Skip to content
25 ביוני 2011 / עידן לנדו

גירוש, ייבוש, רישוש: בדרך אל בקעת ירדן נקייה מערבים

[רקע: המאמר על בקעת הירדן היה אצלי בהכנה חודשים ארוכים. את הדחיפה האחרונה להשלמתו נתן דו"ח בצלם החשוב מלפני חודש, "נישול וניצול: מדיניות ישראל בבקעת הירדן ובצפון ים המלח". הדו"ח הוא מקור עיקרי, אבל לא בלעדי, לנתונים המובאים כאן. האחריות על הצד הפרשני, ובפרט על החלק הפולֶמי, האחרון במאמר, היא שלי בלבד].

ח'רבת טאנא כמשל

250 נפש מתגוררים בכפר הבדואי הזה, דרומית-מזרחית לשכם, במערב בקעת הירדן. עשרות שנים הם גרים שם – באוהלים, בפחונים ובמערות – ומתפרנסים מחקלאות וגידול חיות משק. למעט בחודשי הקיץ, אז עוברים התושבים לאזור בית-פוריכ, הם נמצאים בכפר כל ימות השנה. כמוהם יש, על פי הערכות, כ-15,000 פלסטינים ברחבי הבקעה, המתגוררים בקהילות בדואיות קטנות.

ח'רבת טאנא נמצאת בשטח C.

"C" as in "Cleansing".

ואלה תולדות מלחמתו של המנהל האזרחי, כלומר צה"ל, כלומר מדינת ישראל, כלומר אזרחים כמוני וכמוכם, נגד תושבי ח'רבת טאנא – בקיצור נמרץ:

הסתערות ראשונה, 5 ביולי 2005: דחפורי המנהל מחריבים את הכפר כולו, כולל בית הספר; נותרים על עומדם רק המסגד ובניין אחד נוסף. ההורסים מנצלים את העובדה שתושבי הכפר לא נמצאים בו. בניגוד לקבוע בחוק – צווי הריסה לא נמסרו לתושבים קודם לכן. בדצמבר אותה שנה מוגשת עתירה לבג"ץ לחייב את המנהל האזרחי להכין תכניות בנייה ליישוב שתאפשרנה בנייה חוקית בתחומו. העתירה נדחית.

הסתערות שנייה, 10 בינואר, 2010: דחפורי המנהל הורסים 30 מבנים, כולל בית הספר, בעקבות פסיקת בג"ץ.

הסתערות שלישית, 8 בדצמבר 2010: דחפורי המנהל הורסים 18 מבנים, כולל בית הספר. 48 נפשות, בהן 14 ילדים, נותרים ללא קורת גג.

הסתערות רביעית, 9 בפברואר 2011: דחפורי המנהל הורסים 9 מבנים ו-12 מכלאות בעלי חיים. 60 איש נותרים ללא קורת גג.

הסתערות חמישית, 20 בפברואר 2011: דחפורי המנהל הורסים 7 מבנים ו-7 מכלאות בעלי חיים. 58 איש נותרים ללא קורת גג.

הסתערות ששית, 2 במרץ 2011: דחפורי המנהל הורסים את כל מה שנשאר בכפר: 46 מבנים, מאגרי מים, 12 מערות עתיקות, וסככה עם כיסוי מפלסטיק, ששימשה כבית-ספר, אחרי הריסת המבנה שלו. רק המסגד נותר על תילו. 152 איש נותרים ללא קורת גג. מוגשת עתירה לבג"ץ למנוע את המשך הריסת המערות – נכס נוף טבעי בן אלפי שנים.

זה קרה ב-2 במרץ, לפני 4 חודשים. התקשורת הישראלית עברה על האירוע בשתיקה גמורה. 152 איש הופכים חסרי בית בן רגע – לא ראוי לאיזכור בחדשות. גם רחוק (איפה זה הבקעה?), גם בדואים, גם פעם ששית. לא ניוז.

חורבות בית-הספר בח'רבת טאנא, מרץ 2011. תצלום: רויטרס

חידודים משפטיים

העילה הרשמית להריסות האלה, כמו גם להריסות בתים ביישובים אחרים בבקעה, היא קבועה: הבדואים יושבים בשטחי אש שמוגדרים "שטח צבאי סגור". צה"ל, לא תאמינו, חרד לחייהם של הפלסטינים בבקעה. מדובר בגירוש מטעמי פיקוח נפש. הנה הניסוח הרשמי: "בשטחי בקעת הירדן קיימת זה תקופה ארוכה תופעה של הקמת מאהלים בלתי חוקית בתוך שטחי אש. בשטחי אש אלו לא קיימים אזורי יישוב מוגדרים וכל תופעה מסוג זה הינה בלתי חוקית ומסוכנת. לאור זה החליט המינהל האזרחי לפנות לפני מספר שבועות מאהלים בלתי חוקיים באזור בקעת הירדן, על מנת לשמור על חיי המשפחות השוהות באופן בלתי חוקי ומתוקף היותו הגוף האמון על אכיפת הבנייה הבלתי חוקית באיו"ש".

בעיה ראשונה: במשך 40 שנה, מאז שהוכרזו שטחי האש בח'רבת טאנא בסוף שנות ה-60, לא היתה לאף אחד בצבא בעיה עם הבדואים שנמצאים שם. יכול להיות שרק לפני 5 שנים גילו במנהל האזרחי שגם בדואים שנקלעים לשדה מוקשים עלולים להיפצע? שגם לבדואים יורד דם?

בעיה שניה: על פי כל העדויות של תושבי האזור, "שטחי האש" האמורים הם פיקטיביים. צה"ל לא מקיים אימונים שם.

בעיה שלישית: במרחק קילומטר וחצי מח'רבת טאנא ממוקם מאחז בלתי חוקי שהוקם בידי מתנחלי איתמר – גדעונים 777 שמו. גם הוא נמצא בתחומו של שטח האש המדובר, ואף על פי כן המנהל אינו מזדרז לפנותו (לא כל שכן להרוס את המבנים שבו). האם צה"ל מבדיל בין דם לדם – מציל פלסטינים מפגיעה בשטחי אש אבל מפקיר יהודים לגורלם?

כשמדובר בשטח צבאי סגור (ולא שטח אש), החוק דווקא מגן על "תושבי קבע" מפינוי. המנהל האזרחי טוען שהבדואים אינם נחשבים תושבי קבע באשר הם אינם שוהים במקום בכל ימות השנה. הטיעון הזה מתעלם מן העובדה שברוב ימות השנה הבדואים כן שוהים בח'רבת טאנא, ויעידו על כך מבני הקבע (כמו בית הספר) שהוקמו בכפר; והוא גם מתעלם מן הסדירות שבנוכחות הזאת, לאורך עשרות שנים.

לא חשוב; צה"ל אומר שהם לא תושבי קבע – אז הם לא. גם התעלול העלוב הזה קיבל הכשר בג"ץ.

התמונה הרחבה: הריסות בתים מסיביות והתנכלות לפלסטינים בבקעה

ח'רבת טאנא הוא, כאמור, רק משל. מזה שנים נוהג המנהל האזרחי להרוס כפרים שלמים בבקעה, שוב ושוב, במגמה למחוק אותם מהמפה. נדגיש שבכל המקרים מדובר בקהילות שמתגוררות בבקעה עשרות שנים, עוד לפני 1967.

הכפר אל-חדידייה, הסמוך להתנחלות רועי, ספג במרוצת השנים אינספור מכות, גזירות, הריסות והתעללויות מידי המנהל האזרחי; תולדותיו של הכפר הקטן הזה יכולות למלא כרך שלם בהסטוריה המנוּולת של הכיבוש. הכפר ידע כבר כעשרה גלי הריסה. ב-1997 נעקר הכפר ממקומו ונע מערבה, בשל הכרזת שטחו כ"שטח צבאי סגור". גם ממקומו החדש הצבא מבקש לעקרו, וכל הבג"צים שהוגשו בעניינו נדחו. בפברואר ומרץ 2008 נהרסו בתיהם של 60 איש באל-חדידייה. במקביל, הצבא מטיל קנסות על רועי צאן מן הכפר, מחרים ראשי צאן ואף יורה בהם. הפחדות והתנכלויות של רכזי הבטחון מהתנחלויות רועי ובקעות זוכות לגיבוי הרשויות. וכדי לחנוק את הכפר באופן שיטתי, חסם הצבא את כל דרכי העפר המובילות אליו.

על אף שתושבי הכפר שבים ובונים אותו מן ההריסות, אוכלוסייתו מידלדלת בהדרגה; בסך הכל "הטרנספר השקט" עובד. כיום מונה אל-חדידייה כ-90 נפש בלבד. הנה עדותו של עלי אבו-סאקר, תושב הכפר, שניתנה ל-HRW:

"אני נציג של שלוש קהילות: אל-חדידייה, מתחול וחומסה. לפני שהתחילו ההתנחלויות, ממש אחרי הכיבוש, היו ביישובים האלה 300 משפחות – בין 2,000 ל-2,500 נפש. עד 1997 היישובים האלה כבר הצטמצמו לחצי, ונשארו רק 150 משפחות. באוקטובר 1997 התוקפנות הישראלית החריפה. חומסה התרוקנה לחלוטין, והתושבים עברו לגור ליד מחסום חמרא. בשני היישובים האחרים נשארו כיום רק 45 משפחות, שמונות אולי 450 בני אדם. כולם נאלצו למכור את הכבשים שלהם כי לא היה איפה לרעות אותן. ואם אתה מנסה להביא אלאף – מזון לכבשים – צה"ל מחזיר אותו, אלא אם כן לנהג שמביא לך את המזון יש תעודת זהות של בקעת הירדן. זה התחיל בשנת 2001 או 2002. הם לא צריכים להרוס את הבתים שלנו כדי לגרש אותנו. יש גם דרכים אחרות."

יש עוד. ביוני 2009 נהרס כפר הפחונים ראס אל-אחמר; 130 איש נותרו ללא קורת גג.

בשני גלי הריסה בקיץ 2010 הוחרבו כל 80 המבנים בכפר הבדואי אל-פארסייה, ממזרח להתנחלות שדמות מחולה. בין היתר נהרס גם בית אריזה שנבנה לפני 30 שנה יחד עם חברת הייצוא הישראלית אגרקסקו (ללמדכם כיצד "חוקיות" הבניה משתנה בהתאם לנוחיות השעה). 129 איש נותרו ללא קורת גג. ההריסות באו בתום תקופה ארוכה של ניסיונות לייבש את הכפר – תחילה הרסו להם את ציור המים המוביל לכפר, וכשהחלו לשאוב מים בעצמם, החרימו להם את המשאבות (על אסטרטגיית הייבוש של תושבי הבקעה הפלסטיניים, ראו בהמשך). מבנים נהרסו גם בכפרים אל-פסאיל, ח'רבת עין אל-חילווה, ועשרות צווי הריסה חולקו למשפחות בכפרים ברדלא, פרוש בית דג'ן ועין אל-בידא. רק לפני שבועיים נהרסו 21 מבנים באל-פסאיל, יותר מ-100 איש נותרו ללא קורת גג. האירוע לא נזכר בשום אתר חדשות ישראלי. הנה, ככה נראית מציאות שאף ישראלי לא רואה.

אחרי ההריסות, אל-פסאיל, 14.6.11. ברקע – התנחלות תומר. תצלום: אן פאק, אקטיבסטילס

למה הם בונים בלי אישורים?

זאת כמובן השאלה הקבועה בפיהם של ישראלים "נורמטיביים", שומרי-חוק; ישראלים שהחוק שומר עליהם, ועל בורותם, לא פחות משהם שומרים עליו. הישראלים האלה מתקשים להבין ש"אישורים" הם פריבלגיה של יהודים בשטחי הגדה המערבית; והם לא מעלים על דעתם מצב שבו צורכי הקיום מחייבים אותך להפר את החוק. ספק רב אם ייאותו לקבל את ההסבר הזה כעת, אבל לנו אין כלי שכנוע אחר, זולת האמת.

כמה עובדות בסיסיות. שטח הבקעה וצפון ים המלח הוא יותר ממיליון וחצי דונם – כ-30% משטח הגדה המערבית. 88% מן השטח הזה מוגדרים שטח C, שבו יש לישראל שליטה מלאה. סך היהודים באזור – קצת פחות מ-10,000 איש. סך הפלסטינים (כולל קהילות בדואיות) – כ-80,000. למרות שבקירוב, רק אחד מתוך 9 תושבים בבקעה הוא יהודי, היקף הקרקעות שבשליטה יהודית הוא כ-78% (בהמשך נעמוד גם על הדרכים היצירתיות שבהן הועברו הקרקעות לשליטת ההתנחלויות).

חישוב פשוט מעלה שיחס הקצאת הקרקעות בין יהודים לפלסטינים בבקעה הוא 1:30. לא מיותר להזכיר שכל התושבים הפלסטינים בבקעה חיו בה לפני כניסתם של התושבים היהודים מ-1968 ואילך.

שימו לב שאין מדובר כאן בשטחים בשימוש בפועל, אלא רק בשטחים שמותרים לשימוש בידי יהודים לעומת שטחים שמותרים לשימוש בידי פלסטינים. בפועל, ההתנחלויות אינן זקוקות לכל השטחים הללו. השטחים המוניציפליים שלהן מהוווים כ-12% משטחי הבקעה, וגם הם עצומים ביחס לשטח הבנוי (פי 28 ממנו), כיוון שכלולים בהם שטחי עיבוד חקלאי נדיבים מאד ושטחים לפיתוח עתידי. יתרת "השטח היהודי" בבקעה מורכבת מאדמות מדינה, שטחים צבאיים סגורים ושמורות טבע. רק בשבוע האחרון עברה החלטה להגדיל את שטחי העיבוד החקלאי בבקעה ב-130% ואת הקצאות המים לחקלאים ב-70% – ללא שום דיון ציבורי.

ובכן, מה עושה פלסטיני שאיתרע מזלו להתגורר בשטח C (נזכיר שחלוקת הגדה לשלושת סוגי השטחים באה לעולם בעקבות הסכמי אוסלו), והוא זקוק לאישור בנייה? זוג צעיר שרוצה להקים בית? רועה צאן שרוצה להקים דיר? חקלאי שרוצה להקים מחסן לתוצרת שלו? מה הוא עושה? מגיש בקשה לוועדת התכנון והבנייה?

פחחח. חבל על הניירת. ישראל מפעילה שתי תכניות מתאר בבקעה – ישראלית בת זמננו, ומנדטורית, מלפני 70 שנה. תכנית המתאר המנדטורית מגדירה כמעט את כל שטח הבקעה (למעט העיר יריחו) כאזור חקלאי שאפשרות הבנייה בו מוגבלת מאד. תכנית המתאר הישראלית היא "לא-תכנית" – אין לה קיום סטטוטורי, היא פרקטיקה טהורה. הפרקטיקה הזאת מאפשרת בנייה נרחבת באזורים חקלאיים, ולמעשה, גם ללא תכניות מאושרות. נחשו מי כפוף לתכנית המנדטורית ומי לתכנית הישראלית? יפה.

שיטת האפטרהייד הזאת מבטיחה שאף בקשה פלסטינית לבנייה בשטח C בבקעה לא תקבל אישור מהרשויות. חרף בקשותיהם של תושבי הכפרים להכין להם תכניות מתאר, אף כפר פלסטיני בבקעה (למעט אל-פסאיל, בסוף שנות השמונים) לא זכה מעולם לתכנית מתאר. מה המטרה העליונה של איסור מוחלט על בנייה פלסטינית ב-88% משטח הבקעה? מה המטרה העליונה של ההאצה החדה בקצב הריסות הבתים בשטח C בשנתיים האחרונות, בחודש האחרון?

כבר אמרנו, “C” as in “Cleansing”.

הרשויות הישראליות מגדילות לעשות ולפעמים משתמשות במנגנון חידוש תכניות הבנייה כדי להצדיק הריסות בתים עתידיות. ב-2005 אושרה תכנית לכפר אל-ג'יפתליק, המאוכלס ביותר בשטח C (כ-5,000 תושבים). הכפר מוקף מכל עבריו בהתנחלויות (ארגמ"ן, משואה וחמרה). התכנית הוכנה ללא שיתוף התושבים, שגם לא זכו לראותה ולהכיר את המגבלות שהיא מטילה (כנהוג ביחס לנייטיבס מאז ומעולם). התכנית הזאת צמצמה את גבול הבניה ל-60% מן השטח הבנוי בכפר; במחי רגע, הפכו 40% מבתי הכפר לבלתי חוקיים. ואכן, בשנים 2006-2008 הזדרז המנהל האזרחי לקטוף את פירות תכנית ההרס הזאת, והרס כ-30 מבנים בשטח שהפך ל"לא חוקי".

יש לקוות ששאלת התם הלגאליסטית "למה הם בונים בלי אישורים?" הובאה בזאת לקבורה סופית. אשר לשאלת התם המדינית – "הרי זה שטח ישראלי, מה הם רוצים?" – אליה נחזור בסוף הדיון. מקומה שם ולא כאן, משום שאין קשר בין שאלת הריבונות בבקעת הירדן – תהא עמדתכם בעניין אשר תהא – לשאלת הלגיטימיות של צעדי הטרנספר באזור.

ייהוד הקרקע (גזוֹל, הכרז, חסוֹם)

חמש הן השיטות שבהן הדירה מדינת ישראל את האוכלוסיה הפלסטינית מלמעלה משלושה-רבעים של שטח הבקעה וצפון ים המלח. ואלה הן:

1. שיטה ראשונה: גזילת אדמות פרטיות של נפקדים. מיד עם תום מלחמת ששת הימים, ביולי 1967, הוציא האלוף עוזי נרקיס צו צבאי שמסדיר את השמירה וההגנה על נכסי הנפקדים. כיום זה נשמע דמיוני – ישראל הכובשת מכבדת את זכויות הבעלות של נפקדים בשטח הכבוש, בהתאם לחוק הבינלאומי – אבל אז זאת היתה המציאות המשפטית. בפועל – נהגה המדינה באדמות האלה כרכושה הפרטי מן היום הראשון. דו"ח מבקר המדינה מ-2005 חשף שאלפי דונמים של קרקעות פרטיות פלסטיניות כאלה הועברו להתיישבות יהודית בבקעת הירדן. המהלכים האלה הוגדרו כבלתי-חוקיים בפיו של – קשה להאמין – היועץ המשפטי של המנהל האזרחי בעצמו. אותו צדיק בסדום כתב בספטמבר 1997:

"הממונה אינו אלא נאמן השומר על הנכס, פן ייפגע בזמן שהבעלים נעדר מן האזור… פועל יוצא הכרחי ממעמדו המצומצם של הממונה הוא איסור על מכירת 'נכס נטוש' שהוא מקרקעין, הואיל ומכר כאמור אינו מתיישב עם חובת השמירה על הנכס… למעשה, אל לו לממונה לעשות כל עסקה לגבי הנכס שתעמוד בניגוד לחובת השמירה האמורה, ובמיוחד לחובתו להשיב את הנכס לבעלים עם חזרתו לאזור." (ההדגשה במקור).

הדברים האלה מפריכים את המיתוס בדבר "נקיון הכפיים" של ה"מתיישבים" (ולא חלילה "מתנחלים") בבקעה, שבאו, כביכול, אל ארץ לא-נושבת ולא קיפחו במאומה את זכויות הילידים הפלסטיניים. לא; ממש כמו ביהודה ושומרון, ההתנחלות היהודית בבקעה לא בחלה בגזל של אדמות פרטיות של פלסטינים.

והנה הטוויסט הסופי בסיפור המכוער הזה, הדובדבן בקצפת של גזל הקרקעות. בצה"ל ידעו היטב שהקצאת אדמות נפקדים לבנייה יהודית איננה חוקית – על פי עמדת היועץ המשפטי של המנהל האזרחי בעצמו – ולכן נקטו בדרך יצירתית למנוע תביעות משפטיות מצד בעלי הקרקעות (שברחו או גורשו לירדן). פקידי המנהל הכינו רשימת סודית של "מנועי כניסה מסיבות בטחוניות". חטאם היחיד של אותם בישי-מזל היה בעלותם על קרקע בבקעה שהוקצתה ליהודים, בהיעדרם. הנה דוגמה חיה לאינסטרומנטליות של השיח הבטחוני במימוש אינטרסים קולוניאליים טהורים. הרשימה הזאת כונתה "רשימת המאה", אף כי בסופו של דבר היו רשומים בה יותר מ-2,000 שמות. רק בסוף שנת 2004, בעקבות התערבות מבקר המדינה, בוטלה הרשימה.

2. שיטה שניה: תפיסת קרקע "לצרכים צבאיים". ב-12 שנותיו הראשונות של הכיבוש (עד לבג"ץ אלון מורה ב-1979) עשתה ישראל שימוש נרחב בדרך זו. החוק הבינלאומי מאפשר לכוח הכובש לתפוס, באופן זמני, שטחים בטריטוריה הכבושה, לצרכים צבאיים בלבד. ישראל ציפצפה על החוק הזה כשהוציאה צווי תפיסה צבאיים לצורך הקמת יישובי קבע אזרחיים. כך גם בבקעה. על פי נתוני המנהל האזרחי, נכון ל-2007, קרוב ל-12 אלף דונם נתפסו כך לטובת תשע התנחלויות בבקעה.

3. שיטה שלישית: הכרזה על "אדמות מדינה". בעת כיבוש הגדה המערבית, היו רשומים 220 אלף דונם בבקעה כאדמות מדינה (רכוש ממשלתי ירדני). במהלך שנות הכיבוש גדל השטח הזה פי 4, וכיום הוא מגיע ל-53% מקרקעות הבקעה. שלושים התנחלויות ומאחזים בלתי חוקיים בבקעת הירדן כוללים שטחים שישראל הכריזה עליהם כאדמות מדינה.

למי שאינו בקי בדברים, צריך להבהיר שהכרזה על אדמות מדינה בשטחים הוא אחד המנופים העיקריים של מדיניות הסיפוח דה-פקטו של המדינה. מבחינה משפטית, מדובר באוסף פרשנויות מגמתיות וחד-צדדיות לחוקי הקרקעות העות'ומאניים – הלא הוא מפעל חייה של פליאה אלבק הזכורה לרע. שטחים שעובדו על-ידי פלסטינים הפכו ל"לא מעובדים", התיישנות הבעלות התקצרה פלאים, ואפשרויות הערעור של בעלי קרקעות פלסטיניים צומצמו למינימום (על נפתולי השיטה, ראו כאן, עמ' 19-22).

4. שיטה רביעית: הכרזה על "שטחים צבאיים סגורים".לא פחות מ-45% משטח בקעת הירדן וצפון ים המלח מוגדר שטח צבאי סגור. הגדרה זאת נקבעה אי אז בסוף שנות הששים ובתחילת שנות השבעים, על רקע נסיונות החדירה מירדן. על אף שנסיונות אלה פסקו כליל, הגדרת השטחים לא השתנתה.

שטח אש ש"התלבש" על יישוב בדואי, סמוך לדרך אלון. תצלום: קרן מנור, אקטיבסטילס

שטח צבאי סגור פירושו לא רק שטח שפלסטינים מנועים מלגור בו. אסור להם לעבור בו, לשהות בו, או לרעות צאן, ובסמכות המפקד הצבאי לעצור כל מי שמפר זאת ולהחרים את רכושו. למותר לציין שהגדרה זאת תופסת רק לגבי פלסטינים; לא ידוע על מתנחלים שהצבא עצר בגין כניסה לשטח צבאי סגור או החרים להם ציוד חקלאי.

לפני כשנה חלה הקצנה במדיניות הזאת. צה"ל הציב עשרות לוחות בטון שעליהם רשום "שטח אש" בסמוך לכל הקהילות הבדואיות בבקעת הירדן. צירוף מקרים פנטסטי, בלי ספק; כל הקהילות הבדואיות שוכנות בשטחי אש, וכל שטחי האש מוגבלים לקהילות האלה בלבד. הריסות הבתים שנסקרו בתחילת המאמר – בח'רבת טאנא, אל-חדידייה ואל-פארסייה – נשענו כולן על בנייה בלתי חוקית, כביכול, בתוך שטחי אש. לפי נתוני "בצלם", מתחילת שנת 2004 ועד למרץ 2010 איבדו את ביתם כך יותר מאלף פלסטינים. כך נראה טרנספר זוחל.

5. שיטה חמישית: הכרזה על "שמורות טבע". 20% משטח הבקעה מוגדר שמורות טבע. למעט ארבעה אתרים תיירותיים – קומראן, ארמונות החשמונאים, ואדי קלט ועין פשח'ה – שאר השטחים עומדים בשממונם – לא פיתוח ולא "שמירה" על ערכי הטבע. הערכים היחידים שנשמרים בהן הם ערכי טוהר הגזע: הכניסה לפלסטינים אסורה בתכלית. פקחי שמורות הטבע פועלים בבקעה כמו אנשי הסיירת הירוקה בנגב; תפקידם העיקרי הוא להתעמר בבדואים ולהטיל עליהם קנסות לפי הצורך.

הקוראים חדי העין ודאי שמו לב שסכום אחוזי הקרקע שנמנו בחמשת הסעיפים האחרונים עולה על 100%. הכיצד? ובכן, יש חפיפות לא מעטות. הריבון לא לוקח צ'אנסים, ונוהג לפעמים לחמוס את אותה פיסת קרקע בשתי דרכים נפרדות, בלתי-תלויות. מה שבטוח בטוח. דוגמה מרהיבה לכך היא החפיפה בין האזורים שהוכרזו שטחים צבאיים סגורים לבין השטחים שהוכרזו שמורות טבע. מסתבר ש-200 אלף דונם מכלל שמורות הטבע המוכרזות בבקעה (יותר מ-60% מהן) נופלים בתוך אזורים שהוכרזו שטחים צבאיים סגורים. כאן עולות כל מיני אפשרויות מעניינות. יכול להיות שצה"ל רואה בפיזור פגזים ותרמילי כדורים סוג של טיפוח טבע? ואולי, לחילופין, מישהו בצמרת חשב לעצמו – למה שלא נשתמש במטיילים כמטרות נעות לאימוני ירי?

נעצור כאן. העניין ברור כשמש: שטח צבאי או לא, שמורת טבע או לא, אדמת מדינה או לא – קודם סומנה המטרה ואחר כך צוירו העיגולים סביבה. והמטרה היתה פשוטה: שטח נקי מערבים.

אם לא גירוש, אז ייבוש

מגוון הדרכים שבהן מייבשת מדינת ישראל את תושבי הכפרים בגדה המערבית, ובבקעת הירדן במיוחד, כבר תוארו בפרוטרוט פעמים רבות. הסיטואציה המיוחדת לבקעה נובעת מן הפערים הבלתי נתפסים בין הקצאות המים להתנחלויות היהודיות לבין הקצאות המים לפלסטינים.

התנחלויות הבקעה, המבוססות על חקלאות, זוללות מים. הקצאת המים הממוצעת (נכון ל-2008) לכל מתנחל בבקעה היא כ-1,300 ליטר ליום – פי 18 מהקצאת המים הממוצעת לפלסטינים בגדה המערבית. גם כשמשווים צריכה ביתית בלבד (ללא שימושים חקלאיים) הפערים זועקים לעין. הקצאת המים ליום לשימושים ביתיים בהתנחלות רועי עומדת על 431 ליטר לנפש; היישוב הבדואי הסמוך, אל-חדידייה, נאלץ להסתפק בכמות קטנה פי 20 – 20 ליטר ליום לנפש. כך גם ביישובים אל-פארסיה וראס אל-אח'מר. על פי ארגון הבריאות העולמי, כמות זו (20 ליטר לנפש ליום) מספיקה ל"הישרדות לטווח קצר" באזורי אסון הומאניטריים, כמו מחנות הפליטים בדארפור.

במלים פשוטות: מדינת ישראל, במדיניות הצמאה מכוונת, הופכת כפרים פלסטיניים בבקעה לאזורי אסון.

תחנת שאיבה של "מקורות" באמצע כפר ברדלה. הכפר נמצא בשטח B אבל כל בארותיו, המצויות בשטח שהוגדר C, נהרסו בידי המנהל האזרחי. תצלום: דפנה בנאי, מחסום ווטש

למי שייכים מֵי הבקעה? על פי המשפט הבינלאומי, כל המים שייכים לפלסטינים, וחלקם משותפים גם לישראל. בפועל, ישראל שולטת ביד רמה בכל הברזים בבקעה.

אשר למים עיליים – אגן נהר הירדן וכל הנחלים הזורמים אליו – ישראל מונעת מן הפלסטינים כל גישה אליהם (בשיתוף פעולה של ירדן). אשר למי תהום, חלקו המזרחי, העשיר במים, של אקוויפר ההר, מצוי בתחומי הבקעה. על פי דו"ח של הבנק העולמי מלפני שנתיים, לפלסטינים יש גישה ל-20% בלבד ממי האקוויפר. ישראל, באמצעות חברת "מקורות", שואבת 32 מיליון קוב מים בשנה באזור הבקעה, שהם כ-70% מכלל השאיבה בגדה המערבית. פחות מחמישית מן הכמות הזאת מועברת לכפרים פלסטיניים בבקעה, במסגרת התחייבות משנות השבעים.

מדוע נזקקים הפלסטינים למים של "מקורות"? משום שעל פי הסכמי הביניים, אסור להם לבצע שום קידוח באזור ללא אישור של ועדת המים המשותפת הישראלית-פלסטינית. על המתרחש בוועדה זאת מומלץ לקרוא בתחקיר המאלף הזה. בפועל מדובר בגוף שתפקידו העיקרי לשמר את העליונות הישראלית בשליטה על מאגרי המים בגדה המערבית. הצעות לפרויקטים פלסטיניים נתקעות שנים בלי אישורים, הוועדה ממעטת להתכנס, ולמותר לציין ששאיבה ישראלית ממקורות משותפים איננה חייבת באישורה. גם אם כבר מתקבל אישור מן הוועדה, קרוב לוודאי שהמנהל האזרחי יתקע את התהליך. לא חסרים רעיונות. למשל, פרוייקט לשיקום רשת המים של אל-ג'יפתליק, שכבר אושר בוועדה, נתקע במנהל האזרחי. הסיבה: פקידי המנהל דרשו מן הרשות הפלסטינית לבצע במקום חפירה ארכיאולוגית, על חשבונה, בעלות שמתקרבת להוצאה הכוללת על הפרוייקט (עוד על המכשולים הביורקרטיים שמעמידה ישראל בפני מיזמי מים פלסטיניים, ראו דו"ח הבנק העולמי, עמ' 47-56).

הסכמי הביניים בין ישראל לרשות הפלסטינית צמצמו באופן דרמטי את כמויות המים הנגישות לפלסטינים. העובדה הזאת מוכרת למעט מאד ישראלים אבל ידועה לכל פלסטיני. ב-2008 הפיקו הפלסטינים באזור בקעת הירדן כ-31 מליון קוב מים, פחות מ-44% מהכמות שהפיקו לפני החתימה על הסכם הביניים ב-1995. חלק ניכר מבארות המים של הפלסטינים התייבשו עקב קידוחים סמוכים של "מקורות". ישראל גם אינה מתירה לפלסטינים להעמיק את הבארות שלהם מעל ל-150 מטר. גם מעיינות טבעיים מתייבשים כתוצאה מן השאיבה הישראלית. אם לא די בכך, פקחי המנהל האזרחי קונסים פלסטינים שמנסים לשאוב מים ממעיינות הנמצאים מחוץ ליישובם, וגם מחרימים את המשאבות שלהם.

תעלת השקייה חרבה ממעין עין-עוג'א, שמשרת את 4,000 תושבי כפר אל-עוג'א. כתוצאה מקידוחי מקורות באזור התנחלות ייט"ב, עומד המעין יבש במשך 8 חודשים בשנה. תצלום: אייל הראובני, בצלם

התוצאה הסופית של מערך האפליה הדרקוני והמשוכלל הזה היא שיותר ויותר כפרים בבקעה נאלצים להישען על אספקת מים במכליות; בזמן שהתנחלויות כמו רועי ונערן צועדות בבטחה אל המאה ה-21 עם טכנולוגיות הידרולוגיות מתוחכמות, יישובים פלסטיניים שנושקים לגבולותיהן נהדפים לאחור, אל המאה ה-19 (נסו לנתק יישוב יהודי ממים למספר ימים ותראו איזו מהומת אלוהים תפרוץ).

עלות קוב מים ממכלית גבוהה הרבה יותר מעלות קוב מים מן הברז. כך יוצא שההוצאה הממוצעת על מים למשפחה פלסטינית גבוהה פי 3 מזו של משפחה בהתנחלויות – וזאת על אף היחס ההפוך בצריכה. בקהילות הבדואיות המבודדות, מגיעה ההוצאה החודשית על מים ל-1,700 ש"ח, כמחצית מן ההוצאה החודשית הכללית (וזאת בהשוואה להוצאה על צריכה ביתית בהתנחלויות באזור, שעומדת על 105 ש"ח, שהם 0.9% מסך ההוצאה החודשית). כך הופכת מדיניות הייבוש למדיניות של רישוש.

גם זה כנראה נדיב מדי, כי ישראל אפילו לא מאפשרת לתושבים הבדואים את הלוקסוס של שינוע מים במכליות. המנהל האזרחי מחרים דרך קבע מכליות מים של תושבים בכפרים אל-חדידייה, אל-פארסייה, חמרא וחומסה. המכליות למעשה אינן חוזרות לבעליהן משום שגובה הקנס הכרוך בהחזרתן הוא אלפי שקלים, הרבה מעבר ליכולת התשלום של העניים המרודים שמשתמשים בהן. בתחומי הקו הירוק הכיר בג"ץ לאחרונה בזכותם של הבדואים ל"נגישות מינימלית למים" (אף כי עדיין לא ברור אילו חובות מוטלות על הרשויות בגין זכות זו); מעבר לקו הירוק, גם זכות האַפסַיים הזאת נמחקה.

גם בהתנחלויות הבקעה מורגשת היטב מצוקת המים: בריכת שחייה במעלה אפרים

ביתור הבקעה ומשטר המחסומים וההיתרים

במאי 2005, שלושה חודשים לפני ההתנתקות מעזה, החלה מדינת ישראל ביישום תכנית התנתקות נוספת, סמויה ולא רשמית: ניתוק של בקעת הירדן מן הגדה המערבית. לא מדובר בצירוף מקרים אלא במהלך מחושב מראש; מי שעקב אחרי ההתרחשויות בזמן אמת יודע היטב שתכנית ההתנתקות מעזה נהגתה במוחו של שרון כקורבן טקטי לצורך העמקה והנצחה של השליטה הישראלית בגדה המערבית (והדברים אושרו גם ב"ראיון הפורמלין" המפורסם של ויסגלס). המדיניות החדשה בבקעה נועדה להבהיר לילידים מיהו הריבון האמיתי באזור, מעתה ולתמיד.

שורה של תקנות ומגבלות דרקוניות על תנועת פלסטינים אל ומהבקעה נכנסו לתוקף. על הנכנסים לגדה דרך גשר אלנבי נאסר לעבור בבקעה (למעט דרך יריחו, מה שהאריך מאד את הדרך לצפון הגדה), ועל תושבי יריחו נאסר לצאת צפונה אל תחומי הבקעה. משמעותי מכל היה האיסור על כל פלסטיני שכתובתו בתעודת הזהות איננה בתחום הבקעה להיכנס אליה. בעלי אדמות בבקעה, אשר התגוררו מחוצה לה, לא היו יכולים יותר להיכנס בחופשיות כדי לעבד את אדמותיהם, ונזקקו להיתרי שהייה זמניים וקמצניים במיוחד (אסור לשהות בלילה, אסור להכניס פועלים וציוד חקלאי). גם לו רצו לשנות את כתובתם לא היו יכולים – ישראל שולטת במרשם האוכלוסין הפלסטיני ומסרבת להכניס בו שינויים מאז שנת 2000. ב-2007 הוכנסה "הקלה" מינורית – הותר "לתושבי חוץ" להיכנס רק ברכב ששייך לתושב הבקעה, אחרי קבלת היתר מיוחד. הצבא עורך פשיטות ביישובי הבקעה לאיתור תושבים שכתובתם איננה בבקעה; הם נלכדים ומועברים מעבר למחסום תייאסיר.

האם צריך לומר בקול רם מה מטרת כל התקנות שאוסרות על פלסטינים מחוץ לבקעה לשהות בה, ואולי, חס וחלילה, להשתקע בה?

מי כן קיבל היתרי כניסה לבקעה בלי בעיה? 5,000 פלסטינים שמועסקים בהתנחלויות. העבודה חייבת להימשך.

שוו בנפשכם שביום בהיר אחד מחליט המשרד לבטחון פנים "לבתר" את אזור השרון משאר אזורי הארץ; לאסור על ישראלים מירושלים או מבאר שבע להיכנס לשם, וגם אם יש להם שם נכסים, נאמר דירה בנתניה, אסור להם ללון בה בלילה. ועוד לא דיברנו על מגבלות התנועה הפנימיות (מחסומים בין נתניה לחדרה).

ארבעה מחסומי קבע חולשים על תנועת הפלסטינים לתוך ומתוך בקעת הירדן. אליהם נוספים מחסומים ארעיים ו-18 מכשולי תנועה פנימיים – תעלות, סוללות עפר ושערים חקלאיים. כביש 90 ("כביש הבקעה"), הציר המרכזי מצפון לדרום שגם מוביל לגשר אלנבי – היה אסור לתנועה לפלסטינים שאינם תושבי הבקעה שנים ארוכות. כיום הם יכולים לעלות עליו אבל רק מדרום ליריחו – מה שלא עוזר לרוב המכריע של מי שאינו תושב הבקעה ורוצה להגיע אליה (או לגשר אלנבי) מצפון. ב-2006 הוסב שמו של כביש הבקעה ל"דרך גנדי" – רחבעם, לא מהטמה – וקשה לחשוב על החלטה הולמת יותר בנוגע לכביש שמיישם הלכה למעשה את חזונו של האיש.

מחסום דרכים סמוך להתנחלות רועי, נפתח לחצי שעה בבוקר וחצי שעה אחר הצהריים למעבר חקלאים פלסטיניים. או שלא: החקלאים שבתמונה המתינו 5 שעות לפתיחת המחסום. תצלום: דורית הרשקוביץ', מחסום ווטש

אין ומעולם לא היתה עילה בטחונית למערך כל כך מסועף של מגבלות תנועה בבקעה. מדובר באזור השקט ביותר מבחינה בטחונית בגדה המערבית. מתחילת האינתיפאדה השנייה, באוקטובר 2000, ועד לסוף 2010, נהרגו בבקעת הירדן 13 ישראלים; זאת מתוך 351 הישראלים שנהרגו באותו עשור בגדה (דו"ח בצלם, עמ' 27). העובדה שכן ניתנים אישורי כניסה לאלפי עובדים פלסטינים, חסימות העפר על הכבישים המוליכים לכפרים הבדואיים (מישהו שמע לאחרונה על טרוריסטים בדואיים?), הסירוב הישראלי העיקש להוסיף תושבים פלסטיניים לבקעה במרשם האוכלוסין – כל אלה מעידים שהמוטיבציה מאחורי מסכת ההתעללות הביורוקרטית הזאת, הנמשכת כבר 6 שנים, היא אחרת לגמרי. 88% אחוז משטח הבקעה וצפון ים המלח, כזכור, הם שטח C.

“C” as in “cleansing”.

הדרך להפוך ל"תושב חוקי": עבדות התמרים

כפי שכבר הוזכר, הדרך הבטוחה ביותר לפלסטיני להיפטר מן הרדיפה השלטונית בבקעה היא להירתם במלוא אונו לשגשוגן של ההתנחלויות הישראליות. כ-5,000 פלסטינים מועסקים דרך קבע בהתנחלויות הבקעה, ובעונות הדילול והגדיד של התמרים (הענף החקלאי המרכזי באזור), מספרם מגיע עד 20,000 עובדים. מי שתמה מדוע כל כך הרבה פלסטינים עובדים בשירות האדונים היהודים מוזמן לבדוק אילו אפשרויות תעסוקה פתוחות בפני אנשים ששדותיהם הופקעו, מעיינותיהם יובשו, ואין באפשרותם להקים שום מבנה תעשייה חדש בתחומי מגוריהם.

העובדים האלה נמצאים בתחתית סולם הניצול של המשק הישראלי – סולם עמוק מאד כידוע. שום זכות מזכויות היסוד שלהם איננה מכובדת. מעסיקיהם שולחים אותם לעבוד עם חומרי הדברה ללא ציוד מגן, ומפרים תקנות בטיחות בנוגע לעבודה בגובה. עובדי התמרים חשפו תמונה מזעזעת של ניצול במטעי ההתנחלויות: העובדים נאלצים לטפס בכוחות עצמם, ללא מנוף, לגבהים של יותר מ-10 מטרים; הם מוצבים שם ללא אמצעי בטיחות כמו רתמת מגן או מערכות לבלימת נפילה; חלקם מושארים בגובה כזה במשך 5 שעות, 6 שעות ואף יותר, מבלי שמתאפשר להם לרדת להפסקה. את האוכל שלהם הם אוכלים על הצמרת; גם את הצרכים עושים שם לפעמים, בלית ברירה.

על התענוג הזה מקבלים העובדים הפלסטינים בין 50 ל-70 ש"ח ליום עבודה – כשליש משכר המינימום בישראל (178 ש"ח). כפי שהם מעידים, הם ממשיכים כי אין להם ברירה; צריך לחיות ממשהו, גם כשכל יום עבודה כרוך בפחד מוות מנפילה וריסוק אברים.

פועלים לא מאובטחים בגדיד תמרים במושב רועי. תצלום: "קו לעובד"

בעלי המטעים הישראלים זוקפים גבה בתמיהה כשהם שומעים על הניצול המחריד הזה שמתרחש על אדמתם ונוהגים לגלגל את האחריות על הקבלנים הפלסטיניים. בכך אינם שונים מהרבה מעסיקים אחרים בתחומי הקו הירוק, שרואים בפועלים פשוטים – לא כל שכן עובדים זרים – חומר גלם מתכלה, בר-החלפה. המימד הנוסף כאן הוא מימד הניצול הקולוניאלי – השימוש של הכובש בילידים להפקת רווחים מאדמת הקולוניה. אתר "קו לעובד" מציג עשרות דיווחים ותיאורים מפורטים של המפגש הזה בין המגף הקפיטליסטי-התנחלותי לפרצוף הפלסטיני.

הכל מתנהל מחוץ לחוק – כלומר, באותו מרחב עקמומי של "אי-חוקיות" חוקית שאופף את כל מעשה ההתנחלות. כבר ב-1982 קבע המפקד הצבאי בצו שבתחומי ההתנחלויות חלים חוקי העבודה הישראליים. בית הדין הארצי לעבודה קבע שהעובדים הפלסטינים דווקא כפופים לחוק הירדני מלפני 1967 (כמה זה נוח כשאין לנתין שום אזרחות), פסיקה שבג"ץ ביטל ב-2007. אולם משרד התמ"ת וקמ"ט התעסוקה במנהל האזרחי נמנעו באופן עקבי מאכיפת חוקי העבודה הישראליים בהתנחלויות והסתפקו בהצהרות בלבד.

קונצנזוס של בורות

כתם עיוור ענקי מסתיר את בקעת הירדן והמתחולל בה מעיניו של השמאל הישראלי. מבחינת השמאל הזה, הכיבוש מתחיל בעפרה ומסתיים בשייח ג'ראח. מאז ומעולם נחשבה הבקעה ל"קונצנזוס" (כשכותבים בישראל "קונצנזוס", בין מרכאות, הכוונה היא שהיהודים מסכימים בינם לבין עצמם על משהו שהערבים ושאר העולם מתנגדים לו). הכוונה הישראלית לשמור על ריבונות של קבע באזור קיבלה אישורים רשמיים בהכרזות מדיניות של שרון, של אולמרט, ושל נתניהו.

כיוון שהבקעה ב"קונצנזוס", פועלים גורמים בתנועה הקיבוצית לחיזוק ההתנחלויות שם – אותם גורמים ממש שמסייעים לפלסטינים בשיקום מטעים של עצי זית. מה ההבדל בין גזל האדמות והמים הפלסטיניים בבקעה לבין גזל האדמות והעצים ליד יצהר? ככל הנראה זהותם של הגזלנים. מה שמותר לבעלי חממות עם שפם התיישבותי אסור לנערי גבעות עם חתימת זקן התנחלותי.

כיוון שהבקעה ב"קונצנזוס", מופיעים בפסטיבל "אהבה" – בחסות מפעל הקוסמטיקה "אהבה", שכל פעילותו מפרה את האיסור בחוק הבינלאומי על ניצול אוצרות טבע בשטח כבוש – אמנים ישראלים רבים; בהם גם מי שכמה שנים קודם לכן הביע תמיכה גלויה בסרבנות. למען הסר ספק, אני לא חושב שאמנים – בניגוד לאנשים אחרים – חייבים להוביל מאבקים פוליטיים. אני רק חושב שאם כבר מישהו מביע עמדה פוליטית לא קונצנזואלית, חובה עליו להבין עד הסוף מה נגזר ממנה ברמה הפרקטית. פוליטיקה של מלים חלולות יש לנו די והותר מפוליטיקאים מקצועיים.

אומנם, על הדימוי הנקי והלא קיצוני של מתנחלי הבקעה מאיימים בשנה האחרונה מצטרפים חדשים לחגיגת הניצול – מתנחלי משכיות, שעלתה על הקרקע לפני שנתיים ביוזמת מפלגת העבודה (גם מתנחלי משואה לא טומנים ידם בצלחת, ושולחים אותה היישר אל תוך מתחמי הבדואים). מתנחלי משכיות הגיעו מהתנחלות "שירת הים" שפונתה מגוף קטיף ותוך זמן קצר החלו להראות לשכניהם הפלסטיניים את נחת זרועם. באפריל 2010 הקימו המתנחלים אוהל גדול במרחק מטרים ספורים מבתי היישוב הבדואי עין אל-חילווה ולקחו בכוח חומרי בנייה מהמקום. בינואר השנה הם תקפו רועי צאן מן הכפר, היכו אשה ואת בתה בת ה-11. במרץ השנה תקפו מתנחלי משכיות ילד בן 11 מעין אל-חילווה שהגיע עם סוס למעיין הסמוך לכפר. מול עיני הילד, המתנחלים חנקו ושברו את מפרקתו של הסוס.

אף אחד מהאירועים האלה לא דווח בתקשורת הישראלית. מה שמביא אותי לנקודה הבאה.

על מה נשען הקונצנזוס ביחס לבקעת הירדן? ככל הנראה, על שילוב של בורות ותעמולה, שמזינים זה את זה במשך שנים. סקר דעת קהל שערכה האגודה לזכויות האזרח לפני חודש חושף בורות בממדים מבהילים של הציבור הישראלי ביחס לבקעה. הנה כמה ממצאים בולטים מתוכו:

  • כשני שליש (64%) מהמשיבים לא ידעו שבקעת הירדן היא שטח כבוש שאיננו בריבונות ישראלית. כחמישית (19%) לא ידעו מה מעמדה של הבקעה; רק 18% מהמשיבים ידעו שמדובר בשטח כבוש.
  • 57% מהמשיבים מחזיקים בדעות מוטעות לגבי הרכב האוכלוסיה בבקעה. 10% חושבים שרק ישראלים מתגוררים בבקעה, 35% חושבים שרוב האוכלוסיה ישראלי, ו-12% חושבים שיש כמות שווה של ישראלים ופלסטינים. 20% לא ידעו מה הרכב האוכלוסיה. רק 17% ידעו שרוב האוכלוסיה בבקעה פלסטיני (העובדות: כ-85% מהתושבים פלסטינים).
  • הטיה אידאולוגית: מתוך הדתיים, 80% חשבו שהבקעה היא שטח ריבוני של ישראל. מתוך החילוניים – 59% חשבו כך.
  • השכלה לא משנה (ואולי קצת מזיקה): 71% מבעלי ההשכלה האקדמית חשבו שהבקעה נמצאת בריבונות ישראלית, לעומת 63% מבעלי ההשכלה התיכונית.

שיעורים כאלה של בורות פוליטית באוכלוסיה המשכילה נהוג לייחס למשטרים רודניים; בחברות שבהן השלטון שולט באופן גלוי בתעבורת המידע הזמין לציבור, קל ליצור מצג שווא שהקשר בינו לבין המציאות קלוש. אבל למעשה גם הציבור בחברות דמוקרטיות, שבהן לכאורה אין חסמים גלויים על זרימת המידע, מפגין בורות מדהימה בנושאים שלכאורה עומדים במרכז החדשות. סקר אחד של נשיונל ג'אוגרפיק גילה שלאמריקאים בגילאים 18-24 אין מושג ירוק בגיאוגרפיה. 70% מהם לא היו מסוגלים למצוא את ישראל או אירן על מפה של המזרח התיכון; יותר ממחצית לא ידעו שסודן היא באפריקה; ו-9 מתוך 10 לא ידעו איפה היא אפגינסטן.

שלטון שנתיניו שרויים בבורות בסיסית כל כך ביחס לאזורים שבהם הוא מנהל לחימה קטלנית במשך שנים, יכול להניח בשקט שהתנגדות ממשית ללחימה הזאת לא תצמח מקרב נתיניו. והדברים יפים גם ליחסי הציבור הישראלי עם ממשלתו.

על האי-רלבנטיות של שאלת הריבונות והסדרי הקבע

כמו שהזכרתי בתחילת המאמר, יש שתי תגובות – יותר נכון, שליפות-מותן – טיפוסיות לנוכח אוסף העובדות שנסקרו כאן. התגובה המיתממת הראשונה היא הלגאליסטית: "למה הם בונים בלי אישורים? למה הם שואבים מים איפה שאסור להם?". בשלב הזה של הדיון, אני מקווה, לא ניתן יותר לשאול שאלות כאלה ברצינות. נותרה התגובה המדינית: "הרי זה שטח ישראלי, מה הם רוצים?". מי שמקפיד בעניינים פעוטים כמו החוק הבינלאומי, יסייג ויאמר: "הרי השטח הזה יהיה, בסופו של דבר, תחת ריבונות ישראלית. אז מה הם רוצים?".

גם התגובה הזאת היא סוג של מסך עשן שקובר את הביקורת החריפה על התנהלות מדינת ישראל בבקעה תחת מלל תלוש אודות "ריבונות" ו"הסכמי קבע". הגיע הזמן סוף סוף לפזר את מסך העשן הזה ולעשות קצת סדר.

אל"ף, נזכיר (כי כמה שלא מזכירים, עדיין שני שליש מהישראלים חושבים אחרת) שבקעת הירדן היא שטח כבוש עד להודעה אחרת. לא משנה כמה התנחלויות נבנה שם וכמה פלסטינים נגרש, ואפילו נסלול מחדש את כביש הבקעה במסלול מפותל כך שבמבט מן האוויר הוא ישרטט את המילים "שלנו, שלנו!" – הבקעה היא לא שלנו. אבל אני מבין שרוב הישראלים לא מתרשמים מקביעות החוק הבינלאומי (כל עוד הוא לרעתם), ולכן נניח את העניין הזה בצד.

בי"ת, גם אם הבקעה אכן תהיה "שלנו" באיזשהו הסדר קבע עתידי שיקבל גושפנקא בינלאומית – אין בכך כדי להקנות ישראל זכות חזקה עכשווית על קרקעות הבקעה. גם אם מתחשק לי מאד להתחיל לבנות את הבית שלי במגרש שעוד לא עבר על שמי בטאבו, אני לא יכול לעשות זאת. בעלות עתידית איננה מקנה זכויות קניין בהווה.

גימ"ל, והוא החשוב מכל: גם לו היתה לישראל ריבונות מלאה על הבקעה כיום, ממש עכשיו – לא היתה בכך שום הצדקה לפשעים שהיא מבצעת שם נגד הפלסטינים. ממה נפשכם, רבותי המכובדים שרון, אולמרט ונתניהו: מה הקשר בין ריבונות לבין הומוגניות אתנית? האם ריבונות חוקית על שטח מסוים גוררת איתה, כדבר מובן מאליו, טיהור של השטח הזה מאוכלוסיות שהשלטון אינו חפץ ביקרן? מיעוטים נוצריים במדינות מוסלמיות, קהילות יהודיות באירופה או באסיה – האם מרחפת מעליהם סכנת גירוש רק בגלל שאינם משתייכים לקבוצה האתנית המחזיקה בריבונות בארצם?

לישראל יש ריבונות בעלת תוקף בינלאומי בעכו, רמלה ונצרת; האם ריבונות כזאת מעניקה לה זכות לגרש משם ערבים? לשלול את גישתם למים? למנוע מהם כל אפשרות לבנות בתים בהתאם לתכנית בנייה מאושרת?

אהה. אומנם כן; דברים כאלה כבר קורים בתחום הקו הירוק, ברמלה ובלוד ובנגב. אבל כשהם קורים, הרבה ישראלים – הרבה יותר מאשר במקרה של הבקעה – מפנים מבטם הצידה בבושה; הם יודעים היטב שמדובר במדיניות גזענית. אותה מדיניות שהותירה את היישובים הערביים מקום המדינה ועד ימינו בנחשלותם, ללא כל תכניות בנייה ופיתוח.

בבקעת הירדן הבוז של הריבון הצבאי כלפי נתיניו הערבים קיצוני הרבה יותר, הרדיפה והנישול קשים הרבה יותר – אבל המחאה האזרחית על כל זה כמעט אינה קיימת. למה? כי בקעת הירדן "בקונצנזוס". איזה קונצזוס? שמותר לעשות טיהור אתני בשטחים שלנו? כי הם שלנו?

ארץ יפה, ארץ אחת. איפה עובר כאן הגבול בין מי שיש לו זכויות ומי שאין לו?

זה כל מה שתשמעו על בקעת הירדן בחדשות, אם תשמעו בכלל: כן ריבונות שלנו, לא ריבונות שלנו, כן נוכחות צבא לאורך הירדן או לא. הכל דיבורים בעלמא, על עתיד לא ידוע, ערימות של ניירות דיפלומטיים, מאמרים של מכוני מחקר, מצעי מפלגות – שתפקידם אחד: למסך את המציאות של כאן ועכשיו. נגיד את זה שוב, בקול רם וברור: שאלת הריבונות הסופית על בקעת הירדן – יהא פתרונה אשר יהא – לא מצדיקה את מהלכי הטרנספר שמתבצעים שם. כשהדברים נוגעים לאנשים חיים, הפוליטיקה צריכה, לפני הכל, לדאוג לשלומם ולבריאותם ולקורת הגג שמעל ראשם – ורק אחר כך לנסח את ההסדר המדיני שיבטיח את זה באופן הטוב ביותר. פוליטיקה שמתחילה משאלות של ריבונות לאומית ונשארת תקועה שם במשך שנים – לעולם לא תגיע אל האדם וצורכי קיומו. מי שממשיך לבחוש בה ולהנציח אותה, בזמן הקשה הזה, משתף פעולה עם פשעים שכל המערכת הפוליטית בישראל שותפה להם.

טיהור אתני? Moi?

הדם עולה לכם לראש כשאתם שומעים שישראל עוסקת בטיהור אתני? אבל כפי שכבר הוסבר שוב ושוב, מהלך כזה לא חייב להיות כרוך בשריפת כפרים והשתוללות של מיליציות שקוטעות אברים במאצ'טות. מספיק ליצור במכוון מציאות נוראה כל כך עבור פלג אוכלוסיה ספציפי, המוגדר במונחים אתניים, עד שלא תהיה לו ברירה אלא לקום וללכת מאדמתו. זה מה שישראל עושה בשנים האחרונות בבקעת הירדן וב"מזרח ירושלים". בבקעה יש כבר תוצאות – כפרים נטושים, אוכלוסיה מדולדלת ומרוששת. ב"מזרח ירושלים" (המוקדים החמים כרגע הם שייח ג'ראח, סילוואן, עיסאוויה וראס אל-עמוד) המלאכה קשה יותר, כי הרבה יותר עיניים בעולם נשואות אליה. אבל גם שם, שכונה אחר שכונה, נשרוף את כל הכפר.

אבל זה רק חלק מן הסיפור. מנגנון רב עוצמה נוסף, נעלם מעיני רבים משום שאין בו שום אלימות פיזית, הוא שלילת תושבות. עד 1994 היה נהוג בגדה המערבית נוהל צבאי של שלילת תושבות לכל פלסטיני שיצא לחו"ל לתקופה העולה על 3 וחצי שנים; פלסטיני כזה היה עובר לסטאטוס של חל"ת (חדל להיות תושב), ולמעט חריגים, לא יכול היה להשיב לעצמו את מעמד התושב.

נסו לדמיין: הבן או הבת שלכם, החבר או החברה שלכם, יוצאים ללימודי תואר ראשון באירופה. כשהם חוזרים – אין להם לאן; נשללה מהם האזרחות (שהרי התושבות היא "האזרחות" היחידה של תושבי הגדה המערבית).

בתשובה רשמית של היועץ המשפטי לגדה המערבית, שניתנה לא מזמן למוקד להגנת הפרט אחרי פניות חוזרות ונשנות, נחשף נתון מרעיש: בין השנים 1967-1994 ישראל שללה כך את תושבותם של 140,000 פלסטינים בגדה – יותר מ-10% מן האוכלוסיה. הוסיפו לכך יותר מ-13,000 תושבי "מזרח ירושלים" שתושבותם נשללה בהליכים דומים, והגעתם ל-153,000 איש, לפחות, שגורשו מאדמתם רק באמצעות הנוהל הטכני הזה. אז עכשיו זה כבר כן "טיהור אתני"? עוד לא? מתי זה הופך לטיהור אתני? כש-30% מהאוכלוסיה נעקרת ממקומה? 50%? או שנחוצים מעשי טבח ואונס המוניים כדי להיות ראוי לתואר הזה?

הפלסטינים כבר מזמן הבינו את זה. שתיים פחות אחד שווה אחד. פחות עוד אחד – שווה אפס. לא מסובך. רק לנו זה מסובך להבין. כשהם אומרים, "הנכבה נמשכת", אנחנו לא מבינים על מה הם מדברים.

ואם מה שקורה כאן זה לא טיהור אתני, לפי המילון שלכם, אז זה בסדר? כל התועבות האלה, כל זרועות השלטון – רשויות התכנון, חברת "מקורות", עיריית ירושלים, מועצה אזורית בקעת הירדן, משמר הגבול, המנהל האזרחי, משרד התמ"ת – חברו להן יחדיו לדחוק את רגלי הפלסטינים החוצה, לגרש וליבש ולרושש ולפזר לכל רוח. ומי הן הרשויות העלומות האלה? רוחות רפאים ביורוקרטיות או אנשים בשר ודם – אנחנו ובנינו ושכנינו וחברינו? מי נוהג בדחפור שהורס כבר בפעם הששית את ח'רבת טאנא, מי המושבניק שתולה פועלים על עצי תמר למשך יום עבודה שלם, מי הוא פקיד המנהל שחותם על צו החרמת מכליות מים, מיהם כל אותם ישראלים שמתמרחים להנאתם במוצרי הקוסמטיקה של מפעל "אהבה", קונים אהבה וזורעים שנאה?

אהה. אלה כנראה אותם ישראלים, יותר ממחצית העם, שבטוחים שהבקעה נמצאת בריבונות ישראלית ורוב התושבים בה יהודים.

[והזיה אוטופית לסיום. הלא הכל היה יכול להיות אחרת. שני עמים חולקים חבל ארץ אחד, שאדמתו פוריה במיוחד, עתיר בנכסי טבע ותיירות, שפוטנציאל השגשוג הכלכלי שלו עצום. יש אפילו תמהונים שטווים לו תכניות מזהירות לעתיד. פנטזיה אומללה; איך נחצה את התהום שבנפשנו ונעשה הבלתי ייאמן: איך נחיה ונעבוד לצד ערבים כשווים אל שווים?]

צדיקים בסדום:
סולידריות בקעת הירדן
פעולה אחת ביום

83 תגובות

להגיב
  1. דודו פלמה / יונ 25 2011 08:17

    עידן, מה שמפחיד יותר מכל היא העובדה שלמרות שהמאמר רהוט, מפורט ומנתח את המהלכים בדקדקנות של מנתח מוח, הדברים העולים ממנו מרגיזים, מייאשים, ומסמנים עוד כמה אותיות בכתובת ההולכת ונכתבת על הקיר באותיות של אש – "מנה מנה תקל ופרסין".

    הבעיה היא שפחות ופחות אנשים בחברה הישראלית מצליחים להבין את המשמעות המילולית והתוכנית שהאותיות הכתובות על הקיר מעבירות להם. וכל יום שעובר מפרידה בינינו יותר ויותר שפה משותפת. האמנם לכך נועדנו? לתעד את תולדות העצב והאכזריות של ימיה האחרונים של הדמוקרטיה הישראלית?

  2. עידן לנדו / יונ 25 2011 08:41

    תודה, דודו. האם נועדנו לתעד או למחות, או שאין הבדל? את המחשבות שלי על העניין העצוב הזה העליתי כאן:
    https://idanlandau.com/2010/05/01/left-documenting/

  3. אזרח. / יונ 25 2011 08:59

    חייבים להפיץ פוסט זה היכן שאפשר.הייתי כמה פעמים במקומות שעליהם כתבת,ואני יכול להעיד שכל מה שכתבת נכון ומרתיח את הדם.וכמו שכתב דודו פלמה,האותיות על הקיר נכתבות באותיות של אש. אנא,מי שיכול ומעוניין ,יש סיור להכרת עוולות הכיבוש בבקעת הירדן ,ביום שישי הבא, ה1 ליולי .פרטים כאן:

    http://www.facebook.com/event.php?eid=211215225586947

  4. עדו / יונ 25 2011 09:04

    פעם היו הפגנות באום אל פאחם ויהודה וילק שהיה אז המפכ"ל הציע לממשלה שורה של צעדים כתגובה. אחד מהם היה 'תפיסת שטח אש מאדמות הכפר' . כך במשפט אחד הוא קרע את המסיכה מעל התירוץ של הפקעה לצורכי בטחון. ואום אל פאחם נמצאת בתוך הקו הירוק.

  5. אהוד עוזיאל / יונ 25 2011 09:43

    דודו, השאלה שלך מצוינת:
    האמנם לכך נועדנו? לתעד את תולדות העצב והאכזריות של ימיה האחרונים של הדמוקרטיה הישראלית?

    האפשרויות ממש לעשות משהו, ולא רק לתעד ולצקצק בלשון, קיימות למכביר. דפנה בנאי ממחסום ווטש כבר שנים מסתובבת בשטח ומנסה לעזור.
    אנחנו התחלנו עם http://www.actionaday.co.il מהכיוון הזכויות-אדמי.

    וקרקס ללא גבולות היום שם – http://mermit.mind-fucking.com/the-beauty-of-our-weapons/
    שלא לדבר על אקטיביסטים, שייח ג'ראח וכו'.

    השאלה היותר מעניינת היא: מדוע זה מושך בודדים בלבד להזדהות? מדוע אלה שעושים משהו ולא רק צועקים 'די לכיבוש' בכיכר, נחשבים 'רדיקליים'? או אפילו 'מוקצים'?

    איפה ה'מחנה', כמו שיש ל'ישראל שלי' (שממומן ומקושר ע"י מועצת יש"ע, אבל מחוברים אליו 50000 א/נשים מכל המדינה?)

    התשובה הראשונה היא פשוטה – אנשים אוהבים להיאבק למען עצמם ולא למען אחרים. וקשה היום לעשות את החיבור שהמאבק המוסרי/פוליטי הוא למען עצמנו…

    התשובה השנייה היא מורכבת יותר – ואתה כמובן עוסק בה יומם וליל בעשייה חינוכית.
    אבל ה'זרם החינוכי' שבנה את 'המחנה' – תנועות הנוער הכחולות, ביה"ס קיבוציים וכו' – זנחו את

  6. אהוד עוזיאל / יונ 25 2011 09:50

    (נקטע לי קודם)

    … ה'זרם החינוכית' שבנה את 'מחנה השלום' – תנועות הנוער הכחולות, ביה"ס קיבוציים וכו' – זנחו את הסוגיה של הכיבוש, ומתעלמים ממנה מזה עשור. הטרור הפך את זה לסוגיה 'רדיקלית' או 'אוהבת פלסטינים'….

    ז"א שבהפגנות אין יותר 'מחנה' שמגיע בצורה מאורגנת ופועל בצורה מאורגנת, אלא רק את אלפי הא/נשים וקבוצות קטנות שממשיכים בעמוד שדרה מוסרי.

    יש גם דברים טובים בהתפרקותו של ה'ממסד הישן', והשאלה המרתקת היא האם יקום 'מחנה' חדש, רענן, למשל מהקהילות העירוניות שצמחו ממפעל המכינות – או מכיוונים אחרים ומפתיעים – פריפריה, איגודי עובדים וכו'.

    הדבר האחרון, והוא נראה לי הכי מדוייק – יש במפעל ההתנחלויות מי שעושה עבודה מצויינת בגיוס הציבור, בהתנחלות בלבבות, בשיווק ופרסום ומיתוג.

    ואילו בקהילתנו על גווניה העבודה הזו חובבנית במקרה הטוב, מעפנה בד"כ…

  7. Aya Roth / יונ 25 2011 10:07

    תודה רבה, עידו. מודה שבורותי היתה רבה לגבי הבקעה. איכשהו הבקעה עד עכשיו הסתדרה לי עם של"ת בקבוץ גלגל ושייח ג'ראח עם גזל ונישול.
    זאת מעלה גדולה להיות מסוגל לכתוב ככה שאנשים ירצו לקרא וגם ילמדו ויבינו.

  8. איציק רנרט / יונ 25 2011 10:12

    תודה על שאתה מטריח אותנו בטקסטים ארוכים מעצבנים קשים לעיכול ומעליבים, שעושים שמות בדימוי העצמי שלנו כישראלים יפים, ותודה על כך שאתה עושה זאת שוב ושוב ושוב, בסזיפיות, ללא ליאות, ואולי גם ללא תכלית.
    לפחות לא נוכל להצדיק את השינה הקולקטיבית ב"לא ידענו".

  9. ארז קריספין / יונ 25 2011 10:29

    סיור להכרת עוולות הכיבוש בבקעת הירדן בשישי הקרוב. יש הסעות מתל אביב ומירושליים. פרטים ב-
    http://www.facebook.com/event.php?eid=211215225586947

  10. מייקל / יונ 25 2011 10:37

    תודה עידן על העבודה החשובה הזו
    הלוואי ומשהו מכל זה יחלחל למעלה (מים כנראה שלא…)

    הערה קטנה: צ"ל "שדות מחולה" ולא "שמות מחולה"

  11. אופיר זמר / יונ 25 2011 11:16

    הכל נכון, אבל צריך גם לדעת איך להגיע אל ליבו של הציבור הישראלי. אילו הכותרת היתה : "בדרך אל בקעת ירדן נקייה מקוטג'"…

  12. עידן לנדו / יונ 25 2011 11:35

    תודה מייקל, תוקן.

  13. Aya Roth / יונ 25 2011 11:41

    חברים יקרים, לא זה ולא זה כי אם שדמות מחולה.

  14. נתן / יונ 25 2011 12:32

    תודה.

    בכל פעם מדהים אותי מחדש כמה סדר יש ברוע ובאכזריות הישראלית. כמה שזה רחוק מלהיות התפרצויות של קיצוניים, כמה ש"השכן ממול" חתום על הזוועות הללו. הקצין בקבע, זה שמגיע למפגשים של הילדים בבית הספר וצוחק כאילו כלום לא קרה.

  15. עדי שחטר / יונ 25 2011 14:15

    "צורכי הקיום מחייבים להפר את החוק" – הייתי מגדילה ואומרת שהחוקים נועדו לכך שיהיו חייבים להפר אותם ומכאן קצרה הדרך להצדקת הגירוש, ולא רק בגדה המערבית אלא גם בלוד ובנגב, בוואדי ערה ואיפה לא.

  16. עידן לנדו / יונ 25 2011 14:22

    צודקת לגמרי, עדי. ככה מסמנים אוכלוסיות שלמות כ"עברייניות" או "פורעות חוק". תמיד צריך לשים לב איך "החוק" מבדיל בין מי שראוי להגנה לבין מי שראוי לדריסה. חוקים שנחקקים בידיעה מראש שאין דרך לעמוד בהם הם חוקי רשע.

  17. אי ירוק בים / יונ 25 2011 15:14

    כנראה שאני צריך להיות הישראלי הרשע, לא נורא, אני רגיל מהצבא.

    ראשית עניין קטן, הגדרת התיישבות כ"ילידית" ככל שזה נוגע לפלסטינים זהה בפריכותה רק להגדרת הפליטות הפלסטינית, כל קבוצת פלסטינים שהקימה עשרים פחונים במקום כלשהו, בין אם זה במדבר, בערבה, או בפאתי לוד מקבלת אוטומטית הגנה מקבוצות מסוימות בחברה הישראלית כאילו מדובר בכפר אבוריג'יני בערבות אוסטרליה המיושב ברציפות מהמאה ה18. מין הצד שני אדם שאביו, אמו, סבו וסבתו נולדו וחיו בלבנון כבר 60 שנה על הוא לא יליד לבנון אלא פליט פלסטיני ועל פי אותם אנשים בדיוק. צריך יכולת אתלטית על מנת ליישב את הדיסוננס הזה.

    בכל מקרה, נראה שהמקבילה הפלסטינית לחומה ומגדל היא פחון וסככה. היכן שהוצבו פחון וסככה הרי שמדובר בהתיישבות קבע(או כמה חודשי קבע בשנה) ולכן, יש להקים ישוב. צריך להיות ברור (והמאמר המלומד מתעלם מכך לחלוטין) שמהרגע שהוכרה התיישבות כישוב יש לפתח תכנית מתאר, להביא תשתיות, לסלול כביש, לחבר לחשמל ולביוב ולהקים גן ילדים. קבוצת פחונים עם סככת "בית ספר" נקראים ישוב רק בסומליה. השמאל הישראלי הוא ייחודי בעניין המיוחד שלו בשימור וקידום שאנטי-טאונס לפלסטינים (צריך לדאוג לעתיד כנראה) וכל זה במדינה עם עתודות הקרקע הקטנות בעולם.

    יש לא מעט פריכות לוגית ומוסרית במאמר ואין את היכולת לעבור על הכל בתגובה אחת שהתארכה גם כך מעבר לנדרש. אבל אחת קטנה קטנה אולי תספיק. הטענה לפיה אין בררה לערבים אלא לעבור על החוק בעניין הבניה ולכן צריך לוותר להם(הטענה תופסת על כל מדינת ישראל אגב ולא רק במעלה חושחש). זהה מוסרית לטענה לפיה לעני מותר לגנוב אוכל כי הוא רעב, או טלוויזיה כי אין באפשרותו לקנות אחת, וכך הלאה אד-אבסורדום.

    העניין האמתי הוא כזה, המאמר הזה, כמו הדו"ח של בצלם יוצאים על מנת לחדד עמדות לקראת מה שנראה כיעד הבא של הפלסטינים, הבקעה. אלא שהבקעה נמצאת בקונצנזוס הישראלי ולכן צריך להתחיל לעבוד על השחרה. לדבר על הבקעה כשטח פלסטיני, להחיל את השימוש בשיח הנישולי, האפרטהיידיסטי על הבקעה, לסמן את מתיישבי הבקעה כמתנחלים וכן הלאה הפרקטיקות הידועות. בסך הכל השמאל ה"עקבי" בישראל תמיד שמשו בשמחה ככלי להשגת יעדי המשא ומתן של הפלסטינים ואפולוגיסטים שימושיים מול הציבור בישראל. ההצלחה שלהם אגב היא פנומנלית, הם הצליחו להביא את השמאל הישראלי ממחנה מכובד ומשמעותי בציבוריות הישראלי בשנות ה80 וה90 (משהו זוכר שרי חינוך ממר"ץ?) לקבוצה הדחויה ביותר והשנואה ביותר ולמנוע הצמיחה החזק ביותר של הימין הישראלי.

  18. עידן לנדו / יונ 25 2011 15:23

    אי ירוק בים – אנא הזדהה בשמך, או שתימחק. מי שרוצה למתוח ביקורת חריפה שיתכבד לוותר על האנונימיות שלו.

    "פריכות" – תכונה של קורנפלקס, לא של טיעונים. אולי התכוונת "מופרכות".

    "צריך להיות ברור (והמאמר המלומד מתעלם מכך לחלוטין) שמהרגע שהוכרה התיישבות כישוב יש לפתח תכנית מתאר, להביא תשתיות, לסלול כביש, לחבר לחשמל ולביוב ולהקים גן ילדים. "

    יפה. כנראה לא קראת עד הסוף – הבדואים בבקעה עשו ככל יכולתם להציע תכניות לרשויות. אף אחד לא סופר אותם. אז אין תכניות. שיתאדו? הם שם מלפני 1967. אולי שהמתנחלים יתאדו?

    "לדבר על הבקעה כשטח פלסטיני, להחיל את השימוש בשיח הנישולי, האפרטהיידיסטי על הבקעה, לסמן את מתיישבי הבקעה כמתנחלים וכן הלאה הפרקטיקות הידועות."

    לא פרקטיקות – עובדות. המאמר מלא וגדוש בהן, עם סימוכין. אם יש לך ראיות נגדיות, אם דיווחתי לא אמת, אם המצב המשפטי שונה, אם מבקר המדינה שכתב את הדברים בעצמו טעה, אם היועץ המשפטי למנהל האזרחי שאישר אותם שיקר – אנא האר את עינינו. תזכורת: "הסמול" לא המציא את הנתונים כאן, הוא פשט אסף אותם ממקורות רשמיים (ששומרים עליהם בסוד). הכרזות חלולות בלי גיבוי – נא לשמור לפורום רכילות.

  19. גם אם אתה צודק בתיאור כתיבתך - מיותרת. השטח המדובר נכבש במהלך מלחמה שלא אנחנו יזמנו. כמנצחים, לצערי אנו הם הריבונים המחליטים כיצד לישב אותו או / יונ 25 2011 15:36

    גם אם אתה צודק בתיאור כתיבתך – מיותרת. השטח המדובר נכבש במהלך מלחמה שלא אנחנו יזמנו. כמנצחים, לצערי אנו הם הריבונים המחליטים כיצד לישב אותו או לייבש אותו כאשר טובת המדינה והתחשבות הומוניטרית ביושביה הם הצידוק להתנהגותנו, הוהומאנית – הטובה או הצבאית המתורגמת אצל השמאלנים שבתוכנו – לרעה. אתה אולי יודע לכתוב! אבל אתה פחות יודע לשתוק! כתושב המדינה אתה מחוייב לה! כדי לעמוד ולצעוק צדק או חמס אתה חייב להיות קצת יותר בוגר בחשיבתך. צר לי עליך אחי יהונתן – הפעם לא נעמת!
    א.פ.

  20. אי ירוק בים / יונ 25 2011 16:17

    שם: חיים וענונו
    כתובת: רחוב מלצ'ט תל אביב
    מספר תעודת זהות וטביעת אצבע באימייל אם אתה רוצה.
    אגב, כאשר הזדהיתי בשמי מחקת אותי, כך ש"צרכי הקיום (בבלוג שלך) מחייבים עבירה על החוק"

    פריכות הייתה התרגום שלי לFLAKINESS, מופרכות היא משהו אחר, אני לא טוען שאתה משקר, סביר להניח (ואני אכן מניח) שעבודת איסוף העובדות של בצלם הייתה קפדנית ומדויקת. אלא שהפרשנות שלך לעובדות ואופן הצגתן שברירית ונשענת על אג'נדה פוליטית(לא שזה רע, רק שזה ניתן לויכוח).

    המדינה לא חייבת לקבל תוכניות מתאר, למעשה היא דוחה כאלו כל יום לישובים מכל הסוגים. להקמת ישוב יש משמעויות כלכליות, תכנוניות וחברתיות לא מבוטלות ועשרים פחונים לא מצדיקים הקמת ישוב, העובדה שיושבי הפחונים ישבו בפחונים מאז אמצע המאה שעברה, רק מבססת את חוסר הויאביליות של המקום כישוב שכן בניית קבע מעולם הייתה שם וההריסות על פי המאמר שלך התחילו רק בעשור האחרון. אולי לך נראה תקין שילדים ילמדו בסככת בית ספר, לי לא. למרות המנהג הנפוץ בעדה לתאר כל מי שמתנגד לשאנטי טאונס כימני פשיסט, אני ממש לא כזה. אלא שרומנטיזציה של עוני ונחשלות אף פעם לא הייתה כוס התה שלי.

    אני לא חושב שהבדואים צריכים להתאדות, אבל אולי, רק אולי הם צריכים לברר עם עצמם כמה דברים על אורח חייהם. אורח חיים שאינו משתלב עם תכנון מודרני, עם תקנים לבניה, עם תנאי סף בסיסיים להתיישבות קבע, עם הצורך בתשתיות (האם צריך למתוח תשתיות לישוב מרוחק שמאוכלס רק חלק מהזמן?) שלא לדבר על שימור סביבתי, אקולוגיה ותברואה. אגב, הבדואים בבקעה הם לא היחידים שצריכים לברר את העניינים הללו.

    "לא פרקטיקות, עובדות". שוב אתה מסיט את הדיון לפן העובדתי, שאני לא חולק עליו כלל, כאמור אני מניח שכל העובדות שהבאת במאמר מדויקות. אני מדבר על העיתוי, על הפרשנות, על התפיסה המוסרית-פוליטית שהוצגה במאמר ועל המוטיבציה שהביאה לכתיבתו. הרי לא שלפתי מדמיוני את העובדה שהבקעה עלתה לכותרות לאחרונה, אולי הכל מקריות, לא יודע. בכל מקרה לא זכורה לי התייחסות למתיישבי הבקעה כמתנחלים בשיח השמאלי.

    אגב, אני לא לבד בפרשנות שלי, גם בג"ץ דחה את הטענה לפיה כל התיישבות ארעית בכל נקודה חייבת בהקמת ישוב אם מדובר בפלסטינים. לפי הפרשנות שלך כולם רשעים וערלי לב, מועדת התכנון דרך משרדי הממשלות ועד לשופטי בג"ץ. אולי אתה צודק. מותר לי לפקפק בכך.

  21. עידן לנדו / יונ 25 2011 20:54

    למגיב עם השם האינסופי,

    אני מבין שהחלקים האחרונים במאמר היו מבוזבזים עליך. מבחינתך שליטה צבאית בשטח היא רשיון לנהוג ללא שום מגבלות. נשאלת השאלה למה ישראל לא מקימה מחנות השמדה בבקעה – אם הכל מותר.

    "טובת המדינה היא הצידוק להתנהגותנו" – יש לך טעות קשה. כל העוולות המתוארות כאן אינן לטובת המדינה (מי זאת "המדינה"? אני ואתה?), ולמעשה הן מבטיחות לנו ולבנינו ולבני בנינו עוד הרבה שנים של שפך דם מיותר. כי הפלסטינים לא יתאדו מהבקעה, ואלה שגורשו יחזרו, עם נקמה בעיניים, ובניהם לא ישכחו דבר. תמשיך לטמון ראש בחול ולהגיד שהכל לטובה. כמו שרצועת הבטחון בלבנון היתה לטובה, נכון (אז למה נסוגנו?), כמו שעזה היתה לטובה (אז למה נסוגנו?).

  22. עידן לנדו / יונ 25 2011 21:11

    חיים, לא מעניינת אותי הכתובת שלך. ואכן, בעבר נמחקת כי פיתחת מאפיינים של טרול. לעת עתה אני לא מוחק אותך.

    העובדות לגבי תכניות מתאר בבקעה מפורטות במאמר. רק אחת – אחת בלבד! – אושרה, וגם זה היה בשנות ה-80. נראה לך סביר שאין למדינה יכולת לייצר תכנית מתאר ליותר מ-80 אלף תושבים במשך יותר מארבעים שנה? נראה לך הוגן שהפלסטינים כפופים לתכנית מתאר מנדטורית מלפני 70 שנה, שאף אחד לא מעדכן (מכיר הרבה מקומות כאלה בארץ?), שלא תואמת כבר את האופי של חלק מהקהילות שם?

    לשים את מבטחך העיוור ברשויות – לא אישרו אז לא אישרו – זאת היתממות מאד מאד לא ישרה כאן.

    אני בניגוד לך לא חושב שהבדואים חייבים להתיישר עם "המודרניות" – בטח לא כל עוד המודרניות משתינה עליהם בקשת. בבקעה אין בעיית שטח, הבדואים המדוברים הם בסך הכל 15 אלף נפש. בוא לא ניצור דמוניזציה (כמו שעושים בנגב) כאילו הם "משתלטים" על אדמות. ובכל מקרה, כאמור, האדמות לא של ישראל. כל השיח הזה שלך, שמניח שאנחנו הריבונים להחליט מה שימוש נאות בקרקע (ועוד שיקולים אקולוגיים…) ומה לא הוא השיח האדנותי הטיפוסי.

    העובדות הן אלה: אנחנו הכוח הכובש, הם הנכבשים. לנו אין שום זכויות קבע שם – רק זכות מוגבלת להקמת בסיסים צבאיים זמניים. להם יש את כל הזכויות. אולי, בעוד 50 שנה, כשתהיה שם מדינה דו-לאומית, ובאמת יהיה צורך ליישב בין האינטרסים של כל הקהילות שם – מתוך שווין אמיתי – יהיה מקום לדבר על הגבלת היישובים הבדואים. כרגע מדובר פשוט על לתת להם לחיות. לא בריכות שחיה; פשוט לרדת להם מהגב.

    אגב, לא מדובר רק בבדואים. המקרה של אל-ג'יפתליק מובא כדוגמה למדיניות הגורפת של הריסת בתים באמצעים תכנוניים. זה יישוב קבע, קודם לכל ההתנחלויות, ופתאום כמעט חצי ממנו נהיה "לא חוקי".

    ומה קשור "שטחי האש" לכל זה? הכל עובר? הכל לגיטימי, גם שקרים בשם הבטחון?

    המשפט שלי "לא פרקטיקות, עובדות", התייחס למשפט מאד ספציפי שלך. אחזור עליו: "לדבר על הבקעה כשטח פלסטיני, להחיל את השימוש בשיח הנישולי, האפרטהיידיסטי על הבקעה, לסמן את מתיישבי הבקעה כמתנחלים וכן הלאה הפרקטיקות הידועות."

    עכשיו אסביר לאט יותר. זה לא "לדבר על הבקעה כשטח פלסטיני"; זה להזכיר שהיא שטח פלסטיני. זה לא דיבור ולא שיח, ואנחנו לא בסמפוזיון פוסטמודרני של נרטיבים כאן. העובדות כולן מראות שזה שטח פלסטיני. גם החוק הבינלאומי; גם קביעות של מבקר המדינה והמנהל האזרחי עצמו; גם ניתוח של פרקטיקת "הכרזת אדמות מדינה". לכן מקומם אותי הניסוח הכמו-נייטרלי הזה.

    "להחיל את השיח הנישולי…": לא, שוב זה לא שיח. אלה עובדות. ישראל מנשלת שם. התנחלויות נבנו על קרקע פלסטינית פרטית. מה ל"שיח" ולכל זה? ישראל איננה מתירה לאף פלסטיני להעביר את כתובתו לבקעה. מה כאן "שיח"?

    בקיצור, אני מבקש לרדת מהאולימפוס של "השיח", "השמאל", ושאר הירקות, ולהתייחס עניינית. לא רק לעובדות, אלא גם לפרשנות, כמו שאתה קורא לה. פרשנות שאיננה עוד פרשנות אחת מני רבות – שוב הפוסטמודרניזם הארור הזה, מפלטם של הטוקבקיסטים – אלא זו שמסבירה את העובדות הכי טוב. יש לך פרשנות אחרת? יש לך הצדקה אחרת למה ישובים ותיקים מוכרזים לפתע "שטח אש", למה ישראל שואבת הרבה יותר מים בבקעה ממה שמגיע לה? אשמח לשמוע.

    עצה לסיום: בפעם הקודמת שפתחתי איתך דיאלוג כזה ארוך, עלית לי על העצבים כי לא התייחסת לתגובות המאד רציניות שלי. הרגשתי שאני משחית את זמני לריק על מתחזה. אל תחזור על זה.

  23. נועה אסטרייכר / יונ 25 2011 23:06

    כל הכבוד, עידן.

  24. עדו / יונ 25 2011 23:30

    בעצם המגיב שכתב לפני חיים מסכם את הכל – זה בכלל לא משנה אם אתה צודק, פשוט תשתוק. לא רוצים לשמוע.
    כשהייתי נער קראתי את המחזה של איבסן – 'אוייב העם', מחזה שוודי שלא קשור בשום דרך לישראל או ליהודים ומדבר על מה שקורה למישהו שמנסה להתריע על בעיה חמורה בעיר שוודית משגשגת ורגועה. אף אחד לא מתעמת איתו עניינית ואומר שהוא שקרן (כי הוא לא) אלא מוקיעים אותו כבוגד, מי שמנסה לעשות כותרות על הגב של כולם וכן הלאה. ללמדך שזו לא בעיה שלנו פה בארץ אלא משהו בסיסי באופי האנושי, כשהבשורה לא טובה יש להרוג את השליח. זה מה שאני מרגיש במשך שנים כאיש שמאל (הרבה פחות קיצוני ממך) כשאני מדבר על אנשי הימין, הגישה שלהם שמסרבת להתייחס עניינית לטיעוני השמאל אלא לצעוק חזק מאד כדי לא לשמוע אותם בכלל.

  25. זמואל / יונ 26 2011 00:29

    הכל נכון, למעט העובדות.

    כאשר האמנתי לדיווחי בצלם עם האינפוגרפיה הנאה והנתונים המהממים והמספרים המסחררים – או אז הייתי קורא ומייד מקבל כפשוטם דברים כפוסט הזה

    אך מאז שהייתי עד לויכוח בין קיבוצניק זקן לבדואי שטען (בחסות בצלם) כי ה"כפר" שלו שם "עשרות שנים" והקיבוצניק שגדל שם טען בחרון אף שלא היו דברים מעולם [אמר לו, לבדואי, להד"ם!! אבל לא נראה לי שהבדואי הבין] – מאז הבנתי שלא תמיד כצעקתא.

    אבל, תמיד אפשר לבקש להזדהות קודם תחת להתייחס עניינית (וודפ?! אולי תבקש גם טביעת אצבע ? ממתי אין זכות להיות אנונימי?] או לתקן שגיאות כתיב [מהרהר אם היו טורחים לתקן ערבי… כנראה שלא, אבל מי יודע… ואולי הוא עולה, ואולי דיסלקט, ואולי בכלל "מופרכות" או "פריך" אכן משנים מהותית את הביקורת, ואולי לא]

    כרגיל, ממשיך לעקוב אחרי הבלוג המפורט שלך, בבחינת דע את האויב (כל מיני אויבים, מכל מיני סוגים)
    לרוב הייתי מאחל לך כשלון, אבל המציאות עושה זאת טוב ממני.
    למינים ולמלשינים אל תהי תקוה – ואכן, הייאוש וחוסר התקוה צצים וצפים מהפוסט ומהתגובות מעידים על התגשמותה של התפילה העתיקה.

  26. יעקב מנור / יונ 26 2011 00:58

    דיווח ומאמר מצוין עידן.
    ברצוני להדגיש שלמרות שישראל לוטשת עיניה לסיפוח הבקעה אין שום סיכוי שאף פלסטיני יהיה מוכן לוותר על מטר ממנה כי היא משמשת רזרואר קרקעי עם אדמה פוריה לחקלאות ושפע מים שכיום נשללים מהם. במהלך מלחמת כיבוש הגדה ב- 67 גורשו כמה עשרות פלסטינים, בעיקר ממחנות הפליטים, לירדן. אני מערים שלולא הגירוש אוכלוסיית הבקעה היתה מסתכמת כיום בלא פחות מ- 200,000 נפש.
    לפני 4 שנים כתבתי דיווח קצר על הבקעה תחת הכותרת 'מניעת מים כמכשיר לטיהור אתני'
    קיויתי שאפשר יהיה לגייס פעילים ישראלים למאבק במקום, ולא הסתייע. אני מקווה שמאמרך יחד עם דו"ח בצלם יעוררו לפעולה.

  27. נועם א"ס / יונ 26 2011 04:02

    עידן
    אני באמת מתפלא שנכנסת לדיון עם מישהו שבניגוד אליך מבין שלאלץ פועלי-רעב לאכול את ארוחת הצהריים שלהם על צמרת של עץ דקל זה פשוט להביא לערבים האלה את המודרניזציה בעצמה ובכבודה. כמו שנאמר: הוא רגיל מהצבא.
    תודה רבה מאוד על תחקיר מעורר גועל על מכונת השנאה של המדינה, הביורוקרטיה, הצבא והתעמולה. העיקר לא להתעורר.

  28. עידן לנדו / יונ 26 2011 07:34

    זמואל,

    כמו שכתבתי שוב ושוב – "בצלם" לא המציא את הנתונים,אלא אסף אותם. גם המוקד להגנת הפרט, וגם HRW, וגם העיתונאים שמצוטטים במאמר.

    למשל, העובדה הלא-ידועה-בכלל שהתנחלויות הבקעה מצויות בחלקן על קרקע פלסטינית פרטית (גזולה) – נחשפה על-ידי מבקר המדינה ב-2005. יש לינק במאמר לדו"ח עצמו (עמ' 220). נכנסת? בדקת? גילית שמישהו עיוות את דבריו?

    לא נכנסת? לא בדקת? אז תשתוק.

    הלאה. הפערים בהקצאות המים מגיעים מנתונים של "מקורות". יש לך נתונים אחרים? יש לך ראיות ש"בצלם" עיוות מספרים? אנא תצרף סימוכין, כמו שאני עשיתי. אין לך? שוב תשתוק.

    שלילת תושבות ל-140 אלף פלסטינים בתוך 27 שנים – נתונים רשמיים של המנהל האזרחי. יש לך נתונים אחרים? נראה לך שהמנהל האזרחי הוא משת"פ של בצלם, אוסף של שמאלנים מנייאקים? אין בעיה. תוכיח שהנתונים מסולפים. לא יכול להוכיח? שתיקה שווה זהב.

    ואחרי כל זה תוכל ללכת לפורומים החביבים עליך ולהתלונן שבסמול הפשיסטי סותמים פיות (כן, אני סותם פיות לקשקשנים). בכל שלב שתרצה לחזור לכאן עם תגובה עניינית, בלי ניתוחים בגרוש של "הנפש השמאלנית" – אתה מוזמן.

    לסיום – הדרישה ממגיבים להיחשף בשמם היא מינימום של הגינות בדיאלוג ביקורתי. תיכנס שוב לקוד האתי של הבלוג ותבין את הנימוקים מאחוריה. אני לא מוחק מגיבים לא מזוהים, אבל בהחלט מצפה מהם להזדהות. הצד המגוחך בכל העניין הוא שבארץ שלנו, לשמאלנים יש סיבה טובה לשמור על אנונימיות ולא לימנים. עוד לא שמעתי על מישהו ימני שחטף מכות או התנכלויות משמאלנים רק בגלל שהוא ימני (להבדיל, ראה כאן: http://glz.co.il/newsArticle.aspx?newsid=85411). משמע: האנונימיות של הימנים היא בדרך כלל (אולי לא תמיד) פחדנות נטו.

  29. יחיאל אדר, רחובות. / יונ 26 2011 07:39

    תודה רבה. עד עכשיו חשבתי שהמדינה עושה כל שביכולתה להרוס התיישבות יהודית.
    אני שמח לראות שהם עושים גם צעדים חיוביים.

  30. עידן לנדו / יונ 26 2011 08:29

    אין בעד מה, יחיאל. מה שמפליא אותי תמיד זה שגם אנשי ימין נלכדים בתעמולה הימנית כאילו ממשלות ישראל עוינות את ההתנחלויות, כאילו ההצלחה המדהימה של המפעל הזה היתה אפשרית בלי שיתוף פעולה מלא של כל זרועות השלטון. מוכרים לכם כמה תמונות של נערי גבעות משתוללים בידיים של חיילי מג"ב – ואתם בולעים את זה בלי להניד עפעף; "המדינה עושה כל שביכולתה להרוס התיישבות יהודית". מדהים.

  31. עדו / יונ 26 2011 09:22

    רגע יחיאל, יש פה בפוסט מעט מאד על הישובים היהודיים ובעיקר על הרס הישובים הערביים. כלומר לשיטתך הרס ישובים יהודיים – רע, הרס ישובים ערביים – טוב. תגיד , זה בסדר עם חייל צה"ל ייכנס אליך הביתה ויאנוס את אישתך כל עוד מבטיחים לך שבכפר בשטחים אנסו חמש נשים ערביות ?

  32. י.א / יונ 26 2011 12:38

    הערה קטנה אגב התגובה ל"יחיאל אדר, רחובות":

    הרעיון שמדינת ישראל עוינת את ההתנחלויות, או לפחות לא יוזמת אותן, איננו (רק\בעיקר) תעמולה של הימין, אלא דווקא של "השמאל הממסדי" המכונה לפעמים גם "השמאל הציוני" או "הלאומי" וכיו"ב. ה

    ההתעלמות למשל הקמת קרית ארבע, מעלה אדומים, והגבעה הצרפתית ע"י "אנ"ש", או ההתעלמות המאומצת ממעללי הצבא, השב"כ, המיליציות בחסות, וכיו"ב, הוא אחד המאפיינים העיקריים של העמדה העלובה הזו. זהו פער חשוב: שכן הוא מאפשר לאנשים להיות "שמאל" ולחשוב שהם בעד זכויות ושוויון פוליטי ונגד גזל ועושק ופריבילגיות בלי לצאת נגד המדינה, מוסדותיה (בעיקר שלל כוחות האי-בטחון), או צורת המשטר הנוהגת בה.

  33. עידן לנדו / יונ 26 2011 13:54

    י.א. – מקבל. התעמולה הזאת חוצה מפלגות; היא "המובן מאליו" של הפוליטיקה הישראלית. אבל מבחינתו של יחיאל, דווקא העובדה שהימין הרשמי (מפלגות, מועצת יש"ע וכו') "מוחה בתוקף" נגד הניסיון, לכאורה, של ממשלת ישראל לעקור יישובים יהודיים – היא העובדה החשובה. הוא הרי לא מתרשם מדברי השמאל; בעיניו כל מילה שיוצאת מפי השמאל היא תעמולה. אבל הוא כן מאמין לדוברי הימין שמפיצים את השקר הזה.

  34. יחיאל אדר, רחובות. / יונ 26 2011 14:06

    אני בהחלט מאמין לדברי השמאל. פשוט לא מעניין אותי הבכיות על כמה האנשים שרוצים להרוג אותי סובלים. אני בעד שתי מדינות לשתי עמים. כל הערבים למדינת ירדן וכל היהודים למדינה ישראל, שלפי החלטת האו"ם כוללת את יהודה שומרון וחבל עזה.
    לעדו: לא! אני לא רוצה שיכנסו אלי הביתה ויאנסו את אשתי, ואין לזה שום קשר למה שקורה לאנשים שרוצים להרוג אותי.

  35. עידן לנדו / יונ 26 2011 14:09

    יחיאל: מי בדיוק רוצה להרוג אותך? רועה צאן באל-חדידייה שאין לו מים לשתות, או פועל תמרים שמתייבש יום שלם בצמרת העץ? אתה בכלל קולט מה אתה אומר? בכלל שמת לב לנתון במאמר שמוכיח שבקעת הירדן היא האזור הכי פחות מעורב בטרור ביו"ש? או שלשיטתך – כל הערבים רוצים לרצוח אותך, תמיד ומראש?

    ולמתקשים קצת, אנא תעזור: איזו החלטת או"ם בדיוק מכירה בריבונות של ישראל על יו"ש ועזה? יש לך אולי מספר החלטה?

  36. יחיאל אדר, רחובות. / יונ 26 2011 14:44

    הרשה לי להזכיר לך את המקרים שבהם כל ערבי שיכל יצא להתקיף את היהודים. לא חסרים בהיסטוריה מקרים כאלו.
    החלטת חבר הלאומים קבעה כי כל השטח שכולל את ישראל וירדן ימסר כמנדט לבריטים לצורך הקמת מדינה יהודית. הבריטים קרעו ממנה את השטח שהיום הוא מדינת ירדן ושאר השטח הוא עבור מדינת היהודים. החלטה זו אושררה עם הקמת האומות המאוחדות וזו ההחלטה האחרונה שבתוקף עד היום הזה.
    לגבי העברת הערבים לירדן זה פשוט לקיחת דברי מנהיגי הערבים לגבי מדינה פלשטינאית בלי יהודים ויישומם באותה מידה לגבי מדינה יהודית בלי ערבים.

  37. עידן לנדו / יונ 26 2011 14:52

    יחיאל, תעזוב את ההסטוריה ותחזור כבר למציאות. איזו סכנת טרור נשקפת לך מתושבי הבקעה? מי שם רוצה להרוג אותך? אתה יכול לציין את שמה ופעילותה של חולית טרור אחת שפעלה משם בעשור האחרון? אחת?

    אם לא, תניח למאורעות תרפ"ט במקומם ופשוט תודה שאין לך מושג מי רוצה להרוג אותך. פשוט נוח לך לחשוב ככה. זה עושה נעים בגב.

    לא מכיר את החלטת חבר הלאומים הזאת – לדבריך בעצם האו"ם הקצה למדינת ישראל גם את עבר הירדן! זה נשמע לי המנון האצ"ל, ולא החלטת או"ם, אבל אני עדיין נותן לך ליהנות מהספק. אנא ציין את מספר ההחלטה והשנה שבה התקבלה. נכנסת לבלוג שמגבה טענות בסימוכין, תכבד את הסטנדרטים. זאת הזדמנות אחרונה.

  38. עדו / יונ 26 2011 15:53

    למעשה המנדט שניתן לבריטים דיבר על הקמת 'בית לאומי' לעם היהודי (לא בהכרח מדינה) ו… מה שלא אוהבים להזכיר הוא שהיה שם המשך – "מבלי שיפגעו זכויות העמים הנמצאים במקום.." או משהו בסגנון.

  39. דוד גורביץ' / יונ 26 2011 16:22

    תודה על הפוסט שמתאר בצורה כה נרחבת ומדוייקת את המציאות אליה נחשפתי כמילואימניק במחסומי הבקעה לפני כשנה.
    ניתן ללמוד על מדיניות האפליה, ההפרדה והניצול הכלכלי הנהוג בבקעה, מאחד מיעודי מחסומי הבקעה, כפי שנוסח על פי מיטב מכבסת המילים הצה"לית: "רידוד תנועות הפלסטינים לעבר הישובים לבעלי עניין בלבד"

  40. חיים ו. / יונ 26 2011 17:34

    עידן, אם אני מבין את העמדה שלך ואנא תקן אותי אם אני טועה, עלינו פשוט להניח לכל קבוצת בדואים שמקימה ישוב פחונים בכל נקודה שהיא בבקעה להקים את פחוניה לסכוך את סככותיה ולחפור את בארותיה או כפי שניסחת זאת "כרגע מדובר פשוט על לתת להם לחיות". אם נמשיך את זה לוגית הרי שלא מדובר רק על בדואים ש"להם יש את כל הזכויות" אלא למעשה כל קבוצת פלסטינים בבקעה או בכל מקום אחר אותו מגדירים ככבוש (מזרח ירושלים למשל) רשאית להקים ישוב בכל נקודה שנראית להם ולגורם השלטוני בשטח (הכובשים כפי שאתה מכנה אותם) אין סמכות להטיל עליהם שום מגבלה . הדבר המטריד הוא שאני אפילו לא יודע אם אני מקצין את העמדה שלך לאבסורד או מתאר אותה נאמנה…

    אגב, אם אתה חושב שאני כן מקצין את עמדתך, אנא הסבר מתי כן אפשר להגביל התיישבות של לא-יהודים בבקעה או באותה מידה במזרח ירושלים (שטח כבוש בדיוק באותה מידה).

    ולנועם.

    בנועם, אני לרגע לא טענתי שאנחנו אמורים או צריכים או יכולים להביא את המודרנה למישהו, אני בהחלט חושב שמישהו צריך להביט על אורח חייו ולברר עם עצמו את הרלוונטיות, ההיתכנות ומידת ההתאמה שלהם למדינה מודרנית. אבל לא באמת אכפת לך מה כתבתי, היה צליל בקורת על ערבים והכל היטשטש.

    או בסגנון שלך, אני לא מצפה מאיש שמאל שיעלה על דעתו להשמיע בציבור ביקורת כלשהי על ערבים, זה הרי אוריינטליזם וקולוניאליזם ובעיקר לא-נעים-לתדמיתיזם. או במילה אחת, בקיצור צביעותיזם.

    *איכשהו נדמה לי שאתה לא מצליח לשמר את הסבלנות התרבותית שלך שזה נוגע לחרדים, אבל אולי אני טועה, כבר קראתי מאמרים של כותב מיוחס ב"העיר" על ברית חרדית-שמאלית (אפילו אלוהים צוחק).

  41. עידן לנדו / יונ 26 2011 17:53

    חיים,

    הגענו לאין מוצא, מהר מהצפוי. אני שב ומדגיש בפניך שאין שום אפשרות חוקית לאף יישוב פלסטיני בבקעה להתרחב באופן חוקי, ואתה מדבר אתי על אישורים לכל הכפרים, בלי הגבלה. אין קשר לוגי. אני חוזר: אין אפילו פלסטיני בודד שיכול לבנות בית באישור בבקעה. ואתה שואל אם אני ממליץ לאפשר לכל הפלסטינים לבנות בכל מקום שהם רוצים. ואני משיב: אפילו לאחד אין אישור. ולך לא אכפת מהאחד הזה. אני מבקר מציאות קיימת, אתה תוקף עמדה דמיונית. אני עוסק בפוליטיקה קונקרטית, אתה באבסטרקציות תלושות מהמציאות.

    בוא נפסיק כאן. אם באמת יש את נפשך לדעת איך ולמה הרשויות הישראליות מונעות כל פיתוח ותכנון פלסטיני בבקעה, אתה מוזמן לעיין כאן:
    http://www.bimkom.org/publicationView.asp?publicationId=140

    רק תיזהר, מלא עובדות ופרטים אפורים שם. אדריכלים ומומחים לתכנון יושבים על ה"תכניות" הישראליות ומפרקים אותם לגורמים. תרגילי המחשבה שלך לא ימצאו שם הד.

  42. נועם א"ס / יונ 26 2011 18:38

    אהלן חיים
    תשמע – חלה פה טעות קטנה, ואני מתנצל על חוסר הבהירות: אני בכלל לא דיברתי אליך, אלא הערתי לעידן שאני לא מבין למה הוא טורח להתדיין איתך. באותו אופן, אני מן הסתם לא מוצא תועלת להתדיין אתך בעצמי. אולי תרצה לדעת למה: זה נוגע לתפיסת המציאות. יש בנינו הבדלים בתפיסת המציאות שאי אפשר לגשר בניהם. לדוגמה: כשאני מכה אישה ואת הבת שלה בת ה-11, אני רואה מולי אישה וילדה בת 11 חוטפות מכות. כשאתה מכה אישה ואת הבת שלה בת ה-11, אתה רואה אישה וילדה בת 11 שמנהלות (ציטוט) "אורח חיים שאינו משתלב עם תכנון מודרני" (פלוס אי אלו הרחבות מטאפיזיות לגבי "שמאלניזם", "צביעותיזם" והשערות לגבי העמדות שלי על חרדים). מכאן עולה ששנינו רואים, אכן, שני דברים שונים בתכלית בסיטואציה נתונה שבה אנחנו מכים אישה וילדה. אני מקווה שגם אתה רואה שאין הרבה ערך בדיון כזה (אבל אם זה בכל זאת חשוב לך, בוא ניפגש לצהריים על איזה צמרת של דקל בגן מאיר – אתה תביא את הקפה, אני את הסוכר, ונדסקס בנינו איזה אורח חיים הבדואים צריכים לקבל על עצמם, ובאותה הזדמנות נסגור גם על איזה אורח חיים צריכים תושבי רחוב אחד העם לקבל על עצמם, הרי ברור שמה שהולך ברחוב הזה מזמן כבר עובר כל גבול).

  43. עידן לנדו / יונ 26 2011 20:28

    נועם,

    תשובה אפשרית: כי כשאני עונה לחיים, אני עונה לא רק לו, ואולי בעיקר לא לו. תמיד יש עוד קוראים שעוקבים ורוצים לדעת מה התשובות – קוראים ש"תפיסת המציאות" שלהם איננה בהכרח צוננת וערלת לב. חיים עוטף את התהום המוסרית בינו לביני ב"פקפוקים עובדתיים"; תפקידי לפוגג אותם, לטובת קוראים תמימים, גם אם עבור חיים עצמו הם בגדר אורנמנטיקה (בשורה התחתונה, כפי שהוא מודה, לא באמת אכפת לו מהעובדות, כי הוא יודע שישראל צודקת עקרונית, א-פריוריות, מול הפלסטינים).

  44. עדו / יונ 26 2011 22:34

    טוב חיים, ליד לנדו אני סוג של כהניסט אבל לידך אני כנראה עדיין איש שמאל ולי יש תשובה אחרת בקשר לשאלה 'מה הם רוצים לעזאזל השמאלנים הבכיינים האלו…?'
    התשובה היא פשוטה – אני רוצה שהמדינה שלי תפסיק לשחק בקקי.
    הבקעה, חברון, אריאל או מעלה קרניאל ג' הם "שלנו"? אין בעיה , החילו ומיד את החוק הישראלי על אותו שטח. אל תגיד לי בבקשה שאתה לא עושה את זה כי הערבים שגרים שם לא רוצים בזה כי בגולן לא הייתה בעיה כזו.
    ברגע שתחיל את החוק על אותו אזור תצטרך או לתת לערבים שגרים שם אזרחות וזכות הצבעה לכנסת, או שלא תיתן להם ועדיין תהיה לך בעיה, עזוב הריסת מבנים, גם בשביל להיכנס לבית של מבוקש באמצע הלילה תצטרך צו מבית משפט, לא תוכל בכלל להפעיל את הצבא שם (או לחילופין תצטרך להסכין עם מחסומי דרכים בין תל אביב לחיפה) והכיבוש פשוט לא יחזיק.
    אפשרות שניה – לצאת משם ולהניח את האנשים שם לנפשם.
    במשך 44 שנים של כיבוש, כשרוב הזמן הימין בשלטון, המדינה שלי מחזיקה שטחים מאוכלסים בצפיפות בערבים תחת שלטון צבאי ('כיבוש' בעברית) . אם הסיבה היא בטחונית אז מה בדיוק ההתנחלויות עושות שם? אם הסיבה היא שהשטח 'שלנו' אז למה לא מספחים אותו כבר?
    ועוד שאלה קטנה: היות והשמאל באמת כבר על הקרשים מבחינה פוליטית, איך זה שעדיין לא שורר פה גן העדן עלי אדמות שהבטיח הימין ? אה הבנתי, כמה אירגונים שנתמכים על ידי הקרן החדשה, איזה שופטת שמאלנית בבג"ץ וכמובן התקשורת, אם לא אלו כבר הייתם מראים לנו, נכון?

  45. יותם / יונ 26 2011 23:20

    אני מניח שיחיאל מלמעלה (וכמוהו, כל שאר עם ישראל, אם לשפוט לפי הפיד שלי בפייסבוק של לפני שבועיים) בלע אף הוא את הבולשיט של מועצת יש"ע מהסרטון הזה: http://www.youtube.com/watch?v=0OV_8HiO1HA, שקיבל ביטוי גם במכתב המביך-עבור-כל-אזרח-ישראלי-באשר-הוא הזה: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/242/820.html?hp=1&cat=404&loc=2, שניהם ככל הנראה מתייחסים לסעיף 80 באמנת האו"ם ("סעיף ארץ ישראל" בפי פרקליטי מיש"ע) שנמצא בקישור הזה: http://www.un.org/en/documents/charter/chapter12.shtml.
    ויוסי גורביץ כתב על זה פוסט ממצה כאן: http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2380.

    יחיאל, אני באמת ממליץ לך לקרוא את הסעיף הנ"ל באמנה, כמו גם לרענן את זכרונך משיעורי היסטוריה בכתה י' לגבי הצהרת בלפור וועידת סן-רמו: אף אחד, מעולם, בשום פורום בינ"ל, לא הועיד את ארץ ישראל למדינה יהודית. אף אחד, מעולם, בשום פורום בינ"ל לא הכיר באיזו בעלות של עם ישראל על ארץ ישראל.
    עדיף בהחלט לסמוך את האידאולוגיה על הבטחה אלוהית, אותה הרבה יותר קשה להפריך באמצעות חיפוש בגוגל.

  46. יחיאל אדר, רחובות. / יונ 27 2011 08:08

    לדעתי יש לך חוסר הבנה בסיסי במה שקורה בארץ ישראל. זה לא מעשה פלילי של אדם זה או אחר אלא מאבק בין ערבים ליהודים בשאלה האם ליהודים יש זכות להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.
    השאלה האם אדם זה או אחר עשה משהו כלל לא רלוונטית בעיני הערבים שרוצחים תינוקות רק כי הם יהודים, ולכן השאלה האם הערבי שנפגע עקב פעולות מדינת ישראל עשה משהו לא רלוונטית.
    ביקשת מקורות אז בבקשה: http://www.mtholyoke.edu/acad/intrel/britman.htm
    כתב המינוי של המנדט.
    בהקדמה כתוב שמטרת המנדט היא הקמת בית לאומי ליהודים בשטח שמדובר עליו. בסעיף 25 כתוב כי בחלק של פלשתינה, שנמצא בין נהר הירדן לבין הגבול המזרחי של פלשתינה יש אפשרות ל….
    בפרוש מה שהיום נקרא מדינת ירדן היה מוקצה בהתחלה לבית לאומי ליהודים. בוודאי שהחלק ממערב הירדן היה צריך להיות חלק מהבית הלאומי של היהודים אבל הירדנים כבשו אותו ואנחנו שחררנו אותו מהכיבוש במלחמת ששת הימים.
    דרך אגב, בזמן הקמת האו"ם, אושררו כל החלטות חבר הלאומים כך שההחלטה היחידה הרלוונטית לגבי הבעלים על יהודה שומרון וחבל עזה שבתוקף, היא החלטת סאן רמו שקובעת שהוא מוקצה לבית לאומי ליהודים.

  47. עידן לנדו / יונ 27 2011 10:21

    תודה רבה ליותם שענה ליחיאל במקומי (כן ירבו).

    המשפט הזה שלך, יחיאל, שם אותך במגירה אחת עם הגרועים שבגזענים: "השאלה האם הערבי שנפגע עקב פעולות מדינת ישראל עשה משהו לא רלוונטית." אתה טרוריסט לא טוב מהטרוריסטים של החמאס. אין לי עניין להמשיך בדיאלוג איתך.

  48. מני / יונ 27 2011 10:27

    תודה, תודה, תודה.
    כואב, כואב, כואב.
    יהודי לא מגרש יהודי,
    יהודי מגרש ערבי, יהודי זה לא אני.

  49. יחיאל אדר, רחובות. / יונ 27 2011 11:33

    האמת היא שכל הדיון בהחלטות האו"ם הינו מיותר ולא לעניין.
    מה שבאמת מציק לי זו הקנאות של יהודים לתמוך בערבים שרוצים לרצוח אותם וקנאות זו מגיעה לידי השחרת פני המדינה, קריאות לחרם וכו'.
    כאשר הורסים צריפים של יהודים ביהודה ושומרון אז עידן וחבריו מוחאים כפיים וכאשר עושים זאת לערבים הם מזילים דמעות שליש.

    דרך אגב – את התגובה שלי שמזכירה את הנסיון ללינץ אתמול משום מה לא הכניסו לתגובות.

  50. עידן לנדו / יונ 27 2011 11:48

    יחיאל, הרווחת את המחיקה ביושר. ניסיון הלינץ' אתמול בעיסאוויה קשור למדיניות הטרנספר בבקעה כמו שערי המניות בבורסה של טוקיו. יש גבול לנסיונות ההסחה.

    "כל הדיון על החלטות האו"ם מיותר ולא לעניין" – ברור, כשהתברר שאין לך קייס, הוא הפך למיותר. העלית טענה חסרת שחר, הוכיחו לך שהיא חסרת שחר, כי כאן, בניגוד למקומות אחרים, מתייחסים ברצינות לטענות כאלה ומנסים לבדוק אם יש להן בסיס. אז לא היה לזה בסיס. זה כמובן לא מזיז אותך כהוא זה, כי הדעות שלך לא קשורות לעובדות בכלל; המשחק הזה של לגבות טענות בעובדות הוא כנראה גחמה של שמאלנים.

    אני מעולם לא מחאתי כפיים כשהרסו צריפים של יהודים ביו"ש. כאן הייתי צריך לעצור שוב ולדרוש ממך במפגיע לספק לינק שמוכיח את זה; אין שום ביסוס. זאת טענת דיבה מוחלטת. בפעם הכמעט יחידה שהתייחסתי לאפשרות של עקירת התנחלויות – דווקא התנגדתי לה (תחפש לבד, זה הרגל טוב). אתה רואה, אין לך מושג בכלל. אתה חי בעולם של דימויים מעוותים.

    בקיצור, יחיאל, אתה פרסונה נון-גרטה כאן, והרווחת את זה ביושר.

  51. נתן רועי / יונ 27 2011 11:49

    פעם אחת ולתמיד שיקום משפטן שיענה למה יש בית משפט עליון ל"יהודה ושומרון" שהוא שונה מבית משפט עליון ל"מדינת ישראל" כשזכות התנועה,למשל, נבלמת תמיד בגלל "תזכיר בטחוני שהוגש לבית המשפט ומסווג סודי".

  52. עדו / יונ 27 2011 12:58

    א. נתן , השאלה היא הפוכה : 'מה פתאום בג"ץ מתערב בדברים שקורים מחוץ לתחום השיפוט שלו באיזור שאיננו חלק ממדינת ישראל?' האקטיביזם השיפוטי של ברק (ה'שמאלני') גורם לזה שבג"ץ בעצם מביע הסכמה בשתיקה עם הכיבוש וקובע שהוא חוקי ורק דברים מסויימים (מאחז X או התעללות Yׂ ) הם לא.
    ב. כתב יחיאל "זה לא מעשה פלילי של אדם זה או אחר אלא מאבק בין ערבים ליהודים בשאלה האם ליהודים יש זכות להקים מדינה יהודית בארץ ישראל"
    צודק לנדו שאיננו רוצה לדון עם גזען אבל מקורות הגזענות נמצאים במשפט הזה שמטיל בספק את העובדה שכבר יש מדינה ליהודים בארץ ישראל.
    כל עוד אנחנו במצב חירום, כל עוד אנחנו נלחמים על נפשנו ברור שכללי מוסר בסיסיים נזרקים לפח. גם פליט יהודי בשואה שגנב לחם לא אשם בכלום ואי אפשר להשוות אותו למי שגנב ארנק ברחוב דיזינגוף. לכן נוח לו לגנב הארנקים מדיזינגוף לספר לעצמו שבעצם הוא פליט בשואה וחייו עומדים לו מנגד ולכן כללי המוסר הבסיסיים אינם חלים עליו.

  53. עידן לנדו / יונ 27 2011 13:08

    עדו, רק לשם הבהרה: יחיאל הוא לא סתם גזען. כאלה יש בכמויות, גם בבלוג הזה. הוא גזען עם משנה פרקטית לגמרי שגורסת – לערבים בארץ ישראל לא עומדת שום חזקת חפות; הם ראויים לגירוש, החרבת בתים, הצמאה ואולי גם חיסול – מעצם היותם ערבים בארץ ישראל. לכן הגבתי אליו בכזאת חריפות.

  54. עדו / יונ 27 2011 15:11

    בסך הכל ניסיתי להסביר למה יש כזאת תעשיית הפחדה במדינה כאילו הבריטים עוד כאן או שלמצער השנה היא 1948 ואנשי גוש עציון הרגע נטבחו. אם המצב הוא מצב חירום אז קל לזרוק לעזאזל את עקרונות המוסר. באור יום מלא גם ליחיאל יהיה קשה להצדיק את המדיניות שהוא מטיף לה (אני מקווה).

  55. חיים ו. / יונ 27 2011 16:37

    עדו, רק להבין את עמדתך, אתה תומך בנסיגה ישראלית מכל השטחים שנכבשו ב67' כולל הבקעה או מדינה דו לאומית על כל השטח, אתה לא כהניסט בשום מצב יקירי, אפילו אבו-מאזן דורש פחות מישראל.

    אני מתאר לעצמי שאתה מבין שגרים שם מאות אלפי בני אדם שאינם ערבים ושכנראה גם אינם אתה וכך הם נופלים להם בין כסאות תודעתך. שקלת מה המשמעות לגביהם, או שהם מתנחלים זבלים אז שיתאדו.

    הימין אגב, שאיכשהו אני נזקק להגן עליו, לא הבטיח גן עדן עלי אדמות, אף פעם. הם הבטיחו טילים על אשקלון ועל אשדוד בתמורה לנסיגה מעזה וקיימו. כעת הם מבטיחים שבתמורה לנסיגה משאר השטחים נקבל טילים על כפר סבא ונתניה, לפי הנסיון אתם, הם עד יקיימו גם את זה, אולי לא. בכל מקרה נסיגה היא לא פתרון פלא.

    אם כבר בנושא פתרונות פלא, גם אזרחות לא. כי למשל ההודים מחזיקים בדעה שקשמיר שלהם, והמוסלמים שם למרות האזרחות ההודית המופלאה לא ממש מתרשמים, גם הרוסים בצ'צ'ניה לא הצליחו כלכך עם טריק האזרחות, אפילו הטורקים שהם מופת לשמירה על זכויות אדם לא ממש מצליחים עם הכורדים וגם לא העיראקים. איכשהו באורח מרגיז למדי אזרחות אף היא לא פתרון פלא. ובמקרים שתיארתי אגב שווי המשקל הדמוגרפי פשוט לאין שיעור.

    אין פתרונות קלים. אבל חשוב לזכור שלישראל יש זכות להגן על האינטרסים שלה, בדיוק כמו טורקיה. הזכות הזאת בהחלט לא כוללת התעמרות לא אנושית בבני אדם ואני משתדל לסמוך על בג"ץ לפחות בנושא הזה, אולי אני מגזים בקרדיט שאני נותן להם, אבל איכשהו לא נראה לי סביר שכל החלטה שבג"ץ קיבל בעשור האחרון לגבי התיישבות ערבית בבקעה נגועה בחוסר אנושיות. אז כנראה שיש עוד גורמים במשוואה, ניסיתי לדבר עליהם ונכשלתי, לא נורא.

    ובקשר ל"הייתם מראים לנו", אני נבוך בשבילך.

  56. חיים ו. / יונ 27 2011 16:48

    נועם,
    לא יודע בקשר לתפיסת המציאות שלך, לא הייתי מסתכן בלשער.
    אבל בנוגע לטכניקת ההתדיינות שלך, ובכן זאת מסתכמת בלהעלות דחלילים שבנית לך על עצים, אני מקווה שתמצא את הדרך לרדת משם בלי לפגוע באף ילדה ובלי לפצוע את עצמך.

    הנסיון להבין מה כתבת ואיך זה מתקשר איכשהו למשהו שאני הפקתי לא עלה בידי.
    כך שכנראה שאתה צודק, בהכל, תמיד.

  57. עדו / יונ 27 2011 21:02

    והנה שוב דו שיח של חרשים, איפה בדיוק כתבתי שאני בעד נסיגה ? (אני בעד אבל הקו הירוק לא ממש קדוש אצלי וגם השמאלן הנורא עידן לנדו אומר שלפנות חצי מיליון מתנחלים כבר אי אפשר), כתבתי משהו די ברור – אם השטחים הם 'שלנו' אז למה החוק הישראלי לא חל עליהם ואם הם לא 'שלנו' אז מה אנחנו עושים שם ולמה יש שם התנחלויות?
    במה שקשור לאזרחות, הסיבה לכך שלא נותנים לערבים בשטחים אזרחות היא שפרושו של דבר לשים את אחמד טיבי אם לא בראשות ממשלת ישראל אז לפחות כשר האוצר וזו כידוע משאת נפשו של הימין מימים ימימה. נמאס כבר מהשקר ש'הבעיה היא שהערבים לא רוצים שלום' (אחיו של 'החרדים לא רוצים להתגייס') זאת לא בעיה, זה המזל הגדול של הימין בארץ, אני לא רוצה לחשוב איזה צווחות אימה היו פורצות אם הערבים בשטחים היו קמים ובחיוך גדול דורשים להסתפח למדינה היהודית הדמוקרטית הנפלאה ולקבל תעודת זהות ישראלית.

  58. אביחי / יונ 27 2011 23:32

    אם הנתונים אכן נכונים הרי שיש לתקן את העוול לאלתר.
    לא צריכה להיות שום הגבלת תנועה בבקעה,אך יחד עם זאת,מי שלא רשום בבקעה ואין לו אדמות בה,לא צריך לאפשר לו להרשם כתושב קבע בה.כן,בהחלט מתוך הסתכלות על עתיד הבקעה והמדינה.אבל כן,מי שכבר שם,המדינה חייבת לדאוג לכל צרכיו.
    לגבי אישורי הבנייה,אני לא בקיא כל כך בבירוקרטיה,אבל בשנתיים שלוש האחרונות בעוג׳ה ובג׳פתליק ישנה בניה מודרנית בקצב מסחרר,כמו גם בתי אריזה חדישים.
    לגבי הפועלים על העצים,בתור מגדל תמרים,התופעה ממש לא מוכרת לי,אולי במטעי הפלסטינאים,
    אם אכן מקרים כאלו מתרחשים אצלנו,הם חמורים מאוד ויש להפסיקם מיד.(למרות שזה נראה לי מופרך לחלוטין).
    לעידו- אני באמת לא מבין למה לא מספחים רישמית את הבקעה,ואני דווקא חושב שהערבים שם כן ישמחו למהלך כזה.בעיקר לאחר שחטפו את נחת זרועה של הרשות הפלסטינית.
    דבר נוסף,אני,לא רואה שום הבדל בין הבקעה,רמלה,תל אביב באר שבע,הרצליה או אריאל.כולם שטחים כבושים.
    ועל כולם יש לתת את אותו הדין.
    ועידן,תודה שפתחת את עיניי לדברים שלא הייתי מודע אליהם.

  59. עידן לנדו / יונ 28 2011 06:39

    אביחי, תודה. טוב לדעת שגם מי שגר בבקעה לא מודע למה שקורה בה.

    אני כמובן מסתייג מן הגישה האדנותית שלא מאפשרת לפלסטינים להעתיק את מגוריהם לבקעה. אם זה מותר ליהודים, זה צריך להיות מותר גם לערבים. ואני ממליץ לך לחשוב קצת לטווח הארוך, לא במונחים המפחידים של "רוב דמוגרפי" אלא פשוט במונחים של דו-קיום הוגן. לפלסטינים יש זכות לא פחות ממך ליהנות מן המשאבים הנדירים של הבקעה, ולהשתמש בחקלאות שם כמנוף כלכלי. תנסה לחנוק את זה באמצעים מנהליים – חזרת להיות כובש, גם אם "נאור". ושוב הנצחת סיבוב דמים נוסף. גם הבקעה תוליד את הטרוריסטים שלה, זה עניין של זמן. וכשזה יקרה, כולם יגידו שוב דברים על "הערבים" שלא רוצים אותנו בשום מקום, ולא יזכרו שהיתה תקופה ארוכה כל כך שקטה בבקעה, ושמי שדחף את הפלסטינים שם לטרור היה מי שלא הכיר בזכויותיהם השוות.

    תכניס לראש, אביחי: הם היו שם לפניך. אתה האורח, לא הם.

  60. אביחי / יונ 28 2011 10:23

    עידן,אני כן חושב לטווח הרחוק,אני מאמין שצריך לספח רישמית את הבקעה,ואל כן אל לנו להגדיל את מספרם של הפלסטינים שם,שזה בדיוק כמו לתת זכות שיבה לפלסטינים לתל אביב וחיפה.
    נכון שכרגע המצב מסובך יותר מכיוון שאין סיפוח רשמי,לכן יש לעשות זאת בהקדם.
    לגבי מי היה קודם,זו בדיוק כמו להגיד מי התחיל,לעולם לא נגיע להסכמה בעניין,על כן יש להתייחס למצב בהווה ובעתיד,העבר כבר עבר.
    דבר נוסף,אם יורשה לי,האדמות בבקעה הם מהגרועות שיש,משאביה לא נוצלו עד 67 ,היום הם ניתנים לעיבוד אך ורק בעקבות הפיתוח הישראלי באיזור.שוב,אני אומר שיש לתת גם לפלסטינים שמתגוררים בה להינות מכך,בדיוק כמו בגליל ובגולן.
    נקודה נוספת,אחוז מאוד גדול ממי החקלאות של הבקעה מקורם בכלל במי קולחין שמוזרמים מירושלים.הם לא מי תהום של הבקעה.

  61. עידן לנדו / יונ 28 2011 10:51

    אביחי,

    קודם כל, אני מבקש לדייק בנתונים ולא לזרוק סתם.

    בערך 12 וחצי מליון קוב בשנה מגיעים לבקעה ממי קולחין (מתקן בקעת הורקניה ומאגר אוג). סך הקצאות המים לחקלאות עומד על 44 מליון קוב לשנה. כלומר – מי הקולחין הם בקושי 30% ממי החקלאות בבקעה. יש תכניות להגדיל את חלקם היחסי, אבל כרגע זה המצב (ראה דו"ח בצלם, עמ' 23).

    שאר המים מגיעים מקידוחי מקורות וממים עיליים – שאמורים היו לשרת את הפלסטינים לא פחות מאשר את הישראלים (אבל ישראל הקימה אותם, אתה אומר? אוקיי, אז למה היא לא נותנת לפלסטינים להקים מתקני שאיבה ואגירה משלהם?).

    "אדמות הבקעה לא נוצלו עד 67" – זה עוד מיתוס. היתה שם חקלאות פלסטינית משגשגת, עם מגוון גידולים גדול הרבה יותר מהיום (כי היו יותר מים לשימושם). זה אולי לא החקלאות המשוכללת שישראל הכניסה לשם, אבל זה בטח לא היה "אי ניצול". לפי הערכות מומחים, היו בבקעה קרוב ל-200 אלף פלסטינים לפני 1967. רובם ככולם התפרנסו מחקלאות. זה לא "אי ניצול של משאבים".

    סיפוח או לא סיפוח – אתה נופל בכשל שמדובר בסוף המאמר. אין שום זיקה בין שאלת הריבונות הסופית על הבקעה לשאלת זכויות הפלסטינים שם. וכן, זכויות כולל גם את הזכות להתיישב שם! בדיוק כמו שיהודים יכולים לעבור לשם, גם פלסטינים.

  62. נעה / יונ 28 2011 12:06
  63. עידן לנדו / יונ 28 2011 14:13

    תודה רבה, נעה. החלטה עם השלכות עצומות על הפלסטינים בבקעה, שכמובן נעשית באופן חד צדדי, ונקברת כידיעה כלכלית במקום להופיע בעמוד החדשות הראשי. הכנסתי אותה למאמר. התגובות שם גם מוכיחות יפה את הסקר שדובר בו כאן (מגיב מספר 4 מתרעם שקוראים להם "מתנחלים", כי "לדעתו" החוק הישראלי הוחל בבקעה).

  64. אביחי / יונ 28 2011 19:51

    טוב,אנחנו כנראה נישאר חלוקים בנושא.
    על כל פנים,אני חושב שיש לספח בהקדם את הבקעה רשמית ולתת זכויות(וחובות) לכלל תושביה.
    עד אז בהחלט על המדינה לדאוג גם לתושבים הפלסטינאים,ובטח שלא להתנכל להם.
    אני בהחלט מסכים איתך שעלינו לשמור על האוכלוסיה הפלסטינאית בבקעה,שהיא אוכלסיה באמת שונה משאר האזורים,ולדאוג לרווחתה ולהימנע מהטעויות שנעשו באיזורים אחרים.
     

  65. עוז / יונ 29 2011 18:02

    עידן,
    פוסט מעולה ומדכא. והצעה לפוסט, בתגובה לתגובה של חיים ו.
    אחת לכמה זמן, אני שומע מכל מני אנשים תגובות בעניין האפרטהייד בישראל שאפשר לתמצת אותן בסגנון הבא: "גם הטורקים עושים את זה" או "אנחנו הרבה יותר טובים מהודו", או איזה קשקוש אחר. התגובות האלו די מעצבנות, והתעלמת מזה לא פעם.
    כמי שביקר בתורכיה כמה וכמה פעמים – ולא בפנסיון – אלא חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה, וכמי שיש לו כמה חברים הודים, וקולגות גם, אני יכול להציע פוסט בנושא. אבל אני עצלן לכתוב ולעשות תחקיר משמעותי.
    התמצית של התמצית, הכורדים בתורכיה, משולבים לא רע בהשוואה לערביי ישראל, למרות שיש את הPKK. ושלא נדבר על העובדה שמוסלמים בהודו אינם אזרחים סוג ב' כמו מוסלמים/ערבים שאינם מוסלמים בארץ.
    הגיע הזמן לנפץ את מיתוס / (אופס יצא לי חרוז) שמכשיר את השרץ הישראלי.

  66. דרור בל"ד / יונ 29 2011 23:30

    כותב אביחי:

    "כבר קולות ילדים נשמעים במושב
    וצחוקם מתגלגל כמו צלצול פעמון
    גם יש מים זורמים, ולא נחל אכזב
    הירדן שוב שוטף בגאון
    דוהרים הסוסים בשבילי מטעים
    מבטיחים שהכל יעלה ויפרח
    צמרות של עצים עם הרוח נעים
    מגדלור בירוק כבר מאיר מן הכרך.

    אי שם בבקעה, אי שם בבקעה
    קורץ לו ישוב ששומר על הקו
    כמו קורא לשלום הוא ומגיש בתקוה
    שלל פרחי צבעוני וסחלב.

    כל אותם שחולפים עת הרוח קרירה
    מביטים בפליאה במרחב שממול
    כי שדות ופרחים וחיוך נערה
    כה זרים לכל תיל וגבול
    כאן אין פחד בלב רק המון גאווה,
    גם שירה אדירה אז תפרוץ בהמון,
    כי שרים חיילים ועונה הבקעה
    ונוגן כל הליל אותו הפזמון".

    תגובת השבים:
    "כבחלום תמיד אזכורה –
    האיש עובר כעובר אורח,
    נוגס תפוח, בין אבק ורוח,
    נוסע
    על גב המשאית אל הבקעה.

    האגדות יפות הן,
    עד שפתאום עפות הן
    רק אלוהים ידע לאן.

    הציפורים פרחו ועפו,
    על שפת ירדן קני סוף הוצפו,
    בצחוק פתוח, בלי לומר מדוע,
    הולך הוא,
    הולך רחוק האיש מן הבקעה.

    בעננים תלויה הקשת
    אך עוד לוחש מכשיר הקשר
    מילה או שתיים כמו משק כנפיים
    ענה לי,
    רות סוף אומר האיש מן הבקעה"
    http://www.al-awda.org/return_march.html

  67. איציק בסון / יונ 30 2011 18:16

    אני יודע רק דבר אחד:
    היה בבקעה לפנינו שלטון ירדני שהציק לנו וניסה להלחם בנו והוא הפסיד במלחמה.
    לכן הבקעה שלנו ואנחנולא צריכים להתנצל על כך.
    מה שנאמר פעם :"אבוי למנוצחים"

  68. עדו / יול 1 2011 22:16

    אבל איציק הבעיה היא שהבקעה לא 'שלנו', היא מעולם לא סופחה למדינת ישראל, החוק הישראלי לא חל עליה כפי שהוא לא חל בכל יהודה ושומרון אלא החוק הצבאי. אם תקרא את התגובה שלי מקודם אז התייחסתי בדיוק לזה – אם השטחים הם 'שלנו' ארצנו לעולמי עולמים או משהו בסגנון אז הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לספח אותם למדינה – הראשון ולא האחרון, בדרך כלל נהוג לרשום את הנכס בטאבו ואז להיכנס לדירה ולא להיפך. המדינה שלנו לא עושה את זה כי היא יודעת שאז תידרש לתת זכויות אזרח למיליוני פלשתינאים (וגם אם לא, אי אפשר יהיה לפרוץ לבית של ערבי בשטחים בלי להביא צו של שופט והכיבוש פשוט יקרוס) לכן היא משחקת במחבואים עם עצמה : את העיר שבה אני גר – מודיעין – הקימו על ידי החלטת ממשלה, עם דיונים, תוכניות של מהנדסים, התנגדויות של גופים שונים, דיוני משפטיים וכל שאר התהליכים הרגילים שמתלווים להקמת ישוב במדינה מתוקנת, כך גם הקימו את שוהם, אלעד וכן הלאה, שום חבורה של מזוקנים עם עוזי ודובון לא עלו בלילה על גבעה והקימו עליה קראוון כדי לייסד את מודיעין או שוהם. ואילו כמה קילומטרים מכאן – מערב פרוע, חבורות של פורעי חוק (החוק הצבאי הישראלי ) עושות פעולות פרטיזניות ומקימות ישובים על אפו ועל חמתו של הצבא החזק במזרח התיכון שמשום מה לא יכול לעמוד מולן ובעוד יד אחת מגישה לפורעי החוק מסמך חתום שמורה לה להתפנות מיד, באה היד השניה ומסדרת להם שמירה, מותחת גדר וסוללת כביש גישה -מגוחך לא?
    לגבי ה'אבוי למנוצחים' טוב שהזכרת שהירדנים הם שפתחו נגדנו במלחמה, הלגיון הירדני לא נמצא עכשיו בישובים העלובים שהפוסט הזה מדבר עליהם, למעשה המלך חוסיין התפטר מבעיה ענקית ברגע שלקחנו ממנו את כאב הראש שנקרא 'השטחים' על כל האוכלוסיה הפלשתינאית שבהם (שאיננה האשמית ולכן לא נאמנה לו) כך שנראה לי שבמקרה הזה דווקא אבוי למנצחים.

  69. דור / יול 2 2011 16:35

    תודה רבה על הפוסט הזה ועל רבים אחרים.

    ישראלי שמתחיל להבין איפה הוא חי

  70. אביחי / יול 3 2011 17:21

    עדו,מדובר סך הכל בכ15,000 תושבים שרובם בדואים שחיים בבקעה,לא במיליונים,לא ברור לי למה לא מספחים רשמית.

  71. עדו / יול 3 2011 23:08

    אביחי ,מזל שאני לא הדובר של ביבי ואני לא צריך להתפתל ולתת לך הסברים.

  72. יונתן / יול 4 2011 22:12

    דבר ראשון, לידיעתך "השטחים הכבושים" לא נכבשו כאשר הפלסטינים שלטו שם אילה כאשר הירדנים, ככה שמי שיש להם את הזכות לדרוש אותם אילה הירדנים. אבל מכיוון שהעולם כבר הכניס לעצמו לראש, והשמאלנים בפרט, שכבשנו את השטחים האילה מהפלסטינים אז שהיה.
    החוק הבינלאומי אומר שגבול נקבע על ידי החלטה בין שתי מדינות. הקו הירוק הוא קו הפסקת אש בינינו לבין הירדנים ולא גבול קבע! ככה שלא תנסה להתאמץ ולחטט בחוק הבינלאומי אתה לא תמצא שום פסקה שאומרת שהשטחים האילה שייכים לצג ג (במקרה שלנו הפלסטינים).

    בכל אופן, שאלה בשביל הידע הכללי שלי.
    איך יכול להיות שיריחו אחת מחמשת הערים החשובות ביהדות נמצאת כולה בשליטה פלסטינית ולא מתגוררים בה יהודים? האם היה שם טיהור אתני? רצח המוני?

  73. עדו / יול 5 2011 21:18

    שתי נקודות יונתן ! נכון מאד, לא הפלשתינים שיושבים בשטחים פתחו נגדנו במלחמה אלא הירדנים, כך ש'להעניש' את הבדואים בבקעה על מה שעשה המלך חוסיין ב67 זה קצת לא לעניין. החוק הבינלאומי אומר ששטח כבוש הוא שטח שבו יש שלטון צבאי עוין (אמנת האג, 1907) הנימוק הימני הידוע 'ממי בדיוק כבשנו את השטחים?' (בתוספת גלגול עיניים וידיים פרושות לצדדים) הוא סתם זריית חול בעיניים. ברור שאף צבא לא יכנה את עצמו 'עוין' כך שהשאלה היחידה היא איך מרגישה האוכלוסיה שתחת השלטון הצבאי בעניין . אני לא צריך למצוא שום 'פסקה' שאומרת שהשטחים שייכים לפלשתינאים – הם חיים שם והיו שם עוד לפני שישראל כבשה את השטח, זה הכל. אם תשים לב גם לא אמרתי שהם צריכים לקבל שלטון עצמאי במקום (אני כן חושב ככה, אבל לצורך הוויכוח שאלתי למה המדינה לא מספחת את השטח ונותנת להם אזרחות ורק אביחי נענה לאתגר). אם לא רוצים לתת להם שלטון עצמאי צריך לתת להם אזרחות, מה בדיוק מצדיק את החזקתם תחת שלטון צבאי ? הרי אמרת בעצמך שלא הם אלא הירדנים פתחו נגדנו במלחמה.

    בכל אופן, תשובה בשביל הידע הכללי שלך – לפי היהדות יריחו הוחרבה על ידי יהושוע בן נון ואוכלוסייתה (להוציא זונה אחת) הושמדה לגמרי כולל נשים וילדים, רחובותיה נזרעו מלח ויהושוע קילל את מי שיבנה אותה מחדש (בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה, כלומר הבן הבכור שלו ימות כשיתחיל במלאכה והצעיר כאשר יסיים את הבנייה). אז כן, היה שם טיהור אתני ורצח המוני – לפחות אם מאמינים לתורה – והרוצחים היו אבותינו.

  74. עמיש / יול 7 2011 17:22

    האם ח'רבת טאנא נלא נמצאת בשטח B?

    B as in Bullshit .

  75. עידן לנדו / יול 7 2011 22:13

    מר בולשיט היקר,

    לא, ח'רבת טאנא נמצאת בשטח C:
    http://www.ochaopt.org/documents/ocha_opt_khirbet_tana_fact_sheet_20110210_hebrew.pdf

    נראה לך שצה"ל מכריז על שטחי אש בשטח B?
    ואם היא היתה בשטח B – מה הנקודה שלך? זה היה חמור עוד יותר – באיזו זכות המנהל האזרחי מתערב בתכניות בניה באזור תחת שליטה אזרחית פלסטינית?

    עובדות? הגיון? משהו?

  76. Itamar Haritan / יול 12 2011 00:54

    תודה רבה על המאמר עידו. שלחתי אותו לחברה שגרה בבקעה. בשיחות איתה משתקף עד כמה תושבי ההתנחלויות האלה מנותקים ממה שהמדינה עושה בסביבתם. זה הישג מדהים שמשוכפל בכל מקום פה.

  77. איתי_85 / אפר 16 2012 22:32

    צריך להחזיר עטרה ליושנה של המאמר הזה, עם כל מה שקורה עם אייזנר והקת העליזה.

  78. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / יול 28 2013 20:19

    צדק נוסח השמאל מי שמותח ביקורת נמחק , רק שהמאמר הזה רחוק מהמציאות כמו השלום

  79. עידן לנדו / יול 28 2013 22:33

    אנונימי – לפליטה בת 10 המלים שלך אתה קורא "למתוח ביקורת"? קודם תתפתח עד לדרגה של ביקורת, אחרי זה נחשוב על למחוק אותך.

  80. ניצן גרזי / נוב 27 2013 23:41

    אין שום הבדל מוסרי בין כיבוש הבקעה לבין כיבוש תל אביב יפו קיבוץ ברעם אילת כו' לטעון שההבדל המוסרי נובע מכח שאלו נעשו 19 שנה קודם הוא בדיחה או שהאו"מ אישר את זה ואת זה לא זה גם בדיחה להחשיב את מוסר האומות (המאוחדות )שבקושי מצליח להוציא גינוי לסורי' וכו כשהם טובחים את אזרחיהם או לכל מנהיג אחר שאינו יהודי..ו לפי שיטתך הערבים הם היחידים שיש להם זכות לחיים בטחון וכו וליהודים לא. מזכיר כי החוקים הראשונים שהנאצים ימח שמם חוקקו היו כנגד השחיטה היהודית בטענה של צער בעלי חיים וכנ"ל אצלכם דם יהודי וכבוד יהודי ורכוש יהודי הוא הפקר. תתעוררו האמת כי חיים בלי אמונה בבורא עולם ומנהיגו היא אכזרית מצד עצמה כי שוללים את הזכות למשמעות בחחים שהיא יותר נעלית מרק להנות או לדאוג שכמה שיותר יהנו בלי שמשהו גבוה מהם יפריע להם.והרי כל אדם(כמאט) בסוף מת ואם מדירים לו שכל המשמעות בחחים שלו זה רק להנות וכו הורגים אותו יום יום מחדש …וגם מוביל לאכזריות בפועל כמו שראינו בדורות האחרונים שהשיטות שנלחמו ביהודים ם הינם אכזריות לא רק כלפי היהודים אלא כלפי כל העולם ובסוף גם כלפי עצמם. וכמו שראינו בשנים האחרונות שכל שיחות ה"שלום"(וויתורים) רק הובילו לסבל רצח וכו' הן של יהודים וגם של ערבים .תעשו קצת חשבון נפש אפילו אנושי כמה סבל דם ואכזריות הובילו מהלכי אוסלו וכו' ואיך שנשפך דם ממש שמי שמתיימר להיות הומני ואנושי היה צריך להיזדעדע ולבדוק איפה הוא טעה אבל בפועל רואים של אכפת כמה דם נישפך העיקר להמשיך באותה תפיסת עולם ורק לא להכיר בטעות ממש אנשים שכליים ונאורים.

  81. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ינו 2 2014 23:44

    ניצן גרזי צודק איך הבדל בין הכיבוש שעשינו בכל המדינה הזאתי אחרי ששחטו וטבחו אותנו באירופה ובכל הולם לבין הכיבוש שקיים היום, השמאלנים הם הצבועים הכי גדולים שקיימים

  82. נתי / יונ 15 2014 09:08

    ב2005 כוחות הביטחון ניצלו את העובדה שתושבי הכפר לא היו בו.
    נשמע לך הגיוני שתושבי כפר שלם על ילדיהם וטפם יצאו לצוד?

    אם אתה כבר כותב בהכללות, אז בהכללה ניתן לומר שמי שסובל את נחת זרועת של השלטונות
    אפילו בתוך הקו הירוק, הם היהודים.
    מתי בפעם האחרונה הרסו מבנה לא חוקי בכפר ערבי או הגישו תלונה נגדו?
    אבל כשאתה יהודי, לך תנסה לסגור מרפסת…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,815 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: