נקמת ילד קטן (גרסת שועפט)
בעקבות חטיפתו ורציחתו של מוחמד חוסיין אבו-ח'אדר בן ה-16 משועפט, הכריז ראש הממשלה: "הימין אחראי – והימין ישלם". סגר מיידי הוטל על שכונות רמת אשכול, רוממה והגבעה הצרפתית, ימין משה והמושבה הגרמנית; 160 אלף ישראלים מצאו עצמם נצורים בבתיהם, חוששים לבאות. כוחות צבא פשטו על השכונות בחיפושים מדלת לדלת, וזרעו הרס רב בדרכם. בשכונת רחביה פוצץ צה"ל דלת של בית שיושביו שהו בפנים ומן הפיצוץ נפצע ילד בן 8.
בראיון מעורר מחלוקת לרדיו, הגיבה ח"כ מירי רגב לחטיפה ולרצח של הצעיר הפלסטיני והצהירה: "החוטפים אינם טרוריסטים. גם אם אני לא מסכימה אתם, הם אנשים שלא רואים שום דרך לשנות את המציאות שלהם ונאלצים להשתמש באמצעים האלה עד שישראל תתפכח קצת". בתגובה לדברים האלה תבעו מספר חברי כנסת להסיר את חסינותה של ח"כ רגב ולהעמידה לדין בעוון הסתה. כמו כן הוגשה הצעת חוק בנושא: "לא ייתכן שחבר כנסת יביע תמיכה בפעולת טרור וחטיפה של נער, כאשר כל כוחות הביטחון פועלים להשבתו", נאמר בהצעת החוק שהגישה ח"כ מירי רגב בעצמה, יחד עם ח"כ זבולון כלפה.
בעימותים שפרצו בין ישראלים זועמים לבין כוחות הביטחון, ירה צה"ל אש חיה לעבר מפגינים. דניאל שפר, בן 13 מקרית יובל, נורה בחזהו ונהרג (תחקיר ראשוני העלה שמדובר ב"אדם הלא נכון"). במהומות אחרות, סמוך לשכונת הקטמון, ירה צה"ל והרג את מיכאל אמיתי, צעיר בן 20 מתלפיות.
כחלק מצעדי הענישה נגד האוכלוסיה היהודית שתמכה במבצעי הרצח האכזרי, סגר צה"ל את כביש בגין לתנועה מכל עבריו, פשט על משרדים של "יד שרה", אקי"ם, עמותת "ידיד" ועמותת "לתת", והחרים עשרות מחשבים ומסמכים שנמצאו במקום. כמו כן הוצא צו הריסה למפעל יוגורט שמעסיק עובדים יהודים עם מוגבלויות. הממשלה גם החליטה לבטל באופן גורף ביקורי משפחות לכל האסירים מן ההתנחלויות.
בסך הכל, פשט צה"ל על יותר מאלף בתים של תושבים יהודים בשכונות ירושלים המערבית, חדר למעבדות באוניברסיטה העברית והחרים ספרים וציוד, ועצר כ-400 יהודים בעלי חזות מתנחלית. במשך כל המבצע לא הותרה כניסתם של גברים יהודים לתפילה בכותל המערבי.
הקבינט המדיני-בטחוני עדיין שוקל את צעדיו; ההתלבטות היא בין הטלת עונש מוות על רוצחים יהודים והפגזת מאחזי ימין קיצוניים לבין הקמת התנחלות חדשה, שתיקרא על שם הנרצח מוחמד אבו ח'אדר, בסמוך לאלון שבות. בינתיים הרחוב כבר אומר את דברו. בעשרות ערים צעדו מפגינים זועמים בקריאות "מוות ליהודים" ותקפו עוברי אורח חובשי כיפות. חיילים העלו לפייסבוק תמונות של עצמם מכוונים נשק עם הכיתוב: "תנו לנו לרסס" (את רוצחי אבו ח'אדר, כמובן).
מפגינים מול הקריה דורשים נקמה ביהודים, 1.7.2014. צילום: תומר נויברג
לא למות טיפש 
מאולץ ביותר. לא מחפשים את הילד ההרוג, גופתו נמצאה. אם גופות הנערים היו נמצאות מיד, אז מבצע החיפושים אחריהם לא היה מתקיים. לא נורא, בחטיפה הבאה תנסה שוב.
יש חוסר יכולת חמור בעם שלנו להבין מה עוברים הפלסטינאים, ואנחנו עוד מתיימרים להיות העם הנבחר, אור לגויים והדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. החטיפה הייתה פשע נורא, אבל נקמה עיוורת בנער חף מפשע נוראית לא פחות. בושה וחרפה.
הקברניטים עצמם לא מסכימים איתך, פרענסיס, והצהירו במפורש ש"מבצע החיפושים" הוא בסך הכל אמתלה. למשל הציטוטים האלה:
http://www.the7eye.org.il/113245
"ב"מעריב": "מערכת הביטחון לוחצת על הדרג המדיני לנצל את המבצע הצבאי לאיתור החטופים כדי לרסק את תשתית חמאס ביהודה ושומרון", נכתב בכותרת המשנה בשער, המהדהדת מקרה חטיפה קודם של שלושה ישראלים שהוביל למבצע צבאי רחב היקף.
"המבצע יימשך ללא קשר לגורלם של החטופים, היות שהוא נתפס כאמור כהזדמנות לניקוי אורוות", מציין יוסי יהושוע במשפט החותם את הידיעה הראשית של "ידיעות אחרונות".
אני מניח שהריסת מפעל היוגורט בחברון, שמעסיק מוגבלים (יש קישור בטקסט), גם היא חלק הכרחי מחיפוש החטופים (שלא יחביאו אותם בתוך יופלה?).
ברור – זה הכל בגלל הנעדרים. מובן שאחרי רצח משפחת פוגל באיתמר לא עלה על דעתו של איש להטיל עוצר על עוורתא ולעצור מאה מתושביו.
ואפשר להוסיף: לא נורא, תמשיך לתרץ לעצמך את הגזענות הישראלית.
יוסי יהושוע עם כל הכבוד הוא לא ״הקברניטים״, ואמירות מהסוג של ״מערכת הביטחון לוחצת״ אני הפסקתי לקנות עד בשנות ה90. הנקודה שלי פשוטה מאד, אם הנער היה נחטף ועדיין נעדר ואם הממצאים בשטח ואיכון הטלפון שלו היה מסמן את קריית ארבע כמקום בו הוא נמצא לאחרונה , אז חיפושים בקריית ארבע, כולל מעצרים וחקירות של חשודים מיידיים היו רלוונטיים ובאם אלו לא היו קורים או אז היה טעם למאמר מהסוג הזה. משום שכרגע לא ברורות הנסיבות בהן נרצח הנער ואפילו לא ברור הרצח הוא לאומני או לא, הרי שהפוסט משווה בין תפוחים לחצוצרות. השוואה מעניינת ללא ספק, אבל בטח לא אמינה, או פרובוקטיבית. סתם מוזרה.
פרענסיס, הכתיבה בפוסט הזה היא למיטיבי קרוא. כנראה שנכשלתי איתך.
לא חשוב בכלל מה היתה מטרת המבצע – חיפוש נעדרים, גופות, או מצוד אחרי הרוצחים. חשוב הכתם העיוור הענק שלך ושל רוב הישראלים: שיש מגבלות על הפעלת כוח גם במצבים כאלה. ובעוד שהמגבלות האלה מובנות מאליו בצד הזה של הקו הירוק, הן בגדר שמועה רחוקה בצד ההוא.
אם למשטרה יש מידע ודאי על רוצח שמסתתר בבניין שלך או בשכונה שלך, היא לא באה ומחריבה את כל השכונה. היא לא מפוצצת בתים, לא עוצרת מאות אנשים סתם כך, לא חוסמת חשבונות בנקים וכו'. את זה יכול לעשות רק שלטון צבאי רודני כלפי אוכלוסיה חסרת ישע. ממדי הענישה הקולקטיבית במבצע "שובו אחים" היו מסמרי שער; אלפי חפים מפשע נפגעו ממנו, והם כולם אוויר בשבילך. אתה לא רואה את הזכויות שלהם, את חזקת החפות.
אם הפוסט הזה נראה לך מוזר או אבסורדי, זה רק בגלל שלא עולה על דעתך שלפלסטיני מן השורה עומדת הזכות לא להיות מותקף בברוטליות רק בגלל שהוא שייך לעם שממנו יצא רוצח; זכות טריביאלית כשזה מגיע ליהודים, כנראה.
המסקנה מדבריך פרענסיס היא שאם גופת הנער שנרצח לא הייתה מתגלה מהר אלא בעוד שבועיים אז כל, אבל כל מה שכתב כאן עידן לנדו היה מתממש אחד לאחד, נכון?
רק תיקון טעות עובדתית אחת: מי שהכריז שהחוטפים אינם טרוריסטים הוא לא מירי רגב אלא בנצי גופשטיין, מנכ"ל ארגון להב"ה.
http://www.srugim.co.il/81429-%D7%90%D7%9D-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A8%D7%A6%D7%97-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A0%D7%A2%D7%A8-%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%96%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A8
הא! דמיון מדהים, גם בהנמקה. תודה, רן.
שמחתי לקרוא את תגובתך למרות שהיא אינה כה מוצלחת. בסיטואציה קיימת בין ישראל לפלסטינים לא ניתן פשוט להחליף את הצדדים וליצור בעזרת ההחלפה סטירה מוצלחת. מצד אחד ניצבת מעצמה שאופן הייצור שלה הוא מלחמה ובמשך שנים היא מהווה את ארגון הטרור הגדול ביותר, לפחות באזור, ובצד שני, שרידים של עם שנקרע לגזרים נמחץ, נמעך ורוסק כדי לפנות את הטריטוריה למדינת הטרור הזו. מדינת טרור זו הוקמה כקולוניה אירופית בארץ ערבית, מושבה שהצליחה להשתלט על אותה ארץ בערת טיהור אתני עצום שאותו היא ממשיכה לגדם בצורות שונות ובקצב משתנה עד לכתיבת שורות אלה.מדינה שטייסיה פועלים מזה שנים כתליינים המוציאים להורג בפומבי מנהיגים פלסטינים לאחר שבית משפט סודי ומפוקפק גוזר בשרירות את דינם. מדינה אשר בשבועות האחרים הטילה טרור על אלפי משפחות פלסטיניות שבתיהן נפרצו , רהיטיהם וכלי הבית רוסקו, ילדיהם הובהלו, אבותיהם ואחיהם המתבגרים הוכו ונכלאו וזאת בתואנה של חיפוש חטופים שישראל ידעה שאינם בחיים הציניות והרשעות של הנהגת מדינה זו יכולה אולי לבוא לידי ביטוי בפרודיה על הרייך השלישי המגייס את כוחות הדיכוי שלו להגנה על יהודים נרדפים.. .
כהרגלך, עידן, מבריק ומטלטל.
רק שתהיה לי בריא.
גם נסיבות הרצח של שלי דדון עדיין "לא ברורות" ובכל זאת מיהרו ראשי המדינה לתייגו כלאומני. כמה נוח
אלי, לא השוויתי בין ישראל לפלסטינים. בהשוואה כזאת, הפוסט היה מדבר על פשיטות ברוטליות של כוחות הביטחון הפלסטיניים על שכונות של יהודים. כדבריך, זה מופרך.
השוויתי בין היחס של ישראל לרוצחים פלסטיניים ליחס שלה לרוצחים יהודיים (או לסביבות שמקיפות אותם) – בתא שטח אחד, שבו נתונה לשלטון הישראלי מרות מוחלטת.
פרענסיס, מההקלטה של השיחה למשטרה היה די ברור שהם נרצחו עם החטיפה. זה שהסתירו את זה מהציבור למשך ניהול המבצע, זו בעיה בפני עצמה. אבל ספק רב אם זו הייתה המטרה של המבצע נוכח המידע מההקלטה.
שיתפתי את הפיליטון המזוויע ל- 2300 חבריי בפייסבוק.
אני מסכים עם האנלוגיה, אבל יש ידיעות שהנער הזה נרצח בגלל נטיותיו המיניות שאינן "מקובלות" בקרב הציבור המוסלמי. אבל העובדה שממשלתינו מינפה את החטיפה של שלושת הילדים האלה לטובת משהו אחר לחלוטין היא מזעזעת ולא ירחק היום שגם תושבי ישראל היהודים יעברו דברים דומים – זה לא "אם", זה "מתי"
עידו, חבל שאתה בוחר להגחיך את פרענסיס וללעוג לו. אתה בהחלט מתעלם מנסיבות העניין, מזכותו של בעל הכח להגן על ילדיו מחטיפות ורצח, גם על ידי הרתעה. מהעובדה שמדובר בשני צדדים עוינים ועוד. גם ההתיחסות לרצח הנער בעייתית, מהמידע שהותר לפרסום סביר מאד להניח כי מדובר ברצח פנים מגזרי, אתה ודאי מודע לכך… כך שהמאמר שלך מטיל דופי בקבוצה שלמה, בחוסר תום לב. גם ההשתוללות בשכונות הערביות כאילו בשל זעם על הרצח לא זוכה להתיחסות. בקיצור "כתם עיוור ענק" מצוי כנראה גם לעיניך.
עידן הוא כותב הבלוג הזה. אני עדו בלי "י".
חובתו של השלטון להגן על כל מי שכפוף לו. בוודאי שלא אמורה להיות אפליה בדרך שבה מגיבים לחטיפה ןרצח של נערים.
סליחה, עידן. שוב, הסתערות על טעות זניחה, צניפת בוז, התנשאות וזלזול. זה כבר לא עובד עידו. ולעניין, חטיפת שלשה נערים אקראיים ורציחתם מטעמים לאומניים, שונה מהותית מרצח נער בנסיבות פליליות. אכן, ללאום הנערים אין רלוונטיות, ואם יסתבר חלילה שיהודים רצחו את הנער כנקמה, מעבר לזעם ולבושה שאחוש, ארצה שינותץ הארגון ממנו באו המרצחים ויהיה מקום להענשה קולקטיבית ברמה כלשהי, שכן צריך להיות ברור שמעשים כאלו לא משתלמים לכל הקבוצה שמייצגים הרוצחים.
ניסחת היטב, כתמיד, את "התסריט המהופך" (או, יותר נכון, המושב מהיפוכו הגזעני-לאומני) שמתגלגל בראשי כל העת
ואתה קבעת שהייתה חטיפה הרג ושריפת גופה ע"י יהודי מירושלים… אין אתה פשוט רואה הכל.. והרי אין שום קשר לזה ששכניהם הערבים ניסו לרצוח את אחיו בן ה 9 רק לפני יומיים… הכי טוב לסגור עיניים ולעוות את המציאות לפי מה שהמוח שלך מנחה אותך רק כדי שתוכל להגיד "אני צודק".. חכה לחוקרים לבדוק ואז תצא להאשים…
עינת ומשה די להתחמק. הפוסט הזה לא עוסק בפשעים ומבצעיהם אלא בדרך שבה מדינת ישראל מגיבה כשהפשע מבוצע על ידי ערבי נגד יהודים וכאשר המצב הפוך.
תתמודדו
תודה עידן. מסתובבת כבר שבועיים עם דיסוננס קוגניטיבי, וטוב שיש מי שאומר כל כך יפה את מה שאני חשה.
רחמנות עם ישראל על אסופת המילים שנאנסה לדף זה בשביל ליצור את החיבור העלוב הזה.
כלל לא מפתיע שרוב לינקים מובילים למקורות מהימנים ואובייקטיביים.
סליחה שאנחנו לא מצטרפים למקהלת המעריצים: "לא ידעתי מה לחשוב עד שניסחתם לנו…". נסה אתה עידו להתמודד עם היפוך אמיתי, כשהשלטון פלסטיני ואנחנו מיעוט, רוצה לנסות?
ביאליק צדק!
מי אמר שאין כבוד לתרבות בישראל של ימנו?
• ננקום בערבים ונסגור קיוסקים בשבת כי המשורר אמר!
• נקים מאחזים על אדמה פלסטינית כי "קן לציפור" מדבר על זכותנו להקים בית ושלוש הביצים מסמלות 3 נפשות רכות.
• השיר "בשל תפוח" בעצם בא להצדיק נוכחות יהודית משיחית בתוך אוכלוסייה ערבית (בשל הישוב תפוח – הערבים יבינו שהשטח שלנו!)
• ו"הכניסיני תחת כנפך" מדבר התמיכה אמריקנית בישראל (הימנית והביטחוניסטית בלבד) – ללא סייג!
בעניים זרות, המצב בישראל מזכיר קצת את המצב בעיראק: מאבק אלים בין קיצונים דתיים לגבי שליטה בשטח ומשאבים ובו נקמת דם היא חלק מהמשחק.
השימוש הציני שעשו רשי הממשלות בגין ונתניהו במילים של ביאליק הוא לא רק מקומם – הוא גם ההיפך הגמור מכוונת המשורר. מי שלא מאמין צריך פשוט לקרוא את השורה לפני:
" וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!
נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן
עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן …"
השיר המלאה + ניתוח פשוט אך מעמיק נמצא בקישור המצורף:
https://www.google.co.il/url?sa=t&rct=j&q=&esrc=s&source=web&cd=4&cad=rja&uact=8&ved=0CDAQFjAD&url=http%3A%2F%2Fmisgav.iscool.co.il%2FLinkClick.aspx%3Ffileticket%3DDTPm1wbo%252FEQ%253D%26tabid%3D152%26language%3Dhe-IL&ei=wvW0U_L4NMKHOPe-gLAJ&usg=AFQjCNEM3GC1_raz6oMDIaSYvekvxqp4dA&bvm=bv.70138588,d.ZWU
עינת ומשה – לא התייחסתם לנושא הפוסט. לא רואה חובה להתייחס לתגובותיכם.
חזק ומזעזע. חשוב להזכיר לכולם שיש אנשים של ממש בצד השני, ושאת רוב מה שהולך שם אנחנו לא רוצים לראות. ואני מדברת על כאבם של הערבים והמתנחלים כאחד, מבחינתי לפחות, כשמאלנית כורסה ממוצעת. מה מצער לראות עוד הרחבה מדממת של אשליית הפירוד שלפיה הרצון להמנע מהפסד גדול מהרצון להרויח, ועקב כך האמונה ברצונו הטוב של הזולת, המשקף בעצם את הנכונות הפנימית לחיים בשפע, מצטמצמת עוד יותר. לא ברור לי מדוע שני הצדדים עסוקים בלעשות רע זה לזה במקום שיבינו שהם שכנים שצריכים להסתדר ולחיות בכיף על אותה פיסת אדמה. (האם רואים שאני גם גננת?….;-))
די, נו. תאהבו את עצמכם יותר!
הייתי שמחה מאד לראות את גרסת הלבלוב של הרשימה הזו, ע"מ שאנשים יתחילו לדעת מה רב השפע שמגיע להם באמת ואילו אפשרויות נסיות צפונות לנו אם נתרכז בריבוי גילויי הטוב. די להנצחת הסבל, לשימוש בו כמנוף להשפעה וליצירת שינוי. די לכתיבת תסריטי זוועה בידי שני הצדדים, תסריטים מבריקים ככל שיהיו, ההופכים למציאות הפנימית של מי שקרא אותם ואף למציאות החיצונית בסופו של דבר. רק תאר לעצמך את ההשפעה ואת הנכונות לשיתופים שיהיו לרשימה בדיונית כמו זו ועוד רבות כמוה מפרי עטך ועטם של כותבים אחרים, שיציפו את המסכים, ויתארו את התיקון של המצב, את התגובה ההולמת של ממשלה חפצת חיים, ממשלה שאחראית באמת לאושרם של האזרחים. לטעמי זו המשימה החשובה ביותר של כל כותב כיום: להחזיר את השמחה לאחרים כשהאמצעי לכך והמטרה זהים. (אני מניחה שבתור תגובה תפנה אותי לרשימות שכבר כתבת, אבל אין מה להתייאש אלא לייצר מהן עוד ועוד בנחישות ובתחושת האחריות הציבורית המאפיינות אותך).
תודה לך שוב עידן, על הרשימה ועל האומץ לפרסם אותה.
בתקוה ובאהבה, יעל
נו, מטיבי קרוא. התנשאות ריקה כטיעון היא באמת טקטיקה מנצחת. אבל חכה, תיכף תצנזר אותי ואז תוכל להודות בכשלון, קצת סבלנות.
אם ידוע למשטרה שבבנין שלך מסתתרים חוטפים המחזיקים בכח שלושה נערים, אז אני מצטער לדווח לך שהבניין שלך יוקף, יותקף ונזק חריף יגרם לו, רוצה לבדוק את מצב הרהיטים בבית הספר במעלות? כמו כן, מרבית המעצרים היו של אנשי חמאס ידועים, כך שאין מדובר בהתנכלות אתנית לפלסטינים, אלא למעצר ״בדוקאים״ קרי פעילים של ארגון טרור שחבריו אחראים לחטיפה.
אבל לנקודה שהעלית, אם אתה רוצה לכתוב שהתגובה הישראלית לחטיפה ורצח של שלושה נערים היא מוגזמת, פראית או חסרת פרופורציה, אז סבבה, תכתוב את זה, אני אפילו יכול להסכים אתך על חלק מהדברים. יודע מה, תמציא לך אירוע ותשקף איתו את המציאות כפי שאתה תופס אותה. אלא שזה שונה מאד מלקפוץ כמוצא שלל על טרגדיה נוראית שקרתה במציאות ושלא ברורות עדיין הנסיבות לה. וכל זאת רק בכדי להעביר את הנקודה שלך במין היפוך יוצרות פשטני, מטיבי קרוא זה דבר אחד, מה עם מטיבי כתוב?
אם מחר יתברר שרצח הנער הוא על רקע פלילי? מה אז, עדיין הפוסט עדיין יהיה על ״הכתם העוור״ או שתסיר אותו בדממה אילמת כי הוא יהפוך לגרוטסקה ביזארית? מה עם הכתם העוור שלך? האם היית מעז לכתוב מאמר כזה על רצח של יהודיה צעירה שלא ברורות נסיבות רציחתה ולהכפיש ציבור שלם של ערבים, רק כדי להעביר נקודה?
רגע, יכול להיות שכתבת מאמר על שלי דדון?
משובח ביותר
פרענסיס,
האנלוגיה תקפה ועוד איך, למרות מחאותיך. גם באירוע החטיפה לא היתה "הוכחה" שמדובר באירוע לאומני. אף ארגון לא לקח אחריות. היתה הנחה, סבירה למדי, שכך הדבר. וגם באירוע בשועפט. הנחה סבירה למדי. על בסיס ההנחה הזאת יש מטרה שכל שואפי החוק והצדק רוצים בה: ללכוד את האשמים במהירות האפשרית. גם אם הרקע פלילי, ולא לאומני, זה לא הופך את דמו של אבו ח'אדר לסמוק פחות. חובת השלטונות ללכוד את האשמים. ומה זה בכלל אכפת למאות אלפי הפלסטינים החפים מפשע על איזה רקע נרצחו הנערים היהודים? כיוון שהרקע לאומני, מותר לירות אש חיה על מפגינים, להרוס בתים, לקפח את פרנסתם של אלפי אנשים? ומנגד, כיוון שהרקע לרציחת אבו חאדר הוא אולי-פלילי, צריך להימנע מכל ההפרות הבוטות האלה של החוק והמוסר?
או שאולי מסתתרת כאן, כתמיד, אבחנה אחרת, שלא נעים לך להכיר בה: ערבים מול יהודים, זה הכל. כמה נוח לישראלים תמיד לראות את האפליה הגזענית נגד ערבים כשיקוף אקראי של משהו אחר לגמרי. לא, זה לא שאנחנו רוצים לסלק דווקא בדואים מהנגב, זה פשוט הבנייה הלא חוקית שלהם. לא, זה לא ששלושת הנערים היו יהודים והנער הזה הוא ערבי; זה פשוט שהרקע שם היה לאומני וכאן הוא (אולי, הו, תקווה נואשת!) פלילי. תמיד זה משהו אחר, תמיד אבחנה אחרת, שאיכשהו מתיישרת עם קווי הגזע, מעשה שטן.
עדיין לא קיבלתי תשובות לשאלות מאד פשוטות, כגון:
1. האם יש הצדקה בחיפוש אחר נעדרים או חשודים ברצח להטיל סגר על עיר שלמה? אם כן, על איזה ערים מותר? חברון כן ואשקלון לא? שוב, רק במקרה זה קשור לערבים מול יהודים?
2. האם יש הצדקה לירי באש חיה על מפגינים, שממנו נקטלו שני צעירים לא חמושים במהלך "שובו אחים"? אם כן, באיזה יישובים? בדורא כן ובגבעתיים לא?
3. האם יש הצדקה לסגור מוסדות רווחה אזרחיים, כולל מפעלים שמעסיקים מוגבלים, שאין להם שום מעורבות ישירה בטרור והפרת חוק? אם כן, איפה? בחברון כן ובבית שאן לא?
4. האם יש הצדקה לבצע יותר מ-50 מעצרים מנהליים במהלך החיפושים אחר נעדרים/חשודים ברצח? אם כן, איפה מותר ואיפה לא? שוב רק מעבר לקו הירוק?
לעזאזל. כנראה שאף פעם לא אבין את ההיגיון הפשוט של החוק.
1. לא. אבל מותר להפריע לאוכלוסיה חפה מפשע. ראה נוהל ״אמבר״ בארה״ב, מאות אלפים יסבלו בגלל ארוע חטיפה פלילי בשל חסימת כבישים, חיפושים ברכבים ותשאול בבתים באזור החטיפה.
2. לפעמים, לא חמושים בנשק חם לא בהכרח אומר לא חמושים באמצעים קטלניים וזה תקף לכל מקום, לוס אנג׳לס, פריז, תל אביב ושועפט. אם בפינוי עזה מתנחלים היו משליכים בקת״בים על חיילי צה״ל אז שימוש באש חיה מותר. זהו לא דעה ימנית בהכרח, תקרא את גורביץ לפעמים, הוא ממליץ לירות באנשים(חיילים שסרחו, מתנחלים שפרעו וכדומה) כל פוסט שני בערך.
3. לא, בהנחה שבאמת אין להם שום מעורבות.
4. כן, אם המעצרים הם של פעילים ידועים שיתכן וקשורים לחטיפה. מעצר מנהלי אינו הוצאה להורג, רק מעצר. אדם שאני מכיר היטב נעצר כל פעם שיש גניבה פלילית באזור מגוריו, ״בדוקאי״ קןראים לזה. לא מעצר מנהלי אבל מעצר וחקירה. גם פעילי ימין נעצרו במעצרים מנהליים, זה נוהל צבאי שמותר רק בשטחים בהם יש משטר צבאי.
ברור שיש ״יהודים״ מול ״ערבים״ משני הצדדים, אותם פלסטינים שחגגו את חטיפת הנערים יצאו לפרוע ברחובות ירושלים בעקבות רצח הנער הערבי, צביעות? אחמד טיבי שנעלם כיטי בהרים בעקבות החטיפה התגלה במפתיע בבית הנרצח והאשים את ממשלת ישראל ברצח, דו פרצופיות? חנין ״הם לא טרוריסטים״ זועבי שכחה את החוק הבינלאומי שהיא מדקלמת מתוך שינה בימים כתיקונים שכחה את הכל כשמדובר בנערים יהודים.
הצביעות חוגגת משני צדי המתרס, אתה מביט במציאות בעין שמאל בלבד וזה פוגע בתפיסת העומק.
אגב שאלות, מה אם יתברר שהרצח הוא פלילי(אני לא יודע אם נואשות התקווה היא דווקא לצד הזה, אבל מילא)?
עידן, תודה. תפסה אותי הפסקה על "האיש הלא-נכון". זה תמיד "האיש הלא נכון" רק הקונספציה הביטחונית של ראשי מערכות הביטחון נכונה תמיד, לא תיתכן החלפתה; האש שלה לא תיכבה– לא משנה כמה אנשים לא-נכונים היא כבר רצחה (ותרצח).
רק לגבי סעיף 2 שלך.
ירי אולי היה מותר כלפי מתנחלים אבל מעולם לא בוצע בפועל. לא כאשר סלע החטיא את ראשו של מח"ט שיצא צהרכב שלו. לא כאשר מתנחלים הרסו מאחז צבאי ולא כאשר נועם פרידמן פתח באש בשוק של חברון. מוזר איך ילד בן 13 מפחיד את חיילינו האמיצים כשהוא ערבי ומתנחל עם נשק לא.
פרענסיס,
1. אל תיתמם. פיצוץ דלתות בתים וירי חי על מפגינים הוא לא "להפריע" לאוכלוסיה חפה מפשע. ואל תשלח אותי לארה"ב, שאלתי על האיפה ואיפה בישראל.
2. שוב אתה מתחמק לפריז ולוס אנג'לס. בעובדה, המפגינים לא היו חמושים. ירי חי על מנת להרוג בנסיבות כאלה הוא רצח לכל דבר. טוב לדעת שאתה ממליץ לאמץ את זה גם כלפי יהודים; לעת עתה, זה לא כך, ושוב, על זה הפוסט, לא על העדפותיך לעתיד.
3. תודה.
4. מעצרים מנהליים זה כלי מתועב שנזקו רב מתועלתו, לא אפנה אותך אפילו לספרות העניפה בעניין. קונקרטית לעניין, לא עולה על דעתי שיש 55 פעילים ידועים שקשורים לחטיפת הנערים; מדובר באירוע שעבר מתחת לרדאר של כולם. בלי קשר, אתה טועה בקביעתך: מעצר מנהלי מותר גם בשטחי ישראל ולא רק ביו"ש. תשכיל:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%A6%D7%A8_%D7%9E%D7%A0%D7%94%D7%9C%D7%99
אז למה הוא מופעל בסיטונות שם ולא כאן? המממ. איך אמרת? "הצביעות חוגגת".
אם יתברר שהרצח פלילי דבר לא ישתנה מבחינת הטיעון של הפוסט הזה. להבדיל ממך, אני כופר בהנחה שהלגיטימציה להטיל עונשים קולקטיביים יונקת מן הרקע המשוער (וממילא עדיין לא מוכח) של הפשע. בעצם, גם אתה כופר בכך מבלי להודות. אחרי שמקלפים את התירוצים, נשארים האדנות היהודית וכוח הזרוע כצידוק היחיד.
מילה אחרונה שלי בעניין.
1. למה לא בעצם, אני לא מצפה מישראל להיות קדושה יותר או פחות ממדינות אחרות. ארה״ב היא מדינה לגיטימית וההשוואה אליה היא לגיטימית. אם הייתי משווה לסוריה, היה טעם בהערה שלך. כאמור ישנם סייגים למידת ההפרעה אבל אין איסור קטגורי על כך.
2. ראה 1 בקשר להשוואות. אני לא יודע ש״בעובדה הם לא היו חמושים״ וגם אתה כנראה לא, אז בוא לא נקפוץ למסקנות. לקרוא רצח להריגת מפגין במהלך התפרעות שלא אני ולא אתה יודעים את טיבה ומורכבותה נשמע לי מעט פזיז שלא לאמר מתלהם.
3. בבקשה.
4. תודה על הקישור, למדתי משהו. השימוש במעצר מנהלי שמור במרבית המקרים, אם לא בכולם לפעילות בטחונית וזו באופן מפתיע נדירה יותר בקרב יהודים בתחומי ישראל ולכן הפער. גם פלסטינים ישראלים נעצרים מנהלית הרבה פחות מפלסטינים מהגדה.
ההערה שלי הייתה בנוגע לשימוש בטרגדיה של הנער למטרת ניגוח המתנחלים. שהיא בעני תמונת ראי של השימוש בחטיפת הנערים למטרת ניגוח הפלסטינים, שימוש שאתה מגנה אני מניח. נעמה כרמי כתבה פוסט יפה על כך, אבל אני כבר לא אשכנע אותך.
פרענסיס, ההערה שלך חושפת את חוסר התוחלת בדיאלוג הזה. אף מילה בפוסט הזה לא נועדה "לנגח את המתנחלים". אם זה מה שהבנת ממנו, לא הבנת כלום. הבלוג הזה קיים כבר 6 שנים ומעולם לא עסקתי בויכוח עם / מאבק נגד המתנחלים. אתה קורא מתוך השבלונות של מוחך ומסרב להבין את המשמעות הפוליטית של הפוסט. נעמה כרמי ואתה עוסקים בלי הרף ב"גינויים", "ניגוחים" וחשבונאות שמאל-ימין לעוסה. אני כותב כאזרח שמתנגד לשרירות השלטון. עניין אחר לגמרי, ולא פלא שאתה לא מוצא כאן את ידיך ורגליך.
וזאת גם המילה האחרונה שלי.
בינתיים המספרים עולים:
"מאז תחילת מבצע "שובו אחים" נעצרו 658 בני אדם, ביניהם 234 מהם מחברון, 107 משכם, 88 מבית לחם, 64 מג'נין, והשאר מרחבי הגדה וי-ם."
הולך ומתחוור שבעצם רצח שלושת הנערים היה קנוניה כלל-ארצית של מאות פעילי טרור שהיו פרוסים ברשת כלל-ארצית. כולם ידעו על זה חוץ מהשב"כ. או שאולי… המעצרים לא קשורים בכלל? ארור החושב אוון.
בכל הצדדים (ימין ישראלי קיצוני,שמאל ישראלי קיצוני,פלסטינים בתוך ישראל,בגדה וברצועת עזה) אפשר לזהות באופן מובהק ניכור לסבל,לצער וליגון של הצד האחר.
אחרי גילוי הגופות של שלושת הנערים אי אפשר היה שלא להבחין (באמצעות הציוצים בטוויטר) בהעדר היכולת של אנשי שמאל קיצוני להפגין רגשות של צער וחמלה.אותם אנשים שעקבו בדאגה ובחרדה ומבלי להסתיר את רגשותיהם אחר מבצע המעצר של המהגרים מאפריקה שעזבו את מתקן הכליאה ״הפתוח״ בחולות ונעו אל עבר הגבול עם מצרים,נותרו אדישים מבחינה רגשית לידיעה על גילוי הגופות ומיהרו לעסוק בענייני הצנזורה והצא״פ ומעללי הצבא.
אי אפשר היה שלא לתהות לפשר הכהות הרגשית הזו.
אומנם אין בקרבם שמחה לאיד שמאפיינת את התגובה של הימין הקיצוני לידיעות אודות מותם של פלסטינים חפים מפשע ואת התגובה הצוהלת של הפלסטינים לידיעות אודות חטיפתם/מותם של ישראלים חפים מפשע ובכל זאת יש משהו מעציב בגישה הזו של מי שרואים עצמם כהומניסטים.
הדס, מכירה את השיר הזה, "כולם מדברים על חמלה, אף אחד לא מדבר על צדק"?
טוב, שיניתי אותו קצת.
די נמאס לי משיח החמלה והכאב, ועוד יותר נמאס מכל מיני ברומטרים אנושיים שהולכים ובודקים אחד-אחד מי כואב יותר ומי מזדהה פחות. כל הדיון הזה מועד לצביעות ואחיזת עיניים; שהרי מדובר ברגשות מאד אישיים, וההחצנה בכוח שלהם לא עושה טוב לאותנטיות.
הפוסט הזה מתרחק לגמרי מאזורי החמלה. לא בגלל שאין לי חמלה; אלא בגלל שאין לה שום משמעות פוליטית כרגע. אני יכול להגיד לך שיש לי כאב אמיתי על כל הקורבנות החפים מפשע, ללא הבדל דת גזע ומין. תאמיני לי? ברור שלא. לכן זה בזבוז זמן. צריך להוסיף שבזבוז הזמן הזה השתלט לגמרי על השיח הציבורי בישראל וגזר עליו אימפוטנציה פוליטית. למה? כי עם חמלה לא משנים מדיניות ולא באים חשבון עם השלטון. ככל הידוע לי, אף מפלגה לא התחייבה בבחירות לגלות או לא לגלות חמלה לקורבנות טרור.
החמלה כבודה במקומו מונח – בשיחות אישיות. בדיון הפוליטי, אני מעדיף לדבר על אחריות: אחריות השלטון כלפי זכויות האדם הבסיסיות ביותר. למשל: חזקת החפות. למשל: אחריות השלטון להימנע מענישה קולקטיבית. למשל: אחריות השלטון שלא להפלות ציבורים על סמך גזע. דיון כזה אולי יקדם אותנו לעתיד שבו נזדקק לפחות חמלה ופחות חבילות טישו.
עידן, שוב תודה. גם אני מעדיף את האחריות על פני החמלה. חמלה נתפסת בעיניי כמידה חברתית (חמולָתית), מקהלות
החמלה. האחריות. נדמית לי כתכונה אוטונומית. אדם עשוי לגלות אחריות, גם אם אין מאחוריו קהילה תומכת.
חמלה היא סוג מבע רגשי; אחריות– פרי של מחשבה ופעולה.
החמלה היא הרגש המנוגד לחרון ולנקם; תולדתה– לרחם ולנחם.
האחריות– דורשת אותך לא רק לחוש סימפתיה כלפי קורבנות האלימות, אלא לקום, לחשוב ולפעול כדי שאירועי האלימות ייתמעטו בכל מקום.
שועי: סלעים כדורבנות, או כל דורבן בסלע, או איך שלא אומרים את זה, אצלכם שם באינטרנט.
עידן, אני מאד מעריך את כתיבתך ולרוב מסכים איתה. נכון שאתה לא עשית השוואות אלא שהשמאל הציוני נוטה לעשות השוואות כאלה בכל הזדמנות, בלי להבדיל בין מדכאים למדוכאים. שוב אני חוזר אתה לא השווית אולם היפוך היוצרות- שאמנם ממחיש בחדות את הזוועות עלול להביא אחרים לאותן השוואות אומללות כמו "אנחנו ויתרנו ועל מה הם מוותרים" תודה שחזרת לכתוב
מלה אחת בהמשך לדבריה של הדס:
ביומיים האחרונים חשתי תחושה לא-נוחה במיוחד מגילויי השמחה של שמאלנים מסוימים שלא הצליחו להסתיר את החיוך המנצח, שהנה, סוף סוף גם יהודים הם חיות אדם וחלאות. התגנב החשש ללבי שהניצחון בוויכוח חשוב יותר מהצדק ומהחמלה גם יחד.
בהזדמנות זו שאלה קצרצרה הנוגעת ישירות לרוח הדברים העולה מן הפוסט ("למטיבי קריאה"):
מילא היהודים משלים את עצמם כאילו הם אנושיות איכותית יותר ואינם מתנהגים בברבריות כמו הפלסטינים, ולכן הם מאפשרים לעצמם להזדעזע קשות בכל מקרה של פעולות מלחמה כלפיהם. אבל נשגבה מבינתי מדוע הפלסטינים כה הזדעזעו מהמעשה הנפשע של חטיפת הנער משועפט; הרי הדעה הרווחת ביניהם היא שמדובר במעשים לגיטימיים ומתבקשים (ע"ע זועבי), וגם הנעשה במדינות השכנות מצביע על כך, ובכל מקרה צבא ישראל טובח בנערים פלסטיניים בהתמדה. אז מהו בדיוק החריג במעשה הנפשע הנוכחי שמצדיק את גילויי הזעם העצומים הללו? האם בסופו של דבר הפלסטינים מכירים בלגיטימיות של הצבא לטבוח בהם, בניגוד למתנחבלים? האם גם הם הפנימו את הבדייה על היתרון המוסרי של היהודים?
אני חש שיש כאן ליקוי מאורות לוגי שאינני מצליח לעמוד עליו.
עידן- זה יותר מהשתקפות…….
חבל שזה עלינו
איציק זמיר.
נשלח מה-iPad שלי
20-30 אחוז מאזרחי ישראל המשתתפים בבחירות הם קולות צפים. קולות אלה חייבים להבין שהם אלה שיכולים להעיף את המשטר הפאשיסטי הנוכחי למקומו הראוי.
יש סימנים לכך שהדברים קורים, אך לטעמי האישי לאט מידי .
יעקב,
המהפכה לא תבוא מן הכנסת; היא תהיה האחרונה לשמוע עליה. הנה דברים שכתבתי אחרי שתי מערכות בחירות קודמות (לענייננו, המסקנות בסוף הפוסטים עדיין תקפות):
https://idanlandau.com/2009/02/11/%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%94-%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%99%D7%9D/
https://idanlandau.com/2013/01/24/no-vision-people-revenge/
תובנה של דורון רוזנבלום: "ישראל היא מלחמה שיש לה מדינה".
http://he.shvoong.com/humanities/1723580-%D7%94%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D/
גם כיום יש דמגוגים מוכשרים
כל כך נכון, למעט עובדה קטנה – עדיין לא ידוע שהוא נרצח על ידי ישראלי-יהודי. למעשה, הראיות מצביעות רחוק מכך (בינתיים) ולכן אני זהיר. היבט שמוביל אותי לנקודה העיקרית: הטלת אשמה ללא הוכחות משמעותה כהסתה והיא מסוכנת כמו אלה המקלידים דברי שנאה. עם זאת, יש בה נדבך מסוכן נוסף שכן היא מובילה לשסעים בתוך החברה הישראלית במסווה של חוכמה ונאורות – אנחנו ישראלים השייכים לדור מתקדם, נאור ואינטליגנטי יותר הדובק ב"זכויות אדם".
לא יודע מי אתה, אך אינך יותר מצבוע אטום ושקרן!!!
ההתייחסות לאוכלוסייה הפולש-טנאית בתור: מסכנה, חסרת ישע וחלשה. אינה יותר מתאוריה קיקיונית אשר השמאל המציא לעצמו בשביל להעליל עלילות דם על הצבא אשר שומר עליו!
אני דווקא יודע בדיוק מי אתה. תגיד, יש איזו שבועה שנשבעים בימין לעולם, אבל לעולם, לא לדבר לעניין?
עידו.שני דברים.
א. לא כותבים 'עידו' עם 'י' אלא עדו כמו שאני כותב את השם שלי.
ב. גם לא ידעו בהתחלה שהנערים נחטפו על ידי פלשתינאים. למעשה עד היום לא נתפסו האחראים למעשה.
פה בוודאי תגחך ותגיד שברור ש… אז למה כשזה ערבי זה לא ברור פתאום?
עידו (זה מ"העובדה הקטנה"): העובדה שלך לא רלבנטית. הפוסט הזה לא עוסק בכלל בזהות הרוצחים, אלא בזהות הקורבנות, ואיך זהות הקורבנות משפיעה על ה"מצוד" שמנהלת המדינה. כשהקורבנות יהודים, מותר לדרוך בלי חשבון על חייהם של אלפי ערבים. כשהקורבן ערבי, אף אחד לא ממש מתרגש.
ואני מוביל ל"שסעים בחברה הישראלית". נו, בדיחה לא רעה. החברה הזאת משוסעת יפה מאד בלעדי. אני מניח שאתה מתכוון ל"חברה היהודית" (רוב הישראלים מתכוונים רק ליהודים כשהם מדברים על "שסעים" ועל "חברה"). אותי מעניין ליצור סולידריות עם אנשים שמחויבים לזכויות אדם (אין קשר ל"אינטיליגנציה", אגב), ולא אכפת לי אם הם ערבים או יהודים. עם חמומי המוח שצורחים "מוות לערבים" בכל פינה אני מעדיף להיות משוסע.
גיד, השם "גיד" אינו יותר משם קיקיוני שימנים ממציאים לעצמם בשביל להעליל עלילות דם על שמאלנים בלי שייחשפו בזהותם האמיתית. כמו גיבורי "סלפי הנקמה", מוגי לב שמסתירים את פניהם.
תרגום לימנית
1. נכון, לא בדיוק ברור כיצד נרצח הנער הערבי. אבל האפשרות שהוא נרצח בידי יהודים אינה זניחה כלל. האפשרויות האחרות (רקע פלילי, הומופוביה, כבוד המשפחה, וואטאבר), בעייתיות אף הן אבל אין להם את הפוטנציאל הנפיץ שיש לרצח לאומני.
2. הממשלה – כמו כל ממשלה – צריכה לפעול בעולם העמום ונטול הוודאות של תגובה לארועים שאינם ידועים במפורט. היא צריכה לאתר כיוון מוסרי ומעשי, גם ללא ידיעה ברורה ומדויקת. היא צריכה לפעמים לנצל אירועים מצערים כדי לקדם מהלכים שאינם קשורים אליהם באופן ישיר. דוגמה מצוינת, במובן מסויים, היא תגובת ישראל לחטיפת הנערים: הממשלה ידעה שכנראה מדובר ברצח, לא ידעה בוודאות (עד היום, למעשה) מי המבצעים, העריכה שמדובר בחמאס, ונכנסה באם-אמא של התשתית בגדה.
3. אני לא משוכנע שזה היה רעיון טוב, בכל המובנים. אבל זה כבר ויכוח קונקרטי, ובעיקר ויכוח פנים ציוני שלא זו הבמה לנהל אותו. מה שיותר חשוב הוא העובדה הברורה, שהממשלה החליטה להתמקד באפשרות – לא יותר מאפשרות – שהחטיפה בוצעה על ידי החמאס, ולשלב הרתעה חמורה של החמאס מפני פעולות נוספות עם ניצול הזדמנות תקשורתית לריסוק התשתית שלו בגדה.
4. רצח הנער הפלסטיני מעמיד דילמות דומות. לא ברור מי ביצע את הרצח, אבל ברור שיש להתמקד בעובדה מדינית-פוליטית ברורה וחשובה, ולשלוט בתהליך שהיא מובילה. בין אם יהודים ביצעו את הרצח ובין אם לא, תגובת הממשלה לרצח מדגימה היטב כיצד היא תגיב לרצח שבוצע בוודאות על ידי יהודים. במצב כזה, על הממשלה היה להדגים בבירור כי היא מתנגדת לכך בתוקף. כלומר, שכל רצח של ערבי בידי יהודים יוביל את הממשלה למשהו שאינו חביב על רוצחים כאלו, ובסופו של דבר מדובר על אהבת ערבים.
5. המהלכים הספציפיים שהממשלה הייתה צריכה לבצע הם פשוטים: התייצבות בסוכת האבל, קריאת הספד, הסבר ברור כי ארור האומר נקם – וארור פי כמה זה שקם ומבצע נקם. דוגמה מהעבר הרחוק: לאחר רצח הנערות בנהריים, המלך חוסיין טס לשבעה לביקור מתוקשר. אין מה להתגעגע לרודן החלקלק, אבל כדאי לזכור את המהלך: לחבק, לנחם, לוודא שהמשמעות הסימבולית של הרצח, שהיא כן באחריות הדרג המדיני, מטופלת היטב.
6. הממשלה לא עשתה דבר וחצי דבר מהסוג הזה. לא ביבי, לא בנט, ולא הלפיד, הפפפירון, איש החירות ואיש הבוגי. אף אחד מהם לא טרח למצמץ בכיוון משפחתו הסובלת של הנער הנרצח. יתר על כן – השמועה החביבה לפיה הוא נרצח על רקע הומופובי לא זכתה אפילו לקמצוץ מהסימפטיה המוצדקת שהופנתה כלפי הקהילה הלהטבית בישראל לאחר הרצח בבר-נוער (הנה עוד דוגמה למהלך ראוי).
7. ובכך, עשו הפוליטיקאים שלנו את הרע. לא רע מוסרי מהסוג שבוצע על ידי רוצחי הנער ורוצחי הנערים, אלא רע פוליטי, רע ריאל-פוליטי, רע במובן שישרור כאן יותר ממנו בעתיד הלא רחוק, על אף שניתן היה למנוע אותו, ועל אף שהם – הפוליטיקאים שלנו – הם אלו שהופקדו על כך. בין היתר. ועל הכישלון הזה מגיע להם משהו מאיתנו, קורבנות הרשלנות הממשלית. אולי נקמה. שאפו ושבוע טוב.
סמולן, כמו כל ישראלי טוב אתה נושא עיניך לשלטון וכל הזמן מצר על כך שהוא "לא עושה מספיק". אבל המסר של הפוסט הזה היה הפוך: השלטון עשה הרבה יותר מדי, הרבה מעבר לסמכויותיו, במהלכי הענישה הקולקטיבית בגדה (ובלשונך הציורית: "להיכנס באם-אמא של התשתית בגדה"). זה לא דבר שיש לשבח וגם לא להצטער שלא עשו כך ב"קיני המחבלים" של קיצוני הימין. ענישה קולקטיבית היא פסולה ומתועבת, בכל כיוון, וגם בהבט התועלתני – רב נזקה מתועלתה.
הנה כיוון מחשבה מרענן: להפסיק לצפות ל"יותר" מן השלטון, אלא ל"פחות". כן, רוצחים צריך ללכוד, אבל את זה אפשר גם לעשות בדרך ממוקדת הרבה יותר, עם תחכום מודיעיני, מבלי לפגוע באלפי חפים מפשע. כי כשהממשלה פוגעת בחפים מפשע, גם ההמון מקבל לגיטימציה לעשות את זה. וזה בדיוק מה שקורה בימים האחרונים. והלקח האמיתי מהאירועים הוא שהשלטון בישראל חזק מדי על חלשים וחלש מדי על חזקים.
אפשר לקבל את התרגום של סמולן לציונית, למעט השמטה מכריעה אחת: הקמת ממשלת האחדות בין פתח לחמאס. לכן מעתה, במקום לומר "הממשלה… העריכה שמדובר בחמאס, ונכנסה באם-אמא של התשתית בגדה/ הממשלה החליטה… לשלב הרתעה חמורה של החמאס", אמור:"הממשלה הציונית החליטה לנצל את החטיפה על מנת לרסק את האחדות הפוליטית השבירה של הפלסטינים במטרה למנוע מנהיגות פוליטית אפקטיבית של ציבור משועבד", וזאת בהתאם ובעקביות, כמובן, למדיניות הציונית לאורך 66 שנה, אם לא למעלה מזה. כה לחי ושבוע טוב גם לציונים.
השם ישמור. זה כמובן משנה לחלוטין את התמונה. לוקחת את דבריי בחזרה. אם זה מה שנהיה מאיתנו, זה לא שווה את זה.
עינת, זה לא "נהיה" מאיתנו, מזמן היינו כאלה. רובנו פשוט מעדיפים לא לדעת. גם לשרוף ערבים חיים זה לא פטנט חדש:
ב-1988 שרפו אלמונים, כפעולת נקמה, שלושה פועלים ערבים בצריף באור יהודה. אזכור קצרצר כאן:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/740/481.html
אז שוב אני מחזיר אותך לנושא הפוסט: די להזדעזע מהאספסוף, תתחילי להזדעזע מהשלטון. את השלטון את בחרת, את האספסוף אף אחד לא בוחר. תעשי מה שאת יכולה כדי שהשלטון יעניש את האשמים ולא יפגע בשערה מראשם של החפים מפשע. אם לא בגלל הצדק, בגלל התועלת: החפים מפשע שנפגעים היום יהפכו לפושעים של מחר.
מי שלא שם לב, יש קשר הדוק בין הפוסט הקצרצר הזה לבין הפוסט הארוך שקדם לו, על "אחריות העמים".
עידן,
נחמד מצידך להרים לי להנחתה, ואנצל את ההזדמנות: אין לי שום דבר בעד הבחירה הקונקרטית של הממשלה להכנס בסבתא של חמאס גדה. זה רעיון מטופש, רע ומיותר. אבל המבנה הכללי של ההחלטה – המבנה הצורני שלה – דווקא סביר. יש עמימות, ומתקבלת החלטה לפעולה ברורה, שלפחות על פניו נראית כמה שרוצה להקטין את המוטיבציות לאירועים כאלו בעתיד. כתבתי למעלה שאני לא תומך ב"שובו אחים". מדויק יותר היה לומר שאני ממש נגד. אבל את הדיון במה כן אני לא חושב שיש מקום לערוך כאן. הנחות היסוד הבסיסיות של הציונות (או ציונות לשיטתי) לא לגמרי מקובלות כאן, והדיון ינוע במהירות לאיתור ההבדלים בינינו והסבר שיטתי יותר או פחות מדוע הם עקרוניים, בעוד שבטוקבק הספציפי הזה, בחיי, ניסיתי להשיג את ההפך, כלומר לתרגם אותך לימנית סבירה אך לא מושלמת. בוא לא נתפתה לדיון הזה, או לא עכשיו.
הטענה שהחלטה פוליטית יכולה להיות סבירה רק מכוח המבנה הצורני שלה, במנותק מתוכנה, נשמעת לי מוכרת להחריד. דגש על להחריד.
באמת, לא נתפתה.
ובכן, זה שוב לא מה שכתבתי. בעצם, ההיפך.
ההתלהמות הפשיסטית נמשכת. הרב אליקים לבנון קורא להרוג את הרוצחים.
http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%92-%D7%90%D7%AA-%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%97%D7%99-%D7%90%D7%91%D7%95-%D7%97%D7%93%D7%99%D7%A8.html
תודה על העדכונים, אבל לא תודה. בפעם העשרים בתגובות כאן, אני מתעקש להחליף את השיח הנפוץ עד זרא על מטורללים וסדיסטים, שיח נסער ומזועזע, ולכן א-פוליטי לחלוטין, בשיח על אחריות שלטונית, שרק לו יש פוטנציאל לשינוי פוליטי.
מתנצל על שלא קראתי את התגובות כאן, ובכל זאת אסתכן ואשאל: איזו תיאולוגיה פוליטית עומדת מאחורי הדרישה לאחריות-שלטונית על מעשי אזרחיה?
אני לא יודע מי ספציפית משלם את משכורתו של הרב לבנון אבל רבנים שמקבלים משכורת מהציבור הם גם למעשה חלק מהשלטון לא?
עדו: הרב לבנון הוא עובד ציבור, ובמובן הזה אכן חלות עליו חובות שאינן חלות על אדם פרטי. אבל קריאה לעונש מוות היא אמירה שאינה בגדר הסתה. עצם ההתייחסות אליה – כמו לכל קשקוש פייסבוקי בימים האחרונים – היא הסטה, ב-ט', של הדיון שאמור היה להתקיים. הרב לבנון איננו חלק מהשלטון שיכול בפועל להחליט על עונש מוות, או על מצוד אחרי רוצחים, או על סגר מוחלט על חברון, או כל צעד מעשי אחר. את זה מבצעים המשטרה והצבא ומג"ב, תחת הנחיות של שרים בממשלה, ובתמיכת הקואליציה. מהם, ורק מהם, צריך לדרוש תשובות. ואותם כמובן צריך להעיף (מזמן, לא רק על רקע האירועים האחרונים).
עמיחי: אולי התבלבלת. תיאולוגיה פוליטית נשמע לי כמו אחת התגיות ב"ארץ האמורי", לא נושא שיש לי מה לתרום לו. "אחריות שלטונית על מעשי אזרחיה"? שוב בלבול. אחריות שלטונית על מעשי השלטון ומחדליו. אם לא שמת לב, זה נושא הפוסט.
רק לחדד: אליקים לבנון רוצה לכונן כאן מדינת הלכה, חושב ששירת נשים גרועה ממוות, והומוסקסואליות היא סטייה שיש לרפא. מה נעשה עם כל הדעות החשוכות האלה? נתווכח איתן? ננסה להוכיח לו שהוא טועה? ננסה לדבר על ליבם של תלמידיו מאלון מורה?
זה בזבוז זמן גמור. קיטוב אידאולוגי כל כך חד לא מאפשר דיאלוג. עם האנשים האלה אין לנו שיג ושיח, יש לנו רק מאבק עד חורמה. בינתיים המאבק פוליטי, בעתיד אולי הוא יגלוש למלחמת אזרחים. אבל הכללתם בשיח פוליטי שמעוגן באיזשהו סדר יום הומניסטי היא מיותרת. לא רק מיותרת, אלא גם מזיקה, כי היא גוזלת משאבים מן השיח הפוליטי החשוב – עם נציגי השלטון. גם אלה, למרבה הצער, לא כל כך מחויבים לסדר יום הומניסטי. אבל כלפיהם יש לנו שוט יעיל: הבחירות. הדימוי הציבורי. המוניטין הפוליטי. כל אלה הם נכסים יקרים מפז לפוליטיקאי, והוא יעשה הכל כדי לשמר אותם. אם יכלו כל הקצין, הפוליטיקאי האופורטוניסט אפילו ישקול להתנגד לפאשיזם. הוא רק צריך להשתכנע שזה ישתלם לו. ושם צריך להשקיע את האנרגיות הפוליטיות.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/593/475.html?hp=1&cat=402&loc=4
עמיחי, אנא כבד את בקשתי: זה לא פיד מתעדכן בפייסבוק, אלא דף תגובות לפוסט. נא להפסיק עם הקישורים שאינם רלבנטיים לנושא הפוסט.
ובכן, הציונים קיבלו את מה שהם רוצים: (עוד) מלחמה בעזה. מבצע "שובו אחים", אם כך, היה הצלחה אדירה – תוך 36 יום בלבד מהשבעת ממשלת האחדות הפלסטינית. רוצו רוצו יהודים לצבא המוסרי ביקום ונקמו את דמם של ששת המיליונים. אני כבר משתוקק לשמוע שוב את כל הנאומים על כמה שהציונים רוצים שלום.