מיסמוס המאבק: מהומות בגדר, ועדות בירושלים
1. תשמעו בדיחה. אחד, לא חשוב מאיזה מפלגה, בחר לגור במקום שאין בו לא מצוקת דיור, לא בעיות רווחה, ולא זכות כניסה לערבים. יצא להסתובב בתל אביב, ומה הוא רואה? מלא סטודנטים במסעדות. לא טייקונים, סטודנטים. ואז הוא הבין. האסימון נפל לו בדיוק כשהוא ישב במסעדת הפועלים "הרברט סמואל".
אז האיש הזה, שההתעקשות שלו לגור במקום שבו הוא בחר היא מהסיבות הראשיות להתפרקות מדינת הרווחה בישראל, הגיע לשתי מסקנות. אחת, שאסור "להפוך את זה לגל של דיכוי עצמי". שתיים, שישראל, סליחה, הרשות הפלסטינית, מתכננת בספטמבר שפיכות דמים שטרם נראתה.
לא מצחיק? המממ. כנראה שלא. חכו חכו, יש עוד.
2. את הספין הזה חזיתי כבר לפני שבועיים ("בספטמבר, למי ששכח, כל העיניים יופנו אל האו"ם ואל הפרלמנט הפלסטיני ברמאללה. ממשלת הימין שלנו תקפוץ על כל הזדמנות לאחד את העם שוב נגד "האויב הקם עלינו לכלותנו" ותפעיל את השיטה המוכרת של ניתוב זעם פנימי אל גורם חיצוני. יהיו מהומות סביב גדר ההפרדה, מתונות או איומות, יהיה מבול של הכרזות דיפלומטיות מכל כיוון, ושוב, כהרגלה, התקשורת תתמסר לסיקורי-סרק מדיניים"). ההפתעה היחידה כאן היא העיתוי המוקדם שלו.
3. תודה לאל, כל מי שעיניו בראשו מבין שזה ספין. השטח כבר מוכן אליו. מי שטורח לבדוק את הצד השני גם מגלה שהרשות הפלסטינית מאד מודאגת מן האפשרות להתלקחות אלימה ועושה מאמץ להרחיק את ההפגנות מאזור גדר ההפרדה (יעזור או לא, זאת שאלה אחרת). אבל מה השטח עושה עם ההבנה הזאת? שאול מופז, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, צופה גיוס מילואים בסבירות גבוהה בספטמבר כדי ללבות, סליחה, להיערך למהומות.
מה תעשו, מפגינים יקרים, כשתקבלו צו 8 לאוהל? מה תעשו כשהמדינה תעקור אתכם מן המאבק שלכם לחיים עם כבוד כדי לדכא מאבק של אחרים לחיים עם כבוד? מה תעשו כשהמדינה תדרוש מכם, בפעם האלף, לדפוק לעצמכם את החיים בעבור הזכות המפוקפקת לדפוק לאחרים את החיים?
כשדני מתל אביב נאבק נגד מחירי הנדל"ן המשתוללים, הוא נאבק על דיור בר השגה. כשאחמד משטח C נאבק על הזכות לבנות משהו, כל דבר שהוא – בית, דיר עזים, באר מים – על מה הוא נאבק? על חיים בני השגה?
האם אלו שני מאבקים נפרדים, או מאבק אחד? האם כדי להצליח באחד צריך לדכא את האחר?
הצווים בדרך. למעשה, חלקם כבר הגיעו. הגיע הזמן לדבר גם עליהם.
4. הצבא ומערכת הבטחון ממוקמים, בהגדרה, בקוטב הנגדי לקוטב המחאה החברתית. זה עניין עקבי והסטורי. בכל פעם שעדר העבדים מרים את ראשו, הצבא מתחיל לפזר אזהרות. כך גם הפעם ("קיצוץ בתקציב הביטחון יביא בהכרח להורדת יכולת המענה של צה"ל"). נשאלת השאלה כמה שנים נמשיך לקנות את הבולשיט הזה, וכמה כסף עוד נזרוק לבור בלי תחתית הזה בלי לשאול מה עושים איתו.
דו"ח מבקר המדינה מלפני חצי שנה גילה כי במשך 6 השנים האחרונות משרד הבטחון חרג ממסגרת התקציב שלו, בעוד שבמרבית המשרדים האחרים נרשם תת-ביצוע. החריגות היו בסדר גודל ממוצע של יותר מ-4 מיליארד שקל בשנה. כבונוס על האוברדראפט המרשים של 2009 – 4.8 מיליארד שקל – קיבל משרד הביטחון עוד 700 מיליון שקל. וזה עוד כלום. תקציב הביטחון לשנת 2011 עומד לגדול ב-5 מיליארד שקל ולעמוד על כ-60 מיליארד שקל. איך זה יקרה? תסמכו על פקידי האוצר. לא הכל צריך להיות כתוב בחוק התקציב. יש ועדת כספים. יש העברות מפה לשם, על חשבון "תת-ביצוע". כך תיאר זאת מוטי בסוק: "האוצר דאג ב-2010 ליצור תת-ביצוע בתקציב החינוך, הבריאות והרווחה, מתחת לאפם של השרים האחראים, כדי להגדיל את תקציב הביטחון." שמעתם טוב. גונבים מהנזקקים ונותנים ליצרניות נשק.
זה רק הכסף. מה לגבי קרקעות? לאחרונה התבשרנו שצה"ל שולט ב-40% מקרקעות המדינה, ומטיל מגבלות על שימוש אזרחי בעוד 40%. ת'כלס, רק חמישית מקרקעות המדינה פנויות לעניין הפעוט והשולי הזה, דיור ורווחה של אזרחים. דו"ח מבקר המדינה חשף את קיומם של אלפי דונמים, בכל רחבי הארץ, של קרקעות צבאיות לא מנוצלות: בסיסים נטושים, שטחי פסולת, בסיסים שהצבא התחייב לפנות ולא עשה כן. בא לכם לגור בשטח של שדה דב? תל השומר? צריפין? קסטינה? גלילות? כבר ב-1993 התחייב הצבא לפנות אותם. אנחנו עוד מחכים. על השערוריות האלה כתב היום אלכס פישמן ב"ידיעות", וראובן פדהצור כותב על כזבי תקציב הביטחון כבר שנים.
במוקדם או במאוחר ייאלצו מנהיגי המחאה החברתית להצביע על מקורות המימון שבעזרתם תיבנה כאן מחדש מדינת רווחה. תקציב הביטחון, שמרושש את כולנו, יהיה מרכיב מרכזי בהם (לצד מיסוי פרוגרסיבי יותר). מישהו שם יצטרך להזיע ולהסביר שגם ביקורת על התקציב המנופח הזה היא "לא פוליטית". המחאה החברתית נמצאת על מסלול התנגשות עם מערכת הביטחון. כדאי להתכונן מראש גם לדברים שאין אומץ להודות בהם בפומבי.
עם עין צופיה להתפתחויות בספטמבר, ראוי לומר בזהירות המתבקשת: לצבא יש את כל הסיבות בעולם להוכיח לציבור הישראלי שהוא נחוץ יותר מתמיד. מחד האיום על גדר ההפרדה, מאידך הלחץ התקציבי מכיוון מדינת הרווחה; השילוב הנפיץ הזה מעודד את הצבא להמחיש, בחיזיון נוראי של תמרות אש ועשן, למה אסור לגעת בתקציב הביטחון.
במלים פשוטות: לצבא יש אינטרס כלכלי בהתלקחות מהומות אלימות בספטמבר. זאת לא תיאורית קונספירציה אלא ניתוח פוליטי קר. גופים וארגונים מונעים בידי אינטרסים שלא פעם נעלמים גם מתודעתם של האנשים בתוכם.
ושוב: איפה זה שם אותנו – האזרחים שחותרים להצלחת המאבק החברתי? איזו אחריות התרחיש הזה מטיל עלינו?
5. מלים גדולות באוויר: מהפכה, מדינת רווחה. כולם כבר מבינים שזה לא רק דיור. יש כבר קבוצות עבודה שמכינות ניירות בנושאי חינוך, מיסוי, תחבורה ציבורית, ומה לא.
בסדר, מעולה. מדינת רווחה – כמו בספרים. אבל בכל ההכנעה, אני מתעקש לומר שוב דברים שאמרתי בתחילת המאבק: הגישה של תפסת מרובה – היא טעות . חייבים להפריד בין הטווח הקצר לבין הטווח הארוך. שיישבו קבוצות העבודה, שיפרטו את האוטופיה לפרטי-פרטים. אבל מול השלטון, בשלב הזה, חייבים להתמקד בעניין אחד – בעיית הדיור.
אנא, תבינו איפה רגליכם דורכות. הן דורכות על קרקע חרוכה. במשך שלושה עשורים עשו ממשלות ישראל יד אחת לפרק ביסודיות, נדבך אחרי נדבך, את מדינת הרווחה. במקום שאתם עומדים – כבר לא נשאר כלום. ושיטה כלכלית-חברתית מקפת כל כך, שלקח עשרות שנים להקים ואז עשרות שנים להחריב – אי אפשר להקים לתחייה בחודש, גם לא בשנה.
אז מה תעשו? תגורו באוהלים עוד עשור שלם? לא תצאו מהם עד שאחרונת הדרישות של אחרון המקופחים בחברה הישראלית לא תיענה? זה אבסורד. מן האוהלים צריך לצאת עם הישג ביד; עם הישג גדול. מהפכה חברתית בשוק הדיור בישראל תהיה הישג כזה.
6. ועדת טרכטנברג על 39 (!) חבריה (17 שרים ו-22 מומחים) היא מתכון בדוק למיסמוס וקבירת המחאה באינסוף פרוטוקולים ודו"חות מקצועיים. הפירוק של דרישות המאבק לעשרות סעיפים ותת-סעיפים בנושאים כל כך שונים זה מזה טומן בחובו סכנה עצומה – יצירת מנגנון לחץ בדמות של התניות וזיקות בין סעיף לסעיף. יבואו למנהיגי המחאה ויאמרו להם: הלכנו לקראתכם בתת-הוועדה לענייני דיור, תלכו לקראתנו בנושא החינוך. רציתם עוד 3,000 מיטות אשפוז? אין בעיה, אבל זה אומר שחייבים לצמצם את כמות כיתות הלימוד שנוכל לבנות. וכן הלאה והלאה, זיקות סבוכות ומופרכות בין מס חברות לסיבסוד מזון תינוקות ובין תחבורה ציבורית לתוספת תקנים של עובדים סוציאליים. התוצאה של כל זה תהיה כרך עב-כרס שרק חוק ההסדרים משתווה לו בכיעורו.
7. הצעה חלופית להתנהלות המו"מ בין הוועדה לבין נציגי מטה המאבק:
הוועדה: נפתח אולי בהצהרה של הדרישות שלכם נכון לעכשיו.
מטה המאבק: פיקוח על שכר דירה, חידוש מסיבי של הבנייה הציבורית, ביטול כל צווי הפינוי מדירות עמידר וחלמיש, ועצירת ההפרטה של קרקעות המדינה.
הוועדה: אוקיי. מה בנושא שכר המינימום?
מטה המאבק: צריך לפקח על שכר הדירה.
הוועדה: דובר גם על הורדת תעריפי התחבורה הציבורית.
מטה המאבק: יש לבטל את כל צווי הפינוי מדירות עמידר וחלמיש.
הוועדה: שמענו. אבל מה הדרישות שלכם בנושא התקנים ברפואה הציבורית?
מטה המאבק: צריך להפסיק את הפרטת הקרקעות.
הוועדה: אולי אפשר לעבור לנושא…
מטה המאבק: וגם לפקח על שכר הדירה.
ככה. כמו בולדוג. לא להרפות. לא לשנות נושא ולא להרפות ולא להרפות ולא להרפות. עד שהשלטון, כלומר האוצר, כלומר הכת הסודית שדירדרה את כולנו אל המצב הזה – תיכנע. לא להרפות עם הדיור עד שהאוצר יירד על ברכיו ויתחנן לרחמים וינזל לו ריר על כל הפרצוף. לא להרפות עד שהם יישברו, הנבלות.
ואחרי שיישברו בנושא הדיור, אחרי שיישברו לגמרי – רק אז נתחיל לדבר על השאר. כי להחזיק 20 נושאים בין השיניים כמו בולדוג, אי אפשר. ולצפות להצלחה מוחצת ב-20 נושאים תוך זמן סביר – אין טעם. ולסחוב על הגב מאות אלפים של תומכים לאורך חודשים ארוכים, בלי שום הצלחה מוכחת לאורך הדרך – גם אי אפשר.
8. נמאס לשמוע מכל עבר ש"המאבק כבר הצליח", ש"כבר ניצחנו", שישראל לא תחזור עוד למה שהיתה. נמאס מאשליות ומתפנוקים של אנשים שלא למדו דבר משרשרת הכשלונות של המאבקים החברתיים בישראל משנות החמישים ועד ימינו.
המאבק עוד לא השיג כלום; מחירי השכירות עדיין בשחקים, ובעצם ימי המאבק פונו בכוח דיירים מדירות של עמידר. במשך שנים, יותר מדי אנשים לעסו יותר מדי הבלי ניו-אייג' על "שינוי תודעה", יותר מדי סטודנטים לעסו יותר מדי הבלים על "שיח חתרני" – והתוצאה היא דור שלם שהחשיבה הפוליטית שלו הושחתה עד היסוד: אנשים שחושבים שמטרתו של מאבק פוליטי (אוקיי, אוקיי, שיהיה "מאבק חברתי לא-פוליטי") היא לשנות את האופן שבו הם חושבים או מדברים על זכויות חברתיות (ולא, נניח, מימושן של הזכויות האלה); אנשים שנגנבים מעצם העובדה שהם יושבים במעגל ומקשיבים זה לזה.
אבל לא; כל אלה אינם מטרה, הם רק כלי. אם מחר בבוקר יתקפלו המאהלים ויפסיקו ההפגנות – לא השגנו כלום, חוץ מכמה זיונים מיוזעים ברוטשילד וקצת שירים דלוחים של שלמה ארצי וריטה. ממרחק של שנה או שנתיים אף אחד לא ישתין לכיוון "המהפכה התודעתית" הזאת, אם היא לא תשנה באופן חד וברור את חלוקת ההון בחברה הישראלית. הנה הנה, סכנת הקיטש הנוסטלגי כבר אורבת מעבר לפינה; אנשים אורזים ועוטפים לעצמם את זכרון המאהל ברוטשילד בנייר צלופן מרשרש, שאין בתוכו מאומה.
מנהיגי המחאה מבינים זאת היטב וחותרים כל הזמן להשגים ממשיים. הבעיה לא איתם, אלא בשיח הזחוח שאופף אותם. כי אם כבר כיף לנו כל כך עם כל הצעצועים החדשים שלנו – הרעיונות, המלים, האחווה והריגוש – למה בעצם דחוף להמשיך הלאה?
9. המאבק לא שמאלני מספיק, לא מזרחי מספיק, לא ערבי מספיק, לא רדיקלי מספיק, לא ממוקד מספיק. נכון, הכל נכון. אבל אוי למי שמתנער ממנו בגלל כל אלה. המאבק מספיק רחב כדי להכיל ולהקשיב לביקורת מבפנים. מי שבודק בזכוכית מגדלת את הפגמים ובגללם מחליט לפרוש, או להתנגד, או סתם לשבת על הגדר ולצקצק – חובר לגורם האחד שמייחל לכשלון המאבק: השלטון. הנה גלולה להעברת הטעם הרע בכל פעם שאתם קופצים אגרופים בתסכול לנוכח התנהלות המאבק: דמיינו את עצמכם, לחילופין, מחליפים חיוכים וצ'אפחות עם יובל שטייניץ או מירי רגב בישיבת סיעה בכנסת. אין כמו התמונה הזאת בראש כדי להבהיר לך באיזה צד אתה.
לא למות טיפש 
בלא קשר עם אתה צודק בקשר (וכפי הנראה לפחות מבחינה לוגיקת בודאי שיש קשר בין תקציב הבטחון לבין מחסור בתקציבים לרווחה) – עדין לא בטוח של כל ההמונים יסכימו לפתרון שלך – מבחינתם בטחון לא פחות חשוב מרווחה.
עכשיו שאלה: אם מחר בבוקר מתרחש ירי גראדים מסיבי לכיוון אשקלון (כבר היה אחד) , האם זה אומר שגם החמאס רוצה לעזור לביבי? אני לא ציני אני באמת רוצה לדעת מה צה"ל יכול לעשות במקרה כזה ש'לא' יחשב לפרובוקציה שנועדה להסיח את הדעת מהנדל"ן שהוא מחזיק.
עדו, בוא נהרוג את הדמגוגיה כשהיא עוד קטנה. "תרחיש האימים" של צה"ל ושל ליברמן הוא צעדת המונים פלסטינים לעבר הגדר, ואולי גם חבלה בגדר. על כך, גורסת תורת הלחימה השולטת בצה"ל בשנים האחרונות, יש דרך יחידה להגיב: ירי חי אל תוך ההמון. נו, כמובן שתהיה שפיכות דמים איומה.
אז שים את הגראדים בצד ונחזור לנושא הדיון. האם צה"ל צריך בכלל להגיב על צעדה אזרחית המונית כזאת? קצת דומה לשאלה האם צה"ל היה צריך בכלל לפלוש לספינת המרמרה. התשובה שלי: לא, תפקידו של צה"ל להגן על גבולות מוכרים. יתכבד וייערך בשורה ארוכה ונחושה על הקו הירוק. ואם הוא מתעקש, שישאיר כיתות כוננות להגן על התנחלויות. כל מחאה פלסטינית שאינה מסכנת חיי אזרחים ישראלים – לגיטימית. כולל עקירה של לוחות הבטון של הגדר, שהוקמה על קרקע כבושה כמוסבר בפסיקת בית הדין הבינלאומי בהאג מ-2004.
ובעניין עזה, מנגנון ההסלמה והדרכים לנטרל אותו – הבלוג הזה עסק בנושא לעייפה. כרגע זה לא הסיפור.
כתבתי את הכרוז הבא הבוקר, אבל לא פירסמתי אותו:
ברוח הזמנים, נאמר שוב ושוב מפיות שונים, שהשאלה המדינית היוותה כלי בידי השלטון לסימום העם ולהשכחה אלימה של בעיותינו הכלכליות הממשיות.
הדבר נכון בחלקו אך לא במלואו.
נכון, משום שבעזרת טכניקות ההפחדה, הורגלנו להאמין שהשנאה לאחר היא גזרת הגורל, ושהמלחמה היא דרך חיים הכרחית. אלו שירתו את אדוננו בתהליך השיעבוד ההולך והמחמיר שלנו.
לא נכון, משום שהבעיה המדינית היא לא בעיה מדומה כלל וכלל!
בספטמבר נידרש להחליט — אנחנו, האזרחים, ולא השליטים שלנו (כפי שאנו עושים עתה) — אם אנחנו תומכים בהסכם דו-מדינתי או במלחמה. סירוב להקמה של מדינה פלסטינית עם כל המשתמע מכך יוליד מחאה בלתי-אלימה אדירה, וכנראה שגם עימות מזוין. אי אפשר לדעת מה תהיה מידת ההרס אם יבחר הנתיב הזה, אבל מהרס כלשהו, מזה חוששים כולם.
אם נמשיך, כהמון אדם, לחשוב שהשאלה החברתית נבדלת מין השאלה המדינית, ידרשו מאתנו השליטים לבחור את החשובה יותר; אנחנו נבחר בזו שלכאורה קשורה לחיים ולמוות יותר מרעותה — השאלה המדינית; ואז, בטבעיות, הם יחליטו בעבורנו, או יתמרנו אותנו להבנה, שהפתרון לשאלה המדינית הוא הפתרון ששירת אותם עד כה — המשך סבלנו.
'הפנתרים השחורים' עמדו מול בעיה דומה. למקטרגים עליהם הם ענו: נישא את שני הדגלים, החברתי והמדיני, יחד. דהיינו, נענה לשתי השאלות במקביל.
זוהי התשובה הטובה ביותר למצבנו וזו צריכה להיות גם תשובתנו.
לא נוכל לקדם מדיניות חברתית בתוך הקו הירוק אם נמשיך את המדיניות החברתית המפלה מחוצה לו. תקציבית, אנחנו עומדים בפני קו פרשת המים של הכיבוש.
לא נוכל לבנות מחדש את עצמו ללא הפחתה משמעותית של החרמות הבינלאומיים והפרות זכויות האדם בגדה; לא נוכל להמשיך בבניה העצמית ללא הפחתה ברמת האלימות וירידה בכמות המוות; בשורה תחתונה, לא יהיו לנו המשאבים הדרושים להתחדשות פנימית.
לא מדובר כאן רק בדיור, כמובן. מדובר באופיה של המדינה. הזדמנות פז ניתנה לנו — להפוך ממדינה המבוססת על אפליה ודיכוי, לסוציאל-דמוקרטיה פעילה וחיובית. בידינו היכולת לעשות נס של ממש. חבל יהיה לשרת את האדונים בזמן כזה.
כדאי לשים שליברמן אפילו לא מסתיר את האמת :בכותרת הוא טוען שהרשות מתכננת שפיכות דמים אבל בגוף הידיעה בישראל ביתנו מדובר פשוט על צעדות לעבר המחסומים.מעניין שזה נחשב לשפיכות דמים מצידםכלומר כמו גולדה האאלו שגורמים לנו לא לאהוב אותם ולפגוע בהם ולכן הם אשמים.עידן , אני מבין את הצורך למיקוד בנושא הדיור,אינך חושב שהדרישה לקחת בחשבון את הבנייה בכפרים הלא מוכרים ולייעד לה תקציבים וכמובן לאפשר אותה אינה חלק בוער שאם לא נצליח איתו אולי לא נצליח לעולם?
משהו שמסך כתיבת התגובה אינו מאפשר לראות את הנכתב בו ברגע אצלך.לכן נפלו גם שגיאות מקלדת!
סוד גלוי הוא שצווי ה 8 כבר חולקו לספטמבר
"המאבק עוד לא השיג כלום" וגם לא ישיג כלום. השתתפתי עם ילדי בהפגנה הגדולה בת"א בשבת, אבל אני פסימי.
מה שאפשר לעשות הוא להגר למדינה אחרת, לעלות מישראל.
אני זוכר שלפני כשלושים שנים קונן נשיא התאחדות התעשיינים בומה שביט כי כל מיני אנשים תפשו פיטמות של המדינה ויונקים מהם. מאז "המצב" התדרדר עוד יותר.
אנחנו מיצרים את הערך שהם יונקים. למה ליצר אותו במדינה כל-כך לא הגונה ולא דמוקרטית? יש כמה מקומות יותר ראויים לחיות בהם.
נעזוב את הפונדמנטליסטים היהודים, את הביטחוניסטים, את הטייקונים ואת הועדים "החזקים", שיינקו זה מזה.
החיים קצרים, memento mori.
הכל נכון והכל מדוייק להכאיב
ממך לרוטשילד
בעניין המקורות, עוד נקודה למחשבה:
הסעיף הגדול ביותר בתקציב המדינה הוא לא הביטחון (60+ מיליארד) אלא סעיף החזרת החובות (86 מיליארד). איש מהעיתונאים הכלכליים לא מדבר עליו, כי הם הפנימו את התעמולה הניאו-ליברלית כאילו זו גזירת-גורל.
בפועל, כשבודקים מתברר ששיעור החוב/תוצר של ישראל (74 אחוז) נמוך מכל מדינות ה-OECD. כלומר, במקום להגדיל את הסעיף התקציבי הזה בהשוואה ל-2010 (אז התקציב עמד על 74 מיליארד) אפשר היה להקטין אותו משמעותית, לפנות הרבה מיליארדים, ועדיין להימצא במקום טוב מאד.
בשלב הבא, כדאי לשאול מה נעשה עם כל הכסף שהמדינה לוותה בשבילנו. אין יותר מדי הפתעות: אחוזים גדולים ממנו שימשו ליצירת נכסים שהופרטו. כלומר, המדינה מלווה, מגלגלת את הכסף לידיהם של הטייקונים ואנחנו מחזירים את ההלוואה במשך שנים על גבי שנים.
"את הספין הזה חזיתי כבר לפני שבועיים". כל הכבוד! בכל אופן, מה זה בדיוק מוכיח לגופו של טיעון?
"לצבא יש אינטרס כלכלי בהתלקחות מהומות אלימות בספטמבר. זאת לא תיאורית קונספירציה אלא ניתוח פוליטי קר. גופים וארגונים מונעים בידי אינטרסים שלא פעם נעלמים גם מתודעתם של האנשים בתוכם".
אז זהו, שלפי ההגדרה, "תאוריית קונספירציה היא תאוריה המסבירה מצב או אירוע באופן מהפכני הנראה כסותר את הממצאים הגלויים לעין, על-בסיס ההנחה שגורמים רבי-כח מסתירים את האמת ומונעים את חשיפתה לציבור". אלא שכאן אתה מוסיף וטוען שהאינטרסים המניעים את התהליכים נעלמים מכולם, גם מתודעת האנשים הפועלים, ורק הנביאים היחידים בעם התמזל שעתם "לחזות" זאת. מה בדיוק עליהם לעשות? להאמין לך שזה מה שזורם להם מתחת לתודעה?
"המאבק לא שמאלני מספיק, לא מזרחי מספיק, לא ערבי מספיק, לא רדיקלי מספיק, לא ממוקד מספיק. נכון, הכל נכון". שכחת שהמאבק גם לא ימני מספיק, לא ירושלמי מספיק, לא פחמימתי מספיק, לא סתווי מספיק, לא נוצרי מספיק. גם נכון.
ועכשיו ברצינות: מאיזו סיבה בית הדין הבינלאומי בהאג מוסרי יותר, סמכותי יותר, מבית המשפט בישראל?
עידן, מאמר מעולה, כמו בדרך כלל. אני חושב שההשקפה הרחבה והנחרצת שלך מאוד חשובה להצלחת המאבק הזה, שעדיין לא השיג כלום מלבד תחייה רומנטית כלשהי של תקווה והוכחת מסוגלות. אלה לא דברים מדידים אבל הם בעלי ערך רב. למה שלא תנסה להצטרף לצוות שמוביל את החשיבה בעניין? מהכרותי את האנשים נדמה שיש לך המון יתרונות על פני האחרים.
שרק תהיה לנו בריא.
מי אמר: ישראל מדינת צבא ומשטרה, לאומנית, גזענית, כובשת, עושקת, מנשלת ומנצלת, את העם הפלסטיני בשטחים הכבושים ואת העם הישראלי בתחומי המדינה בתחומי הדיור, התעסוקה והרווחה – ולא קיבל???
בוז, קבס ושאט-נפש מהממשלה הלאומנית הימנית הקיצונית, הגזענית הנפשעת והפאשיסטית הנתעבת והנאלחת ההורסת כל חלקה טובה!
להפיל את ממשלת הזדון והרשע האטומה לרחשי וצרכי הציבור לאלתר – צו השעה!!!
עידן, יופי של מאמר, והכתב הכלכלי הוא מוטי בסוק ולא עידו בסוק,
שהוא בן כיתתי ותירגם יפה מאוד את גרגנטואה ופנטגרואל.
מעולה ונחוץ ביותר. תודה.
שני דברים: אופטימיות זהירה לנוכח הטוקבקים (פרמטר בלתי אמין בעליל, כמובן) על הידיעות של גיוס כללי בספט', מהומות, שפיכות דמים, אהוד-אביגדור-ברק-ליברמן, הברברים צובאים על הגבולות וכו': רבים לא בולעים את הספין ומגלים חדות דעת מעוררת השתאות ושמחה ממש. נראה שמשהו שכולם ידעו תמיד איכשהו אבל נטו להתעלם מהידיעה שלהם עצמם נפרץ סביב המחאה הזו ויצא לאור השמש. אכן מוקדם לפתוח את השמפנייה והקונפטי, אבל חד משמעית השיח השתנה בצורה שבעל הבלוג לאורך שנתיים (שלוש כבר?) חותר בסיזיפיות לעשות את הדבר הזה בדיוק. רק בספט' עצמו נדע אם זה באמת הצליח, אבל המסיכות, לכל הפחות, סופסוף נפלו או לפחות מתחילות להתמסמס. במאהלים באשקלון, שדרות וקריית גת סירבו להתפנות אפילו מול הגראדים המסריחים מעזה. נשים ואנשים מתבוננים על ומגיבים למציאות חייהם באומץ ובבהירות שקשה לתאר. גיבורות וגיבורים ממש. לוחמות ולוחמי חירות. 'שינוי התודעה' הוא לא זניח ולא הייתי ממהר לזלזל בזה – למעשה, לא מדובר ב'שינוי' של התודעה אלא ב*גילוי* של תודעה קיימת של בנות ובני אדם שהשלטון לא יכול לתמרן יותר דרך כל תחבולותיו הנלוזות הידועות. בשבועיים האחרונים כבר יצא לי לבכות כמו מפגר מול המסך.
הדבר השני נובע מהראשון ומבקש להעלות השערה לגבי המשך הניהול האופרטיבי של המאבק מול השלטון: כך, במקום להשיג הישגים קונקרטיים ולסגור את המחאה לפני המפץ הגדול בספט', אני הייתי מנסה ליהפך – להשהות פוליטית עד כמה שניתן כל הסדר על מנת לשמור על המחאה במומנטום שיא *בספטמבר*, באופן שישקף ישירות את מה שכנראה (בתקווה) יתרחש בגדה. ריסוס של אש חיה לתוך המוך מפגינים זה בדיוק הדבר שכל אחת ואחד צריכים להבין שאינם יכולים לשאת על מצפונם – כל עוד הפגנות, פחות או יותר זהות, מתרחשות מהצד השני של הקו הירוק, הסיכוי לכך גבוה פי אלף.
גם אם נראה שההצעה האופרטיבית הזאת סותרת את דוקטרינת הבולדוג שמציע עידן לנדו, ייתכן שלא כך הדבר, ואפילו להיפך: יכול להיות שדוקטרינת הבולדוג הזו היא בדיוק מה שיאפשר למחאה זו לצבור עוד מומנטום בששת השבועות הקרובים. אני גם מצטרף להערתו של איתן לרנר על התוספת החשובה של הדרישות להכרה בכפרים הלא-מוכרים ולהקמת תוכנית מתאר ליישובים הערבים: ההכרזה הפומבית על הדרישה הזו עברה בהצלחה (הישג פוליטי בפני עצמו), ואין לסגת ממנה עכשיו, היא רלוונטית לחלוטין ל"נושא" המחאה ויש להכניס אותה כסעיף אינטגראלי לתוך דוקטורינת הבולדוג. אני גם דורש הקמת וועדת דיון ספציפית באותה המתכונת של הוועדה הנוכחית (ממשל מול נציגי המחאה) לגבי תוכניות הבינוי בשכונות ובפריפריה. זה נכון, זה רלוונטי, זה אינטגראלי ל"נושא" המחאה, אבל עם צרכים ייחודיים שאת המשא ומתן עליהם יש להפקיד בידי נציגיהם הישירים של "מגזרים" אלו.
כל הכבוד להנהגה הפלסטינית שמבקשת לשמור ככל יכולתה על בני חסותה ולמנוע התנגשות חזיתית עם כוחות הכיבוש על גדר ההפרדה, וזאת בלי לשכוח שמאבקם הוא על פירוק הגדר וקווי 67, בלי להתקפל מול ניסיונות גניבות הנדל"ן הקטנוניות והעלובות של הפרויקט הזה, בשם השמירה על ביטחון אזרחי ישראל, עלק.
שוב תודה על הפוסט
תודה לכל המגיבים!
דודו: אופס, תיקנתי לבסוק הנכון. תודה. עכשיו שלחת אותי לרצף אסוציאציות על הזיקות בין הטייקונים שלנו לבין גרגנטואה…
אורי ברוכין: ?? (זה היה ברצינות או בציניות?)
מאיר: 213 מלים בלי אף סימן פיסוק אחד?!? רבאק, גם ככה חם כאן וקשה להבין מה אומרים.
איתן: כל מה שקשור לדיור – קשור למאבק הזה. בכך נכללים כמובן הכפרים הלא מוכרים. היתה לי התלבטות האם לכתוב גם על הצורך להבליט בחזית המאבק את המצב המזעזע של מצוקת הבנייה ביישובים הערביים, כבר אספתי את כל הלינקים הדרושים – ואז ויתרתי. הסיבה היא שאני עוקב מקרוב אחרי הדינמיקה של הדיונים במאהלים ובמטה המאבק ויש בבירור תהליך מבורך של חשיפה הולכת וגוברת של העניין הזה, יותר דוברים ערביים, יותר ייצוג, יותר שיתוף פעולה (כמו גן השניים ביפו). כלומר, זה כבר קורה מעצמו, וזה נפלא. אולי לא בקצב שאני מייחל לו, אבל באמת שאין צורך שאני אזרז דברים שקורים בשטח כבר מעצמם. כשאני יושב לכתוב, חשוב לי לבודד את האמירות שבאמת מושתקות ושצריך לדחוף קדימה.
שוקי: תודה על ההערה, הנושא מוכר לי במעורפל, אשמח ללמוד עוד, אם יש לך לינק.
נועם: כן, תגובות הקוראים להתבטאות של ליברמן ממש משיבות את הנפש. כמו שכתבתי, כולם מזהים את הספין. מה שמטריד אותי הוא מה התרגום הפוליטי של הבגרות הזאת, והאם היא תצליח לגבור, פעם אחת, על הרפלכס האוטומטי של התייצבות לדגל?
הנקודה השניה שלך: איך שאני רואה את זה, חילוץ הישג משמעותי לפני/תוך כדי ספטמבר הוא הוא שיעניק לה את המומנטום שכולנו מייחלים לו, מומנטום שכרגע נשקפת לו סכנת דעיכה אמיתית.
נוע םהערה קטנה לא חשובה לנושא שלפנינו אבל חשובה בעיניי:אם אתה בוכה אתה לא מפגר אתה פשוט מרגיש רגשות.חבל להפוך משהו טבעי למשהו שמבטא לכאורה בעייה
כן ברצינות גמורה. קיצור השם הוא כדי שגוגל לא ייתן כל תגובה ותגובה שאי פעם כתבתי. (אתה יכול למחוק את שתיהן)
קראתי אותך גם בהעוקץ ונהנתי כשהחזרת לגזען כחלילי באבי אביו והנה עוד מישהו שהגיב כמוך:
תשמע רון ביריון-אמרת ועוד איך אמרת דברים איומים -קודם כל על המזרחים
קודם כל היית גזען ושובינסט כלפי המוחלשים וכך אמרת "הקהל המזרחי והרוסי והחרדי והדתי הוא קהל ימני ברובו. ימני ועיוור". נדמה לי שהאתר הזה מנסה להוכיח את העיוורון של כל אלה שיש להם כסף וכוח ביד ואתה בא ומטיל רפש במוחלשים? מה רק מזרחים וחרדים הם עיוורים? באמת? אחר כך אמרת "דפני וסתיו חייבות לפנות את הדרך ולהפוך למעין פלקט, לסמל, לאייקון תרבותי-חברתי. מכאן, צריך הנהגה חדשה: את הדובר האותנטי המייצג קהלים רחבים" . כלומר כן אמרת להחליף אותן. וסליחה המזרחים זה "אותנטי"? למה המזרחים הם אותנטים והאשכנזים הם לא אותנטים. כבר הרבה זמן שלא מעיזים אפילו בעיתונות האשכנזית לדבר ככה. כמה גזענות יש במשפט אחד? ומי זה מאיר אברג'יל שאתה רוצה שהוא יהיה מנהיג חברתי? נדמה לי שהוא בכלא אמריקאי לא? אולי כדאי שקצת תלמד על מזרחים ועל היסטורית המחאה שלהם לפני שאתה מעמיס הבלים? ושאלה אחרונה-למה אתה רוצה שדפני וסתיו יהפכו לפלקט?רק אדם פלקטי רוצה פלקטים
לגבי הנקודה התשיעית:
הבעיה העיקרית שלי עם המחאה היא לצעוד כתף אל כתף עם אנשים שלפני ארבעה שבועות חשבו שחוק החרם דווקא נראה להם סביר. אנשים שהתאכזבו לשמוע שועדות החקירה לארגונים ההומניטריים לא יתקיימו (לעת עתה בכל מקרה).
אלה אותם המונים שדורשים הפיכה ולא מבינים את משמעותה. אותם המונים שאם היו מבינים מה היא משמעות הצעדה שלהם, היו חושבים פעמיים לפני שהם היו מפגינים בכלל.
אייז, אני מבין אותך לגמרי. למעשה בלוגרים כמוני נמצאים על הכוונת של החקיקה הזאת – שלא מעט מן המפגינים תומכים בה. מול הקושי הנפשי הזה אין לי פתרון קסם, זולת הרבה כוח רצון, וגם – התרגיל בדמיון מודרך אלטרנטיבי (צ'אפחות עם שטייניץ וכו').
תודה, עידן, על מאמר נהדר.
הכי חשוב לא ליפול למלכודת של השמאל שמעדיף מילים מדויקות על פני מעשים מחוספסים. בשמאל מדברים יפה, מתלבטים, ובעיקר מתקוטטים על קוצו של יוד, וכך הצדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים-לא-צדיקים. הפעם אסור לנו להתיפייף יותר מדי.
חיה.
"לצבא יש אינטרס כלכלי בהתלקחות מהומות".
לצבא אין אינטרס כלכלי, ולא יכול להיות אינטרס כלכלי בהגדרה, מכיוון שאינו גוף עסקי ואינו מרוויח כסף.
אם התקציב שמקבל צה"ל גבוה יותר, זה לא משפיע על הכנסות אף אחד מהמשרתים בו. הרמטכ"ל לא מקבל בונוס כספי על רווחים.
בצבא מה שנכנס הוא שיוצא, וזה בכלל לא משנה מה המספר הזה – הרווח נשאר אפס.
כשלצבא יש טייסת נוספת או מערכת נוספת ליירוט קסאמים, אין זה רווח של הצבא. הטייסת לא עוזרת לבני גנץ. המערכת ליירוט הקסאמים לא משפיעה על רמת-החיים של קציני המטכ"ל.
אם יהיה פחות תקציב בטחון, "הצבא" לא יפסיד כלום. אזרחי ישראל יפסידו.
* בכתיבת דעה זו הוקדשו זמן ומחשבה. אם ברצונך לתרום כסף לכותב התגובה, אנא פנה למייל שלי.
בהתחשב בכמות המילים הקטנה, גם תרומות נמוכות יתקבלו. תודה.
והנה הוגש החזון של הקבוצה ולפחות כרגע לא שעו לעצתך.נראה מה יקרה עם זה
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1237536.html
מי אתה טרכטנברג?ביבי מינה את הפרופ' הניאו ליביראלי לעמוד בראש "צוות רוטשילד" כמה פנינים מבית מדרשו-יותר מדי רגולציה במשק"… "לשחרר את היד הנעלמה" ועוד מהגיגיו
http://www.themarker.com/wallstreet/1.600241
עידן,משהוא כללי המתקשר לנושא שכתב עליו שוקי.
http://kalkala-amitit.blogspot.com/2011/07/blog-post_31.html
טוקבקיסט – לא ברור אם אתה מיתמם או באמת חושב ככה. הניחוש שלי הוא שאתה מיתמם. לפי ההגיון המיתמם הזה, *אף* גוף כמעט לא צריך להיאבק על תקציב. למה שמנהל בי"ח יאבק על תקציב? ולמה שנשיא אוניברסיטה יאבק? ומנכ"ל של ארגון חוץ פרלמנטרי? ושר בממשלת ישראל? הרי אף אחד מהאנשים האלה לא "מרוויח אישית" מזה. יכול להיות שאתה באמת לא מבין את זה?
עידן התייחס לכך כשכתב "גופים וארגונים מונעים בידי אינטרסים שלא פעם נעלמים גם מתודעתם של האנשים בתוכם." כן. זו המציאות. אתה יכול להסתכל על זה בצורה אבולוציונית: אם גוף קיים כבר שנים, כנראה שהוא מתאים לסביבה. התאמה לסביבה בעולמנו משמעה גיוס תקציבים. ממש כמו בעלי חיים, לכל גוף יש את האסטרטגיות שלו לגייס כספים. במקרה של צה"ל, מדובר בהילוך אימים על הציבור. ולמה זה מצליח בישראל יותר מבכל מדינה אחרת? בגלל שישראל היא אומה בטראומה (שואה וכו'). בקיצור, מערכת הבטחון המסועפת, בכדי להמשיך ולשרוד, ואף לצמוח, צריכה לייצר איומים, או לכל הפחות איומים מדומים.
והאמת, זה גם לא ממש מסובך לפענח את המנגנונים הנפשיים שמובילים את ראשי הצבא לרצות למצוץ עוד ועוד כסף מהתקציב. עניינים שקשורים לאגו, ג'ובים וכו'. אני בטוח שאתה יכול להבין את זה לבד.
זוהי התורה על רגל אחת, למקרה שביקשת תשובה רצינית.
חוץ מזה, ההערה שלך בסוף מרושעת ומיותרת. כשתתרום מאית ממה שעידן לנדו תורם לדיון הציבורי כאן, תקבל את זכות הדיבור, ובפרט את זכות העקיצה.
עידן
תודה על פוסט מופתי. נקווה שרוח ההיגיון הבריא וההגינות, שבינתיים – אפשר לומר באופן כללי – עדיין שורה על הנהגת המחאה, תמשיך לתת את הטון.
נראה שביבי ממשיך לעשות בשבילנו את העבודה ולבצע את כל הטעויות האפשריות, בעיקר ברמה הציבורית. אפילו את הצעד היחסית בטוח של "להקים ועדה" הוא הצליח להפוך לקריקטורה. 22 מומחים! לא פחות! וביניהם מאורי גולה חסרי-פניות כמו ראש מכון "ראות". קשה לי להאמין שהחבר'ה יקנו את הלוקש הזה. אבל נחיה ונראה.
טוקבקיסט: כל גנרל צריך כמה "הישגים" שהוא יכול לנפנף בהם כדי להתקדם, יעני להגדיל את המשכורת, המשרד ולהיות הראשון בבקו"ם לבחור פקידות. כיוון שלרובם לא יוצא להשתתף במלחמה או במבצע, ההישג הכי גדול שהם יכולים לרשום על שמם זה להוסיף איזה יחידה סודית-טכנולוגית-חיונית-לביטחון-המדינה תחת כנפם. אבל הדברים האלה עולים מלא כסף, בגלל זה אין ברירה אלא לאיים שרק הקרן-לייזר שאתה רוצה לקנות תציל את המדינה. וזה אצל הקצינים הישרים שלא טומנים את היד בקופת היחידה, לוקחים כסף מספקים או רק מרכיבים את הילד על הטרקטורון (בעשר דקות שהוא לא חיוני לביטחון). מי שראה איך מתנהלת יחידה גדולה גם ראה שצבירת שומנים ביחידה מאפשרת לך להחליק פאשלות בניהול, עד הפעם הבאה שאנשי הציבור יתחילו להתבכיין שהרובוט המעופף נגד עפיפוני חבלה עולה כמו תיכון במועצה אזורית כלשהי – ולמעשה בא במקומו.
גם הרמטכ"ל ירום הודו עוד צעיר ומתחבט אם ילך לפוליטיקה, או שמא ירצה בקולג' אוף לונדון, או שמא יהיה דירקטור בחברה שעושה טילים, ובשביל אלה תמיד טוב שיהיה ברזומה איזה משהו שהיכה גלים בתקשורת.
הערונת: (לפחות חלק מ)הצוים לספטמבר כבר נשלחו, אני מכירה באופן אישי אנשים שקיבלו אותם.
קודם כל אני רוצה להגיד שאתה כותב נהדר ורהוט, אני רק רוצה לחלק את הפוסט שלך לשניי פוסטים נפרדים מנושא אחד עד ארבע ומחמש עד תשע. שהחלק הראשון הוא הבעת דעה שמאלנית שאין לה שום קשר למאבק מנוסחת היטב לפי כל אמות מידה של השמאל ונוגעת ללב ,הפוסט השני אף יותר רהוט ומנוסח על משבר הדיור שבו אני מסכים איתך על כל מילה ומילה.
מאידך גיסא בן עמי היקר אני רוצה להצביע על כשל לוגי בין הקשירה בין שניי הפוסטים, אם נדמיין מצב שבו מחר יפנו את כל ההתנחלויות יקימו מדינה פלסטינית ויבוא שלום עלינו ועבד יוכל סוף סוף לבנות לעצמו רפת ברמאאלה, איפה בדיוק תאכלס 500 אלף איש בתוך הקו הירוק עם כל משבר הדיור הנוכחי ?!?! מזה יעשה למחירי הדירות ?!!? כן כל המתנחלים יבואו עם הפיצויים השמנים שלהם להם לא תהיה בעיה לקנות את הדירות המעטות שיש עדיין בשוק. אז בחשיבה קרה עדיף לנו לדאוג להשאיר אותם בשטחים עד שלפחות מחירי הדירות ירדו לא ?!
ואו, חזק הפוסט, כרגיל.
אכן, אנו יודעים שהוא מכין לנו מלחמה בספטמבר ושביום אחד רבים מיושבי האוהלים יהיו חייבים להתמודד עם שאלת הצו 8. לי אין תשובהנ לגבי זה.
להפריד את הדיון בדיור משאר הנושאים בעייני זו עיוולת לא ראלית, הרי דיור תלוי ומשפיע על כל הגורמים האחרים, יש לטפל בנושאי בסיס, נושאי עומק שישפיעו ברמה רוחבית. הייתי שמח לפרט עכשיו מהם, אבל מחכה לכל החכמים והמומחים כדי שנוכל לגבש הצעה ברורה.
לדעתי השיח במאהלים הוא יותר מ"קישקושים של ניו אייג'" והם אכן שינוי תודעתי, אבל זה נכון שבימהרה נהיה חייבים להשיג איזשהו הישג. כל עוד ביבי וממשלתו מתאלמים מאיתנו, זה לא ממש משנה מה נדרוש…
נו, הלכתי לישון עם 10 מומחים בועדת טרכטנברג, וקמתי עם 22, מה שהופך את המספר הכללי (כולל שרים) ל-39!. הפוסט עודכן בבדיחה הזאת.
וגם הצווים שכבר הגיעו, נכנסו לפוסט.
אני רחוק מלהיות מומחה לעניין, אבל לא טוב לבולדוג שיהיו לצידו כמה עיזים? נראה לי שיש יתרון במסמך דרישות שיכלול כמה שיותר דברים כל עוד יודעים על מה לא מוותרים. ככה, למשל, נניח נציגי הועדה אומרים שיקח הרבה זמן לתכנן תחבורה ציבורית נורמלית – אפשר לומר, אוקי, אבל הנה תיקון חקיקה בענייני דיור שאתם יכולים להעביר צ'יק צ'ק. בשלב מסויים ריח בחירות יהיה באויר והועדה מלאה פוליטיקאים. אולי לכן כל ה"מומחים" האלה. איך אמרו פעם – אם זו לא היתה המדינה שלנו היינו צוחקים.
גולן, אתה מייחס לכותב דברים שהוא לא אמר – לפחות בפוסט הזה, בפוסטים אחרים הוא דווקא טען שהמצב של גושי התנחלויות בשטחים בלתי הפיך (ולכן צריך לתת למדינה הפלשתינאית קרקע חלופית כפיצוי, נכון עידן?)
בקיצור, הטוקבק שלך גם הוא מורכב משני חלקים חלק אחד שבו אתה מפרגן לבעל הבלוג והחלק השני שבו אתה מתחיל להתנהג כמו איש ימני טיפוסי ולתקוף טענות שעידן בכלל לא העלה (נדמה לי שקוראים לזה 'אנשי קש') .
אני לעומת זאת דווקא בעד לפנות את המתנחלים, כל שונא ערבים מקצועי צריך לדאוג מאד מהבדואים בנגב ומהתפשטות ערביי הגליל ולדרוש שיישבו חצי מהמתנחלים בנגב וחצי בגליל . אם גם ימשיכו לתת להם תקציבים ופטורים ממס כמו שנותנים להם עכשיו תהיה להם תחבורה נוחה למרכז על כבישים רחבים ונפתרה הבעיה. כמובן שזה לא יקרה כי בתוך הקו הירוק גם הערבים ייהנו מזה ואי אפשר יהיה להגיד להם לא לנסוע על הכבישים ליהודים בלבד.
הי עידן.
שלוש הערות:
1. התעוררותו למודעות פוליטית של ציבור עצום ורדום; טלטול הקטגוריות המאובנות וממיתות הדמיון של הוויכוח הפוליטי בישראל; יצירת קואליציה חוצת מעמדות ועדות סביב שורה של אינטרסים אזרחיים מובהקים; הצבת שאלת חלוקת המשאבים וסדר היום הכלכלי במרכז הדיון הציבורי – כל אלה הישגים מטלטלים וממשיים לחלוטין (גם אם, עדיין, בלתי ניתנים לכימות). מימושן של זכויות פוליטיות (ומי כופר בכך שזו המטרה?) אשר אינו עובר דרך בריקדות ובקבוקי תבערה יעבור רק דרך שינוי תודעה כגון זה. ואם קוששנו כמה זיונים מיוזעים על הדרך – אשרינו.
2. שים לב שאם היו שועים לעצתך בזמן שניתנה, לפני שבועיים, ספק אם היינו רואים את הפגנת ההמונים במוצ"ש. גידור המחאה סביב הנושא הנקודתי של מחירי הדיור היה עלול לבלום את הגל הסולידרי שהתעצם מאז עקב שילוב המאבקים והכוחות, מה שהיה מונע מהדיון הציבורי להגיע לשאלות היסוד של התפישה הכלכלית שעליהן מדברים עכשיו. והדברים נכונים עוד יותר היום. בלי לזלזל כהוא זה בחשיבותה ומרכזיותה של סוגיית הדיור, המחאה הזו כבר פשוט גדולה מדי. האנשים במאהלים ברחבי הארץ (קרי: "המאבק" גופא) מדברים על יוקר המחייה וגידול ילדים, על מערכות החינוך והרפואה, על המצב בפריפריה, על קיפוח העדה האתיופית – בקיצור כל אחד ואחת על כל מה שהשיטה לקחה ולוקחת ממנו וממנה. בדיוק בגלל הצלחתו של המאבק, בגלל סחיפתם פנימה של כל הציבורים הללו ולאחדם לכוח פוליטי אחד – אם כי לא אחיד (וזה בסדר גמור) – אי אפשר עכשיו, פרקטית, לצמצם את פוקוס חזרה למימדי ה-14 ביולי.
3. לגבי מערכת הביטחון, אני חותם על כל מילה. אבל דווקא בגלל זה, דווקא בגלל השינוי האקזיסטנציאלי-ממש שעל המדינה ותושביה לעבור על מנת לשים את תקציב הביטחון במקומו הראוי, אני אומר להמשיך לרכב על נמר המחאה. עתידה עוד לפניה.
תודה על הדברים הבהירים עידן
ניר,
1. כל מה שאתה כותב מדוייק – והכל נכלל במה שקראתי "כלי", לא "מטרה". והטיעון הפשוט היה שאם מחר בבוקר, מסיבה כלשהי, המאבק מתאדה – כל הרשימה הנאה שהרכבת תתאדה איתו בלי להשאיר שום חותם בחיינו. אני לא רואה כאן "הישגים" עדיין, כי אני קצת זוכר מאבקים חברתיים אחרים, לא פחות נוקבים (גם אם פחות המוניים), שהאנרגיות שלהן היו סוחפות, והשאלות שהציבו היו עקרוניות – וכלום לא יצא מהם. עד היום כואב לי הלב על הפיספוס של מחאת הסטודנטים. לכן אני שומר בקנאות על דלי הצוננין שאני יוצק פה על ראשו של כל מי שנח על זרי הדפנה (ולא זרי הדפני). ויש לא מעט כאלה; אם לא היו, לא הייתי טורח לכתוב על כך. ובדיוק משום שחשוב לי לשמור על התנופה, ואני רואה בזחיחות הזאת סוג של סם הרדמה.
בעניין הזיונים המיוזעים, עיני לא צרה. נהפוך הוא. מין ומהפכה יפים זה לזה. אבל לא היינו רוצים להסתובב כאן עוד 30 שנה כמו היפים מזדקנים שממשיכים להעלות זכרונות מן המזרון ההוא, אז ברוטשילד.
2. לא בדיוק הבנת את ההצעה שלי. ההצעה היא לא לסתום את הגולל על מאבק חברתי כללי, אלא להבחין בין המסר הזה לבין ערוץ הדרישות והמו"מ מול השלטון – שחייב להתמקד בעניין הדיור, ורק בו. ממילא, זה קצת מגוחך לומר "לו היו שועים לעצה שלך…". גם אם היו שועים לה בהנהגה, עשרות אלפים אחרים לא היו שועים לה. על הדינמיקה של המחאה אף אחד לא שולט. אני חוזר: המסר שלי נוגע לממשק עם השלטון ולתנאים שבהם יקופלו האוהלים.
סוג של אופטופיק:
אגב – רק אני שמתי לב לעיתוי של העלאת משכורות השוטרים בצורה משמעותית?
נראה כמו תגובה מיידית שאמורה לגרום להגברת נאמנותם ליד שמאכילה אותם ולמנוע זליגה של המחאה אל בין שורותיהם.
בדיוק המחשבה שעברה לי בראש, אודי. בול.
אודי ועידן: לא רק אתם שמתם לב.
פוסט של דובי על העלאת שכר השוטרים:
http://dubikan.com/archives/2023
שאול מופז רוצה ללבות – שכחת שהוא מהשמאל? אופס. התבלבלת. חוץ מזה, כדאי באמת לזרום עם הרעיון שלך – לא לגייס מילואים. ואחרי שתהיה התלקחות שלא יוכלו להשתלט עליה ועל מנת לעצור אותה יצטרכו לירות כדורים חיים שהורגים ערבים ולא סתם להפגין נוכחות של המון המון חיילים. תמיד תוכל לומר – אופס. טעיתי. הרי זה לא אתה שתצטרך לשלם את המחיר על כך.
לא המשכתי לקרוא את הכתבה שלך. מצטער.
מופז כנראה נחשב "שמאל" בחלם. אתה לעומת זאת כל כך פחדן שאפילו לא מזדהה. איך יהיה לך אומץ לעצור את "ההתלקחות"?
מה זה "התלקחות"? צעדה אזרחית המונית לעבר הקו הירוק? דבר מבורך, אין שום סיבה למנוע את זה. כמו שאני בעד שאזרחים יצאו לרחובות בישראל, ככה אני בעד שהם יעשו זאת בשטחים. רק ששם, א) הם לא אזרחים, אלא נתינים במשטר צבאי, ו-ב) בדרך כלל יורים עליהם כשהם נאספים בהמוניהם.
על חיי ישראלים אפשר לשמור בדרכים המקובלות, ויש מספיק צבא סדיר ומספיק משטרה לכך. לא צריך לגייס מילואים. מי שמגייס מילואים צריך אותם למשהו אחר לגמרי – לשמור על השליטה הישראלית במרחב הפלסטיני.
לצערי קראתי את התגובה שלך עד הסוף. לצערך, אם תמשיך להתחבא מאחורי שם חלמאי – תימחק.
שרק תהיה לנו בריא.
AMEN
עידן,
אנו אוחזים בפרשנויות קצת שונות לגבי הישגי המאבק – יש, אין, כמה ואיך – אבל ניחא.
ברוח פרקטית, לטובת התנופה, ולאור המטרות שכולנו מסכימים עליהן, אני אומר מעל במה מכובדת זו למובילי המאבק: חברים, אל תשעו להצעתו של החבר עידן. אל תצמצמו את הדרישות שהצגתם במסמך לנושא הדיור. כי
א. זה יוביל למשבר אמון חריף בין הנציגים לבין המארג ההטרוגני של הציבורים והמאבקים שמרכיבים עכשיו את המחאה בשטח. המנעד האזרחי הרחב הזה הוא שמעניק למחאה את כוחה ואת הנופך חסר התקדים שלה (ההשוואה למאבק הסטודנטים, בהקשר זה, אינה במקומה). איש אמנם לא שולט על הדינמיקה של המאבק, אבל היא גם אינה משתנה בלתי תלוי. אותם ציבורים – נגיד מפגיני העגלות, או העו"סים – שדרישותיהם תודרנה מהרשימה ינשרו מהמאבק באופן טבעי. בו ברגע שהמחאה תהפוך מאוניברסלית לסקטוריאלית, תתרחש נפילת מתח, עוצמתה החד-פעמית תתפוגג והחלון יסגר. וכך, דווקא הנסיון לשריין הישג של "הטווח הקצר" יזיק למטרות "הטווח הארוך."
ב. זה יאפשר לאוצר לפתור את "הבעיה" באופן לוקאלי, דרך הפקעת כסף מתקציביהם של שירותים אחרים (מסגרת התקציב לא תפרץ באקלים הכלכלי העולמי הנוכחי) – ולא, זה לא יהיה על חשבון תקציב הביטחון. טוב עשו הסטודנטים, לפני שבועיים, כשביכרו את הסולידריות על פני האתנן שהציעו להם שטייניץ ונתניהו במהלך מובהק של "הפרד ומשול." כמו אז גם עכשיו, זה יהיה לא נבון ולא הגון להתנות את קיפול האהלים בסוגיה אחת שפתרונה עלול לבוא על חשבון אינטרסים צודקים אחרים. רק עמידה על דרישות שמשקפות פרדיגמה אזרחית רחבה תחייב את האוחזים בכספנו לעשות שינויים מערכתיים ולא לנייד משאבים מכאן לכאן תוך שימורה של תפישה כלכלית רקובה וכושלת, זו שמשותפת לביבי ולאנשי "מסיבת התה."
ג. צמצום הדרישות עלול להפוך לחרב פיפיות: הישגים בדיור במחיר הכלת המאבק ובלימת התהליך הפוליטי שהוא כבר התחיל לגלגל. ייתכן אמנם שהכל יתפוגג בן ברגע ויאבד, אבל זה נכון לכל דבר בחיינו, כולל עצם חיינו. צריך להיות מודעים לסד הארעיות בו אנו נתונים אבל לא להיות משועבדים למודעות זו. יש, לדעתי, סיכוי מצויין שהמחאה הזו לא תתפרק בעקבות ההכרזה בספטמבר (שכלל לא ברור אם תתרחש), וזאת על אף מאמציהם של ליברמן, מופז ודומיהם. מכיוון שאת המאבק מתדלקת מצוקה אמיתית, מערכתית ובעיקר רחבה, יש לו גם סיכוי טוב לשרוד הרבה מעבר לחודש-חודשיים, ואף להתפשט ולהעמיק. ממילא מכיוון ששום פיתרון רציני (אפילו לא לדיור) לא יושג בטווח המיידי, אנחנו חייבים להתאזר באורך רוח. מי שזקוקה לעידוד לצורך כך, שתביט אל המקבילות בעולם: לספרד, למשל, שם נאבקים הצעירים מאז אמצע מאי, ואין שום סימנים לרגיעה באופק. אין סיבה שאצלנו יהיה אחרת.
ניר,
1. למה משבר אמון? את אותה לוגיקה של טווח-קצר וטווח ארוך שניסיתי להסביר כאן, אפשר להסביר לכל מגזרי המאבק. זה היופי של המאבק הזה, הכל מתנהל בשקיפות. אף אחד לא יוותר על מה שיקר לליבו, אבל כולם יבינו שזכות הראשונים, זכות הבכורה שייכת למי שהתניע את הכל. מעבר לזה, זאת טעות לקרוא למאבק על דיור בר השגה מאבק "סקטוריאלי". זה מאבק אוניברסלי לגמרי, שנוגע לחיים של רוב הישראלים בארץ (לא רק "מעמד הביניים", המאבק כבר חרג מתחומיו, בעיקר מטה). לכן אף אחד לא יראה כאן ויתור.
2. חס וחלילה. לא עשו אותנו באצבע. הדרישות חייבות להיות משורינות בקווים אדומים – מאיפה אסור לקחת כסף. הרבה מאד אנשים עמלים בימים אלה למצוא מקורות מימון – תקציב ביטחון, עודפי גבייה, הגדלת גירעון וכו'. שום ספין עלוב של "לקחת מהחינוך ולתת לדיור" לא ישרוד יותר מ-5 שניות באווירה הנוכחית. מהדאגה הזאת אנחנו פטורים.
3. כאן יש לנו מחלוקת על מה ריאלי ומה לא. אני לא חושב שריאלי לבנות מחדש, מהבסיס, מדינת רווחה, יש מאין, בתוך תקופה של חודשים ספורים – ואני לא יכול להאמין שמחאת רחובות סוערת כזאת תהפוך לשגרת קבע של חיינו, בוא נגיד, עד האביב הבא. לא, מתישהו לקראת החורף אנשים יתקפלו. ואי אפשר לייצר מדינת רווחה עד אז. תהליך החיסול של כל מנגנוני הפיקוח וההתערבות הממשלתיים היה יסודי מדי. אגפים שלמים נמחקו במשרדי ממשלה. צריך לתקנן מחדש תפקידים, להגדיר מחדש פונקציות שלטוניות, להכשיר כוח אדם שאין היום. צריך ממש מהפכה. זה לא צחוק הסיסמה הזאת.
ואני חושב שמבחינה מוראלית, ניצחון מוחץ – אני מדגיש, מוחץ – בחזית הדיור הוא הסדק שיפיל את החומה. כי אנשים יבינו – אם שם אפשר, אפשר גם בחינוך וגם בבריאות וגם בעבודה הסוציאלית. אבל אם ההשגים יימרחו, ויתמתנו, ויתמסמסו לרוחב 20 תחומים שונים – והם לא יהיו מוחצים בכל 20 התחומים, כי אי אפשר לבנות מדינת רווחה ב-4 חודשים – אז הנזק המוראלי יהיה כבד והרסני הרבה יותר ממה שאתה משער. זה ייראה כמו עוד שמיכת טלאים שהאוצר תופר לנו, כמו שהוא תופר לכל מגזר מקצועי שמתמרד. גזר פה וגזר שם.
עידן וניר,
איכשהו אני מוצא את עצמי מסכים עם שניכם בשאלת הדרישות הספציפיות.
אבל רציתי לחזק את עידן באמירה שנושא הדיור אינו סקטוריאלי, והוא אולי המכנה המשותף הרחב ביותר של כל המפגינים – בטח אם כוללים בו את החייאת הדיור הציבורי והחזרתו לציבור.
אבל בעיקר רציתי להוסיף שלמיטב הבנתי, תנאי מקדים לכל דרישה ספציפית צריך להיות ביטול חוק ההסדרים, שכל עוד הוא קיים הוא מאפשר לאוצר מעקף נוח לכל החלטה וכל מדיניות.
איתן לרנר – אני דווקא חושב שההחלטה של מנהיגי המאבק לנקוט בשפה מאוד כללית ולדבר במושגים של חזון ולא של דרישות היא מצויינת וחכמה, וחייבים לזכור שהיא מתלווה לקביעה פשוטה: לא מעבירים דרישות עד שמוגדר המנדט של הועדה באופן ברור. לנדו מציע, למעשה, לקבוע בעצמנו את המנדט של הועדה על-ידי הפיכתה לועדת דיור ותו לא. זו דרך אחת, אבל אני לא בטוח שזה נכון לעשות את זה אם הממשלה תגדיר את המנדט כרחב יותר. למה? כי את כל הדברים שהוא תיאר בפוסט יכולה לעשות הועדה גם אם יש בולדוג מולה: אין בעיה, את כל דרישותיכם בענייני הדיור ניתן לכם, ואת המימון נשיג מהחינוך, מהבריאות ומהרווחה.
מה שהופך את המאבק הזה לחריג בנוף הישראלי היא הסולידריות בין כמה קבוצות שונות בחברה, שמאפשרת לעוד ועוד קבוצות להצטרף ולדרוש את האינטרסים שלהם כאשר התנאי היחיד הוא שהם לא ידרשו את האינטרסים הללו על חשבון האינטרס של מישהו אחר, אלא ביחד איתם. זה מה שמופלא כל כך ב"חזון" הזה – חמשת הסעיפים הראשונים אפילו לא נוגעים אישית למי שמוביל את המאבק, לאותו "מעמד הביניים אוכל הסושי" שביברמן לועגים לו. זהו חזון סוציאל-דמוקרטי פר אקסלנס, וזה כל כך יפה לראות את זה.
בעיית הבעיות : מקרקעין (93% ) מולאם – חייב להפשיר ולהיות זמין לכל אזרח בהחכרה מינימלית כי זה חמישים אחוז ממחיר דירה.
בעייה : ממשלות השמאל הורישו לממשלות הימין את החוקים המיסויים הנוראיים כמו חוק הבריאות של חיים רמון שבו תשלם עבור הבריאות ובנפרד תשלם על תרופות ותמות לך אם החסירו את התרופה מהסל שהממשלה הלאימה. אין תחרות בין קופות כי הקופות מולאמות.
בעיה: שני הורים שכירים חייבים לעבוד 12 חודשים עבור אנשי משרד החינוך והמעונות הפרטיים שעובדים רק עשרה חודשים או פחות. מי יכול לשרוד את זה ?
אסור לשכוח : אנחנו חיים במדינה מולאמת עם חבורה שקרובה לצלחת שמקבלת "קניפלים", כמו קובה. ממש קובה.
שאול מופז מ"השמאל"????
היה כל חייו ליכודניק והצטרף ל"קדימה", רק כשאריק שרון פרש מה"ליכוד" ןהקים את "קדימה". נחשב כראש האגף הימני לאומני קיצוני ב"קדימה".
מפלגת "קדימה" מורכבת, רובה ככולה מיוצאי ה"ליכוד", וכמובן גם ציפי ליבני, שהם כ-ו-ל-ם לאומנים ימנים קיצוניים, גזענים ופאשיסטים!
לכנות את מופז איש שמאל – זוהי בדיחה עלובה…
אבל ניצן, גם שרון בשמאל, מה לא שמעת? טוב הוא לא בדיוק בשמאל זה בגלל שהשמאל ששולט בפרקליטות החליט לוותר לו על כתב אישום שהוא פינה את גוש קטיף. איפה היית עד היום?
עדו
אני ממש לא ימני או שמאלני, אני סתם בחור שמרצד בין הרדיקלים השונים ימין ושמאל לצורך העניין, ואין שום אמירה ימנית במה שכתבתי סתם מחשבה קרה. והאמן לי אני הראשון שירקוד ברחובות שיכריזו על מדינה פלסטינית באישזהו הסדר כלשהו. אם רמזת שאני שונא ערבים אז אני ממש לא, ובכל מקרה בהמשך לתגובתך הפאשיסטית משהו "ולדרוש שיישבו חצי מהמתנחלים בנגב וחצי בגליל" היא לעג וקלס ( קוראים לזה טרולינג נדמה לי ) זה כמו שמישהו ידרוש מכל יושבי האוהלים לעבור את הקו הירוק ולפתוח התנחליות חדשות או ליישב את הנגב והגליל שם בטוח הדיור בר השגה, בלתי הגיוני בעליל לדרוש מאנשים לגור באזור מסויים, אלה אם כן הם פליטים חוק גדרה חדרה סטייל……….
ל
אספקת החשמל ברצועת עזה נפסקה לחלוטין לאורך קרוב ל-9 שעות, מאחה"צ אתמול עד בערך 3:00 הבוקר, כפי הנראה כתוצאה מפגיעה של בולדוזר ישראלי בכבל חשמל באזור נחל עוז. קווי התקשורת הדיגיטליים – אינטרנט והרשת הסלולארית היו מנותקים כמעט לחלוטין לאורך 9 השעות. קווי הטלפון הקרקעיים (Landlines) פעלו חלקית.
סוכנות הידיעות "מען", ערבית: http://maannews.net/arb/ViewDetails.aspx?ID=412012
"מען", אנגלית: http://maannews.net/eng/Default.aspx
בלוג Occupied Palestine, ערבית: http://occupiedpalestine.wordpress.com/2011/08/09/الجرافات-الاسرائيلية-تتسبب-بقطع-شبكة
ניסיונות מחוץ לעזה להתקשר לקווי טלפון קרקעיים בתוך עזה כשלו, אולם רשת קווי הטלפון המקומית (בתוך עזה) עבדה. פרטים אלו לקוחים מההודעות והדיאלוגים בחשבון הטוויטר של המשתמשת Yasmeen El Khoudary מעזה, שגם ציינה כי לא שמעה תנועה של מטוסי F16 או מל"טים לאורך 9 השעות. http://twitter.com/#!/yelkhoudary
בערך ב-3:00 דיווחה אל קאוודרי כי החשמל חזר, אולם זהו הדיווח היחיד על כך שמצאתי כרגע, גם בטוויטר. לפני רבע שעה, בערך ב-4:00 דיווחה אל קאוודריי כי היא מאבדת קליטה. אני מחכה לראות עם יגיעו ממנה הודעות נוספות.
לא מצאתי דיווחים על ההחשכה באל-ג'זירה או בכל רשת תקשורת מרכזית אחרת מתוך אלו שניסיתי.
בהאשטאג של טוויטר gazablackout ם (http://twitter.com/#!/search?q=%23gazablackout) מופיעות טענות שגם אספקת המים פסקה. עוד הועלו חששות של התקפה צה"לית מוקדם בבוקר, כאשר תושבים עוד יישנו בניסיון לפצות על שעות השינה אחרי חרדות הלילה בעקבות ההחשכה. קישור לידיעה על חדירת טנקים ישראליים לדרום הרצועה וירי במכונות ירייה מוקדם יותר אתמול –
http://translate.google.com/translate?hl=en&sl=ar&tl=en&u=http://www.albayan.ae/one-world/news-reports/2011-08-10-1.1485516
– הידיעה באנגלית, אולם מתורגמת מערבית דרך שירות התרגום האוטומטי של גוגל. קוהרנטיות לקויה מאוד, אך נטען בידיעה כי התקרית דווחה ברדיו הישראלי.
4:20. תושב עזה בטוויטר (שם חשבון: JalalAK_jojo) מדווח שאין חשמל.
תוספות ותיקונים לגבי הידיעה ב-voiceofpeace ם (www.albayan.ae) על חדירת הטנקים לדרום הרצועה אתמול:
– הדיווח ברדיו הישראלי לא מיוחס לחדירה, אלא להפצצות הגראדים האחרונות על צפון הנגב.
– החדירה הייתה בעקבות ניסיון חטיפה של שני חיילים מבסיס סמוך לגבול.
– כוחות פלסטיניים השיבו אש על כוחות צה"ל.
– דובר וועדת שירות האמבולנסים ברצועה, Adham Abuslmah, טוען שאישה מבוגרת נהרגה מאש צה"ל.
5:30. http://www.dailykos.com/story/2011/08/09/1005150/-BREAKING:-All-Communications-Cut-to-17-Million-in-Gaza,-Including-Mobile,-Landline-and-Internet – תיאור מפורט לגבי הוודאות המעטה השוררת סביב אי הוודאות הקרוב-למוחלט סביב ניתוק החשמל וכל רשת התקשורת של עזה מאת דיויד הריס-גרשון (בלוגר במגזין "תיקון" ועיתונאי בג'רוזלם פוסט). כולל סברה שרשת התקשורת בעזה קרסה בגלל כשל פנימי, דיווח על אזכור ההחשכה של עזה באל-ג'זירה והשתוממות על ההתעלמות המוחלטת במדיה הבינלאומית.
מבזק בוקר ראשון ב"הארץ": "06:02 – הטניסאית שחר פאר הודחה בסיבוב הראשון של טורניר טורונטו"
עשרה לשבע. עזה למעלה מ12 שעות ללא שום קו תקשורת לעולם בחוץ, וכנראה ללא חשמל. 3 שעות חלפו מאז שהתקבלה הודעת הטוויטר האחרונה של תושבת עזה אל קאוודריי, שהיא מאבדת קליטה לסלולארי. הסטרים של אל-ג'זירה שיחרר הודעה, באנגלית ובערבית: "Are you in Gaza? Are you in touch with someone inside Gaza? Please share with @ajstream. #GazaBlackout". הודעות של אנשים המנסים ללא הצלחה לאתר בני משפחה וחברים בעזה דרך קווי הטלפון הקרקעיים. אף אחד לא יודע מה קורה. שום הודעה רשמית מצה"ל, ממשלת ישראל. לאחר לילה ללא חשמל, תושבי עזה קמים לעוד יום של צום הראמאדן.
מבזק בוקר ראשון ב-ynet: ם "10.08.11, 06:35 – התחזית: ללא שינוי ניכר, טמפרטורות רגילות לעונה"
א.תודה נועם
ב.לא יאומן שישראל עדיין מספקת חשמל לעזה?
פשוט חלם…
לא חלם, אלכס, אלא חלק ממדיניות מחושבת שמשאירה בידי ישראל אמצעי לחץ אכזרי על כלל האוכלוסיה שם. ישראל לא איפשרה לעזתים לשפץ ולהקים תחנות חשמל חדשות, והגבילה מאד את כמות הסולר שנכנסה לשם, עוד הוכחה לכך שה"התנתקות" היתה שקר תעמולתי.
א. גולן, לא כתבתי שאתה איש ימין. כתבת ש"אתה מתחיל להתנהג כמו איש ימני טיפוסי ולתקוף טענות שעידן בכלל לא העלה " ובזה אני ממשיך לעמוד מאחורי מה שכתבתי. אחד הדברים שמעצבנים אותי הוא שאנשי ימין כל הזמן מערבבים מין בשאינו מינו, קופצים מטענה לטענה , מייחסים למי שמולם דברים שלא אמר וכן הלאה. גם החזרתי לך באותו מטבע (לא, אני לא כתבתי שאתה 'שונא ערבים מקצועי' אבל זה כאילו משתמע מהדברים) וכמו שאתה רואה זה מעצבן.
גם אני לא יודע אם אני איש 'שמאל' ממש, פשוט בכל סוגיה שעולה על הפרק אני מוצא את עצמי בצד השמאלי של הוויכוח. אני גם לא מסכים עם כל מה שעידן כותב אבל לפחות אני לא מדבר איתו על פינוי התנחלויות כשאני יודע שהוא לא מצדד בזה (אני כאמור כן)
ב. אלקס צודק, זה באמת מעצבן שישראל מספקת חשמל לעזה. היא עושה את זה כדי לשמור את תלותה של עזה בישראל וכדי שתוכל לסגור לה את השיבר ולטעון ש'יצאנו מעזה' באותה נשימה
שתי הערות:
א. מישהו כפה על עזה את התלות בישראל? הגבול בינה לבין מצרים פתוח לרווחה, ותתכבד עזה ותבנה לעצמה חברת חשמל עצמאית. מספיק עם המסכנות.
ב. חסידי הקונספירציה התלותית נדרשים בזאת לתת הסבר מינימלי למטרת כפיית התלות של עזה בישראל.
רק משהו אחד ששמעתי פעם על תיאוריות קונספירציה:
לתאר לעצמך שקבוצה של האנשים העשירים והחזקים ביותר יפגשו ויתכננו יחד קצת קדימה?!
מגוחך!
תום, זה לא הנושא כאן, אז לא ארחיב. אבל אין לך מושג על מה אתה מדבר. עד להסרת המגבלות, בעקבות המשט הטורקי, ישראל בעצמה כפתה את התלות של עזה בה. כיוון שהמגבלות הוסרו רק לאחרונה, אי אפשר לצפות שהעזתים יקימו מערכת חשמל יש מאין בלי שום תשתית. ועדיין, ישראל לא מתירה הכנסת חומרי בנייה. תקרא ותשכיל:
יש ללחוץ כדי לגשת אל Info_Gaza_Heb.pdf
גם הצד המצרי עשה בעיות עד לאחרונה. האחריות של ישראל גדולה הרבה יותר כי עזה קשורה כלכלית ומנהלית לגדה המערבית, ולא לקהיר או אסואן. הכסף שם ישראלי, רישום האוכלוסין נשלט בידי ישראל, הייבוא מגיע דרך נמל אשדוד. בנוסף, ישראל ממשיכה לאכוף סגר ימי ואווירי על עזה, והפגיעה שלו באפשרות הפיתוח וההתאוששות הכלכלית קשה מאד.
עכשיו אל תשלוף לי את טיעון הגראדים, כי זאת הסטת דיון. הדיון היה על עובדות – האם ישראל כופה תלות של עזה בה או לא. התשובה כן, למרות שאתה חי באשליה שלא. לשאול שאלות על הצדקת המדיניות הזאת יכול לשאול רק מי שמקבל את העובדות. והוויכוח על ההצדקה גם הוא מלא בתעמולה. אתה יכול להיכנס לתווית "עזה" מצד שמאל ולראות דברים שכתבתי על כך.
עידן, אתה מכה על חטאי העבר. כיום הצד המצרי אינו עושה בעיות, והצד הישראלי מתיר הרבה יותר ממה שהוא נדרש. מדי פעם "דולפים" לרשת תמונות של וילות וארמונות פאר בעזה, ולא שיש לי בעיה עם זה… אם עזה היתה מעוניינת לנתק את התלות בישראל, היא היתה עושה זאת מהר מאוד, גם במערכת החשמל, גם בשימוש בכסף, גם ברישום האוכלוסין, גם ביבוא, גם באלף תלויות אחרות. מי מפריע בידה?
העובדה היא שישראל אינה כופה את התלות הזו (אלא אם כן מדובר בסינדרום אישה מוכה).
ואתה חייב לי הסבר שיצוק מעט היגיון לתיאורית הקשר על התלות שישראל כופה על עזה.
עידן צודק
הגיע הזמן שישראל תתנתק סופית סופית מעזה,שיבנו לעצמם מה שהם רוצים כל עוד זה לא מסכן את ישראל.
בהתנהלות חכמה של ישראל יהיה אפשרי "להפוך" את רצועת עזה לחלק ממצרים.
יש כבר עידכונים על עזה בתקשורת הממוסדת…
אוי תום מה יהיה? כשמישהו מעלה טיעון אתה צריך להתייחס אליו ולא לחזור שוב ושוב כמו תקליט מקולקל על מה שכבר אמרת. גם התמונות של הארמונות הם במחילה ממך קשקוש – יש גם תמונה של מסעדה בעזה, מלאה עד אפס מקום! נו אז איך מדברים על סגר? אין שום סגר.
אמרו לך שהצד המצרי עשה בעיות 'עד לאחרונה' , אתה מצפה שיומיים אחרי מהפכת תחריר כשמובארק מועמד לדין ואף אחד לא יודע איך יראה השלטון במצריים בסופו של דבר תוקם בעזה תחנת כוח כי מובארק כבר לא בשלטון? או שהעובדה שיש קומבינטור שהצליח לגבור על הסגר הישראלי מוכיחה שאין סגר כזה?
אם ישראל אכן אוסרת על הכנסת חומרי בניין לרצועה אז הטענה – למה הם לא בונים לעצמם תחנת כוח? – היא מגוחכת שלא לומר מרושעת. אם ישראל לא אוסרת על הכנסת חומרי בניין אנא ממך תוקיע את לנדו השקרן להנאת כולנו. אני אישית מחכה.
ארשה לעצמי להזכיר לך את הטיעון של עידן, ומיד נגיע להפרכה שלי.
עידן טען שישראל אינה מאפשרת הכנסת חומרי בנייה לעזה והקמת מערכת חשמל עצמאית, כל זאת כ"חלק ממדיניות מחושבת שמשאירה בידי ישראל אמצעי לחץ אכזרי על כלל האוכלוסיה שם".
והיה אם יתברר שהטענה בדבר מניעת הכנסת חומרי הבנייה אינה נכונה, אין אפשרות להסיק את המסקנה בדבר "המדיניות המחושבת".
ואכן התברר שהטענה אינה נכונה. לא דרשתי ולא ציפיתי שעזה תקים תכף ומיד מערכת חשמל, ואני לא מאשים את העזתים בשום האשמה. אבל במצב העניינים הנוכחי לא ניתן להעמיס על ישראל כוונות זדון. ניתן לומר אולי שבעבר היו לישראל "מדיניות מחושבת", אבל כאמור זה הכאה על פשעי העבר.
והנה חדשות מאשתקד: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1175167.html
תום, והנה חדשות קצת יותר מעודכנות: http://www.alternativenews.org/hebrew/index.php/news/economy-of-the-occupation/611-2011-07-14-14-01-47
(טיזר: "ישראל מאפשרת הכנסת חומרי בניין לרצועה רק עבור מיזמי בנייה המופעלים על ידי ארגונים בין-לאומיים. הרשות הפלסטינית ויזמים פרטיים אינם רשאים כלל לבקש מעבר חומרי בניין דרך המעברים שבשליטת ישראל עבור הפרויקטים שלהם. האפשרות היחידה עבורם לקדם מיזמי בנייה היא הכנסת חומרי בנייה דרך המנהרות ברפיח.")
פוסט מצויין, תודה.
מרתק מה שקורה פה. שימו לב, עדו ודובי.
אני טוען שישראל לא מאפשרת הכנסת חומרי בניין. איך תום "סותר" אותי? הוא מצטט ידיעה שמדווחת על הכרזה מדינית של לשכת ראש הממשלה: "ישראל תאפשר הרחבת הכנסת חומרי בנייה לפרויקטים שאושרו על ידי הרשות הפלסטינית ואשר יש עליהם פיקוח בינלאומי." לעומתו, דובי מצטט ידיעה שמדווחת על מה שקורה בפועל. גם אני, בלינק שנתתי לדו"ח של עמותת "גישה" (יש באתר שלהם דו"חות מפורטים יותר), מסתמך על מה שקורה בפועל.
כלומר, תום חושב שהבטחות של פוליטיקאים שקולות לדיווח מן המציאות בעזה; אם ראש הממשלה אמר ככה, ברור שזה ככה. מבחינתו של תום, כל ארגוני השמאל הפאתטיים האלה, שהולכים ובודקים האם ההבטחות מקוימות – עושים מלאכת סרק. מה יש לבדוק? הרי אמרנו שנעשה את זה. כמו "היציאה מעזה", ככה גם "הסרת המצור" הם אירועים שהתרחשו במציאות הוירטואלית של הודעות מדיניות ובדמיונם של אלפי ישראלים, כמו תום.
"תום" זה מתמימות? לא נראה לי.
תודה – רהוט משכנע ומעניין. מסכים מאוד שצריך לשים גז בנושא ממוקד אחד ולא להתפזר (ריבויי דיונים = עוד יישום של שיטת ההפרד ומשול הקפיטליסטי).
בעניין אחד אני חלוק עליך – מדוע שדווקא נושא הדיור יהיה אבן הבוחן הראשונה ?
לרבים מאיתנו – יש בית (עם או בלי משכנתא נוראית) וכל רשימת ההצלחות העתידיות שציינת (דיור ציבורי וכו') לא תעזור בדבר וחצי דבר לאיכות חייהם. למעשה, בפועל כנראה שהמיסוי החדש דווקא יפגע בהם – לפחות אלו מהעשירונים (העאלק) "עליונים". מאות אלפי משפחות שמאוד תומכות במאבק יכניעו את השלטון אבל – בום – לא יקבלו כלום.
אלטרנטיבות ? כל הלחץ רק על הרחבת חוק חינוך חינם – או כל הלחץ על השארת יותר כסף בידי האזרחים אחרי מס – או (המועדף עלי) כל הלחץ רק בכיוון החלשה משמעותית אמיתית של בעלי ההון ("טייקונים") וחיזוק עבדי הקבלן (הוצאה מוחלטת מחוץ לחוק של אפשרות להעביד לא ישירות על ידי המעסיק ללא תשלום תנאים סוציאלים)
שלום עידן! בדרך כלל אני קורא פסיבי בבלוגך המצוין (הדיון פה מספיק ער על מנת שאנשים אחרים ינסחו את מחשבותיי טוב ממני, מה גם שאני אישית לא אחת מצוי בקונפליקט לגבי האופן בו אני רואה סוגיה זו או אחרת, נקודת מוצא בעייתית עבור מי שמנסה להשתלב בשיח בין השקפות מאוד מגובשות ונחרצות). אבל נאמר פה משהו שאני חש צורך כפייתי מספיק לסייג על מנת לרדת מהקווים ולהיכנס למגרש. ברור הרי לכל בר דעת שהעובדה שלשכת ראש הממשלה מכריזה על משהו (ועוד בלשון עתיד) אינה שקולה בשום צורה להתגשמותו של המשהו הזה במציאות, ולא חסרות דוגמאות לכך (וזה נכון כמעט לכל ממשל, אבל עושה רושם שזה נכון ביתר שאת לממשל הנוכחי). מצד שני, גם את הקביעה שאיזושהי ידיעה באתר "המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית" (שאודותיו, בבורותי, טרם שמעתי עד היום) היא-היא המציאות הייתי רוצה לקחת עם גרגר מלח, כמו שאומרים באנגלית, מה עוד שהידיעה מופיעה ללא שום תימוכין חיצוניים. חלילה לי מלגלוש לקיצוניות פוסטמודרנית-רלטיביסטית ולטעון שאין עובדות ואין מציאות ויש רק "נראטיבים", יש עובדות ויש מציאות (ויש גם נראטיבים), אבל הדיווח עליהם הוא כמעט תמיד נגוע באינטרסים (ובינינו, גוף שמצהיר מראש על המניעים האידיאולוגיים שלו, כמו אותו "מרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית", איננו בהכרח יותר אובייקטיבי בעיניי מגוף כמו מדינת ישראל, שגם לה מניעים ידועים). עכשיו, כל העדויות (עד כמה שניתן לשפוט, מהצלבת דיווחים עיתונאיים מאינספור מקורות) מצביעות שאכן יש מצור, הוא קיים במציאות. עד כמה הוא חמור? בד"כ כששני צדדים מתווכחים על טיבה של סיטואציה משני צידי מתרס, המציאות נמצאת איפשהו באמצע. אני אישית חושב שהגישה הזאת, של ענישה קולקטיבית והתעמרות באוכלוסייה אזרחית כמנוף להפעלת לחץ על השלטון, היא לא רק פסולה מוסרית מן היסוד, היא גם אידיוטית וחסרת תועלת – זה פשוט לא יעבוד. בגלל זה גישת הפעלת ה-"כוח" על עזה, שישראל דוגלת בה עקבית (למשל בנושא אספקת החשמל – עוד עובדה, עד כמה שניתן לאמת עובדות במציאות החדשותית של ימינו) הוא מעשה איוולת במובן הטוכמני של המושג – נגד השכל הישר ונגד האינטרסים של עצמך. אבל זו השקפתי האישית, ואני לא מזדרז להחליט עד כמה דיווח X הוא מדויק עובדתית ע"פ הסרגל האידיאולוגי שלי – תעמולה שאתה מסכים איתה מילה במילה היא עדיין תעמולה (ע"ע סרטיו של מייקל מור, נניח), ועובדות שקשה לך ליישב עם השקפת העולם שלך הן עדיין עובדות. ואני מרגיש בנוח לפרסם את התגובה הזאת גם בהקשר של הדיון הנוכחי, כי בינות לכל הספינים והשקרים שמעיפים לכל כיוון, ובעת בה כמעט כולם מזדרזים להעמיס את האינטרס שלהם על עגלת המחאה (החל מתנועות השמאל, אמיתיות ושקריות כאחד, שקוראות להפיל את המשטר, וכלה בקריאה ההזויה "הפתרון הוא בשומרון" וכד'), הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על גישה ביקורתית וסקפטית, ולשקול כל עניין לגופו באופן מפוכח ועצמאי. זו דעתי בכל אופן, ותודה על הבמה 🙂
תודה, אלעד.
בקשר ל"גרגר המלח": הכלל הוא פשוט, ונכתב מפורשות בקוד האתי של הבלוג. אתה ספקן? יש לך ערעורים על המקורות שאני מצטט? טוב מאד. אנא מצא מקורות חלופיים, שמציגים תמונה שונה.
בעניין הנוכחי (האם יש מגבלות כבדות על הכנסת חומרי בניין לעזה או לא) – שתי נקודות: (1) הצהרת כוונות של לשכת ראש הממשלה היא לא רלבנטית לשאלה מה קורה בשטח, היא בכלל לא "מתחרה" על תיאור מציאות; (2) המצב בעזה מדווח ממקורות רבים במקביל, לא רק מהמרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית. יש דו"חות של האו"ם, של "גישה" (שמתמחה רק בנושא הזה), ועוד. אני מתמצא בהם יפה, וכשאני כותב על זה פוסט – לא בתגובות סתם, שנסחפו לכיוון הזה מנושא אחר – אני מספק לינקים.
חלק מהמסר ה"חינוכי" של הבלוג הזה, אם תרצה, הוא שכל אחד יכול לחפש את הנתונים האלה ולהעריך אותם בשכלו הישר. הקוראים מוזמנים לעשות זאת כל הזמן, אני לא מוניתי להיות העיתונאי של אף אחד. לכן – "גרגר המלח" שלך אמור לעודד אותך לעשות בדיקה עצמאית. אם תחזור עם מסקנות שונות משלי – אתה תמיד מוזמן להציג אותן כאן, כשזה רלבנטי.
בעוד המחאה מתעסקת בהשגת "מדינת רווחה" (כואב הלב כמה שהדרישה הזאת מראש ממשלה מכהן כמו נתניהו עם ליברמן בקואליציה וקדימה באופוזיציה מגוחכת אבל מילא….) בינתיים ראש עיריית תל אביב ועוד כמה אנשים עם כסף מתכננים לעצמם תוכניות איך "לפתור" את מצוקת הדיור. אני מצרפת לינק. עידן, האם קראת את הפוסט הזה של שרון רוטברד.
חשוב מאוד לקרוא אותו לדעתי. יש עוד כמה פוסטים חשובים בבלוג של שרון ומרתקים על תכנון העיר תל-אביב.
תודה, איה, עכשיו אקרא.
מילים כדורבנות, מה גם שכבר מדברים על פינוי, בכוח או אולי בדרך אחרת.
אולי התגובה שלי היא מעט חסרת תוכן, אבל אני רוצה להודות לך על הקול השפוי ועל הכתיבה הנוקבת והמדויקת. לקרוא כאן זו מאין חצי-נחמה.
פוסט מעניין מאוד ומלמד מאוד, שאני מסכים עם חלק גדול ממנו. עם זאת, אני לא בטוח בכלל שאתה צודק בקשר לצורך להתמקד בדיור ולעזוב את השאר. לדעתי, דווקא הצורך של הממשלה לתת מענה בהרבה מקומות בבת אחת עשוי לחשוף כמה היא לא מסוגלת לעשות את זה, וכמה השינויים שהיא מציעה לא יכולים להיות אלא פאתטיים. לא במקרה היא כל הזמן 'מאכזבת' את המוחים. האכזבה המצטברת הזו, אם תימשך לאורך זמן, יכולה ליצור הבנה שתלך ותתחדד שהפרדיגמה הכלכלית כולה שגויה מהיסוד, ולא רק מדיניות הדיור או המזון או הדלק.
בנוסף לכך, דווקא דינמיקה מחאתית של קריאה לשינוי בהרבה מקומות בבת אחת מסייעת למי שנחשף אליה לחשוב על הקשר בין כל המשברים הלכאורה נפרדים בתוך משטר ניאו-ליברלי שכיוונו אחד ויחיד.
ועניין אחרון: ההרחבה ההולכת וגוברת של הנושאים שבנוגע אליהם תובעים המוחים לעצב מדיניות חדשה גורמת לנתניהו שיתוק ומבוכה, כי הוא רגיל לעבוד בפרדיגמה של כיבוי שריפות באופן פרטני – רצוי על בסיס סקרים קונקרטיים בקשר לתופעה X או Y – כדי להשיג שקט. אי אפשר להשוות את הפאניקה שלו היום להלך הרוח שלו בשבוע הראשון למחאה, שבו היתה התמקדות בדיור.
איפה תהיו, איפה נהיה בסמפטמבר? הממשלה בונה על דבר אחד שמעולם לא הכזיב: כשתרועות מלחמה נשמעו באופק, העם, בלי לשאול שאלות, עזב הכל. עכשיו הם מדברים על עננים שחורים, וחושבים על ענני כבשים, ששוב יתגייסו למלחמת שלום ההתנחלויות, הביבי, תקציב הבטחון ושאר אינטרסים שלהם, לא שלנו. תוכיחו להם הפעם שכבשים זה לא אנחנו. המפתח להמשך המחאה עד להצלחה הוא בכח לומר לא לגיוס הגוף וגיוס הדעת.
http://www.atzuma.co.il/lomarionetot
אמנון,
נתחיל בזה שמיום ליום ההצעה שלי למיקוד המאבק נעשית לא רלבנטית בגלל הדינמיקה בשטח, דינמיקה שאין להנהגת המאבק הרבה שליטה עליה. אולי פינטזתי שהם יוכלו לעשות מיקוד כזה, בטווח הקצר, אבל כנראה שזה לא אפשרי.
תראה, לא נראה לי שלמישהו יש אשליה שהממשלה הזאת מסוגלת להציע שינוי אמיתי; לכן, אין צורך "להוכיח" כמה היא פאתטית. מדובר באמת גלויה לכל. גם העובדה שהפרדיגמה הכלכלית שלה שגויה מהיסוד מובנת היטב. כל אלה הם השגים תודעתיים של המאבק; נשאלת השאלה איך מתרגמים אותם להשגים פוליטיים מוחשיים. והניתוח שלי (ראה גם את ההרחבות בדיון שהיה לי עם ניר עברון) מצביע על הקושי העצום לתרגם מחאה רוחבית וטוטאלית כזאת לרפורמות כלכליות, בטווח הזמנים שדרוש "להוכיח ניצחון".
באשר לביבי, והתקווה להפיל אותו: אני לא רואה איך זה משרת מישהו או משהו. אין שום גורם אלטרנטיבי בכנסת שיכול לעלות לשלטון ולהקים כאן מדינת רווחה. כל הגופים הפוליטיים הגדולים – ליכוד, קדימה, ישראל ביתנו, עבודה/עצמאות – הם משרתים של ההון הגדול. לכן מגוחך בעיני לשמוע אנשים שקוראים "בחירות עכשיו!", כאילו בחירות יהפכו את הדיסקט של המושחתים האלה. אין קסמים כאלה. השינוי הפוליטי מגיע מהרחוב, וייכפה על כל מי שבשלטון. עדיף להימנע מבחירות בשעה הזאת כי הן רק יסיטו את הדיון לסוגיות תפלות של אישיות ואופי.
תגובה מדויקת. ויותר מזה, כאילו שבחירות יעלו מישהו אחר לשלטון. גם אם קדימה תקבל עוד כמה מנדטים והליכוד פחות כמה מנדטים, התמונה הכללית לא תשתנה, ושוב נתניהו יהיה רה"מ. דה גול נבחר שוב ונתניהו ייבחר שוב.
עידן,
תודה על התגובה.
נראה שלא לגמרי הובנתי כפי שרציתי. כלל לא הזכרתי את המילה 'בחירות', ולא לשם כיוונתי. ברור שממשלה בראשות קדימה או העבודה או הדרך הרביעית, על כל פנים כמו שהמפלגות האלה נראות היום, לא תשנה שום דבר מהותי בהשוואה לממשלת הליכוד, ושם ודאי לא טמון הפיתרון.
אבל בדיוק משום כך, אם רוצים לחשוב על שינוי משמעותי שיישאר איתנו לטווח ארוך (הרי כל הישג נקודתי מול נתניהו עכשיו, שיגרום לרבים לחשוב שמטרת המחאה הושגה ואפשר לעצור, יכול להתבטל בקלות בכנסת/ממשלה הבאה, בדיוק משום שאלה יהיו אותם גברים בשינוי אדרת), צריך להמשיך לעבוד על השינוי התודעתי הרחב, שיוביל לתובנה שיש צורך בשינוי מקיף בשיטה הכלכלית ובסדרי העדיפויות. שהרי דווקא משום שנתניהו וממשלתו כולאים אותנו בסטרוקטורה שלהם ('בשום מקרה אין לפרוץ את מסגרת התקציב' וכו'), אי אפשר להגיע מולם להישגים משמעותיים קונקרטיים.
בניגוד אליך, אני לגמרי לא חושב שכולם מבינים כבר כמה הממשלה הזו כושלת ולא מסוגלת לעבור לצורת מחשבה אחרת. יש התחלה של ההבנה הזו, אבל אחרי שתוצג לציבור על ידי הממשלה הצעה כלכלית חדשה (בהתבסס על ועדת המומחים הכביכול 'חברתית' והלמעשה ניאו-ליברלית) זה יהיה שקוף הרבה יותר. יעלו באחוז ורבע את מס החברות ויורידו אחוז ורבע את המיסים העקיפים, יתנו כל מיני שמות מפוצצים לתת-וועדות חדשות שיקומו, אבל לא יהיה כאן שום שינוי פרדיגמטי, ואנשים יבינו את זה.
וגם, בכל זאת: זה לא הדבר המרכזי אלא רק סמל, אבל צריך שנתניהו ייפול. לא בגלל שמחליפיו מציעים כרגע אלטרנטיבה, אלא כדי לתת תחושה שיש כוח פוליטי להמונים ושמי שמזוהה יותר מכולם עם ההשתוללות הניאו-קפיטליסטית של השנים האחרונות משלם את המחיר. זה יגרום לתחושת שינוי ביחסי הכוחות בין הציבור לבין הכנסת/ממשלה, ויעביר מסר למי שיעלו במקומו. לא נשאר כיום דבר ממדינת הרווחה, כפי שעלה גם מהדברים שלך, וכדי להקים אותה מחדש צריך ליצור היפוך מגמה רחב ולטווח ארוך. ההיפוך התחיל, אבל צריך לטעמי להמשיך אותו באופן סבלני ולא לנסות להגיע מהר מהר להישגים נקודתיים, גם אם יש בכך סיכון מסוים (מלחמה שתמחק הכל וכו', כפי שכתבת).
מדוע נאלם קולך? האם זה משום שתחזיותיך על התגרויות ישראליות מכוונות, במטרה להסיט את תשומת הלב מהמחאה החברתית, התבדו?
פתח פיך ויאירו דבריך, עידן!
כמו כן אשמח לשמוע (באמת!) כיצד לדעתך על ממשלת ישראל להגיב על רצח אזרחיה ליד אילת.
לא התבדה כלום, בני, כי דברי כוונו לאירועי ספטמבר סביב חומת ההפרדה.
ולתשומת ליבך: אני לא "פאנל" פוליטי שדורשים את דעתו על ענייני היום. אני לא עוזי דיין, השבח לאל. אני כותב על מה שבא לי ומתי שבא לי. ואתה, חצוף קטן, לך תקושש תגובות במקום אחר.
יישר-כח וכל הכבוד עידן על תגובתך הנחושה לבני.
חזק ואמץ, מניצן.
מופת של נימוס. שבוע טוב גם לך.
הרשה לי לפרש את תגובתך המתלהמת בדרכי.