Skip to content
8 במרץ 2015 / עידן לנדו

רואנדה והנשק הישראלי: קשר השתיקה

[קריאה דחופה בסוף הפוסט, נא לקרוא היום, 8.3.15]

בין החודשים אפריל ויולי 1994 רצחו מיליציות של בני ההוטו, בתמיכתה הפעילה של ממשלת רואנדה, בין 800 אלף למיליון בני טוטסי. היה זה קצב של 9,000 קורבנות ביום בממוצע, מספר מחריד כשלוקחים בחשבון שכלי הרצח העיקריים היו מצ'טות ורובים. שיטות הרצח היו מגוונות. רצח העם ברואנדה היה צפוי מראש והוכן במשך חודשים ארוכים בידי צבא רואנדה, המיליציות וכלי התקשורת במדינה. העולם ראה ושתק. מדינות מסוימות לא הסתפקו בכך וגם סייעו לרוצחים באמצעות משלוחי נשק ואימון לוחמים. בראשן עמדה צרפת, שאף החזיקה כוחות ברואנדה. הצבא הצרפתי קרא לבני הטוטסי להתרכז במחנות תחת הגנתו, אך לאחר מכן הפקיר אותם; כך נטבחו במוראמבי 45 אלף איש.

חלקה של ישראל בפשעים האלה היה קטן יותר, אך עדיין מביש. המדינה נאבקת בכל ניסיון לחשוף את היקף משלוחי הנשק הישראליים לרואנדה בזמן הטבח מטעמים של "הגנה על בטחון המדינה ויחסי החוץ שלה". אלה הבלים; לכל היותר מדובר בשמירה על שמם הטוב של כמה פוליטיקאים וסוחרי נשק מפוקפקים. האמת על שיתוף הפעולה הישראלי, הרשמי והלא רשמי, עם מבצעי רצח העם, חשובה יותר. המאבק המשפטי נקלע השבוע לשלב דרמטי במיוחד שנדרשת בו מעורבות ציבורית. הפוסט הזה קורא לכם להשתתף בו (ראו פרטים בסוף).

המעורבות הישראלית

סדרה של תחקירים וספרים שפורסמו בחו"ל בשנים שלאחר רצח העם קשרו את ישראל עם הצבא ומיליציות ההוטו. עיקר הממצאים סוכמו בכתבה נרחבת של שרה ליבוביץ'-דר ב"מעריב" לפני שלוש שנים, שאף הוסיפה על הדברים ראיונות עם חלק מסוחרי הנשק הישראליים. באופן רשמי, הופסק ייצוא הנשק הישראלי לרואנדה כחצי שנה לפני רצח העם, באוקטובר 1993. אבל בפועל, נשק ישראלי זרם לידי צבא ההוטו בעצם ימי הטבח. בספרם של בריאן ווד וג'ון פלמן מ-1999, The Arms Fixers, מובאים רישומים של משרד הביטחון ברואנדה. על פי הרישומים, בין אפריל למחצית יולי 1994 הועברו 7 משלוחי נשק קל בשווי של 6.5 מיליון דולר מישראל (דרך אלבניה) לידי המיליציות. ב-17 וב-18 באפריל, עשרה ימים אחרי תחילת הטבח, הועברו מתל אביב לגומא שבזאיר 560 אלף כדורים רגילים וכדורים נותבים בקוטר 5.56 מ"מ, בשווי של כמעט 900 אלף דולר. שבוע אחר כך הועברו רימונים ותחמושת נוספת מתל אביב לגומא בשווי של 681 אלף דולר. יש צילומים של ארגזי נשק ישראלים, בגבול זאיר-רואנדה. ראש המשלחת הישראלית לרואנדה ביולי 1994, השר לאיכות הסביבה יוסי שריד, אמר אז: "אין לנו שליטה לאן הנשק שלנו מגיע". סוחר נשק ישראלי אחד תירץ את מעורבותו כך: "הבנתי שאני בעצם דוקטור ולא סוחר נשק. כל אדם סביר היה רוצה למות מכדור בראש ולא מפגיעה של מצ'טה. אני מספק את הכדור הזה שגורם לאנשים למות בצורה נעימה יותר."

דו"ח של "אמנסטי" ב-1995 חשף שמקלעי עוזי ונשק שלל מצרי ממלחמת יום הכיפורים נשלחו מישראל לגומא שבזאיר דרך אלבניה, באפריל 1994, יחד עם תחמושת סינית שנרכשה באלבניה. חברת שילוח ישראלית בשם Trade and Maritime Services היתה מעורבת בעסקה. על פי עדויות אחרות, קצינים ישראלים אימנו את חיילי המיליציות לפני הטבח. האימונים התקיימו בזאיר והכשירו את יחידות המוות של מיליצית ההוטו. בכתבה הזאת של איתי אנגל על רצח העם (זהירות, תמונות קשות לצפייה) מופיעים צילומים של נשק ותחמושת ישראלית (דקה 10:24) שבידי כוחות ההוטו.

 

 

ב-22 במאי 1994 פירסמה ממשלת ישראל הודעה מיוחדת: "ממשלת ישראל מזועזעת מרצח העם המתרחש ברואנדה ומהשמדת מאות אלפי אנשים חפים מפשע. העם היהודי, אשר התנסה באירוע המר ביותר, השואה הנאצית, ומדינתו, מדינת ישראל, אינם יכולים להישאר אדישים לנוכח הזוועות ברואנדה."

ממדינה שהתנערה באופן כה מפורש, ובזמן אמיתי, מן הזוועות ברואנדה, אפשר היה לצפות שלא תתנגד כלל וכלל לבקשה הפשוטה לחשוף לאור היום את סחר הנשק עם רואנדה באותה תקופה. מה כבר יש להסתיר? המדינה זועזעה מרצח העם, אבל אנחנו, האזרחים, 20 שנה אחרי כן, מזועזעים מסירובה העיקש לדבר על חלקה העקיף בו. כמה עוד אפשר לנפנף מעל כל במה בעולם בשואה וברצח העם היהודי, מבלי לקיים את הלקח הבסיסי ביותר מהם – חקירה וחשיפה של כל חשד למעורבות בפשעים נגד האנושות?

מדינת ישראל נגד חשיפת האמת

מי שמנהלים את המאבק המשפטי נגד משרד הביטחון, על בסיס חוק חופש המידע, הם עו"ד איתי מק ופרופ' יאיר אורון. בינואר האחרון דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם וקיבל את עמדת המדינה כלשונה, לפיה חשיפת המידע תפגע בבטחון המדינה וביחסי החוץ שלה. המדינה לא נימקה את עמדתה, אך הודתה – וזאת נקודה קריטית – שהמסמכים הרלבנטיים אותרו. מכאן משתמע שבתקופת רצח העם ברואנדה אכן נשלח מישראל נשק לרואנדה (אחרת היתה המדינה מכחישה את עצם הייצוא וממילא גם את הימצאותם של המסמכים). צריך גם להדגיש שהפיקוח הבטחוני על ייצוא נשק מישראל הדוק מאד ואין אפשרות פרקטית להבריח נשק מנתב"ג מתחת לאף של משרד הביטחון.

מי שחושב שסחר הנשק של ישראל הוא עניין עסקי טהור שאין לציבור שום זכות לדחוף אליו את האף שוכח את התפקיד המכריע של הדרג המדיני ביזימת, הובלת ומימוש עסקאות הנשק. דיפלומטים ישראלים מן הדרג הגבוה ביותר מקדישים מאמצים רבים, טיסות ופגישות בינלאומיות, כדי לסלול את דרכן של התעשיות הבטחוניות לעוד ועוד שווקים. מאז ומעולם, חלק מרכזי, ובלתי מוצהר, בדיפלומטיה הישראלית נועד לפרוץ שווקים לתעשיות הבטחוניות. וזה עוד לפני שאמרנו מילה על הצ'ופר הדו-שנתי שהדרג המדיני מעניק להן – ניסוי כלים "על רטוב" ברצועת עזה – שגם הוא מקפיץ את המכירות בחו"ל, סוד גלוי לגמרי בתעשייה.

ובכן, אם המדינה שלך מעניקה סיוע כלכלי ודיפלומטי נרחב כל כך לתעשיות הבטחוניות, אם היא עושה זאת בשמך, על חשבון כספי המיסים שלך, ולפעמים גם על חשבון חייך – יש לך זכות מלאה לדרוש שקיפות. זה לא עניין "עסקי", זה עניין פוליטי ומוסרי מן המדרגה הראשונה.

ועדיין, בית המשפט המחוזי לא סבר שיש עניין ציבורי מספיק בחשיפת האמת. בעקבות כך עירערו מק ואורון לבית המשפט העליון (נוסח העירעור המלא נמצא כאן). בערעורם כתבו: "על פני הדברים נראה כי השיקול המרכזי של המשיבים באי גילוי המידע באופן גורף הינו רצונם למנוע דיון ציבורי בישראל, ולטייח את המעורבות האישית החמורה של גורמים במשרד הביטחון ובמשרדי ממשלה אחרים, ויצואני נשק ישראלים, ברצח העם ברואנדה". ובהמשך: "לא יעלה על הדעת כי מדינה שהוקמה על חורבות האפר וההרג של יהודים באירופה, אשר מובילה את המחקר העולמי של שואת אירופה ונאבקת על הנצחתה, תמנע עיון במסמכים לגבי מעורבותה ומעורבות אזרחיה ולו בעקיפין ברצח עם במדינה אחרת".

מק ואורון גם מנהלים מאבק מקביל לחשיפת סחר הנשק עם סרביה בזמן שזו עסקה בטיהור אתני ביוגוסלביה (השנים אותן שנים, ההנהגה הישראלית, רבין-פרס, אותה הנהגה). עתירה קודמת של עו"ד מק הביאה לחשיפת מידע חלקי על היקף סחר הנשק הישראלי וזהות לקוחותיו, אף כי ברור שעדיין רב הנסתר על הגלוי. המאבק הזה מצטרף לפרוייקט "חמושים" שמטרתו להציף לדיון הציבורי את הייצוא הבטחוני הישראלי והמחיר – הפנימי והחיצוני – שהוא גובה מן הישראלים, מחיר שרובם המכריע אינם ערים לו. זהו לטעמי אחד המאבקים החשובים ביותר של השמאל בימים אלה, והוא אכן נוגע בצומת עצבי מאד רגיש בחברה הישראלית, קשר שתיקה שמקיף אלפי סוחרים ומהנדסים ויוצאי צבא וכל מי שמתפרנס מתעשיית המיליארדים הזאת.

המדינה אינה בוחלת בתכסיסים בזויים. כנגד הערעור לבית המשפט העליון, דרש משרד הביטחון ערבון בסך 25 אלף שקלים (הסכום המקורי היה 40 אלף שקלים, שהופחת אחרי מאבק), וזאת לכאורה לכסות את הוצאותיו אם יידחה הערעור. נזכיר שוב כי העותרים הם אזרחים פרטיים, עו"ד מק ופרופ' אורון, שאין מאחוריהם שום גב כלכלי (היו סמוכים ובטוחים שתועמלני הימין יפברקו בקרוב זיקה ל"קרן החדשה"); מולם ניצב משרד ממשלתי שתקציבו השנתי מעל 70 מיליארד שקל. הדרישה לערבון, אם כן, איננה אלא ניסיון השתקה דרך הכיס. אבל אם לא יופקד הערבון עד יום חמישי הקרוב (12.3.2015), בית המשפט העליון לא ידון כלל בערעור. העתירה תידחה, ואיתה ייקבר גם הסיכוי לפתוח את התיקים העלומים האחרים ששוכבים במרתפי משרד הביטחון ובהם מתועדת תמיכתה של ישראל בשלל מעשי טבח ברחבי העולם.

מק ואורון עסוקים כעת בגיוס תרומות קדחתני. אם מאבקם חשוב בעיניכם, יש לכם אפשרות פשוטה לסייע לו באמצעות תרומות ושיתוף הפוסט הזה. את התרומות, בכל סכום שהוא, אפשר להעביר לחשבון נאמנות ע"ש איתי מק:

בנק הפועלים
סניף: 158
מס' חשבון: 013514

עו"ד מק מציין שמאחר שמדובר בערבון בלבד, אם לא ייפסקו הוצאות הערבון יוחזר והתורמים יקבלו חזרה את כספם. לשם כך הוא מבקש מכל מי שתורם ליצור איתו קשר כדי לשלוח לו קבלה.

עו"ד איתי מק
050-7583741
eitaymack@gmail.com

עדכון (10.3.2015): סכום הערבון גוייס בהצלחה! תודה לכל התורמים, אין צורך בעוד תרומות (אבל מי שהבטיח וטרם העביר את הכסף, אנא להעבירו). נמשיך לעקוב אחרי הדיון בבית המשפט העליון. 

34 תגובות

להגיב
  1. ujanissary / מרץ 8 2015 19:46

    זהו חלק בלתי נפרד מהזכות לעמימות — זכות אבות של עם נבחר — עם סגולה בין העמים

  2. אלעד (αναρχία) / מרץ 8 2015 20:14

    נושא חשוב. אני תרמתי, תודה על השיתוף.

  3. אבשלום אליצור / מרץ 8 2015 20:20

    עידן יקירי,

    תרמתי את המעט שיכולתי בימים אלה, אבל אפשר לעשות הרבה יותר בעזרת מה שיש לנו בשפע: אור השמש!

    בקיצור בוא נדאג לתרגם את העתירה הזאת, כי רק בהיראות חרפתנו לעיני כל העמים נוכל לנקותה מעלינו.

    שלח אליי את נוסח העתירה (אחרי הסכמת העותרים כמובן). אשים אותה במקום ציבורי ואקרא למתנדבים לתרגם את כולה. אם העליון לא יעשה מעשה, נעשה אנחנו, אפילו בעזרת כספם של שונאי ישראל (ממש כך, "אם תרצו": נכון שתתפוצצו מזעם לגלות שגם חמאס תרם משהו?),אבל בעיקר בעזרת אוהביה באמת.

    שלך, אבשלום

  4. יאיר / מרץ 8 2015 20:32

    תודה. שיתפתי וגם אתרום

  5. עידן לנדו / מרץ 8 2015 20:34

    תבורך, אבשלום. בטיפול מול איתי ויאיר, אעדכן.

  6. אבשלום אליצור / מרץ 8 2015 20:36

    פניתי גם ל"קרן אברהם" בבקשת עזרה בתרגום. עוד רעיונות?

  7. גלעד מלצר / מרץ 8 2015 21:24

    עידן, אכן מאבק חשוב ביותר. תורם לא בשמחה, אפילו בעצב ובזעם.

  8. רונן / מרץ 8 2015 22:40

    מי שמקבל אפשרות לייצא נשק הוא בדרך כלל יוצא מערכת הביטחון ולכן יד רוחצת יד.
    מעניין מה תגובתו של יוסי שריד על זה.
    וכל זה נראה שקרה בזמן ממשלת רבין…

  9. אבשלום אליצור / מרץ 8 2015 22:42

    יש כבר לינק ב"מה השואה" של חברי ליאור גולגר: https://www.facebook.com/WatchTheGenocide?ref=hl

    תומר פרסיקו, יבורך, הבטיח לי לתרום פוסט מחר.

    בדף הפייסבוק של אורון התחייבתי שאם חלילה תידחה העתירה אדאג לתרגם אותה לערבית. קצת חולני, נכון?

    אל תנסו אותי.

  10. מני / מרץ 8 2015 22:51

    תרמתי סכום צנוע. מאחל הצלחה לחבר'ה האמיתים הללו.

  11. יגאל / מרץ 8 2015 23:46

    אין לי שום מומחיות בנוגע לאירועים ברואנדה. אך כשהתחלתי לקרוא את הפוסט נזכרתי במאמר מעמיק וממוסמך של אדוארד הרמן ודיויד פיטרסון שקראתי מזמן, ובו לכאורה ראיות לכך שמרבית ההרוגים היו דווקא בני ההוטו ולא הטוטסי. נדמה לי שראיות אלו עומדות בסתירה למשפט הפתיחה בפוסט. אצטט את אחת ממסקנות המאמר ואפנה למקור:

    In fact, it is highly likely that far more than half of those killed in Rwanda during the April-July 1994 period were Hutu;

    http://www.whale.to/c/paul_kagame2.html

  12. איתן / מרץ 9 2015 00:32

    אולי אפשר לפנות לאדלסון לעזרה במימון.

    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2577213

    נראה כאילו נושא התעלמות המערב מהפשעים ברואנדה נוגע ללבו.

    ******************

    תודה על העלאת הנושא!

  13. עודד / מרץ 9 2015 09:35

    כל סחר הנשק הזה, עניין מעורר שאט נפש שממשלות ישראל מעורבות בו כבר שנים רבות מאוד, היה חשוב לקומץ קטן של אזרחים, וכך יישאר בעתיד גם אם הממשלה תואיל בטובה לחשוף את פרטיו. משטרים רצחניים בדרום אמריקה ובמרכז אמריקה, דרום אפריקה בימי האפרטהייד, דיכוי מרידות של מיעוטים בדרום-מזרח אסיה, הרג באפריקה, וממש בימים אלה: שיטור ופיקוח צבאי והקמת "גדרות" בגבול ארה"ב/מקסיקו – כך וכך "שו-שו" ישראליים הדריכו וציידו אותם, בדרך זו או אחרת, ולא קמה כאן שום זעקה גדולה. השמאל הרשמי של שנות החמישים-ששים
    (מפ"מ) והספק-שמאל שניהל את המדינה (מפא"י, "המערך", מפלגת העבודה) לא נקטו שום עמדה מוסרית אמיתית בעניין זה, ושרידיהם הפוליטיים היום – עדיין אינם נוקטים עמדה כזאת, לא בעניין הנדון כאן ולא בתחומים אחרים. כל זה אינו עומד על הפרק לפני הבחירות , במהלך הבחירות ואחרי הבחירות – ויוסיף להטריד, כאמור, מעגל קטן של אנשים טובים, שבמקרה ה"טוב" ייתקלו בשתיקה רבתי, ובמקרה הפחות "טוב" יוכתרו כעוכרי ישראל, אנטי-ציונים, מוציאי דיבת ישראל בעולם. ופה ושם, בחיוך סלחני, יגידו עליהם ( אולי בחוגי "השמאל הציוני" נוסח מרצ ): נו, טוב, יש להם כוונה לא רעה אבל הם לא מבינים בפוליטיקה.

    בכאב לב עלי להודות : אין לי עצה מועילה.

    עודד אסף

  14. nachum / מרץ 9 2015 10:38

    Alison Des Forges gibt in ihrer umfangreichen Studie eine vorsichtigere Schätzung ab. Sie nennt eine Zahl von mindestens 500.000 Toten und geht davon aus, —-dass zirka dreiviertel aller Tutsi, die damals im Land registriert waren, umgebracht wurden—- (Alison Des Forges, Kein Zeug, שלושה רבעים מהטוטסי מתו.

  15. ויקטור / מרץ 9 2015 14:46

    יש לי בעיה עקרונית עם המסקנה שאתה מביא פה, עידן. גם אם מתעלמים מכל הפרטים ה"טכניים", כמו העובדה שהטבח בוצע ברובו המוחלט בנשק קר בעוד שהנשק החם שימש למלחמת האזרחים שהתחוללה במקביל, או שבראי ההסטוריה הסבוכה של אותה מדינה (שלא זה המקום להביאה) קשה לנקות את בני הטוטסי מאשמה ולהציגם כקורבנות תמימים, או שלא ברורה מידת מעורבותו של השלטון הישראלי בעסקאות הנשק, או שהנתונים המספריים לגביהן נראים לא אמינים (900 אלף דולר זה בערך פי 5 מעלותם של חצי מליון כדורי 5.56) – הרי שגם אם הטענות בדבר אחריותה של ישראל על חלקה באספקת הציוד לטבח נכונות לחלוטין, הקביעה לפיה על ישראל לקחת אחריות פומבית ולהכות על חטא נשמעת כאילו היא נהגתה בוואקום.

    מוסריותו של צעד זה או אחר נמדדת לא רק במהותו, אלא גם בהשלכותיו. רבות הן המדינות שמכרו נשק לשלל רודני העולם, לרבות הטובחים מרואנדה. אף מדינה עד היום לא הודתה פומבית במידת אחריותה. באם ישראל תהיה הראשונה לעשות זאת, האם המדינות האחרות יישרו קו ובכך יעזרו למנוע את השנותם של המעשים, או שמא ישראל תהפוך לשעיר לעזאזל, ותואשם בלעדית בסיוע לטבח הזה למרות חלקה המזערי בו? לדעתי, התשובה ברורה – ולו מהתבוננות בפרשנות שחוגים רבים בעולם נותנים לארועי סברה ושתילה, פרשנות הרואה את ישראל כאשמה העיקרית על שאפשרה לטבח לקרות, תוך התעלמות כמעט מוחלטת ממבצעי הטבח עצמם. ואולי, רק אולי, באותם המסמכים שאתם מבקשים לחשוף יש ראיות לא רק למעורבותה של ישראל, אלא גם למעורבותן של מדינות אחרות? לאור הדברים הללו, עמדת המדינה לפיה חשיפת המסמכים תפגע בבטחון המדינה וביחסי החוץ פתאום לא נראת מופרכת.

    שים לב, עידן, שאינני מביא את דברי כנימוק מוחץ כנגד חשיפת המידע. אני רק אומר שההשלכות על עמך ומדינתך הן חלק ממכלול השיקולים שאדם צריך לראות מול עיניו בבואו לעשות צעד שכזה, גם אם המסקנה בסוף תוותר בעינה. אצלך אני לא רואה שום התייחסות לשיקולים כאלה, וזה מטריד.

  16. ריקי1 / מרץ 9 2015 15:00

    מאבק חשוב עד מאד. תרמתי כפי יכולתי.

  17. עידן לנדו / מרץ 9 2015 15:09

    ויקטור,

    נתחיל מהסוף: כל מה שכתבת, כדבריך, איננו טיעון נגד חשיפת המידע. יפה, אם כך אנחנו מסכימים. מצד אחד, יש אינטרס ציבורי ראשון במעלה לחשיפת סחר הנשק עם רואנדה בתקופת רצח העם. מצד שני, אתה אומר שאולי יש שם גם ראיות למעורבותן של מדינות אחרות. נו, המדינה שלנו יודעת יפה מאד לסנן חומרים מסווגים. אם באמת יש מידע כזה, תואיל המדינה ותשחרר רק את מה שנוגע לסוחרי הנשק שלה, לאישורים שהיא נתנה לייצוא.

    יותר מכך: את טענת המדינה יש לשקול באופן קונקרטי ולא מופשט. תציג המדינה את החומר ותנמק מדוע יש בו סיכון. קל מדי בבית המשפט הישראלי להסתיר חומר ראיות בטיעון הביטחוני. זה קורה כל הזמן, שופטים משמשים חותמות גומי. ואינספור מקרים הוכיחו כבר שהמערכת מגינה על עצמה ועל שליחיה יותר מאשר על האינטרס הציבורי. השופט אמור לשקול את הטיעונים של כל צד ולא לתת עדיפות אפריורית לטיעון של המדינה (כפי שקרה במחוזי, בלי שום נימוק!).

    כשנפרק את קשר השתיקה, אולי נגלה שמה שהמדינה מגדירה "פגיעה ביחסי חוץ" בעצם מסתכם ב"פגיעה בשותפים עסקיים של תעשיות הביטחון". כמו שכתבתי, יש טשטוש מובנה בדיפלומטיה הישראלית בין "האינטרס הישראלי" לבין "האינטרס של תעשיות הביטחון". אין בכלל הכרה בכך שמדובר באינטרסים שונים, עד כדי כך הגנרלים והפקידים מעורבבים אלה באלה. קצת כמו פוליטיקאים שמברברים על "טובת המשק" כשבעצם כוונתם "טובת בעלי ההון".

    כל עוד המסמכים חסויים, המדינה יכולה להגיד מה שבא לה. העתירה הזאת דורשת שקיפות, תנאי מקדים לכל דיון הוגן.

    הערת אגב – היו גם היו חקירות במדינות אחרות, לגבי מעורבותן ברצח העם. הן לא הובילו לכתבי אישום אבל לפחות היה דיון ציבורי. בארץ השתיקה היא ברירת המחדל.

  18. David Nir / מרץ 9 2015 15:57

    הסרט Shake Hands with the Devil (2007 film) מתאר בפירוט את הגנוסייד ברואנדה ואת מעורבות צרפת.
    מי עדיין מתפלא שישראל שלנו גם השתתפה בחגיגה מתוך תאוות בצע?

  19. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / מרץ 9 2015 16:24

    Paypal!

  20. א / מרץ 9 2015 23:16

    אנא נסו לארגן חשבון PAYPAL כדי שאפשר יהיה לתרום אונליין גם למי שמחוץ לישראל!

  21. עידן לנדו / מרץ 9 2015 23:17

    לא יהיה חשבון פייפל. צרו קשר עם איתי מק – יש לו פתרונות יצירתיים.

  22. Or Ben Zvi Reif / מרץ 10 2015 00:12

    מצטער, על העיסוק בטפל (אני סטודנט עני ואין באפשרותי לתרום יותר מכמה זלוטעס ספורים, אבל שיתפתי), אבל אני עדיין לא מבין את הפרוצדורה המשפטית.
    מה זאת אומרת "משרד הביטחון דורש"? מה מסמיך אותו לדרוש דרישות בבואו לעליון?

  23. שוֹעִי / מרץ 10 2015 08:44

    עידן, אליבא דמסכת עבודה זרה מן המשנה פרק קמא כמדומני, ובגמרא לא נפסק אחרת– נאסר באיסור חמור למכור נשק ללא יהודים, משום שנשק טיבו להביא היזק לרבים. והנה הציטוט לדורשיו: "אין מוכרין להם דובים ואריות וכל דבר שיש בו נזק לרבים" וכתב שם רבי עובדיה ברטנורא (איטליה, המאה ה-15): "כל דבר שיש בו נזק לרבים: כגון כלי מלחמה, חרבות ורמחים" וכך בגמרא (עליה התבסס ברטנורא) ולהלכה, ולא זו בלבד אלא גם נאסר שם להשתתף בבניית גרדומים, או אצטדיונים המשמשים למשחקי גלדיאטורים, שכן המשחקים הללו כרוכים בשפיכות דמים. פעם עימתתי בשאלה זו רב ופוסק המוחזק עליי כאדם מוסרי והחל לפלבל בעיניו, כי הבין את חומרת האיסור שם. למעשה גם הוא הבין, אולי לראשונה בחייו, כי למכור טיל או לאמן אדם להיות מכונת-לחימה, זה חמור הרבה יותר מאשר למכור בעל חיים למשפחת הטורפים לקרקס, ואת העובדה הפשוטה לפיה כל התעשיות הבטחוניות וסוחרי הנשק היהודים הם עבירה חמורה שאין כמותהּ, וכי יש כאן חילול השם ארוך מאוד בעבור בצע כסף. אין בהלכה כל היתר למכור נשק לעמים, ומאחר שבין הייתר גם על "שפיכות דמים" נצטוו ישראל ב"ייהרג ובל יעבור" (ראה תוספתא מסכת עבודה זרה בסופהּ) — יש כאן עבירה המטילה ספק גדול מאוד על אופיה היהודי של מדינת ישראל, אשר כל ממשלות ישראל כולל ממשלות בהם ישבו חרדים ודתיים לאומיים רמסו ברגל גסה מאוד.

  24. עידן לנדו / מרץ 10 2015 10:09

    אור: בכל תביעה משפטית יש אפשרות שבית המשפט יפסוק הוצאות (כלומר, מימון שכר טירחה לעו"ד והוצאות נלוות להכנת התיק) לצד שהפסיד; הרעיון הוא שהצד הזכאי לא צריך לממן מכיסו הטרדות משפטיות. אבל פסיקת הוצאות נתונה לשיקול דעת השופט וכמובן שאין דין המדינה כדין אדם פרטי, ותביעות בעלות עניין ציבורי בד"כ (כך אני מבין) אינן מובילות לפסיקת הוצאות. בנקודה הזאת אשאיר את ההבהרות למי מהקוראים שיודע יותר ממני.

    שועי: תודה על הדברים. מה שקראתי בפוסט בלשון נקייה "תעשיות בטחוניות" הוא בפשטות תעשיות מוות (שים לב שזאת התגית, שם לא התאפקתי). הישראלים התרגלו לא לראות ולא לחשוב על כך, אבל זהו דבר נורא ואיום, שבעתיים כשהנשק משמש לרצח עם. האיסור מן ההלכה מוכר לי; למעשה, אתה יכול למצוא ביוטיוב ראיון קצר עם מיכאל בן ארי (!) שמבטיח כי יבטל לחלוטין את ייצוא הנשק מישראל כשיעלה לשלטון. מסיבות מובנות לא צירפתי קישור. אבל את האיסורים היהודיים האלה, ואני מדגיש, יהודיים, צריך תמיד לבחון בעין ביקורתית, משום הדיכוטומיה הבסיסית שם בין יהודים לגויים (זוכר את הדיון ההוא על הגשת עזרה רפואית לגויים בשבת?). האם מותר למכור נשק ליהודים? למה בכלל צריך להיות הבדל?

  25. דרור BDS / מרץ 10 2015 11:09

    תגובת פושע המלחמה דורון אלמוג: "הכל נעשה לפי היתרים של משרד הביטחון ולמען ביטחון ישראל".
    שאלה: נשק שנמכר למדינות ערביות ומוסלמיות עלול להיות מופנה נגדנו. יכול להיות שזה נעשה למען בצע כסף, ולא למען ביטחון ישראל?
    "לא ולא. השיקול הראשון הוא טובת ביטחון המדינה, ואין יותר מה לדון בזה".
    מתוך: ספקית הנשק הגדולה למדינות ערב: ישראל, NRG
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/484/336.html?hp=1&cat=875&loc=3

  26. דרור BDS / מרץ 10 2015 11:11

    תגובת פושע המלחמה יואב גלנט: לי אין שום קשר לפרשה הזו (דרך רוני ברקן)

  27. שוֹעִי / מרץ 10 2015 11:13

    עידן, אתה צודק. גם האיסור להשכיר בתים בארץ ישראל ללא-יהודים לקוח מאותה משנה מסכת עבודה זרה. אמנם מן הדיון שם מסתכם כי אין להשכיר שדות ובתים מותר. אבל כבר מצאנו כי הרב שמואל אליהו מצא בדיון שם היתר להחמיר לדרכו (הפרשה המכוערת ההיא בצפת).
    ההצעה שלי מן המשפט העברי, יסודה בתפישׂה כי מדינת ישראל אינה יכולה לטעון כי היא מדינה יהודית ולהמשיך לקיים תעשיות בטחוניות (תעשיות מוות) כלשונך. אדרבה, קיומן של תעשיות כאלו– מעיד כי מדינת ישראל כל זמן שהיא מפיצה נשק ומוות בעולם היא מציאות נפסדת, גרועה בדיוק באותה המידה כאותו "ציר רשע" שמרבים להצביע עליו.
    בניגוד למיכאל בן-ארי, בנט והדומים להם, הגורסים כי ביהודי ניכר ניצוץ אלוהי אינהרנטי ("חלק אלוה ממעל"), מה שאין כן בבני אומות העולם; תמצא אצל הרבה מבעלי ההלכה הראשונים כי ההיכר היחיד המבדיל בין יהודי ושאינו יהודי מתבטא בקיום המצוות ובתלמוד תורה ובהשתדלות המוסרית והאינטלקטואלית. אצל בני אשכנז רווחה אמנם התפיסה (יסודה ברש"י ובמוריו בישיבות מיינץ ווורמס) לפיה "ישראל שחטא אף על פי כן ישראל הוא"– אך תמצא במקביל אצל כמה פרשנים ובעלי הלכה בבליים וספרדים כגון ר' סעדיה גאון, ר' אברהם אבן דאוד, ר' אברהם אבן עזרא, ורמב"ם כי יהודי שאינו עוסק לא בתורה, לא במצוות, ולא במוסר ולא דברי חכמה– לא חלה עליו השגחה אלוהית כלל (שהריי אינו מסוגל להשגיח על מעשיו). רס"ג ניסח זאת בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" בלשון הבאה: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". אם תעמיק קרוא גם אצל רס"ג שהוא מסורתני-שמרן יותר מבני ספרד, תמצא שגם אצלו "תורותיה" אינן רק התורה שבכתב והתורה שבעל-פה, אלא גם אתיקה ומדע.

  28. ויקטור / מרץ 10 2015 17:37

    עידן, בהמשך תשתושתך להודעתי, נראה שנפלה אי-הבנה מסויימת: לא שאלתי מדוע, בשקלול ה"נכונות" שבהודאה בעוולות העבר מול הנזק שעשוי להגרם, אתה גורס כי ההודאה מנצחת. שאלתי מדוע אתה מסרב מלכתחילה לשקול את אותו נזק. אמנם אמרת שהנזק, אם יגרם, יגרם לתעשיות הנשק ולממשלה התומכת בהן ולא לכלל הציבור, אבל הרי שבעצמך אינך מאמין בכך – הלא טענת, באחד ממאמריך בבלוג זה, כי הציבור אחראי על פעולות ממשלתו. רוב העולם אינו עושה הפרדה בין "הציבור הישראלי" לבין "השלטון הישראלי", ואם השלטון גרם עוול כלשהו, האחריות תוטל על כלל הציבור. שוב אני שואל: מדוע נזק שעשוי להגרם לציבור הישראלי אינו מהווה כלל שיקול מבחינתך?

  29. ויקטור / מרץ 10 2015 17:37

    * בהמשך לתשובתך, כמובן.

  30. דימה ג / מרץ 10 2015 18:25

    צרפת, ארה"ב, ישראל, בריטניה…אין שום הבדל.

    אני לא מצפה מישראל להיות יותר קדושים מהאפיפיור. אנחנו עושים בדיוק את מה שעושה כל העולם הנאור. כלפי חוץ, אומרים כמה אנחנו רודפי צדק ושלום בכל העולם, אבל בפנים לא שונים מכל משטר אחר לאורך ההיסטוריה.

    אין כאן שום דבר מפתיע או סנסציוני.

  31. עידן לנדו / מרץ 10 2015 18:46

    ראו עדכון בסוף הפוסט – גיוס התרומות הוכתר בהצלחה!

  32. עידן לנדו / מרץ 10 2015 18:54

    ויקטור, עדיין לא ברור לי לגמרי למה אתה חותר. אם אתה מסכים איתי על המסקנה ולא על הדרך, דייני. הפוסט הזה לא נועד לפתוח דיון ארכני בסוגית סחר הנשק (אולי גם זה יגיע מתישהו) אלא לקרוא לפעולה דחופה. והנה, המטרה הושגה. אני באופן אישי מבסוט.

    לא ברור לי איזה נזק ייגרם לציבור הישראלי (להבדיל מחברות הנשק) מחשיפת המסמכים. לפחות בעולם הנאור, ציבור מעורב שמבקר את מדיניות ממשלתו וגם דורש ממנה סטנדרטים מוסריים מסוימים – זוכה להערכה רבה יותר מציבור צייתני שפוסע בעיוורון אחרי מה שאומרים לו. לקיחת אחריות היא חלק חשוב מאד באזרחות שאני מדבר עליה. לקיחת אחריות דווקא מחייבת את חשיפת האמת ולא את הסתרתה; יש גאווה קטנה מאד בדימוי המשוער (להשקפתך; למעשה הוא מופרך) של ישראל, כמי שאינה עוסקת בזוהמה הזאת בשעה שכולם יודעים שהוא נשען על בורות. להיפך, דימוי שיישען על העובדות יהיה משכנע הרבה יותר.

    וממילא, כולם יודעים את האמת המכוערת, ישראל מככבת בכל הדירוגים של סחר הנשק בעולם, כולל למדינות הכי בעייתיות. כך שה"נזק" שאתה מדמיין כבר קיים – בפואבלות של ברזיל, בג'ונגלים באפריקה, יש אוכלוסיות ששונאות אותנו היטב היטב. הן לא צריכות את אישור בית המשפט העליון, הן רואות את המקלעים והמל"טים שלנו יום יום. רק בארץ מסרבים לדון על כך בגלוי.

  33. עידן לנדו / מרץ 10 2015 18:56

    דימה: סבבה. הכל לא מפתיע והכל טריוויאלי. מוזר שטרחת להגיב. אנחנו הקטנונים נמשיך לחתור לחשיפת האמת הטריוויאלית והמשעממת כל כך.

  34. צביה טיר / מרץ 17 2015 01:13

    תרמתי. תמיד תורמת את פרוטותי כשאיתי מק מבקש. איש יקר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: