רצינו לברכך על החלטתך הנבונה

(מבוסס על אירועים אמיתיים)

– שלום, איך אפשר לעזור לך?
– תראי, אתם שלחתם לבן שלי מכתב רשמי בדואר, וכתוב בו כך: "בימים אלה התקבלה בקשתך להצטרף לביטוח הסיעודי "מאוחדת זהב". רצינו לחזק את ידיך ולברכך על החלטתך הנבונה להצטרף לתכנית זו".
– באמת, תרשה גם לי לברך באופן אישי את בנך.
– תודה, באמת תודה. הוא רק לא יכול להודות לך אישית כי הוא בגן עכשיו.
– זה בסדר.
– זה לא בסדר. הוא בן 5. למה הוא צריך ביטוח סיעודי?
– חשוב לא להיתפס לשאננות במחשבה…
– "לי זה לא יקרה". כן, אני יכול לקרוא לבד את המשך המכתב. בכל מקרה, דיברתי עם הבן שלי על זה.
– כן?
– והוא מכחיש בתוקף שהוא ביקש להצטרף לביטוח הסיעודי שלכם. הוא גם פיקפק בכך שיש בכלל מפלצת כזאת, "ביטוח סיעודי", ובכל מקרה הבטיח לי שהוא מזמן הרג אותה עם חרב הקסמים שלו, אולי "כבר שהייתי תינוק", כדבריו.
– אה, אני מתנצלת. הקופה צירפה אותו אוטומטית.
– מה זה??
– כל ילד בגיל 5 מצטרף אוטומטית לתכנית הביטוח הסיעודי שלנו. חשוב לא להיתפס לשאננות…
– אני מבין. זה שימוש מאד מעניין במלים "בקשתך להצטרף", לא?
– הקופה תמיד קשובה ללקוחותיה, מגדול ועד קטן.
– אבל צירפתם אותו אוטומטית, איך הוא היה יכול לבקש להצטרף?
– לכן גם הקפדנו לציין שזאת היתה "החלטה נבונה" מצידו: לבקש להצטרף אוטומטית.
– אבל הוא לא ביקש!
– גם זאת החלטה נבונה. הוא סומך עלינו, ואנחנו מברכים אותו על כך.
– תקשיבי, הילד לא לא החליט כלום. ההחלטה האחרונה שלו היתה להרוג את כל המכבים כי הם גמרו את הסופגניות ליוונים.
– איך קוראים לילד?
– נמרוד-יאנקעל.
– סליחה?
– סתם. רציתי שזה יישמע יותר בכיוון הסיעודי.
– אז איך קוראים לו?
– יאנקעל.
– ואתה בטוח שאין לו שום תסמינים גריאטריים?
– אהה, בוא נראה. טוב, הוא מתלונן כל הזמן, זה כן. הוא כל הזמן שוכח איפה הוא שם דברים. והוא מדבר אל עצמו די הרבה.
– אתה רואה? מה לגבי בריחת שתן?
– מדי פעם, לצערי.
– בבקשה. עכשיו אתה מבין למה הוא צריך ביטוח סיעודי?
– אבל תקשיבי, אנחנו לא רוצים את זה. באמת. תבטלו את הביטוח.
– מי זה "אנחנו"?
– אנחנו, ההורים שלו והוא.
– ואיפה יאנקעל בכל הסיפור הזה?
– מי זה יאנקעל?
– הבן שלך.
– אה. מה זאת אומרת, הוא ואנחנו בדעה אחת.
– תסלח לי שאני אומרת לך, אדוני, אבל לי יש ניסיון כלשהו עם מצבים גריאטריים. ה"דעה" של הפציינט היא לא תמיד "דעה", ולא תמיד "שלו". מדובר באנשים חסרי-ישע.
– מה את אומרת לי? שאי אפשר לסמוך על שיקול הדעת שלו?
– בדיוק.
– אבל כן סמכתם על שיקול הדעת שלו כשצירפתם אותו לביטוח הסיעודי רק לפני שבוע.
– אוטומטית.
– אז כן היתה לו "דעה".
– החלטה נבונה מאד. אנחנו מברכים עליה.
– אבל כשהוא רוצה לבטל את הביטוח, אין לו "דעה"?
– הוא הרי סיעודי, לא? אדוני, אני יודעת שזה קשה לך להבין, בסך הכל מדובר ביוצא חלציך, אדם שהיה קרוב אליך כל שנותיו. לפעמים צריך לתת לטבע, סליחה, לקופת החולים, לעשות את שלה. תסמוך עלינו, יש לנו ניסיון עשיר במקרים כאלה.
– אז אין דרך להשתחרר מהביטוח הזה?
– משורה ישחרר. מכיר את ההמשך?
– פאק.
– אבל אני יכולה להציע לך משהו אחר. אתה נשמע לי לא כל כך מאוזן הורמונלית. נוטה להתפרצויות, לא?
– עד שקיבלתי את המכתב שלכם הייתי אדם שליו לחלוטין.
– או. אז זה עובד. בכל מקרה, יש לנו תכנית ביטוח מיוחדת לאנשים במצבך ובגילך. קוראים לה "מאוחדת שליה".
– כבר נשמע מפתה.
– ביטוח טרום-לידה לגברים בגיל העמידה.
– רעיון מעולה. אפשר להצטרף?
– הצטרפת כבר. אוטומטית.
– החלטה נבונה מצדי. אני מברך אתכם על ההחלטה שלי.
– תודה. אפשר להמשיך את הביטוח עד הלידה או עד שאתה מפסיק להניק.
– למעשה אני עדיין מניק את הגריאטרי שלי.
– יאנקעל?
– כל יום לפני הגן. יחד עם הקורנפלקס.
– אין בעיה. אפשר לבצע קיזוז בין שני הביטוחים. רק תודיעו לנו על כל שינוי במצבכם.
– באותה הזדמנות, אשתי משוררת. יש לכם אולי…
– ביטוח נגד קריסת תקרות אזבסט בזמן חריזה?
– כן, בדיוק.
– בדרך.
– יופי. בדיוק כזה היא צריכה. תודה רבה.
– הקופה תמיד שמחה לעמוד לשירותך. המשך יום נעים.