המבצע להסרת המצור בלב נקי
ההישג האחרון של מבצע "עמוד ענן" נרשם השבוע: ישראל התירה להכניס לרצועה מדי יום, דרך מעבר כרם שלום, 20 משאיות נושאות חצץ לבנייה. לפני כן ישראל גם איפשרה את כניסתן של 20 משאיות נושאות חצץ ממעבר רפיח לרצועה (כן, ישראל גם שולטת על התנועה במעבר בין עזה למצרים, אם לא ידעתם). כמו כן אישרה ישראל להכניס לרצועה 40 משאיות ו-20 אוטובוסים, ובהמשך גם דחפורים.
מדובר בפריצה משמעותית של המצור שהוטל ביוני 2007 על הרצועה עם עליית החמאס לשלטון. עד 2010 לא הותרה כל כניסה של חומרים שהוגדרו "דו-שימושיים" (חצץ, ברזל ומלט), המשמשים הן למטרות אזרחיות והן לצבאיות. מניעת כניסתם של חומרי בנייה במעברים היא הסיבה העיקרית לכך שבעזה עדיין לא שוקמו אלפי המבנים ומערכות התשתית שישראל החריבה ב"עופרת יצוקה".
ביוני 2010 נפער סדק קטן במצור. בעקבות משט המרמרה, התירה ישראל להכניס, באופן מוגבל, חומרי בנייה לפרוייקטים בינלאומיים. ומהשבוע – גם לקבלנים פרטיים.
מה אפשר ללמוד מכך? לקח ראשון הוא שחוקי הסיבתיות פועלים באורח מוזר לפעמים. מה משכנע את ישראל להיעתר לדרישות החמאס? כמה פלסטינים (או בינלאומיים) הרוגים. קצת דם על הידיים, והלב שלנו נפתח.
מאז הטלת המצור, הדרישה הבסיסית והעקבית ביותר של החמאס היתה להסיר אותו. ישראל השתמשה במצור כאמצעי שליטה ולחץ, שרירותי במידה רבה (בננות כן, שזיפים לא, גזר כן, ספרים ושוקולד לא) – עם תוצאות אפסיות. כיום, אחרי המרמרה ו"עמוד עשן", המצור היבשתי מוגבל לייצוא סחורות בלבד (המצור הימי והאווירי עדיין בתוקף).
לשם מה היה נחוץ "עמוד ענן"? הפרשנים מגרדים את פדחתם. ה"הבנות" הלא-רשמיות, הלא-כתובות כל כך עמומות, כל כך שנויות במחלוקת בין הצדדים, שאי אפשר להציג אותן כהישג (ציטוט מאהוד ברק: "יום אחרי הפסקת האש איש לא יזכור מה כתוב במסמך הזה"). תומכי המבצע מצביעים על עצירת האש כעל "הישג". אבל מנקודת המבט הפלסטינית, מה שהביא לעצירת האש הוא ההשגים הממשיים של החמאס: שטח הדיג הורחב למרחק של 6 מייל מהחוף (עדיין הרבה פחות ממה שנקבע בהסכמי אוסלו, 20 מייל), אזור החיץ הבטחוני צומצם כך שחקלאים יוכלו לעבד אדמות במרחק של 100 מ' מהגדר, ועכשיו גם מותרת הכנסת חומרי בנייה. לכל אלה יש השפעה מיידית ומשמעותית על פרנסתם של עשרות אלפי תושבים בעזה. "במבחן התוצאה", כמו שברק אוהב לומר, החמאס ניצח.
לכאורה, ישראל יכולה להחזיר את הגלגל לאחור ולהדק שוב את המצור. בפועל, הדינמיקה של השנים האחרונות היא חד-כיוונית: המצור הולך ונחלש. אחרי כל עימות אלים ומדמם, יש עוד ועוד הקלות במצור. ההגיון הפלסטיני ברור: תחת לחץ דיפלומטי, ישראל נשברת. אבל מה ההגיון הישראלי? מה לעזאזל היה הצורך הדוחק להרוג 160 פלסטינים, להקריב את חייהם של עוד 6 ישראלים, ולשרוף 3 מיליארד שקל בתוך 8 ימים?
התשובה מרה ופשוטה. ההנהגה הישראלית יודעת שהמצור הוא כישלון מדיני מהדהד: אפס תוצאות בזירת ההרתעה הצבאית, ונזקים כבדים בזירת דעת הקהל הבינלאומית. אבל להודות בטעות ופשוט להסיר אותו – לא יעלה על הדעת. קודם כל, מהלך כזה יחייב הידברות ישירה עם החמאס וחתירה להסכם, טאבו חוצה מפלגות בישראל. שנית – אנה נוליך את כל העזוז הפטריוטי והמתלהם שפירנס את המצור בשבע השנים האחרונות? המנהיגים חוששים מנחת זרועו של האספסוף. הפיתרון שהם מצאו הוא להסוות ולהסתיר את הכירסום המתמשך במצור מאחורי סידרה של מבצעים צבאיים בומבסטיים בעזה. הרעיון הוא לסמם את הציבור בדם ואש ותמרות עשן, כך שלא ישים לב שבאותו זמן ממש עזה מתקרבת עוד ועוד אל החופש. דיסוננס צורם שכזה בין ההצהרות למעשים אפשר לטשטש רק באמצעות רעמי התותחים.
וכך גם ייראה ההמשך. ישראל עדיין מחזיקה במנופי שליטה משמעותיים בעזה. הפלסטינים לא יסכינו עמם, ואין סיבה שיסכינו. ישראל לא מרוויחה כלום מהשליטה הזאת, אבל כאמור, לאף אחד אין אומץ לומר את זה, ההנהגה והעם לכודים, כמו זבובים בגוש ענבר, במיתוס שאין ממנו מוצא. החמאס ילקק את פצעיו, וישוב לירות טילים. ישראל תיכנס לעוד סיבוב בעזה, עשרות או מאות הרוגים, אלפי טונות של פצצות, כמה הרוגים או פצועים בצד הישראלי, מאות מליוני שקלים יוקצבו למיגון ול"כיפת ברזל", והאבק ישכך. בשקט בשקט, שליחים ישראליים בקהיר יעבירו מתחת לדלת כלשהי "מסמך הבנות" לא רשמי, לא מחייב ומוכחש בתוקף. מיד אחר כך נראה עוד הקלות במצור.
הציבור הישראלי יבלע את זה, במשחק סכום האפס שלנו אסור לוותר לפלסטינים לפני שמכאיבים להם. נכון, אפשר יהיה לחסוך את כל הדם והכסף. אבל אז מה? בלי מבצעים בעזה יותר? בלי טילים? בלי משלוחי נשק מהדוד סם? מכאן ועד עולם – ריקנות? רק דיור ציבורי, ועובדי קבלן, ומיטות אשפוז, וקצבאות ילדים?
שעמום ארור. הו עזה, אל תפני פנייך. עזה כמוות אהבתנו אלייך.
לא למות טיפש 
צריך להיות ישרים. גם מבצע "דין וחשבון" של רבין נועד כדי לאפשר לו לסגת מעזה יותר בקלות בלי שיחשבו שהוא הפך לרכרוכי פתאום. למעשה מלחמת לבנון הראשונה היא תוצאה של הסכם השלום עם מצרים, שרון פשוט חיפש הזדמנות להראות שישראל לא הפכה רכרוכית ועדיין יודעת להילחם.
Unless you tell me that somebody else is translating this, I would like to start doing so by my (Australian) morning..
ההשגה היחידה שיש לי היא שיש גם יש מי שמרוויח מהסבבים הללו, זה לא רק כדי לרכך את דעת הקהל, אפשר היה גם למכור הקלות תחת אתוס "אנחנו כל כך מוסריים, אנשים מתפללים שיהיה להם אויב כמונו". המניע האמיתי הוא בדיוק המיליארדים הללו שנשפכים כל פעם, הם לא נשפכים לחלל האוויר, מישהו מקבל את הכסף הזה, ומעמיק את השליטה שלו במנגנוני קבלת ההחלטות כדי להבטיח את המשך התזרים.
עדו: כמובן. הליכוד לא המציא שום דבר שהעבודה לא עשתה קודם. אפילו את היומרה להיות חדשני – הוא לא המציא.
Sol: Go ahead, thanks.
דהד: אין ויכוח. כתבתי כאן לא מעט על המרוויחים האמיתיים ממצב הכיבוש:
המפסידים הם האזרחים הפשוטים, שאין להם מניות בתעשיית הנשק.
יא סאלאם! עכשיו צריך לשלוח את זה לכל העולם.
מרתק לגלות איך שתהליכים נפשיים נכונים למאקרו המדיני כמו למיקרו הפרטי של כל אחד: תקיעויות בתפקידים, אחיזה בבעיות שוא שפתרונן נכתב זה מכבר על הקיר ונחוץ רק טיפ טיפה להתרחק על מנת לראותו, סירוב לחיות בשפע, סירוב להכיר בקולות ובמקורות אינפורמציה חלופיים והגדרה עצמית לפי אותם מקורות שלהם אדם מוכן להאמין, ראיה לקויה של מושג האחריות, העדר אהבה עצמית במובנה הרחב, כלומר, ראיית העצמי כמוגדר ע"י בעיותיו והרשימה יכולה להתמשך על עוד ששה דפים. יאללה אנשים- הסירו המצור מעצמכם, מתוך אמון בקיום הפיזי וההגדרתי גם לאחר שיוסר. אנחנו אשכרה כמו החיילים היפנים שנשארו תקועים על האיונים שלהם בלב האוקיינוס השקט שנים לאחר שנסתיימה מלחה"ע ה-II. זה מצטייר כעניין עם פלסטינים, אבל זה כמו בהגדה: כל אדם צריך לראות עצמו כאילו יצא ממצרים, ובמקרה שלנו- ממצור.
ויפה כינית כאן מאמר בשם "סרבני ידיעה / סרבני שלום / סרבני מלחמה". מלבר ומלגו. אבל אנחנו (חלקנו לפחות)הולכים ומשתחררים, מסכימים לידיעה ולאחריות שהיא מביאה, מסכימים לשלום ולחמלה שהוא מאפשר ומסכימים לראיה מחודשת של האויבים האמיתיים, התפיסתיים, שלנו, על פני אותם אלה שבחוץ.
טוב, יש לי חצילים על האש. מקוה ששימחתי פה מישהו ושלא ניג'סתי יותר מהדרוש…
תודה לך על האינפורמציה ועל הפרשנות הצלולה והרעננה.
מ ע ו ל ה !! סוף סוף הסבר במילים פשוטות לכל בעיות המזרח התיכון. רק נסיר את המצור והפלסטינים יוסיפו פרקים נבחרים בתולדות הציונות לשיעורי בניית מחילות והתאבדויות בקרב אוכלוסיה אזרחית. איך לא חשבנו על זה קודם? מסירים את המצור ואסאד מוסר את השלטון ליריביו שמהיום הזה והלאה שוקדים על ביסוס הדמוקרטיה בדמשק והושטת יד אוהבת לישראל. רק מסירים את המצור ואחמדיניג'ד טס לאום לצרף קולו להכרזת האום מ-47 ומוסר את כל האורניום המועשה לידידיו בדרום אמחריקה ובקוריאה.
מה שמכעיס, שגם בתיאוריה הזו כמו במשנה הסדורה של בנט, יש חשיבה רק מה אנחנו עושים או צריכים לעשות, ושוכחים שיש מהצד השני ובכלל בכל הצדדים האחרים, אנשים שלא חושבים בדיוק כמונו. אנשים שגם על פעולותיהם ישמגבלות. ובעיקר מנהיגים שלא רק שאינם נמצאים בקונצנזוס אחד איתנו, מה לעשות? יש להם בית ובבית שלהם – קצת כמו אצלינו – לא כולם חובשים אותו זוג משקפיים. אף אחד לא פועל בחלל ריק.
ובכל זאת – כתבה מצויינת.
זה בדיוקבמה שלימדו אותי כשהייתי קטן. שם, בצד השני, יש אנשים רעים שתוקפעם אותנו בלי סיבה. למה פרצה מלחמת.ששת הימים? כי נאצר הושפל בתימן והיה זקוק לניצחון על ישראל ולא מפהי שישראל איימה עליו בדרך כלשהי. וכך גדלתי בידיעה שבצד השני יש שליטיםנאכזריים שמסיתים את זעם ההמון אל ישראל כדי להשכיח מהעניים והמדוכאים מהאחראים האמיתיים למצב.
אני חושב שבמלחמת.לבנון ב82 התחלתי לחשוש שאולי גם אצלנו יש טיפוסים כאלו בהנהגה. אז עוד חשבתי שאני סתם פאראנואיד, היום אני יודע שעוד הייתי תמים.
כבר כתבת לא פעם בעבר על האסטרטגיה של הימנעות ממו"מ והליכה לפתרון ע"י גלים של הסלמות והקלות, למשל:
כיום אני כבר לא בטוח שמדובר במדיניות מכוונת, אלא יותר בהיגררות טרגית אחרי המציאות. שני הצדדים מעדיפים את הנשק על פני ההידברות, כל אחד מסיבותיו. ברור שבעזה רוצים פריחה ושגשוג כלכלית. ברור שישראל רוצה שקט, השאלה היא מה המחיר ומי ישלם אותו. אם ישראל תבלע את צפרדע המו"מ עם חמאס, היא תצטרך לעמוד מול שולחן מלא בצפרדעים מקרקרות – כמה נשק יכנס לרצועה (יש מישהו בחמאס שמעלה על דעתו הסרה מלאה של המצור בלי אפשרות מעבר של נשק או חומרי גלם לתעשיית הנשק? גם בחמאס מחשבים כל הזמן את יכולת ההרתעה), מה אבו-מאזן יקבל (עוד הקלות בשטחים), התחייבות על מו"מ להסדר קבע (ירושלים, שיבה, התנחלויות). אוי, זה עושה כאב ראש. עדיף לחטוף טילים ולשלם כמה מיליארדים. שלום חנוך כבר כתב את זה מצויין ב"מחכים למשיח" – הציבור משלם.
מבקרים רבים טוענים כי ישראל נכשלה בטיפולה בחמאס, אך זו רק מראית עין. למעשה נמנעה ישראל מלכתוש את הנהגת החמאס בכוונה תחילה. אילו עשתה זאת, היתה עומדת בפני שתי חלופות פחות נוחות מבחינתה: האחת, שאת מקום ממשל החמאס יקח הג'יהד האיסלמי, שמצרים לא הייתה נחלצת להגנתו; או תסריט אף גרוע מזה לטעמם של הישראלים, חיסול ממשל החמאס היה יכול להביא מחדש את הפת"ח לשלטון בעזה. מצב זה היה הורס את התכנית הישראלית לבדל לחלוטין את עזה מן הגדה המערבית, ומאפשר לאבו מאזן להיחשב לנשיא של כל גטאות פלסטין ולפרטנר אפשרי, בניגוד גמור לתכנית הפיצול הישראלית.צריך להבין שהחלשה צבאית של החמאס וחיזוקו הפוליטי מול אבו מאזן היה אחת ממטרותיה המרכזיות של המתקפה על עזה. סיבה שניה כמובן – לא בחשיבותה, היתה כבילתו של מורסי וחישוקו כאחת מאושיות הסדר האזורי האמריקני באזור. בשתי משימות אלה הוכיחה שוב ישראל שהיא כלב השמירה של האימפריאליזם מול עמי המזרח התיכון.
מטרה לכתיבה פוליטית מוסרת תודה, על ההתמדה ווהשקעה.
מרים: שקלתי למחוק את תגובתך התלושה ולא מחקתי. אסד, אחמדינג'אד… מה זה השטויות האלה? איך הם קשורים למצור על עזה? תחזרי לאתר רוטר.
אנונימי: אנא הזדהה.
כשאתה כותב "היגררות טרגית", איך זה מתיישב עם "מעדיפים את הנשק על פני ההידברות, כל אחד מסיבותיו"? משמע, יש סיבות. לא היגררות סבילה. זה לא אומר שאין גם טיפשות בצד שלנו, אבל לייחס הכל לטיפשות זה קל מדי – מפלטו של השמאל המתון שנאחז בכל כוחו באשליה שמופיעה גם בתגובתך "ישראל רוצה שקט" (ואיכשהו, רק כי הם טפשים, יוצא רעש).
מי זאת ישראל? אני ואתה? כן, אנחנו רוצים שקט. נתניהו ומפעל אלביט? לא, הם לא רוצים שקט. הם מרוויחים – קולות וכסף – ממלחמות.
ואפרופו "מעבר נשק חופשי" לעזה, אנא, קצת פרופורציות. אם לא נכנסת לקישור האחרון בפוסט, הנה ציטוט ממנו:
"ארה״ב תמכור לישראל תחמושת למטוסי חיל האוויר בשווי של כ-650 מיליון דולר, במטרה לחדש את המלאים של צה״ל שהידלדלו בעקבות ההפצצות המאסיביות ברצועת עזה במבצע ״עמוד ענן״. העסקה תכלול בין היתר אספקה של 6,900 ״פצצות חכמות״ לחיל האוויר הישראלי. משרד ההגנה האמריקאי העביר אמש הודעה לקונגרס, כפי שמחייב החוק האמריקאי, ועדכן על הכוונה לבצע את העסקה.
במסגרת העסקה תספק ארה״ב לישראל כ-6,900 מערכות שהופכות פצצות רגילות למטוסים ל״פצצות חכמות״ מונחות לווין, שמאפשרות פגיעה מדויקת במטרות. ארה״ב גם תספק לישראל כ-10,000 פצצות מסוגים שונים שעליהן ניתן להרכיב את מערכות ההנחיה המתקדמות – 3,450 פצצות במשקל טון כל אחת, 1,725 פצצות במשקל 250 ק״ג כל אחת, 1,725 פצצות חודרות בונקרים מדגם blu-109 ו-3,450 פצצות חודרות בונקרים מדגם gbu-39 שמיועדות לפגיעה במטרות מבוצרות תוך גרימת נזק סביבתי מינימלי, כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע."
למנוע פגיעה בחפים מפשע, עאלק. על זה עוד אכתוב באחד הפוסטים הבאים.
אלי: תודה על הניתוח הבהיר. כשלעצמי אני מתנודד בין הגירסה שלך לבין הגירסה שישראל באמת מעוניינת להפיל את שלטון החמאס אבל תמיד עוצרת לפני הצעד הקטלני הסופי, תחת לחץ בינלאומי. מדיווחים פנימיים על הדיונים בממשלה ובקבינט, הן בעופרת יצוקה והן בעמוד ענן, עולה שבהנהגה הישראלית מתגוששות שתי גישות. האחת בעד השארת החמאס (וחיזוקו, כדבריך) והשניה בעד מיטוטו; ע"ע אולמרט-גלנט-לבני נגד ברק-אשכנזי-גנץ.
הפלת החמאס בעזה יכולה בהחלט לשרת את האינטרס הישראלי, אם יווצר שם כאוס שלטוני גמור. השארתו גם משרתת את הסרבנות הישראלית בכך שהיא מנציחה את הפיצול בין הגדה לרצועה. כך שקשה לגזור מניעים מתוצאות במקרה הזה. מה שכן אפשר לומר בוודאות גמורה – אין קשר בין המטרות המוצהרות של המבצעים בעזה לבין התוצאות בפועל, ולפחות חלק ניכר מן הפער הזה ניתן להסבר במונחי תעמולה פנימית, כפי שתיארתי בסוף הפוסט.
וגם אתה וגם אלי אמינוב מניחים כנראה שישנה איזו ראיה אסטרטגית וחזון לטווח רחוק . אלי אמינוב מניח שהוא מתממש ואתה שהוא נכשל ברגע האחרון. אני רואה רק היגררות מדבר אחד לשני כשארסנל הפתרונות נע בין פעולה צבאית לבין עשיית רוח וצלצולים.
עדו, זה לא מה שאמרתי. יש אינטרסים מיידיים, לא בהכרח חזון ארוך טווח. אינטרסים שמונצחים הופכים, בדיעבד, לחזון. האינטרס של שרון בהתנתקות היה "הכנסת תהליך השלום לפורמלין", כדברי יועצו וייסגלס. בדיעבד, זה הפך להיות חזון המדיניות הישראלית.
מאחורי כל הברברת של ההנהגה הישראלית, ימין או שמאל, זה לא משנה, במשך עשרות שנים, ניצבת סרבנות עיקשת להתפשר על הטריטוריה הזאת עם הפלסטינים. כל מהלך פיוס אמיתי מחייב פשרה טריטוריאלית ואיתה – או פינוי מתנחלים או העברתם לריבונות זרה. העניין הזה ברור היטב לכל הפוליטיקאים, והוא מה שגורם להם להתרחק מכל סיכוי לפיוס כמו מאש; ע"ע ציפי לבני ומסמכי אל-ג'זירה, מהפוסט הקודם, וזו רק הדוגמה האחרונה. אפשר לקרוא לזה חזון ואפשר לקרוא לזה סתם מצעד איוולת, אבל השם לא משנה: מדובר בעיקרון שאין להפר אותו.
"כמו זבובים בגוש ענבר"?דימוי מבהיק,משעשע ומטריד בו זמנית בתמציתיותו.את כל הדוגמאות בעברית שאני צריך כדי להבין יותר טוב מה אני לומד ברטוריקה,אני מוצא בבלוג שלך.התלבטתי לגבי המשפט האחרון.מצד אחד הוא בהחלט נפוץ וזאת לא פעם ראשונה שאני רואה שימוש בכפל המשמעות משיר השירים,מצד שני,פסקתי לבסוף,שהשימוש הולם ובהחלט מבטא יפה את הפתטיות המסויימת של מערכת היחסים החולנית-אובססיבית הזאת ביננו לבינם.:)
נו,נראה לי שלימודים קלאסיים ומזרחיים גם במערכת החינוך שלנו וגם בשלהם יעשו את העבודה.לעיתים יש להכניס גורם מנטרל לתרבויות שאינן יכולות להכיל אחת את השנייה,גורם שינטרל בדיוק את אותו רכיב בשתי התרבויות שאינו מאפשר זאת.קצת סטואיקנים,קצת בודהא,שומו שמיים,הרי אנחנו לא חייבים לפעול באותה מתכונת של רשת החינוך של ש"ס וחמאס(הדמיון בצלילים הוא מכוון כמובן!:)
מצד שני,ההצעה שלי נראית פאשיסטית למדי,לא יישומית בעליל ואפילו מתנשאת,אז אני מוותר עליה למפרע.
יום טוב.
נ.ב
הדברים אמנם יגעים,אבל הם לא בהכרח ארוכים.
לא היה מצור בהיסטוריה שלא הסתיים בסופו של דבר.יחד עם זאת,תמיד נוצר מצב שבו החל איזשהו מצור אחר.
לא היו חומות בעבר שמנעו כניסת אוייב נחוש.הדרך היחידה לבטל את נחישותו של אוייב נחוש,היא להכניס אותו בעצמנו
אל תוך החומות(או אל תוך הקונצנזוס).
בכל מקרה,לא מזמן נפל לי האסימון,זה קרה כאשר ראיתי את שרית חדד שרה בפתיחת הקמפיין של הליכוד,לפתע הבנתי שאני מיעוט בארץ הזאת,שיש לי אמנם זכויות כאלו או אחרות,אבל בעצם כל הזמן רומזים שעלי ללכת הבייתה ויפה שעה אחת קודם.הסכמתי עימם.אכן,כל החיים הם תנועה ארוכה לכיוונו של איזשהו בית.אינני מלין על הדרך שבה בוחרים האחרים בינתיים לקשט את ביתם.אני רק מציין לעצמי,כאורח זמני,שטעמם איננו טעמי ואני הייתי עושה זאת אחרת.
במקרה של עמוד ענן יש עוד גורם ליציאה למבצע וזה "האינסטינקט הביטחוני": מצד אחד נוצר דו-שיח "שעלול" להביא לרגיעה ארוכה ובהסכם ומצד שני נוצרה אפשרות לחסל את ג'עברי כי הוא חשב שההסכם מגן עליו. האינסטינקט קפץ: יש הזדמנות מבצעית, "מטרה איכותית", שובר שוויון , רק תבחרו קלישאה וישר לוחצים על ההדק. ואז מגיע השלב, שאמור היה לבוא לפני כן, אז מה עושים עכשין? ולכן לדעתי ההסבר הוא לא בדיוק טיפשות אלא משהו שיותר דומה למצעד האיוולת שטוכמן תיארה: אנשים אינטליגנטים עושים משהו שאפילו להם, בראייה לאחור, לא ברור למה.
בלי לחלוק על אף אחת מהנחות היסוד חשוב להזכיר שתמיד יש עוד סיבה לרענון הכלים ולהפעלת ארסנל הירי מהאוויר ומהיבשה. יש מי שהעבודה שלהם זה לעשות מלחמות. זה בעצם הביזנס הכי גדול במדינה הזאת. כשלא יורים המודל העסקי הזה בסכנה וצריך מפעם לפעם לתחזק אותו. שלא לדבר על המודל הפוליטי, איזה כף וכמה קל להשתיק את כל המחאות כשעוברים לתנוחת קרב ויורים על האויבים. אם "העם" לא יאמין שאוטוטו משמידים אותו הוא עוד עלול להתקמצן על צעצועי הגנרלים ועל פינוקיהם הלא מעטים.
ה"מחיר" בחיי אדם בצד הישראלי או הפלסטיני כמובן זניח, ואת ההוצאה של עוד 3 מיליארד כבר כיסו ועוד יגדילו תקציבים עד ההתנפלות הבאה.
ותודה לעידן על העבודה הנהדרת
עמית: הכל משתלב. מטרת-העל היא לרדת מן העץ של המצור – בין אם מרצון לחזק את החמאס (כמו שאלי גורס) או פשוט כי פחות ופחות גורמים בזירה הבינלאומית קונים את הרציונל הישראלי למצור. לכן צריך לכתוש את עזה, ועכשיו בא גורם התיזמון: מתי, ובאיזו עילה? ג'עברי וההסכם המתגבש של גרשון בסקין סיפקו את התיזמון.
עפרה: כן, ראי גם תגובתי לדהד.
ומהשורה האחרונה נובע ההמשך – אם ישראל תישאר ללא 'סיבות' לתקוף את עזה – איך תדכא את הגלים הבאים של מחאה חברתית? (אם כי תמיד יהיו לנו איראן וחיזבאללה).
עידן, נו זה הלאו הקו הרשמי של ירושלים כבר כמה עשרות שנים: אם אין להם עבודה, תרופות ולחם שיאכלו חצץ. עשרים משאיות ביום (עד חגיגת המבצעים הבאה).
ועוד מעט יקום איזה ח"כ מ"עוצמה" וישאל איך מחלקים לעזתים עשרים משאיות של נשק (חצץ ליידוי), ויומיים ידברו בתקשורת על אם כן צריך או לא צריך לתת להם חצץ, אבל לא על רעבונו של ילד עזתי אחד.
שועי, הזכרת לי את ה"חצצית" הזכורה לרעה מהאינתיפאדה הראשונה. אולי זה בעצם היה מבצע הומניטארי כושל.
עידן, תזכיר לי, החצצית היתה סוג של מכונת פופ-קורן שהועברה לנוחיות הצופים בקולנועים המרווחים בעזה וביו"ש?
ראוי להזכיר גם את מאורעות "סלע קיומינו" (סלע זה הרבה חצצים) בימי הממשלה הראשונה של ביבי. עוד רגע הומניטרי רב חסד בארץ שבה רגילים להרוג זה את זה תוך כדי ריב על עצים ואבנים.
English version:https://www.facebook.com/notes/sol-salbe/original-translation-operation-remove-the-siege-with-a-clean-conscience/10151206027681662
אז ככה, לא מדובר בהישג לאף אחד, אלא המשכה של המדיניות הישראלית הנהוגה מאז אחרי "עופרת יצוקה". במסגרת מדיניות הסגר עוברים בכל יום לעזה בממוצע 200 משאיות עם מגוון סחורות לצורכי קיום. בתוך הסחורות עוברים גם חומרי בניה.אלא שלחומרי בנייה, כמו לדברים אחרים שעלולים לשמש להתעצמות ארגוני הטרור, נדרשים הפלסטינים להוכיח את זהות הצרכן הסופי ואונר"א חייבת לפקח על הגעת החומרים לצרכן הסופי. בכל פעם שהיתה סגירת מעגל כזאתי, ישראך התירה הכנסת משאיות עם חומרי בניין. השונה עכשיו הוא שמדובר במשאיות הראשונות שנכנסות מאז "עמוד עשן". הלחץ במעברים מנוצל בהחלט לפעולה נגד החמאס, וככל שמד הטרור שלהם עולה, ככה מגבילים להם יותר סחורות . בחודש האחרון יש שקט ולכן ישראל מתגמלת לכאורה את עזה. לכן יש לראות בכך מדיניות חכמה ונכונה.
מעבר לכך, המצב הבסיסי בין החמאס לישראל הוא מצב מלחמה, ולכן אין לישראל כל מחוייבות לספק לעזה את צרכיה הקיומיים. מבחינת החוק והמוסר נכון היה לסגור את הגבול ביננו לבין עזה לחלוטין, ולתת לעזתים לנהל את קיומם דרך שכנתם מצרים (איתה הם בקשרי שלום, מה עוד שמדובר באותו עם). אני מקווה שבמידה והעזתים יחזרו לטרור, כי אז ישראל תנתק כליל את עזה מישראל, ותיתן לעזתים חרות מלאה לנהל את חייהם כרצונם!
ישראבסט. אני לא אגיב על החלק הראשון כי באמת אינני יודע אם קודם נכנסו משאיות עם חומרי בניין או לא. אני כן יודע שהתנתקות מעזה פרושה שנפסיק לשלוט להם על הים. זה קצת צבוע לסגור להם את הגבול בצד שלא גובל בישראל ואז להגיד שמדובר בישות עויינת ואנחנו לא מחוייבים לספק את צרכיהם.
ישראל בסט, הכלל בבלוג הזה הוא – אם מצאת אי דיוק בדברי, אנא ספק קישורים שמוכיחים את טענתך. הפוסט מדבר על הכנסת חומרי בניה שלא לפרוייקטים בינלאומיים. טענתי שזה חידוש מאז תחילת המצור. נכון או לא נכון? אם לא נכון, נא להציג גיבוי. אם נכון, אל תטריד אותי יותר.
ועדכון קטן: עזה ומצרים זה לא "אותו עם".
ועוד עדכון: מדינת ישראל דווקא מתעקשת לפקח על מה שעובר במעבר רפיח. אולי תשלח את העצות שלך למשרד הביטחון? אם החוק והמוסר ממליצים על ניתוק קשר מוחלט, אני בטוח שיקשיבו לך.
עידן, האם יש כאן צנזורה פוליטית? הרי טענתי שחומרי בנייה מעולם לא פסקו בעזה וישראל העבירה אותם גם לפני "עופרת יצוקה" ואחריה, וגם לפני "עמוד עשן" ועכשיו, http://www.mfa.gov.il/MFAHeb/Israel_Policy/A_New_Policy_for_Gaza_060710.htm גם אחריה. ישראל העבירה סחורות אפילו במהלך אותם מבצעים. בזמן "עמוד עשן" עברו כ-150 משאיות ליום (כ-50 משאיות פחות ליום, מיום ממוצע)! כל חומרי הבניה יועדו לבנייה אזרחית ולא "לפרוייקטים בינלאומיים". למיטב ידיעתי אין, או כמען שאין "פרוייקטים בינלאומיים" בעזה. מה שכן יש הוא פיקוח של אונר"א על הגעתם של חומרי הבנייה למטרת היעד שלהם. לכן כל מה שאמרתי הוא שאין באספקת 20 משאיות חומרי הבינה עכשיו שום חידוש ושום שינוי במדיניות הממשלה.
השאלה לגבי מוצאם וזהותם של הפלסטינים היא סוגיה רחבה. אבל מי אני שאשבור לפלסטינים עצמם את טענותיהם על עצמם? הם עצמם אומרים שהם מצריים ….. שר הפנים של חמאס, פתחי חמאד: "לכל פלסטיני שורשים ערביים. מוצא הערבים בארץ ישראל הוא מסעודיה, מצרים, תימן או מכל מקום אחר" http://www.youtube.com/watch?v=CbuM91PeSOs&feature=plcp .
מעבר רפיח נתון לשליטת המצרים בלבד. בזמן מובארק היו תיאומים שיוצבו מצלמות שישדרו בזמן אמת לישראל, אבל זה מעולם לא יצא לפועל. המצרים מפקחים על המעבר לסיני לפי השיקולים והאינטרסים שלהם. זמן מה המצרים סגרו את המערב כדי להטיל על ישראל את התפקיד להאכיל את עזה. לאחר "עמוד עשן" המצרים התחייבו לפתוח את המעבר לתנועת אנשים וסחורות, ואכן זה עובד. על ישראל להניח לערוץ הזה להגדיל את היקפו, כדי להוריד את היקף התעבורה בין ישראל לעזה. מבחינת החוק והמוסר אין ספק שלישראל עומדות זכויות רבות. השאלה כרגע אינה מוסרית אלא מדינית. האינטרס הישראלי הוא לנתק את עזה כליל מאיתנו, צריך להערך לכך קודם מדינית.
ido2267 , כאחד שעשה ועושה מילואים, גם בגבול עזה אני יודע מעדות אישית שתמיד ישראל העבירה סחורות לעזה מכל סוג ועניין, כולל חומרי בניה. במעבר הגבול כל מה שעושים זה בדיקת המסמכים (קניה/מכירה ואישור מנהלת התיאום) ואז כל סחורה שיש לה תעודת משלוח כדין עוברת, כולל חומרי בניה. אישית ראיתי מעבר של חומרי בניה באוגוסט 2010 ושוב בפברואר 2012.
עניין סגירת הגבול מורכב יותר מסתם של הגדרתו כ"צבוע" (הגדרה חסרת משמעות), אלא יש בה קודם כל עניין כלכלי לשני הצדדים. כמובן שהעניין הכלכלי של העזתים גבוה יותר מזה של הישראלים (עבודה לכמה חברות הובלה ולמאות נהגים). קיים סגר על עזה ועל זה רק סגר לעניינים צבאיים. הכלכלה מעולם לא הפסיקה לעבור משני צידי הגבול, כמו שעזתים רבים תמיד עברו לישראל אם לצרכים רפואיים ולטיפולים בבתי חולים בישראל ואם בחלק קטן למעבר עזתים לעבודה בישראל או למעבר לגדה המערבית. לישראל יש זכות משפטית, מוסרית ומעשית לסגור את הגבול, אבל אני מניח שאי סגירת הגבול נעשה ממניעים מוסריים ופוליטיים. לדעתי הטענה הנכונה צריכה להיות הפוכה מטענתך: אנחנו לא סוגרים לעזה את מעבר הגבול אלינו ואז טוענים שמדובר בישות עויינת, אלא להיפך, אנחנו טוענים שעזה היא ישות עויינת ולכן עלינו לסגור את את המעבר ביננו לבינה. אין זה הגיוני שאנחנו נאכיל את היד שתוקפת אותנו. העניין הגיע עד אבסורדום כשהחמאס משגר רקטות על תחנת החשמל באשקלון שמספקת את רוב החשמל לעזה. זה רק מראה שעלינו להתנתק כליל מעזה, ולהמשיך את הסגר הימי כל עוד הם נלחמים נגדנו. יפסיקו להילחם, אז נסיר את הסגר הימי.
ושוב התגובות האוטומטיות האלו ישר מהמותן בלי לקרוא בכלל מה שנכתב.
"קיים סגר לעניינים צבאיים בלבד"? שקר וכזב ואפילו ישראל לא טוענת את זה. במשך שנים אסרה ישראל על הכנסת מוצרים שונים לרצועה (קפה לא , תה כן, למה? ככה) שאין שום קשר בינם לבין ענייני בטחון אלא אם תגיד לי שכוסברה יכולה לשמש כנשק. אם ישראל הייתה עוצרת כל ספינה שמגיעה לעזה ובודקת שאין עליה נשק ותחמושת-ניחא. הסגר מהים הוא כללי ואוניות אינן יכולות להגיע לעזה נקודה. מעבר לזה, ישראל לא הטילה סגר על סוריה למרות שגם זו האחרונה היא ישות עויינת שמצהירה על רצונה למחוק את ישראל. למה הסלחנות הזאת? מדוע יכולה אוניה רוסית עמוסה בטילים להגיע לסוריה ולא לעזה?
ido2267 , העניין של "הקפה" הוא יותר רכילותי, ביקורת שבאה ללעוג להטלת הסגר.
איך בדיוק אתה רוצה להטיל סגר ימי על עזה בלי לבדוק כל אוניה/ספינה ששטה אליה? הרי אינך מצפה שיראל תבדוק רק אוניות שהחמאס מכריז עליהן הגלוי שהן נושאות נשק. הצורך הוא לבדוק כל אוניה וכל משאית שמגיעות לעזה, כדי לוודא שאין עליהן חומרי לחימה.
ישראל גם לא הטילה סגר על יוון או קפריסין. אני משער שזה היה משום שהן לא שיגרו כל יום כמה קסאמים על ישראל (וזה גם לעניין שאלת הסרק שלך – למה ישראל לא עוצרת אוניה רוסית עמוסת טילים ששטה לסוריה). הרי מה היא עמדתה של ישראל? ישראל דורשת דבר אחד מהחמאס – תפסיקו את הטרור. מה קשה בלהבין את זה? ישראל לא תוקפת את מי שרוצה להשמיד אותה, אלא רק את מי שמנסה לעשות זאת בפועל שוב ושוב.
המשך לדיון: הנה לא תמיד ישראל רק מקלה – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4327098,00.html
דרך אגב – זה מראה את עומק השליטה שיש לישראל בקורה ברצועה.
עמית, יש לקוות שהצו הזה ייכנס לתוקף כמה שיותר מהר. למה לתת לכמה מיליוני שקלים לעבור מישראל לחמאס לשם מימון פעולות טרור נגד ישראל, רק בגלל פרצה בחוק איסור הלבנת הון?
תדייק עמית, ישראל לא שולטת בעזה אלא רק במעבר היבשתי בינה לבין עזה (מצב טיבעי) ובסגר הימי עליה (מצב זמני שתלוי רק בהתנהגות החמאס).
אני בטוח שבטקס כלשהו נשבעים אנשי הימין לעולם לא לדבר לעניין.
האם ישראל עוצרת אוניות, בודקת שיש עליהן נשק ואם אין היא נותנת להן לעבור? התשובה היא לא. קפריסין איננה מדינת אויב אבל סוריה כן ולמרות זאת היא יכולה להצטייד בנשק בלי שישראל תפריע לה, כך גם איראן. מכאן שהרצון למנוע מנשק להגיע לידי אויבי ישראל לא קשור בשום דרך למצור על עזה.
נ.ב לאחרונה העביר בנק ישראל כמה מליוני שקלים (ממש לפני מבצע עמוד ענן) לרצועה תחת אבטחת לוחמינו המצויינים. אם אני אעביר שק אחד של כסף לעזה אני אשפט כסייען אוייב אבל לסטנלי פישר דווקא מותר, מוזר מאד…
ובנוסף . אם ישראל שולטת על המעבר הימי לעזה היא שולטת בעזה, נקודה. אתה טוען שזה מצב זמני? אולי אבל נסוגת בזאת מהטענה שישראל לא שולטת בעזה וזה בתוך אותו משפט, לוליינות מרשימה אין מה לומר.
ישראבסט,
כעצה כללית, אני מציע לא להסתמך על אתרי ממשלה רשמיים כמקורות מידע *בלעדיים*. תמיד כדאי לבדוק מה קורה בשטח ולא רק מה הפוליטיקאים מצהירים שקורה בשטח.
בקישור שלך לאתר משרד החוץ כתוב כך בנושא חומרי בנייה:
"נוסף לכך, ישראל החליטה על הרחבת העברת חומרי הבניה אל תוך רצועת עזה, ובלבד שחומרי הבניה ישמשו לפרויקטים שאושרו על ידי הרשות הפלסטינית, שביצועם ויישומם ייעשו בפיקוח הקהילה הבינלאומית."
זה בדיוק מה שטענתי, מה שמופיע בדיווחים של "גישה" ושאר הארגונים. נכון לעכשיו, עוד לא סתרת את הטענה הזאת למרות שאתה ממשיך לעשות קולות כאילו אני לא דייקתי. יש חידוש עצום בהחלטה להתיר כניסת חומרי בנייה, באופן שגרתי (20 משאיות מדי יום!) לצרכי בנייה פרטית. ואם יש חידוש, יש מה להסביר. כשמכחישים את העובדות, באמת אין מה להסביר.
נחמד מאד לשמוע מה המלצותיך לגבי מעבר רפיח. בפועל, אסור להעביר שם דברים שאינם עוברים אישור ישראלי. מטומטם? מחוכם? לא חשוב. אלה העובדות, ושוב, אני לא מנהל ויכוחים עם מי שמכחיש את העובדות או מי שמעדיף לדון במצבים היפותטיים.
אבי, קודם כל שמי זה עידן לנדו.
אני מבין שלא קראת כאן את הפוסטים הקודמים. בשבילך, סיכום זריז מתוך הפוסט שפרסמתי בזמן המבצע (כל הקישורים כאן:
https://idanlandau.com/2012/11/17/refusers-of-knowledge-of-peace-of-war/). הנתונים על חומרי בנייה היו נכונים עד לפני שבוע, כרגע כאמור הותרה כניסת חצץ (מלט וברזל? לא יודע).
[מקורות: עמותת "גישה", "בצלם", "המשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם"]
סחורות נכנסות לרצועה דרך מעבר כרם שלום. ישראל לא מאפשרת הכנסת חומרי בניין (מלט, ברזל וחצץ), מה שמונע שיקום תשתיות שהיא הורסת בהפצצות. ברצועה חסרים 250 בתי ספר כיוון שאין חומרים לבנייתם.
במשך 5 וחצי השנים האחרונות ישראל אוסרת על ייצוא סחורות מעזה לישראל ולגדה המערבית. במחצית הראשונה של 2012 יצאו מעזה 19 משאיות בחודש – 2% מהממוצע החודשי לפני הסגר.
ישראל מונעת מעבר של תושבי עזה לגדה, למעט מקרים הומניטריים דחופים. הנפגעים: בני משפחות שלא ראו זה את זה שנים, סטודנטים שרוצים לצאת ללימודים בגדה, ועוד.
ישראל שולטת במרשם האוכלוסין הפלסטיני ולכן גם בהנפקת דרכונים חדשים. זה מאפשר לה להגביל גם את יציאת תושבי עזה דרך מעבר רפיח למצרים. בעזה מתגוררים יותר מ-10,000 פלסטינים "חסרי מעמד", שישראל אינה מכירה בזכאותם לתעודת זהות. לפיכך הם כלואים ברצועה.
ישראל מטילה מצור אווירי וימי מוחלט על עזה. דייגים יכולים לצאת עד למרחק של 3 מיילים מהחוף, 15% בלבד ממימי הגז של עזה, מרחק שבו הדגה מועטה. דייגים שמנסים את מזלם במים עמוקים יותר סופגים יריות מחיל הים הישראלי ועוברים נוהל "הפשטה ושחייה"; בשלוש השנים האחרונות נהרגו 4 דייגים ונפצעו 17 מירי של חיל הים הישראלי. ענף הדייג בעזה, פעם מקור הכנסה חשוב לעשרות אלפי משפחות, הצטמק ב-70% במהלך העשור האחרון, תרומה מכרעת להידרדרות הכלכלה הפלסטינית בעזה.
ישראל שולטת במשק הפלסטיני באמצעות קביעת שיעורי המכס והמע"מ על סחורות שנכנסות לעזה. ישראל גובה את המכס והמע"מ עבור הרשות הפלסטינית ומעבירה או מעכבת אותם כרצונה. כיוון שכספים אלה מממנים שירותים ציבוריים בגדה ובעזה, ישראל שולטת בהשקעה הציבורית שם.
ישראל הכריזה על אזור חיץ בטחוני במרחק של 300 עד 1,500 מטרים מגדר המערכת, שהכניסה אליו אסורה או חשופה לירי אזהרה. אזור החיץ הזה מהווה 17% משטחה של רצועת עזה. ושליש משטחי החקלאות שלה. על-פי נתוני האו"ם, שווי הרכוש שנהרס באזורים הסמוכים לגדר מאז שנת 2005 נאמד בכ-308 מיליון דולר, והוא כולל 18,000 דונם מטעי פירות, 5,800 דונמים של חממות, כמעט אלף מבני מגורים, יותר מ-300 בארות מים ושישה בתי חרושת. הפגיעה בגידולים והגבלות הגישה לאדמות גורמים לאובדן פוטנציאלי שנתי של 75,000 טונות תוצרת חקלאית, ששוויה כ-50 מיליון דולר.
ישראל אחראית להידרדרות התברואתית ברצועה עקב קריסת מערכת הביוב, כיוון שאינה מאפשרת להכניס לעזה חלקי חילוף מיובאים. הקריסה הזאת כבר הרגה אנשים ומזהמת את מי השתייה עד לרמה שתהפוך את החיים ברצועה לבלתי אפשריים בתוך פחות מעשור.
רוב אספקת החשמל בעזה מגיעה מישראל. תחנות הכוח המקומיות קטנות ומיושנות, ישראל הרסה אותן שוב ושוב בהפצצות בשנים האחרונות, ואינה מאפשרת להכניס לרצועה ציוד מודרני. השליטה בחשמל של עזה משפיעה ישירות גם על הביוב – כשאין חשמל, אין שאיבה וטיהור של שפכים. ישראל גם לא מאפשרת מעבר סולר לעזה, וההסתמכות על הסולר המצרי איננה יכולה להבטיח אספקת חשמל סדירה. כתוצאה מכך תושבי הרצועה חווים הפסקות חשמל באופן שגרתי. זהו אחד ממנופי השליטה האכזריים ביותר, וההנהגה הישראלית יודעת לנפנף בו כשצריך.
אני לא פותח את העובדות האלה לדיון כאן; אם לא הגבת בפוסט המקורי, עכשיו מאוחר מדי. ואני מזכיר בפעם האלף ששאלת פשעי המלחמה של חמאס לא רלבנטית לזכותו של העם הפלסטיני לריבונות עצמית מלאה. גם אמריקה, אנגליה וישראל מבצעות פשעי מלחמה לאלפים, ואף אחד לא שולל את זכותן לריבונות בגלל זה. לישראל אין שום זכות על חיי הפלסטינים, יש לה רק זכות להגנה עצמית. וכמו שהפוסט הזה ורבים אחרים טוענים, כל מה שההנהגה הישראלית עושה – מצור, הפצצות – רק מסכן את אזרחי ישראל ומפקיר את דמם, לא מגן עליהם. הדרך לביטחון עוברת בהסדר מדיני (לא "הסכם שלום", לא על זה דיברו עם ג'עברי ולא בגלל זה התנקשו בו).
שלא תגידו שאני ממציא…
http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/2012/11/blog-post_94.html
עלו לי כמה מחשבות בעקבות הפוסט הזה והדברים שנאמרו(אני עוקב, אבל אין לי זמן לכתוב תגובות כל הזמן).
האדם שהוציא את ישראל מעזה(והכניס את ישראל ללבנון וגם למצריים בנסיבות אחרות)היה אריאל שרון. אריאל שרון, נדמה לי שאפשר לומר זאת בסבירות די גבוהה(כפי שאכן טוענים כמה אנשים), לא התכוון מעולם לצאת מעזה וכל היציאה המדומה הזאת מעזה הייתה קונסטרוקציה מאוד יצירתית שאפיינה מאוד את האיש הזה לאורך כל דרכו. אנשי מלחמה שהפכו להיות פוליטיקאים מביאים איתם לפוליטיקה ולניהול את הראייה האסטרטגית והטקטית, שבה השתמשו כל חייהם. בהתחשב בעובדה שהאידיאולוגיה של שרון ידועה, הנסיגה מעזה הייתה לא יותר מאשר פיקציה מתוחכמת(ולכן אנחנו עדיין נושאים את הגבנון הזה על גבינו)
עזה מזכירה לי(לצערי)את השירותים הצבאיים הנוראיים הללו, שהיו שמים לנו בלבנון. אף אחד לא שש מעולם להיכנס לשם, אבל היו נכנסים לשם כל הזמן, בלית ברירה. אני די מסתכן עם הדימוי הזה ולכן אני גם אסביר אותו. השירותים הללו מלאים בפסולת שישראל יצרה לאחר לא מעט עשורים של שליטה. כאשר הפסולת עולה על גדותיה, אין ברירה אלא להיכנס ולנקות. אז נכנסים, אבל בדרך פרדוקסלית לחלוטין, מרגע שנכנסים, מייצרים שוב כמות גדולה של פסולת, שיהיה צורך לנקות שוב בפעם הבאה. לצערנו, זה לא מסוג הפסולת, שאפשר לעיתים לאטום את האף ולא להריח אותה. היא כבר גולשת הרחק מעבר למיקומה ומגיעה למקומות מרוחקים. למעשה, כבר קרוב מאוד לכל אחד ואחת מאתנו.(הגראד האחרון בגוש דן, נפל לא רחוק מהבית שלי בראשון)על זה בדיוק מדברים בספר הטאו.כאשר יש יותר מדי התערבות ובחישה בקלחת,יותר מדי אידיאולוגיה,נוצר תמיד כאוס,ניוון ומוות.
אז מה עושים? פשוט מאוד, מוציאים משם את השירותים.למרות,שהטאו לא אוהב יישומים חד משמעיים, עצות והתערבויות בוטות,למרות זאת, עזה אינה מקום לשירותים. יש להם צורך בשירותים אמנם ואף מסוג אלו שישראל מונעת מהם לקבל, אבל אין כל סיבה שבעולם להשאיר שם את השירותים "החשאיים" שלנו.
מרבית האזרחים במדינה לא מבינים, שמדינת ישראל מספקת חשמל לעזה, משום שאין לה כל עניין שעזה תהיה עצמאית ותספק חשמל לעצמה(או כל דבר אחר, שמהווה סממן של מדינה עצמאית, העומדת ברשות עצמה).
למדינת ישראל(או למשטר השולט בה לאורך שנים)מתאים לחלוטין שעזה תישאר בדיוק מה שהיא עכשיו: שירותים צבאיים זמניים. אחרת קשה להסביר מדוע המדינה מתנהלת כפי שהיא מתנהלת מפעם לפעם. כל עוד תושבי עזה נמצאים תחת משטר של "שירותים צבאיים", לא פלא שהם מעדיפים את החמאס. החמאס יכול לשגשג במקומות שבהם יש הרבה בורות ספיגה וכאשר בעזה יש הרבה בורות ספיגה, בישראל תמיד יש כוננות ספיגה. לפני מלחמת ששת הימים כמות החילונים בחברה הפלסטינאית הייתה גדולה יותר בצורה משמעותית מאשר היום. גם אצל המוסלמים, אנשים פונים לדת ולמסגרות הדת כאשר הם עוברים תקופות ארוכות של אי וודאות ושל סבל. לאדם חילוני אין כל אפשרות לעבור דברים כאלו בכוחות עצמו,(בדרך כלל) הוא לא יכול לשאת את הדברים. אדם דתי,לעומת זאת,היוֵצר אינטראקציה במסגרת דתית עם אחרים,מתחזק. התחזקות דומה חלה גם בחברה הישראלית, שהרי אנו בסך הכל תמונת מראה הולמת למדי של הצד השני(והם שלנו).
מה שקורה, לדעתי, הוא, שהממשלות בישראל מאז הסכם אוסלו אוהבות ללכת עם ולהרגיש בלי.כל הפלסטינאים אותו זבל. רק אצלנו, תג מחיר זה השוליים והמתנחלים כולם הם מלח הארץ שאוהב לשבת בבתים צמודי קרקע עם נוף לכפרים ערבים או לערפיח של גוש דן(המקום שבו אנחנו יושבים 🙂 ובכן זה לא הולך כך. או שמממשים את הסכם השלום כלשונו וככתובו או שמרפים לחלוטין מכל העניין הזה ונכנסים לעזה אחת ולתמיד, מעיפים את הרשות הפלסטינאית מהשטחים ויוצרים מדינה אחת לשני עמים. אה, נזכרתי,לא רוצים מדינה אחת לשני עמים, זה לא פעל בשום מקום אחר בעולם לאורך זמן ובכל אופן, לא בהרמוניה מלאה(ואני גם לא מאלו שמאמינים באוטופיה).אז מה נותר לעשות אם כן? ובכן, את המתבקש. למשל, להעביר כבר את כל המתנחלים בעלי האידיאולוגיה הפנאטית מכל המקומות שהם נמצאים שם שלא בחסד ולא בזכות ולאפשר הקמת מדינה פלסטינאית ויישום הסכם השלום ככתבו וכלשונו. תאמינו לי, העברת המתנחלים לשטח ישראל(גליל ונגב)תעשה רק טוב למדינה, כי זה המעשה הנכון. ציוניים אמתיים ילכו לאן שישלחו אותם.
אז יבואו אנשים ויאמרו שזה לא יפה להעיף אנשים מבתים צמודי קרקע עם בריכות ונוף לגוש דן, אבל אני אומר, שאם אני כל כמה שנים עובר דירה בעצמי, משום שלממשלה יש סדרי עדיפויות אחרים מאשר לדאוג לאזרחי המדינה משלמי המיסים בתחום הקו הירוק, אז כנראה שלממשלה לא ממש אמורה להיות בעיה להעביר דירה כמה אנשים אחרים.ממשלה "אידיאלית" אמורה לעשות בדיוק את זה.כמה שפחות אידיאולוגיה והכל למען טובת הכלל ובכבוד הדדי עד כמה שאפשר(עם פנאטים היישום יכול להיות קשה יותר).אני מוכן לשלם את המחיר(תשלום פיצויים וירידה נוספת ברמת החיים)ולקחת את הסיכון שהם יבואו להיות שכנים שלי(אני לא בטוח שהם יהיו מאושרים מזה:)
כל מי שמנהל את כל חייו רק מתוך התייחסות למצב של עימות וכך הוא מגיע להחלטות שוב ושוב, מתוך מחשבה מעורפלת, עכורה ומבולבלת, מחשבה קופצנית ואינסטינקטיבית, שמייצרת מלחמות אינסטינקטיביות והרסניות ובכן," אדם" כזה לא יכול להגיע רחוק. לא פלא, שבמדינת ישראל אין תכנון ממש לטווח רחוק. הכל מהרגע להרגע.ומי שמשלם את המחיר בסופו של דבר,זה אנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו.בשעת אסון דואגים להביא לנו סופר טאנקר וליצור תחושה מזוייפת של ביחד,אבל הבעיה היחידה היא,שמדובר באסון שלא אמור להתרחש.אסון הוא דבר שניתן לראותו מראש אם יש לאדם עיניים בראש.לשם זה העיניים נועדו.
אבל כאן,כפי שזה נראה כרגע,מוכנים להקריב את כולנו על חשבון אידיאולוגיה,שזה הדבר ההרסני ביותר שבני אדם בדרך כלל עושים.שהם עשו מאז ומעולם.וכפי שנראים הבחירות הקרובות,ובכן,זה לא הולך להשתנות בקרוב.
יפה, מוטי, זה העניין!
כתבת: "…………אז מה עושים? פשוט מאוד, מוציאים משם את השירותים.למרות,שהטאו לא אוהב יישומים חד משמעיים, עצות והתערבויות בוטות,למרות זאת, עזה אינה מקום לשירותים. יש להם צורך בשירותים אמנם ואף מסוג אלו שישראל מונעת מהם לקבל, אבל אין כל סיבה שבעולם להשאיר שם את השירותים "החשאיים" שלנו.
מרבית האזרחים במדינה לא מבינים, שמדינת ישראל מספקת חשמל לעזה, משום שאין לה כל עניין שעזה תהיה עצמאית ותספק חשמל לעצמה(או כל דבר אחר, שמהווה סממן של מדינה עצמאית, העומדת ברשות עצמה)………."
חלק לא מבוטל מהסיפור זה קשור (בהיבטו היותר רחב של הכיבוש) בתעסוקתם של מאות אלפים בתעשיות הביטחוניות הישראליות והאמריקאיות, במועסקי הצבא והכיבוש אצלנו, כל אלו תלויים במידה קריטית באיומים האושוויציים תוצרת ישראל ואקלים העוינות והאויבות שישראל מפיצה במזה"ת. ארה"ב זקוקה ל"ישראל" פה …
סימוכין למה שכתבת במאמר המעולה (על סיבות העומק ל "טבח עופרת יצוקה")
The plot against Gaza
Jonathan Cook The Electronic Intifada 17 January 2009
http://electronicintifada.net/content/plot-against-gaza/7988
ומאמרים באותה רוח ממועד הטבח האחרון, ע"י
John Mershmeier ו- Noam Chomsky
תודה דוד,
אכן מאמר חזק וטיעוניו בהחלט אינם מופרחים לחלל האוויר ללא ביסוס הולם.נדמה לי שסימוכין להרגשה שלנו(ושל אחרים)אפשר למצוא היום גם בראיון שפורסם ב-ynet עם יובל דיסקין,ראש השב"כ לשעבר,ראיון מצמרר:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4328581,00.html)
שאני חושש שיעבור ללא הרגשה תחת הרדאר של אנשים רבים,שעיניים להם ולא יראו,אוזנייים להם ולא ישמעו.
אני רואה מודעות ענק ברחובות המוכרות את ביבי לציבור כמנהיג חזק המתאים למדינת ישראל חזקה ואני יודע,שכשאין מה למכור,הולכים על מכירה של אשליות,שציבורים מסויימים,לאומנים,תמיד התחברו אליהן.האשלייה של החוזק,הרי זאת האשלייה של כל הלאומנים מאז ומעולם.לפחות בא דיסקין בראיון הזה ומפריך את הטענה הזאת בדוגמאות רבות.
אני בחרתי פעם בברק לראשות העבודה ואין צורך לתאר את עוגמת הנפש שלי כאשר ראיתי לאחר מכן מה האדם הזה עשה.חסר לו,שהיה מעשן לידי היום סיגרים,כפי שמתאר דיסקין בראיון.לא היו עוזרות לו אצלי כל "הזכויות" לכאורה,שיש לו מעברו הצבאי והאזרחי.על אילו זכויות אנחנו בכלל מדברים?כמה חיילים צעירים הרוו בדמם את אדמת המדינה הזאת,שזכויותיהם אינן נופלות משלו?הטענה שלמישהו יש איזשהן זכויות אינה מעמידה אותו מעל החוק או מעל טובת הציבור או מעל ביקורת צולבת.אם האדם מאבד את הדרך,יש לסמן לו את המחלף הקרוב ולוודא שהוא יוצא משם.טעות לא לעולם חוזרת,למדתי כמה דברים מאז הבחירות ההן למפלגת העבודה, על בני אדם,על הנפש האנושית.
עדיין,אני שואל את עצמי איזה מעשה של טירוף זה להביא ילדים לעולם במדינה כמו שלנו?ולמרות זאת,מדובר גם במעשה מחייב,מאשר,מעשה מלא בתקווה.למרות שהטרוף הוא שכיח הרבה מעבר למה שחושבים או רוצים להאמין(ושוב,כדאי לעקוב אחרי המודעות הפרסומיות של מפלגות הימין ודבריהם של כמה מאנשיהם),עדיין יש גם תקווה,אם כי יש לסמוך את התקווה במעשים.גם אני עושה מה שאני יכול.אני חייב את זה לאדם שהבאתי לעולם.גם לשמור עליו מהטירוף הכללי באמצעות חינוך הולם,הומניסטי,אוניברסלי וגם לומר את דעתי ולנמק אותה בשמי המלא ללא פחד או יראה.לאט ובהדרגה אעשה יותר.אינני יודע עדיין מה,אבל יש בי צורך כזה לבטא את עצמי "פוליטית".
ביבי וברק הם בני אדם,בני אדם בלבד.דיסקין מתאר זאת כל כך יפה בראיון הארוך הזה שפורסם היום,שחשוב להיות שם ולשים להם גבולות.הם נראים כמו ילדים שמשחקים בצעצועים שגזלו מאחרים.גם לי פעם גזלו צעצוע כשהייתי ילד קטן ואני זוכר עד היום את הכאב.אני חומל על הגזלן ההוא,שלקח לי את הצעצוע,אני יודע שזאת קארמה מאוד רעה,אני מקווה שחזר לדרך הישר,שהיה שם מישהו בשבילו בסופו של דבר להראות לו את הדרך הנכונה.את דרך הישר.
כרגע,זה לא רק מצעד האיוולת כמו שדיסקין מרמז,אלא ממש מושב לצים,אם לא "רשעים".