Skip to content
22 במרץ 2012 / עידן לנדו

יהל"ם: מיתוס בהתהוות

[פוסט ארוך]

נפתח בחידה. לפניכם שני קטעים העוסקים ביחידת יהל"ם של חיל ההנדסה. עליכם לקבוע איזה מהם לקוח מטקסט של דובר צה"ל ואיזה מכתבה עיתונאית.

"אין כמעט מבצע או פעילות משמעותית של צה"ל שבו היחידה הזאת לא נוטלת חלק משמעותי, לעיתים אף מכריע. החל בהשתלטות על אוניית המשט הטורקי מרמרה, עבור בהשתלטות על אוניית הנשק האיראני שיועד לחיזבאללה פרנקופ ומבצע עופרת יצוקה וכלה במבצעים חשאיים ומסווגים שייתכן שלעולם לא יותר לפרסמם. לא, לא מדובר בסיירת מטכ"ל. גם לא בשייטת 13 או ביחידת שלדג. מדובר ביחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (יהל"ם)… הלוחמים בסיירת מתמחים בכל סוגי המיקוש והחבלה, עובדים בטיפול בשדות מוקשים ובפעילויות נוספות. אי אפשר להגיד יותר מזה. לא כולם יודעים לסתום את הפה", ציין הקצין… יהל"ם הפכה לזריזה יותר, מקצועית יותר ועם גמישות מחשבתית ויצירתית גבוהה יותר. היא נחשבת ליחידת עילית מבוקשת בקרב המועמדים לגיוס, וכאמור, רמת המידור והחשאיות בה גבוהה."

"הלוחמים מקבלים ידע בחבלה, במיקוש, במטענים, בפצצות, במכניקה, בהנדסה, בכימיה ובאמצעים טכנולוגיים… האתגר הגדול הוא לתת להם במקביל רמת חיילות גבוהה. הלוחמים חייבים להיות מהשורה הראשונה בגלל שהם נמצאים בחזית הכוח, בשפיץ של החנית. התכונות שמחפשים אצל הלוחמים הן אומץ לב, קור רוח, התמצאות במרחב, חוש טכני, יצירתיות גבוהה… כך הפכה יהל"ם ליחידה מקצועית יותר, זריזה, עם גמישות מחשבתית ויצירתיות. היא נחשבת ליחידת עילית מבוקשת מאד בקרב המועמדים לגיוס, ורמת המידור בה גבוהה".

התשובה לחידה – בסוף הפוסט.

הקמפיין של יהל"ם

בלי ספק, בשנתיים האחרונות יהל"ם עומדת במרכזו של מסע שיווק אגרסיבי בכלי התקשורת. החשיפה העצומה, ראיונות עם מפקדי היחידה, הפצת סרטונים מאימוני היחידה, כתבות תדמית רוטטות יראה במתכונת "כתבנו נלווה אל הלוחמים…" – מכל טוּב יחסי הציבור. מי שזוכר את הקמפיין התקשורתי בשנות ה-90' סביב יחידות המסתערבים לא יתקשה לזהות את אותם המאפיינים בדיוק: הגלוריפיקציה של הלוחמים, אבקת השוּ-שוּ שנזרית בנדיבות  (פני לוחמים מטושטשות וכו'), העצמת הנחשקות של היחידה על-ידי עצם ההדגשה שמדובר ביחידה נחשקת (טקטיקה פירסומאית בסיסית); הכל אותו דבר. רק היחידה התחלפה. יהל"ם זה הדבר החם הבא.

כאז כך כיום, הקמפיין הוא דו-ראשי ומכוון הן למטרות פנים והן למטרות חוץ, עניין שעוד נחזור אליו. ראשית, כמה מלים על היחידה.

יהל"ם היא יחידה מובחרת של חיל ההנדסה, שמפעילה חמש פלגות מבצעיות וסיירת. פלגת ס"פ (סילוק פצצות) מתמחה באיתור ופירוק מטעני חבלה, והטמנת מטענים לצורך פיצוץ ופריצה; פלגת סמו"ר (סליקים ומנהרות) שמתמחה בטיפול במנהרות, מצבורי נשק תת-קרקעיים וגם לחימה תת-קרקעית; פלגת הבזק, שמפתחת ומפעילה רובוטים צבאיים לאיתור ופירוק פצצות; פלגת מדרון מושלג, שאחראית על פיתוח והפעלת אמצעי פריצה, כולל במצבי שבי ובני ערובה; פלגת גבעול, שמתמחה בלוחמת אב"כ; וסיירת יעל, יחידת קומנדו שמתמחה במבצעי הנדסה מסווגים.

מלחמת לבנון השניה ומבצע "עופרת יצוקה" הפכו את יהל"ם ליחידה בעלת חשיבות מכרעת. ההתמודדות עם כוחות גרילה שמגיחים ונבלעים במערכת מנהרות מסועפת (בלבנון ובעזה), שמטמינים מטענים וממלכדים מבנים, יצרה צרכים מבצעיים חדשים. גם הפעולות הפחות סימפטיות של יהל"ם יצרו צרכים חדשים – נקרא להם צרכים קוסמטיים (שיפוץ תדמית). את כל הצרכים האלה צה"ל מייצא, כדרכו, אל כלי התקשורת; ואלה, כדרכם, מתגייסים בשמחה.

ככה נראה שיטפון תקשורתי, בתיזמור צה"לי מדוקדק:

אוקטובר 2005: כתבת תדמית נרחבת ב"מעריב", לרגל עשור להקמת יהל"ם. מילות המפתח: "לא את הכל אפשר לחשוף".

דצמבר 2008, ימים ספורים לפני "עופרת יצוקה": כתבה בערוץ 2, תיעוד של תרגיל מסכם ביהל"ם. הסרטון מגיע מצה"ל, אבל הכתב מעז להחדיר משפט ספקני בסיום: "הרי ערים תת-קרקעיות כבר ניצחו בעבר מלחמות – מסין ואפגניסטאן ועד ויטנאם".

ינואר 2009, במהלך "עופרת יצוקה": כתבת תדמית נרחבת ב"כל העיר", אחרי נפילתו בקרב של לוחם היחידה, אלכס משביצקי.  עיקר הכתבה – ציטוטים ממפקדי היחידה.

אפריל 2009: כתבה שותתת-דם ואדרנלין בערוץ 10. המילה האחרונה: "העימות הבא הוא רק עניין של זמן".

מרץ 2010: כתבה דרמטית, עתירת מוזיקה ואווירה אפלולית, בערוץ 1, לרגל תרגיל מסכם ביהל"ם.

ספטמבר 2010: כתבה מורעלת ב"ישראל היום" (הכותרת הבלתי נמנעת: "היהל"ם שבכתר"). ציטוט אופייני: "פלגה אחרת של יהל"ם היא פלגת סמו"ר, הלא היא "צוות המנהרות" המיתולוגי" (הדגשה שלי).

יוני 2011: כתבה ב-ynet על תוספת פלוגת מילואים לסמו"ר.

אוגוסט 2011: כתבה אינפורמטיבית למתגייס באתר פז"ם של מאקו, בנוסח דובר צה"ל, עם גרפיקה בצבא חאקי ושאר ירקות.

נובמבר 2011 : ראיון יחצ"נות עם מפקד יהל"ם ב"ואללה", במהלכו נחשף ה"אמולסה" – כלי להחדרת שרוול נפץ לתוך מנהרה ופיצוצה. מֶסר המפקד: "אני לא מוריד רגל מהגז וכדי שהאנשים שלי יישארו בפוקוס אני כל הזמן מייצר אווירת מלחמה".

דצמבר 2011: כתבה ב-ynet על פלגת סמו"ר ולוחמה תת-קרקעית.

מרץ 2012: מקבץ של שלוש כתבות תדמית מסונכרנות, באותו יום ממש (!), על התעצמות היחידה והעלאת רמת הכוננות והאימונים: ב"ואללה" (אמיר בוחבוט שוב מתלעלע בהתרגשות), בחדשות 10 וב"הארץ". שלוש הכתבות משדרות אותו סרטון שסיפק צה"ל.

יחסי ציבור בתפוצה כלל-ארצית

קריאה וצפייה רצופה בכל הכתבות האלה מעוררות תחושה עזה של בושה, שלא לומר גועל, לנוכח ההתרפסות המוחלטת של העיתונאים אל מול ההוד הצבאי. דיווח ענייני? לא אצלנו. הרהורי ביקורת? תשכחו מזה. אנחנו בעניין של יחסי ציבור לצבא. השאלה היחידה שנותרת לא מענה היא מדוע כלי התקשורת לא גובים מהצבא תשלום הולם עבור הקמפיין הזה (אני יודע, אני יודע; זאת עסקה דו-צדדית, כלי התקשורת מרוויחים דימוי פטריוטי וגם הוא מתורגם לשקלים מצלצלים).

מטרותיו של קמפיין יהל"ם, מבחינת הצבא, ברורות לגמרי. מדובר ביחידה צומחת ומתפתחת, שעומדת בחזית העימות החמוש בלבנון ובעזה. צריך לגייס כוח אדם איכותי ליחידה כזאת, ליצור לה דימוי נחשק בקרב המתגייסים; צריך ליצור אווירה ציבורית אוהדת שתתורגם גם לתמיכת הפוליטיקאים בתוספות תקציביות יעודיות (הפרופיל הטכנולוגי הגבוה של היחידה תובע הוצאות גבוהות במיוחד). כלפי חוץ, מדובר בלוחמה פסיכולוגית שמעבירה לחיזבאללה ולחמאס מסר ברור – יש לנו את כל האמצעים להתמודד עם המנהרות והמטענים שלכם (לכן מגוחכות כל כך התגובות המזועזעות של הקוראים בכתבות האלה – "למה חושפים את האמצעים האלה??" – קוראים שנאמנותם לבטחון שדה עולה כנראה על זו של דובר צה"ל). כמו שהחמאס משחרר לתקשורת סרטון מנהרות כל חודש-חודשיים, כך גם דובר צה"ל. ארגונים צבאיים בחברות מיליטריסטיות צריכים כל הזמן לפרנס את אש הסכסוך, והאש מצידה דורשת תמיכה ציבורית מתמדת, טיפוח עקבי של מסירות למולך הביטחון (אחרת איך נמשיך לשדוד את הקופה הציבורית למענו?).

אבל מה תפקיד התקשורת בכל זה? לדברר ולהתעלף בלב הולם? האם מוגזם לצפות מעיתונאים לסקר בטון קצת יותר ענייני את החידושים האחרונים ביחידת יהל"ם? נצא מנקודת הנחה שיש כאן עניין ראוי לסיקור, גם אם לא לשיטפון תקשורתי. קשה כל כך להציג את היחידה לפי סטנדרטים עיתונאיים שמקובלים בזירות אחרות (נניח, סיקור של פרוייקט תחבורתי חדש, שבוודאי יש בו צדדים לכאן ולכאן?).

מה איבדנו מתחת לאדמה של עזה ולבנון?

כשהטון כל כך מתפעם, אין סיכוי לשמוע ביקורת. עניין מדהים: בכל אלפי המלים שנשפכו על יהל"ם, אין ניסיון בכלל לתהות על הרציונל הבסיסי שבפיתוח היחידה, להציב שאלות מאתגרות. אין נקודת מבט אחרת זולת זו של אגף המבצעים במטכ"ל.

לא קשה כל כך להעלות תהיות. לוחמת מנהרות היא מצורות הלוחמה העתיקות ביותר שהמציא האדם. באופן טבעי, היא נשקו של החלש, שנאלץ להתמודד מול כוח עודף, ועל כן מסתיר את חייליו ותחמושתו מתחת לפני הקרקע. במנהרות מתחפר הנכבש, תחת הקרקע שאליה פולש הכובש.

לוחם וייטקונג בקו-צ'י.

הדוגמאות הבולטות בעידן המודרני הן המנהרות שחפרו הסינים בראנזוהאנג נגד היפנים במלחמת סין-יפן השנייה, והמנהרות שחפר הוייטקונג נגד האמריקנים במלחמת וייטנאם. בשני המקרים נקלעו האמפריות למלחמת התשה מתסכלת מול אויב חמקמק ששלט בשטח הרבה יותר טוב מהם והסב להם אבידות כבדות באמצעות מילכוד והנחת מטענים נסתרים. על מחוז קוּ-צ'י בוייטנאם, שהוייטקונג חפר ורישת מתחתיו עיר תת-קרקעית שלמה, הסתער הצבא האמריקני כמה פעמים. במבצע קרימפ (ינואר 1966) הומטרו על קו-צ'י 30 טון פצצות ושוגרו לשם 8,000 חיילים; במבצע סידר פולז (ינואר 1967) תקפו את קו-צ'י 30 אלף חיילים אמריקניים; ב-1969 שוב הופצץ כל המחוז בהפצצות שטיח כבדות. בסופו של דבר האמריקנים לא יכלו ללוחמי המנהרות של קו-צ'י, ואלה ניצחו במלחמה.

המתכננים והמפקדים של יחידת יהל"ם יודעים את כל זה, מן הסתם. בלי ספק הם חושבים שאצלנו זה יהיה אחרת. לנו יש טכנולוגיה מתקדמת (שולחים רובוט מצלמה למנהרה ורק אז יורדים אליה!); לנו יש תורת לחימה מסודרת; חומרי נפץ חדשניים; וכן הלאה והלאה. אני מניח שבכל דור ודור, האמפריה שניצבה מול לוחמי המנהרות אמרה לעצמה: אצלנו זה יהיה אחרת. אנחנו מתקדמים יותר, חכמים יותר.

ובכל דור ודור, לוחמי המנהרות אמרו לעצמם: לנו אין ברירה. זאת האדמה שלנו. עכשיו אנחנו מתחתיה, אבל בסופו של דבר הכובש יוותר ויעזוב אותה. אז נעלה שוב למעלה.

מה צה"ל מחפש מתחת לאדמה בדרום לבנון ובעזה? יש שם כבר אלפי מנהרות, תשתית מסודרת להעברת סחורות ותחמושת. הן עובדה קיימת; שום כוח צבאי שבעולם לא ימחק אותן. האם צה"ל מתכנן הפצצות שטיח מסיביות על כל השטח המיושב בעזה? כדאי שנדע על זה מראש. לכל היותר ניתן לפוצץ חלקים מבודדים של כמה מנהרות, טיפה בים. אין סיכוי להגיע לכל מאגרי התחמושת שחבויים שם, וכל עוד מתקיימות המגבלות על הכנסת חומרי גלם לעזה, ובעיקר המגבלות על ייצוא סחורות ממנה, יש צורך אזרחי אמיתי, ולא רק צבאי, להמשיך להפעיל אותן. החיים חזקים יותר מהכל.

כן, המנהרות משמשות להתעצמות צבאית. בשפת התעמולה הרשמית בישראל, צבירה מטורפת של נשק נקראת "בניין כוח" כשהיא בצד שלנו, ו"הברחת נשק" כשהיא בצד שלהם. זה סכסוך מזוין, לא? מה מצפים שם במטכ"ל, שהפלסטינים יבריחו דרך המנהרות חוברות תשבצים ופונפונים מצמר – בזמן שישראל מתחמשת עד לשיניה בעוד ועוד ועוד ועוד מערכות נשק שעלויותיהן ורמת ההרס שהן ממיטות עולות על כל דמיון?

ככה זה בסכסוך מזוין. האויב מתחמש, מתאמן, ומטמין מארבים. יש לנו בעיה עם זה? אולי הגיע הזמן להתחיל לשקול דרכים לא-אלימות להפסקת האלימות. כל עוד הסכסוך אלים, אפשר להפסיק להזדעזע כל יום מחדש מכך שהאויב שוקד על הצטיידות בנשק.

רק השבוע פורסם שיהל"ם חנכה מתקן אימונים תת-קרקעי, ובו יתאמנו חיילי היחידה בלחימה במנהרות. מישהו בצה"ל שוקל ברצינות להוריד חיילים לתוך מנהרות של החמאס כדי "להילחם" בתופעה הזאת, כחלק משגרה מבצעית קבועה? מדובר במעשה שכפסע בינו לבין שליחת חייל אל מותו. שום רווח מבצעי בחשיפה או פיצוץ של קטע מנהרה אינו שקול למחיר של חיי חייל אחד. אני יודע שאסור לי לחוות דעה בעניינים האלה; מה אני מבין, אני בסך הכל אזרח. לא עשיתי טירונות חי"ר ולא קורס מ"פים, אין לי "ראייה מערכתית", אני לא מבין בשטחים שולטים ומעולם לא הרכבתי לבנת חבלה, והכי הכי חשוב – יש דברים ש"אסור לי לדעת", ואם חס וחלילה אגלה אותם יצטרכו להרוג אותי בו במקום.

החיים שלנו, הם בעצם לא שלנו. הם של אנשי הצבא. הם יודעים הכי טוב איך לשמור עליהם וגם איך לדרוך עליהם. הכל לפי צרכי השעה.

בכל זאת אני אתחצף ואחזור על זה: הרעיון לאמן יחידה שלמה בצה"ל בלוחמת מנהרות הוא רעיון עיוועים. התועלת אפסית, המחיר בלתי נסבל. צבא שנערך ומתאמן ומצטייד לקראת לוחמת מנהרות בלב אוכלוסיה עוינת הוא צבא שאיבד את הצפון, ששכח מזמן את ההבדל בין פעילות הגנה הכרחית לפעילות התקפית נטולת כיוון ומטרה.

אז מה עושים עם המנהרות? לא עושים. מה החמאס עושה עם מאגרי התחמושת בימ"חים של צה"ל? כלום. הוא חי איתם. מה אנחנו עושים עם מאגרי התחמושת במצרים או בסוריה? כלום. אנחנו חיים איתם.

אהה. עם מצרים יש שלום, עם החמאס לא. אבל גם עם סוריה אין שלום, ובכל זאת צה"ל לא תוקף אותה. עם החמאס גם אפשר להגיע להסכם אי-לוחמה. כבר היה כזה, והוא עבד לא רע, בניגוד לשקרים שהופצו ערב מבצע "עופרת יצוקה" (וכהכנה תודעתית לקראתו); מי ששקד על הפרתו היתה בעיקר ישראל, לא החמאס. אומנם כן, בהסכם הבא, אם יהיה כזה, הג'יהאד האיסלאמי יהיה חייב להיות צד. ישראל יכולה להלין רק על עצמה בעניין הזה. באינתיפאדה השנייה היא ריסקה את שלטון הפת"ח והציגה אותו ככלי ריק – רק כדי לקבל את החמאס כשלטון הנבחר. מאז שעלה החמאס לשלטון בעזה, היא מנסה למוטט אותו (לא סתם הופצצו כל משרדי הממשלה של החמאס ב"עופרת יצוקה") – רק כדי לקבל את הג'יהאד האיסלאמי עכשיו כאופוזיציה שאינה סרה למרותו. עד שיתעוררו אצלנו לדבר עם הג'יהאד, בעזה אולי ישלטו ארגוני הג'לג'לאת, ג'יש אל-אומה וג'יש אל-איסלאם, נציגי אל-קעידה.

עם הארגונים האיסלאמיים לא צריך לעשות "שלום"; מספיק לחתום על הסכם אי-לוחמה תמורת ויתור מוחלט של ישראל על השליטה ברצועה. המאמץ והמשאבים שיושקעו בניסוח הסכם רגיעה חדש, עם אופציה להארכה (ותחת פיקוח בינלאומי), הם כלום לעומת מה שכרוך באימון ובציוד של יחידת יהל"ם.

ואף אחד לא יהיה צריך להיכנס למנהרה חשוכה וממולכדת כדי לחתום על הסכם כזה.

אימון ביחידת יהל"ם. צילום: אמיר בוחבוט

בשלב הזה, אני די בטוח, יותר מ-80% מהישראלים (לו היו קוראים את הטקסט הזה) היו תולשים שערות בזעם. איזה קשקושים, אשליות, על מה הוא מדבר. הם צודקים; אין סיכוי. אין סיכוי שממשלת ישראל תוותר על עשרות מנופי השליטה והלחץ שהיא מפעילה מדי יום על רצועת עזה, תמורת הסכם אי-לוחמה. אומנם התנתקנו מעזה, אבל לוותר על השליטה בה? ומה נעשה עם כל הזעם המטורף שלנו? לאן נפנה אותו? ומה לעזאזל נעשה עם כל הציוד והאימונים וההכשרות של הצבא שמוקדשים כולם להכין את הפלישה הבאה?

אקדח שמונח על השולחן במערכה הראשונה יירה במערכה האחרונה. יחידה צבאית שמכינה את עצמה יומם ולילה לקראת פיצוץ מנהרות בסופו של דבר תישלח להגשים את ייעודה.

אז על מה אני מדבר? על משהו שאף אחד אחר לא מדבר עליו. אין שום דיון על התועלת והמחשבה לטווח ארוך שמאחורי הכשרת צה"ל ללוחמת מנהרות. בדקתי, סרקתי, לא מצאתי; הכל דברי הלל ושבח. האם הנושא כל כך טריביאלי שאינו ראוי לדיון? לא נראה לי. אני טועה? אולי. הייתי שמח לשמוע ממישהו מוסמך איפה אני טועה. כתבות התדמית המתלהמות על יהל"ם לא עוזרות לי להבין; להפך, הן מגבירות את החשד שלי שאין טיעונים רציניים. תעמולה צעקנית היא הדרך השכיחה ביותר לגדוע דיון לפני שהוא התחיל.

הכדור חוזר לעיתונאים ולפרשנים. מצבנו לא טוב.

הרס הבתים ב"עופרת יצוקה": הצד האפל של הסיפור

בסרטוני התדמית של יהל"ם הכל נראה מלהיב, חכם, מדוייק. הדגש הוא על מניעה: חשיפת מצבורי נשק, פירוק מטענים של האויב. בעצם מדובר ביחידה של פיסניקים עם תשוקה הנדסית. אבל צד שלם של הפעילות השוטפת של היחידה מודחק כאן: הפעילות שבה לוחמי יהל"ם פורצים צירים באמצעות הנחת מטענים ופיצוץ מבנים. הצד הזה קיבל ביטוי ברוטלי במיוחד במהלך מבצע "עופרת יצוקה". כיוון שאין לצפות מהתקשורת שתדווח עליו, רוב מקורות המידע עליו הם עדויות ודו"חות של ארגוני זכויות אדם.

[במאמר מוסגר אעיר שמן הרגע הראשון היו הדו"חות של אמנסטי ו-HRW אמינים בעיני יותר מזה של ועדת הבדיקה של האו"ם (גולדסטון), ולכן נעזרתי בהם לא מעט אבל לא בדו"ח גולדסטון. הסיבה הפשוטה היא שארגוני זכויות האדם הגיעו לשטח הרבה לפני האו"ם. צוות החקירה של אמנסטי אסף ממצאים ועדויות ברצועה מיד עם תום הלחימה, בינואר 2009; צוות החקירה של HRW הגיע בתחילת אפריל; ואילו ועדת גולדסטון נכנסה לעזה רק ביוני. חלק ניכר מן הראיות "החמות" – שרידי זרחן לבן, שרידי תחמושת, תצורות של הרס שניתן להסיק מה גרם להן, סימני דרך שהשאירו דחפורים וכד' – לא שרדו בחצי השנה שחלפה עד לבואו של גולדסטון. כמובן שגם זכרונם של העדים כבר לא היה חד כמקודם].

קצת רקע. מעבר למאות האזרחים החפים מפשע שנהרגו מאש צה"ל במבצע "עופרת יצוקה", ומעבר לאלפי הפצועים, נגרם הרס כבד מאד לתשתיות ולשכונות המגורים ברצועה. על פי נתוני האו"ם, צה"ל הרס כליל 3,540 בתי מגורים (לא מדובר כאן על מבני ציבור וגם לא על מתקנים צבאיים) ועוד 2,870 בתי מגורים ניזוקו קשות. כתוצאה מכך נעקרו עשרות אלפי תושבים מבתיהם; בסוף המלחמה שכנו 51 אלף תושבים עקורים במקלטי חירום של אונר"א. בנובמבר 2009, 10 חודשים אחרי תום המבצע, היו עדיין יותר מ-20 אלף עקורים ברצועה – תושבים שנאלצו להתגורר בחדרים אצל קרובי משפחה או באוהלים ופחונים מאולתרים. ישראל, כזכור, לא התירה כניסת חומרי בניין שהיתה מאפשרת שיקום מהיר של המבנים ההרוסים. אלה רק נתונים יבשים; מאחוריהם מסתתר אסון הומאניטרי עצום ממדים, שאותותיו ניכרים עד היום בתחלואת תינוקות, במחסור במי שתיה, תשתיות ביוב מושבתות, ועוד ועוד.

ההרס הסיטוני הזה של מבני מגורים לא אירע בטעות וגם לא היה תוצאת לוואי בלתי מתוכננת של לחימה אינטנסיבית בשטח בנוי. חלק ניכר מההרס בוצע באזורים שמרבית האוכלוסיה כבר פונתה מהם, ושום לחימה לא התרחשה שם (ראו עדויות בהמשך). מה שצה"ל יישם ב"עופרת יצוקה" נודע כ"דוקטרינת א-דאחיה", שגובשה אחרי מלחמת לבנון השנייה בידי האלוף גדי איינזנקוט ואל"מ גבי סיבוני, כמודל לתקיפות עתידיות באזורים מאוכלסים:

"בכל כפר שממנו יירו לעבר ישראל, נפעיל כוח לא פרופורציונלי ונגרום שם נזק והרס אדירים. מבחינתנו, מדובר בבסיסים צבאיים… זו לא המלצה. זו התוכנית והיא כבר אושרה… מהלומה לא פרופורציונלית, הפוגעת בליבת התורפה של האויב, כשהמאמץ לפגיעה ביכולות השיגור הוא משני. מיד עם פרוץ העימות יידרש צה"ל לפעול במהירות ובעוצמה חסרת פרופורציה לאיום ולפעולת האויב, כדי לפגוע ולהעניש בהיקף שיחייב תהליכי שיקום ארוכים ויקרים. פגיעה זו חייבת להתממש בזמן קצר ככל האפשר, תוך העדפת פגיעה בנכסים על פני המרדף אחר כל משגר…".

שלושה ימים לפני פרוץ "עופרת יצוקה" הזהיר-ניבא ראש הממשלה אהוד אולמרט: "יישפך שם עוד דם. יש לנו כוח, כוח עצום. ביכולתנו לזרוע הרס" (25 בדצמבר 2008, חדשות ערוץ 10). התבטאויות ברוח דומה השמיעו קצינים בכירים וגם מפקדים בדרג השדה, וחיילים העידו על תדריכים שבהם הוסרו כל הרסנים מהוראות הפתיחה באש. לכל זה ניתן גם גיבוי "תיאורטי" עוד קודם לכן באדיבותו של אתיקן הבית, אסא כשר, שהמליץ לצבא על מדיניות "אפס נפגעים" מוחלטת (אין לסכן חיילים כדי למנוע הרג אזרחים חפים מפשע; בכל מקרה כזה, יש חובה מוסרית להעדיף את הרג החפים מפשע). הצירוף של דוקטרינת א-דאחיה ואתיקת "אפס הנפגעים" הוביל לגיבושה של תורת לחימה חדשה בצה"ל, שיושמה באופן מלא לראשונה ב"עופרת יצוקה" (להרחבה, ראו הדו"ח המצוין של הועד נגד עינויים: ללא היסוס: השינויים בתורת הלחימה של צה"ל לנוכח מבצע 'עופרת יצוקה'").

הבעיה היחידה עם תורת הלחימה החדשה הזאת, היא שאי אפשר היה למכור אותה לאף אחד בעולם; מדובר בהפרה ברורה של תקנות האג ואמנת ג'נבה, שאוסרות על פגיעה בלתי מוצדקת באזרחים בלתי מעורבים במהלך לחימה כמו גם על הרס בלתי מובחן של רכוש. מסיבה זו, דיברה ישראל בשני קולות. כלפי פנים (ובעיקר כלפי הכוחות בשטח) שווקה תורת הלחימה האגרסיבית, שפוטרת את עצמה מכל צורך להצטדק על השמדת רכוש אזרחי; כלפי חוץ, אומץ קו תעמולה אפולוגטי שדווקא כן מחפש הצדקות לכל אקט של הרס שבוצע ברצועה (מעטים הישראלים שהטרידה אותם באמת הצביעות הזאת). לפי התעמולה הרשמית, החמאס השתמש בכל האזרחים ברצועה כ"מגן אנושי", מילכד את כל המבנים שעמדו בדרכו של צה"ל, ולמעשה מחק כל אבחנה אפקטיבית בין כוחות צבא לאזרחים, בין מבנים צבאיים למבנים אזרחיים. האשמה כולה שלו. המנטרה הזאת השתרשה מאד בציבוריות הישראלית ואי אפשר להתחמק ממנה, עד היום, בכל ראיון עם פוליטיקאי או בקריאה אגבית של תגובות באינטרנט.

שוב התעוררה בעיה קטנה: העובדות לא הסתדרו. ככל שהצטברו יותר ויותר דיווחים מן השכונות שהופגזו ונחרבו, התברר שהנימוקים המבצעיים אינם יכולים לכסות על כל פשע וכל זדון.

בחזית ההרס: יחידת יהל"ם

במאי 2010 פירסם ארגון HRW דו"ח נרחב על הרס הבתים במבצע "עופרת יצוקה" (להורדת הדו"ח המלא, לחצו כאן). הדו"ח תיעד 170 מקרי הרס שבהם התעורר חשד כבד להיעדר כל הצדקה מבצעית. מתוכם, נחקרו ביסודיות 12 מקרים, שבהם נשללה באופן ודאי כל הצדקה מבצעית, וזאת בהסתמך על תצלומי לווין, מידע גלוי על התקדמות הלחימה בעזה, ראיונות עם תושבים, איסוף שרידים של חומרי נפץ, זיהוי עקבות דחפורים וכיוב'. מתוך הדו"ח אני מביא כמה קטעים רלבנטיים; שימו לב במיוחד להימצאותם של מוקשים צה"ליים (שלא התפוצצו) בזירות ההרס – טביעת אצבעותיהן של יחידות הנדסה, ברוב המקרים יהל"ם.

"ניתוח תצלומי לווין של סוכנות הלוויין של האו"ם מאמת את הממצא שלפיו רוב ההרס בשכונה [עזבת עבד רבו, ע.ל.] נגרם לאחר השלב הראשון של המתקפה. התצלומים ממחישים כי מבנים בשכונת עבד רבו נהרסו או ניזוקו קשה במהלך הזמן. מניתוח שערכה הסוכנות עולה כי בין ה-27 בדצמבר 2008 ל-6 בינואר נהרסו או ניזוקו קשות בשכונה רק 11 מבנים, אך 330 מבנים נהרסו או ניזוקו קשות בין ה-6 ל-19 בינואר – כלומר, הנזק שנגרם לאחר שצה"ל כבר ביסס את שליטתו באזור היה גדול פי שלושים מזה שנגרם קודם לכן…

האשם דחלאן, שביתו ניזוק אך לא נהרס ואשר נשאר בביתו לכל אורך המלחמה, אמר כי כמעט כל הבתים שצה"ל הרס בעזבת עבד רבו, להוציא תשעה או עשרה, נהרסו באמצעות מוקשים או דחפורים במהלך ארבעת הימים האחרונים של המלחמה. לדבריו, רבים מן הבתים הגדולים יותר, שנבנו מבטון מזוין, פוצצו באמצעות מוקשים. "ראיתי טנק מיוחד מגיע עם ארגז גדול של מוקשים עליו. ראיתי אותם מסמנים "X" על עמודי התמך של הבתים שהם עמדו להרוס. כמה מהבתים קיבלו שישה או שמונה מוקשים. כל המוקשים התפוצצו באותו זמן".

 מאג'ד[אל-עת'אמנה] סיפר כי כששב ביום ראשון שלאחר מכן, ב-18 בינואר, גילה שביתו נהרס, יחד עם ארבעה בתים נוספים באותו גוש, שהיו בבעלות בניו וקרובי משפחתו. האשם דחלאן, שרואיין בנפרד, אישר כי היה עד להריסת שניים מבתי משפחתו של מאג'יד בידי חיילים באמצעות מוקשים נגד טנקים ולהריסתם של שניים אחרים בדחפורים. מאג'ד אמר כי מפני מוקשים מטעם חמאס פינו מהבתים בסך הכל 18 מוקשים נגד טנקים, שחלקם לא התפוצצו".

בשכונה המדוברת, עזבת עבד רבו, התבררה הטענה הקבועה של צה"ל, כי האוכלוסיה האזרחית משמשת "מגן אנושי", כנכונה. רק שמי שהשתמש בתושבים כמגן אנושי היה צה"ל, לא החמאס.

הנה מה שהיה לדו"ח אמנסטי לומר על מדיניות הפיצוץ של בתי מגורים:

"רבים מהבתים, המפעלים והחוות נהרסו באמצעות דחפורים, ובתים רבים נוספים נהרסו באמצעות מוקשים ישראליים נגד טנקים, כפי שניכר משיירי המוקשים שנותרו פזורים בשכונות ההרוסות ומדפוס ההרס המאפיין שיטה זו… כדי להרוס בתים באופן זה היה על חיילם לצאת מהטנקים, ללכת בין בניינים ולהיכנס לבתים כדי להטמין בהם את מטעני החבלה לאורך קירות התמך. הבחירה בשיטת פעולה זו מצביעה על כך שהחיילים חשו ביטחון רב בכך שאף חמוש פלסטיני לא היה בבתים אלה או סביבם. השיטה שנבחרה מלמדת אף על כך שהחיילים היו בטוחים גם בכך שמתחת לבתים אלה לא היו מנהרות שחמושים היו יכולים להשתמש בהן כדי ללכוד אותם, ושהבתים לא היו ממולכדים. לו העריכו החיילים כי נשקפות להם סכנות של ירי, פיצוץ או נפילה בשבי, לא היו מסתכנים ויוצאים מהטנקים כדי להניח את המוקשים בתוך הבתים."

ועדות אחרונה, של "שוברים שתיקה":

בשבוע שאנחנו שם, כל יום כמעט החרמ"ש נכנס לבית, זה לא היה די-ניינים, זה היה חרמ"ש ומאחר והיה חשד שהבתים ממולכדים – פוצצו את הבתים. פתחו חור כדי להיכנס דרכו ולא דרך הכניסה של הבית. כל הזמן היו פיצוצים ודי-ניינים הרחיבו את המגננים ואת הצירים, כל הזמן היתה פעילות הנדסה ללא הפסק, בבתים שאין שם אף אחד. זה היה מצחיק כי באיזה שהוא שלב אמרו, לא זוכר מי, נראה לי הסמ"פ שלנו או המ"פ עצמו, שרוצים שנהיה יותר אקטיביים בפלוגה ונעשה יותר. אז באמת נכנסו לבתים שאין שם אף אחד, במילא מתצפתים על הבתים האלה ואני אישית לא ראיתי, אולי המפקדים כן מצאו סיבה להיכנס לבתים האלה, אני לא ראיתי את הסיבה להיכנס לבתים בגזרה שאין בה איש ובמילא אנחנו מסתכלים על הבתים האלה נון סטופ. בכל זאת נכנסו לבתים ופוצצו ועשו נזק לרכוש, כי אנחנו ראינו רק רכוש, כאמור, לא היה שם אף אחד, בלי שום סיבה נראית לעין. אולי חשבו שיש שם אמל"ח, אני לא ראיתי סיבה לפעילות הזאת אבל כל הזמן הפעילות נמשכה".

מרגע הכניסה הקרקעית לעזה, הפעיל צה"ל שני סוכני הרס ראשיים, שניהם מחיל הנדסה: יחידת דחפורי די-9 ויחידת יהל"ם. הדחפורים מעכו, החבלנים פוצצו. קשה לדעת כמה מתוך 6,400 הבתים שניזוקו קשה או הושמדו כליל פוצצו בידי יהל"ם; קשה להאמין שמדובר בפחות מ-500. קצין בכיר ביהל"ם העיד: "אם היה מטע שחיילי חי"ר מוכרחים לעבור דרכו או כל מקום שיש חשש למכשול, היינו מכניסים את כוה הצמ"ה והורסים אותו עם D-9 או מפוצצים באמצעות מוקשי חבלה" (שימו לב לאופן האגבי שבו מדווחים פשעי מלחמה באתר רשמי של חיל ההנדסה). הנה עוד חוויות של חייל מילואים ביהל"ם ("קמתי התרחצתי פוצצתי").

בעיצומו של המבצע התפנה מפקד יחידת יהל"ם לפרוס בפני התקשורת, בגילוי לב ראוי לשבח, את הפילוסופיה המבצעית שלו: "אנחנו מאוד אלימים ומשתמשים בהרבה כוח איפה שצריך למול האויב ולא בוחלים בשום דרך למנוע מכוחותינו להיפגע".

כמה נחמד היה להיחשף לשמץ מן הפעילות הזאת של יהל"ם באחד מסרטוני ההסברה שגודשים את כלי התקשורת.


שכונת עזבת עבד רבו, מזרחית לג'באליה, אחרי יציאת צה"ל ממנה ב"עופרת יצוקה". צילום: הולי פיקט


הסיבה המבצעית מאחורי ההרס

כפי שצויין קודם, מבצע "עופרת יצוקה" כולו נוהל תחת דוקטרינת א-דאחיה, מעין גרסת "הלם ומורא" מקומית שאמורה היתה לשתק את הטרור הפלסטיני לתקופה ארוכה (אופס, זה לא קרה, וטוב שמפקד המבצע בעצמו הודה בכך). אבל מיד לאחר המבצע נחשפו השיקולים המבצעיים הקונקרטיים שהצדיקו הרס כל כך מאסיבי של מבני מגורים. הם זכו לכינוי "היום שאחרי".

העדות הבאה, גם היא מ"שוברים שתיקה", מסבירה את המדיניות הזאת יפה מאד. יחידת יהל"ם נזכרת במפורש בדקה 4:50.



בקצרה, מדיניות "היום שאחרי" התירה ואף עודדה הרס מבנים וחישוף שטחים לצורך שיפור יכולות התצפית והאש באזור בעתיד. הורסים לך את הבית לא בגלל שהחבאת בו לוחמי חמאס או אמצעי לחימה, אלא בגלל הסיכון שתעשה כך בעתיד. מי שחושב שמדובר בבדותות של שמאלנים בוגדניים ייאלץ להכליל את צה"ל עצמו בהגדרה המפוקפקת הזאת. כחודש אחרי סוף המבצע הודה צה"ל, סוף סוף, שהרס הבתים הסיטוני בעזה לא היה מוצדק ושירת לא פעם רק את הצורך לפנות "קו ראייה":

"מהתחקירים עולה כי במקרים רבים הורו מפקדים להרוס בתים שחסמו "קו ראייה" לעמדות צה"ל, או משום שלדעת המפקדים נשקף מהם איום פוטנציאלי. במקרים אחרים נהרסו בתים משום שנחשף בהם מטען חבלה או רובה קלצ'ניקוב, גם כשניתן היה לערוך פיצוץ מבוקר שיגרום נזק קטן יותר לבית. עשרות בתים נהרסו משום שהיה חשד, שלא אומת, בדבר מנהרות שנחפרו באזור. "נצטרך להתפתל הרבה כדי לנמק את ההרס הזה", אמר ל"הארץ" משפטן צבאי."

נזכיר שוב: על המלאכה המגונה הזאת – הריסת מגוריהם של אלפי אנשים כדי לשפר את קו הראייה של המפקד – ניצחו כוחות הנדסה, ובתוכם יחידת יהל"ם. על המרחק העצום בין הלך המחשבה הזה לבין דיני המלחמה מעיר דו"ח HRW:

"הרס רכוש אזרחי כדי ליצור "אזור סטרילי" שישפר את מעמדו הצבאי של תוקף בעימותים עתידיים אפשריים מפר את המשפט ההומניטארי הבינלאומי. אף שניתן להרוס באופן מוצדק אובייקט אזרחי המקנה יתרון צבאי ממשי ומוחשי, אובייקט אזרחי אינו הופך למטרה משום שהריסתו תספק לתוקף יתרון בהתקפה עתידית היפותטית, או בשל האפשרות שהאויב ישתמש בו בעתיד באופן שיהפוך אותו למטרה צבאית. היות שכל האובייקטים האזרחיים הם מטרות צבאיות בפוטנציה, היתר להרוס רכוש אזרחי על יסוד שימוש עתידי אפשרי, יש בו למעשה מתן הכשר להריסתם של כל המבנים האזרחיים. לכן, בעוד שניתן להרוס בית המכסה על פתח של מנהרה המשמשת לצרכי צבא, לא ניתן להרוס בית שבאופן היפותטי יוכל לשמש ביום מן הימים ארגונים פלשתיניים חמושים".

כל זה כמובן לא היה מרשים את פרופ' אסא כשר. ובכל זאת מעניין לבחון את האקרובטיקה של ההסברה הישראלית לאורך כל התקופה. ראשית, גיבשו תורת לחימה שמצדיקה הרס אזרחי מאסיבי והנחילו אותה לכוחות בשטח; כמו כן הועברו הנחיות להרוס ולפנות בתים שעלולים לשבש מבצעים עתידיים; במקביל הוכחשו בפומבי הן תורת הלחימה הזאת והן ההנחיות המבצעיות, וגובש קו תעמולה רשמי – מאחורי כל בית הרוס בעזה הסתתר מחבל או מטען ממולכד; ולבסוף, נסוג צה"ל עצמו מן הקו הזה והודה שההרס לא היה הכרחי ומוצדק.

כמה מחשבות לסיום

מבצע "עופרת יצוקה", בניגוד להסברה הרשמית, היה כשלון. העוצמה הצבאית של חמאס והג'יהאד האיסלאמי כיום מאפילה על עוצמתם בדצמבר 2008. רמת האימונים, הכמות והאיכות של אמצעי הלחימה, טווח הטילים – הכל הרבה יותר מאיים. עד כאן "ההצדקה המבצעית". המבצע גם לא היה הכרחי בנקודת הזמן שהוחלט לפתוח בו, שכן היו אופציות מדיניות מאד ברורות לחידוש הרגיעה; ישראל יירטה אותן במכוון. על כל זה כתבתי מספיק ואין טעם לחזור ולדוש בנושא.

הפוסט הזה לא עוסק ברקע ובהצדקה למבצע, אלא באירועים שהתרחשו כבר במהלכו, ממש כמו שדיני המלחמה אינם נוקטים עמדה לגבי ההצדקות להכרזת מלחמה אלא רק במגבלות החלות על הכוחות הלוחמים מרגע שהם פועלים בסביבה שיש בה אוכלוסיה אזרחית. שמיכת "המגן האנושי" שצה"ל מנסה למתוח עוד ועוד כדי לכסות על כל פגיעה בפלסטינים חפים מפשע – קצרה מדי, מרופטת מדי. אין בה כדי להסביר מקרים מובהקים של הרס של מאות ואולי אלפי בתי מגורים שלא היו מעורבים בלחימה ולמעשה נהרסו בשלב שכבר לא התקיימו קרבות באזור. ההרס הנורא הזה הוליד אסון הומאניטרי עצום-ממדים; ישראלים מעטים מאד באמת מודעים לממדי הסבל ברצועת עזה, שקשורים ישירות לתוצאות "עופרת יצוקה". המעטים שמודעים לכך מטילים את האשמה, כמובן, על החמאס. הטקטיקה הזאת היתה אולי מועילה במשהו אם ניתן היה להצביע על קשר סיבתי בין הסבל שנגרם לאוכלוסיה האזרחית בעזה לבין שיפור כלשהו באיכות החיים של תושבי הדרום בישראל, מאז שנת 2008. אבל אין שום קשר סיבתי כזה; תושבי עזה נהרגו ונפצעו לשווא, בתיהם נחרבו לשווא. תושבי הדרום ממשיכים לסבול מטחי רקטות לשווא (האמיצים שבהם גם אומרים את זה).

בתוך כל ההרס המיותר הזה, לחיל ההנדסה שמור מקום של כבוד; בעצם, המקום הראשון. ובתוך חיל ההנדסה, ליחידת יהל"ם המובחרת שמור כבוד משלה: החלוצים לפני המחנה, הפורצים צירים, המטמינים מוקשים, המפוצצים בתי מגורים. עם או בלי סיבה מוצדקת. לכן צורם כל כך הקמפיין התקשורתי, שתואר בראשית הפוסט, להאדרת שמה של יהל"ם בכל קצוות הארץ; מישהו אולי חושב שם שעוד כמה תמונות של לוחמים נועזים משתלשלים לתוך מנהרה עם פתיל חבלה בין השיניים יכולות למחוק את תמונות ההרס מעזה. הן לא.

"עופרת יצוקה" לא היה כל כך מזמן; בסך הכל שלוש שנים. יש להניח שמפקדים רבים ביהל"ם השתתפו בפעולות המתוארת כאן, ובחלוף זמן קצר, הצטלמו לסרטוני תדמית של דובר צה"ל. כך מלבינים פשעי מלחמה, גם אם חומר הניקוי הוא בצבע חאקי. הציבור קונה ומסתנוור. אפרופו הלבנה, אני מניח שגם חברת "תנובה", שאימצה את יהל"ם לחיקה, רואה דיבידנדים יפים מן המותג המנצח הזה. בינתיים כבר מתכננים אצלנו את הפלישה הקרקעית הבאה לעזה (המנהרות האלה לא יוצאות לנו מהראש) ודואגים לפמפם רעל לתוך הוורידים של חיילי יהל"ם. האיוולת הזאת כבר כתובה על הקיר באותיות של אש, ותוצאותיה הנוראיות כתובות תחתיה, באותיות קטנות יותר של אפר.

[פתרון החידה מתחילת הפוסט: אף אחד מהקטעים איננו לקוח מדובר צה"ל. שניהם מתוך כתבות תדמית על יהל"ם, אחת ב"ישראל היום" והשניה ב"כל העיר". למעשה, התיאורים של היחידה באתר דובר צה"ל מתונים וענייניים הרבה יותר מתיאוריה בעיתונות הלוחמת].

70 תגובות

להגיב
  1. Eli / מרץ 22 2012 08:59

    רק עוד עניין קטן: הכסף שישראל מרויחה ממכירות המזון לעזה, בעיקר לפי נוחיות החקלאים ושאר האיטרסנטים…

  2. שרוליק / מרץ 22 2012 10:35

    נו, עכשיו פתחת דיון. כל הכבוד. מימשת את חופש הביטוי של הדמוקרטיה הישראלית.

  3. נועם א"ס / מרץ 22 2012 10:36

    תודה על עוד תחקיר מאלף ומורט שיערות. אני רק מבקש להביע תהיה וחשש ספציפי שלי בנוגע לדינמיקה שתיארת בין כוחות כיבוש עדיפים טכנולוגית לכוחות התנגדות נחותים טכנולוגית: אמנם קשה לחשוב על מקרה היסטורי אחד של כיבוש בעת המודרנית שהצליח ושרד הודות לעדיפות טכנולוגית בלבד (נראה לי שגם אם נלך ממש אחורה עד כיבוש האמריקות בידי הממלכות האירופיות, אי אפשר יהיה להסביר את ההצלחה שלו רק על בסיס העדיפות הטכנולוגית של האחרונות) – התהיה שלי, והחשש, היא שאנחנו מצויים בנקודה ייחודית שבה עדיפות טכנולוגית, בגלל האופי של הטכנולוגיה עצמה (אינטליגנציה מלאכותית וכו'), כן הופכת לגורם שיכריע מאבקי כיבוש, ושמלחמת מנהרות היפוטתית עם רובוטיקה מבית היוצר של יהל"ם בהכרח חותרת למאזן כוחות כזה שבו לכוח המתקומם פשוט אין סיכוי. במילים אחרות, עדיפות טכנולוגית עדיין לא הוכיחה היסטורית את יכולתה להנציח כיבוש, אבל היא הוכיחה גם הוכיחה את יכולתה לקיים מערכים אבסולוטיים של *דיכוי*, והאם לא על הבסיס הזה, של דיכוי מתמשך עד הכרעה בכוח של עצם הנכונות של "האויב" לתבוע את חירותו וזכויותיו, מתבסס כל ההיגיון הכיבושי.

  4. Alex F / מרץ 22 2012 10:49

    כתבת :"עם הארגונים האיסלאמיים לא צריך לעשות "שלום"; מספיק לחתום על הסכם אי-לוחמה תמורת ויתור מוחלט של ישראל על השליטה ברצועה."

    איך אתה רואה הסכם כזה?
    האם מקובל עליך שבהסכם כזה תופרד הרצועה מישראל לחלוטין?
    תודה על הפוסט

  5. עידן לנדו / מרץ 22 2012 10:56

    שאלה קשה, נועם.

    גם באפגניסטן וגם בעזה, המטרה הברורה של החדרת עוד ועוד רובוטים לשדה הקרב היא מיזעור הפגיעה בחיי אדם – של הכובש. זה מה שבצה"ל קוראים בשפה מכובסת "מרווח תמרון" – היכולת להמשיך להמטיר אש על האוכלוסיה מבלי לשאת בתוצאות חמורות מדי בצד שלנו.

    מצד שני, וגם את זה יודעים בצה"ל – בלי כיבוש קרקעי אין דיכוי מוחלט של ההתנגדות. לכן נכנסו, וייכנסו שוב לעזה. בכניסה הבאה כבר יהיו יותר אבדות – החמאס נערך כמו החיזבאללה בדרום לבנון. וחיילי יהל"ם שייכנסו למנהרות יימצאו בסיכון עצום.

    כלומר, עם כל העדיפות הטכנולוגית, כדאי להתחיל להתכונן לאבידות גם בצד שלנו. ובסיבוב הבא, וגם את זה כולם יודעים, טילים ינחתו כבר בתל אביב. סף השבירה של הישראלים הרבה יותר נמוך מזה של העזתים (לנו יש כל כך הרבה יותר מה להפסיד מלהם). כך שאני לא רואה איך בטווח הארוך המדיניות הישראלית תצליח. מה שאולי יקרה זה המרה של מנגנון השליטה האלים שבעזה במנגנון השליטה האלים-פחות שבגדה; זה יאפשר עוד "מרווח תמרון", נקנה עוד כמה שנות אשליה בכיבוש. אבל המודל שכרגע מופעל כלפי עזה יקרוס בתוך שנים ספורות, כך נראה לי. בגדה – עוד נכונו לנו שנים ארוכות של ייאוש.

    ספקולציות זה לא כוס התה שלי, כידוע, אז בוא נחזור להווה.

  6. עידן לנדו / מרץ 22 2012 11:04

    אלכס, זה עתה כתבתי בתשובה לנועם שאני לא רואה את תפקיד הפוסט הזה בהפרחת תחזיות או ניסוח הסכמים לעתיד. זאת הרי ההתמחות של גדודי הפרשנים שלנו, וכך הם חומקים שוב ושוב מהתמודדות עם המציאות הנוכחית. אם יש טעם בקיומו של הבלוג הזה, זה בהצבת שאלות והעלאת נושאים שלא מקבלים מספיק תשומת לב. מרוב שמפנטזים אצלנו על העתיד, או שוקעים בעבר הרחוק, שוכחים להביט להווה בעיניים.

    כמו שכתבתי, כבר היה הסכם רגיעה. הוא היה לא רע, אפשר להשתמש בו כבסיס ולהרחיב אותו. לא זה הנושא של הפוסט.

  7. מילו / מרץ 22 2012 11:17

    החלון הקטן מצד ימין למטה מאוד מרגיז – כשהדפדפן פתוח במצב resize, הוא מכסה על הטקסט.

  8. נתן / מרץ 22 2012 11:32

    תחקיר מאלף ומעניין.

    הייתי מוסיף ללוחמת הממנהרות את החשמונאים שהסתתרו במערות של צוק הארבל ואילצו את סיירת יהלום של הורדוס לרדת בשקים ששולשלו בחבלים ובאמצעות מקלות ניסו לשלוף את המתבצרים.

  9. יוני / מרץ 22 2012 12:18

    תודה על הפוסט. יש לי תחושה שיכלת לכתוב בשינויים קלים על יחידות שונות –

    את הסקירה על הבליץ התקשורתי שמפמפם יחידה מסוימת, שמתרכז בגלוריפיקציה ובעיקר מדבר על השטויות במקום על הדברים החשובים (למה הכסף הולך לשם, מהו הצד האפל של הדברים, מה נרוויח מזה ומה בכלל הטעם) – אפשר לכתוב על יחידות רבות. לדוגמא, פעם בשלושה חודשים יש כתבה מסעירה בשבעה ימים או מקבילותיה על שייטת הצוללות (כתבנו התלווה בפעם הראשונה [מאז מאי] להפלגה ויש לנו "כזה גדול"), וכמויות הכסף שנשפכות שם הן מופלאות פשוט.

    לעובדה שחלק גדול מאזרחי המדינה עוברים דרך המטחנה הצה"לית יש אפקטים מבהילים על החברה, ובראשן חוסר המוכנות לקבל פוסטים מעין אלה.

  10. לוחם במיל' / מרץ 22 2012 12:28

    תחקיר מעניין מאד אבל לצערי הוא רק כמעט שלם.
    ברור שהנושא הנידון גדול יותר מיחידת יהל"ם, אבל כשאתה מציב את היחידה על לוחמיה במרכז הצריבה המילולית הזאת (צריבה מוצדקת), הייתי מצפה לקרוא גם ציטוטים אמיתיים, משיחה אישית שלך עם לוחם יהל"ם. הכוונה לא לקצין (אם תשקיע זמן בהכרת היחידה ואופן פעולתה, תראה שיש שם הבדל ענק בין פעולותיו, הוויתו וחוויותיו של קצין לאלו של הלוחם).
    מן הסתם, הלוחם המפוחד שהשלטון הכובש שלנו שולח לעזה כדי "להגן" על אזרחים, להגן על "חבריו" לנשק ואולי לחזור בחתיכה אחת לחברה בת ה-18/19 שלו, רואה דברים שונים לחלוטין מתושב העזתי ההמום.
    תאמין לי שאין לאף לוחם חי"ר, מגולני, שייטת 13 או כל המצאה אחרת, מושג מה גורם לכוחות הנדסה לעשות את מה שהם עושים או לא עושים.
    אנא קבל בחום המלצה להכיר עוד יותר לעומק את הכוחות הפועלים:
    כנראה תשמע פרטים שאף לוחם לזכויות האזרח המגיע בדיעבד, אף אזרח שמציץ פעם ביום מה"מקלט" הצפוף שלו ואף קצין אינטרסנט ומנותק לא יגיד לך.

  11. שחר כרמל / מרץ 22 2012 13:21

    למה שלא תספר לנו בעצמך, על גבי מסך זה ממש? כלומר, אתה לוחם במיל', לא? האין בפיך פרטים "שאף לוחם לזכויות האזרח המגיע בדיעבד, אף אזרח שמציץ פעם ביום מה"מקלט" הצפוף שלו ואף קצין אינטרסנט ומנותק לא יגיד לך"?

  12. עידן לנדו / מרץ 22 2012 14:23

    לוחם במיל',

    יש לך מה לתרום לדיון? עדות ממקור ראשון? אתה מוזמן. אין לך? רק תלונות על זה ש"לא ראיינתי חיילים"? אתה מתבקש להסביר מה בדיוק הייתי לומד מהם שלא מופיע כאן.

    כנראה התבלבלת. חוויות הקרב של לוחמי יהל"ם לא מעניינות אותי כל כך. כמו שאתה אומר, כנראה לחלק גדול מהם אין מושג מה הם עשו או עושים בעזה. אם כך – מה הטעם לשמוע את הדברים שלהם? בכתבה הענקית מ"בלייזר" שקישרתי אליה ("באתי ראיתי פוצצתי") יש בלי סוף "חוויות" לוחמים; שום דבר בעל רלבנטיות פוליטית.

    הפוסט לא טוען שצריך להעמיד לדין את החייל הפשוט. יש מדרג של אחריות, והאחריות הגדולה ביותר נחה על כתפי ברק/אשכנזי. אבל לכל אורך שרשרת הפיקוד, אף אחד אינו נקי ממעשים של פיצוץ בלתי מובחן של בתי מגורים. אם החייל שהעיד ב"שוברים שתיקה" שם לב לכך שמדובר במדיניות הרס לא בדיוק מוצדקת, הרבה אחרים היו יכולים להבחין בכך.

    ואגב, כאן זה לא אתר דו"צ. מבחינתי אתה לא לוחם במיל', אלא אזרח שפוחד לחשוף את שמו.

  13. ujanissary / מרץ 22 2012 16:38

    הסימביוזה השלילית בין "הצלבנים" משכבר ואויבי הנצרות מלגו (היהודים) במלחמה נגד האויב שמלבר, "האסלם/יסטים", היא תופעה היסטורית מדהימה! בישראל כמו בשאר העולם המערבי עולה לתאבי הנצחון קצף בזוויות הפה כשהם מדברים על "המלחמה בטרור". המלחמה בטרור לא תביא שלום ואם מגמתה לגרום לרפורמציה באסלם אז הרי היא מלחמת דת ולא מלחמת חופש. כמו כן אי אפשר להתעלם מן העובדה שמי שנהנה מן הערך המוסף הן השכבות השונות של המעמד השליט. עם התקדמות טכנולוגית המלחמה הבלתי מאוישת לא נצטרך אפילו למאורות אתיים מן הסוג של ראש הקתדרה לאתיקה ישומית. התוכנה כבר תטפל בכך והתשובה תהיה מדויקת ואוביקטיבית. ועל השאלה איך מטפלים בדמורליזציה תהיה תשובה פרמקולוגית שאולי אף בשלב מסוים תמהל במי השתיה. אפשר לשאול כמובן מה יותר חמור "הטרור האיסלמיסטי" או ההתחמות הגלובלית אשר בכל מקרה תביא לקריסת מערכות וכו'. ועל כך אני עונה בחיוך אקזיסטנציאליסטי מסוים שמקובלת עלי הכותרת של הבלוג שלך: לפחות "לא למות טיפש". אך ביננו, החיוך ככל שהוא מלבב מספק את החכם בלבד. חובה עלינו הטיפשים להלחם בטחנות הרוח ועל כך אני מביע איתך סולידריות מלאה.
    בהצדעה, אורי.

  14. עידן לנדו / מרץ 22 2012 16:48

    עוד לוחם במיל' שהעלה פה שורת גידופים, בחסות האנונימיות כמובן, נמחק.

    אני רק מקווה שהאומץ שמגלים כל ה"לוחמים" האלה בשדה הקרב קצת גבוה יותר מההשתפנות שלהם כאן. אחרת כל הטכנולוגיה בעולם לא תעזור לנו.

  15. טל / מרץ 22 2012 18:55

    כדאי להוסיף לרשימת פועלה של היחידה הנ"ל גם הרס בתי מגורים של משפחות של נחשדים בטרור בגדה – נוהל שלשם שינוי נאסר ע"י בג"צ, ועד אז הופעל בהיקף נרחב, ונשען על הצדקות דומות מאוד לאלו שתיארת בפוסט.

  16. אלון / מרץ 22 2012 19:57

    מי התאילנדים בתמונה מעזה?

  17. עידן לנדו / מרץ 22 2012 20:04

    טל, אתה בטוח? זה לא המנהל האזרחי והקבלנים שלו?

  18. טל / מרץ 22 2012 20:20

    בטוחה, נכון לשנת 2004-2005. מאז כאמור גם הנוהל בוטל.

  19. דרור בל"ד / מרץ 22 2012 21:14

    דוקטרינת דאחיה אינה אלא מוטציה ציונית של דוקטרינת האחוז האחד אותה הגה שר המלחמה לשעבר של ארצות הברית ריצ'רד צ'ייני. הדוקטרינה הזו כל כך מעוותת מוסרית עד שספקולציות בנושא שיתוף פעולה של הממשל האמריקני עם מוחקי התאומים מהמפה לא נשמעו מופרכות – אמנם לא ע"פ הראיות העובדתיות אבל בהחלט ע"פ הראיות הנסיבתיות.
    ההסבר להפיכתם של "טובי בנינו" לחיות טרף אכזריות נגועות כלבת (והא ראייה – דיווח עיתונאי כי דווקא כלב הוא שנשך מתנגד) לא יכול להסתכם בנטייה מולדת לפשעי מלחמה. שיקולים כלכליים גרידא הם אלה המרעילים את "טובי בנינו", וכל אחד מהמרעילים נושך נשך מתעשיית המלחמה. אין לי מושג כמה מרוויחים מרעילי הבארות בכלי התקשורת הציוניים אך אין ספק כי כתבנו לענייני פשעי מלחמה מרויחים יפה יפה מדברור הפשעים הציוניים.

    המסית והמדיח עמוס הראל נתן שם לתמונה: תחושת מיצוי.

    לקח קצת זמן לציונים (12 שנה) להפנים כי ארכי פושע המלחמה אהוד ברק הוא אוייב הציבור. מי שעדיין לא הבין זאת ייאלץ להכיר בזה לאחר שיהרגו כאן 500 איש ע"פ מקורות ציוניים או לאחר שישראל תימחק מהמפה ע"פ מקורות זרים. בפרפרזה על דברי עידן לנדו בפוסט הקודם, התקפנה אתן את אהוד ברק, התקפנה גם את קלגסי הכיבוש, את העיתונאים המדבררים אותם וגם את סולידריות שייח' ג'ראח. אני אתקוף את הפמיניסטיות הציוניות, שאיש לא בחרם, ושמבזבזות את כספי המסים שלי על מלחמה נצחית. בסדר? זאת תהיה חלוקת העבודה. כל הבלוגריות, וכל הפרשניות, וכל המומחיות, וכל הטוקבקיסטיות, וגם בלוגרים חובבי מוסיקה קלאסית ובוריס ויאן– יתקפו את ברק ונתניהו ואת סולידריות שייח' ג'ראח, ובלוגרית אחת קטנה תתקוף אתכן, פמיניסטיות ציוניות ארורות. נראה לי מאוזן וראוי.

    "תדע מעתה כל אם עברייה-ציונית-גאה: הבן שלך הולך לצבא כדי להרוג פלסטינים, לא כי הם מחבלים, אלא כי הם פלסטינים. הבון טון יישר קו עם הסיסמאות האפלות ביותר שצמחו כאן מאז הוקמה מדינת היהודים. והיד רועדת כשהיא נאלצת להגיע למסקנה המתבקשת – אם מדינת ישראל מנהלת מלחמה עם הפלסטינים באשר הם, כי אז בעיני המדינה כל פלסטיני הוא בן מוות".
    http://talilato.wordpress.com/2009/03/25/%D7%99%D7%A6%D7%90-%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%A6%D7%A2-%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%A9%D7%A7-%D7%AA%D7%93%D7%A2-%D7%9B%D7%9C-%D7%90%D7%9D-%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%94/

  20. וליד נאבולסי / מרץ 22 2012 21:29

    צבא בערבית: לא "ג'ש" אלא "ג'יש" (גם אם בשפה המדוברת האוזן האשכנזית מפענחת את המלה כ"ג'ש" (ג' סגולה).

  21. לוחם מהיל"ם / מרץ 22 2012 21:58

    אתה יכול ללקק לי תביצים חתיכת אפס

  22. רפי חייט / מרץ 22 2012 22:06

    עידן, בתגובתך ל"לוחם מיל'" כתבת שאין לך עניין בהענשת החיילים הפשוטים המבצעים את פשעי המלחמה בעזה ובלבנון ובכל מקום אחר, אלא רק בברק ובאשכנזי. זו גישה מוטעית. בוודאי שיש לטפל ברבי-הטבחים אולמרט, ברק, אשכנזי וחבריהם, אך בלי החיילים הפשוטים (והמפקדים הזוטרים) פשעי המלחמה אינם יכולים להתבצע. עד היום חורה לי שבאנתפאדה הראשונה העמידו לדין את פושע המלחמה טוראי יהודה מאיר (לשעבר אל"מ) שהורה ב-1988להוציא את הגברים הצעירים מבתיהם בכפר חווארה ליד שכם ולשבור להם את הידיים והרגליים, אך לא את החיילים שהניפו את אלותיהם שוב ושוב ושוב ושוב עד שריסקו את עצמות הגפיים העליונות והתחתונות של הפלסטינים האומללים (אגב, לאחד הפלסטינים שברו רק את הידיים כדי שיוכל אחר כך ללכת ולהזעיק עזרה – וזו כמובן הוכחה נוספת שצכ"ל הוא אכן הצבא המוסרי ביותר בעולם). אם המ"פ של פלוגת הסער היהודית וחייליה היו מסרבים לבצע את הפקודה הנפשעת, פשע המלחמה הזה לא היה מתרחש. על החיילים בסיטואציה כזאת להפנות את תשומת לב מפקדיהם לפסק-הדין בפרשת הטבח בכפר קאסם ב-1956 המדבר על החובה לסרב לפקודות ש"מתנוסס מעליהם דגל שחור האומר אסור" (הציטוט מהזיכרון). בדיוק כפי שהעולם רדף את דמאניוק, יש לרדוף גם את הדמאניוקים הקטנים שלנו (כן, אני כבר שומע את הפאשיסטים צורחים "איך אתה משווה". אני בהחלט משווה. ככה זה מתחיל).

  23. עידן לנדו / מרץ 22 2012 22:19

    לוחם מיהל"ם,

    לא, אני לא יכול, כי אין לך ביצים. אני בספק אם יש לך בכלל אישיות.

  24. עידן לנדו / מרץ 22 2012 22:24

    רפי, התגובה שלי היתה מקוצרת מאד. לא התכוונתי שהחייל הפשוט פטור מאחריות, אמרתי שכל השרשרת אחראית. אבל האחריות שלו היא הנמוכה מכולן, ולא הייתי רוצה לראות רק אותו נושא באשמה (תסמונת הש"ג), כמו שקורה תמיד כשצה"ל חוקר "חריגות מצערות". מקרים כמו שאתה מתאר הם קצת שונים – החייל המכה יודע היטב שאין בין המכות שהוא נותן לבין "הגנה על הבטחון" דבר וחצי דבר. בסיטואציות של פיצוץ מבנים, בהחלט יכול להיות שהחייל שנשלח להניח את המוקש או המטען לא יודע כלום על ה"הפללה" של הבית.

    נכון, הוא צריך לשאול. הוא צריך לשים לב אם מהבית הזה בכלל נורתה אש. אם יש מתחת לרצפה מנהרת נשק או לא. אבל זאת עדיין בגדר אי-ידיעה, להבדיל מן החיילים המכים, שיודעים היטב שמעשיהם אינם יכולים להיחשב כפעולות בטחוניות.

  25. ינאי / מרץ 22 2012 22:51

    עידן, תודה על התחקיר המעולה.

    בהקשר הדיון על כניסה של כוחות קרקע צה"ליים בעתיד לעזה ועל לוחמת מנהרות, הכל אפשרי כמובן. אבל נראה לי שחלק גדול מהעניין בפיתוח היחידות המיוחדות הללו קשור קודם כל בתעמולה ובפנטזיה [יחידת האלפקות של צה"ל, נניח, ופעילותה במללחמת לבנון השנייה היא הקוטב המופרך יותר של התופעה הזו]. עד כמה שאני יודע לפחות בעופרת יצוקה ה"מהלך הקרקעי", כמו גם "הלחימה" עצמה, היו הרבה הרבה יותר מוגבלים מהדימוי הכולל שהתעמולה הישראלית עמלה לייצר. בהתבסס על עדויות חיילים שנאספו על ידי שוברים שתיקה ונדמה לי שגם על ידי עמירה הס, כוחות קרקעיים של צה"ל נכנסו בפועל לחלק קטן מאד של הרצועה. כמעט כל ההרג נעשה מהאוויר, במה שכמה מהחיילים בשטח (שהופתעו למדי מההעדר ההתנגדות הפלסטינית) תיארו כציד אדם של מזלטים ומסוקים. הדוקטרינה שתמכה בפרקטיקה הזו – היא נוסחה באופן ברור בתדריכים, והתבססה על ה"טראומה" של לבנון 2006 – הייתה מינימום סיכון לחיילים, גם במחיר של הרג פלסטינים לא-לוחמים. בסופו של דבר, הפעולה המשמעותית ביותר שכוחות הצבא הקרקעיים עשו (אולי חוץ מלהכווין חלק מהטילים והפגזים, אין לי מושג), הוא הרס סביבתי של בתים ושדות. זה אולי ניסיון טפשי, אבל אם הייתי צריך לנחש כיצד תיראה עופרת יצוקה 2 הייתי מהמר על תסריט דומה, כלומר על פעולת עונשין שמבוססת על הפצצות מסיביות מהאוויר, כניסה קרקעית ישראלית מוגבלת אך מצולמת ומסוקרת היטב לצרכי תעמולה, הרס סביבתי מסיבי, כוח לוחם פלסטיני שיורד ברובו מתחת לפני הקרקע ומדי פעם מגיח החוצה לירות רקטות על ערים ישראליות. אולי אפשר לומר שבעופרת יצוקה, על חשבון האוכלוסיה האזרחית בשני הצדדים, הגנרלים בצבא ובממשלה הנהיגו את צורת הלוחמה האידיאלית מבחינתם: מפגן עצום של כוח אש והרס והרג מבלי לסכן חיילים.

    לבסוף, אנקדוטה קטנה בקשר ליהלם: זכורה לי לפחות עדות אחת של חייל יהלם בשוברים שתיקה [לא מצליח לאתרה כרגע, אולי אח"כ] שמספר על מקרים שבהם חיילי היחידה שלחו פלסטינים לנטרל מטענים חשודים, בעוד הם מסתתרים וצופים מרחוק (יענו, "נוהל שכן"). אני לא יודע בקשר לרובוטים או לסמורים למיניהם, אבל אם מישהו יכנס בעתיד לסריקות התאבדותיות במנהרות בעזה, לא ברור בכלל שאלו לא יהיו פלסטינים שבויים.

  26. אנונימי, ברשותך / מרץ 22 2012 23:16

    יום טוב,
    האם יש לך בסיס כלשהו לטענה שבלתי אפשרי ליצור יחידת לוחמת-מנהרות יעילה? משהו משמעותי יותר מ"האמריקאים נכשלו בזה לפני חמישים שנה"?
    יחידת יהל"ם פועלת מזה שנים מספר. אתה יכול להצביע על כשלונות שלה? להראות שהיא באמת לא מבצעת את תפקידה ביעילות?

    אני לא מעוניין לדון בשאלת התקשורת \ הרס הבתים, אלא רק לטענות שלך כלפי הצורך ויעילות היחידה, להן לא הבאת שום בסיס.

  27. עידן לנדו / מרץ 22 2012 23:25

    תודה, ינאי, החכמתי.

    אני מסכים איתך שיש חלוקה "לא שוויונית" בנטל בתוך יהל"ם: מורידי הבתים עובדים הרבה יותר קשה בכניסה לעזה מאשר המשתלשלים למנהרות. אם לקחת את התזה שלך צעד הלאה, אולי הפונקציה העיקרית של פלגת סמו"ר היא להיות "מסך עשן" לפלגת הס"פ. אבל עדיין, לא הכל תעמולה. בכתבות יש חשיפה של אמצעי לוחמה חדישים (כולל משאית שמחדירה שרוול נפץ למנהרה) שכולם ייעודיים ללוחמת המנהרות. בכל זאת, בדרג כלשהו, מישהו שם לוקח מאד ברצינות את האופציה המופרכת הזאת. הרבה כסף נשפך על זה.

    [פתאום בא לי רעיון מהתגובה שלך – למה לא להחדיר אלפקות למנהרות?]

    זה נכון שהיו מעט מאד אירועי לחימה מול אויב קרקעי ב"עופרת יצוקה". כשכוחות החי"ר נכנסו, השטח כבר היה נקי ברובו. מה שנשאר להם לעשות זה בעיקר להרוס בתים ולהפחיד תושבים. אני לא יודע עד כמה זה יהיה אופי הסיבוב הבא. יש דיווחים שהארגונים בעזה צברו הרבה נשק נ"ט מאז ואולי הם יעזו יותר. מה שבטוח הוא ששוב יהיה הרס עצום.

  28. עידן לנדו / מרץ 22 2012 23:33

    אנונימי,

    האם יש בסיס כלשהו לטענה שצה"ל יכול להקים לוחמת מנהרות יעילה? נדמה לי שעול ההוכחה הוא על מי ששואב מיליוני שקלים מתקציב המדינה לצורך המטרה הזאת, ולא על מי שמפקפק בכך. עד כה לא נמצאה ראיה אחת כזאת; ב"עופרת יצוקה" עצמה לא היתה לחימה תת-קרקעית.

    הניסיון ההסטורי (לא רק האמריקאים) כולו מצביע ההפך. שוב, עול ההוכחה הוא על מי שחושב שהמקרה הישראלי יהיה שונה מכל מה שקדם לו.

    ובכלל – עול ההוכחה הוא תמיד על השלטון בפני האזרח (הספקן), ולא להפך. זה אחד מהמסרים הבסיסיים של הבלוג הזה. השלטון צריך לספק הצדקות, כי השלטון מנתב את כספינו, דמינו וגם את חיינו למטרות עלומות.

    העובדות היבשות מצביעות על כך שמדובר בפרוייקט מופרך. יש בעזה מאות אם לא אלפי מנהרות. בדרום לבנון יש אלפי מנהרות (יהל"ם מיועדת לשתי הזירות האלה). נראה לך שניתן להשמיד אותן? את רובן? אפילו 100? אין דבר כזה, "להשמיד מנהרה". כשמספרים לך שמטוסי צה"ל "הפציצו מנהרות", מה שקורה זה שחלק מאד קטן מהמנהרה נפגם. זה משוקם צ'יק צ'ק. כלכלת המנהרות עולה ופורחת – על כך מסכימים כל הדיווחים.

    אז מה בכלל המטרה של לוחמת מנהרות? אולי באמת תעמולה, כמו שינאי כתב.

  29. אנונימי, ברשותך / מרץ 23 2012 15:10

    ינאי, אשמח למקורות שלך – לפחות למספרים. אני לא בטוח למה אתה מתכוון כשאתה אומר "מנהרות" באיזור לבנון – אני מכיר שצה"ל סימן כמה עשרות "שמורות טבע", בטח שלא מאות או אלפים.
    בנוסף, אני חושב שאתה טועה – כאשר מדובר ביחידה מסווגת, עם ציוד מסווג ומבצעים מסווגים, צה"ל אמנם חייב לענות, אך לא לציבור, אלא לגופי הביקורת הממודרים. באף מדינה הציבור לא יודע לאן הולך הכסף שהולך ליחידות מסווגות כמקבילות של 8200, קמ"ג וכו'. יש לך מידע כלשהו שמצביע על העדר ביקורת פנימית, או על כשלים לא מדווחים, או אפילו שמקימי היחידה לא מילאו את עול ההוכחה שלהם, כלפי הגופים להם צריך לספק את ההוכחה הנ"ל?
    שוב, יש לך ראיות לכך שהיחידה כושלת או שהמטלה בלתי אפשרית, או שזו אך ורק הסקה לוגית שלך?

  30. אנונימי, ברשותך / מרץ 23 2012 15:15

    מתנצל, עידן. הפנייה, כמובן, הייתה אליך ולא לינאי.
    בנוסף, שכחתי להוסיף את העיקר – המנהרות אינן ארמון של חול. מנהרת הברחה באיזור עזה יכולה להיות עניין הנדסי מורכב (נחשפו מנהרות שכוללות פסי רכבת להובלת קרונות, לדוגמה). השמדה של תשתית כזו אפשרית וכלל לא פשוטה לשיקום. גם חסימה באמצע המנהרה לא פשוטה לפינוי ושיקום.
    שוב, אשמח למקור שטוען שקיימות בעזה אלפי, או אפילו מאות, מנהרות ושהריסתן אינה אפקטיבית.

  31. עידן לנדו / מרץ 23 2012 16:24

    אנונימי,

    מדובר במידע נגיש בקלות. כיוון שאתה חדש כאן, התאמצתי בשבילך. בפעמים הבאות תחפש לבד, וגם תזדהה כשאתה מגיב.

    מאות מנהרות בעזה:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4117386,00.html
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4166319,00.html ("רשת מנהרות אינסופיות")
    נאום של ביבי (לא מקור אמין, ובכל זאת):http://www.netanyahu.org.il/news/1640/32/%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%9D-%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%94%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%94-%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%91%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%9D-%D7%A1%D7%91%D7%9F/d,netan-speech/
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4128490,00.html
    http://www.gisha.org/UserFiles/File/publications/gisha_brief_docs_heb_sep_2011.pdf

    שני האחרונים היו מקושרים בפוסט. להבא נא להיכנס לקישורים לפני שמבקשים שוב אסמכתאות. והנה מדובר צה"ל, המקור החביב עליך:
    http://www.idf.il/1133-13196-he/Dover.aspx

    מאות מנהרות בדרום לבנון:
    http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=47661&Word=&gilayon=3119&mador=
    רשת מנהרות בכל לבנון: http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1233352
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3939824,00.html

    עד כאן העובדות. באשר ליכולתם של חיילי צה"ל להשמיד את כל המנהרות האלה, על תכולתן – אמרתי את שלי. גם אמרתי שחובת ההוכחה של טענה תמוהה כזאת היא על הצבא, לא עלי. לא יעזור לך לחזור על השאלה, אני במקומך הייתי מנסה לנמק בטיעון הגיוני איך הדבר בכלל אפשרי במקום להחזיר את הכדור אלי.

    ודאי שצה"ל חייב תשובה לי (כלומר לאזרחים), עוד לפני שהוא חייב תשובה לגופים מסווגים. הגופים המסווגים אחראים על שאלות טקטיות; הם לא יבחנו את עצם ההגיון בהקמה ותקצוב של יחידה כזאת, אלא רק את אופן ההתנהלות שלה והדרכים לשפר אותו. שאלות של מדיניות צבאית (להבדיל מביצוע צבאי) הן שאלות ציבוריות מובהקות; העובדה שאתה ואחרים שמחים להפקיד את שיקול הדעת שלכם בידי הצבא רק מעידה על מצבה העגום של הדמוקרטיה הישראלית.

    [נדמה בנפשנו שההחלטה להקים קו רכבת חדש, בין חיפה לירושלים, היתה עוברת ללא ביקורת ציבורית, בנימוק שיש "גופים ממודרים" שאחראים על הביקורת, וזה לא עניין לאזרחים להתעסק איתו].

    אני מבקש בתגובה הבאה להזדהות, ולנמק באופן ברור איך חיילי סמו"ר מתכוננים להשמיד את מערך המנהרות שמצוי מתחת לכל שטח לבנון, ואת מאות המנהרות שמצויות במתחם מצרים-עזה-סיני. כל תשובה אחרת תימחק.

  32. ido2267 / מרץ 23 2012 20:02

    לא מסכים איתך עידן . אין לי מושג כאזרח אם הכנסת האלפקות ליחידות מובחרות היא הצלחה או כישלון. אני פשוט לא יודע. אני לא יודע אם יחידה להקמת מנהרות היא הצלחה או כישלון, אין לי בשביל זה מספיק נתונים. אני בטוח שמי שמתמצא בהיסטוריה צבאית יכול לספק נתונים על כל מיני פרוייקטים צבאיים מופרכים (בדיוק היה על זה סרט בערוץ ההיסטוריה , היו שם נושאת מטוסים מקרח, טנק הצאר שנתקע בנסיעה הראשונה שלו ועוד כל מיני דברים מוזרים), באותה מידה בוודאי שיש הרבה דברים שאמרו עליהם ש'זה לא יעבוד' והתברר שזה עבד ועוד איך (פצצת האטום למשל)
    אם היה מדובר בפרוייקט כמו זה שהוזכר בסרט 'גברים שבוהים בעיזים ' שמספר על יחידת הלוחמה הפארפסיכולוגית של הפנטגון – מילא. אבל אתה באמת רוצה שהצבא יצטרך לעמוד לביקורת ציבורית על כל יחידה שהוא מקים? על כל אמצעי לחימה שהוא מנסה? עזוב בטחון שדה, האם אין מילואמניק אחד שלא יודע יותר טוב מהרמטכ"ל איך לנהל את הצבא?
    בשאלות ערכיות או עקרוניות אני מבין כמו הקצין הכי בכיר (אני בדעה שצריך לפרק את הנח"ל, את פרוייקט נערי רפול ואת גלי צה"ל וכל מסלול צבאי אחר שנועד למטרה שאיננה צבאית במובהק ושום נתונים של הצבא לא רלוונטיים פה).
    אבל להעמיד עכשיו פני מומחה ולקבוע שצה"ל לא יכול לפתח יחידה ללוחמת מנהרות שתצדיק את ההשקעה? נראה לי שאתה מתבלבל בין אידאולוגיה לפרקטיקה.

  33. עידן לנדו / מרץ 23 2012 20:14

    עדו, אתה מתעלם מהשאלה העקרונית ששאלתי: מה הרווח הכולל מלוחמת מנהרות? נניח שממציאים את הרובוט האולטימטיבי, מצוותים לו את החייל האולטימטיבי, ושניהם מנקים/משמידים קטע של מנהרה ממולכדת.

    מה הלאה? למה זה מוביל? מה אנחנו מחפשים שם מתחת לאדמה? לעולם לא נגיע לכל המנהרות, לעולם לא נשמיד אפילו חלק ניכר מהן. תחשוב שישראל מנסה לפתח מנגנון שישמיד את כל הכבישים בעזה או בלבנון. המנהרות הם בסדר גודל של הכבישים. הן גם משרתות בעזה מטרות דומות של שינוע סחורות בהקף אדיר. הן עובדה קיימת. מי שנערך להילחם במנהרות לא הוציא לו מהראש שמדובר בשטח זר, של עם אחר. אין לנו מה לחפש שם.

    מדובר בפרוייקט חסר תוחלת. הוא מלמד אותי על בלבול ערכי ולא על בלבול טקטי, ולכן הוא צריך גם להדאיג אותך, לשיטתך. הוא מלמד אותי שהצבא נקלע למעגל קסמים של חימוש ורובוטיקה וניסיון אינסופי למגר את הצבא, או חצי-צבא, שבצד הנגדי, מבלי להתרכז במשימות החשובות באמת שלו. הוא מלמד אותי שהדרג המדיני התנער לחלוטין מתפקידו הבסיסי שהוא לייצר אופציות מדיניות; אופציות שיהפכו סוג כזה של הכשרה צבאית למיותר בעליל. ברגע שאין הנהגה מדינית, הצבא לוקח יוזמה ונכנס לספירלות כאלה של חימוש ואימונים.

  34. ido2267 / מרץ 23 2012 20:47

    כבישים – דוגמה מצוינת. בהחלט ייתכן שבצה"ל תוקם יחידה שתפקידה להרוס כבישים, זה שבינתיים הדרג המדיני לא ממלא את תפקידו עדיין לא פותר את הצבא ממציאת פתרונות לבעיות שקיימות במצב הנתון – וזה ממש לא תפקידו להגיד 'המצב הנתון לא תקין ואנחנו לא נעשה כלום עד שהדרג המדיני יזיז את התחת'.
    עכשיו אני אקח את תפקיד איש הימין לרגע. אם הדרג המדיני כל הזמן יעשה שמיניות באוויר כדי להבטיח לנו שלא 'ניתקע' לעולם באיזה מצב חסר תוחלת שאין בו שום התקדמות, האם זה לא איתות לצד השני שהוא מצידו יכול להתנהג בעיקשות ובחוסר הגיון כי בישראל פשוט לא יכולים לסבול מצב תקוע? אני לא מדבר דווקא על עזה אלא בכלל. האם לא תקבל לעולם מצב שבו הממשלה אומרת לאזרחים 'כאן אין מה לעשות אלא רק להמשיך במלחמת התשה חסרת תוחלת ואנחנו לא רואים שום אופק שבו זה ישתנה – תקבלו את זה וזהו' ? שוב, אני לא טוען שזה המצב בעזה ואפילו לא בלבנון, רק שזה מצב אפשרי.

  35. עידן לנדו / מרץ 23 2012 21:02

    "עדיין לא פותר את הצבא ממציאת פתרונות לבעיות שקיימות במצב הנתון – וזה ממש לא תפקידו להגיד 'המצב הנתון לא תקין ואנחנו לא נעשה כלום עד שהדרג המדיני יזיז את התחת'."

    תגדיר "בעיות". מנהרות הנשק אינן בעיה – בדיוק כמו שהימ"חים של צבא מצרים וצבא סוריה אינם בעיה. הצבא הגדיר אותן כבעיה – בין אם בהנחית הדרג המדיני ובין אם לאו, הרי ידוע לכולנו שהקו המפריד בין שני הדרגים נזיל-עד-לא-קיים בארץ – ומרגע שהגדיר אותן כ"בעיה", הוא שוקד על פתרונות מופרכים.

    אבל המנהרות הן תשתית אזרחית ברובה, לא צבאית (מבחינת תפקידן). כלומר, הצבא מגדיר תשתית שיש לה שימושים אזרחיים כ"בעיה". וזה אותו הלך מחשבה שאיפשר לצה"ל להגדיר בתי מגורים בעזה, במהלך "עופרת יצוקה", כ"בעיה" – ולכן גם "לפתור" אותה באמצעות דחפורים ומוקשים. צעד אחר צעד, הצבא מגדיר נתחים גדולים יותר ויותר מן החברה האזרחית בעזה כ"בעיה"; צעד אחר צעד, הנתחים האלה נכנסים לכוונות של הטנקים והטילים. צעד אחר צעד, יחידות בצה"ל מתאמנות להרוס ולרסק את החברה האזרחית שם.

    זה לא תפקיד הצבא, זה לא "בעיה צבאית", וזה ועוד איך תפקידנו להתריע ולמתוח ביקורת על ליקוי המאורות הזה.

    את ההגיון הנפתל של איש הימין שלך לא הצלחתי להבין. בכל מה שנוגע להתקדמות מדינית, אמרתי דבר מאד פשוט: אי-לוחמה תמורת ויתור מוחלט על השליטה בעזה. כשניסינו להתקרב לזה (4 חודשי הרגיעה הראשונים) היו ניצני הצלחה (וישראל דאגה לקפד אותם, לא פחות ואולי יותר מהחמאס). אבל הסכם כזה לא נוסה עד הסוף אף פעם – לכן אין שחר להפחדות של הימין. קודם מנסים בלי אלימות; את המטוסים הרי תמיד אפשר לשלוח.

    מי שמתאמן בלוחמת מנהרות אין לו בכלל דיסקט להסכם אי לוחמה. כתוב לו על המצח – "לנצח תאכל חרב".

  36. Yariv Mohar / מרץ 23 2012 21:39

    הי עידן, פוסט מרתק וכזה שנוגע באופן נדיר יחסית במחוזות שיח הזכויות, גם בענייני ביטחון.
    הערה קטנה, כפי שכבר ציין דרור בל"ד, וריאציה של דוקטרינת דאחייה מקיים "נפלא" גם הצבא האמריקאי ויש לי תחושת בטן לא מבוססת שהוא עושה זאת באכזריות יתר. בניגוד למשטר האפרטהייד שמיצבנו בשטחים, ושאם נפול האפרטהייד בד' אפריקה הפך למשטר די ייחודי בעולם, דוקטרינת הלחימה של צה"ל היא למרבה הצער די סטנדרט. מה שבכל זאת מייחד אותה לרעה זה שהיא נועדה לשמר משטר אפל. מצד שני אנחנו בטח לא ממש קונים את הטענה שלמלחמת עירק נועדה להילחם בטרור.

  37. עידן לנדו / מרץ 23 2012 21:56

    יריב, אומנם ציינתי שדוקטרינת א-דאחיה היא גרסת מקומית של "הלם ומורא" (shock and awe) – שהנהיג הצבא האמריקאי בעיראק. למעשה שורשיה קדומים יותר, למי שקרא את הספר של נעמי קליין, ויש לה גם אפליקציות כלכליות (הרס פתאומי של כלכלת חסות ושאיבת כל נכסיה לטובת תאגידים בינלאומיים). אצלנו המטרה היא באמת שימור משטר זכויות היתר של ישראל, אבל לא נעדרים ממנו גם אינטרסים כלכליים ("כלכלת הכיבוש", גם על זה כתבתי כאן); אצל האמריקאים מדובר באינטרסים כלכליים טהורים. לא בטוח מה גרוע יותר, בטח שמבחינת התושבים שמחוסלים באמצעות מל"טים באפגניסטן או בעזה התמונה האסטרטגית הכוללת לא ממש משנה.

  38. Yariv Mohar / מרץ 23 2012 22:29

    עידן, אני בעיקר רמזתי לאפשרות שיותר קשה, למרות צקצוקי גולדסטון ושות', לערער את הלגיטימציה הבינלאומית של הדוקטרינה הלוחמתית הזו משום היותה סטנדרט של צבאות רבים – מערביים כמו גם לא-מערביים (שם המצב לעיתים הרבה יותר בוטה באי-ההבחנה שבו). ואולי, יש לציין בייאוש, במקום הזה יש משהו נכון טכנית (גם עם מעוות מוסרית) בטענת הימין שנטפלים לישראל. מחד זה טוב שנטפלים למישהו נגד הדוקטרינה הזו, ומאידך קשה ככה לבסס טענה מוסרית. אין לי פיתרון לבעייתיות, אולי באמת להתמקד לא רק בשיטת הלוחמה אלא בתוחלת שלה – כפי שציינת: שימור משטר של זכויות יתר

  39. ido2267 / מרץ 23 2012 23:21

    ההגיון של איש הימין שלי הוא תמונת ראי של הגיון השמאלן עוכר ישראל שלי. כאיש שמאל תמיד שואלים אותי 'אז מה אתה מציע? שהם יהיו פה ממש לידנו עם טילים שיכולים להפיל מטוסים שנוחתים?' ואני עונה 'כן, זה חלק מהחיים פה במזרח התיכון, יש גם נשק בסוריה (כפי שתיארת) במצרים וירדן ואנחנו חיים עם זה. כל המחשבות על 'זבנג וגמרנו' מצד הימין, על איזה מהלך צבאי דורסני אחד שיפתור באחת את הבעיה ויעלים את הערבים מהעיניים שלנו הן שטויות.
    באותה מידה, אני צריך גם להניח שזה אפשרי מהצד השני, שתמיד יהיה שם איזה אבו איטבח שדווקא יפר את הרגיעה, שתמיד יש סיכוי שהחמאס יחליט לירות טילים דווקא כשישראל תשב בשקט וכן הלאה. כשם שאני לא מקבל פתרונות כוחניים של הרס והשמדה שאחריהם פתאום הכל יהיה נפלא כך אני לא יכול להבטיח שאם רק נהיה נחמדים לצד השני אז הופ ! הכל יסתדר והטילים יפסיקו לעוף והפצצות להתפוצץ. אז בהנחה שהצד השני עלול דווקא לא לשחק לפי התרחישים שאנחנו מציגים – נצטרך יחידות צבאיות שמתכוננות למקרה הזה. אם יהל"ם היא היחידה המתאימה או לא? אין לי מספיק מידע כדי לשפוט. כפי שציינתי להרוס כבישים זה בהחלט משהו שעושים בזמן מלחמה(ראה מלחמת המפרץ , האמריקאים שם הציגו בגאווה תמונות של פיצוץ גשרים). אז אולי גם לוחמת מנהרות, לא כדי להרוס את כל תשתית המנהרות ברצועה ובלבנון אלא כדי להפריע למאמץ המלחמתי.

  40. נדב / מרץ 23 2012 23:43

    בשירותי הצבאי הייתי לוחם ביחידה.
    כמה שנים לאחר שהשתחררתי, בזמן המבצע המדובר בעזה, נשבעתי שלא אלבש יותר מדים.
    קיימתי את ההבטחה הזו לעצמי בפעם הבאה שקראו לי למילואים וקיבלתי על עצמי גם את עונש המאסר שנלווה לה.

    בזמנו כל עניין פלגת המנהרות היה הזוי, ניסיוני ולא מוצלח במיוחד.
    לנו (בתור חבלנים…) היה נראה שצריך משאלת מוות קיצונית בהרבה משלנו בשביל להתנדב "להלחם" בתוך מנהרות.
    בכל אופן אוכל להעיד שבימי, רוח היחידה היתה בהחלט פיסניקית, מרדנית ומלאת זלזול במערכת. (היה ידוע שאת אנשי הס"פ שנשארו בצבא לצורכי קריירה אפשר לספור על אצבעות יד אחת) מאז, הרבה דברים השתנו.

  41. עידן לנדו / מרץ 24 2012 09:05

    תודה נדב.

    אני מצרף כאן תגובה שקיבלתי במייל מלוחם יהל"ם שהשתתף בעופרת יצוקה. לצערי הוא לא רצה להגיב כאן ישירות. הוא כתב לי בשמו האמיתי אבל כיוון שלא העלה את התגובה כאן אשמור על עילום שמו. הנה הדברים:

    תודה לך בן אדם יקר.
    מעולם לא הגבתי לפוסט, ואני לא מסוג האנשים שכותבים טוקבקים, אבל כאן זה מקרה שונה.
    לפני יותר משלוש שנים השתתפתי במבצע "עופרת יצוקה" בתור לוחם סילוק פצצות ביחידת יהל"ם, ולאחר מכן המשכתי לשרת בתפקידי לוחמה ופיקוד. מאז אני מנסה להבין מה קרה שם, ובעיקר למה .
    אני כותב לך מכיוון שמעולם לא קראתי מסמך יותר מדיוק ממה שפרסמת. בתור מי שהיה בסיטואציות שאתה מתאר, אני יכול להבטיח לך שאין חוסר דיוק או עיוות של המציאות במה שכתבת, ואם כן הוא מחמיא למציאות שהייתה עוד יותר מחורבנת . לא מצאתי מילה אחת שאני יכול לומר שהיא לא נכונה.
    תודה לך על שאתה מפיץ אמת, ששאנשים ידעו מה המחיר האמיתי "לנו" ו"להם" .
    אני קצת נסער אז אני רושם ישר מהלב וזה יוצא קצת מבולגן, אבל מילא .
    תמשיך לכתוב בשביל כולנו, האנשים שגנבו להם את התמימות, הילדים שגנבו להם את הילדות, בבקשה תמשיך, כי עוד לא קראתי במוספי סוף השבוע משהו שבהשוואה למה שאתה רושם הוא אפילו חצי אמת, תמשיך עד שכולם יפתחו את העיניים.

    שבת שלום.

  42. דגן / מרץ 24 2012 10:33

    הסיבה שצה"ל כל כך מפמפם את יהל"ם היא לא רק בשביל היחידה אלא גם בשביל החיל, מי שרוצה להגיע ליהל"ם צריך בדרך כלל להתגייס להנדסה שהיא לא בדיוק החיל הכי נחשק, ואם הוא לא הצליח בגיבוש הגדודים של הנדסה קיבלו חייל (לפחות בהתחלה) עם מוטיבציה.

  43. עידן לנדו / מרץ 24 2012 15:58

    דגן, אין בהסבר שלך שום התייחסות לקפיצה העצומה בחשיפה של היחידה בשנתיים האחרונות. הנדסה אף פעם לא היה נחשק; יהל"ם קיימת כבר 17 שנה. לכן דרוש הסבר יותר ספציפי. הפוסט הזה מציע הסבר בשני חלקים: ראשית, לוחמת מנהרות וסילוק מטענים בכלל הפכו למרכזיים בתורת הלחימה החדשה; שנית, יש צורך להלבין את פשעי המלחמה של "עופרת יצוקה" באמצעות "הינדוס" של דימוי נועז ונחשק.

  44. גיל / מרץ 24 2012 18:58

    לא הבנתי את הפואנטה של כל החלק הראשון של הפוסט…השני, אוקי, אתה מביא כאן עדויות על פרקטיקת "היום שאחרי", ופרטים שמעדיפים לשכוח על מה קרה בעופרת יצוקה.

    לוחמת מנהרות…אוקי. כמו שכבר הגבת לאחרים, אתה לא באמת מומחה צבאי שמנסה להסיק עד כמה יחידה כזו אפשרית מבחינה טקטית לעומת, נאמר, יחידת ה"קופים" של צה"ל, שגם עליה מעולם לא נערך דיון מסודר שאני הייתי חלק ממנו. אתה טוען שעצם העובדה שנלחמים במנהרות מעידה על חוסר שיקול דעת אסטרטגי, אבל אני לא מבין למה. נכון שהמנהרות זו לא סוגייה צבאית נטו, רובן משמש לצרכים אזרחיים, אבל גם יציאה של סטודנטים מעזה ללימודים זו לא סוגייה צבאית נטו וצה"ל דוחף לשם את האף שלו, גם למנוע מדייגים פלסטיניים שימוש בים שלהם זו לא (רק) סוגייה צבאית, וגם אכיפה בכוח של ניתוק בין הפלסטינים בעזה לגדה המערבית זו לא סוגייה צבאית בלבד ובכל זאת צה"ל אוכף זאת בעשרות דרכים שונות ומשונות כבר יותר מעשר שנים. גם אלו לא "בעיות" עד שמישהו מחליט לעשות מהן בעיות – סטודנט מעזה שיכול לצאת ללמוד זו לא בעיה ביטחונית ברורה ומיידית. אדרבא, אלה סוגיות אזרחיות באופן בולט יותר מאשר המנהרות, שבכל זאת משמשות להעברת נשק. ועדיין, על אף אחד מהנושאים האלו לא שאלו אותנו. מה נשתנתה לחימת המנהרות? או יותר נכון, מה עושה אותה להגיונית פחות מכל שאר הצעדים הצבאיים שמטרתם העליונה איננה צבאית ספציפית, אלא פשוט פירוק החברה הפלסטינית לרסיסים? זה שהפעילות הזו הפעם מסכנת גם את כוחותינו?

  45. עידן לנדו / מרץ 24 2012 19:51

    גיל, עשיתי כמיטב יכולתי להסביר גם בפוסט וגם בתגובות. לא השתכנעת, לא נורא.

    כשלעצמי אף פעם לא הבנתי את ההגיון שבטיעון "מה אתה נזעק על X כש-Y גם כן נורא".

  46. talila / מרץ 24 2012 19:57

    עידן, תודה. עוד פוסט חשוב (ומרתיח, ומפחיד) שמגובה בתחקיר יסודי ושיטתי עד השתאות. לא יודעת איך אתה מוצא את הזמן והאנרגיות, מגיע לך פרס ישראל, בחיי.
    תודה

  47. אלי א. / מרץ 25 2012 08:46

    שלום לעידן ולקוראים, עם קשר עקיף לפוסט, אני ממליץ לקרוא את הרשימה הזו של חיים הר זהב על הטבח במחנה הפליטים ג'נין
    http://www.haimhz.com/2010/10/blog-post_14.html

  48. תושבת ישובי עוטף עזה / מרץ 25 2012 15:05

    ראשית אני מבינה אותך אתה זה לא אשמתך אתה פשוט גר בתל אביב אז זה מובן..

    שנית קח בחשבון שכל רגיעה או הסכם אי לחימה משמעו התחמשות של חמאס של כל שאר האירוגנים הקטנים וההתארגנות הזאת תוביל בסופו של דבר לפגיע בתל אביב ואז אולי תשנה את דעתך.. ותבין שבלי צה"ל על כל מורכבותו אתה וכל משפחתך תשבו ימים ולילות במקלט.. אבל כל עוד תל אביב לא סופגת את הטילים אז זה בסדר וצריך לרחם על האוכלוסיה בעזה שכוללת את כל האירוגונים שמפצצים את ביתנו נשותינו וילדינו אבל להם זה מותר נכון??

  49. עידן לנדו / מרץ 25 2012 16:28

    לתושבים בעוטף עזה אין שמות? את מתבקשת להזדהות, ואם אפשר, לציין איפה את גרה. אם אני חשפתי את מקום מגורי ב"אודות" של הבלוג, גם את צריכה. אולי את בכלל גרה בכרמיאל?

    לנוחותך, הנה שוב הקישור לדבריה של נעמי בן בסט, תושבת שדרות שחוטפת טילים לפחות כמוך, וחושבת ההפך ממך. עכשיו תחשבי שוב על טיעונים שיעבדו גם נגדה ולא רק נגדי, ותעלי אותם כאן (בזיהוי שמך ומקום מגורייך):
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4204133,00.html

  50. גיא / מרץ 25 2012 18:31

    "עדו, אתה מתעלם מהשאלה העקרונית ששאלתי: מה הרווח הכולל מלוחמת מנהרות? נניח שממציאים את הרובוט האולטימטיבי, מצוותים לו את החייל האולטימטיבי, ושניהם מנקים/משמידים קטע של מנהרה ממולכדת. מה הלאה? למה זה מוביל? מה אנחנו מחפשים שם מתחת לאדמה? לעולם לא נגיע לכל המנהרות, לעולם לא נשמיד אפילו חלק ניכר מהן."
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3266884,00.html
    http://www.news1.co.il/Archive/001-D-36325-00.html

    אל תגיד לי שהזכרון שלך כל כך קצר. יש צורך אמיתי ביחידה שתפקידה הוא לטפל במנהרות. כמו כן, כניסה למנהרה היא בהחלט לא הדרך היחידה לפוצץ אותה, קח לדוגמה את האמולסה עליה דיברת בכתבה.

  51. עידן לנדו / מרץ 25 2012 21:29

    הודעה אחרונה לכל ה"לוחמים במיל'":

    כאן זה לא ערב גיבוש יחידה. כאן לא מדברים בקודים פנימיים. הקוד היחידי כאן הוא הקוד האתי של הבלוג (נמצא מצד שמאל למעלה) – שאף אחד מכם כנראה לא קרא. יש שם דיון נרחב בנושא השקיפות, בנושא הזיהוי השמי, בנושא סטנדרט הוויכוח, בנושא החובה לספק אסמכתאות. אף אחד מכם לא עמד בשום תנאי מזה, ולכן נמחקתם.

    יש חשיבות גדולה בפתיחת הדיון הפנימי שמתנהל בקרב אנשי המילואים של יהל"ם לציבור. אני מקווה שאת זה כבר הבנתם. מה שעכשיו נחוץ לכם להבין זה שנגמר עידן השו-שו והאיומים המוסווים. לא מתאים לכם לנהל דיון ענייני בתנאי הבלוג הזה – באמת שאין צורך שתיכנסו להגיב. תמשיכו את הדיון הפנימי ביניכם עד שתגיעו לבגרות הנחוצה כדי לשתף את הציבור בגובה העיניים, בלי הסתרות ובלי איומים.

    שיהיה בהצלחה, בלי ציניות.

  52. פוליטיקה / מרץ 28 2012 20:14

    פוסט מעניין – אבל צריך לזכור שמי שניצח במלחמה בויאטנאם היו לוחמי המנהרות ואם הם ניצחו סימן שלא היו חלשים אלא חזקים. המיתוס של החלש שמנצח הוא מיתוס בלבד – החזק תמיד מנצח מעצם ההגדרה. בקשר לכיבוש – הצפון ויאטנאמים כבשו את דרום ויאטנאם בלי שום זכות חוקית. הם הפרו הסכם חתום, כבשו ממשלה חוקית בדרום ויאטנאם והכפיפו את תושביה לממשלה קומוניסטית שמעולם לא נבחרה בבחירות חופשיות. אז אם נחשוב על החמאס, זה בערך אותו דבר. חמאס אמנם נבחר אבל לא מאפשר הליך דמוקרטי ברצועה וייסד שם משטר דתי אוטוריטרי ומדכא, משטר צבאי לא פחות מהמשטר של צה"ל בשטחים

  53. עידן לנדו / מרץ 28 2012 20:58

    פוליטיקה (יש לך שם פרטי?),

    החמאס הנהיג בעזה שלטון נוראי. זה בטח לא נותן לישראל שום זכות לפגוע בזכויות הטבעיות של תושבי עזה; אף אחד לא מינה אותנו להיות המגנים שלהם. וקצת קשה לחשוב על מבצע שהרג לפחות 2 אזרחים חפים מפשע על כל לוחם חמוש של החמאס כמבצע ששם לנגד עיניו את טובת תושבי עזה.

    בקיצור, טיבו של המשטר בעזה אינו מענייננו. ענייננו הוא הדיכוי שישראל מפעילה כלפי קרוב ל-2 מיליון איש שם, גם אחרי ש"יצאנו משם".

  54. רועי / אפר 1 2012 03:24

    השבת במוסף שבת של מקור ראשון "דיוקן" כתבת פרופיל על יהלו"ם…

    נשמע שעלית על משהו…

  55. עידן לנדו / אפר 1 2012 10:07

    יש שם משהו חדש? זה עוד לא ברשת.

  56. טל / אפר 3 2012 10:26

    כנראה שבחיל התותחנים החליטו להפסיק ללכת סחור-סחור:
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1678094

  57. אביעד / אפר 5 2012 18:03

    כיום גם האויב הערבי יותר מתוחכם ולכן צריך את יחידת יהלום.
    הצפון קוראנים בונים הרבה מנהרות לדרום קוריאה ע"מ להעביר הרבה כוחות צבאיים בעת הצורך.
    הנה פה תאור של אחת מהן: http://www.lamizrah.co.il/korea2.php
    יש כמובן זליגה ושיתוף פעולה של צפון קוריאה עם חיזבאללה ואיראן.
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=740278
    ורצוי לחסל את כל הגורמים האלה עם מינימום פגיעות בחיילים שלנו.
    ובכלל אני לא מבין מה לדעת יפי הנפש ואנשי המוסר צריך לעשות כשמישהו יורה עלימו טיל מתוך בית שיש בו ילדים?
    אני לא גר בשדרות אלא ברמת השרון ואני חושב שכמו שאני חי בשקט כך גם תושבי הדרום צריכים לחיות.

  58. נעמי בן-בסט / אפר 9 2012 18:57

    עידן שלום רב,
    ראשית, ברצוני להודות לך ולהביע את הערכתי העמוקה לפועלך. ערכו של המידע שאתה טורח לאסוף ולפרסם לא יסולא בפז.
    שנית, אני מסכימה עם הכותבת "תושבת ישובי עוטף עזה", שישנו הבדל משמעותי בין מגורים באזור תל אביב לבין מגורים באזורנו. הקרבה הפיזית למליון וחצי אנשים הנתונים תחת כיבוש/סגר/מצור; הקרבה הפיזית למאות אלפי ילדים החיים בתנאי עוני ומחסור קיצוניים, ללא הספקה סדירה של חשמל ומים, ללא שירותי בריאות נאותים, ומעל הכל – בפחד ואימה מתמשכים, היא שונה מידע תיאורטי על כך. כמו כן, עד לפני כעשור, עשרות אלפי אנשים מעזה עבדו באזורנו. את ביתי במושב בנה קבלן מרפיח וצוות עובדיו. כך שאני ורבים אחרים מכירים באופן אישי אנשים מרצועת עזה. ומצד שני – לגדל ילדים במצב של איום מתמיד מפני הסלמה נוספת זה קשה ביותר. כך שכתושבת האזור אני חווה באופן מוחשי ביותר את ההשלכות של "מדיניות" הממשלה. כל פעולה של "צבא ההגנה לישראל" גורמת להעלאת רמת החרדה, וכל צעד כנגד תושבי רצועת עזה מערער את בטחוני.

  59. עידן לנדו / אפר 9 2012 20:19

    תודה רבה, נעמי. גם העדות שלך לא תסולא בפז. המגיבים שנכנסים לבלוג הזה פיתחו מומחיות בפסילת העדות שלי – אני אקדמאי, אשכנזי, גר במרכז, סמולני עוכר ישראל, וכן הלאה והלאה. לכן הפניתי למאמר שלך. מחנה השלום בארץ חוצה את כל הקטגוריות האלה, וכך גם מחנה המלחמה. זה האינטרס של כולנו לערער על ההגדרות שהתקשורת כופה עלינו ולנסח סולידריות חדשה.

  60. אביעד / אפר 13 2012 22:43

    מזל שיש אתר חדשות שלא קורא בלוגים פוסט ציוניים וכן ממשיך לפרסם את יהלום
    http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-70665-00.html

  61. עידן לנדו / אפר 14 2012 09:31

    אביעד כנראה החמיץ את הפואנטה: אף אתר חדשות לא קורא את הבלוג הזה ("פוסט ציוני" זה ביטוי שלך, אין לי מושג מהו כי אין לי מושג מה זה "ציוני" בעיניך, וזה ממילא לא חשוב), ולכן כל כלי התקשורת המרכזיים מפרסמים כתבות על יהל"ם, חדשות לבקרים, כמתועד לעייפה בגוף הפוסט. הסר כל דאגה מלבך.

    מזל שיש מגיבים ציוניים.

  62. טל / אפר 18 2012 11:30

    שלום עידן,

    נכנסת בפוסט לניתוח מקצועי של שיטות פעולה צבאיות. מהיכרותי את המערכת, הסיכוי שמישהו בצבא ערך ניתוח מקביל כחלק מפיתוח התו"ל של היחידה איננו גבוה (ובכנות, אני לא משוכנע שניתוח כזה דרוש לצורך כך). עם זאת, האם הוא נעשה תחת אותן דרישות שנדרשות ממך כאשר אתה ניגש לבצע ניתוח בתחום העיסוק שלך? כלומר, האם יש לך הרקע המתאים לכתוב על לוחמת מנהרות ועל התועלת שבהקצאת משאבים על מנת להתמודד איתה? אתה מכיר את התו"ל של היחידה, ועד כמה הוא הגיוני או אבסורדי בהתאם להיסטוריה בתחום זה? אתה יודע איך מתכוונים להפעיל אותה בשעת חירום? יש לך הרקע לעמוד על ההבדלים הצבאיים המהותיים שקיימים בין הזירות שהבאת כדוגמאות בפוסט לבין אלו עמן צה"ל מתמודד? האם היית בעברך בעמדה שבה נחשפת להליך קבלת ההחלטות מאחורי הפעלת היחידה או השלבים שבהם היא מוכנסת ללחימה, שמאפשר לך להכריע בדבר נחיצותה תוך הכרת מכלול השיקולים המורכב (והוא בהחלט מורכב) העומד מאחוריו? המקצוע הצבאי שונה מאוד בטבעו מזה האקדמי, אך הוא עדיין מקצוע. לניסיון יש בו ערך אדיר, ואני תוהה אם יש לך הרקע המקצועי הדרוש על מנת לפסוק בנושאים צבאיים (ובחלק מהפוסט אפילו טקטיים).

    חשוב לי להדגיש – זה לא נשאל בהתרסה, אלא מתוך עניין אמיתי. אני מתנצל אם זה נשמע עוקצני.

    תודה,
    טל (סטודנט למדמ"ח וקוגניציה וקצין במיל', לא מיהל"ם)

  63. עידן לנדו / אפר 18 2012 12:39

    טל, השאלה נשאלה ועניתי עליה. לא נכנסתי בפוסט לרמה טקטית ונשארתי ברמה האסטרטגית. על מנת להרחיק עדות, גם בשנים שבין 1967 ל-1973 הפקידו כל האזרחים הנבונים את שיקול דעתם בידי "המומחים הצבאיים" שבנו את קו המעוזים בסיני ("קו בר לב"). מה אנחנו מבינים, שהם יחשבו בשבילנו. אבל זאת היתה החלטה אסטרטגית, והיתה מקופלת בה אידאולוגיה מדינית מסוימת (כמו בהחלטה להיכנס למנהרות), סרבנית-פיוס.

    וכידוע, ההחלטה ההיא היתה קטסטרופה נוראית. לא היה צריך להיות מומחה צבאי כדי לדעת שחיי אדם יקרים מופקרים שם על מנת לשמר אחיזה בשטח כבוש. השאלה היא אם צריך עוד מכה כואבת, כמו אז, כדי להתפכח גם מהאשליה שלוחמת מנהרות תקדם אותנו במשהו. אני לא רואה איך איזושהי תובנה סודית, שידועה רק ליודעי תו"ל נבחרים, יכולה לשנות את התמונה באופן מהותי. גם לא נרמז מעולם שיש תובנה כזאת (בשום מקום מעשרות הכתבות). ובאשר ל"אנחנו יודעים את האמת, אבל היא כל כך סודית ומדהימה שאסור לחשוף אותה" – כאמור, טיעונים כאלה כבר לא עובדים עלי.

    אז אם יש לך טיעון קונקרטי, שהופך את התמונה על פיה – הביאהו לכאן. אם מה שיש זה רק ספקולציות שמאחוריהן מסתתר אמון בסיסי בתבונתם של לובשי המדים – אתה בבעיה, לא פחות ממני.

  64. טל / אפר 18 2012 13:41

    עידן, תודה על התשובה.

    לרגע לא טענתי שה"מומחים הצבאיים" הם סיבה טובה לישון בשקט. לצערי, המצב רחוק מזה. אני פשוט חושב שכשאתה ניגש לנתח נושא כלשהו מנקודת מבט מקצועית, נדרש רקע שיאפשר התייחסות רצינית גם ממי שלא מגיע מהתחום.

    אין לסודיות ושושואיזם דבר וחצי דבר עם מה שכתבתי. בהתבסס על ניסיוני הלא עשיר בתחום, אני בהחלט יכול לראות טעם בשימור הכשירות של סמו"ר בצה"ל, ללא קשר ליכולתה או אי יכולתה של היחידה להוות פיתרון למערך המנהרות בזירות עמן צה"ל עתיד להתמודד. אינני מאמין שיש ולו מפקד בכיר אחד בצה"ל שרואה בסמו"ר תשובה כוללת (או משהו קרוב לזה) ללחימה בתווך התת קרקעי. עם זאת, קביעתך לפיה המחשבה שלוחמת מנהרות תקדם אותנו במשהו היא "אשליה" היא קביעה שקשה לי להתייחס אליה כאשר היא מגיעה ללא הבנה מספקת במשימות המיועדות ליהל"ם בזירות הרלוונטיות (שוב, ללא קשר לסודיות). התרחיש שבו צה"ל יקח חלק ב"לוחמת מנהרות" נרחבת הוא אפשרי מעצם קיומן של אותן מנהרות, אבל אני לא מבין על סמך מה אתה מסיק שלכך הצבא נערך. (שוב, בהנחה ואתה אכן מתייחס לרובד האסטרטגי). יהל"ם היא יחידה למשימות מיוחדות, בעוד שניכר כי אתה מסיק מסקנות על תוכניות צה"ל הרחבות יותר.

    בעניין "הפקרת חיי אדם למען שימור אחיזה בשטח כבוש" – טרם הצלחתי להבין את הקישור הלוגי בינו לבין הצורך ביחידה כמו יהל"ם. אני מבין שלראייתך יהל"ם לוקחת חלק בפעולות בלתי מוסריות, אבל הרי לשיטתך הדבר נכון לעוד מכלול רחב של יחידות צבאיות על שלל כשירויותיהן.

    ובנימה אישית, אם תוכל שלא לקפוץ למסקנות אישיות אודותיי שכביכול משתמעות ממה שכתבתי (או לרמוז לכאלו), מה טוב. יש בהחלט מקום לאבחן באילו בעיות אני מצוי, אבל אני לא בטוח שזו המסגרת המתאימה לכך. זו פריבילגיה שלי בתור מי שלא חושף את עצמו בבלוג משלו, אלא רק מגיב לכאלה שכן עושים זאת 🙂

  65. עידן לנדו / אפר 18 2012 14:06

    טל: "אתה בבעיה – לא פחות ממני" היה מה שכתבתי. זאת לא מסקנה אישית, אלא קולקטיבית. כולנו בבעיה הזאת.

  66. גל לשם / ספט 19 2012 15:57

    שלום עידן. רצית לדבר עם לוחם שהיה שם? הנה אני. דרך אגב, אני כתבתי את הכתבה בבלייזר שקישרת אליה, אבל אני רק רוצה להגיד לך שלא הייתי מילואימניק באותה תקופה. זה היה בסדיר. קודם כל, אני לא מבין מה יש לך נגד יהל"ם? עוד מעט אולי תגיד שצריך גם להפסיק לאמן את יחידת האב"ך (אטומי ביולוגי כימי) של הנדסה כי מה יש לעשות אם ייפול טיל גרעיני או ביולוגי או כימי פה? ואולי נפסיק גם לאמן את חיל הים כי גם ככה אם תהיה לוחמה ימית אנחנו נפסיד כי החיל הזה לא מפותח מספיק? אני מצטער, אבל הטיעון הזה ממש לא תופס. בגלל שאתה חושב שאין סיכוי לנצח את המנהרות אז לא נעשה כלום? ואגב, אם לחמאס הייתה אפשרות להרוס את כל הימ"חים של צה"ל, לא נראה לי שהם היו מהססים רק בגלל שגם להם יש מאגרי נשק והם רוצים להיות פיירים עם צה"ל. ובקשר להרס שאתה מדבר עליו, אז בוא אני יספר שאני באופן אישי הייתי עד לשני מקרים בהם חיי אדם ניצלו בזכות אותם "חישופים" ששובר השתיקה דיבר עליהם. על מה אני מדבר? אני מדבר על זה שמטען שהוטמן על כביש התפוצץ בתוך ערימת ההריסות שנותרה מהכביש במקום על הצוות שלי שהלך באותו כביש. והרס חסר הבחנה? אני יכול לומר לך שכל בית שפוצצנו בעופרת יצוקה היה מופלל. ממסגדים ששימשו כמחסני נשק כלה בבתים פרטיים ששימשו כמעבדות נפץ. אני זוכר אפילו שהיה בית אחד שלא היה אמור להיהרס אבל כשחבר שלי התיישב על השטיח שעל הרצפה הוא הרגיש משהו קשה ושלף פצצת אר. פי. ג'י ממתחת לישבנו. זכור לי בבירור גם מסגד אחד שהיינו בו שהיה מעוטר בפוסטרים של החמאס ושישב על נקודה שלטת באותה שכונה. באותו מסגד הייתי עד לשיחה בין המ"פ שלי והמג"ד של חטיבת החי"ר איתה היינו. המ"פ שלי אמר שאי אפשר לפוצץ את המסגד כי לא מצאנו בו אף תחמושת או אמל"ח אחר. ובאמת לא נגענו באותו מסגד.

  67. ירדן / דצמ 23 2012 00:52

    גל לשם, יפה אמרת. עידן אתה נוקט בעמדה ותרנית מאוד, אם אין ביכולתנו להשמיד את כל תשתית המנהרות בעזה ובדרום לבנון, אנחנו צריכים להפסיק לנסות? בנוסף, הצגת במאמר סרטון של חייל זוטר שמתחיל לשפוט האם היה, או לא היה צורך מבצעי בהריסת מבנים בעזה. אז דבר ראשון, עקרונית, הגבלת שדה ראיה שנעשית על ידי מבנה, או איום פוטנציאלי הנשקף ממנו הן אכן סיבות מוצדקות להריסתו- מה לעשות, מלחמה היא מלחמה, וכל עוד אין פגיעה בחיי אדם ישנה אפשרות להרוס מבנים- לא "חרב העולם". דבר שני, האם החייל בסרטון שייך למסגרת הפיקודית, האחראית לקבוע אם ההריסה מוצדקת מבחינה מבצעית או לא? לא. תאמין לי שהריסות המבנים לא מבוצעות על סמך הרצון הרגעי של לוחמים פשוטים, אלא על סמך החלטות שקולות של מפקדים "מלמעלה"- ויש לך עדות של לוחם יהל"ם. מדינת ישראל חייה על חרבה- מלחמות ישראל מעידות על כך, וצה"ל צריך לנקוט באמצעים (גם אלימים, אם יש צורך בכך), על מנת למנוע את התחמשות האויב, ולהגדיל את היתרון שלו.

  68. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ינו 27 2014 10:43

    קצת על הקשר בין יהל"ם ובין הקהילה העסקית:
    http://www.idf.il/1133-20296-he/Dover.aspx

  69. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אוג 30 2014 15:51

    עידן , למה אין לך שום התייחסות לפעילות היחידה במבצע צוק איתן ? שכחת את הפוסט הזה ?
    "אז מה עושים עם המנהרות? לא עושים. מה החמאס עושה עם מאגרי התחמושת בימ"חים של צה"ל? כלום. הוא חי איתם. מה אנחנו עושים עם מאגרי התחמושת במצרים או בסוריה? כלום. אנחנו חיים איתם."
    מעניין מה היה קורה לתושבי עוטף עזה אם היינו שומעים בעצתך וממשיכים "לחיות עם זה". לא שעכשיו המצב יותר טוב. אבל כעת כבר ברור שהמנהרות הן אכן בעיה, בעיה של ימנים, שמאלנים, תושבי עוטף עזה ומדינת ישראל.

  70. עידן לנדו / אוג 31 2014 12:22

    יש התייחסות נרחבת מאד לקיבעון המחשבתי סביב המנהרות בפוסט הזה:
    https://idanlandau.com/2014/07/26/space-for-perpetuating-the-conflict/

    לא מצאתי להתייחס שוב לרמה הטקטית של יהל"ם, עליה אין לי מה להוסיף.

    "לא שעכשיו המצב יותר טוב". אתה אמרת. ועדיין אתה לא מסיק את המסקנה המתבקשת (אין פיתרון צבאי למנהרות).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: