Skip to content
6 במרץ 2011 / עידן לנדו

אין תקציב לחיים

היום הוא יומה הראשון של שביתת העובדים הסוציאליים. מאבק העו"סים לעדכון שכרם אחרי 17 שנים שבהן הוא לא עודכן ונשחק עד אבק הוא מן המאבקים שכ-ו-ל-ם תומכים בהם. איך אפשר לא? מישהו חושב שהשירותים שמפעילים עובדים סוציאליים הם מיותרים, "מותרות" שאפשר או רצוי לקצץ? כל הדברים שמושבתים מהיום: הגשת תסקירים של קציני מבחן לבתי משפט (שמשפיעים על שחרור עבריינים ממעצר), חוקרי ילדים שמוזעקים בחשש להזנחה או התעללות, פגישות של הורים גרושים עם ילדיהם במרכזי קשר, הגשת תסקירים בתיקי גירושין, דיונים בוועדות להפסקת הריון, דיונים בוועדות פסיכיאטריות לילדים ונוער, תכניות שיקום לקשישים סיעודיים, טיפול במשפחות במצוקה, ועוד. במקרים רבים הסיוע שמגישים עובדים סוציאליים הוא על סף מציל חיים, כפי שניתן לקרוא כאן.

משהו פה נראה לכם מיותר? מישהו יכול לחשוב על עוד הרבה מאבקים ציבוריים צודקים יותר מזה?

ובכל זאת, כולם גם יודעים: גם את העו"סים ימרחו. השביתה רק התחילה; סיקור תקשורתי גדול ואוהד, הרבה ראיונות וסיפורים אישיים. לאט לאט, מלחמת החפירות במשרדי האוצר תקבור גם את המאבק הצודק מאין כמוהו הזה בעמודים האחוריים. העו"סים יחזרו לעבודה (הרי גם כך הם משתכרים משכורות רעב, כמה זמן תחזיק קרן השביתה של האיגוד?), ואחרי כך וכך חודשי מו"מ, הם יקבלו תוספת שכר צנועה (האוצר מדבר כרגע על 8%). אז במקום אחד מכל ארבעה עו"סים שנזקקים להשלמת הכנסה, אחד מכל חמישה או שישה יזדקקו לה. ועו"ס עם ותק של 10 שנים, שכיום מרוויח  4,466 ש"ח ונזקק להשלמת הכנסה של 682 ש"ח כדי להגיע לשכר המינימום, סוף סוף יחצה את הסף הנכסף ויסגור משכורת של 5,500 ש"ח בכוחות עצמו.

שמחה גדולה.

הנה התעלומה: אם כולם יודעים ומסכימים שהמאבק צודק – איך זה כולם גם יודעים שהוא ייכשל? או יסתיים במין אקורד מטושטש כזה, לא ברור, ספק-כישלון ספק נסיגה-מכובדת?

מה פשרו של הפער הפוליטי הזה, בין הרצון, והמוצדקות, והתמיכה הציבורית הגורפת – לבין התוצאות העגומות, שחקוקות כבר מראש על הקיר?

תכף נחזור לשאלה הזאת. לפני כן, כדאי להזכיר שהמאבק הנוכחי מאד מצומצם במטרותיו (וטוב שכך, מבחינה אסטרטגית). מערך העבודה הסוציאלית בארץ סובל מהזנחה של שנים ארוכות. בעיה חריפה שהאוצר מטאטא מתחת לשטיח כבר שנים היא המחסור החמור בתקנים. בלשכות הרווחה בארץ מקובל למצוא עובד יחיד (למעשה, כמעט תמיד עובדת יחידה) שאחראי על 200, לפעמים 300 תיקי רווחה. זה גובל בבדיחה (נסו לחשב כמה דקות חודשיות יכול לקבל כל מטופל מעובד כזה). המחסור בתקנים אינו עומד על הפרק במאבק הנוכחי.

עוד מחוץ למאבק הוא מעמדם של יותר מ-5,000 עו"סים שמועסקים בעמותות פרטיות ודרך חברות כוח אדם – תוצר נפסד של הפרטה מסיבית של שירותי הרווחה בישראל בשני העשורים האחרונים. במסגרת תהליך זה, נמסר הטיפול בזקנים, נכים, מפגרים, נוער בסיכון, נשים מוכות ועוד אוכלוסיות מוחלשות לידי ידיים פרטיות. העו"סים שמועסקים במגזר הפרטי מקופחים בהשוואה לעמיתיהם במגזר הציבורי בכל הזכויות הסוציאליות (כשליש מהם לא מקבלים קרן פנסיה, דמי הבראה או החזרי נסיעות, ליותר מחצי אין קרן השתלמות). מחקר שנערך בנושא חשף פגמים רבים בשיטות העסקתם, למשל התחלופה הגבוהה (שנובעת מרצון המעסיק הפרטי לחסוך בהוצאות ותק) שפוגעת קשות ביצירת קשרי אמון עם מטופלים, ועוד. גם 5,000 העו"סים האלה אינם מיוצגים במאבק הנוכחי – העברתם למגזר הפרטי הוציאה אותם מארגון העובדים הסוציאליים – וספק אם ייהנו מפירותיו (למרות הכרזות ההסתדרות).

כאמור, כלי התקשורת לעת עתה נותנים גב רחב למאבק ומסקרים אותו באופן אוהד. למעט עיתון אחד – "הארץ". לא הפתעה גדולה, ובכל זאת, עניין מרגיז כתמיד. בשבועיים האחרונים הקדישו "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" כפולות עמודים מובלטות לסיקור מקרוב של המאבק, כולל ראיונות רבים עם עו"סים ששפכו אור על המציאות הקשה שאיתה הם מתמודדים, כולל תלוש המשכורת המעליב בסוף החודש. כתבות כמו זאת או זאת אולי נובעות ממניעים פופוליסטיים – לגלות חמלה כלפי מסכנים ונזקקים זה תמיד טוב למכירות – אבל בו בזמן חושפות את הציבור למצוקה אמיתית שנמצאת ממש בקרבו, קרוב אליו.

אלא אם כן מדובר בציבור קוראי "הארץ". אלה כנראה לא שמעו ולא הזדקקו מעולם לשירותיהם של עו"סים, ולכן – למה להטריח אותם בזוטות? סיקור המאבק בעיתון של "השמאל" היה לקוני, צונן, נטול פנים אישיות. ביום שישי האחרון הופיע לראשונה ראיון עם עובדת סוציאלית. מה לא שכחו ב"הארץ"? לשסות את הבולדוגים של השוק החופשי, נחמיה שטרסלר ומירב ארלוזורוב, שינערו טוב טוב את כל "השקרים" וה"בלופים" של העו"סים. הגדילה לעשות ארלוזורוב, שבלהיטותה לגבות את ידם הקפוצה של פקידי האוצר הפריחה נתוני שכר מופרכים לחלוטין של העו"סים (תקראו את התגובות שם); כל השנים לא ידענו – מגזר העו"סים הוא למעשה מגזר של אילי נדל"ן במסווה, ממש אוליגרכים, שמתבכיינים בלי שום הצדקה רק כדי לחזור בערב לבית הפרטי שלהם בארסוף לעוד ערב משעמם במחיצת המשרת ההודי והשף הפרטי מצרפת.

למעוניינים, הנה טבלת השכר האמיתית. מייאש.

בכל קלחת הדיסאינפורמציה הזאת, בכל זאת חסר נתון אחד, מעניין מאד: מה בעצם עלות דרישות השכר של העו"סים? כמה זה יעלה לקופת המדינה אם היא תכיר, סוף סוף, בחוב העצום שלה כלפיהם ותתגמל אותם בהתאם?

את הנתון הזה לא תמצאו בשום מקום. האוצר מסתיר אותו מסיבות ידועות; ברגע שהוא ייחשף, יתברר כמה פשוט לממן את הדרישות האלה. עדיף להשאיר אותו באפילה ולסמוך על מנטליות החנווני של הישראלי הממוצע ("הא, הנה עוד מגזר שרוצה לשדוד את הקופה הציבורית"). ארגון העו"סים, מצידו, גם לא מעוניין לחשוף את הסכום הזה, מסיבות טקטיות: לא מפזרים מספרים במהלך משא ומתן, כדי לא לתת נשק לכל גורם שמעוניין לסכל אותו. כך יוצא שהאוצר והעו"סים עושים יד אחת, שלא במתכוון, להסתיר מידע חיוני מהציבור.

למעשה, לא מסובך מדי לאמוד את הנתון הזה. העו"סים נאבקים לא רק על אחוזי תוספת, אלא על שינוי מהותי במבנה השכר, שנקבע לפני 17 שנה ולא משקף עוד את התפקידים והדרישות שעימם הם מתמודדים כיום. אפשר להבין שהצעת האוצר – 8% תוספת מעבר ל-6% שקיבל כל המגזר הציבורי – רחוקה מאד מאד מהציפיות של העו"סים. ביום שישי פורסם שדרישות האיגוד הן 30%, ואילו ההסתדרות דורשת תוספת של עד 40% לשכר בדרגות הנמוכות. אם זאת נקודת הפתיחה של המאבק – הוא כמעט מיותר, לדעתי. מלחמת ההתשה מול האוצר תשחוק את המספרים האלה ותתרגם אותם לעשרות סעיפי "הטבות" שיתפזרו לכל רוח. אני כמובן לא מתיימר לייעץ לעו"סים; אולי באמת, במציאות הנוכחית, לא ריאלי להציב דרישות גבוהות יותר. אבל אני כאן בדיוק כדי לערער על "המציאות הנוכחית".

לעניות דעתי, רמת השכר המחפירה של העו"סים דורשת תיקון דרמטי, של לפחות 50%. אוקיי, בוא ניקח תוספת של 50% כאומדן הבסיס לתוספת. תוספת על מה? על מה שהם מקבלים היום. מה הם מקבלים היום? נו, תלוי את מי שואלים. לפי האוצר, משכורת ברוטו ממוצעת של עו"ס במגזר הציבורי היא 10,000 ש"ח. תראו לי עו"ס שלא צוחק כשהוא שומע את זה. לפי נתוני ארגון העו"סים, משכורת הברוטו הממוצעת היא 6,000 ש"ח. חתיכת פער. בואו נהיה מהאו"ם: ניקח את הממוצע, 8,000 ש"ח.

יש 10,000 עו"סים בשירות הציבורי. העלות השנתית של שכרם, לפי חישוב זה, היא 960 מיליון ש"ח. תוספת של 50% תגיע לכדי 500 מיליון ש"ח. אחרי שהגעתי למספר הזה, נרגעתי קצת כשמצאתי אותו גם בהערכה של רותי סיני. אוקיי, סגרנו.

500 מיליון ש"ח בשנה. נשמע הרבה? מדובר בפרומיל וחצי (0.0015) מתקציב המדינה. ונזכיר רק שהאוצר כרגע מתקמצן עם העו"סים על שליש מהסכום הזה (הפער בין 14%, הצעת האוצר, ל-30%, דרישת האיגוד). נו, אז יש כסף או אין כסף?

לשטרסלר כמובן אין כסף. על עודפי הגבייה בשנת 2010 בסך 12 מיליארד שקל הוא לא מוכן לשמוע; מדובר בכספים לצמצום הגירעון התקציבי. ומה דחוף לצמצם את הגירעון, בשעה שהחוב הממשלתי בישראל (78% מהתל"ג) נמוך יותר מן הממוצע (90% מהתל"ג) במדינות ה-OECD? ואם כבר לצמצם אותו, למה דווקא על חשבון העו"סים? על שאלות כאלה לא עונים באוצר. כי אלה כבר שאלות "פוליטיות", שנוגעות לסדרי עדיפויות וערכים, ולא שאלות "כלכליות" טהורות. וכידוע, באוצר מוכנים לפתוח לדיון רק שאלות כלכליות. השאלות הפוליטיות הוכרעו עוד לפני פתיחת המשא ומתן.

צודקת רותי סיני, יש הרבה מאד כסף. ובישראל, פולו דה מאני זה פולו דה סקיוריטי. מי שרוצה להבין למה אין כסף לשום דבר שקשור בחיים כאן, ורק לדברים שקשורים במוות – יציץ נא בבור ללא תחתית שקרוי "תקציב הבטחון" של מדינת ישראל. שם, במעמקיו ספוגי הגריז, קבור העתיד הטוב יותר של כולנו.

כשהאוצר מצביע שוב ושוב על הגירעון התקציבי, אולי כדאי לשאול מי האחראי העיקרי לגירעון. מי מושך כסף כמו משוגע מהקופה הציבורית הרבה מעבר לתקציב שלו? לא תאמינו: משרד הביטחון. דו"ח של בנק ישראל שהתפרסם בימים אלה גילה כי במשך 6 השנים האחרונות משרד הבטחון חרג ממסגרת התקציב שלו, בעוד שבמרבית המשרדים האחרים נרשם תת-ביצוע (כלומר, נותרו יתרות תקציביות). לפי הדו"ח, החריגות גדלו בעיקר בשנתיים האחרונות, שבהן לא נרשמו אירועים בטחוניים חריגים.

"חריגה תקציבית" היא ביטוי עדין לכיפוף החוק, לאמור, חוק התקציב. כשהיא הופכת לנורמה, החוק הופך לחותמת גומי.

בכמה כסף מדובר? בכסף גדול מאד. החריגות בשש השנים האחרונות נעו בין 3.5 ל-5.5 מיליארד שקל בשנה.

חתיכת אוברדראפט. לא יודע מה אתכם, אבל כשאני במשיכת-יתר בחשבון הבנק שלי, אני חייב להחזיר כל שקל, בתוספת ריבית מכאיבה. למשרד הבטחון יש סידור אחר. כשהוא נמצא במשיכת יתר של 4.8 מיליארד שקל (בשנת 2009), נותנים לו בונוס של 700 מיליון שקל לשנה הבאה, כדי שבשנה הבאה יוכל לסגור כבר חריגה של 5.5 מיליארד שקל.

רק הבונוס הזה היה יכול לממן את עלות תוספת השכר לעו"סים לשנה וחצי. ואם משרד הבטחון היה מחזיר לקופה הציבורית את הכספים ששדד ממנה בשנים האחרונות, אפילו בלי ריבית והצמדה, היה אפשר לממן את תיקון השכר של העו"סים למשך 60 השנים הבאות.

טיעון שגור בפיהם של שונאי השביתות הוא טיעון "פריצת הסכר": תיתן למגזר אחד, ואז כולם ישבתו ותהיה צריך לתת לכולם. אז קודם כל, הפתעה: באמת כמעט כולם במגזר הציבורי זקוקים לשדרוג שכר רציני, ואיתות ברור מצד המדינה שיש גמול לעמלם (לא בכדי משוגרים לחלל הציבורי הספינים בנוגע ל"שערוריית שכר הבכירים" ממש בסמוך למאבקי השכר של המקופחים האמיתיים; כך אפשר להסיט את הדיון מן הרוב הדומם, שהמערכת מנצלת, למיעוט מבוטל, שמנצל את המערכת).

אז כן, "מסגרת התקציב" תיפרץ, אבל לשם שינוי, בכיוון הנכון. והתקציב כולו צריך לעבור טלטלה אנטי-בטחוניסטית דרמטית. שנית, מי שמתעקש למדוד כל דבר דרך החור של הגרוש צריך גם להבין את הרווחים לטווח הארוך: מערך טוב יותר של עבודה סוציאלית, מערך שמסוגל לתמוך במשפחות על סף פירוק, בעבריינים משוחררים, במכורים לסמים – חוסך כסף רב למדינה באמצעות צמצום הצורך במוסדות טיפול, גמילה וענישה. ושלישית, צריך לומר גם את זה: יש ערכים שחברה נאורה לא מתחשבנת עליהם. רווחה היא אחד מהם.

כפי שמוטי בסוק מציין, למעשה החריגות בהוצאות הבטחון גבוהות יותר, כי הן מתחלקות בין משרד הבטחון, המשרד לבטחון פנים, תקציב השירותים החשאיים (מוסד, שב"כ), תקציב המועצה לאנרגיה אטומית ועוד. התקציבים של כל אלה מעולם לא נפתחו לדיון ציבורי שקוף, וגם הם צמחו באופן ניכר בשנים האחרונות (יותר מ-10 מיליארד שקל).

הרכבת ממשיכה לדהור. תקציב הביטחון לשנת 2011 עומד לגדול ב-5 מיליארד שקל ולעמוד על כ-60 מיליארד שקל. איך זה יקרה? תסמכו על פקידי האוצר. לא הכל צריך להיות כתוב בחוק התקציב. יש ועדת כספים. יש העברות מפה לשם, על חשבון "תת-ביצוע". את המשפט החמור הבא כתב בסוק, לא אני: "האוצר דאג ב-2010 ליצור תת-ביצוע בתקציב החינוך, הבריאות והרווחה, מתחת לאפם של השרים האחראים, כדי להגדיל את תקציב הביטחון." כן, שמעתם טוב. גונבים מהנזקקים ונותנים ליצרניות נשק.

מי ינתק את הקשר הגורדי שבין האוצר לבטחון? מי יספר לאזרחי ישראל – לעו"סים, לעובדי הבריאות, למורים, לפרקליטים בשירות המדינה, לסטודנטים ששכר הלימוד שלהם עולה כל הזמן – מי יספר להם איפה נמצא כל הכסף שהיה אמור לאפשר להם חיים הוגנים יותר, ללא השלמת הכנסה וללא התרוצצות מטורפת מעבודה זמנית אחת לאחרת?

עופר עיני לא יספר. שלי יחימוביץ' גם לא. שום ח"כ חברתי לא יעז להעלות על דל שפתיו את האישום הנורא מכל: המעמד הבינוני והנמוך בישראל משלמים את מחיר הטירוף הבטחוני. החולים, הנכים והמשתכרים שכר רעב – כולם מממנים את מאזני המכירות היפים של תע"ש, רפאל ואלביט. זהו טאבו פוליטי, אסור לדבר עליו או לרמוז לכיוונו, פן תוקע מיד כבוגד ויישלל ממך הכשר הפטריוטיות. מי שאמר שהפטריוטיות היא מפלטו של הנבל לא דייק; בשוק המודרני, היא מפלטו של אינטרסנט תעשיית הבטחון.

סדר העדיפויות המעוות הזה נשען על הנחה לא בדוקה, לפיה הציבור עצמו תופס את הביטחון בישראל כנושא קדוש שאין לגעת בו. אבל "דעת הקהל", כידוע לכל, היא עניין הפכפך ביותר, ולא פעם היא פשוט שיקוף של הבניה אידאולוגית. סקר שנערך לאחרונה דווקא מוכיח: יותר אנשים חושבים שיש לתת עדיפות להוצאות חינוך לעומת ביטחון. רוב הציבור (80%) סבור כי המדינה לא דואגת למערכת הבריאות הציבורית.

אם כן, הציבור לא לגמרי מטומטם. לוּ היתה כתובת פוליטית שהיתה מתמקדת במצוקות והתסכולים האלה, ואומרת ברורות איפה צריך לחתוך כדי להוסיף תקציבים לתחומים שבאמת מקיימים את חיינו – היא היתה זוכה לתמיכה ציבורית משמעותית. אבל אין. הנה עוד דוגמה לחוסר הרלבנטיות של הפוליטיקה המפלגתית למאבקים החשובים של החברה האזרחית בישראל.

דוגמה נוספת שעלתה לאחרונה לכותרות: מצוקת האשפוז בבתי החולים הפכה לבעיה לאומית; ישראל ממוקמת בתחתית מדינות ה-OECD בשיעור מיטות האשפוז שבה. במשך כל העשור האחרון לא התווספו מיטות לבתי החולים, שלעתים קרובות מגיעים לתפוסה של 150%; רק במחלקות טיפול נמרץ חסרות כ-500 מיטות אשפוז; המשמעות היא שרק שליש (!) מהזקוקים לטיפול נמרץ מאושפזים שם, היתר מפוזרים במחלקות שונות. לפני שבוע הממשלה אומנם אישרה תוספת של 1,400 מיטות, אבל גם זה מעט מדי ומאוחר מדי; לפחות 3,000 מיטות דרושות רק כדי לשמור על מעמדה הנמוך של ישראל בהשוואה למדינות המערב. מדובר בהזנחה פושעת לאורך שנים ארוכות.

כמה יעלה לפתור את בעית מיטות האשפוז של ישראל – בצעד נמרץ אחד? על פי תכנית האשפוז של משרד הבריאות שהוכנה ב-2005, עד 2015 יש צורך בתוספת של 6,463 מיטות אשפוז. עלות התפעול השנתית של כל מיטה – חצי מיליון שקל. סך ההוצאה הצפויה: 3.2 מיליארד שקל. יש כסף או אין כסף?

3.2 מיליארד שקל זה פחות מהחריגה השנתית הקטנה ביותר מתקציב הבטחון בשנים האחרונות. 3.2 מיליארד שקל זה שליש מעלות עסקת הרכישה של 20 מטוסי אף-35 שנחתמה לפני חודשים ספורים בין ישראל לארה"ב. לציבור הישראלי מוכרים כרגיל את הצורך הדוחק ב"שמירה על עליונות אווירית". האם מישהו פיקפק בעליונות האווירית של ישראל גם בלי האף-35? האם הבטחון הלאומי של אזרחי ישראל פשוט יקרוס לחלוטין בלי הוצאת הענק הזאת? ואולי האינטרס האמיתי מאחורי העסקה היה, כרגיל, הכסף הגדול? ובפרט הכסף הגדול שדווקא התעשיות הישראליות ירוויחו כתוצאה מהתחייבויות הדדיות מצד יצרניות הנשק האמריקניות? שהרי מהו "הסיוע הבטחוני" אם לא עסקה סיבובית בין תאגידי נשק אמריקניים וישראליים, דרך מתווכים ממשלתיים, על גבו ומכספו הטוב של משלם המיסים?

יודעים מה? לא לבטל את העסקה. רק לקנות 13 מטוסים, במקום 20. בכסף שהתפנה היה אפשר לקנות את כל מיטות האישפוז הדרושות (אי אפשר אתם אומרים? כי הכסף לקוח מכספי הסיוע הבטחוני האמריקני, שחייבים לחזור למשק האמריקני? והסיוע הזה הוא גזרה משמיים? האם הוא תוצאה בלתי נמנעת של סדר העדיפויות המעוות שלנו, או אולי גורם מרכזי שלו?).

מי יודע, אולי אפילו חייל אחד או שניים, שנפצעו בקרב, היו מרוויחים מן ההשקעה הזאת ברפואה הציבורית.

מה פתאום. הס מלהזכיר. בדיוק 20 מטוסים היו נחוצים, אף לא אחד פחות. עם 13 מטוסים – אחמדינג'אד כבר היה דופק לנו על הדלת בבוקר עם שואה גרעינית.

חישובים והשוואות כאלה מתוייגים אוטומטית כ"דמגוגיה". אי אפשר להשוות תפוחים ותפוזים, אומרים לנו (למרות שכולנו יודעים שאפשר; יש עונות שבהן כדאי לקנות תפוחים, באחרות כדאי תפוזים). להצביע על המחיר הכלכלי, הממשי לגמרי, שהמערכות האזרחיות בישראל משלמות למולך הביטחון זה "דמגוגיה"; אבל להפחיד את הציבור מבוקר עד ערב ש"קיומה של ישראל" מוטל בסכנה מכל עבר (איראן, חיזבאללה, חמאס, "הסמול") – זה לא דמגוגיה? להתעקש על כך שכל עסקה בטחונית תובא לשיפוט הציבור, תישלף מן המחשכים, ושכל הוצאה מן התקציב הזה תלווה בנימוקים ענייניים זה "דמגוגיה", אבל להשתלח בציבורי עובדים שמגרדים את שכר המינימום ויוצאים לשביתות כדי להשיב לעצמם כבוד מינימלי, כבוד שהמדינה עצמה מחרבנת עליו בגלוי – זה לא דמגוגיה?

זה ממשיך הלאה והלאה. מקלטים לנשים מוכות בסכנת סגירה בגלל עצירת סיוע ממשלתי בסך 5 מיליון שקל. מכללות להכשרת מורים אינן מסוגלות לתפקד כהלכה בגלל עצירת סיוע ממשלתי בסך 40 מיליון שקל. מערך בתי האבות הסיעודיים בארץ (שמאושפזים בו 4,000 קשישים) נמצא על סף קריסה, בגלל תקצוב הנמוך ב-100 מיליון שקל מהצרכים האמיתיים.

איפה שלא תסתכלו, כשאתם זקוקים למדינה – אין כסף. כשהיא זקוקה לכם – יש ועוד איך. היסודות העקרוניים ביותר של חברה נאורה – חינוך, בריאות, רווחה – היסודות שרק בשבילם יש טעם בכלל לחיות בקולקטיב ולשלם מסים, מופקרים ומרוששים כעניין שבשגרה. היסודות האלימים ביותר של החברה, החמדניים ביותר בתוכה – הצבא ותעשיות הענק שמתחזקות אותו – זוכים להגנה וחיזוק מתמידים. יש תקציב למוות, אין לחיים.

זכרו את זה היום, יומה הראשון של שביתת העו"סים. ובכל השביתות שעוד יבואו.

49 תגובות

להגיב
  1. עדו / מרץ 6 2011 10:34

    עוד קצת מלח על הפצעים : http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000627191

  2. Gil / מרץ 6 2011 11:29

    הטבלה הזו היא טבלת השכר הבסיסי. כל מי שעבד אי פעם בשירות הציבורי יודע שהקשר בין הטבלה של הסכמי השכר לשכר הסופי הוא מקרי בהחלט. מילת המפתח היא "תוספות". לשם דוגמא אתם מוזמנים לבדוק מה ההפרש בשכר עו"ס בבריאות הנפש לזה של עו"ס (עם אותה דרגה וותק) בביטוח לאומי. שמיים וארץ! כך שלהביא טבלאות שכר זה באמת לא רציני. מה שמעניין יותר הוא השכר של עו"ס לשעה (ההתפלגות מעניינת מאוד, אבל גם חציון או ממוצע יכולים להיות התחלה נאה). אני הייתי מתחיל בלבדוק מהו היקף ההעסקה הממוצע של עו"ס. לי ידוע (אשתי היא עו"ס) שרבים מועסקים (וליתר דיוק – מועסקות) בחצי משרה. אולם איני יודע עד כמה זה מאפיין את כלל המועסקים בתחום; אם יתברר שהיקף ההעסקה הממוצע הוא 60% משרה הרי שאולי יש מקום לפטר עו"סים רבים ולהרחיב את היקף ההעסקה של אחרים עד שיגיעו להיקף ההעסקה ממוצע של 90%? אולי מהלך כזה צריך להקדים העלאת שכר? וגם אם מחליטים להעלות את השכר, אולי הגיע הזמן לסעיפי שכר אחידים? אולי ראוי גם להעלות את השכר באופן מדורג כך שעובדים סוציאליים מתחילים (שימו לב! לא מדובר על כל בעלי השכר הנמוך, אלא רק הצעירים) יקבלו תוספת גדולה יותר מהוותיקים בתחום, כדי שיהיה תמריץ לחבר'ה צעירים מוכשרים להיכנס למקצוע? הבעיה שלי עם המאבק הזה, מעבר לשקרים וחצאי האמיתות שנשמעים משני צידי המתרס (כן, גם הנציגות של העו"סים משקרת ולא רק פקידי האוצר), זה שמתייחסים לעו"סים כמעין מקשה אחת, לא מדברים על השחיתות הגדולה של מרכיבי התוספות (שתלויים מאוד בקרבה לצלחת. כך יוצא שמי שעובד במשרד הבטחון או בביטוח לאומי משתכר הרבה יותר ממי שעובד בבריאות הנפש. ויסלחו לי הראשונים, אך אם מטרת השירותים הסוציאליים הם עזרה לחלשים, הרי שמי שמטפלת למחייתה באוטיסטים שלוקים גם בסכיזופרניה (יש כאלה…) ראויה לשכר קצת יותר גבוה מזה של כל עו"ס בביטוח לאומי…) ועוד כהנה וכהנה עניינים. יש מקום לבחינה רצינית של העבודה הסוציאלית בישראל. צריך לשאול כמה תקנים נדרשים (אולי צריך יותר?) ואיך דואגים לאייש אותם ביעילות רבה (כלומר – כמה שפחות רבעי וחצאי משרות שמפוזרים על מקומות רבים); צריך לשאול כיצד בונים מערכת שכר שתעודד הצטרפות אנשים צעירים למקצוע, תמשוך אנשים לתחומים המאתגרים ביותר (בריאות הנפש, שב"ס וכו') וכו'. לפי איך שהדברים נראים כרגע, ואם לשפוט לפי כל מאמרי התמיכה וההתנגדות (כולל זה של עידן לנדו) אין שום סיכוי שמשהו מעין זה יקרה.

  3. עידן לנדו / מרץ 6 2011 11:36

    גיל, חלק מההצעות שלך (תוספת דיפרנציאלית) מקובלות לחלוטין על נציגי העו"סים.

    רק תרשה לי לסנן שתי מניפולציות שהאוצר מפיץ – ואתה תורם לכך.

    1. למה יש כל כך הרבה עו"סים במשרות חלקיות? אולי כי גם עם 100 אחוזי משרה לא מצליחים לגמור את החודש? מה שאתה מצביע עליו כסיבה, הוא מסובב.

    2. העו"סים עם המשכורות החריגות בגובהן נמצאים במשהב"ט ובביטוח לאומי. אתה יודע בכמה אנשים מדובר? 131 במשהב"ט ו-225 בבטוח לאומי. 3% בלבד מהציבור שמיוצג במאבק. אז אנא, די לספינים.

  4. עומר / מרץ 6 2011 11:52

    מאמר מושלם.
    מוזר, דווקא העיתון שפחות מתלהב מהמאבק של עובדי הרווחה הוא זה שכל הזמן מתקיף את הבור של תקציב הבטחון.

  5. רוני / מרץ 6 2011 12:02

    מאמר מצוין בעובדות החשובות שהוא מביא. תודה על זה.
    עכשיו, אני יודעת מראש שמה שאכתוב עשוי לעצבן לא מעט אנשים, אך אני בוחרת בכל זאת להעלות את הסוגיה: האם מאבק העובדים הסוציאליים, הוא לא בבירור המאבק של העובדות הסוציאליות? האם הסקטור הזה, שמטפל בכל הרעות החולות של אוכלוסייה נזקקת, איננו נסמך על אחוזים גבוהים ביותר של עובדות שהן נשים? אין ספק שמבחינת סטטיסטיקה, אכן מדובר ברוב של נשים. ואין לי ספק שכמו מקצוע ההוראה, שהפך באופן דומיננטי ל"נשי", כך גם העבודה הסוציאלית, מופקדת רובה בידי נשים. ועל נשים קל יותר לדרוך כשזה נוגע לזכויות המתבטאות בשכר, כמעט בכל תחום העסקה (פרטי וציבורי כאחד).
    זוהי נקודה שחשוב לעמוד עליה. אין זה אומר שאני לא נמצאת בסולידריות עם המאבק של העובדות והעובדים כאחד – הם בהחלט נלחמים ונלחמות כתף אל כתף, ואין צורך להפריד בין הפרטים לפי מגדרם. אך כקבוצה, ברור לכל שמדובר בסטטיסטיקות גבוהות של נשים, ומאבקים של נשים – נו, איך לא – נדונים יותר לכישלונות ידועים מראש.

  6. Gil / מרץ 6 2011 12:20

    עידן-

    לגבי העניינים שהזכרת –

    א. הדרישה של האיגוד הוא להעלאה אחידה בשכר. אני אשמח לקבל רפרנס שמראה שהם מסכימים לעליה דיפרנציאלית שתיטיב עם צעירים (לא בעלי שכר נמוך. עם צעירים!).

    ב. אם קשה לגמור את החודש במשרה מלאה (אם זה אכן המצב) זה לא תמריץ לעבוד פחות (כשאתה יכול להסתדר מצויין בחצי משרה זה כבר תמריץ לא לעבוד יותר, ולא להיפך כפי שאתה טוען). היקפי המשרה הם כפי שהם מסיבות אחרות לגמרי (אני יכול לפרט אם אתה מעוניין). במקרים רבים מאוד יש מקום לאיחוד משרות חלקיות.

    ג. האנשים בעלי השכר החריג ממש נמצאים אמנם במשרד הבטחון והבט"ל אולם הם יוצאים מהכלל שבהחלט מלמדים משהו על הכלל. הכלל הוא שאין קשר הכרחי בין לוחות השכר לשכר בפועל. יש "תוספות", ולמי שמקושר יותר יש יותר תוספות (שים לב שכבר הזכרתי זאת!). זו הסיבה לכך שהשכר הממוצע של עו"ס למשרה מלאה הוא גבוה בהרבה ממה שבכלל אפשרי לפי לוחות השכר.

    בכלל, יש כמה שאלות שצריך לשאול בנדון, ואני שאלתי את חלקן לעיל. אני לא יודע מה התשובה על אף שאלה ששאלתי וזה די מטריד אותי שאני לא יודע. משום מה נדמה לי שגם אתה לא יודע לענות על אף שאלה ששאלתי אלא שנראה שאתה לא מוטרד מכך. אתה גם לא לבד. איתך בסירה נמצאים גם נחמיה שטרסלר, מירה ארלוזורוב, אורה עריף-כץ, רותי סיני וכו'. ומשום כך אני אפילו הרבה יותר מוטרד, שכן הולך ומסתמן שאין שום סיכוי לדיון ציבורי רציני במצב מערכת הרווחה בישראל והדרכים לשיפורה.

  7. איתן לרנר / מרץ 6 2011 13:07

    הארץ אינו מפתיע . הוא אף פעם לא היה שמאל אלא ימין ליברלי במקרה הטוב עם חריגות קלות.הוא מייצג את האנשים הטובים דוגמת יחמוביץ' שרוצים לשנות אבל בעצם מדברים על קוסמטיקה ללא שינוי מבני עמוק של הגישה הניאו ליברלית.
    מה שמעניין הוא שישראל אינה כלכלה ניאו ליברלית רגילה. המולך של הביטחון אולי דומה למולך האמריקאי אך נדמה לי כי בלא מעט חברות ניאו ליברליות איילי ההון הם המולך ולא בכולן נושא הביטחון הוא התירוץ
    אמנם בישראל דואגים לכך שכשנושא הביטחון עולה הוא יחזיק את כולנו מהופנטים וקפואים כאיילות שעינייהן נלכדות בפנסי מכונית, אבל זה לא מסביר למה כולם יודעים את מה שאתה מדבר עליו ובכל זאת לא פועלים.
    אני תוהה מה ואם בכלל יוציא ישראלים לרחובות כמו במצרים ותוניסיה.האם אנו לכודים עמוק וחזק מידי בשכנוע עצמי שמצבנו הביטחוני קשה או שפשוט יש משהו בתרבות הישראלית שהוא צייתן ?. מעניין שדווקא הצייתנות הישראלית בכל התחומים החשובים ייצרה את הביטוי "לא לצאת פראייר" באומה של אנשים ש"יוצאת פראיירית " השכם והערב.

  8. אסף פדרמן / מרץ 6 2011 13:15

    דברים כדורבנות. אפשר גם לציין את "ההגיון" שמנחה את האוצר במקרים כאלה – עובדים סוציאלים אינם "מנוע צמיחה". הם עוזרים לחלשים, וזה יפה מאוד, אבל מבחינת ההגיון הכלכלי שמנחה את האוצר ושלוחיו העבודה שלהם אינה עוזרת "למשק". לכן קל לוותר עליהם. על העיוות הזה שמגיע אולי מהחינוך שמקבלים הכלכלנים בארץ כבר כתבו לפני. המקרה של בתי החולים אינו שונה. שוב, ב

    רק הערה קטנה מפי שאינו מומחה לשכר או תקציב. עלות שכר בדרך כלל כוללת יותר מאשר השכר ברוטו. זה כולל את ההפרשות שהמעביד חייב או רוצה להפריש. אני משער שזה יכול להעלות את הסכום הכללי שאתה מציין באחוזים רבים. *לא שזה משנה את הטיעון שלך*. אני רק מציין את זה כדי שתוכל לטעון באופן מדוייק יותר ועדיין להיות לגמרי צודק. הרי גם אם מדובר ב750 מליון זה עדיין כסף שאפשר למצוא בתקציב המדינה.

  9. עידן לנדו / מרץ 6 2011 13:45

    רוני: צודקת לגמרי. ברור שהעו"סים מרוויחים פחות כי רובם נשים, ומאבקים של נשים פחות מצליחים. זה מעגל קסמים – דימוי נחות מושך פחות גברים, ואחוז נמוך יותר של גברים מאפשר למערכת להנמיך עוד ועוד את הדימוי.

    גיל: לא מצאתי בדבריך מחלוקת אתי. אני מבין שלדעתך כולם לא רציניים. למה שלא תתקשר לאיציק פרי ותציע את שירותיך?

    אסף: המממ. תודה. לא בטוח… אולי אתה צודק. בכל מקרה לא נראה לי שזה יקפיץ כל כך את העלות.

  10. אייל לביאב / מרץ 6 2011 15:39

    הכל בפוסט הזה נכון.
    הענין עם אנשי השמאל שהם עסוקים באלף ואחד מאבקים שלא נוגעים לרוב הציבור כמו למשל עובדים זרים.
    ולכן כשיש בחירות הציבור פשוט לא מצביע להם.
    אני רוצה לראות פעם את רופאים לזכויות האדם נלחמים נגד המחסור במקומות אשפוז.
    את הפעילים למען הזרים נלחמים בעד עניים ועובדים סוציאליים.
    עמותה כמו תעיוש שתחלק אוכל גם לנזקקים יהודים.

    תראו למשל איך בויכוח כאן בפייסבוק מתייחסים פעילי השמאל לאיש מדרום תל אביב שמוחא על זה שיש אצלו זרים.
    אין קצת אמפתיה ויש דעות גזעניות כלפיו.
    http://www.facebook.com/home.php#!/album.php?aid=343846&id=683837577&comments
    לתוך החלל הזה נכנס ליברמן ונכנסת ש"ס.

  11. עידן לנדו / מרץ 6 2011 16:03

    איל, אני מוותר על המחמאות שלך.

    אל"ף, אין לי סבלנות למשפטים שמתחילים ב"הבעיה עם אנשי השמאל…". בדרך כלל מי שכותב אותם אין לו מושג על מה הוא מדבר. רופאים לזכויות אדם מנהלים הרבה מאבקים לזכויות החולים בקו הירוק, ולא רק עבור פלסטינים. תקרא ותשכיל:
    http://www.phr.org.il/uploaded/%D7%96%D7%94%20%D7%94%D7%96%D7%9E%D7%9F%20%D7%9C%D7%94%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9C%20%D7%90%D7%AA%20%D7%94%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA%20pdf%202010.pdf
    http://www.phr.org.il/default.asp?PageID=65
    http://www.phr.org.il/default.asp?PageID=67
    http://www.phr.org.il/default.asp?PageID=68

    כנ"ל קו לעובד – פעילים כל הזמן בעד זכויות של עובדים יהודים ולא יהודים, בלי הבדל. לא אתן כאן לינקים כי מדובר בעשרות.

    בקיצור, לקחת ביקורת מאד ספציפית שלי, על העוינות למאבקי עובדים של עיתון "הארץ", והדבקת אותה לכל "השמאל". מי זה השמאל הזה? מי שם את "הארץ" לדברר אותו? ומה בכלל אתה יודע על פעילות ארגוני השמאל? לך תנהל את קמפיין ההסתה שלך במקום אחר.

    והערה לסיום: גם אם היית צודק בעובדות, זאת לא היתה "בעיה". עמותות פרטיות לא חייבות דין וחשבון לאף אחד (כל עוד אינן עוברות על החוק) זולת הציבור שהן מייצגות. האוכלוסיה שסובלת הכי הרבה – פי כמה וכמה – בין הים לירדן זו האוכלוסיה הפלסטינית. הגיוני מאד שיהיו כמה ארגונים שיקדישו את מרצם המועט לסייע דווקא למי שסובל הכי הרבה, ובפרט כאשר מחוללי הסבל הם אנחנו. אין שום סיבה להצטדק על כך, שיצטדקו מי שהמיטו עלינו את האסון הזה (תת תזונה בעזה, ילדים אוספים אוכל בהרי אשפה בגדה המערבית).

    כל עוד תמשיך להפריד בין הסבל "שלנו" לסבל "שלהם", לא תראה שהסיבות לשניהם הן אותן סיבות בדיוק; לא תפנה את המאבק שלך לגורם הנכון; לא תיצור סולידריות עם השותף הטבעי שלך; ותמשיך לקטר בלי לעשות עם זה שום דבר פוליטי.

    אם בבחירות הבאות תמשיך להצביע עבודה-קדימה-ליכוד, שאחראיות למצב הזה – מה זה עוזר ש"כל הפוסט הזה נכון"? אם תמשיך להשמיץ ארגוני שמאל שנאבקים גם למענך – מה עוזרת המחאה שלך?

  12. אזרח. / מרץ 6 2011 16:34

    מזדהה עם שכתבת.במיוחד עם תגובתך לאייל.

  13. אזרח. / מרץ 6 2011 16:38

    צודק איתן לרנר. מעניין איך לעיתון "הארץ" יצא שם של שמאל.

    http://www.shooky101.com/?p=63645#comment-10651

  14. אייל לביאב / מרץ 6 2011 18:16

    יאללה סבבה.
    בדרך לשייח ג'ארח אל תפנה את המבט הצידה לעבר הזקנה שמחטטת בזבל.
    אחרי זה תגיד שכולם גזענים פה ומצביעים לימין.
    איו סיכוי שתבין אי פעם למה.

  15. הילה / מרץ 6 2011 20:21

    אייל, בכלל קראת את התגובה של עידן?

    תודה על הפוסט המפורט והבהיר.

  16. עידן לנדו / מרץ 6 2011 20:47

    איל, כנראה שבאמת לא קראת את התגובה שלי. כתבתי שהטענה שלך מבוססת על הנחה שקרית – שארגוני השמאל לא פעילים בתוך החברה היהודית. הם כן פעילים, יש סימוכין. לא התייחסת לזה, כי אתה לא נותן לעובדות לבלבל אותך. כתבתי שיש הצדקה עקרונית לעיסוק אקסקלוסיבי בקיפוח של פלסטינים, בדיוק כמו שיש הצדקה עקרונית לארגוני נשים שעוסקים רק בקיפוח של נשים, וארגוני נכים שעוסקים רק בקיפוח של נכים, וארגוני להט"בים שעוסקים רק בקיפוח של להט"בים. הכל לגיטימי. לא התייחסת לזה. כתבתי גם שכל עוד תתעקש על מחיצות בין מגזר מקופח אחד למשנהו, כל עוד תתעלם מהסיבות המשותפות לקיפוח (אם שמת לב, גם הפוסט הזה וגם פוסט קודם על כלכלת הכיבוש מצביעים על הקשר העמוק בין קפיטליזם קיצוני לניצול חברתי) – לא פעלת לשינוי מהותי. גם לזה לא התייחסת.

    בזאת סומנת כמגיב לא ענייני, קנטרן, שלא מעוניין בדיאלוג. יאללה סבבה.

  17. סיוון / מרץ 6 2011 20:49

    אכן יש צדק בדבריו של אייל.
    אני באמת לא רואה ארגוני שמאל בשכונות מצוקה ובאוזרי פריפריה וכן רואה שם הרבה ארגוני ימין וכאלה בשנת שרות שתורמים למקום.
    אולי עבודה עם פלסטינאים וזרים (דבר חשוב בפני עצמו) מצטלם יותר טוב או מביא יותר תקציבים מהאיחוד הארופי.
    מקוה שהפוסט הזה הוא סנונית ראשונה.

  18. עידן לנדו / מרץ 6 2011 21:18

    סיוון,

    על מה את מדברת? איזה ארגוני ימין פעילים בשכונות המצוקה? כאלה שמזהירים את בנות ישראל לא להתערבב עם ערבים? כאלה שתולים שלטים נגד השכרת דירות לערבים?

    יש בכלל נושא חברתי אחד – אחד! – שמעניין את הימין בארץ? ובנושא חברתי, אני לא מתכוון להדרה של זרים ופלסטינים מן המשק והחברה הישראלים. לזה קוראים אג'נדה גזענית, לא חברתית. אני מתכוון לארגון ימני שפותח את זרועותיו לכל אדם ואשה שנפלו קורבן לניצול, שנבעטו לשולי החברה, בין אם בידי גורמים מסחריים או בידי המדינה.

    יש בכלל ארגון ימין בארץ שיצא אי פעם נגד השלטון בגלל נושא חברתי? הרי החבר'ה האלה עסוקים יומם וליל ב-3-4 נושאים בלי הרף: כיבוש הארץ, גירוש הערבים, טוהר הגזע. מה אכפת ל"איחוד הלאומי" מאמהות חד הוריות, מה אכפת ל"ישראל ביתנו" משכר המינימום, מה אכפת ל"בית היהודי" מחקיקה סוציאלית. וזה עוד הימין הפרלמנטרי. תנועות חוץ-פרלמנטריות כמו "זו ארצנו" או "אם תרצו" לחלוטין מנותקות מכל תודעה חברתית.

    אין לי מושג מה הקשר שלך ל"שכונות מצוקה". יש שורה של ארגוני שמאל שפעילים שם. על שתי"ל שמעת? הם עושים עבודת קודש. אולי את לא קוראת להם "שמאל", כי הם לא מתעסקים בפלסטינים, אבל אז הבעיה היא בהגדרה הצרה שלך של "שמאל" (הגדרה מעגלית שלא נותנת לארגונים חברתיים להיכנס לתוכה). על קו לעובד שמעת? על תראבוט שמעת?

    אולי זה לא מספיק, אבל אם יש איזשהם ארגונים שפעילים בשכונות מצוקה, אלו ארגוני שמאל. כל השאר זה מיתוסים ותעמולות של הימין (שמגיע לשכונות רק כדי להסית נגד זרים וערבים).

    הבלוג הזה במפורש מתרכז בקיפוח של פלסטינים. יש הרבה סיבות לכך, בראש ובראשונה מוסריות, שכן מדובר בקיפוח הקיצוני ביותר שהשלטון הישראלי אחראי לו. יש גם סיבות פרקטיות – לא כל אחד יכול לכתוב על הכל ולהתמצא בכל באותה רמה של ידענות. אני מבין דבר או שניים בסכסוך עם הפלסטינים, ומבין פחות בנושאים חברתיים. אם אני כבר נוגע בנושא חברתי, אני עושה זאת בזהירות רבה, כי אני לא מומחה, ואני דבק בנורמה כמעט קיקיונית – אל תכתוב על מה שאתה לא מבין. אבל להסיק מכך שלא אכפת לי או לאנשי שמאל אחרים מנושאים חברתיים זה הבל גמור.

    אני שמח לקרוא בלוגים ואתרים שמתמחים בנושאים חברתיים (כמו העוקץ ועבודה שחורה), ואני יודע שאין כל מתח או ניגוד בין העבודה שלי לעבודה שלהם. כולם מסורים לאותו עניין. אין הפרדה אמיתית בין "שמאל מדיני" ל"שמאל חברתי"; ההפרדה הזאת היא דמיונית, ומשקפת רק את מצב העניינים האבסורדי בכנסת. אבל הכנסת, כאמור, מנותקת לחלוטין מן החברה האזרחית בארץ. מי שמאמץ בלי ביקורת את הקטגוריות "שמאל" ו"ימין" כפי שהן מתקבעות בשיח הפרלמנטרי מרוקן אותן מתוכנן, משתעבד לרכילות פוליטית במקום לחשיבה פוליטית אמיתית.

    אז הפוסט הזה הוא לא "סנונית ראשונה"; כאמור, יש ים של סנוניות באתרים שהעניין החברתי מרכזי אצלם. תקראי אותם, תחזרי לכאן, ואולי בהדרגה תביני שכולנו מדברים על אותו דבר בדיוק.

  19. עידן לנדו / מרץ 6 2011 21:39

    סתם דוגמה לדה-פוליטיזציה של הדיון על שכר העו"סים: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4038243,00.html

    כמה יפה ונוח "להביע תמיכה". אבל מה פירוש התמיכה? מי שתומך בהעלאת השכר לעו"סים – מאיפה הוא מציע שניקח את הכסף? מבארות הנפט שאין לנו? מהחינוך הכושל, מהבריאות הקורסת?

    מישהו מכל הלבבות הרכים האלה מוכן לעמוד מול מיקרופון ומצלמה ולומר – "קחו מהביטחון"? כי אין מדינת רווחה שהיא גם מדינת בטחון. זה או או. אבל את זה הם לא יגידו, כי זה כבר "פוליטי". ולכן המחאה תישאר אימפוטנטית.

  20. אלי א. / מרץ 6 2011 22:09

    והנה עוד דוגמה לדה-פוליטיזציה.

    http://www.gaditaub.com/hblog/?p=728#comments

    סאטבטקסט: העובדים הסוציאליים מבטאים ערכים ששכחנו, ולכן צריך לחזור לערכים האלה ואם כולנו נאמין בערכים האלה שוב, אז לעובדים הסוציאליים יהיה שכר הולם ("כמו פעם").
    המאמר של טאוב הוא דוגמה לכתיבה שבה כל דבר הוא נכון, אבל הכל כמו קצף על פני המים.
    דרך אגב, על פי הגישה הזו, שהוא רק מייצג אחד שלה, כדי שיהיה שינוי מה שצריך זה לבנות כוח פוליטי שיחנך אנשים, ירוץ לבחירות ואז יעשה "שינוי מבפנים". (אלה האנשים שלעולם לא יתמכו בכוח לעובדים, אבל יקפצו בשמחה על רכבת השמאל הלאומי).
    האנשים חסרי הפנסיה מתבקשים להתאזר בסבלנות, עד הבחירות או עד אחרי המשא ומתן לקואליציה.

  21. סיוון / מרץ 6 2011 22:14

    אני עובדת כמורה בשכונת מצוקה.
    לא כל ארגון ימין הוא אנשים עם כיפות ואטרף.
    איך למשל היית מגדיר את ארגון אחריי?
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%99!
    שמאל הוא לא.
    יש הרבה ארגונים כאלה שמכוונים לצבא ומשם מתחילה חלק מהבעיה.
    כנ"ל גם ארגוני צדקה ועזרה.
    אני רואה אנשים שאין להם נגישות קלה לטיפול רפואי.
    מסכימה עם אייל שאם רופאים לזכויות אדם היו באים פעם בחודש למקום כזה ונותנים עזרה כמו שנותנים לפלסטינים אז דברים היו זזים.
    ככה יוצרים סוכני שינוי ושינוי.

  22. נדב פרץ / מרץ 6 2011 22:49

    עידן:
    א. אחת הדרישות הבסיסיות של איגוד העו"ס היא צו הרחבה – כלומר, החלת ההסכם גם על העו"סים המופרטים.

    ב. הטענה שהסיבה לשחיקה ברווחה היא ההשקעה בביטחון לא מחזיקה מים, ולו בגלל שבשנות ה-70 ההשקעה בבטחון – כאחוז מהתל"ג – הייתה גבוהה בהרבה מהיום, וכמוה גם ההשקעה ברווחה. הסיבה שאין כסף לרווחה היא שמעדיפים לא לקחת כסף מהעשירים.

    סיוון: ואיך היית מגדירה את האגודה למלחמה בסרטן? ארגון ימין או שמאל?
    לא כל ארגון מזוהה על הציר שמאל-ימין, ואחרי הוא ארגון ש80% מהציבור יכול להזדהות איתו – ממרצ וימינה. הוא אמנם, כמו שאת אומרת, לא ארגון שמאל, אבל קשה לקרוא לו 'ארגון ימין'.
    תבדקי כמה ארגוני ימין מובהקים מביעים הזדהות עם מאבק העו"ס, וכמה ארגוני שמאל. התוצאות יהיו מובהקות.

  23. עידן לנדו / מרץ 6 2011 23:21

    נדב,

    א. כן, אני יודע. זאת לא דרישה "בסיסית", אלא משנית, ואני מהמר שהם יירדו ממנה. זה עיקר חשוב מאד באסטרטגיה של האוצר – הפרד ומשול. ככה הפרידו בין הסגל הבכיר לזוטר באוניברסיטאות. תמיד עובד, לצערי.

    ב. שנות הש-70 הן השנים שבהן הפכה ישראל ממדינת רווחה למדינת עשירים ועניים. אלה שנות האינפלציה, שנים שבהם ההוצאה הממשלתית היתה פרועה לגמרי. לכן הן לא מודל טוב. זה נכון שמעדיפים לא לקחת כסף מעשירים; זה עדיין לא מסביר למה את הכסף שכן לוקחים, לא מחלקים נכון. אני חוזר על נקודה בסיסית – יש כסף באוצר. לא צריך לקחת יותר מהעשירים (לפחות, לא מהסיבה הזאת). צריך לשנות מהיסוד את סדרי העדיפויות בחלוקת התקציב הקיים.

  24. תומסו / מרץ 7 2011 09:44

    פוסט נהדר ומשכיל.
    בתור מי שעבד עם עו"ס בתחום נפגעי הנפש (הפרטי והציבורי) אני יכול להצביע על (א)נשים שממש מוכרות את הנשמה שלהן תמורת שקלים בודדים. הן לא היחידות כמובן. כמעט כל מי שעובד בתחום הזה (מדריכים – שלוקחים על עצמם את מירב העומס, עובדי תחזוקה וכולי) מרוויח גרושים.
    אני לא בטוח שהטיעונים על גודל התקציב וחלוקתו הם לא רלוונטיים. גדול עלי להחליט אם 20 מטוסים זה מספיק, אולי צריך 40 . הנטיה שלי היא כמו שלך, עידן, להפחית מתקציב הביטחון ולהעביר כספים למטרות אחרות כמו חינוך, רווחה ותשתיות. אם זאת, אני לא בטוח שאני מבין מספיק או יודע מספיק כדי לזלזל בשיקולים הבטחוניים. דווקא בגלל זה אני שמח לקרוא פוסטים ובלוגים כמו שלך. זה עוזר.

  25. גלעד / מרץ 7 2011 10:34

    פוסט מעולה – מהמוצדקים שקראתי אי פעם.

    האם תהייה מפלגה שתוכל לחרוט על דגלה אפילו חמישים אחוז מהנושאים והמטרות של הפוסט הזה, ולא תצא עם דימוי ציבורי של אנטי-ציונית ועוכרת ישראל?

    לדעתי התזמון למפלגה שכזאת הוא מושלם. יש סיכוי מצויין שתעבור את אחוז החסימה.

  26. דודו פלמה / מרץ 7 2011 11:29

    פוסט משובח עידן.
    נדמה לי שמה שתומך בטענתך שאם רוצים לבנות חברה אזרחית זה יכול לבוא רק על חשבון הביטחון/צבא זו העובדה שמיד לאחר המלחמה המכונה במקומותינו "מלחמת השיחרור" צמצם בן גוריון את הצבא מ- 12 וחצי חטיבות לשתיים בלבד!! כי המדינה הייתה צריכה להערך לקליטת גלי עליה גדולים. אני לא מת על בן גוריון, אבל הוא ידע להכריע הכרעות קשות והוא כאמור החליט לצמצם את הצבא כדי להתמודד עם האתגר. אני לא רואה אף מנהיג היום שיעיז לעשות דבר דומה.

  27. מוטי / מרץ 7 2011 18:29

    העובדים הסוציאלים בהחלט מספקים שירות חשוב ביותר וקריטי עבור הבחור מארסוף, שיש לו משרת הודי וטבח צרפתי. הם עוסקים בין השאר בצורה רכה בלדכא את התסיסה החברתית שהייתה יכולה בקלות להיות מופנית כלפיו, כלפי פקידי האוצר, כלפי השוק החופשי וכלפי השלטון, ואנחנו רואים מה קורה במצרים ולוב…

    הבעיה היא שכל בעלי הכוח וההון לא קולטים איזה תפקיד חשוב העוס"ים עושים עבורם או שהם מבינים את זה היטב, אבל חושבים שהם ימשיכו לעשות את התפקיד תוך כדי שהם עצמם המדוכאים. מה שהופך את זה לעוד יותר אבסורד. מדוכאים עוזרים לדכא מי שמדוכא קצת יותר מהם. מה שיוצר לפחות עבורי דכדוך כללי….

    אבל אין סיכוי שבישראל יקרה מה שקורה במצרים, כי ל"שכבות המצוקה" יש דת מאוד חזקה ובתמיכה מסיבית של השלטון שמשאירה אותם ילדים טובים. הרב איפרגן למשל עושה שירות חשוב בהרבה מהעוסי"ם, ולא פלא שכל-כך הרבה אלי שלטון והון עולים אליו לרגל.

    וככה, לאט לאט, ישראל פשוט הופכת ממה שהיה פעם חלום על חברת מופת, לעוד נסיכות "גז ונפט" במזרח התיכון… נו, שוין, כנראה שזה רצון השם לפחות בינתיים…

  28. אבי / מרץ 7 2011 22:34

    רק תגובה קטנטנה:
    המשפט: "מערך בתי האבות הסיעודיים בארץ (שמאושפזים בו 4,000 קשישים) נמצא על סף קריסה".
    פשוט לא נכון ברמות היסטריות.
    אני לא יודע מאיפה אתה מביא את הנתונים האלה. קודם כל זה לא 4000 קשישים אלא פי ארבע מזה, דבר שני הם לחלוטין לא נמצאים על סף קריסה, אם כבר להפך. ותאמין לי שאני יודע על מה אני מדבר.

  29. צפרא דוויק / מרץ 7 2011 23:02

    הערה לעניין השכר של העו"ס במשרד הביטחון – אגף השיקום ואגף משפחות והנצחה = שמטפלים בנכי צה"ל ובמשפחות שכולות –
    השכר גבוה יותר בגלל תוספות ייחודיות שכל עובדי משרד הביטחון מקבלים. שכר הבסיס שווה לעובדים ברווחה ובבריאות. אם יקחו מהעובדים הסוציאליים באגף השיקום ובאגף משפחות והנצחה את תוספת הכוננות והדריכות שמקבלים כל עובדי משרד הביטחון ואשר מחייבת אותם לעמוד לעזרת הנפגעים בכל עת, השכר יהיה נמוך. שנים רבות קיבלתי השלמת הכנסה, עד שהצלחנו להשוות את תנאי השכר לאלו של המהנדסים ודרוג המח"ר בקרב עובדי משרד הביטחון, ולעצור את האפלייה והקיפוח המתמשכים. אז ממה נפשי?
    אולי שהאוצר יבדוק למה אין תוספת כח אדם לעו"ס של משרד הביטחון; כיצד ייתכן ש131- עו"ס מטפלים בכל הנפגעים של כל מערכות ישראל לדורותיהם?! וחלקם במשרות חלקיות, כי כך נוח למערכת שהרי ידוע ששתי עובדות בחצי משרה מפיקות יותר מאחת במשרה מלאה. האוצר עושה שימוש ציני בשכר הכולל של העובדים הסוציאליים במשרד הביטחון ובאופן קבוע מקפח אותם בכל תוספת, אם בדרגת פרישה ואם בתקנים. ואולי זה נשמע "לוקסוס" למישהו לעבוד במשרד הביטחון, הייתי רוצה לראות את פקידי האוצר ואחרים, שעינם צרה, מבקרים משפחות שכולות ב"שבעה" ומטפלים בכאבם של אלפי יתומים ואלמנות, הורים ואחים, ובכאב והסיוט המתמשכים של פגועי גוף ונפש ובני משפחותיהם! זה כנראה מרגיע אותם שיש מי שמכיל את הסבל הזה, והם לא צריכים לעסוק בו, ואולי זה בוטה לומר – זה עולה כסף! גם בשכר הולם. ולכן גם הם שובתים.

  30. אלעד דקר / מרץ 8 2011 01:35

    ולפני שכל אינטרסנטי תעשיית הנשק יבואו עם הטיעון שהיצוא הביטחוני מישראל מכניס כסף לישראל הנה לינק:
    http://www.israelwtc.co.il/%D7%99%D7%A6%D7%95%D7%90_%D7%91%D7%99%D7%98%D7%97%D7%95%D7%A0%D7%99
    ולפיו היצוא מישראל ב2009 היה 6.75 מיליארד דולר ששווים ל 3.6*6.75=24.3 מיליארד שקל שהם פחות מחצי מתקציב הבטחון לשנת 2011.
    וכמו שכבר צויין כאן (בפוסט על רווחי הכיבוש) למעשה לא רק התקציב הרשמי לפיתוח נשק רתום למטרת היצוא הבטחוני אלא גם כל המדיניות הבטחונית עם כל תוצאותיה ותקציביה רתומים למטרה הזאת.
    וגם אם היצוא הבטחוני היה באמת נותן רווח נטו לישראל עדיין זה היה לא מוסרי להשתעבד למכירת נשק דבר שהופך אותך למי שמוכן למכור נשק לכל אחד לא משנה כמה הוא מנוול כל עוד הוא נחשב בצד שלך.

  31. דרור בל"ד / מרץ 8 2011 03:30

    כותב נדב פרץ: "הטענה שהסיבה לשחיקה ברווחה היא ההשקעה בביטחון לא מחזיקה מים, ולו בגלל שבשנות ה-70 ההשקעה בבטחון – כאחוז מהתל"ג – הייתה גבוהה בהרבה מהיום, וכמוה גם ההשקעה ברווחה. הסיבה שאין כסף לרווחה היא שמעדיפים לא לקחת כסף מהעשירים".

    לדעתי זו טעות. מאמר זה, חלקו השני במובהק וחלקו הראשון כדוגמה, טוען כי הסיבה לשחיקה ברווחה היא אך ורק ההשקעה במה שמכונה בפי גורמים מסוימים (ראה להלן) בכינוי בטחון (אם נניח לצורך הדיון כי קיימים תנאי ניהול תקציב ראויים לרווחתו של הציבור). לצורך זאת הסתמך עידן לנדו על כמה קטעי מידע שצצו לאחרונה בעקבות שערוריית ה700 מליון שנלקחו, נחטפו, כגניבה באישון ליל, וזאת בנוסף לשוד לאור היום – תקציב הבטחון הרשמי.

    כפי שציין לנדו בטוב טעם, לא ראוי לכתוב על מה שאינך בקי בו. אני איני בקי בכלכלה, אך בקי במידה רבה בשיטותיהם של הציונים להסיח את הדעת. התמחותי היא בתהליכי זריית החול בעיניים. סיבות רבות מספור מוצאים להם פושע המלחמה ברק ועמיתיו במשרדי הבטחון לדרוש עוד ועוד כספים. ראה למשל כאן: ראובן פדהצור | צה"ל לא בא על סיפוקו
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1077845.html

    מוסיפה עמירה הס: "התעשייה הביטחונית היא ענף יצוא ישראלי חשוב. הנשק, התחמושת והשכלולים מופעלים יום יום בשדה ניסויים ביתי: עזה והגדה. תהליך אוסלו – המשא ומתן שלא נועד להיגמר – התיר לישראל להתנער ממעמדה ככוח כובש (המחויב לרווחת האוכלוסייה הנכבשת) ולהתייחס לשטחים הפלסטיניים כאל ישויות עצמאיות. כלומר, להשתמש בסוגי נשק ותחמושת ובעוצמה שישראל לא יכלה להפעיל נגדם אחרי 1967. השמירה על ההתנחלויות מחייבת פיתוח מתמיד של אמצעי ביטחון, מעקב והרתעה (כמו גדרות, מחסומים, בקרה אלקטרונית, מצלמות פיקוח, רובוטים) – שהם לחם חוקה של הצריכה הביטחונית הגוברת בעולם הראשון: בנקים וחברות, שכונות יוקרה ליד פרוורי עוני, מובלעות אתניות שיש לדכא את מרדנותן.

    תחזוקת הכיבוש והאי-שלום מעסיקה מאות אלפי ישראלים: כ-70 אלף איש עובדים בתעשייה הביטחונית. מדי שנה עשרות אלפים מסיימים את השירות הצבאי כשבידיהם מיומנויות מיוחדות או מקצוע מבוקש מן הצד. לאלפים זה הופך מקצוע עיקרי: קבע, שב"כ, ייעוץ בחו"ל, שכירי חרב, סוחרי נשק. שלום, לפיכך, מסכן את הקריירה והעתיד המקצועי של שכבה ישראלית חשובה ונחשבת, שלה השפעה גדולה על הממשלות".
    מתוך: שלום לא משתלם
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1084619.html

    שופרות השלטון בתקשורת הממסדית ידעו לספר על ניהול לא תקני, על רשלנות, שלא לומר חלמאות, על ניהול לא תקני, קבלת דבר במרמה, הערכת מחיר על דירה במגדלי אקירוב, קשרי הון שלטון מפוקפקים, ועוד ועוד. "הסיבה שאין כסף לרווחה היא שמעדיפים לא לקחת כסף מהעשירים" תדע בקלות להשתלב במלל האינסופי של התירוצים. גם אשמים בגרעון התקציבי הם ידעו לנדב: החרדים והערבים שאינם עובדים ומולידים ילדים הרבה. תקציב הבטחון? הס מלהזכיר.

    השילוב הקטלני של מה שמכונה בשיח הציוני שר בטחון יחד עם מה שמכונה עיתונאי חצר כמוהו כשילוב של הרוח הבאה מן הים והמסייעת לזורה לזרות חול בעיני המתבונן. כך קרה כי למרות המחקרים המוכיחים בעליל (בוודאי שמעת על סבירסקי) את טענת המאמר, עדיין הציבור הרחב, הלום הרעם ומוכה הברק, אינו יודע את הסיבה לאומללותו ומקשר זאת לאויבים מדומיינים, פרי מוחותיהם חורשי הרעה של תועמלנים מטעם.

    כדאי לקרוא את תמליל השיחה בין עודד שחר, קול ישראל, לבין חיים אורון, שנכח בגניבה\גניבת הדעת האחרונה. עודד שחר, הבקי בכלכלה יותר ממני, וחיים אורון, הבקי בענייני מנהל תקין יותר ממני, נדהמים, שוב (ע"פ מוטי בסוק, בפעם החמישית ברציפות) ממאמרו של ראובן פדהצור, שנכתב לפני כשנתיים. תמליל השיחה נמצא בתגובתי השנייה אצל מתי שמואלוף – נתניהו עירום, ואילו תגובתי השלישית שם מתייחסת גם לחלקו של עמיר פרץ בתהליך זריית חול זה.
    http://matityaho.wordpress.com/2011/02/09/%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9D/

  32. ש. רגב / מרץ 8 2011 09:48

    כן פוסט מעולה-הרבה חנפנות.
    רק אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה ההמונים שנפגעים ממדיניות הממשלה לעולם לא יצביעו בעדנו.
    ברגע שיש לך רוב פוליטי אז יש לך שליטה על התקציב.
    אחרת תקבל רק פרורים.

  33. עידן לנדו / מרץ 8 2011 10:21

    אבי: למה אתה לא יודע מאיפה אני מביא את הנתונים? כבר קשה ללחוץ על הקישור שהבאתי? יש לך נתונים אחרים? אנא הבא סימוכין. אחרת לא, אני בכלל לא מאמין שאתה יודע על מה אתה מדבר.

    צפרא: צודק, אין לי מה להוסיף.

  34. עדיה / מרץ 8 2011 20:54

    אהבתי מאוד את הפוסט. כתבתי את הכותרת המצויינת שלו על שני שלטים להפגנה היום

  35. עידן לנדו / מרץ 8 2011 21:22

    לכבוד הוא לי, עדיה. אני מקווה שבעתיד נוכל גם להכניס לינקים לשלטים בהפגנות…

  36. איתי קנדר / מרץ 8 2011 23:15

    אני לא חושב שתמיד כשמצביעים על בעיה צריך גם לצייר פתרונות עם הציפורן. השני קשה מהאחד. מה שכן, הייתי רוצה שאנשים לא יסתפקו בחצאי משפטים. לדוגמא, אומרים ש'צריך להחזיר את שליט הביתה', ולא מוסיפים — 'בעסקת חילופי שבויים עם החמאס'. למה לא? החצי השני של המשפט תמיד נתקע בגרון, וצריך לתפוס פומפה ולשחרר אותו משם.
    דרך אגב, אני סטודנט לעבודה סוציאלית.

  37. נדב פרץ / מרץ 9 2011 08:27

    עידן: שנות ה-70 היו השנים השוויוניות ביותר, שבהן מדיניות הרווחה הייתה הרחבה ביותר, בתולדות מדינת ישראל. רק כדי לסבר את האוזן, כשחוקקו את חוק דמי אבטלה (1972) היו בישראל 450 מובטלים. לא 450 אלף – 450 איש. בראשיתן אפילו לא הייתה בעיה של מיתון או אינפלציה – וההופעה של שני אלה (ושל האבטלה) בסוף העשור קשורה הרבה יותר למצב כלכלי עולמי מאשר לצעדי הממשלה – העולם היה נתון במשבר קשה מאוד, שהגיע לכאן באיחור של כחמש שנים.
    רק כדי לחדד – אני מסכים שצריך לצמצם את תקציב הבטחון, דרך סיום מצב האיבה עם שכנינו (אם להשתמש בלשון מכובסת), ומסכים גם שצריך להשקיע יותר ברווחה. אני לא מסכים שהשניים תלויים זה בזה.

    לעניין צו ההרחבה – לשמחתי הרבה, הדרישה הזו של האיגוד הולכת והופכת מרכזית יותר ויותר, בעיקר בגלל לחץ אדיר מהשטח שלא יאפשר להנהלת האיגוד לוותר עליו. הייתי אתמול בהפגנה, שמעתי את הקולות, וזה הנושא הכי חם שיש.

  38. אבי / מרץ 10 2011 19:11

    עידן,
    מכיר את הכתבה, מכיר את ארגון בתי האבות, מכיר הכל.
    נתונים מסולפים שמטרתם להעשיר את הכיס של בעלי בתי האבות על חשבון משלם המיסים.
    מידע חשוב שעליך לדעת הוא שהנושא נמצא בתביעה משפטית – ולא פלא שהועלה לסדר היום בתקשורת על ידי אותו ארגון המבקש להעשיר את חבריו. דאגה לקשיש – לא כל כך.
    בזה אסיים את דברי.

  39. עדו / מרץ 10 2011 20:00

    אבי חבל שסיימת, אני מבין שאתה מדבר בביטחון כזה כי אתה יודע משהו שאנחנו לא. ובכן היות ולא מדובר בסודות מדינה אתה יכול להביא קישור, ציטוט או איזשהו 'בשר' לטענות שלך?

  40. אבי / מרץ 10 2011 21:44

    אני לא יכול להביא שום ציטוט או כתבה.
    באופן כללי אני משתדל להיות ביקורתי בנושאים כאלה. כדאי לשים לב מפי מי נשמעת הזעקה. לפעמים יש מחאות שנובעות ממצוקה אמיתית של הציבור. לפעמים יש "מחאות" מתוקשרות ומתוזמנות באופן מפתיע.

    לגבי העו"סים, אני חושב שלעו"סים מגיע שכר יותר טוב, אין ספק בזה. אבל אחת הסיבות (לא היחידה!) שהשכר של רוב העו"סים הוא נמוך היא חוסר הגמישות האדירה של המערכת. מנהל במגזר הציבורי עושה שמיניות באוויר כדי להעסיק עובד שמתאים לצרכים שלו, בזמן הנכון, שלא לדבר על הקושי לפטר עובד. האילוצים האלו מובילים להשמה לא יעילה של עובדים, והתוצאה היא שכר לא הולם, שלא מייצג את הכישורים או את ההשקעה שלהם.
    אבל לך תשנה את מבנה ההעסקה בממשלה. הרבה ניסו – וכלום לא זז.
    האמת הפשוטה היא שכל איגוד עובדים מגן על החברים בו, ולפעמים זה בא על חשבון הציבור.

  41. דרור בל"ד / מרץ 10 2011 23:42

    בזמנים בהם ישב נדב פרץ בהר הצופים ולמד מה שלמד בתחום מדעי החברה, ישבו בגבעת רם אנשים אשר הוכיחו את כל המשפטים והנוסחאות בהם השתמשו חוגי הכלכלה והסטטיסטיקה, ושאר המקצועות בהם נדרש היה, ולו כזית, כישורים מתמטיים כלשהם. זכורים לי נסיונותי להסביר לחבריי מהר הצופים מהם סדרי גודל, מהם אירועים תלויים ובלתי תלויים ומהו אותו מקדם מתאם אשר אמור למדוד, לכמת בשפתם, את מידת תלותם של אירועים שונים אלו באלו.

    מחדד נדב פרץ: "אני מסכים שצריך לצמצם את תקציב הבטחון, דרך החזרת האדמות הגזולות ושיבת בעליהם החוקיים (אם להשתמש בלשון מכובסת), ומסכים גם שצריך להשקיע יותר ברווחה. אני לא מסכים שהשניים תלויים זה בזה". וגם מצטט מספרו של סמי שלום שטרית – המאבק המזרחי בישראל 1948-2003 (עם עובד): "שנות ה-70 היו השנים השוויוניות ביותר, שבהן מדיניות הרווחה הייתה הרחבה ביותר, בתולדות מדינת ישראל".

    כולם (פרט לעמוס הראל, הארץ) מסכימים שצריך לצמצם את תקציב הבטחון. אף אחד מאלו המסכימים לכך לא מעלה את הנושא לסדר היום הציבורי. כולם יודעים, וכרגיל, כולם שותקים. מחקרים יש, מספרים יש, הוכחות – אם תרצה מתמטיות – יש, אך נדב פרץ, ועימו כל שאר מסיחי הדעת וזורי החול בעיניים, ממשיכים לספר לנו כי אין, ומעולם לא היה, שום קשר בין הדברים. מזכיר קצת את תגובת נתניהו בפרשת בראון-חברון: "לי – אין – שום – קשר – לפרשה הזו", עם נגיעות סגנוניות של עושה דברו שטייניץ.

    אבל למה לא ללכת להפגנה? מדוע לא לתמוך בשובתים? בנוסף לבוגי הרצוג (עד לא מכבר שר הרווחה), בנוסף לניצן הורביץ' (עד לא מזמן נושא אלונקות בהפגנה למען גיוס חרדים ולמען שוויון ב"נטל" – הנטל לרצוח ילדים לצלילי מוסיקה קלאסית, ושיעלה כמה שיעלה), בנוסף לדב חנין, היחיד שאמר דברי טעם, מצא גם נדב פרץ לנכון לדווח לנו: "הייתי אתמול בהפגנה, שמעתי את הקולות, וזה [צו ההרחבה] הנושא הכי חם שיש".

    הנושא הכי חם שיש, אליבא דעמוס הראל, הוא הצהרתו של ברק כי תקציב הבטחון יצטרך עוד 20 מליארד שקלים. עמוס הראל, כהרגלו, דחף את פרסומי התעמולה שלו היישר לכותרת הראשית של 'הארץ'. גם אני מסכים כי צריך להשקיע יותר ברווחה, ולכן גם אני הלכתי להפגין. "לעניין צו ההסגרה של אהוד ברק להאג – לשמחתי הרבה, הדרישה הזו של האיגוד הולכת והופכת מרכזית יותר ויותר, בעיקר בגלל לחץ אדיר מהשטח שלא יאפשר להנהלת האיגוד לוותר עליו. הייתי אתמול בהפגנה, שמעתי את הקולות, וזה הנושא הכי חם שיש".

    בהצלחה לשלי יחימוביץ בהתמודדות על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה

  42. עידן לנדו / מרץ 11 2011 07:35

    אבי, הכללים הם פשוטים: חלקת על קביעה עובדתית שמובאת בבלוג, ומתועדת בנתונים פומביים – הבא תיעוד נגדי. לא הבאת – כאילו לא דיברת. המשכת לדבר – כאילו קשקשת. הדעות שלך לא חשובות כל עוד אתה נתלה ב"נתונים" שרק אתה יודע ואף אחד אחד לא יכול לגשת ולראות ולהעריך בעיניו. כך נוהג כל שלטון – מבטל את שיקול הדעת של "ההמונים" כי "הם לא רואים את כל התמונה".

    תגובותיך הבאות יימחקו, כל עוד לא תבסס את השגותיך.

  43. איתי קנדר / מרץ 12 2011 22:45

    מכל הטענות, חביבה עליי מאוד הטענה שהאיגודים אמונים על טובתם, ואילו הממשלה אמונה על טובת כלל הציבור, ולכן, בטבעיות, יד האוצר על העליונה, מוסרית וממשית. האם מישהו טרח לבדוק מי הם אנשי האוצר? אני מפנה את הקורא הספקן לסרט המוכר 'שיטת השקשוקה'. שם רואים את השפיץ הגלוי, הזעיר, של הקרחון. אנשי האוצר, הם לא נבחרי הציבור, והם מתערבבים עם ההון בישראל כל הזמן, אבל הם אלו שקובעים בארץ הזו מהלכים בעלי השלכות מופלגות. העובדים, לעומתם, הם הם ה'ציבור'. ראוי שהם יאבקו מול האוליגרכיה. גם אם הם בעצמם רק פלג זעיר מתוך כלל החברה, עדיין חשוב שהם יאבקו. הרי יש כאן שקר אדיר. בכל הדמות המנופחת הזאת, של איגוד גזלני, אפשר למצוא עובדים שעובדים קשה מאוד, ומקבלים שכר מגוכח, בלי תנאים סוציאליים ראויים. האם זו התוצרת של איגוד אגואיסטי שפוגם בחלוקת הרווחים בחברה? לא. זה התוצרת של איגוד חלש, לא דמוקרטי בעליל, שראשיו עושים כל מה שביכולתם להתחבב על בעלי ההון, ואף מתרברבים בכך במדורי הכלכלה (לראיות ראה את הגליון האחרון שהוציאה תנועת 'מאבק סוציאלסטי').

    רציתי גם להגיב למגיבה שטענה שארגוני הימין לא מסייעים לאוכלוסיה היהודית בסדרת שאלות.
    מי טרפד את תוכנית אורות לתעסוקה (ויסקונסן)? מי היה שם לאורך כל הדרך?
    מי איגד את מטפלות המשפחתונים החרדיות?
    מי מחזק ועוזר בארגון המאבק של תושבי כפר שלם האמיצים בממסד אשכנזי קפיטליסטי נצלני?
    מי חבר למשפחות המגורשות, נפגעות הדיור הציבורי, בבית שאן? ברמות שבירושלים?
    ובעלי הבאסטות בירושלים המערבית?
    מאבקי הקצבאות המשפטיים למיניהן?
    כפיה של הפרדה מגדרית באוטובוסים?
    אני יכול להמשיך ולהמשיך. אבל יותר קל מזה יהיה, שמישהו יפתח את העיניים. אנחנו פועלים באופן מוגבל כי מרבית האנשים בארץ הזו הם שיבטיים מאוד, ולא מתחברים לערכים רחבים. אם לאנשים היה לב רחב יותר היינו מחוזקים יותר. ועם מאגר פעילים גדול יותר היינו משנים סדרים.

  44. אורי / מרץ 13 2011 10:10

    גם אם אני לא מסכים איתך לחלוטין לגבי העו"סים, אני בהחלט מסכים שתקציב הביטחון הוא החור השחור שאליו נעלמים כל הכספים הציבוריים שיכלו ליצור לכולנו מדינה טובה יותר. כמות הבזבוז במערכת הבטחונית בישראל היא בלתי נתפסת, גם בהשוואה לשאר המגזר הציבורי הבזבזני.

  45. איתי קנדר / מרץ 14 2011 00:04

    לאחרונה שמעתי אנקדוטה מפוצצת-ראשים. משרד האוצר, בשביל לממן את מלחמת לבנון השניה, היה צריך לגרד כסף מאיפשהו. מה עשו? הלכו לכל המשרדים המכונים 'חברתיים' ולקחו את התת-ביצוע שלהם. אם משרד הרווחה השתמש ב93% (לא זוכר את הנתון המדוייק לאותה השנה) מהכסף שניתן לו, אז לקחו ממנו את ה7% וכתבו בספרים שהוא השתמש ב100% מהמימון השנתי. ככה אספו מספיק כסף בשביל ההפגזות. ובשביל הנשקים (אבל לא בשביל תנאים סבירים לחיילים).

  46. עידן לנדו / מרץ 14 2011 09:42

    זה בדיוק מה שבסוק כותב, איתי. אשמח אם תמצא לינק לידיעה הזאת.

  47. איתי קנדר / מרץ 14 2011 13:55

    סליחה, משום מה שכחתי שכתבת על זה כשכתבתי את התגובה שלי. מה שאני שמעתי זה לא שהתת-ביצוע במשרדים החברתיים נוצר בכוונה, אלא שאותם משרדים עושים עבודה גרועה כל שנה ושנה בניצול המירבי של המימון שלהם, ואז או מקפיצים את התת-ביצוע לשנה הבאה כדי לא להוציא את עצמם רע, או שהאוצר מעיף את הכסף למה שמתחשק לו. והשמועה הזו, אני לא חושב שיש איזה מחקר שתומך בה. אותו טיפוס שסיפר לי את זה אמר שאפילו מי שעובר על המספרים היום במשרד האוצר לא יכול לפענח את המניפולציות החישוביות שקודמיו בתפקיד עשו. ככה שאותו אדם, שבאמת ניסה לחפור בעניין הזה, הגיע לנקודה שממנה הוא לא יכל להתקדם. עד כמה אבסורדי שזה נשמע, האוצר זה מוסד עם כמות נגטיבית של שקיפות. הוא כל כך לא שקוף שהוא בלתי מובן גם לעצמו.

  48. אלון מה-יפית / מרץ 16 2011 00:32

    אני מפנה אותכם כדוגמא ל .
    אשפר לראות שם שאמנם תקציב הביטחון מביל עם 43 מיליארד שקל , אך מיד אחריו לדוגמא , מגיע תקציב החינוך עם 37 מיליארד שקל. מדוע אתה לא שואל את עצמך איך משתלבים 37 מיליארד שקל עם הביצועים הירודים של מערכת החינוך ? למה אתה לא מנהל סימפוזיון לגבי השחיתות של הועדים /אירגונים בתחום החינוך והררי הכסף שנבלעים במנגנונים בירקרטיים מפלגתיים סוציאליסטיים לכאורה?למה את ה לא מתרעם על הביזבוז הנורא שם שהיה יכול לממן את השכלתם הראויה של ילדינו , משכורתם הראויה של המורים הצעירים ושכרם הראוי של העו"סים ?

    הסיבה היא משום שהקישור שאתה יוצר בין תקציב הביטחון ושביתת העו"סים בא לשרת אינטרסים אחרים לגמרי של האג'נדה הפוליטית שלך . אין כאן שום דאגה לשכרם ועתידם של העו"סים , אלא שימוש ציני בהם לצרכים פוליטיים . אם באמת היית רוצה לדון בעניין היית מנבה לראות את התמונה המלאה ולהבין באמת היכן אפשר לקצץ ולייעל.
    נכון , תקציב הביטחון מלא בחוסר יעילות ומקום לקיצוץ .

    כמו כל תקציב של אירגון גדול .

    ההתמקדות רק בביטחון היא דמגוגיה זולה.

  49. יוני / נוב 25 2015 13:00

    עובדים סוציאלים עוזרים הרבה בתחום של סיעוד לקשישים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: