אל מנהיגי מחאת הדיור: שבע נקודות למחשבה
1. המאבק שלכם הוא פוליטי. הבירה שהשפרצתם על רון חולדאי היתה פוליטית. חולדאי, שמאשים את הממשלה (!) במכירת קרקעות רק למרבה במחיר, שמצדיק את מחאת האוהלים, שמדבר על דיור בר השגה – ובאותו זמן ממש מבטל תכנית בנייה של 1,000 דירות לדיור בר השגה בת"א – הוא נוכל חצוף. מירי רגב, שמדברת על "פתרון לילדים שלנו שעובדים, לומדים ועושים מילואים" (תרגום: שהערבים יגורו במערות), היא גזענית פופוליסטית. גם בקבוק המים שהשלכתם עליה היה פוליטי.
השלב המכריע הראשון בכל מאבק חברתי הוא ההתגברות על מחלת הנעורים של "זה לא עניין פוליטי". מי שלא צולח אותו – נזנח ונשכח בשולי הדרך. בפוליטיקה אין מקום למי שאינו פוליטי. את או אתה נאבקים נגד מוקדי הכוח של החברה? אין מאבק פוליטי מזה.
נכון לעכשיו, נראה שמובילי המחאה דבקים ב"נייטרליות" מתוך מחשבה נאיבית שכך יסחפו עוד תומכים. אוי למי שנשען על תומכים כאלה, שתמיכתם מותנית בהתנערות מן הפוליטיקה. תחת קורת הגג המחבקת של ה"א-פוליטיות" מצטופפות קבוצות בעלות אינטרסים הפוכים לגמרי, מה שמבטיח את קריסת המאבק עוד בראשיתו.
עדיף להיות פוליטי ולחבור עם מעטים שמסורים לעניין לטווח ארוך מאשר להיות "לא פוליטי" ולהישען על רבבות שתמיכתם חולפת כמוץ ברוח.
2. המאבק על דיור בר השגה הוא שלוחה של המאבק על הדיור הציבורי. היריב שלהם אחד: אילי הנדל"ן, ראשי הכלכלה ומשרד האוצר. שמעתם היטב את ה"פתרון" של נתניהו: "תחרות, תחרות ותחרות". תרגום: בקרוב גם לא תוכלו לממן את האוהלים שבהם אתם לנים כיום. חסידי "המשק החופשי" מפנים אצבע מאשימה אחת – נגד הריכוזיות, נגד הביורוקרטיה. להשקפתם – רגולציה ממשלתית ופיקוח על שכר הדיור הם לא פחות מבולשביזם, השטן בהתגלמותו.
זה בולשיט. כמעט בכל הערים הגדולות במערב מתקיים פיקוח על כל הדירות השכורות – על שכר הדירה עצמו ועל הליך פינוי הדיירים. גם בארץ יש הצעות חוק כאלה – כולן טורפדו בידי הקואליציה, ביוזמת האוצר. לא כל כך מפותחים שם, באמסטרדם ומונטריאול וברלין, עוד לא השכילו להפנים את נפלאות השוק החופשי. עדיין תקועים במושגים ארכאיים של זכויות אזרח.
3. מה תפקיד השלטון? למה יש בכלל שלטון? לנתב את ההון הציבורי לטובת האזרחים או לשלשל אותו לכיסיהם של בעלי הון? מי צריך שלטון שמשמש תחנת מעבר מכספי האזרח לכיסו של הטייקון?
"השוק החופשי יוריד את מחירי הדיור" – שקר. אין בארץ מחסור בקרקעות לבנייה. יש חסמים ביורוקרטיים, אבל הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל – שאמורה להביא מזור לכל תחלואי הדיור בארץ – היא בראש ובראשונה עוד מהלך הפרטה קיצוני מבית היוצר הניאו-ליברלי של נתניהו. היה והקרקעות יופרטו – הן יגיעו, במוקדם או במאוחר, לידי מי שיכול לשלם יותר. אמרתם הפרטה – אמרתם רישוש החלשים וחיזוק העשירים. הרפורמה שווקה לציבור בלי שום מרווח זמן סביר לדון במשמעותה, ותוך הטעייה מכוונת, כאילו מדובר בהעברת 4% בלבד מקרקעות המדינה לידיים פרטיות. מי שעשה חשבון מדוייק יותר גילה שלמעשה מדובר בהעברת 160% מקרקעות המדינה הזמינות לבנייה לידיים פרטיות (מהיכן יילקחו 60% החסרים? אולי באוצר כבר מכניסים לחישובים את הפינוי לרחוב של אוכלוסיות "מיותרות"). גם אזרחי ישראל הערבים מבינים שייצאו ניזוקים משוד הקרקעות הגדול הזה, המתבצע תחת מטרייה יהודית למהדרין.
4. העובדות האלה מסמנות, ולא בפעם הראשונה, את האוייב האמיתי של אזרחי ישראל, ובמיוחד בני המעמד הבינוני ומטה: השלטון שהם בחרו בו. והשלטון הזה אינו מתמצה במפלגה זו או אחרת – כולן שותפות לשיטה. במובן השטחי הזה, המאבק "איננו פוליטי". אבל בשני מובנים עמוקים יותר, הוא פוליטי לעילא: זהו מאבק נגד הכוח הבלתי מרוסן של ההון ועושי דברו במסדרונות השלטון; ושותפים לו כל קורבנותיו של ההון.
5. האם ישכילו המפגינים להציץ מעבר לפתח האוהל ולזהות את השותפים הטבעיים שלהם? אלה נפגעי הדיור הציבורי, שנזרקו לרחוב בעקבות מהלכים דמויי-הפרטה שחלו בחברת "עמידר". איזו מפלגה בכנסת של היום מייצגת אותם? בדיחה גרועה. אף אחת. האם זה אומר שאין כתובת למאבק חסרי הדיור? יש ויש. רק נתין במדינה טוטאליטרית מזהה את הפוליטיקה עם הממסד המפלגתי. אזרח במדינה דמוקרטית יכול לקום ולחבור אל הכוחות החברתיים שמדברים בשמו. היו סמוכים ובטוחים שכאשר אלה ידברו בקול מספיק חזק ותקיף – חברי הפרלמנט הנרצעים יעמדו בתור לממש את חזונם.
אבל לשם כך נדרשת ממנהיגי המאבק בגרות מינימלית; ונכונות להניח בצד איבות ישנות ודימויים מאיימים של אוכלוסיות שונות, "אחרות" וגם מרוחקות. כך נוצרת סולידריות של קורבנות השיטה, ובלי סולידריות כזאת, אין פעולה פוליטית אפקטיבית.
6. זהירות, מילה בערבית: תראבוט (התחברות). שמעתם על התנועה הזאת? כבר כמה שנים שהיא פועלת בקרב חסרי דיור יהודים וערבים, ללא אבחנה. כשהכורת עולה על בית, כשחברת השיכון שוכרת בריונים כדי לפנות דיירים מביתם – תראבוט שם. לא תאמינו, גם כשזה קורה ליהודים, בכל הארץ: למשל כאן, וכאן, וכאן, וכאן, וכאן. כשאתה חי ברחוב, הגזע והדת שלך פתאום לא נראים חשובים. מה פתאום תנועה עם שם ערבי דואגת ליהודים, אתם שואלים? ומה פתאום אף מפלגה עם שם יהודי לא דואגת לעניים ולחלשים לפני שהיא מפשפשת בתעודת הזהות שלהם? תראבוט לא לבד, יש גם "סולידריות שיח ג'ראח", שגם היא, לא יאומן כי יסופר, ניצבת שכם על שכם עם יהודים שנזרקים מביתם.
מנהיגי מחאת האוהלים יודעים לפרוט יפה על הנים הפופוליסטי של השנאה לפוליטיקאים. האם יש בהם רצון וגם יכולת למנף את המחאה לעשייה פוליטית אמיתית, במסגרת הכוחות האנטי-ממסדיים שכבר פועלים בשטח?
7. זה יהיה כמובן גט כריתות לכל האינטרסנטים שמנסים לרכב על גל המחאה הזה. שנייה אחרי שמנהיגי המאבק יחברו באופן גלוי לנציגי המשפחות הערביות המנושלות ברמלה, לוד ובנגב – אריאל אטיאס ומירי רגב יתפוגגו מהתמונה, חולדאי ייתן גז, ו"השמאל הלאומי" יקפל את האוהלים שלו. יש להניח שגם חלק מן המפגינים עצמם ירגישו מרומים אם ייאלצו לקרוא, בקול אחד, לפתרונות דיור הן עבורם והן עבור משפחות קשות יום מנצרת, באר שבע או לוד. ואיך ימחו את העלבון הצורב הזה מפניהם, "שמאלנים קיצונים"? (טיפ: אחרי ששומעים את זה 20-30 פעם ביום, זה הופך למוסיקת רקע נעימה). וכל המתריעים בשער: זה לא חכם, זה לא פרקטי, אסור "לאבד את המרכז" ולהפוך לקיצונים. כאילו ש"המרכז" הזה, השרוי בתרדמת כבר יותר מעשור, הניע פעם מהלך פוליטי משמעותי בארץ; כאילו לא הקיצונים הם שמושכים בחוטי הפוליטיקה שלנו.
אוקיי, תבחרו: או לחבור עם כל מי שהשיטה הנוכחית דופקת, בלי הבדלי דת/גזע/מין/עדה, ולהתנגד לכל מי שהוא חלק מן השיטה, בלי הבדל דרגה/משרה/מעמד מיניסטריאלי; או לבודד בעקשנות את המאבק שלכם מכל מאבק דומה לו, להתבצר בבועה מגזרית אחת, להשקיף באיבה על כל מי שהפוליטיקאים חינכו אתכם לשנוא – ולהתכווץ תוך מספר שבועות, עד שתיעלמו. להיות תחרירים, או להיות מגזריים. זאת הברירה.
[הבהרה: הכותב אינו חבר בשום ארגון שמאל, לרבות "תראבוט" ו"סולידריות שיח ג'ראח").
לא למות טיפש 
באופן (לכאורה) מפליא אני נוטה להסכים עם הגדרת ה"אויבים" של המאבק הזה, אבל אינני רואה זו כמאפיין של ממשל נתניהו בלבד, אלא של כל ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים. לנתניהו, בניגוד לברק/שרון/אולמרט יש אג'נדה כלכלית ברורה ומובהקת, ועל-כן קל להאשימו בנושא, אך האמת היא שרוב המפלגות הגדולות בשני העשורים האחרונים לא שמים קדחת על חשיבה כלכלית יצירתית. בכל הנוגע לתפקוד הכלכלה, אם זה לא ה"ליברליזם הקלאסי" של נתניהו, זה היה פשוט אוסף של החלטות מבולבלות שמנסות להציג את עצמן כ"סוציאליסטיות" אך למעשה היו נסיונות תפלים לתקן נקודית בעיות שהגישה הכללית מחתה לאורך הזמן
.
המדינה מציבה בעיה בכך שהיא נותנת את הכוח ל"כרישי הנדל"ן" ולקבלנים שבתורם דואגים אך ורק לבנות פרוייקטים יוקרתיים, שמלכתחילה המפרט הטכני שלהם מעלה את ערך הדירות עוד יותר (ומן הסתם, הם, על הדרך, "גוזרים קופון").
כשנתניהו מדבר על "הצפת השוק" הוא עדיין משאיר את הכוח בידי הקבלנים, והם בונים על פי רצונם, ועל-פי רצון הרשויות המקומיות, שרובן ככולן מעדיפות אוכלוסיות "מבוססות".
דיור ציבורי מלכתחילה לא אמור להתפס כדיור יוקרתי – הוא דיור בר-השגה. הצפת השוק בדירות פשוטות יצור תחרות בכך שעכשיו תהיה לקונים אלטרנטיבה זולה וזמינה, אל מול דירות יקרות ומנופחות. ככל שהשוק ינטה לכיוון הדירות הפשוטות, כך הקבלנים, בעצמם, יאלצו "ליישר קו" לבל יתקעו עם מלאי דירות יוקרה ללא קונה.
אבל הבעיה היא לא רק בהם. הבעיה היא גם באנשים עצמם שיצאו להפגין. חלקם, אהיה הגון.
חלק גדול מהמפגינים אינם אנשים שלא יקנו דירה – הם יקנו ועוד איך. חלק גדול מהם היו בהחלט שמחים עם מחיר נמוך יותר, אך הם יהיו מוכנים בסופו של דבר "להתפשר" ולשלם מחיר גבוה.
והאם עצם קניית הדירה לכשעצמה היא "אשמה" ? כלל וכלל לא. אבל הרבה מאוד אנשים לא היו מוכנים לגור בדיור ציבורי. ולמה שירצו ? הם הייטקיסטים, הם עורכי-דין, הם רואי-חשבון. הם למדו והשקיעו ורוצים דירה מרווחת, הם רוצים מזרקה בלובי. בקיצור – הם בעצמם מזינים את מכונת הנדל"ן המשומנת. דיור ציבורי ? לראייתם, זהו פתרון לעניים.
אין פה עניין של "התנהגות רעה" מצידם – אלה ההעדפות שלהם. בכל מקרה, הייתי ממליץ גם להם לשקול שנית את העדפותיהם, לשאול את עצמם כמה באמת חשוב להם לגור בדירה חדשה-דנדשה במגדל נוצץ עם חדר-כושר, מערכת מזגן מרכזית, מטבח מפואר ו… שוב, מזרקה בלובי. האם באמת אנשים שעובדים קשה מרגישים שזה בסדר מבחינתם לגור בדירה לא-מפוארת. לא שיכוני עוני, אבל לא פרוייקט מגורים לעשירים.
(את מה שאני אומר אני לא ממציא, אלא למדתי מהרבה שיחות מאנשים בנושא הזה, כשהעליתי את הפתרון הכי טוב לדעתי – שהוא באמת דיור ציבורי שיכול, כפי שאמרתי, גם ליצור תחרות ולהשפיע על העדפות הבנייה של קבלנים).
(המגיב אינו חבר של נתניהו אך תוייג בשוגג כבר בתגובה אחרת כלאומן. המגיב גם למד כלכלה, אבל לא ממש מתחבר אל הגישה הכלכלית ה"קלאסית" שלדעתו מאפשרת לבעלי-הון מועטים להשפיע על תנאי השוק)
להיות תחרירים, או להיות מגזריים ?
להיות תחריריים.
[הבהרה:המגיב חבר ב"תראבוט" ,"כח לעובדים" ,ו"הקשת הדמוקרטית המזרחית" ]
אלעד, המשפט הראשון שלך לא מחדש על הפוסט: "והשלטון הזה אינו מתמצה במפלגה זו או אחרת – כולן שותפות לשיטה." לכן לא ברור לי ה"אבל" שלך.
כל היתר – נימה פטרונית מיותרת. המפגינים בשדרות רוטשילד הם ממש לא עורכי דין ורואי חשבון. וזה באמת לא עניינך מה ההעדפות שלהם; העניין הוא מה חובות השלטון כלפיהם. קצת מיותר לעסוק בהעדפות של האזרח בשעה שהשלטון מתנער מחובותיו הבסיסיות.
בדיוק מה שהיה צריך להיאמר, בדיוק ברגע הנכון.
תודה.
הם לא עורכי דין ורואי חשבון בלבד, אבל הם גם. הם גם הרבה אנשים אחרים, שעובדים במקצועות פחות נחשקים, ופחות מכניסים.
אבל בסופו של דבר, אלה שיכולים – כן קונים דירה, במחיר יקר. העובדה שעדיין בונים דירות כאלה, ושאין משבר נדל"ן (לא חושב גם שתהיה קטסטרופת נדל"ן) גם מלמדת אותנו שיש קונים, והרבה.
אני לא חושב שמדובר בגישה פטרונית – אני פשוט הצבעתי על עובדה. אם זה פטרוני, אז גם לנתח את שוק המניות בעת משבר (או אפילו בזמן רגיל) זה פטרוני – סך הכל, אני מספר על העדפתם של אנשים למכור את מניותיהם, דבר שמחמיר את המשבר (וזה, עובדתית, איך שמשבר עובד).
ענייני ? עצם זה שהרבה הולכים להפגין אומר שזאת בעיה של כולם. האם אפשר להכריח מישהו לשנות את העדפתו ? לא זאת אמרתי. אבל נראה לי שאנשים גם לא באמת מודעים להעדפות שלהם, הם פשוט הולכים עם הזרם.
כמו שאמרתי, זאת בעיה גם של הממשלה, ויש לממשלה הרבה מה לעשות. מה שבאתי להגיד בדבריי הוא שבמצב שבו הממשלה עושה מאמצים (מצב היפוטתי – לא קיים עכשיו, ברור לי) להוריד את מחירי השוק ולהכניס פתרון של דיור ציבורי – יתכן מאוד שחלק גדול מ"שוק היעד" בכלל לא יחפוץ בפתרון הזה.
שלום
נסיון של פשוט לשבת ולחשוב מהיכן זה בא מסמן את פירוק ההסתדרות וקודם לכן
את זרם העובדים ואת ההיטמטמות הכללית של מערת החינוך. לזה מצטרפת עליית
הכישוף ודעיכת המעשה והמדע. יחסית לשנות החמישים והשישים האנשים פשוט
בורים וחסרי ידע. לא התלהבתי מאבנרי ואשתו אבל מקבלת פרס נובל הייתה בהספד.
לב הצד הנגדי ההורס בשיטתיות הנו המערכת החברתית שבנו פקידי האוצר שמשרתים את ההון באוצר ואח"כ במרכזים הפיננסיים. אבל הכל החל בפירוק ההסתדרות
בין המפרקים: חיים רמון, יוסי שריד, שולמית אלוני וכמובן מעוז השמאל (שמאל?)
"הארץ" של שוקן ושסטלר. זה לא עוזר, אבל כמו ברפואה הבנת המחלה עשוי לתום
למציאת תרופה. עוד גורם מזיק היה המשחק שחורים לבנים. מי שיבוא לחקור
את הופעת הבעייה האגררית בישראל. בעייה שהאבות המייסדים מנעאו לא ינקה
את הקשת המזרחית וספיחיה.
אתה גם מבלבל בין דיור ציבורי לבין דיור בר השגה (תחת פיקוח). המחאה הנוכחית היא על דיור בר השגה, שזה דירות רגילות לגמרי, פרטיות, לא של "עמידר", הנתונות לפיקוח. אני אומנם מבקש לחבר בין שני המאבקים, אבל בשום מקום לא רמזתי שהפתרון חייב להיות דיור ציבורי לכולם.
רני, שכחת את אלטלנה.
בארץ הפוליטיקה אכן מזוהה עם הממסד המפלגתי, אינטואיטיבית גם אני חושב על מפלגות כשאומרים פוליטיקה. מה החשיבות של השימוש דווקא במונח הזה? אי אפשר להסתפק במחאה נגד השליטה של איילי הנדל"ן/בעל ההון, נגד ההתעמרות של המדינה באזרחיה? הסולידריות המיוחלת, לעניות דעתי, תושג רק ע"י ריכוך המחלוקות בין הקבוצות המדוכאות. וזה כולל גם מסרים בהירים.
אכן,עידן. רני "שכח" (מעניין מדוע. הממממ.) גם את מה שכתבתי לו בעבר על שוקן.
http://www.shooky101.com/?p=63645#comment-10651
רק הערה קטנטנה בתור מישהו שגר בהולנד 4 חודשים (אוטרכט):
עקב הפיקוח הממשלתי על מחירי וטיב השכירות (כן כן, באים פקחים של העירייה בלי להודיע ונכנסים לראות אם הדירה ראויה למגורי אדם, מתוחזקת כראוי ותואמת לשכר הדירה – ההולנדים האלה מטורפים לגמרי) המחירים די גבוהים והתור להמתנה לדירה להשכרה (בעיקר בערים המרכזיות עם האוניברסיטאות) אורך לפעמים מעל 3 שנים. כן, מה ששמעתם. אז אנשים יוצאים מבית ההורים רק בסוף שנות העשרים לחייהם, ומתחתנים רק כשיש להם איפה לגור ביחד.
זו אחת הסיבות שה-"סקאוטינג" – פלישה למבנים לא מאוכלסים התחיל בהולנד וכיום יש לא מעט קריאות להפסיק את הפיקוח על השכירות.
הסתכלות מעניינת וכתיבה טובה. חם במטבח הפוליטי ויש מי שדואג שישאר מספיק חם שם כדי להבטיח שמי שלא רצוי ישאר במזגנים. צעירים רוצים להוביל מהפכה? לפני שפרגנתם לעצמכם בראיונות "הפנים של המאבק החברתי" ומהרתם לעוט ולריב על הקרדיט, על מה שעוד לא קרוב להקרא הישג, תבדקו מחדש במי אתם נלחמים וחשוב יותר, לצד מי. נראה שדבר אחד כן למדה החברה הישראלית גם למאבקיה- רייטינג. זהו שם המשחק. אם תפנה למכנה המשותף, הא- פוליטי, הנמוך ביותר- תסחוף ותרוויח. תקוותי שמתוך המפגש עצמו בכל רחבות האוהלים יתעוררו רוחות מאבק פחות 'פסטיבל ליל קיץ' פופוליסטי ויותר 'המלך הוא עירום. ותאב בצע שלא ידע שובע'.
לנדו אני קוראת את הבלוג שלך באופן קבוע ובדרך כלל מסכימה איתך. גם הפעם הסכמתי כמעט על הכל. הרשה לי לחלוק על דבריך – השמאל הלאומי לא יקפל את אוהליו, כי פעילות ופעילי השמאל הלאומי מאמינים בשוויון לכל אזרחי מדינת ישראל, היהודים והערבים שבה.
נכון מאוד.
אני מוסיף שאם פוקחים את העיניים, רואים שהקורבנות הרבה פחות מובנים מאליהם. בשנות ה-70 עיריית ירושלים פינתה מאזור האגן הקדוש משפחות כורדיות (שכונת שמעא) יהודיות כדי להקים את הסינמטק (!) ומשפחות תורכיות (ימין משה) כדי להקים "שכונה לאמנים ואנשי רוח". עכשיו 30-40 שנה אחרי עמותות המתנחלים מפנות מהמעגל היותר רחב משפחות ערביות מסילוואן ושייח' ג'ראח. אמנם, המשפחות היהודיות-ערביות שפונו קיבלו דיור חלופי מסויים (כולל ניסיון לשמור על הקהילה) והערביות-מוסלמיות לא, אך התמונה של טיהורים אתניים של אנשים מצבע הלא נכון סביב האגן הקדוש נשארת בעינה.
גם היום אם נסתכל על הבתים הגזולים בשייח' ג'ראח נראה שהדיירים המתנחלים, הם איכשהו אשכנזים. מסביבם יש מזרחים שמשמשי כמעין חיילים או ליצנים בתהליך, אך מי שממש זוכה ליהנות מהנדל"ן? יפי הבלורית וגדולי הכיפה. זה לא במאה אחוז, אך זו בהחלט מגמה.
לנעמי סרוסי: השמאל הלאומי יקפל גם יקפל. אבל אשרי המאמינה. (טוב, זה לא יהיה "כי הם ערבים" באופן גלוי אלא כי הם מסרבים להניף את הדגל, או כי יש שם יותר מדי כאלה, או מההם, או מישהו ניצל ההזדמנות ואמר "כיבוש" לרמקול, או משהו. )
בן אדם, אני מאוד נהנה לקרוא אותך.
אתה כותב מדויק וחריף. ישר כח.
המגיב הוא סוג של חבר בתראבוט אבל לא שילם דמי חברות בגלל תפרנות ולא הגיע לפגישות שנה כי הוא ניסה לחיות חיים אישיים…
אתה צודק לגמרי. הזיהוי של 'פוליטיקה' עם משהו מנותק לחלוטין מהתנועות העממיות, וקבלתו ככזה (רק 'מחאה' וגם תמיד 'א-פוליטית') הוא עדות מרשימה לכך השלטון בארץ עריץ ולא עממי, ושהדבר נחשב כלא-בעייתי לרוב. הפוליטיקה, הזירה המזוהה עם מפלגות ועסקנים, כביכול מנחיתה עלינו גזרות, ואנחנו כביכול מנותקים ממנה לגמרי ופועלים במישור שונה להדוף את הגזרות. זה אווילי.
ההתעוררויות העממיות האחרונות הן תוצר לוואי של עליית מפלס המים. בהתחלה, בנושא הדיור באופן ספציפי, המדיניות הניאו-ליברלית של ביבי ושות' בע'מ נגעה רק לעפר-האדם, העניים ביותר. עכשיו הדבר הגיע וחנק גם את הצעירים, חסרי הביטחון הכלכלי, ואת אנשי מעמד הביניים מכל הגילאים, שלא קל — עד בלתי אפשרי — להם לצבור כסף בבנק.
באחת מהישיבות הראשונות של תראבוט בירושלים בה נכחתי אמר מישהו (פאדי, חררדו, אינני זוכר) שזו ברכה בסגנון 'מעז יצא מתוק' שהימין כורך את המזרחים יחד עם הערבים (ועכשיו גם את האשכנזים איתם, אם ירצו). הימין הוא באמת באמת המקור של הבעיות המגוונות האלו. הוא משלב זילזול בחיי אדם, עם גזענות, עם אדנות, ויוצר הרבה מאוד מגיפות חברתיות. אני רוצה להבהיר שאני לא אומר שמאבק הדיור צריך לתפוס את הצורה הנדושה של ימין נ' שמאל ושמאל נ' ימין, אלא שבכך שאותם מוחים ומפגינים ירימו את הראש, יחקרו את הבעיה, ויחפשו פתרונות, הם הם עלולים להפוך לשמאל בעל כורחם.
זוהי טרגדיה קולקטיבית של אנשי ימין, שהולכת וצומחת. הם נעשים שמאלנים בלי שירצו בכך. אולי יוכלו למצוא מקלט בשמאל הלאומי, אבל זה רק יבליט את הגזענות האינהרנטית של התנועה הזו.
נעמי, ביקרתי באתר של "השמאל הלאומי" ולא ראיתי אף יוזמה שכוללת במפורש עמידה לצד אזרחים ערבים. גם לא זכורה לי התבטאות כזאת. אם החמצתי משהו – אנא תספקי לי לינק. נכון לעכשיו, מדובר בעוד פלג של "השמאל" שחושב ששלום עושים עם יהודים (חוץ ממשתמטים, שהם חארות מגעילים ובוגדים).
בתגובה ל-א.ארגמן – news flash: אני קוראת את תגובותיך ומבינה מאיפה אתה מגיע, אבל חושבת שאתה לא מבין את המצב עד הסוף. הרבה מאוד מהמפגינים ברוטשילד הם אנשים בני גילי (אמצע-סוף שנות העשרים), ורבים מהם מרוויחים מה שנחשב משכורת "סבירה" של אנשים צעירים, חלקם סטודנטים ועובדים במשרות חלקיות. אני והם – שמעולם לא שכרנו דירות עם לובי ומזרקה וחדר כושר, וגם אינני מכירה בן אדם אחד שכן – לא מצליחים לעמוד בשכר הדירה.
מעולם לא התעניינתי בדיור כמו שאתה תיארת. כל רצוני: דירה בגודל סביר וברמת-תחזוקה סבירה, שאגור בה בלי קשיים כלכליים תהומיים. אני גרה בפלורנטין ורבים מחבריי גרים שם, ובשכונות הדרומיות של העיר, כמו שפירא והתקווה, וביפו. הדירה שלי מתפוררת, לא פחות ולא יותר, ובעל הבית לא מוכן לשפץ אבל מעלה את שכר הדירה. בשנתיים האחרונות, עלה מחיר הדירה אותה אני שוכרת, כל שנה ב-500 ש"ח. 1000 ש"ח בשנתיים: יחס הפוך למצבה המידרדר – קירות מעופשים, כיורים ישנים, תריסים ישנים מעץ מתפורר ועוד. כרגע, אני מתקשה לעמוד בשכר הדירה, ואני חוששת מאוד ממעמד חידוש החוזה הקרוב.
המרחק בין מה שתיארת שהמפגינים רוצים, לבין מה שקורה בשטח – הוא עצום. מדובר בדרישות בסיסיות באמת. חדר כושר? שומר בכניסה? עזוב אותך… מה עם חדר המדרגות שלי שמדיף ריחות שתן וצואה למרות שאני משלמת ועד בית? מה עם מנורה שאשכרה נדלקת בחדר המדרגות בלילה? על זה אני משלמת כל שנה עוד ועוד. על זה אנחנו מדברים, זה ולא יותר.
תודה, רוני. שמו האמיתי של ארגמן הוא אלעד. כמו רוב הישראלים, הוא חי על תעמולה. אומרים לו "תל אביב" והוא רואה בליינים ואנשי היי-טק. בתעמולה אין מקום לגוונים.
בניו יורק מעל 50% מהדירות בפיקוח.
האם זה אומר שבעיר ניו יורק יש דיור בר השגה?
מנסיון כואב אני יכול לספר לך שהתשובה היא לא.
יש אנשים כמו מיה פארו שנהנים מדירת יוקרה הצופה אל הפארק בשכירות נמוכה (רנט קונטרול) ומי שתפס דירה כזאת לא משחרר אותה בקלות. לעומתם סתם בני תמותה משלמים שכר דירה גבוה.
כשל לוגי, אלי: כל הערים שבהן אין פיקוח דיור הן סיוט לשוכרים. לא נובע מכך שבכל הערים שהן סיוט לשוכרים אין פיקוח. תחשוב על זה.
חוץ מזה, בניו יורק המצב שונה מסיבות אחרות (הדירות המפוקחות מאד ישנות). לא בכדי לא ציינתי אותה בפוסט. מבחינות רבות, אמריקה היא לא מודל חברתי לכלום.
ח"כ הוא קבלן קולות קמצן ונצלן. יש הפגנה …הם באים להצטלם והמפגינים סטטיסטים. הכנסת והממשלה הם אותו גוף חולה. הם קבלני פחד והשתקה. הם ייקחו בעלות על המחאה כפי שכבר כבר מתחילים לעשות זאת ארגוני הסטודנטים שמאחור עומדים מפלגות. כדאי וצריך לזרוק את כולם. כל ה-120. הימין בכנסת הוא השווי משקל של השמאל, והשמאל בכנסת הוא השווי משקל של הימין. והבלבול ממשיך ומעמיק.
לכן כולם צרכים להוריד את דגלם!
יש מאבק פוליטי על דרך. על חזון חדש מתוך מורשתנו ההיסטורית. יש אפשרות להיות אור לגויים אך הדרך מתחילה כאן . על הקרקע, בחיי היומיום שלנו ולסביבה שלנו. וזה מתחבר לכיבוש (120 מיליארד 4$ על חזון משיחי-דתי-פאנאטי) המוביל להרס הבריאות, החינוך, הסיעוד, הדיור, התרבות , לגזענות, לשנאה ופחד מצמרר.
עלינו לדבר מיתוך מקורות תרבותנו, מהתנ"ך, מספרי החכמה, השירה, ועקרונות המוסר. המאבק הוא על דרך אחרת.
ראשית הדרך היא בהקמת תנועה אזרחית ללא דגלים מפלגתיים הדוגלת במדינת כל אזרחיה, חוקה הכוללת הפרדת רשויות, דת ומדינה, שוויון, זכויות הפרט, וכו', ושינוי סדר העדיפויות הלאומי תצליח להביא שינוי מעשי.
בהמשך לדברים שאמרת, אכן הגיע הזמן שיפסיקו להתייחס לפוליטיקה כאל עניין שכולו לכלוך, ישות שהיא מנותקת מחיי היום-יום שלנו, ויתחילו להבין שכל החיים שלנו הם פוליטיקה ובלי פוליטיקה שום דבר לא קורה – בקיצור, הכול פוליטי.
I have been living in London for few years now , very much like in Tel aviv , prices of property are beyond most human’s capacity , rent is too high and buy prices are fictional – it goes far of any proportions of the work , labor and investment which originally was put into the property and for some cardboard mixed with some white paint you’ll have to pay till the end of all time , because of the extreme situation a lot of young people and those who passed the young years have to live with flat mates even if they do have good earning jobs , buying a one bedroom flat – even in the worst of areas is of a fantasy , but unlike in Israel , the state in the United kingdom is will to help people get an accommodation – having said that , in order to get a flat you better unemployed and rather bad situation , so that naturally promotes a culture of young healthy people preferring to live on welfare than working , that Irony comes to physical life as the simple math shows you would have a better living conditions while not working while if you do want to earn a living you’ll be struggling to pay the rent .
I am sure that in Israel the residents would welcome that social system but the reason I am mentioning it is because although the methods are different the situation is similar and the solutions should be also.
It is only obvious that creating a culture of unemployment will only bring disaster here , it is also obvious that the real estate market in Israel went mental , ignoring the reasons in both countries will bring the demise and that means that the landlords and the property owners MUST be under certain set of rules and boundaries , it’s impossible to let it loose , I am not against the idea of the capital , I respect anyone who worked hard and fixed himself houses and lands but as we are dealing with something so basic and elementary in human society , it is way unreasonable that privateers can ask imaginary sums of money for the walls they supply , we can argue loads of things and what makes something worth certain kind of prize , we are not talking about sport cars , holidays or gold watches – we are talking about roofs and walls and something that in reality hardy even resembles the basic requirements of housing .
Therefore something must be done against the liberties of landlords , unfortunately because these are also the people who are closer to the plate and to the place where the money lays and the decisions fall , it would be hard to expect any major changes .
Whatever side you take in this argument you have to remember that housing is a basic need and should be treated as one , not everyone need to live in Tel aviv , sure – but the prizes of housing are overwhelming regardless and for no real justification , any other side you’ll take will be playing into the hands of the landlords , so if you want to beat – don’t join them .
Kapi
שלום
הגחחתי אינה לענין. באשר לאלטלנה, כמי שעוסק בדברים מתחת לים. יעלו
גרוטאה ממנה ויתפללו לה וכותבי "הארץ" ימשיכו להטיף. אני? הבאתי אוכל ומים
מנשות ההסתדרות לצוות התותח שירה בה. הלוואי ובמה שקרוי שמאל היו מי
שמנסים לטפח את העבר כמו בימין. בנושא הנדון: הדיור ל"סתם אנשים"
היה מהעיסוקים הראשיים של ההסתדרות. ראה מעונות עובדים בתל-אביב.
ועדי עובדים ארגנו את החברים וגם המימון היה קואופרטיבי. גם היום
ניתן בהחלט לארגן את עובדי, נניח בית חולים תל-השומר, וביחד להתחיל
לארגן שיכון. זה הכל יתחיל וימשיך ע"י ארגוני עובדים. זה גם יהיה גורם
מלכד. רשימה של כמה מאות עובדים מאורגנים ביחד להקים שיכון תזיז את
הפוליטקאים לא פחות מקבלן קולות בפריפריה.ראה איך צה"ל מסדר שיכון
לקציניו. למה לא אלביט ואל סינט ואפילו אינטל וחברות הבת שלה בק. מלאכי.
אבל העילית הקלפטוקראטית תעשה הכל למנוע אפילו שמץ ארגון. אין ולא היה
שמאל אפקטיבי ללא ארגוני עובדים. ביום שיהיה יוניון של
עובדי "הארץ" ישראל תהיה אחרת.
ל rrrrr, בתור מי שגר בהולנד כשנתיים (בהאג) אתה מטעה ומדבר שטויות. רשימת המתנה לדירה היא רק בעבור דירות ציבוריות שמנוהלות ע"י מספר ארגונים ממשלתיים או פרטיים. דירות כאלה הן זולות משמעותית מדירות בשוק הפרטי ולכן אנשים ממתינים לפעמים שנים כדי להיכנס אליהן. הרבה פעמים תקופת ההמתנה, אגב, היא קצרה משמעותית ויצא לי לשמוע על אנשים שחיכו רק כמה חודשים עד קבלת הדירה המיוחלת. בתור מי שלא טרח להתעסק בפרוצדורות האלו אני יכול לומר שמחירי הדירות של משכירים פרטיים בהולנד הם בפיקוח הדוק של העיריות השונות ולמרות שהצפיפות בהולנד דומה לזו שבישראל המחירים נמוכים יותר או זהים לאלה שבישראל בזמן שהמשכורות גבוהות פי כמה!
עוד הבדל משמעותי הוא שבהולנד אתה יכול לחיות חיים נוחים ומספקים גם אם אתה לא גר במרכז אמסטרדם בזכות תחבורה ציבורית שבאמת עובדת והעובדה שבאופן משונה יש עבודה וחיים גם בערים אחרות (כמו אוטרכט למשל).
כל זה במדינה שבאמת לא חסרות לה בעיות בתחום הדיור. אם אתה רוצה לגור בזול תעלה על רכבת ותסע קצת מזרחה לגרמניה.
עוד אחת מהבעיות שגורמות למחסור בדיור היא כניסת המסתננים שתופסים הרבה מאוד דירות.
אף אחד לא מעלה את זה או מפגין נגד זה.
גם שדרות רוטשילד זה לא בדיוק מקום של מסכנים.
לא ברור גם מה יקרה אם אכן יהודה ושומרון יפונו. איפה כולם יגורו?
יהודה עתי הוא בדיוק הדוגמה לסכנה שיש בכך שאנשים מתארים 'פוליטיקה' בתור משהו מלוכלך ורוצים 'משהו אחר' במקומה. משטר חדש נקי שכולם מתאחדים סביבו לעומת הפוליטיקה המלוכלכת שיש היום. אני רק מקווה שיש מספיק אנשים שיודעים היסטוריה כדי לדעת לאן זה מוביל.
עידן,
ההמלצה שלך היא בדיוק הדרך הבטוחה להפוך את המאבק הצודק הזה לכשלון ציבורי עוד לפני שהחל. תאהב את זה או לא, "השמאל הקיצוני" נהנה ממוניטין מפוקפק מאוד בקרב האוכלוסייה בישראל. חבירה לשם תפחית עד תעלים את האהדה הציבורית למאבק, ומשם את העניין של השלטון והקשב שלו. לכן, המאבק הוא אולי פוליטי, בהנחה שאתה משתמש בהגדרה הרחבה של המונח "פוליטי", אבל לא צריך להיות מזוהה עם הימין או השמאל כפי שהם כרגע. עם הימין בגלל שהוא כרגע מייצג את השלטון, ובגלל אמונתו העיוורת של ביבי בשוק החופשי, ובשמאל, או קיי, בשמאל הקיצוני, כי תוך זמן קצר ימצאו דרכם הכספים המיועדים לפתרון הבעייה מושקעים באום אל- פאחם או בטייבה, ובעוד שאר מקומות שהשמאל הקיצוני חפץ ביקרם ( ובקולם). מה גם שאותו שמאל הוכיח במשך השנים יכולות מרשימות בהכשלת כמעט כל מאבק שבו לקח חלק. כל זאת תוך כדי השנאת עצמו, והמאבק, על כלל הציבור הישראלי. לכן, אם אתה מעוניין, מסיבותך שלך, לנכס את המאבק הזה לכל מיני נערי גבעות מן השמאל ללא כל סיכוי ממשי להשגת המטרה, אז קדימה. תראבוט, סולדריות, מצידי תכניס גם את מצפן. מי שרוצה בהצלחת המאבק, ולא בפיתוח דמיונות שווא על איחוד פועלי כל העולם, ראוי שיתרחק מדב חנין ולהקתו כמו מאש.
bensty
הדעה שלך, לעומת זאת, היא בדיוק מסוג עצות אחיתופל שגוזרות על המאבק להיות "חמוד" וקונצנזואלי, ולהיגמר בכלום תוצאות + הזנקת הקריירה הפוליטית של כמה עסקנים צעירים.
בדיוק על דבריך כתב עידן בחילת הפוסט:
"תחת קורת הגג המחבקת של ה"א-פוליטיות" מצטופפות קבוצות בעלות אינטרסים הפוכים לגמרי, מה שמבטיח את קריסת המאבק עוד בראשיתו. עדיף להיות פוליטי ולחבור עם מעטים שמסורים לעניין לטווח ארוך מאשר להיות "לא פוליטי" ולהישען על רבבות שתמיכתם חולפת כמוץ ברוח."
תקרא לזה שמאל קיצוני או חד-קרן, המציאות הפשוטה היא שקו ישר מתוח בין מחאת האוהלים ברוטשילד למחאתם של קורבנות מדיניות הדיור במקומות נחשקים פחות, כמו רמלה (שלא כולם ערבים, וגם את זה עידן טרח לציין, ולהאיר בלינקים, למקרה שפספסת).
ובהמשך… "תוך זמן קצר ימצאו דרכם הכספים המיועדים לפתרון הבעייה מושקעים באום אל- פאחם או בטייבה". תגיד, ראית פעם מאבק יהודי-ערבי משותף בעיניים שלך, או שגם אתה ניזון מאותו "מוניטין מפוקפק" של השמאל הקיצוני, שמערכת שלמה של ספינולוגים שאוכלים מידו של השלטון טורחת לפמפם לתודעה הציבורית?
סולידריות "שייח ג'ראח" (שהפכה מאז לסולידריות הארצית) צעדו עם ראובן אברג'יל מהפנתרים השחורים ומנושלי דיור מקומיים כדי לעורר את נפגעי חלמיש בבית שאן למחאה.
שאני אבין, אתה קורא לביתשאנים ערבים?
ברוך הבא לקשת המזרחית החדשה.
הבנתי, בנצי.
לעומת זאת, המאבקים של הסטודנטים (להורדת שכר הלימוד), מאבקי המורים, המאבק האחרון של העובדים הסוציאליים, וגם המאבק ההסטורי של "כיכר הלחם" – כולם נחלו הצלחה מסחררת, נכון? וזה היה בדיוק הודות לאסטרטגיה שאתה ממליץ עליה – התרחקות מהשמאל הקיצוני כמו מאש.
אין ספק, ההסטוריה לצידך.
דווקא המאבק של 4 אימהות מאשש את הטיעון של בנצי:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%A2_%D7%90%D7%9E%D7%94%D7%95%D7%AA#.D7.93.D7.A8.D7.9B.D7.99_.D7.A4.D7.A2.D7.95.D7.9C.D7.AA.D7.94
אין ספק, המאבק הוא פוליטי. אבל כשהמפגינים אומרים שהוא "לא פוליטי", כוונתם שהוא לא קשור לפוליטיקה המפלגתית, או במלים אחרות: לסוגיות הפוליטיות של הכיבוש ואפליית הערבים. למה להיתמם?
תודה על הדברים. הצלחת להביע דבר שישב לי אי שם בתודעה.
ובכל זאת, כחלק ממגמה לעבר תודעה אזרחית בקרב אזרחי ישראל, גם אם לא מושלם, עדיף מכלום. כי לצערי, זו האופצייה השנייה איתה אנחנו חיים רוב השנה- לא מחאות ולא נעליים. כל השיח נשאר בגבולות תראבוט ושייח ג'ארח ושום דבר לא זולג החוצה משם. אז אולי הדרך ארוכה. אולי הפרות הקדושות צריכות להישחט בהדרגה.
מרמיט,
כן. קו ישר עובר בין נפגעי הדיור הציבורי לבין מחאת מחירי הדיור. יאמר השמאלן. והוא כנראה צודק. קו ישר עובר בין החלת הריבונות הישראלית על טייבה ואום אל פאחם, יחד עם כל דמי הביטוח הלאומי שלהם. יאמר הליברמן. גם הוא כנראה צודק. קו ישר עובר גם בין מחאת הדיור לבין העובדים הזרים. אמרו היום כל מיני חבר'ה מדרום תל אביב. בקיצור, לכל אחד יש פרשנות מעניינת משלו לעניין. אני לא מערער על האכפתיות של החבר'ה משייך ג'ראח, הבעיה שלי היא רללא איתם באופן אישי, אלא עם מערכת הכוחות והאידיאולוגיה שסובבת אותם. גם המהפיכה הקומוניסטית החלה עם הרבה צעירים אידיאליים ונגמרה בגולאג.
עידן,
יש לך טעות לוגית די ברורה: זה שאני אומר שהסיכויים של מאבק"שמאל קיצוני" להכשל הם גבוהים מאוד עדיין לא אומר שאם המאבק לא יכלול ""שמאל קיצוני" אז סיכוייו להצליח גבוהים. הם פשוט יותר גבוהים בלי כל החבר'ה שם מהגדה השמאלית, ויש גבול. הרבה הרבה יותר גבוהים.
התרחקות מהשמאל הקיצוני כמו מאש והתרחקות מהימין הקיצוני כמו מאש תעשה לכולם טוב…
לא מגן על אלו שיצאו נגד ח"כ מירי רגב כפי שיצאו אך לא הייתי ממהר להוציא את חברת הכנסת שה תמים.
חברת הכנסת הזאת אין לה המון תרבות דיבור, תרבות דיון או תרבות התנהגות (וזה בדומה לח"כים רבים אגב), היא וולגרית, מתלהמת, נכנסת בדברים ומתסיסה.
היא מוזמנת להמשיך לתייג צעירים שחווים את מצוקת הדיור ונטל אדיר על בשרם, כסתומים, טרמפיסטים, אנרכיסטים, שמאל קיצוני, שיכורים עם ראסטות, להזכיר להם שהיא ח"כ והם לא ולצפות לקבל יחס שונה מזה שהיא מקבלת מהם.
מי שהיה במאהל יודע שיש שם אנשים מהשמאל ומהימין, כולם שם רוצים שתופסק האטימות למצוקת הדיור. אני הייתי עד שם לכמה דיונים וזעקות של אנשים, *ימנים מובהקים* בדיעותיהם, אשר זועקים על מצוקת הדיור.
שים לב איך היא מפריעה לבחורה לדבר אחרי שהבחורה נתנה לה לדבר ולא הפריעה לה אפילו פעם אחת.
בסוף הראיון (9:20) ח"כ סוף סוף אומרת שהיא לא יודעת מי יזם את ההתארגנות, ומודה שיש שם באמת אנשים שבאמת באים בגישה טובה לעניין אמיתי וקיים.
ברור שזה מאבק פוליטי, כי דיור ומחירים וכלכלה הם עניינים פוליטיים. אבל כמו שאמרתי כבר כמה פעמים היום: לא צריך לבוא בטענות לחולה שצועק כי כואב לו ולא לשאול אותו "מה הפתרון". נכון, שכדאי שאנשים שמעורבים במחאה ידעו מה לענות ויכירו את הפתרונות.
בחיים כמו בחיים תיזמון זה הכול.
יכול להיות שאתה צודק אבל הרגע הנכון יהפוך אותך גם לחכם.
לא בטוח שכרגע יש לערבב שימחה בשימחה. האוזן היהודים ערלה לאותם מזמורים ערבים חוזרים.
מתוךנקודת מבט אסטרטגית גרדה. יש להעיר את הדוב הישן ( המעמד בינוני השחוק) לפני שממשיכים הלאה.
אחרת יכול להיות שזו תהיה עוד מסיבת תה שהוא יפספס.
אני אספיק אם מטפורות כי זה זמן לישון.
אני מעט דסלקט, סלחו לי על טעויות כתיב.
(אני מתייחס רק לסעיף הראשון של דבריך) לא, לא ושוב פעם לא. אתה כותב מתוך העולם הישן, זה שלפני המדיה החברתית שהביאה שינויים כמו המהפכות בעולם הערבי. אתה צריך לעדכן קצת את הלך המחשבה שלך, ולהבין שאנחנו פועלים בעולם עם חוקים חדשים. המדיה החברתית שינתה לחלוטין את הדרך שמידע – וואיתו גם כוח – זורם בעולם (כמו מהפכת הדפוס לפניה), וגם את דרכי המאבק החברתי.
זו תהיה טעות מרה להכניס את המאבקים החדשים האלה לתוך התבניות של הפוליטיקה הישראלית הישנה. זה פשוט יהרוס אותם.
ואגב, אם מעטים שמחוייבים למטרה זה כל-כך חזק (לעומת ההמונים שנמצאים כרגע במאבק, שאתה רוצה להבריח באמצעות הכנסתו לפוליטיקת ימין/משאל), אז איך זה שהשמאל הקיצוני (כמעט) מעולם לא השיג כלום?
אם המאבקים האלה חשובים לנו, אנחנו חייבים להשתחרר מפוליטיקת ימין/שמאל. ולא, זה לא שזה לא פוליטי, זה מאוד פוליטי. פשוט לפעמים יש שינויים בפוליטיקה. הפוליטיקה העולמית כולה משתנה עכשיו, וצריך להתעדכן כדי להבין איך פועלים בתוכה ביעילות.
והנה משהו שכתבתי בפייסבוק, מאוד רלוונטי לעניין: האידיאולוגיות של הימין והשמאל הן כלי ישן שכבר לא כל-כך משרת אותנו. במאות ה-19 וה-20 זה היה כלי חשוב, ואולי היחיד שהיה אפשר להשתמש בו כדי לעשות שינוי. המהות של הכלי הזה היא שינוי טופ-דאון – שמתחיל ממערכות הרעיונות שנהגות ע"י אינטלקטואלים (במקרה של השמאל) או מאינטרסים של קבוצות כוח (במקרה של הימין) ומחלחל לתוך העמים. בשנים האחרונות, עם הצמיחה של סוג חדש לחלוטין של מדיה ותקשורת, הכלים החדשים הם כלים שמנסים לעשות שינוי בוטום-אפ – מהאנשים עצמם כלפי מעלה. יש לזה פוטנציאל עצום לשנות את העולם שאנחנו חיים בו. ככה, אף אחד לא צריך להשתחרר מ"תודעה כוזבת", או לעבור תהליך מחשבתי מורכב שיביא אותו להבנה שהוא "סוציאליסט", בשביל להיאבק על מחיר של קוטג', או דירה. כך גם מי שבעבר היה אכול מניפולציות של בעלי הון, יכול להשתתף במאבקים חברתיים. הדבר האחרון שצריך לעשות הוא להפריע באמצעות הפוליטיקה הישנה לפוליטיקה החדשה והמבטיחה. ברגע שהמאבקים החדשים האלה יתויגו כ"שמאלנים" לא יהיה להם סיכוי בחברה הישראלית. אם המאבקים באמת חשובים לנו, אנחנו חייבים לשחרר אותם מדינמיקת הימין/שמאל הישראלית שמהרסת כל חלקה טובה. להפוך את המאבק הזה למאבק נגד הכיבוש זה פשוט לא יעיל – זה לא יועיל בכלום למאבק נגד הכיבוש, ואת המאבק על הדיור זה יהרוס לגמרי.
מצויין.
ישותף.
בטח פספסת את הקטע אמש בחדשות בו גיא מרוז הסתובב במאהל וניסה להבין מהמתנחלים של שדרות רוטשילד למה הם שם, ומה מטרת המאבק, ולא הצליח להפיק תגובות קוהרנטיות עד שהוא עצמו נאלץ להגדיר להם את מטרותיהם. מצחיק אותי שקוראים לזה מחאה ומצחיק אותי אכן הסיפור ש"זו מחאה לא פוליטית" והבורות העצומה שלהם בנושא בו הם מתעסקים. זה יגמר כמו מחאת הקוטג' – כמו הורדת מחיר הקוטג' והעלאת שאר מוצרי החלב ב- 6-16%, כך גם יופחת מחיר שתיים וחצי דירות ויוקצה בניין אחד להשכרה, שלא לדבר על צו השעה המטומטם של נתניהו שפוטר מוכרי דירות למגורים ממס שבח, והשוק ימשיך לטפס מעלה מעלה. אגב, שווי הדירה הפרטית שלי עלה *פי 3* בעשר שנים – לא ראיתי דבר כזה בשום תקופה בשום מקום. היתה לי שיחה על זה עם שכנים שנורא שמחו, הרגישו עשירים לרגע. גם כן פיקציה.
בקר טוב עידן, לא הבנתי את שורת הסיכום של סעיף שבע, אני תלמיד ישיבה בבני ברק וחשבתי לבקר בשדרות רוטשילד כי הנחתי שהמאבק הוא כלל-ציבורי, אתה מציע שאני אתקל בעוינות?
אתחיל מהסוף…
עידן, בקשר לתגובתך לתגובתה של רוני – קצת מצער לחשוב שאתה חושב שאני חי על תעמולה. התעמולה, מעבר להיותה חד-גונית, היא גם דיי שטחית ונבובה.
בכל הנוגע לדיור ציבורי אל מול דיור בר-השגה – אכן יש קצת קושי לשוני פה. דיור ציבורי נתפס כמודל מסויים, והרעיון שלי אולי לא תואם לו במאה אחוז.
אפשט ואומר כי לדעתי מי שצריך לבנות את הדירות הן חברות ממשלתיות, ולא קבלנים פרטיים המונעים משאיפות רווח ותועלת כלכלית. חלק מן הדירות ייועדו לדיור ציבורי "קלאסי", וחלקן פשוט למכירה – ומכיוון שמלכתחילה לא נבנו על ידי קבלנים פרטיים אלא על ידי חברות ממשלתיות מתוך כוונה ליצור דיור "פשוט" (או בר-השגה), לדעתי המחירים יכנסו לשליטה וניתן יהיה להורידם.
אבל נו, שיהיה.
רוני (ואולי עידן בעקבותיה) – התעמקות מועטה תראה לך ששוק הדיור, כמו כל שוק, מושפע מכלל האנשים שמשתתפים ב"משחק", ואולם כוח ההשפעה משתנה.
לא כולם קונים דירה, או אפילו רוצים לקנות דירה. אני, למשל, גם גר בשכירות, ואין לי כל כוונה לקנות דירה. אבל האם זה אומר שאני "חסין" מעליות המחירים ? מן הסתם, לא.
במקרה הזה, באופן מצער מאוד, כוחם של הרוב החלש (מהו היחס המספרי בין השניים – אין לי מושג) הוא בהחלט זעיר לעומת כוחם של הקבלנים (והממשלה והרשויות המקומיות), כמו גם של מי שכבר מלכתחילה יש לו דירה.
סביר להניח שהיו מקרים כמו שאת מתארת (של ההזנחה וחוסר האיכפתיות) גם ללא כל "בועת נדל"ן", אבל בזמנים שבהם כל מי שידו משגת קונה דירה (א' – כדי לא "לצאת פראייר", וב' – כדי לנצל את השוק, קרי – את השוכרים) נפוצים יותר המקרים הללו של אנשים שפשוט קונים דירה כדי להשכירהּ, מבלי שהם ממש יודעים לתחזק דירה, או שאכפת להם בכלל מזה. מבחינתם הם רואים כסף.
אני כן אשאל שאלה אחת, באמת מסקרנות ולצורך הדיון, אך את מוזמן לקחת אותה להרהור אישי שלך. אני מוכן להשבע שאינני שואל זאת כדי "לשפוט" או כדי לגרום לך להגיד "אתה צודק" (כי אין פה צודק). כמו שאמרתי גם קודם בתגובתי לעידן, אני לא מדבר על "שינוי הטעם" אלא בכלל לגרום לאנשים להבין שהם בעלי טעם מסויים. אבל בכל זאת אני שואל – באם והיית יכולה לקנות עכשיו דירה – האם היית קונה דירה כמו זו שאת חיה בה כעת ? מהו ה"סף" בשבילך, בכל הנוגע לדירה שבאמת היית רוכשת (וכמובן שמדובר על מיקום, גיל הבניין, מה כלול בדירה, וכו' וכו')
לצבי. ולמה שתיתקל בעוינות?
אתה במקרה חבר כנסת מהקואליציה או שמא אתה חושב, בדומה לשמאל המדומה של העבודה, כי היותך תלמיד ישיבה הופכת אותך בצורה אוטומטית לימני קיצוני חסר דעה?
חנה: כן, הם די cluless. מצד שני, כמו שאומר שוקי, לא צריך לתת להם בראש (ואני לא חושב שהפוסט הזה נותן להם בראש), אלא רק להציע להם לפתוח את הראש, לחשוב לעומק על המעשה שהם עושים. בסך הכל יש לי הערכה עצומה לכל מי שמנסה למחות בארץ הזאת. התפקיד הצנוע שלי, כבלוגר פוליטי, הוא להיות קטליזטור, לעשות חיבורים, לרענן צורות חשיבה, לקדם אקטיביזם. אני לא נותן ציונים.
צבי: כמו שרפרם אמר – מה פתאום? כל הפוסט הזה מדבר על כך שהמאבק הוא כלל ציבורי. מה לעשות שהתנועות היחידות שמדברות היום בשם כלל הציבור המקופח הן תנועות שמאל חוץ-פרלמנטריות? זאת עובדה שקשה מאד לימין לבלוע, לכן הוא עסוק כל הזמן בהשחרה והכפשה של התווית "שמאל". אני בטוח שיקבלו אותך בברכה, ומי שיעקם פרצוף – אדיוט.
צבי, גם ב-[*רעד עובר בגופי כשאני מרכיב את המילים*]שמאל הרדיקאלי יש דוסים… אני לא זוכר שאי פעם התנהגו למישהו רע בגלל כיפה או חיג'אב…
יפה כתבת
משהו על היצע, ביקוש ונהנתנות בורגנית: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000602668
יש כמה מקומות שהמחאה הזו יכולה ללכת אליו. היא יכולה-: א. לקשור את עצמה עם מאבקים אחרים שקשורים לדיור. ב. לתמוך בכל מיני פתרונות דיור שפורטו בפתיל התגובות כאן. ג. להשאר ברמה של צעקה רמה, ולדעוך.
בשני הנתיבים הראשוניים היא נעשית תנועה שמאלנית בעל כורחה, והולכת בדרך שסללו תראבוט וסולידריות בשנים האחרונות. כל המאמרים שנכתבו באתרים של סוציאליסטים וסוציאלדמוקרטים יעלו מהקבר, ויצטרכו לבחון אותם מחדש.
אנשים כאן שואלים — אה, שאנחנו נחבור לשמאל… מה האנשים האלו הצליחו לעשות אי פעם?
התשובה היא — לא הרבה כל כך! פה ושם ארגוני עובדים חזקים. פה ושם סיוע לאוכלוסיה במצוקה. כל המציל נפש אחת וגו'.
הפסדנו בעיקר מהסיבות שאנשי מחאת הדיור הולכים לגלות. האליטות חזקות ולא קל לשבור אותן. הן גם מגייסות אנשים בעזרת טכניקות הפחדה זולות (פחד מסטליניזם וכו'), הן מבלבלות אותך, ומשחקות מלוכלך. חוק הדיור מ-98 הוא דוגמא לא רעה. אני ממליץ לאנשים לפתוח ויקיפדיה ולקרוא. נכתבו גם מאמרים אקדמיים מעולים על הדרך שהחוק הזה עבר.
כאמור, המחאה הזו הולכת לפח או לשמאל. אם לשמאל, אז כל אותם המקטרגים יבינו במהירה כמה קשה להיות שמאל כאן.
לא צריך לעודד אותם לחבור לשמאל. הם מכילים אנשי שמאל בתוכם, והם עצמם יהפכו לשמאל במהות אם הם ירצו להשאיר את האש בוערת.
רק בבקשה, ראיתי כאן מישהו מציע ליצור תנועה אזרחית חדשה. בחייך, עוד תנועה?
היבריס זה אחד מהמחלות הקשות של האזור. מה הערך של כל התנועות האלו? צעירי המהפיכה, יסו"ד, המחנה הדמוקרטי… ראבק, למה צריך עוד עמוד בפייסבוק לתנועה שיש כבר אירגון מסודר בשבילה? בנאדם תלמד להוריד את הראש, לא בכניעה אלא בענווה.
סתם שאלה, מה כל כך נורא בזה שכספים ילכו לאום אל פאחם? זאת עיר בישראל לא? בטח גם שם יש מצוקת דיור ומצוקות שונות או משונות. טוב לפחות לא עוטפים את הגזענות בציפוי מתקתק אלא אומרים לי את האמת בפרצוף, זה גם משהו.
אחי, אני קורא אותך המון ומתפעל בדרך כלל אבל הפעם אתה מפספס בענק. המאבק הזה הוא קודם כל מאבק כלל אזרחי למען פיוס. השלמה בין מגזרים מסוכסכים ושונאים. לכן, אין כאן עניין של שמאל או ימין אלא של קולקטיב ישראלי חוצה מגזרים. בוא לרוטשילד ותראה על מה אני מדבר
גם אותי הרגיזה הגישה ה"א-פוליטית" של המחאה ברוטשילד משום שהמנגנונים שהביאו למצוקת הדיור הנוכחית הם בהחלט פוליטיים ועידן זיהה אותם לא רע.
משום שהם די שכנים שלי, ירדתי למטה עם קצת ירקות לסלט וקשקשתי עם האנשים, הרושם שקיבלתי הוא שהחברים שם הפנימו היטב כיצד מנהלים מאבקים בישראל ומשום כך הם בורחים מ"פוליטיקה" כמו מאש. כל תיוג פוליטי של המחאה הזו, מיד יצור אנטגוניזם למאבק בדיוק אצל אלו שאמורים להצטרף אליו. זה אולי מייאש למי שהפוליטיקה נדמית לו ככלי בלעדי לשנוי חברתי, או שמונע מאד פוליטית, אבל בישראל של 2011 הפוליטיקה הפכה לזירת ההתגוששות האידיוטית של הלאומנים בשמאלנים, אין לקרב הבוץ הזה מה לחפש במאהל ברוטשילד.
עם זאת, למחאה יש גוון פוליטי, אחרת קשה להבין למה פוליטיקאים מהימין הכלכלי המתון אך הפיסניקי(מר"צ, העבודה) לא זכו להשפרצות בירה מרעננות, כנראה שהדבר קשור לעובדה שמרבית החברים במאהל הם בשר מבשרם(בכל מובן אפשרי). אלא שזה עניין מקומי הנוגע לזהות האנשים שבאוהלים, מי שמצפה למחאת דיור באשדוד, בבאר שבע ונתניה חייב להבין שדב חנין כנראה לא יתקבל שם בתשואות.
מצד שני, יש כאן הזדמנות יוצאת דופן לאותם ארגונים שבדרך כלל נמנעים ממאבק ישיר למען ישראלים יהודים או שישראלים יהודים הם חלק שולי במאבקם להתחבר מחדש לציבור שהם חלק ממנו. זה כמובן יקרה רק אם סוגיית הכיבוש לא תתנחל באוהלי המחאה ברוטשילד, לאוהלים ברוטשילד אין קשר ישיר לכיבוש, אני מכיר היטב את החד-גדיה שמקשר כל דבר לכיבוש, אבל זה לא צריך להיות עוד מאבק בין שמאל לכול, זה צריך להיות מאבק "עממי".
לכן מחאת חסרי הדיור בשכונות היא בהחלט חלק מהמאבק הזה, המחאה על יוקר המחיה היא בהחלט חלק מהמאבק הזה, מחאת הכפרים הערבים על העדר תכניות מתאר היא חלק מהמאבק הזה, מחאה כנגד הגדר לא. אולי אם יצליחו בארגוני הסולידריות של השמאל לקפל את דגלי פלסטין לרגע, אולי יש סיכוי לחדור ללבבות במקום הניסיון העקר לפרוץ את המוחות, אולי אפשר יהיה לשכנע שזכות המגורים בתל אביב דווקא כן קשורה לזכותו של תושב שיח ג'ארח לגור בשכונה שלו בשקט, רק לא לרתום את העגלה לפני הסוסים.
אהלן אסף לוי
בדיוק ראיתי אותך מתראיין בכתבה של גלובס,
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000665215
ואפילו מעבר לצהבהבות הפופוליסטית של הסיקור יכולתי להתרשם מהאזור האוטונומי הארעי (ע"ע TAZ) המקסים שהקמתם שם. ישר כוח. וואחד צעד עשיתם שם.
"מאבק כלל אזרחי למען פיוס" זה יעד נהדר ונשגב, בלי טיפת ציניות, אבל אתה חייב לקחת בחשבון שבדרך ליעד הזה תצטרכו/נצטרך להתמודד, וגם *להיאבק*, נגד אלה שפיוס כלל אזרחי כזה מנוגד לאינטרסים שלהם.
("אתם, אדוני המלחמה…")
כך שבאופן טבעי, הדרך לפיוס מובילה באיזשהו שלב למאבק מול שוללי הפיוס – אל אם כן מדובר בפיוס קוסמטי, שטחי, בנוסח "צו פיוס".
וברגע הזה (שכבר התחיל, בספינים ובתחבולות מנכסות), אין למאבק ברירה אלא להפוך "פוליטי", פשוט כי הזירה הפוליטית תקום עליכם, לבלוע אתכם או לירוק.
וזה השלב שבו צריך להבין מיהם בעלי הברית שלך. ואם אכן מדובר במאבק נגד מדיניות ניאו-ליברלית שלוקחת מהרבים ונותנת לשרי אריסון דירות במגדלים, בעלי הברית הטבעיים שלו הם מה שמכונה "השכבות החלשות", נפגעי הדיור ה"ציבורי":
http://www.themarker.com/realestate/1.658528
במרכז ובפריפריה, ללא הבדל מין, נטייה מינית – וכן, גם דת ו"גזע".
וכך, ברגע שעשית את המהלך הלוגי המתבקש והוספת את (למשל) משפחת אלעג'ו מרמלה לרשימת בעלי הברית שלך, לצד משפחת זוהר מבית שאן, באותו רגע אתה נכנס לטריטוריה של "השמאל הקיצוני" בעיני מגיבים מיודעים ורחבי אופקים כמו בנצי לעיל.
אז הנה, אמרת "קולקטיב ישראלי חוצה מגזרים". כבר הביטוי הזה מציב אותך בעמדה פוליטית:
שמאל (קולקטיב? מה אתה, קומוניסט?)
או ימין (שגם לו יש את הקטע שלו עם קולקטיבים, רק שהם לא ממש חוצים את *כל* המגזרים, ומטרת העל שלהם היא המדינה ולא האדם)
ובדיוק על זה, על הניסיון להצניע ולהדחיק את הפן הפוליטי של מעשה שהוא פוליטי במובהק, מתריע עידן בפוסט הזה.
עידן, המאבק הוא פוליטי במובהק. איך שלא תסתכל עליו. אלא שהוא מאבק ששואף לפיוס פנימי של העם היהודי, בטרם יתפנה לפתור בדרכי שלום את הסכסוך עם הערבים. אני שמאלן, דומה בחלק מדיעותי לאלה שלך, אבל לקחתי את המגאפון ביום חמישי בערב וקראתי בצורה מאוד מפורשת למתנחלים, אחים שלי, לחרדים, בני המשפחה שלי, להגיע. להגיע ולקחת חלק במאבק אזרחי חוצה מגזרים. אני רציני לחלוטין בקריאה הזו. עידן, את השנאה הפנים יהודית צריך למגר לפני כל דבר אחר. אני כותב במפורש יהודית, מפני שלהבנתי, השנאה הפנים ישראלית, זו שכוללת בתוכה גם את הערבים אזרחי ישראל, לא תוכל להיפתר אלא אם תשכך השנאה הפנים יהודית.
לכן קראתי, ואני קורא לכולם לבוא ולהשתתף בשיח הדמוקרטי הפורץ דרך, חסר תקדים ומהפכני, שמתקיים עכשיו ברוטשילד. זה בכלל לא מאבק על דיור או על קוטג'. זה מאבק על פניה של החברה הישראלית המתפוררת. אתמול באו אנשי אם תרצו. במקביל באו גם הפעילים שמבקשים לגרש את הזרים מדרום תל אביב. אנחנו שונים בתפיסת העולם, אבל הזכות לדבר ולהביע את משנתך הפוליטית היא זכות ברזל אצלנו באוהל.
אתמול, כמו בכל יום מאז יום חמישי, התחילו צעקות עזות, כמעט איבדנו שליטה. חם באוהל, חם ולח ביולי בתל אביב. הרוחות התלהטו. משום מקום מישהו פתאום התחיל לתופף בעוז, בלי ציניות, הוא התחיל לתופף ולשיר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. והוא סחף את כולם אחריו. סחף. זה היה מדהים לראות את זה מול העיניים. אחרי דקות ספורות הרוחות נרגעו והתחלנו לדבר.
בזה אחר זה עלו לדבר אנשי אם תרצו, הומואים, שמאלנים, ימנים, נרקומן חסר בית, פרופסור מאוניברסיטת חיפה, צעירות חד הוריות. כולם קיבלו זכות שווה להביע את מחאתם. כולם קיבלו הקשבה.
גם הערב זה יקרה. בוא!
מדוע לא להתנות את הסיוע ברכישת/שכירת דירה
בשירות בצה"ל או שירות לאומי?
גם ערבים וגם חרדים יכולים לתרום את חלקם
במסגרת שירות לאומי בקהילה שלהם. מי שלא- יש לו
3 שנים לעבוד ולחסוך בזמן הזה סכום שהוא שווה ערך
לסיוע שיקבלו אלה שעושים צבא/שירות לאומי.
זו לא גזענות.
זו אפליה מתקנת!
עידן שלום
קראתי בסיפוק גדול את תובנותיך .
כמעט נואשתי למצוא אדם בעל ראייה רחבה כמוך,אשר קולט את המציאות כהווייתה.
עם עובדות לא ניתן להתווכח (באפיסטמולוגיה כן)במציאות,אך עם הבנה מוגבלת של אוכלוסייה שלמה, שאלת הדיון מתה באיבה.
לו 1% מאוכ' מדינת ישראל ,הבינו את דבריך,גם התודעה הייתה שונה ,גם ההווייה וכפועל יוצא ,גם,המצב הפוליטי.
היות ואזרחי המדינה הם ברובם, שלוחה של הסיקריק המאבד לדעת ומתאבד ,נטולי-מודעות ומכונני הוויה של שטיפות מוח תת-סיפיות ,שיטתיות בידי הפלוטארכיה בעלת השורשים הסבוכים –
{באופן שכמעט אינו ניתן להפרדה אנאליטית,מהמנגנון הפוליטי ומההבנייה הכלכלית של הון-שלטון-חברה-דפוסי הצבעה-וכינון תודעה מעמדית) -,
הרי שהאופטימיות יכולה לצמוח אך ורק ביחס למשטרים דמוקטטוריים, שקרסו טרם נולדו מחדש ,כדמוקרטיות חברתיות -פוליטיות,המיישמות ,הלכה למעשה את עקרונות השוויון בפני החוק,את השיטה הכלכלית להקצאה שיוויונית של אמצעי הייצור והתפלגות הוגנת על הבעלות,בפרט של ההון האנושי ,ולהשקפה בעלת ספקטרום פוליטי רחב ואף פילוסופי, אודות הקיום האנושי, כאחד ,בלתי מחולק,מופלה,מודח,מוקצה ,בו הפעולה ההוגנת למען כל פרט זהה ושווה ,או ,שואפת לכך.
כשהתעוררות מודעת כזו תקרה בישראל של האלף השלישי ,הצועדת למצדה סיקריקית שתיים,ללא חת,על רקע מקרתיאניזם רודני-רבני בשיתוף של אחד (או יותר)פסיכוטי ???, ליברמני/מפלגות -האל היהודית(חיזבוללה הזכרנו?),תגי:הגבעות,מחיר,דם וכיו"ב (בחר את המצוי),בעידן פוסט רצח רבין,כשתורת המלך של חוקי הגזע והשמד מפורסמת כרשיון הרג בעל גושפנקא מדינית,וגורפת תמיכה מקיפה למדי בקרב ראשי ערים ואזרחים כאחד, כאשר מעשי עוולה מזוויעים מתבצעים מדי יום כנגד אוכ' מוחלשת וכשהאינטרס החזירי, של ארכי -מאפיוזי סדרתיים ,הנבחרים ללא מחאה כראשי ממשלת המדינה,מזה שלושה עשורים+,הוא לכל הפחות, לשמר את מאזן האימה לשם ביסוס ההון הפרטי הצומח לינארית מהכאוס הממושטר (חרשות ועסקי נשק לדוג' או תעשיית ההתנחבלות הענפה)
כשהמודעות תארע,או אז,יפוצח סוד הקיום הנצחי של הטוריטופסיס -נוטריקולה, המדוזה הכחולה המופלאה ,החיה ומתגלגלת גלגול עצמי לעד ואני אדם אופטימי 🙂
תודה על הפוסט היפה
אבי
נעמי – השמאל הלאומי מאמין בשוויון לכולם? הרי אלדד יניב קנה את האוהלים מהכסף של הפיצוחים שלו. מדובר ב"תנועה" שהיא ספין יחצ"ני. GMG בהתגלמותו (גורנישט מיט גורנישט), אבל בדציבלים גבוהים. וגם אני כמו עידן קראתי את האתר, דיברתי עם אנשים ואף התנהלתי ישירות ובעקיפין עם הטקסטים שלהם באתר במחשבה שנייה, כשעוד עסקתי בעריכתו. הספין מתחיל בשם: שמאל לאומי. זה הרי ה-אמא של האוקסימורון 🙂
אסף
קודם כל, לא עידן כתב לך את התגובה הקודמת אלא אני, הקטן באלפי מנשה. מחמיא לי שהתבלבלת בינינו.
וכמו שכתבתי, אני מלא הערכה לשיח הפתוח שאתם מנסים לקיים שם.
הקריאה לחרדים ומתנחלים וגו' במקומה – בכלל, לדעתי, המאבק (אף מאבק) לא צריך להיות מול אנשים או "ציבורים" אלא מול עקרונות, שיטה ומדיניות.
רק קח בחשבון שעצם ההחלטה לקיים דיון פתוח ודמוקרטי היא סוג של עמדה פוליטית, ועל אחת כמה וכמה בימים אלה ובמקום הזה.
וטוב שאתם מחזיקים מתופפים בכוננות, בשביל הרגעים האלה שהמילים לא יכולות לגשר עליהם. כי את המהפכה צריך גם לרקוד, לא רק לדבר.
אתה מדבר על פיוס יהודי, ואני חושב דווקא על החיבור הכי קמאי ובסיסי, להלמות הלב של התוף.
ואגב, גם כשאתה מדבר על פיוס יהודי קודם כל אתה נוקט עמדה פוליטית, כי גורמים שישתתפו בפיוס יהודי שכזה יכולים לחשק ולמנוע פיוס *ישראלי*.
ואם אתה בוחר פיוס יהודי על פני פיוס אזרחי, הרי שנקטת עמדה פוליטית מובהקת, שאי אפשר לטייח אותה בדברים כמו "לא שמאל ולא ימין".
ואולי זה הצומת שבו אתה עומד כרגע:
משמאל, פיוס אזרחי ואיחוד הנדכאים באשר הם למען מדיניות סוציאל-דמוקרטית.
מימין, פיוס יהודי בדגש על "העם הנבחר", ואוריינטציה פולקיסטית.
כל זה לא סותר את הדיון הפתוח שאתם מנהלים, ולא ממעיט מערכו וחשיבותו (כל הכבוד, כבר אמרתי?), אבל אולי זה משהו שצריך לעלות בדיון הזה. בטח זה גם עולה. אני מקווה.
(וכן, הייתי יכול מן הסתם להעלות את זה שם בעצמי, והייתי מת להגיע ולו רק כדי להתבשם מההיפּיוּת [וגם מההיפּיוֹת, בל נכחד], אבל כרגע לא מסתייע בידי ואני נאלץ להסתפק בתפקיד המושמץ של קיביצער מהיציע.)
תודה עידן!
ניסחת את מה שהיה לי בראש ולא היו לי המילים.
עכשיו רק צריך לחכות ולראות מה יקרה הלאה (בתקווה שמשהו – משהו יזוז…)
אסף, אני קורא אותך וקורא אותך, שומע שאתה מדבר על "מאבק אזרחי חוצה מגזרים", ובאותה נשימה, על "פיוס פנימי של העם היהודי".
ולא מצאתי בכל המגזרים שמנית מילה אחת: ערבים.
אז תסלח לי, אתה עדיין מאד מבולבל אם אתה מזהה את הפיוס של העם היהודי עם מאבק אזרחי. כי על הדרך, שכחת 20% מאזרחי המדינה (כמו הסוקרים האלה שמציגים סקרים רק על הציבור היהודי). הזכות לדיור בר השגה היא לא זכות אתנית של העם היהודי; היא אפילו לא זכות. היא חובה של המשטר כלפי כלל אזרחיו. זאת הקפיצה המושגית שעדיין לא עשית בנפשך.
ומי שלא סופר 20% מתושבי המדינה שנמצאים עוד נמוך ממנו בזכויות דיור ופרנסה (ולכן חלקם במקופחים גדול בהרבה מ-20%) – לא יצליח להתרומם כתנועת מחאה המונית. לא רק המוסר, גם הפרקטיקה הזאת תיכשל. כל תולדות המאבקים החברתיים בישראל רצופות בכשלונות האלה. לכן זה מצחיק אותי שמזהירים את המפגינים מפני חיבור למגזר הערבי. כאילו שטקטיקת ההתבדלות האתנית-יהודית אי פעם הוכיחה את עצמה במאבק משמעותי. אנשים כנראה מעדיפים להיכשל בדרכים מוכרות מאשר להעז דרכים חדשות.
ואיתי סיכם יפה: המחאה הזאת הולכת לפח או לשמאל. ומה פירוש שמאל – הכל כתוב בפוסט.
עידן, זה ממש מייאש, שלחתי מייל לחבר טוב שלי עם תובנות דומות מאוד לשלך, ויום אחרי זה אני רואה את הכל מנוסח במלוא הליטוש, העוז, והעורמה. מה המסקנה – להפסיק לחשוב?… תודה.
אם מטרת המאבק היא לאחד את העם היהודי-ישראלי, אז אני אומר לא תודה ולהתראות. אני ירושלמי, אני מכיר דתלשים, חרדים, מתנחלים, כופרים מכל הגוונים… וממש אין לי עניין באחדות הזו. אני לא צריך חבר ערבי או חרדי נוסף, אני צריך שינוי קונקרטי במדיניות. זה מה שיציל אותי מלהתגלגל לסקווט, ולא הזמנה לחברותא בגוש.
להפסיק לחשוב בקוד פתוח, נטליה…
אני מקווה שאת מיעוט מבוטל, אחרת אני בלוגר מיותר.
תתרחק מהמאבק הזה
זאת לא המסיבה שלך
מפיץ, הודעה שקבלתי מטעם המכללה החברתית כלכלית (איציק ספורטא et al):
"פרופ' יוסי יונה בהרצאה על מרחב ציבורי ומהפכות
21.7.11 יום חמישי ב-19:30 בשדרות רוטשילד בת"א
כיצד אנו מגדירים את המרחב הציבורי כיום והאם אנו מגדירים אותו אחרת מבעבר? מה מקומו של המרחב הווירטואלי ביצירת שיח, שינוי ומהפכות?
ההרצאה, שתועבר ע"י פרופ' יוסי יונה (שהיה בכיכר א-תח'ריר) תתמקם בטווח שבין המהפכות בארצות ערב לבין המהפכה הצרכנית שהחלה בישראל בשבועות האחרונים סביב הקוטג', וסביב המהפכה בנושא הדיור. האם המרחב הציבורי הווירטואלי מחליף את המרחב הציבורי הפיזי, או שאלו משתלבים זה בזה בקידום שינוי או מהפכה חברתית פוליטית?
ההרצאה, כמו בסגנון יוון העתיקה, תהיה פתוחה לקהל הרחב, תימשך 45 דקות, ותתקיים במאהל המחאה בשד' רוטשילד בת"א.
המכללה החברתית הכלכלית פועלת למיסודו של שיח ציבורי ולמידה הפתוחה לכלל הציבור. פעילותה של המכללה נובעת מתוך האמונה כי ידע הוא כוח, וכי יש לקרבו אל הציבור הרחב http://www.sea.org.il "
מומלץ לקרוא את הכתבה הבאה, שפורסמה בעמוד הראשי של 'מקור ראשון', העיתון המוביל בציונות-הדתית:
http://davidmerhav.wordpress.com/2011/07/18/%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%90%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%AA-%D7%9C%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%97%D7%94/
ציטוטים:
"מאהל המחאה הגדול השוכן לא רחוק מן המצודה הפך בימים האחרונים למעוז השמאל הרדיקלי המנסה להשתלט על האירוע. פעילי חד"ש והמפלגה הקומוניסטית, במסווה של ארגון החזית הקומוניסטי 'עיר לכולנו', מנסים להתסיס את המקומיים, לצד לא מעט פעילים בסצנה הרדיקלית של תל-אביב."
"הבעיה הגדולה בסיפור הזה היא שלמרות הרעש הרדיקלי, חוליות באדר-מיינהוף בעיר העברית הראשונה אינן זוכות לתמיכת רוב הציבור, ואפילו רוב תושבי תל-אביב."
"אם הממשלה חפצה בהמשך קיום הדמוקרטיה, עליה לדכא את ניסיון המרד-זוטא הזה באגרוף של ברזל. על המשטרה להתערב ולעשות סדר."
הדבר מצטרף לדבריה של גברת חברת הכנסת מירי רגב, שקשרה את המחאה לשמאל הרדיקלי ולאנרכיסטים.
ככל שאנשי האוהלים יותר מאיימים בקיומם על הימין, כך הוא פועל יותר להוקיע אותם כ'שמאל רדיקלי'. מעניין. מעניין אם היו יצליחו בו-זמנית גם להיפטר מהתוית השנואה הזו, וגם לעשות משהו משמעותי בארץ. ואפילו רק בקרב היהודים.
אייל קליין גם היטיב לכתוב על כך http://eyalniv.wordpress.com/2011/07/18/non-politics/
איתי, אנא, יש גבול. אבקשך לא לצקת על ראשינו עוד תשפוכות מאת המומחה לקונספירציות איסלאמו-טרוצקיסטיות, שהשביענו די מרורים בימי "רשימות".
אורית, יש לי הצעה אחרת בשבילך ובשביל כל אלו שרוצים להעדיף יוצאי צבא בכל מיני נקודות בחיים כמו בקבלה לאוניברסיטה או לעבודות מסויימות. מה דעתך שפשוט נשלם לחייל סדיר שכר הוגן – למשל את שכר המינימום במשק ובא לציון הגואל? לא, אני לא רוצה 'לשמור לו ' על הכסף עד שישתחרר, אני לא חושב שזה ענייני אם הוא מוציא את הכסף על בילויים או חוסך אותו לקנות דירה בסוף השירות, אני לא צריך לתת לו 'מענק שחרור' שהוא יוכל להשתמש בו רק לשימושים שהמדינה מוצאת לנכון כמו קורסים או לימודים אקדמיים. מה שנכון הוא ששלוש שנים אני מונע מהחייל הזה להתפרנס ולהרוויח כסף, ברגע שאשלם לו כמו שצריך על כל חודש שירות תראי מיד איך הרבה פחות משתמטים משירות צבאי. הרבה חיילים מוכנים לשרת בחזית כי הם לא צריכים לעזור למשפחות שלהם אחרי הצהריים כשהם חוזרים מהבסיס העורפי , הרבה חיילים גם ישמחו להמשיך לשירות קבע קצר ובכך אפשר יהיה סוף סוף להוריד את הנטל מהמילואמניקים (ומתקציב הביטחון שהולך למילואמניק שיושב בש.ג ומקבל החזר כספי גדול פי 4 מאיש קבע בהתחלת הדרך). ועוד שאלה, למה בדיוק להתנות סיוע לשכר דירה במגורים בשטחים? למה מישהו שגר מעבר לגבולות המוכרזים של המדינה ועולה לי פי 2 מאשר אזרח שחי בתוך המדינה גם מקבל דיור בסכומים מגוחכים ומי שגר בתוך הקו הירוק אפילו בפריפריה יכול רק לחלום על זה?
כל הכבוד !
ביום שבת בלילה תרגמתי לאנגלית (גרועה) את המאמר שהופיע ב-Ynet על שבוע הזעם והוספתי לבלוג שלי, יחד עם הלינק, לטובת דוברי האנגלית (שכן הבלוג שלי באנגלית ואני חיה בחו"ל). הוספתי גם הערה קצרה על כך שהמאמר מאלף במיוחד, כיון שהוא מראה על משהו שהוא אנדמי לחברה היהודית הישראלית ולתפיסה שלה של חברה ופוליטיקה, שהיא באופן מאוד עמוק תפיסה, נו איך לומר, אחרת.
עידן, אני חותמת (כמעט) על כל מה שכתבת. הפסקה הראשונה היא פשוט פנינה! מה שמעניין מבחינתי זה שלא רק לי, אלא גם לחלק נכבד מאלה שקראו את המאמר וההערה דרך הבלוג שלי, הרבה מזה ברור על פניו, ואילו מן הדברים שצוטטו ממארגני המאהל והמחאות וגם מחלק גדול של התגובות כאן לגמרי ברור, עידן, שאתה בלוגר מאוד מאוד לא מיותר!
לטובת העניין, אגב, אני מצהירה מראש שאני חלאה שמאלנית, איכס! ואם אתם לא מאמינים, תשאלו את עידן.
קצת הגזמת עידן. פרקים 63-67 בספרון הכחול מתייחסים באופן מובהק לפלסטינים אזרחי מדינת ישראל ("ערבי ישראל"). בכל מחאה ובכל אירוע אנחנו אומרים באופן ברור ומובהק – שוויון זכויות וחובות אזרחיות לכל אזרחי מדינת ישראל, וזה כולל כמובן גם את הערבים. ולכן לא נתקפל.
וחנה – מה כל כך מפריע לך מאיפה האוהלים הגיעו? עובדה היא שהיום יש עוד 20 אוהלים שמשכנים צעירות וצעירים שאין להם אוהל בהישג יד (כמוני למשל). השמאל הלאומי הוא לא אוקיסמורון, הוא תנועת שמאל שהבינה שצריך לפנות לציבור ולא לקליקה השמאלנית הישנה. אז כן, נעשה יחסי ציבור ונגיע לישראליות ולישראלים, כי זה מה שתנועה פוליטית צריכה לעשות לדעתי. כל הזלזול שאת מפנה כלפי התנועה רק מראה על הבעיה הגדולה בשמאל הישראלי- במקום לתת מקום לתנועה כמו השמאל הלאומי לפעול בתוך המחנה ולכבד את פעילותינו גם אם לא מסכימים על הכל , עדיף לרדת עלינו ולהוריד אותנו לרמת כלום (=גורנישט), בהחלט רמה גבוהה של שיח והתנהלות. לא רק אלדד עומד מאחורי התנועה הזאת, יש עוד עשרות פעילים, ואלפי תומכים לתנועה הזאת אולי הגיעה הזמן להפסיק לזלזל.
עדו – ראשית הרשה לי לשבח, מקפידה להתעדכן בבלוג ולומדת ממך הרבה. שנית, וגם לך חנה, פעילי השמאל הלאומי הם כולם בלי יוצא מן הכלל פליטי מפלגת העבודה, מר"צ ותנועת שלום עכשיו. כולנו מגיעים עם אותה אג'נדה סוציאלית שתומכת בשוויון מלא לכל אזרחי המדינה (חובות וזכויות כאחד), בצמצום פערים כלכליים, במתן הכרה למדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. אני מאד מזדהה עם דבריה של נעמי, ממה השמאל הישן כל כך מפחד? זה בסדר שיש קווי שוני בין הפלגים – אבל לא משמח אתכם שסוף סוף יש התעוררות של שמאל צעיר? רענן? לוחמני? אידיאליסטי??? עד מתי תשבו בכנסים ואסיפות, מלוטפי אגו צדקני ותדבר על שלום?
השמאל הלאומי (על חסרונותיו הגימיקיים) היא תנועה שטסה כמו קטר, מתוך אהבה למדינה ורצון לשפר את עתידנו בה, עם הרבה תום שלא היה פה כבר שנים ועם חבורה ענקית ונלהבת של מתנדבים צעירים עם תקווה בעיניים. תעלו על הרכבת. אל תפוצצו את המסילות כי היא לא משקשקת בצליל המדוייק שאתם אוהבים.
אנחנו כאן ביחד, שמאל הולך וגדל, שיכול לשקם את עצמו סוף סוף. אז די להילחם על מי יותר שמאלני, מי מחבק יותר ערבים – ביחד, כל זרם ויחודו, נהיה גדולים יותר מסך חלקינו, חסרונותנו ויתרונותנו.
ניפגש במאהל.
יעל.
נעמי, יש שם הצהרות יפות, באמת. אהבתי את "ביוב תחילה". אבל אני מצפה לקצת יותר מעשים מתנועת שמאל אמיתית. ואחרי שראיתי כל כך הרבה תנועות שנקראות שמאל ולא מזיזות שום דבר באג'נדה של זכויות אדם ושוויון חברתי – אני מרשה לעצמי סקפטיות.
שני תנאי בסיס: לא מתקרב לתנועת שמאל שאין בה נשים או ערבים. אני מבין שעברתם את המשוכה הראשונה. יופי, תתקדמו לשניה. אל תכתבו במסמכי יסוד "מה מגיע לערבים", "מה הערבים צריכים"; תזמינו אותם להשתתף במעגל של קובעי המצע ומעצבי הפעילות הציבורית. להמשיך לדבר מעל ראשיהם זה להמשיך את השיח הערביסטי שמשותף לכל המפלגות הציוניות.
[למשל, מי החליט ש"ביוב תחילה"? אלדד יניב? האם הוא טרח להתייעץ עם נציגים של הציבור הערבי? אולי חשוב להם, אפילו לפני הביוב, שיהיו מספיק כיתות בבית הספר והילדים לא יסתובבו ברחוב? מי שם את יניב-הספרי להחליט על סדר העדיפויות של אזרחים ערבים? נקיפות המצפון שלהם? שוב הדיאלוג עם האחר מפנה את מקומו למונולוג עם העצמי המיוסר?]
תביני, נגמר העניין הזה שכמה עשרות אלפי יהודים (השמאל הציוני) ידברו בשם כמה מאות אלפי ערבים ויצפו לתמיכתם רק בגלל שהם קוראים לעצמם "שמאל". זה פרה-הסטוריה פוליטית, זה מפא"י בתכריכים. שם המשחק היום – בכל העולם – זה סולידריות. לא בהצהרות – במעשים.
עידן, אהבתי את מה שכתבת, מאוד. עד לחלק של השמאל הלאומי, כיוון שדבריך מעידים כי כלל טרחת לקרוא את הספרון הכחול. האם ניתן להסיק מכך שגם שאר המאמר הזה בנוי על חצאי שמועות? זה נורא מאכזב. אם כבר אתה עושה עבודה נורא יפה, תעשה אותה עד הסוף.
מסכימה עם נעמי שדברי הזלזול של חנה אינם במקום. מחנה השמאל צריך להיות מגובש בימים אלו ולדעת לפרגן. מצער למצוא ביקורת כזאת, ובשפה כזאת באה מתוך המחנה.
ואם משהו עדיין לא ברור, בקשר לעובדת היות התנועה דוגלת בשיוויון זוכיות וחובות אזרחיות *לכל* אזרחי המדינה, כולם תמיד מוזמנים לשבת עם אחד מאיתנו או לבוא לאחד מהמפגשים שלנו.
לגבי התשובה שלך לנעמי, אנחנו מנסים להגיע לכל גווני האוכלוסיה, וזה אכן לא דבר פשוט. אבל זה גם היופי, שכל אדם יוכל לבחור לו את התנועה או הזרם שעונה על ציפיותיו ודרישותיו. לא? זו החשיבות הקריטית של שמאל רחב…
מיה, אני לא שופט הצהרות. אני שופט מעשים. יש ערבים בשמאל הלאומי? אין. לא מעניין אותי כל כך מה אתם חושבים על ערבים. יותר מעניין מה עשיתם, אם בכלל, כדי ליצור זיקה משמעותית איתם. לא, זה לא תפקידם להזמין את עצמם אליכם. אתם הכוח החדש בשטח, אתם עושים עבודה יסודית להגיע לכל חלקי החברה – אז מה עשיתם במגזר הערבי, אם בכלל?
ועוד הבהרה: אני לא "שם רגליים", אני לא "מפלג את המחנה". תחפשו בכל ההסטוריה של הבלוג הזה, יותר מ-3 שנים – לא תמצאו פוסט אחד שמנסה לקעקע תנועת שמאל כלשהי, ציונית או לא. אני יצאתי ממשחקי הקקי האלה לפני שנים.
מצד שני, יש לי דעות על השמאל הלאומי, ואני לא מסתיר אותן, בייחוד בתגובות כאן. אף אחד לא יגרום לי "לחבק" אותם רק בגלל שהם מתהדרים במילה "שמאל". אז שוב: אני לא מפריע לכם לעשות את העבודה שלכם. אני מסביר למה היא פגומה, לדעתי, ולמה לא תצליחו לשקם את השמאל הישראלי איתה (והרי זאת המטרה שלכם). אני באמת חושב שעם כל מאסות המצביעים שמצטרפים לימין כל הזמן – הציבור הרוסי, החרדי, המתנחלי – אין עתודות מצביעים לשמאל שיכולות לאיים על מחנה הימין, זולת המגזר הערבי.
אבל מה לעשות, כדי לזכות בקולות של הערבים היהודים צריכים לרדת מהאולימפוס שלהם ולשים את ה"לאומי" בעדיפות שניה ל"שמאל". את זה אתם לא מוכנים לעשות.
לא צריך להמציא את הגלגל מחדש אפילו בברזיל (!!!!!) כן כן, ישנו מדד ממשלתי על פיו מותר להעלות שכר דירה: IGP-M.
הממשלה בישראל עושה את עצמה מטומטמת והתקשורת משתפת איתה פעולה.
בין התאריכים 27/12/2008 ל-18/01/2009 נמתח קו בין מה שהוא "שמאל" לכל מה שהוא "לא-שמאל", ואחת היא לי איך יכונה האחרון.
הקו הזה מרצד כל הזמן: באל ערקיב, בשייח' ג'ראח, בבקעה, לאורך גדר ההפרדה, במסדרונות בית המשפט לילדים ולנוער של "המנהל האזרחי", בתאי המעצר של הילדים, בתאי החקירות של השב"כ, וכן בשביתת העו"סיות, במאבקים נגד פינויי דירות בבית שאן, בכפר שלם וביפו, במאבק על תמלוגי מצבורי הגז בים, בשביתת עובדי כימיקלים לישראל, במאבק בחוק מניעת ההסתננויות, במאבק בחוק המאגר הביומטרי.
בתאריך ה-15/09/2011 ובשבועות העוקבים אחריו יימתח קו זה מחדש באופן ברור, מדמם וחד. מגיבות ומגיבי תנועת השמאל הלאומי: ברכות לרוח המחויבות שלכן/ם. אנא היכנסו ל-
http://www.haokets.org/2011/07/19/כדאי-להתכונן-לספטמבר (אם הקישור לא עובד: עמוד הבית של אתר "העוקץ", להקליק למאמרו של אביב טטרסקי, "כדאי להתכונן לספטמבר")
– על מנת להכריע מאיזה צד של הקו הזה, באוהל או מחוץ לאוהל, אתן/ם תהיינה/תהיוכששוב "הלאומי" שבשם תנועתכן/ם יקומם את עצמו בנהרות של דם.
עידן
אתה כותב בחסד. באמת אחי, אתה מוכשר במילים והרעיונות שלך מקסימים. אני קורא בשקידה כל טור.
אבל לגבי ההשתלחות שלך בתנועת השמאל הלאומי – התנועה הזו היא בולדוזר של פעילות, היא תנועה שדוחפת את המחנה קדימה.
אתה לעומת זאת לא עושה ממש הרבה. אתה כותב, זה מקסים, באמת. אבל תן כבוד לאנשים שעושים את זה כמו שצריך.
יש סיבה שכשהשמאל הלאומי רוצה להרים נושא נוצר לחץ ציבורי וכשהשמאל ההזוי רוצה להרים נושא נוצר שיחת סלון של אוננות פוליטית.
תתחיל ללמוד ממי שיודעים את העבודה בשטח חבוב
איש שטח,
אין לי מושג על מה אתה מדבר כשאתה מפנטז על "נוצר לחץ ציבורי". אז מה, היה גם לחץ ציבורי בהפגנות העובדים הסוציאליים, והפגנות המורים, והסטודנטים – וכולם הסתיימו במפח נפש. האוצר קירקס את כולם (ועוד הצליח לשכנע כמה שוטים ש"היו השגים"). תשאל את הפעילים שם, אל תשאל אותי, אני הרי "לא עושה ממש הרבה".
באמת, לבוא ולהזדהות עם חסרי דיור זה "לעשות הרבה" בלקסיקון שלך. לנסות להבין את המהלך, להשפיע על הכיוון שלו כדי שאולי פעם אחת לעזאזל מחאה חברתית בישראל לא תקרוס בלי שום השג משמעותי – זה נקרא "לא לעשות הרבה".
"השמאל ההזוי", לידיעתך, הצליח לעשות המון למען המטרות שהוא נאבק עליהן. בבילעין, בשיח ג'ראח, במאבק נגד המצור על עזה – יש השגים פנים ישראליים וגם בינלאומיים. הזזת הגדר והריכוך המשמעותי במצור – לא היו באים לעולם בלי מחאת "השמאל ההזוי" – מחאה עקבית, בלי מצלמות ובלי פוליטיקאים, של אנשים מסורים לעניין.
העובדה שכל צעד של ישראל בשטחים נבדק בחשדנות היום בעולם, הביקורת הגואה על נישול הפלסטינים בגדה והריסות הבתים – היא במידה רבה הודות לפעילות הנמרצת של "השמאל ההזוי". מה שישראלים מסוימים קוראים בגידה – ואני קורא פעילות להצלת ישראל מאבדון. לא סתם בא לעולם גל החקיקה נגד ארגוני "השמאל ההזוי"; אם הם היו מתמצים ב"אוננות פוליטית", כלשונך, אף אחד לא היה מוטרד מהם.
הממשלה והימין בלחץ היסטרי בגלל השגי "השמאל ההזוי".
ומה הצליח השמאל הלאומי להשיג עד היום, חוץ מכתבות מפרגנות ב"הארץ"? גורנישט. חוק סוציאלי אחד שהצלחתם לדחוף לכנסת? עתירה לבג"ץ אחת שהגנה על זכויות אדם?
של נעליך. מה ש"סולידריות" ו"תראבוט" הספיקו לשכוח, אתם עוד לא למדתם.
המחאה הנוכחית, שנראה (לפחות מהתגובות כאן!) שהשמאל הלאומי לקח עליה פיקוד – הולכת לעניות דעתי להתמסמס. זה יהיה כאב לב גדול בשבילי, למרות שנדמה לכל מיני אנשים שאני אשמח לאידם. אבל היא הולכת להתמסמס מהסיבות הרגילות. מישהו בשמאל הלאומי לוקח את נושא הרפורמה השערורייתית במנהל מקרקעי ישראל ומפרק אותו לגורמים, ויוצא על זה למאבק?
אתה יודע מי דיבר על הרפורמה הזאת בזמן אמת? כן, ההזויים:
http://2nd-ops.com/2ndop/?p=6321
http://adama-not-for-sale.co.il/?page_id=85
לא, זה לא מספיק סקסי בשבילכם. את העניין הטפל הזה אתם משאירים להזויים כמוני. כשאני מדבר על הקשר הישיר בין הרפורמה הזאת לבין ההידרדרות הנמשכת של שוכרי הדירות בארץ – אתה אומר לי שאני "כותב מקסים". אבל זה עדיין לא נחשב "לעשות הרבה". זה בסך הכל להצביע על מי שאתה אמור להיאבק נגדו בזמן שנשאר לך בין טפיחת שכם אחת למשנהה ברוטשילד.
אתם מתעסקים בדימויים, בתקשורת, ביחסי ציבור, בפייסבוק. להרים מאבק פוליטי אמיתי – עוד לא הרמתם. אני מחכה בכליון עיניים.
[אין מאבק חברתי אמיתי שלא יתנגש עם האוצר. החבר'ה שלכם יודעים את זה, ולא מוכנים לשרוף את הגשרים. חברים זה חברים]
אני פעיל מאוד בתחום האקולוגיה ולאחרונה אני מכיר יותר ויותר אנשים שנמצאים איתי בתחום.
מה שהביא אותי לתהות למה לא הכרנו אחד את השני קודם? ואולי יותר מכך, למה לא התקבצנו ויצרנו כוח שפועל יחד?
בייחוד זה מביא אותי לשאול את השאלה הזאת במובן הטכנולוגי (כלומר איך אפשר לנצל את פייסבוק למשל כדי להביא את התנועה הזאת לפעולה משותפת?)
אבל עכשיו אני אשאל את השאלה הזאת באופן כללי וכוללני ואני אשמח אם תתייחסו…
כאדם פשוט שמזדהה עם המאבק מה עלי לעשות?
האם עלי להתחבר לאיזו קבוצה או ללכת עם כלל האנשים שפשוט נמצאים בקהל?
לכותב המאמר אני באמת חושב שיש הרבה ידע ואינטיליגנציה במאמר,
ועם זאת צר לי אך אני תוהה אם המאמר לא נופל תחת "עצות" במשפט "למדורה לא צריך עצות, למדורה צריך עצים".
אודה על התייחסותכם.
יקירי האורגני, תנסה לקרוא שוב את הפיסקה הראשונה שכתובה כאן. הכל, אבל הכל, הוא פוליטי . ברשותך אתן לך דוגמה על נושא שכווולם מסכימים שהוא בנפשנו – החינוך. הרי גם איש ימין וגם איש שמאל רוצים פה חינוך טוב , נכון?
נכון, אבל איש השמאל יגיד לך שאי אפשר לשקר לילד בכיתה ולהגיד לו שעבודה קשה מביאה להישגים כשהוא רואה שקבלן טיפש וכוחני מרוויח מיליונים מהעבודה הקשה של פועלים ערבים. איש הימין יגיד שאם משכנעים את הנוער שאנחנו לא נמצאים פה בזכות אלא בגלל כוח הזרוע אז מה הפלא שהם אלימים וחזרנו לנקודת ההתחלה.
כך גם לגבי איכות הסביבה, כמה מכוני טיהור שפכים הוקמו בשטחים ב44 השנים האחרונות? כמה מים צורך מתנחל בשטחים ביום וכמה שכנו הפלשתינאי? האם הקמת ישובים יהודיים בכל מקום כדי 'לייהד' איזור (בארץ או מעבר לקו הירוק) לא גוררת אחריה סלילת כבישים באופן מסיבי שפוגע בטבע?
הכל פוליטי, גם מחאת האוהלים. הפחד מלהיות 'שמאל' (לא בהכרח קיצוני) גורם לזה שלא תשיגו כלום.
חברים תעשו קצת סדר במושגים
עפים כאן מושגים כמו "שמאל" "ימין"
בכל העולם שמשופע במיליוני גויים "טיפשים" השמאל מייצג את המעמדות הנמוכים ואלו מהווים את בסיס הכוח שלו.
רק במדינת ה"חכמים" שלנו תומכים המעמדות הנמוכים דווקא בימין . מנהיגי הימין בארץ , בגין היה הבולט שבהם, הצליחו לנווט את התסכול של המעמדות הנמוכים בארץ , של המזרחים שהרגישו בצדק , דחויים ומנוצלים על ידי
מעמד שהתיימר להיות סוציאליסטי אלך בפועל עסק בהתעשרות וניצול של המערכת לטובת אנשי שלומם , בגין הצליח
בעזרת סיסמאות פופוליסטיות וטיפוח הלאומנות, לתעל את הזעם של השכבות החלשות לצרכיו הפוליטיים .
הוא קרא למזרחים אחי אך כשדוד לוי עלה יותר מידי למעלה הוא נוטרל על ידי ה"מזרחים" של הליכוד (יצחק שמיר,אריאל שרון , ביבי ואחרים).
בקיצור אין מנוס מהמשוואה : שמאל =מדיניות חברתית, חלוקת שיויונית יותר של ההון ,רווחה כנושא רחב שהדיור הוא רק אחד מהמרכיבים שלו.
ימין = זקיפות קומה לאומית , שנאת ערבים וגזענות , כלכלה מופרטת שתחזק את הטייקונים על חשבון מעמד הולך ומתרחב .
הימין לא עוסק בפתרון בעיות חברתיות כי זה לא הנושא החשוב בסדר היום שלו. אבל על מנת לשמר שלטון יזרקו איזה
עצם להמונים מפעם לפעם . כפי שינסו לעשות גם עכשיו באמצעות התוכניות המגוחכות של שיחרור החסמים הבירורקטיים.
רובי, אתה לא מעודכן. בכל אירופה, העלית האינטלקטואלית תומכת בשמאל, והמעמדות הנמוכים תומכים במרכז-ימין, וגם ימין קיצוני (שמבטיח להם לגרש את כל המוסלמים האלה שלוקחים להם עבודה). מה שיש באירופה ואין בארץ זה ארגוני עובדים חזקים, והם באמת מהווים בסיס תמיכה לשמאל. אבל הטריק הזה של שלטון קפיטליסטי-לאומני שקונה את ההמונים בססמאות וזורק להם "הטבות" מפעם לפעם – אותו לא ביבי המציא. זה לחם חוקו של הימין בכל מקום ובכל זמן (פרון בארגנטינה, זוכר?).
@חנון אורגני
שמע, אני לא יודע אם אני חצי משופשף מהפעילים כאן, אבל אני ממליץ פשוט להתחיל לפעול חברתית, ולהתמיד.
השאלות יעלו מעליהן, ואתה תצטרך להחליט מה בדיוק אתה, איזה סוג של ישות פוליטית.
אני וחבר טוב שלי פעם ניהלנו שיחה על ההתפתחות האידאולוגית שלנו. מסתבר ששנינו הגענו לשאלות שכאן בארץ מגדירים כ'מדיניות' מתוך פמיניזם די מתון. עדו נתן לך כבר טעימה של שאלות שאולי תתמודד איתן בעתיד. אצל אותו ידיד נפש שלי, עלתה השאלה — למה שאני אתייחס ביתר כבוד לתפקיד המגדרי שלי, ולא של אדם בשטחים? או — מה לגבי גייז בגדה? שאלות קצת מוזרות, אני חושב, אבל הן מבטאות שבירת מחסום תודעתי שצריך לעמוד מולו בנקודה כזו או אחרת. אם אתה תתחיל לפעול בנושא שחשוב לך, אקולוגיה, ותשאר עם עיניים פקוחות, אתה תתקל בשאלות קשות… ושם תגדיר את עצמך לעצמך.
התפתח פה דיון מרתק, תודה!
ובתוך כל זה, פוליטיקה של ימין ושמאל הפכה להיות שם גנאי ואבן רחיים על צווארם של אנשי מאבק "חברתי" ו"כלכלי".. אבל מה לעשות שכול עוד החטא הקדמון (הפוליטי!) ימשיך להיות מוכחש, לא ניתן יהיה לפתור בעיות יסוד בחברה?
כל עוד המאבק החברתי נותר סקטוריאלי (יהודי ולא ישראלי, ישראלי ולא ערבי, צרכני ולא אזרחי, רופאים ולא מתמחים, מרצים ולא מן החוץ ועוד ועוד), ומתבסס על מוסר דיפרנציאלי – הוא נידון לכישלון. ולא בגלל "עונש משמים" או "נו נו נו". אלא בגלל שהתפיסה הסקטוריאלית שלכאורה באה מתוך רצון של האזרח לשמור על האינטרסים שלו (ורק שלו), היא זו שלמעשה פועלת לטובת השלטון, בחזקת "הפרד ומשול".
אז אומרים – נחתור למחנה המשותף הרחב ביותר, נבנה מחנה א-פוליטי… נאבק ב"הפרד ומשול". אבל אז מגלים שזה לא באמת אפשרי, כי היכן הערבים, האם הם יכולים להיות א-פוליטיים בשד' רוטשילד בת"א? ומה קורה כשפניה של מירי רגב פוגשות בכוס של מים? פתאום המחנה הזה מקבל צבע "מכוער ולא יפה". והופ, מתברר שגם המחנה הזה הוא סקטוריאלי.
בבסיס הפוליטיקה יש אידאולוגיה, גם אם האידאולוגיה היום היא הכחשה של הפוליטיקה…
ואי אפשר בלי השיר שמהדהד ברקע כל הדיון הזה (:
ילדי התקופה / ויסלבה שימבורסקה
אֲנַחְנוּ יַלְדֵי הַתְּקוּפָה,
הַתְּקוּפָה הִיא פּוֹלִיטִית.
כָּל הַמַּעֲשִׂים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים
אוֹ הַלֵּילִיִּים שֶׁלְּךָ, שֶׁלָּנוּ, שֶׁלָּכֶם
הֵם מַעֲשִׂים פּוֹלִיטִיִּים.
תִּרְצֶה אוֹ לֹא תִּרְצֶה,
לַגֶּנִים שֶׁלְּךָ עָבָר פּוֹלִיטִי,
לָעוֹר גָּוֶן פּוֹלִיטִי,
לָעֵינַיִם הֶבֵּט פּוֹלִיטִי.
כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת
לְכָל דְּבָרֶיךָ הִדְהוּד,
לְכָל שְׁתִיקוֹתֶיךָ הִשְׁתַּמְּעוּת
פּוֹלִיטִיִּים.
אַף בְּלֶכְתְּךָ בִּסְבַךְ הַיַּעַר
אַתָּה צוֹעֵד צְעָדִים פּוֹלִיטִיִּים
עַל קַרְקַע פּוֹלִיטִית.
גַּם שִׁירִים לֹא פּוֹלִיטִיִּים הֵם פּוֹלִיטִיִּים,
וּבַמְּרוֹמִים מֵאִיר יָרֵחַ,
זֶה מִכְּבָר לֹא-יְרֵחִי.
לִהְיוֹת אוֹ לֹא לִהְיוֹת, זוֹ הַשְּׁאֵלָה.
אֵיזוֹ שְׁאֵלָה, חַבִּיבִּי. הָשֵׁב בַּהֲקַלָּה.
שְׁאֵלָה פּוֹלִיטִית.
אֵינְךָ חַיָּב לִהְיוֹת בֶּן-אֱנוֹשׁ
כְּדֵי לִהְיוֹת בַּעַל מַשְׁמָעוּת פּוֹלִיטִית.
דַּי בְּכָךְ שֶׁתִּהְיֶה נֵפְטְ גָּלְמִי,
מִסְפּוֹא מְרֻכָּז, חֹמֶר גֶּלֶם מְמֻחְזָר.
אוֹ אַף שֻׁלְחַן יְשִׁיבוֹת, שֶׁעַל צוּרָתוֹ
הִתְוַכְּחוּ חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים:
מִסָּבִיב לְאֵיזֶה שֻׁלְחָן יֵשׁ לָשֵׂאת-וְלָתֵת
עַל-אוֹדוֹת חַיִּים וּמָוֶת, עָגֹל אוֹ מְרֻבָּע.
בֵּינְתַיִם אֲנָשִׁים נֶהֶרְגוּ,
חַיּוֹת גָּוְעוּ,
בָּתִּים עָלוּ בַּלֶּהָבוֹת
וְשָׂדוֹת צָמְחוּ פֶּרֶא
כְּמוֹ בִּתְקוּפוֹת קֶדֶם
פָּחוֹת פּוֹלִיטִיּוֹת.
חלילה עידן, התכוונתי להחמיא לעצמי.
הדיון שהתקיים פה עם השמאל הלאומי היה מעניין.
בקשר ל-"הממשלה והימין בלחץ היסטרי בגלל השגי "השמאל ההזוי".
זה בערך נכון כמו שאיראן בלחץ מהשליטה היהודית בכסף העולמי.
ישראל ביתנו עושה בכם את אותו שימוש שאחמדיניג'אד עושה ב"ציונות העולמית", שימוש ציני, אינסטרומנטלי ודי אפקטיבי. צא מזה עידן, אף אחד לא בלחץ ממכם, כולם מקדימה וימינה מחפשים איך לטפס על הראש שלכם במעלה האלקטורט.
חיים – השימוש כלפי פנים (לצרכי הסתה נגד השמאל וגריפת קולות לימין) – אכן ציני ואינסטרומנטלי.
האפקטים החיצוניים – ועדות החקירה בעקבות דו"ח גולדסטון (שגם הסתמך על דו"חות של ארגוני שמאל ישראליים), בעקבות המשט, הפאניקה במערך ה-Hasbara, כולם תולדה של ניראות גדלה והולכת של מעללי ישראל בשטחים. וזה ההישג הגדול של השמאל הרדיקלי: סך הכל תיעוד של המציאות שמנסים להסתיר מאיתנו ומכל העולם. כל זה לא קשור לאלקטורט.
Reading the responses showes that a left-right war is the core of every issue here. Idan and others cannot move away from this holy war between left\right. the point of the protest being political or not should not be the issue. of course it is political. it does not want to be left or right. but we are obssesed with taking sides. miry regev is not so different from you, Idan. both of you are detrmined to associate any possible debate in left\right terms I conside myself radical leftist and of course i would have prefferd if the protest woud move decidedly towards a socialist direction, but first i want to see people fighting in ANY possible way, or try to , against the mad profit society that runs rampant here.
why all you sophisticated intelectuals wont let it run first for 2 weks before warning about this or that? is it because you are wiser and know so much better? is it because to fight for the palestinian is less ambiguos for you? what are you doing in the fight inside israel? .
גלית, יש לך קשיי הבנה קשים (אולי בגלל שהטקסט בעברית). הפוסט לא מתווכח על המלים "פוליטי" או "שמאל", אלא משתמש בהן כדי לחדד את המשמעות של המחאה הנוכחית. ועם כל הכבוד – אם כל מיני פוליטיקאים שעשו רק נזק לעניין הדיור (חולדאי, אטיאס) בקושי חיכו יומיים כדי להביע את דעתם – למה שאנחנו, "האינלקטואלים המתוחכמים", נשתוק למשך שבועיים? כי הפוליטיקאים יודעים יותר טוב מאיתנו?
אני מציע שכל אחד שיש לו דעה בעניין המחאה יביע אותה בחופשיות, ומי שיש לו דעה בעניין הדעות על המחאה – יחכה שבועיים.
הכל פוליטי: זו אכן מחלת נעורים להאמין שמה שאתם מבקשים הוא לא פוליטי: אתם הרי מבקשים זאת מהפוליטיקאים: עליכם להתארגן כבר עכשיו ברשימות שמיות, לנהל מרכז שוטף עם קשר עם כל השובתים והמוחים בפריפריות ובערים הגדולות!להתארגן כקבוצה קיימת. שידעו בדיוק כמה אתם!בקרוב מאוד ישכנעו הפוליטיקאים -כמה מהמנהיגים שלכם ללכת בדרך זו או אחרת-או לתת להם 'מתנות' בעיקר בכדי לפלג אתכם. כרגע הפוליטיקיאם בפאניקה עד שיספרו כמה אתם שווים בדיוק מבחינה אלקטוראלית-לכן:ה כ ל פ ו ל י טי!נצלו את זה:אם תגידו להם לחהפסיק להזרים מיליונים בכל חודש להתנחלויות (שם הרי אין שום בעיות: לא דיור, לא אבטלה, לא ביטוח לאומי ולא תאונות) ובניית שכונים מוזלים שם-אז תבינו כמה אתם חשובים להם:רק אז הם יפחדו!
הכל פוליטי!החיים שלכם הם בפוליטיקה. תזכרו את כל תנועות המחאה שקמו בארץ ועל מה הם נפלו. נצלו את המומנטום!!
ציטוט ממילון אבן שושן פוליטיקה: מדיניות, ניהול המדינה, ארגון מנגנוני המדינה, יחסי המפלגות.
הכל פוליטי! אין פשוט מזה. כל לחץ ציבורי הדורש שינוי משלטון שבכוחו לבצעו יחשב כפעולה פוליטית. הכלל פשוט – אם "הנמענים" למחאה שבכוחם ובסמכותם לבצע את השינוי נמצאים בעמדת כוח בזכות האצבעות שלנו ולזמן קצוב- הפעולה היא פוליטית. דרישה ומחאה של אזרח במסמיה ג' לייבוש שלולית שהיא מקור ליתושים או מאבק להוזלת הדיור במדינה-שתיהן פעולות פוליטיות פראקסלאנס. במשך עשורים-ולכך דוגמאות רבות-המאיסו הפוליטיקאים בהתנהגותם הנלוזה את עצמם על האזרח הישראלי וכך שחקו עד דק את חשיבותה ומרכזיותה בחיינו. אל לנו לשכוח כי ה"משחק הפוליטי" הוא הכלי היחידי לבניית חברה דמוקרטית ואין בילתה. הציבור הישראלי במהלך העשורים האחרונים פיתח רפלקס מותנה שלילי לפוליטיקה במקום לפוליטיקאים לא ראויים. בכך פגע ראשית לכל בעצמו. אנשים ראויים הדירו עצמם ממעורבות ציבורית ופוליטית.את התדמית הזו אנו חייבים לשנות.כן לפוליטיקה בונה,יוצרת ,חברתית ואיכפתית! לא לניבחרים מאכזבים העושים במעמדם ובכוחם קרדום לחפור בו לתועלתם האישית.
דוד רומנו-תנועת עמי
http://www.a-m-i.org.il
כמה מיסים משלמים באו"ם אל פאחם?
כמה דירות תופסים המסתננים?
שאלות שאסור לשאול כי יש פוליטיקלי קורקט.
מותר לשאול, זיפו. ואם יש לך תשובות – אנא האר את עינינו. אם אתה סתם מחרטט בלי לדעת את הנתונים האמיתיים – תחזור למקום שבאת ממנו.
תפנימו, הממשלה הזאת מבצעת מדיניות של מחיקת מעמד הביניים.
עידן שלום
אני קורא בעיון את הבלוג שלך
קודם כל תודה רבה על המאמרים המדיוקים ועל הכתיבה הקולחת!
הבהרת לי כמה נקודות של אי בהירות וחיזקת כמה תפיסות שהיו זקוקות לריענון.
אין עוררין על כך שאתה עומד בסטנדרטים הגבוהים שהצבת לעצמך ובפני הקוראים (קוד אתי).
אתה מגיש פוסטים מבוססים ומגובים במחקרי עומק (מי שמערער, למשל, על כך שלשם הקמת אריאל או כל התנחלות אחרת הופקעו אדמות — חי בהכחשה או שהוא שבוי בחלום ילדות מתוק, במקרה הטוב)
את הבקשה שלך לתרום עבור השקידה ואיסוף החומר הרב שכרוך בכתיבת המאמרים אני מבין ומקבל (לפחות עבור אלה שקוראים את הבלוג באופן קבוע).
תחושת הדחיפות והקריאה לפעולה שעולה מבין השורות מרעננות ומעוררות.
הכל פוליטי, לכן יש מקום לשים סייגים וגבולות לפוליטיקה, לנווט את השלטון בתוך גבולות מוגדרים.
רוב תודות, עומר.
כדאי לזכור שאלדד יניב היה ממונה על קמפיין אין פרטנר. בראיון בערוץ 10 לפני כחודש (כתבה של אבנר הופשטיין) הוא הודה כי הוליך שולל, במודע ובכוונת מכוון, את ההמונים. כל מי שמשתף עימו פעולה זכאי לתואר אוייב הציבור.
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=808663
הבעיה היא השיטה.לכולנו כבר ברור ששיטת הקפיטליזם חייבת להשתנות!ולא רק בישראל אלא בכל העולם ומי שלא מאמין רק תתסתכלו מה קורה באירופה ובארה"ב.אמנם בארץ יש בעיות יחודיות לישראל אבל הבעיות החברתיות כלכליות משותפות לכל מעמדי הבינים/הנמוך בכל העולם!מה שאומר שהשיטה הזו פשטה את הרגל מונופולים וקרטלים גלובלים שולטים כיום בממשלות העולם בכוח הכסף!והם ימשיכו לעשות זאת עד שהשיטה תתחלף
הגיע הזמן שהימין כבר יתפוס את השלטון ויראה לשמאלנים שמקומם הוא בעבודה ובבית ולא ברחובות תל אביב. המדינה הפכה לג'ונגל שמאלני שבו כנופיות של הקרן לישראל החדשה מזהמות את הרחובות בהון של ג'ורג' סורוס. כל המטרה של השמאלנים היא להרוס בתים בישראל ולא לבנות חדשים.
ראו הוזהרתם!
דודי ורון: תודה על ההערות המחכימות.
דרור: הסתדרות? הצחקת אותי. מתי לאחרונה ההסתדרות יצאה למאבק ציבורי שלא היה מעורב בו איגוד עובדים שלה? בסכסוך האחרון, של העובדים הסוציאליים, עיני פעל במפורש נגד האינטרסים של המפגינים כדי לסגור את השביתה מה שיותר מהר ושקט.
המאבק הנוכחי לא שייך לאיגודי עובדים. בעתיד אוטופי כלשהו, שיהיו בארץ איגודים סולידריים, אפשר אולי יהיה לדבר על זה.
עמיש: קבל עדכון – הימין כבר תפס את השלטון! תודה על האזהרה בכל מקרה.
שלום עידן ,
נהנתי לקרוא את הפוסט שלך כאן ..
הנקודות שהעלת נכונות , חייבים לשמוע ביקורת גם אם היא לא נעימה לאוזן .
ראיתי שלמאבק הדיור יש אתר j14.org.il , נראה לי שמאבק הדיור בחר להתחבר למרכז דווקא .. לפי מה שכתוב באתר שלהם
נקוה שלא יעלמו כמו הרבה מחאות חברתיות אחרות ..
נהדר. והלוואי ויקראו ויפנימו כולם – ה'לא פוליטיים' שעדיין בתהליך בניית תנועה וה'פוליטיים' במפלגות השונות.
תודה!!! כל מילה בסלע. כולנו צריכים לקחת אחריות כדי שהמחאה הזאת לא תדעך וכדי שתתחיל מהלכים שיביאו לצדק חברתי ולמדינת רווחה.
בעניין ה"שמאל" הלאומי – אי אפשר מצד אחד לדרוש שהזכות לנשום וללכת לשירותים תותנה בשירות צבאי מלא, ומצד שני לחפש שיתוף פעולה עם הפלסטינים אזרחי ישראל. יש פה קצת סתירה.
מהאי ביחד ושמח שיש יותר בביחד ההפגנה כולית בעני אבל כולם צריכים להבין שאין מתנות יש אבל פיתרונות פיתרון יחיד יש שהממשלה שלנו יוצאת מחר בבקר ומצהירה שהיא פותחת חברת בנייה ממשלתית עקב חרום מכשירה ישראלים לעבודת הבניין לא רק כקבלנים ומנהלים אלה ממש לומדים טיח ריצןף בנייה מה שקל לכולם להגיד ישראלים לא רוצים לעבוד אני קבלן ואומר שקר וכזב אין לננו הכשרה לערבים יש בכל כפר יש מיכללה למיקצועות אלו ולא תחשבו שייבנו ויחלקו מתנות אלה כמו שהיה סולל בונה של המדינה ואז המדינה יכלה גם ליפתור את בעיית ההבטלה גם את הדיור וכשהבנייה משגשגת כל הענפים פורחים כך בונים מדינה לא כמו כל המנהיגים שיושבים במזגנים ומים מנרליים על השולחן וחושבים שהכליבוא להם אם הממשלה חושבת שהיא יכולה ליקבוע לי כמה אני אמכור בית היא טועה בטח לו מהמזגנים אבל כן דרך תחרות עיסקית הולמת אם המדינה תקים חברת בנייה ותימקור דירה ב800 אלף אני אמכורב700 כל עוד לו זה מיליון שש מאות עכשיו תבינו כמה זה נחוץ לכולנו מעשים של הממשלה ודי עם חוקים ודיבורים לכל המוחים ברמקולים אני לו שומע פיתרונות רק כמה אנשים באו אבל לו אומרים מה רוצים אז אלו המילים ביבי בזה הרגע קום ותקים חברת בנייה אם לא פנה את מקומך למי שכן יכול לעשות זאת (חברת בנייה ממשלתית לא איזה טייקון חדש )
וואו, אחלה פוסט, אף פעם לא חשבתי ככה אבל גרמת לי לחשוב על זה מחדש! 🙂