Skip to content
24 בספטמבר 2012 / עידן לנדו

הגז הישראלי ותולדות היבלעותו במלתעות ההון-שלטון-ביטחון

"התגליות הנוכחיות של מצבורי הגז הטבעי בים שייכות לעם ישראל, וחשוב ביותר שעם ישראל ייהנה מהן".
(בנימין נתניהו, 10 ביוני 2012)

* * *

הקדמה

אחרי שחיל הים הכריז, לפני חודשיים וחצי, שנחוצים לו עוד 3 מיליארד שקל להצטיידות בכלי שיט ומודיעין על מנת לאבטח את אסדות הגז במים הכלכליים של ישראל, נשמעו הרטינות המוכרות ממשרד האוצר ש"הדרישה מוגזמת". זהו טקס מוכר, פולחני כמעט, שבסופו מקבל הצבא את מבוקשו. נוח היה לשני הצדדים להשמיט נתון מכריע מן הדרישה: תוספת תקציבית של כחצי מיליארד ש"ח לשנה, למשך 30 שנים – עלות התפעול של כל הציוד החדש הזה. האוצר לא יתנגד כי הוא אף פעם לא מתנגד (למעשה האוצר דואג להעביר רזרבות תקציביות ממשרדים אחרים למשרד הביטחון באופן קבוע), אבל הפעם יש סיבה מיוחדת: האבטחה האמורה של מתקני הגז היא גם, ואולי בעיקר, אבטחה של השקעות כלכליות נכבדות מאד של השחקנים המרכזיים בשוק האנרגיה – דלק אנרגיה, נובל אנרג'י, ישראמקו ואחרים. ואם יש מטרה קדושה שאין בלתה בעיניו של משרד האוצר, תחת פיקוחו ההדוק של ראש הממשלה, הרי היא זאת: לרפד את צעדיו של ההון. לעשות שמיניות באוויר כדי שהוא לא ייבהל, ההון הרגיש הזה, המפונק, ושלא יברח לנו לחו"ל ואז ניאלץ אנחנו (הממשלה), לעזאזל, להשקיע באזרחים, במקום להפקיר אותם לחסדיו.

אז אבטחה תהיה, במיליארדים, והגז יזרום, במליוני מטר קוב, והרווחים ינסקו עוד ועוד; אבל הכל יתנהל הרחק מעל ראשו, ומתחת לרגליו, של האזרח, וגובר החשש שמה שהוא יראה מכל הרווחים העצומים האלה זה חשבוניות לתשלום תקופתי ולא השקעה ציבורית בתשתיות חברתיות. לזה מתכוון נתניהו כשהוא מבטיח ש"עם ישראל ייהנה".

ועכשיו לחדשות בהרחבה.

בשנתיים האחרונות עובר המשק הישראלי מהפכה כתוצאה מגילוי מאגרי גז טבעי גדולים מול חופי ישראל. אנחנו רק בראשית המהפכה הזאת, שנותנת אותותיה בכל הזירות המרכזיות: שוק ההון, מהלכי חקיקה, הקמת תשתיות, תקציבי ביטחון ייעודיים ושוק האנרגיה. כבר כעת ניתן לזהות כיוון ברור שאליו צועדת המהפכה. ובכל זאת, למרות ואולי בגלל העובדה שנושא הגז זוכה לסיקור מפורט ושוטף, הכיוון הזה איננו זוכה כמעט לאיזכור מפורש או להכרה ציבורית; מרוב עצים לא רואים את היער. אבל הכיוון הזה קיים, הוא עקבי ושיטתי, ולאורו ניתן להבין לא מעט מהלכים שאירעו כאן בשנתיים האחרונות. המטרה העיקרית של המאמר הזה היא להצביע על הכיוון הזה, לתת לו שם ונוכחות, להציג אותו כעובדה בלתי מוכחשת; ואז, כמובן, להיערך למאבק נגדו.

הכיוון הוא פשוט: כרסום הולך ומתמשך בזכויות הציבור בתגליות הגז, והעברה שיטתית של מיליארדי שקלים משוויים של הנכסים לידיים פרטיות. המעביר, קבלן הביצוע, הוא השלטון. אותו שלטון שלכאורה יזם את העלאת תמלוגי הגז ("חוק ששינסקי") – הוא זה שחותר תחתיו בכל יכולתו. לכיוון הזה אני קורא "תהליך הסלאמי".

כדי לספר את הסיפור הזה כמו שצריך, צריך לרדת לפרטים, להאיר בזרקור את הפינות החשוכות בתהליך קבלת ההחלטות. כיצד נפרסה פרוסה אחר פרוסה מן הסלאמי של הציבור, עד שלא נותר בו דבר. כיצד אמרו לציבור דבר אחד ועשו דבר אחר. זה התחיל כבר בדיוני ועדת ששינסקי וזה נמשך בעצם הימים האלה. אם הציבור לא יתעורר בזמן, התהליך הזה ירוקן את קופת תמלוגי הגז לחלוטין, ואולי אף יתהפך; הציבור יתחיל לסבסד את השקעותיהם של דלק אנרגיה, ישראמקו ונובל אנרג'י.

תהליך הסלאמי הוא רציף, אבל ניתן לחלק אותו לחמישה שלבים כרונולוגיים: (1) ועדת ששינסקי – הרקע להקמתה, דיוניה, מסקנות הביניים שלה והנסיגה מהן בדו"ח הסופי, ולבסוף, מהלכי החקיקה; (2) התהפוכות שעברו על הקרן הלאומית לתמלוגי הגז; (3) ועדת צמח לבחינת ייצוא הגז – מסקנות הביניים שלה והנסיגה מהן בדו"ח הסופי; (4) פריחתו של שוק האבטחה הימית העצום סביב מתקני הגז; (5) תוצאות דיפלומטיות, שלא לומר אמפריאליות, של תאוות הגז הישראלית.

מבין חמשת השלבים האלה, רק השלב הראשון – דיוני ועדת ששינסקי – זכה לסיקור תקשורתי נרחב באמת. שאר הפרקים סוקרו פחות ופחות, עד שבפרק החמישי (התוצאות האמפריאליות) – חייבים להסתמך על מקורות זרים בלבד.

מרגע שהוגש דו"ח ששינסקי כאילו התפוגג באחת כל העניין הציבורי בנושא הגז, או לפחות, כך נדמה היה לעורכי העיתונים, שהחלו להגלות את הידיעות בנושא לעמודים אחוריים. למרות זאת, בסקירה הנוכחית בחרתי גם לכלול את השלב הראשון של ועדת ששינסקי, וזאת משתי סיבות. ראשית, רק כשמציבים את השלב הזה ברצף עם מה שבא אחריו ניתן להבין את השיטה, את ההגיון העקבי של תהליך הסלאמי. שנית, חרף החשיפה התקשורתית הנרחבת (ושוב – אולי דווקא באשמתה), חלק גדול מהציבור, לתחושתי, לא עקב אחרי הסיפור החשוב באמת של ועדת ששינסקי – הפער העצום בין מסקנות הביניים שלה לבין נוסח החוק שאושר בכנסת. אני בעצמי פיספסתי את הסיפור הזה בזמן אמת, ואני מניח שלא הייתי לבד.

כך או כך, המאמר הזה לא נכתב בהינף אחד ואינו מיועד לקריאה כזאת; אם כבר נכנסתם אליו, קחו לכם הפסקות באמצע. קוראים שתמהים לשם מה לטרוח על מאמרים נרחבים כאלה כשכל המידע נמצא, לכאורה, זמין ברשת, מוזמנים לשקול את הטעמים הבאים. ראשית, כפי שכבר רמזתי, הצפה של מידע עלולה לסמא את הראייה לא פחות ממניעה של מידע; מה שנחוץ לא פעם זה מבט מארגן, פרספקטיבה פרשנית שתניח עובדות רלבנטיות זו לצד זו. שנית, מאמרים מסוג זה לא מיועדים לצריכה המונית; זה מובן מאליו בעיני שחלק ניכר מן הקוראים שנקלעים לכאן לא יצלחו את המאמר עד סופו. זה בסדר; למעשה, מאמרים כאלה מיועדים ל"בעלי עניין". מיהם בעלי עניין? כל מי שנושא הגז קרוב לליבו מסיבה כלשהי, ומרגיש שהוא לא מבין אותו עד תום. בעלי העניין כבר יפיצו את הדברים הלאה, וייצרו בעלי עניין חדשים. כך, במעגלים קונצנטריים, מתרחש כל שינוי פוליטי.

שינוי אמיתי, בסופו של דבר, הוא עניין מעשי: שינוי במדיניות ובהקצאת משאבים ציבוריים. מאמר כזה אמור לייצר בסיס ידע לפעולה פוליטית מצידם של סוכני השינוי.

מי שמבין ומתמצא בפרק מסוים מן הסיפור – מוזמן לדלג עליו אל הפרק הבא במאמר. כאמור, בעוד שדיוני ועדת ששינסקי ואולי חלק מדיוני ועדת צמח הגיעו איכשהו אל אוזנו של הציבור הרחב, העסקים האפלים של תעשיית האבטחה של שדות הגז לא ממש פוענחו כהלכה. חציו השני של המאמר מתמקד בהם.

את ההפוגות הקומיות, המודפסות באות כחולה, מספקים ציטוטים ישירים מפרוטוקול ועדת הכלכלה, ישיבה 320 בתאריך 5 לאוקטובר 2010, כפי שהונצחו במחזה "אנרגיות טובות".

הנחת המוצא

הביטו במפת תגליות הגז שמול חופי ישראל, נכון לאוגוסט השנה:

מקור: "דה מרקר"

המון גז יש שם. על פי ההערכות המחמירות ביותר, 600 מיליארד מטרים מעוקבים. על פי ההערכות הנדיבות ביותר, כמעט טריליון וחצי מטרים מעוקבים.

הנחת המוצא שלי היא אותה הנחה שאימצו מובילי המאבק להעלאת תמלוגי הגז לפני שנתיים: הגז הזה הוא של כולנו. כולו – של כולנו. ההסבר: גז טבעי הוא אוצר טבע; להבדיל מכוננית מדפים או שבב מחשב, הוא בא לעולם הרבה לפנינו ולא ביוזמתנו. כך גם הים, ההרים, האגמים והיערות הטבעיים: הם של אף אחד באופן מיוחד כי הם של כולם. מרגע שנופלת החלטה לנצל את האוצר הזה, המוּטבים שזכאים ליהנות מן הרווחים הם כלל האזרחים.

במצב אידאלי, 100% מרווחי הגז היו מגיעים לציבור. כל נסיגה מן המצב האידאלי טעונת הצדקה; במלים אחרות, כל שקל מרווחי הגז שחוזר לציבור הוא מובן מאליו, אין שום צורך להציג נימוקים בעדו. אבל כל שקל שהולך לכיס הפרטי של חברות הגז אינו מובן מאליו ונדרשים נימוקים כבדי-משקל להצדיקו. נימוקים כאלה קיימים – החזר הוצאות האיתור של שדות הגז, מתן אפשרות לפיתוח ועמידה בשוק אנרגיה תחרותי – אבל חברות הגז עושות כל שביכולתן להפריז במשקלם ובנגזרות הכספיות שלהם. בתוך כך הן מפריחות חצאי אמיתות ואיומי סרק; הנה מדריך קצר ויעיל להפרכת הטיעונים שלהן.

זאת הנחת המוצא לכל הדיון בהמשך. מי שלא מקבל אותה – יכול לחסוך לעצמו את הקריאה. אני לא אציג "טיעונים" בזכות ההנחה הזאת – ספק אם יש טיעונים רציונליים שישכנעו את מי שליבו ממילא לא נמצא במקום הנכון. אני פשוט אבחן את השתלשלות האירועים לאור ההנחה הזאת, ואשאל שוב ושוב את אותה שאלה: האם חברות הגז עמדו בנטל ההוכחה? האם הנגיסה הזאת, והזאת, והזאת, והזאת בהכנסות הציבור מן הגז – מוצדקות?

רקע: עד ועדת ששינסקי

עד לפני שנה וחצי היה המיסוי על רווחי גז (ונפט) בישראל מן הנמוכים בעולם בהשוואה בינלאומית: חברות המפיקות גז טבעי חויבו בתמלוגים של 12.5% בלבד למדינה. בתוספת מס החברות, המיסוי על הגז הגיע לכ-30%. לשם השוואה, באנגליה המס עומד על 53%, בקנדה על 55%, בארה"ב על 51% בממוצע, בדנמרק על 69%, ובנורבגיה על 75% בממוצע, כשהמקסימום מגיע ל-84% (שיעור המס תלוי בגודל המאגר וברווחיותו).

גובה התמלוגים נקבע ב-1952 בחוק הנפט, ולא הטריד את מנוחתו של איש במשך שנים ארוכות, מן הסיבה הפשוטה שעד לעשור האחרון, כמויות הגז שהתגלו בישראל היו זניחות.

בכל זאת, ב-2002 התעוררו כמה ח"כים בעלי מצפון וניסו לקדם חקיקה שתעלה את תמלוגי הגז לרמה סבירה יותר. הצעת החוק שנדונה אז בוועדת הכלכלה דיברה על 60%. כצפוי, היא נתקלה בהתנגדות עזה של תאגידי הגז, ואלה הפעילו לחצים כבדים מאד על חברי הוועדה. על פי הגרסה המקובלת, ההתנגדות הזאת הובילה להתקפלות הח"כים בוועדה ויירוט היוזמה. אבל התבטאות נדירה של שר האוצר, לפני שנתיים, חשפה גורם נוסף שבחש מאחורי הקלעים – הממשל האמריקני. מתוך דאגה לרווחיות חברות גז אמריקניות שמושקעות באזור, כמו נובל אנרג'י, התנגד הממשל להעלאת מיסוי הגז, וזו, לפי שטייניץ, היתה הסיבה האמיתית לכשלון המהלך. ראוי לציין שגם הממשל הנוכחי הפעיל לחצים על ועדת ששינסקי.

בין אם שטייניץ ניסה לסתור את התזה שהאוצר נכנע לטייקונים ובין אם לאו, הנקודה המעניינת שעולה מן הסיפור הזה היא עומק השליטה של הממשל האמריקני במשק הישראלי; שליטה שמגיעה עד כדי התערבות גסה במדיניות פיסקאלית שמשפיעה על איכות חייהם של מליוני ישראלים. אם הדוד סם רוצה שהכנסות ממשאב ישראלי לאומי יעברו לידיים פרטיות ולא לאוצר המדינה – הוא פשוט מוריד הוראה לירושלים. ככה זה במדינות חסות, ישראל אינה שונה במאום, זולת בדימוי העצמי הכוזב שלה כיישות אוטונומית (ראו את הברברת הבלתי פוסקת על תקיפה באיראן "נגד עמדת ארה"ב", כאילו תקיפה ישראלית, אם וכאשר תתממש, לא תהיה בברכתו של האדון בוושינגטון).

מכל מקום, היוזמה ההיא התפוגגה, וחלפו עוד עשר שנים עד לתגליות הגז הדרמטיות במאגרי תמר ולוויתן, שהעלו שוב על סדר היום, ובאופן דוחק מאד, את מדיניות המיסוי על רווחי גז. בשלב הזה כבר היה ברור לכל שמדובר במיליארדים רבים של דולרים שאין כל סיבה להזרימם בחופשיות לכיסיהם של נובל אנרג'י, ישראמקו ודלק קידוחים. על רקע זה הוקמה ועדת ששינסקי, שהתבקשה לגבש המלצות להגדלת חלק המדינה בהכנסות מרווחי הגז.

* * *

היו"ר ח"כ אופיר אקוניס: ואני חוזר ואומר, אתם יכולים לגחך על העניין האיראני ועל העניין הלבנוני, כסף איראני הוא כסף לטרור, הוא כסף לחיזבאללה ואחנו יודעים שכבר ספגנו רקטות מהם.
ח"כ דב חנין: על מה הדיון? מישהו בעד רקטות איראניות? על מה אתה מדבר בכלל?
ח"כ אורית זוארץ: מישהו בעד קידוחים באיראן?

* * *

רגע, על כמה כסף מדובר?

לפני שניכנס לעובי הקורה של המלצות ששינסקי, כדאי לשים על השולחן את הסכומים שמדובר בהם. זה חשוב כי כשמדברים על אחוז יותר או אחוז פחות בגובה המס קל להחמיץ את המשמעות הכספית הריאלית של הדברים. וכדי להבין את מהומת האלוהים שהתרחשה סביב ובמהלך דיוני ועדת ששינסקי, חייבים להבין באיזה סכומי עתק מדובר.

מה השווי הכולל של הגז שטמון במעמקי המים הכלכליים של ישראל? נכון להיום, אין אומדן מדויק, שכן המאגר הגדול מכולם, לוויתן, טרם החל לפעול. רוב ההערכות סובבות סביב 250 מיליארד דולר (טריליון שקל) – סכום השווה לתוצר המקומי כולו בשנה; הערכות המינימום מתחילות ב-100 מיליארד דולר והערכות המקסימום מגיעות ל-500 מיליארד דולר.

מה יהיו הכנסות המדינה מן הרווחים האלה (כלומר, התמלוגים פלוס "היטל ששינסקי" מן הסכום הזה לאחר ניכוי כל ההוצאות המוכרות)? הערכות בנק ישראל נעות בין 8-32 מיליארד שקל לשנה. לשם השוואה, כלל הכנסות המדינה ממסים לשנת 2011 הסתכמו ב-211 מיליארד שקל. ההכנסות מן הגז, אם כן, עשויות להגיע ל-10% ויותר מכלל ההכנסות. כל תנודה למעלה או למטה באחוז בודד מהכנסות הגז משמעותה רווח או הפסד למדינה בגובה מקורב של 250 מיליון שקל.

מה זה 250 מיליון שקל? זה קצת יותר מסך הגירעון המצטבר בתקציב הפיתוח של משרד הבריאות, שספג עוד ועוד קיצוצים, עד למצב שבו חולים מאושפזים במבנים מתפוררים ומזוהמים; זאת עלות התפעול השנתית של 124 מיטות טיפול נמרץ במדינה שחסרות בה 500 מיטות כאלה (כך ש-5% מרווחי הגז יתקנו סופית את ההזנחה הפושעת הזאת); זה פי 17 מפערי התקצוב בפנימיות לנוער במצוקה (התקצוב ממשרד הרווחה נותר ללא שינוי במשך 10 שנים); זה פי 60 מן התקציב החסר למרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית (שוב משרד הרווחה); זה מה שדרוש לבנות כמחצית מ-1,100 כיתות הלימוד שמדינת ישראל מסרבת במשך עשרות שנים לבנות במזרח ירושלים, שטחה הריבוני.

אני אפסיק כאן. זה רק מה שניתן לעשות עם אחוז אחד. כזכור, פערי הדרישות בין התומכים במיסוי הוגן של רווחי הגז (עד 80%) לבין עמדת הלובי של התאגידים (בסביבות 40%) היו, בקירוב, פי 40 מן הסכום הזה. כל אחד יכול להתחיל לדמיין את החיים השונים בתכלית שיהיו בהשג ידו של כל אזרח במדינה אם רק יופנה כל הכסף הזה ליעדים החברתיים הנכונים.

אם רק.

האינטרס הציבורי (קצת לקחים מן העולם הנאור)

מי שהוביל, ובהצלחה רבה, את המאבק הציבורי להעלאת המיסוי על רווחי הגז, היה פורום פעולה אזרחית בראשות הרב מיכאל מלכיאור. הפורום טבע נוסחה פשוטה: 80% מהרווחים לציבור, 20% ליזמים (הנה ניר עמדה מפורט יותר). נזכיר ששיעור המס בנורווגיה מגיע עד ל-84% ובמצרים הוא נע סביב 80%. אומנם הממוצע בעולם המערבי נע סביב 60%, ואפשר לתהות מדוע ישראל צריכה למקם את עצמה בקצה הסקאלה של מיסוי מקסימלי על רווחי הגז. התשובה פשוטה. ישראל כבר מיקמה את עצמה, במהלך שיטתי, ארוך-שנים ומכוון לחלוטין, בתחתית הטבלה של ה-OECD ברמת ההשקעה הציבורית שלה בבריאות ובחינוך. ממדינה שרוששה באופן יסודי כל כך את השירותים הציבוריים שלה מותר לדרוש שתשמור לעצמה נתח נכבד יותר מרווחי הגז, לצורך שיקומם של אותם שירותים שעמלה כה רבות להרוס.

בדיון הציבורי לפני ובמהלך דיוני ועדת ששינסקי הוזכר רבות "המודל הנורבגי" כמודל אידאלי בחברה מתוקנת – מודל שבזכותו הפכה אחת החברות העניות באירופה לחברה משגשגת שמובילה בכל מדדי איכות החיים והשירות לאזרח, והכל בזכות ניהול מושכל ונכון של רווחי הגז. על ההצלחה המדהימה של המודל הנורבגי אפשר לקרוא כאן. הנה ראש ממשלת נורבגיה לשעבר, קייל בונדביק, מסביר בקצרה כיצד ניווטה הנהגת המדינה את המעבר מכלכלת דייגים לכלכלה מושתתת-גז, לרווחת כל אזרחיה.

כפי שמציין בונדביק, החששות ש"המשקיעים יברחו" לאחר העלאת שיעור המס מעל 80% התבדו; בפועל, הרווחים כל כך אסטרונומיים שגם 20% בלבד תיגמלו את המשקיעים יפה מאד. הדברים האלה רלבנטיים במיוחד בהקשר הישראלי; חברות הגז שוב ושוב ניפנפו באיום הזה של "המשקיעים יברחו". לענייננו מרשים יותר אולי הוא הניסיון של בוליביה, שם קפצו ב-2006 שיעורי המס על רווחי הגז מ-18% עד לשיעורים של 50%-80%, בעקבות המהפך השלטוני של אוו מוראלס. ונחשו מה? המשקיעים הזרים לא ברחו ולא התקפלו, אלא התיישרו לפי המדיניות החדשה.

הבט נוסף של האינטרס הציבורי הוא מזעור הפגיעה הסביבתית שצפויה מקידוחי הגז הימיים. דו"ח של "אדם טבע ודין" מעריך כי מאגר תמר לבדו מסב נזק סביבתי – פגיעה בדגה, תפיסת שטחים פתוחים, פליטת גז החממה מתאן – בגובה של 200 מיליון ש"ח בשנה. הדו"ח דורש מחברות הגז לפצות את הציבור בגין ההוצאות הכרוכות בתיקון הנזקים הללו, ולהסדיר בחקיקה את השיקול הסביבתי בהקמת מתקני גז חדשים.

כל הנתונים האלה, המודלים האלה והתביעות הציבוריות האלה כבר היו ידועות וגלויות ומונחות על השולחן כשהתכנסה ועדת ששינסקי לגבש המלצות לרפורמה במיסוי הגז. מילת המפתח היתה "קרן לאומית" שתרכז את הכנסות המדינה מרווחי הגז ותממן פרוייקטים חשובים בתחומי החינוך, תשתיות, בריאות ורווחה. בעקבות המלצות הוועדה, הקרן הזאת לכאורה הוקמה בישראל – דה יוּרה לפחות. אבל כמו כל יוזמה שתכליתה להזרים כספים למטרות חברתיות בישראל, מישהו בחלונות הגבוהים כבר דאג לסרס, לעוות ולבסוף לתקוע אותה עמוק באדמה. אל הפרק הזה, הפחות מוכר, בסלאמי המתכווץ והולך של רווחי הגז עוד נשוב בהמשך.

* * *

ח"כ ניצן הורביץ: פה משמיצים אותם מבוקר עד ערב, אבל לנציגות של ארגון "שתיל" לא נתנו להשתתף בדיון.
היו"ר ח"כ אופיר אקוניס: אולי הם עסוקים בלהעביר חומרים לגולדסטון הבא. אגב, הרב מלכיאור שהוא שייך לתת-העמותות שממומנות על-ידי הקרן החדשה —
ח"כ חמד עמאר: מה זה תת-עמותות?
היו"ר ח"כ אופיר אקוניס: מה זה תת-עמותות? אתה יודע, תפסיק.
ח"כ חמד עמאר: לא, אני לא יודע.

* * *

ועדת ששינסקי (בקיצור נמרץ)

כיוון שדיוני הועדה ומסקנותיה זכו לסיקור נרחב בעיתונות, אסכם את הדברים בקצרה. ארחיב רק על מה שהוצנע, והוא תהליך הסלאמי – הקיצוצים הבלתי פוסקים בגובה המיסוי על הגז, פרי מאמציהם של טייקונים, לוביסטים, חברי כנסת "קנויים" וגם ראש ממשלה אחד.

ועדת ששינסקי הוקמה באפריל 2010 כדי להמליץ על מדיניות מיסוי חדשה (שלא עודכנה במשך 50 שנה) בתחום הגז. הוועדה הגישה מסקנות ביניים בנובמבר 2010 ומסקנות סופיות בינואר 2011. בחודשיים שעברו בין מסקנות הביניים למסקנות הסופיות פעל לובי הגז במלוא כוחו לרכך את "רוע הגזרה" – להפחית את שיעורי המס, לדחות את תחילת החלתו, ולהגדיל את היקף ההוצאות המוכרות. במקביל, התנהל קמפיין ימני מוטרף נגד העלאת תמלוגי הגז, שהגיע לממדים קומיים (אלה הונצחו במחזה "אנרגיות טובות").

הפערים המשמעותיים בין מסקנות הביניים למסקנות הסופיות – שאומצו בידי הממשלה – מלמדים שהלחצים נשאו פרי (עוד על השיטה הרקובה שאיפשרה זאת – בהמשך); כך נשחקו משמעותית כמה מהישגי המאבק הציבורי למיסוי הגז.

מקור: "דה מרקר"

ואלה עיקרי ההבדלים (ראו גם כאן, כאן וכאן). במסקנות הביניים הוחלט על היטל שיעלה הדרגתית מ-20% ועד ל-60% מהרווחים, מה שיביא את הכנסות המדינה ל-66% מהרווחים. יש לשים לב שכבר נקודת הפתיחה "הנדיבה" הזאת נמוכה ב-14% מרף הדרישה הציבורית – 80% מס (תזכורת: כל אחוז מס שווה ערך לכרבע מיליארד שקל בשנה). זאת היתה פרוסת הסלאמי הראשונה, פרוסה שמנה מאד, שבקושי זכתה לדיון. הדו"ח הסופי פרס פרוסה נוספת של 10% כשהוריד את ההיטל המירבי ל-50%, כך שהכנסות המדינה ירדו ל-57% בממוצע.

זאת ועוד, במסקנות הביניים ההיטל המירבי יופעל לאחר שהיזם מרוויח 230% מן ההשקעה המקורית; במסקנות הסופיות המועד נדחה עד להחזר של 280%. תחילת הפעלת ההיטל נקבעה לרף החזר של 150% מן ההשקעה המקורית – ויתור משמעותי למשקיעים לעומת הממוצע העולמי שנע בין 100%-130%. מאגר תמר זכה לפרס מיוחד – תחילת הגבייה תחכה למועד שבו יוחזרו 200% מן ההשקעה.

מנגנון ה"פחת" מאפשר להפחית את חבות המס באמצעות הורדת שווי הנכס. במסקנות הביניים גובה הפחת נקבע ל-7%, במסקנות הסופיות "הואץ" הפחת ל-10% ובמאגר תמר עד ל-15%.

נסיגה אחרונה, מרגיזה במיוחד, נוגעת לגובה ההיטל על גז מיוצא (עוד על סוגיית הייצוא – בהמשך). כזכור, גובה ההיטל פרופורציונלי לרווחיות המאגר. במסקנות הביניים נקבע שעקרון זה יחול גם על גז מיוצא; כלומר, אם הגז נמכר בחו"ל במחיר גבוה ממחירו בארץ, ההיטל עליו יהיה גבוה מן ההיטל על גז מקומי. העקרון ההגיוני הזה נזנח; במסקנות הסופיות נקבע שההיטל על גז מיוצא לא יעלה על ההיטל על גז מקומי. זאת אף זאת, אם הגז נמכר בחו"ל במחיר נמוך יותר ממחירו בארץ, ההיטל יהיה נמוך יותר. במלים פשוטות: חברות הגז תמיד ישלמו היטל מינימלי על גז מיוצא (וזה, כמובן, תמריץ מצוין לעודד ייצוא על חשבון אספקה מקומית).

חצי שנה של עבודה רצינית ומקצועית (משך העבודה עד למסקנות הביניים) נשחקו בתוך חודשיים של לחצים פוליטיים אגרסיביים. איך זה קרה?

* * *

היו"ר ח"כ אופיר אקוניס: אני מבקש לעדכן את חברי הוועדה, שמבקר המדינה מסר לי שגם מעורבותה של הגברת ששינסקי בקרן החדשה נבדקת בבדיקתו.

* * *

הוועדה הזמינה את שותפויות הגז לשימועים שבהם ניתנה להם הבמה להביע הסתייגויות / לנפנף באיומים / להפעיל לחצים מול חברי הוועדה וגם מול חברי הכנסת המעורבים בהכנת חוק ששינסקי. נציגי החברה האזרחית גם הם הוזמנו. אולם במקביל, וגם לאחר תום השימועים, פעל לובי הגז בכל הערוצים האפשריים – עד פגישות אישיות עם שר האוצר וראש הממשלה. בינואר 2011 פנו עמותת "אדם טבע ודין" והתנועה לאיכות השלטון לראש הממשלה בבקשה לאזן את השימועים החד-צדדיים שהוענקו לשותפויות הגז ולהציג את האינטרס הציבורי במלוא כובד משקלו.

תוך 6 ימים בלבד הגיעה התשובה – מישהו מופתע? – השלילית ממשרד ראש הממשלה. אנא תפעלו "במסלול המקובל", היתה ההמלצה.

הפרטים הלכאורה-קטנים האלה מתמצתים את כל הסיפור. אף כי כל המהלך לרפורמה במיסוי הגז נבע, לכאורה, מתוך הכרה בבעלותו של הציבור על אוצרות הטבע במדינה, הרי שבשלבים קריטיים בתהליך, שבהם התאפשר פתחון פה לציבור – מישהו דאג לטרוק לו את הדלת בפרצוף. והמישהו הזה, במקרה הנוכחי, לא היה פקיד עייף או עסקן קצר-רוח; הוא היה ביבי נתניהו.

הקרב כעת התנהל בזירת הלוביסטים. ושם, כידוע, הכסף הגדול מדבר.

מאחורי הקלעים של הנסיגה ממסקנות הביניים: זמנה של הפוליטיקה המלוכלכת

עם פרסום מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי הכריזו עליו שותפויות הגז מלחמה. צבא של לוביסטים נערך לפשוט על משכן הכנסת ולהפציץ את חברי הכנסת של הקואליציה, ובפרט אלה החברים בוועדת הכספים, בלחצים בלתי פוסקים למתן ולרכך את "גזירות ששינסקי". על פי מקור בכנסת, "בדיוני ועדת ששינסקי, חלק מהלוביסטים היו מכינים מראש דף עמדה, וחברי הכנסת שהשתתפו בדיונים היו מקריאים מהדף שקיבלו מהם". בפברואר 2011 קיים קובי מימון, מבעלי ישראמקו (המחזיקה ב-29% ממאגר תמר), סדרת פגישות חשאיות עם יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, עם חברי הכנסת מהליכוד ציון פיניאן ומירי רגב ועם אמנון כהן מש"ס ("ישראל היום", 28.2.2011, עמ' 23). באופן לא מפתיע, פיניאן ורגב, החברים בוועדת הכספים, התנגדו למסקנות הביניים ודרשו להפחית משמעותית את היטל הגז (יחד עם הח"כיות ליה שמטוב ופאינה קירשנבאום מישראל ביתנו). הנימוקים שהעלו להתנגדותם היו כה מופרכים עד שעמותת "אדם טבע ודין" פנתה למבקר המדינה בדרישה לבדוק האם אין מניעים זרים מאחורי עמדתם של חברי הכנסת.

* * *

ח"כ אמנון כהן: תודה, אדוני יושב הראש, כבוד חבריי, כבוד האורחים המכובדים. אנחנו, עם ישראל, כשמשה רבנו הוציא אותנו ממצרים היו מתלחשים בין החברים והיו אומרים, 'מה, משה רבנו ינהיג אותנו אחרי 40 שנה במדבר לארץ יבשה, לארץ שאין בה מים', בטח שלא אוצרות טבע כמו נפט וגז וכל הזמן היינו מדברים ככה בינינו ופתאום עכשיו מתגלה, אחרי 60 שנה, אחרי שחפרו כ-500 בארות שלא מצאו שום דבר, יש הבטחה שאנחנו מגיעים למדינה של ארץ זבת חלב ודבש.

* * *

עד כמה מוצלחת היתה עבודת הלובינג של שותפויות הגז מלמד הנתון המדהים הבא: נכון לאמצע מרץ 2011 – שבועיים בלבד לפני כניסת חוק ששינסקי לתוקף – רק שני חברי כנסת בלבד מן הליכוד תמכו בחוק: ראש הממשלה, שמינה את ועדת ששינסקי, וח"כ כרמל שאמה-כהן. קצת מביך כשמדובר בהצעת חוק של הקואליציה.

הלכלוך האמיתי של לובי הגז התפוצץ כעימות בין שאמה-כהן לח"כ חיים כץ; העיתונים עטו על הדרמה הפרסונלית וכרגיל הזניחו את ההבט העקרוני של הפרשה. כץ, יו"ר ארגון העובדים של התעשיה האווירית, הוא מקבלני הקולות הכבדים בליכוד. רצה הגורל והוא גם מקורב מאד לקובי מימון, ההוא מישראמקו. בכתבתו של עמית סגל לערוץ 2 הוסברה העוינות בליכוד למסקנות ששינסקי כך: "יותר מח"כ אחד מהליכוד אמר היום לפקידי האוצר שהוא תומך בהקלות לחברות הגז בגלל שהוא חושש שחבר הכנסת חיים כץ, האיש החזק בליכוד, ללא ספק, ומקורב מאוד לבעלי ישראמקו, קובי מימון, ינקום בו בפריימריז ויורה לאלפי המתפקדים שלו שלא לתמוך בו". ואולי לא רק "קירבה" למימון שיחקה כאן תפקיד. לטענת שאמה-כהן, חיים כץ מחזיק תיק השקעות בישראמקו בשווי של 10 מליון שקל. כץ מצידו התנער מהחשדות ותקף את שאמה-כהן אישית, אבל לשמועות האלה היו יותר רגליים מאשר לח"כ אחד בלבד.

בניסיון של הרגע האחרון לעצור את הסחף הלוביסטי המכרסם בהצעת החוק העומדת בפני אישור, הפיצה עמותת "אדם טבע ודין" מסמך מפורט בקרב חברי הכנסת, הסותר אחת לאחת את הכזבים וההטעיות של לובי הגז, ומצביע על הפערים העצומים בין מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי לבין המסקנות הסופיות. זה היה במרץ 2011; ממש באותם ימים נערך כבר לובי הגז לקרב הבא – תיקוני חקיקה בחוק שעמד בפני אישור. גם בקרב הזה נחל הלובי הצלחה.

הישורת האחרונה של חוק ששינסקי: עוד 3 פרוסות מהסלאמי

בנוסף לכל הנסיגות ממסקנות הביניים, הספיקה הממשלה להעביר שורה של הטבות מס נוספות שלא היו כלולות בדו"ח ששינסקי הסופי. תהליך הסלאמי האינטנסיבי הזה נמשך לא יותר מ-4 חודשים (בין נובמבר 2011 למרץ 2012), הרחק מעין הציבור וללא כל דיון פומבי, דוגמה קלאסית לאופן שבו מספקות ועדות ציבוריות מסך עשן למהלכים אנטי-דמוקרטיים של השלטון.

מקור: "הארץ"

שימו לב לשורה האחרונה בטבלה – כיסוי חצי מהוצאות האבטחה. ה"עז" הזאת מסתירה יותר ממה שהיא מגלה – עוד נשוב אליה בהמשך.

אם לא די בכל אלה, שבוע לפני אישור החוק הסתער ראש הממשלה בכבודו ובעצמו על הסאלמי המתכווץ והולך. נתניהו הביא לאישור השרים שלושה תיקונים לחוק שמשמעותם – הפתעה, הפתעה! – עוד הקלות מס למשקיעים. התיקון הראשון נוגע לגילגול הוצאות מוכרות משנת מס אחת לעוקבת אותה; נתניהו הציע שהמדינה תספוג את הריבית על ההוצאות האלה (בגובה 3%). התיקון השני נוגע לדחיית המועד הסופי שבו שותפות "תמר" נדרשות להזרים גז למשק כדי ליהנות מ"הוראות המעבר" (כלומר, הקלת מס על עצם הפעלת הקלות מס ייחודיות ל"תמר"). התיקון השלישי, והחצוף מכולם, הוא הצמדה שלילית של היטל ששינסקי (שגובהו המירבי, כזכור, נקבע ל-50%) למס החברות במשק. בפועל, כל עליה של אחוז במס החברות תפחית 0.64% מגובה המס על הגז.

התיקון הזה הוא הערמומי והנבזי מכולם. ראשית, הזיקה ההפוכה שהוא יוצר בין מס החברות (שאיננו מס ספציפי על הגז) לבין ההיטל על רווחי הגז לא נשקלה אפילו בוועדת ששינסקי ואין לה שום הצדקה – זולת הכוונה לצמק עוד יותר את היטל הגז. כידוע, אחת מן הדרישות המרכזיות של תנועת המחאה החברתית, שזוכה לתמיכה ציבורית נרחבת, היא העלאת מס החברות בישראל (מ-1986 ועד היום ירד המס מ-36% ל-25% – הנמוך ביותר ב-OECD, פרט לאירלנד). התיקון של נתניהו יוצר סתירה מובנית בין הדרישה הזאת לבין הדרישה המוצדקת לא פחות להעלות את המס על רווחי גז; לא יהיה מצב ששתיהן יתגשמו במלואן.

זאת ועוד, בסיס החישוב של ההצמדה השלילית הזאת הוא מס חברות בגובה של 18% – היעד שנקבע ל-2016, אבל למעשה בוטל בעקבות המלצות טרכטנברג, כך שכיום מוקפא מס החברות על 25%. המשמעות היא שהיטל ששינסקי המקסימלי איננו 50%, כפי שקבעה הוועדה, אלא 45.5%. כך גוזלים מהציבור יותר ממיליארד שקל בשנה במחטף חשאי ובזוי.

השוואה של נוסח הצעת החוק שהוצג לממשלה ב-23 בפברואר 2011 לנוסח שהתקבל ב-10 לאפריל 2011 מלמדת שכל שלושת המחטפים של נתניהו אושרו ומצאו את דרכם אל החוק (ראו סעיפים (2ג'), (6ב') ו-(54ה')).

על פי חישוב "הארץ", כתוצאה מריכוך מסקנות ועדת ששינסקי, ויתרה המדינה לחברות הגז על הכנסות בגובה של כ-30 מיליארד שקל. חתיכת ויתור, אם זוכרים שהכסף הזה שייך לכולנו ושאף אחד לא התייעץ איתנו לפני כן. על פי פרופ' שמואל קניאל, מתמטיקאי מהאוניברסיטה העברית, ההפסד אף גבוה יותר ומגיע ל-44 מיליארד שקל. קניאל עתר לבג"ץ לאור הפערים המטרידים בין שתי גירסאות הדו"ח של ששינסקי. בעתירתו כתב:

"בהיעדר שינוי בתשתית העובדתית או בעמדות המומחים, לא ברור מה גרם לשינויים שהוכנסו בהמלצות… ההבדלים בין הדו"חות לא הובאו לידיעת ועדת הכספים של הכנסת, והחוק אושר למעשה במחטף, מבלי שחברי הכנסת מודעים למעשיהם… חוק ששינסקי לא השיג את המטרה לשמה חוקק, וקבע משטר מיסוי חסר ולא מספק, אשר יוצר פגיעה בלתי מידתית בציבור הישראלי".

העתירה הזאת נדונה יחד עם עתירתם של משקיעי הגז (ישראמקו, גבעות עולם ומשקיעים פרטיים) נגד החוק – שכמובן ביקשו להקטין עוד יותר את שיעורי המס המגולחים שנותרו אחרי כל ההקלות בחוק. באוגוסט בג"ץ דחה את כל העתירות. כנגד המשקיעים, פסל בג"ץ את טענת המיסוי הרטרואקטיבי; כנגד קניאל, קבע בג"ץ כדלקמן:

"טענותיו של העותר אינן טענות לפגיעה בזכויות חוקתיות, אלא טענות שעניינן המובהק הוא מדיניות חברתית-כלכלית… העותר איננו טוען לפגיעה בזכות הקניין שלו או של אדם אחר, אלא לפגיעה אסורה בקניינו של הציבור. הוא איננו טוען לאפליה אסורה שלו או של מגזר מסוים, אלא לקיומה של חובת שוויון כללית, האוסרת לשיטתו על אפליה לרעה של הציבור בדרך של הטבות המיועדות למגזר הנפט והגז".

אכן בושה. חובת שוויון כללית. "לשיטתו". מה מוזר: הלא בבואו להגן על עמדת המדינה נגד משקיעי הגז, קובע בג"ץ מפורשות: "החוק נועד לתכלית ראויה של צדק חלוקתי". אך בבואו להגן על המדינה מפני טיעוניו של קניאל – מבלי שבית המשפט טרח אפילו לסתור את נתוניו המספריים – הוא שומט את הקרקע לגמרי מתחת טענות "שעניינן המובהק הוא מדיניות חברתית כלכלית". ומה זה צדק חלוקתי בדיוק? מדיניות פרמקולוגית?

אמור מעתה: טיעונים חברתיים לגיטימיים כשהם בשירות המדינה אבל לא לגיטימיים כשהם נגדה. ובמלים אחרות: ככל שהדבר נוגע למדיניות חברתית, בג"ץ מעדיף את טובת השלטון על טובת אזרחיו.

עד כאן עלילות ועדת ששינסקי, המסקנות, הריכוך, החוק, המחטפים והעתירות. העלילה מפותלת, אבל מצייתת לקו אחיד ובלתי משתנה: המס על הגז מתכווץ עוד ועוד.

הקרן הלאומית לתמלוגי הגז (או איפה הכסף?)

זוכרים את קרן תמלוגי הגז? ההיא מהמודל הנורבגי? הקרן שאמורה להחזיר לציבור, בצורת השקעות בחברה ובכלכלה, את חלקו הראוי ברווחי הגז (עד 62% מההכנסות, על פי חוק ששינסקי)?

זוכרים? יופי. כי באוצר כנראה שכחו ממנה.

* * *

ח"כ אורית זוארץ: נורבגיה, למשל, מר אקוניס. נורבגיה היא לא מדינה קומוניסטית.
ח"כ דב חנין: בנורבגיה השיעור הוא יותר מ-80%, חבר הכנסת אקוניס.
היו"ר ח"כ אופיר אקוניס: מר מימרן, יש לך פה תמלוגים בנייר שלך, הם מוזרים מאד.
ח"כ דב חנין: למה אתה מתחמק? בנורבגיה השיעור הוא יותר מ-80%.
היו"ר ח"כ אופיר אקוניס: מה זה הנייר שכתבת כאן?

* * *

לפני שנשאל איפה הכסף, ניקח צעד לאחור ונשאל – למה מיועד הכסף. שוב – המודל הנורבגי. על פי המודל הזה, הכסף הזה אמור לחזור בתור השקעה בתשתיות האזרחיות: בניית כיתות לימוד, סיבסוד מירבי של הוצאות החינוך, שיפור מערכת הבריאות הציבורית, הבטחת פנסיה נאותה לכלל האזרחים, וכדומה. כל המטרות הראויות האלה נדחסו למשפט אחד בלבד בחוק ששינסקי, סעיף (53א'): "הממשלה תקים קרן לניהול כספים שהתקבלו מהיטל על רווחי נפט לפי חוק זה אשר יועברו למטרות חברתיות-כלכליות".

רשמו לפניכם: מטרות חברתיות-כלכליות.

ועכשיו – לסלאמי. עם תום דיוני ועדת ששינסקי דווח כי כספי הקרן יופנו בחלקם לכיסוי החוב החיצוני של ישראל. מאוחר יותר גם נודע שזאת המלצת קרן המטבע הבינלאומית. החוב החיצוני – נושא מעניין מאד, אבל לא ברור מי קבע שזאת המטרה החברתית הראשונה במעלה בישראל, ועוד פחות ברור מדוע הציבור נדרש לשלם (בהשהיית ההשקעות הציבוריות) עבורו.

זאת רק ההתחלה. בפברואר השנה דווח כי "מחצית מהכנסות המדינה ממשאבי גז ונפט (הכנסות ממס על רווחי יתר), יופקדו לקרן שתשקיע בחו"ל ויהוו "כרית ביטחון" להתמודדות עם אירועים לאומיים בעלי השלכות כלכליות חריגות כגון מלחמה, אסון טבע או משבר כלכלי", ונתניהו הכריז: "היום אנחנו מתחילים את הדיון שיביא להקמת קרן הון ריבונית שפירותיה יחולקו לצרכים החיוניים של ישראל, ובראשם החינוך והביטחון".

אהה. עכשיו כבר הגענו לשלב שבו "מטרות חברתיות-כלכליות" עברו הסבה לאירועים כמו מלחמה ואסון טבע. ומה בדבר אסונות ידי-אדם – כמו חיסול השירותים הציבוריים בידי ממשלות ישראל בעשורים האחרונים? שם אין מה לתקן?

שיא החוצפה, כמובן, היא השתרבבותו של הגרגרן הבלתי-נלאה, תקציב הביטחון, כאחד משני יעדי ההשקעה המרכזיים של קרן תמלוגי הגז (לצד החינוך). כן, אותו תקציב שבולע שנה אחר שנה נתחים גדלים והולכים מעוגת התקציב החברתית, לוטש כבר עיניים לקרן שכל עילת קיומה והקמתה היתה הפניית משאבים לשיקום התשתיות החברתיות; אותן תשתיות שהידרדרו כל כך בין היתר בגלל תפיחתו של תקציב הביטחון.

לזה ייקרא רצחת וגם ירשת. הכל, כאמור, בברכת ראש הממשלה. העובדה שגם עיתונאים מתרשלים ומדווחים כאילו החוק הקצה את משאבי הקרן למטרות בטחוניות רק מוסיפה חטא על פשע. גם המחטף הזה עבר ללא כל תגובה ציבורית (למעט קול מחאה בודד של פורום פעולה אזרחית).

ומה עם הקרן עצמה? על פי החוק, הקרן היתה אמורה לקום ב-1 בנובמבר 2011. נו, חוק זה רק חוק. בינואר 2012 הקרן עדיין היתה וירטואלית, וכבר הוגשה עתירה לבג"ץ (מאת ח"כ אורי אריאל) לחייב את הממשלה להקים אותה. אבל רק ביולי הסתיימו דיוני הצוות שאמור להכין את הצעת החוק לכינון הקרן. מה שנודע בינתיים הוא שהקרן תשקיע את כספיה רק לאחר שיצטברו בה 2 מליארד שקל. מי ישמור על השמנת הזאת בינתיים? כמובן, החתול (משרד האוצר).

נקודה אחרונה למעקב: ח"כ אורי אריאל טוען שבהודעת הממשלה על הקמת הקרן נמסר כי רק מחצית מרווחי הגז יועברו לה. אם הוא צודק – מדובר באחת מפרוסות הסלאמי השמנות ביותר שנחתכו מן הנתח הציבורי, בסתירה מפורשת לחוק. אבל אולי מדובר בפרשנות שגויה – העיתונות דיווחה כי ההחלטה מדברת על השקעה של מחצית מהרווחים בחו"ל.

כמו כל הבט של ניצול משאבי הגז ורווחיהם, ואולי אף יותר מהבטים אחרים – נושא קרן תמלוגי הגז חייב להישאר כל הזמן בראש סדר היום הציבורי. רק עין פקוחה, באופן מתמיד, תבטיח שהכספים שאמורים לשרת את כולנו לא יופנו למטרות לא כשרות או פשוט ייבלעו ברזרבות של האוצר.

עכשיו נייצא את הגז ונרוויח טונות של כסף

מי שמע על ועדת צמח? כנראה שלא הרבה. על ועדת ששינסקי שמעו כולם – היא כבשה את כותרות העיתונים לפני שנתיים. אבל על בתה החורגת שומע רק מי שמתעמק במדורי הכלכלה. זה חבל; מסקנותיה של ועדת צמח ישפיעו עלינו לא פחות ממסקנות ששינסקי.

בספטמבר 2011 הוקמה ועדה בינמשרדית בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, שאול צמח (שהיה גם חבר בוועדת ששינסקי). מטרתה: גיבוש המלצות וכללים למדיניות ייצוא גז טבעי מן המאגרים שהתגלו מול חופי הארץ.

רגע, רגע. ייצוא? רק לפני שנה-שנתיים גילינו את הגז, עוד לא הספקנו אפילו להעריך כמה גז יש לנו בדיוק – וכבר נחפזים למכור אותו לכל המרבה במחיר?

זאת היתה התגובה שלי כשקראתי לראשונה על הוועדה הזאת. התדהמה שלי גברה כשנוכחתי לדעת שאין כמעט שום דיון ציבורי על עצם נחיצות הוועדה. כאילו הנחת היסוד, לפיה מותר ורצוי לייצא את הגז, מקובלת על כולם; ונשארה רק שאלת ה"עד כמה", לא "אם בכלל". נבירה מעמיקה יותר גילתה פה ושם קולות מתנגדים; מיעוט מבוטל. את הדיון במסקנות ועדת צמח (שהוגשו באוגוסט) אני בוחר דווקא לפתוח בדעת המיעוט הזאת, שנדחקה לשוליים. זהו קול התבונה שטבע בים של תאוות בצע טייקונית וכניעוּת פקידותית.

המכון הישראלי לתכנון כלכלי, גוף מחקר עצמאי ובלתי תלוי, הגיש לוועדת צמח נייר עמדה מפורט ובו ביקורת נוקבת על הנחות היסוד של הוועדה. בראיון עיתונאי התריע יו"ר המכון, יוסי הולנדר, מפני הידרדרות לתרחיש בנוסח ניגריה: מדינה שבורכה במאגרי נפט עצומים (השמינית בעולם) שייצאה כמעט את כל הנפט שלה למדינות זרות, ונאלצת לייבא נפט מזוקק ביוקר (על האסון הפוליטי-כלכלי שהמיטו חברות הנפט הזרות על ניגריה, ראו כאן, כאן, כאן וכאן. ונחשו איזה צד משרתים המזל"טים הישראלים בסכסוך הקולוניאלי הזה?).

לטענת המכון, אין שום הצדקה לייצא גז מישראל לפחות ב-50 השנים הקרובות, ויש לשמור על רזרבות במאגרים שיאפשרו למשק האנרגיה לעבור מנפט לגז, דבר שיוזיל משמעותית את מחירי החשמל. את טענת חברות הגז, שהייצוא דרוש למימון הפיתוח של המאגרים, מגדיר הולנדר בפשטות כ"שקר".

הביקורת לא נגמרה כאן. בתוך המערכת עצמה, מסתבר, הושמע קול ברור ותקיף נגד הכיוון שאליו הולכת ועדת צמח – אך הקול הזה הושתק. המדענים הראשיים של המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה והמים חיברו דו"ח שמזהיר מפני ייצוא הגז עד לשנת 2020, קובע שתחזיות ביקוש הגז המקומי שעל פיהן עבדה ועדת צמח נמוכות בהרבה מן הצפוי, ולמעשה הגז שהתגלה מול חופי ישראל לא יספיק אפילו ל-40 שנה! האם מדינת ישראל רוצה לייצא מחצית או יותר מן הגז שברשותה ובעוד פחות מ-20 שנה להתחיל לגרד את הראש – מאיפה נשיג אנרגיה עכשיו? האם מדינת ישראל רוצה שוב לחזור לשימוש בנפט (יקר יותר, מזהם יותר) אחרי המעבר לגז? המדענים גם צופים שהיתר הייצוא דווקא ייקר את עלות הגז לצרכן הישראלי, שכן למפיקים יהיה אפיק חלופי לשיווק.

במערכת הפוליטית ועדת צמח ומסקנותיה לא נתפסו כ"נושא חם". הפוליטיקאים התעלמו, התקשורת פיהקה – התנאים האידאלים לפעולה חשאית ונמרצת של לובי הגז. שלושה חריגים בפוליטיקה: השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, הביע הסתייגות מתונה (דורש להשעות את ייצוא הגז ב-3 שנים בלבד); ח"כ שלי יחימוביץ' כינתה את דיוני הוועדה "מחטף"; ח"כ דב חנין הגיש הצעת חוק שמשריינת עתודות גז לשוק המקומי למשך 50 שנה ומתירה לייצא רק עודפים.

העמדה השפויה הזאת, שמעמידה את האינטרס הציבורי ואת הטווח הארוך מעל לכל שיקול פיננסי אחר, היתה כאמור עמדת מיעוט. נכון לעכשיו, היא נמחקה מן הדיון הציבורי, ונותרנו עם מסקנות ועדת צמח הסופיות. לצורך המשך הדיון בתהליך הסלאמי, נבחן אותן תחת ההנחה (המופרכת) שכדאי וראוי לייצא גז טבעי מישראל.

באפריל השנה, בתום 7 חודשי דיונים, פירסמה ועדת צמח את מסקנות הביניים שלה, לעיון הציבור. באוגוסט, אחרי 4 חודשי שימועים (רוצה לומר: לובינג מסיבי של חברות הגז), פורסמו המסקנות הסופיות. זוכרים מה קרה בין מסקנות הביניים למסקנות הסופיות של ועדת ששינסקי? הסלאמי עבד בטורים גבוהים. אותו דבר בדיוק קרה בוועדת צמח, רק הרחק מן הכותרות הראשיות.

הנה תקציר השינויים. במסקנות הביניים קבעה ועדת צמח שיש לשריין אספקת גז לשוק המקומי ל-25 שנה (בלבד!). הערכת הביקוש נעה בין 420 ל-540 מיליארד מ"ק, מתוך תגליות "מוכחות" (מיד נשוב לטיבה של ה"הוכחה") של 800 מיליארד מ"ק. כלומר, היתר לייצוא של כ-350 מיליארד מ"ק. במסקנות הסופיות קפץ ההיתר ל-500 מיליארד מ"ק. מסקנות הביניים איפשרו למאגרים קטנים בלבד לסחור במכסות הייצוא שלהם (כלומר, מאגר גדול יוכל לייצא גז בהיקף מכסת הייצוא שלו ושל המאגר הקטן); המסקנות הסופיות מעניקות את הזכות הזאת לכל המאגרים, לא רק הקטנים, מה שיוביל בהכרח להפחתת העתודות לשוק המקומי. במסקנות הביניים חוייב כל מאגר לשמור על 15% רזרבות לשוק המקומי, בכל זמן שהוא, למקרה של עלייה לא צפויה בביקושים; במסקנות הסופיות בוטלה הדרישה הזאת.

נסיגה משמעותית נוספת היתה בנושא המימון של הקמת תשתיות הולכת הגז. במסקנות הביניים הוטלה האחריות על כך על היזמים, מה שהיה גורע סכומים נכבדים מרווחיהם. בעקבות התנגדותם, החליטה ועדת צמח שהמדינה תממן את עלויות הקמת צינורות הגז. הסלאמי הזה התחיל כבר בוועדת ששינסקי, שנסוגה ממסקנות הביניים שלה וקבעה בדו"ח הסופי שהמדינה תשתתף בעלות הקמת צינורות גז לייצוא (עד אורך צינור דומה לזה שמשרת את השוק המקומי). "הסיבה לכך, מן הסתם, היא שעלויות הקמת מתקנים אלה יסתכמו במיליארדי דולרים, אשר הכרה בהן עלולה למחוק את הכנסות המדינה מן ההיטל", ביאר כתב "דה מרקר". תרגום: מסקנות ועדת צמח עלולות למחוק את הכנסות המדינה מן ההיטל.

מקור: "דה מרקר"

ועדת צמח כבובה פוליטית

שוב נשאלת השאלה: איך מתרחשת נסיגה כה דרמטית במסקנות של ועדה מקצועית, ומדוע גם כאן, הנסיגה היא חד-כיוונית – לטובת היזמים, לרעת הציבור? וגם כאן, התשובה היא תשובה. יצחק תשובה. כלומר, הלחץ המסיבי של לובי הגז עשה את שלו. אבל אנחנו מה נלין על אנשי עסקים פרטיים, כשנציגינו שלנו מוכרים אותנו בזול?

ועדת צמח נולדה בחטא. החטא היה העיקרון שמותר וצריך לייצא גז טבעי מישראל לפני שהתבררו לאשורם שני נתונים בסיסיים: היקף המאגרים והיקף הצריכה המקומית בעשורים הבאים. הפוליטיקאים של ההון סימנו מטרה, הוועדה התבקשה לשרטט את הדרך אליה. במקרה הנוכחי, מראית העין של דיון מקצועי היתה קלושה לחלוטין. עמדת המיעוט המתנגד, נציגי המשרד להגנת הסביבה, זכתה ליחס מבטל ולמעשה לא נלקחה בחשבון. ראש הממשלה לא חיכה אפילו למסקנות הסופיות (בכל זאת יש הפקת לקחים מהמסחרה סביב חוק ששינסקי) וכבר אחרי הגשת מסקנות הביניים הטיל את כובד משקלו (יחד עם שר האוצר) להגדיל את מכסות הייצוא שהמליצה עליהן הוועדה. זה קרה יום אחרי פגישה שקיים נתניהו עם ראשי משק האנרגיה, בה הם קבלו על "החסמים הביורוקרטיים" בפני ייצוא הגז לחו"ל.

* * *

גדעון תדמור (מנכ"ל דלק אנרגיה): יתרה מזאת, אנחנו תמכנו בהקמת פקולטה למדעי הגז באוניברסיטת בן גוריון.

* * *

פגישות כאלה בדיוק, אחרי הגשת הצעת חוק ששינסקי לממשלה, הביאו למחטפים של נתניהו בחוק הסופי. ביולי השנה הן קבעו את דמותן של המסקנות הסופיות של ועדת צמח. שווה להתעכב על הדינמיקה הפוליטית הזאת, שעוקפת את מסלול ה"שימועים" הרשמי. במסלול הרשמי, הוועדה נותנת זמן לכל גורם מעוניין להגיש התנגדויות וחוות דעת למסקנות הביניים שלה. האם זה משפיע על עיצוב המסקנות הסופיות? ספק גדול. שכן במקביל למסלול הרשמי, יש מסלול לא רשמי – פגישות בין ראש הממשלה, שר האוצר ושר האנרגיה והמים, יחד עם מנהלי חברות הגז. בפגישות האלה, למעשה, נחתכים הדברים. ולפגישות האלה לא מגיע ולא יכול להגיע אף נציג של החברה האזרחית; לדמיין את לשכת נתניהו מזמנת מומחה מטעם "אדם טבע ודין" או "פורום פעולה אזרחית" לפגישה עם ראש הממשלה זה כמו לדמיין את ביבי מעניק ציון לשבח לארגון "רופאים לזכויות אדם". וכך, כשנשללים מן החברה האזרחית ערוצי השפעה על מקבלי ההחלטות, אפשר לקבל כל החלטה שהיא – פוגענית ככל שתהיה באינטרס הציבורי.

גודל הבלוף של מסקנות ועדת צמח הסופיות התגלה מיד עם פרסומן. בדיקה של "דה מרקר" העלתה שהוועדה הסתמכה בחישוביה על נפחי גז פוטנציאליים (950 מיליארד מ"ק) בסבירות של 50% בלבד, ואישרה לייצא 53% מהם (500 מיליארד מ"ק). בחישוב זהיר יותר, של סבירות 90%, נפחי הגז הפוטנציאליים של ישראל עומדים על 614 מיליארד מ"ק.

יוצא מכך שהוועדה אישרה ייצוא של 84% מן הגז המקומי (שסבירות הימצאותו גבוהה), מה שמשאיר למשק הישראלי גז ל-9 השנים הקרובות בלבד.

מי שגיחך קודם כשהועלתה ההשוואה בין ישראל לניגריה כבר לא מגחך עכשיו.

ועוד גילוי מן הזמן האחרון, שמלמד על ההטייה המובנית של הוועדה. אחרי ששוקללו במכסות הייצוא "עתודות הגז" המשוערות בקידוח "מירה", התברר שהקידוח נכשל, ובעצם אין שם גז. אנחנו לא ניהנה מן הגז הוירטואלי הזה, אבל מכסות הייצוא כבר נהנו.

הפליאה היחידה היא שמישהו בכלל מתפלא על התוצאות האלה. בישראל שולטת דת ההון, וכוהניה פזורים בכל שדרות השלטון. מרגע שההון-שלטון החליט על ייצוא של משאב לאומי כמו גז – הפור כבר נפל. ועדות ותקנות הן רק קוסמטיקה שמטרתה להעניק מראית עין של שיקול דעת מקצועי להחלטה אידאולוגית. מסקנותיהן ידועות מראש, המדרון החלקלק ידוע מראש, וכך גם התרוששותו של הציבור.

צימוק לסיום: את הגז המיועד לייצוא מקררים בהליך יקר ומסובך. לאחרונה פורסם שמונה פרוייקטור להקמת מתקן הנזלת הגז – אלוף (מיל.) עמוס ירון. על המעורבות העמוקה של גנרלים בדימוס בשוק הגז – תמיד מצד רווחי המשקיעים, אף פעם לא מצד רווחי הציבור – ידובר בהמשך. ירון הגדיר את הסכמתו לנהל את הפרוייקט שיגנוב לישראלים את הגז שלהם במלים: "אני פטריוט ישראלי".

ועם מה שנשאר בסוף – נממן את האבטחה של מאגרי הגז

ב-22 ליוני 2011, לאור פרסומים על היערכות צה"ל לאבטחת מתקני הגז, שלחה ח"כ שלי יחימוביץ' שאילתה לשר להגנת העורף, מתן וילנאי, ובה ארבע שאלות:

"1. מהי התוספת השנתית הצפויה לתקציב הבטחון לצורך ביצוע פעילות האבטחה השוטפת של מתקני הגז הטבעי  לחופי ישראל, בכלל זה הגדלת סדר הכוחות?

2. מהי העלות הכוללת של הציוד הנוסף הנרכש על ידי צה"ל לצורך אבטחת המתקנים?

3. האם חברות הגז נושאות בעלויות האבטחה, ואם כן מהו גובה השתתפותן?

4. האם צה"ל לוקח חלק באבטחה השוטפת של מתקני תשתית אזרחית אחרים בישראל, ואם כן, האם אותם הגופים בעלי המתקן המאובטח נושאים בעלויות האבטחה ובאיזה שיעור?"

תשובתו של השר הגיעה ב-16 באוגוסט: "באשר לשאלה הנוגעת למימון עלויות האבטחה יצוין, כי חברות הגז נושאות באופן מלא בעלויות האבטחה, וזאת בשים לב להחלטת ממשלה 2762 מיום 23 בינואר 2011".

או שהשר וילנאי לא קרא את החלטות הממשלה שהוא היה חבר בה, הוא שהוא קרא ולא הבין, או שהוא הבין והוא משקר. כשירות לציבור, הנה הסעיף הרלבנטי מאותה החלטת ממשלה:

"הממשלה תשתתף בהוצאות האבטחה השוטפות של מאגרי גז ונפט ימיים ומתקנים ימיים להפקתם בשטחי חזקה שבשטח המים הטריטוריאליים או הכלכליים של המדינה, ואשר משרד הביטחון דרש את אבטחתם, ובלבד שלכל הפחות רבע מתפוקתו השנתית של מאגר או מתקן כאמור תהיה משווקת לצרכי המשק הישראלי. ההשתתפות תהיה במחצית מההוצאות השוטפות הכרוכות באבטחת מתקני נפט ימיים הנובעות מסדרי האבטחה המונחים על ידי משרד הביטחון".

ובכן, וילנאי חירטט. המדינה תממן חצי מעלויות האבטחה; בפועל, כמעט כל המתקנים והמאגרים (למעט הקטנים ביותר, 25 מיליארד מ"ק ומטה) ייהנו ממימון זה, משום שרף הזכאות – 25% מהגז לשוק המקומי – נקבע במכוון לרמה מגוחכת. זכרו גם שלפי המלצות ועדת צמח, המאגרים הגדולים יורשו לייצא לא יותר מ-75% מתפוקתם.

העובדה המכריעה שנשמטה מלשון החוק (ולא במקרה) היא שהאבטחה שעליה מדברת החלטת הממשלה היא האבטחה הפנימית על אסדות הגז (אל שגשוגו של פלח השוק הזה ותפקידו ברשת האינטרסים של מדיניות הגז נשוב בהמשך). האבטחה ההיקפית של המים הכלכליים, שעלותה מיליארדי שקלים, תהיה על המדינה לבדה, ולא עלה על דעתו של איש לגלגל אותה, או את חלקה, על המשקיעים.

בכל מקרה, המציאות לא חיכתה לוילנאי וגם לא ליחימוביץ'. בשעה שהשניים החליפו ביניהם מכתבים מנומסים, חיל הים כבר איבטח בפועל אסדות גז וגם מכליות גז נוזלי, באופן לא רשמי, לא מוסדר – אבל כמובן מתקציב המדינה. סביב הפעילות הזאת כבר פורחת תעשיית השוּשוּ והגבורה המוכרת (כולל כתבת התדמית הבלתי-נמנעת של רוני דניאל, ש"התלווה ללוחמים").

לא תתפלאו לגלות שאת סעיף המימון הממשלתי לאבטחה הפרטית על אסדות הגז, שלא הופיע במסקנות הסופיות של ועדת ששינסקי, הוסיף ראש הממשלה באופן אישי. נתניהו גם הגדיל לעשות וקיים פגישות עם מנהלי חברות גז אמריקניות בנושא אבטחת מתקני הגז הישראלים – מן הסתם כדי להסיר חששות מליבם ("דונט וורי, מיסטר דייוידסון, יור גאז איז סייפלי סקיורד ביי די איי-די-אף"). הנה דוגמה נוספת למעורבות העמוקה של נתניהו במשק הגז הישראלי, מעורבות שמציבה באופן עקבי את רווחיות המשקיעים מעל לטובת הציבור.

תיכף נגיע למספרים, ואז כמה לסתות יישמטו בתדהמה. אבל לפני כן, נקודה בסיסית. הרבה קוראים מן הסתם שואלים את עצמם: למה שהמדינה לא תאבטח את מאגרי הגז? זה משאב לאומי, לא? החיזבאללה מאיים לפגוע בו, לא? (לא ממש. הלבנונים טוענים שישראל שואבת גז משטח המים הטריטוריאליים של לבנון; עוד נחזור לזה). כמו שצה"ל מגן על הכור הגרעיני ועל מתקנים אסטרטגיים חשובים, הוא מגן גם על הגז.

לא, זה לא בדיוק "כמו". להבדיל מכל המתקנים האסטרטגיים האחרים, מאגרי הגז שמול חופי ישראל הם מיזמים פרטיים. הם אומנם פועלים בזיכיון ממשלתי, אבל הבעלות עליהם היא כולה בידי חברות הגז. למדינת ישראל – ובהשלכה, לאזרחי ישראל שאינם מחזיקי מניות – אין שום קמצוץ בעלות על הגז הזה. כך שצריך לומר ברורות: צה"ל נשלח להגן על עסקים פרטיים. נזכיר רק שהזכויות על הפטנט הזה שמורות לקואליציה האמריקאית-בריטית שפלשה לעיראק תחת אמתלות כוזבות, ובפועל השתלטה על שדות הנפט העצומים; החיילים שהוצבו שם הבטיחו מעבר חלק של הנפט העיראקי לידי תאגידי נפט אמריקאים ובריטיים (ראו כתבה מצוינת כאן). חייבים להודות שיש משהו בניתוח הלניניסטי של המלחמה כתוצר הכרחי של הדחף הקפיטליסטי לפרוץ שווקים ולמקסם רווחים.

זה נכון שמעמדם של מאגרי הגז שונה ממעמדם של עסקים פרטיים אחרים. באיחור של 50 שנה המדינה אפילו הכירה בכך וחוקקה את חוק ששינסקי. המדינה גובה תמלוגים והיטלים מיוחדים על הגז, ויש לה אינטרס ברור שהמאגרים לא ייפגעו. אבל כל זה לא גורע מן העובדה שגם למשקיעים יש אינטרס ברור להגן על השקעתם. ובמצב כזה נשאלת השאלה – מדוע לא להטיל על המשקיעים השתתפות חלקית בהוצאות האבטחה? כל בעל חניון, אתר בנייה או מחסן סחורות שמציב אבטחה מסביב לנכס שלו מממן את האבטחה הזאת מכיסו; מדוע חברות הגז פטורות מהוצאות האבטחה ההיקפית על נכסיהן, ועוד זוכות לסיבסוד של מחצית מעלות האבטחה הפנימית?

"עלויות סבירות יחסית" (קצין בכיר מרגיע)

בינתיים הזמן עובר, חיל הים כבר מאבטח בפועל את מתקני הגז, והדרישות התקציביות יוצאות לאור. בינואר השנה שיגרו קצינים בחיל הים "בלון ניסוי" בדמות דרישות תקציביות למימון האבטחה של מתקני הגז: תוספת של אלפי שעות שיט, עוד שתי ספינות טילים בעלות של מאות מליוני שקלים, וכדומה. חצי שנה מאוחר יותר הוצגה כבר הדרישה הרשמית – תפוחה ומתפקעת מכל טוב טכנולוגי: ארבעה כלים ימיים גדולים, בסדר גודל של ספינות טילים; גיוס של מאות בעלי תפקידים נוספים; סיורי אוויר של שני מל"טים מסוג "הרון 1" (מכונים "שובל"); והתקנת אמצעי מודיעין וגילוי באזור, כולל מכ"מים על אסדות הקידוח.

ספינת חיל הים מאבטחת אסדת קידוח גז. צילום: אופק רון-כרמל

העלות של כל השיגועים האלה: 3 מיליארד שקל. זוכרים את ה"עז" שהכניס נתניהו לחוק ששינסקי – "המדינה תשתתף במחצית מעלויות האבטחה למתקני הגז"? המחטף הזה נכנס לחוק על בסיס הערכה שעלויות האבטחה יגיעו ל-20 מיליון דולר בשנה (הערכת המקסימום, של חברות הגז עצמן, עמדה על 25 מליון דולר). שנה וקצת מאוחר יותר – והסכום קפץ פי 40 כמעט! במסדרונות השלטון לא נרשמה התרגשות; תקציב הביטחון שוב גדל, מה עוד חדש. רק שהגידול הנוכחי נוגס ברעבתנות מן הסלאמי ההולך ומתכווץ של הכנסות המדינה מרווחי הגז. חברי הכנסת שהצביעו בעד סעיף האבטחה ממילא לא יזדקקו לשירותים החברתיים שיממומנו מקרן תמלוגי הגז, הוירטואלית לעת עתה.

עם פתיחת הדיונים על תקציב 2013 החל שוב הריקוד המושחת של משרדי האוצר והביטחון, מצג שווא של "חילוקי דעות נוקבים" שנועד לסמא את עיני הציבור. לצורך כך גייס חיל היום את המועצה לביטחון לאומי, וזו החרתה-החזיקה אחריו בדרישה לתוספת תקציבית אדירה לצורך אבטחת מתקני הגז. המחיר הפעם ננקב בדולרים (700 מליון), מן הסתם כדי להעניק לתביעה נופך מקצועי יותר.

והדובדבן שבקצפת, הנרמז רק בחדרי חדרים ובלשון עקיפין מאד זהירה: צוללת "דולפין" השישית והאחרונה שתגיע מגרמניה מיועדת למערך האבטחה של אסדות הגז. העניין הזה רגיש מאד – נשק אסטרטגי (בעל יכולת גרעינית) שעובר הסבה לאבטחת העסקים הפרטיים של טייקוני גז זה לא בדיוק דבר להתכבד בו בראש חוצות. ה"דולפין" הוא כלי הנשק היקר ביותר שצה"ל אי פעם רכש: 400 מליון יורו, מתוכם שליש במימון גרמני. אם אכן יש ממש ברמיזות שהצוללת השישית תשמש גם לאבטחת מתקני הגז, אנחנו כבר נכנסים למה שהאמריקאים מכנים, a whole different ball game. העלות לישראל תהיה בסביבות 1.3 מיליארד שקל.

חכו, זאת רק ההתחלה. עד כאן דובר רק בעלויות רכישה, לא בתפעול שוטף. תפעול כולל הכשרת צוותים, קניית חלפים, אימונים וכדומה; הערכת הצבא מדברת על 480 מליון ש"ח לשנה. דניאל ארגו חישב ומצא שהעלות הכוללת של אבטחת מתקני הגז (מבלי להחשיב את הצוללת), לאורך כל שנות פעילותם, תגיע לכל הפחות ל-17 מיליארד שקל.

רגע. בואו ניזכר: כמה כסף בדיוק מצפה המדינה לקבל מתמלוגי הגז והיטל ששינסקי? על פי החשב הכללי באוצר, כלל ההכנסות הוודאיות (על בסיס כמויות ודאיות במאגרים פעילים) יגיע ל-20.3 מיליארד שקל. הסכום הזה נמחק כמעט לגמרי כשמפחיתים ממנו את עלויות האבטחה, בחישוב של ארגו. אם מוחקים ממנו גם עלויות נוספות בגובה מיליארדי  דולרים שהמדינה התחייבה לשאת בהן – הקמת תשתיות לקליטת הגז וצינורות להובלתו – יוצא שרווחי הגז הוודאיים לא רק נמחקים אלא הופכים לשליליים: כל ההכנסות מן הגז יחזרו בסיבוב של 180 מעלות למימון האבטחה של מתקני הגז והקמת התשתיות הנלוות, והמדינה אף תגדיל לעשות ותשלח יד לכיסו של האזרח כדי לממן עלויות עודפות. זאת לא השערה צינית; גורם צבאי בכיר כבר העריך שעלויות האבטחה ימומנו מקרן תמלוגי הגז (עדכון: הנה הגיעה הדרישה הרשמית של משרד הביטחון; עדכון נוסף: עכשיו זה רשמי, 700 מיליון דולר מכספי הקרן יילכו למימון האבטחה). אהה; אולי לזה התכוון נתניהו כשהבטיח שרווחי הגז יופנו בין השאר לביטחון: לביטחון של משקיעי הגז. ועל מנת שהם יהיו בטוחים לגמרי, גם את מתקן ייצוא הגז הנוזלי שיוקם על פי המלצות ועדת צמח – יאבטח חיל הים. כי מה, אישרנו להם לייצא את רוב הגז שלנו ואז נזרוק אותם לכלבים? אבטחה, אבטחה, אבטחה – כל הדרך אל הבנק.

קרן השפע של תמלוגי הגז הפכה לבור תחתיות. הסלאמי לא יפרנס את הציבור, הציבור יפרנס אותו.

האופטימיים בינינו יכולים לנפנף בהערכות האוצר על הכנסות משוערות מתמלוגי הגז (על בסיס מאגר לוויתן, שעוד לא החל לפעול); אלה מסתכמות ב-548 מיליארד שקל, סכום אגדי לכאורה שמגמד את הוצאות האבטחה הצפויות. המפוכחים בינינו יזכירו רק זאת: כמו שמשרד הביטחון הקפיץ את עלויות האבטחה פי 40 תוך פחות משנה וחצי, הוא יכול לעשות את זה שוב. ושוב. ושוב.

שערוריית תקציב האבטחה המנופח למתקני הגז עברה בשתיקה תקשורתית כמעט מוחלטת. צדיק אחד בסדום, עיתונאי "דה מרקר" אבי בר-אלי, כתב דברים כדורבנות:

"כשישבה ועדת ששינסקי על המדוכה וחישבה את נתח המדינה הראוי לאזרחי ישראל מרווחי מכירת הגז שלהם, לא חסכו חברות הגז מפירוט הוצאות שונות ומשונות שיש לגרוע מהתחשיבים. כך, שגודל העוגה שתחולק בין החברות הפרטיות לבין אזרחי ישראל יתחיל בקטן. לאט לאט, הן ניכו מהעוגה המשותפת הוצאות חיפוש, קידוח, מבחנים, מימון, הנהלה וכלליות – והותירו על השולחן עוגה מקוצצת, שרק ממנה ייפרס חלקו של הציבור.

לאחר שהקימו קול זעקה נוסף כי אין בשארית כדי להשביע את רעבונן, הן דרשו – וגם קיבלו – הבטחה לכיסוי 150% מהוצאותיהן עד שתתחיל גביית היטל ששינסקי מרווחיהן, בעוד שמאגר תמר אף זוכה לכיסוי מפליג של 200%. ואם לא די בכך, נזעק גם ראש הממשלה עצמו לקריאות ההצלה והסכים לממן מחצית מעלויות האבטחה הפרטית ששוכרות החברות עבור עצמן.

רק מהפרוסה הנכבדה שנותרה על השולחן, אזרה הממשלה אומץ לשמור לעצמה נתח של 60%, אך אבוי – לא שמה לב שבהמולה המלאכותית שכחה היא לנכות קודם את ההוצאות שלה. "קיוויתי ל–3 מיליון והרווחתי מיליון, כשהמדינה רוצה את ה–2 מיליון", הוסיף שלשום רובין [עו"ד פנחס רובין, בא כוחה של ישראמקו, ע.ל.], ושכח לנכות משני המיליונים 3 מיליארד."

מה פשר הטירוף הזה, בעצם?

אני מניח שיותר מקורא אחד תולש את שערותיו בתיסכול בשלב הזה ושואל את עצמו: איך הגענו להוצאות כאלה, מה התכנית האסטרטגית מאחורי הסכומים האגדיים האלה, ולאן כל זה מוביל.

אני לא פרשן בטחוני ולא מתיימר לקרוא את מחשבותיהם של קברניטי המדינה והמשק. כשנכנסים לאזור הספקולציות, חשוב תמיד לזכור: לא תמיד הקברניטים יודעים לאן הם מנווטים. לפעמים גם להם אין מושג, וכל מה שמבדיל אותם מאיתנו זו ארשת פנים צופנת-סוד של "אחד שיודע".

או שהם כן יודעים, ולא ששים לדבר על זה. בכל מקרה, כדאי להציף לפני השטח את מה שכבר ידוע.

ובכן: ההנהגה הישראלית מבקשת להפוך את כל שטח המים הכלכליים של ישראל לשטח מאובטח ומפוקח. אם היום שולט חיל הים בשטח ימי של 13,500 קמ"ר, על פי התכנית הוא עתיד לשלוט ב-36,500 קמ"ר, כמעט פי שלוש. המשמעות היא מהפכה גמורה בתפיסת הביטחון הימי של ישראל, וממנה כמובן נגזרת קפיצה עצומה בסד"כ של חיל הים.

על פי תחקיר של "דיפנס ניוז" שצוטט ב"גלובס", ישראל מתכננת להקים משמר גבול ימי להגנה על שדות הגז שלה, שכן במצב הנוכחי חיל הים אינו מוסמך או מוכשר לטפל בגורמים אזרחיים בתחומי המים הכלכליים. הגוף הצבאי החדש יצוייד בכלי שיט ותצפית לא מאויישים כמו ספינות "פרוטקטור", מל"טים מסוג "הרון" ו"הרמס" ועוד.

שלא תהיה טעות: מאחורי הפטפטת הבלתי-פוסקת על ביטחון ואבטחה יש אינטרסים כלכליים ברורים. לפי "גלובס", שוק ההגנה והאבטחה של אסדות קידוח נהנה מאחד משיעורי הצמיחה הגבוהים ביותר בשוק הצבאי הגלובלי. הוא נשלט על ידי יוצאי שייטת 13. חברות הגז נמשכות אליהם בגלל הכישורים המתאימים, הם נמשכים לתפקידי האבטחה בגלל החוזים השמנים. תא"ל במיל' נועם פייג, לשעבר סגן מפקד חיל הים, ציין בסיפוק: "אני מודע למדינות רבות, מאמריקה הלטינית ועד מזרח אסיה, שבהן חברות ישראליות מספקות פתרונות (אבטחה והגנה) או מתמודדות במכרזים לאספקת פתרונות כאלה… וזו רק התחלה".

מי זה נועם פייג? בראיון ל"גלובס", הוא מזוהה כאיש חיל הים לשעבר. גם בהרצאה שנשא במכון למחקרי ביטחון לאומי ("איומים ואתגרי אבטחה במתקני האנרגיה הימיים"), הרצאה שגדושה בתרחישי אימים של טילים אוויר וטילי ים, פיגועי התאבדות ומוקשים נגד צינורות גז – הוא זוהה כתא"ל במיל., סגן מפקד חיל הים לשעבר. ככה מוכרים "צרכי ביטחון" לציבור: מציבים מולו גבר סמכותי עם עבר פיקודי בצה"ל.

חיפוש קצר בגוגל מעלה שנועם פייג מכהן מזה שנתיים וחצי כמנכ"ל של חברת N. Maritime Consulting, העוסקת בפתרונות אבטחה ימיים. כלומר, נועם פייג הסא"ל במיל. מנסה לשכנע את מדינת ישראל להקצות תקציבי ענק לאבטחה ימית שמהם ירוויחו, בין השאר, חברות כמו החברה של המנכ"ל נועם פייג.

ניגודי אינטרסים כאלה הם עניין שבשגרה באזור הדמדומים שמשתרע בין "הביטחון" ל"עסקים". גם כשהם ידועים לכל הנוגעים בדבר – נהוג לעבור עליהם בשתיקה. בפני ועדת צמח שנידונה קודם לכן הופיע תא"ל (מיל.) שי ברוש, מפקד שייטת 13 לשעבר, והפגיז אותה באיומים מסמרי שיער על מה שעלול לקרות במקרה של התקפה על מתקן יבשתי לייצוא גז. המלצתו היתה – להקים את מתקן הייצוא בלב ים. עיסוקו האזרחי של ברוש, לא תתפלאו, הוא ייעוץ בטחוני לפלטפורמות ימיות, ולמעשה את המצגת בפני הוועדה הגיש מטעמו של משקיע מחו"ל.

ובפועל? מסתבר ש"אבטחה" זה מושג גמיש למדי. לא פחות מטילי החיזבאללה, גם רשתות דיג של סירות תועות עלולות להסב נזקים כבדים למנועי השאיבה והקידוח של אסדות הגז. מה עושים? מזעיקים את חיל הים, שיגרש את ספינות הדיג. בסך הכל יש לו ניסיון מצוין בפעילות כזאת. תקציב הביטחון סופג הכל.

מה אמור לעשות האזרח המודאג? כצעד ראשון, לוותר באדיבות על עצתו של כל קצין במיל., יהיה זה סמל או רב-אלוף, שאת משכורתו משלמת חברה בעלת עניין בנושא האבטחה הימית. כצעד שני, לזכור תמיד שאנשי צבא נוטים לראות סיכונים ואיומים מתחת לכל אבן. גם בלי אינטרסים כלכליים, קשה להם להתעלות מעל הפרספקטיבה הזאת. הנה, כנגד עמדתם של פייג וברוש, שהמליצו בחום על השקעה מסיבית באבטחת מתקני הגז הימיים, קבוצה אחרת של קצינים המליצה בדיוק ההיפך. ביוני 2011 שיגרה הקבוצה הזאת (בהם עמרם מצנע ואחרים) מכתב לראש הממשלה, שר הביטחון ושר האנרגיה והמים. הקצינים התריעו מפני הסתמכות מופרזת של משק האנרגיה על מרבצי גז ימיים, שעלולה לשתק את המדינה אם חלילה יותקפו המתקנים: "צה"ל", הם כותבים, "כמו כל צבא אחר, אינו יכול להבטיח חסינות מוחלטת מפני פגיעה באסדת גז בלב ים. אין הדבר תלוי ביכולותיו הרבות של צה"ל או בתוספת אמל"ח או סד"כ כי אם באופיה הבלתי אפשרי של המשימה".

ההתרעה הזאת שקעה למצולות, איפהשהוא בין קידוח תמר לים-תטיס. הדוקטרינה שהשתלטה לחלוטין על המחשבה והפעולה של מקבלי ההחלטות גורסת: הכל אפשרי, אם רק שופכים מספיק כסף. בראיה רחבה יותר, אין כאן חידוש, שהרי זו הדוקטרינה הבטחונית השלטת במדיניות הישראלית של העשור האחרון. שני הפרוייקטים העצומים, זוללי-התקציבים ביותר של העשור היו הקמת גדר ההפרדה ופיתוח מערכת "כיפת ברזל". הנחת היסוד בשניהם זהה: בידוד ומיגון מקסימלי של מרחב המחייה הישראלי, שכן מסביב לו שורצים אויבים רצחניים שלא מכירים שפה אחרת חוץ מטרור. הנחה כזאת אומנם מוציאה מחוץ למשחק נתיבי מדיניות חלופיים, שיכולים לערוב לביטחון המדינה ומשאביה בהוצאות קטנות בהרבה, אך כרוכים, למרבה הצער, בפתיחת ערוצי דיאלוג ישירים עם שכנינו הערבים.

הבעיה הפעוטה בדוקטרינה השלטת היא שאין לה תחתית ואין לה קץ; היא מקריבה את הטווח הארוך לטובת הקצר. גדר ההפרדה לא תגן עלינו מפני טרור של טילים, "כיפת ברזל" תרושש אותנו לפני שתצליח להתמודד בהצלחה עם אלפי הטילים שבידי חמאס וחיזבאללה, וכעת, המשמר הימי החדש שיוקם כדי לבודד את מתקני הגז מכל איום טרור פוטנציאלי ישאב אל קרביו עוד ועוד תקציבים (הים ענק, הסטי"לים קטנים, צריך להקטין את זמן התגובה ככל שמפלס ההיסטריה עולה, ולכן – עוד סטי"לים, עוד אמצעי תצפית ויירוט, וכך הלאה והלאה).

ישראלים נאיבים תופסים את ראשם אל מול מצעד האיוולת הזה, לכאורה חסר כל היגיון. אבל התגובה הזאת היא איוולת בעצמה, שכן היא מסרבת לרדת לעומקו של ההיגיון המניע את המערכת הזאת, השמן בגלגלי מפלצת הביטחון הישראלית: ביזנס, בסך הכל ביזנס. או במילותיו של יועץ לאבטחת מתקנים ימיים, יוצא שייטת: "בסופו של יום צריך לזכור שמעבר לשיקולי האבטחה, מדובר בסך-הכול באמצעי לעשות כסף".

כדי להבין טוב יותר איך המכונה עובדת, כדאי להתוודע לנפשות הפועלות; אלה שפועלות בזירה "הבטחונית", אלה שפועלות בזירה "העסקית", ואלה שמרוב בלבול כבר לא זוכרות את מי הן משרתות.

* * *

ח"כ אנסטסיה מיכאלי: כל עיכוב וויכוח סרק פנימי יפעל לטובת אויבינו. עולה חשד סביר כי גורמים עוינים בתוך המדינה, ואני רוצה לחזור על זה שוב, בתוך המדינה, פועלים במכוון נגד עצמאות כלכלית לישראל. גורמים אלה מנסים לתמרן את דעת הקהל על מנת לעכבת את פיתוח התגליות. ולשירותי הביטחון, לדעתי, ואני בטוחה שיסכימו אתי הרבה חברים, צריך לבדוק ולחקור קשר אפשרי בין הגורמים האלה לפעילות חתרנית נגד המדינה. בנוסף, ברור כי הסכמים יש לכבד —
ח"כ נחמן שי: מה שירותי הביטחון צריכים לעשות? לא הבנתי.
היו"ר ח"כ אופיר אקוניס: אני מציע לך לא להפריע לחברת הכנסת מיכאלי. מכיוון שאני לא אתן לה להפריע לך, כי אני מהמר שהדברים שלך לא ינעמו לאוזניה.
ח"כ נחמן שי: לא הבנתי. אני שואל את חברתי מה עניין שירותי הביטחון לכאן?
היו"ר ח"כ אופיר אקוניס: ההיתממות שלכם בעניין האיראני מדאיגה אותי.
ח"כ ראלב מג'אדלה: היא התכוונה למוסד.
ח"כ אנסטסיה מיכאלי: יש לי עוד ארבעה משפטים לסיים ואחר כך אתם תירשמו לדבר על פי התור.
ח"כ נחמן שי: נרשמנו, רק אנחנו לא מקבלים את רשות הדיבור.
ח"כ ראלב מג'אדלה: לא, השאלה אם התכוונת לשב"כ או למוסד.
היו"ר ח"כ אופיר אקוניס: חבר הכנסת מג'אדלה, אני מאד מודה לך. תודה רבה. השר פלד אמר את דברו, אני חושב שהוא מבין כאן יותר מכמעט כולם. בפיקוד הצפון.
ח"כ ראלב מג'אדלה: נכון, הפיקוד הכי חשוב.

* * *

גנרלים נותנים גז

אם פעם קציני צה"ל בכירים היו פורשים כדי "לעשות לביתם", היום הם פורשים כדי "לקדוח לביתם". תגליות הגז הגדולות משכו אליהן לא רק טייקונים אלא גם גנרלים בדימוס, מושבתים מפעילות פוליטית בשל חוק הצינון. שורה ארוכה של גנרלים ואנשי משטרה הוצנחו לחברות הגז מיד עם שחרורם; כהרף עין, מי שפעלו עשרות שנים ללא ליאות להגן על בטחון המדינה, החלו לפעול ללא לאות לגייס הון ולפתוח דלתות. הביטוי השגור הוא "לשחרר חסמים ביורוקרטיים"; הגנרל בדימוס הוא מעין חומר משלשל, לקסטיב, שפותח את העצירות הביורוקרטית לרווחתו של הטייקון. עסקה מצוינת לשני הצדדים; זה נהנה וזה אינו חסר.

גבי אשכנזי. משחרר חסמים, קודח לביתו. צילום: עמית מגל

ואלה שמות:

1. רא"ל (מיל.) גבי אשכנזי: לשעבר רמטכ"ל, כיום יו"ר "שמן חיפושים". עלות שכר: 100 אלף ש"ח (לחודש, לחודש), לא כולל בונוסים ואופציות. השתלם? כנראה שכן. אחרי מו"מ ארוך עם משרד הביטחון, קיבלה "שמן חיפושים" אישור לקדוח בשטח אש מול חוף פלמחים, והופ, מניית "שמן" זינקה ב-50% (לעומת זאת, אם אתה לא רמטכ"ל לשעבר, תתקשה להשיג אישור אפילו לבור מים בתחומי שטח אש).

2. אלוף (מיל.) גיורא איילנד, לשעבר ראש אג"ת וראש המועצה הלאומית לביטחון; כיום יועץ חיצוני ל"גבעות עולם". עלות שכר: 45 אלף ש"ח ועוד 750 אלף ש"ח על כל קידוח שיגיע להפקה מסחרית. השתלם? איילנד אופטימי: "הדבר השני הוא ההתנהלות מול הרשויות. כדי להפיק נפט בקידוחים של גבעות, ליד ראש העין, צריך לעבוד באינטנסיביות עם משרד הביטחון – השטח הוא שטח אש – משרד התשתיות, המשרד לאיכות הסביבה, מינהל מקרקעי ישראל, חברת החשמל, רשות ניירות ערך. המון רגולציה, המון רשויות שצריך לדעת להתנהל מולן נכון, ובזה יש לי ניסיון". בינתיים הוא מנצל את המוניטין הבטחוני שלו כדי לדחוק במקבלי ההחלטות לתגבר את האבטחה על מתקני הגז והנפט. שום קשר לבונוסים, כמובן.

3. אלוף (מיל.) מאיר דגן, לשעבר ראש המוסד, כיום יו"ר "גוליבר אנרג'י", שעוסקת בחיפושי נפט, גז ומתכות יקרות. עלות שכר: אין משכורת, אבל יש אופציות בשווי מליוני שקלים. השתלם? כנראה שכן. באפריל השנה הפכה "גוליבר" לחברה הראשונה בתולדות ישראל שקיבלה רשיון לחיפושי אורניום.

4. אלוף (מיל.) יואב גלנט, לשעבר אלוף פיקוד הדרום, כיום מנכ"ל "נאמקס" (מחזיקה בחלק מרשיונות "פלאגי'ק" לקידוחי נפט וגז במעמקי הים התיכון). עלות שכר לא ידועה (החברה פרטית). השתלם? ימים יגידו. כדאי לעקוב אחרי הלחצים של "נאמקס" על ממשלת ישראל להרחיב את הסכם שיתוף פעולה עם קפריסין.

עוד גנרלים שנותנים גז: יצחק אילן, סגן ראש השב"כ לשעבר, וניצב בדימוס יעקב רז, ראש אגף תנועה במשטרה לשעבר, כיום דירקטורים ב"שמן"; תא"ל (מיל.) אבי בניהו, דובר צה"ל לשעבר, כיום (בין השאר) יועץ אסטרטגי ל"שמן חיפושים"; משה קראדי, מפכ"ל המשטרה לשעבר, כיום מנכ"ל חברת "פי גלילות"; ודודי כהן, עוד מפכ"ל משטרה לשעבר, כיום יו"ר חברת "כהן פיתוח" (שתי החברות בשליטת "דלק אחזקות" של יצחק תשובה).

כל השקשוקה הזאת של גנרלים, אופציות, רשיונות קידוח, גיוסי הון ותקציבי אבטחה היתה אולי עניין מצחיק אלמלא הבדיחה היתה חוזרת שוב ושוב על עצמה, ותמיד על חשבוננו. הבעיה היא לא התנהלותם האישית של הגנרלים – לא תאוות הבצע משורבבת-הלשון וגם לא ההתחסדות שבה היא נעטפת ("רציתי לתרום לנושא הגז בשל חשיבותו האסטרטגית למדינת ישראל"). הרי אותם גנרלים עשו מעשים חמורים הרבה יותר, כולל פשעי מלחמה, לפני שפשטו את מדיהם. שום שיחת טלפון בין אשכנזי או גלנט לבין פקיד בכיר במשרד האנרגיה והמים, שמטרתה לשמן את גלגלי הביורוקרטיה ולחלץ עוד זכיונות והטבות למשקיעי הגז, לא משתווה בחומרתה לפקודה לשטֵח שכונת מגורים בעזה.

הבעיה היא לא הם, אלא השיטה. שיטה שמעניקה למיליארדרים ולעושי דברם גישה חופשית אל הצמרת השלטונית של ישראל, אך חוסמת את קולו של הציבור; שיטה שבה חברי כנסת מתוגמלים ולא נענשים על התייצבותם הנרצעת לצידו של ההון; שיטה שבה מפטמים את הציבור מצד אחד ב"איומי ביטחון" מבעיתים רק כדי לחלוב אותו מן הצד השני. על הצד הבעייתי הזה של חינגת הגנרלים וקידוחי הגז אף אחד לא מדבר (להוציא את רועי צ'יקי ארד חד-העין); קל הרבה יותר להשתלח בטייקונים מאשר להודות שהאנשים שבחרת לכנסת מכרו את אמא שלך בזיל הזול.

אז בואו ניתן מבט ממעוף הציפור על המערכת הזאת, וברוח הצבאית שנכנסנו אליה, נחלק אותה לשלושה שחקנים: הממשלה, חברות הגז, והציבור. הגורמים הרלבנטיים בממשלה הם משרד הביטחון (הענקת אישורים בטחוניים לקידוחי גז, תכנון ותיקצוב האבטחה ההיקפית עליהם), משרד האנרגיה והמים (מתן זכיונות, קביעת מכסות ייצוא) ומשרד האוצר (גביית ההכנסות לקרן תמלוגי הגז). יש עוד משרד אחד, קוראים לו המשרד להגנת הסביבה, אבל הוא ילד הכאפות הקטן שכל הגדולים משאירים הרחק מאחור כשהם בועטים בכדור הלאה ביניהם.

במשרד הביטחון ידוע לנו מי עובד. במשרד האוצר ידוע לנו מי שולט – נתניהו. משרד הביטחון והצבא דורשים עוד ועוד תקציבים לאבטחת המתקנים. חלק מהכסף יישאר בצבא, חלק יגיע לידי חברות אבטחה פרטיות שמנוהלות על-ידי החברים שלהם, יוצאי צבא, מומחים לאבטחה – וחלק אולי יגיע לידי הקצינים שדרשו אותו, אם יפשטו את מדיהם מספיק מהר כדי להצטרף לחברים שלהם בשוק הפרטי. הדרישות האלה מתקבלות בהתלהבות באוצר ובלשכת נתניהו – גם צמיחה לשוק האבטחה, גם מסר מרגיע למשקיעים, שכספם מוגן היטב. המשקיעים, כזכור, גם הם מיוצגים בידי גנרלים, ואלה מצידם לוחצים כל הזמן "לשחרר חסמים", להגדיל את הייצוא, את האבטחה, את הרווחים. בתווך נמצא משרד האנרגיה והמים, שפועל כחותמת כשרות מקצועית, שליח צייתן בין משרדי הביטחון והאוצר וחוזר חלילה.

השילוש הקדוש, הון-שלטון-ביטחון, פועל בתיאום מושלם. יש מי שממונים על פמפום מפלס החרדה הלאומי, יש מי שממונים על הסחות דעת, וכולם מחלקים ביניהם יפה את אוצרות הארץ הזאת, המצטמקים והולכים.

והשחקן האחרון? הציבור? הס, פן תעיר. ישן לו אפרוח, אפרוח זעיר.

יש לנו צבא חזק וגדול – בואו נגן גם על הגז של קפריסין

כידוע, ההון הגלובלי אינו יודע גבולות מדיניים. בזרימתו החופשית ממדינה למדינה, הוא יוצר מצבים מדיניים חדשים ולא צפויים. ואז נשאלת השאלה מה עושים המדינאים: מעצבים את המדיניות כך שתקל על זרימת ההון ככל האפשר, או שוקלים מנגד גם את טובת הציבור שהעלה אותם לשלטון. טוב, התשובה במקרה הישראלי לא בדיוק נסתרת מן העין.

תגליות הגז של השנים האחרונות חוללו משברים מדיניים מול לבנון וטורקיה, שעלולים להסלים לכדי עימות אמיתי. לבנון טוענת כי הסכם שיתוף הפעולה בקידוחי גז בין ישראל לקפריסין מדצמבר 2010 גזל שטח של 854 קמ"ר מן המים הכלכליים שלה. ישראל הגיבה – להד"ם. בשטח המדובר עדיין אין קידוחים, אך ידוע כבר כי יש בו מרבצי גז משמעותיים. האמריקאים דווקא צידדו בעמדה הלבנונית, אבל המחלוקת לא פשוטה בכלל; הנה הסבר לא משוחד של טיב המחלוקת והנה ניתוח משפטי של הדרכים הפתוחות ליישבה.

איך שלא ייפתר המשבר, עניין אחד ברור: במצב של אי-בהירות ביחס למיקומו של הגבול הימי בין שתי מדינות השרויות בעימות – אין מקום לצעדים חד-צדדיים. מה שנחוץ כעת, מה שממשלת ישראל למעשה היתה צריכה ליזום מעצמה, הוא בוררות בינלאומית מוסכמת שתכריע במחלוקת, ולא הכרזות חד-צדדיות של שני הצדדים על מיקומו של הגבול. דוברים ישראליים משחקים משחק מסוכן מאד כשהם מפמפמים מעל כל במה את "האיום של חיזבאללה" להתקיף מתקני גז ישראליים. האיום הזה בא לעולם בדיוק על רקע המחלוקת הטריטוריאלית – חיזבאללה איים לתקוף כתגובה על כך שישראל "שודדת" משאבי טבע לבנוניים. כל עוד לא הוכרעה שאלת הבעלות – האיום של חיזבאללה אינו תוקפני יותר מהכרזת הגבול החד-צדדית של ישראל. לפחות בדיקת מומחה אחת העלתה שרשיונות הגז שחילקה ישראל (להבדיל מקו הגבול הימי) אינם חורגים מעבר לקו הגבול שדורשת לבנון; לפיכך אולי הכל רוב מהומה על מאומה. "מומחי האבטחה" מתבקשים אם כן לשתוק קצת, עד שהתמונה תתבהר.

אם מול לבנון נשקפים סכנות בשל חוסר שיתוף פעולה, מול קפריסין נשקפות סכנות בשל עודף שיתוף פעולה. בדצמבר 2010 נחתם הסכם בין ישראל לקפריסין על סימון קו הגבול הימי ביניהן, להסדרת קידוחי הגז של שתי המדינות. במהלך 2011 שידרגו שתי המדינות את יחסיהן הבטחוניים – שוב, כדי להגן על האינטרסים המשותפים במאגרי הגז. בפברואר השנה הגיע הרומן הישראלי-קפריסאי לשיא עם ביקורו של נתניהו בניקוסיה. בשלב זה כבר דובר על שיתוף פעולה בחיפוש גז, הקמת מתקן לגז נוזלי בקפריסין שדרכו תייצא ישראל גז לאירופה, הקצאה של ספינות חיל הים לאבטחה של קידוחי גז קפריסאיים ופריסה של מטוסי חיל האוויר (גם כאן) ברחבי האי. במהלך השנה גם דווח שקפריסין תייבא גז מישראל עד שהקידוחים שבתחומה יתחילו לפעול; חברות כמו נובל אנרג'י ודלק אנרגיה, שכבר מיצו את פוטנציאל החיפושים מול ישראל, מתדפקות על דלתות הממשל הקפריסאי לקבל זכיונות קידוח בשטחים הימיים שברשותו.

כל ההתחממות הזאת מעצבנת מאד את הבריון השכונתי השני – טורקיה. ממשלת אנקרה, שאיננה מכירה בממשלה היוונית של קפריסין, כבר שלחה איומים לשני הצדדים ואף שיגרה משחתות לחיפוש גז מצפון לאי. גם העובדה שמטוסים ישראליים חודרים למרחב האווירי הטורקי לא בדיוק תורמת להרגעת האזור.

ההתפתחויות האלה הן מספיק דרמטיות כדי לייצר שיח ציבורי במדינה שבה הציבור (והתקשורת) פוקחים עין על השלטון ומעלליו. בישראל, כידוע, העין הזאת נעצמת כשמגיעים לנושאים שמוגדרים "ביטחון". אפילו סיקור תקשורתי ישיר אין; כל הדיווחים על שיתוף הפעולה הצבאי עם קפריסין מגיעים ממקורות חוץ. שוב ושוב, כשמשווים את עומק הדיווח והביקורתיות של העיתונות הכלכלית כלפי מושאי הסיקור שלה לעומת ההליכה-על-בהונות של העיתונות הצבאית – יוצאת האחרונה מבוישת וחפוית-ראש, עם זנבה בין רגליה.

מקור: "גלובס"

הידיעה הדרמטית ביותר בהקשר הישראלי-קפריסאי פורסמה בסוכנות הידיעות הטורקית "אנטוליה", במאי השנה, ורק צוטטה בתקשורת הישראלית, ללא שום מעקב. על פי הדיווח הטורקי, ישראל הציעה (התחייבה?) לממן ולהקים מתקן הפקת גז בקפריסין. לצורך הקמתו, יישלחו 10,000 אנשי מקצוע לקפריסין לתקופה לא ידועה, ובליווי משפחותיהם, יגיע מספרם לכ-30,000. כדי לאבטח את מתקן הגז וכמות כזאת של ישראלים (שישוכנו בלימסול), תשגר ישראל לקפריסין עוד 20,000 חיילי קומנדו.

בקיצור: ישראל מתכננת לשגר לקפריסין אוכלוסיה של כ-50,000 איש, סדר גודל של עיר קטנה. מפוקפק? הזוי? תודו שזה לפחות מעניין; מעניין מספיק כדי להציק לרשויות בישראל שיספקו קצת מידע על המיזם הזה. אבל כלום, גורנישט; התקשורת הישראלית מעדיפה לספור מטרים מעוקבים של גז מאשר חיילי קומנדו.

מבלי להתחייב לנכונות הסיפור הזה, ברור שבין ישראל לקפריסין מתקיים שיתוף פעולה צבאי ובטחוני הדוק ביותר, שכבר עתה כולל סיורים ימיים ואוויריים; ברור ששיתוף הפעולה הזה נובע ישירות מאינטרסים כלכליים – הגנה על שדות הגז שבין שתי המדינות; ועוד ברור, שממשלת ישראל הקצתה משאבים צבאיים משמעותיים לטובת העניין.

העניין הזה צריך להדיר שינה מאזרחי ישראל שעדיין מאמינים במשמעות המילולית של צה"ל – "צבא הגנה לישראל". תקראו איך שתרצו לפעילות הימית והאווירית של צה"ל סביב מאגרי הגז הקפריסאיים – "הגנה על ישראל" זה לא. מה שמצטייר כאן לנגד עינינו, בבהירות שאין לטעות בה, הוא רתימה של הכוח הצבאי המדינתי לשירותם של משקיעים פרטיים, מעבר לגבולות המדינה. ובמלים פשוטות: ישראל מפתחת מדיניות אמפריאלית. תדע כל אם עברייה: הבן שהיא שולחת לחיל הים או האוויר עשוי להשקיע את מיטב שנותיו ומרצו בשמירה על רווחי נובל אנרגי' ודלק אנרגיה בחופי קפריסין. ההזניה הזאת של השימוש בכוח הצבאי (תרגום: כספי ציבור, ואולי גם חיי אדם) למטרות כלכליות הרי כבר הפכה לעניין שבשגרה; עוד קודם ראינו שחיל הים מקצה משאבים גדלים והולכים להגנה על מתקני הגז הישראליים. כמו בבדיחה ההיא – כבר ברור שמדובר בזונה; עכשיו נותרה רק שאלת המחיר. ושוב, אין כאן הפתעות: היכן שמושקע ההון הגדול – שם יגן עליו השלטון (כלומר, ישלח אותנו להגן עליו). תהליך הסלאמי שהחל מיד עם קיצוץ מסקנות ועדת ששינסקי הוביל אותנו עד לשיגור מטוסי חיל אוויר אל שדות הגז של קפריסין. והוא ימשיך עוד ועוד, אם לא נעצור אותו.

מחשבות ולקחים

הדמוקרטיה הישראלית איננה שלטון יציג באמת. בסוגיות בעלות משמעות ציבורית מובהקת, אין לציבור ערוצי השפעה על מקבלי ההחלטות. שימועים ציבוריים, מסתבר, הם סוג של שסתום לחץ. השלטון פותח את השסתום לזמן קצר; עמותות וארגוני החברה האזרחית משחררים קיטור באמצעות "ניירות עמדה"; השסתום נסגר, הציבור שב לענייניו – ואז מתחילה מכירת החיסול האמיתית: מאחורי הקלעים, בפגישות ישירות של ההנהגה עם בעלי ההון. ההחלטות שיוצאות מן הפגישות הללו אינן כובשות כותרות, ומדווחות רק בשולי מדורי הכלכלה. כך הציבור לא יודע אפילו שקיימים פערים עצומים בין הצהרות הפוליטיקאים לבין המדיניות שהם אישרו בפועל. וכשאין ידיעה – אין מחאה.

אלה קווי המתאר של פרשיית הגז הטבעי, ואני מניח שהם נכונים גם בתחומים אחרים של מדיניות חברתית. מי שרוצה לשנות את המצב חייב קודם כל להבין את קווי המתאר האלה ולרכז מאמץ במחשבה יצירתית על דרכים לפתח ולהעצים את השפעת הציבור על מקבלי ההחלטות. מה שצריך להיות ברור לכולם זה שתחיבת פתק בארגז קרטון אחת ל-4 שנים איננה תחליף ל"השפעה על השלטון". לא רק שמדובר באקט נקודתי, אלא שכמעט תמיד הבחירה בין פתקים שונים לא משפיעה במאומה על המדיניות הממשלתית בנושאים הקריטיים (כמו תמלוגי הגז).

חשוב גם לדעת על מה אין טעם למחות. אין טעם להיאבק נגד "הטייקונים", זאת טחינת מים. אלה בסך הכל אנשים פרטיים עם תאוות-בצע חריגה – לא עבירה על החוק, ודאי לא "בגידה" בציבור, שממילא לא בחר בהם.

אולי המסקנה החשובה ביותר מפרשיית הגז היא שפעולת שתדלנות, צודקת ונמרצת ככל שתהיה, אף פעם לא תהיה אפקטיבית אם אין בצידה סנקציות ממשיות על הפוליטיקאי שמסרב להיענות לה. ההתגייסות של פוליטיקאים לטובת בעלי ההון נשענת בדיוק על הזיקה הזאת; הפוליטיקאי מרוויח כוח (לפעמים גם כסף) והשפעה, והוא חרד לאבדם. על כן צריך לזהות את הנכס היחידי של הפוליטיקאי שהוא חרד לאבדו ושהציבור יכול לפגוע בו: המוניטין שלו.

חבר כנסת שמצביע בוועדת הכספים נגד העלאת תמלוגי הגז; שר שלוחץ על ועדה ממשלתית להגדיל את מכסות הייצוא של הגז; ראש ממשלה שמבצע מחטפי חקיקה בחוק הנפט והגז ללא ידיעת הציבור – כל אלה צריכים להישחט בזירה הציבורית על מעשיהם. כיוון שהתקשורת המיינסטרימית לא עושה זאת, צריך לפעול בערוצים אלטרנטיביים.

יותר מכך – אדישות אינה אופציה. בכל כנסת ישראל יש לא יותר מארבעה ח"כים שמתמצאים, עוקבים מקרוב ומנסים לעכב קצת את הרכבת הדוהרת שמנשלת את הציבור מנכסי הגז שלו בשנתיים האחרונות. השאר תופסים מרחק ומשאירים לפקידי האוצר ומשרד האנרגיה לנהל את המשאב הלאומי החשוב ביותר של ישראל. גם על האדישות הזאת נבוא איתם חשבון.

תנועת המחאה החברתית כבר פיתחה כמה מודלים חדשים להפעלת לחץ על הנבחרים: המשמר החברתי בכנסת, המשמר החברתי המקומי, כנסת פתוחה, המשאל. יוזמת המדד החברתי מדרגת את חברי הכנסת לפי תרומתם לצדק חברתי. אלה יוזמות מבורכות, אבל לצידן יש לפתח כלים נשכניים יותר, ובנושא הזה – כדאי ללמוד מן הימין הלאומני. נחוץ לנו מעקב מתמיד אחרי פוליטיקאים – ביחוד כאלה המכהנים בתפקידים ביצועיים. שיאנים במדיניות אנטי-חברתית, כמו נתניהו, שטייניץ ולנדאו, יקבלו פרס בדמות קמפיין שלילי, לא מנומס בעליל, שיתבע מהם תשובות. הקו המנחה צריך להיות הפער בין הצהרות למעשים, בדגש על המחיר שמשלמים האזרחים.

פרשיית הגז הטבעי, כפי שגוללה כאן, עלולה לרפות את ידי הפעילים; לכאורה, הסלאמי נחתך עוד ועוד עד שלא נותר ממנו דבר. אבל זהו רושם מוטעה בעליל, שמזניח עובדה קריטית: אלמלא המאבק הציבורי, לא היה סלאמי מלכתחילה. עצם פתיחת נושא תמלוגי הגז לדיון והמעורבות העמוקה של הציבור בדיוני ועדת ששינסקי הם אות של כבוד לציבור הישראלי. למרות השחיקה המשמעותית במסקנות, גופים כמו פורום הפעולה האזרחית יכולים לטפוח לעצמם על השכם; הם הציבו מודל מעורר השתאות של קמפיין ציבורי אפקטיבי ביותר, שהשפיע ישירות על הנוגעים בדבר (ראו עדות פרופ' ששינסקי) ואיזן במשהו את לובי הגז.

הבעיה העיקרית שעליה מצביע המאמר הזה היא שעם תום פרק ששינסקי וכניסת החוק החדש לתוקפו, סר העניין הציבורי בתמלוגי הגז. וכך, השלבים הבאים בתהליך הסלאמי, שהיו לא פחות משמעותיים, לא עוררו כמעט התנגדות ציבורית. בכך שותפה גם התקשורת שקברה את הדיווחים על ועדת צמח בעמודי הכלכלה ולא טרחה כלל להתיר את הקשר הגורדי בין דרישות האבטחה של מתקני הגז לבין אינטרסים עסקיים ברורים.

אבל שוב, אין סיבה להרים ידיים. רוב הגז עדיין באדמה; מאגר לוויתן, המחזיק כמחצית מן העתודות הוודאיות, יתחיל להפיק גז רק ב-2016; וכמו שחוק הנפט שונה אחרי 50 שנה שאיש לא ניגב ממנו את האבק, כך גם הנוסח החדש שלו אינו קבוע במסמרות. לחץ ציבורי מסיבי ומתמשך יכול להביא לפתיחת החוק מחדש (בג"ץ כבר סלל את הדרך), לביטול ושינוי של החלטות ממשלה שהתקבלו ללא בקרה ציבורית נאותה, ולהערכה מחודשת של השימוש בהכנסות מתמלוגי הגז לצורך שיקום התשתיות החברתיות בישראל.

מבט אל האופק: להחזיר את הגז לאזרחים

זה יהיה מאבק לטווח ארוך, ועליו להתמקד בשורה של יעדים מוגדרים. הנה ההצעה הצנועה שלי:

  • להחזיר את גובה ההיטל המינימלי למסקנות הביניים של ועדת ששינסקי, 66%, ולחתור למיסוי מקסימלי בגובה 80%, כדרישת הקמפיין האזרחי.
  • לבטל את כל ההטבות וההחרגות שהוכנסו בדרך-לא-דרך בין מסקנות הביניים למסקנות הסופיות של ועדת ששינסקי.
  • לבטל את מחטפי נתניהו בנוסח החוק הסופי, ובפרט את ההצמדה השלילית למס החברות.
  • להכניס את המלצות ועדת צמח להקפאה עמוקה; להשעות את ייצוא הגז ל-30 שנה לפחות, עד שיתבררו לאשורן עתודות הגז הוודאיות של ישראל ורמת הצריכה שלו בשוק האנרגיה המשתנה.
  • לשקלל את השיקול הסביבתי בכל דיון על קידוחי הגז ומשק האנרגיה; לחייב את משקיעי הגז לפצות את הציבור על הנזקים הסביבתיים שנגרמים מהפעלת הקידוחים.
  • לשמור על כספי הקרן הלאומית לתמלוגי הגז כלשון החוק – למטרות כלכליות-חברתיות; להכניס נציגי ציבור לוועדה החיצונית שתפקח על השימוש בכספים.
  • להקפיא כל פעילות או התבטאות בנושא שאיבת גז משטח המחלוקת עם לבנון עד להחלטה סופית ומוסכמת בגורלו בידי בוררות בינלאומית.
  • להחליף את דיסקט "כולם רוצים לפוצץ לנו את אסדות הגז" בדיסקט "כולם ירוויחו משיתוף פעולה אזורי בהפקת הגז שבים התיכון".
  • לבצע תחשיב מחודש של הוצאות האבטחה הנדרשות למתקני הגז רק לאחר השגת הסכמה עם לבנון (וחיזבאללה) לגבי מיקומו של הגבול הימי.
  • במסגרת התחשיב המחודש, לחלק את הוצאות האבטחה בין המדינה לבין המשקיעים באופן יחסי לחלוקת ההכנסות מרווחי הגז; במלים אחרות, יופסק הסיבסוד הציבורי בגובה מילארדי דולרים של אבטחת המתקנים.
  • "ושבו בנים לגבולם"; לבטל כל פעילות צבאית של חילות הים והאוויר באבטחת שדות גז זרים (כמו של קפריסין).
  • לבסוף – לא לעצום עין ולא להפנות עורף לרגע לפוליטיקאים שעוסקים בגז הטבעי. מי שנרדם בשמירה מתעורר בלי תחתונים לגופו.

* * *

יצחק תשובה: אין לי שום בעיה שוועדה נכבדה זו תקים ועדה ותשב ותבדוק את הדברים לעומק על מנת לא להטעות. זה חשוב מאד. לא בשבילי, אני לא חשוב, בשביל מדינת ישראל. חשוב לזכור שקל לעצור את המומנטום והתנופה, אך קשה ויקר מאד להחזיר את הגלגל. גורל מדינת ישראל היום הוא חשוב לכולנו וזה הדבר הכי חשוב. הדיון פה זה לא אני, זה לא הגז, זה גורל מדינת ישראל.

* * *

165 תגובות

להגיב
  1. מורי / ספט 24 2012 10:10

    חובה להעביר את זה לכל מי שמכירים. מכל הדברים שנכתבו כאן אחד היה מדויק להפליא: באמת לא נשארו לי שיערות על הראש עד שהגעתי לסוף הפוסט – תלשתי אותם מרוב תסכול.

  2. ido2267 / ספט 24 2012 10:48

    כתבת בסיום על מה שאפשר לעשות. לצערי, במציאות של היום אם אני אפיץ את הפוסט הזה ברבים הוא ייפול מיד על סעיף עודף שמאלנות. צריך לנקות ממנו ביטויים כמו "להשטיח שכונת מגורים בעזה" (לא יכולת להתאפק הא?) ורק אז אפשר יהיה לעניין בזה אנשים. אחרת אתה סתם הומו סמולני שמקבל שוחד מהקרן החדשה ביחד עם נעמי חזן או משהו בסגנון.

  3. עידן לנדו / ספט 24 2012 10:55

    מזל שאתה לא העורך שלי, עדו. שנים שלא שמעתי את הביטוי "צריך לנקות מן המאמר…". אשרי, בלוגר אנוכי.

    תעשה מה שאתה מבין. אולי תנפנף בפירגון שלי לח"כ אורי אריאל, שעמדותיו המדיניות-גזעניות מאוסות עלי, אבל אני מעריך את מעורבותו בנושא הגז.

  4. ido2267 / ספט 24 2012 11:26

    כתבת על דרכי פעולה אפקטיביות. ככל שאתה ענייני יותר, ממוקד יותר במטרה ופחות מתפזר לכיוונים אחרים שיכולים להיות שנויים במחלוקת כך אתה אפקטיבי יותר. כך למשל תוכל לכונן ברית עם ח"כ אריאל בלי לגרום לו להפוך את השולחן כי בנקודה הזאת שניכם מסכימים. קוראים לזה פוליטיקה וזה דווקא דבר רצוי בעיני. אני יכול לגרום למישהו להסכים איתי על נושא x בלי להכריח אותו לקבל את כל השקפת עולמי על קרבה וכרעיה.

  5. עידן לנדו / ספט 24 2012 11:36

    עדו, לא כתבתי 12 אלף מילה על נושא הגז כדי להיכנס לוויכוחים מיותרים על אסטרטגיות הכתיבה שלי. את כל מה שהיה לי לומר בנושא הזה כתבתי במסה "על כתיבה פוליטית". הקוראים המדומיינים שלך, שמסכימים בכל ליבם עם 11,985 המלים במאמר למעט 15 המלים על פשעי עזה, ורק בגלל זה יפנו לי את הגב – נו, הם כנראה לא שותפי מאבק רציניים. הם הכלומניקים של הברברת הפוליטית – מחפשים תירוצים לא לעשות כלום. הפוסט הזה לא יעלה ולא יוריד מבחינתם, ובזאת, באמת, אני חותם את המטא-דיון על "השמאל לאן". יש מספיק בלוגים שמתקשקשים על זה גם בלעדי.

  6. עדו / ספט 24 2012 12:42

    אתה מאשר לי להוריד כמה משפטים ולהפיץ את הפוסט המתוקן בכל פורום שאני מכיר?

  7. nina ramon / ספט 24 2012 12:57

    לדעתי, כדאי להוציא תקציר, עם הפניות מרחיבות למאמר הזה. כי לא הרבה יקראו אורך כזה, והדברים שאתה מציג כאן חשובים מידי מכדי שיתעלמו מהם ומכדי שיהפכו ל"עוד התייחסות בנושא הגז".

  8. עידן לנדו / ספט 24 2012 13:00

    עדו: בשום פנים לא. אין קיצורי דרך בחינוך פוליטי. מי שמנתק את הפשיעה הפיננסית מן הפשיעה הלוחמתית עדיין לא מבין איך הדברים עובדים פה. תשאיר לשלי יחימוביץ' להתחנף לגנרלים, אתה מסוגל ליותר מזה.
    בעל-פה אתה רשאי להפיץ מה שבא לך. בציטוט – הטקסט לא נתון למשא ומתן.

    נינה: בי מיי גסט, תוציאי תקציר.
    כבר כתבתי שהטקסט הזה מיועד לבעלי עניין, ותפקידם של אלה להפיץ את הדברים הלאה. אדם אחד לא יכול לפעול בכל הזירות ובכל הכיוונים. כמו שאני סיכמתי עבורכם לשני משפטים דו"ח של עשרות עמודים של "אדם טבע ודין", אתם יכולים לסכם עבור אחרים את הפוסט הזה.

  9. דודו / ספט 24 2012 13:04

    אם הייתי צריך לנחש מה מניע את הצבא ואת חיל הים כאן, הייתי אומר שהחיל ממנף את הסיטואציה כדי לקנות לעצמו כלים חדשים, ומשתמש בקידוחים בתור תירוץ. חיל הים רוצה להיות צי, להיות זרוע ארוכה, ולייצר "עומק אסטרטגי" ועוד כהנה מטרות שאין להן דבר וחצי דבר עם אסדות קידוח. ובקיצור: חיל הים רואה את המפציצים החדשים של חיל האויר ועיניו כלות, ומחפש דרך להפוך את עצמו לפחות שולי. הסיפור הוא איראן (ואולי טורקיה, או רוסיה, או צ'ילה, מי יודע), לא נובל אנרג'י. לא אתפלא אם נמצא את הסטי"לים החדשים מגינים על אסדות הקידוח שליד חיפה מהמפרץ הפרסי.

    ולראייה, אין קשר בין הכלים שהחיל מבקש לרכוש לבין המטרה שלשמה הכלים נרכשים, כביכול. לא יודע איך בדיוק מגינים על אסדת קידוח עם צוללת או ארבע ספינות טילים – ואני משער שאף אחד בחיל הים לא יודע או מתכוון להשתמש בכלים הללו לשם כך. להגן על אסדות הקידוח מפני פיראטים ומחבלים מספיקים דבור, סירת גומי וש"ג שיושב על האסדה ומשכשך את הרגליים במים. מפני טילים במילא אין מה לעשות: יושבת האסדה בים ומחכה שהחיזבאללה יטביע אותה. אם החיזבאללה שיגר טילים ופגע וכמעט והטביע סטי"ל ב2006, אין סיבה לחשוב שאפשר להגן טוב יותר על אסדה מפני איום דומה.

  10. עידן לנדו / ספט 24 2012 13:10

    לא מדויק, דודי. כלי השיט המבוקשים ישאו עליהם טילי יירוט ("ברק 8", הנה פירוט: http://www.israeldefense.co.il/?CategoryID=426&ArticleID=632), שמגינים מפני טילי יאחונט, שנמצאים כבר בידי סוריה ואולי יזלגו לחיזבאללה.

    כמו שכתבתי, לדעתי הדרישה הנוכחית היא רק יריית פתיחה ובשנים הבאות נראה עוד ועוד דרישות של חיל הים, לעבות את הצי הזה כך שיאכלס את כל המים הכלכליים. זה ההגיון הצבאי, כמו שאתה אומר, והוא נתלה באיומים קיימים, אבל דואג כל הזמן לפמפם אותם מעלה-מעלה (בעזרתם של קצינים-בדימוס-מנכ"לי חברות אבטחה). בעצם אתה מסכים אתי שהמניע הצבאי הוא משני כאן; מה שאני טענתי זה שהמניע הכלכלי הוא הקובע.

  11. עמית / ספט 24 2012 13:23

    אני חושב כי יש להעמיק בעקרון של "עקוב אחרי הכסף". לי די ברור שהרבה כסף עבר לכ מיני ח"כים ופקידים בוועדות השונות מלבד ח"כ כץ. אם הייתה דרך לחשוף את נתיבי הכסף הכל היה ברור יותר ומתסכל פחות.

  12. דודו / ספט 24 2012 13:45

    לגבי היכולת ליירט טילים: הייתי שם את מבטחי בהתקנת מזוזות על האסדה יותר מאשר בטילי היירוט הללו. ראשית מפני שתמיד יש יותר טילים מאשר טילי יירוט (ובהחלט לא נדרש טיל מתוחכם במיוחד בשביל לפגוע באסדה נייחת שמיקומה ידוע מגוגל ארת'), ושנית מפני שחיל הים אינו משכיל לעשות שימוש באמצעים הללו אפילו כאשר הם עומדים לרשותו (מתוך ויקיפדיה, על הפגיעה באח"י חנית ב2006: "המערכות האוטומטיות להגנת הספינה נגד טילים לא הופעלו בשל היעדר מודיעין על הימצאם של טילי חוף-ים בידי החזבאללה, ומחשש שיפגעו בשגגה במטוסי חיל האוויר שפעלו בקרבתה"). ואם תרצה לומר שחיל הים מפיק לקחים וכו': אולי, אבל זו כבר הספינה השניה שמוטבעת בצורה כזו (אח"י אילת, 1967, בידי המצרים). ושלישית: צוללת? באמת? מה עניין צוללת לכאן? מזל שלא החליטו לקנות נושאת מטוסים ולטעון שהיא נחוצה להגנה על אסדות הקידוח.

    בכל מקרה הטענה שלי היא שהמניע כאן הוא ארגוני-בירוקרטי, יותר מאשר כספי-אישי: הארגון והפקידים שבו שואפים להרחיב את תחום הסמכות, ההשפעה והמוניטין שלהם. כאן זה אומר לרכוש כלים נוספים, ובארגון בירוקרטי אחר זה יכול להיות סלילת כביש או בניית גשר או אספקה של שירותי רווחה. אני מודה שבשני המקרים אפשר לומר גם שהמנכ"ל גם עשוי להרוויח אישית מבניית הגשר או רכישת הסטי"ל. אבל זה בהחלט לא כל הסיפור. נכון, יש קצינים שמרוויחים: אבל כנראה שמרבית האלופים והתא"לים והסאלים שמעורבים בסיפור הזה לא ירוויחו אגורה לכיסם הפרטי: ואז השאלה היא עדיין: מדוע להם ללחוץ לרכישת ספינות?

    תודה על הפוסט המאלף, אגב.

  13. Ami Kaufman / ספט 24 2012 13:58

    עבודה מדהימה

  14. עידן לנדו / ספט 24 2012 13:59

    אין מחלוקת, דודו, שכל ארגון, לרבות הצבא, פועל להרחבה והתעצמות. לא הכחשתי את זה. אבל להבדיל ממך, אולי, אני רואה את הזיקה ההדוקה בין מפקד השייטת הנוכחי לבין זה שפרש ועכשיו מכהן כמנכ"ל לחברת אבטחה או ייעוץ אבטחה ימית; קשר של אמון וידידות וערבוב גמור של הזדהות ערכית, אינטרסים עסקיים וצרכים צבאיים; ואני בהחלט גם מעלה על דעתי תרחישי "שלח לחמך…" – קצינים שמקדמים מדיניות שהם עצמם יוכלו להרוויח ממנה בשוק הפרטי, בתוך שנים ספורות, אחרי פרישתם.

    הערה כללית: אני תמיד משתדל בניתוחים הפוליטיים שלי להיצמד לרמת העובדות, האירועים, ואינטרסים ברורים, ולתת משקל משני בלבד למניעים אישיים, שממילא נתונים לספקולציות (שים לב שהפרשנים הפוליטיים שלנו, כולם כאחד, עושים בחירה הפוכה). לכן השאלות שאתה מעלה אולי מעניינות אבל לא ממש חשובות מבחינת הבנת המציאות וגם ההיערכות למאבק.

  15. גיא / ספט 24 2012 14:44

    מקיף ומאלף, אחד הדברים המרשימים שראיתי. אבל… יש כמה סעיפים שהפריעו לי והייתי רוצה להגיב עליהם

    1) בראש ובראשונה "מספר הקסם" של 80% מס ו"הזכות" למשאבי טבע: מי קבע שדווקא המספר הזה הוא המספר הנכון? לי זה נשמע הזוי שיזם מסתכן ומשקיע את הכסף שלו, ואז המדינה שהיא הריבון בשטח אבל מעולם לא טרחה לפתח אותו בעצמה) באה ולוקחת אחוז כזה גדול רק בגלל שהיא יכולה לכפות על אנשים מה שהיא רוצה גם אם זה בדיעבד. הרי מה יעשה היזם? ילחם בצבא שלה? המדינה עושה את אותו הדבר בדיוק עם מנהל מקרקעי ישראל והגביה הכוחנית שבסופו של דבר הופכת את הדיור בישראל ללא בר השגה בעליל. ושוב – זה רק בגלל שהיא יכולה.
    בגדול אני מאמין שהזכות לשימוש במשאב טבע שמורה לאיש שהחליט להשקיע בו ולפתח אותו: חברה שיושבת על מאגרים ומחליטה להשאיר אותם יבשים כי היא מחכה שהמיסוי ירד לא צריכה לזכות לשום זכויות על משאבי הטבע, ומנגד היזמים והחלוצים שכן פועלים למציאת משאבי טבע זקוקים לתגמול על הסיכון שלקחו. להגיד "המדינה ויתרה והמדינה נתנה" זה לא נכון: המדינה מעולם לא עשתה כלום בנידון. המדינה במקרה הזה רק לוקחת. זה האדם הפרטי שנאלץ לתת ולוותר כי המדינה מפעילה כח.

    2) אבל בכל זאת, "משאבי טבע", "שייך לציבור" וכל מיני סיסמאות זה דבר שהאנשים (שאם זה היה תלוי בהם המשאבים האלו היו נשארים קבורים לנצח) אוהבים לזמר, ובסופו של דבר לכפות על אנשים את החלטות נציגי הרוב זו הסיבה שיש לנו מדינה, לא? אז מאחר ושותפות היא עניין של פשרה משני הצדדים, שותפות הוגנת נראית לי כמו 50% לשותף הסמוי (בעל השטח) ו-50% לשותף הפעיל (היזם). כשאין הוכחה מתמטית למספר אידיאלי למקסום הרווח של כולם, חצי-חצי נשמע כמו הפשרה הכי טובה.
    אבל רגע, שיהיה ברור: מדובר פה רק על חלוקת ההכנסה הישירה מהגז (מינוס עלויות התפעול). אם בנוסף החברה היא עסק, שתשלם את מס ההכנסה הרגיל שהיא צריכה לשלם על הרווחים שהיא צוברת כמו כל חברה אחרת ובלי פריווילגיות מיוחדות שאין לעסקים אחרים. המשמעות היא מס של 50% על הרווח התפעולי שהולך ישירות למדינה, פלוס מס חברות רגיל כמו כל עסק במדינה – ובלי קיזוזים שבהם עליה או ירידה באחד תתקזז עם השני. בפועל זה מגיע למס אפקטיבי של בין 60 ל-70 אחוז (כתלות בתרגילים חשבונאיים סטנדרטים). זה נשמע לי הרבה יותר הוגן כלפי כולם מאשר "היי, ניקח לך 80% כי אנחנו יכולים וזה נראה לנו מספר טוב כי נורווגיה לוקחת סכומים כאלו, וכי כבר השקעת את המאמצים שלך בחיפוש הגז אז עכשיו אתה בטח לא תזרוק את כל ההשקעה שלך לטמיון. אבל זו רק הצעה שלי, ואולי גם היא לא אופטימלית.

    3) לגבי חלוקת הגז מקומי/יצוא: שיטה של מקלות אף פעם לא עובדת כאן, ופוגעת בסופו של דבר בשוק וכתוצאה מכך באזרחי המדינה. במקום זה, אפשר לממש שיטה מאד פשוטה של גזרים: כל גז שהולך לשוק המקומי – לא ימוסה באותם 5-%. זה פשוט מאד ונוח מאד לכולם, זה מגדיל את האינטרס של החברות לשמור מאגרי גז לשוק המקומי כי הרווח שלהן גדול משמעותית, והכי חשוב: זה מיטיב עם האזרח הקטן. בכל הפוסט הארוך והמקיף הזה לא שמתי לב לשום נקודה שמזכירה את העובדה הפשוטה: כל מס בסופו של דבר מתגלגל על הלקוח. וכשהמדינה מטילה מס של 80% על הגז, מי שיספוג את זה יהיה בסופו של דבר המשק הישראלי שיאלץ לממן באמצעות מחירי הדלקים, החשמל והסחורות הגובהים יותר את המנגנון הממשלתי המנופח שגובה את המס. אין סיבה להטיל מס על גז שמיועד לתושבי מדינת ישראל ואז עוד להצדיק את זה בטענה ההזויה שזה לטובת תושבי ישראל – את המס צריך להטיל על יצוא בלבד.

    4) לגבי המדינה: אם יש משהו אחד מרכזי שהפוסט הזה מוכיח, זה שמדינת ישראל (כמו כל מדינה כמעט) לא יודעת להתנהל עם הכסף שהיא מקבלת ובסופו של דבר משקיעה אותו בחברות בטחוניות של יקירי הממסד הצבאי. לכן, לבוא ולהגיד שהמדינה צריכה לקבל יותר כסף ולגבות יותר מס נשמע פתאום קצת הזוי. בסופו של דבר גם אם כל הכסף הזה היה כן מגיע לקרן יעודית עם הביטוי המעורפל "כלכלי-חברתי" (אוניברסיטה באריאל זה כלכלי חברתי, לא?) הכסף הזה היה מוצא את דרכו לידיים הלא נכונות. במקרה הזה אני כבר מעדיף שחברות אנרגיה, אפילו זרות, ינהלו את הכסף הזה בעצמן. במאמר מוסגר הייתי אומר שבמידה ושירותי המדינה כושלים למרות כל הכסף שנשפך עליהם (ובמונחים אבסולוטיים דווקא ההשקעה בחינוך בישראל היא מהגבוהות בOECD, ובניכוי החובות שניה רק לתקציב הביטחון), כנראה שהממשלה פשוט לא צריכה להיות אחראית לדברים האלו. במדינות בהן הכלכלה הופרטה (כולל מדינות כביכול סוציאליסיטיות כמו שבדיה) הדברים נראים הרבה יותר טוב.

    5) הערה אחרונה לגבי חוב חיצוני: סגירת חוב היא כן המעלה החברתית הראשונה במעלה. מה שהציבור משלם עבורו (וימשיך לשלם לאורך כל חייו) הוא דווקא אי סגירת החוב. מדינת ישראל נמצאת כיום בכאלו חובות שהציבור של היום בעצם נאלץ לשלם בריבית על הרווחה של הדורות הקודמים (ע"ע פנסיה תקציבית). ויותר גרוע מזה הוא שהדורות הבאים יצטרכו לשלם בריבית-דריבית על רווחת החיים שלנו במידה ולא נסגור את החובות האלו – זה כמו להוריש לכל אחד מהילדים שלך בית משלו, אבל עם הבית להוריש לו משכנתא מסנדלת שהוא יצטרך לפרוס על פני 70 שנה. למען הדורות הבאים, אין מטרה יותר נעלה מלצאת מהחובות ולהגיע לאיזון.

  16. ido2267 / ספט 24 2012 16:39

    גיא. אני מזכיר לך שבית המשפט עצר את מכירת הקרקעות על ידי קיבוצים ומושבים כחלק מהסדר החובות שלהם. במשך שנים החקלאים האלו עיבדו את האדמות כי זה היה אינטרס לאומי ואז . כשהפשירו אותן לבנייה פתאום אסור להם לעשות מזה כסף (חוץ מכפר מל"ל שהספיק למכור את האדמות שלו בזמן. תנחש מי גר שם). איך הכללים עובדים אחרת כשאתה טייקון הא?

  17. נטליה / ספט 24 2012 16:53

    גיא, הקביעה לפיה "מדינת ישראל (כמו כל מדינה כמעט) לא יודעת להתנהל עם הכסף שהיא מקבלת" עושה רדוקציה מאוד מוזרה, ושגויה, לפוסט. הרי מה שהפוסט הזה מנסה, ומצליח, לעשות, הוא לפרק את המושג הזה – "מדינת ישראל" – לגורמיו, לחשוף את רכיביו ואת האינטרסים הזרים שמדביקים אותם. המדינה היא לא צרכנית בשוק החופשי, שמעוניינת למקסם את רווחיה, ואם רק נשלח אותה לאימון אצל אלון גל היא תצליח "להתנהל עם הכסף שהיא מקבלת". המדינה, כפי שהכותרת מכריזה, היא תרכובת מפרכסת זו-את-זו-את-זו של הון-שלטון-בטחון.

  18. עידן לנדו / ספט 24 2012 17:59

    גיא, לפי הסדר:

    1. לך זה נשמע "הזוי", כנראה שבנורבגיה חיים אנשים הזויים. כל כך הזויים, שהם הצליחו להרים את רמת החיים שם לפסגה העולמית בזכות תמלוגי הגז (80% ואף יותר). מהמשך דבריך אני מבין שאתה חולק על הנחת המוצא שלי, וכמו שכתבתי – אני לא יכול לנמק הנחה ערכית טהורה בפני מי שכופר בעצם הערך שמאחוריה.

    2. המס האפקטיבי, כמצוין בפוסט, לא יעלה על 62%, ובמקרים רבים יגרד את ה-50%. אם הטענה שלי בדבר ההצמדה השלילית למס החברות נכונה – עניין שחמק מתשומת לב הפרשנים – הרי שבפועל אפילו לא יגיעו ל-60%. בכל מקרה, מה שחשוב זה לא מה ש"נשמע לך הוגן", אלא מה הוגן בהינתן הבעלות הטבעית של הציבור על מרבצי הגז. כל אחוז שנלקח מהציבור מעל לכיסוי הוצאות ורווח סביר – אינו הוגן.

    3. לא ברור בכלל שהמיסוי הגבוה יגולגל על הציבור (כל הרעיון שכספי המיסוי הגבוה יחזרו להשקעה בתשתיות חברתיות, מה שיפחית את הצורך בהעלאת תעריפי החשמל). המחירים לצרכן יפוקחו ובכל התחשיבים מדובר על הוזלה משמעותית של החשמל, כשהמשק יעבור כולו לגז. בלבלת כאן את נושא הייצוא – הבעיה העיקרית איתו היא לא המיסוי אלא העובדה שלא נעשתה עבודת מטה אמיתית להצדיק ייצוא (שעלול בהחלט להפקיר את השוק המקומי) והמניעים האמיתיים מאחוריה ההחלטה היו פשוט מיקסום רווחים למשקיעים. אגב, על פי הערכות שונות הגדלת נתח הייצוא דווקא תעלה את התעריפים לשוק המקומי כי לחברות הגז יהיו שווקים חלופיים.

    4. "מדינת ישראל" זה לא ישות מופשטת שפועלת מכוחם של מניעים נסתרים. זה אוסף של ביורוקרטים שמקבלים הנחיות מאנשים שלו מורא הציבור היה עליהם – היו נותנים הנחיות הפוכות. זה הכל. מדבריך עולה ריח רפובליקני מוכר של "המדינה זה רע, השוק זה טוב", מסקנה שנובעת ממדיניות שאכן הפכה את "המדינה" לשלוחה של ההון. לא, טעית בגדול כשכתבת שהמדינה "לא יודעת להתנהל עם הכסף שהיא מקבלת". היא יודעת יפה מאד – להזרים אותו לכיסים הלא נכונים. ככה תמיד פוטרים את הרשע – מניחים שהוא כסיל.

    5. בין אם אתה צודק ובין אם לא – אף אחד לא התייעץ עם הציבור בעניין הזה. לדעתך סגירת החוב החיצוני היא מטרה נעלה, לדעתי גם; הוויכוח הוא האם תמלוגי הגז הם המשאב הנכון לסגירת החוב.

  19. המזכיר / ספט 24 2012 19:09

    עידן היקר, כתבת מאמר מדהים שהאיר פינה אפלה ומושחתת באור יקרות, ועל כך – כאחד שמתמצא בפרטים – אני מודה לך מאוד.
    ובכל זאת, את האפילוג המצמרר שכחת: הסכמי הגז ואישורם.
    אני ממליץ לך לפשפש פנימה ולבדוק, כל מה שכתבת עוד מחוויר מול השערורייה הזו.

  20. עידן לנדו / ספט 24 2012 19:58

    המזכיר: תודה. תמיד אפשר לכתוב פרק ב'. אשמח לקבל הפניות.

  21. אסף / ספט 24 2012 21:27

    מאמר יוצא מן הכלל. מסכים עם כמעט הכל (אפשר לפצל שערות בנושא הייצוא, אבל זה בקטנה).

    דבר אחד שאני לא מבין זה את הביקורת שלך על בג"צ. אם אני מבין נכון את העמדה של בג"צ, הוא אומר בשני המקרים את אותו הדבר: הכנסת והממשלה זכאיות לשקול שיקולים חברתיים של שיוויון לפי ראות עיניהן. ברצותן יקלו, ברצותן יכבידו. זה תפקידן ואין בשקילה מוגזמת או לא מספקת של השיקולים האלה משום עבירה על חוק כלשהו. לכן המשפט שאתה מנסה להציג כסתירה "טיעונים חברתיים לגיטימיים כשהם בשירות המדינה אבל לא לגיטימיים כשהם נגדה." דווקא סביר בעיני. זה בדיוק נכון. טיעונים חברתיים הם לגיטימיים כהגנה על החלטות שהממשלה או הכנסת מקבלות. מותר – מה מותר, חובה – על הכנסת והממשלה לשקול שיקולים כאלה כראות עיניהן, והם מהווים הגנה לגמרי לגיטימית מול טענות של משקיעי הגז על פגיעה בהם, כיוון שהם "תכלית ראויה". אבל בדיוק כפי שלגיטימי שהממשלה והכנסת כן יתנו משקל כבד לשיקולים האלה, כי זה תפקידן, לגיטימי שהן יחליטו לא להתחשב בהם (ונניח לרגע שזו פרשנות סבירה לפעולות בנושא הגז). לא לגיטימי שבג"צ יחליט עבורן כמה ואיך להתחשב בשיקולים האלו.

    אני לא רואה פה שום סתירה, ולא רואה שום דבר מגוחך במשפט שאתה מנסה להגחיך.

  22. שאול / ספט 24 2012 21:53

    תבורך

  23. אלמוג לוין / ספט 24 2012 22:21

    תודה על המבט המארגן והפרספקטיבה הפרשנית. קראתי והזדעזעתי.

  24. עידן לנדו / ספט 24 2012 22:23

    אסף,

    מה הופך את השיקולים החברתיים ללגיטימיים בדיון משפטי? תכונה אינהרנטית שלהם או תכונה אינסטרומנטלית? האם צדק חלוקתי הוא עקרון שבית המשפט מעמיד לנגד עיניו? לכאורה כן, על פי הציטוט. אבל על פי הפסיקה נגד קניאל, מסתבר שהשיקולים החברתיים שלו לא רלבנטיים: "הוא איננו טוען לאפליה אסורה שלו או של מגזר מסוים, אלא לקיומה של חובת שוויון כללית", גוזר בית המשפט. אכן – "חובת שוויון כללית", להבנתי, זה מלים אחרות ל"צדק חלוקתי". אם כך מדוע מגן בית המשפט על הצדק החלוקתי שבהגנת המדינה אבל לא על הצדק החלוקתי שבעתירת קניאל?

    ככל שאני יכול לראות, הסיבה היחידה היא שהמדינה היא מדינה, וקניאל הוא רק אדם פרטי. יותר מכך: בית המשפט בכלל לא רוצה להתעסק עם הפרטים של עתירתו, כי עצם העלאת שיקולים של "חובת שוויון כללית" נתפסת כלא לגיטימית.

    מכאן שההגנה על צדק חלוקתי היא אינסטרומנטלית, בשירות השלטון ולא בשירות הצדק. זה מעבר למגוחך, זה איום ונורא. לא שיש כאן חידוש מבחינת בג"ץ, על כך כתבתי הרבה בעבר.

  25. igalsarna / ספט 24 2012 23:12

    מבריק. מלמד מהי עיתונות. ואין כזאת על הנייר. תודה

  26. יאיר poes / ספט 25 2012 00:40

    כל הכבוד על הפוסט
    .
    ורק הערה לגבי עיראק. ובכן, בניגוד לציפיות, חברות הנפט האמריקאיות לא זכו לבוננזה בעקבות המלחמה. לא מעט בזכות שר הנפט, שאהריסטני, שניהל מו"מ קשוח והחמיר את התנאים. הזכייניות מקבלות רק 2 דולר לחבית !! – תעריף קבוע. למעשה החברות האמריקאיות כמעט נדחקו לחלוטין מעיראק (אולי למעט שדה אחד) והזכייניות הן ברובן אירופאיות. אני חושב שצריך ללמוד מזה משהו – על היכולת המוגבלת של האימפריה להכתיב תנאים, גם למדינות שהן כבשו – על כך שחברות הנפט והגז יבואו גם יבואו, גם בתנאים של סיכון ביטחוני ועם תמלוגים "נמוכים" – והעובדה שאפשר לשנות את המשחק ואת הכללים לטובת הציבור. רק צריך להילחם על זה.

    http://earlywarn.blogspot.co.uk/2009/12/iraqi-oil-production-history.html

  27. אסף / ספט 25 2012 00:50

    הניתוח העיתונאי הכי טוב שקראתי השנה. זאת עיתונות לשמה.
    אני מוריד את הכובע בפניך. אתה צדיק יחיד בסדום.

  28. אסף / ספט 25 2012 01:02

    בג"צ אינו מגן על צדק חלוקתי. לא אינסטרומנטלית ולא אינהרנטית. זה אינו תפקידו. בג"צ הוא בית משפט, ולא ערכאה עליונה לשיקולי הקצאת מקורות. לבג"צ אין, ולא צריכים להיות, שיקולים חברתיים. מקומם של שיקולים חברתיים בבג"צ הוא אחד – זכותה של הממשלה לשקול שיקולים כאלו כראות עינה, ולכן, למשל במקרה משקיעי הגז, שיקולים חברתיים יכולים לספק את דרישת התכלית הראויה.
    תפקידו של בג"צ איננו להחליט מה המשקל הנכון של שיקולים אלו, אלא רק לקבוע האם פעולה שעשתה הממשלה (או במקרים חריגים – הכנסת) היא חוקית או לא. גם במקרים הנ"ל, בג"צ לא הגן על הצדק החלוקתי, ולא תקף אותו. הוא רק קבע שהחלטת הממשלה אינה מנוגדת לחוק.

    המשקיעים בגז ניסו לטעון שהממשלה נתנה לשיקולים חברתיים משקל גדול מדי. בג"צ ענה שאין בכך עבירה על החוק. לגיטימי שהמדינה תשקול שיקולים כאלו.
    קניאל טען שהממשלה נתנה לשיקולים חברתיים משקל נמוך מדי. בג"צ נתן את אותה התשובה בדיוק: שאין בכך עבירה על החוק. לגיטימי שהמדינה לא תשקול שיקולים כאלו.

    יש פה הקבלה, לא מושלמת, אבל שיש מה ללמוד ממנה, לשאלת השר"פ. בג"צ דחה הן את העתירות שדרשו קיום שר"פ, והן את העתירות שדרשו את ביטולו. אלו החלטות טובות בשני המקרים: זכותה של הממשלה לשקול שיקולי צדק חברתי כרצונה. אני משער ששנינו היינו שמחים אם הממשלה הייתה שוקלת דברים אחרת, אבל בג"צ לא צריך להיות הורה מלווה של הממשלה. אם זה חוקי – אין לבג"צ שום צידוק להתערב.

    אני מסכים לחלוטין עם המשפט הבא בתגובה שלך: "הסיבה היחידה היא שהמדינה היא מדינה, וקניאל הוא רק אדם פרטי." אני רק חושב שזה בדיוק מה שבג"צ צריך היה לעשות במקרה הזה. בג"צ איננו כלי שאדם פרטי אמור לעתור אליו כדי שהוא יכפה על הממשלה שיקולי צדק חברתי שהממשלה אינה מעונינת בהם. לכן התשובה "כך אנחנו חושבים שצודק לחלק משאבים כלכליים" היא תשובה משפטית לגיטימית של המדינה, אבל היא לא טענה משפטית רלוונטית בעתירה של אדם פרטי לבג"צ.

  29. עידן לנדו / ספט 25 2012 08:16

    אסף (מהוויכוח, לא האסף השני),

    קשה לי להאמין שאתה בעצמך מאמין בפורמליסטיקה הריקה הזאת. בג"ץ בוחן בשוויון נפש את התכלית שהגדירה לעצמה הממשלה ורק פוסק האם המדיניות נעשתה לאור התכלית הזאת.

    נניח שהממשלה מחליטה מחר שהתכלית הראויה שלה היא להעלות את מחיר הלחם בכל היישובים שמדרום לגדרה – 100 ש"ח לכיכר – ובכל הארץ המחיר נשאר כמו שהוא היום. ואז גוזרים מזה מדיניות, ומיישמים והכל יופי. ואז בא איזה קניאל ועותר לבג"ץ בשם "חובת שוויון כללי", אבל בג"ץ סותם לו את הפה, כי מה זה, שיקולים חברתיים זה לא לעניין. אבל בג"ץ – כדבריך – גם לא נכנס בכלל להערכה של שיקולי הממשלה בהעלאה הסלקטיבית של מחיר הלחם. הוא רק קובע ש"התכלית ראויה".

    לא, זה לא יקרה, כי התכלית הזאת לא ראויה. גם לבג"ץ יש קווים אדומים. הבעיה היא שהקווים האדומים שלו קרובים להחריד לקווים האדומים של השלטון. על זה הביקורת.

    וטעית כשכתבת שהמשקיעים טענו שהממשלה נתנה לשיקולים חברתיים משקל גדול מדי. זאת ממש לא היתה טענתם. הם מחו על "מיסוי רטרואקטיבי" לכאורה, ורוב פסק הדין ניתח והסביר למה אין ממש בטענה הזאת (יש קישורים בפוסט).

  30. עידן לנדו / ספט 25 2012 08:21

    יאיר, תודה על התיקון. כנראה הסתמכתי על מקורות לא מעודכנים, אבדוק שוב.

  31. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ספט 25 2012 08:25

    כתבת תסריט מצויין לסרט דוקומנטרי. קדימה!!! למכור את זה או לתת את זה לעובדה או למישהו שימהר לעשות מזה סרט קל לעיכול (ולהקאה) עוד לפני הבחירות. התסריט כולו פה. רק צריך לראיין ולמצוא חומר ארכיוני. מצגת פאוור פןינט ויש סרט!

  32. ido2267 / ספט 25 2012 08:56

    טוב אסף. אז אחת מן השתיים: או שבג"צ יצא מדרכו בפרשת קרקעות הקיבוצים והתערב בעניינים לא לו רק כדי לדפוק את הקיבוצניקים או שהוא התקפל דווקא כשהיה מדובר בטייקונים. תחליט לבד מה יותר מקומם.

  33. דני זמיר / ספט 25 2012 09:05

    יישר כח על כתבה מעולה שקשרה קצוות והוסיפה ידע. לא יאומן שאתה עושה את זה בבלוג ולא עבור כלי תקשורת נרחב.

    בשל חשיבותו של הפוסט, בעיניי, דיברתי עם ישראל היום והם יפרסמו אותו כ"כפולה" בגליון סוף השבוע הקרוב! (סץאאאאם קצת ציניות לחג….) באמת כל כל הכבוד. עבודה ראויה להפצה ופירסום.

    בכוונתי לפרסם אותו, ללא התגובות, בגליון ייחודי של הבריזה של בוגרי המכינה. תסכים לכתוב פתיח ותסכים להפצה (היא בלי כסף הבריזה….)?

  34. עידן לנדו / ספט 25 2012 09:23

    דני, ומה יהא על הקישורים? בוא נדבר במייל.

    אגב, ישראל היום יתאכזבו כשהם ישמעו שיתד נאמן מוציא את הפוסט בגיליון מיוחד (ארווין מוסקוביץ' שם כמה בוחטות, כפרה עליו).

  35. דור / ספט 25 2012 10:51

    מצטרף לשבחים. עבודה מרתקת, יסודית, ומעוררת מוטיבציה. אפרסם כמיטב יכולתי – אולי בימים אלו של חשבון נפש יותר אנשים יהיו מוכנים לצלוח אותו.

  36. יסמין / ספט 25 2012 11:04

    לעידן- אם אכן יתד נאמן מפרסמים את הפוסט,היכן אדון ח"כ גפני בסיפור ?

    כמו כן חטפתי דיכאון קשה למקרא הפוסט, זה נורא, לראות שנבחרי הציבור הם נבחרי התאגדים .

  37. אביב / ספט 25 2012 13:24

    עידו, תודה על התחקיר ועל הכתיבה החשובה.

    אני חושב שהמאמר הזה, מתוך האיגרת של האקדמיה הלאומית למדעים, רלוונטי כאן מאוד:

    http://www.academy.ac.il/data/egeret/91/EgeretArticles/Eastern_Med_32.pdf

    בכתבה הזו ב"הארץ" יש מעין תקציר:

    http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1234459

    כותבי המאמר מתארים גם את הסיכויים, הגדולים למדי, למצוא בנוסף לגז כמויות משמעותיות של נפט. וגם את הסיכונים האקולוגיים שיש בקידוחי עומק.
    הם חוששים ממצב שבו החתול (חברות הגז) ישמור על השמנת (הגז והנפט) ללא בקרה חיצונית. ומתריעים על מחסור במדענים ישראליים בתחומים הרלוונטיים.

    כמה ציטוטים מעניינים:

    "הפוטנציאל הכולל באגן הלוונט מוערך ב–1,700,000,000 חביות נפט, 122,000,000,000 רגל מעוקב גז טבעי ו–3,000,000,000 חביות גז נוזלי. השכבות המבטיחות ביותר למציאת גז הן השכבות שמתחת למלח, ולמציאת נפט – אזורי השוליים והשכבות שמתחת למלח. אם אוצרות אלו כבר היו נמצאים, היה ערכם כיום כ–200 מיליארד דולר. לצורך ההמחשה נציין שהפוטנציאל הכולל הוא בסדר הגודל של העתודות של עירק."

    "הטכנולוגיה של חיפושי נפט וגז במים עמוקים היא חדשה. היכולת לחפש במים שעומקם יותר מקילומטר ולהפיק מהם נפט וגז היא בת כעשור. פיתוח הטכנולוגיה היה מלווה באסונות הן אנושיים והן אקולוגיים. המאורעות הבולטים הם פיצוץ אסדת ההפקה בברזיל (2001) ולאחרונה פיצוץ אסדת ההפקה במפרץ מקסיקו (2010). באירוע האחרון נשפכו למפרץ מקסיקו 4.9 מיליון חביות נפט גולמי. נגרם נזק אקולוגי רחב היקף לאקולוגיה הימית, המתבטא בין השאר בפגיעה באוכלוסיית הדגים, הציפורים, הדולפינים וצבי הים. הנזק נגרם מרעילות הנפט הגולמי ומניעת חמצן באוקיינוס בעקבות פירוק הנפט על ידי חיידקים ושחרור מתאן. גם הכימיקלים שנוצלו לפיזור כתם הנפט הם חומרים רעילים. על סמך אירועים קודמים של שחרור כמויות נפט גדולות לאוקיינוס יעברו שנים רבות עד שהמערכת האקולוגית תתאושש.

    חובה לקיים פיקוח ציבורי על חברות החיפושים וההפקה. הפיקוח מחייב מרכזי ידע רב–תחומיים, הכוללים מדענים בתחומי הגאולוגיה, הגאופיזיקה, מדעי הים ומדעי הסביבה."

    "הפתרון המתבקש הוא חידוש תחומים מסורתיים אלו תוך שילוב שיטות מחקר כמותיות מתקדמות. המחקר במהותו הוא בין–תחומי, ולכן יש ליצור מרכזי מחקר שיאגדו דור חדש של חוקרים צעירים. תהליך זה ממושך, ויידרשו כעשר שנים לפחות כדי לפתח מחקר באיכות בין–לאומית. לדעתנו, יש להפריש את המשאבים הדרושים ליצירת מוקדי ידע אלו כאחוזון קבוע מכספי התמלוגים שמשלמים בעלי הזיכיונות."

  38. עידן לנדו / ספט 25 2012 13:56

    מעניין, אביב, תודה. מסתבר שהידע הגיאולוגי "כלוא" בחברות מסחריות ולא נגיש למקבלי ההחלטות. ההון גם מעוות את המחקר המדעי, הנה עוד ידיעה רק מהיום:
    http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1830425

  39. אורי ירון / ספט 25 2012 14:40

    עידן. מאמר מאלף.
    אני רוצה להדגיש בפניך שתי עובדות שלא עלו במאמר אבל הן חשובות מאד להבנת ההקשר הכולל. האחת. איך בכלל התגלו המאגרים, מהיא הטכנולוגיה הנחוצה כדי לגלות כאלה מאגרים בכזאת דייקנות.
    לעניין זה אני מפנה אותך לחקור את הטכנולוגיה הגלומה במתקן ששמו HARRP .

    מכיוון שאת התגליות לא גילו גאולוגים ממשלתיים אלא שליחי תאגידי הענק , ברור מדוע הם אינם רואים את אזרחי ישראל כבעלי המאגרים , ולהם כפי שכתבת אין בעיה "לשמן" את מי שצריך עד לרמות הגבוהות ביותר.
    עובדה שנייה היא המערכת המוניטרית תחתיה אנו חיים.
    מצג השווא שאומר "המדינה חסרה באמצעים ולכן היא צריכה לגלגל את עלות החיפושים וההקמה על תאגידים פרטיים" הוא בפרוש מצג שווא.
    המדינה חסרה באמצעים אך ורק מכיוון שוויתרה על ריבונותה וזכותה להפיק את כספה וללא חוב.
    הבסיס לכל ההונאה שהונאת הגז היא חלק ממנה היא השיטה המוניטרית.
    אינני יודע עד כמה אתה מעודכן בנושא זה. אבל אני מזמין אותך לפגישת היכרות קצרה שלאחריה תחליט האם אתה רוצה להמשיך ולהבין את מקורות הבעיה .
    כנס לכאן. http://www.news1.co.il/Archive/003-D-72374-00.html
    אם תרצה להרחיב יותר צפה בסרטים שבקישור הזה. ( אני ממליץ במיוחד על "הסוד מארץ עוץ " של ביל סטיל )
    http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/p/blog-page_29.html

  40. עידן לנדו / ספט 25 2012 14:48

    תודה, אורי. לנושא המהפכה המוניטרית – בפעם אחרת, זה באמת עניין רציני בפני עצמו.

  41. אסף (מהויכוח) / ספט 25 2012 17:34

    אני בהחלט מאמין במה שכתבתי. אם אתה רוצה לקרוא לזה פורמליסטיקה ריקה – תפאדל. אתה יכול גם לקרוא לזה שמות יותר גרועים.

    עכשיו – פרה פרה.
    1. קראתי את פסק הדין של בג"צ. ברור שעיוותתי את דברי משקיעי הגז. ברור שהטענה שלהם לא הייתה שהממשלה דורשת יותר מדי שיוויון, אלא שהממשלה מחילה מיסוי רטרואקטיבי (מה שאכן לא מדויק גם ברמה הטכנית), ושזה לא לגיטימי. ניסיתי להציב את טענות הצדדים באותה תבנית כדי להבהיר את הנקודה. זה היה אמצעי רטורי, לא מוצלח. לא הייתי צריך לעשות את זה. בכל מקרה הטיעון נשאר אותו טיעון גם אם מצטטים מילולית את טענות משקיעי הגז. הנה:
    משקיעי הגז טענו נגד מיסוי רטרואקטיבי – בג"צ ענה, בין השאר, שזכותה של הממשלה לעשות זאת כי שיקולי צדק ושיוויון הם שיקולים לגיטימיים. הם תכלית ראויה.

    2. בג"צ לא צריך ולא יכול לבחון באדישות מוחלטת את התכלית של פעולת הממשלה ורק להכריע האם מדיניות מסוימת קונסיסטנטית עם התכלית הזו. זה בלתי אפשרי ולו כיוון שאין רשימת מכולת של תכליות ראויות בחוקי היסוד. בג"צ צריך להחליט, וזו הכרעה ערכית, מהי תכלית ראויה. אין לנו ויכוח על זה. אבל זו לא הייתה הטענה שלי, וגם אגב – לא שלך. הדיון איננו איך מחליטים מהי תכלית ראויה, שלושתנו (אתה, בג"צ, ואני) מקבלים את זה ששיוויון וצדק חברתי הן תכליות ראויות, ושלושתנו מקבלים את זה שבג"צ קיבל הכרעה ערכית, לא פורמליסטית, שזו תכלית ראויה (אתה גם טוען שהוא החליט פעם שכן, ופעם אחרת שלא). הויכוח הוא רק על מהן מקומן של תכליות ראויות בבג"צ אחרי שהוסכם כבר שהן תכליות ראויות.

    הטענה שלי היא שמקומן של תכליות ראויות בבג"צ הוא אחד – הן הגנה משפטית לגיטימית לפעולות של הממשלה כאשר מישהו פונה לבג"צ נגד פעולות של הממשלה. בג"צ לכן צריך לקבל את עמדת הממשלה כאשר פעולותיה נעשו לתכלית ראויה (ופגעו במידה מינימלית, והיו במתחם הסבירות, וגו'. נדמה לי זו לא השאלה כרגע), אבל הוא לא יכול לכפות על הממשלה להתחשב בתכלית ראויה. זה ההבדל החשוב בין שני המקרים המדוברים.

    בקשר לדוגמא שאתה נותן: כאמור, אני מסכים לחלוטין שלא כל תכלית היא ראויה, ושהכבדת עול הלחם מדרום לגדרה היא לא תכלית ראויה. אני מאמין שכל שופט בבג"צ יסכים. לכן, אילו מישהו יפנה לבג"צ נגד מדיניות כלשהי שפוגעת בזכוית כלשהן, והגנת המדינה תהיה שזה נעשה לתכלית הראויה של העלאת מחיר הלחם מדרום לגדרה, בג"צ יחליט שזו לא תכלית ראויה, העותר צודק.
    לעומת זאת, גם אם בג"צ יחליט שהעלאת מחיר הלחם בגדרה היא תכלית נאצלת, אי אפשר לעתור לבג"צ נגד מדיניות שלא לוקחת בחשבון, או אפילו עומדת בסתירה מוחלטת, לתכלית הנאצלת הזו.

  42. tsoof / ספט 25 2012 18:06

    כל הכבוד עידן, מצטרף למחמאות. עשית כאן שירות לציבור שהלוואי והיו עוד כמוהו. יש לי עוד הרבה סופרלטיבים לצרף. תניח בבקשה שהם כתובים כאן.

    חוץ מזה, כבר הרבה שנים לא קראתי טקסט כל כך עצוב.

  43. אורן שדה / ספט 25 2012 20:11

    דברים כדורבנות. חבורת נתניהו שטייניץ לנדאו הורסת את המדינה ומסרסת את הציבור. אנשי הצבא הלשעברים עושקים את הציבור וכספיו. צריך להחליף את השלטון ואת התפיסה השלטונית בישראל מהר.

  44. עורך: טיפול שורש / ספט 25 2012 20:18

    עידן, ניתוח מרשים ומקיף של הסוגיה.
    רק נושא אחד לא ברור לי. ממתי לכובש מגיעות זכויות על אוצרות טבע בשטח הנכבש? שום דבר לא מגיע לעם פה חוץ מחצץ ואני חושב שצריך לשמוח שהוא מספיק מטומטם כדי לאכול אותו מרצון, מה שיוביל במוקדם או במאוחר לפיצוץ של המערכת הקולוניאליסטית פה ולפירוק של היישות הציונית הכובשת.

    נראה לי שזו סיבה טובה לתמוך בפעולות בצורה בה הם מתקיימות.

  45. אלה יעקבי-בשן / ספט 25 2012 20:43

    כל הכבוד על היסודיות והעומק, עידן. אכן עצוב נורא

  46. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ספט 25 2012 21:19

    הדבר הכי חשוב שקראתי בחודשים האחרונים!! יופץ בכל אמצעי אפשרי

  47. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ספט 25 2012 23:10

    ראשית תודה על איסוף החומר למאמר, תמיד טוב שכותבים על שערוריות הגז בישראל. אפרופו זו התשובה לשאלה של יהיר לפיד – איפה הכסף (לא שממנו תבוא תגובה בנושא מורכב כזה).

    מספר נקודות (שייתכן ועלו בתגובות קודמות).
    1. הסכמי הגז מול מדינת ישראל (ע"ע חברת החשמל) כבר עולים לנו הרבה יותר כסף כתוצאה מהתערבותם של ברוני הגז ועושי דברם בשלטון. חברת חשמל חתמה על הסכם שערוריתי שבו הם ישלמו הרבה יותר ממחיר השוק כ-20% – כ3 מיליארד ש"ח לכיסיו של תשובה (בסדר יש לנכות את התמלוגים). הכולל מנגנון הצמדה הזוי. http://www.themarker.com/dynamo/1.1778904
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3574127,00.html

    2. נושא מפצלי הגז – המהפכה הבאה שיכולה להשפיע רבות בשתי נושאים. ראשית כבר החלו בקידוחים מזהמים (בחבל עדולם) מה שאולי לפחות תאורטית יגדיל את כמויות הגז בישראל (ולא נדרש להוצאות ביטחון כבדות). כתוצאה מהשיפור ביכולות הקידוח הללו ארה"ב שהייתה היבואן הגדול בעולם של גז עד לפני כ-5 שינם כבר לא מייבאת גז יותר, מכיון שיש לא די למלא את כל צרכייה. גם באירופה וסין עובדים עכשיו על קידוחים מסוג זה. האיחוד שולח את חברות האנרגיה להפוך את פולין, ושאר מדינות מזרח אירופה בתקווה למצוא גז של לא קשור לפוטין. הגילויים הראשונים מראים כי יש הרבה פוטנציאל, במידה ואכן כך הדבר לתשובה ונובל לא יהיה שווקים לייצא את הגז – אם כי עוד חזון למועד.

    נקודה אחרת, יש לזקוף לזכות דהמרקר את העבודה שהם השקיעו גם לאחר שישינסקי בנושא ובאופן עקבי (אפילו שטרסלר וארלוזורוב כתבו בגנות הסלאמי) אומנם בדרך כלל מתחבא בעמודי הכלכלה (ומי שלא מקבל את העיתון המודפס לא תמיד ייתקל בכתבות) ובכל זאת, הם כתובים באופן רציף על רוב הנקודות הללו.

  48. bashanit / ספט 26 2012 10:10

    אנונימי, האם כוונתך לפצלי שמן?

  49. ergil / ספט 26 2012 13:53

    כשצריך לקחת לחברות הגז את הרווחים "הגז הזה הוא של כולנו. כולו – של כולנו". כשצריך לממן את אבטחת המתקנים "למדינת ישראל – ובהשלכה, לאזרחי ישראל שאינם מחזיקי מניות – אין שום קמצוץ בעלות על הגז הזה". ותמיד היינו במלחמה עם אירואסיה.

  50. עידן לנדו / ספט 26 2012 15:09

    ארגיל, על משקל דבריך: כשצריך לקבוע את גובה תמלוגי הגז, חברות הגז טענו שהן הבעלים, הן השקיעו, ומה פתאום שהמדינה תנגוס להם בכל הרווחים. אבל כשצריך לאבטח את ההשקעה שלהם – הם לא נותנים פאקינג שקל. שהמדינה תאבטח.

    סילפת את דברי. ההמלצה המפורשת בסוף הטקסט היא לחלק את הוצאות האבטחה פרופורציונלית לחלוקת ההכנסות. נכון להיום, בערך חצי מההכנסות נשארות בכיס של המשקיעים. יואילו לתחוב את היד לאותו כיס ולממן גם חצי מהאבטחה, כולל כל השיגועים של חיל הים. אני בטוח שביום שזה יקרה, פתאום נגלה שצרכי האבטחה בעצם הרבה יותר זולים.

  51. רוני / ספט 26 2012 15:17

    חייבת לומר עוד שני דברים: בעניין ועדת צמח, הרי שהתנהלותו במסגרת ועדת ששינסקי, העידה על מה שיקרה בוועדה שהוקמה בהמשך בראשותו. ביחד עם יעקב מימרן הממונה דאז על הנפט, הם היו שני נציגי משרד האנרגיה, ולמן ההתחלה היוו אופוזיציה לששינסקי ואף פרשו לבסוף מחברותם בוועדה כמחאה על ההחלטות שהתקבלו. אבל אלו כמובן רק פקידונים עם כוח. מה שחסר לי בכתבה המופלאה הזאת, היא פעולתו של שר האנרגיה לנדאו ויותר מכך, הופתעתי שלא אוזכר מי שלמעשה הוא הדמות המרכזית בכל הסיפורים האלה: שר החוץ אביגדור ליברמן. כך או כך, כתבה מצוינת

  52. עידן לנדו / ספט 26 2012 15:23

    הי רוני,

    לא ידעתי על קורותיו של שאול צמח, תודה. את צודקת שלנדאו מאד פעיל בקידום הקידוחים וההשקעות. הוא ניאו-ליברל קיצוני. אבל להבנתי, הוא לא באמת קובע. מי שקובע את מהלך העניינים הוא ביבי, שאכן דאג להושיב במשרד האנרגיה מישהו שחולק איתו את השקפת העולם.

    מה הקשר של ליברמן? לינקים, משהו?

  53. אלי א. / ספט 26 2012 19:03

    הי עידן, אני מצטרף למחמאות של האחרים וגם רוצה להפנות את תשומת הלב לסוגייה צדדית, שהתייחסת אליה בקצרה, אבל היא ראויה לעוד קצת ניתוח. אחד הדברים שמקשים על מחאה נגד המצב הזה, היא גישה מאוד קלוקלת לפוליטיקה של הרבה מהנאבקים. ניכנס למשל לאתר של פורום פעולה אזרחית, שריכז את הקמפיין החשוב בעד חלוקת התמלוגים מחדש. מה שחסר שם זה תביעת אחריות אישית מפוליטיקאים. הקמפיינים האלה הם תמיד צודקים ותמיד כל כך חלביים. מה אנחנו זוכרים מקמפיין הגז? את המספר 20:80. זה יפה, אבל אני לא זוכר שום תביעה לאחריות אישית מאף פוליטיקאי. לא "הולכים ל הראש" של אף אחד, בניגוד למה שהימין יודע לעשות כל כך טוב כשהוא רוצה לסכל מישהו.
    הסיבה לחלביות הזו היא החשש הגנטי הישראלי לבקר את השלטון. ההצדקה היא שעל ידי קמפיין חיובי אפשר לשכנע יותר אנשים, מה שראינו הרבה במחאה החברתית. יש הרבה אנשים טובים שמתעסקים בדברים האלה, הם עושים מחקר ויודעים לארגן, ע"ע מלכיאור והצעירים שמקיפים את שלי יחימוביץ'. ואין לי שום כוונה לבטל את כוונותיהם הטובות, אבל אם קוראים את הפוסט שלך יש בעיה רצינית בהישגים מהסוג הזה שהופכים לבומרנג.
    הבעיה היא כרגע שאלה שעסוקים בדברים האלה, קרי סוגיות כלכליות חברתיות, זכויות עובדים, מיסוי, מסרבים לעבור פוליטיזציה, ואני לא מתכוון שהם צריכים להפוך ליותר שמאלנים אלא פשוט להבין שפוליטיקה זה כוח ולא רק שכנוע. בקיצור, התפקיד של השמאל העקבי הוא לגרור כל מאבק כאלה לקמפיין של אחריות אישית, בפוסטרים, בהפגנות, במאמרים, באתר אינטרנט של מחאה חדשה אם תקום. ובשביל זה צריך להכיר בכך שזה לא סתם שמחאה חזקה יותר לא קמה.

  54. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ספט 26 2012 20:16

    אתה לא יודע שהקרן החדשה בוחשת בעיניין, אשתו של שישנסקי היא חברה בכירה בקרן החדשה

  55. ido2267 / ספט 26 2012 20:20

    כן אנונימי יקר. כבר קראנו את השורות המסומנות בכחול, לא צריך לחזור על בדיחה פעמיים.

  56. עידן לנדו / ספט 26 2012 20:59

    אלי,

    טוב, אני מסכים איתך חלקית. אכן כתבתי שחסרה בשמאל פרקטיקה של קמפיינים שליליים, ממוקדים ומנומקים. פוליטיקאים לא יתחילו לדבר בשפה הנכונה מרצונם החופשי (להוציא 3-4 שבאמת מסורים לעניין), ודרוש שוט ציבורי "ליישר" אותם.

    אבל זה מתחיל להשתנות. זכור לי לא מזמן קמפיין שלילי נחרץ בנושא הדיור הציבורי, עם תמונות של פוליטיקאים ספציפיים שסיכלו את הנושא.

    בכל מקרה, קמפיינים שליליים לא מייתרים קמפיינים חיוביים, שהרי לפני הכל צריך לגבש את הציבור סביב היעדים הראויים. להבדיל ממך אני זוכר הרבה יותר מנוסחת ה-80/20 מן הפעילות של פורום פעולה אזרחית. הם היו בכל דיון בכנסת, הם היו בתקשורת, ועשו הסברה מצוינת. ובכיוון ההפוך – המכתב של "אדם טבע ודין" למבקר המדינה (ראה קישור בפוסט), שנוקב בשמות חברי כנסת ספציפיים ורומז באופן ברור מאד לאפשרות קבלת שוחד.

    אני אוסיף רק שאני לא רואה את תפקידי לחלק עצות ל"שמאל" בכלל ולפעילי המחאה בפרט. המחאה הביאה לעולם תופעה מגונה של קיביצערים – אלפי יושבי-קרנות שרק מצקצקים בלשונם וכל הזמן רוטנים "את זה צריך לעשות ככה ולא ככה". אם שמת לב, אני גם לא נותן לדיונים כאן לגלוש לעצות ונזיפות מן הסוג הזה (לא כלפיי ולא כלפי אחרים); שיחות סלון זה לא אצלי, ואקטיביזם איך שאני מבין אותו מתחיל במקום שאתה מפסיק לתת עצות למי שמסביבך ומתחיל לקחת אחריות על מה שביכולתך לעשות בעצמך.

    ה"המלצות" בפוסטים שלי, במידה שיש כאלה, תופסות מקום קטן מאד. העיקר הוא חשיפת העובדות, בניית הנראטיב האלטרנטיבי לנראטיב השלטוני, והטמעה של ידע פוליטי. אני סומך על האנשים הטובים שבחזית המאבק שיידעו לנצל את הידע הזה בדרכים הנכונות. ואני זוכר שכל עוד אני עצמי לא נמצא שם איתם, הזכות שלי לפתחון פה מצומצמת מאד.

  57. אלי א. / ספט 26 2012 21:52

    עידן, רק הערה על הערתך, מה שאתה אומר משקף חלוקה שאני לא מסכים איתה לאלו ש"עושים" ואלו ש"מדברים". אני יוצא מנקודת הנחה שאני לא יודע מה עושה מי שמולי והוא לא יודע מה אני עושה. לפעמים פשוט יש ביקורת שצריך להגיד. אם זה נשמע מתנשא, אז זה לא צריך להיות ככה ואני אפילו מצטער אם מישהו נפגע, אבל גם אני גם מורט שערות לפעמים. ובכלל יש קשר, למשל, בין מה שכתבתי בתגובה לבין מה שאתה כתבת על שלי יחימוביץ' בזמנו. זה לא סתם שהמאבק על רווחי הגז מקבל אופי מסוים ואחת המנהיגות שלו מדברת בשפה מסוימת. לא צריך להחרים או לשבור כלים, אבל לגיטימי לבקר גם את המאבק. דרך אגב, קמפיין הדיור הציבורי הוא לא במקרה כזה, הוא מגיע קצת-הרבה שמאלה מקמפיין הגז. ויש גם תוצאות קונקרטיות בשטח

  58. Karl Rossmann / ספט 26 2012 21:56

    כתיבה מדהימה. מחקר יוצא מן הכלל. הנה הסיבות האמיתיות לעזוב את ישראל – שחיתות שלטונית שאין בשום מקום אחר בעולם. יום אחד ההמון המדוכא יעלה על שערי האחוזות ברשפון ובסביון. היום הזה קרוב מאוד כעת.

  59. עידן לנדו / ספט 26 2012 22:30

    אלי, אני לא חושד בכשרים. ברור שביקורת פנימית היא חיונית לחלוטין לכל מאבק שרוצה להשתפר. המאמר שלי נגד יחימוביץ' בזמנו לא שייך לקטגוריה הזאת כי לעניות דעתי יחימוביץ' היא לא חלק מתנועת המחאה וגם לא הפיתרון שלה; היא חלק מהבעיה. תקפתי אותה כמו שאני תוקף כל פונקציונר של השיטה.

    הכוונה שלי היתה לברברת האינטרנטית והעיתונאית שלא פסקה מן היום הראשון למחאה, מצידם של אנשים שלא הזיזו את עכוזם לשום כיוון. כן, בהחלט היו כאלה שעשו וכאלה שדיברו. אתה צודק שחלק מהעשייה היא גם דיבור, אבל שוב, אני לא מדבר על סוג העשייה הזה, אלא על חלוקת ציונים שאין מאחוריה שום מחויבות אישית (או כל מיני חרמות פאתטיים בנוסח "כל עוד המחאה לא עושה/אומרת בלה בלה בלה – אני לא חלק ממנה").

    לא משנה, גלשנו לכיוון שממנו אני מנסה להימנע. עכשיו נחשוב איך להחזיר את הגז לידינו.

  60. א. תודה על הדברים. החשיבות של עבודות כאלה היא כמובן במבט הכולל והמקיף על השתלשלות הדברים והמניעים העומדים מאחוריהם.
    ב. המנגנון שמאפשר את השיטה, עליו אתה כותב, הוא קיומם של מספר שלבי קבלת החלטות, שבניהם בעלי העניין או נציגיהם מצליחים להשפיע, כך שמסקנות ראשוניות שוות לא יותר מגיכוך קל, שכן המסקנות הסופיות הן שמשקפות את הכניעה המבזה של "נציגינו" בפני בעלי ההון. תקציב הבטחון הוא כמובן האמ-אמא של הדוגמאות לכך.
    מסקנה לא ממש מתוחכמת, היא לרכז מאמץ מיוחד, מאזן, לאחר פרסום מסקנות ביניים + מתן תשומת לב מיוחדת ובעיקר פומבית, לפעילותם של הלוביסטים. פעילות כמו של המשמר האזרחי היא בדיוק בכיוון הזה, רק שהיא מחייבת מתנדבים נוספים

  61. פקיד מושתן / ספט 27 2012 06:27

    תודה על המאמר המלומד. הבעיה אכן קשה. יחד עם זאת, הכוחות הבינלאומיים שבוחשים בעולם הגז גדולים מכוחם של עשירי הארץ או הגנרלים. חוזי גז נסגרים ברמת האסטרטגיה של ארה"ב ורוסיה, סין ושאר המדינות המתועשות הגדולות, בשיטת תן וקח עם השלכות קיומיות. גורמים מקומיים מנסים לסחוט את המעצמות ואחד את השני, ולמנף את המציאה אגב איומים הדדיים. אם רק תנסה לתעד את קורות הגז הפלסטיני ליד עזה לפרטיו תגלה מלחמות פלגים שחומשו ואומנו היטב, חברות זרות וזכות ווטו הדדית עם השלכות עצובות עד מאוד.

    למרות שרבים מאיתנו מתנגדים לרעיון המדינה כמנגנון להגנת המטמון, ישראל מעצם שונותה ועליונותה הכלכלית גזרה על עצמה עוינות של דיקטטורים המפחדים מעליית מעמד ביניים במחוזותיהם, עניים הנמשכים אל גבולותיה ומדינות עשירות בנפט המנסות להסיט את תשומת הלב של עמיהן מן השחיתות המקומית. אוצרות טבע הם רק נדבך נוסף במאבק זה, בין אם התמורה תחולק באופן שיוויוני או תגזל בידי מעטים. (וזה לא שאובמה מדיף ריח דמוקרטי טוב בזכות זה שלא מיסה את העשירים, עשה רפורמות מעמיקות בוול סטריט, חיזק את מעמד הביניים אגב החלשת הדולר או ייעל את הממשלה).

    מובן כי ניתן היה גם לכתוב מאמר עגמומי על שנים של נרטיב שמלאני נאור, במהלכן עושי דברם של עשירים מן המחנה ההוא טסו במטוסים פרטיים לחצרות שליטים זרים כדי להזרים גז זול למחוזותינו, אגב שהם עולים לירושלים לשכנע את השרים והפקידים שכך תיווצר תלות הדדית בריאה. אפשר גם לדון בחוזי המים, ומדוע איש לא התפיל מים ללא הפרטה במשך עשורים. ניתן לטעון שחוזי האנרגיה הירוקה יוצאים תחת ידה של הבירוקרטיה בקצב משביע רצון, או שהפרטת בתי הספר ובזק רק פגעה ברמת השירות (ממש כמו שהפרטת חברת חשמל תפגע ביעילותה המופלאה). יהיו מי שיגידו שקל היום למשוך את הטובים ביותר לעבוד עבור המדינה ממניעים ציוניים, כך שיתכננו, יממנו ויישמו פרויקטים גדולים בהצלחה יתרה, במקום לטמון את ראשם בחולות חברות פיננסים והיי-טק. וכמובן, יכול להיות שבכל אשם הכיבוש.

    קל לראות כי המגיבים הביקורתיים כולם עוסקים מזה שנים במלאכת תיקון העולם מתוך עשייה ציונית אלטרואיסטית צרופה: יעידו נא על עצמם אלו היושבים בגולה, אלו שלא עושים מילואים, אלו שעובדים עבור תאגידי ענק גזלנים או עושים ממון לבני ביתם, אלו שעוסקים רק בכתיבת מאמרים ומחקר אך מעולם לא הפשילו שרוולים להגשים ציונות, ללכלך את הידיים, להזיע, להתחכך עם הרוב השולט במסדרונות הבירוקרטיה האפלים וכיוב'. באסה, אבל כולנו אשמים אם לא התגייסנו למנגנוני הביצוע על מנת לשנותם כפי שעשו אבות אבותינו. ואל תגידו לי שביקורת לשם שמים, שלכתוב עוד מאמר או לעשות עוד הפגנה משנים מהותית את המצב הקיומי. אז מה לעשות? לעשות.

  62. ido2267 / ספט 27 2012 06:33

    פקיד מושתן יקר! איזה כיף לקום בבוקר לצלילי יומני כרמל משנות החמישים . עכשיו, יש לך משהו ענייני לתרום לדיון?

  63. עידן לנדו / ספט 27 2012 10:17

    פקיד מושתן, קראתי את תגובתך ובסופה הבנתי שאין לי מושג מה אתה רוצה. רק שמתי לב שבסוף כל משפט שלא הבנתי, מופיעה המילה "ציונות".

    אם אין מה לומר, לא חייבים להגיב. בטח לא אנונימית.

  64. orikatz / ספט 27 2012 13:13

    זה מעט מוזר שאתה וחבריך לשמאל עוסקים המון בקשרים שבין הון לשלטון (וגם לבטחון, בארץ שלנו), מכירים אותם לעומק, ובכל זאת הפתרונות שלכם לעניין הן כולן מהכיוון הסוציאלי של המפה – להגדיל את השלטון, לתת לו יותר כוח, יותר כסף וכו'. כלומר, אתם מזהים נכון את הבעיה, אבל בוחרים בפתרון מוטעה. אולי זה מפני שבארץ אף אחד לא באמת מבין את המשמעות של "קפיטליזם", של ליברליזם של כלכלי. המשמעות היא לא לתמוך בבעלי ההון, אלא דווקא להקטין את המעורבות הממשלתית כך שקשרי הון-שלטון יפסיקו להיות הדרך המקובלת לעשיית רווחים, כפי שהם בארץ. בעולם מתוקן, יכולת להיות קפיטליסט מושבע…

  65. ido2267 / ספט 27 2012 13:25

    בעולם מתוקן מהששייך לציבור נשאר אצל הציבור. אם לתשובה הייתה חברת הייטק שעלתה על רעיון גאוני והמדינה רוצה להלאים אותה – היית צודק. הגז הזה שייך למדינה כלומר לי ולך. כך גם חוף הים. השטחים הפתוחים והמרחב הציבורי בכללותו (כן, שלטי הענק של עבודי אינם חוקיים) . בתור איש שמאל אני יכול לומר לך שזו שערוריה שקיבוץ משתלט על נתח חוף ליד הכינרת וגובה שם דמי כניסה – הנה נכנסתי בקיבוצים , מרוצה? שלטון רזה יותר אין פרושו שלטון שמעביר את נכסי הציבור לאנשים פרטיים. נהפוך הוא, כדי שזה יקרה צריך שלטון שלאנשים מסויימים יש בו מהלכים. זה לא קפיטליזם אלא נפוטיזם.

  66. איתמר / ספט 27 2012 14:22

    לא קיבלתי את הנחת היסוד ולכן לא המשכתי לקרוא. "הגז הזה הוא של כולנו. כולו – של כולנו." למה?
    הגז לא נמצא שם בשביל מישהו לקחת, השקיעו הרבה מאוד כסף בחיפוש. אתה לא השקעת כסף, אתה לא סיכנת הון, האם היית מתעקש להיות חבר בהשקעה אם היא היתה מתבזבזת ולא היו מוצאים כלום? אנשים השקיעו הון בחיפוש במטרה להנות מהון אם ימצאו אותו.
    אני יכול להגיד שהבלוג הזה הוא שלי, הרי הוא פה, הנה. תביא לי את הסיסמא.. הרי הוא במרחב הציבורי, למה שרק לך יהיה מותר להעלות פה פוסטים?

  67. עידן לנדו / ספט 27 2012 14:28

    לא המשכת לקרוא – גם אני לא המשכתי לקרוא אחרי השורה הראשונה שלך. דרישה מינימלית מהמגיבים – לקרוא עד הסוף (יש קוד אתי לבלוג, הכל כתוב). מי שלא מקבל את הנחת המוצא לא חייב לקרוא; מי שמתעקש להגיב בכל זאת, חייב. ובכל מקרה – כתבתי שעל הנחת המוצא אני לא מתווכח, כי זה יהיה ויכוח סרק. שיהיה בהצלחה.

  68. bashanit / ספט 27 2012 14:42

    הנה באים הלוביסטים. נכון, שום דבר לא שלנו. לא החשמל ולא המים ולא הכבישים ולא החופים ולא החול שעל החופים ולא. שדדתם הכול. מקנאה באנשים כמוכם. חומסים לביתכם בלי חשבון. בלי שתופרע שנתכם. הקארמה היא התקווה היחידה שלי שמישהו יעניש אתכם יום אחד על מצפונכם המקולקל, על שהרסתם חיים של דור שלם לטובת ג'יפים לבנים שחונים לנו על המדרכות ומעברי החציה

  69. עדו / ספט 27 2012 15:03

    איתמר. כמה שאלות:
    א. אני שוב חוזר על עניין בג"ץ הקיבוצים (כן, אני יודע שזו טרחנות אבל משום מה אף אחד לא עונה לי לעניין), האם הקרקעות של הקיבוצים והמושבים שאותן הם עיבדו במשך שנים (שמש קופחת, ידיים מיובלות, אתם יודעים..) לא שלהם? ממתי הקרקעות האלו של כולם? למה הטייקונים מקבלים בעלות על ההשקעה שלהם והקיבוצניקים לא?
    ב. אם הגז לא שלנו אז למה שהצבא , שאליו חיילים מגוייסים בכפיה, כדי להגן על כולם, ישמור באופן פרטי על האסדות האלו?
    שיממן לו תשובה חיל ים פרטי משלו אם זה חשוב לו.
    ג. באותו נושא, למה בדיוק שחייל יתן שלוש שנים מהחיים שלו בשביל לסדר קריירה לאיזה קצין בכיר? נניח שהלכת לקומנדו הימי, סחבת והזעת וסיכנת את חייך. עכשיו או שתטפס בסולם הדרגות עד שתגיע גם אתה לשמנת שבסוף (חוזים שמנים, ג'ובים למקורבים בלבד וכן הלאה) או שיצאת פראייר. עדיף כבר לא לשרת מלכתחילה (גם בתור פקיד בקריה, בסופו של דבר גם הוא אמור לתרום למאמץ המלחמתי) ושישרתו רק אלו שיוצא להם בסוף משהו מזה.
    ד. בשנית, איתמר הוא לא לוביסט, פגשתי אותו בעוד כמה אתרים וכנראה זה טבעי אצלו. אגב, גם ליברמן הוא לא סוכן של הק.ג.ב , רק מתנהג כאילו הוא כזה.

  70. Ariel Hoffman / ספט 27 2012 15:20

    Brilliant!
    Would an English translation help move matters forward?
    I would gladly help in this matter.

  71. עידן לנדו / ספט 27 2012 15:44

    אריאל: תודה על ההצעה, אני אף פעם לא מסרב. אבל זה חתיכת עבודה, ולאיזו מטרה? השינוי בנושא הזה יבוא מבפנים, לא מבחוץ.

    פקיד: משהו השתבש בתגובה האחרונה שלך, תכתוב שוב.

  72. סקרן / ספט 27 2012 17:01

    מסקרנות, האם מפעלי ים המלח משלמים תמלודים מיוחדים על ניצול אוצרות טבע של כולנו? מה לגבי אוצרות אחרים? מחצבות למיניהן?

  73. עידן לנדו / ספט 27 2012 17:09

    סקרן, שאלה במקום. החבר'ה האלה התחמקו שנים בכל מיני אמתלות, ורק לאחרונה עלו על הכוונת. המאבק שם רק התחיל. תקרא כאן:

    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1824338

    http://www.adamteva.org.il/?CategoryID=876&ArticleID=1404

  74. פקיד מושתן / ספט 27 2012 17:24

    עידן שלום. ראשית, סליחה על האנונימיות, אלא שבעלי תפקידים רשמיים, אנשים המקורבים לפוליטיקאים מתוקף עבודתם, אלו שעובדים עם נציגי העשירים עלי אדמות וכאלו שאינם רוצים בחיכוך פוליטי עם חבריהם עשויים לבכר גישה זו.
    ראיתי צורך להבהיר את תגובתי ולחדד בתקווה שהתוכן יימצא מועיל.
    1. החלק הראשון של תגובתי לעיל מצביע על ההקשר האסטרטגי הרחב שבתוכו יש לבחון את סוגיית הגז לפרטיה העיסקיים והעסקניים. עסקאות ברמה הבינלאומית נסגרות כחלק ממשוואת הכוחות הגלובלית וצרכים לאומיים. ההשקעה, הרחקת האחריות מן הפוליטיקה והבירוקרטיה, ההסתמכות על מומחיות גורמים פרטיים, מעורבות חברות ענק זרות וכו' צריכים להיבחן בתוך חוקי המשחק של ההיררכיה הבינלאומית, הדרישות האסטרטגיות של מעצמות וכו'. לכאורה, כל אלו משחקים תפקיד שולי במשוואת ההפרטה וחיזוק הצי הימי, אלא שהם קשורים ישירות לחופש התמרון של ההנהגה הפוליטית ויכולתה להשיג השגים אסטרטגיים. לדוגמא, כל בירור של הסיבות לקניית הגז ממצרים צריך להעשות בהקשר של רצון לשמור על הגז הישראלי באדמה לעתיד, הרצון לרצות גורמים בינלאומיים, העניין בקשר מחייב עם שלטון מובארק וכו'. כך גם לגבי הגז במים הפלסטיניים או הישראלים, או התורכיים, לבנוניים, אלו של קפריסין וכיוב'. אם אינך יודע מה אנו מרוויחים מן העסקאות הנ"ל, כיצד את יכול לערוך חישוב עלות/תועלת תשואה/סיכון? במשוואה המורכבת הזו אנחנו לא רק מממנים שמירה על אוצרות שנגזלו על ידי עשירי הארץ, אלא גם מתמודדים עם כוחות אחרים חיצוניים שנמצאים במרוץ לחפון את אותם משאבים, אגב הרחבת נוכחותם הכלכלית והצבאית באזור. לא כולם רוצים לקבוע גבול בינלאומי ימי ברור, ולא בטוח מה תהיה תוצאת תהליך זה או מי יכבד אותו בשטח. לפיכך, הטענה שחיל הים רץ להגן על האוצר שלא בצדק אינה מכירה במאבק הכוחני שמתנהל מאז ומעולם בהקשר טעון זה.
    2. האם הגישה השמאלנית המציגה את משאבי הטבע כשייכים 100% לציבור אידיאלית מניחה שהציבור ונציגיו יודעים איך למקסם את הפוטנציאל של המשאבים? לשמור עליו במעמקים? לנהל את ניצולו באופן כלכלי ולא על-פי אינטרסים של נציגי מפלגה זו או אחרת? שלבירוקרטיה יש יכולת להביא את טובי המוחות לנהל תוכניות הנדסיות, מו"מ, הכנסות, השקעות וכו'? מובן כי המציאות היא מורכבת מהפשטה אידיאלית זו. הקפיטליזם הוא לא כולו רע, ובעלות פרטית אינה תמיד נוגדת את אינטרס הציבור. למעשה, קיים סיכוי גבוה שמפלגות שציבור מצביעיהן חי מתשלומי רווחה ירחיבו את השימוש בנכסי קרן זו או אחרת אם תגדל, וכך נקבל פחות משאבים יצרניים, וגרוע מכך, אנו עלולים להתרגל לחברה מנוונת/לא השגית שבה הדחף להכניס עוד אנשים למעגל ההשכלה והתעסוקה קטנים במקום לגדול ולצמוח. העובדה שבמדינות בודדות כנורווגיה יש דגם של שיתוף נובעת מהומוגניות האוכלוסיה, תרבות מבוססת של אחדות חברתית ושיוויון, שפע בלתי מעורער, תחרות זרה מוגבלת עם שכנים עמידים ויציבים יחסית (עד כה) ואיומים צבאיים מוגבלים מזה עשורים. יחד עם זאת, אני מסכים שיש למסות את הגורמים הפרטיים יותר.
    3. פיסקתי השלישית, גם אם סרקסטית יתר על המידה, באה להדגיש כי א) לא רק נתניהו אלא גם ממשלות אחרות פעלו באופן לא תקין וממניעים שונים ומשונים בזירת האנרגיה, כשהון ושלטון שזורים זה בזה באופן בזוי אך ממוסד למשעי, ב) הצגת ההפרטה כדבר שלילי אינה עומדת במבחן ההיסטוריה- בכל טוב יש רע ובכל רע יש טוב, ג) טעונים שליליים (שלי כשלך) אינם מייצרים מצע פרודוקטיבי לפשרה מעשית.
    4. בנוגע לציונות, אתה בעצמך אומר כי יש הבדל מהותי בין הכתיבה לעשייה. בהכירי חלק מאלו שעוקבים אחרי הבלוג, טענתי שלא מעט מהם מבקרים ומתלוננים ואף מגדפים ובורחים מן המציאות הקשה והמורכבת שאתה מצביע עליה. חלק גדול מהציבור המשכיל, החילוני והעמיד אינו שם מראה מול עצמו ומשנה את חייו כדי לשנות. כשעובדים בתוך הבירוקרטיה, תחת הפוליטיקה, באילוצי תקציב קשים, תוך חיכוך עם אנשי עסקים אנוכיים ומדינות זרות וביקורת מכל צד, קשה לטעון ש"הטובים לטיס" חל גם על "הטובים לציונות". בקשתי מכל אחד מקוראיך לבחון האם אחוז משמעותי מחבריהם ומכריהם עושה למען כולם יותר מלמען עצמו/עצמה, שכן אליטה שאינה מקדישה את מרצה ויכולותיה לפעולה רציפה ומשמעותית אינה יכולה לצפות הדברים יתנהלו לפי האידיאולוגיה והחזון שבהם היא דוגלת. אבותי לא היו יכולים להקים את מדינת ישראל מתוך מגדלי שן אורתודוקסיים בגולה, ועלינו מוטל לעבור ממרשמים למעורבות.
    במהות מה שכתבת נמצא סימן שאלה על הדרך בה הכלכלה והפוליטיקה והצבא מתנהלים, ולא רק הערות על מדיניות.
    שינוי מהותי לא סביר מבלי שאלו הדוגלים בדרכך יתגייסו למאמץ, יקדישו את חייהם המקצועיים להגשמת השינוי ויימצאו בעמדות מפתח ממסדיות – פוליטיות ובירוקרטיות.
    בהצלחה לכולנו.

  75. ujanissary / ספט 27 2012 20:30

    תראו איך שדות הגז של עזה הצטמקו… מענין מה יקרה עם אלא של לבנון?

  76. עידן לנדו / ספט 27 2012 20:53

    פקיד,

    אוקיי, אני מכבד את האנונימיות שלך. בעקרון אני דורש הזדהות אלא אם כן יש סיבה טובה לשמור על אנונימיות.

    לפי הסדר:

    1. אתה ודאי יודע שאני לא מחבב דיבורים כלליים ומופשטים. האם ידועה לך איזושהי מטריצת כוחות בינלאומית שמשפיעה על טענות ספציפיות בפוסט הזה? האם יש לך ידע קונקרטי שמצביע על כך שראיית הדברים שלי מעוותת כתוצאה מהזנחת ההיבט הבינלאומי? אם כך, אמור במה דברים אמורים. ואנא ספק קישורים, כמו שאני טורח לעשות. אחרת – אין לי דרך לדעת אם אתה רציני או לא. אמירות בנוסח "אנחנו לא יודעים הכל" הן אמירות בעלמא שאינן תומכות בעמדתו של אף אחד.

    ספציפית ללבנון, יש מחלוקת על מיקומו של קו הגבול הימי. ברור שחיל הים ומדינת ישראל רוצים להרחיב את השפעתם; כך נוהגים צבאות ומדינות מאז ומעולם. אז מה? זה חוק טבע שאסור לערער עליו? יש חוק בינלאומי, וגם מדינת ישראל כפופה לו, עד כמה שזה לא נעים לקברניטיה לשמוע. יואילו לחכות על תום הבוררות הבינלאומית על מיקום הגבול הימי עם לבנון לפני שהם מחרחרים מלחמות אזוריות. זו גם צריכה להיות עמדתו של כל אזרח שפוי, כולל פקיד מושתן. לא לנהות בעיניים עצומות אחרי "מה שטוב לחיל הים".

    2. אני לא הצעתי להלאים את קידוחי הגז, אז לא ברור לי נגד איזה איש-קש אתה מתווכח. גם במסגרת שוק קפיטליסטי, יש לציבור זכויות קנייניות שאין להפקיען; על זה מדובר. שאלת הניצול הנבון של המשאבים היא שאלה נפרדת משאלת הבעלות. קודם כל שהבעלות הציבורית על משאבי הגז תוכר במלואה – בלי קריצות, בלי מחטפים ובלי דילים נסתרים. אחרי זה נדאג לשאלת הניצול הנבון.

    שאלת הניצול תלויה כולה בעצמאות הפעולה של הגוף שינהל את קרן תמלוגי הגז. כרגע העניין הזה לוט בערפל (ואני מבטיח לעקוב אחריו). בכל מקרה ברור לי דבר אחד: עדיף ניצול לא-יעיל של כספי ציבור על גניבה שלהם לכיסים פרטיים. בשום מודל של בעלות פרטית על המשאבים (לא משנה מה גובה המיסוי) לא מובטח הניצול הנבון שלהם; לכן לא ברור לי על מה אתה ממליץ.

    3. כללי, מעורפל, לא נוגע לטענות של הפוסט שלי. הלאה.

    4. מידיעה, כנראה מבוססת יותר משלך, רבים מקוראי הבלוג הזה עוסקים מדי יום בפעילות פוליטית נמרצת לקדם סדר יום צודק ושוויוני יותר לישראל. ודאי שיותר מהאזרח הממוצע. הם עושים את זה בשלל מסגרות וזירות, שנהוג לכנותם לפעמים "החברה האזרחית". מדבריך אני למד שלדעתך זה לא רציני – צריך להתברג בתוך הביורוקרטיה כדי להזיז דברים. אין אשליה מסוכנת מזאת; אף ביורוקרטיה לא השתנתה אף פעם מבפנים, תמיד זה היה תחת לחץ, אונס ממש, של מחאה חברתית מבחוץ. אני מניח שגם פקידים כמוך לא היו מעזים להתבטא כך לפני קיץ 2011. כולנו השתנינו. וחלק גדול מאיתנו עדיין פעיל, עם או בלי סיקור תקשורתי.

    ובאופן כללי אני חוזר על דברים שכתבתי לאחד המגיבים הקודמים: שכל אחד יעשה את מיטב יכולתו למען צדק ושוויון במסגרת האפשרית של חייו ויפסיק לחלק ציונים לאחרים.

  77. עדו / ספט 27 2012 20:57

    מושתן יקר.
    1. קשר אסטרטגי רחב זה יופי, מה בדיוק תרמת לדיון חוץ מהעובדה שאכן כן, יש קשרים כאלו? האם העובדה שיש עוד גופים בינלאומיים שמתעסקים בנושא הגז (כאילו דה?) משנה משהו מהדברים שכתובים בפוסט? אם היית מראה איך 'קשרים אסטרטגיים בינלאומיים' מחייבים שנייצא גז לקפריסין, ניחא. נכון לעכשיו רק הצבעת שיש.
    אין לי בעיה שחיל הים יגן לי על האוצרות, זה מצויין אבל אז הוא מגן על האוצרות ש-ל-י ולא של תשובה, לב לבייב או נוחי דנקנר. בהגדרה אם צה"ל מגן על זה – זה של כולם ואם זה פרטי – שמישהו פרטי יגן על זה ולא הצבא, it's that simple
    אני לא יכול לדרוש ששוטר צמוד ילווה אותי לכל מקום כי אני גובה חובות במקצועי ולפיכך צפוי לפעולות נקם של אנשים זועמים. בעל מפעל יהלומים לא יכול לדרוש שניידת תחנה לו מול המפעל כדי להגן על הסחורה וכן הלאה.
    2. לא יודע לגבי בעל הבלוג הזה, אבל הפוסט המסויים הזה לא יצא נגד השיטה הקפיטליסטית. השאלה היא למי שייכים משאבי טבע שקיימים במדינה. מה שנכון הוא שזה לא התחיל עם הגז. אם אני רוצה לטייל בחרמון (כולל בקיץ כשאין שלג) אני צריך לשלם לנווה אטי"ב. וכפי שכתבו פה על מפעלי ים המלח, הביזה של משאבי הציבור לא התחילה היום. פרוייקט הולילנד למשל, אושר בהתחלה כפרוייקט צנוע שלא יפגע בקו האופק של ירושלים ואז, כשניתנו כל האישורים הוא פתאום צמח למפלצת נדל"ן. שאני אזכיר פעם עשירית את הקיבוצים? איך זה שכולם שמחים וצוהלים כשהם נדפקים ולא יכולים לסחור בקרקעות שעיבדו במשך שנים? מה זה השמאלנות הזאת? מה, משאבי הטבע שייכים 100% לציבור?
    3. בסדר, לא רק נתניהו בכיס של בעלי ההון, לפי תוצאות המשפט האחרון של אולמרט זה לא ממש חדשות.
    4. להילחם באנשים ששודדים את משאבי המדינה זו ציונות במיטבה. אולי לנדו – סמולני שכמותו – לא רואה את עצמו כציוני ואולי כן, אבל בכל מקרה זה בדיוק מה שהוא עושה כרגע.

  78. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ספט 28 2012 15:54

    מר לנדאו היקר

    שכחת שהאלטרנטיבה של המדינה הייתה להגיע לבית משפט בהאג ולקבל אפס זכויות פרט לתמלוג העל 12.5%

    לאחר אישרור ב2007 בהקשר למתן זכויות קידוח נפט וגז
    למדינה אסור היה להפר הסכמים כי הנזק שניגרם עד היום משישינשקי
    גדול מהיתרון בו…כל המשקיעים ברחו מישראל מפחד מהפרות הסכמים גם בהקשרים אחרים
    עלויות עיכוב הגז מתמר עדיין מצטברות עד כ 20 מיליארד ש"ח בשנה האחרונה.

    והכי הכי חשוב אי קיום ההסכמות היה מכה לדמוקרטיה שהרי לא תתתכן תרבות שמזלזלץ בחוקים ובהסכמות.

  79. קראקו כהן / ספט 28 2012 16:04

    לנדאו חבל שאתה לא מודע לזה שחלק המדינה הכולל הוא 87% מההכנסות
    אילו ידעת זאת ידך הייתה אמורה לרעוד בזילזול המשקיעים הקטנים
    שאילו לא היו המשקיעים הקנים המדינה הייתה נותרת ללא חשמל נקי וללא מיים.

    כן ללא מים שההתפלה היא יוצרת יותר מחצי המיים בישראל.

    אם אתה נאור והוגן מספיק אני מצפה ממך לחזור בך מכל ההאשמות בבלוג הזה.

  80. עידן לנדו / ספט 28 2012 16:29

    א. השם זה לנדו לא לנדאו. לנדאו זה שר האנרגיה, והוא פויה.

    ב. לא מתייחס לטענות נגדיות ללא סימוכין שנגישים לכל.

  81. קראקו כהן / ספט 28 2012 16:48

    תחשיבי חלק המדינה…
    ע"פ תחשיבי רו"ח וחישוב פשוט:

    http://www1.bizportal.co.il/article/258814

    אז נא אל תתחמק.
    ואל תשתחצן ואל תתעלם מההיגיון והעובדות.

  82. קראקו כהן / ספט 28 2012 16:59

    ותוסיף לתחשיב רו"ח ניסים יהושוע

    את נתח ביטוח לאומי..כמו כל עצמאי..

    והגעת ל 87%

  83. קראקו כהן / ספט 28 2012 17:38

    לנדו,

    נראה לך הוגן
    שהמשקיעים הקטנים
    מביאים 100% השקעה ומקבלים רק 13%

    אחרי מס הכנסה ושישינשקי וביטוח לאומי ותמלוג על לכללי ותמלוג על למדינה

    תהיה הוגן ותענה אמיתית בבקשה.

  84. Tzvika Gottlieb / ספט 28 2012 18:06

    תחקיר מבריק. אם רק היו תחקירים שכאלה (אולי קצת יותר קצרים) בכלי התקשורת ה"מסורתיים"..
    חלוק עליך לגבי הסגנון והשפה בהם בחרת, שיבריחו קוראים ושותפים פוטנציאליים וחבל. אבל התוכן מצוין.

    בשורה התחתונה, מקבלי ההחלטות לא יודעים עשירית ממה שנכתב כאן. מי שמושך בחוטים הם בעלי הידע. כל אחד בתחומו. חולשת הדמוקרטיה. זמן לחשבון נפש והתעוררות של כולנו. שבת שלום

  85. עודד / ספט 28 2012 18:48

    שלום עידן ותודה על הפוסט המעניין והמחכים שתורם עוד נדבך בגיבוש חוכמת ההמון בנושא הסבוך והבעייתי הזה.

    ושאלה מתבקשת. האם יש לך קשר כלשהו למשפחת landau ששולטת ברציו ?

  86. עדו / ספט 28 2012 20:13

    קראקו כהן. שלום.
    א. הטענה בפוסט הזה היא שאחרי שוועדת ששינסקי החליטה מה שהחליטה התחיל כירסום בהמלצות שלה.
    ב. 13% על 100% השקעה? לא קצת דמגוגי? כלומר אם אני משקיע 100 שקל וקונה בזה 13% ממניות חברה אז השקעתי 100 אחוז של 100 שקל ועכשיו אני מקבל 13% מהרווחים?
    ג. כפי שצויין כאן זו לא סתם השקעה, לא מדובר על בניית קניון במזרח אירופה או הקמת מפעל בנגב. כאן הנכס העיקרי הוא משאבי הטבע של המדינה – כלומר של כולנו. אז כן, 13% ממשאב ציבורי זה ממש לא רע.

  87. עידן לנדו / ספט 28 2012 20:51

    קראקו,

    קודם כל, להקפיד על שמי זה לא שחצנות; לזלזל בו זה שחצנות. גם לדרוש ממך סימוכין זה לא שחצנות, זה תנאי מקדים לדיונים בבלוג הזה, כפי שמפורט בקוד האתי לבלוג. לא מתאים לך – אל תגיב. המטרה של התנאי הזה היא לסנן שרלטנים.

    הנתונים בקישור שנתת בעייתיים בפני עצמם, אתה גם הגדלת לעשות וסילפת אותם.

    קודם כל, בתגובה השניה שלך כתבת שחלק המדינה בהכנסות הוא 87%. זה שקר, גם על פי המקור שלך. הכתבה של הרו"ח אינה מתייחסת לחברות הגז אלא למשקיעים פרטיים. פרט קטן שהשמטת, שלא ביושר.

    שנית, זייפת ב-10%. הרו"ח קובע שחלק ההכנסות שיישאר בידי המשקיע הפרטי הוא בין 23-29 אחוז. זהו הנתון הרלבנטי להשוואה עם ועדת ששינסקי (38-48 אחוז), ולא 13% בלבד – נתון שאין לי מושג מאיפה שאבת אותו.

    שלישית, הרו"ח הנכבד (שמועסק ע"י תאגיד נפט, טוב שהוא מספר לנו) הצליח לצמצם כל כך את רווחי המשקיעים באמצעות הכללה של "עלויות השקעה והפקה" ו"עלויות מימון". אין שום תחשיב מצורף שמסביר איך הוא הגיע לשיעור ההשקעה הזה – 35% – ולכן זה שפן מן הכובע.

    המציאות שונה לגמרי. עלויות המימון מנוכות מן ההכנסות החייבות במס; עיין בסעיף 4ב' בחוק:
    http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/law/2295/2295.pdf

    זאת ועוד, ההיטל לא מופעל עד שהמשקיע החזיר לעצמו 150% מן ההשקעה אחרי הניכוי לעיל (ובמאגר תמר, 200%); ראה סעיף 2ג. הנה כתבה שמסבירה את הפרטים האלה: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3472363,00.html

    בקיצור, אין לי מושג על מה הרו"ח הזה מדבר, ומסתבר שלאף אחד אחר אין מושג, כי בכל הדיווחים והניתוחים של חוק ששינסקי, המספרים הם כפי שהובאו בפוסט ולא דומים למה שהוא חישב.

    לגבי הקישקוש על האג אני מפנה שוב לפסיקת בג"ץ שמסבירה יפה למה אין שום הפרת חוק בשינוי מנגנון המיסוי.

    עכשיו אתה רואה למה אני דורש סימוכין?

  88. עידן לנדו / ספט 28 2012 20:56

    עודד: אני שולט לא רק ברציו אלא גם בעוזי לנדאו. השמטתי את ה-א' משם המשפחה שלי לצרכי הסוואה בלבד.

    צביקה: אני חולק עליך. רוב מקבלי ההחלטות יודעים יפה מאד מה כתוב כאן. פשוט לא אכפת להם, כי הם לא סופרים אותנו. זאת הבעיה. המטרה של המאמר הזה היא לא לגלות למקבלי ההחלטות דברים שהם כבר יודעים, אלא לגלות לציבור דברים שהוא לא יודע.

  89. ip / ספט 28 2012 21:51

    על מה אתה דן, עידן? על הכנסות עתידיות ומיסוי עתידי שכאילו נקבעו היום? ואם יבואו ויחליטו שגם שבבי אינטל הם משאב לאומי ואין הבדל בינם לגז מה יהיה שווה הניתוח שלך? בערך כניתוחים של לנין היום. ועלויות הגנה על האסדות? הרי אם תטיל אותםן על היצרנים ישמחו,הרי יקבלו החזר כפול כפי שהצגת על פי שישינסקי. מדוע אינך מנתח מעשים של היום הזה?
    דחיית חברות גז גדולות משיתוף בהפקת גז שיראלי שבוצעה על ידי שישינסקי וביבי-למי זה טוב? האם זה טוב לאזרחי המדינה ששוב צריכים להרגיש את עצמם בתור יהודי מנודה כאשר אף אחד לא בא לביתנו לעומת קיפריסין, מוזמביק ושאר ירוקות. ברור שיש מי שנהנה אך מי ואיך? אתה לא מתיחס.
    ארשה לעצמי רעיון. מדובר בשליטה ולא ברווחים עתידיים אלא במחירי אנרגיה ודרכה מיסים שהמדנה אוספת היום. פיתוח מואץ של שדות גז שלנו יכול היה להביא בשוק חופשי למחירי אנרגיה נמוכים בישראל במקום הגואל נפש החוגג היום. מכאן היתה השלכה אפשרית לירידת כול הכנסות מהמיסוי לאוצר. אולי זה היה הפחד שהבהיל את הממשלה והפעיל את שישינסקי לטובת קופת האוצר. היום הארץ היחידה כמעט שמחירי האנרגיה נמוכים בה היא הארץ המובילה בעולם בכלכלתה וגם בשמירה על חופש יוזמה אנושית ואנחנו מזדנבים לא אחרי ההון אלא אחרי שאיפה לשליטת המדינה בכול אדם ומעשה כשאיפתך המוצהרת ודרכו המלומדת של מוריך הלניניסטים

  90. עידן לנדו / ספט 28 2012 22:20

    אייפי, אנא תזדהה בשמך. רמת השושו פה לא מתאימה לי. המוטו של הבלוג הזה הוא שקיפות.

    "הכנסות עתידיות"? כן, אבל גם הכנסות שכבר נמצאות באוצר המדינה:
    http://www.themarker.com/markets/1.1650484

    מעניין שהזכרת את שבבי אינטל – בדיוק הדוגמה שנתתי בפוסט להבדל בין משאב טבע לתוצר תעשייתי. אתה בטוח שקראת את הקטע הזה?

    כל הפוסט הזה מנתח "מעשים של היום הזה" – כל מה שהתרחש בשנתיים האחרונות. זה לא פוסט עתידני, הכל דברים שכבר קרו, ומצביעים על כיוון ברור.

    "דחיית חברות גז"? עכשיו אני אשאל אותך על מה אתה מדבר? על איומי הסרק של החברות? אתה יכול לנקוב בשם של משקיע אחד שנסוג בגלל חוק ששינסקי? הפוסט גם מזכיר את נורבגיה ובוליביה – שם האיומים האלה הוכחו כמופרכים.

    "פיתוח מואץ של שדות הגז" – אני מבין שככה קוראים בשפה שלך ל"גניבת נכסי ציבור". לא צריך את לנין כדי להבין למה אתה חותר.

    התגובה שלך לא מתייחסת בכלום לתוכן העובדתי של הפוסט. האם דעתך נוחה מדרכי הכזב והתרמית שבהן רוכך חוק ששינסקי, שבהם הושתקה העמדה הציבורית לטובת בעלי ההון, מסחיטת הוצאות האבטחה המנופחות, מעיוות המטרות המקוריות של קרן תמלוגי הגז?

    למה נכנסת לכאן? להגיד לי שקפיטליזם זה טוב? מיותר. תתייחס בבקשה לעובדות.

  91. ip / ספט 29 2012 00:17

    ,תראה עידן נכבד. השם שלי עדיין ברשות הפרט. אין אני מערער על העובדות המובאות אלא על ניתוחן וניצולן למסקנות שלך. גדלתי בארץ בה לא ראו שום הבדל בין משאב טבע וכול משאב אחר ועד היום אני לא לא רואה בכך משהו שמצריך התיחסות שונה של בני אדם. בעיניי העברת אמצעים מאזרחים לרשות המדינה זה רוע הכרחי שצריך להמעיט בו ואם כבר לחלק רווחים ממשאב ציבורי הייתי ממליץ על חלוקה בין האזרחים במקום לתת אותם לקרן מזרח תיכונית. אנחנו לא נורווגיה בכול הרמות של התנהגותנו וכול אחד שהכיר שימוש בכסף ציבורי בארץ יודע על כך. מכול סוגי שליטה של אדם על רעהו שליטת המדינה באזרחיה בעיניי הדבר הגרוע ושישינסקי מרופד או לא פועל בכיוון הזה. לדאבוני כיוון מחשבה שלך חותר לאותה מטרה בדיוק ובכך אין לנו בסיס אפילו להמשך החלפת דעות. כסף ציבור בעיניך-טוב, בעיניי -רע.

  92. ido2267 / ספט 29 2012 04:51

    טוב מרip. אני מניח שכשתבת שגדלת בארץ שבה לא ראו הבדל בין משאב טבע למשאב אחר התכוונת לארץ קומוניסטית כלשהי נכון? כי פשוט בארצות כאלו גם התייחסו אחרת לרכוש פרטי והון פרטי. אז למה לקחת רק חלק אחד של המשוואה? מה שנכון הוא דעם התפרקות הקומוניזם אכן התחלקו משאבי הציבור לכל מי שהיה חכם ומקושר מספיק כדי לשים יד על אוצרות הטבע של רוסיה והתוצאות מאד לא טובות, תשאל את העם הרוסי, שכבה דקה של אוליגרכים ועם שלם שעכשיו אין לו אפילו את הביטחון של ימי הקומוניזם.

  93. עידן לנדו / ספט 29 2012 08:38

    אייפי,

    אתה גם לא מערער על ניתוח העובדות. אתה מערער על הנחת המוצא, ובדיוק משום שצפיתי מגיבים כמוך, אמרתי שלא אנסה לנמק אותה בכלל. גם אין לי מושג באיזה מדינה אתה "גדלת"; אני גדלתי במדינה שמפריטה את עצמה לדעת ודווקא בגלל זה השירותים החברתיים קורסים. אנשים כמוך עדיין עומדים וזועקים נגד "שלטון המדינה" כאשר בפועל המדינה הזאת כבר לא שולטת בכלום בכלל; את הכל היא הוציאה למיקור חוץ. תקרא את פרוייקט ההפרטה של "כלכליסט":
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3583629,00.html
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3583626,00.html
    וגם את דו"ח ההפרטות של מכון ון ליר:
    http://www.vanleer.org.il/heb/publications.asp?id=155

    זה כמו האנשים שזועקים נגד "הסמול" שקובע כאן את הכל כשבפועל השמאל הוא חיה נכחדת בלי שום השפעה במסדרונות השלטון.

    בסוף אתה איכשהו מודה שמדובר בכסף ציבורי. יופי. זה לא כל כך מסתדר עם מה שאמרת קודם על בעלות המשקיעים על הגז, אבל מילא. אבל אתה מעדיף "חלוקה בין האזרחים" על "קרן מזרח תיכונית". אין לי מושג מה זה חלוקה בין האזרחים. שנעמוד 7 מיליון אזרחים בתור מול אסדת הגז? הרעיון של קרן תמלוגי הגז הוא בדיוק "לחלק בין האזרחים" (השקעות בחברה ובכלכלה). אתה חושש מניהול כושל ובזבזני, אבל שוב, זה לא יכול לעולם להצדיק גניבה של הכסף; אם מהמר כפייתי זוכה בירושת ענק, אף בית משפט לא יכול להוציא את הכסף מידו ולהעביר אותו למישהו זר רק בגלל שהמהמר ידוע בבזבזנותו.

    על צורת ניהול הקרן ניאלץ אנחנו, האזרחים, לפקח מקרוב. אנשים כמוך שממליצים למסור הכל לידיים פרטיות שופכים את התינוק עם המים.

    בעניין השם: השם שלך הוא רשות הפרט שלך. הבלוג הזה הוא ברשותי, זה לא ynet. יש קוד אתי לבלוג, רציונל חשיפת השם מוסבר שם. לא מתאים לך – אל תיכנס ותשמור על שמך סודי בהחלט. כאן אתה מתבקש לכבד את כללי הבלוג. נימוס אלמנטרי כלפי מי שיצר את האתר ומאפשר לך להגיב.

  94. Ada Ravon / ספט 29 2012 10:05

    כתבה/עבודת מחקר/תיזה לתואר מתקדם יוצאת מן הכלל. מפחידה כמובן ומותירה אותי חסרת אונים אבל עם הערכה עצומה לכותב.
    יש לקבל את ההצעה לתרגם אותה לאנגלית. שום דבר לא ישתנה , עידו, מבלי לחץ בינלאומי – לא מדינת האפרטהייד ולא השחיתות הפנימית. אין ספק שמורא הפרסום הבינלאומי וסנקציות כלכליות שיכולות לבוא בעקבותיו, בשיתוף עם תנועות המחאה שכבר קיימות ויכולות להמשיך את תנופת היחס הבינלאומי, הן דרך ריאלית לשינוי עניינים אמיתי. כך סתם בגלל כתבות, אמיצות , נכונות וטובות ככל שתהיינה, לא יבוא השינוי.
    עניין נוסף = חייבים בנוסף לתרגום לדאוג לתקציר ארוך של הכתבה. כזה שלא מאבד נתונים או קשרים – וכמו כן יש מקום לדעתי להוסיף עריכה גראפית שתקל על הקריאה.
    עידו – כתבת עבודה המזכה בפרס עיתונות/ספרות דוקומנטרית, בכל רמה ובכל מקום, יישר כוח.

  95. עידן לנדו / ספט 29 2012 10:51

    עדה, כמו שכתבתי לאריאל ולאחרים – קחו יוזמה. אני תמיד שמח שהדברים שלי יופצו. לא התנגדתי לתרגום, פשוט לא ברור לי שבמקרה הזה (להבדיל מכתבות על האפרטהייד) יש גורמים בזירה הבינלאומית שבכלל מעוניינים להחזיר את השליטה בגז לידי הציבור הישראלי; אם כבר, זה נראה בדיוק להיפך…

    תודה,

    עידן (לא עידו)

  96. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ספט 29 2012 15:33

    שלום רב
    אני סתם אזרחית הדיוטית שנכנסה לבלוג הזה מתוך סקרנות וככל שקראתי יותר ויותר (אפשר היה לקצר ולתמצת אם רוצים שאזרח פשוט יקרא אם בכלל) הבנתי שמה שהיה הוא שיהיה שום דבר לא יצא מהמילים מילים שכל היודעי דבר שפכו כאן,משום שגם העיתונות אצלנו בארץ כבר לא משפיעה והיא עצמה קשורה להון ולשלטון אז ממי אתם מציעים שתבוא הצעקה ממסעודה בשדרות? הרי המהפיכות תמיד באו מההשכלה הגבוהה והאספסוף רק הבעיר את הצמיגים ועוד כמה דברים.
    אני לא אדם דתי, אבל מאמינה שרק כח עליון, אסון טבע כלשהו ,לצערי ,וועוד כוחות רשע למיניהם ובכלל הכח המעגלי ההסטורי שהכל יחזור אלינו בגדול – והים אינו מתמלא הוא שיעניש אותנו( גם כחלק מהאינושות הכללית ) על האדישות שלנו החמס , השוד והגזל – נכון זה מייאש תראו דוגמא את מללחמת יומה"כ הייתי אז חיילת שום דבר לא השתנה מאז – אותם מסמכים מוסתרים מעיני הציבור אותם אנשי צבא ופוליטקאים בוחשים וחושבים שהם מבינים גדולים ואותם מעצמות מאיימות שמהם אנחנו נרתעים לעשות הן צעדים כלכליים של מימוש זכויות בארצנו והן צעדים שמתבקשים להגן על בטחונינו – אל תשלו עצמכם שאנחנו מדינה עצמאית זה רק למראית עין משחקים בתופסת ומרוויחים כסף – מי שמרוויח כמובן , שום דבר לא השתנה בשיטה מימי מפאי העליזים רק התקשורת חושבת שכמה שהיא חושפת היא יותר חזקה – בארצנו זה לא תופס – רק מלחמה או טראומה רצינית הצליח להפיל את מפלגת העבודה לכאורה כי הרבה לא השתנה – ולסיום אחרי קריאת הכתבה נעשיתי יותר עצבנית וחסרת אונים אז בבקשה…

  97. ido2267 / ספט 29 2012 16:25

    אנונימית יקרה. אני מחזיק את עצמי לא לתת איזו תגובה לועגת ושואל, לשם מה בדיוק כתבת את הדברים? כדי לשפוך את המרמור שלך על המסך או כדי לתת לעצמך תירוץ למה את לא מתכוונת לעשות כלום ולמה את הולכת המשיך להצביע בבחירות לאותן מפלגות רעות וישנות?

  98. עדה רבון / ספט 29 2012 19:05

    נעניין השחיתות ברמות אלה במוצרים כמו אנרגיה,שהם מוצרים בינלאומיים, אני חושבת שיש מי שיתעניין. תחשוב על השוויצרים והגרמנים המוציאים לאור את מדד השחיתות העולמי כל שנה.

  99. אין לי מה להוסיף על הברכות המוצדקות, אז אסתפק בשתי הערות:

    א. לרשימת המקורות המרשימה אפשר להוסיף את הודעת ועדת החוץ והביטחון על סיור שנערך במתקני חיל הים השבוע, ועסק בין היתר בתכניות להגנה על אסדות הגז. הוועדה מתכוונת להקים ועדות משנה שיעסקו בסוגיות הקשורות להגנה על מתקני הגז.
    http://portal.knesset.gov.il/Com4bitachon/he-IL/Messages/23.9.12.htm

    ב.נאמר כאן שהפוסט המרשים הזה מעיד על אזלת ידה של העיתונות המסחרית, וזה נכון בחלקו; אולם העובדה שכמעט כל החומר מתבסס על מאמרים מן העיתונות הארצית מראה שהמצב טוב משאנחנו נוטים לפעמים לחשוב, ושקשה להחליף בשלב הזה את משאבי הזמן וכוח האדם של העיתונים הממוסדים.

  100. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ספט 30 2012 00:39

    בקיצור מדינת יהודים = נוכלים שקרנים גזלנים עושקים שודדים מושחתים זו מדינה שמנוהלת ע"י שלטון פשע חברתי כלכלי מאורגן שלטון זדון אכזרי וחשוך שהסיר את אחריותו מאזרחי המדינה

  101. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ספט 30 2012 00:43

    "תקציב משרד הרווחה נותר ללא שינוי במשך 10 שנים"

    בשנת 2003: 4.46 מיליארד ש"ח
    בשנת 2012: 6.3 מיליארד ש"ח
    = עלייה נומינלית של 34 אחוז

    מינואר 2003 עד ספטמבר 2012 מדד המחירים עלה ב-20 אחוז. מכאן שתקציב משרד הרווחה עלה ראלית ב-12% במשך העשור.

    אולי התכוונת שהתקציב המשרד לנפש לא עלה. אבל למה לדייק כשאפשר להתלהם. זו רק דוגמה: המאמר כתוב בנוסח שיכול לשכנע רק את המשוכנעים מראש.

    אגב, למה אתה מצפה להתייחסות רצינית לידיעה המטופשת על 20,000 חיילי קומנדו? בגולני, גבעתי, נח"ל וצנחנים גם יחד אין כמות כזו של חיילים. זה קשקוש שמתאים לתיקדבקה ולא ראוי לשום התייחסות.

  102. עידן לנדו / ספט 30 2012 06:47

    אנונימי,

    טעות הגהה: הכוונה היתה "תקצוב משרד הרווחה" (לפנימיות הנוער במצוקה), ולא התקציב הכולל. זה גם מה שמובן מן ההקשר, ומי שהתלהם כאן זה אתה. עכשיו זה תוקן.

    בעניין האבטחה לקפריסין: אני כבר לא מהיום בעניין הזה ולמדתי לא להתייחס בזלזול לשום דבר שהיום נראה טפשי. פעם חשבתי שלא יעלה על הדעת שצה"ל יאמן יחידה שלמה להילחם בתוך מנהרות צרות וחשוכות של החמאס והחיזבאללה – סוג לוחמה שיחס העלות/תועלת שלו גבוה להחריד, שלא לדבר על חוסר ההצדקה בפלישות קרקעיות – והסתבר שהוא עושה בדיוק את זה: https://idanlandau.com/2012/03/22/the-myth-of-yahalom/

    את הידיעה על החיילים לקפריסין לא הצגתי כאמת בדוקה אלא כדיווח טעון-בדיקה, וזה כשלונה של התקשורת הישראלית שאינה בודקת. זה רק סימפטום; התקשורת הישראלית ממלאה פיה מים בכל הקשור לשיתוף הפעולה האסטרטגי עם קפריסין והנגזרות הכספיות והאנושיות שלו. התגובה שלך משכפלת את הגישה הזאת – השתקה וזילזול. כשמגיעים למערכת הביטחון, כל הביקורתיות מתאדה.

  103. עידן לנדו / ספט 30 2012 06:53

    יפתח, תודה.

    אני מסכים איתך לגמרי. כל המקורות כאן גלויים ומרכזיים. להבדיל מפוסטים אחרים שלי בהיקף כזה, כמעט שלא נזקקתי לחפור מתחת לאדמה בדו"חות מעלי-אבק או בידיעות שוליות. מה שזה מוכיח זה שבעידן התפוצצות המידע, בסיטואציות מסוימות יש יחס הפוך בין מידע לידע. הכשלון של התקשורת הוא לא בהבאת המידע אלא בארגונו ובמתן פרשנות קוהרנטית. ובכל מקרה, זה כשלון משני יחסית, לעומת בעיות בסיסיות הרבה יותר של אי-דיווח או דיווח שקר שמוכרים לנו מתחומים אחרים. לכן גם כתבתי בגוף הפוסט שהעיתונות הכלכלית באופן כללי נמצאת במצב מצוין, הרבה מעל העיתונות הצבאית.

    יש גם דברים שעיתונות ממוסדת לא יכולה להרשות לעצמה לומר, וגם שפה שאסורה לה בשימוש. נו, בשביל זה יש בלוגים.

  104. א_85 / ספט 30 2012 11:51

    אם מישהו כאן הופך את הפוסט לסרט קצר, אני מוכן לתרום את הקול שלי לקריינות (אין לי ניסיון בזה, אבל אני חושב שאני מתאים). ניתן ליצור איתי קשר ב-pond25 את ג'ימייל.

  105. יריב / ספט 30 2012 18:49

    כל הכבוד עידן, אני מעוד מעריך את העבודה והכתיבה, ישר כוח.
    אני מצטרף להמלצה על תמצות או מעבר לפורמט של סרט, בצורה הזו הידע לא מספיק נגיש. אם הידע לא יהיה נגיש לא יהיה לו הד ציבורי

  106. אורי / ספט 30 2012 21:42

    לכל מי שהתעניין בפוסט – מחר (יום ב', 1.10) אלון בן דוד ישדר בחדשות של ערוץ 10 כתבה שעשה על אבטחת קידוחי הגז. סביר להניח שיראיין כל מיני קצינים בהווה ולשעבר בחיל הים. בטח ייתן קצת נתונים כספיים ויזרה חול בעיני הצופים.

  107. Michael Golan / אוק 1 2012 00:53

    Hi idan
    I fully agree with your basic premise that all natural resources in Israel belong to all the Israeli people.
    But I will go one step further and generalize this premise: Israel's many problems cannot be solved in isolation from the problems of the rest of the world. The best way to solve the world's problems is to declare all resources around the world the common heritage of all of humanity. Eliminate national borders, unify the human race as a single species, share all resources (natural and man-made) equitably and commonly among all the people around the globe. This will lead to the elimination of capitalism, money, wage labor, private property, etc, which are the root causes of all the poverty, hunger, homelessness, insecurity, wars, conflicts, alienation, un-happiness, environmental destruction, instability, crime, etc.
    Please see the Israeli Chapter of the global Zeitgeist Movement, http://www.izm.org.il/#

    Warm regards, Michael Golan
    (can respond in Hebrew, I'm a native Hebrew speaker)

  108. Michael Golan / אוק 1 2012 03:18

    Several readers suggested that a film should be made on the subject-matter of this blog post in order to reach a wider audience. But the more general, over-arching themes and core ideas of this post are discussed in the three films on the izm.org website (as well as many additional video lectures and audio podcasts on the global website, TheZeitgeistMovement.com)

    Regards, Michael

  109. אורי / אוק 1 2012 13:28

    תודה על המאמר החשוב.

    משפט של מאיר דגן בהקשר הזה, מתוך כתבה עליו בניו יורקר:
    Since leaving the Mossad, Dagan has been living both in Tel Aviv and in the northern countryside, and, for the first time, he has been making private-sector money, in the energy business. “It’s not bad,” he said. “It seems that you can make quite a bit without working very much.”
    http://www.newyorker.com/reporting/2012/09/03/120903fa_fact_remnick

  110. נטליה / אוק 1 2012 14:18

    "ים הדממה פולט סודות, וכל העולם כולו שותק" (הוצא מהקשרו)

    תודה על הפוסט.

  111. עידן לנדו / אוק 1 2012 20:27

    אורי: כנות שובת לב. איכשהו באנגלית הם תמיד נפתחים יותר.

    נטליה: "שחור הלילה הולך כובש" (הוחזר להקשרו).

  112. submarine / אוק 1 2012 20:55

    אם היית בחיל הים, היית מבין כמה רחוק מהאמת (שלא לומר מופרך) הרעיון שצוללת תאבטח את מתקני הגז.
    חבל שאנשים שלא מבינים בעניין קוראים את הכתוב ועוד אח"כ מקבלים את זה כנתון ומתלהמים על הצבא ששומר על הטייקונים.
    (רק לידע כללי, חוץ מהרעיון שזה בזבוז משאבים לא פרופורציוני לכלום, צוללת לא יכולה לאבטח אסדת קידוח)

  113. עידן לנדו / אוק 1 2012 21:01

    אוי, מרוב שושו צללת לקרקעית הים ואפילו הסווית את שמך באנגלית!

    ברור שהרעיון מופרך. כל טירוף האבטחה הזה מופרך. אבל כששומעים את גיורא איילנד מדבר על מוקשים תת-מימיים נגד צינורות הגז, אפשר להבין איך הגאונים שם חשבו על צוללת. ומה אכפת להם להשתמש באבטחת הגז כאמתלה לתוספת של עוד צוללת?

    מישהו פה לא הבין את הפוסט, אולי?

  114. אבי / אוק 2 2012 20:36

    תודה על הפוסט! בהחלט כתבת תחקיר מעמיקה ומיוחדת. אנשים פשוט לא מבינים את מה שהתשקורת מאכילה אותם על בסיס יומי.
    למרות זאת, כמה הערות:
    אם אתה סבור שהגז הוא של כולנו וזאת הנחת היסוד היחידה שמנחה אותך – מדוע אתה לא חושב שישראל אמורה לאבטח את המתקנים, אם לא ב-100% אז לפחות בחצי?
    בנוסף, אתה מדבר הרבה על נורבגיה (קצת מזכיר את המחאה החברתית וההשוואה שלנו לשכנם השבדים). לנורבגיה יש חברת גז ונפט ממשלתית. לכן אין להם שום רצון שמשקיעים פרטיים יבואו ויקדחו בשטחם, ואם כבר הם עושים כך, אז שישאירו 80% מרווחיהם. זה מאוד שונה ממשלת ישראל שלא השקיעה שקל בחיפושים במשך עשרות שנים ופתאום נזכרת רק כשמצאו משהו.
    לגבי בוליביה, אני מאוד מקווה שאתה לא רוצה לחיות במדינה כמו בוליביה, או שכנתה ונצואלה. אם הממשלה שלנו תתחיל להעלות מיסים, לשנות הסכמים ולהלאים משאבים בצורה חד-צדדית כמו שאתה מתאר, מצבנו יהיה בכי רע. אתה שוכח שכשהשוק רוצה להעניש מדינה על הלאמות וכד' אנחנו נתחיל להרגיש יפה מאוד את השקל יורד, המיתון עולה, הריבית תעלה. לא צריך להיכנס ביזמים אלא ב-120+ אוכלי חינם שמסתובבים להם במסדרונות, נהנים מהטבות להם כל אזרח משווע ודורסים כל חלקה טובה במדינה הזאת!! אחרת, למה שהממשלה לא תתחיל להלאים גם חברות הייטק? זה תוצר של "מוח ישראלי" (אני מקצין בכוונה את רעיון ההלאמה)
    ובכל זאת, מאוד שמחתי לקרוא את הפוסט שלך. לצערי, אני מאמין שגם את משאבי הטבע בהם כל כך חשקנו אנחנו נדע לבזבז את הכסף בשחיתות שלטונית ובזבוז על הבטחון… חינוך? שייתחנכו בצה"ל!

  115. עדו / אוק 2 2012 20:58

    הפוך אבי:
    אם מדינת ישראל אמורה לאבטח את המתקנים הרי שהם שייכים לה. למה שצה"ל יאבטח נכס פרטי של איזה טייקון? אני נתתי קודם את הדוגמה של בעל מלטשת יהלומים (ענף מכניס מאד של ישראל) שידרוש שניידת משטרה תאבטח קבוע את המפעל שלו, מה יש? הוא לא משלם מיסים על היהלומים שלו? עובדה שזה לא קורה.
    למדינה אסור להעלות מיסים או לשנות הסכמים רטרואקטיבית? טיעון מכובד בהחלט. הבעיה שלנדו מצביע עליה היא שהייתה וועדה שהחליטה משהו ואז פתאום יש כירסום במסקנות שלה. אם וועדת ששינסקי הייתה אומרת שאסור לגעת בהסכמים כי זה לא הוגן זה היה משהו אחר.
    איך בדיוק השוק מעניש על הלאמות? תאר, נמק ופרט בבקשה. לא שאני בעד הלאמות בלתי מבוקרות אבל עושה רושם שדווקא על ההפרטות הבלתי מבוקרות של השנים האחרונות השוק העניש ועוד איך.
    בנוגע למשאבים שהמדינה לא השקיעה בהם – זאת בערך הפעם העשירית שאני מזכיר פה את הקרקעות החקלאיות שנאסר על הקיבוצים והמושבים למכור לבניה בבג"ץ הקשת הדמוקרטית המזרחית. אז נכתוב את זה בפירוט – במשך שנים כשהמדינה רצתה שיעבדו בחקלאות, זה היה בסדר גמור שיעבדו את האדמות האלו, אבל אלו שקיבלו אותן בשביל חקלאות לא הפכו לבעלי הקרקע, בג"ץ קבע שאם הקרקע מופשרת לבניה הקיבוצים והמושבים לא יכולים להתחיל להרוויח עליהן כי זה נוגד את ה'צדק החלוקתי' והאדמות הן של כולנו. אז משום מה אף אחד לא צעק שבג"ץ חורג מסמכותו ושהמדינה לא השקיעה שקל באדמות האלו בזמן שהקיבוצים התפרנסו מהן. כולם דווקא די שמחו לאידם של המתנשאים. דווקא כלפי המיליארדרים הכי כבדים פתאום כולם מגלים הבנה ורוח חברית כאילו הם יושבים איתם באותן מסעדות פאר. אני לא פסיכולוג אבל זה נראה לי ממש מוזר.

  116. עידן לנדו / אוק 2 2012 22:25

    אבי,

    בנושא מימון האבטחה: קראת טוב? אני מצטט מסיום הפוסט:
    "במסגרת התחשיב המחודש, לחלק את הוצאות האבטחה בין המדינה לבין המשקיעים באופן יחסי לחלוקת ההכנסות מרווחי הגז; במלים אחרות, יופסק הסיבסוד הציבורי בגובה מילארדי דולרים של אבטחת המתקנים."

    "באופן יחסי", כתבתי. כרגע המדינה מממנת הכל – ומדובר במיליארדים רבים של שקלים – אבל מקבלת רק חצי מההכנסות. נראה לך הוגן? אני גם בטוח שברגע שהמשקיעים ישאו בנטל האבטחה, פתאום נגלה שהעלויות יתכווצו פלאים (למה להם לממן את הפנטזיות האימפריאליות של צה"ל?), כך שגם חלק המדינה יתכווץ בהתאם.

    מדינת ישראל לא השקיעה בחיפושים – אבל היא מכירה בהוצאות האלה ומקזזת אותן מן הרווחים. המשקיעים לא הפסידו שקל.

    את הסנטימנטים האנטי-בוליביאניים שלך לא כל כך הבנתי, וגם לא ברור לי איך הם קשורים לפוסט (אני לא הזכרתי את המילה "הלאמה").

  117. טל ריבלין / אוק 3 2012 00:14

    מסכים עם רוב הנאמר כאן. אוקוניס ואדונו נתניהו מייצגים את האינטרסים של החברות האמריקאיות, ולא את אלו של הציבור הישראלי. מעבר לכך, חש צורך בהגנה על שדות הגז, ואצלנו האיום עליהם גדול יותר מאשר במקומות אחרים בעולם, אולם הדרישה הכספית של משהב"ט מנופחת ביותר מסדר גודל אחד.

  118. נטליה / אוק 3 2012 02:04

    יש לי הצעה מעולה לשלטונות, לאור הברוך התקציבי שנקלענו אליו עם עלויות המיגון של האסדות – לעזוב את העטים עכשיו, לכנס מסיבת עיתונאים בה נמסר כי היוזמה הסעודית היא נקודת פתיחה למו"מ עתידי, לקבוע תאריך לוועדה בינ"ל, למקד את כל המאמצים המדיניים, הכלכליים, התשתיתיים, הקוגניטיבים, לעשיית שלום עם כל אויבינו, ואז לנשום לרווחה: לא צריך למגן את האסדות. חסכנו מליארדים. הכל בשביל המיליארדים כמובן. להיות רון-פולים כאלו.

  119. נריה ביאלה / אוק 5 2012 16:47

    צריך להכחיל את השורה הזאת "ירון הגדיר את הסכמתו לנהל את הפרוייקט שיגנוב לישראלים את הגז שלהם במלים: "אני פטריוט ישראלי"."

  120. יוסי לוס / אוק 6 2012 21:38

    כל הכבוד על התחקיר העקשני והמפורט! תודה רבה.

  121. אבנר / אוק 7 2012 13:32

    הדבר שצד את העיין בתיאור התנהגותם של חברי הכנסת הוא שככל שמידת הדימוי הפטריוטי שלהם גבוהה יותר (רגב,קירשנבאום,מיכאלי,אקוניס) כך הפעילות שלהם למען בעלי ההון וכנגד אזרחי מדינת ישראל היא גבוהה יותר, בעוד שזה אמור להיות בדיוק הפוך.

  122. עידן לנדו / אוק 7 2012 13:35

    אכן כך, אבנר. יש אומנם תת-ז'אנר זעיר של ימין אידאולוגי-מתנחלי, שאיננו פועל בשירות ההון ואכן נרתם למאבק להעלאת התמלוגים (אורי אריאל, אריה אלדד). אבל המאסה של חברי ליכוד וישראל ביתנו היא בפירוש שליחים לדבר עבירה של בעלי הון; הרטוריקה הפטריוטית שבפיהם, כולל ההשתלחות המתמדת בגופי השמאל, הכרחית כדי להסוות את הפעילות הפרלמנטרית האמיתית שלהם.

  123. עידו / אוק 7 2012 17:27

    1- איך אתה מתייחס לעובדה שכל תאגיד גלובאלי שרוצה להשקיע במדינת ישראל יסבור מחרם ערבי וכך יאבד מהרצון שלו להינות מהפירות הכלכליים של דובאי ושאר ארצות המפרץ, ולא לטעות, הוא יסבול מחרם והכסף שהם מציעים הוא רב יותר. כמו כן, בסופו של דבר, אינטרס של המדינה הוא למצוא את כל האוצרות הטבע בתחומה, כולל המים הכלכליים (ונקודה חשובה, מים טריטוריאליים הם עד 20 מייל המחוף, מיים כלכליים הם עד 200 מייל או עד נקודת גבול עם מדנה שכנה), והרי המדינה לא תחפש זאת בעצמה (כמו גם הדייגים מנמל יפו) היא תעודד חברות, הן מקומיות והן גלובאליות שיעשו זאת ועל מנת לעשות זאת, צריך לתת תמריץ כספי (מהו גודל התמריץ, כאן יש לבדוק את כלל המשתנים) אבל אין ספק שחיפוש שווה הרבה מאוד כסף, אז לא נשלם מראש, אבל בסוף צריך לתת לחברה את הזכות להחזיר לעצמה את הכסף שהשקיעה ולא רק לגבי מאגרים גדולים כמו תמר.
    2- לגבי האבטחה, בסופו של דבר, לתאגיד הגלובאלי יש ביטוח והם לא ייפגעו קשות מפגיעה באסדות גז, מדינת ישראל תיפגע, תדמיתית כמו גם כלכלית. מספיק להסתכל על התהליכים במצרים והפגיעה המתמדת בצינורות הגז על מנת להבין שאנחנו חייבים עצמאות במקורות אנרגייה, ולצערנו, היום בו העולם לא יצטרך אנרגייה מתכלה ויוכל להסתמך רק על אנרגייה סולארית ורוח הוא רחוק. בהתאם לזאת, כל היבט ייצוא הגז ואי שריונם זה סיפור עצוב, ומסכים על כל מילה שכתבת בנושא זה. אבל אבטחת המים הכלכליים שלנו (שהם כאמור הרבה יותר מ-20 מייל על פי החוק הבינלאומי) לגיטימי שייעשה על ידי המדינה. כמה כסף, כאן צריך להבין באמת את האיומים ולא להפריך – זה מסכים לחלוטין.
    3- הרבה נתונים שפרסמו אדם טבע ודין בדבר זיהום המים על ידי קידוחים הינם נכונים, אך, לא מציגים את כלל התמונה המלאה. גז טבעי הוא הרבה יותר נקי מנפט ופחם ועדיף להשתמש בו. המאבק שלהם בתחום הזה מזכיר מאוד את מאבקה של Sierra Club בדבר קידוחי גז טבעי בארצות הברית, גם שם הם טוענים כי הקידוחים ייפגעו בסביבה. אבל מה התחלופה? לפחות ב50 שנה הקרובות? – להסתמך על הגז המצרי? או להשתמש באנרגייה מזהמת עוד יותר כאשר אין צינור הגז ממצרים נפגע? כפי שעושה חברה חשמל?
    זה פיתרון טוב יותר, גם עורך וול סטריט ג'ורנל גיחך על תפקודם של Sierra Club במאבק זה – ראו לינק – http://www.youtube.com/watch?v=E6t1EsPbjyk
    התקנות בדבר בטיחות הקידוחים מותאמים לתקנות בארצות הברית, התייחסות לנושא אינה מוצדקת.
    3- קצין בכיר בצבא, או ראש המוסד לשעבר כמו כל אדם משתמש בקשרים שלו. זה יכול להיות מיכל שמכירה את מנהלת הולמס פלייס והיא משיגה לה הנחה במנוי, יורם שלו חבר טייס באל על ונותן לו הנחה בכרטיס , שרית שאחיה הוא מנהך מוסך ומספק לה טיפול ברכב בחינם ודואג שלא תעמוד בתור. בדיוק כמו רמטכ"ל לשעבר (ודגש על לשעבר, אם הוא מבצע פעולות בתפקידו, כאן יש בעיה) שמשתמש ביכולת שלו להטיב עם החברה אותה הוא מייצג כרגע, אין פה ניגוד עניינים.

  124. ido2267 / אוק 7 2012 19:47

    1 . אהה! יצא המרצע מן השק. בגלל החרם הערבי אנחנו צריכים להגיד תודה לכל אוליגרך שמעז לירוק לכיוון שלנו, באמת תודה. תגיד לי בבקשה כמה יפסיד תשובה הישראלי מההשקעות שלו בקטאר או בבחריין?
    כתוב בפוסט במפורש שכל הסכומים שמדברים עליהם מתייחסים למצב 'אחרי' שההשקעה הוחזרה לבעלי המניות.
    2. נכון, לתאגידים יש ביטוח והביטוח לא יסכים לבטח בשקל מתקן שיש לגביו סכנה בטחונית שלא טופלה היטב. אז אם כבר המצב הפוך, הטייקונים צריכים לבוא על ארבע ולהתחנן לצה"ל שיתן להם מטריית בטחון (ולשלם על זה) או לחילופין למממן לעצמם את האבטחה, בלי זה אף חברת ביטוח לא תיגע בהם במקל.
    3. לגבי הסעיף הזה – כלפי מי אתה מפנה את הטענות? לא ראיתי שלנדו יצא נגד הקידוחים מטעמים של איכות הסביבה, רק נגד הדרך שבה מחולקים הרווחים .
    4. כשאדם מנצל קשרים כדי לקבל הנחה במכון כושר הוא לא עושה זאת על חשבון אף אחד אחר. הנסיון הצבאי, והכישורים שרכש מפקד בצבא נעשו על חשבון הציבור ועל גב החיילים שמשרתים איתו ותחתיו. אם הגיעו בסיירת X למסקנה שאפשר לעשות מסע באורך מסויים זה משום שחיילים צעדו את המרחק הזה וראו מתי הם מתמוטטים ולא יכולים להמשיך ומתי כן.
    מעבר לזה, אסור שהמינוי של מפקד בצה"ל היום לתפקיד מסויים יושפע מכך שבעתיד מישהו מצפה לעשות איתו עסקים. שמישהו ירצה את תפקיד מפקד הקומנדו הימי לא משום שהוא רוצה לתרום למדינה או אפילו לקושש תהילה לעצמו אלא כי הוא כבר פוזל לחוזה שמן בעוד כך וכך שנים כשישתחרר.
    לגבי הרמטכ"ל וניגוד העניינים.. נו, בוא נאמר שאתה נכנס כאן לביצה טובענית מאד אבל יש מבינים ממני בפרטים הקטנים והמלוכלכים האלו.

  125. ido2267 / אוק 7 2012 19:49

    וחוץ מזה 'עדו' כותבים בלי 'י' תבדוק בתנ"ך.

  126. עידו / אוק 7 2012 20:07

    1- ההשתלבות בתהליכי הגלובליזציה הכלכלית היא מנת חלקן של רוב מדינות הרווחה בעולם, הן מדינות שבהן שולטת השקפה ניאו-ליברלית והן המדינות שהשקפתן סוציאל-דמוקרטית. (ברק & גודמן, 2011). לפיכך, עידוד תאגידים גלובאליים להשקיע במדינה מהווה אינטרס מובהק של כולנו. לא להגיד תודה לכל אוליגרך, אבל הטבע של ה-אחריות תאגידית סביבתית אינו יציב מטבעו, והוא תלוי בשחקני השוק המנסחים אותו מחדש (Moon & Vogel, 2008).מכאן, שיש לקחת כמשתנה את אובדן הכספים של כל חברה, אנרגייה או מזון או רכב או תרופות, שמעדיפה להשקיע כאן ולא בנסיכויות המפרץ שכן זה מהווה שחקן שוק מאוד עיקרי ומובן שהתאגיד עצמו ידאג קודם כל לרווחים שלו, לבעלי המניות שלו. – לזכור זאת, לא יותר. זה לא אומר שיש להגיע להסדר נכון – אבל עובדה שלא כולם קופצים להגיע לכאן ולא לדובאי.
    2- החברות האלו מבוטחות כמו שצריך, נכון, גם הם לא היו רוצים פגיעה באסדה, אבל שמירה על תפקוד האסדה הוא אינטרס גם שלנו – אז שוב, יש להגיע להסכם, אבל לא להיות קיצוני לצד השני. אנחנו נפסיד יותר אם לא יהיה הפקת גז…ייבוא נפט ממדינות אחרות..עולה הרבה.
    3- הטענות מופנות כנגד ארגון אדם טבע ודין, שדרך אגב, אני פעיל סביבה גם כן, אבל זה עיוות לא להציג את התמונה המלאה. בשל העובדה שזה הוצג במאמר זה כנקודה שיש לקצץ מרווחי התאגיד, אז נכון להתייחס לאי דיוק בטענה זאת.
    4- הכישורים שאדם X רכש, נבעו קודם כל האיכותו של האדם, לא הייתי מזלזל באלופים בצבא, בכל זאת, לא כל אחד מגיע להיות אלוף. כמו כן, אני בטוח כל אחד ינצל את קשריו לעזור למכרים שלו, מה, לא תעזור לבן שלך לקבל עבודה? אם עוד 20 שנה ילדיו של עידן לנדו ירצו להתקבל לאוניברסיטת בן גוריון לא ישאלו לעזרת אביהם? אז לא נורא, האמת, אני בטוח שכל אחד מסתכל כמה הוא מרוויח שתלוש משכורת וזה מעניין אותו מאוד, זה לא עושה אותו מושחת. אני התייחסתי לעובדה שאין כאן ניגוד עניינים. אפשר להגיד שהוא לא טהור, בסדר, אבל כל אחד כזה, במידה מסוימת.
    5- נכון יותר לאיית את שמך כ- Edo ולא כ- Ido. תבדוק אצל כל אדם לא ישראלי או יהודי שיבטא את שמך לאחר שיקרא אותו….

  127. עדו / אוק 7 2012 21:09

    לגבי האנגלית – לא יודע, שפת האם שלי היא עברית. לגבי הילדים של לנדו בעוד 20 שנה? בשביל מה בדיוק הם צריכים את עזרתו כדי להתקבל לאוניברסיטה? אתה חושב שיש כזה תור ללימודי בלשנות? אבל אם כן אז יש כאן חתיכת ניגוד עניינים רציני. אם יש סטודנט שלא יתקבל לדוקטורט והבן של לנדו כן – בוא נאמר שבמקרה כזה יצטרכו להוכיח שהוא עולה על הסטודנט שנדחה בצורה משמעותית. זה שדברים כאלו קורים כל הזמן לא הופך אותם לתקינים.
    ניגוד העניינים האמיתי לא נובע מכך שלקצין מסויים מחכה ג'וב טוב אחרי השחרור. ניגוד העניינים נובע מכך שאותו קצין, היום בתפקידו בצבא יכול להחליט שחיל הים יאבטח יותר או פחות את מקום העבודה העתידי שלו מה שכמובן משפיע על סיכוייו להתקבל לשם כשישתחרר מצה"ל. כאן כבר יש מצב שבו שיקול שאמור להיות בטחוני בלבד מזדהם משיקולים לא עניניים ואז, גם אם ההחלטה שהתקבלה היא הנכונה (להזיז ספינה מפה לשם, להקצות עוד חיילים לפטרל סביב האסדה) אי אפשר להיות בטוחים בטוהר כוונותיו של מי שהחליט אותה.

  128. עידן לנדו / אוק 7 2012 21:35

    רק להבהיר (מבלי להפריע לעידו/עדו): ניגוד העניינים הבוטה יותר שהצבעתי עליו היה שגנרלים בדימוס מופיעים בפורומים ציבוריים, או אפילו ממשלתיים, בתור קצינים לשעבר שמבינים בביטחון (ולא בתור שום דבר אחר), ומחווים דעתם על צרכי האבטחה של האסדות (ותמיד, כמובן, מצביעים על עוד ועוד חורים וסיכונים במערך הקיים של אבטחת האסדות) וזאת בשעה שהם יושבים על משרות בחברות אבטחה או ייעוץ אבטחה – אשר יקצרו רווחים מאד שמנים מאימוץ אותן המלצות. לא באיזה עתיד דמיוני שבו הגנרל פורש ומתגייס לחברה; הוא כבר פרש, הוא כבר מקבל משכורת מהחברה – ועדיין מופיע בפורומים בטחוניים.

  129. איתן / אוק 8 2012 20:56

    למקרה שאתה עוסק בדברים יותר חשובים בחג ופספסת את הסיפור הזה
    http://news.walla.co.il/?w=/551/2573274
    החשש: "מזל"טים מתאבדים" יפגעו באסדות קידוח

  130. עידו / אוק 9 2012 03:17

    האמת, מדובר בכישלון צבאי מדרגה ראשונה, לא חושב שזה בגלל טכנולוגיה לקויה ועכשיו צריך משהו חדיש יותר, אלא יותר בגלל חייל שישן בזמן משמרת. לגבי הכותרת, תשמע, התקשורת כמו כל תאגיד אחר, מחפש רווחים, קרי, קוראים ולכן תמיד טוב לכתוב כותרת מפוצצת….

  131. נטליה / אוק 10 2012 04:59

    מהלינק של איתן – "יצוין כי מפקד חיל הים, אלוף רם רוטברג, מתריע כבר תקופה ארוכה שיש להיערך באמצעות כלי שטח ואמצעים טכנולוגיים מתקדמים כדי להגן על אסדות הקידוח שנמצאות כבר בים, וכאלו שיוקמו בשנים הקרובות. המקור התקציבי לסוגיה זו טרם הוכרע על ידי הממשלה."

    כלי שטח. מקור תקציבי. סוגיה זו. טרם הוכרע. רק בשביל היופמיזמים של העיתונות שווה לחיות לפעמים.

  132. יסמין / אוק 11 2012 03:13

    רק תדעו שבסעודיה המושפעת בנפט. אז שם -תלמידים נשלחים ללימודים בכל העולם במיטב בתי הספר ,בנוסף לכך (במיקרה שאני מכירה) הם מקבלים 1800 יורו לחודש. הלואי שמדינת ישראל תטיב ככה עם אזרחיה.

  133. י. לפת / אוק 17 2012 20:48

    לקח לי בערך שבועיים עד שאזרתי אומץ להתחיל לקרוא, ועוד שבוע של קריאה בהפסקות.
    עידן, תודה רבה לך על התחקיר המקיף והחשוב ביותר שיצא לי לקרוא עד היום. מקווה שימצאו דרכים לתקן את הנזק שנעשה (למרות שקשה להיות אופטימי).
    התחלתי לנסות ולהפיץ את הפוסט, ואמשיך להפיץ אותו לכל מי שאוכל.

  134. אורי / אוק 21 2012 21:22

    מי שמעוניין בתקציר ראשוני – הנה לינק למשהו כמו 2800 מלה שחבר תקצר וביקש להעלות לדרופבוקס. עשו בו כרצונכם, והשתמשו בתבונה!
    https://www.dropbox.com/s/kgv3anf51uwe1d0/Lando%20in%20short%20form.doc

  135. עידן לנדו / אוק 22 2012 08:32

    תודה רבה, אורי!

  136. עידן לנדו / אוק 23 2012 21:43

    כמו שצפיתי, משרד הביטחון אכן דורש לתקצב את עלות האבטחה (3 מיליארד ש"ח, לא כולל עלויות תפעול) מקרן תמלוגי הגז: http://www.themarker.com/dynamo/1.1846591

  137. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אוק 24 2012 22:02

    קראתי בעניין רב את הכתוב וחלק ניכר ידוע לי באופן אישי אך שאלה גדולה לי אליך עידן. רענן את זיכרוני בבקשה .איזה פרוייקט עשתה המדינה מאז הקמתה שקשור לאוצרות טבע כל שהם והפקת רווחים לטובת האזרחים??? אם המדינה משקיעה את כספי הציבור אז הציבור הוא הנהנה. לפחות אמור להיות כך. אך אם המדינה בכלל לא מגלה יוזמה ונסמכת על יזמים פרטיים אז מעבר לתמלוגים מה עוד המדינה/אזרח צריכים לקבל? אם יש סיכון יש סיכוי לרווח אם המדינה לא מוכנה לקחת את הסיכון/סיכוי אזי היזם לוקח את הסיכון/סיכוי ויש לזה כמו לכל דבר מחיר. באופן אישי נדמה לי שרק ממשלת נורבגיה התעסקה עם אוצרות טבע בים הצפוני וכמובן אזרחי נורבגיה נהנים מכך. בכל מקום אחר בעולם לא ידוע לי על שום ממשלה שעשתה זאת.

  138. ido2267 / אוק 24 2012 22:09

    "איזה פרוייקט עשתה המדינה מאז הקמתה שקשור לאוצרות טבע כל שהם והפקת רווחים לטובת האזרחים?"
    אה.. המוביל הארצי, שמעת?

  139. עידן לנדו / אוק 28 2012 10:02

    אישתון, זה כבר נראה לי שווה פוסט (אחרי הצלבות נוספות). סומך עליך.

  140. אריאל / אוק 31 2012 18:22

    אני משער שקראת את הידיעה אודות הקרן לניהול הכנסות המדינה מרווחי הגז

    http://www.themarker.com/markets/1.1848579

    יש לך מה להוסיף בנושא?

  141. עידן לנדו / אוק 31 2012 20:36

    ראיתי, אריאל. מה יש להוסיף? החלטה, כמו הרבה החלטות אחרות. אם יש משהו שהפוסט הזה מוכיח זה שהפער בין החלטות לבין מעשים הוא עצום. הקרן עוד לא קמה, עוד לא מנוהלת, הכספים עוד לא מושקעים ובטח שעוד אין תשואה. בקיצור – הכל דיבורים. נתייחס לדברים כשנראה מה עושים עם הכספים בפועל.

  142. משה / נוב 19 2012 23:09

    והנה סבר פלוצקר מתייחס בפשטות לעובדה שהמדינה היא שתממן את רוב הוצאות האבטחה. שימו לב – גם אם יוצהר אחרת!

  143. ofanan / דצמ 19 2012 14:22

    מוטב מאוחר וגו'. רק עכשיו נתקלתי בתחקיר, והזדרזתי להפיצו בפייסבוק. יישר כח.

  144. משה / דצמ 25 2012 13:01

    והנה הגיע ההחלטה – כספי הקרן ישמשו להגנת האסדות. 700 מליון. דולר.
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3591327,00.html

  145. עידן לנדו / דצמ 25 2012 13:10

    צפוי. עדכנתי בפוסט, תודה.

  146. אלון / ינו 10 2013 22:41

    עידן, עבודה מדהימה!
    דרך אגב, יועץ התקשורת שעמד מאחורי קמפיין ״הגז הערבי״ הוא צעיר ושמו משה קלוגהפט, אותו רדפתי בזמנו בבלוג ווסאבי http://ecowasabi.blogspot.co.il/2010/11/blog-post_16.html?m=1. שמו עובר כחוט השני בעבודה עם פוליטיקאים מהימין, שמזמרים תדיר את פזמון הפטריוטיות ורדיפת השמאלנים.
    היום הוא קוצר את הפירות ומנהל את קמפיין הבית היהודי, ניכר שבכישרון רב.
    שוב תודה, יופץ לכל עבר. 

  147. אורי גנני / ינו 13 2013 23:16

    קישור למאמר ביחס להגנת מתקני הגז:

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-52087-00.html

  148. ido2267 / ינו 15 2013 14:14
  149. דגנית רותם שאלתיאל / פבר 3 2013 22:06

    עבודה מדהימה, ברורה, רהוטה ומעמיקה. ספר חובה לכלל אזרחי מדינת ישראל. להבין. עכשיו נחוץ לעבור לשלב הבלימה של תופעות ההון-שלטון-בטחון.
    האם תהיה מוכן לעקוב אחר התנהלות הממשלה בשירות הטייקונים להקמת מפעלים פטרוכימיים בעמק חפר ובאתר חגית?
    מדובר בתשלומי שוחד לראשי מועצות אזוריות כדי שיקדמו הקמת מפעלי זיקוק נוסח מפרץ חיפה באזורים ירוקים וצפופי אוכלוסיה. יהיה נפלא אם תוכל לעקוב ולהשתתף בקבוצת המאבק שלנו.

    מאמרך פורסם במטה המאבק עמק חפר שזו כתובתו: http://www.facebook.com/groups/haamek/
    תודה

    דגנית עמק חפר

  150. דן / יונ 15 2013 02:55

    אתה טוען שחברות הגז מפריזות בחישוב אחוזי המס כלפי מעלה? מה לגביך? מדוע בכל החישובים המופרכים שלך אתה לא מתיחס למיסוי על שוק ההון? *בנוסף* לתמלוגי הגז ולמס החברות, על כל דיווידנד שמפיקת גז תשלם למחזיקי המניות או תעודות ההשתתפות, הממשלה תקבל לפחות 25% מס. למעשה הממשלה כבר התחילה להרוויח – בגלל התנפחות מחירי מניות החברות שמפיקות גז, כל מי שמוכר אותן ברווח כבר משלם מס למדינה.
    גם לגבי הוצאות הבטחון תחשיבך מופרכים לגמרי, מכיוון שכל אסדת קידוח עולה בין חצי מיליארד למיליארד דולר, יותר זול להתקין על האסדה את כל מערכות ההגנה הדרושות (מכ"מ, טילי ירוט, מזלטי סיור, צוות תגובה). וגם מערכות אלו תהינה טובות בהרבה מאילו שמותקנות על ספינה.
    אני בטוח שבעלי האסדות יעדיפו זאת מאשר לשלם דמי "פרוטקשיין" לחיל הים.
    בכל המלל הרב שלך אתה כלל לא מתיחס להתחייבויות של המדינה כלפי מפיקי הגז – היכן נקודות החיבור לצנירות הגז? אזרחי ישראל משלמים (וישלמו) עוד מיליארדים עודפים בחשבון החשמל שלהם על עיכובים אלו. גם בפיתוח הצנרת היבשתית באמצעות חברה ממשלתית ישנם עיכובים רבים.
    גם היומרות שלך בהבנת שוק הקידוח העולמי מגוחכות – אתה משווה את ישראל למיצרים ולניגריה? כאילו אין עלינו חרם של חברות הקידוח הגדולות. חברת בריטיש גז (אחת מהגדולות בעולם) עזבה מסיבות פוליטיות (אחרי שהחזיקה שנים זכיונות בלי לקדוח בהם). החברה היחידה שהסכימה לקדוח היא חברה קטנה בקנה מידה עולמי שאין לה קידוחים במדינות עוינות. בלבנון לעומת זאת ניגשו עשרים חברות למכרזי הקידוח.

  151. עידן לנדו / יונ 15 2013 06:05

    דן, אתה מגיב על פוסט שנכתב לפני כמעט שנה, שמת לב? וגם כך אתה לא בעניינים.

    כדי לסבר את האוזן, בוא נדבר על מאגר תמר, שיש עליו את הנתונים הכי אמינים. סך כל ההכנסות הקיימות והצפויות ממנו – 76 מיליארד דולר. סך הכנסות המדינה – 36 מיליארד דולר. זה פחות מחצי. וזה כולל את כל המסים שדיברת עליהם. איך זה קרה? עם כל הפטנטים של הדחיות וההנחות וההטבות שבחוק ששינסקי.

    הנתונים מתוך דו"חות דלק קידוחים, אגב, כפי שאסף אמנון פורטוגלי:
    http://www.blacklabor.org/?p=52052

    אני לא יודע מה בעלי האסדות יעדיפו באופן היפותטי, וגם אתה לא יודע. אני יודע שבאופן מעשי היה להם נוח מאד שהמדינה פטרה אותם מדאגות. מעניין שהאופציה להתקין את כל מערכות החימוש על האסדות שנראית לך כל כך טבעית לא עלתה בשום דיון. אולי היו צריכים לשכור אותך. בכל מקרה – הפוסט לא עוסק בספקולציות אלא בהוצאות ממשיות מכיסו של הציבור.

    ההשוואות הבינלאומיות רלבנטיות לקרן הגז ואופן ניהולה. אין שום קשר לחרם של בריטיש גז וקיומו לא משליך במאומה על זכויות הציבור במאגרי הגז.

  152. hgec / פבר 3 2014 12:14

    טרם קראתי את כל הבלוג. אומנם מאד נרחב וארוך, כמו שאמרת. אבל כבר בהתחלה אנא בטובך ענה לי רק על כמה שאלות. אם, כמו שאתה אומר הגז שייך לכל אזרחי המדינה, כמה השקעת אתה, באופן אישי בחיפושים? אולי החלטת להתמקד רק בהפקה? אז כמה השקעת שם? אולי בשיווק? בפרסום? הרי הגז שייך גם לך…….
    ושאלה שניה, למה התחלת את הבלוג מדיוני ועדת ששינסקי? למה לא ללכת רחוק יותר. למשל לחוזים שנחתמו עם היזמים לפני חיפוש הגז? למה שם לא נסגרו סעיפים כמו כמה מיסים? כמה לשווק? בכמה לאבטח? יש רושם שמי שחתם על אותם הסכמים לא ידע במה עסקינן.
    יעקב

  153. עדו / פבר 3 2014 12:29

    HGEC וכמה השקעת אתה בכיבוש הכותל המערבי ? ואם במקרה היית בין משחררי הכותל – אז החרמון בוודאי לא שייך לך אלא לחיילי גולני נכון?

  154. טל / מאי 17 2015 10:18

    כמעט שלוש שנים מיום פרסום המאמר והוא אקטואלי כביום היוולדו. הנושא שנוסף מאז לסדר היום (עניין יחסי, בעיקר סדר היום של קומץ אזרחים ועיתונאים מודאגים ומעט מדי ח״כים חרוצים) והראוי להעמקה, הוא פצצת המונופול על הגז וכשלון פירוקה. מעולם לא נערך מכרז ראוי, ולמיטב ידיעתי הרשומון בנושא עלויות גילוי הגז טרם נחשף במלואו – מי גילה וכמה עלה, תלוי מאד את מי שואלים. ההתעסקות בנושא הזה כאילו מכשירה את השרצים הקודמים, כפי שפורטו כאן ועדיין קיימים ובועטים: גובה התמלוגים, האבטחה, הקלות המיסוי ויצוא הגז. הנושא האחרון קשור קשר הדוק לעניין המונופול, שממשיך לנגוס בסלמי עוד ועוד. לאחרונה נוסף האיום שהלקוחות מספרד (שהתחייבו לרכוש 24% מהגז במאגר תמר) יסגו מעסקת היצוא אם לא תובטח האספקה החל מבעוד שנתיים.

  155. עידן לנדו / מאי 17 2015 11:30

    תודה טל, כן. אני מסכים לגמרי, גם אני מרגיש שהעיסוק במונופול הגז חטף את סדר היום האזרחי והוריד למחתרת את הנושאים הבסיסיים יותר. אחרי שגנבו מהציבור מיליארדים דרך קיצוץ התמלוגים והסטתם, דרך רכש בטחוני משולח רסן, נשארו הפירורים, והמאבק נגד המונופול הוא מאבק צר מאד רק על הפירורים. כל זה חבל לי אבל כיוון שלא נטלתי חלק פעיל במאבק – המאמר הזה עשה את שלו, מעבר למצופה – אני לא רואה לעצמי זכות לבקר את מי שמגויסם כולו למטרה הזאת, הצודקת בפני עצמה.

  156. zohar / יונ 11 2015 17:07

    הקישור לפרוטוקול של ועדת הכלכלה שבור. זה קישור תקין: http://fs.knesset.gov.il//18/Committees/18_ptv_161510..doc

  157. עידן לנדו / יונ 11 2015 17:18

    תוקן, תודה.

  158. שי / יונ 29 2015 15:18

    קראתי עד שכתבת על רמטכ"ל וקצינים בכירים שמעורבים בפשעי מלחמה . מכאן והלאה הפכת לא לגיטימי בעיניי .

  159. ido2267 / יונ 29 2015 22:13

    כי הם לא? או כי סתם אסור להגיד כאלו דברים בקול רם?

  160. איתי רונן / יול 1 2015 08:14

    עידן שלום.
    מאמר מקיף ומרתק. קראתי ויש לי שאלה עקרונית:
    המאמר שלך מתחיל בהערכות שווי של הגז. ואף ציינת שווי טריליון שקלים. משתמע כי שווי גדול יותר זה טוב יותר לציבור.
    שאלה ראשונה: לפי איזה מחיר ליחידת חום זה נקבע?
    כמות של 600 מליארד מ"ק גז שקולה ל- 21 מליארד יחידות חום.
    טריליון וחצי מ"ק, שזו ההערכה הכי אופטימית במאמר שלך, שקולים ל-53 מליארד יחידות חום.
    כדי להגיע ל טריליון שקל צריך מחיר יחידת החום להיות מעל 12$ בכמות הקטנה ו-5$ בכמות הגדולה.

    שאלה שניה: אם כך מה רע במחיר גבוה יותר? שווי הגז גבוה יותר התגמולים יהיו גבוהים יותר והחברות יגיעו לסף המס (280% מההשקעה) מהר יותר.
    כל זאת בשיעור מס נתון. זה נכון לפי השיעור הנוכחי הנמוך או לפי השיעור שמתנגדי המתווה מציעים.

    תודה

  161. טל / יול 1 2015 08:36

    איתי,

    אם כל הגז היה הולך ליצוא (עמדת הכותב ברורה לגבי יצוא בכלל, גם של מקצת הגז) – מחיר גבוה יותר היה משקף בהכרח אך ורק תמלוגים גבוהים יותר לישראל, גם אם חברות הגז היו גוזרות בדרך קופוני ענק. במקרה כזה שווי הגז היה נקבע אך ורק לפי תנאי השוק בעולם, היצע וביקוש, והרווחים לאחר ניכוי התשלום לחברות האנרגיה – היו של ישראל.

    זה לא המקרה כאן, היות ורוב הגז אמור וצריך לשרת את השוק המקומי. ישראל תקנה את הגז של עצמה. לכן הערכה של שווי כל הגז באדמה, היא פחות רלוונטית לדיון ונועדה רק כדי להמחיש את היקף התגלית. במקום להיות תלויים בנפט והפחם של אזרבייג׳ן, מקסיקו, רוסיה ועוד, ישראל תשלם לחברות המונופול כדי שישאבו ויובילו אליה גז מהמאגרים שלה. בשנים הראשונות כל דולר שהיא תשלם ילך (וכבר הולך) לחברות המונופול, כדי שאלו יחזירו לעצמן את ההשקעה פעמיים וחצי. סנט אחד לא יחזור במיסים ותמלוגים. לאחר מכן, יוכרו 10-15% פחת ואולי אחוזים בודדים כהוצאות קבועות, ומן היתר היא תקבל בחזרה את התמלוגים. בפועל יוצא שעל כל דולר שישראל תשלם לחברות המונופול עבור שאיבת הגז והובלתו, כחצי דולר יחזור חזרה בתמלוגים. מכאן יוצא שהאינטרס הישראלי הוא להוזיל את הגז: ככל שהמחיר ליחידה נמוך יותר, ישראל תשלם פחות. נכון שהיא תקבל פחות תמלוגים, אבל החסכון בהוצאות הוא רווח נקי. כמה נמוך יותר? על זה בדיוק הויכוח הנוכחי. עלויות הפקת הגז הן קבועות ומסתכמות בפחות מדולר ליחידה – אותו גז יושב באדמה בין אם יש לו ביקוש או אין. כל עוד יש הסדר כובל – יכולת המיקוח על המחיר נמוכה.

  162. טל / יול 1 2015 08:44

    אגב, התשלום על הגז לא יצא ישירות מקופת המדינה אלא מצרכני הגז הטבעי – חברת החשמל ומפעלי תעשיה. מאחר וצרכן הגז העיקרי יהיה חברת החשמל, בעקיפין זהו כסף של אזרחי המדינה, שחלקו יחזור בתמלוגים. מתווה הגז הנוכחי (יוני 2015) מנסה לקבע את מחיר המקסימום למחיר שחברת החשמל נאלצת לשלם כיום למונופול.

  163. יגאל כהן / דצמ 9 2015 09:32

    תודה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,816 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: