע שלטון חמאס לא השקיע בתשתיות,בחינוך,בבריאות,בהקמת מפעלים,בטיפוח חוף הים היפה של רצועת עזה ?
    כאשר עידן לנדו מאשים רק את ישראל ומסיר את האחריות מהנהגת חמאס ומהתושבים הפלסטינים ברצועת עזה הוא מבטא בכך תפיסת עולם מתנשאת ויהירה שמניחה שהפלסטינים לא מסוגלים להתנהג כבני אדם שיש להם רצונות ושאיפות וגם יכולת לממש אותם.

  24. נינה ברגר / יול 26 2014 15:33

    שלום עידן, הכתבה המושכלת והמעמיקה שלך רטטה בי את מיתרי הלב והשכל גם יחד. אני חושבת בדיוק כמוך. כל הכבוד על הניתוח המלומד והמפורט שערכת. כולי תקוה שלמען נכדי ודורות ההמשך בארצנו הפצועה, ישראלים רבים יאמצו את אותן המסכנות, יחליפו דיסקט, ויעלו לשלטון מוחות חדשים (דבר שנראה לי בינתיים אוטופי לחלוטין).
    אני פעילה במחסום וואטש במידת יכולתי ומאמינה בעיקר במגעים בין אישיים בין שני הצדדים כדי לשבור סטיגמות ולקדם עמדות.

  25. עידן לנדו / יול 26 2014 15:43

    הדס, עניתי בגוף הפוסט לישראלים שיודעים יפה מאד לבקר את המיליטריזם החמאסי מבלי לפצות פה על המיליטריזם הישראלי. ההבדל הוא שאת הקללה השניה יש בכוחך לשנות ואת הראשונה לא, וגם שבשניה את שותפה (דרך הקלפי וכספי המסים שלך) ובשניה לא.

    זאת כנראה הסיבה שאת מעדיפה לדבר על עוולות החמאס: כדי לא לדבר על מה שאת אחראית לו. אנשים כמוך מוכיחים שאין פרטנר. ישראלי.

  26. מיכאל / יול 26 2014 16:34

    בהמשך לדברי פרופ' שאול משעל שעידן קישר אליהם (בלינק לאתר וואלה), רק אוסיף שיש עוד אדם מבין שטוען דברים דומים כבר שנים – ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי. לפני מספר ימים במהלך יום שידורים עמוס מהבוקר ועד הלילה בערוץ 2, התראיין הלוי ובין כל המלל שחוזר על עצמו מפי כל הכתבים, טען לוי בפעם המי יודע כמה שצריך לדבר עם החמאס. התחושה שלי היתה כאילו הטיל שם פצצה. זה היה כל כך חריג בתוך הדברור העקבי של דו"צ על ידי התקשורת במהלך המבצע.

    את הלינק איני מצליח למצוא כי הראיון נעשה במהלך היום ולא כחלק ממהדורה מרכזית או תוכנית מסודרת, אך מספיק לגגל "אפרים הלוי חמאס" כדי לראות כמה זמן הוא כבר טוען שצריך לדבר עם החמאס.

    https://www.google.com/#q=%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D+%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99+%D7%97%D7%9E%D7%90%D7%A1

  27. א. / יול 26 2014 17:06

    טקסט מדהים. כל מילה בסלע.
    צריך ללמד את המאמר הזה בבתי ספר – זאת התקווה היחידה שלנו.

  28. אלעד / יול 26 2014 17:26

    תודה

  29. אלעד (αναρχία) / יול 26 2014 17:43

    רק הערב לגבי המוטיבציה הכספית. אני לא חושב שיש קשר בין הוצאות צבאיות להתקפות צבאית. אני בכל אופן לא ראיתי קשר מוכח כזה. יש הרבה מאוד מדינות בעולם שמוציאות סכומים נכבדים על צבא (כאחוז מהתוצר), והן עדיין לא התקפיות. למשל יפן, סין, אירן, גרמניה, ערב הסעודית, אקוודור, שוויץ, מרוקו, פורטוגל.

    אפילו ארה"ב, שהיא שילוב קטלני בין תוקפנות נוצרית ושוק לחימה פרטי וקפיטליסטי, גם מצמצמת/מרחיבה את התוקפנות שלה בהתאם לדעת הקהל ופחות בגלל שיקולים כלכליים. לראייה, בשנים האחרונות, כאשר פעילות הלחימה שלה יורדת, רוב המפעלים ממשיכים לייצר על ריק וההאנגרים מתמלאים בתחמושת, ומטוסים וטנקים ללא שימוש. כלומר הם מעדיפים (עכשיו) להשאיר את מקומות העבודה מאשר לפתוח עוד חזיתות. הציוד, שהצבא כבר אמר בפירוש שהוא לא צריך, עובר למדינות פרימיטיביות כמו ישראל, או – לרוע מזלם של האזרחים האמריקאים – לידי משטרות מקומיות.

    אז מאחר ואני לא רואה קשר ישיר לאורך ההיסטוריה, אני יכול להסיק שאם דעת הקהל תשתנה, שיקולי הרווח לא יהוו שום משקל, אם בכלל מישהו מתייחס אליהם ברצינות כיום.

    אני מקווה שתוותר לי על מקורות, אני כותב מסלולרי. את נתוני הוצאות הלחימה אפשר למצוא באתר של הבנק העולמי, ואת התהליך שעובר בארה"ב, המלאי הגדל, הקטנת החזיתות, ומעבר הציוד למדינות אחרות או למשטרות מקומיות אפשר למצוא בחיפוש הסוקר את דיוני הקונגרס.

  30. עידן לנדו / יול 26 2014 18:18

    אלעד, גם כשפעילות הלחימה של ארה"ב יורדת, היא עדיין עצומה, בכל רחבי הגלובוס. פעילות המל"טים באפגניסטן ותימן לא פוסקת לרגע. וארה"ב מעורבת בעקיפין, כל הזמן, בעימותים חמושים בעולם השלישי.

    הפגם העיקרי בטיעון שלך הוא ההנחה שיש דבר כזה, "דעת קהל", שהוא נפרד ממערכת התעמולה. 80% ומעלה מדעת הקהל היא למעשה תוצר של הנדסה חברתית ששלוחותיה פרושות בכל הספירות – ממערכת החינוך, דרך כלי התקשורת, ועד לפוליטיקה. בישראל כמובן אנחנו "נהנים" מסוכן תעמולה אפקטיבי ביותר – הגיוס לצה"ל. לכן, אותה "דעת קהל" שלדעתך מעודדת או מרסנת את השלטון לצאת למתקפה צבאית – היא במידה רבה פרי ההכנה המוקדמת של אותו שלטון. קח רק לדוגמה את הספין שביצע נתניהו ברצח שלושת הנערים – שמסתבר כעת שהחמאס לא תיכנן אותו. הוא תידלק יפה את האווירה הציבורית ("דעת הקהל" שלך) שצורחת כאן כבר חודש "מוות לערבים", ונותבה באופן מושלם ל"צוק איתן".

  31. עידן לנדו / יול 26 2014 18:20

    הוספתי עכשיו באיחור גם בתחתית הפוסט: תודה במיוחד לכל התורמים לבלוג.

  32. ujanissary / יול 26 2014 18:32

    לצד ההיסטוריה הקצרה והלא מחמיאה של ״הגניוס היהודי״ בפיתוח מערכות נשק קטלני (גז רעיל, אצטון לחומר נפץ הודף, נשק גרעיני ותרמו גרעיני) ישנו כמובן היסוד הבדלני ארוך הטווח של ״עם סגולה/בחירה/לבדד ישכון״. הוסף לכך את טראומת/תעשית השואה, והרי לך התוצאה המפלצתית הזו המתגלמת בגיטו היהודי החמוש מכף רגל ועד החניכיים ושהוקם על אדמות גזולות בשם ״נצח ישראל״. לי אישית חסר קולו המצליף של ליבוביץ שהיה נותן סמכות תורנית למשא ומתן בין אברהם לבין אלוהיו על כך שאין משמידים עיר שלמה אם יושבים בה עשרה צדיקים. קל וחומר שאין רוצחים משפחה שלמה אם אחד מבניה הוא פעיל חמאס. כמובן שהאמירה המטפורית, ״נסתלקה השכינה״, אינה משאירה רושם רב לא על ישראל של הקוו הירוק ובוודאי שלא על המתנ-חולים והמתנ-חלאות של ״בני עקיבא״, ולכן אסתפק בביטוי מרקסיסטי חלופי של הורקהיימר — ״ליקוי מאורות התבונה״. 

  33. יובל / יול 26 2014 18:34

    המסקנה שלך עגומה למדי. כל עוד ישראל לא משלמת מחיר אמיתי על ״ניהול הסכסוך״, כשמחיר אמיתי משמעותו אלפי הרוגים ישראלים, אין סיכוי לשלום. בניגוד אליך, אני לא רואה מניעה שתהיה עוד פלישה לעזה עוד חצי שנה או שנה כצעד שגרתי, בדיוק כמו לבנון.

  34. yoni / יול 26 2014 18:40

    כתבת ’איני יכול גם להתנגד למאמצים לאתר את כל המנהרות ההתקפיות ולאפשר לתושבי עוטף עזה חיים נורמליים.׳
    עידן, רק על מנת להבהיר…באשר המשך המבצע הנוכחית הוא עצמו המאמץ לאתר את המנהרות האלה – כפי שכרגע המבצע נמכר לנו – אני בטוח שאתה כן מתנגד לאותו מאמץ. נכון? המאמץ הראוי הוא הגנתי ולא יכול להתנהל מתוך תקיפות בתוך שטח עזה.
    סליחה על הנוקדנות…(ותודה על המאמצים שלך!!!)

  35. Ilan Yahav / יול 26 2014 19:25

    משהו לא ברור לי – למה זה כזה בלתי נמנע שהרשות הפליסטינאית תשלוט בעזה שוב? מהסקרים שמצאתי אין לחמאס יתרון על פני אש"ף בקרב התושבים בעזה. ברור שאם אש"ף שולטים בעזה יהיה הרבה יותר קל להגיע להסכמים ולהסיר את המצור, וזה זה לא רק אינטרס ישראלי – אלא גם של הרשות הפלסטינית, מצריים, ירדן, ערב הסעודית וכל מדינות המערב… לא ברור לי אם אסטרטגיה ישראלית של שיתוף פעולה עם כל הגורמים האלו ששותפים לאינטרס הזה יכול להביא לכך שאש"ף יחזרו לשלוט בעזה – אבל נראה לי שאם זה כן אפשרי – זאת האסטרטגיה הכי פרגמטית ושהכי משרתת את האינטרס הפלסטיני והישראלי ובאותו זמן פוגעת בפופולאריות החמאס ומחלישה את האתוס הפלסטיני המקדש את המאבק המזויין נגד ישראל.

    הרשות שולטת בגדה ושומרת שם על סדר יחסי ומקדמת פעילות מדינית ומאבק לא אלים. אתה לא חושב שהסכמים עם החמאס רק יחלישו את הרשות ויחזקו את הקיצוניים שדוגלים במאבק אלים על בסיס דתי?

  36. צפונית / יול 26 2014 19:33

    תודה על המאמר החשוב ופוקח העיניים הזה.
    יש לנו עבודה רבה לעשות. לשנות את נקודת מבטם של אנשים מסביב שיראו באנשי עזה אנשים כמוני וכמוך – זה לא דבר של מה בכך. ההקצנה וההתלהמות שאנחנו חווים מוכיחים שהדבר הזה נחוץ יותר מכל.
    בשביל זה צריך מנהיגות אמיצה, כזו שתודה שהדרך שבה אנחנו הולכים מחזירה אותנו שוב ושוב אל העימותים הצבאיים ולמציאות של מוות והלוויות של מיטב הנוער שלנו..

  37. ido2267 / יול 26 2014 19:41

    יש מי שטוען שדווקא קיים פיתרון למנהרות:
    http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2014/07/blog-post_24.html

  38. פרץ ליבנה / יול 26 2014 19:51

    עידן שלום,
    מאמר מעולה. אכן אנחנו אובייקט למניפולציה אחרי מניפולציה.
    השאלה האמתית היא מדוע כל-כך הרבה אנשים מוכנים ש"יעבדו עליהם בעיניים"?
    ממש כמו שהשאלה האמתית היא מדוע העניים מסכימים להיות עניים? ולא מדוע העשירים מסכימים להיות עשירים?
    ובכל זאת הערה: נדמה לי שלא נוכל להתעלם מכמויות הזעם, הרוע והזדון (הנובעים מתחושות החמצה ומתחושות נחיתות ומעוד סיבות היסטוריות), שהציף והעלה ה"אביב הערבי".
    ואולי נכון יותר לקרוא לו "האביב ההאיסלמי", כי נראה שכל המבנה של לאום-מדינה קורס במזרח התיכון. קורים סביבנו מאורעות הרי-עולם, זרמי מעמקים,שבגלל הקרבה קשה לראותם, אבל מבחינה היסטורית אין חשובים מהם עבורנו, על אף שאין לנו נגיעה בהם. ועדיין זה לא נגמר…
    כמובן, אין זה פוטר אותנו מהצורך (כן, צורך, ולא חובה) להיות מוסריים. כי מה שמחבר אותנו לחברה מלוכדת זה האמון ההדדי.
    נראה לי שהאירועים הללו ברקע מקטינים את המרחב בו אנחנו יכולים לקחת סיכונים, אם אלה סיכונים בוויתורים (נסיגה), ואם אלה סיכונים בתחום העיקשות (התנחלויות).
    המסקנה היא מצד אחד לא למהר לוותר על השטחים, אבל מצד שני להפסיק מייד כל התנחלות, ואז לדבר הרבה, ובעיקר להפיג פחדים.
    ועיקר העיקרים- המשך לכתוב, כי "סוף מעשה במחשבה תחילה".
    בברכה- פרץ ליבנה

  39. עידן לנדו / יול 26 2014 19:54

    יוני, לפני שמבצע החל ואחרי שהוא החל השאלות משתנות. לפני שהוא החל לא ידענו – ואני מתכוון, אפילו הרמטכ"ל לא ידע – שיש כמות כזאת של מנהרות התקפיות. התנגדתי לחלוטין למבצע הזה והסברתי שיש ערוצים לא אלימים לסיים את ירי הרקטות.

    מרגע שהמבצע החל, יש טעם לא רק בחזרה עיקשת על כך שהוא לא מוסרי ולא נחוץ, אלא גם לבחון את אופן התנהלותו. במסגרת הזאת, מרגע שהתגלו המנהרות ההתקפיות יש הצדקה לחסל אותן. אני לא מתנגד למאמצים האלה, אני ודאי מתנגד לסיפור שמוכרים לנו שכדי להגשים אותם אין ברירה אלא להכחיד מאות אזרחים חפים מפשע. והפוסט הנוכחי רק צופה קדימה ומדגיש שהפעולה הזאת ממילא לא תפתור את הבעיה.

  40. עידן לנדו / יול 26 2014 20:00

    אילן, אשיב לך כך:

    למה זה כזה בלתי נמנע שממשלה של מרצ וחד"ש תשלוט בישראל? נראה לי שאם תהיה ממשלה כזאת, יהיה לפלסטינים הרבה יותר קל להגיע איתנו לשלום. זה לא רק אינטרס פלסטיני, אלא גם של ישראל, ומדינות ערב, וכו'…

    אני יכול להמשיך אבל הבנת את הנמשל. משוך ידיך מהפוליטיקה הפלסטינית ותחוב אותן לפוליטיקה הישראלית. כך תועיל יותר. ועל הדרך גם תיפטר מתסביך השליטה בפלסטינים. הם יחליטו מה טוב להם, ואתה תנהל מו"מ עם הנציג הנבחר שלהם. אני בטוח שגם ליברמן ובנט הם לא כוס התה שלהם.

  41. עידן לנדו / יול 26 2014 20:03

    עדו, בקישורים הרבים שנתתי (בעיקר אמיר אורן ואבי בר-אלי) לא חסרים מומחים שאומרים "רק תנו לנו אור ירוק, מחר יש מערכת מבצעית". נו, בכל זאת זה לוקח זמן, ונראה לי שהדיבורים על "מחדל" הם בעיקר דיבורים של אנשים נעדרים השכלה טכנולוגית מתאימה. הבעיה פתירה, מן הסתם, אבל לא חותמים חוזים במיליוני דולרים לפני שבטוחים במאה אחוז שזה יעבוד.

    אבל לא משנה, כמו שאמרתי, כל דולר שיישפך שם יהיה מיותר. משקיעים את הכסף והגניוס היהודי בכיוונים הלא נכונים.

  42. גדעון / יול 26 2014 20:08

    אדוני הפרופסור רציתי לשאול כמה שאלות ,
    מדוע אתה לא מונה גם את מספר ההרוגים הישראלים? ואם אתה רוצה להתעלם מאנשי צבא, אז איך זה שאתה לא מפריד את הנתונים לגבי הפלשתיניים?, אפשר להניח שיש לפחות כמה חמאסניקים בין ההרוגים.
    איך אתה מודה שאולי כיפת ברזל הצילה את חייך ובו זמנית מתקיף לאורך הכתיבה את צהל, שכן אולי, מציל את חייך?
    והואיל והאישי הוא פוליטי,האם ביקרת במהלך צוק איתן באשקלון אשדוד,נחל עוז או זיקים או שדרות ?
    אני מרגיש שגילוי המנהרות זעזע גם אותך,אני מכיר קצת אנשים בקיבוצי עוטף עזה הם מבועתים ,אתה חושב שהגילוי הזה יזיז למישהו מאנשי השמאל הקיצוני?.
    ולבסוף היום קראתי ראיון עם אישה שעבודת הדוקטורט הוא על החמאס, היא אמרה שהם רוצים לחסל את ישראל,שיש להם סבלנות גם לזה ,אבל גם אמרה שצריך לדבר איתם. הלוואי ואתה צודק כי המצב מדכא לחלוטין.
    מקווה שבחו"ל כשתדבר על המצב תזכור גם את המנהרות והטילים באשקלון. נראה לי שאנשים מתקשים לחשוב על דברים בצורה מורכבת ולכן כולם תופסים צד (ברור לי שאיני יוצא דופן בעיקר עכשיו כשאני בדכדוך מוחלט עם כל המתים והפצועים והחברים שלי שהילדים שלהם בעזה עכשיו ).

  43. עודד / יול 26 2014 20:19

    תודה עידן,
    אחד הפוסטים היותר מקיפים ומעניינים שפירסמת אודות הסיכסוך.
    השימוש במלים מתונות מהרגיל אצלך מצד אחד, והצגת הבעיה על מכלול צדדיה מצד שני, עושים אותו קריא גם עבור
    שמאלנים לייט, ויש בכך כדי לתרום לצמצום פערים בתוכנו, ואולי, מי יודע, אפילו יהיה מי שישנה את עמדתו הפוליטית.
    שא ברכה.

  44. אלעד (αναρχία) / יול 26 2014 20:34

    עידן, מעולם לא טענתי שדעת הקהל היא משהו שלא חשוף לפרופוגנדה, והיא בטח משהו שמעוצב על ידי השלטון, במיוחד במדינה כמו שלנו. עדיין, הצלחנו לעשות הסכם שלום עם 2 מדינות, לחיות בנייטרליות יחסית עם העולם הערבי (למעט לבנון), ולהכניס את אש"ף לישראל. היום אנחנו בנקודה מאוד רעה על הסקאלה, אבל אי אפשר לטעון שאף פעם לא היינו בנקודה אחרת. ואם כן היינו, אז מה השתנה מבחינת יחסי ההון הביטחוני? כלום. כלומר הם לכשעצמם לא הוכיחו את עצמם ככאלה שמספיק חזקים לשמור על דטטוס קוו לחימתי. אנחנו זזים כאשר דעת הקהל משתנה, למרות כל הכוחות שאוהבים אותה בדיוק איפה שהיא עכשיו.

  45. אסתי סגל / יול 26 2014 20:39

    תודה רבה עידן, על עבודת קודש.
    ואני מצרפת לינק לאינפוגרפיקה של הטלגראף ובה פירוט השמות והגילאים ומקומות ההרג של 133 ילדים
    http://www.telegraph.co.uk/news/worldnews/middleeast/palestinianauthority/10984259/Revealed-the-Palestinian-children-killed-by-Israeli-forces.html

  46. עידן לנדו / יול 26 2014 20:42

    גידי,

    ההרוגים הישראלים נשקפים אליך מכל מסך טלוויזיה ומכל כותרת. הפלסטיניים די שקופים. זה למה.

    "איך אתה מודה שאולי כיפת ברזל הצילה את חייך ובו זמנית מתקיף לאורך הכתיבה את צהל, שכן אולי, מציל את חייך?"
    באמת איך? תקרא ותבין, זה מוסבר יפה.

    כתבתי על הפחד בעוטף עזה, ואני מאמין בכנות שלו. למה אני צריך לבקר שם? איך זה ישנה את התמונה?

    ולא, צה"ל לא מציל את חיי. צה"ל בוודאות מסכן את חיי. מסיבוב לחימה אחד לזה שבא אחריו חיי נמצאים בסכנה גדלה והולכת – דווקא בגלל שצה"ל מלבה את האש (צה"ל הוא כמובן רק כלי פוליטי של ההנהגה כאן). ממשלת ישראל היא האויב מספר אחת של אזרחי ישראל – בביטחון כמו בבריאות, בחינוך ובשאר התחומים.

  47. עידן לנדו / יול 26 2014 20:50

    תודה עודד. אני שומר לעצמי את הזכות להתאים את האמצעים (שפה) למטרות (הנעה פוליטית). בזמן שצה"ל טובח באזרחים אין זכות מוסרית לשמור על פאסון מתון כל הזמן. מי שלא מתפרץ משתף פעולה עם הנורמליות של הזוועה. הפוסט הנוכחי מטרתו שונה מאלה שנכתבו לפניו וצמח בעיקר בעקבות הדיונים כאן בתגובות וגם על רקע ה"מינהור" של השיח על עזה. בקיצור, הבלוג זורם עם האירועים ומתאים את עצמו למה שנחוץ באותו רגע.

  48. אזרח מודאג / יול 26 2014 20:55

    מעניין מאד, תודה. יש לי כמה שאלות ברשותך: איך זה: " אני מניח שבכל דור ודור, האמפריה שניצבה מול לוחמי המנהרות אמרה לעצמה: אצלנו זה יהיה אחרת. אנחנו מתקדמים יותר, חכמים יותר." מתיישב עם זה: "בשנים האחרונות הכריז המשטר המצרי מלחמת חורמה עליהן והרס את רובן."? האם יש למצרים שיטה פטנט(סט)ית שאנחנו יכולים לאמץ?

    ועכשיו שאלה פילוסופית תיאולוגית: האם יש הסבר למניעים של אל קעידה לפיגוע התאומים?

  49. יערה / יול 26 2014 20:59

    תודה רבה עידן. אתה משרטט את פני הדברים בצורה מפוכחת וחכמה. הבלוג שלך מהווה מגדלור בחשכה.

  50. ido2267 / יול 26 2014 21:07

    אזרח מודאג אתה די מעורר פיהוק. המצרים יכולים בהחלט למרר את חייו של החמאס כמו כל ה'אימפריות' שציין עידן. עובדה, החמאס עדיין כאן.
    ולא, אני לא חושב שהריסת מגדלי התאומים קשורה הנה אבל מאד שקוף למה אתה שואל. מתוך הנחה שיש מוסלמים רצחניים ששום הגיון לא יגרום להם לחדול מהאלימות. אתה צודק – יש כאלו. גם יש כאלו אצלנו אגב.

  51. עידן לנדו / יול 26 2014 21:10

    אזרח, בבלוג הזה מזדהים, גם מי שמודאג.

    שאלתך הראשונה: אין קשר בין הדברים. המצרים לא עסקו בלוחמת מנהרות בשום צורה. הם פוצצו את הפתח והציפו במים:
    http://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-5e220b09de9b041006.htm

    זו בוודאי לא תורת הלחימה של יהל"ם.

    שאלתך השנייה תיאלץ להמתין לשעה שיהיה לה קשר כלשהו לנושא הפוסט.

  52. Ilan Yahav / יול 26 2014 21:28

    מצטער עידו… אני מאוד מעריך את הכתיבה שלך, אבל אני לא יכול לקבל את הטענה שלך של "משוך ידיך מהפוליטיקה הפלסטינית ותחוב אותן לפוליטיקה הישראלית" כאילו אין השפעה ישירה בין השניים. האסטרטגיה של ישראל בלבנון ועזה חיזקה את חיזבאללה וחמאס ולא ניתן להפריד בין עליית כוחן למדיניות של ממשלת ישראל. כמו שההחלטה על עסקת שליט מיד אחרי שאבו מאזן הלך לאו"ם היתה בין היתר כדי להחליש אותו (ואגב לחזק את החמאס), עלינו לפעול כדי לחזק את הגורמים הפוליטים המתונים ולא לתת פרס לאלימות וטרור אחרי שמייבשים את אותם גורמים מתונים עד לשחיקת כוחם הפנימי.

    לא זוכר איפה קראתי שהיו קריאות לישראל להורדת מחסומים והקלה על חופש התנועה בשטחים לפני הבחירות ב2006 שבהן החמאס ניצח וצבר את כוחו הפוליטי – מה שיכל היה להראות לציבור הפלסטיני שיש עם מי לדבר ולא הכל עובד רק בכח ואלימות – ולחזק את פת"ח והגורמים המתונים, ואולי אף להטות את הכף לנצחונם בבחירות ולמניעת כל ההפיכה בעזה. לך תדע…

    בנוגע להשוואה בין הפתח למרץ וחד"ש – אם להאמין לסקר הפלסטיני מאפריל (למטה), לתושבי עזה יש הרבה יותר אמון בפת"ח מאשר בחמאס (41% אל מול 25%*), אבל זה בטוח כבר השתנה מאז כי, כמובן, פעולות פוליטיות של ישראל משפיעות על המציאות הפוליטית בשטחים….

    http://www.jmcc.org/documents/81_April_2014_english_with_Charts.pdf

    אין לי "תסביך שליטה על הפלסטינים", יש לי רצון לשתף פעולה עם גורמים שמכירים במדינת ישראל ,ולחזק אותם על פני גורמים איסלמיסטים קיצוניים שרוצים בהשמדתה (גם אם הם הרבה יותר פראגמטים מאיך שהם מצטיירים באמנה שלהם). ואם כבר מדברים על שיתוף פעולה ומחוות של רצון טוב לחיזוק הגורמים המתונים שם – זוהי גם הדרך לחזק את הגורמים המתונים בישראל – פעילות מדינית הדדית שתראה לשני ציבורי הבוחרים "שיש עם מי לדבר", ולפי איך שאני מבין את המציאות, גם ההפך הוא הנכון – התחזקות של החמאס רק תגרור תגובת נגד בדמות התחזקות הימין המיליטנטי בישראל.

    * לא היה לי כח לתרגם את זה מהסקר, אבל אלו הנתונים על המדגם מעזה:

    In the Gaza Strip 450 people were surveyed from the following areas:
    Gaza: al-Rimal a-Shamali, a-Rimal a-Janoubi, a-Zeitoun, a-Shuja’ia, a-Tufah, a-Daraj, a-Naser, a-Sheikh
    Radwan,a-sheikh Ajleen, Tal al-Hawa, al-Mughraga, Shati Refugee Camp . Khan Younis: Khan Younis,
    Absan al-Kabira, Abasan al-Saghira, Bani Suheila, al-Qarara, Khuza’, Khan Younis Refugee Camp . Rafah:
    Rafah, Shouket a-Soufi, Rafah Refugee Camp. Gaza North: Jabalia, Beit Lahia, Jabalia Refugee Camp, Beit
    Hanoun. Deir al-Balah: Deir al-Balah, Burij, -Zawaydeh, Nussirat, al-Maghazi Refugee Camp, Bureij
    Refugee Camp, Deir al-Balah RefugeeCamp.
    The margin of error is ±3 percent, with a confidence level of 95 %

  53. Ezer Miller / יול 26 2014 23:34

    עידן. רציתי לספר לך משל ידוע, לא שלי כמובן. היו היו עדר כבשים ולהם כלבים ששומרים עליהם. באו אליהם הזאבים ושיטחו טענותיהם: "כל הריב והדם שנשפך כאן לא באשמתנו הוא. הכלבים שלכם רודפים אותנו, נובחים אחרינו, ומשבשים את שגרת יומינו. אם אנחנו נתפסים, מייד אנחנו מוצאים להורג. ההרג המתמשך והסכסוך הבלתי פתיר ביננו (הזאבים והכבשים) – מקורו אחד – הכלבים. אם תסכימו לוותר על הכלבים ועל הפרדיגמה שה"זאבים טורפים כבשים", הכל יסתדר. הקשיבו הכבשים הנחמדות רוב קשב, ופיטרו את הכלבים מעבודת השמירה. נחש מה קרה באותו הלילה?

  54. אלעד דקר / יול 26 2014 23:50

    רק שתי הערות:
    לגבי "מסלול מדיני ששומט את הקרקע מתחת לפרנסתם של עשרות אלפי ישראלים (ובמשתמע, בטחונם הכלכלי של מאות אלפי נפשות)" נכון שמסלול מדיני כזה יגרום לפיטורים ולכך שאנשים שהיו רגילים לקבל משכורות בשמיים יצטרכו להסתפק במשכורות יותר נמוכות, אבל בדיוק כמו אחרי חיסול פרוייקט הלביא אנשים בסופו של דבר ימצאו עבודה אחרת. חשוב לציין את זה כדי שלא יבואו אנשים וטענו שהמסלול המדיני עוד ידחוף מאות אלפים לסף רעב.
    לגבי כל פתרון שיהיה או לא יהיה לגילוי המנהרות, נגיד שיהיה כזה פתרון מה ימנע מהחמאס לחפור בצורה יותר איטית ולכן יותר שקטה? או לכסות את המנהרות מבפנים בחומר שסופג גלי מכ"ם? או פשוט לחפור עוד יותר לעומק?
    בקיצור כמו שכתוב בפוסט הטכנולוגיה היא לא הפתרון כל עוד לא הגענו למצבים שמתוארים בספרי מדע בדיוני.

  55. eyalshimoni / יול 26 2014 23:51

    שוב, תודה עידן על העבודה שאתה עושה – אין לי מילים להבהיר עד כמה הדברים שאתה כותב חשובים.
    ראיון עם יובל דיסקין לשפיגל מחזק את הדברים שאתה אומר. לצערי באנגלית:
    http://www.spiegel.de/international/world/interview-with-former-israeli-security-chief-yuval-diskin-a-982094.html
    אייל

  56. א אלגום / יול 26 2014 23:56

    עידן היקר, קראתי את דבריך. הבעיה היחידה שלי עם דבריך היא העובדה החמאס הוא ארגון תאוקרטי שלא סבלני לשום דעה אחרת ויעידו יחסו לנציגי פתאח בעזה. שמחנך את ילדיו לשנאה תאומית והמושגים והאידאלוגיה שלו מוכרים. שלא יכול לסבול נוכחות של מדינהיהודית לידו.והפתרונות שהוא מציע הוא הודנה – הפסקת אש שתקפה כל עוד הוא חש שהוא לא יכול לחסל את הישות הציונית. על ידי פתיחת העוצר ואי השגחה [ הסדר בינלאומי עם מצרים] היכולת שלו להגשים את האדאולוגיה מחשת. אני מבין את החשיבה שלך שהיא חשיבה ערכית מערבית אבל החשיבה של ההנהגה החמאסית היא יותר דתית רדיקאלית. השאיפה שלי היא להגיע למצב שאני אתה ילדי וילדך קודם ואחר כך גם ילדי הפלסתינים יחיו פה בביטחה. ופה אני דן כאזרח הארץ ללא קשר לחשיבה פוליטית אלא כאזרח שחפץ בטובת עמו ואחר כך טובת העם הפלסתינאי לפני כל אידאולוגיה ימנית או שמאלנית.

  57. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / יול 26 2014 23:58

    תודה לך על זה

  58. יואל / יול 27 2014 00:43

    למרות שקראתי את כל הרשומה ואת כל התגובות, אני עדיין מבולבל.
    אשמח אם תוכל לענות לי באופן פשוט: אם לא ניתן להסיר אפילו את איום המנהרות באמצעים צבאיים, למה אתה תומך בהמשך הפעילות הצבאית לחיסול המנהרות כעת? אם זה חסר תוחלת וממילא תוך חצי שנה מקסימום הם יבנו אותן שוב, בשביל מה להשקיע בזה בדל של מאמץ?

  59. ציבי גבע / יול 27 2014 01:00

    הטקסט שלך, כהרגלך אני חייב לומר, הוא חכם, עמוק, חריף, ואוחז בשורשי העניינים. אתה נהדר עידן, אתה עושה עבודת קודש! יישר כוח!!

  60. אלישבע פלדמן / יול 27 2014 01:08

    אתה כותב שאם יפרו את ההסכמים, אז יירו על עזה. השאלה היא אם הוא ואת ואנשים כמוכם יתמכו בזה? אם הנסיונות שלכם ליצור שלום יגרמו לצורך לצאת לעוד מלחמה, אז לא תענדו בכיכרות עם שלטים נגד מלחמה? אם ישראל לא תשלוט בעזה בכלל, יהיה מותר לנו להגן על ישראל ולטפל בנזק שהסכמי השלום יצרו? במלחמת לבנון השנייה תמכתם במלחמה?

    חמאס הפרו הפסקת אש הומניטארית למשך כמה שעות שהם ביקשו, איך ניתן לסמוך עליהם?

    אתה צודק, אין פתרון צבאי קבוע, אבל הוא פתרון, הוא יוצר שקט, הוא מגן על ישראל. הוא מוריד את היכולת של אויבינו לפגוע בנו, גם אם הוא מעלה את המוטיבציה שלהם לעשות זאת.

    מאיפה לך שלא ניתן להשמיד את המנהרות? האם שאתה חשוף למידע המודיעיני של צה"ל ושיש לך את הידע ההנדסי הדרוד לנתח את המידע הזה.

  61. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / יול 27 2014 02:48

    תודה. כרגיל

  62. עידן לנדו / יול 27 2014 07:26

    צודק, ארז. אין אין סיכוי שהכבשים (תושבי עזה) יוותרו על הכלבים (החמאס) מתוך אמון בזאבים (ישראל).

  63. עידן לנדו / יול 27 2014 07:30

    יואל, עניתי על זה. צה"ל צריך לעשות את מה שהוא יכול לעשות כדי להגן על תושבי ישראל במגבלות החוק הבינלאומי. את המנהרות צריך לחסל בלי לרצוח על הדרך מאות אזרחים חפים מפשע. צה"ל לא יודע אחרת? בעיה. שיתאמן. שיפעיל את המוחות המתוחכמים שלו לכיוון הזה – לוחמה לא רצחנית.

  64. עידן לנדו / יול 27 2014 08:00

    אבי: לצערי אתה שייך לקטגוריה של האנשים שאין לי דרך רציונלית לשכנע אותם.

    אלישבע: שאני אבין, הבעיה היחידה שלך עם הניתוח שלי זה "מה עידן לנדו יגיד אחרי שהחמאס יפר את ההסכם"? זה מה שמטריד אותך? כי לתומי חשבתי שמה שאמור להטריד את כולנו הוא איך להבטיח את שלומם של כל התושבים באזור בדרך הטובה ביותר. כנראה שיש אנשים שבשבילם חזות הכל היא "אבל מה השמאל יגיד אז?"?

    אני לא מתחמק. את כותבת, "אם ישראל לא תשלוט בעזה בכלל", ככה, מחליק לך מן המקלדת משפט מאד משמעותי. אם. אבל היא לא מוכנה להיפרד מהשליטה. לכן התרגיל המחשבתי שלך מזויף. את המאמצים צריך להשקיע בהגשמת האם הזה. אם ישראל תיפרד מעזה באמת, ואם יהיה הסכם שלום באמת, ואם ישראל לא תתגרה בחמאס כפי שהיא מתגרה בחיזבאללה בחדירות למרחב האווירי של לבנון, ואם ואם ואם – אז כשהחמאס יתקוף אותנו, אני אתמוך בפעולה נגדית. כן, אני לא פציפיסט. אבל כל הדיון הזה הוא תרגיל התחמקות שלך. כי אל"ף, מה זה בכלל חשוב מה השמאל אומר, המדינה צועדת לאן שבא לה, ובי"ת, את הרי לא מוכנה להיפרד מהשליטה בעזה. אז את משליכה את האחריות על "מה השמאל יגיד".

    לגבי השמדת המנהרות: הטיעון "אתה לא מבין ולא יודע" לא תופס כאן בבלוג – לא כלפיי ולא כלפי המגיבים, כל עוד הוא אינו נתמך בעובדות וטיעונים. די מזכיר לי את הטיעון "את אשה, מה את מבינה בביטחון". שיטה מצוינת לסתום פיות ביקורתיים – להדיר את הדובר ממעגל ה"מבינים", מבלי לחשוף את העובדה המביכה שה"הבנה" שלהם נשענת על פי רוב על האמון העיוור שלנו. יש טיעון שמפריך את מה שאמרתי על המנהרות? הביאו אותו ונדענו. אסור לדבר עליו מרוב שהוא שושו? מצטער. החיים שלי תלויים בזה, והגנרלים עד כה לא הוכיחו אכפתיות יתירה לחיים שלי. שיתחילו להסביר ולא להטיח ססמאות.

  65. שי / יול 27 2014 08:35

    כמה שאלות לא ברורות:
    1. מה זה הודנא? מה יקרה אחרי 25 שנה בראיית חמאס? האם אצה מכיר את המשמעות האיסלאמית של הודנה
    2. גם אני חושב שמגיע לכל אדם לחיות ברווחה. למה ישראל צריכה לקחת אחריות ולהאכיל, לתת מים וחשמל לאיזור ש60% ממנו בחר בבחירות דמוקרטיות שלטון שחרת על דגלו את השמדתה? האם אתה מתייחס באותו זלזול למגילת העצמאות?
    3. מדוע שלא יפתרו את הבעיות שלהם עם המצרים ויקבלו הכל משם?
    4. בצד החמאס יש את אותה משוואה. ירי שווה כסף. האם אתה חושב שיש בצד השני שבכלל רוצה להניח הנשק שלו גם ל10 שנים כשמטה לחמו נשבר?
    5. מדוע לא לבקש מהחמאס להכיר בזכות הקיום של מדינת ישראל בגבולות בטוחים כבסיס לכל הבנה שהיא?

  66. עידן לנדו / יול 27 2014 08:45

    שי, שאלה (2) שלך חושפת בורות גדולה. ישראל לוקחת אחריות לא ב"האכלה" אלא בחשמל ומים – בעיקר בגלל שהיא לא מאפשרת לעזתים לפתח מערכות עצמאיות (ישראל חוסמת במעברים גם סולר וגם חלפים חיוניים). ישראל לא "לוקחת אחריות", היא גוזלת עצמאות. היא הפקיעה 17% משטח הרצועה כ"כרצועת ביטחון" שלעזתים אסור להיכנס אליה; היא חוסמת דיג בים התיכון; היא שולטת במרשם האוכלוסין ובהנפקת דרכונים בעזה; היא שולטת בכמות הכסף המזומן בעזה; והיא לא מאפשרת הקמת שדה תעופה בעזה. זה נקרא "לקחת אחריות" או לפעול ככובש שלא מסוגל להיפרד מהנכבש?

    שאלה (5) רלבנטית אולי בשלב הסופי, בטח שלא נחוצה להפסקת אש. הילדים שנהרגים עכשיו, החיילים שנהרגים עכשיו, לא זקוקים ל"הכרה בזכות הקיום", הם זקוקים להפסקת האלימות. תנאי החמאס להסכם קצר-טווח ואף להסכם ארוך טווח קושרו בפוסט, ואין לישראל תירוץ לסרב להם. "זכות הקיום" של ישראל לא זקוקה להכרה מאיש. אבל ביטחון האזרחים שלנו זקוק נואשות להסכם אי-לוחמה.

    שאלות (1), (3) ו-(4) שלך הן הסחות דעת שאין לי כוונה לסטות אליהן. תדאג למה שהממשלה שלך עושה עכשיו, לא למה שהחמאס יעשה עוד 10 שנים.

  67. יואל / יול 27 2014 08:47

    עידן, לא ענית. אני שאלתי על הרמה הטקטית, אתה ענית ברמה המוסרית. אשאל שוב: לדבריך אין שום תועלת ביטחונית אמתית בהחרבת המנהרות עכשיו, אז מה ההצדקה *הביטחונית* להמשיך להתעסק בהן?

  68. עידן לנדו / יול 27 2014 08:54

    עניתי, יואל. התועלת הבטחונית היא לחסל מנהרות התקפיות שמאיימות על תושבי הדרום. התועלת הזאת קצרת טווח מאד, אבל עדיין לא זניחה. וצה"ל ממילא כבר שם.

  69. yogevsharvit / יול 27 2014 09:19

    שתהיה נסיעה קלה, אני חושב שהטקסט הזה שכתבת יותר חשוב מכל הדברים שכתבת עד עכשיו. מתי אתה עובר לחזית ההסברה מול המדיניות של ישראל בתקשורת המגוייסת?

  70. עידן לנדו / יול 27 2014 09:39

    יוגב, אני חושב שהטקסט הזה בלי הטקסטים הקודמים הוא חיגר שמדדה על רגל אחת.

    לא הבנתי את השאלה. אני לא עובר לשום מקום – מי שרוצה עובר אלי.

  71. מורי / יול 27 2014 09:40

    תודה עידן, לא רק על האמת אלא גם על התקווה.
    אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני קורא אצלך תגובות שרובן אוהדות או לחילופין מעוניינות בדיאלוג אמיתי ולא בהטחת האשמות ורטוריקה ריקה. ייתכן שזה בגלל שיש הרבה מגיבים אחרים שלא מכבדים את הקוד האתי של הבלוג ולכן זכינו לא לקרוא אותם אבל את זה כבר אני לא יכול לדעת.
    סע בשלום, היה בטוב ושוב אלינו במהרה

  72. עידן לנדו / יול 27 2014 09:51

    תודה, מורי. כמה סיבות ל"מתינות" התגובות: 1) המתלהמים, כידוע, פתילם קצר, אין להם כוח מעבר ל-500 מילה; 2) ניכרת בהם עייפות החומר, הסינון מוציא להם את החשק; 3) כל פוסט שאין בו תמונה של ילד פלסטיני פצוע כבר גורם להרבה קוראים להרגיש יותר טוב עם עצמם ולהפגין כלפיי רגשות שגובלים באהדה; 4) שיח התועלת הרבה יותר נעים לאוזן הישראלית משיח המוסר (למרות שבטווח הארוך הם תמיד מתלכדים).

  73. עמיקו / יול 27 2014 09:52

    שלאדם מתגלה חס ושלום לא עלינו מחלת הסרטן במקום מסוים בגוף, אומרים לו- תשמע גם אם תתרפא כעת, זה רק זמני והסכנה עלולה לחזור כל החיים שלך. אתה צפוי לחיים של אי וודאות, מעקבים, טיפולים לא נעימים, לחץ נפשי וחששות בלתי פוסקים ולאחרי כל זה סיכוי לא קטן שהמחלה תחזור. אז מה הוא יגיד? טוב עזבו אז אל תטפלו בזה אם ככה ותנו לי למות בשקט? הנקודה היא שלא תמיד אמת המידה לכדאיות היא ההישגים לטווח הארוך. יש כרגע איום אז צריך לנטרל אותו. אולי תאבד יד או רגל אבל לפחות תרוויח כמה שנים טובות. אם לא תטפל- בטוח תפסיד. ומסיימים בטוב

  74. עידן לנדו / יול 27 2014 09:55

    אנלוגיה שגויה, עמיקו, כי מה שהצעתי לא היה היעדר טיפול אלא טיפול אחר. במקום התרופה שתקל את הכאב שלך לשנה-שנתיים, אני מציע תרופה שתרפא אותך כליל. אם יש לך ביקורת על התרופה שהצעתי, תפרט; לכתוב "בטוח תפסיד" זה לא ביקורת.

  75. yogevsharvit / יול 27 2014 10:15

    התכוונתי לשאול האם יש לכך כוונה גם לבצע הסברה מחוץ לבלוג

    ולגבי הטקסטים האחרים, אני חושב שאפשר לקרוא אותו לבד גם בלי להכיר את הטקסטים אחרים שלך. ברור לקרוא את הטקסטים האחרים משלים לא מעט, אבל ההתייחסות ליום שאחרי צוק איתן בטקסט הזה, זו נוגעת להסרת כיסוי העיניים מעל מי שמתעקש לא לראות שהמדיניות הנוכחית מובילה רק להסלמה הבאה, הרבה יותר נוקבת ומוצגת באופן קונקרטי וקר יותר מהטקסטים הקודמים שלך. לי היא חידדה את התמונה הרבה יותר מבעבר (ואולי זה עניין של תהליך, צריך לשמוע את אותו דבר כמה פעמים, בדרכים מעט שונות, בשביל שזה ישקע)

  76. עידן לנדו / יול 27 2014 10:21

    יוגב, מאד לא נוח לי עם המילה "הסברה", מטעמים מובנים. היא זוהמה לתמיד.

    העשייה שלי היא בבלוג. זה די והותר וגם מעבר למה שבריא לי. התפקיד שלי הוא לא לדלג בין כל זירות המדיה השונות ולהפיץ את המסר.

    זה התפקיד שלכם, לא? המסר כבר בחוץ, הוא לא זקוק לפרצוף שלי. קח אותו הלאה.

  77. גד השדה / יול 27 2014 10:22

    אני רואה את זה ככה: http://theshingimel.wordpress.com/2014/07/26/tunnels/

    בתמצית: כן, אני יודע, "הם משקיעים באמצעי לחימה במקום בשגשוג". אבל אפשר לראות אז זה בדיוק להפך:
    כל אגורה שהם משקיעים בפריצת המצור, היא השקעה בשגשוג העתידי של רצועת עזה. בלי פריצת המצור אין להם סיכוי, אפילו קלוש להגיע לאיזון כלכלי ולספק את צרכי עצמם

  78. EreErez / יול 27 2014 10:56

    Hi Idan. sorry for writing in English. I am overseas and have no access to a Hebrew keyboard. You are doing an excellent job in informing some people about the reality on the ground. Your incisive analysis is excellent and you are doing your small bit in chipping away the smoke screen of Israeli propaganda.

  79. דרור BDS / יול 27 2014 11:12

    בנוסף לכל הדברים החשובים מאד שכתב עידן לנדו, כדאי להזכיר את הסיבה הפוליטית לטבח ההמונים: הכשרת הציבור הישראלי לתת לגיטימציה בעתיד לטרנספר נוסף.
    http://www.alanhart.net/peace-or-apartheid-are-not-the-only-options-for-israel/

    כל הדרכים כשרות לעשות זאת. אסא כשר, מחכים לך בהאג.
    http://www.richardsilverstein.com/2014/07/26/israel-murders-idf-soldier-to-prevent-his-kidnapping/

  80. עידן לנדו / יול 27 2014 11:27

    דרור, טרנספר זוחל מתרחש כל הזמן, זאת באמת אחת המטרות של מערכת השליטה והדיכוי בגדה המערבית, משטר ההיתרים, הפקעת הקרקעות וכו'. במזרח ירושלים מדיניות הייהוד וגירוש הערבים גלויה לגמרי. לעומת זאת טרנספר המוני לא נראה לי בגבולות היכולת של ישראל, שלא לדבר על מצרים וירדן שבלי ספק יסגרו את גבולותיהן. שמעתי שברפא"ל עובדים על פיתוח חדש, תמיסה שתימהל במי השתייה של עזה (או הביוב, אין הרבה הבדל כרגע) ותהפוך את כל התושבים לשקופים.

  81. יואב / יול 27 2014 11:30

    עידן – אין לי מלים לתאר כמה אני שמח לקרוא את הבלוג שלך. אפילו מבני משפחתי לא נותר ולו אחד שלא משתמש בסיסמאות חלולות ומנטרות שחוקות וכל ויכוח הופך למעגל של קלישאות (וכמעט כולם מגדירים עצמם כשמאלנים). וזה בנוסף לכל מיני אימייל שרשרת עם איורים לא מצחיקים או וידאו כזה או אחר שמראה כמה עוולות עושים לנו ואיך צהל הצבא הכי הומני בעולם. ולא משנה שעובדות מאד פשוטות ולא ניתנות לויכוח כמו המספרים של ההרוגים והפצועים נותנים תמונה מאד ברורה, אבל זה לא חשוב – עדיף הם מאשר אנחנו, והם אשמים, וכשהתותחים יורים…והם, והם, והם. לעולם לא אנחנו. אני גם כמוך מרגיש שהפעילות של צה"ל מגדילה את הסכנה לישראל יותר מאשר מחלישה אותה. ראה http://www.tpeople.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?id=28

    "אף אחינו ובנינו שנפלו במלחמת ששת הימים הצילו את המולדת מסכנה שריחפה עליה באותה שעה ; אך נצחונם ומותם לא ביטלו, ואף לא החלישו, את הסיכון המתמיד לקיומה של מדינת ישראל, סיכון המוסיף להיות קיים ועומד, ללא קשר עם מה שייעשה או לא ייעשה בשטחים. ויש לחשוש, שאחרי חללי מלחמת ששת הימים עוד רבים עתידים ליפול בהגנה על המולדת." (1968)

    הלוואי והיתה לי את יכולת הביטוי ואת מקורות המידע שאתה מוצא בכדי להביא את הדיון לרמה של דו-שיח, אבל אני מרגיש שזה מעבר ליכולתי.

    אודה לך אם תוכל לאגד קישורים לאתרים בהם אפשר למצוא אינפורמציה שימושית ומהימנה, כדי שאני וקוראים נוספים נוכל לשרוד במהלך שהותך בחו"ל.

    שמור על עצמך, במיוחד מישראלים חמומי-מוח שעלולים לשים אותך למטרה בגלל דעותיך.

  82. דרור BDS / יול 27 2014 12:12

    לא התכוונתי להסיט את הדיון לעניין זה, אבל היות והתייחסת אני מביא את הציטוט מתוך מלכודת הקו הירוק, 2010. מזהיר שנהב: "ממדי ההרס בעזה נתקבלו בתדהמה בציבור הליברלי, אולם השאלות המוסריות כובסו בשיח מילטריסטי של מומחים צבאיים שעיקרו שאלות מוסריות והציבו אותן בהגיון בטחוני המחליף סיבה ותוצאה. מעגל קסמים זה יוביל בוודאי לעוד מתקפה ישראלית אלימה. התוצאה עלולה להיות השמדה שיטתית של החברה הפלסטינית, בעוד ישראל ממשיכה לפעול כמכונת מלחמה אלימה. (שנהב, עמ' 25)
    הערה 50, עמ' 178: "גם חנן חבר מביע את דאגתו שהאפשרות לג'נוסייד, כלומר השמדת עם, יכולה להיות אפשרית בשיח הפוליטי היהודי. אם בשנת 2009 השמידה ישראל 1415 פלסטינים, עלולים מספרים אלו להגיע לסדרי גודל של 20 או 30 אלף, שגם אותם עלול השיח היהודי לעכל, מתוך הצדקות ורציונליזציות בטחוניות".
    ראו עוד בעניין זה: טוני ג'אדט – "קוסמופוליטן חסר שורשים", תיאוריה וביקורת מס' 26 . ג'אדט מכנה את הציונות "אנכרוניסטית" ומסביר בכך את אלימותה. [סוף קטע מצוטט]

    קישורים נוספים
    http://www.alanhart.net/a-monster-beyond-control/
    http://electronicintifada.net/blogs/ali-abunimah/gaza-massacre-price-jewish-state

  83. אמיר / יול 27 2014 12:18

    לדרור,
    שאלה שריצר'ד בינתיים סירב להגיב לי עליה.
    מה עשה טנקסיט מחוץ לטנק במהלך הפעולה?
    נאמר בכל הכתבות שהיה ירי טנק לתוך המבנה. איזה טנק בדיוק ירה? איך הטנק ירה אם צוות הטנק היה מחוץ לטנק?

    אתה (וריצר'ד) טוענים שאיש צבא סדיר מוסמך ללחימה על טנק ביצע פעולה קרקעית (שבה השתתף טנק) בתור חיל רגלי ביחד עם פלוגות הנדסה וחי"ר (שמוסמכות לכך). למה? ואם כן, (וכמובן הכל יכול להיות), האם יש לך במקרה הוכחה לזה?

    http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-2fdfdfb5f3e6741004.htm
    שים לב לתחקיר הראשוני של צה"ל שאומר שהיה ירי נ"ט (אני יודע שכמובן צה"ל אינו מקור מידע מהימן לפי דעתכם אבל ריצר'ד מצידו רוצה שנאמין לו בגלל שיש לו מקור אישי בישראל).

  84. עידן לנדו / יול 27 2014 12:21

    אמיר, אנא אל תסחוב דיון מהבלוג של סילברסטיין – שמתייחס לטקסט שכלל לא הופיע פה – לתגובות כאן. דרור הניח קישור וזהו, אין הצדקה לפתח את זה בפוסט הנוכחי.

  85. עמיקו / יול 27 2014 13:23

    תגובה לגד השדה- אז אתה בעצם תומך בפעילות הזאת שבעיניך היא לא יותר מאשר "פריצת המצור" כדי לאפשר חיים תקינים בעזה? ובעצם משווה את החמאס לרובין הוד של העזתים? ידידי זה נקרא עידוד טרור. חד וחלק.

    ובקשר לתגובה של עידן על האנלוגיה שלי- אני יודע שהיא לא מדויקת לפרטים. שאמרתי בטוח תפסיד התכוונתי לתהליך ההפסדי שבו אנו נמצאים כבר שנים וחוזר על עצמו אחרי כל חתימה על "הסכם שלום" כוזב כזה או אחר. גל פיגועים רצחני בעקבות אוסלו (כן גם אנחנו לא כיבדנו- שמענו) וכל ההבנות שהבנו וכבר הפסקנו להבין.
    הערה קטנה על המאמר ואני מצטט חלק ממנו ברשותך:
    "אי אפשר בלי לסיים ב"אז מה אתה מציע?"

    לכן, כדאי מראש להיפרד באדיבות מכל מי שסבור שאסור בשום פנים ואופן לדבר עם החמאס כי (מחק את המיותר): אמנת החמאס קוראת להשמדת כל היהודים / המוסלמים אף פעם לא יקבלו אותנו כאן / אי אפשר לסמוך על הסכמים עם ערבים / שמעתי אתמול נאום אנטישמי של אימאם מזוקן בדיר אל-בלח / תראה תראה מה הם שרים בקליפ הזה / וכו'."

    אני חושב שאת השורות האלה היית צריך לשים למען ההגינות בתחילת המאמר- אלא אם התכוונת שכולם יקראו עד שלב זה גם מי שלא מאמין שפתרונות שהצעת)
    השורות הבאות אינן מיועדות לאנשים מן הסוג הזה

    אני מעריך את האופטימיות, ההשקעה הרבה והיצירתיות שלך . אבל הקו בין אופטימיות להזיה הוא מאוד דק. כחוט השערה. אחרי כל הניתוחים וההצעות אם אתה בוחר להתעלם מכך שהחמאס מצהיר ללא סוף שהוא מבקש לא זכויות, לא שיבה, לא כסף אלא להשמיד את האויב הציוני (אני ואפילו אתה) אז אתה מוציא מהתמונה נתון קריטי בתהליך המשא המתן שאמור להתנהל מתוך תיאום ציפיות מסוים ולציפיה הזאת אנחנו לא ניתן להתגשם.
    האם אתה חושב שיש סכסוכים שבנתונים הקיימים פשוט אינם ניתנים לפיתרון? האם קיים כזה דבר בהגדרות של העולם הזה? זהו שורש המחלוקת.

  86. Erel Segal-Halevi / יול 27 2014 13:53

    לגבי המשפט המסיים: "חמאס יפסיק להילחם בנו אם הוא יבין שנצירת האש מועילה לו יותר מן השימוש בה: אם ההסכם שבידיו יבטיח לו נכסים חיוניים שיישמטו מידיו ברגע שיתחיל לירות" – כבר ניסינו את זה עם אש"ף… בהסכמי אוסלו נתננו להם נכסים רבים: שליטה בערי הגדה, נשק, שדה תעופה, מסוקים, קזינו ביריחו. הם נהנו מצמיחה דו-ספרתית. ולמרות זאת, הם הרגו לנו מעל אלף איש בפיגועים, ובשנת 2000 התחילו לירות. והעילה שלהם לא היתה קשורה בכלל לנכסים כלשהם – העילה היתה העליה של שרון להר הבית.

    השמאל הישראלי מניח, שבצד השני ישנם אנשים חומרניים וחילוניים כמותם, המתנהגים לפי הכללים החומרניים של קרל מרקס. אבל זה לא נכון, בצד השני ישנם אנשים רוחניים ודתיים, המתנהגים על-פי כללים שונים לגמרי. לכן התחזיות של השמאל נכשלות פעם אחר פעם. ולכן גם התחזית שלך, על הסכם הפסקת אש עם החמאס, תיכשל.

  87. שוֹעִי / יול 27 2014 14:15

    עידן, תודה על התקופה האחרונה, נסיעה טובה.
    לא בטוח האם הגישה הפרקטית האומרת שגם אם יהרסו את המנהרות בעוד חצי שנה הן תהיינה בנויות יכולה לעבוד על מישהו ממקבלי ההחלטות, נהפוך הוא בבהלה-הקיומית הנוכחית, הוא יכול לשמש את מקבלי ההחלטות כדי להבהיר לציבור מדוע יש להחריב עד היסוד הכל מכל כל, כדי שהשיקום ייארך הרבה יותר מחצי שנה או חמישים שנה . אני גם לא מרגיש כי להותיר את היושבים בעוטף עזה חשופים לסכנת רצח בחצרם הוא דבר נכון מבחינה אתית מהותית בדיוק כשם שסכנת החיים המיידית בה נמצאים אזרחים בלתי-מעורבים בעזה היא דבר שאין הדעת סובלת. עוד יותר מזה, אני לא יודע איך צה"ל יכול להבחין בין מנהרה שנחפרה לצרכי העברת מזון או ציוד רפואי ובין מנהרה המשמשת או עתידה לשמש כיעד ליציאה לפעולת טרור (אין לי ספק שהמנהרות הללו אינם משמשות אך ורק כמוצא לטרור, אלא כנתיב להכנסת מזון ומוצרים נצרכים אל עזה, שהיא אכן כעין מתקן כליאה גדול). צה"ל הוא צה"ל, כשהוא מקבל פקודות להחריב הוא מחריב. ההנהגה הישראלית נהנית כרגע מן התמונות של ההרס, שמקנים לצבא וגם לה בעיני הציבור עוצמה ושררה; מצד שני, הנהגת החמאס מצפה לשגיאה צהלי"ת, לאיזו פצצה שתיפול ותקטול 500 אזרחים פלסטינים בבת אחת, ואז העולם יתערב, תוקם ועדת חקירה, ולבסוף יוחלט להקל את מדיניות הכניסה והיציאה מעזה ואולי גם לבנות נמל בין-לאומי. אין לי ספק שמבחינה ליברלית, מצב זכויות האדם והאזרח בעזה חמור פי כמה מאשר בישראל (לא רק כתוצאה ממדיניותה של ישראל), ואין לי ספק שלהנהגת החמאס, המחופרת כנראה בשלווה בעיר תת קרקעית, כלל לא איכפת מחיי אזרחיה, נהפוך הוא: היא מייחלת לרצח גדול בהרבה מכפי שאירע עד עתה, שישים את זעקתה של עזה במרכז השיח העולמי. אם עד עכשיו זה כעין סברה ושתילה, אני מאמין שהנהגת החמאס מייחלת לספטמבר השחור.
    כך שהנייה וחבריו מצפים כנראה לשגיאה צהלי"ת, כמו דייג שמשליך חכה עם קרס ופיתיון. הבעיה המהותית היא שיכרון הכח הישראלי (הכפיים של מירי רגב, הבעות הג'ון וויין של נפתלי בנט), וחוסר ההבנה של מקבלי ההחלטות הישראליים שבכל יום שצה"ל מתמהמה בעזה הוא מגביר את הסיכוי לאירוע רב נפגעים (חמור שבעתיים מכפי שראינו עד כה)– תוצאה אליה מייחלת הנהגת החמאס. כיוצא בזה, עיקר הפעילויות המכוונות כעת כנגד כוחות צה"ל, הן פעולות שנועדו לחמם את הזירה, ולהוביל את המפקדים לקבלת החלטות שלא תהיינה מהן דרך חזור.

  88. יעל / יול 27 2014 14:39

    הו עידן 🙂 כמה שאני אוהבת לקרוא את הבלוג שלך. שוב למדתי ממך המון, תודה על מה שאתה מקדיש.

    בכתבה המקיפה הזאת בכל זאת יש פער אחד שאני מרגישה שמחייב דיון. דיברת על אלו שלהם האינטרס הכלכלי בהמשך סיבוב ״גלגל האוגר״; קיומם של אלה שנשכרים מהמצב האינסופי של מציאת עוד ועוד חיפויים צבאיים על השליטה שלנו בפלשטינים, ומהמלחמות עצמן.
    לאחר מכן, בפינת ״אז מה אתה מציע״ הקבועה שלנו 😉 דיברת על האפשריות לחתימת הסכמים, להודנה, או שלום. אם אציין את הדבר המובן מאליו: הסכם שלום או הודנה פוגע בבעלי האינטרסים הנ״ל….

    כתבת: ״ אין כאן בכלל טענה שהחברה הישראלית, או לפחות חלקים ממנה, שוקדים על קונספירציה זדונית להנצחת הסכסוך על מנת להמשיך ולשלשל מזומנים לכיסם.״
    אז זה לא נכון כי בעלי האינטרסים הללו הם השלטון? הם השלטון! והם מחזיקים בידיהם הענקיות את קבלת ההחלטות ואת העוצמה. זאת לא תאוריית קונספירציה- ואני מוכנה לנמק לבקשתך/כם/כן.

    השלטון מונע כמובן ע״י אינטרסים כלכליים ולא ע״י אמונה דתית/לאומית/אהבה/שנאה. הפעילות של השלטון מחושבת וחכמה וכך גם ההימנעות מלקיחת הצעד להסדר!
    כל עוד סוחרי הנשק האלה שמתעצמים ממלחמה שולטים כאן, אין סיכוי להסדר. תהיה פה מלחמה, שאנו מעמד הפועלים, ובאותה סירה מעמד הביניים נחלשים ומפסידים כשהם מתחזקים. כזאת שיטה (שאותה דווקא תיארת קצת). שלא נדבר על אבידות בנפש שגם לרוב מאותו המעמד המפסיד.

    כך שלפני שיש לעלות את השאלה: איך ומתי נחתום על הסכם?, צריך לעלות שאלה: כיצד הופכים את השלטון? 🙂

  89. עידן לנדו / יול 27 2014 14:43

    עמיקו, לא תצא בזול מהמשפט המבולבל הזה:
    "אחרי כל חתימה על "הסכם שלום" כוזב כזה או אחר. גל פיגועים רצחני בעקבות אוסלו (כן גם אנחנו לא כיבדנו- שמענו) וכל ההבנות שהבנו וכבר הפסקנו להבין."

    לא נחתם שום הסכם אי-לוחמה עם החמאס. חד וחלק. "הבנות" זה מילה אחרת ל"אני אבין מה שאני אבין, אתה תבין מה שאתה תבין, ואיך שהאמריקאים מתחפפים מפה, נוכל להמשיך למרר אחד לשני את החיים".
    כל עוד לא נחתם, הטענה ש"היינו שם ונכווינו" לא מחזיקה מים.

  90. עידן לנדו / יול 27 2014 14:49

    יעל,

    טענת קונספירציה מעלה על הדעת חבורת גברים מלוכסני-מבט שמסתגרת בחדר אפוף עשן סיגרים וזוממת: נגיד לציבור א' ונעשה ב'. זה קורה ברמה היומיומית בקטן, כמו הספינים של המבצע הזה (הפללת החמאס ברצח הנערים וכל הספינים של דו"צ) אבל זה לא תופס כהסבר מערכתי לאופן הפעולה של אלפי ישראלים שמועסקים בענפי תעשיית הביטחון. הם לא נפגשים לזמום מזימות, הם פשוט פועלים לפי האינטרסים שלהם, מבלי אפילו לדעת כמה אנשים ומי חולקים איתם את אותם אינטרסים.

    כן, צריך להפוך את השלטון, או את המשטר, ליתר דיוק. זה אולי יהיה הבלוג הבא שאפתח…

  91. יעל / יול 27 2014 16:51

    אה… הפוסט על המהפכה יהיה בבלוג נפרד? בסדר. אני מחכה 😉

  92. ג'וני / יול 27 2014 17:25

    קראתי בעיון את הפוסט וחסרה לי הבנה של עמודתיך בנוגע למספר נושאים שהעלית:
    (גילוי נאות: אני לרוב ימני בדעותיי אבל, תמצא אותי מביע עמדות המשוייכות לשמאל לעיתים קרובות)

    1) הטענה לפיה פוליטקאים מפחידים את הציבור כדי להרוויח און פוליטי – לא יותר הגיוני שהאיומים מוחשיים לא פחות מהשואה עצמה וכאשר הטיפול באיומים הופך בהול, באופן טבעי העיניים נישאות לדבר החם ביותר וכתוצאת לוואי פוליטקאים מקבלים יותר חופש בעינייני פנים?

    2) הטענה לפיה אין בידי צה"ל את היכולת להתמודד עם המנהרות – האם בידי השלטונות למגר את הפשע לחלוטין? לא. ולכן המטרה היא להפוך את הפשע לנסבל. כל עוד אין שלום אמיתי, יש טרור כפי שיש פשע וניתן רק להפוך את הטרור לנסבל. האם המשטרה תופסת את מרבית העבריינים ובכך הפשע נסבל? לא. העונשים מרתיעים את אלה שהמשטרה לא תופסת. כך שלמדינה יש יכולת להפוך את איום המנהרות לנסבל ולא כיוון שצהל יהרוס כל מנהרה שתיבנה אלא כיוון שצה"ל יודע לגבות מחיר.

    3) למעשה תשובה נוספת ל2 – עד לא מזמן חשבו שלצה"ל גם אין יכולת ליירט רקטות.

    4) שחיקת ההרתעה – אחרי מלחמת לבנון 2 דובר רבות על שחיקת ההרתעה הישראלית. התקשורת מדברת ולפעמים גם הדרג המדיני. בפועל המציאות אחרת והרתעה כמו שנוצרה "בהפסד" של לבנון 2 לא נראתה כבר זמן רב.

    5) הטענה לפיה הפתרון הוא "לדבר להקשיב ולחתום על הסכם" – איך אתה יכול מראש לומר שדיבור והקשבה יובילו לחתימה על הסכם? ואם הדיבור וההקשבה יובילו להסכם הדורש מישראל לנקוט בצעדים בלתי הפיכים, מסוכנים לה, ולא הגיוניים? מומחים אומרים שאפשר להגיע להסכם שטוב לישראל? מומחים יש מפה ועד הודעה חדשה. זה לא מדע מדוייק ולא ניתן לקבוע דבר כזה. לכן יש מומחים שטוענים את ההפך. אתה מסוגל לקבל את זה שעיקר הויכוח בצד הישראלי הוא על אופי ההסכם? בודדים בישראלים לא רוצים שלום. גם אלה שנראים כמחרחרים מלחמה, לרוב מאמינים שזה לא יותר מאשר צעד להשגת השלום.

  93. אריק1 / יול 27 2014 19:25

    אני מקווה ששם פרטי מספיק כהזדהות.
    "כך, מסלול מדיני שפירושו חיתוך דרסטי בהוצאות הביטחון; שפירושו הוצאת טכנולוגיות יקרות משימוש שוטף; שפירושו הסטת משאבים לאומית מהשקעה בטכנולוגיות של ניטור ושליטה לכיוונים אחרים לגמרי – פירושו גם, בד בבד, מסלול מדיני ששומט את הקרקע מתחת לפרנסתם של עשרות אלפי ישראלים (ובמשתמע, בטחונם הכלכלי של מאות אלפי נפשות). אי אפשר לאותם אנשים לתמוך במסלול כזה באופן פעיל (ולא רק הצהרתי), אי אפשר להם לשתף פעולה עם עתיד שגוזר עליהם חרדה כלכלית. כמו שעמירה הס כתבה פעם, "שלום לא משתלם".
    "
    הטענה הזאת לא מובנת –
    א. בעצמך אמרת שיש חומת הפרדה בתוך הנפש ואדם יכול לפתח כלי לחימה ובהקשרים אחרים לתפוס את עצמו כאיש שלום. ממילא אני לא מבין מה ימנע ממנו גם לפעול בהקשרים אחרים למען שלום

    ב. מדבריך משמע כאילו אם יהיה שלום פעם פתאום יפוטרו כל האנשים שעוסקים בתעשיות הצבאיות. זה כמובן לא נכון, גם בגלל שעדיין יהיה ייצוא לחו"ל וגם בגלל שעדיין יהיה צורך להחזיק צה"ל גדול וחזק כמענה לאפשרות של הפרת הסכם(כמו שעדיין אנו מחזיקים כמויות של טנקים ואנשי מילואים שלא נצרכות למלחמה מול חיזבאללה וחמאס בגלל האפשרות של מלחמה עם מצרים וסוריה.
    מה שכן יהיה זה במקרה של הסכם שלום שגם ימומש אז סביר שלאורך תהיה ירידה הדרגתית וחלקית בהשקעה בתחומים הללו ביחד עם עליית ההשקעה בתחומים אחרים כך שיתאפשר לרוב העובדים הנ"ל למצוא עבודה אחרת

  94. עמירם ברוטמן / יול 27 2014 20:17

    גם וגם.גם נסיעה טובה, וגם מקארתי אצלך בבית.

    http://www.haaretz.co.il/captain/room404/.premium-1.2388867

  95. עידן לנדו / יול 27 2014 20:48

    אריק1,

    א. הבחנתי בין הצהרות לבין התנהלות יומיומית – הבחנה סטנדרטית לגמרי במדעי החברה. מהנדס ברפא"ל שמפתח טילים קטלניים למסוקי קרב שאחרי זה נשלחים למשימות לא-כירורגיות-בכלל בעזה – תורם להנצחת הסכסוך הרבה מעבר למה שהוא יכול לפצות בדמות חתימה על עצומת שלום או הפגנה של שלום עכשיו. כך גם שמאלני כורסה שממשיכים לקנות מוצרי התנחלויות. אצל הרבה מאד ישראלים יש נתק מוחלט בין ההתנהגות לבין הדעות המוצהרות, כי הם מעולם לא הורגלו לחשוב על הספירה האישית שלהם כחלק בלתי נפרד מהספירה הפוליטית. שוב, תוצר של מערכת אידאולוגית מסוימת שמייצרת ציבור מאד סביל, עם מראית עין של קיטוב בין "ימין" ל"שמאל".

    ב. לא, זה לא משתמע. כבר העירו כאן שאותם אנשים, בעלי מיומנויות היי-טק משוכללות, יוכלו מן הסתם להשתלב בתעשיות אזרחיות. אבל זאת אופציה מופשטת שאדם מן היישוב לא ישקול אותה כל עוד יש לו חוזה שמן ויפה בחברה כמו אלביט או רפא"ל, שהכנסותיה מובטחות שנים קדימה. למה לו לפעול באופן שיערער על פרנסתו? למה לו להשליך יהבו על מעבר של המשק מייצור בטחוני לייצור אזרחי? נטייתו הטבעית (ושל כל אדם) היא האינרציה. ולכן אין לצפות שהכוח המניע לשינוי פוליטי רדיקלי, לדה-מיליטריזציה של החברה והכלכלה, יבוא מתוך מגזרי המשק שמרוויחים הכי הרבה מן המיליטריזם הזה. טענה לגמרי פשוטה והגיונית.

  96. עידן לנדו / יול 27 2014 20:49

    תודה, עמירם. קיבלתי את המכתב הזה היום ודי הזדעזעתי. אני חשבתי על השטאזי, לא על מקארתי.

  97. Yoni Schlesinger / יול 27 2014 21:57

    נקודה למחשבה: אם לחמאס אין שום נכסים פוליטיים, ועכשיו כשהוא תוקף אותנו הוא יקבל נכסים פוליטיים, מה המסקנה המתקבלת?

    נקודה שניה: הסכם אוסלו הופר על ידי ישראל מתי? ערפאת הפר עוד לפני החתימה את הסיכומים הפרטיים(מספר השוטרים שיגיעו איתו לארץ). בהסכם וואי נתניהו ביצע את צעד א' ואש"ף לא. משום מה זכור לי שצעד א' של הפלשתינים בוואי היה גם תנאי יסוד של הסכמי אוסלו שהם לא ביצעו.
    סתם לתשומת לב על הסימטריה שאינה.

    נקודה שלישית: הרחוב רוצה שלום. אתה מדבר על אותו רחוב שב87 יצא לאינתיפדה הראשונה? וב2001 לאינתיפדה השניה? אתה בטוח שהם יצאו לרחובות ותקפו(ותוקפים) רק כי הם מפחדים מהחמאס? כל הבקבוקי תבערה שהושלכו ביהודה ושומרון היו כי האנשים רצו שקט שלא קיבלו?

    הנה הצעה משלי: בוא נפתח את המעברים, וכל ערבי שיתקוף יחוסל. נשמע לא פרופורציוני? נכון. אבל זה נקרא הרתעה. החיסול אגב לא חייב להיות פיזי. אפשר בהחלט לדבר על מחירים אחרים שיחסלו אותו מבחינה כלכלית/חברתית. אפילו אולי עדיף.
    עוד דבר חשוב: הודנה בערבית זה כך: אני לא תוקף אותך אלא אם נראה לי שאני יכול להשמיד אותך. לפחות כך פירש אותו מוחמד. אפילו אם אני מתעלם מהעובדה הזו, הודנה ל60 שנה תמורת כל השטח שלהם זה נשמע לי קצת כמו "בעוד 60 שנה כבר נמצא סיבה אחרת להמשיך את הסכסוך." כל עוד שני דברים יסודיים לא יובהרו אין מה לחתום על דבר כזה: 1)הכרה בקיומה של ישראל כמדינה יהודית עצמאית בכל תרחיש עתידי. 2)יוגדר תהליך שבסופו "קץ הסכסוך", ללא צורך בחתימות נוספות ואישורים בעוד X שנים.
    תחת שני תנאים אלו יש מצב להסכם להחזיק. זה אפשרי, וככה נחתם ההסכם מול מצרים. ואני אחזור: ללא צורך בחתימות נוספות, שלא יברחו לי באמצע התהליך. וקיום ישראל, כי יש ויתורים שצריכים להגיע משני הצדדים מראש. הזכות של הצד השני להתקיים פה הוא אחד מהם.

  98. ido2267 / יול 27 2014 22:22

    יוני.
    לגבי האינתיפאדה ב87, אני יודע שאז, כשחיילים איימו עם נשק על הצעירים המתפרעים האחרונים אמרו להם 'תירו, מה כבר יש לנו להפסיד?'. באותם ימים התגלה שאין ולו רמזור אחד בעזה (בגדה היה אחד בדיוק) ומחנה פליטים מסויים ששמו ברח מזכרוני הוא המקום הצפוף ביותר בעולם באופן רשמי. האינתיפאדה הזאת פרצה כי הפלשתינאים הגיעו כבר למצב שבו לא היה להם מה להפסיד יותר.
    לגבי הכרה בישראל כמדינה יהודית. לא בטוח שאני מכיר בישראל כמדינה כזאת (מדינת העם היהודי כן). בכל אופן אני לא צריך את ההכרה של אבו מאזן או של אף אחד אחר. ברגע שהוא מכיר במדינה הוא מכיר בזכותם של אזרחיה לקבוע את אופיה.

  99. מתן / יול 27 2014 22:34

    היי עידן,
    אני קורא את הבלוג שלך בעיון רב בתקופה האחרונה, ואני חייב להודות שהארת עבורי פינות מידע חשוכות אך חשובות, שמי יודע מי היה מאיר מלבדך. אני מסיר בפניך את הכובע, למרות שלא תמיד אני רואה איתך עין בעין.

    יש לי רק שאלה אחת, בהקשר למה שרשמת בפסקה הבאה:
    ״לכן, כדאי מראש להיפרד באדיבות מכל מי שסבור שאסור בשום פנים ואופן לדבר עם החמאס כי (מחק את המיותר): אמנת החמאס קוראת להשמדת כל היהודים / המוסלמים אף פעם לא יקבלו אותנו כאן / אי אפשר לסמוך על הסכמים עם ערבים / שמעתי אתמול נאום אנטישמי של אימאם מזוקן בדיר אל-בלח / תראה תראה מה הם שרים בקליפ הזה / וכו'.״

    ברור לי למה כל התירוצים מגוחכים וציניים, מלבד הראשון. זו לא פעם ראשונה שאתה אומר את זה, אבל מה שאולי לך נראה ברור, לי נראה קצת פחות ברור. למה אמנת חמאס היא לא רלוונטית לוויכוח ולמשא ומתן עם החמאס? זו אולי לא פעולה מובהקת, אלא עניין עקרוני יותר מאשר הכל, אבל אתה לא חושב שיש מקום בשיח לטיעון ה״בכל-זאת-הם-ארגון-טרור-קראת-את-אמנת-חמאס-הם-רוצים-להשמיד-אותנו״?

  100. אייל / יול 28 2014 01:47

    היי, זו פעם ראשונה שאני מגיב כאן אז זה הזמן להודות לך על הניתוחים מאירי העיניים במשך המלחמה מלאת הדיסאינפורמציה. שמתי לב להבדל מסויים בין עמוד ענן ועופרת יצוקה לבין צוק איתן ורציתי לשאול מה דעתך עליו, אני מקווה שתספיק לראות ולענות לי לפני שתטוס לכנס.
    בעופרת יצוקה ועמוד ענן צה"ל התנהג באופן מזעזע, אבל ללא ספק עיקר המטרה שלו היו אנשי חמאס על חשבון האוכלוסיה האזרחית, הרי, מת "רק" בלתי מעורב אחד על כל מעורב אחד. ההרגשה היתה שיש לצה"ל מודיעין בזמן הזה, עמוד ענן התחיל בחיסול מנהיג הזרוע הצבאית והפצצת רוב הרקטות לטווח ארוך, מה שגרם לכך שהירי על המרכז היה מצומצם יחסית. בצוק איתן לעומת זאת, המצב שונה לדעתי. גם אם כמות ההרוגים ביחס לזמן באותו סדר גדול, הרי שיעור הבלתי מעורבים שנרצח גבוה בהרבה. בנוסף, המטרות עצמן של צה"ל בלתי לגיטימיות במובהק אפילו יותר מבד"כ, הרי הם הפציצו בתי חולים ובתי ספר שלא הכילו נשק כפי שתיארת היטב, גם ההרס של הבתים נרחב בהרבה. לכן, אני חושב שבשל היעדר המודיעין, צה"ל בחר להתמקד בהטלת טרור, או צריבת תודעה כתחליף לפגיעה בחמאס. הרי לפי התפיסה הישראלית, אם נהרוס למישהו את הבית, הוא יפנה את ידו אלינו לשלום במקום שיתמוך בהפצצתנו ביתר שאת.
    מה אתה חושב?

  101. עידן לנדו / יול 28 2014 06:35

    מתן, ראית את רשימת הצעות ההסדר של החמאס שיונתן מנדל מביא? איך זה מתיישב עם אמנת החמאס? לכאורה לא מתיישב. הספקנים בכוח יגידו: הכל תרגילים, הם רוצים להשמיד אותנו. אבל מי ששואף להפסיק באמת את ההרג והדם יגיד: תרגיל או לא תרגיל, אם הם חותמים על הסכם אי לוחמה לכמה שנים טובות, זה שווה כל מחיר. ועוד יגיד: לחיים יש דינמיקה משלהם. אנשים שהמגף רמס אותם במשך שנים ארוכות פתאום יטעמו את טעם החופש, ויבינו כמה זה טוב. והם לא ימהרו לוותר עליו רק כדי להגשים את סעיף 8 ב' באמנת החמאס ולהשמיד את ישראל – אחרי כך וכך שנים של שקט.

    בקיצור, יש פוליטיקה של הצהרות ויש פוליטיקה מעשית. גם בגין שר על שתי גדות לירדן. ובן גוריון חלם על מלכות ישראל השלישית בגבולות התנ"ך. התירוץ הזה – יש אמנת חמאס, לכן מותר לנו לשבת בחיבוק ידיים – הוא תירוץ נפשע. הוא מפקיר חיי אדם בהווה. הוא מתעלם מכך שגם אויבים מרים בכל פינות העולם יודעים לחתום על הסכמי אי-לוחמה. בחירוק שיניים, כן, ואולי בסתר ליבם הם ממשיכים לרצות להשמיד זה את זה. לא חשוב; הסכמים משאירים לכל צד את מאוויי הלב שלו, ומתעקשים רק על התנהגותו הפומבית. וזה עובד. כשיש הרבה מה להרוויח מן ההסכם.

  102. עידן לנדו / יול 28 2014 07:33

    איל, אני כבר מתגעגע לימי הזוהר והתום של "עמוד ענן" (167 הרוגים בלבד). לעומת זאת, "עופרת יצוקה" היה אכזרי למדי, יותר מ-1,300 הרוגים, למעלה מ-50% הרוגים חפים מפשע. הרעיון של "אין חפים מפשע" יושם שם באופן גורף, גם שם הפגיזו מטרות אזרחיות לגמרי. למה אחוז ההרוגים החפים מפשע גבוה יותר הפעם? השתכללנו טכנולוגית, אתה יודע… קשה לי לדעת אם זה מכוון או לא. מה שעשו בא-שוג'אעיה, נדמה לי, היה חסר תקדים. גם בעופרת יצוקה לא היתה הפגזה אווירית מסיבית כזאת על שכונה אחת. ועדיין מוציאים משם גופות.

    "צריבת תודעה"…. אנחנו צורבים בלי סוף, ומשום מה זה לא נצרב. הרעיון האווילי הזה שאם נהרוס את החיים למישהו הוא יקום וימרוד בכוח היחידי שיכול להגן עליו – החמאס – זה רעיון מופרך. לפני שזה יקרה אצלם תקרה אצלנו הפיכה אנטי-צבאית.

  103. Yoni Schlesinger / יול 28 2014 07:37

    בקשר ל87: אתה יודע שלפני ההתפרעויות האלה, הם יכלו לעבוד בכמעט כל מקום בארץ? נכון, הם הוגבלו. אבל אני מכיר הרבה צעירים שאין להם מה להפסיד פה בארץ. כל הנוער הנפלט. מה שצריך היה לעשות איתם זה חינוך לתיקון. עם המבוגרים יותר להתנהג כמו ארגון פשע קטן. לא היה שם בעיה לאומית. היה שם צעירים חסרי חיים, וללא קשר ל"כיבוש" והשליטה הישראלית.

    לגבי יהודית: אני מדבר על כך שישראל תחליט את מי היא מקבל לאזרחים בה. "זכות השיבה" היא הדבר שאני רוצה לשלול. ניסיון לכפות על ישראל קליטה של מיליוני בני אדם שישנו את אופי המדינה. כמו שהדגשתי, הנקודה היא זכות הקיום היסודית של שני הצדדים.

    לגבי השאר: מתוך חוסר התגובה אני מניח שאתה מסכים עם ההצעה שלי?

  104. נועם א"ס / יול 28 2014 11:58

    ליוני שלזינגר:
    כך הסביר לי מכר מסבסטייה הערבית (ליד שכם): בשנים הראשונות לאחר הכיבוש של 1967, הלך הרוח הכללי באוכלוסיה הפלסטינית הכפרית, בעלת הנכסים (בניגוד ליושבי מחנות הפליטים וכו'), תמך (!) בכיבוש הישראלי. הם הניחו שהשטחים הכבושים ייסופחו, על התושבים יוחלו חוקי ישראל, ומצב האוכלוסייה המקומית ישתווה מבחינה חוקית לזו של ערביי 1948 (שבעצמם היו נתונים תחת דיקטטורה צבאית עד אמצע 1966. בכל 66 שנותיה, למעט שנה אחת מינוס, מדינת ישראל מתקיימת בתור דיקטטורה צבאית על אוכלוסיה אזרחית).
    המצב של פליטי 1948 בגדה ובעזה, שזה עתה נכבשו מחדש, מלכתחילה היה אחר: הם אלו שגורשו חסרי כל מכפרים כמו סבסטייה רק 19 שנה קודם לכן, וכשניסו לחצות את הגבול חזרה לאדמותיהם ("מסתננים", בז'רגון הציוני), נורו על ידי צבא המשמר הישראלי, לא פעם למוות.
    בסבסטייה האופטימיות והתמימות הראשוניות התחלפו באחת לתיעוב מריר ב-1977: עשר שנים לפני פרוץ האנטיפדה הראשונה ("התפרעויות" בז'רגון הציוני), כשבוקר אחד תושבי הכפר גילו צינור חדש שיוצא מפתח הבאר המקומית, מחובר למשאבה, אשר מוביל להתנחלות שבי-שומרון הסמוכה שהוקמה שם לא מזמן. הצינור הזה היה רחב רק פי 8 מצינור מים חדש נוסף, שהוביל לכיוון הכפר.
    רבים בכפר שאת חלקם אני מכיר, שהיו חקלאיים מסורתיים אבל אמידים למדי, כולל שכבה משכילה ואפילו קוסמופוליטית, התדרדרו לעבודות דחק, אובדן נכסיהם, ולגהינום הבירוקרטי של השגת אישורי עבודה בישראל בתור שוטפי הכלים במסעדות הישראלים. הם לא מתים על זה.

    לדיוני המשא ומתן שאתה מנהל בינך לבין עצמך אין שום קשר למציאות הפוליטית בשטח. כמו "שיחות השלום" העונתיות עצמן, הדיונים האלה אינם אלא הסחת דעת. הסחת דעת של הדעת שלך. אחרי קרוב לחמישים שנה של כיבוש, התעמרות, אלימות ממסדית, גזל והתנחלות, אין אף פלסטיני וכמעט אף אדם אחר, למעט הציונים המכונסים בדיקטטורה הקטנה שהקימו לעצמם, שאינו מבין שנישול, טרנספר זוחל ואפרטהייד הם התוכנית. הם היו התוכנית תמיד, מההתחלה, ואין שום מקום אחר שאליו זה יכול ללכת, באמצעים שחייבים רק להחריף יותר ויותר. "תוכנית בנט 2014" של סיפוח שטחי C וגטואיזציה של הערים הפלסטיניות, היא תוכנית "ההתנתקות" של שרון 2005, היא תוכנית "הקנטונים" של ברק בקמפ דיוויד 2000, היא תוכנית "עזה ויריחו תחילה" של רבין ופרס 1995, היא "תוכנית אלון" כל הדרך ל-1967 ואף לפני כן: ב-1963 נוצרת במסדרונות משרד הביטחון והמודיעין הציונים "תוכנית שחם", המנסחת את אופני הכינון המעשיים של הממשל הצבאי הציוני בגדה המערבית ובעזה שיוקם ארבע שנים אחר כך, ונמשך מאז.
    (ראה כאן: http://www.law.idf.il/SIP_STORAGE/files/6/286.pdf , מסמך פידיאף). כל זאת ארבע שנים לפני ה"קזוס בלי" המפורסם של סגירת מיצרי טיראן ע"י נאצר, ש"הוביל" לפתיחת "מלחמת המגן" של 1967.

    שתי תגובותיך מעידות על בורות תהומית בכל הנוגע למרכיביו האמיתיים של הסכסוך הקולוניאלי בין הנהר לים. הבורות הזאת טיפוסית לציונים שכל התייחסות שלהם למציאות מתחילה מצמד המילים "אני רוצה" (לשלול את זכות השיבה, לדוגמה?). וזה גם מתבקש, כי ככה בדיוק הדיקטטורה הצבאית בת 66 השנים שבין הנהר לים רוצה את נתיניה בני גזע האדונים: כל עוד "מה שאני רוצה" מהווה את היסוד הבלעדי לתפיסת המציאות, אפשר להיות בטוחים שהמציאות עצמה אף פעם לא תפריע למשימת הגזל, הנישול והשעבוד התמידיות שעומדות בבסיס הדיקטטורה הצבאית הזאת מהקמתה, כמובן תמיד בחסות המלחמה, ההרס והמוות התמידיים.

    היות ששמך מעיד על היותך בן למשפחת מהגרים לאזור זה, מומלץ לך להתחיל ללמוד ברצינות את המציאות של המקום בו בחרת לחיות, כיאה לכל מהגר. אבל רק אם מתישהו תחליט שברצונך באמת להפסיק את האלימות הרצחנית ההכרחית לקיום הדיקטטורה הצבאית שבה אתה חי. (כדי לעשות זאת, בתור התחלה יש להיגמל מהבלי תקשורת התעמולה הציונית).

  105. עידן לנדו / יול 28 2014 13:12

    דיברו פה על קונספירציה לעומת אינטרסים, תכנון מראש לעומת ניצול הזדמנויות. שימו לב למחטף המטורף של האוצר מתחת לאף של כולנו, כשהתותחים רועמים: https://www.youtube.com/watch?v=yi-vVp9c44s#t=208

    גם זה סעיף ב"מי מרוויח מהמבצע". המפסידים לא מתחלפים.

  106. משה צירקל / יול 28 2014 13:42

    מערכת הביטחון ויוצאי מערכת הביטחון שולטים במדינה,
    לאחר ש"הסיבוב" הזה יסתיים יתחילו דיונים מהצריך לסיבוב הבא,
    כסף רב יזרום לתעשיות הביטחון,
    והרוב יסביר, למה זה חשוב,
    הרי חייבים להיות מוכנים לסיבוב הבא.
    לצערי בצד המחשבה על איך נהיה מוכנים טוב יותר לסיבוב הבא,
    חייבים לעשות גם משהו הרבה יותר חשוב.
    חייבים לנהל מאחורי הקלעים, בלי יחצנות,
    שיחות עם מנהיגי העולם, והמדינות הערביות המתונות.
    המטרה צריכה להיות נטרול ארגוני טרור
    ע"י בניית אלטרנטיבות לפתרונות שארגוני הטרור מציעים.
    לדוגמה: כאשר ראש עיר נכשל ממנים ועדה קרואה בראשות ראש עיר ממונה.
    תארו לכם שמנהיגי העולם, מאובמה עד פוטין, יחד עם האיחוד הארופאי וסין,
    יחד עם מדינות ערב המתונות, וישראל, יקימו ממשלת מומחים עולמית,
    שבליווי כוח צבאי בינלאומי ייקחו את המושכות, ובעזרת תקציב עולמי גדול,
    יבנו עזה חדשה! זה יכול להיות מודל לאלטרנטיבה לטרור.
    אם היום הייתה תוכנית מגירה מוכנה זה היה נפלא ולדעתי בר מימוש.
    במקביל הייתה כבר צריכה להיות תוכנית מגירה להסכם שלום עם הפלסטינאים בליווי בינלאומי.
    המנהיגים שלנו תמיד גורמים לנו לחשוב שאנחנו לבד בעולם,
    אך זה לא כך.
    לדוגמה רובו, ואולי כולו של הנשק הכימי הוצא מסוריה,
    בלי שישראל נקפה אצבע.
    כעת יש דיונים מסיביים, לקחת את הפיתוח הגרעיני באירן כמה צעדים אחורה.
    יש מדינות רבות שישמחו שתהיה תוכנית עולמית איך לגרום לעם בצפון קוראה להבין
    שהם לא חייבים לחיות חיים עלובים.
    בקיצור חשוב להתחיל לחשוב על תוכניות שלום!

  107. עידן לנדו / יול 28 2014 14:36

    כאמור, התגובות בבלוג נסגרות לשבועיים. תודה לכולם.

  108. שיא ברבי / אוג 24 2014 22:18

    שלום לכולם,
    האם מישהו תרגם במקרה את הפוסט לאנגלית? אם לא, אתחיל במלאכה. מכירה יהודים בגולה שזה יכול להאיר עיניהם.
    תודה רבה!

  109. רוני מאירי / ספט 4 2014 12:41

    בסוף, כשכבר חשבתי שאראה סופסוף הצעה השמאלנית רצינית מבחור שעושה רושם סופר-אינטילגנטי, חזרנו לאותן קלישאות מנותקות של "לחפש את הפרגמטים בצד השני".
    עצוב .
    האמירות המעורפלות והלא רלוונטיות של השמאל לא יתנדפו עד ש"פול מהחמאס" יערוף את ראשם במבטא סקוטי. מזל שהרוב בישראל שפוי וחפץ חיים.
    לצערי אם היית בשלטון היית מת גם טיפש וגם ממש מהר.

  110. דדי / נוב 30 2014 18:01

    עידן ,
    התרשמתי מאוד מהבלוג שלך שסחף הרבה כותבים מחמאות וקצת מתנגדים , האמת שסחפת אותי לתאוריה שלך שהכל תלוי בנו
    המשכתי לקרא ותגובה אחת תפסה אותי: משל -כבשים כלבים וזאבים.
    ממש צרב לי התגובה שלך והתחלתי להבין לאן אתה מושך – עד אז הכל היה שינוי גישה שלנו ביחסנו לעזתים ובנקודה הזו הבנתי שלפי תגובתך תקן אם אני טועה: העזתים – הכבשים המסכנים . כלבים – החמאס המגן על העזתים , וזאבים זו ישראל – הטורפים ורק רוצים בהרג.
    ברשותך שתי שאלות:
    – מאיפה הביטחון שאם נשנה גישה ביחס הזה זה לא יבא בעכרנו? דוגמה הפוכה של כבשים כלבים וזאבים מכפי שאתה נתת?
    – למה ששינוי כזה לא יבא גם מהצד העזתי?
    אשמח לתגובה דדי

  111. Rumple Stiltskin / דצמ 2 2014 16:46

    עידן שלום,
    שמחתי לדעת שדעתנו דומה מאד במספר נושאים ונהניתי מאד לקרוא את הניתוח המקיף שלך במאמר. כתבתי במספר פוסטים בעבר על נקודות דומות:
    פתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני (הטלת ספק באינטרס הזר לפתור את הסכסוך ודגש על האינטרס של אזרחי האזור בפתרונו): http://redpill308.blogspot.co.il/2014/04/blog-post_9.html
    מלחמה לעשירים בלבד (עוד קצת על התודעה הכוזבת שמפתחים אצלנו בשביל שנאמין שאנחנו אכן נלחמים למען מטרה צודקת): http://redpill308.blogspot.co.il/2014/05/blog-post_11.html
    מחדל המנהרות (סקירה קצרה הרבה יותר משלך על מחדל המנהרות): http://redpill308.blogspot.co.il/2014/07/tunnels.html
    התלות האמריקנית בסכסוכים (על האינטרסים האמריקניים באזור ולמה הם נוגדים סיום אמיתי לסכסוכים בו): http://redpill308.blogspot.co.il/2014/11/blog-post_24.html
    תמיד נחמד למצוא אדם שחולק עמך דעות רבות אבל במהלך קריאת המאמר עלו לי כמה נקודות ורציתי לשמוע את דעתך עליהן:
    1. הניתוח שלך מתמקד באינטרסים הכלכליים בלבד, ולא הראית (עד כמה שאני ראיתי) את שאר האינטרסים שיש לאליטה השלטת בהנצחת הסכסוך (הסחה, הפרד ומשול, פנייה לרגשות הציבור, תירוצים במקרה של כשלונות וכו').
    2. אתה מניח שלאליטה השולטת בעם הפלסטיני יש אינטרס לסיים את הסכסוך וזאת נקודה שאינה מובנת מאליה. גם המצב שלהם נוח מאד, וגם שם הטלטלה הפוליטית שתגיע בעקבות סיום הסכסוך יכולה לעלות להרבה אנשים.
    3. הפתרון שלך עדיין מבוסס על הידברות באמצעות נציגים, אבל ביססת את העובדה שגם לנציגים האמריקאיים וגם הישראלים (וכנראה שגם לפלסטינים) אין אינטרס מספיק חזק לגרום לה להצליח. לדעתי לכל משא ומתן כושל כזה יש אפקט שלילי על אמון הציבור בשני הצדדים באפשרות של פתרון באמצעות הידברות. האם לא עדיף שאת השיחות ינהלו גורמים בעלי תמריץ חיובי להצלחתן?
    4. נקודה אחרונה, קצת הפריע לי שכתבת הרבה על הנזק שלסיום הסכסוך יכול להיות למאות אלפי ישראלים, אבל לא ראיתי (אולי פספסתי) שכתבת על הרווח האדיר שיהיה לכל אחד מאתנו במידה ונירתם בצורה אמיתית למטרה. מדוע לא הזכרת את הנקודה הזו? לדעתי היא חיונית בשביל להחזיר את הציבור הישראלי והפלסטיני למחנה השלום.
    מאמר מצוין, מקרה לקרוא את תשובתך בהקדם.

  112. עידן לנדו / דצמ 2 2014 21:04

    ראמפל, אני לא נוהג להגיב בפוסטים ישנים, לכן אעשה זאת ממש בקצרה.

    1. יש כמובן גם אינטרסים כאלה. ראה הפוסט האחרון שלי. אי אפשר לכתוב על הכל בפוסט יחיד.
    2. לא, לא הנחתי זאת. למעשה ההנחה שלי לגבי חמאס הפוכה – הוא חולק עם הימין הישראלי את האינטרס בליבוי הסכסוך.
    3. אני בכלל לא עוסק בשאלות דיפלומטיות ושאלות של ייצוג פוליטי. הבלוג הזה מסתכל על המציאות הפוליטית מלמטה למעלה. כן, כמובן שעדיף שאת השיחות ינהלו מי שיש להם סיכוי להצליח. בכלל, עדיף שיהיו "שיחות" בין כל שדרות העם שלנו ושלהם. כמה שיותר מגע, כמה שיותר שבירת חומות – עדיף.
    4. נדמה לי שזה מובן מאליו. שלום וחיים ושיתוף עדיפים על מלחמה ומוות ובידוד. אבל שוב, אני לא עוסק בבלוג בהטפה פוליטית על עתיד פוטנציאלי (קשה מאד להגיע להישגים בתחום הזה) אלא בניתוח פוליטי של מציאות עכשווית.

  113. מיכאל / ינו 12 2016 12:10

    פחות משנה וחצי וחזרנו לנקודת ההתחלה: http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2820125
    חשוב להזכיר את הדברים האלה בפעם הבאה שציבור ה"תנו לצה"ל לכסח," "הילדים של כולנו," וכו, מספר לנו כמה הוא אוהב את החיילים. את הפלסטינים הוא לא סופר, זה הופנם, אבל צרך להזכיר למי שדואג לשאוג עד כמה הוא אוהב את החיילים, עד כמה הוא מזלזל בחייהם בפועל.

  114. עידן לנדו / ינו 13 2016 03:33

    כן, קראתי היום ונזכרתי. נלקט את זה לפעם הבאה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: