Skip to content
6 באוגוסט 2015 / עידן לנדו

למה המדינה תומכת ב"תג מחיר"?

השאלה שבכותרת מבליעה שתי קדם-הנחות. ראשית, שהמדינה תומכת ב"תג מחיר". שנית, שהיא עושה זאת ביודעין ומתוך כוונה מסוימת. חלקו הראשון של הפוסט מוקדש לביסוס הטענה הראשונה (בהסתמך על תחקירים קיימים). חלקו השני מוקדש לביסוס הטענה השנייה. ובסוף הפוסט תבליח אולי התשובה.

המדינה מממנת את התשתית של "תג מחיר"

החלק הזה של הפוסט מסכם ממצאים משני תחקירים: התחקיר של שחר גינוסר ב"ידיעות אחרונות" מינואר 2012, ותחקיר "מולד" מאת ליאת שלזינגר, שפורסם השבוע (כאן התקציר). מי שכבר קרא ומכיר את התיעוד הזה, מוזמן לדלג עליו.

אחת הטעויות הנפוצות בתקשורת ובדעת הקהל בנוגע לפעולות "תג מחיר", טעות שלעתים מופצת במזיד ולפעמים בתום לב, היא שהן צמחו מלמטה, בקרב נוער הגבעות הפרוע ושלוח הרסן, ואולי אפילו מתוך עימות עם הנהגת יש"ע. זאת טעות שקל להפריך. אומנם תולדות ההתנחלויות ותנועת "גוש אמונים" רצופות באי-לגאליות מראשיתן, אבל "תג מחיר" כפי שהוא מוכר כיום נולד ברגע ובמקום מסויימים. הרקע היה ההתנתקות וההבנה בקרב המתנחלים שיש להיערך ליוזמות פינוי דומות בעתיד, על מנת לסכלן באופן מוחלט.

בתחילת 2008 נבחר גרשון מסיקה לראש המועצה האזורית שומרון, וזמן קצר לאחר מכן – כפי שהבטיח בקמפיין הבחירות שלו – הקים את "ועד מתיישבי שומרון", בראשות בני קצובר. במקביל הוקם "ועד מתיישבי בנימין", בראשות איציק שדמי (סא"ל במיל.), בתמיכתו של ראש מועצת בנימין, אבי רואה (כיום ראש מועצת יש"ע). שני הוועדים פעלו כשלוחות שטח של המועצות ובתיקצובן (כפי שנראה מיד), במטרה מוצהרת להתסיס את היחסים בין יהודים לערבים בגדה וליצור עומס בלתי נסבל על כוחות הביטחון. בינתיים התפטר מסיקה לאחר שהפך עד מדינה בפרשת השחיתות "יש"ע-ישראל-ביתנו", ואת מקומו תפס סגנו, יוסי דגן, שהיה ממקימי ועד המתיישבים שומרון. הוועד הזה, למי ששכח, היה אחראי לסרטון האנטישמי ביותר שהופק בידי גוף ממלכתי בישראל. דגן עצמו כעס על מפיקי הסרטון – ככל הנראה לא בשל תוכנו אלא בשל נזקו התדמיתי למועצה.

את הצורך בהקמתם של הוועדים, כארגוני צללים שפועלים בחסות המועצה אך לא באופן רשמי בשמה, הסביר יפה בני קצובר:

"מדובר בגוף שנוכחותו במפה הפוליטית חיונית והכרחית לאור הימצאותם של גופים דומים מהצד השני של המפה, במיוחד בהיותו מסוגל לבצע פעולות שאינן לרוחם של גורמים בממשלה או בממסד באופן כללי. מדובר בפעולות שהרשויות המקומיות ביהודה ושומרון ואפילו מועצת יש"ע נרתעות מלבצע מסיבות מובנות. חלק מהפעולות אינן ממוסדות לגמרי, ולפעמים הן אפילו מצויות בתחום האפור".

בואו ניכנס קצת לעוביו של "התחום האפור". להבדיל מיוזמות מקומיות בעבר, טווח הפעולות שיזמו הוועדים לא הוגבל לפגיעה ברכוש, וגם התנכלות לערבים קודמה בברכה, גם אם בקריצה. פעיל ימין ב"מטה המאבק ביצהר" הסביר בראיון ב-2008: "דרך תגובה נוספת היא כניסה לכפרים הערביים הסמוכים, ונקיטת פעולות הרס גם שם. אנחנו יודעים שהמשטרה סובלת מכוח אדם מצומצם, ואנחנו כאזרחים למופת רוצים לסייע לה בפעולה שבה התחילה, הטיפול בבנייה הלא חוקית באזור". מיהו המטה הזה? הכתבת מבהירה: "מטה המאבק שהתגבש ביצהר הוא חלק מתנועה רחבה יותר של מטות פעולה וועדי מתיישבים ברחבי יו"ש הקורמים בימים אלו עור וגידים. ועד מתיישבי בנימין קם ביוזמתו של איציק שדמי מנווה צוף, איש מטה 'חומש תחילה'. הוועד הוקם לאחר הבחירות האחרונות לראשות המועצה האזורית". אם כן, היוזמה הגיעה ישירות מן המועצה – גוף ממלכתי של מדינת ישראל.

אירועי "תג מחיר" בעקבות הריסת קרוואן ביצהר ביוני 2008 הובנו והוצגו בעלונים הפנימיים בהתנחלויות כשיטת העבודה של ועדי המתיישבים. המודעה הזאת של ועד מתיישבי שומרון מדווחת: "תוך כדי אירוע נחסמו צירים בסביבה ולאחר מכן פרצו שריפות רבות. זו דוגמה אמיתית שגבולות המאבק נקבעים ע"י התושבים".

מקור: תחקיר "מולד"

שוב, צריך להיות ברור לגמרי ש"התושבים" שקובעים את "גבולות המאבק" אינם עשבים שוטים וסוררים אלא מנהיגים נבחרים שמתפרנסים מכספי ציבור. ראש ועד מתיישבי שומרון, בני קצובר, פירט באותה שנה את שיטות העבודה:

"אפשר לעמוד עם שלט ליד הצומת, אבל מי יודע, אולי השלט יעבור פתאום למרכז הכביש ויחסום אותו? אפשר גם להבעיר צמיגים. יש משהו יחסית חדש שאנחנו עושים, בו אנחנו יושבים ישיבות מחאה מול הבסיסים של החטיבות. לפעמים רק יושבים, לפעמים חוסמים את הדרך לעוברים ושבים, אבל זה רק כדי להעביר מסר. ואפשר גם לקיים צעדה לעבר כפר ערבי. את זה אני פחות ממליץ, אבל להיכנס לכפר ערבי זה גם אפשר".

קצובר פוטר בזלזול את שאלת הכתבת בנוגע לעימותים עם פלסטינים: "אני לא ממליץ להיכנס לכפרים ערביים. אם כל מה שעושים זה לפגוע בשמשות, אז עדיף לא לעשות את זה בכלל. זה לא שווה. מבחינת הכפר הערבי, זה לא יצר שום הרתעה".

גם ראש ועד מתיישבי בנימין, איציק שדמי, הבהיר שפני המאבק שהוא מוביל לעימותים אלימים. "אם אתה אלים ולא מתחשב ולא מנסה לשכנע, אלא פשוט מאלץ את השלטון לרדת עד לברכיים, אתה מצליח". לחיילי צה"ל המופקדים על פינוי מתנחלים התייחס במילים: "צריך להתייחס ליריב כאל פושע. נקודה. שודד שרוצה לעקור אותך מביתך ולמסור את היישוב שלך לרוצחים ורמאים". שדמי הוא גם כנראה מי שטבע באותה תקופה את המונח "תג מחיר". בקודים הפנימיים של בריוני הימין (למשל, בראיונות ובטקסטים של מאיר אטינגר) משמש במקביל המונח "ערבות הדדית", שמשמעותו זהה והוא נבדל מ"תג מחיר" רק בניחוח הנעים והמחבק שלו.

במאמר שכותרתו "ערבות הדדית. כן, יש המכנים זאת תג מחיר", שהופיע באתר הרשמי של ועד מתיישבי שומרון (ונמחק לאחרונה), משיב הוועד בקריצה המוכרת על השאלה "מה זה שייך לחסימת כבישים? מה זה שייך לפגיעה בערבים?" במלים האלה: "איננו שופטים ואיננו מגנים ולא מחלקים צל"שים… אנו מאמינים שגבולות המאבק רחבים".

גבולות המאבק רחבים. רק תזכורת: מי שקרא לציבור "לשנות את צורת המאבק" היו ועדי המתיישבים עצמם. הם לא היו הרועה שצופה מן הצד בבהלה בעדרו שנכנס לאמוק פראי. הם היו חיות הטרף שייללו ודקרו את העדר והובילו את השעטה. אומנם כן, במרחק בטוח מאחור ניצבו המועצות האזוריות שומרון ובנימין, שהקפידו "לגנות" את העשבים השוטים (כלומר, להחדיר לתקשורת את הגדרתם ככאלה) ולהרחיק עצמם מ"תג מחיר". כה חשוב היה להם הדימוי הממלכתי והנקי, עד שלאחר פרסום התחקיר של גינוסר ב"ידיעות אחרונות" פצחו המועצה האזורית שומרון והעומד בראשה, גרשון מסיקה, במסכת איומים שהגיעה לתביעת דיבה משפטית, אך זו כצפוי נמחקה שכן הקשרים ההדוקים בין המועצות לוועדי המתיישבים מתועדים בפירוט בנתוני רשם העמותות והלמ"ס (כפי שעלה בתחקיר "מולד").

כשם שהיה נוח למועצות להרחיק עצמן מן הוועדים בעין הציבור, כך היה נוח לוועדים להרחיק עצמם מן המועצות; משחק הדימויים הזה – ממסד מול אנטי-ממסד, משרדים מול שטח, פוליטיקאים מול אקטיביסטים – שירת יפה את שני הצדדים. כך בני קצובר, שמשכורתו כראש ועד מתיישבי שומרון שולמה בידי המועצה (רשות שלטונית של מדינת ישראל), היה יכול להכריז בלי להניד עפעף שהוא "איננו תלוי ואינו מחובר לממסד. לא יונק ממנו ולא מושפע ממנו". זה כמובן לא מנע ממנו להתפטר מתפקידו השנה, לנוכח הקיצוץ הצפוי בתקציב הוועד.

נער הפוסטר החדש של נוער הגבעות הוא מאיר אטינגר, שנעצר השבוע, בתגובת רפלכס של השב"כ וללא בסיס ראייתי מוצק (מכאן הצורך בצווים מנהליים, שמיד נגיע אליהם). אותו אטינגר היה חבר, לפני 3 שנים, ב"חמ"ל המאחזים" שאירגן את הפלישה לחטמ"ר אפרים ואסף מודיעין על תנועת כוחות צבא. זה מה שהציבור זוכר, אם בכלל, מאותה פרשה. מה שהוא שכח הוא שחלק מן "הריגול" בוצע בידי חברי כנסת (זאב אלקין ואורי אריאל), שתמכו בגלוי בשיבוש מהלכי הצבא בפינוי מאחזים.

הלקח כאן זהה: הממסד עצמו מכיל את היסודות "החתרניים". על "שלטון החוק" מופקדים "פושעים". המרכאות כאן מסמנות שהמשמעויות הרגילות של המונחים האלה, במציאות האבסורד הישראלית, חייבות להיות מושעות. אדם אינו יכול לחתור באמת נגד גוף שהוא שותף בו. אדם אינו יכול לייצג באמת את החוק שהוא מפר. הפוליטיקה של הכיבוש בישראל מאוכלסת בייצוגים סמליים שכאלה, פונקציות שיח מתעתעות שנועדו להסתיר את מהותן האמיתית. זהו לא עולם פוסטמודרני של מסיכות חלולות. להיפך, מאחורי המסיכות יש מהות מאיימת ומעוררת רתיעה, ומכאן בדיוק הצורך להסוותה. בשבתם באולפני הטלוויזיה, נינוחים ולא מתלהמים, בדברם בשבחי החוק והסדר, בדברי הגנאי שלהם כנגד "תג מחיר", הצליחו מנהיגי המתנחלים והפוליטיקאים של הימין לשכנע את רוב הציבור הישראלי שהם לא מה שהם באמת: כנופיה שמעולם לא בחלה להפר את החוק, לגזול רכוש או אדמות, לפגוע בחיילים ובתושבים פלסטיניים, כדי לממש את מטרתם העליונה: "לרשת את הארץ". פיקציית "קומץ פורעי החוק" שנטעה בתודעת הציבור היא ההצלחה הכבירה ביותר שלה, לצד הכיבוש הפיזי של הגדה המערבית.

גרשון מסיקה עם חבר. צילום: דוברות מועצת שומרון

גרשון מסיקה עם חבר. צילום: דוברות מועצת שומרון

מסלול הכסף

ועדי המתיישבים שאירגנו את פעולות "תג מחיר" לא רק הוקמו בידי המועצות האזוריות שומרון ובנימין. הם גם ממומנים באופן שוטף על ידם, עד היום, כפי שעולה מתחקירי גינוסר ו"מולד".

מדי שנה מקבלים שני הוועדים מאות אלפי שקלים מתקציב המועצה. בממוצע, 91% מתקציב ועד מתיישבי שומרון מגיעים מן המועצה האזורית. בשנים 2008-2013 הכספים האלה הסתכמו ב-6,548,167 ש"ח. תקציב המועצה, מצידו, ממומן בשיעור של 65% מכספי המדינה (במאמר מוסגר: הממוצע הארצי של השתתפות המדינה בתקציב המועצות האזוריות הוא 44%, כלומר, בשומרון מקבלים פי 1.5 מן הממוצע. אפשר להבין; בסך הכל מועצות אזוריות אחרות אינן צריכות לממן פעולות "תג מחיר" מכספי ציבור כפי שנהוג בשומרון). מכאן שחלקה היחסי של המדינה בתקציב של ועד מתיישבי שומרון בשנים האלה היה כ-4,256,308 ש"ח. זהו, כזכור, מה שקצובר הגדיר כגוף ש"לא תלוי ולא יונק מן הממסד".

בשנים 2011-2014 קיבל גם ועד מתיישבי בנימין מימון ציבורי דרך המועצה האזורית בנימין, בגובה של 3,830,000 ש"ח. תחקיר "מולד" אינו מפרט את חלק המדינה בכספים האלה אבל אפשר להניח שהוא אינו שונה מהותית מבשומרון. על פי ההערכה הזאת, סך כספי הציבור שהוזרמו לוועדי המתיישבים בשומרון ובבנימין מאז 2008 הגיע ל-7 מיליון ש"ח לפחות, ובשנים האחרונות הם מקבלים יחד מן המדינה בממוצע 1.3 מיליון מדי שנה.

נזכיר: כל פעילותם של ועדי המתיישבים מוקדשת למאבק בפינוי מאחזים, לשיבוש תנועת כוחות הביטחון וחסימת צמתים ולהטלת אימה על כפרים פלסטיניים. האגף הקיצוני של כל הפעילות הזאת יזם וחולל הצתות מסגדים ופעולות טרור רצחניות.

ובכן, עכשיו אתם יודעים: גם לפעולות תג מחיר יש תג מחיר. 1.3 מיליון ש"ח לשנה, ובהזדמנות זו, תודה לכל מי שמשלם מיסים במדינה. הכסף שלכם עובד.

תמיכת המדינה בפעילות בלתי חוקית ואף טרוריסטית בגדה המערבית אינה מתמצה באפיקים האלה, ובלי ספק יש מקום לעוד תחקירים על הדרכים העקלקלות שכספנו עושה את דרכו אל כל אותם "חתרנים" שיורקים בבוז על היד שמפרנסת אותם. לדוגמה, השבוע נחשף כי עמותת "חננו", העוסקת בייצוג משפטי של פעילי ימין, מעבירה מענקי תמיכה לטרוריסטים יהודים ולמשפחותיהם. העמותה אומנם נסמכת על תרומות מחו"ל אך נהנית מזיכויי מס לתורמים, כך שהציבור מסבסד את המענקים הללו.

מדינה יכולה לתמוך בטרור במגוון של דרכים. מלבד סיוע כספי ישיר, המדינה יכולה לשבת בחיבוק ידיים לנוכח פשיעה ופיגועי טרור של יהודים. למשל, לסגור 96% מתיקי החקירה בהשחתת עצי זיתים של פלסטינים, לסגור 85% מתיקי החקירה של עבירות מתנחלים נגד פלסטינים, להביט בשוויון נפש ב-44 מסגדים וכנסיות שהוצתו בשנים האחרונות מבלי להעמיד לדין איש, וכיוב'. כמו שזה נראה, רשויות המדינה הכריזו על "תג מחיר" פרויקט לאומי לשימור וטיפוח, ועל כן הן פועלות היכן שאפשר לסייע לו (במימון כספי או במתן תשתיות לפורעי חוק) ונמנעות מפעולה היכן שאפשר לעצור אותו (באכיפה ומיצוי הדין).

בני קצובר עם חבר.

בני קצובר עם חבר.

מעצרים מנהליים: תועבה ישנה-חדשה

המדיניות החדשה שהוכרז עליה השבוע – "הכלי הדרסטי" של יעלון – מאפשרת מעצרים מנהליים של פעילי ימין חשודים (זה כבר התחיל), צווי הרחקה מנהליים, הכרזה על התארגנויות כ"תאי טרור", ואולי גם הפעלת נוהל "פצצה מתקתקת" (כלומר, אישור לעינויים). בהמשך גם יופשר "חוק הטרור" שקידמה שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, חוק שאמור להחליף את תקנות ההגנה לשעת חירום, אך כצפוי במדינת קסרקטין, במקום למחות את חרפת התקנות ההן שרומסות זכויות אדם בסיסיות, יבצר אותן בחקיקה ראשית.

לפני הדיון התועלתני, צריך להזכיר למי שעוד לא יודע, שמעצרים מנהליים הם שיקוץ ותועבה בספר החוקים הישראלי, שבחסותם רשאי השלטון לכופף ולרוקן מתוכן כל שלב ושלב בהליך המשפטי ההוגן. ארגוני זכויות האדם שוללים באופן עקבי את הכלי הזה (קיראו את הנימוקים כאן וכאן), ללא הבחנה בין עצורים ערבים או יהודים, וגם השבוע מחו נגד היוזמה החדשה (זה כמובן לא ייזקף לזכותם בפעם הבאה שתוטח ההאשמה שבשמאל דואגים רק לזכויות אדם של ערבים; מנגד, עמותת "חננו" הודיעה שהיא מתנגדת "באופן נמרץ לשימוש במעצרים וצווים מנהליים נגד יהודים". מיצאו את ההבדלים).

במשך שנים ארוכות הרגילו את הציבור הישראלי שזכויות אדם הן מעין "מותרות" שהמדינה ברוב טובה מעניקה לאזרחיה (ולא חלק אימננטי מהגדרת האנושיות, שקדמה למדינה); אין פלא איפוא שלא נשמע ציוץ כאשר המדינה מודיעה ש"נגמרה החגיגה", והיא לוקחת בחזרה את הצ'ופר הזה. אין פלא גם ש"המדינה" במקרה הזה גולמה בדמותה של ציפי לבני, הדחליל הליברלי של המרכז הפוליטי הישראלי – אותו גוש אטום ואדיש שיסור למרותו של כל מנהיג בעל עבר בטחוני / בלורית בלונדינית / מבטא אשכנזי.

מעצרים וצווי הרחקה מנהליים הם כלי פסול מעיקרו, ומדינה נאורה אמורה לחשוק שיניים ולהיאבק בחורשי רעתה – ולו גם המסוכנים ביותר – תוך דאגה אמיתית לזכותם הבסיסית למשפט הוגן, שלא לדבר על זכותם של האלפים הרבים החפים מפשע, שמבלים בכלא חודשים ושנים בגינו של הכלי הדרקוני הזה, מבלי שאי פעם נוהל נגדם משפט בבית דין. כן, מבאס להיות מדינת חוק ולא מאפיה, אבל ככה זה.

תשאלו: אז מה אתה מציע? ובכן, מי שבאמת היה חפץ להתמודד עם הטרור היהודי צריך היה להתחיל מן השורש. בתור התחלה – להפסיק לממן בכספי ציבור את הגופים שמעניקים לו מעטפת לוגיסטית (כלומר, ועדי המתיישבים בשומרון ובנימין); להפסיק להכשיר מאחזים לא חוקיים, להוריד אותם מעל הקרקע באופן סופי, לא לסלול אליהם כבישים ולא לחבר אותם למים וחשמל; להעניש חיילים וקצינים שעומדים מנגד בשעה שמתנחלים עושים שפטים בפלסטינים; ולא להעניק לפורעי חוק חיבוק ממלכתי מכל סוג שהוא. כל הצעדים האלה היו מועילים פי כמה ממעצר מנהלי של פעיל כלשהו, שממילא לא יירתע, כיוון שהוא יודע שאותה מערכת שעצרה אותו גם תיתן לו גב ותמיכה בכל מעלליו בעתיד.

אבל גם ברור כשמש שמדינת ישראל אינה מתכוונת לבצע אף אחד מן הצעדים המתבקשים האלה. אין כוח פוליטי שיכול כיום לכפות אותם על השלטון. ולכן מתגנדרת לה הממשלה בתכשיט המעצר המנהלי, ומקווה שנצנוציו של אלה יסמאו את עינינו מראות את ערוותם של גופי האכיפה.

למה גופי החקירה – ובראשם השב"כ – דבקים במעצר המנהלי? (הסיבות אינן זהות לאלה של הדרג הפוליטי, שיופיעו בהמשך). הסיבה הראשונה, המובנת מאליה, היא ההרגל. כשמתרגלים לטוב, קשה לעבור לפחות טוב. קל יותר להתמודד עם איום בטחוני באמצעות ענישה לא סלקטיבית. קל יותר להימנע מחקירה של נציגי ההגנה בבית משפט. קל יותר לשכנע שופט במעמד צד אחד בלבד. וכשהדברים מגיעים לשיטות החקירה – קל יותר לחלץ הודאות לפני שהעצור ראה עורך-דין, או באמצעות עינויים, מאשר לעמול בדרך הקשה על השגת ראיות מוצקות. הסיבה השניה שהשב"כ מעדיף מעצרים מנהליים היא שהם מאפשרים לו להמשיך לעבוד במחשכים. השבוע זה הוצג כך: "גורמי אכיפה רמי דרג מסבירים שהשב"כ יודע למפות את כל הפעילים וקשריהם השונים, אך מסרב בדרך כלל להביא את הראיות שבידיו לבתי משפט, כדי לא להסתכן באובדן מקורות מודיעין. לטענתם, עקב שיקולי עלות-תועלת מעדיף אף השב"כ לספוג תקריות מקומיות ולא לחשוף מקורות".

שימו לב: עקב "שיקולי עלות-תועלת" של השב"כ נמנע משפט הוגן מן החשודים. אני מניח ששיקולי עלות-תועלת כאלה יכולים להנחות כל חקירה משטרתית, של כל אזרח ישראלי. מדוע אם כן לעצור כאן? רשות המיסים או המועצה המקומית יכולות גם הן להפליל אותך בעבירה עלומה כלשהי, ומשיקולי עלות-תועלת לסרב לחשוף את ראיותיהן.

כמובן, אתה לא פלסטיני. זה לא יקרה לך. אבל אתה אולי פעיל ימין, וזה כבר קורה לך. ואתה אולי פעיל שמאל, וכנראה זה בדרך אליך. אל תזלזלו בשיקולי עלות-תועלת, בישראל הם כבר שימשו להצדקת טרנספר.

המדינה מלבה את "תג מחיר" (במסווה של אכיפה)

אבל הכלים המנהליים האלה – וכאן נכונה לכם אולי הפתעה מסוימת – אינם רק מגונים מוסרית. הם בבחינת חרב פיפיות שנזקה רב מתועלתה.

בדיווחים מן השבוע שעבר נאמר שהשב"כ והיועצים המשפטיים "סבורים שהכרזה על התארגנויות הימין הקיצוני כ"ארגוני טרור" תחזק את המסר ה"מכתים" ואת הגינוי העמוק לפעילותן". זה מעניין, כי רק לפני שנתיים נכתבה בפרקליטות חוות דעת שקבעה בדיוק להיפך: הכרזה על מבצעי "תג מחיר" כארגון טרור לא תועיל. שם הוסבר שלמבצעי "תג מחיר" אין מבנה ארגוני הירארכי, משרדים או תשתית קבועה כשל ארגוני טרור מוכרים, שניתן לטפל בהם באמצעות הגדרה כזאת. את תנועת השבשבת הזאת בהמלצות של "הדרגים המקצועיים" אין להבין אלא כהתיישרות זריזה עם "רוח המפקד", הלא הוא הדרג הפוליטי, אשר מסיבות שתיכף נעמוד עליהן, נחוש להפעיל את "החבילה המנהלית" נגד פורעי "תג מחיר", ובמיוחד נחוש שכל העולם יידע על כך.

הערכת הפרקליטות מלפני שנתיים היתה עוד מתונה; לא רק שאין בכלי הזה תועלת, יש בו נזק. אלא שהנזק, בעיניים תמימות של אזרח, עשוי להתגלות כרווח, בעיניים הציניות של הקברניטים.

נתחיל בשאלת תם: האם המעצרים המנהליים נגד פלסטינים שמרו על הישראלים או סיכנו אותם? לכאורה, המערכת תמיד תוכל להצביע על פעיל טרור מרכזי שלכידתו במעצר מנהלי מנעה פיגוע רב-נפגעים. אבל כנגד כל אחד כזה אפשר להצביע על מאות ואלפים אחרים שישבו במעצר מנהלי בלי לדעת אפילו על מה ולמה, שוחררו אחרי זמן רב (לעתים שנים ארוכות) עדיין בלי לדעת, וכל החוויה רק נטעה בתוכם רק איבה גדולה הרבה יותר למדינת ישראל; איבה שקל לרתום ולהפוך לפעילות טרור אמיתית.

מעצר מנהלי איננו מרתיע, ודאי שלא פעילי טרור שמחזיקים באידאולוגיה מוצקה. הטרוריסט שביצע את הפיגוע בקפה הילל (ספטמבר 2003) שוחרר ממעצר מנהלי 7 חודשים קודם לכן. סלאח שחאדה, ראש הזרוע הצבאית של החמאס בעזה, בילה בכלא הישראלי בסך הכל 14 שנים במעצר מנהלי. לפניהן, במהלכן וגם אחריהן, עד לחיסולו, לא פסק מלתכנן פיגועים. כמעט כל פעיל טרור פלסטיני בילה תקופה מחייו במעצר מנהלי בישראל. האמונה בצידקתו וביעילותו של מכשיר המעצר המנהלי היא אמונה עיוורת.

ולא רק ביחס לפלסטינים. גם פעילי הימין המשיחיים שמופיעים ברשימות השחורות של השב"כ לא בדיוק רועדים מפחד. להיפך, כדרכו של מיעוט פנאטי, כל חיזוק של תחושת הנרדפות שלהם רק מדרבן אותם להמשיך. די להביט בחיוכים מאוזן לאוזן של פעילי הימין המובאים להארכת מעצר כדי להבין זאת. התחושה הזאת מחלחלת מן ההנהגה. באוגוסט 2011 נפגש גרשון מסיקה עם פעילי "חמ"ל המאחזים" שהורחקו מיצהר בצווים מנהליים (עדות נוספת, אם יש צורך בכך, לחיבוק העז בין הממסד לעבריינים), ואמר שם כך:

"השב"כ עשה מעשה נבלה שלא יעשה, שמזכיר משטרים של העולם השלישי. כל כך בולט לעין הפער בין היחס של ההתיישבות שאנשיה מקבלים שוב ושוב צווי גירוש, בניגוד למתפרעים בבילעין שמתפרעים ופוגעים בחיילי צה"ל בכל שבוע ולא נעשה נגדם דבר. אני מדבר עם הדרגים במדינת ישראל, ויצהר נתפסת בעיניהם כראש החץ מבחינת האידיאולוגיה של ההתיישבות. צווי הגירוש הוצאו על ידי אנשים שמבקשים לפגוע בהתיישבות כולה דרך הפגיעה ביצהר. יש פה ביישוב הרבה חוסן וצריך לאסוף אותו על מנת שלא להישבר. כידוע, ככל שהצרה גדולה כך הישועה גדולה".

ככל שהצרה גדולה, כך הישועה גדולה. ככל שיענונו, כן נרבה וכן נפרוץ. זהו האתוס המתנחלי היסודי, מימי סבסטיה, עבור באלון-מורה ועד יצהר. אחרי צו ההרחקה הראשון שלו מן הגדה המערבית, מאיר אטינגר התקשה להסתיר את התלהבותו:

"אנחנו בעזרת השם זכינו מאז שקיבלנו את הצווים האחרונים לראות כמה יהודים איתנו. באיזה חום ואהבה אנחנו עטופים, כמה משלוחי מנות קיבלנו, טלפונים לחיזוק וסתם אהבה ואהדה מהחברים הקרובים והרחוקים. כמה יהודים טובים רוצים לעזור… אין ספק! רבים אשר איתנו מאשר איתם… הרי הם בעצמם לולי המשכורת השמנה, לא היו מתאמצים. אצלנו – רבים מקבלי צווי הרחקה בשלוש שנים האחרונות בלבד – 64!!! לא נירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא!".

אטינגר נוגע בנקודה בסיסית ואמיתית: אנשים מזדהים עם מי ש"המערכת" דורסת. זה נכון גם אם אין הזדהות עם ערכיהם (כשם שאני עומד לצידם של העצורים המנהליים מן הימין) וזה נכון פי כמה כאשר יש הזדהות. כך שהמעצרים המנהליים לא רק מפיחים אש בקרב העצורים עצמם, אלא גם מרחיבים את מעגל התמיכה בהם מעבר לגרעין האידאולוגי הקשה, עד לדרג הפוליטי ממש. כשפעיל "תג מחיר", בועז אלפרט, הורחק מיצהר בצו מנהלי לפני שנתיים, הגיעו לביתו השר אורי אריאל והח"כ לשעבר מיכאל בן ארי להביע תמיכה ועידוד. בחושיהם החדים הבינו שאת הביקור קל יותר להצדיק כמחאה על הצו המנהלי מאשר כתמיכה במעשיו של אלפרט. הנה כי כן, צווים מנהליים מאפשרים לפוליטיקאים לחבק בגלוי את פורעי הימין באופן שלא היה נתפס לגיטימי אלמלא הצווים.

שוב: ככל שהצרה גדולה, כך הישועה גדולה. ככל שיענונו, כן נרבה וכן נפרוץ. זהו מנגנון ההפעלה של הימין המשיחי. הוא יודע את זה, ההנהגה שלו יודעת (ומטפחת) את זה, השב"כ יודע את זה, וגם שר הביטחון יודע את זה.

אם כך, מדוע להפעיל צווים ומעצרים מנהליים נגד פעילי "תג מחיר"? כדי לקבל תוצאה הפוכה מהרצוי?

רגע, מה כאן בעצם הרצוי? ולמי?

קצת סדר

בואו נעשה רשימה קצרה של מה שכבר ידוע לנו.

  1. כנופיות "תג מחיר" הוקמו ביוזמה מלמעלה, של הנהגת המתנחלים, במסגרת פעילותם של ועדי המתיישבים שומרון ובנימין.
  2. ועדי המתיישבים ממומנים באופן שוטף בידי המועצות האזוריות שומרון ובנימין, בכספי מדינה, במיליוני שקלים. זהו מידע גלוי שמופיע בפרסומים רשמיים.
  3. חברי כנסת של הימין מסייעים באופן גלוי לשיבוש מהלכי פינוי מאחזים, כלומר, מעבירים מידע מסווג לעבריינים.
  4. הפעלת צווים ומעצרים מנהליים נגד עבריינים אידאולוגיים אינה מרתיעה אותם. להיפך, היא מלבה את אש המרי שבוערת בתוכם.

חברו את הנקודות. מה קיבלתם? המדינה תומכת בעבריינות אידאולוגית של הימין, ובעקיפין גם בטרור יהודי, ומחזקת אותם באופן פעיל.

עד כאן העובדות, טרם פרשנות. מי שקשה לו לבלוע אותן, יכול לחזור לאחור ולבדוק איפה טעינו. מי שכבר מקבל אותן בעל כורחו, מחויב לתת להן פשר.

למה המדינה תומכת ב"תג מחיר"?

הנה שלוש פרשנויות אפשריות:

א. אין ידיעה: ההנהגה הפוליטית לא מודעת לתמיכה בתשתיות "תג מחיר". הכספים עוברים בחשאי, ללא אישורים; השב"כ רוצה אבל לא מסוגל ללכוד את האשמים בהיעדר ראיות.

ב. אין הבנה: ההנהגה הפוליטית מודעת לתמיכה בתשתיות "תג מחיר", כולל הכספים. אבל היא באמת ובתמים נאבקת נגדו, וסבורה שהצעדים המנהליים יועילו בכך.

ג. אין תום לב: ההנהגה הפוליטית מודעת ומבינה את תמיכתה ב"תג מחיר", ופועלת כך משום שזה משרת אינטרסים פוליטיים מסוימים.

את פרשנות (א) אני דוחה כמופרכת לגמרי ואת (ב) כבלתי סבירה. לא יכול להיות שמידע שעיתונאים ותחקירנים שלפו בקלות מאתרי האינטרנט של ועדי היישובים, מדו"חות של עמותות או מן הלמ"ס לא ידוע לפוליטיקאים שאמונים על מימון הגופים האלה. הסיפור הזה נמשך כבר יותר מ-8 שנים, והתחקיר של שחר גינוסר במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" פורסם לפני 3 וחצי שנים. "ידיעות אחרונות" זה לא אתר חדשות נידח. גם אם המופקדים על הכספים היו מזדעזעים מן הגילוי שהם מממנים פעילות עבריינית, היה להם זמן מאז לתקן. אבל כפי שתחקיר "מולד" מגלה השבוע, דבר לא השתנה.

ותשמעו סוד: דבר גם לא ישתנה. מדינת ישראל מממנת שלל פעילויות עברייניות מעבר לקו הירוק: הפקעת אדמות פרטיות והעברתן להתנחלויות, הטבות מס לבעלי מפעלים מפרי חוק, חיבור של מאחזים בלתי חוקיים לחשמל ומים, וכיוב'. התמיכה בטרור היהודי היא קצה הקרחון הבולט, הדוקר את העין יותר מן השאר, אך לא בהכרח החלק שאחראי למרבית העוול בשטחים. מכל מקום, הפעולות הללו ידועות לכל הנוגעים בדבר ואין הם יכולים לגלגל עיניים בפליאה לשמיים. למען האמת, הם כבר לא עושים זאת, חלפו ימי מפא"י המתחסדים, וטוב שכך.

פרשנות (ב) היא קו הבלימה המסורתי בפני מה שקרוי "תיאוריות קונספירציה". יותר משהיא משכנעת בפני עצמה, אנשים ידבקו בה משום שבהישמטה לתהום היא מותירה אותנו רק עם פרשנות (ג) ה"קונספירטיבית". אבל זאת כמובן הצדקה גרועה מאד (להאמין ב-ב' רק כדי שלא להאמין ב-ג'). למען היושר, צריך לקרוא לפרשנות (ב) לא "אין הבנה" אלא "אין שכל", או "כולם טיפשים". רק כך אפשר להסביר כיצד הפוליטיקאים ממשיכים לטפח ולהעצים כוחות שחותרים תחת אושיות החוק במדינה ואף מכריזים על כך בגלוי. אולי לא כולם מבינים הכל. אולי חבר כנסת טרי, שעוד לא הפנים את חוקי המשחק, יכול להאמין שיש ניגוד אינטרסים עמוק בין השלטון לבין "תג מחיר". אבל מי שבילה מספיק זמן בוועדות הכנסת ובמשרדי הממשלה כבר יודע להבחין בין הצגה למציאות. וככל שמשרתו רמה יותר, הוא מבין יותר.

מנכ"לים של משרדי הממשלה, שרי ממשלה, עיתונאים בכירים – כולם חלק מן המשחק. "מזדעזעים" לפי כללי הטקס מפעולות "תג מחיר", אבל יודעים היטב שהן מתאפשרות וממשיכות הודות לממסד: עצימת העין שלו (כך יודעים הרוב) או תמיכתו הפעילה (כך יודע מעגל ההנהגה הקרוב).

ההסבר הנותר, "אין תום לב", על אף התיוג ה"קונספירטיבי", הוא הפשוט והאפרורי מכולם. הוא מניח שעובדות שגלויות לעיתונאים ולפעילי ימין מזה שנים, ידועות גם למנהיגים. הוא מניח שהמנהיגים אינם מטומטמים שנותנים לקבוצה אידאולוגית אחת לסובב אותם בכחש כל הזמן. והוא מניח שכמו כל פוליטיקאי, פעולותיהם מונחות על-ידי אינטרסים. האינטרסים האלה אינם בהכרח עולים בקנה אחד עם טובתו של כלל הציבור, וזאת מן הטעם הפשוט שלא טובתו של כלל הציבור תשאיר את הפוליטיקאי בשלטון, אלא טובתו של מגזר מסוים, או מעמד מסוים, או אליטה מסוימת, או אוליגרכיה מסוימת. ועל כן המנהיג הנורמלי, הרגיל לחלוטין, יקריב דרך שגרה את האינטרסים של חלקים בציבור, או אפילו רוב הציבור, ובלבד שהדבר ישרת את האינטרס הפוליטי שלו ושל המחנה שלו.

כל זה טריביאלי, ובכל זאת רוב הישראלים מסרבים להוציא מכך את המסקנות המתבקשות. בהקשר אחר כתבתי על התופעה הזאת כך:

"תמיד ברגע המכריע – ייצאו מנהיגי ישראל בעיני הפרשנים והציבור בכללותו לכל היותר כאוסף לא-יוצלחים מבולבלים, שפשוט הכל מתחרבש להם בידיים. הם רוצים טוב, ברור שרק טוב הם רוצים, אבל תמיד בסוף יוצא קקה. מוזר שהקקה נופל על הראש שלנו, לא שלהם. אבל גם זה כנראה תוצאה של בלבול מכמיר לב, לא מחשבת זדון, חלילה.

אולי הגיע הזמן לצאת מהקיבעון הילדותי הזה? אולי הגיע הזמן להתייחס למנהיגות הישראלית – הן בדרג הצבאי והן במדיני – כאוסף אנשים שיודעים יפה מאד את מטרותיהם, ומתאימים את האמצעים למטרות? עד כמה נמשיך להיאחז בקוטב האיוולת של הדילמה הנצחית – "איוולת או רשעות"? האם מי שמתעקש כל הזמן לראות במנהיגיו איוולים איננו אוויל בעצמו?".

ולא יזיק להיזכר: קונספירציות לפעמים מתבררות כנכונות.

אז למה המדינה תומכת ב"תג מחיר"?

הגענו למשוכה האחרונה. יש תמיכה, ויש ידיעה, ויש הבנה של התוצאות. ובכל זאת – התמיכה נמשכת וגם מועצמת (באמצעות הצווים והמעצרים המנהליים). למה?

ההסבר שאציע לא ידהים כאן אף אחד. זהו אותו הסבר שהצעתי בניתוח האירועים שהובילו ל"צוק איתן", והוא מסתכם במוטו: צריך לוודא שאין פרטנר פלסטיני. לוודא שמאמצי הפיוס הפלסטיניים ייכשלו, לפרנס דרך קבע את אש הסכסוך, לשמור על להבות השנאה בגובה מספיק, לא נמוכות מדי ולא משתוללות מדי, לשמור על קובעת הדם מלאה דיה, שלא תיבש חלילה, לטרפד כל ניסיון למשא-ומתן אמיתי, לשמור על מראית-עין של "הידברות" במקביל למכסת ההרג החודשית, להוכיח לקנאים, לסוחרי הדם ולמוטרפי השנאה משני הצדדים שהם צודקים ואין עם מי לדבר וחיינו ימשיכו לנוע מפיגוע לדקירה, משריפת תינוק להצתת מסגד. ואכן, המסר עבר.

"תג מחיר" מתלבש על המטרה הזאת כמו כפפה על יד. היד שהשליכה לחדר את בקבוק התבערה איננה ידו של בני קצובר או של נתניהו, אבל כל שלושת האנשים האלה שותפים למטרה העליונה – לוודא שאין פרטנר פלסטיני. לא רק להוכיח, אלא גם להביא לכך במעשים. פורעי "תג מחיר" לא יצאו לשרוף תינוק בהוראה ישירה של מועצת יש"ע או של שר הביטחון (אף כי מוקדם מדי לשלול תרחיש "שמפניה" גם כאן), אבל כל שרשרת הפיקוד מכירה אותם היטב: מי הם, מה מניע אותם, ומה הם משיגים. וכיוון ששוררת תמימות דעים בין כולם על המטרה, משאירים המנהיגים לשטח לקבוע את האמצעים; "גבולות המאבק רחבים", כזכור.

כך ניתן להבין את פריחתו של טרור בחסות הממסד, טרור כשלוחת צללים של הממסד. ויש להודות שההתפתחות האחרונה, שימוש בצווים ומעצרים מנהליים כנגד הטרור היהודי (מה שכבר היה, בהיקף מצומצם) מועילה לשלטון פעמיים. פעם אחת כלפי פנים – בדירבון הפעילים ובחיזוק תדמיתם הנרדפת; ופעם אחת כלפי חוץ, בהוכיחה שממשלת ישראל אינה מקלה ראש בטרור, לא ולא. שהרי "תג מחיר" כבר הפך למטרד מדיני לא נעים: נזק תדמיתי בבירות אירופה, דו"ח חריף של מחלקת המדינה האמריקאית ואולי המטריד מכל בעיני נתניהו – גינוי של הלובי היהודי. הפרסום המופרז שהוענק ל"הורדת הכפפות" מול פורעי הימין, ההכרזות הבומבסטיות של יעלון ונתניהו, נועדו יותר מכל לאוזניים בחו"ל. אצלנו, על גבעות השומרון, הדברים באו כשמן בעצמות הפורעים.

מה תעשה עם הידיעה?

המדינה, שאמונה על יצירת החוק ואכיפתו – מפירה אותו. המדינה, שאמורה לרסן קבוצות חתרניות, מחרחרות אלימות – מסייעת להן. המדינה, שבינה לבינך שורר חוזה לא כתוב, ולפיו אתה תשמור על החוק ובתמורה המדינה תשמור עליך מפני הבזים לו – שברה את החוזה. עכשיו אתה יודע את זה. אתה רוצה לחזור אל הכעס המוכר, המנחם, על המופרעים של הימין, אבל אתה כבר יודע שהם לא העניין. המדינה היא העניין. היא שאחראית כלפיך, לא נוער הגבעות. היא רוצה שתמשיך לחשוב עליהם, לא עליה, אבל אתה כבר יודע שזאת פעולת הסחה, כדי שלא תחשוב עליה ועל מה שהיא עושה מאחורי גבך. אז עכשיו אתה יודע. ומה תעשה עם הידיעה?

86 תגובות

להגיב
  1. שחר / אוג 6 2015 09:39

    כרגיל עצוב לקרוא אותך, מדכא ומרתיח, להבין איפה אני חי ובמה אני תומך כלכלית בכל פעם שאני משלם מס. לשאלתך לא יודע מה אעשה עם הידיעה הזו, באמת שאין לי מושג. חברים רבים שלי כבר ירדו מהארץ, העדיפו לגלות לברלין וניו יורק במקום להמשיך ולשתף פעולה עם העוול. פעם חונכתי לראות אותם כיורדים, כאופורטוניסטים מגעילים, כנפולת של נמושות. היום אני מבין אותם, הם בחרו להתחיל מחדש מאפס ולהגר למקומות שעושים מאמץ כנה ואמיתי להתייחס לבני אדם החיים בגבולם כבני אדם, ללא קשר לדתם ולמוצא האתני ולדעה הפוליטית שלהם. היות ואינני מתכנן להתאסלם, או להפסיק לשלם מיסים, ייתכן וזו האופציה ההגונה היחידה שנותרה.

    רק הערה אחת של הבנת הנקרא, למשפט שלך "היד שהשליכה לחדר את בקבוק התבערה איננה ידו של בני קצובר או של נתניהו, אבל כל שלושת האנשים האלה שותפים למטרה העליונה – לוודא שאין פרטנר פלסטיני". לפי הספירה שלי מנית שני אנשים, נתניהו וקצובר, לא שלושה…

  2. קרן / אוג 6 2015 09:41

    שחר, היד השלישית היא זו של משליך הבקבוק.

  3. עודד / אוג 6 2015 09:47

    פוסט מצוין, כרגיל.
    יחד עם זאת אציין שאין צורך בכל האינפורמציה והניתוח שהבאת כאן על מנת שנגיע למסקנה שהשלטונות תומכים בטרור היהודי. די בעובדה שבאופן שיטתי החוק לא נאכף בעניינים אלה כדי להצביע על אחריותם למצב ועל שביעות רצונם ממנו.

  4. גד השדה / אוג 6 2015 09:48

    מה אעשה? או שאקום ואלך, כי להשאר פה יהפוך אותי למשת"פ, או שאשב בסבלנות ואחכה שהמהלכים האלו יובילו בהכרח למדינת כל אזרחיה בין הים לירדן.
    הבעיה שלא נותרו לי מספיק שנים לחכות למדינת כל אזרחיה, וקשה לי לעקור את עצמי ולזוז מפה.

  5. עפרה / אוג 6 2015 11:03

    הפלסטינים יודעים כבר שנים שהימין וממשלתו בישראל מתפללים יום יום לפתיחת אינתיפאדה שלישית שתאפשר טרנספרים המוניים והחרבת כפרים נוספים.
    רובם קלטו היטב את האסטרטגיה הזאת ועושים מאמצים ניכרים למנוע הגררות לפרובוקציות הזוועה בחסות כוחות הבטחון המתוארת היטב בפוסט הזה.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אוג 6 2015 11:14

    אני את בחירתי האישית, המוסרית והכואבת כבר עשיתי.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אוג 6 2015 11:55

    עפרה ערביי השטחים עושים מאמצים ניכרים להימנע מלגרום פרובוקציות? טוב לדעת שזה עם שוחר שלום שמהלל את האנשים בקרבו אשר רוצחים אזרחים חפים מפשע, ערביי השטחים מעודדים אלימות והרשות הפלסטינית שומרת בנתיים על כך שרמת האלימות לא תגדל בגלל אינטרסים אישים.
    ושחר חברים שלך שהחליטו לרדת אני לא מחשיב אותם כבוגדים, אבל אלה אנשים שהחליטו לא לבנות פה שתי מדינות לשני עמים בגלל שהם חלשי אופי ומפונקים

  8. עידן לנדו / אוג 6 2015 11:57

    אנונימי, כאן מזדהים. בייחוד אנשים שיש ביקורת בפיהם.

  9. טל / אוג 6 2015 12:47

    תודה רבה על הפוסט.
    אפשר להוסיף שבעצם הפרקטיקה הזו שאתה מתאר, של 'טרור כשלוחת צללים של הממסד', היא למעשה פרקטיקה ותיקה מאד של ממשלת ישראל (מימי ה-101). מה שקרה בעיקר הוא שהמנגנון נהיה סבוך יותר כדי לעוות את תמונת המציאות (כלפי הציבור וכלפי העולם). ואולי גם שהתרחש פה תהליך של הפרטה (אם פעם בן גוריון שיקר שה-101 הם 'מתיישבי ספר זועמים', היום מכשירים ומעלים על נס את מתיישבי הספר הזועמים, מתקצבים אותם ומכשירים אותם בעקיפין קצת כמו פלנגות באפריקה, עם אלופי משנה במיל. והכל).
    ברמה האופרטיבית – בשלה העת למרד מיסים? 🙂

  10. שחר / אוג 6 2015 13:00

    אנונימי, היות ודיברת על החברים שלי אענה לך. הגירה היא טראומה, היא התנתקות מהשורשים שלך, מהמשפחה המגוננת והחברים שרכשת לאורך השנים, מכל המעטפת שעוזרת לך בכל פעם שאתה נזקק וחלש. מי שבוחר לוותר על המעטפת הזו ולהתחיל מאפס את המאבק של החיים במקום אחר איננו חלש אופי ומפונק, בדיוק להפך. מי שמהגר זה מי שמוכן לאכול חרא, הרים על גבי הרים של חרא, על מנת לחיות במקום שבו יהיה לילדים שלו טוב יותר. על אחת כמה וכמה זה נכון כשאין לך, כמו במקרה של החברים שלי, את האזרחות הנכונה או איזו מומחיות יוקרתית ונדרשת או חשבון בנק משפחתי שמן ומרופד. מי שמהגר מתוך הכרה פוליטית שישראל היא מדינה לא מוסרית הוא אדם אמיץ בעיני, ההכרעה הערכית שלו מובנת לי גם אם אני אכריע אחרת.

  11. עידן לנדו / אוג 6 2015 13:12

    הגירה, מרד מיסים, מרד מיסים אחרי ההגירה… הכל פתוח. אני לא אבחר בשבילכם. סימן השאלה בסוף אמיתי. מה שברור הוא שבשלה העת לחשיבה מחדש רדיקלית של יחסי האזרח והשלטון/ייצוג פוליטי.

    טל, צודק(ת) לגמרי, זה מאפיין קבוע של המשטר. אבל עוד משהו השתנה. פעם השלטון שיקר לכל העם, מתוך דאגה אמיתית שהרוב לא ישלים עם האמת. היום השקרים מופנים בעיקר לחו"ל וקצת למרכז הפוליטי. כל מי שמימין – יודע את האמת ואין לו שום בעיה איתה.

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אוג 6 2015 13:31

    כבר שמעתי את זה מאיש שב"כ לשעבר. מאותה סיבה החיילים נדרשים לא להתערב בהשתוללויות המתנחלים נגד שכניהם הפלשתינאים

  13. LDR / אוג 6 2015 14:03

    שאלתי את עצמי פעמים רבות בשנים האחרונות מדוע השב״כ וצה״ל לא מונעים את פעולות ׳תג מחיר׳ ולבסוף הגעתי לכלל מסקנה : השב״כ וצה״ל הניחו, באופן מושכל ומחושב, שאם כנופיות היהודים בגדה יתעסקו בביצוע פעולות ׳תג מחיר׳ ״מינוריות״ (כלומר, כתיבת סיסמאות גזעניות על קירות מסגדים ובתים בישובים פלסטיניים, עקירת עצים, הצתת שדות, שריפת מבנים ריקים ומכוניות, התכתשויות מקומיות עם פלסטינים) הם יימנעו מביצוע פשעים חמורים יותר ובראשם רצח פלסטינים. מבחינת השב״כ וצה״ל היתה הבנה שמדובר בסך הכל ב״הוצאת קיטור״ ושאפשר לשלוט בגובה הלהבות. צריך לזכור שאם באותו לילה מר בקבוק תבערה אחד בלבד היה מושלך לבית הריק, הסמוך לבית משפחת דוואבשה, אז זה היה עוד בקבוק תבערה שהושלך לבית פלסטיני ריק, אירוע כמעט שגרתי שהסתיים ללא נפגעים ולכן אין צורך לנקוט בצעדים מיוחדים. אגב, אותה גישה היתה תקפה גם למה שכונה במשך שנים ״טפטוף״ – ירי הקאסמים מרצועת עזה אל עבר ישובים ישראלים. כל זמן שהקאסמים התפוצצו בשטחים פתוחים ללא נזק וללא נפגעים, ממשלות ישראל יכלו להתעלם מהתופעה על אף ההשפעה ארוכת הטווח על חייהם ואיכות חייהם של תושבי עוטף עזה. רק כאשר נפגעו ישראלים והתעוררה זעקה ומחאה, ממשלות ישראל פעלו ובעוצמה בלתי מידתית, שאפשר היה להימנע ממנה אילו חיפשו ממשלות ישראל פתרונות אחרים שאינם צבאיים.
    הערה חשובה : בניגוד לאבן (שגם היא לעיתים רחוקות עלולה להרוג), בקבוק התבערה הוא נשק קטלני ויש לגנות את השימוש בו כנגד אזרחים, פלסטינים ויהודים.
    יש נטייה לראות במאיר אטינגר וחבריו קבוצה קטנה ואיזוטרית בשוליים של הימין הדתי לאומי. חזונם, בדבר מדינה הלכה שתקום על חורבותיה של מדינת ישראל והקמת בית מקדש בהר הבית על חורבות המסגדים, נתפס בקרב ישראלים רבים כקיצוני ואפוקליפטי. האומנם מדובר במיעוט זניח ושולי ? לתנועות המקדש השונות המונהגות על ידי אנשים נורמטיביים, רבנים ואנשי אקדמיה, ונתמכות על ידי ציבור גדול, יש חזון דומה. גם אם יש מחלוקת על הדרך שבה צריך לנקוט, גם אם לכאורה מובעת התנגדות לאלימות הנדרשת לביצוע החזון, בסופו של דבר מי שרוצה לבנות את בית המקדש מחויב לבצע שני מהלכים מוקדמים – הקמת מדינת הלכה והרס המסגדים בהר הבית. לא יהיה מופרז להניח שהחזון של מאיר אטינגר (ואני מפריד בין החזון ובין הדרך למימושו) מעורר כיסופים ומשותף לקצינים וחיילים רבים בצבא ולאנשי שב״כ ששייכים לציונות הדתית. יוצא מכך שאטינגר וחבריו הם חלק מציבור גדול ורחב שמשתוקק למעשה האמוני הגדול של הדור והם לבטח אינם נמצאים בשוליים.
    הערה חשובה : הארץ זרועה לאורכה ולרוחבה בכתובות ובסיסמאות גזעניות רוויות בשנאה ובהסתה. את אלה שכתובות בערבית, רוב היהודים לא מסוגלים לקרוא.
    בשני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, אין פרטנר להסכם. בשני הצדדים יש מנהיגים חלשים ומפוחדים, שעדיין יכולים לייצר מראית עין של משא ומתן אבל שניהם לא יכולים לקבל את ההחלטות הגורליות הנדרשות על מנת להביא לסיום הסכסוך. שני העמים נדרשים על כן להמתין להופעתם של מנהיגים אמיצים שיפעלו לטובת האינטרסים של בני עמם. עד שאלה יופיעו (וכדי להותיר בחיים את פתרון שתי המדינות ואת האפשרות לחלוקת הארץ) על השמאל לדרוש מנתניהו הקפאת מצב מוחלטת בשטח : לא בונים בהתנחלויות ובמאחזים, לא גוזלים קרקע פרטית השייכת לפלסטינים, לא הורסים בתים (של יהודים ושל פלסטינים), לא מגרשים מאדמתם תושבים פלסטינים, לא מכריזים על שטחי אש חדשים.
    הקפאת מצב מוחלטת בשטח היא הסיכוי האחרון לשנות בעתיד את גורל שני העמים.

  14. אפרת / אוג 6 2015 14:24

    מאמר מצויין ופוקח עיניים.כברהבנתי עוד קודם שהם מחוברים לממסד ובעזרת המאמר שלך, הבנתי עד לאן מגיע החיבור הזה בין הממשלה והאנשים האלו. אני מרגישה חוסר אונים מול המצב הנורא שאליו אנו מגיעים…כבר כמה שנים ..

  15. עידן לנדו / אוג 6 2015 14:42

    LDR,

    הסכמתי עם הכל, עד המילה "להמתין". אין זמן להמתין, מתים כאן כל הזמן. ומנהיגים אמיצים לא "מופיעים" אם אין להם במה מתאימה. תפקידנו להקים את הבמה.

  16. נטליה קוצקי / אוג 6 2015 15:36

    תודה, פוסט נפלא שמחבר את הנקודות היטיב. ולזה שכתב שזה ברור כי לא תפסו אותם – חוכמה קטנה לומר שזה ברור על סמך משהו נסיבתי כמו אי תפיסה, אבל חוכמה גדולה (לא באירוניה) היא להדק את הנסיבתיות עוד ועוד.

    עידן, ברשותך – יש עוד הצעות לשינוי רדיקלי של היחסים עם השלטון? הרי "הדמוקרטיה הישראלית" מאפשרת לנו לכאורה לנסות לשכנע אנשים בצדקת דרכנו ולהפוך אותם למנהיגים, וכשזה לא עוזר, מה עוד אפשר לעשות? אני מניחה שהתשובה לך קשורה לזה שהצירוף "הדמוקרטיה הישראלית" הוא במרכאות. אני רואה בכל דרך אופרטיבית, מלבד דיבור, שכנוע או הפגנה, מבוי סתום.

    השמאל הישראלי הרדיקלי, האשכנזי ברובו, הוא במיעוט היסטרי. השמאל המזרחי החדש-ישן – מיעוט היסטרי עוד יותר. שניהם אוחזים בנרטיבים משכנעים, ממוסמכים, ומזהירים מפני קטסטרופה, והעם לא קונה את זה. מה, בסופו של דבר, אפשר לעשות מלבד לצפות בעיניים לא כלות בכלל בחורבן הממשמש ובא? השאלה היא האם ישנה דרך חוקית לשנות פה משהו (סליחה על הדודתיות שבשימוש במילה "חוקי", אבל בתגובה לכל דבר שאינו חוקי – שאינו "תג מחיר" – המדינה הציונית שלנו תדע יפה לנענע אותנו חזק מאוד).

    סליחה על הסטייה מנושא הפוסט. רגע, בעצם זאת לא סטייה, זאת התשובה המיואשת שלי לשאלה שבסופו.

  17. נועם א"ס / אוג 6 2015 15:47

    אז בקשר ל"מה אפשר לעשות?", יש תשובה אחת בשביל הישראלים שלגביה קיימת הסכמה רחבה למדי בקרב הציבור הפלסטיני: להצטרף לקריאה לחרם (BDS) על הדיקטטורה הציונית, עם נימוקים טובים מאוד מדוע זהו הכלי הבלתי-אלים המבטיח ביותר למטרת הפלת הדיקטטורה הציונית.

  18. עידן לנדו / אוג 6 2015 16:35

    נטליה, יש לי כל מיני רעיונות, אבל כולם כרוכים בסיכונים אישיים. אבל לא הייתי רוצה שהדיון בתגובות יגלוש ל"מה צריך לעשות". לא כי זה לא חשוב – זה הכי חשוב – אלא כי זה רלבנטי לפלח מאד מצומצם מקוראי הבלוג. העבודה הראשית שלי היא מול מי שעוד לא מבין את גודל הקטסטרופה. אני אביא אותו אל קצה הצוק, אל סף התהום – ואז אשאיר אותו לבד עם מחשבותיו. אני חושב שזה עובד יותר טוב מהטפה ישירה, או דיון על פרקטיקות, שבאמת כבודו במקומו מונח (בתאי השמאל המהפכני או איפה שזה לא קורה עכשיו).

    אפשר להמשיך את הכיוון שלך במייל.

  19. מ כהן / אוג 6 2015 16:36

    המסקנה שרשויות המדינה תומכות בסתר בתג מחיר נראית קונספירטיבית מדי. מדובר לדעתי פשוט בבעיה כללית של חוסר משילות שנראית היטב לעין בתחומים רבים אחרים.
    הקבלה מעניינת שמחזקת את התזה הזו זה המקרה של הכפרים הבדואיים הלא חוקיים בנגב. גם שם יש תופעה של תג מחיר בדואי נגד שכניהם היהודים (למשל http://news.walla.co.il/item/2752634
    http://mobile.mako.co.il/news-law/crime/Article-1763fe1aac0ce31004.htm
    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/246750)
    גם שם המדינה מספקת תשתיות (בתהליך הדרגתי שעדיין נמשך) לאותם כפרים לא חוקיים וגם שם יש סיוע נרחב גלוי של ארגונים חוץ ממשלתיים וסיוע סמוי של המועצות האזוריות.
    איש אינו חושב שלמדינה יש אינטרס נסתר בהשתלטות בדואית על קרקעות המדינה בנגב ובכל זאת היא מפגינה אוזלת יד מדהימה בטיפול בבעיה.
    עובדה עצובה היא שציבור מלוכד בלי הרבה עכבות יכול לעשות במקומות שיותר רחוקים מהעין והלב של תשומת הלב הציבורית כמעט מה שבא לו. למדינה אין מספיק משאבים יעילות ונכונות להיאבק עד הסוף בתופעות האלה ואת התבשיל המקולקל הזה בסוף כלל הציבור יצטרך לאכול.

  20. עידן לנדו / אוג 6 2015 16:45

    מ כהן,

    תשמע, אנלוגיה מוזרה כזאת מזמן לא שמעתי. הבדואים בנגב והמתנחלים בגדה – ממש שתי אוכלוסיות שנהנות מאותו יחס של השלטון. אותם תקציבים, אותו יחס של כוחות הביטחון. לקחת מקרה של פשיעה בדואית והפכת אותו ל"הקבלה" לתג מחיר. אבל לפשיעה הבדואית יש סיבה ברורה: מצוקה ועוני והיעדר כל אופק של תקווה בעשרות יישובים לא מוכרים. בגדה בדיוק להיפך: אין בעיה של עוני בכלל, למעשה התמיכה הממשלתית במועצות שם היא הגבוהה בארץ. הפשיעה, כפי שראית כאן, ממומנת בידי השלטון. לא חוסר משילות אלא תמיכה פעילה. והסיבה לפשיעה בגדה כמובן היא ניסיון לדחוק את רגלי הערבים החוצה, מה שעובד לא רע. נראה לך שהבדואים בנגב בדרך לדחוק את רגלי היהודים? אולי תעיין בזה:
    https://idanlandau.com/2012/11/08/umm-elhiran-legal-transfer/

    אוזלת היד המדהימה של הממשלה, כדבריך, היא לא בהתמודדות עם הפשיעה, אלא עם גורמי העומק שלה: הזנחה רבת שנים וסירוב עיקש להכיר בזכויות הקניין של הבדואים על הקרקע.

    כמה גנבי רכב בדואים בנגב אתה מכיר שמקבלים ביקורי הזדהות של שרים בביתם?

    בסוף באמת פגעת בול: ההקבלה בין הגדה לנגב היא שבשני המקומות הממשלה תומכת בגזלנים היהודים.

  21. מ כהן / אוג 6 2015 18:43

    הנוגע לתקציבים, המדינה די משתדלת לסייע לרשויות המקומיות הבדואיות. מענקי האיזון שלהן גבוהים בעשרות ומאות אחוזים יחסית לרשויות היהודיות (סיוע שמאבד מהאפקטיביות שלו אמנם בגלל שיעור גביית הארנונה הנמוך עד מאוד ברשויות שם שמשאיר אותן גם ככה בלי הרבה כסף, גם השחיתות שם לא כ"כ תורמת). ההאשמה בהזנחה נכונה באופן חלקי בלבד ולמעשה היא מורגשת הכי הרבה דווקא באכיפת החוק שם שכמעט ולא קיימת. מצב שפוגע בסופו של דבר בעיקר באוכלוסייה הבדואית עצמה.
    זריקת אבנים על מכוניות והשחתת ציוד חקלאי זו בוודאי לא פשיעה רגילה, היא חסרת כל תועלת כלכלית והיא בבירור מנסה להשיג מטרות של הפחדה והרתעה. תג המחיר הבדואי בנגב הוא עובדה קיימת.
    הבדואים בבירור מנסים לדחוק את רגלי היהודים מהנגב. השוואה פשוטה של תצלומי אוויר תוכיח את זה בקלות. דווקא מקרה אום חיראן מוכיח בצורה מצויינת את הטענה הזו. הבדואים שם פלשו לאדמות מדינה, שם נועד לקום יישוב יהודי חוקי לחלוטין, ומסרבים להתפנות גם אחרי שבית המשפט קבע שאין כל שחר לטיעוני הבעלות שלהם.
    האמת שאני אפילו קצת נדהם לראות איך עדיין הטיעון של זכויות הקניין של הבדואים ממשיך לעלות בכזו תדירות לאחר שכמעט בכל תביעת בעלות שהם הגישו, לאורך עשרות שנים ועשרות פסקי דין, בית המשפט זרק אותם מכל המדרגות. רק בשנה שעברה בג"ץ קבע פעם נוספת בפסק דין אלעוקבי שסיפורי הזכויות הילידיות של הבדואים הם חסרי כל ביסוס.
    ההשוואה בהחלט בעינה עומדת:
    השלטון המקומי מסייע להפרת החוק בין בהעלמת עין בין בסיוע מאחורי הקלעים – V.
    כל הכסף שזורם מהמדינה לאותו שלטון מקומי רק מסייע להפרת החוק – V.
    פעולות תג מחיר שנועדו להרתיע את מערכת אכיפת החוק מטיפול בבעיה – V.
    לחץ פוליטי מסיבי ע"י ארגונים לא ממשלתיים ולובינג על רשויות החוק להמשיך להתעלם מהבעיה – V.
    אוזלת יד ומחסור במשאבים ונכונות מצד מערכת אכיפת החוק – V.
    הבנייה הבלתי חוקית מנומקת בכך שהמדינה לא מאשרת תכניות מתאר – V.
    ציבור מלוכד שנחוש לקבוע עובדות בשטח גם במחיר של עימות אלים עם רשויות האכיפה – V.
    והפרמטרים עוד רבים.
    למעשה דווקא בשאלת היקף ההשתלטות המצב בנגב חמור הרבה יותר.
    נכון אמנם שמבחינת שירותים לאזרח המצב ברשויות הבדואיות קשה הרבה יותר. האשמה של המדינה בכל הכשל היא לא במקום. ודאי שיש אשמה חלקית, אך אי אפשר להתעלם הן מהתרומה של הרשות המקומית הכושלת למצב והן מהמאפיינים התרבותיים הייחודיים לחברה הבדואית שמקשים על השילוב שלה בציבור הכללי.

  22. עדנה / אוג 6 2015 18:45

    מעולה. ניתוח מאיר עיניים. תודה.

  23. עידן לנדו / אוג 6 2015 19:00

    שימו לב לדיווח הבא:
    http://mondoweiss.net/2015/08/following-israeli-dawabshe

    ככה מדינת ישראל נלחמת ב"תג מחיר". 150 חיילים פולשים לכפר ב-2 בלילה, מוציאים החוצה את בני המשפחה מוכת הטראומה, וחוקרים אותם. ואז שוב פעם, בלילה שאחרי. הכל כנראה כדי לגשש אם יש שם כוונות להוציא פיגוע נקמה.

    גם אם שרפו לך תינוק, קודם כל אתה טרוריסט וככה מתייחסים אליך.

    (עד עכשיו, אף מילה בתקשורת הישראלית)

  24. homosepian / אוג 6 2015 20:18

    ישר כוח והערה: גם נבחרי\ות הציבור שאינן תמימות או מרושעות לא ממש יכולות לעשות שום דבר כדי למנוע את שיתוף הפעולה בין גורמי הטרור לנבחרות ציבור אחרות. למה באוסטרליה הצליחו לאסור אחזקת נשק בעקבות אירוע ירי קטלני ובארה"ב לא? כי הציבור בארה"ב אמנם מזדעזע מארועים כאלה, אבל לא באמת מוכן שיקחו ממנו את הזכות החוקתית שלו להתחמש עד השיניים. אז זו אמנם לא הקבלה מושלמת אבל לדעתי כל זמן שאין נכונות אמיתית של הציבור הישראלי לוותר על הנדל"ן מעבר לקו הירוק – פוליטיקאית שתנסה באמת לסגור את ברז כספי הציבור של ארגוני הטרור היהודי גם תיכשל וגם תאבד את הכיסא שלה. כדי לפרק מוקדי כוח בסדר גודל כזה צריך תמיכה מאוד מוצקה מהציבור, ובארץ פשוט אין את זה כרגע. הקרב צריך להתנהל קודם כל על דעת הקהל .

  25. עידן לנדו / אוג 6 2015 20:24

    כמובן, הומוספיאן. אני באופן עקבי לא פונה לפוליטיקאים אלא לציבור, ספציפית לחלק ה"ערני" והמעורב פוליטית של הציבור. פוליטיקאים הם בובות.

  26. עידו / אוג 6 2015 22:08

    מהודק היטב, כרגיל. רק ניטפוק בלתי-נמנע: בפסקה השנייה תחת "מעצרים מנהליים: תועבה ישנה-חדשה" עדיף "הבחנה" על "אבחנה".

  27. עידן לנדו / אוג 6 2015 22:12

    צודק.

  28. שפתי כהן-יגאל כהן / אוג 6 2015 22:50

    תודה אח יקר.

  29. אורי / אוג 7 2015 02:50

    עידן, הפוסטים שלך כל פעם מביאים אותי לקצה הצוק, כלשונך, וכפחדן מקצועי אני מתעלם מהמראות המפחידים הנגלים בתהום וממשיך את חיי כרגיל. אולי יום אחד אקום ואעשה מעשה.

    אגב, לאלו שמדברים על הגירה כמרד אפשרי בשלטון הישראלי: האם המדיניות של המדינה אליה תהגרו היא בהכרח טובה יותר? ארצות הברית? גרמניה? צרפת? מעבר למדיניות הפנים והחוץ שלהן, ההרסניות בפני עצמן באופנים רבים, הן תומכות בישראל פוליטית וכלכלית, למרות חילוקי הדעות הפומביים. כך שהגירה כמרד זה רעיון די מטופש.

    אגב, הפוסט הזה מסביר בצורה נהדרת את הקביעה החד משמעית של מיקי זוהר שלאותו שורף בית לא הייתה כוונה לרצוח (כאן: https://www.youtube.com/watch?v=RUJ0oRmRCWI )
    הוא אמנם ח"כ בתחילת דרכו, אבל כנראה שהוא מבין טוב מאוד את חוקי המשחק כפי שאתה מתאר אותם, רק שמשום מה זה גם נפלט לו מול המצלמה

  30. financend / אוג 7 2015 16:17

    בכלל לא "עצוב לקרוא אותך". להיפך. זה מרענן שעוד מישהו עושה משהו עם הידיעה על ווידוי "שאין פרטנר (שותף) פלסטיני. לא רק להוכיח, אלא גם להביא לכך במעשים." להביא במעשים וידוי כזה בלבד? אבל וידוי זה הוא "תמיכה בטרור היהודי" שהיא "קצה הקרחון הבולט" של פעולות שמצמיחות ההיפך מפרטנריות (שותפות) – משטמה, עוינות, איבה, אויבות – פעולות "מונחות על-ידי אינטרסים. האינטרסים האלה … בהכרח עולים בקנה אחד עם" "טובתו של מגזר מסוים, או מעמד מסוים, או אליטה מסוימת, או אוליגרכיה מסוימת." וידוי ש-"יקריב דרך שגרה את האינטרסים של … רוב הציבור".
    ואפילו אין צורך בקונספירציה: האוליגרכיה מאורגנת למעמד אחד ביחד עם המשרתים שלה (שהם פעילים בביתם – מגזרים ומעמדות שונים) מבקשת (אם לא דורשת), באמצעות מקושרים מתוך הצבא, המועצות, הוועדות ועוד, להיענות בעזרת תמיכה הדדית להצעותיהם של המומחים שלה.
    מה אעשה עם הידיעה? מה שעשיתי עד עכשיו: לפעול בכדי לשכנע לבריתות אמיצות עד לברית עם החמאס. ועכשיו אני הולך לקרוא את התגובות לפוסט הנפלא הזה.

  31. financend / אוג 7 2015 16:18

    financend זה הבלוג שלי – אנג'לו איידן

  32. עידן לנדו / אוג 7 2015 16:23

    מ כהן, הפסקתי לקרוא אותך לאחר השקר עז המצח שהבדואים באום אלחיראן "פלשו לאדמות מדינה". את זה אתה עוד מעז לכתוב אחרי ההפניה לפוסט שלי שבו מתועדת גם הכרת המדינה בכך שהתושבים לא פלשו לאדמתם.

    דמגוג חסר בושה. תגובותיך הבאות יימחקו.

  33. financend / אוג 7 2015 17:48

    קראתי את התגובות. מתוכן מתנוסס ביטוי שמבחין בקולקטיבים אחראים בתפקידים מדינתיים שעדיין לומדים להנהיג אותנו נכונה: "דיון על פרקטיקות, שבאמת כבודו במקומו מונח (בתאי השמאל המהפכני או איפה שזה לא קורה עכשיו). נוסיף רק הקביעה שהשכלת החמאס עולה בינתיים על הציונים הכוללים של שאר הקולקטיבים האלה בארץ הזאת.

    אנג'לו איידן

  34. עידו ע' / אוג 7 2015 23:47

    תודה. מאיר עיניים ומדכא.

  35. סמדר בן-נתן / אוג 8 2015 09:49

    עידן, תודה. חכם, נכון וחשוב. רק כדאי שהשאלה בסוף תופנה גם לנשים. הגירה לא פותרת כלום מלבד אולי את נקיפות מצפונה של המהגרת. בתשלומי המיסים זה לא משמעותי. לצד הגירה, או הישארות, כל אחת לפי רצונה ויכולותיה, כדאי שתתלווה פעילות פוליטית כנגד הכיבוש, תמיכה והשתתפות בפעילות כזו אפשרית במדינות רבות.

  36. Yoram Gat / אוג 8 2015 10:12

    לדעתי האלימות של המתנחלים כלפי הפלסטינים משרתת יותר מאשר את מטרת ה"אין פרטנר". לדוגמה, כפי שהוזכר במשתמע בפוסט, האלימות הזו משמשת את התעמולה הישראלית באמצעות משחק ה-good-cop-bad-cop. המתנחלים משמשים כ-bad-cop שכולם אוהבים לשנוא ולגנות, כולל הממסד. כך אפשר להציג – כלפי חוץ וכלפי פנים – את המדיניות הממשלתית כמתונה ולגיטימית.

    אני חושב שאפשר יהיה למצוא מטרות נוספות של הממסד הישראלי שאלימות המתנחלים משרתת. המתנחלים הם לא יותר מאשר עושי דברה של ממשלת ישראל והם לא עושים דבר מבלי לקבל אישור, לפחות אישור בדיעבד ובמחדל, של ממשלת ישראל.

  37. עידן לנדו / אוג 8 2015 10:40

    סמדר: כמובן. לשון זכר היתה ברירת מחדל דקדוקית. בכל זאת אני בלשן, ובדיוק בגלל כך לא רואה צורך לדבר מירב-מיכאלית. למרות שלא ספרתי ראשים, הרושם שלי הוא שבקרב השמאל הרדיקלי יש יותר נשים מגברים.

    יורם: כן, החלוקה הזאת לקיצונים-מתונים חוצה לכל האורך. הזכרתי את המועצות מול הוועדים. עכשיו מדברים על "תג מחיר" חדש (אטינגר וחבריו) הקיצוני, לעומת "תג מחיר" ישן המתון (השם ישמור). כך הימין עבד תמיד, הקיצוני של אתמול הוא המתון של היום והקונצנזוס של מחר.

  38. מיכל פnhfk / אוג 8 2015 10:54

    תחקיר חשוב אבל המאמרים שלך ארוכים מדי. כעורכת לשון אני מציעה לך לקצר או לחלק את הטקסט לפרקים עם כותרות משנה.
    לעצם העניין – כפי שנוכחנו, קשה למשטרה להביא את הפורעים היהודים למשפט בשל מחסור בראיות. משום מה אין בעיה כזו עם פורעים פלסטינאים הנשפטים בבתי דין צבאיים שלא כל כך מקפידים על דיני ראיות…

  39. עידן לנדו / אוג 8 2015 11:10

    תודה, מיכל.

    המאמרים שלי ימשיכו להיות ארוכים – בדיוק בגלל שהידיעות בתקשורת קצרות מדי. מצונזרות מדי. מעוותות מדי. מסתירות מדי. וכדי להוכיח את זה, כדי להעמיד נגדן אלטרנטיבה משכנעת, אי אפשר לשחק את משחק הסאונדבייטס שלהם. למעשה, משחק הסאונבייטס ("500 מילה גג, תשלח עד הערב!") נועד גם למטרה הזאת – לבצר את גבולות השיח כך שאי אפשר יהיה לפרוץ אותו.

    ויש כותרות משנה. תמיד.

    בניגוד לרושם שלך ושל אחרים, המאמרים הארוכים כאן זוכים להרבה מאד צפיות. המאמר הכי ארוך (יותר מ-13 אלף מילה) קיבל כבר עשרות אלפי צפיות. בניגוד למיתוס התקשורתי הרווח, יש מספיק קוראים שצמאים לתיאורים מפורטים וניתוחים משכנעים. האורך לא משנה להם כל כך. מי שאין לו כוח, לא חייב להיכנס. אני לא כותב לכולם, ותמיד אומר שטוב קורא "יעיל" אחד מעשרה קוראים "לא יעילים". שינוי פוליטי הוא לא רק שינוי מספרי. האנשים שקוראים את הבלוג לעומק לוקחים את הדברים הלאה, והם בתורם יכולים לקצר, לתמצת, להפיץ הלאה בכל מיני פורמטים. אבל הם צריכים את בסיס הידע, לא מצונזר ולא ארוז בסיסמאות. בשביל זה אני כאן. וכשאני מסתכל מסביב, אני לא רואה עוד הרבה אנשים שעושים את העבודה הזאת. אז כנראה שהיא עדיין נחוצה.

  40. דרור BDS / אוג 8 2015 11:16

    הרוצח עדיין חופשי. לא כהנא ולא חמומי מוח, אהוד ברק רוצח ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית!

    סמי שלום שטרית – בְּעִזת הַהֲרֵגָה. [2009].

    קוּם לֵךְ תזדיין בעִיר הַהֲרֵגָה,

    וּבָאתָ מִשָּׁם אֶל-הֶחֳרָבוֹת

    וְעָבַרְתָּ בין הבשרים הַנְּקוּבִים במקלעי מסוקים.

    זה לא קוזאקים בשטייטל, יא חרזזן אובססן,

    לך לעזת ההרגה, בן פורת-יוסף,

    ותראה מה זה חורבות,

    כל חורבה בת אלף זנונים,

    ובעיניך הציוריות תראה

    ובידיך העדינות תמשש

    חורבן בית אחר חורבן בית

    ולא נותר אף טיח על הכתלים

    למרוח עליו את מוחות החללים,

    זה לא קישינעווער שחיטה משורר לאומי

    זה אש וגפרית מן השמיים יא אבו נפחה מילולי,

    אפ 16 אחד היה יורד על קישנב שלך

    ולא היתה נותרת בה לבנה שרופה אחת,

    לא פרצים ולא חורים, לא שברים ולא גוילים.

    קום לך לעזת ההרגה יא בלש משוקלל

    קח עמך את הדיינים

    ואת הסופרים,

    קח עמך את המשוררים

    ואת החשבונאים,

    קח עמך את האמהות

    ואת הבנות,

    קח עמך את הרוגי סיוטך,

    קח את זעקתם המהדהדת.

    כי שוב קָרָא אֲדֹנָי לשלושתם גַּם-יָחַד:

    הַשֶּׁמֶשׁ, הַשִּׁטָּה וְהַשּׁוֹחֵט, ואתה

    לך חרוז לך חרוזים עבריים מופלצים

    כמו 'נוהל שכן'

    עם 'כָּל-תַּאֲלַת חַיֵּיהֶן'

    או 'נקישה. קלה, רעידה בכנף וזהו',

    עם 'וְאַף קוֹל אֱלֹהִים אֶחָד לֹא-יַצִּיל מִפִּיהוּ' ,

    ואפשר לחרוז דברים מפי רב הצבא

    שקרא עת להיות אכזרים

    עם 'אֶעֱמֹד אַבִּיט אֶל-הַחֲלָלִים וְאֵבוֹשׁ בַּמִּסְתָּרִים' –

    וְאוּלָם, חַי אָנִי, נְאוּם יְיָ, אִם-אוֹרִיד דִּמְעָה.

    קום, לך לעזת ההרגה,

    ואל תשכח להזדיין

    בטלית ובמחזור הסליחות.

  41. Yoram Gat / אוג 8 2015 11:24

    בעניין אורך המאמרים: https://www.youtube.com/watch?v=RlL2Jj-kCNU.

    It's all about concision.

  42. Yoram Gat / אוג 8 2015 11:27

    ובעניין העדר ראיות – תמיד חסרות ראיות אם אין מי שאוסף אותן. לדוגמא: http://www.btselem.org/hebrew/accountability/20150714_mpui_reopens_invesgitation_in_case_of_officer_injuring_demonstrator.

  43. עידן לנדו / אוג 8 2015 11:30

    תבורך, יורם. צפיה מומלצת לכל מי שעוסק בתקשורת.

  44. אראלה הדר / אוג 8 2015 14:54

    עם קריאת המאמר המאלף, הממוסמך, הרהוט (וגם אם קראתי את שני קודמיו) עלתה בי , שוב, תחושת יאוש עם חמת זעם על התפוררות החברה והמשטר, על תחושת חוסר-האונים של היחידים וגם, מעל לכל של הארגונים והגופים החברתיים שכאילו נמוגו ונספגו בשלולית שיצר שלטון הימין במדמנה של ישראל.
    מה שיכול אזרח בדמוקרטיות המערביות – לפנות לנציגו בפרלמנט, לתקשורת, למנהיגי-עבר ואליטות (אקדמיות, אמנותיות ומעמדיות) ולעורר תגובה והתקוממות ציבורית – אצלנו נמוגה האפשרות המעשית הזאת ןמכאן שאין לאזרח המבוהל על מי לסמוך ואת מי יעורר לפעולה. האם הדברים החשובים שאתה חוקר ומתאר לא נשמע כקול קורא במדבר? האם באמת הפתרון הוא לברוח מכאן או לייחל לאסון, לחרם מלא על ישראל? הפלשטינים לא מסוגלים לסייע, אריסון ימשיך לממן, אובמה יתמסר למילוי חזונו שלו ולא ירתם להצלת הרעיון הציוני. אי אפשר לסמוך גם על הגמדים בכאילו-אופוזיציה – אז מה יציל אותנו מ"חורבן בית שלישי"?
    תודה רבה על דבקותך בתיאור רציונלי, אולי תגיע בעקבותיו גם למסקנות אופרטיביות ?
    אראלה הדר

  45. עידן לנדו / אוג 8 2015 15:09

    אני מזמין את המגיבים להעלות רעיונות, או לתת דוגמאות, או לגייס פעילים, לפעולות אפקטיביות שאפשר לעשות בעקבות ההבנות שעולות מן הפוסט.

  46. עידן לנדו / אוג 8 2015 17:12

    מתנחלים ממשיכים להשליך אבנים ובקבוקי תבערה בכפר דומא, בזמן שמדינת ישראל "מפגינה נחישות" להיאבק בטרור היהודי:
    http://www.maannews.com/Content.aspx?id=766922

  47. עידן לנדו / אוג 8 2015 17:44

    בסוף השבוע אווה אילוז מפרסמת עוד מאמר "אידאי" (עם נתנאל ב.) שמונה את כל תחלואי הימין הישראלי.
    http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2701808

    בכל מקום שאילוז כותבת "הימין הישראלי" (ספרתי 10 כאלה), כיתבו במקום זה "המשטר הישראלי". החולשה המבנית של השמאל האינטלקטואלי בישראל נחשפת כאן יפה (כמו בכל מאמריה הפוליטיים של אילוז, במאמריו של שטרנהל וכו'): (1) הוא משוכנע שאת הפוליטיקה מניעים קודם כל רעיונות, ועיוור לחלוטין לתפקיד המרכזי של אינטרסים – כלכליים, מעמדיים, אליטיסטיים; (2) הוא חי בלה-לה-לנד שבה הימין פועל כסוכן עצמאי בפוליטיקה, בעוד שהמדינה היא הפועלת, ובה יש ימין ושמאל ומרכז. אבל ככה אפשר לדבר מן "השמאל" ולהישאר נקיים, כמובן. ידינו לא שפכו את הדם.

    הקשר לפוסט הזה ברור: אווה אילוז תומכת ב"תג מחיר". גם אני תומך ב"תג מחיר". במיסים, ברשת הקשרים החברתית שיש לכולנו עם אנשי כוחות הביטחון, פושעי מלחמה וכו'. אבל אני לפחות מודה בזה ומנסה לנתח את המציאות, לא את הפנטזיה.

  48. נטליה / אוג 8 2015 18:23

    הן עושות משהו:
    http://e.walla.co.il/item/2879680

    הבעיה היא שהן נסמכות על תהליך מדיני, שזה בערך כמו להיסמך על, ובכן, אין לי מטאפורה מספיק טובה לזה. אבל לפחות הן עושות.

    שאלה לעידן: למה דווקא הצעד הזה מצריך לדעתך סיעור מוחין והצעות אופרטיביות? הרי "צוק איתן", למשל (איזה נורא זה ש"צוק איתן" הוא למשל) במובנים רבים מחריד הרבה יותר, גם לדעתך. האם זה מפני שאתה חושב שהמהלך שאתה חושף כאן, הגם שאינו רצחני יותר, הוא שרלטני יותר? הונאתי יותר? מהמקפצה יותר? כלומר, האם זה מפני שאת "צוק איתן" עוד אפשר לתרץ עם נימוקים ביטחוניים – שאתה דוחה מכל וכל כמובן – אבל את הממסדיות של תג מחיר אי אפשר לתרץ בשום צורה למאזין הישראלי הסביר, ביטחוניסט ככל שיהיה? הרי הייתי מהמרת שהאופן שבו אתה רואה את מערכת היחסים שלך עם השלטון לא השתנה בעקבות הדברים – המדהימים, המחרידים – שגילית בתחקיר שמסקנותיו מוצגות כאן לפנינו.

  49. עידן לנדו / אוג 8 2015 18:57

    נטליה,

    כן, הרבה כוונות טובות שמושלכות לזבל יש שם. "התהליך המדיני" הרי הוא בית הקברות הרשמי של השלום.

    אני כמובן לא חושב שאירוע תג מחיר בודד, או אפילו כולם יחד, משתווים בזוועתם למעללי עופרת יצוקה וצוק איתן. ההבדל הוא הסברתי, כמו שהבנת. על פשעי המלחמה ההם היה ניתן לכל היותר להצביע. האוזן הישראלית בכלל לא היתה קשובה לאמירה שמדובר בתרגיל ציני של השלטון על גב האזרח. כלומר, גם אז כתבתי על האינטרסים "הזרים" שהיו מעורבים, אבל לא דמיינתי שיש בכלל סיכוי להניע חשיבה מחדש על היחסים בין האזרח לשלטון בזמן שהטילים עפו והשכל אופסן במרחב המוגן. אבל הרמה האסטרטגית לא השתנה, והרי שאלתי את המוטו "לוודא שאין פרטנר" מאותה תקופה.

    המקרה הנוכחי קל יותר ל"שיווק" מכל הסיבות האלה. אף אחד לא יטען שהצתת הבית בדומא היתה "הגנה עצמית" ושהפלסטינים הארורים בגדה "מתחבאים מאחורי תינוקות דליקים במתכוון". מדובר על כסף מושחת, לא על "טובי בנינו" שעלו למטוס להפגיז. קל יותר להתרחק רגשית מן העוול.

  50. אנג'לו איידן / אוג 8 2015 19:44

    ההצעות שיישומיהן ויעילותם מעשיים בתנאים הממשיים שחולשים על "ישראל הגדולה" (או פלסטין, עם כל הבנטוסטנים שלה ובייחודיות המזהה אותה – אין ישראל אחרת!) היום מסתכמות בקריאה להצטרפות פעילה לארגונים שמאליים הקיימים ובקריאה לקבל בסבר פנים מטפחות את ההצטרפות הזאת.

    הצעה נוספת מזמינה את המצטרפים והותיקים, לאחר זמן מה בפעילותם המשותפת, לפעול בכדי לכרות הכי הרבה בריתות בין הארגונים השמאליים הקיימים: לבריתות בעלות סדר יום פחות מיליטנטי (בריתות רחבות ובעלות פרוגראמת מקסימום דלה יותר, וביניהם ""השמאל" ולהישאר נקיים" עד כמה שניתן) יצטרפו יותר ארגונים, ותרניים לרוב, עד שהתפתחויות פוליטיות מסדרות את השורות קרוב יותר לצרכי השעה. שאר הארגונים, בעלי שורת התחייבויות לוחמניות יותר (בריתות צרות ובעלות פרוגראמת מינימום צפופה יותר ויותר), יפעלו במסגרת יותר מצומצמת של בריתות יותר נחושות. על הבריתות הצרות להציע שותפות פעילה לבריתות הרחבות באמצעות פרוגראמה מקובלת באופן הרחב ביותר ובהסכמה על דרגת חופש תעמולה בזמן הפעילות המשותפת.

    דרגת חופש התעמולה הגבוהה ביותר מחייבת הכרזה על הזדהות (עם כמה שפחות עד אפס הסתייגויות) עם המאבקים מצידו של החמאס. זה יפשיר "סיכוי להניע חשיבה מחדש על היחסים בין האזרח לשלטון בזמן שהטילים" אפים. וגם: ככל שההכרזות האלה יתרבו בכמות ויפחיתו איכותית בגמגומים, כך ידאיגו את הממסד שיחתור להשתיק אותן. על התגוננות בפני התגובות הממסדיות האפשריות האלה יש להתדיין באופן מקצועי. בהקשר 'מקצועי', בין השאר (ויש לא מעט מן 'השאר' הזה), יש גם להתגונן בפני פרובוקאטורים עם משכורות ממסדיות, לפעמים שמנות (פחות או יותר).

    בהצלחה!

    אנג'לו איידן

  51. עידן לנדו / אוג 8 2015 19:48

    אנג'לו, אין לי בעיה לכרות ברית עם החמאס או עם הג'יהאד, אבל מה שאני דורש מממשלתי אדרוש מהם: להפסיק להרוג אזרחים. בכל מקרה, לא על פעולות כאלה דובר כאן, ברמה הצהרתית, אלא על פרקטיקות של התנגדות. מה זה אומר "להכריז על הזדהות עם החמאס"? הכרזת, יופי. מה עושים בבוקר שאחרי?

  52. Yoram Gat / אוג 8 2015 21:35

    כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, לדעתי אפיק הפעולה עם הסיכוי הגבוה ביותר להשפעה הוא הצגת הכביסה המלוכלכת של ישראל בפני אומות העולם. תרגמו את המאמר הזה ודומים לו לשפות הידועות לכם ונסו למצוא להם קהל בחו"ל. כאשר ישראל תגיע למצב שאליו הגיעה דרא"פ הלבנה יהיה סיכוי לשינוי.

  53. financend / אוג 9 2015 08:03

    גם הדרישות (מהממשלה או מהחמאס או מהארגונים השמאליים) הן הצהרות. אין להפסיק את ההצהרות, גם אם הן דרישות, אלא כאשר נוכחים בהצהרה שגויה (כאשר אדרש להסביר למה הדרישה מן החמאס "להפסיק להרוג אזרחים" היא הצהרה שגויה אשמח להמחיש את זאת, אבל זה לא מבטיח שההמחשה תהפוך חלק מהתודעה, במיוחד כאשר עקרונות התודעה "מסודרות" לדחותה). הזדהות עם החמאס, במקרה שלנו, היא הצהרה אקטיבית, במובן שמתגלגלת, מהדהדת, לא נותנת מנוחה עד שגשוגה הפוליטית. כאשר יהודי בודד (כמוני) מצהיר אותה, אפשר להתעלם ממנה באמצעות הכרזת 'משוגע' עליו. אבל, כאשר היא מתפשטת מאלצת שלטון לסכור אותה על מנת לבלום וליבש אותה. אז אפשר להיכנס למשא ומתן על סכר שבולם ומיבש גם הצהרות מתגלגלות של השלטון. זה היה בקיצור, כי אני חייב ללכת לעבוד, מכוון שלשגשוגה יש להוסיף לצידה (של הצהרת ההזדהות) פעילויות תומכות (עליהן אפשר לדון אם תרצה).
    אנג'לו איידן

  54. איתן שומר / אוג 9 2015 11:21

    קראתי את המאמר בעיון. לדעתי, נפלו מספר פגמים מהותיים בטענות (או בהשלכותיהן).

    1. הטענה לפיה השתתפות המדינה במימון גורם כלשהו משמעה הזדהות עם כל פועלו של אותו גורם היא מאוד בעייתית. המדינה מממנת גם את מפלגת רע"מ-תע"ל וגם את תיאטרון אל-מידאן (שעלה לאחרונה לכותרות בעקבות דרישתו של בנט להוציא את אחת ההצגות שתאטרון זה העלה מסל התרבות – ובעקבות הפרשה אני לא יודע מה מצב מימונו כרגע), למשל. האם זה אומר שהשלטון מזדהה עם פועלם של אלו? והרי גם אתה, עידן, מקבל שכר שבחלקו ממומן ע"י המדינה. אתה יכול להגיד, כמובן, שהמימון הזה ניתן בגין עיסוקך האקדמי ולא בגין פעילותך הפוליטית, וזה כמובן יהיה נכון, אלא שזהו שיקול שנראה שאינך מוכן לעשות ביחס לארגוני המתנחלים השונים.

    2. הכנסת דברי ראשי ארגוני המתנחלים ל"חומר הראיות" במקרה הנידון בעייתית גם היא. הרי אחד מהדברים המאפיינים את ה"טפשות" שבכותרת הבלוג הוא הנטייה לייחס לדברים מסויימים משמעויות שנסמכות על קדם-הנחות לגבי הדוברים, באופן היוצר טיעון מעגלי. כך, למשל, פועל אדם המחשיב התבטאות בסגנון "אנחנו מחוייבים למאבק של העם הפלסטיני לשחרור השטחים הכבושים" להודאה בתמיכתו של הדובר בפעולות טרור הכוללות חדירה לישובים ורצח אנשים בשנתם. האין מה שאתה עושה כאן היא אותה ה"טפשות", רק לכיוון השני? סוג "תג המחיר" היחיד לו מצאתי התייחסות מפורשת בדברים שהובאו במאמר הזה הוא "תג מחיר" כנגד כוחות צה"ל הפועלים לפנות מאחזים. לא שהדבר אינו חמור בפני עצמו, אך לא מצאתי אזכורים מפורשים לתמיכה ב"תג מחיר" הכולל פגיעה ברכוש של פלסטינים, שלא לדבר על פגיעה בנפש. האם אתה חוטא באותו החטא עצמו שכנגדו אתה מלין חדשות לבקרים?

    3. "לדוגמה, השבוע נחשף כי עמותת "חננו", העוסקת בייצוג משפטי של פעילי ימין, מעבירה מענקי תמיכה לטרוריסטים יהודים ולמשפחותיהם. העמותה אומנם נסמכת על תרומות מחו"ל אך נהנית מזיכויי מס לתורמים, כך שהציבור מסבסד את המענקים הללו", כך אמרת. הדברים נכונים, אבל דווקא בגלל שהם נכונים השלכתם בעייתית מאוד, ואני מתכוון למשפט האחרון בדבריך: אם כל ארגון הניזון מתרומות ונהנה מפטור ממס יישפט לפי הקרטריון הזה של "הציבור מסבסד את פעילותו", הרי שארגוני שמאל שונים יעלו על כוונת הזעם הציבורי על אותו "סבסוד" הרבה לפני ארגוני הימין, עקב פילוח העמדות הרווחות בציבור. אני לא חושב שזו דלת שאתה רוצה לפתוח.

    4. מעצרים מנהליים: אני מסכים שמדובר בשיקוץ, אך יש משהו בעייתי בעמדה של אלו המתנגדים לשימוש בכלי הזה מחד ובו זמנית דורשים מהשלטון לפעול בצורה יעילה יותר כנגד מבצעי פשעי "תג מחיר" מאידך: איסוף ראיות במקרים כאלה, בוודאי ראיות שיספיקו להרשעה בהליך "מקובל", הוא לא עניין של מה בכך. במקרה של הצתה שלא היו לה עדים מלבד המציתים עצמם, כאשר כל הראיות הפורנזיות עלו באש, הרשעה תתכן רק לפי הודאתו של מי מהמבצעים, אלא שכלל לא ניתן להגיע אליו – בין אם מדובר ב"מפגע בודד" שאין לו תשתית שניתן להתחקות אחריה, ובין אם מדובר במעשים שנעשו בתמיכת הקהילה ממנה יצאו הפושעים (כפי שמרמז המאמר) שכן אז מאוד לא סביר שאנשי הקהילה ישתפו פעולה עם החקירה. לפיכך, אני לא יכול שלא לשאול את אלו המתנגדים למעצרים מנהליים מחד ולרפיסות הטיפול ב"תג מחיר" מאידך, מה בעצם הם מציעים לעשות? בהעדר הצעה אופרטיבית כלשהי, ההתנגדות למעצרים מנהליים של פעילי ימין נראית לי כמס שפתיים.

    בשורה התחתונה, אני מסכים עם הטענה שהועלתה כאן בחלק מהתגובות, לפיה הממשלה נוקטת מדיניות של "עצימת עין" כלפי פעולות "תג מחיר", לפחות כל עוד אלו לא גורמות לנפגעים בנפש (ועל כן ההתעוררות בעקבות הארוע האחרון), מתוך הנחה שזהו "הרע במיעוטו" ולא מתוך הזדהות עם המעשים או תמיכה בהם. סיבה אפשרית אחת להנחה הזו כבר הועלתה כאן – הרצון לתת לקיטור להשתחרר מבלי שהדברים יגיעו לפגיעות בנפש. אני רוצה להוסיף סיבה אפשרית אחרת – אם הרשויות יחריפו את מאבקן כנגד מבצעי "תג מחיר" גם כשמדובר בפעולות שנזקן הישיר מסתכם ברכוש ולפעמים מדובר בנזק מינורי (כגון בעקבות ריסוס כתובות על בתים של פלסטינים), תקום זעקה ציבורית בדרישה להחריף גם את המאבק בפגיעה ביהודים\ישראלים מצד פלסטינים, כגון ארועי השלכת אבנים שברובם אינם מטופלים אלא אם הם גרמו לנפגעים (בפעם האחרונה שהייתי במילואים ביו"ש, ההוראה היתה לא לנקוט כל פעולה כנגד משליכי אבנים אלא אם נראה שהאבנים הללו מסכנות את הכוחות או אזרחים, וגם אז, באם נראה שהפעולה היא יוזמה ספונטאנית של קבוצות קטנות, הונחנו לפעול על מנת להבריח את משליכי האבנים בחזרה לכפר הסמוך אך לא לנסות לעצור אותם או להגיע לעימות אלים) – והחרפת המאבק הזה בהכרח תחריף עוד יותר את מצב האלימות ביו"ש. אציין שאני לא טוען שאני מסכים עם המדיניות הזו, אלא רק שלהשקפתי זהו היחס של המדינה ל"תג מחיר", ולא "תמיכה" כפי שעולה ממאמרך.

  55. נטליה קוצקי / אוג 9 2015 15:13

    איתן,

    1. אתה כותב "הטענה לפיה השתתפות המדינה במימון גורם כלשהו משמעה הזדהות עם כל פועלו של אותו גורם". כלומר, אתה טוען כאן במובלע שיש דברים מסוימים שהגורמים האלו עושים שהוא כאילו בסדר. אבל, כפי שעידן כותב, "**כל** פעילותם של ועדי המתיישבים מוקדשת למאבק בפינוי מאחזים, לשיבוש תנועת כוחות הביטחון וחסימת צמתים ולהטלת אימה על כפרים פלסטיניים. האגף הקיצוני של כל הפעילות הזאת יזם וחולל הצתות מסגדים ופעולות טרור רצחניות." באנלוגיה של אל-מידאן, זה כאילו שאל-מידאן היה עסוק **רק** בהצגות שקוראות למרד ואנרכיה. אני די בטוחה שתיאטרון כזה היה נסגר די מהר.

    2. אתה צודק שאין פה הודאה של האנשים האלו שהם תומכים בתג מחיר. הרי דבר כזה היה גורם למעצרם. הראיות פה הן נסיבתיות יותר, ומתחזקות רק בהקשר הדברים האחרים שכן עולים מהפוסט בבירור. ""אני לא ממליץ להיכנס לכפרים ערביים. אם כל מה שעושים זה לפגוע בשמשות, אז עדיף לא לעשות את זה בכלל. זה לא שווה. מבחינת הכפר הערבי, זה לא יצר שום הרתעה" – כמובן שהחלאה שאמר את הדברים האלו לא הביע פה תמיכה בתג מחיר, אבל ביחד עם הראיות האחרות קשה שלא לחוש שהוא תומך, ואולי יותר מזה.

    3. האם אתה מכיר ארגוני שמאל שמקבלים זיכויי מס ש***מעבירים מענקי תמיכה לטרוריסטים פלסטיניים***? אני חוזרת, מענקי תמיכה לטרוריסטים פלסטיניים? אם לא, אז כל האנלוגיה שלך יורדת לטמיון.

    4. זה, ידידי, שטויות במיץ עגבניות. פשעי תג מחיר לא נעשים בחסות האנונימיות העירונית בבחינת "אלוהים, זה יכול הרי להיות כל אחד ממיליוני אזרחי גוש דן המהביל". מדובר בטריטוריה מוגבלת, ובהפרות סדר חוזרות ונשנות של אותם אנשים כבר שנים. כמה אנשים כבר יש במאחזים האלו? המשטרה יודעת – ואם היא לא, היא כסילה – בדיוק במי מדובר. יש אולי כמה עשרות חשודים מקסימום עוד לפני שהחקירה מתחילה. אלו תנאי תחילת חקירה חלומיים. קצת קומון סנס, קצת חקירה אמתית, וכולם היו נתפסים כשמסע הגרפיטי רק התחיל, בייחוד כי אז הוא היה מלווה בהצהרות גלויות למחצה של המובילים, כפי שעידן הראה. ועוד משהו, אולי לא פוליטיקלי קורקט – יש סרטונים באינטרנט של מציתי כנסיית הלחם והדגים מדברים על שליחותם הקדושה, ושל עוד כמה קדושים בעיני עצמם. מדובר בנערים צעירים מאוד, ובלשון המעטה לא בחניכים מצטיינים של ישיבת מרכז הרב. אם הפרופיל הפסיכולוגי של כותבי הגרפיטי, הפוגרומיסטים והרוצחים בשטחים דומה – ויש לי תחושה שהוא דומה – זה רק מגביר את התמיהה.

  56. financend / אוג 9 2015 18:32

    מה זה אומר "להכריז על הזדהות עם החמאס"? מה עושים בבוקר שאחרי שהכרזנו? אלה הן שתי שאלות נפרדות שאתה, עידן, חיברת על-ידי "הכרזת, יופי." זאת אומרת, כבודן של ההצהרות במקומן מונח, אבל אנחנו רוצים תוצאות. כלומר, "לא על פעולות כאלה דובר כאן, ברמה הצהרתית, אלא על פרקטיקות של התנגדות." וזה כי פרקטיקות של התנגדות מניבות תוצאות, בעוד שהתוצאות שאנחנו רוצים לא משיגים ברמה הצהרתית. לסיכום: אנחנו רוצים להשיג את מה שאנחנו דורשים: "להפסיק להרוג אזרחים."

    איך עושים את זאת?
    יש אפשרות להתחיל התארגנות חדשה. אני לא מציע הצעה כזאת.

    אני חוזר ומציע להצטרף להתארגנויות שמאליות קיימות. עדיף שההצטרפות תהיה פעילה מייד אחרי ההצטרפות הפורמאלית. בקיים נמצאות עשרות התארגנויות שמאליות. ביניהן, ישנן התארגנויות ותיקות מאוד. בחלקן פעילות כבר עשורים וצברו ניסיון רב. למרות זאת ועוד, לא הצלחנו לגייס המונים בקרב האוכלוסייה היהודית. יש סיבה לכך?

    ברור שחייבת להיות סיבה. צריך לפחות להצטרף באופן פעיל לפרקטיקות של ההתארגנויות השמאליות בכדי להבחין בסיבה ה-כל-כך-בולטת הזאת. אני מציע לא להסתפק בכך. הצעתי, וכאן אני נאלץ לחזור ולהציע שאחרי שתהיו פעילים בהתארגנויות האלה, אחרי שטיפסתם על הג'בלאות, אחרי שהשתתפתם בישיבות והצעתם את הצעותיכם, תנסו להשפיע למען כריתת בריתות, למען חיבור בין מטרות שמאליות שונות. רק כך יכולתי להבחין בסיבה. כאשר הצלחתי, כל כך הופתעתי מכך שכל פעם שהשקעתי תשומת לב הבחנתי בקלות בסיבה, שהחלטתי ללמוד את ההסוואה שמנע ממני להבחין בה לפני ההצלחה שהזכרתי בהתחלת המשפט הזה.

    כפי שאולי חלק מכם כבר הבין, הסיבה היא ההנהגה, וההסוואה היא המילים שלה, ההסברים שלה, הנאומים שלה ועוד מילים כתובות ולא. אבל, אם תשימו לב, מדי פעם מזדקרים יותר ויותר לבלובים, אולי של מנהיגות מרעננת או חדשה, אבל בטוח של פעילים שהצליחו גם הם.

    לסיכום: כאשר הנהגתה של התארגנות שמאלית מזדקרת להכריז על הזדהותה עם החמאס, להתארגנות עצמה יהיו פעילויות מתרבות, ותפקידה יהפוך לחיוני ביותר. מכאן הלאה, לאחרי כל טעות לא מתוקנת בעוד מועד או כל מהלך נכון מפוספס, תהיה ירידה בחיוניות תפקידה, ולהיפך במקרים הפוכים: ממש תחרות בינה לבין החמאס, שנמצא הכי קרוב לפסגה היום כי זוהי התארגנות פוליטית שמאלית עד כדי כך נטולת מתחרים בכל האזור שלנו, שבלי פחד יכולה לרשות לעצמה טעויות בשפע.

    הבנתם נכון: בתחרות צמודה, הפספוסים מתמעטים – מדברים לעניין ולא שעננים, אלא להוטים ושקולים בביצועים ובהחלטות.

    אנג'לו איידן

  57. איתן שומר / אוג 10 2015 01:01

    נטליה,

    היכולת שלך לקרוא בדברי טענות שמעולם לא טענתי מאוד מרשימה. לפי הסדר:

    1. בשום שלב לא טענתי שום טענה הנוגעת לטיבן של שאר הפעילויות שהגופים הללו תומכים בהם, לכאורה או למעשה. המאמר טען טענה מאוד ספציפית – לפיה התמיכה בארגונים הללו מיועדת במפורש ובמכוון למימון פעילויות "תג מחיר". אין בטענה הזו שום התייחסות לשאר הפעולות, ולטענה הזו בלבד עניתי בדברי.

    2. "קשה שלא לחוש" זו בדיוק ההנחה המוקדמת שדיברתי עליה. מהדברים שציטטת ניתן להבין שני דברים מנוגדים: או שהדובר מתנגד לפעולות "תג מחיר" כי הן ממילא לא יעילות ואך גורמות נזק (התנגדות מהסיבה הלא נכונה, אבל עדיין התנגדות), או שהדובר מרמז שעל הפעילויות להיות קיצוניות יותר מאשר "לפגוע בשמשות". גם במקרה השני, עדיין אין כל אינדקציה לכך שהדובר אכן קורא לבצע פעולות שכאלה – ייתכן שהוא חושב שאלו אינן ישימות, למשל. כך או כך, הסקת המסקנה לפיה הדובר בעצם תומך בפעולות "תג מחיר", ואני מדגיש, תומך בפועל ולא מתנגד מכל סיבה שהיא (גם אם הסיבה היא "תועלתנית" בלבד), מתבססת על הנחות מסויימות לגבי טיבו של הדובר ולא על הדברים עצמם. על זה דיברתי כשדיברתי על "טפשות" לפי הגדרתו של הבלוג הזה.

    3. גם כאן עיוות את דברי ללא הכר. בשום שלב לא התייחסתי לטיבם של הדברים בהם תומכים ארגוני השמאל וארגוני הימין, כי זה לא רלוונטי לטענה. הטענה היתה שעל הציבור להתנגד למתן הקלות מס לארגונים המקדמים דברים שאינם לרוחו, במקרה זה העברת כספים למחבלים יהודים. אני אמרתי שהרבה לפני שהציבור יתנגד לזה, הוא יתנגד מאותה הסיבה ממש להקלות המס לארגוני השמאל, אם השאלה תעלה לדיון רציני. טיבן של הפעילויות המעוררות את ההתנגדות הזו לא יהיה רלוונטי משום בחינה מעשית.

    4. בעוד שהדברים שאמרת בסעיף הזה אולי נכונים, הרי שאם אכן כך הדבר, הם עומדים בסתירה מוחלטת למה שהמאמר מנסה להוכיח. מצד אחד, המאמר טוען שפעולות "תג מחיר" זה משהו מאורגן מלמעלה, התארגנות המונהגת בידי ארגוני המתנחלים השונים ובהם עשרות אלפי חברים. מצד שני, את טוענת שמדובר בעשרות בודדות ולכן לא אמורה להיות בעיה למצוא את החשודים. אז קודם כל, טענתי עומדת – אם מדובר במעשים של חוליות בודדות, הרי שקשה מאוד למצוא ראיות נגדן בהתחשב באופי הפשעים שבוצעו, ודבר שני, אם הניתוח שלך נכון, הרי שטענתם של המתנחלים לפיה מדובר ב"עשבים שוטים" ולא משהו מייצג המקיף את כל המתנחלים נכונה (וכפועל יוצא, המאמר, כאמור, לא).

    אנג'לו,

    בד"כ כשמדברים על הזדהות עם ארגון הכוונה היא להזדהות עם כל המטרות שהארגון פועל לקדם (או לפחות מצהיר שיפעל לקדם בהנתן האפשרות). היות ובין המטרות המוצהרות של הארגון הנ"ל ניתן למצוא לא רק את "שחרור השטחים הכבושים" אלא גם את "שחרור פלסטין כולה", קרי העלמת ישראל, ואת "ביצוע רצח עם ביהודים", קצת קשה להבין איך אדם הטוען להיותו איש שמאל מסוגל להזדהות עמם. כמו שעידן ענה לך קודם, גם אם לא במילים האלו בדיוק, התנגדות לממשלה בגלל שהיא רוצחת אזרחים תוך הזדהות עם ארגון שרוצח אזרחים גם הוא היא, איך נאמר, בעייתית.

  58. financend / אוג 10 2015 13:34

    כאן אני מעתיק במלוא מובן המילה:
    ח"כ תומא-סלימאן: ממשלת ישראל והעומד בראשה הם האחראים למותו של סעד דוואבשה

    אלפים השתתפו אתמול (שבת) בהלווייתו של סעד דוואבשה, אביו של התינוק עלי שנהרג בפיגוע ההצתה בכפר דומא לפני כשבוע. הוא מת מפצעיו לפנות בוקר (שבת) בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בעקבות מותו אמרה ח"כ עאידה תומא–סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת): "ממשלת ישראל והעומד בראשה הם האחראים למותו של סעד דוואבשה. שתיקתה הממושכת של הממשלה על פשעי המתנחלים היומיומיים ולאחרונה התבטאויות גופשטיין נגד פלסטינים בשטחים וההסתה נגד אזרחי המדינה היא אור ירוק לפשיסטים לביצוע פשעים נוספים". :למרות הרצח של סעד ועלי ושירה, ראש הממשלה ממשיך במדיניות ההבלגה על פשעי השנאה ומה שמתחיל נגד פלסטינים לא נגמר בשטחים הכבושים ונגד פלסטינים", הדגישה.

    נמסר כי חל שיפור במצבו של אחמד דוואבשה, בנו בן הארבע של סעד, כשזה התעורר לראשונה מאז אושפז במחלקה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים שיבא תל השומר, לאחר שהרופאים החליטו לנתקו ממכונת ההנשמה. מבית החולים נמסר כי אחמד פקח את עיניו, כי הוא נושם בכוחות עצמו וכי הוא מתקשר עם הסביבה. עם זאת, מצבו מוסיף להיות קשה עקב חומרת הכוויות שמהן הוא סובל והוא עדיין לא יצא מכלל סכנה. בבית החולים ממשיכים הרופאים להיאבק על חייה של ריהאם דוואבשה, אם המשפחה. האם עדיין במצב אנוש, מורדמת ומונשמת, והיא סובלת מכוויות על 90% מגופה.

    אנג'לו איידן

  59. עידן לנדו / אוג 10 2015 13:58

    אנג'לו, מחקתי את התגובה האחרונה שלך. את סינון התגובות ומדיניות הניהול תשאיר לי.

  60. נטליה / אוג 10 2015 13:59

    איתן,

    1. המאמר טוען שהמטרות האחרות של ארגוני השומרון עומדות בצל הפעולות האלימות. האם אתה טוען שלא כך? אבל אפילו אילו הפעולות האלימות והלא אלימות הן פיפטי-פיפטי, גם אז התמיכה הממלכתית היא הזויה ביותר. למיטב הבנתי רעמ"-תע"ל, הדוגמה שהייתה אמורה להממנו ולהזעיקנו, מעולם לא יזמה שום פעולה אלימה נגד אף אחד. אני רק יכולה לדמיין מה היה קורה אילו רע"מ-תע"ל היתה יוזמת גרפיטי בבית-כנסת יהודי.

    2. לדעתי להצביע על רמזים לתמיכתם של קצובר ומסיקה אינה סימן לטיפשות. יש פה בניית טיעון מרכיבים שונים שבהשתלבותם מנביעים טיעון מוצק. דברי קצובר ומסיקה הם רכיב כזה.

    3.טיב הארגונים הוא הדבר *היחיד* שרלוונטי לטענה שלך. איזה עוד דבר יכול להיות רלוונטי? הפוסט לא טוען שצריך להפסיק לממן עשרות רבות של ארגונים בעלי אוריינטציה ימנית (למרות שזה היה יכול להיות נחמד) אלא להפסיק לממן ארגונים שמעניקים כסף באופן ישיר, בלי שום ניסיון להסתיר זאת, לפושעים פוליטיים מוצהרים, רק בגלל היותם פושעים פוליטיים מוצהרים. זאת דלת שהפוסט פותח, ללא ספק, **רק בגלל הקיצוניות ה"ימנית" חסרת התקדים** של המעשה, ולא בגלל שום דבר אחר.

    4. אין שום סתירה בין מה שאני טוענת לבין מה שהפוסט טוען. ברור שקצובר ומסיקה לא הולכים ושורפים בתים. הם עשירים מדי, מתוחכמים מדי ושרלטנים מדי מכדי להוריד את עצמם לדרגות האלו. הטענה הנרמזת בפוסט היא שארגוני השומרון למיניהם הם המוח מאחורי הפעולות.הם היוזמים, המסיתים, הרוח החיה, לא היד שלוחצת על ההדק. בשביל זה יש שכירי חרב משולי החברה, ילדים אבודים ומסכנים, שאותם חלאות מנצלים, ע"ע בנצי גופשטיין וארגונו המדהים, שנסמך על נוער בסיכון בירושלים, כי גופשטיין עצמו חכם מכדי ללכת מכות בכיכר ציון. את הנערים האלו, טענתי, לא אמורה להיות בעיה גדולה לתפוס – הם צעירים, תמימים ולא כל-כך חכמים.

  61. נטליה / אוג 10 2015 14:06

    ולמען הסר ספק – כשטענתי "לא כל-כך חכמים" התכוונתי רק בהקשר של ביצוע פשע בלי להיתפס, בעיקר מפאת גילם וחוסר הניסיון שלהם בהקשרים האלו. בקיצור, התכוונתי שמבחינה פלילית לא מדובר בכרישים, אלא בדגי רקק. במובנים האלו אני לא-חכמה בדיוק כמותם.

  62. financend / אוג 10 2015 14:22

    להבדיל אלף הבדלות, לא אוכל לשכוח את ההרגשות הנעימות להפליא שהעניק לי 'עורך: טיפול שורש', שנכנס לכאן – ושוב להבדיל אלף הבדלות – בשעה 20:18 ב-25 בספטמבר 2012 וכתב: (בערך הולם את הניסוח שלי: עד כאן אנג'לו איידן – 'עורך: טיפול שורש' מכאן הלאה )
    עידן, ניתוח מרשים ומקיף של הסוגיה.
    רק נושא אחד לא ברור לי. ממתי לכובש מגיעות זכויות על אוצרות טבע בשטח הנכבש? שום דבר לא מגיע לעם פה חוץ מחצץ ואני חושב שצריך לשמוח שהוא מספיק מטומטם כדי לאכול אותו מרצון, מה שיוביל במוקדם או במאוחר לפיצוץ של המערכת הקולוניאליסטית פה ולפירוק של היישות הציונית הכובשת.

    נראה לי שזו סיבה טובה לתמוך בפעולות בצורה בה הם מתקיימות.

  63. איתן שומר / אוג 10 2015 15:32

    נטליה,

    1. את ממשיכה לערבב בין חומרתם של מעשים שונים לסוגיית התמיכה בהם. גם אם רע"מ-תע"ל לא מבצעת שום פשע, הרי שמטרות הגוף הזה רחוקות מאוד ממטרות ממשלות ישראל לדורותיהן – ובכל זאת הם נתמכים בתקציבים ציבוריים, מכוח חוק מימון מפלגות. לפיכך, גם כאן, ייתכן שארגוני המתנחלים מקבלים תמיכה שאינה מתבססת על פועלם בתחום "תג מחיר". את טוענת שתמיכה בגוף שמקדם פשעים חמורה יותר מתמיכה בגוף שלא מקדם פשעים, ואני לא בא להתווכח עם הטענה הזו – כי היא כלל לא מתייחסת לא לטענה שבמאמר ולא לתגובתי אליה, שעוסקות בשאלה "האם המימון ניתן דווקא בגלל פעילות תג מחיר". מקרה קלאסי של טיעון "איש קש".

    2. נניח שדוברו של ארגון פלסטיני כלשהו היה מתבטא באופן הבא: "הארועים האחרונים בהם נדקרו עוברי אורח ישראלים במקומות שונים ע"י פלסטינים ביוזמתם האישית אינם משפיעים על הממשלה הציונית ואינם עוזרים בשום דרך לקדם את האינטרסים של העם הפלסטיני, ואף פוגעים בהם; לפיכך, אני מתנגד למעשים אלו". האם היית מסיקה מכך באופן אוטומאטי שהדובר בעצם התכוון לומר שהוא תומך במעשי אלימות קיצוניים יותר כנגד ישראלים, שאולי כן ישפיעו? אם כן, ברכותי – את ימנית מצוייה, מהסוג שיחפש כוונת זדון בכל התבטאות של פלסטיני. אם לא, אני מציע שתנסי ליישם את אותו הלך המחשבה גם כשמדובר במתנחלים.

    3. טעות בידך. טענה שעניינה "המטרות שאיתן צריך הציבור להזדהות ואלו שאותן הוא צריך להוקיע" אינה שקולה לטענה שעניינה "המטרות שאיתן הציבור מזדהה או שאותן הוא מוקיע בפועל". אם פטור המס הניתן לארגונים שונים יעלה לדיון ציבורי, הטענה הראשונה תפנה את מקומה מהר מאוד לטענה השניה. הציבור ילחץ לסגור את השאלטר לארגונים שעם פעילותם הוא לא מזדהה *בפועל* הרבה לפני שהוא ישנה את דעתו בעניין ערכיות פעילותם של ארגוני השמאל וארגוני הימין.

    4. כל כך הרבה ארגונים יש, וכולם מפעילים את אותם "כמה עשרות נערים" לביצוע העבודה השחורה?

    אנג'לו,

    אבקש הבהרה, כדי לא לייחס בטעות לדבריך משמעות שלא התכוונת אליה: האם אתה אומר שמטרותיו של החמאס ברוכות ושדרכי פעולתו מקובלות עליך?

  64. נטליה / אוג 10 2015 17:51

    איתן,

    1. "את טוענת שתמיכה בגוף שמקדם פשעים חמורה יותר מתמיכה בגוף שלא מקדם פשעים, ואני לא בא להתווכח עם הטענה הזו – כי היא כלל לא מתייחסת לא לטענה שבמאמר". לדעתי זאת הטענה במאמר, כי הוא, כאמור, לא יוצא נגד ארגונים אחרים, מתונים יותר. הוא מתייחס רק לאירועים החמורים מאוד בתג מחיר ולתמיכה הממשלתית בהם ספציפית, ולא לתמיכה הממשלתית, נאמר, בהתנחלויות בכלל או במעצת יש"ע בפרט, אלא בתג-מחיר בפרט-בפרט-בפרט, כלומר, במשהו שהמדינה לפחות כלפי חוץ היא נגדו באופן טוטאלי לחלוטין. אשמח אם תראה לי למה לדעתך הפוסט מדבר על תג מחיר כעוד ארגון ימני שהממשלה לא אמורה לתמוך בו. זה לא המצב.

    2.נראה שנסכים לא להסכים כאן.

    3. סלח לי, אבל זה טיעון פופוליסטי. לפי זה, לא משנה מה ארגוני ימין יעשו, תמיד השמאל לא יוכל להגיד שום דבר על המימון שלהם, כי "רוח העם" החמקמקה היא נגדו. אבל בכל מקרה, הפוסט לא קורא להפסיק עם המימון לארגונים האלו. זה לא פוסט של זהבה גלאון. מטרת הפוסט היא להצביע על הסתירה, על הגינוי מכאן ועל המימון מכאן. ההתייחסות לקיצוניות ולאלימות של המעשים רלוונטית כדי להדגיש את גודל הסתירה: זה לא שמממנים פה הצגה שלא לרוחם של מי מאזרחי ישראל, או למפלגת מיעוט שהמצע שלה מתנגש עם רוח הציונות, אלא שאשכרה נותנים מענקים לאנשים שהמדינה לכאורה רודפת אחריהם ומעוניינת לשתק את פעילותם.

    4. כן, בדיוק. אגב, זה לא כל-כך הרבה ארגונים.

  65. עידן לנדו / אוג 10 2015 18:13

    מסתבר שתופעת המיליציות האלימות שפועלות באזור הצללים של האי-חוקיות, בתמיכת המדינה, כבר נחקרת אקדמית (טוב, לא מפתיע, כל דבר נחקר אקדמית). אחד הקוראים הפנה אותי למאמר מאד מעניין, שלצערי רק מי שיש לו גישה דרך מוסד אקדמי יכול להוריד. התקציר כאן:
    http://soc.sagepub.com/content/early/2014/04/02/0038038514526648.abstract

    הכותרת אומרת הכל:
    State-sponsored Vigilantism: Jewish Settlers’ Violence in the Occupied Palestinian Territories

    הפוסט הזה הולך שניים-שלושה צעדים מעבר לטענות המאמר, וזה בעקבות הגילויים ש"תג מחיר" צמח יותר מלמעלה מאשר מלמטה.

  66. איתן שומר / אוג 10 2015 18:48

    אגב, עידן, בעניין ה"צמיחה מלמעלה", גם אם הנאמר בפוסט נכון (ראית את השגותי), האם זה בהכרח אומר שאכן היוזמה ההתחלתית היתה מלמעלה, ולא מדובר במצב שהתחיל מ"יוזמות מקומיות" ורק בדיעבד אלו "מלמעלה" ראו כי טוב ולקחו את התופעה תחת חסותם?

  67. עידן לנדו / אוג 10 2015 20:04

    תופעות "תג מחיר" כמו שהן מוכרות כיום הן בעלות איפיון מאד ברור. הן הופיעו רק אחרי ההתנתקות, והתרחיש שמתואר בפוסט מסביר זאת. זה לא אומר שאין אנרגיה עבריינית בשטחים – כל הזמן, כל השנים. אבל בין אנרגיה לבין פעילויות ממוקדות, עם אופי עקבי, יש הבדל.

  68. financend / אוג 10 2015 20:10

    נו … מה תגיד על זה, עידן?
    החמאס חותר לחסל את המדינה הפשיסטית הזאת, שגורפת את האדמות הפלסטיניות לנוחיות בעלי ההון הגדול, את המנגנון המדיני הקפיטליסטי הזה, שמעלה מחירים למען רווחים בידיהם של הטייקונים, את העוצמה הכלכלית-פוליטית וצבאית-פוליטית הזאת שמדכא את המעמדות המשועבדים למיעוט העשיר ביותר בכדי להקל על פעולות הגזל והעושק של מוצצי-דם, של מחרחרי מלחמות, של נצלנים טפילים.

    החמאס חותר לחסל את כל זה, ובינתיים מצליח רק לשבש את הסדר של החמסנים האלה ומשתפי הפעולה שלהם המאורגנים באורח מדינתי.

    החמאס לא חותר לזה בלבד, אלא הוא גם מתפקד למען כך במאמצים והקרבות עילאיים.

    ופתאום בא איזה שומר על איזה לגיטימיות של אחת מהממשלות שעומדות בראשה של המדינה הזאת, ומרוב חוצפתו דורש תשומת שלב מצידו של אחד האויבים המושבעים של הסדר החמסני הזה, עקב השתחררותם מהמוסכמות השקריות שדחפו יהודים וערבים (בחלקם דרוזים ובדואים) למלחמות למען התועלת של הבעלים האכזריים שמשעבדים אותם צבאית כשכירי חרב זולים בנוסף לשעבוד הכלכלי, התרבותי וחברתי שלהם ושל משפחותיהם.

    מה תגיד על כך, עידן? אילי כל צורך בסינון. אני בהחלט לא מעוניין בכך וגם לא בניהול, אפילו לא חלקי, אפילו לא מינימלי. אבל יש לי צורך להביע תרעומת על התנהגות חברותית אלי מצידם של המדכאים שלי.

    אנג'לו איידן

  69. נטליה קוצקי / אוג 10 2015 21:34

    אנג'לו, חשבת פעם מה יהיה כשהחמאס ישלוט מן הירדן עד לים, או שהמחשבה שלך מתקדמת רק עד לרגע חורבן היישות הציונית? חשבת פעם מה יקרה לנשים כשהחמאס ישלוט מן הירדן עד לים? אתה ערב לביטחונן או לחירותן במצב כזה? עד כדי כך ערב שאתה קורא להן גם לתמוך בחמאס? החמאס הוא כלי על לוח שחמט בשבילך, אינסטרומנטלי לגמרי (כמו שאל-קעדה היה בשביל ארצות הברית)? או שאתה מספיק מכבד אותו בשביל להתייחס אליו כארגון של אנשים הפועלים בעולם עם אידיאולוגיה סדורה וקשיחה – לא מרקסיסטית, אלא תיאולוגית – שמשתוקק ליישמה לכשיצבור מספיק כוח על האנשים שיהיו תחת חסותו?

  70. נטליה קוצקי / אוג 11 2015 05:13

    בסוף המאמר State-sponsored Vigilantism נכתב: This research received no specific grant from any funding agency in the public, commercial, or not-for-profit sectors.

    מעניין למה.

  71. financend / אוג 11 2015 19:51

    לנטליה קוצקי,
    בחרתי להתחיל את פיתרון הבעיה שאת מציגה בפני בשאלת האידיאולוגיה ומקווה שלא טעיתי בכך שלא התחלתי בהרצאה על טקטיקות ואסטרטגיות. אלה הן שני תחומים שחסרונם בהתארגנות פוליטית מהווה גורם מכשיל קובע. וזה מכוון שבחיסרון זה, ההתארגנות בחרה לא לנתח את המציאות בהתפתחויותיה ואת התנאים בהשתנותם. וללא ניתוחים אלה וללא דיונים עליהם כל החלטה היא הימור נקי. מה עוד, והצגת הבעיה כפי שאת ניסחת ממחישה את זאת, התארגנות מרחיקה ראות מסוגלת להקדים את התרחשויות ולהימנע מהיגררות אחריהן. למאבק רציני נחוצות הבחנות מקצועיות.

    ברור שהרחקת ראות בלי ניסיון זה כמו להתמצא על מפה בשפה זרה. מיותר כאן להוסיף שיש ללמוד מהניסיון, אבל זה צריך להיעשות במיוחד סביב הניסיון של אחרים. למה? כי יש היסטוריה עשירה של מהלכים שנכשלו ושל אלה שצלחו. בד בבד, חיים מקומיים צוברים ניסיון מדויק יותר בזמן שיצברו רק כמות קטנה יחסית להצבר של הניסיון ההיסטורי. ניסיון מקצועי שיודע לנצל את שני הניסיונות, זהו הבסיס האידיאולוגי עליו אני ממשיך.

    לרוב, במיוחד ליהודים, לישראלים לא ממש רע חומרית. לחלק רע באופן רוחני. אז הם מחליטים שעדיף לפחד ממה שהימין מנפנף שיקרה בעתיד מאשר לפחד מן ההווה שבינתיים נדמה שלא מתדרדר במהירות. אבל יש אחרים, יחד עם הרוב הזה (גם ערבים), שחי הרבה יותר טוב מתושבי הבנטוסטנים, המשועבדים לרוב הזה, שזוכה, יחסית אליהם ועל חשבונם, בזכויות יתר והטבות מרחיקות לכת עדיין. האחרים האלה החליטו לא לפחד, להיזהר, אבל לא לפחד, להימנע מהרפתקאות, אבל לא לפחד.

    הזהירים המתמקצעים האלה למדו, הן מהניסיון של עצמם והן של אחרים. כנראה שהם גם לא רוצים להישאר במצב הנוכחי, אפילו אם המצב הזה לא יתדרדר (בלתי אפשרי!). רוצים לשפר את המצב לטובת כולם? אז ממשיכים, ובכך משפרים את הכל חוץ מן המצב: משפרים ראות, ניתוחים, ניסיון ועוד. בקיעים כפי שאנחנו, לא נתכנן מהלכים שיצמיחו הצלחות עבור ההתארגנות שלנו? לפחות בכדי שחלק מהרוב יצטרף אלינו?

    בדרך זו, בדרך של התפתחות פוליטית לרמות של חיוניות לטובת הצרכים של ההמונים, האחראיות גודלת על כתפי הקולקטיב המנהיג של ההתארגנות שלנו. האחראיות הזאת תוכל להפוך כבדה מנשוא כאשר התקדמנו כמותית בלי להתקדם איכותית או להיפך, כאשר לקחנו על עצמנו אחראיות על מה שנמנע מאיתנו לנהל, או במילים אחרות, כאשר ההתרחשויות האפשרויות מתרבות, ואנחנו נשארנו לא מסוגלים לוודא את הניחושים שלנו.

    איך קרה שהגענו לשלב הזה?

    התפתחנו: החלטנו החלטות נכונות וגדלנו. אבל איך הפסקנו את זה? ראינו את הנולד באמצעות תחקור המציאות, מצאנו מה הולך להתרחש, וגם מה עלול להתרחש – פתרנו גם את זה וגם את זה – עלינו לשלב בו האפשרויות בהתרחשויות התרבו, גם בגלל שהתרבו הבקשות לנצח אותנו. יותר אי-אפשר להתעלם מאיתנו. ברמה הזאת, מולנו, נמצאים לא רק כוחות גדולים, לא רק בריתות של כוחות גדולים, אלא מהלכים מורכבים מבוצעים על-ידי טקטיקות ואסטרטגיות שונות, וביניהן מוטעות. התוצאות מכך יכולות להפתיע אותנו, וכמובן, אנחנו מסרבים להיות מופתעים.

    אין לנו ברירה אלא להתפתח גמישים, במיוחד אחרי שגם אנחנו התחזקנו עם בריתות שהולידו אפשרויות של התרחשויות פנימיות (בתוך הבריתות) שלא הדאיגו אותנו קודם לכן. ודבר נוסף שגם אותו חישבנו נכון: ההסכמים עם בעלי הברית שלנו מגבילים את התנועה החופשית שהייתה לנו. יש עוד, אבל כרגע נסתפק בכך, כי הרבה לפני, כבר לא היה אפשרי להמשיך בלי אידיאולוגיה מרקסיסטית. רוצה לומר שאם רוצים להישאר בקפיטליזם, אין אפשרות לנצח. על זה אני ערב, ויוון המחישה את זאת לא לפני הרבה ימים.

    מה עם החמאס?

    שכחתי להגיד לך, אבל באיזה שהוא שלב הקמנו ברית עם החמאס כי ראינו שמלחמתו היא צודקת וההסכם בינינו גם הפך אותה לנכונה יותר.

    זה מרגיע? לא! מה פתאום! בזמן שאנחנו נלחמים זה לצד זה, שנינו יודעים שאף אחד מאיתנו לא אתן לשני לגבור עליו. זה אותו הדבר גם במקרה שלא הינו מגיעים להסכם של ברית. קל וחומר כאשר עלינו לסמוך אחד על השני: אי-אפשר לסמוך אחד על השני בלי להיות ברורים בהקשר זה. אפשר לסכם את הפסקה הזאת במשפט: בין כה וכה אף אחד לא היה רגוע – לפחות הרווחנו ברית שהולכת ביחד עד אמצע הדרך.

    נשאר לנו שניים או שלושה גורמים נוספים, בכדי להוכיח ששום דבר הוא בטוח, שהמונים המרשים למנהיגיהם לטעות סובלים, שחובה ביקורת וביקורת עצמית ללא הפסקה, יותר ויותר מקצועיות וערנות – לא לאחר בתיקונים. אם איחרנו, אז זה בגלל סמכתם על ערבות של אנג'לו או אחר ויותר טוב ממנו בהרבה. לכן אין לסמוך על מנהיג אחד, אלא על קולקטיבים מנהיגים עם יכולת לפטר את מי שלא מתפקד כפי שצריך. ולדון ולהחליט, ולדון ולהחליט, הכל תחת ביקורת. היו הצעות של לנין ושל סטלין שנדחו על-ידי הקולקטיב המנהיג. בלי קשר אם צדק הקולקטיב או לא, זאת היא הדרך הנכונה בדיונים והחלטות.

    בכדי לסלק את היפנים מאדמת סין כוחות תחת הנהגתו של מאו דזה-דונג חברו לכוחות צ'יאנג קאי שק, בברית פוליטית קודם כל. וזה אחרי תקופה ארוכה בה סירב צ'יאנג קאי שק לברית ותקף צבאית את בעלי הברית העתידיים שלו בהסתמך על היפנים. ואחרי הניצחון על היפנים מצא את עצמו חלש (לא צבר "מספיק כוח על האנשים … תחת חסותו") וברח, אבל השאיר הרבה אנשים ביחד עם הכוח העקבי יותר. תמיד יקרה ככה? מי ערב לזה?

    התארגנות מתחזקת באמצעות מהלכים נכונים ונחלשת על-ידי מהלכים שגועים. היחלשות והתחזקות של שורות הם תהליכים קשורים אדוקות עם כמות ואיכות של מתגייסים לאותן השורות. מה זה? זה אולי מרשם או מתכון בטוח? הייתי צוחק, אם השאלה לא הייתה עצובה.

    אם ההתארגנות שלנו לא תפעל נכון, לא תוכל ליישם את האידיאולוגיה שלה – אף אידיאולוגיה או תיאולוגיה לא תוכל להתממש – ללא תמיכה נלהבת או מודעת (איכות) של הרוב המופלג (כמות) – והנשים הן חצי מהכמות, כאשר נלהבת וחמושה, יודעת להילחם עד הרגע האחרון כי, אם אנחנו מפסידים, אין ציפיות לרחמים.

    אלה, שהאידיאולוגיה שלהם היא לא מדעית, לא מעמדית, לא חומרנית, לא דיאלקטית, לא מפוקחת, לא יכולים להמשיך בפוליטיקה (שימי לב, לא במהלכים צבאיים, שמבצעים בטקטיקות ואסטרטגיות צבאיות על-פי הנחיית הוראות פוליטיות, אלא במהלכים פוליטיים של ממש) בלי "לוח שחמט" עם ה-"אינסטרומנטלי" שלה ועם חישובים של סיכויי ההתרחשויות ועדיפויות אחרות.

    ההבדל הוא בכך שאידיאולוגיה מפוקחת יודעת מה כדאי ליריב; יודעת מה הוא התפקיד האובייקטיבי של התארגנות כזאת או אחרת. בכך היתרון. החיסרון הוא בהסתמכות על היתרון. הסתמכות זו היא קטלנית כאשר היא לא מקדימה לגבות את הכדאיות שלה לפני המועד בו היריב גובה את השכר לתפקיד שלו.

    לא רוצים לתקן אותי, על תתקנו, אבל תדעו שבמלחמה לא משכנעים בהפחדות ואיומים, לא על נשים, לא על גאים ולא על גברים. צריכים לנצח ולא יכולים בלי עליונות במומחיות, בכמות ובאומץ. מאיפה באות השאלות או התעמולות השחצניות שיודעות או מנבאות מה יקרה בעתיד לא ידוע?

    זה נכון או לא שעלינו לכרות ברית עם המתקדמים ביותר בכל שלב ושלב עד הניצחון? זה נכון או לא?
    אם כן, אז השאלה הנכונה בשלב הזה היא: מאיפה אני יודע שבשלב הזה – ולא בשלב רחוק בעתיד – תפקידו של החמאס הוא תפקיד מתקדם ביותר? זאת היא השאלה הנכונה!

    אנג'לו איידן

  72. נטליה קוצקי / אוג 12 2015 10:23

    אנג'לו, אתה כותב מגילות שאינן בלתי ניתנות לתמצות.

    אתה מרבה להשתמש במילים "אנחנו", במשמעות של אנחנו והחמאס, בעוד שברשותך כלום + שום-דבר, וברשות חמאס, בכל זאת, ישנם אמצעי לחימה. אז מה המשמעות של הברית הזאת, מעבר להצהרה דקלרטיבית שנועדה אולי להפוך אותך לרדיקל בעיני עצמך? מה אתה *עושה* בברית הזאת? מה אתה מביא לברית הזאת שהופך אותך לצד שיש להתחשב בו? כפי שזה מוצג, אתה מעודד עם פונפונים.

  73. נטליה קוצקי / אוג 12 2015 11:00

    מאמר של עמירה הס שתומך בטענת הפוסט: היא קוראת שם לפתוח מחדש תיקי תקיפה שנסגרו באופן תמוה (הקריאה אירונית לדעתי, היא יודעת שהתיקים לא ייפתחו). חלק מהתקיפות מצולמות. תקיפה אחת באה ממאחז מוגבל בכמות אנשיו. אחרי תקיפה חמורה אחרת עצרו את התוקפים והם שוחררו והתיק נסגר. משטרת ישראל וצה"ל – שלך ובשבילך.

    http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2705300

  74. עידן לנדו / אוג 12 2015 11:08

    כן, קראתי, ואפילו צייצתי את משפט הסיום שלו (בהשמטת פסוקית התנאי, שכן התנאי בטל):
    "נדע שהמציתים־הרוצחים, הצבא, המשטרה, הפרקליטות הראשית ומפקדיהם בממשלה הם שותפים מלאים לפשעים שהיו ושיהיו, ומטרתם אחת היא".

    ואז הגיבה לי מישהי ש"הגזמתי" עם הצבא והמשטרה, הם לא אחראים לכלום, רק ביבי קובע הכל, וכל מי שמתחתיו, מבצע פקודות.

    זה יפה איך הישראלים מסדרים להם לעצמם בראש את חפותם מפשע. זה תמיד "המנהיג" שאשם, לא הם. כמה ראשי ממשלות היו בישראל מאז 1967? נגיד אולי 20? אז בעצם רק 20 איש אחראים למוראות הכיבוש.

    ואפרופו אירוניה, חוסר המודעות לקרקע הרועדת מתחת לביטוי "רק מבצעים פקודות".

  75. איתן שומר / אוג 12 2015 12:34

    בין אם פעולות "תג מחיר" הם יוזמה מקומית בניגוד לעמדת הממשלה, בין אם הן נהנות מעצימת עין מסיבות אלו ואחרות ובין אם מדובר ב"קבלנות משנה" בתמיכת הממשלה (אני לא יודע איזה מהדברים נכון למרות הנאמר בפוסט, כפי שכבר כתבתי), אני מתקשה להבין את הטלת האחריות הקולקטיבית הזו. במה היא שונה מהעמדה הרווחת בימין לפיה כל הפלסטינים אחראים לפעולות החמאס או שאר הארגונים, עמדה שמובאת כנימוק לפגיעה בהם – שאינה שונה מהותית מהנימוק של החמאס לפגיעה באזרחים ישראלים?

    אני מתנער מחיפוש סיבות "להאשים" אוכלוסיה רחבה בפשעים כלשהם, שכן ההאשמה הזו לעיתים קרובות תהווה עילה לפגיעה באותה אוכלוסיה. כשם שאני מתנער מה"הגיון" הזה ביחס לאוכלוסיה הפלסטינית, כך אני מתנער ממנו גם ביחס לחברה הישראלית בכלל ולחברת המתנחלים בפרט. עוד לא ראיתי שום דבר טוב שצומח מגישה כזו. למעשה, תופעת "תג מחיר" עצמה צמחה מתוך חשיבה דומה להפליא.

  76. עידן לנדו / אוג 12 2015 12:42

    איתן, אתה כרגיל מתווכח עם איש קש (שמתי לב שזאת דרך פעולתך). מן ההערה שלי לא נובע ש"האשמתי" את כל הישראלים (כולל אותי!) בכיבוש. זה קל מאד לקחת את הקיצוניות השניה – אם אי אפשר להוכיח שכולם אשמים באותה מידה, אז באמת אף אחד לא אשם.

    נו, באמת.

    במקום לשקוע לעוד דיון סרק, אני מפנה אותך למאמר נפלא של גדי אלגזי על הנושא הזה. לא, אתה לא חייב להגיב עליו כאן. זה חומר למחשבה.
    http://tarabut.info/he/articles/article/guilt-responsibility-activism/

  77. Ziv / אוג 12 2015 12:51

    איתן – כשם שהמדינה מאפשרת למתנחלים להתגורר בשטחים שהיא עצמה לא מכירה בהם רשמית כשלה, כך היא מתירה להם לבצע מעשי טרור באוכלוסיה הפלסטינית מבלי להסכים איתם רשמית אבל מעשית לתמוך בהם בכל דרך אפשרית. (עצם ישיבתם של המתנחלים על אדמה לא להם, גם לפי הלוגיקה של המדינה שלהם, היא מעשה טרור).

  78. financend / אוג 12 2015 16:06

    לנטליה קוצקי,
    לגמרי לא חבל שלא הבנת את התשובה שלי אליך (רק אליך). התמצות נמצא בשתי פסקאות אחרונות. ו-"אנחנו" זה לא מה שאת אומרת – זה משהוא אחר לגמרי. כנראה שאת לא מעוניינת להבין. וזה מכוון שאת רואה במשטר הקיים פיתרון לשאיפות הנשים. וזה מתוך פחד שאם המשטר יקרוס יבוא חורבן על הנשים. או שכן. או שלא. מכל מקום שיבושם לך. לא רצית לשכנע אותך. לא היה צורך ביותר מאשר מתקפה אחת קטנה על בורות פוליטית אצל ייצור אנושי בעל שאיפות יפות ורצון לעזור לזולת.
    אנג'לו איידן

  79. נטליה קוצקי / אוג 12 2015 21:31

    אני לא רואה במשטר הקיים פתרון לשאיפות נשים, כי הוא משטר גזעני. אבל כן, אני רואה במשטר החמאס משטר שמדכא נשים.

    קראתי שוב את שתי הפסקאות האחרונות ועדיין לא הבנתי מי זה "אנחנו" ומה "אנחנו" מביאים לשולחן הברית. אשמח לקבל תשובה ממוקדת.

  80. financend / אוג 13 2015 19:24

    ה-'אנחנו' הזה מתאר את ברית-כוחות – ברמה הולכת ומתבגרת פוליטית של דוגמת הרשימה המשותפת – השמאל שבאזור שלנו והחלוצים שלו (חלוצים = המובילים בהתבגרותם הפוליטית). ובגוף "המגילה" התחלתי בתיאור של התפתחות ה-'אנחנו' האידאולוגי משך התחוללות דמיונית שמאתגרת אותו להשתכלל. כך ניסיתי להמחיש איך שיטת "לוח שחמט" בפוליטיקה יכולה לעניין רק דלים באידאולוגיה, לכן צרי-ראות פוליטית.

    כאשר יתממש תרחיש ההתבגרות הפוליטית הזאת, לשולחן הברית המתרחבת והולכת – שהיא חייבת להיות מורכבת מקבוצות חלוקות בנושאים חשובים אחרים (בכדי להגיע לעצמה שתנקה את האזור שלנו מהאויב המשותף – מטרה מאחדת בשלב מוקדם בו האויב שולט באופן כל כך יציב שכל מלחמה תביא לשפיכות דמים נוראה. וזה מאוד חשוב שנתחיל את המלחמה כאשר הרוב העצום מתנגד לאויב השולט כך שאפשר להשתלט עליו מכל הבסיסים הצבאיים, תחנות הרדיו והטלוויזיה, אמצעי תקשורת אחרים, שדות תעופה ונמלים והרשימה עדיין ארוכה) – מונחים יחסי הכוחות של אותה הברית (ההולכת ומתרחבת): ההתארגנות שידעה להוות את הכוח המרכזי, באמצעותה של מדיניות נכונה מהבחינות הפוליטיות, תקבע הסדרים חברתיים-כלכליים הולכים ומתרחבים על-פי יכולות השפעתו (של הכוח המרכזי שיודע להימנע מעימותים נוספים – כי מהווים סכנה של השתקמות המשטר שנוצח) על התפתחויות במציאות ו-ובתנאים החומריים לפרוגרסיביות יותר ויותר כך שניתן להתגבר על כל ההרגלים הפרימיטיביים בהתאם להתקדמויות בהתפתחויות הפרוגרסיביות האלה. כל זה אם לא נאחר, אנחנו הפרוגרסיביים, בכיבוש פוליטי (לא צבאי גרידא) של עמדות ההופכות אותנו לכוח מרכזי.

  81. אנג'לו איידן / אוג 14 2015 06:45

    האם תאולוגיה היא אידאולוגיה?
    לא.
    היא עוסקת לימודים הקשורים לדת, כמו לימודים של ספרי קודש של אותה הדת ופעולות האל או אלים שלה. אבל, לעתים בגלל סיבות שונות, אידאולוגיה אידאליסטית משתמשת בתאולוגיה. ערבובים בגישות הקשורים לדתות מוגדרים סינקרֵטיזם (syncretism).

    יחד עם זאת, הרבה אידאולוגיות אידאליסטיות מעדיפות להופיע מנותקות ממנה. ישנן כאלה שאפילו מערבבות את גישותיהן ביניהן וגם עם הגישה של האידאולוגיה החומרנית (מטריאליסטית). ערבוב בגישה או בשיטת מחקר מוגדר אקלקטיות (eclecticism).

    המיסטיקה היא שיטת המחקר של האידאולוגיה האידאליסטית ומעמדית היא גישתה.

    לנוכח הגילויים אודות המחקרים של קארל מארקס, האידאולוגיה החומרנית התפתחה ממכנית לדיאלקטית, כלומר, לבעלת שיטת מחקר דיאלקטית, אבל ברגע שהיא מערבבת את גישתה עם גישות אחרות נאלצת לנטוש את הדיאלקטיקה למען המיסטיקה והופכת לאידאליסטית בו בזמן.

    אנג'לו איידן

  82. עידן לנדו / אוג 14 2015 07:48

    אנג'לו, נראה לי שהדיון הגיע למחוזות רחוקים מאד. כיוון שיש לך בלוג משלך, אולי שם המקום לדיון כזה. תודה.

  83. נטליה / אוג 14 2015 16:21

    צפי סער בראיון עם אראלה שדמי, לשעבר קצינה בכירה במשטרה:

    "גם אם אין מדיניות כתובה שמכתיבה את היחס הסלחני לנוער הגבעות, המסר ברור, היא אומרת. "השוטרים יודעים איפה הם חיים. הם שומעים את השיח ומבינים. הם לא מטומטמים. והמפקדים יודעים שאם הם רוצים להתקדם, הם צריכים להתיישר עם הקו הימני".

    זאת הערת אגב בראיון, שעוסק בדברים אחרים לגמרי:

    http://www.haaretz.co.il/gallery/mejunderet/.premium-1.2700856

  84. financend / אוג 15 2015 10:10

    עידן לנדו כתב ואני מצטט: אנג'לו, נראה לי שהדיון הגיע למחוזות רחוקים מאד. כיוון שיש לך בלוג משלך, אולי שם המקום לדיון כזה. תודה.
    למה 'תודה'? אפשר להסביר את הַכָּרַת טוֹבָה הזאת של עידן רק ככה: היא נועדה להודות לי מראש על שקיבלתי את ה-"הצעה שלא ניתן לסרב לה" מצידו של עידן. וזה עקב כך שהדיון הגיע למחוזות רחוקים מאד בגללי, ולא בגלל עידן לנדו עצמו כאשר הזמין בשעה 15:09 ב-8 באוגוסט 2015 'את המגיבים להעלות רעיונות, או לתת דוגמאות, או לגייס פעילים, לפעולות אפקטיביות שאפשר לעשות בעקבות ההבנות שעולות מן הפוסט'.
    למעשה, מאותו הרגע הדיון פנה למחוזות רחוקים מאד, שהפסיקו לעסוק בפוסט עצמו, וכיוונו את התעניינות המתדיינים הרחק ממנו.

    ההתרחקות הזאת קיבלה יתר תנופה גם כאשר עידן כתב:

    "לא על פעולות כאלה דובר כאן, ברמה הצהרתית, אלא על פרקטיקות של התנגדות. מה זה אומר "להכריז על הזדהות עם החמאס"? הכרזת, יופי. מה עושים בבוקר שאחרי?"

  85. עידן לנדו / אוג 15 2015 11:43

    אכן הזמנתי, אכן פרשת בהרחבה את השקפותיך, ונראה לי שהמטרה הצנועה הזאת הושגה. על כל נושא אפשר לדבר בלי סוף, וההזמנה שלי לא התכוונה לפתוח דיון בלי סוף. תמיד אפשר להמשיך אותו בפורום אחר, שבו ישתתפו אנשים שמתעניינים ספציפית בנושא שמעסיק אותך. אני גם מסכים עם נטליה שאתה כותב באריכות ולא תמיד קל להבין את קו המחשבה שלך. ברור שבבלוג שלך יש לך אפשרות לכתוב באופן מיטבי, ללא מגבלות האורך שמחייבת תגובות בבלוג של מישהו אחר.

  86. financend / אוג 15 2015 16:52

    עידן, הגיע תורי להודות. תודה על גילוי הלב. אבל … ממש מעניין מאיפה לקחת את "מחוזות רחוקים"?!?
    מכל מקום … זה לא רק אתה … כמעט כל אנשי השמאל הישראלים הם כאלה … במיוחד אנשי יש גבול … הם הופכים כנים איתך רק כאשר כועסים עליך … וזו היא לא המעלה היחידה במגזרים אלה … יותר משלושה עשורים של פעילות "במרחב הדמוקרטי" זה חייבים להחכים אפילו נָהִיל כפי שהייתי … מספיק להבחין במומחיותם להתעלם מהתגובות של עצמם אשר מכבר… כמו "לוח שחמט" למשל …

    אנג'לו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: