השקר המתגלגל של "צוק איתן"
צוק איתן
צוקה תן
יצוקה תן
עופרת
יצוקה תן
צוקה נן
צוק ענן
עמוד ענן
מודה נן
מוקה נן
צוקה נן
צוקה תן
צוק איתן
* * *
חאן יונס, 8.7.2014. צילום: רויטרס
* * *
בינואר 2011 נשבו רוחות האביב הערבי בעזה ובגדה המערבית, והנתק בן ארבע השנים בין הרשות הפלסטינית לחמאס נשבר. שיחות הפיוס נמשכו שלושה חודשים, וקיבלו תאוצה לאחר הפגנות המוניות של פלסטינים בעזה וברמאללה בעד ממשלת אחדות. אבו-מאזן הכריז שהוא מוכן להגיע לעזה ולחתום על ההסכם.
ובמלים אחרות, הסיוט של ביבי התגשם.
יום לאחר הכרזתו של אבו-מאזן, הרג צה"ל שני פעילי חמאס בעזה, בפעולה שאושרה בדרגים הגבוהים ביותר – שר הביטחון והרמטכ"ל. ההרג הוצג כתגובה על ירי קסאם בודד, שלא פגע באיש, אבל היו גם מי שהבינו שמדובר ב"הסלמה מתוכננת" של ישראל (אלכס פישמן, "ידיעות אחרונות"). למחרת, ב-17 למרץ, "סגר" נתניהו את המעגל והבהיר למי שעדיין לא הבין: אחדות פלסטינית היא קו אדום מבחינת ישראל. סוללת האיומים הדיפלומטיים השגרתית נשלפה מן המחסן: סנקציות כלכליות על הרשות, הפסקת שיתוף הפעולה הבטחוני. מה שלא נאמר היה שההסלמה בדרום היא המשכה הישיר של אותה מדיניות. האיצטלה הבטחונית – "השבת השקט לדרום" – היתה דקיקה ולא משכנעת. משקיפים עירניים במיוחד שמו לב שבתחילת אותו חודש צמצמה ישראל משמעותית את מעבר הסחורות לעזה – צעד שלעתים קרובות מקדים מכה ישראלית יותר משהוא מגיב למכה פלסטינית.
הרג פעילי החמאס היה יריית הפתיחה בעוד אחד מסבבי האלימות התקופתיים בין ישראל לעזה. "ההסלמה המתוכננת" גבתה כמובן את חייהם של חפים מפשע – ארבעת בני משפחת אל-חילו בשכונת סג'עיה. ניתוח פרטני של אותו סבב הסלמה, יום אחר יום, הופיע בבלוג הזה והראה שמאחורי ההסלמה הישראלית עמדו סיבות שונות, אבל אף אחת מהן לא היתה להגן על חייהם ושלומם של תושבי ישראל. כך כתבתי אז:
"מה עושים? עושים הסלמה. זה ההסבר למה שאנחנו רואים בשבועיים האחרונים. למה הסלמה זה טוב? כי הסלמה, והגבהת להבות האש משני עברי הגבול, משחקת תמיד לידי הקיצונים. קולות הנקמה גוברים על קולות הפיוס, קולות הפירוד מחניקים את קולות האחדות. בקיצור, כשהגראדים והמסוקים רועמים, השכל בביצים. עוד שבוע שבועיים של טילים ומסוקים ומרגמות, וסדר היום האלטרנטיבי, השפוי, ייקבר קבורת חמור ויישכח. עוד כמה הרוגים בשני הצדדים, והדם ישוב להציף את העיניים, קריאות השיטנה ימלאו את האוויר, ובלילות יישמעו רק היפחות החרישיות של אמהות שכולות.
כך מקווה ישראל לשבש, להסיג לאחור, את הדינמיקה האזרחית, הלא-אלימה, שכבר קונה לה אחיזה רחבה בגדה המערבית; כך היא מקווה להסיט ממסלולה את הרכבת ה"מסוכנת" של האחדות הפלסטינית, שעלולה להגדיר כללי משחק חדשים לגמרי באזור.
שלא יהיה ספק: גם הגי'האד האיסלאמי וגם הפלגים הקיצוניים בחמאס שותפים למטרה הזאת. גם הם מעוניינים לטרפד כל פשרה פנים-לאומית עם הפת"ח, מצד אחד, ומצד שני, לא יסכימו לוותר על עילת קיומם – המאבק החמוש, האלים והטרוריסטי – בתמורה למאבק אזרחי.
לכן העימות הוא, כמו תמיד, בין שוחרי השלום בשני הצדדים, לבין מחרחרי המלחמה. בין אוהבי החיים לאוהבי המוות. האם הישראלים ישכילו להבין ש"הקיצונים" אצלם זה לא אוסף של נערי גבעות בשומרון, אלא מי שנבחרו למנהיגות – נתניהו, ברק, לבני ומופז? האם הישראלים יצילו את עצמם מידי מנהיגיהם, או שמא שוב, בפעם השניה בשנים האחרונות, יפקירו את גורלם בידיהם, יתכנסו לתוך בועה של בהייה סבילה באסונם ובאסון שמומט בשמם?"
האירוניה ההסטורית – שנשכחת שוב ושוב אצלנו – היתה שכל הלהבות והקורבנות האלה היו לחינם. במאי 2011 חתמו הפת"ח והחמאס על הסכם פיוס הסטורי, על אפה וחמתה של ישראל, ולמבוכתם של כמה פרשנים אובדי-עצות. האשליה הישראלית כאילו בעזרת כמה מאות, או אלפי פגזים שיונחתו על הערבים, נצליח שוב לעצב את הפוליטיקה הפנימית שלהם כראות עינינו – התנפצה שוב של צוק המציאות.
צוק המציאות הוא הצוק האיתן היחידי.
* * *
ובחזרה להווה. הפיוס הפלסטיני נשאר על הנייר ולא יושם; הפת"ח והחמאס נותרו מפולגים ובעיקר מחויבים לאינטרסים הפוכים: הרשות הפלסטינית, על מנת להמשיך ולשרוד על כספי התרומות, המשיכה לעצור פעילי חמאס בגדה, ואילו החמאס המשיך להיאבק במצור הישראלי על עזה. לפני חודש וחצי, ב-23 לאפריל, גושרו הפערים ונחתם מחדש הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס.
וכרגיל, מי שהאחדות הפלסטינית מאיימת עליו, הזדעק. ההנהגה הישראלית גינתה את האחדות מקיר לקיר. האמריקאים גם הם "התאכזבו". נתניהו הכריז: "אנחנו רואים במהלך הזה חזרה על הדפוס המוכר של הפלסטינים: בכל פעם שצריכים לקבל החלטות הם בורחים."
וכאן צריך להשחיל שגם אנחנו חזינו בדפוס המוכר של הישראלים: בכל פעם שצריך לקבל החלטות, הם מפגיזים. לא חלפו דקות ספורות מטקס החתימה הפלסטיני וכלי טיס של חיל האוויר שיגר שני טילים לעבר אופנוע בבית להיה. ה"מטרה" לא נפגעה; במקומה, נפצעו שבעה עוברי אורח. אבל המסר הועבר: מי שיעז לדבר על פיוס בשכונה הזאת, יחטוף. במהלך חודש יוני גבר בהתמדה גובה הלהבות, משני הצדדים, וצה"ל שוב הדגים את הדיוק ה"כירורגי" של החיסולים הממוקדים כשהרג ילד בן 7 בשכונת סודאניה בעזה.
החטיפה והרצח של שלושת הנערים בגוש עציון נפלו כפרי בשל לידיו של ראש הממשלה. זאת אמירה קשה אבל היא מגובה בדברים שאמר נתניהו יומיים בלבד לאחר האירוע, עוד לפני שהיה בכלל קצה חוט לפענוח המקרה: "האירוע ממחיש את מה שאנחנו אומרים מזה חודשים ארוכים: שהברית עם החמאס מביאה לתוצאות קשות ביותר, שהינן הפוכת מקידום השלום בינינו לבין הפלסטינים." הדברים היו מופרכים; בקרב הפלסטינים היה ברור לכל שאירוע החטיפה דווקא מעמיד במבחן את הברית וחותר תחתיה. כזכור, גם הגינוי החד-משמעי של אבו-מאזן, באוזני כל העולם המוסלמי, גינוי שפורר עוד יותר את האחדות הרעועה עם החמאס, לא הספיק לממשלת ישראל. לשכת נתניהו הבהירה שוב בתגובתה שיש דבר אחד שמעניין אותה – כן טילים לא טילים, חטיפה או רצח, גינוי או מה שלא יהיה: "תבטלו את ההסכם עם החמאס".
נו, ואז בתחילת החודש צומצם מעבר הסחורות לעזה. ומאתמול אנחנו רשמית בעוד "מבצע להשבת השקט בדרום".
מזכיר לכם משהו? הדינמיקה של יולי 2014 דומה להדהים לזו של מרץ 2011. בשני המקרים, התפתחויות מדיניות בזירה הפלסטינית מייצרות תגובה צבאית בישראל. בשני המקרים, האחדות בין פת"ח לחמאס נתפסת כאיום אסטרטגי שמצדיק "מכה מונעת". ההצדקה כל כך מוחלטת, שהיא בתורה מצדיקה למפרע "הסלמה מתוכננת" כדי להגיע לעוצמת האש הרצויה. בשני המקרים, שלומם וחייהם של התושבים משני צידי הגבול מעניינים את ההנהגה כקליפת השום; הם אינם יותר ממטבע עובר לסוחר בסדר יום אסטרטגי, לא הגנתי.
ואת שני המקרים האחדות הפלסטינית תשרוד. האחדות הזאת בלתי נמנעת, בדיוק כפי שהאחדות בין הנגב לשפלה היא בלתי נמנעת; מדובר בעם אחד. רק קורבנות השווא, משני העמים, ניתנים למניעה.
* * *
כמה מילים על האיוולת המדינית. מהי הסיבה שהמדיניות הישראלית משועבדת באופן טוטאלי כל כך לחרדה מפני האחדות הפלסטינית? התשובה לא מסובכת. אם לסכם אותה בשורה אחת: צריך לוודא שאין פרטנר. צריך לוודא שאין פרטנר כי אם יש פרטנר פלסטיני, יש עם מי לדון על הסדר שלום, שנושא בחובו את הנורא מכל: ויתור על שטחים ושליטה. ולכן, לאורך שנים ארוכות, דואגת ישראל לרסק כל פרטנר פוטנציאלי למו"מ, כולל את זה שאך אתמול ישב איתה סביב שולחן המו"מ ורקח איתה מזימות נגד בני עמו "הקיצונים".
כך, ישראל לא מסתפקת במאבק עיקש נגד האחדות הפלסטינית אלא חותרת בעקביות גם להחליש את הפרטנר-כביכול שלה מול קנאי החמאס – את אבו מאזן והרשות הפלסטינית. שנים של ציות נרצע הפכו את אבו מאזן לקריקטורה נלעגת בעיני בני עמו. הנהגה ישראלית שבאמת היתה חותרת להסכם שלום לא היתה מביאה את הפרטנר שלה למצב שבו אין לו שום סמכות מנהיגותית בעיני בני עמו. אבל זהו, שישראל לא באמת רוצה שלום או פרטנר שמסוגל להביא שלום.
המדיניות הזאת אכן "נושאת פירות". תחילה ריסקנו את הרשות הפלסטינית, מה שהעלה את החמאס לשלטון בעזה. גם המאבק העיקש בחמאס מתחיל "לשאת פירות": בעזה גוברת השפעתם של הארגונים האיסלאמיים הקיצוניים, אלה שאיתם באמת אין שום דין ודברים. ונתניהו? הוא כבר מחכך ידיו ונושא עיניו בציפיה לדאע"ש.
את כל זה צריך לזכור בזמן שמוכרים לכם סיפורים על כך שמטרת המבצע היא "להשיב את הביטחון לאזרחי ישראל". הבולשיט הזה רץ כאן כבר שנים, כאילו לא מדובר בסחורה משומשת ומזויפת. אין הרתעה צבאית בדרום, וגם לא תהיה. תקשיבו אולי לכמה גנרלים שהתפכחו מאוחר מדי, אם לא לי, או לפרשן צבאי ציניקן, שכבר ראה דבר או שניים בחייו.
ואם קוראים לכם לשם – תסרבו. גם בגלל ש(שוב) משקרים לכם, אבל בעיקר בגלל גופות הילדים והנשים שכבר מתחילות להיערם בעזה תחת מכונת המלחמה של צה"ל.
מתוך עמוד הפייסבוק של שלומית הברון.
מה שהאיור הזה לא מראה הוא שממבצע למבצע טווחי השיגור של החמאס עולים. ב"עופרת יצוקה" הגיעו הקטיושות עד ל-40 ק"מ מהגבול, ב"עמוד ענן" הגיעו הגראדים לתל-אביב וב"צוק איתן" נפלו כבר טילים בקיסריה. ככה נראית "ההרתעה הצבאית" של ישראל מול החמאס.
* * *
ביום השני ל"צוק איתן", נכון לשעה זאת, נמנו לפחות 40 הרוגים פלסטינים. מספר התושבים הלא-מעורבים מתוכם אינו ידוע בוודאות. דיווח אחד מדבר על לפחות 8, אחר על לפחות 17, ואחר על לפחות 7 ילדים הרוגים. המספרים האמיתיים מתבררים רק בשוך האבק (ראו עדכונים שוטפים כאן), אבל כבר כעת אפשר לערוך השוואה גסה למבצע "עמוד ענן" מנובמבר 2012. שם, על פי הדו"ח היסודי שהכין "בצלם", נהרגו 17 איש בשני הימים הראשונים למבצע, מתוכם 8 לא מעורבים. אם כך, אנחנו פחות או יותר באותו טווח של פרופורציות, בהבדל שההרג הישראלי הפעם כפול בגודלו. כבר כעת יש ראיות מבוססות לפשעי מלחמה מובהקים.
הממצא החשוב של אותו דו"ח הצביע על המפנה שחל לאחר היום הרביעי למבצע. בעוד שבארבעת הימים הראשונים של "עמוד ענן" הרג צה"ל "רק" 17 לא מעורבים, בארבעת הימים האחרונים הוא הרג 70 לא מעורבים. בפועל, במהלך המחצית השנייה של "עמוד ענן" הרג צה"ל שני חפים מפשע על כל משתתף בלחימה. טווח ארבעת הימים, אם כן, מסמן את אורך הנשימה המוסרי של מבצעים בעזה. בתום הזמן הקצר הזה לוחמי החמאס נבלעים במידה כזאת בקרב האוכלוסיה באופן שמגלגל את המשך המבצע לפשעי מלחמה ברורים, עם או בלי נשק "כירורגי".
כפי שתועד בהרחבה בבלוג הזה, היקף הפגיעה בחפים מפשע במהלך "עמוד ענן" הוסתר היטב מעיני הציבור הישראלי; ספק אם הישראלי הממוצע יכול לנחש אפילו את המספרים. צה"ל פירסם באופן מוצנע נתונים שקריים – מסקנה בלתי נמנעת לאור סירובו לבסס אותם ברשימות שמיות. יותר מכך: הדיסאינפורמציה הופצה גם בשורות הצבא עצמו, כולל באתר חיל האוויר, שלא הזכיר במילה את קורבנות "הדיוק הכירורגי" הפלסטיניים. לתעמולת שקר כזאת יש תפקיד מבצעי ברור: להכין את הקרקע ואת הלבבות לפשעי המלחמה של המבצע הבא. תחת מעטה הבורות הזה, טייסים יכולים לצאת בלב שקט לגיחות הפצצה בשכונות עזה הצפופות ולהמשיך להיאחז באשליה שהם פוגעים רק בארכי-טרוריסטים. גם תעמולת שקר היא צוק איתן.
הרי לא חשבתם שהמבצע הזה בא למישהו בהפתעה, נכון? בצה"ל התחילו לעבוד עליו איך שנגמר "עמוד ענן". היו סמוכים ובטוחים שאיפשהו בקריה עמלים כבר ברגע זה כמה מוחות מבריקים באגף המבצעים, מפיקים לקחים מן הכשלים של "צוק איתן", בונים בנק מטרות חדש, משכללים את הטכנולוגיות, ומשרטטים את המבצע הבא בעזה – זה שבאמת, אבל באמת, "יוריד את החמאס על הברכיים".
* * *
הצגת הדברים הזאת ודאי מקוממת לא מעט בכך שהיא מתעלמת לחלוטין מחלקו של החמאס בהגבהת להבות העימות. אבל אני לא מתעלם מכך. למעשה, את הדברים האלה אני כותב בין אזעקה אחת למשנהה, כך שקשה לי להתעלם מן הטילים שיורה החמאס. אבל העובדה הפשוטה היא שאני אזרח ישראלי ומי שנדרש לתת לי דין וחשבון אלה הפוליטיקאים הישראלים שמפקירים את בטחוני – לא מנהיגי החמאס. התקשורת הישראלית מפרשנת בלי סוף את מניעיו של הצד השני ונתקפת עיוורון כמעט פתולוגי בכל האמור במניעי הצד שלנו. שם הכל מסתכם בסיסמאות "השקט לדרום" ו"שיקום ההרתעה". לפרשן הישראלי אין בעיה לחדור דרך מסך התעמולה החמאסי ולהבחין (בצדק) שמשבר המשכורות החמור בעזה הוא אחד הגורמים העקיפים לניסיונו של החמאס לחמם את הגבול; כל הסדר שייכון לאחר העימות הנוכחי, כל הבנות בין אם כתובות ובין אם לאו, יתנו לחמאס עוד אורך נשימה. כל זה נכון; אבל הפרשן הישראלי תקוע בחשבונאות של הצד השני, במקום להמשיך ולשאול את עצמו ביושר: אם כך, ואם גם המנהיגים שלי יודעים שהמבצע הזה רק יחזק את החמאס (ובפרט את הפלגים הקיצוניים שבו) – למה הם משחקים לידיו?
הם כמובן לא משחקים לידיו. הם משחקים איתו, וכדור המשחק הוא תושבי ישראל ותושבי עזה. זהו זמן הגברים.
אי אפשר לסיים בלי להשיב, בסבלנות קרובה לפקוע, לטרוניה הקבועה: אז מה נעשה? נשב בחיבוק ידיים כשהם יורים עלינו טילים?
לא, נעשה את המובן מאליו כדי למנוע את הטילים. נכיר בחמאס כשלטון הנבחר בעזה ונניח בצד את כל הצווחות ההיסטריות על "אמנת החמאס" ו"הכרה במדינה יהודית"; נסיר את המצור מעזה (כן, יש מצור, תתעדכנו, והוא מתהדק מתי שבא לנו); נחזק ונשתף פעולה עם האחדות הפלסטינית ונניח לעם הפלסטיני בעצמו לעצב את השלטון הרצוי בעיניו. זאת תהיה התחלה לא רעה בכלל, לבטח לא כזו שכבר הוכחה ככישלון חרוץ, כמו כל 8 העמודות באיור "בואו ניכנס בחמאס".
לא למות טיפש 
יש לזכור דבר נוסף בעקבות רצח שלושת הנערים היהודיים ליבתה ההסתה הממשלתית את הרוחות, דבר שהביא לרצח של הנער הפלסטיני ובעקבותיו לגל מהומות עממיות שהחלו להזכיר את ראשיתה של האינטיפדה הראשונה. אין דבר שממשלת ישראל או ההנהגה הפלסטינית (אש"ף או חמאס) רוצים פחות מהתקוממות עממית וההסלמה בדרום הסיטה את מרכז הכובד להתמודדות נוספת ומתורגלת עד זרא בין צה"ל למיליציות של החמאס והמהומות העממיות דעכו.
רז, אני מסכים איתך בחצי. כן, התקוממות של קנאים פלסטינים תזיק מאד לרשות הפלסטינית. לא, התקוממות של קנאים יהודים דווקא תועיל לממשלה הישראלית ותאפשר לה להתיר את דמם ורכושם של הערבים עוד יותר, תחת הלחץ "לנקום". זה קורה כל הזמן עם בריוני "תג מחיר" – שליחי שלטון שלא-מדעת שאם באמת היו מאיימים עליו היו מוצאים את עצמם מאחורי סוגר ובריח.
אתה באמת חושב שאם "נכיר בחמאס כשלטון הנבחר בעזה ונסיר את המצור מעזה", עזה תפסיק לשגר טילים על ערי ישראל? זו נראית לך תגובה שפויה של מדינה ריבונית?
עמיחי, תיכנס לתגית "עזה" משמאל. כמעט כל הפוסטים שעסקו בעימותים מול עזה נדרשים לשאלה הזאת ולמגיבים כמוך. קצת נמאס לי לחזור על עצמי. התשובה הקצרה היא: כן, והיתה גם התחלה מבטיחה (התהדיאה של נובמבר 2008, שישראל ריסקה – יש המון דיסאינפורמציה על מה שקרה אז). אמון בונים לאט לאט, ולזרם המתון בחמאס יש אינטרס עליון להשיג שקט. ותסלח לי שאני שוב חוזר על עצמי, אבל כל דבר עדיף על האופציה שנכשלה בערך 10 פעמים בעשור האחרון.
אני מסכים שהמניע מאחורי המבצע הנוכחי הוא החשש מפני אחדות פלסטינית. אבל הייתי רוצה לקרוא את התייחסותך למשמעות העיתוי של ההכרזה על ממשלת האחדות הפלסטינית, מעט אחרי הדיווחים על הכניעה המונומנטלית של אבו-מאזן למתווה קרי. בניגוד לפעמים קודמות, בהן ישראל השתמשה במבצעים כדי למנוע "מתקפת שלום" שתאלץ אותה לסגת לגבולות 67, הרשות הסכימה הפעם, תחת איומים בהסגת כספים מצד ארה"ב, לכל הדרישות המסורתיות של ישראל: סיפוח של שלושת הגושים (כ-10% מהגדה), מתווה החומה במזרח ירושלים וויתור למעשה על זכות השיבה. כשהחמאס הצטרף לממשלת האחדות הוא הבין שויתוריו של אבו-מאזן מחייבים גם אותו.
נדמה לי שלא טרוויאלי לשאול מדוע ישראל לא ראתה בכניעה כלל פלסטינית זו ניצחון חסר תקדים. היתכן שהשאיפות של ישראל בגדה הן לא סתם טריטוריאליות, אלא נובעות מרצון לשמור על החופש להתרחב בגדה כאוות נפשה בעתיד?
אחרי הכל, גם גבולות אופטימליים מבחינתה של ממשלת ישראל, אפילו כאלה שלא מאפשרים מדינה פלסטינית בת קיימא, הופכים לגבולות סופיים אחרי שחותמים על הסכם….
יגאל, התשובה אכן בשאלה. ישראל בעצמה מתנגדת למתווה קרי. רק בשבוע האחרון שוב הוזכרה הדרישה הישראלית לנוכחות קבע בבקעה. ועל מזרח ירושלים בכלל אין מה לדבר. אם יש את נפשך לדעת מה ישראל באמת מתכננת בגדה, הנח לדיפלומטים ותבחן את הביורוקרטים; אלה שמבצעים את הטרנספר השקט משטח סי (60 אחוז משטחי הגדה).
מעולה.
תודה
ישראל מתנגדת למתווה קרי, אף על פי שהוא זהה לעמדתה בשיחות 2008. מעניין אם עמדתה של ישראל ב-2008 נקבעה בדיוק משום שהיה צפוי שהפלסטינים לא יוכלו לקבלה, בשל דבקותם בעקרונות הבינלאומיים לפתרון הסכסוך שמאז הספיקה להישחק.
הפרובוקציות הן מטופשות ו/או מחליאות.
אבל, קריסת הציפיות הלא בלתי צפויה בעקבות מסע השלום של קרי, הוואקום שארה"ב השאירה, הבחישה הרוסית (למנוע גז סעודי לאירופה במקום זה הרוסי?) והחתרנות הסעודית/אירנית, וסתם המציאות ההיסטורית-תרבותית-סוציו-אקונומית באזור (כמו גם עוד עשרות גורמים נוספים) אשמים לא פחות.
אז בוא נניח לרגע, באופן תיאורטי לחלוטין, כתרגיל מחשבתי, שאין יוצרי פרובוקציות מצד הישראלים ו/או הפלסטינים, לא מבית היוצר של הקיצונים ברחוב ולא מבית מדרשם של מנהיגים כאלו או אחרים.
עכשיו, בוא נבדוק האם יש לנו מודל שיביא שלום במובן של מציאות חדשה. שלום כזה, בוודאי תסכים, רצוי שיכלול יציבות שמאפשרת יישום תוכניות שינוי רחבות היקף, יציבות שבלעדיה כל צעד יביא לחיכוך וכל הסדר חדש יאותגר ויהפוך לסמל כשלון. יציבות כזו מחייבת תמיכה אזורית בקונצנזוס ערבי-איסלמי (סעודיה, ירדן, מצרים, סוריה, אירן, לבנון, וכל מיני ארגונים אנרגתיים) וגם יציבות של המשטרים המתחייבים לנורמליזציה, ורצון שלהם בפתיחת גבולות הדרגתית ועליית מעמד ביניים שתומך במשטרים ונהנה מפירות השלום.
יש גם לוודא שיש יסודות לבניית שיתוף פעולה איתן. לא כמו בשנות אוסלו, אלא שיתוף פעולה מלא, עם תוכניות אסטרטגיות מתואמות ותקצוב הולם (בלי שחיתות). משרדי הממשלה של שני הצדדים יצטרכו לפעול בתאום מופלא, להניח למשקעי העבר, לבנות יכולות חדשות ברוח חדשה. במובן זה, שיתוף הפעולה החשוב בינהם עשוי להיות בין המשטרות (הרבות והמפוארות) של שני הצדדים.
חשוב גם לדאוג שהנוסח של הניירות הוא מצע לבחירות אמינות וחופשיות בשני הצדדים, כדי שהמנהיגים שיישמו יקבלו את תמיכת הרוב המוצק הנחוצה לפרק את ההתנחלויות ואת מחנות הפליטים (בהובלת אבו-מאזן? ברגותי? הנייה? ביבי? בנט? לפיד? בוגי? בוזי?).
לא פחות משמעותי, פיוס בסוגיות הסמליות מחייב חינוך מערכתי לסובלנות ופלורליזם (ליברליזם?), וגם פתרונות לנרטיבים שכרגע מתנגשים באופן ששיבה סמלית או חילופי שטחים לא ירצו את אלו העלולים לערער על לגיטימיות הפשרה ההדדית (כשאמרתי "הדדית" לא התכוונתי דווקא לויתור של אש"פ על 78% מהשטח הפלסטיני, אם נשתמש במילותיו של הראיס משבוע זה). צפת ויפו וחיפה ועכו ולטרון יהיו צריכות להיות מוכרות כישראליות, ומאידך הכרה בפיצוי מלא לפליטים ממדינות ערב לא תזיק לעקרון ההדדיות.
ברמה הפרקטית, יהיה צורך להקים עירייה פלסטינית שתשתף פעולה לאורך שנים עם העירייה החרדית של ירושלים, גבול אפקטיבי בעיר כדי שמסתננים, פושעים, מהגרים וסתם קיצונים, לא ישתמשו בעיר כפתח בואכם תל-אביבה. יהיה צורך גם במערכת בריאות וביטוח לאומי לתושבי אל-קודס, במקום המערכת הישראלית.
לגבי הקהילה הבינלאומית, אירופה וארה"ב שבחובות יצטרכו למצוא תקציבי מיליארדים, אלא אם רוצים לתת למדינות הנפט לשלוט בקרן השלום והדמוקרטיה. כמו כן, יהיה צורך בכוחות בינלאומיים שמוכנים להילחם בסלפים ובשיעים ושאר נעימי דרך, ולא רק להגן על עצמם בבקעה, כמו גם בירושלים.
בתנאים אלו, אין ספק כי הפירוז יהיה אפקטיבי, בלי טילים, משטר הגבולות ימנע חיכוך ויעודד פתיחות, והמנהיגים יהיו אמיצים ומחוייבים לגור יחד, ממש כמו שהאליטה הישראלית גרה בעיקר בערים מעורבות ועושה עסקים עם הפנים מזרחה.
האסטרטגיה, כמו גם הטעונים הטקטיים, מקשים על חלופה ממשית להתקוטטות.
יוסי,
אז כל הפנורמה הגיאו-פוליטית הזאת היתה כדי להגיד שחייבים להמשיך בהתקוטטות כי יש איזו ישות מטאפיזית בשם "המצב" שמונעת פיוס? זה פשוט לא משכנע. גישה טהרנית שמתעלמת מאיך שהמציאות עובדת (לאט, בהדרגה, ובצורה דיאלקטית).
עידן: "ותסלח לי שאני שוב חוזר על עצמי, אבל כל דבר עדיף על האופציה שנכשלה בערך 10 פעמים בעשור האחרון".
האם תסכים לומר את המשפט שוב, והפעם לגבי אופציית השלום?
לא מחכים לקריאה של יוסי שריד, לא של זהבה גלאון, ולא של אף ציוני אחר. מסרבים:
"עזבו את הבסיס בגלל המבצע: "צה"ל לא צבא מוסרי"" מאת: יניר יגנה, מערכת וואלה! חדשות, יום שלישי, 8 ביולי 2014, 11:30
למקרה והציונים יעלימו את הכתבה הנה היא במלואה:
[כותרת משנה] פרסום ראשון: רופאים צבאיים בגדוד קרבי החליטו לעזוב את הבסיס שבו הוצבו והודיעו למפקדיהם בהודעה כעבור כמה שעות. ככל הנראה, הם שבו לביתם בצפון הארץ. צה"ל: "התנהגות לא מקובלת"
סמי ונאדר רחאל, שני אחים המשמשים רופאים בצה"ל – האחד של גדוד "צבר" של חטיבת גבעתי והשני של גדוד הסיור הבדואי – החליטו אמש (שני) לעזוב את הבסיס שבו הוצבו בתחומי המועצה האזורית אשכול. השניים והודיעו למפקדיהם כי החליטו לעזוב "מכיוון שצה"ל הוא צבא לא מוסרי".
השניים לקחו עמם את כלי הנשק האישיים שלהם, עזבו את הבסיס, והחליטו לשוב לביתם שבצפון הארץ. לאחר שעות אחדות הם שלחו הודעות למפקדים שלהם בנוגע להתנגדותם להמשיך לשרת בצה"ל.
גדוד הסיור הבדואי, המורכב מבדואים מוסלמים, אחראי בימים אלה על הגזרה הדרומית ברצועת עזה. "מדובר בפעילות יוצאת דופן של לוחמים מסורים התורמים רבות לביטחון ישראל בזמן צום הרמדאן", אמר קצין בכיר.
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "המקרה מוכר ומטופל על ידי המפקדים. התנהגות זאת אינה עולה בקנה אחד עם המצופה מקצין בצה"ל בשגרה, וביתר שאת בחירום".
מבצע "צוק איתן" – סיקור מיוחד בוואלה! חדשות
http://news.walla.co.il/?w=%2F2689%2F2762826
עזה, הו עזה
חזרנו אליך שנית
את בקירבנו
בִּקְרַבינו תמיד
הטנקים הובאו
גם שקים לגופות
הפעם הלקח
יִלָמֵד לדורות
וגם אם נטבע
בִּנהרות הדם
נלמד אותם שוב
את מקומם
נחריב, נכתוש
נחסל ונקטום
כל שריד ופליט
כל תקווה לשלום
והארץ תשקוט
יום או שבועיים
עד הלקח הבא –
בעוד כשנתיים
עמיחי, יגעתי מהפרובוקציות. שום אופציית שלום לא נוסתה כאן. בזמן שהמנהיגים בירברו בכל מיני ועידות, השטח הפלסטיני בותר, נחסם ונחמס. הפלסטינים אולי לא מכירים בישראל כמדינה יהודית, אבל היא מעולם לא הכירה בהם כיצורי אנוש. השלום מתחיל בתוכנו, כמו שאומרים.
נפסיק כאן, אני מתחיל להריח פעולת הסחה. נושא הפוסט הוא תעמולת הכזב שמאחורי "צוק איתן", ולא חזון השלום שלי או שלך.
תודה, דרור. הכנסתי את הקישור במילה "תסרבו". כן ירבו.
עידן,
זה לא נכון שאופציית שלום לא נוסתה.
אופציית שלום מורכבת ורגישה מלהיות מיושמת על-ידי עמים עצלים, קיצונים בשני הצדדים, בירוקרטיות מושחתות, פוליטיקה מעוותת, נוסתה גם נוסתה.
הנוסחאות היו עמוסות עמימות והגדרות מפותלות בנוגע לסמלי הסכסוך, שהיו יוצרים הררי ציפיות אם היו נחתמים כנייר מסגרת, אבל ספק אם היו מתורגמים דה פקטו.
כשירדו לפרטים, במלונות יוקרה ברחבי העולם, האליטיסטים הדוקטורים משני הצדדים התפלפלו על רעיונות סמליים ומרכיבים טקטיים שהיו משתנים בשטח מכל מקום, מתוך מטרה לכתוב ספרים עמוסי סעיפים, כאילו שהמציאות תסתדר לפיהם.
הנושאים ונותנים דיברו בשפות שונות בדגש על היבטים שונים, כשכל צד בא למו"מ עם גישת מו"מ שונה, יכולות שונות לכתיבה וניהול תהליך, ובעיקר כפיפות משתנה למקבלי החלטות שונים ומשונים, המתמרנים בין צוותים רבים בלי תאום יעיל, או קשר ממשי לקהילה האזורית או הבינלאומית.
כל זאת, בלי הכנה מספקת של יכולות ביצוע או הכנה של העמים.
האזור לא היה ממושמע כמו שרצה האדריכל, וחבלות מבית ומחוץ לא פסקו.
1. האם כל זה מפתיע או נתון?
2. האם כל זה תלוי בכיבוש בשטח על סממניו העגומים/טראגיים או לא?
3. האם כל זה נוגע איכשהו במשהו שעשו או לא עשו הפלסטינים, או שלהם לא הייתה מעולם שום דרך לעשות שום דבר אחרת? (מה היה קורה אם אש"פ והחמאס היו שומרים על החממות שהשאירה ישראל בנסיגה מעזה, מגייסים קרן ענק לפיתוח תעסוקה/סינגפור שם במסגרת הכספים שניסה הבנק העולמי להביא לשם? מכריזים שם על יסוד מדינה בדרך ופועלים דיפלומטית בעולם ומול מחנה השלום הישראלי? מה היה אז גורל הגז מול עזה? מי היה משתמש בתנופה בפוליטיקה הישראלית?)
נכון, אנחנו תמיד צרכים להתחיל מבית, אבל לא חייבים לעצור שם.
מול בנט נחוץ מנהיג עם פתרון ראליסטי, שפונה לציבור רחב, מעודכן לעידן של אחרי נסיגת ארה"ב והאביב הערבי. ביקורת לבד לא תספיק.
[באותה מידה יאמרו מי שיאמרו שמעולם לא באמת ניסו לרוצץ את ראש הנחש, או לרסק את הטרור, או כל דימוי מרתק אחר. אבל נניח לזה, משום שזה לא נושא הפוסט.]
אתה מתאר יפה שהמלחמה הזו היתה מלחמת אין ברירה מבחינת עזה, ולא מצד ירושלים. ירושלים היא זו שהתגרתה וביקשה את המלחמה הפעם, מאינטרס מסוים. איך תסביר את ירידתו של הנתניהו על הברכיים וההתבזות המגוחכת בהכרזת האולטימטום ליממה, שלבסוף הוכפל זמנה לשתי יממות, ואחר כך לקח עוד כמה ימים עד לתגובה של צה"ל, וזה רק אחרי הסלמה משמעותית ואובייקטיבית מצד עזה?
חמאס רואה לטווח ארוך…
חמאס אמר בעבר, אומר היום וסביר להניח שיואמר בעתיד שאין קיום למדינת ישראל- ועל פיו היא תושמד!!!
חמאס רוצה הסכם פיוס עם פתח בכדי:
1. להרגיע את השטח בעזה… משכורות ועוד…
2. להגיע למצב שבו עוד תקופה בשטחי הגדה בצורה דמוקרטית הוא יקח השלטון
3. כשהשלטון בידיו…
Thank you Idan for persistently being the voice of sanity
מיליוני ערבים עובדים יום ולילה בכל אמצעי באינטרנט כדי ליפול על מדינת ישראל בכל דרך ובין היתר אינסוף שקרים, היחס של תומכי ישראל מול מתנגדיה עומד בערך 1 ל-100 וטוב לדעת שהשמאל של היום עוזר להם וגם מקצין את עצמו מיום ליום.
לכל אחד יש דעות בייחוד ליהודים אבל רואים בבירור שיש לך מטרה אחת וזה לנגח את המדינה. כן, ישראל לא מושלמת, יש אינסוף שיקולים פוליטיים, שחיטויות, שיקוליים צבאיים שלא לקחת בחשבון ובעצם התעלמת לחלוטין מהם. הרבה מנהיגים וסוגי ממשלות עברו עם השנים ובמבחן התוצאה, נכשלו בגדול פעם אחר פעם, אוסלו,קמפ דייויד, התנתקות וכו'.
הבעיה שלך שאתה חושב שאתה "יותר טוב" מהפלסטינים ואתה יודע מה טוב בשבילם ובנוסף לכל מנסה להיות טוב יותר מכל מדינה אחרת. ולפלסטינים יש מזל גדול שהם נלחמים מול היהודים. ברור לך שבכל סיטואציה אחרת הם היו נבעטים מהגבולות למדינות אחרות אם ע"י הצבא או ע"י מלחמת אזרחים.
איך ארה"ב,רוסיה או מדינות ערב היו מתנהגות מולם? יותר טוב מהישראלים? תחשוב שוב…
ואם אתה לא מאמין, נסה לזרוק אבן על שוטר בארה"ב, ברוסיה או במצרים ותחזור לכתוב בבלוג על זה, אני מחכה.
כל ישראלי שכותב שצה"ל צבא לא מוסרי הוא שקרן גדול. כולכם (רובכם) הייתם בצבא וכמעט כל החברים והמשפחה שלכם שירתו בצבא. אתם או מישהו מהחברים שלכם רצח בדם קר או התעלל בפלסטינים?
צה"ל מסכן חיילים בשביל לשמור על אזרחים פלסטינים (ואתם יודעים את זה) אבל אתם כמובן מתאמצים להפיץ שקרים ולהתעלם מהעובדות (שוב, תבדקו את עצמיכם או תסתכלו על החברים והמשפחה שלכם, כי גם הם היו בצבא)
דיי לשקרים.
טעויות קורות בכל מלחמה, אבל דיי להסתה העצמית ההזוייה הזו. אתם משקרים לעצמכם.
ינון, טל ורועי: אני מבין שאתם מסכימים עם תוכן הפוסט כיוון שלא מצאתי בתגובותיכם שום ביקורת עניינית ומגובה בעובדות. תודה, ותפיצו הלאה.
עדכון: 51 הרוגים בעזה עד כה. היום נהרגו 6 נשים ו-9 ילדים:
http://www.maannews.net/eng/ViewDetails.aspx?ID=711489
עידן, שכחת רק נתון חשוב אחד,
שבלעדיו הצגת התמונה לא שלמה: משבר המשכורות בצה"ל.
כולם מדברים על משבר המשכורות בחמאס, אבל בואו נזכור:
צה"ל היה נתון בשנה שלפני המבצע הזה תחת מתקפה חסרת תקדים מצד מממניו (קרי: אזרחי ישראל),
שפתאום שמו לב שבצה"ל יש פנסיות ענק, כשבעצם כולנו עובדים קשה מאד יום ולילה, אפילו שאיננו בצה"ל.
ואחרי המבצע הזה, מה יהיה על תקציב הביטחון בשנת 2015?
תנחשו בעצמכם.
כן, נדב, זה נתון קבע, ברקע כל ההתקפות. אחרי כל מבצע יש תקופת "השלמת מאגרים" וגם התעצמות לקראת העימות הבא. במאבק האחרון צה"ל שוב ניצח וקיבל כל מה שרצה. אבל לראשונה היתה ביקורת ציבורית אמיתית על השחיתות הזאת (לא באוצר, אגב; שם המשחק מכור מראש). המבצע הזה יזרים דם חדש לזוללי הפנסיות.
עוד נושא שלא טופל כאן אבל כן טופל בפוסט על "עמוד ענן" היה הרווח העסקי העצום ל"רפאל" על טילי "כיפת ברזל" וכן הרווח העקיף ממשיכת קניינים. זה כמעט טאבו בתקשורת הישראלית אבל מי שחושב שמשרד הביטחון פועל במנותק מלחצי שוק כאלה לא מבין כלום. הנה נתונים מהסיבוב הקודם: http://www.themarker.com/news/1.1866799
תודה רבה עידו על הניתוח המבריק.
עידן, אתה טועה לגבי אנשי האוצר. אני מכיר אישית את אחד הגורמים הבכירים שם, וההגינות מחייבת לומר שנסיונות הידוק החגורה על כרסו של צה"ל מאז דו"ח ברודט מתרחשים במידה רבה בכוח הלחצים של משרד האוצר. (גם) בענין הזה ממש אין טעם בראיה דיכוטומית. יש שם גם אנשים נבונים והגונים, ונקוה שהם לא יסתחררו ממה שקורה עכשיו. ההפחדה (תתרגמו לאנגלית בעצמכם) של צה"ל מיועדת במידה רבה כלפי אנשי האוצר ומקבלי ההחלטות.
אני מנסה לשמוע כמה שיותר דעות על המצב בזמן האחרון, בעיקר כדי להבין מה אני חושב בתוך הכאוס התקשורתי הזה ושטיפות המוח של כלי התקשורת. הגעתי לבלוג הזה דרך קישור שפורסם באיוונט בפייסבוק על הפגנה במוצאי שבת למען השלום והדמוקרטיה ואני לא יכול להסכים יותר. אתה הבהרת לי את המצב והסברת בצורה מובנת. תודה לך.
נדב, זה לא הנושא כאן, אבל אנחנו חלוקים. בכל מערכת מושחתת יש אנשים הגונים. למעשה, זה מרכיב הכרחי בשמירת הדימוי הציבורי שלה. אני אפנה אותך למוטי בסוק, כתב דה-מארקר שבמשך שנים נבר בטריקים המלוכלכים שמנהלים האוצר והביטחון הרחק מעין הציבור. הנה דוגמה אחת, יש הרבה מאד:
http://www.themarker.com/misc/1.596401
(כאמור, לא נמשיך בזה כאן).
פשעי מלחמה מסמרי שיער כבר מצטברים. מפעילי מל"טים יורים בדם קר על אזרחים שנקהלים על גג של בית – כי כבר "הזהירו" אותם 10 דקות קודם לכן, ונוהל זה נוהל. מעניין מה עבר בראש למי שלחץ על הכפתור.
http://www.btselem.org/hebrew/press_releases/20140709_bobming_of_houses_in_gaza
עידן אני מכבד אותך, יחד עם זאת אני לא מסכים עם רוב דברייך. תרשה לי לבקר אותך בצורה עיניינית
כתבת "צוק המציאות הוא הצוק האיתן היחידי" אבל ראיית המציאות שלך מעוותת וחד צדדית
בכל החלק הראשון של הפוסט עשית תיאוריית קונספירציה שלמה שבעצם אומרת – ממשלת ישראל התגרתה בחמאס כדי שנגיע למלחמה איתו.
האמת היא שאנחנו תמיד גינינו את החמאס, שיגורי הרקטות של החמאס לעבר ישראל (שדרות) לא נפסק כמעט אף פעם, וחיסולים של משגרי רקטות נעשים באופן כמעט קבוע ולא רק אחרי שהרשות עשתה הסכם עם החמאס כמו שניסית להציג.
עוד עיניין שעלה בפוסט, עשינו כבר כמה וכמה מבצעים וזה לא עזר.
זה לא אומר שהדרך לא נכונה, וזה בטח לא אומר שצריך לא להגיב לטרור נגדנו. הסקת המסקנות שלך שגויה.
האוייב שלנו קורא להשמדתנו, וככה הוא עשתה תמידית, עוד לפני קום המדינה כשרק היה פה ישוב יהודי, בזמן הקמת המדינה, ואחרי.. הם לא הפסיקו כל העת להגיד את האמת שהם לא רוצים אותנו כאן.
וזה שהתגובות לא עזרו? זה נכון חלקית, הפעולות כן הפחיתו טרור בצורה משמעותית, אבל אף פעם לא המשיכו עם דברים עד הסוף וסיימו אותם.
אתה יכול ללכת לרופא שיניים ולבקש ממנו לעשות לך סתימה בשן 20 פעמים, אבל אם צריך טיפול שורש זה לא יעזור לך עדיין יכאב..
דווקא הקריאה הלא שפויה לא להגיב, היא לדעתי ולדעת רבים זאת שיוצרת את המצב המתמשך הזה שלא מגיבים עד הסוף נגד הטרור.
לגבי הביקורת העצמית, אין לי בעיה עם ביקורת עצמית ושיפור, אנחנו צריכים להשתפר תמיד..
אבל בוא נראה אותך מכין כתבה אמיתית (דווקא אתה עם הדעות שלך) על השקרים של הצד השני, על הטעויות של הצד השני, על התעמולה השקרית רווית השנאה של הצד השני..
התעמולה של הצד השני מתחילה עוד בילדות, שם הילדים נחשפים לסרטי 'ילדים' רווים שנאה נגד ישראל, רוויים עלילות דם ושקרים.. תתחיל משם, תשאל את עצמך איך בדיוק אפשר לעשות שלום עם אוייב שמחנך ככה את הילדים שלו
השכנים שלנו לא עושים מאמץ קל שבקלים כדי שיהיה שלום וכדי להטיב את המצב שלהם, רואים את זה בכל מקום
איך אמרת? "צוק המציאות הוא הצוק האיתן היחידי"
הם מקבלים תרומות מאלף גורמים, ומשקיעים אותם בעיקר בתשתיות טרור, טילים, חפירת מנהרות, ותעמולה שקרית נגדנו
אתם רוצים עובדות? (תגגלו)
בקלות הם ילכו לעשות צעדים משמעותיים לעבר שלום אמיתי. הם לא עושים לא כי הם לא יכולים, אלא כי הם לא רוצים.
גם שלום מבחינתם זה רק שלב ביניים בדרך להעיף אותנו מפה, ואת זה לא אני אומר, את זה הם אומרים.
קולם של הפלסטיניים השפויים לא נשמע, הקול שנשמע הוא הקול של האיסלמיסטיים הקיצוניים שעושים שימוש בכל מה שרק אפשר כדי להשתלט..
ככה הם השתלטו על עזה..
ככה הם רצחו את הפתח והשתלטו שם על השלטון (אתה מכיר את זה יותר טוב ממני נכון? )
ככה גרמו לנו לעוף מציר פילדלפי, כי זה היה אזור אסטרטגי בשבילהם,
האם זה ששחררנו את עזה גרם להם לעשות צעד אחד קטן לכיוון השלום או הרבה צעדים לכיוון הטרור?
האם זה שיצאנו מציר פילדלפי עזר לנו במשהו או רק הקל עליהם להפוך את עזה ללבנון 2?
האם זה שויתרנו על קלף מיקוח במשא ומתן עתידי בלי הסכמים ובלי לקבל כלום ופינינו גושי התיישבויות סתם כך
לא נתן באמת רוח גבית לטרור? (זאת לא סיסמא שחוקה זה מה שקרה במציאות)
תכתוב בבקשה פוסט ארוך ויפה על הצד השני ועל הטעויות שלו, על חוסר הרצון שלו בשלום, על השקרים שלו, על השנאה, על הפירסומים של בכירים שלהם להעיף אותנו מכאן. אלו לא סתם קולות קיצוניים שוליים בחברה אלא קולות של חלק נכבד מהחברה שלהם, שמשתיקים גם את הפלסטיניים השפויים..
אני מכבד אותך שוב, דבר אחד שנכתב פה לא נכתב מתוך ציניות או חוסר כבוד. אבל באמת אני חושב שאתה חוטא למציאות ולעובדות. אתה עושה שימוש בעובדות לפי הרצון הפנימי שלך לבקר את עצמנו.
אנחנו לא פוחדים מביקורת, אבל שתהיה ביקורת אמיצה ומאוזנת כלפי שני הצדדים.
ובטח שביקורת לא משנה את העובדות.
עשינו מהלכים כואבים כדי להתקדם לשלום, אוסלו, פינוי שטחים, ההצעות של ברק שכללו 90 אחוז אם לא יותר מהדרישות הפלסטיניות. ועוד..
הם מצידם לא עשו דבר, אפילו גינוי אמיתי ואמיץ של הטרור שם אין, אפילו הכרה רצינית בנו אין.
כמו אותם איסלמיסטיים קיצוניים שהשתלטו על לבנון והפכו אותה למה שהיא היום, ככה הם רוצים לעשות במדינה שתתן להם, ואח"כ גם פה במדינת ישראל..
רק שכשתבין את זה יהיה מאוחר מידי
תגיב בצורה עיניינית לא מעניינים אותי רצף של מיליון כתבות מגוגל אלא דעות הגיוניות שיש לך על מה שכתבתי
תודה
אנונימי, מי שרוצה יחס רציני שקודם כל יזדהה.
שנית, זה לא "מיליון כתבות מגוגל", זה מקורות שאתה יכול לבדוק בעצמך ולהתרשם. זה ההבדל בין טיעון מבוסס לדעות פורחות – שזה רוב התגובה שלך. אתה משכפל לי תעמולה ישראלית כאן, שמתרכזת בעיקר בהצהרות ("אנחנו גינינו, הם לא גינו"). הבלוג הזה מתעסק במציאות ובמה שקורה בה בזמן שההצהרות שוטפות לנו את המוח. וכמו שכתבתי בסוף – אין לי עניין להעביר "ביקורת אמיצה" על הצד השני. את פשעי המלחמה של חמאס לא אני מממן והם לא נעשים בשמי.
עידן, מסכימים איתך אבל אתה שוב שוכח שמדינת ישראל דמוקרטית, על הנייר לפחות. ז"א העם החליף ממשלות, ימין, שמאל, אמצע ואינסוף נוסחאות למצוא פתרון לבעיה מאוד מורכבת. אתה פשוט מתעלם משיקולים אחרים כמו שלפעמים לאבו מאזן (סתם לדוגמא מהשנים האחרונות) מגיע למשא ומתן בלי רצון או יכולת לבצע. ההנהגה הפלסטינית מושחתת ברמה גבוהה מאוד וההשכלה של האזרחים מוגבלת בכוונה ומסיתה לשנוא יהודים מגיל 5 וחצי.
הרבה פעמים הדילמה "האם לדבר עם אנשים שמסוגלים לרצוח משפחות וילדים?" עולה לאוויר, וכן הרבה מנהיגים בחרו לא לדבר איתם, יש יגידו בצדק ויש יגידו שלא.
אבל להגיד שבמבחן התוצאה שנסיונות כמו אוסלו וההתנתקות לא נכשלו כי לא הובאו עובדות זו ליצנות.
ברור לחלוטין שמדינה פלסטינית ללא הגבלים זה מצב מאוד בעייתי כי כמו שראית אפילו מדינות חזקות על הנייר מתפוררות סביבך וכן ישראל חשה מאויימת ביותר ע"י כך שגם הרשות לאחר הסכם שלום או מדינה פלסטינית (כעבור 5,10,15 שנה) יכולה להתהפך ולפורר את מדינת ישראל מבפנים.
עידן,
אני לא אנונימי סהכ שכחתי להקליד שם, עוזר לך לדעת שקוראים לי רועי כדי להגיב לי בצורה רצינית? אז נעים מאוד
אני לא משכפל לך שום תעמולה ישראלית, דיברתי בהיגיון, על סמך דעות שיש לי, והדגשתי לך שאני לא רוצה שתחפש לי מיליון כתבות מגוגל וגם אני לא אחפש לך מיליון כתבות כאלה. לעשות קולאז' של כתבות כל אחד יכול.
אתה מתייחס לתגובה שלי כ"תעמולה" ולא כדעה אישית שלי. תקרא את הפוסט שלי בכבוד כמו שקראתי את שלך ותגיב לדעות שלי שהן לא תעמולה, אלה דברים שכואבים לי. גם כואב לי לקרוא שככה אתה כותב.
וזה שאתה לא ממן את פשעי המלחמה של הצד השני לא שייך לזה שצריך להיות מאוזן בביקורת, כשאתה לא רואה את הצד השני ואת המעשים שלו אתה חוטא לאמת! למה? כי אתה מוציא את התגובה הישראלית מההקשר, אתה כאילו מתעלם לגמרי מהצד השני ומהדברים שלו, ואם תשיב לב לפסקה האחרונה בפוסט שלך זה בדיוק מה שקרה שם, אתה אומר כן כן כן אני מבין שגם הצד השני לא בסדר וגרם להסלמה ועשה ככה וככה וכן הוא גם פושע מלחמה *אבל*…
האבל הזה שלך מוחק את ההקשר
האבל הזה שלך מעוות את המציאות
אתה לא יכול לקרוא לראייה מציאותית כשאתה כל הזמן מתעלם מהצד השני ומהמעשים שלו
האבל הזה מסתיר מאחוריו פעולות *טרוריסטיות*!!!
זה קל להגיב דרך פוסטים, לחשוב בצורה אנליטית על הדף, במציאות דברים הרבה יותר מורכבים
תגיב בצורה עיניינית לדעות האישיות שלי, כי אני לא אחד שמגיב בפוסטים / טוקבקים / בלוגים בד"כ
פשוט כאב לי לקרוא איך שכתבת
תודה
רועי, הדרישה להזדהות מנומקת בקוד האתי של הבלוג (למעלה משמאל). כנראה שגם אותו לא קראת, כמו את כל הכתבות שקישרתי אליהן.
תשמע, ה"דעות" שלך לא מעניינות אותי. גם ה"דעות" שלי לא צריכות לעניין אותך. צריכות לעניין אותך עובדות רבות שמובאות כאן ואני בטוח שלא ידעת אותן, וכן הטיעון שמנסה לפרש אותן. תתמודד עם החומר הזה ואל תגרור אותי לשיחת סלון. תודה.
פוסט מצוין עידן. כל כך נכון שזה נראה לאנשים רבים פשוט מדי. החמאס כמו הפתאח הן תנועות שחרור לאומיות בעלות גוון שונה כמו שההגנה, אצל ולח"י היו תנועות שחרור לאומיות. מה שאי אפשר לומר על הארגונים הג'יהדיסטים המשיחיים כמו דע"ש שאינם קשורים לטריטוריה מסוימת . אלה מנסים להשליט את האיסלם הקיוני על כל העולם והם עושים זאת באכזריות נאציתץ לא פחות.
לכן חשוב כל כך להגיע להסכמי עם הממשלה המאוחדת של הפתאח החמאס ולסייע לה לכונן מדינה פלשתינאית לצד ישראל.
פוסט מעניין – תודה.
עידן, ראה נא את הפוסט האחרון שלי בנושא משיק :
http://mpaneth.wordpress.com/2014/07/03/%D7%9E%D7%A1%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%92%D7%9D-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A/
עידן שלום.
מה באשר לחלקה של מצרים – שכנתה הנוספת של רצועת עזה – אל מול שלטון החמאס ברצועה?
האם יש סחר פלסטינאי מול המצרים?
באיזה היקף?
באילו סחורות מדובר?
מדוע כל האחריות לרצועת עזה מוטלת על מדינת ישראל ולא על מצרים?
סוגר את הבסטה להערב. התגובות הבאות יישמרו במערכת וישוחררו לאוויר העולם מחר בבוקר, כשאתחבר מחדש. תודה לכולם.
השמאל הישראלי יותר גרוע מהחמאס.
לפחות הם נלחמים למען "פלסטין".
עצוב שגם בשבילכם ישראל היא פלסטין.
מאחל לכם שתתפקחו בקרוב ותצאו מהבועה שאתם חיים בה.
נאורות בשקל וחצי.
ועוד שאלה, עידן
כמי ששירת שנים רבות במילואים ברצועת עזה,
מי שסייר בבט"שיות פתוחות ברצועה ב 92',
ושמר על כמה קראוונים בהתנחלות מבודדת בדרום הרצועה, על קו המים – מהיפים שראה מעודו – חול לבן, ים בצבע טורקיז, דקלים נטועים עד קו החוף,
הצטרף לכח שכלל שב"כניק, שעצר וגירש את רנטיסי, באותה שנה.
מי שרדף אחר מיידי אבנים בשנת 93',
אחר משליכי בכת"בים ב 95, בג'יפ ממוגן,
אחר משגרי טילי נ"ט ב 99'
ומחבלים מתאבדים ב 04'
וראה את צה"ל מתמגן והולך,
היה עד לדיסוננס בו חבר לפלוגה – מתנחל מאחד הקיבוצים ברצועה – מבצע נסיעה ברכבו הפרטי למוצב בשעת בוקר מוקדמת ואחר כך עושה אותה הדרך כנהג מ"פ, כפתיחת ציר ברכב ממוגן
והשתתף ב"עופרת יצוקה"
אחרי כל זאת – כדי לתת פרספקטיבה -אני שואל האם – ככל הידוע לך – ממשלת חמאס ניסתה לשפר באיזו שהיא דרך את איכות חיי התושבים שלה ( מעבר לפעילות מנהלתית – כלכלית – תברואתית כפי שמתקיימת בכל יום בכל רשות מקומית/ מועצה וכו' בכל אחת מערי העולם )
קרי, האם ניסתה לדוגמא להקים אתרי תיירות,בקו החוף היפהפה בן ארבעים הקילומטרים שברצועה?
או כל מיזם אחר, ציבורי, פרטי, לרווחת התושבים?
משהו שיקל את הסבל, יאפשר הכנסה של כסף מקומי או זר לקופה המידלדלת של החמאס?
האם ניסתה לעניין את נסיכויות המפרץ?
מדינות ערביות שכנות?
מדינות מערביות?
פרו פלסטינאיות, ( בלגיה, שבדיה )או בכלל?
לתשובתך אודה
אני פשוט בשוק מהכתבה המתייפיפת הזאת…
החמאס הוא חד משמעית ללא כל עוררין ארגון טרור!!!!!!!!
אני הכי רוצה שלום בעולם ותומכת בשלום וביצירת שתי מדינות, אבל אדוני היקר אתה חי בסרט קשה לצפייה…עם החמאס לא ניתן לעשות שלום. עשינו כל כך הרבה ליצירת שלום, התנתקנו, פירקנו בתים של אלפי ישראלים- אך בשבילם זה אף פעם לא מספיק.
אתה באמת מאמין שאם ניתן להם, אפילו חלק נכבד מישראל, זה יספיק להם?! מה פתאום! אתה יודע מה הם רוצים? את כל "פלסטין" הכבושה! מה שהם רוצים זה שתצא מהמדינה הזאת!
נוסף על כך, אני חושבת שאתה לא הבנת דבר אחד- אנחנו במלחמה! זה שייצרנו טילים מדהימים ששווי כל אחד 100,000, ובזכותם אין לנו הרוגים במדינה- זה לא אומר שהטרור והסכנה לא מעל ראשינו!!אני רק מזכירה לך שכל יום נשלחים מאות טילים לעבר המדינה שלנו- ובמזל יצאנו עד כה ללא פגע.
מנגנון ההתקפה על עזה הוא בסה"כ הגנה! הגנה על המדינה! שום ילד לא נפגע בכוונה תחילה- לעומת הטילים שנשלחים מעזה בכוונה על מנת להרוג חפים מפשע.
רק שתדע לך יקירי שהאנשי החמאס מודעים היטב שהולכים להפציץ את ביתם. זה שהם בוחרים לסכן גם את בני משפחתם בשביל שלא יהרגו אותם- זה כבר בעיה שלהם. ואני לא חושבת שיש סיבה לרחם על אנשי החמאס.
עם העם הפסטיני אין לי שום בעיה, וצר לי לשמוע על אבידות מצידם- אבל גרעין החמאס מקלקל אותם ומחריב במו ידיו את עזה.
ודבר אחרון-אני בזה לך.
ואו.הבלוג שלך רדוד ומלא ספקולציות מטופשות.הוא מתעלם לחלוטיןן מאשמת החמאס לפתיחת העימות הנוכחי .מה בעצם יש לך להגיד על שבוע של רקטות על הדרום ללא תגובה רצינית מישראל? מלחמת חפירות אולי?
עפר,
כמי שבילה שעות רבות מול המחשב באיתור החומרים לפוסט הזה;
כמי שקורא לעומק ידיעות של דובר צה"ל ומשווה אותן לדיווחים מהשטח;
כמי שקורא דוח"ות ארוכים של ארגוני זכויות אדם וטורח להנגיש את התמצית שלהם לציבור;
כמי שעשה מאמצים אמיתיים להתמודד עם הטענות השגרתיות של ההסברה הישראלית –
אני שואל אותך: למה לעזאזל שאני אתייחס לתגובה כמו שלך, שמתעלמת לחלוטין מתוכן הפוסט?
לך תנפנף בקורות חיים ובקרביות המורעלת שלך במקום אחר – אולי במקום שבו מתייחסים לרקע של האדם במקום לטיעוניו. חצוף.
(וכשאני אעבור לגור בעזה – מה שהרבה ישראלים מאחלים לי – אולי אתחיל להתעניין בשאלות ההזויות שלך).
רפי, נטע ושייקה: אני מבין שאתם מסכימים עם כל מה שנאמר בפוסט כיוון שלא מצאתי בתגובותיכם שום התייחסות עניינית לעובדות בו. תודה ותפיצו הלאה.
הערה לכל המגיבים האחרונים: אולי נקלעתם לפה במקרה, אולי טעיתם לחשוב שמדובר בפורום טוקבקים טיפוסי. לא, זה לא. זה בלוג פרטי ויש לו קוד אתי, שהפרתם בערך את כל הכללים שלו (אסור אד-הומינם, אסור לברוח מן הכללי אל הפרטי, לא מתעלמים ממה שכן כתוב ושואלים על מה שלא כתוב, ועוד ועוד). כאן מדברים על הנושא והעובדות שאני העליתי, ולא על מה שמתחשק לכם (בין השאר – כי מה שאני העליתי לא זוכה לשום דיון בתקשורת, ומה שמעניין אותכם נלעס בלי סוף).
לא מתאים לכם כל הכללים המעיקים האלה? שאו ברכה וגם את רגליכם מכאן. מי שנכנס, שיכבד את הפורום. מי שלא מכבד – שלא יצפה לכבוד בתמורה.
הי עידן, תודה על הניתוח. לגבי פסקאת הסיום, ההכרה בחמאס וכו'. לא פחות חשובות הסיבות שבגללן המצבע מתגלגל, ברור לי -ונראה לי שברור לציבור כולו- שהמבצע הזה, כמו כל קודמיו, ייכשל בטווח הארוך, ואזרחים משני הצדדים ימשיכו לסבול ולשלם מחיר. לכן אני רוצה למצוא פתרון שיימגר את המבצעים האלה להבא. אתה הצעת הידברות עם חמאס. בעקרון לחמאס ניתנה ההזדמנות לעשות סדר בעזה כרצונו, בין 2005- אחרי ההתנתקות- לבין 2007- תחילת הסגר על עזה. חמאס הודיע כי הוא מתנער מההסכמים עם ישראל, מה שהוביל להחלטה על הסגר, וכמו כן לא הקים את התשתיות הנדרשות לקיומו העצמאי. אלא אם כן אני מפספס פה פרט מאוד חשוב, נראה שחמאס הוכיח כי אין ביכולתו לנהל את עזה בצורה לא תוקפנית ומספקת. אם כן, האם פיתרון ההידברות ריאלי? לי נראה פתרון הרבה ריאלי- להכריז כי ישראל אינה מוכנה לקחת אחראיות על רצועת עזה מבחינת חשמל, מים ואספקה, כל עוד חמאס שולט בה ומאיים לתקוף, ולגייס קואליציה רב-מדינית לפתרון המשבר בעזה, אולי בחסות האו"ם, אשר תשקם את עזה, תקים בה ממשלה אוטונומית מטעמה ותמגר את תוקפנות חמאס. השאלה היא האם ניתן לגייס קואליציה כזו, כשמדיניות החוץ הכושלת של ישראל גורמת לה להסתכסך עם הגורמים שאמורים להיות בקואליציה כזו.
יוחאי, לישראלים יש אינסטינקט כזה: מדברים איתם על פשעי ההווה, והם מיד בורחים לפנטזיות עתידיות. אני מסרב שוב ושוב לשחק את המשחק הזה.
בלי שום קשר לאופיו של ההסדר העתידי בעזה – מה שישראל עושה שם בדקות אלה ממש הוא טבח באזרחים. הפלפולים שלך לא בעיתם; ספק אם הם יהיו בעיתם בעתיד הקרוב. מקומם באולפני הטלוויזיה הממוזגים, בסמפוזיונים המעונבים של ועידות "שלום" בינלאומיות וכו'. לא כאן, לא עכשיו. רק אגיד שהתיאור ההסטורי שלך של תחילת המצור לוקה בחסר, ושוב, גם בלי להיכנס אליו – המצור אינו לגיטימי. אם התנתקנו, זה אומר העברת שליטה מוחלטת לחמאס. את זה אף אחד כאן לא חולם לעשות. לתפיסתי (וכך גם בהצהרות הפלסטיניות לאורך השנים), הטילים מעזה הם תגובה על המצור, לא העילה שלו.
שוב, אני מבקש לא להתפלפל כאן על סיכויי ההסדר בשעה שבחורינו הטובים טובחים באזרחים.
ומה אפוא העילה שלו?
הבנת הנקרא, עמיחי: לוודא שאין פרטנר. לפורר את המסגרות הפוליטיות של הפלסטינים, להחליש את השלטון בעזה (כמו בגדה), למנוע מהם עצמאות כלכלית. להבטיח שמה שיותר פלסטינים יבחרו בערוץ האלימות ויוכיחו ש"אין עם מי לדבר".
אני כן חושב שצריך לדון באופציות להסדר עתידי, והרי אתה בעצמך העלית אופציה כזו ממש בפסקה האחרונה של הפוסט, אז למה לא בעצם? לגבי התיאור ההיסטורי שלי- אשמח אם תאיר את עיניי.
כן צריך לדון באופציות להסדר עתידי – אבל לא בעיתוי הנוכחי. זה זילות נוראה של הפשעים. זה התחמקות אל הנוח והמוכר מפני הלא נוח ולא מוכר. זה שיתוף פעולה עם מרבית כלי התקשורת שמציגים תמונה חד-צדדית לגמרי של המערכה – מקלטים ישראלים ומשפחות שמתלוננות על שיבוש היומיום (הכל נכון) – ואפס סיקור של הטבח בצד השני.
לא בשביל זה הבלוג הזה קיים. דחוף לך דווקא עכשיו לדבר על הסדר עתידי? תמצא פורום אחר. יש בלי סוף.
למה הזכרתי את זה בסוף? בדיוק בגלל ש-99% מהישראלים מתים לדבר רק על זה ולא על פשעי ההווה, אז סימנתי להם שלא שכחתי את העניין הזה. ואני אומר בפעם האחרונה: שום הסדר עתידי לא מצדיק פשעי מלחמה בהווה. שום הסדר עתידי לא יכפר על העובדה שהעילה למבצע הנוכחי היא המטרה הישראלית לשבור את האחדות הפלסטינית (ולא "להשיב שקט לדרום"). אלה נושאי הדיון הבוערים.
שאלות נוספות על ההסדר העתידי ייתפסו כהסחה מכוונת ויימחקו.
לכותב המאמר. אשמח להזמין אותך אלינו, לנתיבות, לסופ״ש. לא בעת הזו כמובן. בעת ׳שגרה׳. רק אז תוכל לתת דעה אמיתית.
ע. אלקיים.
מר אלקיים, אין צורך, הטילים גם מתעופפים במקום מגוריי. אבל כדי שתנוח דעתך, הנה מה שחושבים חיים ביטון משדרות:
http://www.haokets.org/2014/07/08/%D7%9E%D7%94-%D7%A7%D7%A8%D7%94-%D7%97%D7%9E%D7%A9-%D7%93%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%A0%D7%95-%D7%91%D7%A9%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%AA/
וג'וליה צ'ייטין מקיבוץ אורים:
http://www.othervoice.org/Articles/Articles-029.htm
שיט, מה תגיד עכשיו? סוכנים "סמולנים" שהושתלו בדרום? תינוקות שנשבו?
או שהם צריכים לגור בדיוק ברחוב שלך בנתיבות כדי לקבל זכות להביע דעה?
שלום ותודה רבה על הפוסט.
אם הבנתי נכון אתה טוען שהממשלה מנסה למנוע אחדות פלסטינית כדי לודא שאין פרטנר. לא ברור לי למה הסלמה משרתת מדיניות שכזו. סביר להניח שהמתקפה הישראלית תביא לאחדות שורות אצל הפלסטינים ולא לפירודם.
וכפי שכותבת עמירה הס נראה שזה אכן קורה: http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2372346
אדם, זה הוסבר בקטע שציטטתי מן הפוסט הקודם. אסביר שוב. בטווח הקצר כמובן שהתקפה על אזרחים סוגרת את השורות בחברה. אצלנו כמו אצלם, התגובה האינסטינקטיבית היא סולידריות מחוזקת. אבל התגובה הזאת היא א-פוליטית, וחולפת עם חלוף הסכנה. מה שנשאר אחריה הוא לקח פוליטי: הקיצונים צודקים. אם נסתכל על זה מהזווית העזתית, המסקנה היא: הציונים מבינים רק כוח. לכאורה יש מו"מ מדיני, לכאורה יש "פרטנר" (בובת הסמרטוטים הקרויה אבו מאזן), ובכל זאת – הציונים מפציצים. ועוצרים מאות אנשים במרחב חברון וירושלים. ועושים ככל העולה על רוחם בשטחי הגדה.
כלומר, חושב לעצמו הפלסטיני בעזה, כל הסיפור הזה על פיוס בדרך של מו"מ מדיני הוא חירטוט. בשכונה שלנו, הכוח מדבר. ואם צריך כוח, למי אפנה – לאש"ף או לחמאס? ואם כבר – לחמאס או לג'יהאד האיסלאמי?
מציאות שבה חסומים כל נתיבי ההידברות היא מציאות שמעודדת קיצונים, ש"מוכיחה" שהפיתרון היחידי שבאמתחתם הוא הפיתרון. בסתר ליבם, ברגעי צלילות נדירים, יודעים התושבים משני צידי הגבול שזה בולשיט; הכוח לא פותר כלום. אבל תופי המלחמה משתיקים את הקולות הצנועים האלה. הקיצונים מנגנים על הרגשות הכי עזים – פחד ונקמה. עמדות פוליטיות נקבעות בעיקר על רקע רגשי ולא רציונלי – בכל עם, בכל מקום. לכן סיטואציה כזאת משרתת את הקיצונים.
התוצאה היא שהאחדות הפלסטינית בין המתונים לקיצונים מתפוררת. אולי תצמח תחתיה אחדות חדשה – של קיצונים עם קיצונים. אולי ישראל תצליח למחוק גם את הציבור המתון בקרב הפלסטינים – אם לא דרך "צריבה תודעתית", דרך השתקתו והדרתו מן החיים הפוליטיים. אם כך, האחדות הפלסטינית לא תיפגע, אבל תהפוך להיות הסיוט של כולנו.
ההנחה המרכזית בטיעון שלך מתנסח במילותך: "מציאות שבה חסומים כל נתיבי ההידברות היא מציאות שמעודדת קיצונים, ש'מוכיחה' שהפתרון היחידי שבאמתחתם הוא הפתרון".
מן הסתם תסכים איתי שבשני העשורים האחרונים קרו בעיקר שני דברים: (א) נחסמו כל נתיבי ההידברות באורח שיטתי ועקבי, (ב) ומנגד התרבו המתונים בקרב הפלסטינים וחלה ירידה דרמטית בשימוש בטרור ובאינתיפאדה.
כמה הייתי רוצה להאמין לסיפור הזה "אנחנו אשמים בסכסוך, השלום אפשרי, זה בידינו". כי באמת, מה יותר מעודד לדעת שהפתרון בידינו, אם רק נרצה? אבל העובדה שהפלסטינים מאוחדים באי הכרה בישראל כמדינת הלאום היהודי ונחושים יותר תחת ממשלת אחדות, אומרת הכול. מה זה כל כך חשוב? עובדה היא שזהו אחד מעקרונות יזמת ז'נבה. והסיבה לחשיבותו היא שאחרת, כל הסכם הוא בבחינת הפסקת אש. הוא מייצר תודעה של "פלסטין כולה שלנו, לא וויתרנו על המלחמה, רק הישענו אותה מסיבות טקטיות." וזה אומר שהטרור של קבוצות שוליים כמו הג'יהאד יימשך, והרשות לא תילחם נגדו, שכן הם מייצגים את השאיפות האמתיות של הלאום הפלסטיני. בקיצור, "הסכם שלום" ריק מתוכן ממשי שמייצר פיוס.
צריך לזכור שהמדיניות בעזה משולבת במדיניות בגדה ומטרתן אחת. המבצע גם משמש מסך עשן מצוין למעצרים ההמוניים בגדה שעדיין נמשכים מאז אירוע חטיפת הנערים. במקרה שתהיתם, תיכף חוצים את קו האלף. ככה נראית ענישה קולקטיבית (בעיקר נגד פעילים פוליטיים), לא חקירת רצח.
אנונימי, זה לא קיר פייסבוק פה. לא מדביקים קישורים ובורחים. אם יש לך טענה מסודרת שקשורה לנושא הפוסט, אתה מוזמן להעלות אותה.
עידן המחשבות שלך הגיוניות מאוד, בחשיבה מערבית אתה הכי צודק בעולם,
אבל לחשוב בראש מערבי זה אחת הטעויות הנפוצות שלנו, ערבים (בהכללה מאוד גסה! אלב הרוב הגדול) חושבים במושגים של דורות ושל ניצחון היסטורי מעבר ל 66 שנים שלנו כאן, אנחנו לא, אנחנו רק רוצים קצת שקט
זה לא שהם לא בסדר ואנחנו כן, זה פשוט צורת חשיבה שונה וצריך ללמוד את זה ואחר כך גם לעקל את זה.
אני חי באיזור מאוד ערבי, למעשה אני המיעוט כאן, עובד ומעביר הרבה זמן עם ערבים ישראלים (שמבחינתם הם פלסטינים) ושומע מה שאומרים לי המתונים ביותר מבינהם ממקור ראשון, אתה יכול להאמין אתה יכול לא להאמין אבל הכי טוב שתבדוק על אמת עם הערבים שאתה מכיר נסה להגיע איתם בשיחה לעומק המחשבות שלהם מעבר לתשובות המיידיות שאתה מקבל, תנסה להבין מה באמת ירגיע אותם ויתן להם לאפשר לך לחיות כאן בשקט, אני עושה את זה כבר שנים, ולכן אני חי בסוג של קונפליקט אוכל אצלם חומוס, שולח את הרכב למוסך בכפר, מחייך לגנן אבל יודע בפנים שזה לא אמיתי.
הנה איך הם שומעים את המשפט שכתבת: "נניח לעם הפלסטיני בעצמו לעצב את השלטון הרצוי בעיניו"
1. הפסדת
2. אתה חלש
3. אוטוטו אתה אורז מזוודה לברלין
4. "הרצוי בעיניו" = שאתה לא תיהיה פה, כי מלחתחילה לא היית אמור להגיע ולכבוש, הרגת את המשפחה שלהם
5. ביי ביי, מסור דש לאחים באירופה
אל תתווכח איתי זה לא אני אומר, אני חושב כמוך, זה אומרים לי ערבים מוסלמים כמו נסיב, מחמוד, עלי, סלאח ועוד ועוד…
אגב, הרבה פעמים תקבל מהם הרבה יותר כבוד והבנה כשתעמוד על דעתך ותפגין כח, הבנה, פשרה, הגיון = אתה חלש
אל תדבר עם יהודים שחושבים כמוך או יהודים מתלהמים שצועקים "היידה ביבי", דבר עם ערבים מתונים ותגיע איתם לעומק המחשבות האמיתיות שלהם, הלואי והייתי טועה, היה נחמד לחיות פה בגליל בלי לדאוג, ללמוד ערבית ולעשן נרגילה לכן הפתרון של לעזוב אותם לנפשם ולהסיר את הסגר הוא לא נכון בעייני ויביא להעצמה של המוטיבצייה שלהם לשלוח אותך הבייתה בתרגום ערבי – אירופה/צפון אפריקה או מאיפה שלא הגיעו "הציונים הכובשים היהודים" שעשו אותך.
אדיר, אני מחכה ומחכה לפאנץ'-ליין ו…? מה?
נו, מרוב שאתה מכיר את הערבים ויודע איך צריך להתנהג איתם, ומרוב שמנהיגינו חולקים איתך את החוכמה העמוקה הזאת – מה יצא לנו? 47 שנה בשטחים, 9 שנים מחוץ לעזה, ומה יצא לנו? מה הרווחנו מחוכמת הנפש שלכם, מההבנה הדקה הזאת לנפש הערבי? ביטחון? שלום?
גורנישט.
הישראלים חוזרים מיוזמתם לאירופה. נמאס להם לחיות פה. לא בגלל הערבים – בגלל היהודים. תבדוק מי אלה הצעירים שעוזבים את ישראל בשנים האחרונות ועל איזה רקע. לא כאלה שהתאכזבו מ"היד הרכה" של הממשלה. להיפך.
ועוד לא דיברנו על "המנטליות היהודית" שנחשפת לראווה לאורכו ולרוחבו של האינטרנט – המוני עם ישראל שצמאים לדם, מבינים רק את שפת הכוח, ובזים למי שמדבר על פיוס. אלה היהודים שאני רואה. עם יהודים כאלה, לא פלא שאתה מכיר ערבים כאלה.
עדכון: כ-75 הרוגים בעזה עד כה, כמעט מחצית מהם נשים (23) וילדים (12):
http://www.dailysabah.com/mideast/2014/07/10/770-gaza-strikes-kill-23-children-12-women
אלה נתונים של משרד הבריאות הפלסטיני. כיוון שלא ניתן לפברק מוות של נשים וילדים (יש שמות), אלה נתונים אמינים. כמו כן ידוע שנהרגו גם גברים לא מעורבים בחלק מן ההתקפות (חאן יונס ובית חאנון, כאן: http://www.btselem.org/hebrew/press_releases/20140709_bobming_of_houses_in_gaza).
מכך עולה שיותר ממחצית הפלסטינים שצה"ל הרג עד כה ב"צוק איתן" הם תושבים חפים מפשע. זה כבר ודאי, העיתונאים יודעים את זה ושותקים, ההנהגה יודעת את זה ושותקת, והצבא – מגלגל את האשמה, כמובן, על החמאס שמשתמש במגנים אנושיים. אבל הדם הזה על ידי צה"ל. ובקושי עברו יומיים.
איכשהו גם ההסכמים ההיסטוריים לא הקטינו את טווח הטילים או את כוונות המלחמה הפלסטיניות. נכון, זה לא ישתק את הטילים אחת ולתמיד, אבל כנראה ישתיק אותם אחת לכמה זמן.
זה שקר, חלאס, כמו השם המזויף שלך. אם יש לך פנאי תקרא איך בדיוק הרסה ישראל את התהדיאה ערב מבצע "עופרת יצוקה":
זה הכי קרוב ל"הסכמים הסטוריים" שהיה לנו – הבנות לא ממש כתובות. והם עבדו לא רע בכלל, והגיעו כמעט עד כדי שקט מוחלט, והארכה בחצי שנה. ואז קפץ לברק הפיוז.
מ
ממעולם לא היו הסכמים חתומים, אז אין מה לדבר על "כשלונם".
עידן, לטענה הכללית שהסלמה מחזקת את הקיצוניים אני מסכים. אבל היה נדמה לי שאתה טוען בפוסט שההסלמה נועדה למנוע את תהליך הפיוס הפנים-פלסטיני (ולכן ציטטת את נתניהו, את הטילים בבית להיה וכו'). הטענה הזאת נראית לי יותר בעייתית משום שגם אם הקיצוניים בצד הפלסטיני יוצאים מחוזקים, קשה לראות איך זה מסכל את הרצון בפיוס, הן של הציבור הפלסטיני והן של המנהיגות (לפחות בחלקה). אבל בהחלט ייתכן שכפי שכתבת, גם אם האחדות לא תפגע, היא תהיה של האגפים הקיצוניים יותר. וייתכן גם שמדובר פשוט בעוד "כיסוח דשא".
יש ללחוץ כדי לגשת אל MSPS105_Hebrew.pdf
נ"ב
ראיתי אתמול את טל רוסו, אלוף פיקוד הדרום בזמן עמוד ענן, אומר כמה דברים די מעניינים:
1. שלא ניתן להכריע את חמאס.
1. שהמבצע הנוכחי שונה מעמוד ענן ועופרת יצוקה בזה שלא אנחנו יזמנו אותו (זאת אומרת שאת שהשניים אחרים כן יזמנו והם לא היו תגובה לירי מעזה).
3. שרק בדיעבד ניתן לדעת אם היתה או לא היתה הרתעה (זאת אומרת שאנחנו לא באמת יודעים אם להפציץ את עזה מביא שקט אבל אנחנו ננסה את זה בכל מקרה, ליתר ביטחון).
מה שמדהים הוא לא הדברים לכעצמם – חלקם אמורים להיות ברורים – אלא העובדה שמישהו בתפקיד כל כך מרכזי מודה בהם.
אדם, יש כאן כלים שלובים: הרשות הפלסטינית קרועה בין ישראל לחמאס. ככל שהיא תיעתר יותר לדרישות ישראל, שיתוף הפעולה שלה עם החמאס ייפגע, ולהיפך. כרגע, הדבר היחיד פחות או יותר שמחזיק את הקשר בין ישראל לרש"פ הוא שהיא רודפת פעילי חמאס בגדה – היא קבלן מעצרים של השב"כ.
במסגרת ההסלמה, ישראל "מענישה" את החמאס ודורשת גם מהרש"פ לשתף פעולה בענישה הזאת; היא גם מצפה שהרש"פ יגנה את הטילים על ישראל, מה שיחבל עוד באחדות הפלסטינית. מבחינת החמאס, מספיק שהרש"פ שותק ולא מביע תמיכה גלויה – והוא כבר נתפס כמשת"פ ישראלי.
לרש"פ אין למעשה ברירה; חוץ מהצהרות הזדהות של אבו מאזן עם העזתים, הוא לא יכול לשבור את הכלים. אבל החמאס ותומכיו בהחלט יתרחקו עוד יותר מהרש"פ כיוון שניגוד האינטרסים בינהם מובלט על רקע העימות עם ישראל. זה הרי היה כל רעיון ההפרדה בין הגדה לעזה. כך שבסוף המבצע, נמצא את החמאס הרבה יותר קיצוני ממה שהיה לפני כן, ולכן נכון פחות ליישם את הסכם הפיוס.
בטווח הארוך, כפי שכתבתי, זה לא ישנה; האחדות הפלסטינית קום תקום. ישראל משחקת ב"נדמה לי", מציבה יעדים אסטרטגיים מחוץ לגבולותיה (כפי שנהגה בלבנון בשנות ה-80') רק כדי שזה יתפוצץ לה בפרצוף אחרי כך וכך הרוגי שווא. בין זה לבין "הגנה על תושבי הדרום" אין שום קשר, וזאת הטענה המרכזית של הפוסט.
טל רוסו הוא שידור חוזר של יואב גלנט, שאמר דברים דומים אחרי "עופרת יצוקה":
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3970794,00.html
הם נהיים נורא חכמים כשהם עוברים לתפקיד אחר, הגנרלים האלה.
משום מה נדמה לי שיש כאן בלבול בין חוסר הכדאיות של ישראל במלחמה לעצם היותה מוסרית. גם אם אינה כדאית, עדיין המלחמה יכולה להיות מוסרית בנסיבות שבהן היא פרצה (גם אם ישראל הסלימה במכוון את המצב). אתה חולק על כך?
כן, ותמיד חלקתי על כך. המלחמות של ישראל מול הפלסטינים אינן מוסריות ובסופו של דבר גם מערערות עוד יותר את הביטחון של אזרחי ישראל. יש רק אשליה אופטית מסוימת: בטווח הקצר יש לכאורה תועלת מיידית (רגיעה, השקטה של גל טרור) אבל בהמשך היא מתגמדת, מתאפסת, והופכת לתועלת שלילית, כי עוצמות העימות והמחיר המתמשך לחברה הישראלית הולכים וכבדים.
וזה לא מקרי. מלחמה לא מוסרית מותירה את הצד השני פגוע ותאב נקם, וזה חוזר אלינו.
צריך כמובן להפריד בין שאלת המוסריות של פתיחה במלחמה (שאלה שהחוק הבינלאומי לא נוגע בה) לבין המוסריות של ניהול מלחמה (שכפופה לחוק הבינלאומי). ישראל יוצאת חרא בשני ההבטים.
עידן, בהתייחס לטענה שהחוק הבינלאומי לא נוגע בשאלת המוסריות (או ליתר דיוק, החוקיות) של פתיחה במלחמה, מה עם סעיף 51 אמנת האו"ם וה- Caroline Test? – בדו"ח של המשפטן ג'ון דוגארד, טענתה של ישראל להגנה עצמית בעופרת יצוקה נבחנה ונפסלה כבלתי-תקפה, על רקע עובדות שהופיעו גם בבלוג זה (הפרת הרגיעה מצד ישראל ב-4 לנובמבר 2008 ועוד).
תודה על הכתבה, חזק ואמץ.
מדוע אינן מוסריות? האם לא התקיימו התנאים והנסיבות המהותיים המאפשרים ומצדיקים תגובה צבאית? שוב, גם אם ישראל התגרתה בעזה והתכוונה להסלים את המצב בכוונה תחילה, עדיין הזכות (ואולי החובה) המוסרית בידה להגיב על מטר טילים המכוונים כלפי אזרחיה.
[הנה דעתו של אסא כשר, שהוא כמובן לא כשר בעיניך, ובכל זאת דבריו מנומקים:
יגאל, צודק. היה לי משהו אחר בראש אבל אני עייף מדי כרגע לשחזר אותו.
אין שכל אין דאגות… רק כוח הם מבינים עדיף ככה! לא נשב בשקט מול ירי הרקטות
אתה טוען שיש לפתוח את המצור על עזה ולנסות לפייס את הפלסטינים, ולמעשה טוען שהדבר יביא בסופו של דבר לפתרון לסכסוך. אני שוקל את טענתך ברצינות, למרות שאני סבור כיום שהיא שגויה.
האם אתה מצידך שוקל את האפשרות שזה לא יעבוד, והפלסטינים קיצוניים מדי כדי לפייסם?
נגיד וישראל תחזור לגבולות 67 ותפתח את המצור על עזה, האם לאחר שנתיים של אי תגובה מוחלטת לפיגועים מתמשכים ורקטות מעזה ויהודה ושומרון תשנה את דעתך? 5 שנים? 10 שנים? מה הם התנאים בהם תחליט שהתיאוריה שגויה?
אורי, מהם התנאים שבהם תחליט שהתיאוריה שלך – עוד מבצע ועוד הפגזות – שגויה? 8 פעמים נכשלת, הכישלון התשיעי מתגלגל עכשיו (ועדת החקירה בדרך). התיאוריה שלי לא נוסתה אף פעם, למרות שממשיכים לקשקש כאן על "פושעי אוסלו" (הפשע היחידי היה הטלת הסגר והמשך ההתנחלויות; לא, הסגר לא בא בגלל הפיגועים, הוא קדם להם, הנה עוד מיתוס).
מה שמדהים זה שהתיאוריה שכל הזמן נכשלת מוצגת שוב ושוב כעדיפה על זאת שאף פעם לא נוסתה.
נו, ואם היא בכל זאת לא תעבוד? תמיד אפשר להזניק את האף-16 ולכתוש את עזה כמו שאנחנו אוהבים.
אנשים בעלי תפיסת עולם שמאלית-קיצונית כמוך הביאו עלינו את פשע אוסלו, הפשע הגדול ביותר שבוצע נגד העם היהודי מאז השואה, ורק מבצע קרקעי, קרי מבצע חומת מגן, שיודוקוויזלינגים כמוך התנגדו לו בתוקף ואיימו עלינו (כמו החמאס) שיהיו מאות אבדות וכיוצא באלו שקרים, כמו אז גם היום, רק מבצע קרקעי מאסיבי יצליח לשנות את המצב שהאזרחים הם אלו שמגנים על הצבא מפני מרצחי החמאס. למה אתה לא חושף את המשנה שלך עד הסוף? ניתן לפלשתינים את יהודה ושומרון ששחררנו מכיבוש ירדני ב-67', ניתן לפלשתינים את מחצית עיר הבירה שלנו ירושלים, כולל הר הבית המקום הקדוש ביותר לעם שלנו, נכניס לפה כדרישתם מאות אלפי פלשתינים שברחו מפה ב-48', וכמובן גולת הכותרת, החלום הרטוב של השמאל הקיצוני הישראלי ובני בריתו הג'יהאדו-פשיסטים הערבים, נחסל את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.
טוב, אנונימי מוג-לב שחושש להזדהות בשמו. אני "חושף את המשנה שלי עד הסוף". המשנה היא זאת: מגיבים שלא מתייחסים לתוכן הפוסט לא ראויים לתגובה. ותשמע, זה לא "חלום רטוב", זאת מציאות.
שלום עידן,
יש בעייה אחת בראיית המציאות שלך וזה שהיא חלקית.
ולא בגלל שהעובדות שלך לא נכונות, אלא בגלל שאתה חושב שהתנהגות של אנשים, כולל אנשים משכילים, רציונאלים וחכמים נובעת מעובדות בלבד ולא מאינספור גורמים אחרים.
בהנחה שהמטרה של הבלוג שלך היא לא להשקיט את מצפונך או לשכנע את אלו שמראש מסכימים עם דעתך, אתה צריך להבין את המורכבות הזאת .ולמה זה חשוב?
משום שבשני הצדדים יש אנשים שהמטרה היחידה והאמיתית שעומדת מול עיניהם היא לחיות בשלום.
אבל בשני הצדדים יש גם את אלו שהמטרה המוצהרת שלהם היא חיי שלוה ושלום, אבל יש להם מטרות אחרות חשובות לא פחות ואולי יותר.
ובשני הצדדים הם עושים מאמצים גדולים לשכנע שהיה יכול להיות שלום, אילוא רק לצד השני לא היו מטרות אחרות.
ובשני הצדדים הקיצוניים ניצחו והצליחו לשכנע את רוב בני עמם, כולל אלו שאני מאמינה שבאמת רוצים שלום.
המתונים בשני הצדדים הפסידו בגלל שאתה ואחרים כמוך לא מנסים בכלל להבין או לדבר בשפה של אלו שאתה רוצה לשכנע.
ישעיהו ליבוביץ היה אדם חכם, שללא ספק ראה בדברים רבים את הנולד, אבל הוא נותר שולי אפילו בשמאל הישראלי.
עוד דבר,
לנו את הלוקסוס שהיה לישעיהו ליבוביץ.
מיכל, אני בכלל לא חושב שהתנהגות של אנשים נקבעת מעובדות בלבד. זה מוכיח לי שלא קראת את התגובות מעל – עניתי לאחד המגיבים שעמדות פוליטיות נקבעות בעיקר על רקע רגשי. ואם תציצי גם במסה "על כתיבה פוליטית" שכתבתי לפני כמה שנים (קישור למעלה משמאל) תביני היטב שאני מכיר בכך שתחום השיח הפוליטי הרציונלי הוא מצומצם מראש. ומחוץ לטווח שלו – אכן אני לא מדבר.
אם יש לנו מחלוקת, היא לא על כך שעובדות לא משנות הרבה, אלא על כך שאת חושבת, בניגוד אלי, שיש שיח פוליטי אחר, לא-מבוסס עובדות, שכן יכול להזיז אנשים מדעתם. וכאן את הנאיבית. אין דרך בעולם שאצליח לשכנע איש ימין שחיי אדם קודמים לקדושת הארץ – כל אדם, יהודי או ערבי. אין דרך שאצליח לשכנע גזען יהודי שזכויות במדינה שהוא חי בה לא צריכות להתבסס על מוצא אתני.
לכן אין לי שום שיג ושיח איתם; לא "הכלה", לא "צו פיוס", לא "חיבוק" ולא שום זיוף אחר. את יכולה לבזבז את זמנך כמה שאת רוצה בניסיון "לדבר בשפה של אלה שאת רוצה לשכנע". אם אלה גזענים ימנים/קסנופובים יהודים וכדומה – את תטיחי את ראשך בקיר.
אני, לעומתך, מכיר מראש במוגבלות של השיח הפוליטי. אני יודע מראש שאין מה לדבר עם נתחים גדולים באוכלוסיה הישראלית. יש להיאבק נגדה בכל הדרכים הפוליטיות האפשריות; אבל הדיאלוג – נגמר מזמן.
אז למי אני כן כותב? תקראי את המסה ההיא ותביני.
וליבוביץ' – קטונתי, קטונתי. היתה לו השפעה עצומה, את טועה מאד. קשה בכלל למדוד אותה במונחים רגילים, כי לא מדובר במתפקדים למפלגה. אבל הרעיונות שלו חילחלו עמוק, גם בחברה הדתית וגם בחילונית.
עידן, תודה על עוד פוסט חשוב ועבודה תחקירית מצויינת.
אם הבנתי נכון, הטענה המרכזית שלך היא שסבב האלימות הנוכחי בין שני הצדדים לא נועד – בניגוד להצהרות ישראליות – להביא "שקט לדרום" (המרכאות במקור), כי אם לסכסך ולפלג בין חמאס ופתח, שכן האחדות בעם, בחברה ובהנהגה הפלסטיניים יוצרת מראית עין של "יש פרטנר", מה שמערים על ישראל קשיים בבואה לתרץ את היעדר המו"מ. אתה מבסס טענה זו על אותו דפוס פעולה שזיהית לטענתך, שבו ישראל מחרחרת מלחמה עם חמאס כל אימת שמפציע שביב של תקווה לא כל שכן הסכם לאחדות בעם הפלסטיני. יש לי השגות הן בקשר לדפוס הפעולה, הן בקשר להסבר שנתת לו.
ראשית, כראייה לשיטה הישראלית אתה מביא את שיגור הטילים של חיה"א לעבר בית להייא, אך בכתבה המצורפת כתוב שהוא התרחש דקות ספורות אחרי טקס החתימה הפלסטיני. אדרבא, דווקא מאחר שמדובר על "דקות ספורות", נראה כי לכל היותר יש קשר נסיבתי בין האירועים ולא סיבתי (למעט אולי בראשם של כתבי הארץ ועורכיו), שכן פעולה מסוג זה וודאי תוכננה מבעוד מועד. מה גם שבהמשך הכתבה מוזכרות פעולות צה"ל ברצועה בחודשים מרץ ואפריל – האם גם הן פרי יוזמת ישראל לסכל את ההסכם הנרקם בין הפלגים? כתימוכין לשלילת טענתך אפשר להזכיר שצה"ל תקף בעזה כמה פעמים גם בפברואר ובמרץ – (http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2259589 , http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2240818 ), כשעוד נדמה היה שהסכם פיוס בין פתח לחמאס רחוק מהישג יד (http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2244815). נראה שבחרת להציג באופן סלקטיבי למדי דווקא את שרשרת האירועים שקדמו לסבב האלימות הנוכחי, באופן כזה שמתיישב עם מסקנותיך הגזורות מראש.
איני שולל לחלוטין שאחדות פנים-פלסטינית מרתיעה את ישראל ומשפיעה על התנהגותה, אך בוודאי שאין לטעון ש"המדיניות הישראלית משועבדת אופן טוטאלי לחרדה מפני האחדות הפלסטינית". אולי דווקא להיפך, הזרוע הצבאית של חמאס מעלה את גובה הלהבות כל אימת שמתקרב פיוס בין הפלגים הפלסטינים, ואם כך – מדוע חמאס, שכבר הראה שהוא מסוגל לעשות זאת, לא פועל כדי לאכוף שקט ברצועה?
לעניין השני, ההסבר שאתה מציע לאותו דפוס ישראלי (לא קיים?) הוא שישראל אינה מעוניינת באחדות בעם ובהנהגה הפלסטיניים, כי זו מפריעה לישראל להציג את הצד השני כ"לא פרטנר" שאיתו אין לדבר. טענה זו מופרכת. כי אם אמנם, כטענתך, ישראל מחפשת תירוץ לברוח ממו"מ בטענה של "אין פרטנר", הרי שאין דבר טוב עבורה מאשר הסכם הפיוס בין הפלגים, והיה עליה לחבק אחדות שכזו, שרק מאירה את הפלסטינים באור שלילי. הרי דווקא לגבי חמאס יש הסכמה רחבה בישראל ואף בממשלות אירופה וארה"ב שהוא ארגון טרור מוקצה שאין לדבר איתו. לפי ההיגיון שאתה מייחס לישראל – אדרבא, הסכם הפיוס בין פתח וחמאס אמור היה דווקא ליפול כפרי בשל לידי מי שרוצים להכשיל כל אופציה למו"מ.
הסיבה האמיתית להסתייגות הישראלית, שלא לומר סלידה, מממשלת אחדות בין הפתח-חמאס היא לצערי הרבה פחות צינית – ישראל מתחה קו אדום מוסרי ששולל הכרה קל וחומר דיבור ישיר עם חמאס, משום שישראל, במידה לא מבוטלת של צדק, רואה בו ארגון טרור רצחני שחרת על דגלו את השמדת ישראל וכו'… אירוני שאתה עצמך מותח גבול דומה בדיבורך על התחזקות השפעתם של "הארגונים האיסלאמיים הקיצוניים, אלה שאיתם באמת אין שום דין ודברים". אם יש ארגונים כאלה "באמת", אז אין סיבה לרכוש בוז וציניות כה עמוקים למי שבתפיסת עולמו חמאס הוא ארגון כזה, שכן המרחק האידיאולוגי והשוני בין דפוסי הפעולה בין חמאס וארגונים אלה אינו כה גדול, למעט העובדה שחמאס הוא הנבחר (הלגיטימי?) של הפלסטינים להנהגתם.
לסיכום, אני מסכים שישראל לא מעוניינת באחדות בין פתח לחמאס, אך איני מסכים עם טענותיך ש:
1. קיים דפוס פעולה לפיו אנו מנסים לסכל כל אחדות כזו בדרך של אלימות
2. הסיבה לכך היא כדי להצדיק את הטענה הישראלית ה"אין פרטנר"
ולמרות הכל, בנימה אישית, אני מאמין שצריך לנסות את הפרדיגמה שאתה מציע. לצערי, אני סבור שאין בנמצא מישהו שיעשה זאת, אבל בניגוד אליך, איני בטוח שאני מאשים אותו. בהקשר זה, אני מצטרף לתגובתו הספקנית של אורי (11.7 5:35) שביקש לאתגר אותך ולבקש ממך לשרטט את התנאים לקריסת התיאוריה שלך, ואת הגבול להבלגה הישראלית שבעיניי, כמי שמגדיר עצמו כשמאל-מרכז-לאומי, הוא "קו השפיות", שהגעה אליו מצדיקה פעולה ישראלית כנגד הטרור. לדעתי התחמקת מתשובה לאיתגור זה.
מה שהאיור הזה לא מראה הוא שהחמאס לא היה חייב לבזבז זמנו וכספו על טילים ומשגרים ארוכי טווח. הרי נתוני הלחימה ידועים מראש לכולנו, הרוגים ופצועים רבים עד זוועה בצד העזתי. אז למה הם צריכים עוד טילים חסרי משמעות?
אבנר, ממש בקצרה.
"דווקא מאחר שמדובר על "דקות ספורות", נראה כי לכל היותר יש קשר נסיבתי בין האירועים ולא סיבתי (למעט אולי בראשם של כתבי הארץ ועורכיו), שכן פעולה מסוג זה וודאי תוכננה מבעוד מועד."
אבל גם הטקסט תוכנן מבעוד מועד, לא? ואין ספק בכלל שהמועד שלו היה ידוע בישראל. צירוף מקרים זה לא.
לגבי התקיפות במרץ-אפריל, הן ודאי על אותו רצף, שהתחיל, כפי שציינתי, בינואר, עם תחילת השיחות בין פת"ח לחמאס. אני רוצה להבהיר נקודה כללית יותר: יש מטרות אסטרטגיות ויש צעדים טקטיים. מטרות אסטרטגיות הן יחסית קבועות לאורך זמן. אמצעים טקטיים שננקטים להשגת המטרות האלה יכולים להשתנות משבוע לשבוע, בהתאם להזדמנויות שצצות או נעלמות. המטרה האסטרטגית כאן היא פירוק הברית חמאס-פת"ח. זה לא אני המצאתי אותה, היא מעוגנת בהצהרות חוזרות ונשנות של הקברניטים. האמצעים הטקטיים כוללים כל מה שיכול להחליש הן את הרשות והן את החמאס – החל מעצירת כספי המכס ועד הפגזה בעזה. הקשר הסיבתי נשען על כך שההנמקה הרשמית להתקפה על עזה אינה מחזיקה מים (כי אין הרתעה צבאית בדרום, ולא תהיה).
החמאס אינו עשוי עור אחד. יש הצהרות קנאיות וחוליות טרור, ויש גם פקידי שלטון פרגמטיים. כנ"ל בצד שלנו; אם הפלסטינים היו רוצים "להוכיח" שאין פרטנר ישראלי, כל מה שהם היו צריכים לעשות הוא לאסוף ציטוטים נבחרים מאנשים כמו אורי אריאל ונפתלי בנט – חברי ממשלה מכהנת – שאינם מוכנים להתפשר על רגב אחד מאדמת ארץ ישראל, ונגועים בגזענות עמוקה. ובכל זאת, גם אנשי א"י השלמה מוצאים עצמם לפעמים חותמים על הסכמי פשרה (בגין וכד'), מה שמוכיח שהצהרות לחוד ומציאות לחוד. מי שמתעקש למצוא הוכחות לכך שאין פרטנר, אין לו שום בעיה. יש מכוני מחקר שלמים של הימין שמתמחים בשליפת ציטוטים מפחידים של חמאסניקים. אם שמת לב, אני לא מחפש אחרי ציטוטים נגדיים, של פלסטינים מתונים. אני בכלל לא עושה עניין גדול מציטוטים, כי אני חושב שהמעשים בפועל הרבה יותר חשובים.
עידן שלום.
הצגתי לך את שאלותי, כי חשבתי שניתן לשאול שאלות שאינן קשורות רק לפוסט עצמו.
לא קראתי את הקוד האתי של הבלוג לפני שהגבתי.
שגיתי.
מקבל את בקשתך שהתגובות תעסוקנה כולן בתוכנו.
הפוסט היה מרתק, מחכים ומאיר עינים, ופתח בפני צוהר למציאות העזתית העכשוית.
קראתי אותו בשקיקה, ואת כל הכתבות בלינקים ששתלת בו.
ניכרת ההשקעה, הרצינות, השעות הרבות בתחקיר ואיסוף החומר שהשקעת בו.
יישר כח.
לא התכוונתי לנפנף בקורות החיים, ודאי לא ה"קרביים" או ה"מורעלים" אלא רק לציין כי מתוך ראייה ארוכת שנים של התהליך שעבר על רצועת עזה ( אמנם מפרספקטיבה צבאית ) אני כותב.
מקוה שהבהרתי את כוונותי, כך שתבין שהתואר " הזויות " שנתת לשאלות שלי, ודאי התואר " חצוף" בו הכתרת אותי-מיותרים.
בברכת שבת שלום
ושקט
עפר
עידן, לקרוא למצב שקדם ליולי 2014 "מצור" זה לעוות את המציאות. על פי נתוני גישה לא היה מצור, אלא הגבלות, שברובן הן בהחלט לא בלתי-ענייניות. המצב היה הרבה הרבה הרבה יותר סביר מהמציאות של השנים שאחרי עליית חמאס לשלטון. איך אפשר לתאר גם את המציאות של אז וגם את המציאות של יוני 2014 באותו מושג? זה שרוג'ר ווטרס לא מתאר בנאמנות את מה שקורה באיזור שלנו, אני מבין. אבל אתה ?
קראתי את הפוסט, את הקוד האתי ואת כל התגובות. תודה על המידע ששיתפת.
זה אכן חשוב להתבסס על עובדות אבל זה גם חשוב לא להתעלם מהעובדות הפחות רלוונטיות להשקפה האישית שלך. במיוחד שבסופו של דבר הפוסט שלך הוא ספקולטיבי ומתבסס על העובדות שבחרת לציין. הממשלה שלנו טענה שלא ניתן לעשות שלום עם ישראל ובמקביל לעשות שלום עם החמאס – שאלת את עצמך למה התזמון לשיחות עם החמאס היה בדיוק כשהשיחות עם ישראל התקדמו? להזכירך, הארגונים הפלסטינים מפוצלים מאז השתלטות חמאס על רצועת עזה ב-2007.
כמו שנכתב גם בהארץ – החמאס הצהיר שההסכם לא משפיע על המשך המאבק המזוין של חמאס בישראל. אז למה שממשלת ישראל תחליט לראות במהלך זה כמהלך לגיטימי?
הפסקה האחרונה שלך היא הערכה – אם נשחרר, נאפשר ואף נתמוך, הם יתאחדו, יתפייסו ואז…אין אז. לדעתך זאת התחלה טובה. התחלה טובה של מה? ישנם מגוון תסריטים וחלקם הרבה פחות חיוביים ואף הרסניים. בסופו של יום מדובר בארגון טרור – אבל אני זורם איתך, בוא נתעלם מהצד השני.
אז למי צריך לתת צ׳אנס? – לחמאס או שלשכנים, לעמיתים, לחברים ולקרובי המשפחה שלנו?
כמו שאתה כבר ״מכיר מראש במוגבלות של השיח הפוליטי״ והחלטת מראש שאין על מה לדבר עם נתחים גדולים באוכלוסיה הישראלית – כך גם הממשלה שלנו הגיעה למסקנה שאין על מה לדבר עם החמאס. תחשוב על המניעים שלך, תוסיף את הטרור והטילים ואז תחשוב על המניעים של הממשלה שלנו.
ֿדיאלוג? – נגמר מזמן.
אני מסכים איתך שרבים בארצנו בעלי יחס גזעני כלפי הפלסטינים והערבים באופן כללי – אבל האחריות שלנו כעם היא להילחם בזה ולא להפסיק את הדיאלוג. ביום שנלמד לגשר על פערים שלנו, נלמד גם לנהל דיאלוג טוב יותר עם הפלסטינים.
גם מן הפלסטינים מצופה להילחם בגזענות ובאנטישמיות בצד שלהם. לי באופן אישי, אחדות עם חמאס לא נשמעת כניסיון בכיוון הנ״ל.
לבסוף, מאחר שצה"ל החליט להחליף את הלוף במנות הקרב הצה"ליות בשימורי טונה (כך קראתי לפחות – בתקופתי זה היה לוף), זה אומר שגם יבואני הטונה מרוויחים מהלחימה – האם זה אומר שזאת הסיבה שבגינה צה״ל יצא למבצע?
אתה יכול לחלוק על הרבה החלטות של הממשלה וגם להטיל ספק בהחלטות שלה, אבל הרווחיות של רפאל היא לא הסיבה למבצע. כנ״ל לגבי פנסיות צבאיות. בסופו של יום החמאס ירה עשרות טילים גם טרם המבצע וגם בזמן הדיונים עם הפלסטינים – תושבי הדרום סובלים מהטילים כבר למעלה מ-10 שנים וזה חייב להיפסק. בסוף כל אחד משמונת המבצעים היה הסכם שלא החזיק מים. הממשלה התחייבה להקלות וקיימה אותן – בעקבות התחמשות אגרסיבית וירי טילים מתמשך, התקבלו החלטות לבטלן. באופן כללי, ייתכן שהרעה במצב הכלכלי מגבירה את הטרור, אך שיפור במצב לא בהכרח ממתן את הטרור. יכול להיות שהחמאס הוא באמת ארגון טרור ובאמת שאין על מה לשאת ולתת איתו?
לגבי המבצע עצמו – לא יודע עם כל ההחלטות שמתקבלות נכונות (למשל הריסת הבתים של הפעילים). אבל אני לא בקיא מספיק באילוצים ובפרטים.
גיל, אני קורא לזה מצור ונתתי קישור כדי לגבות את הטענה. אל תתווכח אתי על המינוח, זה חסר ערך. יש מצור ימי ואווירי מוחלט; ויש סגר חלקי על סחורות, שלפרקים הופך לסגר כמעט מוחלט. בעיני זה מצור. אתה רוצה לקרוא לזה משהו אחר, כמו "יחסים חופשיים תחת כפייה", שיבושם לך.
הנה, זה מתחיל לקרות, בירושלים מחככים ידיים בהנאה:
http://www.jpost.com/Operation-Protective-Edge/Hamas-officials-denounce-criminal-Abbas-as-Likud-member-362465
החמאס נושא במלוא האחריות להסלמה הנוכחית. ישראל לא חיפשה הסלמה.
התזה שהמלחמה נועדה לפרק את האחדות הפלסטינית חסרת היגיון. דווקא אם נאמץ את השקפתך, שממשלת ישראל אינה מעוניינת בשלום אלא רק בשמעת קולות של מו"מ לשם הדיפת הלחץ הבינ"ל והפנימי, אז ממשלת האחדות הפלסטינית טובה לממשלת ישראל. החמאס עודנו מוגדר ארגון טרור ע"י ארה"ב ונתפס כארגון טרור במערב ובדעת הקהל בישראל.
החמאס, הנתון במצוקה אדירה (מנותק ממצרים, ללא מנהרות, ללא כסף) שלף בייאושו את הקלף האחד שנותר לו.
בימים שקדמו למבצע הכריזה ישראל שוב ושוב ש"שקט ייענה בשקט", אבל החמאס לא נמנע מירי טילים, אף לא ליום אחד.
שלום עידן.
ראשית תודה רבה לך על הפוסטים, עוזר מאוד לראות דברים באופן כל כך מאורגן.
רציתי לשאול אותך שאלה. כתבת "שבתחילת אותו חודש צמצמה ישראל משמעותית את מעבר הסחורות לעזה – צעד שלעתים קרובות מקדים מכה ישראלית יותר משהוא מגיב למכה פלסטינית."
אני יודעת שהקשר הזה אכן קיים, אבל האם אתה יודע מה משמעותו. כלומר מדוע ישראל מצמצמת כניסת סחורות לפני מבצע?
לחיזוק תגובתי לעיל ראה דברי גרשון בסקין, שקשה לפקפק הן במסירותו לשלום והן בעומק הבנתו במצב:
"ביליתי שעות ארוכות אתמול בבוקר ואחר הצהריים בניסיון לשכנע את איש הקשר המרכזי שלי בחמאס לדבר עם מנהיגיו ולקרוא להפסקת אש למשך 24 שעות כדי למנוע הסלמה. המסר שלי עשה דרכו אל חאלד משעל. רציתי למנוע את מותם הבלתי נמנע של חפים מפשע ואת ההרס שמלחמה כזו תגרום. הנהגת חמאס החליטה להתעלם ולדחות את האפשרות להפסקת אש ואתגרה את ישראל לפעול.
מנהיגים חסרי אחריות אלו ביצעו פשע כלפי עמם. אני יכול לומר בכנות שנתניהו לא רצה בהסלמה. כל כך מצער שמנהיגי חמאס, חלקם יושבים בבתי מלון בחו"ל וחלקם מתחבאים מתחת לאדמה, שמו אוכלוסייה שלמה חפה מפשע בקו האש. זהו פשע. כוח בלבד לעולם לא יהיה מענה ראוי. אבל ישראל מוכרחה לפעול בכוח. אני מצטער לומר זאת. ישראל גם מוכרחה להציג תכנית משלה שתיתן מענה דחוף לצרכים של מיליון ו-700 אלף תושבים בעזה. אחרת המלחמה הבלתי נגמרת הזו לא תסתיים לעולם"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4540267,00.html
אכן, אלו כלל לא רקטות החמאס שטורדות את מנוחת הביברמנים. נראה דווקא שהרקטות הללו נפלו כפרי בשל לידי מפעל ההונאה ושטיפת המוח הישראלי המכונה ״HASBARA". בהסכמה מלאה עם עידן לנדו האנליסטים John Mearsheimer ו Jonathan Cook פרסמו מאמרי מפתח בעניין זה: ג׳ון מירשיימר (מדעי המדינה, מדיניות ישראל מאונ׳ שיקגו, פרסם ב 2007 עם פרופ׳ סטיבן וולט את "The Israel Lobby״) העריך במאמרו שפורסם בתום אקציית ״עמוד ענן״, שתוך כשנתיים ממשלת ישראל תשוב ותשסה את צבאה בעזה להשתוללות הרסנית נוספת, והנה במזל טוב הגיעה לפרקה כמצופה. אולם ממש כאז, כלל לא כתגובה על הרקטות, כאמור הן רק התירוץ ש״ישראל ״ נזקקה לו למהלך האיסטרטגי המחושב הנובע ממדינית ארוכת טווח של נחתומי הכיבוש; איסטרטגיה שעל פיה מדי מספר שנים ישראל שוקדת על ה״מצווה״ לאפס לעזה את המונה – דהיינו להורידה לגחון ובהמשך לא לאפשר לה ממש להתאושש, כשמטרת העל הינה כמובן סיכול ממוקד למהלך האיחוד עם הגדה המערבית (זו הייתה גם התוכנית לפני ״עמוד ענן״ ).
ג׳ון מירשיימר הינו אנליסט פוליטי מוביל המיטיב לנתח את זרמי העומק הנפשיים של אבירי הכיבוש במחוזותינו.
John Mearsheimer, 16 November 2012
http://www.lrb.co.uk/blog/2012/11/16/john-mearsheimer/a-pillar-built-on-sand/
The plot against Gaza
Jonathan Cook 17 January 2009
http://electronicintifada.net/content/plot-against-gaza/7988
הפתיח:
״Israel has justified its assault on Gaza as entirely defensive, intended only to stop Hamas firing rockets on Israel’s southern communities. Although that line has been repeated unwaveringly by officials since Israel launched its attack on 27 December, it bears no basis to reality. Rather, this is a war against the Palestinians of Gaza, and West Bank, designed primarily to crush their political rights and their hopes of statehood.״
אולם הסחת הדעת מבית ״הסברה״ די מצליחה לגרום לרוב עמישראל להביט לכיוון ההפוך.
כיוונתי לדעת גדולים, דוד. חייב לציין שלא קראתי את הטקסטים שציטטת, והמסקנה הזהה שלי התבססה על ניתוח הצהרות רשמיות של ההנהגה הישראלית, בצמוד לגרף האלימות היזומה.
שלום עידן,
מרענן לקרוא את דבריך על רקע הדברים הנאמרים כאן השכם והערב. ובכל זאת הרשה לי לציין את הדברים הבאים:
1. הצידוקים המושמעים לסיבות שהביאו את החמאס לספק אמתלאות לישראל לפתוח ב"כתישה" (משכורות חסרות, רצון להיות שחקן מרכזי באזור מחדש, הפלת אבו מאזן והשתלטות חמאסית על הגדה) הם נכונים אך משניים.
2. גם הצידוקים המושמעים להתנהגות הישראלית (שבירת האחדות הפלסטינית, הבאת החמאס ל"עמידה על הברכיים", מעצרים המוניים לחיפוש מנהיגות חמאס שאולי הביאה לחטיפה ורצח השלושה, הרתעה, שמירה על בטחון ישראלים) אולי גם הם נכונים אך הם וודאי משניים.
3. הניתוח שלך על חבירת הקיצוניים בשני הצדדים לעומת החותרים לשלום בין הצדדים אף הוא נכון אך אינו תופס את המציאות השלמה. עיקר העניין נעוץ בכך שהקיצוניים בשני הצדדים הם הרוב בשני העמים. בישראל הם נבחרים שוב ושוב, וגם עתה הם הנתמכים הגדולים בדעת הקהל, הם, המנהיגים המזוהים באופן מובהק עם הניסיון, האלים בדרך כלל, להרחיק כל סידור שלום באזור (אפילו אם הם מונהגים בידי מי שבשפה רפה הזכיר "שתי מדינות"). אך גם אצל הפלסטינאים יש להודות גוברים קולות אלה על פני האחרים תמיד. בשנות ה 80 נרצחו סירטאווי וחמאמי מנהיגי אש"ף שהעזו ליצור מגעים עם ישראלים (אורי אבנרי). אוסלו התפוצצה בשרשרת פיגועים (ורצח רבין). הרי במקומם יכול היה ערפאת לומר בהזדמנות ההיא – תנאי ההסכם המתגבש אינם נראים לי, בואו נמשיך בדיונים, כך גם בטאבה במקום לסרב לתנאים ("הטובים ביותר שניתנו מעולם") ובמקום זאת נפתחה אינתיפאדה (אינני נכנס לשאלה אם ערפאת נגרר לאינתיפאדה או יזם אותה, אין זה משנה דבר). הקיצונים הכתיבו. כך גם כיום, רצח שלושת הצעירים ופתיחת קרב הטילים (שתוצאותיו מגוחכות מבחינה צבאית). הכל מוביל לכך שאין כאן נצחון הקיצונים בשני הצדדים, אלא ביטוי לרצונות והשאיפות של רוב האנשים בשני הצדדים.
4. אבו מאזן המסכן נקלע למצב שהתחיל באמונה אמיתית (לאמריקאים שיוכלו לחייב את ישראל להסדר) והיה מוכן לשם כך לבדל את הגדה מהרצועה והחמאס, עם הסירוב הישראלי העקבי, החל להיגרר למצבי תגמול מגוחכים כשלעצמם: הליכה למוסדות בינלאומיים, הכרזה על עצמאות, שכנוע (האירופים לפחות) לחרם על ישראל, וכשכלו כל הקיצין חבירה מחדש לחמאס. ישראל בעוצמתה כי רבה משבשת את כל הצעדים הללו. עתה כבר מרבים גם אצלו בבית לפגוע בו מכל צד בטענות החל ממושחתות אישית ומנגנונית (טענות מוצדקות) ועד לשיתוף פעולה עם ישראל (גם זה נכון). נצחון הסירוב בשני הצדדים הוא נצחון הדרך ולא הפלגים והעמדות למיניהם.
5. בהינתן כל התנאים שלעיל, במצב נקודתי, מדינה מחויבת להגן על אזרחיה ואם הם מופצצים במאות טילים עליה לנסות ולהפסיק את הפעילות הזו. המשימה שלנו, ה'אורנים קטן' של השמאל כיום, הוא ראשית כל להאבק על מידתיות ואסור שפגיעה במשגר רקטות יהא פירושה חיסול משפחתו, קרוביו ושכניו. יותר קשה אך עדיין בבנק המטרות – ניסיון לשכנע שהפסקת ההפצצה תהיה מוצלחת יותר במו"מ פוליטי עם חמאס ותנאים כמו שניסחת, מקובלים עלי.
6. ולמרות שאינך מעוניין לדבר על העתיד פטור בלא כלום אי אפשר בעת כזו; לאור הסירוב הגדול לשיח שלום יבוא
'אורנים גדול' – הדרך היחידה להצלחה חינוכית משכנעת ציבור, של השמאל, היא אך ורק במציאת פיתרון מציאותי אפשרי. השמאל גווע לאחר שהוברר ש"אין פרטנר". אולי נכון אין פרטנר (גם בתוכנו) לפתרון שתי המדינות. לעומת זאת פיתרון של מאבק על על זכויות אזרח (כולל זכות בחירה כמובן) בתוך המדינה מן הים עד הירדן, בגבולות שאין צורך להיאבק על שרטוט המפות שלהם בהסכמים מורכבים, אלא לבוא למצב הקיים בו אין צורך לשנות הרבה, כולנו כבר חיים כאן, אך חשוב שלכולם יהיו זכויות שוות. אני מאמין שזה יכול להיות מצע נכון למאבק שהשמאל יוביל ואולי יגרוף שוב חצי עם כשם שעשה כשפתרון שתי המדינות נראה היה פתרון צודק וריאלי עד אוסלו וברק.
אשר
תודה, אשר. לא נכנס לדיון מורכב עכשיו על כל הנקודות שהעלית – יש עוד שני פוסטים מאוחרים יותר שמגיבים אליהם במקביל – אבל חותם בשתי ידיים על הנקודה האחרונה. קודם שוויון, אחר כך מסגרת מדינית.
ואיך תסביר את פינוי חבל עזה? לטובת מי ומה? מדוע ישראל היתה מוכנה לותר על שטחים לפנות ישובים?
מאיפה מגיעים זבלים אכולי שנאה עצמית כמוך בדיוק כשאנחנו צריכים אחדות ??
עדיף להיות טיפש מודע ולא טיפש שחושב שהוא חכם כמוך….הבנת אידיוט ??
אחרי 14 שנים של הפגזות בלתי פוסקות מכוונות על אזרחים מתוך שטח שטוהר מיהודונים ה"הם" (לא חשוב שמות, השמות מתחלפים, האג'נדה נשארת) התחילו לירות מאות טילים ביום כמחאה על הפעילויות למציאת החטופים.
הפוליטיקה הפלסטינית בדר"כ מעורערת, נפגשת לרגע ונפרדת לשניים על ציר ויכוח ראוי לגבי הביטוי של שנאת יהודונים זה אמור שהיא צריכה להיות גלוייה במניפסט שלהם ומטופלת עכשיו וההוא אומר שהיא צריכה להיות סמוייה ומטופלת אחרי שהם יעניקו זכות שיבה ל20 מיליון אזרחים שנולדו וגדלו במחנות פליטים.
לעשות פריז פריים כאן ולהסיק שהיציאה למבצע היא בשביל לערער את ההנהגה המעורערת של חבורת מעורערים עם התעלמות מעשרות שנות ירי על אזרחים זה בדיוק המכאניזם של דה לגיטימציה לישראל וזו התאבדות בעזרת התער של הוקאם.
ראיתי שהפוסט הזה תורגם למגזינים שונאי ישראל אחרים, כל הכבוד לך, זה בהחלט יביא לישראלים שלום וביטחון.
הרבה אנשים, כמוך, מנסים לעשות דמורליזציה ולשכנע אותנו שאי אפשר לנצח את החמאס. כבר היינו בסרט הזה. בשנים 2000-2003 היינו תחת מתקפת טרור קטלנית, כמעט בכל יום היה פיגוע רצחני במסעדה או באוטובוס, וגם אז אמרו לנו התבוסתנים ש"אי אפשר לנצח את הטרור" ו"חייבים פתרון מדיני". ואז יצאנו למבצע "חומת מגן", איבדנו בצער כמה עשרות חיילים, הרגנו כמה מאות ערבים (והואשמנו, כרגיל, ב"פשעי מלחמה"), חידשנו את השליטה ביהודה ושומרון, ובסופו של דבר ניצחנו את הטרור ביהודה ושומרון, היום אתה יכול ליסוע באוטובוס בלי לפחד שהוא יתפוצץ עליך.
אז כן, עם הרבה סבלנות ונחישות, אפשר לנצח את ארגוני הטרור. גם את החמאס.
אראל, "כבר היינו בסרט הזה", אה? ובסופו של דבר ניצחנו, אה?
אני רק אניח את זה כאן:
https://fbcdn-sphotos-g-a.akamaihd.net/hphotos-ak-xpa1/v/t1.0-9/q71/s720x720/10487290_10152494042171380_755285384436816843_n.jpg?oh=5669ba3835d566ed85c82d3714528854&oe=5456A069&__gda__=1414667678_e0f05f68a6841828118ea9d48b74615f
עידן, האיור ששמת כאן מתחיל מ-2004, ולא במקרה… שנתיים אחרי הניצחון במבצע "חומת מגן".
אז כן, לפעמים צריך להילחם הרבה שנים עד לניצחון או לשלום. מצרים הסכימה להשלים איתנו רק אחרי 30 שנים של מלחמות. הסורים לא השלימו איתנו אבל לפחות הפסיקו להילחם. ביהודה ושומרון אחרי שנים רבות
הושגה רגיעה, וזה אפשרי גם בעזה.