איך נהנים מכל העולמות (מאת בועז עברון)

מעולה!!

היה שם טבח בבית ג'אלה. ואני חותם על זה שבמימיות של החיילים שזרקו את רימוני הגז היו מים בינלאומיים. זרעי ארוע המשט נזרעו כבר שם.

כתבה מעולה ונוקבת, כרגיל אצל בועז עברון. שנים נהגתי לקרוא את הטור שלו ב"ידיעות אחרונות", לצד הטור של עמוס קינן ז"ל. כמה שאני מתגעגע לטורים אלה!

עידן, איך לומר זאת בחביבות, אתה מאניאק!(במשמעות חיובית כמובן. כמו שאמרתי בזמנו לאבי מוגרבי בכלא 6 בשנת 82).

כאשר כתבת שאוהב את הפוסט הזה, פשוט אין לך מושג עד כמה אני מחובר אליו (או שמא אולי דווקא כן יש לך?).
נתחיל בזה שהייתי אז במערכת "שדמות" כאשר הסיפור שבועז עברון מתייחס אליו הגיע לידינו.
והתחילה מערכת לא קלה של התלבטויות במערכת אם לפרסם אותו אם לאו. להזכירך אנחנו מדברים על שלהי שנות ה-70. אנשים אז לא היו יוצאים בקלות עם טקסט כל כך מצמרר, מזעזע ומרעיד לבבות. בסופו של דבר פרסמנו את הסיפור ושמו של המספר אותו שמור עימדי עד היום. (יש שם קטע שובר לב שבו הוא מתאר איך "הילדים נפלו לנו מהידים כמו פרפרים". ולי זה הזכיר תמיד את "אין פרפרים בגיטו".)

ושם גם התחלתי להבין לראשונה את מהות העניין הזה שהגדרתי אותו לעצמי אחר כך כ"התלבטות המטהרת". כלומר אתה עושה ומתלבט תוך כדי מעשה (בעצם, העניין כבר מופיע בסיפור של ס. יזהר "השבוי". ההתלבטות הזאת שבאה במקום ההכרעה שתשנה את המצב. נדמה לי שהזכרתי את זה כבר באחת התגובות שלי כאן אצלך בבלוג). וההתלבטות הזאת כבר מטהרת אותך, כמו איזו אינדוליגנציה, מהתועבה שאך ביצעת.
קצת מזכיר את טיפוס האדם הזה שכונה "האנס הבכיין" או "האנס האדיב".
ושם החל השבר שנסדק ביני לבין חברי למערכת שהפיקו את "שיח לוחמים". בדרך ארנון לפיד עוד יכתוב את "הזמנה לבכי" (אחרי המלחמה ב-73) ושובל הדמעות המטהרות נמשך עד עצם היום הזה, ביחד עם אמצעים מטהרים נוספים (המשחררים רעלים לתוך נפשה של החברה הישראלית המסתממת בשקיקה גדולה) מבית היוצר של אסא כשר שמוכן לכתוב קוד אתי לכל מה שזז, כולל קוד אתי לפשעי מלחמה.

בקיצור, החזרת אותי באחת לשנים המכוננות שלי. ולאחד האירועים המכריעים שגרמו לי בסופו של דבר לסרב בשנת 82 לאחר שקיבלתי צו מילואים לבט"ש בלבנון.

היי עידן, גרמת לי זעזוע לא פשוט בפוסט הזה.
הרבה תודה לך.
כנראה שהייתי זקוק לו.

קיצור (טוב, לא כל כך קיצור) תולדות ה'שמאל המשרת'. מחירבת חיזעה ועד שלום "היי, אנחנו ציונים, עשינו צבא" עכשיו.

היום שכשיש לי תינוק קטן בן שנה וקצת עוד יותר קשה לי לקרוא את מה שנכתב אצל עברון על הילדים . לא מבין איך מישהו יכול לפעול כך נקודה .

מרטיט. תודה על הבאת הדברים.

נראה לי שהביקורת איננה הוגנת. ההתנגדות למערכת השולטת על חיינו עכשיו מורכבת מחלקים רבים: בלוגרים, אקטיביסטים בארגונים שונים, חושפי פשעים בשירות הצבאי, משתתפי הפגנות סוערות ומשתתפים בהפגנות שקטות. הפניית אצבע מאשימה כלפי אחת מהקבוצות הללו בנוסח "יורים ובוכים" הוא שליחת חץ למטרה הלא נכונה. חבל.

גם בלוגר לא מתרגם בהכרח את ביקורתו לאקט פוליטי. הייתי אומרת שמרבית הקבוצות הפועלות כיום אינן הולכות במסלול הפוליטי, וזו בהחלט בעיה שיש לתת עליה את הדעת. אבל הפניית אצבע מאשימה למעטים שעושים משהו (כן, "שוברים שתיקה") כאלטרנטיבה לפעילות פוליטית, היא בדיוק אותה הלקאה עצמית חסרת תועלת.

הי עידן ותודה על הבאת הדברים.

יש כמה דברים שאני לא מסכימה איתם עם עברון (הזכור לי לטובה ככותב בידיעות, פעם כשב. מיכאל גם עוד כתב שם…).
גם לקתולים וגם ליהודים יש מנגנון של כפרה על חטאים. נכון הוא שאדם לא יודע אם יכופרו חטאיו ע"י האל, אבל ביהדות כדי לקבל כפרה על חטאים שבין אדם לחברו, צריך ללכת לחבר ולבקש סליחה, שהיא לא מחוייבת המציאות. מי שיראה את Z32 המצויין יבין…
לפרוטסטנטים אין מנגנון כזה קל, אבל זה בדיוק מה שקורה בקיבוצים, כך שאין לעברון מה להתגעגע אליהם.
באופן כללי הציונות היא דת פרוטסטנטית: מאתוס החזרה לתנ"ך באופן גיאוגרפי, נטישת הספרים החשובים ביהדות לטובתו, אימוץ השפה התנכ"ית ולא זו המשנאית למשל ומוסר העבודה שהקיבוצים רוממו אותו, במסגרת עדות הפרוטסטנטים.
מנגנון כפרת חטאים הוא מנגנון פסיכולוגי חשוב: זה לא חייב להיות כמו בכנסיה הקתולית שבה מוכרים שטרי מחילה, זה יכול להיות משהו עמוק יותר. ופסיכואנליזה, אין לה ולכפרת חטאים ולא כלום. כאן הוא כבר ממש לא מבין כלום, אבל לא נורא.
חוצמזה הניתוח שלו נכון: אין באמת לקיחת אחריות (איך אפשר לקחת אחריות ולהישאר אנונימי? אי אפשר…).
המנגנון הפסיכולוגי של הסבל הוא שיא הפרוטסטנטיות שעברון מהלל: הסבל מטהר, כמו אצל הימלר, כיוון שהוא הופך את התוקפן לקורבן. ואצל הפרוטסטנטים יש דרך להגיע למחילה, שלא כמו שעברון חושב, אבל זה משהו אינטלקטואלי. בדיוק ההיפך מפסיכואנליזה אגב, שהיא תהליך רגשי.
ובגלל שזה אינטלקטואלי אפשר להתעסק ב"לבטים" וזה מכפר. זה המקום שבו יש ניתוק של רגשות ויכולת להתעסק רק ב"לבטים".
הקטע עם הפרפרים השאיר אותי משותקת: חשבתי שהנה, החייל האלמוני מבין איך הוא עושה לילדים דבר נוראי כל כך. אבל אחר כך באה דה-הומניזציה, כאילו הפרפר הפך לג'וק שהורגים עם פזטוקס (ממתי מרססים פרפרים?). אבל כל זה נשאר ללא התייחסות וחושף את התוקפן במערומיו.
רואים לו.

ירון אתה צודק לגמרי, פה ושם אנחנו שומעים סיפור על אבא שרצח את בנו הקטן או אימא שהטביעה את בנותיה באמבט. לא מזמן היה מקרה מזעזע של קצין משטרה שירה בכל המשפחה שלו והתאבד, תאמין לי שאני מבין אותו – אתה ממהר לעבודה ואז הילד הקטן דווקא מחליט לשפוך לך מיץ על החולצה ואין לך חולצה אחרת כי אישתך שוב לא תלתה כביסה ובדיוק הילדה מושכת לך במכנס שתקשור לה את השרוכים ואישתך נכנסת וצועקת 'אמרתי לך אתמול להחזיר את הסיר למקרר ועכשיו המרק התקלקל ..' וברגעים כאלו בא לך לקחת אקדח ולירות בכולם ובעצמך, בדיוק כפי שבא לך לזרוק את התינוק המעצבן מהחלון אחרי שחמישה בקבוקים ושלוש שעות על הידיים לא גורמים לו ללכת לישון כבר לעזאזל .
אבל אתה לא עושה את זה משום מה.

הייתי בהפגנות בבר אילן, משום מה השוטרים שם ספגו חיתולים מלאים בפרצוף ושתקו למרות שבערו מרוב כעס, כמה שנים אחר כך כשהרוח השתנתה נכנסים שוטרים לבית כנסת ומכים מפגינים שם באופן שמזכיר נשכחות מתקופות אפלות של העם היהודי.

כדי לסבר את האוזן ניקח את המקרה הבא: חבר כנסת לא מוכר ולא פופולרי מהימין נכנס לחברון, מוקף משטרה ירוקה, משטרה כחולה , צבא ומאבטחים באזרחי. אל הח"כ הדימיוני שלנו ניגש ערבי (דמיוני גם כן) זקן ובידו כוס תה לוהט, הערבי שופך את התה בפרצופו של הח"כ הנדהם ומתחיל להתרחק מהמקום בלי חיפזון.
שאלה: כמה צעדים לדעתך יספיק הערבי לעשות לפני שימצא את עצמו על הרצפה כשערימת חיילים עליו וכמה צלעות ישברו לו במהלך האירוע?

נחום, לא ברור לי במה אנו חלוקים. היו מגיבים למעלה שקיבלו את הרושם שהפרשה נחשפה אך ורק ב"שדמות" ואחר כך רק נותחה בידי עברון ובכל מקרה נותרה פחות או יותר מטאפורה. ציינתי עובדתית שלא כך הדבר.
לא זו בלבד אלא שבתחילת האינתיפאדה הראשונה הדחת תא"ל הגואל, עשור קודם לכן, הובאה כדוגמה לכך ש"פעם היינו יותר מוסריים"…

איתן

ראשית אני מקווה שבמציאות גם כאשר אתה מרגיש כעס כלפי הילד שלך אינך מעז לצרוח ולהשתולל ובטח לא להכות אותו כיוון שבשונה מאנשים מבוגרים אתה הורס לחלוטין את חיו
בהמשך לזה הסיומת של דברייך למעשה כן מצדיקה ארת המעשים ולכן איני מבין מה אתה אומר. כאחד שספג בלוקים ומכונות כביסה על גגות הגג'יפ באינתיפאדה הראשונה ובהסתכלות של היום ברור שאין לנו מה לחפש שם ולכן כל אבן שנזרקת עלייך מודקת גם אם אני איני דוגל באלימות . ההשוואה לאותו מעשה בת"א מטעה . האם ת"א תחת כיבוש של כוחות הביטחון ?

איתן גם לי יש בעיה 'להצדיק' את מי שזורק עלי אבן, אם הוא צודק אז אני לא צריך להיות שם, גם לא כחייל שמתנגד לכיבוש בתוכו אבל בכל זאת מבצע מדיניות. אני לא מצדיק את הפלשתינאים משתי סיבות
א. כי במאבק פסיבי סטייל מהטמה גנדי הם היו משיגים מזמן מדינה
ב. כי אני איש שמאל אבל מפוכח, אני יודע שכן, הם היו זורקים אותי לים אם הם היו יכולים ולא נותנים לי אפילו פיסת קרקע קטנה (זה בסדר, גם אצלנו הרוב ככה, רק יותר מציאותיים)
לעצם העניין, בוא נעזוב לרגע את 'זכותם' או חוסר זכותם של הפלשתינאים ונסתכל רק על מדינת ישראל, המדינה שלנו סיפחה את הגולן לשטחה ב81 ונתנה לדרוזים שם זכויות אזרח, צודקת או טועה המדינה שלי בנושא הזה לפחות ישרה עם עצמה (המילה 'אינטגריטי' עולה בהקשר הזה)
השטח הוא חלק מהמדינה ולכן כל מי שחי בו הוא אזרח המדינה עם זכויות מלאות.
לעומת זאת יהודה ושומרון (ועזה, היה פעם משהו כזה, זוכרים?) אינם חלק מהמדינה, זאת לא דעתי כשמאלן בוגדני , זו לא דעתו של אחמד טיבי או אבו מאזן , זו עמדתה הרשמית לגמרי של מדינת ישראל. אפשר להבין ששנה שנתיים אחרי מלחמת ששת הימים עוד לא נחליט מה לעשות בשטחים אבל 43 שנה? זה כבר זמן ארוך מדי שבו המדינה סובלת מסכיזופרניה קשה, מצד אחד השטחים כבושים והערבי שחי שם הוא חסר מעמד מוגדר וחי תחת שלטון צבאי (קוראים לזה 'כיבוש' נדמה לי , אלא אם כן יש איזו מילה חדשה בעברית שאני לא מכיר) ולידו גר שכנו המתנחל, אזרח המדינה לכל דבר ועניין שעליו חלה מערכת החוקים של מדינת ישראל . כך אתה רואה מתנחל מקבל ביד צו פינוי מצה"ל ואת אותו צה"ל בא ומציב עליו שמירה, מותח גדרות ומביא לו מים וחשמל. כך יכולה מנהיגה כמו דניאלה וויס להגיד שהנוער שלה עושה מה שהיא אומרת ולא מה שהצבא אומר ולהיחשב פטריוטית גדולה (ערבי שהיה אומר דבר כזה היה מוקע כבוגד) וכך המתנחלים יכולים להשוות עצמם לחלוצי חניתה ודגניה בזמן שבפועל אני צריך לעזוב את ירושלים ולעשות מילואים בשמירות עליהם.
כאן אגב השקר מתגלה במלוא עוזו, אני לא שונא מתנחלים, אני חושב שהם לא אשמים בכך שהחליטו לקחת את השקר שהמדינה חיה בו עוד צעד אחד קדימה, אבל אתה הזכרת 'סיבות טובות להימצאות הצבא שם' , נניח שכמו בדרום לבנון יש אנשים שחושבים שהצבא צריך לשלוט בשטח כדי להגן על ישראל מטילים של אירגוני טרור, יופי, בשביל מה אני צריך אזרחים שם ? חשבתי שרק הערבים המלוכלכים משתמשים באזרחים כדי לבצע משימות צבאיות ולא היהודים המוסריים והצודקים.
אתה מבין איתן? אם באמת השטח הזה הוא 'שלנו' אז אדרבא, ספחו אותו למדינת ישראל והיכונו לממשלה בראשות אחמד טיבי (כתבתי את זה במקום אחר ומיד קיבלתי תגובה שזה יהיה שיפור עצום לעומת הממשלה הקיימת) לא רוצים? צאו מהשטחים והפסיקו לשלוט בשטח שהוא רשמית לא חלק מהמדינה. אפילו מי שטוען שצריך להמשיך לשלוט בשטח מסיבות ביטחון צריך לרצות לפנות את כל ההתנחלויות ולהשאיר שם רק את הצבא (צעד שיעביר מסר חשוב לצד השני ויכול להיות השלב ההכרחי ביציאה שלנו מהשטחים לגמרי|) , אחרת זה פשוט שקר שהמדינה חיה בו בלי קשר אם השטחים היו של ירדן , סוריה או טימבקטו.

אני חייב לטוס כרגע, אז אין לי תגובה מלאה, אבל לגבי נקודה אחת – אני יכול להעיד שאני לפחות לא נולדתי שמאלן. אני בא מהציונות הדתית, מקיבוץ דתי מאוד מאוד ימני (אני יודע שזה כנראה די יוצא דופן), ואמנם אף פעם לא הייתי ימני קיצוני של ממש, אבל לא הטלתי ספק ביסודות הציונים והימניים שהם נחלת הרוב המכריע במדינה הזו עד שההיגיון התגבר על הרגש, בצורה מאוד חד-משמעית.
גם הימני וגם השמאלני מרגישים את שני סוגי הרגשות (כבוד לאומי, אהבת אדם), אבל הבחירה לאיזה אחד לתת להכריע נובעת משיכנוע. ואני לא חושב שהתנסחות "לא מנומסת" היא לא לגיטימית אלא רק, שוב, שהיא לא יעילה. כשהייתי ימני וקראתי מדי פעם הארץ, דורון רוזנבלום אף פעם לא שיכנע אותי. אפילו לא התקרב לכך. יש סגנונות שהם מחסום (ושכחתי לציין שבינתיים לא ממש נתקלתי בהם בכתיבה שלך, כך שגם אני שוכח לתת את הקרדיט. הטקסט הסאטירי על פרשיית חומסקי לא ישכנע אף אחד, אבל את זה כבר ידעת).
אני לא מאמין שיש ימניים שחפים מ"רגש שמאלני". הם היו ערים מספיק לכמה ש"הרגש הימני" סותר אותו הם היו דוחים אותו או לוקחים אותו בעירבון הרבה יותר מוגבל, אני משוכנע.
השורה התחתונה (של דעתי, שוב) היא שאם מאמץ השכנוע לא יעמוד בראש מעייני המשכנע, האנשים לא ישתכנעו. ייתכן שזה באמת רק טעם אישי שלי, אבל כשאני קורא דברים מתמרמרים, ניטל לי החשק לחזור אליהם, ואני מקבל את הרושם שאין לכותב שום דבר חיובי ובעל משמעות להציע. להתלונן תמיד אפשר. אז מה?

האמת שהתכוונתי שאני ממהר, לא שאני עולה על מטוס, אבל תודה. ואני סקרן, מה עוד אפשר לעשות בכתיבה פוליטית באמת? ללחוץ? לגרום אי נעימות? יש לזה תוצאות?

לא ממש מבין את השוויון שאתה גוזר בין פוליטיות לקביעת אחריות. הייתי מגדיר את "גרון עמוק" כחושף שחיתויות ועבירות על החוק, יותר מאשר דמות פוליטית במהותה. מבחינתי "פוליטיות" היא ניסיון לשנות את ההווי והשיח הציבורי, ואולי בגלל זה אני נתלה כל כך בשיכנוע, כי אני לא יודע אם יש דרך אחרת. האמת שאני לא משוכנע שיש משהו אחר ששווה בכלל לעשות, בעצם. מהי פוליטיות להבנתך? בקרה על השלטון? מציאת אשמים?

מבחינתי, אין לי הרבה ספק שללא שוברים שתיקה היו הרבה יותר פשעי מלחמה והרבה פחות מודעות להם. אולי הם לא עושים מספיק באמת, אבל כשחייל בוחר בין חשיפת מה שראה (ולמיטב הבנתי בזה בדרך כלל מדובר, בניגוד ל"מה שעשה") לבין טאטוא מתחת לשטיח, הבחירה הראשונה היא גם ראויה וגם לא קלה. אני נוטה להסכים שזה היה הרבה יותר משמעותי אם היו נוקבים בשמות, אבל גם אם זה היה קורה זה היה פותח קן צרעות שלם (דה-לגיטימציה, תביעות דיבה, שימוש ציני בפורום). אני לפחות הייתי מסתפק בלהגיד "כל הכבוד" ולעבור הלאה. אבל אני אעזוב את הנקודה הזו.

עם הרוח הכללית של הדברים אני מזדהה וגם עם ההתפעלות שלך ממנה.

עדו,
אתה צודק. היו טעויות, היו צריכים לספח את השטח ב- 67.
אבל אין לנו כרגע אפשרות בלשחק "מה היה קורה אילו" ישנו מצב מסויים כרגע ויש להתמודד איתו.

אתה כותב שהערבי המסכן חי תחת שלטון צבאי אומר כיבוש. בסדר אני אקח את המונח שלך למרות שאני לא מסכים איתו לגמרי שהרי ישנה רשות פלסטינית עם סמכויות באיזורים מסויימים ששם אין לנו שליטה. זוהי אשמתם המלאה, היתה להם אפשרות להגיע להסכמים ומדינה וסיום ה"כיבוש" מס' פעמים בעבר, אבל הם פשוט לא רצו.

מנגד אתה מדבר על מתנחלים, מתיישבים, מה צריך אותם שם אתה אומר. כמו שאמרנו שאין טעם לחפור בטעויות (לא שאני חושב שזו היתה טעות להקים התיישבויות בשטחים) העבר מפני שאין דרך לשנות אותם, עלינו להתמודד עם העובדה שישנם ישובים שנמצאים בשטחים , הפתרון שלך זה פשוט לפנות אותם? אנשים שהקימו בית וחיים באותו בית שנים על גבי שנים? אז מדוע על אותו משקל לא לפנות את הפלסטינים עצמם?
בכל מקרה, הצבא נמצא בשטחים על מנת להגן לא רק על מתנחלים אלא גם על אנשים כמוך וכמוני תושבי ת"א, הרי כולנו זוכרים מה היה פה בתקופת רבין, תקופה הזויה במיוחד, פיגועים על ימין ועל שמאל שאותם אנשים שמדברים איתם שלום מפגעים בנו. הערבים המלוכלכים, כדבריך, לא משתמשים באזרחים למטרות צבאיות, אלא למטרות טרור. המתיישבים בשטחים אינם שם למטרות צבאיות אלא מדיניות, ובזמן שאתה עושה מילואים ומגן עליהם גם הם עושים מילואים ומגנים עליך בפשיטות יומיות על ללכידת טרוריסטים בשטחים או סיורים על הגדר בצפון ואגב שיעור האנשים, שמוגדרים לפי הספר שלך כמתנחלים, שעושים צבא ומילואים גבוה יותר מאשר אלו שלפי הספר שלך הם אנשים נורמלים, קרי שמאלנים.

ואגב כל מי שמסרב פקודה/סרבן גיוס, לא משנה מאיזה צד, צריך להרקב בכלא.

ישנם דברים שלא משחקים איתם לא משנה כמה אתה לא מסכים עם הצד השני. המטרה העליונה שלנו היא לשמור על המדינה. כי אם תרצה או לא תרצה אתה יהודי, אם אתה רואה את עצמך ככזה או שלא כולנו יהודים והעולם תמיד יראה אותנו כיהודים ואנטישמיות תמיד תהיה בכל מקום בעולם.
חייבים לשמור על עיר המקלט הזו למען כולם.

עידן,

אני הבנתי את הטיעון נגד שוברים שתיקה כך:
שוברים שתיקה לא קוראים לסרבנות באופן מפורש.
מכאן שהם לא נוקטים עמדה פוליטית.
ולכן הם אינם נוקטים פעולה פוליטית משמעותית.
התגובה שלי היתה שמהעובדה שהם אינם נוקטים עמדה פוליטית מפורשת לא נובע שום דבר אודות המעשה הפוליטי שלהם. לא תמיד הדרך הטובה ביותר לקדם שאיפה פוליטית היא להצהיר עליה (למעשה, לרוב זו דרך לא טובה).
עכשיו לגבי הטענה שבלי קשר לתוכן דבריהם, שוברים שתיקה לא קדמו את ערעור הסטטוס קוו – זו טענה שונה מאוד מזו שהוצגה בהתחלה. כדי לטעון לה יש להידרש לנסיבות בהן שוברים שתיקה פעלו ולא רק למה שהם אומרים באופן מפורש. אני לא חושב שביססת את הטענה הזו. למשל, זו טעות ש"שוברים" נתפסים כרדיקאלים רק מאז "אם תרצו", שוברים נודעים בציבור הרחב כארגון רדיקאלי לפחות מאז הדו"ח על "עופרת יצוקה". כמו כן, העובדה שצה"ל רק תקף, ומעולם לא הצליח לחבק את "שוברים" היא אינדיקציה לכך שהפעילות של "שוברים" היוותה מטרד ואיום מתמיד עבורו. ולבסוף, ובניגוד לדבריך, "שוברים שתיקה" חשפו סיפורים ופרטים שאפשרו חקירה כך ש"האחראים יועמדו לדין". כמובן שחשיפת המידע לא הובילה להעמדה לדין: http://www.shovrimshtika.org/press_item.asp?id=102&page=5
האנונימיות מאפשרת חשיפה של יותר מיד ואיסוף עדויות רבות יותר, מאידך, חשיפת השמות לא מובילה להעמדה לדין אלא אם מדובר בחייל זוטר שהצבא יכול להטיל עליו את האשמה. האם מבחינה פוליטית חשוב יותר לחשוף את השמות או לחשוף את העובדות?

ואם כבר התחלתי, "חשיבה מחדש על המובן-מאליו הפוליטי" הוא בדיוק מה שאני מתכוון אליו כשאני אומר "שיכנוע". חשיפת עובדות זה מושלם בשביל זה. נשים בשחור זה יותר טוב מכלום כי זה גומר לאי-נוחות ומונע תחושת הגמוניה רעיונית מוחלטת. אהרן שבתאי והבילויים – אם כי אני חייב להודות שההיכרות שלי עמם מועטה – הם מאוד נחמדים אבל בחיים לא יגרמו לאף אחד לחשוב מחדש על כלום. אם יש לך ניסיון עם מישהו שכן, אהיה מעוניין לשמוע – יכול שהתפישה הפסיכולוגית שלי מעוותת.

אני לא מדבר על "פריסת הנחות והיקש לוגי", אלא בעיקר על חשיפת סתירות או דיסוננס. לא כיף להיחשף לדיסוננס. אולי אני מיזנטרופ ציני, אבל לא נראה לי שאנשים ישושו למפגש עם דברים שיגרמו להם אי נעימות. נשים בשחור יכולות לגרום לאדם להרגיש אי נוחות, אבל הפעולה שלהם תחווה לפחות כמהלך כנה, וממילא הוא נכפה עליך בכיכרות ואתה לא צריך לחפש אותו בשביל להיפגש איתו. למה להניח שאדם ייחפש להיפגש עם אהרן שבתאי והבילויים עם זה יגרום לו לאי-נחת? הם מבקשים ממנו לשמוע אותם, אבל ברגע שהוא מגיע הם עולבים בו, כי זה תפקידם – הם אמנים, ותכלית עיסוקם היא ישירות ודיבור מהבטן.

כותבים פוליטיים עוסקים בחשיפת עובדות, או לפחות מבססים עליהן את כתיבתם, בדרך כלל. שלא כמו נשים בשחור, המפגש איתם לא נכפה על אף אחד. גם כשהכתיבה היא בעיתון הקורא יכול להחליט אם לדלג עליהם או אם להתייחס לדבריהם ברצינות. יעזור, לדעתי, אם יתמקדו יותר בחשיפת הסתירות ופחות באימרות מעליבות בטון יגע וציני המשדר שמאמץ כתיבת המאמר היה מיותר. אולי זה יבוא על חשבון "האמת הפנימית" שלהם אבל הם לא אמנים – הם כותבים פוליטים.

דמותו של ג'ורג' אורוול עולה לפניי פתאום. מעניין איך הוא כתב על דברים אקטואליים. מה שמזכיר לי שאני עדיין צריך לקרוא עד הסוף את הגרסה שלך ל"למה אני כותב". בכל אופן נראה לי שהנקודות שאני מעלה רלבנטיות.

עדו, לגבי לבנון, אוהו איך שאתה טועה. זה לא 'שהמדינה לא הסכימה להישאר' (ועוד איך שהיא רצתה להישאר) – לא נשארנו בלבנון, פשוט משום שבניגוד למה שלא קרה בין המניה של ששת הימים לבין הדיפרסיה של יום כיפור, בזמן מלחמת לבנון הראשונה הקמנו את תנועת 'יש גבול' שאמרה עד כאן.
עד היום אני מצטער שלא נפלנו על השכל עשר שנים קודם והקדמנו לסרב בין ששת הימים ליום כיפור. אולי היינו צריכים להתחיל ישר אחרי שהחברה הישראלית בעטה ב'מלכת האמבטיה'…לעולם כבר לא נדע. אבל שיהיה לך ברור שעד שלא יקומו חיילים ויגידו 'עד כאן' זה לא יקרה והכיבוש לא יפסק. בלבנון הוא נפסק. בגלל תנועה מגונה כמו 'יש גבול' ולא בגלל 'ואלס עם באשיר'. אז אולי תקים את תנועת 'עד כאן' ותשים קץ לכיבוש?

עידן,

ושוב, הנקודה העיקרית שלי היא שלא ברור מהו איום יעיל על צה"ל/מדינת ישראל.
אתה כותב "אין ערובה לכך שתחילתו של הליך משפטי תסתיים בהרשעת האשמים." להיפך: יש ערובה שרוב ההליכים המשפטיים הנוגעים להפרות חוק של המדינה בשטחים יסתיימו ללא עונש. כלומר, שהאיום על הצבא באמצעות בתי המשפט אינו איום כלל ועיקר. ושוב הנאיביות, מצדך – כאילו מערכת המשפט הישראלית איננה נדבך חשוב באידיאולוגיה, באתוס, הישראלי וכאילו אינך נותן אמון באתוס זה כשאתה מציע לפעול באמצעות בתי המשפט.
אין לי בעיה להתווכח אודות מהי הדרך הטובה ביותר להשפיע בנסיבות הקיימות, אך אני רוצה להבהיר שגם אם הדרך בה שוברים שתיקה בוחרים לפעול אינה אפקטיבית לטעמך לא נובע מכך שהם אינם מנסים לקדם את אותו התהליך שאתה מנסה לקדם (כשיורים ובוכים מנסים להמשיך לירות בלי להרגיש רע, שוברים שתיקה מנסים להפסיק את הירי, בלי כל קשר לאיך הם מרגישים).
והבהרה אחרונה: כפי שאמונך בבתי המשפט מצביע, גם אתה לא התייאשת לגמרי מהישראליות. ובצדק. הכיבוש הם תוצר של האתוס הישראלי אך הם גם במתח איתו. המאבק הוא על האתוס הזה ועל איזה מהקטבים המרכיבים אותו ייגבר. אחרי הכל, גם אתה מאמין שבין קוראיך ישנם אלו "שעולמם הערכי דומה לשלך, אבל תמונת המציאות שלהם חלקית או מעוותת." אל אנשים אלו "שוברים שתיקה" פונים.
ולבסוף, לגבי האחריות המוסרית שלנו למעשינו: נראה שבשאיפתך שאנחנו נשלם מחיר אישי אתה – כמו צה"ל – בוחר להתעלם מההקשר הפוליטי של מעשינו. אתה מניח שאנחנו מנסים להחליף את המחיר האישי בפעילות פוליטית. זו הנחה לא מבוססת – אתה אינך מכיר את הסיפורים האישיים שלנו. אנחנו מנסים לשנות את הנסיבות הפוליטיות שמביאות עוד ועוד אנשים לבצע את הפשעים שאנחנו ביצענו. פעילות זו איננה תחליף להתמודדות אישית ומוסרית עם מעשינו. המחשבה שלך שהצדק ישוב על קנו אם רק נשפט על ידי מערכת המשפט הישראלית היא אחת המחשבות הפחות ביקורתיות שקראתי בבלוג המוצלח שלך.

דודו,

ברמה האישית אני מסכים איתך – גם אני לא משרת בצה"ל.
אלא שאני חושב ש"שוברים שתיקה" יביאו יותר אנשים למסקנה אישית זו דווקא אם ימנעו מפרסום העדויות בלוויית מסקנות אופרטיביות. לא מדובר באמונה בדמוקרטיה אלא במחשבה שישנם אנשים שתמיכתם בצה"ל ובמדיניות הישראלית תלויה באי-ידיעת העובדות שאנו משתדלים לחשוף, בנתק שלהם מהמציאות. חשיפת העובדות יכולה לערער תמיכה זו. (בדיוק כפי שאם חבר שהם מכירים ומעריכים יחליט לסרב לשרת בצה"ל הדבר יפעיל עליהם לחץ לשקול מחדש את עמדותיהם, את יחסם לסטטוס קוו).

יופי איתן, אז אתה בעצם טוען שצריך לבצע טרנספר בפלשתינאים. מבחינות מסויימות אני מרגיש יותר נוח עם אנשים כמוך מאשר עם אנשי הליכוד והמפד"ל ואני מבין שכאשר רחבעם זאבי המנוח היה חי אתה הצבעת בשבילו , נכון?
כי זה די מוזר שאת התשובה הזאת 'צריך לגרש מפה את הערבים' אני שומע כל הזמן מכל איש ימין שאני פוגש אחרי שאני לוחץ אותו קצת (מטאפורית כמובן) אבל רחבעם זאבי , בשיא כוחו קיבל בדיוק 3 מנדטים. כלומר או שכל החיים פגשתי רק את מצביעי 'מולדת' או שהימין חי בשקר תמידי (זה בסדר, גם השמאל) .קצת סדר בדברים בבקשה : אין פה שום דיון בין ימין מאד מאד פטריוטי ושמאל מאד מאד הומניסטי. זה שקר, מיד אחרי מלחמת ששת הימים ראו קברניטי המדינה – אלו שהביאו אותנו לניצחון המזהיר הזה – שיש להם בידיים אוכלוסיה ענקית של ערבים ובוודאי הבינו שעליהם לעשות משהו בנידון, הם לא עשו כלום.
תזכור שאנחנו מדברים על שלטון שעל הנייר הוא 'סוציאליסטי' היית מצפה שלפחות יצא איזה חוק שערבי מהשטחים לא יכול לעבוד בתחומי הקו הירוק (זה לא היה פוגע באותו זמן באיש בגלל שקודם לכן הם לא עבדו בתוך הקו הירוק) אבל לא. אף אחד לא רצה לקלקל את החגיגה שהתחילה כשכל כך הרבה עבדים זולים וצייתנים הציפו את המדינה, ממצב של מיתון הגענו לשפע, אנשים עשו מיליונים בעבודות עפר בתעלה, עסקים פרחו וכל זה בניגוד לכל העקרונות של מפלגת העבודה ה'שמאלנית' כך שהבגידה בהחלט לא התחילה בימין אבל מדובר בבגידה.
אנשי הימין לא באמת רוצים טרנספר, אחרת זאבי היה מקבל 30 מנדטים ולא 3. הם לא רוצים גם את השטחים, את הערבים הם רוצים(!!). הם רוצים להמשיך לשנוא ערבים בלהט ולהעסיק אותם בזול. שאלת את עצמך איך הצליחו הסכמי אוסלו לעבור בכלל ? זה פשוט, אחרי מלחמת המפרץ והסגר שהוטל בעקבותיה על השטחים הוצפה הארץ בתאילנדים ורומנים, עם ישראל הבין שיש חלופה לגויים הזולים מהשטחים אחרת רבין בחיים לא היה עולה לשלטון.
אנשי הימין עוסקים השכם והערב במכירת ארץ ישראל לגויים, הם לקחו את ההיגיון המפא"יניקי שאומר שאפשר להיות 'בונה ארץ ישראל' כשאתה בעצם משלם לערבי שיבנה בשבילך את הארץ והלכו איתו עוד צעד אחד קדימה (אחורה בעצם) אל הגלות , להעמיק את התלות שלנו בגויים ועוד כאלו ששונאים אותנו.
שתבין, גם אם הייתי רואה מתנחלים בונים את בתיהם בידיהם המיובלות וסוללים לעצמם את הכבישים הייתי מתנגד להם אבל לפחות הייתי מכבד אותם. כשמסבירים לי בלהט כמה אי אפשר לסמוך על הערבים ובלי למצמץ מעסיקים אותם ונותנים להם סיבה להישאר זה כבר לא דיון ערכי, זה כבר שקר.
בעיני מי שמטיף לגרש אנשים מבתיהם הוא איש רע אלא אם כן מדובר במקרה של חוסר ברירה כפי שהיה (אולי) במלחמת השחרור, ממש לא המקרה ב67, אבל לפחות הוא איש רע וישר (הצבעת זאבי נכון?)
רוב הימין חי כמו בגלות, הוא יודע שדרכו מובילה לאסון אבל עוצם את העיניים ומדקלם סיסמאות דתיות כדי לא לעשות את מה שנדרש, במילים אחרות הוא בוגד ביודעין במדינה. כאמור הימין לא אשם, כל זה התחיל בזמן המערך , בסך הכל המשכתם את ההיגיון המעוות הזה עוד שלב אחד אל התהום.

והנה שוב איתן מנהל וויכוח עם עצמו וגם מפסיד בו. איפה כתבתי על 'שלום' בתגובות שלי? מי אמר שאני שואף ל'שלום' עם הפלשתינאים? (אני שואף לזה כמובן, אבל זו ממש לא המטרה העיקרית שלי) . אפשר אולי להצדיק גירוש ערבים מכאן בטרם קום המדינה (ערביי זכריה גורשו בשנות החמישים מכפרם בכוח הזרוע). ברגע שקמה המדינה, אם היא כובשת שטחים של מדינות אחרות (ולא משנה אם בעקבות מלחמה צודקת או לא צודקת) ואז מסלקת את האזרחים משם ומיישבת אזרחים שלה זהו עוול ומי שתומך בכך הוא – בסולם הערכים שלי – איש רע, כאן כבר יש מחלוקת ערכית שלא נוכל לגשר עליה.
מה שאתה מתחמק ממנו היא העובדה שהמדינה מעולם לא סיפחה את השטחים, כלומר – מבחינה רשמית וגם כשנציגיך מהימין שולטים במדינה – המדינה שלנו מכירה בכך שהשטחים אינם חלק ממנה (!!) ומצד שני מיישבת שם אזרחים. אנשי גוש קטיף גרו, לכל דבר ועניין בחוץ לארץ, למעשה אני מסכים שלא היה צריך לפנות איש מהם , רק להוציא את צה"ל מעזה ושיסתדרו לבד .
בנושא הזה אגב נמאס לי כבר שמדביקים את ההתנתקות לשמאל, ביצע אותה איש הימין המובהק ביותר שהיה בראשות ממשלה בישראל ואני אישית שמעתי את יוסי ביילין מסביר למה ההתנתקות הזאת רעה ומסוכנת (אבל גם לשמאלנים יש 'סיבות מעשיות').
אתה מעמיד פנים כאילו קיימת מדינה אחת גדולה מהים עד הירדן ובה מיעוט שעושה צרות ולא היא, המדינה שלנו נגמרת בקו הירוק , כותרת המאמר הזה היא 'להנות מכל העולמות' וזה מה שעושה ישראל, מצד אחד מונעת מהפלשתינאים זכויות אזרח, מצד שני לא משחררת אותם לנפשם, מצד אחד מיישבת אזרחים בשטח הכבוש ומצד שני טוענת בזעם שזו ארצנו מדורי דורות. והשקר הימני הקבוע הוא שהמצב הוא כפי שהוא בגלל ש'הערבים לא רוצים שלום' בעוד שכולנו יודעים שזהו המזל הגדול של הימין.
רק תאר לעצמך שהם כן היו רוצים שלום, רק תאר לך שקמים היום ערביי השטחים ובחיוך רחב מודיעים שהם רוצים להסתפח למדינה היהודית הדמוקרטית הנפלאה ומבקשים תעודת זהות כחולה וזכות הצבעה לכנסת, אם היה להם שכל (אני לא חובב גדול של הטמטום בצד השני) הם היו עושים בדיוק את זה ואתה , שוחר שלום שכמוך היית עושה שמיניות באוויר כדי להוציא כל זכר לנוכחות ישראלית מהשטח הכבוש. למזלך הם ממשיכים לשחק את המשחק של הימין והאנשים החשוכים בשני הצדדים משתפים ביניהם פעולה היטב כדי לגרור את כולנו לחורבן.

עדו,

שוב, המוסר הכפול ההטעיה והשקר של השמאל חושף את ראשו. אני לא מכיר אדם שהוא לא מוסלמי שרוצה מלחמה. אני מאמין שכל אדם שפוי בדעתו בארצנו רוצה שלום. אתה אומר שאי הרצון של הפלשתינים לשלום זה המזל של הימין ושאם הם ירצו שלום הם יסתפחו אלינו, מאיפה הבאת את השטות הזו? שוב ושוב אתה טוען שאני מתחמק מהעיקר וזה שישראל לא סיפחה את השטחים ושוב ושוב אני אומר לך אני יודע זאת וזו היתה טעות ואין לנו מה לעשות בנוגע לזה עכשיו, כרגע יש מצב מסוים שונה לחלוטין ממה שהיה לפני 40 שנה ויש להתמודד אתו ולא עם מצב היפותטי של כיבוש עם. אם הפלשתינים היו רוצים שלום הם היו מקבלים שלום במדינה משלהם בתוך גבולות מסוימים בשטחים, היו מגיעים לפשרה! אבל הם לא רוצים את זה, פשוט מאוד ל א ר ו צ י ם ש ל ו ם . הם רוצים מלחמה, הם רוצים את כל השטח מהירדן ועד הים, מהגליל ועד אילת.  

בקשר לנושא ההתנתקות אגן, זה בוצע ע"י איש ימין, שלדעתי הכח עלה לו לראש והעבירה אותו על דעתו, ועשה הכל בכדי להשאר בשלטון, אבל לומר שהרעיון הגיע ממנו? אתה בא לומר לי שלא ראית את כל ההפגנות של השמאל של לצאת מעזה? זה לא היה? אלו אנשי ימין היו שם? אולי ביילין התנגד ליציאה מעזה בצורה שהיא נעשתה אך לא ליציאה עצמה.

ואתה יודע משהו? אם יציאה מעזה היתה באמת יכולה להשיג משהו, רוב העם באמת היה תומך בהתנתקות, אבל כולם, מלבד אנשי השמאל ה"נאורים", רואים את האמת שבעיניהם של הפלשתינים, כל הסכם שהם יחתמו עליו יהיה שווה פחות מקליפת השום.

שלום ללא שלום זו התאבדות. לא סתם הם צעקו במשט "יהודים, תזכרו את החייבר". כי זה מה שהם יודעים.

מוסלמים יעשו הכל כדי להחזיר שטח "שלהם" לידיים מוסלמיות, אבל הכל. הם יחתמו איתך על הסכם שלום ולאט לאט יתחילו להפר סעיפים, עד שיגיע מצב שבו תגיע להסכם אחר ש10 שנים קודם לכן לא היית חולם לחתום עליו. לאט לאט יזרקו את כולנו לים.

והשמאל…השמאל פשוט לא רואה את זה. לא, אתם דואגים להומניות ולזכויות עד רמה של סיכון קיומי. צריך להיות גבולות לכל דבר.

אגב אתה מוזמן להיכנס לקישור הבא ולראות סרטון של 45 שניות, תראה מה יש לאדם הזה לומר ואולי אז תבין אם אתה אנחנו מתמודדים, לא עם פלשתינים אלא עם מוסלמים.

http://www.memritv.org/clip/en/2342.htm

בוא נראה איתן איך היו הדברים צריכים להתנהל לדעתך:
א. 1967 ישראל מספחת את השטחים שנכבשו ונותנת זכויות אזרח מלאות לפלשתינאים כפי שהדבר נעשה בגולן, התוצאה – היום אחמד טיבי הוא ראש הממשלה או לפחות שר האוצר ,שיפור אדיר לעומת המצב היום , אני יודע, אבל איכשהו לא נשמע לי כמו משהו שהימין רוצה.
ב. ישראל מספחת את השטחים ולא נותנת זכויות אזרח לפלשתינאים, עכשיו כל פעם שרוצים לפרוץ לבית של ערבי בשטחים צריך ללכת לבית משפט ולהוציא צו, אי אפשר לשים מחסומים בגדה כשם שאי אפשר לשים מחסום בין חיפה לתל אביב – לא יעבוד – אי אפשר להמשיך בדיכוי צבאי של הפלשתינאים תחת חוקיה הדמוקרטיים של המדינה.
ג. אנחנו כובשים את השטחים, מספחים אותם ומגרשים מיליון איש מבתיהם , באיזו זכות בדיוק?
אנחנו כבר לא מדינה בהתהוות, יש לנו גבולות מוגדרים והתקיימנו בהם 19 שנה , כלומר המלחמה היא לא מלחמה לשם הגנה על הקיום אלא בשביל הנדל"ן , ילמד לו כל יהודי שמותר להרוג ולנשל לא כי חרב חדה מונחת על צווארנו אלא סתם ככה בשביל להרחיב את האימפריה. זה מה שקרה אגב ב56 כאשר בדיעבד הסתבר שהגנת ישובי הדרום לא היתה מטרת המלחמה אלא 'הקמת הבית השלישי' כדברי בן גוריון.
אבל אם כך עדיין לא מאוחר ולמה להסתפק בשטחים, הבה ונפלוש שוב ללבנון והפעם נשמיד כל איש אישה וילד ונספח את לבנון אלינו, אחר כך נפנה את הטנקים לירדן ונספח גם את הצד המזרחי של הגדה וכן הלאה והלאה במסע כיבושים מטורף ושטוף דם כפי שעשו לא מעט עמים אחרים (לעיתים בהצלחה) ונרשום את מקומנו בהיסטוריה כדי שגם לנו תיהיה איזו זוועה על שמנו בטאבו.
אופס שכחתי, העולם כבר השתנה, רק לפני 65 שנה עוד שרפו יהודים באוושויץ ודווקא עכשיו כולם החליטו להיות מוסריים ולבדוק בציציות – במיוחד של מדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית, עוד בעיה קטנה היא שאנחנו אמנם המדינה החזקה ביותר במזה"ת אבל ממש לא היחידה ועדיין יש מיליארד מוסלמים בעולם שיתעוררו בשלב זה או אחר אם נרגיז אותם מספיק. בקיצור, טוב שלא סיפחנו את השטחים ב67 , השאלה היא למה לעזאזל לא שמענו לבן גוריון ולא יצאנו משם מיד.

אהוד,

פספסת את הנקודה. כוונתי הייתה שאם היו מגרשים אותם ב- 67, המצב עכשיו היה שונה ולטובה לדעתי, לא השתמשתי בהיסטוריה כהצדקה לגירוש אלא הצגתי גירוש ככלי לגיטימי בניהול מלחמות ובבניית ארצות. כיום זה בלתי אפשר לעשות טרנספר ממגוון סיבות, העולם שונה מאשר היה לפני 40 שנהֿ אז היינו יכולים, אני אשתמש במינוח התרפסותי לטעמי, "להכיל" את הביקורת ולעמוד מול הביקורת. כיום אנו לא נוכל.

אפרופו גירוש ספרד, אתה מציע שנלך לשם ונתחיל לפוצץ מסעדות ואוטובוסים עד שיזחזירו את הבתים והשטחים שהיו של יהודים? אה זה לא יעלה על דעתך לעשות דברים כאלה. מעניין למה?

אני מצטער, אני חושב שפספסתי איזו מהדורת חדשות. איפה בדיוק ראית יד מושטת לשלום? איפה יש פלשתיני שאומר בואו נעשה שלום? תראה לי מפלגה/ארגון/קבוצה/בודד שהפגינו/נאמו/דיברו/הזכירו כבדרך אגב שלום כשלום ולא "הסדר" עם ישראל. תראה לי פלשתיני שיגיע להפגנה ויחזיק בידו דגל ישראל כמו אנשים כמוך בהגנות השמאל.

אתה לא תצליח ואם כן אלו יהיו אנשים בודדים, לעומת זאת אני יכול להראות לך אינסוף של הפגנות/נאומים/מצעדים של האנשים שמושיטים את ידם לשלום, עם נאומי נאצה מוות וחורבן לישראל. אני בחור פשוט לא פוליטיקאי ולא עובד בתחום ציבורי ולא כלום, סתם בחור. אני יודע מה שאני רואה, וכל מה שאני רואה זו שנאה תהומית ורצון להעיף את כולנו לים. הדבר הכי קרוב לשלום שיהיה עם הפלשתינים זה איזשהו הסדר, אבל הם כידוע לא רוצים בכלל, ע"ע הצעה של ברק/אולמרט. במקום להסכים להסדר ולשלום פתח באנטיפאדה, לא לומר שבמהלך כל תהליך השלום בשנות ה- 90 הכלב ערפאת היה אומר דברי שלום ליד רבין ודברי מלחמה כאשר נאם לפלשתינים. והשמאל פשוט התעלם, אולי תירץ וניסה להסביר במקום לתת לבנאדם את הקרדיט ולהבין שהוא פשוט משחק בהם.

לסיום, בוא נעשה התערבות קטנה, קח את האוטו שלך בלי מיגון ובלי ציוד אפילו אם זה ג'יפ וסע לרמאללה, שכם אולי ג'נין אל הרחמנים בני רחמנים, אל אוהבי אדם שנמצאים שם חפש מי רוצה שלום. דבר איתי כשתחזור. אם בכלל.

כלומר – שייח' ג'ראח (סליחה).

חה! נועם הצחקת אותי. אנשי שלום בשייח ג'ארח? היחידים שם שהם כלכך תמימים שהם חושבים שהם מפגינים שם בעד שלום אלו אתה ואנשי השמאל ההזויים והצבועים. הפלשתינים שנמצאים שם פשוט לא רוצים שיהיו יהודים בשכונה שלהם. הם לא בעד שלום הם רחוקים משלום כמו שאתה רחוק מהגיון. הם לא צועקים שם בואו נעשה שלום עם היהודים. אתה הולך לשם כל שישי ב- 16:00 לא? אז אתה יודע.

עדו, סוף סוף אתה מבין. אדם שתוקף אותך עם סכין ואתה פוצע ואולי אף הורג אותו תוך הגנה עצמית לא יכול לבוא אליך בטענות ואתה לא צריך להצטער על הפגיעה בו שכן זה לא דבר אי מוסרי. בנוגע מלחמת העולם השניה, בוא ונבנה תרחיש שיותר דומה לכוונה שלך, דמיין מה היה קורה אילו גרמניה לא מוחקת מהעולם באופן סדרתי יהודים אלא בריטים או אמריקאים, מה לדעתך היה קורה לגרמנים בסוף המלחמה? תחשוב טוב לפני שאתה עונה.

ויש לי הפתעה קטנה.
אין לי פיתרון. פשוט אין. אני גם לא מאמין שקיים. אי אפשר לגרש אותם, כל הסכם שלום או הסדר כולל או איך שלא תקרא לזה לא שווה את הדיו שהוא כתוב בה ו- 5-10 שנים אח"כ יהיה שוב עימות ופיגועים לא יפסקו כל הזמן הזה, קרוב לוודאי שיגברו.

אולי צריך לחכות עוד קצת עד שיכנס בהם קצת שכל. אולי צריך מלחמה. אולי קיימת איזושהי דרך עלומה לפיתרון.
אני חושב שתהיה מלחמה ולו בגלל שמלחמה כזו כבר בעיצומה.

לכבוד איתן

– כמובן, כמובן –
אחרי "תראה לי בנאדם אחד ש…" חייב להגיע ה-"ותוכיח לי שהוא לא משקר".

אפשר כמובן להמשיך עם המתודה הזאת: הבא נראה כיצד מהדהדת הקריאה הכנה לשלום מבתי המתנחלים שהתיישבו בדירות המפונות בשייח' ג'ראח.
הרבה יותר משמעותי מזה: הבא נעודד את הקריאה הכנה לשלום מאת הממשלה הישראלית, כוחות האכיפה הישראלים ובית המשפט הישראלי ששלחו לשם את המתנחלים הללו.
הבא נוכיח כיצד כל ממשלות ישראל לדורותיהן, מ-1948 וכולל "ממשלת אוסלו", קראו לשלום במעשים עקביים דומים או זהים לאלו שמתרחשים דהיום בשייח' ג'ראח.
הבא ונבחן את פעולת המנגנון המתוחכם של הישראלי לאבחון כנות ושקר דרך מקרים עדכניים, כגון שרשרת התגובות המופתעת והנוגעת ללב כמעט על הידיעה החלבית למדי הזו מלפני שבוע וחצי:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3902660,00.html

ואם תגובות בווינט לא נראות לך אסמכתא לגיטימית למדד כנות ושקר בין השלטון הישראלי לתושביו הנאמנים, אולי הקישור הזה יציג בפניך אפשרות להאמין למישהו, ולו בגלל שזה טקסט מאת יהודי חרדי, חניך בית"ר, במגזין ישראלי-יהודי-ציוני שמרני למדי:

http://acheret.co.il/?cmd=articles.163&act=read&id=812

ועוד על הטיפוס, אם בא לך עוד:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=652969&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

תשמע – אני מודע לזה ש"בצד השני" יש אנשים בכלל בכלל לא תמימים – ומטבע הדברים, גם "בצד השני" אפשר להיות בטוחים שדווקא הלא-תמימים והנכלוליים ביותר יימצאו מאיישים את רוב עמדות הכוח, כי ברוב מוחלט של המקרים צריך להיות חלאה רק בשביל להצליח להחזיק בכוח הזה. אבל אתה באמת מאמין בתמימות של ההנהגה הישראלית?

בשאלה של למי להאמין ולמי לא להאמין התשובה היחידה שיש היא להאמין למי שאתה מאמין לו ולא להאמין למי שאתה לא מאמין לו. זה עד כדי כך מעגלי והבחירה היא בסופו של דבר של כל אדם לעצמו, אבל אין שום סיכוי לנימוק רציונאלי כביכול על פיו אין להאמין למפונה מביתו בשייח' ג'ראח, ויש להאמין לממשלה הישראלית.

אין גם שום נימוק רציונאלי להיפך, כמובן – ולכן ההזמנה בעינה עומדת: בוא לשם איתי, דבר עם האנשים, תראה בעיניים שלך, תשמע באוזניים שלך, ותחליט.

יש הרבה אנשים וכוחות לחלוטין לא תמימים, אבל אני מקווה שגאוותך לא תיתן לך לשכוח שככל שהכוחות האלה יותר גדולים, ככה הם יותר מרוויחים, מרוויחים טוב, מזה שאנשים יהיו וישארו עבדים לחרדות שלהם – עד כדי כך שיבקשו לא לראות ולא לשמוע – לא *להאמין* – לעיניהם ושפתיהם של בני אדם אחרים שעומדים מולם. גם לאשתך אפשר לא להאמין.

אתה אומר שאין פיתרון ואני מסכים: אין "פיתרון", כל עוד "פיתרון" זה איזשהו מצב אוטופי מדומיין בו אין סיכסוכים (מוצדקים ולא מוצדקים) ואין כל מיני חורשי רעה שדווקא דרך השתלטות ואלימות מצאו לעצמם סיפוק מאוויים מסוגים שונים. אבל יש "פיתרון" מסוג אחר, שדורש, בפשטות, מכל אדם עצמאי להשתדל לא להיות חלאה. וברמה הלאומית: שדורש לא להסכים לכל מעשה חלאה שהוא שנעשה בשמך, מתוקף היותך בן לאום מסוים, או אזרח ריבוני של ישות מדינית ריבונית. לא להסכים: כלומר להתנגד באופן פעיל. כמו בשייח' ג'ראח – ללא שום חישובים נלוזים על אמינות "הצד השני", כאילו יש למישהו ביקום כולו דרך לדעת דברים כאלה. וראה מסכת "עבודה זרה" בתלמוד היהודי.

א. אפשר לתקוף כל מדינה כל שני וחמישי ואת זה גילו האמריקאים יום אחד ב11/9/2001 . אני מצידי מתפלא עליך, למה אתה מוכן להפקיר אותנו לסיכון הקיומי של סוריה בצפון? למה שלא נכריז מלחמה ונכבוש אותה כדי לשחרר את אזרחינו מאימת התקפת הפתע הסורית כפי שכבר קרה לפני 37 שנה?
ב. גם אם אתה דוגל בהישארות צה"ל בשטחים מסיבות 'בטחוניות' אין שום היגיון והצדקה לקיום ההתנחלויות שם, אזרחים בין הרגליים לא עוזרים לצה"ל אלא להיפך, אם אתה חושב שצריך לשים אזרחים במקום מסויים כדי לייצר 'ביטחון' אתה חי עדיין בזמן שלפני קום המדינה, זה בסדר, גם רוב המפא"יניקים של שנות החמישים והשישים חשבו שזה רעיון מבריק לשים גן ילדים על הגבול כדי לעשות למחבל חיים קלים, עניין של אינרציה.
ג. אין התנחלות חוקית נקודה. כבר כתבתי שישראל מעולם לא סיפחה את השטחים ולכן גם לפי סולם הערכים של המדינה (שחתומה על אמנת ג'נבה ה4) התנחלויות הם פשע מלחמה.
ד. כמובן שכאשר אנחנו קובעים את החוקים אז השאלה מה 'חוקי' או לא 'חוקי' לא ממש מעניינת אלא מה מוסרי או לא. אם לא קיימות תוכניות מתאר לאיזורים שלמים בארץ שבהם חיים ערביי ישראל הרי שהמדינה מועלת בחובתה, מה מצפים? שהם ילדו ילדים וישכנו אותם באוויר ? ואחרי שהם מוצאים פתרונות בגלל מצוקת הדיור מכריזים עליהם כעבריינים זהו מקרה ברור של 'הרצחת וגם ירשת' , אם המדינה כריבון כן היתה נותנת פתרונות דיור לערבים והם היו מצפצפים עליהם היתה לך נקודה. מאז 67 הוקמו בישראל הערים אלעד, מודיעין ושוהם – סתם 3 שמות שעלו לי בזכרון בלי להתאמץ- כמה ערים ערביות הוקמו לאחרונה (אני מדבר על 'הוקמו' לא גדלו עד כדי כך שלא היתה ברירה אלא להכריז עליהם כעיר כמו אום אל פאחם)?

(2)

* פחד ומרות:
ממש כמו שבסכסוך רגיל בין בני זוג נגלה כי רוב מוחלט של הסכסוך מבוסס על פחדים נסתרים של שני בני הזוג (נניח: "האם היא באמת אוהבת אותי?"), ומיעוטו המוחלט על שורש הסכסוך ("תור מי לנקות את הקקי של החתול?"), כך גם ברמה הלאומית/קולקטיבית. ברמה הפרטית בין בני זוג, מקור הפחדים הללו, לפחות לפי תפיסות פסיכולוגיות מקובלות (או פסאודו-פסיכולוגיות), מוביל בעיקר לפחדים שהופנמו בגיל הילדות. פחדים אלו הופנמו (לרוב) מאת הורי הילד, ולמה? – ללא ספק כדי ליצור יחסי מרות ("אם לא תנקה את הקקי של החתול, אז אני…!"). כלומר רובו המוחלט של סכסוך כלשהו בין בני זוג למעשה ינבע ויבטא לא את בני הזוג עצמם ומניעיהם, אלא את מניעי הוריהם של בני הזוג ליצור יחסי מרות על ילדיהם, שפעלו עשרות שנים קודם לכן ("אם אני לא אנקה את הקקי של החתול אז ההורים שלי לא יאהבו אותי!").

סכסוכים לאומיים/קולקטיביים מזינים את עצמם באותו האופן בדיוק, כשאת תפקיד ההורים מחליפה המדינה או הגדרה אחרת של ההנהגה הקולקטיבית: בשביל לפעול, למדינה דרושה מרות על נתיניה. להגדרת תחום מרות המדינה על הנתין יש פרוטוקול רשמי הנקרא "חוק". אולם לצד החוק הרשמי (או "מתחתיו") מופיעים היבטים בתחום מרות המדינה על הפרט שהם מופשטים מדי בשביל שיוכלו לקבל התייחסות ב"חוק" – כמו השימוש בהפחדה, בפחד, לשם הגברת המרות: וככל שפחדיו של הנתין יהיו עמוקים ומושרשים יותר כן תגבר השפעת המרות להנאת בעל המרות.

* "אויב":
אמצעי אפקטיבי במיוחד להגברת מרות המדינה על הנתינים הוא הפחד מ"האויב": אמיתי או מדומיין (למעשה, כמעט תמיד – גם וגם: שכן גם "האויב" מורכב מאנשים שונים שכל אחד מהם עובר את אותו תהליך של הפנמת פחדים ויחסי מרות עם המדינה/הנהגה שלו). "האויב" הוא חיצוני, "אחר", מחייב התלכדות של הנתינים יחדיו תחת המרות המלכדת של המדינה, תוך צמצום למינימום של הנכונות האנושית להטיל ספק במרות זו או לסכן אותה. כך יוצרת המדינה מרות אפקטיבית במיוחד שמאפשרת לה לגרום לבני האדם נתיניה לעשות מעשים שללא הפחד ו"האויב" לא היו מעלים בדעתם לעשות ( – ובכך להצדיק את הפחדים הגרועים ביותר של "הצד השני" – האם לא זה הנושא בדיוק של מאמרו של בעז עברון שבראש עמוד זה?) – מעשים נתעבים שלא ייעשו! לכן כאשר אדם בודק במניעיו לפעולה או לעמדה מסוימת ומגלה שם את הפחד (נגיד: מ"האויב"), רוב הסיכויים שפחד זה הוכן שם בשבילו.

הקונספט הזה של "אויב-פחד-מרות" נהנה מהצלחה פנומנאלית כבר מאות שנים, מוכיח את עצמו פעם אחרי פעם – ובניגוד למה שאפשר לחשוב הוא נמצא בשימוש הרבה יותר רווח ויעיל ב-150 השנה האחרונות מאשר בכל תקופה קודם לכן. דוגמה מאוד מוחשית של העניין הזה הופיעה בעיתון ישראלי בסוף שנות ה-90 (לא זוכר איזה, אני מצטט מהזיכרון), בתקופת כהונתו הראשונה של ראש הממשלה הנוכחי שלנו. הכתבה עסקה בארתור פינקלשטיין – יועץ הבחירות המסתורי, היהודי-אמריקאי, ותרומתו, שנחשבת למכרעת, למסע הבחירות המצליח של נתניהו ב-1996. נתניהו, כזכור, התמודד אז מול פרס, חצי שנה אחרי רצח רבין וכשהסכמי אוסלו עוד נחשבו סוג של הבטחה, כך שניצחונו של פרס נראה מובטח. כידוע, לא זה מה שקרה, ומה שאני זוכר מהכתבה זה תמליל של שיחת טלפון, ימים ספורים לפני הבחירות, שבה פינקלשטיין מדריך אישית את נתניהו (שנטען שהיה לחוץ מאוד, כי התחזיות הוסיפו להיות לרעתו) איך להרים את המהלומה הסופית של מסע הבחירות שלו: "אתה צריך לגרום להם לפחד – " ציטטה הכתבה את פינקלשטיין – "Peace, Peace – Fear, Fear!, ושוב: Peace, Peace – Fear, Fear!". צריך להיות גאון בשביל לחשוב על משהו כל כך פשוט, ואכן – לפי הכתבה פינקלשטיין גם נטל אלף דולר לעצמו עבור כל שעת יעוץ. בבחירות 2006 הוא ייעץ ל"ישראל ביתנו".

(4)

* התנגדות:
דוגמה: ענת קם. ענת קם עברה על החוק. על המדינה לשפוט את ענת קם. אולם על המדינה לשפוט את ענת קם כ-ח-ו-ק. המדינה אינה שופטת את ענת קם כחוק (חקירה שלא בנוכחות עורך דין, מעצר בית ללא נימוק חוקי וכו'). כאן מתגלה "האיזון השלילי" של יחסי המרות בין המדינה לאזרח: ענת קם "יכולה" לעבור על החוק (ואז להישפט), אבל המדינה לא (גם כשהיא שופטת את העבריינית ענת קם) – כי את המדינה אין מי שישפוט. מסקנה: התנגדות.
דוגמה: שוטרי מג"ב יורים למוות בראשו של תושב מזרח ירושלים השוכב מנוטרל על הקרקע, אחרי שהתושב דרס שוטרים וניסה להימלט ממקום הדריסה. השוטרים עברו על החוק. על המדינה לשפוט את השוטרים. המדינה אינה שופטת את השוטרים. "איזון שלילי" של יחסי המרות בין המדינה לאזרח: המדינה שופטת עבריינים לפי ראות עיניה ולא לפי החוק המוסכם. "החוק" חסר משמעות. מסקנה: התנגדות.

כמובן ששני המקרים האלה יחסית פשוטים. המציאות של הסכסוך הזה מספקת לנו מקרים אחרים, הרבה יותר סבוכים, שלא לומר אבסורדיים. אחד מהם, לדוגמה, נוגע לשני מיליון תושבים פלסטיניים בשטחי "הגדה המערבית": במקרה הזה מלכתחילה אין שום משמעות לנוסחת "האיזון" בין המדינה, הנתין, והחוק – וזאת משום שהחוק היחיד שקיים לגבי שני מיליון תושבים אלו מזה 43 שנה אינו חוק מדינה, אלא חוק המושל הצבאי הממונה. החוק הזה לא מופיע בשום ספר, לא נידון בשום ערכאה, ומשתנה מיום ליום לפי גחמות המושל הממונה. ייתכן, לדוגמה, שבשום נקודה לא נקבע חוק בידי המושל האוסר על רצח. משמעות הדבר תהיה שאני יכול להיכנס מחר לבית לחם, נניח, ולרצוח פלסטיני – ולא אעבור על שום חוק. הדבר, כמובן, אינו תקף באותו האופן לתושב יהודי בתקוע, נניח, מאחר וזה האחרון אזרח ישראל, ועל פי חוקי מדינת ישראל אסור לי לרצוח את אזרחיה. במצב זה שבו אין שום מערכת חוקית תקפה, כמובן שאין שום משמעות לדקדוקי עניות לגבי איזון המערכת הזו שאינה קיימת בין המרות המדינית לנתינה שאינם נתיניה אלא נטולי נתינות (למעשה: אזרחות). אין שום גורם שיכול להפוך אותם לקיימים מבחינה חוקית. מבחינה חוקית הם פשוט אינם קיימים, למעט כרכוש צבאי.

ההתנחלויות הן עוד מקרה סבוך שכזה: אמנם תושביהן נתונים, לפחות על פניו, לחוק מדינת ישראל בתור נתיניה, אולם בתיהם אינם חלק מהמדינה – לפי הגדרתה של מדינה זו את עצמה, ולכן חוקיה אינם חלים עליהם. בנייה לא חוקית בהתנחלויות? לא היה ולא נברא – אין חוק. איש הישר בעיניו יעשה. כך שגם כאן אין שום משמעות לאיזון היקר בין המרות המדינית לאזרח. עוד דוגמה: המצור המטומטם והמתועב על עזה – בושה שעוד תרדוף אותנו הרבה זמן – חוקי באותה המידה, עם כל מיני קשקושים מסובכים נוספים שנכנסים לתמונה (חוק בינלאומי, מים טריטוריאלים, בלה בלה בלה). ודוגמה אחרונה: פינוי תושבים בשייח' ג'ראח: מופת של חוקיות מטורפת, פנטסטית פשוט: יש קושאן, אין קושאן, יש בג"ץ, אין בג"ץ, מי מכר, מה מכר, מי שילם, מה שילם, וועד העדה הספרדית, נחלת שמעון אינטרנשיונל, המיליונר ארווין מוסקוביץ', חאג' אמין אל-חוסייני, מה עשו הערבים ב-38, מה עשו הבריטים ב-47, חוק השבות, חוק נכסי נפקדים, תעודת זהות כחולה, תעודת זהות כתומה, תעודת זהות מזהב עם דוגמת פרוות נמר בצבעי זרחן – אפשר לזרוק את כל הפרדיגמה המצוחצחת על איזון נכון בין המרות המדינית והחוק לפח. ומה עכשיו?

ובכן – זה עכשיו: כאשר אתה בוחר – בעמדה פוליטית, בפעולה (אפילו במפלגה!) – בָרר היטב בינך לבין עצמך אם מקור בחירתך בפחד – כי אם כך הדבר, כנראה שזו לא ממש בחירתך שלך, אלא פעולה של אדם או גורם אחר דרכך, דרך פחדך. (לפחד, כמובן, מקורות רבים, חלקם הגיוניים ומוצדקים. ברמה הפוליטית-לאומית תסריטי "הגנה עצמית" תיאורטיים למיניהם, הם אינסופיים כשם שהם דמיוניים – מי באמת יודע את העתיד? אולם הפעולה שלך בהווה היא ממשית – לכן יש לנעוץ אותה בהכרעות הנקודתיות שאתה עושה בינך לבין עצמך, כמו שעשו דב מימון וח'אלד אבו-ראס: בינו לבין עצמו יכול אדם להכריע על בחירה כלשהי שלו, ככזו שנובעת מפחד – או אז יבדוק היטב בנפשו אם בחירתו הינה אכן בחירתו שלו, ולא של גורם אחר המבקש דרך בחירה זו רווח לעצמו).

אחרי שנטרל כמיטב יכולתו את הפחד אשר הוטמע בו וסימא את עיניו, בבואו להכריע על עמדה או פעולה פוליטית, על אדם להיעמד חשוף מול עצמו. לשון אחר: עליו להקשיב, כמיטב יכולתו, למצפונו. אני מאמין במצפון האנושי. אני מאמין שהמצפון הוא תכונה אנושית מולדת! – מולדת באותו האופן (או באופן דומה) שבו נועם חומסקי הגדיר את היכולת האנושית לשפה (תחביר) כמולדת: פונקציה ביולוגית מולדת אך ריקה, אשר מתמלאת בתוכן מנטאלי דרך תהליכים סביבתיים, פוסט-לידה. "מצפון" הוא מונח מסוכן מאוד שיוביל אנשים שונים למקומות מאוד שונים. יתכן שבעל הבלוג שבו אנו מתארחים יתנגד להצעה הזאת, אולם אני בוחר במונח "מצפון" על פני המונח "מוסר" שחזר לאחרונה לככב בשיח הציבורי, בין היתר בבלוגים כמו פה, ודווקא על שום איכותו הסובייקטיבית לחלוטין של הראשון – כלומר שכמו הפחד, גם המצפון מתקיים באופן מוחלט במסגרת הכרעות שאדם יכול לעשות רק בינו לבין עצמו. לאיש לא ניתן להגיד לאחר מה אומר לו מצפונו.

(6)

* התנחלויות והקו הירוק:
אני לא הולך להקפיץ כאן כל מיני תאריכים ואירועים מההיסטוריה הנפתלת של הסכסוך – זה דיון עקר ברובו המכריע שמטרתו מצד אחד לאשש בעזרת עובדות היסטוריות את החרדות של הצדדים המעורבים ומצד שני לייצר איזו אשליה של הכרה, הבנה ושליטה ב"עתיד", ואז, בעזרת כל אלו – להצדיק הווה שאותו לא ניתן להצדיק. המטרה שלי, נכון לעכשיו, נכון לרגע זה, נכון להווה המתרחש בצורת אלפי אירועים עכשוויים קטנים וגדולים – היא לצמצם ולמזער ככל שניתן את העוולות שנעשות בשמי.

אההה, כן – אבל הביטחון, ומה יקרה בעתיד כש…? אז לא – לא הביטחון, ולא מה יקרה בעתיד כש… – המפונים בשייח' ג'ראח מפונים עכשיו, והשלכות כאלה ואחרות של הדבר על הביטחון בעתיד, לא רק שאין להם שום משמעות אמיתית (איזה משמעות יש למשהו שלא קרה עדיין?), אלא עד שביבי, ברק, אשכנזי – כולם – דן פאקינג מרגלית! – יוכיחו לי שהם-הם אכן רואים את העתיד, ממש, כמו בסרטי מדע-בדיוני הוליוודיים – אני אמשיך להילחם במה שהם עושים בהווה, אותו אני רואה בבירור בעיניים שלי! בעיניים שלי: 43 שנה! 43 שנה הם "רואים את העתיד"! 40 שנה זאת בערך התקופה שנותן התנ"ך לתקפות נבואתם של נביאים אמיתיים ("ותשקוט הארץ ארבעים שנה" וכו'). ואנחנו? – 43 שנה שכולנו מסכימים לעשות דברים מזעזעים, שכולנו מחניקים את צו המצפון שלנו, שכולנו מספרים לעצמנו כל מיני סיפורים בעודנו מדרדרים את עצמנו "מוסרית" ומעשית בשביל העתיד הזה שהם רואים.

"הקו הירוק" הוא לא קדוש – זה קו עקום ומלאכותי ומקרי לחלוטין – אבל זה הקו. זה הקו ותודה לקדוש ברוך הוא מרפא חולים ומתיר אסורים שיש קו! זה הקו שבתוכו אפשר להתמקם ולהתחיל לחשוב איך אנחנו בונים כאן חברה לגיטימית, למצער – בעיני עצמנו. תודה אלוהים על הקו! עכשיו: איך אני יודע ש-43 שנה מכרו לנו עתיד שכולו חרדות ושקרים? בגלל שייח' ג'ראח. בגלל הסטיות מהקו עם החומה בבילעין, נעלין וכל המקומות האחרים (ויש הרבה). בגלל – אנא שים לב – שמרגע שנהיה ברור שהקו הזה אכן יכריע מהלכים פוליטיים-מדיניים מהותיים (מה זו החומה הזו אם לא זה?) – במה עוסקת ממשלת ישראל? במחטפים קטנים של עוד דונם פה ועוד דונם שם, כמו גנבים בלילה, בשביל להרוויח כמה שאפשר לפני שיאלצו להכריע סופית. קושאן יהודי על בתים בשייח' ג'ראח? – על התחת שלי! – יש קו, והקו הזה הוא כן קדוש כי זה הקו היחידי שיש לנו! וכל סטייה מהקו הזה היא בדיוק הניגוד לדבר שעליו הצהרתי כאן בתור המטרה היחידה שלי: לצמצם ולמזער ככל שניתן את העוולות שנעשות בשמי. לי מספיק זקן אחד בן 70 שמגורש מביתו לרחוב בשביל שלא יהיה שום סיכוי שאני אאמין ל"נכונות לשלום" של הגוף המדיני הקרוי מדינת ישראל. קושאן או לא קושאן – מי ש"רוצה שלום" מחכה עם הקושאן שלו עד שיהיה שלום כזה, ואז נראה. מי שלא מחכה – אין זאת אלא כי קודם ל"שלום" הוא עוד רוצה להספיק לחטוף לעצמו כמה שהוא יכול – הרי הזקן לא חשוב ל"שלום" הזה, הרי לא צריך "לעשות שלום" עם הזקן… (וכמובן, רק לפרוטוקול, מול כל קושאן על בית בשייח' ג'ראח שמחזיק יהודי מחזיקים ערביי שייח' ג'ראח קושאנים תקפים לא פחות לנכסים בתוך גבולות 48 – כולל נכסים במערב ירושלים! – הלוא אלו הם פליטים מ-48 ששוכנו בבתי המריבה על ידי ממשלת ירדן. לא אכנס לעובי הדברים – יש ערך בוויקיפדיה. צא ולמד).

בחנתי כמיטב יכולתי את כל החלופות: מדינה דו לאומית, החלפת שטחים, השארת ההתנחלויות במקומן במסגרת המדינה הפלסטינית העתידית, אפילו טרנספר (לא רציני, מבחינת המצפון שלי), ואפילו חזרה לגבולות החלטת האו"ם מ-47 לחלוקת הארץ. המסקנה שלי היא חד משמעית: לשם מימוש מטרתי היחידה, נכון לעכשיו, והיא – לצמצם ולמזער ככל שניתן את העוולות שנעשות בשמי – חזרה לקו 67, ללא סטייה של סנטימטר מהקו הזה, בדיוק כפי שהיה בערב ה-5 ליוני בשנה ההיא, כולל פירוק החומה בקטעיה החומסניים ואם צריך אז בנייתה מחדש לפי הקו האמיתי – היא הדרך המבטיחה ביותר לעוול הקטן ביותר בין כל הצדדים. זאת סיטואציה מורכבת ביותר, אבל הקו הזה הוא כל מה שיש בשביל להציל את עצמנו, וכל מי שמנסה להמשיך ולתחמן את הקו היחידי, רוצה באופן מובהק להמשיך לנצל ולהרוויח מהסכסוך עד כמה שניתן, דרך פגיעה בזקנים בני 70 שממש לא אכפת לו אם הם ערבים או יהודים – הוא לא רואה אותם ממטר, הוא לא רואה אף אחד ממטר, גם לא אותך ואותי (ומה עם איזו תפילה משותפת, שלך ושלי, לגלעד שליט?).

(8)

* "החוק":
"החוק" הוא מלכתחילה ישות מאוד בעייתית. על "חוק הקרקעות" שמעת? אם לא אז אל תדאג – כמוך לא שמעו עליו מרביתם המוחלטת של אזרחי ישראל, כי דאגו להעביר אותו בשקט-בשקט, בשביל שלא תתעורר התנגדות ציבורית. אפילו מחברי כנסת (כלומר – אלו שהציבור הדמוקרטי שלח להצביע בעד או נגד חוקים!) הסתירו הליכים משמעותיים בדרך לחוק הזה. בוא נציץ רגע ל"חוק הקרקעות" הזה, כדי שנוכל לקלוט איך בדיוק מתרחש המשחק האמיתי (לעוד חומר בעניין הנה לינק לגיליון שהוקדש לנושא באותו מגזין שמרני שבו הופיע הטקסט של דב מימון: http://acheret.co.il/?cmd=articles.384 . לשם הגילוי הנאות יש לציין שאני קשור עם המגזין הזה בקשרים מקצועיים):

חוק הקרקעות: כזה היה המצב לפני חוק הקרקעות: בשנת 1977 אבא שלי קנה שטח קרקע מסוים בצפון הארץ, דונם אחד, עליו הוא בנה את ביתו. אולם למעשה אבא שלי לא קנה את השטח, כי אם חכר אותו לתקופה של 49 שנה, בעוד שהבעלות החוקית העליונה על השטח נשארת שייכת למדינה. לפי הסכם החכירה, מקץ 49 שנה לקניית הקרקע, בשנת 2026, תחזור הבעלות על השטח למדינה. כך מוגדרת הבעלות הפרטית (כמעט) על כל שטח קרקעי במדינת ישראל: בשנת 2026 המדינה תוכל להחליט אם היא חותמת עם אבא שלי הסכם חכירה נוסף ל-49 שנה, תמורת סכום סמלי או אולי אפילו לא זה – או שמא היא מלאימה את השטח חזרה לבעלותה. הרציונאל של החוק במצבו הזה פשוט: המדינה מחויבת לכלל תושביה, כמו גם לאינטרסים לאומיים-קולקטיביים שונים בהתאם לנסיבות הזמן. אדמת המדינה היא המשאב החשוב ביותר שבידיה. לפיכך המדינה שומרת לעצמה את *זכות* החזרת הבעלות על הקרקעות שהיא מחכירה לגורמים פרטיים, אותה ניתן לממש כל 49 שנה, וזאת בהתאם לדרישות הזמן (איום קיומי ביטחוני, פיצוץ אוכלוסין, הידלדלות משאבים חיוניים וכו'). (אגב, חוק זה, במצבו הקודם, דומה להפליא ל"חוק היובל" מהתלמוד, שבו כל מכירה של קרקע מתבטלת לאחר 49 שנה והקרקע חוזרת לבעליה המקוריים. גם בתלמוד, כמו חוקים רבים שם, זהו חוק *סוציאלי* מובהק, שמטרתו להגן על העניים: במציאות התלמודית, בה לרוב התושבים הייתה חלקת אדמה קטנה, אדם שמכר את חלקתו יהיה ברוב המקרים פושט רגל, ואילו קונה החלקה יהיה אדם אמיד שברשותו הממון לקנותה. יקנה – ירוויח ממנה את אשר ירוויח 49 שנה, ולאחר יחזירה לבעליה המקוריים או לצאצאיהם).

ומהו חוק הקרקעות הנוכחי? בפשטות: ביטול החוק הקודם. קרי: גורם פרטי הרוכש קרקע הינו כעת הבעלים המוחלט של האדמה – לנצח, או עד שימכרה. לדוגמה: אם משקיע, נאמר מניו-זילנד, רוכש מאבא שלי את דונם האדמה שלו ועוד 9 דונמים של שכניו, כעת הוא הבעלים הבלעדיים של 10 דונם בצפון הארץ לעשות בהם כרצונו. אם בזמן מסוים (נניח תחת איום בטחוני) המדינה תמצא כי היא צריכה את 10 הדונם האלו בחזרה, אפשרותה *החוקית* היחידה לעשות כן תהיה לקנות את השטח בחזרה מאותו משקיע ניו-זילנדי במחיר מלא אותו המשקיע הניו-זילנדי יקבע. או זה – לחטוף בחזרה את השטח עם הצבא (פעולה לא חוקית במובהק, כמובן, ובמקרה הזה – איזו הפתעה – גם לחלוטין לא סבירה). כך יבותרו כל קרקעות המדינה. עכשיו בוא נראה ביחד, איתן: איפה אתה רואה פה "ציונות" במהלך החוקי למהדרין הזה שהממשלה הציונית שלנו מפעילה? ובוא נראה עוד: האם, תחת כל תסריט אפשרי שהוא, יכול החוק הזה לשרת אותך או אותי, אזרחי המדינה, משלמי מיסים, יוצאי צבא וכו'? (למעט, כמובן, אם אני או אתה משקיעים ניו-זילנדים בעצמינו – וקרא ב"ארץ אחרת" הכתבה על למה בניו-זילנד, מדינה ללא "אויבים ביטחוניים", עבר חוק דומה ואז בוטל תוך שנתיים, כשהמדינה מתקפלת רטרואקטיבית מכל חוזי מכירת הקרקע שכבר חתמה!). ובכן, (גם) על "חוק הקרקעות" הזה קוראים בהפגנות בשייח' ג'ראח: "כשהחוק הוא לא חוקי – אי ציות אזרחי!".

(10)

* המשחק האמיתי:
האם ניתן לגזור איזו מסקנה מהחזית העירונית-מקומית של כפר שלם ועג'מי לחזית הלאומית-"ביטחונית" בשייח' ג'ראח, ההתנחלויות בשטחים, והמדינה כולה? אם אתה הולך להאמין למשהו, איתן – תאמין לזה: המשחק האמיתי, תמיד, הוא לא בין ישראל לפלסטינים, הוא אפילו לא בין היהודים והמתנחלים לאסלאם הפונדמנטליסטי, ובין זה ל"מערב" – הוא בין בני-אדם משוללי כוח לבני-אדם בעלי כוח, הוא בין אזרחים לשלטון, ולהון, ולתעשיית הנדל"ן (והנשק, והתרופות, והאנרגיה, וה…). רואים את זה, ברור ונקי, על הפנים של זקן בן 70 שפונה מביתו בשייח' ג'ראח – ש"הכוח" תמיד ידרוס את מי שהוא יכול, פשוט בגלל שככה מרוויחים. המתנחלים, הפונדמנטליסטים המוסלמים, אפילו הצבא, "שיקולי ביטחון", הפחדים שתוקעים בנו, אני ואתה – רק כלים במשחק הזה, כי דבר אחד בטוח: איך שהדברים לא יתפתחו, איך שהסכסוך לא ייפתר, התנחלויות שיישארו או לא – מי שמרוויח מהמצב כמו שהוא עכשיו יעשה כל מה שהוא יכול (והוא יכול..) בשביל שהמצב הזה יישאר כמו שהוא, ואם המצב חייב להשתנות, הוא יעשה כל מה שהוא יכול (והוא יכול…) בשביל להמשיך להרוויח מהמצב גם אחרי שישתנה. מה שעוד בטוח זה שהזקן משייח' ג'ראח לא מרוויח מהמצב הזה, ספק אם ירוויח אחרי שהמצב ישתנה, וכל מה שנשאר לך ולי הוא להחליט, כל אחד לעצמו, איפה אנחנו נמצאים במצב הזה: מרוויחים או מפסידים? ואם המצב חייב להשתנות – האם אנחנו מוכנים להשאיר לאחרים לקבוע את השינוי?

אני רק מחכה שמנהיג מתוך הציונות הדתית, אולי אפילו מתוך ההתנחלויות, יבין את זה: כיצד הפכו את הציונות הדתית ואת הדת עצמה לקרדום פוליטי לחפור בו, לכלי, לאמצעי לתפוס עוד דונם פה, עוד דונם שם, למכשיר של כוח. זה מה שעשו מהדת שלנו – כלי! כמו מה שעשתה הכנסייה הקתולית לנוצרים! אמצעי להשתלטות ולכוח! אם רק היו טורחים, מישהו בציונות הדתית, לבדוק ברצינות את הניתוחים הצלולים עד כאב של נועם חומסקי על מי ואיך מושכים בחוטים – אלוהים שבשמיים: אם רק היו בודקים מה מרקס כתב – אם היו מקבלים רק 10% מהמסקנות של שני אלה על איך שהעולם הזה, הפוליטי והקונקרטי, באמת עובד (וסביר להניח שהיחס הפוך: ש-90% מהמסקנות שלהם, ושל נוספים, נכונות) – היו מבינים בדיוק באיזה אופן הם, והדת שלנו איתם, מנוצלים ככלי במשחק הזה. אני ממש לא מומחה, אבל אני חושד שאת משנת ה-"אתחלתא דגאולה" של הרב קוק (הראי"ה) שעליה מבוססת הציונות הדתית כולה ניתן לפרש ביעילות רבה לאתגר חדש וחשוב פי מיליון מאחזקת הגבעות היפות שעליהן אברהם התמקח עם הקב"ה על גורלה של סדום: הצלת הדת היהודית עצמה מהסתאבות נוראית, ומציאת קולה מחדש בתוך עולם מודרני של אובדן דרך מוחלט במשעולי הכוח חסר הרסן של "האדם החדש", הפשיזם הכלכלי-טכנוקראטי המתגלגל, השנאה והפחד. רב אחד מהציונות הדתית עם שלושים-ארבעים חסידים, שיראה את מלוא ההקשר הבזוי שבו הוא והיהדות נהיו לכלי ואמצעי לכוח, יכול להוביל את החברה הישראלית למהפכה תודעתית שכמוה החברה הזו לא עברה בכל 62 שנות קיומה. (הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר פתח תקווה, לפעמים נשמע כמו מישהו שיכול לעשות דבר כזה, וכזה היה מורהו, הקשיש כעת, הרב יהודה עמיטל. היו גם אחרים: הרב אשלג "בעל הסולם" – ספר הפירוש הקנוני ל"זהר" – חרדי-ציוני, מיסטיקן וסוציאליסט, שכבר בשנות השלושים של המאה הקודמת התריע שה-"אגואיזם המתפשט בקרב החברה העולמית סכנה גדולה, שבסופו של תהליך יוביל למשטר נאציסטי, ואם לא פועלים לתיקונו הוא עלול להחריב את כלל האנושות." – מתוך הערך על שמו בוויקיפדיה. איש מדהים).

אבל בשביל לעשות את זה *חייבים* לפנות את ההתנחלויות, כדי שהבעייתיות שהן יוצרות סביבן תפסיק לסמא את ענינו מהתהליכים האמיתיים שמתרחשים בפועל (הנימוק הראשוני והסופי: ההתנחלויות הן בעיה שממשלת ישראל יצרה, וזאת בעיה שאיתה ממשלת ישראל צריכה להתמודד, לא שום רשות פלסטינית עתידית מדומיינת), ובוודאי וּודאי שלא ניתן לעשות זאת בו בזמן שאנו מנשלים מביתם ומאדמותיהם אזרחים שההתנגדות בגופם שלהם היא כל הכוח שהם יכולים להפעיל (בשייח' ג'ראח, בבילעין, בעג'מי, בכפר שלם). זמן להכריע.

שלום איתן

טוב – ניסיתי…
אנחנו נקלעים כאן למצב מוכר לעייפה של דו שיח של חירשים (לחובתי צריך לומר שאני שפכתי עליו הרבה יור מילים). קיבלתי מהתגובה הקודמת שלך, ומעצם זה שאתה נכנס לבלוג הזה, את הרושם שאתה באמת מנסה להבין את הסיבות לצביעות ולבוגדנות השמאלניות, כהגדרתך. אני לא יודע איזה ערך יש להמשיך לקיים דו שיח כזה. את (רוב) מה שהיה לי לומר בנושא אמרתי. אני אגיב, בצורה נקודתית ובקצרה הפעם, לכמה מהטענות שלך – איפה שאני מוצא סילוף ישיר של דברי או של עובדות כלשהן.

1. דב מימון וחאלד אבו-ראס (מה כואב לך להזכיר את השם שלו?): באמת שאני לא מבין – כולה הבאתי דוגמה לסימטריה יהודית-מוסלמית מובהקת, ואתה מתעקש להתעלם מהסימטריה (של המקרה הספציפי הזה), או איכשהו להסיק ממנה (איך?!) – שאין סימטריה.
הפלסטינים לא מניפים דגלי ישראל בהפגנות שלהם כי דגל ישראל הוא דגלה של הישות הפוליטית שכובשת אותם ושוללת מהם זכויות. דגל פלסטין לא מייצג שום מדינה (שבכלל לא קיימת, כמובן) השוללת זכויות משום ישראלי כבוש – באמת צריך להסביר את הדברים האלה?
במדינות ערב שסביבנו קיימים משטרים אוטוקראטיים דכאניים (חלקם יותר חלקם פחות), ואין לי שום אפשרות לקבוע איזה דגלים צריך להניף שם. מקובלת עלי ההנחה שכנראה רוב הציבור שם לא אוהב אותנו – אז מה? איך זה קשור לזה שאני דורש מהממשלה שלי להימנע מעוולות מיותרים כאן? כל הכבוד על הנבואה בנוגע למצרים שאחרי מוברק. אני אוהב נביאים. דן מרגלית הוא הנביא החביב עלי.

2. פחד: אף אחד לא אמר שאין אויב. זה שיש אויב לא אומר שהצגת סירוב ישראל ב-1971 להצעת שלום מצרית (http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3348029,00.html – דוגמה אחת מיני רבות) "תהיה שקרית ומוטעית" -במילותיך שלך. זה לא שקר וזו אינה טעות. אלה הן עובדות. להסתיר את העובדות האלה, לעומת זאת, זה כן שקר, שבעזרתו אפשר להגיד "רק אנחנו רוצים שלום" או "אנחנו רק רוצים שלום" – ושאנשים יאמינו.

פחד יוצר ציות. זה נחמד שאתה חושב שלא זה המצב בארץ, כשכל תלמיד כאן לומד יפה מאוד את הקשר בין יום השואה (ערבים שהרגו 6 מיליון יהודים באירופה) ליום הזיכרון (לכן גם אנחנו חייבים להילחם בנאצים עד חורמה ללא וויתורים, ובוודאי שלא להאמין להם): ואכן, כך מציג ראש הממשלה של מעצמה גרעינית במזרח התיכון את תוכניות אושוויץ בדיון באו"ם על מדיניות הגרעין באזור.

תראה מה זה: "אלו אנשים שאנחנו מכירים וחלקנו מבינים אותם, את המנטליות שלהם." – אה! המנטליות שלהם! מה זה מזכיר לי? כן – את זה:

זה יפה איך שכל המעגלים נסגרים. רק לשם הדיוק האינטלקטואלי: האם המנטאליות הזאת היא עניין מולד שלהם, או שהם יונקים אותה עם חלב אימם?

3. חוק הנכבה הוא חוק האוסר קיום טקסים רשמיים פומביים המתייחסים להפיכתם של 700 אלף תושבים ערביים מארץ ישראל לחסרי בית בשנת 1948, תוך מחיקתם של עשרות כפרים ושכונות ערביות מעל פני האדמה. יש וויכוחים לגבי האופנים השונים שבהם הושגה התוצאה הזאת, אבל אין וויכוח על התוצאה עצמה. לגבי האם ברחו או גורשו בכוח – יש מקרים לכאן ולכאן. הנה קטעים מתוך עדות אחת של חייל אחד מהצבא הישראלי ב-1948
, עמוס קינן, שפורסמה לראשונה בעיתון הישראלי ידיעות אחרונות ב-20.6.67:
"היו שם זקנים שהלכו בקושי, זקנות ממלמלות, תינוקות בזרועות אמותיהם, ילדים קטנים. הילדים בכו והתחננו למים. השיירה הניפה דגלים לבנים. אמרנו להם ללכת לבית סירא. הם אמרו לנו שמכל מקום מגרשים אותם, ולאף מקום ל נותנים להם להיכנס. שכבר ארבעה ימים הם הולכים בדרכים, בלי אוכל, בלי מים, ושכמה מהם מתו. הם בקשו לחזור לכפר, ואמרו שמוטב שנהרוג אותם…
"אב מולל גרגירי חיטה בין ידיו ושחק אותם, ונתן אותם לאכול לארבעת ילדיו. גבר הלך ועל גבו שק קמח של חמישים קילוגרם. כך הוא הלך, קילומטר אחר קילומטר… לא הרשינו להם ללכת לכפר לקחת מטלטלים, כי ההוראה הייתה שאסור להם לראות איך הורסים את כפרם. הילדים בכו, וכמה מהחיילים שלנו פרצו בבכי…
"גירשנו אותם. הם ממשיכים לנוד בדרכים, כמו צאן אובדות. התשושים מתפגרים. לעת ערב נודע לנו ששיקרנו להם – גם בבית סירא החלו הבולדוזרים בהריסה, ולא ניתן להם להיכנס לשם. כמו כן נודע לנו שלא רק בגזרה שלנו מיישרים מסיבות ביטחוניות – בכל הגזרות כך. המילה שלנו ברדיו לא היתה מילה…
"אנשי הכפר חרקו שן כאשר ראו את הבולדוזר משחית עצים… כל הגדוד היה נזעם, ורוב האנשים לא רצו למלא את התפקיד… איש לא הבין כיצד יהודים יכולים לעשות כך…
"הילדים שהלכו על הכביש ממררים בבכי יהיו הפדאיון בעוד 19 שנה, בסיבוב הבא. כך הפסדנו, באותו יום, את הניצחון."
מניפולציה ודיסאינפורמציה? "דברי שקר מהולים בקצת אמת ומסלף הרבה מאוד אמת."? הכל אפשרי, חביבי – יש גם כאלה שאומרים שאושוויץ זה מניפולציה ודיסאינפורמציה ולך תתווכח איתם…
החוק למניעת הסתננות ושימושיו הנלוזים מורכבים מדי בשביל להיכנס אליהם כאן, וניכר שאין לך מושג על מה אתה מדבר כשאתה מתייחס לנושא, אבל תשמח לדעת כי הכנסת מצאה ש-80% מהפליטים זכאים, לפי החוק וכו', להישאר כאן:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1175122.html
אנחנו אנשי השמאל ש"דואגים כלכך לזכויות אדם שאתם שוכחים שיש אנשים שהם פשוט רעים" – ובכן, לא הייתי אומר שאנחנו שוכחים שיש אנשים רעים, אלא מתפלאים על הקלות שבה אנשים טובים כמוך יודעים איך להבדיל בין אנשים טובים ורעים, תמיד לפי צבע עור וארץ מוצא.
אני שמח שאתה לא בעד מדינה טוטאליטארית, אבל אנשים שבאים להסביר לי מה קורה בדרום ת"א – תבין שבתור מי שגר שם 10 שנים בשבילי זאת נקודה קצת רגישה: אני מכיר את המאפיות של הפשע בדרום ת"א – "המכון ליווי" שנמצא לי מול הבית, ושבזכותו אשתי לא מוכנה לצאת החוצה לבדה אחרי 10 בלילה (חושבים שהיא אחת מה"עובדות" שם), שייך למאפיית פשע כזאת, ומה אתה יודע? – לא מנהלים אותו פליטים מסודאן. אתה גם לא תראה פליטים שמחכים ליד האינטרקום שלו, מגניבים מבטים לצדדים כדי שאף אחד לא יראה אותם, אלא רק תור של ישראלים כשרים ומצוינים, שפתאום אין להם בעיה עם "פועלות זרות" כשזאת העסקה.
אתה לא יודע על מה שאתה מדבר כשאתה אומר "דרום ת"א", אתה לא יודע על מה שאתה מדבר כשאתה אומר "פליט", אתה לא יודע על מה שאתה מדבר כשאתה אומר "פושע" – הדבר היחיד שעליו אתה יודע כשאתה מדבר זה על פחד ושנאה וחרדה. אנשים כמוני מעצבנים אותך כשאני אומר שאני רואה, כל יום, שפושע זה אחד שקונה אישה באוקראינה בשביל למכור אותה פה בתחנה המרכזית הישנה, ופושעים אלו כל האנשים שבאים "לקנות" אותה. הפושע אמנם לא כושי, הוא מדבר עברית מלידה ויכול להיות שהוא היה איתך בפלוגה – אבל הוא פושע. מצטער לדפוק לך את התיאוריה שבלי ערבים ופועלים זרים כל עדת ישראל קדושה.
גם התיאוריה החינוכית שלך בנוגע לסמכות היא בלתי מספקת, במקרה הטוב: שאל כל איש חינוך רציני והוא יגיד לך שחינוך הוא קודם כל פונקציה של חיקוי (התינוק/ילד/נער לומד דרך חיקוי של גורם הסמכות המבוגר) הרבה יותר מאשר אם עובדים או לא עומדים כשנכנס המורה לכיתה. במילים אחרות , ברגע *שהמדינה* מעקמת ומכופפת את החוקים של עצמה (מה שבישראל כבר קורה כדרך שגרה) אי אפשר לבוא לילד ולומר לו: תשמע, ילד, החוק חשוב – קח דוגמה מהמדינה.
אני שואל את עצמי אם קראת בכלל את מה שכתבתי על ענת קם כשאתה כותב שאני שוכח שהיא גנבה מסמכים סודיים ומוסיף אחרי זה סימן קריאה. הנה הפסקה המלאה שלי, תקרא שוב:
"דוגמה: ענת קם. ענת קם עברה על החוק. על המדינה לשפוט את ענת קם. אולם על המדינה לשפוט את ענת קם כ-ח-ו-ק. המדינה אינה שופטת את ענת קם כחוק (חקירה שלא בנוכחות עורך דין, מעצר בית ללא נימוק חוקי וכו'). כאן מתגלה "האיזון השלילי" של יחסי המרות בין המדינה לאזרח: ענת קם "יכולה" לעבור על החוק (ואז להישפט), אבל המדינה לא (גם כשהיא שופטת את העבריינית ענת קם) – כי את המדינה אין מי שישפוט. מסקנה: התנגדות."
הנה תוספת לפסקה: מסמכים כמו שהעבירה ענת קם עוברים לעיתונאים כל הזמן. זה נקרא "הדלפה" וזה מגיע מבכירים במטכ"ל, בכירים בשב"כ, בכירים בקבינט ובכירים בממשלה. אני מניח שאותם לא צריך לשפוט כי אנחנו מעדיפים אותם מעל החוק, כי אנחנו כל כך מפחדים מהצל של עצמנו שאנחנו מעדיפים אותם שם, "הנהגה חזקה", כזאת עם "סמכות", בלי שכל מני פישרים כמו בג"ץ ובצלם יפריעו להם לעשות עת העבודה, ככה שאנחנו נוכל לראות את המונדיאל בשקט, כמו בכל מדינה פשיסטית טובה.

4. מצפון: מצפוני אומר לי להתנגד לפינוי תושבים בשייח' ג'ראח ולגניבת אדמות על ידי חומת ההפרדה. ההיגיון שלך אומר שכתוצאה מהתנגדותי לפינוי בשייח' ג'ראח ולגניבת אדמות על ידי חומת ההפרדה אנשים תמימים ימותו. איך? איך? מה עוד אתה מוכן לספר לעצמך בשביל לא להתעמת עם הפרטים הספציפיים של כל המקרים האלה? מה עוד בשביל הזכות להמשיך לראות מונדיאל בלי להטריד את עצמך בשאלות האלה?
"כל פעולה וכל מצב אפשר לצמצם לשאלה אחת, זה טוב ליהודים? זה טוב למדינת ישראל? זה טוב לאזרחיה?" ובכן – התשובה לכל השאלות היא בפשטות – לא. נכנסתי לדברים האלה באריכות בתגובה הקודמת, והתשובה מאז נשארה אותו דבר: זה לא טוב ליהודים להיות נבלות, 43 שנה של כיבוש עשו כל דבר רע שניתן לדמיין למדינת ישראל חוץ מהשמדה מוחלטת, ואזרחיה של מדינת ישראל כוללים גם את אזרחיה הערבים בתוכם. זה לא טוב לחייל לזרוק רימון גז לתוך כיתת לימוד של ילדים בני 12 כי ככה הוא הופך למפלצת, ולהיות מפלצת זה רע (או אולי זה דווקא טוב – מה אני יודע?). כאילו – מה עוד צריך לקרות, איזה עוד סיפורי זוועות נצטרך לשמוע, בשביל שהדברים הנוראיים האלה יגעו בך? מה עוד צריך לקרות? מחנות ריכוז? קניבליזם? אונס המוני? מה?
הפיסקה הזאת היא אבסורד מוחלט:
"אני מעדיף שיפגעו אנשים חפים מפשע זרים מאשר אזרח ישראלי אחד. וזו גם חובתה של המדינה. כי אם תתחיל לתמחר יחסים בין כמה שווה ישראלי אחד לפלשתיני/מצרי/הולנדי זה יגיע למקומות שאני בטוח שאסור לנו להגיע לשם." מה פה קורה פה? – קודם אתה מתמחר (אזרח ישראלי אחד שווה יותר מכמה זרים) ואז מיד אתה אומר שאסור (לי) לעשות את מה שהרגע אתה עשית? (ואגב, באוקטובר 2000 מתו 13 אזרחים ישראלים מאש משטרת ישראל. האם לזה התכוונת ב"מקומות שאסור לנו להגיע אליהם"?).
את עניין "העולם שאף פעם לא יאהב יהודים" אני מכיר, אתה יודע, מקרוב (משפחה, גרמניה, שנות ה-30 וה-40 – כל זה…). גם אם זה נכון, אני לא רואה איך זה צריך להיות קשור לדרישה שלי מהמדינה שלי להיות מדינה הגונה. (וזה נכון כמו כל ההכללות המטופשות האלה – "המנטליות שלהם" וכן הלאה – יש אנטישמיות, יש אנטישמים, יש אנטי-אנטישמיים והרוב זה רק אנשים שרוצים לראות מונדיאל בשקט. הרוב הזה, אגב – שרק רוצה "לחיות בשקט" ולראות מונדיאל, הוא מה שלפחות בגרמניה בשנות ה-30 היה הבעיה: אנטישמיים וסתם נבלות גזעניות יהיו תמיד – השאלה כמה הרוב "הנורמאלי" נותן להם לפעול בלי הפרעה).

5. מתנחלים: הטיעון "השמאל הוא זה שדוחף אותם למעשים כאלה" נשמע כמו בעל מכה שצועק על אשתו "תראי מה אני עושה בגללך!". זאת לא תגובה של בנאדם מבוגר אחראי למעשיו. באמת בנאדם – איזה מין רמה זאת?

6. "מדוע כשמפונה זקן פלשתיני מבית לא שלו אתה מקים קול זעקה, וכשמפונה זקן פלוני כל שהוא מאיזו עיר שאתה רוצה בארץ אתה אפילו לא מצייץ?" – בתור מי שלקח חלק פעיל במאבק נגד פינוי תושביו היהודים של כפר שלם בדרום ת"א, כפי שפרטתי באריכות, וכולל התבטאויות פומביות בעיתונות (המקומית) בשמי המלא, אני מתחיל להיעלב. מתעורר הרושם שאתה לא מסוגל לראות ולהתמודד עם תפיסת עולם מלאה ומורכבת, לפעמים בעלת סתירות ושאלות לא פתורות, משום שאתה מעדיף לחסוך מעצמך תפיסת עולם כזאת שתיאלץ אותך לרדת משלל סיסמאות דמגוגיות, מכלילות ופשטניות שהקשר שלהן למציאות הממשית רופף. זה מובן: לקיחת אחריות אישית על מעשי המדינה שלך בשמך היא תהליך מורכב, מתיש וכואב, שבהחלט עשוי לגרוע מהכיף שבלראות מונדיאל במוצאי שבת בערב.
על זה הפשיזם תמיד עבד: על החרדה של אנשים מלאבד את הפינה הקטנה והשקטה שלהם שמעניקה להם המדינה ובלבד שלא יטרידו את עצמם בשאלות לא-להם ושייסתמו את הפה. הייתה תקווה שהניסיון של מישהו כמו אהרון מדואל מכפר שלם יבהיר שגם יומה של הפינה הקטנה והשקטה שלך תמיד מגיע כשנותנים למדינה את הזכות להתפרע ככל רצונה, לכוחה לגדול ולצמוח, בלי להטיל בזה שום ספק. כאן זה כנראה כבר לא יקרה.

מכל הטיעונים שלך נשארת רק העובדה שיש אויב. אכן יש אויב והאויב הזה לא פעם מתוחכם ואכזרי מאוד. בו אין ברירה וצריך להילחם. כרגע אנחנו לא יכולים לעשות אפילו את זה, כי אנחנו עסוקים בלרדוף אחרי זקנים בשייח' ג'ראח, פליטים סודאניים חסרי כל חוץ מהבגדים שלעורם, טורקים על סירה עם סכיני מטבח,ילדים שזורקים אבנים בבילעין. ככל שהמציאות נהיית יותר מגוחכת, היא נהיית יותר מפחידה בשבילך כי האויב האמיתי, זה שלא משתמש באבנים וסכיני מטבח, הולך ונהייה יותר מסתורי, ולכן הוא יותר מסוכן. האינסטינקט ההיסטרי יכול רק להגיד "להיכנס יותר חזק" במי שאפשר: ילדים עם אבנים, טורקים עם סכיני מטבח, מפגיני שמאל חנונים – האויב האמיתי מסתורי, לא ברור, מתהלך בצללים, מושך מאחור בחוטים. זה עובד מצוין בשביל המדינה. אין שום סיבה שהיא תרצה שהאויב האמיתי אי פעם יצא משם – שימשיך להיות מסתורי ומסוכן, בשביל שאתה ושכמותך תמשיכו לצעוק "שהשמאל גורם לנו להתנהג ככה" במקום לשאול איך זה שעם מאה פצצות אטום מאחוריך, כמה פלוצים מהשמאל גורמים לך להרגיש כל כך לא מוגן.

עידו אקו

מאוד בוגר.

אתה טיפש גמור שלא היה רואה את האמת גם אם היה מתפוצץ עליך באמצע דיסקוטק. יודע מה? דווקא אז היית רואה את האמת.

עצם העובדה שאתה מחלק את בני העם שלך לטובים ורעים רק מדגיש את הטיעון שלי שאנשים "נאורים" הם הסכנה האמיתית מכיוון שהם יודעים, ולא יתכן אחרת, שהם צודקים והצדק לצידם. ולכן אין להם נקיפות מצפון לבצע כל מעשה וזה בגלל שהמוסר לצידם.
אתה אכן בצד של הטובים, אבל העוורים, העיניים שלך פתוחות אבל לא רואות, אתה מתמקד בפלשתיני המסכן שאתה לא מבחין במפלצת הערבית/מוסלמית שעומדת מאחוריו שרק מחכה לדריסת רגל בבית שלך.

באש נלחמים עם אש לא עם פרחים.

טוב, גם אני אנסה.

קודם כל, אני מתנצל בשמו של עידו אקו, למרות שלא נתן לי את הזכות לדבר בשמו. חבל שכל כך הרבה מהשמאל שלנו חייב להישמע ככה.

לגבי הערבים והשלום: אני לא חושב שנועם טוען שבשאר אסד הוא אורי אבנרי. זה נראה די ברור מאליו. האדם חלאה מוחלטת. לא, הוא לא מדבר על שלום בגלל שהוא אוהב אותנו, אלא בגלל שזה כנראה ישתלם לו. ככה עובד שלום. ככה עבד השלום עם מצרים כשהוא סוף סוף נחתם, אחרי כמה שנים שישראל העדיפה להילחם עם מצרים במלחמות שהיא עכשיו הייתה שתוכל לנצח בהם. אז יופי, אנחנו כיום חזקים מסוריה. אז מה? לא עדיף להוציא אותם מקבוצת חורשי רעתנו? אתה אפילו לא שוקל את האפשרות שזה אמיתי. ככה בדיוק עבד השלום עם מצרים. אני מבין שאתה כנראה לא מאמין בו – נצטרך כנראה לחכות למחליפו של מובארק כדי לשכנע אותך שאפשרי לחתום שלום גם בני שני מדינות שמסורתית לא מתות אחת על השנייה. היו דברים מעולם, אתה יודע.

אני מצטער, אבל להגיד ש"יש אנשים שפשוט שונים ממך" זו כן גזענות, גם אם אתה מנסה להתראות כאילו אתה לא משייך ערך חיובי או שלילי לשונות הזאת. יש פה נקודה מאוד עקרונית. אם הבדל הוא תרבותי, כמו הכיוון שהתחלת לחתור אליו, אז הוא בר-שינוי, במסגרת שינוי התרבות והנסיבות הסביבתיות – דברים שקורים כל הזמן ממילא. אם הבדל הוא גנטי-גזעי, אז אף פעם לא יוכל לבוא שינוי. האנשים האלה "פשוט שונים" מאיתנו, ואנחנו צריכים להבין שלעולם לא נוכל לשנות את זה. אני לא מזלזל בתהום התרבותית הפרושה בין שני הצדדים, אבל כשההסתכלות חורגת מפסימיות אל הדטרמיניזם היא הופכת לגזענית, בהגדרה. אין שום פסול בלהיות זהיר, ואפילו סקפטי, אבל אתה מדבר על מאות מיליוני אנשים כאילו אתה מכיר אותם מבפנים ומבחוץ, ואני מצטער – אני מנסה להתנסח באדיבות פה – אבל זה מגוחך. זה שאתה חושש זה יותר מסביר; זה שאתה חושב שאתה "יודע" מבוסס על מגמות שכנראה אתה לא באמת רוצה לעודד.

בקשר להרג אזרחים – "אין דבר כזה מלחמה הומנית", לדבריך. "לפעמים במלחמות חייבים לעשות דברים מלוכלכים". "עדיף תמיד שייפגע פלשתיני על ישראלי" (אוקיי, זו פראפראזה). לזכותך אתה עקבי. בוא נראה אם תוכל להמשיך בעקביות הזו. קשה לי להבין מה המניעה, לפי זה, מבחינה מוסרית, לשחרר את כל הארסנל הגרעיני שלנו על הפלסטינים, אולי גם על הסורים, הלבנונים האיראנים, לפטור את עצמנו מכל הצורך המפוקפק הזה בשלום של הסכמים. אני בטוח שיש לא מעט מניעות פרקטיות, אבל מה המניעה המוסרית, העקרונית? אני חושב שתסכים איתי שלפעמים בכל זאת המלחמה "לא הומנית", "מלוכלכלת" "פוגעת בלא ישראלים" יותר מדי. אז נניח שלא קרה עדיין? מתי זה יקרה? איפה עובר הקו? באמת שאלת את עצמך את השאלה הזאת? אתה יודע באיזה שלב תקום ותגיד "עד כאן; המדינה שלי לא תעשה דברים כאלה", כמו שאזרחי כל מיני מדינות במאה שעברה שכחו לעשות, ובעיקר אנחנו היהודים מקפידים להוקיעם על כך? אל תמהר לחשוב שאני משווה את ישראל לשום דבר במיוחד; השאלה היא איפה האזרחות הפעילה, בניגוד לאלטרנטיבה של ג'ינגואיזם פטריוטי ביטחוניסטי עיוור, שמצוי בכל מדינה ותמיד מהווה את התירוץ למעשי זוועה.

בקשר לחומה, ספציפית. אוהבים לזלזל במחוזותינו במשפט הבינלאומי, אבל הוא מכיר באפשרות של "כורח של כיבוש" בדיוק כמו שישראל טוענת שנקלעה אליו, והחוקים בקשר לכיבוש מכוונים בדיוק למצב כזה, בכלל שהמציאות הזאת כבר מוכרת וידוע מה פוגע באנשים במיוחד במצבים כאלה. שטח הוא כבוש, לצורך העניין, אם הוא נמצא תחת שליטה של עם זר. אני יודע שהממשלה אוהבת להתפלפל בעניין הזה על שליטה ירדנית לא חוקית וכל מיני שטויות כאלה, אבל העובדה הפשוטה, לפי הcommon sense, היא שהאוכלוסייה בשטח הזה היא פגיעה, ולכן החוק הבינלאומי מחייב התחשבות מיוחדת בה מצד הרשויות, ואי אפלייתם לרעה מול אזרחי הכוח הכובש, כמו שקורה כמעט אוטומטית כשיש התנחלויות למשל, וזו הסיבה שהן מעוררות כל כך הרבה התנגדות (לא איזה עיקרון של "יודנפריי).

כלומר, המשפט הבינלאומי כבר חזה את התביעה הפטריוטית האצילית שלך להעדיף פגיעה בפלסטינים על פגיעה בישראלים, ואמר – הנסיבות כפו עליך כיבוש של אוכלוסייה זרה? בסס את השלטון שלך שם אך ורק על טובתה שלה, בלי פשרות. מצב הכיבוש הוא בעצמו פשרה ויוצר מצב ביזארי בו מדינה דמוקרטית כביכול שולטת על מיליוני נתינים כמו כוח קולוניאליסטי מהמאה ה-19. זה לא משנה למה הוקמה החומה. כל מפעל הכיבוש קיים בחסד ולא בזכות – אין פה שוויון – יש פה מלכתחילה נישול שלנו את התושבים. את הדרישה להעמיק אותו יותר מאובייקטיבי לתאר כ"אבסורד", וכך גם את ההסכנה הקלילה שלך להריגה מכוונת של אזרחים חפים מפשע בשם הבחנות לאומיות-גזעיות. בדרך כלל בתרחיש שהעלית לפחות טורחים לדמיין "מגה-פיגוע" שיהרוג מאות ולכן מצדיק הריגה של עשר ילדים – אצלך זאת אפילו לא הצדקה מספרית – סתם שמלכתחילה יש כאלה שהחיים שלהם שווים פחות.

היי, אם בשביל להציל אשכנזי חף מפשע אתה צריך להרוג מחסל מקצועי שמסתתר מאחורי עשרה תימנים, אז זה בסדר? מה אם האשכנזיות שלי חשובה לי? מה אם קודם לכן סירבנו לאזרח את התימנים ונעלנו אותם בתוך מין גטאות והמחסל הזה היה תימני שנעשה מחסל ממגוון סיבות, שחלקן נעוצות במצב בו שמנו את בני עדתו, ועכשיו הוא פועל מתוך אחד הגטאות? אם אתה רואה הבדל בין שני התרחישים, הוא חייב להיות גזעי לדעתי. יעניין אותי לראות אם אתה מוצא אחר.

באשר לדרום תל אביב, הנקודה של נועם (אני מניח) היא שלשלטונות (בכל מקום, לא רק כאן) יש נטייה מסוימת לעשות דברים רעים – בעיקר להיות אטומים ולהתנער מאחריות לטיפול בבני האדם ככל האפשר. לפעמים, כשהם יכולים, הם טופלים גם תירוץ ביטחוני על העניין, כי זה אפקטיבי, ומגייס את העם בעדם. אבל כמו שמגורשים אזרחים מדרום תל אביב מסיבות גזעניות כך הם מגורשים מירושלים וכך מבקשי מקלט ופליטים מגורשים מ"בין גדרה לחדרה" וסובלים מהתנכלויות והכל במסגרת האיום הביטחוני-דמוגרפי שנוטה להתמזג כי אלה שני דברים שמאוד מפחידים את היהודים פה – עד כדי שכך שמספיק להם רק לשמוע טענה בכיוון הזה והם משתכנעים, בלי לבדוק את העובדות ולראות עד כמה מגוחך וציני ומרושע השימוש שנעשה בתירוצים האלה.

קודם כל, אף אחד לא מקבל אזרחות בטעות, או אוטומטית, או כמעט בכלל אם הוא לא יהודי – מה שעומד לדיון הוא לא זה, אלא אם לספק להם את תנאי הרווחה שבעינינו ראויים לבני אדם, או לתת להם להסתפק בתנאי הקיום הראויים לתאילנדי או ערבי או אריתראי.

מבקשי מקלט לא "מהגרים באופן חוקי" לארץ מסיבות מאוד ברורות, והעובדים הזרים (כך אני מבין) בדרך כלל כן מהגרים חוקית אבל השאלה היא כמה הם נשארים, והאם סביר לתת להם אשרות שהייה לתקופות זמן שמחייבות עקירת ילדים (ואפילו מבוגרים) מתוך סביבת חיים בה שהו במהלך שנים רבות. כן, זה נראה שיקולים "הומאניים", וזה לא מסכן אותך משום בחינה. במקום לרוץ ולהגן על החוק, אולי כדאי שתבדוק שהחוק במדינה הדמוקרטית שלמוסדותיה אתה מצביע באמת מייצג אותך. אלו הם פנינו? אלו הם פניך? למה אתה ממהר להביע עמדה כה נחרצת בנושא שבו (לפי דבריך) אין לך שום דבר שמתקרב להבנה? העניין שלך פה הוא בעשיית צדק חברתי או בהשקטת המצפון? לא יכול להיות שהיפי נפש צודקים לפעמים?

הרתיעה האוטומטית מכל דבר שמשתמע ממנו התחשבות והתייחסות אנושית אל מישהו שאיננו יהודי היא תמוהה, במקרה הטוב. תמיד יש איזו אמלתה רשמית, אבל לפעמים כשטורחים להסתכל קצת יותר מקרוב מתחוור שאין דילמה בכלל, אלא רק תירוצים המכסים בצורה שקופה לחלוטין על קסנופוביה. לפעמים זה בדיוק אותו דבר שאנחנו חווינו מהצד השני כשהיינו מהגרים במדינות אחרות – אטימות שלטונית והתנכרות אזרחית לגורלנו, בגלל שאנחנו "פשוט שונים". אז מה, לעזאזל? אז מה?

איזה יופי זה שכולם "מנסים". איתן הופך פה למין פרא אציל שכולם מנסים לאלף אותו, לתרבת אותו. עוד צליפת שוט, עוד הלקאה קטנה, ואולי החיה הסוררת תפסיק לסטות מדרכיה הקלוקלות ותהיה כמונו, השמאלנים שנחשפו לאמת. "אני אנסה", אומר פלוני, "עכשיו אני אנסה", מחרה מחזיק פלמוני.

בדעתי הפוליטית אני דומה לעידן, לנתי לכל "הצודקים", "המנסים". אני חושבת שהעובדה שממשיכים להתווכח עם אדם שהשמיע משפטים מחלחלים כמו שאיתן השמיע כאן ("אכן היינו צריכים לספח את השטחים ב- 67 אך לא לתת אזרחות לאלו שגרו שם אלא להעביר אותם (טרנספר) למדינות שכנות") רק ממחישה את פשיטת הרגל של השמאל, או את הייאוש שלו. לא, לא המשפטים הגורפים, ההכללות, ה"תראו עם מי יש לנו עסק", ה"בחייך", שכל מי שמנסה לדבר קצת מעל לדברים נתקל בהם בעבודה או באירוע משפחתי, איתן לא עצר שם, הוא הלך עד הסוף.

הויכוח היה צריך להיעצר שם למעלה, למעלה, קצת לפני שעידן התייאש והעביר את תפוח האדמה המפוחם מרוב דגלים שחורים הזה הלאה לאחרים, בדיוק בנקודה בה ביכה איתן את פספוס ההזדמנות ההיסטורית שהונחה לפתחנו בשישים ושבע.

מה אפשר כבר להגיד למי שחושב במונחים כאלו? לקרוא את אלו שניסו להתווכח בכל זאת ולבכות. מה אפשר לומר לטרנספר? מה אומרים למשאית מלאה ערבים, בדרך לשום מקום ("המדינה שלהם"), בלי פיצויים, בלי הסדרים, בוקר אחד (טוב, נו, שישה בקרים אחדים).

אולי היינו צריכים לברר איפה הוא גר ולזרוק לו בקבוקי תבערה על הבית.

למה זו פשיטת רגל לדבר עם אנשים? מה עוד יש לעשות איתם? אני שותף לדעה שאיתן כמו הרבה אחרים במדינה הזו במחזיק בעמדות פוליטיות מוטעות שמאפשרות מעשים לא מוסריים. אני לא מסכים שאנשים מגיעים לעמדות כאלה רק בעקבות היותם רעים או טיפשים. כמו שרמזת בתגובתך, הרי אין הרבה הפרש בעצם בין הטיעונים המכלילים המצויים ובין האמירות המרתיעות יותר מהסוג בו אנו נתקלים כאן. ומקסימום לא נצליח לשכנע. אז מה?

איתן,

"הייתי שמח אם הם היו נעלמים כבמטה קסם אבל אני לעולם לא הייתי חותם על הוראה כזו ו/או תומך בהוראה כזו."

איך המשפט הזה הגיוני בכלל? למה לא הייתי חותם על הוראה כזו אם זה היה דבר טוב? אתה מפחד לפגוע לנו בהסברה? למען הסר ספק, גם מקרי הטרנספר שכן קרו והיו מקובלים בזמנם הם מתחת לכל ביקורת, והרבה מהזמן היו כרוכים בהמוני הרוגים, ככה שאני לא מתרשם מה"תקדים".

גם: "כולנו באמת רוצים שלום ולכולנו דעות שונות זה הכל."

לא נכון. ההבדל בינינו לא מסתכם בטקטיקה של איך להשיג שלום. אנחנו מנסים לשכנע אותך שלבני אדם מגיע יחס הוגן גם אם הם ערבים, לא לשם השלום דווקא אלא לשם המוסריות וההגינות הבסיסית. אתה כל הזמן מנסה לטעון שאתה לא לא במחלוקת איתנו לגבי זה, אבל ממשיך לתבל את הפוסטים שלך באמירות גזעניות בעליל.

אתה מתעלם מהעובדה שגם אם לא עם ערפאת, עם סאדאת כן הצלחנו לחתום על שלום, והשלום כן נשמר עם יורשיו. לכל הפחות זה שווה בדיקה.

זה קצת מוזר שבאותה נשימה אתה אומר שאני שונה מיפני ומקניבל. אין הרבה קשר בין שני ה"עמים" האלה חוץ מזה ששניהם יכולים לעורר קסנופוביה. עם קניבל (לפחות כזה שהורג אנשים) יהיה לי קצת קשה למצוא שפה משותפת – עם יפני זה יהיה אולי קצת מגושם בתור התחלה, אבל נתגבר על זה מאוד מהר. לא יודע – אולי חיית חיים שלמים בלי אף פעם לבוא במגע עם "גויים" – או אולי המגע שלך היה בעייתי, אבל אני יכול להגיד לך מניסיוני האישי שאין הבדל, בכלל. ואני קצת מופתע שאני צריך להגיד את זה. כן, המגמות התרבותיות בעולם הערבי והמוסלמי שונות מאלו שבעולם המערבי – אפילו פירגנתי לך שבהרבה, אם תחזור ותקרא. אז מה? זה לא הופך את האנשים עצמם ל"שונים" וזה לא מחייב את זה שאף פעם לא נצליח למצוא זהות אינטרסים או אפילו לדבר באותה שפה ולהבין אחד את השני.

אני חוזר ואומר – זה אולי נשמע פדנטי אבל ההבדל בין להגיד "קיימות מגמות תרבותיות שונות ובעייתיות בעולם הערבי" ובין להגיד "אי אפשר לסמוך על הערבים כי הם שונים" הוא ההבדל בין הסתכלות מפוכחת (או פסימית) על המציאות ובין גזענות על בסיס גנטי. זה אחד מהמיזוגים האלה שאמורים לקדם ולקיים בכל זאת את הלך הרוח הגזעני, עכשיו כשכבר לא מגניב לדבר על גנטיקה. אתה יכול גם לקרוא לזה לאום או שאתה יכול כמו שעשית להתייחס לשקר הזה לגבי האזרחות, אליו אני אחזור עוד מעט, אבל ההנחה ש"האנשים האלה שונים" בניגוד ל"הם באים מתוך תרבות שונה" היא מהות הגזענות, או הקסנופוביה, אם נהייה טכניים, והיא ההבדל בין דיון אינטליגנטי להתלהמות ילדותית. וגם בין להתייחס לאנשים כבני אדם ובין להתייחס אליהם כ"שונים", איך שלא תהפוך את זה.

לגבי אזרחות, איכשהו אצלך לפספס את הנקודה למרות שהדגשתי אותה והפניתי את תשומת לבך אליה: הסיבה היחידה שהפלסטינים הם לא אזרחים שלנו היא כי החלטנו שאנחנו לא רוצים להפוך אותם לאזרחים שלנו. אזרחות היא לא איזה מוסד קדוש שמגיע כגזירה משמיים; היא מנגנון משפטי שאמור לוודא שממשלה נותנת לאנשים שבשליטתה זכויות אדם מלאות. אז הממשלה החליטה שלפלסטינים לא מגיעות זכויות אדם (לא של אזרח ואפילו לא של תושב), ועכשיו אתה אומר לי "אבל הממשלה לא נתנה להם אזרחות, אז למה שתקיים את זכויות האדם שלהם?". בגלל שהם בני אדם, איתן. זה צריך להיות ברור מאליו.

נכון, ישראל (ואף מדינה) לא יכולה להגן על כל אזרחי העולם. השיטה היא שהמדינה דואגת לתושבים היושבים בה – גם במידה מסוימת "על חשבון" אחרים, אם כי זה פחות חד משמעי במלחמה – האזרחות לא מצדיקה את זה אלא מאפשרת ומקדמת את זה. בכל מדינה, ואפילו בישראל, בינה לבין עצמה (לא עקרוני אפילו כרגע אם מספיק), מתייחסים למידתיות של הרג האזרחים, כי כדי להציל ישראלי אחד לא אוטומטית אפשרי להרוג 100 שוויצרים תמימים, בשבילך, אם כי קשה לי להאמין שגם מאירוע כזה לא תזדעזע. שמתי לב באמת שיש לך העדפה לתשובות נחרצות שלא מתחשבות בנסיבות, אבל אני הייתי מנסה למתן אותה, כי חשיבה כזאת הורגת אנשים, בתנאים האלו. אני לא יכול לתת לך מספר, או אפילו שיטה, למען האמת, אבל לפחות אצלי זו שאלה – לא"טוב, הילדים האלה הצביעו לחמאס". ההרג שלהם צריך קודם כל להפריע לך, לפני שתוכל להתעסק באובייקטיביות בשאלה אם הוא מוצדק בנסיבות – אם הוא הרע במיעוטו. כמו הרבה מאוד ישראלים אתה חוסך לעצמך לגמרי את ההתלבטות. מרוב "הגנה" וביטחוניזם אתה בקושי שם לב שאתה נותן גושפנקא מוחלטת לכל כמות של הרג של חפים מפשע. עזוב אותך מוסר ויפי נפש – מדינה דואגת לאזרחיה.

וסתם שאלה, בשביל להגן על ערבי ישראלי אחד מותר להרוג 10 ילדים יהודים אמריקאים, שמוחזקים באותה דירה עם הצלף?

האמת, אתה רוצה שיטה? לאחרונה אני חושב שאולי ההפצצות האוויריות (למרות שהן חוקיות כנראה על פי דיני המלחמה) הן באופן מקיף בלתי מוסריות כשהן גורמות ל"נזק היקפי" ידוע מראש. העדפה של ביטחון החיילים שלנו על זה של אזרחים "שלהם" יכולה רק להתבסס על קסנופוביה. דמיין לעצמך שהמשטרה במקום להכניס שוטרים לנסות לעצור מישהו מפילה את הבניין – או בניסיון להרוג מישהו (נניח שלגיטימית; הוא ירה לעברם) יורים לעברו בתת-מקלע בלי להיות לחוצים יותר מדי לגבי שאר האנשים בהם הם פוגעים. נניח, שוב פעם, שהפושע הוא תימני ושאנחנו בשכונה או אזור שהוא לגמרי תימני. והשוטר שנורה היה אשכנזי(!). הרג שוטרים זה לא צחוק, אבל אתה יותר מה? – גם לא הרג של אזרחים תמימים, גם אם הם תימנים\ערבים\נתינים פלסטינים\עזתיים-מצביעי-חמאס\שוויצרים. מין שאלה כזו של בני אדם ומה היחס המגיע להם.