Skip to content
14 בדצמבר 2017 / עידן לנדו

הניאוליברליזם דופק וזורק: התרסקות "טבע" כמשל

"טבע" חותכת, זעם ותדהמה

לא מתווכחים עם הצלחה, ובמשך שנים ארוכות הרגילו אותנו שלא מתווכחים עם "טבע". "ספינת הדגלת של התעשייה הישראלית", כפי שהפוליטיקאים אוהבים לקרוא לה, נכנסה לקאנון של סמלי הציונות החדשה – חלוציות, חדשנות, פיתוח ושגשוג. עכשיו הסמל הזה קורס ברעש גדול ואבק רב, פיטורים המוניים בפתח, ומנגד – המנכ"ל והדירקטוריון שוחים בכסף. עיניו של הציבור מתמלאות דם, והוא רותח. בצדק. אבל על מי לכעוס? על אנשי עסקים שפועלים לטובת העסק שלהם? על חברה שפעלה כחוק כל השנים? על כוחות השוק?

"טבע" היא תוצר של שיטה מסוימת, של משטר ניאוליברלי. נוח לשיטה שהכעס הציבורי ינותב אל ה"יגואר" החדש של מנכ"ל "טבע", אל המשכורות מנקרות העיניים, ולא אל השיטה שאיפשרה אותן. בזמן שהדעת תוסח על העשירים, בזמן שנספוק כפיים מול "כוחות השוק" העלומים, השיטה תמשיך באין מפרע.

את הרגע הזה אני רוצה לנצל כדי להרחיב את הסדק שנפער בחומות השקופות של השיטה. לדבר עליהן דרך המקרה של "טבע". אין מה לכעוס על "טבע" שעומדת לגדוע את פרנסתם של מאות ואולי אלפי עובדים בישראל. המחוקק לא השכיל להעמיד אף מחסום בפניה – על אף שאותו מחוקק ריפד אותה בהטבות מס נדיבות במשך 12 שנים. חזירות ובריונות ישגשגו בכל מקום שאין מוטל עליהן רסן, יעיד כל מפקד במג"ב וכל דירקטור בתאגיד בינלאומי.

אבל כדאי גם להזכיר שאף פעם לא היתה סיבה אמיתית לנפח את החזה בגאווה על הצלחתה הבינלאומית של "טבע". ההצלחה המסחררת הזאת היא תוצאה של ג'וקר אחד מטורף שהיה ברשותה – הפטנט לתרופת ה"קופקסון" נגד טרשת נפוצה. "קופקסון" היא תרופת המקור היחידה ש"טבע" ייצרה, אחרי שנים של התמחות בשוק הגנריות.

במשך 21 שנה הניבה הבלעדיות על "קופקסון" רווח של 40 מיליארד דולר ל"טבע". האנליסטים מזועזעים כולם מכך ש"טבע" לא הכינה תכנית עסקית ליום שאחרי, שבו יוצף השוק בתחליפים גנריים זולים. אותי מזעזע המאבק המשפטי שניהלה ענקית הגנריות נגד התחליפים הגנריים, עד שנאלצה להיכנע למנהל המזון והתרופות האמריקאי. עד אז התנהגה "טבע" באוצר שבידיה כחזיר קפיטליסטי טיפוסי. כשיצאה "קופקסון" לשוק ב-1996, עלות הטיפול השנתי בה היתה 9,000 דולר. "טבע" הקפיצה את המחיר מדי שנה, עד לרמה של 76,000 דולר לשנה ב-2017. כך נוהג מונופול חזירי שמחזיק בידיו את התרופה היעילה בעולם למחלה חשוכת-מרפא. בשל עלותה הגבוהה של התרופה, מחצית מכ-2.3 מיליון החולים בטרשת נפוצה בעולם לא היו יכולים לממן טיפול רפואי בעזרתה. המאבק המשפטי של "טבע" נגד פתיחת השוק לתחליפים גנריים היה, אם כך, לא רק מאבק עסקי לשמירת רווחיה העצומים מן התרופה, אלא בו זמנית גם מאבק נגד בריאותם של מאות אלפי חולים.

על הצד הברברי הזה של תאגידי הפארמה ממעטים לדבר, אבל אין דרך להבין את העולם שבו הם פועלים מבלי לראות את הקורבנות השקופים שנמצאים בקצה גרף הרווחים השנתי. גם את העובדה שמניית "טבע" מזנקת בשווקים בתגובה להודעת ההנהלה על פיטורים צפויים של 10,000 עובדים יש להבין במושגים של אותה ברבריות ניאוליברלית: אסון העובדים, חורבן פרנסתם, הוא ששון המשקיעים, פתח תקוותם.

נכון, "טבע" לא המציאה את השיטה שמגנה על פטנטים רפואיים; היא רק רק סחטה אותה בכישרון רב עד תום. גם את הטבות המס היא לא המציאה, רק סחטה היטב. אבל את כל הדברים האלה כדאי היה לזכור כבר אז, כשמכרו לנו את "טבע" כסיפור הצלחה מעורר השראה.

ומי הפקיר את העובדים? המדינה כמובן

ההתרסקות של "טבע" לא התחילה היום או אתמול. לפני 4 שנים הכריזה החברה על כוונתה לפטר בין 700-800 עובדים במפעליה בארץ. בהתערבות ההסתדרות התכנית נבלמה, אבל היה מי שכבר אז צפה פני עתיד. ח"כ דב חנין הגיש הצעת חוק, שלפיה מעסיק שקיבל הלוואה ממשלתית, מענק או הטבת מס, ובטווח של שנה פיטר עובדים, יחויב להחזיר את שווי התמיכה שקיבל בתוך 30 ימים ממועד הפיטורים בתוספת הצמדה למדד. ההיגיון הפשוט אומר שמי שקיבל מן המדינה סיוע שאחת ממטרותיו המוצהרות היא לחולל תעסוקה, לא זכאי להשתמש בו אם לא עמד במטרה הבסיסית הזאת.

בימים אלה, כשמאות רבות מעובדי "טבע" בארץ עומדים בפני פיטורים (המספר משתנה כל הזמן, כרגע עומד על 1,750), אני מקווה שכמה חברי כנסת קוברים את פניהם מבושה על האדישות שבה התקבלה הצעת החוק הזאת. ההצעה חודשה שוב ביוני 2015 ופעם שלישית בחודש האחרון. מעולם לא עברה את שלב הקריאה הטרומית.

עוד לפני "טבע", ידעו חברות הענק שנהנות מהטבות מס בישראל שלהטבות הללו לא מוצמד שום תג מחיר חברתי. ענקית השבבים האמריקאית "מיקרון" נהנתה בשנים 2011-2012 מהטבות מס, ובאותו זמן ממש סגרה את עסקיה בישראל (ולבסוף נבלעה ב"אינטל")."אלביט" פיטרה ב-2011 עשרות עובדים אחרי שנהנתה מהטבות מס במשך 5 שנים. "סיסקו" פיטרה באותה שנה כ־50 עובדים בישראל. מפעל "פלסן" מקיבוץ סאסא, שקיבל הטבות במס מהמדינה ב־2011, ופיטר אז כ-100 עובדים.

"טבע" לא המציאה את השיטה. היא רק מתחה אותה לקצה האבסורד.

הציבור שומע בלי סוף על "הטבות מס" או "הקלות מס", ויש במלים האלה צליל מנחם ומיטיב; על כן יש קושי להבין שמדובר בשוחד לכל דבר, על גב האזרח הפשוט. חברות בינלאומיות וישראליות, ובמיוחד הגדולות והעשירות ביותר, מקבלות מדי שנה מן המדינה "הטבות מס". פירוש הדבר שהן משלמות מס מופחת, לפעמים עד כדי אפס אחוז, בתמורה ל"תרומה הכלכלית" שלהן למשק הישראלי. כפי שנראה בהמשך, מדובר במיליארדי שקלים בשנה. כפי שנראה עוד, "התרומה" למשק הישראלי דמיונית, אם לא שלילית. החוק מבוסס על אחיזת עיניים, ובמובן הזה מייצג נאמנה את אחיזת העיניים הקולוסאלית של הכלכלה הניאוליברלית.

איפה הנזק? המדינה מפסידה הכנסות של מילארדי שקלים בשנה. כספים שהיו יכולים להיות מנותבים לשלל מטרות חיוניות – שיקום הרפואה הציבורית, צמצום פערים בחינוך – אינם בנמצא. יותר מכך, נטל המס על אזרחים רגילים, ועל עסקים קטנים, אינו יכול לרדת משום שהם מסבסדים את הטבות המס לעשירים. במשפט אחד: הטבות המס לחברות הענק הן דרך לנתב את כספי המסים של כולנו אל חשבונות הבנק התפוחים של חברות הענק. זה לא ניסוח דמגוגי, זאת אמת. באותו זמן ממש ש"טבע" הודיעה על הפיטורים ההמוניים, היא העניקה מכונית "יגואר" בשווי של 1.3 מיליון שקל למנכ"ל החדש שלה, קאר שולץ. ואיפה הוא יגור? בדירה שנרכשה במתחם יוקרה ביפו בשווי של 5-6 מיליון דולר.

מוטב היה לכנות את השוד המאורגן הזה בשם "הרעות מס" ולא "הטבות מס", ובכך להבהיר מהו האפקט האמיתי שלהן מנקודת המבט שרלבנטית לחיינו.

ההתנגדות לכל התניה חברתית על הטבות המס היא עניין עקרוני באליטה הכלכלית בישראל. ב-2015 קמה ועדה בראשות יעל אנדורן במשרד האוצר לבחינת חוק עידוד השקעות ההון. אחת מן ההמלצות שעמדו על הפרק היתה היתה להתנות הטבות מס מפליגות בהתחייבות להעסיק כמות מוסכמת של עובדים. ההצעה נתקלה בהתנגדות גורפת מצד התאחדות התעשיינים שבראשה עומד שרגא ברוש, ראש המועצה הלאומית לכלכלה אז, יוג'ין קנדל, וסגן הממונה על אגף התקציבים באוצר, יוני רגב. היא נותרה בגדר המלצת מיעוט. כדאי לצטט כמה מילים שאמר קנדל באותם דיונים, כי הם פותחים צוהר אל המנטליות הביזארית-משהו של הניאו-ליברל הטיפוסי:

"מאחר שהמדינה אינה מעניקה הטבות מס ממילא, אין מקום להתנות את ההטבות בכך שהחברות ימלאו אחר דרישות ותנאים שמקדמים את מימוש מטרות החוק… החברות לא מקבלות הטבות מס, אלא משלמות את שיעור המס שהמדינה החליטה להטיל עליהן."

אלה בכלל לא הטבות מס, אומר לנו קנדל, אז אי אפשר להתנות אותן בכלום. אולי הן נראות כמו הטבות מס, נשמעות כמו הטבות מס, מסריחות כמו הטבות מס – אבל זאת בעיה פרצפטואלית שלכם, כנראה. במקומכם הייתי הולך לעשות בדיקת ראייה.

וכך ההזדמנות למנוע את הפיטורים ההמוניים הוחמצה. מי שחתום על ההחמצה, אגב, הוא שר האוצר כחלון, שבחר להתעלם מהמלצת המיעוט. לא טעות היתה כאן, אלא מדיניות. לא איוולת, אלא אידאולוגיה. את האידאולוגיה הזאת אני מבקש לבחון בפוסט הזה דרך מקרה המבחן של הטבות המס, וכלים דומים שבהם השלטון משתמש כדי לרצות את ההון. או ליתר דיוק, כלים דומים שבהם ההון מפעיל את השלטון.

ומילה כללית על אופיו של הפוסט הזה: לכאורה, כל הדברים שאספר לכם כאן ידועים. כולם פורסמו במדורים הכלכליים במשך שנים. הניתוחים נעשו, הביקורת הוטחה. אבל רק "לכאורה". כי הדברים שידועים שוקעים ונמוגים מהר. מי שזוכר אותם וער להם הוא רק מי שזה עיסוקו היומיומי. רוב הישראלים, אני מניח, יודעים במעורפל שכל עניין הטבות המס די מסריח, אבל הם לא התעמקו בפרטים. התקשורת גם לא עזרה להם להתעמק, כי הנושא תחום למדורים הכלכליים ורק לעתים נדירות – כמו במשבר "טבע" הנוכחי – פורץ לכותרות הראשיות. אבל למעשה ראוי היה לו לתפוס כותרות כל השנה, כי השוד הזה של הקופה הציבורית משפיע עלינו כל הזמן.

לא רק שהעובדות עצמן אינן זוכות להבלטה הראויה, אלא שמשמעותן הפוליטית מטושטשת. מה פירוש הדבר שמדיניות ניאוליברלית עקבית, שמיטיבה עם המאיון העליון ומקפחת את כל מי שמתחתיו, היא המצע המשותף של כל המפלגות הגדולות בישראל? מה זה אומר על אפשרותה של אופוזיציה חברתית אמיתית? מה נחוץ כדי לחולל שינוי פוליטי מהותי בחלוקת ההון הציבורי? אלה שאלות שאינן נשאלות ושאין דרך לשאול אותן במסגרת השיח הפוליטי המצומצם – שגבולותיו נתחמים בהנחות הניאוליברליזם. אפשר רק לקוות שקריסת "טבע" תסמן את הסדק הראשון בחומות האלה, סדק שיאפשר להציץ באלטרנטיבות שקיימות מחוץ להן.

חברים מספרים על הניאו-ליברליזם

"המרכיב העיקרי שיגרום להצלחה כלכלית הוא שוק חופשי".
(בנימין נתניהו)

"הדרך היחידה להבטיח את עתיד היהודים היא כלכלה חופשית על ידי שוק חופשי".
(בנימין נתניהו)

"בלי כלכלה חופשית, עם שיעורי מס גבוהים ולא אטרקטיביים, אנחנו גם לא נגיע לשום מקום, ועם ביורוקרטיה חונקת אנחנו לא נגיע לשום מקום".
(בנימין נתניהו)

"אנחנו מבריחים עסקים, אנחנו מבריחים יזמים מכאן, אנחנו יוצרים כאן אווירה ומציאות של רגולציית יתר, של משפטיזציית יתר, של רגולטור שנכנס בתוך רגולטור שנכנס בעוד רגולטור ועוד רגולטור…

"אנחנו לא סתם מקימים היום ועדה, התחייבנו להילחם בזה, להילחם בזה עם גרזנים – זה לא יהיה. נחזיר את עצמנו למקום שאנחנו ראויים להיות בו, אין הצדקה למה שקרה פה. אנחנו פוגעים באזרחינו, אנחנו פוגעים קודם כל בשכבות החלשות, כשאנחנו פוגעים בצמיחה, ואנחנו פוגעים בכלל אזרחי ישראל על ידי רגולציה מבהילה."
(בנימין נתניהו)

"הממשלה נחושה לקצץ בביורוקרטיה וברגולציה…. אנחנו השקענו מאמץ כדי לצמצם את הרגולציה ולעשות בה סדר. .. החסם המרכזי כבר איננו קרטלים ואיננו מונופולים, אף על פי שאלה עדיין מצויים, החסם העיקרי הוא הקרטל של הרגולטורים, ובקרטל הזה אני מתכוון לטפל לטובת כלכלת ישראל ולטובת אזרחי ישראל… אנחנו רוצים להבטיח תחרות, אבל כדי להבטיח תחרות אנחנו חייבים להבטיח רווחיות, ולכן אנחנו רוצים להבטיח שרמת המיסוי במדינת ישראל תהיה נמוכה, נמוכה יותר ככל הניתן, אנחנו נמשיך במתווה הפחתת המסים".
(בנימין נתניהו)

"לבנות צמיחה מבוססת ייצוא. להתחיל תהליך מואץ של דה-רגולציה שיאפשר יציבות למשק, יוביל לעליית משכורות רוחבית ויוריד את יוקר המחיה. "
(יאיר לפיד)

"צריך להמשיך להשתמש בהטבות המס כדי להמשיך להביא הנה את אינטל וסיסקו וסימנס וגוגל, כי גם זה מה שעושה אותנו חדשניים".
(יאיר לפיד)

"אחת הסיבות שההייטק משגשג: שוק חברות הטכנולוגיה הוא בחו״ל ולכן פחות רגולציה. אשתי שהקימה מפעל גלידה בכפר-סבא חטפה יותר רגולציה מהסטארט אפ שלי."
(נפתלי בנט)

"תפיסת השוק החופשי בה אני דוגלת אינה מבקשת לייצר כאן במזרח התיכון מערב פרוע. היא מבקשת לאפשר לשחקנים העסקיים להתנהל לפי כללי משחק בסיסיים המגדירים תחרות הוגנת ומתן הזדמנות שווה לכל השחקנים (החלשים והחזקים); כללים אותם קובעת המדינה, אותם היא מפרשת ושאת הפרתם היא אוכפת; היא מבקשת להימנע מלראות את המדינה כשחקן מרכזי, קל וחומר כמונופול; היא מבקשת לשמור על הכלל שבו למדינה אסור כל מה שלא הותר לה – ולפרט מותר כל מה שלא נאסר עליו.

תפיסת השוק החופשי בה אני דוגלת אינה יכולה לחיות בשלום עם משטר של הגבלות רגולטוריות כה רבות וכה חמורות, שכמעט ומביא את המגזר העסקי שלנו למצב שבו לעסקים בישראל, כל מה שלא הותר – אסור.
(איילת שקד)

"נתניהו מדבר על הפחתת הרגולציה ועושה הפוך. בתקופתו 'התכנון המרכזי׳ מבית היוצר הסובייטי מגיע לשיאו… במקום שהממשלה תאפשר ותעודד צמיחה, היא החסם המרכזי של הצמיחה במשק. אינסוף בירוקרטיה. במקום להתעסק בהורדת בירוקרטיה, הם מוסיפים עוד ועוד חסמים."
(אבי גבאי)

אגדת השוק החופשי

המדגם המייצג הזה מבהיר שהניאו-ליברליזם הוא האידאולוגיה הכלכלית השלטת במערכת הפוליטית בישראל, וכל המפלגות הגדולות שותפות לה. כמו בלא מעט דמוקרטיות מערביות אחרות (אף כי לא בכולן), אין אופוזיציה אמיתית לאידאולוגיה הזאת בתוך המערכת המפלגתית. מושגי המפתח שלה נישאים בפי כל, מנטרות שהשלטון אינו נלאה מלהחדיר באזרחים בלי הרף (מדוע צריך להחדיר אותן ומדוע אסור לחדול לרגע – לכך נגיע בסוף): שוק חופשי, תחרות, צמצום או חיסול התערבות השלטון בשוק (רגולציה), צמיחה, חיזוק המגזר העסקי, הפעלת מדדי מצויינות כלכלית בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה. כל ילד יודע היום מה זה ניאו-ליברליזם גם אם אינו יודע שכך הוא נקרא. השפה הזאת הפכה להיות השפה הדומיננטית, אולי היחידה.

אבל זו שפה חלולה. כל אחד ממרכיביה חושף טפח אחד ומסתיר מאה. המושגים כשלעצמם – שקריים. השקר הבסיסי ביותר הוא "שוק חופשי" או "כלכלה חופשית". אין חיה כזאת. הכלכלנים יודעים זאת, העיתונאים שמסקרים כלכלה יודעים זאת, רוב הפוליטיקאים יודעים זאת. ובכל זאת – המושג האורווליאני הזה אינו יורד מן הכותרות ומנאומי הפוליטיקאים. את מושג השוק החופשי צריך היה להכחיד מזמן; אם יפיק הקורא דבר אחד מן הפוסט הזה, אשמח שהוא יהיה זה: אין דבר כזה שוק חופשי. הממשלה תמיד-תמיד מתערבת; הרגולציה תמיד-תמיד קיימת. כל ההבדלים בין הממשלות השונות הוא מה סוג ההתערבות; מי מרוויח ממנה, מי מפסיד. "תחרות חופשית", ללא מחסומים וזרזים ממשלתיים, קיימת רק בסיפורי הבדים של מילטון פרידמן וממשיכיו. למה המיתוס הזה עדיין מופץ ומונצח? כי ממשלות אף פעם אינן מוכנות להגן בגלוי על העדפה של מגזר אחד על פני אחרים; ודאי וודאי כשהמגזר המועדף הוא המאיון העליון. מיתוס השוק החופשי הוא מסך העשן של הנייטרליות שמאחוריו מעביר המשטר הון ציבורי לידיים פרטיות.

הנה ניסוח תמציתי מאת הכלכלן הנודע הא-ג'ון צ'אנג:

"השוק החופשי הוא מיתוס, אין כזה דבר. כל שוק הרי מתבסס על אינספור תקנות שיאפשרו לו לפעול, כללים שיגדירו איך הוא עובד. בדרך כלל אנחנו לוקחים את התקנות האלה כמובנות מאליהן, ובכלל לא מבחינים בהן. זה כמו סרטי קונג פו: השחקנים מפליאים בריחוף חופשי לכאורה, אבל בעצם תלויים על מיתרים בלתי נראים שמחזיקים אותם באוויר. והתקנות השונות שתומכות בשווקים הן בלתי נראות עבורנו משום שהן מבטאות עמדות פוליטיות שאנחנו תומכים בהן. מה שאנחנו קוראים לו שוק חופשי הוא בעצם שוק שמבטא את המדיניות שאנחנו תומכים בה. ברגע שאנחנו מבינים שאין כזה דבר שוק חופשי, אנחנו בדרך הנכונה להבין איך עובדת השיטה הקפיטליסטית".

"אנחנו" תומכים בה – זהו גוף ראשון רבים מפוקפק. כדי לבקר את מיתוס השוק החופשי צריך לחלץ את עצמך מהנחותיו ומאוצר המלים שלו. והאם אנחנו תומכים בחוטים הבלתי נראים? התשובה מורכבת. הרוב המכריע של האליטה הפוליטית והכלכלית – ודאי. הציבור הרחב? מן הסתם חלקו תומך, חלקו לא תומך, וחלק ניכר ממנו לא מבין בכלל שיש במה לתמוך או להתנגד. כמו לתמוך ברכס הגלבוע או בקו החוף של אשקלון. המובן מאליו נמצא מעבר (ומתחת) לזירת הדיון.

"טבע": ההתרסקות

בשנתיים האחרונות ירדה מניית "טבע" ב-80%, מחיקה של 60 מיליארד דולר משווי השוק של החברה. שורה של סיבות הובילה לכך: רכישת "אקטיבס" (החטיבה הגנרית של "אלרגן") התבררה ככישלון שלא הניב רווחים, התעלמות ממושכת מצניחת שער המטבע הוונצואלי, ירידה עקבית ברווחיות שוק התרופות הגנריות האמריקאי, שורת רכישות פזיזות בשוק הפארמה, ולבסוף, התרוששותה של קרן השפע של "טבע", התרופה לטרשת נפוצה "קופקסון", שהיתה מוגנת בשורת פטנטים אשר פקעו בזה אחר זה בשנים האחרונות.

מקור: "כלכליסט"

את ניתוח הסיבות העסקיות להתרסקות של "טבע" אני משאיר למדורי שוק ההון. בכנות, הן לא מעניינות אותי וגם לא צריכות לעניין את הנפגעים הישירים מן ההתרסקות הזאת: העובדים שיפוטרו. ביולי השנה כבר דווח על פיטוריהם של 350 עובדים וכעת ההערכה עומדת על 3,300 עובדים, מחצית מעובדי החברה בארץ. המספרים כנראה ישתנו לאחר המו"מ עם ההסתדרות אבל אין ספק שמאות ימצאו את עצמם מפוטרים.

הקיצוצים הכואבים האלה כמובן אינם מורגשים בצמרת: המנכ"ל הנכנס, קאר שולץ, קיבל מענק חתימה של 20 מיליון דולר, משכורת שנתית שוטפת של 2 מיליון דולר, אופציות בשווי 6 מיליון דולר ומניות של "טבע" בשווי של 7.5 מיליון דולר. זה כמובן בנוסף ל"יגואר" ודירת היוקרה ביפו. כל המופלטות האלה הומטרו עליו, כדאי לזכור, רק בחודש שעבר, במקביל למהלכי הפיטורים ההמוניים של "טבע" בישראל ובמפעליה מעבר לים. ואולי צריך לומר, לא במקביל למהלכים האלה אלא בתמורה להם.

הטבות המס: התערבות המדינה למען "השוק החופשי" 

למעשה, ההתרסקות של "טבע" היתה יכולה להיות קשה עוד יותר אלמלא סיבסד אותה הציבור הישראלי באופן רציף במשך 11 שנה. הנתונים העדכניים מדברים על הטבות מס לחברה בתקופה הזאת שהסתכמו בלמעלה מ-20 מיליארד שקל. לרוב שוכחים להוסיף לסכום הזה גם את רווחי "טבע" מחוק הרווחים הכלואים, שהגיעו ל-3.4 מיליארד שקל.

מה הן הטבות המס האלה? ובכן, זאת "היד הנעלמה" (וינק-וינק) של "השוק החופשי" (נאדג'-נאדג') שפועלת מאחורי גבו של הציבור בשירות בעלי ההון; הרגולציה של מכחישי-הרגולציה, שוד הקופה הציבורית שמתחזה להעשרתה.

קצת רקע. ראשית חטאת בשנת 2005. שר התמ"ת אולמרט ושר האוצר נתניהו יוזמים שינוי בחוק עידוד השקעות הון: "מסלול אסטרטגי". המסלול מבטיח פטור מוחלט ממס חברות לחברות גלובליות במשך עשור. ההנמקה הרשמית: למשוך חברות גלובליות להשקיע בשוק הישראלי. רק שבפועל, החברות האלה לא התפתו לבוא. האם בוטל המסלול? חס וחלילה. הוא פשוט הופנה לכיסיהן של חברות ישראליות – ובראשן "טבע". הנה התרמית הראשונה. ועוד צימוק: בדיונים שהובילו לפתיחת המסלול האסטרטגי, שחסך ל"טבע" מיליארדי שקלים, ייצג את רשות המסים סמנכ"ל אוסקר אבו ראזק. שנה וחצי מאוחר יותר (אחרי דילוג במשרת מנכ"ל משרד הפנים) נחת אבו-ראזק בפירמת רואי-החשבון "קסלמן וקסלמן", שמטפלת גם בשומה של – הפלא ופלא – חברת "טבע". הרגולטור הפך ליועץ לגוף שעליו פיקח – דלת מסתובבת מוכרת היטב במגזר העסקי.

מקץ 5 שנים הבינו במשרדי האוצר והכלכלה שהמסלול הזה מזרים לכיסיהן של "טבע", כי"ל, צ'ק-פוינט וחברות אחרות הרבה יותר מדי כספי ציבור. ב-2011 תוקן החוק באופן שהרחיק אותו עוד יותר מכוונתו המקורית. נקבע מסלול חדש, שלפיו כל חברה שמייצאת למעלה מ-25% ממוצריה זכאית להטבת מס – גם אם היא ממוקמת במרכז הארץ. כך הלכה לעזאזל "הדאגה לפריפריה". הנה התרמית השניה. אומנם לחברות בפריפריה הוענקה הטבה גדולה יותר, אך ממנה נהנו באופן גורף גם חברות גלובליות – כגון "טבע".

שימו לב: שיעורי המס המופחתים לחברות המוטבות נקבעו בשנת 2010. בתקופה זו פעל המשק תחת מתווה של הורדה הדרגתית של מס החברות, מ-26% עד לרמה שתוכננה ל-2016, 18% מס. המחאה החברתית עצרה את המתווה, וכיום מס החברות עודנו עומד על 24%. אבל שיעורי המס המופחתים שנקבעו בחוק עידוד השקעות ההון, מתוך התאמה להפחתה המתוכננת במס החברות –  לא תוקנו בהתאם. זאת התרמית השלישית.

"טבע" אומנם גורפת כ-40% מכלל הטבות המס, אבל היא לא לבד. בשנים 2006-2013 קיבלו חברות ציבוריות בישראל הטבות מס בגובה של 18.2 מיליארד שקל. זהו סכום חלקי מכלל ההטבות, שכן אלה הניתנות לחברות פרטיות נהנות מחיסיון. בסך הכל מוענקות מדי שנה הטבות מס מכוח החוק לעידוד השקעות הון בהיקף של כ-7 מיליארד שקלים. הסכום הזה צומח מהר מאד. בשנה הראשונה של הטבות המס, 2006, שבע החברות הציבוריות הגדולות קיבלו 1.3 מיליארד שקל. חמש שנים מאוחר יותר ניתן סכום של 2.9 מילארד שקל (גידול של 123%) רק לארבע החברות הגדולות.

מקור: "גלובס"

בשנה שעברה פורסם דו"ח של הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שמצא כי בעשור שבין 2003-2013 גדלו הטבות המס פי יותר מ-3. שום מדד כלכלי אחר לא צמח בשיעור שמתקרב לזה באותה תקופה – לא התל"ג, לא הכנסות המדינה ממיסים, לא תקציב המדינה. העיוות הלא-פרופורציונלי בהטבות המס לחברות הגדולות בולט לעין כל. הוא גם ידוע בקרב אנשי המקצוע, ועדיין, לא מרעיש עולמות. מהדו"ח עלה עוד שעיקר העלייה בהטבות היא בגין ארבע החברות הגדולות: משקלן בהטבות צמח משיעור של 32% ב־2003 לשיעור שיא של 70% ב־2010 וירד ל־65% ב־2013.

למה צריך כל הזמן לנפח את הטבות המס? התשובה אולי טמונה בדו"ח שהוכן באוצר ב-2015: לא רק שרמת השכר בחברות המוטבות גבוהה מזו שבחברות הלא מוטבות, אלא שהשכר גדל והלך ככל שהטבת המס הייתה גבוהה יותר (למעט ב"טבע"). יידע הציבור, אם כן, מדוע ולטובת מי שולחת המדינה את ידה עמוק יותר בכל שנה אל כיסיו.

עוד נחזור לחברות הפרטיות והטבות המס הסודיות שלהן בהמשך. נבהיר רק שאלה כוללות חברות ענק כמו "אינטל" ו"ישקר" ושאר ענקיות ההייטק. סביר להניח שהטבות המס שלהן אינן פחותות מאלה של החברות שנסחרות בבורסה. מכאן שאת סכומי העתק שננקבו כאן אפשר להכפיל ואף יותר. באומדן זהיר אפשר לומר שמדינת ישראל העניקה ב-12 השנים האחרונות הטבות מס לחברות ענק בהיקף כולל של 50 מיליארד שקל. ואולי יותר.

חברות ההייטק הבינלאומיות נהנות ממסלול מיוחד. בשנה שעברה הוכנס תיקון לחוק עידוד השקעות ההון, ביוזמתו של ח"כ יואב קיש. במסגרת התיקון, חברות ענק שהכנסותיהן עולות על 10 מיליארד שקל (כמו גוגל, אפל ופייסבוק) ייהנו ממס חברות מופחת של 6% (לעומת 25% עד אז) ו-4% מס על הדיבידנד (במקום 20%-30%), בתנאי שהקניין הרוחני המזכה בהטבה פותח ונרשם בארץ. אם לא די בכך, בהשראת "פסקת היציבות" הנודעת לשמצה של מתווה הגז (שנפסלה על-ידי בג"ץ), הוכנסה פסקת יציבות לתיקון הזה: הממשלה התחייבה שלא לשנות את שיעורי המס במשך העשור הקרוב.

תשאלו – אם פסל בג"ץ את פסקת היציבות של מתווה הגז, איך העזה הממשלה להכניס פסקה כזאת לחוק עידוד השקעות הון? ובכן, בג"ץ לא פסל את עצם פסקת היציבות אלא רק את הניסיון להעבירה כהחלטת ממשלה עוקפת כנסת. הממשלה הפיקה לקחים, ואת פסקת היציבות שנועדה למנוע מממשלות עתידיות להעלות את המס על ענקיות ההייטק העבירה בחקיקה. איזו חקיקה? בחוק ההסדרים, כמובן. הסליק שבולע כל מה שצריך להסתיר. שם אין סכנה שמישהו יפשפש וימצא, חלילה, איך שוב גנבו מיליארדי שקלים מן הציבור בלי ששומרי הסף הבחינו.

חשוב להסתיר, והמדינה אכן הסתירה במשך שנים את השוחד העסקי הזה שניתן מדי שנה לתאגידים הגדולים (וככל שהם יותר גדולים, השוחד היה גדול יותר). רק ב-2013, בעקבות עתירה של "גלובס", נחשפו הנתונים לראשונה. מאז ועד היום העיתונות הכלכלית מפרסמת בהרחבה, וגם בביקורתיות, את היקפן האדיר של הטבות המס האלה. אבל הפרסום הזה אינו מזין שום דיון פוליטי או אידאולוגי אמיתי – מצב שכיח בישראל: המידע קיים, אבל אינו מתורגם לידע פוליטי ובהמשך, לתכנית התנגדות. את חברי הכנסת שתוקפים את הנושא אפשר לספור על כף יד אחת (הבולטת היא שלי יחימוביץ'). הכותרות לעולם אינן חוצות את המדורים הכלכליים אל העמוד הראשון; עיתונאים אינם מעמתים שרי אוצר או פוליטיקאים שמציעים "שינוי" עם המדיניות ארוכת הטווח הזאת; ומפלגות, מכל הצדדים והמגזרים, אינן מערערות על עצם השיטה, אלא רק על "חוקיות" הפעלתה (אבל בכך אין כל חדש; המפלגות מטיבן לא מערערות על השיטה שמפרנסת אותן).

חלק חשוב בתחזוקת משטר ההטבות ושוד הקופה הציבורית הוא הפצה עקבית של תעמולה שקרית שאמורה לשכנע את הציבור כי בעצם מדובר בטובתו שלו. הטבות המס שמעשירות את קופתנו, אומרים לנו התאגידים, בעצם מועילות לכלל החברה. התעמולה הזאת אפקטיבית במיוחד משום שהיא מושמעת לא רק מפיהם של אנשי יחסי הציבור של התאגידים אלא מפי הפוליטיקאים והשרים – לכאורה נציגי הציבור – שעושים איתם יד אחת, נגד הציבור. על כן חשוב לפרק אותה, נדבך אחר נדבך.

מיתוס התרומה למשק / לחברה / לפריפריה

מי שעוקב אחרי הסיקור התקופתי של הטבות המס של "טבע", מכיר כבר את "תגובת החברה" שמופיעה בתחתית הכתבה. מוכרים גם דברי ההסבר של כלכלנים ופוליטיקאים למדיניות הטבות המס. מתוך הדברים האלה זיקקתי שלוש טענות עיקריות.

טענה 1: "החברה שלנו מייצרת הכנסות למדינה דרך מס הכנסה לעובדים".

טענה 2: "החברה שלנו מייצרת תעסוקה בפריפריה".

טענה 3: "החברות הבינלאומיות לא ישקיעו בישראל אם לא יפתו אותן בהטבות מס נדיבות".

והנה הטענות האלה מפי שר הכלכלה בשנת 2013, נפתלי בנט, נציג המפלגה הקיצונית ביותר בסקאלת הניאוליברליזם הישראלי.

ועכשיו לעובדות.

כן, למדינה יש הכנסות ממס ההכנסה של עובדי החברות המוטבות. אז מה, שנכרע להן ברך בהודיה? ואם היו מפעלים אחרים במקומם, העובדים שלהם לא היו משלמים מס הכנסה? הנחת הרקע כאן היא שאין דרך אחרת למדינה לקבל מס הכנסה ממאגר המועסקים של החברות המוטבות – אלא דרך פיתוי הטבות המס. זהו טיעון שמניח את המבוקש.

בואו נרד לפרטים. כמה בדיוק מרוויחה המדינה מן החברות המוטבות? ב-2015 בדק אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר את יעילותו של חוק עידוד השקעות ההון. הוועדה בראשות יעל אנדורן הגיעה לכמה מסקנות מעניינות. למשל, שבשנים הראשונות לחוק, כשהיקף ההטבות עדיין היה סביר, תקבולי המסים מן החברות המוטבות (מס חברות ומס הכנסה  מהעובדים) היו גבוהים פי שתיים ויותר מגובה ההטבות. אבל תוך זמן קצר להפליא התמונה התהפכה. ב-2011 ארבע החברות הגדולות (שקיבלו את רוב הטבות המס) הכניסו למדינה 33% פחות מגובה ההטבות שקיבלו. ב-2013, ההפרש כבר היה 60%: ארבע החברות הגדולות הכניסו למדינה פחות ממחצית מגובה ההטבות שקיבלו.

בקיצור: קחו את המעגל השני בתרשים ההוקוס-פוקוס של בנט, ותמחקו אותו. תמחקו גם את השלישי – "מעגל המועסקים המשני", נותני שירותים וכדומה, כי גם המס שנגבה מהם כבר נבלע בחוב המס האדיר של החברות המוטבות הגדולות. בכלל, הטיעון על התועלת הנגזרת מן המפעלים – פרנסה לספקים, חברות ניקיון ושירותים – הוא אחיזת עיניים. למה להיעצר במעגל המשני? בואו נגיד תודה לעובדים של "טבע" ו"אינטל" שקונים אוכל בסופרמרקט וממלאים דלק והולכים לסרטים וקונים מצעים וגופי תאורה לבתים שלהם: אלפי אלפים של ספקים נהנים מכל הטוב הזה!

החשבון הזה מופרך כי גם הוא מניח שלאותם ספקים אין דרך אחרת להתפרנס והם ישבו מובטלים כל חייהם עד שהפציע החסד האלוהי של תאגידי הענק בחייהם. כמו שנראה בהמשך, תעסוקה בפריפריה אפשר לעודד במגוון דרכים שונות שאינן מסתכמות בהזרמת מיליארדי שקלים בשנה לחברות גלובליות שמעסיקות מנכ"לים במשכורות אסטרונומיות. כדאי גם להזכיר שכ-40% מן העובדים של "אינטל" בקריית-גת הם עובדי קבלן. חברות הענק אינן צריכות לעמוד בשום סף מינימלי של העסקה ישירה על מנת לקבל הטבות נדיבות מן המדינה, ואולי זה לא מפתיע כשהמדינה עצמה מעסיקה 38% מעובדיה כעובדי קבלן. הלקח החוזר ונשנה הוא שבטנגו הניאו-ליברלי המדינה היא שותפה מלאה, מסורה ונאמנה, לתאגידי הענק.

"חיזוק הפריפריה"

רגע, הזכרתי כאן תעסוקה בפריפריה. זה מביא אותי לשקר השני: ""החברה שלנו מייצרת תעסוקה בפריפריה". ב-2010 מצא מינהל הכנסות המדינה שחלקם של תושבי הפריפריה מתוך עובדי החברות המוטבות נמוך למדי: 21% בדרום ו-7% בצפון. רק 30% מעובדי חברת "טבע" בישראל מועסקים בפריפריה. התיקונים בחוק שהוכנסו בשנת 2011 והוזכרו קודם לכן הקטינו עוד יותר את התמריצים להשקיע בפריפריה. דו"ח ועדת אנדרון מ-2015 מצא שבניגוד למטרת החוק, כשני שלישים מהחברות המקבלות את ההטבות ממקמות את מפעליהן במרכז הארץ ולא בפריפריה כנדרש. ההשקעה בפריפריה פחתה והלכה, אבל ההכרזות הדמגוגיות של בנט ושאר חסידי החוק לא השתנו בהתאם.

המקרה המפורסם ביותר הוא של מפעל "אינטל" בקרית-גת, שמרגע הקמתו זכה למעמד של פרוייקט לאומי: כ-5 מיליארד שקל קיבלה "אינטל" במתנה עד 2011, ועוד מיליארד שקל אחרי 3 שנים, וזה חוץ ממס חברות מופחת של 5% בתוספת "פסקת יציבות" ל-10 שנים. אין חולק ש"אינטל" תרמה רבות לפיתוח בדרום, אבל השאלה תמיד היא האם בסכומי עתק כאלה אי אפשר היה לחולל פיתוח גדול יותר באמצעות השקעות ישירות. העובדה הלא נעימה היא שעדיין מרבית העובדים המיומנים והמשכילים מעדיפים לגור במרכז הארץ ולא בקריית גת: "בעוד שרוב המהנדסים ובעלי התפקידים ה״איכותיים״ הם ממרכז הארץ, רוב עובדי התחזוקה, ההסעדה והשירותים הם מהדרום."

מקור: "גלובס"

מחקר מ-2007 מצא שבאופן כללי, להטבות מס נוסח "חוק הנגב" יש השפעה אפסית על מאזן ההגירה בפריפריה. מי שחומק מנאומים חגיגיים של פוליטיקאים ומנכ"לים מגלה שתמונת המצב בקרית גת עודנה עגומה: כ-40% מהשכירים בעיירה משתכרים שכר מינימום, והאבטלה כפולה מהממוצע הארצי, בין 9%-10%. כותרות כמו "אינטל תשקיע 6 מיליארד דולר בקריית גת" הן סוג של גניבת-דעת: החברה משקיעה את הסכומים האלה במפעליה, לא בעיירה. חלק ניכר מן המרוויחים אפילו לא מתגורר בקריית-גת. "אינטל" גם אינה נרתעת מלפטר מאות עובדים בישראל כשרווחיותה על הפרק; כפי שראינו, הכנסת לא ראתה לנכון להגן בחוק על תעסוקתם של עובדים בחברות שנהנות מהטבות מס בישראל.

לאורך שנים נעשו מחקרים, בבנק ישראל ובאוניבסיטאות, על יעילותן של הטבות המס, ובאופן ספציפי, עד כמה הן עומדות ביעד המוצהר של "חיזוק הפריפריה". רוב המחקרים הגיעו למסקנה שהחוק נכשל במשימתו. פרופ' אבי בן בסט מסביר את המובן מאליו: החוק מתמרץ הון, לא תעסוקה. רק בעולמם הדמיוני של הניאוליברלים יש דרך סלולה וישירה מן האחד אל השני. "אם באמת רוצים להיטיב עם הפריפריה", אומר בן-בסט, "צריך לשנות את החוק כך שיגרום להשקעה בתשתיות ובשירותים באזורי הפיתוח. אני זוכר פגישה עם שאול עמור ז"ל, ראש עיריית מגדל העמק, שסיפר שהתושבים שמחו על המפעל החדש שפתחה חברת טאואר סמיקונדקטורס, אבל שמחו הרבה יותר כשנפתח הסופרמרקט הראשון".

ולבסוף, אל הביקורת של אנשי המקצוע הצטרף גם מבקר המדינה. בדו"ח מ-2013 קובע המבקר שחלק ממטרות החוק לא הושגו וגם אין כל דרך לדעת מה כן הושג: "אין כלל ודאות לגבי הערך המוסף של ההטבות לפיתוח התעשייה, בייחוד בפריפריה: מסלולים שנועדו למשיכת משקיעי חוץ מנוצלים להפחתת מסים שמשלמות חברות ישראליות". כמו כן, "לא קבעו המשרדים מי הם הגופים האחראים למעקב אחר נתוני הטבות המס, לא הגדירו קריטריונים לבחינה שיטתית וסדורה של הנתונים ולא יצרו מנגנון בקרה אפקטיבי אשר יבחן באופן שוטף את מתן הטבות המס ויסייע בהקצאתן לחברות, כדי להביא להשגת יעדי החוק". המבקר סיכם בחריפות: "מתן הטבות בהיקף בלתי מוגבל, ללא בחינת העלות אל מול התועלת וללא בחינת חלופות אחרות הוא התנהלות לא כלכלית הפוגעת באינטרס הציבורי".

חוסר פיקוח ובקרה? התנערות מאחריות? ברוכים הבאים אל המדינה הניאוליברלית. המקום שבו "רגולציה מסורבלת ומיותרת" פירושה בקרה ופיקוח על מיליארדי שקלים שמוזרמים מקופת הציבור לחשבונות הבנק של תאגידים; ולעומת זאת, רגולציה שאין נוקבים בשמה היא שלל החוקים והתקנות שמטרתם להבטיח את המשך השוד המאורגן הזה, לטובת קבוצה מצומצמת של בעלי הון, הממשיכים, דרך פלא, לנצח ב"תחרות החופשית" שאיפשרה להם המדינה.

כהפוגה טראגי-קומית, אני ממליץ לצפות בקטע הזה שבו ג'ון אוליבר חושף לאיזה אבסורדים הגיעה מדיניות "התמריצים הכלכליים" שנוקטות המדינות בארה"ב כדי למשוך חברות לתחומן. חדי-העין יבחינו ב"טבע" שמגיחה קצרות בדקה 12:34.

ועוד מילה אחרונה על הטיעון שהטבות המס "מחזקות את הפריפריה". יש משהו עקום מאד, מקומם מאד, בבסיס הטיעון הזה. הרי למה צריך "לחזק" את הפריפריה? כי היא חלשה. ולמה היא חלשה? זה מין חוק טבע כזה? או שאולי צריך לדייק ולומר – היא מוחלשת? הפריפריה הישראלית מוחלשת כבר חצי מאה ויותר, מאז גלי העלייה הגדולים של שנות ה-50'. היא מוחלשת מכוחן של אינספור החלטות ממשלתיות שהיפלו אותה לרעה ביחס ליישובי המרכז והערים הגדולות. היתה זאת מדינת ישראל עצמה – שריה ופקידיה, מפלגותיה לכל רוחב הקשת הפוליטית – שהזניחה את הפריפריה: תשתיות רעועות, מערכת חינוך כושלת, אפס מרכזי תרבות ואמנות, אפס חשיבה על תכנון אורבני שימשוך זוגות צעירים. לעזאזל, כל כך הרבה טעויות המדינה עשתה ועדיין עושה שם, והפערים מונצחים מדור לדור. כמו גזירת גורל, רק שלא, מדובר במדיניות. ואז באה אותה מדינה מזניחה ומפקירה, ומבשרת בצלצלי תרועה לתושבי הפריפריה: הנה הצלתכם, הנה ישועתכם – "טבע" ו"אינטל".

אבל למה "טבע" ו"אינטל" צריכות לתקן את מה שהמדינה קילקלה? התשובה היא תמיד אותה תשובה: המדינה הניאוליברלית אחראית על הצלחות, לא על כשלונות. כשלונה המהדהד של מדינת ישראל להפוך את הפריפריה למקום שאנשים יגורו בו מרצון ולא מאונס מגולגל כאן לפתחם של תאגידי ענק, כאילו להם אכפת מהפריפריה. אבל כל מי שעיניו בראשו יודע: התאגידים היום כאן ומחר כבר לא. "טבע" בדרך החוצה, ואם חברה ישראלית נוהגת כך, אין ספק שהחברות הבינלאומיות לא יישארו כאן דקה אחרי שיתחילו להפסיד. המסר הזה של המדינה לתושבי הפריפריה – "העברנו את האחריות עליכם ל"טבע" ו"אינטל", ושיהיה בהצלחה – הוא שערורייה מסמרת שיער. אך מכיוון שאין אופוזיציה לניאוליברליזם הישראלי, אין גם שום כוח פוליטי שיכול או רוצה למנף אותה.

"למשוך חברות בינלאומיות"

הגענו לטענה השלישית והאחרונה של קנאי הטבות המס: "החברות הבינלאומיות לא ישקיעו בישראל אם לא יפתו אותן בהטבות מס נדיבות". שקר. האוצר עצמו הודה שזה שקר כאשר עידכן את חוק עידוד השקעות ההון ב-2010. זאת משום ש"המסלול האסטרטגי" שנקבע בחוק ב-2005 – פטור מוחלט ממס לחברות גלובליות – לא משך לישראל את החברות האלה. הגאון האסטרטגי מאחורי המסלול האסטרטגי הזה, שזרק לים מיליארדי שקלים מכספי ציבור, היה שר האוצר דאז, בנימין נתניהו. ומה קרה מאז? הנה סיכום של הכלכלן הראשי באוצר משנת 2015: "יש בממצאים כדי להטיל ספקות בטענה לפיה העלאת שיעורי המס על חברות מוטבות תביא לצמצום משמעותי של פעילות חברות אלו בישראל. סביר להניח כי שיקולים נוספים קובעים את היקף הפעילות של חברות אלו בישראל". זה ניסוח מאד דיפלומטי. הנה הסבר פשוט והגיוני מפיו של פרופ' יוסף אדרעי, מומחה למסים מאוניברסיטת חיפה:

"ישראל היא מדינה עם הון אנושי איכותי ביותר, ובזכות זה חברות גלובליות באות להשקיע פה. "אינטל" לא פה בגלל ההטבות, אלא בגלל המהנדסים המצוינים. לדעתי הם היו משקיעים פה גם ללא המענק. התחרות עם מדינות אחרות על הפטורים לחברות ענק גלובליות עלולה להיות מסוכנת. אירלנד נתנה הטבות ענק וב-2008 נכנסה למשבר. אני חושב שהלקח הוא שצריך לבטל כליל את החוק להשקעות הון. זה חוק שהתאים למדינה הצעירה שהיינו פעם, מדינה חסרת משאבים. בנינו תעשייה נהדרת ונהפכנו לאור לגויים, בעיקר בתחום ההיי-טק. המשך מתן ההטבות פירושו קיצוץ בשירותים החברתיים ובמערכת החינוך. זה אומר שפחות אנשים טובים יחיו כאן בעתיד, אנשים שבזכותם חברות הענק רוצות להשקיע בישראל מלכתחילה".

אירלנד, כן. תמיד מדברים על אירלנד, מקלט המס של ענקיות ההיי-טק. אז הנה חדשה טרייה יחסית משם: אחרי שאירלנד התרפסה במשך שנים בפני חברת "אפל", חייבה הנציבות האירופית את החברה להחזיר לאירלנד סכום עתק של 13 מיליארד יורו – שווי הטבות המס הלא חוקיות שקיבלה שם החברה. איך לא חוקיות? מסתבר שחוקי אירלנד וחוקי האיחוד האירופי אינם זהים. והנה עוד אבסורד: לא רק "אפל" אלא גם ממשלת אירלנד עירערה על הפסיקה הזאת. מדוע ממשלת אירלנד מסרבת לקבל חזרה 13 מיליארד יורו שנתנה במתנה ל"אפל"? נשאל זאת כך: מדוע מדינת ישראל ויתרה על חובות של 2.5 מיליארד שקל של חברות שקיבלו מענקים (במסגרת החוק לעידוד השקעות הון) על אף שלא עמדו בתנאי המענק? על פי עתירת התנועה לאיכות השלטון משנת 2010, ויתר מרכז ההשקעות על החוב ליותר מ-600 חברות.

ובכן, מדוע אירלנד וישראל ממשיכות לוותר בקלות שכזו על כספים שהן פיזרו שלא כחוק? תשובה: כי המדינה הניאוליברלית מחוייבת להון, לא לאזרחיה. ממשלת אירלנד חוששת ש"אפל" תברח (אני יכול לראות את בנט האירי מהלך אימים בסרטון תעמולה: "אפל תברח לישראל אם לא נוריד לרצפה את מס החברות שלה!"), ממשלת ישראל חוששת ש"אינטל" ו"גוגל" יברחו, וכל אותו זמן מחככים המנכ"לים של חברות הענק את ידיהם; חזירים מלאכתם נעשית בידי אחרים. רק שמעל ממשלת אירלנד יש מבוגר אחראי שדואג לאזרחיה יותר ממנה, ואילו מעל ממשלת ישראל אין שום נציבות אירופית, למרבה הצער.

המסר הקצר הוא זה: חברות ענק לא בורחות כל כך מהר, כי מה שמשאיר אותן זה לא רק גובה מס החברות. ואם מחיר הישארותן כרוך בהשקעה ציבורית עצומה כל כך, שרק גדלה משנה לשנה – אולי עדיף שיברחו. את הכסף הזה מוטב להשקיע בתעשיות מקומיות ובעסקים קטנים.

סכנת השחיתות, והסכנה הגדולה יותר – התמקדות בשחיתות

קחו גוף ממשלתי שמחלק הטבות מס בשווי של מיליארדי שקלים, שימו מולו אנשי עסקים ותעשיינים ששונאים לשלם מסים – וקיבלתם מתכון בדוק לשחיתות. מרכז ההשקעות, הגוף הממשלתי שאחראי על המענקים והטבות המס, התפרסם בשנים האחרונות בהקשר לכמה פרשות כאלה. אהוד אולמרט הורשע בעברות מרמה והפרת אמונים בזמן שהיה שר התמ"ת, והיטה את החלטות מרכז ההשקעות (שהיה כפוף לו) לטובת חברות שייצג חברו הטוב, עו"ד אורי מסר. לפני שנתיים מצאה המשטרה ראיות לכך שסגנית מנהל המרכז קיבלה שוחד תמורת קידום מענק לחברה.

לפני חודשיים בלבד נחשפה בדו"ח מבקר המדינה עובדה שהיתה אמורה לזעזע את אמות הסיפים, אך רק מעטים הבחינו בה: רשות המסים מעניקה הקלות מס למשקיעים זרים ולקרנות הון סיכון וקרנות הון פרטיות (פרייווט אקוויטי), בהיקף של מיליארדי שקלים, בלי הסמכה מפורשת בלשון החוק. למשל, קרן "אייפקס" קיבלה ב-2001 פטור מלא ממס על כל ההכנסות הנובעות מהשקעות בחברות ישראליות וחברות הקשורות בישראל (גם אם אין לקרן בישראל "מוסד קבע"). ב-2007 ניתן ל"אייפקס" פטור מכל חבות מס במכירה עתידית של "תנובה". ב-2014 אכן העבירה אייפקס את השליטה ב"תנובה" ל"ברייטפוד" הסינית, לפי שווי של כ-8.6 מיליארד שקל. הטבת המס במכירה הזו ובדיבידנדים שמשכה הקרן לפני המכירה נאמדת בכמעט מיליארד שקל. תקשיבו שוב: מיליארד שקלים מכספי הציבור הישראלי שהוענקו לקרן הון בינלאומית שאין לה שום זיקה לישראל – ובניגוד לחוק. כיום, למעשה, אין חקיקה ייעודית שמסדירה הטבות מס לקרנות הון סיכון. רשות המיסים מחליטה, על דעתה בלבד, להעניק הטבות כאלה, ללא ידיעת הציבור או פיקוח כלשהו. למה חשבו שם שזה רצוי? נו, כי זאת רוח המפקד הניאוליברלי. האם מישהו יאבד את משרתו בשל פיזור הכספים הבזבזני הזה? אל תעצרו את נשימתכם.

מקור: "דה מרקר"

האם אפשר לדבר על הטבת המס ל"אייפקס" במונחים של "שחיתות"? לא באמת, כי לא התקבלה (לפחות לא ידוע שהתקבלה) שום טובת הנאה תמורתה. וזה מביא אותי לנקודה החשובה הבאה: האם הבעיה במנגנון הטבות המס היא פגיעותו לשחיתות או עצם קיומו? ובאופן רחב יותר: האם הבעיה בשלל הדרכים שבהן מקדמת המדינה את האינטרסים העסקיים של בעלי הון וחברות גלובליות, על חשבון הצרכים של הציבור הרחב, היא בכך שהן מהוות כר פורה לשחיתות "הון-שלטון" – או שהבעיה שורשית יותר, רדיקלית יותר, בעצם המשטר שמאפשר אותן? זאת לא שאלה מופשטת בכלל. הנה שתי דוגמאות.

לפני שנה בדיוק הציע יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ משה גפני, להגדיל עוד יותר הטבות המס הקיימות; אלה קובעות שחברה המייצאת יותר מ-25% ממכירותיה זכאית לשלם מס חברות מופחת של 16% במרכז ו-9% בפריפריה. גפני הציע להוריד את המס ל-12% במרכז ו-6% בפריפריה. אני אומר "גפני הציע" אבל בעצם ההצעה הגיעה מיו"ר התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שהשתתף בדיון. גפני העלה את הצעתו של ברוש לדיון; או מוטב, גפני דיברר את ברוש.

משמעות ההצעה היתה הפחתה שנתית של הכנסות המדינה ממסים במיליארד שקל. כל המשתתפים בדיון – להוציא ח"כ זהבה גלאון – תמכו בגרסה זו או אחרת של ההצעה. מיותר לציין שבשום שלב לא עלו לדיון הממצאים הידועים שלפיהם הטבות המס אינן משיגות את מטרותיהן המוצהרות. שרגא ברוש, זוכרים? אותו ברוש שהתנגד שנה לפני כן בתוקף להתנות את הטבות המס בהתחייבות להעסקת רף מינימלי של עובדים.

ובכן, שחיתות? מה פתאום. ח"כ גפני ידוע כאדם ישר וקפדן. אני מניח שלא קיבל שקל לכיסו תמורת עבודת היחצ"נות שהעניק לחברות הגדולות במשק. גפני בסך הכל פעל כשחקן במגרש הניאוליברלי – שחקן שיודע היטב את תפקידו ולא מערער על כללי המשחק. כיוון שלא דבק רבב שחיתות בכל הדיון הפומבי והנקי הזה, הלוחמים בשחיתות לא יזיזו גייסות לכיוונו. הוא שקוף מבחינתם. וכאן בדיוק הסכנה. מה שהתקרית הזאת ואלפי תקריות מסוגה מלמדות זה שהבעיה איננה רק בניצול לרעה של השיטה, אלא בעצם השיטה שמנצלת לרעה את כולנו.

דוגמה שניה – הפעם לא מן הרשות המחוקקת, אלא השופטת. זוכרים את העתירה נגד רשות המסים שבזכותה נחשפו הטבות המס לחברות הגדולות במשק? וזוכרים שרק נתוני החברות הציבוריות נחשפו? עד היום לא ידוע כמה מיליארדים חסכה המדינה ל"אינטל", ל"גוגל", ל"ישקר" ול"צ'ק-פוינט". ובכן, "גלובס" עירער על ההחלטה הזאת אבל בית המשפט העליון קיבל את עמדת רשות המסים שחסיון הלקוחות של החברות הפרטיות גובר על זכות הציבור לדעת. בית המשפט הגדיל לעשות וגילגל עיניו בהתחסדות למרומים כשהנחה את רשות המסים לבקש את דעתן של החברות הפרטיות: האם יסכימו לחשוף כמה הרוויחו מהטבות המס? ודאי תיפלו מהכיסא כשתשמעו שהחברות סירבו.

ובכן, שימו לב לסגירת השורות הזאת של המשטר. מראש ומלכתחילה, מדובר בשוד הקופה הציבורית, שנעשה במחשכים. את השוד הזה אישרה, תיקנה ואישררה הרשות המחוקקת. כשביקשו האזרחים לדעת פרטים על היקף השוד, חסמה את דרכם הרשות המבצעת. בצר להם עתרו האזרחים לרשות השופטת, אבל זו החליטה שמספיק זה מספיק, ו"חסיון הלקוחות גובר על זכות הציבור לדעת". לקוחות? האם "אינטל" היא לקוח של רשות המסים? ומי היא רשות המסים, אם לא נאמנה של הציבור? ושל מי הכסף בכלל? המיליארדים שלא נגבו מן החברות הפרטיות גולגלו על גבו של הציבור: הוא זה שקיבל פחות שירותים ציבוריים, הוא זה שנדרש לשלם שיעורי מס גבוהים יותר. אבל במשטר הניאו-ליברלי, כל זה לא מעניק לציבור זכות לדעת. מול התאגידים אין לו זכויות, רק חובות. הם יתבשמו בפרטיותם הענוגה, הוא ימשיך להדק חגורה. בחשיכת הבורות.

שחיתות? מה פתאום. כך עובדת המערכת כשאינה מושחתת. כל שלב ושלב נעשה על פי חוק, עד לחותמת הכשרות של בית המשפט העליון. כשהחוק עקום, אין צורך לכופף אותו.

למה לא עוצרים את הטבות המס השערורייתיות?

סיכום ביניים: מסלול הטבות המס של חוק עידוד השקעות ההון אינו משיג את מטרותיו. הוא לא מכניס למדינה רווחים עקיפים, לא מושך אוכלוסיה לפריפריה ולא מפתה חברות בינלאומיות להשקיע בישראל. על כל זה אין מחלוקת בין הכלכלנים, וגם מבקר המדינה הגיע למסקנות האלה. כולם יודעים שמדובר בכישלון מתמשך, ארוך שנים; כולם יודעים שמיליארדי שקלים מקופת הציבור מממנים משכורות עתק בתאגידים מבלי שהמשק הישראלי ירוויח מכך. הוסיפו לזה את קריסתה המצלצלת של "טבע" והפיטורים ההמוניים שצפויים, ומאליה תישאל השאלה: אז למה לא מבטלים את החוק הזה? למה ממשיכים באיוולת?

הבלוג הכלכלי של אורי כץ הציג סקירה מקיפה של הבעיות בחוק הקיים. בסופה הוא מגיע למסקנות האלה:

"גם כאשר מתברר לכולם שחוק כלשהו איננו משיג את המטרות שלשמן הוא חוקק, והבורות כבר נעלמה, והכוונות הטובות הן עכשיו בכיוון ההפוך, לרוב החוק ישרוד לפחות עוד כמה עשורים לפני שמישהו יטרח לשנותו או לבטלו – רק מכוח האינרציה וחוסר הגמישות המזעזע של המערכת. הקיבעון ההיסטורי לוקח את שני היסודות הקודמים, הבורות והכוונות הטובות, ומנציח את הכשלים שהם יוצרים על פני עשורים ארוכים, אל תוך העתיד."

כץ טוען שכוונתיו המקוריות של החוק היו טובות, אבל מקבלי ההחלטות המכריעות אינן מודעים להשלכות הכלכליות של מדיניותם (או שיש להם מודל שגוי בראש), ויחד עם הנטייה הקבעונית של מדיניות ציבורית בישראל, כל אלה מבטיחים את הישרדותו של החוק הרע הזה.

ההסבר הזה נראה לי נכון רק בחלקו. נעדר ממנו מימד קריטי: האידאולוגיה הניאו-ליברלית. מקבלי ההחלטות והסביבה הפוליטית שבה הם פועלים כולם משועבדים לאותם עיקרי אמונה, והחשוב שבהם הוא: תן לחזקים לשגשג, וכל המשק יצמח בזכותם. כץ גם טועה בהערכת משקלה של הבורות, שכן גם אם שר אוצר כמו יאיר לפיד לא מבין כלום בכלכלה, הוא שומע את חוות דעתם של הכלכלנים ויודע מה כתב מבקר המדינה על הטבות המס. ובכל זאת, הוא כקודמיו וכממשיכיו, מנציח את העיוות הזה. למה? תקשיבו לו: "צריך להמשיך להשתמש בהטבות המס כדי להמשיך להביא הנה את אינטל וסיסקו וסימנס וגוגל, כי גם זה מה שעושה אותנו חדשניים". לפיד מאמין בזה, נתניהו מאמין בזה, כחלון מאמין בזה, גבאי מאמין בזה, וכל מי שקובע משהו בכלכלה הישראלית מאמין בזה. וזאת הסיבה העיקרית שהטבות המס לחברות הענק אינן מבוטלות, וכנראה גם לא יבוטלו.

עד שהציבור, אותו לימון שנסחט עוד ועוד, יתקומם ויבלום בגופו את השוד.

המדינה היא מכשיר של ההון

לתועמלני הניאו-ליברליזם יש קלף מנצח מול כל מי שמערער על השיטה: אז מה אתה מציע? קומוניזם?!? הקלף הזה אמור מיד להעלות מול עינינו תמונות זוועה של מדפי סופרמרקטים ריקים, תורים ללחם, ומתנגדי משטר שנמקים בגולאגים. אבל עיקר הביקורת בימינו על הניאו-ליברליזם לא מגיעה מן הכיוון הזה, ולמעשה, מבקרים נחרצים כמו הא-ג'ון צ'אנג, שצוטט בראשית הפוסט, מגדירים את עצמם כקפיטליסטים. עובדה זו לא צריכה להסתיר מעינינו את האמת ההסטורית: ביחס לקשר המעוות בין המדינה להון, מרקס צדק. למעשה, בעידן הקפיטליזם הגלובלי והתאגידים הבינלאומיים, הוא צודק הרבה יותר משצדק בזמנו, כשמול מדינת הלאום ניצבו רק אינטרסים כלכליים של בעלי הון מקומיים.

המרקסיסטים איבחנו שהמדינה היא מכשיר של ההון. פעם היה ההון מרוכז בידי הבורגנות. היום קשה לאתר את הבורגנות גם עם זכוכית מגדלת. ועדיין, במשטרים הקפיטליסטיים מה שמפעיל יותר מכל את זרועות השלטון אלו האינטרסים של ההון. הדמוקרטיה לא "נחטפה" בידי אנשי ההון אלא עוצבה בהדרגה כך שתשרת אותם. היא עדיין שומרת על סממנים של דמוקרטיה – בחירות כל ארבע שנים, הפרדת רשויות, חירויות פרט וכד' – אבל אלו הפכו בהדרגה לטקסים סמליים, שמשמעותם הפוליטית התרוקנה.

אלה לכאורה אמיתות בנאליות. מי לא יודע שהשלטון מעדיף את החזקים? מי לא יודע שקולה של עובדת ניקיון ממגדל העמק אינו שקול לקולו של למנכ"ל הייטק מהרצליה? כל כך בנאליות האמיתות האלה, שכבר הפכו למובן מאליו. זה מובן מאליו בעיני רוב אזרחי הדמוקרטיות הקפיטליסטיות שהשלטון אינו מחליט את החלטותיו בהתאם לרצון הרוב אלא בהתאם לרצונה של אליטה מיוחסת. זה מובן מאליו שאחת לכמה שנים התסיסה החברתית מגיעה לנקודת רתיחה, הרחובות מתמלאים בהמון אדם זועם שמוחה נגד "השיטה". וזה גם מובן מאליו שמתוך המחאה הזאת יוצאים "מנהיגי שטח" שמבטיחים "להילחם בשיטה" – רק כדי להיטמע בה ביום שאחרי. אין אופוזיציה לכללי המשחק, רק למי שכרגע מנהל אותו.

המובן מאליו הזה קיבל תוקף מדעי במחקר שהתפרסם לפני 3 שנים. מרטין גילנס ובנג'מין פייג' מאוניברסיטת פרינסטון אספו בשנים 1981-2002 שפע של נתונים על עמדות הציבור על כאלפיים סוגיות פוליטיות (הפלות, רגולציה, מדיניות מס וכו'). הנתונים פולחו לפי עמדות העשירון החמישי (מעמד בינוני) והעשירון העליון (העשירים). בנוסף תועדו העדפותיהן של קבוצות האינטרסים החזקות באמריקה ושל עשר התעשיות בעלות תקציב הלובינג הגבוה ביותר ביחס לכל סוגיה פוליטית. לבסוף, לכל סוגיה וסוגיה, בדקו גילנס ופייג' מה החליט בית הנבחרים.

הנה הממצאים. כש-20% מן העשירים תומכים במדיניות מסוימת, הקונגרס יאמץ אותה רק ב-18% מהמקרים. כאשר 80% מהעשירים תומכים בה, הקונגרס יאמץ אותה ב-45% מהמקרים. זאת השפעה דרמטית של מיעוט קטן בחברה האמריקאית. מה לגבי מעמד הביניים? המחקר גילה דבר מדהים: אין לו שום השפעה. בין אם הרוב מתנגד או תומך במדיניות, סיכוייה לעבור בקונגרס אינם משתנים; הם עדיין תלויים בעיקר בעמדת העשירים. העיתונים סיכמו את המחקר כך: אמריקה היא אוליגרכיה, לא דמוקרטיה.

התמונה הזאת אינה שונה כל כך בישראל. גם אצלנו, מדיניות כלכלית-חברתית אינה נקבעת על פי העדפות הרוב או בהתאם לצרכי אוכלוסיות שזקוקות במיוחד לסיוע ממשלתי. ההבדל העיקרי בין אמריקה לישראל הוא שבאמריקה באמת אי אפשר להגיע רחוק בפוליטיקה ללא חשבון בנק מנופח. מנגנוני המימון של פוליטיקאים אינם מרוסנים כמו בישראל, והעובדה שתאגיד זה או אחר מריץ סנאטור על חשבונו ידועה לכל. בארץ קשרי ההון-שלטון אומנם מחלחלים עמוק באליטה הפוליטית, אבל לא חסרים חברי מפלגות שהגיעו למעמדם ללא עזרת טייקונים (חשבו רק על המפלגות החרדיות, מרצ או הרשימה המשותפת). ועדיין, המדיניות הכלכלית-חברתית מוטה באופן מובהק לטובת המאיון העליון. הכיצד? שוב אותה תשובה: הניאו-ליברליזם הוא המובן מאליו של תקופתנו, וגם מי שלא נהנה מפירותיו מאמין שהוא המשחק היחידי בעיר.

לא רק הטבות מס

עד עכשיו התרכזתי בהטבות המס לחברות הענק – הפסד של עשרות מיליארדי שקלים לקופת הציבור במשך 12 השנים האחרונות. אבל המדינה היא מכשיר רב-שימושי בידי ההון והתערבותה הקבועה ב"שוק הלא-חופשי" לטובת ההון מתבטאת במגוון דרכים. לא תמיד צריך לתת קש ביד כדי לקדם אינטרס עסקי מסוים. הנה רשימה קצרה ולא ממצה – כך עוזרת המדינה לחזקים, ובמיוחד לחזקים ביותר.

דוגמה 1: חוק הרווחים הכלואים שעבר ב-2012 נועד לגרד קצת כסף ציבורי מתוך רווחי עתק של החברות הגדולות שעל פי חוק עידוד השקעות ההון נאסר עליהן להוציא מן הארץ. כיוון שגם על חלוקת דיבידנד גובה המדינה מס, שמרו החברות על הרווחים התופחים והולכים בקופותיהן, עד שהגיעו ל-120 מיליאד שקלים (אבל חלקן התחכמו והשקיעו את הכספים בחברות-בת בחו"ל). התרגיל של שטייניץ מלפני 5 שנים, על פי ההערכה, נועד לשחרר את הרווחים האלה תמורת מס מגוחך של 3 מיליארד שקלים – פער של 17 מיליארד שקלים לעומת הסכום שהיה מגיע למדינה אילו גבתה את המס על חלוקת דיבידנד שהגיע לה כחוק. "טבע" לבדה הרוויחה כך 3.4 מיליארד שקלים. שטייניץ סגר חור תקציבי והפקיר את הטווח הארוך; כמובן שההטבה המטורפת הזאת – 5% מס במקום 15% – היתה מנת חלקם הבלעדית של חברות הענק – אותן חברות שכבר ינקו מהקופה הציבורית דרך מסלול הטבות המס. חברו את השוד ההוא עם השוד הזה וקיבלתם הפסד של כ-70 מיליארד שקלים מקופת הציבור, באמצעות חוק שמבזה את עקרון השוויון.

שיא החוצפה: בתגובה לביקורת, נימק שטייניץ את החוק כך: אילולא גבינו את 3 מיליארד השקלים האלה מן החברות, היינו חייבים לגבות אותם מן הציבור. קולטים? המדינה מחלקת כספי ציבור לחברות הענק, נקלעת לגירעון תקציבי, ומאיימת על הציבור שאם לא ירשה לה לחלק מתנות נוספות לחברות – היא תגבה ממנו את הסכום שדרוש לסגירת הגרעון. הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם.

בסופו של דבר גבתה המדינה 4.3 מיליארד שקל במסגרת מבצע החיסול הזה. לכאורה יותר מיעד הגבייה; בפועל ויתור על כמעט 80% מחוב המס של החברות הגדולות.

דוגמה 2: פגישות אישיות עם טייקונים. מדובר בנוהל מוכר במשטר הניאו-ליברלי. ערוץ התקשורת של אזרח מן השורה עם השלטון הוא תיבת הקלפי. גם בעלי עסקים קטנים ובינוניים לא נהנים מיחס מועדף. אבל לטייקונים יש מסלול מהיר: פגישות אישיות עם הצמרת הכלכלית. נתניהו ידוע בחיבתו הגלויה לפגישות עסקים עם מנכ"לים של תאגידים בינלאומיים. בשנים האחרונות נפגש באופן אישי עם מנכ"ל "סיסקו", מנכ"ל "איביי", מנכ"ל בנק "ברקליס" העולמי, מנכ"ל "אינטל"מנכ"ל Applied Materials, מנכ"ל "מיקרוסופט", מנכ"ל "נוקיה", מנכ"לית HP, נשיא "נובל אנרג'י, מנכ"ל "וודסייד", והרשימה עוד ארוכה. ידוע גם שלגיבושו של מתווה הגז קדמו פגישות אינטנסיביות בין ראש הממשלה ושר האנרגיה לבין בכירים בחברות האנרגיה.

המדינה זה "אינטל", "אינטל" זה אני.

למעשה, מי שבוחן את יומן הפגישות של נתניהו אינו יכול לחמוק מן הרושם שישראל הפקידה על עצמה סוכן זר בתחפושת. תפקידו של הסוכן הוא לפתוח את שערי השוק המקומי לרווחה בפני גייסות ההון הבינלאומי, ואת זה הוא משיג באמצעות הסחת דעת מתמדת בכל נושא אפשרי ("איראן!", "מסתננים!"). נתניהו הוא מעין קריקטורה אנטישמית: יהודי שפועל בעצה אחת עם ההון הבינלאומי נגד בני עמו.

הפגישות עם שועי העולם הן עסקאות שוחד לכל דבר. המדינה, בגילום נתניהו, מתפרקדת לעיני התאגיד בתנוחות מפתות, עד שיאמר "רוצה אני". נתניהו עצמו משוכנע שהוא פועל לטובת המשק הישראלי. הוא גם לא קולט שהוא עוסק כל הזמן ב"רגולציה" מן הכיוון הנגדי – הטיית המשק לטובתם של בעלי ההון. "משק" זה עניין מורכב, ומה שנתפס בעיני המשטר כ"משק" זה כמעט תמיד שכבת החברות והתאגידים הגדולים ביותר. החברות הבינלאומיות שמקימות כאן מפעלים אומנם מספקות תעסוקה לאלפי עובדים. אבל הטיעון המעגלי הזה משכנע רק קנאים ניאו-ליברלים, שהרי אין לדעת כיצד היה נראה שוק התעסוקה אלמלא עידד השלטון באופן כה נמרץ את חדירתם של תאגידים בינלאומיים. אולי היו נפתחים תנאי תחרות סבירים יותר לחברות קטנות? אולי לא היה היצע גדול כזה של מהנדסי מחשבים, כי הביקוש הבינלאומי היה מרוסן? לניאו-ליברליזם אין שום קבוצת ביקורת במדינות בהן הוא שולט; לכן הוא תמיד נתפס כ"מנצח". המחיר הכלכלי – בהכבדת נטל המס על הציבור הרחב, שנושא על גבו את הפטורים ממס לתאגידים – הוא ממשי מאד.

דוגמה 3: פריצת שווקים. ההון תמיד מחפש שווקים חדשים, וכל עוד מדינות חולשות על תנועת המסחר אליהן ומהן, יש צורך להפעיל ממשלות כדי לרופף את השליטה הזאת. בכל פעם שאתם שומעים ש"אל ראש הממשלה נלוותה משלחת של אנשי עסקים" אתם יכולים להבין שאחת המטרות העיקריות של הביקור הדיפלומטי היא למצוא לייצוא הישראלי שוק חדש. מה רע בכך? זה לא בהכרח רע, אבל חשוב להבין שחסידי "השוק החופשי" אינם מודעים אפילו לעוצמתה של התערבות המדינה כאן. מכסות על ייבוא, גובה מכסים, תחרות מן השוק המקומי – כל אלה יכולים לסכל את חדירתה של חברה ישראלית למדינה אחרת. פגישות בדרג הדיפלומטי-כלכלי נועדות בדיוק כדי "לשמן" את דרכן של החברות אל השוק הבא (באמצעות מענקי הקמה למפעלים, חוזי רכש הדדי, וכמובן, הקלות מס).

מטבע הדברים, לא כל חברה ומפעל בישראל שמייצאים לחו"ל יזכו לשירות הדיפלומטי הזה; רק הגדולים ייהנו ממנו. יוצא שרגולציה ממשלתית (בלתי מוצהרת) מחזקת מגזר עסקי מאד מסויים – חברות גדולות, בעלות נתח ייצוא גדול, שעוסקות על פי רוב בתחומי ביטחון או הייטק – ומזניחה מגזרים אחרים.

ועוד מילה על "מה רע" בפריצת שווקים לתעשייה הישראלית. בואו נחשוב רגע באיזה תעשיות מדובר. נתח גדול מאד מן הייצוא הישראלי, והנתח שנמצא במוקד קידום המכירות הדיפלומטי – הוא הייצוא הביטחוני: מערכות נשק וסייבר. הנה דוגמה מן החודש האחרון – משלחת סייבר ממלכתית מישראל ליפן. הבלוג הזה עסק פעמים רבות בייצוא הביטחוני ואין לי צורך להרחיב; ישנם טיעונים כבדי משקל נגדו, הן מוסריים והן חברתיים, ובטווח הארוך תועלתו יוצאת בהפסדו.

חסידי "השוק החופשי" עוסקים כל הזמן ברגולציה נגד האזרח הפשוט ובעד המגזר העסקי. נזכיר כאן את התיקון לחוק שיזמה השרה איילת שקד, שמטיל לראשונה אגרות על תביעות ייצוגיות (8,000 ש"ח בבית משפט השלום ו-16,000 ש"ח בבית משפט מחוזי). לא פחות מ-13 ארגונים חברתיים פנו לשקד בבקשה למשוך בחזרה את התיקון הזה, שיחסום את דרכם של מעוטי-יכולת לפנות לבתי-משפט. השרה שקד, לא תתפלאו, לא מצאה זמן להיפגש עם נציגי הארגונים, אבל עם נציגי התאחדות התעשיינים – הלוביסטים בעד האגרות – מצאה גם מצאה. שקד יוזמת במקביל עוד תיקון לחוק שיגדיל את גובה התרומה שנהנית מחיסיון לעמותה פרטית מ-20 אלף שקל בשנה ל-150 אלף שקל בשנה. גם זו דוגמה ברורה להעדפת האינטרס האישי של בעל ההון על פני האינטרס הציבורי בשקיפות (לא מיותר להזכיר שבכל הקשור לתרומות ממדינות זרות, שקד נוקטת בגישה הפוכה ומתנגדת לכל חיסיון, והטעמים ידועים).

הניאו-ליברליזם לא כתוב בתורה

לא כתוב בתורה שישראל חייבת להיות "מעצמת הייטק". מחקר טרי טוען שדווקא ההשקעה המוגברת בייצוא של ענפי היי-טק אחראית לפריון הנמוך של המשק הישראלי.
לא כתוב בתורה שתעשיית הסייבר היא פרוייקט לאומי שצריך לרתום אליו לא רק את בוגרי 8200 אלא גם להכשיר עבורו תלמידי תיכון ב"מגמות סייבר".
לא כתוב בתורה שהמשק הישראלי חייב להיות מבוסס-ייצוא.
לא כתוב בתורה שהממשלה צריכה דווקא לעזור לחזקים, וככל שהם חזקים יותר, לעזור להם יותר.
לא כתוב בתורה ש-9 העשירונים הנמוכים בחברות הישראליות שזכאיות להטבות מס צריכים לקבל, כולם ביחד, רק 9% מסך ההטבות, ושארבע החברות הגדולות צריכות לקבל 65% מן ההטבות.
לא כתוב בתורה שכמה שיותר גדול, יותר טוב; שריכוזיות זה טוב; שמעט חברות ענק טובות למשק יותר מהרבה חברות קטנות.

אבל כתוב בתורה "משפט אחד יהיה לכם", וכתוב בתורה "לא תטה משפט", ואידך זיל גמור.

מבט או שניים קדימה

סדרת הציטוטים שהובאה בראשית הפוסט משקפת מצב קבוע ומעניין בשיח הכלכלי בישראל: הקברניטים מפמפמים כל הזמן את יתרונות "הכלכלה החופשית", מעל כל במה ובכל הזדמנות. למה צריך הניאוליברליזם להכריז על עליונותו כל הזמן? זאת שאלה קלאסית מתחום התעמולה הפוליטית. השלטון שוקד להפיץ ולהשריש את האידאולוגיה שלו דרך קבע. ככל שהמציאות אינה מתיישרת על פי האידאולוגיה, ככל שהסתירות והסדקים שנבעים בה גדולים יותר – כך צריך להחדיר אותה ביתר שאת. רמת האגרסיביות של השיח הניאוליברלי, אם כן, היא מדד מצוין לעומק התהום שמעליו הוא מרחף. מזה שנים ישראל נמצאת בצמרת העולמית של מדדי האי-שוויון בהכנסות, בחינוך, ברמת העוני וכדומה. את המציאות הזאת מכירים מאות אלפי ישראלים על בשרם, כמו גם כל ילד שלישי במדינה, שמצא מתחת לקו העוני. אוכלוסיה מקוטבת כל כך, שסובלת מהזנחה שיטתית בהשקעות ציבוריות, עלולה לבצע שפטים במי שגרר אותה למצב הזה אם תראה נכוחה את המציאות. על כן חשוב להסתיר מעיניה את המציאות באמצעות מסך המילים הניאוליברלי. ממש כפי שמנטרת הביטחון שמושמעת בלי הרף בישראל מכסה על חרדה קיומית מכרסמת, כך גם המנטרות המעודדות של השיטה הכלכלית מכסות על הסבל האנושי שהיא גובה.

אל המנטרות האלה נלווה עולם רגשי מאד ברור. מלים כמו "שוק חופשי" מעלות על הדעת סייח משתובב בכר דשא רחב-ידיים; "צמיחה" היא שדה תלתן רענן וירוק; "הטבות" הן כמו אחות רחמניות שמלטפות את מצחנו. ממול – ניצבים הרשעים: "חסמים" ו"סירבול" שמפריעים לנו לזוז, "התערבות ממשלתית" שמריחה כמו דחיפת האף בעזות מצח לחיינו הפרטיים, "העלאת נטל המס" שמעלה על הדמיון סבל הכורע תחת מטען עצום וכבד. תעמולה יעילה תמיד מפעילה אותנו קודם כל ברמה הרגשית; כשסוף סוף ננסה לבחון אותה ברמה התבונית, יהיה מאוחר מדי.

לא חסרות אלטרנטיבות לכלכלה ניאוליברלית. המועדפת עלי היא סוציאל-דמוקרטיה בנוסח סקנדינבי, אבל חשוב להבין שחוק עידוד השקעות ההון, במתכונתו הנוכחית, גרוע גם מנקודת המבט של קפיטליזם רגיל (ולא חזירי) ששואף למקסם את התחרות במשק ולא להציב קבוצה מצומצמת ומיוחסת של תאגידים חזקים במיוחד מעל כל היתר.

את החוק הזה צריך להחזיר למקורותיו. מי שצריך עידוד זה עסקים קטנים, בשנים הראשונות בלבד, כשהם מנסים לעמוד על הרגליים. מסלול המענקים נוצר למטרה זו, ויש להחזיר אותה לקדמותה. את מסלול הטבות המס צריך לצמצם באופן דרסטי, ואולי גם לבטל. אם משאירים אותו, עליו לפעול באופן רוחבי ולא אנכי. הכלכלנים צבי הרקוביץ ואביחי ליפשיץ הציגו לפני שנתיים מודל כלכלי שבו מבוטלות הטבות המס הייחודיות. הדבר מאפשר להוריד באופן אחיד את מס החברות ל-16.7% (מ-25% כיום), ומוביל לגידול משמעותי בתוצר, ללא שינוי בתקבולי המיסים שאוספת הממשלה.

את הרפורמה הזאת – שאולי קריסת "טבע" סוף סוף תזרז – צריך לנצל למחשבה מחודשת, מן היסוד, על אופי המשטר הכלכלי בישראל. זאת משימה כבירה, אבל המחאות החוזרות ונשנות על רקע חברתי בישראל מלמדות שמתחת לפני הקרקע, התהליך כבר החל. על מנת להעצים אותו יש לפתח שיח פוליטי נועז ורדיקלי יותר, שאינו חושש להתעמת עם המנטרות הקדושות של המשטר – "צמיחה", "משיכת השקעות", "אווירה נוחה לעסקים" – ומתעקש לחשוף את צידם האפל, האנטי-הומני. שיח כזה אינו יכול להצטמצם בגבולות "המאבק בשחיתות", גבולות שבסופו של דבר נוחים מאד למשטר ולמוטביו. השיטה הניאוליברלית אינה מושחתת יותר משלטון המקורבים של מפא"י. צריך להחליף אותה, לא לתקן ולא לייפות. על כן הכל צריך להיות פתוח לדיון; לא רק האם פלוני פעל כחוק בסיטואציה כלשהי, אלא האם החוק עצמו ניתן להצדקה.

ולבסוף, פוליטיקאים שאינם חוצים את סף ההכרה הזאת – אין לנו צורך בהם. פוליטיקאים שהגיעו מלב השיטה שמנציחה את שלטון ההון לא יערערו על יסודותיה; הנהייה אחריהם היא בזבוז זמן וגניבת דעת, ולא חשוב אפילו מה עמדותיהם בנושאים "הבוערים" של הכיבוש או ההדתה. למעשה, לא פעם משמשות מחלוקות בנושאים "הבוערים" מסווה נוח שמאחוריו שוררת שותפות אמיצה בהאדרת שלטון ההון. יתקוטט ההמון על סמלים לאומיים ודתיים, חושב לעצמו הפוליטיקאי המרושת היטב בין בכירי המשק, ואנחנו נמשיך להריץ את ההצגה הניאוליברלית.

אסיים בדבריו של הכלכלן הא-ג'ון צ'אנג, שאיתו גם פתחתי:

"אסור להשאיר את הכלכלה לכלכלנים. מקצוע הכלכלה הסב ב־30 השנים האחרונות נזק לרוב האנשים. האזרחים צריכים להפוך לאזרחים עם מודעות כלכלית. לכל אחד מאיתנו יש הרבה דעות על מגוון נושאים בלי שבהכרח תהיה לנו הכשרה טכנית. להרבה מאיתנו יש דעות מגובשות על התחממות גלובלית, תקנים להיגיינה במזון או המצב הפוליטי בלי שיהיה להם תואר בתחומים האלה. אז למה אנשים חוששים לגבש דעות מוצקות על הכלכלה? כי עברנו שטיפת מוח שלפיה כלכלה היא דבר קשה שאנשים נורמלים לא יכולים להבין. זה לחלוטין לא נכון. הכלכלה ניתנת ברובה להסבר במונחים ידידותיים למשתמש. נכון שיש כמה פרטים טכניים שרק מומחים יכולים להבין, אבל כל אחד יכול להבין את העקרונות. וזה הצעד הראשון לקראת מימוש הזכויות הדמוקרטיות שלנו בנוגע למדיניות הכלכלית שהמנהיגים מכתיבים. בדרך כלל כשמציגים לאנשים קצת מספרים הם נבהלים ואומרים: 'המומחים בטח צודקים'. וזה בדיוק מה שאסור שיקרה, כי בשם פתרונות מדעיים וטכניים, המומחים האלה מצליחים לעשות ככל העולה על רוחם ולא לשאת בתוצאות".

120 תגובות

להגיב
  1. ורד נבון / דצמ 14 2017 12:00

    תודה על מאמר מאיר עיניים. לשלוח לממציאי הסלוגן: "לא ימין לא שמאל – ישר". ישר כלכלי זה שמאל.

  2. nina ramon / דצמ 14 2017 12:13

    איזו כתבה! תודה!
    בהמשך להא-ג'ונג צ'אן – אנשים שוכחים שהכלכלה במאה ה-18 היתה ענף בפילוסופיה של המוסר, וכי "עושר העמים" של אדם סמית' היה ספר אתיקה. איפה כלכלה ואיפה אתיקה ומוסר היום…..
    מזכירה גם את מוחמד יונוס.
    יונוס מדמה את הסחר הגלובלי כפי שהוא כיום "לכביש מהיר של מאה מסלולים החוצים את העולם לאורכו ולרוחבו. כאשר המסלולים נגישים לכל, ללא רמזורים, ללא הגבלת מהירות, ללא הגבלות על גודל, ואפילו ללא סימון נתיבים, ישתלטו על הכביש משאיות הענק של הכלכלות החזקות ביותר. כלי רכב קטנים – הטנדר של החקלאי, עגלות רתומות לשוורים וריקשות נישאות בידי אדם – יסולקו בכוח מהכביש".
    כתבתי על כך בקצרה בספר ששלחתי לך בזמנו "על חיות כאלה ואחרות וכדור אחד עגול", בפרק "כלכלה בגובה העיניים: מרווח לרווחה, וכמה מילים על דמוקרטיה".

  3. talila / דצמ 14 2017 13:27

    צדיק.
    עוד לא הספקתי לקרוא הכול כמובן (כרגיל זו עבודת מחקר מעוררת השתאות במסווה של פוסט) אבל רוצה לשתף – ואז קופץ לו הביבי. לא בא לי לשים את הפרצוף שלו על הקיר שלי. במיוחד שבשבילו כל פרסום זה פרסום טוב. אז אפשר לבקש אם יש לך שליטה על זה שהתמונה שתופיע היא אחת התמונות או התרשימים האחרים, המוצלחים בהרבה? חן חן מראש.

  4. nachum / דצמ 14 2017 13:44

    אפשר לדעת כיצד היה נראה שוק התעסוקה אלמלא עידד השלטון באופן כה נמרץ את חדירתם של תאגידים בינלאומיים. אולי היו נפתחים תנאי תחרות סבירים יותר לחברות קטנות. שוק התעסוקה היה נראה לא טוב. ראה ארגנטינה!!!

  5. יוסףה מקיטון / דצמ 14 2017 13:44

    עיתוי מושלם ונתונים כה שימושיים להסברה רדיקלית – המון תודה על הכלים שהפוסט הזה נותן לשיחות מזדמנות ומתישות כמו גם לעיבוד לכלי הסברה המוניים יותר.

    אני אצא קצת נודניק ואשאל למה מופליטות הן הדימוי לשלל שקיבל המנכ"ל הנכנס של "טבע"? דווקא הממתק הזה, המזוהה עדתית? יש פה רמז כלשהו? ואני גם שמח שהתנצלת על הביטוי "לפתוח את הרגליים", רק שאני לא בטוח שהתנצלת כיוון שזה ביטוי שמחזק את הדיעה החברתית הרווחת ממילא שהצד הנחדר ביחסי מין הוא (ולרוב היא) מושפל, מבוטל "נדפק"? כלומר, האם זו התנצלות מסיבות פמיניסטיות? ואולי אם יש להתנצל על ביטוי עדיף פשוט בלעדיו?

  6. עידן לנדו / דצמ 14 2017 14:07

    תודה, נינה וטלי. לא, אין לי שום שליטה על הביבי הקופץ…

  7. עידן לנדו / דצמ 14 2017 14:09

    יוסףה,

    מופלטות זה דבר נפלא והלוואי עלי מטר כזה. אם נפגעת – כנראה שהדעה הקדומה אצלך. "לפתוח את הרגליים" ביטוי שימושי ושגור, אבל כיוון שבאמת התנצלתי, אסיר אותו.

  8. 1haam / דצמ 14 2017 14:50

    תודה רבה על הסקירה המאלפת והמרתיחה

  9. Madar Revital / דצמ 14 2017 18:34

    תודה על הפוסט הנפלא הזה.
    בנוגע לציטוט הסוגר, אתה לא חושב שזה מעבר למודעות כלכלית? כלומר, לתחושתי ישנה טראומה, לקבוצות מסוימות באוכלוסיה, מסוציאליזם, בישראל מזרחים ממפא״י, אבל גם בצרפת ניתן לראות שמהגרים רבים בעד ״שוק חופשי״ כי הם מרגישים, בצדק, שהשיטה הסוציאליסטית לא פעם נוצלה לטובת ההדרה שלהם. ובמובן הזה, יכול להיות שלא חיינו עדין את המודל הנכון באמת? שתמיד, לכל היותר, היינו רק לידו, או יותר קרובות אליו מהיום/בעשרות השנים האחרונות, מאשר פשוט חסרה לנו מודעות כלכלית?

  10. עידן לנדו / דצמ 14 2017 18:43

    תודה רויטל. שאלה שפותחת דיון מאד רחב.

    הציטוט הסוגר מדבר רק על החשש של האדם מן היישוב לנקוט עמדה נחרצת בנושאים כלכליים מתוך רגש נחיתות כלפי "מספרים" ו"מומחים". התופעה הזאת, לדעתי, לא מבחינה בין מהגרים או מזרחים לבין ותיקים או אשכנזים.

    אבל את שואלת אולי על משהו אחר, והוא המשיכה האינטואיטיבית של מהגרים או קבוצות מיעוט לאוצר המלים של השוק החופשי, וכן, יש בזה משהו. זה בסך הכל החלום האמריקאי שאומר לנו: הכל תלוי במאמץ האישי שלך. שום דבר לא מובנה מן ההסטוריה או מן המעמד או הקבוצה שלך. השוק חופשי, וכך גם אתה, ואם תתאמץ מספיק – תגיע לפסגה. ואומנם, תמיד ישנם יחידי סגולה שמצליחים להבקיע את כל המחסומים האלה. רק שהם חריגים. והסיפור הזה שקרי, כידוע לנו. אבל הוא אכן מושך ומפתה יותר, כי האלטרנטיבה של "רגולציה" ו"תכנון מרכזי" חשודה מראש בכך שהיא תעדיף את האוכלוסיות הותיקות על פני החדשות.

    כך או כך, ההיגיון הניאוליברלי שובר את האבחנות האלה ודופק את כל מי שלא שייך למאיון העליון.

  11. נדב / דצמ 14 2017 19:30

    מרתק. אפשר להוסיף על כך את ספרו החשוב של הילרי פטנם The Collapse of the Fact/Value DIchotomy, המבקר בעקבות אמרטייה סן את המחשבה שכלכלה היא מדע טהור. בהקשר זה כדאי לדבר גם על הכתות הטהרניות בישראל, המאפשרות לשיח הכלכלי הטהרני לשגשג: הטהרנות מאפיינת, למשל, את השיח הלא-פרודוקטיבי בדבר ה'הדטה'. כאילו באמת יש דבר כזה, חברה אנושית שלדת אין או לא יכול להיות שום מקום או תפקיד חיובי בתפקודה. כאילו דגל ישראל אינו טלית מחולנת. הרי עדיף היה לדבר על הומניזם מתון ושפוי, במקום על 'הדטה', ולהפוך את הביקורת על ההקצנה הדתית והפרטת מערכת החינוך לידי עמותות סהרוריות (שהן הרי עיקר הבעיה) לנחלת רוב הציבור, גם הדתי. ובהקשר של הטור דלעיל, גם למנוע את ההשתלטות העוינת של הקלוויניזם הכלכלי על הציבור היהודי הדתי, שפעם חשב שסוציאל-דמוקרטיה (המפד"ל) היא דרך המלך.

  12. טל / דצמ 14 2017 20:22

    תודה על הפוסט החשוב. למרות שהכתיבה על החוק נוכחת בשיח הכלכלי המקצועי ובכתיבה העיתונאית הכלכלית, נראה שהמשבר הנוכחי הוא שעת כושר חשובה והזדמנות ממשית לבטל אותו. למרות שבוודאי רוב הדיון הציבורי בעת הנוכחית ייסוב סביב הפיטורים ולא סביב החוק. גם זה לגיטימי וחשוב כמובן – אבל כדאי לשים לב שגם זה אחד ממאפייני המשטר הנאו-ליברלי, בוודאי הישראלי. הממשלה אוהבת להיות האחות הרחמנייה שעוזרת בחסדה למסכנים (במשורה, כמובן) בעודה מעצבת את המדיניות שעזרה להביאם לעברי פי פחת מלכתחילה. .

    תיקון מינורי אחד – מס החברות בישראל הוא 24% ולא 25%.

    אני כן רוצה להתייחס לחלק מהטענות שלך שחורגות מעבר לביקורת החוק. הרי כפי שציטטת, גם ימנים מוצהרים כמו אורי כץ (או עומר מואב) כותבים כי הוא חוק גרוע ונפוטיסטי שלא משיג את מטרתו. העניין הוא שכשקראתי את הציטוטים של הפוליטיקאים הבכירים שהבאת במאמר, הזדהיתי מאד עם הרבה ממה שכתוב שם. יש תחומים בהם הרגולציה בישראל היא באמת בלתי נסבלת, חונקת ומזיקה. יש כמובן כל מיני מדדים בינלאומיים שמצביעים על התופעה הזו, אבל אני יכול להעיד מיד ראשונה מהתחום שלי – תכנון ובנייה – שהרגולציה בהם היא משוגעת, איטית ללא כל תועלת ציבורית, ובבירור מזיקה מאד לחלקים גדולים מהציבור הישראלי. זה היה נכון גם כשעסקתי בקידום תכניות לדיור ציבורי לקשישים – כלומר, זה אפילו לא עניין של דיור פרטי לעומת ציבורי, אלא פשוט של מערכת מאד מסואבת. אני מבין שגם בתחום של רישוי עסקים (אליו בנט כיוון) יש בעיות מאד קשות בישראל. לאנשי שמאל כנראה לא נוח עם הטיעון הזה, אבל אני מעלה (בחשש מה) את הסברה שיש דברים בגו, ולא מדובר רק בחרטוט ימני, אלא במציאות בעייתית שצריך לשנות כדי לאפשר לדברים טובים וחשובים להתרחש – למשל, שיבנו יותר דירות או שיוקמו יותר עסקים קטנים.

    בתור מצביע חד"ש שמתעסק בדיור, אני מרגיש שדווקא השמאל הסוציאל-דמוקרטי והביקורתי שאני רואה עצמי חלק ממנו לוקה בעיוורון מרצון ביחס להרבה מהסוגיות שאתה מציף. קשה לנו מאד להתמודד עם מקרים בו המציאות לא מתיישרת עם התאוריה שלנו – מהוועדים הגדולים דוגמת חברת החשמל ועד לחוסר התוחלת במדיניות כמו פיקוח שכר דירה. מה שאתה כותב פה בטקסט הזה נשמע לי כמו דה מרקר – והשמאל שלנו (שלי ושלך) בז לדה מרקר וחושד בו, ורואה בו איזה מכשיר לנאו-ליברליזם מתוחכם יותר. אבל האמת היא שיש לנו מה ללמוד מכלכלנים (גילוי נאות: למדתי כלכלה). הרבה מהביקורת שאתה מצטט על החוק לקוחה מניתוחים כלכליים. ולכן לא ממש הבנתי את ציטוט הסיום, שקורא לא לבטוח במומחים. אני מודה שאני לאט לאט מתרחק מתפישת ה-washington consensus, שלפיה המעבר לכלכלה 'מדעית' שמנוהלת על ידי 'מומחים' הוא ממאפייני היסוד של המשטר הנאו ליברלי. הראיון שפורסם עם ארתור לאפר (ההוא מהעקומה) ב'כלכליסט' לא מזמן האיר לי את הנקודה הזו – לאפר הוא מין מקבילה אקדמית של טראפט, אידיוט שמחצין את הכשלים של השיטה למימדים פארסיים, והוא אומר שם עד כמה הוא מתנגד לקבלת החלטות כלכליות לא פוליטיות: "לא צריך להיות פד. שום זרוע של הממשלה לא צריכה להתנהל בנפרד מהתהליך הפוליטי". אני לא יודע כמה התפישה המסורתית הזו של שלטון המומחים היא לא מסך עשן בפני עצמו. או לפחות שלב היסוטרי שנגמר – אולי פעם חוק בנק ישראל וחיזוק אגף התקציבים היו מטרות של ההון הגדול בדרך להפרטה, והיום הפוליטיקה כבר השתחררה מהצורך במוסדות כאלו והיא פונה נגדם כדי לקדם אג'נדה קלפטוקרטית. דברים משתנים, והשמאל לפעמים מסרב לראות ולהשתנות בהתאם.

  13. עידן לנדו / דצמ 14 2017 21:14

    תודה, טל. תיקנתי ל-24% (מזמן לא שילמתי מס חברות, מכאן הטעות!)

    ביורוקרטיה כרגולציה: אין שום ויכוח כאן. כולנו שונאים ביורוקרטיה מיותרת. אבל אל תשלה את עצמך שלכך ביבי-בנט-שקד מתכוונים כשהם מדברים על "להילחם עם גרזנים ברגולציה". הם מדברים על הורדת חסמים לחברות הגדולות. אגב, לא פעם החסמים הם סביבתיים, וכך אתה רואה את משרד האנרגיה משתין בקשת על המשרד לאיכות הסביבה ומאשר כל מיני פרוייקטים מזהמים.

    לגבי השאר, די בלבלת אותי. פיקוח על שכר דירה? אני מאד בעד, ואפילו כתבתי על זה בזמן המחאה. אני מודע לביקורת ועדיין חושב שזה הפיתרון הנכון לערים הגדולות. אבל זה לא העניין כאן. לגבי דה מרקר – אני לא חושב במושגים של "לנו או לצרינו". יש נושאים מסוימים שאני מסכים עם הקו שלהם, אבל ברוב הנושאים אני מאד חלוק עליהם (זכויות עובדים, ארגוני עובדים, הוצאה ציבורית, מדיניות מסים).

    הציטוט בסוף ממליץ לך לא להתבטל בפני כלכלנים. זה לא אומר לאטום את האוזניים. שהרי יש כל מיני כלכלנים ואין בתחום הסכמות גורפות – הרבה מאד מושפע מעמדות פוליטיות. עומר מואב למשל: הוא מתנגד להטבות המס אבל מסיבות הפוכות משלי. הוא גם לא יסכים לסייע לעסקים קטנים בפריפריה. הוא לגמרי מאמין בתיאורית החילחול, רק חושב שהטבות לעשירים ביותר מסכלים אותה. אני חושב שתיאורית החילחול זה קשקוש.

  14. sagi / דצמ 14 2017 21:52

    הכל טוב ויפה, אבל איך אפשר לדבר על שוד הקופה הציבורית כ"כ הרבה מבלי מילת ביקורת אחת על המגזר הגונב השני מלבד בעלי ההון, מעמד העובדים המחוברים והמקומבנים, בחסות ההסתדרות, הארגון ההרסני ביותר למדינת ישראל שיצר כאן שני מעמדות — האחד, עובדים מקומבנים שנהנים מתנאים מלאים וקביעות ופנסיות ושאר ירקות, בדרגות שונות, והשני — המגזר הפרטי שסוחב את המגזר הפרזיטי הזה על גבו. מבחינתי לירות כ"כ הרבה מלל מבלי להזכיר לרגע אחד את הגניבות האדירות של ההסתדרות, זה חטא לאמת. בנוסף, אין להסתדרות שום עניין לדחוף את אפה הארוך וידיה המזוהמות למפעלים פרטיים. לא מספיק הנזק שהיא עשתה עם כל שאר העובדים ש"בבעלותה" וחסותה? השביתות של רשות שדות התעופה, נמלי הים, חברת החשמל ושאר פקידונים עלוקתיים ופרזיטיים לא מספיקות?

  15. אסתר בן חור / דצמ 14 2017 22:39

    תודה עידן על המאמר המעמיק .
    היזכרת למעלה את הא-ג'ון-צ'אנג וכדאי גם להזכיר את סיפרו :23 שלא מגלים לנו על קפיטליזם.במיוחד מאחר שהנ"ל בא מלב ליבו של המימסד (ואינו "חשוד" כמו דיוויד הרווי במרקסיזם.)

    שאלה לטל

    למה רבים בשמאל המוצאים ליקויים בהתנהלות השמאל בעבר,שופכים אתהתינוק עם מי האמבט?
    אם נעשו דברים שלא כשורה יש להלחם לתיקונם, אבל פוליטיקה שמאלנית, השמה את האדם במרכז
    ,היא לדידי הדרך הנכונה

  16. intoread / דצמ 15 2017 01:04

    אני כמוך בעד סוציאל דמוקרטיה, מסכים עם רוב מה שכתבת על נאו ליברליזם והתעמולה שלו ומאוד לא אוהב רבות מהתופעות שהזכרת בפוסט, אבל במחילה ממך, הפוסט הזה קצת מחוסר יושר אינטלקטואלי בעיני.
    אתה עובר מהצגת דעות של מספר אנשים שחושבים שהחוק לעידוד השקעות לא באמת מוביל חברות טכנולוגיה עתירות ידע להגיע לכאן, לפסיקה הנחרצת שאין בכלל ספק שאותן חברות היו מגיעות לכאן גם בלעדיו (ואז מוסיף, שגם אם לא, אז מה, רגע אם אין ספק אז למה גם אם לא?) מה שיותר גרוע, אתה לא מתעמת בכלל עם הטיעון הכי חזק בעיני בעד עידוד תאגידים כמו אינטל, גוגל, להעסיק פה אנשים – זאת בעצם קניה של ידע בכסף.

    כידוע לך, מדינת ישראל נותנת מלגות לאקדמאים מצטיינים כדי שילכו לעשות פוסט דוק בחו"ל בתנאי שיחזרו איך כך לארץ עם הידע שרכשו.
    וגם זה לא תמיד עובד (הרבה אנשים נשארים בחו"ל), הפוליטיקאים שהזכרת, חושבים שהרבה יותר יעיל לשלם כסף לחברה עתירת ידע כדי שתקים כאן מאין מכון מעשי להכשרת עובדים עתירי ידע טכנולוגי. בגלל זה המדינה גם מיטיבה עם קרנות הון סיכון שמממנות את הסטרטאפים (אפשר לראות את זה כסוג של קבלנות משנה למדען הראשי)

    אחרי כל זה מגיעה הפסקה המדהימה הבאה –

    " לא כתוב בתורה שישראל חייבת להיות "מעצמת הייטק".
    לא כתוב בתורה שתעשיית הסייבר היא פרוייקט לאומי שצריך לרתום אליו לא רק את בוגרי 8200 אלא גם להכשירעבורו תלמידי תיכון ב"מגמות סייבר".
    לא כתוב בתורה שהמשק הישראלי חייב להיות מבוסס-ייצוא."

    בקישור, אתה מביא מאמר שנראה לי הזוי לחלוטין מדבר ראשון, אני לא פרופסור לכלכלה, אבל אני קצת מתקשה להבין מאיפה ישראל תשיג כסף ליבוא אם היא תפסיק לייצא? מי ירצה לקבל מישראל ניירות שנקראים שקל בשביל סחורה כלשהיא אם ישראל לא תהיה מסוגלת למכור שום דבר לאף מדינה אחרת? או שאתה/הפרופסור מציעים שישראל תהפוך למשק אוטארקי?

    אתה כותב שהפוליטיקאים מסנוורי/משרתי אידיאולוגיה ופועלים נגד האינטרס של אזרחי המדינה, יהיה יותר ישר אינטלקטואלית בעיני להגיד משהו יותר קרוב לאמת – שהפוליטיקאים פועלים במסגרת חוקי משחק גלובליים נאו ליברליים, במסגרת החוקים האלו הם מנסים להפוך את המדינה לכמה שיותר חזקה צבאית וכלכלית, בדרך לא אכפת להם לצ'פר קצת את השכבות העליונות ולדפוק קצת את מי שמתחת והרבה את מי שממש מתחת, כל עוד זה לא פוגע משמעותית במשאבים הכלכליים והצבאיים שעומדים לרשות המדינה. עודפי הגביה ממיסים ותקציבי הבטחון ההולכים ותופחים מעידים שנכון לעכשיו אין פגיעה משמעותית. אני מניח שאם תהיה פגיעה משמעותית – למשל שבגלל חלוקת הצ'ופרים בדמות הטבות מס וכדו לתאגידים לא יהיה מספיק כסף לתקציב הבטחון או שהגרעון יתחיל לתפוח ודירוג האשראי של המדינה ירד, או שאנשים יתחילו למות מרעב או יתחיל גל הגירה רציני מהארץ/גל מחאה וכו וכו, הטבות ההון יבוטלו. אתה מניח אחרת? (שביבי יחלק יותר ויותר כסף לתאגידים זרים עד לסכנה ממשית להמשך קיומה של ישראל כמעצמה אזורית?) מהפוסט שלך ניתן להסיק שכן.

    כל זה קורה כמו שאני מניח שאתה יודע, לא כי הפוליטיקאים מסנוורי אידיאולוגיה, אלא כי הפוליטיקאים מאמינים שבלי להיות חזקים לא נשרוד פה וכדי להיות חזקים צריך להיות מעצמה צבאית וטכנולוגית ולייצא (כי בלי לייצא לא נוכל לייבא) אתה לא מאמין בזה (וגם אולי מעדיף שהמדינה לא תשרוד אם זה כרוך בכיבוש של עם אחר). אבל במקום להגיד את זה בפשטות, אתה מנסה להציג את ביבי כסוכן זר שמנסה למכור את ישראל לתאגידים זרים, זה לא ישר בעיני.

  17. גיל / דצמ 15 2017 03:33

    intoread:

    רק באשר לפסקה שתיים האחרונות – משטר נאוליברלי זו איננה המצאה ישראלית. למה באירלנד הפוליטיקאים עושים דברים מאוד מאוד דומים? גם כי הם מאמינים שבלי להיות חזקים הם לא ישרדו באיים הבריטיים, והם מאמינים שלהיות מקלט מס לאפל זו הדרך להיות חזקים?

  18. בצלאל / דצמ 15 2017 07:16

    אני אפילו לא זוכר כמה חברות הייטק פיטרו אותי.
    שלוש או ארבע לפחות. אין לי מושג אם הן קיבלו הטבות מס, אבל יש לי זכורות מארוחות צהריים מצוינות.
    ואני יכול להגיד שאף חברת הייטק לא הייתה מתאכזרת אלי כמו הטור הזה, עם כל הבכיינות האקטיביסטים הזאת ביום שישי על הבוקר

  19. intoread / דצמ 15 2017 08:04

    גיל –
    אם אירלנד לא היתה מאפשרת לאפל לשלם מס מגוחך על ההכנסות שלה, איזה סיבה בעולם היתה לאפל לשלם מס על ההכנסות שלה דווקא באירלנד? אולי אירלנד מעדיפה לקבל 6 וחצי אחוז מההכנסות של אפל (בלי קשר לבערך 12 וחצי אחוז מהמועסקים במדינה שמועסקים באפל וחברות אחרות שאירלנד מאפשרת להן להתחמק מתשלומי מס במדינות שלהן) על לקבל 0 אחוז? ואם כבר העלת את הנושא, נשאלת השאלה, אם ניאו ליברליזם שולט בעולם, איך זה שתאגידים נאלצים להגיע למקלטי מס כמו אירלנד ולא מצליחים לארגן לעצמם הטבות מס מקבילות במדינות המוצא שלהם? (כולל בארה"ב, מולדת הנאוליברליזם)

  20. עידן לנדו / דצמ 15 2017 08:09

    אינטוריד,

    אני מצטט מומחים שחקרו את הנושא; אתה שולף לי תהיות מהשרוול. זה ההבדל. אני מצטט מחקרים שבדקו כרונולוגית איזה אפקט היה לחוק הזה מרגע כניסתו לתוקף, במשך 10 שנים, וגם לעומת הפאזה הקודמת שלו. המסקנות שלהם מגובות בנתונים; התהיות שלך לא.

    גם לא כתבתי ש"אין ספק" שגוגל ואינטל היו באות בכל מקרה. ציטטתי חוקרים שאמרו שלא זה השיקול העיקרי שמשך אותן. וכן, התעמתתי עם ההנחה ש*חייבים* למשוך אותן.

    טיעון "קניית ידע בכסף" נראה לי פשוט הזוי. הידע של גוגל ואינטל איננו ידע סודי. יש בארץ אלפי חברות הייטק והידע שלהן לא נופל משל הענקיות. למעשה, כיוון זרימת הידע הפוך: הקטנים מפתחים את היוזמות החדשניות, ואז הגדולים קונים אותם. אין שום צורך שהמדינה תתרפס בפני הגדולים מלכתחילה. אם יש משהו שנוצר כאן ואין מה לדאוג לו, זה ידע.

    ייצוא-ייבוא: אני רואה שלא נכנסת לקישור. לא רואה טעם להתווכח עם מישהו שלא מכיר את הטיעון. להעמיד דחליל "משק אוטרקי" זה לא טיעון. ושוב אתה מעוות – לא טענתי שצריך לחסל את הייצוא. אין משק אוטרקי.

    "אני מניח שאם תהיה פגיעה משמעותית – למשל שבגלל חלוקת הצ'ופרים בדמות הטבות מס וכדו לתאגידים לא יהיה מספיק כסף לתקציב הבטחון או שהגרעון יתחיל לתפוח ודירוג האשראי של המדינה ירד, או שאנשים יתחילו למות מרעב או יתחיל גל הגירה רציני מהארץ/גל מחאה וכו וכו, הטבות ההון יבוטלו. אתה מניח אחרת?"

    אני לא מניח, אני יודע. אנשים בישראל רעבים ללחם, כל ילד שלישי מתחת לקו העוני. סקרים מהשנה האחרונה מראים שחולים נמנעים לרכוש תרופות כי אין להם כסף. אנשים מתפגרים בבתי חולים כי אין מספיק כוח אדם רפואי ומיטות אשפוז. זאת לא הזיה, יש עדויות על כך.
    אני מבין שכל זה לא חמור מספיק בעיניך, אפשר תמיד להידרדר הרבה יותר עמוק, ולכן אין סיבה כרגע לבטל את הטבות ההון. צריך לראות ילדים עם בטן נפוחה ומצורעים מתגלגלים ברחובות בשביל לשקול צעד כל כך דרסטי.

    ואל תדאג, בתקציב הביטחון לא ייגעו. הוא חלק מהשיטה הרי – חלק מרכזי. להמשיך לפרנס את רפא"ל ואלביט והתעשיה האווירית. על האופן שבו התעשיות האלה מכוונות את הפוליטיקה וגם המלחמות הישראליות כתבתי כאן בעבר.

    אל תתן לי ציונים מה ישר ומה לא ישר. אתה יכול לא להסכים אתי. מותר לך גם להאמין לכל מילה שיוצאת לפוליטיקאים מהפה ולחשוב שהם רוצים בטובתך. המציאות מוכיחה ההיפך שוב ושוב.

  21. עידן לנדו / דצמ 15 2017 08:09

    בצלאל,

    מתנצל שלא קיבלת כאן ארוחת צהריים מצויינת – לקחתי לתשומת לבי. בטור הבא תקבל אותה. לפרצוף.

    אבל תחסוך לך את התגובה הבאה. הערות לא רלבנטיות לא מתקבלות כאן באהדה. ואם אתה לא רואה מה הבעיה להגיב כך למאמר שהושקעו בו עשרות שעות עבודה, כנראה אתה לא מתאים לדיון כאן.

  22. עידן לנדו / דצמ 15 2017 08:19

    שגיא, או גיא רולניק, או מי שלא תהיה,

    יש כלל בקוד האתי של הבלוג הזה (למעלה משמאל): מגיבים על מה שכתוב, לא על מה שלדעת הקורא היה צריך להיות כתוב.

    אני מבין שאיגודי העובדים נורא מציקים לך. הם מציקים לדה-מרקר כבר שנים, והוא מנהל נגדם מסע צלב מתמשך. אז נראה לי שהנושא שמציק לך דווקא מקבל כיסוי יפה מאד על במה הרבה יותר אפקטיבית מאשר הבלוג הזניח הזה. לדרוש ממני גם לתת לו במה זאת חוצפה. אני לא סניף של דה מרק. זאת לא רק חוצפה אלא גם כשל הבנה פוליטי. ארגוני העובדים – ואני בכלל לא נכנס לשאלה אם הם מושחתים או לא – לא חייבים לך כלום (אלא אם כן אתה מאוגד בהם). זה לא גוף שכלל הציבור בחר אותו ליישם מדיניות מסוימת. בדיוק כמו שהדירקטוריון של טבע לא חייב לך כלום. את הכעס שלך תפנה לנציגי הציבור. ואם לעובדים יש בעיה עם הנציגים שלהם – שיפנו אליהם. זה לא הדיון כאן.

  23. עידן לנדו / דצמ 15 2017 11:22

    בשולי הפוסט: מסתבר שהיה פקיד בכיר ברשות המסים, אוסקר אבו-ראזק (שאח"כ גם היה מנכ"ל משרד הפנים), שהיה מעורב בתיקון לחוק עידוד השקעות ההון אשר פתח את המסלול האסטרטגי לחברות כמו "טבע". שנה וחצי מאוחר יותר הוא נחת בפירמת רואי החשבון קסלמן וקסלמן, שמטפלת בין השאר גם ב… דו"חות המס של "טבע".

    המידע הזה הופיע במאמר של אלי ציפורי מ-2013 ב"גלובס", שבאופן מסתורי נעלם מהרשת. אני מצאתי אותו בפוסט מן ה-14 בדצמבר של האיש הזה:

  24. intoread / דצמ 15 2017 11:26

    לגבי הטיעון לחיזוק הייבוא קראתי את הלינק שקשרת אליו ולא הצלחתי להבין מתוכם את הטיעון, עכשיו אפילו נכנסתי לקרוא שוב, בכל זאת קראתי אותו מאוחר בלילה, אולי אבין בבוקר, אבל שוב לא הצלחתי להבין את הטיעון.
    אשמח אם תוכל לקשר למאמר ששמחון או מישהו אחר כתב בנושא ובו הוא מסביר אותו בצורה יותר מפורטת וקוהרנטית או להסביר אותו בעצמך? (אני פתוח לאפשרות שזה רעיון טוב שלא הצלחתי להבין, פשוט רוצה להבין אותו קודם)

    לגבי הטיעון ה"הזוי" של קניית ידע –
    אולי תוכל לשלוח לי קישור לדוגמא למקום בו מפורסמים האלגוריתמים שגוגל משתמשת בהם לניתוח נתונים? או איך מייצרים את המיקרו מעבדים של אינטל?
    אשמח מאוד להחשף בעצמי לידע הלא סודי הזה.

    ואשמח מאוד אם תוכל להסביר למה ממשלת ארה"ב אוסרת על סין לרכוש כל מיני חברות שמחזיקות בידע "לא סודי"? (כולל אפילו חברות ממדינות החסות שלה). או למה ממשלת ישראל מממנת לפוסט דוקטורנטים לימודים בחו"ל, הרי ידע לא חסר כאן ואני מניח שהאקדמאים לא תורמים אחוזים מהכסף הזה לתאגידים?
    לגבי השאלה אם הטבות המס מושכות תאגידים (במאמר השמשת במילה החריפה "שקר" לגבי בטענה הזאת, כאילו זה בכלל לא נתון לויכוח, אלא פשוט הולכת שולל במודע) הלכתי לקרוא את הקישורים שלך, ושוב עלו אצלי כמה תהיות, למשל אם הפוליטיקאים רוצים בעיקר להעביר כסף לתאגידים ולא אכפת להם מאיתנו, למה שינו את החוק ב2010 (לפני המחאה החברתית) ובטלו את מסלול ההטבות המיוחד ושינו את החוק בניסיון לכאורה לחזק את הפריפקיה כשהתברר שהוא לא עובד כצפוי? למה אתה מביא מתוך הכתבה את הציטוט של הכלכלן הראשי במשרד האוצר שלכאורה מתאים לטיעון (אבל רק לכאורה כי במשרד האוצר לא חושבים שאפשר לבטל את ההטבות, אלא רק שכנראה אפשר להפחית אותן – לא ברור בדיוק בכמה – ושהן עדיין יעבדו), ומתעלם ממה שמובא בהמשך הכתבה –
    "הטבות המס צריכות לאזן בין היכולת של הממשלה לגבות מסים מחברות שיכולות לכאורה בכל יום לקום ולעבור למדינה אחרת, לבין הצורך לגבות מס צודק מכל מי שנמצא בארץ ונהנה מהשירותים השונים שהמדינה מציעה. אבל שיעורי המס הם לא חזות הכל, ואת זה הממשלה צריכה לשים בראש סדר העדיפויות שלה – למצוא את הפתרון לשאלה איך למשוך חברות לארץ באמצעות ערך מוסף שהן יכולות לקבל כאן, כמו בירוקרטיה פשוטה יחסית, הון אנושי וכו', מבלי לוותר על תשלומי המס, שזה הפתרון הקל ביותר".
    יכול להיות שלהביא את הדברים האלו יגרום לאנשים להבין שהדברים לא כל כך פשוטים? שהפוליטיקאים באמת רוצים להביא את החברות האלו לארץ ופשוט שוחד כספי בדמות הקלות מס הוא הפתרון הקל ביותר בשבילם?

    לגבי רעב –
    האם לא ידוע לך שקו העוני הוא יחסי ולא אבסולוטי? ידוע לך, וגם ידוע לך שאפילו מי שלא יכול לקנות אוכל יכול לקבל אוכל בבתי תמחוי או עמותות שמחלקות אוכל או שאריות מזון מהשוק וכו

    אבל בכל זאת אתה אומר שאתה יודע שיש ילדים רעבים ללחם ומביא כגיבוי לטענה את קו העוני שאין קשר בינו לבין רעב ללחם. והנה קישור של אותו מומחה שקשרת אליו בענין היצוא בנושא הזה –
    https://m.calcalist.co.il/Article.aspx?guid=3703812

    לגבי בריאות, כן, ההשקעה לא משהו בהשוואה לOECD, אבל מדדי הבריאות עדיין טובים בהשוואה לעולם –
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001078598
    וכמי שחי בשנתיים האחרונות בגרמניה, מדינת רווחה שמשקיעה קצת יותר באזרחים שלה מישראל (מה שמתאפשר בין היתר כי ההשקעה שלה בביטחון היא כמעט אפסית), אני יכול לספר לך שאני מתגעגע למערכת הבריאות הציבורית בישראל (בלי קשר לזה שאני לגמרי איתך בכל מאבק לתת לה עוד תקציבים).

    אז צודק, אני לא צריך לחלק לך ציונים, אבל מה פשר סגנון הטיעון הזה שמנסה לייצר תמונה של שחור לבן תוך כדי הבאת עובדות (קו העוני) בלי להסביר אותן עד הסוף כך שיתברר שהן לא בהכרח מוכיחות את הטענה שלך, בחירת מספר ציטוטים שמתאימים למצג שאתה מנסה לייצר, והתעלמות מציטוטים אחרים באותן כתבות עצמן שפחות מתאימות לו?

  25. עידן לנדו / דצמ 15 2017 11:49

    אינטוריד,

    מצטער שלא הבנת את הטיעון. אתה יכול לחפש גם דברים שעומר מואב אומר- בטח לא הגורו שלי – על הנזקים בהטיית הייצוא של המשק.

    לא ראיתי בציטוטים הנרחבים שלך מהכתבה על הכלכלן הראשי שום ערעור על הדברים שכתבתי. משיכת המשקיעים הבינלאומיים לא עומדת ונופלת על הטבות המס. ומהניסיון שנצבר אין שום עדות לכך. השקר הוא הטענה הנחרצת שכך עובדים הדברים. לא הגזמתי.

    ארה"ב וסין וכו': אתה מתפזר. השאלה היתה לא איך מדינות מגנות על הידע הטכנולוגי של החברות שלהן, אלא האם הידע הטכנולוגי הישראלי מותנה בכניסה אגרסיבית של ענקיות ההייטק לישראל. תתמקד בשאלה הזאת.

    אני ממש לא רואה צורך להוכיח שישראל מפרפרת בכל מה שקשור למדדים חברתיים. כל הזמן מתפרסמות השוואות בינלאומיות, יש כתבות מזעזעות על מה שקורה בבתי חולים, בבתי ספר עם כיתות מתפוצצות, יש ביזיון ארוך שנים עם ההמתנה לדיור הציבורי (את זה אתה לא משווה לגרמניה, הא?), התורים בעמותות כמו "לתת" אינסופיים והם לא מצליחים להדביק את הביקוש. אז באמת, אולי מאיפה שאתה יושב קשה לראות את זה. אבל כאן מרגישים היטב איך "הידוק החגורה" הניאוליברלי הזה זורק לכלבים יותר ויותר אנשים, משנה לשנה. העיקר ש"המשק צומח".

  26. קרן / דצמ 15 2017 12:38

    וגם, זה לא משמיים שהוצאות הבטחון גדלות כל הזמן. מדוע שלטון לא עושה הכל כדי שיהיה כאן מצב עניינים אחר. האיומים והסכנות אינם נתונים שבשום אופן לא ניתן לשנות. אין דיפלומטיה? אין יוזמות מדיניות ששלטון שחפץ שלא לחיות על החרב אמור כל הזמן להגות? לחשוב עליהן? לדון ביוזמות זרות? מחשבה שאפשר לחיות כאן אחרת היא כמעט גסה היום, באדיבות השלטון המושחת שהטביע את המיליטריזם ואת הלעולם לחיות על החרב, וראו מה שקרה השבוע לאהרן ברנע (האב השכול) בנשר. מה זה אם לא הוכחה חותכת לכך.

  27. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / דצמ 15 2017 14:40

    כשורטהיימר מכר טת ישקר לבאפט הוא (כנראה) הצליח לקמבן פטור מלא ממס. לאחר מכן ישקר פתחה מפעלים ב….יפן.

    מראשית הקמתה ישקר הצליחה גם לא לשלם ארנונה לדרוזים שמקיפים אותה, (וגם לא לכפר ורדים) במסגרת הקומבינה שנקראת מועצה תעשייתית תפן, עם כל הפסלים והאמנות ואוסף המכוניות שיש שם.

    תפן, כדאי לציין, קמה באמצעות הפקעת אדמות של הדרוזים (גת יאנוח כסרע סמיע). מ.ש.ל.

  28. עידן לנדו / דצמ 15 2017 16:10

    אנונימי,

    כן, תודה. הנה מסלול מעדיף-חזקים נוסף שצריך לחקור – פטור מארנונה.

  29. intoread / דצמ 15 2017 17:20

    תודה על ההפניה, את הניסיון של מדינות להגן על ידע טכנולוגי הזכרתי בעקבות הטענה המוזרה שהעלת בתגובה הראשונה שאין שום דבר סודי או מיוחד בידע של גוגל או אינטל.

    השאלה בעיני היא לא אם ההיי טק הישראלי מותנה בכניסה של ענקיות ההיי טק לישראל, אלא האם הכניסה של ענקיות ההיי טק תורמת/תרמה מספיק להתפתחות ההיי טק הישראלי כדי להצדיק את השוחד שניתן להן כדי לבוא לפה. ואין לי תשובה נחרצת לשאלה הזאת שמצדיקה בעיני מחקר שהוא קצת מעבר לכלכלי נטו. הבעיה שלי היתה שאצלך לא היה בכלל דיון כזה או הפניה לדיון כזה ולעומת זאת היו מסקנות נחרצות מאוד שכל הענין נובע מהתמסרות מוחלטת של הפוליטיקאים לנאוליברליזם תוך כדי התעלמות מוחלטת מהאינטרסים של המדינה ואזרחיה.

    בעיני המציאות קצת יותר מורכבת מזה, ועל זה ניסיתי להצביע בתגובות והקישורים שהבאתי. וזה מפריע לי, כי גם אם אני איתך במאבק נגד נאוליברליזם ובעד סוציאל דמוקרטיה אני מעדיף לנסות להבין כמה שיותר את המציאות ולא לחיות עם תמונה מסולפת מדי או לנסות להפיץ כזאת ביודעין כדי לקדם את האג'נדה שלי.

  30. avigarfinkel / דצמ 15 2017 22:06

    צריך להבחין בין תמיכה בהפחתת מס גורפת, שהיא אכן מאפיין נאו-ליברלי, לבין תמיכה בהפחת מס סלקטיבית שהיא נושא הפוסט ואין לה קשר לנאו-ליברליזם. מילטון פרידמן לא כתב שעשירים צריכים לשלם פחות מס מעניים, אורי כץ הוא נאו ליברל, ואפילו עומר מואב כתב במפורש נגד חוק עידוד השקעות הון.

  31. עידן לנדו / דצמ 15 2017 23:33

    חזר הטקסט של ציפורי על הדלת המסתובבת בין תיקון חוק הטבות הס לבין פירמת רואי החשבון של "טבע". תקראו:
    https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000824368

  32. בן תמרי / דצמ 16 2017 08:19

    פוסט ארוך המילים והטיעונים חוזרות/ים על עצמן ומרוב עצים אינך מבחין ביער.

    למיטב הבנתי וידיעתי כשנתניהו, בנט, שקד ותומכיהם הניאוליברלים מדברים על "שוק חופשי" הם מתכוונים ל"תחרות חופשית" – ויש הבדל.

    שוק חופשי – כל אזרח חופשי לבוא לשוק כקונה, כמתווך או כיצרן ולבצע עסקה במשא-ומתן חופשי.
    או באמרה הסינית "חתול שחור או לבן העיקר שיתפוס עכברים" ולכן הסירו את האיסור לאיכרי סין למכור את מרכולתם בשווקים.

    תחרות חופשית – כולם רשאים להשתתף בכלכלה לשווקיה השונים, נערכת תחרות והחזק לוקח את הקופה, משלקח את הקופה מותר לו להיות חזיר.

    היכן שהסוציאל-דמוקרטיה היה אתמול הליברליזם-הלאומי נמצא היום.
    ואין כהטבות המס (מכשיר סוציאל-דמוקרטי למשק מעורב) המפליגות לטייקונים וחברותיהם הניתנות על-ידי השלטון הלאומי-ליברלי ליקיריו, כדי המחיש את אמיתותה של האמירה.

  33. עידן לנדו / דצמ 16 2017 08:46

    בן,

    תגובה קצרה ומרוב שמיהרת לא שמת לב שאין הבדל.

    כשהממשלה מתערבת כל הזמן למען החזקים, ויוצרת להם תנאי תחרות מועדפים באופן כה בולט – וכל אלפי המלים כאן נועדו לתעד בדקדקנות איך היא עושה את זה במשך שנים – אז התחרות לא חופשית, והביטוי מתרוקן מתוכנו. אתה יכול להמשיך לקרוא לזה תחרות חופשית. זה לא משנה. "טבע" ודומותיה לא היו מגיעות למעמדן אלמלא ההעדפה הברורה שקיבלו כאן וגם במדינות אחרות (תקרא את רולניק בסופ"ש על השוחד שהם נותנים לממשלות בכל העולם). כך ש"החזק" לא היה לוקח את הקופה אלמלא חיזקו דווקא אותו.

  34. Yogev Sharvit / דצמ 16 2017 08:47

    שלום עידו,
    שתי הערות בנוגע למה שכתבת (קראתי לא מעט, עוד אחזור לרשומה):
    1. אפליית הפריפריה – קשה להפוך פריפריה ל"לא פריפריה", ויותר קשה בישראל לייצר סביבת מגורים אנטי פריפריאלית שכן התכנון השולט בישראל הוא פרברי כבר מקום המדינה (הפרדת השימושים בין מגורים לתעסוקה). זה לא פוגע רק בפריפריה, זה פוגע בכל מקום ובכל חלקה קיימת (ויש בישראל עוד מלאי תכנוני של מעל 100,000 דירות שמבוסס על התכנון הפרברי הזה). זה גם לא נעשה מתוך רוע או נסיון לפגוע בפריפריה, פשוט מחוסר הבנה בסיסי ותפיסה שהמתכנן יוכל לקבוע כיצד יתנהגו בני אדם במקום להתסכל על מה בני אדם עושים ולהתאים את סביבת המגורים לבני אדם.
    כלכלנים הם בדרך כלל אלה שמסתכלים על התנהגות המערכת ומנסים לנסח את החוקיות שלה, מה שמעיד שמי שמוביל את התכנון בארץ אינם כלכלנים, אלא פוליטיקאים.
    2. ובהמשך להערה בסעיף 1, עומר מואב טען, לא פעם, שמי שבפועל קבע את המדיניות בישראל הם פוליטיקאים ולא כלכלנים. ההוכחה לכך היא החוקים המוטים של מדינת ישראל אשר כלכלנים ניו ליברלים רבים מתנגדים להם.

    חזרת מספר פעמים על כך שמי שמוביל את כלכלת העולם הם כלכלנים, אבל החלטות שמתקבלות בעולם בנוגע להטבות מס וכו' אינן כלכליות. אני מקשיב לא מעט לעומר מואב שאומר שמערכת המיסים בישראל (הבירוקרטיה שלה) מסבכת שלא לצורך ויש לפשט אותה ע"י קביעת כללים אחידים, כולל כללים אחידים שמטיבים עם האוכלוסיות החלשות.
    ממליץ לך להקשיב לפודקאסט של גיקונומי שאירח לאחרונה את פרופ' מואב שם הוא מדבר על הפער בין מה שאנחנו חושבים שהוא ניו ליברליזם ובין מה שקורה בפועל. מאמין שזה יעמיד חלק מהאמירות שלך באור אחר

  35. עידן לנדו / דצמ 16 2017 09:00

    יוגב,

    אגיב בקצרה על משהו אחד ואח"כ עוד:
    "חזרת מספר פעמים על כך שמי שמוביל את כלכלת העולם הם כלכלנים, אבל החלטות שמתקבלות בעולם בנוגע להטבות מס וכו' אינן כלכליות."

    לא חזרתי על זה אפילו פעם אחת – אני מציע לך לחפש ציטוט כזה בפוסט. טענתי שהניאוליברליזם הוא כבר "מזג האוויר" של העידן הנוכחי, הוא מחלחל בכל פינה, ואי אפשר בכלל לייחס אותו לכלכלן זה או אחר. הסטורית הוא הגיע מאסכולת שיקגו אבל מזמן יש לו סוכנים ומפיצים בכל שדרות החברה.

    ומדבריך השתמע כאילו יש סתירה בין החלטה כלכלית להחלטה פוליטית. ברור שאין ולפעמים הן זהות. אין כלכלה לא פוליטית. ההחלטות על הטבות מס הן כלכליות ופוליטיות בו זמנית.

  36. Yogev Sharvit / דצמ 16 2017 09:19

    כל קביעת מדיניות היא פוליטית – הרי המהות של פוליטיקה היא קידום של שינוי מדיניות בהתאם לעמדתו של מי שמוביל אותה, בין אם זה בועד של הגן הוא ברמת המדינה.
    אבל לומר שכל החלטה פוליטית עם השלכות כלכליות מבוססת על נקודת מוצא כלכלית אינה נכונה – האמירה שלך שהחלטות של הטבות כלכליות נובעות משיקולים פוליטיים אינה מוטלת בספק, אני מטיל ספק שהן נובעות מהבנה כלכלית או המלצה של כלכלנים שמקדמים את השוק החופשי. הרי הכלל הראשון של שוק חופשי הוא תנאי תחרות שווים – ובהגדרה סובסידה של גורם כזה או אחר (בין אם זה טבע או הפריפריה) סותרת את זה

  37. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / דצמ 16 2017 13:02

    מר לנדו,

    בתור "אורח לרגע רואה כל פגע" אני לא יכול שלא לשים לב שיש לך קושי רב להתמודד עם ביקורת. כל מי שטורח ומגיב, ככל שהוא מבקר אותך ולא מגיב בסגנון צפון קוריאני, זוכה לקבל ממך מקלחת קרה.

    תעשה מה שאתה רוצה, אחרי הכל זה הבלוג שלך, אבל קח בחשבון שאנשים שמתקשים לקבל ביקורת הם אנשים מזן מסוים.

  38. עידן לנדו / דצמ 16 2017 15:46

    אנונימי,

    יש כאן קוד אתי. סגנון השלוף והעלב של הפייסבוק לא עובר כאן, נקודה. אתה כבר הפרת את הקוד כשהגבת אנונימית. הקוד מזהיר שמגיבים אנונימיים לא מתקבלים בברכה. אתה לא חייב לקבל אותו; אבל אם הגבת, אל תתלונן.

    עכשיו תעשה תרגיל. תבדוק את טון המגיבים ואת הטון שנקטתי מולם. למשל, תשווה את הביקורת של טל – שהיתה כתובה עניינית, ואפילו מצא לי טעות, והודיתי לו ותיקנתי – לעומת מגיבים כמו שגיא ואינטוריד שנכנסו באופן אישי ומעליב. ותראה באיזה טון הגבתי לכל אחד. תתפלא לראות איך התגובה שלי שונה. טל לא קיבל שום מקלחת קרה. גם יוגב לא. לא הגיע להם. הערכתי את תגובתם.

    כך שהעניין כאן זה בכלל לא הביקורת – כולם היו ביקורתיים – אלא הרצינות של התגובה (הגבת למה שכתבתי או למה שלא כתבתי? ביססת את ההסתייגויות שלך או לא? רמזת משהו מעליב כלפיי?), וגם הטון שלה. יחס גורר יחס. אחרי עשרות שעות של עבודה מאומצת על הפוסט הזה, אין לי שום כוונה לתת לטרולים חולפים לחרבן על הבמה. מי שמגיב מתחייב, בדיוק כפי שאני לוקח בשיא הרצינות את העבודה שלי ומתחייב לדיוק ולמסירה נכונה של הדברים (ואם טעיתי, אשמח לקבל תיקון ענייני).

  39. עידן לנדו / דצמ 16 2017 15:51

    יוגב,

    הפוליטיקאים שומעים את הכלכלנים, ומבינים מה שהם מבינים. ודאי שאת הסיסמאות הם מבינים היטב. יותר מכך: הפוליטיקאים מבינים הרבה יותר טוב מהכלכלנים מה רשת האינטרסים של בעלי ההון הגדולים במשק – מדובר במילייה הטבעי שלהם – ולכן הם מטיבים איתם, ואולי אפילו בלי לחשוב במודע שבתוך כך הם מקפחים מאות אלפים אחרים (בכלל, מודעות של פוליטיקאים זה נושא מעורפל שגובל במיסטיקה, אני לא עוסק בו).

    "הכלל הראשון של שוק חופשי הוא תנאי תחרות שווים" – כן, זאת האגדה שדיברתי עליה. אין שוק כזה ואף פעם לא היה. זה כמו שהקומוניסטים חמומי-המוח היו אומרים – הרעיון נאצל, הביצוע של סטלין ומאו היה פשוט לא טוב. אולי הרעיון של תחרות חופשית הוא נאצל; בהינתן שבכל פעם שהוא יושם עד כה, החלשים נדפקו הרבה יותר מהחזקים, והתחרות לא התחילה בכלל באופן שווה – אני מרשה לעצמי להתייחס אליו כאגדה.

  40. Yogev Sharvit / דצמ 16 2017 15:57

    הסיבה ששוק חופשי לא מתקיים היא הרגולציה שלא מאפשרת אותו, רגולציה שמקדמים פוליטיקאים, לא כלכלנים.
    אם לא הייתה רגולציה שסותרת את עקרונות השוק החופשי, קרי לא הייתה סובסידה על כמעט כל נושא ותחום חיים, המצב בארץ היה שונה. בתור התחלה, לא הייתה בישראל פריפריה

  41. עידן לנדו / דצמ 16 2017 16:54

    יוגב, אין מדינה בעולם שהשוק החופשי יושם בה כמו בתיאוריה היפה שלך. לוחמי הקונג-פו אינם יכולים לצוף באוויר. תמיד יהיו חוטים. אני הסקתי את המסקנה שהבעיה לא בחוטים אלא ביומרה לצוף באוויר. ניפרד באי הסכמה כנראה.

  42. Yogev Sharvit / דצמ 16 2017 17:24

    אני דווקא מסכים איתך לחלוטין שהשיטה הנוכחית לא עובדת. העניין הוא שהיא לא עובדת כי בפועל לא מיישמים את עקרונות השוק החופשי (שכן דורשים רגולציה, אבל שונה ממה שיש היום). אני פשוט חושב שהטענה שהגישה של השוק החופשי שגויה אינה נכונה. אנחנו חיים במדינה בה כוחו של המתכנן המרכזי כל כך חזק, שהוא הורס את הסיכוי לשוק חופשי. היקף הסובסידיות בישראל זועק לשמיים, בין אם לחברות ענק, למתנחלים או לרשויות מקומיות בפריפריה.
    אם רוצים ”לתקן” את העיוות, צריך ללכת עד הסוף ולא להתמקד רק בחוק עידוד ההשקעות המיותר

  43. redrafi57 / דצמ 16 2017 17:26

    דר׳ לנדו היקר,
    תודה על פוסט מרשים בתכניו, הקפו והעבודה שהשקעת בו. עם מרבית התכנים אני מסכים אבל, בדומה למגיב קודם, הפיסקה של ״לא כתוב בתורה״ הפריעה לי, הן בשל המעבר מטון כתיבה עובדתי ומנומק (שמאוד מדבר אלי) לנימה פולמוסית והן מפני שאינני בטוח אם הבנתי נכונה שמבחינתך עדיף היה לישראל שלא תהיה כח משמעותי בתחום החדשנות הטכנולוגית והסייבר. אם זו אכן דעתך, אשמח להנמקה וגם לראייתךתאת החלופות הרצויות.

  44. Yogev Sharvit / דצמ 16 2017 17:28

    במילים אחרות - בישראל לא מתקיימת כלכלה ניו ליבראלית בכלל, זה יותר דומה לקומוניזם מאשר קפיטליזם

  45. עידן לנדו / דצמ 16 2017 17:34

    תקרא לזה איך שאתה רוצה; בפועל רוב האנשים מתייחסים לזה כניאו-ליברליזם. שוב, אני מניח שהיו תאים מרקסיסטיים שהתנערו ממה שקורה ברוסיה וסין וטענו ש"זה לא קומוניזם". בנקודה זו זנחנו את העולם האמיתי והתחלנו להתווכח על תוויות והגדרות. כידוע, לא ויכוח פורה.

  46. עידן לנדו / דצמ 16 2017 17:37

    רפי,

    אפשר לקרוא לי עידן, ה"ד"ר" לא רלוונטי כאן.
    באשר לסגנוני – צר לי שהפריע לך. עובדות ופולמוס שלובים אצלי תמיד ביחד. אני מוצא שזה הגון יותר מאשר עיתונים שנותנים לך "עובדות" תוך הסתרת עמדתם האידאולוגית.

    שאלת הטכנולוגיה והסייבר היא שאלה טובה. אין לי משהו עקרוני נגד הענף הזה, רק נגד הדחיפה הבלתי פוסקת שהוא מקבל מן השלטון – דחיפה שתמיד תהיה על חשבון ענפים אחרים. והראיתי גם איך. כשזה מגיע כבר להכוונה בתיכונים, תכניות לימודים, בגרות בסייבר וכו' – זה כבר אימפריאליזם מטורף. מערכת החינוך גם ככה מופקרת לכל יזם (הכל הרי מופרט) אז העובדה שהיא מתמסרת לענף הזה – זה מוגדר "יעד לאומי" באתר שקישרתי אליו – מאד מקוממת.

    מעבר לכל זה, ישנה הבעייתיות העצומה בייצוא הסייבר למשטרים רודניים – ועל כך הרחבתי מאד בפוסטים אחרים.

    אוסיף עוד שאפשר להיות מעצמה טכנולוגית בלי להיות מעצמת סייבר; כך שכוח האדם באלביט וורינט ו-NSO וכו' לא ימצא עצמו ללא עבודה, הסר דאגה מליבך.

  47. Mosheshy / דצמ 16 2017 20:55

    מושקע ומצויין.

    בארה"ב,בישראל ובעוד מקומות ישנו קומוניזם תאגידי.(זה הניאו-ליברליזם )

  48. Mosheshy / דצמ 16 2017 21:00

    תגובה שכתבתי בעבר על הקומבינה של ורטהיימר.קומבינה שהייתה על חשבון משלם המיסים הישראלי, ואשר נעשתה בהתערבות דרגים בכירים ביותר .

    http://www.shooky101.com/2009/05/02/55832#comment-9592

  49. Mosheshy / דצמ 16 2017 21:01

    תכנון המס שמגיע לישקר ולמשפחת ורטהיימר

    בועת המס של 1 מיליארד דולר על חשבון משלם המס בישראל

    רמי אריה עו"ד , רו"ח

    לפי פרטי עסקת ישקר שפורסמו, הרי עולה כי מדינת ישראל תקבל 1 מיליארד דולר מהעסקה, אך תחזיר אותם לוורן באפט בתוך 10 שנים. למעשה, הוא אפילו יזוכה ממס בסכום כולל שיגיע לסך של 2 מיליארד דולר. עסקה כדאית מאד של גאון ההשקעות וורן באפט לרכישת ישקר בסך של פחות מ- 2 מיליארד דולר בלבד.

    משפחת ורטהיימר מצידה קיבלה 3 מיליארד דולר נטו וחסכה 1 מיליארד דולר מס אם הוגדרה המכירה כ"מוניטין" והיא תחסוך עוד 750 מיליון דולר בשל אי תשלום מס על משיכת התמורה מהעסקה כדיבידנדים. סביר כי ללא חיסכון המס שניתן על ידי המדינה לוורן באפט, ספק באם העסקה עצמה הייתה יוצאת לפועל. כך שהכסף שמקבלת משפחת ורטהיימר שייך גם לכל אחד ממשלמי המיסים בישראל.

    http://www.ralc.co.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-659,1933-%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%9E%D7%A1-%D7%A9%D7%9E%D7%92%D7%99%D7%A2-%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%A7%D7%A8-%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97-%D7%95%D7%A8%D7%98%D7%94%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%A8.aspx

  50. Mosheshy / דצמ 16 2017 21:07

    מדברים על שוק "חופשי". על השיטה שחומסקי הגדיר כ… " שיטה שבה תחת הסוואה כזו או אחרת הציבור משלם את
    העלויות ולוקח את הסיכונים, והרווחים מופרטים." ראו מקרה "טבע" .למשל. ומקרים אחרים.

    https://tamarbenyosef.com/2014/06/30/%d7%a8%d7%a7-%d7%90%d7%9c-%d7%aa%d7%92%d7%99%d7%93%d7%95-%d7%94%d7%9c%d7%90%d7%9e%d7%94/#comment-3146

  51. משה / דצמ 16 2017 21:20

    בל נשכח שרוב העשירים בארץ הן 'שמאלנים' ונאורים…

  52. עידן לנדו / דצמ 16 2017 21:35

    תודה רבה, משה.

  53. אגט / דצמ 17 2017 03:17

    עוד באותו עניין, ג'ון אוליבר נדרש בדיוק לאותה הסוגיה. Watch "Economic Development: Last Week Tonight with John Oliver (HBO)" on YouTube

  54. עידן לנדו / דצמ 17 2017 09:29

    תודה אגט, זה מעולה. הכנסתי לפוסט. ושמת לב ל"טבע" שמציצה בדקה 12:34?

  55. שמואל / דצמ 17 2017 12:19

    מאמר מקיף ומנומק היטב.

  56. עידן לנדו / דצמ 17 2017 12:20

    עלתה כאן בתגובות השאלה למה זה לא טוב להטות את המשק לייצוא. מחקר טרי מראה שהעידוד האגרסיבי לייצוא הייטק ישראלי בעצם פוגע בפריון של המשק (ומשאיר אותו נמוך). די כלכלי אבל הסיכומים בהתחלה ובסוף בהירים.
    http://taubcenter.org.il/he/start-up-nation/

  57. מוריס / דצמ 17 2017 16:15

    * * * תגובת נאצה נמחקה * * *

  58. זיגי / דצמ 17 2017 17:10

    עידן, תודה על מאמר מצוין.
    אני מסכים עם חלק גדול מהטיעונים, אבל לא עם החלק של "משיכת חברות בינ"ל".
    ציינת את המסלול המיוחד לחברות ענק בינ"ל – חברות שהכנסותיהן עולות על 10 מיליארד שקל (כמו גוגל, אפל ופייסבוק) ייהנו ממס חברות מופחת של 6% (לעומת 25% עד אז) ו-4% מס על הדיבידנד (במקום 20%-30%), בתנאי שהקניין הרוחני המזכה בהטבה פותח ונרשם בארץ.
    אני מניח שאף אחד לא חושב שהכנסות של 10 מיליארד ש"ח באמת הופקו בארץ. מדובר למעשה ברווחים שהופקו בחלק גדול של העולם, ומנותבות לישראל באמצעות מכשיר הקרוי "מחיר העברה" – אפל או אינטל באנגליה (לדוגמא) משלמת לאפל או אינטל ישראל על כך שפיתחה עבורה את המוצר שנמכר באנגליה. כיום, ניקוז סכומי העתק האלה ל"סתם" מדינה שמציעה שיעורי מס נמוכים, אינו מספיק (ראה אירלנד). צריך גם להראות שהמדינה המקבלת את "מחיר ההעברה" באמת ייצרה את המוצר שנמכר. וכאן ישראל נכנסת לתמונה.
    עם כל הכבוד למהנדסים המצוינים של ישראל, זה לא מספיק (ובטח לא לאור העלות הגואה של העסקת המהנדסים הללו, ששומו שמיים – יודעים לדרוש כבר שכר ראוי, החצופים). אם ישראל תגזור מס חברות ומס דיבידנד מלא על ההכנסות האלה, שכאמור הופקו בכל העולם, אפל או אינטל פשוט ינתבו אותן דרך מדינה אחרת.
    שיעור מס נמוך יאפשר לישראל להנות מהכנסות של מליארדים (למרות שיעור המס הנמוך) ויותר חשוב – ימריץ את החברות הבינ"ל לפתוח ולהגדיל את מרכזי הפיתוח.

  59. sagi / דצמ 17 2017 17:28

    בסופו של דבר אם אתה לא מזכיר את הגניבות האדירות של ההסתדרות, אתה תומך במושחתים הגנבים הללו. אי אפשר להתלונן ולהלין רק על בעלי ההון מבלי להזכיר בכלל את ההסתדרות, לא רק שאינך מזכיר אותה, אתה מדבר עליה בטון חיובי. הרעה החולה הגדולה ביותר של ישראל ושדופקת את הכלכלה במשך עשורים, מי שיצרה שני מעמדות של עובדים, זו ההסתדרות הכללית.

  60. עידן לנדו / דצמ 17 2017 17:46

    שגיא, לך לקטר על ההסתדרות במקום אחר. אין לך שום מושג מה דעתי עליה מן הפוסט הזה, ואתה משתמש בו כפלטפורמה להטרלה. לא יעבוד. תגובות נוספות ברוח זו יימחקו. מי שלא מכבד אותי, לא ראוי לכבוד.

  61. עידן לנדו / דצמ 17 2017 17:57

    זיגי,

    הפקטורים שמושכים חברות בינלאומיות אינם חד-משמעיים. הפוסט טוען ששיעורי מס נמוכים אינם הפקטור היחידי או העיקרי. אתה צודק שזה שיקול של חברות הענק. הפקפוקים שאני העליתי קשורים לתמונה הרחבה יותר: האם זה נכון שאין תקומה לשוק ההייטק הישראלי ללא נוכחות מסיבית כל כך של אינטל וגוגל בישראל? האם מישהו יודע בוודאות שכוח האדם המיומן שלהם לא היה נקלט בחברות אחרות? האם מישהו ערך תחשיב שבו מושווים היתרונות האינטגרטיביים של הטבות ענק ל-4 חברות לעומת היתרונות שהיו לחלוקת ההטבות על פני עשרות חברות קטנות? כל אלה הן נקודות שגם חסידי שוק חופשי מעלים – יש עיוות עצום במגזר הזה מבחינת ההשקעה הממשלתית, מבחינת חלוקת ההטבות לחזקים מול חלשים, ומבחינת הטיית הייצוא.

  62. עודד אסף / דצמ 18 2017 06:10

    תודה לעידן על ההשקעה העצומה בארגון הנתונים ובניתוחם. נראה לי ( ואולי פסחתי על כמה חלקים במאמר, ויהיה עלי לקרוא שוב?) שהמגיבים, או כמעט כולם, לא הקדישו תשומת לב מספקת לפסקאות שהתמקדו בקונסנזוס הקורא לעצמו 'שמאל ציוני' , בדובריו ובמנהיגיו (יאיר לפיד קורא לעצמו 'מרכז'… נו אז גם זה קונסנזוס); ובעיקר – לקביעה הנחרצת של עידן לנדו, המוצדקת לחלוטין, ולפיה אין בישראל שום מפלגה שאינה כבולה לשיטה הקפיטליסטית, לקונספט המנחה אותה ( ואולי נגיד : למערכת האמונות והאמונות הטפלות שעליהן נשענת שיטה זו), ואם כך, אין אופוזיציה של ממש
    – אופוזיציה מגובשת היטב, מיליטנטית ככל שניתן – לישראל ההיפר-קפיטליסטית. חלקים ניכרים ב'שמאל' הרשמי חיים בזכות השיטה ומאמינים בה, ועדיין תמוה בעיני שהם נקראים 'שמאל'. חלקים אחרים – מתעלמים מכל האישיו הזה או, לכל היותר, נורא אוהבים לקטר ולרטון (ואקרא להם : משתפי-פעולה פסיביים). ויש כמה חלקים – תמימים , באמת – שיוצאים להפגנות נגד 'שחיתות' זו או אחרת, או נגד המחירים הגבוהים של גבינת הקוטג' וכו' וכו', אבל המחאה-כביכול הזאת נמרחת על פני ההוויה הישראלית ולבסוף נבלעת בה. רק כמה קבוצות שוליים בישראל, קטנות מאוד , דלות במשאביהן ומזולזלות, מנסחות ומפרסמות כמיטב יכולתן חשיבה אלטרנטיבית, ומצליחות מדי פעם ברמת המיקרו –
    ארגון ועדי עובדים קטנים וכו'.

    חייבים, כמובן, לציין שתופעות כאלה אינן פטנט ישראלי: התודעה (או – אחזור על כך – המיתוס, מערכת האמונות והאמונות הטפלות של 'כוחות השוק' ושאר הבלים), שבזכותה 'ניצח' הקפיטליזם הברוטלי, עושה חיל בכל העולם. לא
    רק תפיסות סוציאליסטיות של ממש מוצגות עכשיו כ'שטח אויב', אלא גם עקרונות קלאסיים של מדינת רווחה. משמח לדעת שמנהיגים פוליטיים כמו קורבין בבריטניה או סנדרס בארצות-הברית, וכמה מפלגות פרלמנטריות – לא גדולות – שמאליות באמת, מפגינות נוכחות מסוימת בפרלמנטים של גרמניה, צרפת והולנד. בישראל ( אחת המדינות הבולטות ביותר בעולם בהערצת טראמפ, החל באיש הממוצע ברחוב וכלה בצמרת הכלכלית והפוליטית) אין שום דבר מקביל למנהיגים ולמפלגות הנ"ל .

    לא אכנס, בתגובה זו, למסקנות המעשיות שעליהן אני חושב.

    בברכה –
    עודד אסף

  63. עידן לנדו / דצמ 18 2017 07:40

    תודה, עודד.

  64. שי / דצמ 18 2017 08:11

    לטעמי מדובר בדעה פופליסטית לעילא וליעלא. ראשית, העובדה שטבע דורשת מחיר מופרז בעבור הקופקסון גרידא אולי נכונה, אבל אי בהחלט מחטיאה את התמונה הגדולה. חברות הפארמה משקיעות מיליארדים בפיתוח תרופות מקור. לעיתים הפיתוח נכשל אחרי שהושקעו בו סכומי כסף עצומים. כשהוא מצליח החברה דורשת פיצוי ששווה לסיכון העצום שהחברה נטלה בעצם הניסיון לפתח את התרופה ולא בגין העלות השולית של ייצור טבליה כזאת או אחרת. הדבר דומה למישהו שמשקיע בטופס לוטו. לכאורה יכול לבוא מפעל הפיס ולהגיד: השקעת 50 שקלים בטופס והפרס הראשון שתקבל הוא 5,000. תשואה נאה בהחלט.
    כמובן שאף אחד לא ישלח לוטו.
    כך שהשיטה אולי חזירית, אבל בלעדיה אף אחד לא היה מקבל שום תרופה חדשה כי לאף אחד לא היה תמריץ לפתח אותה.
    לגבי הטענה כאילו החברות האלה מקבלות הטבות מס מוגזמות.. מספיק לראות את המלחמה באירלנד על המיסים שהוטלו על אפל וגוגל. ממשלת אירלנד נלחמה כדי שלא יושתו מיסים על החברות האלה והעדיפה לוותר במודע על עשרות מיליארדי דולרים רק כדי להשאיר שם את החברות. ההטבות שקיבלה טבע, ללא היו מתקבלות, היו שולחות אותה למקום אחר. המדינה נותנת את ההטבות האלה, כדי שהחברה תעסיק פה עובדים בשכר גבוה יחסית ותתרום לכלכלה. אני יכןל רק לתאר לעצמי מה היה קורה אם אותן חברות לא היו פה. אני בספק מאד גדול אם אותם העובדים היו משלמים את אותם הסכומים למס הכנסה. בספק מאד גדול. למעשה אני די משוכנע שבלי טבע, תק פוינט, אמדוקס, אינטל וכו, מצבנו היה טחב יותר. ההנחה לפיה חברות אחרות היו נכנסות לנעלי החברות האלה, משלמת לעובדים את המשכורות האלה, וגם משלמות בעצמן מיסים מלאים, היא מטופשת להחריד.

  65. עידן לנדו / דצמ 18 2017 10:26

    שי,

    אשמח לקבל נתונים מוסמכים כמה עלה לטבע פיתוח הקופקסון. האמת שחיפשתי לא מעט ולא הצלחתי. כאן מנהל הפיתוח אומר שהרווח השולי הוא 90%.

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001207287

    אבל מה שנחוץ זה מחיר הפיתוח, לא הייצור. החזירות שאני ראיתי היא בהקפצה של עלות התרופה פי 8.5 במשך 20 שנה. אני לא נכנס לחוקי הפטנטים עצמם, רק למה ש"טבע" עשתה במסגרתם.

    לגבי החלק השני של תגובתך: הכל כבר נענה בפוסט. חבל שלא קראת בעיון ולא התייחסת.

  66. שי / דצמ 18 2017 13:27

    לטעמי זה בכלל לא רלוונטי כמה עלה לפתח את הקופקסון, בדיוק כפי שלא רלוונטי כמה עלה כרטיס הלוטו שזיכה את בעליו ב 50 מיליון שקלים. מה שמעניין הוא כמה כסף הושקע כפול ההסתרות שהקופקסון תהפוך לבוננזה שהיא אכן הפכה להיות.

  67. עידן לנדו / דצמ 18 2017 13:35

    בלוטו זה לא רלבנטי, כי כספי הזכיה אינם מקופת הציבור (קופה שנצברה מכוח חובת תשלום מס, לא מכוח בחירה של מהמר בלוטו). בקופקסון זה רלבנטי ועוד איך, כי כספי "הזכיה" מועצמים מדי שנה בצורת הטבות מס מכספי הציבור (בכל מדינה ש"טבע" פעילה בה; אותי מעניינת ישראל). יחי ההבדל.

  68. nadavkav / דצמ 18 2017 13:47

    תודה רבה על המאמר. מאיר עיניים!

  69. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / דצמ 18 2017 13:58

    תודה על המאמר המקיף המרתק והמצוין הזה. עשית שירות

  70. שי / דצמ 18 2017 14:00

    פה כבר שינית את הטיעון המקורי שלך. הטיעון המקורי היה שטבע חזירים. אני טוען שהחזירות של טבע (ככל שהיא בכלל קיימת) מלמדת יותר על הסיכון שבפיתוח תרופת מקור מאשר על האופי הברברי של טבע.
    אני טוען שאם לא היה פיצוי הולם על הסיכון, אף אחד לא היה מפתח קופקסון או תרופת מקור אחרת. מאחר ואתה רואה את ההשקעה (עלות הטופס הזוכה) לעומת גודל הזכייה (תשואה של עשרות אלפי אחוזים), אתה מניח שהם חסרי פרופורציה. זאת, לטעמי, טעות.

  71. עידן לנדו / דצמ 18 2017 14:10

    שי, אין שום קשר בין הלוטו לקופקסון, ונראה לי שאתה מיתמם כל הזמן. הטיעון המקורי לא השתנה: מחיר התרופה נסק באחוזים מטורפים וכך יצא מטווח השגתם של חולים רבים. זה חוקי, אבל מסריח. והסירחון חזירי.
    באמת שאין שום אנלוגיה ללוטו. אין קורבנות, אין "פיתוח" וכו'. הדיון קצת מיותר.

  72. ניר / דצמ 18 2017 17:22

    ניתוח פנטסטי ומדכא כאחד. הלואי שהייתי מצליח להשתכנע מהנימה האופטימית שלך בסוף לגבי תחילת המחשבה המחודשת לגבי המשטר הכלכלי בישראל. לא שאני חושב שאין בקרב קבוצות מסויימות הבנה של כמה היא מעוותת, אבל התחושה הלא-מבוססת שלי היא שהמקסימום שאפשר יהיה להגיע אליו בשנים הקרובות הוא להסיג אותה מעט לאחור, רק כדי לראות אותה חוזרת בגדול כמה שנים מאוחר יותר. ב-2008 היתה תחושה בארה"ב ובמרבית מדינות המערב שהנה הנה ההתעשתות היא מעבר לפינה. לקח כמה שנים לאליטות הכלכליות והפוליטיות לסגור שורות ולחזור לביסנס אז יוז'ואל, ביותר ממובן אחד.

  73. שי / דצמ 18 2017 20:24

    תסלח לי עידן אבל אני לא מסכים איתך. בוא נעזוב את הלוטו (הגם שהדוגמא מאד רלוונטית), ונתמקד בתרופות. לצורך הנוחות נניח שאין בעולם ריביות והכסף היום שווה כמו הכסף מחר.
    באה חברה ומחליטה לפתח תרופה למחלה x. החברה מעריכה (ואנחנו חיים בעולם של אי וודאות כך שהערכות הן כל מה שיש לנו) שעלות הפיתוח הראשונית היא 200 מיליון דולר. לאחר שיושקעו 200 מיליון הדולרים החברה תוכל לדעת האם התרופה יעילה או לא. ההסתברות, כפי שעריכה אותה החברה, לכך שהפיתוח ייכשל ו 200 מיליון הדולרים ירדו לטימיון, עומדת על 95 אחוז. כמה צריכה להרוויח החברה בכדי להיות אדישה בין האפשרות לפתח את התרופה ובין להשאיר את הכסף בבנק?
    התשובה היא 4 מיליארד דולרים. לצורך הנוחות לט התייחסנו לפרמיית הסיכון המאד גבוהה שמגיעה לחברה על עצם תעוזתה להיכנס לפיתוח מלכתחילה.
    אתה, במקום להכניס למשוואה את הסיכון האדיר שחברות התרופות לוקחות על עצמן, מתייחס לאותם 200 מיליון שהושקעו וקובע שמדובר בחזירות מפני שההחזר על ההשקעה עומד על 4 מיליארד. מדובר בטעות. אתה מן הסתם רואה בשוק את התרופות שהבשילו לשיווק. אתה לא רואה את עשרות מיליארדי הדולרים שירדו לטימיון בשל אותם פיתוחים כושלים.
    לשיטתך, כדי שאותן חברות יהיו "הוגנות" הן צריכות להסתפק ברווח שלא מייצג את הסיכון אלא את ההשקעה לבדה. במצב כזה לא תהיה קופקסון ולא שום תרופה אחרת. וזה בסדר להודות שטועים

  74. עידן לנדו / דצמ 18 2017 21:00

    שי,

    ממש נקרע לי הלב על החברה הזאת שמהלכת על חבל דק! כל כך מוזר שאתה מאניש אותה ושואל למה לה להסתכן וכו'.

    טוב, הכל שיקולים קרים של רווח מול עלות. אני לא יודע איך הגעת ל-4 מיליארד דולר. אבל בכנות, זה לא העסק שלי מה שיקולי ההשקעה והפיתוח של החברות. המושג הזה, "פרמיית סיכון", מאד מוזר. או שהתרופה נכשלה או שהצליחה. אם הצליחה, מובטח לחברה שתכסה את ההשקעה וגם תרוויח. מה עניין "פרמיית סיכון" כאן? לתת לה בונוס על "אנחת הרווחה" אחרי שהתבררה ההצלחה?

    אנחנו לא יודעים מה החברות יפתחו או לא יפתחו אם חוקי הגנת הפטנטים היו קצת יותר לטובת הצרכן ופחות לטובת התאגיד. זה מאד מזכיר לי את מסע ההפחדות לגבי חברות הגז, שהן יברחו עם לא יקצצו להם בתמלוגים וכו'. תחקירים העלו שהכל היה שטויות, שולי הרווח שלהן כל כך גדולים שהן נשארות גם במדינות שבהן התמלוגים מגיעים עד 80% (ולא 40%-50% כמו אצלנו).

    זה לא יעזור, אני לא אשתכנע שיש הצדקה למשכורות הענק ולכיבודים של הדירקטורים – בשעה שהחברה בהפסדים עצומים; ואני יודע שאלמלא המחירים המטורפים שהם גבו על הקופקסון, החגיגה הזאת לא היתה מתאפשרת. לא "פרמיית סיכון" היתה כאן, כי אם "פרמיית החיים הטובים".

  75. גיל / דצמ 18 2017 23:01

    שי:

    בוודאי שזו "חזירות", ואין שום קשר למחיר הפיתוח של התרופה. אם ל"טבע" יש מונופול על תרופה והיא יכולה להעלות את המחיר פי שניים, אתה חושב שהיא תימנע מכך משום שהיא כבר כיסתה את עלות הפיתוח והסיכון? ברור שלא, היא לוקחת את המקסימום שהיא יכולה. כל דבר מלבד מיקסום הרווח למניה זו בגידה בבעלי המניות. אם אני מבין נכון אז חברה שיש לה מונופול על מוצר מחשבת את המחיר שלו בצורה פשוטה למדי – משערכים את מספר היחידות שנמכרות כפונקציה של המחיר, מכפילים, לוקחים נגזרת ומשווים לאפס כדי למצוא את המקסימום רווח. אם עלות הייצור משתנה על פי הכמות אז המשוואה מסתבכת טיפה, אבל בשום מקום לא נכנס השיקול של כמה הוציאו על הפיתוח. בדיוק כמו שבעל דוכן שווארמה לוקח עליה כמה שהוא יכול – ללא שום קשר לכמה הוא משלם למטגן הצ'יפסים שלו. אם פתאום הוא יקבל את הצ'יפס בחינם לגמרי, הוא עדיין ימשיך למכור באותו המחיר (אלא אם כן הורדת המחיר תביא לו יותר קונים ויותר רווח בשורה התחתונה).

  76. עודד אסף / דצמ 19 2017 05:39

    יורשה לי להוסיף משהו לוויכוח בתגובות האחרונות: האם, בכלל, זוהי 'גזירת הגורל' או 'הכרח' שפיתוח תרופות חדשות ומועילות, והפצתן, יהיה עסק פרטי? בתנאים שהייתי קורא להם נורמליים, אנושיים-באמת, במסגרות חברתיות ופוליטיות שבהן שוויון הזכויות ושוויון ההזדמנויות ( לבריאות, לרווחה, לאושר – ממש כפי שכתוב , במילים כל כך יפות, בהרבה מגילות עצמאות ובהרבה קונסטיטוציות בעולם) – כל פיתוח התרופות , הפצתן והמימון שלהן היה צריך להיות נתון בידי רשויות ממשלתיות, תחת פיקוח קפדני מצד מדענים ואנשי ציבור מתחומים שונים. תאגידי התרופות , במתכונת העכשווית שלהם, הם מסחטת כספים אדירה, שמשאירה מיליוני בני אדם בעולם בחוסר תקווה מוחלט ( מה מתרחש, לדוגמה, באפריקה או בחלקים מסוימים של אסיה, ואפילו – תארו לעצמכם – בפרברי העוני של דרום ארצות הברית, שבהם מסתובבים צעירים חסרי אמצעים בלי יכולת לתקן אפילו את שיניהם או לקבל אנטיביוטיקה?). הקונספט וההפעלה של ייצור התרופות והפצתן – זאת חזירות, ואין מילה מתאימה יותר. ואין טעם, כנראה, להתווכח יותר מדי עם מי שבטוח שאין אלטרנטיבות. ייתכן שהוא עצמו אינו נפגע עד כדי כך ממה שמתרחש בתחום זה. נכון, הקפיטליזם הברוטלי אף פעם אינו פוגע בכל אחד, באותה מידה. והחשיבה על אלטרנטיבות – גם היא אינה מעסיקה, כנראה, כל אחד במידה שווה.

    והעובדים בתאגידים כאלה, כך או כך, הם כלי-משחק בידי המרוויחים הגדולים.

    עודד אסף

  77. עידן לנדו / דצמ 19 2017 10:15

    תודה לכל המגיבים האחרונים.

    רק כדי שלא יתקבל רושם לא נכון, אני רוצה להזכיר שכל נושא הרווחים של "טבע" הוא שולי למאמר. כתבתי כך:
    "נוח לשיטה שהכעס הציבורי ינותב אל ה"יגואר" החדש של מנכ"ל "טבע", אל המשכורות מנקרות העיניים, ולא אל השיטה שאיפשרה אותן. בזמן שהדעת תוסח על העשירים, בזמן שנספוק כפיים מול "כוחות השוק" העלומים, השיטה תמשיך באין מפרע."

    הנושא הוא – תמיד זה הנושא – האם נציגי הציבור מייצגים את האינטרסים שלו נאמנה. אנשי עסקים אינם נציגי ציבור ואין לי מהם ציפיות. מצד שני, כשהם חזירים, מותר לומר את זה, ולעבור הלאה. בייחוד כדאי לומר את זה אחרי ששנים מפמפמים לנו את "טבע" כפאר התעשייה הישראלית וכו'. הסיפור של תאגידים בינלאומיים מצליחים כמעט תמיד מסתיר עולם שלם של ניצול. צריך לזכור את זה. ומיד אחר כך לחזור ולדון במשטר שמאפשר את זה, ואיך אפשר לשנות אותו. כי הרי את אופי האדם לא נשנה, וחזירות נצלנית תמיד תחטוף כל הזדמנות שנקרית על דרכה. המטרה שלנו היא לצמצם לה את ההזדמנויות.

  78. שי / דצמ 19 2017 20:21

    עידן כאן אתה כבר נכנס לדיון הרבה יותר רחב שלדעתי מטיל ספק בעצם קיומה של הדמקורטיה כשיטת הממשל הטובה ביותר. כמאמר השיר הציבור מטומטמם ולכן האינטרס הציבורי, גם שהוא ברור כשמש, אינו בהכרח מה שהציבור רוצה. הפולטיקאים, בהתאם לשיטה הדמקורטית, רוצים לשאת חן כדי להיבחר שוב.
    ברור למשל שהאינטרס הציבורי הוא להכניס את אליאור עזריה לכלא (וטוב אם היה נכלא לשלושה או ארבעה עשורים), אולם רוב הציבור חושב שהוא זכאי לחנינה. צה אמור לעשות פולטיקאי? אם הוא ילך נגד הדעה הרווחת הוא לא ייבחר. יוצא שה"אבולוציה" תביא לכך שרק פוליטקאים פופולוסטים יבחרו ןימשיכו לייצג את הציבור שיש לו רצונות ואינטרסים שלא עולים בקנה אחד. משהו כמו חולה סכרת שהאינטרס שלו הוא לוותר על קובית השוקולד, שלא לומר חפיסת השוקולד, הבאה, אבל הרצון.. אוי הרצון…
    לדעתי, דמוקרטיה אמיתית קיימת רק מאז פריחת הרשתות החברתיות. לפני זה השליטה של מספר מצומצם של גורמים בתקשורת מנעה ממטומטמים כאלה ואחרים להביע את דעתם ולגלות כי ישנם עוד מטומטמים רבים כמותם. שלמעשה הם הרוב. אני לא יודע אם קיימת שיטה טובה יותר, אבל, לדעתי, השיטה הנוכחית ביחד עם פריחת הרשתות החברתיות, מביאה לכך שבהכרח הפוליטקאים שמעוניינים לקיים את האינטרס הציבורי ייעלמו מהעולם. מצד שני, גם לפני זה האינטרס הציבורי לא היה ראשון במעלה. איפה אפלטון איפה

  79. amitkvint / דצמ 19 2017 20:35

    תודה רבה עידן על איסוף הנתונים והפוסט המושקע, קראתי, החכמתי והסכמתי אבל הדיון שהתפתח פה למעלה בתגובות האחרונות מעניין וגרם לי לחשוב שיש עוד טיעונים כבדי משקל, אני חושב שדווקא הטיעונים שהעלה שי בהקשר של הסיכון לעומת הרווח כן תוקפים בצורה די יעילה את הטיעון שלך ש״השיטה״ היא זו שצריכה שינוי.

    הטיעון של עודד למעלה שבו ״כל פיתוח התרופות, הפצתן והמימון שלהן היה צריך להיות נתון בידי רשויות ממשלתיות, תחת פיקוח קפדני מצד מדענים ואנשי ציבור מתחומים שונים״ אפשרי רק במידה שאנחנו מגיעים להסכמה שהקידמה (כפי שהיא מיוצגת כאן בדמות טבע ופיתוח הקופקסון) היא לא אפשרית או לא חשובה מספיק כדי להקריב למענה צרכים אחרים.

    הדיון הזה הוא חשוב כאן – עוד לפני הקפיטליזם (חזירי או לא חזירי) תמריצים כלכליים, של השפעה ושל כוח הם שהובילו לשינויים, ולקידמה ולא מעורבות ממשלתית ״לשם שמיים״.

  80. שי / דצמ 19 2017 21:12

    גיל אני לא מסכים איתך. אין מה להשוות בין בעל דוכן שווארמה לחברת פארמה. בעל דוכן השווארמה לוקח סיכון קטן. מאחר ורובנו פחדנים ושונאי סיכון יהיו הרבה אנשים שייפתחו דוכני שווארמה. באופן טבעי יביאו כוחות השוק לכך שהתשואה של בעל הדוכן תפצה על העבודה והסיכון. מי שיהיה מוכן להסתכן יותר (לפתוח דוכן במקום שאינו מרכז אוכל) יוכל לגבות מחיר גבוה יותר ןלפיכך תשואה גבוהה יותר.
    לגבי הטענה כאילו המחיר של טבע על הקופקסון מנותק מהמציאות ומהסיכון, ניתן לבחון מה התשואה הממוצעת של קרנות הול סיכון. מדובר בקרנות שבאופן מודע משקיעות סכומי כסף גדולים במיזמים שסיכויי ההצלחה שלהם קטנים. כאשר מסתכלים עליהן באופן מצרפי (ואז יש המון תצפיות שממתנת את התנודתיות, ובעצם הופכת את ההשקעה לרגילה ולא כזו בסיכון גבוה) מגלים באופן לא מפתיע כי הן לא מייצרות תשואה עודפת על סלי מניות מרכזיים

  81. גיל / דצמ 20 2017 04:08

    שי:

    מה בעצם הטיעון שלך? יש איזה מחיר שאותו טבע יכולה לקחת כמונופול על תרופה שאתה יודע להגדיר כ"מתאים"? יש איזה מחיר שמעליו זה כבר מחיר חזירי? על פי מה נקבעים העניינים המוסריים הללו בשוק חופשי? לא שאלתי למה הסיכון בשווארמה קטן מבפארמה, הבנתי את הקטע הזה, אני גם יודע לחשב תוחלת. קל מאוד לחשב את מחיר ההשקעה כך שהוא כולל את הסיכון. הלאה. בהינתן המחיר הזה, ההשקעה המהוונת ל"אפס סיכון", מה זה מחיר "חזירי" למוצר?
    אתה חושב שיש איזה מחיר שמעליו מנהל בטבע יאמר "וואלה לא, זה לא מתאים, כבר כיסינו את המחיר של של הפיתוח כולל ֹהפרמייה על הסיכון, לא צריך להעלות את המחיר עוד למרות שזה יקפיץ לנו את הרווחים (ואת הבונוסים)". מה המחיר הזה?

    הנקודה השולית הזו לכאורה היא חשובה לדעתי, כי היא מזכירה לנו משהו – החזירות היא בשיטה. טבע לא מעלה את המחיר כי יש שם מנהלים מניאקים, אלא כי תאגיד בשוק חופשי ממקסם רווח, ואם ימותו בגלל זה עוד כמה אלפים מטרשת נפוצה, וואלה חבל, ברור שעדיף שלא, אבל זה לא קשור בכלל לחובותיו של תאגיד כלפי בעלי המניות. השיטה הזו מגיעה עם החזירות בילט אין.

  82. עודד אסף / דצמ 20 2017 05:40

    אולי אני נגרר שוב, באי רצון, לתגובה נוספת מצדי. כמה מהמגיבים האחרונים, עמית, שי וגיל, עוסקים – כל אחד בדרכו – ב'שיטה' ובמהותה, וכמה מהם אפילו מתנגדים לתוצאותיה של 'השיטה' אבל נשענים על מושגים של רווח (כספי), הפסד (כספי) ומחיר שיש לשלם או לא לשלם ( בכסף). כדאי לחשוב על כך שעצם התבססותו של שיח על אוצר מילים כזה ועל דפוסי החשיבה המנחים את אוצר המילים הזה – זה כבר חלק מ'השיטה'; זוהי התודעה ש'השיטה' הפנימה, וכל השותפים לה, ואפילו אלה המקבלים אותה בוויתור שקט, הפנימו אותה, ובכך סגרו את האופק בפני כל אלטרנטיבה. אני חוזר על דברים שכתבו הוגים חשובים בעשורים האחרונים: כדי לגבש אלטרנטיבות אמיתיות ל'שיטה' ( לא 'לתקן עיוותים' גרידא, כלומר, לא כדי 'למתן את 'השיטה', איכשהו , ולהציל אותה) – באמת דרושה שפה חדשה לגמרי. אין לי, כמובן, מתכון ובסיס מוצק לשפה חדשה כזאת, אבל אני משתדל, לפחות, להטיל ספק – בעצם: חשד – בכל אוצר המילים שהשיח הרשמי סביב מדיניות, 'כלכלה' ( כאילו קיימת יישות אובייקטיבית שכזאת), מנהיגות, דמוקרטיה (= שלטון העם? מהו ה'עם', במונחים מדויקים? האם 'הוא' – אם נוכל, בכלל, להגדיר אותו במדויק ובהסכמה מלאה – שולט, בכלל?), 'טבע האדם' ( איזה אדם? מהו ה'טבע' הזה ומי מוסמך לקבוע?) נעזר בו. 'קידמה' היא מושג בעיתי מלכתחילה, גם בהיבט פילוסופי וגם משום שהמילה הזאת נעשתה סיסמה ריקה, עלה-תאנה לסוגים רבים של מניפולציות.

    עמית כתב כאן, לדוגמה, שתמריצים כלכליים הם שהובילו "לשינויים ולקידמה, ולא מעורבות ממשלתית 'לשם שמיים'".
    ראשית, מעורבות ממשלתית לעולם אינה 'לשם שמיים', ולא כך טענתי. ממשלות פועלות לטובתם של מעטים או מעטים יחסית שעליהם נשען השלטון שלהן. במקרים טובים מאוד, לא רבים בהיסטוריה, הן פועלות לטובת הכלל ( או, ליתר דיוק, לטובתו של חלק מרכזי ומכריע בציבור שנתן את אמונו בהן), ואז, בהרבה הזדמנויות, השיקול הקובע אינו 'כלכלי' אלא מוסרי (סליחה על הביטוי הלא-כל -כך אופנתי הזה). יש תקדימים ספציפיים לכך, בכמה וכמה תקופות שבהן כיהנו במערב אירופה ממשלות סוציאליסטיות או סוציאל-דמוקרטיות ( בנוסח המקורי, הישן יותר, ולא בנוסח המעודכן, שאינו סוציאליסטי ואינו ממש דמוקרטי) וחוקקו חקים של מדינת רווחה ראויה לשמה. אנא, בדקו את מה שהתרחש בבריטניה, ביוזמת הלייבור, ב-1945-46, כשהמניע לא היה 'רווחיות' וכוחנות לשמה. שנים רבות של שחיקה , ומאוחר יותר – של תאצ'ריזם ושל תודעת תאצ'ריזם שנפוצה והופנמה בכל העולם (גם בישראל) – השכיחו את היוזמות המשובחות ההן.

    ובכן, יש 'שינויים [לטובת הכלל ] וקידמה' (עם כל הזהירות שיש לנקוט במילה הזאת) שמעורבות ממשלתית יזמה והובילה. יתר על כן, גליליאו, ניוטון, איגנץ זמלווייס או לואי פסטר – אם כבר דנים בתחומים של רפואה ותרופות – שלא לדבר על תיאוריות חדשות בכל המדעים, על כמה המצאות טכנולוגיות כמו הדפוס או הצילום, ועל פריצות דרך מעניינות בכל תחומי האמנות – נקודת המוצא של כל אלה לא היתה רדיפה אחר רווח כספי או שליטה.

    האם גם המילים 'אידיאל' ו'אידיאליזם' ייעלמו מחיינו?

    נדמה לי שבכך מיציתי את השתתפותי בדיון.

    עודד אסף

  83. שי / דצמ 20 2017 06:51

    הטיעון שלי פשוט- החזירות הזו היא לא בשיטה אלא בבני האדם. היא לא שמורה רק למנהלי טבע אלא, למעט מספר יחידי סגולה, לכל אחד מאיתנו.
    בסופו של יום, מאד קל להסתכל על הנתונים של טבע ולצקצק בלשון. אבל בוא ניתן בזה מבט יותר מעמיק… היכן אותם משקיעים שרכשו דירה לפני 2008 ומוכרים את דירתם במחיר כפול? האם קם משקיע אחד ואמר "אני אדם עשיר. אני יכול למכור את הדירה ב 3 מיליון שקלים. הדבר ייצר לי רווח של 1.5 מיליון. זה רווח חזירי. אני אמכור אותה ב 2 מיליון ואאפשר למישהו שידו אינה משגת לקנות את הדירה". היכן הוא המשקיע הזה?
    כשכחלון בא עם המס הצודק על דירה שלישית קמה צעקה כזאת כאילו הוא הציע להרעיב ילדים. הביאו אנשים שטענו שהם עבדו כל החיים ושתי (!) הדירות הן לפנסיה. אולי כי התקשורת אינה טבע אבל לחלקים ממנה יש 3 דירות?
    אבל בוא נצמצם את המעגל. איפה העובד שאומר לעצמו. "אני מקבל קרן השתלמות. מדובר בהטבת מס לעובדים החזקים ואין
    לו באמת הצדקה. הוא בא על חשבונם של החלשים בחברה. אני מוותר על הטבת המס הזו ולכן אבקש לקבל אותה בשכר החודשי ולשלם בגינה את המס השולי".
    ואיפה כל אותם המצדדים בלעלות את קצבאות הנכים, הזקנים, ניצולי השואה? האם קם אחד ואמר, "העלאת הקצבאות הזו לרמה שאני מאמין בה תעלה 10 מיליארד שקלים. החלק היחסי שלי בתור אזרח שמוכן לשאת בנטל הוא 500 שח בחודש. יחד עם אשתי זה 1000 שח. נוותר על הטיול השנתי שלי לחו"ל (אחד מהם) ונתרום לעמותת ניצולי השואה הקרובה לביתי".
    איפה כל אותם מקבלי פנסיה תקציבית (שהיא שערוריה שהן כדוגמתה), איפה כל עובדי דור א שדופקים בלי בושה את דור ב ולא מוכנים לוותר על שקל ממשכורתם?
    לכאורה נשמע שאני מתמרמר מהמצב הזה… נכון, אבל שאני חושב על האלטרנטיבה של משק שבו קיימת איזה יד מכוונת… אז החזירות הזאת יוצרת את הקופקסון. ועדיף שלחלק ניכר תהיה התרופה מאשר לאף אחד.

  84. אסתר בן חור / דצמ 20 2017 06:56

    הניאו-ליברליזם מצליח בעיקר מאחר שהוא פועל מאחורי הקלעים .חוסר הנראות שלו אינו מאפשר למרבית האנשים לראות את המטרה לשמה יש להלחם.הפוסטים למעלה מוכיחים עד כמה קל להסיט את הויכוח מדיון בשיטה.
    בכל רחבי אירופה הוקמו קבוצות דיון (Diem 25 ) למטרה זו בדיוק(אחד מיוזמיה הינו יאניס וארופאקיס,, שר האוצר היווני לשעבר)

  85. אסתר בן חור / דצמ 20 2017 14:10

    שי
    אני זכיתי לחיות במשטר סוציאל דמוקרטי באוסטריה כאשר המפלגה הסוציאליסטית בראשות ברונו קרייסקי היתה בשלטון.

    למרות שמצבי הכלכלי כיום טוב יותר הייתי מעדיפה צורת שלטון זו, שאיפשרה לבני לימודי חינם כולל ספרים אטלסים ומילונים , עד הבגרות , ואח"כ,לי ולבני לימודי חינם באוניברסיטה. קצבת ילדים נדיבה-לסטודנטים עד גיל 28. נסיעה חופשית לתלמידים וסטודנטים בתחבורה הציבורית. ביטוח בריאות שכלל הכל,גם רפואת שיניים במחיר סימלי. ועוד כהנה וכהנה הטבות.
    גם לחיות במדינה בה, לימים כאשר לימדתי אנגלית בקורסים במרכזים קהילתים, ורוב המשתתפים \ות היו קופאיות, ספריות, עובדי דואר וכד.יכלו תלמידי לא רק לגמור את החודש בכבוד, אלא אף לצאת לחופשה שנתית.

    חיים אילו יפים לאין ערוך ממה שאנחנו חובים כיום

  86. אסתר בן חור / דצמ 20 2017 14:53

    חווים

  87. עידן לנדו / דצמ 20 2017 15:49

    אסתר והאחרים – ממליץ לצפות בסרט הזה של מייקל מור. הכל נהיה מאד מוחשי. מה שמדהים זה שישראל כמעט זהה לאמריקה ושתיהן די מבודדות בהשוואה לרמת השירותים הציבוריים באירופה.

  88. שי / דצמ 20 2017 19:45

    אסתר,
    מסכים איתך שהיה נחמד אם… הבעיה היא שתקציב הביטחון שלנו יהיה בשנה הבאה 70 מיליארד שקלים. זה יוצא בערך 8500 שח לאזרח. במילים אחרות, את מקבלת מהמדינה שירותי ביטחון (לא כולל משטרה) של 9,000 שח. ברור שבמקרה אחר (אוסטריה), המדינה הייתה יכולה לממן ביטוח בריאות סופר מקיף (ביטוח פרטי שכולל טיפולי שיניים וכל פרצדורה רפואית אפשרית עולה בהגזמה 200 שקל בממוצע), לימודים גבוהים לכל מי שרוצה ללמוד, תשלומי אבטלה גבוהים, חינוך והרבה יותר ממה שנתנו באוסטריה או ממה שנותנים בשבדיה. אז אצלנו מקבלים שירותי ביטחון. הלוואי וזה היה אחרת

  89. שי / דצמ 20 2017 19:50

    אגב, למשפחה של 4 אנשים זה 36,000 לשנה. נטו. זה באמת סכום מטורף. יאללה סאלם

  90. amitkvint / דצמ 20 2017 20:10

    שי – נראה לי שבפוסט האחרון שלך הוכחת שכן מדובר בשיטה ולא באנשים 🙂 – ברור שבמצב שבו אתה ״או דופק או נדפק״ עדיף להיות הראשון – המצב הזה גם גורם לאוירה של מלחמת השרדות תמידית בין כולם שמחריפה ומקצינה את היחס של האנשים אחד לשני בתוך המערכת הכלכלית, ובאמת מחוץ לישראל יש הרבה מקומות שבהם לא תמיד חייבים להפיק את מקסימום הרווח – אני יכול להגיד מניסיון אישי שאחרי הרבה שנים שאני לא חי בישראל אני עדיין מופתע לפעמים שלמשל המוסכניק גובה פחות ממה שקבענו כי ״יצא יותר זול״ והוא לא יוצא דופן החנויות לא משלשות את המחירים אלא רק מכפילות וכו׳ …

    עידן – ארה״ב וישראל אכן נמצאות בתחתית של התחתית מבחינת השירותים שהמדינה מציעה במה שנקרא העולם המערבי אולי למעשה המדד ל״מערבי או לא מערבי״ היה יכול להיות מבוסס על רמת השירותים והרשת החברתית שהמדינה מציעה – חברים במצרים, אוקריאנה או בפרו למשל מקבלים הרבה פחות, וגם מספרים סיפורי זוועה על אי מתן טיפול רפואי בסיסי, לעומת זאת בדנמרק יש חינוך חינם עד (וכולל) תואר שלישי, אבל הבעיה עם הסרט הזה של מור (שאהבתי) שהוא מתעלם מהמציאות ומראה רק צד מסוים ומאד מוטה – אין למעשה היום מדינות שהן באמת סוציאל דמוקרטיות – גם המודל הסקנדינבי הוא קפיטליסטי ובטח שבמערב אירופה מדובר בכלכלה קפיטליסטית בעיקר ניאו ליברלית (עם רמת חוקים סוציאליים משתנה) – כאן למשל (בספרד) יש הגנה מקסימלית על העובדים וזה מצוין (אם אני זוכר נכון מור מביא דוגמא דומה באיטליה) אבל מה עושים עם מורה ממש גרוע? מה עושים עם מורה שאחרי 15 שנים לא מתאים יותר ללמד? בגלל שכל המשרות הציבוריות פה הן למעשה לכל החיים היכולת להשתפר ואו להסתגל במהירות לשינוים נחוצים או דחופים היא אפסית מהבחינה הזאת הדינמיות בישראל או בארה״ב היא הרבה יותר נכונה.

  91. עידן לנדו / דצמ 20 2017 21:33

    שי,

    "שירותי הביטחון" זה שירותי אי-ביטחון. מערכת הביטחון עסוקה רוב הזמן בהורדת רמת הביטחון האישי שלך, בהסלמת העימות, בחסימת פתרונות לא-אלימים, וביצירת ביקושים גדלים והולכים לטכנולוגיות יותר ויותר יקרות.

    זה לא גזירה משמים. זה תוצר של אידאולוגיה סרבנית וגם תעשיות נשק רעבתניות. ואללק, מצאת לך בלוג להיתלות בו ב"דרישות הביטחון". כתבתי עשרות אלפי מילים על המיתוס הזה.

    אבל הפוסט הזה אפילו לא דיבר על כל זה. גם במסגרת התקציב האזרחי יש בורות ענקיים שמנקזים כספי ציבור והיו יכולים להעלות את רמת השירותים לאזרח.

  92. עידן לנדו / דצמ 20 2017 21:36

    עמית,

    הטיעון "מה עושים עם מורה ממש גרוע" לא מרשים אותי.

    אגיד זאת בקצרה: מוטב לכונן מערכת שמיטיבה עם *כל האזרחים* גם במחיר הטבתם של "אוכלי חינם" מעטים, מאשר לכונן מערכת שמיטיבה עם המאיון העליון בלבד במחיר הפקרתם של מליונים חפים מפשע.

  93. amitkvint / דצמ 20 2017 22:02

    המורה היה רק דוגמא – ״מה עושים עם מנתח כושל״ מרשים יותר? נדמה לי שהטיעון הזה דורש תשומת לב אם אתה רוצה לנסות ולחשוב על שינוי. ויש באמתחתי עוד הרבה דוגמאות מהעולם האמיתי שבו שנינו חיים.

    אני מסכים עם הטיעון המקוצר שלך לגמרי, ולכן הסתיימה תרומתי לדיון.

  94. שי / דצמ 20 2017 22:59

    עידן זה ממש משעשע.
    אתה מוקיע את ה"שיטה" וטוען שהיא משרתת את המאיון העליון. ה"שיטה" היא שמייצרת את העושר הבלתי נתפס במדינות המערב. מי שממילא יוצא נגד ה"שיטה", למה לא להלין שהוא אינו נהנה מפירותיה?
    אני מניח שרוב הקוראים מכירים את הבלוג המצוין הסולדית. מי שלא מעוניין להיות חלק מהשיטה יתכבד וירכב על אופנים, יקרא ספרים כדי להנעים את עיתותיו, יטייל בפארק הסמוך לביתו, יאכל קטניות וכו'. ממילא כל שאר הדברים -מכוניות, מטוסים, קופקסון, שפע של אוכל מזין יותר ומזין פחות, קופקסון, ובקיצור כל העושר האדיר שסביבנו- נוצרו על ידי השיטה. אגב, חלקים גדולין בציבור החרדי עשו את זה. זה בהחלט אפשרי.
    ומי שחושב שהעושר הזה לא נוצר על ידי השיטה הקפטילסטית מוזמן לבקר במדינות קומניסטיות. שם השיטה היא שונה. כל אחד נותן לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו.
    אז זה נראה לי קצת טיפשי לרצות להחליף את השיטה מחד, ולחלק את אותו שלל שבלעדי השיטה לא יהיה קיים מאידך.
    ולגבי המורה הטוה יותר ופחות, זה בכלל משעשע. מעניין אם אותה נדיבות ואותו רוחב לב היה מגלה מישהו שהזמין מטבח מנגר מסוים וקיבל מטבח עקום ובמידה לא נכונה. מעניין שבעתיים מה היה חושב לעצמו הנגר הנחמד אם היה יודע שהוא יכול לעשות עבודה רשלנית, להתאמץ פחות, להשתמש בחומרים זולים, ועדיין לקבל שכר מלא ואף תודות מרובות. שהרי עדיף כמה אוכלי חינם. מן הסתם, הרבה מאד נגרים, שבימים כתיקונם היו מבצעים עבודה סבירה, היו לפתע מספקים עבודה רשלנית. ואז לא היו מעט אוכלי חינם, אלא הם היו הופכים לרוב. מדובר בדברים שהם כל כך ברורים וכל כך טריוואלים, שלא ברור לי איך ישנם עוד אנשים שמחזיקים בדעות סמי קומניסטיות

  95. עידן לנדו / דצמ 20 2017 23:04

    שי, לא מצאתי קשר בין העמדה שלי לבין הקריקטורה שהצגת, אז נעצור כאן. תודה.

  96. גיל / דצמ 22 2017 01:16

    שי:

    אתה כותב כתוצר/מוצר המושלם של חברת שוק. יש לך משקפיים אדומים על העיניים, ואתה מסביר בהתלהבות מדוע המציאות היא מטבעה אדומה.

    אנשים אינם חזירים מטבעם, בוודאי שלא כולם מלבד יחידי סגולה. אני בטוח שאתה אישית מכיר מספר אנשים שאינם חזירים, ולו בקרב משפחתך הקרובה. אתה פשוט תוצר של חברה שמעלה את החזירות על נס, ועסקת כנראה יותר בקריאה על כלכלה מודרנית מאשר באנתרופולוגיה או היסטוריה. נשמע שאתה מכיר את ״טבע האדם״ בעיקר מהמיתולוגיה של כלכלנים, לא מקריאה על חברות אחרות בזמנים אחרים.

    בעבורך, אדם מודרני שחי בחברת שוק, החזירות היא טבע האדם. בעבור אדם שחי ביוון העתיקה לפני אלפיים שנה, אני מניח שההצבעה בענייני הציבור היתה טבע האדם, והעבודה היתה דבר בזוי שטבעי רק בעבור עבדים. בעבור פרוטסטנטי שחי אלפי שנים מאוחר יותר, דווקא העבודה הקשה היתה טבע האדם. בעבור ספרטני הלחימה היתה טבע האדם, ובעבור סבא שלי הפרחת השממה וכיבוש ארץ ישראל היו טבע האדם. ברוב המכריע של המקרים, כאשר מכה אסון טבע באזור מסויים, מסתבר פתאום שדווקא עזרה הדדית (אפילו לזרים!) היא חלק מטבע האדם, ובמלחמות ישראל, כמו גם במלחמות של אומות אחרות, כשצועקים ״אחרי״ אז אנשים קמים ומקריבים את עצמם למען המדינה והחברים שלהם, עסק לא רווחי בעליל. לכל מי שמכיר חברות אחרות בזמנים אחרים זה ברור שטבע האדם לא באמת כרוך במיקסום רווח רציונלי, קונספט חדש יחסית בהיסטוריה האנושית, אלו פשוט המשקפיים שלך.

    הדוגמאות שלך הן טריביאליות. אתה בסך הכל מציין את המובן מליו – בחברה אנושית שבה החזירות והאנוכיות הן ערכים שעומדים בבסיס השיטה, לומדים בני אדם ומחוברתים להתנהג כמו חזירים. טבע האדם זה דבר גמיש ומגוון הרבה הרבה יותר מכפי שדמיונך מגיע. טבע האדם וטבע המבנה החברתי שבו הוא חי עוברים קו-אבולוציה, הם מתפתחים ומשפיעים אחד על השני (הדוגמה הקלאסית היא חיבורו של וובר על אתיקת העבודה הפרוטסטנטית והקפיטליזם). מערכת חברתית מייצרת בני אדם שמתאימים לעקרונותיה.

    ואכן, זו אחת מהבעיות הגדולות ביותר של הקפיטליזם, ובפרט של הנאו-ליברליזם. מדובר על מבנה חברתי שמצטיין בלהביא לידי ביטוי את הרע שבאדם, בלהוציא מכל אדם את החזיר הפנימי, בלהפוך את האדם בחברת השוק המודרנית למוצר, ובו זמנית לאיש שיווק של המוצר הזה, הוא עצמו. בנינו מערכת חברתית שהופכת בני אדם לחזירים, ומשכנעת אותם שכך היה וכך יהיה וכך צריך להיות, בני אדם הם חזירים ותו לא.

  97. אסתר בן חור / דצמ 22 2017 02:34

    תודה גיל
    הכנסת לחיבור קצרצר את מהות הבעיה .

    השאלה הגדולה היא איך אנחנו יכולים לגרום לשינוי

  98. שי / דצמ 22 2017 20:12

    גיל
    ייתכן ואתה צודק. השאלה שלי פשוטה.. השיטה הקפליסטית הביאה לכך שגם הפחות מוכשרים והפחות חכמים חיים ברווחה יחסית. בכל מבנה אחר וצורת החיים אחרת בהיסטוריה כל אותם חלושי שכל וחסרי כישרון היו מתים ברעב. פשוטו כמשמעו. וודאי וודאי אם היו מתרגשות עליהם אי אלה פורענויות כגון מחלות. היום כולם חיים ברווחה יחסית. איש בישראל אינו גווע ברעב, לכולם יש קורת גג (למעט חולה נפש שבוחרים לגור ברחוב), כולם נהנים משירותי בריאות בסיסיים. בקיצור, האדם הממוצע נהנה מתנאים חומריים טובים מאי פעם. שלא לדבר על ההתקדמות שנכשתה בכל תחום ותחום.
    אתה בעצם שואף למצב שבו יהיה פחות לכולם. אין שום שיטה אחרת שתביא לייצור כל כך גדול. הדבר יגרום לכך שלכולם יהיה פחות, וכולנו נרד במדרגות. הבלתי מוכשרים, או שתם חסרי המזל, ירעבו, או לכח הפחות יחיו הרבה פחות טוב. ומה תרוויח מזה?
    אתה מניח, בטעות, שכל העושר הזה יימשך גם אם תחליף את השיטה בשיטה אחרת. ואז השיטה החלופית פשוט תחלק את אותו העושר מחדש. זה לא יקרה. אולי במשפחתי הקרובה אין חזירים, אבל אף אחד מהם לא יילך לעבוד בלי תמריץ מספיק. גם אתה לא. אם אתה תזכה לאותה משכורת בין אם תייצר כוס אחת ובין אם תייצר עשרים- אתה תייצר 3 גם אם אתה יכול לייצר 20. מה שיקרה הוא שיהיו פחות כוסות. ואם היזם לא יקבל תמריץ כדי להגדיל את כושר הייצור המקסימלי מ 20 כוסות ל 40 כוסות , אז יהיו 3 כוסות. מאחר והמוכשרים תמיד ידאגו לקחת יותר לעצמם, אז מה 3 כוסות האלה הפחות מוכשרים לא יקבלו כלום.

  99. שי / דצמ 22 2017 20:20

    וזאת לדעתי חוסר ההבנה הבסיסי של אילו שלא עוסקים בכלכלה. בסופו של דבר תמריצים מניעים בני אדם. הם הניעו אותם מאז ומתמיד. ייתכן שאתה מעדיף להקטין את אי השוויון על ידי זה שלכולם יהיה פחות. ואז נחיה ברמה רוחנית גבוהה יותר (אם יותר ערבות הדדית, חיי קהילה וכו') אבל לא חומרית. וזאת טענה ליגטימית ששווה לשקול אותה. אבל ההנחה שהעושר יישאר באותה הרמה ורק נצטרך לחלק אותו מחדש היא לא מציאותית והחזקה בדעה הזו בוודאי שלא תקדם את השאיפה הזו. כמו שאומרים אי אפשר להחזיק את המקל בשתי קצותיו.

  100. אילן שליף / דצמ 25 2017 09:53

    מי שחושב שהניאו-ליברליזם הגלובלי הוא "סטייה" ממהלך ההתפתחות ה"טיבעית" של הציביליזציה האנושית חסר ראיה מערכתית כוללת. גם ההשליה שאפשר לתקן באמת את השיטה הקפיטליסטית מעבר להישגים נקודתיים שוליים חי בטרגדיה של טעויות.

  101. אסתר בן חור / דצמ 25 2017 11:15

    אילן,
    די עם הדטרמיניזםֱ!
    הניאו-ליברליזם איננו מכת טבע. ישנם מפגשים של תעשינים בנקים ותאגידים המושכים בחוטים(בילדרברגר , דבוס ועוד) .המציאו לנו את המושג "דמוקרטיה ייצוגית" לתת לנו את ההרגשה שאנחנו משפיעים, אבל רוב הפוליטיקאים הינם רק המוציאים לפועל.(דוגמא קטנה:מתווה הגז).

    הדרך להלחם בזאת היא דרך אינפורמציה.

    התשובה האירופאית היא הקמת קבוצות דיון.DieM 25 ישנן קבוצות בכל אירופה, גם במדינות כמו לטביה,פינלנד,קרואטיה, ספרד,איסלנד. בברלין לבד יש כ50 קבוצות הנפגשות על בסיס שבועי.ישנם גם מיפגשים אינטרנטים בו נוטלים חלק משתתפים רב-לאןמים

  102. תומר / ינו 6 2018 09:46

    עידן, תודה על המידע, ובכל זאת הערה קטנה: אין צדק בהפחתת מס לחברות גדולות, אבל באותה המידה, למשל, אין צדק במיסוי דירות להשכרה – הרי אדם שקנה דירה שניה כדי שתהיה לו הכנסה נוספת בגיל פרישה שילם כבר הן מס הכנסה על הכסף באמצעותו רכש את הדירה, והן מיסים על הרכישה עצמה. אז מדוע ממסים? כדי להלחם בעודף הביקוש שמעלה את מחירי הדירות (בהצלחה או שלא – ברשותך לא נכנס לדיון הזה). גם פה מדובר בפתרון "חכם", לא פתרון "צודק". לקופה הציבורית עדיף שהחברה תשלם מס מופחת, אם זה אומר שלפחות המס המופחת הזה ישולם בישראל ולא בחו"ל, שלא לדבר על מס ההכנסה הנגבה מעובדיה של החברה בישראל. הטבת מס, בסופו של דבר, משמעה שלוקחים מהחברה פחות כסף, לא שנותנים לה כסף. האם צודק שממני לוקחים יותר מס, באחוזים, מאשר מבעלי טבע? לא, אבל אלא אם יש לך מידע קונקרטי שמצביע על כך שגם ללא הטבות המס החלק הישראלי של טבע היה נשאר בישראל באותו ההיקף – זה המצב העדיף מבחינתי.

  103. odbenda / ינו 8 2018 18:36

    תודה על פוסט מושקע.
    מה שחסר לי בטקסט כדי להשתכנע:

    1. הבחנה בין השקעה לבין ויתור על הכנסה. כשהמדינה מוותרת על מס בסך, נגיד, טריליון שקל, כדי לקבל הכנסה בסך מיליארד שקל, זו לא בהכרח עיסקה רעה. לא מובן מאליו שלמדינה יש אפשרות לקבל את אותם מיליארד שקל באפיק אחר. הפוסט – לטעמי – מטשטש את ההבדל בין השקעה לבין ויתור על מס ויוצר רושם לא מוצלח, כאילו המדינה עושה עיסקאות חלם שבהן היא מקבלת פחות ממה שהיא משקיעה.

    2. דוגמא למדינה מפותחת שמתנהלת באופן תקין מול חברות הענק הבינ"ל. בלי דוגמא כזו, עלול הקורא לחשוב שהמחבר מלין כאן על סדרי עולם ושאפשר היה באותה מידה לכתוב פוסט זועם על המוות והנזקים הכבדים שהוא גורם.
    רצוי כמובן שהדוגמא תהיה ממדינה דומה לישראל. הרי מדינה כמו שוודיה, משופעת באוצרות טבע, בעלת גבול יבשתי עם שותפות סחר גדולות ונטולת אויבים, מגיעה למו"מ עם קלפים שונים מאד מאלה של ישראל. ושוודיה, אגב, מתפארת בהקלות מס מרחיקות לכת לחברות בינ"ל שמוכנות לפתוח תאגידי משנה (subsidiaries) בגבולותיה, כולל הקלות מס משמעותיות למומחים שיבואו לגור בשוודיה במסגרת אותן חברות.
    http://bit.ly/2Ff1lNt

    3. איזושהי אינדיקציה לכך שהמחבר מבין שהמערכת הכלכלית דומה למערכת ביולוגית, במובן ששינוי נקודתי יגרור כמעט בהכרח שרשרת שינויים, עד שהמערכת תגיע לשיווי משקל חדש. אפשר להפריח פנטזיות על שינוי התנהלות המס מול חברות בינ"ל, אבל אם מדובר בהצעה מעשית, היא צריכה להיות כזו שממשלה תוכל ליישם, עם סבירות נמוכה לאפקט דומינו הרסני.

  104. עידן לנדו / ינו 9 2018 10:18

    עודבנדה,

    1. אבל גם "לא מובן מאליו" שהמדינה עשתה עסקה טובה כשויתרה על מס הטריליון. התנהלות הכלכלה הניאוליברלית מניחה את זה כמובן מאליו ללא שום מקום לחשיבה אלטרנטיבית. וכן ציטטתי מומחים ומחקרים שטוענים שביזור של הטבות המס בין מפעלים קטנים-בינוניים עשוי לתרום יותר מאשר ריכוזן בידי תאגידים חזקים. על זה בעצם אין מחלוקת כמעט בין הכלכלנים.

    2. מסכים. צריך לדבר על דוגמאות וזה ייקח פוסט נפרד. רק כדאי לזכור שבאקלים הנוכחי קשה יותר ויותר למצוא דוגמאות כאלה כי כלכלות שמנסות למרוד מורדות על ברכיהן מול ההיגיון הניאוליברלי (מקרה יוון כדוגמה קלאסית).

    3. נקודה קצת טריוויאלית. האם נובע ממנה שאסור אף פעם לעשות שינוי? האם מי שהחליט ויישם את הטבות המס המטורפות ל"טבע" חשב על כל תוצאות הלוואי? על אפקט הדומינו למשק? על התרסקות "טבע"? ודאי שלא. כולנו מוגבלים ביכולת התחזית שלנו. אבל אפשר כבר ללמוד מכשלונות העבר ואפשר לנתח את מערכת השיקולים שהובילה למצב הנוכחי. הפוסט מראה כמה היא היתה חד-צדדית.

  105. odbenda / ינו 13 2018 00:16

    מחכה בקוצר רוח לדוגמאות הסטוריות רלוונטיות. בקוצר רוח וקצת חשש, כי הסיכום שלך לסיפור יוון הוא "כלכלות שמנסות למרוד מורדות על ברכיהן מול ההיגיון הניאוליברלי". הרי היוונים עצמם מודים שלוו כסף בלי הכרה, זייפו נתונים כדי להתקבל לגוש היורו וניהלו תקציב מופקר. אין ספק שהמערכת הבנקאית הבינלאומית שמה להם מכשול וניצלה את החמדנות והנהתנות שלהם באופן ציני, אבל זה לא מסיר אחריות מממשלות יוון השונות. בסופו של דבר זה הסיפור בכל מקום ובכל זמן – האזרחים משלמים את מחיר הטעויות של הממשלה, בדמוקרטיה ובוודאי ברודנות, בקפיטליזם ובסוציאליזם.

    לגבי עניין הפרת האיזון במערכת כלכלית מורכבת: אני לא רואה תועלת בלקיחת הטיעון אד אבסורדום. לא כתבתי שאסור ליזום פעולות במערכות מורכבות. יש הבדל מהותי בין גידול אורגני של מערכת, לבין מניפולציה יזומה עליה. ניחא, אם הכל היה הרוס פה, אפשר היה לירות באפלה בתקווה שמשהו ישתנה לטובה. עשו פה כבר פעולות דרמטיות בעיתות משבר.לפעמים התוצאה הייתה כישלון מחפיר, כמו הליברליזציה של ראשית שלטון הליכוד. במקרים אחרים המשק התאושש כמקווה, כמו בתקופת פרס/מודעי או נתניהו באוצר. לענייננו – בראיה שמרנית, ישראל נמצאת במצבה הכלכלי הטוב ביותר אי פעם בפרמטרים לא שוליים כמו מאזן תשלומים, גרעון תקציבי, אבטלה, דירוג אשראי בינ"ל, אחוז הוצאה על בטחון ועוד ועוד. עד כמה שמותר להתחשב בדעתם של כלכלנים לא מרקסיסטים, מישהו עושה משהו נכון במשק הישראלי.

    זה לא אומר שהכל בסדר, לא אומר שאין שחיתות סביב כסף ציבורי, בטח שזה לא מכשיר את התגמולים מנקרי העיניים ב"טבע" (זניח בקנה המידה של המשבר, אבל עדיין חזירי). אלא שמי שקורא את הפוסט שלך, לא מקבל תמונה של כלכלה פורחת עם פינות חולות. רוח דבריך היא שניהול הכלכלה בישראל הוא גיבוב של רוע, שחיתות, טיפשות וחוסר הבנה. נשמה, זה פשוט לא מתכתב עם המציאות. רוב המדינות בעולם היו מתחלפות עם הנתונים של ישראל בלי היסוס, וזה לא כאילו שאנחנו יושבים כאן על בריכות נפט, מים ואורניום. לא ברור לי איך אדם יכול לשכשך בתוך בריכת השפע הזו, ליהנות ממנה יום יום ולטעון בכזה להט שמדובר במדמנה.

  106. עודד אסף / ינו 14 2018 12:47

    לא שיערתי שההתכתבויות האלה יימשכו. הצצתי, וראיתי. הבנתי שהמגיב האחרון ,'אודבנדה', נהנה מ'משק מתאושש', מ'כלכלה פורחת' ומ'בריכת שפע'. סחתין! אני, וכמוני עוד רבבות בתי-אב בישראל, ועוד הרבה יותר מרבבות בתי-אב במעמד נמוך יותר, באמת לא מצליחים לראות את ההתאוששות, את הפריחה ואת השפע. כל המדדים האירופאיים והבינלאומיים, כמעט בכל תחומי השוויון/אי-שיוויון, הרווחה, הבריאות, החינוך, התחבורה הציבורית, הסכומים שכל מעסיק אמור להפריש מחשבונו-הוא לביטוח למועסקים, התקציבים להשכלה הגבוהה, לאמנות ולתרבות, אחוז המועסקים בלי פנסיה ובלי שום הבטחה לקביעות, מחירים בסיסיים של מזון ושל דיור, ועוד כהנה וכהנה – ולא הזכרתי את התושבים הפלסטינים בגדה המערבית – כל המדדים האלה אלה מלמדים על דרגה נמוכה ביותר של החיים בישראל. על כך יש להוסיף את אי-הוודאות המתמדת, השוחקת, באשר למלחמה שתפרוץ/לא תפרוץ ומתי, ואת תקציבי הנעק הבזבזניים המוזרמים בלי הפסקה למה שנקרא 'ביטחון' ( בלי לשאול על איזה ביטחון, בדיוק, מדובר). נכון, כמו תמיד ובכל מקום, יש שכבה מסוימת, לא גדולה, שחייה מלאים 'פריחה כלכלית' ושפע והמון זחיחות-דעת. האם כדאי או שכבר לא כדאי – כך אני תוהה שוב ושוב- להזכיר ש'משק' ו'כלכלה' הם הכללות והפשטות שעוצבו מתוך – ולמען – קונספט אחד, שאינו בלעדי אך מציג את עצמו ככזה; קונספט שפוסח באלגנטיות על תנאי חייו היום-יומיים, הממשיים, של כל אדם, כפרט, ועל חייהן של משפחות, ככאלה, ומתכסה בנוסחאות שמאחוריהן מסתתרים אינטרסים, רווחים והנאות של כך-וכך עשירונים עליונים? ( ובעקבות משפט ידוע של צ'כוב , בתרגום ישן של שלונסקי: "את האדם – שכחו"). מה שמדהים הוא, שהמוני אנשים טובים שאינם נמנים עם בעלי הזכויות והעושר , ורבים מהם ניזוקים יותר ויותר מששגשוגם של בעלי הזכויות הללו – מוסיפים להאמין בקונספט הכלכלי הזה ולהשתמש באוצר-המילים המשרת אותו. ואולי, כפי שהיתה סבתא אומרת
    (משפט שגור , מן הסתם, בקהילות היהודיות הישנות במזרח אירופה): אם צריך להסביר, אז כבר לא כדאי.

    עודד

  107. עידן לנדו / ינו 14 2018 13:24

    תודה עודד, סיכמת יפה את תחושתי לנוכח התגובה האחרונה של אודבנדה, כשקראתי מה שהוא כתב על "לשכשך בבריכת השפע"…

    אני חי חיים נוחים (אף כי לא חיי שפע, ממש לא) ומברך את מזלי על כך. לפחות 3 מיליון ישראלים ועוד 3 מיליון פלסטינים רק יכולים לקנא בחיים הרגילים שלי. דווקא הנוחיות היחסית שלי מאפשרת לי זמן להרהר על ולחקור את האי-צדק המשווע שבכלכלה הישראלית, אי צדק שמאפשר לאנשים כמו אודבנדה לנפנף במדדים כלכליים שאין להם שום משמעות עבור הנאנקים בתחתית הסולם – לא אלפים ולא עשרות אלפים, אלא כבר מיליונים.

    אז אלה החוקים החדשים, אני מבין: מי שנהנה מן הבוננזה שישתוק כי הוא נהנה. מי שסובל במילא ישתוק כי אין לו אוויר לדבר, הוא עסוק בהישרדות. מתכון מושלם להנצחת הסטטוס-קוו.

  108. odbenda / ינו 14 2018 13:34

    עודד השני (טוב, הראשון) – אתך הסליחה. מרוב זחיחות שכחתי לציין את מה שהיה לי מובן מאליו:
    זה שישראל פורחת לפי כל קנה מידה כלכלי מקובל, לא אומר שאין עניים, שאין מתוסכלים, שאין פערים, שאין שחיתות, שאין בזבוז ושאין טעויות.

    זה רק אומר ביחס לרוב מדינות העולם וביחס לשבעים שנות העצמאות של המדינה, הכלכלה הישראלית במצב טוב מאד.

    לעת עתה, בגלל העדר ידיעה על ההוויה הכלכלית במערכות שמש אחרות, השיטה המקובלת להערכת ההתנהלות הכלכלית, היא בהשוואה למקומות אחרים וזמנים אחרים על כדור הארץ. ברוב המכריע של המשטרים והתקופות, היו עניים (מרודים, לא עניים עם אנדרואיד 7), היו פערים, הייתה שחיתות, הייתה טיפשות, היו טעויות. אני לא חושב שהשאיפה לאוטופיה היא נלוזה או טפשית, אבל לעניות דעתי המציאות גם רלוונטית בדיון הזה. אולי אפילו טיפה יותר ממציאות כלכלית שכמעט לא הודגמה באיזשהו מקום, באיזושהי תקופה.

  109. עידן לנדו / ינו 14 2018 14:12

    עודבנדה,

    זה לא רציני, ואתה יודע. האי שוויון בישראל מתרחב והולך בקצב גבוה הרבה יותר מאשר הממוצע במערב. לכן הגענו לפסגת האי-שוויון. להגיד שתמיד היו פערים זה דמגוגיה, ועודד אסף, שהיה כאן לפני שנינו, יכול להעיד שהפערים אף פעם לא היו כאלה. ודאי וודאי שהשירותים הציבוריים הבסיסיים היו הרבה יותר זולים ונגישים ויעילים.

    קצת נתונים:

    https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4752333,00.html

    https://finance.walla.co.il/item/3024935

    וכאן מחקר מפורט, מספיק לקרוא את התקציר:
    http://taubcenter.org.il/wp-content/files_mf/a1macropovertyandinequalityovertimebendavidbleikh.pdf

  110. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ינו 14 2018 18:35

    אתייחס לנקודה אחת שהעלית והיא הטבות המס. הטבות המס אינן חלק מהשיטה. הן עיוות של השיטה. בפועל, וכמו שאיאן ראנד טוענת, יש להפעיל אמות מידה אוביקטיביות, בין היתר, למתן הטבות מס. לו השיטה הייתה עובדת, הקריטריונים להטבות המס היו אוביקטיביות ושקופות ואז ייתכן שהיו קורים שני דברים: א': טבע לא הייתה מקבלת סכומים כה גדולים כהטבות מס. ב': עסקים אחרים היו מקבלים הטבות מס. אין בהערותיי משום הבעת דיעה על "השיטה" אלא על יחסי הון שלטון ופרוטקציוניזם הנובע מחוסר אובייקטיביות וחוסר שקיפות

  111. עידן לנדו / ינו 14 2018 20:29

    אנונימי,

    אנא תזדהה, כך נהוג כאן.

    על האידאל של אין ראנד כתבתי, גם בפוסט (בהתייחס לדברים של אורי כץ) וגם בתגובות מעליך. אני לא כאן כדי להתווכח על אידאלים שלא מומשו אף פעם בשום מדינה בעולם וקיימים אולי רק במודלים מופשטים של כלכלנים בשיקגו. אני כאן כדי להגיב על המציאות של הטבות מס כפי שהיא מוכרת בכלכלה הישראלית ובדומות לה.

    יש לדעתי סיבות עמוקות מדוע המודל הקפיטליסטי ה"אובייקטיבי" לא עבד אף פעם (ולא יעבוד גם), אבל זה דיון נפרד. מעדיף, כמו תמיד, להתרכז בניתוח המציאות האמיתית.

  112. odbenda / ינו 15 2018 00:59

    עידן, אם אפשר להמנע משימוש בתוויות כמו "דמגוגיה", עדיף. תנאי בסיסי לדיון הוא אמון הדדי שהאחר כותב לפי מיטב שיפוטו והבנתו.

    לכותרת בטמקא לא אתייחס, ברשותך, זה טקסט בידורי. הדו"ח שקישרת דווקא מתחבט הרבה יותר מאשר הסיכום החד משמעי שנתת לו. המחבר לא ממש יודע מה לעשות עם המשקל הגדול מאד של החרדים ושל הערבים בחלקים ה…נמוכים של הגרף. הסיבות לעוני בשכבות האלה ידועות ובוודאי לא מושפעות באופן דרמטי מפעלולי המס של אינטל. בלי הקבוצות האלה, דווקא נרשם קיטון בעוני בתקופה שהדו"ח סוקר.

    קצת לגבי מה שנכתב בתגובות, מבלי להכנס למבוי הסתום של מחלוקות יסודיות בין ימין לשמאל:

    אין הכרח להתייחס לדעות של השכבות המבוססות כ"זחוחות". החברה מתפקדת דרך שיח. למאושרים ולמאוזנים כלכלית יש אותה זכות להשמיע בשיח הזה את דעתם, כמו לאומללים ולעניים. זה שאדם מרוצה מתנאיו וסבור שהחברה מתפקדת היטב, לא הופך אותו לסוציופת או לדמגוג.

    לטענה שלמדדים הכלכליים אין משמעות לשכבות החלשות, אין אחיזה במציאות. אילו דירוג האשראי של ישראל היה יורד, אילו המאזן המסחרי היה מורע מאד, אילו הגרעון בתקציב היה מגיע לרמה שמצריכה קיצוץ גדול – כל העם היה סובל מהמשבר הכלכלי וכרגיל, החלשים היו סובלים יותר.

    ולבסוף, אני חושב שהקביעה שלך, עידן, שאינך חי חיי שפע, משקפת גסות לב מסויימת. אתה אוכל היטב, השיניים שלך מטופלות ואתה זוכה לטיפול רפואי מערבי מתקדם. יש לך קורת גג, מיזוג אוויר, בגדים, ספרים, תקשורת, גישה למתקני ספורט, בידור, תחבורה, אפשרות לטייל בעולם. אלה חיים שהם מעבר לחלום עבור כמעט כל בני האדם לאורך ההסטוריה. הסיבה היחידה שאני יכול לדמיין לכך שעבורך כל זה אינו שפע, היא שאתה מתקשה ליהנות מתנאיך בגלל הידיעה שלאחרים נוח יותר.

  113. עידן לנדו / ינו 15 2018 07:50

    עודבנדה,

    הכתבה בטמקא מצטטת נתוני OECD. אם אתה מתעלם מהם, בעצם נגמר הדיון בינינו. והדו"ח של בן דוד ובלייך מצביע בבירור על מגמות בלתי תלויות בחרדים וערבים. אני מתחרט שבכלל התאמצתי להביא לך קישורים.

    כשכתבתי שאיני חי חיי שפע, כמובן שהתכוונתי באופן יחסי לחברה הישראלית, והראיה שהצבעתי על כל מי שיכול רק לחלום על חיים כמו שלי, ולפעמים הוא מתגורר במרחק של כמה רחובות. ולמשפט הסיום: אם יש לי קושי ליהנות, אם יש סיבה שאני בכל זאת כותב מאמר כזה ארוך על האי צדק בחברה הישראלית – חשבת שזה בדיוק מן הסיבה ההפוכה למשפט הסיום שלך? שאני יודע שלאחרים נוח הרבה פחות?

    כן, ידעת. ובכל זאת כתבת דבר שקר ציני. בוא נסיים כאן, הבנתי עם מי יש לי עסק.

    (כשאני אומר נסיים אני מתכוון שלא אקבל תגובות יותר ממך. את עמדתך הבנתי, בעלבונותיך אין לי צורך)

  114. עודד אסף / ינו 17 2018 08:32

    הנה משהו ( אחד מני רבים) שעשוי ללמד קוראים רציניים, רציניים באמת, באמת של האתר הזה (1) על טיבן המפוקפק של הכללות כגון 'מדינה עשירה', 'כלכלה משגשגת' וכיו"ב; (2) לא להיות מנומסים כלפי מנהיגים פוליטיים, ולענות להם, כשיש צורך, באוצר המילים המזוהם שלהם:

    I Live in a ‘Shithole Country.’ It’s Called the United States
    This country has never really been “great” for everyone
    .
    By Josh Hoxie / Fortune

    January 16, 2018, 8:43 AM GMT
    • ALTERNET
    https://www.alternet.org/right-wing/i-live-shithole-country-its-called-united-states

    It takes a level of pomposity inconceivable to most of us to describe another country as a “shithole.”
    It’s unfortunately just one more of the obnoxious, racist, and altogether absurd statements we’ve come to expect from President Donald Trump. If the president were to venture beyond the manicured lawns of Mar-a-Lago or the White House, he might see that the U.S. is not exactly in a position to judge, much less denigrate, our global neighbors
    – –
    Gandhi taught us that a country’s greatness is measured not by its richest, but by how it treats its most vulnerable members. By this measure, the U.S. is a certified shithole.
    The U.S. is the wealthiest country on earth. Yet one in five children here will go to bed hungry tonight. Thirteen million American children live in poverty, the highest rate among the world’s wealthy countries
    – – –
    The United Nations Special Rapporteur on extreme poverty, Philip Alston, conducted a two-week tour of the U.S. in late 2017. He found some of the most extreme inequality anywhere in the world.
    “The United States is one of the world’s richest and most powerful and technologically innovative countries,” Alston wrote in an op-ed for The Guardian, “but neither its wealth nor its power nor its technology is being harnessed to address the situation in which 40 million people continue to live in poverty

    America also has the highest rate of incarceration in the world, the highest infant mortality rate among developed countries […]

  115. עידן לנדו / ינו 17 2018 09:54

    עודד,

    רק כי הרמת לי להנחתה ולא כי זה קשור מאד, אבל הנה המלצה שאני הפצתי אתמול בטוויטר, טקסט של כריס הדג'ס שנוקט באותה שיטה:
    https://www.truthdig.com/articles/dont-need-telescope-find-shithole-country/

  116. עידן לנדו / ינו 19 2018 20:38

    עוד לבנה בטיעון, אם עדיין צריך: מחקר השוואתי אדיר ממדים על מגמת האי-שוויון ו"כישלון הניסוי האמריקאי" (הקלות לעשירים, הכבדות לעניים), מסקנות חד משמעיות: זה לא רק עניין גלובלי אלא מדיניות של ממשלות ספציפיות, אשר מגדילה או מצמצמת את האי-שוויון. תשובה נאה לחלק מן המגיבים כאן.

    https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3729816,00.html

  117. עמרי / ינו 25 2018 21:47

    היי,
    לא קראתי את כל התגובות, רק את המאמר אז מתנצל אם זה כבר נשאל.
    יש נקודה שכנראה לדעתך לא היתה משמעותית ובכל זאת אשמח לשמוע את דעתך אם תוכל –
    מדוע ההנחה היא שאם יגבו יותר מיסים מהחברות הללו האזרח ירוויח מכך משהו. גם כיום אין מחסור במיסים, אלא בעיה בסדר העדיפויות של הממשלה. אין זה סביר להניח שאם לא ישונה סדר העדיפויות גם הכסף הנוסף ילך למימון צוללות ישיבות וכבישי מתנחלים?
    במצב זה, לדעתי הרווח מהבאת החברות הבינלאומיות הללו לישראל הוא פשוט רווח של האזרחים שעובדים בהן ומקבלים שכר יפה ולא השתכנעתי שעובדי אינטל גרמו לי עוול בכך שלא שיתפו אותי בחגיגה.

  118. עידן לנדו / ינו 26 2018 10:30

    עמרי,

    50 מיליארד שקל זה לא כסף קטן שנופל מהכיס. לוותר עליו מראש זה לוותר על המאבק על סדרי העדיפויות. אין סתירה בין המאבק הזה לבין מאבק נגד תקציב הביטחון או ההתנחלויות. להיפך, מדובר באותו מאבק. הרי גם אין טעם להיאבק נגד סדרי העדיפויות האלה ואז להיווכח שאין כסף להפנות למטרות חברתיות כי עדיין המאיון העליון בוזז את הקופה הציבורית.

    ולגבי הטיעון ש"אלמלא החברות הגדולות לא היתה תעסוקה" – התייחסתי אליו בהרחבה. מדובר במנטרה שלא נשענת על ממצאים אמפיריים.

  119. אמיר / ינו 29 2018 18:57

    תודה רבה.

    בנוגע לטבע, נקודה חשובה נוספת היא שכמעט כל המחקר והפיתוח של הקופקסון, כמו רוב מוחלט של המחקר המדעי או הטכנולוגי פורץ דרך, נעשה במגזר הציבורי, ואח"כ מועבר בצורות שונות לידיים פרטיות. עיקרון קפיטליסטי לעילא הוא שהמשקיע זכאי לפירות ביחס להשקעה שלו, עיקרון עליו אין אף תומך שוק חופשי שעומד.

    בנוגע לג'ון אוליבר ראוי להזכיר שהוא עמוק בתוך הממסד הדמוקרטי והיה שותף לדוגמא למתקפת תעמולה נגד מפלגת הירוקים וג'יל שטיין בטענה שהיא נגד חיסונים.

    בנוגע לאורי כץ, הוא מגן על מדיניות ניאוליברלית כל הזמן (או לפחות נכון ללפני כמה שנים), והיה לו פוסט בעבר שמסביר כמה טוב היה לקולוניות שהן נכבשו בידי אדם מתקדם יותר, בסגנון white man's burden.

    לא שיש בעיה בלהביא אותם כמקור למשהו אבל לדעתי כדאי להביא את ההיסטוריה שלהם או הרקע האידאולוגי ממנו הם מגיעים.

  120. עידן לנדו / ינו 29 2018 20:25

    אמיר,

    כן, כל נושא רישום הפטנטים שיוצאים ממחקר מדעי הוא ביזה של הקופה הציבורית. לפעמים זה יותר מסובך כי האוניברסיטה עצמה היא במוטבים מן הפטנט, אחרי שהשלטון ייבש את תקציביה תקופה ארוכה.

    אורי כץ – ידועות דעותיו. לפחות בנושא הטבות המס נראה לי שהוא מציג תמונה מדוייקת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: