נוף בלי ערבים: רשות הטבע והגנים במזרח ירושלים
מרכז קהילתי הרוס, ילדים משוטטים
ביום שני השבוע, ב-7 בבוקר, אני רק פקחתי את עיני, אבל אנשים חרוצים ממני כבר יצאו למלאכת יומם – הרס ודיכוי.
בתוך דקות ספורות הפכו המרכז הקהילתי שבוואדי חילווה (שבשכונת סילואן במזרח ירושלים), אורוות הסוסים ומגרש המשחקים שלצידו לעיי חורבות. כך זה נראה בסוף:
המרכז הקהילתי בוואדי חילווה, 13.2.2012. צילום: סולידריות שיח' ג'ראח
וכך נראה המרכז כשעוד היה בחיים, לפני חודש:
המרכז הקהילתי בוואדי חילווה, 6.1.2012. צילום: אמיר ביתן
תושבים יוזמים, רשויות רומסות
את הפרטים הבאים אספתי בשיחה עם אחד המתנדבים במרכז שנהרס, מחמוד קרעין. הוא גם היה עד לדברים שיתוארו בהמשך.
ראשיתו של המרכז הזה היא באוהל מחאה, שהקימו תושבי ואדי חילווה במרץ 2008, כנגד החפירות הארכיאולוגיות שביצעה עמותת אלע"ד מתחת בתיהם. במהלך ארבע השנים האחרונות האוהל הורחב ושופץ, במקביל לאזהרות שהתקבלו מן הרשויות שהוא איננו חוקי. אבל השבוע קרה משהו שונה, משהו מהותי: הבולדוזר שהגיע לא היה של העירייה אלא של רשות הטבע והגנים. תיכף נחזור לזה.
לפני כשנה החליטו תושבי השכונה לנצל את השטח הצמוד לאוהל להקמת מגרש משחקים לילדים. בכל סילואן (כ-50,000 תושבים) יש מגרש משחקים אחד. בואדי חילווה (5,500 תושבים) אין אף מגרש משחקים. התושבים התחילו להתארגן, לאסוף כספים; אף אחד לא חלם אפילו שהעירייה תיקח את זה על עצמה. תושבי ישראל, משלמים ארנונה, אבל מה פתאום שהעירייה תקים שם מגרש משחקים? מה זה, רעננה?
במשך שישה חודשים עמלו התושבים על האתר. ניקוי אשפה, שיפוץ האורווה, הקמת קירות מעץ לאוהל המחאה, חיפוי בגג פח, רכישת ציוד ספורט, בניית רהיטים (תוך מיחזור פסולת בניין). 70% מהמימון הגיע מאיסוף כספים בשכונה, 30% מתרומות אירופאיות. חלק מתושבי השכונה שידם לא השיגה לשלם תרמו את חלקם בעבודה באתר. שישה חודשים.
החלקה כולה היא אדמה פרטית של תושב סילואן (שמחזיק גם באורווה הסמוכה). לא שטח ציבורי, לא שטח של העירייה. שטח פרטי, שבעליו הסכים ברצון להקצות אותו למטרות קהילתיות.
עיקר הפעילות במרכז היתה סביב מגרש המשחקים. קרוב ל-300 ילדים השתמשו בו, בהם שתי קבוצות כדורגל סדירות. הילדים השתמשו באוהל הסמוך כמלתחות ומועדון. היה שם גם שולחן פינג-פונג, כדורגל שולחן ופינת קפה. כיוון שאין בסילואן שום שטחי ציבור פנויים, שימש מגרש המשחקים גם לאירועים ציבוריים.
לפני 10 ימים הגיעו שוטרים למתחם והזהירו את התושבים שהבנייה אינה חוקית. הדברים ידועים; אין שום דרך חוקית לפלסטינים לבנות בסילואן, גם לא כשהמבנה משרת מטרות קהילתיות מובהקות.
ואז הגיע יום שני בבוקר. התושבים מורגלים בפעולות הריסה של העירייה, בשוטרים הפרוסים כטבעת מגן, בבולדוזר. אף אחד לא ציפה שיהרסו את האורווה, שעומדת שם שנים רבות, אבל הרסו אותה. אף אחד לא ציפה שינסו להפקיע את הציוד (ניסיון שכשל). אף אחד גם לא ציפה לראות שם רעולי-פנים. היו ארבעה או חמישה כאלה. מחמוד קרעין ראה אחד מהם מטפס לעבר מצלמת אבטחה שהתושבים הציבו בפינת המתחם ומכוון אותה כלפי השמים – כדי למנוע צילום של העתיד להתרחש. כשהתקרב קרעין למקום נפתרה חידת רעולי-הפנים: היו אלה אנשי רשות הטבע והגנים. למעשה, הוא זיהה אחד מהם כעובד לשעבר באלע"ד.
כך נקבעו ביום שני בבוקר שני תקדימים, אחד מקומי ואחד ארצי. בפעם הראשונה ביצעה רט"ג הריסת מבנה בסילואן, מלאכה שעד כה הופקדה בידי עיריית ירושלים. ובפעם הראשונה, אולי בכל הארץ, פעלו אנשי רט"ג כשוטרי יס"מ חסויים, רעולי-פנים ולא מזוהים, כמובן בניגוד לחוק. בכך הורחבה פרקטיקה חדשה יחסית, שגם במסגרת משטרתית רגילה אינה עומדת במבחן החוק.
סיכומו של עניין, מה היה לנו כאן? עירייה שמתנערת מחובותיה הבסיסיות לספק שירותים קהילתיים לשכונה שבתחום אחריותה; קהילה שנוטלת יוזמה ומנסה לנתב מעט מן האנרגיות של בני הנוער שלה לספורט במקום לשיטוט ברחובות והתחככות עם מתנחלים ומאבטחים; רשות טבע וגנים שבאה והורסת מרכז קהילתי שהוקם על קרקע פרטית בלב שכונת מגורים; ומוציאים לפועל שמסתירים את מעשיהם (הסטת המצלמה) וגם את זהותם (כיסוי פנים).
התמונה מתחילה להתבהר.
מילה על התשקורת
הריסה של מרכז קהילתי ומגרש משחקים בלב שכונת מגורים בירושלים היא לכל הדעות נושא חדשותי. אבל רגע, מדובר בערבים: יש להפעיל "נוהל הדחקה" או "נוהל סילוף".
"הארץ" בחר להדחיק. משפט אחד בלבד (אף כי מדויק) הוקצה לידיעה, בתוך ידיעה אחרת ותחת כותרת אחרת, על אישור התכניות ל"מרכז קדם" בחניון גבעתי (שהוא פשע גרנדיוזי נפרד, ראו כאן). נעבור למסלפים. ג'רוזלם פוסט דיווח על הריסה של "אוהל מחאה"; גלי צה"ל דיווחו על הריסת "צריף"; ירושלים נט (ו-ynet) דיווח על הריסת "אורווה". אף אחד לא טרח לגשת למקום, לראיין תושבים, להתרשם מן האתר, לנסות להבין איזו סוג פעילות התקיימה בו. אני אעצור כאן למרות שאפשר להמשיך; אין טעם להכביר מלים על כשלונה המתמשך של התקשורת לסקר באמינות אירועים בעלי חשיבות ציבורית ראשונה במעלה. צריך פשוט לפתח ולטפח תקשורת אלטרנטיבית, כפי שכתבתי כאן בעבר (לצערי גם היוזמות שכבר יצאו לדרך לא מוצאות לנכון לסקר אירועים כאלה).
גן לאומי בשכונת מגורים, או להיפך
האיש שמופיע בתחילת הסרטון, חובש כובע ומעוטר בשפם, הוא אביתר כהן, מנהל מרחב ירושלים ברשות הטבע והגנים, והכוח המניע מאחורי מסע ההרס של רט"ג בחודשים האחרונים בשכונות של מזרח העיר. סיפרנו עליו כבר כאן, לא יזיק להזכיר שוב במי מדובר.
לפני שהפך לעובד מדינה המסור לשמירת ערכי הטבע, נשא כהן בתפקיד אחר: מנהל מרכז המבקרים של אתר "עיר דוד" של עמותת אלע"ד. המעבר מעבודה בשירותה של עמותת מתנחלים שמטרתה המוצהרת היא לייהד את מזרח ירושלים אל תפקיד ממלכתי לא שינה הרבה בתפיסת עולמו של כהן; המטרה היא עדיין ייהוד, האמצעים השתנו. בתפקידו הנוכחי מסתובב כהן בשכונות מזרח העיר עם בולדוזר והורס בתי ערבים לא חוקיים; זאת בשיתוף פעולה הדוק של הרשויות שמבטיחות שאכן לא תתקיים שום דרך חוקית לערבים לבנות בשכונות מזרח העיר.
צריך להודות שמדובר בליהוק מבריק. מי כמו אביתר כהן, המתגורר בהתנחלות עפרה, יודע דבר או שניים על בניה לא חוקית. כהן עצמו נטל חלק בהקמת שני מאחזים לא חוקיים, טל בנימין ומבוא עפרה, בשנת 2001. למעשה התנחלות עפרה כולה, מהגדולות בשטחים, יושבת ברובה על קרקעות פלסטיניות פרטיות. להתנחלות, שהוקמה ב-1976, אין תכנית בנייה מסודרת עד היום, כל ההרחבות בה נעשו באופן פיראטי, והמדינה עמלה להכשיר בדיעבד את מעשי הגזל האלה. כך, בהיפוך אירוני-אכזרי, הופך המתנחל הגזלן לשומר החוק; מי שבנה על אדמה פרטית וזכה למחילת המדינה פועל כעת לגירוש פלסטינים שאפילו לא גזלו סנטימטר אחד של קרקע פרטית, ורק מבקשים לנצל את אדמתם הפרטית לטובת הקהילה.
מה בדיוק היתה הבעיה עם המרכז הקהילתי שהרסו הבולדוזרים של רט"ג שלשום בסילואן? לאנשים במקום נאמר שזאת פעולה ל"פינוי זבל" – גילוי לב מפתיע שחושף את דעתם האמיתית של אנשי רט"ג על בני נוער ערבים שמשחקים כדורגל. מנין הסמכות? מסתבר שהמרכז הוקם בשטחו של גן לאומי "סובב חומות ירושלים". ואכן, מתפקידה של רט"ג למנוע כל בנייה לא חוקית בשטחי הגן הלאומי, שעלולה להזיק לערכי הנוף או הארכיאולוגיה במקום.
דא עקא, שהמבנה הוקם בלב שכונת מגורים, שכונת ואדי חילווה בסילואן. מכל צדדיו הוא מוקף בבתי מגורים. אז מה, גן לאומי באמצע השכונה?
תשמעו, כל יום לומדים דבר חדש. מסתבר שכל שכונת ואדי חילווה, על 5,500 תושביה, יושבת לה בחוצפה מתריסה באמצע הגן הלאומי. הנה מפת הגן הלאומי "סובב חומות ירושלים", מתוך דו"ח שהכינה עמותת "במקום" לפני כחודש.
אז מי היה שם קודם, הגן או התושבים? כמובן שהתושבים. הגן הוכרז רק ב-1974, וחלקים ניכרים ממנו כבר הכילו שכונות מגורים פלסטיניות, כולל בסילואן. מה ההגיון, תשאלו, להכריז על גן לאומי במקום שאין בו לא פיסת קרקע פנויה ולא נוף ירוק, אלא רק גיבוב של בתים צפופים? או, יש הגיון צרוף – הגיון הנישול. אין דין כפיפות לעירייה כדין כפיפות לרט"ג. אתה גר בתוך גן לאומי? אין אישורי בנייה, חד וחלק. עוד נחזור לנקודה הזאת. לעת עתה מספיק להשתאות על המצב האבסורדי הזה, שבו בולודוזרים של רט"ג הורסים מבנה באמצע שכונת מגורים באמתלה של "שמירה על הטבע".
רט"ג מנקה את השטח
בחודשיים האחרונים ניכרת קדחת של ממש בהריסות ובפעולות הנישול בגנים הלאומיים של מזרח ירושלים, תחת שרביטו של אביתר כהן. שתי התפתחויות שאירעו במקביל סימנו את יריית הפתיחה. ראשית, מינויו של המתנחל שאול גולדשטיין (ראש המועצה גוש עציון לשעבר) לתפקיד מנכ"ל רשות הטבע והגנים; שנית, אישור התכנית להקמת גן לאומי חדש במורדות הר הצופים. הצירוף הזה בישר רעות לכל תושבי מזרח ירושלים הפלסטיניים.
הגן הלאומי "מורדות הר הצופים" מתוכנן להשתרע על שטח של 734 דונם בין שכונות עיסאוויה וא-טור, וכלולות בו גם קרקעות פלסטיניות פרטיות. השכונות האלו סובלות ממצוקה רבת-שנים (ומכוונת) בשטחי בנייה ולמעשה הגן מתוכנן על עתודות הקרקע היחידות שלהן, האופציה האחרונה להיחלץ מן החנק התכנוני שבו הן נתונות. בשנים האחרונות פעלה עמותת "במקום" בשיתוף עם תושבי עיסאוויה להכין תכנית מתאר מעודכנת לשכונה (שמונה קרוב ל-15 אלף נפש), אולם אחרי אישור התכנית בוועדה המקומית, היא הוכשלה בעירייה. העירייה כמובן מנצלת את המצב שבו אין תכנית מתאר מאושרת לשכונה, לא מטעמה ולא מטעם התושבים, כדי להמשיך בהריסות בתים בתוכו.
גם תושבי שכונת א-טור (המונה כ-30 אלף נפש) הכינו תכנית מתאר – על חשבונם כמובן – בהנחיית המינהל הקהילתי בעיריית ירושלים. לאורך כל הדרך נתנו לתושבים להבין שהתכנית תאושר. המהלך הזה, על פי התיאור של מיכה רחמן, היה לא פחות מהולכת שולל ממלכתית: בעוד התושבים עמלים על תכנית להרחבת הבנייה במורדות הר הצופים, מתוך התחשבות בשיקולי נוף, גיבשה העירייה את תכנית הגן הלאומי על אותם שטחים שלכאורה הובטחו לתושבי א-טור.
בנימוקי התכנית לגן הלאומי מורדות הר הצופים נכתב כי לאזור "יש חשיבות מבחינה נופית וארכיאולוגית ומבחינת ערכי הטבע שבו". אבל התושבים שבאו במגע עם מתכנני הגן שמעו דברים אחרים:
"במסגרת פגישות התאום הרבות שהתקיימו בין מתכנני אל-עיסאווייה לבין מתכנני הגן הלאומי נאמר במפורש כי מטרת הגן הלאומי היא לבלום את התפשטות השכונות הללו אל השטח הפתוח. בהמשך נעלם טיעון זה והוצגו הצדקות אחרות לנחיצות הגן הלאומי."
גם סמנכ"ל רשות הטבע והגנים, יובל פלד, אישר: "הרצון להפוך את המקום הזה לגן לאומי היה קיים מזמן, אבל אז שמענו רינונים שיש כוונה להפוך את השטח הזה לשטח בנוי, והשמועות האלה נתנו לזה תמריץ".
בניגוד להצהרת מתכנני הגן, השטח המדובר אינו מכיל שום אתר ארכיאולוגי משמעותי. הארכיאולוג יוני מזרחי משער שהמטרה העיקרית של הכרזת הגן היא לשמור על הנוף הנשקף מטיילת הר הצופים נקי מערבים. באשר ל"ערכי הטבע" – סיור יסודי בשטח העלה ממצאים מרגשים דוגמת סירה קוצנית, דרדרים ועז אחת שניזונה מערימות אשפה.
אבל על ערכי טבע צריך להגן, לפעמים בכוח. בחודשיים האחרונים הגיעו הבולדוזרים של רשות הטבע והגנים אל השטח, לכאורה "לפנות פסולת", אף כי הליכי אישור הגן טרם הושלמו (התכנית הופקדה להתנגדויות הציבור). למעשה, מטרת העבודות היתה למנוע מתושבי עיסאוויה גישה למקום. בסרטון הזה רואים כיצד חוסמים הבולדוזרים של רט"ג את כביש היציאה מן השכונה.
מזהים את האיש עם הכיפה והשפם? נכון, אביתר כהן. המפקד בשטח. מסילואן לעיסאוויה לא-טור וחוזר חלילה. לא ינום ולא יישן שומר הטבע. החודש שוב עלו הבלודוזרים שלו על השטח, והרסו כמה מערות חצובות שם, ללא פיקוח של רשות העתיקות, כנדרש בחוק.
השיטה
לפני כחודש פירסמה עמותת המתכננים "במקום" דו"ח מקיף על השימוש שעושות הרשויות, ובמיוחד עיריית ירושלים ורט"ג, במכשיר הגנים הלאומיים כדי לצמצם ככל האפשר את תחום המחיה של תושבי העיר הפלסטיניים (את הדו"ח, "מציבורי ללאומי: גנים לאומיים בירושלים המזרחית", ניתן להוריד כאן). הדו"ח נכנס לעומקם של הליכי האישור של תכניות הגנים הלאומיים במזרח ירושלים וחושף את הפן הלאומני המובהק שלהם; לא פעם ולא פעמיים לשון החוק נרמסת ללא בושה באמתלות כוזבות של שימור הטבע והסביבה. הנה כמה ממצאים עיקריים שעולים מן הדו"ח.
- ב-20% משטחי מזרח ירושלים אין תכנית מתאר תקפה. 35% מן השטחים שכן מתוכננים מוגדרים "שטחים ירוקים" (שטח ציבורי פתוח, שטח חקלאי, פארק, גן לאומי וכו'). משמעותו של המצב החריג הזה הוא שכמחצית (48%) משטחי מזרח ירושלים אסורים בבנייה לתושבים.
- היוזמה להפוך שטח שמוגדר "שטח ציבורי פתוח" ל"גן לאומי" מגיעה בדרך כלל מהעירייה. שני יתרונות בה: ראשית, הכרזת שטח כגן לאומי לא מחייבת הפקעת קרקע ולכן לא כרוכה במתן פיצויים לבעלים (אף כי בפועל הוא מאבד את זכויות הבנייה שלו בקרקע). שנית, האחריות לפיתוח השטח ולאכיפת החוק בו נמסרת באופן מלא מידי העירייה לידי רט"ג. לרט"ג יש סמכויות אכיפה נרחבות ביותר; מרגע שהוכרז שטח כ"גן לאומי", העירייה נעלמת לחלוטין כגורם מתווך וככתובת לבעיות שצצות אצל התושבים, ואלה מופקרים לנחת זרועה של רט"ג.
- בתכניות הגנים הלאומיים (כגון מורדות הר הצופים, נחל קדרון, מורדות הר ציון וגיא בן הינום) אין שום התייחסות לצרכי התושבים המתגוררים במקום. פעולות הפיתוח המומלצות אינן כוללות שימוע ציבורי או תסקירים כלשהם, בניגוד לחוק. התושבים המקומיים אינם נתפסים כקבוצת יעד שעשויה ליהנות מפירות הפיתוח, אלא אך ורק כיעד לאכיפה.
- ירושלים היא העיר היחידה בארץ שבתחום שטחה הבנוי מתוכננים ומוכרזים גנים לאומיים. בערים אחרות (כמו אשקלון, קיסריה, פתח תקווה וראש העין) יש גנים לאומיים אבל לא בשטח בנוי. גם שם, הגנים הלאומיים מהווים מקור למחלוקת בין הרשות המוניציפאלית לבין רט"ג, שמייצגים אינטרסים מנוגדים. במזרח ירושלים, לעומת זאת, העירייה היא הכוח המניע בהפיכת השטחים הפתוחים לגנים לאומיים, תוך התנערות מחובותיה לרווחת התושבים וצרכיהם.
עכשיו הבנתם מה עושה אביתר כהן בתוך ואדי חילווה?
הפרטת הגנים הלאומיים – טוב יותר או רע יותר?
לפני חודשיים וחצי כתבתי כאן באריכות על הצעת החוק שתאפשר להפריט את כל הגנים הלאומיים בישראל – הצעה שהורתה בחטא הניסיון להכשיר את פעילות אלע"ד בעיר דוד. טרחתי ומניתי טעמים רבים מדוע מדובר ברעיון נואל שמקריב אינטרס ציבורי ראשון במעלה, המשותף לכל יושבי הארץ הזאת, על מזבח האחיזה הלאומנית באתרים רגישים. לאור הפעילות של רט"ג במזרח ירושלים בחודשים האחרונים, מתעוררים ספקות. אולי בכל זאת עדיף להפריט? אם זה מה שניהול ממלכתי עושה – הורס וגוזל והכל בשם החוק – אולי כבר עדיף למסור את הניהול לידיים פרטיות, מתוך תקווה שאלה יכוונו למטרה אחת בלבד – בצע כסף – ללא מניעים גזעניים נסתרים?
אני חושב שהתשובה היא לא, עדיין לא, אבל ייתכן שבעתיד השאלה הזאת תהפוך לעניין תיאורטי נטול-חשיבות (עתיד שבו גם הציבור, גם המגזר הפרטי וגם רשויות השלטון יהיו שטופים כולם במנטליות גזענית-טרנספריסטית). כדאי לזכור שגם האיש המופקד על המלאכה במזרח ירושלים, אביתר כהן, הגיע מן המגזר הפרטי. העובדה שהוא מסב עכשיו יותר נזק מאשר בתפקידו הקודם נעוצה בסמכויות שנתונות בידו כיום; ואולם גם בתרחיש של הפרטה, אדם מסוגו היה מוציא לפועל מדיניות זהה תחת חסותו של זכיין פרטי. ההבדל העקרוני בין שירות ציבורי לשירות מופרט הוא באחריותיות (accountability) כלפי הציבור. אל אביתר כהן ניתן, באופן עקרוני, לבוא בטענות; אל אנשי אלע"ד קשה הרבה יותר. אני מדגיש שמדובר "באופן עקרוני" ולא תמיד מעשי; הציבור בארץ רדום בדרך כלל ואינו מנצל את אפיקי ההשפעה הפתוחים בפניו. אבל רשות הטבע והגנים כפופה לשר להגנת הסביבה, והוא פוליטיקאי, ופוליטיקאים צריכים להיבחר, ובין בחירות לבחירות צריכים גם לתת תשובות לשאלות שהציבור מעלה.
הנה כמה שאלות לשר: למה רט"ג פועלת במזרח ירושלים באופן פוליטי, למה היא מתייחסת לתושבים הפלסטיניים רק כעברייני בנייה ולא כצרכנים פוטנציאליים של הגנים הלאומיים, למה היא מתעקשת על סמכויות אכיפה באזורי מגורים נטולי כל ערך נופי, ולמה, אדוני השר, כל כך חשוב לך למנוע מאלפי ילדים בסילואן את מגרש המשחקים היחידי שלהם, למה חשוב לך להרוס את המקום היחידי שבו הם יכולים לעסוק בפעילות יצירתית ללא חיכוך עם עשרות המאבטחים שמסתובבים בשכונתם, למה חשוב לך להחזיר אותם אל הרחוב, אל האבנים , אל האין-אונים?
[ועוד לא אמרנו מילה על מעללי רט"ג וזרוע הנישול שלה, "הסיירת הירוקה", מול הבדואים בנגב]
לא למות טיפש 
זה יעזור שבדיוק מינו את ג'ומס לראש החברה להגנת הטבע או שאין למה לצפות?
ממש אין קשר, עדו.
נורא אינפורמטיבי, תודה!
סאממו ערס. פשוט אין מה להגיד. אתה קורא ורוצה לצרוח. אני דווקא מהמתנגדים לחרמות ולנפנוף במושגים כמו קולוניאליזם ואפרטהייד, אבל זה ממש עושה חשק להגיד יאללה. תקראו לזה בכל השמות ותחרימו את כל האוניברסיטאות, אני חותם.
מזעזע, מקומם, מכעיס – והכי מתסכל הוא שלא נראה שאפשר לעצור את ההתנהלות הזו.
המגזר הפרטי לא פועל על פי היגיון גזעני? טעות בידך. לא רק שהוא פועל על פי היגיון גזעני אלא שיש לו גם נימוק לכאורה אוניברסאלי שמסתיר זאת – בצע כסף. יש לכך אינספור דוגמאות וראיות. בעיר מגוריי – יפו – מרבית הבניינים החדשים הנבנים מיועדים ליהודים. נכון שכמה ערבים בעלי ממון מצליחים לחדור את החומות אבל התנועה העיקרית שמתרחשת היא דחיקה באמצעים לכאורה נייטראליים של ערבים החוצה מיפו. יתירה מזאת, בניסוי שנעשה על ידי פעילים לפני כמה שנים באנדרומדה, זוג ערבים קיבלו הצעת מחיר גבוהה מהצעת המחיר שקיבלו זוג יהודים על אותה דירה. זכותם. נכון? הם יכולים לדרוש איזה מחיר שהם רוצים. השוק חופשי. הדירה שלהם. ומה לעשות שלעתים אפילו ערבים ביפו מעדיפים להשכיר את הדירות שלהם ליהודים כי אלה מוכנים לשלם יותר.
וכאמור יש לכך אינספור דוגמאות. בקבלה לעבודה של מזרחים ואתיופים וערבים…
ואחרי כל זה, הפרטה היא רעה גם אם היא לא גזענית אלא "רק" פוגעת בתנאי ההעסקה של עובדים. לא רק מרכז קהילתי של פלסטינים חשוב, אלא גם זכויותיהם של עובדים. לא העובדים מחליטים את ההחלטות הגזעניות נגד פלסטינים אלא מנהליהם ואלה שעומדים מעליהם. העובדים יכולים לסרב להוראה ועשויים לאבד את מקום עבודתם. עונש גדול יותר מאשר חיילים שמסרבים פקודה, יושבים זמן קצוב בכלא ומשתחררים.
כתבת :
"החלקה כולה היא אדמה פרטית של תושב סילואן (שמחזיק גם באורווה הסמוכה). לא שטח ציבורי, לא שטח של העירייה. שטח פרטי, שבעליו הסכים ברצון להקצות אותו למטרות קהילתיות."
מהם הסימוכן לקביעה הזו, מבלבד טענת המחזיק בקרקע ?
עפ"י תוכנית המתאר שהוכנו כבר לפני יותר מ 10 שנים, האזור מוגדר כאזור אגן העיר העתיקה – לא כאזור לבעלות פרטית.
מהאתר של עיריית י-ם:
"בשלב שני הוכנה בראשית שנות ה-70' תכנית מתאר לעיר העתיקה וסביבותיה (עמ/9). התכנית קבעה הנחיות ארכיטקטוניות מפורטות לשימור אופי העיר בתוך החומות, החומות, השערים וכל אזור אגן העיר העתיקה. נקבע בה בינוי ושיקום רובעי המגורים והרחובות המסחריים, אותרו מקומות בעלי ערך היסטורי, דתי או נופי ונקבע שגן לאומי יקיף את חומות העיר ושגיא בן הינום ועמק הקדרון יישארו פתוחים וזאת כהמשך לתפיסות תכנון שהתגבשו בעיר למין ראשית התכנון המודרני שהחל בתקופת המנדט הבריטי."
די לכיבוש המזויע!!!לסגת לאלתר מכ-ל השטחים הכבושים לאלתר – צו השעה!!!
עכשיו קלטתי! ראשות הטבע והגנים, צריך לנקד "גנים" עם ג' בסגול ואז הכל ברור.
ניצן. סביר להניח שגם בתרחיש האופטימי ביותר האזור יישאר בשלטון ישראל ואני אישית בעד זה. אני רק רוצה שתושבי המקום יקבלו בדיוק את אותם התנאים שיהודים מקבלים.
יוסי: לא כתבתי את מה שייחסת לי – שהמגזר הפרטי לא פועל לפי הגיון גזעני. בוא נקרא שוב לאט מה כתבתי:
"אולי כבר עדיף למסור את הניהול לידיים פרטיות, מתוך תקווה שאלה יכוונו למטרה אחת בלבד – בצע כסף – ללא מניעים גזעניים נסתרים."
"מתוך תקווה" – לא מתוך ידיעה. וגם התקווה היא שהגזענות תהיה לא נסתרת, אלא גלויה, שנוכל להיאבק בה.
הגיון גזעני קיים בכל מקום שיש בו אנשים גזענים. למעשה הטענה שלי היתה שיותר קל להתמודד עם גזענות ממלכתית מאשר עם גזענות מופרטת.
איתמר: הסימוכין הוא שאפילו רט"ג איננה חולקת על הבעלות הפרטית של הקרקע. לא זאת היתה עילת ההריסה (רט"ג לא עוסקת בשאלת הבעלות, אלא בהגנה על גנים לאומיים). הכל שם זה שטח פרטי, אין לעיריית ירושלים נכסים בתוך השכונה. יש בתים פרטיים, ויש מתחם עיר דוד (שגם הוא נרכש כשטח פרטי של אלע"ד). והכל יושב על גן לאומי. איכשהו לאלע"ד מותר לבנות בגן הלאומי, לתושבים אסור.
בדיוק בגלל שההגיון של המגזר הפרטי הוא של השגת רווח פיננסי מירבי, ההבחנות הגזעניות מוסתרות בו טוב יותר מאשר על ידי המגזר הציבורי. אם קל יותר להתמודד עם גזענות ממלכתית מאשר מופרטת למה לקוות להפרטה? לא משנה. שכח מזה. לא נראה לי שיש בינינו ויכוח משמעותי, אם בכלל.
באמת אין ויכוח. זה מוצג כשאלה (במסגרת איזושהי התלבטות פנימית של השמאל הליברלי, אולי) שהתשובה עליה בסופו של דבר שלילית, מהסיבות שמנית.
כפי שציינו בעבר, אזור סילואן הינו אתר היסטורי מרכזי ועיקרי, בין שלושת או ארבעת האתרים ההיסטוריים החשובים ביותר בישראל.
האתר מרכז בתוכו תכנים וערכים שהינם חשובים ומהותיים למיליוני יהודים ולעשרות, אם לא מאות מיליוני נוצרים ברחבי העולם.
התייחסות לאתר הזה כאל "שכונת מגורים" , היא התייחסות פסולה והיא שמה ללעג ומבטלת את רצונם ושאיפתם של אותם המיליונים המעוניינים בפיתוחו לצרכים חינוכיים, היסטוריים וארכיאולוגיים.
בדין ובצדק, מונעות הרשויות את המשך הבניה העבריינית לסוגיה באתר ההיסטורי ולא משנה עם זה לצורכי הציבור או לצורכי הפרט או לצורכי זיהום הסביבה.
לגבי אותו מיעוט קטן וקולני שמסיבות אידיאולגיות היה רוצה לבטל את חשיבותה הערכית של ירושלים ולהפוך אותה לגן עדן לקבלני פסולת ולעברייני בניה, הרי זכותו לפעול למען מטרותיו בכלים הדמוקרטיים הלגיטמיים , קרי, ללכת לבחירות ולהפסיד.
כפי שציינו בעבר, אזור ארץ ישראל כולה הוא אתר הסטורי מרכזי ועיקרי, בין שלושת או ארבעת האתרים ההסטוריים החשובים ביותר בעולם.
ארץ ישראל מרכזת בתוכה תכנים וערכים שהינם חשובים ומהותיים למליוני יהודים ולעשרות, אם לא מאות מליוני נוצרים ברחבי העולם.
התייחסות לארץ הזאת כאל "מקום מגורים" היא התייחסות פסולה. בדין ובצדק צריכות הרשויות למנוע כל התיישבות בארץ ישראל.
[ולעניין: בחלקת הקרקע המדוברת אין שום ערך שחשוב למליוני נוצרים ויהודים; אין שום תכניות לחפור שם; והרצון היחידי של אלפי יהודים בנוגע למקום הוא כנראה, לסלק את הערבים משם. אל השאיפות האלה צריך להתייחס כמו שהן – שאיפות לטיהור אתני. אותו רוב גדול וקולני שהיה רוצה לבצע זאת, מתבקש להצהיר כך מפורשות ולרוץ עם המצע הזה לבחירות].
* * * תגובת הסתה נמחקה * * *
לידיעת המגיבים,
המגיב דרול, שנוהג לפקוד את הבלוג הזה לא פעם, משתדל לשמור על פאסון מכובד אבל פה ושם מתפלק לו הפיהרר הפנימי. תגובתו האחרונה כללה את המשפט הבא:
"סילואן היא מפגע, היא עיוות ואותה צריך לסלק."
תרגום: המגיב דרול קרא, מעל הבמה החופשית שקיבל כאן, לטרנספר המוני של 50 אלף ערבים (במקרה הטוב) או להשמדתם (במקרה הרע). הכל תלוי איך מפרשים את "לסלק". לא טרחתי להמשיך לברר איתו למה בדיוק הוא התכוון, כיוון שגם הפירוש הנדיב נמצא הרבה מעבר לגבול הסובלנות של הבלוג הזה.
בינתיים תושבי סילואן יישבו בבתיהם, ומי שיסולק לצמיתות מהבלוג הזה הוא דרול. עוד מקרה מזעזע של "סתימת פיות" לימין.
יש לי תחושה שהכתבה חלקית ומגמתית באופן בלתי ראוי.
ראשית, לא צויין מה היה התוקף החוקי של המבנים שנהרסו.
שנית, על פי חוקי מדינת ישראל ניתן להפקיע שטח בעל רגישות (מחצב אנרגיה, אתר עתיקות וכדומה).
חוק זה חל על יהודים ועל ערבים גם יחד.
שלישית, מדובר באחד האתרים החשובים ביותר בעולם לבני העם היהודי, התעלמות מעובדה זו מטילה צל מדאיג על כנותו של הכותב.
כמובן שעם זאת יש לנהוג ברגישות ובאנושיות המתבקשת.
עופר,
1. כתוב במפורש שהמבנים שנהרסו לא היו חוקיים. גם הוסבר למה: אין שום היתר בנייה בסילואן. רוצה להוסיף קומה (כמו בשכונות יהודיות)? אי אפשר. רוצה להרחיב מרפסת? אי אפשר. רוצה להקים בית חדש בכלל? תשכח מזה. גם הוסבר שהמצב הקיצוני הזה נובע מהגדרת השטח הבנוי כולו כגן לאומי. קראת בכלל?
2. "על פי חוקי מדינת ישראל" – פתיחה מאד חשודה. אני לא מדבר על חוקים, אלא על אכיפה. הראה לי עוד יישוב יהודי שבו אסור לבנות בכלל. החוקים האלה מופעלים רק על ערבים. זאת ועוד: באותן שכונות ממש שאסור לערבים לבנות – ליהודים מותר! כך אלע"ד הקימה את עיר דוד, כך היא הולכת לבנות מפלצת בשם "מתחם קדם" במרחק של 75 מטר מהכותל (הרבה יותר קדוש מאיפה שהיה אוהל המחאה), כך יש התנחלויות במימון ארווין מוסקוביץ' בג'בל מוכבר ובראס אל-עמוד ובשיח ג'ראח. מסתבר שהחוק חל רק על ערבים.
3. לא הבנתי מה הקשר בין "אחד האתרים החשובים בעולם לבני העם היהודי" לבין מדיניות הנישול המדוברת כאן. האם אתה טוען שהחשיבות ליהודים מצדיקה איסור בנייה גורף בסילואן – רק כלפי ערבים? האם השטח של אוהל המחאה – חלקה קטנה מוקפת בבתי ערבים, לא בדיוק אתר תיירות עולמי, למעשה התיירים לא מגיעים לשם בכלל אלא רק למתחם עיר-דוד – צריך להישאר נקי בגלל זה? האם לילדי סילואן לא מגיע מה שמגיע לכל ילד יהודי אחר במדינה – מקום לשחק ולשבת בו, ולא ברחוב? כי אם אתה מתכוון לזה, אנא רד למציאות ודבר גלויות. תגיד "כן, בגלל החשיבות ליהודים, לא מגיע לערבים לחיות שם, ואם הם חיים, שלא יבנו, ושלא ישחקו כדורגל אף פעם". קל לי הרבה יותר להתמודד עם אנשים גלויים מאשר עם מפריחי ססמאות.
מה שהכי מקומם זה שיש לי תחושה עזה שכל אלה שנורא "מחוברים" לחשיבות ההסטורית והדתית של המקום בכלל לא ביקרו בו. לא שוטטו ברחובות סילואן, אין להם מושג איזו מציאות עלובה ומכוערת של הזנחה אורבנית יש שם, והכיסופים שלהם הם למציאות דמיונית לחלוטין. קודם תגיע לואדי חילווה, תראה איפה הרסו, ואז תגיד לי שזה נורא חשוב ללב היהודי שלך.
תושבי מזרח ירושליים לא משתתפים בבחירות שנערכות לעיריה.
אם היו משתתפים אז ביחד עם סיעות השמאל היה להם רוב (אולי אפילו ראש עיר) ואז דברים היו נראים אחרת.
יש גם יהודים שמלינים על זה שערבים באים לגור במערב העיר-הם לא מבינים שתמיד הזרם הולך מהמינוס לפלוס ואם אין לילים גינה במזרח העיר אז מי שיכול עובר למערב….
עידן רציתי להגיד תודה על זה שבעקביות אתה דואג להעמיד את הטוקבקיסטים הנלוזים במקומם.
אז תודה.
לאסף: לא נכון ולא נכון. אם תושבי מזרח ירושלים היו משתתפים בבחירות אז היו מוצאים דרך לנטרל את ההשפעה שלהם, דברים לא היו נראים אחרת. מה, אנחנו ילדים? כבר הבנו שכל זרועות השלטון משתפות פעולה על מנת ״להעלים״ את הערבים מהעיניים שלנו. גנים, טבע, ארכיאולוגיה, איכות הסביבה, שיקולי ביטחון, ווטאבר. החוק בכלל לא קשור לזה, סתם עוד מכשיר בירוקרטי. הרי כל המפעל המפואר הזה של הפרטת האחריות הציבורית נועד בדיוק בשביל זה – על מנת להעביר את ההכרעות לאנשים שאף אחד לא בחר ואף אחד לא יכול לבוא אליהם בטענות.
הערבים במדינת ישראל כן בוחרים, נו אז מה? כמה יישובים חדשים זה הביא להם? כמה אדמות מופקעות זה הציל להם? הרי את רוב האדמות הממשלה העבירה לקק״ל שאיננה מחוייבת לאף אחד ויכולה לשמור את האדמות רק ליהודים עד שאצבעות המצביעים הערבים יכחילו. מסובך לייצר ״קרן קיימת לירושלים״ שתחליף את העירייה בפעולות ל״ניקוי ערבים״, ולהעביר לה את הסמכויות? זה כבר קורה במידה מסויימת.
למעשה, זה עוד יותר בסיסי. יש שנים עשר מליון בני אדם בין הים לנהר, בערך חצי מהם יהודים, ואחת מהמטרות העיקריות של השלטון הישראלי הוא לשמור על ״רוב יהודי״. איך אפשר לשמור על רוב יהודי כשהיהודים הם בערך חצי מהאוכלוסייה כבר היום? פשוט מאוד. ״רוב יהודי״ זה שם קוד לכך שלא משנה כמה ערבים יהיו, ההחלטות יישארו בידי יהודים. את זה אפשר ליישם גם אם היהודים הם שליש מהאוכלוסייה. היישום נשען כמובן על פרקטיקות שמונעות מחצי האוכלוסיה הפלסטיני להביא את עוצמתו המספרית לכדי ביטוי פוליטי. חלק ״לא אזרחים״, חלק ״תושבים לא אזרחים בעלי זכות הצבעה״ (אבל נמצאים תחת סכנה מתמדת ליפול לתוך הקאסטה של חסרי האזרחות הרגילים, מה שקרוי ״הטרנספר השקט״), וחלק הם אזרחים שיכולים להצביע (אבל רק למפלגות שלא מערערות על העיקרון של ״רוב יהודי״).
ירושלים זה תת-סעיף נכבד של פרוגרמת ה״רוב היהודי״, כלומר שליטה יהודית, ולא זוטות כמו הצבעה לעירייה של כמה ערבים זה מה שהולך לשנות את זה. כל הרעיון של ה״רוב יהודי״ זה שהמספרים יכולים להיכנס לנו לתחת, יהיה מה שיהיה, יהיו כמה שיהיו, השליטה בשטח תישאר אצל היהודים. בוודאי כשמדובר על ירושלים.
אבל גיל, גם אם אתה צודק, ברגע שכל תושבי מזרח ירושלים יצביעו הלכלוך כבר יהיה גלוי ואי אפשר יהיה לטאטא אותו יותר מתחת לשטיח ולהגיד 'הם לא מצביעים, מה אתם רוצים מאיתנו?'
עדו, יכול להיות, ויכול להיות שלא. הרי כבר שנים רבות שהשקר של "הריסת בתים בלתי חוקיים" היה אמור להיחשף לכאורה. הערבים משתפים פעולה, כותבים תוכנית מתאר על חשבונם, מבקשים אישורים לחיות את החיים שלהם כמו בני אדם ולא כמו כלבים, פונים לבג"ץ כמו ילדים טובים. נו? זה מפריע למישהו לומר "חוק הוא חוק הוא חוק, גם ליהודים וגם לערבים" ולטאטא מתחת לשטיח את העובדה הפעוטה שערבים לא יכולים כמעט על פי הגדרה לבנות בצורה חוקית?
לא שאני נגד הצבעה שלהם, אין לי דעה מבוססת, אני חושב שזה עניינם שלהם עד כמה הם מוכנים לשחק את המשחק הישראלי-יהודי המכור על מנת "להוכיח" משהו למישהו, ואין לי מושג כמה חשיפת הלכלוך הזה בכלל משפיעה. עצבן אותי השימוש בתרוץ הזה ש"הם לא מצביעים", שמזכיר מאוד את "אז שלא יבנו בנייה לא חוקית, מה אתם רוצים מאיתנו" או "אז שיבנו על פי תוכניות מתאר, מה אתם רוצים מאיתנו", כאילו יש בזה איזו מהות ולא רטוריקה בלבד.
מאוד יפה הצגת כתבה שמתייחסת רק לערבים המסכנים שבשבוע שעבר פצעו 2 תושבים ממעלה אדומים לאחר שנרקו אבנים על אוטובוס של אגד. לזה אין התייחסות ממך אלא על ביצוע של פעולות חוקיות של ממשלת ישראל. הם בנו בניגוד לחוק ועשו מה שהם רוצים כאילו אין מחר ואתה בא לתמוך בפורעי החוק במקום להצדיק את המדינה שלך שאמורה לשמור על החוק למענך. אז….. לך לגור איתם וזהו !!! תהיה עיתונאי אמיתי שמביא את שני צידי המטבע באותה נשימה ובאותו יחס. יחס מזלזל כלפי רשויות ממשלתיות עושה אותך אנרכיסט במקרה הגרוע ופטתי במקרה הטוב אבל בהחלט לא עיתנאי מאוזן ותחקירן אמיתי. אתה לא עיתונאי !!! (שילמו לך בדינרים כדי להציג את הכתבה?)
גורביץ, נו באמת, תקרא מה שיוסי כתב כאן ותבין – אתה לא עיתונאי. אם היית עיתונאי, היית "מצדיק את המדינה שלך שאמורה לשמור על החוק למענך". היית יס-מן. היית מגויס.
כזאת מדינה וכאלה עיתונאים, זה מה שיוסי רוצה. ולצערי הוא בדרך לקבל את זה.
יוסי,
אני מבין שאין לך שום התייחסות עניינית לפוסט, מעבר לאמירה החלולה "הם פורעי חוק", שהפוסט מסביר יפה גם למה היא חלולה. הדרך שלך להתמודד היא לשלוח אותי לדבר על ערבים שמשליכים אבנים.
ואם הייתי "מאוזן" – זה היה מצדיק את כל מה שכתוב כאן? אז מה השאלה החשובה שצריך ישראלי לשאול את עצמו: האם לנדו מאוזן, או האם הממשלה שלי מבצעת פשעים בשמי ובכספי המסים שלי בסילואן?
(והעיתונים שציטטתי בתחילת הפוסט, התשקורת – היא מאוזנת? ומה אתה בכלל, מכון לחקר העיתונות והבלוגים, או יהודי שמעדיף לא לדעת כלום על פשעים שנעשים בשמך?)
כמובן מדובר על עידן, לא גורביץ. מדי פעם אני מתבלבל. 🙂
עידן, אתה מוזמן למחוק או לתקן את התגובה שלי בהתאם.
הפוסט הזה צריך תרגום לאנגלית
http://www.moin.gov.il/PublicationsAndUsefullInfo/PressAnnouncements/Pages/City-of-David-Visitors-Center.aspx
שלום עידן,
קודם כל אני רוצה להגיד שלדעתי הפוסט מצוין. לא בכדי אנשים פה מתבלבלים בינו ובין כתבה עיתונאית…
אבל ברמה עקרונית יותר הייתי רוצה לשאול שאלה:
התמונה שאתה מתאר נדמית לי כסימפטום של כל הסיפור הציוני. למעשה, במבט לאחור, כל הקיום היהודי בארץ ישראל למן 1910 הוא עוול מ-ת-ג-ב-ר כלפי התושבים שאינם יהודים (וגם כלפי חלק מהיהודים…), פשוט ברוב חלקי הארץ העוול אינו מוחשי כמו בסילוואן.
וכמו שזה נראה, האינטרס של ה"ישות הציונית" המתגלמת בפעולות השלטון שלנו (שנבחר באופן דמוקרטי, יש להזכיר) הוא להמשיך את קו העוול ולדחוק ככל הניתן את הערבים הצידה- וכל האמצעים כשרים.
אז איך היית מציע לשכנע אנשים שמזדהים אך ורק עם הנרטיב הציוני-יהודי שצריך להפסיק את הפשעים שאתה מדווח עליהם?
כדי לחדד – את האנשים האלה לא מעניינים הערבים כהוא-זה ולא מעניין אותם צדק שלא כולל התחזקות של האינטרס היהודי.
תודה, מיכאל.
השאלה שאתה מעלה – אל מי לדבר ואיך לדבר – עולה כאן שוב ושוב. עד כדי כך, שלפני שנתיים כמעט התיישבתי וכתבתי מסה ארוכה, רק על הנושא הזה (למעלה משמאל – "כתיבה פוליטית…"). אני מפנה אותך לשם ורק אסכם כאן בקיצור נמרץ.
אין לי שיג ושיח עם גזענים; אין לי דיון פוליטי עם אנשים שלדעתם זכויות היהודים גוברות על כל שיקול אחר. בקצרה, חבל לבזבז זמן על נסיונות סרק לגשר בין שני עולמות ערכים שונים בתכלית. זה לא משהו שבכוחו של טקסט פוליטי לעשות, זה בכלל לא בתחום ההשגה של מלים (חצייה כזאת של קווים ערכיים היא דבר נדיר מאד, שקורה בעקבות טלטלה נפשית).
בכך כנראה צמצמתי את הקהל הפוטנציאלי שלי לכ-30%, לכל היותר, מן הציבור היהודי בארץ.
מתוכם, אני גם לא סופר את המשוכנעים – 5% לכל היותר – שדעתם כדעתי. אני מכוון אל התחום הרחב יותר, של כמה מאות אלפי ישראלים, שבאופן בסיסי דוגלים בשוויון זכויות לערבים, אנשים בעלי השקפה הומאנית. הבעיה שלהם היא שהם ניזונים כל הזמן מתעמולה שקרית, תמונת מציאות חלקית וכוזבת. והתפקיד שלי הוא לנסות לאזן אותה קצת, להעיר אותם אל המציאות האמיתית, ולעמת אותה עם הערכים המוצהרים שלהם; בתקווה שמן העימות-סתירה הזאת תצא איזושהי תובנה אקטיביסטית, רצון לפעול כדי לשנות את המציאות, לקרב אותה יותר אל הערכים המוצהרים.
שום סוג של הטפה פוליטית לא צריך לכוון אל "הרוב". מספיק שמכוונים אל קבוצה משמעותית שיש בכוחה לחולל שינוי. אם קורא אותי עיתונאי בכיר (כן, יש גם כאלה במנויים), ואותו קוראים כמה מאות אלפים, ואני הזזתי אצלו משהו קל בכיוון הנכון – אז השינוי הזה הרבה יותר משמעותי מכל מיני קרבות-סרק עם טוקבקיסטים של הימין. אם קבוצה של פעילים משתמשת בידע שאני מפיק כדי לקדם מאבק חברתי כלשהו – זה משפיע הרבה יותר מאשר ניסיון לדבר אל הימין בשפתו.
בקיצור, "השפעה פוליטית" היא עניין מורכב ורב-ממדי, וזאת טעות למדוד אותו רק דרך המשקפיים הצרים של "ויכוחי צופים", מי משכנע את מי וכו'.
לא הבנתי איך מ-1910? אולי מעליית הרמב"ן. הוא ניצל את הקולוניאליזם הממלוכי כדי לנשל ערבים מביתם וליצור אפרטהייד
בעיקרון ידיים פרטיות תמיד עדיפות . מספיק לראות מה קורה במועדוני הכדורגל.
שחקנים ערבים ממלאים את הקבוצות דוקא בתחום שלכאורה אמור להיות הכי יצרי וגזעני שיש.
הסיבה פשוטה- בעלי קבוצות ומאמנים רצים להצליח כי מדובר בהרבה כסף ומי שהולך עם האידאולוגיה הגזענית שלו עד הסוף נראה כמו בית"ר ירושליים.
פוסט מצויין. עבודת תחקיר נהדרת. יישר כוחך.
גיל- הערבים בכנסת הם בערך 10 ח"כים כלומר פחות מ10%. הסיבה לכך היא שהערבים הישראליים הם כ20% מהאוכלוסייה ושלא כולם מצביעים.
בנוסף הח"כים לא מתמקדים בסיוע לקהל בוחריהם אלא (לפחות גם)במאבק נגד יהדותה של מדינת ישראל ו/או נגד מדינת ישראל בכלל ו/או למען הפלסטינים בגדה(בתחום הסביר זו בחירה לגיטימית אבל יש לה מחיר).
בהתאם השפעתם נמוכה.
התגייסות של הציבור הערבי במזרח העיר לבחירות המקומיות מתוך התמקדות בשיפור תנאי החיים, אישור תוכניות מתאר וכו' הייתה מאפשרת להם להשיג כשליש ממועצת העיר. אין לי ספק שדבר כזה היה מאפשר להם להשיג תוכניות מתאר נדיבות ונטילת חלק בתקציב העירוני(בהנחה שכיום הם לא נוטלים חלק כזה).
לחלופין היו מפצלים חלק מהשכונות מירושלים (כמו שהיה צריך להיות מלכתחילה). שסביר שגם זה ימעט את המוטיבציה של התושבים שם לבנות.
כל זה לא אומר שכל מה שעושים להם מוצדק, אם מישהו רוצה למחות ע"י אי הצבעה זו לא סיבה לדפוק אותו.
עידו, מאמר מעניין, תודה.
הערה קטנה. כתבת באחת התגובות: ""על פי חוקי מדינת ישראל" – פתיחה מאד חשודה. אני לא מדבר על חוקים, אלא על אכיפה. הראה לי עוד יישוב יהודי שבו אסור לבנות בכלל. החוקים האלה מופעלים רק על ערבים. זאת ועוד: באותן שכונות ממש שאסור לערבים לבנות – ליהודים מותר! כך אלע"ד הקימה את עיר דוד, כך היא הולכת לבנות מפלצת בשם "מתחם קדם" במרחק של 75 מטר מהכותל (הרבה יותר קדוש מאיפה שהיה אוהל המחאה), כך יש התנחלויות במימון ארווין מוסקוביץ' בג'בל מוכבר ובראס אל-עמוד ובשיח ג'ראח. מסתבר שהחוק חל רק על ערבים."
ברור לי למה אתה מתכוון במתחמים של אלע"ד. לגבי האחרים: לא ברורים לי הנימוקים הפורמליים. ההתנחלויות במימון מוסקוביץ' הם (למיטב זכרוני) רכישות של בתים קיימים. לכן אין צורך באישורי בניה בשבילן (נכון?). כמוכן, אותם בתים בג'בל מוכבר, ראס אל עמוד ומן הסתם גם בשייח ג'ראח(?) אינם בתחום גנים לאומיים (מה בדבר בתים בסילוואן?).
מאמר מרתק.
בכלל סדרת הכתבות על סילוואן מרתקת ומעציבה.
תודה רבה.
Thanks foor a great read