Skip to content
10 במאי 2013 / עידן לנדו

עמוד ענן, מסך עשן: המספרים האמיתיים יוצאים החוצה

לנתן בלנק, על ההשראה

ולח"כ יוני שטבון, על התמריץ

[הערה: הפוסט הזה אינו מיועד למי שאינו מוטרד מהרג חפים מפשע בידי צה"ל]

* * *

הקדמה

הפוסט הזה היה כבר כתוב כמעט במלואו שבועיים אחרי מבצע "עמוד ענן", אבל החלטתי לא לפרסם אותו אז. הסיבה היתה שהנתון המרכזי שעליו הוא מתבסס – מספרי ההרוגים הפלסטינים החפים מפשע במבצע – נלקח מן המרכז הפלסטיני לזכויות אדם. אף כי לארגון הזה יש רקורד אמין ולא משוחד, העדפתי לחכות לנתוני "בצלם", שמתבססים על תחקירים יסודיים יותר. מפה לשם עברה חצי שנה, ובדיעבד, אולי טעיתי כשהשהיתי את הפרסום. כך או כך, הדיון העקרוני על זכותה של ישראל לפגוע בחפים מפשע באופן סיטוני כל כך, במחזוריות קבועה של "מהלומות עונשין", רלבנטי היום כפי שהיה אז, וככל שניתן לצפות קדימה אל הפלישות הבאות לעזה, הרלבנטיות הזאת רק תתחדד ותלך.

* * *

"כל עוד מספר האזרחים הנפגעים בעזה כתוצאה של תקיפות צה"ל אינו נתפש כמופרז ביחס להיקף המטרות הנתקפות, אופיין הצבאי וחשיבותן הברורה, נראה שגם אופן הפעלת הכוח על ידי צה"ל זוכה ללגיטימציה, ולפי שעה לא נשמעות טענות רציניות בדבר אי מידתיות הפעולה."

(אל"מ לירון ליבמן, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית, מבצע פירואט קוצנפטואלי סביב המלים "נתפש כמופרז").

* * *

"ארה״ב תמכור לישראל תחמושת למטוסי חיל האוויר בשווי של כ-650 מיליון דולר, במטרה לחדש את המלאים של צה״ל שהידלדלו בעקבות ההפצצות המאסיביות ברצועת עזה במבצע "עמוד ענן"… במסגרת העסקה תספק ארה"ב לישראל כ-6,900 מערכות שהופכות פצצות רגילות למטוסים ל"פצצות חכמות" מונחות לווין, שמאפשרות פגיעה מדויקת במטרות. ארה"ב גם תספק לישראל כ-10,000 פצצות מסוגים שונים שעליהן ניתן להרכיב את מערכות ההנחיה המתקדמות – 3,450 פצצות במשקל טון כל אחת, 1,725 פצצות במשקל 250 ק״ג כל אחת, 1,725 פצצות חודרות בונקרים מדגם blu-109 ו-3,450 פצצות חודרות בונקרים מדגם gbu-39 שמיועדות לפגיעה במטרות מבוצרות תוך גרימת נזק סביבתי מינימלי, כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע."

("הארץ" מדווח על הצד הישראלי בהברחות הנשק לאזור, ובתוך כך מגדיר מחדש את המושג "נזק סביבתי מינימלי").

* * *

שבועות בודדים בחלוף מבצע "עמוד ענן" היה כבר נדמה שהוא נחלת העבר הרחוק, אי שם מעבר להרי החושך. תרועות הניצחון שקעו וצללו כהרף עין בתוך בולמוס הבחירות. גנרלים ופוליטיקאים רשמו עוד "וי" בטבלת ה"הרתעה" האינסופית שלהם. הציבור בלע ושתק, כתמיד.

אבל מה בעצם קרה בעזה? הישראלים לא יודעים. הם רגילים לא לדעת, שכן מזה שנים נאסר על עיתונאים ישראלים להיכנס ולסקר את עזה ישירות. הרצועה מלאה עיתונאים מכל העולם (שגם הם טעמו מנחת זרועו של צה"ל), וכך יוצא שבכל בית ממוצע בירדן, בלונדון או ברומא יודעים הצופים יותר על המתרחש בעזה מאשר הישראלים. לפער המידע הזה יש השלכות פוליטיות ברורות: התמונה שמקבל צרכן תקשורת ממוצע במערב על מעשי ישראל בעזה שונה מהותית ממה שמקבל צרכן התקשורת הישראלי. וכך, פתרונות פוליטיים שעולים על דעתם של זרים, היודעים על עזה יותר מאיתנו, שונים במהותם מפתרונות פוליטיים שעולים על דעתנו (אם בכלל).

את תמונת המצב בעזה שמקבלים הישראלים ניתן להגדיר בשתי מלים: דובר צה"ל.

גם בלי שנכנסו כוחות קרקעיים לעזה, כמות ההרס וההרג שזרע שם צה"ל היתה עצומת ממדים. ושוב, הישראלים לא יודעים על כך כמעט דבר. מיהו הגורם הנעלם במשוואת הכוחות הזאת, של דובר צה"ל מול הציבור? פעם היו קוראים לזה "עיתונות", היום מדובר במערכות להפצת תעמולה ויחסי ציבור. הקשר בין עיתונות לבין הדיווחים מעזה היה מקרי בהחלט.

דובר צה"ל הוא שקרן סדרתי. תיכף נגיע לזה. התקשורת, שהפיצה ברבים את גרסאותיו, ללא שמץ פקפוק או ביקורת, ללא שום ניסיון לברר את העובדות מן הצד השני, ולו באמצעות תרגום כתבות שפורסמו בתקשורת הזרה – פעלה כשופר שלטוני לכל דבר. כך יוצא שהישראלים לא ידעו כמעט כלום, והמעט שידעו היה שקרים. גם אחרי שוך האבק, המשיכו להתפרסם דיווחים בתקשורת העולמית על תוצאות המבצע בעזה, בלי שום איזכור בתקשורת הישראלית.

פה ושם נשמעת הטענה שהציבור הישראלי ממילא לא מעוניין לדעת את האמת על הנעשה בשמו בעזה, ועל כן אין שום הצדקה לתקוף את התקשורת, שרק מספקת את הסחורה שמבקשים ממנה. הטענה הזאת היא או שקר או סתירה עצמית, תלוי איך מפרשים אותה. אבל לכך אגיע בסוף.

לצורך הדיון אני אתמקד בשאלה בסיסית אחת מכל מה שאפשר לשאול על מבצע "עמוד ענן". שאלה כל כך בסיסית שקשה לדמיין דיון כלשהו על המבצע שיכול להתעלם מן התשובה עליה.

שאלה: כמה אזרחים פלסטינים שאינם פעילי טרור, לא חמושים ולא מעורבים, הרגה ישראל ב"עמוד ענן"?

[תזכורת: מי שכופר באבחנה בין פעילי טרור לאזרחים, מי שאינו מתעניין בכלל בשאלה הזאת, שלא ימשיך לקרוא].

עם כניסת הפסקת האש לתוקף, ב-21 לנובמבר, פירסמו כל כלי התקשורת הישראליים סיכומים של "עמוד ענן". הסיכומים היו דומים להפליא, עד רמת הניסוח, שכן הם הוכתבו על ידי דובר צה"ל. אף כלי תקשורת מרכזי לא חשב שיש משהו קצת בעייתי בהדפסת נתונים שמגיעים מצד אחד לעימות כסיכום אובייקטיבי של העובדות.

וכך דיווחו "גלובס", ערוץ 2, ערוץ 10, דה-מרקר, ynet, וחדשות מחלקה ראשונה:

צה"ל תקף כ-1,500 מטרות ברצועת עזה, בהן 19 יעדי פיקוד בכירים, חוסלו 30 מחבלים בכירים, מאות משגרים מוטמנים, 140 מנהרות הברחה, 66 מנהרות לחימה, עשרות חמ"לים ומחנות חמאס, 26 אתרים לייצור ואחסון אמצעי לחימה ועשרות מערכי שיגור ארוכי טווח.

אוקיי. וכמה בסך הכל נהרגו בצד הפלסטיני? רוב כלי התקשורת לא דיווחו, ממש כפי שסיכום המבצע באתר דו"צ לא מדווח. ynet הסכים לרמוז: "במהלך המבצע נהרגו 163 פלסטינים לפחות ויותר מ-1,200 נפצעו. חלקם הגדול של ההרוגים הם פעילים בארגוני הטרור ברצועה." מה זה "חלקם הגדול"? אין נתונים. ב"גלובס" מספר ההרוגים הוא 156. נלך על ממוצע, 160 הרוגים פלסטינים בסך הכל, אותו מספר ממש שהופיע בדיווחים הפלסטיניים בתום המבצע.

בשאר כלי התקשורת לא היה אפילו דיווח בסיסי –  כמה פלסטינים נהרגו במבצע. זאת כמובן בניגוד בולט לששת ההרוגים בצד הישראלי (4 אזרחים ושני חיילים), שמותם סוקר בהרחבה.


גופתו של אחד מילדי משפחת אל-דאלו מפונה מביתה שהופגז ב-18 לנובמבר, 2012. 5 ילדים ו-5 נשים נהרגו בהפגזה, שהפרקליט הצבאי הראשי סיכם במלים: "ננקטו צעדי זהירות שונים כדי לצמצם את הסיכון לפגיעה האגבית בחפים מפשע." צילום: אי-אף-פי

גופתו של אחד מילדי משפחת אל-דאלו מפונה מביתה שהופגז ב-18 לנובמבר, 2012. 5 ילדים ו-5 נשים נהרגו בהפגזה, שהפרקליט הצבאי הראשי סיכם במלים: "ננקטו צעדי זהירות שונים כדי לצמצם את הסיכון לפגיעה האגבית בחפים מפשע." צילום: אי-אף-פי


אפשרות אחת: כלי התקשורת הישראלים מסתפקים בכך שדובר צה"ל מודיע שרוב ההרוגים הפלסטיניים היו פעילי טרור; כלומר, הם רואים עצמם כצינור להעברת תעמולה. אפשרות שניה: כלי התקשורת הישראליים הפנימו את הקוד האתי של ארגוני הטרור; אין כל הבדל לדידם בין תקיפת לוחם חמוש לבין תקיפת נשים וילדים, ולכן אין להם עניין באחוז האזרחים מקרב הנפגעים. תבחרו מה פחות נורא.

אחרי מאמצים רבים אותרו דיווחים מאד לקוניים על יחס הטרוריסטים-אזרחים בהרוגים בעזה: גלי צה"ל דיווחו שבמבצע חוסלו 120 מחבלים, וב-"ואללה" דיווחו על 120 מחבלים מתוך 177 הרוגים. אפשר להניח שגלי צה"ל מייצגים את עמדת דובר צה"ל. מכך ניתן להבין שעל פי דובר צה"ל, שליש מההרוגים הפלסטינים ב"עמוד ענן" היו אזרחים בלתי מעורבים.

מנתח שהורג כל חולה שלישי שלו לא היה מנפנף ב"דיוק הכירורגי" שלו מעל כל במה אפשרית, אבל מה שלרופאים אסור לגנרלים מותר.

הבעיה היא שגם ההערכה הזאת היא לא יותר ולא פחות מאשר גירסת דובר צה"ל. מסיבות תדמיתיות מובנות, לצה"ל יש אינטרס עליון למזער את הנתונים על פגיעה באזרחים  (מה ש"נתפס כמופרז", כניסוחו של אל"מ ליבמן), בלי קשר לפגיעה האמיתית בהם. צה"ל הוא צד בסכסוך, ממש כמו החמאס. אם אתם לא מאמינים להודעות שיוצאות מלשכתו של הנייה (ובצדק), אין לכם סיבה להאמין להודעות של דובר צה"ל.

הנתונים האמיתיים

כלל אצבע בדוק: בכל הקשור לפגיעה בחיי אדם, מומלץ לגשת לארגונים שבהגדרתם, חיי אדם הם עניינם המרכזי. לא צה"ל ולא החמאס, אלא ארגוני זכויות אדם, ישראלים ופלסטינים. בשעת לחימה, ארגונים אלה עומדים בקשר רציף עם בתי החולים ומקבלים מידע שוטף על כמות הנפגעים וההרוגים. הם גם מסוגלים להוציא מן הארגונים החמושים רשימות שמיות של פעיליהם, לעקוב אחרי מודעות אבל וכו'. הנה למשל דיווח מפורט של "רופאים לזכויות אדם" שגם עשירית ממנו לא נכנסה לכלי התקשורת הישראלים בזמן אמת.

ובכן, שני ארגוני זכויות אדם, אחד פלסטיני ואחד ישראלי, ערכו בדיקה של מספרי ההרוגים בעזה. על פי הבדיקה המוקדמת של המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, 160 תושבי עזה נהרגו במהלך "עמוד ענן", מתוכם 105 אזרחים לא מעורבים. באזרחים ההרוגים היו 34 ילדים, 13 נשים ו-3 עיתונאים. מתוך כ-1,000 פצועים, 970 היו אזרחים. באחוזים: שני שליש מההרוגים היו אזרחים, ו-97% מהפצועים היו אזרחים. כאן כבר עברנו מתחום הכירורגיה לתחום הקצבוּת.

לארגון "בצלם" לקח חצי שנה לתחקר את מקרי ההרג של פלסטינים ב"עמוד ענן", והדו"ח הסופי פורסם אתמול. על פי "בצלם", 167 פלסטינים נהרגו בידי צה"ל במבצע, מתוכם 87 תושבים שלא היו מעורבים בלחימה. לגבי 11 מן ההרוגים אין מידע בדוק אם היו מעורבים או לא מעורבים בלחימה, כך ששיעור  החפים מפשע שנהרגו יכול אף להגיע ל-60%.

בפשטות, לפחות כל הרוג שני היה "נזק אגבי". זה 50% יותר מגרסת צה"ל, ועדיין קרוב יותר לקצבוּת מאשר לכירורגיה. מתוך 87 הבלתי מעורבים – 13 נשים ו-31 קטינים. חשוב לציין ש"בצלם" מאמץ את הגדרות הצלב האדום ביחס ל"מעורבות בלחימה" ורואה בכל מי שממלא "תפקיד לחימה מתמשך" מטרה צבאית לגיטימית, גם אם לא השתתף ישירות בלחימה ברגע שהותקף.

קשה מאד לזייף את מותם של ילדים, נשים ועיתונאים; קשה עוד יותר לטעון שהם היו פעילי טרור. פירוש הדבר שבמבצע נהרגו לפחות 47 אזרחים באופן ודאי לחלוטין, וזאת מבלי שספרנו גברים (שאינם עיתונאים). רק הנתון הזה מפריך את הגרסה הצה"לית שהופצה במרבית העיתונים, שלפיה מספר האזרחים שנהרגו לא עלה על 43. העיתונאים הישראלים שקיבלו את הנתונים האלה לידיהם היו יכולים לעשות פעולת חיבור פשוטה ולהגיע לאותה מסקנה. הם לא עשו כך, כי הם כבר מזמן לא עיתונאים.

אולי הם עובדי משרד החוץ? כך נשמע סגן שר החוץ, דני איילון, בראיון רדיופוני לתקשורת הזרה עם תום המבצע:



"רוב האנשים שנפגעו בעזה היו ראויים לכך כיוון שהיו פשוט טרוריסטים חמושים". או שדני איילון השתמש במילה "רוב" בדרך חריגה ביותר, או שהוא קישקש בלי שום בסיס עובדתי. כנראה האפשרות השנייה. לשם כך שילמו לו. אבל לא לשם כך משלמים לעיתונאים.

ממצא מעניין נוסף שעולה מדו"ח "בצלם" המלא הוא שחלה קפיצה דרמטית במספר ההרוגים הבלתי מעורבים לאחר היום הרביעי של המבצע. בעוד שבארבעת הימים הראשונים נהרגו 17 פלסטינים בלתי מעורבים, בארבעת הימים האחרונים נהרגו 70, פי ארבעה. למעשה, בארבעת הימים האחרונים, בין ה-18 ל-21 בנובמבר 2012, הרג צה"ל שני חפים מפשע על כל משתתף בלחימה. הפרופורציות המחרידות האלה היו אולי איתות הזהרה להנהגה, שהבינה שהיא מותחת את גבול הסובלנות הבינלאומי רחוק מדי, ואפשר שהשפיעו על ההחלטה לבטל את הכניסה הקרקעית המתוכננת.

נכון לעכשיו, אם כן, זהו אורך הנשימה המוסרי של מבצעים צבאיים בעזה: ארבעה ימים בלבד, וגם זה בליווי תחושת גועל קשה. בתום הזמן הקצר הזה לוחמי החמאס נבלעים במידה כזאת בקרב האוכלוסיה באופן שמגלגל את המשך המבצע לפשעי מלחמה ברורים, עם או בלי נשק "כירורגי". המסקנה הברורה היא שאין לצה"ל שום אפשרות להגיע להכרעה צבאית בעזה, וממילא הדיבורים על "הרתעה" (שהספיקה להישחק כבר בחודשים שלאחר המבצע) הם ברבורי תעמולה. ההנהגה יודעת זאת יפה, אך לעולם לא תצהיר על כך בגלוי, שכן המשמעות היא שאין מנוס מהידברות מדינית.

* * *

– מי אמר שהנתונים של "בצלם" אמינים?

– יש לך נתונים אחרים?

– כן, של צה"ל.

– לא, אין לך את הנתונים של צה"ל. יש לך הצהרה של דובר צה"ל. תתחיל להבחין בין השניים. הצהרה איננה נתונים.

– ומה יש ל"בצלם"?

– יש להם שני פעילים שנמצאים בעזה כל הזמן ואספו נתונים בזמן הלחימה ואחריה. יש רשימה שמית מלאה, צילומים של תעודות פטירה, ראיונות עם עדים ובני משפחה (לפחות שתי עדויות על כל הרוג), תיעוד של פרסומי החמאס ולוויות ברצועה, מעקב אחרי העיתונות הפלסטינית, בדיקה של הגורמים שמימנו את הלוויות אחרי המבצע, השוואה של קואורדינטות GPS של מיקום הגופה עם אתרי הלחימה, ולבסוף, הצלבת הנתונים עם כל המידע שנאגר בסוכנויות הידיעות וארגונים אחרים. כל אלה גלויים ופתוחים לעיון הציבור.

– צה"ל לא חייב לפתוח את תיקי החקירה שלו לעיון הציבור.

– במלים אחרות, צה"ל פטור מנטל ההוכחה שרובץ על "בצלם". זה מה שאתה אומר?

– אני בטוח שאין לצה"ל מה להסתיר.

– אל תהיה בטוח. בסוף תחקירי "עופרת יצוקה", פירסם צה"ל נתונים על ההרוגים בצד הפלסטיני שהיו נמוכים במאות מן הנתונים שאסף "בצלם" (שים לב לפירוט המרשים ברשימת ההרוגים). כשביקש הארגון מצה"ל את רשימת ההרוגים כדי להשוות עם הנתונים שברשותו, צה"ל סירב "מסיבות מודיעיניות". ב"עמוד ענן" צה"ל אפילו לא טרח לפרסם נתונים על ההרוגים הפלסטיניים.

– ברור.

– מה ברור? צה"ל חושש שהחללים יגלו שהם מתים?

– "בצלם" הוא לא גוף אובייקטיבי. הוא מתעלם מן הפשעים של הצד השני.

– באמת? בגלל זה הוא גינה והגדיר אותם "פשעי מלחמה"? בגלל זה הוא גבה במהלך "עמוד ענן" עדויות מתושבי עוטף עזה על החיים בצל הטילים (כאן, כאן, כאן וכאן)?

– הוא עדיין מתרכז בסבל של הפלסטינים.

– כמובן, כי ישראל נושאת באחריות לחלק גדול מהסבל הזה, וארגון זכויות אדם ראוי לשמו צריך לעסוק בעוולות שמבצעת החברה שלו, לפני הכל. דיון מוסרי (להבדיל ממוסרני) שאינו נוטל אחריות הוא השחתת זמן.

– זאת צביעות.

– יש לך נתונים אחרים על מספר ההרוגים הפלסטיניים ב"עמוד ענן"?

– אני בטוח שצה"ל יבצע תחקירים ויפרסם מסקנות.

– יש לך נתונים אחרים?

– לא צריך להאמין לכל מילה שיוצאת לפלסטינים מהפה.

– יש לך נתונים אחרים?

– הם הרי הורגים אזרחים כל הזמן.

– יש לך נתונים אחרים?

* * *

גוף מחקר מודיעיני בעל אוריינטציה ימנית לא-מוסתרת, בשם "מרכז המידע למודיעין ולטרור", פירסם בדצמבר 2012 ניתוח של הרוגי "עמוד ענן", ולפיו "רק" 40% מהם היו בלתי מעורבים. המחקר הזה נופל באיכותו מן המחקר של "בצלם" כיוון שהוא מתבסס רק על פרסומים רשמיים של בתי החולים והארגונים החמושים בעזה, שממילא "בצלם" סקר אותם, בלי תחקירי שטח במקום. מעניין שמתוך 101 החמושים שהמחקר הזה טוען שצה"ל הרג, הוא הצליח לאתר רק את תמונותיהם של 73  – פער של 4 הרוגים בלבד מ-69 החמושים שנהרגו לפי גרסת "בצלם". זה מחזק את הסברה ש"בצלם" מדייק יותר.

בנוסף, השב"כ פירסם באותו חודש סיכום משלו למבצע. על הצד הישראלי כתוב: 4 אזרחים ו-2 חיילים נהרגו. על הצד הפלסטיני כתוב: 80 פעילי טרור נהרגו. חוסר ההתייחסות הגמור להרוגים הלא-מעורבים אומר הכל.

* * *

כאן המקום להזכיר שוב, בפעם האלף, שהטיעון הישראלי השגור – "הם מתכוונים לרצוח אזרחים, אנחנו לא" – לא תופס משום בחינה שהיא. נניח שאני ואדם נוסף כלואים מאחורי דלת נעולה, והדרך היחידה שלי לפתוח אותה היא להשתמש באקדח שברשותי ולירות במנעול. נניח שהאדם הנוסף חוצץ ביני לבין המנעול (בין בכוונה ובין במקרה). האם מותר לי לירות לכיוון המנעול כדור שיפגע באדם הזה ואולי יהרוג אותו, ואז לטעון שבעצם לא היתה לי כל כוונה לפגוע בו, אלא רק במנעול? בין אם הצלחתי לפתוח כך את המנעול ובין אם לאו, מחיר הפעולה היה בלתי נסבל, ושאלת הכוונה שלי פשוט אינה רלבנטית; אני נושא באחריות מלאה לפגיעה משום שיכולתי לצפות אותה מראש.

מי שיכול לצפות בוודאות קרובה שחפים מפשע ייפגעו באופן לא-מידתי מפעולותיו נושא באחריות זהה למי שהתכוון לפגוע בהם: דין ידיעה מראש כדין כוונה. כך מורה השכל הישר, כך קובעת "הלכת הצפיות" בדין הפלילי, וכך גם קובע סעיף 51 בפרוטוקול הראשון הנספח לאמנת ג'נבה, המקור לדיני הלוחמה במשפט הבינלאומי (הנקודה עלתה לאחרונה בבלוג הזה בהקשר הטבח בזיתון). אולי ישראל לא התכוונה להרוג אזרחים, אבל אחרי ניסיון ארוך שנים במבצעים צבאיים באזור הצפוף הזה, שהותירו אחריהם אלפי נפגעים מקרב האוכלוסיה האזרחית, ישראל ידעה היטב מה צפוי לקרות.

כן, כן: צה"ל חוקר את החשדות לפשעי מלחמה. אל תעצרו את נשימתכם. החלטתו של הפצ"ר לסגור 65 מן התיקים (כולל הרג 10 בני משפחת אל-דאלו) ללא חקירה מתבססת על התחקירים המבצעיים של צה"ל – הליך שאפילו ועדת טירקל כבר הצביעה על פגמיו והמליצה לשנות מהיסוד.

דובר צה"ל הוא שקרן סדרתי

אני אגיד את זה שוב: דובר צה"ל הוא שקרן סדרתי. הוא חייב לשקר, כי האמת על מעללי צה"ל בשטחים ובעזה היא בלתי נסבלת. הוא חייב לשקר כלפי פנים, כי רוב הישראלים, על אף ההתלהמות הטוקבקיסטית, אינם מסוגלים להשלים עם המחשבה שמדינתם מפעילה שיטות טרור נתעבות בדיוק כמו החמאס. הוא חייב לשקר כלפי חוץ, כי כל מנגנון ההסברה והלגיטימציה הבינלאומית של ישראל נשען על הבדייה שכל פלסטיני שצה"ל הורג הוא מחיר הכרחי לשמירה על בטחון אזרחי המדינה. את הדברים הבאים כדאי לזכור בעידן שבו דו"צ משתבח בחדירתו לניו-מדיה (והתקשורת הבינלאומית מתפעמת מ"מלחמות בציוץ ישיר").

דו"צ שיקר באוגוסט השנה כשנימק את מעצרו למשך חודש של צעיר פלסטיני בחברון, בכך שהוא התעמת עם חיילים, סירב להזדהות ולבסוף התברר שאכן היה מבוקש לחקירה . דבר מכל זה לא היה נכון, מה שנחשף בבית הדין הצבאי, הודות לסרטון שצולם במקום. דו"צ שיקר בדצמבר 2011 בנוגע לנסיבות רציחתו, לא פחות, של מוסטפא תמימי, מפגין בנבי סאלח, בירי של רימון גז בכינון ישיר מטווח של 3 מטרים, וצה"ל ממשיך למרוח את החקירה. ודו"צ משקר שוב ושוב כשהוא טוען שמתקפת הטרור ליד אילת, באוגוסט 2011, תוכננה ובוצעה בידי ארגון טרור בעזה, פרשה שנדונה בבלוג הזה בהרחבה.

ב"עמוד ענן" שיקר דו"צ לפחות חמש פעמים. השקר הראשון, והיחידי שנחשף בתקשורת, היה שראש מערך הרקטות של החמאס, יחיא רביע, חוסל בהפגזה על ביתו בג'באליה. אבל התמונות שזרמו מהשטח סיפרו סיפור אחר; הטיל שנורה הרג 11 מבני משפחת דאלו, מתוכם 5 נשים ו-5 ילדים. רביע עצמו לא היה שם בכלל. עוד אזרחים שנהרגו מפגיעות ישירות של טילים: בני זוג ושני ילדיהם הקטנים (בני 2 ו-4) בבית לאהיא, נהג של רכב חלוקת מים מטוהרים ובנו בן ה-10, אב ובן שתיקנו צנרת על גג ביתם, ארבעה חקלאים, תושבי בתים שלא הספיקו להימלט לאחר "ירי אזהרה" של צה"ל, ועוד.

דו"צ שיקר בשנית כשהודיע שהותקף מרכז תקשורת מבצעי של החמאס; בפועל, שני הבניינים שהותקפו שימשו מרכז תקשורת בינלאומי, והקומה שנפגעה איכלסה מערכות עיתונים של "סקאיי" וכלי תקשורת אחרים. 6 עיתונאים נפגעו, רגלו של אחד מהם נקטעה. צה"ל טען שמטרת ההפגזה היתה תחנת השידור "אל אקצא" של חמאס; בכך העניק למעשה היתר לחמאס להפגיז את אולפני השידור של ערוצי הטלוויזיה בישראל, שמפיצים בדיוק באותה להיטות תעמולה שלטונית.

דו"צ שיקר בשלישית כשבישר בגאווה על דו"ח של אונר"א המתאר את המצב בעזה בעצם ימי הלחימה. "השווקים פתוחים, המרכזים הרפואיים פתוחים, גם מכולות ומסעדות פועלות כרגיל", "ציטט" דו"צ את הדו"ח. בפועל, הדו"ח אמר דברים הפוכים לחלוטין: "רחובות עזה נטושים היום… אנשים נותרים ספונים בבתיהם, מאחר והיציאה החוצה מסוכנת מאד. מעט מאוד שווקים וחנויות מזון נותרו פתוחות היום. המכולות ריקות מאנשים. ישנן הפסקות חשמל ומים תכופות בשל פגיעה בתשתיות בהפצצות האחרונות. לפחות מרכז רפואי אחד נפגע בהפצצות, ואחר נסגר בגלל שסוכן על ידי הפצצות."

הקרדיט על חשיפת שני השקרים האלה מגיע לארגון "קשב". להוציא את "העין השביעית", אף כלי תקשורת לא איתגר את גירסת דו"צ בנוגע לפגיעה בעיתונאים. על זיוף דו"ח אונר"א לא יכלו הישראלים לדעת מאף כלי תקשורת. כאמור, או שהתקשורת לא דיווחה, או שהוא ציטטה את שקרי דו"צ. לשם השוואה, צפו בסרטון הזה (אם טרם צפיתם), שבו התראיין יועץ ראש הממשלה לתקשורת זרה, מרק רגב, לרשת אל-ג'זירה. כך ייעשה לסוכן תעמולה ממשלתי שנתקל בעיתונאי אשר אינו נסוג מן העובדות. לראות ולקנא.



דו"צ שיקר ברביעית כשהציג את אנואר עבדול האני קודיאה (בן 20) כמי שניסה לחדור לישראל במהלך התפרעויות בחאן יונס, ליד גדר המערכת, עם כניסת הפסקת האש לתוקפה. חיילי צה"ל ירו בו למוות ופצעו עוד 19 מפגינים. אבל תיעוד ישיר מזירת האירוע הוכיח שהמפגינים לא איימו כלל על החיילים, לא ניסו לפרוץ את הגדר, ובסך הכל מימשו את הישג החמאס בהסכם הפסקת האש – ביטול אזור החיץ הבטחוני האסור בתנועה במרחק של 300 מ' מן הגדר. מי שהפר את ההסכם בירי שהרג את המפגין בחאן יונס היה ישראל. מי שהכשיר והלבין את הפשע היתה שוב התקשורת, שדיקלמה את הודעות דו"צ.

ודו"צ שיקר בחמישית בנוגע למספר ההרוגים בקרב אזרחים לא מעורבים במהלך "עמוד ענן", כמתועד בראשית הפוסט. זהו לטעמי השקר החמור מכולם, משום שהוא זה שנקבע ונצרב בתודעת הציבור הישראלי, הוא שמפרנס את מיתוס "טוהר הנשק", הוא שמאפשר ומכין את הקרקע לפלישה הבאה לעזה, שכמובן תתבצע ב"דיוק כירורגי" גבוה עוד יותר. למעשה ניתן לצפות שככל שיתבצר מעמדו של "הדיוק הכירורגי" בהסברה הישראלית ובדימוי העצמי של הציבור, כך יגדל גם שיעור הנפגעים האזרחים בצד הפלסטיני. הפער ההולך ונמתח בין המציאות העקובה מדם של הפגזות ישראל בעזה לבין היומרה הישראלית ל"מינימום נפגעים אזרחים" יזדקר לעיני כל בעולם – להוציא את עיני הישראלים. אלה יצעדו כסומים בארובה אחרי דובר צה"ל.

הארובה במשל הזה, למי שלא הבין, היא התקשורת הישראלית.

* * *

– אבל מה אתה רוצה מהתקשורת? היא פירסמה את הנתונים שהיו לה. הרי התחקיר של "בצלם" התפרסם רק חצי שנה אחרי המבצע.

– אז זה הופך את התעמולה של דובר צה"ל לאמת? מפרסמים מה שיש כי חייבים לפרסם משהו? נניח שחברת סיגריות מפרסמת "מחקר" שקובע שהסיגריות שלה אינן מגדילות את הסיכון לחלות בסרטן. האם העיתון יפרסם את זה? ואם כן, האם זה יפורסם כעובדה או כגירסה של בעל עניין? האם העיתון יחשוב שיש מקום לברר אצל גורם בלתי תלוי את הנתונים האמיתיים?

– לא היו נתונים אמיתיים.

– שקר. היו נתונים של ארגוני זכויות אדם בעזה, שבדיעבד התברר שהיו קרובים הרבה יותר לממצאי "בצלם". זה לא מפתיע, האמינות שלהם הוכחה כבר בעבר. גם השקרים של דובר צה"ל נחשפו בעבר.

– הם לא היו יכולים לעשות תחקיר רציני בזמן אמת.

– אהה. וצה"ל היה יכול? אתה רומז שמגובה של 20 אלף רגל אפשר לדעת יותר על זהותם של ההרוגים והפצועים מאשר בסביבתם הקרובה?

– מה ציפית שהתקשורת תעשה?

– אם יש ערפל קרב, עדיף לשתוק ולא להפיץ תעמולה. זה כלל בסיסי ראשון. בשלב שני, חייבים להציג כל נתון שמגיע מאחד הצדדים היריבים – צה"ל וחמאס – בתור מה שהוא: תעמולה. בשלב שלישי, מאתרים את הגורמים בשטח – ארגוני זכויות אדם, בתי החולים שקולטים את הנפגעים, עיתונאים וכו' – ושואבים מהם את הנתונים.

– הגזמת.

– לא הגזמתי. פעם קראו לזה עיתונות. מי שמגזים זה אתה, שממשיך לקרוא לשלוחות השונות של דובר צה"ל בשם "עיתונות".

* * *

התפקיד הכפול של תעמולת השקר

כפי שכבר צוין, שקרי התעמולה מיועדים בו זמנית לאוזניים ישראליות ולאוזניים זרות.

כלפי פנים, שקרי התעמולה מבצרים את תחושת הצדק העצמי והלגיטימציה של הישראלים להמשיך ולכתוש את עזה. בשמאל הישראלי רווחת העמדה הצינית, לפיה לרוב הישראלים ממילא לא אכפת מחייהם של אזרחי עזה, והאבחנה בין פגיעה בחמושים לבין פגיעה באזרחים לא מעורבים היא חסרת משמעות בעיניהם. העמדה הצינית הזאת אינה עומדת במבחן המציאות. יש אומנם פלח אוכלוסיה ישראלי כזה, גזעני עד נימי נשמתו. אבל זהו מיעוט, וההוכחה היא הצורך החוזר ונשנה של סוכני ההסברה הישראלים לשכנע את הציבור שצה"ל עושה את מירב יכולתו למזער פגיעה באזרחים. אלמלא האמין חלק ניכר מן הציבור שאין לפגוע באזרחים ללא סיבה מוצדקת, לא היה טעם בכל התעמולה הזאת. סימכו על צה"ל שהוא מפנה משאבי הסברה רק לכיוונים הנחוצים.

שקרי התעמולה אכן עובדים, ובמיוחד הם עובדים על סוכני האלימות הישירים של ישראל – הלוחמים והטייסים שנשלחים לכתוש את שכונות עזה. שימו לב לדברים הבאים של נווטי אף-16 ואף-15 שהשתתפו בהפגזות על עזה:

"סגן אורי מספר בהקשר לזה שלתחושת אנשי צוות האוויר, נעשה הכל בכדי שלא להגיע למצבים בהם ייפגעו אזרחים. "שיטת הפקודה והנהלים שלנו מביא אותנו למצב כזה שאנחנו מצמצמים במידה ניכרת את הפגיעה בחפים מפשע. צריך להבין שזה בכלל לא סיטואציה קלה כשאתה מפיל כמויות גדולות של חימוש בזמן קצר ובאזור שהוא אחר מהצפופים בעולם ובהיבט הזה אני יוצא מחוזק."

בשיחה עם הנווטים אין צורך להרחיב על טוהר הנשק. הם מספרים שהם מקפידים לשאול שאלות על כל מטרה שהם מקבלים. מקפידים לבדוק את כל הנתונים. על כל מטרה יושבים לא מעט אמצעים מהאוויר ומהקרקע ולדברי סגן יונתן היו מקרים שתקיפה בוטלה גם כשהמטוסים כבר היו עם הכוונת על המטרה."

הדברים האלה מוכרים; יש אתוס שלם של פרפקציוניזם ושיקול דעת זהיר שמטופח בחיל האוויר, ואין ספק שהן הלוחצים על הכפתור והן המריעים להם מן הקרקע מאמינים בו בלב שלם.

הבעיה היחידה איתו היא המפגש עם המציאות: לפחות אחד מכל שני הרוגים ב"עמוד ענן" היה תושב לא מעורב, ורבע היו נשים וילדים. איך שומרים על האתוס? מקפידים לבודד אותו מן המציאות, כלומר, הופכים את האתוס למיתוס. כך יכול חיל האוויר להשתבח, בעצם ימי ההפצצות, ב"השגיו הכירורגיים", וכך יכול האתר הרשמי של החיל לסכם את המבצע מבלי להזכיר במילה את מספר ההרוגים בצד הפלסטיני, לא כל שכן האזרחים שבהם. כך נשמר הניתוק ההכרחי בין תודעת הטייס לבין המציאות המדממת שבקרקע מתחתיו, כך מייצרים מונולוגים צדקניים כדוגמת אלה של הנווטים אורי ויונתן, וכך מכינים את הקרקע, כלומר את האוויר, להפצצות הבאות על עזה.

כלפי חוץ, אין צורך להרחיב על נחיצותה של תעמולת השקר; בעולם המערבי הפגזה של שכונות עוני צפופות איננה מתקבלת יפה. זה מחזיר אותי לציטוט מראשית הפוסט, מפיו של אל"מ לירון ליבמן, לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בפרקליטות הצבאית. המאמר שכתב ליבמן למעשה יוצא נגד ההכרזות המתלהמות ששיחררו השרים אלי ישי וישראל כץ במהלך "עמוד ענן". באופן אירוני ולחלוטין לא מודע, הוא מתייצב לימינה של הדוקטרינה הישראלית שגורסת כי מותר להמיט קטסטרופה על ראשם של אלפי אזרחים כפועל יוצא של מתקפה על יעדים צבאיים. וכך כותב ליבמן:

"כל עוד מספר האזרחים הנפגעים בעזה כתוצאה של תקיפות צה"ל אינו נתפש כמופרז ביחס להיקף המטרות הנתקפות, אופיין הצבאי וחשיבותן הברורה, נראה שגם אופן הפעלת הכוח על ידי צה"ל זוכה ללגיטימציה, ולפי שעה לא נשמעות טענות רציניות בדבר אי מידתיות הפעולה."

שימו לב: "אינו נתפש כמופרז", ולא, בפשטות, אינו מופרז. כלומר, המטרה האמיתית של צה"ל היא למזער את מספר הנפגעים הנתפש, ולא את זה הממשי (ואריאציה נוספת על "לא מצטלם טוב"). איך עושים את זה? למשל, על ידי הפצת שקרים בדבר מספר האזרחים שנהרגו. למשל, על ידי מתיחה מחודשת של גבולות המושג "תגובה מאופקת ומתונה". כל אלה הם יעדי הסברה מובהקים, וטוב לראות שמשפטן מלב-ליבה של המערכת הצבאית תופס כך, סליחה, מבצע כך את תפקידו.

ותודה לעיתונות על מסך העשן

אני חוזר לתקשורת. בכל מערך התעמולה העצום הזה – יועצי ההסברה של ראש הממשלה, שלוחותיו של משרד החוץ, דובר צה"ל, פוליטיקאים, גנרלים וכלי התקשורת – יש רק גורם אחד שמכזיב: כלי התקשורת. כל שאר הגורמים אינם מכזיבים כי אין שום ציפיות מהם; אין שום ציפייה שהפצת דיווחי אמת תהיה יעד אסטרטגי של גורמים שלטוניים. המציאות, בעיני השלטון, איננה אובייקט להכרה וחקירה, אלא משאב לניצול. בזמנים של סכסוך אלים, האינטרס העליון של ההנהגה הוא להצדיק את תוקפנותה; כל מטרה אחרת מוכפפת לאינטרס הזה. דווקא באותם זמנים, האינטרס העליון של הציבור הוא להבין את המציאות הקטלנית שהוא נקלע אליה, על מנת שיוכל לגבש רעיונות כיצד להימנע ממנה בעתיד. כלי הכרחי למימוש האינטרס הזה הוא ידע – הכרות מקיפה עם כל העובדות הרלבנטיות למצב הסכסוך. ו"זרוע האיסוף" העיקרית של הידע הזה היא העיתונות.

נחזור לטענה שהוזכרה בראשית הפוסט: הציבור הישראלי, כך אומרים לנו, ממילא לא מעוניין לדעת את האמת על הנעשה בשמו בעזה, ועל כן אין שום הצדקה לתקוף את התקשורת, שרק מספקת את הסחורה שמבקשים ממנה. ההנחה כאן היא שתפקיד התקשורת הוא תמיד, מעל הכל, לספק את הסחורה שמבקשים ממנה. זאת הנחה מפוקפקת, שכן כל מי שיש לו ניסיון תקשורתי כלשהו יודע היטב – התקשורת יוצרת ביקושים לתכנים מסוימים, לא פחות משהיא נענית לביקושים ש"מגיעים מהציבור". התקשורת יכולה לכוון את טעמו של הקהל ולמקד את תשומת הלב שלו בנושאים שלפני כן לא משכו אותו, ולמעשה היא עושה כך כל הזמן כשהיא מסקרת בלי הרף תחומים מסוימים ומזניחה אחרים. תחומים כמו שוק ההון ופוליטיקה מפלגתית מסוקרים בלי כל פרופורציה לעניין האמיתי שיש בהם, פשוט משום שגורמים רבי כוח מעוניינים בכך.



אבל בואו נניח לזה ונתהה לרגע על ההיגיון מאחורי האמירה "הציבור לא רוצה לדעת את האמת על הנעשה בשמו בעזה". מיהו "הציבור" הזה? האם מדובר באותם ישראלים שרוצים למחות את עזה מעל האדמה? אבל אלה, כמדומה, כל כך משוכנעים בצידקתה של ישראל, ששום עובדה על מעללינו בעזה לא תסדוק את נחישותם. מי שבאמת משוכנע שהצדק הפוליטי נמצא כולו בצד שלנו איננו חושש לגלות שאחד מכל שני הרוגים בעזה היה אדם חף מפשע; העובדות מותירות אותו אדיש, לא עוין ומסתגר.

מי שבכוח אוטם את אוזניו ועוצם את עיניו – כנראה לא כל כך משוכנע בצידקתו. ובכן, מה ישכנע אותו? לגלות שצה"ל הוא באמת "הצבא הכי מוסרי בעולם", כמו שהפוליטיקאים מספרים לו כל הזמן. האם אדם כזה יתחזק או דווקא יתערער באמונתו אם יידע שמלעיטים אותו בשקרים?

האם אשה שבעלה בוגד בה תתחזק או תתערער באמון שהיא נותנת בו אם היא תדע שהוא מבוסס על שקרים? האם בעל עסק שהשותף שלו גונב ממנו כספים רוצה לדעת את האמת או את השקר על מעשיו?

האם הביטחון שלנו במציאות מתחזק כשאנו יודעים שהוא נשען על שקרים, או שמא נחלש?

בנקודה זו פסיכולוגים יזכירו לנו ש"ביטחון במציאות" הוא מושג חמקמק, ושלא מעט אנשים מעדיפים לחיות בגן עדן של שוטים מאשר להיכוות באורה העז של האמת. זה אולי נכון לגבי חלק מהאנשים בחלק מהזמן, אבל ודאי שלא לגבי כל האנשים בכל הזמן. ההנחה שרוב הישראלים (שאינם לאומנים מיליטנטיים) אינם מעוניינים לדעת את האמת על הנעשה בשמם – אין לה על מה לסמוך. היא מייחסת להם פסיכולוגיה אינפטנטילית שמעדיפה להיאחז בשקרים, מתוך ידיעה שאלה שקרים, על פני הישענות על האמת.

ובכל זאת, לאורה של ההנחה הסמויה הזאת פועלת העיתונות הישראלית. לא משום שההנחה הוכחה כנכונה, אלא משום שהעיתונות פחדנית ועצלה מכדי לערער עליה.

העיתונות המסחרית אומנם פועלת תחת מטריצה של אינטרסים כלכליים, ואולם עדיין, מעצם הגדרתה כעיתונות, האינטרסים האלה שוכנים צד לצד יחד עם התפקיד הבסיסי של דיווח אמת. עיתונות שמתנערת מן התפקיד הבסיסי הזה איננה רק מיותרת אלא חותרת תחת שלום הציבור, הכורע גם כך תחת המניפולציות של השלטון. מבצע "עמוד ענן", דווקא בגלל אורכו הקצר ואופיו הלא מסובך, הציג את פשיטת הרגל העיתונאית באור בוהק ואכזרי. העיתונות הלעיטה את הציבור בשקרים, השקרים איפשרו להנהגה לטרפד ערוץ הידברות מדיני, להרוג עשרות חפים מפשע ולפצוע מאות, להכניס עשרות אלפי אזרחים לחרדה קיומית, רק כדי לסיים בהסכם הפסקת אש שדווקא מחזק את החמאס (מומלץ לקרוא את הניתוח הנבון של שלומי אלדר). במלים פשוטות, העיתונות שותפה מלאה לפשע. גדעון לוי דיבר על "עיתונאים קטנים", הבלוגר אישתון דיבר על "עיתונאים עם דם על הידיים", ואני מעדיף לומר פשוט "תועמלנים בשירות פשעי מלחמה".

על דברים כאלה אין מחילה. התקשורת הישראלית היא חלק מהשיטה, חלק רקוב וממאיר, שיש לפרק כדי לבנות כאן מחדש שיטה אחרת, שפויה, אנושית ונאמנה למציאות.

* * *

בעניין אחר: המאבק נגד ייצוא הגז, שהיה לי העונג לתרום להאצתו, מגיע לישורת האחרונה שלו. 60 ח"כים דורשים להביא את העניין להכרעת הכנסת, לפני שמסקנות ועדת צמח יאומצו וישחזרו את תסריט ניגריה בישראל. 10 ארגוני סביבה חברו למאבק, ומנגד לוחצים המשקיעים הזרים להתחיל בייצוא ומיד. ההחלטה צפויה להתקבל בשבועיים הקרובים. זה הזמן לצאת לרחובות ולהצטרף למאבק, על הגז ועל כל נכסי הציבור שהתקציב החדש שודד בלי בושה.

67 תגובות

להגיב
  1. itamarb1 / מאי 10 2013 09:24

    כמה הערות:
    1. בתחילת דצמבר פירסם השב"כ את הסיכום שלו לעמוד ענן. מספר החמושים שנהרגו לפי השב"כ היה קרוב יותקר למה שאומר בצלם מאשר למה שאומר דו"צ. וזה כמובן היה זמין לכל אזרח ועיתונאי שרק רצה.
    2. המרכז לחקר הטרור אינו ארגון ימני כי אם gongo, גוף המציג עצמו כבלתי תלוי ולמעשה הוא ממשלתי. כל תקציבו מגיע ממשרד הבטחון.
    3. לגבי אמינות דו"צ בעמו ענן, אני מופתע שאף אחד לא עודלא הצביע דוגמא די מובהקת לבעיתיות הדיווחים. מתישהו במהלך המבצע, דו"צ טען שחוסל אחד בשם מוחמד כאלב. הבעיה היא שאף אחד אחר לא יודע מזה. אין אדם כזה.

  2. דודו / מאי 10 2013 10:30

    "אבל זהו מיעוט, וההוכחה היא הצורך החוזר ונשנה של סוכני ההסברה הישראלים לשכנע את הציבור שצה”ל עושה את מירב יכולתו למזער פגיעה באזרחים. אלמלא האמין חלק ניכר מן הציבור שאין לפגוע באזרחים ללא סיבה מוצדקת, לא היה טעם בכל התעמולה הזאת."
    זה לא מדויק: (א) אתה מתעלם במובלע מהתועלת שבתחזוק אגדת הידיים הקשורות מאחורי הסכין בגב (וכן מכח ההרגל). (ב) גם גזענים יכולים לצפות מצה"ל לשקוד על תדמיתו מנימוקים מעשיים.

  3. עידן לנדו / מאי 10 2013 10:31

    איתמר,

    תודה. השב"כ אכן פירסם שנהרגו "80 פעילי טרור":
    http://www.shabak.gov.il/publications/study/Pages/OperationPillarofDefense.aspx

    הפלא ופלא: אף מילה על הרוגים בלתי מעורבים. בכל מקרה, עדכנתי בפוסט.

    המרכז לחקר טרור הוא ארגון בעל אוריינטציה ימנית ברורה, בלי קשר לאיך שהוא מגדיר את עצמו. גם "אם תרצו" לא מגדירים את עצמם כארגון ימין. עיון קל בפרסומים שלו חושף תפיסה חד-ממדית לחלוטין, כאילו איומי הטרור אינם קשורים למצב הכיבוש ודיכוי האוכלוסיה הפלסטינית. מטרתו המוצהרת היא לבצר את ההסברה הרשמית של ישראל, ושום ארגון "בלתי תלוי" שמכבד את עצמו לא היה מגדיר את מטרתו כך.

    העובדה שכל תקציבו מגיע ממשרד הביטחון היא עובדה עצובה מאד ולא מפתיעה. גם תקציב החטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית ורשות הטבע והגנים הוא מגיע מכיסי הציבור, ובכל זאת מדובר בגופים שמיישמים אידאולוגיה ימנית ברורה (כפי שתועד גם בבלוג הזה).

  4. יריב / מאי 10 2013 12:13

    כן, כשמחבלים מתחבאים בין אזרחים, יורים ממסגדים ומאחסנים אמל"ח במרתפי בתי חולים, אין להתפלא שנפגעים אזרחים. ההבדל הוא שאף אחד לא התכוון לפגוע באזרחים, בניגוד לכוונותיהם של האנשים הטובים בצד השני. הישראלים דווקא יודעים על ממדי ההרס בצד השני (לא רק אתה, מאור הגולה, גולש באינטרנט), אבל רואים בהם רע הכרחי, בו יש לעשות שימוש כדי למגר טרור. כי ככה זה במלחמות, אנשים נפגעים. צר לי שאני משתמש בדוגמה הזו, אבל האם הפגיעה באזרחי דרזדן מגונה בעיני הכותב? אין ספק שנהרגו יותר מכמה עשרות אזרחים שם. האם לא צריך היה להפציץ?

  5. עידן לנדו / מאי 10 2013 12:26

    יריב, מי שלא מתמודד עם הטיעונים שבפוסט לא ראוי לתגובה. יש קטע בפוסט שנכתב במיוחד לאנשים כמוך.

  6. avshalombz / מאי 10 2013 12:48

    השאלות שלי הן כאלו:
    א) האם יחס של 50% הרוגים אזרחיים בלחימה בשטח כזה (איך זה עומד ביחס למקרים אחרים של לוחמה, דרך אגב?) הוא יחס שהופך את היציאה למבצע צבאי להחלטה לא מוסרית? מהו היחס הנשאף שבו ההחלטה לצאת למצא הופכת להיות סבירה מבחינה מוסרית?
    ב) אילו צעדים נוספים לצמצום הפגיעה באזרחים היית מציע לצה"ל לנקוט במהלך פעילות כזו, פרט להמנעות מכל פעולה?
    לי אישית נשמע שלהתקשר לתושבים ולהודיע להם שהבית שלהם (או של השכן) יופץ עוד כמה דקות, ואז לתקוף אותו בטילים קטנים כהתראה נוספות, ואחרי כמה דקות להפציץ אותו – זה לא מעט, ואמור להספיק פחות או יותר לכל בר-דעת להסתלק מהמקום בזמן…

    על הדרך – בטבלת ההרוגים של "בצלם" לא מופיעים מי שנסיבות הריגתם לא ברורות, כולל חמישה פלסטינים שלפי הדו"ח עצמו (וגם לפי דו"ח מועצת זכויות האדם של האו"ם) ,נהרגו בנסיבות המעלות חשד לפגיעת רקטה פלסטינית.

    ומשהו על ההגיון הפנימי של הטיעון – אם לצה"ל "לא אכפת" מהרג פלסטינים לא מעורבים, נדרש הסבר למאמצים שהוא עושה כדי לצמצם את הפגיעות האלה. אם "איכפת" לו, אפשר להניח שהוא פועל בעצמו לצמצום הפגיעה באזרחים לא מעורבים, והשאלה הופכת להיות שאלת יעילות האמצעים הננקטים ומערכת שיקולי הדעת של קבלת ההחלטות לכל פעולה ספציפית. לגבי אלה, לא "בצלם" ולא העדים פלסטנים בעזה מחזיקים במידע רלוונטי שיאפשר לנו לבחון את שיקול הדעת הזה. או כפי שנכתב בדו"ח: אמנם, לא כל פגיעה באדם שלא התששף בלחימה תהיה עבירה על החוק ובהחלט ייתכן כי במהלך לחימה יתרחשו טעויות. אולם, על הצבא חלה חובה לעשות הכל כדי להימנע מטעויות כאלה, וכאשר הן מתרחשות – יש לבחון מה גם להן ומה ניתן לעשות כדי למנוע את הישנותן. ממסמך הפרקליטות לא עולה שהדבר נעשה ואם כן – לא ברור אלו צעדים ננקטו כדי למנוע את הישנות הטעויות […] אין לבצלם אפשרות לבחון את חוקיותה של כל אחת מההתקפות שנעשו במהלך המבצע. מאחר שברוב המכריע של המקרים לא ניתן לדעת מה היה היעד להתקפה ולכן לא ניתן לקבוע האם ההתקפה כוונה למטרה לגיטימית ואם כן – האם היתה מידתית."
    המידע שיאפשר לעשות את הבדיקה הזו ולקדם את צמצום הפגיעה הוא מידע מבצעי הנמצא בידי צה"ל, ולא סביר שיימסר לארגוני זכויות אדם. מי שירצה לעיין בו ולעשות את המאמץ המוסרי לצמצום הפגיעה באזרחים לא מעורבים, יצטרך כנראה להתגייס לתפקידים המתאימים בצה"ל.

  7. עידן לנדו / מאי 10 2013 13:22

    אבשלום,

    על הנקודה הראשונה עניתי כבר בפוסט (ובלא מעט פוסטים קודמים) כשכתבתי שאין הכרעה וגם לא הרתעה צבאית בדרום. כיוון שפשעי המלחמה ניתכים מיד בימים הראשונים, המשמעות הברורה היא שאין לצאת למבצעים צבאיים בעזה. זה פשוט צריך להיות השיקול המרכזי. למי שטוען שמדיניות כזאת תפקיר את דמם של תושבי הדרום אני אזכיר שוב שדווקא מעגלי ההסלמה שישראל יוזמת היא-היא שמפקירה את דמם. ויש כאלה שממש גרים בדרום וגם אמיצים מספיק לומר זאת.

    בקצרה: השאלה שלך לכודה בלופ הביטחוניסטי. כדי לענות עליה באמת, צריך לצאת ממנו. וכן, היתה אופציה מדינית, והיא טורפדה בידי ישראל, ראה קישור בסוף הפוסט.

    מכאן גם נובע שאין לי עניין לענות על שאלה (ב), כי אני לא שותף להנחת המוצא שלה.

    בטבלת ההרוגים של בצלם מופיעים 11 הרוגים שנסיבות הריגתם לא ברורות. לא יודע למה אתה מתכוון. אולי נציגת בצלם תיכנס לכאן ותתייחס לזה.

    ההסבר למאמצים שצה"ל עושה לצמצם פגיעות ניתן על ידי תא"ל ליבמן שמצוטט בפוסט: המטרה היא שהכוח שצה"ל מפעיל לא "ייתפס כמופרז", וזאת על מנת שלא לקרוע את מטריית הלגיטימיציה הבינלאומית, הרעועה גם כך. כלומר, ההסבר טקטי לחלוטין, לא מוסרי; לכל היותר משפטי, ע"ע סכנת גולדסטון.

  8. מיכאל / מאי 10 2013 14:08

    אתה מתעלם מהזכות הראשונה היסודית הקודמת לכל משפט בינלאומי ולכל הזכויות האחרות – זכותם של אזרחים להתגונן בפני מעשים או אנשים המסכנים אותם. המדינה שנוצרה כתוצאה מהסכמתם של אזרחיה נטלה זכות זו, הכריזה על עצמה כמונופול לעניין שימוש בכח והיא מממשת את הזכות בהפעלת כוח כלפי אלו המסכנים את אזרחיה. הדוגמא שלך לאיש החוצץ בינך לבין המנעול היא מופרכת. הדוגמא הרלוונטית, אם כבר, היא כאשר מתוך החדר יורים עלי ואזרח שאינו מעורב נמצא באותו חדר בסמוך ליורה (מרצונו או שלא מרצונו). יש לי זכות ברורה לירות על האיש שיורה עלי גם אם כתוצאה מכך ייפגע האיש שנמצא בסמוך לו. גם הפרוטוקול הנוסף לאמנת ז'נבה מ 1977 מכיר בכך כי יכולה להיות פגיעה באוכלוסיה אזרחית כאשר ממנה פועלים כוחות צבאיים. הוא מגביל את התוקף בכך שהאוכל' האזרחית לא תהא מטרה בפני עצמה, בכך שלא תהא הפצצה חסרת הבחנה ובכך שהנזק לא יהא "מופרז" ביחס לפגיעה במטרות הצבאיות. עם זאת יש מספר התייחסויות של מלומדים משפטיים לכך שהפרוטוקול לא חזה מצב שבו צד עושה שימוש לאורך זמן, במודע ובאופן שיטתי באוכל' אזרחית על מנת לפעול ממנה ולפגוע בצד השני. כל זאת כאשר הוא גם משתמש בסממנים אזרחים ככיסוי לפעולותיו. אמנת ז'נבה אינה החוק היחיד לו כפופות מדינות ואזרחים. מעל לאמנה כאמור עומדת חובתה של המדינה לפעול ככל הניתן על מנת להגן על אזרחיה. ועל פי הפרמטרים הפרשניים שלך כאן אזי כל מדינה שהתעמתה בעשרים השנים האחרונות עם ארגוני טרור הייתה צריכה להודיע לאחר זמן קצר כי היא אינה מסוגלת לפגוע בו והיא תיכנס ל"הידברות" כדבריך. אמנת ז'נבה לא נועדה לשמש כסות לארגוני טרור בכדי להכניע מדינות.
    כל הדברים האלו אינם באים לאמר שצה"ל אינו צריך לבדוק את עצמו, לקיים תחקיר אמין והוגן ולבדוק באם נעשו פעולות שפגעו באזרחים ללא צורך.

  9. עידן לנדו / מאי 10 2013 14:20

    מיכאל,

    נתחיל מהסוף. צה"ל לא יכול לבדוק את עצמו, לא יקיים תחקיר אמין והוגן, ואפשר לזרוק לפח את התקוות האלה. בדיוק בשביל זה קיימים בצלם וגם בלוגים כמו שלי.

    לי דווקא נדמה שהדוגמה שלך מופרכת. מי שסגור, סליחה, כלוא בחדר זה תושבי עזה, לא תושבי ישראל. מי שאינם יכולים לבקר קרובי משפחה מדרגה ראשונה במרחק של 40 ק"מ זה תושבי עזה, לא ישראל. מי שאינם יכולים לדוג למחייתם, לשקם את תשתיות המים והחשמל שלהם ועוד ועוד – זה תושבי עזה, לא ישראל.

    באשר לדיני הלוחמה: אלה כידוע אינם עוסקים בלגיטימיות של היציאה למלחמה. הבלוג הזה דווקא כן עסק בכך בהרחבה, גם אחרי עופרת יצוקה וגם אחרי עמוד ענן. והתיעוד המפורט שהבאתי הראה די ברור מי היה הצד הסרבן, שדחף להסלמה, ומי היה הצד שנגרר אליה. זה לא מנקה את החמאס מפשעי המלחמה שלו, אבל כאמור, אני לא כאן כדי לחלק להם ציונים.

    אם כבר צה"ל נכנס, חלים עליו דיני לוחמה ברורים. מסתבר שבנתונים של עזה, אי אפשר להבטיח את שלומם של בלתי מעורבים באופן מתקבל על הדעת. מה שדיני הלוחמה קובעים במקרה כזה, שים לב, הוא שהאחריות מוטלת על מי שמפגיז, לא על מי שמתחבא. גם אם החמאס מתחבא בבית אזרחי, זה לא נותן שום זכות לישראל להפגיז את הבית על יושביו. הדברים האלה פשוטים מאד ורק בישראל מתקשים להבין אותם.

    המצב היה אכן מסובך מאד אם לא היתה דרך להגיע להסדרי אי-לוחמה פרגמטיים עם החמאס. אבל יש דרך כזאת, היא גם נוסתה בתקופת הרגיעה, ועבדה לא רע, והיתה יכולה להתחזק לו ישראל חפצה בכך. לכן כל מי שמחזיר את הדיון לפסי התעמולה הרשמית – "לישראל יש זכות להגן על עצמה" – הוא פשוט גונב דעת. מה שישראל עושה לא רק שאינו מגן על תושביה אלא מסכן אותם.

  10. עדו / מאי 10 2013 15:13

    לגבי הנימוק 'הישראלים במילא שונאים ערבים ולא אכפת להם כמה נהרגו' הוא מופרך כי אם זהו המצב אז מה הבעיה לפרסם את האמת? אף עיתון לא יסבול מירידה במכירותיו במקרה הזה כי הקוראים יגידו 'טוב מאד שיסבלו' וימשיכו הלאה.
    זאת גם התשובה למגיבים כמו יריב או אבשלום. אם באמת זו זכותנו להפציץ את עזה ואכן האשמה היא על החמאס אז מה הבעיה לפרסם נתוני אמת? למה לא להראות את תמונות הילדים המתים ולהגיד – 'זה באשמת החמאס' , הרי כולם יודעים שהמנוולים מתחבאים מאחורי ילדים וכו, וכו.
    "צריך להבין שזה בכלל לא סיטואציה קלה כשאתה מפיל כמויות גדולות של חימוש בזמן קצר ובאזור שהוא אחר מהצפופים בעולם "
    אני חושב שהציטוט הזה אומר הכל , לא? איך אפשר להפיל 'כמויות גדולות של חימוש על איזור כל כך צפוף ולחשוב שתפגע רק באנשי חמאס?

  11. nachum / מאי 10 2013 15:33

    160 הרוגים פלסטינים בסך הכל, אותו מספר ממש שהופיע בדיווחים הפלסטיניים בתום המבצע.here you see that some true was in the idf info!

  12. עידן לנדו / מאי 10 2013 16:06

    נחום, שמת לב שהביקורת שלי בכלל לא מופנית לדיווחים על המס' הכולל של ההרוגים, אלא על היחס בין חמושים ללא-מעורבים. זה טבעי לגמרי שמספרי ההרוגים לא זהים בכל הדיווחים שמיד אחרי הקרבות. לפעמים מדובר באנשים שנהרגו מאש מהצד שלהם ולא מהיריב, לפעמים סתם יש מקרי מוות שלא קשורים לקרבות, ולעתים קרובות חלק מהפצועים קשה מתים אחרי כמה חודשים ומצטרפים למניין ההרוגים. לכן המספר הכולל "לא יציב" ונתון לתנודות קלות.

    הנתון הקריטי שהועלם מידיעת הציבור הישראלי, בשיתוף פעולה מלא של התקשורת, הוא העובדה שלפחות כל הרוג שני היה בלתי מעורב, ורבע היו נשים וקטינים.

  13. מיכאל / מאי 10 2013 17:58

    עידן תודה על התגובה. לעניין כניסה לעימות צבאי למרות שברור שיפגעו בלתי מעורבים – אם אני מבין אותך נכון אתה מבקש לתת לחמאס ולעזה בכלל חסינות בגלל ש"אי אפשר להבטיח את שלומם של בלתי מעורבים באופן מתקבל על הדעת.". דבר זה אינו מתקבל על הדעת באף איזור ואף אוכלוסיה אינה יכולה לצפות לאי פגיעה כאשר מתוכה פועלים ארגונים לפגיעה באזרחי מדינה אחרת. אני לא מבין את הזיגזג שעשית לעניין אמנת ז'נבה. אני מציע שתחזור לאמנה ותראה שהיא מכירה בכך שיכול וייפגעו בלתי מעורבים כתוצאה מפעילות עויינת בסביבתם הקרובה. כפי שכתבתי קודם ישנן מגבלות על הצד הנפגע/תוקף אולם אין איסור מוחלט.
    לעניין האובייקטיביות והאמון בבדיקת הארועים – אני מציע שתעיין שוב בתחקיריו של יהונתן דחוח הלוי לעניין הדיוק של בצלם בנתוניו. אני לא מבין למה ארגון שפעם אחר פעם נכשל בעיוותים ובהטיה אידאולוגית ברורה לנפח מספרים של לא מעורבים הוא כה אמין עליך. גם את צה"ל צריך לבדוק אבל ארגון בצלם בהחלט אינו המקום לחפש נתונים בדוקים.
    לעניין ה"כלא בעזה" – שקר שחוזרים עליו כל כך הרבה פעמים לא הופך לאמת. עזתי שרוצה לצאת מעזה יכול לצאת. לא דרך ישראל אבל רשמית או לא רשמית דרך המעברים הקרקעים והתת קרקעים עם מצרים בהחלט. לאף אדם אין זכות קנויה להיכנס למדינה אחרת. ולישראל יש כל הזכות (אני יודע שהצרוף הזה – ישראל וזכות לא עושה לך טוב – "גניבת דעת" – אבל מדינת ישראל היא עדיין מדינה ריבונית עם זכויות וחובות שמתלוות לכך) למנוע כניסה מאיזור/רשות/מדינה שמרבית אזרחיה בחרו בתנועה שקוראת לרדוף יהודים עד המוות.
    בברכה

  14. itamarb1 / מאי 10 2013 18:00

    אבשלום,
    לא ברור לי בדיוק מהן הטענות שלך לנתונים של בצלם, אבל אני מנחש שאתה מסתכל בטבלה הלא-נכונה. אם תסתכל כאן,
    http://www.btselem.org/hebrew/statistics/fatalities/after-cast-lead/by-date-of-event
    תראה שישנן קטגוריות רבות ברשימת ההרוגים. ההרוגים שלא ידוע אם השתתפו בלחימה מצויינים גם בטבלה הכללית של פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הבטחון ברצועת עזה
    http://www.btselem.org/hebrew/statistics/fatalities/after-cast-lead/by-date-of-event/gaza/palestinians-killed-by-israeli-security-forces
    וגם בתת-טבלה שמונה רק את הפלסטינים שנהרגו בידי כוחות הבטחון ברצועת עזה ולא ידוע אם השתתפו בלחימה
    http://www.btselem.org/hebrew/statistics/fatalities/after-cast-lead/by-date-of-event/gaza/palestinians-killed-involvement-in-fighting-unknown
    לגבי הפלסטינים שנהרגו מרקטות פלסטיניות, הם בוודאי לא יהיו מצויים ברשימה של פלסטינים שנהרגו בידי כוחות הבטחון, אלא ברשימה של פלסטינים שנהרגו בידי פלסטינים ברצועת עזה
    http://www.btselem.org/hebrew/statistics/fatalities/after-cast-lead/by-date-of-event/gaza/palestinians-killed-by-palestinians

  15. נטליה / מאי 10 2013 18:08

    עידן, מתוך הלינק שנתת כדי להדגים כי בצה"ל מתכוננים למבצע הבא –

    "מבצע "עמוד ענן" היה מבצע כירורגי ראשון מסוגו בעולם. כמעט ולא נפגעו תושבים בלתי מעורבים או מבנים אזרחיים." הכתב – אמיר בוחבוט, מוואלה. וואלה.

  16. ido2267 / מאי 10 2013 18:08

    מיכאל. אני מסכים איתך ששקר נשאר שקר גם אם חוזרים עליו בלי סוף. לכן להגיד שהתנתקנו מעזה והם חופשיים לנפשם נשאר שקר . שמתי לב שלא ציינת את הים של עזה כמעבר חופשי מחוץ לרצועה. למה בעצם? למה שעזתי יהיה מוגבל בדרכי היציאה שלו ובמה שמותר חו להכניס ולהוציא מהרצועה ובאיזו זכות?

  17. עידן לנדו / מאי 10 2013 18:15

    כן, נטליה. בוחבוט הוא יותר רוני דניאל מרוני דניאל. תמיד אפשר למצוא אצלו צימוקים.

  18. Oleg / מאי 11 2013 00:49

    היי עידן, תודה על הפוסט. יש לי שתי שאלות:
    א. האם יש קריטריון בחוק הבינלאומי שקובע מתי פגיעה לא מכוונת באזרחים הופכת מ"collateral damage" לפשע מלחמה? כל מה שהאמנת ג'נבה אומרת זה "התקפה שניתן לצפות כי תגרום לאובדן נלווה של חיי אזרחים, פציעה נלווית של אזרחים, נזק נלווה לאובייקטים אזרחיים, או שילוב של כל אלה, אשר יהיו מופרזים ביחס ליתרון הצבאי הקונקרטי והישיר הצפוי." כמה זה מפורז? כל הרוג שני נראה לי בהחלט "נזק מופרז" אבל זה רק אני ואתה.

    ב. לגבי פשעי מלחמה מובהקים, האם יש עדויות מעמוד ענן, עופרת יצוקה או לבנון השנייה לפגיעה מכוונת באזרחים ע"י צה"ל שלא כתוצאה מתקיפת מטרות צבאיות?

  19. דרור BDS / מאי 11 2013 02:46

    לפני כחודש יצא לי לשמוע ראיון עם פושע המלחמה גיורא איילנד http://wanted.org.il/giora_eiland_en.htm (אריה גולן, רשת ב') במהלכו טען כי (ציטוט מהזכרון) המשטר הציוני חייב לשדרג את מעמדו של חמאס על מנת שאפשר שיהיה ניתן בעתיד (בהתחשב במגבלות הבינ"ל) להשמיד (או להחריב, אינני זוכר במדוייק) גם (בנוסף לנזק הסביבתי שאינו מצטלם טוב) תשתיות אזרחיות (אין אזרחים בעזה, איתי שניר, הארץ) שכיום, כשחמאס מוגדר כארגון טרור ולא כיישות מדינית, ההשלכות הבינ"ל אינן מאפשרות את אותה השמדה (או את מחיקתה מהמפה, אינני זוכר במדויק).
    ראוי להזכיר זאת כי דקות קודם לכן ראיין אותו אריה גולן את פושע המלחמה עמיר פרץ, שאמר דברים דומים, למעשה זהים, לדבריו של זה שרואיין לפניו, דובר הצבא הציוני, אך לא העלה בדעתו לתאר את תכניות החורבן, הזדון והשמד, כפי שעשה זאת, בצורה עניינית ונחושה, פושע המלחמה גיורא איילנד.

    פושע המלחמה עמיר פרץ לא ידע בתחילת כהונתו כמה שמוגדר בפרופגנדה הציונית שר הבטחון כי נגזר עליו, ממרומי הקומה ה14, להיות פושע מלחמה. את מה שהגו אריק שרון ואנשים מסוגו של איילנד, יישם, כאילו גזרה משמיים הייתה, פושע המלחמה פרץ. היו שהזהירו כי מה שמכונה תכנית ההתנתקות מטרתה אחת: לאפשר לצבא הציוני לטבוח בתושבי עזה מבלי שההתנחלויות תפרענה – מעצם היותן שם – להטלת המצור ולפורענות הנלווית אליו.
    כי שיש מצור וכשאין חיילים ומתנחלים גם הפריוילגיה לזרוק אבן על הפורעים אינה קיימת. וכשהציונים טובחים, וארגוני הסירוב המזנבים לועגים, גם החמאס נאלץ לעשות מעשה.
    ע"פ שלומי אלדר, חלק ניכר מירי הטילים ששוגרו ע"י ארגון החמאס נורו בכוונת מכוון לשטחים פתוחים. למעשה חמאס עשה הכל, אבל הכל, כדי להמנע מהפורענות הציונית האחרונה המכונה הסלמה ע"י שופרות המשטר הציוני.

    כפי שהוגדר ע"י מתמטיקאים, בתורת הקבוצות ישנם סדרי גודל שונים של אין-סוף. יש יחס סדר ביניהם, ואין סוף אחד יכול להיות גדול מהשני. כשמתעקשים לכנות את התנגדותו של החמאס פשע מלחמה, מתעלמים המכנים מהטרור הנפשי הנגזר על תושבי שדרות וישובי עוטף עזה. טרור הזה, נפגעי חרדה ופוסט טראומתיים שאחוזם באוכלוסיה מקרב כלל ילדי שדרות נמדד לאחרונה, הינו טרור קולקטיבי שאינו יכול להמנות כפשע מלחמה ע"פ אותם חוקים בינ"ל שכל תכליתם להפליל את פושעי כל העולם כולו, פרט למיוחסים מסויימים – אלו שלא יישפטו לעולם.
    גם אלו שלא ישפטו לעולם מפעילים טרור נפשי על תושבי עזה. גם על זה לא יתנו את הדין.
    אלא שפטור ללא כלום אי אפשר. בכל זאת נרצחו ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית. יש עילה לתביעה. הדרך לעיסקת טיעון בין גיורא איילנד (הנתבע) לבין ארגון בצלם (התובע) עוברת דרך החלת הסימטריה בין פשעי החמאס לבין פשעי הפורעים הציונים. המחילים, למעט גיורא איילנד, אינם יודעים מתמטיקה, וממילא אינם ארגון פוליטי, ולכן בדוחותיהם לא ניתן למצוא את שמותיהם של הפושעים, אלא רק את תיאור הפשעים.

    פשע מלחמה מסויים אחד לעולם לא יצויין בדוחותיהם. גם עמוס הראל לעולם לא יכתוב עליו. במשך שנים חפרו גיורא איילנד, אהוד ברק ועמוס גלעד מנהרה. ירדו מהקומה ה14 אל בור הנמצא, ע"פ מקורות זרים, אי שם במרתפי המשרד לסחר בנפשות, בדמים ובנשק, נעלמו לקראת השקיעה בתהום הנשייה, זחלו במנהרות ובמצדות ובמערות ובנקרות צורים ובמחילות עפר אי שם בלב הלילה, ירו בעצמם, דרוכים וחרישיים, קסאם וגראד על ישובי הנגב המערבי, וחזרו, עם שחר של יום חדש, לקומה ה14 על מנת להלחם בטרור.

    תודה לנתן בלנק על ההשראה, לגלעד שליט על המידע, וליריב לוין ולנחמן שי – לשעבר דובר צה"ל, על השתתפותם בניסוח ובהגשת החוק.

  20. עידן לנדו / מאי 11 2013 07:35

    אולג,

    לגבי א': שפת החוק לא נותנת מספרים או אחוזים, וטוב שכך. זה מדרון חלקלק. כל צבא יכול להכריז: היתרון הצבאי בהריגת X היה גדול מספיק כדי להצדיק מחיקה של שכונת מגורים שלמה. לך תתווכח עם זה. לא מספיק מקרים כאלה הגיעו לבית הדין בהאג על מנת שאוכל לתת לך תשובה משפטית מניחה את הדעת. לכן כדאי לתת כבוד לאינטואיציות הבסיסיות שלנו, ולא לדחוק אותן מפני המשפטנים. כל הרוג שני זה בהחלט מופרז, ולא רק בעיני ובעיניך, אלא כנראה גם בעיני צה"ל, אחרת לא היו מתאמצים כל כך להסתיר את האמת.

    אני רוצה לחדד. בנתונים של עזה, הידיעה הודאית בדבר פגיעה באזרחים כמעט תמיד קיימת מראש. זה מצב חדש יחסית בתולדות ישראל. ואומנם בעבר היו קריטריונים אחרים. הצבא פעם לא היה נוקט בכלל בפעולות שיש ידיעה ודאית כזאת לגביהן מראש. אם נפגעו אזרחים, זה באמת היה כיוון שלא היה מידע לפני כן על הימצאותם בזירה (להוציא חריגים כמו פעולת קיבייה שבאמת הוקעו בציבור). כאשר יש מידע ובכל זאת אף אחד לא סופר אותם – החל מן הרמטכ"ל ועד לקצין שנותן פקודת אש – המערכת רקובה. מה שמוגדר כחריג קיצוני באמנת ג'נבה הפך להיות שגרת הקרב.

    לגבי ב': ראשית, אני אדגיש שוב ששאלת הכוונה משנית בעיני בסיטואציה של ידיעה-מראש. ברור גם שכדי להוכיח כוונה מראש חייבים לקבל עדויות של חיילים; שרידי ההפגזה בשטח לא מספרים על "כוונות". בדו"ח שוברים שתיקה על "עופרת יצוקה" וגם בעדויות שהתפרסמו ממכללת "אורנים" היו רמזים גם להרג מכוון של אזרחים: צלף ישראלי שכיוון על נושאי דגל לבן, על זקנה משוטטת, וכו'. אלה עדויות אנונימיות ואין הרבה מה לעשות איתן. גולדסטון עשה טעות גורלית כשייחס בחלק מהמקרים כוונה לפגוע באזרחים; הטענה הזאת, שאי אפשר כמעט להוכיח, הסיטה את כל תשומת הלב וכך התעלמו מן הממצאים הקשים ממילא בחלקים אחרים של הדו"ח. כתבתי על זה כאן:
    https://idanlandau.com/2011/04/03/goldstone-spin/

    מ"עמוד ענן" אין עדויות ואני גם מעריך שלא יהיו כיוון שהכניסה הקרקעית בוטלה.

  21. עידן לנדו / מאי 11 2013 07:37

    דרור, לפעמים אתה משורר. הפסקה האחרונה תיחרת בזכרוני. המשרד לסחר בנפשות.

  22. David Palma / מאי 11 2013 09:06

    להגיד שדובר צה"ל שקרן זה כמו להגיד שהשמש זרחה בבוקר. מהבחינה הזאת הוא עקבי ושיטתי, ומהבחינה הזאת ורק מהבחינה הזאת אפשר לסמוך עליו, שהוא משקר

  23. nachum / מאי 11 2013 11:40

    השב"כ פירסם באותו חודש סיכום משלו למבצע….על הצד הפלסטיני כתוב: 80 פעילי טרור נהרגו. חוסר ההתייחסות הגמור להרוגים הלא-מעורבים אומר הכל.+160 הרוגים פלסטינים בסך הכל, here we see that the 50 percent of citizens that died with clean hands was known all ready few weeks after the end of the fighting.

  24. עידן לנדו / מאי 11 2013 12:26

    לא, נחום, אנחנו לא רואים שום דבר כזה, כי סיכום השב"כ אינו מזכיר במילה את סך כל ההרוגים.

    זה בכלל לא טריביאלי. אין דיווח ישראלי בולט לאחר המבצע, בוודאי לא בתקשורת, שמונה הן את סך כל ההרוגים והן את חלקם של החמושים בהם. הדיווחים שגירדתי מגל"צ וואללה היו שוליים והופיעו תחת כותרות אחרות; בדיווחים על סיכום המבצע, אין נתונים. במקביל, פימפמו בכל מקום – גם באתר השב"כ, גם באתר חיל-אוויר, גם בכתבה כמו של אמיר בוחבוט שהופיעה רק לפני שבוע – שהיתה פגיעה "מינימלית" בחיי אזרחים בעזה הודות לנשק ה"כירורגי" ומוסר הלחימה וכו'. זה מה שהציבור יודע והפנים, ומי שלא עשה את החשבונאות המפותלת בין האתרים השונים, גם לא ישנה את דעתו. התודעה כבר נצרבה בתעמולה, לקראת הפלישה הבאה.

  25. איה / מאי 11 2013 13:08

    עידן שלום,
    ראשית, חבל שאין מגיבות בדיונים מסוג זה באתר שלך, רק קבוצת גברים מתדיינת בטון סמכותי.
    לעניין, שתי הערות מקריאת הדו"ח : ישנן מוסכמות הקובעות כיצד מדינה ריבונית (כישראל) מגיבה לפגיעה בתושביה בתוך שטח ריבונותה (שדרות ועוטף עזה). אתה מערער על המוסכמות האלה ולכן בעקיפין, באופן סמוי, קורא לאנרכיזם. אתה מאמץ דמי של מבט אובייקטיבי על המתרחש – האם מבט כזה ייתכן? לא. ופה הבעיה. כדי לאמץ אשליה של מבט אובייקטיבי אתה מכופפת המציאות לצרכיך הסובייקטיביים. נקח דוגמא שונה: התקיפה בשטח סוריה בשבוע שעבר, הפגזה של מצבורי נשק שהיו או לא היו בדרכם ללבנון. הרי גם זו פגיעה בריבונות של מדינה (סוריה) על ידי מדינה אחרת (ישראל). ואילו כאן העולם החופשי מצא אותה לגיטימית. מדוע? מפני שמה שבאמת משנה הוא לא רק המעשה אלא ההקשר של אותו מעשה. ומה שאתה עושה בדו"ח הזה, ודומיו, הוא לטשטש את ההקשר של המעשים או המקרים (בהם אובדן חיי אדם – טראגדיה אנושית לכל הדעות). במקרה של תקיפת שדרות ועוטף עזה ע"י חמס ופלגים מורדים, המטרה היא ערעור היציבות באיזור, דחיפה למלחמה או רצון של פלג זה או אחר לזכות בכוח על חשבון מתחריו. תגובת ישראל כללה רצון נחוש להחזיר את האיזור לשקט דרוך, לפחות עד הפעם הבאה. כן, על מנת לשמור את השקט הדרוך דרושה לפעמים פעילות התקפית ולא הגנתית. כולנו מכירים את זה מהדינמיקה האנושית אפילו בגן הילדים.
    במקרה של סוריה, הפרת הריבונות כוונה לשם שמירה על המאזן הדרוך ביננו לבין חיזבאללה, שוב מתוך רצון לשמור על מצב אי לחימה. וגם כאן, מצב של פעילות הגנתית לא מספיקה ולא תאפשר שמירת השקט הרצויה ע"י ישראל. ולכן נחוצים לפעמים מבצעים התקפיים. אתה משתמש במבצעים האלה, מנתק אותם מהקשרם המקורי ומציג אותם כרצון ישראל במלחמה, הרס וחורבן. אבל זה בפירוש לא נכון. זוהי דעתך הסובייקטיבית, ומטבע הדברים דעה סובייקטיבית נובעת מדמותו של אותו סובייקט, ולא מתארת מבט כמו מדעי על המציאות (למרות הטון הענייני והניסיון להציגה ככזו).
    כאזרח ישראלי הרואה עצמו בחוד החנית של "התנגדות" אשר בעיני היא ספח לאנרכיזם ישן וטוב. ומכיון שאתה מנסה לאמץ מבט אובייקטיבי לשווא, אתה מכופף את המציאות, שפעמים רבות ברורה מאליה, לצרכיך האישיים. למרות הכל חשוב היה לקרוא את מה שכתוב בדו"ח, כאזרחית ישראל, ואני מקווה לשוב ולעשות זאת.

  26. עידן לנדו / מאי 11 2013 14:19

    איה,

    תודה על התגובה ואני אכן מצר על כך שבנושאי צבא ומדיניות חוץ נשים ממעטות להתבטא. זה לבטח מרדד את הדיון.

    "לטשטש את ההקשר". ביטוי מצוין. רק שהכל תלוי במה שאת תופסת כהקשר הרלבנטי, נכון?

    בעינייך, ההקשר הרלבנטי למתקפה הישראלית בסוריה הוא איום טילי החיזבאללה. לדעת פרשנים רבים, ההקשר הרלבנטי הוא דווקא שאיפתה של ארה"ב להשתלט על סוריה לפני שהאיסלאמיסטיים עושים כך. והסיבה היחידה שארה"ב לא התערבה עד כה היתה שהסכנה לא נראתה מוחשית. באמת שלא הזיז להם הטבח של 70 אלף אזרחים בסוריה. ישראל קיבלה אור ירוק מוושינגטון, זה הכל. משלוחי נשק ותחמושת לחיזבאללה תמיד היו ותמיד יהיו. העיתוי של ההתקפה עכשיו לא כל כך קשור אליהם ולא היה מקרי.

    בפוסט שלי על סוריה (אני חורג כאן מהרגלי – מגיב לפוסט קודם כי קשרת אותו לנוכחי) דיברתי על הקשר אחר: ההקשר של כללי המשחק הלגיטימיים באזור, ובאופן קונקרטי, עילות לגיטימיות להפגזה בשטח מדינה זרה. הטיעון היה שהלגיטימיות הזאת שמורה רק לישראל ולא לשכנותיה, מתוך תפיסה אדנותית, ובסופו של דבר, *אנטי-בטחונית*, שמסכנת את תושבי ישראל. מלחמת לבנון השניה הוכיחה יפה את הדברים. לישראל היתה הצדקה להגיב על האקט התוקפני של חיזבאללה, אבל לא בפרופורציות המטורפות האלה. התגובה הישראלית היתה כל כך קיצונית שהחיזבאללה טיווח את כל הצפון. וגם ב"עמוד ענן" צה"ל רשם השג ראשון: טילים על תל-אביב. לזה את מתכוונת ב"להחזיר את השקט"?

    אין דבר כזה, "ההקשר" ב-ה' הידיעה. יש הקשרים שונים לצרכים שונים. וכעת לעזה. התיאור שלך בעיני בוחר בהקשר מאד מלאכותי, שבו החמאס יורה עלינו – בלי סיבה, בלי הקשר, בלי שום רקע – ואנחנו רק מתגוננים. הבלוג הזה עמל רבות (תיכנסי לתגית "עזה") להפריך את המיתוס הזה, שאת רואה כ"הקשר הנכון". ישראל לא "מחזירה את השקט" לאיזור, אלא מונעת אותו. היא מסכלת ערוצי הידברות מדיניים בדיוק לפני שהם מבשילים לקראת הכרעה, כי היא לא מוכנה לשלם את המחיר המתבקש (הסרה מוחלטת של המצור והתייחסות לחמאס כאל שלטון ריבוני לחלוטין). אני מפנה אותך שוב לקישור בסוף הפוסט על טירפוד המו"מ המדיני כדי להיווכח שאני לא מדבר באוויר.

    ישראל מנפנפת מעליה כל חסם להפעלת כוח – ריבונות לבנונית על מרחב אווירי, ריבונות פלסטינית על מרחב אווירי וימי -ומצפה מכולם לשבת בשקט כשהיא מברברת על "זכותה להגן על עצמה".

    ולבסוף, כשאת נתלית ב"עולם החופשי" שמוצא את ההתקפה הישראלית כ"לגיטימית", אני מתקשה שלא לגחך. "העולם החופשי" הוא מן שם קוד לאמריקה, לא? המדינה שיש לה חופש מוחלט להחריב מדינות זרות. יש חלקים נרחבים בעולם הזה שרואים בישראל סכנה לשלום האיזור והעולם כולו. זהות האינטרסים בין אמריקה לישראל מונעת ממך להבחין בין "לגיטימיות בינלאומית" לבין "תמיכה אמריקאית ללא סייג". הפער בין השתיים התגלה יפה אחרי "עופרת יצוקה", שזכתה לתמיכה אמריקאית מוחלטת, ובכל זאת, מעשה שטן, הולידה את ועדת גולדסטון והאשמות בפשעי מלחמה. היא מתגלה יפה גם בכל פעם שישראל בונה בשטחים ומחלקת המדינה מהמהמת משהו לא ברור.

    לסיום, אפשר להניח בצד את כל האיזמים (אנרכיזם, סובייקטיביזם ואובייקטיביזם). אלה תגיות בלי הרבה תוכן. בהקשר של העימות עם עזה אין שום משמעות ל"אנרכיזם" שלי, אלא אם כן כל ביקורת על קו ההסברה הרשמית זוכה לתואר הזה.

  27. דרור BDS / מאי 11 2013 19:05

    תודה רבה על המחמאה, על הפוסט ועל עצם קיומו של הבלוג. ההשראה היא כמובן מגוגול – נפשות מתות.

    מרשי, חאלד משעל, שהחליט משום מה לתבוע את הפורעים הציונים דווקא בבית הדין הפלילי הבינ"ל באיסטנבול, עדיין מחכה לתגובת ארגון בצלם: "אם יש לכם דרך אחרת להשיב את פלסטין וירושלים והפליטים, הַצִיעו לנו. ניסינו במשך 64 שנים ורק דרך ההתנגדות היא זו אשר הוכיחה את עצמה."
    Read more: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/contents/articles/opinion/2013/04/israel-and-the-victory-of-khal-1.html#ixzz2SzuMWDoN

    מוסיף העד מטעם התביעה, חאמד בן ח'אליפה אל ת'אני: ד"ר מחמוד א- זהאר, ובמידה רבה גם איסמעיל הנייה, התנגדו לקו הפשרני שנקט חאלד משעל, קו שבא לידי ביטוי בהכרזתו בשיחות הפיוס עם אבו מאזן בקהיר, כי חמאס יעבור מ"מאבק מזויין" ל"התנגדות עממית", בסגנון האביב הערבי. משעל העריך, ובצדק, כי מאבק מזויין, פיגועים וירי רקטות קסאם או גראד לעבר ישראל לא יביאו לשינוי במעמדו של החמאס. הוא הבין שישראל היא עובדה קיימת ושצריך ללמוד לחיות עימה. הבעיה שלו הייתה שתפיסה זו הייתה בלתי לגיטימית, כמעט מוקצה, בין חבריו להנהגה.

    גיורא איילנד, העצור במעצר מנהלי ושהכריז על שביתת רעב, קבל בפני השופט רג'פ טאיפ ארדואן כי "בסתר ליבו יודע משעל היטב – כמו גם איסמעיל הנייה, מוסא אבו מרזוק וד"ר מחמוד א-זאהר – שאם ישראל הייתה מפעילה את כל הכוח שברשותה הדברים היו נראים אחרת". על כך השיב המומחה מטעם בית המשפט, שלומי אלדר: "עדיין- הרקטות ששוגרו לעבר ת"א וירושלים והאזעקות שהורידו מיליוני ישראלים למקלטים תרמו לחמאס ולתומכיו את הדבר האחד שהם היו זקוקים לו יותר מכל: תחושת גאווה".
    [כל הציטוטים מתוך: משעל צריך לומר תודה לישראל – שלומי אלדר, קישור לעיל]

    עדת התביעה אורטל בן דיין סיפרה על אותה גאווה – הטרור הנפשי, ועל עוולות אחרות אשר הופעלו עליה, לכאורה, במשך כל ילדותה בק"ש: "במשך שנים רבות, גאוותם של תושבי העיר היתה עמידתם האיתנה תחת הפגזות החיזבאללה. "אנחנו לא עזבנו", היו אומרים בגאווה. "אנחנו נשארנו למרות כל הקשיים", "לא שברנו אותנו, לא ישברו אותנו". כמעט כמו מדקלמים את הנרטיב הלאומי. תושבי העיר אימצו במהלך השנים את מערכת ההצדקה הציונית כדי שתסביר להם מדוע הם אוכלים חרא מהמדינה; המגורים בקריית שמונה הם מעשה חלוצי, חשוב, ציוני. כאילו מסבירים לעצמם, מדוע – למרות הכל – יש להם סיבה לגאווה".

    אפילו השופט ארדואן, הידוע בשלוות נפשו, לא התאפק ואמר: "התמונה מהמקלט מצמררת כי היא באמת משקפת את ה"חיים בתוך מקלט" ואיך שגם כאשר נמצאים במקום קטן, סגור ומלא אבק או מה שלא יהיה הריח הזה של המקלט- מנסים להמשיך ולחיות, ולדמיין, ולצחוק. רק מה, כשמגלים שכולם המשיכו בחיים הרגילים כל אותו הזמן וגם עשו כסף, מרגישים קצת כמו בדיחה עצובה. איכשהו ציפיתי שתזכירי את שדרות, אבל אולי זה כה מובן מאילו שאין בזה צורך".
    על כך השיבה בן דיין: "חשבתי שהחיבור לשדרות הוא ברור וכדאי שהקורא יעשה אותו לבד, כאקט פדגוגי כמובן".
    http://www.haokets.org/2012/04/08/%D7%9E%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/

    גיורא איילנד עדיין יושב במעצר מנהלי. נימוקי השופט: "יש לעשות הכל, אבל הכל, כדי שלא יממש את דוקטרינת החורבן הזדון והשמד אותה תיאר בראיון אצל המסית והמדיח אריה גולן".

  28. עמית / מאי 11 2013 22:32

    הטענה המרכזית במאמר – ההתבססות על נתוני בצלם ו״המרכז הפלסטיני לזכויות אדם״ (ארגון שמזכיר את פעילת זכויות האדם אורית סטרוק) – קשורים לדיון שניהלנו לגבי פוסט קודם שלך. השאלה לגבי הנתונים של מי יותר אמינים.

    בעופרת יצוקה, הנתונים של צה״ל התבררו כמדויקים יותר מאלה של בצלם. ניסת להכחיש את זה בכל מיני דרכים, אך בסופו של דבר העובדות עומדות בפני עצמן; צה״ל טען שהיה מספר הרוגים מסוים לחמאס, בצלם טען שהיה לחמאס מספר הרוגים קטן בהרבה, ולבסוף לאחר זמן רב של הכחשות בא חמאס ואישר נתונים שקרובים מאוד לאלה של צה״ל. גולדסטון הזכיר את זה כאחת הסיבות שלו לשקול מחדש את הדו״ח שלו.

    מעבר לזה, לגבי ״עמוד ענן״ יש את הנתונים של "מרכז המידע למודיעין ולטרור״. בעוד שבצלם מבקש מאיתנו שנאמין לעדויות של פלסטינים תחת שלטון חמאס כפי שהם נמסרים על ידי הפלסטינים הפעילים פוליטית שעובדים בשביל האירגון, מרכז המידע למודיעין אסף דרך פורומים ואתרים פלסטינים מידע מהארגונים החמושים הפלסטינים עצמם ועל מי הם זיהו כפעילים חמושים שלהם בשיחות ובדיווחים הפנימיים. שיטת איסוף מידע אמינה בהרבה כדי לזהות את מספר ההרוגים הפלסטינים שהשתייכו לארגונים החמושים.

  29. עידן לנדו / מאי 11 2013 22:56

    עמית, התגובות שלך חוזרות על עצמן: הטחת ביקורת בלי ירידה לפרטים, ערעור על אמינות הדו"חות בלי להתייחס גם לתשובות שניתנות לך. קוראים לזה טורדנות.

    בנוסף יש לך בעיה של הבנת נקרא. כשאני כותב שבצלם ניזון מכל מקורות המידע של מרכז המידע למודיעין ולטרור ובנוסף גם מאמת באמצעות תחקירי שטח – זה אומר שיש לו יותר מידע אמין מהם, לא פחות. החשדנות שלך לא ממש מעניינת אותי, והסיבות מוצגות בקוד האתי של הבלוג, שכנראה נעלם מעיניך:

    "גם מי שהחליט, באופן עקרוני, לא להאמין לשום מילה שיוצאת מפיהם של פלסטינים או פעילי זכויות אדם, אינו יכול לנופף כאן בחשדנות הזאת שלו השכם והערב; אם אין לנרטיב שבפיו תיעוד פומבי, שכל אחד ואחד יכול לבחון ולהעריך בשכל הישר שלו, שישמור את החשדנות לעצמו." סוף ציטוט.

    אתה מוזמן לפנות לבצלם ולקבל רשימת שמית מלאה של ההרוגים (אני קיבלתי). אתה מוזמן לבדוק את טופס התחקיר שלהם ולעבור על כל סעיפיו כדי להתרשם (אני בדקתי). אתה מוזמן גם לערוך השוואה מדוקדקת עם הניתוח של החבר'ה שלך מהמודיעין – שלקח להם בדיוק שבועיים להוציא דו"ח, להבדיל מבצלם, היסודיים עד זרא, שניתחו נתונים במשך חצי שנה – ואז לבוא לכאן עם מסקנות מוצקות.

    עד אז, באמת, אל תחזור בפני על ספקות לא מאומתים.

  30. עמית / מאי 12 2013 00:28

    עידן,
    אני מאמין לפלסטינים, לכל אחד למעשה, עד שהוא נותן לי סיבה לא לעשות את זה. כך למשל אין לי שום סיבה להאמין לארגון מסמפט-טרור כמו ה"מרכז הפלסטיני לזכויות אדם" שפועל בעזה ומגדיר את אנשי החמאס והג'יהאד האסלאמי "אנשי התנגדות", מעוות את שם צה"ל לIOF,וקורא לעצמו "מרכז זכויות אדם" אחרי שהוא באופן רציף ועיקבי מפרסם מספרים שמפריזים במספר האזרחים שנהרגים בעזה ומגדיר מחבלי חמאס וג'יהאד אסלאמי שנהרגו כ"אזרחים" בשביל זה.http://www.camera.org/index.asp?x_context=2&x_outlet=118&x_article=1603

    לגבי בצלם – המידע של בצלם נאסף בצורה מפוקפקת. תחקירנים פלסטינים עזתים נשלחים לאסוף עדויות מפלסטינים עזתים אחרים שחיים תחת המשטר והפיקוח הצמוד של החמאס, ובאופן מדהים ולא צפוי יוצא מהעדויות האלה שהאויב של הפלסטינים העזתים (ישראל) הוא מרושע למדי. אני לא אומר שהפלסטינים משקרים כי זה בטבעם, אני אומר שהעדויות של העזתים לא אמינות באותה צורה שהעדות של כל אדם על מעשי האויב שלו הם לא אמינים. באותה צורה שהעדות של כל אדם על מעשי המשטר שלו שמפעיל צעדים כדי להשתיק כל רמז לסטייה מהמדיניות הרשמית היא לא אמינה. באותה צורה שהעדות על כל אדם שעומדת בשורה אחת עם המטרות הרישמיות של המאבק הלאומי שלו הן לא אמינות במיוחד ויש לקחת אותן בעירבון מוגבל. באותה צורה שהעדות של כל פעיל פוליטי על נושאים שקשורים להשקפה הפוליטית שלו היא לא אמינה במיוחד ויש לקחת אותה בעירבון מוגבל. וכך הלאה. זה נכון במיוחד במקרה של המאבק הלאומני הפלסטיני כשידוע שהיו מקרים ספורים שבהם קבוצות אזרחים פלסטינים התארגנו באופן משותף כדי להציג מיצג-שווא של פגיעה ישראלית באזרחים (יש לי את הסירטונים בשביל זה אם אתה מעוניין), כאשר זה לא היה המקרה.
    בכל אופן, הנתונים של בצלם עומדים בסתירה לתמונות ולנתונים שנאספו על ידי מרכז המודיעין מאתרים ופורומים פלסטיניים. יש בדו"ח של בצלם אחד, אחמד סאלם סלאמה בן סעיד, ש"בצלם" מציינים כאזרח. בדו"ח של מרכז המודיעין צירפו כרזה שפורסמה על ידי גדודי עיז א-דין אלקאסם (הזרוע הצבאית של החמאס) שמתאבלת על מותו של בן סעיד הפעיל שלהם. מעבר לזה, ניתן לראות כיצד רבים מה"אזרחים" ההרוגים במבצע על פי נתוני בצלם הם גברים צעירים שנמצאו ביחד עם חמושי חמאס במיקומים מפוקפקים באמצע המבצע. כך למשל קבוצה של 4 גברים צעירים, באמצע מלחמת עמוד ענן, היו באמצע "שטח חקלאי" ליד מחנה פ.ליטים. בצלם עצמו מודה ש2 מהם היו חמושים של החמאס. בדו"ח של מרכז המודיעין נאמר שהם היו במהלך שיגור רקטות מהשטח החקלאי וכל הארבעה היו פעילי החמאס, אך איך שהוא בבצלם מצפים מאיתנו להאמין ש 2 מהם היו אזרחים וסתם עמדו יחד עם 2 חמושי החמאס בשטח חקלאי באמצע המלחמה. בצורה דומה צה"ל חיסל 2 אחים שנסעו על אופנוע בצפון הרצועה, אחד מהם בצלם עצמו מודה שהיה חמוש של החמאס, אך מצפים מאיתנו להאמין שאחיו בן ה-19 היה אזרח תמים (בדו"ח של מרכז המודיעין מציינים שעל פי הפורומים הפלסטינים גם הוא פעיל חמאס).
    באופן כללי, ניתן לראות שלמעט מספר מקרים יוצאי דופן שבהם נהרגו אזרחים בלבד, רוב גדול של ההרוגים היו חמושים או לחילופין אזרחים שנהרגו בתקיפות כנגד חמושים. כך למשל במקרה אחד התמוטט בית שהיה צמוד לבית של בכיר בחמאס שהותקף ובבית השכן שהתמוטט נהרגו מספר אזרחים. כך שבין אם מאמינים לגישת צה"ל והמרכז למודיעין, ובין אם מאמינים לגישת בצלם, הטיעונים שמופיעים במאמר על "קציבה", הם חסרי בסיס.

  31. עידן לנדו / מאי 12 2013 09:57

    עמית, אתה ממשיך בהכפשות אידאולוגיות, בלי בסיס עובדתי. מכאן ואילך תגובות דומות יימחקו. או שתכבד את תנאי הדיאלוג כאן, או שתימנע ממנו.

    אגב, גם אני מכנה את צה"ל "צבא התקפה לישראל". אולי אתה משחית את זמנך גם עלי.

  32. avshalombz / מאי 12 2013 12:49

    איתמר – התייחסתי לא לטבלא הכללית של ההרוגים לאחר "עופרת יצוקה", אלא לטבלא המפורטת של ההרוגים במהלך "עמוד ענן" שצורפה (ובמובן מסויים היתה עיקר) לדו"ח המדובר (www.btselem.org/download/201305_pillar_of_defense_operation_fatalities_heb.xls). בטבלא ההיא לא מוזכרים פרטיהם של הפלסטינים שנסיבות הריגתם לא ברורות. בקטגוריה של "פלסטינים שנהרגו בידי פלסטינים" (כמו בקטגוריה הזו ברשימה שאליה אתה הפנית), מופיעים הרוגה אחת מפגיעת רקטת גראד, ושבעה הרוגים שהוצאו להורג בידי חמושים באשמת שיתוף פעולה עם ישראל (אנשים שכולם נכלאו רובום גם הורשעו לפני פתיחת המבצע). מה שעדיין משאיר אותנו עם החוסר הזה בנתונים של בצלם.

  33. איתמר / מאי 12 2013 13:01

    אבשלום,
    לגבי ההרוגים שלא ידוע אם השתתפו בלחימה, לא יודע מה אתה רוצה. בקובץ אקסל הם מצויינים (שורות 49, 105, 130-132, 135, 140, 141, 144, 145).
    לגבי ההרוגים מרקטה פלסטינים, צודק.

  34. itamarb1 / מאי 12 2013 13:05

    אם כי עכשיו אני רואה שכתוב בדו"ח שבצלם לא הצליח לקבוע מי אחראי למוות של אותם חמישה פלסטינים. זה כנראה ההסבר להיעדרותם של החמישה

  35. נועם א"ס / מאי 12 2013 13:08

    עד שנוכחות נשית נכנסת לדיון (איה), למרבה הצער יש לה היגיון של פאלוס חודר בונקרים. פסקה אחרונה:

    1. "[לנדו] מציג אותם [את מבצַעי הצבא הציוני בעזה] כרצון ישראל במלחמה, הרס וחורבן. אבל זה בפירוש לא נכון."
    2. "אתה [לנדו] מכופף את המציאות, שפעמים רבות ברורה מאליה".

    . . .

    1. "בפירוש לא נכון":

    להלן ציטוט נרחב מסקירה של מרכז קשב (גוף העוסק במעקב אחרי התקשורת הישראלית. הוקם: 1996. לרשימת הקרנות התומכות: http://keshev.org.il/support-funds.html#.UY5jFLWLCBo. סך המימון שהתקבל בידי מרכז קשב בשנת 2010 במענקים מעל 20,000 שקל חדש החייבים בדיווח לפי סעיף 36א' לחוק העמותות: 869,897 שקל חדש. תורם ראשי: ארגון USAID [עמותת צדקה קולוניאליסטית המחלקת בגדים לרעבים באפריקה וכו'] – כמעט 700,000 שקל חדש. היתר התקבל משני ארגונים: ממשלת חבל טוסקנה באיטליה ושגרירות ארה"ב בישראל. לרשימה שמית של חברי הצוות הציונים וההנהלה הציונית של מרכז קשב: http://keshev.org.il/board-and-staff.html#.UY5iXrWLCBo. נשיא מרכז קשב: דויד גרוסמן, ציוני).

    הסקירה המצוטטת להלן של מרכז קשב נערכה בתאריך 14/11/2012 – יום מועד פתיחת מבצע "עמוד ענן". זה הקישור: http://keshev.org.il/media-blog/gaza-nov-2012-pillar-of-defense.html#.UY5m07WLCBp. ציטוט:

    "[תת כותרת]: שלשום נחתם הסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס – היום ישראל תקפה בעזה
    בשעות אלו, השעות הראשונות של המבצע בעזה, התקשורת הישראלית מתמקדת בהעברת מסרים של ההצבאוהממשלה לציבור. המסרים, כפי שנוסחו על ידי דובר צה"ל במסיבת העיתונאים, פשוטים:

    1. ירי הרקטות על ישובי הדרום גבר בשבועות ובימים האחרונים.
    2. צה"ל הבליג ונשך שפתיים, אך כעת מוכרחים להגיב.
    3. מטרת הפעולה היא להחזיר את השקט ליישובי הדרום.

    בדיקה ראשונית של העובדות הללו מעלה שאלות קשות בנוגע לגרסת צה"ל. הנה השתלשלות האירועים מהימים האחרונים:

    שלשום, יום שני (12/11/2012), חתמו ישראל והפלגים הפלסטיניים בעזה (כולל חמאס) על הסכם הפסקת אש בתיווך מצרי. הפסקת האש נחתמה לאחר "סבב" נוסף של אלימות שהחל בשתי תקריות שבהן נפצעו חיילי צה"ל בסוף השבוע שעבר, שלפחות אחת מהן בוצעה כנראה על ידי הזרוע הצבאית של ועדות ההתנגדות העממית. לטענת חמאס, המתקפה על החיילים בוצעה בעקבות הריגת ילד פלסטיני. ישראל הגיבה בהפגזות נרחבות של צה"ל בעזה, שבהן נהרגו גם אזרחים, ובתגובה ירו הפלסטינים רקטות רבות לעבר יישובי הדרום.

    אמש, יום שלישי (13/11/2012), פסק ירי הרקטות לשטח ישראל כמעט לחלוטין, אולם תקיפות חיל האוויר ברצועת עזה נמשכו. ברצועת עזה נהרגו מאז יום שבת 8 אנשים, מהם 4 אזרחים, ועשרות אחרים נפצעו."
    סוף ציטוט.

    באתר השב"כ, בעמוד המוקדש למבצע עמוד ענן (http://www.shabak.gov.il/publications/study/Pages/OperationPillarofDefense.aspx ), נכתב כך על הסיבות ליציאה למבצע:
    "ישראל פתחה במבצע עמוד ענן (21-14 נובמבר 2012) בעקבות הסלמה משמעותית בפעילות הטרור שמוצאה ברצועת עזה. זו באה לידי ביטוי בשורת פיגועים לעבר כוחות צה"ל, שפעלו בשטח ישראל, סמוך לגדר המערכת ברצועה, וכן בעלייה בהיקף הירי תלול המסלול (רקטות ופצצות מרגמה) לעבר ישראל (למעלה מ-170 שיגורים ב-3 ימים, 12-10 נובמבר).
    בין הפיגועים שבוצעו: הפעלת מטענים לעבר כוח צה"ל, שעסק בגדר (6 בנובמבר, 3 חיילים נפצעו); הפעלת מנהרת תופת לעבר כוח צה"ל בשטח ישראל (8 בנובמבר, חייל נפצע קל); ירי טיל נ"ט לעבר רכב ממוגן, שביצע סיור בט"ש סמוך לגדר המערכת (10 בנובמבר, 4 חיילים נפצעו, 2 מהם באורח קשה)".

    ובכן, לפי השב"כ, הסיבות ליציאה למבצע עמוד ענן הן כדלהלן: ירי תלול-מסלול (רקטות ופצמ"רים) מסיבי בין התאריכים 10/11/2012 ל-12/11/2012,וסדרה בת 3 פיגועים בחיילי הצבא הציוני על גבול המערכת בין עזה והישות הציונית בחמשת הימים טרם ההסלמה בירי תלול-המסלול, בין ה-06/11/2012 ל-10/11/2012. בסדרת פיגועים זו 2 חיילים ציונים נפצעים קשה, חייל ציוני אחד נפצע קל, ו-5 חיילים ששיעור חומרת פציעתם לא נמסר. סה"כ כשבוע של פעולות אלימות משמעותיות נגד גורמים ציוניים, צבאיים ואזרחיים.

    ~
    איה, אבקש להפנות את תשומת לבך האובייקטיבי למשפט בפסקה השנייה מהסוף בסקירה של מרכז קשב המצוטטת לעיל, שיצוטט שוב:
    " לטענת חמאס, המתקפה על החיילים בוצעה בעקבות הריגת ילד פלסטיני."

    טענה זו כנראה מכוונת למקרה הזה:
    (מקור: אתר בצלם, http://www.btselem.org/hebrew/statistics/fatalities/after-cast-lead/by-date-of-event/gaza/palestinians-killed-by-israeli-security-forces)

    אחמד יונס ח'דר אבו דקה
    בן 12, תושב עבסאן אל-כבירה, מחוז ח'אן-יונס, נהרג ב-08.11.2012 בסמוך לעבסאן אל-כבירה, מחוז ח'אן-יונס, מירי כדורים חיים מטנק. לא השתתף בלחימה פרטים נוספים: נהרג בעת ששיחק כדורגל עם חבריו בזמן כניסת כוחות הצבא לשטח הרצועה באזור עבסאן אל-כבירה.

    ידיעה זו – http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1860988, מה-10/11/2012, מדווחת על פיגוע הנ"ט בו נפצעו ארבעה חיילים ציונים באותו היום, לפי הידיעה אחד באופן קשה ושלושה באופן בינוני, שהוביל ל"סבב ההסלמה" בשלושת הימים בין ה-10 ל-12 לחודש, שקדמה להסכם הפסקת האש בתיווך המצרי בין הישות הציונית והפלגים הפלסטיניים בעזה (כולל חמאס), שקדמה להפרת הסכם הפסקת האש בידי הישות הציונית, כפי שנטען באתר קשב (שם).

    עוד בידיעה זו: "ביום חמישי האחרון נחשפה מנהרה ממולכדת בדרום-מרכז הרצועה. כתוצאה מפיצוץ המנהרה, שאירע בעת שכוח צה"ל פעל במקום לתקן את גדר המערכת, שניזוקה בפעילות קודמת של הצבא, נפגע חייל אחד באורח קל מאוד ולא נזקק לפינוי רפואי". – יום חמישי המדובר הוא ה-08/11/2012, והאירוע המתואר הוא ללא ספק זה המופיע בציון סדרת הפיגועים על גבול המערכת באתר השב"כ הציוני כאחד מהאירועים שהובילו לבסוף ליציאה למבצע עמוד ענן, כך: " הפעלת מנהרת תופת לעבר כוח צה"ל בשטח ישראל (8 בנובמבר, חייל נפצע קל)".

    להלן חידת היגיון בסגנון דן חמיצר: "הפעלת מנהרת תופת לעבר כוח צה"ל בשטח ישראל". אבל זה רק הניסוח. התיאור של האירוע עצמו בידיעה בעיתון הארץ גובל בעיקום חוקי רצף הזמן מרחב בסגנון "בחזרה לעתיד":

    אלה ארבע הפסקאות האחרונות בידיעה:
    "ביום חמישי האחרון נחשפה מנהרה ממולכדת בדרום-מרכז הרצועה. כתוצאה מפיצוץ המנהרה, שאירע בעת שכוח צה"ל פעל במקום לתקן את גדר המערכת, שניזוקה בפעילות קודמת של הצבא, נפגע חייל אחד באורח קל מאוד ולא נזקק לפינוי רפואי. ההדף הרב שגרם הפיצוץ הביא לכך שרכב צבאי הועף באוויר ונהרס כמעט לחלוטין.
    על פי דיווחים פלסטינים שלשום, במהלך פעילות צה"ל באזור נהרג ילד פלסטיני בן 13 מאש החיילים. לדברי הצבא, הכוח ירה לעבר שטח פתוח במסגרת הפעילות של חשיפת המטענים ליד נירים ולא ידוע על נפגעים, אולם האירוע ייבדק.
    בשבועות האחרונים אירעו כמה תקריות בהן הונחו מטעני נפץ על גדר המערכת, בעיקר באזור נירים. לפני כשלושה שבועות ניזוק רכב צבאי כתוצאה מפיצוץ מטען. כמה ימים לאחר מכן התפוצץ מטען נפץ שהוטמן סמוך לשער גדר המערכת, ממנו נפצע באורח קשה מפקד פלוגת המסלול של גדוד צבר בחטיבת גבעתי, סרן זיו שילון. השבוע אירע פיצוץ נוסף בגזרה, כאשר שלושה חיילים נפצעו אף הם כתוצאה מפיצוץ מטען שהוטמן בציר המערכת. באירוע נפצע חייל אחד באורח קל-בינוני, והיתר באורח קל. נזק רב נגרם לנגמ"ש הממוגן בו שהו החיילים.
    בעקבות אירועים אלו, החליט מפקד אוגדת עזה, תא"ל מיקי אדלשטיין, לפעול מערבית לגדר המערכת כדי לאתר את המקומות בהם הונחו מטענים – ולפוצץ אותם באופן מבוקר. כוחות הצבא פעלו בשבוע האחרון כמה פעמים באזור הקיבוץ נירים, כדי לזהות את זירות המטענים ולנטרל אותם. ביום חמישי בשעות הערב, שעות לאחר פיצוץ המטענים, שחלקם לפי הצבא היו רבי-עוצמה, התגלתה המנהרה הממולכדת".
    סוף ציטוט.

    מבלבל משהו, אבל הנה מה שנראה כמו רצף כרונולוגי, שמתחיל בסדרת פיגועי מטען: רכב צבאי ניזוק 3 שבועות קודם לאירוע המנהרה, וכמה ימים לאחר מכן מטען נוסף פוצע קשה מפקד ציוני. אירוע מטען נוסף מתרחש בשבוע של אירוע המנהרה, שבו נפצעים קל עד קל-בינוני שלושה חיילים ציונים. אירוע זה הוא הראשון בסדרת האירועים המצוינים באתר השב"כ הציוני בין הסיבות לפתיחת מבצע עמוד ענן, מה-06/11/2011.

    אוקיי, בינתיים קל. נמשיך: בעקבות אירוע אחרון זה ב-06/11/2012 הוחלט "לפעול מערבית לגדר המערכת". אין לי תואר בגיאוגרפיה, אבל זה נשמע כאילו שהכוונה בהצגת הקורדינטה הנאוטילית הזו היא, ובכן, לציין פעולה צבאית בתוך שטח עזה. הוחלט אם כן "לפעול מערבית לגדר המערכת", אולם את הפעילות עצמה לניטרול המבוקר של המטענים ביצעו "באזור הקיבוץ נירים" דווקא. בידיעה המקורית על אירוע הפיצוץ במנהרה מיום האירוע ב-08/11/2012 (http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1860424 ), מופיעה תמונה של "פיצוץ מבוקר" כזה בעת התרחשותו עם הכיתוב "פיצוץ מטען ליד קיבוץ נירים ביוני האחרון". הידעת כי למסגד של קיבוץ נירים יש שני מינראטים, ולא רק אחד? – כבוד לקיבוץ נירים!

    נמשיך: "ביום חמישי בשעות הערב, שעות לאחר פיצוץ המטענים […] התגלתה המנהרה הממולכדת". המממ… "התגלתה המנהרה הממלוכדת"? זאת שהופעלה "לעבר כוח צה"ל בשטח ישראל"? איפה התגלתה? חזרה לפסקה הראשונה המצוטטת: "בדרום-מרכז הרצועה". קיבוץ נירים אכן נמצא במיקום כזה ליד גבול עזה, אם כי כמובן מצידו המזרחי של הגבול. הידיעה המקורית עם התמונה של המסגד הדאבל-מינראטי התכלכל של קיבוץ נירים, נפתחת בתיאור נסיבות הפציעה הקלה של החייל הציוני והנזק לרכב הצבאי כתוצאה מהגילוי של המנהרה והפיצוץ המבוקר של המטען: "מטען רב עוצמה התפוצץ היום (חמישי) בסמוך לכוח צה"ל שעסק בפעילות של תיקון הגדר בין עזה לישראל. כתוצאה מהפיצוץ הועף באוויר ג'יפ צבאי ונהרס לחלוטין. חייל שהיה במרחק עשרות מטרים מהמקום נפצע באורח קל מאוד". ו-"החלו בצה"ל לחשוף ולפוצץ מטענים באזור. בעקבות הפיצוצים המבוקרים ניזוקה גדר המערכת באזור נירים וכוח של צה"ל נשלח למקום כדי לתקנה". לקראת סוף הידיעה נאמר כי "בצבא מעריכים כי הפיצוץ היה מכוון ונועד לפגוע בצוות שעסק בתיקון הגדר."

    ובכן: בשעות הערב ביום ה', ה-08/11/2011, במהלך פעילות יזומה על גדר המערכת באזור קיבוץ נירים של גילוי ופיצוץ מבוקר של מטענים, התגלתה מנהרה ממולכדת בדרום מרכז רצועת עזה, ואז התרחש פיצוץ על גדר המערכת. הפיצוץ היה כה עז עד שג'יפ חונה בקרבת הפיצוץ הועף באוויר ונהרס לחלוטין, וחייל ציוני שעמד במרחק "עשרות מטרים" מהפיצוץ (30?) נפצע כתוצאה מכך. מה עשה החייל במרחק עשרות מטרים מהפיצוץ? "עסק בפעילות של תיקון הגדר בין עזה לישראל" שניזוקה "בעקבות הפיצוצים המבוקרים" לנטרול המטענים וכו'. אבל למה אני מסתבך? הכל נמצא בציטוט הראשון: "ביום חמישי האחרון נחשפה מנהרה ממולכדת בדרום-מרכז הרצועה. כתוצאה מפיצוץ המנהרה, שאירע בעת שכוח צה"ל פעל במקום לתקן את גדר המערכת, שניזוקה בפעילות קודמת של הצבא, נפגע חייל אחד". במילים אחרות: "בצבא מעריכים כי הפיצוץ [שהתרחש במנהרה ממולכדת שהתגלתה בעת פעילות מבצעית לגילוי ופיצוץ מבוקר של מטענים] היה מכוון", או בלשון אסכולת השירה הסימבוליסטית בשב"כ הציוני: "הופעלה מנהרת תופת לעבר כוח צה"ל בשטח ישראל".

    מאחוריך, חמיצר! תודה לאל – סופסוף אפשר להבין מה הלך שם. זה תסריט הזה להפקה מחודשת של "אבודים" ואפשר להתחיל לעבוד על ההפקה. או שלא? מכירה את ההרגשה הזאת של משהו שיושב לך in the back of your head? אם השארת את הגז דולק כשיצאת מהבית, דברים כאלה?

    אז כן – עבסאן אל-כבירה, מחוז חאן יונס, יושב די בול "מהצד המערבי של גדר המערכת… בדרום-מרכז הרצועה" מול קיבוץ נירים (מפה: http://www.gisha.org/map.asp?lang_id=he&p_id=50 ). ציר המרחב נראה קוהרנטי, אבל מה לגבי ציר הזמן? באיזו נקודת זמן סביב "מנהרת התופת שהופעלה נגד כוח צה"ל בשטח ישראל" בערב ה-08/11/2012צ באזור קיבוץ נירים נמצאו טנקים ציוניים בעבסאן אל-כבירה, אחד מהם שממנו נרצח אחמד יונס ח'דר אבו דקה (12) בכדורים חיים? הנה החלק הרלוונטי מהידיעה בהארץ (שם): "לדברי הצבא, הכוח ירה לעבר שטח פתוח במסגרת הפעילות של חשיפת המטענים ליד נירים ולא ידוע על נפגעים, אולם האירוע ייבדק".

    ציטוט: איה, 11/05/2013, בלוג "לא למות טיפש" :
    "מצב של פעילות הגנתית לא מספיקה ולא תאפשר שמירת השקט הרצויה ע"י ישראל. ולכן נחוצים לפעמים מבצעים התקפיים. אתה משתמש במבצעים האלה, מנתק אותם מהקשרם המקורי ומציג אותם כרצון ישראל במלחמה, הרס וחורבן. אבל זה בפירוש לא נכון. זוהי דעתך הסובייקטיבית, ומטבע הדברים דעה סובייקטיבית נובעת מדמותו של אותו סובייקט".

    האם אכן נחשפו המטענים בעזרת כדורים החיים שנורו מטנק לשטחים הפתוחים ליד נירים שבהם שיחק כדורגל אחמד יונס ח'דר אבו דקה (12)? האם בצבא מעריכים כי פיצוץ המטען המבוקר רב העוצמה במסגרת פעילות תיקון גדר המערכת מנזקי פעילות הפיצוצים המבוקרים במנהרה הממולכדת שנחשפה היה מכוון לעבר כוח צה"ל בשטח ישראל? האם תא"ל מיקי אדלשטיין החליט בסוף לא להחליט לפעול "מערבית לגדר המערכת" כדי לאתר את המקומות בהם הונחו מטענים, שישה ימים לפני תחילת מבצע עמוד ענן, יומיים לפני פיגוע הנ"ט, יומיים לפני "ההסלמה" בירי תלול-מסלול מעזה, 75 יום לפני הבחירות הכלליות לפרלמנט הציוני? וכמה מינרטים צריכים תושבי קיבוץ נירים במסגד?

    כל זאת ועוד. אני צריך להפסיק עכשיו, המשך יבוא. עדיין לא התחלנו.

  36. avshalombz / מאי 12 2013 13:10

    הבנתי. בסדר. חשבתי שהם מתכוונים להרוגים שנסיבות הריגתם לא ברורות. עכשיו אני מבין שהם מתכוונים להרוגים שפרטי הריגתם ידועים, אבל בצלם לא הצליח להכריע אם הם היו מעורבים בלחימה או לא. אני עדיין מחפש את פרטיהם של "חמישה פלסטינים נוספים נהרגו בשני אירועים בנסיבות המעלות חשד לפגיעת רקטה פלסטינית, אולם בצלם לא הצליח לאמת חשד זה." אולי גם הם נבלעו לי בטבלא, אבל אני לא מצאתי.

  37. עידן לנדו / מאי 12 2013 13:39

    נועם, מרתק. לקח לי זמן לצאת מלופ המרחב-זמן הזה ולהביע את תודתי.

    נדמה לי שהגיע הזמן לשלול בחוק את זכותו של צה"ל/השב"כ להשתמש בלשון סביל ("הופעלה מנהרת תופת…").

  38. יגאל לביב / מאי 12 2013 14:38

    מסמך קודר.

  39. אלי ברודרמן / מאי 12 2013 16:26

    מחזק את ידיך במאבקיך החברתיים והאנושיים…….קצת מקנא בך על האנרגיה הטובה הזו בתוך לחץ החיים השוטף

  40. שיא ברבי / מאי 12 2013 16:47

    שלום לכולם,
    תודה רבה עידן.
    לרוב אני רק קוראת, אבל הרגשתי צורך להצטרף הפעם בגלל ה"קול קורא לקולות נשים" בבלוג. אני מתנצלת שההתייחסות שלי היא לא באופן ישיר אל הרשומה הזו, אלא אל כמה מהתגובות שהיא עוררה – אולי היא לא שייכת, אתה מוזמן להסיר אותה.
    נועם א"ס. כתבת כמה דברים קשים לאיה – בייחוד היתה קשה בעיני ההערה על "הגיון הפאלוס" שלה. לחלוטין מובנת לי הביקורת על דבריה, ואתה חופשי כמובן להתנסח בכל דרך שתרצה, אבל לפעמים אין צורך בגסות רוח. דבריך הענייניים היו מעניינים בהרבה. בסך הכל, מצאתי שלרוב יותר קל לשכנע אנשים בצדקתך אם לא העלבת אותם קודם. זו רק הצעה.
    שמעתי יותר מנימה של התגוננות באופן שבו איה התנסחה. אין זה מקומי לייצג אותה, כמובן – והיא מוזמנת לטעון כרצונה אחרת, אבל נראה לי שממילא מפחיד להיכנס לזירת "מביני העניין" הקוצנית והגברית גם בשמאל. תמיד כשאני נכנסת לקרוא דיונים מסוג זה נדמה לי שיש דרך אחרת לדבר פתאום, שפה שאני לא שולטת בה. גם העדינים הופכים לפרשנים קשוחים שקוטלים את יריביהם במטאפורות שנונות. אפילו עכשיו, אני קוראת מחדש את מה שכתבתי בניסיון להכניס איזו שורה שנונה, שלא לייצג את המין הנשי בצורה נלעגת.
    טוב, מילא. נשלח ככה.

  41. ido2267 / מאי 12 2013 16:54

    טוב זה בגלל שאת חושבת כמו אישה (בצחוק תרגעו!) . את לא צריכה להשתלב בשיח הקיים. מותר לך להתבטא כפי שאת מוצאת לנכון. זה שכולם פה נהנים לזרוק בוץ לכל.הכיוונים לא מחייב אותך להשתתף בחגיגה . מצד שני זה ממש לא אומר שאת צריכה להישאר בחוץ. להיות אישה ופמיניסטית לא אומר שאת צריכה להשתנות בשבילנו הבבונים. זה כן אומר שאת.צריכה להפסיק לבקש לבקש רשות להשמיע את דעתך.

  42. שיא ברבי / מאי 12 2013 17:05

    אני לא מסכימה עם ההנחה הבסיסית, שאני יכולה לייצר שיח אחר באופן כלשהו. אם להמשיך עם המטאפורה של זריקת הבוץ – אם אכנס, אני צפויה ממילא להתלכלך, אז למה לא ללכלך קצת גם את האחרים?
    סליחה על כובד הראש המופלג, אבל – גם לקרוא לגברים בבונים לא ממש עוזר לייצר שיח פמיניסטי.
    אתה צודק לגבי זה שקצת התנצלתי על שאני משמיעה את דעתי. ויכול להיות אפילו שזה קשור להיותי אישה… אין מה לומר, הייתי מתנצלת על זה, אבל נדמה לי שזה יפספס את המטרה.

  43. שרית מיכאלי, בצלם / מאי 12 2013 17:50

    שלום לכולם, אנסה לפרט ולענות על ההשגות שהועלו לגבי עבודת בצלם בנוגע לעמוד ענן. הנה מקבץ ראשון של תגובות למגיבים:

    אבשלום:
    אכן, רשימת ההרוגים איננה כוללת את ההרוגים שיש חשד שלא הצלחנו להוכיח שנהרגו מרקטות פלסטיניות (אגב, גם האו"ם השאיר את זה בגדר חשד). זאת, משום שאנחנו סופרים הרוגים על בסיס זהות הגורם שהרגם. כאשר לא הצלחנו לבסס זאת מסיבה כלשהיא, אנו מציינים את המידע הזה בהערות שבתחתית עמוד טבלת ההרוגים (תחת "הנתונים לא כוללים")
    http://www.btselem.org/hebrew/statistics/fatalities/after-cast-lead/by-date-of-event

    "לגבי אלה, לא "בצלם" ולא העדים פלסטנים בעזה מחזיקים במידע רלוונטי שיאפשר לנו לבחון את שיקול הדעת הזה. או כפי שנכתב בדו"ח: אמנם, לא כל פגיעה באדם שלא התששף בלחימה תהיה עבירה על החוק ובהחלט ייתכן כי במהלך לחימה יתרחשו טעויות. אולם, על הצבא חלה חובה לעשות הכל כדי להימנע מטעויות כאלה, וכאשר הן מתרחשות – יש לבחון מה גם להן ומה ניתן לעשות כדי למנוע את הישנותן. ממסמך הפרקליטות לא עולה שהדבר נעשה ואם כן – לא ברור אלו צעדים ננקטו כדי למנוע את הישנות הטעויות […] אין לבצלם אפשרות לבחון את חוקיותה של כל אחת מההתקפות שנעשו במהלך המבצע. מאחר שברוב המכריע של המקרים לא ניתן לדעת מה היה היעד להתקפה ולכן לא ניתן לקבוע האם ההתקפה כוונה למטרה לגיטימית ואם כן – האם היתה מידתית."

    אכן, כפי שציטטת, איננו מתיימרים לקבוע מה היתה חוקיות כל פעולה, אבל אנחנו בהחלט קובעים שכאשר פעולות לחימה מביאות לתוצאות כאלה, מוטלת על הרשויות חובה לערוך חקירה שתענה על סטנדרטים בינלאומיים של שקיפות, מהירות, אפקטיביות ועצמאות. המידע הרלבנטי נמצא בחלקו אצל כוחות הביטחון וכפי שאמרנו – התמונה המלאה תיווצר כאשר יחברו בין המידע הפנימי ה"מבצעי", לבין המידע שזורם מהשטח באמצעותנו. למעשה, לפני כארבעה חודשים העברנו רשימה של עשרים מקרים לדובר צה"ל, במטרה לברר אם המקרים מוכרים לצבא, האם יש לו מידע על היעד לתקיפה (לא מידע חסוי, מידע כמו שהצבא מוציא בהודעות דו"צ) לא קיבלנו מענה ענייני לשאלות לגבי האירועים האלה, אבל הם הועברו לידיעתה של הפרקליטות הצבאית. ככל שידוע לנו מתשובת הפרקליטות, שכלולה במלואה בדו"ח, לא הוחלט לפתוח באף חקירה פלילית ככל שידוע לנו.

    "המידע שיאפשר לעשות את הבדיקה הזו ולקדם את צמצום הפגיעה הוא מידע מבצעי הנמצא בידי צה"ל, ולא סביר שיימסר לארגוני זכויות אדם. מי שירצה לעיין בו ולעשות את המאמץ המוסרי לצמצום הפגיעה באזרחים לא מעורבים, יצטרך כנראה להתגייס לתפקידים המתאימים בצה"ל."

    יש גם אפשרות אחרת, במקום גיוס המוני של פעילי זכויות אדם: הצבא צריך לאפשר שקיפות בתהליכי החקירה, לנמק כל מקרה עליו מוחלט לסיים את החקירה ולאפשר ביקורת חיצונית ובלתי תלויה על ההחלטות.

    מיכאל: אנחנו משקיעים מאמצים כבירים לוודא שנתוני ההרוגים שלנו הם המדויקים ביותר שיש, ואנחנו משוכנעים שהם מדויקים יותר מכל גוף אחר, כולל דובר צה"ל וגופים רשמיים כמו השב"כ. במסגרת העבודה על נתוני עמוד ענן הצלבנו נתונים ושמות עם כל מי שפרסם מידע כזה, ואם היו סתירות בנתונים בדקנו שוב ושוב עד שנחה דעתנו. אם אינך מעוניין להאמין לנו, זכותך ושיבושם לך, אולם הטענה אודות "ארגון שפעם אחר פעם נכשל בעיוותים ובהטיה אידאולוגית ברורה לנפח מספרים" יכולה להיות מופנית באותה נשימה לדובר צה"ל, שבמקרים רבים "הפליל" הרוגים ואז נאלץ להודות שהם בלתי מעורבים. לגבי הטענה על תחקיריו של יהונתן דחוח-הלוי, אכן הוא גילה טעויות בחלק מנתוני ההרוגים שלנו, אותן תיקנו, אבל חלק גדול מהטענות שלו הן לא על עניינים עובדתיים אלא על ענייני פרשנות, ורבות מהן הן תיאוריות קונספירציה שמעידות בעיקר על ההטיה שלו בשירות ההסברה הישראלית, שהיא כנראה שקופה בעיניך.

  44. שרית מיכאלי, בצלם / מאי 12 2013 18:02

    עמית:
    בעופרת יצוקה, הנתונים של צה״ל התבררו כמדויקים יותר מאלה של בצלם. ניסת להכחיש את זה בכל מיני דרכים, אך בסופו של דבר העובדות עומדות בפני עצמן; צה״ל טען שהיה מספר הרוגים מסוים לחמאס, בצלם טען שהיה לחמאס מספר הרוגים קטן בהרבה, ולבסוף לאחר זמן רב של הכחשות בא חמאס ואישר נתונים שקרובים מאוד לאלה של צה״ל. גולדסטון הזכיר את זה כאחת הסיבות שלו לשקול מחדש את הדו״ח שלו.

    אתה טועה ומטעה, כנהוג לומר. אתה מתייחס לדברים שאמר בראיון עיתונאי בכיר חמאס פתחי חמאד, אבל מדובר בפרשנות מסולפת של דברי חמאד. כפי שגם הציטוט שלו מלמד (תרגום והפרשנות שבסוגריים – המרכז למורשת המודיעין):
    "ביום הראשון למלחמה פגעה ישראל במטה המשטרה ונפלו 250 חללים המשתייכים לחמאס ולפלגים השונים, בנוסף לכך נפלו חלל בין 200 ל-300 פעילים של גדודי [עז אלדין] אלקסאם; כמו כן נהרגו 150 אנשי ביטחון [קרי, כוחות ביטחון הפנים] והיתר מהעם [קרי, אזרחים]".

    כלומר: מספר השוטרים ההרוגים אליבא דחמאד הוא 250. עוד 200-300 מההרוגים הם אנשי הזרוע הצבאית של חמאס, ועוד כ-150 הם אנשי "ביטחון פנים". כולם מזוהים עם חמאס אולם לא כולם לוחמים חברי הזרוע הצבאית. כלומר, בין 600-700 הרוגי חמאס. לא מדויק במיוחד ולא נותן פרטים לגבי הרוגים שלא השתתפו בלחימה.

    הנה נתוני בצלם לעופרת יצוקה:
    http://www.btselem.org/hebrew/statistics/fatalities/during-cast-lead/by-date-of-event
    לפיהם, פלסטינים שהשתתפו בלחימה ונהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים: 350, ועוד 248 שוטרים שנהרגו ביומו הראשון של המבצע, ועוד שני אנשי חמאס שנהרגו במסגרת התנקשויות. במקרה של 32 הרוגים, לבצלם לא הייתה יכולת לקבוע אם השתתפו בלחימה. כלומר, הנתון המקביל והרלבנטי של בצלם עומד על כ-600.

    להשלמת התמונה יש להוסיף כי דובר צה"ל מסר שלפחות 709 פעילי טרור נהרגו בעופרת יצוקה, ולגבי 162 הרוגים נוספים מסר שהם גברים שעדיין לא שויכו לכל ארגון. כלומר, נתון המינימום של דובר צה"ל גבוה מעט מנתון המקסימום של חמאד, וודאי שאיננו מדויק יותר מנתוני בצלם. למעשה, ההבדל העיקרי בין נתוני בצלם ודובר צה"ל לגבי עופרת יצוקה הוא בשאלת מספרי האזרחים הבלתי מעורבים שנהרגו ב"עופרת יצוקה", לא מספרי הלוחמים. אנחנו מצאנו לפחות 759 כאלה.

  45. שרית מיכאלי, בצלם / מאי 12 2013 18:03

    להבהיר: הפסקה הראשונה בתגובה הקודמת היא ציטוט של עמית.

  46. avshalombz / מאי 12 2013 18:11

    שרית, תודה על התגובה.
    התהליך שבו מידע שארגון בצלם הועבר לידי הפרקליטות הצבאית הוא חשוב, ואני חושב שבכך בצלם מסוגל לתרום תרומה משמעותית לתהליכי החקירה, במיוחד בהבאת עדויות לצה"ל אין את היכולת לאסוף. את אומרת שעל הרשויות לערוך חקירה העומדת בסטנרטיים בינלאומיים. לפי הפרסומים בתקשורת, ציין החלק השני של דו"ח ועדת טירקל לחקר אירועי המשט לעזה כי מנגנוני הבדיקה והחקירה בישראל "מתיישבים, בדרך כלל, עם החובות שקבועים במשפט הבינלאומי".
    לגבי הצעתך לשקיפות ונימוקים של תהליכי החקירה ולאחר מכן ביקורת חיצונית, אני חושב שהדבר רצוי, אך שמכיוון שהמידע המדובר בנוגע לתקריות השונות ולקבלת ההחלטות כולל בהכרח גם מידע מבצעי שיש הצדקה לסיווגו, כל גורם (ולפי הפרסומים בתקשורת השני של דו"ח ועדת טירקל לחקירת אירועי המשט לעזה המליץ על הקמת צוות כזה במסגרת הפרקליטות הצבאית) שימונה לבדוק את התהליכים האלה ויורכב מאנשים שיידרשו לעבור סיווג של צה"ל (כשחלקם לפחות יהיה גם קצינים לשעבר) ולשמור על יחסי אמון עם המערכת הצבאית, ויהיה נתון גם הוא לחשד להטיה. מכיוון שאני לא רואה שום אפשרות לחשוף לציבור את תהליכי החקירה של אירועים כאלה, בסופו של דבר נשאר עם גורם ממלכתי שכנגדו ניתן יהיה לטעון שהוא משקר או מחפה על מחדלי המערכת, בין אם מדובר בדובר צה"ל ובין אם מדובר באותו גוף "חיצוני" שיוקם.
    אני חושש שאין מנוס מלהכיר בכך שיכולתנו להגיע לחקר האמת (ואפילו להבין את איכות החקירה שמבצע צה"ל) היא מוגבלת, ושהדרך היחידה למזער למינימום האפשרי את הפגיעה באזרחים לא מעורבים היא לדאוג לכך שהצבא ייאוייש (בכל הדרגים) באנשים המחוייבים לשמירה על שלומם של אזרחים לא מעורבים.

  47. שרית מיכאלי, בצלם / מאי 12 2013 18:18

    ועוד הבהרה: כתבתי "ואנחנו משוכנעים שהם מדויקים יותר מכל גוף אחר, כולל דובר צה"ל וגופים רשמיים כמו השב"כ. " צריך להיות: ""ואנחנו משוכנעים שהם מדויקים יותר מכל גוף אחר, כולל דובר צה"ל וגופים רשמיים אחרים כמו השב"כ אולם מובן שאין לנו יכולת להשוות משום שהגופים האלה לא פרסמו רשימות שמיות. בהשוואה עם הרשימות השמיות שערכנו עם המל"ם גילינו כ-30 שמות שלא הבנו על מה התבסס סיווגם כלוחמים, והעברנו רשימה זו למל"ם בבקשה להבין על איזה מידע הם הסתמכו. לא קיבלנו תשובה לגופו של עניין, הם מסרו שאין להם זמן ומשאבים לבדוק. יש גם כמובן אי התאמה בין נתוני המל"ם לנתוני השב"כ.
    http://www.terrorism-info.org.il/he/article/20444

    עידן, אתה צריך לאפשר עריכה בתגובות..

  48. עידן לנדו / מאי 12 2013 18:28

    תודה, שרית. עוד לא קראתי, רק ראיתי שהגבת. אקרא מאוחר יותר. ככל הידוע לי וורדפרס לא מאפשר למגיבים לערוך תגובות.

  49. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / מאי 12 2013 18:35

    שיא
    את צודקת. מעדתי בלשוני. זה קורה לי הרבה (גם בחיים האישיים), והייתי צריך להיות יותר טוב מזה. לא בפעם הראשונה – מי שיודעת יודע – אני מבקש להתנצל על גסות הרוח שלי, הפעם בפני איה.

    נקודה אחת למחשבה:
    אולי ברמה הכי גסה של הדבר, את דורשת ממני, בצדק, לקחת אחריות על המילים שלי. הדרישה שלי מאיה היא אותה דרישה שאת דורשת ממני. את דורשת ממני, בצדק, להיות אחראי על האופן שבו המילים שלי משפעות על בנות/בני שיח. אני דורש מאיה להיות אחראית על האופן שבו המילים שלה משפיעות על בנות ובני האדם שנתונים תחת ההשפעה הישירה של המילים האלה. יש קו ישר שעובר מהמשפט "מצב של פעילות הגנתית לא מספיקה ולא תאפשר את שמירת השקט הרצויה ע"י ישראל, לכן נחוצים לפעמים מבצעים התקפיים" להפצצות שטיח מרובוטים מעופפים מונחי שלט-רחוק. יש קו ישר שעובר בין כל אמירה שמניחה שהכוח העודף שבמקרה יש לך הוא זכות מולדת שאינה דורשת מחשבה שנייה, לבין כל עוולה אפשרית שמתרחשת על פני הגלובוס הזה.

    באיזשהו מקום האלימות המילולית (המודעת) שנקטתי בה במשפט הראשון הייתה כדי שאיה תשנא אותי. מתוך השנאה הזאת, אולי גם חוסר אונים, המשפט שלה שציטטתי אולי יישמע לה אחר. זה מכוער ונצלני מצידי, ותאמיני לי – כשהייתי בן 15 דמיינתי את עצמי בגיל שלי עכשיו יושב באיזה בית קפה ומדבר על ג'יימס ג'ויס. מבחינתי, אין לי את האפשרות הזאת יותר. כולנו במלחמה, טובעות וטובעים במבול של רשע וניצול שעולים על גדותיהם. ואם אני עדיין יכול לנשום, זה רק בגלל שהיה לי את המזל להיוולד בצד הגבוה יותר של ההר שהמים עולים מסביבו. זה לא אומר שהמים האלה לא שם, ועולים. אני לא בטוח שאני מנסה "לשכנע". כלומר, בואי נגיד את זה ככה: העניין הוא שמה שאני רוצה *בדיוק* זה לשכנע – בניגוד ל-"להתדיין". זה לא שאני נגד להתדיין: בחיי שהייתי מעדיף להתדיין על ג'יימס ג'ויס מהבוקר עד הערב. פשוט אין לי את האפשרות לזה, ואני לא חושב שלאף אחת אחרת יש. כולנו, ממש כולנו, צריכות הבנה אחרת לגמרי של כוח מזאת שנכון לעכשיו מלמדים אותנו להחזיק בה, וההבנה הזאת מתחילה מהבנה של הכוח של המילים שלנו.

    שוב סליחה מאיה, ומכל מי שנפגע או נפגעה. ההמשך של התגובה הקודמת בדרך, ובאותה נימה.

  50. נועם א"ס / מאי 12 2013 18:38

    התגובה האחרונה היא כמובן שלי. (כמה הולמת האנונימיות…)

  51. עידן לנדו / מאי 12 2013 20:04

    שיא ברבי,

    יש כאן אולי פתיחה של דיון שלם שלא כל כך שייך לפוסט, על מגדר ומודוסים של דיבור וויכוח. אז אני אגיד משהו קצר מבלי לעייף יותר מדי. כלל הזהב של הבלוג הזה הוא "יחס גורר יחס" (ראי בקוד האתי של הבלוג). מי שנמצא כאן לא מהיום יודע שאני מגיב לאנשים באותה שפה וטון שהם כותבים לי. הנחת היסוד היא שמגיע כבוד בסיסי למי שעמל להוציא מתחת ידיו פוסטים כאלה, וחובה על המבקר להתמודד ברצינות עם הטיעונים שבהם. תגובה שנגועה בחוסר כבוד מיד תוציא ממני תוקפנות. זה אכן מעגל הקסם של הבבונים. אבל נדמה לי שבניגוד למקומות אחרים, התוקפנות הזאת חותרת מהר מאד לניתוק מגע ולא להמשך ההתכתשות והטחות הבוץ. למעשה אין כמעט הטחות בוץ בבלוג הזה; הם פשוט יודעים, אנשי הבוץ, שאין להם פרטנר כאן, ועוברים הלאה. רובם פשוט נכנסים לרשימה השחורה ומסוננים לצמיתות. הטחות בוץ זה משעמם, לא משרת כלום.

    ויש גם מגיבים ומגיבות שפונים באופן ענייני וכך גם אני מגיב להם/ן. הייתי רוצה לחשוב שבמקרים האלה אי אפשר לזהות את המין/מגדר שלי, אבל אולי זאת אשליה.

  52. שיא ברבי / מאי 12 2013 20:40

    שלום שוב,
    נועם, אני מסכימה איתך שהכל אלים ומילים הן חלק מהעניין… לכן, לא הצעתי לא להשתמש במילים אלימות, אלא רק לא להשתמש בכאלה שמכוונות למגדר מסוים. על אותו עקרון, מירי רגב היא זוועה, אבל לא הייתי שמחה לשמוע שמכנים אותה פרחה. אני מודעת לכך שהשיח הזה כבר מאוס על הרוב והבלוג הזה עוסק בעניינים אחרים, אז אנסה לקצר.
    הבנתי שניסית לשכנע, רק הצעתי שפגיעות ישירות לוא דוקא משרתות את המטרה הזו. להגיד ש"מצב של פעילות הגנתית לא מספיקה ולא תאפשר את שמירת השקט הרצויה ע"י ישראל, לכן נחוצים לפעמים מבצעים התקפיים" זה אכן לא פחות אלים מהמילים שאמרת, ובכל זאת זו טעות נפוצה שאינה מעידה על רוע דוקא, או על רצון לפגוע – רק על בורות (ויכול להיות שלא תסכים). פשוט, על סמך התגובה שלך ותגובות אחרות שלך שקראתי בעבר, הנחתי שאתה אדם עם מודעות גבוהה גם לסוג העלבונות שעשויים לפגוע בנשים במיוחד, ולא חשבתי שתנקוט טקטיקה כזו.
    זה מזכיר לי שיחה עם גבר מבוגר, שהודה בפניי שכינה עמיתה "מיידלע" כדי להראות שיש לו יתרון בדיון מסוים. הוא לא עשה את זה כי הוא סקסיסט, אלא כי ידע שזוהי דרך קלה ובטוחה להשפיל אותה. אם היא היתה גבר, אולי היה מוצא עלבון אחר.
    בכל אופן, גם אני לפעמים פוגעת באנשים באופן הזה, אפילו בלי לשים לב במיוחד, כך שהבעיה הזו לא שמורה לגברים בלבד.
    עידן, קראתי בעבר את הקוד האתי של הבלוג, כמו גם את רוב הפוסטים בשנה-שנתיים האחרונות 🙂 לרוב פשוט אין לי מה לתרום לדיון, לכן אני רק קוראת. כמוך, אני נוטה לחשוב שאתה מגיב למגיבים רק בהקשר לתוכן ההודעה ולנימתה.
    ברור לי שלוקח המון זמן לעבוד על תחקירים כמו שלך, וזה לא מובן מאליו. אז תודה רבה לך על הכתיבה המצוינת.

  53. מני / מאי 13 2013 15:22

    ושוב תודה, עידן, על הדקדקנות באיסוף הנתונים ועל התעקשותך לחשוף את ערוותו של הממסד הביטחוני המקודש.
    את המידה האבסורדית שבה התקשורת מלחכת את פנכתו של צה"ל חוויתי באופן אישי בימים שבהם השתתפתי בפעילויות מחאה בגדה, כאשר כבר באוטובוס, בדרך חזרה לישראל, היינו שומעים כיצד הפרופגנדה של דו"צ מדוקלמת ע"י קרייני החדשות ("חייל נפצע קל במהומות.. וגו'") וגוררת לעתים פרצי צחוק בלתי נשלטים.

  54. עידן לנדו / מאי 13 2013 15:33

    תודה, מני. לצערי כל הדיון כאן היה על צה"ל וארגוני זכויות אדם במקום שיהיה גם על התקשורת. הפוסט עצמו לא חוסך מלים מתפקיד התקשורת באירועים כאלה, ולדעתי צריך להוסיף ולהתמקד בה, לא פחות ואולי יותר מאשר תפקידו של דו"צ, השקוף הרבה יותר.

  55. נועם א"ס / מאי 17 2013 15:58

    (היי איה, מה שלומך? אנחנו עדיין בחלק 1, כותרת: "בפירוש לא נכון" – הוא רצון הישות הציונית במלחמה, הרס וחורבן, כן הלאה).

    האם הרצח הציוני של אחמד יונס ח'דר אבו דקה (בן 12) ב-08/11/2012 שינה משהו בהשתלשלות העניינים שהובילה לעמוד ענן? אנחנו לא יודעים, ואיך נדע? העזתים אומרים שכן, אבל מה בעצם **זה** אומר? שאלה מפגרת קצת, אבל תחשבי עליה ואז תחשבי על המשפט הזה: מצב של פעילות הגנתית לא מספיקה ולא תאפשר את שמירת השקט הרצויה ע"י ישראל, לכן נחוצים לפעמים מבצעים התקפיים. מה זה אומר? לא מה זה אומר בוויכוחים בבלוג של עידן לנדו – מה זה אומר בתכל'ס, "בשטח", כמו שאוהבים להגיד? מה המשפט הזה אומר בשביל הגנרל שמנהל אסטרטגיות "הרתעה", המפקד שמחליט על "מבצע חישופים" והיד שלוחצת על ההדק בגזרת חאן יונס/קיבוץ נירים? הפלסטינים אומרים שפיגוע הנ"ט ב-10/11/2012 היה תגובה לרצח של אחמד יונס ח'דר אבו דקה (בן 12), ואז הצבא הציוני נכנס ו-6 עזתים מתו כמעט מיד לאחר הפיגוע, מתוכם ארבעה "בלתי מעורבים בלחימה" (אתר בצלם, שם), וקרוב למאתיים רקטות ופצמ"רים נורו על הנגב המערבי ב-48 שעות (אתר השכ"ב, שם), ובסוף היה את מבצע עמוד ענן. אז הפלסטינים אומרים. אולי זה באמת ככה. אז מה? מה זה אומר? מצב של פעילות הגנתית לא מספיקה ולא תאפשר את שמירת השקט הרצויה ע"י ישראל. מה זה אומר?

    אין ממש דרך לענות על השאלות האלה. לפני עמוד ענן הייתה תקופה ארוכה של כמה שבועות מתוחים ואלימים ברמה "לא רצויה". במקום לענות על השאלות האלה נחפש דפוסים שחוזרים על עצמם. אם מוצאים דפוסים כאלה אז אפשר לדבר על *מגמה*.

    דפוס אחד שנוטה לחזור על עצמו הוא ירי של רקטות ופצמ"רים מעזה.

    בין התאריכים 10/11/2012 וה-12/11/2012 נורו כמעט מאתיים רקטות ופצמ"רים מעזה על הנגב המערבי ודרום מישור החוף. ביומיים שבין ההסכם המצרי של הפסקת האש לפתיחת עמוד ענן כמות שיגורי הירי תלול-מסלול צנחה לרמה קרובה לאפסית ("פסק ירי הרקטות לשטח ישראל כמעט לחלוטין", אתר קשב, שם) – 2, ליתר דיוק. מה היה לפני זה?

    מאתר השב"כ הציוני, הרזלוציה הגבוהה ביותר של נתוני ירי תלול-מסלול מעזה היא על בסיס שבועי, נתונים כאן (קובץ PDF): http://www.shabak.gov.il/SiteCollectionImages/Hebrew/TerrorInfo/monthly_reports/nov12report-he.pdf

    בשבוע שבין ה-04/11/2012 ל-10/11/2012, 4 ימים לפני פרוץ עמוד ענן, שוגרו לכיוון מערב הנגב 27 רקטות ו-18 פצמ"רים. זו נחשבת כמות גבוהה עד גבוהה-מאוד בהשוואה לתדירות הירי בתקופות הנחשבות לתקופות "רגיעה".

    מהצגת הנתונים הזו באתר השב"כ הציוני אין אפשרות לדעת כמה מתוך 45 מקרי הירי תלול-המסלול (רקטות ופצמ"רים) מעזה נורו *לאחר* רצח אחמד יונס ח'דר אבו דקה (בן 12) ב-08/11/2012 בידי הצבא הציוני, 6 ימים לפני פרוץ עמוד ענן, וכמה מהן נורו לפני הרצח. בנוסף, מנתונים אלו באתר השב"כ הציוני אין אפשרות לדעת כמה מתוך 45 מקרי הירי תלול-המסלול (רקטות ופצמ"רים) בשבוע זה מעזה נורו *לאחר* רצח אחמד תאוופיק עוודא-נבאהין ב-04/08/2011 בידי הצבא הציוני:

    אחמד תאוופיק עוודא-נבאהין
    בן 22, תושב מ.פ. אל-בוריג', מחוז דיר אל-בלח, נהרג ב-04.11.2012 בסמוך לאל-בוריג' מ.פ, מחוז דיר אל-בלח, מירי כדורים חיים. לא השתתף בלחימה. פרטים נוספים: נהרג בעת שהתקרב לגדר המערכת במזרח מחנה הפליטים אל-בוריג'. (מקור: בצלם, שם)

    בטבלה באתר השב"כ (שם) המספקת את נתוני תדירות הירי תלול-המסלול מעזה לפי חלוקה לשבועות, מתחלקים עשרת הימים הללו, הראשונים בחודש נובמבר, לשתי תקופות: הראשונה מספקת את הנתונים של שלושת הימים הראשונים של החודש (01-03/11/2012) והשנייה את הנתונים של השבוע המלא שלאחריהם (04-10/11/2012). להלן כמות הירי של רקטות ופצמ"רים מעזה לנגב המערבי בשלושת הימים הראשונים לחודש נובמבר (מקור: אתר השב"כ הציוני, שם): 0 רקטות, 0 פצמ"רים. כל 45 מקרי הירי תלול-מסלול מעזה לכיוון הישות הציונית של עשרת הימים הראשונים של חודש נובמבר, מתחילים לכל המוקדם ב-4 לחודש, יום הרצח של אחמד תאוופיק עוודא-נבאהין – 10 ימים לפני פרוץ עמוד ענן ו-85 יום לפני יום הבחירות הכלליות לפרלמנט הציוני ה-19.

    לכשעצמו זה לא אומר שלא היה ירי רקטי מעזה לכיוון הנגב המערבי ודרום מישור החוף באותו היום לפני רצח אחמד תאוופיק עוודא-נבאהין. ייתכן שהרצח עצמו היה תגובה ציונית הולמת לירי רקטי מוקדם יותר. אתר השב"כ אינו מספק לנו נתונים לקבוע לגבי שאלה זאת לכאן או לכאן.

    עמוד זה http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Palestinian_rocket_attacks_on_Israel,_2012 בוויקיפדיה באנגלית מציג את רשימת שיגורי הרקטות והפצמ"רים מעזה לפי תאריך שיגורם. מבחינת מספר הרקטות והפצמ"רים הנורים פר אירוע, המידע בעמוד נוטה להתחייב למספרים פחות מדויקים מאלו שבאתר השב"כ הציוני, במיוחד כשמספר השיגורים באותו היום הוא דו-ספרתי ומעלה. בנקודות כאלה ואחרות (כגון הנתונים פר חודש) מצוין בדף כי מקור המידע הוא ארגון השב"כ הציוני. לשם הביטחון הצלבתי נתונים מהדף של שלושה שבועות אקראיים עם אלו שבאתר השב"כ הציוני: אחד עם כמות "נמוכה" יחסית של ירי תלול-מסלול – 3 שיגורים בלבד (נתוני השב"כ); אחד עם כמות גבוהה יחסית של ירי תלול-מסלול – 11 שיגורים; ואחד עם כמות גבוהה-מאוד של ירי תלול-מסלול, כזאת שכבר מהווה "התלקחות" נקודתית אך שלא מסלימה מעבר לכך – 45 שיגורים בשבוע אחד (מעבר לכמויות האלה כבר בלאו הכי מדובר בסוג של מיני-מלחמה והנתונים המספריים המדויקים פחות משמעותיים). אלה תוצאות ההשוואה:
    בשבוע הראשון שנבדק (נתוני אתר השב"כ: 3 שיגורים), הרשימה בוויקיפדיה מציינת רק 2 רקטות שנורות מעזה בשני אירועים שונים, 1 פחות מהכמות המצויינת באתר השב"כ.
    בשבוע השני שנבדק (נתוני אתר השב"כ: 11 שיגורים), הרשימה בוויקיפדיה מציינת 12 שיגורים, 1 יותר מהמספר המצוין באתר השב"כ. כמו כן, בהתייחסות בדף הוויקיפדיה לאירוע השיגור המרכזי באותו שבוע, נמסר כי "לפחות" שבע רקטות נורות באירוע זה (היתר, 5 במספר, באירועים אחרים באותו השבוע).
    בשבוע השלישי שנבדק (נתוני אתר השב"כ: 45 שיגורים), הרשימה בוויקיפדיה מציינת בהתייחסות לאירוע השיגור המרכזי באותו השבוע כי "יותר מ-50 רקטות" משוגרות באותו היום, בנוסף ל-11 שיגורים אחרים באותו השבוע. סה"כ יותר מ-61 שיגורים באותו השבוע, כ-16 ומעלה יותר מהכמות המופיעה באתר השב"כ הציוני עצמו.

    ככלל, אני אצמד לנתוני אתר השב"כ הציוני, כי השב"כ הציוני הוא השב"כ הציוני, וקשה לחשוב על סיבות שבעטיין יבקש "לתקן" את הנתונים שבידיו כלפי מטה. מטרתי בהיעזרות בדף הוויקיפדיה היא בעיקר לשם הפירוט בדף לפי *תאריכי* השיגורים המדויקים. לגבי השבוע בין ה-04/11/2012 ל-10/11/2012, השבוע בו מתרחשים 45 מקרי ירי תלול-מסלול מעזה לנגב המערבי ולדרום מישור החוף, שבו מתרחשות 3 תקריות גבול חמורות (לכל הפחות מבחינת עקומת ציר הזמן-מרחב בעיתון הארץ), שבשלישית מהן נפצעים קשה שני חיילים ציונים, ושזהו גם השבוע שבו נרצחים אחמד תאוופיק עוודא-נבאהין ואחמד יונס ח'דר אבו דקה (בן 12), אלה הנתונים בדף הוויקיפדיה של תאריכי שיגור רקטות ופצמ"רים מעזה לכיוון הנגב המערבי ודרום מישור החוף:

    ע"פ דף הוויקיפדיה, מספר השיגורים הכולל בשבוע זה נמוך בצורה חריפה מהנתונים שנמסרים באתר השב"כ הציוני – כ-29 שיגורים בלבד, לעומת 45 באתר השב"כ הציוני. מרביתם המוחלטת – 25 מתוך הסך הכולל – משוגרים בשעות האחרונות של מוצאי שבת ה-10 לחודש, ולמעשה מהווים חלק מגל ההסלמה של ה-10/12/2012 עד ה-12/11/2012 , ארבעה ימים לפני פרוץ עמוד ענן, המצוין באתר השב"כ הציוני כרקע לפרוץ המבצע. כפי שנמסר במידע זה, גל השיגורים של תקופה זו בכללותו מונה למעלה מ-170 שיגורים במהלך שלושת הימים הללו. בשני הימים העוקבים ל-10 לחודש, נמסר בדף הוויקיפדיה כי ב-11 לחודש נורו מעזה "יותר ממאה" רקטות ופצמ"רים לכיוון הנגב המערבי ודרום מישור החוף, ואילו ב-12 לחודש, "לאחר לילה רגוע יחסית" נורו 9 רקטות ופמ"רים. 25 + (יותר מ-) 100 + 9 = (יותר מ-) 134 שיגורים, נמוך משמעותית מהמספר בו ננקב באתר השב"כ.

    כיוון שאנחנו נצמדים לנתוני השב"כ הציוני, עלינו להעריך לאן "נעלמו" 16 שיגורים המצוינים בטבלת אתר השב"כ הציוני (שם) בשבוע בין ה-04/11/2012 ל-10/11/2012, ושאינם מופיעים בתאריכים המקבילים בדף הוויקיפדיה. סטטיסטית, ננקוט במתאם המחמיר ביותר – חלוקה פשוטה לפי אחוזים: אם כמות השיגורים בדף הויקיפדיה מתחלקת ל-25 שיגורים בשעות האחרונות של ה-10 לחודש, ו-4 שיגורים ביתר השבוע שקדם להן, יוצא שהיחס הוא 1:6 בקירוב. מכאן שמתוך 16 מקרי השיגור בשבוע זה ש"נעלמו" מדף הויקיפדיה, 13 או 14 בקירוב התרחשו אף הם במהלך השעות האחרונות של מוצאי שבת ה-10 לחודש, ו-2 או 3 נוספות במהלך השבוע שקדם להן. כלומר בין ה-04/11/2012 למוצאי שבת ה-10/12/2012 לא כולל, שוגרו לכיוון מערב הנגב ודרום מישור החוף כ-6 או 7 רקטות ופצמ"רים מעזה.

    לגבי 4 השיגורים בתקופה זו שכן מצוינים בדף הוויקיפדיה, מועדי שיגורם כדלהלן, בסדר יורד:
    09/11/2012 – 2 רקטות שוגרו לעבר מועצה אזורית אשכול ופגעו בשטחים פתוחים, לא נגרמו נזק או פגיעות בנפש. בדף מצוין כי האירוע מתרחש "בעקבות פלישה ישראלית לתוך כפר עבסאן והריגתו בירי ממכונת ירייה של נער בן 13". אין אזכור למנהרות תופת שמופעלות לעבר כוח הצבא הציוני בשטחי הישות הציונית.
    06/11/2012 – רקטה 1 שוגרה לעבר מועצה אזורית אשכול ב-10:20 בבוקר, לא נגרמו נזק או פגיעות בנפש. בדף מצוין כי האירוע מתרחש "בעקבות ירי והריגתו של אזרח עזתי שהתקרב אל הגבול יום קודם לכן" – הכוונה, כפי הנראה, לאחמד תאוופיק עוודא-נבאהין שלפי רשימת אתר בצלם (שם) נרצח יומיים לפני כן, ולא יום אחד כפי שנטען בדף הויקיפדיה. אין אזכור לאירוע הפעלת המטען על גדר המערכת שפוצע קל עד קל-בינוני (ידיעה בעיתון הארץ, שם) 3 חיילים בצבא הציוני.
    04/06/2012 – רקטה 1 שוגרה לתוך הטריטוריה של הישות הציונית, אין נזק או נפגעים בנפש. לא נמסרים פרטים נוספים.

    כעת עלינו לבסס כמידת האפשר עמדה לגבי שני עניינים:
    1) כיוון שאנו מניחים, ע"פ הנתונים הנמסרים באתר השב"כ הציוני, 2 או 3 רקטות נוספות שנורות מעזה בתקופה זו, עלינו למקמן איכשהו על ציר הזמן הזה. תקופה זו מתחילה לאחר שלושה ימים ללא ירי של רקטות או פצמ"רים (נתוני אתר השב"כ), ומסתיימת במטח בין למעלה מ-48 שעות של יותר מ-170 רקטות ופצמ"רים. בין לבין, במעין "פריסה" של הנתונים שבידנו מדף הוויקיפדיה נראה גראף של צמיחה מתונה, אם כי לא אחידה, בקצב השיגורים מתחילת התקופה הזו לסופה. אינטואיטיבית, דומה כי השקלול ההולם ביותר של הנתונים ימקם רקטה חסרה אחת קרוב לזמן ירוי שתי הרקטות ב-09/11/2012, נאמר יום קודם לכן ב-08/11/2012. רקטה חסרה נוספת ראוי למקם בין שתי הרקטות הראשונות, זו מה-04/11/2012 וזו מה-06/11/2012, כלומר ב-05/11/2012. לגבי רקטה חסרה שלישית יש לסייג: החישוב הסטטיסטי שערכנו לפי יחס של 1:6 נוטה יותר לתוצאה של 2 רקטות "חסרות" בתקופה זו לפני המטח של ה-10-12/11/2012, ולא 3. כיוון שכך, יש לגזור על הרקטה החסרה השלישית מצב של אי וודאות קוונטית, ובלאו הכי כך גם לגבי תאריך השיגור המדויק שלה.

    יוצא כי במהלך התקופה שבין שלושת ימי "השקט" על גבול עזה הישות-הציונית של תחילת נובמבר לבין המטח של 170 ויותר רקטות ופצמ"רים בין ה-10 ל-12 לחודש שהיווה את אחת העילות לפתיחת מבצע עמוד ענן, דפוס ירוי הרקטות והפצמ"רים המשוערך מעזה למערב הנגב ודרום מישור החוף, הוא כדלהלן:
    1 רקטה ביום א', ה-4 לחודש (ורצח אחמד תאוופיק עוודא-נבאהין)
    1 רקטה ביום ב', ה-5 לחודש (הערכה)
    1 רקטה ביום ג', ה-6 לחודש (ו-3 חיילים שנפצעים קל – קל-בינוני בתקרית מטען על הגבול)
    1 רקטה ביום ה', ה-8 לחודש (הערכה; וחייל שנפצע קל מאוד [ידיעה בעיתון הארץ, שם] ממנהרת תופת שמתקיפה כוח של הצבא הציוני על הגבול, ורצח אחמד יונס ח'דר אבו דקה, בן 12)
    2 רקטות ביום ו' ה-9 לחודש.
    ומעל לכל אלה גם מרחפת לה רקטה קוונטית אחת שלנצח תישאר במצב של חוסר וודאות עקרוני, שלא המיקום ולא המומנטום שלה יכולים להיות ידועים לפני שתיבלע בשאון הקרב הכללי.

    מכאן הדברים ידועים: בבוקר שבת ה-10 לחודש, בתגובה על רצח אחמד יונס ח'דר אבו דקה (בן 12), פוגע טיל נ"ט ברכב של הצבא הציוני המפטרל על הגבול, פוצע קשה שני חיילים בצבא הציוני ושניים נוספים נפצעים בינוני. בתגובה מפגיזים טנקים של הצבא הציוני לתוך עזה, רוצחים 4 פלסטינים, והורגים עוד שני פלסטינים חמושים. בתגובה מתחיל מטח בן למעלה מ-48 שעות של יותר מ-170 רקטות ופצמ"רים מעזה לנגב המערבי ודרום מישור החוף, שמהווה יחד עם גורמים נוספים אלה את הסיבות לפרוץ מבצע עמוד ענן (אתר השב"כ הציוני, שם).

    מה שמוביל אותנו לעניין מספר (2) שעלינו לברר, והוא אותה רקטה בודדת שמשוגרת ב-04/11/2012, אחרי שלושה ימים של "שקט" – האם נורתה לפני או אחרי הרצח של אחמד תאוופיק עוודא-נבאהין באותו היום? במבזק הזה באתר וואלה http://news.walla.co.il/?w=//2582198 משעה 06:26 בבוקר מדווח כי "רקטת קסאם שנורתה מרצועת עזה התפוצצה במהלך הלילה (ראשון) בשטח פתוח במועצה האזורית שדות נגב. לא דווח על פצועים או נזקים בעקבות נפילת הרקטה". ואילו ידיעה זו ממקו http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-75a76e67b6dca31004.htm , מהשעה 02:44 ב-5 לחודש, מדווחת על הרצח של עוודא-נבאהין מוקדם יותר באותו הערב, כלומר בליל ה-4 לחודש. כלומר הרקטה של ה-4 לחודש שוגרה כמעט יממה לפני הרצח של עוודא-נבאהין באותו התאריך.

    כפי הנראה, אין שום קשר סיבתי גם מצד הצבא הציוני בין שני האירועים. בידיעה במקו נסיבות הרצח מתוארות כך: "חיילים ישראלים ירו והרגו פלסטיני שהתקרב לגדר המערכת בגבול ישראל-עזה… החיילים ירו יריות אזהרה לעבר הגבר הפלסטיני וקראו לו לעזוב את המקום, ולאחר שלא שעה לקריאותיהם הם פתחו לעברו באש".

    גם למי שבקי בדפוסי ההתנהלות של הצבא הציוני סביב גדר החיץ – עד מבצע עמוד ענן – אין סיבה להניח קשר סיבתי בין הרקטה מה-4 לחודש לפנות בוקר והרצח של עוודא-נבהין בערב אותו היום. בפוסט חגיגי מה-17/12/2012 לרגל שלושה ימים למבצע עמוד ענן – https://idanlandau.com/2012/11/17/refusers-of-knowledge-of-peace-of-war/, ריכז למעננו המארח של בלוג זה את הנתונים לגבי "אזור החיץ", להלן: "ישראל הכריזה על אזור חיץ בטחוני במרחק של 300 עד 1,500 מטרים מגדר המערכת, שהכניסה אליו אסורה או חשופה לירי אזהרה. אזור החיץ הזה מהווה 17% משטחה של רצועת עזה. ושליש משטחי החקלאות שלה. על-פי נתוני האו"ם, שווי הרכוש שנהרס באזורים הסמוכים לגדר מאז שנת 2005 נאמד בכ-308 מיליון דולר, והוא כולל 18,000 דונם מטעי פירות, 5,800 דונמים של חממות, כמעט אלף מבני מגורים, יותר מ-300 בארות מים ושישה בתי חרושת. הפגיעה בגידולים והגבלות הגישה לאדמות גורמים לאובדן פוטנציאלי שנתי של 75,000 טונות תוצרת חקלאית, ששוויה כ-50 מיליון דולר".

    עוודא-נבהין היה הנרצח מספר 19 מאש הצבא הציוני ב-47 החודשים בין "עופרת יצוקה" ל"עמוד ענן" בנסיבות הקשורות לתקנות הציוניות האוסרות גישה לפלסטינים לאזור החיץ – **מתוך עזתיים בלתי מעורבים בלחימה בלבד**, ולא כולל 7 מסתנני עבודה שנורו למוות על הגדר בשעה שניסו לחצות אותה לשטח הציוני (אתר בצלם, שם). בממוצע: נרצח אחד כל 2.5 חודשים, כולל 6 בגיל 16 ומטה, ביניהם ארבעה בשלוש תקריות שונות ששהו כ-300 מטרים מגדר המערכת – רועה צאן בן 13, נער נוסף בן 15 (חברו שנפצע מן הירי נלקח על ידי החיילים לטיפול בבית החולים ברזילי), ועוד שני חברים, בני 15 ו-16 שנרצחו בנסיבות זהות, כ-300 מטרים מגדר המערכת, בזמן "הסלמת" מרץ 2011. חוץ מאלה, בין הנרצחים הבלתי מעורבים בלחימה בהתאם להוראות הפתיחה הציוניות באש על פלסטינים הנכנסים לאזורים האסורים בגישה ממערב לגדר המערכת ב-47 החודשים האמורים: גבר בן 75, עוד רועה צאן, בן 18, שנרצח במרחק של כ-500 מטרים מגדר המערכת, 3 צעירים משוטטים שסבלו מפיגור שכלי, והיאם סלים עבד אל-עזיז אבו עאיש, בת 16, תושבת ג'וחר א-דיכ, שנרצחה ב-02/07/2009, 165 יום מתום "עופרת יצוקה", 1230 יום לפני פרוץ "עמוד ענן" ו-1305 יום לפני מערכת הבחירות הכלליות לפרלמנט הציוני ה-19, שנרצחה מירי פגז ציוני בעת שהייתה בביתה הנמצא במרחק של כ-1300 מ' מגדר המערכת, בזמן שחמושים עזתיים התקרבו לגבול. מצב של פעילות הגנתית לא מספיקה ולא תאפשר שמירת השקט הרצויה ע"י ישראל, ולכן נחוצים לפעמים מבצעים התקפיים.

    כידוע, אחת מתוצאותיו המבורכות יותר של עמוד ענן הייתה צמצום משמעותי של טווח "אזור החיץ" הנאצי ומדיניות הרצח הציונית סביב גדר המערכת. על כך בסוף סקירת הנצח המדכאת הזאת. להיאם סלים עבד אל-עזיז זה כבר לא יעזור, וגם לא לאחמד תאוופיק עוודא-נבאהין. בכל מקרה ניתן לטעון בביטחון כי לרצח של האחרון אין גורם סיבתי ישיר שנגזר מהרקטה ששוגרה באישון ליל לשטח פתוח באזור המועצה האזורית אשכול לפנות בוקר באותו היום, אלא שהיה זה תוצר של "פעילות מבצעית" ציונית שגורה לגבי "אזור החיץ" בעזה. בידיעה במאקו (שם) מתוארות נסיבות המקרה כך: " החיילים ירו יריות אזהרה לעבר הגבר הפלסטיני וקראו לו לעזוב את המקום, ולאחר שלא שעה לקריאותיהם הם פתחו לעברו באש. […] כוחות רפואה פלסטינים מסרו כי הגבר שנורה לא היה חמוש, והוא סובל ממחלת נפש. נמסר כי היו אמורים לאסוף אותו מהמקום, ואם כוחות צה"ל היו מחכים עד לשעות הבוקר אז היו לוקחים אותו מהמקום. [… יצוין כי בניגוד למקרים אחרים בנסיבות אלו, במידע של אתר בצלם על רצח עוודא-נבאהין לא נטען כי סבל ממחלת נפש, נא"ס]. כוחות צה"ל מסרו כי לא ידוע להם אם הגבר היה חמוש או לא, ונמסר כי האירוע יתוחקר במלואו. עוד דווח, כי מקווים שהאירוע לא יוביל להסלמה נוספת ברצועה".

    ובכן, בניגוד לתקווה המרגשת בת שנות אלפיים של כוחות הצבא הציוני, כידוע הדבר כן הוביל להסלמה נוספת: רקטה נוספת שמשוגרת לכיוון שטחים פתוחים במועצה האזורית אשכול ב-10:20 בבוקר ה-6 לחודש, שלגביה נטען במפורש (דף וויקיפדיה, שם) כי זו תגובה לרצח של עוודא-נבאהין כ-36 שעות קודם לכן, וייתכן שאפילו רקטה נוספת (אין להם גבולות, אלה – מה עם שמירת השקט הרצויה ע"י ישראל?) ששוגרה בערך באותו הזמן לפי הערכה ע"פ נתוני אתר השב"כ הציוני (שם).

    בכל האתרים בעברית שסקרתי בעניין לא נטען קשר בין תקרית המטען על גבול עזה-הישות הציונית מאותו היום, ה-6 לחודש, שבה נפצעים שלושה חיילים בצבא הציוני קל עד קל-בינוני (אתר הארץ, שם), לבין רצח עוודא-נבאהין כיממה וחצי קודם לכן. אכן, שמו של עוודא-נבאהין לא מוזכר בידיעות על האירוע כלל (אתרים באנגלית לא בדקתי. גם ככה אין לזה סוף). קישור סיבתי כזה בהתאם לסמיכות הזמנים ולנסיבות האחרות המצוינות הוא על אחריות הקוראת בלבד.

    כך או כך, עוודא-נבאהין נרצח כחלק מ"פעילות מבצעית" ציונית שגרתית של "שמירה על הגבולות" הציוניים, כתוצאה מכך מתרחשת "הסלמה" של ירי רקטה (ואולי שתיים!) לעבר שטחיה הפתוחים של מועצה אזורית אשכול, וכחלק מהסלמה זו, מתרחש גם פיגוע המטען שפוצע קל וקל-בינוני שלושה חיילים. עם או בלי קשר, יומיים לאחר מכן, ב-8 לאותו החודש, מנהרת תופת מתקיפה את נצח ישראל, חייל נפצע קל מאוד, ג'יפ מתעופף באוויר, ושארית הפליטה משואת יהודי אירופה עושה את מה שכל אדם סביר הנמלט מן הצורר הנאצי היה עושה במקומה, ורוצחת ילד בן 13 בשטחים פתוחים באזור קיבוץ נירים. 2 או 3 רקטות נוספות בתגובה, וטיל נ"ט אחד שפוצע קשה חייל בצבא הציוני, והיתר היסטוריה.

    בעדכון לידיעה זו http://news.walla.co.il/?w=/2689/2584160 מה-08/11/2012 באתר וואלה חדשות המדווחת על הרצח של אחמד יונס ח'דר אבו דקה (בן 12), נמסר שבסוף אותו השבוע, כלומר בימים ו' וש' ה-9 וה-10 לחודש, 5 ימים לפני פרוץ מבצע עמוד ענן ו-80 יום לפני מערכת הבחירות הכלליות לפרלמנט הציוני ה-19, "דיווחו מקורות ברצועה כי פלסטיני נפצע באורח קשה כתוצאה מירי ארטילרי של צה"ל לעבר אזורים ממזרח למחנה הפליטים אל-בורייג' שבמרכז רצועת עזה. עדי ראייה דיווחו כי ישראל שיגרה מספר פגזים לעבר אזורים שבהם עבדו חקלאים, וכי כתוצאה מכך נפצע צעיר בן 22. הפצוע הועבר לבית חולים להמשך טיפול". ניתן להניח כי אלו היו פעולות בתגובה לפיגוע הנ"ט בבוקר ה-10/11/2012, אולם אין אזכור של ארבעת הצעירים שנרצחו באותו היום בירי פגזי טנק של הצבא הציוני בעת ששיחקו כדורגל, "זמן קצר" לאחר פיגוע הנ"ט (אתר בצלם, שם), אז גם ייתכן שהנמסר בידיעה זו בוואלה הוא למעשה מלפני הפיגוע. כך או כך, במוצאי שבת אותו היום החל גל השיגורים המאסיבי של ירי תלול-מסלול לכיוון הנגב המערבי ודרום מישור החוף, זה של ה-10-12/11/2012, למעלה מ-170 רקטות ופצמ"רים, שקדם לעמוד ענן והוצג כאחת הסיבות הראשיות למבצע (אתר השב"כ הציוני, שם).

    עידן ועידנים לפני כן, אנו נשארים עם אותה הרקטה הבודדת מלפנות בוקר ה-4 לנובמבר שמשוגרת לעבר הנגב המערבי, לאחר שלושה ימים של "שקט". כמעט אפשר לשמוע את שריקת הרקטה הבודדת הזו מפלחת את דממת הלילה הקר של הנגב המערבי, כהת-חושים למטען הנפץ של עצמה ולכל מה שצפוי בעקבותיה, מאות גורלות שנחרצים. מי יודע מדוע שוגרה, לשם איזו מטרה נפשעת? ללא שום "התגרות מצידנו", ללא "הסלמה" – מה הם רוצים מאיתנו, למען השם? (יש לציין, לפרוטוקול בלבד כמובן, ש"שקט", ממש כמו "פשע", הם עניין יחסי שנתון להגדרות משתנות. לדוגמה השקט הזה בגבול עזה ב-02/11/2011, אתר ערוץ 7, http://www.inn.co.il/News/News.aspx/246221 : "סוכל פיגוע ברצועת עזה: כוח צה"ל פגע הבוקר (שישי) במחבל פלסטיני בעת שהניח מטען חבלה בחסות הערפל, צמוד לגדר המערכת שבמרכז רצועת עזה. המחבל נפצע באורח קשה ופונה לבית חולים בעזה").

    שלושה ימים של שקט או לא שלושה ימים של שקט, אי אפשר להבין את ההקשר המלא של האירועים ללא מבט מעמיק אל תוך חודש אוקטובר, שכמדי שנה קדם לחודש נובמבר, ושהיה חודש אלים למדי ("הסלמה"), ממש עד יומו האחרון, בגבול עזה והטריטוריה הציונית: למעלה מ-170 שיגורי ירי תלול-מסלול מעזה לכיוון הנגב המערבי ודרום מישור החוף, רובם במהלך 11 הימים האחרונים של החודש (אתר השב"כ, מסמך PDF, http://www.shabak.gov.il/SiteCollectionImages/Hebrew/TerrorInfo/monthly_reports/oct12report-he.pdf), כולל רקטה ב-24 לחודש שממנה נפצעו שלושה פועלים זרים במהלך עבודתם בשדה; הפיגוע שהוזכר כבר (אתר הארץ, שם), מה-23/10/2011 שבו נפצע קשה קצין בצבא הציוני ממטען נפץ סמוך לשער גדר המערכת, סרן זיו שילון שאיבד בפיגוע את אחת מידיו; ו-12 חמושים פלסטינים שנהרגו בפעולות הצבא הציוני בשטח עזה, מהם 8 בתקופת ההסלמה של השליש האחרון של החודש. גם חודש ספטמבר 2012, שקדם לאוקטובר, היה חודש מעניין מאוד וראוי לבחינתנו. על שני חודשים אלו בענייננו ועוד, בתגובה נפרדת בקרוב, ואחרונה, יש לקוות.

    בינתיים, ניתן לחובבי הסנאף לעיין בזה: http://www.the7eye.org.il/63250 – עוזי בנזימן בסיכום ביניים מקיף של הנסיבות הידועות לגבי מותו המפורסם, הטיפול התקשורתי בדבר והאירועים העוקבים, של הילד מוחמד א-דורה בספטמבר 2000 בצומת נצרים – לקראת פרסום מסקנות וועדת החקירה המיוחדת שמינה בוגי יעלון, לשעבר השר לאיומים אסטרטגיים, שצפויה לאמץ את התיאוריה של שני המתנדבים הצרפתים-יהודים כי מדובר בקנוניה מבוימת. כך נקים ונרומם את טוהר הנשק של הצבא הציוני.

    . . .

    מי שעקב בשנים האחרונות אחרי חשבונות טוויטר של משתמשים מעזה יודע שהם כבר יודעים לזהות את צליל המל"טים הציוניים המגיחים בלילות לשמי עזה באופן כמעט תדיר, בין אם אלה ימי "הסלמה" או ימי "רגיעה". לרוב המל"טים אינם שם כדי להפציץ, אלא פשוט כדי להיות שם, כדי שישמעו אותם, כדי שיפחדו מהם ושיהיו מאוימים. זאת, הרי, הסיבה האמיתית לכל ההיי-טק הציוני הזה – "דיוק כירורגי" בתחת שלי – עם הנשק הנכון שמופעל בקפידה, מל"ט זה דבר מסוכן ומאיים בדיוק כמו מטוס F15, אבל שהרבה-הרבה יותר זול להרים לאוויר; שאופטימאלית אפשר לשים אותו שם, מעל הגגות של הבתים, לתמיד.

    בידיעה המצוטטת באתר וואלה מה-08/11/2012 על הרצח של אחמד יונס ח'דר אבו דקה (בן 12) על ידי חיילי הצבא הציוני, מדווח כי בערב אותו היום התקיימה הפגנה מול הקריה בתל אביב – יממה וחצי לפני פיגוע הנ"ט, שתי יממות לפני מטח הירי תלול-המסלול של ה-10-12/11/2012, 6 ימים לפני פרוץ מבצע עמוד ענן ו-81 יום לפני מערכת הבחירות הכלליות לפרלמנט הציוני ה-19, לאחר חמישה ימים שבהם שוגרו 2 או 3 רקטות לנגב המערבי ועוד רקטה קוונטית אחת שלנצח משייטת כמל"ט ציוני מעל ראשנו השחוחים. תחת הכותרת "קסאם אחד בשטח פתוח זה קסאם אחד יותר מדי", עשרות תושבי מערב הנגב קראו לממשלה להחזיר את השקט הביטחוני לדרום. בתשובה, כקול אחד הבטיחו להם כל הגנרלים בשדרת הפיקוד של הצבא הציוני, שרים ובעלי תפקידים וגם שר ביטחון אחד, פושע מלחמה שרוצח ילדים לצלילי מוזיקה קלאסית, כי "מצב של פעילות הגנתית לא מספיקה ולא תאפשר את שמירת השקט הרצויה ע"י ישראל, ולכן נחוצים לפעמים מבצעים התקפיים".

  56. עמית / מאי 20 2013 14:29

    לא יכולתי שלא לחזור לפוסט זה לאחר קריאת הידיעה על זיכוי מדינת ישראל על כל זרועותיה מאחריות למותו (או שבכלל לא היה) של מוחמד א-דורה. נכון שזה לקח 13 שנה – אבל הנה מערכת הביטחון מפרסמת תחקיר ללא משוא פנים וכולו אמת צרופה. אולי פשוט צריך לחכות קצת זמן, וקצת גמישות מחשבתית לפני שנשפוט את דיוק הדיווחים?
    גם בהקשר הזה תגובת העיתונות בארץ וערוצי הטלוויזיה במיוחד ראויה לכל גנאי.

  57. ido2267 / מאי 20 2013 14:36

    אתר "כלכלה אמיתית" טוען שזו עוד הסחת דעת מהגזירות. לעצם העניין: רופא ישראלי הוציא במשך שנים מאות אלפי שקלים מכספו בגלל שנתב בצרפת כשטען שמדובר בזיוף. רק אחרי שנפסק לטובתו נזכרו להשתתתף בהוצאות המשפט. ועכשיו, אחרי שאותו רופא עשה בשבילנו את העבודה מתכנסת וועדת שרים וקובעת את מה שהוא כבר הוכיח בעיתוי חשוד מאד. נו באמת…

  58. דרור BDS / מאי 20 2013 15:16

    מכתב שנשלח ל"יש גבול" בתגובה למכתבם בעניינו של נתן בלנק

    במכתב נאמר בין היתר כי "נתן בלנק הינו סרבן מצפון וכי ענישתו הפוגעת בזכותו לחופש המצפון אינה מידתית". עוד נכתב כי "בסיבות בהן אין חשש ממשי כי תגובה מתונה יחסית כלפי אדם המסרב לשרת תוביל רבים לסרב ותפגע בבטחון המדינה, המדינה אינה רשאית להטיל עונש מאסר ממושך על אדם המסרב לשרת מטעמי מצפון. מאסר שכזה הוא בלתי מידתי".
    ה"טיעונים" להקלה ב"עונש": "בלנק נמנע מלקרוא לאחרים מללכת בעקבותיו, נמנע מלהשתחרר על פרופיל רפואי\נפשי, ומבקש להמיר את שירותו הצבאי בשירות אזרחי".
    כמי שסירב לעשות הרבה דברים בשירות הסדיר בתחילת שנות ה90 (סירוב לעמוד פנים מול פנים מול אוכלוסיה אזרחית בשטחים, סירוב לירות פגז לשטח לבנון) וכמי שישב 3 פעמים בכלא בתקופת הסדיר ועוד פעם נוספת במילואים (סירוב לשמור על התנחלות), סה"כ 137 יום (28+14+60+35) הנני רוצה להביע בפניכם את מחאתי על תוכן מכתב זה.

    לטעמי נתן בלנק – מגדולי המתנגדים בזממנו – אינו סרבן מטעמי מצפון אלא סרבן פוליטי. הטיעונים שהושמעו על מנת לשחררו דומים להפליא לטיעונים שהושמעו במשפטם המתוקשר של חמשת הסרבנים, כפי שהוצגו בסרט שהוצג בזמנו בערוץ8. אלו גם הטיעונים שהציג יוחנן בן זכאי כשהחליט להסתלק מהפורעים בני דורו, להציל עצמו ולהקים את הסנהדרין ביבנה, רגע לפני החורבן.
    בזמנו קרא ליבוביץ לסרבנות פוליטית. סרבנות פוליטית היא חובתו האזרחית של כל אזרח והיא כלי לגיטימי במאבק נגד פשעי המשטר. נתן בלנק מממש במלואו את חופש המצפון. נתן בלנק לא נענש היות ומעולם לא עבר עבירה כלשהי. נתן בלנק לא מסרב לשרת, נתן בלנק משרת. נתן בלנק משרת, ולכן ממלא את חובתו האזרחית, בכלא 6. כך, ורק כך, צריך לשרת את המדינה, ולכן גם אם ישב שלוש שנים במצטבר, עדיין יהיה שותף מלא, וכרגע גם היחיד, לשוויון בנטל.

    בספרו "קול הכבוד – סרבנות מצפונית מתוך נאמנות אזרחית", כותב ליאון שלף:
    יש הסוברים כי יש להכריז בפירוש על הסרבנות כמכשיר פוליטי מקובל ורצוי, העשוי גם להיות יעיל. אחרת ממילא אין טעם להשתמש בו. שכן כמו רוב המהלכים הפוליטיים, חייב השיקול להביא בחשבון את השפעת התופעה כולה על המערכת. עמדה זו מבטא זה שנים רבות ישעיהו ליבוביץ באופן הברור והנמרץ ביותר.
    … ליבוביץ סבור כי הסרבנות כדאית במיוחד אם יעשו זאת רבים, כי המטרה אינה רק שמירה על המצפון אלא השגת מטרה מוגדרת. הואיל ומעשים בודדים של מעטים לא ישפיעו, יש להבטיח מספר גדול ככל האפשר של משתתפים במבצע הסרבנות. ברור שאם פועל הסרבן על פי עמדתו של ליבוביץ, אין הוא רשאי לטעון להגנה של צורך ויצטרך לעמוד בדין ולשאת באחריות, לפעמים זו למעשה התוצאה שבה הוא מעוניין ממילא, שכן משפט עם הד ציבורי עשוי לערער את התמיכה בדרכה של הממשלה. […] בעוד שההיבט המוסרי הוא היסוד, ואין להגיע בלעדיו לרעיון של אי ציות, המטרה העיקרית היא התוצאה המושגת – שינוי החוק או המדיניות.
    מתוך: קול הכבוד, ליאון שלף, הוצאת רמות – אונ' ת"א, 1989

    את נתן בלנק אין לשחרר מהסיבות אותן מניתם. מי שנענש, ועוד ייענש, הוא המשטר הציוני שחטף ושבה אותו. הקריאה לשחרורו אולי תקל על נתן בלנק ומשפחתו בטווח קצר (אם תיענה בחיוב) אך תזיק מאד למאבק האזרחי בו הוא נוטל חלק משמעותי.
    במקום לבקש נדבות מנציג זה או אחר של הצבא הציוני, במקום להחליט בשמו של בלנק האם הוא סרבן למען הדמוקרטיה, סרבן מצפון או אחר, והאם הוא קורא או לא קורא לאחרים להצטרף אליו, יש לתת את הדעת, ולדעתי גם את הדין, ברופאי בריאות הנפש המוכנים למעול בחובתם הרפואית, מקצועית ואזרחית, ולדון בהורדת הפרופיל הנפשי של בלנק. זהו עניין הראוי אף הוא להחשף בתקשורת הבינ"ל, כמו גם בעולם האקדמי. בנוסף יש להכליל את סרבנותו כחלק במאבק הסירוב האזרחי עליו מדבר מאיר עמור, כאשר שעת הכושר לכך – הכנסת הצבא לנמלי אשדוד וחיפה – הגיעה.

  59. אלעד ליבמן / מאי 21 2013 10:33

    עמית,
    ביום שגוף רשמי ישראלי-פנימי כלשהו ירשיע את מדינת ישראל ואת זרועותיה הרלוונטיות באחריות למותם של חפים מפשע במסגרת התכתשויותיה החוזרות ונשנות בעזה או בלבנון, אולי תינתן קצת אמינות לטענות בדבר משוא פנים או "אמת צרופה", כפי שאתה קובע נחרצות (לפי איזה אינדיקטור? לי בודאי אין את היומרה לקבוע האם מדובר באמת, ועוד אמת צרופה). עד אז, כל דו"ח פנים-ישראלי אודות טוהר כפינו חשוד בהנחת המבוקש.

  60. עמית / מאי 21 2013 11:24

    אלעד,
    אני מניח שלא תזהה סרקזם גם אם הוא יכה בראשך עם פטיש 5 קילו, נכון?
    התגובה שלי באה ממקום שאמור להיות ברור לכל קורא כאן: אמינות התחקירים של כל גוף ממשלתי ישראלי בשנים האחרונות היא אפס מוחלט. הדרך שבא התקשורת בארץ (ברובה המכריע), מתייחסת לתחקירים האילו מטילה צל כבד על הנחת הדמוקרטיה והעיתונות החופשית כחלק ממנה.

  61. אלעד ליבמן / מאי 22 2013 22:50

    עמית,
    לאור הדיונים שלפעמים מתנהלים בשולי הבלוג הזה, אני לא מרשה לעצמי להניח ולו גרם אחד של סרקזם, לעולם 🙂 ברצינות, כמות האנשים שיסכימו מילה במילה עם מה שכתבת כפשוטו, ללא טיפת רפלקציה, ביקורת או אירוניה, היא מדכאת ממש.

  62. אלעד ליבמן / מאי 23 2013 11:42

    רק דיברתי, והנה ישראל הראל שב אל תפקידו הבלתי נשכח, קוזאק על הגג (או שמא קוזאק על גג פח לוהט?): http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2027124

  63. Yoram Gat / יונ 11 2013 20:28

    הטענה שלישראלים אכפת מאזרחי עזה נוגעת ללב אך היא חסרת כל אחיזה במציאות. לכל היותר ניתן לטעון שהישראלים היו מעדיפים שלא ימותו אזרחים עזתים על מנת לשכנע את עצמם בעליונותה המוסרית של ישראל. (למיעוט הגזעני גם זה לא אכפת – עבורם רצח של פלסטינים הוא לא פגם מוסרי.)

    מאחר שאין שום יחס בין הרוגים אזרחים לבין הרוגים לוחמים שאינו מתיישב עם תחושת עליונות מוסרית, העיתונים אינם צריכים להסתיר מידע על מנת לרצות את קוראיהם. מה שהם צריכים להקפיד עליו הוא הטון הנכון. הקוראים יודעים היטב מתי מריעים לכוח הישראלי ומתי מטיפים להם מוסר, והם מעדיפים בהרבה את התרועות. העניין הוא שהרבה יותר פשוט וזול (וגם הגיוני) להריע על ידי שימוש בחומרי התעמולה שצה"ל מספק מאשר לטרוח להשיג את המידע המדוייק ואח"כ לעטוף אותו בתרועות. אם אתה בכל מקרה הולך לכתוב מאמר תעמולה, מדוע שתטרח להשיג את המידע, לערוך אותו ולהדפיס אותו?

  64. עידן לנדו / יונ 11 2013 21:03

    יורם, הטענה ש"לישראלים אכפת מאזרחי עזה" אכן חסרת כל אחיזה במציאות – וגם בפוסט. לא טענתי אותה ולא ברור לי למה אתה חושב כך. טענתי שחלק מהישראלים – פחות ממחצית, אני מניח, אבל אולי בסביבות רבע נניח – כן רוצים לדעת שמה שדובר צה"ל אומר להם זאת אמת. למעשה, אנחנו חוטאים בכך שאנחנו מזהים ישראלים עם יהודים. כשמחשיבים את האזרחים הערבים, אני מניח שיותר מרבע מהישראלים רוצים לשמוע אמת על המתרחש בשטחים.

    העיתונים עוסקים בתעמולה כי הם אכן מכוונים אל הרוב, והרוב אכן לא מעוניין באמת. אבל האמת מעניינת מספיק אנשים כדי להצדיק סיקור עיתונאי אמיתי של עזה ולא רק דוברות. אני מניח שפחות מרבע מהישראלים מתעניינים בקונצרטים של הפילהרמונית, ובכל זאת תמצא גם ב"ידיעות אחרונות" ביקורות עליהם. כך שהתשובה לשאלה למה העיתונים נמנעים מסיקור אמיתי של עזה והשטחים דורשת תחכום רב יותר.

  65. Yoram Gat / יונ 12 2013 07:14

    > אנחנו חוטאים בכך שאנחנו מזהים ישראלים עם יהודים.

    אתה צודק. מבלי משים קיבלתי על עצמי את השימוש הגזעני השגור שמזהה "ישראלים" עם "ישראלים יהודים". לגופו של עניין, אין לי מושג כמה קוראים ערבים יש לעיתונות העברית, אבל נראה ברור למדי שגם אם יש כאלה העורכים (היהודים, מן הסתם) של עיתונות ההמונים העברית אינם מחשיבים אותם כקהל יעד שיש לשרת את ענייניו, כך שאותה קבוצה של קוראים ערבים אינה משפיעה על התוכן בערוצי התקשורת הללו.

    > התשובה לשאלה למה העיתונים נמנעים מסיקור אמיתי של עזה והשטחים דורשת תחכום רב יותר.

    כאמור, להבנתי מדובר פשוט בחישוב עלות תועלת. סיקור ענייני של אירועים נקודתיים כגון זה שבו צה"ל רצח מפגין ליד הגדר היה נתפס כבגידה או לפחות כהטפת מוסר על ידי הקוראים ולכן תועלתו מבחינת עורכי העיתון היא שלילית.

    באשר לפרסום נתוני ההרוגים וסיווגם ללוחמים ואזרחים: צריכת הנתונים של הקורא הממוצע – בכל נושא, לא רק בנושא הסכסוך – היא מצומצמת ביותר. לכן ישנם מעט מאד נתונים בעלי משמעות בעיתונות בכלל ובהקשר של הסכסוך בפרט. מצד שני, בהקשר של הסכסוך, עלות איסוף הנתונים ואימותם היא גבוהה יחסית ולמרות שרוב הציבור לא היה טורח לשים ליבו את הנתונים הללו בכל מקרה, פרסומם נושא סיכון שמישהו יחשוב שעצם פרסום הנתונים הוא הטפה או בגידה. בהתחשב בשיקולים הללו, זה היה מפתיע למדי אם אכן היו נתונים בעלי ערך מסופקים על ידי העיתונות.

  66. Yoram Gat / יונ 12 2013 18:28

    אגב, שקר נוסף של ישראל הרשמית הוא באשר להרוגים הישראלים. לפחות אחד מהישראלים שנהרגו שסווג רשמית כאזרח היה "מעורב בלחימה" לפי כל הגדרה סבירה: http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1869984.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: