הישג נוסף למערכת החינוך
אליה לנדו, בת 7 (הודעה שנמצאה בחדר העבודה היום אחר-הצהריים).
תחבירן ופולמוסן. נזהר בצוננין.
… וגם לא לעבוד חינם
פוסט אקראי
תגובות אחרונות
עידן לנדו על מן הבגידה, דרך הקונספירציה, אל… natan3nf על מן הבגידה, דרך הקונספירציה, אל… שחררהב על שלוש שיחות בפודקאסטים David Gross על שלוש שיחות בפודקאסטים עפרה בן ארצי על שלוש שיחות בפודקאסטים טיפה אפלה בקליפה (מסות על הלשון ותעתועיה)
לא למות טיפש 
שוין, לפחות הם הצליחו להנחיל לה אהבה לסימני הניקוד, שוואים and all.
אם לתשובה מותר להגיד 'אז מה אם אני חייב?' מה רוצים מילדה בת 7 ?
איך קרה שכבר בגיל 7 משרד החינוך גורם לדחייה מבתי-ספר?
מה קרה כבר התחילו עם שטיפת המוח הלאומנית כבר בכיתה ב'?
גם ככה כל מה שמלמדים היום בבית ספר זה לשים 17 סימני קריאה בסוף כל משפט
סרבנית.
שמע, הניקוד! (בלשנית בהתהוות?) והדעתנות (היא לא תמות טפשה!). עושה רושם של ילדה לעניין 🙂
"אני מעדיפה למות ולא ללכת לבית הספר", נועה, הבת שלי, בת 7, כיתה ב'.
לפוצץ את בית הספר? http://wp.me/pSKif-in0
"אני מעדיפה לעמוד מול כיתת יורים ולא לשבת ליד בנים".
הודיה לבנון, בת 7, בתו של הרב אליקים לבנון.
http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1569347
מסמך קשה.
מצד שני, הנחישות וחוט השדרה שהיא מפגינה מרשימים ביותר.
היא צודקת. חבל לקלקל את מה שיש לה.
גו אליה גו! הילדה יודעת מה טוב לה.
המכתב שלה – ברור ורהוט ומובן – החזיר אותי בהינף קולמוס לילדות, בעיר רחובות. לעגו לי, מכל כיוון אפשרי (קראו לי "גויה" כי דיברתי במבטא אמריקאי; ו"דוסית" כי לבשתי שמלות. באותו היום, לאורך אותה השנה. כיתה א', בי"ס ממלכתי. מה שהטריף אותי היה העובדה שלא היתה שום דרך לספק את דרישות העדר.)
האקלים הזה, שבו הימצאות בבית הספר מעוררת זעם והתנגדות כזו, אינו מחוייב המציאות.
אני מקווה שתצליחו לשנות את המציאות שלה במהירות רבה.
אפשר בהחלט להבין אותה. אחד הדברים העצובים הוא שמערכת החינוך הפרטית מציעה מבחר מרשים של בתי ספר אנושיים, מסקרנים, כיפיים ומכילים להורים בעלי הון תרבותי או כלכלי (רצוי שניהם, או נכונות למשכן את החיים תמורת חינוך אקסקלוסיבי-אך-מבחינות-אחרות-מתקבל-על-הדעת לילדיהם).
ומה עושים עכשיו? התלבטות הורית, חינוכית, אידיאולוגית, קהילתית לא פשוטה.
מה זה הון תרבותי ומי (חושב שהוא) מחזיק בו?
this is sad. and how does she explain the reason?
אני חושש שאנשים יבקשו ממך להביא אסמכתא בלתי תלויה לדברים.
בגסות מה – הון תרבותי הוא שליטה בשיח, או במושגי השיח, של אליטה כלשהי, לרבות אליטה כלכלית (כמעט תמיד תתקיים מידה גבוהה של השקה בין הון כלכלי להון תרבותי).
האם נשקלת סנקציה של החסרת עלות שעות הלימוד החסרות של הילדה משכרו של שר החינוך?
כל עוד היא לא תבקש תשלום על הימים שהחסירה בטענה שעשתה מחקר בבית אין לי בעיה עם זה.
וזאת נוקטת באסטרטגיה קצת שונה 🙂
צודקת הילדה שלך. וגם חכמה.
המורה של הנכד שלי, בן 7 כיתה ב' זימנה את הוריו וביקשה שימנעו ככל האפשר מהסבתא (אני) לבוא לבית ספר
אני בת 100 ועדיין כשאני מגיעה לשם משתלטים עלי שׁדים…….חיבוק לילדה שלכם
הי עידן,
אני לא העליתי בדעתי להשאיר פתקים כאלה להוריי בגיל 7. הם היו יכולים לגזור עליי גלות בקמטצ'קה כמו כלום (אני עדיין מהסס האם ניתן לקחת את המפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי, למשל)
אשתי ואני מעניקים לילדים לבחור יום חופש פעם בחודש בלי שום תירוץ או מחלה. סוג של יום בחירה, שאנחנו מאשרים להם. זה נראה לי נכון. לעתים לילדים אין כח לשהות במערכת החינוך, זה סביר ומובן.
אפקיטטוס אמר:"כל אדם שמתאים עצמו כיאות להכרח,הוא לדעתנו חכם ומבין דברים אלוהיים".
השאלה שאנו רוצים לשאול,האם מערכת החינוך הזאת היא הכרח?ואם כן,איך אנו מתאימים את עצמנו כיאות אליה,כדי שהיא תתאים את עצמה אלינו?ההכרח יכול להשתנות לעיתים,רק אם הוא חש שאתה מבין אותו וחלק ממנו.אז אתה פועל מבפנים על מנת לשנות אותו או שמוסיף את החלק שלך בקצוות כדי לא להרגיז ולזעזע מוסדות ארץ.לא רק ברמת המיקרו,גם ברמת המקרו,שינוי לא יכול לבוא בכפייה וגם לא מתוך יהירות.בכל אופן,לא שינוי אמיתי,כזה שיכול להכות שורש.
בינתיים,בלית ברירה,יש גם דרכים למזער נזקים.דברים חשובים מאוד אפשר ללמד את הילדים גם בבית ולהקל מעט על סבלם.כמו כן,ניתן ללמד אותם לחשוב בצורה יותר אופטימית על הדברים.אני ממליץ על ספרו של מרטין זליגמן:"ילדות אופטימית,המדריך ליצירת חוסן נפשי לילדים".ספר מצויין ברוח הפסיכולוגיה החיובית והקוגנטיבית וגם,לא פחות חשוב,נכתב על בסיס מחקרים מדעיים ולא רק משאלות לב:)
דרך אגב,יש הורים,בארצות אחרות,שהדבר בגבולות יכולתם והם מחנכים את הילדים בבית(פרופסור מרטין זליגמן ואשתו למשל ומשובב נפש לקרוא כיצד הם עושים זאת).האופציה הזאת עשויה גם להיות קצת מזיקה,לפחות מהבחינה החברתית,ואין לי מושג אם היא אפשרית בישראל.בתי ספר חלופיים,המאורגנים לפי פילוסופיה חינוכית קצת שונה גם קיימים,כגון בית הספר הדמוקרטי או בתי הספר התיאוסופיים.אני סבור,שאלו האחרונים,במידה והדבר אפשרי עבור ההורים,עדיפים לאין שיעור על המוסדות הרגילים.
בכל מקרה,הקמת בית ספר היא פרוייקט מאוד גדול.חינוך אלטרנטיבי,לצערנו,הוא משהו שיש בארץ נכון להיום רק לדתיים.
אבא שלי היה נוהג לומר לי על ציונים "זה בסך הכול מה שאישה אחת, שיודעת חומר של כיתה ג', חושבת על העבודה שלך". זה עזר לי מאוד להתמודד עם בית הספר
הרבה דברים לא ממש מרשימים בארץ הלא נתפסת הזו אבל חינוך אלטרניטיבי יש בארץ כמעט מכל הגוונים (הנה משהו שאנחנו יכולים להיות גאים בו) : החל בבתי-ספר דמוקרטיים (ישראל מובילה בעולם) הנה הרשימה – http://onodemocratic.com/Articles/SchoolList.htm , מונטסורי, וולדרוף, home schooling, מיתר http://www.beit-meitar.org.il/, יד ביד http://www.handinhandk12.org/ וזו רק רשימה חלקית אבל מרשימה בפני עצמה.
שני ספרים אהובים עליי מהתחום הם:
הספר של יעקוב הכט – החינוך הדמוקרטי סיפור עם התחלה http://democratic-portal.com/shop/node/27
והספר של דני לסרי חינוך בביצת הפתעה http://www.dialogit.org/archives/308
peace. אופירה רול
גם אצל נילס אולגרסן זה התחיל כך. הרחיקו אותה מאווזים.
מעניין שרוב המגיבים כאן מתלהמים על ביה"ס ואף אחד לא שאל את הילדה מה הסיבה לדברים שכתבה. יכול להיות שהיא לא רוצה להיות שם כי לא נעים לשבת בחדר אחד, לא גדול, עם עוד 39 חבר'ה שעושים רעש, ורבים, ומאיימים ומתנהלים כמו המבוגרים שנותנים להם דוגמא בבית? לא, לא אתם. לכם יש הון תרבותי, אבל יש כמובן שאין להם. אז תחשבו שוב. בדרך כלל ילדים לא רוצים ללכת לביה"ס מסיבות חברתיות, ולא מסיבות אקדמיות.
בני בן ה-17 "בילה" 8 שנים במערכת החינוך, כל יום, כשחזר מביה"ס נהגתי לשאול אותו איך היה בבית הספר. כמעט בכל המקרים התשובה הייתה "בסדר". לעיתים רחוקות, כשקרה משהו מעניין מבחינה תוכנית הוא חזר נלהב וסיפר, משהו מעבר ל"בסדר". זה בערך פרצופה של מערכת החינוך כיום. אם יש מורה או שתיים שמתעלות על הבינוניות – אשרינו, יצאנו נשכרים.
אך אין מה להתפלא, מערכת החינוך היא חלק מהחברה שלנו, ומושפעת מכל מה שקורה מסביב. היא שנים כבר מושפעת. קיצוץ בשעות, כיתות עם עד 41 תלמידים בכיתה, שכר מבייש למורות ולמורים, שיטות לימוד ארכאיות, ללא אמצעי עזר, סביבת בית-ספר לא מטופחת, מערכת מסורבלת שבה צריכים המורים לא רק לשרוד מול כיתות עמוסות, אלא מול מפקחים, פקידים, מנהלים, שמנחיתים עליהם הוראות ותוכניות חסרות שחר ותכלית.
ומעבר לכל – האלימות. האלימות שהיא סממן כה בולט של החברה הישראלית – מקומה לא נפקד גם בבתי הספר. אבוי לו לילד או ילדה שאינם מהחבר'ה, שמשהו בהם גורם להם להיות "מסומנים". לעיתים רק לאחר שנים מתגלה התעללות כזו, מכיוון שהילד לא רוצה "להלשין", והצוות החינוכי לא עלה על הבעיה, או שלא טרח לטפל בה.
פתרונות? קודם כל – לשים את מערכת החינוך בראש סדר העדיפויות ולא בסופו. כפי שעשו במדינות המזרח הרחוק. זה אומר – שכר משמעותי למורים, העלאת קרנו של המקצוע, תקציבים לבתי הספר, שינוי תכניות הלימודים והתאמתן לתקופתנו. תוספת שיעורי היסטוריה, אזרחות, חינוך, ספרות – כל מה שמפתח את נפש האדם.
אך אין מה לחשוש, כל זה לא קרה, במדינה שבה הרופאים נלחמים על נפשם, שבה נזרקים אנשים לרחוב, שבה מפגינים שמעזים להפגין נגד הממשלה חוטפים גז מדמיע ומעצרים ואלימות משטרתית, במדינה בה הדגל חשוב יותר מערכים ממשיים של זכויות אדם, של יחס לאחר, במדינה שמעלה על נס – בניית טיל חדש או מזל"ט משוכלל – ערך האדם כמעט ולא קיים.
וסליחה שהארכתי כל כך.
מצמרר
לא מירי, את לא צריכה להתנצל. אני אישית זוכר שנה אחת שבה פשוט לא יצאתי מהכיתה בהפסקה, הייתי ילד חלש ועדין ולא רציתי לחטוף מכות בחוץ. שנים אחר כך ראיתי את דן מרגלית איש המיינסטרים מראיין שלישיה של אחים זהים: "תגידו", הוא שאל בחיוך, "כשמרביצים לאחד בבית הספר השניים האחרים באים לעזרתו?" (הם ענו שלהם לא מרביצים כי יודעים שהם שלושה)
הוא לא שאל 'אם' מרביצים, אלא הניח כמובן מאליו שילד שהולך לבית הספר חוטף מכות. כלומר זה לא רק אני שהייתי אולי מושך אש בצורה קיצונית אלא זו הנורמה. מובן מאליו שילד ילך יום יום למקום שבו יש כלפיו אלימות. לא הצקות, לא כינויי גנאי – אלימות ממש. אחר כך לא מבינים איך אישה חיה יום יום עם בעל מכה, הרי לא היינו מעלים על דעתנו להישאר במקום עבודה שבו אחד העובדים מחטיף לנו סטירה מדי פעם וההנהלה לא עושה כלום, נכון? אבל שהילד שלנו ילך לגיהנום כזה יום יום זה מובן מאליו.
אני הייתי רגיל לשאול את צאצאי בחוזרם מבית הספר: "איך היה בבית הסוהר היום?" וקשביקשו מבית הספר לשתף פעולה בענישתם על פריקת עול הודעתי להם בכתב ובעל פה שישכחו מזה.
צודקת
אילן, אתה הצד השני של הבעיה, אם הייתי הבן שלך הייתי שואל 'אז למה אתה שולח אותי לבית הסוהר אבא? איזה מין אבא אתה שלא מגן עלי?' . זו לא חכמה להיות 'בצד' של הילד אבל להמשיך לשתף פעולה עם המערכת. אתה הודעת לבית הספר שיקפצו לך? נהדר, אבל הילדים שלך המשיכו ללכת למקום הזה שאתה בז לו כל כך, נכון?
היא בהחלט יכולה לפתוח מועדון עם הבן שלי , למרות שבמקרה שלו ניתן להאשים גם את החינוך העצמאי וגם את עיריית בני ברק וגם את הליטאים ובמיוחד את הליטאיות ולא רק את משרד החינוך.
אליה מבקשת להרגיע את המודאגים והתמהים.
העילה המיידית למחאה הנוקבת שלה ("לא אחפת לי…" וגו') היתה עומס בלתי סביר בכמות שיעורי הבית. העניין הזה תוקן לשביעות רצונה המיידית כשביטלתי באבחת עט אבהית את החובה לעשות שיעורי בית מעיקים ומיותרים.
בכל הקשור לחיי חברה, מעמד חברתי והצורך המתמיד להיות אהובה ומקובלת ונסגדת – הכל שפיר, אין מקום לדאגה.
עם זאת, מוסיפה אליה, באופן כללי הצדק עם המגיבים: school sucks.
אם ילדה בת 7 מגיעה למסקנה שחינוך ביתי הוא הפתרון הטוב ביותר, אין ספק שמערכת החינוך, למרות כל מה שחשבנו, עדיין מאפשרת חשיבה עצמאית וביקורתית ואיננה מיותרת לגמרי… . ובהתחשב בעמדת אביה (המוצדקת לגמרי בעיניי) לגבי המקומות הנכונים לעשות בהם מחקר, אולי בכל זאת כדאי לשקול הענות למחאה ולא מענקים בשוליים בסגנון ועדת טרכטנברג ?
עומס בלתי סביר בכמות שיעורי הבית. ????
לבני הלומד בכיתה א' נותנים בקושי שיעורי בית,ברמה של 2-3 פעמים (עשרים דקות) בשבוע.
וזה עוד בבית ספר שנחשב מהטובים בתל אביב…בדיחה.
כל הכבוד על שינוי המציאות במהירות וביעילות רבה כל כך!
(ואני חושבת שהיא טועה: it's not that school sucks, it's that some schools suck. אני מקווה שהיא תגלה זאת בקרוב מאודמאודמאוד.)
(ואחרון ובקטן: בוודאי שדאגתי. בלי להכיר אותה – או אותך מחוץ להיותי קוראת קבועה של הבלוג הזה. אז תודה על ההרגעה.)
שלום,
אני קוראת פה כבר זמן מה אבל מעולם לא מצאתי משהו חכם להגיד שעוד לא אמרו לפני. בפעם זו אני חורגת ממנהגי כדי להגיד שלדעתי הילדה לא צריכה ללכת לבית-ספר כי היא כבר מספיק חכמה. וטוב עשית שביטלת את שיעורי הבית המיותרים. אצלי בבית יש מגבלה חמורה על הכנת שיעורי בית!
יש גבול!
אלמוג, שמאלנית-של-כורסא ואמא רדיקלית.
אלמוג, הלואי היית אמא שלי.
בתי (7) אומרת את זה פעמיים בשבוע. אשמח לסחור במשפטי תשובה הגיוניים, כי לי כבר נגמרו המילים. מישהו?
מיכל תנסי שוחד.
הילדה טרחה עם ניקוד וסיימה עם מליון סימני קריאה, אבל את הנקודה בב' היא שכחה
טוב, מול כל המתלהמים ולמען האיזון, ראוי כי מישהו ייצג את אוכלוסיית המורים.
אז הנה שני הסנט שלי:
שונרא צודקת. יש בתי ספר ויש בתי ספר.
באלו בהם נטלתי חלק במלאכת חינוך הילדים (דמוקרטי, חינוך מיוחד, אבל גם חינוך רגיל) ראיתי גם הרבה ילדים שמחים. ישנן המון נושאים הדורשים שיפור, ישנה (יותר מדי) אלימות, יש (יותר מדי) שיעורים משעממים, יש (י"מ) שיעורי בית לא רלוונטיים, יש (י"מ) מקרים של ילדים שהמערכת לא מצליחה לראות אותם ולהפנות אליהם את היחס הנדרש – אלו ועוד הן תופעות שהיו ותהיינה קיימות, ואנו נשקיע את כל מרצנו כדי לטפל בהן. אבל חבל ומיותר להכליל, כמו שרבים עשו כאן בתגובות לפוסט המשעשע של עידן ולמכתב משובב הנפש של אליה.
אני ועוד הרבה מורים טובים, הרואים במקצוע שליחות, לפחות שמחים על שבשנים האחרונות השיח החינוכי הולך ותופס את המקום הראוי בסדר היום הציבורי. הבה ננסה לשמור עליו במסגרת של שיח בונה ואופטימי, במקום ליפול אל חיקן החם והנוח (והנפוץ, יש לומר) של התלונות וההכפשות.
הכי הכי חשוב: שתקרא הרבה ספרים בלי קשר לבית ספר, והשגיאות כתיב יעלמו.
תודה, ארנון. לי לפחות זה ברור שמקור התחלואים במערכת החינוך איננו המורים עצמם אלא הזנחה שלטונית רבת שנים. המורים הם קורבנות לא פחות מהתלמידים, גם כאשר הם מטרה נוחה להשמצות.
אני מורה, אמא ואזרחית מודאגת מאוד. חבל שעל נושא כל כך חשוב מגיבים בזחיחות דעת, ב"מגניבות", בסרקזם, ב"הומור", ובעיקר בחוסר אחריות.
בית הספר הוא אנחנו. לא פחות ואולי דווקא יותר. רוב המורים בסביבה שלי, לפחות, עולים בהרבה, מכול הבחינות, על רוב ההורים של התלמידים. הבעיה המרכזית היא לא בית הספר אלא ההורים. "ההורים" (אם אפשר לדבר בהכללה על "בית הספר" ועל "המורים", למה שלא נדבר בהכללה גם על ההורים?) בחלקם הלא קטן בכלל, בעיקר פוחדים מילדיהם. הלימודים בבית הספר, כמו החיים בכלל, אמורים, מבחינתם, להיות "בכיף" (מה זה?), בסבבה, בלי לחץ, מרתקים, מושכים, רלוונטיים. וגם מתחשבים ומותאמים לכול השקעים והבליטות של כול שלושים או ארבעים הילדים בכתה.
מי שבגיל שלושים או ארבעים עדיין מפנטז על בית ספר כזה ועל לימודים כאלה, חי כנראה ביקום מקביל שבו גם החיים הם "מגניבים" ומאירי פנים כל הזמן. מאחר וביקום שלנו בלי לימודים אין אפשרות לשרוד, ומאחר שלימודים מעצם הגדרתם הם קשים ומייגעים (אחרת הם לא היו לימודים אלא נופש בבית הבראה), אז המסקנה היא שבית ספר מעצם הגדרתו הוא מקום תובעני, קשה ולפרקים אפילו מאיים. זה לא אומר שלא צריך כל הזמן לחפש דרכים לריכוך הקושי ולשיפור ההרגשה של התלמידים. אולם אין שום אפשרות לבטל את הקושי של הבנת נוסחאות, הגדרות ומושגים, של שינון חומר, של זכירת שמות, אירועים ותהליכים וכו'. הדיבור השטחי על "הבנה" ועל "חקירה" כעדיפים על שינון וזיכרון מעידים לדעתי על חוסר הבנה בסיסי. אין למידה משמעותית ללא "עבודה שחורה", ו"עבודה שחורה" כשמה כן היא: משעממת, מייגעת ואפילו מאוסה. רק גאונים ספורים יכולים ללמוד ללא "העבודה השחורה" ולכן הם מהווים יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל.
כל הכבוד לילדה שבגיל שבע מצליחה לבטא את עצמה באופן כל כך מרשים ומכמיר לב. נראה לי שהילדה הזו בעוד שנתיים שלוש תוכל להסביר להורה שמכנה את בית הספר של בנו "בית סוהר" למה זה כל כך נלוז לעשות את זה. והיא תוכל להסביר להוריה ולנו שבית ספר זה גם מקום שבו לומדים איך להסתדר עם אנשים, בין אם הם מורים ובין אם הם תלמידים. ושכישורי חיים נלמדים ב"חיים" ולא בתחליפי חיים.
הילדה עשתה את שלה בהצלחה רבה מאוד. התפקיד של "המבוגר האחראי" (הורים ומורים) הוא להבין את הילדה, לאפשר לה לבטא את רגשותיה ואת דעותיה, ולצייד אותה ב"כלים" שיאפשרו לה לשרוד היטב בתוך סביבתה.
והכי חשוב, אין (!) שום אפשרות לנהל לימודים סבירים בכיתות של למעלה מ 25 – 30 תלמידים. מי שהילד שלו סובל בכיתה כזאת, וכמעט שזה לא אפשרי שלא לסבול בנסיבות כאלה, שיואיל להפנות אצבע מאשימה לא כלפי "בית הספר" אלא כלפי שר החינוך, כלפי ראש הממשלה, כלפי העם, שבוחר שוב ושוב במנהיגים שמה שמניע אותם הוא תאוות כוח.
אז זהו חיה, שהתחלת בצורה לוחמנית מאד ואז בסוף הכנסת את הפואנטה, אין אפשרות לנהל לימודים סבירים בכיתה גדולה מדי, בוודאי תסכימי שגם אי אפשר לנהל לימודים סבירים כשבריונים נטפלים לילדים חלשים ומכים אותם, כשהשירותים מצחינים וכן הלאה.
אז הילד שומע מההורה את כל החלק הראשון של התגובה שלך. מבין שהוא צריך להתאמץ ושאם הוא לא מצליח אז הוא דפוק אבל בסופו של דבר מסתבר שלא, המערכת היא זו שלא העמידה לרשותו את האמצעים (אבל כן את הדרישות).
וכך הוא גדל להאמין : או שהוא לא יוצלח ולא יצא ממנו כלום, או שכולם שקרנים ורמאים ומכסים את התחת ולא צריך להקשיב להם. כך או כך התוצאות הרסניות.
שלום עדו,
בשום פנים ואופן אף אחד, בין אם הוא הורה ובין אם הוא מורה, אמור להשלים עם בריונות מכל סוג. מורה או הורה שלא מטפל בכך בתקיפות רבה ועם אפס סובלנות חוטא באופן חמור. זה בכלל לא הנושא שעומד לדיון. מה שעומד לדיון הוא כיצד אנו שולחים את ילדינו לבית הספר, על איזה ערכים ותובנות יושבות התגובות שלנו למה שחווה הילד בבית הספר, כיצד אנו כהורים, שהיו פעם ילדים שחוו אולי קשיים ואפילו טראומות בבית הספר, מתמודדים עם התסכולים ועם האכזבות של ילדינו בבית הספר.
שירותים נקיים ואפס אלימות בבית הספר לא אמורים להיות נושא לדיון אלא אך ורק למימוש ולביצוע מיידיים. אני קוראת פה פוסטים של אנשים בעלי "הון אנושי" מכובד, אז למה שלא ירתמו את כישוריהם להפיכת בית הספר למקום נקי, נעים ומכובד?! "קשה"? "אין עם מי לדבר"? "ניסינו ולא הצלחנו"? – אז מה?! גם המורים מנסים ללמד בכיתות צפופות להחריד, וגם הם מנסים "להגיע" לכל תלמיד בכול שיעור (בהנחה שאדם אחד מסוגל טכנית ומתמטית להקדיש ולו דקה אחת, בשיעור של 45 דקות ברוטו-ברוטו, לכול אחד מהתלמידים!..).
אם אתם לא מצליחים להפוך את בית הספר לקאנטרי קלאב ירוק ורגוע למה אתם חושבים שהמורים יכולים? להם יש קשר ישיר יותר אל שר החינוך או אל ראש הממשלה?
אינני מסכימה עם המסקנות שלך: אין שום סיבה שילד יגדל עם התחושה שהוא לא-יוצלח! אם מורה גורם לו להרגיש כך, זוהי האחריות שלנו כהורים להיאבק בכך. אם ההורים גורמים לו להרגיש כך, זוהי האחריות שלנו כמורים לחזק את הילד. גם לגבי ה"כולם שקרנים", אין לי מושג למה אתה מתכוון. שקר אסור מהתורה…אז מה יש פה בכלל להגיד. פשוט אל תשקר לילד שלך, אלא צייד אותו בכלים להתמודדות עם השקרים של האחרים אם וכאשר הם מופיעים.
ומילה אחרונה על "המערכת". המערכת היא אנחנו, אין מערכת אחרת שקיימת בחלל החיצוני. לא מוצאת חן בעיניך? תשנה אותה, כמיטב יכולתך. בהצלחה! (ברצינות).
אשמח באמת לקבל הסבר איך יש כל כך הרבה סטארטאפים , המצאות ופטנטים,ספרות עברית מדהימה, פרסי נובל, תזמורות מפוארות, מוסיקה מקורית ועוד ועוד,ואני שלא זכיתי בכל שנותי בבה,"ס לראות ציון 7 חוץ מבחינוך גופני, וכמובן אסור לדבר על גנים, אז הרחיבו דעתי.
כמו שאמרו פה ושם, כל הקונספט של בית ספר (לפחות בימינו) הוא בעייתי במיוחד. כפייה, תחרותיות, ציונים. נראה שבית ספר בנוי על הקונספט שהילד מטבעו הוא רע, או ריק. שאם לא יכריחו אותו הוא לא יזוז לשום מקום, מקסימום ישחק כדורגל או משהו. או ירביץ לילדים אחרים.
הקטע הוא שבאופן פרדוקסלי זה בדיוק מה שבית ספר יוצר. ילדים שמתעסקים בהישרדות, שמאבדים את הסקרנות והמוטיבציה הפנימית, שמחכים כל הזמן לליטוף/ ציון/ עונש. ושיוצאים מבית ספר בלי שמץ של מושג מי הם ומה עושה להם טוב.
בינתיים אני לא רואה איך *באמת* אפשר לשנות את זה מבפנים. ו–לא, להוסיף "כיתות חכמות" או חינוך לאי-אלימות לא משנה את זה באופן מהותי
ילדה חמודה ומרשימה מאוד!!
אני חייבת להגיד כבעלת הון תרבותי שילדיי הלומדים בבית הספר לטבע, חברה וסביבה (ממלכתי, מה שנקרא ייחודי) מעולם לא סירבו קטגורית ללכת לבית ספר, רחמנא ליצלן הם אוהבים אותו. ברור שלפעמים לא מתחשק אבל זה ממחלקה אחרת.
"לימודים מעצם הגדרתם הם קשים ומייגעים"?
Why? Learning is inherently enjoyable. Think of the way an infant or a young child acquires knowledge about the world, about curiosity and exploration. Yes, structured acquisition of academic skills can be more difficult, but it is not necessarily tedious. If a teacher views studying this way, no wonder she gives that message to her students and that they, in turn, hate going to school.
חיה שם, אני חושבת כמוך.
אולי הגיע הזמן להפריט את מערכת החינוך? לתת את השליטה להורים ותלמידים, ולא לבירוקרטים ופוליטיקאים?
כשילד לא רוצה ללכת לבית ספר, בוודאי בגיל כזה – הבעיה היא לא בילד, אלא לחלוטין במערכת. לימודים לא צריכים להיות מבאסים – צריך לדעת שלימודים הם בשביל להעשיר את עצמנו ועולמנו וילד צריך ללכת לבית הספר בחשק (אני לא אומר בשמחה ואושר – אבל בחשק) זה אומר שצריך מורים טובים אך קשוחים.
אגב, שאלת את הילדה שלך למה היא כתבה את זה? אולי הבעיה לא במערכת החינוך (שגיאות כתיב לא מחייבות לימוד קלוקל אלא ליקוי למידה) אולי היא התכוונה שהיא אוהבת להשאר איתכם בבית?
יותר מעניין התגובה שלכם כהורים לפתק הזה ומה גיליתם…