דילוג לתוכן
23 בדצמבר 2021 / עידן לנדו

שמחנו לתת שירות: האוניברסיטאות בישראל והשב"כ

כותרת של ידיעה קטנה צדה את עיני: "השב"כ יאתר סטארט-אפים יחד עם אוניברסיטת תל אביב". אוקיי, פיהק השמאלן-שראה-הכל בתוכי, מה חדש כאן? הרי השב"כ ממנה ומסלק מנהלי בתי ספר ערביים וגם מפקח על פעילויות של תלמידים בתוכם. בכל זאת, התעקש השמאלן-שטרם-ראה-הכל בתוכי, מה פתאום אוניברסיטת תל אביב עוזרת לשב"כ לפתח טכנולוגיות ריגול ומעקב משוכללות יותר? "ליווי של מנטורים ויועצים מתחומים שונים מטעם האוניברסיטה והתעשייה"? קרן ההשקעות של אוניברסיטת תל-אביב, TAU Ventures תשקיע 50 אלף דולר בכל אחד מששת הסטארט-אפים שייבחרו ל"האצה" במסגרת תכנית בשם The Xcelerator? האם נפלתי לפרק מופרך במיוחד של אחת הסדרות של מארוול?

שב"כ ואוניברסיטה, אוניברסיטה ושב"כ. מה זה מזכיר לי?

* * *

האקדמיה למשפטים של פוטסדאם פעלה במשך 25 שנה בגרמניה, בשנים 1965-1990, ובמהלכן העניקה כ-400 תעודות דוקטור ועוד אלפי תעודות הסמכה למשפטים. בוגרי המוסד השתלבו היטב במערכת השלטונית של גרמניה. רק לאחר שנים החלו לצוץ אי-אלו תהיות. כגון, איך יכול להיות שעל עבודות דוקטורט רבות חתומים שניים, שלושה, ובמקרה אחד גם עשרה חוקרים? מה בדיוק נחקר, ומה התגלה בעבודות שכותרתן "על הגורמים הסבירים לפתולוגיה הפסיכולוגית של התשוקה לחצות בסתר את הגבול"? (הנה מבחר מן המחקרים הללו). ומדוע נשמרו אותן עבודות בסוד ומעולם לא פורסמו?

האקדמיה למשפטים של פוטסדאם, כפי שידע כל גרמני, נשלטה ונוהלה בידי השטאזי. בין כתליה הוכשרה העילית הביורוקרטית של שלטון האימים במזרח גרמניה בתקופת המלחמה הקרה. שם נצבר הידע המעשי והתיאורטי בכל הקשור לביטחון פנים, ריגול אחרי מתנגדי משטר, הסתננות לארגוני אופוזיציה פוליטית, שיטות מעקב, לוחמה פסיכולוגית, חקירת אסירים ושיטות עינויים. בימינו, אתר אוניברסיטת פוטסדאם מקפיד להתנער מן הגוף הזה, שהיה חלק אורגני ממנו במשך רבע מאה. איכשהו, פרנסי האוניברסיטה מבינים שריגול, דיכוי פוליטי וחשאיות לא משתלבים יפה כל כך עם ערכי השוויון והפתיחות של האקדמיה.

בישראל, לעומת זאת, שיתוף הפעולה בין האוניברסיטאות לבין הארגון שמופקד על ריגול פנימי אחרי מתנגדי המשטר אינו מוצנע; איש אינו חושב שיש כאן משהו להתבייש בו. להיפך.

* * *

כל כך גאים אצלנו בקשרים ההדוקים בין השב"כ לאקדמיה, שחוגגים אותם בפרהסיה. בשנת 2018 העניקה אוניברסיטת בר-אילן דוקטור לשם כבוד ליורם כהן, ראש השב"כ לשעבר. יחסים חמים במיוחד שוררים בין אוניברסיטת תל-אביב לשב"כ, אולי משום שמטה השב"כ שוכן בסמוך לקמפוס.  עוד לפני שיתוף הפעולה שלהם בהאצת סטארט-אפים מחללי פרטיות, הזמינה אגודת ידידי האוניברסיטה את ראש השב"כ, נדב ארגמן, לנאום בפניה. כל האוניברסיטאות פותחות שעריהן בפני נציגי שב"כ שמגיעים ל"מפגשי קריירה" כמו היו חברות השמה בשירותו. "על שיתוף הפעולה הזה עם שירות הביטחון הכללי ראוי גם ראוי לקרוא לחרם אקדמי על האוניברסיטה ועל מוריה," כתבה אילנה המרמן, שנכחה באחד המפגשים האלה. "כל חושי האתיים והאסתטיים והאקדמיים — כבוגרת האוניברסיטה בעבר וכתלמידתה בהווה — אומרים לי שאסור למוסד אקדמי לשתף פעולה עם שירותים חשאיים בשום מקום, ועל אחת כמה וכמה במדינת ישראל, במקום שבו היא עומדת היום."

קריירה שבכ 2

המערכת האקדמית בישראל כפופה לשב"כ בשלל דרכים, ומה שמדכדך היא העובדה שברוב המקרים מדובר בהכפפה עצמית, מרצון. לפני 15 שנה יזמו משרד הביטחון והאוניברסיטה העברית מסלול מקוצר לתואר ראשון עבור אנשי שב"כ, במתכונת שנוסתה כבר בעבר: 9 חודשי לימוד ערבית באולפן של השב"כ, 7 חודשי לימוד בקמפוס, והופ – תואר ראשון. היוזמה בסוף נפלה, אבל אל דאגה, גם כך מפנקות האוניברסיטאות את עובדי מערכת הביטחון במסלולים מקוצרים אל התואר האקדמי. האוניברסיטה העברית הגדילה לעשות והקימה מתחם צבאי לכל דבר בתוככי הקמפוס, עם גידור ומצלמות אבטחה ושומרים חמושים, עבור חיילי תכנית "חבצלות" של חיל המודיעין. מישהו מעלה על דעתו מגזר אחר שיכול ליהנות מלוקסוס כזה? מתחם לאמהות חד-הוריות בקמפוס בן-גוריון? מתחם לעולי אתיופיה בקמפוס תל אביב? (הנה הסבר מפורט יותר למה מתחמים צבאיים בתוך קמפוסים הם דבר בעייתי כל כך).

לסימביוזה ממושכת כל כך עם השב"כ יש השלכות בלתי נמנעות. בתקופת המחאה החברתית של 2011 תססו הקמפוסים מפעילות מחאה של סטודנטים, שדרשו טיפול יסודי בנסיקת מחירי הדיור ובעלויות שכר הלימוד. אוניברסיטת תל אביב שיגרה אז מכתב למרצים ובו ביקשה את עזרתם בזיהוי ובהסגרת סטודנטים מהחוגים שלהם (מה פתאום שטאזי), שמשתתפים בפעילויות מחאה בקמפוס; למכתב צורף סרטון וידאו שתיעד הפגנת סטודנטים, על מנת להקל על המרצים את מלאכת ההלשנה. הדרישה החצופה הזאת הזקיפה גבות רק מפני שקורבנותיה היו יהודים מן השורה. מן המפורסמות שבכל הקמפוסים מחלקות הביטחון מנהלות מעקב שוטף אחרי פעילים ערבים, בשטח וגם ברשתות החברתיות,  והדברים מגיעים לידי איומים והתנכלויות, הכל באישור ובעצימת עין של ההנהלה (מה פתאום שטאזי). להיות סטודנט ערבי בקמפוס אוניברסיטאי בישראל זה להיות תחת דיכוי פוליטי מתמיד; שקט ונסתר רוב הזמן, אך לא פעם גלוי וברוטלי, בדרך כלל בסינכרון עם מעגלי הטבח של צה"ל בעזה. אל תקשיבו לי, תקשיבו להם.

מה עוד עושות האוניברסיטאות בישראל עבור השב"כ? זוכרים את "מפגשי הקריירה" לבוגרי תואר ראשון? שם זה נראה עניין של בחירה; תרצה תבוא, לא תרצה לא תבוא. האמת היא שאף אחד לא שואל אתכם אם אתם מתאימים לשב"כ, זה הוא יחליט. האוניברסיטאות מעבירות לשב"כ רשימות עם שמות של בוגרים, מספרי זהות ודרכי יצירת קשר עימם. איך זה בדיוק מתיישב עם החוק להגנת הפרטיות? אה, זה פשוט: "החוק מחריג את השב"כ… ומאפשר לשב"כ 'לקבל מידע לצורך מילוי תפקידו', ובשב"כ מפרשים זאת גם כמידע שיסייע להם לגייס כוח אדם." כאן מתבקש לשאול האם "הפרשנות" הזאת סבירה, ואיך זה שהאוניברסיטאות אפילו לא ניסו לערער עליה בבית המשפט. זה מה שקורה, כנראה, כשמתחככים עם ראשי השב"כ ביותר מדי אירועים חברתיים.

יש עוד. הידעתם שבאוניברסיטאות בישראל מתקיימים מחקרים סודיים, בחסות ולמען השב"כ, שתוצאותיהם נשמרות במטה השב"כ ואינן פתוחות לעיון הציבור? שוב, לאט יותר: יש אנשים שמשתמשים במשאבי המחקר של האוניברסיטה במשך שנים, מקבלים ממנה את תואר הדוקטור על כל ההון הממשי והסימלי שנלווה אליו, מבלי להותיר אחריהם שום זכר מתועד, כיוון שכל עבודתם היא סוד מוחלט בהחלט? קראו למשל על הדוקטורט המסתורי שכתב יוצא השב"כ, ד"ר נחמן טל, באוניברסיטת חיפה, על "תמורות במדיניות הביטחון כלפי המיעוט הערבי 1967-1948", בחוג להסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה. עד כמה התהליך היה תהליך אקדמי מקובל? ובכן: "השב"כ קבע כמה תנאים מוקדמים. העבודה תוגדר 'חסויה'. כלומר, היא לא תפורסם לעיון הציבור הרחב… לקראת מועד בחינת העבודה הגישה האוניברסיטה לשב"כ רשימה של מועמדים לתפקיד השופטים. השב"כ פסל כמה מהם, ואחרים, שנמצאו בעלי הסיווג הביטחוני המתאים, אושרו."

ובכן: פלטפורמה לקידום טכנולוגיות מעקב וריגול; פלטפורמה לגיוס עובדים; פלטפורמה לפיקוח וריסון פוליטי של סטודנטים ערבים; פלטפורמה לכתיבת מחקרים סודיים לשימוש פנימי. אין ספק, האוניברסיטאות בישראל הן כלי חיוני בארסנל הכלים של השב"כ. זה לא נגמר שם, כמובן: שיתוף הפעולה של האוניברסיטאות עם הממסד הבטחוני והצבאי עמוק ורב-ממדי (הנה סקירה שלו מלפני כמה שנים בבלוג). אבל איכשהו, עם השב"כ הוא דוקר יותר את העין ואת הלב.

* * *

צנצנות שטאזימסדרון צר שממנו נפתחים חדרים קטנים מזה ומזה, כל אחד מהם מציג פן אחר של הזוועה – כך נראה מוזיאון השטאזי בלייפציג. כשביקרתי שם לפני כמה שנים, הבחנתי באחד החדרים בשורה של צנצנות סגורות ובתוכן פיסות בד צהובות. אלה דוגמאות ל"מאגר הריחות" של השטאזי, הסבירה הכיתובית. סוכני השטאזי היו אוספים דגימות ריח מכתובות גרפיטי ומעלונים פוליטיים; אחר כך בחדרי החקירות היו שותלים פיסות בד במושבים של הנחקרים ואוספים דגימות ריח גם מהם. לבסוף היו משווים את הדגימות כדי "להפליל" את פעילי המחאה.

זאת דוגמה קטנה ואבסורדית למנגנון הריגול העצום שהקים השטאזי, שפלש עד למקומות האינטימיים ביותר של אזרחי גרמניה בכדי לבלוש אחרי "חתרנות פוליטית". חשיפת הארכיונים היא שהפכה את השטאזי למטבע לשון גלובלי – הביטוי הקיצוני ביותר של שלטון המבוסס על ריגול פנימי, על פיקוח הדוק מאין כמותו על כל פעולה ואמירה של כל אדם ואדם, שלטון שאין מילוט מעינו הפקוחה וממרתפיו החשוכים. על כן, ההשוואות הנרמזות כאן בין השב"כ לשטאזי עלולות לעורר התנגדות.

ישראל של ימינו איננה מזרח גרמניה של לפני 40 או 50 שנה. ההבדל העיקרי הוא שבמזרח גרמניה כולם היו חשודים, כל הזמן, בעוד שבישראל רוב היהודים שבין הים לירדן אינם נתונים למעקב ורדיפה יומיומיים. לעומת זאת, רוב הפלסטינים כן. ואם נדמה לכם שהשטאזי פלש למרחב הפרטי של קורבנותיו הרבה מעבר למה שהשב"כ עושה לקורבנותיו – תחשבו שנית. סוכני השטאזי היו מוריקים מקנאה לנוכח האמצעים הטכנולוגיים שנמצאים בידי השב"כ בימינו, אמצעים ששמים ללעג את דגימות הריח ואת "המצלמות הנסתרות" שלהם.

הצצה מבהילה ליכולות המעקב של השב"כ קיבלו הישראלים בשנתיים האחרונות, על רקע השימוש שנעשה בהן במסגרת המעקב אחרי נשאי קורונה פוטנציאלים. אז שמענו לראשונה על קיומו של "הכלי" – מאגר מידע מקיף על כל אזרחי ישראל, יהודים וערבים: כל השיחות, כל המיקומים, כל המסרים, כל הזמן. מבחינת הפלסטינים בשטחים, מדובר בחדשות ישנות: הם חיים את הפאנאופטיקון של ג'רמי בנת'ם כמציאות יומיומית: מעקב בלתי פוסק מדי יום ביומו. מצלמות זיהוי פנים של חברת Anyvision שפרושות ברחבי יו"ש, מערכת "זאב כחול" שאוגרת תצלומי פנים של פלסטינים שחיילים מעלים דרך אפליקציות, רחפנים של המנהל האזרחי, רחפנים של רבש"צים בהתנחלויות, ניטור קבוע של הרשתות החברתיות, ציתות של יחידת 8200 לשיחות פרטיות ודליית פרטים אישיים לצורך סחיטה עתידית (יכולת שהפכה גם לפרוייקט ייצוא משגשג), וכמובן, פריצה לטלפונים של פעילים פוליטיים, באדיבות NSO. יותר מרבע מכוח האדם של השב"כ הם אנשי טכנולוגיה, ושיעורם רק יעלה בעתיד. אוניברסיטת תל אביב, עם תכנית The Xcelerator שלה, יכולה לזקוף לזכותה את התעצמות מדינת המעקב של השב"כ. אומנם השארנו את כבר השטאזי מאחור, אבל תמיד יש למה לשאוף; אפשר גם להפוך לשינג'יאנג, למשל.

* * *

ברור לי שחלק ניכר, אולי רוב הישראלים, מושכים כתפיים לנוכח כל זה ומפטירים משהו בנוסח "טוב, כשחוטבים עצים עפים שבבים", או "המטרה מקדשת את האמצעים", או אולי להיט כל הזמנים "השב"כ מציל את החיים שלך ושל המשפחה שלך, תגיד תודה ותשתוק".

את השאלה האם ראוי שמדינה מודרנית תחזיק בשירות ביטחון חשאי אני מעדיף לדחות לפעם אחרת. לצורך הדיון, נניח שהתשובה חיובית; כך לפחות נהוג בכל מדינה מוכרת. לכן לא עצם קיומו של השב"כ עומד כאן לדיון, אלא רוחב ועומק השפעתו על החברה בישראל ובשטחים. האם המעבר ממדינה שיש לה שב"כ לשב"כ שיש לו מדינה מוצדק? בזמן שאתם מספרים לי איך השב"כ מציל את חיי כל יום, אני רואה ושומע איך הוא מתעלל בילדים, מביא עשרות אלפי פלסטינים למעצרי שווא שאינם מסתיימים במשפט (זוכרים את הכדורגלן שישב שלוש שנים בכלא, סתם?), פושט על בתים של משוררות ומביא למאסרן "בגין דברי הסתה", מפליל אזרחים ערבים באמצעות הודאות שווא שחולצו בכוח, משליט טרור בקמפוסים הפלסטיניים באמצעות מעצרי הפחדה ומאסרים ממושכים של פעילים פוליטיים (קרבה משפחתית לפעילי טרור מספיקה), סוחט פלסטינים במצבי משבר כדי לגייסם כמשת"פים (רוצה טיפול בסרטן? תלשין; רוצה אישור עבודה? תלשין), וזה באמת רק על קצה המזלג.

אתם אומרים שהשב"כ מצמצם את החשיפה שלנו לטרור; אני טוען שיש לו חלק גדול ביצירתו. השב"כ מסכל פיגועים שהוא טמן את זרעיהם. מנגנון הדיכוי הפוליטי-כלכלי העצום שיצרה ישראל בשטחים, בהנהגת השב"כ, על עשרות אלפי קורבנותיו החפים מפשע, שנפצעו או נהרגו או נאסרו או נסחטו רק בגלל היותם פלסטינים – המנגנון הזה הוא הבעיה. לא ההתנגדות אליו.

וכל מי שמקדם את המנגנון, מסייע לו לשכלל את יכולותיו הטכנולוגיות, מעניק לו גיבוי משפטי, עוזר לו לגייס עובדים, משיק כוסות קוקטייל מצטלצלות עם בכיריו, מפרסם כתבות יח"צ עבורו – כל אלה שותפים לפשע.

ראש השב"כ הקודם, נדב ארגמן, בכנס סייבר באוניברסיטת תל אביב. צילום: חן גלילי

22 תגובות

להגיב
  1. אסף שחר / דצמ 23 2021 11:13

    הי עידן,

    חד ובהיר כרגיל אצלך. תמיד תמיד מעניין לי לקרוא אותך, תודה רבה על המאמץ. אני באמת לא יודע איך אתה מוצא שוב ושוב את הכוחות לצלול פנימה לנבכי האפלה. רק לקרוא את התוכן הזה זה קשה. לנבור ולאסוף מקורות על מנת ליצור תוכן כזה ודאי קקשה עוד יותר. תודה לך.

  2. Shahar Klein / דצמ 23 2021 11:21

    יפה ונכון, או מכוער ונכון.
    אבל: שתי ההפניות הראשונות נוגעות לעניינים שאינם קיימים ובוטלו לפני שנים.
    ומעבר לזה- כשעפים שבבים מישהו חוטב עצים. לא להיפך.
    מנגנון החושך לא עוסק בשבבים. הוא מזיז סלעים…

  3. עידן לנדו / דצמ 23 2021 11:33

    "שנים"?

    ידיעה מהשנה שעברה: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5676612,00.html

  4. נעמי בנצר / דצמ 23 2021 11:35

    תודה עידן על הכתיבה מאירת העיניים שלך. מקווה שאנשים רבים יהיו חשופים למידע הזה. לא שזה ישנה משהו לצערי…

  5. Shahar Klein / דצמ 23 2021 13:13

    לא ממש חשוב אבל אישור של מנהלים ע"י נציג שב"כ בוטל לפני שנים. לא ממש חשוב משום שזה רק פסיק במערכת אימתנית (אולי לכן זה בוטל ) ורבת כח.

  6. ujanissary / דצמ 23 2021 17:13

    מנגנון ״הכפפה העצמית״ דורש התייחסות. הניטור המתמיד של האח הטכנולוגי אינו נתפס כגול עצמי אלא ככפפות הגנה של השוער. אפילו בגטאות שכפה השלטון הנאצי היתה התנגדות מסוימת ליודנראט ואילו בגטו הרצוני שבישראל מתקבלת הקונספציה בסובלנות וכנראה מפני שהנזק האגבי בא לידי ביטוי רק כנגד סמולנים (בינתים).
    מבחינה פסיכו-היסטורית, אם יסולח לי, העדריות המתלווה לכל ציבור מקבלת כאן הגברה והעצמה בגלל תחושת הפגיעות/פציעות של הציבור היהודי. השאלה היא מה הפסיכותרפיה המתאימה? LSD ? כמו למשל במקרה של קצטניק וקורבנות לא יהודים אחרים באירופה. במקום לשלוח את תלמידי התיכון לביקור שורשים באושביץ וכו׳

  7. Itay Talgam / דצמ 24 2021 15:24

    תודה מקרב לב לכותב. כתיבתך היא עבודת קודש ממש, בתוך עיוורון והדחקה מרצון של כולנו (לבד מהרשעים לתאבון, והלוחמים המועטים כמוך). חזק ואמץ!

  8. avivsky / דצמ 24 2021 17:57

    תודה.
    מענין לענין באותו ענין – ראה את מספר שלוש ברשימת משפיעני הדמוקרטיה בישראל על פי הדה-מרקר
    https://www.themarker.com/magazine/EXT-INTERACTIVE-1.9094330

  9. עידן לנדו / דצמ 24 2021 18:10

    תודה למגיבים!

    אביב, נכנסתי לתפריט "בחרו תחום השפעה", חסרה שם אופציית "החרבה".

  10. ליאור שורר / דצמ 24 2021 18:31

    שאלה שעולה אצלי ואצל חברים יהודים וערבים לא פעם, ואולי פה מקום טוב לשאול – יש מידע אמיתי על היקף המעקב אחרי פלסטינים *אזרחי ישראל*? ואחרי פעילים וארגונים פוליטיים ואזרחיים בתחום הקיום המשותף?

  11. עידן לנדו / דצמ 24 2021 19:57

    ליאור,

    הנתונים סודיים, כמובן. אבל עצם קיום המעקב אינו סודי, הרי כל זמן קצר מוגש עוד כתב אישום על "הסתה". הנה ידיעה מן הזמן האחרון:
    https://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.9022526

  12. נטע / דצמ 26 2021 01:55

    ואם אילנה המרמן אמרה משהו , אז כולם חייבים לקפוץ לדום?
    ברצינות, כל הסיפור הזה של הסטרטאפים והריגול באוניברסיטה , נוצר למטרה אחת, כסף.
    בעולם האמיתי , יש מגיפה. בישראל האמיתית הייתה אבטלה עצומה , ענפים שלמים נקלעו למשבר, אנשים נכנסו לחובות וגם אם היו רוצים , לא היה להם מאיפה לשלם מיסים.
    כסף מאוד נחוץ כרגע למשק.
    אולי יש כמה כאלו , שמאלנים שראו את הכל , שמסודרים ממש ממש טוב , אבל תכלס , צריך למצוא דרך לממן את כל החיסונים האלו.
    שב"כ שלום , שבוע טוב.

  13. עודד אסף / דצמ 26 2021 08:02

    אני לא מופתע מהמידע. כמה וכמה נתונים ידועים זה מִכּבר, אבל המאמר הזה סיפק עוד כמה נתונים משמעותיים, וחידד. מצטרף בהחלט ל'יִישַר כוח לעידן!' כפי שניסחו זאת, במילים מגוּוּנות, כמעט כל המגיבים עד כה. תגובה אחת של 'נטע' – תמוהה בעיני ( אם זוהי המילה ההולמת) עד כדי כך, שאעדיף למחוק אותה מזיכרוני, במהירות. אחד המגיבים שאל אם 'פסיכותרפיה' היא התרופה נגד קונסנזוס אדיש-עד-משתף-פעולה. אולי… אבל באמת, לא. לא זו הדרך. תודעה פוליטית ביקורתית ושיח ביקורתי הם עניין לפעילות מסוג אחר לגמרי, ורצוי להדגיש: פעילות. לעידן – תודה על המאמץ. שנת 2022 טובה יותר – לך ולנו. – עודד

  14. Shahar Klein / דצמ 26 2021 09:29

    כדאי לדון גם בפן אחר, ומשלים, בחיים האוניברסיטאים בישראל.
    בעוד שמוסדות אקדמיים בעולם הרואה עצמו דמוקרטי, הם מוקד להחלפת דיעות ולמחאה חברתית ופוליטית, הרי שבישראל היתה תקופה די קצרה שבה נשמעו מחאות כאלה בסוף שנות השבעים.
    אם ננטרל את הטירלול מארה"ב (מרחב מוגן הוא לא נגד טילים, אלא נגד דיעות שפוגעות בנפשם הרכה של נעלבים שונים ופעילות מדכאת דיון היא בעצם יוזמה של סטודנטים שרואים עצמם פרוגרסיביים…), הרי שבישראל כבר עשרות שנים שטחי האוניברסיטה הם שטח "לא פוליטי". התרגום לישראלית הוא שמחאה שאינה "ציונית", כלומר כל מה שאינו בעד הכח העיקרי בפוליטיקה בזמן נתון, לא יכול להישמע על מדשאות המוסד או להרים דוכן החתמות או משהו. מדי פעם יש ידיעה קטנה על "מאבטחי האוניברסיטה" שפינו בנועם דוכן זה או אחר ועל עבודת אמנות שלא מוצאת חן בעיני מישהו.
    כשפעילות ביטול והחרמה של "אם תרצו" הפשיסטי בהכרה הוא פעילות אפשרית ומקובלת, ומחאה חברתית או פוליטית אסורה, הרי שמשת"פיות היא לא רצויה אלא פועל יוצא ואפילו "ערכי". ועל רקע זה צומחים אנשים בוגרים להיום אזרחים מועילים לחברה בה הם גדלים (ואולי להתקבל לעבודה "עם שליחות" במנגנון חסוי זה או אחר).

  15. עדו סוקולובסקי / דצמ 26 2021 13:00

    תשובה לנטע.
    א. נכון, לא חייבים לעמוד דום עבור אילנה המרמן. גם לא עבור השב"כ
    ב. בעצם המשך התגובה שלך מסגיר את הבעיה. המצב קשה? יש מצוקה? אז לעזאזל עקרונות וערכים. שב"כ הוא בכלל גוף שאחראי על הביטחון אבל אם יש מגיפה אז מה זה משנה מה התפקיד של השב"כ בפועל? נביא אותו שיתפוס עבורנו מפירי בידוד סוררים
    ג. עם זאת תתפלאי לדעת שאני מסכים איתך חלקית, בזמני חירום לפעמים חירויות הפרט צריכות להיפגע למען ביטחון הכלל.
    ד. אז מה הבעיה אם כך? הבעיה היא שזמני החירום לא נגמרים ויש מי שנוח לו שהם לא ייגמרו. אם עכשיו הייתה מלחמה והיו מכריזים על קיצוב במזון, מילא. אבל נניח שהמלחמה נמשכת ונמשכת (ורשמית ישראל נמצאת במלחמה מיום הקמתה) והקיצוב נמשך גם הוא. בשלב מסוים אני אתחיל לחשוד שמא לא מדובר בצורך אמיתי אלא בכלי של המדינה להשאיר את האזרחים כנועים וצייתנים.
    ה.וכך גם בנוגע לנושא המאמר הזה. יש ארגון חשאי? בסדר גמור, צרכי הביטחון דורשים את זה. אבל כאשר אותו ארגון נהיה חלק מהאקדמיה זה כבר הופך מנושא בטחוני, אילוץ שנעשה מתוך מצב חירום, לסטנדרט ולחלק שגרתי של הקיום במדינה. וזו כבר הונאה של הציבור. מסתבר שהשב"כ לא קיים בגלל צורך בטחוני שהלוואי ולא היה קיים אלא שיש מי שרוצה שהאיום הבטחוני יישאר כדי שאפשר יהיה להכפיף אליו את האקדמיה ואולי עוד כמה מעמודי התווך של המדינה

  16. אלי אמינוב / דצמ 26 2021 22:38

    ניתוח מצוין של עידן לנדו.זרועות התמנון של מנגנון החושך- כפי שהודר פעם השב"כ,משתלבות ברוב משרדי הממשלה ומוסדות אקדמאיים, אך בעיקר בניהול ועיצוב החברה הערבית בישראל בהדרכת המומחים לענייני ערבים במשרד ראש הממשלה. לאחר אירועי אוקטובר 2000, הוגדרה חברה זו באופן ברור על ידי ההנהגה הציונית כאויבת מדינת הגזע הקולוניאלית והחל תהליך עקבי של מאמץ להרס חברה זו באמצעות הצמחת אירגוני פשיעה בתוכה. אחת ההוכחות למדיניות זו ניתן למצוא במאמרם של יניב קובוביץ ועמוס הראל "תת-מקלע "קרלו", הנשק ששב"כ התעלם ממנו" בהארץ ביום 26.1.2017. מתוך המאמר: "הקרלו הוא מעין זיוף של הנשק השוודי שנעשה בו שימוש בעיקר בשנות ה–50 וה–60. חיקוי פרימיטיבי זול וזמין כמעט לכל. הוא גם לא באמת חדש. למעשה, כבר יותר מעשור שהוא מוכר לגורמי הביטחון במדינה, אבל עד עתה, מכיוון שנעשה בו שימוש בעיקר בעולם הפלילי, שמו לא עלה לכותרות ולא ננקטו פעולות של ממש לעצור את ייצורו ואת השימוש בו. כבר בתחילת שנות ה–2000 נתקלו במשטרה ב"קרלו", שהוחזק בידי עבריינים מקומיים בחברה הערבית. אז אלה היו מספרים קטנים והנשק שימש בעיקר להגנה עצמית ולירי בחתונות. כאשר ביקשה המשטרה שיתוף פעולה משירות הביטחון הכללי בניסיון להגיע לאותה מחרטה ולפעול נגד ייצור נשק זה, היא נתקלה בכתף קרה. גורמים המעורים באותה פרשה סיפרו שבשב"כ שאלו אז מה להם ולתחום הפלילי וטענו כי חבל להם לחשוף את יכולותיהם המבצעיות (כאשר החוקרים ייאלצו להעיד בבית המשפט) לצורך זה". סירוב השב"כ לעזור למשטרה לא נעשה על דעת מפקדיו אלא בהוראת הממונה על השב"כ משרד ראש הממשלה. המדיניות הייתה אם כך, הרס החברה הערבית תוך חיסול הביטחון העצמי של חבריה לשם הגברת הגירתם ממולדתם. כלומר מימוש תכנית הציונות מראשיתה.

  17. תמרה / דצמ 27 2021 09:36

    אלי אמינוב, תודה על התוספת ועידן כרגיל, תודה ענקית (תורמת כאן בבלוג מדי פעם). אני חיה באירופה כבר כמה שנים וכותבת כעת דוקטורט ביהדות. הממונים עליי (דוקטורט כאן הוא משרה) מאד רוצים שאשהה באוניברסיטה העברית במשך כמה חודשים כחלק מתכנית הדוקטורט, ומצאו עבורי מרצה מארחת נחמדה. למרות שהחלטתי עקרונית להפר את החרם על ישראל בתחום המקצועי שלי כיוון שקשה מאד להתקדם בו תוך שמירה על החרם, הכתבה הזו גרמה לי להרגיש רע מאד עם תכנית השהות הזו, במסגרתה גם אשתתף לפחות בכנס אחד שם. עידן, אשמח מאד לשמוע את הזוית שלך בעניין, כאדם שאני בהחלט רואה בו סמכות מוסרית (אם כי לא בלעדית כמובן).

  18. עידן לנדו / דצמ 27 2021 10:05

    תמרה, תודה.

    שאלה חשובה אבל קצת מתרחקת מנושא הפוסט, ואני בד"כ משתדל לשמור על מסגרת דיון שקשורה לתוכן הפוסט. התשובה הקצרה שלי היא – שאין תשובות מוחלטות. בכל מקרה ומקרה ישנן נסיבות אישיות ומקצועיות ופוליטיות שהמשקל שלהן שונה וצריך לאזן ביניהן. למרות שלטהרנים זה אולי נראה קטנוני, יש הבדל בין שת"פ עם "אוניברסיטת" אריאל לבין שת"פ עם העברית. ויש גם הבדלים בין מחלקות שונות, מעורבות פחות או יותר בתחזוקת הכיבוש. וכמובן שאפשרויות הקידום האישיות שלך אינן זהות לשל אחרים. כל הכרעה פוליטית נעשית בתוך מטריצה של אלטרנטיבות; קיומן ומשקלן יכול להיות שונה מאד מאדם לאדם.

    לפני שנים כתבתי פוסט נרחב על החרם האקדמי, אולי זה יעזור לך, לפחות ברמה העקרונית.
    https://idanlandau.com/2009/11/12/%d7%94%d7%97%d7%a8%d7%9d-%d7%94%d7%90%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%99-%d7%a4%d7%99%d7%a8%d7%9b%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%a1%d7%9e%d7%90%d7%95%d7%aa/

  19. shimri / דצמ 28 2021 13:20

    עבדתי במעבדות מחקר באוניברסיטה. חוקרים משתפים פעולה עם השב"כ לא מתוך אידיולוגיה אלא מתוך מניעים של גיוס כספים ומענקי מחקר. סטודנטים שעוסקים במלאכת המחקר בפועל מתקשים לכתוב את העבודה בשל הצנזורה.

  20. עידן לנדו / דצמ 28 2021 13:35

    שמרי,

    אני מניח שיש כל מיני מניעים, גם כספיים. אבל לחשוב ש"אידאולוגיה" בהקשר הזה זה ימין לאומני, זו טעות. צריך לחשוב כאן על אידאולוגיה במובן האלתוסרי, כלומר, מערכת הנחות מובנת מאליה, שקופה, שאין צורך "להתייצב" מאחוריה כדי לתמוך בה בפועל. אני בטוח שלא מעט מהאנשים שמשיקים כוסות יין עם ראש השב"כ באירועים החגיגיים של אגודת ידידי אוניברסיטת תל אביב מצביעים מרכז ושמאל. מה זה אומר? כלום. רוב הישראלים עיוורים לצדדים ה"אידאולוגיים" בשגרת חייהם, מרוב שהפכה שיגרה. גם בדרום אפריקה לבנים רבים לא הבינו שהם נגועים בגזענות. זה נראה להם הסדר הטבעי.

    לישראלים נראה טבעי שהשב"כ בוחש בתקציבים ובשיתופי פעולה ובדיווחים על סטודנטים. למעשה, צריך להיות "אידאולוג" מודע מן הקצה השמאלי של המפה כדי לראות שכל העסק הזה אידאולוגי לגמרי. בדיוק כמו תל אביבים "לא אידאולוגים" שקונים ביצים אורגניות מחוות הגזל "גבעות עולם" או גבינת עזים ממחלבת סוסיא. זה מעשה "אידאולוגי"? לא במובן השטחי, אבל כן, לגמרי כן, במובן הפוליטי, הקובע.

  21. תמרה / דצמ 28 2021 14:05

    עידן, תודה רבה! הפסקה הראשונה בפוסט שהפנית אליו מבחינה באופן עקרוני בין אזרחים ישראלים ואחרים בשאלת החרם, וזו נקודה שגם לי נראתה עקרונית – אז נחמד לקבל אישור (כמו תמיד ביהדות, צריך לדעת לבחור את הרבי לפי התשובה שרוצים לקבל :-))

  22. עידן לנדו / דצמ 30 2021 07:41

    הפוסט הודהד בטור של חנין מג'אדלה ב"הארץ" (כמה חלקים, כמעט מילה במילה): https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.10502146

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: