Skip to content
10 באוגוסט 2009 / עידן לנדו

נכנס יין, יצא שוד (תמיהה טריטוריאלית ושסע נפשי)

הרשימה הזאת מתחילה ביין, ושלא כמו הפתגם, סופה לצער לבב אנוש. היא מתחילה במשהו קטן מאד, שולי לכאורה, ויוצאת ממנו אל דבר כללי ועמוק מאד בחיינו. היא משקפת, ואולי גם מבססת, את הרעיון שהאמת הלא-צפויה תמיד חבויה במובן מאליו, בפרטים הטריביאליים, כה טריביאליים שהם חומקים מן העין ומן השכל.

דקארט צדק: אין תחליף לספק.

הנה למשל טקסט נטול ספקות, שהופיע ב-ynet לפני כחודש.

"הפעם אני בגוש עציון, וכדי להיות פייר עם כל מי שהולך לתקוע כאן טוקבק שלא קשור ליין, אומר כבר מראש שחבל לו על הזמן. שיקח ספר היסטוריה לכתה ז', איפה שמדובר בו על מלחמות השחרור והעצמאות, וילמד. אם נשים את הקלפים על השולחן אז נכון שלא חסרות צרות שמגיעות מכל מיני בנות עין, אבל יש ויש, ובזאת תם החלק ההסטורי-מדיני של שיחתנו להיום."

הכותב הוא שגיא קופר, וכך נפתחת כתבתו על יינות גוש עציון. כדרכו של קופר, הכתבה יסודית, מעמיקה ומשעשעת. למי שלא יודע, קופר הוא ידען גבינות ויין מופלג, שידיעותיו נפרשות החל מן המבנה המולקולרי של גבינת הצ'דר, דרך הסטורית גידול הלתת שממנה מיוצרת הבירה הבלגית וכלה בהרכב הקרקע האידאלי לגידול כרמים ליין בורדו. הוא גם עורך אתר היין והאלכוהול "בקבוק".

במלים אחרות: שגיא קופר מבין במה שהוא כותב. לא צריך לקרוא יותר משלוש רשימות שלו כדי להתרשם: הבנאדם שולט בעובדות.

העובדות של היין, כלומר. נחזור לציטוט בעניין גוש עציון. למעשה, מדובר בטקסט רומזני וסתום. נחוצה עבודה פרשנית. אני מניח שלו היינו מטריחים את קופר לפרש את דבריו, היה אומר בערך כך: תראו, בשנות ה-40' היתה התיישבות יהודית בגוש עציון. במלחמת העצמאות נפלו יישובי הגוש בידי הלגיון הירדני לאחר קרב גיבורים שהסתיים בטבח. בעקבות מלחמת ששת הימים, חודשה ההתיישבות היהודית בגוש. חזרנו לשטחים שהיו שלנו. לא כיבוש ולא נישול.

ואת כל זה, מזכיר לנו קופר, תוכלו לקרוא בספר הסטוריה לכתה ז'.

כאן מתעוררות שתי שאלות. האחת, ספר הסטוריה ישראלי או פלסטיני? ובניסוח אחר, מה הקשר בין מה שכתוב בספר הסטוריה לכתה ז' להסטוריה האמיתית? שאלה שניה: למה חשוב כל כך לקופר להבטיח לקורא שגוש עציון "שייך לנו"?

נתחיל בשאלה השניה. מבין השורות עולה העמדה המתגוננת-מצטדקת הבאה. אני, שגיא קופר, בעיקרון נגד נישול פלסטינים מאדמותיהם. לו היה לי ספק שיקבי גוש עציון הוקמו על אדמה שנגזלה בכוח – לא הייתי מעלה על דעתי לכתוב עליהם. כלומר, אני מניח לשיקולים מוסריים להשפיע על החלטותי המקצועיות. אני לא עיוור למחיר האנושי שכלכלת ההתנחלויות גובה מן הצד הפלסטיני.

אבל כאמור, ביררתי (בספר הסטוריה לכתה ז') וגיליתי שאין מה לדאוג. השטח שלנו.

אלמלא היה זה הלך המחשבה של קופר, קשה להבין מדוע בחר לפתוח את הרשימה בציטוט שהובא לעיל. מה אכפת לקורא מההסטוריה של גוש עציון? הקורא נכנס לכתבה כדי להתבשם מן היינות של הגוש, לא מן הריחות הרעים שנודפים מן ההסטוריה שלו.

כנראה שלקופר כן אכפת. עובדה שהוא מסביר ומצטדק.

בשלב זה, אומנם, מתעורר ספק קל לגבי אמינותו של ההסבר, בהתחשב בכך שרק חודשיים לפני כן קופר לא בחל בכתיבת ביקורת דומה על יינות ברקן. הביקורת ההיא אפילו לא נדרשה לפתיח המצטדק; וכי מה ניתן כבר לומר – נא עיינו בספרי ההסטוריה של כתה ד', שלפיהם היתה מושבה יהודית בברקן בשנות ה-30'?

ועוד ניתן לשאול: אם זכותם ההסטורית של תושבי הגוש הצדיקה את החזרה אליו – מה לגבי זכותם ההסטורית של תושבי מנשייה וטלביה? האם קופר דוגל בזכות שיבה אוניברסלית?

נניח לכל זה ונחזור לשאלה הראשונה: מה הקשר בין מה שכתוב בספר הסטוריה לכתה ז' להסטוריה האמיתית?

אין קשר. הדברים ידועים (למי שחפץ לדעת), ולפני שבועיים אף סוכמו באופן מאיר עיניים בכתבה של עקיבא אלדר ב"הארץ". כיוון שמדובר במיתוס של ממש (המצור על גוש עציון, שיירת הל"ה, הלוחמים שמסרו את נפשם, השבויים), כדאי להתוודע אל העובדות – שניה לפני שלוגמים מן היין העציוני.

ארבעה יישובים היו בגוש ההסטורי: כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים ורבדים. שטחם הכולל היה כ-10,000 דונם. שטחו של גוש עציון כיום הוא כ-70,000 דונם. סך האדמות השייכות למועצה האזורית גוש עציון הוא 280,000 דונם.

כלומר: שטח הגוש כיום הוא פי 7 משטחו ההסטורי, ושטחו המתוכנן הוא כמעט פי 30 מן הגוש ההסטורי. הערים אפרת ובית"ר עלית, מן היישובים הגדולים בגדה, מצויות לחלוטין מחוץ לשטח ההסטורי של הגוש.

על זה היה ביבי משיב: נו, ריבוי טבעי.

הבעיה היא שהריבוי תופס רק לגבי השטח של היהודים (וככה השיטה עובדת). שהרי שטחי המחיה של הפלסטינים – תושבי האזור עוד לפני 1948 – רק הצטמצמו מאז. ומכל מקום, הטענה שלפיה זכויות מקרקעין יכולות לצמוח להן כך, פי 30, במהלך השנים, היא טענה מופרכת, ממש כמו הטענה שאם קניתי 3 חולצות בחנות הלבשה, תוך שנה מוקנית לי בעלות על כל המדף.

מה שמעניין הוא שאת הטענה המופרכת הזאת אף אחד בעצם לא טען. כלומר, לא קופר ולא תושבי הגוש יאמרו באופן מפורש שזכויות הקרקע מ-1948 צמחו באופן חוקי פי 30. זאת קדם הנחה, לא טענה; קדם הנחות אינן פתוחות לדיון ועל כן אי אפשר לסתור אותן.

מה שכן נאמר, בפועל, הוא זה: היינו בגוש, חזרנו אליו, והוא שלנו. ככה זה, ולעזאזל העובדות.

ובכל זאת, למי שמתעקש, ע"ע ספר הסטוריה לכתה ז', שם שם.

מה שאותי מעניין בכל הסיפור הזה הוא היכולת המעוררת השתאות של שגיא קופר להיות בו-זמנית שני אנשים שונים לחלוטין. בכל הקשור ליין ואוכל – לקטן עובדות קפדני, בעל השכלה מהממת ממש; ובכל הקשור לשטחים – הבה נאמר בעדינות, נבער מדעת.

איך זה יכול להיות? עובדה, יכול. כאן המקום להבהיר ששגיא קופר הוא רק דוגמה, כמובן, ואין לי דבר אישי נגדו. למעשה, הנה גילוי נאות: בילדותי הרחוקה שגיא ואני גרנו באותו רחוב. לא היינו חברים, כי הוא גדול ממני בכמה שנים, אבל יש לי רק זכרונות טובים ממנו (הוא היה שחקן פינג פונג מצוין). מאז חלפו יותר מ-25 שנה, שבהן לא התראינו אפילו פעם אחת. מן הכתיבה שלו אני למד שהוא אדם לבבי וחריף. הביקורת הנוכחית רק משתמשת בו כדוגמה מייצגת.

מייצגת מה? מייצגת סוג של סכיזופרניה אפיסטמית בשמאל הישראלי. אתה פוגש את האנשים האלה מכל עבר. רחבי השכלה, סקרנים, יודעים הרבה מעבר לממוצע בתחומים שמעניינים אותם, יודעים דבר או שניים על הפער בין מיתוס למציאות, לא מקבלים כמובן מאליו את דבר השררה, יודעים לחשוב בעצמם.

עד שזה מגיע לשטחים. ושם – כל התועפות הללו נגוזות, ובמקומן צץ תועמלן שלטוני שהוא ההיפך הגמור מכל מה שהם: שטחי, לא מברר עובדות, מדקלם ססמאות, מנפנף ספקות, יודע הכל מראש ואין דרך לחדש לו דבר.

שתי נפשות סותרות, חיות בכפיפה אחת. פלא קליני.

דמו בנפשכם שהייתי שולח לשגיא קופר עלון פרסומי ובו הייתי מצהיר שהיקב שלי הוא היחידי בעולם שמייצר את היין ששתו הפיניקים לפני 3,000 שנה. אבל בדיוק אותו יין. סביר להניח שקופר היה מגחך ומשליך את העלון שלי לזבל.

אבל את ספר ההסטוריה מכתה ז' והקשקושים שלו על גוש עציון הוא לא משליך לזבל, אלא מצטט ביראת קודש. הנה הסכיזופרניה.

באיזשהו מקום אתה חושד שהיחס האגבי, הלא-מתעניין בעליל בעובדות הכיבוש, שאופייני לחלקים נרחבים בשמאל, אינו שונה מהותית מן היחס של הימין. קלף את שכבתו החיצונית, ואתה מגיע אל הליבה האדנותית שלו, מעבר לכל העמדות הפנים.

זה הולך בערך ככה.

אני יודע את העובדות, והן לצידנו.
לא לא, העובדות לצידנו, זה בדוק.
טוב, אולי העובדות הן קצת אחרות, אבל מה זה חשוב?
אוקיי, העובדות הפוכות. אבל הארץ שלנו, לא?
תפסיק כבר לבלבל לי את המוח עם העובדות, טוב?
אנחנו כבר יושבים כאן, ואין לנו כוונה להתפנות.
עובדה.

עכשיו, המטרה של התרגיל הנוכחי היא לא להפוך את לוגמי היין העציוני למחרימי התנחלויות קנאים. המטרה שלי צנועה הרבה יותר: להכניס בהירות ומעט כנות לכאוס האידאולוגי שמסתחרר בראשו של השמאלן המצוי.

הייתי רוצה לשמוע, באופן גלוי, מאנשים כמו קופר, שאין להם בעיה לרכוש יין מגוש עציון ובכך לחזק את מפעל ההתנחלויות. כלומר, הייתי רוצה לשמוע את זה מהם אחרי שהם כבר הפנימו שגוש עציון (ולפחות 85% ממנו) הוא התנחלות. שלא יספרו לעצמם ולי סיפורים. שיגידו גלויות: כן, זה כיבוש, ואני שלם עם המחיר שלו. שווה לי לנשל פלסטינים מאדמתם בשביל לספק את צרכי הארומה והעפיצות השוטפים שלי.

קחו דוגמה מעוזי ארד, היועץ לביטחון לאומי, שעל השאלה מדוע יש להשאיר את הגולן (שטח כבוש, כזכור) בידינו, משיב בפשטות: "מצורכי מים, נוף ויין". צריך להוריד את הכובע בפני אדם כזה, שפיו וליבו שווים. אני אומר את זה בלי שמץ ציניות; נחוצים לנו עוד עוזי ארדים בשמאל. אנשים שמבינים עד הסוף את מחיר העמדות הפוליטיות שלהם.

כי זאת אחת המחלות הכרוניות של השמאל – הנתק בין האידאולוגיה למעשה, בין ההבנה השכלית לבין ההתנהגות היומיומית. בעוד שהימני הממוצע מבין היטב שבשביל למנוע פינוי התנחלויות צריך להתעמת עם המשטרה, ולשתול משת"פים בצמרת צה"ל, ולהציב שלושה קרוואנים על כל אחד שמפונה – השמאלני הממוצע לא מבין שהמינימום שהוא נדרש לעשות כדי להתנגד להתנחלויות הוא להפסיק לממן אותן מתקציב הפנאי שלו. עד כדי כך מגעת הבוסריות הפוליטית שלו.

ואם השמאל לא מסוגל להתנתק, פיננסית ומקצועית, מההתנחלויות – איזו הצדקה יש לו לצפות מהשלטון לעשות זאת? אם אתה ממשיך לרכוש ירקות שגדלים בשטחים, וקונה מוצרי אלקטרוניקה שמיוצרים בשטחים, וסוחר עם קבלנים שבונים בשטחים – מה אתה מלין על ממשלתך?

אפילו שרי אריסון הבינה: הכיבוש מתחיל בתוכנו.

אבל מה כבר יועיל החרם הפרטי שלי, אתה תוהה. ומה מועיל הקול הבודד שלך בקלפי? ומה מועילה ההצטרפות הבודדת שלך להפגנה "למען השלום"? מה מועילה כל פעולה פוליטית של אדם בודד?

אולי אתה לא בודד? עלה בדעתך פעם ש-50 אלף אזרחים שמחרימים את ההתנחלויות יתרמו לשלום יותר מ-500 אלף אזרחים שהצביעו "קדימה"?

אוקיי, נניח שחשבת על כל זה, ועדיין הגעת למסקנה שפשוט לא מתאים לך להחרים את ההתנחלויות וכל מה שקשור בהן. יותר מדי טרחה, יותר מדי שיבושים לאורח החיים שאליו התרגלת.

זכותך המלאה. בקשתי היחידה היא שמרגע זה תכיר בכך שאתה דוגל במדינה דו-לאומית.

כי ככה זה. אי אפשר להמשיך לתמוך בהתנחלויות באונה אחת של המוח ובאונה השניה לפנטז על שתי מדינות לשני עמים. כי כבר אין טריטוריה למדינה הפלסטינית, ואין טריטוריה כי ההתנחלויות כל הזמן מתרחבות ומתחזקות, והן מתרחבות ומתחזקות גם בגללך.

וכבר היום אנו נמצאים רגעים מועטים לפני שהמסך יורד על האופציה של שתי מדינות לשני עמים. אולי הוא כבר ירד. עם 300,000 מתנחלים ושום גורם פוליטי באופק שמסוגל להניע מהלך לאומי של נסיגה והתכנסות לקו הירוק – בהחלט יכול להיות שכבר איחרנו את הרכבת.

והתחנה הבאה היא מדינה דו-לאומית.

אה, שכחתי שאפשר לעצור בתחנה צדדית ולהיתקע בה: מיסוד האפרטהייד. לא יוצאים מהשטחים, וממשיכים להחזיק 3 מיליון פלסטינים ללא זכויות אזרח בסיסיות. בלי הגבלה. עד ההתפרצות הבאה. ובעצם, גם אחריה.

אז תמשיך לשתות את היין שלך, באמת, אני לא רוצה להפריע. אתה תתלבט לך בין "תשבי" ל"ברקן" ל"גוש עציון", ובינתיים יתלבטו תושבי קרואת בני-זיד בגדה המערבית אם להזמין מכלית מים, להביא ג'ריקנים על חמור, או פשוט להסתפק בטיפות הארעיות שמטפטפות אחת ל-10 ימים מברזיהם החרבים. ישראל מצמיאה את הפלסטינים, שמעת על זה? הבה נדייק: רשות המים ו"מקורות" מצמיאות אותם: שואבים את המים שנאגרו בשטחי הגדה ומזרימים אותם להתנחלויות. לשם מה? למשל, להשקיית כרמים. הרבה מים צריך כדי לייצר יין.

אז תשתהה קצת על הרגע המענג הזה, שבו מתגלגלת לגימת היין על לשונך, ותחשוב על הדרך שהיא עשתה, ועל השורה הארוכה של האנשים, המובסים מצד אחד והמנצחים מצד שני, שהעבירו אותה מיד ליד עד שנחתה על שולחנך, ממש צמוד לספר ההסטוריה לכיתה ז', שעדיין מונח שם, ושבו אתה מעלעל מפעם לפעם.

15 תגובות

להגיב
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אוג 10 2009 10:32

    מאמר חשוב,
    אין ספק שכצעד ראשון על "השמאל" להסביר לעצמו מה הוא בדיוק. רק משם אפשר להתקדם לכיוון אליו רוצים להגיע.

  2. אייל גרוס / אוג 10 2009 11:49

    תודה. לקריאה נוספת מרועי שני
    http://www.sommelier.co.il/blog/?p=45

    ובהקשר שונה אך קשור
    מאילן גור
    http://www.sommelier.co.il/blog/?p=45

  3. אסתי / אוג 10 2009 12:05

    הם הלכו לשבי והיו בו שנה.
    כלומר כל אלו שנשארו בחיים, כי אנשי כפר עציון נטבחו כולם, עד האחרון שבהם.

    מדובר על 3 קיבוציפ דתיים – כפר עציון, עין צורים, משואות יצחק, ואחד של השומר הצעיר – רבדים.
    בשבי נפלו כל אלו שכאמור נשארו בחיים כולל מחלקת פלמ"ח שנשארה בגוש אחרי שהביאה אספקה ונלכדה שם אחרי הטבח בשיירת נבי דניאל.

    זה כאמור כדי שלא נמות חמורים.

  4. אסתי / אוג 10 2009 12:20

    הארה קטנה.
    אני מהקרציות האלו שכשמגיעים לטקסט ויש בו שגיאה או חוסר ידע של הכותב, זה המקום בו הטקסט מאבד אותי.
    זה מה שקרה לי עם "התפרצות איקס" של עדנה מזיא שם לפחיפושית של הגיבורה יש בעיה בראדיטור. רק שלחיפושית אין רדיאטור. זו מכונית שנוסעת על קירור שמן בלבד (ולא מים)
    וזה מה שקרה לי עם הטקסט של יריב מ. שכתב על "הרצח של השר פנקס" שכידוע ממש לא נרצח אלא מת מהתקף לב בלי שום קשר לפצצה שזרק עמוס קינן על ביתו.
    ועכשיו זה קרה לי כאן עם המשפט שלך: "במלחמת העצמאות נפלו יישובי הגוש בידי הלגיון הירדני ותושביו נסו. "

    ובכל זאת מכיוון שאני מעריכה מאוד את כתיבתך חזרתי ואז גיליתי שבאמת הרחבת קצת בעניין הקרבות הרוויים מדם שהתנהלו על אדמת הגוש וגם סיפרת על ארבעת הקיבוצים שהיו בו אבל לא סיפרת על נפילת הגוש למרות שלוחמיו לא היו מוכנים להכנע ועשו זאת רק בעקבות פקודה מפורשת מירושלים, וגם לא סיפרת על השבי של השנה.

    והפרטים האלו חשובים ביותר לגבי כל הנושא של החזרה לגוש עציון ולמה חנן פורת (אחד מיתומי הגוש) הוציא מיגאל אלון ומדיין את ההבטחה לישוב מחודש שם, ממש בימים הראשונים שלאחר ששת הימים

  5. עמוס נ / אוג 10 2009 12:30

    ובאופנים שהיומיום ה"קטן" שלנו ושפתו מסתירים ופועלים בהקשרים פוליטיים גדולים

    אם זה לא היה מאמר חשוב, מכעיס, ומעציב, איזו התחכמות נוסח "מאמר עם מלאות ונוכחות", היתה אולי במקום, אבל, מה לעשות, "שיורת של טעם מריר" הורסת את הבוקה (או העפיצות, או איך שלא קוראים לזה, לעזאזל)

  6. עידן / אוג 10 2009 12:34

    צודקת. רק ארבעה תושבים נמלטו, היתר נהרגו בקרב ("נטבחו" מרמז שהיו אזרחים לא חמושים. למעשה הם נלחמו עד טיפת דמם האחרונה).

    הפרטים האלה חשובים מבחינת התודעה העצמית של חנן פורת, אבל הם אינם משנים את התמונה הטריטוריאלית והזכויות על הקרקע בגוש. הפוסט עוסק בפער בין הזכויות האמיתיות לזכויות המיתולוגיות. אין ספק שמיתוס הגבורה של לוחמי הגוש סייע גם לטשטש את העניין של זכויות הקרקע.

    בין אם אנשי הגוש נטבחו, לחמו או נסו – לשגיא קופר אין קייס.

  7. אסתי / אוג 10 2009 12:44

    כי כשהסתיים הקרב בכפר עציון בבונקר המרפאה היו עשרות נשים, ילדים ופצועים ולשם נזרקו רימונים שהרגו את כולם

    לכן אמור – בכפר עציון היה טבח (אחרי שהכפר נפל בידי האוייב לאחר קרב נואש)

    וזה לא חשוב רק לחנן פורת ולמתנחלים אלא גם לממשלות ישראל שהחלו ממשלות העבודה שהיו מחוברות בנימי נפשן אל הגוש, אל היאחזותו בצפרניים באדמת הטרשים ואל הנפילה הצורבת בשבי.
    יש לזה משמעות עמוקה ובעייתית ביותר.

    ורק פרט קטן. אחרי ששת הימים מיד הוקמו מחדש הישובים הדתיים בידי הילדים של הלוחמים (כמו חנן פורת למשל) ורק חברי רבדים הגיעו לשם פעם אחת כדי לראות את שרידי הקיבוץ שלהם ומאז כף רגלם לא דרכה במקום. הם המשיכו לחיות את חייהם במקום בו הקיבוץ שלהם השתכן מייד אחרי שהלוחמים חזרו מהשבי (ליד קסטינה)

  8. עידן / אוג 10 2009 13:02

    בעובדות צריך לדייק.

    עם זאת, אני עומד על כך ש"המשמעות העמוקה" של העניין, שאין להכחישה, איננה רלבנטית לנושא הפוסט.

  9. אסתי / אוג 10 2009 13:27

    שכאמור התעלמתי ממנו כי נתקלתי די בהתחלה בבעיתיות של הטקסט (ואני הרי לא ממשיכה לקרוא אחרי גילוי טעות כמו שכבר אמרתי)

    אז כאן, מה לעשות, כמו תמיד אני מסכימה עם כל דברייך, וזה בדיוק מתחבר לפוסט שאני הולכת להעלות על חוסר הידע (שזה בלשון המעטה) של התקשורת על כל גווניה.
    חוסר הידע, חוסר העומק, חוסר האג'נדה וכו'

  10. ר.בקצה / אוג 10 2009 16:11

    מישהו יודע במקרה מה היה שטחם הכולל של הישובים היהודיים בש'יח מוניס, ומדוע השמאל חזר לשם להקים את בית מקדשו (הראשון? השלישי?)

  11. עידן / אוג 10 2009 20:08

    .

  12. יובל / אוג 12 2009 10:23
  13. שאול גולדשטיין / אוג 12 2009 17:53

    האמת היא שבאמת לא תמיד צריך להאמין או לקבל את הכתוב בספרי ההיסטוריה- עדיף לשמוע ממי שחווה והיה. ואם לספר היסטוריה איננו נוטים להאמין לגמרי הרי שלכתבת עיתונות נאמין? …שהרי עקיבא אלדר, שחף מכל דיעה פוליטית (…) צריך להאמין?…
    אז אני מציע לך לכתת רגליים ולבוא ולקבל את העובדות מן העדים והמסמכים.
    אולי אז תהיה לא רק "פולמוסן הנזהר בצוננים" אלא גם חכם הרואה את הנולד…

  14. עידן / אוג 12 2009 20:30

    טרחת לבדוק מאיפה הוא מביא את העובדות האלה?
    מדובר בנתונים רשמיים של המנהל האזרחי, שבו רשומות כל הקרקעות בגדה.

    אתה יודע, אם אין קייס, לא חייבים לכתוב תגובה. עדיף לשתוק.

    לנוחיותך, הנה תחילת הכתבה:

    "אדמות היהודים בגוש עציון ה"היסטורית", מלפני פינויה ב-1948, מהוות פחות מ-15% משטח גוש ההתנחלויות הגדול של מועצת גוש עציון היום, שישראל דורשת לספח בהסכם הקבע עם הפלסטינים. כך עולה ממפה רשמית של המינהל האזרחי באזור יהודה ושומרון. לפי המפה, שטחי גוש עציון בצד המערבי ("הישראלי") של תוואי גדר ההפרדה גדולים פי שבעה (70 אלף לעומת כעשרת אלפים דונם) משטח יישובי הגוש שהוקמו לפני 1948.

    מפה משנת 1979, שקיבלה תוקף של "צו בדבר ניהול מועצות אזוריות", משייכת למועצה האזורית גוש עציון שטח שמגיע לכ-280 אלף דונם – פי 30 כמעט משטח גוש עציון ההיסטורית."

  15. יובל / ספט 3 2009 12:21

    קביעת גבול על-בסיס קווי 67', חילופי שטחים מינימליים והשארת ההתנחלויות האחרות תחת ריבונות פלסטינית.
    אה רגע, שכחתי. רק בישראל מותר שיהיה מיעוט של 20% ערבים. פלסטין צריכה להיות טהורה, ללא יהודים.
    לא דו-לאומית ולא אפרטהייד. די לזרות חול בעיניים של כולם. יש מספיק פתרונות שלא נכנסים להגדרות הצרות שלך ולדעות הקדומות (שהרי הערבים הזכים לא יכולים לחיות במדינה שיש בה מיעוטים לאומיים, או חס ושלום דמוקרטיה וזכויות אדם), אבל הכל כשר בשביל להישמע דרמטי.
    כמו כל הבולשיט הזה על החוק הבינלאומי שכאילו אוסר על התנחלויות, כשלמעשה האיסור הוא על העברה ב-כ-ו-ח של אוכלוסייה מתוך השטח הריבוני לשטח הכבוש, ושכדי לקרוא לשטח "כבוש" צריך שתהיה מדינה ריבונית שממנה נכבש השטח… ועוד ועוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: