למה המדינה תומכת ב"תג מחיר"?

כרגיל עצוב לקרוא אותך, מדכא ומרתיח, להבין איפה אני חי ובמה אני תומך כלכלית בכל פעם שאני משלם מס. לשאלתך לא יודע מה אעשה עם הידיעה הזו, באמת שאין לי מושג. חברים רבים שלי כבר ירדו מהארץ, העדיפו לגלות לברלין וניו יורק במקום להמשיך ולשתף פעולה עם העוול. פעם חונכתי לראות אותם כיורדים, כאופורטוניסטים מגעילים, כנפולת של נמושות. היום אני מבין אותם, הם בחרו להתחיל מחדש מאפס ולהגר למקומות שעושים מאמץ כנה ואמיתי להתייחס לבני אדם החיים בגבולם כבני אדם, ללא קשר לדתם ולמוצא האתני ולדעה הפוליטית שלהם. היות ואינני מתכנן להתאסלם, או להפסיק לשלם מיסים, ייתכן וזו האופציה ההגונה היחידה שנותרה.

רק הערה אחת של הבנת הנקרא, למשפט שלך "היד שהשליכה לחדר את בקבוק התבערה איננה ידו של בני קצובר או של נתניהו, אבל כל שלושת האנשים האלה שותפים למטרה העליונה – לוודא שאין פרטנר פלסטיני". לפי הספירה שלי מנית שני אנשים, נתניהו וקצובר, לא שלושה…

פוסט מצוין, כרגיל.
יחד עם זאת אציין שאין צורך בכל האינפורמציה והניתוח שהבאת כאן על מנת שנגיע למסקנה שהשלטונות תומכים בטרור היהודי. די בעובדה שבאופן שיטתי החוק לא נאכף בעניינים אלה כדי להצביע על אחריותם למצב ועל שביעות רצונם ממנו.

הפלסטינים יודעים כבר שנים שהימין וממשלתו בישראל מתפללים יום יום לפתיחת אינתיפאדה שלישית שתאפשר טרנספרים המוניים והחרבת כפרים נוספים.
רובם קלטו היטב את האסטרטגיה הזאת ועושים מאמצים ניכרים למנוע הגררות לפרובוקציות הזוועה בחסות כוחות הבטחון המתוארת היטב בפוסט הזה.

עפרה ערביי השטחים עושים מאמצים ניכרים להימנע מלגרום פרובוקציות? טוב לדעת שזה עם שוחר שלום שמהלל את האנשים בקרבו אשר רוצחים אזרחים חפים מפשע, ערביי השטחים מעודדים אלימות והרשות הפלסטינית שומרת בנתיים על כך שרמת האלימות לא תגדל בגלל אינטרסים אישים.
ושחר חברים שלך שהחליטו לרדת אני לא מחשיב אותם כבוגדים, אבל אלה אנשים שהחליטו לא לבנות פה שתי מדינות לשני עמים בגלל שהם חלשי אופי ומפונקים

תודה רבה על הפוסט.
אפשר להוסיף שבעצם הפרקטיקה הזו שאתה מתאר, של 'טרור כשלוחת צללים של הממסד', היא למעשה פרקטיקה ותיקה מאד של ממשלת ישראל (מימי ה-101). מה שקרה בעיקר הוא שהמנגנון נהיה סבוך יותר כדי לעוות את תמונת המציאות (כלפי הציבור וכלפי העולם). ואולי גם שהתרחש פה תהליך של הפרטה (אם פעם בן גוריון שיקר שה-101 הם 'מתיישבי ספר זועמים', היום מכשירים ומעלים על נס את מתיישבי הספר הזועמים, מתקצבים אותם ומכשירים אותם בעקיפין קצת כמו פלנגות באפריקה, עם אלופי משנה במיל. והכל).
ברמה האופרטיבית – בשלה העת למרד מיסים? 🙂

שאלתי את עצמי פעמים רבות בשנים האחרונות מדוע השב״כ וצה״ל לא מונעים את פעולות ׳תג מחיר׳ ולבסוף הגעתי לכלל מסקנה : השב״כ וצה״ל הניחו, באופן מושכל ומחושב, שאם כנופיות היהודים בגדה יתעסקו בביצוע פעולות ׳תג מחיר׳ ״מינוריות״ (כלומר, כתיבת סיסמאות גזעניות על קירות מסגדים ובתים בישובים פלסטיניים, עקירת עצים, הצתת שדות, שריפת מבנים ריקים ומכוניות, התכתשויות מקומיות עם פלסטינים) הם יימנעו מביצוע פשעים חמורים יותר ובראשם רצח פלסטינים. מבחינת השב״כ וצה״ל היתה הבנה שמדובר בסך הכל ב״הוצאת קיטור״ ושאפשר לשלוט בגובה הלהבות. צריך לזכור שאם באותו לילה מר בקבוק תבערה אחד בלבד היה מושלך לבית הריק, הסמוך לבית משפחת דוואבשה, אז זה היה עוד בקבוק תבערה שהושלך לבית פלסטיני ריק, אירוע כמעט שגרתי שהסתיים ללא נפגעים ולכן אין צורך לנקוט בצעדים מיוחדים. אגב, אותה גישה היתה תקפה גם למה שכונה במשך שנים ״טפטוף״ – ירי הקאסמים מרצועת עזה אל עבר ישובים ישראלים. כל זמן שהקאסמים התפוצצו בשטחים פתוחים ללא נזק וללא נפגעים, ממשלות ישראל יכלו להתעלם מהתופעה על אף ההשפעה ארוכת הטווח על חייהם ואיכות חייהם של תושבי עוטף עזה. רק כאשר נפגעו ישראלים והתעוררה זעקה ומחאה, ממשלות ישראל פעלו ובעוצמה בלתי מידתית, שאפשר היה להימנע ממנה אילו חיפשו ממשלות ישראל פתרונות אחרים שאינם צבאיים.
הערה חשובה : בניגוד לאבן (שגם היא לעיתים רחוקות עלולה להרוג), בקבוק התבערה הוא נשק קטלני ויש לגנות את השימוש בו כנגד אזרחים, פלסטינים ויהודים.
יש נטייה לראות במאיר אטינגר וחבריו קבוצה קטנה ואיזוטרית בשוליים של הימין הדתי לאומי. חזונם, בדבר מדינה הלכה שתקום על חורבותיה של מדינת ישראל והקמת בית מקדש בהר הבית על חורבות המסגדים, נתפס בקרב ישראלים רבים כקיצוני ואפוקליפטי. האומנם מדובר במיעוט זניח ושולי ? לתנועות המקדש השונות המונהגות על ידי אנשים נורמטיביים, רבנים ואנשי אקדמיה, ונתמכות על ידי ציבור גדול, יש חזון דומה. גם אם יש מחלוקת על הדרך שבה צריך לנקוט, גם אם לכאורה מובעת התנגדות לאלימות הנדרשת לביצוע החזון, בסופו של דבר מי שרוצה לבנות את בית המקדש מחויב לבצע שני מהלכים מוקדמים – הקמת מדינת הלכה והרס המסגדים בהר הבית. לא יהיה מופרז להניח שהחזון של מאיר אטינגר (ואני מפריד בין החזון ובין הדרך למימושו) מעורר כיסופים ומשותף לקצינים וחיילים רבים בצבא ולאנשי שב״כ ששייכים לציונות הדתית. יוצא מכך שאטינגר וחבריו הם חלק מציבור גדול ורחב שמשתוקק למעשה האמוני הגדול של הדור והם לבטח אינם נמצאים בשוליים.
הערה חשובה : הארץ זרועה לאורכה ולרוחבה בכתובות ובסיסמאות גזעניות רוויות בשנאה ובהסתה. את אלה שכתובות בערבית, רוב היהודים לא מסוגלים לקרוא.
בשני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, אין פרטנר להסכם. בשני הצדדים יש מנהיגים חלשים ומפוחדים, שעדיין יכולים לייצר מראית עין של משא ומתן אבל שניהם לא יכולים לקבל את ההחלטות הגורליות הנדרשות על מנת להביא לסיום הסכסוך. שני העמים נדרשים על כן להמתין להופעתם של מנהיגים אמיצים שיפעלו לטובת האינטרסים של בני עמם. עד שאלה יופיעו (וכדי להותיר בחיים את פתרון שתי המדינות ואת האפשרות לחלוקת הארץ) על השמאל לדרוש מנתניהו הקפאת מצב מוחלטת בשטח : לא בונים בהתנחלויות ובמאחזים, לא גוזלים קרקע פרטית השייכת לפלסטינים, לא הורסים בתים (של יהודים ושל פלסטינים), לא מגרשים מאדמתם תושבים פלסטינים, לא מכריזים על שטחי אש חדשים.
הקפאת מצב מוחלטת בשטח היא הסיכוי האחרון לשנות בעתיד את גורל שני העמים.

המסקנה שרשויות המדינה תומכות בסתר בתג מחיר נראית קונספירטיבית מדי. מדובר לדעתי פשוט בבעיה כללית של חוסר משילות שנראית היטב לעין בתחומים רבים אחרים.
הקבלה מעניינת שמחזקת את התזה הזו זה המקרה של הכפרים הבדואיים הלא חוקיים בנגב. גם שם יש תופעה של תג מחיר בדואי נגד שכניהם היהודים (למשל http://news.walla.co.il/item/2752634
http://mobile.mako.co.il/news-law/crime/Article-1763fe1aac0ce31004.htm
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/246750)
גם שם המדינה מספקת תשתיות (בתהליך הדרגתי שעדיין נמשך) לאותם כפרים לא חוקיים וגם שם יש סיוע נרחב גלוי של ארגונים חוץ ממשלתיים וסיוע סמוי של המועצות האזוריות.
איש אינו חושב שלמדינה יש אינטרס נסתר בהשתלטות בדואית על קרקעות המדינה בנגב ובכל זאת היא מפגינה אוזלת יד מדהימה בטיפול בבעיה.
עובדה עצובה היא שציבור מלוכד בלי הרבה עכבות יכול לעשות במקומות שיותר רחוקים מהעין והלב של תשומת הלב הציבורית כמעט מה שבא לו. למדינה אין מספיק משאבים יעילות ונכונות להיאבק עד הסוף בתופעות האלה ואת התבשיל המקולקל הזה בסוף כלל הציבור יצטרך לאכול.

הנוגע לתקציבים, המדינה די משתדלת לסייע לרשויות המקומיות הבדואיות. מענקי האיזון שלהן גבוהים בעשרות ומאות אחוזים יחסית לרשויות היהודיות (סיוע שמאבד מהאפקטיביות שלו אמנם בגלל שיעור גביית הארנונה הנמוך עד מאוד ברשויות שם שמשאיר אותן גם ככה בלי הרבה כסף, גם השחיתות שם לא כ"כ תורמת). ההאשמה בהזנחה נכונה באופן חלקי בלבד ולמעשה היא מורגשת הכי הרבה דווקא באכיפת החוק שם שכמעט ולא קיימת. מצב שפוגע בסופו של דבר בעיקר באוכלוסייה הבדואית עצמה.
זריקת אבנים על מכוניות והשחתת ציוד חקלאי זו בוודאי לא פשיעה רגילה, היא חסרת כל תועלת כלכלית והיא בבירור מנסה להשיג מטרות של הפחדה והרתעה. תג המחיר הבדואי בנגב הוא עובדה קיימת.
הבדואים בבירור מנסים לדחוק את רגלי היהודים מהנגב. השוואה פשוטה של תצלומי אוויר תוכיח את זה בקלות. דווקא מקרה אום חיראן מוכיח בצורה מצויינת את הטענה הזו. הבדואים שם פלשו לאדמות מדינה, שם נועד לקום יישוב יהודי חוקי לחלוטין, ומסרבים להתפנות גם אחרי שבית המשפט קבע שאין כל שחר לטיעוני הבעלות שלהם.
האמת שאני אפילו קצת נדהם לראות איך עדיין הטיעון של זכויות הקניין של הבדואים ממשיך לעלות בכזו תדירות לאחר שכמעט בכל תביעת בעלות שהם הגישו, לאורך עשרות שנים ועשרות פסקי דין, בית המשפט זרק אותם מכל המדרגות. רק בשנה שעברה בג"ץ קבע פעם נוספת בפסק דין אלעוקבי שסיפורי הזכויות הילידיות של הבדואים הם חסרי כל ביסוס.
ההשוואה בהחלט בעינה עומדת:
השלטון המקומי מסייע להפרת החוק בין בהעלמת עין בין בסיוע מאחורי הקלעים – V.
כל הכסף שזורם מהמדינה לאותו שלטון מקומי רק מסייע להפרת החוק – V.
פעולות תג מחיר שנועדו להרתיע את מערכת אכיפת החוק מטיפול בבעיה – V.
לחץ פוליטי מסיבי ע"י ארגונים לא ממשלתיים ולובינג על רשויות החוק להמשיך להתעלם מהבעיה – V.
אוזלת יד ומחסור במשאבים ונכונות מצד מערכת אכיפת החוק – V.
הבנייה הבלתי חוקית מנומקת בכך שהמדינה לא מאשרת תכניות מתאר – V.
ציבור מלוכד שנחוש לקבוע עובדות בשטח גם במחיר של עימות אלים עם רשויות האכיפה – V.
והפרמטרים עוד רבים.
למעשה דווקא בשאלת היקף ההשתלטות המצב בנגב חמור הרבה יותר.
נכון אמנם שמבחינת שירותים לאזרח המצב ברשויות הבדואיות קשה הרבה יותר. האשמה של המדינה בכל הכשל היא לא במקום. ודאי שיש אשמה חלקית, אך אי אפשר להתעלם הן מהתרומה של הרשות המקומית הכושלת למצב והן מהמאפיינים התרבותיים הייחודיים לחברה הבדואית שמקשים על השילוב שלה בציבור הכללי.

עידן, הפוסטים שלך כל פעם מביאים אותי לקצה הצוק, כלשונך, וכפחדן מקצועי אני מתעלם מהמראות המפחידים הנגלים בתהום וממשיך את חיי כרגיל. אולי יום אחד אקום ואעשה מעשה.

אגב, לאלו שמדברים על הגירה כמרד אפשרי בשלטון הישראלי: האם המדיניות של המדינה אליה תהגרו היא בהכרח טובה יותר? ארצות הברית? גרמניה? צרפת? מעבר למדיניות הפנים והחוץ שלהן, ההרסניות בפני עצמן באופנים רבים, הן תומכות בישראל פוליטית וכלכלית, למרות חילוקי הדעות הפומביים. כך שהגירה כמרד זה רעיון די מטופש.

אגב, הפוסט הזה מסביר בצורה נהדרת את הקביעה החד משמעית של מיקי זוהר שלאותו שורף בית לא הייתה כוונה לרצוח (כאן: https://www.youtube.com/watch?v=RUJ0oRmRCWI )
הוא אמנם ח"כ בתחילת דרכו, אבל כנראה שהוא מבין טוב מאוד את חוקי המשחק כפי שאתה מתאר אותם, רק שמשום מה זה גם נפלט לו מול המצלמה

עידן, תודה. חכם, נכון וחשוב. רק כדאי שהשאלה בסוף תופנה גם לנשים. הגירה לא פותרת כלום מלבד אולי את נקיפות מצפונה של המהגרת. בתשלומי המיסים זה לא משמעותי. לצד הגירה, או הישארות, כל אחת לפי רצונה ויכולותיה, כדאי שתתלווה פעילות פוליטית כנגד הכיבוש, תמיכה והשתתפות בפעילות כזו אפשרית במדינות רבות.

איתן,

1. אתה כותב "הטענה לפיה השתתפות המדינה במימון גורם כלשהו משמעה הזדהות עם כל פועלו של אותו גורם". כלומר, אתה טוען כאן במובלע שיש דברים מסוימים שהגורמים האלו עושים שהוא כאילו בסדר. אבל, כפי שעידן כותב, "**כל** פעילותם של ועדי המתיישבים מוקדשת למאבק בפינוי מאחזים, לשיבוש תנועת כוחות הביטחון וחסימת צמתים ולהטלת אימה על כפרים פלסטיניים. האגף הקיצוני של כל הפעילות הזאת יזם וחולל הצתות מסגדים ופעולות טרור רצחניות." באנלוגיה של אל-מידאן, זה כאילו שאל-מידאן היה עסוק **רק** בהצגות שקוראות למרד ואנרכיה. אני די בטוחה שתיאטרון כזה היה נסגר די מהר.

2. אתה צודק שאין פה הודאה של האנשים האלו שהם תומכים בתג מחיר. הרי דבר כזה היה גורם למעצרם. הראיות פה הן נסיבתיות יותר, ומתחזקות רק בהקשר הדברים האחרים שכן עולים מהפוסט בבירור. ""אני לא ממליץ להיכנס לכפרים ערביים. אם כל מה שעושים זה לפגוע בשמשות, אז עדיף לא לעשות את זה בכלל. זה לא שווה. מבחינת הכפר הערבי, זה לא יצר שום הרתעה" – כמובן שהחלאה שאמר את הדברים האלו לא הביע פה תמיכה בתג מחיר, אבל ביחד עם הראיות האחרות קשה שלא לחוש שהוא תומך, ואולי יותר מזה.

3. האם אתה מכיר ארגוני שמאל שמקבלים זיכויי מס ש***מעבירים מענקי תמיכה לטרוריסטים פלסטיניים***? אני חוזרת, מענקי תמיכה לטרוריסטים פלסטיניים? אם לא, אז כל האנלוגיה שלך יורדת לטמיון.

4. זה, ידידי, שטויות במיץ עגבניות. פשעי תג מחיר לא נעשים בחסות האנונימיות העירונית בבחינת "אלוהים, זה יכול הרי להיות כל אחד ממיליוני אזרחי גוש דן המהביל". מדובר בטריטוריה מוגבלת, ובהפרות סדר חוזרות ונשנות של אותם אנשים כבר שנים. כמה אנשים כבר יש במאחזים האלו? המשטרה יודעת – ואם היא לא, היא כסילה – בדיוק במי מדובר. יש אולי כמה עשרות חשודים מקסימום עוד לפני שהחקירה מתחילה. אלו תנאי תחילת חקירה חלומיים. קצת קומון סנס, קצת חקירה אמתית, וכולם היו נתפסים כשמסע הגרפיטי רק התחיל, בייחוד כי אז הוא היה מלווה בהצהרות גלויות למחצה של המובילים, כפי שעידן הראה. ועוד משהו, אולי לא פוליטיקלי קורקט – יש סרטונים באינטרנט של מציתי כנסיית הלחם והדגים מדברים על שליחותם הקדושה, ושל עוד כמה קדושים בעיני עצמם. מדובר בנערים צעירים מאוד, ובלשון המעטה לא בחניכים מצטיינים של ישיבת מרכז הרב. אם הפרופיל הפסיכולוגי של כותבי הגרפיטי, הפוגרומיסטים והרוצחים בשטחים דומה – ויש לי תחושה שהוא דומה – זה רק מגביר את התמיהה.

נטליה,

היכולת שלך לקרוא בדברי טענות שמעולם לא טענתי מאוד מרשימה. לפי הסדר:

1. בשום שלב לא טענתי שום טענה הנוגעת לטיבן של שאר הפעילויות שהגופים הללו תומכים בהם, לכאורה או למעשה. המאמר טען טענה מאוד ספציפית – לפיה התמיכה בארגונים הללו מיועדת במפורש ובמכוון למימון פעילויות "תג מחיר". אין בטענה הזו שום התייחסות לשאר הפעולות, ולטענה הזו בלבד עניתי בדברי.

2. "קשה שלא לחוש" זו בדיוק ההנחה המוקדמת שדיברתי עליה. מהדברים שציטטת ניתן להבין שני דברים מנוגדים: או שהדובר מתנגד לפעולות "תג מחיר" כי הן ממילא לא יעילות ואך גורמות נזק (התנגדות מהסיבה הלא נכונה, אבל עדיין התנגדות), או שהדובר מרמז שעל הפעילויות להיות קיצוניות יותר מאשר "לפגוע בשמשות". גם במקרה השני, עדיין אין כל אינדקציה לכך שהדובר אכן קורא לבצע פעולות שכאלה – ייתכן שהוא חושב שאלו אינן ישימות, למשל. כך או כך, הסקת המסקנה לפיה הדובר בעצם תומך בפעולות "תג מחיר", ואני מדגיש, תומך בפועל ולא מתנגד מכל סיבה שהיא (גם אם הסיבה היא "תועלתנית" בלבד), מתבססת על הנחות מסויימות לגבי טיבו של הדובר ולא על הדברים עצמם. על זה דיברתי כשדיברתי על "טפשות" לפי הגדרתו של הבלוג הזה.

3. גם כאן עיוות את דברי ללא הכר. בשום שלב לא התייחסתי לטיבם של הדברים בהם תומכים ארגוני השמאל וארגוני הימין, כי זה לא רלוונטי לטענה. הטענה היתה שעל הציבור להתנגד למתן הקלות מס לארגונים המקדמים דברים שאינם לרוחו, במקרה זה העברת כספים למחבלים יהודים. אני אמרתי שהרבה לפני שהציבור יתנגד לזה, הוא יתנגד מאותה הסיבה ממש להקלות המס לארגוני השמאל, אם השאלה תעלה לדיון רציני. טיבן של הפעילויות המעוררות את ההתנגדות הזו לא יהיה רלוונטי משום בחינה מעשית.

4. בעוד שהדברים שאמרת בסעיף הזה אולי נכונים, הרי שאם אכן כך הדבר, הם עומדים בסתירה מוחלטת למה שהמאמר מנסה להוכיח. מצד אחד, המאמר טוען שפעולות "תג מחיר" זה משהו מאורגן מלמעלה, התארגנות המונהגת בידי ארגוני המתנחלים השונים ובהם עשרות אלפי חברים. מצד שני, את טוענת שמדובר בעשרות בודדות ולכן לא אמורה להיות בעיה למצוא את החשודים. אז קודם כל, טענתי עומדת – אם מדובר במעשים של חוליות בודדות, הרי שקשה מאוד למצוא ראיות נגדן בהתחשב באופי הפשעים שבוצעו, ודבר שני, אם הניתוח שלך נכון, הרי שטענתם של המתנחלים לפיה מדובר ב"עשבים שוטים" ולא משהו מייצג המקיף את כל המתנחלים נכונה (וכפועל יוצא, המאמר, כאמור, לא).

אנג'לו,

בד"כ כשמדברים על הזדהות עם ארגון הכוונה היא להזדהות עם כל המטרות שהארגון פועל לקדם (או לפחות מצהיר שיפעל לקדם בהנתן האפשרות). היות ובין המטרות המוצהרות של הארגון הנ"ל ניתן למצוא לא רק את "שחרור השטחים הכבושים" אלא גם את "שחרור פלסטין כולה", קרי העלמת ישראל, ואת "ביצוע רצח עם ביהודים", קצת קשה להבין איך אדם הטוען להיותו איש שמאל מסוגל להזדהות עמם. כמו שעידן ענה לך קודם, גם אם לא במילים האלו בדיוק, התנגדות לממשלה בגלל שהיא רוצחת אזרחים תוך הזדהות עם ארגון שרוצח אזרחים גם הוא היא, איך נאמר, בעייתית.

ולמען הסר ספק – כשטענתי "לא כל-כך חכמים" התכוונתי רק בהקשר של ביצוע פשע בלי להיתפס, בעיקר מפאת גילם וחוסר הניסיון שלהם בהקשרים האלו. בקיצור, התכוונתי שמבחינה פלילית לא מדובר בכרישים, אלא בדגי רקק. במובנים האלו אני לא-חכמה בדיוק כמותם.

נטליה,

1. את ממשיכה לערבב בין חומרתם של מעשים שונים לסוגיית התמיכה בהם. גם אם רע"מ-תע"ל לא מבצעת שום פשע, הרי שמטרות הגוף הזה רחוקות מאוד ממטרות ממשלות ישראל לדורותיהן – ובכל זאת הם נתמכים בתקציבים ציבוריים, מכוח חוק מימון מפלגות. לפיכך, גם כאן, ייתכן שארגוני המתנחלים מקבלים תמיכה שאינה מתבססת על פועלם בתחום "תג מחיר". את טוענת שתמיכה בגוף שמקדם פשעים חמורה יותר מתמיכה בגוף שלא מקדם פשעים, ואני לא בא להתווכח עם הטענה הזו – כי היא כלל לא מתייחסת לא לטענה שבמאמר ולא לתגובתי אליה, שעוסקות בשאלה "האם המימון ניתן דווקא בגלל פעילות תג מחיר". מקרה קלאסי של טיעון "איש קש".

2. נניח שדוברו של ארגון פלסטיני כלשהו היה מתבטא באופן הבא: "הארועים האחרונים בהם נדקרו עוברי אורח ישראלים במקומות שונים ע"י פלסטינים ביוזמתם האישית אינם משפיעים על הממשלה הציונית ואינם עוזרים בשום דרך לקדם את האינטרסים של העם הפלסטיני, ואף פוגעים בהם; לפיכך, אני מתנגד למעשים אלו". האם היית מסיקה מכך באופן אוטומאטי שהדובר בעצם התכוון לומר שהוא תומך במעשי אלימות קיצוניים יותר כנגד ישראלים, שאולי כן ישפיעו? אם כן, ברכותי – את ימנית מצוייה, מהסוג שיחפש כוונת זדון בכל התבטאות של פלסטיני. אם לא, אני מציע שתנסי ליישם את אותו הלך המחשבה גם כשמדובר במתנחלים.

3. טעות בידך. טענה שעניינה "המטרות שאיתן צריך הציבור להזדהות ואלו שאותן הוא צריך להוקיע" אינה שקולה לטענה שעניינה "המטרות שאיתן הציבור מזדהה או שאותן הוא מוקיע בפועל". אם פטור המס הניתן לארגונים שונים יעלה לדיון ציבורי, הטענה הראשונה תפנה את מקומה מהר מאוד לטענה השניה. הציבור ילחץ לסגור את השאלטר לארגונים שעם פעילותם הוא לא מזדהה *בפועל* הרבה לפני שהוא ישנה את דעתו בעניין ערכיות פעילותם של ארגוני השמאל וארגוני הימין.

4. כל כך הרבה ארגונים יש, וכולם מפעילים את אותם "כמה עשרות נערים" לביצוע העבודה השחורה?

אנג'לו,

אבקש הבהרה, כדי לא לייחס בטעות לדבריך משמעות שלא התכוונת אליה: האם אתה אומר שמטרותיו של החמאס ברוכות ושדרכי פעולתו מקובלות עליך?

אנג'לו, חשבת פעם מה יהיה כשהחמאס ישלוט מן הירדן עד לים, או שהמחשבה שלך מתקדמת רק עד לרגע חורבן היישות הציונית? חשבת פעם מה יקרה לנשים כשהחמאס ישלוט מן הירדן עד לים? אתה ערב לביטחונן או לחירותן במצב כזה? עד כדי כך ערב שאתה קורא להן גם לתמוך בחמאס? החמאס הוא כלי על לוח שחמט בשבילך, אינסטרומנטלי לגמרי (כמו שאל-קעדה היה בשביל ארצות הברית)? או שאתה מספיק מכבד אותו בשביל להתייחס אליו כארגון של אנשים הפועלים בעולם עם אידיאולוגיה סדורה וקשיחה – לא מרקסיסטית, אלא תיאולוגית – שמשתוקק ליישמה לכשיצבור מספיק כוח על האנשים שיהיו תחת חסותו?

לנטליה קוצקי,
בחרתי להתחיל את פיתרון הבעיה שאת מציגה בפני בשאלת האידיאולוגיה ומקווה שלא טעיתי בכך שלא התחלתי בהרצאה על טקטיקות ואסטרטגיות. אלה הן שני תחומים שחסרונם בהתארגנות פוליטית מהווה גורם מכשיל קובע. וזה מכוון שבחיסרון זה, ההתארגנות בחרה לא לנתח את המציאות בהתפתחויותיה ואת התנאים בהשתנותם. וללא ניתוחים אלה וללא דיונים עליהם כל החלטה היא הימור נקי. מה עוד, והצגת הבעיה כפי שאת ניסחת ממחישה את זאת, התארגנות מרחיקה ראות מסוגלת להקדים את התרחשויות ולהימנע מהיגררות אחריהן. למאבק רציני נחוצות הבחנות מקצועיות.

ברור שהרחקת ראות בלי ניסיון זה כמו להתמצא על מפה בשפה זרה. מיותר כאן להוסיף שיש ללמוד מהניסיון, אבל זה צריך להיעשות במיוחד סביב הניסיון של אחרים. למה? כי יש היסטוריה עשירה של מהלכים שנכשלו ושל אלה שצלחו. בד בבד, חיים מקומיים צוברים ניסיון מדויק יותר בזמן שיצברו רק כמות קטנה יחסית להצבר של הניסיון ההיסטורי. ניסיון מקצועי שיודע לנצל את שני הניסיונות, זהו הבסיס האידיאולוגי עליו אני ממשיך.

לרוב, במיוחד ליהודים, לישראלים לא ממש רע חומרית. לחלק רע באופן רוחני. אז הם מחליטים שעדיף לפחד ממה שהימין מנפנף שיקרה בעתיד מאשר לפחד מן ההווה שבינתיים נדמה שלא מתדרדר במהירות. אבל יש אחרים, יחד עם הרוב הזה (גם ערבים), שחי הרבה יותר טוב מתושבי הבנטוסטנים, המשועבדים לרוב הזה, שזוכה, יחסית אליהם ועל חשבונם, בזכויות יתר והטבות מרחיקות לכת עדיין. האחרים האלה החליטו לא לפחד, להיזהר, אבל לא לפחד, להימנע מהרפתקאות, אבל לא לפחד.

הזהירים המתמקצעים האלה למדו, הן מהניסיון של עצמם והן של אחרים. כנראה שהם גם לא רוצים להישאר במצב הנוכחי, אפילו אם המצב הזה לא יתדרדר (בלתי אפשרי!). רוצים לשפר את המצב לטובת כולם? אז ממשיכים, ובכך משפרים את הכל חוץ מן המצב: משפרים ראות, ניתוחים, ניסיון ועוד. בקיעים כפי שאנחנו, לא נתכנן מהלכים שיצמיחו הצלחות עבור ההתארגנות שלנו? לפחות בכדי שחלק מהרוב יצטרף אלינו?

בדרך זו, בדרך של התפתחות פוליטית לרמות של חיוניות לטובת הצרכים של ההמונים, האחראיות גודלת על כתפי הקולקטיב המנהיג של ההתארגנות שלנו. האחראיות הזאת תוכל להפוך כבדה מנשוא כאשר התקדמנו כמותית בלי להתקדם איכותית או להיפך, כאשר לקחנו על עצמנו אחראיות על מה שנמנע מאיתנו לנהל, או במילים אחרות, כאשר ההתרחשויות האפשרויות מתרבות, ואנחנו נשארנו לא מסוגלים לוודא את הניחושים שלנו.

איך קרה שהגענו לשלב הזה?

התפתחנו: החלטנו החלטות נכונות וגדלנו. אבל איך הפסקנו את זה? ראינו את הנולד באמצעות תחקור המציאות, מצאנו מה הולך להתרחש, וגם מה עלול להתרחש – פתרנו גם את זה וגם את זה – עלינו לשלב בו האפשרויות בהתרחשויות התרבו, גם בגלל שהתרבו הבקשות לנצח אותנו. יותר אי-אפשר להתעלם מאיתנו. ברמה הזאת, מולנו, נמצאים לא רק כוחות גדולים, לא רק בריתות של כוחות גדולים, אלא מהלכים מורכבים מבוצעים על-ידי טקטיקות ואסטרטגיות שונות, וביניהן מוטעות. התוצאות מכך יכולות להפתיע אותנו, וכמובן, אנחנו מסרבים להיות מופתעים.

אין לנו ברירה אלא להתפתח גמישים, במיוחד אחרי שגם אנחנו התחזקנו עם בריתות שהולידו אפשרויות של התרחשויות פנימיות (בתוך הבריתות) שלא הדאיגו אותנו קודם לכן. ודבר נוסף שגם אותו חישבנו נכון: ההסכמים עם בעלי הברית שלנו מגבילים את התנועה החופשית שהייתה לנו. יש עוד, אבל כרגע נסתפק בכך, כי הרבה לפני, כבר לא היה אפשרי להמשיך בלי אידיאולוגיה מרקסיסטית. רוצה לומר שאם רוצים להישאר בקפיטליזם, אין אפשרות לנצח. על זה אני ערב, ויוון המחישה את זאת לא לפני הרבה ימים.

מה עם החמאס?

שכחתי להגיד לך, אבל באיזה שהוא שלב הקמנו ברית עם החמאס כי ראינו שמלחמתו היא צודקת וההסכם בינינו גם הפך אותה לנכונה יותר.

זה מרגיע? לא! מה פתאום! בזמן שאנחנו נלחמים זה לצד זה, שנינו יודעים שאף אחד מאיתנו לא אתן לשני לגבור עליו. זה אותו הדבר גם במקרה שלא הינו מגיעים להסכם של ברית. קל וחומר כאשר עלינו לסמוך אחד על השני: אי-אפשר לסמוך אחד על השני בלי להיות ברורים בהקשר זה. אפשר לסכם את הפסקה הזאת במשפט: בין כה וכה אף אחד לא היה רגוע – לפחות הרווחנו ברית שהולכת ביחד עד אמצע הדרך.

נשאר לנו שניים או שלושה גורמים נוספים, בכדי להוכיח ששום דבר הוא בטוח, שהמונים המרשים למנהיגיהם לטעות סובלים, שחובה ביקורת וביקורת עצמית ללא הפסקה, יותר ויותר מקצועיות וערנות – לא לאחר בתיקונים. אם איחרנו, אז זה בגלל סמכתם על ערבות של אנג'לו או אחר ויותר טוב ממנו בהרבה. לכן אין לסמוך על מנהיג אחד, אלא על קולקטיבים מנהיגים עם יכולת לפטר את מי שלא מתפקד כפי שצריך. ולדון ולהחליט, ולדון ולהחליט, הכל תחת ביקורת. היו הצעות של לנין ושל סטלין שנדחו על-ידי הקולקטיב המנהיג. בלי קשר אם צדק הקולקטיב או לא, זאת היא הדרך הנכונה בדיונים והחלטות.

בכדי לסלק את היפנים מאדמת סין כוחות תחת הנהגתו של מאו דזה-דונג חברו לכוחות צ'יאנג קאי שק, בברית פוליטית קודם כל. וזה אחרי תקופה ארוכה בה סירב צ'יאנג קאי שק לברית ותקף צבאית את בעלי הברית העתידיים שלו בהסתמך על היפנים. ואחרי הניצחון על היפנים מצא את עצמו חלש (לא צבר "מספיק כוח על האנשים … תחת חסותו") וברח, אבל השאיר הרבה אנשים ביחד עם הכוח העקבי יותר. תמיד יקרה ככה? מי ערב לזה?

התארגנות מתחזקת באמצעות מהלכים נכונים ונחלשת על-ידי מהלכים שגועים. היחלשות והתחזקות של שורות הם תהליכים קשורים אדוקות עם כמות ואיכות של מתגייסים לאותן השורות. מה זה? זה אולי מרשם או מתכון בטוח? הייתי צוחק, אם השאלה לא הייתה עצובה.

אם ההתארגנות שלנו לא תפעל נכון, לא תוכל ליישם את האידיאולוגיה שלה – אף אידיאולוגיה או תיאולוגיה לא תוכל להתממש – ללא תמיכה נלהבת או מודעת (איכות) של הרוב המופלג (כמות) – והנשים הן חצי מהכמות, כאשר נלהבת וחמושה, יודעת להילחם עד הרגע האחרון כי, אם אנחנו מפסידים, אין ציפיות לרחמים.

אלה, שהאידיאולוגיה שלהם היא לא מדעית, לא מעמדית, לא חומרנית, לא דיאלקטית, לא מפוקחת, לא יכולים להמשיך בפוליטיקה (שימי לב, לא במהלכים צבאיים, שמבצעים בטקטיקות ואסטרטגיות צבאיות על-פי הנחיית הוראות פוליטיות, אלא במהלכים פוליטיים של ממש) בלי "לוח שחמט" עם ה-"אינסטרומנטלי" שלה ועם חישובים של סיכויי ההתרחשויות ועדיפויות אחרות.

ההבדל הוא בכך שאידיאולוגיה מפוקחת יודעת מה כדאי ליריב; יודעת מה הוא התפקיד האובייקטיבי של התארגנות כזאת או אחרת. בכך היתרון. החיסרון הוא בהסתמכות על היתרון. הסתמכות זו היא קטלנית כאשר היא לא מקדימה לגבות את הכדאיות שלה לפני המועד בו היריב גובה את השכר לתפקיד שלו.

לא רוצים לתקן אותי, על תתקנו, אבל תדעו שבמלחמה לא משכנעים בהפחדות ואיומים, לא על נשים, לא על גאים ולא על גברים. צריכים לנצח ולא יכולים בלי עליונות במומחיות, בכמות ובאומץ. מאיפה באות השאלות או התעמולות השחצניות שיודעות או מנבאות מה יקרה בעתיד לא ידוע?

זה נכון או לא שעלינו לכרות ברית עם המתקדמים ביותר בכל שלב ושלב עד הניצחון? זה נכון או לא?
אם כן, אז השאלה הנכונה בשלב הזה היא: מאיפה אני יודע שבשלב הזה – ולא בשלב רחוק בעתיד – תפקידו של החמאס הוא תפקיד מתקדם ביותר? זאת היא השאלה הנכונה!

אנג'לו איידן

מאמר של עמירה הס שתומך בטענת הפוסט: היא קוראת שם לפתוח מחדש תיקי תקיפה שנסגרו באופן תמוה (הקריאה אירונית לדעתי, היא יודעת שהתיקים לא ייפתחו). חלק מהתקיפות מצולמות. תקיפה אחת באה ממאחז מוגבל בכמות אנשיו. אחרי תקיפה חמורה אחרת עצרו את התוקפים והם שוחררו והתיק נסגר. משטרת ישראל וצה"ל – שלך ובשבילך.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2705300

בין אם פעולות "תג מחיר" הם יוזמה מקומית בניגוד לעמדת הממשלה, בין אם הן נהנות מעצימת עין מסיבות אלו ואחרות ובין אם מדובר ב"קבלנות משנה" בתמיכת הממשלה (אני לא יודע איזה מהדברים נכון למרות הנאמר בפוסט, כפי שכבר כתבתי), אני מתקשה להבין את הטלת האחריות הקולקטיבית הזו. במה היא שונה מהעמדה הרווחת בימין לפיה כל הפלסטינים אחראים לפעולות החמאס או שאר הארגונים, עמדה שמובאת כנימוק לפגיעה בהם – שאינה שונה מהותית מהנימוק של החמאס לפגיעה באזרחים ישראלים?

אני מתנער מחיפוש סיבות "להאשים" אוכלוסיה רחבה בפשעים כלשהם, שכן ההאשמה הזו לעיתים קרובות תהווה עילה לפגיעה באותה אוכלוסיה. כשם שאני מתנער מה"הגיון" הזה ביחס לאוכלוסיה הפלסטינית, כך אני מתנער ממנו גם ביחס לחברה הישראלית בכלל ולחברת המתנחלים בפרט. עוד לא ראיתי שום דבר טוב שצומח מגישה כזו. למעשה, תופעת "תג מחיר" עצמה צמחה מתוך חשיבה דומה להפליא.

איתן – כשם שהמדינה מאפשרת למתנחלים להתגורר בשטחים שהיא עצמה לא מכירה בהם רשמית כשלה, כך היא מתירה להם לבצע מעשי טרור באוכלוסיה הפלסטינית מבלי להסכים איתם רשמית אבל מעשית לתמוך בהם בכל דרך אפשרית. (עצם ישיבתם של המתנחלים על אדמה לא להם, גם לפי הלוגיקה של המדינה שלהם, היא מעשה טרור).

אני לא רואה במשטר הקיים פתרון לשאיפות נשים, כי הוא משטר גזעני. אבל כן, אני רואה במשטר החמאס משטר שמדכא נשים.

קראתי שוב את שתי הפסקאות האחרונות ועדיין לא הבנתי מי זה "אנחנו" ומה "אנחנו" מביאים לשולחן הברית. אשמח לקבל תשובה ממוקדת.

האם תאולוגיה היא אידאולוגיה?
לא.
היא עוסקת לימודים הקשורים לדת, כמו לימודים של ספרי קודש של אותה הדת ופעולות האל או אלים שלה. אבל, לעתים בגלל סיבות שונות, אידאולוגיה אידאליסטית משתמשת בתאולוגיה. ערבובים בגישות הקשורים לדתות מוגדרים סינקרֵטיזם (syncretism).

יחד עם זאת, הרבה אידאולוגיות אידאליסטיות מעדיפות להופיע מנותקות ממנה. ישנן כאלה שאפילו מערבבות את גישותיהן ביניהן וגם עם הגישה של האידאולוגיה החומרנית (מטריאליסטית). ערבוב בגישה או בשיטת מחקר מוגדר אקלקטיות (eclecticism).

המיסטיקה היא שיטת המחקר של האידאולוגיה האידאליסטית ומעמדית היא גישתה.

לנוכח הגילויים אודות המחקרים של קארל מארקס, האידאולוגיה החומרנית התפתחה ממכנית לדיאלקטית, כלומר, לבעלת שיטת מחקר דיאלקטית, אבל ברגע שהיא מערבבת את גישתה עם גישות אחרות נאלצת לנטוש את הדיאלקטיקה למען המיסטיקה והופכת לאידאליסטית בו בזמן.

אנג'לו איידן

צפי סער בראיון עם אראלה שדמי, לשעבר קצינה בכירה במשטרה:

"גם אם אין מדיניות כתובה שמכתיבה את היחס הסלחני לנוער הגבעות, המסר ברור, היא אומרת. "השוטרים יודעים איפה הם חיים. הם שומעים את השיח ומבינים. הם לא מטומטמים. והמפקדים יודעים שאם הם רוצים להתקדם, הם צריכים להתיישר עם הקו הימני".

זאת הערת אגב בראיון, שעוסק בדברים אחרים לגמרי:

http://www.haaretz.co.il/gallery/mejunderet/.premium-1.2700856

אכן , דברים כהוויתם! אולם הקושי כאן איננו רק הפרט החוזה בין האזרח לבין המדינה, דווקא משום שמדינת ישראל, כמדינה יהודית איננה מכירה כלל בחוזה האזרחי וכל תכליתה היא, כביכול, הדאגה אך ורק לענייני היהדות והיהודים. "כביכול" כיוון שגם היהדות והיהודים אינם בשבילה אלא אמצעי תעמולה באמצעותו הם מסיתים ומדיחים כדי להשיג את תמיכתו של ההמון.