Skip to content
30 בנובמבר 2014 / עידן לנדו

שגַעַת הבחירות, נשף המסיכות

ראשית, צריך לומר את המובן מאליו: הקואליציה לא מתפרקת בגלל חוק הלאום. הרעיון שקואליציה בישראל תתפרק בגלל סוגיה סמלית כזאת, שחשיבותה בעיקר הצהרתית ולא מעשית – הוא רעיון מופרך. הדמוקרטיה הישראלית ממילא כפופה לזכויות היתר של הרוב היהודי; קואליציות לא מתפרקות על חוקים שמכריזים את המובן מאליו. לפני שלושה חודשים, כשהאבק שכך על חורבות עזה, צפיתי שפני הקואליציה לפירוק ובחירות חדשות. אף אחד לא צייץ אז על חוק הלאום; משמע, התירוץ פוברק אחרי שהדרך כבר היתה סלולה.

העובדה שכל שרי הממשלה, כאיש אחד, טוענים השכם והערב שזאת העילה לפירוק הקואליציה מלמדת שני דברים: אחד, שהם עדיין חושבים שכולנו מטומטמים, ושניים, שהם חולקים כולם אינטרס משותף, עמוק יותר מן המחלוקות המפוברקות סביב חוק הלאום.

מה שקורה בפוליטיקה הישראלית בשבועות האחרונים הוא נשף מסיכות מופרך. המסיכות זולות, נקנו ב-5 שקלים בדרום תל-אביב, לא מסתירות את הגיחוכים הציניים שמאחוריהן, ובכל זאת כולם מתעקשים לעטות אותן ולהפריח דברי להג ריקים לכל עבר. כל מנהיגי סיעות הקואליציה מקפידים להבהיר שהם אינם מעוניינים בבחירות, שבחירות זה הדבר הכי מזיק למשק עכשיו, שבאמת, אין סיבה לפרק את הקואליציה כי ממילא הקואליציה הבאה שתוקם תהיה דומה-עד-זהה לה – ובכל זאת, כולם עושים כל מאמץ כדי להאיץ ולהבטיח את התרסקותה של הקואליציה והקדמת הבחירות.

אם כולם פועלים כאיש אחד, כנראה שכולם מונעים בידי אינטרס אחד. והשאלה הפשוטה, שאותה נמנעים בעקביות הפרשנים מלשאול, היא מדוע הקואליציה דוהרת בששון אל התהום? ניסיונות התירוץ עלובים. חוק מע"מ 0 הוא חוק גרוע, אבל משמעותו התקציבית אינה גורלית; קואליציות כבר בלעו צפרדעים גדולות הרבה יותר. גביית כספים מקק"ל והנפקת חברות ממשלתיות בבורסה אינן סוגיות שבהן יש חילוקי דעות אמיתיים בין השותפות לקואליציה. מיסוי תיירות המרפא הוא נושא שנוי במחלוקת, אבל הליכוד וישראל ביתנו צודקות – מקומו בחקיקה נפרדת ולא בחוק ההסדרים. ובכל מקרה – על זה לא מפרקים קואליציה.

התמונה המצטיירת היא זאת: כל השותפות לקואליציה מעוניינות בהקדמת הבחירות, ו"יש עתיד" מעוניינת מאד. כן, בדיוק ההיפך ממה שמלעיטים אתכם הפרשנים. לא מדובר בחבורת שלומיאלים שיוצא להם ההיפך ממה שהם רוצים. לא מדובר באנשים שצופים מן הצד בתהליכים הסטוריים בלתי-נמנעים. ובעיקר – אין שום מחלוקת אידאולוגית אמיתית בין שותפות הקואליציה (וזו הסיבה שכולן, אחרי פירוק והרכבה מחדש של הלגו המפלגתי, ירכיבו גם את הקואליציה הבאה).

הגיע הזמן לקבור כבר את המשפט המטומטם "אף אחד לא רוצה בבחירות עכשיו, אבל…". מטרתו היחידה היא לסמא את הציבור: לטשטש את הקשר הסיבתי בין הדינמיקה לפירוק הממשלה ובין מחולליה ביודעין – השרים באותה ממשלה.

כך יש להבין את ההיערמות הזריזה של "סוגיות בלתי פתירות" על שולחן הממשלה – סוגיות שצצו משום מה דווקא עכשיו. אולי המרתיחה מכולן היא סוגית חוק הלאום – הן הגירסה של אלקין והן גירסת הנגד של לבני. מדובר בוויכוח סמלי שהשלכותיו המעשיות זניחות – חומר אידאלי לטורי דעה נסערים (כמו שאר "חוקי הדמיקולו", הקרדיט לרועי צ'יקי ארד). כל זה נוח מאד לראש ממשלה שמתמחה בהסטת הדיון הציבורי שוב ושוב מסוגיות דוחקות של הקיום היומיומי כאן לאיומים פיקטיביים על "הזהות היהודית" או על "המפעל הציוני".

זה נוח עוד יותר לציפי לבני, ששוב מסירה את האבק מפנטזיית "התקווה הלבנה" והשפויה של השמאל, בהתייצבה, כביכול, מול הלאומנים של הימין. אבירת זכויות האדם הזאת, נזכיר, צברה את הקילומטראז' הארוך ביותר בממשלות הדמים של העשור האחרון: דמם של כ-3,600 אזרחים חפים מפשע על ידיה הצחורות: 1,200  במלחמת לבנון השניה (לבני שרת חוץ), כ-800 ב"עופרת יצוקה" (לבני שרת החוץ) וכ-1,600 ב"צוק איתן" (לבני שרת המשפטים). סרבנית השלום העקבית הזאת (ראו כאן תיעוד מפורט), המבוקשת על פשעי מלחמה, שוב תרוץ לכנסת על טיקט השלום, או תהליך השלום, או הנכונות להיכנס לתהליך שלום, או האומץ להצהיר על נכונות להיכנס לתהליך שלום, וכיוב'. למעשה, לבני כבר הזדרזה לפרש את מהלכיה שלה כשהכריזה ש"הבחירות הבאות יתבססו על ההבנה שיש מאבק בין היהודי לדמוקרטי". קיראו זאת מן הסוף להתחלה: המאבק בין היהודי לדמוקרטי מתבסס על ההבנה שיש בחירות.

ולפיד? נו, כאן מדובר בשוחר זכויות אדם ידוע; עוד בקמפיין הבחירות שלו הכריז האיש ש"אם נעלה את אחוז החסימה אז חנין זועבי לא תתעסק באיך עולים על המרמרה 2, אלא בזכויות נשים ערביות". זאת ה"דמוקרטיה" שלפיד נלחם עליה כעת כנגד חורשי רעתה: דמוקרטיה שבה כל הערבים צריכים להצביע למפלגה אחת (להבדיל מהיהודים), ולהתעסק רק בזכויות נשים ערביות.

המפלגות של לבני ולפיד כל כך מחויבות לשוויון האזרחי של ערביי ישראל, שהדבר אינו יורד מסדר יומן. למעשה, שורה שלמה של החלטות ממשלה – אותה ממשלה שלבני ולפיד מכהנים בה, כן? – מעידות על כך ש"יש עתיד" ו"התנועה" לא יתפשרו כמלוא הנימה על זכויות שוות לערבים בכל תחומי החיים. למשל:

  • לבני ולפיד הצביעו בעד הריסת היישוב הבדואי אום אלחיראן והקמת יישוב יהודי תחתיו – מעשה טרנספר באזרחים ערבים שיושבים כחוק על אדמה שהוקצתה להם בידי המדינה, שעכשיו בועטת אותם החוצה.
  • לבני ולפיד הצביעו בעד הצעת החוק להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב ("מתווה פראוור"), שגובשה מעל ראשיהם של האזרחים הערבים שאת גורלם היא חותכת, ללא השתתפותם, תוך התעלמות מתביעות בעלות שהם מנהלים בבתי המשפט מזה שנים ארוכות, ונתנה הכשר למבצע הריסות עצום בממדיו, יותר מ-1,000 בתים מדי שנה ביישובים הבדואים בנגב.
  • לבני ולפיד עומדים להצביע בעד הקמת עוד 11 יישובים בנגב (הרחבה של תכנית "מבואות ערד"); מדובר בלא פחות מקטסטרופה תכנונית שכל הגורמים המקצועיים מתנגדים לה, כולל ראשי רשויות מקומיות בנגב. מטרתה המוצהרת בגלוי היא לטאטא את 8,000 הבדואים המתגוררים באזור בכפרים לא מוכרים, כחלק מתכנית-העל לייהוד כל מרחב בקעת ערד ודרום הר חברון, עליה כתבתי כאן.
  • לבני ולפיד לא התנגדו להשעיית ח"כ חנין זועבי מדיוני המליאה למשך 6 חודשים בשל התבטאויות שלא נעמו לאוזניים ציוניות. בוועדת האתיקה, שהחליטה על ההשעיה, יושבת נציגה של "יש עתיד", ח"כ קארין אלהרר.
  • לבני ולפיד הצביעו בעד הארכה בשנה נוספת של הוראת השעה "חוק האזרחות והכניסה לישראל", או בכינויו ההולם יותר, "החוק לשמירת הרוב היהודי ודחיקת המיעוט הערבי החוצה", חוק ששם ללעג את כל המלל של הליברלים-לרגע בממשלה.
  • בעוד לבני ולפיד מברברים על זכויות דמיוניות של ערבים דמיוניים, הממשלה שלהם, כמו כל קודמותיה, מפלה באופן קיצוני את היישובים הערביים בהקצאת תקציבים. דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם לאחרונה חשף כי למרות ש-15% מאוכלוסית ישראל מתגוררת ביישובים ערביים, רק 0.3% מדירות הדיור הציבורי נמצאות בהם. חלקם של אותם יישובים ערביים בתקציבים ממשלתיים נמוך באופן עקבי מ-15% (אף כי היה צריך להיות גבוה יותר, שכן רמת התמיכה הממשלתית אמורה לעלות ביישובים מוחלשים): 2% מכלל ההלוואות של משרד השיכון לבניה עצמית וקבלנית בפריפריה, 9% מתקציבי הפיתוח למוסדות ציבור, 2.7% מתקציבי הרווחה, פחות מ-0.5% מתקציבי התמיכה בחקלאות, ופחות מ-0.5% מתקציבי התמיכה בתרבות.

עד כאן הקשר הרופף-משהו בין ההצהרות של פוליטיקאים יהודים בעד שוויון אזרחי מלא לערבים לבין מעשי הממשלות שהם עצמם חברים בהן ומעצבים את מדיניותן. הצהרות לא עולות כלום; להיפך, הן מכניסות רווחים – אלקטורט שמן של שמאלנים תועים ומסוממים, שלא טורחים לבדוק מה עומד מאחורי ההצהרות.

הסיפור האמיתי: התקציב האנטי-חברתי

התשוקה שבוערת בעצמותיהם של נתניהו-בנט-לבני-לפיד להקדים את הבחירות מובנת לגמרי על רקע המשבר התקציבי שחולל מבצע "צוק איתן". על הדינמיקה הזאת כתבתי לפני שלושה חודשים, יומיים אחרי תום המבצע, בפוסט נרחב שניתח את שיטת המשטר החדשה שהתקבעה בישראל בעשור האחרון: הרפתקאה-צבאית-יקרה-להחריד- בור-תקציבי-פירוק-קואליציה וחוזר חלילה. באותם ימים (שנראים כה רחוקים), כשכולם היו עסוקים בהשגים הבטחוניים של המבצע (עיסוק סרק; לא היו שום השגים), החל שעון החול של הקואליציה לתקתק לאחור.

אני מדביק כאן את תמצית הניתוח ההוא (וממליץ לחזור ולהיזכר בפרטים – שהרי הכל נשכח כה מהר כאן):

"ממשלות ישראל בעשור האחרון נבחרות על בסיס הבטחות לצמצום הפערים החברתיים. חרף זאת, עם כניסתן לתפקיד הן מחוללות-משתתפות-נגררות למבצעים צבאיים שגובים מיליארדי שקלים מתקציב המדינה. כדי לאזן את ההוצאות האלה, אותן ממשלות חייבות לקצץ באופן דרסטי בהוצאה האזרחית, בסתירה גמורה למצע שבזכותו נבחרו. ובכדי שלא להתייצב מול הבוחר ברגע ההכרעה הזה, הן נמנעות מהעברת התקציב האכזרי ומפזרות את הכנסת. התקציב עובר לממשלה הבאה, שתאשר אותו באמתלה שנגזר עליה לתקן את טעויות הממשלה הקודמת. כך, אף ממשלה אינה נושאת באחריות לגזירות הכלכליות שהיא המיטה על הציבור: מה שהיא מבצעת, לא היא החליטה, ומה שהיא מחליטה – לא היא תבצע. ממשלת ישראל לעולם "מכבה שריפות" של הממשלה הקודמת ומבעירה שריפות לממשלה הבאה."

התחזית הזאת מתממשת לנגד עינינו. העובדה שהיא לא נזקקה להתפתחויות של השבועות האחרונים מעידה ששורשיה עמוקים יותר מן הקצף החדשותי שעל פני המים. אין לנו עניין כאן עם קילקול ספציפי בקואליציה הנוכחית אלא עם דפוס שלטוני שהולך ומתקבע כחלק משיטת המשטר הישראלי. התירוצים של כל קואליציה מתחלפים; הדפוס קבוע.

מה שלא צפיתי באותו פוסט הוא שהתירוץ הפומבי לפיצוץ הקואליציה יהיה לא פחות מהעדפה "ללכת לבחירות ולא לפגוע בשכבות החלשות ובמעמד הביניים בישראל." כאן באמת שברה "יש עתיד" שיא חדש של ציניות – לזמבר את התקציבים החברתיים ואז לפוצץ את הקואליציה מתוך דאגה לשכבות החלשות ומעמד הביניים.

הנה לכם תזכורת איפה באמת נמצא הלב של לפיד ושותפיו לקואליציה. סעיף נחבא אל הכלים בחוק ההסדרים מקפיא לארבע שנים את מספר עובדי השירות הציבורי. המשמעות: לא תהיה קליטה של עובדי קבלן בהעסקה ישירה; 400 אלף עובדי הקבלן במגזר הציבורי ימשיכו להתקיים בתנאי שכר והעסקה של עבדים-בפועל. יתירה מזאת, הגידול הטבעי באוכלוסיה לא יאוזן בגידול מתאים בשירות הציבורי, מה שבהכרח יפחית את יעילותו וישמש אמתלה להפרטות נוספות. לא שמעתם ציוץ של מחאה מצד שרי הממשלה נגד הסעיף הזה מן הסיבה הברורה שכולם מסכימים עליו; כולל שר החינוך שהתחייב להעביר את כל מורי הקבלן להעסקה ישירה בתוך שנתייים, התחייבות שאין לכנותה, לאור חוק ההסדרים הנוכחי, אלא שקר עז-מצח.

על מה עוד מסכימים בממשלה? "יש עתיד", "הבית היהודי" ו"התנועה" העבירו הצעת חוק לאסור על "שביתות פוליטיות" – גרזן ניאו-ליברלי מוכר שנועד לשבור את הרסן היחידי על הכוח הבלתי מוגבל של ההון – העבודה המאורגנת. חוק כזה, אם יעבור, יאסור מכל וכל שביתת סולידריות של מגזר אחד עם מגזר אחר או שביתה במחאה על מדיניות כלכלית חובקת-כל (כפי שקורה לא אחת באירופה) – תנאים אידאלים של "הפרד ומשול" להנצחת פערי הכוח העצומים במשק הישראלי.

על זה הם מתאחדים, בקואליציה, ולזה הם מעדיפים שלא תשימו לב. לא טוב להם להיראות בעלי ברית בשעה שהם מצחצחים חרבות לקראת מערכת הבחירות, ועל כן הם מעצימים את "חילוקי הדעות" הטפלים שביניהם, חילוקי דעות נטולי כל השלכה מעשית, לממדים אבסורדיים. לבני ובנט שולפים ציפורניים באולפני החדשות, מתכתשים על "יהודית ודמוקרטית" לעומת  "דמוקרטית ויהודית", ובאותה עת ממש, בוועדות הכנסת ובמליאה, קוברים עמוק יותר ויותר את מעמד הביניים והשכבות המוחלשות. הממשלה האנטי-חברתית ביותר שהיתה בישראל מוכרת לעם אגדה מופרכת על "מחלוקות מהותיות" בנושאים מדיניים (שקר: סטגנציה מדינית, מלווה בהתפרצויות טרור תקופתיות, היא התכנית המדינית המועדפת על כולם) כדי שאף אחד לא יערער על המונוליטיות הכלכלית שלה.

דקה אחרי הבחירות, כמובן, כל אותן "מחלוקות" פיקטיביות יהיו כלא היו. החשודים הרגילים יתייצבו בבית הנשיא להרכבת הקואליציה החדשה: חיוכים, צ'אפחות, שוב עשינו את זה, שוב עבדנו על הפראיירים האלה שמשלמים מיסים (וקבלו את כחלון, הלפיד החדש, עוד מיתוס חברתי שנבנה בעזרת התקשורת). אפשר להמשיך במפעל חיינו: להזרים את הכסף מכיסו של האזרח לתעשיות הביטחון ולטייקונים. על זה אין ויכוח, בזה כולם מפלגה אחת גדולה. בתחילת "צוק איתן" כתבתי כיצד השכלול הטכנולוגי של זירת הקרב מחולל אינטרסים כלכליים רבי-עוצמה שמנציחים את התבססות המשק הישראלי על תעשיות הביטחון. מדהים לראות איך גם העניין הזה נמכר לציבור כ"שירות חברתי" (חייבים להמשיך לייצר פצצות כי זה מספק מקומות תעסוקה – כאילו תעשייה אזרחית לא יכולה לעשות זאת).

התקשורת מתמסרת, כמובן. כשנזרקת לחלל האולפן מילת הקסם "בחירות", גם מעט התבונה והיושרה שעוד נותרו בקודקודם של הפרשנים מתפוגגות דרך החלון. משימתם ברורה להם לגמרי: להלעיט את הציבור עד אובדן הכרה בכל מה שאיננו הנושא האמיתי של הבחירות. כך הנושא האמיתי – חלוקת ההון בחברה ותעשיית הפחד שמנציחה אותה – לעולם לא יעלה לדיון. שהרי אז, חלילה, הציבור עוד עלול לדרוש שינוי אמיתי, שקשור במשהו לחיים שלו.

 

70 תגובות

להגיב
  1. י.א / נוב 30 2014 18:59

    אני מסכים שהחוק הוא אמתלה בלבד, אבל בלי קשר – הוא משמעותי
    ראשית, כדאי להתבונן במניעי המציעים. נדמה לי שהרעיון צץ דווקא בראשו של פרח משפטנים כלשהו במחלקה המשפטית של השב"כ, כאשר התעוררה התנגדות פומבית לרעיון של השב"כ שהחוק מתיר לו לפעול נגד התנהלות פוליטית לגיטימית אם היא"חותרת תחת אופייה היהודי של המדינה" (ר' לינק מצ"ב להסבר על "חוק דיכטר" ומ"מ – זה פחות משונה ממה שזה נשמע). אבל גם אם זה לא נכון, ברור שלחוק משמעות אפשרית מרחיקת לכת לגבי החירות הפוליטית.

    לכך יש להוסיף את הכוונות של רבים מתומכיו ודוחפיו כעת – לבטא עליונות יהודית. אני מציע לא לזלזל ברמה הסמלית הזו כלל – זה לא טריבאלי כאשר הממשלה ואח"כ המדינה בחוק מוציאים אצבע משולשת מפורשת לציבור הערבי. וכמובן, בהנתן החוק תפיסת העליונות ואפליות שונות יבואו לידי ביטוי בהתנהלות היומיומית של רשויות ומעסיקים ובכלל, ביתר שאת. החוק לא רק מבטא נורמה קיימת, אלא משנה את המרחב הנורמטיבי מבחינת איזה שיקולים לגיטימיים ואיזה מכריעים ומתי וכיו"ב.

    בנוסף, חוק היסוד יכשיר או אמור להכשיר כל-מיני חקיקה מפלה. למשל חוק ועדות קבלה. החוק לא נפסל בסיבוב הנוכחי משום ששופטי הרוב הסתתרו מאחורי הטענה שטרם הגיעה העת – והחוק החדש טרם שימש להפלות איש. כעת, ספק אם יהיה בכך צורך. כך הדבר לגבי חוקים אפשריים מפלים רבים נוספים, עיגון אפליה בחלוקות משאבים, וכיו"ב.

    לסיכום, החוק למעשה מעגן במידה רבה משטר של אפרטהייד – הוא מאפשר להמשיך את הכיבוש (ר' המאמר להלן), ויוצר הבחנה מפורשת בין האזרחים היהודים לאילו שאינם יהודים. בכך הוא מקרב (עוד, ובמוצהר) את מעמדם של האחרונים לזה של תושבי השטחים.

    http://www.haokets.org/…/%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%99%D7…/

  2. wimmer1937 / נוב 30 2014 19:44

    הצבתי את 'שגעת בחירות' שלך, בדף שלי בפייסבוק (2500 חברים).
    כי אני חושב שצריך לתת למאמרך ההשוב והנוקב תפוצה מקסימלית.
    תודה
    ראובן וימר

  3. עידן לנדו / נוב 30 2014 19:56

    י.א.,

    עקבתי קצת מרחוק אחרי טירוף המערכות הפובליציסטי בעקבות חוק הלאום, ואני חייב לומר שנותרתי די שווה-נפש. על כל פסימי שחושב שזאת תחילת הסוף (אפרטהייד רשמי וכו') יש אופטימי שחושב שרק כך תוקע ישראל סוף סוף וזהותה הגזענית תתחיל לפעול נגדה. כל אלה הן ספקולציות כורסא שקל מאד להפריח וקשה מאד לאמת או להפריך; כיוון שכך, ברוח הבלוג הזה, אני מדיר רגליי מהן.

    יותר מעניינת אותי הקונסטלציה הפוליטית הנוכחית והתפקיד של חוק הלאום בתוכה – שאינו שונה מהותית מתפקיד חוק מע"מ 0 בתוכה. נדמה לי שחשוב יותר לעמוד על השקילות הזאת, שמעוגנת במה שקורה וקרה כבר, מאשר על המובחנות של חוק הלאום, שנסמכת כולה על מה שטרם קרה.

  4. ido2267 / נוב 30 2014 20:08

    דווקא יש לא מעט הישגים לצוק איתן: כולם של החמאס.
    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=4088

  5. עידן לנדו / נוב 30 2014 20:14

    עדו, יש איזו הנחה כאן כאילו השגים לחמאס הם כשלונות לישראל. זאת הנחה בטחוניסטית, ששוללת מראש את האפשרות שהן החמאס והן ישראל יכולים להרוויח מהסדר אי-לוחמה לטווח קצר, ואז בינוני, ואז ארוך, וכו'.

    החמאס שולט בעזה; הוא שם to stay, הוא לא ייעלם לשום מקום. לכן, כפי שכתבתי כאן לא פעם במהלך הלחימה ואחריה, מוטב להגיע איתו להסדר בהקדם ולחסוך את קורבנות השווא של הסיבוב הבא. הסרבנות הישראלית (לבני היא מדובריה הראשיים) הופכת כל "תבוסה לחמאס" לתבוסה שלנו.

    מי שרואה את התמונות האחרונות מעזה, ההצפות ועשרות אלפי העקורים, יודע שעזה הפסידה בעימות הזה. האנשים הפסידו, הפוליטיקאים שרדו, כרגיל.

  6. יוסףה מקיטון / נוב 30 2014 20:18

    תודה, עידן, על התזכורת לניתוח המצוין מהפוסט על "צוק איתן". תיאור המשטר הישראלי בפני קהל הבוחרים/ות הוא הכרחי כמו שהוא נכון. הסכנה שישכח גדולה ועדיף להיזהר מלהצטער. ואמה גולדמן כהרגלה צודקת. לא צריך להחליף ממשלה, או כנסת – צריך להחליף משטר. בחירות לא יודעות איך לעשות את זה. המצאתי שם למשטר הנוכחי ע"פ התיאור שלך: פיצוץ-קיצוץ-פיצוץ (הפיצוץ הראשון הוא של פצצות, האחרון של הקואליציה).

  7. ido2267 / נוב 30 2014 20:29

    לא טענתי שההישגים של החמאס הם בהכרח רעים לישראל אבל הם לא 'הישגים' מבחינתנו. אגב, אני לא בטוח שאני מסכים עם הניתוח שלך. חוק הלאום שנועד לתקוע אצבע בעין ערביי ישראל, העליות להר הבית, ההתיישבות בסילואן, כל אלו בהחלט יכולים להיות מעשים שמטרתם להביא לפיצוץ. כבר פירטת את הבערת השריפות כפי שאתה קורה לפשלות של הממשלה הנוכחית. מה יעשה מי שלא יודע איך לכבות את האש? אפשרות אחת היא אכן בחירות חדשות אבל גם הבערת שריפת ענק שלידה אף אחד לא ישים לב לכמה מדורות קטנות היא שיטה. עימות ביטחוני רציני (לא יודע אם אפשר לקרוא לזה 'מלחמה' כשבצד השני יש אנשים שחמושים לכל היותר בקלצ'ניקוב) יכול להיות מה שאנשים כמו בנט ואפילו נתניהו מייחלים לו. רק תראה איך התמיכה בהם עלתה במהלך צוק איתן.

  8. שפתי כהן-יגאל כהן / נוב 30 2014 20:51

    הכתיבה שלך מרעננת, תודה.

  9. מיכל אהרוני / נוב 30 2014 20:51

    תודה רבה עידן. מבריק כהרגלך.

  10. ujanissary / נוב 30 2014 20:53

    יש שיטתיות בשיגעון ומה שמפתיע תמיד מחדש הוא זה שאין שום צורך בקונספירציה. נדמה לי שהובסהאום תיאר את הדינמיקה המפצלת כל כוח מהפכני לגושים ושוב את הגושים בהמשך, וכך הלאה באופן איטריטטיבי. אם נקבל שהציונות היא אותה המהפכה שביקשה ליצר את הלאום היהודי אז תאורו של הובסבאום מתאים. כך אולי אפשר לראות את הזיקה הפוליטית בין חוק הלאום לשיטת הממשל באתנוקרטיה הציונית.

  11. עידן לנדו / נוב 30 2014 20:53

    עדו, יש דינמיקה של הסלמה, כן. האם חוק הלאום הוא מרכיב הכרחי בה? לדעתי, לא. הפיצוץ במזרח ירושלים הוכן זמן רב מראש; בהזנחה וקיפוח שיטתיים, לאורך שנים, עד שהאוכלוסיה נדחקה אל הקיר. דיווחים כמו זה מסבירים הרבה יותר טוב, לטעמי, את מה שקורה במזרח ירושלים מאשר התלהמויות של פוליטיקאים:

    http://bimkom.org/category/%D7%A4%D7%A2%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%AA/%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D/%D7%A1%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8/

  12. אלי א. / נוב 30 2014 20:57

    עידן, מה עם הסיכום להעלות את יעד הגרעון? ליש עתיד אין אינטרס לבחירות כי המנדטים שלהם יירדו. ליבני – עתידה לוט בערפל והליכוד יישאר באותה נקודה. בנוסף, המוקשים שהזכרת כאן שטמונים בתקציב (למשל: אי קליטת עובדי קבלן) לא נחשבים ב"שיח הציבורי" (כלומר בתקשורת) כעניינים הרי אסון. מה שנתפס כהכי-חשוב זה הורדת מחירים ואי-העלאת מיסים. אז למה העברת התקציב הזה נתפסת ככזה אסון שעדיף ללכת לבחירות על פני בזבוז חסר אחריות וזריקת עוד כמה סוכריות לקהל היעד של כל מפלגה?

  13. נדב / נוב 30 2014 21:06

    ניתוח מאלף. ועדיין, אינו מסביר את יש עתיד, שעל פי כל הצפוי תתרסק אחרי הבחירות, וכך גם לבני. לבני לא ממש עשתה משהו בקדנציה הקצרה הזו, כפי שכתבת, אבל יש כמה משרי יש עתיד שעשו לא מעט (קח למשל את הרפורמה הנידונה כעת של גרמן, לחיזוק הרפואה הציבורית).
    ניתוח יותר מדויק של המצב בהקשר הזה הוא, לדעתי, שנתניהו מתנגד לסוג המהלכים הללו בתוקף האג'נדה הניאו-ליברלית שלו, ועל זה (וגם על חוק ישראל היום, בגיבוי ה'גברת' המושכת בחוטים) הוא מוכן לפוצץ ממשלה. אלא שגם כאן, זה נראה יותר כמו איומי הסרק בהכנסת כוחות קרקעיים לרצועת עזה הנשמעים בתחילת כל 'מבצע'; גם ביבי יודע שלא ברור בכלל מה יהיה מצבו אחרי הבחירות הקרובות, כשלא ברור שיש לו את ישראל ביתנו.

  14. נדב / נוב 30 2014 21:07

    טקסט פשוט מצויין. תענוג לקרוא. מסכים לגמרי עם הניתוח.
    ואם יורשה לי, לגבי התנהלות החברים בממשלה, מטאפורה קטנה:
    http://conadav.com/?p=8120

  15. עידן לנדו / נוב 30 2014 21:29

    תודה למגיבים.

    יש עתיד בסקרים: רבותי, הסקרים יכולים להתהפך עוד מאה פעמים עד הבחירות. לפיד בונה את עצמו עכשיו כאלטרנטיבה נאורה-ליברלית וגם, שיא החוצפה, "חברתית", לליכוד והבית היהודי. זה המסר שכל הדוברים שלו מפמפמים כל הזמן, וזה עובד: היום קראתי טור אינסופי של נחום ברנע ב"ידיעות" (יסלחו לי השמים) שבו זה כבר מוצג כ"עובדה": לפיד ניסה בכל כוחו להעביר תקציב חברתי, והמנוולים מהליכוד טירפדו את זה. שפשפתי את עיניי, אבל השקר כבר קורם עור וגידים. עוד חודש לפיד ידבר על עצמו כעל מגן הדיור הציבורי וזכויות העובדים. נראה לכם שאף אחד לא יקנה את זה? חה. אני גם חשבתי שאף אחד לא יקנה את השטויות שלו לפני הבחירות.

    ועוד שיקול שפועל במקביל: המשך הקואליציה והעברת התקציב האנטי-חברתי הנוכחי, ובייחוד התקציב של 2016 שצפוי להיות עוד יותר נוראי (כי בתקציב הנוכחי הממשלה קנתה קצת זמן באמצעות שימוש מסיבי ברזרבות ובהעלאת הגירעון) – כל אלה היו מבטיחים ללפיד התרסקות טוטאלית בבחירות רגילות. כך שבהחלט יש מצב שהוא בחר את הרע במיעוטו: ללכת אל בוחר מטושטש-חלקית עדיף מאשר ללכת אל בוחר מפוכח-לגמרי.

  16. מני / נוב 30 2014 21:41

    מצויין כמו תמיד.
    צריך להמשיך ולפורר את המסכה מעל פניהן המעוותות של מפלגות ה"המרכז".

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / נוב 30 2014 21:42

    מסתמן, למרות המאמצים הראויים לציון של הבלוג הרוב ימותו טיפשים :((

  18. עופר / נוב 30 2014 21:54

    אני *מאוד* לא מעריך את לפיד ופחות מזה את ציפי לבני אבל אני לא נותן להם את הקרדיט שאתה נותן להם במחשבה שיש להם תוכנית סדורה כלשהי (אנטי חברתית, אנטי מעמד הביניים או מה שזה לא יהיה). לפיד וליבני זה תוצר מובהק של "שבט המרכז". זה שרוצה "איזון" בין ביטחון לשלום, זה שבטוח שצה"ל הכי מוסרי, שוועדים ונמלים הם בעיות קיומיות, שחרדים הם השטן וכו' וכו'. אני אולי תמים אבל אני באמת חושב שלפיד רוצה בטובת מעמד הביניים וכו' פשוט כתוצר שבט המרכז הישראלי (תוצרת ידיעות אחרונות) הוא לא מסוגל אפילו להתחיל להבין איפה הבעיות האמיתיות, הוא לא מסוגל להתעמת עם קבוצות הלחץ והוא תמיד יתישר בסוף (אפילו בלי ידיעתו) עם עמדות שבט המרכז המסורתיות.

    כלומר זה לא משנה סדורה של לפיד להיטיב עם עשירים או להזיק למעמד הביניים זה חוסר הבנה וחוסר יכולת לחשוב ולהשתחרר מעשרות שנות השתייכות לשבט מקובע.

  19. Alex Khd / נוב 30 2014 22:04

    למה שלפיד ילך לבחירות? זה התאבדות בשבילו.

    כל התיאוריה פה בנויה על "הממשלה מפרקת את עצמה בשביל לא להיות אחראית לגזירות שהיא תחולל בפעם הבא שאותם האנשים יישבו בקואליציה." זאת טענה שסותרת את עצמה – אם אותם האנשים יישבו שוב בקואליציה, הם יהיו אלו שיחתמו על "גזירות" וכך יפגעו כביכול בפופולריות שלהם בעיני הציבור.

  20. עידן לנדו / נוב 30 2014 22:05

    עופר, אני לא דיברתי על "משנה סדורה". שאלה עתיקה במדעי המדינה היא עד כמה פוליטיקאים מודעים לאינטרסים שמכוחם הם פועלים. התשובה: תלוי מי, תלוי מתי. אבל התשובה לא חשובה, והנטייה להתרכז בעולמם הנפשי/כוונותיהם הנסתרות של פוליטיקאים היא מפירות הבאושים של הפסיכולוגיזם בגרוש של פרשני הצמרת שלנו (ורטר, ברנע, קדמון).

    לפיד ולבני פועלים מתוך אינטרסים ברורים. האינטרסים האלה, כפי שציינת, עוצבו במסגרת של שבט מסוים. בזה הם לא שונים מרוב בני האדם. השוני הוא שיש להם יכולת לממש את האינטרסים שלנו אין. האם לפיד ער לכך שהוא משרת את האלפיון העליון? אולי לפעמים, אולי כשמדובר בחבר ספציפי שלו, אולי בשעת לילה מאוחרת, אבל אולי גם לא – בזמן שהוא נושא נאום חוצב להבות בעד "מעמד הביניים".

    הו גיבס א שיט מה חושב לפיד לעצמו?

    הפוסט נדמה לי די ברור: בחן את מעשיהם של הפוליטיקאים ותבין לאן הם חותרים. לשם כך לא צריך להניח שהם עצמם מודעים לכל זה או אפילו ישרים מספיק כדי לבחון זאת בעצמם.

  21. עידן לנדו / נוב 30 2014 22:11

    אלכס, עם ציבור מוכה אמנזיה כמו הציבור הישראלי, ששוכח מה הבטיחו לו לפני חודשיים ומסוגל להאמין לדבר והיפוכו מדי יום – אין סכנה שלבני ולפיד יידרשו לפרוע את הצ'ק שהם חותמים עליו כעת. הנה דגימה קטנה לשיטות המקובלות לגילגול אחריות הלאה, אם כבר מישהו נדרש להן (מה שלא קורה כמעט):

    היינו חייבים לתקן קילקולים של שנות דור
    הקואליציה הקודמת שיתקה את יכולת הפעולה שלנו; עכשיו הכל יהיה שונה
    היינו ממש על סף התקציב הכי חברתי בתולדות המדינה, אבל אז, פוף, מעשה שטן, נחתו עלינו בחירות (שבכלל לא רצינו, כן?)
    טוב, תמיד יש הוצאות ביטחוניות לא צפויות, על ביטחון לא מתפשרים
    ההסתדרות / העובדים / החרדים / אבו מאזן / האיראנים נהגו בחוסר אחריות.

    וכו' וכו'.

  22. אריק1 / נוב 30 2014 22:27

    עידן, את 2 הטיעונים האחרונים ניתן לטעון כבר עכשיו
    ואת 2 הראשונים יהיה בעייתי לטעון אם הקואליציה לא תחליף איזה מרכיב או לפחות תוריד מרכיב מגדולתו ואם היא תחליף או תחליש איזה מרכיב(כמו שאני מהמר שיקרה) לאותו מרכיב(כנראה יאיר לפיד ולבני) יש אינטרס לא ללכת לבחירות.

    אגב, עכשיו התפרסם שכנראה החרדים רוצים להקדים את הבחירות, מן הסתם כהזדמנות להחליש את יאיר לפיד

  23. עידן לנדו / נוב 30 2014 22:34

    אני אגיד שוב דבר מאד פשוט: הרעיון שמנהיגי המפלגות הגדולות הולכים לבחירות נגד האינטרס שלהם הוא רעיון מופרך. מי ששולט במשחק שולט גם בתיזמון שלו – מתי הוא ייפסק, מתי יתחיל משחק חדש. זה בעיני סימן עגום לחוסר הבשלות הפוליטית של הציבור הישראלי (במידה רבה, תוצר של אינדוקטרינציה תקשורתית מעוותת) שהוא ממשיך לפטור את מנהיגיו מאחריות למעשיהם, ומאמין שיש מין סוכן אוטונומי כזה, שנקרא "המערכת הפוליטית", מין רשת חוטים בלתי נראית אבל שולטת בכל, והיא זו שגוררת את הפוליטיקאים חסרי האונים, נגד רצונם, לבחירות.

  24. Alex Khd / נוב 30 2014 22:50

    אז אם נסכם, יוצא ככה:

    לציבור הישראלי התעניינות חזקה ביותר בנושאים חברתיים. אם ביבי-לפיד-בנט-לבני יחתמו על קיצוצים (נוספים) בממשלה הזאת, המוניתין שלהם ייפגע קשות, ואז או שיקימו מחאה ויזרקו אותם מהשלטון, או שבסיבוב הבחירות הבא בעוד 3 שנים, הציבור לא יצביע להם כי הוא זכר שלפני 3 שנים היה קיצוץ (ויצביע מנהיגי שמאל קיימים או בעד אנשים/מפלגות חדשים שעוד לא שחקו את המוניתין שלהם).

    עם זאת, אם יעשו בחירות, ציבור זה יוקה אמנזיה וילך להצביע ביבי-לפיד-בנט-לבני, בתקווה שיחולל שינוי, והאנשים האלה הפעם יקדמו נושאים חברתיים.

    לכן ביבי-לפיד-בנט-לבני מצאו תירוץ מצוץ מאצבע בשביל להקדים את הבחירות המיוחלות.

    לדעתי, המשחק פה הוא פוזיציוני, כפונקציה של צפי מקומות בכנסת.

    אני לא רואה איך ביבי משפר את מצבו (לאור התבוסה במבצע)
    אני לא רואה איך לפיד משפר את מצבו (לאור הבעיות בנתוני כלכלה)
    אני לא רואה איך ליברמן משפר את מצבה (לאור הכישלון של יחסי חוץ)
    אני לא רואה איך לבני משפרת את מצבה (לאור הכישלון של שיחות השלום)
    אני לא רואה איך בנט משפר את מצבו (לאור העובדה שכל הפייסבוק מדבר על ה40 מליון שניסו להעביר "מתחת לשולחן" וכמו כן לאור העובדה שעכשיו לכולם ברור שמעניין אותו רק התנחלויות).

    לכן לדעתי לא יהיו בחירות וכולם ישמחו לשבת עוד 3 שנים וללקק את הפצעים, ועד שהציבור ישכח את החרא שנשפך עליו השנה. ואז בשנה האחרונה לפני הבחירות יזרקו איזה קיצוץ מע"מ בחצי אחוז וגמרנו.

  25. עופר / נוב 30 2014 23:44

    אני מניח שההתנהגות השבטית היא אבולוציונית. השבוע למדתי עד כמה קשה לאנשים לצאת מהשבט שלהם. כחלק מהמאמצים להציל אנשים מלמות טפשים אני משתף את הבלוג הזה ובלוגים אחרים כבר זמן רב. קהל היעד הוא הייטקיסטים שעובדים איתי נציגים קלאסים של שבט המרכז. נקודתית המסרים נקלטים חלק למשל מזועזעים מהתנהלות ברצח בביתוניא או מהלאומנות המתגברת וכו'. השבוע אחד מהם אמר לי שהוא יצביע ליבני כי " היא עושה עבודה טובה בקידום תהליך השלום " .

  26. עידן לנדו / נוב 30 2014 23:51

    הו, "קידום תהליך השלום". אהבתי. נו, עליהם ואליהם אני כותב. כל המאסה הזאת של אנשים טובים באמצע הדרך, שאין להם מושג – באמת, שום מושג – על הפוליטיקה האמיתית. חיים בעולם של דימויים נטו.

    אתה מוזמן להפגיש את החבר שלך עם המציאות – מי זאת ציפי לבני:

    https://idanlandau.com/2012/12/20/livni-and-the-politics-of-images/

    http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=4094

  27. דני גבע / דצמ 1 2014 00:06

    לא יהיו בחירות כי אין ללפיד וללבני אינטרס . עם כל הכבוד ויש כבוד.

  28. עופר / דצמ 1 2014 00:31

    הפגשתי. בגלל זה זה כל כך מייאש. מצד אחד במשך שנה אני חושף אותו למידע מצד שני הוא תקוע בהחלטה שמתבססת על "תחושת בטן" גרידא. בלי שום עובדה שתתמוך, עם עשרות עובדות שסותרות. המסקנה שלי שהשיוך השבטי חזק מאוד, תכונה אבולוציונית כנראה. זה כמו הקיבעון של הציבור על אנשי צבא. לא משנה כמה כישלונות היו ויהיו. העובדות לא משחקות תפקיד. השבט הזה מתעקש על מישהו "מאוזן". שחס וחלילה לא ישמידו אותנו. שחס וחלילה לא יעלה מישהו " תמים" מדי. תנאי הכרחי מבחינתם זה או איש צבא לשעבר או איש ימין לשעבר זה הדבר היחידי שנותן תעודת ביטוח נגד תמימות.

  29. Mosheshy / דצמ 1 2014 05:32

    עידן,תומך בדבריך.ראה לדוגמא,דברים שכתבתי ב 2007 באתר "רשימות" ,בנוגע להצעה לאסור שביתת סולידריות במשק.בשונה ממליוני הנתינים,בעלי העניין מאוד ממוקדי מטרה ,והם פועלים במרץ להשגת מטרותיהם.
    ציטוט מתוך תגובה שכתבתי ב 2007 :"חמור מזה, הוא הסעיף ב"חוקה בהסכמה" העוסק בחופש השביתה. בהצעה נאמר: "עובדים שהם צד לסכסוך עבודה זכאים לשבות, ובלבד שלא ייפגע תיפקודם הסדיר של השירותים החיוניים לציבור". סעיף זה בחוק יסוד, מצמצם עד מאוד את זכות השביתה ,ומשנה באופן יסודי את כללי המשחק המשפטיים הקיימים במדינת ישראל. על פי ההצעה, רק "עובדים שהם צד לסכסוך עבודה זכאים לשבות". כלומר, לא יתכנו שביתות סולידריות. (כפי שהיתה השביתה הכללית , למען עובדי הרשויות המקומיות שלא קיבלו שכר) ולא יתכנו שביתות נגד מדיניות הממשלה . כגון, קיצוץ בקצבאות, או פגיעה ברווחה. גם שביתה פוליטית אסורה על פי ההצעה. הרי לא מדובר רק על "עובדים שהם צד לסכסוך". אלא, העובדים שהם צד במאבק המעמדי."

    http://www.shooky101.com/?p=29247#comment-5468

  30. עידן לנדו / דצמ 1 2014 07:56

    עופר, זה לא מפתיע כל כך. אני מאד ספקן לגבי היכולת של טיעונים רציונליים להזיז עמדות פוליטיות. זה כמעט לא קורה אף פעם. תזוזה אמיתית היא תוצאה של טלטלה רגשית בעקבות אירוע חריג: מוות קרוב במשפחה, אירוע טרור שחווית, חשיפה לשדה הקרב וכד'. יש אנשים שנהיו שמאלנים ממבט אחד של ילדה מפוחדת בסמטאות שכם.

    לכאורה זה פרדוקס; אז למי אני טורח בבלוג הזה? יש על כך תשובה מסודרת במסה "על כתיבה פוליטית" (למעלה משמאל). בקצרה, אני כותב לאנשים שליבם כבר במקום הנכון ורק שכלם מטושטש מרוב תעמולה. כמה הם? 20 מנדטים במקרה הטוב. אולי החבר שלך לא באמת אחד מהם. ואולי הוא כבר "אבוד" – עניין של גיל. מנסיוני צעירים פתוחים יותר לעמדות לא קונצנזואליות כיוון שמכונת התעמולה עוד לא גרסה אותם כליל.

  31. סיגל ארןך / דצמ 1 2014 08:32

    חד וחלק!!

  32. אלעד (αναρχία) / דצמ 1 2014 09:34

    כתיבה יפה, והדבר העצוב הוא שהדברים האלה כנראה צריכים להכתב במקום שיהיו מובנים מאליהם.

    1. הרעיון של חלוקת המשאבים ליישובים ערביים הוא הוא הצדק הכלכלי הבסיסי ביותר שצריך להיות בארץ. בגלל זה שנאתי את המחאה החברתית (בניגוד לבעל הבלוג). כי חלוקת תקציבים לישובים ערביים היתה חלק כמעט בלתי מוזכר בה. עם כל הכבוד לשכר מינימום ויוקר המחייה, הבעיה היא לא בהכנסות/הוצאות – אלא בנכסים (קרקע, בנייה, משאבי טבע, מפעלים). אלו מפוזרים בראש ובראשונה ומחולקים לציבור היהודי.

    מי שמקדם אג'נדה חברתית בישראל צריך קודם כל לטפל בפער הזה. רק אחר כך לעבור למחיר המילקי.

    2. אני לא רואה איך אפשר להצביע למערכת הנוכחית. לא רק שהיא לא מתפקדת, אלא שעצם קיומה יוצר נזק יום-יומי, וזה מעבר לתוצאות הבחירות ולאידואולוגיה כזו או אחרת.

    אני לא מצפה שיותר מידי אנשים יצטרפו לאג'נדה אנרכיסטית שאני תומך בה (וכמובן שחטפתי כאן בבלוג כשניסיתי להעלות על הכתב רעיונות אנרכיסטיים), אבל לפחות הציטוט האחרון שלך של אמה גולדמן מעיד על התפכחות מסויימת. אולי יותר אנשים יצאו מהמשחק של איזו מפלגה מייצגת אותי הכי טוב, שבסוף מסתיים איכשהו באיזו מרצ או מפלגה ציונית אחרת, שתמיד נמצאות במרחק של תירוץ אחד בלבד מעוד התקפה הרסנית על עזה (או מפלגה ערבית, שנמצאת במשחק הקואליציוני בתפקיד התפאורה).

  33. תאודור / דצמ 1 2014 09:53

    פירוק מנגנוני הרווחה בחסות מבצעים צבאיים והכנסת על העורף להלם קרב הוא השיטה הישראלית של "הקפיטליזם של האסון" שמתארת נעמי קליין. בזמן האינתיפאדה וסבבי ההרג ההמוני בעזה הועברו "רפורמות" נאו ליברליות בקצב מואץ במיוחד ללא כל דיון ציבורי. פירוק רשות השידור בזמן "צוק איתן" כדוגמא.

  34. עידן לנדו / דצמ 1 2014 12:32

    אלעד,

    המחאה החברתית היתה שינוי חברתי אדיר. אני ואחרים מתחנו ביקורת תוך כדי הצטרפות, וזו היתה הדרך. "לשנוא" זה לא פועל פוליטי בלקסיקון שלי. בניגוד לדבריך, המחאה התחילה גם לדבר על שוויון בחלוקת משאבים לישובים ערביים. והיו גם שיתופי פעולה. הכל היה מאד התחלתי, ואז זה נגמר (מסיבות שלא ניכנס אליהן כאן). אבל אם אתה חושב שאנשים ייצאו לרחובות בגלל כאב של מישהו אחר – אתה טועה. בשום מקום זה לא עובד כך. קודם כל אתה יוצא למחות על מה שכואב לך; ואז, כשאתה פוגש בדרך אנשים דומים ושונים, ומגלה שמנגנוני ההדרה והקיפוח תמיד זהים (אף כי הם פועלים בעוצמות שונות כלפי אוכלוסיות שונות) – מעגלי הסולידריות מתרחבים. כל זה דורש זמן והבשלה פוליטית, ומפגשים פנים אל פנים. זה קרה באופן המרגש ביותר בצוותי הדיור הציבורי – ברמלה ויפו למשל. אבל אין קיצורי דרך. תושב שדרות לא ייצא לרחוב ויתחיל לזעוק על הקיפוח של ג'סר א-זרקא. ואין סיבה שהוא יעשה כך, out of the blue.

    חטפת בבלוג על רעיונות אנרכיסטיים? לא זכור לי. הרעיונות האלה הם חלק מהותי מהביקורת הפוליטית של הבלוג. לפעמים עד כדי כך:

    https://idanlandau.com/2012/07/11/ignoramus-and-anarchismus/

  35. עופר / דצמ 1 2014 13:31

    עידן, בגדול אני מסכים. אין הרבה ברירות אחרות וצריך לנסות ו"להציל" את הקהל שניתן להצלה. כל עוד מבינים שזה תהליך מאוד איטי ומייאש.

    מה שמדהים אותי כל פעם מחדש זה הפער הבלתי נתפס בין מוסריות של אנשים בתוך השבט שלהם לעמדות המוסריות שהם מציגים בשם השבט שלהם מול שבטים אחרים. יש המון אנשים ש"הלב שלהם במקום הנכון" ללא רבב מוסרי,חלקם פעילים למען בעלי חיים מהזן של לא מסוגלים לפגוע בזבוב אבל כשזה מגיע לסוגיות שבטיות הם הופכים לשיבוטים ומייצגים ללא דעת את עמדת השבט גם אם זה לא מוסרי בעליל, גזעני מאוד וכו'. זה כולל הרבה מהגרעין הקשה של שבט המרכז כאלה שלא משנה כמה פעמים הם יראו מקרי אלימות של צבא\משטרה תמיד הם יחשבו שזה מקרה נקודתי.

  36. Assaf / דצמ 2 2014 00:10

    Idan,

    Agree with all the analysis, except for the Emma Goldman quip at the end.

    As a rebuttal to her:

    – If voting had meant nothing, would white men spend so much energy for so long, denying it to everyone else?

    – And in Israel, if voting had meant nothing, would the very same culprits whose ma'alaleem you describe above, have spent the effort to pass the 3.25% vote thresold law that makes it so much harder for Arab parties to get into the Knesset? As well as other dirty tricks in order to depress the Arab vote?

    Rather than advocate for not voting, or (like to my recollection you did in 2012) for voting as a "statement" to parties with zero chance of getting in, how about the radical-left, Arab and younger left-of-center Jewish public try to use their combined electoral potential to vote for viable parties that are perhaps not perfect, but at least do not belong to the criminal gang you described above?

    Instead of not voting because "they are all the same" (they are not). Instead of voting for some pipe-dream (Daam) or gimick (Green Leaf, Eldad Yaniv, etc.)

    This very simple minimal action is something that has not been tried for about 20 years. Our side of the map has been giving the criminals the equivalent of a 5-10 seat buffer, every election since the late 90s. I say, time to try voting again.

  37. עידן לנדו / דצמ 2 2014 10:18

    אסף,

    הציטוט מגולדמן נועד לתת פרספקטיבה לסוף הפוסט. כשלעצמי, אף פעם לא הטפתי להימנע מבחירות. אבל תמיד הדגשתי שהחשיבות של ההצבעה בקלפי, בתנאי המשטר הישראלי, היא שולית לכל היותר. העובדה שכל מיני גברים לבנים ויהודים עושים שמיניות באוויר סביב הבחירות לא אומרת שהיא משנה לנו (אזרחים פשוטים); לכל היותר היא אומרת שהיא משנה להם (פוליטיקאים תאבי כוח).

    ספרתי את חברי הסיעות בכנסת הנוכחית. ממרצ ושמאלה יש 17 חברי כנסת בלבד. אין בכלל ספק שהצבעה לכל מי שמימינה למרצ היא הצבעה בעד הסטטוס-קוו של האפרטהייד ושלטון ההון-ביטחון. לכן זאת הצבעה מיותרת וטענתה של גולדמן תופסת יפה עבור כל מי שמצביע לסיעות האלה. אפשר כבר לחזות מראש שהיא גם תתפוס יפה למפלגת כחלון המיותרת.

    נותרו 17 ח"כים לכל היותר (ואפשר להוריד כמה ממרצ, לא כולם רדיקלים שם) שרק הם באמת מאתגרים את הסטטוס-קוו הישראלי; רק הצבעה עבורם יכולה להזיז במשהו את המערכת הפרלמנטרית. אוקיי, שווה להצביע למפלגה כלשהי בגוש הזה. גם שם לא כדאי לתלות תקוות גבוהות מדי. כתבתי הרבה פעמים בבלוג הזה שהפוליטיקה האמיתית בישראל נמצאת באקטיביזם ולא במערכת המפלגתית. זאת עובדה לא נעימה ובכל זאת עובדה. אני יכול להביא עכשיו שורת מקרים שבהם השטח כופף את הפוליטיקאים, ולא להיפך, אבל זה נושא לפוסט נפרד. בשורה התחתונה – אין חזון לשינוי בכנסת. אתה שוגה באשליה גדולה מאד שאם "השמאל יאחד כוחות" הוא ינצח. אין יהודים שמחכים לשמוע מזהבה גלאון שהיא רצה יחד עם טיבי (ואם יש, מספרם זניח); אין ערבים שמחכים לשמוע מזחאלקה שהוא רץ ביחד עם אילן גילאון. אפקט הסינרגיה שאתה מדבר עליו הוא פנטזיה; הכוח האבסולוטי של השמאל הפרלמנטרי בישראל יישאר קטן.

    במקום להעמיד פנים שהפוליטיקאים מייצגים את רצוננו האמיתי (כפי שאתה ממליץ) אני ממליץ להיות מעורב בפוליטיקה ברמה היומיומית, לקדם אג'נדה אזרחית ושוויונית וצודקת במסגרת גופי החברה האזרחית, שתפעיל מנופי לחץ על הפוליטיקאים. לכן זה בהחלט מוצדק לקדם תנועות כמו דע"ם, שלהבדיל מהקיקיונים האחרים שהזכרת קיימות 365 ימים בשנה, פועלות בלי קשר לבחירות, ומציגות אלטרנטיבה אמיתית לסדר הקיים.

  38. yogevsharvit / דצמ 2 2014 11:58

    מאד מעריך את מה שכתבת, מפיץ בכל מקום אפשרי. אולי חלק המעוורים יצליחו לראות מבעד לרפש.

  39. עמית / דצמ 2 2014 13:38

    תודה עידן, שאיגדת את כל החתיכות יחד ועזרת להבין את התמונה המלאה. יש כל כך הרבה פיסות מידע, ורק כשמחברים את כולן ביחד אפשר להבין מה קורה פה.
    בבקשה תמשיך לכתוב ולעדכן.

  40. דימה ג / דצמ 2 2014 14:55

    מצטער מראש על הפשטנות,
    אבל עם כל זה שאני מסכים לגמרי עם ההנחה על-פיה הפוליטיקאים מנפחים סוגיות לא משמעותיות על מנת להסיח את דעתו של הציבור מחוסר המעש, ולרוב הנזק שהם גורמים לו בעמדותיהם האחידות בנושא כלכלה-הון-שלטון-רווחה. אתה לא הסברת איך הנחתך השניה, ועל-פיה הם באמת ובתמים רוצים בחירות.
    אני באמת מתקשה למצוא סיבה אחת טובה בגללה לפיד או לבני ירצו בחירות. הציבור יכול לזכור להם את צוק איתן ואת הבעיות התקציביות שבאו יחד איתו, ויכול שלא את זה אנחנו לא יודעים. אבל מה שאנחנו כן יודעים הוא שלפי כל התחזיות, אם הבחירות יהיו בזמן הקרוב הם מתרסקים בטוח. למה אי אפשר לפשט את העניין ולא להניח שמדובר כאן בפולחן ה"תחזיקו אותי" הקלאסי?

  41. עידן לנדו / דצמ 2 2014 14:59

    דימה, הציבור לא זוכר כלום. באחריות. אם הציבור היה זוכר – דחלילים כמו נתניהו ולבני, שפישלו כמה וכמה פעמים ועדיין נבחרים למנהיגות, מזמן היו משחקים שש-בש בחוף הים.

    לגבי השאר – ראה תגובתי מתחת למגיב נדב.

  42. leoded / דצמ 2 2014 15:30

    ניתוח פנטסטי, נהניתי, תודה רבה.

  43. אמיר / דצמ 2 2014 15:56

    עידן אני מטיל ספק חזק בהשוואה שלך בין כחלון ללפיד.
    לכחלון יש קבלה אדירה בעשייה החברתית -חיתוך חשבון הסלולר בכמעט 90 אחוז. שלי לדוגמא ירד מ 400 ל 60 ש"ח. ספק אם ללא הצניחה ברווחי סלקום נוחי דנקנר היה מאבד את איי די בי, ואת מעמדו כאחד הטייקונים החזקים בישראל.
    , אני נוטה ליחס (אולי בתמימות מסויימת) את הצבעותיו של כחלון בעד חוקים אנטי חברתיים למשמעת הקואליציונית , ולהיותו חבר בליכוד הבית אותו נטש ….
    בהן צדק אינני מגיב מטעם

  44. עידן לנדו / דצמ 2 2014 16:03

    אמיר, שני הקישורים לכחלון מדברים בעד עצמם וגוברים על הנס הסלולרי. הנס הזה, רק נזכיר, נובע מכך שכחלון הוא פוליטיקאי רולניקי/דה-מרקרי, היינו, שונא מונופולים. המאבק במונופולים הוא רק חזית אחת של המאבק החברתי, ובדרך כלל לא החזית החשובה. הבטחת קיומם המינימלי של קשישים ונכים וחד-הוריות ומחוסרי דיור היא התפקיד של "שר חברתי", ועוד אחד שהיה שר הרווחה.

    אני מדביק כאן את התשובה של "המשמר החברתי", אליו קישרתי, לטענת ה"משמעת הקואליציונית", שהפכה באווירה הרקובה של הכנסת להיות פטור גורף מאחריות כלפי המצע לבוחרים:

    "עכשיו, תבואו ותגידו – כחלון הוא אמנם שר רווחה, אך הוא כבול למשמעת הקואליציונית, הוא לא יכול להצביע נגד הממשלה בה הוא מכהן.
    ועל זה אנחנו אומרים – תראו איזו תעודת ביטוח נפלאה אתם מסדרים לנבחרי הציבור שלכם. בסערת הבחירות, הם יכולים להבטיח כל מה שעולה על דעתם. אחר-כך, מה שלא יהיה, לא יצטרכו לקיים. אם ימצאו את עצמם באופוזיציה, יוכלו להתהדר בחוסר האונים שלהם: הממשלה עושה כרצונה, ולנו אין כלים. אם יתמזל מזלם וישתתפו בהרכבת הממשלה – אז ייפטרו מחובת הקיום בעזרת המשמעת. כן, הבטחנו, אבל אנחנו כבולים.
    כשהליכוד מבטיח במצע שלו: "תפקידה של הממשלה לסייע למי שאינו יכול לעזור לעצמו. בראש ובראשונה לקשישים ונכים", ואז הוא מתחייב לקחת על עצמו את השינוי המיוחל ולהוציא את כל הקשישים בישראל מקו העוני הנוכחי ולאפשר להם לחיות בכבוד", כששר הרווחה בממשלה הזו אומר "אין מצב שקשיש יהיה לו קר בלילה ואני שר רווחה. לא יהיה דבר כזה", ואז מצביע נגד הצעה לעדכון קצבת הזקנה לקשישים – זה אומר שמשהו עמוק לא עובד. אי אפשר גם להצביע כך וגם לטעון שאתה חברתי. ככה זה לא יכול לעבוד. כשהבטחות אינן גוררות התחייבות לקיים, אין דמוקרטיה."

  45. Assaf / דצמ 2 2014 19:48

    Idan,

    I couldn't agree more that in Israel-Palestine activism on the ground matters much more than electoral politics.

    And I certainly didn't "recommend" that people see politicians as representing our true will, as you say. I think you can make perfectly good arguments without putting words into your counterpart's mouth, thank you 🙂

    And yet, it does matter whether Bibi or the Herzog poodle get invited to set up the new government.
    It begs credulity to claim that it doesn't.

    We have been collectively stung by the dramatic betrayal of Ehud Barak in 1999-2000. This betrayal has directly led to the largest and most enduring electoral collapse of a major camp in Israeli political history, a collapse that's still ongoing. Which for me is proof enough that it was an unusual event
    The sharp drop in voting at the start of the 2000s was part of this collapse, so this new cohort of non-voters are mostly coming from the side closer to us

    I said it in 2012 when everyone decided those elections were a forgone conclusion, yet another step in the upward march of the right: there are tons of unclaimed votes, waiting to be picked up, and they will not vote to the right. The idiot Lapid picked them up becuase everyone else was busy running away from them.
    And the right emerged much weaker than anyone forecast. Without Lapid as enabler they would be completely stuck. Yes, there is no shortage of enablers in the Knesset, but one can make things even harder and tighter for them.
    Then, combined with pressures from the world, economics, and yes – on the ground activism –
    policies that have been routine over the past decade, might become untenable.

    This time around, there'll be even more floating votes of the apolitical-but-leaning-left variety, probably more than 20 seats' worth .
    Whether a large chunk of these votes can be tempted to vote, say, Meretz, is an open question. Perhaps it's worth at least trying to answer it.

    Neither of us would recommend voting for Labor (although I wouldn't rule out every single one of their MKs as lost). But getting the right wing punished in an election for the first time since the 90s – and undoing the collapse of the broader "softer" left for all its faults – will still make a difference and is still worth the effort.

  46. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / דצמ 2 2014 20:08

    רשימה יוצאת מן הכלל. ניתוח חד ומדוייק.

  47. עידן לנדו / דצמ 2 2014 20:25

    אסף, אין ויכוח על התהליך ההסטורי שאתה מציג. השאלה מה הרלבנטיות שלו לבחירות הבאות. הכל נשמע סבבה, גם אני הייתי שמח "להעניש את הימין". זה לא יקרה, עדיף לא לתלות תקוות שווא. מרצ לא תגדל באופן בלתי צפוי, וקולות לעבודה זה קולות לפח הזבל. יהודים לא יצביעו בהמוניהם לחד"ש ובל"ד. מה שהיה הוא מה שיהיה (פלוס מינוס חרדים, פלוס מינוס כחלון).

    ולכן, אפשר כבר עכשיו להפסיק לדבר על הבחירות. מבחינתי, אמרתי את מה שהיה לי. העובדה שהמדינה כולה נכנסת לסחרור מטורף של ברברת בחירות עכשיו, כאילו זה המשחק היחידי בעיר, לא מחייבת אותי לעסוק בזה. זאת מלכודת מוכרת – פרשנולוגיה בלי סוף. כשהיא באה מהשמאל הרדיקלי, היא גובלת בפאתטיות – מחלקים עור של דוב שבעצם לא קיים. אין לנו ייצוג משמעותי בכנסת וגם לא יהיה בשנים הקרובות. מבחינתי זה לא בשורה מדכאת כי כמו שאמרתי, הספירה הפוליטית בעיניי רחבה ועמוקה הרבה יותר מהקרקס העונתי שבכנסת.

  48. עירא / דצמ 3 2014 01:43

    עידן,
    אני חוזר שוב ושוב בימים האחרונים אל הפוסט הזה ואל הפוסט "המבצע לזלילת התקציב האזרחי", שהולך ומתברר כנבואי. והכל מתיישב לבד מתהייה אחת שנדמה לי שהיא מהותית:
    אתה טוען, אם הבנתי נכון, שהקואליציה ששה להתפרק משום שאף אחת מחברותיה לא מוכנה להיות חתומה על תקציב כל-כך אנטי-חברתי במסגרת הכנסת הנוכחית. אני שואל: האם אינך נותן בכך קרדיט רב מדי לציבור הישראלי? אם זו הסיבה, מה מפריע ללפיד ולנתניהו פשוט להכריז על התקציב כחברתי? נשמע מטופש, נכון, אבל דעת-הקהל בישראל הוכיחה שדי לה בכך בשביל להאמין. הוכיחה שאין לה את אורך הרוח הדרוש להתעמקות במסמכים כאלה ולחשיפת השקר הטמון בהם, וודאי שלא את הזכרון הדרוש לנטור טינה שכזו ולבוא עמם חשבון. ממילא השניים הם קוסמים רטוריים, בעלים שיודעים היטב אבוס חמורם. לו רצו למכור את תקציב העיוועים הזה, נדמה לי שהיו עושים כן בנקל. נכון, לפיד כבר התבטא ברוח זאת לא פעם בימים האחרונים, אבל נדמה לי שמוקדם להניח שכשל, והקואליציה בכל זאת מתפרקת.

  49. עידן לנדו / דצמ 3 2014 07:42

    עירא,

    לפיד אומנם כבר התחיל להכריז, והדביק בכך את הפרשנים, שהתקציב שהוא ניסה להעביר היה "הכי חברתי בשנים האחרונות". הכרזות כאלה נפוצות בעונת הבחירות. הבעיה היתה בנקודת המימוש ופדיון הצ'ק. אם התקציב היה עובר, הציבור היה מרגיש בכיסו שמדובר בהונאה. והונאה רבתי, שכן מדובר בכנופיה שונאת עניים ושונאת ארגוני עובדים ושונאת העסקה ישירה ושונאת דיור ציבורי ובר-השגה. להערכתי השטח קרוב לפיצוץ חברתי, שנמנע כל הזמן הודות למעגל הקסמים של עימות צבאי-עונת בחירות וכו'.

    לפיד וביבי קנו קצת זמן, אוויר לנשימה עבור פוליטיקאים מסוגם. זה לטווח קצר בלבד, עבורם, אבל ממילא הטווח הארוך מעולם לא היה בתודעתם.

  50. נעמן הירשפלד / דצמ 3 2014 18:02

    עידן היקר, אני לא לגמרי מסכים אתך. נראה לי שמי שדוחף את הפירוק הם נתניהו ובנט: הראשון מתוך הכרה בכך שכל יום שעובר מהווה החלשות בשבילו והתחזקות בשביל בנט, והשני בגלל שכוחו אצל הבחור הישראלי גדול הרבה יותר מכוחו בכנסת הנוכחי ותוך מספר חודשים הוא יגדיל דרמטית את כוחו. הטרנד די ברור – בנט מחליף את נתניהו, אבל עדיין לא. זאת דעתי מ"הכורסה" ונכון לעכשיו כל הסקרים מצביעים על כך גם כן. בקשר ללפיד, הוא אדם שהציבור אוהב לשנוא. יש גם לזה ערך אלקטורלי מסוים, כמו שברק הראה, אבל זה עובר די מהר. ליבני היא אשה לא כריזמטית בעליל והיא כבר מעבר לשיאה הפוליטי – היא למעשה לא שחקן משמעותי בכלל. חוצמזה, לטעמי מלחמת עזה האחרונה היתה בין השאר גם מהלך פוליטי שמטרתו ריסוק המרכז (לפיד / לבני) ובמובן הזה המלחמה היתה הצלחה אדירה, אני חושב שאי אפשר לצמצם את הכל יחס בין המשק לשלטון, אם כי זה גם פקטור חשוב מאוד כמובן.

  51. עידן לנדו / דצמ 3 2014 20:12

    נעמן, אתה נופל בפח ה"אד-הוק", או בניסוח יותר אקדמי, אתה מתרכז ב-proximate cause ומחמיץ את ה-distal cause.

    התיאוריה שלי, שנפרסה בהרחבה לפני 3 חודשים, לא מצטמצמת לקואליציה הנוכחית; היא חלה על 3 הממשלות האחרונות. כל אחת מהן, לכאורה, התפרקה על רקע שונה (אלה הסיבות הפרוקסימאליות השונות). אבל באופן עמוק יותר, כולן התפרקו מאותה סיבה, אותה דינמיקה. התיאוריה שלי גם לא תלויה באישיות הספציפית שמאיישת משרד זה או אחר, להבדיל מהסברים כמו שלך. ולבסוף, התיאוריה שלי חושפת עד כמה ה"יריבים" שמתכתשים עכשיו חולקים בדיוק אותה השקפת עולם – לא רק כלכלית, גם מדינית – ולכן גם מסבירה למה הם ישבו ביחד בממשלה הזאת, וגם יישבו ביחד בממשלה הבאה. הפערים ביניהם מדומים. מכל הסיבות האלה אני מעדיף אותה על פני חלופות אד-הוק.

    ולכל מי שמספיד את לפיד אני מציע להתאפק; הסקרים של היום אינם הסקרים של מחר. לפיד מצוין ביחסי ציבור, הוא הולך לרוץ על הטיקט החברתי, על זה שכל הזמן הכשילו אותו, אבל אם רק ייתנו לו את הכוח להיות ראש ממשלה – הכל יהיה שונה. ואולי הוא יצליח.

    אבל הנה, אני נגרר לפרשנולוגיה המיותרת הזאת. אני מקווה שבשלב הזה ברור שהשאלה שעכשיו נידונה בקדחתנות בתקשורת – מה יהיה הרכב הקואליציה הבאה? – לגמרי לא חשובה בעיני. מטרת הפוסטים האלה לא היתה לדבר על קואליציות בישראל אלא על שיטת המשטר.

  52. ido2267 / דצמ 3 2014 20:50

    אתה מציע שיטת בחירות אחרת?

  53. עידן לנדו / דצמ 3 2014 21:03

    עדו, אתה קורא ותיק. אתה יודע מה דעתי על מעורבות פוליטית, אקטיביזם, בחירות ושאר ירקות.

  54. ido2267 / דצמ 3 2014 21:12

    בגלל זה המילה 'שיטה' לא הסתדרה לי כאן.

  55. עמירם ברוטמן / דצמ 3 2014 22:31

    לאמיר וחשבון הסלולרי. כחלון השיג לכולם פחות או יותר את המחיר שקיבלו הוועדים הגדולים. כחלון שמאז נחשב חברתי לא הסכים להיפגש עם העובדים הסוציאליים, בזמן השביתה הגדולה שלהם. שטיפת המוח בסוף עובדת. עובדה, אתם שותים קולה. ולמי ששכח, כך מוכרים מתמודדים לכנסת ולראשות הממשלה.

  56. גלעד גרינבאום / דצמ 4 2014 08:46

    איזו הרמת מסך ופיזור עשן. הלוואי שאוכלוסיה השווה ל20 מנדטים תראה את המצב בבהירות שכזאת.

  57. hrui / דצמ 4 2014 09:42

    הרעיון שקואליציה בישראל תתפרק בגלל סוגיה סמלית כזאת, שחשיבותה בעיקר הצהרתית ולא מעשית – הוא רעיון מופרך. הדמוקרטיה הישראלית ממילא כפופה לזכויות היתר של הרוב היהודי;

    מה לעשות שזאת מדינת העם היהודי .זכויות הלאום שייכות ליהודים ואילו זכויות אזרח לכולם.

    קואליציות לא מתפרקות על חוקים שמכריזים את המובן מאליו

    המובן מאליו לך אבל לא לערבים.אתה חושב שהם מרוצים מהדגל מההימנון מסמל המדינה מהמרחב הציבורי תרבותי שהוא מוטה יהודים?

  58. עידן לנדו / דצמ 4 2014 10:36

    לא הבנתי: הקואליציה התפרקה כי חוק הלאום לא מובן מאליו לערבים?

    מדהים כמה כוח יש לערבים (שלא מבינים) להפיל ממשלות בישראל.

  59. סקפטי / דצמ 5 2014 14:14

    הטיעונים שלך לא מסתדרים עם המציאות ומלאים בסתירות פנימיות

  60. עידן לנדו / דצמ 5 2014 17:06

    אנונימי, "סקפטי" זה אדם שמסוגל לנסח טיעון נגדי שמכיל יותר מ-9 מילים, ולא מתבייש לחתום בשמו.

  61. סקפטי / דצמ 6 2014 10:37

    אז הנה דוגמא אחת ולא היחידה, ציטוט שלך:
    "התקציב עובר לממשלה הבאה, שתאשר אותו באמתלה שנגזר עליה לתקן את טעויות הממשלה הקודמת. כך, אף ממשלה אינה נושאת באחריות לגזירות הכלכליות שהיא המיטה על הציבור: מה שהיא מבצעת, לא היא החליטה, ומה שהיא מחליטה – לא היא תבצע."
    תאיר את עיני בעובדות, כמה תקציבים קודמים אושרו ע"י הממשלה החדשה ב 15 הבחירות האחרונות ?

    וגם קצת לוגיקה: אם הממשלה הבאה מאשרת את התקציב הקודם אז איפה פה התיקון, ואם היא מתקנת טעויות של הממשלה הקודמת אז זה כבר לא אותו תקציב.

    אין לי עיניין להכנס להתנצחויות אישיות, בסך הכל אני מחפש זירה שהטיעונים בה לא סותרים את עצמם והעובדות המובאות לפחות קרובות למציאות

  62. ספי ליפקין / דצמ 6 2014 12:42

    התפעלתי מהמאמר ומהניתוח המבריק שמראה את חוסר המשילות המוחלט של הממשלות האחרונות.
    חוסר המשילות הזאת היא כר פורה להשתוללות של הקיצונים.
    נשאלת השאלה למה הציבור קונה את הסיפורים שמוכרים לו, גם כשאלה מתרחקים יותר ויותר מהמציאות.
    אני מקווה, עידן, שיום אחד תצלול לסבך הזה של התרבות הקילתית של היהודים בישראל. מה גורם להם להצביע שוב ושוב למפלגות ציניות שאינן מעוניינות כלל להיטיב עמם? מה גורם להם להצטופף באדיקות סביב מדורות השבט שמקימים להם? מה גורם להם לקבל את המונופולים וקבוצות הכח שמנצלות אותם וממררות את חייהם? למה הם ממשיכים ללדת ילדים בכמויות שעולות בהרבה על המקובל במדינות המערב, למרות שגידול ילדים כל כך קשה כאן והחיים של הילדים יהיו גרועים יותר מדור לדור?
    יש עוד אלף שאלות כאלה ותשובות מעמיקות – אין.

  63. עידן לנדו / דצמ 6 2014 20:10

    סקפטי,

    אם היית קורא את הפוסט שחזה את כל זה, שמקושר לפחות 3 פעמים כאן, היית רואה שזה היה המצב בשתי הממשלות האחרונות. התקציב של הממשלה שקדמה להן לא אושר, ועל רקע זה פוזרה הכנסת ונערכו בחירות. יש קישורים ואסמכתאות, תיכנס ותבדוק. במצב אפשר לחיות במצב של חדלות חוב תמידית: יוצרים בור תקציבי, מקזזים קצת בתקציבים החברתיים במהלך הקדנציה הקצרה ממילא, ואת שאר החוב מגלגלים לממשלה הבאה. זה בדיוק מה שקרה. וזאת גם הסיבה שלא רק התקציבים האזרחיים יורדים כל הזמן (לפי מדדי ה-OECD), אלא שגם הגירעון גדל.

    לוגיקה שמוגיקה, יש לך בעיה בהבנת הנקרא: אין פה תיקון, זאת בדיוק הבעיה. והממשלה לא "מתקנת" טעויות של ממשלות קודמות, היא טוענת שהיא מתקנת. שוב הבנת הנקרא.

    עדיין לא ציטטת ולו עובדה אחת שנזכרת כאן שאינה מדוייקת. אם זה לא התנצחות אישית, מעניין מה זה.

    ואתה יכול להיפרד מהכינוי "סקפטי", בתגובות הבאות עליך להזדהות. יש קוד אתי לבלוג (למעלה משמאל). לא מתאים? לא חייב להגיב.

  64. רונן זקהיים / דצמ 7 2014 12:17

    " מליאת הכנסת אישרה הלילה (שלישי) בקריאה ראשונה את הצעת חוק תקציב המדינה לשנים 2013-2014, כפי שהכין אותה שר האוצר, יאיר לפיד. 58 חברי כנסת הצביעו בעד התקציב, לעומת 44 שהתנגדו." ידיעה שהופיעה בוואלה.

    כידוע זה התקציב הראשון של יאיר לפיד שלא קיבל את התקציב של קודמו יובל שטייניץ שאף הרבה לתקוף את התקציב החדש של לפיד.
    אז לא כפי שאתה חוזר וטוען הממשלה האחרונה לא אישרה את התקציב של קודמתה, אלא הביאה תקציב שונה למורת רוחו של שר האוצר הקודם.

    הנה טרחתי והבאתי ציטוט למרות שנהוג שכותב התזה הוא זה שמגבה את עצמו בעובדות.
    אני שוב קורא לך לבסס בעובדות את הטענה " התקציב עובר לממשלה הבאה, שתאשר אותו באמתלה שנגזר עליה לתקן את טעויות הממשלה הקודמת."

    מול הטעון של "לוגיקה שמוגיקה " אני לא אתמודד זה גדול עלי.

    וגם לא המשיך להטריד אותך, אחפש זירה לבעלי אנשים עם הבנת נקרא מוגבלת ועובדות מוצקות.
    שיהיה לך המשך נעים וזורם עם הקוראים המתמוגגים והבלתי מאתגרים.
    סקפטי

  65. עידן לנדו / דצמ 7 2014 13:21

    רונן,

    אתה מיתמם וקורא בדברים שלי משמעות שאין בהם. לא ייתכן שממשלה תאשר תקציב של ממשלה קודמת באופן מילולי, ולו מפני שעל ההצעה צריך להיות חתום שר אוצר חדש, צריך להופיע תאריך חדש, וכו'. האם באמת חשבת שאני טוען שלקחו מסמך בן שנתיים והעבירו אותו בכנסת?

    הטענה היא שאותן גזירות שהממשלה הקודמת לא מעזה להכניס לתקציב שלה, היא מגלגלת הלאה. והרי פקידי האוצר שמגבשים את הצעת התקציב נשארים גם כשהממשלות מתחלפות, והם עושים "גזור-הדבק" משנה לשנה. במובן הזה התקציב לא משתנה. חלק ניכר ממנו הוא תכנון ארוך-טווח, וחלק משמעותי הוא ירושה של ממשלות קודמות שהתפרקו כיוון שלא הצליחו להעביר את הגזירות.

    הנה סתם דוגמה: קיצוץ בדמי אבטלה הוא יעד נחשק של האוצר. זה היה בתכנון בתקציב 2013 (שלא עבר):
    http://www.themarker.com/markerweek/1.1836480

    אבל הפעם לפיד הצליח לאשר את זה בהצעת התקציב שלו (שעברה, ואז בעצם פירקה את הממשלה):
    http://news.walla.co.il/item/2790097

    אותו דבר בהקפאת פרוייקטים ארוכי-טווח, כמו יום לימודים ארוך ורכבות קלות. אלה דברים שנדחים מתקציב לתקציב, כי הבור שפוער תקציב הביטחון לא מאפשר להגיע אליהם. אפשר להתייחס להקפאה כזאת כאל גזירה, מכיוון שהצורך בהן כל הזמן עולה – יותר תלמידים בכיתות, יותר כלי רכב במרכזי הערים משנה לשנה – אבל הפיתרון רק מתרחק.

    גם אם הם לא עושים גזור-הדבק, הם צריכים למצוא מקורות הכנסה נוספים כדי לכסות על הבור התקציבי; באוצר יש מגוון שלם של פטנטים לקיצוץ ההוצאה האזרחית, וכל פעם אפשר לשלוף אחרים (בד"כ, קבורים בתוך חוק ההסדרים). גם במובן הזה אין צורך לדבר על "אותו תקציב" שמתגלגל מממשלה לממשלה, אלא על אותו גירעון תקציבי, שרק הולך ותופח. אם היית מתעמק בפוסט היית מבין שזאת הטענה האמיתית שלו.

    חבל שלא פתחת בתגובה האחרונה שלך; גם הלקוניות וגם האנונימיות לא שירתו את מטרתך. אם היית מתחיל ענייני, הייתי גם אני מגיב ענייני. אבל זה באמת דורש קצת מאמץ מינימלי – אף כי מאמץ זניח לעומת המאמץ שאני השקעתי בשני הפוסטים האלה, ומצדיק את הציפיות שלי להתייחסות רצינית.

  66. אבנר ברדה / דצמ 7 2014 17:44

    הקואליציה התפרקה בשל אי-משילות. לפיד וציפי לא הפסיקו לתקוף את עצמם [הממשלה]. הם התכוונו למשבר לאחר אישור התקציב. נתניהו הקדים אותם.

  67. עידן לנדו / דצמ 7 2014 18:39

    אבנר, "אי משילות" הוא הסבר טאוטולוגי. קואליציה מתפרקת כשהממשלה לא מתפקדת והממשלה לא מתפקדת כשאין משילות. זה עדיין לא מסביר באופן מספק מה מקור האי-משילות. הקשקושים של הפרשנים, כאילו הכל זה אגו וחתרנות, לא מסבירים כלום, כי הם מרחפים באוויר הריק, כאילו אין מציאות כלכלית ואין אינטרסים רבי-עוצמה שמעצבים את המדיניות. בטח שהם לא מסבירים את הדפוס החוזר ונשנה שצוין כאן (להזכירך, לפיד לא היה חלק מהממשלות הקודמות, שהתפרקו מאותן סיבות).

  68. דרור BDS / דצמ 8 2014 12:39

    זה מה שעשתה ממשלת החורבן הזדון והשמד ביומה האחרון: מערכת הביטחון תזכה לתוספת של 8 מיליארד שקל בתוך חודש, ובכנסת מעריכים כי לא מן הנמנע שעד לסוף החודש הנוכחי היא צפויה לקבל עוד תוספת תקציבית. מחר צפויה מערכת הביטחון לקבל את אישורה של ועדת הכספים לתוספת תקציב ל-2014 בסך 5.8 מיליארד שקל, ובכך יגדל התקציב המשרד ל-2014 מ–57.5 מיליארד שקל ל–70.45 מיליארד שקל.
    http://www.themarker.com/news/1.2505446

    וזה מה שקורה למי שמנסה להתנגד לביזה הזו

  69. עידן לנדו / דצמ 8 2014 12:59

    תודה, דרור, ברוך שובך.

    בידיעה שקישרת יש גם פירוט מאיפה הכסף לכלי המשחית. בין השאר, קוצצו 211 מיליון ש"ח מסיבסוד מעונות יום. צוין שזה כסף ש"לא נוצל", אבל מי שעקב אחרי דיוני ועדת העוני יודע שמעבר לסיבסוד יש חוסר ממשי במעונות כאלה ברשויות החלשות. ונחשו מה? בתקציב החדש לא רק שלא הפשירו כספים לבינוי מעונות יום אלא גם קיצצו 56 מיליון ש"ח מהתקציב לכך:
    http://www.themarker.com/news/1.2489397

    כלומר, לפחות 56 מיליון ש"ח מתוך ה-211 מיליון ה"לא מנוצלים" שהועברו לרכישת כלי משחית היו יכולים לשמש לבינוי מעונות יום ברשויות החלשות (סליחה, המוחלשות).

    סתם, דוגמה שרירותית, שבלי ספק אף מפלגה לא תעז לדבר עליה בבחירות; אף מפלגה לא תאמר במפורש שהביטחון הורג אותנו.

  70. עידן לנדו / דצמ 8 2014 13:01

    ואופס, תראו מה זה. בידיעה בזמן אמת על ההעברות בוועדת הכספים היום נאמר שהקיצוץ במעונות היום הוא 311 מיליון ש"ח. ככה זה מתנהל, מסחרה, 100 מליון יותר או פחות, מה זה חשוב.
    http://www.haaretz.co.il/news/politi/1.2506668

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: