Skip to content
6 בינואר 2012 / עידן לנדו

חניון גבעתי בידינו, ותודה לבג"ץ

[זהו פוסט שלישי בסדרה על סילואן; כדי לקבל את התמונה המלאה, יש לקרוא לפניו את הפוסט הראשון והפוסט השני]

בשבוע שעבר אישרה הוועדה המקומית בעיריית ירושלים שני מיזמי תיירות ענקיים של עמותת אלע"ד בשכונת סילואן שבמזרח העיר. אישור התכניות פירושו הפקדה להתנגדויות הציבור, אולם במקרה של סילואן אין סיבה לחשש: מי שיתנגד (התושבים הפלסטיניים) לא יכול להשפיע ומי שיכול להשפיע (התושבים היהודים) לא יתנגד. התכניות האלה, שנגנזו לתקופה לא קצרה, יוצאות סוף סוף לפומבי, ובמהרה יוסיפו עוד כמה חביות של חומר תבערה לאגן הקדוש.

מי שסלל את הדרך לקידום הפרוייקטים האלה הוא לא אחר מבג"ץ, שלפני שנתיים דחה עתירה של תושבי השכונה בשיתוף עם "שלום עכשיו" נגד המשך העבודות בחניון גבעתי. פסק-הדין של בג"ץ באותה עתירה מספק הצצה מאלפת במיוחד לאופן שבו מכשיר הממסד הישראלי כל תועבה התנחלותית שהיא, כמו גם למנגנוני הכיסוי וההכחשה שנזקקים להם שופטים לא-טפשים-בכלל כדי להמשיך במלאכתם זו. פסק הדין הזה הוא המוקד של הפוסט הנוכחי, אבל תחילה כמה מלים על הפרוייקט החדש של אלע"ד בשכונת סילואן.

המיזם הגדול מהשניים יוקם על שטח חניון גבעתי – עד לאחרונה אתר ארכיאולוגי של "חפירות הצלה", הממוקם בקצה הצפוני של סילואן, 30 מ' בלבד מחומות העיר העתיקה. התכנית כוללת קומה לתצוגה ארכיאולוגית, אודיטוריום, אולם כינוסים ושני מעברים תת-קרקעיים – האחד על בסיס הרחוב ההרודיאני לכיוון הכותל המערבי, והשני לכיוון מעלות עיר דוד, אל שטח החפירות. יוקם גם חניון ל-250 כלי רכב, ייבנו עמדות מודיעין, כיתות לימוד, אולם כינוסים, חללי תצוגה וחנויות מזכרות. אלע"ד גם תקים במקום את מינהלת אתר עיר דוד. השטח הכולל של המיזם – יותר מ-5,400 מ"ר, בהם יותר מ-10,000 מ"ר שטח בנוי.

מיזם התיירות השני שאושר יוקם ב"בית המעיין" שבמעיין הגיחון. הוא יכלול מרכז מבקרים, בריכות תת-קרקעיות ומקוואות, ועוד מבנים (חלקם קיימים) מעל לקרקע. המיזם הזה מתפרס על שטח של יותר מ-3,000 מ"ר.

ובכן, ברוכים הבאים, שוב, לסילואן: אתר התיירות המשגשג ביותר בישראל, עם אחוזי צמיחה של כלכלת נמר אסייאתית, אתר שמבעבע תכניות פיתוח בהשקעות עתק של מליוני דולרים, אתר שרעם הקידוחים התת-קרקעיים ונהמת הבולודוזרים אינם שוככים בו לרגע.

ברוכים הבאים, שוב, לסילואן, ביתם של יותר מ-50 אלף פלסטינים, שטח ריבוני ישראלי בתחום השיפוט המוניציפלי של ירושליים. סילואן, שאין בה מדרכות, שאין בה שירותי תברואה, שאין בה שטחים ציבוריים (כולם הופקעו לטובת "עיר דוד"), שאין בה ספרייה עירונית או אפילו ספסל אחד לישיבה בכל רחובותיה התלולים, שאין בה גינת משחקים אחת לילדים, שאין בה תאורת רחוב, שמאות מילדיה לומדים בכיתות מאולתרות במחסנים ובמקלטים כי העירייה אינה משפצת את בתי הספר שבתחומה, שמספר התלמידים הממוצע בכיתותיה הוא 45, וגם כך 6,500 ילדי השכונה נאלצים להרחיק מדי יום לשכונות אחרות כי אין מספיק מוסדות חינוך בסילואן, שאין בה שום השקעה בתשתיות הקורסות זולת לטובת המתחם היהודי.

ברוכים הבאים לסילואן, שאין בה תכניות מתאר, שבשכונת ואדי חילווה לבדה (כ-5,500 תושבים) ניתנו בה פחות מ-20 היתרי בנייה במשך 44 שנות הכיבוש, ועל כן אין לתושביה שום אפשרות לבנות בה באופן חוקי (אלא אם כן הם משת"פים).

אבל יש בה, בסילואן, מרכז מבקרים משוכלל ב"עיר דוד", ובקרוב יהיו בה עוד שני מרכזי תיירות גרנדיוזיים, במעיין הגיחון ובחניון גבעתי. חניון רב-קומתי וחנות מזכרות ליהודים – כן; מדרכות וכיתות לימוד לערבים – לא.

כך ייראה הפרוייקט המתוכנן לקום על חניון גבעתי, שזכה להיקרא בשם "מתחם קדם":


"מתחם קדם" המתוכנן בחניון גבעתי. מקור: מרכז המידע ואדי חילווה - סילואן: http://silwanic.net/?p=1448


את מפלצת הזכוכית הזאת תיכנן האדריכל אריה רחמימוב, מי שתיכנן גם את תכנית "גן המלך", (שבמסגרתה יוקם פארק תנ"כי בשכונת אל-בוסתאן בסילואן, על חורבותיהם של 22 בתים פלסטיניים). רחמימוב, שתרם רבות לפרוייקט הייהוד של מזרח ירושלים, ראה לאחרונה שכר בעמלו ומונה לתפקיד יו"ר הוועדה למורשת עולמית בוועד הישראלי לאונסק"ו.

למי שייך חניון גבעתי ובאיזה זכות אלע"ד בונה בו?

שאלה טובה. נתחיל בדרך האלימינציה.

חניון גבעתי אינו כלול בשטח הגן הלאומי "עיר דוד", שנמסר לניהולה של אלע"ד בהליך מפוקפק ביותר. כפי שתיארתי בהרחבה בפוסט קודם, הפעילות של אלע"ד במתחם "עיר דוד" מעוררת ביקורת קשה במשך שנים, בקרב ארכיאולוגים ופעילי תכנון. לפני חודשיים בג"ץ פסק בעתירה של "עיר עמים" שיש לצמצם את סמכויות אלע"ד בשטחי הגן הלאומי "עיר דוד" לתפעול בלבד, ולהחזיר את סמכויות הניהול לידי רשות הטבע והגנים ועיריית ירושלים.

מכל מקום, חניון גבעתי איננו חלק מ"עיר דוד". מן התכנית שאושרה בוועדה המקומית בשבוע שעבר (ניתן להוריד אותה כאן, תודה לעמותת "עיר עמים") ומפסיקת בג"ץ בעתירה נגד העבודות בחניון גבעתי ניתן להבין שהשטח שייך בעצם לגן הלאומי "סובב חומות ירושלים", ש"עיר דוד" היא רק חלק קטן ממנו. אך לאלע"ד לא נמסרו מעולם סמכויות ניהול ופיתוח בכלל שטחי סובב חומות ירושלים. אומנם בשנים האחרונות אלע"ד מרחיבה את פעילותה מחוץ לסילואן; היא מנהלת את תעלת המים הרומית מתחת לטיילת ארמון הנציב, מפעילה מרכז מבקרים בהר הזיתים, מקיימת פעילות קבועה בגן הלאומי "עין צורים" וגם ב"עמק השלום". ועדיין – מעולם לא פורסם בציבור שרשות הטבע והגנים העניקה לאלע"ד סמכויות כלשהן בשטח חניון גבעתי מעבר לחפירות ההצלה.

אם "מתחם קדם" המתוכנן לא יקום על קרקע ציבורית, אולי זו בעצם קרקע פרטית? רמז לכך ניתן באפריל 2009, כשהיועץ המשפטי של עיריית ירושלים, יוסי חביליו, ניסה לברר אם וכיצד התגלגל חניון גבעתי, שהיה חכור בידי העירייה עד 2006, לבעלות אלע"ד. אלע"ד הצהירה אז  שמדובר בשטח פרטי ש"הזכויות בו רשומות בספרי המקרקעין", אך לא הציגה תיעוד לבעלותה עליו. ואומנם, בסעיף 1 של פסק הדין של בג"ץ מלפני שנתיים, מוצהר שאלע"ד (וחברת "מעלה בית דוד") היא בעלת הקרקע.

האומנם? בתכנית שהופקדה בשבוע שעבר, עמוק בתוך הר של הסתייגויות טכניות, קבורה המלצה מעוררת תמיהה לוועדה המחוזית: "הוכחת בעלות על כל החלקות בשטח התכנית (הוצג רק עבור חלקה מס' 11). יש להציג חתימת שני מוכתרים במקרה והגוש לא רשום."

אהה, אז עדיין אין הוכחת בעלות. אז השטח אולי לא פרטי. אבל אם הוא שטח ציבורי, שמעולם לא נמסר באופן רשמי לידי אלע"ד – באיזו זכות היא מקימה שם פרוייקט גרנדיוזי של יותר מ-10,000 מ"ר בנוי? ואם הוא פרטי – איך בדיוק נמסר שטח ציבורי, בתחום הגן הלאומי "סובב חומות ירושלים", לבעלות פרטית? נזכיר שאפילו שטח הגן הלאומי "עיר דוד" לא נמסר לבעלותה של אלע"ד, אלא רק לניהולה.

נכון להיום, כל סוגיית הבעלות וזכויות הפיתוח בחניון גבעתי לוטה בערפל. הערפל מכוון, לא מקרי, ומאפשר לפרוייקט השנוי במחלוקת הזה להתקדם ללא הפרעות מיותרות של שקיפות ציבורית. בכל הזהירות המתבקשת, ובהסתמך על האופן שבו אלע"ד השתלטה בעבר על נכסים בסילואן, צריך לומר ברורות – יש חשש כבד ש"מתחם קדם" הוא פרוייקט בלתי חוקי מראשיתו.

[במאמר מוסגר: "חוקיות" מעבר לקו הירוק היא כידוע לא ערובה להליך הוגן או מוסרי; מצב העניינים השגרתי הוא שקודם השלטון יורה, אחר כך מערכת המשפט מסמנת מטרה עגולה מסביב לחור הירי; לעניין הזה כדאי להיזכר בנישול המשפטי בשיח' ג'ראח, או בפסיקה המקוממת האחרונה, שמתירה לישראל להמשיך להפעיל מחצבות ישראליות בשטח C – ביזה פשוטה של משאבי טבע, בניגוד לדיני הכיבוש במשפט הבינלאומי – משום שיש לקחת בחשבון את "הכיבוש המתמשך". כפי שנראה מיד, במקרה של חניון גבעתי, ההצדקות המשפטיות ניתנו למעשה כבר מראש. ועדיין, אין שום פסול בניסיונות העקשים של ארגוני זכויות אדם לגייס את החוק בשטחים דווקא לצד הקורבנות הפלסטינים. לשון החוק הרבה יותר הגונה מפרשניו, ואחת לכמה זמן מתגלגל הדיון לפתחו של שופט הגון, שמציג את פניו המוסריות של החוק. הליכי האישור המסורבלים לכאורה של תכניות בנייה הם ככלות הכל פשרה סבירה בין הצורך לאזן בין שלל אינטרסים סותרים. מי שבוחר להעמיד את האינטרס של עמותת מתנחלים חמדנית מעל כל אינטרס אחר איננו מייצג של "החוק" יותר ממי שמוחה נגדו. ובקצרה: את חוק הכיבוש אין לקדש, אך גם אין לוותר עליו מראש].

בכל מקרה – תודה לבג"ץ שסלל את הדרך

פרוייקט "מתחם קדם" ייצא לפועל; זה כבר כמעט סגור. במוקדם או במאוחר, מפלצת הזכוכית של אלע"ד תקום בחניון גבעתי ותספק תשובה ציונית הולמת לכיפת הסלע המנקרת את עיני המבקרים היהודים בעיר העתיקה. עכשיו אולי הזמן לבחון שנית איפה היתה יכולה מערכת החוק בישראל לעצור את פרוייקט הרשע והאיוולת הזה – ואיך היא בחרה לעצום עיניים.

בשנת 2002 החל הארכיאולוג אלי שוקרון לחפור בחניון גבעתי, ומאוחר יותר עברו החפירות לידי הארכיאולוג דורון בן עמי. ככל החפירות בסילואן (להוציא אלה שבשטח המרכז למבקרים), הן מוגדרות כ"חפירות הצלה". אין חולק על כך שבשטח החפירות התגלו ממצאים בעלי חשיבות מדעית גדולה, אבל לא יזיק להזכיר שרק מקצתם קשורים לנוכחות יהודית באתר, ואין כל ממצאים הקשורים למלכות בית דוד. התזכורת הזאת לא היתה נחוצה אלמלא תהילתה של אלע"ד היתה על חשיפת "העבר היהודי המפואר" של עיר דוד – פיקציה תעמולתית שהרבה משאבים מושקעים בפימפום בלתי פוסק שלה.


החפירות בחניון גבעתי. תצלום: עמותת "עמק שווה".


רשות העתיקות מבצעת חפירות הצלה בכל מקום שבו מתוכננים בנייה או פיתוח ויש חשש להרס ממצאים ארכיאולוגיים חשובים. הנוהג המקובל, על פי ד"ר יובל ברוך ממחוז ירושלים של רשות העתיקות, הוא זה: "רשות העתיקות מבצעת חפירות באתר (לפי אישור ממנהל רשות העתיקות) לאחר שהיזם מציג לה היתר בנייה שאמור להעיד על הליך תכנון ובנייה תקין" (דו"ח עסקה אפלה בסילואן, עמ' 19). זאת לשון החוק – סעיף 30 לחוק העתיקות.

באף אחת מחפירות ההצלה שמתקיימות בסילואן כבר שנים ארוכות – ללא פיקוח של המועצה לארכיאולוגיה, ובניגוד לעמדתם המקצועית של בכירים בתחום – לא קיימות תכניות בניין מאושרות. כך גם בחניון גבעתי. "חפירות ההצלה" שמתבצעות במקום "מצילות" את השרידים הארכיאולוגיים מתכניות שמעולם לא קיבלו היתר חוקי.

ועם זאת, לאף אחד מן הנוגעים בדבר לא היה ספק שיש גם יש תכניות לפיתוח מאסיבי בחניון.

בשנת 2008 הגישה קבוצה של 27 תושבים פלסטינים בסילואן, המתגוררים בסמוך לחניון גבעתי, עתירה לבג"ץ, בשיתוף עם תנועת "שלום עכשיו". העותרים טענו שבמסווה של חפירות ארכיאולוגיות מבוצעות בחניון גבעתי פעולות הכנה לפרוייקט בנייה של אלע"ד, ללא שום היתר חוקי. רשות העתיקות ואלע"ד טענו מנגד שכל העבודות המבוצעות במקום קשורות ישירות לחפירות ההצלה, אבל הודו בקיומן של תכניות הבנייה. בפסק הדין של בג"ץ, שניתן בספטמבר 2009 (ניתן להוריד אותו במלואו כאן), נזכרת הצהרת רשות העתיקות, שמתייחסת לשנת 2002: "בא כוח רשות העתיקות הסביר כי מרשתו מבצעת חפירות ארכיאולוגיות במקרקעין למעלה משש שנים, לאחר שבעלי המקרקעין ביקשו לבנות בו ולצורך כך יזמו תוכנית בניין עיר מתאימה."

למעשה, כבר ביוני 2005 אושרה תכנית (מס' 9030) להקמת חניון בן 5 קומות וחללי ארכיאולוגיה בשטח חניון גבעתי, בתכנון משה ספדיה. התכנית כללה גם מרכז מסחרי, אולם שמחות וחדרי אירוח בשטח כולל של 1,400 מ"ר. מסיבה לא ידועה התכנית הזאת הוקפאה, והוחלפה בתכניתו של האדריכל רחמימוב, שאושרה בשבוע שעבר. בפברואר 2007 הודה מנכ"ל רשות העתיקות, שוקה דורפמן, בישיבה של המועצה לארכיאולוגיה: "קיימת בעיה לייצר תכנית כרגע, אך הכוונה היא חד משמעית. לגבי חניון גבעתי, ייבנה חניון בסופו של דבר." (דו"ח "עסקה אפלה בסילואן", עמ' 19). מפה לשם, ה"חניון" הפך לפרוייקט תיירותי ענק.

בקצרה: מן הרגע הראשון שאלע"ד לטשה את עיניה אל חניון גבעתי, היה בדעתה רק דבר אחד לעשות שם: להקים מרכז תיירותי עצום-ממדים, עם חניון רב-קומתי, לטובת תיירים יהודים כמובן. נזכיר שמדובר בשטח ציבורי כמעט יחידי בכפר הצפוף הזה, שטח ששימש כחניון מקומי ואז הופקע משימושם של אלפי תושבים. הארכיאולוגיה לא עניינה את אלע"ד, ו"חפירות ההצלה" שהיא נדרשה להן היוו, מבחינתה, שלב ביניים שיש לדלג עליו בזריזות מירבית בכדי להכשיר את הקרקע לשלב הבנייה. למעשה, בעתירת התושבים מ-2008 הועלתה הטענה שהכשרת השטח לבנייה מתבצעת כבר במקביל לחפירות, ללא היתר.

את הטענה הזאת בג"ץ דחה, ומעניין להתעכב על מסלול החשיבה הפתלתל שבסופו הסיקו השופטים – עדנה ארבל, אדמונד לוי וחנן מלצר – כי החפירות בחניון גבעתי כשרות לחלוטין ואין סיבה לעצור אותן. ההחלטה הזאת, כאמור, סללה את הדרך למפלצת הזכוכית שתקום במקום במהרה.

כנגד העותרים, טענה רשות העתיקות שהעבודות המסיביות באתר חניון גבעתי – הקמת קירות תמך והטמנת קונסטרוקציות ברזל בעומק של 15 מטר – בוצעו מטעמי בטיחות בלבד, למנוע התמוטטויות עפר. בית המשפט אימץ לחלוטין את עמדת הרשות, ואף מתח ביקורת על העותרים שלא המציאו ראיות מוצקות לעבודות הבנייה המיוחסות (ביקורת שגובלת ברישעות – הרי אתר החפירות סגור למבקרים חיצוניים וניתן רק לצלם אותו מלמעלה).

יתירה מזאת, במשך שנים סבלו תושבי סילואן מנזקים פיזיים (סדקים בקירות, קריסת רצפות, בורות בכביש) בשכונתם כתוצאה מהחפירות ממש מתחתיהם (ראו תיעוד מפורט כאן וכאן); למעשה, כך הם גילו לראשונה שאכן מתבצעות חפירות תחת בתיהם (איש לא טרח להודיע להם מראש; ערבים, אתם יודעים). ושוב, בית המשפט קנה ללא פקפוק את גרסת אלע"ד (ומומחה מטעמה) שאין שום קשר סיבתי בין החפירות מתחת לבתי התושבים לבין הסדקים שהופיעו בהם. הכל הפוך, הסבירה השופטת ארבל לתושבים: בעצם אתם בניתם בתים לא בטיחותיים, שעכשיו מתפרקים לכם, ואילו אלע"ד יוצאת מגדרה כדי שנכסיכם לא יינזקו. איך השופטת יודעת? אה, זה פשוט: "כפי שהובהר לנו, גורמי המקצוע מטעם רשות העתיקות מלווים באופן רציף את העבודות במקום. אנו מניחים כי רשות העתיקות תמשיך ותקפיד על כך גם בהמשך עד לתום העבודות במקרקעין."

"הובהר לנו", "אנו מניחים". פסק הדין מלא במשפטים כאלה. הגרסה הפלסטינית היא תמיד "טענה לא מוכחת", הגרסה היהודית היא בגדר אמת גלויה, מעל לכל ספק.

השופטים לא תמימים ולא טפשים. הם מכירים היטב את ההסטוריה של אלע"ד בסילואן (ולו רק מרצף העתירות שהגיעו לבג"ץ לאורך השנים). הם יודעים היטב שבכל פינה שאלע"ד תקעה את חפירה, אחרי כמה שנים מתנשא שם בניין חדיש ומפואר. ובכל זאת, השופטים מעדיפים לצמצם ככל האפשר את שדה הראייה שלהם, ולראות רק את מה שאלע"ד בוחרת להראות בשלב הזה. בעוד שהעתירה מדברת על מה שעתיד לקום מעל הקרקע, השופטים קוברים את מבטם מתחתיה.

מזכיר לכם משהו? כך בדיוק התייחסו שופטי בג"ץ במשך כל השנים לעתירות של פלסטינים נגד גדר ההפרדה. השופטים התמסרו ברצון לתעמולה הישראלית כאילו הגדר הוקמה אך ורק משיקולים בטחוניים, ואין בין התוואי שלה לבין גבול מדיני עתידי שום קשר. פה ושם אומנם דרשו לתקן את התוואי, אבל הנחת המוצא היתה שמדובר ב"גדר זמנית", לצרכי ביטחון בלבד. מן הפיקציה הזאת העולם מזמן התפכח, ואפילו פוליטיקאים מן הימין התנערו ממנה זה מכבר, אבל שופטי בג"ץ עדיין דבקים בה, בערגה כמעט נואשת, כמו פעוט שמסרב להרפות מן הדובי המרוט שלו.

עד כדי כך מגיעה ההיתממות-מרצון של השופטים (מצב נפשי חריג לכאורה, שהפך לנורמטיבי בפסיקה הישראלית ביחס לפלסטינים), שהם ממש משוכנעים כי תכניות הפיתוח של אלע"ד נתונות בידיה של רשות העתיקות לשבט או לחסד. הנה עוד ציטוט בלתי ייאמן מפסק הדין:

"רשות העתיקות הסבירה כי היא התנגדה לכל שינוי בתכנית החלה על המקרקעין כל עוד לא בוצעה חפירה ארכיאולוגית של הנכס. לדבריה, רק לאחר חשיפת כל הממצאים במקום, תוכל היא לקבוע אם היא מסכימה לבניה המתוכננת ובאילו תנאים. על רקע זה החלה חפירת ההצלה במקום. דומה אם כן כי במקרה מעין זה, דווקא משום שמדובר בחפירת הצלה שהחלה על רקע רצונם של בעלי המקרקעין לשנות את התכנית החלה עליה, בעלי המקרקעין הם התלויים במידה רבה ברשות העתיקות ובעמדתה ביחס לשינוי המבוקש בתב"ע. במצב זה פוחת החשש ללחצים על רשות העתיקות שלא יתאמו את האינטרס המחקרי."

הבנתם? "בעלי המקרקעין הם התלויים במידה רבה ברשות העתיקות". כתבו ולא רעדה להם היד. כל העולם כבר יודע בספטמבר 2009 שבחניון גבעתי יקום פרוייקט בנייה של אלע"ד. התושבים יודעים, הארכיאולוגים יודעים, מנכ"ל רשות העתיקות יודע ("ייבנה חניון בסופו של דבר") – ורק השופטים הנכבדים של בג"ץ עדיין לא יודעים זאת. מפשפשים במסמכים, זוקפים גבות תמהות, מדמיינים להם מין אוטופיה של מנהל תקין, כאילו אלע"ד ורשות העתיקות פועלות מתוך ניגוד אינטרסים ולא בעצה אחת, כאילו יש בכלל סיכוי שרשות העתיקות תטרפד את הפרוייקט של אלע"ד משיקולים ארכיאולוגיים, כאילו היה פרוייקט התנחלותי אחד במדינת ישראל שלא התחיל כך, ממש כך – באמון הנאיבי (תיקון, העוצם-עיניים-בכוח) ביושרתו של השלטון, בכך שהוא כבר יפקח על הגופים האידאולוגיים (כי המדינה היא "מעל לאידאולוגיה" בפנטזיה הזאת), והוא יוודא שהם לא חורגים מן ההיתרים החוקיים שניתנו להם, כי בסך הכל – המדינה שומרת חוק היא.

מה, לא?

ומן הפנטזיה, במעבר חד למציאות. באפריל 2008, שנה וחצי לפני פסק הדין של בג"ץ,  שודרה בערוץ 1 כתבה מצויינת של נסים מוסק על המתרחש בחניון גבעתי בסילואן. בדקה 4:23 אומר הארכיאולוג ד"ר רפי גרינברג, העוקב מקרוב אחרי פעילות אלע"ד מזה שנים, את הדברים הבאים על מערכת היחסים של העמותה עם רשות העתיקות: "רשות העתיקות התחייבה מראש לפנות את העתיקות מכאן, ולהשאיר אותן רק במרתף של אותו בניין שייבנה. כלומר, רשות העתיקות כאן עובדת בשביל היזם, והיזם במקרה זה הוא עמותת אלע"ד."

זה באשר לפנטזיה הבג"צית ש"בעלי המקרקעין הם התלויים במידה רבה ברשות העתיקות."

אם יש את נפשכם לדעת מהו הבסיס הרוחני של שופטים עם בוחן מציאות לקוי כל כך, עיינו לבסוף בסעיף 22 של פסק הדין, המובא בדברי הסיכום. או אז פורקת מעליה השופטת ארבל את עולו המסורבל של הז'רגון המשפטי וממריאה אל שחקים נשגבים על גביהן של מליצות מכונפות:

"עברה ההיסטורי העשיר של הארץ מקופל שכבה על שכבה באדמתה. דברי הימים של הארץ, של העמים שחיו בה, חלפו בה ונכנסו אל דפי ההיסטוריה, נקברו במרוצת השנים תחת האדמה והפכו לצפונותיה… ביתר שאת נכונים הדברים ביחס לאזור המכונה "עיר דוד". תל עיר דוד מספר את דברי ימיה של ירושלים זה אלפים בשנים, כפי שניתן ללמוד עליהם עוד מן התנ"ך) ראו למשל: שמואל ב', ד'-ח'; שמואל ב', ט'-י"א; דברי הימים א', פרק ט"ו, פס' א', זאת הגם שהמקום עצמו מוזכר כמובן עוד קודם לכן, בסיפור עקדת יצחק) וממקורות נוספים. חשיבות חשיפת צפונותיה של עיר דוד היא לאומית ובינלאומית, היא אינה מתייחדת לבני העם היהודי אלא יש לה חשיבות לכל מי אשר מבקש להתחקות אחר תולדותיו של איזור זה שהוא ערש הדתות המונותיאיסטיות. חשיבותו של המחקר הארכיאולוגי אינה מתמצה אך בהבנת עברה של הארץ ובאפשרות לבחון אמיתותם של הפרטים הידועים לנו ממקורות אחרים אודותיו, אלא הוא שופך אור על התפתחות התרבות האנושית. ככזה, חשיבותו חוצה עמים וגבולות."

קופידון מחניון גבעתי. "ערש הדתות המונותיאיסטיות"?

מה לבלבול המוח הזה ולפסק דין משפטי? לבג"ץ פתרונים. קשה לדעת איפה להתחיל לסמן את השגיאות ועיוותים שהפסקה הזאת מכילה. ראשית, המעבר הקליל בין הממצאים הארכיאולוגיים לבין הטקסט המקראי ("כפי שניתן ללמוד עליהם עוד מן התנ"ך") – תלוש לחלוטין מן המציאות. בפועל, כפי שכבר תואר כאן ובפוסטים הקודמים בהרחבה, העדויות הארכיאולוגיות לנוכחות יהודית קדומה בתל עיר דוד הן שוליות ובטלות בששים בתוך שלל הממצאים. ובאשר ל"ערש הדתות המונותיאיסטיות" – מי יודע, אולי כיוונה השופטת את דבריה לאל המונותיאיסטי הידוע קופידון, שדמותו המגולפת נחשפה בחפירות חניון גבעתי.

כלאחר יד מוסיף פסק הדין: "חשיבותו של חקר העבר אינה יכולה להסיג מפניה את זכותם של התושבים באזור החפירות לחיות בבטחה." אבל בשלב הזה ניתן להבין שמדובר באמירה חלולה, נטולת כיסוי. וזאת לא משום שחקר העבר רומס את זכויותיהם של תושבי סילואן, אלא משום שחקר העבר, כשלעצמו, אינו יותר מאיצטלה לפרוייקט הייהוד של השכונה. ולפרוייקט הזה, שאלע"ד מוציאה לפועל מזה 25 שנה, יש שותפים נכבדים מאד בכל שדרות השלטון, החל מעיריית ירושלים ורשות הטבע והגנים, דרך רשות העתיקות ומשרד השיכון, ועד מערכת המשפט הישראלית, ובמיוחד ספינת הדגל שלה – בית המשפט העליון. לא בכדי יושב שופט עליון לשעבר (צבי טל) במועצה הציבורית של עמותת אלע"ד. חנן מלצר, אדמונד לוי ועדנה ארבל יכולים לראות עצמם ראויים לשרות במחיצתו.

בסיומו של פסק הדין המחפיר הזה, במשפט החותם ממש, צץ לפתע המודחק – ספק רגש אשם, ספק ניסיון דחוק אחרון לשריין מראש מחילה-עצמית אל נוכח הצפוי לקרות: "יובהר למעלה מכל ספק כי אין בחוות דעתי כל היתר או הכשר לביצוע כל עבודה שמעבר לחפירות הארכיאולוגיות במקרקעין ולא ניתן לה היתר כדין."

יצאת בסדר, כבוד השופטת. ההסטוריה תדון אותך לכף הזכות. דקדקת על קוצו של יוד, וממרומיו של אותו קוץ תוכלי בקרוב להשקיף בנחת אל מפלצת הזכוכית שתוקם ב"מתחם קדם", הפתעה גמורה זאת מן הסתם תהיה לך, שהרי את לא הכשרת את זה, הרי כתוב במפורש בפסק הדין שהכל היה עבודות ארכיאולוגיה, ומה הקשר בין ארכיאולוגיה לבין התנחלות, בין מה שמתחת לקרקע למה שעליה, מה הקשר בכלל בין מי שבונים לו ומי שהורסים לו, הראו לי ולו גרגר עפר אחד מסילואן שהצליח אי פעם לחדור פנימה אל היכלי המשפט ולהטעים להם טעמה של מציאות.

60 תגובות

להגיב
  1. ערן ר / ינו 6 2012 09:19

    מהידוע לי על מערכת המשפט (לא כעורך דין, אלא רק כקלדן בבימ"ש שלום), אני חושש שאיתרתי שתי שגיאות בסיסיות בטקסט:

    א. השופטים לא יודעים. גם אם הם יודעים, הם לא יודעים. ידיעה שיפוטית (זאת אומרת, מה שהשופטים יודעים) אסור לה להיכנס לתחום הדיון המתנהל, אלא אם כן זה מוסכם על כל הצדדים. זה שהשופטים יודעים שאלע"ד ורשות העתיקות עושים יד אחת, זה לא עוזר לעותרים. הם צריכים להראות ולהוכיח את זה (בדרך, למשל, של הבאת אותה כתבה של נסים מוסק והדברים שנאמרו בה וצוטטו על ידך).
    בית המשפט מוגבל לעשות שימוש רק במה שיש בפניו – כתב תביעה/עתירה, כתב הגנה, תצהירים, חוות דעת של מומחים וכן הלאה. מהדברים הללו (וממוחו הקודח, בהתחשב בפסקה המצוטטת מסעיף 22) הוא לוקח את הדברים שמופיעים בפסק הדין.

    ב. התובעים/העותרים הם אלו שצריכים להוכיח. לא מספיק לכתוב בעתירה שמבוצעות עבודות בנייה מסיביות, אלא צריך להוכיח אותן, אחרת לנתבעים/משיבים אין דרך להתגונן מהן, אלא לומר שאלו טענות סתם (בעלמא, בז'רגון). הנתבעים עצמם לא צריכים להוכיח שאין בנייה, אלא התובעים הם שצריכים להוכיח ולהביא ראיות לתמוך בטענות שלהם.

    ייתכן שבית המשפט צריך ויכול להתנהג אחרת, אבל במסגרת החוק (שוב, למיטב ידיעתי והבנתי), הוא לא יכול לחרוג מהסמכויות שיש לו.

  2. ערן ר / ינו 6 2012 09:23

    אחרי שקראתי שוב, הבנתי שסתרתי את עצמי בפסקה האחרונה. רצוי להוריד משם את המילה "ויכול", בשביל לשמור על ההיגיון הפנימי.

    כך או כך, הייתי רוצה שבית המשפט יתנהג אחרת (כפי שאני רוצה שהוא יעשה את זה גם בתיקים של בימ"ש שלום שאני מקליד בהם). הכרתי שופטת שעושה את זה, אבל בקטנה, כי בכל זאת, אסור לה.

  3. לאו / ינו 6 2012 09:39

    ואני שואל: מה יהיה?!

  4. עידן לנדו / ינו 6 2012 09:41

    ערן,

    איך אומרים בבית המשפט? "חזקה על העותרים" שהם הביאו לידיעת בית המשפט את כל העובדות הרלבנטיות, ואף יותר ממה שהובא בפוסט הזה. לא עולה על דעתי שאני באמצעות גוגל גיליתי יותר עובדות ממה שידוע למי שחווה את הדברים בשטח מדי יום ביומו.

    באשר לנקודה השניה – לא סתם אמרתי שבית המשפט גילה "רישעות". מן העותרים נמנעה גישה ישירה אל תוך אתר החפירות ועל כן הם נאלצו להסתפק בתמונות מבחוץ, מעקב שוטף אחרי סוג החומרים שנכנסים לאתר, סוג העבודות שנעשות שם, וכו'. לו רצה בית המשפט לעשות צדק, היה יכול בקלות לחייב את רשות העתיקות להתיר לעותרים לצלם בפנים.

    פסק הדין מביע פעם אחר פעם אמון מלא בגירסת הנתבעים, גם כשהיא נוגעת לכוונות ותכניות, ולא למסמכים. זאת הטיה מובנית, ואי אפשר להחביא אותה מאחורי "ידיעה שיפוטית".

  5. דודו פלמה / ינו 6 2012 10:11

    עידן תודה על פוסט מושקע ומאלף (עוד לא חזרתי לנשום).
    באמת, העבודה שאתה עושה ראויה לפרס פוליצר.
    (כמה חבל שפוליצר לא מגיע לסילואן ממש כמו שבית המשפט העליון לא).

  6. עידן לנדו / ינו 6 2012 10:14

    תודה, דודו.

  7. nataliemessika / ינו 6 2012 10:30

    עידן,
    העלית כאן הרבה דברים חשובים, לא כולם קשורים לארכיאולוגיה. אני סבורה שחשוב שהמדינה תפקיד את ניהול החפירות והפיקוח בידי מי שהוכשר לכך (רשות העתיקות או מכוני מחקר באוניברסיטאות) – ולא לגופים פרטיים בעלי עניין. מה שמוביל אותי לשאלה האם קיים גוף חסר פניות, ללא אג'נדה בכלל. אולי יש אבל זה לא טריוויאלי בכלל.
    לגבי הממצאים בחניון גבעתי – ביקרתי באתר ויש לי 2 הערות: לפעמים באמת צריך לבנות חומת חיזוק כאשר יורדים לעומק – וזאת מחשש אמיתי להתמוטטות כפי שנעשה בשוליים המזרחיים והצפוניים של האתר בקרבת הכביש הסובב. הערה שנייה – לומר שאין שם אף עדות לנוכחות יהודית, זה לא מדויק. נמצאו שם מקוואות טהרה חצובים בסלע בדומה למקוואות שהתגלו בעיר העליונה של ירושלים. מעל נמצאו שכבות מתקופות אחרות, מאוחרות יותר. אין טעם לסתור או להתעלם מזה או מזה. אבל בירושלים כמו בירושלים, לכל אמירה כזו יש הרבה יותר מדי משמעות. לא צריך להכריז שלא היו שם יהודים כדי לתקן עוולות שנעשות שם היום.

  8. עידן לנדו / ינו 6 2012 10:56

    תודה, נטלי. ריככתי את הניסוח (עדיין, אין ממצאים ממלכות בית דוד). אני מסכים איתך שאין קשר בין טיבם של הממצאים לבין שאלת הזכויות של תושבי סילואן. אני מזכיר את השוליות של הממצאים היהודיים בפוסטים על סילואן רק כדי לשים בפרופורציה את התעמולה של אלע"ד, שמחלחלת לכל מקום – החל מ"המלצות לטיולים" ועד לדברי שופטים בבג"ץ.

  9. נועם א"ס / ינו 6 2012 11:04

    "השטח הכולל של המיזם – יותר מ-5,400 מ"ר, בהם יותר מ-10,000 מ"ר שטח בנוי." [פסקה 3] – נראה שיש פה שגיאה, לפחות לפי כללי רצף הזמן-מרחב האינטואיטיביים הידועים לנו. ועכשיו אקרא את הפוסט..

  10. עידן לנדו / ינו 6 2012 11:12

    אין טעות, נועם. יש הבדל בין שטח כולל לשטח בנוי (שכולל קומות). הנתונים לקוחים מעמוד 2 בתכנית הבנייה, שמקושרת בפוסט.

  11. נועם א"ס / ינו 6 2012 11:22

    למדתי עוד משהו. תודה על הפוסט

  12. Omer Katz / ינו 6 2012 12:39

    עידן,
    אינני יודע ולכן אני שואל: האם יש סיכוי שהתובעים לא עשו עבודה מספקת כדי לגרום להכרעה לטובתם?
    האם הם עתרו לבג"ץ בכדי שיתירו להם לצלם מבפנים?
    אם כן, מדוע תשובת בג"ץ הייתה שלילית?
    אם לא, מדוע אתה מצפה שבג"ץ יטה לטובת התובעים ויתיר להם משהו שהם לא ביקשו?

  13. עידן לנדו / ינו 6 2012 13:24

    עומר, אין לי את העתירה לפני, ואני לא רוצה לתת תשובה לא מוסמכת. אני טוען על בסיס סבירות ושכל ישר. פניתי ל"שלום עכשיו" ואני מקווה שהם ייכנסו בהמשך לדיון ויתנו הבהרות.

  14. מיקה / ינו 6 2012 14:20

    עידן לנדו, עדכון קטן באדיבות החבר הימני שלי

    http://www.jerusalemnet.co.il/article/39681

  15. aviram / ינו 6 2012 14:32

    אתה מגזים. זה גיבוב שטויות. אני סומך על בית המשפט העליון ששקל את השיקולים הנכונים, וכך עולה מפסק הדין.
    אתה לא יכול לקחת דוגמא פרטנית ולנסות להעלות שאלה עם השלכות כוללנית.

    זו חשיבה דוגמטית. וגם אני איש זכויות אדם ונמצא על צידה השמאלי של המפה הפוליטית. בכל זאת, פוסטים כאלה עושים שירות רע, הן לפלסטינים, והן למחנה שלנו,

    קראתי את שלושת הפוסטים שלך. הם גיבוב של שטויות שמוצגות באופן מעוות ודוגמטי.

  16. Omer Katz / ינו 6 2012 15:04

    אם כך עידן,
    להתייחס לשופטי בג"ץ בתור אלו המתנהגים ברשעות היא הגזמה. האם לשיטתך בית המשפט פוגע בפלסטינים בכוונת תחילה ובמזיד ונהנה מסבלם?
    מסופקני שבית המשפט נגוע כאן באינטרסים.
    גם בהקשר לגדר, אני מודע שהיו לה גם מניעים פוליטיים ואני מאוד מקווה שבהסדר עתידי לא יתייחסו אליה כמתווה גבול אבל בסופו של דבר היא מונעת פיגועים ומשמרת חיי אדם.
    לא, זה לא מצדיק מתווה שבו חותכים כפר לשניים וזה לא מצדיק הרבה דוגמאות אחרות אבל בסופו של דבר בעיני שופטי בג"ץ לדעתי זה מה שעמד לנגד עיניהם. עובדה שהם כן תיקנו את המתווה מדי פעם.

  17. עדו / ינו 6 2012 15:06

    הייתי פעם בעיר 'ורנסי' שבהודו (ברחתי מהודו אחרי שבוע, מגעיל וצפוף) ויש שם מקדש הינדי שלידו מסגד. מכיוון שהיו שם כמה פעמים מהומות אוסרים עכשיו על תיירים להיכנס למתחם עם מצלמה, ההנחה היא שזה עלול להלהיט את הרוחות וההודים רוצים שם שקט.
    נראה כאילו אצלנו ,כשיש חבית של אבק שריפה ,מתעקשים להדליק עליה חנוכייה בשם זכותנו ההיסטורית לעשות את זה או משהו..

  18. דרור בל"ד / ינו 6 2012 15:53

    מעשה באחד שבא לפני בגצ
    אמר לו: גוי ועבד הבא על בת ישראל, מהו?
    אמר לו: הולד כשר
    אמר לו: תן לי בתך
    אמר לו: לא אתן לך
    אמר שימי בר חייא לעדנה ארבל אמר עידן לנדו: "גמלא במדי אקבא רקדא – הא קבא והא גמלא והא מדי, ולא רקדא"!
    [גמל במדי יודע לרקוד על קב. הנה קב והנה גמל והנה מדי ואינו רוקד. כלומר, הרוצה לשקר ירחיק עדותו].
    אמרה לו (עדנה ארבל לשימי בר חייא): גם אילו היה כיהושע בן נון לא הייתי נותנת לו בתי.
    אמר לה: אילו היה כיהושע בן-נון, אם כבוד השופטת לא תיתן לו, אחרים יתנו לו. זה – אם כבוד השופטת לא תיתן לו, אחרים לא יתנו לו.
    ( בבלי, יבמות, מ"ה ).

    ידידת בית המשפט רות גביזון: "אני מבקשת להסיט את הדיון מן הכיוון התיאולוגי-פוליטי ולהתמקד בהיבטים החוקיים ובהסדרים החוקתיים של מצב חירום במדינה דמוקרטית".
    מתפרץ אחמד טיבי: "דמוקרטית ליהודים ויהודית לפלסטינים".
    (דן מרגלית שולח בריונים ומוציא אותו מן האולם)
    גביזון (מתעלמת מההפרעה, ממשיכה): "יש לנרמל את החוק הישראלי לבטל את מצב החירום הקבוע, שאינו מצב חירום ממשי ולמצוא הסדרים להכרזה על מצב חירום ממשי כאשר יהיה צורך בכך".
    וולטר בנימין: "מצב החירום הלא ממשי הוא המצב שבו היוצא מן הכלל הפך לכלל, וההשעייה של החוק איבדה את זמניותה. נוכח המצב הזה אין טעם לחלום על על חזרה למצב החוקים הנורמלי, אלא יש להתכונן למצב החירום האמיתי. זה מצב בו החוק אינו מושעה – הוא נעלם לגמרי. ההיעדר המוחלט של החוק פירושו קריסה מוחלטת של ההבדל בין אלימות חוקית לאלימות לא חוקית, ובין אלימות המכוננת חוק לבין אלימות שמשמרת אותו".
    (דן מרגלית שולח בריונים ומוציא גם אותו מהאולם).
    נשמעות צעקות של בנימין מחוץ לאולם: "במצב כזה הכל יכול לקרות: גם הנורא מכל מצד אחד וגם הגאולה מצד אחר".
    עידן לנדו: "הראו לי ולו גרגר עפר אחד מסילואן שהצליח אי פעם לחדור פנימה אל היכלי המשפט ולהטעים להם טעמה של מציאות".
    (דן מרגלית, בריונים)
    עדי אופיר: "רות גביזון אינה עוסקת בתהליך שהביא לידי הפיכת היוצא מן הכלל לכלל. היא מבקשת לחשוב על המצב בישראל בזיקה לוויכוח המשפטי בארה"ב. בעבורה, וושינגטון, הרווארד או ייל חשובים לצורך העניין הזה יותר מעזה או שכם".
    (דן מרגלית עוסק בתהליך שיביא לידי הפיכת היוצא מן הכלל לכלל)
    פיני כהן עוסק בתהליך שיביא לידי הפיכת היוצא מן הכלל לכלל וזורק נעל על בייניש.
    (מתוך: "על זמן ומרחב במצב החירום" – עדי אופיר, בתוך : "לפנים משורת הדין: החריג ומצב החירום", ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2006, עמ' 55)

  19. עידן לנדו / ינו 6 2012 15:59

    אבירם: כיוון שלא התייחסת במילה לתוכנם של הפוסטים – למעט הטחת גנאי כוללנית – אני מניח שאין ביכולתך להציג שום התנגדות עניינית. תודה, ותפיץ הלאה.

    עומר: אני לא חושב שהפלסטינים מספיק חשובים בעיני שופטי בג"ץ – כמו גם בעיני הרוב הישראלי – כדי להיות ראויים ל"כוונת מזיד". פשוט לא סופרים אותם. אדישות ופיהוק גדול לגורלם, זה המנוע הסמוי של הכיבוש. אדישות קולוסאלית כזאת לקורבנות של מעשיך שלך היא בגדר רישעות, לדעתי.

    מיקה: תיקנתי, תודה.

    דרור בל"ד: תשמע, פה ושם אתה עוד מצליח להפתיע אותי. קולאז' מעניין רקחת, תודה.

  20. Uri / ינו 6 2012 19:12

    עם נאמן כשר המשפטים וסולברג כשופט עליון לא צריך את משיח בן דויד. ימות המשיח כבר כאן ועכשיו

  21. אבי רוזנר. / ינו 6 2012 19:25

    שכחת קצת לכתוב על חולית סילואן שרצחה 35 ישראלים.
    http://news.walla.co.il/?w=/9/304243
    תודה שאתה דואג לחבריהם ולמשפחותיהם.

  22. עידן לנדו / ינו 6 2012 20:39

    אבי,

    לא שכחתי בכלל. כתבתי על החוליה בפוסט הראשון. לך לעשות שיעורי בית.

  23. עדו / ינו 6 2012 23:10

    אבי רוזנר.
    לנדו כבר ענה לך אבל לדעתי הוא גם 'ענה' לך בפוסט הזה עצמו. הוא כתב שיש יותר מ50,000 איש בסילואן. החוליה מנתה 4 אנשים. אם אתה רוצה להגיד לי שכל תושבי סילואן עד האחרון שבהם ידעו על מעשי החוליה ו/או היו שותפים לפיגועים אז די ברור איך הם נתפסו, הם היו צריכים להקפיד קצת יותר על מידור.

  24. נטליה / ינו 7 2012 01:08

    לאחר קריאה מחודשת ומהפנטת בשלושת חלקי התחקיר, עלה בי מין פעפוע כזה – יותר אנשים צריכים לדעת. מין רצון לכרוך את הדבר הזה ולחלק בצמתי ירושלים המערבית למען ידעו תושבי העיר, שכל חטאם הוא שאינם מכירים בלוג זה, מה נעשה בחצר האחורית שלהם. פשוט יותר אנשים צריכים לדעת. אספת, שזרת, סיפרת – הפץ עוד יותר. יש למסמך הזה פוטנציאל של שינוי.

  25. עידן לנדו / ינו 7 2012 08:50

    נטליה,

    אז מה, שאכרוך את זה ואחלק לאנשים ברחובות ירושלים…? אני אגיד על העניין הזה שני דברים.

    דבר ראשון, הכוח והתוקף של התחקירים מבוסס על עשרות הקישורים שנאספו בהם. טקטס מודפס לא יכול להעביר את זה.

    דבר שני, משמעותי יותר: מי שלא רוצה לדעת, גם לא יקרא טקסט מודפס. עדיין שולטת הסברה, משום מה, שאנשים מקבלים את תמונת המציאות שלהם מחומרים מודפסים יותר מאשר מדיה אלקטרונית. זה מיתוס. העיתונים הרי הפכו למסלקות של זבל בידורי. מה שנשאר זה שתי קבוצות צרכני חדשות: אלה שניזונים בעיקר מהטלוויזיה – כלומר, מסוממים ועיוורים. ואלה שניזונים מן האינטרנט, שם אפשר למצוא את כל הסקאלה – מן התעמולה הכי בוטה ועד החשיפות הכי מעניינות.

    לכן נראה לי שהמדיום שלי, הבלוג, הוא הנכון ביותר לחומרים שלי. מי שמתעניין, בסופו של דבר מגיע. החומרים האלה מופצים ממילא ברשתות של השמאל, ומשפיעים גם על התפיסה וההבנה של עיתונאים (זה מידיעה), כך שיש להם השפעה עקיפה אפילו על אותו פלח אוכלוסיה עגום שעדיין סומך יותר על מילה מודפסת מאשר על מילה בפיקסלים.

  26. נטליה / ינו 7 2012 10:08

    אני מסכימה איתך, אבל עדיין רואה טעם מסויים, למשל, בהדפסת התחקיר הזה וחלוקה שלו בכניסה ל"עיר דוד" (את הלינקים אפשר להפוך להערות שוליים שמפנות לכתבות האינטרנטיות בסוף). ברשותך, כמובן, אולי אף אעשה זאת.

  27. עידן לנדו / ינו 7 2012 10:40

    בשמחה. תודה על היוזמה.

  28. נטליה / ינו 7 2012 15:00

    אגב, פרופ' רוני רייך תרגם את "שיחות של פליטים" של ברכט לעברית.

  29. קורא אורח / ינו 7 2012 19:36

    עידן שלום – תודה על שלושה פוסטים חשובים ביותר. אולם עם התדהמה והזעם עולה גם תחושת תסכול קשה וחוסר אונים. אשמח לדעת אילו דברים ניתן לעשות בתור אזרח פשוט על מנת למחות ולנסות להביא לשינוי כלשהו בתהליך שאתה מתאר

    ותודה שוב על הפוסט

  30. עידן לנדו / ינו 7 2012 20:20

    קורא,

    הפוסט הראשון מסיים בדיוק בשאלה הזאת – מה לעשות? ואני מונה שם כמה דרכי פעולה אפשריות ברמת האזרח הפרטי. לפני הכל – הפצת המידע. שנית, הימנעות מוחלטת משיתוף פעולה עם פעילויות עיר דוד (טיולים, סיורים, ביקורים, כולל הפעלת לחץ על בתי ספר שמארגנים טיולים כאלה, דרך ועדי הורים וכו'). מי שמחפש מעורבות גדולה יותר יכול ליצור קשר עם הארגונים שפועלים שם על בסיס קבוע: סולידריות שיח' ג'ראח, עמותת עמק שווה, ועמותת עיר עמים. כל ארגון ואופי הפעילות שלו, אבל כולם מאוחדים במטרה הכללית.

    אדם בודד לא יכול להזיז הרבה. אם בימין למדו את זה מזמן, אין סיבה שבשמאל לא ילמדו את זה. צריך לחבור לארגונים שצברו ניסיון וגם יש להם קבלות בתחום.

  31. רתם / ינו 7 2012 21:15

    פוסט נועז ערן.
    במיוחד נועז כיוון שאפשר לתבוע אותך על באמצעות חוק לשון הרע, ולזכות.
    אני לא אתייחס למספר הטעויות הרב שמופיעות בפוסט, זה בזבוז זמן עבורי.
    רק אומר שאפשר להתאמן בדיוק הדברים, זה יכול לשפר את רמת הכתיבה.
    בהצלחה

  32. Omer Katz / ינו 8 2012 03:09

    רותם:
    אני תוהה אם ניסית להפחיד את הכותב ולהניע אותו מלכתוב בנושא עוד או שפשוט אתה עוד טוקבקיסט זועם המנסה לטעון טענה מבלי לטרוח לטעון אותה באמת?
    מה גם, שלכותב הפוסט קוראים עידן מה שמביא אותי לשאלה (המאוד משעשעת, לפחות אותי אם יורשה לי לציין) האם קראת את הפוסט או שבחרת להשתלח בכותב רק בגלל דעותיו?
    התשובה לצערי, כמעט ברורה.

    עידן:
    בית המשפט לא מרושע.
    הוא אדיש לסבלם של כולם, ערבים ויהודים כאחד.
    החוק לא עוסק בצדק ובטוב. הם לפעמים באים ביחד, אבל לא תמיד.
    תחשוב על המקרה הבא (שהוא עד כמה שנאמר לי סיפור אמיתי, אבל אני מטיל בכך ספק):
    אדם בארה"ב תבע חברת טבק על כך שהסיגריות שלו נשרפו לאחר השימוש.
    מן הסתם, לא רשום על התווית שסיגריה היא מוצר חד פעמי או שמשתמשים בו באמצעות בערה ולכן הוא גם זכה ובית המשפט חייב ליידע את לקוחות אותה חברת טבק בכך שסיגריה היא מוצר חד פעמי ומשתמשים בו באמצעות בערה.
    מצד שני, אותו אדם בדיוק נתבע גם אזרחית וגם פלילית על 23 הצתות שהוא ביצע באמצעות אותם סיגריות הנזכרות הנ"ל, הפסיד ונשלח לכלא.
    את בית המשפט מעניין החוק ולא הצדק.
    הוק מחייב את כבוד השופטת לציין ש:"יובהר למעלה מכל ספק כי אין בחוות דעתי כל היתר או הכשר לביצוע כל עבודה שמעבר לחפירות הארכיאולוגיות במקרקעין ולא ניתן לה היתר כדין."
    הכוונה היא אינה לצאת ידי חובה. להיפך.
    במידה והיא אינה הייתה רושמת כך היו יכולים לבוא בטענה שבג"ץ לא אסר לבצע כל עבודה מלבד עבודה ארכיאולוגית.
    מעניין אותי לדעת מה אחוז הפסיקות כנגד ולטובת הפלסטינים בבג"ץ.

    האם מפריע לך שאלע"ד בונים מרכז הקשור לעיר דוד באופן כללי או שזה המיקום והבירוקרטיה הממסדית שמשתפת פעולה עם העניין בכדי לבנות אותה במיקום ספציפי תוך חוסר התחשבות בנזק הנגרם למבנים של התושבים?
    לגבי הגן, למיטב הבנתי עיריית ירושלים הורתה להפסיק את החפירות.

    האם כל המבנים שמסביב לחניון נבנו באישור ובפיקוח? גם אם כן, נבדקה האפשרות האם ישנה טעות הנדסית בבנייתם של אותם בניינים? האם המבנים ישנים ולכן יסודותיהם פחות יציבים? יש לי כאן יותר מדי שאלות שלא נענו.
    זה עקרוני שכן אם הבניה אינה חוקית הם אינם יכולים לבוא לבית המשפט בטענות כי אך אחד לא לקח אחריות מהעירייה או מהמדינה.
    במידה וישנה טעות הנדסית, אז יש להם כתובת אחרת לטענותיהם והיא העירייה, מהנדס העיר, היזם והקבלן המבצע.
    במידה והתשובות הם כן וכן ולא נמצאה שום טעות הנדסית אז ורק אז ניתן להאשים את החפירות בהיווצרות הסדקים.
    שוב, אני תוהה האם התובעים ביצעו מספיק עבודות הכנה והאם התביעה שלהם הייתה מוצקה.
    לדעתי לא.
    רשעות זו מילה חזקה מאוד. זה כל מה שאני טוען.
    אטימות? אולי. כל בית משפט אטום. הוא מתעסק כאמור אך ורק בעובדות. הוא פונה להתעסק בהשערות רק כשיש עניין חוקתי דחוף העלול לפגוע בזכויות האדם הבסיסיות של אחד הצדדים וגם אז הוא מכריע רק במקרים מאוד חריגים (ראה פסק דין לגבי חוק הנכבה, שאיתו אני מסכים כמעט לחלוטין).
    אי נקיון כפיים? מסופקני, אם תמצא כזה אשמח ללכת בעצמי להגיש תלונה.
    אדישות נדרשת מבית המשפט ומשופט.
    האם אדם שברור לכולם שהוא ביצע פשע ואין לכך כל הוכחות צריך להיכנס לכלא?
    אולמרט ככל הנראה יצא זכאי למרות שברור לכולם שהוא לא. האם השופט צריך להתחשב בדעתו שהוא אינו זכאי?
    האם זה הליך הוגן?
    האם בנטייתך למנוע סבל מאחרים אתה מבקש הטיית משפט?

    הבניה כשלעצמה לא מפריעה לי. לגיטימי לחלוטין. במידה והשטח אכן היה שייך לאלע"ד במלואו האם היית יכול לבוא נגדם באיזושהי טענה?
    מה שמפריע לי הוא ריח הקומבינה המבאיש וחוסר האכפתיות לשלמות המבנים בסביבה רק כי יושבהם בני לאום אחר.
    בהינתן מנהל תקין, המפעל התיירותי הזה היה מעניין אותך או שלא?

    נראה לי שקצת עזרתי לאלע"ד עם כל החפירה הזו.
    מתנצל מראש.

  33. עידן לנדו / ינו 8 2012 10:01

    עומר,

    אם מעניין אותך "לדעת מה אחוז הפסיקות כנגד ולטובת הפלסטינים בבג"ץ", אתה יכול לחפש, ממש כמוני. המטרה של הבלוג הזה היא לא לעשות את העבודה השחורה בשביל הקוראים, אלא לעורר אותם לחפש קצת בעצמם. מקום טוב להתחיל זה ארגון "יש דין". הם מתעדים לאורך שנים את האפליה הבוטה בין אכיפת חוק על מתנחלים לעומת פלסטינים. אולי אין להם סטטיסטיקה ספציפית על בג"ץ, אבל יש על מערכת החוק בכללותה (ואני מאמין שאחרים גם בדקו את בג"ץ):
    http://www.yesh-din.org/he//prodcat.asp?prodcatid=1

    אני כמובן לא מקבל את השערתך שבתי המשפט בישראל נוקטים בנייטרליות סטואית ביחס לעותרים, ללא קשר למוצאם האתני. שוב אני מפנה לפוסט הראשון על סילואן שמראה איך מערכת המשפט עצמה היתה שותפה מלאה להשתלטות על סו-קולד "נכסי נפקדים" – עד שבא דו"ח קלוגמן ב-1991 ועצר את העניין. או-אז עברו לשיטת ה"גנים הלאומיים"; אני מזמין אותך לבדוק בעצמך כמה ארגונים ערביים או פלסטיניים קיבלו זכויות ניהול ופיתוח בגנים לאומיים בישראל.

    בית המשפט מיתמם. נוח לו להישען על הצהרות השלטון, שזוכות לאמון מראש ("חזקה על המדינה ש…" הוא הביטוי השגור). העובדה הפשוטה היא שלאורך שנים מתבצע גזל נכסים במזרח ירושלים, הכל באופן "חוקי". שוב, ניתחתי את זה לעומק גם בפוסט הראשון על סילואן וגם בפוסט על שיח' ג'ראח ולכן לא אחזור כאן על הדברים.

    אני רק מבקש לא לשכפל כאן בתגובות את השיח המיתמם של השלטונות. כשאתה שואל "האם כל המבנים שמסביב לחניון נבנו באישור ובפיקוח?" אתה מניח שיש דרך לתושב סילואן ערבי להשיג אישור בנייה; אבל אין, זה שקר תעמולתי, ואין לי סבלנות לטון הענייני-כביכול שבו מועלית התמיהה הזאת. וכן הלאה והלאה.

    האם המפעל התיירותי הזה מעניין אותי? קודם כל מעניין אותי שוויון זכויות אזרחי. מעניין אותי שתושבי סילואן יוכלו לחיות בדיוק באותה רמת חיים כמו תושבי ימין משה, שייהנו מאותה השקעה ציבורית ותשתיות, שיקבלו תמורה הוגנת לארנונה והמסים שהם משלמים כמוני וכמוך. אחרי שכל זה יתקיים, אני מוכן לדבר על מפעלים תיירותיים במקום (וגם אז – כאלה שמכבדים את ההסטוריה של כל יושבי המקום, ולא רק יהודים). לא קודם ולא על חשבון. כל שיח ארכיאולוגי שמדיר ומגמד את חייהם של אנשים אמיתיים בהווה הוא בעיני עוד מנגנון של דיכוי.

  34. דאוד / ינו 8 2012 11:41

    על סמך מה כתבת שהחניון המתוכנן יהיה ליהודים בלבד?

  35. עידן לנדו / ינו 8 2012 11:54

    דאוד, המילה "בלבד" היא שלך, לא שלי. כתבתי שמטרת החניון היא לספק חנייה לתיירים היהודים הגודשים את עיר דוד והעיר העתיקה. זה לגמרי ברור מטיבו התיירותי של הפרוייקט וקהל היעד שלו. אני משער – מקווה – שלא ימנעו כניסה מערבים; אבל אני גם משער שמעט מאד מתושבי סילואן הערבים יסכימו לחנות בתשלום בשטח שהופקע מהם (וייעודו המקורי היה חניון ציבורי!) לטובת פרוייקט יהודי.

  36. עדו / ינו 8 2012 12:11

    נשאל את זה אחרת דאוד: האם תושבי סילואן הערבים התלוננו על מצוקת חנייה ודרשו שיפתחו להם חניון חדש? קצת מוזר שתבוא עמותת אלעד ותקים חניון בשביל תושבי סילואן שחא ממש ביקשו את זה מהם. זה בערך כמו שחב"ד תקים לי כולל בשכונה כדי שאוכל ללמוד בו.

  37. דאוד / ינו 8 2012 12:22

    סליחה, אבל זה מה שהבנתי מהמשפט : "…ובקרוב יהיו בה עוד שני מרכזי תיירות גרנדיוזיים, במעיין הגיחון ובחניון גבעתי. חניון רב-קומתי וחנות מזכרות ליהודים – כן;.." .

  38. Omer Katz / ינו 8 2012 12:24

    עידן:
    העלתי תהייה לאויר. לא ביקשתי ממך לבדוק בשבילי.
    אקרא את הפוסטים הנ"ל שוב ואגיב, או שאולי לא בעצם אם אתה מעדיף שלא אהיה "עינייני כביכול" כדבריך.
    בכל מקרה, אם הם אינם יכולים להשיג אישורי בניה הם אינם יכולים לבוא בטענות אל השלטונות. כאן הבעיה.

  39. עידן לנדו / ינו 8 2012 12:41

    לעדכונך, עומר: דיברתי היום עם חגית עופרן, שריכזה את הנושא ב"שלום עכשיו". קודם כל, הם הגישו לבית המשפט את תכניות הבנייה הישנות, שהעידו על כוונת אלע"ד המקורית. עוד נודע לי ממנה שאחד העותרים, שביתו סמוך לחניון, הוציא חוות דעת של מהנדס בנוגע לנזקים, שאישרה את טענות התביעה, שילם על כך ממיטב כספו – אבל לא הגיש את חוות הדעת לבית המשפט. זאת משום שהגיעו אליו מסרים – מאלע"ד כמובן – שאם יעשה כן, יפתחו נגדו חקירה על בנייה בלתי חוקית.

    נחזור בפעם האלף: אין בסילואן שום תכנית מתאר ולכן אין שום דרך לבנות באופן חוקי, כבר יותר מ-40 שנה. היחידים שמקבלים היתרי בנייה הם אלע"ד (לצורך פרוייקטי תיירות, וגם אז, ההיתרים ניתנים בדיעבד ולא מראש) וכמה משת"פים בודדים.

    אז הנה, ככה עובדת השיטה. כמו שאתה אומר, מי שלא יכול להשיג אישור בנייה לא יכול לבוא בטענות לשלטונות. אתה אולי רואה בזה הגיון טבעי, אני רואה בזה דוגמה מסמרת שיער של ציניות הכובש. רצחת וגם ירשת.

  40. עידן לנדו / ינו 8 2012 12:44

    זה מה שהבנת, דאוד, זה לא מה שכתבתי. את המילה "בלבד" אתה הוספת. ומהעניין העקרוני אתה מתחמק – האם מטרת החניון לשרת את תושבי סילואן? למה לא חשבו עליהם עד הפרוייקט של אלע"ד? היית שם פעם? ראית איך חונים בצדי הכביש בצורה כזאת שכמעט כבר אי אפשר לנסוע? למה? כי אין חניון ציבורי אחד, לאוכלוסיה של 50 אלף איש. ופתאום יש חניון לתיירים יהודים.

  41. עדי / ינו 9 2012 02:18

    כל מה שקורה פה כבר 45 שנה הוא מתחת לידים של בג"ץ
    בג"ץ בד"ץ לא יודע מה ההבדל שניהם אירגוני כשרות ליהודים.

    פשוט כדי שלא יהיה פשוט להתנחל, להפקיע, לכבוש, והיהודים לא יאבדו את הכושר הגלותי שלהם לעקוף מכשולים בירוקרטיים, אז שיתפו את בג"ץ בכל העניין.
    איפה השופט שיקום ויגיד- "אני לא רואה טעם לפסוק כך או אחרת כשמדובר בעתירה כזאת או אחרת של התנחלות כזאת או אחרת…כל המפעל הזה לא חוקי ומי אנחנו שנפסוק אם צריך לפנות או לא לפנות את מיגרון בו בזמן שבונים את אפרת."

  42. Moriel Rothman / ינו 9 2012 10:27

    עידן,

    תודה תודה תודה. פוסט מדהים, ומרתק וחשוב ומזעזע (וזה בתור מישהו שנמצא בסילואן כמה פעמים בשבוע)

    תמשיך בדרכך, אתה עושה עבודה כל כך חשובה.

  43. איתי_85 / ינו 9 2012 17:24

    מילה לכל המיתממים… הפורמליזם המשפטי (כל ה-'בתי המשפט פועלים על פי החוק בלבד' ב"ש) מת במלחה"ע השנייה מסיבות שנראות לי די ברורות מאליהן.

  44. דרור בל"ד / ינו 9 2012 21:24

    בפעם הבאה כשאתה מדבר עם חגית עופרן שאל אותה לדעתה בנוגע למשפט הבא: "שיתוף הפעולה של אלקין עם גורמי ימין קיצוני מסוכן יותר מהשתתפות חברי כנסת במשט המרמרה". את המשפט הזה לא הגתה מכשירת פשעי המלחמה ביניש, גם לא השופט המתנחל סולברג, ואפילו לא הרכש המזרחי החדש של מה שמכונה בגצ, פושע המלחמה אורי שהם – שהיה הפרקליט הצבאי הראשי. את המשפט הזה אמר יריב אופנהיימר, מזכ"ל שלום עכשיו.
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1611991

    עוד כדאי לציין את עו"ד אמילי שפר, פעילה בארגון יש דין, שאמרה כי "על ידי מינוי חקירה עצמאית ומקצועית [לרצח מתנגד הכיבוש מוסטפא תמימי] והקצאת המשאבים הנדרשים ישראל יכולה למצב את עצמה כמדינה שמכבדת את שלטון החוק…משפחת תמימי ותומכיה יכולים רק לקוות שישראל תבחר לבצע חקירה מהירה, מקיפה ואפקטיבית.".
    http://www.haokets.org/2012/01/05/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%AA%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%99%D7%96%D7%9B%D7%94-%D7%9C%D7%A6%D7%93%D7%A7/

    "חזקה על העותרים" שהם הביאו לידיעת בית המשפט את כל העובדות הרלבנטיות, ואף יותר ממה שהובא בפוסט הזה. מייד כשהסתיים הדיון בעתירה הלכו להם העותרים והשופטים למסעדת גורמה ברחביה כדי להרגע מהיום הקשה שעבר עליהם. מי בעד חיסול הכיבוש שירים את ידו.

  45. עידן לנדו / ינו 9 2012 22:12

    דרור, שמור את חיסולי החשבונות הפרטיים שלך למקום אחר. לא נאה לך הריח של "שלום עכשיו"? תעלה את זה כשזה יהיה רלבנטי. גם אני כידוע לא מתפקד לתנועה הזאת ויש לי ביקורת מפה ועד הודעה חדשה עליהם. אבל מה זה בכלל קשור? חגית עופרן היא אקטיביסטית מעולה, ואם היא לא היתה חוברת לתושבי סילואן לעתירה הזאת, אז מי היה חובר? דרור בל"ד, שיושב בצד ומצקצק?

    של נעליך בפני כל מי שמשנס מותניו ונוקט יוזמה אמיתית נגד עריצות הכיבוש.

  46. דרור בל"ד / ינו 10 2012 13:54

    בוא נעמיד דברים על דיוקם ועל חשיבותם.

    1. לא מדובר בחיסול חשבונות, אלא בהסתה הראוייה להחשף. אם זו הדעה המקובלת בשלום עכשיו ובשאר חוגי "ציונים ואנטי ציונים מסרבים להיות אויבים", השאלה אם לשתף איתם פעולה אינה רק שאלה מוסרית, ובוודאי לא רק מוסרנית (בהתאם להגדרתך בפוסט אחר), אלא היא שאלה אסטרטגית ממעלה ראשונה.

    2. לא מדובר בריח, מדובר בנזק. נזק העלול להיות בלתי הפיך. בוודאי זכורה לך התנגדותם של אנשי מרצ לסירוב לשרת בשטחים בתחילת שנות ה90. עד היום נאלצים הפלסטינים לשלם על החלטה אומללה זו. בוודאי זכורה לך מי יצגה את המדינה בעתירתה לפסול את בל"ד בשנת 2003. היום טליה ששון, יריב אופנהיימר וחגית עופרן (אליה לא הופנתה כל ביקורת אלא שאלה) הם אקטיביסטיבים מעולים, ודרור בל"ד, שיושב (בכלא 6, בכלא 4, בצד) אמור להשיל נעליו.

    טעות. אם אצטרך להשיל נעליי יהיה זה רק למטרה אחת. מי שעושה טעויות פוליטיות נאלץ, אם מצפונו מייסר אותו, לכתת רגליו בבית המשפט ובמקומות אחרים (מהם אני מדיר רגליי בדיוק בגלל מה שאנשים אלה חושבים על בל"ד וחלק מהמזרחים מדירים רגליהם בגלל מה שהם מכנים, ובצדק, הדרת המזרחים). בתור אדם שתרם רק בעצם הצבעתו בקלפי יותר ממה שכל אופנהיימר או טליה ששון יתרמו כל ימיהם (לא יודע לגבי חגית עופרן – אם היא ציונית הדברים כוללים גם אותה) רק כדי לצמצם את הנזק שגרמו קודם לכן, מותר לי לשבת בצד ולצקצק. כמובן שאני עושה גם דברים אחרים שאינם מעניינם של הקוראים.

    3. מה זה בכלל קשור? הקשר הוא פשוט. כידוע (ליודעים) המטרה של לפחות חלק מהפלסטינים, לפי הערכתי לרובם, היא להציג בעולם את המשטר הציוני כמשטר אפרטהייד. מטרות כמו זו של אמילי שפר עומדות בניגוד למטרתם של הפלסטינים הללו. מטרתו של אופנהיימר היא בזוייה וקשה לי להאמין כי אתה סבור ברצינות כי מדובר אך ורק בריח רע.
    כדי לקדם את הדה לגיטימציה של המשטר הציוני יש להזהר מאד מאנשים עם מטרות הפוכות, או כפי שהזהירו המזהירים: "קל לסמן את האויבים הברורים של המאבק: …מערכת הביטחון. קשה יותר לזהות גורמים שמתחזים לידידים אבל נאמנותם כפופה לאינטרסים שאינם חופפים את מטרות המאבק, ועלולה להתברר כמשענת קנה רצוץ. אל גורמים כאלה ראוי להתייחס בחשדנות עמוקה; הם אולי אינם אויבים מושבעים, אבל כשהם מחבקים אותנו – לא יזיק להציץ מאחורי גבם, לבלוש אחר נצנוצו של הפגיון החבוי שם".
    בתוך: "הציבור מודיע לתקשורת: הבה ניפרד ולא כידידים"
    https://idanlandau.com/2011/09/08/public-says-goodbye-to-media/

    4. עוד טעות: "…מי שמשנס מותניו ונוקט יוזמה אמיתית נגד עריצות הכיבוש". 70 פנים לעריצות הכיבוש ו70 פנים להתנגדות לכיבוש. לדעתי הנזק שנגרם מהרצון לשמור על "שמה הטוב של ישראל" בכלל ושל בגצ בפרט גדול מכל תועלת שיביאו אותם אלה הפועלים למען מטרה זו. יכול להיות שאתה סבור אחרת – אפשר לכבד ולא להסכים. הנחרצות שלך אינה במקומה, ויעידו רבים וטובים הסבורים כמוני.

    "השופט סולברג, פסיקותיו, והאדמה שעליה נבנתה התנחלות מגוריו (שב-5.6.69 נתפסה בצו אלוף "לצרכים צבאיים"), גם יקשו קמעה על המשך ההתהדרות הממלכתית בבג"ץ וההסתתרות מאחורי גלימתו, כדי להשתחרר מאימתן של ערכאות הגויים.

    וכל זה טוב ונכון וראוי. כי הרשע – בדיוק כמו הצדק – צריך גם להיראות, לא רק להיעשות".
    מתוך: ב. מיכאל – "תרומתי הצנועה למינוי סולברג"
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1613190

    5. אני לא מצקצק, אני משורר:
    מי שמאמין לא מפחד
    את המדינה הציונית לאבד
    ולנו יש את אלקין ודנון
    הם לא הבעייה הם פתרון

  47. עידן לנדו / ינו 10 2012 16:16

    דרור, אין צורך בפלפולים מיותרים. השאלה שלי היתה פשוטה, ולא ענית עליה: האם היה מקום לעתירה של תושבי סילואן נגד אלע"ד ורשות העתיקות או לא? אם תגיד לא (כי זה "שיתוף פעולה" עם הציונים וכו') אתה רשע; כי חלק מסוים מהעתירות האלה צולחות, והעותרים מקבלים סעד אמיתי. ולאף אחד, גם לא לדרור בל"ד, אין זכות למנוע מקורבן של הכיבוש ולו סעד צנוע (שנוגע לקורת הגג האישית שלו) בשמה של איזו אוטופיה-שבאופק, שבה תיעלם המדינה הציונית. אתה אולי מנהל את המאבק של קץ הימים, אבל בינתיים יש כאן אנשים שצריכים לחיות, וכל מי שעוזר להם – יבורך.

    גם כשעתירות כאלה אינן צולחות (כמו במקרה הזה), יש חשיבות עליונה לחשוף את דרכי הפעולה של אלע"ד והרשויות, מה שהעתירה עושה, כמו גם את המשת"פיות של בג"ץ, מה שהפוסט הנוכחי עושה. אלמלא העתירה, לא יכולתי לעשות גם את זה. וגם זאת תרומה למאבק, לא?

    כלומר, יש סיבות מצוינות להגיש עתירה כזאת. מכאן שחגית עופרן פעלה נכון, באופן ראוי להערכה, שכן ברור לכל שהגב הפיננסי והארגוני של שלום עכשיו סייע בהגשת העתירה. ואת החשבונות האחרים עם שלום עכשיו צריך לנהל כשהם מזיקים לקורבנות הכיבוש, ולא כשהם מועילים להם.

  48. עדו / ינו 10 2012 16:34

    דרור. אפשר להזיק מכיוון אחד ואפשר מהכיוון השני. אני בעוונותי ציוני גאה (טוב, לא כל כך גאה בזמן האחרון) ורוצה בפיתרון לתושבי סילואן ואני עוד נחשב לשמאלן קיצוני. ברגע ש ו תכרוך בכח את המאבק למען סילואן עם המאבק בציונות תאבד תמיכה של מסה אדירה של אנדים שדי מזועזעים לקרוא פוסטים כמו אלו של לנדו (אבל אם זה חומר אנטי ציוני הם פשוט לא יקראו) . יש לי הרגשה שעמותת אלע"ד רק מייחלת לאנשים כמוך שעושים בשבילה את העבודה.
    שים לב, לא אמרתי שאסור לך להחזיק בדעותיך או שעליך להסתיר אותן. רק לא לשרבב אותן למאבק שפשוט לא שייך לנושא.

  49. עידן לנדו / ינו 10 2012 17:01

    עדו, הטיעונים שלי נגד דרור לא היו טקטיים ("די עם האנטי-ציונות, זה מרחיק תומכים!"), אלא עקרוניים ואף מוסריים. בהקשר הנוכחי, הפסילה הגורפת שלו של פעילות שלום עכשיו בעצם משחקת לידי השלטון ומעצימה את הדיכוי. זה העניין החשוב; לא שהוא לא חכם, אלא שהוא לא צודק.

    כשלעצמי, אני נזהר מאד בטיעונים טקטיים, שעולים כאן מדי פעם בפעם, ומופנים כלפי ("למה אתה קיצוני כזה? אתה מרחיק קוראים!"). אני משאיר את הטקטיקה למנהלי קמפיין של מפלגות. בחשבון האחרון, אני גם מאמין שעמידה על הצדק היא הטקטיקה הכי נבונה (כל צעד שמנציח את העוול מתנקם בנו בסופו של דבר). אבל כיוון שהשמאל משופע עד זרא בכל מיני "אסטרטגים" שמנסים לפצח את ההמון ולגלות סוף סוף מה הטריק שיעלה את השמאל לשלטון, צריך גם מישהו שידאג לומר מה נכון ומה צודק, ולא רק מה "עובד".

    מה עוד שבת'כלס, כלום לא עבד עד היום. אז אולי לא יזיק לחזור ולהתעסק בצדק.

  50. דרור בל"ד / ינו 10 2012 22:34

    ראשית, התשובה לשאלתך היא כן.
    שנית, כדאי לברר מהי השאלה. השאלה המקורית הייתה: "אם היא לא היתה חוברת לתושבי סילואן לעתירה הזאת, אז מי היה חובר"? זוהי שאלה אחרת לגמרי.

    אני לא דיברתי על הצורך בעתירה עצמה, אלא על מטרותיה. לגבי הצורך, בוודאי שאין זכות למנוע מקורבן של הכיבוש ולו סעד צנוע, ואם בא ציוני ר"ל (אין כאן אירוניה) ומסייע – יבורך. דבר זה לא נוגד את הזכאות גם לקללות, במידה ואותם אלה שסייעו עכשיו, סייעו גם קודם לכן במו ידם לגרימת אותו עוול אותו הם מנסים למזער. העתירה עצמה היא חשובה בכל מקרה: תתקבל, זכה הקורבן לסעד צנוע. לא תתקבל, הדבר ישמש כדי לקעקע את לגיטימיות בגצ.

    לגבי המטרות. הדבר עליו אני בא להתריע, ויפה שעה אחת קודם, היא היתכנות של ניגוד אינטרסים בין ציונים לבין אלו שאינם כאלה. ראינו מה קרה עם בני מוריס, עם יוסי שריד (שהתנגד בריש גלי לסרבנות), עם גולדסטון, עם טליה ששון ועם רבים אחרים שסייעו סעד כלל לא צנוע: קיבלנו לבסוף את דגל ישראל בהפגנות בשייח ג'ראח.
    לדעתי אתה גדול מתנגדי הכותבים ברשת האינטרנט בעברית. בוודאי שפוסט זה, כמו רבים אחרים, הוא תרומה כלל לא צנועה למאבק. אין הבדל מבחינה מוסרית בין שימוש במחקריו של בני מוריס, בדו"ח מעקב ההתנחלויות של שלום עכשיו, בצילומי וידאו של אנסטסיה מיכאלי או בהצעות החוק של דני דנון – הכל כשר כדי להתנגד לכיבוש.

    אני, ולא רק אני, "מנהל את המאבק של קץ הימים", כלומר מצביע על הפתרון האידאלי, המוסרי והצודק ביותר לדעתי, ועל האמצעים להגיע אליו. במקביל, כהשלמה לכך ולא כסתירה בין השניים, אני סבור כי יש להלחם בעוולות היומיומיות של הכיבוש. גם אתה מנהל את מאבק קץ הימים (לחזור ולהתעסק בצדק) ובמקביל נלחם בעוולות היומיומיות של הכיבוש. בכך אנו נבדלים מהציונים: הם נלחמים בעוולות היומיומיות של הכיבוש, אך אין להם שום עניין לחזור ולהתעסק בצדק או בפתרון מוסרי. להיפך, הם דוחים אותו לקץ הימים. גם בגלל זה, לדעתי, העוול נמשך.

    לעדו,
    המאבק בציונות ובערכיה הינו מאבק חשוב בדיוק כמו המאבק בסילוואן. אחד מטרתו למנוע נזקים עתידיים שינבעו מחוסר מודעות והשני לנסות למזער נזק שכבר נעשה. איני רואה כיצד אפשר לנתק את שני המאבקים זה מזה, מה עוד שהמאבק בסילוואן נכלל במאבק בציונות.
    אני, ע"פ תגובותיך, לא סבור כי ירדת לעומק משמעותה של ההכרזה "אני ציוני". לו היית בודק באומץ לב מה משמעות היותך ציוני ייתכן כי היית מגלה שבעצם אתה כלל לא ציוני. בכל מקרה, בניגוד גמור לעידן לנדו, אני לא מנסה לשכנע אף אחד. להיפך. אני מייחל לעוד 4 שנים של נתניהו בשלטון ולעוד הצעות חוק של דני דנון על מנת להגביר את הסיכוי להצלחת הדה לגיטימציה. ישנם שיגידו כי מדובר ברשעות אך לצערי, למיטב הבנתי, לא נותרה שום דרך אחרת על מנת להבטיח פתרון צודק.

  51. עידן לנדו / ינו 11 2012 12:53

    מסתבר שאין מחלוקת אמיתית בינינו בדבר נחיצותה של העתירה שבה דן הפוסט. משתמע מכך שחגית עופרן ראויה לשבחים, ולא לקללות, בהקשר הנוכחי. והעובדה שבחרת בקללות (שאולי נדרשות בהקשר אחר, וככל הנראה ביחס לאופנהיימר, לא לעופרן), ללא מילה טובה אחת, יש בה טעם לפגם. העמדה שלך היתה א-פריורית – כל מה ששלום עכשיו נוגעת בו הוא פסול. והיא גם עמדת אד-הומינם, שמנתקת את מוסריות המעשה מתוצאותיו וקושרת אותה בעבותות לזהותם של הפועלים.

    אם יש משהו שהפוליטיקה מלמדת אותנו, זה שאין מוסר אפריורי. הכל קונטינגטי, כי הכל ממשי מאד.

    זכותך כמובן לבחור במאבק של קץ הימים. זאת זכותך המלאה – כל עוד אתה מקפיד לא לרמוס בדרך אף שביב תקווה או עזרה שניתן להגיש לקורבנות. האדם קודם לאידאה, תמיד.

    ועל הוויכוח המיותר בדבר השימוש הנכון בתואר "ציוני" דעותיי ידועות לך.

  52. דרור בל"ד / ינו 11 2012 13:20

    המחלוקת היחידה בינינו הייתה האם היתה מחלוקת בינינו. אני טענתי שלא, ואילו אתה טענת אחרת. היות ומדובר בך אישית, אני לוקח את האחריות עלי, כנראה שלא הובנתי כהלכה. אני לא קיללתי אף אחד, ואף הצהרתי כי לגבי חגית עופרן הופנתה שאלה, לא טענה.

    "מנתקת את מוסריות המעשה מתוצאותיו וקושרת אותה בעבותות לזהותם של הפועלים".
    מילה טובה? לא. לא לחגית עופרן (הנה המחלוקת בינינו, מסתבר שאתה צודק), לא ליוסי שריד, לא לטליה ששון, ממש כמו שאני לא מרבה במילים טובות על דנון, אלקין, ועל מי שעומד בחזית המאבק המשותף (יהודי-ערבי) למסע הדה לגיטימציה, רה"מ בנימין נתניהו, שבניגוד לשלושת קודמיו, אינו פושע מלחמה (האדם קודם לאידיאה).

    לא כל מה ששלום עכשיו נוגע בו הוא פסול. אני מעולם לא טענתי זאת וזאת נשמעת לי טענה די שטותית. כל מה שטענתי הוא שהאנשים הללו הם פיקחים (ציונים)- יודעים לצאת מצרה שאדם חכם (אנטי ציוני) לא היה נכנס אליה. עוד טענתי כי לא לעולם חוסן, והבעתי את דאגתי כי אלה ימשיכו להביא עלינו צרות מהן הם לא ידעו לצאת. בסוף מי שסובל הוא הפלסטיני, ואת זה יש למנוע בכל האמצעים הנדרשים, כולל מה שכונה כאן חיסול חשבונות.

  53. אלדד / ינו 12 2012 19:23

    עידן שלום,

    תודה על עוד פוסט מושקע, מרתק ומדכא. אני מורה דרך שמדריך בעיקר בירושלים, ובתור שכזה מגיע לעתים די תכופות לעיר-דוד. אני בועט בעצמי בכל פעם שאני עושה את זה, אבל האתר כ"כ חשוב להבנת י-ם העתיקה (ולאו דווקא מזוית יהודית) שאינני מסוגל לוותר עליו. אני חייב לציין שבכל ביקור שלי אני מסביר לתיירים שלי על עמותת אלע"ד ועל האג'נדה המסוכנת שלה, ועל ההסכמה בקריצה שנותנות הרשויות לפעילותה, ומבקש מן התיירים שלי שלא לרכוש דבר במזנון או בחנות המזכרות. אפילו את הפנסים הזולים לטובת ההליכה בניקבה החשוכה אני דואג להביא אתי מהבית. ואם יש לי בכלל זכות להציע משהו, הייתי מציע שתתייחס בפוסט הבא שלך לעובדה המקוממת שהגן הלאומי הזה סגור בשבתות. היעלה על הדעת שמצדה תיסגר גם כן בשבתות ובחגים? והסחנה, ועין גדי?

    אלדד

  54. Itai Greif / ינו 13 2012 09:45

    "זאת הגם שהמקום עצמו מוזכר כמובן עוד קודם לכן, בסיפור עקדת יצחק" – כבוד השופטת חוזרת על הטענה הפופוליסטית של סופרי ספר מלכים, המזהות את המקום בו בונה דוד עיר עם מקום עקדת יצחק, למרות שהסיפור המקראי לא מזהה את הר המוריה כמקום בו נעשתה העקדה. חבל שכך.

  55. עידן לנדו / ינו 13 2012 10:41

    אלדד,

    הפוסט השני בסדרה עוסק בכל הנושא של ניהול "עיר דוד" והעתירה של עמותת "עיר עמים" בעניין. לפני 3 חודשים בג"ץ פסק שבין השינויים הנדרשים באתר זה פתיחתו בשבתות:
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1532115

    העתירה כמובן דרשה להחזיר את כל הסמכויות באתר לרשות הטבע והגנים ולהוציאן מידי אלע"ד; זה לא יקרה כנראה, אבל צריך לחכות להמשך הדיונים במרץ הקרוב כדי לראות אילו מגבלות בדיוק יוטלו על אלע"ד.

  56. מיכאל ברנדייס / ינו 14 2012 23:29

    לגבי בית המשפט העליון כמעט אפשר לייחל להצלחת הימין בכיבוש מעוז זה. למרות התדמית הליברלית של בית המשפט העליון הוא לא מנע כאן הקמת מדינת אפרטהייד לתפארת. ופסיקת סילואן וחוק האזרחות מהשבוע רק מדגימים זאת היטב. כל שבית המשפט העליון עושה הוא לספק עלה תאנה ליברלי לזוועות השלטון מעבר לקו הירוק ולא רק שם. ברגע שבית המשפט העליון יחשב באופן גלוי כזרוע של שלטון הכיבוש עלה תאנה זה ישמט. ואולי אפילו יהיה ניתן לקוות שכדי להוכיח שהוא לא ימני בית המשפט יוכל למנוע כמה עוולות שבית המשפט הנוכחי שכל כך חושש מתוית שמאלנית נרתע מלמנוע.

  57. דיסלקט -סליחה / ינו 15 2012 10:46

    אחד מהבעיות הגדולות של בג"ץ – גוף חיצוני לקהילה ולא מיצג את האכלוסיה (אכלוסיה – שאמורה להכיל גם את מי שלא מיצג) שמאפשר "הכשרה של השרץ".
    חבל, אולי באמת צריך להפסיק להגיש בג"ץ ולתת לאנטרסים פולשנים תסגור את הדלת להגיון ולמוסר

    תודה על המאמרים

  58. shmuel / ינו 15 2012 16:15

    השאלה היא אם יש בזה משהו שהוא "לא בסדר". אם לא פגעו בזכויות פרט של אנשים, אז מה הבעיה?

    אני לא בטוח אם מאבק לאומי שנעשה במסגרת של זכויות הפרט, לא לגיטימי.

  59. shmuel / ינו 15 2012 16:25

    סליחה, לא קראתי את הפוסטים הקודמים.

  60. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / דצמ 13 2013 22:07

    מזמן לא נהניתי כל כך ממאמר המתאר עשיה ציונית נחושה בשטח, אולי רק אז שנכנסו אחרוני היהודים חזרה לחלק מהבתים שנגזלו מהם בשכונת שמעון הצדיק במלחמת השחרור,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: