Skip to content
16 באוקטובר 2013 / עידן לנדו

לקט מוזיקלי: בתוך בניין הצלילים

בשנים האחרונות, אולי 6-7 שנים כבר, אני שומע בעיקר מוזיקה חדשה, אחרת, "מוזיקת שוליים", מוזיקת עולם, ופחות ופחות את המוזיקה הישנה והמוכרת.

הקלאסיקה מעייפת אותי. שירים שלא נס ליחם – אני נס מפניהם.

כיוון שברדיו אין כמעט מקום למוזיקה כזאת (למעט הצדיקים ב-106FM), עיקר התגליות מגיעות משיטוטי אינטרנט. הרבה זמן נשרף ככה, ובדרך אתה נאלץ להקשיב להרבה מוזיקה סתמית. גם השוליים הם לפעמים שוליים של סתם.

אבל כשמגלים משהו חדש, רענן, זה כמו למצוא אבן יקרה בערימת רפש. ויש צורך כמעט בלתי נשלט לפרסם את הידיעה ברבים. שיידעו, יש עוד יופי כזה בעולם.

הלקט הזה מייצג כמה מן המציאות היותר מוצלחות שלי בשנתיים האחרונות. בכוונה לא ציינתי את שמות המבצעים או הקטעים; יילכו המאזינים ויפסעו בעקבות אוזניהם. חלק מן הקטעים חדשים, אחרים פחות, אבל היו לי חדשים. אחד ישן מאד אבל לא התאפקתי וכללתי אותו. כששאלתי את עצמי מה משותף לתשעת הקטעים האלה, בהתחלה לא היתה לי תשובה. על פניו, אין כל משותף. הסגנונות, הקולות, התיזמור – משתנים מקטע אחד למשנהו.

אבל אחרי זמן מה הפציעה לי מילה, ממש ראיתי אותה בחזית, קצת מעל המצח שלי, מרחפת באוויר: "מקום". הקטעים האלה כולם מחוללים מקום, ובה בעת מאפשרים לי מקום. המקום לא היה סתם מקום, אלא ממש מבנה, כמו בניין שנכנסים לתוכו. בניין של צלילים. באחד הקטעים המצלמה עצמה משוטטת בתוך בית.

קשה מאד לכתוב על מוזיקה בלי לגלוש, תוך שני משפטים, למטאפורות מעורפלות. לכן חשוב לדייק (או לשתוק, אם אי אפשר לדייק). ננסה לדייק בתחושה הזאת שעוברת בך, שמקיפה אותך, כשאתה נכנס למבנה חדש בפעם הראשונה. לא סתם מבנה, לא משרד של ביטוח לאומי, אלא מבנה באמת מעניין מבחינה ארכיטקטונית. אתה פוסע כמה פסיעות ונעמד, כדי להתבונן בסובב אותך בתשומת לב.



יש הרבה מה לראות. המפגש בין הקירות לתקרה; הקו שמפריד בין מקטעי השמש שחודרים מן החלונות למקטעי הצל; הגוון של הקירות, שהולך ומתכהה ככל שהם מתרחקים ממך; גרמי מדרגות מעוקלים; סריגים וגרידים מכל הצורות – סריג של מעקה, של מרצפות, של אריחי קיר, של סורגי חלון. אתה חג סביבך ומבטך עובר במתינות, כמעט מלטף את החומר.

בסוף הסיבוב אתה מתחיל סיבוב חדש. שוב פוגש בצורות ובמרקמים שפגשת לפני שניות ספורות. יש עניין מחודש במפגש הזה, כי אתה מבחין בפרטים חדשים, שמעשירים את התמונה. למעשה הראייה שלך עצמה משתנה כל הזמן, מה שניבט משנה את המבט.

כך גם במהלך המוזיקלי, המחזורי, שבכל פעם נשמע קצת אחרת. כשאתה אפוף ביצירה מוזיקלית שהיא גם מקום, אתה מתהלך בתוכה, מדוד-מדוד, ובוחן את סביבותיך כל הזמן. אתה לא רוצה להחמיץ כלום: לא את המפגש הקרב והולך בין שני הקווים המלודיים, לא את האופן שבו כלי אחד מגיב לכלי אחר, לא את שינוי המקצב וגם לא את החזרה אל המקצב. צלילים דועכים מסמנים מרחקים נפרשים, צלילים מתגברים סוגרים עליך; המוזיקה מייצרת סביבך נפח, חלל דינמי של קשב ותנועה.

[בעצם כבר ניחשתי את זה, כשכתבתי על השאקון של באך. ניחשתי, אבל לא הבנתי].

השוטטות במרחב המוזיקלי היא לא רק התבוננות, לא רק דריכות; היא גם היענות והתמסרות. אתה מצפה למסדרונות פתאומיים, דלתות סתרים שמובילות לחדרים שלא שיערת את קיומם. אתה רוצה שיובילו אותך לשם – אבל בעדינות אין-קץ. אתה רוצה להיות מובל ומוביל בו-זמנית. כמו בסקס טוב.

זה איזון שברירי ביותר, בין האקטיביות לפסיביות בשעת ההאזנה המוזיקלית. אקטיביות-יתר, נבירה קדחתנית בתוככי היצירה תשאיר אותך מותש ולא מסופק; ה"מקום" הופך למעין חידת היגיון שכלתנית. מנגד, פסיביות-יתר במהרה תהפוך את ה"מקום" למה שמכונה "מוזיקת אווירה"; התערסלות שמנונית ועצלה שלא תותיר בך שום חותם. רק מוזיקה שמחוללת מקום ממשי, שיש בו יחסי-גומלין אינטימים בין חומר לחלל, בין פעולה למנוחה, מונעת את הגלישה לאחד מן הקטבים הללו.

אי אפשר לתת בה סימנים, במוזיקה כזאת. אפשר אולי להבחין במה שלבטח יכשיל אותה. אם המקצב מהיר מדי, אם הצליל דחוס מדי, אם המבנה עמוס מדי – לא נפער בהם מקום בשבילך. אתה נאלץ לעמוד מבחוץ ולהתבונן – אולי ביראה, אך עדיין, מבחוץ – בכל הפירוטכניקה הנוצצת. לכן, יש חשיבות עצומה לשקט בתוך המוזיקה, לחללים הקטנים שמזמינים אותך, כמו נקודות תצפית טובות בתוך הבניין: בוא, עמוד כאן, תביט מסביב. תראה איזה נוף.

וסימן חיובי אחד: יודעים כבר בהתחלה. על הצלילים הראשונים. יודעים בוודאות – אנחנו נמצאים במקום חדש. זה לא תפאורה, וגם לא הזיה. הגעתי לכאן כדי לראות, לשרות, לספוג. זה לא יקרה מעצמו, אבל למרבה האושר, לא נדרש ממני הרבה. רק להיפקח.

* * *









* * *

(מוקדש לזכרו של גבריאל בלחסן, שפגשתי בשדות)

28 תגובות

להגיב
  1. נועם לסטר / אוק 16 2013 11:09

    דפדפתי-רפרפתי עד שהגעתי ל-lost. שם עצרתי (עוד לפני שגיליתי מי כתב את השיר). האיש הזה גאון.

  2. נועם לסטר / אוק 16 2013 11:17

    וגם panic ensemble. תודה.

  3. יסמין / אוק 16 2013 12:02

    תודה.
    וגם, Sarala / Hank Jones & Cheick Tidiane Seck. אחד האהובים עלי כבר שנים.

  4. עידן לנדו / אוק 16 2013 12:16

    נועם, זכור לי שחיברתי בינך לבין מאט. אז הנה בשבילך, חם מהתנור, החדש שלו:
    http://www.icidailleurs.com/index.php?route=product/product&product_id=406

    ויש גם טעימה:
    http://snd.sc/1gjIS2R

  5. יסמין / אוק 16 2013 12:16

    ואו! סוזנה באקה! קול בלתי נשכח ששמעתי פעם באיזה אוסף ישן בקלטת ולא ידעתי עוד איך למצוא אותה. הנה כאן, שיגעון!
    http://grooveshark.com/#!/album/Lamento+Negro/3770270

  6. נדב / אוק 16 2013 12:19

    עידן תודה על רשומה מרתקת.
    גם אני למדתי גיטרה קלאסית בנערותי (אצל ירון חסון),
    וגם עלי השאקון של באך הותיר מאז ועד היום רושם עצום של הלחנה
    שכל תיאור של פחות מ'בחסות רוח הקודש' פשוט חוטא לה.
    השאקון מביא אותי לחוויה רוחנית-רגשית ברמות שאולי רק 'הקתדרלה' של אגוסטין בריוס מנגורה מסוגל.
    חוויית רבים – נחמה כפולה..

  7. Uri Zer Aviv / אוק 16 2013 12:53

    אני כל כך אוהב את קאס מק'קומבס. טרם האזנתי לאלבום החדש והכפול שלו.
    אבל בינתיים יכול להמליץ בחום אל האיפי שהוא הוציא באותה שנה שבה יצא Wit's End, שממנו לקוח השיר שפרסמת.
    קוראים לאיפי השני Humor Risk. תאזינו לשיר הזה מתוכו, הוא יפיפה: http://www.youtube.com/watch?v=aO87P_wB7EQ

  8. יששכר / אוק 16 2013 13:09

    מי שלא אוהב את עמו וארצו גם לא אוהב את שירי עמו כמה צפוי שאין שיר מתוצרת הארץ

  9. עידן לנדו / אוק 16 2013 13:15

    יששכר, שניים מתוך התשעה הם מתוצרת הארץ. כמה צפוי שמי שמתהדר באהבת העם והארץ, כמו תמיד, לא מתעניין בעובדות. כמה צפוי שהוא יניח שישראלים חייבים לשיר בעברית.

  10. David / אוק 16 2013 13:19

    יששכר, Aprons ו- Panic Ensemble הם הרכבים מישראל

  11. David / אוק 16 2013 13:33

    תוך כדי שקראתי חשבתי על מקום שהוא לא רק מקום פיזי, אלא מקום נפשי, יותר נכון, מקום לנפש. שזה כנראה לא ממש שונה ממה שאתה מתאר, רק שבעיני אי אפשר לתאר את המבנה שלו במילים בצורה כל כך מדויקת. אבל גם שם יש קירות, ותקרה, חדרים וחלונות – יש מבנה שמאפשר לנפש של המאזין לנוע, לגלות דברים חדשים, או אולי להתגלות מול עצמה. לצאת להרפתקה או להתערסל. לא התערסלות עצלה שהזכרת (אם הבנתי נכון למה התכוונת) אלא התערסלות מתדלקת, שבסופו של דבר מרוממת את הנפש.

    אהבתי מאוד את הרשומה, ושמחתי למצוא בין הקטעים את קס מק'קומבס, אותו גיליתי לא מזמן

  12. שרון רוטברד / אוק 16 2013 15:00

    מצד שני, אומרים שארכיטקטורה היא מוזיקה שקפאה. בהזדמנות זו אני ממליץ לך להציץ על הבלוג של הבן שלי למוזיקה אפריקאית http://voicesmeafrica.wordpress.com/

  13. נועם לסטר / אוק 16 2013 15:27

    שוב תודה (על הקישור לחדש של אליוט).
    ומילה על הדיבור על מוסיקה. הדימוי החללי-הארכיטקטוני הוא אחד הנפוצים. אבל לי יש בעיה אתו,
    לאחרונה חזרתי לנגן בכינור, וכשאני מנגן באך אני נדהם שוב ושוב מהמהלכים המלודיים. בימיו של באך הושלם הכיוון המושווה, והדבר אפשר מהלכים כרומטיים נועזים וחילופי טונליות המתגלגלים במעגל הקווינטות וחוזרים לנקודת המוצא באלף דרכים שונות ומשונות. כשאתה מנגן לראשונה קו מלודי של באך, ונאבק בכרומטיקה, אתה מופתע שוב ושוב ממהלכים, שבתחילה נשמעים לך תמוהים ו"בלתי אפשריים" ומיד אחר כך כהכרחיים! האינטואיציה כאן היא מתמטית (הכוון המושווה הוא פתרון מתמטי), והדברים הולכים אחורה עד פיתגורס.

  14. עידן לנדו / אוק 16 2013 15:41

    תודה למגיבים על כל הקישורים. יסמין, השיר ההוא של באקה כנראה קשור אלי, לפי השם שלו.

    דוד: היופי במוזיקה הוא דווקא ההתכה של המקום הפיזי והנפשי, לא? רעידות בחלל האקוסטי מעבירות אותך לחלל הנפשי, ובחזרה. כל האבחנה הזאת בין גוף לנפש היא הרי פיקציה של פילוסופים מערביים. בני אדם לא ממש חיים בפיצול כזה.

    נועם: יש סתירה? חלל לא חייב להתגלם בהרמוניה (קשב רב-ערוצי, סימולטני) אלא גם במלודיה; לכך התכוונתי במבט שעוקב אחרי הנוף (=אוזן שעוקבת אחרי מהלך מלודי) וחוזר "לנקודת המוצא", כדבריך.

  15. David / אוק 16 2013 16:44

    עידן, מסכים איתך שהמוזיקה נוגעת באדם כולו, וזה היופי שלה
    והפיצול זו פיקציה, ללא ספק. אבל לא כל דיבור על נפש נובע מראייה מפוצלת – לא יודע איפה ראית את זה במה שכתבתי. ואם זה מה שמשתמע מכך, זאת לא היתה הכוונה

  16. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / אוק 16 2013 17:49

    פשוט תודה

  17. nina ramon / אוק 16 2013 19:15

    רשימה נפלאה. תודה ענקית. אכן צריך רק להיפקח. כל השאר זורם מאליו. (-:

  18. מיכל / אוק 16 2013 21:21

    קודם כל רציתי להגיד, שגם אצלי מוזיקה טובה יוצרת תחושה של חלל, מרחב, ומוזיקה שנתפסת באזני כפחות טובה – לא.
    זה די וויזואלי. אני חושבת שיש לזה קשר לסינסתזיה – עירוב חושים, כשמוזיקה נתפסת בצורה ויזואלית. אבל מעניין מאד שזה קורה רק כשהיא טובה, כלומר יוצרת אצלי תחושה עמוקה של משמעות.
    אצלי זה פחות מבנה ארכיטקטוני ויותר חלל, יכול להיות כמו נוף, עם תחושה של עומק ומרחב ותנועה.

    יש לאוליבר סאקס, הנוירולוג, ספר שנקרא "עין הנפש", על תופעות נוירולוגיות ואחרות שקשורות לראייה, והוא טוען שם בין השאר שישנם אנשים – והוא בתוכם – שחווים חוויה מיוחדת של עונג ותחושת משמעות עמוקה מעצם הראייה המרחבית, ראייה סטריאוסקופית. מאז תמיד תהיתי אם יש קשר בין תפישת המרחב לתפישת משמעות (איכותית, לא תוכנית). ומה הוא הקשר הזה.

    תודה על הקישורים!

  19. ניר / אוק 16 2013 21:32

    תודה עידן, תמיד נחמד לגלות מוזיקה חדשה.
    תרומתי הצנועה היא האתר המצויין Jamendo, במסגרתו יוצרים עצמאיים נותנים את המוזיקה שלהם בחינם (עם אפשרות לתרום). שעות רבות העברתי בשיטוט באתר, בהאזנה למוזיקה מרוק ומטאל ועד לג'אז ובלוז.
    http://www.jamendo.com

    כמה המלצות:
    http://www.jamendo.com/en/artist/355162/kendra-springer
    http://www.jamendo.com/en/list/a18552/walk-in-my-dreams
    http://www.jamendo.com/en/list/a43607/paris-in-the-rain
    http://www.jamendo.com/en/list/a63029/how-its-done-in-italy
    http://www.jamendo.com/en/list/a87145/seasonal-affective-disorder

    אם רק היה לי זמן לעשות קופיפסטה לכל האוסף…

  20. עידן לנדו / אוק 16 2013 22:32

    מיכל: האמת שסינסתזיה עלתה לי בראש אבל אז חשבתי על עיוורים. בלי ספק הם נהנים ממוזיקה לא פחות מפיכחים (=רואים), מבלי שיש להם איזושהי אנלוגיה חזותית. מצד שני, אין ספק בכלל שיש להם תחושת מרחב לא פחות מפורטת משלנו (לפחות ברדיוס מוגבל), שמבוססת על חוש השמיעה. ואפשר גם לייצר מפות מנטליות על בסיס חוש המישוש (ועכשיו כשאני חושב על זה, יש לא מעט "תיאורים" של מוסיקה שנשענים על השדה החושי הזה, כמו "דחיסות" או "חלקות" או "חיספוס" של הצליל). תחושת המרחב היא חלק עמוק יותר בתפיסה שלנו, שלא ניתן לרדוקציה לאף חוש מסוים.

    ניר: תודה, לא הכרתי. אתחיל לבדוק…

  21. איתן לרנר / אוק 17 2013 00:22

    תודה עידן , אם צ'ק ג'והנסון תפס אותך נסה לחפש את דניאל הכט. הוא אמן עבר גיטריסט בחברת וינדבאם היל שהייעוד שלה היה להשיג במוסיקה תחושה של סיפורים ונופים.
    הוא כבר שנים אינו מנגן והפך לסופר וחבל. יש לו תקליט אחד שנקרא willows . כשאני שומע אותו אני בתוך נוף שמשתנה , ניירות עפים ברח וגשם , יערות ומפליםעם הוביטים רצים , והמון תחושות חיות של תמונה וריחות שעולים .

  22. מיכל / אוק 17 2013 06:48

    טוב, ברור שזה לא "רק" סינסתזיה כי זה קורה רק כשהמוזיקה טובה, זה קשור לתחושה של משמעות ממנה… אבל זה שזה עמוק יותר מכל חוש מסוים, תחושת המרחב, זה לא סותר את ההנחה שזו סינסתזיה, הרי היא צריכה להיות משהו שמחובר עמוק יותר מכל חוש מסוים.

  23. Menachem Silberg / אוק 18 2013 12:49

    תודה.

  24. חגי / אוק 22 2013 15:57

    ההשוואה וההקבלה בין מוזיקה לארכיטקטורה היא המצאה של ארכיטקטים ו/או של אחרים .
    עוד לא פגשתי מוזיקאי רציני שיתמוך בכך .
    מוזיקה היא שיא ההפשטה ולכן היא נמצאת הרבה מעל לכל האמנויות האחרות , בייחוד אלו העוסקות בחומר .

  25. עידן לנדו / אוק 22 2013 20:30

    חגי, טעות משולשת.

    אחד, אני לא השוויתי בין מוזיקה לארכיטקטורה. אולי מגיבים אחרים עשו את זה. אני השוויתי בין תפיסה מוזיקלית לתפיסה מרחבית.

    שתיים, לא דיברתי מנקודת המבט של היוצר אלא של הקולט. לצורך הבירור של חווית הקליטה המוזיקלית, אין כל עדיפות או פריבלגיה לדעתו של "מוזיקאי רציני" על פני כל מאזין סקרן; ממש כשם שלמשוררים או סופרים אין מונופול על פרשנות יצירתם, לגנרלים אין מונופול על הפרשנות של מהלכים צבאיים, וציירים לא יכולים לקבוע לי או לך איך להתרשם מציוריהם.

    שלוש, אין לי מושג מה זה "שיא ההפשטה". לתומי חשבתי שמתמטיקה עיונית יותר מופשטת. בכל מקרה, מוזיקה מושתתת על יסודות גופניים מובהקים: מקצב ומלודיה. מקצב הוא תבנית שמוצאים אותה בהתנהגויות של שלל מינים ביולוגיים, לא רק בתקשורת בין פרטים אלא גם במחוות גופניות. מלודיה נמצאת בשירת ציפורים. אם כך, "שיא ההפשטה" נמצא גם במוח של ציפור.

    הערתי כאן למעלה שהאבחנה בין "חומר" ל"רוח" (או ל"הפשטה", כנרמז מדבריך) היא פיקציה של פילוסופים. הייתי מעז ואומר שאף "מוזיקאי רציני" לא חווה כך את המוזיקה שלו (כ"שיא ההפשטה"), אבל כאמור, אני לא צריך להתייעץ עם מומחים. כל אוהב מוזיקה יודע היטב שחוויה מוזיקלית משמעותית היא גם חוויה גופנית.

  26. רשומה נהדרת.מומלץ אצלי
    אסתי

  27. אמיר{איפההמקשרווחלעזאזל} / נוב 12 2013 23:10

    שלום עידן
    מכיוון שאהבת את פאניק אנסמבל אז רציתי לספר לך, במקרה ואינך כבר יודע, שהלינק שלינקקת הוא לשיר מהאלבום השני שלהם. האלבום הראשון שלהם נפלא לא פחות אם כי שונה {באוזניי} בסגנון. כמו כן לסולנית ההרכב – יעל קראוס יעל אלבום מדהים מקסים בשם BOUTIK {הנה שיר מתוכו – http://www.youtube.com/watch?v=aYm0azz9c_w } ואלבום של גרסאות כיסוי בשם בוסה שמשותף לה ולחלק מאנשי הפאניק. שניהם מומלצים מאוד

    sorrow demons joy blizzards הוא שם האלבום סולו של אורן ברזילי {לשעבר חבר במיינסטרים של הרוק הישראלי שפרח בשנות ה90 } הנה שיר מתוכו -http://www.youtube.com/watch?v=Xcl1sNRN0-U
    ובו אגב יצא לי להיתקל בראשונה ב88FM שגם להם מידי פעם יש הבלחות ובאופן כללי נסיון להיות יותר מגוונים ולהפגיש מאזינים במוזיקה פחות מוכרת. לא רק 106

    כמו כן להקת אנדרלמוסיה שהוציאה שני אלבומים מפליאה לשלב רוק עם מוסיקת עולם, אינדי, טורקי, יהודי מסורתי בלקן ושאר ירקות. הנה מקבץ מישמש של דוגמיות על קצה המזלג רק בשביל לקבל הצצונת למוסיקה שלהם – http://www.youtube.com/watch?v=brWmBb1z7FQ
    {גילוי נאות, עם להקת אנדרלמוסיה יש לי קשרי עבודה, יש לנו מופע משותף קומי מוסיקלי שנקרא בולוואריה שמשלב את המוסיקה המקורית שלהם עם קטעים קומיים בין לבין. אם אהבת את המוסיקה ואתה מעוניין לראות, נדמה לי שממש בקרוב יש לנו הופעה בנמל יפו בקונטיינר, אם חפצה נפשך אני אשלח לך עוד פרטים}

    ולסיכום אם כבר פתחתי באנסמבל נסיים גם באנסמבל, הפעם ג'אלי אנסמבל, הרכב שמשלב הרבה השפעות אפרקיניות במוזיקה שלו ואוטוטו מוציאים את האלבום השני שלהם. דוגמיונת – http://www.youtube.com/watch?v=VsUfmd-BNcg

    האזנה נעימה, מקווה שחידשתי לך ושתאהב את מה שתשמע
    אמיר

  28. עידן לנדו / נוב 13 2013 10:03

    הי אמיר, רוב תודות על צרור ההמלצות.

    את פאניק אנסמבל ויעל קראוס אני מכיר די טוב ואוהב מאד. על השאר לא שמעתי ומהאזנה ראשונה הכי מצא חן בעיני הג'אלי אנסמבל. תודה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: