Skip to content
18 ביולי 2013 / עידן לנדו

מסע אל לב האפלה של משטר ההיתרים

בחודש שעבר פירסם "המוקד להגנת הפרט" את "משטר ההיתרים", דו"ח מדהים בגילוים וברמת הפרטנות שלו על היקום המקביל שיצרה ישראל ב"מרחב התפר". עיקר המידע בדו"ח נאסף מדו"חות של האו"ם (המשרד לתיאום עניינים הומניטריים, OCHA) ומתשובות המדינה ל-76 עתירות לבג"ץ שהגיש המוקד סביב משטר ההיתרים במרוצת השנים. כצפוי, עבר הדו"ח באפס כיסוי תקשורתי.

25 התחנות הבאות במסע אל ארץ ההיתרים נלקחו מתוך הדו"ח הזה. תחנות ההתרעננות שפזורות ביניהן לקוחות ממקורות שיצוינו בשמם.

* * *

1. "מרחב התפר" – שטחי הגדה המערבית שסופחו דה-פקטו לישראל על ידי חומת ההפרדה. כיום חיים 7,500 פלסטינים במרחב התפר, כלואים בין החומה לקו הירוק. עם השלמת החומה, יגיע מספרם ל-30,000. מרחב התפר הכולל יפקיע 9.4% משטחי הגדה.

2. למעלה ממחצית האדמות במרחב התפר הן קרקעות פלסטיניות פרטיות שהופקעו מתושבים המתגוררים ממזרח לחומה.

3. כדי להיכנס למרחב התפר, הפלסטינים נזקקים להוציא היתרים מיוחדים. יתירה מזאת, גם תושבי הקבע של הכפרים במרחב התפר צריכים להוציא היתר שמאשר להם להמשיך לחיות על אדמתם מימים ימימה. בניגוד לעקרון המשפטי שקובע כי אדם זכאי להימצא בכל מקום בארצו למעט בנסיבות חריגות שעול הצדקתן נופל על הרשות, במרחב התפר המצב הפוך: אף אדם אינו זכאי להימצא בארצו למעט בנסיבות חריגות שעול הצדקתן נופל על האדם עצמו.

4. תיקון: על הפלסטיני, לא על האדם. משטר ההיתרים במרחב התפר מונהג על בסיס אתני. ישראלים ותיירים יכולים לנוע בחופשיות מתוך ואל תוך האזור.

* * *

"מדינת ישראל רואה במשטר ההיתרים משטר של פריבלגיות… בניגוד למשטר של זכויות, שכאמור מחייב את המדינה להימנע מפגיעה בזכויות של הפרט ואף לפעול למען הגשמתן, במשטר של פריבלגיות הריבון יכול להעניק שירות לאוכלוסיות מסוימות (או למנוע אותו מהן) במסגרת החלטה מינהלית כפררוגטיבה של המדינה." (הביורוקרטיה של הכיבוש, יעל ברדה, הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2012, עמ' 89).

* * *

5. "הנסיבות החריגות" שמתירות שהות במרחב התפר מחולקות ל-13 קטגוריות, שמייצרות 13 סוגי היתרים: תעודת תושב קבע, היתר חקלאי קבוע, היתר חקלאי זמני, היתר מסחר, היתר תעסוקה, היתר צרכים אישיים, היתר עובד הוראה, היתר עובד ארגון בינלאומי, היתר עובד הרשות הפלסטינית, היתר עובד תשתית, היתר צוות רפואה, היתר תלמיד והיתר קטין.

6. המלים "תושב קבע" ו"חקלאי קבוע" מטעות: כל ההיתרים במרחב התפר זמניים. רובם ניתנים ל-3 חודשים וההיתר הממושך ביותר ניתן לשנתיים. כפלסטיני, מצבך במרחב התפר תמיד זמני, גם אם שם נולדת או עבדת כל חייך. בנוסף, פקידי המנהל בולשים אחריך ועלולים להכניסך לרשימת "חשד לאיבוד זיקה למרחב התפר" – שם קוד לרשימת טרנספר המשמשת לשלילת תעודות תושב.

7. אין לעשות שימוש בהיתר שהוצא לצורך אחד למטרות צורך אחר. מי שקיבל היתר לעבודה חקלאית במרחב התפר איננו יכול להשתמש בו כדי להגיע לאירוע משפחתי; עליו להוציא "היתר צרכים אישיים" מיוחד. מי שקיבל היתר כ"עובד תשתית" אינו יכול להשתמש בו כדי לעסוק במסחר; וכן הלאה והלאה. יתירה מזאת, הצבא אינו מטפל ביותר מבקשה אחת של תושב פלסטיני בכל זמן נתון. כך יוצא שבמרחב התפר אין אפשרות אמיתית לקיים חיים אורגניים, רב-ממדיים, אלא לכל היותר לפרוש אותם לשרשרת של אירועים מנותקים בזמן.

* * *

"מנקודת המבט של המודל הקולוניאלי, האיחוד בין המנגנון הבטחוני לבין המנגנון האזרחי רצוי דווקא, שכן הוא מאפשר גמישות מינהלית וייצור חריגים על בסיסי יומיומי בשל מצבי החירום הבטחוניים, עד שגם השיקולים האזרחיים עוברים למתכונת של תגובה לחירום." (הביורוקרטיה של הכיבוש, עמ' 90).

* * *

8. הצבא אינו מוציא היתר חקלאי לבעלים משותפים על חלקות קרקע. הראשון יקבל היתר, השאר יסורבו. הדרך היחידה שלהם להיכנס לאדמתם היא לבקש היתר תעסוקה, כ"פועלים זמניים" שמועסקים על ידי הבעלים הראשון. לשם כך עליהם להציג חוזה העסקה. הפלסטינים נאלצים לחתום על חוזי העסקה עם הוריהם, ילדיהם ואחיהם.

9. מספר הפלסטינים המחזיק בהיתרים יורד בהדרגה, בעוד שמספר ההיתרים נותר ברמה אחידה. הסיבה היא שתוקפם של ההיתרים הולך ומתקצר; מ-2007 ועד 2010 ירד שיעור ההיתרים שניתנו לשנתיים מ-23% ל-7% מכלל ההיתרים.


מקור: "הארץ"

מקור: "הארץ"


* * *

"המאפיין של הגמישות הניהולית במשטר ההיתרים היא שדווקא בזבוז המשאבים והחיכוך המינהלי התדיר הכרוך במתן היתרים לעבודה בישראל מביאים לשתי תוצאות רצויות למערכת הממשלתית: יצירת תלות של האוכלוסיה במערכת האדמניסטרטיבית כדי לכונן ולשמר מרחב של שליטה ופיקוח; ומניעת כניסתם של פלסטינים מהגדה לישראל." (הביורוקרטיה של הכיבוש, עמ' 88).

* * *

10. כתוצאה מתוקפם הקצר של ההיתרים, הקושי לחדשם בזמן, והעיכובים שנגרמים במחסומים הישראליים, האדמות החקלאיות במרחב התפר אינן מעובדות באופן סדיר. חממות פורקו, גידולים כמו עצי הדר ושקדים נזנחו, ונותרו בעיקר עצי זית, שההכנסה מהם נמוכה יותר. עקב הקשיים להגיע לחלקות ירד גם יבול עצי הזית ב-60% לעומת היבול מצידה המזרחי של הגדר. בקצרה, משטר ההיתרים הפך את מרחב התפר לאזור התרוששות כלכלית.

11. להלן מעגל חייו ומותו של "היתר": הגשת בקשה בלשכת התיאום והקישור הפלסטינית –> העברה למת"ק (מנהלת התיאום והקישור) הישראלי –> מתן היתר, דחייה פרוצדוראלית על הסף או סירוב –> במקרה של סירוב, הגשת ערר למת"ק הישראלי –> זימון לוועדת שימוע –> מתן היתר או סירוב –> במקרה של סירוב, עתירה לבג"ץ.

12. כל שלב בשרשרת מועד לפורענות. פעמים רבות מוגשת אותה הבקשה שוב ושוב, כי המת"ק הישראלי טוען ש"לא הועברה בקשה". זמן העיכוב בין לשכת התיאום והקישור הפלסטינית (הפועלת כמתווכת בלבד) לבין המת"ק הישראלי אינו ידוע. לתושב הפלסטיני אין כל דרך לדעת איפה עומד הטיפול בבקשתו, האם היא בכלל הגיעה ליעדה או לא, האם חסרים מסמכים וכו'. לא פעם הבקשה מסורבת מבלי שנמסרת הודעה למבקש. העיכוב הזה גורלי, שכן מי שאינו מגיש ערר בתקופה קצובה לאחר הסירוב חייב להמתין עוד חצי שנה עד להגשת ערר מחודש. גם הגשת הערר כרוכה בסיכון: הצבא אינו מנפיק אישור כתוב שהערר הוגש ובכך מקשה על המערער להוכיח שאכן הוגש ערר. גם אם תזומן לוועדת שימוע בעקבות הערר, אין שום ערובה שהזימון יגיע בזמן; פלסטינים רבים לא הגיעו לשימוע פשוט כי לא קיבלו הודעה. כמובן שמי שלא מגיע לשימוע, כמוהו כמי שלא הגיש ערר: הסירוב מוארך אוטומטית לחצי שנה.

* * *

בטירה פועל הטלפון היטב, אין ספק; אומרים שמטלפנים שם בלי הרף, והדבר מזרז, כמובן, את העבודה. טילפון בלתי פוסק זה נשמע כאן בטלפונים המקומיים כקול איוושה וזימרה, ודאי גם אתה שמעת. והנה איוושה וזימרה זו היא הדבר היחידי הנכון והמהימן שמוסרים לנו הטלפונים המקומיים, כל השאר שקר וכזב. אין קיים קשר טלפוני מסוים עם הטירה, אין מרכזיה שתעביר את שיחותינו; שעה שמטלפנים מכאן לטירה, מצלצלים שם כל הטלפונים במחלקות התחתונות, או יותר נכון, היו מצלצלים, אילולא היו מנגנוני הצלצול – וזאת אני יודע בוודאות – מנותקים שם כמעט כולם. אלא שמדי פעם מרגיש איזה פקיד מיוגע בצורך להתבדר קצת, בייחוד בשעות הערב או הלילה, והוא מחבר את המנגנון; ואז מתקבלת כאן תשובה, אך תשובה שאינה אלא הלצה. ומה הפלא? על דעת מי יעלה שמותר לו לצלצל באיזה עניין של מה בכך, המטריד אותו אישית, בתוך כל העבודה החשובה, המתנהלת שם בלי הרף בדהרה מטורפת?" (הטירה, פרנץ קפקא, תירגם שמעון זנדבנק, הוצאת שוקן, 1972, עמ' 72).

* * *

13. כ-30% מבקשות ההיתרים אינן מאושרות. או שהצבא מכחיש שהבקשה הועברה, או שהמבקש, לטענת הצבא, לא "הוכיח צורך" להיכנס או לשהות במרחב התפר, או שקיים מידע בטחוני נגד המבקש. בכל המקרים – הסירוב אינו מנומק ואפילו אינו נמסר בכתב.

14. הצבא דורש ממבקשי ההיתרים להציג לו מסמכים שברובם נמצאים ממילא במאגרי הנתונים שלו (בעלות על קרקעות, תשלומי אגרות, וכו'). לעתים קרובות המסמך שנדרש נמצא במשרדי המנהל האזרחי. התושב הפלסטיני נאלץ להגיע למשרדים (תהליך שמגבלות התנועה – אותן מגבלות עצמן שההיתר המיוחל אמור להבקיע – מכבידות עליו מאד), לצלם את המסמך המבוקש, לקחת אותו אל לשכת התיאום והקישור הפלסטינית, רק כדי שזו תחזיר אותו למנהל האזרחי.

15. להלכה, אין צורך בכל המסמכים כדי לחדש היתר שכבר ניתן בעבר. בפועל, בקשה שמגיעה לידי הצבא לאחר שפג תוקפו של ההיתר הקודם מוגדרת "בקשה חדשה" ויש לצרף אליה את כל המסמכים.

16. דא עקא, במשך תקופה ארוכה סירב המת"ק הישראלי לקבל בקשות להיתרים לפני שפג תוקפו של ההיתר הקיים. כך נוצרו תקופות ביניים ממושכות בין היתר אחד למשנהו, שבמהלכן נמנעת כניסה למרחב התפר (שדות הוזנחו, אירועים משפחתיים נדחו). לפני שנתיים הסכים הצבא לקבל בקשות לחידוש היתרים שלושה שבועות לפני שפג תוקפם – פרק זמן קצר להחריד במונחי הביורקרטיה של המנהל, שאינו מאפשר רציפות בין היתר אחד למשנהו.

17. בעקבות עתירה לבג"ץ באפריל 2011, הצבא עידכן את הוראותיו וקבע שבקשות להיתר של מי שאינו מתגורר במרחב התפר יוכרעו בתוך 14 יום. בדיקה של 195 הבקשות שהוגשו במחצית הראשונה של 2012 העלתה שהצבא עמד בלוח הזמנים שהוא קבע לעצמו רק ב-7% מהן.

* * *

"וכאן אני מגיע לתכונה המיוחדת למנגנון הרשות שלנו. עם דייקנותו הוא מצטיין גם ברגישות קיצונית. לאחר שכבר שקלו באיזה עניין ימים רבים מאד ועדיין לא נסתיימו הדיונים, יש ובאיזה מקום שאין לחזותו מראש וגם אין לגלותו בדיעבד, מבריק פתאום כברק איזה הסדר, המביא את הפרשה לסיומה בדרך נאותה על-פי-רוב, אך שרירותית. למה הדבר דומה, כאילו מנגנון הרשות אינו יכול עוד לעמוד במתח, בהתגרות שמתגרה בו אותו עניין, הפעוט אולי כשלעצמו, במשך שנים רבות, והוא מגיע לכלל החלטה מעצמו, בלי עזרת הפקידים. למעשה, לא התחולל שום נס, כמובן, ואין ספק שפקיד פלוני העלה את ההסדר על הכתב, או הגיע לכלל החלטה שלא בכתב, אך מכל מקום אין לקבוע – לפחות מאצלנו, מכאן, ואפילו מן הלשכה הראשית – מיהו הפקיד שהכריע ומאילו טעמים הכריע כדרך שהכריע. רק משרדי הפיקוח בודקים וקובעים את הדבר כעבור ימים רבים; אך לנו לא יוודע הדבר לעולם, ובאותו שלב גם לא יהיה איש מעוניין בכך. כאמור, החלטות אלה הן נאותות על-פי-רוב, מה שמפריע כאן הוא רק זה, שמטבע הדברים שומעים על ההחלטות האלה באיחור, ובינתיים מוסיפים לדון בלהט בעניינים שכבר הוכרע בהם מזמן." (הטירה, עמ' 68).

* * *

18. כל הליכי בקשת ההיתר, הערר והשימוע נפרשים בחוברת בת 60 עמודים, "קבוצת פקודות קבע מרחב התפר" (קפ"ק). אף שהקפ"ק נועד לשימוש האוכלוסיה הפלסטינית, הוא כתוב בעברית ולא בערבית, ומנוסח בשפה משפטית לא נהירה.

19. במת"ק יושבים לא רק פקידי המנהל אלא גם אנשי שב"כ. פלסטינים המגיעים להגיע ערר מוצאים עצמם מופנים אל איש שב"כ שמפעיל עליהם לחץ להפוך למשת"פים. מי שמסרב יכול לצפות לכך שיקבל היתר רק אחרי חודשים ארוכים, אם בכלל. הדילמה הזאת מרחיקה פלסטינים רבים מעצם הניסיון לערער על החלטת סירוב: בשנים 2007-2010 זומנו פחות מ-3% ממסורבי ההיתרים לוועדות השימוע של הערר.

20. הגשת בקשה, סורבת, הגשת ערר, זומנת לוועדת שימוע – מה אז? לפעמים הוועדה מחליטה לקיים סיור שטח בקרקע לפני קבלת ההחלטה. עד שהסיור יתקיים יכולה לעבור חצי שנה – עוד חצי שנה של עיכוב במתן ההיתר. הקפ"ק קובע שבתקופה זו יש לספק למבקש היתר "זמני" (כאילו יש היתר מסוג אחר) לשלושה חודשים. בפועל, היתרים זמניים כאלה ניתנים לעתים רחוקות. גם כשהם ניתנים, הם כל כך זמניים שיש לחדשם בתכיפות. אם כך – בזמן ההמתנה להיתר ה"לא-זמני" (שממילא אורכו לא יעלה על 6 חודשים ברוב המכריע של המקרים) יש להתעסק בהוצאת היתרים קצרי-מועד ולחדשם שוב ושוב.

* * *

"כאשר לא ניתן לאתר את הריבון אין גם אפשרות לערער על הכרעותיו, להכיר את דפוסי החלטותיו ולהיערך על פיהן או להביא לשינוין. עם זאת, כיוון שמדובר במצב חירום תמידי, הכוח הריבוני נמצא כמעט בכל הכרעה אף שכאמור לא ניתן להצביע עליו כאחראי לאותה הכרעה. מבחינת המנגנון השלטוני השליטה הפרסונלית עדיפה על מדיניות ברורה, שכן אפשר לשנותה בכל עת ללא צורך במערכת חוקית מסודרת של קבלת החלטות, על כל הסרבול הכרוך בה." (הביורוקרטיה של הכיבוש, עמ' 111).

* * *

21. תושבי מרחב התפר הפכו לפסולי חיתון מטעמים ביורוקרטיים. מי שמתחתן איתם אינו יכול להשיג היתר שהיה קבוע (רק מתי מעט מקבלים היתר "תושב קבע" שגם הוא, כזכור, תקף רק לשנתיים). תושב מרחב התפר שיעבור להתגורר עם בן/בת זוגו מחוצה לו – "יאבד זיקה", כהגדרת הצבא, למרחב התפר, ובכך גם יאבד את היתר השהיה שלו שם.

22. הלוּפ: בני זוג מאזור ג'נין נישאו בתחילת נובמבר 2009. המרחק בין בתיהם היה פחות מקילומטר, אך חצצה ביניהם חומת ההפרדה. הגבר הגיש בקשה לקבלת "תעודת תושב קבע חדש במרחב התפר". הבקשה סורבה בנימוק – "המבקש איננו תושב קבע".

23. בפברואר 2004, בתשובה שמסרה פרקליטות המדינה לבג"ץ, הוכרז כי לחקלאים פלסטיניים תותר כניסה חופשית למרחב התפר "במעברים הפתוחים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע". זאת היתה הבטחה ריקה. עשרות שערים מוצבים על גבול מרחב התפר; רק שניים מהם פתוחים ברציפות. לא במקרה, אלה השניים היחידים שמשרתים גם מתנחלים.

24. כל היתר, מכל סוג שהוא, שהושג אחרי עמל רב או מועט – ניתן להחרמה מיידית. קצין צה"ל שניצב במחסום ומחליט שבעל ההיתר חרג מן התנאים שנקבעו בהיתר, רשאי להחרימו במקום. על ההחרמה אין כל ביקורת שיפוטית; לעתים קרובות, בעל ההיתר המוחרם אינו מקבל מסמך שמעיד על ההחרמה, ואפשרות הגשת הערר אינה מוצגת בפניו.

25. מרחב התפר נסגר לתנועת פלסטינים בשנת 2002, אז הונהג בו משטר ההיתרים. באפריל 2011 דחה בית המשפט העליון את העתירות העקרוניות נגדו וקבע כי מדובר ב"מצב חולף תלוי מציאות זמנית קשה". כבר עשר שנים שהמצב אינו חולף, אף כי המציאות הקשה נעוצה בו-עצמו.

* * *

כמה אמיתות יסוד

בניגוד למיתוס הרווח, משטר ההיתרים בכלל שטחי הגדה המערבית לא הונהג בתגובה על גל פיגועי הטרור הפלסטיני, שהחל ב-1994, אלא שלוש שנים קודם לכן, בינואר 1991. מגבלות התנועה החמורות, שיצרו הפרדה דה-פקטו בין אוכלוסיות פלסטינות, הכינו את הקרקע להסכמי אוסלו, שהגיון ההפרדה עמד בבסיסם. בדיקה שנערכה ב-2011 חשפה כי המנהל האזרחי מוציא 101 סוגים שונים של היתרי כניסה לישראל.

"מרחב התפר" הוא מפלצת ביורוקרטית שהיתה בלתי חוקית ובלתי מוסרית מיומה הראשון. הוא תולדה של תאוות הסיפוח הישראלית וההחלטה להציב את חומת ההפרדה ממזרח לקו הירוק. כך קבע בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, בפסיקתו ב-9 ליולי 2004, סעיפים 141 ו-163:

"אין חולק שישראל חייבת להתמודד עם פעולות רבות של אלימות קטלנית ובלתי מובחנת כלפי האוכלוסיה האזרחית שלה. יש לה הזכות, ולמעשה החובה, להגיב כדי להגן על חיי אזרחיה. יחד עם זאת, האמצעים שננקטים חייבים להישאר במסגרת החוק הבינלאומי שבתוקף… על ישראל להפסיק מיידית את עבודות הבנייה של החומה המוקמת על טריטוריה פלסטינית כבושה, כולל במזרח ירושלים ומסביב לה, ולפרק את החומה שכבר נמצאת שם."

המטרה הסופית של משטר ההיתרים במרחב התפר, בדומה למגבלות התנועה והבנייה בבקעת הירדן, היא דילול הדרגתי של האוכלוסיה הפלסטינית הילידית ופינוי אדמותיה לטובת ההתנחלויות הישראליות. השיטה: שלילת תושבות קבע (טרנספר כפוי), מניעת פיתוח חקלאי וכלכלי, ריסוק המבנה הקהילתי וקשרי משפחה, והפיכת היומיום לסיוט ביורקרטי שלבסוף ימאיס את החיים על תושבי האזור ואלה ינטשו אותו – טרנספר מרצון שישלים את הטרנספר הכפוי.

* * *

"לפיכך, יום אחד, כשלא הקפיד לפקוח עין, יש שהיה הולך שולל – אף שהרשות האירה לו פנים ואף שמילא בקפדנות את החובות הרשמיות הקלות עד גוזמא – אחרי אותות החסד שנטתה לו למראית-עין וחי את שאר חייו בחוסר זהירות עד כדי כך, שהיה מתמוטט כאן ונופל, והרשות, עדיין ברוך ובחביבות ועל כורחה כביכול, אך בשם איזו תקנה ציבורית לא ידועה לו, היתה נאלצת לבוא ולסלקו מן הדרך" (הטירה, עמ' 58).

31 תגובות

להגיב
  1. נטליה / יול 18 2013 07:29

    שוב תודה על זה שאתה מדכא אותי אנושות.

    כנראה שהכול מוצדק עקב סוגיות בטחוניות שלהדיוטות כמונו אין אפשרות לרדת לעומקם. מזל שטובי בחורינו נמצאים בקו הקדמי ומייצגים את אינטרסינו באופן מיטבי.

  2. גד השדה / יול 18 2013 10:44

    סיור עם מחסום ווטש הוא דרך מצויינת לראות את הדברים בשטח ממש. יצאתי, וחזרתי מדוכא עד עפר…
    וגם כתבתי על זה…
    http://theshingimel.wordpress.com/2013/04/08/no-comparison/

  3. nachum / יול 18 2013 10:52

    השימוש במושג הצד המיזרחי של החומה הוא מטפורה. צריך למצוא מושג אחר.

  4. עודד / יול 18 2013 11:35

    כמו שכותבת נטליה – מחכים ומדכא.
    עכ"פ, תודה.

  5. שחר כרמל / יול 18 2013 14:55

    מול חלון השירותים שלי יש גרפיטי גדול על בניין לא רחוק: מה הטעם בזעם. אני רואה אותו כמה פעמים ביום, הוא גורם לי זעם. באמת, מה הטעם בזעם? אבל הזעם קיים, ועוד איך, ויום אחד הוא יתפרץ ולא רק ממני. זה הטעם.

  6. שלומית / יול 18 2013 17:49

    וזה כמובן לא הכל. לא דיברת על החרמת כלי רכב וכלי עבודה ופדייתם תמורת אלפים רבים של שקלים – תשלום על "המלון" שהמנהל האזרחי סיפק לכלי המוחרם. לא דיברת על אישורים לבתי חולים, שההיתרים ניתנים רק ל 3 בני משפחה, וגם הם צריכים להיות מקרבה ראשונה. אם מי מהם מנוע שב"כ אסור לו לסעוד את בן משפחתו החולה אם יש לידו אנשים שאינם מנועים. מדוע? מדוע לבן דוד אסור להיפרד מבן דודו הגוסס? ככה, כי זה כיבוש והם יכולים.
    כמובן יש עוד כהנה וכהנה. אבל מי רוצה לדעת. כמה טוב לנו כאן במדינתנו הנאורה וההומניסטית

  7. מני אביב / יול 19 2013 00:19

    אני רואה שאתה מתעקש להמשיך ולקלקל לי את התיאבון.
    כרגיל, רווי אינפורמציה וחודר קרביים.

    אבל תודה שעוררת בי מחדש את החשק לקצת קפקא (כל קשר לקפ"ק מקרי בהחלט). עוד בטרם השלמתי את הקריאה כבר הספקתי לרכוש את 'הטירה'.

  8. אמיר / יול 19 2013 02:34

    היי אישתון,

    יש לי הצעה בנוגע למדיניות התגובות. אולי בכדי למנוע מראית עין של העלמת ביקורת ראוי יותר שכל התגובות שנפסלות יועתקו לעמוד מיוחד, ללא יוצא מן הכלל. כך, הן לא יפריעו למהלך הדיון, אבל לא יימחק מידע בהחלטת צד אחד, וההחלטה על מחיקת תגובות תוכל להיות נתונה לביקורת. אני לא חושד בך כמובן אבל אולי להעמיד התנהלות שקופה כזאת כדרישה תהיה חיובית מבחינת היחסים בין הקוראים לבלוג. יתכן שתחשוש מבזבוז זמן רב על הסברים וויכוחים על כל מחיקה, אבל עם הזמן אנשים יבינו שהתחום האפור במחיקת תגובות הוא גדול, ושכל עוד נשמרים כללים בסיסיים של שקיפות, יש מקום לשיקול דעת נרחב של אמצעי התקשורת.

    בנוסף, אם אתה חושב שזו הצעה טובה, אולי כדאי שתכתוב את זה בבלוג כדרישה מאמצעי תקשורת באופן כללי. תחשוב על השיפור באיכות השיח אם ynet או דף האינטרנט של לפיד לא יוכלו למחוק תגובות על פי שרירות ליבם. המצב הנוכחי מקבע כעובדה את הרעיון שאתה צריך לסמוך עליהם, כמה שזה נשמע בלתי אפשרי, שהם מוחקים תגובות מסיבות ענייניות בלבד.

    אני מפרסם את התגובה הזאת גם בבלוגים אחרים, בתקווה שקריאה חוזרת ונשנית שלה ברחבי הרשת לא תגרום למישהו מהם למחוק אותי.

  9. אמיר / יול 19 2013 02:35

    סליחה, היי עידו לנדו. השאר אותו הדבר

  10. עידן לנדו / יול 19 2013 07:38

    אמיר,

    ההחלטה על מחיקת תגובות לא צריכה להיות נתונה לביקורת, היא זכות בסיסית של בעל הבלוג. במקרה הנוכחי, לבלוג הזה יש קוד אתי (הראשון בבלוגוספירה, לדעתי) מזה שנים, והוא מגדיר היטב את מערכת הציפיות ההדדית שאני והמגיבים נכנסים אליה. הרוב המכריע של התגובות שנמחקו כאן העידו על כותביהן שהם לא טרחו לקרוא את הקוד האתי.

    מה שנשאר זה תחום אפור די מצומצם. אותו אפשר ללמוד דרך הפרקטיקה של היחסים ביני לבין המגיבים. לא נושא מסובך למדי, אני לא נוטה להשאיר דברים בערפל.

    רק לסבר את האוזן, הדיון כאן היה רלבנטי אולי לפני שנתיים-שלוש אבל כעת כמעט שאין לי צורך להשתמש במחיקת תגובות. זה קורה לעתים מאד מאד נדירות. מה שמוכיח שעקשנות משתלמת.

  11. חיים חדד / יול 19 2013 09:25

    שיתפתי בפייסבוק, והוספתי:
    "בכל פעם שאני קורא על כל שיטות-העכביש המפותלות שדרכן ישראל מזיינת את הפלסטינים, אני נדהם מחדש: גם מהתחכום וההגיון הפנימי של פרויקט הכיבוש, וגם מזה שעדיין איכשהו יש אנשים כמו עידן לנדו שמצליחים להבין מה הולך פה ולעשות סדר בבלאגן."

  12. עידן לנדו / יול 19 2013 10:38

    תודה, חיים. למען היושר אציין שההבנה שלי את מנגנון המכונה מוגבלת. אבל כמו שהטקסטים הנלווים שציטטתי רומזים, זה בדיוק חלק מהעניין. המכונה שומרת על דרגת עמימות הכרחית, על אי-יעילות מובנית, על שרירותיות, ובכך דווקא הופכת למכונה מוצלחת יותר לביצוע תפקידה. מול "חוסר הסדר המאורגן" הזה כל ההנמקות השגורות של ביטחון המדינה קורסות. לכן צריך להציג אותו לציבור, שוב ושוב, או לפחות לאותו חלק בציבור שהעובדות מעניינות אותו.

  13. בנימין / יול 20 2013 10:05

    איזה ציוץ ארוך
    גדר הביטחון היא יוזמה של השמאל , הימין לא רצה בה. היא לא באה משום מקום, כנראה שכחת את גלי הרציחות של השהידים בני דודנו שנהרגו בהם 1400 גברים נשים וטף יהודים. מאז ירד מפלס הרציחות לכמעט אפס. לעומת זאת נשארה ביורוקרטיה מטישה והתאור שלך כנראה נכון , אם כי לא שמענו את תגובת השילטון על מיקרים ספציפיים. בדרך כלל מי שיש לו רישום מקבל טירטור מיוחד או הוא מנוע.
    המיקום של הגדר עבר בגץ ובמקום שלא עבר הזיזו אותה על פי הנחיותיו.
    מדינת ישראל לא שואבת סמכות ולגיטימיות מבית הדין בהאג, יש לה מוסדות שלה והיא מדינה דמוקרטית לעילא , מי שמחפש את הסמכות החיצונית הם אירגוני השמאל המנסים לכפות דעת מיעוט על הרוב על ידי גיוס לחצים וכסף מבחוץ.

  14. עידן לנדו / יול 20 2013 11:18

    בנימין,

    "גדר הביטחון היא יוזמה של השמאל , הימין לא רצה בה".

    לא יודע מה זה שמאל וימין במילון שלך. חיים רמון, הוגה הגדר, הוא לא שמאל בשבילי. אריק שרון, ימין על פי כל הגדרה, כן היה בעד הגדר.

    "היא לא באה משום מקום, כנראה שכחת את גלי הרציחות של השהידים".

    נא להתייחס לציטוט מדברי בית הדין בהאג, לא סתם הבאתי אותו, כי מראש צפיתי תגובות כמו שלך. לישראל יש זכות להגן על עצמה, אין לה זכות לספח שטחים לא שלה תחת האמתלה הזאת. לעניות דעתי, הסכם שלום הוגן היה מגן על הישראלים הרבה יותר מן הגדר המחוררת הזאת. אבל אם כבר מתעקשים על גדר, היה צריך להקים אותה על הקו הירוק, לא מילימטר מזרחית ממנו, ובטח לא בקו מפותל כל כך שיצר את הסיוט של מרחב התפר.

    "לא שמענו את תגובת השילטון על מיקרים ספציפיים. בדרך כלל מי שיש לו רישום מקבל טירטור מיוחד או הוא מנוע."

    אם אתה מדבר מידיעה, תביא אסמכתאות. אם אין לך מושג על מה אתה מדבר ואתה רק משער שמטרטרים אנשים עם "רישום" כי נוח לך להאמין לשב"כ – תחסוך ממני את השערותיך. כאן הדיון מושתת על עובדות. העובדות הן שלאחר הגשת ערר, רבים מקבלים את ההיתר שנמנע מהם קודם לכן. העובדות הן שלאחר איום בג"ץ, פתאום יש היתר. מה לזה ולמניעה בטחונית?

    "המיקום של הגדר עבר בגץ ובמקום שלא עבר הזיזו אותה על פי הנחיותיו."

    המיקום של הגדר עבר שינויים בבג"ץ, לא פעם. השינויים הם על בסיס "פגיעה לא מידתית" באוכלוסיה פלסטינית, ולא על בסיס עצם האי-לגיטימיות של הקמת גדר על קרקע כבושה, שממנה בג"ץ חומק באלגנטיות. בכל מקרה בג"ץ הוא לא סמכות רלבנטית לענייני דיני הכיבוש, אלא המשפט הבינלאומי. בשטחים פורח משטר אפרטהייד דו-גזעי באישור בג"ץ. אז מה?

  15. בנימין / יול 20 2013 22:02

    אין שם אפרטהייד ואני לא אסביר לך מדוע כי זה חסר תוחלת. זה חלק ממסע הדמוניזציה נגד המדינה – עלילת דם מודרנית , שנאת ישראל קלאסית.
    זה לא שטח כבוש . זה שטח מוחזק שהוא במחלוק גם לישראל יש עליו תביעות וישראל זה עוד כמה אנשים חוץ מהשמאל. הם טוענים שזו אדמתם אבל גם יפו וחיפה והנגב והגליל ונתניה זו אדמתם.
    הגדר לא צריכה להיות בדיוק על הקו הירוק כי זה לא קו מקודש.
    אני בדבר אחד מסכים איתך – התלאות שהם עוברים במבוכי הביורוקרטיה הן דבר רע. גם המחסומים שהם לפחות בחלקם (המעברים לישראל ועוד כמה) מחויבי המציאות , מנוהלים רע על ידי אנשים שליבם גס.

  16. עידן לנדו / יול 20 2013 22:42

    בנימין, אין קשר בין המחלוקת על "שטח מוחזק" ל"שטח כבוש" לבין מציאות האפרטהייד. האפרטהייד אמיתי וקיים, מעצם העובדה שבתא שטח אחד מופעלות שתי מערכות משפט על בסיס גזעי. מתנחלים יהודים כפופים לחוק הישראלי האזרחי, פלסטינים שגרים במרחק של עשרות מטרים מהם כפופים לחוק הצבאי. וכל משטר ההיתרים חל רק על פלסטינים.

    אני לא אכנס עכשיו לדיון המייגע על מעמד השטחים. די אם אומר שלעמדה הישראלית אין שום תמיכה בעולם והקונצנזוס המשפטי גורס שמדובר בשטח כבוש. אגב, גם בג"ץ מכיר בכך, למרות שיוצא בג"ץ, השופט אדמונד לוי, גרס כמוך. אבל אני בכלל לא נכנס לדיון הזה כי הוא הסחת דעת בהקשר הנוכחי. הקו הירוק אולי אינו מקודש אבל הוא הקו היחידי שמוכר בדין הבינלאומי. עובדה גם שהקו הרשמי של ישראל גורס שהגדר "בטחונית" ולא "מדינית" (כמובן שמדובר בשקר גס, אבל ברור למנהיגים לאיזו עמדה יש לגיטימיות ולאיזו אין). ואם הוא לא מקודש אז איך זה שכבר 46 שנים ממשלות ישראל נמנעות מלהחיל את הריבונות הישראלית מילימטר אחד ממזרח לקו הירוק?

    ושוב, כל זה לא מצדיק את משטר ההיתרים, את העובדה שיהודי שהגיע לפני חודש להתנחלות במרחב התפר יכול להשתקע שם ללא שום בעיות ואילו פלסטיני שאבות-אבותיו חיו שם וגם הוא חי שם כל חייו צריך להיות מטורטר כל כמה חודשים לקבל היתר כזה או אחר. קוראים לזה אפרטהייד, גם אם זה לא נעים לאוזן. אגב, אם אתה לא מאמין לנו, תאמין אולי לוותיקי האפרטהייד, אלה שהיו שם וחוו את זה על בשרם. כשהגיעו לסיור בשטחים, הזדעזעו ואמרו שזה אפילו גרוע יותר ממה שהיה אצלם: http://www.machsomwatch.org/news/28/07/2008

  17. עדו / יול 21 2013 10:10

    בנימין.
    לישראל אין שום תביעות על שטחי יהודה ושומרון ומעולם לא היו לה כך שלא מדובר בשטח 'במחלוקת' כי בשביל מחלוקת צריך שישראל תטען רשמית שהשטח שלה. זה מה שישראל עשתה ברמת הגולן , היא סיפחה את השטח ומאז חל עליו החוק הישראלי, לכל דרוזי בגולן יש ת.ז ישראלית בין אם הוא רוצה בזה או לא והשטח הוא שטח 'במחלוקת' בינינו לבין סוריה. ישראל יכלה לעשות אותו דבר בשטחים, בשלושים השנים האחרונות היא נשלטת על ידי הימין ומשום מה, תחת שלטון הימין , ישראל מקיימת רשמית ומעשית את ההבדל שבין הגדה המערבית לבין יפו, לוד ורמלה. כלומר מי שמגלגל עיניים ושואל מה ההבדל בין יפו לבין גוש עציון צריך להפנות את טענותיו לאנשי חרות זקופי הקומה שמושלים בנו ומשום מה חושבים שיש הבדל.
    אם השטח שאנחנו מדברים עליו איננו כבוש אז חלות בו שתי מערכות חוקים לתושביו לפי המוצא שלהם וזה אפרטהייד לכל דבר ועניין. אם מדובר בכל זאת בשטח כבוש אז אין סיבה שיהיו שם אזרחים (ואין גם שום זכות ליישב שם אזרחים), אין שום דרך להתחמק מזה (למרות שהצליח לנו לא רע ארבעים ושש שנים).
    אבל השאלה הספציפית לגבי הפוסט המסויים הזה היא אחרת. מה בעצם יוצא לי, אזרח המדינה, מהאפליה הזאת?
    איפה הרווח שלי מהטרטורים האלו שעוברים הפלשתינאים שם במרחב התפר הזה? בדיוק כמו עם הקצבות המזון לעזה גם כאן יש הרבה גורמים ישראלים שמשקיעים הרבה אנרגיה במשהו שבשום דרך לא תורם לבטחון שלי בשם אותו ביטחון. אז אם רוצים להתעלל בפלשתינאים – תגידו את זה בקול רם ואל תתחבאו מאחורי הגב שלי כאילו לביטחון שלי אתם דואגים.

  18. יניב מאיר / יול 22 2013 14:37

    לא מדויק, עדו.
    הביטוי "שטח במחלוקת" – להבדיל מ"שטח כבוש" – לא קשור להחלת הריבונות של המדינה השולטת בשטח זה.
    זהו ביטוי משפטי שנועד ליצור בידול בין השטחים לבין הסטטוס המשפטי של שטח כבוש, עליו חלים דיני אמנת ז'נבה (ולכן למשל אין איסור על הקמת התנחלויות).
    ההסבר המשפטי הרשמי הוא ששטחי הגדה והרצועה מעולם לא נכבשו מאף יישות מדינית לגיטימית – עזה מעולם לא סופחה למצרים, וסיפוח הגדה לירדן היה אף הוא כיבוש לא חוקי. היישות המדינתית הלגיטימית האחרונה בשטחים אלו היתה המנדט הבריטי.
    הגולן (ובעבר סיני) מעולם לא השתייכו לקטגוריות האלו. הגולן כיום הוא במפורש שטח כבוש, אבל לא חלים בו דיני כיבוש, כי ישראל סיפחה אותו (בדומה למזרח ירושלים). זה לא הופך את ההתנחלוית בגולן (או במזרח ירושלים) לפחות לא-חוקיות.
    מיותר לציין שהקהילה הבינ"ל דוחה לחלוטין את עמדתה של ישראל.

    http://arbitrarylife.wordpress.com/2012/07/10/internal-or-international-conflict/

  19. עידן לנדו / יול 22 2013 14:44

    יניב, מזה חששתי. כיוון שקשה להתמודד עם המציאות, גולשים במהירות להגדרות משפטיות. הדיון על מעמד השטחים מוכר לי היטב, ומקומו לא כאן, כי כאן זה המקום לדבר דווקא על מה שאין כמעט שום דיון עליו – משטר ההיתרים. ומכיוון שאף אחד לא יכול לטעון שיש הצדקה כלשהי למשטר הזה על בסיס מה-שלא-תהיה-עמדתך-המשפטית-ביחס-לשטחים, הרי שהגלישה אל מה-שלא-תהיה-עמדתך-המשפטית-ביחס-לשטחים היא בגדר הסחת דעת כאן. אנא לחדול.

  20. בנימין / יול 23 2013 00:10

    לישראל יש תביעות על השטח ומשום כך היא מגדירה אותו כשטח במחלוקת. המחלוקת היא גם פנימית – לגבי מימדי הסיפוח ולגבי מעמד הישות הפלסטינית – מדינה או סוג של אוטונומיה. אולי תצא מהקונכיה ותתחיל לדבר עם אנשים ואז תבין יותר טוב את המציאות משום שהטענה שלך שלישראל אין תביעות לשטח היא הזויה לגמרי.
    כדאי לך גם לעשות סיור עם עם עיר עמים ומחסום ווטש ואז תגלה כמה התנחלויות ענקיות שיושבים בהן עשרות ומאות אלפי יהודים מה שהביא אנשים מציאותיים להבנה שהמצב כבר בלתי הפיך במקומות האלה.
    בנוסף לכך, עדו, אתה מוזמן לטיולים בשטחי יהודה ושומרון , יש כמה וכמה התארגנויות כגון בית ספר שדה עציון, המדרשות, עמיתים לטיולים ועוד, גם תהנה מהנוף, גם תכיר אנשים נחמדים מהאזור ומכל הארץ וגם תחשף לעובדות בשטח ואפילו תוכל לפגוש פלסטינים באופן בלתי מתוכנן ותראה איך הם חיים ותשמע דיעות אחרות ותוכל לגבש דיעה המושתת על חויה אמיתית ולא כל מיני מידעים מסוננים.

  21. עידן לנדו / יול 23 2013 06:10

    בנימין, אני מבין שכל המידע המובא בפוסט הזה הוא "מסונן", וצריך להכיר את האנשים הנחמדים בהתנחלויות כדי לקבל "חוויה אמיתית", כן? אני גם מניח שהחוויה של פלסטינים במרחב התפר שחייהם נהרסו בגלל משטר ההיתרים לא באמת "אמיתית". אולי גם להם מומלץ להגיע לסיורים של בית ספר שדה עציון. אם הם רק יצליחו להוציא את ההיתר הדרוש.

    תשמע, התגובה שלך הזויה, לא הדברים של עדו (שלא ממש הבנת אותו). אכן, המצב בהתנחלויות בלתי הפיך; זה לא עושה אותו מוסרי או מוצדק. זה רק אומר כנראה שההתנחלויות יישארו מחוץ לגבולות ישראל או שתקום מדינה אחת דו-לאומית.

    ושוב – בכל פתרון שהוא, משטר ההיתרים הוא חרפה בלתי נסלחת. וקו ישר עובר בין המשטר הזה לבין שאיפות ההתרחבות של ההתנחלויות עם "האנשים הנחמדים". תתחיל לדבר על זה ואל תשלח אותנו לסיורים.

  22. ido2267 / יול 23 2013 06:12

    לנדו ביקש שלא ניכנס לדיון על חוקיות ההתנחלויות (רמז אף התנחלות איננה חוקית) אז נתייחס להצעה שלך להכיר את הסכסוך מקרוב. קודם כל אתה מניח שאני לא מכיר ולא יודע – בתקופה האחרונה זה נכון, אני באמת כבר לא יוצא לשטח כמו פעם. אבל הנה בא לנדו ונותן לי מידע על מה שקורה ומה יש לך להגיד לו? שהוא טועה? שהדברים שכתב שקריים? לא , אתה נותן את הנאום הרגיל על " הערבים שרוצים להרוג אותנו ולא מענין אותי לשמוע" . אולי תלך אתה למקומות דצוינו בפוסט ותראה איך זה להיות פלאח דצריך אישור כדי לעבד את האדמה דאביו וסבו ישבו עליה?

  23. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / יול 27 2013 10:04

    השנאה למדינה שמגינה עליכם מעבירה חלקכם לניתוחים אויליים שמתעלמים מכל מה שקרה בשנים האחרונות בקו התפר …עאלק ! בכלל מדובר במדינה חברה שלנו , שוויץ , למה בכלל צריך את המעברים לדוגמא ?? פתחו את השער פתחו…הם רק רוצים לעבוד … הזכרון הסלקטיבי של יפי הנפש קצר ומתנדף כהרף עין …פתחו את השער ! מי צריך שער ?!? בני דודנו הם אנשים נפלאים ! כולם ! פגעו בנו פעם !? ירו עלינו ? טיל !?! 2 , 3….1000 ??? איזו מדינה איומה שמגינה על אזרחיה ??? העיקר שנתנו להם שטחים בעזה והם לא מפסיקים לפתח ולבנות שם את שוויץ השנייה …
    a few seconds ago · Like

  24. עידן לנדו / יול 27 2013 10:47

    אנונימי, כאן נהוג להזדהות, בעיקר כשבאים עם ביקורת.

    הביקורת שלך לא ראויה להתייחסות כיוון שאתה בעצמך לא התייחסת לפסקאות המופיעות בסוף הפוסט, מתחת ל"כמה אמיתות יסוד". הן עונות ישירות על השליפה שלך ומציגות את הטיעון הבטחוני בריקותו המוחלטת. יש דרך פשוטה להגן על הישראלים בלי להזדקק למשטר ההיתרים. אשמח גם לשמוע בהזדמנות איך הנוהג לא להודיע לפלסטיני על זימון לשימוע שומר על בטחון הישראלים.

    (אה, ותזכיר לי גם מתי ירו עלינו טילים מרמאללה וברטעה? הכל סלט בראש שלך, אה?)

  25. עדו / יול 27 2013 19:31

    אנונימי יקר. אני מאד בעד שהמדינה שלי תגן עלי. תסביר לי בבקשה איך כל הדברים שמתוארים בפוסט מגינים עלי.
    תבין שכל עוד הייתה איזו הצדקה 'בטחונית' היה עוד אפשר לבלוע כל מיני מעשים לא נעימים ולהגיד במשיכת כתפיים 'ככה זה'. במקרה הזה אפילו את התירוץ הביטחוני אין. רוצה לעשות טרנספר לערבים ? תגיד את זה בקול רם ואל תספר לי שאתה מנסה להגן עלי מטילים.

  26. עידן לנדו / יול 27 2013 22:50

    אנונימי, אתה יכול ללכת להטריד במקום אחר. כל עוד לא תענה על השאלה הפשוטה שנשאלת – איך משטר ההיתרים, על המגבלות החמורות שנפרשו כאן – משרת את הביטחון של הישראלים – תגובות הסרק שלך לא ייכנסו. כל עוד לא תסביר מה הקשר בין הטילים מעזה לבין גדר ההפרדה (הגדר עוצרת טילים?), כל עוד לא תסביר מאיפה הזכות של ישראל להציב גדר בשטח כבוש (על זכות ההגנה העצמית אין עוררין) ולגבות את המחיר מחיי הפלסטינים שנכלאו בינה לבין הקו הירוק – כל הקשקושים שלך לא ייכנסו. כאן מדברים לעניין או שלא מדברים, תודה ושלום.

  27. israbest / אוג 13 2013 15:16

    חיים חגב כותב: "יולי 19 2013 09:25 , שיתפתי בפייסבוק, והוספתי: "בכל פעם שאני קורא על כל שיטות-העכביש המפותלות שדרכן ישראל מזיינת את הפלסטינים, אני נדהם מחדש: גם מהתחכום וההגיון הפנימי של פרויקט הכיבוש, וגם מזה שעדיין איכשהו יש אנשים כמו עידן לנדו שמצליחים להבין מה הולך פה ולעשות סדר בבלאגן."

    חיים תירגע, כשהפלסטינים הולכים דוך לדפוק יהודים אין ברירה ליהודים אלה לזיין את הפלסטינים ב"שיטות-העכביש המפותלות". לכן אין טעם בתדהמתך המדומה. הכיבוש נמשך, הכיבוש ימשיך, עושים סדר בבלגן. ירדן היא פלסטין, ובקרוב הם יחזירו עטרה למדינתם כשהמלך יברח ללונדון. הכל נכתב בהדורת ההיסטוריה הבאה מבית מדרשם של שלום הך שווא !!!!!

    יום טוב לך!

  28. עדו / אוג 13 2013 15:29

    יופי ישרא-אזבסט, אז תגידו את זה בקול רם. אל תספרו סיפורים על 'צרכים בטחוניים' , פשוט תגידו שהמטרה שלכם היא לגרש את הפלשתינאים לירדן. ואם בכל זאת לא אומרים את זה בקול רם, אז אולי לא על השמאלנים עובדים אלא דווקא עליך שבטוח שיש פה איזו תוכנית מאחורי כל זה ולא מבין שאין?

  29. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / דצמ 23 2013 19:31

    למרות כתיבתך המתוחכמת מירב הסיכויים שאכן תמות טיפש,תתפכח מאשליות השוא שהינך מריץ מתוך הבנה חלקית בלבד של תמונה מורכבת בהרבה מתוך אג'נדה שגויה ועמדה שהינה אך לכאורה "מוסרית".כל עוד אינך מחובר לתורת ישראל אין סיכוי שתבין מהי המשמעות העמוקה של א"י לעם ישראל,ולכן גם לא ברור לאנשים כמוך המבקשים להיות לכאורה "אובייקטיבים מהאו"ם",מה בכלל המשמעות של להיות יהודי בא"י.עשה חשבון נפש וחדל ממייצגי השוא המיותרים והלעוסים עד לזרא. בהצלחה.

  30. עידן לנדו / דצמ 23 2013 23:42

    אנונימי,

    חיפשתי ולא מצאתי בתגובתך שום צידוק למשטר ההיתרים.

    חיפשתי ולא מצאתי בתגובתך גם שם אמיתי שלוקח אחריות על הדברים.

    הבנתי שמדובר בטרדן פחדני. קישטא.

  31. עדו / דצמ 26 2013 08:36

    מה שהאנונימי הוכיח בתגובתו הלעוסה עד זרא, הוא שאדם ה'מחובר לתורת ישראל' מסוגל לכל מעשה פשע בשמה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: