Skip to content
22 ביוני 2017 / עידן לנדו

המצור על עזה: אקט מלחמתי מתמשך

גדר המערכת. מצדה האחד מתגודדים מאות צעירים, מיידים אבנים ומבעירים צמיגים. הפגנת זעם. הם כלואים בגדר. מצד שני, מגדל שמירה ממוגן, גבוה, בתוכו חיילים. הם מפקחים על הגדר.

המפגינים לא חמושים. האבנים שלהם גם לא יכולות לסכן את החיילים שבתוך המגדל. אבל ההפגנה אסורה, כך קבעו המפקדים של החיילים שמצידה המפקח, הלא-כלוא, של הגדר. כלומר, הצד שלנו.

יש צלף במגדל. הוא מעלה על הכוונת את אחד המפגינים, ויורה. כדור חי, היישר לראשו של עאיד חמיס ג'ומעא, בן 35. ג'ומעא מת במקום. עוד יריות מהמגדל פוצעות שישה מפגינים נוספים.

זה קרה לפני שבועיים בגדר המערכת של רצועת עזה, מזרחית לג'בליה. תקרית שגרתית, ידיעת צד שולית ומפוהקת בתקשורת הישראלית. נוהל "צטט את דובר צה"ל ופרסם אותו כידיעה חדשותית" הופעל גם הוא כרגיל; כוחות צה"ל "פתחו בנוהל מעצר חשוד", שורבט שם כלאחר יד.

איזה חשוד? מי חשוד? מפגין אחד אקראי מתוך מאות היה "חשוד"? האם ג'ומעא הבלתי-חמוש סיכן איזה חייל? הסרטונים מהאירוע מראים בבירור שעמדת השמירה של צה"ל – חולשת מגבוה מאחורי חומה –  איננה נתונה בשום סכנה.

המפגינים קראו תיגר על השליטה המוחלטת של צה"ל באזור החיץ – שטח פלסטיני בעיקרון, אך בפועל אסור בכניסה לפלסטינים. הם הפרו את הכלל החד-צדדי שצה"ל קבע: לנו מותר לפלוש אליכם, לכם אסור אפילו להתקרב אלינו.

וזאת הסיבה היחידה שעאיד חמיס ג'ומעא קיבל כדור בראש.

עימות סמוך למחסום נחל-עוז, אוקטובר 2015.

תזכורת: צה"ל פולש באופן שגרתי לשטח הרצועה, תכופות כדי "לשטח" קרקע מצידה העזתי של הגדר. למעשה הפלישה האחרונה היתה לפני 3 ימים. בשפת הסתרים של העיתונות הישראלית נהוג לקרוא לכך "פעילות שגרתית סמוך לגדר", טשטוש מכוון של העובדה שמדובר בצד העזתי של הגדר – פלישה בלתי חוקית ללא כל התגרות מן הצד הפלסטיני.

נאמר את זה בפשטות: הצלף שהרג את ג'ומעא ביצע פקודה בלתי חוקית בעליל; השגרתיות של פקודות כאלה אינה גורעת כהוא זה מהיותן פשעים.

והפשעים האלה מתרבים, מתחת לרדאר של דעת הקהל הישראלית. רק שלושה ימים לפני התקרית הזאת אירעה תקרית דומה, מזרחית לחאן יונס. פאדי אבראהים אנג'אר, מפגין בן 25, נורה למוות בבטנו בידי צלף של צה"ל, ועוד שבעה נפצעו. שבוע קודם לכן, ב-30 למאי, ירה צלף של צה"ל בחאלד גמרי, צעיר בן 16 שהפגין ליד הגדר באזור אל-בורייג'. גמרי נפצע באורח אנוש ומצבו הוגדר קריטי.

במהלך השנתיים 2015-16, צה"ל הוציא להורג 28 מפגיני גדר בלתי חמושים ופצע מאות נוספים (סיכום הנתונים מאת "בצלם"). הנתונים האלה לא מפורסמים בתקשורת הישראלית; כפי שלא סופרים טיפות גשם בסתיו, לא סופרים הרוגי גדר בעזה. ישראל חיה יפה מאד עם ליטרת הדם הקבועה הזאת ולא רואה בה שום פסול.

שטח מוות

אזור החיץ שישראל הכריזה עליו בשנת 2005 בצידה העזתי של גדר המערכת הוא שטח מוות לפלסטינים, ואין כמוהו לרוקן את בלון "ההתנתקות" והסרת האחריות מן הרצועה. צה"ל שומר על עמימות מכוונת ביחס לרוחבו של אזור החיץ, שנע בין 100 ל-300 מטרים; לפלסטינים אין כל דרך לדעת איפה בדיוק מסתיים השטח הלא-מסומן הזה ועל איזה צד קם היום מפקד הגזרה שמשקיף עליהם ממגדלי התצפית. על פי אומדן האו"ם, מגיע שטחו של האזור הזה ל-17% משטח הרצועה ול-35% מן השטחים החקלאיים שבה. כך שאזור החיץ לא רק הורג פלסטינים, אלא גם גוזר עליהם אסון כלכלי; ולבסוף, סילוקה של האוכלוסיה העזתית מן השטחים הנרחבים האלה דוחסת אותה עוד מעבר לרמת הצפיפות ברצועה, שהיא מהגבוהות בעולם.

ישראל אינה בוחלת באמצעים לשבור את פרנסתם של חקלאי עזה. בדצמבר 2015 רוססו 1,500 דונם בשטחים שמרוחקים 200 מטר מהגדר, למרות שההודעה האחרונה של הצבא הגבילה את אזור החיץ ל-100 מטר בלבד. למעשה, חומרי הריסוס נישאים באוויר וקוטלים גידולים גם במרחק של 700 מטר מן הגדר, כך שמגבלת המרחק – המשתנה שרירותית – שצה"ל כופה חסרת משמעות. בפברואר השנה ריססו מטוסי ריסוס ישראליים 4,000 דונם של שדות חקלאיים בעומק הרצועה – גם מעבר ל-250 מטרים מן הגדר. ובאפריל, כעבור חודשיים – עוד ריסוס. מי שמזהה כאן מגמת הסלמה מצד ישראל – לא טועה.

הנימוק הישראלי הרשמי הוא שהגידולים מסייעים בהסתרת פעילות חבלנית, אבל הנימוק הזה – כמו הנימוק הרשמי של "ירי לעבר חשודים" שהורג שוב ושוב מפגינים חפים מפשע – נראה מגוחך לאור העובדה שגם גידולי תרד, בגובה 20 ס"מ בלבד, רוססו וגוועו. בקישורים למעלה תוכלו לקרוא את עדויות החקלאים המספרים על נזקים בעשרות אלפי שקלים, וזה עוד לפני שהזכרנו את מצוקת המזון ברצועה. ישראל, אם כן, נושאת גם באחריות לירידה המשמעותית בתפוקה החקלאית ברצועה.

בולדוזר ישראלי משטח שדה חקלאי בתוך הרצועה, נובמבר 2016.

רוב הישראלים כל כך רגילים להניח את סוליות נעליהם על צווארם של תושבי עזה עד שאינם רואים כל בעיה בכך. אבל הבעיה, כמו תמיד, היא שביטחון אמיתי כרוך בצדק בסיסי. החמאס לא יקח אחריות בטחונית מלאה על ירי לעבר ישראל כל עוד אין לו אחריות בטחונית מלאה בשטחו. לישראל אין שום זכות לפלוש לטריטוריה שהיא עצמה מצהירה, השכם והערב, שהיא נסוגה ממנה לתמיד. במידה שהיא נוטלת לעצמה זכות כזאת, ומממשת אותה תוך נטילת חייהם של פלסטינים חפים מפשע – היא מעניקה בכך זכות מקבילה לחמאס לפלוש ולבצע פיגועים בשטחה. הפלישות התדירות של צה"ל לתוך רצועת עזה הן פעולות תוקפניות, לא הגנתיות; והרג מפגינים בידי צלפים הוא מעשה טרור לכל דבר.

אם לצטט את "בצלם": "אם סבורה ישראל שיצירת רצועת ביטחון "סטרילית" בסמוך לגבול חיונית לצורך שמירה על ביטחונה – עליה להתכבד ולהגדיר רצועה כזו בשטחה שלה." אכן – כך בדיוק עשתה מצרים בסוף שנת 2014: היא יצרה אזור חיץ בשטחה, בין רצועת עזה לרפיח. המצרים גילחו שכונות שלמות ברפיח בלי סנטימנטים. לאחרונה אפילו החמאס יצר אזור חיץ מול רפיח – שוב, בשטחו, לא מעבר לגבול. רק ישראל חושבת שחלים עליה חוקים אחרים.

ממשלת ישראל לא יכולה וגם לא רוצה לגלח את יישובי עוטף עזה, אז היא פונה לפיתרון הקל יותר: לגלח את הצד העזתי. שהוא ישלם את המחיר לבטחוננו. על דעתו של איש לא עולה האפשרות שהעלות עולה על התועלת, ושיש דרכים אחרות להבטיח שקט בדרום מבלי לגלח שכונות ושדות חקלאיים.

את המחיר משלמים לא רק בעזה אלא גם כאן. גם אם אנחנו לא רוצים לדעת על המפגינים שצה"ל צולף בהם, על השדות שצה"ל מרסס, על החקלאים שצה"ל צולף בהם ולעתים גם הורג, על הצעירים שנוברים בהרי האשפה ליד הגדר כדי ללקט פסולת מתכת ופלסטיק למיחזור, פרנסת עניים ואביונים, ואז צה"ל יורה והורג גם אותם; גם אם אנחנו לא רוצים לדעת על המחיר שמשלמת אוכלוסית עזה במסגרת מה שישראל מגדירה כ"צרכי הביטחון" שלה – בעזה המחיר הזה ידוע, ואחת לכמה זמן הוא מופנה בחזרה אלינו.

אותו הגיון בדיוק, אגב, צריך לחול על גדר ההפרדה בגדה המערבית שמפקיעה שטחים פלסטיניים בניגוד לחוק הבינלאומי. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שחושבת שצרכי הביטחון שלה מתירים, או אפילו מחייבים, הפרה שיטתית של ריבונות שכנותיה. בכל מקום אחר היה זה מובן מאליו שעצם ההפרות האלה מעוררות תגובה אלימה שרק מחריפה את צרכי הביטחון של המדינה הפולשת. בלבנון לקח לישראל 18 שנה ומאות רבות של חללי שווא כדי להפנים את האמת הפשוטה הזאת: אין דבר כזה, "רצועת ביטחון" בשטח האויב שמעניקה ביטחון. בעזה האשליה חזקה יותר כיוון שכמות האבידות בצד הישראלי שואפת לאפס. לכן נראה לנו שזה עובד. מה שאנחנו לא תופסים זה שכל מה שלא עובד מסביב – הפיגועים, ההקצנה האנטי-ישראלית בחברה הפלסטינית, הבידוד הבינלאומי הגובר – לא עובד גם בגלל התוקפנות היהירה של "רצועות הביטחון" למיניהן.

[די, די כבר עם מקהלת "אז מה אתה מציע". מדיניות של רשע וטמטום לא מלבינה כשלג אם אין לי מה להציע – למרות שיש לי. יש מה להציע, ונגיע לזה בסוף. אבל את סדר הדיון המקובל חייבים להפוך. לא מתחילים מן המנטרה "מה אתה מציע" רק כדי לאטום את האוזניים מלשמוע כמה ההווה המתמשך הזה שבו אנו לכודים הוא איום ובלתי נסבל; לא מדחיקים את המציאות רק כי קשה לדמיין מציאות אחרת].

אזורים אסורים לפלסטינים בקרקע ובים של רצועת עזה. מקור: OCHA oPt

דייגים הם אויבים

גם המצור הימי על עזה גובה את ליטרת הדם התקופתית שלו. לפני חודש פתחה ספינת חיל הים באש על סירת דייגים מול בית לאהייה. מוחמד מג'יד באקר, בן 23 ממחנה הפליטים אל-שאטי, ספג כדור בחזהו ונהרג. על פי תחקיר "בצלם", הסירה נמצאה במרחק 3 מייל מהחוף, בתוך התחום המותר לדייג. זהו הדייג השני שצה"ל הורג השנה: באחד מלילות ינואר השנה הסתערה ספינה של חיל הים על סירתו של מוחמד אל-היסי, בן 33, וזו רוסקה וטבעה. אחיו, שראה את המתרחש מסירתו, סיפר שהגלים הגבוהים כיבו את הגנרטור בסירה של מוחמד, האור כבה בה, ואז התנגשה בה ספינת חיל הים. מוחמד עף למים ונעלם. גופתו לא נמצאה.

מאז שנת 2007 צה"ל הוציא להורג 6 דייגים במימי עזה, ופצע מאות. גם הנתונים האלה לא מפורסמים בתקשורת הישראלית. במהלך שנת 2016, לא פחות מ-133 פעמים תקף חיל הים באש – ירי קליעים או פגזים –סירות דייגים שיצאו מחוף עזה. סביר להניח שמספר החריגות מתחום הדיג הרגיל – 6 מייל – גדול יותר. אפשר רק לשער כמה רעב ומיואש צריך להיות אדם כדי לצאת בסירה ללא כל נשק, לשטח שמפוקח באופן שוטף בידי ספינות של חיל הים הישראלי, ביודעו שמפגש איתן יסתיים, ככל הנראה, בירי קטלני לעברו.

ישראל, כמובן, תופסת את כל העניין כטובה שהיא עושה לפלסטינים, כאילו זה מובן מאליו שהמרחב הימי של עזה שייך לנו ולא לה. כשצה"ל מרחיב את תחום הדייג המותר ב-3 מייל הדבר זוכה לפרסום בכלי התקשורת הישראליים, כאילו מדובר באצילות נפש, אך העובדה שההרחבה זמנית, לחודשיים בלבד, מוצנעת. על פי הסכמי אוסלו תחום הדייג הוגדר 20 מייל מחוף עזה; ישראל אף פעם לא איפשרה לדייגים להגיע למרחק כזה.

המאבק נגד הפלסטינים הוא תמיד גם כלכלי, חרף הניסיון לעטות עליו איצטלה בטחונית ולקשט אותו ב"שיתוף פעולה אזורי". על כך תעיד העובדה שצה"ל מחרים את סירות הדייגים שנתפסות ומסרב להחזירן לבעליהן; הנזק שנגרם לפלסטינים מהחרמת הסירות ומן הירי של צה"ל ב-2016 נאמד בחצי מיליון דולר. את ענף הדייג בעזה צריך לרסק, ממש כפי שאת ענף המחצבות בגדה המערבית צריך לרסק באמצעות החרמת ציוד חציבה.

ענף הדייג אכן רוסק. מ-10,000 דייגים רשומים בשנת 2000 ירד המספר לכ-2,000 דייגים פעילים בשנת 2017. 95% מן הדייגים ברצועה נמצאים מתחת לקו העוני ונזקקים לסיוע הומניטרי (לעומת האחוז הכללי של הנזקקים לסיוע, 80%). האם היה זה אינטרס ישראלי לחסל את ענף הדייג בעזה? העובדות מלמדות שכן, גם כאשר המנהיגים מפמפמים לנו שה"האויב שלנו הוא החמאס, לא אוכלוסית עזה" ובאותה נשימה ש"אוכלוסית עזה אשמה שבחרה בחמאס". כך או כך, אין שום הצדקה בטחונית למדיניות ששוברת את מטה לחמם של עשרות אלפי תושבים. כשאלה פני הדברים, נדרשת תעמולה מתמדת כדי לבסס את התודעה הכוזבת כאילו נשקף איום קיומי לישראל מחופי עזה.

כאן נכנסים לתמונה הכתבלבים – עיתונאי החצר של מערכת הביטחון. הנה כתבת תעמולה טיפוסית מן השנה החולפת. כתבנו נלווה ל"לוחמים האמיצים" על הדבור של חיל הים, במלחמתם המתמדת להדביר את הטרור הימי. הכתב מדווח שבים של עזה "מתנהלת מלחמה יומיומית" – אבל מלחמה בין מי למי? בין צי של כלי שיט חמושים, מאוישים ולא מאוישים, נתמכים במערך ניטור אווירי של מל"טים – ומולם מי? דייגים רעבים חמושים ברשתות מרופטות? מבריחי סחורות מסיני? המוזיקה דרמטית, מדברים על "מרדפים" אחרי סירות דיג שחרגו מן התחום המותר, חיל הים צריך "להחזיר את הפורעים לשטחם". פורעים? דייגים שמבקשים למצוא דגה מעבר לחוף המדולדל שלהם הם "פורעים"?

כך פועלת תעמולה שלטונית על אזרחי ישראל. הכל בערוץ מסחרי, לכאורה "חופשי" מכבלי השלטון.

סירת דייגים אחרי "טיפול" של חיל הים, מרץ 2014. צילום: אי-אף-פי

מעניין להשוות את המדיניות של שנות האלפיים עם המדיניות מלפני 40 שנה, ברצועת עזה שנכבשה זה עתה, ולתוכה הוטל המנהל האזרחי הישראלי, בניסיון "להקל" על האזרחים תוך כדי המאבק בהתנגדות החמושה. בראיון שהעניק לאחרונה סא"ל (מיל.) יצחק איני עבאדי, מושל עזה דאז, ליזהר באר, הוא אומר את הדברים הבאים:

"בתיאום הקמתי ועד דייגים שהוא היה, מבחינתי, הגורם שהוציא אל הפועל בקרב הדייגים בעזה בעצמם, את המגבלות שהחלטנו עליהם. לא אני, עם חיילים שומרים על זה, אלא הם קיבלו על עצמם להיות השוטרים של מתי, איפה, לאיזה עומק, באיזה שעות, מתי מותר לצאת, מתי חוזרים. כלומר, צריך איזשהו נוהל כדי לצאת לחדש את הדיג. ונורא רציתי, לא באמצעות של פרסום הוראה צבאית שאם אתה עובר אותה – עברת. אלא לעשות שהפיקוח על אותם הגבלות – שלאט לאט הסרנו מהן יותר ויותר, כדי לאפשר דיג יותר עמוק, כולל לילה עם לוקסים – אז הם קיבלו על עצמם. למה הם קיבלו על עצמם? כי הם רצו לאכול! זה דבר  כל כך אלמנטרי. כלומר, זאת היתה נקודה שהיתה לאורך כל הדרך נכונה –  יש מה להפסיד. נתחיל מהדברים הקטנים; ועד דייגים. להביא דגים."

מה השתנה מאז? לא הרבה. אז התפיסה היתה לתת לעזתים למשטר את עצמם תחת עינינו הפקוחה; היום התפיסה היא למשטר אותם בעצמנו. אז כהיום, הכובש מתפאר בהגדלת טווח הדייג כאקט של גדלות נפש. אולי השינוי העיקרי הוא שאז המושל הצבאי לא ראה לעצמו מטרה להרעיב ולדכא את אוכלוסית עזה, ואילו היום צה"ל נוהג ברצועה – מן הים ומן היבשה – כמי שזו מטרתו העיקרית (ראו לעניין הזה את הוראותיו של משה דיין למפקד נפת חאן-יונס ב-1972). הקצינים כמובן מכחישים זאת מכל וכל; אבל הסובלנות המופלגת שלהם כלפי גובה המחיר ההומניטרי שנגבה מתושבי עזה מעידה כאלף עדים אחרת.

מציאות בלתי נסבלת כ"פיתרון"

המצור על עזה הורג. זה לא מצור הגנתי, זאת לא מערכת פסיבית. זאת מערכת תוקפנית, אקט מלחמתי מתמשך, שילוב של הטכנולוגיה המתקדמת ביותר וחיילים וקצינים שלא רואים מולם בני אדם, רק "איום קיומי". המצור התוקפני פולש אל השטח הנצור ופותח באש על הנצורים שאינם חמושים – מעשה שגרה מדי שבוע ושבוע. מה שהתקשורת והפוליטיקה הישראלית מטאטאות מתחת לשטיח – "נזק אגבי", "מחיר מצער אבל בלתי נמנע" – הוא העיקר. זהו שינוי הפרספקטיבה הנחוץ כל כך לישראלים כדי להתחיל להבין את עזה. המצור התוקפני לא יכול להיתפס בשום אופן כנגזרת הכרחית של צרכי הביטחון הישראליים. ואכן, הוא אינו נתפס כך, לא בעזה ולא ברוב מדינות העולם. ישראלים שסבורים שכדי שהם ישנו בטוחים צריך להעלות מדי שבוע קורבן דם –  צעיר פלסטיני עם כדור בראש או בבטן – חיים בשקר עצמי עמוק. גם מי שסבור שריסוק החקלאות והדיג ודירדור לעוני של עשרות אלפי משפחות בעזה הם מחיר נסבל – חי בשקר לא פחות עמוק (עם מי שאינו רואה עצמו אחראי בכלל לכל זה אין לי כבר דיאלוג).

מקומה הראוי של הצווחה "אז מה אתה מציע" הוא בסוף, בשוליים. זאת משום שהצווחה הזאת ממלאת את מרכז הבמה כבר יותר מעשור, ומשתיקה כל התחלה של דיון ביקורתי על היחס לעזה. באופן כללי ועקרוני, וגם במקרה הזה – מותר וצריך למתוח ביקורת על כל מעשה נבלה או עוול גם אם אין לנו מושג איך ייראה התיקון. מותר וצריך לחשוף את האמת הלא נעימה, את אחריותנו לפשעים שנעשים בשם "הביטחון" ולא להתכרבל בספיקת ידיים מיתממת – "אבל מה אתה מציע".

אנשים שאין להם מה להציע לא פטורים מהכרת האמת או מאחריות מוסרית. אנשים שמסרבים לשקול מה אפשר להציע כי מראש תחמו את גבולות הדיון לתוך כוונות הרובים – עוד פטורים פחות מכך.

ההכחשה של הישראלים לאחריותם לפשעים שישראל מבצעת בעזה היא כה עמוקה, עד שכל הסטה של המבט אל אזור הנוחות של ויכוחי האולפנים בנוסח "מה אתה מציע" היא בגדר מעילה בתפקיד האזרחי שלנו; שיתוף פעולה עם אותה הכחשה. לכן אין לי שום כוונה לפתוח את הדיון הזה כאן (מגיבים, ראו הוזהרתם). מה שאני ואחרים מציעים בנאלי, ידוע משכבר, מוכר לעייפה – ולא נוסה אף פעם: הסדרה אמיתית מול החמאס. יש עם מי לדבר, יש על מה לדבר, ויש הוכחות ותיעוד למכביר. אני רק אפנה את המעוניינים לפוסט הזה שבו סוכמה העמדה הזאת. להפנות לכל הפוסטים שבהם תועד המאמץ השיטתי של ישראל לסכל כל סיכוי להסדרה מול החמאס, ולוודא שאין פרטנר פלסטיני – אי אפשר. הם רבים מדי. מה השתנה מאז? כלום. חוץ מזה שהחמאס מיתן את האמנה שלו ומקבל כעת רשמית את גבולות 67' כהסדר זמני ("הוכחה" נוספת לטבעו הזדוני בפרשנות הישראלית המקובלת, שתמיד תעדיף להקריב את ההווה על מזבח אחרית הימים).

הדברים האלה נכתבים על רקע משבר החשמל החמור ברצועת עזה. הישראלים מתים על המשבר הזה, שפתאום הביא למסכיהם תמונות לא שכיחות של אומללות מתוך הרצועה. הם מתים עליו כי הוא מאשש את אמונתם העקבית ש"רק הפלסטינים אשמים במצבם". הנה מקרה שבו באמת יש לצד פלסטיני אחד (הרשות) אחריות כבדה לאומללות של הצד השני (תושבי הרצועה). כאן פחות או יותר נעצרת החשיבה הפוליטית שלנו; היא לא תעז להציץ מעבר למחסום התודעתי שעליו הקונצנזוס עומד. לוּ תציץ מעבר לו, היא עוד עלולה לגלות את אחריותה שלה: האחריות הישירה של ישראל לכך שיותר מעשור אחרי ההתנתקות וחצי יובל מאז שנכבשה, אין ברצועת עזה משק חשמל עצמאי. מי שטיפח את התלות ודיכא כל סימן לעצמאות כלכלית היה הכובש, שהכחיש וממשיך להכחיש את חלקו באסונם של העזתים.

ובכן, לא נדבר על החשמל, אלא רק על ירי הצלפים, ופגזי ספינות חיל הים, והרעלת השדות בריסוס מהאוויר, ופלישות הבולדוזרים. נדבר רק על שגרת המצור שהורגת בני אדם באכזריות לא-אישית, בדייקנות קרת רוח, והופכת את אדמתם לשממה ואת פרנסתם לשורש עקר ויבש, ומתבוננת לפעמים בהשתוממות, לפעמים בשעמום, כיצד הם ממשיכים להסתער על הגדר, על הים, אנשים רעבים שאין להם מה להפסיד, זולת חיי דלות ושעבוד. נמשיך לדבר עליהם ולהראות אותם. ונפסיק לדבר על עצמנו.

40 תגובות

להגיב
  1. אלי / יונ 22 2017 18:28

    תן לי להבין משהו.
    צה״ל שומר על איזור חייץ כדי למנוע מערביי עזה להכנס אליו ולפגע.
    כדי להרחיק מנהרות מן הגבול עם עזה.

    כמה ערבים מעזה החליטו שהם רוצים לנסות את החיילים ולהראות להם שאיזור החייץ על הזין שלהם.
    לדעתך זה בסדר גמור.

    לדעת מפקדי צה״ל אם קובעים איזור חייץ והעזתים נכנסים אליו בכוונה, צריך לירות בהם.
    נשמע לי בסה״כ הגיוני.

  2. עידן לנדו / יונ 22 2017 19:10

    אלי, תן לי להבין משהו.

    כמה יהודים מישראל החליטו שהם רוצים לנסות את הפלסטינים ולהראות להם שהריבונות הטריטוריאלית שלהם על הזין של היהודים. לדעתך זה בסדר גמור. לדעת חמושי החמאס אם קובעים גבול והיהודים חוצים אותו, צריך לירות על היהודים ועל היישובים שלהם.
    נשמע לי בסה"כ הגיוני.

  3. מיכל פנט פלג / יונ 22 2017 21:05

    נורא!!! וכל זה נעשה בשמנו ומקרב את סבב המלחמה הבאה.

  4. ido2267 / יונ 22 2017 21:10

    אלי, אם הטיעון הוא שאזור החיץ או הסגר הימי על עזה מוצדקים אז דבר אחד ברור – לא יצאנו מעזה. כפי שאמר אחד מבכירי הפלסטינים. מה שקובע אם אני בכלא הוא לא גודל החדר שלי אלא מי מחזיק את המפתח. ואם ישראל לא יצאה מעזה אז צריך להסתכל על מעשיה כאילו אנחנו עדיין שולטים ברצועה והאסון ההומניטרי שמתרחש שם הוא באחריותנו המלאה.

  5. דוד / יונ 23 2017 08:34

    עדו – ישראל לא שולטת ברצועת עזה, היא פשוט הרבה יותר חזקה מהמדינונת שיש שם. כשזו האחרונה מספיק מטומטמת (קולקטיבית, רק קולקטיבית) כדי להכריז ששאיפתה האסטרטגית היא למחוק את אותה שכנה; כשהיא מספיק מיליטנטית כדי להבריח נשק רקטי בדרכי היבשה והים; כשהיא מספיק פרועה להפעיל את הנשק שלה נגד ישראל מדי פעם ולטווח יישובים אזרחיים – אין פלא שישראל נוהגת כמו כל מדינה מאויימת (כאשר יחסי הכוחות מאפשרים לה).

    עידן – אכן כואב הלב על העזתים הסובלים בגטו שלהם, אבל לא בטוח שהגון לצייר פה קונפליקט בין ישות מדינית אכזרית לבין אוסף פרטים שוחרי שלום. יש שליטים בשני הצדדים, הם מקבלים החלטות וכמו בכל מקום אחר בעולם – האזרחים משלמים את המחיר. נכון שכאשר איטליה כועסת על אוסטריה, מקסימום הדציבלים שנשמע זה שגריר שנקרא להתייעצות, אבל לא בטוח שזו האנלוגיה המתאימה למצב כאן. יפה וראוי לשאוף למציאות אחרת, חומלת והומנית, אבל מכאן ועד ביקורת ארסית כל כך על ישראל, המרחק עצום. צריך לשפוט את ישראל על פי אמות המידה הנהוגות בפועל בסכסוכים אלימים בין ישויות מדיניות. אין שום סיבה להניח שישראל יכולה לנהוג אחרת מכפי שכמעט כל מדינה ושבט נהגו לאורך ההסטוריה בסיטואציות אלימות.

    חוץ מזה, לטובת הקוראים שלימודיהם נעצרו לפני קורסים מתקדמים בטופולוגיה, אודה לך אם תרחיב על המתמטיקה מאחורי החישוב שאיזור הבטחון תופס 17% משטח רצועת עזה. היקף הרצועה בלי הגבול המצרי הוא כ-60 ק"מ, כך ששטח איזור הבטחון, באומדן המקסימלי שנתת (300 מטר), הוא פחות מ-20 קמ"ר, כ-5% משטח רצועת עזה. במפה שצירפת יש risk zone ברוחב של יותר מקילומטר מעבר לאיזור החיץ. אם שם טמון ההסבר, מאד יעזור שתצרף את הפרטים למאמר, אחרת זה נראה כמו טעות די גסה.

  6. עידן לנדו / יונ 23 2017 11:17

    דוד,

    כרגיל בבלוג הזה, אין זה ענייני לתת ציונים לממשלת החמאס (וממילא כל כלי התקשורת בעברית עושים את זה יפה בלעדי). לא בחרתי אותם והם לא מבזבזים את כספי המסים שלי על הזיות שווא. גם אתה כאזרח ישראלי מוטב שתפנה את האנרגיות הפוליטיות שלך לנבחריך ולמדיניות שלהם. ההשערות שלך על מה כל מדינה ושבט אחר היו עושים ב"סיטואציות" כאלה היא דמגוגיה. ה"סיטואציה" לא נכפתה עלינו ולא נחתה משמים, היא פרי בחירתנו ב-1967 לא להחזיר את השטחים שנכבשו. על בחירות משלמים. מדינות ושבטים אחרים עם קצת יותר תבונה היו אולי משתחררים מהנטל הזה קודם. אנחנו מתעקשים ללמוד בדרך הקשה.

    הנתונים על שטח אזור הביטחון (אפשר לבקש בפשטות, בלי קשקושי טופולוגיה) לקוחים ממחקר של האו"ם. הקריטריון היה לא רק אזור המוות הצמוד לגדר (עד 300 מ') אלא גם אזורי סיכון שבהם נפגעו חקלאים ושדות – הכל על פי מדיניות צה"ל המשתנה תדיר. תעיין כאן בעמ' 8-12:

    https://www.ochaopt.org/sites/default/files/ocha_opt_special_focus_2010_08_19_hebrew_1.pdf

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / יונ 23 2017 15:16

    * המאמר-תחקיר של עידן לנדו חשוב, גם כמידע, גם כתזכורת וכאזהרה. הרי דיבורים רשמיים או רשמיים-למחצה על "מבצע צבאי" נוסף ברצועת עזה כבר נשמעים כאן, ובו-בזמן אין ( או כמעט-אין) מי שישמיע בפומבי, ועל כל במה אפשרית, את השאלה: מדוע "מבצע" כזה הכרחי? ואולי היה רצוי לצרף שאלה נוספת, שאותה, מן הסתם, מעטים ודלים בלבד יעזו לשאול בקול רם: אם וכאשר תחליט ממשלת ישראל על "מבצע" כזה, האמנם הכרחי לשתף פעולה ולקחת בו חלק?

    * אשר ל"מה אתה מציע" – אכן, ההצעה של עידן לנדו היתה אמורה להיות מובנת מאליה. היא לא חדשה, לא בלעדית לו,
    הגיונית, ובכל זאת נתקלת בחומה הבצורה של הקונסנזוס. וחבל, חבל מאוד, ואולי (כפי שאומרת סבתא שלנו, וביידיש זה נשמע טוב יותר) "אם צריך להסביר – אז כבר לא כדאי". ועם זאת – ואף על פי כן ולמרות הכל – יש להתעקש ולהסביר.

    * ואיך מסבירים, ולמי? בעניין זה גם לי קשה "לתת עצה", בייחוד כשאני קורא כמה מהתגובות כאן, ומבין שכוחן של קלישאות כגון " הם" (תמיד בלשון רבים), "אנחנו" (שוב, לשון רבים. האם מי שכותב בנוסח זה היה, אישית, חבר בצוות הבכיר שהחליט ב-1967 על סיפוח הרצועה? האם הוא עצמו החליט, יחד עם עמיתיו המקצועיים והבכירים – בשם כו-ל-נו – לא לבטל את המצור, ולהחמיר אותו, ולצאת לכל מיני "מבצעים"על סמך שיקולים שרק הוא – כן, אחרי משאל-עם מקיף שבו התקבלה הסכמה גורפת של כו-ל-נו – מבין בהם, ובטוח שכו-ל-נו חייבים לסמוך עליהם? ) . ועוד קלישאה חלולה אך מסוכנת, כפי שהוכיחה ההיסטוריה הישראלית והלא-ישראלית: "מדינה מטומטמת" (האנשה פואטית של ישות משפטית? אפילו הכותב מתנצל-כביכול: " רק קולקטיבית"… לא ברור לי – גם לא למיטב החוקרים – מה טיבו ומהו ביטויו של "טמטום קולקטיבי", אם כי ברור לחלוטין מדוע אפשר להצדיק בדרך זו ענישה קולקטיבית ברוטלית, גזענות ,כיבוש). ועוד קלישאה אחת מסוג זה : "כך נוהגים כל מדינה ושבט". אכן, אין שום חשיבה אינדיווידואלית, אין שיקול עצמאי ומוסר אישי ומצפון ואחריות אישית – אין, וגם לא צריכים להיות – אלא (בפרפרזה לא לגמרי מופרכת על דברים המיוחסים לשליט מסוים) המדינה זה אני ואני זה המדינה ובעצם אין בכלל "אני" אלא רק המדינה. כיפק הי!

    עודד

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / יונ 23 2017 15:19

    תיקון קטן לכותרת שניתנה לתגובה שלי: אני ממש לא "אנונימי". כתבתי את שמי בסוף התגובה שלי.

  9. imdfl / יונ 23 2017 15:26

    גם בקריאה שלישית, לא מצאתי בדברי איזשהו ציון לממשלת חמאס. ייתכן שההחלטות שלהם מעולות מנקודת ההשקפה של ההתנגדות, אבל עדיין – מי שלא רוצה סגר על גבולותיו והגבלות דרקוניות על מעבר סחורות בים וביבשה, צריך להביא בחשבון את מי הוא מרגיז, על מי הוא מאיים בהשמדה ועל מי הוא ממטיר טילים ומרגמות. זה לא ציון אלא עובדת חיים.

    לגבי הדמגוגיה שלי, אני כמובן מקבל את האבחנה שלך אבל עדיין מציע לך ולקוראיך לשקול את הרעיון, שההסטוריה לא התחילה ב-1967 ולא התחוללה רק בפלשתינה. היו עוד מקרים בעולם שבהם קולקטיבים – עמים, שבטים וכיו"ב – הפעילו אלימות הדדית. תמיד כיף לגנות את ישראל, אבל כדי שהגינוי יהיה מבוסס על משהו מעבר לסתם תיעוב, צריך להשוות את מעשיהם של הציונים לאלה של מדינות אחרות במצבים דומים – האם הן מפעילות תגובות "מידתיות", האם שיעור הנפגעים הבלתי מעורבים אצלן נמוך באופן משמעותי, האם הן מקפידות לפגוע רק בחמושים ומניחות לאוכלוסיה האזרחית להמשיך בחייה? הרי כנגד המפה של האו"ם שבה משורטט איזור "סכנה" בעזה, אפשר לשרטט את מפת איזורי הסכנה בישראל שבמשך שנים, עד ל"צוק איתן", כללו שטחים גדולים בהרבה מכל רצועת עזה. האם יש מדינה בעולם שסובלת איום על אזרחיה ולא יוצרת משוואה של שקט/סבל בשני הצדדים? אם כן, אתה מוזמן לפרט כאן, באמת אשמח ללמוד.

    איכשהו משתמע מדבריך – ואולי זה רק הקריאה המוגבלת והדמגוגית שלי – שגם אם היית נאנס להודות שישראל נוהגת באופן סביר בסיטואציה הנוכחית, הרי שההחלטה הגרועה שלה ב-1967 שלא לסגת מעזה, מאיינת כל צדק שיכול להיות לה בכל מה שמסתעף מאותה החלטה. לעניות דעתי, טיעון כזה מייצג תפיסת צדק מאד פרטיקולרית. במקרה של הפלשתינים, הטיעון הזה הוא ממש חרב פיפיות, שהרי מוכרות כמה החלטות שלהם ושל תומכיהם שהובילו למצב הנוכחי לא פחות מאשר הכיבוש ב-1967.

  10. איל / יונ 23 2017 15:53

    ואילו אזור החיץ היה בשטח ישראל, האם היה מותר לירות במפגינים לא חמושים שחצו את הגבול?

  11. עידן לנדו / יונ 23 2017 16:30

    דוד,

    "מי שלא רוצה…" וכו' – מדבריך משתמע בבירור זיהוי בין ממשלת החמאס לבין קורבנות המדיניות הישראלית. ראה דבריו של עודד בעניין. ובעניין הטילים ומרגמות – אתה כמובן מוציא את הדברים מהקשרם. קודם הגיע המצור – אחריו הגיעו הטילים. תבדוק את המספרים. והמצור לא מגונן, המצור מתקיף, והוא מתקיף אנשים חפים מפשע, לא חוליות חמאס לפני שהם משגרים אלינו טיל. ההתעלמות מן הקונקרטיות של הפשעים של ישראל מאד מועילה כשממריאים למעוף הציפור, אבל המטרה של הפוסט היתה להכריח אותך לראות את הדברים מגובה הקרקע; אפילו לא מגובה הפילבוקס שבו יושב לבטחה הצלף הצה"לי. אין שום קשר הכרחי בין טילים ומרגמות לבין המפגינים והדייגים שנהרגים בעזה והשדות שמרוססים. לא הראית קשר כזה, כי אין.

    ובעניין ההסטוריה הקרובה: יש תיעוד למכביר שהחמאס רצה להגיע להסדרה מול ישראל וישראל בחרה בהסלמה. הפוסט המסכם שלי על "עופרת יצוקה" פורש את כל הרקע למבצע, וכך גם שני המבצעים שאחריו. הספר של שלומי אלדר מוכיח זאת עם מידע מבפנים. כך ש"האיום הקיומי" הוא די תוצר של סרבנות שלום עיקשת ישראלית. שוב – לא הנראטיב השולט בתקשורת, אבל אתה מוזמן לבחון אותו בעצמך.

  12. עידן לנדו / יונ 23 2017 16:32

    איל: קשה לי להאמין שמפגין לא חמוש יחצה את הגדר. מי שחוצה את הגדר הוא בהגדרה מסתנן. בשנות החמישים צדו אותם כמו חיות. בימינו מג"ב צד את השב"חים שמסתננים – לפעמים גם בירי. כך שהשאלה שלך תיאורטית ביחס למפגינים, וכבר קיבלה תשובה ביחס למסתננים.

    כל מדינה רשאית להגן על הגבול שלה מפני סיכונים חיצוניים. בתוך המסגרת הזאת, מותר וגם נהוג להפעיל שיקול דעת ולא לירות סתם. אבל אין ספק שמעמדו של מי שחצה גדר גבול שונה לחלוטין מזה של מי שלא חצה. ומי שחוצה כל הזמן זה ישראל.

  13. איל / יונ 23 2017 16:47

    אני מתכוון למקרים כמו זה http://news.walla.co.il/item/1829694
    לדעתי אסור לירות באזרחים לא חמושים בכל מקרה.

  14. עידן לנדו / יונ 23 2017 17:56

    איל,

    צודק. שם הם אפילו לא חצו את הגדר הישראלית. עם האמצעים שיש היום אפשר לראות מיד אם מדובר במחבל או לא. פתיחה באש על אדם לא חמוש איננה מוצדקת.

  15. שמוליק שפר / יונ 23 2017 18:35

    עידןיקר,
    אני פותח ב"מה אתה מציע" אלא שכוונתי היא לצד הישראלי. מה אתה מציע שנוכל לשנות את הדיסקט שבראש של הראשים כדי שנוכל להוציא מהלקסיקוון את "אין עם מי לדבר" ונוכל להפנים משהו, על קצה המזלג, מהכתבה המצויינת שלך?

  16. עידן לנדו / יונ 23 2017 20:50

    שמוליק,
    אין לי פתרונות קסם. להפיץ, להתעקש על האמת, להתנתק מעטיני השלטון והתשקורת, לבנות כיסים גדלים והולכים בחברה האזרחית שלומדים להכיר את ההסטוריה ואת ההווה של הסכסוך לא דרך מערכות התעמולה הרשמיות. המידע הרי זמין, פשוט צריך לשלוף אותו ולהציג אותו ברבים.

    אבל כל זאת פעילות הדרגתית ואולי לא מספיק דחופה. אני מעדיף לא ליפול לפח של "הבעיה של השמאל". בניגוד לרבים אחרים, לדעתי השמאל עושה את מלאכתו נאמנה (מי שלא עושה אותה הוא כנראה לא שמאל במובן הרלוונטי). הדברים שהיו לי לומר בהקשר הזה נמצאים בקישורים האלה:

    https://idanlandau.com/2010/05/01/left-documenting/

    https://idanlandau.com/2011/09/08/public-says-goodbye-to-media/

    https://idanlandau.com/2016/04/18/6-myths-of-the-left/

  17. אדם אלוני / יונ 24 2017 08:43

    תודה עידן על פוסט מדויק, אינטגרטיבי וקולח בנושא שכל מערכות המדינה מנסות לתשתש. ישר כח.

  18. שמוליק שפר / יונ 24 2017 19:34

    תודה

  19. אייל אברהמי / יונ 24 2017 19:48

    "האיש המהלך ברחוב – יש לו זכות לחיות רק משום ורק במידה שהוא מכיר בזכותי שלי לחיות; ואולם, אם יש בדעתו להרגני, אין לו שום זכות קיום, וכלל זה חל גם על עמים"

  20. עידן לנדו / יונ 24 2017 20:32

    איל,

    הרבה אנשים יש בדעתם להרוג אותי. אלפי ישראלים, כפי שזוהמת הפייסבוק מעידה, יש בדעתם להרוג גם תינוקות פלסטינים. כולם רוצים להרוג. אז מה?

    האם אין להם זכות קיום? ברור שיש להם. כל עוד הם לא עושים כלום עם תשוקותיהם הרצחניות, שיבושם להם.

    אם כוונתך לומר שכל תושב עזה שרוצה להרוג אותך חייב במיתה – אתה גרוע מטרוריסט. אתה תומך בג'נוסייד. תחזור למפגיני הגדר, תחזור לדייגים: האם מגיע להם גזר דין מוות על הפגנה בלתי חמושה, על ניסיון לדוג דגים? אם אתה אומר כן, נגמר הדיאלוג שלי איתך. אם אתה ממשיך להתעלם מהם ומעדיף להתרכז באויב מדומיין – הדיאלוג עוד לא התחיל. תנסה להתרכז באתגר שהפוסט הציב.

  21. עודד אסף / יונ 25 2017 07:03

    תגובה להתכתבות בין אייל לבין עידן:

    אכן, הרבה יהודים בישראל ( ואולי לא רק בישראל), פטריוטים נלהבים, היו ששים להרוג אותי – ואת שכמותי – בכל מיני מיתות משונות. אינני בטוח שכמה מהם לא ינסו לעשות זאת בעתיד, או להיות שותפים לניסיונות כאלה; ואם לא להרוג אותי, לפחות לכלוא אותי במחנה הסגר ( ובהמשך – – מי יודע… אולי כבר אתפגר שם…). אין ספק שמגיפת הטוקבקים ( וגם הגלים העכורים בפייסבוק וכיו"ב) אינם רק זוהמה, כניסוחו של עידן, אלא נורה אדומה שהיתה אמורה להבהב בראשם של ישראלים לא מעטים והם, כידוע במיעוט. לצערי, עדיין לא נוסדה כאן "ליגה להגנה" , עם כל המשתמע מכך. אני, מצדי, העתקתי מדי פעם ושמרתי כמה טוקבקים מסוג זה, רק כדי להבטיח תיעוד מרשיע לעתיד. הנה דוגמה אחת:

    שני טוקבקים 18 במאי 2017

    תגובות לכתבה ב-Ynet , על שמלת הייצוג של מירי רגב בפסטיבל קאן

    2 תגובות על תגובה שביקרה את מירי רגב:

    א

    Daniel Cohen •
    Works at אלדן הפקות אירועים וקד"מ בע"מ
    אתה מוזמן לעבור לסוריה הנאורה
    ב

    סבג לאה

    Daniel Cohen
    למה אתה לא שולח אותו לניו-זילנד או אוסטרליה, מקומות הרבה יותר נאורים… כן, בהחלט חייבים לשלח את כל מי שלא חושב כמוך מהארץ, עדיף להכניס אותם למחנות או לפחות למקומות סגורים ומרוחקים, ששם ישמיעו את הדעות שלהם, יחפשו מי ישמע.
    ————————————
    ויש, כידוע לכולנו, גם איומים ברצח, בהודעות ס- מ-ס ו/או בפייסבוק.

    ובכן, אליבא דאייל, אני והמיעוט הפוליטי שאני נמנה איתו חייבים להצטייד בנשק ולירות בכל "איש ברחוב" שאולי-אולי "יש בדעתו" להרוג אותנו. דא עקא, כיצד נדע "מה בדעתם" של האנשים שנכוון את הנשק שלנו אליהם?
    אני סקרן לדעת מה היא שיטת חקר-המחשבות וההבחנה המדויקת שאייל ממליץ עליה – כלפי אלפי ועשרות אלפי פלסטינים, כמובן, כדי לוודא ש"בדעתם" להורגני.. ואני חייב להניח ששיטתו זו – בהסכמתו המלאה – יש לה תוקף גם בין פלסטינים ( או אחרים) שרשאים, לדעתו, לשוטט ברחוב, או בכל שטח אחר, ולירות ביהודים ( או באחרים).

    אבל אייל מוסיף ומעיר שכל ההמלצות שלו חלות גם " על עמים". נו, בתחום זה כבר אין צורך בשיטה מדויקת של חקר מחשבות. הרי הזהות הלאומית והגיאוגרפית כבר ברורה מלכתחילה, ויש,פשוט, לשלוף רובים, תותחים, פצצות, מטוסים ללא טייס ו-קדימה!

    משום מה – ואנא, תקנו אותי אם אני טועה – גישתו של אייל היא גישת הקונסנזוס, ולא רק בישראל, ולא רק בימינו. זוהי הטרגדיה ההולכת ונמשכת של האנושות. אבל לדידו של מי שמתגעגע לכמה קבוצות מיעוט שעדיין הפגינו נוכחות בימיה הרחוקים של הציונות – ראה, לדוגמה: א' ד' גורדון ותלמידיו; מרטין בובר וחוגו; קומץ מסוים בתנועת השומר הצעיר בשנותיה המוקדמות ביותר ובמפלגה הזעירה שנקראה 'פועלי ציון שמאל' (ויורשה לי להיזכר גם בסבתא ובסבא שלי)
    – זוהי גם הטרגדיה הגדולה של הציונות, וסימן נוסף לכישלונה הבלתי הפיך.

  22. imdfl / יונ 25 2017 08:53

    עידן, בעקבות תשובותיך הקדשתי כמה וכמה שעות לקריאת ראיונות עם שלומי אלדר ועוד מאמרים קשורים. זה עזר לי לחדד מה מפריע לי כל כך בניתוחים כמו זה שפרסמת כאן.
    שלומי אלדר מיטיב להסביר כיצד השתנתה תפיסתו את הסכסוך כאשר החל להתייחס ל"ערבים" בעזה כאל אוסף אנשים עם רצונות, תקווות וכיו"ב. הוא דוחה את הדמוניזציה שלהם כאוסף שונאי יהודים שמונעים רק מתאוות דם ומעניק לקוראיו רזולוציה ריאלית הרבה יותר. החתירה למבט "נקי" ממשיכה כשהוא מתאר את הצד השני; הוא מקפיד לסייג שנסיונות הפיוס מצד החמאס היו פעמים רבות לצרכים פוליטיים פנימיים ו/או חסרי סיכוי להתממש (מצדם). הוא חוזר ומאשר שאילו יכול היה החמאס, טכנית, להשמיד את ישראל על תושביה, הוא היה עושה זאת ללא היסוס.
    כל הניואנסים האלה בסיכומים העובדתיים שלך. עוד חסרה זה איזושהי התייחסות דומה, מצדך, לממשלה הציונית האכזרית, לקלגסיה ולחיות האדם צמאות הדם שתומכות בה. לא ברור לי מדוע אתה כל כך מצטיין בראיית "הערבים" דרך מסך הסטריאוטיפים – שהרי זה מסך שטחי ומעוות מאין כמוהו – אבל מאמץ בהתלהבות מסך דומה כשהוא מושם מול הציונים שנואי נפשך. באמת אפשר לדעתך לנמק תפישת עולם שבה המוסר מוכתב על ידי רמות תיעוב?

    ולעודד אסף, שכבר רואה את מחנות ההסגר מעבר לפינה, אוסף "תעוד מרשיע" ומאבחן את "כשלונה הבלתי הפיך" של הציונות: אתה יכול להתכתב בשמך, בשפה העברית, באתר אנטי ציוני מובהק, עם שונאי (מדינת) ישראל אחרים, מבלי ששוטרי חרש יקישו על דלתו של מי מכם. אכן, אתה חשוף לזעמם ולגסות רוחם של טוקבקיסטים, אבל חומרת המלים שלהם בוודאי לא נופלת מזו של הארס ששופכים אנטי-ציונים כמוך על המדינה ועל תושביה חדורי התודעה הלאומית (כלומר, לאומנית-פשיסטית-נאצית, לשיטתך). זה שאתה צודק בעיניך לא מהווה תקדים מרעיש, תתפלא לדעת שהבבונים גם צודקים בעיני עצמם. וזה שאתה טיפוס תרבותי עדין נפש והם פראים אלימים, לא מקנה לך חופש ביטוי נרחב יותר. אם מותר לקלל ולנאץ, אזי כל אחד לפי יכולתו והמעיינות שינק מהם.

  23. עידן לנדו / יונ 25 2017 09:58

    דוד,

    שלומי אלדר ואני לא עושים אותה עבודה ויש לנו מטרות שונות, ומכך נגזר השוני. אלדר הוא עיתונאי (בחסד), אני בלוגר. אני משתמש בתוצרי העבודה שלו ושל אחרים כדי לעשות ניתוח פוליטי ולעורר אנשים למחות נגד השלטון שלהם. אין לי שום עניין להיות "מאוזן" או למנות את חטאי החמאס. כמו שכבר הסברתי לעייפה – חטאי החמאס ממלאים את העמודים הראשיים בעיתונות הישראלית. וגם שם אין שום איזון; לא תשמע על חטאי ההנהגה שלך. זה לא רק חוסר איזון, זאת פחדנות ועיוורון פוליטי, כי היא מסתירה מהקוראים את חובתם שלהם בשינוי המציאות ופוטרת אותם מאחריות.

    אין צורך עוד בכל זה. בפינה הקטנה של הבלוג שלי מקבלים זווית אחרת. ובאופן עקבי חשוב לי להאיר את האחריות של ההנהגה שלנו אבל גם של קצינים וחיילים ואנשי עסקים וסתם אזרחים למה שקורה סביבנו. לחבר את הידיעה להבנה ואז לפעולה.

    אז איזון – בשום במה לא תמצא. אבל ניתוח פוליטי במובן העמוק של "הפוליטי", שקושר בין הפרט לבין הקהילה שלו, תמצא אולי כאן ולא במיינסטרים. הבחירה שלך. רק אפשר להניח בצד את התקווה ל"איזון" ולגינויים לחמאס. לא יהיו פה. לא בגלל שאני מעריץ אותם, רחוק מזה, זה משטר רשע וציני. אבל לא מתפקידי לנתח אותו, למעשה זאת תהיה בגידה בתפקידי לדבר עליו ולא על הישראלים. זהו בעניין הזה, ולא אוסיף.

    אם מצאת טעות עובדתית או אנליטית בפוסטים שלי, אשמח לשמוע ולהתדיין על זה. ביקורת על מה שאני *לא* כותב – לא תזכה יותר להתייחסות (שכן לא תעמוד לה יותר הגנת תום הלב). גם השיחה הזאת היא כבר בגדר הסחת דעת מיותרת מן העיקר.

  24. דוד / יונ 25 2017 10:37

    נו באמת, אילו היית מפרסם פוסט אודות חיתוך, כריתת והשחתת אברי אדם שמתרחשת בבניין גדול בתל אביב, ואני הייתי מעיר שמדובר בבית חולים, היית משיב שיש מספיק שופרי תקשורת שמעודדים ומשבחים את הרופאים ומישהו צריך להציג את הצד השני? יש איזושהי תועלת בהצגה חד צדדית ובהתעלמות מהנסיבות? אתה מתאר את הכתיבה כאילו היא וקטור שנסכם בדעת הקהל, כך שלגיטימי להציג מבט קיצוני ונטול ניואנסים. אלא שתנאי מקדים לסכימה הזו, הוא שמישהו ייקח את הוקטור ברצינות. הצגה הוגנת של הנסיבות היא לא "איזון" אלא יושר שבלעדיו יקשיבו לך רק מתי המעט שממילא משוכנעים בדעתך.

  25. עידן לנדו / יונ 25 2017 11:58

    דוד, לא יעזור לך כל ההתחמקויות. האם הוצאה להורג של מפגינים בלתי חמושים מוצדקת בגלל שהחמאס מבצע פיגועי טרור? האם ירי והרג של דייגים מוצדק בגלל האכזריות של החמאס?

    הפוסטים שלי חושפים בפניך את הפער העצום בין "יש מולנו אויב אכזר" לבין המדיניות היומיומית. אתה נשאר במעוף הציפור, קל לך שם לדבר על "איזון" כשאין לך שום התייחסות עניינית לפרטים המובאים בפוסט, כולם עם קישורים ותיעוד. אין הצדקה גורפת לפגיעה גורפת באזרחים, בכל שעה ובכל מקום, גם כשיש סכסוך בין עמים. אם ההתעלמות שלך מן השאלות שאני שוב ושוב מפנה אליך משמעותה שהכל מותר, אני מבין מכך שאין לנו דיאלוג.

    האיזון שאתה מבקש לא יצדיק את הפשעים שמתוארים כאן. שום פיגוע טרור של החמאס לא מצדיק צליפה במפגינים לא חמושים שלא מאיימים על אף אחד. לא סתרת את זה. לא התייחסת לזה. לא מעניין אותך כלום חוץ מ"איזון" – שלא רלבנטי למקרים שמתוארים בפוסט הזה. לכן אני חושד מאד שכל הדיבור על "איזון" הוא תרגיל הסחה ולא ניסיון אמיתי לברר איפה נגמרת האחריות של הממשלה שלך, ובעקיפין, שלך עצמך, ואיפה מתחילה האחריות של החמאס.

    בוא נסיים כאן.

  26. אייל אברהמי / יונ 26 2017 08:34

    * * * תגובת נאצה נמחקה * * *

  27. עידן לנדו / יונ 26 2017 09:36

    איל,

    כנראה שפסחת על הקוד האתי לבלוג, כי לא רק שלא התייחסת לעובדות, גם התפארת שאין לך כוונה לעשות את זה. מוזר גם שחשבת שאם תשמיץ אותי ותחווה דעה על בריאותי הנפשית אתן לך במה. אני מבין שקשה לך עם המציאות שנחשפת כאן. לך להתפרק במקום אחר.

  28. אמיר ל. / יונ 26 2017 15:27

    יש לך הוכחה שנורה כדור חי או שאתה שאתה סתם מניח הנחות. הכדור שנורה לעבר הטרוריסט שידה אבנים לעבר החיילים היה כדור גומי. בעיני זו התגרות לשמה. מבחינתך רק סכנה ממשית לחיילי צה"ל מהוה סיבה להגנה עצמית או שאתה מצפה שיזרקו חזרה אבנים? מבחינתי גם התגרות ונסיון לפגיעה בחיילים דורשת תגובה הולמת.

  29. עידן לנדו / יונ 26 2017 17:07

    אמיר,
    בהודעות שפרסם משרד הבריאות הפלסטיני נמסר ששני הרוגי הגדר האחרונים נפגעו מכדורים חיים. לא פורסמה שום הודעה סותרת של צה"ל.

    http://www.maannews.com/Content.aspx?id=777530

    https://www.maannews.com/Content.aspx?id=777568

    ולא היתה שם שום פגיעה בחיילים. החיילים בתוך מגדל שמירה גבוה, מאחורי גדר.

  30. עידן לנדו / יונ 26 2017 17:18

    "בצלם" פירסם תחקיר על הריגת הדייג מוחמד באקר שהוזכר כאן:
    http://www.btselem.org/hebrew/gaza_strip/20170622_killing_of_fisherman_muhammad_baker

    עיקרי התחקיר:

    – צה"ל ירה על הסירה למרות שהיתה במרחק 3 מיילים מהחוף, בתוך התחום המותר לדיג.
    – לא היה ירי אזהרה מוקדם; הירי פגע בבאקר ישירות בחזה והרג אותו.

  31. נועם א"ס / יונ 26 2017 21:46

    אמיר ל.
    עד כמה שידוע לי אין שום מדיניות של ירי כדורי מתכת מצופי גומי או כל אמצעי אחר "לפיזור הפגנות" על הגבול עזה – רק כדורים חיים. בניגוד לגדה המערבית בה הצבא הציוני מופקד על משימות שיטור האוכלוסייה הכבושה, ובהן "פיזור הפגנות", התפיסה הלוחמתית על גבול רצועת עזה הנצורה היא כאל גבול מדינת אויב, כך שבהתאם לתפיסה זו גם אין שום הגיון בשימוש ב"כדורי גומי".

    ראה כאן: https://eishton.wordpress.com/2012/11/24/bloody_keyboards/
    – על הרצח של אנואר האדי קודאיה (20) ב-23/11/2012, כולל צילום ווידאו של הרצח, בנסיבות זהות לשני המקרים מהחודש האחרון. כבונוס, הניתוח כולל גם את אופן הסיקור של "התקשורת" הציונית – אופן הסיקור שמאפשר ומאשרר את הבורות המאושרת והאינסופית של הציבור הציוני בכללותו לגבי פשעיו השיטתיים של משטר הכיבוש הציוני לאורך עשרות שנים, כגון זו המובעת בדבריך באופן כה ברור.

    עצם קיומו של הפלסטיני הוא התגרות בלתי פוסקת בגזע האדונים הציוני כבר 69 שנה.

  32. עידן לנדו / יונ 28 2017 21:03

    ועכשיו החמאס מיישם את השיעור שלמד מהישראלים, ומקים רצועת חיץ משלו (בלחץ המצרים), מול רפיח. רק שהחמאס עושה זאת בשטחו, כמו המצרים. רק ישראל חושבת שחלים עליה חוקים מיוחדים ושמותר לה להפקיע שטחים מטריטוריה זרה לצרכי ביטחון.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4982162,00.html

  33. משה / יונ 30 2017 10:21

    כתבת: "לישראל אין שום זכות לפלוש לטריטוריה שהיא עצמה מצהירה, השכם והערב, שהיא נסוגה ממנה לתמיד. במידה שהיא נוטלת לעצמה זכות כזאת, ומממשת אותה תוך נטילת חייהם של פלסטינים חפים מפשע – היא מעניקה בכך זכות מקבילה לחמאס לפלוש ולבצע פיגועים בשטחה".
    יש כאן שתי טענות: 1. לישראל אין זכות לפלוש. 2. כאשר היא בכל זאת פולשת, היא מעניקה בכך זכות לחמאס לבצע פיגועים.
    הטענה השנייה בעצם מעלה שוב על נס את שאלת "מי היה ראשון". אם אכן יתברר שעזה היתה ראשונה לפלוש, בכך היא העניקה זכות לכל פעולה ישראלית של פלישה לעזה וביצוע פיגועים בה.
    אתה מסכים?

  34. עידן לנדו / יונ 30 2017 11:18

    משה,

    "לפלוש" זה מונח מעורפל מדי. חמאס מעולם לא פלש לישראל. הוא יורה לשטחה. ישראל יורה לשטחו באמצעים משוכללים הרבה יותר. זה מצב לוחמה שכדאי לסיים אותו, אבל אם בכך היה כל העניין – הגבול לא היה נפיץ כל כך. הבעיה היא שישראל פלשה באופן *קבוע* לרצועה, כיוון שהגדירה אזור חיץ שהופקע בפועל משליטה פלסטינית. זה אקט תוקפני שמייצר הרבה מאד אלימות והרג ואין לו שום הצדקה; אני מתפתה לנחש שאין בכלל מקרים כאלה בעולם, של רצועת ביטחון כזאת בשטח האויב, יותר מעשור.

    לכן, קודם כל צריך לסגת. ואת הגידור/מיגון ושאר הצעצועים שעולים על ראשה של מערכת הביטחון (ובל נשכח את התעשיות שעושות שם הון) – לעשות משטחה הריבוני של ישראל. אולי יבינו אז שהמחיר כבר כבד מדי ואולי יתחילו לשקול, סתם בשביל הקטע, מהלך של הסדרה מדינית.

  35. משה / יונ 30 2017 11:31

    האם במשפט המסוגר אתה רומז למניע של כל המצור הישראלי על עזה?
    הרי אתה טוען שאין כל הגיון במצור, לא בטחוני ולא אחר, ושנזקו עולה על תועלתו, ברמה הפנים ישראלית וגם הבינלאומית. אם ברור כל כך שניתן להגיע להסדר עם חמאס, ושאין סיבה שהעזתים ימשיכו למרגם את ישראל, מהיכן באמת נובע הרצון העז כל כך להמשיך את המצור על עזה ולצלוף את תושביה, תוך גרימת נזק עצמי עצום כל כך?
    המפלט הנוח הוא לפתור את החידה באמירה שאין לך אלא את העובדות והנתונים הגלויים לעיניים. ובכל זאת, קשה לפתור בעיה סבוכה כל כך כמו השליטה הישראלית בעזה תוך התעלמות מוחלטת ממה שעשוי להיות המניע הישיר לכך.

  36. עידן לנדו / יונ 30 2017 11:35

    משה, אני לא פסיכולוג. יש לי כל מיני השערות על איזה צרכים נפשיים של יהודים משרת מצור על ערבים. אבל הן לא ממין העניין. הניתוח שהצעתי הוא פוליטי – גם מוסרי וגם תועלתני. תעשה עם המסקנות מה שאתה רוצה. העובדה שחסר לך "מרכיב נפשי" לא גורעת מן התקפות של הניתוח.

    ואגב – "תוך גרימת נזק עצמי עצום כל כך": ההנחה שמנהיגים מוטרדים מ"נזק עצמי" שגויה פעמיים. קודם כל, ה"עצמי" זה לא הם – מי שסובל ונפגע הם חיילים ותושבי אזור הספר. שנית, לעולם אל תמעיט בערכן של האיוולת והסירוב ללמוד מהניסיון.

  37. מישהו / יול 9 2017 10:04

    לא למות טיפש.

    שלב ראשון, אריתמטיקה\גיאומטריה פשוטה, וקצת גיאוגרפיה.

    כתבת:
    "אזור החיץ שישראל הכריזה עליו בשנת 2005 בצידה העזתי של גדר המערכת הוא שטח מוות לפלסטינים, ואין כמוהו לרוקן את בלון "ההתנתקות" והסרת האחריות מן הרצועה. צה"ל שומר על עמימות מכוונת ביחס לרוחבו של אזור החיץ, שנע בין 100 ל-300 מטרים; לפלסטינים אין כל דרך לדעת איפה בדיוק מסתיים השטח הלא-מסומן הזה ועל איזה צד קם היום מפקד הגזרה שמשקיף עליהם ממגדלי התצפית. על פי אומדן האו"ם, מגיע שטחו של האזור הזה ל-17% משטח הרצועה ול-35% מן השטחים החקלאיים שבה."

    איך לעזאזל אזור חיץ שבמקרה המקסימלי מגיע ל300 מטרים, יכול להוות 17% משטח הרצועה, אם אורכה כ-40 קילומטרים, רוחבה נע בין 5.7 ל-12.5 קילומטרים (מתוך ויקיפדיה)?

    למדנו משהו על שקרי האו"ם ואלו שמצטטים אותו.

    ונעבור לעוד ציטוט, הפעם של 'בצלם', שאותם אתה מצטט כמפי השכינה:
    אם לצטט את "בצלם": "אם סבורה ישראל שיצירת רצועת ביטחון "סטרילית" בסמוך לגבול חיונית לצורך שמירה על ביטחונה – עליה להתכבד ולהגדיר רצועה כזו בשטחה שלה." אכן – כך בדיוק עשתה מצרים בסוף שנת 2014: היא יצרה אזור חיץ בשטחה, בין רצועת עזה לרפיח. המצרים גילחו שכונות שלמות ברפיח בלי סנטימנטים. לאחרונה אפילו החמאס יצר אזור חיץ מול רפיח – שוב, בשטחו, לא מעבר לגבול. רק ישראל חושבת שחלים עליה חוקים אחרים.

    באמת?
    ואם אנשי חמאס מתאבדים ברחובות המדינה, צוברים טילים ורקטות ויורים על כל תושבי ישראל,אז עלינו לפנות את כולה?

    לא מדובר פה במבריחים או סתם בלגניסטים שנכנסים לישראל דרך רצועת עזה, אלא ביישות מדינית שמטרתה המוצהרת מאז ומעולם, וכאלו גם פעולותיה, היא להשמידנו, בכל דרך שהיא יכולה, ולכן התגובה לא צריכה להיות גירוש עשרות אלפי אזרחים ישראלים שתיתן להם פרס, אלא התגוננות אקטיבית בתוך שטחם.

  38. עידן לנדו / יול 9 2017 10:20

    מישהו,

    לא הייתי צריך להתייחס אליך כי לא הזדהית כאן, בניגוד לקוד האתי של הבלוג (מופיע משמאל למעלה). סיבה שניה לא להתייחס היא ששאלתך על חישוב השטח הופיעה כבר ועניתי, עם קישור למסמך של האו"ם, כולל מספרי עמודים.

    כאן כבר הפסקתי לקרוא. מי שלא קורא אותי לעומק, לא ראוי לקריאה.

  39. מישהו / יול 9 2017 11:07

    קבל את התנצלותי הכנה. הפוסטים ארוכים למדי, כך שקשה גם לקרוא כל תגובה, ואכן התייחסת באחד מתגובותיך לנושא חישוב השטח.

    לגבי ההזדהות בשמי המלא, בקוד האתי אינך דורש את זה, אם כי מעדיף קוראים שמזדהים בשמם המלא. לצערי, בגלל הסביבה החברתית שלי, אינני מרגיש בנוח בחשיפת זהותי.
    יחד עם זה, אתה יכול לדון בתגובתי כעומדת בפני עצמה, כמנותקת מזהות כותבה, וזכותך גם שלא.
    אני מכבד את בחירתך בנידון.

    היה שלום.

  40. עידן לנדו / יול 9 2017 11:13

    הזדהות בשם הופכת לדרישה ביחס לתגובות בוטות כמו שלך; מי שפוגע שייקח בחשבון שגם הוא פגיע. אם הוא רוצה לשמור על אסימטריה ביחסי הכוח, שלא ייכנס לכאן. זה מרחב דמוקרטי ושקוף – אנטיתזה לכל מה שהבלוג מוחה נגדו. אנונימיות מוצדקת רק במקרים חריגים שבהם תרומתו של המגיב לדיון ובעיקר לחשיפת עובדות חדשות מגמדת את כל השאר. לא זה המקרה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: