כפר חוזאעה: גל-עד
חוזאעה (כתיב חלופי "חוזעה", "חיזעה" או "אח'זעה") הוא כפר בחלק הדרומי של רצועת עזה, ממזרח לחאן יונס, 500 מטר מגדר המערכת. מעברה השני של הגדר נמצא קיבוץ ניר עוז. בכפר יותר מ-10,000 תושבים (לפי ההערכה המירבית, 14,000) שעוסקים בעיקר בחקלאות.
היה. היה כפר. היו תושבים. עכשיו הכל עיי חורבות, מעשה ידי צה"ל. מדינת ישראל מחתה את המקום הזה מעל האדמה. עשרות ואולי מאות מן התושבים נקברו בהריסות. זה קרה לפני פחות מחודש, כלומר, לפני עידן ועידנים, ובטווח יריקה מן הגבול, כלומר, מעבר להרי החושך.
עכשיו שקט בחוזאעה. דממת מוות.
כאן אפשר לראות תמונה של חוזאעה, "לפני ואחרי", וכאן צילום פנורמה של 360 מעלות של תוצאות ההרס.
היו כל כך הרבה אירועים מחרידים במהלך מבצע "צוק איתן", כל כך הרבה משפחות שנקטלו ברפיח ובחאן יונס ובאשוג'אעיה, שלכאורה אין סיבה מיוחדת לקרב זכוכית מגדלת דווקא לכפר חוזאעה. טבח הוא טבח, בכל מקום. בכל זאת בחרתי להתמקד במה שעבר על הכפר הזה משתי סיבות עיקריות. ראשית, רוב האירועים שהתרחשו בו עברו מתחת לרדאר של התקשורת הישראלית, שגם כך סיקרה את הצד הפלסטיני באופן שטחי להחריד. שנית, העדויות של תושבי הכפר מצביעות על פשעי מלחמה ברורים, גם לפי הגדרת צה"ל (ירי על נושאי דגל לבן, שימוש בתושבים כמגן אנושי, וירי על צוותים רפואיים). כך או כך, מבט מקרוב על זירה אחת ברצועה יכול ללמד לא מעט על אופי האירועים בזירות אחרות, ולכל הפחות עשוי להבהיר עד כמה רחוקה הגרסה הרשמית שנלעסת לנו בידי כלי התקשורת מן המציאות בשטח.
ייאמר מיד: היתה לחימה בחוזאעה. היו שם תשתיות של החמאס, מאגרי רקטות וגם כמה פירים של מנהרות. זה כמובן לא צריך להפתיע אף אחד. כפי שצה"ל מרכז כוחות מצידה המזרחי של גדר המערכת, כך החמאס ריכז כוחות מצידה המערבי. אבל, וזה אבל גדול מאד, במקביל ללחימה היו גם כמה אלפי אזרחים במקום. ומכל העדויות שהצטברו מצטיירת תמונה ברורה, גם היא לא חדשה: צה"ל לא ספר את האזרחים. צה"ל הפעיל עוצמת אש אדירה במרחב שבו שהו מאות משפחות; יותר מכך, חיילי צה"ל בגזרה ירו ביודעין יותר מפעם אחת על אזרחים ועל צוותים רפואיים. מה עבר להם בראש – אין לדעת. מה עבר להם בקנה – אפשר גם אפשר לדעת. המסקנה היחידה היא שתושבי חוזאעה כולם הופללו מראש כלוחמי חמאס שדמם מופקר.
הטיעון השחוק עד דק ש"החמאס אחראי להרג התושבים שבקרבם פעל" אינו מחזיק מים, וכבר לאה העט מלדוש בו. למי שמעוניין בתשובה מסודרת, הנה הדברים המדוייקים שכתב "בצלם"; אין לי מה להוסיף עליהם.
התמונה שהוצגה לחיילים היא גם זו שהוקרנה בתקשורת. כמו שצה"ל לא ראה את האזרחים שהיו שם, גם התקשורת לא ראתה אותם. בכתבה שעוררה הדים רבים ליווה אלון בן דוד את כוחות גבעתי בפעילותם בחוזאעה, ימים ספורים אחרי ההפגזות הכבדות. הכתבה ארוכה ומפורטת ושווה צפייה. הכתב מראיין מפקדים וחיילים שמספרים על הלחימה בכפר, מצלם אמל"ח שנתפס ופירי מנהרות, וכמובן לא שוכח להעביר ד"שים מצולמים הביתה.
הכתבה הזאת מדהימה מכמה בחינות. נתחיל בתזכורת: אלון בן דוד לא נכנס לרצועת עזה כעיתונאי. לעיתונאים ישראלים אסור להיכנס לרצועת עזה. הוא נכנס כנספח של כוח צבאי שאותו הוא מצלם, מראיין ולמעשה מדברר. מה שבן דוד ראה בחוזאעה לא חרג מגבולות המסגרת של חלון הג'יפ שבו הסיעו אותו מנקודה לנקודה. הכתבה, אם כן, איננה טקסט עיתונאי, אלא טקסט יחצ"ני.
חוזאעה, יולי 2014. צילום: "ואפא"
מה יש בטקסט הזה? יש "היתקלויות" למכביר, משפטים שגדושים ב"מינהור" ו"טיהור", ולא מעט זחיחות של מנצחים. עאלק מנצחים. לא יזיק להזכיר שמן הבחינה הצבאית הטהורה ההישג הישראלי בחוזאעה, כמו בזירות אחרות, הוא די גמדי. מאחורי כל הרהב על עוז הרוח ואומץ הלב של לוחמי צה"ל מסתתרת העובדה הפשוטה שצה"ל דאג לכתוש היטב היטב כל תא שטח – מן האוויר, ואז בארטליריה – לפני שהוא העז לשלוח לשם כוחות רגליים. שיקול דעת אולי היה שם (אף כי טקטי לחלוטין, חף ממגע מוסרי) אבל אומץ לב? אם יש קשר כלשהו בין אומץ לב לבין הנכונות להסתכן, אין ספק מיהו הצד האמיץ יותר במערכה הזאת.
ומה אין בכתבה של אלון בן דוד? כמובן, אין פלסטינים. 18 דקות תמימות סורקת המצלמה את הרחובות החרבים של חוזאעה ולא מצליחה לקלוט אפילו תושב מקומי אחד. לא חי, לא פצוע ולא מת. אנחנו שומעים בלי סוף שחוליית צה"ל "טיהרה" את האתר הזה ואת האתר ההוא, ואף פעם לא מקבלים תמונה אמיתית של משמעות הטיהור הזה: מי נפגע, כמה נפגעו, האם כולם היו לוחמי חמאס?
נאדה. סיקור שצבוע כולו בחאקי. ושוב, אין כאן שום חידוש; כך פועלת התקשורת הישראלית גם בימי שגרה, לא כל שכן בימי לחימה. זו בסך הכל דוגמה אחת, ייצוגית להפליא, למערכת התעמולה הבולעת-כל שפועלת בישראל, מערכת שכלי התקשורת המרכזיים מתמסרים לה בלב חפץ. ב"צוק איתן" קיבלנו תזכורת מהדהדת עד כמה התקשורת בארץ משרתת את בעלי הכוח והשררה; ההסתרה של ממדי הפשעים של צה"ל ברצועת עזה משאירה את הציבור במצב של בורות מתמדת ומונעת ממנו להבין את גורמי העומק להתקוממות הפלסטינית. כך היא מלבה את אש הסכסוך ולמעשה חותרת תחת האינטרס הקיומי של אזרחי ישראל. כפי שכתבתי בהקשר אחר, התקשורת היא חלק מהבעיה, לא חלק מהפיתרון. מותר וגם מומלץ להשקיף באדישות על "חשבון הנפש" שהיא עורכת עם עצמה, טקסי התמרקות תקופתיים שלא מותירים כל חותם בתשדירי התעמולה שנקראים אצלנו "חדשות". מותר וגם מומלץ לעבור הלאה.
הנושא של הפוסט הזה הוא מה שקרה בחוזאעה. להבדיל מצרכן התקשורת הישראלי, הצרכן הבינלאומי יכול היה לדעת, והרבה, כמעט בזמן אמיתי, על המתרחש בכפר. מטבע הדברים, כמעט כל המקורות ששימשו אותי בתחקיר הם מקורות זרים – ארגוני זכויות אדם וכלי תקשורת. המקורות מוכרים וחלקם אף מצוטטים לא פעם בתקשורת הישראלית, והעדים שמרואיינים מזדהים בשמם המלא. אין לי ספק שהעובדה שהם פלסטינים הופכת כל מילה שיוצאת מפיהם למפוקפקת בעיני מרבית הישראלים; כך אני עצמי חש ביחס להודעות דובר צה"ל או דובר החמאס, אבל לא ביחס לאזרחים – בין אם ישראלים ובין אם פלסטינים. וכאשר העדויות מתלכדות, אני נוטה להאמין להן.
העדויות שתקראו בהמשך אכן מתלכדות זו עם זו; הן גם מזכירות, באופן כמעט מבהיל, עדויות קודמות שנשמעו במהלך "עופרת יצוקה". העיתונאים והתחקירנים שגבו אותן אומנם אינם מכריזים בכל הזדמנות ש"קודם כל אנחנו ישראלים, אחר כך עיתונאים". אבל יש להם יתרון מובהק אחד על פני הקולגות שלהם בישראל: הם היו בעזה, הם צעדו בין החורבות, הריחו את הבשר הנרקב, דיברו עם ניצולים ופצועים, והעבירו תמונה חיה מן השטח. זאת להבדיל מן האין-עיתונאים שכותבים אצלנו על האין-פשעים שצה"ל מבצע באין-עזה.
האירועים בכפר חוזאעה בין התאריכים 21.7-25.7
צה"ל החל להפגיז את השכונה ב-21 ליולי. אזהרות ניתנו לתושבים לפני כן, ואומנם רוב האוכלוסיה נטשה את האזור עד אז, אבל רבים נשארו. על פי הערכה אחת, כ-3,000 תושבים עדיין שהו בכפר בשעה שהחלה ההפגזה. הסיבות לכך ידועות ואין טעם לחזור עליהן בהרחבה; באינספור ראיונות שנתנו העזתים במהלך המבצע הם הסבירו שלא היה מקום בטוח בעזה שאליו אפשר היה להתפנות. במקרה של חוזאעה ניתנה הוכחה מצמררת לציניות החלולה שמאחורי ה"אזהרות" של צה"ל. משפחת אל-נג'אר שנמלטה מן הקרבות בחוזאעה מצאה מקלט בבניין בן ארבע קומות בחאן יונס. אבל שם השיגם טיל של חיל האוויר והרג 20 נפשות מן המשפחה, בהם 11 ילדים ו-4 נשים. התקרית הזאת זכתה בקושי לאזכור שולי בחדשות בישראל. שלושה ימים מאוחר יותר הפציץ חיל האוויר עוד בניין בחאן יונס וקבר בו חיים 35 איש – ההפגזה הקטלנית ביותר על מבנה מגורים אחד בשנים האחרונות בעזה, על פי "בצלם". לפחות 60 משפחות נמחו כך במהלך "צוק איתן" (היכנסו לקישור לקבל מושג על זהות ההרוגים).
הדיווחים השונים שזרמו מחוזאעה הצביעו מיד על טבח. אלפי תושבים מצאו עצמם נתונים להפגזות כבדות במשך כמה ימים רצופים. בזרם הדיווחים חוזרים ונשנים אזכורים של פעולות צה"ל שעל פניו נראות כפשעי מלחמה. ביניהן: ירי צלפים על אזרחים, ירי על צוותים רפואיים, ירי על אזרחים שהניפו דגל לבן, שימוש באזרחים כמגן אנושי, וגם רמזים על מעשי הוצאה להורג בירי מטווח אפס. אחת העדויות המזעזעות ביותר היתה של מחמוד איסמעיל, תושב חוזאעה שנלכד בתופת הזאת וצייץ שורה של עדכונים במהלכה. הנה העדות בשלמותה, כפי שקובצה ותורגמה באתר "שיחה מקומית":
חוזאעה, יולי 2014. צילום: רויטרס
"ח'וזאעה הלכה. הבתים שלנו הופגזו מלמעלה, הבתים של כל אנשי ח'וזאעה, והאנשים נפגעו ודיממו עד מוות בזמן שחיכו לעזרה.
צפיתי מחלון חדרי במשך שעות רבות בכל שלבי מותו של נער בן עשרים.
הבית ששהיתי בו עם עוד חמישים גברים, תינוק ואישה, הופגז. אינני יודע מה עלה בגורלם של האחרים שהיו איתי, אבל אני יודע שהנעליים שלי היו מלאות בדם. ניצלנו את העשן והאבק שעלה מההפגזה וברחנו הביתה, אבל אחרי שלוש דקות נורו לעבר הבית שלנו שלוש פצצות, הבית עלה באש, ואני נפגעתי פגיעה קלה.
שוב יצאנו לרחוב, מזועזעים ממראות ההפגזות, ההרס והחורבן. ניסינו ללכת לכיוון היציאה מהעיר, אבל ההליקופטרים פתחו באש לכיוונינו ומנעו זאת מאיתנו. אל מול עיניי נפל תינוק קטן. אמו החזיקה אותו ביד אחת וביד השנייה הרימה דגל לבן. אחרי שנפל היא כרכה אותו בדגל הלבן והמשיכה ללכת עם שאר ילדיה. פחד.
בדרך שהלכנו בה מצאנו את גופות דודי ובנו מושלכות בשולי הרחוב, ליד ביתם. במקום אחר בן דודתי נרצח בעת שניסה להציל את אחיו הפצוע שהיה על הכביש. שניהם מתו. גם גופותיהם היו מוטלות אחת מעל השנייה ברחוב. הירי היה אקראי, אין שום דבר בעולם שישכנע אותי אחרת.
אדם אחד, שהיה פצוע מירי בירך שלו, הלך איתי שני קילומטרים עד לאזור עם עזרה ראשונה, וכשהגיע לשם התחיל לצעוק ולהגיד: "אלוהים יבוא בחשבון עם ישראל ומצרים והצלב האדום!"
רופא אחד ישנו בעיר, כמאל אבו רג'ילה, שעשה מאמצים כבירים כדי לטפל בכל הנפגעים שהגיעו למרפאה שלו, למרות חוסר האונים הכבד ודלילות האמצעים, אחרי שהמרפאה שלו הופגזה ואבא שלו נרצח בהפגזה.
הצבא הישראלי השתמש בכעשר משפחות כמגן אנושי נגד אש החמאס. כל המשפחות שבתיהן נשלטו על ידי הצבא לא הורשו לעזוב, או לחפש מחסה.
שכונת ח'וזאעה ללא חשמל כבר 60 שעות. מיכלי המים שעל גגות הבתים היו יעד להתקפות הצבא, והילדים שאיתנו בכו עד אובדן הכרה מרוב צימאון. כל המוות וההרס האלה היו מנת חלקם של 3,000 אנשי ח'וזאעה שנותרו מאחור, אחרי ששבעים אחוז מהתושבים ברחו לילה לפני הטבח.
עדיין יש גופות ברחובות, עדיין יש נפגעים שמחכים להפוך לגופות, עדיין יש אנשים תקועים שלא מצליחים לצאת. הסיטואציה היא איומה וטרגית, ולהסביר את הטבח שקרה במילים יבזה את ממדי האסון. אני ומשפחתי ניצלנו בנס, אין לי שמץ של מושג איך ולמה."
מכל הזוועות האלה, משום מה, השורה שלא מרפה ממני היא "הילדים שאיתנו בכו עד אובדן הכרה מרוב צימאון".
צה"ל ירה על שיירות אזרחים, כולל מי שהניפו דגל לבן
איסמעיל לא בדה דבר מליבו. עדים נוספים תיארו בדיוק את אותם אירועים וגם תחקירנים שהגיעו למקום ציירו תמונה דומה. הנה שורת מקרים שתועדו במקורות שונים.
העדות היחידה שהסתננה לעיתונות הישראלית הגיע דרך כתבה של עיתונאי ערבי ב"מעריב":
"תושבי המקום מספרים על "הוצאות להורג ברחובות", כפי שמספר סמעאן א-נג'אר (25), שחזר ומצא שלא נותר לו בית. "ניצלתי בנס, אך ישנם מאות אזרחים שגופותיהם נמצאות מתחת להריסות", הוא סיפר. "ריח המוות נודף מכל מקום, לאחר שכל הגופות נמצאות בריקבון מתקדם". לדבריו, מי שניצל ממוות מהפגזות מת מרעב וצמא. "חוזאעה הפכה לעיירת רפאים", הסביר. "כל מי שניסה להימלט, הופגז על ידי הטנקים".
בשעה 6 בבוקר ב-23 לחודש, על פי תחקיר HRW, דפקו חיילי צה"ל על דלת בניין שבו הצטופפו יותר מ-100 תושבים. הראשון שיצא החוצה, ידיו מורמות, היה שהיד אל-נג'אר. הוא נורה מיד ונפגע קשות בלסתו. האנשים שבתוך הבית שאלו את החיילים מדוע הם ירו בו, ואלה השיבו שעליהם לפשוט את בגדיהם לפני שהם יוצאים.
בבוקר ה-23 לחודש נאספו מאות מתושבי הכפר ששרדו את ההפגזה והחלו צועדים אל היציאה ממנו כשהם מניפים דגלים לבנים. במהרה נתקלו בטנקים ישראלים. מספרת אסמה אבו-ארג'לה: "הכדור הראשון פגע במישהו שדחף את אחותו בכיסא גלגלים. כשהם התחילו לירות, נפלנו זה על זה בערבוביה בניסיון להימלט. הילדה בכיסא הגלגלים נותרה מאחור". ואיל אבו-ארג'לה (בת אחותה) סיפרה גם היא על הירי לעבר הקבוצה שדחפה נכים בכסאות גלגלים: "היו פצועים על האדמה ולא יכולנו להציל אותם, הם ירו בכל מה זז". לאחר 10 ימים התגלתה גופתה של גדיר אבו-ארג'לה בת ה-16 במרחק של 20 מטרים מכיסא הגלגלים, משוסעת לגזרים.
אחר הצהריים שיחרר הצבא קבוצת צעירים שנעצרה קודם לכן והורה לה ללכת. הקבוצה התקרבה למסגד תאווהיד שבמזרח הכפר ואז נפתחה עליהם אש; צעיר אחד נהרג והשני נפצע. לא היתה זו הפעם היחידה שתושבים שצייתו להוראות יחידה אחת של צה"ל מצאו עצמם תחת אש קטלנית של יחידה אחרת. בעדות נוספת שמופיעה בתחקיר HRW מסופר על מוחמד אל-נג'אר, שנורה בשעה שצעד עם קבוצת אנשים, לאחר שצה"ל פינה אותם בבהילות מביתם. הוא מת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן.
חוזאעה, יולי 2014. צילום: לזאר סמיונוב
עדיין באותו יום, פאתן קדייח וששת ילדיה ברחו מן הפגזים מבית אחד למשנהו. באחת הפעמים נחת פגז על הבית שבו הסתתרו. בנה בן ה-7 זינק החוצה בבהלה, ואז נחת פגז נוסף. פאתן יצאה החוצה וראתה את גופתו. בלית ברירה נאלצה לעזוב אותו שם ולהציל את עצמה ואת חמשת הילדים האחרים.
עוד קבוצת אנשים, כ-30 נפשות במספר, נמלטה מבית אחד למשנהו. בבוקרו של ה-25 ביולי פגע פגז בבית שבו הסתתרו והרג ילד בן 5 ושני מבוגרים בני 62 ו-70. יממה לאחר מכן שוגר טיל לעבר קבוצה אחרת של תושבים שצעדה הרחק מאזור הקרבות; גם הקבוצה הזאת עברה קודם לכן על פני כוחות צה"ל בדגלים לבנים מונפים. שהדי יוסוף אל-נג'אר, בן 22, נהרג מן הירי.
הנה עדותו של אבו עלי קדאייל; שימו לב שהיא מאשרת גם את דיווחו של מוחמד איסמעיל שהובא למעלה על השימוש בתושבים כמגן אנושי לחיילי צה"ל.
"כשהצלב האדום אמר לנו שאמבולנסים מחכים בכניסה המערבית לכפר, בערך אלף איש מיהרו לצאת מבתיהם, שבחלקם השתמשו הכוחות הישראליים כמקומות מסתור. תוך כדי המנוסה האנשים הופתעו לגלות שהאמבולנסים לא שם. בזמן שחיכינו נחת עלינו מטר של פגזי טנקים. אני ראיתי את בני המשפחה שלי מתים מול עיניי, אחדים מהם נקרעו לגזרים. ראמי, איברהים, אליה, חאג' עבד מתו… היינו חייבים להשאיר אותם מאחור".
התושבים מספרים גם על צלפים ישראלים שירו בכל מי שיצא החוצה. על פי עדות אחת, קבוצה של 17 תושבים הונחתה לצעוד לעבר מחסה בטוח יותר, אך בדרכם ירו עליהם צלפים; ארבעה תושבים נהרגו מירי בראשם. חייל הנדסה ישראלי העיד (בעילום שם) שהוא וחבריו ירו על פלסטינית זקנה שהתקדמה לעברם כיוון שהוראות צה"ל חייבו אותם לחשוד בכל פלסטיני. היא נפצעה, המשיכה לזחול, ואז ירו עליה שוב והרגוה.
צה"ל ירה על צוותים רפואיים
תושבי חוזאעה היו נתונים להפגזות אינטנסיביות במשך יותר משתי יממות בטרם התיר צה"ל לצוותי רפואה להיכנס לכפר ולחלץ פצועים. ארבעה רכבי פינוי הורשו ב-24 בחודש להיכנס לפאתי הכפר למשך שעה בלבד.
זה היה רחוק מלהספיק. תושבי הכפר לא חדלו מלקרוא לעזרה לכל מי שהיו יכולים. קבוצה של קשישים בני למעלה מ-70 פנתה ל"רופאים לזכויות אדם", אך ידם קצרה מלהושיע. בבוקר המחרת, ניסה אמבולנס של בית החולים האירופאי בחאן יונס להיכנס לחוזאעה, ונהדף ארבע פעמים. ב-25 לחודש נורה למוות מתנדב של הצלב האדום בניסיונו לטפל בפצועים בכפר. מתנדבים אחרים שחשו לעזרתו ספגו מיד יריות.
דו"ח של אמנסטי שפורסם ב-7 לאוגוסט מרכז עדויות רבות לכך שצה"ל ירה במתכוון על אמבולנסים וצוותי חילוץ בעזה (טיל, ועוד טיל, ועוד אחד, ועוד אחד, עד שהאמבולנס נשרף כליל). כ-20 פרמדיקים ואנשי חילוץ נהרגו כך ולמעלה מ-80 רופאים, אחיות ואנשי חילוץ נפצעו במהלך המבצע.
המשמעות של כל זה, בחוזאעה, היתה שאנשים הופקרו לגסיסה איטית עד מוות. נציגת הסהר האדום הפלסטיני דיווחה כי ב-28 לחודש הצליחו סוף סוף אנשיהם להיכנס לחוזאעה. הם מצאו שם 17 גופות, ש"חלקם מתו בהמתנה לפינוי".
צה"ל השתמש בתושבי חוזאעה כמגן אנושי
קודם לכן הובאו שתי עדויות (של מחמוד איסמעיל ושל אבו עלי קדאייל) על כך שצה"ל השתמש בתושבי הכפר כמגן אנושי. במהלך הלחימה בכפר פלשו חיילי צה"ל לבתים פרטיים והפכו אותם למוצבים צבאיים, בשעה שיושביהם המקוריים עדיין נמצאים שם. הם גם צעדו ברחובות מאחורי אזרחים ששימשו להם מגן אנושי.
על פי עדותו של מוחמד חליל אל-נג'אר, בולדוזר מחץ את קיר המטבח שלו ומיד אחריו פלשו אל הבית, שבו התגוררו 14 בני משפחה, עשרות חיילי צה"ל (חלקם עוטים מסכות). הם שהו בבית ארבע שעות. לאחר מכן הוציאו את המשפחה החוצה וצעדו מאחוריה ברחובות חוזאעה, עד ששחררו אותה בהוראה לצאת מהכפר.
העדות המפורטת של רמדאן מוחמד קאדיח ניתנה לארגון זכויות האדם "יורומיד". הוא מספר כיצד השתלטו חיילים על ביתו ב-25 לחודש, ירו למוות באביו בן ה-65 מטווח של מטר, הפשיטו כמה מבני הבית וקשרו את ידיהם, ואז העמידו אותם לראווה בחלונות הבית. הקדישו לעדות המזעזעת הזאת ארבע דקות מזמנכם.
עדכון: ב-21 לאוגוסט פרסם הארגון הבינלאומי להגנה על ילדים (DCI) עדות מפורטת של אחמד אבו-ראידה, בן 17 משכונת חוזאעה, על התעללויות שעבר בשבי חיילי צה"ל בין ה-23 ל-27 ביולי, לרבות השימוש בו כמגן אנושי. בראיון איתו מספר אבו-ראידה שהחיילים שהחזיקו בו שלחו אותו לחפש פתחי מנהרות בתוך בתים בחוזאעה. משלא מצא דבר, היכו אותו באגרופים ובקסדות, כך שוב ושוב, במשך חמישה ימים שלאורכם כמעט דבר לא בא אל פיו.
העדויות האלה על השימוש שצה"ל עשה באזרחים פלסטינים כמגן אנושי מנקבות את הבלון התעמולתי החבוט ביותר של ישראל, כאילו החמאס הפך את כל 1.8 מיליון הנפשות בעזה למגן אנושי ללוחמיו. זאת עוד מבלי שנדרשנו לעובדה הפשוטה שגם צה"ל ממקם כמה מן הבסיסים הרגישים ביותר שלו בלב אוכלוסיה אזרחית.
תזכורת מ"עופרת יצוקה"
ירי מכוון על אזרחים, כולל מי שמניף דגל לבן, אינו תופעה חדשה, וכך גם שימוש בפלסטינים כמגן אנושי. ב"עופרת יצוקה" תועדו כמה מקרים כאלה. אחד מהם, קשה להאמין, היה על אותה משפחת אל-נג'אר בחוזאעה; ארבעה מבני המשפחה נהרגו כך בינואר 2009. תיק החקירה בעניין נסגר. בעקבות תקרית אחרת של ירי על נושאי דגל לבן, שנחקרה בדו"ח גולדסטון, נשפט והורשע חייל גבעתי. חייהן של האשה ובתה שהוא קיפד עלו לו במחיר 45 ימי מאסר בלבד.
שימוש בפלסטינים כמגן אנושי היה שכיח ב"עופרת יצוקה", כפי שתועד בדו"ח "חשופים" של הוועד הציבורי נגד עינויים ושל ארגון "עדאלה". תיק שנפתח נגד שני חיילי גבעתי על שימוש בילד פלסטיני כמגן אנושי הסתיים בהורדה בדרגה ושלושה חודשי מאסר על תנאי בלבד. השופטים נימקו את קלות העונש ב"השלכות הלוואי של ההרשעה בעבירה הנושאת רישום פלילי על תחילת חייהם האזרחיים" של החיילים.
הזלזול הגמור הזה של רשויות החוק בישראל בדיני הלוחמה של המשפט הבינלאומי, ובחייהם של אזרחים חפים מפשע בעזה, העביר מסר ברור לכל המפקדים בצה"ל. אפשר לירות על אזרחים, כולל נושאי דגל לבן, ואפשר להשתמש בהם כמגן אנושי. הסיכוי שתיתפס קלוש, הסיכוי שהתקרית תצוף בדו"ח חקירה בינלאומי גם הוא קלוש, והסיכוי שתקבל על עונש משמעותי בבית דין צבאי הוא כבר לגמרי אפסי.
אירועי חוזאעה, אם כן, אינם חריג אלא כלל בדוק שכבר עובד שנים. גם אם הם יגיעו לבתי הדין הצבאיים, אין שום סיבה להניח שהדבר ישפיע על התנהלות צה"ל כלפי האוכלוסיה האזרחית בסיבוב הבא בעזה.
חשדות להוצאות להורג
שתי עדויות שהגיחו מחוזאעה מתארות אירועים חמורים במיוחד, שנראים על פניהם כהוצאות להורג בידי כוחות צה"ל. שתיהן מצדיקות חקירה בינלאומית נמרצת שתרד לחקר הדברים.
חמדאן אל-נג'אר סיפר ל-Middle East Eye ש-15 גברים צעירים נלקחו מבתיהם והושמו באזיקים בחדר אמבטיה אחד: "הם הוצאו להורג, ירייה בראש מטווח אפס. מצאנו את הגופות שלהם עם הידיים אזוקות מאחור, בתנוחת כריעה על הרצפה".
הדיווח השני, של כתב ה-Daily Beast ג'סי רוזנפלד, מפורט יותר. רוזנפלד הגיע לחוזאעה ב-31 ליולי, וסמוך לאזור חזית הקרב הוא ראה ערימת אפודים מפורקים של לוחמי חמאס. צעקות מבית סמוך מושכות את תשומת ליבו. כשהוא מתקרב הוא חש בבירור בריח בשר מרקיב. גופות חצי-רקובות וחצי-שרופות, בלתי ניתנות לזיהוי, נגררות החוצה. המקומיים מספרים לו שבחדר האמבטיה נמצאה ערימה של שש גופות, אחת על השניה, מסודרות בפינה. הוא מתאר את מה שראו עיניו:
ערימת הגופות החרוכות שהתגלתה בחוזאעה.
"דם ופיסות בשר התקרשו על רצפת חדר האמבטיה. הקירות ספוגים בדם ומנוקבים בהמון חורי כדורים, שנראים כאילו נורו מנשק אוטומטי בגובה המותניים. חלק מחורי הכדורים מסודרים בשורה, כאילו הרובה ריסס את מטרותיו לרוחב. יש גם כתמי פיח על האריחים, שמרמזים על כך שהגופות נשרפו או שהיה פיצוץ קטן. כמה אריחים נשרו מן הקיר. הבית מלא בתרמילים של כדורים של רובי סער. בתחתיתם יש סימון של תע"ש."
הכתב זהיר, לא מוציא מסקנות נחרצות. הוא מעלה אפשרויות – הוצאה להורג של משת"פים בידי החמאס, או חייל ישראלי שדעתו השתבשה וירה למוות באסירים. כך או כך, הוצאה להורג היתה שם, והאפשרות שחיילי צה"ל ביצעו זאת איננה מטורפת כלל ועיקר. כבר היו דברים מעולם.
מח"ט גבעתי הוא גבעתי וגבעתי היא צה"ל וצה"ל הוא עם ישראל
מי שהוביל את מתקפת צה"ל בחוזאעה היה מח"ט גבעתי, אל"מ עופר וינטר. אותו וינטר שדירבן את חייליו בהתחייבות ל"ה' אלוקי ישראל" ש"אנו עומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך"; אותו וינטר שהפעיל את "נוהל חניבעל" ברפיח לאחר חטיפתו של סגן הדר גולדין, מהלך כתישה ברוטלי בכל האזור שקטל יותר מ-130 אזרחים חפים מפשע.
וחשוב מכל: זהו אותו וינטר שהפיקוד העליון בצה"ל המשיך וממשיך לתת גיבוי לכל דבריו ומעשיו. אל"מ עופר וינטר איננו "עשב שוטה", כפי שמרבית הפרשנים מעדיפים לקוות, ממש כשם שמתנחלי יצהר אינם כאלה. מלחמת החורמה שלו ב"מנאצי השם" היא שיקוף מדויק של הגישה העקרונית בצה"ל כלפי הפלסטינים כיישות קולקטיבית; המעטפת הרליגיוזית אינה מעלה ואינה מורידה, בחישוב האחרון.
כפר חוזאעה של וינטר הוא חירבת חיזעה של ס. יזהר. 65 שנה מפרידות בין השתיים, שהן אחד. אבל גם אלף שנים לא יצליחו לסגור את הפער המוסרי. חירבת חיזעה של ס. יזהר, שבה "רק" נעשה מעשה גירוש ולא טבח המוני, עמדה לאורך שנים כתזכורת לחרפת ישראל. בחוזאעה של וינטר, שבה נטבחו עשרות חפים מפשע לאור יום, התרחש, לדעתו, נס אלוהי, לא פחות: הערפל הכבד שכיסה את הלוחמים היה "ענני כבוד" שהגנו עליהם. זו היא תפארת ישראל החדשה, מרחק שנות אור מן החרפה הנשכחת ההיא.
למה לספר את סיפורה של חוזאעה?
לפני שאתן את התשובה הפרטית שלי אקדים ואומר שהשאלה עצמה לא ממש חשובה. הסיפור קיים, העדויות קיימות, והקיום שלהם חזק יותר, עצמאי יותר ונוקב יותר מכל סיבה שיכולה להיות לעצם חשיפתם. יעשה כל אחד מה שהוא מבין איתם; בלי ספק המעשים שתוארו כאן יעוררו בקוראים שונים תגובות שונות; בלי ספק קוראים רבים יוציאו מהם מסקנות שונות לגמרי משלי. גם זה לא הופך את הסיפור למיותר; להיפך, זה רק יחדד את ההבנה של כל אחד ואחד איפה הוא עומד ביחס למבצע "צוק איתן".
דעתי שלי היא שיש לספר את סיפורה של חוזאעה (ושל אשוג'אעיה, ושל חאן יונס, ושל רפיח ושל בית חאנון) קודם כל כי יש לספר את האמת. הכרת האמת היא ערך בפני עצמו, שאינו נכפף לאינסטרומנטליות המשוערת של האמת. במלים אחרות, ראוי לכל אדם, ובפרט לאדם בעל תודעה פוליטית, לדעת לאשורן את העובדות הנוגעות לבטחונו האישי, לאחריותה של ההנהגה כלפיו ולאמצעים שהיא נוקטת כדי לממש אחריות זו. קשה לי לחשוב על היבט אחד בסיפור של חוזאעה שאינו רלבנטי לשאלות האלה.
אין לי ספק שלחלק גדול מן הישראלים אין מושג כיצד פעל צה"ל מול האוכלוסיה האזרחית ברצועת עזה במהלך המבצע. העובדות שהובאו כאן יהיו להם חדשות. אין לי גם ספק שבתוך אותם ישראלים יש לא מעטים שלא רואים כל בעיה – מוסרית או פוליטית – בעובדות האלה. שיבושם להם, אין לי שיג ושיח איתם. עדיין יהיו אחרים שהעובדות האלה אולי יזעזעו אותם, וטוב שכך (ומוטב מאוחר מאשר אף פעם). מה יעשו עם הזעזוע הזה בסיבוב הדמים הבא בעזה – זאת כבר שאלה שהם צריכים להפנות לעצמם. ויהיה כמובן אותו מגזר מוזר ומרתק, "המצדיקים ומשתיקים": אלה מצדיקים מראש כל פעולה שצה"ל נקט או עשוי לנקוט בעתיד, ובאותה נשימה יילחמו בחמת זעם בכל מי שמנסה לחשוף את אותן פעולות לאור היום. העובדות מוצדקות – אבל אסור לדבר עליהן! (כי זה משרת את האויב לדעת מה שעוללנו לו? כי זה מחליש אותנו לדעת מה שבעצם אין סיבה לפקפק במוסריות שלו? ההיגיון נבצר מבינתי). מול אלה אין מה לעשות חוץ מלשוב ולדבר באותן עובדות אסורות-בדיבור ולהציג את התמונות האסורות-בצפייה.
ילדי משפחת אל-נג'אר שנקברו תחת ההריסות. צילום: "אנאדולו"
מעבר לסיבה התודעתית, הקודמת לכל, ישנה עוד סיבה לדבר על הפשעים שבוצעו בחוזאעה, וצריך לומר אותה במישרין: על הפושעים לעמוד לדין. הניסיון מלמד שאין דרך אחרת למנוע את פשעי העתיד. מי שירו על אזרחים תמימים שהניפו דגל לבן, מי שמנעו טיפול רפואי חיוני ממאות פצועים שגססו בשטח – חייבים לתת את הדין. לא משום הנקמה, אלא משום קדושת החיים – חיי הקורבנות הפוטנציאליים בסיבוב הבא. על פי כל הסימנים, הסיבוב הזה יגיע בקרוב, והוא יגבה את ליטרת הבשר שלו, החף מפשע. כל מי שמבין, ששפך הדם הנוראי הזה – הן של פלסטינים והן של ישראלים – מיותר, חייב לעשות כל שביכולתו כדי למנוע או לפחות לצמצם אותו בעתיד. ואחת הדרכים האפקטיביות ביותר לרסן את הברוטליות של הכוח הצבאי הישראלי היא לגבות מחיר ממי שעושה בו שימוש מופקר.
בקטן, ממש בקטן, יש הצלחות מקומיות. לא רבים שמו לב שצה"ל לא עשה שימוש בפגזי זרחן לבן בעימות הנוכחי. זה לא מקרה; הם הוצאו משימוש בדיוק משום שחשיפת התוצאות המחרידות שלהם בזירה הבינלאומית גבתה מחיר תדמיתי כבד מדי עבור צה"ל. אין לי ספק שלא מפקד אחד ולא שניים סיננו בתיסכול במהלך "צוק איתן": "לעזאזל, זרחן לבן היה עכשיו ממסך את הכוח שלי טיפ-טופ". אכן, האיסורים שמטיל המשפט ההומניטרי הבינלאומי על הכוחות הלוחמים מכבידים עליהם ולפעמים מחייבים אותם ליטול סיכונים שלא היו נוטלים אלמלא האיסורים. זה באמת לא נוח ודי מעיק להתחשב בחיי האזרחים שנקלעו לאש הקרב, אבל זה אולי הקו האחרון שמפריד בין צבא לוחם לארגון טרור. צה"ל, מיותר לציין, חצה אותו מזמן.
ובכל זאת, בלי השימוש בזרחן לבן, כוחות צה"ל נאלצו להשתמש בשיטות מיסוך אחרות (ביניהן, כזכור, "ענני הכבוד" של אל"מ וינטר). כך נחסכו חיים של רבים, ונמנעו פציעות איומות של חומר שממשיך לבעור בתוך הגוף ימים ארוכים אחרי הפגיעה. כל מי שנטל חלק במאבק נגד השימוש בנשק הזה בעזה יכול להתברך בהישג הצנוע הזה, נחמת עניים ועדיין נחמה: לפחות לא שרפנו הפעם אזרחים בזרחן. את התהליך המנטלי הזה אפשר וצריך גם להתניע מראש ולא רק בדיעבד, כלפי המתקפות שעוד ינחתו על עזה. את מכונת המלחמה הישראלית צריך לרסן; לרסן במידה כזאת, שהפעלתה תתחיל להשתלם פחות מאשר נקיטת יוזמות חלופיות, לא-אלימות, להשבת השקט בגבול הדרום.
החיילים שכבר התחילו לדבר עוד ימשיכו; צפו לשיטפון עדויות של "שוברים שתיקה" בחודשים הקרובים. העדויות והתמונות מעזה ימשיכו לזרום בתקשורת העולמית ומדי פעם לטפטף לכיווננו. היו סמוכים ובטוחים שכלי התקשורת המרכזיים יעמדו כחומה בצורה כנגד החומרים האלה, אבל הם יסתננו בכל זאת דרך המדיה האלטרנטיבית. אתם יכולים לקחת חלק פעיל בהפצתם, מעשה לא נטול-סיכון באקלים הרודפני של ישראל כיום אבל בעל חשיבות עליונה לסיכוי שספינת המלחמה הישראלית תשנה אי פעם את נתיבה האסוני.
עם מי לשתף פעולה? אפשר כמובן לשתף פעולה עם רשויות החקירה של צה"ל, אבל כדאי לוותר מראש על כל ציפייה שאלו יובילו לחשבון נפש אמיתי בצבא. לפני שנתיים פרסמתי כאן תחקיר נרחב על הטבח שביצעו כוחות גבעתי במשפחת סמוני שבשכונת זיתון במהלך "עופרת יצוקה". הראיות לפשע המלחמה ההוא היו מוצקות וברורות כשמש, ובכל זאת העניין כולו הסתיים בסגירת התיק נגד המח"ט, אילן מלכא. כך כתבתי אז:
"מי צריך חקירות מצ"ח של פשעי מלחמה? אף אחד – חוץ ממי שרוצה להלבין אותם. את החקירות האלה צריך להוציא מידי הצבא. כל עוד הן בידיו, הן ישמשו לטיוח, מירוק, ובעיקר – סילוק עיכובים מיותרים במסלול הקידום של קצינים בכירים… היחס השכיח של חיילים כלפי מפקדיהם הוא יחס של לויאליות והערצה. החייל תופס את החקירה כניסיון לשבור את הלויאליות הזאת… זהו איפה השיח הכפול של חקירת מצ"ח. ברובד הגלוי, החיילים אינם משתפים פעולה, הם שותקים ומסרבים להפליל את מפקדיהם. ברובד הסמוי, הם דווקא משתפים פעולה לגמרי עם הציפייה הסמויה של המערכת לנקות את המפקדים מכל רבב אשמה. בתנאים כאלה, כאמור, עדיף כבר לא לקיים חקירה."
קידומו של מלכא, כיום תת-אלוף, לא ממש נפגע וכיום הוא משמש ראש מטה פיקוד מרכז. אם אירועי שכונת זיתון בינואר 2009 לא הובילו אפילו להרשעה אחת בצה"ל (על מה כן הרשיעו? על גניבת כרטיס אשראי מפלסטיני, זה באמת חמור הרבה יותר מטבח), אין לצפות שחקירת מצ"ח של אירועי חוזאעה ביולי 2014, שהיו הרבה יותר מפוזרים בזמן ובמרחב, תסתיים אחרת. מאז פורסמו אומנם מסקנות ועדת טירקל, שהמליצו בלשון מעורפלת על "חיזוק הפיקוח האזרחי על חקירת פשעי מלחמה בצבא", אבל בהרכב הנוכחי של הקואליציה והממשלה, אין שום סיכוי שאפילו ההמלצה החלבית הזאת תתורגם למדיניות מעשית.
על כן, מה שהיה הוא שיהיה: צה"ל ימשיך לפשוע ולטייח. העובדה הזאת מטילה על ישראלים הגונים את החובה לשתף פעולה עם כל גורם אחר שעושה מאמץ אמיתי להגיע לחקר האמת: בצלם, HRW, אמנסטי, ועדת האו"ם שכבר הוקמה. כל אלה יוקעו כמובן מראש כמשתפי פעולה של החמאס; זכרו רק שהמוקיעים לא ינקפו אצבע מצידם לברר מה באמת קרה בעזה. הם ישאירו לאחרים את המלאכה המפרכת של איסוף העדויות והראיות, ויסתפקו במאגר הסיסמאות המצומק של דובר צה"ל ולשכת ראש הממשלה.
מולם אפשר להעמיד את האמת. ולאמת יש כוח מטהר.
לא למות טיפש 
פוסט חשוב, תודה, כמובן שמי שבאמת צריך לקרוא אותו לא יקרא…
תיקון קטן, תמונת הילד החי היושב ברחוב איננה של צילום: יונס עראר אלא יונס לקח אותה מצלם אחר שכן יונס איננו תושב רצועת עזה אלא שטחי הגדה
תודה, מיכאל. אם תצליח לאתר את המקור, תגיד לי.
שלום עידן,
שמי גלעד ואני קורא את הבלוג שלך כבר זמן מה.
שאלה לי אלייך- האם אתה לא חושב שהחאמס משתמש באזרחים ככלי נשק?
אני חושב שכן – מאוד עצוב לי על כך וזה אכזרי ולא מוסרי- כפי שגם אנחנו עושים לפעמים.
אבל מלחמות הן דבר נורא!
אתה משתמש במילה טבח.
בסוריה נהרגים אלפי אנשים כל יום ולאף אחד לא אכפת – כל שבוע כל שבוע !!! זה טבח אם לא יותר מזה.
לבוא ולכתוב שאנחנו טובחים בארגון שהמנהיג שלו הצהיר שהוא ישתמש באזרחים שלו כנשק (כפי שהוא אמר בראיון טלוויזיה כאשר השווה את הלחימה לויטנאם), בעיניי זה בעייתי מאוד.
ראבק הם יורים רקטות בלי אבחנה ומה אנחנו אמורים לעשות להיכנס פנימה לחפש מחבלים בתוך הבתים כאשר יהרגו לנו מאות חיילים.
הם משתמשים בכוח שלהם ואני מבין את זה לחלוטין ואנחנו משתמשים בכוח שלנו.
אני יודע שזה לא פתרון – כי כוח גורר לעוד כוח – אבל קשה לי עם הביקורת הזאת – למה אנחנו צריכים להיות יותר מוסריים למה?
כי אנחנו חזקים יותר?
מלבד זה שאני לצערי הרב כבר לא מאמין לדיווחים של כתבים כאלה ואחרים.
הרעיון הזה שאנחנו צריכים לבדוק את עצמינו והם עושים מה שבא להם כי ארגון גרילה שולט עליהם , אבד מן העולם —ראה את כל האביב הערבי מסביבנו —אם הם ירצו לעשות דברים באופן אחר, אני אהיה הראשון שאנסה.
לצערי הרב אני לא מרגיש שיש אם מי לדבר.
הי עידן. קריאת הבלוג שלך הוסיפה לי הבנה מקיפה יותר של המציאות בה אנו חיים. אני חייב להודות, וזה בטח לא מפתיע אותך, שנורא קשה לקרוא את דבריך. משתי סיבות. הראשונה, משום שקשה עד בלתי-אפשרי והכיל את עומק האסונות האנושיים שהמלחמה גורמת. הצילומים אינטנסיביים ומערערים נפשית והאינסטינק הוא להדחיק את זה כמה שיותר מהר וכמה שיותר עמוק כדי לא להתמודד עם הקושי הנפשי העצום שהדבר מעורר. הסיבה השנייה שקשה לקרוא את דבריך, היא מידת הביקורתיות העצומה שאתה מפעיל בכותבך כנגד מדינתנו ישראל. אני רחוק מלהיות ימני, אפילו די שמאלני בדעותיי. אך מנגד, אני מנסה להבין (וללמוד על זה עוד, כי ברור לי שאינני יודע מספיק על מנת לגבש דעה נחרצת), מה לדעתך ישראל צריכה לעשות. והאם יש לך הצעות שלא נוסו כלל עד כה? האם אתה משוכנע במאה אחוז שאתה מכיר את כל הזוויות והנתונים מהצד שכנגד, הצד של מדינת ישראל. מה, למשל, אתה חושב על ההזדמנויות שהיו לאורך ההסטוריה לעם הפלסטיני ולמה למשל הם משקיעים כל משאב אפשרי כספי ואנושי ללחימה ולא לצמיחה? (בהנחה ואני צודק.. כי אינני מכיר את הנתונים, חשוב לי שוב להדגיש). תודה על הכתיבה. יונתן
יונתן, כל הסוף של הפוסט הקודם מוקדש לשאלה שלך.
תודה עידן.
תודה, עידן
חבל עידן, 12 ימים מאז נסיעתך חייתי בתחושה (לא ממש, כן?) שאנו מנהלים מלחמה מוסרית שאין כמוה. לא היה שום דיווח בתקשורת, חוץ מ"הארץ", שיגרום לי לחשוב אחרת. ופתאום – אגרוף בבטן. מרוב תדהמה ותודה לחצתי מהר על הכפתור "DONATE". ברוך שובך.
שאלה קטנה: תוכל להפנות למקורות הדנים בשפה ללא-משפטנים על הפרשנות לחוקי המלחמה השונים בכלל ועל המידתיות בפרט?
תודה, עמית.
אמנת האג ואמנת ג'נבה הרביעית כתובות בשפה נהירה למדי:
http://www.btselem.org/hebrew/international_law/hague_convention_and_regulations
http://www.btselem.org/hebrew/international_law/fourth_geneva_convention
פרשנויות יש בלי סוף ברשת. משאיר למגיבים אחרים להמליץ.
עידן, אתה מעצבן אותי. אתה מעצבן אותי כי אתה מכריח אותי לפתוח את העיניים ולהבין מה התוצאות של המעשים שלי, כקצין קרבי ביחידת מילואים שנכנסת לעזה בכל מבצע. אתה מעצבן אותי כי אתה שומט לי מתחת לרגליים את הטיעונים השמאלנים-לייט שתמיד החזיקו אותי כאזרח צייתן מהשורה- אנחנו רוצים שלום והם לא, אצלנו זה בטעות ואצלם בכוונה, וכו' וכו'. בעקבות קריאה אצלך ובמקורות אחרים הרגשתי שאני לא יכול יותר, ביקשתי לעזוב את היחידה (לא היו לי את הביצים להגיד למה, רק שאני רוצה לעזוב). באופן מפתיע הם עזבו אותי בשקט במבצע הזה, את העוולות שמצולמות למעלה צה"ל עשה בלעדי.
אז תודה רבה לך על שאתה חודר את מעטה הצדקנות הבורגנות שלי ומכריח אותי להסתכל לאמת בעיניים, תודה על העצבים שכל פוסט שלך מעלה בי. תמשיך ככה, יש מי שמקשיב.
תודה עידן. אני מרגיש ממש מטוהר. לראשונה- כתב ישראלי אמיץ, שלא מתבייש להגיד 'היי, אנטי ציוני, אנטי יהודי ואני סבבה עם זה' המשך עם העבודה הטובה. אגב הקישורים שלך בכתבה מעולים, גם חוסך את הכאב של לקרוא ממש אותך, פשוט אפשר לדלג מקישור לקישור.
תודה על היותך נושא האמת, נראה לי היחידי, בישראל אם לא במזרח התיכון כולו. פי אלף.
וגם על הטיהור, שוב.
אגב לגבי הקומנט הראשון שקיבלת על הכתבה- מה זה משנה מה המקור, העיקר שיש שם ילד פלסטיני בוכה בין גופות- אמת!
קיבלתי טענה שהתמונה הראשונה בפוסט (של הילד היושב) נלקחה מעיראק. אין לי דרך לוודא ולמען הסר ספק הסרתי את התמונה.
שלום עידן,
אני קורא כאן מתחילת המלחמה הנוכחית, וכמובן שאני משבח את העבודה העיתונאית והרצינית שאתה עושה. אין ספק שאתה אדם אינטליגנטי וחריף בצורה יוצאת דופן, וגם אידיליסט שעושה את מה שהוא עושה כי הוא בוער בו, ולא משום טעמים נסתרים.
אני חושב שמה שיכול לעורר בקוראים פוטנציאליים מעט אנטיגוניזם הוא העובדה שאתה כותב ברגש כה רב, עד כי נדמה שאתה משוכנע באמת שלך בצורה קיצונית, ולא כל כך מעוניין לשמוע אחרים. זה גם לידי ביטוי בתגובות, שבניגוד לתוכן המוקפד והמדוקדק, הן חסרות סבלנות. אני מבין מהיכן התנהגות כזו יכולה לנבוע, בתחומים המקצועיים שלי אני מוצא את עצמי גם אוטם את עצמי לאחרים (מין מנגנון הגנה אחרי שאתה מבין ש99 אחוז מהאנשים בעולם לא יודעים לספק לך ערך מוסף). ברם אולם, הדיון כאן איננו מקצועי (אני יודע שבתחום המקצועי שלך אתה עילוי).
הדיון בעקבות הכתבות שלך הוא דיון מוסרי בעיקרו. לי באופן אישי הפריע ש"אין לך שיג ושיח", כהגדרתך, עם מי שקורא את מה שרשום כאן ולא מגיע לאותן המסקנות שלך. מהי המטרה של הבלוג הזה מבחינתך? לדעתי, המטרה היא להפיץ את האמת שלך להתחיל\להנחיל שינוי כלשהו (בתוספת קטרזיס אישי). בשביל להגיע לשם, לפעמים יש צורך בדיון ושכנוע של אחרים. אני חושב שבסה"כ מי שמגיע לקרוא כאן, הוא אדם מאד פתוח, מישהו שיש לו רצון ללמוד את האמת מאמצעי המדיה הלא מצונזרים… מישהו שמחפש לשמוע מה יש לאחרים להגיד. הקוראים שלך, גם אלו שלא מסכימים איתך במאת האחוזים, משקיעים המון מזמנם לקרוא את הכתבות המפורטות שלך, ולכן, לדעתי, אין מקום לפסול אותם.
אז אם שכנעתי אותך, ואתה חושב שמגיע לי "שיג ושיח", הייתי רוצה לתת את העמדה המוסרית שלי לעניין.
קודם כל אני מטיל את אותו הספק באמינות הדיווחים שאתה מצטט. באותה מידה שאלון בן דוד עושה כתבות שיש מאחוריהן אג'נדה מסויימת, צנזורה מסויימת ונרטיב מסויים, כך גם אחרים. אני מאמין שיש צורך להגיע לחקר האמת ולהגיע למסקנות, ואני מצר מאד על הועדות של צה"ל, של משרד הבטחון ושל המדינה שאני י-ו-ד-ע שהן לרוב "מפוברקות". לאזרחי המדינה מגיע דיווח הוגן על מה קרה, והיכן, וגם אם לא לפרסם את התוצאות של הועדות ישירות לאזרח, שיגיעו למישהו הגון והוגן בצמרת המדינית (רמז: אין כאלו).
אם נניח את הספקות בצד, ונניח שאכן התבצעו פשעי מלחמה, איך אני אמור להרגיש לגבי זה?
רקע: אני לא מקבל את הנרטיב של המדינה, כאילו מדובר פה במתקפה חד-צדדית של חמאס. אני לא מקבל את הנרטיב של חמאס שהסנקציות שישראל נקטה בהם מצדיקה ירי עיוור על אזרחים. מדובר פה בסכסוך מורכב עם אחריות מלאה של שני הצדדים, וכאשר הסכסוך החריף, כמו תמיד נפתחה מלחמה.
כאשר נפתחה מלחמה, יש דברים שבאים איתה. זה חלק טבעי ממנה. לא התקיימה, למיטב ידיעתי, מלחמה נקיה, מעולם. אולי תוכל להאיר עיניי, מכיוון שאתה מתמצא ממני בהיסטוריה.
זה לא אומר שאני לא חושב שצריך לתחקר את האירועים ואם התקיים מקרה שבו נורו אזרחים בשיטת הוצאה להורג \ מתוך מטרות נקם, צריך להעניש בחומרה. אבל אני לא אומר את הדברים האלו בגלל שהלב שלי נחמץ לתמונות המשפחות ההרוסות, הסיפורים על ירי הטנקים על מסכנים בכסאות גלגלים וכו' — אני אומר את הדברים האלו בצורה פרקטית לחלוטין, מושתת על טובתי על האישית והאינטרסים שלי. הרג לא מכוון = העמקת השנאה, בסופו זה יתנקם בנו (וכל עוד אני גר כאן, גם "בי" כחלק מה"בנו").
,
כך גם אני רואה את הדברים האחרים. במצב מלחמה, המטרה של הממשלה זה לשמור על האינטרסים של האזרחים שלה. בשביל זה הממשלה נבחרה. לא למטרות הומאניות, להפוך את העולם למקום טוב יותר וכו', אלא לדאוג לאינטרסים המיידיים של אזרחיה.
(במאמר ממוסגר אומר שממשלת ישראל הנוכחית, וכנראה לדורותיה, לא ביצעה תפקידה בצורה טובה).
לכן, השאלה אם לבצע נוהל חניבעל, היא שאלה טקטית\אסטרטגית ולא מוסרית, בעיניי.
מהי העלות\ תועלת, איך זה ישפיע על אזרחי המדינה, זה כל מה שמשנה. המשמעות המוסרית של הדברים נכנסת לתת-סעיף לחץ עולמי וועדות חקירה. המשמעות המוסרית נכנסת לתת סעיף הלם קרב של המשרתים במילואים. המשמעות המוסרית שעם ישראל ידע שהרגנו במודע חייל שנחטף (משמעות מוראלית).
זה לא פשוט לי להגיד את הדברים. אני לא אדם צמא-דם או מעודד הרג (בעיניי). אני פשוט אומר שאי אפשר להתייחס להכל ברמה המוסרית, יש גם פרקטיקה, שלפעמים מתנגשת עם המוסר.
זהו, מקווה שתגיב, תודה על הזמן שהקדשת לכתוב את הפוסט.
DEVER
א) האם זו התוצאה של "הקוד האתי" המזוהה עם ידלין וכשר ואשר אומץ ע"י צה"ל?
ב) את מי יעמידו לדין בהאג? הדרג המדיני? הזרוע הצבאית?
ג) האם מדינת ישראל תְּאֻלַּץ לשאת בתוצאות בין היתר בשילומי פיצויים?
דבר, אין לי באמת מה להגיב. באת, שפכת את ליבך. בסדר. לא מצאתי התנגדות קונקרטית לתכני הפוסט בדבריך שאפשר להוציא ממנה ויכוח ענייני. ויכוחים על "דעות" אפשר לנהל בלי סוף, זאת לא מטרת הבלוג.
נכון שהייתם רוצים לראות את הפרצוף שלו?
בטקסט כתבת שהאב בן ה-65 נורה ממרחק מטר. בסרט הוידאו הבן טוען שהחייל עמד בפתח החדר והאב במורד המדרגות. נראה לי משהו כמו 5-7 מטרים.
מפחיד לחיות בעידן בו הבחירה המודעת או הבלתי מודעת באי-הידיעה של כלל המתרחש,
הופכת את מה שאינו ידוע למה שאינו קיים.
עידן אני מעריץ אותך, אני עוקב אחרי הבלוג (בהפסקות) מאז הריסת אל-עראקיב הראשונה ב2010,
ואני מאחל לך חיים ארוכים במקום טוב.
יוסי, מתוך הקישור שלא נכנסת אליו ("עדות מפורטת"):
When he took a step toward the soldiers, one of them fired two bullets directly into his heart from a distance of just one meter
או שמעל 3 מטר זה כבר "נזק אגבי"?
ולעצם הפוסט כולו, לדעתי אחד הדברים החשובים ביותר כיום היא להביא את העובדות לידיעתם של הישראלים. אין לי כלים לשפוט כמה מהעדויות שסקרת אכן אמינות, אבל באופן כללי, לא קשה להאמין להן, משום שטבעי לפעול בצורה אכזרית בעת מלחמה. על עיתונאים ותחקירנים אחרים לנסות לתאר את מה שקרה שם, כדי שיידעו הישראלים מהו מחיר המלחמה שבה תמכו.
יש לקוות שידיעת האמת תעודד חלק מהישראלים לתמוך בצעדים פייסניים כלפי הפלשתינים, אך נדמה לי שטבעם של מרבית האנשים שהם יתמכו בקבוצה שלהם ויהיו חשדנים כלפי קבוצה יריבה שפועלת נגדם באלימות, גם במחיר של הפעלת אלימות קשה נגדם.
המונח של פשע מלחמה נראה לי לא חשוב במיוחד. מלחמה היא אלימה ואכזרית ומטורף לצפות מאדם לחסוך באכזריות כשהוא נמצא בסכנת חיים. עיוור מי שמאמין שיש כזה דבר צבא מוסרי, או אפילו שכדאי שהצבא שלו יהיה מוסרי. מה שכדאי זה שהצבא יהיה אחראי רק למלחמה, ושמדינה חזקה כמו ישראל תיפעל בצורה פייסנית יותר כדי להימנע מיציאה למלחמות.
יוסי,
"כשהוא נמצא בסכנת חיים"?
אתה מדבר על טייס האף-16 שמטיל פצצת טון מגובה של כמה אלפי רגל או על מפקד הטנק שמוריד בניין של 4 קומות עם 20 נפשות, ממרחק של 2-3 ק"מ? מה זה הקשקוש הזה?
אם היית קורא קצת על משמעות המונח "פשע מלחמה" היית מבין שהוא חל בדיוק על המצבים שבהם אין הצדקה מן הסוג הזה ("סכנת חיים") להרג אזרחים. המקרים המתוארים כאן – ירי על אזרחים שמניפים דגל לבן לדוגמה – כל כך רחוקים ממקרי הגבול שבהם ניתן עוד למתוח את ההצדקות השגרתיות, שהתגובה שלך נראית לי תלושה לגמרי.
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2405038
ההיסטוריה תבוא איתנו חשבון.
עידן, תודה.
המידע הנלווה לכל מאמר והביסוס העובדתי לטענותיך הופכים את הבלוג הזה לחשוב פי כמה וכמה מכל מאמר פרובוקטיבי ורגשני של "בכירי כותבי השמאל".
הייתי חייל בעזה של שנות ה-90, חייל כיבוש שביצע פשעי מלחמה ועוולות מוסריים על בסיס יומי.
הייתי אדם קטן וחלש שאיבד צלם אנוש בחסות וברשות המערכת.
פשעתי, ואת פשעיי אני אשא כאות קין כל החיים. (וכן, אני מודע לזה שיש אנשים שה-"יורים ובוכים" הזה מעורר בהם חלחלה, אנשים שלא שירתו את מכונת הכיבוש. מה לעשות, לא כולם צדיקים כמוכם בגיל 18. בימים ההם ראיתי בעצמי פטריוט, אזרח טוב.).
אני מזהה רק קרן אור אחת במצבנו המחורבן – "דחיקת הקץ" או "זירוז הגאולה".
סבבי האלימות המתעצמים ואבדן השפיות הזמני של החברה הישראלית יסתיימו בקתרזיס שאחריו ברור לכולם שדברים ישתנו.
לא משנה איך זה יקרה: התערבות כפויה של גורם שלישי, נידוי ולחץ בינלאומי בסגנון דרא"פ, חייזרים שנמאס להם לשמוע את רוני דניאל – מה שבטוח שאנו על סף נקודת הפיצוץ הסופית.
תודה
כשלא היית בארץ היו פרסומים רבים של עיתונאי חוץ שעזבו את עזה ואז דיווחו שהחמאס יורה ממקומות אזרחיים כולל כתבת פינית שראתה שיגור טיל מבית חולים שיפא.. האם לא התקפת בעבר את צהל על כך שהתקיף את שיפא.?
הם דיווחו גם על שקרים אחרים של החמאס והפלשתינים בדיווחים שלהם. פורסם שהעיתונאים האילו לא דיווחו מה קורה כשהיו בעזה. כי פחדו לנפשם .
אני איבדתי אמון בכל דיווח שלך (אולי אתה מפרסם תמונה של ילד מעיראק? אם אתה לא בטוח,בזה איך אתה מפרסם משהו בכלל?) , וגם של עיתונאים זרים, של בצלם ושל צהל .
לדעתי כולם ימותו טיפשים אתה אני וכל השאר.
השאלה היא איך נמשיך לחיות ,בכנות אין לי מושג.
ולכל החיילים שמתוודים על פשעי מלחמה בבלוג שלך (אני תוהה לגבי האמינות של האנשים האילו אבל אולי אני טיפש ,טועה) שיעמידו עצמם לדין. אני בצבא דאגתי לשמור על התנהגות מוסרית ,כמו שלא אנסתי אישה מעולם ,או הטרדתי מינית. אין ליצורים הדוחים האילו כמו רון שכתב כאן ,זכות להעליל עלילות ולהכליל את כל חיילי צה"ל כדי למרק את מצפונם.
עידן,
אין ספק שלקרוא את הרשימה הזאת זה מזעזע. אפילו אם רק מקרה אחד או שניים ממה שהפלסטינאים מספרים על התנהגות החיילים הם אמיתיים – צריך לחקור וצריך להוקיע.
אתה קורא לבלוג שלך "לא למות טיפש" – שלדעתי זה שם יומרני – אבל עובד טוב כגירוי להמשיך לקרוא. אז אני ממשיכה לקרוא כדי לדעת. ובכל זאת – אני לא מצליחה שלא להתקומם על הדרך שאתה מוכן להשאיר את שיקול הדעת שלך הצידה ומציג ראיות מסולפות וטענות מוגזמות.
בצהרים כבר תיקנתי אותך לגבי התמונה שנלקחה מעירק. גם שלחתי את הקישור שמוכיח את המקור.
עכשיו אני מסכלת שוב בתמונה של לפני ואחרי שאליה קישרת. לא ניראה לך מגמתי? בדרך כלל הלפני והאחרי צריכים להיות מצולמים מאותה זוית. כאן ברור לחלוטין שהתמונה של אחרי היא מזוית הרבה יותר קרובה ותופסת הרס בשטח קטן ביותר.
כך גם תמונת הפנורמה שלך. אכן היא מראה הרס רב, אבל בשטח מצומצם ביותר. רק סביב המצלמה.
כך גם בוידאו שמצורף. ההרס לא ניראה כולל וכזה שמצדיק את הטענה שלך שלא נישאר כפר. להיפך, ניראה שהטענה של החיילים שהקרבות בעיקר נערכו בגבול הכפר היא נכונה.
אני לא גרה בישראל, וזאת הפעם הראשונה שראיתי את הכתבה שצרפת. האם שמעת את הטיעון בכתבה שהרבה מהבתים התפוצצו מיד כשירו עליהם? אתה לא מסכים עם הטיעון שההרס הרב נגרם גם בגלל שהבתים בכפר שימשו כמקום מסתור של מטעני נפץ ועמדו מעל מנהרות ? אני דוקא השתכנעתי שלחאמס יש חלק רב יותר באשמה להרס הבתים הרב. והאנשים שנשארו שם – למרות שהרוב הגדול עזב – אני משוכנעת שנישאר כדי לנסות להגן בגופו על המצבור הרב והפתחים הרבים של המנהרות. אני לא יודעת כמה מרצון וכמה מהם הוכרחו על ידי לוחמי החמאס. אבל אין לי ספק שרוב האוכלוסיה שם ידעה בפירוש למה הפך החאמס את הכפר. לא שהידע הזה הופך אותם למטרה לגיטימית של הצבא, חלילה. אבל אני בטוחה שהם יודעים את מי להאשים בהרס. וזה לא צה"ל.
נקודה אחרונה. כמו שבכתבה על החיילים נעדרו האזרחים – כך נעדרו לוחמי החמאס מהדיווח שלך. הזכרת במשפט קצר בהתחלה שהיתה כאן התנגדות, שהיתה לחימה. אבל פרט לזה לא עצרת לרגע לחשוב נגד מי החיילים שלנו באמת נלחמו. לא עצרת לרגע להזדהות איתם בחשש שלהם מלוחמי החאמס שברוב "אומץ ליבם" המשיכו לצוץ מפתחי מנהרות ומתוך בתי אזרחים וניסו לחטוף חיילים, וגופות של חיילים. חבל.
עידן,
אתה עושה עבודה יוצאת מהכלל וחשובה עד מאד. כל הכבוד לך!
תודה.
שאלה, באמת שאין לי מושג.
חלק מ״פשעי המלחמה״ האלו נשמעים לי כמו פאניקה של הצד שלנו…
כחייל שנמצא בשטח, עם סיכוי להפצע ולמות, נשק ביד, וסיפורים על חמאסניקים מתאבדים שקופצים על כוחותינו משום מקום – זה לא מתבקש, עם כל הצער שבדבר – שיהיו חיילים שרק מתוך לחץ יירו בכל מה שזז?
שלא יצליחו להפעיל את אותו שיקול דעת שאנחנו מפעילים פה עם המזגן והמקלדת?
מאחל שנמשיך במגמה של שיפור, שהאחראים יתנו את הדין, ושאף צד לא ידע עוד צער… אבל זה לא מתבקש שבמלחמה יהיו צדדים מלוכלכים? באמת אפשר לנהל מלחמה סטרילית?
בן גוריון אמר שהמלחמה האחרונה תהיה המלחמה בה ינצחו הערבים. בן גוריון טעה, הערבים ניצחו והכל בזכות בנימין נתניהו ששיחק לידיים של החמאס שתודעתית ניצח ובגדול. האם באמת יש צידוק להרג 400 ילדים בגלל שיגור רקטות שיורטו ?
[..]"הפסדנו לחמאס. לתת להם נמל, שדה תעופה וטנקים ישנים"
פרופ' אורי בר יוסף, מומחה בחקר הביטחון הלאומי, מסביר למגזין G: "כל הדיבורים על 'תנו לצה"ל לנצח' הם קשקוש" ■ "אין פתרון צבאי. מה, אתם באמת רוצים להרוג 100 ילדים על כל טיל שנורה?"[..]
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000963121
שוב גרמת לי לקרוא בפה פעור ובנשימה אחת את הפוסט כולו ואת כל התגובות.
תודה על המלאכה הסיזיפית וכפוית הטובה.
רוצה רק להסב תשומת לב לכך שוינטר עצמו, באותה כתבת פרופיל הזויה ב nrg קורא למקום "חירבת חיזעה"…
ולעצם העניין, החיילים בשטח (גם בטנק, לא במטוס) נמצאים בפחד מוות שאני לא יודע אם אי-פעם התנסית בו. אם הם יכולים להפעיל שיקול דעת, עדיף שלא יירו באנשים שמחזיקים בדגלים לבנים ובאמבולנסים. אבל, אם הם יורים באלו, יתכן שזו התנהגות שקשה לדכאהּ בעת קרב. בחיי היומיום שלי אני משתדל להתחשב בזולת ולא לפגוע בו מילולית או במעשים אחרים. אבל לא אופתע מעצמי אם בעת קרב בשטח שבו אני מאמין שאני עלול להיפגע, אירה בכל אדם שאינו חייל ישראלי שנמצא בסביבה, בתקווה שאצא מהקרב בחיים. אם אהרוג ילדה, לבטח אנזק מנטלית, אבל בכל מקרה, אני משער שהנזק יהיה פחות נורא ממצב שבו אאבד שלוש גפיים או חצי פרצוף כי לא יריתי לכל כיוון. יתכן שעדות תומכת בטענתי היא העובדה שכמעט בכל מלחמה חלק לא מבוטל מהמתים מתו מאש ידידותית. אם הורגים חיילים שלך, אז ברור שאפשר להרוג גם אנשים שמסתובבים עם דגל לבן.
ראוי לנסות להגדיר כיצד על חייל להתנהג מבחינה מוסרית בעת קרב, וברור שהימנעות מירי באנשים שמחזיקים דגל לבן היא פעולה ראויה. פשוט לא ברור לי שיש עדויות לכך שהאדם הממוצע מסוגל לעמוד בכללי המוסר האלו כשהוא נמצא בסכנת חיים. לכן נדמה לי שהמסקנה שחיילי צה"ל פעלו באכזריות יוצאת דופן למלחמות תמימה בדיוק כמו המחשבה שהם פעלו באופן מוסרי יוצא דופן.
לאור כל זאת, לא נראה לי ריאלי לחשוב שהשינוי הדרוש לנוכח סבלם הרב של הפלשתינים במהלך צוק איתן הוא שיפור מוסריותו של צה"ל. השינוי הדרוש הם צעדים לצמצום פעולתו של צה"ל.
גדעון, אני לא צוות תגובות. לא זורקים לי תקרית מהתקשורת ומצפים שאני אגיב עליה. יש פוסט; יש בו קישורים, עובדות, טענות. אם יש לך השגות על התוכן של הפוסט הזה, אנא עשה זאת (הבהרה: "אני לא מאמין לזה" זה לא השגה, זה מצב מנטלי. מול עדויות בגוף ראשון צריך התנגדות קצת יותר מבוססת).
התייחסת בתגובה שלך לתקרית שבכלל לא כתבתי עליה, בלי לומר מילה על הזוועות שכן תוארו כאן. זאת חוצפה, ובאמת שלא הייתי צריך להתייחס לתגובה כזאת.
נורית,
לגבי שם הבלוג: את קוראת חדשה. אם הוא יומרני או לא – צריך לקבוע על סמך רקורד הכתיבה בו במשך 6 שנים. כשלעצמי, אני חושב שזה יומרני מצד ערוצי הטלוויזיה לקרוא לתשדירי התעמולה שלהם, מדי ערב, בשם "חדשות"; יומרני גם מצד "ידיעות אחרונות" להתהדר במילה "ידיעות" כשלפחות מחצית מהתכנים שם הם קומוניקטים שמועברים לעיתון ממשרדי ממשלה ומחברות מסחריות; ושזה מאד יומרני מצד העיתון "ישראל היום" לדבר בשמה של "ישראל" בשעה שאין בו זכר כמעט לחמישית מאוכלוסייתה (הערבים).
תיקנת אותי לגבי התמונה מעירק, נכון. עוד קורא תיקן. ומיד הסרתי. זאת טעות נדירה מאד – בעצם לא זכור לי שזה קרה בעבר. אני עושה מאמצים עליונים להביא מידע אמין, אין לי שום כוונה להפיץ תעמולת כזב. אני גם מבין בדיעבד איך קרתה הטעות – התמונה הופיעה בתוך מקבץ של תמונות שכן היו משויכות לסוכנויות ידיעות, ורק היא לא היתה משויכת. הנחתי שהיא כן, אבל כאמור, אסור להניח במקרים כאלה. בכל מקרה, תודה על התיקון.
תמונת הלפני ואחרי: נו, אז זה לא אותה זווית בדיוק. האם צולמו שני כפרים שונים? לא הייתי קורא לזה מניפולציה.
הפנורמה: מה לעשות, כשמצלמים פנורמה, נקלט במצלמה רק מה שמסביבה. מגבלה אופטית אוניברסלית, ככל הידוע לי.
הוידאו: ההרס נראה לי די כולל. כך גם בכתבה של אלון בן דוד, רואים הרס מסיבי. כן, נשארו בתים עומדים על תילם. את רוצה לקרוא למה שנשאר "כפר"? זאת התחסדות.
הבתים שהתפוצצו כשירו עליהם: אלה שימשו כמחסני נשק, אבל זה פשוט בלתי סביר בעליל לטעון שכל בית ובית בכפר הזה, שאוכלוסייתו מעל 10,000 נפש, שימש כמחסן נשק. כמגיבים אחרים, את מסיטה את הדיון מן העובדות שמובאות בפוסט אל עובדות שנוחות לך. צה"ל הפגיז בתים רבים ששהו בהם אזרחים. זה עולה בבירור מן העדויות. העובדה שבמקביל גם הופגזו מחסני נשק לא מוחלת על הפשעים.
הניסיון שלך להיכנס לפסיכולוגיה של הנשארים לא רק שאינו משכנע, הוא פטרוני. עם כל הכבוד למה שישראלית באנגליה חושבת על מה שעובר לפלסטיני מופגז בראש, אני מעדיף את העדות שלו על העדות שלה. והם אמרו את סיבותיהם באינספור הזדמנויות.
"אני בטוחה שהם יודעים את מי להאשים בהרס". טוב, אז את בטוחה. נורית, אם לא שמת לב, הפוסט שלי וגם הבלוג שלי לא מטפחים שיח ספקולטיבי של דעות ואמונות, מוצקות ככל שיהיו. מזה יש די והותר בברברת הרגילה של התקשורת המרכזית. האנשים שעדויותיהם כאן (למשל מחמוד איסמעיל) מפנים אצבע מאשימה ברורה לישראל. את יכולה להתכרבל לך בנוחות ב"ביטחון" שלך שהם משקרים – גם כשהם מצייצים בפאניקה תחת הפגזות – אבל את באמת מדברת בלופ עם עצמך, בלי קשר למציאות שהאנשים האלה חווים.
חמאס נעדר מהפוסט שלי: אכן כן. וגם מפוסטים אחרים. בדיוק כמו שהפלסטינים נעדרים מכלי התקשורת. אני בלוג אחד קטן, באוקינוס של תעמולה חד-צדדית לגמרי. התפקיד שלי הוא לא להיות "מאוזן" אלא להציג את מה שכולם מתאמצים להסתיר. יש עוד המון דברים שאני לא כותב עליהם. תקראי את ההערה בסוף הפוסט הזה:
איתן,
שאלה לגיטימית. אבל בוא נבהיר שהיא לא מכסה את עיקר המקרים שמתוארים כאן ובפוסטים הקודמים. ההרג המסיבי של אזרחים חפים מפשע לא נבע מירי נק"ל של חייל מפוחד, אלא מהפגזות אוויריות וארטילריות, ממרחק רב, בידי טייסים ומפקדי טנקים וסוללות תותחים שלא היו נתונים לשום איום; ששקלו בנחת את נתוני היעד, שהניחו את הצלב לאט-לאט על הבניין, שנשמו עמוק (בלי להזיע, יש הרי מזגן), ואז לחצו על ההדק. בום. 30 הרוגים. אפס סיכונים לרוצחים.
המקרים המבודדים של חייל בזירת קרב, מול לוחמי חמאס, אינם נופלים בכלל תחת ההגדרה של פשע מלחמה. גם זאת הסחת דעת, ומדהים אותי לגלות שוב ושוב איך הישראלים חוזרים לתבניות הנוחות כל כך לחשיבה גם כשהם מעומתים עם עובדות שבכלל לא מתאימות לתבניות האלה.
ומה לגבי החייל שירה באביו הזקן של העד מן הוידאו האחרון? מרחק מטרים ספורים, בתוך הבית, הזקן לא חמוש, בטווח ראייה וכו'?
יוסי, ראה תגובתי לאיתן. לא, הטנקיסטים בעזה לא בפחד מוות, כי אין לחמאס שום נשק נ"ט שמאיים עליהם באמת (טנק זה לא נגמ"ש). התותחנים בטח לא מאויימים, הם מרוחקים עוד יותר. והטייסים בוודאי שלא.
לכן קראתי לתגובה שלך קשקוש. שום קשר בינה לבין המקרים שאותם סקרתי. כבר שנים ארוכות שצה"ל לא התנסה בלוחמת פנים אל פנים סימטרית. וזה הולך ומתרחק עם כל האוטומציה של יחידות הקרב והרחקת ה"לוחמים" מזירת המגע.
גדעון,
קודם כל, לא היו "פרסומים רבים" על שיגורים ממקומות ניטרליים. היו 5-6 דיווחים. מאידך, ברור לגמרי שהיו צריכים להיות דיווחים רבים, כי זו היתה שיטת הפעולה של החמאס. סתם הערה קטנונית מצידי.
שנית, נאמר ונכתב כבר רבות, לרבות בבלוג זה, שפשעי המלחמה שמבצע החמאס (ואין שום ויכוח ששיגור רקטות מאזור אזרחי, קל וחומר מאזור רגיש כמו בי"ח, הוא פשע מלחמה) לא פוטרים את ישראל מעמידה בכללי הדין הבינ"ל.
שלישית, והפעם ספציפית לנושא הפוסט ולשכונת חוזעה, התקיפות כמעט ולא נועדו לסכל שיגורים (במובן של ירי על מקום שיגור). היו משם שיגורים, אבל הירי של צה"ל (שבסופו של דבר גרם לפגיעות באזרחים) נועד להקל על צה"ל לכבוש את סביבות השכונה. זו גם הסיבה שהירי היה באחריות מח"ט גבעתי. אני יודע את זה ממקור ראשון, הייתי במילואים בתפקיד מטה באחד ממרכזי השליטה. אגב, אם אני טועה יהיה למדינה קל מאוד להוכיח – יש תיעוד ממערכות המכ"מ על כל שיגור רקטה, עם מועדה ומיקומה המדויק, ברמה של שניה ומטר. תן לי להכין אותך – המדינה לא תטען כמוך שההרס נועד לסכל שיגורים, כי היא לא יכולה להוכיח את זה.
תודה, זיגפריד. לעדויות כמו שלך יש חשיבות רבה מאד. מתבקש, לעניות דעתי, שתיקח את העדות שלך צעד אחד הלאה (בעילום שם או לא), ותספר את כל הידוע לך.
עידן, תודה!
גדעון מתבלבל לדעתי בין ביה"ח שיפא (ממנו דווח על ירי) לבי"ה אל וופא (שנידון בבלוג).
תודה, עידן.
לא, אלמוג. הוא כתב תגובה נוספת שמחקתי, שממנה עלה שהוא סתם הפריח בלון ניסוי. וסתם, למען הדיוק – על שיפא צה"ל ירה עוד לפני שירו מכיוונו. נשאיר את זה לקוראים לחפש את הידיעות.
עידן, אחת הפסקאות הראשונות שלך מתייחסת לכך שבמקום היה פשוט קרב. אני לא יודע בכמה קרבות אתה היית, אני מניח שלא בהרבה. אם אתה חושב שצה"ל צריך לנהוג אחרת תמיד שמורה לך הזכות להתנדב לצבא, לחגור אפוד להצטייד בנשק ולבוא ולהוביל אותנו מוסרית ממיקומך בראש הכוח. לכתוב את דבריך והאשמותיך מהמחסה הבטוח של ביתך, מחסה בטוח רק בגלל שאחראים מנהלים קרבות אותם אתה יושב ומבקר, אפעס קצת צבוע. דוגמה אישית מתבצעת בשטח. אתה מוזמן בפעם הבאה.
איתי, היה קרב – אחרי הרעשה כבדה מאד, מן האוויר ומטנקים, שפגעה בעשרות חפים מפשע. ההרעשה הזאת לא נקראת "קרב", היא נקראת טבח. לא היה בה כוח צבאי שעמד מול צה"ל: היו בניינים אזרחיים שהושטחו כליל.
לירות על אזרחים מניפי דגל לבן זה לא "קרב".
לירות על אמבולנסים שמסומנים באופן ברור זה לא "קרב".
להשתמש באזרחים כ"מגן אנושי" זה לא "קרב".
אתה מוזמן לשבת שוב במחסה הבטוח שלך ולקרוא את הפוסט, ואז להתחיל להגיב לעניין.
עידן, יש הרגשה שאתה במכוון מסרב לקחת את החשיבה עוד צעד קדימה: אז אם לא הייתה הרעשה לפני הכניסה של החיילים והם היו נכנסים כשכל הבניינים היו עומדים ובאופן כזה מסכנים את עצמם הרבה יותר, האם זה היה יותר מוסרי? מהדברים שלך משתמע כאילו המטרה של ההרעשה היית טבח ולא נסיון לחסוך בחיי החיילים. זה נכון שקל מאד להצדיק את ההרג בעזרת ביטויים כמו "נו טוב, זו מלחמה…" אבל מצד שני נראה לי שאתה די מפריז עם האשמות בטבח ורצח מבלי לקחת בחשבון את נסיבות באופן הגון ובכך מתקרב יותר לסטטוס של תעמולן ולא "מציג עובדות" שאתה מתגאה בו.
אותו הדבר לגבי הטיעון שלך ש"הטנקיסט/טייס לא נמצא בסכנת חיים מיידית מול האויב", מהטיעון הזה נשמע כאילו אותו טייס/טנקיסט פועל במנותק מהמערכה וסתם הורג מי שבא לו ולא באמת מחפה על החיילים בשטח/פוגע בעמדות של חמאס וכו'. זה נכון שאני לא יכול להציג עובדות "נגד" למקרים הספציפיים שהצגת, אבל אני חושב שהרציונל שהצגתי צריך לשחק תפקיד בניתוחים שלך במידה וחשוב לך המעמד של אמינות ואובייקטיביות.
אלכס,
תורת הלחימה הזאת שאתה נשען עליה נוסחה במפורש על ידי אסא כשר ועמוס ידלין: אפס סיכונים לחיילים שלנו גם במחיר מקסימום סיכונים לאזרחים שלהם. זאת תורה שאין לה תקדים לא במוסר המלחמה ולא במשפט הבינלאומי. הבלוג הזה לא עוסק בניתוחים תיאורטיים, לצורך העניין מספיקות לי האינטואיציות הבריאות שיש לכולנו.
אם רוצח סדרתי חמוש בכלי נשק מסוכנים מסתתר בבניין ברחוב השקמה בהרצליה, אז המשטרה לא מורידה פגז של טון על הבניין – רק משום שהיא רוצה להגן על השוטרים שצריכים לעצור אותו. למעשה היא לא תעשה זאת גם אם הבניין ריק לגמרי למעט הרוצח, וודאי שלא אם יש שם דיירים. ההגיון הפשוט הזה – לא תמית תמים עם חוטא – נמחק לגמרי אצל ארגוני טרור, כמו החמאס, וגם אצל צבא טרור, כמו צה"ל. אין הבדל.
לדיון העיוני, אני מפנה אותך למקורות האלה:
http://www.haokets.org/2014/07/21/%D7%9E%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%92-%D7%90%D7%91%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%9B%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%97-%D7%9E%D7%95%D7%A1%D7%A8%D7%99/
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1254834
http://www.idi.org.il/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%97%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A4%D7%A9%D7%A2-%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%91%D7%A2%D7%96%D7%94/
איתי לוין: עשה את הדבר המצופה מאדם בוגר ובעל תודעה-עצמית וסרב לקחת חלק בפשעי צבא הרצח והגזל הציוני.
https://www.facebook.com/notes/tali-shapiro/the-cultural-bds-checklist/10152001063655878
תודה עידן.
אני שאלה קטנה – איך זה שב"כפר" ניצבת שורת בתי קומות שגיבים משני עברי הכביש?
האם ייתכן שזה רק הכביש הראשי מצולם שם, וכל יתר הבתים צמודי הקרקע לא נפגעו כלל?
האם ייתכן שמתוך הדרך המצולמת הזאת, או מבין בתיה, נורו רקטות לעוטף עזה?
האם אולי מתחת לבתים עתירי הקומות האלו נחפרו מנהרות לכיוון ישובים במטרה "להרים" בם כמה גני ילדים?
עידן,
במשפט הבינלאומי יש עקרון של מידתיות: "The harm caused to civilians or civilian property must be proportional and not excessive in relation to the concrete and direct military advantage anticipated by an attack on a military objective." (מויקי). אני ממש לא חושב שיש לך מספיק מידע מהימן כדי לשפוט ולהכריע האם צה"ל הפר את העקרון הזה או לא, במיוחד חסר מידע על פעילויות ומטרות של צה"ל עצמו. גם בדוגמא שלך, אם הולכים לפי עקרון זה, ההחלטה האם להוריד את הבניין כולו על רוצח סדרתי מאד תלויה ביכולות ומטרות שלו. אם האינטואיציה שלך מספיקה כדי לקבוע שצה"ל פשע וטבח, בסדר, אבל כאמור זה מרחיק אותך מ"מציג עובדות אובייקטיבי" ומקרב אותך לאנשי פולחן ה-BDS ודומיהם.
אני מודע שאני נשמע קטנוני ומתעסק בקקה לאור התמונות של ילדים הרוגים וכו', אבל נראה לי שחשוב לא למלא את "החללים הריקים" עם תעמולה/אינטואיציה/whatever אם חשוב לך שיקחו אותך ברצינות.
אטיוד5, השאלה הקטנה שלי היא למה כל מי שחולק עלי מסתתר תחת כינוי מגוחך? אפילו אומץ מינימלי להזדהות אין לכם? מה אתם מפחדים, שאני אשלח לכיוונכם נוהל "הקש בגג"?
כשאני צופה בסרטון שבראשית הפוסט ובעוד תמונות אני רואה הרס שחורג הרבה מכביש ראשי בלבד. ולגבי השאלות שלך, לא ייתכן שבחוזאעה היו פרוסים מאות משגרים בכל רחבי הכפר. כמו שציין כבר זיגפריד בתגובה קודמת, גם צה"ל לא טוען כך. שיטת הפעולה היא "ריכוך" מסיבי של האזור שבו נחשד קיומה של מנהרה, בלי התחשבות בכלל במחיר האנושי. כלומר, עם התחשבות טוטאלית בחיילים שלנו, והתחשבות אפסית באזרחים שלהם. והדוקטרינה הזאת בלתי ניתנת להצדקה.
אלכס, אין לי מה להוסיף על הדברים שכתב "בצלם" תחת הקישור "דברים מדויקים". לדעתי הפרופורציות המזוויעות של הרג אזרחים דווקא כן מהוות בסיס מהימן לשיפוט שלי. ולא, הדוגמה שלי עומדת – לא יורידו את הבניין. אתה יכול להשתעשע בעולמות היפותטיים, אבל מוסר הוא הוא עניין מעשי מאד. האסימטריה שהצבעתי עליה זועקת לעין.
ואף אחד לא התיימר להיות "מציג עובדות אובייקטיבי". אין דבר כזה.
Idan shalom
I find most of your posts break the heart twice – first for the horrendous subject matter as it unfolds, and secondly when I realize that there are very few people in Israel I can share these posts without the conversation careening into the personal and ugly
How did we get to a point where criticizing (an obviously failing) leadership is seen as ad-hominem attack on the collective Jewish entity? "You are either with us or against us" – the entire nation is a burning Bush
Please keep up 'kol kore ba-midbar' toil – small donation added too
BTW – did you see this one? http://www.spiegel.de/international/world/interview-with-sociologist-eva-illouz-about-gaza-and-israeli-society-a-984536.html
תודה, מיכאל. לא ראיתי אבל מדי פעם אני מציץ במסות שלה במגזין הארץ, אני מניח שמדובר בדברים דומים. תשמע, מבלי להעליב אף אחד מהאינטלקטואלים של "הארץ" – שטרנהל, אילוז ושות' – נראה לי שהכתיבה שלהם קצת מנותקת מהמציאות החומרית. הם נוטים לראות ברעיונות מופשטים ואיזמים כמו "ליברליזם" ו"הומניזם" ו"פאשיזם" את חזות הכל; כאילו ההסטוריה מתגלגלת מפולמוס אידאולוגי אחד למשנהו – ולא נחבטת בין אינטרסים כלכליים, ביורוקרטיות עיוורות וסתם טיפשות. אני לא חושב שהטפה ל"ערכים" יכולה להניע פעולה פוליטית אפקטיבית. אי אפשר לשכנע אנשים שהערכים שלך יותר נכונים משלהם. לכן זה נראה לי קצת ברכה לבטלה, גם אם הדברים שלהם נכונים. את ההשקפה שלי על הדרך להניע אנשים, מה אפשר ומה אי אפשר להשיג, תיארתי במסה "על הכתיבה הפוליטית" (למעלה משמאל). ממנה גם נובע המשפט בתחילת הפוסט על האנשים שאיתם אין לי שיג ושיח. לא מהתנשאות (כפי שחשב מגיב אחד) אלא מריאליזם לגבי מוגבלות השיח הפוליטי.
דיווחים ותמונות נוספות משג'עייה בעמוד של דן כהן:
גם ללא חקירה אמיתית של הפשעים שנעשו על ידי הצבא הישראלי בעזה, וכנראה לא תהיה כזו, יהיו לוחמים שישלמו את המחיר. נכון, הם לא ישבו בכלא כפושעים, אך ישלמו מחיר כיחידים. האצבע הקלה על ההדק, האדישות לחיי אדם (שמתודלקת על ידי אדרנלין ופחד מוות) ומראות הזוועה וההרס ימשיכו איתם גם ל"אזרחי". לא אצל כולם, ולא תמיד במודע. אבל זה לא פשוט לצעיר משוחרר להיקשר לגוף אהוב, כאשר אי שם בזכרון ישנו מראה של גוף דומה, אבל כתוש. לא מובן מאליו לסגת מויכוח, דיון או טעות בין חברים, כשפעם בעיות של אגו נפתרו באש חיה. לא בהכרח קל "למצוא את עצמך" בחיים האזרחיים, כשצריך להכחיש ולהדחיק חצי מכל מה שמוצאים.
וככל שהמלחמות יהפכו אכזריות יותר, חד צדדיות יותר ומקושקשות יותר- המצוקה הנפשית של המשוחררים תגבר. לאו דווקא בשל התפכחות פוליטית או מוסרית כלשהי. אלא פשוט כי את הדיסוננס המוטרף ממילא בין העורף לחזית יהיה יותר ויותר קשה להכיל.
אחדים מהמשוחררים יתרחקו מכל סוג של פתיחות לב ונפש ויחפשו את הגיר האוטומטי של החיים, בכל מחיר. זה יכלול למרבה האירוניה גם שירות פעיל במילואים. אחרים ישייטו במשך עשורים בנייטרליות אפופת עשן בין תחנות בעולם המתפתח, בניסיון נוגע ללב לשחרר את עצמם מעצמם. ויש גם כאלה שכבר לא יצליחו לישון לילה אחד בחייהם בלי לקום מזיעים.
אלה דברים שהתרבות המערבית מכירה זמן רב. לפחות מאז מלחמת העולם הראשונה. אלה יהיו המחירים שמשלמים וישלמו אלה שישתדלו לשמור על קצת רגישות, פתיחות וספונטניות בחייהם האזרחיים. האחרים- ובכן- מהם הפריבילגיות האלה אולי נמנעו עוד קודם. אלו עלולים להפוך לחיות כמו מאבטח הרמטכ"ל, שניסה לאנוס אשה בשיחים ערב חתונתו במין התקף דיסוציאטיבי (כאן המקום לציין שתמיד יהיו גם קורבנות "משניים" בעורף, משאירה לכם לחשוב כמה "משנית" תהיה הטראומה שלהם).
את כל זה כתבתי כדי להזכיר שאת זוועות המלחמה קשה למחוק אפילו ממחולליה. אני אישית חושבת שבחברה המתפוררת שלנו, שמנסחי האתוס שלה כבר משתוללים מרוב מופרכות, השיח האנטי מלחמתי צריך להדגיש שוב ושוב ושוב את המחיר האישי הכבד שמשלמים חיילים צעירים במלחמת ברירה אכזרית. כמובן, לא במקום הדגשת המחיר הכבד פי כמה שמשלמת החברה הפלסטינית, אלא בנוסף, וכאמצעי לחץ (אפקטיבי יותר?) על יצרני בשר התותחים שלנו: ההורים. לפחות אלו מהם שאינם בעניין של איסוף עורלות פלשתים.
רונה, עד לפני כמה שנים הייתי חותם על הטקסט שלך בלי לשנות מילה. אבל התחלתי לקלוט שזירת הקרב המודרנית, ובפרט הישראלית, כבר לא דומה בכלל לחפירות של מלחה"ע הראשונה, אפילו לא לגבעת התחמושת ולחווה הסינית.
בזירת הקרב העכשווית, הרובוטים מחליפים את החיילים. כבר עכשיו המל"טים מבצעים יותר ממחצית הגיחות בחה"א. כמו שהבנתי, אף-35 הוא מטוס הקרב המאוייש האחרון, לא יהיו יותר כאלה. לישראל יש גם מערכות שמותקנות על הגדר ויורות בשלט רחוק ("רואה יורה"); יש רובוטים שמוצמדים ליחידות חי"ר וצועדים לפניהם לאזורים מסוכנים. יש כבר ספינות קרב ממוכנות; ועוד ועוד מטעמים:
http://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-7e2195d6b468531006.htm
המטרה של כל הטכנולוגיה הזאת היא למזער את הסיכון לחיי אדם – בצד התוקף, כמובן. כתוצאה מכך הולך ומצטמצם מעגל החיילים שבכלל באים במגע כלשהו עם כוחות אויב, וכיוון שכך, פחות ופחות חיילים טועמים את מנת חלקו של חייל השדה הקלאסי, שראה את המוות בעיניים: המוות של חבריו לנשק, של האויב. הזוועות האלה מופיעות כיום בעיקר על מסכים אלקטרוניים, אם בכלל.
תמיד יהיו המעט שחוזים מבשרם את זוועת הקרב. אבל מדובר בחוויה שהולכת ונעלמת מן העולם המערבי (בעוד שבצד השני – עזה, אפגניסטן או תימן – החוויה הזאת שרירה וקיימת). תשימי לב גם איך הזרזיף הדק-ממילא של יצירה אנטי-מלחמתית בישראל, שנוצר בעיקר בשנות ה-70' בעקבות מלחמת יום כיפור, נעלם לגמרי. הצורך הפסיכולוגי בו, הקונטקסט התרבותי שלו – התפוגגו.
המלחמה ההיא ארכה 18 יום וקטלה יותר מ-2,000 ישראלים. אלפים נותרו בהלם קרב.
המבצע הנוכחי נמשך יותר מחודש וקטל כ-70 ישראלים. אני בספק אם ייצאו ממנו 100 הלומי קרב.
הטכנולוגיה שינתה המון. בין השאר, בעימותים האסימטריים שמנהלת ישראל בלבנון ובעזה, היא סילקה כמעט לחלוטין את "המחיר הנפשי" מן הצד שלנו. יש כמובן מצוקות אחרות בעורף הישראלי, אבל לא עליהן דיברת, אני מניח.
זה הפרדוקס: השקענו את מיטב היצירתיות שלנו – תעשיית ההיי-טק הבטחונית – במטרה למזער את המגע של החייל הישראלי עם שדה הקרב, וכתוצאה מכך סילקנו את המחיר הנורא שהוא גבה מאיתנו, וכעת אנו יכולים להמשיך ולטפח את שדה הקרב הזה עד אין קץ.
לא קל להסתכל במראה. עוד יותר לא קל אחרי שמסתכלים באמת ובאומץ ובלי לעצום עיניים לדבר על זה ולהעביר את זה הלאה – אבל אחרי כל זה להיות האידיוט שמסובב את המראה כדי שגם אחרים יוכלו להסתכל- אין מילים על העבודה המדהימה שלך אידיוט קדוש.. (אוהב .. כמובן שלא יהיו אשליות!)
צה"ל מאשר: ב"צוק איתן" נעשה שימוש בירי ארטילרי לא מדויק פי 4 מאשר ב"עופרת יצוקה":
http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2406918
בשג'אעיה, אחרי הפגיעה בנגמ"ש שממנה נהרגו 7 חיילים, נורו כ-600 פגזים בתוך פחות משעה (יותר מפגז אחד בכל 6 שניות).
ברפיח, אחרי חטיפת גולדין, נורו יותר מ-1,000 פגזים במשך 3 שעות.
כמעט 250 פלסטינים נהרגו בשני האירועים האלה בלבד, בגלל הירי הלא-מדויק הזה, תגובת פאניקה ונקם על הפגיעה בחיילי צה"ל. ככה נראית תורת הלחימה של צה"ל, וכמו שראינו, גם מבחינה מבצעית טהורה היא נכשלה.
עידן- אני מסכימה איתך שההסתמכות על ירי מהאויר ועוד בעזרת מל"טים היא משמעותית להבנה של ההתבהמות הישראלית ביחס להרס שהיא זורעת. ועוד לא דיברנו על כיפת ברזל, שמאפשרת לנו ללכת עם ולהרגיש בלי, רק הפוך (אני כמובן שמחה על ה"בלי", לא בא לי למות, טיפשה או לא. אבל להתקיף כ"תגובה" למשהו שמפסיק להתקיים בפועל נחשב במקומות מסוימים כפסיכוזה.)
מצד שני אני מכירה אישית משפחות של שני סדירניקים בחי"ר שהיו עכשיו בעזה- בכל זאת יש ארבע חטיבות ועוד הרבה יחידות על התפר שבין שיטור ללחימה (בשגרה). נכון ומזל, הם לא חטפו הלם קרב עם כל הסימפטומים, אבל הם ירו ונורו והרגו וראו ראשים מתגלגלים וגופות של ילדים וברור שזה ילך איתם לכל החיים. אף אחד בסביבה שלהם אפילו לא מעמיד פנים שלא.
לפני 15 שנה "קו" היה לבנון, שהקיזה דם גם בשגרה אבל מצד שני בין מלחמה למלחמה (קרקעית) היו 20 שנה. עכשיו יש מבצעים כל שנתיים. זה לא יוכל לפסוח על הבנים של אף אחד. מבט ברשימת הנופלים מסגיר את כמות הנערים ש"מות קדושים" על כיבוש עזה לא היה בדי אנ איי של הזהות שלהם אף פעם. הילדים הלכו מהסיבה שבגללה ילדים תמיד הולכים- כדי להפוך "לגברים" בחברה מיליטנטית. רק שהפעם אני חושבת שיותר הורים כבר העזו להגיד שהילדים מתו לחינם.
לא רק כלי המשחית משתנים. גם החברה משתנה, אנשים חילונים רוצים להצליח ולהגשים את עצמם כלכלית ואישית לפני הכל, ובטח לפני האתוס. מה גם שקשה יותר להקריב ילדים עבור אתוס לא ברור, וכרגע הוא לא ברור, ולא רק לי (עם כל הכבוד לאידאולוגיה המנומקת של "מוות לערבים" ו/או דף המסרים של ראש הממשלה). אני חושבת שחייבת להיות לזה השפעה על החברה המקריבה, גם אם בצורות אחרות מאשר תנועת סרבנות המונית ואידאולוגית.
ואם כבר מדברים על אמנות- אז בד"כ לוקח בערך 20 שנה כדי לעבד טראומות לכדי יצירה קוהרנטית (או לכדי תלונה בביהמ"ש, אבל זה סיפור אחר). לכן לפני חמש שנים קיבלנו מבול של סרטי לבנון הראשונה, שנעשו על ידי בוגריה. אין לי מושג מה יגידו בוגרי "המבצעים" ואם יהיה להם למי להגיד את זה (בעברית על כל פנים). אבל לא הייתי מסכמת את היצירה האנטי המלחמתית (האישית) בישראל כ"זרזיף דק בשנות ה-70". לא שעל האמנות אני בונה, כן? כמו שאמרתי קודם אני בונה, בעצב, על המשך התפוררות מבפנים
רונה, כמו שאמרתי, התופעה קיימת ותמשיך להתקיים, אבל הממדים שלה מצטמקים משמעותית, ונראה לי שברמה הסוציולוגית – לא הפסיכולוגית – ההשפעה שלה תהיה זניחה.
כן, גם לבנון הראשונה הפיקה יצירת מחאה. לא במקרה, זה היה גם תור הזהב של הסרבנות. אני גם לא בונה על האמנות, רק מתבונן בה כברומטר חברתי. אבל זהו, זה נגמר. בלבנון השנייה המגע החזיתי היה קצר וכואב – וישראל נסוגה. האמת הפשוטה היא שההנהגה יודעת היטב שהפתיל של הציבור קצר, ומעבר לכמה עשרות הרוגים – זה פשוט ייתפס ככישלון. גם החמאס וחיזבאללה יודעים את זה.
"בזמן שרובנו מסכמים את המבצע ושבים לשיגרה, בחיל האוויר ממשיכים לספור את היום ה-38 למבצע ‘צוק איתן’. יותר מאשר אי פעם, מטוסי צה”ל הולכים ומתמזגים בלחימה משולבת עם כוחות הקרקע… רק אתמול תקף חיל-האוויר יעדים ברצועת עזה במהלך הלילה, בתגובה לירי הרקטות לאחר כניסת הפסקת-האש לתוקפה."
http://www.jdn.co.il/news/381874
הדיווח במען:
http://maannews.net/eng/ViewDetails.aspx?ID=720495
סך המתים ב"צוק איתן" עלה ל-1980, עקב מקרי מוות מפצעים:
http://maannews.net/eng/ViewDetails.aspx?ID=720796
בינתיים, בגדה:
פצוע ירי מכדורים חיים בהפגנה בנאבי סלאח, נעצר (לפני חצי שעה) – https://twitter.com/noamr
15 פצועים בהפגנות מול כוחות הביטחון הציוניים בחברון – https://twitter.com/alaaqawasmi
מחר:
הגוש האדום של מפלגת דעם בהפגנה נגד טרור הכיבוש הנצחי, 20:00 כיכר רבין –
https://www.facebook.com/events/1541583406061951/
A Moral Take on the Double Helix
איך לעברת את קוד כשר-ידלין ?
א) "סליל המוסר הכפול" ב) "כפיל-מוסר-לוליני" ג) …
ווידאו: סאלם שמלי, בן 20, שוכב על הרצפה פצוע בשאג'עייה המופגזת, נורה למוות ע"י צלף ציוני, פושע מלחמה:
http://electronicintifada.net/blogs/ali-abunimah/war-crime-video-shows-sniper-killing-wounded-gaza-civilian
לידעת הקורא אסא כשר.
ביבי ביבי אל תדאג, עוד נראה אותך בהאג.
עידן שלום קראתי את הכתבה וחלק מהתגובות והצטערתי מאד.
מדינת ישראל חייבת לייצר הרתעה ,וחייבת לייצר מציאות שבה לא יהיה כדאי לאנשים היושבים בעזה להתעסק אתה
מדינת ישראל לא ירתה באופן מסיבי ולאורך זמן רקטות וטילים על ישובי הדרום שהם אחיך ולא גרמה וגורמת לחוסר בטחון הנורא שהם חיים בהשוואה אליך.
מדינת ישראל לא בחרה בחמאס להיות השליט בעזה , ארגון הקורא להרוס את מדינת ישראל על יושביה לרבות אדם שכמותך אלא תושבי עזה עליהם כתובה כתבה זו.
אילו לתושבי עזה היה חלק קטן מהחירות ממנה אנחנו נהנים לשנות את שלטון החמאס האם הם היו עושים זאת לדעתי התשובה לשאלה זו הייתה שלילית ולכן אין לתושבי עזה להלין אלא עלפי עצמם.
בנסיבות אלו מדינת ישראל צריכה וחייבת להתגונן על מנת להמשיך להתקיים בשכונה הזו.
לצערי כתיבתך הבלתי מידתית וחסרת ההשוואה בין הקורה בשטחנו לאורך ה- 8 שנים האחרונות ,והכרסום שלך בעקרונות הצדק הבסיסי של הגנה עצמית שלנו כנגד התוקפנות שנכפתה עלינו פוגעת במדינה שאתה חלק ממנה ,וגורמת לכרסום בחוסנה של המדינה וחוסנו של צהל בקרבנו ובקרב העולם כולו .
.
שלום עידן,
אני קורא את הבלוג שלך זמן רב וכמעט תמיד מהנהן בהסכמה ובעצב. לפני שנים אמר לי מישהו "אין צורך שתגיב בבלוגים, תמיד יהיה מישהו שיאמר את מה שרצית לומר רק טוב יותר". הוא צדק ללא ספק ואני מאוד משתדל שלא להגיב. כל ההקדמה הארוכה הזו באה רק על מנת להסביר מדוע אני עומד להעיר הערה שתראה לרבים מקוראיך שולית.
הפניתי מכרים רבים לבלוג שלך בניסיון להסביר את נקודת המבט שלי לאנשים ש"קשה להם" עם הדברים שאני אומר והערה שהגיעה מכמה מהם שווה לדעתי התייחסות: אתה (עידן) מקפיד מאוד על הדרישה שמגיבים יכתבו בשמם המלא ומגיב בעוקצנות לניקים והסתתרות, אך רק כאשר מדובר במי שמבקר את תפישתך או חולק על העובדות שאתה מביא. לגבי אומרי תודה ומשבחים נראה שאין לך כל בעיה שיכתבו בשמות מופרכים או ראשי תיבות. זו הערה שקיבלתי מאנשים ש"היו מוכנים לקרוא" את החומר שאתה מביא ומכאן שהם לפחות חלק מהמילייה אליו אתה פונה ע"פ הצהרתך שלך.
כמי ששילם מחיר על סירוב לשרת במילואים (עצמאי קטן אינו פרופסור באוניברסיטה ואני לא יודע אם אתה ער למחיר שחודש בכלא גובה מבעל נגריה קטנה המעסיק שני עובדים) אני מבין לגמרי את חוסר הרצון של אנשים להיחשף, גם כאשר נראה לך ולקוראיך שהם בסה"כ מצדיקים את המשטר, אז ממה יש להם לחשוש. לפעמים השלב הראשון הוא קריאה אצלך, אולי תגובה בכינוי היום תביא לשינוי ראיית המציאות מחר. נראה לי שחבל להפסיד אנשים אלו רק בגלל חששנותם בשלב מוקדם של (אולי) הפיכתם לאנשים פוליטיים.
תודה על העבודה שאתה עושה כאן ותודה גדולה במיוחד על התרגום מ"כלבי הקש", ספר שמלווה אותי שנים ושגם בניסיון לשכנע חברים לקרוא אותו נעזרתי רבות בתרגומיך.
סליחה על שהארכתי בדברים, כאמור, ניסוח והתנסחות אינם הצד החזק שלי.
בברכה, רז.
אנונימי, בבלוג הזה מזדהים.
"אילו לתושבי עזה היה חלק קטן מהחירות ממנה אנחנו נהנים לשנות את שלטון החמאס האם הם היו עושים זאת לדעתי התשובה לשאלה זו הייתה שלילית ולכן אין לתושבי עזה להלין אלא עלפי עצמם."
הבנתי. כלומר, מותר לנו להפגיז אזרחים בעזה כי אם היתה להם החירות לשנות את שלטון החמאס – אבל אין להם – הם לא היו משנים אותו. לכן הם נושאים באחריות למצב שאין ביכולתם לשנות. הגיון ברזל.
האמת היא שבלי קשר לשלטון בעזה אין לנו זכות להפגיז אזרחים. פשוט כך. ותשמע עוד מסקנה מדהימה: גם מן העובדה שהממשלה שלך רצחה 1600 אזרחים בעזה בחודש האחרון לא נובע שלחמאס יש זכות לרצוח אותך. חיים של אזרחים הם לא פיון במשחק בין פוליטיקאים מלוכלכים. לכל היותר הם פיון בתגובות של טוקבקסיטים שלא מוכנים לקחת אחריות על מה שיוצא מפיהם.
תודה רזי. נושא האנונימיות מוסבר בקוד האתי של הבלוג. ברור לגמרי שעל מי שמבקר אותי חלות חובות שאינן חלות על מי שמסכים אתי; זה נובע ממאזן הפגיעות (בשורוק) ההדדית, שמשתנה בעקבות ביקורת אבל לא בעקבות תמיכה.
אני גם יכול להבין מצבים מסוימים של שמירה על אנונימיות – ולכן אינני מוחק תגובות כאלה, רק מנסה לצמצמן ככל האפשר. אני מעתיק כאן במלואו את החלק מן הקוד האתי של הבלוג:
"יש בלוגרים שאינם מתירים תגובות בכלל; זה נראה לי אבסורד (אם כבר כותבים למגירה, שיישאר במגירה). בלוגרים אחרים מתירים רק למגיבים שמזדהים בשמם המלא והאמיתי להשתתף בדיון. בעולם אידאלי, המדיניות הזאת נראית לי הוגנת ומוצדקת. בכל סיטואציה של ויכוח, כל משתתף חושף צדדים פגיעים שלו, שאחרים יכולים לתקוף. פגיעות שכזאת היא נסבלת רק אם היא מנת חלקם של כל המשתתפים בדיון; לא יכול להיות שרק משתתף אחד יטול סיכונים אישיים שכאלה. והנה, בפועל, הבלוגר נמצא בעמדת נחיתות ביחס למגיבים האנונימיים: הם יודעים עליו יותר ממה שהוא יודע עליהם, הרבה יותר, ולעתים תכופות, הם מנצלים את הידע האישי הזה נגדו.
כאמור, בעולם אידאלי לא היתה סיבה להסכין עם אסימטריה כזאת. הדרישה מכל משתתף בדיון להיחשף בשמו המלא והאמיתי אכן מצמצמת מאד (אף כי לא מבטלת) את הפער בין הפגיעות של הבלוגר לחסינות של המגיב. ולכן היא נראית לי דרישה הוגנת. ובכל זאת, בתוך מגיבינו אנחנו חיים, ואני מודע למחיר שמדיניות כזאת עלולה לגבות: לא מעט מגיבים, שהאנונימיות היא להם תנאי הכרחי, ידירו רגליהם מבלוג שדורש מהם להזדהות. מול ההפסד הזה בתגובות חשובות, אף כי אנונימיות, הרווח של זיהוי שמי מלא מתגמד. זאת הסיבה היחידה – סיבה פרקטית, לא מוסרית – שאינני מנהיג בבלוג חשיפת שמות מלאה.
ואולם מן האמור לעיל צריך להיות ברור שעמדתי העקרונית אוהדת את עיקרון חשיפת השמות. ומכך גם מושפע האופן שבו אני מתייחס לתגובות. מגיב שמזדהה בשמו המלא והאמיתי תמיד יזכה להתייחסות יותר רצינית ממגיב אנונימי. קחו זאת בחשבון. זאת ועוד: אם בלהט הויכוח מגיב אנונימי מתחיל לעלות על פסים אישיים נגדי, אני שומר לי את הזכות לתבוע ממנו הזדהות בשם – שוב, מתוך עקרון איזון הפגיעות. כדי לא להגיע לשם, אני ממליץ מראש לכל המגיבים: תיחשפו. הגעתם לבלוג שמתעסק לא מעט בחשיפת אמת, בשקיפות, במאבק נגד הרמייה והעירפול. תזרמו עם הראש הזה, ותהיו אתם באמת. לא תאמינו כמה זה משחרר."
מי שגרה קילומטר שבע מאות מהמלחמה שם וקלטה את החילים שיצאו וחזרו ויצאו וחזרו אז א. גבעתי הם צבא השם יתברך והם שונים מצה"ל תודה לאל. ב. כמיות חומר הנפץ שצה"ל שפך שם לא יאומנו על משכבנו בללות ביכינו את מי שספג את כל האש המיותרת הזאת שעברה מעל ראשינו והנפלים בסדותינו.
ג. צהל דרס את כל העומד בדרכו בישראל בלי להתחשב ברכוש תושבי המדינה במיליארדים (מישהו ישלם פיצויים אולי) בלי שום צורך, השתמש בישובים האזרחיים כבסיסים בלי פקודות כך שלא יצטרך להחזיר כספים לאחר המלחמה והשאיר ערמות אשפה וטינופת. ופגע בפגזים שלו ובנפחים גם בישובים שלנו כי ירה מעליהם וחלק נופל בדרך , ראו המתבן במגן חלונות בית הכנסת בעלומים ועוד ועוד וכל זה במלחמה מתוכננת מול כנופיה בעזה אפשר להסיק מהתיחסות לאוכלוסיה שלנו איך צהל מתיחס לאויב אנחנו בעוטף עזה נאמין לכול
תודה על פוסט חשוב, עידן, שלמרבה הצער ישכנע רק את המשוכנעים. הקריאה קשה ואני בטוח שאיסוף החומר וכתיבתו קשה עשרות מונים.
אומרים שמה שלא יודעים לא הורג, הבעיה שבחסות אי הידיעה הוא הורג, והרבה. חטאי התקשורת המדבררת לתפקידה (לא רק בזמן מבצעים ומלחמות בהם היא שופר, אלא גם בשגרה המציאות ה״לא ישראלית״ במישרין אינו מהווה מושא סיקור ראוי מבחינתה, ואנשי וואלה משקפים בעניין הזה את דעת הקהל) מאפשרים ומשמרים את מדיניות הממשלה, והציבור שאינו יודע ולא ידע (ולמרביתו גם לא אכפת) ימשיך להקיא באוטומט שקרים וקלישאות שטחיות וחסרות בסיס כדי לא להתמודד עם התוצאות ההרסניות של מעשי מנהיגיו (ובעקיפין – מעשיו).
אנו כבר מזמן עדים לקריסה המוחלטת של כל הערכים בחברה אזרחית ומוסרית, אלו רק עוד תסמינים.
תודה, אמנון.
אני מקווה שהפוסט לא רק "משכנע" משוכנעים. אם שמת לב, בפוסט כמו זה אין כמעט ניסיון "לשכנע". בפוסט הקודם היה ניסיון לשכנע, אבל רק על בסיס שיקולים רציונליים ואפילו תועלתניים, בלי הטפה למוסר או ערכים. זה משום שאי אפשר באמת לשכנע אנשים שרצח חפים מפשע הוא דבר רע אבסולוטית. או שאתה מכיר בכך או שלא. אם אתה מכיר בכך שזה רע אבל עדיין מוכן לקבל את זה בחסות כזבי התעמולה – או, אז יש לבלוג הזה ערך בשבילך. הוא יראה לך שבלי התעמולה, אין לקבל את הרצח. מן הבחינה הזאת, זה דיבור ל"משוכנעים", אבל המשוכנעים האלה עדיין תומכים במבצע, וישימו את הפתק הלא נכון בקלפי, ולכן הדיבור הזה בכל זאת בעל ערך.
עידן,
באותו נושא, אבל קצת שונה.
1) האם ידוע לך אם מאושפזים בבתי-חולים ישראליים (לא "מקאסד" במזרח ירושלים) – פצועים מרצועת עזה שנפצעו במהלך המלחמה?
אני יודע על חולים פלסטינים המאושפזים בבתי-חולים בישראל, אבל הם אושפזו לפני פרוץ הקרבות ולכן הם אינם פצועי-מלחמה.
2) האם (כפי שישראל ממהרת לעשות באזורים מוכי-אסון, כמו למשל אחרי רעש-האדמה בהאיטי ב-2010 ובטורקיה) – ישראל דאגה לשלוח סיוע הומניטרי לכל אלפי חסרי-הבית: שמיכות, אוהלים, מזון, תרופות, ציוד רפואי….?
בלת"ק וגם בלי קשר לאיזור מופצץ ומחורב כזה או אחר בעזה: מה שבצלם כותבים אינו מדוייק. מבחינת החוק הבינ"ל המונח "מגן אנושי" מתייחס רק למצב שבו מישהו חוטף אותך ומכריח אותך להיות בסמוך לפצצות, למשל. לפי ראיון שערכתי עם כתב גרמני בעזה, תושבי עזה עומדים לגמרי מאחורי חמאס, ולכן הם מגנים אנושיים כמו שאני הייתי כשגרתי במזכרת בתיה ליד תל נוף, והפצצות הנורא סודיות שמאוכסנות שם, או כמו ילדה בבאר שבע ליד הכור הגרעיני בדימונה. בשני המקרים לא מדובר ב"מגן אנושי" לפי החוק הבינ"ל. http://www.haokets.org/2014/08/12/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%99-%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99-%D7%91%D7%A2%D7%96%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A4/
מני,
1. ידוע לי על אדם פרטי שביוזמתו הועברו כמה פצועים לישראל. זה נעשה בחשאי מסיבות מובנות. לא ידוע לי על שום יוזמה רשמית כזאת. צריך לזכור שאחרי ההרס הנורא שישראל המיטה על כל מערך הבריאות ברצועה, הכנסת כמה פצועים לישראל איננה בגדר פיצוי.
2. שאלה רטורית כמובן. ליבנו פתוח רק לקורבנות רחוקים.
איריס,
לא שאני מומחה משפטי אבל ממה שקראתי, אחד השינויים בין אמנת האג (1907) לאמנת ג'נבה הרביעית (1949) היה בדיוק זה – הרחבת מושג המגן האנושי גם למקרים של "נוכחות" ולא רק "כפיית נוכחות". זהו נוסח סעיף 28 של אמנת ג'נבה הרביעית:
"מציאותו של מוגן לא תשמש עילה לחיסון נקודות או שטחים מסוימים בפני פעולות צבאיות."
התרגום העברי קלוקל, לדעתי, ומשתמע ממנו בדיוק ההיפך מן המקור. זהו הניסוח המקורי:
http://www.icrc.org/applic/ihl/ihl.nsf/Article.xsp?action=openDocument&documentId=732D7EA50DF1A5ECC12563CD0051BBF0
"The presence of a protected person may not be used to render certain points or areas immune from military operations."
כלומר, המגבלה כאן חלה על מי שעושה שימוש בנוכחות של "אדם מוגן", והקביעה היא שאין לעשות בנוכחות כזאת שימוש לצורך הגנה על מקום מסוים מפני תקיפה צבאית. אין שום איזכור לכפייה או חטיפה.
אכן אין פה שום אזכור כזה, עידן. אבדוק עם המקורות שלי. בכל מקרה: הניסוח הוא כזה (וזה כמובן למי שצריך חוק ולא מעניין אותו מוסר או יחסים בין בני אדם שמושתתים על בסיס אחר אחרי הכל), על דרך השלילה: כלומר, זה שיש אזרחים בבית, לא אומר שהוא חסין. זה בעצם מתן רשות לתוקפן לפעול, גם אם יש חפים מפשע. זו בעצם דרישה מהקורבן או מלוחם החירות לפעול בלי לסכן אזרחים. דרישה די בלתי אפשרית כמובן לגבי עזה, וגם לא בדרום אפריקה…שם הרי היתה פגיעה ברורה באזרחים, כי ככה זה במלחמות גרילה. כל הדיון הזה הוא די מופרך מהסיבה הזו. אבל אבדוק ותודה, גם על המאמר. בהזדמנות הזו: בתור מי שחיה בחו"ל חשוב לנו שהמאמרים האלו מופיעים, וגם התרגום לאנגלית (כמו שעופר עשה למגזין 972) עוזר. אנחנו נותנים אותם כלינקים בשעת הצורך…לאחרונה ממש לפני יומיים בפרסום שלנו.
כרגיל עבודת מחקר מצמררת, וזה אחרי שכבר צפיתי בכתבה הארוכה באל-ג׳זירה והייתי מוכן.
תודה.
"הבנה מעמיקה של החמאס מביאה בהכרח למסקנה, שפירוקו מנשק ופירוז עזה מחייבים השתלטות על השטח ופגיעה קשה במנהיגות הארגון. אי אפשר להשיג יעד זה במשא ומתן, יהיו ההכרזות אשר יהיו".
כך כתב אתמול ב"הארץ" יחזקאל דרור, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ומומחה עולמי בתחום קבלת החלטות ויחסים בינלאומיים.
ועכשיו הרשות נתונה בידך למחוק את ההודעה מכל סיבה, אמתלה וטצדקי שתמצא לנכון, והרי בטוח שתמצא, כי האמת נמצאת בכיסך (בעיקר כשמשהו מציק).
למה למחוק, מוייש? רק כי לא התייחסת במילה לתוכן הפוסט? זה הרי סטנדרטי אצלך.
בשורה מהממת, של יחזקאל דרור. באמת, תובנה שמעולם לא חלפה בראשו של אף מנהיג או גנרל ישראלי. חייבים לנסות את זה פעם. כל הזמן הרי אנחנו חותמים הסכמי שלום עם החמאס, ולא יוצא מזה כלום. אולי באמת ננסה שיטה אחרת לגמרי, משהו שמעולם לא ניסינו, כמו… אהמממ… "לפגוע קשה במנהיגות הארגון"?
אני מניח שזאת היתה מנהיגות הארגון שהניפה דגל לבן ושצה"ל ירה עליה, כמתואר בעדויות כאן.
נכון, אם נתקטנן, אז במובן המצומצם של המלה לא התייחסתי לתוכן הפוסט, אבל בהחלט התייחסתי להנחות היסוד המובלעות של הפוסט (שבוטאו במפורש בפוסטים קודמים לו).
לדבריך (אם דעתך לא השתנתה בינתיים), זו איננה מלחמת אין-ברירה, ולכך פשע, בדיוק מסיבה זו: כי צריך להידבר עם החמאס ולקבל את כל תביעותיו, דרישותיו ושיגיונותיו, במקום ללכת עמו בדרך הקשה. אתה תוהה מדוע לא לתת לו נמל, שדה תעופה, אזורי דייג, כור אטומי, מתחם אולימפי, ואם הוא יפר – בהפתעה – את ההסכמות עמו, תמיד אפשר לחזור לדרך הישנה והטובה של הפצצה מהאוויר, מהים ומן היבשה. אז מסביר לך מומחה שאת היעדים האלה אי אפשר להשיג במשא ומתן.
הבנתי. אפשר להוריד את התואר "מומחה", הוא משאיר אותי אדיש. אין "מומחים" בפוליטיקה, לכל היותר יש מומחים בהונאת דעת-קהל.
על כל הסיכונים והסיכויים בהסדר מול החמאס כתבתי דווקא בפוסט הקודם, והיה שם דיון לא קצר בנושא. מצטער, כאן הנושא הוא פשעי מלחמה. בשבילך זה התקטננות, בשבילי זה לב העניין.
עידן, יש לי הערה בנוגע למגנים אנושיים. בדוח של אמנסטי אודות עופרת יצוקה 22 days of death and destruction , סעיף 28 של אמנת ג'נבה הרביעית מוזכר פעמיים. אף על פי כן, הדוח קובע בעמוד 4 ש:
Amnesty International found no evidence that Hamas or other Palestinian fighters directed
the movement of civilians to shield military objectives from attacks.
בהמשך הדוח (עמ 74) נידונה גם הסיטואציה של "נוכחות" אותה הזכרת. זה מה שנכתב שם:
Hamas and other armed groups also endangered Palestinian civilians by failing to take all
feasible precautions in the conduct of their military activities, notably by firing rockets from
residential areas and storing weapons, explosives and ammunition in them. They also mixed
with the civilian population, although this would be difficult to avoid in the small and
overcrowded Gaza Strip, and there is no evidence that they did so with the intent of shielding
themselves.
יש ללחוץ כדי לגשת אל 02_07_09_gaza_report.pdf
כתבת ערוץ 4 הבריטי: "מה באמת קרה לסאלם שאמאלי?"
http://www.channel4.com/news/what-really-happened-to-salem-shamaly-video
כולל ציון לגבי כך ששמות ה"לוחמים" הציוניים שהוצבו בבית ממנו ייצא הירי רשומים על קיר פנימי של הבית בטבלת משמרות.
עידן: אם תאשר לי, אוכיח בתגובה למוייש כי כמו קודמיו, גם טבח עזה #2014 היה כולו יוזמתה של הממשלה הציונית, מתחילתו ועד הסוף המר, מגובה בקישורים העוקבים אחרי כל פיפס בגבול עזה-ישראל (רקטות, חילופי אש, התקפות חיה"א הציוני), החל מה-23/04/2014 – יום הכרזת הקמתה של ממשלת האחדות הפלסטינית. (זה כמובן אינו נושא הפוסט, אז אבין אם תסרב).
לא מבין אותך מוייש, מצאת אדם מוכשר אחד שמסכים עם העמדה שלך וזה אמור לזעזע את כל מי שמחזיק בעמדה הפוכה? ברור לך שלא יהיה קשה מדי למצוא אדם בעל כישורים שיחזיק בעמדה ההפוכה, כן? ככה אתה מצפה שדיון יתנהל, שני צדדים שמביאים ציטוטים של אנשים מביני עניין שאומרים כן צריך/לא צריך לדבר? מה עם ראש המוסד לשעבר אפריים הלוי שאומר שצריך לדבר עם החמאס ואפילו עם איראן, ממנו נתעלם? או אם בפרופסורים למדע המדנה עסקינן, על פרופסור ג'ון מירשיימר שמעת? פרופסור למדע המדינה ובין התאורטיקנים המרכזיים ביחסים בינלאומיים – לא מעריץ גדול של מדיניות ישראל, ומומחה לא פחות מפרופ' דרור. גם ממנו נתעלם?
יגאל, תודה. כמו שגם אני התרשמתי, הבעייתיות בסעיף הזה היא שהוא מבוסס על ייחוס כוונות לכוח הצבאי, עניין שתמיד קשה להוכיחו. אם יבוא מפקד בחמאס או בצה"ל ויגיד – מיקמנו את הבסיס הצבאי שלנו בלב שכונת מגורים לא *כדי* להגן עליו מפני תקיפה, פשוט הנדל"ן היה שם כל כך מפתה, או שיש שם קליטת רדיו מצוינת, וכו' וכו' – קשה מאד להוכיח שהיתה כוונה אחרת.
לעומת זאת, אם יש תנועה מכוונת של כוחות צבאיים במהלך הקרב אל תוך אוכלוסיה אזרחית, זה מתקרב למגן אנושי. הציטוט השני שלך עומד על כך שבאמת כאשר הכוח הצבאי והאוכלוסיה האזרחית נמצאים באותו צד של העימות, עדיין אין כאן הוכחה למגן אנושי, כי זהו המרחב הטבעי של אותו כוח (במיוחד באזורים צפופים). אבל במקרים שהפוסט דן בהם, כוח של צד אחד (צה"ל) נע במכוון לתוך בתים שבהם שכנו אזרחים מן הצד השני (שלא לדבר על העדות המצולמת – הצבת האנשים בחלונות). כאן כבר אין ספקות.
נועם, אני מעדיף שלא תפרוס את כל ההשתלשלות כאן. אבל בהחלט אפשר להניח קישור למקום שבו היא מופיעה.
ירון: בפוסט הקודם קישרתי גם למאמר של פרופ' שאול משעל, מומחה לחמאס, שקורא כבר שנים לפתוח במו"מ ישיר עם החמאס. כאמור, דעתו לא נחשבת יותר מדעה של כל אזרח אחר (שטורח להתמצא בעובדות).
ירון, התשובה לשאלתך בהחלט חיובית! כדי להבין זאת יש לחזור על השרשרת הלוגית של הטיעון שמדובר בפשעי מלחמה. לוגיקה זו מסתמכת בראש ובראשונה על ההנחה שהיה אפשר ללכת בדרך אחרת מאשר המלחמה, ולא מדובר במלחמת 'אין-ברירה'. אם אכן מדובר במלחמת אין ברירה, וכמובן שלא היתה אפשרות אחרת לנהל את המלחמה (שהרי גם אחרי כל הפשעים, אין חולק על כך שישראל יצאה וידה על התחתונה, או בתחתונים), אם כן ברור שלא מדובר בפשעי מלחמה, על כל "הפשעים" שנעשו שם. לכן, כאשר מומחה טוען שזו הדרך וזו העיר, זו לפחות עמדה סבירה ולא ניתן לדרוש מהסוברים כמותו (הצבא והממשלה) לסבור כמותך. במלותיך: למה העמדה שלך אמורה לזעזע ולחייב את כל מי שמחזיק בעמדה הפוכה? באיזה זכות אתה בא לתבוע ממנו להחזיק בדעותיך, ובכך להאשים אותו בפשעי מלחמה?! שוב, ראוי לזכור, שאם זו מלחמת אין ברירה ואם לא היתה דרך אחרת להילחם, אין הפשעים בגדר פשעים. זאת אומרת, ברגע שאתה בא בטענת פשעי מלחמה, "חובת ההוכחה" (שזו הדרך היחידה לפרש את המציאות) מוטלת עליך, ולכן אני פטור מלהתייחס לדעתו של אפרים הלוי, כל עוד גם הדעה שלי סבירה.
טענתי זאת לעידן בתחילת המלחמה, אבל לא היה מי שיקשיב.
לנועם א"ס, גם אלה שהשלו את עצמם בתחילת המלחמה, הבינו תיכף בהמשך שלא מדובר באותה השתלשלות שנראתה על פניה, כאילו ישראל התגרתה וכו' (ואגב, עידן עדיין לא כתב מלה, למיטב ידיעתי, על כך שהחוליה שחטפה את שלושת הנערים אכן מומנה ע"י חמאס, כפי שהתפרסם לאחרונה). ברור לכולם שזו התארגנות שהוכנה ותוכננה מראש במשך שנים או חודשים ארוכים, שפשוט ציפתה להזדמנות נאותה כדי לפרוץ, וההזדמנות היתה באה בכל מקרה בקיץ הזה (שהרי אף פעם לא שקט כאן), בדיוק כשם שאירועי האינתיפאדה השנייה "פרצו" בספונטניות אחרי עלייתו של רב המרצחים שרון להר הבית. עד מתי תלכו שולל אחרי הרטוריקה הפוליטית הנבובה הזו?!
מוייש,
שתי טעויות: לא, טענת פשעי המלחמה לא נשענת על ההצדקות למלחמה. גם מלחמה שעילתה מוצדקת יכולה להתגלגל לפשעי מלחמה. אין קשר בין השניים.
במקרה הנוכחי, לא היתה בכלל עילה למלחמה, כי ישראל מעולם לא ניסתה דרך של שלום, למעשה טירפדה כל נתיב כזה (כולל ממשלת האחדות הפלסטינית). לא נסכים על הנקודה הזאת, אפשר לעזוב אותה.
וכשכבר פרצה המלחמה, בהחלט כן היו דרכים אחרות לנהל אותה. זה לא עניין של דעה, אלא פשוט עניין של האם הצד התוקף מעוניין לשמור על דיני המלחמה או לא. לישראל אין שום עניין כזה, לכן היא ניהלה את המערכה בשוג'אעיה וברפיח ובחוזאעה כאילו אין שם אזרחים.
אני חוזר, כי אתה מסרב להבין: פשעי מלחמה מוגדרים בלי קשר לעילת המלחמה. הם גם מוגדרים בלי קשר למה שהצד השני עושה לצד שלנו. הקריטריון היחיד הוא מידת ההימנעות של התוקף בפגיעה בחפים מפשע.
עידן: סבבה. נראה אם אני אגיע לזה.
הנה משהו מעניין בינתיים: מסמך וויקיליקס שמצביע על התערבות אמריקאית בוועדת החקירה של האו"ם-שמום על פשעי המלחמה בעופרת יצוקה. מטרת ההתערבות היתה להשיג סוג של תיאום עם נציגות ישראלית במסמך-מקדים של מסקנות הוועדה (בערך. לפי מה שהצלחתי להבין מהשפה הדיפלומטית-פרוצדוראלית, קצת כמו כתב חרטומים) –
https://wikileaks.org/plusd/cables/09USUNNEWYORK460_a.html#efmAXKA0M
שכחתי: מטרת ההתערבות הושגה, כמובן.
אין ויכוח על כך שהעדויות שהובאו בפוסט מורות על שימוש שעשה צה"ל במגנים אנושיים. אין בדברי גם ביקורת כלפי אמנסטי על שלא האשים את החמאס במגנים אנושיים. הבאתי את הציטוטים על רקע הדיון שלך עם איריס, כדי להבהיר שעבור ארגוני זכויות האדם הבקיאים במשפט הבינלאומי, "נוכחות" לכשעצמה אינה מהווה תנאי מספיק לביסוס טענת המגנים אנושיים, וזאת חרף סעיף 28.
לגבי ההצדקה למלחמה. שוב – לא ברור בשם מה אתה תובע מכל העולם לאמץ את הפרשנות שלך את המציאות, בעוד יש עמדה "סבירה" שונה (בכל זאת, מנהיג העומד לחתום על הסכמי שלום צריך רמה מסוימת של אמון ביד החותמת).
לגבי ניהול המלחמה. אין ספק שישראל נהגה באיפוק, בריסון ובטיפשות. הרי אחרי כל ההרג היא יוצאת מובסת לחלוטין (ולמעשה עומדת לקבל את כל תנאי החמאס שהוצבו לה מראש, ויש אומרים עם עודף), כאשר ברור שאילו "רצתה" יכלה להביס את החמאס ולמוטט אותו כליל (אילו באמת לא היה לישראל "שום עניין לשמור על דיני המלחמה"). האם השווית את ניהול המלחמה למלחמות מעשיות של צבאות נאורות בעולם, או רק מסתמך על ניסוחים חסרי-טעם של חוקי מלחמה?
מוייש, משפט שמתחיל במלים "אין ספק ש" לא יותר משכנע מאותו משפט בלי המלים האלה. איפוק וריסון, עאלק. יש גבול, באמת, הבלוג הזה תיעד יפה מאד את תוצאות האיפוק והריסון הזה. בוא נחדול מהקרקס הזה.
נועם: מעניין מאד. עכשיו כמובן צריך לרענן את זכרוני מה היו אותן המלצות 10 ו-11 הנוראיות שצריך היה להישמר מפניהן.
לחיות טיפש, שלא לומר טיפש מטופש, עשוי להיות גרוע יותר מלמות טיפש.
איננו רוצים להיכנע לתנאי חמאס (מה שאתה מציע, עידן, בלי לקרוא לזה ככה). זה אותו חמאס מאמנת חמאס ה"לא רלוונטית" לדבריך. כמי שקורא כאן לפעמים אני בטוח שבתגובה תפנה אותי לפה ולשם בהם התמודדת, כאילו, עם הטענה הזו ובזו תפטור את עצמך. "דיברתי על זה, נעבור הלאה". דיברת על זה, אבל לא שכנעת.
לכן אנו נלחמים, ובעזרת ה' (זה מדבריו הנכוחים של וינטר) גם ננצח.
אברהם, אני שמח שהזכרת את אלוהים ואת אמנת החמאס גם יחד. כי גם ההלכה היהודית קובעת בדיוק כמו אמנת החמאס שיש להשמיד אנשים כמוני:
"והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל, היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא, הורגו. ואם לאו, היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלקו ואומר: הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו." — שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קנ"ח, סעיף ב'
אז אתה מבין אברהם, אני לא טיפש. אני יודע מי מסוכן לי וכן, החמאס הוא אכן אויב שרוצה להשמיד אותי, גם אתה. ההבדל הוא שהחמאס בעזה נמצא מאחורי גבול ואתה מסתובב חופשי במדינה שלי.
ido , רק שאמנת החמאס נכתבה ב1988, תזכיר לנו מתי נכתב שולחן ערוך?
ומר לנדאו, הרי דעות לא מעניינות אותך, אז בוא ונשים לב לעובדות, לא כולן קשורות לפוסט הספציפי הזה אז איתך הסליחה
1- התמונה של הילד העיראקי, יפה עשית שהורדת.
2- טענתך, שלחמאס אין אמצעים לפגוע בטנקיסטים. וול, ספר את זה להורי הקצין דימה שנהרג מאש צלפים. ככה זה בשריון לפעמים המפקד חשוף… ועד דבר קטן: תכיר את טיל הקורנט http://he.wikipedia.org/wiki/9M133_%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A0%D7%98
אז טענתך לגבי הטנקיסטים שלא מסתכנים ויורים מרחוק כמו טייסים ממש לא מחזיקה מים.
אולי תטען שוב לפורפורציות ותביא סטטיסטיקות לחזיוק הטענות שלך. אבל זו לא האחריות שלנו שלוחמי החמאס "האמיצים יותר" לדבריך, אינם משתמשים היטב בטיל כמו עמיתיהם מהחיזבאללה.
3- טענה שחזרת עליה כבר כמה פעמים לגבי הקאזוס בלי, והנה גם חאלד משעל מוכיח כי החוטפים היו אנשי חמאס,http://news.walla.co.il/?w=/9/2778401 ובכך הוא מצטרף לבכיר חמאס אחר בטורקיה שאמר זאת לפניו.
4- הפרשנות המעוותת שלך (דרך בצלם כמובן) את הדין הבין לאומי לגבי "פשעי המלחמה". אז אולי אתה מצפה מקוראיך להיות בעלי השכלה משפטית ובעלי התמחות מיוחדת בדיני מלחמה, אך לא כך המצב. עקב כך קל לך לפזר האשמות ללא כל בסיס משפטי (וסלח לי, בצלם לא נקרא בסיס משפטי לגיטימי), כאשר מרבית המקורות שלו נשענים על הפלסטינים מצד אחד, ומצד שני על עדויות של כתבים זרים שאף החמאס הודה שעזר "להטות את דיווחיהם" http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/608/623.html.
5- וכפי שכתבו כאן מגיבים אחרים, לא הגבת כלל לגבי העדויות החד משמעיות של עיתונאים זרים, חפים מכל אינטרס כמו כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4555365,00.html כאשר הם משגרים ממש מתוך אזורים אזרחיים מאוכלסים בצפיפותף ופעם אחת מתוך איזורים אזרחיים הסמוכים למרכז או"ם בעזה.
מיכאל,
קוראים לי עידן. "מר לנדאו" זה לא רק איות שגוי אלא גם כינוי מזלזל. תשנה סגנון אם אתה רוצה לנהל דיאלוג.
אין שום חשיבות לתאריך כתיבת שולחן ערוך, כל עוד ההשקפות המובעות בו נוכחות בתודעתם של יהודים בימינו. והן נוכחות ועוד איך, לא קשה למצוא ציטוטים ג'נוסיידלים של יצחק גינצבורג, דב ליאור ושאר רבני הגזע היהודי.
הסיכון של טנקיסטים עדיין נמוך מאד. בוודאי שמסוכן הרבה יותר להיות אזרח פלסטיני בבית מגורים בעזה מאשר חייל ישראלי בתוך טנק בעזה.
הקאזוס בלי: אתה טועה או משקר? חאלד משעל הצהיר שהנהגת החמאס ידעה על החטיפה רק בדיעבד:
http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2413378
הקישור מנרג שהדבקת כאן לא קשור לכלום. אם יש לך עדויות שסותרות את מה שמובא כאן, אתה מוזמן להציגן. גם אם החמאס מגרש כתבים שדיווחו על שיגור טילים זה לא הופך ירי של צה"ל על מניפי דגל לבן ללגיטימי. וכן הלאה.
הערתך האחרונה מתעלמת מעובדה בסיסית בלחימה הנוכחית: צה"ל לא "מגיב" למקורות ירי. צה"ל משטח בניינים ושכונות שלמות שבאזור הכללי שלהם יש פעילות חמאס, כולל מנהרות. לכן, אין הפללה נקודתית ואחריה מיד טיל ממוקד; אלה החריגים, לא הכלל. הכלל הוא שמופגזים בנייני מגורים גם אם אין שם אף פעיל חמאס, גם אם נמצא בהם פעיל חמאס אחד ומשפחה שלמה של חפים מפשע, וגם אם אותו פעיל חמאס בכלל לא עסק באותו זמן בירי. זאת שיטת ההפללה ותוצאותיה הנוראיות הן ש-590 נשים וילדים נהרגו עד כה.
ואני רק אוסיף שאכן שולחן ערוך נכתב מזמן וגם הקוראן. אלא שאנשי החמאס רואים בקוראן העתיק כמסמך מחייב שרלבנטי לחייהם ולמרבה ההפתעה לא מעט יהודים מתייחסים בדיוק כך אל ההלכה:
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=2167
עידן וIDAN, מקווה שאתם מסכימים איתי שיש הבדל קטן בין כמה רבנים הזויים, שפונים לקהל מצומצם ושהשפעתם על מקבלי ההחלטות היא מינורית, לעומת החמאס שהוא הריבון בעזה.
אולי תגידו שאנו חיים במדינה טוטליטארית ותיאוקרטית, אך המציאות מראה אחרת. עידן כותב בבלוג שלו ללא הפרעה ואני יושב על הווראנדה שותה יין ואף אחד לא מפריע לשנינו.
ועידן, מקבל את הערתך לגבי שם משפחתך.
לגבי הקאזוס בלי: גם אתה אאל"ט, וגם אחרים טענו כי זו הייתה התארגנות מקומית שלא היה לה כלל קשר לחמאס. כרגע, וללא כל קשר להוכחות שביבי אמר שיספק או לאו, שני אנשי חמאס בכירים מאששים את הקשר של החטיפה לחמאס. אז משעל אומר שהזרוע המדינית לא ידעה על זה, אך הוא אינו שולל את העובדה כי הזרוע הצבאית ידעה ואף תמכה, דבר שעשה בבירור אישיות החמאס הבכירה הנוספת, שדיבר גם על המימון וגם על השיוך הארגוני.
מכיוון שכולנו ניזונים מהתקשורת על כל צדדיה, וטרם ראינו הכחשה גורפת לדבריו של הבכיר ההוא, נראה די הגיוני לטעון כי הזרוע הצבאית של החמאס אכן הייתה מעורבת ולא היה כאן עניין של חמולה מקומית שחבריה היו בעבר פעילי חמאס וכל מיני מכבסות מילים שכאלה.
לגבי הטנקיסטים, אין לי ויכוח עמך שאתה יותר מוגן כאשר אתה נמצא בתוך שריון של טנק לעומת אזרח. רק שזה לא היה העניין כאן. הנקודה שאתה ניסית להדגיש מעבר לסאב טקסט הברור שהחמאס הוא אמיץ יותר מחיילי צה"ל, שגם הטנקיסטים נמצאים בתוך מעין קוקפיט מטאפורי שכזה כמו הטייסים ולא נמצאים או מרגישים את האקשן. אז גם אני וגם העובדות חולקים עליך, והראיתי זאת בתגובה הקודמת.
ונקודה לגבי אומץ: מכיוון שהיית קצין קשר ולא חייל קרבי לוחם אז אני משער שאין לך נסיון בלוחמת שטח בנוי במלחמה של ממש. דווקא בלחימת שטח בנוי צריך אומץ רב בשביל לתקוף, במיוחד באיזור צפוף ממולכד ומלא מנהרות כמו בעזה כאשר אין לך כלל מושג במה תתקל. הרבה יותר קל דווקא להגן, גם בגלל התנאים וגם בגלל ההיכרות של לוחמי החמאס עם השטח. כך שהזלזול שלך (גם אם בסאב טקסט) הוא גם לא נכון, וגם חוטא (אולי) למטרתך, לייצר סוג של עיתונאות חוקרת, בלתי תלוייה ואובייקטיבית.
ולגבי הקישור של NRG: יש לך ספק כלל שחמאס אכן יורה מתוך שטחים מאוכלסים? אם אכן יש לך אז זה עניין אחר לחלוטין.
שלום עידן,
מקפיד לקרוא את הבלוג באדיקות, אך תמיד מתקשה לקבל את המקורות שאתה מספק. אומנם אני נוטה להסכים עם העמדה שלך בנוגע למבצעים החוזרים ונשנים, כמו גם את העמדה ביחס לפתרון מדיני, המקורות שמפלילות את ישראל תמיד נראות לי חסרות. ברור לי שאתה מעדיף להתעסק בנושא הפוסט ואני מכבד את זה, יחד עם זאת אשמח אם תוכל לתת את דעתך בתגובה כאן או אולי בפוסט נפרד על המאמר שהתפרסם לפני מספר ימים בפורבס על אופן הדיווח של התקשורת בשורה של נושאים – חלקם גם נידונו בפוסטים שלך כאן. המאמר מצטרף לאחרים שהופכים מספר לא מבוטל של דיווחים מעזה ללא אמינים בעליל. יחד עם הדיווחים הלא אמינים שיוצאים מישראל, קשה לדעת אילו ידיעות צריך לקבל ואילו לא.
http://www.forbes.com/sites/richardbehar/2014/08/21/the-media-intifada-bad-math-ugly-truths-about-new-york-times-in-israel-hamas-war/
תודה
תודה
ירון, את המאמר אקרא בהמשך. ההתחלה לא מבשרת טובות: הכתב מנפנף בעובדה שתמונת יאסר ערפאת מתנוססת בעמוד הפייסבוק של כתב ה-NYT בעזה. זה אמור לפסול את הדיווחים שלו מראש. זאת רמת טיעונים של "אם תרצו" – guilt by association – שמתמחה בהסטת המבט מן העובדות אל השליח.
האמת לא מונחת בכיסו של אף אחד. כל דיווח מהשטח מועד לפרשנות או הטיה. הדברים האלה טריביאליים ולכן אין טעם לחזור עליהם בתוך סוגריים בכל פעם שמביאים דיווח מעזה.
ועדיין, מוזר לי שאתה לא נוקט אותה חשדנות ביחס לכלי התקשורת הישראליים. אלה מסתירים את העובדות, אם לא ממש משקרים. הדברים תועדו כאן, והשקרים גם הוכחו בהסתמך על ידיעות מקומיות ולא רק מעזה (כלומר – המערכת מפיצה תעמולה שקרית, בונה דעת קהל תומכת, ואחר כך ממלמלת באיזשהו אתר נידח שבעצם האמת אחרת לגמרי; האפקט התעמולתי כבר הושג, לעזאזל העובדות). בבלוג הזה וגם אצל יוסי גורביץ יש עשרות דוגמאות לשקרים של דובר צה"ל, שמוצגים בתקשורת שלנו כעובדות ותו לא, להבדיל מידיעות שמוצגות באופן עקבי כ"לפי מקורות פלסטיניים…".
מה שמזכיר לי:
לגופו של עניין: כל דיווח כאן יכול להתברר כטעות. מתוך ניסיון מצטבר של שנים אני יכול לומר שיש ערך עצום לעדויות בגוף ראשון, שנגבות זמן קצר מאד או תוך כדי מעשי טבח ורצח. לצבא הישראלי אין שום דרך לדעת איך הדברים נראים מן הזווית של האנשים שנופלת עליהם פצצה של טון. לתקשורת הישראלית בטח שאין שום דרך – אין לה שום נציג בעזה. לכן, גם אם יש פספוסים בדיווחים האלה, יש בהם הרבה יותר מידע ממה שתוכל לקבל בצינורות המקומיים. והכוח המצטבר שלהם הוא בהישנות החוזרת והתואם בין התמונה שמצטיירת מכל אחד ואחד מהם.
האתגר תמיד רובץ לפתחם של הקוראים: אם יש לכם מידע על כך שהידיעות שהובאו כאן אינן אמינות – הידיעות הספציפיות האלה – אנא הביאוהו ונבחן אותו. חשדנות א-פריורית איננה מתקבלת בברכה יותר מאשר דוגמטיות עיוורת.
או כמובן, אין לי אמון לא בתקשורת הישראלית, בטח בימים כאלה, ולא בדובר צה"ל. יחד עם זאת, לאור הביקורות על אופן הדיווח של התקשורת בחו"ל והמידע המוטה שיוצא מעזה הכולל גם את המקורות האלטרנטיבים שמהם לכאורה מגיעה האמת, אני מתקשה גם אותם לקבל, ונשאר בלי מקורות אמינים. הסיבה שביקשתי את דעתך על המאמר הזה היא בדיוק העניין הזה שהמקורות עליהם אנחנו מסתמכים במקום התקשורת הסטנדרטית מתגלים לא רק כמוטים אלא כפשוט מלאי שקרים לעיתים מרצון ולעיתים מכורח.
כמו שאנחנו מגנים את הצד השני כשהוא עט על מידע שמפרסם דובר צה"ל רק כי זה משרת את העמדה שלו, צריך גם לבחון את המקורות שמזינים אותנו. לכן הייתי מעוניין בפידבק על איך אתה עושה סדר בבלגן הזה.
תודה שוב.
הפידבק שאתה מחפש לא ניתן לניסוח בחמישה או שישה כללי אצבע פשוטים; הוא תולדה של ניסיון מצטבר עם מקורות תקשורתיים במהלך שנים. במקרה של עזה, לי כבר יש ניסיון של שלושה עימותים בשנים האחרונות. יש מקורות ועיתונאים שאסור להסתמך עליהם, יש כאלה שאפשר ויש כאלה שמומלץ. בסך הכל הבלוג פעיל כבר כמה שנים טובות, עלו פה הרבה מאד תחקירים, כולם זמינים ברשת. קוראים ניסו לאתגר את העובדות ולא הצליחו. במחקר האקדמי אומרים: האמת היא ההיפותזה האחרונה שאי אפשר להפריכה.
הטענה שרצה עכשיו ברשת כאילו העזתים מנפחים את שיעור האזרחים בהרוגים גם היא עולה כל פעם מחדש. בסוף מסתבר שהיתה סטיה קלה בלבד למעלה, וזהו. תקרא כאן:
http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2412819
וכאן יותר יסודי:
http://mekomit.co.il/%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%92%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A2%D7%96%D7%94-%D7%95%D7%AA%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%94/
המידע האמין ביותר הוא של בצלם אבל הוא מתפרסם זמן רב אחרי האירועים כיוון שהבדיקות שלהם ממושכות. המידע שצה"ל מספק תמיד דל יותר ולא עומד בסטנדרטים של אימות פומבי. כתבתי על זה ב"עמוד ענן":
והנה לקינוח השקר האחרון של דו"צ:
http://mekomit.co.il/stream/%D7%93%D7%95%D7%91%D7%A8-%D7%A6%D7%94%D7%9C-%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%A0%D7%AA%D7%A4%D7%A1-%D7%91%D7%A9%D7%A7%D7%A8-%D7%91%D7%AA%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%94-%D7%94%D7%A4%D7%A6%D7%9E%D7%A8-%D7%A9/
טענת ייצוג הייתר של גברים ביחס לפרופורציה שלהם באוכלוסיית עזה, אותה מבקר ג'ון בראון, התבססה על איש קש שחמק מעיניהם של תעמולנים ומבקרים כאחד – כאילו ארגוני זכויות האדם טענו שכל עזה הייתה נתונה תחת יירי סטטיסטי עם סיכויים שווים לכל עזתי לההרג. אף אחד לא טען שכל מטר רבוע בעזה היה נתון תחת יירי בלתי מבחין, לא ארגוני זכויות האדם ולא צה"ל. ידוע על לא מעט יירי מכוון כלפי לוחמי חמאס ומטרות אזרחיות (כמו בתי משפחות), באופן שהיה מגדיל את סיכוייהם של אנשים מסוימים לההרג.
כן, יגאל, זה עלה כאן בתגובות באחד הפוסטים הקודמים וכתבתי בדיוק את מה שאתה כותב. מגוחך לגמרי. לקחו את הביטוי "ירי לא מובחן" ופירשו אותו מילולית ולא כפי שכל ארגוני זכויות האדם התכוונו – ירי לעבר מטרות צבאיות (או אזורים שבקרבתם) בלי אבחנה בין לוחמים לאזרחים.
עידן היי,
אולי זה לא קשור לפוסט אבל רציתי לשאול לדעתך: האם הפגזת בית שמסתתר בו לוחם/פעיל טרור/מנאץ שם אלוהים מותרת על פי החוק הבנלאומי גם אם ישנם X חפים מפשע/לא מעורבים/תמימים?
עמית, התשובה המלאה כאן:
http://www.btselem.org/hebrew/gaza_strip/20140811_a_death_foretold
בהחלט קשור לנושא הפוסט:
עלעלתי היום ב"ידיעות", שוב הזדעזעתי מההסתרה השגרתית של רצח אזרחים בידי צה"ל, ושמחתי לגלות שחגי מטר כתב על כך:
http://mekomit.co.il/stream/%D7%9E%D7%94-%D7%99%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%99-%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/
שימו לב לעדות הקשה הזאת שהתפרסמה היום, נער מחוזאעה שעבר התעללות כולל שימוש כמגן אנושי:
http://mekomit.co.il/%D7%A0%D7%A2%D7%A8-%D7%9E%D7%A2%D7%96%D7%94-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%95-%D7%9C%D7%93%D7%97%D7%95%D7%A3-%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A7%D7%9C-%D7%90%D7%9D/
עידן שלום
אירועי חווזעה והדיווחים כולם אכן עוכרי שלווה ומעוררי חלחלה
עם זאת (אך לא בשולי הדברים) חשוב לציין שלמרות כל הציטוטים והראיות שאתה מביא לגבי הקושי למצוא מקלט אמיתי ברצועה – קשה לי להאמין שאחוז גבוה כ"כ של אנשים נותרו סמוך כ"כ לגבול הישראלי ערב הפלישה הקרקעית הישראלית
בפרט לאחר מבצע "עופרת יצוקה" ומוראותיו לאזורי הגבול – מרצונם (או מיאוש) בלבד.
זאת ועוד: הדיווחים על הוצאות להורג אינם נראים לי סבירים – פקודה צהלית כזו ואפילו אירוע חריג בסדר גודל כזה לא יכול היה להשאר במחשכים בלי שיתפרסם (ולא, אני ממש לא תמים). תיאורי ההרג מזכירים יותר את הנוהל החמאסי שרואים בימים אלו בעזה (דוברי החמאס עצמם הצהירו שההוצאות להורג הפכו לפומביות כדי להפוך אותן אפקטיביות יותר).
אין צדיקים בסדום אך אני חולק עליך לגבי מידת אחריותו של החמאס לזוועה הזו – לשלטון הפלסטיני כפי שאנו נוכחים בימים עגומים אלו אין לא אמפטיה ולא סימפטיה לאסונם של האזרחים – ההתשה טובה להם כשם שטובות להם תמונות ההרס והשכול
רועי: "קשה לי להאמין" זה לא טיעון בבלוג הזה. אני שב וחוזר לדוגמה מעופרת יצוקה: כשכתבתי שצה"ל פוגע באזרחים בזרחן לבן, הרבה קוראים הגיבו בדיוק במלים האלה. המציאות הוכיחה אחרת. אם יש לך נתונים אחרים על אחוז הנשארים בחוזאעה (30% לפי המקור שציטטתי) – אתה מוזמן להציגם.
הוצאות להורג: הצגתי את הכתבה כלשונה, בלי הכרעה סופית. אבל אני שוב חולק עליך – היו הוצאות להורג ("וידוא הריגה") בידי צה"ל והם לעולם לא היו נודעים לציבור אלמלא עדויות של פלסטינים. צה"ל לא רץ לבדוק את האירועים האלה ובטח לא לפרסם אותם בציבור. כן, הוא מעדיף אותם ב"מחשכים".
למעשה, כל הזמן יש הוצאות להורג, הישראלים פשוט לא קוראים להם ככה. הנה מקרה מובהק מהשבועות האחרונים:
http://www.haaretz.co.il/magazine/twilightzone/.premium-1.2412738
בקיצור: make no assumptions.
א. אני חיב להודות שהיסודיות שלך אכן מאתגרת את רמת האמון שלי בדברים רבים שחשבתי (אני קורא את הבלוג שלך בקפידה רבה מתחילת המלחמה הזו)
ב. הטיעון לגבי מספר האנשים שנותרו בחווזעה ערב המלחמה לא התיחס לנתון (שמבוסס כפי שהבנתי על האתר של international solidarity movement) אלא לסיבה בגינה הם נשארו.
יש כאן לטעמי נעלם גדול מאוד שהתעלמות ממנו חוטאת לחקר האמת: מדוע אנשים רבים כל כך נותרו בכפר בנסיבות אלו ומדוע אנשים רבים כל כך נרצחו באופן שלמרות שאתה מייחס אותו לצה"ל הוא בהחלט לא משהו שהכרנו (רצח המוני ושיטתי של אנשים כפותים).
אבל אם לשוב לצירוף המילים שלא אהבת "קשה לי להאמין", הרי שבמקרה הזה בו הנסיבות מספרות סיפור שהוא – לטעמי – יותר מסכום החלקים של זוועות מלחמה, במקרה הזה, דווקא יש חשיבוות להקשר ולנסיבות.
נדמה לי שבתשובה לאחת התגובות ציינת וביושר לב, שפשעי החמאס אינם מענינך בבלוג הזה אולם טענתי היא שלפעמים הבנת התמונה המלאה מחייבת לחקור גם את תפקידו של חמאס בטרגדיה הזו
בעדויות שהבאת וב"סיפור" שלך אין חמאס וזה נראה לי מוזר ומטריד
אני כותב את זה מתוך כבוד רב לאינטגריטי ולחוש הצדק שלך
שלום עידן.
כל רגע שאני לא נמצאת בבלוג שלך וקוראת פוסטים/תגובות, אני מרגישה בודדה וחסרת אונים. יש לזה שם… נו איך זה נקרא…
התמכרות.
כרגיל, יש המון תגובות שמדברות על החד צדדיות של הבלוג שלך, ושואלים אותך- למה אתה לא מדבר על החמאס.
המונח ״חד צדדיות״ הוא טרמינולוגיה שלילית לעמדה מוצקה.
אני חד צדדית. כי מאוד ברור לי מי אני, איפה אני עומדת, מהם האינטרסים שלי, מי האוייב שלי.
אני יודעת במי אני תומכת ולמי אני מתנגדת.
אז תרשה לי לשאול שאלה זהה בניסוחה לשאלה הנפוצה הזאת:
למה אתה לא מדבר על החמאס?
מה אתה חושב על פעולת ההתנגדות שלהם לכיבוש? למצור? לפשעים?
תמיכה בהם או הצדקתם כנראה לא תשאיר אותך ״נקי״. אבל האם אתה שלם בהמנעותך והתחמקותך מלקיחת צד? האם אפשר לעשות שינוי מהותי מהעמדה שאומרת: ׳אני רק מתנגד/ת לפשעי מלחמה, אבל שני הצדדים נתעבים.׳?
האם מתישהו תרגיש שדיונים תועלתניים הם כן לך לנהל? 😉
יעל,
נושא החד-צדדיות עולה פה כל כך הרבה פעמים שנדמה לי שהרווחתי ביושר את הזכות להתייחס אליו בקוצר רוח. יום אחד כשאני אהיה מאד משועמם ולא יהיה משהו דחוף יותר לכתוב עליו, אולי אסכם את זה בפוסט נפרד. לא שלא כתבתי על זה – בפוסטים, בתגובות. נכון, תמיד באופן מקוצר ושולי, כי העניין שולי מבחינתי, וחשוב לי להציב אג'נדת שיח שונה מן המיינסטרים. העובדה שכולם צועקים את אותה שאלה כל הזמן לא הופכת אותה לחשובה יותר, רק לקולנית יותר.
מראש אני אומר: השאלה לא חשובה. שווי בנפשך שאני פדופיל או אנס. במקביל, אני כותב טור פוליטי בעיתון וחושף שחיתויות איומות במסדרונות השלטון. כל הגילויים שלי – תקפים וחשובים. בכל זאת, בכל פעם שעולה טור שלי, המגיבים תובעים לדעת באיזה זכות אני כותב על כך, פדופיל ואנס שכמותי.
כמובן שמקומי יהיה מאחורי סורג ובריח. אבל זה לא גורע כמלוא הנימה מהחשיבות של הדברים שיש לי לומר על השלטון. ומי שבוחר להתעלם מן הדברים שלי רק בגלל פשעיי, בוחר במודע להיות אזרח בור וסביל.
הדוגמה הזאת כמובן קיצונית מדי. במקרה של עידן לנדו, "פשעו" היחידי הוא שהוא לא כותב על פשעי החמאס. ככל הידוע לי, זה עדיין לא עבירה על החוק בישראל. בכל זאת, בעיני קוראים רבים, זה פשע שאין כדוגמתו, פשע שמצדיק התעלמות גמורה מכל מה שאני כותב, דה-לגיטימציה לעצם העמדה שלי ככותב, והרשאה גורפת להמשיך להיות אזרחים בורים וסבילים. רק כי אני לא כותב על החמאס.
אז אני אגיד בפעם האלף: אני לא סוכנות גינויים. להוקיע ולגנות זה הכי קל בעולם. כתיבה של בלוג פוליטי היא פעילות אחרת (לתפיסתי): היא פעילות שחותרת לחבר בין אמירות מוסריות לפעולה פוליטית. בכל מקום שהאמירה נותרת ללא תרגום מעשי, בכל מקום שהפעולה נעשית ללא מוטיבציה מוסרית – שם האקטיביזם הפוליטי נכשל. אין בו תועלת אם הוא לא מבצע את החיבור הזה. בזמנו כתבתי על ההבדלים בין "מוסרי" ל"מוסרני", וזה אחד החשובים שבהם.
ולדבר על פשעי החמאס זה בדיוק לנתק את האמירה המוסרית מן הפעולה הנגזרת ממנה. כי אין שום פעולה פוליטית שנגזרת מן הגינוי שאני אגנה את החמאס. תומכי החמאס לא קוראים את הבלוג הזה; אני לא מצביע לממשלה בעזה; אני לא משלם לה מסים כך שפשעיה אינם נעשים בשמי ובמימוני. שום תרעומת שאחולל כנגד פשעי החמאס לא תזיז את הציבור הפלסטיני שמסוגל איכשהו להשפיע על ממשלת החמאס.
אני אעיר את תשומת ליבך לכך שאני נמנע מעוד הרבה גינויים פוטנציאליים, שעליהם, משום מה, אף אחד לא מתרעם. בבלוג הזה לא תראי התנגחויות עם כל מיני ימנים ופשיסטים; לא תראי זעזוע ופלצות מול התבטאויות גזעניות להחריד של כוכבי כדורגל/זמרים/פובליציסטים וכו'. אז מה, זה אומר שאני מקבל את הדברים הנתעבים שלהם? אי-גינוי כמוהו כהסכמה? ברור שלא. אני לא משחית מלים על "דעות". מה זה יעזור הזעזוע שלי, הגינוי שלי? הזמר או הפובליציסט המתועב במילא לא חייב לי דין וחשבון. הוא גם לא פועל בשמי ובכספי. אפשר כמובן להיכנס עם האנשים האלה לסחרור אינסופי של גידופים – כמו שאני מבין, זה אחד העיסוקים העיקריים באומת הפייסבוק – ואפשר גם להבחין בבירור בין הקשקשת הזאת לבין פעולה פוליטית אפקטיבית.
אני אדם אחד, שכותב בלוג מאד תובעני בשעות פנאי יקרות מפז. אין לי זמן וכוח "לנקוט עמדה" בכל מה שראוי לנקוט בו עמדה בשיחות סלון. יש לי דברים מאד דחופים לומר, לגלות, להציף. אני מסתכל סביבי, ברשת העברית, ולא רואה יותר משניים-שלושה בלוגרים שמקדישים את זמנם לעבודה הזאת. היא נראית לי מאד נחוצה וממש דחופה. איזו סיבה יש לי בעולם לגרוע ולו דקה אחת ממנה לטובת "גינויים לחמאס", מן הסוג ששומעים מכל כיוון ועבר?
אזרח פוליטי פועל תמיד במסגרת קהילה מסוימת שמשרטטת את גבולות האחריות שלו. לפעול במנותק מן הגבולות האלה זה לרוקן את הפעולה הפוליטית מתוכנה. כך נראה רוב השיח הפוליטי בארץ – גינויים והוקעות ללא נטילת אחריות; רדיפה מטורפת אחרי "איזון" כשמראש אין איזון בין מה שממשלת ישראל חייבת כלפי אזרחי ישראל לבין מה שהחמאס חייב כלפיהם.
אפשר עוד להמשיך לדון בזה, אבל מול אירועי חוזאעה צריך להיות ברור לגמרי שהשאלה "למה עידן לא מגנה את החמאס" היא ניסיון נואל להתחמק מהתמודדות עם האחריות שלנו כישראלים לפשעים נוראיים. הארכתי עכשיו כי כבר חצינו את 100 התגובות והפוסט עשה את שלו. גם כך, זה לא הופך את השאלה לחשובה.
עידן.
מה שניסיתי להגיד בתגובתי, הפוך ממה שהבנת. אנא, קרא שוב את תגובתי הקודמת.
כשבאים אלי בטענה שאני חד צדדית, אני מבינה שהעמדה שלי היא מוצקה.
ואני לא מפחדת מ״חד צדדיות״
אני חד צדדית.
ואתה מנקודת המבט שלי לא חד צדדי, כלומר- עמדתך אינה מוצקה מספיק.
והטענה שלי אלייך היא, שאתה לא הולך עד הסוף עם עמדתך. כי אתה לא מסכים להצדיק את פעילות החמאס, אתה לא רואה בה לגיטימית-
למה אתה לא רואה במלחמה לשחרור פלסטין כמוצדקת?
למה אתה לא רואה שהמלחמה של החמאס היא בעצם נגד השלטון הישראלי, שהוא האוייב שלך ושלי, מעמד הפועלים והביניים.
חיילי צה״ל שרובם הגדול מהמעמד הנמוך, נלחמים באוייב הלא נכון.
התנסחתי כנראה לא ברור. כששאלתי:
״למה אתה לא מדבר על החמאס?״
ניסיתי להתחכם, ולהפוך את משמעות השאלה, ובכך כנראה לא הייתי ברורה.
אבל אני מבינה שאולי לא הבנת את שאלתי גם בגלל שהיא נראית לך מופרכת. אני בהחלט נמצאת בשולי השוליים. אבל התקוממויות כבר באו מהעם במהלך ההיסטוריה, וזה מחזק אותי לזכור את זה.
יעל, המאבק לשחרור פלסטין הוא מוצדק מאין כמוהו.
אבל רציחתם של חפים מפשע באופן מכוון כחלק מן המאבק הזה אינה מוצדקת. לוחמי החמאס שניהלו קרבות אש עם חיילים שפלשו לעזה פעלו באופן הגנתי ומוצדק. טרוריסטים של החמאס שיורים על אזרחים בישראל פועלים באופן לא מוצדק.
זה פשוט מאד. המטרה לא מקדשת את האמצעים. גם המטרה של להגן על אזרחי ישראל לא מקדשת אמצעים כמו חיסולים ממוקדים שפוגעים בחפים מפשע. ההגיון עובד בשני הכיוונים. גם בלי להיות פציפיסטים, יש הצדקה להבחין בין אלימות מותרת לאלימות אסורה.
לנדו, מה שרונה כותבת הוא מדוייק לחלוטין, וקצת מוזר שאתה מבטל את דבריה בשולי כתבה שתיארה גם היבטים מסוימים של מגע צמוד של חיילים עם מציאות שאתה, באופן שנוגד את יומרתך להביא את הדברים כמו שהם, דואג לנקות ממנה לחלוטין את כל מה שנשקף לעיניו של הנער הישראלי המבוהל ומאיים על חייו.
אני הלום קרב ממלחמת יום כיפור, חוויתי שם קרבות צפופי תופת מטורפת, שעה אחרי שעה יום אחר יותר מתחילתה ועד סופה שבה נפצעתי, פחדתי, נשחקתי, סבלתי והרגתי לא מעט, ראיתי מראות זוועה.
אין לי שום ספק שכחייל כניסה לרצועת עזה היא הרבה יותר מפחידה מקרבות שריון בשריון בשטח לא בנוי,במדבר.
כניסה לאזור שבו כל שניה מכל זווית יכול לצוץ משהו לחסל אותך, מה שגם קרה, שבו הכל ממולכד, מהווה מצב הרבה יותר קשה מלחימה נגד צבא, שגם זה ממש לא משהו.
אין במה שאני כותב שום נסיון לפתור את ישראל ממה שקרה ברצועה,
פשוט צר לי על שאתה, שמביא מידע מאוד מאוד חשוב, חושף את עצמך כלא אמין בכלל.
אגב
לדעתי העובדה שהרובוטיקה מחליפה את האנשים גם בשדה הקרב תחיש את סיום המלחמות
מכל מיני סיבות שאיני רוצה להיכנס אליהן עכשיו
אני בניגוד לך לא מחפש אומץ ולא מאליל אומץ
רצח זה רצח זה רצח
גם אם הוא מוצדק מטעמים לאומיים או לאומנים
וגם ההסתתרות שלי ושל אנשים אחרים מאחורי שמות בדויים לא מעידה על פחדנות או חוסר יושר
הצורך באנונימיות לא נובע מפחדנות ובלווא הכי כמו שעולה גם ממה שאתה ואחרים כותבים חשיפת שמו האמיתי של האדם מעולם לא היוותה הבטחה ליושרתו
ארנסה, צר לי שהבנת שאני מבטל את דברי רונה, זה ממש לא מה שאמרתי. לא המעטתי לרגע בעוצמה ובחומרה של הלם קרב על חיילים שבאים במגע ישיר עם המוות. אמרתי שהטכנולוגיה העכשווית מצמצמת מאד את המגע הישיר של החייל הישראלי עם המוות, וכתוצאה מכך פחות ופחות חיילים ישראלים מתים, ופחות ופחות גם רואים בעיניים שלהם איך נראה מוות של האויב.
אלה לא דעות שלי. אלה עובדות.
אני גם לא מחפש "אומץ", אין לי מושג למה אתה מייחס לי את זה. אולי כי זלזלתי בהתפארות של צה"ל ב"אומץ" של חייליו (בהשוואה לאומץ של לוחמי החמאס). זה אומר משהו על צה"ל, לא עלי.
ההסתתרות שלך מאחורי שם בדוי מובנת לי, ובדיוק בגלל חריגים כמוך אפשרתי אנונימיות בבלוג. גם זה כתוב בקוד האתי. מצד שני, בהיעדר סיבות אמיתיות להסתרת השם, היא בדרך כלל משמשת למטרות לא הגונות.
באשר לרצינות הגמורה שבה אני מתייחס לזוועות של שדה הקרב, אתה יכול להתרשם כאן:
שלום עידן.. אני חייל מילואים שלחם עם גדוד 101 שהיה בחזיעה.. יש לי אדויות אישיות הרבה ממה שכתבת אולי נכון אבל לכל צד יש ראייה אחרת מה דעתך להתקשר אליי אני אתן לך עדות מפורטת ואם אתה מספיק גיבור גם תפיץ את זה בין חברך דואגי זכויות האדם… 0523980276 זכור שאני מילואמניק אני לא דופק חשבון לאף אאחד כל יום חוץ משבת כל יום
אני באמת לא מבין אנשים כמוך. אם כל כך קשה לך עם ה"צבא הכובש" של מדינת ישראל למה שלא תעבור לגור במקום אחר? אני הייתי עושה את זה במקומך אם זה היה כל כך חורה לי. למרות כל מה שאתה כותב אתה בכל זאת ממשיך להשתמש בשירותיו של צה"ל, גם אם לא באופן ישיר, הוא עדיין מגן עליך בין אם אתה רוצה ובין אם לא. ואתה יכול לבוא ולהראות שאתה יותר מבין ממני עם עובדות, תמונות ועדויות ואני מאמין לך שאתה יותר מבין ממני אבל בסופו של דבר אם תיפול רקטה לכיוון הבית שלך הגוף היחיד שיעצור אותה זה צה"ל, ואני בטוח שאתה בתור אחד שחי בתל אביב לא מנעת מהמשפחה שלך להיכנס לממ"ד בזמן אזעקה בגלל שצה"ל לדעתך צבא כובש או לא מוסרי.
אנונימי, בבלוג הזה מזדהים, במיוחד מי שמותח ביקורת.
אני בטוח שגם לך הרבה דברים חורים במדינה הזאת ואתה לא עובר למקום אחר. כשאתה מתלונן על השחיתות או הביורוקרטיה או פקקי התנועה – מישהו זורק לך "אז לך לגור במקום אחר"? ואם כן, זה נראה לך רציני?
צה"ל לא מגן עלי; צה"ל מסכן אותי ואת בני משפחתי (שאגב, אין לנו מרחב מוגן. תתפלא, גם בתל אביב וגם בלי מרחב מוגן). המבצעים היזומים האלה רק ממריצים את החמאס לשגר טילים לכל רחבי הארץ. צה"ל לא רק לא מוסרי כלפי הפלסטינים, אלא גם כלפי הישראלים שהוא מסכן. ודמם של החיילים שנהרגו בעזה על ראשה של ממשלת הדמים הזאת. היא זאת שהטילה אותם אל עזה במקום לחתור במאמץ אמיתי להסדר אי-לוחמה (בדיוק כזה שייחתם בשבועות הקרובים – אחרי 2200 הרוגים מיותרים).
זה מה שלא הבנתי אף פעם בטיעון הימני הזה 'אם לא טוב לך כאן למה אתה לא עובר למקום אחר'. שמעתי על הרבה ימניים שלא אוהבים את העובדה שצה"ל לא שיטח את עזה לגמרי.. משום מה אף אחד מהם לא עזב את הארץ בגלל זה למרות שזה אותו הדבר בדיוק.
עידו, ימני בהגדרה זה מישהו שיכול לראות רק את עצמו ולעולם לא מישהו אחר, ולכן הימני ישתבח בעצמו כמי שנאחז ונשאר כאן למרות כל הקשיים והסיכונים והמחלוקות אבל כשאחר עושה בדיוק אותו הדבר זה נזקף לזכותו.
ימניות זו מחלה מאוד פשוטה להגדרה, אולי אפילו הכי,אגואיזם חסר שליטה, ימני זה אדם שמעולם לא הוציא את הראש מהתחת של עצמו ולכן חושב שהחושך שבו הוא חי זה העולם
עידן,
ראה ידיעה שפורסמה בוואלה: http://news.walla.co.il/?w=/2689/2781045
האם אתה רואה לנכון להעביר תחקיר זה לועדת הבדיקה?
אגב – בין השורות כבר מסתתרת תשובת צה"ל לביקורת: המציאות היתה מורכבת ואנו נלמד ממנה לעתיד. נדמה לי שזה קו הגנה שגולדסטון קנה כשהוא התנצל על טיוטת הדו"ח שהגיש.
עמית, התשובה לשאלתך בדברים שכתבתי:
"אירועי חוזאעה, אם כן, אינם חריג אלא כלל בדוק שכבר עובד שנים. גם אם הם יגיעו לבתי הדין הצבאיים, אין שום סיבה להניח שהדבר ישפיע על התנהלות צה"ל כלפי האוכלוסיה האזרחית בסיבוב הבא בעזה."
תחקירים מבצעיים הם כלי שאפילו ועדת טירקל מצאה לנכון לבקר. אלה מנגנוני טיוח והצגה לתקשורת (בעיקר הזרה), אין להם שום ערך של תיקון אמיתי. עצם העובדה שלא נעשה שום שינוי מהותי בתורת הלחימה בין עופרת יצוקה לצוק איתן מוכיחה – צה"ל לא מוטרד מביצוע פשעי מלחמה.
אהרון ברגמן, תותחן בצבא הציוני בפלישה הציונית ללבנון של 1982-5: דוקטרינה של הפעלת אלימות קטלנית על אוכלוסיה אזרחית ננקטת באורח שגור בידי הצבא הציוני כבר שלושים שנה כאמצעי צבאי ואסטרטגי להפעלת לחץ על הנהגתם (אנגלית) –
http://www.newstatesman.com/world-affairs/2014/08/what-israel-means-when-it-talks-about-human-shields
נועם, זה התחיל עוד קודם, במלחמת ההתשה. הנה טקסט שהדהים אותי לאחרונה:
http://www.tarabut.info/he/articles/article/war-of-attrition-1969-1970/
אכן מדהים ומייאש, מייאש ומדהים.
כמובן שאם מכירים את הרקע לפרוץ הפלישה של הברית הקולוניאליסטית הבריטית-צרפתית-ציונית למצרים ב-1956, עלולים להיות מופתעים פחות. וכשאז כבר חוזרים להתרחשויות בחצי שנת מלחמת האזרחים מנובמבר 1947 ועד פלישת צבאות ערב במאי 1948, אפשר כבר להאמין לכל דבר.
אז אם כבר, הנה קישור לעדות הרשמית היחידה שמצאתי ברשת ל"תוכנית שחם", ע"ש מיכאל שחם, המושל הצבאי דאז של ערביי 1948. זו תוכנית מ-1963, ארבע שנים לפני מלחמת 67 שמאוד נכפתה עלינו, שעניינה: להכין את הצבא הציוני, את התשתיות המשפטיות, הלוגיסטיות והאדמיניסטרטיביות לניהול הגדה המערבית, ואוכלוסייתה, כשטח צבאי כבוש, ע"פ ניסיון המשטר הצבאי על ערביי 1948.
הקישור הוא למסמך PDF מאתר צה"ל (לפחות לפי כתובת ה-URL) של תמליל הרצאה בשם "הפרקליטות הצבאית והשטחים המוחזקים" שניתנה ב-2002, לקראת ציון 35 השנה למלחמת 67, מתוך "קורס לקציני מילואים של הממשל ושל הפרקליטות", מאת צבי ענבר – תא"ל (מיל'), לשעבר הפרקליט הראשי הצבאי – הניתנת בגוף ראשון כמעין memoir, שכן היא מגוללת את מעורבותו האישית של המרצה בתכנית שחם ובתהליכי ההכנות מ-1963 ואילך לקראת כינון הממשל הצבאי בגדה המערבית ובעזה.
יש ללחוץ כדי לגשת אל 286.pdf
עמודים 2, 3:
"אספר על תקופת ההכנות של הפרקליטות הצבאית לשליטה בשטחים מנקודת מבטי כקצין מטה במטכ"ל ועל השלבים הראשונים של שליטתנו בשטחים והפעם מנקודת מבטי כאיש הפרקליטיות הצבאית.
"התכנית מבוססת על הקמת 8 נציגויות בהתאם לנפות בגדה המערבית:
ג'נין, שכם, טול כרם, רמאללה, ירושלים, יריחו, ביתJלחם, חברון. היום היו אצלנו הפצ"ר וסא"ל שרגנהיים, פרקליט פיקוד המרכז, והוא יכין את החלק שלו שמתבטא כיום, בהתאם לתקן, ביועץ משפטי למטה הממשל בגדה ו4- בתי דין צבאיים. אצלנו במטה משובץ כקצין מטה עו"ד מירון, שהיה בעבר מנכ"ל משרד הפנים , והוא נמנה על תקן הממשל הצבאי. […]
שבת, 4.5.1963 – היום עבדתי יחד עם רס"ן הדר ממפצ"ר ועם מתורגמן על הכנת תקנות ההגנה (שעת חירום)1945 בערבית לשם שימוש בהן בכל אזור כבוש. השגתי את ספר החוקים משנת 1945J בשפה הערבית, והיה צורך להוציא מהם כל ביטוי הקשור למונחים כמו "הנציב העליון", "כוחות הוד מלכותו" וכולי, ולהפכם ל"המפקד הראשי", כוחות ישראל" וכולי. במקום הנציב העליון או הרמטכ"ל הוכנס לתקנות כסמכות עליונה המפקד הראשי של כוחות צה"ל בשטח הכבוש, אשר עם כניסתנו יכריז על תקנות אלה כעל חלק מהמשפט בשטח הכבוש, ועל פיהן ימנה את 8 הנציגים כמפקדים צבאיים. בעיה נוספת המתעוררת היא התאמתם של עונשים על עברות מסוימות בתקנות להוראות אמנת ג'נבה, האוסרת הטלת עונש מוות, אלא במקרים מיוחדים…"
זה ממשיך עוד ועוד.
לנדו, אני מה זה שמח שמצאתי אותך, באמת שאתה עושה עבודה שאין חשובה ממנה, גם בגלל שברור שמי שצריך לעשות אותה לא יעשה אותה לעולם.
הדברים שאתה מביא ממלאים בבשר עובדתי תחושות מאוד קשות ועצובות ומדכאות שנתפשות כהזיות ונדחקו באלימות אופיינית מהשיח הציבורי שנוהל תמיד רק על ידי אנשים מטעם
איזה מזל שלפחות זכינו לחיות בתקופה שבה יש רשת ,ובלוגוספירה, המשמעות של מות העורך, הצנזור, הפסוודו עיתונות האינטרסנטית בטירוף… תתברר בעתיד כמכרעת הרבה יותר ממה שאנשים יודעים לשער כיום
לדעתי
תודה
באמת
מכל הלב
ממי שהיה שם ועדיין לא ידע דבר
נועם, אכן קראתי על כך בספרה של יעל ברדה (פרק א'):
http://www.kibutz-poalim.co.il/bureaucracy_of_occupation
קבל בהפוכה את מסמך קניג (1976), שוב מתראבוט:
http://www.tarabut.info/he/articles/article/koenig-report-1976/
לא יאמן.
עוד עדויות מזעזעות על חוזאעה מתפרסמות:
מראיון חדש שערך ג'סי רוזנפלד עם פעיל בג'יהד האיסלמי מתחזקות העדויות שמדובר בהוצאה להורג שנעשתה ע"י חיילים ישראלים, אך כנראה מדובר בלוחמים של הג'יהד ולא אזרחים. בכל מקרה אם הסיפור נכון מדובר כמובן בפשע מלחמה.
http://www.thedailybeast.com/articles/2014/09/07/did-israel-execute-jihadists-in-gaza.html
תודה. כתבה שרק מזמינה עוד חקירה ולא ממש מבססת חשדות. העד המרכזי הוא עד מיד שניה, ורוב העדות מבוסס על מה ששמע בשידור רדיו. אבל אני משער שבעתיד הקרוב נשמע עוד על כך.
אחרתי ל"מסיבה" ,אבל מוטב מאוחר מלעולם לא: כפי שכתבת "לאמת יש כוח מטהר" – אבל חצי אמת גרועה משקר.
סעיף 28 של אמנת ג'נבה הרביעית, האוסר שימוש ב"מוגנים" (בלתי מעורבים) להגנה על מתקנים ולוחמים
אינו מופיע בשום מקום בפוסט שלך – רק בתגובות – וכשהוא מופיע, זה נגד חיילי צה"ל (אכן, אם עשו זאת, זה פשע).
על החמאס יש רק ציטוטים מסוג "אין הוכחות לשימוש מכוון באזרחים כמגן אנושי" – באמת?
יש צילומים של ירי רקטות מחצר בית-ספר, יש דיווח או"מ על מחסן רקטות בבית-ספר,
יש צילומי תקיפה שבוטלה בגלל אזרחים שעלו על גג-הבית. אתה צודק, סעיף 28 אינו מדבר על כפיית האזרחים.
הפירוש הפשוט שלו הוא שפעילות מלחמתית צריכה להתבצע על-פי שיקולים צבאיים ללא התחשבות בנוכחות אזרחים.
יש בזה הגיון: אי אפשר להגיד לרשעים "אל תסתתרו מאחורי אזרחים", אבל אפשר להגיד להם "זה לא יעזור לכם".
במובן הזה, ביטול הפצצה הוא מחדל צבאי. הפוסט שלך היה צריך להתחיל בציטוט והסבר סעיף 28 (ואח"כ סעיף 29).
לא ברור שכל שכתבת הוא נכון: ככל שזה מבוסס על עדויות עזתים זה ספק גדול – אם הם מוכנים לעלות על גג בית
כדי להגן על מחבלים, קל וחומר יהיו מוכנים לשקר עבורם. אבל גם אם הכל נכון, צריך להזכיר את % הלוחמים מבין ההרוגים ולהשוות אותו, למשל, ל % הלוחמים שנהרגו בתקיפות נאטו ביוגוסלביה: עפ"י זכרוני, בעזה יותר ממחצית היו לוחמים (אחת הדרכים להתגבר על דיסאינפורמציה היא לבדוק את חתך הגילים של ההרוגים מול אחוזם באוכלוסיה),
ולעומת זאת בתקיפות נאטו רק כ 20% היו לוחמים. בלי מידע כזה, הפוסט שלך, הטוען שזו שכונה אחת המייצגת את הלחימה בעזה, אינו שונה מהטענה שכל היהודים גנבים כי מוישה גנב.
בסופו של דבר, באופן מעשי, יש "חקירות" בינלאומיות רק כנגד ישראל, והוצאת יהודים/ישראל מן הכלל היא ההגדרה של האנטישמיות.
"הצופה". הנקודות העיקריות שאתה מעלה כבר נידונו בתגובות.
בדבריך יש שלוש טעויות. 1. עצם הנוכחות של לוחמים בקרבת אובייקטים אזרחיים אינה מבססת שימוש במגנים אנושיים 2. סעיף 28 קובע שנוכחות אזרחים לא *תחסן* מיקום מתקיפה צבאית. אבל הוא לא קובע שכל אזרח במיקום הזה הופך אוטומטית למטרה לגיטימית. 3. "חתך הגילים של ההרוגים מול אחוזם באוכלוסייה" הוא פרמטר מופרך לזיהוי לוחמים. אתה רשאי לחלוק – לטעמי שלא בצדק – על עדויות של פלסטינים במסגרת דוחות ארגונית זכויות אדם, אבל זה לא רלוונטי לטענתך. שכן גם ישראל וגם ארגוני זכויות האדם מסכימים שלא *כל* ההתקפות בעזה היו הסתברותיות. זוהי סיבה אחת חשובה לא לצפות לייצוג פרופורציונאלי בקרב ההרוגים של קבוצות גיל מסך האוכלוסייה.
אגב. יש לציין שגם בסוריה אחוז הגברים בין ההרוגים גבוה מאחוז הנשים והילדים. זה אומר שאסד ופוטין אינם פושעים?
בתור מי שנלחם בקרבות בחוזאעה חייב להגיד שיש פה כל כך הרבה עדויות שקר ושטויות שמעולם לא קרו שהכותב כותב עליהן.. כל כך הרבה שקרים בכתבה אחת הרבה זמן לא ראיתי.
אנא ממך פרט ותאר. כל עדות מכל צד היא חשובה ואני לא מתכוון בציניות.
אשמח לתת את עדותי למה שבאמת קרה שם, הפוסט הזה מראה עמדה חד צדדית מאוד מנותקת ממה שאירע שם באמת. איפה חמאס בכל הסיפור פה? למה לא לקחת עדויות מחיילי צה"ל שנלחמו שם בקרבות?
נתחיל בכך שחוזאעה היה מאחז מאוד גדול של חמאס, מחבלי חמאס ישבו והשתלטו שם בצורה מאוד חזקה ורחבה וחיכו לנו שנגיע לאיזור. ניהלנו שם קרבות מאוד קשים וארוכים מול מחבלי חמאס ולקח לנו כשבוע עד שהצלחנו לטהר ולנקות את הכפר מהמחבלים. וודאי שהיה הרס רב לכפר, חמאס השתלט על בתי האזרחים ומשם ניהל את הקרבות, מה היינו אמורים לעשות? לחכות שהם יצאו מהבית ורק אז להשיב אש? הכותב מראה את התמונה כאילו הרסנו בתים בצורה אקראית כשהיה משעמם לנו. לא כך היה המצב. לכל איתור, לכל מטרה, לכל בית היתה סיבה להרס. והיא חמאס. בחוזאעה בזמן הלחימה נשארו מעט מאוד אנשים בכפר, כולם שם ידעו שהמקום הולך להפוך לאיזור לחימה ולכן נמלטו. נשארו בעיקר אוכלוסייה מבוגרת שאליהם התיחסנו בסבלנות יתרה. אני ראיתי כיצד חמאס משתמש באזרחים שם כמגן אנושי, כיצד הוא מצמיד לנשים וזקנים מטעני חבלה ושולח אותם לכיווננו, כנ"ל לגבי סוסים וחמורים אשר סחבו על גבם מטעני חבלה. נלחמנו מול אויב לא אנושי, וקוראי הפוסט צריכים להבין זאת. הוזכר פה גם העניין של האנשים עם הדגלים הלבנים ושצה"ל ירה בהם בלי הבחנה. שטויות שלא קרו. לפני כל פעילות שיצאנו אלייה הדבר הראשון שעלה בתדרוך הוא האנשים שמניפים דגלים לבנים וכמה חשוב זה להמנע מליצור כל סוג של מגע איתם ולתת להם לעבור אותנו בלי פגע. וכך היה, נתקלנו בהרבה אנשים שלא היו קשורים לחמאס ולקרבות בשום צורה שהיא שהציגו זאת עם דגל לבן וידענו לתת להם לעבור בבטחה ובשלום. לא התעסקנו עם שום אזרח חוץ מבידוק שאין עליו חפץ חבלני, ושחררנו אותם תמיד לשלום. מצד שני, היה נראה שלחמאס פחות אכפת מהאזרחים שלו והוא ניסה להציב אותם בחזית של האש בכוח. ראיתי כיצד חמאס מפעיל מטעני חבלה במקומות עם אזרחים רבים ואיך הוא מוציא אותם להורג. העדויות שהובאו פה מרגישות לי כאילו החליפו את המילה חמאס בחיילי צה"ל. הרי למה להם לא לשקר בעדות? למה שיסתכנו וייצאו נגד חמאס השולט בהם ביד קשה? זאת ההזדמנות שלהם לצאת נגדנו, הרי אנחנו הרסנו להם את הכפר.
פעלנו בלחימה בחוזאעה בצורה המוסרית ביותר שיכולנו במסגרת המלחמה הזו וחבל שלא הבאת בפוסט עדויות חיילים שהיו שם. מקווה שמי שקורא את הפוסט ירד לתגובות ויראה גם את הצד השני.
למגיב שלא מזדהה בשמו,
קודם כל, בדיוק כמו שכל העדים כאן זוהו בשמם, כך גם אתה יכול. עדות אנונימית פחות משכנעת.
שנית, זה פוסט ישן והיו הרבה תגובות מעליך. אני לא אפתח את הדיון מחדש לאחר שנים. רק אומר שאתה חייל אחד, עם זווית ראיה בגבולות הגזרה שלך. העדויות שלוקטו כאן מגיעות מכמה זוויות, ובטח שלא מהזווית של צה"ל. אני בהחלט יכול לקבל שהעדות שלך נכונה מן הזווית שלך, אבל אין בה כדי לסתור את העדויות שכאן – שמגיעות מהרבה מקורות. בוודאי שהיא לא יותר אמינה. שים לב שלא ציטטתי בכלל גרסאות של חמאס – הן לא אמינות בעיני יותר (או פחות) מגרסאות של צה"ל. העדויות הן מתושבים שחוו על בשרם זוועות, עיתונאים בשטח (ולא בשלט רחוק, כמו הישראלים), ופעילי זכויות אדם שחקרו את האירועים.
העובדה שלא נחשפת לכל מה שקרה בחוזאעה בכל דקה ודקה לא צריכה להפתיע אף אחד. זה בדיוק מה שעושים אחרי קרבות – אוספים עדויות ומרכיבים תמונה שלמה.
"חבל שלא הבאת בפוסט עדויות חיילים שהיו שם". לא, חבל שהתקשורת הישראלית, שהיתה מלאה בעדויות של חיילים משם (ולכן לא זקוקה לעוד פוסט זניח בבלוג זניח לחזק אותן), לא הביאה שום עדות נגדית, של הקורבנות. זה הסיפור של ההטיה, לא הניסיון הקלוש שלי לאזן במשהו את התמונה.
למה לא לפתוח שוב? הנושא הזה יהיה לנצח רלוונטי. אתה מתאר את חוזאעה כאילו היתה זו עיר ענקית ומרכזית בעזה, מדובר בכפר קטן ולא היינו כוח גדול שפעל שם. כל דבר שקרה שם ידענו עליו, ראינו הכל ושמענו הכל.
שוב אתה מראה איך אתה כותב פה עמדה חד צדדית ומראה צד אחד של הסיפור. ביצעת פה עבודת מחקר איומה. "הגרסאות של חמאס לא אמינות יותר מהגרסאות של צהל" איך אתה יכול בכלל להשוות את הסיפור שלנו עם הסיפורים של ארגון טרור ולהגיד שאנחנו לא אמינים כמוהם? הזוי ובזוי. "עדויות מתושבים שחוו על בשרם זוועות"- נקלעו למציאות של מלחמה בבית שלהם, ידעו כמה ימים מראש שהולכת להיות לחימה במקום שהם גרים ובכל זאת נשארו. אז המצב לא היה נעים בשבילם אני בטוח אבל הזוועות לא הגיעו מהצד שלנו אלא מחמאס שלקח שליטה על האיזור וניצל את האזרחים שנשארו שם כמגנים אנושיים ונאלצו לראות את הבתים והרכוש שלהם נהרסים. "עיתונאים בשטח"- עיתונות עזתית שאוי ואבוי שתראה את התמונה האמיתית על איך חמאס משתמש באזרחים שלו. ברור שהעיתונות הזאת תנסה להראות את צהל באור הכי שלילי ולסלף את המציאות. ככה זה שאתה נמצא תחת שליטה של ארגון טרור אסלאמיסטי. "פעילי זכויות אדם שחקרו את האירועים"- חקרו את האירועים בדיוק באותה דרך שאתה חקרת. כל הכבוד אחלה מחקר עשית פה.
למה לא לפתוח שוב? כי אין לך שם, והזכרונות שלך לא טריים. ברור שהם שווים הרבה פחות מהעדויות המזוהות והטריות שנגבו ממש בימי האירועים עצמם.
איך אני מפקפק בגרסאות של צה"ל? ואללה, אתה חדש כאן אני רואה. צה"ל שקרן סדרתי. תציץ בפוסטים האלה.
יש עוד הרבה, אם באמת תרצה, תמצא בארכיון הבלוג.