Skip to content
26 ביולי 2011 / עידן לנדו

אחרי הספין: להעצים את מאבק הדיור

על הספין האומלל של נתניהו והאוצר אין כבר צורך להכביר מלים. הוא מתגולל בחוצות, מרוח זפת ונוצות, הודות לעבודתם הנמרצת של מנהיגי מחאת הדיור. רק שתי הערות קצרות עליו, לפני שנגיע לעניין העיקרי (מה עושים עכשיו?).

ביבי הוא אותו ביבי, סוכן המכירות הישן והמשעמם, שיודע לדקלם סיסמה אחת כל חייו: היצע וביקוש, היצע וביקוש, היצע וביקוש. "פתרון הפלא" שלו למצוקת מחירי השכירות הגואים הוא הצפה של השוק בדירות באמצעות שורה של הטבות ליזמים פרטיים. שום דבר לא יעיב על החוק היחידי שהוא מכיר – יותר דירות, יותר זול. שום הבנה של תהליכי ריכוז הון, של ריבוד האוכלוסיה, של מליון ואחת הדרכים שבהן קבלנים ממולחים יודעים לעקוף רגולציה רופפת במשטר ניאו-ליברלי ולנצל גם אותה לטובתם. סליחה, הבנה עמוקה וזדונית.

בסוף כל משפט שאמר ביבי ישב קבלן ועישן סיגר.

המפגינים דרשו להחזיר את המדינה לעם. ביבי אמר להם: תשכחו מהמדינה, אני מפריט את כל מה שנשאר. לכו דברו עם הקבלנים.

הערה שניה: ביבי ניסה לקנות את הסטודנטים – כוח המחץ של המאבק – באמצעות הטבות מפליגות, ובכך לשאוב אותם אל מחוץ למעגל המחאה. לשמחתי, גם הספין הזה נתקל בסירוב אדיב ותקיף של התאחדות הסטודנטים הארצית.

באמת חבל לבזבז עוד מלים. השלטון עוד לא בשל, עוד לא הפנים. שיתבשל קצת בעצמו, ויחזור עם רעיונות טובים יותר. בינתיים יש עניינים דוחקים יותר.

מה עושים עכשיו?

טוב עושים מנהיגי המאבק כשהם הודפים בנחישות את הטריקים והספינים של הממשלה. אבל הוואקום שנוצר בשיח הציבורי אודות המאבק משווע לאלטרנטיבה. תנועת המחאה ממשיכה לצמוח ולהתפשט בכל רחבי הארץ. ואנשים רוצים תשובות אמיתיות. הם גם רוצים לדעת על מה הם בדיוק נאבקים, למה הם יכולים לצפות; איך ייראה היום שאחרי המאבק. אבל כשהם נושאים את עיניהם אל מטה המאבק, אל ההנהגה שבשדרות רושטילד, הם לא שומעים מסר ברור וצלול.

מטה המאבק הוא גוף הטרוגני ויש בתוכו קולות שונים. זה טוב, זה דמוקרטי, ואין לי ספק שכל השותפים לויכוח הפנימי שם לומדים ממנו הרבה. כל מי שמשתתף בוויכוח הזה מנסה להשפיע על הכיוון והדימוי הציבורי של מחאת הדיור; זה בדיוק תפקידו של אזרח מעורב. גם את הדברים הבאים שיש לי לומר, צריך לקרוא בהקשר הזה. יש לי הערכה עצומה למפגינים, לכל מי שעבר לחיות באוהל ברחוב. מן הרגע הראשון של המחאה, היה לי ברור שלא מדובר ב"צפונבונים מפונקים" אלא באוכלוסיה גדולה מאד של צעירים הכורעים תחת לחץ כלכלי בלתי פוסק. אומנם יש ללחץ הזה סיבות רבות מאד, אבל הדיור הוא סיבה מאד מרכזית ובסיסית. נכון היה לצאת למאבק על הנושא הזה בלבד ולהתמקד בו.

בתוך כל ההסכמה הזאת, חייבים גם להביט ביושר בדרכי הניהול של המאבק ובאפקטיביות שלהן. ודבר אחד, עיקרי, חסר בהן, מן היום הראשון; דבר שבלעדיו קשה לראות איך המאבק הזה, סוחף וצודק ככל שיהיה, יוכתר בהצלחה. אני אגיד את זה בפשטות: למאבק הדיור אין יעדים פוליטיים מוגדרים. ב"יעדים פוליטיים מוגדרים" אני לא מתכוון למסרים כלליים כמו "תפתרו לנו את בעית הדיור", וגם לא יצירת קשרי סולידריות בין אוכלוסיות מוחלשות ברחבי המדינה. קשרים כאלה הם חשובים בלי ספק להצלחת המאבק, אבל הם לא יעד שלו; הם כלי להשגת היעד. יעדים פוליטיים מוגדרים הם צעדי חקיקה ורפורמות שלטוניות שמטה המאבק עצמו שותף בניסוחן ויכול לקחת אחריות מלאה על תוצאותיהן.

לא במקרה אין יעדים כאלה. המחאה הרי נשאה בגאון מיומה הראשון את דגל ה"א-פוליטיות". הצעירים המהפכנים התעקשו לקחת אחריות על הוצאת האנשים לרחוב, אבל לא על הצעדים שיחזירו אותם לדירות משלהם. בינתיים, מפה לשם, המציאות טפחה על פניהם, והם מצאו עצמם נגררים אל הכנסת, פעם ועוד פעם, כדי להשמיע שם את דרישותיהם. ועדיין ניכר שהם עושים זאת בחוסר רצון בולט. ההזדמנות הגדולה ביותר עד כה להציב רשימת יעדים כזאת בפני כל הציבור בישראל היתה במהלך ההפגנה הגדולה בשבת האחרונה. אבל ההזדמנות הוחמצה – ושוב שמענו "ססמאות מהפכה" כלליות, לא מחייבות. קראו את המאמר המעולה של טליה ברנשטיין; כמה תשוקה ומחוייבות למאבק יש בו, וכמה אכזבה ממנהיגיו.

יש כמובן סכנה ברורה בהגדרת יעדים למאבק: הכישלון הופך לאופציה ממשית. כל עוד מוחים "נגד המצב" באופן כללי, כל עוד שולטת בשטח שביעות רצון מעצם קיום המחאה, מעצם ביטוי הזעם (האותנטי) – אי אפשר לדעת מתי ובאילו תנאים המחאה יכולה בכלל להיכשל. ואכן, פה ושם ברשת אתה יכול לקרוא אמירות בנוסח "כבר ניצחנו"; עד כדי כך מגיעה נמיכות הרוח בארץ, שעצם הנפת האגרוף מול השלטון נתפסת כהישג שראוי לנצור, להקפיא, לא לגעת בו.

הגדרת יעדים ברורים למאבק, מנגד, תכניס למשוואה את אופצית הכישלון. להלן: "כישלון" = אי השגת היעדים. אבל אחרי כל המאמץ והסבל הזה – מי רוצה להיכשל? הנה סיבה טובה לשמור על עמימות עקרונית.

רק שלמטבע הזה יש שני צדדים. אותה עמימות שמאפשרת למפגינים לטעון שהם "מנצחים" או "ינצחו בסוף" (מבלי שמישהו טורח לבאר מה ייחשב לכישלון) – מאפשרת גם לשלטון לטעון שהוא "מחבק" את המפגינים, ופועל במלוא המרץ לפתור את בעית הדיור בארץ. וכיצד יפריכו את דבריו בהיעדר קריטריון מוסכם של הצלחה למאבק?

הדברים האלה אינם פלפול מיותר. מי שבוחן מקרוב את מהלכם של המאבקים החברתיים בישראל, מאבקים שהתחילו בקול תרועה רמה והסתיימו בדממה דקה, מוצא תבנית חוזרת: בתום המאבק ("ישבו עד שיצא עשן", נוהגים הכתבים להתפייט), יוצאים נציגי המאבק ונציגי האוצר אל התקשורת בבוקר. זה מול זה – קמוטי חולצות וטרוטי עיניים – הם מבשרים לציבור: כולנו ניצחנו. כל צד השיג את המירב שהיה יכול לייחל לו. טופחים לו על השכם, לאזרח המבולבל (מה? מי? זה הכל? על זה נלחמתם?), מצעידים אותו בטוחות אל העריסה ומרדימים אותו שוב לשנת נצח, עד ההתפרצות הבאה.

"כולם ניצחו" פירושו – הציבור הפסיד. והסיבה שהציבור קונה את הלוקש הזה היא שפעמים רבות מדי מנהיגי מאבק חברתי שומרים על קלפים קרוב-קרוב לחזה (אם יש להם בכלל קלפים), נמנעים משקיפות ציבורית, ומסתירים את היעדים הקונקרטיים של מאבקם מאותו ציבור שאת תמיכתו הבלתי מסוייגת הם דורשים. לא פלא שבשעה שהם מכריזים, כרעם ביום בהיר – "ניצחנו, אפשר להתקפל" – אותו ציבור נותר מבולבל וחשדן.

זעם לא ממוקד, מסרים סותרים, עמימות במטרות – כך נראה מאבק עממי שכל שלטון מייחל לו. מי שלא מודאג ממחאת הדיור הנוכחית מכל סיבה אחרת, אולי יהיה מודאג מזאת: היא משחקת לידי הכוחות שנגדם היא יוצאת.

אני מבין שיש כאלה בשמאל שרואים בכל הדיבור הזה טעות ענקית בקריאת המציאות. אני מבין שיש כאלה שרואים בעצם הגדרת מטרות למאבק מין עניין זעיר-בורגני בזוי ומלוכלך שחוטא לגעש הייצרי והסטיכי של המחאה; "הפגנה – לא חשוב על מה. וטוב שכך." אני גם מבין שאחרים ששים להזדמנות האנתרופולוגית שנקרתה על דרכם לשזור הגיגים על כך ש"ההוויה עצמה דיגיטלית", על "נקודת הקיצון האובדנית של הקפיטליזם", ומסיקים מכך ש"לא יכול להיות שינוי פוליטי מהותי, איזושהי דמוקרטיה עתידנית או מה שזה לא יהיה, ולא צריך להיות". כן, אני מבין שיש אנשים בשמאל שחושבים מראש שלא צריך להיות שינוי פוליטי מהותי, ויש כאלה שאפילו קצת יצטערו כשהאוהלים ייעלמו.

אני מבין ואפילו מכבד את כל הדעות האלה. אני רק נוטה להאמין שהרוב המכריע של שוכני האוהלים כן רוצים שינוי פוליטי מהותי, כן חושבים שזאת הסיבה שהם נחרכים בשמש כבר קרוב לשבועיים, נושמים פיח אוטובוסים ביום ובקושי עוצמים עין בלילה, ולא יצטערו לרגע אם מחר בבוקר יוכלו לקפל את האוהל ולשוב לדירה ראויה למגורי אדם ולכיסו הצנוע. לא יודע למה אני מאמין ככה, אין לי מושג. אינטואיציה.

אתמול בצהריים האינטואיציה הזאת קיבלה תמיכה בלתי צפויה במאהל רוטשילד עצמו. הסתובבתי בין האוהלים עד שהגעתי לאוהל המטבח הגדול, בקצה הצפוני של השדרה. לוח קרטון גדול, שעון על פינת האוהל, משך את עיני. נכתב עליו טקסט בטוש, ככל הנראה בידי פעילים במאהל. התחלתי לקרוא, ואז הוצאתי עט והעתקתי כמה פסקאות. הנה:

"קולות מחאה מלמטה: בדיון ציבורי גדול שהתקיים במאהל ב-22/7, הוחלט שהכותרת של המאבק היא "מחזירים את המדינה לעם", והוחלט למחות נגד ההחלטות שהממשלה מנסה להעביר כרגע (הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל וחוק הוד"לים), אולם מטה המאבק מנסה להמשיך לשלוט במאבק ולמסמס את ההחלטות והמסרים שהפעילים והתושבים קיבלו.

"מחזירים את המאבק לעם! איך זה יימשך מכאן – זה תלוי בך ובכולנו, התושבים. האם ננפנף את הדוברים השתקנים של "מטה המאבק" שמכה במאבק, ונעשה מאבק אמיתי נגד החלטות הממשלה ולמען שליטה ציבורית בקרקעות ויותר דיור לכולם, ונושאים חשובים נוספים? בוא/י לדיונים הפתוחים והביע/י את דעתך."

עכשיו, בהבאת הדברים האלה אני לא מנסה לתקוע טריז בתוך המאהל או חלילה לקרוא תיגר על ההנהגה שלו. ממש ממש לא. המטרה היא לחשוף ויכוח אמיתי ונוקב שמתרחש לא רק בשיח הציבורי הכללי סביב מחאת הדיור אלא גם במעגל הפנימי של הפעילים שמובילים אותה. הוויכוח הזה חשוב, והשקיפות שלו היא נדבך חשוב לא פחות בדמוקרטיזציה של המרחב האזרחי בישראל. האופן שבו הוא יוכרע ישפיע ישירות על התגלגלות המאבק ועל סיכויי הצלחתו; והצלחת המאבק, או כשלונו, היא עניין של כל אזרח בישראל. (ובעניין השקיפות, אנשי המאהל מעדכנים שאפשר לקרוא את כל הפרוטוקולים של האסיפות כאן).

בחזרה ליעדי המאבק

מי שעוקב אחרי אירועי הימים האחרונים שם לב לשחקן "חדש" בזירה: הקואליציה לקידום דיור בר השגה בישראל. בקואליציה הזאת חברים גופים לא מעטים – האגודה לזכויות האזרח, האגודה לצדק חלוקתי, קליניקות משפטיות וגופים אקדמיים, ארגון שתי"ל וסינגור קהילתי. אני כותב "חדש" במרכאות משום שהגופים האלה כמובן ותיקים הרבה יותר מן המחאה הנוכחית, ועוסקים בתכניות לדיור בר השגה כעניין שבשגרה, הרחק מאור הזרקורים. הנה סרטון שמציג את פעילותם בכל רחבי הארץ.

אנשי הארגונים האלה הם הגב המקצועי הטבעי של מחאת הדיור: הם מחזיקים בידע המשפטי והתכנוני, הם ניסחו הצעות חוק, הם שוחים בסבך הביורוקרטי, והם מקיימים קשר רצוף עם אוכלוסיות ששוק הדיור האכזרי בישראל בעט הצידה, אוכלוסיות שחייבות להיכלל בחוג הסולידריות של המחאה הנוכחית. באיחור מה הבין מטה המאבק שעליו לשלב ידיים עם קואליצית הדיור ואומנם בימים האחרונים אנשי הקואליציה נושאים ונותנים, באופן לא רשמי אך גם לא מוכחש, בשמו של מטה המאבק מול ועדות הכנסת. לקואליציה יש אתר אינטרנט מסודר עם דו"חות, ניירות עמדה, כתבות עיתונאיות ועדכונים שוטפים.

בדיונים בכנסת הציגה הקואליציה רשימה של 9 יעדים לקידום דיור בר השגה בארץ. זה בסיס טוב שממנו מטה המאבק יכול לחלץ מסר ברור משל עצמו, אבל לעניות דעתי יש בו בעיות משלו. חשוב גם לזכור שאי אפשר לבוא לציבור במסר של "9 נקודות" – זה ארוך מדי ולא מספיק מרוכז.

לאור החורים הענקיים בתכנית הממשלתית שהוצגה היום, והעובדה שהיא מזניחה לחלוטין את התפקיד האקטיבי שאמור להיות לשלטון בהבטחת דיור בר השגה, אני חושב שכדאי להגדיר, כיעדי המאבק, בדיוק את אותם עקרונות שהממשלה מסרבת להכיר בהם. הנה, אם כן, טיוטה של הצעה שאני מניח על השולחן ומקווה שיתעורר סביבה דיון מסוים. ההצעה הזאת מגדירה שלושה יעדים פוליטיים מידיים למאבק:

1. חקיקת חוק פיקוח דמי שכירות. חוק אוניברסלי, שחל על כל הדירות למגורים בישראל, בבעלות פרטית או ציבורית; שחל על דירות קיימות, שכבר היום חיים בהן (או פונו מהן) מאות אלפי אזרחים, ולא רק על דירות מדומיינות שייבנו אי-מתי בעתיד; חוק שכמוהו כבר יש בערים רבות בעולם ואף אחד לא רואה בו חילול קודש של "זכות הקניין" או בגידה בעקרונות השוק החופשי. החוק יכול לקבוע, למשל, תעריף מקסימלי למ"ר, והעלאה מקסימלית לשנה בשכ"ד. הצעת חוק כזו (של שלי יחימוביץ' וכרמל שאמה) כבר הוכנה, אבל גם עליה אפשר להתווכח (ההצעה מאפשרת העלאת שכ"ד של 5% בשנה. למה? מישהו מקבל תוספת למשכורת בגובה כזה? אפשר להסתפק בהצמדה למדד).

2. חידוש הדיור הציבורי ותיקונו. גם למי שדירה תהיה לעולם מחוץ להישג ידו – קשישים, נכים וחולים קשים – מגיע לחיות בדירה. אוכלוסיות אלה לא יצליחו לרכוש דירה מיזם פרטי גם אחרי כל ההוזלות שהממשלה מתכננת (הם לא סטודנטים, לא זוגות צעירים, ועל פי רוב לא משתכרים). המדינה צריכה לשמור בידיה בנק דירות גדול מספיק כדי שתוכל לשכן בו את כל מי שאין לו מענה במסגרת השוק הפרטי – גם במחירי הפסד. זה לא מתפקידה של המדינה לעשות רווחים על קשישים ונכים. ייבוש הדיור הציבורי עד כדי חיסולו יבהיר שהחברה בישראל החליטה להיפטר סופית מן החלשים שבתוכה. במתכונתו הנוכחית, הדיור הציבורי הפך למנגנון רקוב של חברות שיכון חמדניות; הלקח הוא להחליף את הקבלנים, לא לנטוש את הרעיון.

3. עצירת הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל. אבן הראשה של התכנית "להבראת" שוק הדיור של נתניהו – היא אסון לדורות. במסווה של "ייעול" ו"שחרור חסמים ביורוקרטיים" – יעדים שאף אחד לא יכול להתנגד אליהם – הולך לעבור בישראל מהלך הפרטה חסר תקדים, שימסור לידיים פרטיות את כל קרקעות המדינה הזמינות לבנייה. הרפורמה כבר אושרה בקריאה ראשונה ותובא לקריאה שניה ושלישית כבר מחר בערב. גם אם היא תעבור, הציבור לא צריך לשתוק, מאחר שהמחטף הקולוסאלי הזה בוצע באופן חשאי כמעט ומבלי לאפשר לציבור להגיב כיאות. אם את חוק הדיור הציבורי אפשר להקפיא וגם לבטל, אין סיבה שחוק הרפורמה יעבור חלק. להתחרט מאוחר מדי אי אפשר יהיה; אף אחד לא ילאים מחדש קרקעות שהופרטו. הרפורמה הזאת תוריד לטמיון לעד את הקרקע הציבורית בישראל.

למה דווקא שלושת היעדים האלה?

קודם כל, 3 זה מספר טוב. מספר חזק וקליט. אם צריך לצמצם ולזקק את המסרים, כדאי תמיד להגיע ל-3.

שנית, היעדים האלה משרטטים בדיוק את מה שחסר בתכנית הפלא של נתניהו: נטילת אחריות מצד המדינה על שוק הדיור. הצפת השוק בדירות זה לא נטילת אחריות, אלא התנערות ממנה והשלכת יהב על כוחות השוק. שלושת היעדים האלה מסמנים את הקו האדום – התפקידים והנכסים שאסור בשום פנים ואופן להפריט.

היעד הראשון, חקיקת חוק פיקוח דמי שכירות, הוא לא רק צודק מוסרית, אלא מתחייב מן האופי והזהות של מובילי המחאה. מדובר בציבור של צעירים בעיקר, שאינם מתכוונים לרכוש דירה בשנים הקרובות. מה שהם צריכים זה דירות להשכרה במחיר שפוי – ועכשיו, לא בעוד שנה וחצי. שום דבר בתכנית של נתניהו לא עונה על הצורך הדוחק הזה. לא פלא שיושבי המאהל גיחכו בזמן הנאום; ביבי משחרר עוד 50,000 התחלות בנייה, יופי, אבל מי ירסן את הבעל-בית המניאק שגונב לי חצי מהמשכורת על שכ"ד?

כלל ברזל: הציבור הראשון שצריך להרוויח מפירות המחאה הוא זה שהקריב למענה ונשא אותה על כתפיו. שוב, זה לא רק צודק מוסרית, אלא גם חיוני למאבקים שבהמשך; אף אחד לא ייצא בעתיד לרחובות בידיעה שמהמאבק שלו ירוויחו כולם חוץ ממנו.

היעד השני, חידוש הדיור הציבורי ותיקונו, מסמן את השאיפה של המפגינים להיאבק על דמותה של החברה בכללותה, ולא רק על תנאי הדיור שלהם. אף כי בודדים (אם בכלל) משוכני האוהלים ברוטשילד מתכוונים להגיע לדיור ציבורי, האמירה שלהם "להחזיר את המדינה אל העם" מקפלת בתוכה התחייבות מוסרית רחבה, גם כלפי מי שנמצא מתחתם בסולם החברתי.

אם היעד השני מסמן את הרחבת תחום המאבק במימד הזהות והמרחב, היעד השלישי מסמן הרחבה במימד הזמן: מי שנאבק נגד הפרטת קרקעות ציבוריות נאבק למען העתיד. העתיד הזה יבוא בחיינו או שלא, אבל הוא נוגע לכולנו. ושוב, הצלחה בזירה הזאת עשויה להיות סנונית ראשונה במאבק ארוך-שנים, שבלי ספק מצפה לנו, נגד הפרטת כל המשאבים הציבוריים בישראל.

המון דברים נשארים בחוץ. הכיבוש, מערכת החינוך, הגזענות. אי אפשר לתקן את כל העולם בבת אחת. כן, תמיד כדאי ללמוד על הקשרים המסועפים בין כל הדרכים שבהן השלטון דופק אותנו, אבל את התיקון תמיד צריך להתחיל מנקודה ספציפית. התחלנו מהדיור? בואו נעשה את זה יסודי.

מי שחושב שהיעדים שהצעתי למעלה הם צנועים הוא נאיבי. עצם הרעיון של פיקוח ממשלתי על שכר הדירה הוא תועבה גמורה בעיני השלטון הניאו-ליברלי שלנו. לא פחות מ-4 הצעות חוק שניסו לקדם גרסאות צנועות של פיקוח כזה טורפדו בידי הקואליציה. בל תטעו: פקידי האוצר וגם אילי הנדל"ן יילחמו כאריות נגד הרעיון הזה. כך תדעו גם כמה שהוא צודק.

כמו שאמרתי, מדובר בטיוטה בלבד. אלה הם רעיונות לדיון, לא נוסחאות קפואות. צריך למלא הרבה פרטים, ובדיוק בשביל זה יש מומחים. גם אני לא שיערתי לפני שבועיים שאלמד כל כך הרבה על שוק הדיור. אני עדיין לומד ומנסה להבין (זה המקום להודות לתני גולדשטיין, שראוי לתואר "עיתונאי הדגל של המהפכה", על כתבות עומק מאלפות בנושא הדיור, כולל השוואות בינלאומיות ונקיטת עמדה ביקורתית ועקבית נגד השלטון).

אני חוזר לראשית דבריי: המאבק משווע ליעדים פוליטיים מוגדרים. לא אהבתם את ההצעה שלי? רוצים לשנות אותה, להתווכח עליה, לקבור אותה? יופי, רק תביאו נימוקים. מי שמתווכח על ניסוח יעדים מוגדרים נמצא כבר במקום הרבה יותר טוב ממי שנמנע בכוח מכל דיון כזה.

ויש עוד נקודה קריטית, שנעלמה מעיניהם של אנשי המחאה. אתמול שמעתי בטלוויזיה את שלמה קראוס אומר שיש לחברים שלו נשימה ארוכה ושהאוהלים עוד יעמדו בשדרות רוטשילד חודשים ארוכים. אשרי המאמין.

אז ככה: בספטמבר, למי ששכח, כל העיניים יופנו אל האו"ם ואל הפרלמנט הפלסטיני ברמאללה. ממשלת הימין שלנו תקפוץ על כל הזדמנות לאחד את העם שוב נגד "האויב הקם עלינו לכלותנו" ותפעיל את השיטה המוכרת של ניתוב זעם פנימי אל גורם חיצוני. יהיו מהומות סביב גדר ההפרדה, מתונות או איומות, יהיה מבול של הכרזות דיפלומטיות מכל כיוון, ושוב, כהרגלה, התקשורת תתמסר לסיקורי-סרק מדיניים.

אף מצלמת עיתונות לא תישאר בשדרות רוטשילד. הציבור הישראלי העייף שוב יפלוט אנחה, ויעביר דף. הלאה.

הלאה. באוקטובר מתחילה שנת הלימודים באוניברסיטאות. הסטודנטים הרבים שגודשים כעת את האוהלים יחפשו מקום נוח יותר לספרים ולמחשב שלהם. עם כל הצער, הם לא יקריבו שנת לימודים בשביל המחאה.

ומי שלא יעזוב עד ספטמבר או אוקטובר, יישטף עם הגשם הראשון בנובמבר.

זאת לא נבואת זעם, אלא תחזית פשוטה. המסקנה היא שחלון הזמן להשגת הישגים ממשיים במחאת הדיור הוא מצומצם מאד. להערכתי – חודש בודד. מה שלא יושג עד תחילת ספטמבר – כבר לא יושג בהמשך. אלה הם תנאי העבודה של מאבקים חברתיים בישראל, לטוב ולרע; אף מאבק בעבר לא נהנה מתנאים טובים יותר.

ועכשיו, כשחודש בודד עומד לרשותנו, בואו נחשוב שוב כמה זמן אפשר למשוך בלי להתחייב על יעדים פוליטיים מוגדרים.

[הערת סיום בנוגע לתרבות הדיון: חביבה עלי אמרתו של המגיב מן הפוסט הקודם, "למדורה נחוצים עצים, לא עצות". אני רואה גם בפוסט הזה עצים ולא עצות, אבל מי שחושב אחרת, מוזמן להוציא אותו מן המדורה. הנחת המוצא שלי היא שלכל אזרח/ית בישראל נתונה זכות לגיטימית לגבש ולהשמיע דעה בנושא מאבק הדיור. הנחת המוצא שלי היא שאין לאף אחד זכות לפקפק בעצם הלגיטימיות של השמעת הדעה. מסיבה זאת, כל ניסיון להטות את הדיון אל הזכות (או האין-זכות) שלי או של אחרים להביע דעה – ייבלם בעודו באיבו. נכון, אני יכול לבוא לשדרות רוטשילד בערב ולדבר; אבל יותר מתאים לי לכתוב, וגם שמתי לב שבדיבור מול קהל – הלינקים לא עוברים. הרחוב והאינטרנט שלובים לבלי הפרד במרחב המחאה. המדורה הזאת היא של כולם; המטרה היא לשרוף את המועדון, לא את עצמנו].

95 תגובות

להגיב
  1. דורי גיל / יול 26 2011 16:00

    מצוין.

  2. Itamar Luria / יול 26 2011 16:19

    תודה רבה על ההשקעה. הלוואי ומנהיגי המאבק ייקחו את דבריך ויקדמו אותם הלאה (לאן שזה לא יהיה זה יהיה טוב). כי מה שקורה עכשיו זה בהחלט חוסר דיוק במטרות.

    אף אחד לא המציא את הגלגל, וגם האחד (או האחת) שהמציא אותו, זה בטח קרה לו בטעות, כנראה כשאיזה אבן התגלגלה ומחצה לו את הרגל, והגאון הזה, כדי שיוכל להמשיך להסתובב בעולם, לקח את המקריות הזאת ודייק אותה לטובתו.

    אז העם הזה שקם על רגליו בימים אלה זו תוצאה של מקריות מבורכת ותעוזה גאונית, אבל גם גאונות צריכה דיוק.
    אנשים רבים, מומחים כאלה ואחרים כבר שוקדים ויש להם פתרונות, כפיי שציינת, כל מה שעל מנהיגי המאבק לעשות זה לחבור ולקבל עצה, לצאת רגע מהקופסה הממותגת של "אנחנו לא אומרים שאנחנו יודעים, אבל עובדה שזה עובד", להיות אמיצים ולקבל עזרה.

    תודה לך!

  3. נועם א"ס / יול 26 2011 16:36

    אני מגיב עוד לפני שקראתי את הפוסט (סליחה):
    דברים אלה מיועדים גם למגיב אלי מהפוסט הקודם: אלי, נדמה לי שזיהיתי אותך בדיונים במאהל רוטשילד בערב שישי האחרון, לקראת ההפגנה במוצ"ש, וגם בהפגנה עצמה, מארגן את השורות הראשונות בצעדה. אתה נראה ונשמע כמו בנאדם שמבין עניין:
    בשני הלילות האחרונים חיסלו הרשויות את מאהל דרום ת"א בגינת לוויונסקי, באישון לילה, כמו גנבים.
    שולה קשת ב"העוקץ" (http://www.haokets.org/2011/07/25/מחאה-כן-בדרום-לא):
    "המחאה שלנו נמשכת מזה עשרות שנים. אנו מוחות/ים יום יום כחלק ממאבק ההישרדות שלנו, אך עד עתה קולנו לא זכה לתהודה מספקת. כיום, המחאה של השכבות המוחלשות הפכה גם למצוקת המעמד הבינוני…
    בארבע וחצי בבוקר, הגיעו למאהל פקחי הסיירת הירוקה מלווים בכעשרים בריונים, והחלו באלימות לתלוש את האוהלים ולהחרים את הציוד, תוך התעלמות מהמחאה וההתנגדות שלנו. לשאלתנו הם טענו כי הסיבה לפירוק והחרמת האוהלים והרכוש, היא משום שפליטים סודנים הצטרפו למאהל. טענה גזענית זו מטרתה להשתיק כל התארגנות של מחאה מהשכבות המדוכאות ביותר. "
    ובתגובות: "בשעה 03:40 בבוקר הגיעו שוב פקחי הסיירת הירוקה של עירית תל אביב-יפו, טלטלו את האוהלים על הישנות/ים ופירקו את מאהל המחאה של לוינסקי."
    עזרא אוחיון באתר "קדמה" (http://kedma.co.il/block/archives/1616):
    "מצוקת הדיור ויוקר המחייה הן בעיות אמיתיות בישראל כבר הרבה שנים. המיוחד הפעם הוא שהמצוקה גלשה לקבוצות חברתיות שראו עצמן ועדיין רואות עצמן חלק בלתי נפרד מההגמוניה, מה שקרוי בפינו – אשכנזים. זו הסיבה שבגללה יכלו לצעוד אמש עשרת אלפי אנשים בתל אביב, להקים מאהל מחאה בשדרות רוטשילד, לשפוך מים על חברת כנסת ובירה על ראש העיר חולדאי. קבוצות חברתיות אחרות שהיו מנסות למחוא בצורה כזו היו מרגישות את נחת זרועה של המשטרה בעודן באיבן, שלא להזכיר את הדה-לגיטמציה הגורפת שהייתה נערכת להן מכלי התקשורת".
    מגיב M לידיעה על פינוי מאהל לווינסקי ב"קדמה":
    "כמו תסריט ידוע מראש, לא היתה מחאה של הקשת ולא היו מחאות על דיור מאז ואדי סאליב, הכל התחילו. עוד מעט הם יאמרו שהאשכנזים היו הראשונים שמחו נגד בעיות הדיור.
    מה המשך התסריט? מישהו יודע? כנראה הכדור כבר נורה, ויש לו כתובת. הכתובת לא ידועה אבל מה שכן ידוע זה מה המוצא של מקבל הכדור.
    לדעתי תמים מאוד לחשוב שכל מהפכת רוטשילד תשפיע כהוא זה על הפריפריה או על המזרחים. ייבנו כמה מעונות לסטודנטים, ודירות שמרכז תל אביב לעשירים. זה מה שיקרה. זה הקהל של ביבי ושל כל ממשלות ישראל. דבר לא השתנה."
    אני הקטן:
    בגינת לווינסקי יוכרע ערכה של מחאת האוהלים כולה. רק סולידריות מלאה בצורת התייצבות המונית מכיוון רוטשילד והתנגדות בכל מחיר לכל ניסיון פינוי שלישי של המאהל יראה כי פני המחאה לשינוי סדרים אמיתי. בין רוטשילד לאל-ערקיב נמצאת דרום תל אביב: יותר מכל זה ניכר באופני ההתנהלות הפחדניים והאופייניים של השלטון הישראלי, בין אם זה חולדאי או ביבי, הסיירת "הירוקה" או קק"ל – פשיטה באישון לילה בחסותה הנתעבת והעלובה של החשיכה. אם הרשויות ישיגו ולו בדל של הישג מול מאהל לווינסקי, הן גם תדענה להפיק לקחים: את מאהל רוטשילד לא ניתן לפרק כעת ללא עימות שסופו לא ידוע, אבל את מאהל קריית שמונה או את מאהל אשקלון ייתכן שאפשר. הערב ב-17:00 מקימים את המאהל בגינת לווינסקי מחדש. הערב בגינת לווינסקי טמון גורלה של המחאה הזו כולה, יותר מהותי מכל חסימה של צומת. הערב: כלומר ב-4:00 לפנות בוקר, וגם באותה השעה למחרת, ולמחרת.

  4. אסף / יול 26 2011 16:57

    מצויין. הלוואי שיקראו ויאמצו את ההמלצות שלך.

  5. אוריש / יול 26 2011 17:07

    מעולה. אני חושב ששלושת הנקודות הן בהחלט הנקודות המרכזיות. פתרונות שונים לשכבות שונות מבלי לוותר על זכותו של הציבור להליכי תכנון דמוקרטיים.
    חוק הווד"לים נתפס כחוק רע משום שאין בו דיור בר השגה אבל הוא גרוע הרבה יותר משום שהוא חלק מביטול מערכת התכנון.
    חוסר תכנון, חוסר שקיפות וחוסר היכולת לערעור הם אסונות חברתיים, סביבתיים וחברתיים. הסעף השלישי מחזיר אותם למקומם הראוי.

  6. omer michaelis / יול 26 2011 17:09

    צריך לשים לב שהחוק המאיץ הליכי תכנון והתכנית להפריט קרקעות לא מבטיחים ולא מיצרים כל פיקוח על כך שדירות אכן *יבנו* על הקרקעות הללו, ולא יוותרו בידי משקיעים שברצותם יבנו וברצותם ישהו בנייה על פי רצונם.

    דברי דב חנין בועדת הפנים והגנת הסביבה מלפני שבועיים ראויים להשמע:
    "הצעת הכותרת של הצעת החוק הזו היא חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים. כבר בשם הצעת החוק ישנה טעות או אפילו הטעיה. החוק לא עוסק בהאצת הבנייה למגורים. החוק עוסק בתכנון מהיר, ותכנון מהיר הוא במקרים רבים עלול להיות תכנון לקוי, וכפי שהחוק מציע, זה גם יהיה תכנון לקוי. זה כמעט בטוח שזה יהיה תכנון לקוי. זה לא האצת הבנייה למגורים, קודם כל מכיוון שהנתונים, וכדאי שהוועדה, אולי אדוני היושב ראש תנחה את הגורמים שיכולים להביא לנו את הנתונים האלה באופן רשמי. אני מצטט מנתונים של מנהל מקרקעי ישראל מחודש מאי 2010. הנתונים אומרים שכבר היום יש מלאי תכנוני מאושר במקרקעי ישראל ללא קרקעות פרטיות בהיקף עצום. קיים היום מלאי תכנוני בתכניות מתאר מאושרות לבנייה, בהיקף של 160 אלף יחידות דיור. 160 אלף יחידות דיור. למה לא בונים? למה לא בונים 160 אלף יחידות דיור שמאושרות תכנונית, קיימות במלאי, אין בעיה תכנונית, הכול בסדר. למה לא מאשרים?
    אז הסיבות הן לפעמים היזמים. היזמים לפעמים מחכים שהמחירים יעלו ולכן הם לא משווקים את התכניות שיש להם. זה חסם. חסם כזה כמובן כדי להתמודד איתו, צריך להשתחרר מהאידיאולוגיה של ראש הממשלה שאומרת שיזמים הם קדושים, ואי אפשר להתערב בשיקול הדעת שלהם. אם יזם לא מממש תכניות מאושרות שיש לו, אפשר באופן עקרוני לבצע מהלכים שיחייבו אותו לממש את התכניות שיש לו, או שהתכניות האלה תתבטלנה, אבל את זה לא מוכנים לעשות. את זה לא מוכנים לעשות, כי לא מוכנים להתערב בשוק החופשי, כי זו האידיאולוגיה. היכן רוצים להתערב? רוצים להתערב בפגיעה במערכת התכנון."
    (מצוטט מהאתר כנסת פתוחה, פרוטוקול ישיבת ועדת הפנים, 10.7.11)

    המספרים כאן מלמדים את אותו הסיפור:
    http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3515863,00.html

    דבר נוסף, מסיבה לא ברורה, מסמכי העבודה של תמ"א 35, גוף שאמור לומר אם יש לדעתו כלל צורך בהפשרת קרקעות מדינה נוספות לבנייה, אינם נגישים לציבור לפי שעה.

  7. עידן לנדו / יול 26 2011 17:13

    תודה רבה עומר. לו היה לי מוח קונספירטיבי הייתי אומר שהסיפור האמיתי מאחורי התשוקה של ביבי להפשיר עוד ועוד קרקעות (מעבר לצרכי השוק, כמסתבר) הוא דיל עם ענקי הנדל"ן, שיאפשר להם לשלוט ביתר שאת במחירי השוק.

    ארור החושב אוון.

  8. nina ramon / יול 26 2011 17:19

    מעולה! תודה

  9. דודי / יול 26 2011 17:53

    סעיף 2 צריך לכלול גם את חוק הדיור הציבורי, שמוקפא בכל שנה בחוק ההסדרים.

  10. עמית קוינט / יול 26 2011 18:28

    פוסט מעולה, כמו משב רוח צונן ביום חמסין תל אביביֿ

  11. Eytan Lerner / יול 26 2011 18:49

    מעביר הלאה לדף הפייסבוק של מחאת הדיור. אני חושב שעידן אמד נכון את חלון ההזדמנויות.בספטמבר לאחר הכרזת העצמאות הפלסטינית אחדות לא תהיה כאן.השלטון ידאג לגייס את העם כנגד "האוייב" הפלסטיני . השאלה היא אם בחודש ניתן לעשות עם שלש הנקודות הללו משהו. עידן ?

  12. סמולן / יול 26 2011 19:59

    כמה הערות:

    1. כדאי לציין, בנמיכות הרוח הראויה כמובן, שהממשלה שיושבת בירושלים היא ממשלת ימין כלכלי. כלומר, טענות על צדק חברתי לא הכי מזיזות לה (עבורה זה אילוץ ולא מטרה: היא מכבדת את האילוץ בצורה סבירה לשיטתה, אבל לא רואה בו משהו שיש לשפר מעבר לכך), ולעומת זאת דיבור על סולידריות דווקא כן בא לה טוב.

    2. המאהל חושף עובדה מטרידה: ישראלים מסתגלים במהירות רבה לחיים ללא מזגן, וכמו שפעם אמר ויקטור פרנקל בהקשר יותר מאתגר, מי שיש לו מה, יכול להסתדר עם האיך. נראה לי שהאבחנה הדי בנאלית, לפיה יש משהו כיפי – לא לכולם, אבל לרבים – בחיי האוהל מוכווני המטרה, נכונה.

    3. הפתרון המקווה: צריך להיות ברור לכל העולם שלא ניתן לבנות את מאה אלף הדירות הנדרשות בתוך שנה. התהליך יקח כמה שנים במקרה הטוב. בשנים האלו, אפשר יהיה לתקוף כל ממשלה קיימת.

    4. לרגל הפוטנציאל הביקורתי העצום, כדאי לשים לב לתקיפת הממשלה, ולאי-ההכאה על חטא. השמאל עסק רבות וארוכות מאד בפלסטינים, במהגרי העבודה, וכן הלאה. המשאבים הביקורתיים שלו לא הופנו כלל (כלל) לישראלים מן השורה, ואפשר שגם ימנים. ההסבה המהירה שהרבה בלוגרים עושים כעת לתחום הנדל"ן היתה יכולה להגיע עם מעט רפלקסיה: האם לא היה מעין עיוורון שהכהה את המשאב הביקורתי, והטה אותו לכיוון הפלסטיני (נניח) ? אומרים לנו, נהוג לומר, שהממשלה מתישה את כולם בסיפורים מטומטמים על אויבים שיש לישראל. אבל לא אומרים – ואני בספק אם מישהו אי פעם יאמר – שהביקורתיסטים נרדמו בשמירה.

    5. לאחר שייבנו הדירות, ויוקם מנגנון ציבורי לפיקוח ומשטור שלהם, תגיע שעת המאבקים החברתיים נגד המנגנון. כי דבר אחד צריך להיות ברור לכולם. ממש כמו בסוגיית המיסוי של תגליות הגז, מדובר במהלך שישחק בעיקר לידי המנגנונים המפלגתיים הקיימים. ליברמן ממוקם הרבה יותר נכון – והוא מן הסתם הרבה יותר יעיל – במימוש של כוח פוליטי מעל גבי מערכת שכירות ממשלתית גורפת כל כך. כספי הגז יופנו לדיור, הדיור ישלט על ידי רשת מפלגתית מבוזרת ויעילה – בשיטות כאלו ואחרות, כמו בסקנדינביה – ולפני שנאמר בנימין זאב הרצל, המערכת השלטונית שלנו תשלים את השחזור של שיטת מפא"י.

  13. אני / יול 26 2011 19:59

    "ב-15 השנים בין 1994-2009 הממשלה בנתה 48.4% מתוך הבניה בהתנחלויות ; הממוצע הכלל-ארצי (כולל התנחלויות) 20.7%; במחוז ת"א 3% (בין 2006-2009 לא נבנתה בו ולו יחידת דיור ציבורית אחת במחוז תל אביב)."
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1235823.html

    לא רק הדיור, המחירים גבוהים, ובעיקר המשכורות נמוכות:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4100117,00.html
    a href="http://www.haokets.org/wp-content/uploads/2011/07/prices.pdf

    כל הממשלות אחראיות לזה: קדימה, עבודה, ליכוד, ש"ס
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4096707,00.html

    זה בידינו! לא רצינו להתעסק בפוליטיקה וזה תפס אותנו בדלת האחורית! לא רצינו לשמוע על המצוקה של הפריפריה, הערבים והחרדים, ועכשיו זה הגיע אלינו. חייבים לבנות משהו חדש!!! צאו לרחוב. חייבים להשבית את המדינה. אסור שהמחאה תדעך, זאת רק ההתחלה! רוצים רפואה ציבורית! רוצים חינוך איכותי וחינם! רוצים אקדמיה לכולם! רוצים תחבורה ציבורית! רוצים פיקוח על שכר הדירה! רוצים שכר גבוה יותר! רוצים ארגוני עובדים חזקים במקום חוזים אישיים! רוצים מה שהיה להורים שלנו כשהם עבדו: הסעות לעבודה, הסכמים קיבוציים, פנסיה, הגנה מפיטורין לא הוגנים, די חלאס, אנחנו לא עבדים!

  14. רועי / יול 26 2011 20:03

    מי שמציע פיקוח על שכר הדירה יורה לעצמו ברגל. בוא נצא מנקודת הנחה שמחר קיים חוק פיקוח שכר דירה המגביל את ההעלאה (לא יותר מ5% או עליית האינפלציה).

    הנה תסריט לא כלכך דמיוני:
    כעת משיש חוק, צריך להקים מנגנון שיפקח על החוק ויטפל במענה לאזרחים. לכן, השלב המיידי יהיה להקים גוף פיקוח עירוני. בגוף הזה ישבו אינספור פקידים ומנהלים (הכל לפי המפתח הקואליציוני). גוף הפיקוח יצטרף לטפל בתביעות כנגד מפירי החוק לכן יהיה צורך גם ביועצים משפטיים. כמובן שהיועצים הם עו"ד המקורב לראש הגוף ואיך אפשר בלי משרד חקירות שישלח חוקרים למצוא שכירויות שלא "כחוק".

    כדי ליצור מנגנן פיקוח יעיל, צריך להקים מאגר ממוחשב של כל הדירות המושכרות, כל חוזי ההשכרה וכל המחירים. בעלי הדירות והשוכרים יידרשו להרשם בלשכה ולקבל אישור עבור כל חוזה שכירות. צריך סדר, לא?

    רבים מבעלי הבתים יסרבו להרשם בעיריה (במיוחד לאור שיתוף המידע עם מס הכנסה) ורבים יפסיקו להשכיר את הדירות כי ממילא הם עשירים ולא באמת זקוקים לדמי השכירות. חלק אחר ישכיר "מתחת לשולחן" וכך יתפתח לו שוק שחור לתפארת.

    המחסור בדירות יגדל וכעת על-מנת להתייעל קצת יותר כל מי שירצה לשכור דירה יאלץ להרשם בעיריה והיא כבר תחליט מי יקבל דירה ואיזו. הרשימה תתחיל לגדול ומי שירצה לשכור דירה יאלץ להמתין עד שתתפנה דירה.

    במקביל, שוק ענף של מאכערים עם קשרים בעיריה יקבלו "דמי תווך" בתמורה ל"שחרור" דירה מהלשכה או שאולי תשלמו ישירות לבעל הדירה "דמי דירה" מתחת לשולחן על מנת שישכיר לכם את הדירה עם חוזה שכירות מופחת כחוק. כמובן שכל מי שמקורב לגורמים בעיריה יקודם לפניכם בתור.

    במקום להוזיל את המחירים יווצר מחסור רב יותר ויפתח שוק שחור. היחידים שחוק כזה ישרת אותם יהיו אותם מתפרנסים חדשים בעיריה, מקרוביהם וכל המאכערים שמסביב.

  15. אלון גל / יול 26 2011 20:09

    תודה עידן.

    ממש נחמד לקרוא דברי הגיון אחרי שעתיים של ייבוש במשטרת ישראל שנסתיימו ביומיים מעצר בית וצו הרחקה של 5 ימים מהמאהל בבאר שבע (באדיבותו של החוקר, שאמר שאם זה לא מתאים לי אני יכול לבקש להשפט), על "הפרעה לסדר הציבורי". המעשה: עמדנו חמישה אנשים בצומת ליד האוניברסיטה עם שלטים ומגהפון, וחד משמעית לא הפרענו לתנועה. השוטרים הבהירו לי שהסיבה שהעונש כל כך מקל (יש סיכוי שלא יפתחו לי תיק פלילי) זה בגלל שהשוטרים תומכים במאבק ברובם הגדול.

    עם פרצוף רציני הם אמרו לי שאין שום בעיה עם מה שעשיתי ואני מוזמן לחזור במלוא המרץ להפגין לאחר תום העונש. עם זאת חשוב שאני אזכור שהתקהלות מכל סיבה של מעל שלושה אנשים נותנת למשטרה יד חופשית מאד להכנס בי, אז למרות שלא עברתי על החוק, כדאי לי להזהר.

  16. דן / יול 26 2011 20:15

    "בסוף כל משפט שאמר ביבי ישב קבלן ועישן סיגר"

    עידן שלום!

    ראשית: ברכות על פוסט חד, נכון וחכם – כתמיד!

    על אף סימנים מעודדים של תחילת מחאה סוציאלית אמיתית ראשונה מאז שאני יכול לזכור – בואו נודה שהנושא החשוב הזה, כמו כל נושא חשוב, מייאש ברובו!

    על כן – רציתי להודות לך על ההומאז' למאיר אריאל ולערבי עם הנרגילה! גרמתי לי לחייך!!

    אגב – יש מלה עברית ל"פוסט"? לא הצלחתי למצוא כזו באתר האקדמיה ללשון….

  17. עידן לנדו / יול 26 2011 20:26

    דודי: צודק. לא הכנסתי כי רציתי למקד את תשומת הלב בצורך להחיות מחדש את הדיור הציבורי ולא במהלך (הצודק כשלעצמו) להקנות זכויות בעלות למשתכנים ותיקים.

    איתן: להערכתי כן – רק אם המחאה תעבור רדיקליזציה אמיתית, עם שיבוש מסיבי של השגרה היומיומית (כמו שקורה בצרפת כל חצי שנה בערך). אבל עצרתי כאן, אני באמת לא יכול לומר למפגינים לקחת סיכונים כאלה.

    סמולן: תודה על נקודות 1,2,3,5. מוותר על הטפת המוסר השגרתית לשמאל. יש שמאל חברתי כל הזמן, בחפיפה לא מועטה עם השמאל המדיני (האגודה לזכויות האזרח היא דוגמה מובהקת). אתה לא שמעת עליו כי אותך כנראה יותר מעניין לנגח דחלילים מדומיינים. בלוגרים כמוני ימשיכו להתרכז במחאה מדינית בלי להרגיש קמצוץ אשמה בעניין. יש מספיק עוולות לכולם כאן, והקטנה מכולן היא "הצביעות של הסמול".

    אני: יש לך שם? כי אני חותם בהתלהבות על כל מה שאמרת.

    רועי: כמובן – חוק מחייב מנגנון פיקוח. אבל תראה מה זה – השיטה עובדת יופי באירופה (מקווה שנכנסת ללינק שנתתי). וחוקי תנועה וחנייה לא מחייבים מנגנון פיקוח? ברוך השם, יש פיקוח מעל ומעבר. שיסבו חצי מפקחי החנייה לפקחי שכירות וכולם ייצאו מורווחים. בקיצור – כשיש רצון יש גם יכולת.

  18. עידן לנדו / יול 26 2011 20:43

    אלון, לא ידעתי על מעצרים בבאר שבע. זה כבר דווח בתקשורת?
    שמעתי רק על הפירוק האגרסיבי של המאהל בגינת לוינסקי בתל אביב: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4099567,00.html

    המשטרה והרשויות המקומיות רוצות "מחאה מסודרת" ומנומסת, מתוחמת היטב למקומות שהם קבעו, ולא מסכימות לשבירה של חוקי המשחק האלה. הרבה תלוי במידה שבה המחאה תתיישר לפי הקווים האלה או לא.

    בכל מקרה, אני שמח שיש לך לפחות בית שאפשר לבלות בו מעצר בית…

  19. רועי / יול 26 2011 20:43

    אני לא מבין את ההשוואה לאכיפת תנועה וחניה – שני דברים שונים לחלוטין. התעלמת לחלוטין מההשלכות של מנגנון הפיקוח על שוק השכירות, שהוא בפועל מה שרוצים לשפר.

    אכן, השיטה קיימת. עובדת יופי? מסופקני. הצרה היא שאין דירות להשיג. השכירות נמוכה ומי שזכה לדירה שכזו נהנה, ולא עוזב אותה (לא כדאי לו) ולאחרים אין בכלל דירות להשכרה. הטלת פיקוח מטיבה עם מעטים והורסת את שוק השכירות.

  20. עידן לנדו / יול 26 2011 20:44

    תודה, דן. "פוסט" למיטב ידיעתי זה "רשומה".

  21. אסף אחר / יול 26 2011 20:52

    עידן, האנרגיות השתחררו. מסתבר שלא מעט זעם היה אצור בציבור. מאין הסקפטיות/הפרגמטיות שלך נובעת? אם זה לא הזמן ללכת על כל הקופה אז אי מתי?!
    גם התרשמותי היא שרבים תומכים בהרחבת המאבק ממחירי הדיור אל הזכות לקורת גג (=דיור ציבורי), אל הדורות הבאים (=הרפורמה בתכנון) אבל גם אל השיטה (=קפיטליזם חזירי ובלתי מרוסן). הדיבור על החלפת רווחים ברווחה והחלפתה של טובת הכלכלה בטובת האזרחים נשמע בבירור. מי יודע מתי הזדמנות כזו תחזור?
    חשיבה אסטרטגית בהחלט נחוצה כאן, והעלאת דרישות קונקרטיות הכרחית כדי להגיע להישגים [במאמר מוסגר צריך לומר שתוך 10 ימים כבר יש הישגים יפים: הדיור למשתכן והמכרזים ההפוכים הם בהחלט צעדים בכיוון הנכון שצריך לאמץ]. אבל החוכמה תהיה להשיג עוד ועוד הישגים ולא לעצור עד שתעוגן כאן מדיניות רווחה כוללת. לכן, לדעתי, לעמימות דווקא יש יתרון – זוהי מחאה עממית חסינה לאותה קואופטציה שתיארת יפה בפוסט. אי אפשר להכיל מחאה על השיטה באמצעים של השיטה. כל עוד נצליח ללכת על הגבול שבין יעדי מדיניות מוגדרים מחד ותביעות ערכיות וכוללות מאידך נוכל לשמור על המחאה חיה, עם הישגים לצד הדרך וחזון שאפשר להמשיך לצעוד לעברו.
    שיהיה בהצלחה…

  22. עידן לנדו / יול 26 2011 20:57

    אסף אחר,

    ללכת על כל הקופה של הדיור – זה בעיני ללכת על כל הקופה. אם 3 היעדים שציינתי יושגו, זה יהיה הישג הסטורי בעיני. בפעם הראשונה בתולדות הניאו-ליברליזם הישראלי שהמדינה תיקח אחריות מלאה על הזכות הבסיסית לקורת גג. אני בספק גדול אם הם יושגו, ואתה כבר מביט הלאה, אל שינוי השיטה בכללותה…

    זה טוב להביט קדימה ולתכנן. המטרה שלי היתה למקד את הטווח הקצר. יש כאן חודש אחד להשיג הישג משמעותי, לפני שהכל יתאפס.

  23. חיה / יול 26 2011 21:10

    לעידו שלום,
    תודה מקרב לב על הכתבות שלך ועל זו בפרט. כל כך הרבה מחשבה, רצון טוב ולהט, הלוואי שמובילי המחאה יקראו את דבריך וגם יישמו אותם.
    בהצלחה לכולנו, חיה.

  24. Yehav Mademoiselle Hartman / יול 26 2011 21:24

    במאמר המאד ארוך שכתבת התרכזת במצוקת הדיור. לטעמי, זה שם אותך באותה שורה שטחית עם נתניהו.
    כי זה לא מאבק על הדיור, זה מאבק על איכות החיים שלנו.
    מצוקת הדיור היא ת ו צ א ה של התנהלות ממשלתית שלא מתחשבת בעם.
    העם לא דרוש רק קורת גג, הוא גם דורש יכולת כלכלית לאכלס את אותו מבנה במקרר מלא באוכל,
    באפשרות של דייריו לצאת לעבוד ולהרוויח שכר הוגן וריאלי אל מול הוצאות המחייה,
    שיאפשר להורים לשלוח את הילדים שלהם לגן, שגם הוא יקר מדי,
    ומאוחר יותר יאפשר לאותם ילדים ללמוד באוניברסיטה מבלי להיות לנטל על הוריהם.

    אם כבר שינוי, אז בחוקי המיסוי.

  25. עידן לנדו / יול 26 2011 21:44

    יהב, על מנת לא להיות שטחית כמוני וכמו ביבי, אני מציע שתפרשי בפנינו את ההצעה שלך ליעדים פוליטיים מוגדרים למאבק. "יכולת כלכלית" ו"לאפשר לילדים ללמוד באוניברסיטה" זה מאד כללי.

    איזה שינוי בחוקי המיסוי? יש לך הצעה קונקרטית? היא נראית לך דחופה יותר מעצירת הרפורמה בממ"י או מהטלת פיקוח על שכ"ד? או שאת רוצה להכניס את הכל לרשימה, גם וגם?

    בקיצור, תני רשימה.

  26. אלון גל / יול 26 2011 22:12

    כן, יש לי שכירות עד ה14 באוגוסט, אז אני מסודר פחות או יותר (במיוחד לפי התחזית שלך של עוד חודש למחאה, גג שבוע באוהל, בקטנה). בכל מקרה את האוהל שלי והציוד שלי שהיה במאהל הם התעקשו ש"אני אבקש מחבר שיאסוף", כדי חלילה לא להפר את הצו הרחקה.

    לא יודע אם זה דווח בתקשורת, מניח שלא, וזה לא היה מעצר, זה היה "עיכוב". למרות שהשוטרים לא כל כך הסכימו ביניהם על הסטטוס שלי בכל ההליך (אחד מהם התעקש שאני עצור אבל הוא היה דעת מיעוט, אז נראה שרק הייתי מעוכב).

    הגישה שלהם היתה שהם הכי לארג'ים איתי בעולם, ושוב זה כיון שהם תומכים במאבק באופן כמעט רשמי מבחינתם. מעניין להגיד שהיה שם בחור שהציג את עצמו כחלק מה"מודיעין" שאומר שהוא בילה יותר זמן במאהל ממני, במעקב על מה שהולך שם. שאלו אותי בחקירה מה ה"תפקיד" שלי במאהל וכמה זמן אני ישן שם, זה הרבה יותר מסתם "לשמור על מחאה לפי הכללים שלהם". ולצערי, הייתי סופר מנומס, וכך גם השניים האחרים שנעצרו (וגם שתי הבנות שהפגינו איתנו ולא נעצרו/עוכבו).

    אני רוצה להדגיש ש"התקהלות הלא חוקית" כללה בדיוק חמישה אנשים, זה חירפן אותי. חוץ מהשקר של ההפרעה לתנועה.

  27. Eyal Rob / יול 26 2011 22:15

    ראשית, המון תודה עידן. על המחשבה, ההשקעה, הניתוח ובעיקר על הפתרונות המוצעים ממתינים להפוך מהלכה למעשה. ישר כוח.

    כתומך נלהב במה שמתרחש בארצנו (אני עדיין מגדיר זאת כהתעוררות) אני חש שמדובר בהרבה יותר מדיור. יש כאן משהו, וודאי כעס אגור, לבטח תיסכול ממושך של אנשים מכל השכבות בארץ המנקזים אל התעוררות הזו מספר בעיות מרכזיות. לא בכדי תפסה הסיסמא "העם דורש צדק חברתי" יותר מכל אלו שנשמעו בשבת, ובהפגנות אחריה. ההתפשטות הארצית מעידה על כך.
    אשמח לקרוא דעתך על העניין החברתי הכולל, דומני שאם יתרכזו בדיור – דבר חשוב כשלעצמו – נפספס כאן הזדמנות הרת גורל ודי נדירה בוא נודה, לשנות כאן משהו מן היסוד. רווחה, (בהקשר של מדינת רווחה) חדלה להיות משאלת לב של שמאל חד"ש וחזרה בימים האחרונים בפול ספיד ובצעדים הולכים וגדלים אל מרכז השדרה המרכזית. לעזאזל, אפילו אורי אבנרי, איש שכבר אכל כשלון אחד ולבטח יותר משני תסכולים בחייו, כתב היום שמשהו קורה כאן. זה חייב להיות גדול יותר מבית. זה על החיים. על הדרך בה נחייה כאן. האם לדעתך לא צריך להוסיף משהו בתחום זה. ארבע, ואפילו חמש זה אחלה מספרים לא פחות משלוש.
    שוב, תודה על הפבוט המאיר עיניים הזה ומעורר המחשבה.
    בהערכה רבה, אייל רוב, תל אביב.

  28. Yehav Mademoiselle Hartman / יול 26 2011 22:20

    מתנצלת. אתה לא שטחי

    המכנה המשותף לכל המחאות שצצו כאן לאחרונה הוא תחושת הציבור שאין סיבה ממשית לדוחק שרובנו חיים בו.
    ויש כאן מקום לצמצום פערים בין השכבות החברתיות.
    איך עושים את זה? נבחרי הציבור אמורים להיות בעלי התשובות, זו מהות התפקיד אליו נבחרו.

    מיסים שנופלים על המעמד הבינוני: ממכוניות, דלק ומה לא, צריכים להילקח מחברות ואנשי ההון – אלו שפועלים בתוך הארץ. אנחנו אלו שממנים אותם, שיעזרו במימון המדינה.
    פיקוח על רווחים ממוצרים, חקיקה משמעותית לטובת זכויות עובדים (שכר, חופשת לידה).. הרשימה ארוכה

  29. Yehav Mademoiselle Hartman / יול 26 2011 22:26

    ועם שתי טענות אני מסכימה: שיטות ההפחדה הישראליות יצאו מכל החורים וחלון ההזדמנויות לשינוי קטן, ולכן לדעתי חשוב לדון מעבר לסוגיית הדיור

  30. איל / יול 26 2011 22:29

    ביום שני הקרוב אפשר לנצח את מאבק הדיור בתל אביב יפו. בישיבת מועצת העיר תציע עיר לכולנו את ההצעה הזו:
    http://city4all.org.il/node/642
    המבוססת על תוכנית שנכתבה על ידי תושבות, תושבים, ומומחים / מומחיות עוד לפני הבחירות העירוניות של 2008:
    http://city4all.org.il/accommodation
    התוכנית מלאה פיתרונות מעשיים, ניתנים לביצוע. אם תתקבל, מצב הדיור ישתפר באופן חד משמעי בתל אביב יפו, ויכול להוות מודל לניצחון דומה גם בערים נוספות.

    כמה שיגיעו יותר אנשים, כך יגדל הלחץ על חולדאי להפסיק לבלום את הפיתרונות האלה. עוד פרטים, והזדמנות להירשם בפייסבוק:
    https://www.facebook.com/event.php?eid=168045439934326

  31. אדם שטורם / יול 26 2011 22:49

    אני חולק על דבריך. אני מסכים איתך כי חשוב לנסח יעדים, אך יחד עם זאת יש חשיבות עצומה דווקא לא להגביל את המאבק לעניין הדיור. הדבר המדהים במחאה הזאת היא שהיא פתחה מורסה חברתית שנוגעת לעניינים הרבה יותר גדולים מעניין הדיור, נושאים של הפרטה, מדינת רווחה, ריכוזיות, חינוך , פערי שכר ועוד ועוד. זו פעם ראשונה אולי שיש דיון אמיתי ונוקב בעניינים האלו, ואולי הפעם האחרונה להרבה מאד זמן. לכן להגביל את המאבק לעניין הדיור זאת טעות עצומה, מה גם שלדעתי כבר לא ניתן לעשות את זה, זה כבר הרבה יותר גדול מהיוזמים של המחאה. לדעתי היעד העיקרי וההצלחה של המחאה תהיה בהצבת סדר יום חברתי חדש, שיבוא לביטוי בבחירות המקומיות והארציות שיקרו מאד מהר לדעתי

  32. נאורה / יול 27 2011 00:08

    יש עוד נקודה חשובה להביא בחשבון. אם ממשלת ביבי נופלת עכשיו, היחידי שיכול להקים ממשלה זה ליברמן. זה מה שאנחנו רוצים?? פחד אלוהים

  33. סמולן / יול 27 2011 01:04

    לעידן

    לא מדובר בתלונה על צביעות השמאל. השמאל צבוע, אבל הוא לא לבד. הטענה הזו היא די עתיקה אצלי: לאנטי-מה-שלא-יהיה יש תפקיד חברתי חשוב, כלומר ביקורת. הצפה של המשאב הנדיר והחשוב הזה בביקורת מצבע אחד בלבד משרתת היטב את עושי העוול בכל שאר הצבעים, ויש לראותה כהשתתפות בעוול. הפרטים אצל יאספרס, שאלת האשמה 127-132, אל פאראבי, העיר המעולה 56-57 ובוטול, חיי המין 23-26 (סתאאאם, קראתי את השועי…). העניין הוא בעיקר בשאלת הפספוס הזה, מקורותיו והדרכים שלא ליפול בו שוב.

  34. oferbar / יול 27 2011 01:37

    תודה על הפוסט המצויין!
    לדעתי הצבת יעדים אינה תנאי הכרחי להצלחה במקרה זה.
    אני מסכים עם רבים כאן שהמחאה היא לא רק על יוקר הדיור, אלא על סה"כ התייקרות סל המחייה הבסיסי מול שחיקה הולכת ומתמשכת בשכר וביכולת לגמור את החודש בכבוד.

    הלקח החשוב כאן לכולם הוא שהציבור הישראלי מסוגל למחות ולהלחיץ את ממשלת ישראל, ולא רק לשבת בבית ולקטר בשיחות סלון. גם אם יתקבלו מהממשלה הבטחות מרחיקות לכת לשיפור המצב, זה עדיין לא מבטיח שהן יתקיימו. הפוליטיקאים צריכים להפנים שהם נבחרו כדי לשרת את הציבור ולא להפך, והמחאה הזו היא רק ההתחלה בדרך לשינוי.

    ישנם כמובן עוד אין ספור נושאים בוערים על פרק היום, פרי הזנחה פושעת של שנים: מערכת החינוך הקלוקלת, מערכת הבריאות הקורסת, שירותי הרווחה, איכות הסביבה, ועוד ועוד ועוד.

    אינשאללה יבוא השינוי בימינו אנו.

  35. איתי קנדר / יול 27 2011 02:04

    אני שומע כאן וגם בחוץ במאהלים הירושלמים את הרעיון הזה שעכשיו שצברנו כוח, לצמצם אותו לדיור זה יהיה טיפשות גמורה.
    אולי זה נכון, אולי צריך ללכת עם הכוח העממי הזה עד סוציאל-דמוקרטיה גמורה.
    אבל היעד הראשון הוא הדיור. זה היה המקור של המאבק הזה — זה בהחלט לא אומר שזה צריך להיות הסוף שלו.
    אני חושב שמי שחושב שזה יעד צנוע מזלזל שלא ביודעין בכוחות הממסדיים האדירים מולם הצבנו את עצמנו.
    ואני כל הזמן אומר, זה לא סתם שחוק הדיור הציבורי מ-98 קיבל בראש מחוק ההסדרים פעם אחר פעם. זה אחת מהזכויות החברתיות שגם היום, עם כל המאבק, אני מתקשה לדמיין אותה הופכת לאיזה חוק בסיס.

    אני גם מאמין בשקיפות, ואני חושב שיש המון מהמאבק הזה שלא מגיע אל התקשורת… הרבה מקישקס של הדמוקרטיזציה. בגלל זה התחלתי לדווח מהשטח, למרות שאני לא עיתונאי ואפילו עובד סוציאלי עדיין לא —
    https://www.facebook.com/note.php?note_id=10150243146668983
    https://www.facebook.com/note.php?note_id=10150246653008983
    הפתקים האלו פתוחים לכל משתמש פ"ב. הם מתארים את השינויים שחלים במאהלי ירושלים.
    אני ממליץ לפתוח את המאבק הזה לדיון, אבל גם לראות באופק את הסוף. ענווה זו הדרך. לא על הכל צריך לריב. לא כל אחד צריך לנאום במליאות. יאללה, ברגוע, אל השינוי.

  36. יאטרוגני / יול 27 2011 02:21

    רק לגבי שקיפות, את הפרוטוקולים של האסיפות של המאהל ברוטשילד אפשר למצוא כאן:
    http://shakufbaohel.org.il/index.php/%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%94%D7%9C_%D7%91%D7%AA%22%D7%90

  37. הילי / יול 27 2011 02:50

    שלום עידן
    שני עניינים אם אפשר:
    לגבי ההצעות הקונקרטית – לגבי הדיור הציבורי צריך לדרוש אותו לעניים ולא רק לזקנים וחולים.
    לגבי ספטמבר, המחאה הנוכחית לא חייבת להימחק אז. היא גם פתח לשינוי גישה, סולידריות עם הפלסטינים והפיכת כוונות הממשלה על ראשן. אני חושבת שזו באמת אופציה. אבל אנו צריכים לעזור לאנשים להיפתח לכך כבר עכשיו

  38. אברי / יול 27 2011 02:52

    אתה צודק, השגת שלושת היעדים האלה יהיה פנטסטי.
    אתה גם צודק כשאתה מניח שהיעדים האלה בלתי ניתנים להשגה כשאנחנו נשלטים על ידי ממשלת ימין כלכלי נוראי. כל מי שראה את מסיבת העיתונאים של ביבי מבין שהוא שהוא חי מבסרט או שהוא חושב שאנחנו חיים בסרט. חוששתני שאפילו את חוק הוד"לים תתקשה המחאה לעצור. אפילו ייצאו מאה אלף איש לרחוב, הקואליציה תמשיך בשלה. גם ביבי יודע שבספטמבר ישתנו הרוחות, והוא רק צריך למרוח אותנו עד אז.

    זה מצחיק, אבל עד שקראתי את הפוסט שלך באמת מה שרציתי זה שהמחאה תתמקד ותציג יעדים. אבל כשאני קורא את היעדים הנכונים שאתה מציג, אני מבין שבעצם אשאר פסימי. אני לא חושב שאפשר להשיג יעדים כשממשלת ביבי בשלטון.
    לכן אולי אין טעם ליעדים קונקרטיים. אולי צריך פשוט להמשיך וללבות את הזעם עד שיבינו כולם שהאזרחים לא מעניינים את ממשלת הבלהות הזאת כקליפת השום, ואולי זה יזיז מספיק מנדטים כדי להפיל סוף סוף את ביבי נתניהו.

    בהערת שוליים אני רוצה להגיד שאני לא חושב שאפשר לתקן את המסלול שהמדינה דוהרת אליו בלי להבין את ההקשר של קפיטליזם-כיבוש-סיאוב. לצערי אני חושב שהדברים אינם ניתנים לניתוק ולכן אין מאבק אחד שאפשר לנצח בו.

  39. עידו / יול 27 2011 02:54

    הדברים שכתבת בהחלט ממוקדים – אבל חסר לי משהו .
    העם עכשיו ברחובות וצריך לנצל את המומנטום – בכדי להביא לשינוי אמיתי , כזה שיורגש גם בכיס של מי שההורים שלו נחשבים למעמד הבינוני והוא עצמו אדם עובד במשרה מלאה אך לא יכול לסגור את החודש שלא לדבר על לחסוך קצת בצד , כדי להשפיע על חיי אלו – חייבים להתייחס גם ליוקר המחייה אל מול שחיקת השכר – צריך להתייחס לחמדונות כוחות השוק בישראל (אותו קוטג' של אותה חברה ישראלית נמכר בחול בפחות) , צריך להתייחס לכך שהמחירים עולים עוד ועוד ואילו השכר תקוע והולך בכיוון ההפוך – כוח הקנייה של אדם עובד עם משכורת ממצועת(שהיא עצמה שקר גס – כי הרוב לא באמת מגיע לשכר הממוצע הזה ) הולך וקטן וזוהי הבעיה המרכזית ביותר של הצעירים כיום , כנאמר הדיור הוא סימפטום אך הוא אינו המחלה. חברות גדולות עושקות את הצרכן כמו גם את העובד – כמה מרוויחה אשת שירות לקוחות של חברה סוללרית ? וכמה מגלגל המנכ"ל ? ומהו הרווח השנתי של החברה הזו???
    לטעמי זו הבעיה האמיתית – זו המהות של כל הסיפור הזה
    אנשים שעובדים , ולא מרוויחים מספיק בעוד המעסיקים גוזרים קופונים שמנים – אחוז האבטלה בישראל הוא מהנמוכים בעולם וזה מה שיוצר את תחושת המועקה הזו שלכולנו יש בגרון – פאק אנחנו עובדים קשה ועדיין לא מצליחים לשרוד . בנוסף נטל המס הוא על מיעוט כי בערך חצי מהאנשים עובדים אך אפילו לא מגיעים לא מגיעים כלל למדרגת המס http://www.themarker.com/news/1.620492?snopcmdt=1
    http://www.themarker.com/realestate/yad2/1.673329
    מעבר לזה מסכים עם כל הנקודות שלך

  40. עידן לנדו / יול 27 2011 07:01

    קודם כל, אני שמח על כל התגובות, ובעיקר על הרוח המהפכנית. באמת.

    אני מסכים עם כ-ו-ל-כ-ם. המאבק הזה הוא על הרבה יותר מהדיור. הרוח שנושבת בו היא רוח של סוציאל-דמוקרטיה, של המדינה בעד האזרח ולא להיפך. ויש רשימה ארוכה כאורך הגלות של דברים לתקן.

    אבל כל מסע ארוך מתחיל בצעד אחד. ואי אפשר להציב רשימת יעדים עצומה כזאת מהתחלה. חייבים להתחיל במשהו חשוב וקונקרטי, והדיור זאת התחלה מצוינת.

    זאת ועוד: מאבק ארוך נשימה שכזה צריך הצלחות לאורך הדרך. הצלחה בנושא הדיור תתדלק ותניף את המאבק הלאה לעבר היעדים הבאים. כישלון בנושא הדיור יבשר את קץ המאבק; אף אחד לא ייצא בחודשים הקרובים למאבק נחוש על מסים וחינוך ומה לא – אם מאבק הדיור ייכשל. זה עניין בסיסי של פסיכולוגיה ומוטיבציה אנושית. תסתכלו על מאבקים דומים בעולם – תמיד יש טריגר אחד, ספציפי. קש אחד ששבר את גב הגמל ועליו יוצאים למאבק.

    ושוב אני אומר – לא להיות נאיבים. הצלחה ביעדים שציינתי כאן תהיה הישג הסטורי, בכלל בכלל לא צנוע. היא הסדק שיפיל את החומה. במקום אלף מכושים קטנים שדופקים על כל החומה ולא יזיזו כלום, בואו נרכז את כל האלף רק על הסדק הקטן הזה.

  41. עידן לנדו / יול 27 2011 07:06

    תודה רבה ליאטרוגני על הלינק לפרוטוקולים של אסיפות המאהל – הוספתי אותו לפוסט.

  42. נועם א"ס / יול 27 2011 08:01

    בוקר טוב לכולם
    לאחר שני חיסולים של מאהל לווינסקי לפנות בוקר בשני הלילות הקודמים, מאהל לווינסקי שרד את הלילה וכרגע האוהלים עדיין עומדים. כבשני הלילות לפני כן, פשטו אנשי הסיירת הירוקה על המאהל בסביבות 4:00 לפנות בוקר, אולם הפינוי נהדף, לטענת אחד מאנשי המאהל שאיתו דיברתי – ללא ספק בזכות נוכחותם של כ-40 מאנשי מאהל רוטשילד, והצטרפותם להתנגדות הבלתי אלימה לפינוי המאהל.
    ב-7:15 בבוקר הגיעה למאהל קבוצה של כ-8 שוטרים במדים כחולים, אשר יצאה ממטה המשטרה הסמוך למאהל, תחת הנהגתו של קצין בבגדים אזרחיים, אשר כבר היה מוכר בשמו ע"י יושבי המאהל.
    בשלב זה נותרו במאהל בערך כ-20 איש: האחרים עזבו לפני כן, בעיקר כדי להגיע לעבודה.
    השוטרים חילקו צווי פינוי לאוהלים. פקודת הפינוי אמורה להתבצע ב-9:00, עוד כשעה מכתיבת תגובה זו. מי שיכול לבוא ולתרום את נוכחותו נגד המישטור המפלה והבלתי לגיטימי של המחאה, מוזמן.

  43. איתי קנדר / יול 27 2011 11:13

    פרוטוקול מליאה במאהל 'הסוס' בירושלים: http://tinyurl.com/3b8agqr

  44. חמוטל פישמן / יול 27 2011 11:14

    מאמר יוצא מן הכלל. תודה עליו. קישרתי לפייסבוק. הלוואי שרבים יקראו, וכמו שכותב המאמר אומר, הוא יעורר דיון ובעיקר מחשבה מעמיקה ופעולה ממוקדת וברורה בעיקבותיה. יש באמת רק חודש.

  45. טמיר כהן / יול 27 2011 11:17

    מעולה, חותם על כל מילה !

  46. almog behar / יול 27 2011 11:27

    מדויק.

  47. דודי / יול 27 2011 13:00

    עידן, חוק הדיור הציבורי גם קשור לחידוש הדיור הציבורי: קובע שהכסף שיתקבל ממכירת הדירות לדיירים ישמש לבניית דירות חדשות לדיור הציבורי. הדירות יימכרו בהנחות של 80-90 אחוז, כלומר על כל תשע-עשר דירות יבנו אחת חדשה, לא מעט.

    יש גם עניין עקרוני, החוק היה תוצר של מאבק ממושך ומוצלח, שהסתיים בהכרעה דמוקרטית, בבית הנבחרים. המאבק צריך להתחיל בדרישה, שיכובדו התוצאות של מאבקים קודמים – אחרת מי ערב שהנצחונות שיושגו בו לא יתממסו גם הם.

  48. Oren Sh / יול 27 2011 15:52

    יפה,תענוג לקרוא.אני מקווה שאתה בקשר אם מטה המאבק
    עושה רושם שסדר והיררכיה הם לא תכונות חזקות אצלהם
    הלוואי ואני טועה

  49. Ron / יול 27 2011 16:46

    יש להוסיף לחוק השכירות הגבלת אופי החוזה בצורה שלא תאפשר השכרת דירה לתקופה מוגבלת בזמן.

    על חוזי השכירות להערך לתקופה בלתי מוגבלת בלבד, ובעל הבית רשאי לסיים את החוזה רק אם:
    1) הדייר הפר את החוזה (למשל לא שילם, ביצע שינויים בדירה ללא אישור וכו').
    2) בעל הבית בעצמו מתכוון לגור בנכס.

    בשילוב עם הגבלת העלאת שכ"ד יהווה חוק כזה הגנה ממשית על השוכרים וינטרל את המצב הפראי בשוק השכירות.

    בו בזמן הוא יוריד את הכדאיות של רכישת דירות להשכרה, מה שיתרום להיצע גדול יותר של דירות למכירה ובמחירים נמוכים יותר.

    ואם שאלתם, חוק כזה קיים ומיושם בכמה ממדינות אירופה.

    בברכה, רון

  50. דרור מ. / יול 27 2011 16:59

    הי עידן, פוסט מעולה וחשוב וחכם. שאלה: אתה לא חושב שההצטרפות של ההסתדרות למאבק יכולה להרחיב את טווח המטרות (הקונקרטיות מאוד) גם לתחומים אחרים? פיקוח על מחירי החינוך, שינוי משמעותי בשכר המינימום וכו'?

  51. טירה / יול 27 2011 18:14

    יותר משהמחאה רוצה דיור בר השגה, היא מעוניינת בהפלת שלטון נתניהו. להוות אנטי תזה למערכת 'הכושלת'.
    לכן אין יעדים ברורים למחאה. ולכן גם היא לא תצליח.

  52. איה / יול 27 2011 18:27

    בעד ההצעה של המטרה המשולשת שלך. אולי הייתי מחליפה את הסדר שלהם (פשוט לפי דחיפות), אבל שלושתן חשובות ועל אף אחת אסור לוותר.
    תודה רבה

  53. עידן לנדו / יול 27 2011 20:33

    עוד אני מדבר ופורסם שההסתדרות מצטרפת למאבק: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1236230.html

    לא יודע באילו תנאים ומה בדיוק נסגר איתם, אבל אני חושד מראש. לא בוטח בעיני, לא חושב שהוא נציג אותנטי של עובדים. זה מריח כמו קואופטציה.

  54. yuri_even / יול 27 2011 21:06

    הרי מה שהמפגינים האלה דורשים זו מדיניות שמשמעותה קיצוץ החזרי החוב הלאומי של מדינת ישראל ב 10% לשנה (מ70% ל60%),האטת הצמיחה במשק שתבריח משקיעים ועוד הרבה תוצאות לואי.
    הצעד הזה יהיה התחלתו של גלגול כדור שלג שבסופו נתייצב בפני שוקת שבורה של ירידת דירוג האשראי של ישראל,מה שיוביל לעליית הריבית שהמדינה תצטרך לשלם לבנקים בחו"ל, צמיחה שלילית ובריחת משקיעים זרים מהספינה הטובעת של כלכלת ישראל.
    זה אולי נראה כמו הפחדה שלא קשורה למציאות, אבל זו בדיוק השוקת השבורה שנתניהו נתקל בה כשקיבל את המדינה מ"הסוציאליסט" בייגה שוחט שניהל פה כלכלת בחירות לא אחראית במשך 4 שנים.
    כמה קל להתייחס לנתניהו כאל "הרע המוחלט" בלי להבין שהבנאדם הציל ,פשוטו כמשמעו, את מדינת ישראל מקריסה כלכלית!
    מארגני ההפגנה מבקשים מהמדינה להתנהג כמו שהם בחיים לא היו נוהגים בחשבון הבנק הפרטי שלהם.
    ובקשר לכל הבוכים למה אנחנו לא שוודיה /דנמרק/מדינה אירופית אחרת, תרשו לי להגיד לכם 3 דברים:
    1. דווקא אירופה היא דוגמה לאיך מדינות יכולות לקרוס ,כשהן מתנהגות בחוסר אחריות כלכלית.
    2. מה לעשות, למרות הצמיחה,התל"ג במדינות צפון אירופה עדיין גבוה כמעט פי 2 מהתל"ג בישראל(וגם המיסים הישירים שם יותר גבוהים.
    3.הנקודה החשובה ביותר! לא שודיה ולא דנמרק מתמודדות עם חוב לאומי כמו ישראל. חוב שנובע ממלחמות והלואות לצרכי ביטחון שאנחנו חייבים להחזיר.
    אתם יודעים שמדינת ישראל עדיין חייבת כסף ממלחמת יום כיפור? מדובר על חוב של כמעט 100 מיליארד שקלים!
    כמה קל לעצום עינים ,לתת כסף לכולם ו…אחרי המבול…
    כמה קשה ולא פופולרי ,להדק חגורה וגם כשהמצב טוב לדאוג שהוא לא יחזור לקדמותו.
    כלכלה זה עסק מורכב! פשוט בא לי לצעוק שאני רואה את הבורות של החבר'ה הצעירים מרוטשילד ואת כל התומכים שלהם,חלקם אקדמאים ששאריות החינוך הקומוניסטי שקיבלו מעוורות את עיניהם.
    גילוי נאות:
    גם אני חלק מהמעמד הבינוני, אבל אני מבין,כמו לא מעט אנשים, ששינויים כלכליים צריך לעשות לאט,בזהירות עם הרבה חשיבה לטווח הרחוק, מה שנראה לי מאוד חסר למפגינים בתל אביב

  55. מאי / יול 27 2011 21:49

    אני מסכים איתך שמה שהיה לי חסר במאבק עד כה הוא קונקרטיות – לא היו מספיק הצעות ממשיות ולא היו מספיק יעדים ממשיים. לצעוק עם מגאפון "אני רוצה דירה" זה לא בדיוק טיעון ממשי. עם זאת, זה חבל שדווקא ההצעות הקונקרטיות שמועלות יפגעו במטרות של הורדת מחיר הדיור. לא נדבר כרגע על אידיאולוגיות, קרא להן איך שאתה רוצה – אבל הן לא רלוונטיות. מה שרלוונטי הוא מה יעבוד ואיך הוא יעשה וננסה לעשות את זה עם נתונים ועובדות – כי עם נתונים ועובדות אין מה להתווכח. אני אשתמש בנתונים של הלמ"ס – אני מקווה שאין לך הסתייגויות מהאמינות של הלמ"ס, כיוון שאין לנו עוד אופציות. אני גם אתמקד במחיר הדירות בתל אביב מתוך נוחות.
    אני אעבור על המטרות שלך אחת-אחת, ואסביר מדוע אין היא עוזרת למאבק ואולי אפילו פוגעת בו?
    1. פיקוח על מחיר הדיור זה רעיון נחמד – אבל הוא לא יפתור את הבעיה. הוא אפילו יעשה אותה גרועה יותר. היום, דירה בת 1.5-2 חדרים בתל אביב עולה 3,093.2 שקלים בממוצע, מחיר דירה בת אותו מספר חדרים לקנייה הוא 1,251,200 בממוצע. לדירה בת 4.5-5 חדרים, המחיר הוא 6,904.8 בממוצע למשכיר ומחיר הקנייה הוא 3,427,200 שקלים.
    חישוב פשוט של שני הנתונים האלה יראה לנו שהתשואה לבעל דירה בת 1.5-2 חדרים לשנה היא 2.9 בלבד, בדירות בנות 4.5-5 חדרים התשואה יורדת ל2.4. זו היא תשואה נמוכה מאוד, במיוחד יחסית לשנים קודמות: בשנת 2004 הממוצע למכיר דירה בת 1.5-2 חדרים בתל אביב היה אומנם רק 2,211.9, אבל מחיר הקנייה של דירה היה 620,000 שקלים בלבד – מה שהוביל לתשואה של – 4.2. וב2006, כאשר מכיר הדירות היה עדיין רק 2,291.5 התשואה הייתה קרובה ל5% (אפילו ב98, אז מחיר הדירות היה מתחת ל2000 התשואה הייתה 4.0% לשנה.)
    מה זה אומר? בעלי הדירות לא נהיו חמדנים יותר, וקשה לומר שרוע ליבם הוא זה שגורם לכולנו לשלם יותר על הדירות שלנו – הם הרי הפסידו רווחים באופן משמעותי (אתם יכולים לטעון שלא אכפת לכם מהרווחים שלהם, אבל צריך להיות לכם אכפת כי הם בעלי הדירות וכמו שהם צריכים אתכם כדי לשכור אותם אתם צריכים אותם כדי לקנות אותם.) לכן, ללכת עם שלטים כמו "בעלי דירות תתביישו".
    אני לא מכיר חוק שיגרום לאנשים להיות פחות תאבי בצע – אנשים פשוט מחפשים אפיקים חדשים לתאוות הבצע שלהם. מה זה אומר? זה אומר שאם תוריד עוד יותר את התשואה של בעלי הדירות ע"י הגבלה של שכר הדירה שהם לוקחים, אתה הופך בעלות של דירה לעוד פחות משתלמת ממה שהיא היום ולכן מספר הדירות המוצעות להשכרה בשוק יקטן, כמו כן הדירות יהפכו למוזנחות יותר כי יהיו פחות תמריצים לשפר אותם. כנראה שעוד אנשים חשבו על זה וכבר קראתי איפה שהוא, לא זוכר כרגע איפה, רעיון לחייב דירות לא משומשת מעל זמן מסוים להישכר כשהמעקב יהיה לפי חשבון החשמל והמים – שזה רעיון נחמד, אבל הוא פשוט יגרום לכל בעלי הנכסים, שלא רוצים לסבול קנסות או להשכיר דירה בתשואה לא משתלמת, למכור את הנכסים.
    למעשה, החוק הזה יוביל למטרה ההפוכה – במקום להפוך את הדיור לזול וזמין הוא ירע את המצב באופן משמעותי לכל המעורבים. למה? כי אתה מטפל בסימפטום ולא בבעיה – המחיר הגבוה הוא סימפטום, הוא לא בעיה, כפי שמראה לך התשואה, המחיר לא גבוה מתוך רוע לב של בעלי דירות – אלה פשוט בגלל שקניית דירות זה עסק יקר. למה? קודם כל, כי אין מספיק דירות – ביקוש והיצע (שאתה יכול לצחוק על עיקרון זה כמה שאתה רוצה, עד שלא תמצא לי מחקר שמפריך אותו, אתה יכול גם לצחוק על חוק הכבידה ולומר שאנשים מסוגלים לרחף). כדי להגביל את מספר הדירות יש כמה הצעות, שנחמיה שטרסלר פירט באופן לא רע בכתבה הזו בהארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1236183.html.
    סיבה נוספת היא הריבית הנמוכה בארץ, שהופכת השקעות בנדל"ן למשתלמות באופן משמעותי לעומת חיסכון. לריבית נמוכה יש כמה ייתרונות, אבל בדרך כלל שומרים אותה למצבי שפל כלכלי כדי לתת BOOST קטן וזמני לכלכלה בזמן הBUST – קיינז טען כי לאחר הBUST יש להחזיר את הריבית למצב נורמלי יותר ולהרוויח על מיסים גבוהים יותר. אני חושב שיש מקום להגדיל את הריבית בארץ (למרות הפגיעה האפשרית בייצוא ובשוק ההיי-טק הישראלי.)
    זה לא שחוק להגבלת השכ"ד הוא גרוע מיסודו – אבל אני מאמין שנתוני הלמ"ס מראים באופן די חד משמעי שהבעיה היא לא שבעלי הדירות מפקיעים מחירים, אלה שהמחיר של הנכסים עצמם הוא מופקע – ולכן הוא לא פותר את הבעיה.

    2. אני אדבר על הדיור הציבורי הספציפי שאתה הצעת – לתת דירות לעניים ולמסכנים במחיר הפסד זה עיקרון יפה – אבל על איזה חשבון? מאיזה מקורות? המדינה שלנו לא בדיוק שוחה בכסף והקופות שלנו לא מתפוצצות. כשאתה אומר לתת דירות במחיר הפסד, צריך להחליט מי מכסה על ההפסד? אל תגיד לי שזה תפקידם של נבחרי הציבור לעשות זאת כי אז אתה פשוט מנפנף את התשובה ומצפה לפתרון קסם – שזה בדיוק הבעיה של המחאה עד כה. אתה חייב לתת רעיונות ריאלים ליישום הפתרונות שלך או שאתה מדבר באוויר ומצפה שאנשים יעשו יש מאין – אין דבר כזה ארוחת צהריים בחינם.
    בעיה נוספת היא מי ייכנס לדירות האלה? העניים והמסכנים? שנקבעו ע"י מי? הרי עם העוני הגובר במדינה המדינה לא תוכל לספק לכל העניים דירות במחיר רצפה – אתה תהיה חייב לברור אותם. כיצד תברור אותם? תקבע תקרת שכר מסוימת, תקבע תנאים שונים לכניסה – אבל הדירות הן בבעלות המדינה, ומי כמונו המהפכנים יודע שהמדינה היא דבר הפכפך שנוטה לשנות עמדות? מה תעשה כאשר הרוב יקבע שעל המדינה לתת את הדירות לחרדים (שגם ככה עונים על התנאים של עוני) או מי יודע מי? לא משנה מי יהיה בכוח, תמיד המקורבים שלו יקבלו את הדירות האלה ששילמת עליהם מכספי המסים שלך, אל תשלה את עצמך שתהיה לנו ממשלה בלי שחיטות – כי זו הנחה די משמעותית בשביל אנשים שאמורים להיות מהפכנים. העובדות לשחיטות עומדות בפניך – תנסה לחשוב על ממשלה אחת שלא הייתה משחטת.

    3. אוקיי, אתה נגד החוק, מה הצעת הנגד? שוב, הטיעון הראשון שלי היה שהבעיה היא לא בבעלי הדירות, אלא בהיצע של הדירות. אם אתה אומר שצריך לעצור את הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל – וזה שלא שאין טיעונים בעד זאת – אתה חייב לתת אלטרנטיבה להגדלת היצע הדירות. העובדה היא שהרפורמה תגדיל את היצע הדירות באופן משמעותי ותוריד ביורוקרטיה שמעכבת בנייה של דירות באופן משמעותי ומוריד אף יותר את מספר הדירות. עד שאתה לא מציע פתרון נגדי, אתה מנה להוציא מים מסלע.

    אני חושב שזה חשוב שלתנועה כזו יהיו מטרות ברורות וקונקרטיות שהיא יכולה לדרוש. אם תשאיר לנבחרי הציבורי לקבל את כל ההחלטות, אתה תמצא את עצמך עם תכנית נתניהו ושטרונגל שתקוע עמוק באחוריים שלך. אבל, ההצעות חייבות להיות מעשיות והגיוניות. אני לא מתיימר להיות בעל תשובות, אני בכל זאת בעל ידע מוגבל בנושא ולא קרוב להבין את כל המורכבות שגרמה למצב הבעייתי בו אנחנו נמצאים היום – אני מוכן להשתכנע בפתרונות שאתה מציע אם תוכל לספק להם עובדות והוכחות שיגבו אותם – אבל כך הדיון חייב להתנהל.

  56. מאי / יול 27 2011 21:54

    משפט אחד נתקע, אמשיך אותו פה:
    "לכן, ללכת עם שלטים כמו "בעלי דירות תתביישו", שראיתי בהפגנה, לא בדיוק מתאימים למאבק.

  57. מאי / יול 27 2011 22:22

    אגב, למען ההקלה על הדיון, אתה יכול למצא את כל נתוני הלמ"ס לגבי דיור ב:
    דירות בבעלות הדיירים: http://www.cbs.gov.il/reader/?MIval=/prices_db/PriceData_MultiSelect.html&Subjects=7&DataType=Price&Radio1=2_3&MainDivision=a&SubDivision=6

    שכר דירה חופשי: http://www.cbs.gov.il/reader/?MIval=/prices_db/PriceData_MultiSelect.html&Subjects=8&DataType=Price&Radio1=2_3&MainDivision=a&SubDivision=6

  58. עידן לנדו / יול 27 2011 22:37

    מאי, תודה על התגובה המפורטת. אני מתנצל מראש על הקיצור בתשובה שלי.

    1. הצעדים שהמלצתי עליהם היו יעדים עבור מטה המאבק. הנחת הרקע היא שצעדים שהממשלה ממילא מתכוונת לבצע – כמו הצפת השוק בדירות חדשות – אין טעם למפגינים לדרוש אותם; הממשלה כבר תעשה את זה. לכן, הפיקוח על שכ"ד יתממש במקביל לירידה כללית במחירי הדירות בארץ, מה שאמור לשמור על תשואה סבירה לבעלי הדירות. בלי ספק, נדל"ן כבר לא יהיה אפיק השקעה כזה אטרקטיבי; סו וואט. לא כתוב בשום מקום שדווקא בנדל"ן צריך לעשות כסף.

    ולא, אני לא דואג ש"לא יהיו מספיק דירות להשכרה", כי חלק מן השינוי המיוחל יהיה נטילת אחריות ממשלתית על דיור בר השגה. מה שהשוק הפרטי לא יציע – המדינה תציע. זה תפקידה.

    2. אני לא אתחיל כאן דיון ארוך על "מאיפה לקחת את הכסף". יש חור שחור בתקציב המדינה, שקוראים לו תקציב הביטחון. שמה יש ברוך השם מספיק. בשביל זה צריך כמובן להחליף דיסקט ולהפסיק להפחיד את הציבור יומם ולילה מפני פלישה איראנית. כתבתי על הנושא לא מעט, למשל כאן: https://idanlandau.com/2011/03/06/no-budget-for-life/

    מי ייכנס לדירות האלה? יש כבר חוק דיור ציבורי, שמעת עליו? החוק מסדיר באופן חד משמעי את הזכאים. הבעיה – החוק בהקפאה עמוקה כבר 12 שנה בגלל התנגדות האוצר. החוק עבר, ולא מיושם, סקנדל בפני עצמו. את הקריטריונים אפשר לפתוח מחדש, לעיין בהם, לנהל דיון ציבורי. שחיתות יש בכל מקום; מעולם לא שמעתי טיעון שאומר שצריך לוותר על חוק צודק מראש כי מנגנון היישום שלו יהיה מושחת. לפי ההגיון הזה צריך לסגור את הכנסת וחצי מדינה.

    3. לא הבנת אותי. אני לא נגד שחרור חסמים ביורוקרטיים בממ"י; אני נגד הסעיפים ברפורמה שמפריטים את קרקעות המדינה. תיכנס לקישור שנתתי שם. את אותה כמות קרקעות שהמדינה משחררת לשוק דרך יזמים פרטיים, היא יכולה לשחרר מבלי להפריט. הנקודה היא שמירת נכסי ציבור בידי המדינה.

    מעבר לזה, אני מתחיל לחשוד שכל הסיפור על "מחסור בדירות" הוא קצת פבריקציה. הגעתי לזה מכתבה שהמגיב עומר נתן:
    http://www.calcalist.co.il/real_estate/articles/0,7340,L-3515863,00.html

    העניין הזה דורש תחקיר בפני עצמו. ובכל מקרה, כמו שאמרתי, אין לי שום בעיה עם שמירה על היצע דירות סביר במשק.

  59. Eytan Lerner / יול 27 2011 22:48

    דבר אחד שאינו נכון קופץ מדברייך ורק מראה מדוע לא ניתן להפריד את המחאה הזו מהדרישה הצודקת להפסיק את הכיבוש, לקצץ משמעותית את תקציב הביטחון המטורף ולהפסיק את זריקת הכסף לטייקונים באמצעות הפרטה וקיצוץ המיסוי. אתה כותב שלמדינה אין כסף. למדינה יש המון כסף או לפחות אפשרות להרוויח כסף אבל היא משקיעה אותו בעגלה השבורה של ההתנחלויות ומפריטה את עצמה לדעת וכל הכסף הפוטנציאלי נעלם לו. ברור לי שלא ניתן מיידית להעמיד את הדרישות לסיום הכיבוש כפתרון מיידי למצוקת הדיור אבל כך גם לא ניתן לעשות עם אף אחד מההצעות האחרות כיוון שלוקח זמן להעלות את ההיצע .

  60. רן סגל / יול 28 2011 00:07

    אהלן,
    עכשיו חזרתי מרוטשילד, ומסמך כזה נמצא כרגע בתהליך כתיבה משותף בכמה וכמה אזורים שדנים בנקודות ומתכוונים לאחד את ה״מניספט״ לרשימה קוהרנטית שתועבר.. והרשימה לא עוסקת רק בדיור..

  61. זיו / יול 28 2011 02:07

    עידן שלום,
    1. כנקודה הרביעית בשלושת ההצעות שלך הייתי מוסיף דרישה לביטול מע"מ על רכישת דירה ראשונה ע"י זוג.
    במציאות הנוכחית של שוק הנדל"ן, זוגות צעירים, אלא אם מקבלים עזרה כספית מההורים, יכולים רק לחלום על רכישת דירה. מימוש מלא של שלושת ההצעות שלך לא יקדם אותם בדרך לדירה. גם אם שכ"ד היה יורד עכשיו ב-30%, כמה היה מצליח זוג בממוצע לחסוך כל שנה – עוד 15,000? 20,000? זה מה שיקרב אותם משמעותית כשכל דירה היום במרכז הארץ עוברת את המיליון?
    ביטול מע"מ זה צעד שיהיה לו אפקט מיידי במחירי הדירות, לא בעוד שנתיים שלוש.
    זה יסייע לצעירים לצמצם את הפער הכלכלי האדיר שהם מתחילים איתו במירוץ לרכישת דירה, כשמולם מתחרים אנשים מבוססים \ זוגות שזוכים לתמיכה כספית מההורים.
    כמובן שכל זוג שיצליח לרכוש כך דירה גם יגרע ממניין השוכרים ויקל על המצוקה בתחום הזה.

    לדעתי זו דרישה חשובה עבור ציבור שפוספס בשלושת היעדים שציינת ושהמאבק הזה הוא סופר רלוונטי גם עבורו.
    כמובן שהאוצר יתנגד לכך כי הוא הרי נהנה מהמע"מ ועליית מחירי הדירות רק תורמת לעליה בגבייה השנתית של המיסים.
    לכן זה בדיוק המקום לדרוש מהאוצר להכניס את היד לכיס ולהתחיל לשחרר לטובת המעמד הבינוני…

    2. בעקבות מספר תגובות שראיתי – חשוב לשמור את המאבק הזה א-פוליטי וממוקד לנושא הדיור. להכניס לסלט הזה נושאי רווחה או (חס וחלילה) את הכיבוש רק יקעקע את הלגיטימיות של המאבק. צריך גם להיזהר מעודף דרישות במגוון תחומים – תפסת מרובה לא תפסת. המאבק צריך להיות ממוקד דיור, שהוא גם התחום ששורף לנו את רוב הכסף בסוף החודש….

    בהצלחה לנו!

  62. נטליה / יול 28 2011 02:56

    שלום מאי,

    ההשגות שלך לגבי סעיף 1 מקוממות. אתה מניח את הטעון הוכחה. כל המאבק הזה הוא על מיפוי מחדש של שדות חברתיים בהם על המדינה לווסת את חופשיות השוק. אחד מהם הוא הנדל"ן. המאבק רוצה שהמדינה תשמור עליו מאימי השוק החופשי בכל מה שקשור לקורת גג.

    בדבריך הבאים: "חישוב פשוט של שני הנתונים האלה יראה לנו שהתשואה לבעל דירה בת 1.5-2 חדרים לשנה היא 2.9 בלבד … זו היא תשואה נמוכה מאוד, במיוחד יחסית לשנים קודמות … " וכו', וכו', אתה מניח שהשוק החופשי הוא האופן בו יש (לא) לנהל את השוק הנדל"ן. כמובן שעיקרון היצע וביקוש מאפשר חיזוי מהימן של מחירים, אבל לדעת המוחים הוא לא מוסרי במקרה של קורת גג. המוחים אומרים: אנחנו לא רוצים להיות חשופים לסיכונים האלו. היום זה מחסור בדירות, מחר זה מחסור בעובדים, מחרתיים – מי ישורנו. אתה מציע לעשות שינוי במיסים. אולי זה יעזור, אולי לא. מי יודע. השקעות כלכליות זה גם פסיכולוגיה. בנושא הזה, של קורת גג (ובקרוב – חינוך, מוצרי יסוד, וכו') – אנחנו רוצים פיקוח שיעזור לנו לא להיות תלויים בגחמות של קבלנים ומשקיעים. יכול להיות שזה יגרום לפחות אנשים לקנות דירות להשכרה, אלא, רחמנא ליצלן, רק למגורים.

    הנה דוגמה לחוסר המוסריות, או יותר נכון השרירותיות, של עקרון השוק החופשי – איך "משתחררת" דירה להשכרה? אמם הקשישה והחביבה של שלושה ילדים שפרוסים בכל רחבי ישראל הגיעה למאה ועשרים ברחוב אחד העם. הדירה נקנתה בשנות השבעים בכך וכך לירות, מי יודע בכמה. שלושת ילדיה הפכו לבעלי דירה, והם משכירים אותה לסטודנטים מזדמנים. הם רוצים, לשיטתך, לממש את התשואה. דלתות מסתובבות (א) – הרפורמה המוטרפת במנהל מקרקע ישראל יצאה לדרך כבר לפני חמש שנים, כל הקבלנים, בניגוד לציפיות, מוסריים ונדבנים לעילא ובונים קומפלקסים לקשי יום, ערך הדירות ברחבי ישראל יורד. מחיר הדירה נורמלי, מחיר השכירות נורמלי. דלתות מסתובבות (ב) – מצבנו הנוכחי. שום רפורמות, מחיר הדירה בשמיים, מחיר השכירות בשמיים. שלושת הילדים האלו לא עשו דבר הקשור לשתי המציאויות השרירותיות האלו. השוק החופשי מאפשר את שתיהן. הוא אדיש. עכשיו שלושת הילדים יקצרו את התשואות המגיעות להם. למה התשואות מגיעות להם? מה הקשר אליהם? זה מה שהמחאה רוצה לתקן, את השרירותיות הזו. בשביל זה יש שלטון. בשביל זה יש חוק. בשביל זה יש מדינה. בשביל זה משלמים מיסים. בשביל זה.

    כמובן שבמקביל יש לבנות כדי ליצור מלאי דירות, כדי שגם בעיקרון המקודש של היצע וביקוש יהיו מרוצים והמחיר ירד, אבל אם המחיר ירד אז אולי יהיה שווה לאותם שלושה ילדים להמשיך להשכיר את הדירה של אמא שלהם?

  63. עידן לנדו / יול 28 2011 08:16

    חדשות טובות, רן. אתה רואה, הייתי שם עד 10 בערב והדיון הזה עוד לא התחיל. התגובה שלך מ-12 בלילה. לכן אני אומר שבהכרח, חלק מן השותפים לתהליך לא יכולים להימצא ברוטשילד בשעות הקטנות של הלילה ותורמים את חלקם באינטרנט.

    כמו שאמרתי, גם אם הולכים "על כל הקופה של מדינת רווחה", ומעלים שורה של דרישות בתחומים אחרים – צריך לעשות הפרדה בין הטווח הארוך לטווח הקצר. בטווח הקצר דרושים יעדים פוליטיים מוגדרים בנושא הדיור. וחייבים לראות את האוצר נשבר על הנושא הזה לפני שמזנקים הלאה. אני מאמין שאם הוא יישבר – זאת תהיה זריקת מוטיבציה עצומה לכל מי שעוד מתנדנד על הגדר.

  64. נעם / יול 28 2011 10:46

    תודה על הפוסט, מחכיים ומעניין.
    יש לי בעיה עם המשפט הזה: "זה המקום להודות לתני גולדשטיין, שראוי לתואר "עיתונאי הדגל של המהפכה", על כתבות עומק מאלפות בנושא הדיור, כולל השוואות בינלאומיות ונקיטת עמדה ביקורתית ועקבית נגד השלטון".
    נראה לי שלא רק לתני גולדשטיין אתה צריך להודות אלא בכלל לבית שלו בטמקא. לאורך השבוע כמעט ולא הייתה כתבה אחת ביקורתית על מאהל הדיור. נראה כאילו טמקא לקחו על עצמם את תפקיד היחצ"ן של המאבק (בניגוד למשל להארץ ששמה שטרסלר מאזן את העניינים, ול-nrg ששם יש את הקפיטליסט היומי ובלוגו הביביטליסטי). אני מסכים עם המאבק ועם מטרותיו, אבל זה לא סותר את זה שצריכים להיות מוטרדים מהתגייסות המוחלטת של טמקא לטובתו. זה חוסם אפשרויות דיון יותר מורכבות ודעות שרואות בצורה ביקורתית את מאהל המחאה (כמו דעות שהיו פה בתגובות מעלי).

  65. נועם א"ס / יול 28 2011 13:53

    מצטער להיות לא ענייני – הצלילות האנליטית של הפוסט של עידן לנדו חיונית לכל מהלך של שינוי אמיתי – אבל אין לי זמן, וגם לאף אחד אחר אין:
    מפיץ איפה שאני יכול, מהטוויטר של J14 (אתר לא-רשמי של תנועת המחאה), איתמר שאלתיאל:
    "מבשלים לנו מלחמה. שלא תגידו לא ידענו" – http://www.news1.co.il/Archive/001-D-273809-00.html

  66. עידן לנדו / יול 28 2011 16:26

    נועם א"ס – אתה מאד ענייני! אני רומז לתרחיש הזה בסוף דבריי, והוא אכן תוחם את חלון הזמן של המאבק.

    זה לא צריך להפתיע אף אחד. השאלה היא האם הנהגת מטה המאבק תהיה מסוגלת לומר, מבעוד מועד – "אל תתחילו להרוג שוב פעם בגלל שאין לכם תשובות בשבילנו".

  67. חיים ו. / יול 28 2011 17:14

    פוסט מצוין.

    בקשר לשכירות, שכירות הוגנת היא הבסיס לשוק דיור בריא, נדל"ן אמור להיות עסק סולידי מאד לטווחים ארוכים במיוחד ולא שוק לספקולנטי מחיר ותשואות של 7 אחוזים בשנה. הסדרת חוקי השכירות והגנה על השוכר הם המפתח לשינוי עומק בשוק הדיור, כאשר זוגות צעירים ידעו שהדירה אותה הם משכירים היא פתרון לטווח בינוני (5 עד עשר שנים) ולא עניין של טרטור שנתי או דו שנתי יקר ומסובך הלחץ העצום לרכישת דירה ונטילת משכנתה ירד, הביקוש ירד והשוק יהפוך לשפוי יותר.

    מי שחושש ממכערים ושוק שחור ושאר ירקות פשוט מדבר לא לעניין, גם לעיריות וגם למדינה יש כלים פשוטים ויעילים לוודא את אכיפת החוקים אותם הן מחוקקות, בוודאי שהדברים נוגעים לדירות מגורים. בכלל לא ברורה הגישה הזו של החוק הוא טוב אבל אי אפשר ליישם אותו בישראל כי כולם רמאים וגנבים, אלו הם שטויות במטותא.

    אם הצעדים הללו יובילו המון בעלי דירות להחליט כי שכירות לא משתלמת, האופציה האמתית היחידה העומדת להם היא מכירת הדירה, מה שיוביל להוספת דירות לשוק ולהורדת מחירים, דירות ריקות הם פריבילגיה שאזרחים ישראלים מעטים מרשים לעצמם, מרבית הדירות המושכרות מניבות הכנסה חשובה לבעליהן.

    החוקים הללו אינם יוצאי דופן או פוגעים בקניין, מי שעסקו השכרת בתים לאנשים חייב לקבל את העובדה כי בית היא סחורה מיוחדת שכללי השוק הפרוע אינם חלים עליה. מי שאינו מעוניין בכך מוזמן להשקיע ממונו בנכסים אחרים.

  68. סמולן / יול 28 2011 22:13

    למאי:

    אני רחוק מלתמוך בשיח היבבני משהו של המחאה ותומכיה. לדעתי מפספסים כאן כמה מהלכים קריטיים שמובילים לכך שתל אביב עומדת בפני שינויים עקרוניים, ועדיף – כמו שאמרו פעם – להערך לשינוי בטרם עת, לצרור את תל אביב לא כגיאוגרפיה ונדל"ן אלא כאורח חיים ואפשרות תרבותית, ולהבין שהואריאנט הגלותי משהו שלה הולך להגיע, ואין סיבה שלא תתקיים תל אביב מצויינת גם על גדות הקישון או נחל צין. לעומת זאת, הבעיה עצמה שמוחים נגדה היא כמובן בעיה אמיתית לגמרי (קל לראות שאין עוררין על כך, גם בקרב אלו שחושבים שיותר עדיף לפתור אותה על ידי מגורים בפריפריה, כלומר בגבעתיים, יד אליהו או בני ברק).

    מכל מקום, כל ההסתייגויות הללו באו לומר שאין שום בעיה מימונית עקרונית בפתרון של בניה לזוגות צעירים, או בניה בכלל. יש להפריד בין בניה לתושבי חוץ – אלו צריכים, מטבע הדברים, משהו קצת שונה לפעם בשנה שהם באים הנה (למעשה אפשר היה לבנות להם קלאב הוטל…), ובין בניה לתושבים אמיתיים יותר, ולא משנה באיזה מקום בארץ. בכל המקרים השאלה היא רק מימון ההון החוזר, שכן לא מדובר במימון של עניים ומסכנים. את ההכרעה הזו כבר לקחנו על עצמנו, ואנחנו מממנים אותם מאז שהמדינה קמה. השאלה הגדולה היא בקשר למימון של חזקים-מקושרים-מרושתים, שמפעילים לחץ לגיטימי כדי לאותת שהמצב כבר לא בא להם טוב, או לא מספיק טוב. בלי קשר למידת הפינוק של החזקים-מקושרים-מרושתים הללו (לדעתי הם לא מפונקים, והבכיינות נלמדה באופן שטחי בלבד), דיור הוא עסק רווחי. אחרת קבלנים לא היו מתקרבים אליו. צריכים הלוואה להון חוזר, אבל הוא יחזור, ובריבית. ההון הנדרש הוא לא משהו שישראל לא יכולה להעמיד לרשות קבלנים במודל של שוק חופשי, או לרשות רשות מנגנונית מתוקתקת או מסואבת, לפי הטעם, בניהול מדינה. אין בעיה של כסף.

  69. אני רק שאלה / יול 29 2011 06:19

    כתבת מעולה, רק לעניין גובה שכר הדירה – למה להצמיד למדד? האם לא נכון יותר להצמיד לגובה הריבית על המשכנתאות?

  70. עידן לנדו / יול 29 2011 07:47

    אני לא בטוח שיש קשר הדוק כזה בין הוצאות על משכנתאות לבין הכנסות משכ"ד (להבדיל מהוצאות שוטפות על מחייה, שצמודות למדד, לבין הכנסות משכ"ד). צריך לחשוב איזה נתח משוק השכירות מבוסס על שוק המשכנתאות. אבל אם להיות הוגנים, אלה בדיוק הפרטים שצריך להתייעץ עם מומחים לגביהם.

  71. timefrom / יול 29 2011 13:19

    בגדול אני מסכים עם הפוסט, ויותר מכך אני מסכים שהבעיה כרגע היא העדר הפניה של המרץ המהפכני לאפיק פוליטי קונקרטי.

    מאידך אני מתנגד לנסיון שבעיני הוא מסוכן לתלות את האשמה בביבי בלבד, ולמשל להתעלם מחוק ועדות קבלה שיש לו מידה כזו או אחרת של השפעה דווקא בנושא דיור, הרי החוק מונע בכלל קבלה של ציבור מסויים, ומונע ממנו להתיישב במקומות מסויימים בגלל שוני שכביכול מתגבר על השויון בפני החוק, וראוי לתת את הדעת על זה.

    למשל- כיום משווקים בקיבוצים אדמה שניתנה להם בחינם לציבור לבניית וילות, או בית צמוד קרקע, הסלקציה הדו-קוטבית עובדת כך שלרוב הציבור אין כסף לרכישת זכות כזו ומאידך גם מופעלת עליו סלקציה בדמות חוק ועדות קבלה.

    לא ייתכן שבמאבק לדיור הוגן לא מוזכר החוק הגזעני הזה שמטרתו למנוע מערבים ונכים ועוד שלל ציבורים זכות לדיור במקומות מסויימים, המאבק לדיור חייב לכלול מאבק בכל מי שעושק את כל הציבור ללא הבדל מין, דת וצבע עור, וחוק ועדות קבלה הוא חוק שמאל ציוני במהותו, ולכן אין תימה שאינו נכלל במאבק. או לפחות הוא מוצנע כאילו למנוע כניסת ערבים לישובים קהילתים וגם נכים לא שייך למאבק על דיור בר השגה.

    אי-אפשר גם לתלות את כל הבעיות בהשגת דיור בר-השגה בביבי עם כל היותו המשפיע לשלילה העיקרי על המצב, יש עוד גורמים, אולי גורמים שמוסווים תחת מעטה שמאל ציוני שאינם כה שונים מביבי, ואולי גרועים ממנו.

    הרשימה הפרקטית שפרסמת של אירגונים שכבר מנסים לעשות שינוי ויודעים משהו על הבעיות היא חשובה.

    חשוב לציין שיש ציבורים שהמימסד הציוני מתגמל מאז ומעולם- הקיבוצים ההתנחלויות והחרדים.

    המאבק אינו פשטני כל כך, כלומר הנסיון לתלות בגורמים את הבלעדיות של יצירת המצב הוא נסיון פשטני ולא יעיל, למעשה חשוב שכל אדם בכל השקפה ובכל מוצא יקבל זכות לדיור, זכות שלא קיימת מאז ומעולם במדינה הציונית, ככזו, ולא כדאי להתעלם מהבעיה הזו, הקאפטליזם אינו הגורם לחקיקת חוק ועדות קבלה, הגורם הוא גזעני או אאגוניקאי, אבל גם יש פה עניין קאפטליסטי, הקיבוץ שעושה שימוש סלקטיבי באדמה ששייכת לכלל לא שונה ממשלות הימין שמחלקות קרקע נגזלת חינם למתנחלים, או החרדים שמקיימים מערכת דיור ברת השגה רק לחרדים.

    המערכת בנויה ליצר אפליה כזו, ושוב לא רק ממניעים קאפטליסטים.

    כשדנים בזכות לדיור בר השגה לא ייתכן שחוק ועדות קבלה נשאר בצל, וכולם ממניעים לא טהורים מתעלמים מהיותו כלי מהותי לאפליה ולמצב גרוע מקאפטליזם, לפחות הקאפטליסט אפילו החזירי מכיר בערך של כסף כסוג של שויון היינו יש לך כסף, זה מקנה לך זכות כניסה למועדון, מבחינת אנשי הקיבוץ אם אינך ראוי מסיבה כזו או אחרת אידיאולוגית אתנית או משהו לטנטי אחר לא תכנס לעולם למועדון שלהם, על החרדים ניתן כאמור לומר אותו דבר.

    ושוב הנימוק לחיים "יחודיים" אינו רלוונטי בהינתן והזכות הזו מלווה בתנאים חומריים שהמדינה מקדישה לכך לציבור "מיוחד" ולא לכלל הציבור- הדבר סותר את השויון בפני החוק, הזכות הזו לבית עם רעפים אדומים אינה רק של המתנחלים היא זכות בלעדית למיטרליסטים מהקיבוץ, שהמדינה מכירה להם תודה מיוחדת על הצטיינות יתרה בהרג ערבים, ומתירה להם מניעת כניסה של אותם ערבים לישובים קהילתים או לקיבוצים (סוציאליסטים וזה) .

    קל מידי ליחד את כל האשמה על ביבי, זה מדיף פשטנות ולא עוזר לתיקווה לאופק חדש ונטול גזענות או ההדרה מעמדית.

  72. עידן לנדו / יול 29 2011 13:41

    טיימפרום,

    חזרת אולי ארבע פעמים על האשמה תמוהה. למיטב ידיעתי, אף אחד לא תולה את כל האשמה בביבי. אני לא עשיתי את זה וגם מנהיגי המאבק אמרו במפורש שהבעיות של שוק הדיור הן עמוקות ונוצרו עוד לפני ביבי. הוא בסך הכל מקצין מגמות קיימות. לכן לא ברור לי נגד מה אתה יוצא.

    הביקורת הנוכחית על ביבי קשורה ל"פתרון" ההוקוס-פוקוס שהוא הציע השבוע (יחד עם שר האוצר ושר השיכון למשבר). על הספין המלוכלך הזה – יצא הקצף.

  73. timefrom / יול 29 2011 14:50

    טוב שספרת ארבע פעמים שאאשמתי אותך לשוא- הסליחה עימך, אם-כי הייתי מצפה להתייחסות לסיבה שאין במאבק זכר לחוק וועדות קבלה, הוא נעלם מהתודעה, כאילו שאין לו קשר לדיור בר השגה נניח של ערבים, יש פה משחק הסתרה מכוון לדעתי אולי אני סתם סובר סברות כרס ובכל זאת, קשור כנראה ליחצנות שמאל ציונית לשמאל הלאומי שאיני מבין, לא אליך הטענה הזו בוודאי עשית עבודה נאה.

    אבל בכל זאת מטריד שהיחס לכל הנושא הפוליטי הוא פשטני "ביבי אשם" זו נוסחה משומשת ודלה, איני מאשים אותך ביצירת הפטנט, אבל רציתי לעורר את הנושא הזה בהקשר של דיור בר השגה ולפרוץ את תיקרת הזכוכית של החוק הגזעני ש"מקובל" גם על השמאל- או השמאל הציוני לפחות ובשתיקה כן של השמאל בכלל, אם נתיחס לחוסר ההתיחסות אליו כעובדה מוסכמת.

    במדרגות האלה של המאבק המעמדי נגד אפליה בקבלת זכויות דיור הייתה חובה להתיחס לחוק וועדות קבלה, ולא באופו חיובי, לא רק שאין התיחסות אליו, נראה כאילו התרגלנו לעצם הרעיון שלערבים אין חלק במאבק הזה לדיור, ולא רק לערבים.

    מאבק לדיור שוויוני חייב באופן קטגורי לדרוש שלילת חוקים כאלה, ואין לי הסבר טוב יותר, אולי לך יש, למה אין איזכור לחוק השפל הזה ולפרקטיקה הציונית שנהוגה בקיבוץ מאז הוא קיים- שבעצם מחביאה רצון עיקבי לחוסר בדיור בר-השגה על בסיס גזעני, אולי משהו נסתר ממני, אולי אני מצפה לשוא, איני יודע.

  74. עידן לנדו / יול 29 2011 16:39

    טיימפרום, אני מסכים איתך באופן עקרוני, ולדעתי יש גם לא מעט משפטנים ששוללים את החוק הזה. לא הייתי ממהר להוקיע את כל הגורמים במאבק הנוכחי בהתעלמות מכוונת מזה. האגודה לזכויות האזרח, וספציפית עו"ד גיל גן מור, הם שחקן חשוב במאבק הנוכחי (בקואליצית הדיור). ובו בזמן הם גם הגישו בג"ץ נגד חוק ועדות הקבלה:
    http://www.acri.org.il/he/?p=12919
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1231855.html

    למה יושבי רוטשילד לא מדברים על זה? נו, לוקח להם זמן לדבר על כל מיני נושאים – לדעתי, יותר בגלל בורות (שהם משתדלים להתגבר עליה) מאשר גזענות סמויה או לא סמויה. למה הם לא דיברו על דיור ציבורי בהתחלה, אלא רק על שכ"ד?

    שים לב גם שחוק ועדות הקבלה מפלה על בסיס גזעני ולא כלכלי. מי שכבר פונה לועדת קבלה של יישוב "מיוחד", מן הסתם יש לו אמצעים לבנות שם בית. אוכלוסיה כזאת בכלל לא היתה בטווח הראיה של המחאה הנוכחית, שנולדה אצל אנשים שרק יכולים לחלום על רכישת בית ביישוב קהילתי. זה לא תירוץ, זה הסבר. ואני מסכים איתך שבחשבון הכללי גם זה צריך לעלות.

  75. יניב מסינגר / יול 29 2011 18:13

    טיימפרום,

    מי שלומד על חוק ועדות הקבלה לראשונה משתי התגובות שלך יכול לחשוב שהחוק נולד במזכירות הקיבוץ הארצי ועבר בקולות הח"כים של העבודה ושל מרצ. אל תבין אותי לא נכון – זה חוק בזוי שנחקק למטרות גזעניות ולא היה צריך להיות מוצע בכלל, אבל את האש צריך לכוון למקומות הנכונים.

  76. בר אקטיבי / יול 29 2011 18:46

    אני מסכים איתך לגמרי.

  77. Udi Milo / יול 30 2011 06:24

    עידן, הפוסט מצויין אבל אני מציע פתרון אחר במקום בקרה על שכר הדירה. אם אתה רוצה לעזור לאוכלוסיות מסויימות לשכור דירה, תן להם כסך מזומן בחשבון הבנק שלהם ותשאיר את מחירי הדירות לשוק החופשי.
    בניו יורק, העיר שכולם מדברים על ההצלחה של הרעיון, מה שקרה זה שבעלי הדירות (שהם בגדול גופי ענק שמנהלים המוני מבנים בעיר) החליטו שמאחר והעסק לא מרוויח מספיק, הם לא ישקיעו הרבה כסף ומה שקרה בסוף זה שהדירות תחת פיקוח (פחות מ 2500 דולר לחודש) נראות רע יחסית למה שהם היו יכולות להראות.
    עד היום אין מנגנון אמיתי שמחליף שוק חופשי. אנשים מגיבים לתמריצים. לעולם לא תוכל להחליף את זה.

    אני צופה שזה בדיוק מה שיהיה בארץ. בנוסף, ברור לחלוטין שבמידה ואני ארצה לשכור דירה ואני אהיה מקום 10 בתור, אני פשוט אשלם עוד קצת כסף מזומן לבעל הדירה כדי להתקדם בתור ולא פתרנו כלום.

    וגם בתור אידיאולוגיה. אם אני בעל דירה ואתה מונע ממני להרוויח כמה שאני רוצה על הדירה, זה תכלס די דומה לחוק שקובע שאני לא יכול להרוויח יותר מ 100 שקל לשעה על הזמן שלי, או 30% על ההשקעות בבורסה שלי, או מליון דולר על האקזיט שלי או עשרה אחוז מעל מחיר השוק על המכונית שלי. אני לא מאמין שמטרת החברה היא למנוע מזה לקרות, מטרת החברה היא לחלק מחדש חלק מההון כדי לעזור לאנשים שקשה להם להתמודד.

  78. עידן לנדו / יול 30 2011 07:28

    אודי,

    לא רואה איך מה שהצעת פותר את הבעיה. תשאיר את גובה שכ"ד לשוק החופשי? הוא ימשיך לטפס בלי ריסון. תחלק כסף לאנשים? עדיין לא כולם יגיעו לשכ"ד הנוסק כל הזמן. תוסיף להם כסף? יוצא שוב שאתה מממן את חמדני הנדל"ן באמצעות כספי מיסים. לא פתרת כלום.

    ניו יורק היא לא מודל אידאלי. הדירות שבפיקוח שם מאד ישנות ואין בניה חדשה של דיור בר השגה. בערים האירופיות יש פיקוח גם על הנאותות של הדירה ומצבה הפיסי. פקחים אשכרה מסתובבים אחת לכמה זמן בדירות האלה (בפוסט הקודם אחד העיד על מה שקורה באמסטרדם). זה אפשרי. ושוב אני חוזר: מעולם המדינה לא נמנעה מחקיקת חוק צודק רק בגלל הסכנה שיווצר מנגנון מושחת סביבו. שחיתות יש בכל מקום. האם אתה מציע לבטל את מנגנון אישורי הבנייה בעירייה בגלל תופעת המאכערים? אם יש רצון, יש יכולת לצמצם את השחיתות.

    כן, התוצאה של כל זה תהיה מיתון רציני בשוק השכירות, ומשקיעים יברחו ממנו לאפיקים אחרים. טוב מאד, סוף סוף נפוצץ את בועת הנדל"ן. לא כתוב בשום מקום שצריך להרוויח הון מקניית דירה להשכרה.

  79. timefrom / יול 30 2011 13:00

    לעידן אתה צודק הבעיה של ועדות קבלה היא גזענית ולא כלכלית אבל יש לה היבט כלכלי, הוא מגיע בהמשך, במדרון החלקלק הזה של בעיות שאין מי שישא את משאן בציבור, כאשר הנפגעים של החוק, החשוב לציין שגם הפרקטיקה שהייתה קיימת לפני שהחוק חוקק יש לזה היבט כלכלי מובנה, נכון אני מסכים שהתנועה לזכויות האזרח ועוד עוסקים בנושא ובצדק, אבל יכולתן להשפיע על כלל הציבור אינה רבה, אני מניח שלו נושא זה היה נכנס לרשימת הנושאים שעולים במאהלי המחאה היה ניתן להעמידו במקום הנכון.

    ליניב מסינגר, אני מניח שתסכים עימי שמאז ומעולם היו ועדות קבלה בקיבוצים ובמושבים, או שאתה טוען שרק כעת החוק הזה חוקק וע"י שי חרמש איש קדימה הקיבוצניק שיזם אותו, למיטב ידעתי זה נוהג או פרקטיקה שהחוק נתן לה מעמד פורמלי אחרי כמה התנגשויות בעיקר בבג"ץ מול ערבים שלא התקבלו למגורים בישובים מסויימים.

    האש לדעתי הופנתה לקיבוצים ובגדול לשמאל ציונות או שאם אתה חושב שאני טועה אנא תקן אותי, שמא טעיתי.

    ברמה הומניסטית היה יאה אם זה היה עולה גם בתוך המאהלים היתה אפיזודה משעשעת בדומה ל"תמיכת הטייקונים ועיני במאבק" כאשר מנהיגי התנועה הקיבוצית הסתובבו בהתחלת המאבק במאהל וקראו ל"פתור" את הבעיה ע"י התישבות בקיבוצים, כמובן בלי לציין את חוק ועדות הקבלה שמראש משאיר בחוץ ערבים ועניים וכל רשימת האחרים של החברה הישראלית.

    זו הסיבה שהעזתי לעלות נושא כזה חשוב בפוסט הזה המצויין.

  80. עדי / יול 30 2011 16:50

    מסכימה עם שלוש הנקודות שלך. אבל לדעתי ההישג לא יכול להיות שלם בלי להכניס למאבק את העלאת שכר המינימום. זה מדיד, זה זוכה לתמיכה של עיני-ברוש, וזו אבן יסוד לחיזוק המעמד הנמוך ומעמד הביניים.

  81. יניב מסינגר / יול 30 2011 17:51

    טיימפרום,

    לתנועות יש התפתחות היסטורית. אני חושב שאפשר לקבל בהבנה – גם אם רואים בזה פספוס – את העובדה שלא היו חברי קיבוץ ערבים לפחות במחצית הראשונה לקיומה של התנועה הקיבוצית. אם הטענה שלך היא "העובדה שגם אחרי קום המדינה ובמיוחד אחרי ביטול הממשל הצבאי עדיין לא עשתה התנועה הקיבוצית לגיוס חברים ערבים ו/או להקמתם של קיבוצים ערביים – העובדה הזו היא כתם על התנועה הקיבוצית" – את הטענה הזו אני לגמרי מקבל. וזה גם לא הכתם היחיד. אבל:
    1. העימותים שאתה מדבר עליהם, אשר חשפו את הפרקטיקה, עלו בעיקר מהיישובים הקהילתיים ולא מהקיבוצים.
    2. כשקיבוץ – אמיתי, כזה שבו יש שותפות כלכלית מלאה בין החברים, רוצה לבחור מי יתקבל אליו ומי לא – זה לגיטימי. (עדיין לא לגיטימי, כמובן, להשתמש במוצא כקריטריון.) הפנסיה שלך תלויה בשאר החברים והחברות. לא כך הדבר, לעניות דעתי, במקרה של היישובים הקהילתיים (וזה גם מה שרוב הקיבוצים הפכו להיות).
    3. כמו שכתבת בעצמך, שי חרמש, שאכן יזם את החוק, הוא איש קדימה. אם מבחינתך הוא איש שמאל רק מתוקף היותו חבר קיבוץ – שיהיה לך לבריאות. אני לא מכיר הרבה אנשי שמאל – או אנשי קדימה – שרואים בקדימה מפלגת שמאל. וגם התנועה הקיבוצית כבר לא מחויבת לשמאל (וזה מן הסתם קשור גם להתפרקות המסגרת השיתופית) – תבדוק כמה קולות קיבלו קדימה וליברמן בקיבוצים.
    4. אחרי שחרמש הציע את החוק, הוא אומץ על ידי שני ח"כים של ישראל ביתנו, ועבר בקולות הימין. רוב חברי קדימה נעדרו (שניים הצביעו בעד ואחד התנגד). כל הח"כים של מרצ ושל העבודה (חוץ מפואד, שנדמה לי שהיה חולה אז) הצביעו נגד (כמו גם הח"כים של חד"ש, בל"ד ורע"ם-תע"ל). http://oknesset.org/vote/3341/
    בקיצור, אני שותף לדעתך על החוק, אבל נראה לי שהאופן שבו הצגת את לידתו וקבלתו לא ממש מדויק.

  82. timefrom / יול 30 2011 19:19

    ליניב

    מרץ והאבודה חברתית לא שמאל לדעתי, הקיבוץ לא שמאל אולי למעט תחילת הקיבוץ כשהיה אוונגרד אפילו מעניין, במרוצת הזמן הקיבוץ נהפך למשהו שאין לו קשר לשמאל- אני רואה בשמאל כמי שמבטיח לפחות כדבר בסיסי לכל אחד בלי הבדל את המינימום הנדרש- אינך יכול לטעון שמי שלא מקבל לתחומו קבוצה מסויימת (ואיני מתכוון לחרדים או פאשיסטים לצורך העניין) אלא לנוהג שהחל מתחילת הדרך למיין מי מתאים ומי לא, כאשר אתה חייב להסכים שחלק מהמיון היה על בסיס מוצא, עובדתית זו המציאות וההיסטוריה אולי היה טוב אם לא כך היה הנוהג אבל זה היה כך מה לעשות.

    כמובן שחלק מההיסטוריה הזו לא מוזכרת פורמלית ואיש לא עוסק בה, בגלל שהיא מציירת תנועת אוונגרד ציונית בצבעים לא מחמיאים, לא די לשיר; עולם ישן נחריבה, ולא די לקרוא לסולידריות ואחוות עמים כאשר מראש אין כניסה לערבים, נכים ועוד שלל קבוצות באוכלוסיה.

    החוק הוא השלב האחרון באבולוציה של הגזענות הציונית, מובן שהימין אימץ אותו, הימין הזה קרוב היום לתנועה הקיבוצית, והקירבה הזו עניין לדיון נפרד.

    לבסוף אתן לך דוגמה להמחשה לאן ההסתררות וחוסר הכנות של השמאל הציוני מגעת- שלומית אלוני אשה רבת זכויות אין חולק על כך, כאשר הרבנים קראו לא להשכיר דירות לערבים בצפת כמדומני, היא וחברים מהשמאל יצאו בצדק נגד קריאת הרבנים הגזענית, אבל משום מה לא שמענו קולה כאשר חוקק החוק שהוא בעצם המשכה של אותה גזענות, בעצם מי שגר בכפר שמריהו במילא "מוגן" משכנות של ערבים, ע"י אותה פרקטיקה של וועדות קבלה, מי היא שתטיף לרבנים כאשר היא גרה במקום שלא מקבל ערבים בפועל, תהיה הסיבה אשר תהיה.

    נחזור לענייני הדיור, החלוקה חייבת להיות אונברסלית ושווה לכולם, ללא הבדל, לזה אני חותר, ואיני מוכן לקבל "חריגים" אפילו אם הם משלנו.

  83. יניב מסינגר / יול 31 2011 00:10

    טיימפרום,

    קצת איבדתי אותך. התחלת משתי טענות:
    1. חוק ועדות הקבלה הוא חוק "שמאל ציוני" במהותו.
    2. המאבק לביטולו חייב להיות חלק מרכזי מהמאבק על דיור הוגן ובר השגה.
    עכשיו אתה טוען שמרצ, העבודה והקיבוצים לא שמאל (אני מסכים לגבי חלק מהקיבוצניקים וחלקים ממפלגת העבודה), אז כבר לא ברור לי איפה נשאר לך שמאל ציוני שיכול לתמוך בחוק, ונראה לי שאנחנו עוברים למישור היסטורי בו החוק מגלם את רוח הציונות מראשיתה. אני חושב שאפשר להתווכח על זה ושהעמדה מבטאת גם איזושהי תפיסה מיסטית של ההיסטוריה שאני לא בטוח שאני שותף לה. אבל זה באמת וויכוח נפרד שלא ממש שייך לשאלה הקונקרטית (טענה 2). כאן כבר יש עניינים פרגמטיים וטקטיים לצד העניינים העקרוניים. אני מסכים איתך שהאפשרות שניתנה לקבוצות מסוימות של אנשים לקבוע מי יהיו השכנים שלהם היא שערורייה, במיוחד לאור הדמיון הרב בין הקבוצות הללו. אני מסכים שהעניין קשור להקצאת משאבי הציבור בכלל ולעניין הדיור בפרט. אבל אם הנחת המוצא היא שצריך להתרכז במספר מצומצם של דרישות, אני לא בטוח שזו צריכה להיות אחת הראשונות, ולו משום המספר המועט של האנשים שהיא נוגעת להם, יחסית לשלוש הדרישות שהוצגו כאן בפוסט, למשל (ושאני הייתי מצרף להן את הדרישה שהועלתה על ידי אחד המגיבים, לחייב משכירים להשכיר לתקופת מינימום של חמש שנים, כאשר רק השוכר רשאי להשתחרר מהחוזה לפני כן).

  84. Udi Milo / אוג 1 2011 06:35

    עידן,

    נמשיך בלוגיקה שלך. אם שוק חופשי אומר שמוצר מסויים כל הזמן עולה והפתרון זה לחוקק חוק שיגביל את המחיר שלו למה להפסיק בדיור? בוא נגביל את מחיר הקוטג'. לאחר מכן נגביל את מחיר הבמבה, נמשיך ונגביל את מחיר הטלוויזיות ונגביל ונגביל.
    אין שום מקום בעולם שזה עובד והציבור מרוצה. אמנם אני מגזים, אבל הרעיון חשוב. להגביל רווח ממוצר מסויים יוצר בעיתיות עצומה, הן מבחינת העיקרון של חופש והן מבחינת התוצאה הסופית. הרי בסופו של דבר, לשפץ דירה עולה כסף. המחיר הזה לא תלוי רק בישראל אלא במחירי הבטון העולמיים ותנודות השוק העולמי בכמות החצץ (דוגמא לא טובה, אבל תנסה את זה עם קמח, אבקת חלב, בשר אדום וזה עובד יופי). כשאתה מגביל שכ"ד אתה מוריד את התמריץ לתחזק את הנכס, בסופו של דבר תקבל דירות שאולי עולות 2000 שקל לחודש, אבל הם מתפוררות. מה תעשה אז, תחוקק חוקים שמחייבים בעלי נכס לשפץ? במחירי הפסד? אולי פשוט נחוקק חוק שאסור להשכיר דירות וגמרנו. אין כמו הגבלת חופש העיסוק.

    מה שאתה רוצה לעשות, וגם אני רוצה לעשות, זה לשנות את היחס בין מה שאתה משלם ולבין מה שאתה מקבל, עם דגש על אוכלוסיות שונות שאתה רוצה לעזור להם ואוכלוסיות שאתה לא רוצה לעזור להם.

    מדוע אתה רוצה להגביל את מחיר השכירות? כדי לאנשים מיעוטי יכולת יוכלו לשכור דירה. כי אלו עם היכולת הגבוהה יכולים לשכור בכל מקרה. מאחר וההגבלה שלך היא כוללת, היא לא מפלה אזרח חלש שאתה רוצה לעזור לו וכך נוצר שאתה גם עוזר לבנו של טייקון לשכור דירה למרות שהוא יכול ורוצה לשלם יותר.
    במקום זה, תן כסף לאנשים חלשים (זוגות צעירים עם אפס ילדים זו דוגמא נחמדה ולא מחייבת) שהם יכולים להוציא רק על דירה. התוצאה של זה בשוק החופשי זה יותר ביקוש, משמע מחיר גבוה יותר, אבל העליה במחיר לעולם לא תהיה שווה לסכום שאתה מעניק להם ולכן השאלה כאן היא רק מה הסכום. ככך בעצם חילקת מחדש הון בצורה לא רעה בכלל.

    אני מסכים שהכסף ילך לבעלי הדירות, אבל בתהליך הזה עזרת להרבה אנשים חלשים למצוא דירה. אם זה ה"מחיר" שזה עולה, מה טוב. ו"חמדני הנדלן" הם ההורים שלי וההורים שלך והסבים של השכן שלי. אנשים מבוגרים שקנו דירה כדי להם יהיו בפנסיה יהיה להם הכנסה בטוחה אחרי שהם יפסיקו לעבוד. אני חושב שזה חצוף מצידך לקטלג אותם למעין דמגוגיה קומוניסטית ולקחת להם את ההכנסה הזאת שהם בנו עליה במשך על שנות העבודה שלהם. אני מסכים שיש הרבה עשירי ישראל שנהנים מזה, ויופי להם. תכנס להם לכיס עם מיסים ישירים. אבל המאבק השחור לבן הזה… יפגע בהרבה מאוד אנשים שכל הרע שהם עשו, זה השקיעו בנכס במקום לקנות אגרות חוב מדינה. נכון, יש חזירים בכל מקום, אבל בחיית, קצת עדינות.

    מה שאני רוצה להגביל זה ההגדרה של מה זו דירה ראוייה למגורי אדם ולאכוף את זה. גודל מינימאלי, שירותים מינימאלים, איכות חיים מינימאלית.

    שילוב של שני אלו והרחבת הקרקעות החופשיות תאפשר גם להיצע להגיע לרמה שתוריד את המחיר.

    דבר אחרון – לדעתי, לעולם לא תוכל למנוע מהמחיר לעלות. תגביל אותו בחוק, אני אגיע עם שטרות מזומן ואשחד את בעל הדירה אם אני ממש ארצה את הדירה. אני מסכים שהסיכוי לשוחד לא אמור לעניין את המחוקק, אבל כאן, אתה פשוט נלחם בכוחות הטבע. זה אפילו לא שאלה אם יהיה כאן שוק שחור. זו עובדה. אתה מנסה לשנות את טבע האדם ואתה נדון לכשלון מהדהד. במקום זה תנסה לחשוב מחוץ לקופסא. אני לא אומר שהרעיון שלי מדהים, אבל הוא יותר טוב מלהגביל שכ"ד.

    בהצלחה לכולנו בעוד שבוע של מחאות.
    אודי.

  85. רן פוליאקין / אוג 1 2011 10:32

    באמת הגיע הזמן שהחברה שם בשלטון יפסיקו לבזבז לנו את הכסף והזמן ויתחילו לפעול. נגעת פה בנקודות חשובות – אבל הנקודה החשובה ביותר זה שבאמת בספטמבר כל העיניים יופנו לכיוון אחר ולכן חייבים למצות את המבאק כבר עכשיו ולהגיע לתוצאות כמה שיותר מהר אחרת אנחנו נתפספס.

  86. עירית / אוג 1 2011 13:34

    אודי, אתה באמת לא מבין מה ההבדל בין הזכות לדיור בר השגה לבין "הזכות" לבמבה? אתה באמת לא מבין איפה מתחילות החובות של המדינה כלפיך ואיפה הן נעצרות? אין ספק שאתה התוצר המושלם של כלכלת השוק.

  87. חיים ו. / אוג 1 2011 15:28

    אודי,
    אתה מתייחס לדירה כמו לקוטג' וכאן הטעות היסודית שלך.

    אם אתה לא מבין את הבעייתיות במצב בו אין שום הגנה על הדייר השוכר ובעל הבית יכול להתעמר בו כרצונו אז אולי כדאי שתחשוב על זה שוב. אם נראה לך שבעל דירה יכול להעלות את מחיר הדירה בחמישים אחוז לאחר שנת שכירות, או לכפות על הדייר חוזה דרקוני תמורת הארכת השכירות בשנה, אז אולי כדאי שתנסה לגור בשכירות קצת, עם ילדים בבית ספר או גן, תעבור אתם כל שנה דירה ואז נשמע אותך מדבר על "בעייתיות עצומה" . שיא השיאים הוא נושא שיפוצי הדירות, זה לעג לרש, הדירות לשכירות הן מזעזעות משום שבעלי הבתים יודעים ששוכרים מיואשים וחסרי אונים וישכירו כל דבר עם גג. יתר על כן, אם כבר משפצים דירות מושכרות, אז השוכרים מממנים זאת תמורת חוזים לשלוש שנים או ארבע שנים, שלאחריהן, כמובן, השכירות תעלה בעשרות אחוזים שהרי הדירה משופצת עכשיו, גועל נפש מרוכז.

    כל מה שמבקשים לכל הרוחות היא שעליית המחיר השנתי לשכירות יהיה צמוד למדד כלשהו ולא יהיה שרירותי ותלוי בתאוות הבצע של בעל הבית או ביכולתו לסחוט את הקרבן התורן, כל מה שמבקשים זה לאפשר לבני אדם להמשיך לשכור דירה לטווח ארוך בלי החשש שבסוף השנה יעיפו אותם ואת ילדיהם למצוא, גן חדש, בית ספר חדש, חברים חדשים, שכנים חדשים ובקיצור חיים חדשים. רק משום שבעל הבית חושב שהוא יכול להוציא עד 1000 שקל בחודש.

    אם אתה משכיר דירה, דע לך שהקניין שלך מוגבל, לא מתאים לך, מכור את הדירה למישהו שכן מתאים לו.

  88. Udi Milo / אוג 1 2011 16:55

    נתחיל בזה בעשר השנים האחרונות גרתי בתל אביב בשכירות שעלתה ועלתה. חוויתי בדיוק את אותן רעות חולות שאתה כל כך כועס עליהן ואני מעוניין בדיוק כמוך לפתור את הבעיה, אז במקום לנבוח על אוטומט, קצת שקט ושלווה לא יזיקו לאף אחד.

    וכן יש הבדל בין גבינה לדיור אבל ההבדל לא עצום ורב אם את מתחשבת בזכות לקניין והזכות שלי לעשות עם רכושי בשלי. האם באותה נשימה של הגבלת השכירות תחייב בעל דירה להשכיר את דירתו? במחיר שאתה קובע? זו לא שאלה פשוטה והדיון יותר מורכב מקפיטליסט חזיר לסוצאליסט אדום. הרעיון שהגבלת שכר הדירה הוא היחיד שעובר את הביקורת הארסית של המגיבים למעלה הוא פשוט הזוי.
    גם אתה וגם אני רוצים אותו דבר,
    שלכולנו יהיה מקום לגור בו שיאפשר בטחון וכבוד עצמי.
    משום מה שניכם לא מוכנים לחשוב על אופציות אחרות.. כנראה שבתור כלכלנים מנוסים ראיתם מה קרה בכל מדינות העולם שניסו את זה והחלטתם שזה הדרך היחידה, לצערי אני עדיין לא שם ואני עדיין לא בטוח שזו הדרך היחידה.
    אני גם לא אומר שזו שגיאה, זה פשוט מצריך דיון לעומק בהשלכות.

    ושוב, הגבלה מלאכותית וחסרת אחריות של שוק דירות שנמצא במצב קיצוני של עודף ביקוש ייצור שוק שחור. תרצה לקבור ראשכם בחול ושניה אחרי שהוא יעבור יעיפו אתכם מהדירה כי השכן שלכם יסכים לשלם מתחת לשולחן ואתם לא.

    לא נמשיך עם זה כאן, יותר מידי כעס על כל העולם מעוור את הדיון. 

  89. השוטר שקורא / אוג 1 2011 23:39

    לגבי הדיור הציבורי – זה לא רע לחייב למשל כל פרוייקט בניה בהקצאת חלק מן הדירות למדינה (על חשבון מיסוי, למשל), כדי שלא יווצרו שיכונים של מסכנים. חלשי החברה צריכים להיות משולבי בתוכה.
    אבל
    קשה לנהל את הדיור הציבורי באופן שיאפשר לחלכא דיור במקום שמתאים לו – קרוב לקרוביו וחבריו, קרוב להזדמנויות תעסוקה (כן, גם נכים וגם אמהות חד הוריות רוצים ויכולים לעבוד), ולא היכן שהתפנתה דירה מתאימה.
    לכן הפתרון צריך להמשיך לכלול השתתפות בשכר דירה. רק שהתקציב לכך צריך להיות ראוי וריאלי, ולא לזרום בסוף השנה לטמיון או למשרד הבטחון בגלל חוסר ניצול.

  90. nochance / אוג 2 2011 11:50

    תעבור לגור בפיריפריה ולפקח על מחיר דירות פרטיות לא מספיק הממשלה דוחפת ידיים לכיסם הפרטי של אנשים גם אתם רוצים חוצפה לא מתאים לכם המחיר תחפשו דירה אחרת זכותו של אדם לעשות בנכסו כרצונו ממועקה חברתית הפכתם לעלוקה חברתית שימו דגש על דברים אמתיים לא על כיסו של האחר למה לא תנסו לגור באשקלון דימונה ומקומות אחרים מדוע תל אביב כידוע לכם המדינה שלנו מתחילה בצפון ונגמרת בדרום ולא של תל אביב!!!!!

  91. גמילה מעישון / אוג 2 2011 12:33

    בעד המאבק , הלוואי שירדו מחירי הדירות

  92. timefrom / אוג 3 2011 02:58

    ליניב

    אני לא מבין את ההסתייגות שלך בשני מישורים, מה חדש לך שמר"ץ כן מר"ץ היא ימין חברתי, חידשתי משהו?

    אגב, שולה אלוני חייה בכפר שמריהו או במילים אחרות תחת ועדות קבלה, ובתוך מר"ץ שעוד אגב שנים הצבעתי עבורה, יש בלוק חוסם של קיבוצניקים, כלומר אפילו המבנה שבוחר את הנציגים לכנסת נגוע בסוג של "חוק ועדות קבלה" פנימי ולכן זה לא מיקרי שהחוק הזה עבר ללא התנגדות חריפה לה היית מצפה מאנשי שמאל, הייתי שמח שנשאר במישור עקרוני, שבו חוק ועדות קבלה הוא חוק גזעני, ולגבי אי-הצורך לדעתך לעסוק בחוק הזה בהזדמנות חגיגית זו שאנו עוסקים בבעיית דיור שנזכור היא שהציתה את המרד הזה. אני בהחלט לא מסכים.

    אני חושש שחוק גזעני כזה מכיל גם משמעות כלכלית עידן העיר בצדק כי המחאה כביכול עוסקת רק בעניינים כלכליים, אבל אתה הזכרת גם בצדק שיש משמעות כלכלית לחוק ועדות קבלה, היינו שהמדינה מקצה זכות שהיא גם בעלת ערך כספי (הזכות על הקרקע) לקבוצת אנשים מסויימת ואותה קבוצה מונעת כניסה של אנשים אחרים לא רק ממניעים גזענים מחליאים אלא גם מנכים למשל, או בעבר מלסביות והומואים, וכל השיטה היא שיטה שאין למצוא בשום מקום בעולם.

    כלומר מאנשים מסויימים נמנעת זכות או הטבה כלכלית בגלל פסילתם על בסיס גזעני, זה שילוב קטלני שדורש טיפול דחוף, ולא התעלמות.

    נקל לשער מה היו אומרים לו היה חוק באיזשהי ארץ שמונע כניסת יהודים בחוק לכפר מסויים ואו לאיזשהי מסגרת, מדוע אנחנו ועוד ביוזמת אנשים בשמאל שאמונים על הומניזם ואמורים להיות דוגמה לימין, מדוע דווקא הם (שמאל ציונים) כל כך גזענים, ויזמו את החוק הזה.

    ולמה לא מבקשים מנהלי המאבק לבטל חוק מביש כזה לאלתר.

    אם זו גזענות שטבועה בקבוצת אנשים (שמאל ציונים) אני מעדיף שלא להימנות עליהם, ולכן מבחינתי הם לא שמאל, אחרת היה עלי להגיע למסקנה הרבה יותר רדיקלית.

  93. יצחק אברהם / מרץ 10 2012 17:25

    ניסיתי לקרוא את "מניפסט השמאל הלאומי" – לא שזו התנועה הבלעדית מאחורי המחאה, אך נרמז שיש לה קשר, ובוודאי
    לתנועות הנוער שהיו פרושות בשטח בדוכני הסברה (לדוגמא :הנוער העובד והלומד, דרור לישראל) היה חלק פעיל בהסברה ובארגון המחאה (אג'נדת מדינת הרווחה וכו').

    מה שאיני יכול להסכים איתו כאזרח הקטן מן השטח : (ע"פ השמאל הלאומי וכו') :

    ההתנחלויות אשמות בכל הצרות הכלכליות של מדינת ישראל.
    רק השקעה מסיבית בתשתיות במגזר הערבי תביא לרצונו להשתלב בחברה הישראלית ובמדינה היהודית –
    (ישנו תהליך של לאומיות, שלא לומר לאומנות ,הולכת וגוברת במגזר הזה, ודוברי השמאל מתעלמים מכך)

    סמולן היטב לתאר את הלך ליבי בנקודה מספר 4 שלו – לדעתי זה שורש הענין : השמאל הישראלי התמקד בפלסטינים,
    במהגרי העבודה, וכנראה שגם בערביי ישראל (שאני באמת רוצה ומוכן לקבל אותם כשווי זכויות במדינה)
    ולא שם לב ל"ישראלים מן השורה" (נו מותר להגיד פה יהודים ?)

    אני שמתי לב שעידן לנדו הסכים עם סמולן בנקודות 1-5 פרט לנקודה מספר 4 וזאת זכותו הלגיטימית.

    אך עידן עצמו מודה שזה מגזר חסר ייצוג פוליטי. ובתגובה אחרת כתב עידן ש"המעמד הבינוני ומטה בוחר פעם
    אחר פעם את השלטון שמרע את מצבו הכלכלי" – עם שתי התובנות האלו, כמו גם עם הרצון ליצור שינוי, אני מזדהה.

    ולמרות כל הדרישות הצודקות ל"צדק חברתי" ועד כמה שזה מאחד יהודים וערבים ביחד, בכל זאת ישנה מגמה של
    לאומנות בקרב ערביי ישראל (הקצנת עמדות במיוחד בקרב הנהגתם, השתלטות על אדמות במגזר הבדואי,
    ומהומות על רקע אתני-לאומני ולא על רקע כלכלי, שלדעתי לא ניתן להתעלם מהם : מהומות אוקטובר 2000 ומהומות עכו).

    אז נשאלת השאלה, לא בצורה גזענית ולא בצורה פאשיסטית חס ושלום, ואני אשמח לקבל תשובה כי שמתי לב שיש
    רבים שקושרים את הפתרון למצב הכלכלי בארץ לסיום הכיבוש ביו"ש והפסקת האפליה בתוך ישראל :

    איזה אינטרס חברתי-כלכלי משותף ככל שיהיה מסוגל להתגבר על הנושא הביטחוני/לאומני ?
    ואני אכניס פה עוד ביטוי למרות שלא אוהבים אותו פה : "דמוגרפי". ופרופסור עידן לנדו הנכבד, לדעתי זה בכלל
    לא עניין של "פופיק" !

    אז תרשו לי להציג לכם צד אחר של המשוואה : למה לדעתי בן המעמד הנמוך ומעמד הביניים (ההולך ונעלם אכן כן)
    היהודי במדינת ישראל הוא במצב כלכלי-חברתי-פוליטי יותר גרוע דה-פקטו (ואולי גם דפקטו…) מערבי ישראלי :

    1. הוא חסר ייצוג פוליטי, ואם כבר יש לו כזה הוא מתפלג בין סיעות שונות, ח"כים שונים וכו'.
    2. כתוצאה מכך אין לו מנוף לחץ פוליטי (כמו לדוגמה לחרדים, לחקלאים, לבעלי ההון, למתיישבי יו"ש)

    עד עכשיו זה דברים שאתם בטח יודעים אבל לדעתי הגיע הזמן קצת להתקדם בעניין הזה :

    3. השרות הצבאי מרע את מצבו הכלכלי (למעט ממר"ם וכו') באובדן הכנסה של שלוש שנים, שבהם יכל
    להשתכר. אני עוד לא שמעתי על הצעה ממארגני המחאה לרפורמה בכוח האדם בצה"ל – צבא בשכר מלא
    לכל החיילים שכן משרתים וקיצוץ משרות מיותרות – מה יותר צדק חברתי מזה ?
    אבל הכי קל ופופוליסטי זה לחשוב שביטול חוק טל יביא את הפיתרון. הפתרון צ"ל חלוקת נטל אמיתית,
    ואם לא אז תגמול כלכלי. אם היה ניתן לקצר את שירות החובה לכולם, גם זה רעיון.

    4. סיסמה שחוקה וישנה משנות ה 80' – בקיצור ולענין : "חצי דונם קרקע לכל חייל משוחרר" .
    ואני אומר, זה לא כזה "פאשיסטי" כמו שזה נשמע, אפשר ליצור גם שירות לאומי (רק נראה לי שעדיף ממלכתי
    ולא קהילתי) לכל מי שלא ירצה לשרת בצה"ל, וכך גם ערביי ישראל יקבלו זכויות דיור והרחבת יישובים.

    אלא שהמציאות הזאת שמחיר הקרקע לבניה מרקיע שחקים, יש ריבוי דמוגרפי ערבי בנגב ובגליל, ומנגד
    גם אפשרויות התעסוקה שם מצטמצמות מביא למצב של התרכזות ב "מדינת תל אביב" (זה מאמר מצויין של
    פרופסור ארנון סופר ואני ממליץ לכם לקרוא אותו. גם אם לא תסכימו עם מניעיו והשקפת עולמו, הוא מתאר מציאות
    מדוייקת לחלוטין).

    וזאת בדיוק הבעיה שלי עם כמה וכמה תהליכים שקורים במדינה : הם בלתי הפיכים.

    אז לדעתי כרגע בהחלט צריך שמאל כלכלי חברתי ששם את הנושא הפלסטיני/ערביי ישראל בהמתנה.

    אם יורשה לי אני אשמח לכתוב בפוסט אחר את דעתי על : אוסלו, הרשות, החמס כשלטון לגיטימי, פרטנר.

    שיהיה לכולנו שבוע טוב ושקט ! אנא כבדו את דעותיי כמו שאני מכבד את דעותיכם.

  94. יצחק אברהם / מרץ 10 2012 17:41

    timefrom – אני בהחלט הייתי מוכן לגור בשכנות עם ערבים ישראלים בגליל ובכל מקום.
    תאמין לי שפעם הייתי בטיול בגוש-חלב (טוב זה יישוב ערבי-נוצרי וכנראה שדי מבוסס) ועל פניו זה
    נראה מקום נחמד 🙂 דובדבנים בכל מקום ויש גם קבר קטן של מקובל יהודי, שניתן לבקר בו והכל בסדר.

    אבל האם בכל מקום יקבלו אותי ככה ? גם באום אל פאחם ובוואדי ערה ?

    אז קראתי מה שרשמת על מר"צ , אתה צודק בהחלט. זה ימין חברתי.
    ומה אתה אומר על בל"ד וכל המפלגות הערביות מבחינה כלכלית-חברתית עבור היהודים ?
    ומבחינה לאומית ?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: