שקרים ומחסומים: שגשוג כלכלי על כידוני הצבא בבקעת הירדן

כשקראתי "כדאי לקרוא את הפוסט המקיף יותר" חשבתי שאני עומד בפני רשומה קצרה. במקום זה קיבלתי תמונה ברורה, יסודית ומקיפה. אני לא יודע אם זה מקובל לכתוב זאת כאן בתגובות, אבל השתמשתי בכפתור הצהוב שלך למעלה. תמחוק את התגובה אם לדעתך היא לא במקום.

כמה אנשים שאני מכירה עושים מילואים בבקעה, מעבר לקו הירוק, כמאבטחים של קיבוצים למשל, בלי להיות מודעים לכך שמדובר בשטח כבוש. כשאני חושפת את זה לפניהם, הם בהלם – מה באמת? לא יכול להיות, אבל זו בקעת הירדן! מדי פעם מבליח מחסום בזכרונם. אבל אפילו דמעות תנין אין שם. הם יוצאים מהשוק די מהר. כולם שמאלנים בעיני עצמם, כמובן.

פוסט מעולה.
את המאמר הזה בתוספת "חמש מצלמות שבורות" צריך לחלק בתיבות הדואר בישראלֿמטעם ועדת הבחירות המרכזית הבעיה היא שלפחות שבע מתוך עשר "ערכות מציאות" כאלו יסיימו את חייהן הקצרים בפח.

מאמר מצוין, מדויק ומפורט אלא שלי נראה שכאשר אתה מנסה למצוא הבדלים בין התנחלות גוש אמונים ואלה של התנועה הקיבוצית, אתה ממשיך את האגדה שאי אפשר להשוות את שני הדברים, בגלל האידאולוגיה השונה שכל אחת מהקבוצות הללו מחזיקה בה. לצערי ראוי לבחון את הדברים במעשיותם, כמו שאמר אותו האיש "בפירותיהם תכירום". אלה וגם אלה ממשיכים את התאווה הציונית ל"גאולת הקרקע", כלומר להעברת אדמות פלסטין לידי היהודים. הציונות היא במהותה תנועה קולוניאלית ששמה לה כמטרה מרכזית להפריד את היהודים מן האחרים ולרכזם פה. ומכיוון שגם כאן היו ויש אחרים הרי שיש לסלקם. הקיבוצים היו הראשונים שנהגו לקיים מסגרות חד אתניות בשם… הסוציאליזם. אידאולוגיה זו שמשה להם להקמת מושבות אפרטהייד כביכול לא בשל הלאומיות אלא בשם היותם כביכול חברת העתיד בעוד הערבים נמצאים בשלב היסטורי מפגר ולכן אינם יכולים אפילו להבין את הקבוצה ה"סוציאליסטית". ממשיכיהם של אלה הם המתנחלים שעושים זאת בשם אללה, מיתולוגיה יהודית והנאה חומרית אך הם באמת רק ממשיכים את "גאולת הקרקע" ובאמת אין צורך להבדיל ביניהם כמנהג השמאל הציוני שהוא כמובן שמאל קולוניאלי. בכל חברה יש חלוקה גסה לשני אגפים לפחות שהשמאל הוא אחד מהם. כך היה גם בחברת האפרטהייד של דרום אפריקה ואם נרצה להרחיק גם התנועה הנאציונלסוציאליסטית בגרמניה עד ליל הסכינים הארוכות. אינני רוצה להרחיב בעניין אך הניסיון של דרום אפריקה מוכיח כי שמאל קולוניאלי איננו מסוגל לנצח במאבק על שינוי חברתי והוא מתגייס אליו רק כאשר עם הילידים יוצא למאבק. .

תודה על המאמר החשוב. חשוב להוסיף כי במעשי הנבלה הללו בבקעת הירדן התחיל המערך ב-1967. הנה קטע מספר חדש על מדיניות ממשלת אשכול לאחר מלחמת ששת הימים (הספר נקרא The Bride and the Dowry: Israel, Jordan, and the Palestinians in the Aftermath of the June 1967 War וכתב אותו אבי רז,פרופסור באוקספורד). הקטע, בעמ' 185-186, עוסק בדברים שאירעו בסוף 67 וראשית 68:
The plans to settle Jews in the Jordan Valley made the Arab population of the area unwelcome. A well to supply water for the settlement of Meholah was drilled with the full knowledge that it would adversely affect half a dozen wells and springs used by two neighboring Palestinian villages, Bardalah and Tall al- Bayda. A steadily increasing decline in the output of these villages’ water sources began within two years. In early December the Israeli army removed the non-nomadic Bedouin tribe al- Nusayrat from its small village of mud huts and tents near Jericho. Between 150 and 300 members of the tribe, mostly able- bodied men, crossed to the East Bank. Israel cited security reasons for the removal of the Bedouins and claimed that those who had left the West Bank did so voluntarily. The Palestinians and the Jordanians insisted that the men were trucked to the Allenby Bridge and expelled at gunpoint. A British diplomat concluded that the Israeli action was part of a policy of creating a cordon sanitaire along the Jordan River. In his opinion, so was the destruction the previous month of al- Jiftlik, a small town of 6,000 a few miles north of the Damya Bridge. It appears, however, that these actions were not unrelated to Israel’s settlement ambitions.
A British diplomat concluded that the Israeli action was part of a policy of creating a cordon sanitaire along the Jordan River. In his opinion, so was the destruction the previous month of al- Jiftlik, a small town of 6,000 a few miles north of the Damya Bridge. It appears, however, that these actions were not unrelated to Israel’s settlement ambitions. The town of al-Jiftlik was built after the 1948 War by Palestinian refugees who earned their living by tilling the fertile farmland in the Jordan Valley. Most of al- Jiftlik’s residents fled to the East during or immediately after the fighting in June, but between 50 and 100 families stayed. In early November 1967 the Israeli army entirely demolished the 800 dwellings of the town. Rendered homeless and prevented by the army from returning to work their fields, they found shelter in a nearby village. In less than a month this village and other “abandoned” villages in the region were bulldozed, too. The official Israeli explanation was that the empty houses were a hazard to security and to health: they served as centers for guerrilla infiltrators from Jordan, affording them cover and storage for weapons; and that they were breeding places for rats and disease. But a letter to Premier Eshkol, dated 18 September – seven weeks before al-Jiftlik was leveled— reveals that at the army’s request the Settlement Department of the Jewish Agency was examining the feasibility of establishing two settlements in the al- Jiftlik area.

האם, אגב, אין קשר למכס הגבוה המוטל על תמרים? כשתפוח אחד רקוב כל החבית רקובה.
ראה כתבה כאן: http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/061/203.html
(שווה לו רק בשביל תמונת האילוסטרציה של קטיף התמרים…)

תודה רבה על הרשימה המעולה אך המדכאת.
הסיפור על מגדלת הצמרים היה יכול להיות נורא מצחיק אא"כ היה כל כך מנוול.
ובקשר למרשק – הוא אותו יורים ובוכים ישן. זכורה לי פעילות של תעאיוש ע"ה שהוא בא אלינו – מן הסתם נשלח ע"י השב"כ ושאל למה אנחנו לא מתאמים עם הצבא. דרעק.

גם אני לא חסיד גדול של פלפול לשמו, ואפילו לו של אחיו הנפוץ ממנו, פלפול שבא מהצורך הפסיכולוגי להגן על קבוצות וסמלים שלמתפלפל יש בהם השקעה רגשית ("ציונות" או "סוציאליזם" או "יהדות" או "ישראל" או כל דבר אחר) (גילוי נאות, גם אני אשם מדי פעם בפלפול מהסוג השני). אבל אני מניח שאנחנו מסכימים שאקטיביזם פוליטי אפקטיבי דורש ניתוח נכון של המציאות. יש ויכוח מייגע ומשעמם על מה הסכסוך הזה "באמת". סכסוך בין תנועה קולוניאלית לעם יליד? סכסוך דתי? סכסוך בין תנועות לאומיות? מאבק בין יהודים לאנטישמים שרוצים לכלותנו? במובן אחד יש לדיון הזה חשיבות מכרעת – כל אחד מהמונחים האלה מביא איתו גוף סדור יותר או פחות של הנחות לגבי מה שנדרש כדי להשיג פתרון, ומההנחות האלה נגזר כיוון הפעילות שנדרשת כדי לסיים את הסכסוך. בכל אחת מהאפשרויות שמניתי יש מידה כזו או אחרת של אמת (לא אותה מידה, כמובן), והשאלה היא מה אפשר לקחת מכל אחת מהן. הראשונה והאחרונה ("קולוניאליזם" ו"אנטישמיות") מסוכנות, כיון שקל לגזור מהן שהפתרון היחידי לסכסוך היא תבוסה מוחלטת של אחד הצדדים. אני מניח שתסכים אתי שגם אם למניעים אין חשיבות מבחינת השיפוט המוסרי שיש לאחוז בו לגבי הפרקטיקה הציונית, הרי שהם (המניעים) חשובים מאד לגבי הדרך לפתרון. בשיח האנטי-ציוני נפוצות שתי טענות סותרות, האחת היא שהציונים הם פרנואידים שבנו להם דמות מומצאת של הערבי המסוכן, והשניה שאכן היהודים בארץ בסכנה מצד הפלסטינים, אבל זה המצב הנכון והראוי, וכל מה שיבוא על ראשם של הקולוניאליסטים מגיע להם מעצם היותם קולוניאליסטים, וזו חוצפה מצדם לדרוש "ביטחון". ניתוח כזה מרחיק את הפתרון, לא מקרב אותו.

טוב, כבר בירברתי יותר מדי, ובנושא שהוא אוף טופיק על גבי אוף טופיק, אז עדיף שאעצור כאן 🙂

עיינתי באתר והערה לי: אם מקימי האתר רוצים לעורר את המודעות למתרחש בקרב הישראלים דוברי העברית- כלומר, אלה שעשויים גם לעשות משהו בנדון בין אם בהצבעה ובין אם בהתנהלות צרכנית מודעת- מן הראוי שהתחקירים השונים יפורסמו בעברית. כפי שזה היום, האתר נראה כמשרת מבית את התעמולה האנטי-ישראלית, ובכך חוטא לייעודו.

עידן שלום ותודה על הערותיך. אכן קולוניאליזם איננו אידאולוגיה פרכסיס מובהק שמלווה כמובן באידאולוגיה ואין זה משנה אם היא מיתולוגית או מתיימרת להיטיב עם ילידי המקום. יש כמה סוגים של קולוניאליזם והבולטים ביניהם הם הזן המנצל והזן המנשל. אלג'יריה הצרפתית למשל היתה קולוניית נישול כמו החלק של פלסטין ההיסטורית עליו השתלטה התנועה הציונית, קודם בשיטת "עוד דונם ועוד עז" שהיתה בעיקרה קניית אדמות מאפנדים ונישול האריסים או האיכרים שעבדו את האדמות. הציונות "הפועלית" לא היתה מעוניינת בניצול הפלסטינים אלא בסילוקם עד החלטת החלוקה ב1947, שאז פתחה בטיהור אתני המוני. לעומת זאת השטחים שנכבשו ב1967 הפכי לתערובת של שתי הצורות של הקולוניאליזם, ניצול ובצידו נישול. חלק זה מאד דומה למשטר ששרר בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, אם כי חוקי הקרקע וחוקי האזרחות במדינת ישראל הקטנה היוו את הבסיס למשטר אפרטהייד.

שאלה,
האם העובדה שישנו צו האוסר כניסת אדם מסויים לשטח כלשהו, מונעת מאותו אדם או שליחו החוקי לטעון לטובת בעלותו על אותו השטח בבית המשפט? אני שואל משום שההנחה הזו מובלעת בטקסט וראויה לבירור.

לדור: יותר נכון לומר כי בלי מדינה (יהודית) לא הייתה לנו נכבה.הנהגת הישוב היהודי לא הסכימה לרעיון הנכון של מדינה אחת גם לאומה הראשונית וגם למתנחלים היהודים. בפלסטין ההיסטורית היו שליש יהודים ושני שליש ערבים. לו הייתה כוונת האו"ם לעזור לתושבי אותה ארץ לזכות בעצמאות הרי שבמקום לקבל את דעת ההנהגה היהודית שהייתה כאמור הנהגת מיעוט, היה האו"ם דואג לערוך משאל עם הרי יכולנו לחיות היום במדינה חילונית דמוקרטית ללא הפצע המדמם המשליך על האזור כולו.

"אחרי מלחמת ששת הימים וגלי הפליטים הפלסטיניים שנמלטו או גורשו מן הגדה המערבית לירדן, הגו פקידי המנהל האזרחי שיטות יצירתיות למנוע תביעות משפטיות מצד בעלי הקרקעות שבהם. המנהל הכין רשימת סודית של "מנועי כניסה מסיבות בטחוניות". חטאם היחיד של אותם בישי-מזל היה בעלותם על קרקע בבקעה שהוקצתה ליהודים, בהיעדרם. הנה דוגמה חיה לאינסטרומנטליות של השיח הבטחוני במימוש אינטרסים קולוניאליים טהורים. הרשימה הזאת כונתה "רשימת המאה", אף כי בסופו של דבר היו רשומים בה יותר מ-2,000 שמות. רק בסוף שנת 2004, בעקבות התערבות מבקר המדינה, בוטלה הרשימה."

כאן היא מובלעת.

אלי: ההתנגדות למדינה אחת "גם לאומה הראשונית וגם למתנחלים היהודים" היתה משותפת לשני הצדדים. אם היתה הסכמה פלסטינית-ערבית להמשך ההגירה היהודית במסגרת של מדינה אחת, לא מן הנמנע שההנהגה הציונית היתה מקבלת את זה (והיה כידוע לך מיעוט חשוב בתנועה הציונית שהתנגד למדינה יהודית). סביר להניח שאם האו"ם היה עורך משאל עם, אז האופציה של "לחיות היום במדינה חילונית דמוקרטית ללא הפצע המדמם" לא היתה קיימת לגבי רובנו, כי רובנו צאצאים של מהגרים שהגיעו אחרי 48.

וכמו שעידן אומר, כל זה לא משנה היום. מה שחשוב בדוגמא של בקעת הירדן זה שהיא כל כך קיצונית (גם אם לא יוצאת דופן). לא משנה מה אתה חושב על מדינה אחת או שתיים, ועל קדושתו של הקו הירוק, או אפילו על הציונות וההסטוריה של הסכסוך, העוול זועק לשמיים.

זו כתבה מצוינת, כרגיל. כשאני קורא בבלוג הזה אני מבין כמה חסר לי עיסוק תקשורתי טוב, מקצועי, מגובה, חוקר ואחראי. אני מודה לך מאד על הכתיבה של תחקירים מעמיקים וחשובים שכאלה, וגם אני השתמשתי בכפתור הצהוב לתרומה (תודה למגיב שהזכיר לי אותו). אמנם לא הרבה, אבל כמה שמתאים ליכולת שלי.

אתמול ישבתי עם חברים והזכרתי את הבלוג – קיבלת תגובות אוהדות גם מהם (חלק מכירים, חלק שמחו לשמוע).

לצערי רק מעט מהם באמת רוצים לקרוא לעומק תחקירים מנומקים ומגובים, והרוב רוצים 5 שורות עם תמונה צבעונית ואת הפואנטה בבקשה. נו, לפחות אי אפשר לטעון שלא הוצע להם.

קשה להאמין, וכואב שאנחנו העם היהודי"הנאור" עושה דברים כאלו שאיש כמעט לא יודע עליהם

הזמנתי תמרים אורגניים במשלוח השבועי. עשיתי גוגל על זורגניקה – והגעתי לפוסט שלך. איך אני עומדת לבלוע את התמרים האלו ולהאכיל את התינוק שלי בהם אחרי מה שקראתי…?
"זורגניקה – תמרים בריאים מאדמה מאושרת…מתוך תפיסה של איזון והרמוניה עם הטבע והסביבה…כי אנחנו מאמינים כשאוהבים את האדמה – היא אוהבת בחזרה. "
להקיא.

אני לא יודע מה יותר מדהים אותי בפוסט הזה – השקרים שבו, ההתעלמות מהאמת ומהדברים בשטח או החשיבה החד-מימדית של כל המגיבים פה (פרט לאחד). אכן, בתוך הבועה שלכם בניתם עולם שלם, חבל שלא יצאתם לשטח לראות במו עיניכם את הבקעה.
א. כבר הוכח (וגם הודתה בכך אותה אחת מהמנהל האזרחי) שהמנהל מיהר לסמן אדמות כפרטיות-פלסטינאיות גם ללא שום קושאן, הוכחה או אפילו טענה של פלסטינאי על השטח. מב מהיר בתצלומי לווין שונים (1945, 1970) מראה היטב שהאדמות המצויינות כאן מעולם לא עובדו. האדמות שכן זוהו כפרטיות (למשל בעוג'ה, באזור פסאיל שהיו בבעלות אבו סמסם, בג'יפטליק, באגן של עקרבה) נותרו בבעלות פלסטינית.
ב. הפלסטינאים לא קרובים אפילו היום לניצול מלא של האדמות החקלאיות שלהם. צריך רק להסתובב בשטח. מים לא חסר להם, כי ישראל מספקת להם בחינם (כמו גם חשמל). את זה לא אני אומר – אלא הם עצמם (אם רק תטרח לדבר עם מי מהם). הם לא משלמים ארנונה או כל מס אחר. לעומת זאת, כמעט כל השטחים החקלאיים הישראליים הם כאלו שהיו לא כשירים לעיבוד (מלוחים מדי) ועברו הכשרה בתהליך ארוך ומייגע של שטיפת המלח. אז לטעון שהשטחים האלו לנקחו ממישהו? גיבוב שקרים.
ג. מה לעשות שהפלסטינאים הם לא בדיוק הסיפור הבטחוני ההכי פשוט. רצועת הביטחון שלאורך הירדן לא היתה פתוחה גם לשימוש של ישראלים במשך המון שנים. לצייר שם שטחים בבעלות פלסטנאית ועוד לשייך אותם לכפרים שממערב לירדן זה בדיחה עצובה של מישהו שפשוט לא מכיר את הטופוגרפיה של הבקעה. לכל היותר עיבוד של שטחים שם היה על ידי כפרים מהצד הירדני. ניצול השטח החקלאי שם (שגם, ברוב המקרים דורש שטיפה של השטח ממלחים שלא מאפשרים עליו כמעט גידולים, שלא לדבר על פינוי מוקשים) הוא רק ברכה. אלא אם במשפט שלמה אתה בוחר בצד של אם לי לא יהיה לא יהיה לאף אחד ופשוט לשרוף הכל.
ד. האם מותר בפורום הזה בכלל לדבר על המונח השגוי שלכם "כיבוש"? או שתסגרו לי את התגובה כפוסט נאצה? אז ככה – כיבוש כשם פועל בשפה העברית הוא אכן לקיחת שטח ממישוה אחר בכוח. אבל כיבוש בדין הבינלאומי (לא זה שסתם צועקים, זה שממש כתוב) הוא לקיחה בכוח של שטח ממדינה אחרת שהחזיקה בו בזכות. עכשיו, פלסטינאים מעולם לא היו מדינה. ירדן לא החזיקה בשטח בזכות. אם כבר, הזכות האחרונה שניתנה רשמית על השטח היתה בועדת סן רמו וזה היה מיועד ליהודים. כשישראל כבשה את השטח הוא לא הפך ל"שטח כבוש" במונח הדין הבינלאומי, אלא ל"שטח במחלוקת" לכל היותר. בתור שכזה, לא חלות עליו המגבלות של אמנת ז'נבה ביחס לשטח כבוש וגם לא הדין. לישראל יש את היכולת והזכות לעשות בשטח כרצונה, כל עוד זו לא אדמה פרטית.
ה. לא יודע מה השטויות שכבתבת כאן לגבי מגבלות תנועה. אבל אתה מוזמן לבוא לבקעה ולנסוע יחד עם כל הפלסטינאים מיריחו, עוג'ה, פסאיל, ג'יפטליק. אין שום מחסום שמונע מהם לעלות על כביש 90 ולהגיע לאן שירצו בבקעת הירדן. למעשה, אם יש מגבלה כלשהי, זה על כך שאני כישראלי לא יכול להיכנס ליריחו, או למעשה, גם אסור לי לבקר בבית של חבר מהעוג'ה (כי זה שטח A). בפסאיל דווקא אני יכול לבקר חברים, כי זה שטח B.
ו. לגבי פינוי בתים ושאר שקרים – כמו שאני לא יכול לבנות איפה שבא לי בישראל, בטוח ובטוח שלא מחוץ לשטח ישוב מוגדר (קו כחול), כך גם הפלסטינאים לא. "זכותם" על השטח בשיטה שלך משמעה לא הפקרות ואנרכיה. עם זאת, לטעון שמפנים יותר מדי מהם? שטויות. לאורך כל כביש 90 אפשר לראות נקודות יישוב בדואיות חדשות שאף אחד לא מפנה. בפסאיל בונים בלי הפסקה (וגם בלי תוכנית, שוב… בוא לבקר, קפוץ לשטח ושאל באמת את האנשים). דרך אגב – גם שטח חקלאי לא יכול ישראלי לשים היכן שבא לו – יש תוכנית של המנהל האזרחי, אישורים של הצבא, הכשרה של השטח על ידי החטיבה להתיישבות או קק"ל (גם אם לא מכספן, רק כי השטח הוא בפועל בבעלותן ולא בבעלות התושבים), הזכות על השימוש בשטח מועברת ליישוב והיישוב הוא זה שמחלק את השטח החקלאי בין תושביו. המון בירוקרטיה, מעט מאוד "השתלטות" סתמית. לעומת זאת, בדיר חג'לא, היכן שנעשתה השתלטות של ממש על שטח שלא בבעלותו, אף אחד לא עצר אותו.
ז. הפלסטינאים עובדים איתנו. אף אחד לא גוזל מהם פרנסה ערטילאית (כי גם את מה שיש להם הם לא מנצלים). אם כבר – הם לומדים איך לעבור מחקלאות ביתית ושבטית לחקלאות מתועשת. שום מיליונים לא תמצא בחקלאות שבטית. בשביל להרוויח כמו זורגניקה או כמו חקלאי ישראלי צריך לחשוב כמו מפעל ולא כמו חלקאי של פעם. אבל למה שתדע דבר כזה – הרי כתבת הרבה, אבל לרדת לשטח? ממש לא. אם תעלים עכשיו את תושבי הבקעה הישראליים, ככה סתם פתאום, תגרום לקריסה מלאה של כל ההתיישבות בבקעה. כל הכפרים האלו פשוט ינטשו ויעברו לערים הגדולות בחיפוש אחר עבודה. הם יסבלו גם מהמעבר וגם מהיחס הגרוע של המעסיקים הפלסטינאים. בוא, דבר איתם, הם יספרו לך למה עדיף לעבוד אצל חקלאי ישראלי ולא כמתכנת ברמאללה או שכם. גם משכורת, גם יחס וגם זה שהכסף באמת נכנס בסוף החודש. האם הם ינצלו את השטחים החקלאיים? נו באמת, אולי כמו שניצלו את החממות בעזה – לבדיקות מטעני נפץ.
ח. על השקר של דילול אוכלוסין כבר דיברנו? כל הכפרים הזנוחים והעלובים של 1967 (או הנטושים לגמרי, או אלו שבכלל לא הוקמו לפני ההתיישבות היהודית), הפכו לכפרים משגשגים. בוא תראה מה בונים בעוג'ה, ג'יפטליק בפסאיל, בעקרבה ובכל הכפרים בבקעה – יש כסף, יש עבודה, יש שקט מהזוועות וההתעללות של הרשות הפלסטינאית. אה, כן, ישראל גם הביאה מים זורמים, חשמל, ביוב. כל מה שלא היה להם קודם. באמת, רחמים על ההתעללות הנוראית שגורמת להם לעזוב את בתיהם תוך כדי שהאוכלוסיה הפלסטינאית בבקעה הכפילה, שילשה והגדילה את עצמה מדי 20 שנה. באמת, מצוקה דמוגרפית קשה בצל הכיבוש האכזר ו"המתנחלים" הנוראיים.

שוב, בוא לשטח. תפסיק לבקר מהמקלדת – תראה איך נראה דו קיום אמיתי. אנשים שעובדים יחד, מכבדים אחד את השני, עוזרים אחד לשני. לא, אנחנו תרבויות שונות, הם לא רוצים שנגור להם בתוך הכפר ובנותינו ילכו כמו פרוצות ואנחנו לא רוצים שהם יגורו לנו במושב ויביאו תרבות אלימה שהשארנו כבר מזמן מאחור. בישראל יש הפרדה מבחירה קהילתית וזה חלק מהייחוד של המרחב הזה בכל הדורות. אבל זה לא מונע מאיתנו לגור קהילה ליד קהילה ולעבוד ולחיות יחד – בשמחה ובחתונות וגם בעצב ובלוויות.

אז באמת, למה למות טיפש? למה לשקר מאחורי המקלדת? תגיע לבקעה, תסתובב כאן, תכיר את האנשים ואת המצב באמת. אל תספר לעצמך סיפורים. בוא לראות דו קיום, התיישבות יהודית ופלסטינאית משגשגת, סופרים, מכולות וחנויות שכולם קונים בהם, גם במפגש הבקעה וגם בעוג'ה, בוא תסע איתנו על הכבישים, עם מספרי רישוי ישראליים ופלסטינאיים. חבל, אל תמות טיפש. בוא תראה איך עושים שלום באמת ולא שנאה ופילוג.

להזכירך, הטקסט המקורי היה ארוך בהרבה ועדיין קראתי אותו למרות שהוא דרש המון הבהרות. בתגובה שלי, שהיתה קצרה בהרבה, דילגתי על הרבה מהסעיפים, הטעויות וההטעיות של הטקסט המקורי כדי להתמקד רק במעט דברים. כאורך ההטעיה והסיסמאות כך גם אורך ההסבר שנדרש כדי לדלג מעל הדברים.

החוק בתקופה העות'מאנית מזכיר יותר את החוקים של ימי הביניים מאשר את החוקים המודרניים, גם מבחינת בעלות על אדמה וגם מבחינת היחס בין הסולטן למדינה (השליט הוא המדינה). תופעת "אדמות המלך" מאוד מוכרת במדינות תחת מלוכה, למעשה, הדבר מוכר גם במסופוטמיה, במצרים ואפילו מוזכר בתקופת הברונזה המאוחרת, כפי שמתועד במכתבי אל עמארנה. במדינות הפיאודליות של ימי הביניים יש כאן ענין כפול – כי המלך שולט על שטח נרחב שבבעלותו כאציל, אבל גם בעל הסמכות והשליטה על השטחים שתחת הוסלים שלו (האצילים שתחתיו), תחת הסכמים שונים. את חלקם הוא כבש וכפה עליהם הסכם מיסוי ולחלקם הוא נתן שטח לניהול מתוך שטחיו, תחת מיסוי, אך עם זכויות שונות. מצד שני, לעיתים את השליטה על השטח שלו הוא מבצע על ידי פקידים ולא על ידי אצילים. "אדמות המלך" בתקופה הזו יכולות להיות אדמות מעובדות גם בשטחו של המלך, אבל גם בתוך שטח של אחד הוסלים, שרווחיהן שייכים רק למלך ולא מועברים דרך הוסל.
המשמעות לענייננו – יש הבדל מאוד גדול בין "אדמות המדינה", כלומר אדמות לא מעובדות שהופכות להיות רכוש הסולטן (שהוא המדינה), לבין אדמות מעובדות בבעלות הסולטן בהן הוא שיכן אריסים (גם מונח פיאודלי). האריסים מקבלים מצד אחד את הזכות לחיות על האדמות האלו, אבל הם לא ממש חופשיים וגם – כל רווח מהאדמות שייך לסולטן. הם והאדמה מחוברים. בתקופה העות'מאנית האדמות האלו נקראו "ג'יפטליק". לכן יש לא מעט "ג'יפטליקים" בארץ ובכלל באזורים שהיו תחת השליטה העות'מאנית.
הירדנים לא עסקו בכך. ישראל הכירה באדמות המעובדות האלו כשייכות לאריסים שעליהם. כלומר, עם היעלמותו של הסולטן מהתמונה, האריסים קיבלו במתנה את השטח. עם זאת, שאר האדמות הפכו לאדמות באחריות המדינה. בישראל אין מלך או סולטן (כידוע) והשליט הוא העם דרך הממשלה והכנסת. על כן האדמות שאינן שייכות ומעובדות והן "של הסולטן" הן אדמות מדינה. לעומתן אדמות הג'יפטליק נותרו בידי האריסים (דבר שבפרשנות של החוק העות'מאני אינו מתחייב כלל).
לגבי חוק נפקדים ונגזרות דומות שלו – אזכיר שירדן החזיקה בשטחי יהודה ושומרון בכיבוש לא חוקי (בהגדרה) מ-48' עד 67'. הכיבוש הלא חוקי כלל גירוש של כל היהודים מהאזור, כולל מתיישבי גוש עציון, בית הערבה ומזרח ירושלים. להזכירך – בתקופה הבריטית היהודים שישבו במקומות האלו קנו אותם במיטב כספם או בעזרת נדבן. הירדנים לא טרחו להגדיר חוק נכסי נפקדים, כי הם גירשו את כולם, כך שכולם היו נפקדים. האם אתה נלחם גם על זכותם לחזור ולהחזיק באדמותיהם? האם אתה נלחם על זכותם של בעלי בתים לחזור ולגור במזרח ירושלים? אם ירדן היתה בעיצומו של תהליך רישום קרקעות, היא עשתה זאת באופן שאינו חוקי בעליל.
ישראל, בניגוד לירדן, לא מחזיקה בשטח באופן לא חוקי, שכן אין מדינה מוכרת שהחזיקה בו בעבר באופן חוקי. לפלסטינאים לא היתה מעולם מדינה ועדיין אין ולפי החוק הבינלאומי רק מדינה יכולה להיות בעלת חזקה על שטח. על כן ישראל אולי כבשה את השטח מבחינת המושג הצבאי,אבל מבחינה הגדרה חוקית זהו אינו "שטח כבוש". על כן, כל התפיסה של אמנת האג או אמנת ז'נבה לא חלה על השטח. כדי שצבא יחשב לעוין בשטח זה לא מספיק שחלק מהתושבים בו לא מחבבים את הצבא (כי אז גם אפשר להגדיר את הצבא כעוין באום אל פאחם, למשל) אלא זה צריך להיות צבא שמחזיק בו באופן לא חוקי. אם כבר, מבין כל הטוענים לבעלות על השטח ישראל מחזיקה בסיכוי הגבוה ביותר – בגלל ועידת סן רמו ובגלל ההגדרה של המנדט הבריטי על ישראל שמטרתו היתה הקמת מדינה יהודית על שטחי המנדט (כלומר כל השטח שכעת הוא ירדן וישראל). הבריטים, באופן לא חוקי ובחוסר סמכות, גזרו שטחים ענקיים מהשטח ומסרו אותם לידיהם של ההאשמים. הפלסטינאים שהוצע להם חלק מהשטח פרצו במלחמה ולא קיבלו זאת. בסיום המלחמה הוכר השטח בו החזיקה ישראל (ובכך התעלמו לגמרי מהחלטת החלוקה שלא התקבלה על ידי הפלסטינאים והיא הפכה לבטלה), אבל לא בוצעה שום הגדרה לשטח בו החזיקה ירדן, פרט לכך שסירבו להכיר בזכותה להחזיק בשטח. לא היה "מנדט ירדני" על השטח לטובת מדינה פלסטינאית, למשל. על כן, נותרה על השטח ההגדרה האחרונה שלו, זו של ועידת סן רמו.
ללא קשר – על כל מרחב תמיד חלות זכויות אדם בסיסיות, בה גם הזכות על קנין. על כן המדינה לא יכולה לפגוע בבעלות פרטית מוכחת על אדמה, אלא באינטרס ציבורי מובהק ומתוך פיצוי (כמו שקורה כאשר מפקיעים שטח לטובת סלילת כביש).
לגבי בעלי האדמות הירדניים ושאר בעלות פרטית על אדמות – כאשר יש ולו חשד לגבי בעלות כזו הן לא מוגדרות כאדמות מדינה. למעשה, בג"ץ הוכיח דו פרצופיות כאשר אפשר בחסות חשד כזה לפנות בתים יהודיים מאדמות שחשבו עד אותו רגע שהן אדמות מדינה על אף שהטוען לבעלות לא הציג ולו בדל ראיה לבעלות עליהן. לעומת זאת, כאשר פולשים בדואים בנגב התיישבו על אדמה בבעלות פרטית חוקית מלאה וידועה, בג"ץ החליט שאין לפנותם.

אני חושב שאתה טועה לחשוב שעלי, כמתיישב בבקעת הירדן, חל החוק הישראלי. אני אולי נדרש לשלם מיסים, חשמל, מים ושאר דברים למדינה, אבל אני ממש לא זוכה לזכויות שאתה זוכה להן כמתיישב בקו הירוק. אין לי את אותה זכות על קרקע שאתה זוכה לה, לאשתי אין הגנה מפיטורין בזמן הריון או בעקבות לידה ועוד חוקים רבים שבמקרה או שלא במקרה לא זכו לחתימה של אלוף הפיקוד אינם חלים עלי. כשאנחנו בבקעת הירדן מנסים כעת להתמודד עם שריפות גזם ופסולת לא חוקיות אנחנו ממש לא באותן זכויות של המאבק הזה וגם לא יכולים לפנות לאותם גורמים שאתה תפנה אליהם אם ישרפו זבל בקביעות ליד ביתך.
זאת ועוד – בניגוד למועצות האזוריות שבתוך הקו הירוק, המועצה האזורית כאן אינה בעלת סמכות לעצור בניה לא חוקית מחוץ לשטח הנוכחי של היישובים היהודיים. לא רק זאת – אפילו אם הבניה נעשית בתוך הקו הכחול של יישוב יהודי אבל מחוץ לגדר – הדבר אינו בסמכותה אלא בסמכות המנהל האזרחי שמסרב לפעול עשרות שנים (כן, אני יודע שתציג לי כמה מאות בתים שנהרסו, אבל אתה מוזמן לבוא ולצפות באלפי הבתים שעומדים ללא הפרעה ובנקודות רבות של התיישבות חדשה לא חוקית, "מאחזים" של בדואים וסתם כאלו שהחליטו לבנות לעצמם וילה בנקודה מבודדת. כך שהחוק שחל עלי כמתיישב בבקעה הוא לא החוק הישראלי, אלא החוק הצבאי.
הפלסטינאים כאן אינם חסרי זכויות, להיפך – הם בכלל תחת הסמכות האדמיניסטרטיבית של הרשות הפלסטינאית, לה הם יכולים להצביע (כלומר, אם הרשות תקיים בחירות כפי שהיא אמורה לעשות). רובם תחת הסמכות גם הצבאית והשיטורית של הרשות וסובלים קשות תחת ידם של הקלגסים של הרשות, באופן מלא זכויות לגמרי. מצד שני הם מקבלים מים וחשמל ללא תשלום, הם לא משלמים מיסים ולא ארנונה ואינם מחוייבים בשום שירות צבאי או אזרחי למען הרשות הפלסטינאית שגוזל שנים ארוכות מחייהם והם אפילו נהנים מההגנה של ישראל בכך שמי מהם שעובד אצל מעסיק ישראלי מוגן בחוק שכר מינימום והמעסיק משלם עליו גם מביטוח לאומי וביטוח בריאות מסוים. הרבה זכויות ללא הרבה חובות. צא ולמד.
איפה אולי ההבדל? שאם אני אבצע פשע פלילי אני אשפט מול בית משפט ישראלי, בעוד הפלסטינאי ישפט מול בית משפט צבאי. דא עקא, גם זה לזכותו, שכן החוק הישראלי מתעדכן וכולל עוד ועוד סעיפים קטנים וקטנטנים ואילו החוק הירדני של יהודה ושומרון לא.
האם זה אומר אפרטהייד? כנראה שאתה ממש לא מכיר את המושג ואת הביצוע שלו בדרום אפריקה. האפרטהייד (כמו גם הגזענות באירופה ובארה"ב) היו משהו שבכלל לא מוכר לנו כאן – הפרדה גזעית מלאה. זה אומר שבמקום העבודה היו שירותים נפרדים, מקומות אוכל נפרדים, כלים נפרדים. את הלבנבן האמריקאי והדרום אפריקאי הגעיל לשתות מאותה ברזיה ששתה ממנה שחור. בתי הספר היו מופרדים לא בגלל דת ותרבות אלא בחוק (בישראל פלסטינאי ישראלי למשל יכול לבחור ללמוד בבית ספר ממלכתי וחלקם בוחרים כך, דרוזי יכול לבוא לגור במושבים בבקעה ויש מעטים שבחרו גם כך). שוב כאן מתבטא חוסר הידיעה של אנשים שלא טרחו לבוא ולראות מה מתרחש בבקעת הירדן ורק לכתוב שקרים מרחוק.
כשעבדתי מדי יום עם פלסטינאים בחקלאות ובתחומים אחרים כאן בבקעה את האוכל שלנו פרסנו יחד על אותו שולחן ואכלנו מאותם כלים. הם אכלו ממה שאני הבאתי ואני אכלתי ממה שהם הביאו, בקבוקי השתיה שלנו לא היו נפרדים, השירותים היו אותם שירותים, הכיורים אותם כיורים. ההפרדה היחידה היתה מבחירה – בסוף היום אני חזרתי למושב שלי והם לכפר שלהם. לא היה להם שום רצון לגור במושב שלי עם חוקי הקהילה שלנו או שאני אגור בכפר שלהם עם הבנות החשופות מדי שלי. הבדלי תרבות, אתה יודע.

הרעיון שהשטחים עדיין מוחזקים בידי הצבא זו האיוולת הישראלית בה הזמני הופך לקבוע. אכן – צריך לספח את השטחים ולהחיל עליהם את החוק הישראלי. את שטחי A ו-B אפשר להשאיר באחריות הרשות הפלסטינאית. למעשה, הדבר היחידי שמנע זאת אלו הגורמים הבינלאומיים השונים (מדינות וארגונים) שעיוותו גם את החוק הבינלאומי וגם את הצדק, היושר, השוויון ועוד. פעילותם מול ישראל לא עומדת בשום פרופורציה מול שתיקתם ביחס לכורדים (שלא זכו מעולם למדינה), לצפון קפריסין וטיבט (בהן יש גם יש כיבוש לא חוקי לפי כל חוק בינלאומי) ועוד מיעוטים רבים.
אני מסכים איתך – שלטון צבאי הוא לא דבר שצריך להימשך. אין ספק שגם אני סובל ממנו. אבל גם אם במונחים ישראליים או בשפה פשוטה אנחנו קוראים לזה "כיבוש", במונחים של משפט יש למילה הזו משמעות מאוד מוגדרת ולכן אלו שטחים בעלי מעמד לא מוגדר ולא "כבושים". שוב, צא ולמד.

הדיון התיאורטי במי יותר מסכן הוא הבעיה העיקרית בכל סדר הטיעון שלך. גם האזרח הירדני הוא מסכן לעומתי. בטוח ובטוח שהאזרח האיראני או האזרח הסיני הוא מסכן לעומתי. חלקם נמצאים ממש ליד הבית שלי וחלקם אי שם בעולם. האם הפלסטינאי שגר לידי נמצא תחת מכבש המגף הצבאי? לא ממש. כלומר, אם הוא טרוריסט אז אני מקוה לחשוב שכן, אבל הדבר נכון גם לגבי יהודי טרוריסט. האם הוא תחת המכבש של מדינת ישראל? של המשטרה? כפי שהראיתי לך, גם זה לא ממש, אני נמצא יותר תחת המכבש של המדינה ממנו, שכן הוא מקבל זכויות ללא חובות ואילו אני מקבל חובות על גבי חובות עם אותן זכויות או פחות.

אם יצא לך פעם לעבוד עם החבר'ה האלו ולדבר איתם יותר מיום אחד תגלה משהו מענין – הם מאוד רוצים להינות מהדמוקרטיה כמו בישראל. אלו מהם שנהנים מהחופש בשטחי B (כלומר, חופש מקלגסי הרשות הפלסטינאית) ממש חרדים מהיום בו יהיו תחת שליטה מלאה של הרשות, הרי הם הגיעו לכפר אחרי שברחו ממה שקורה בשכם ובבית לחם. עם זאת, הם באמת לא מבינים מה הופך את ישראל לדמוקרטית (ונראה לי שגם אתה לא) – זה לא הצבא או חוקי המדינה, אלא קודם כל האזרחים. זה שאני ומרבית האזרחים קודם כל מתנדבים לשמור על החוק.
אני מתנדב להפקיד את השמירה על בטחוני, בטחון רכושי וכבודי בידי המדינה ולא לצאת במסע נקמה או הרס כתגובה על משהו. אני מתנדב לשמור על החוק ולא לגנוב או לשדוד. הם רוצים דמוקרטיה, אבל הם לא מוכנים לותר על זכותם לרצוח את הבת שלהם או את השכן על "כבוד המשפחה" (הם היו בשוק מכך שאני מותר על זה בשמחה). הם רוצים דמוקרטיה אבל לא מוכנים על זכותם להיכנס לשטח חקלאי שנותר ללא גידור וללא מצלמות ואזעקה ולקחת את הטרקטור או את מחשב המים שהושאר שם. שלא תבין אותי לא נכון – זה לא אומר שהם יעשו את זה, אבל כחברה הם מגלים המון המון הבנה למי שכן עשה זאת, בעוד אנחנו כחברה לא מגלים לכך שום הבנה (כלומר, חוץ מאנשים כמוך שמגלים הבנה כאשר זה נעשה על ידי "מסכנים"). אצלהם מאזן האימה הוא לא המשטרה אלא עדיין כבוד השבט והמשפחה. הוא לא יגנוב קודם כל כי הוא מפחד מהתגובה המיידית של השכן שלו.
אז האם אני אשם בכך שאין לו תחת הרשות הפלסטינאית את אותן זכויות שיש לי תחת מדינת ישראל? את החברה שבמושב שלי קודם כל אנחנו בנינו בשתי ידינו על ידי התנהלות קהילתית. אנחנו פותרים את הבעיות כקהילה וכיחידים ללא אלימות ומקבלים את פסיקות בתי המשפט והגישור כאשר הדבר לא הגיע לפתרון פנימי. את מה שאני זוכה לו אני מקבל רק כי עשיתי את זה בשתי ידי ובמיטב כספי. מי מהם שהבין את זה חי מאוד טוב בכפר שלידנו. מי מהם שחושב שהוא יתקדם על חשבון לקחת מאחרים ולחכות שיתנו לו, מן הסתם לא התקדם לשום מקום.

כך שהאמירה שלך ש"כל עוד הפלסטינים אינם במעמד שווה לך בשטחים כל מה שישראל עושה שם הוא עוול" היא לא רק אמירה בעלמא, אלא היא ממש אמירה שהיא הטעיה, או סיסמה מטעה. לישראל אין שום אחריות על מרבית הפלסטינאים. את מה שהם יכלו לקבל תחת הסכם אוסלו ההנהגה שלהם ניצלה באופן המחפיר ביותר. את הזכויות שאפשר לתת לאזרחי הרשות הפלסטינאית כאשר הם עובדים עם או תחת ישראלים ומבחינת הגנה על רכוש ואספקת חשמל ומים ישראל נותנת באופן מלא, גם ללא תמורה וללא מיסוי או תשלום. לא זאת ועוד – כאשר הפלסטינאים חורגים בבוטות מהסכם אוסלו כרשות אחראית ובונים באופן לא חוקי מחוץ לשטחי A ו-B (ובתמיכה לא חוקית בעליל של האירופאים, שאסור להם להתערב או להפר את ההסכם לפי כל חוק בינלאומי), ישראל לרוב לא מונעת זאת. גם כאשר הם עושים זאת בצורה פרטית על ידי השתלטות על שטח שאינו בבעלותם או שינוי ייעוד השטח, ישראל לא עושה עם זה דבר.

אם תשאל אותי מה העוול שישראל עושה לפלסטינאים, או מה "חוסר הזכויות" שלהם (וגם של ערביי ישראל, חלק מהשכונות החרדיות, הבדואים וכד') זה דווקא בכך שהיא לא מעמידה אותם כחייבים מול החוק. בכך ההתנהגות הפושעת שם חוגגת ומי שעוד איכשהו רצה לשמור על החוק נדחק הצידה מול הפושעים. מגף המשטרה (שד"א, הא זו שאחראית על פשיעה ביו"ש לפי צו אלוף, לא הצבא) לא יושב מספיק חזק על צווארם של הפושעים שפוגעים בכולנו – ישראלים ופלסטינאים.

הבעיה היא שאתה עוסק בשיח של מסכנות – מי שמסכן אפשר להבין למה מותרים לו ומצד שני צריך לתת לו ואין לו שום אחריות על מעשיו. לעומתו יש את "בעלי הזכויות" שבגלל שהם פריווילגים, אין להם שום זכות שעומדת להם ואפשר לגזול מהם ולהבין כל פגיעה שנעשתה בהם. אני לעומתך מסתכל על עובדות, חוק, יושר וגם מתייחס לכל בני האדם בשוויון מלא – לאדם יש קודם כל אחריות על עצמו ועל מעשיו כמו שלמדינה ולרשות שלטונית יש קודם כל אחריות על מצב עמה. בהיבט הזה כאשר מוותרים למישהו על החוק כי הוא "מסכן" פוגעים בזכות של כל שכניו להגנה מהמדינה ובזכות שלו לקבל מעמד שווה באמת מול כולם – גם בפני החוק, לטוב ולרע, או במקרה הזה לרע. ברגע שמותרים למישהו "כי הוא מסכן" על תשלום מיסים, מים, חשמל, ארנונה ועוד, הופכים אותו לחסר אחריות לגורלו – שכן מי שאין לו חובות גם לא יקום לדרוש את זכויותיו בהתאם.

אכן, יש חוסר שוויון ביו"ש – אם אני אכנס לשטח חקלאי, אגנוב טרקטור, אגנוב יבולים ואכרות עצים, או אבצע פשיעה ארכיאולוגית כמו להכניס טרקטור לתוך אתר ולשדוד את העתיקות שבו, צפויות לי שנים ארוכות מאוד בכלא. אם פלסטינאי יעשה זאת הוא ישתחרר ממעצר תוך יומיים ובמשפט יצא ללא כלום או עם מאסר קצרצר. מהר מאוד הוא יחזור לגניבה חקלאית או שוד ארכיאולוגי, כי זה מאוד משתלם להרוויח מאות אלפים ברגע ולשלם על זה בעונש של פחות מחצי שנה. מרוב "הבנה למסכנים" הפכנו אותם ל"נכים" מבחינה חוקית ודמוקרטית – זו הגישה שאתה משמר שהובילה לכך.

וואו כמה מידע שגוי ולא מדויק בעליל בתו אחד שחי את הבקעה ומתנגד לכיבוש