שולחן הכתיבה של אבא (ממואר)
אבי היה מהנדס אבל היה לו שולחן כתיבה של איש הגות.
זו היתה בעצם "מכתבה" גדולה וכרסתנית. אני נמנע מן המילה הזאת לא מפני שהיא מיושנת (השולחן עצמו היה ישן ומופיע בזיכרונות הילדות המוקדמים ביותר שלי), אלא משום שהיא ממין נקבה; ואילו השולחן היה מסיבי, חלקיו עבים, וכולו צבוע שחור. שולחן גברי מאוד. תכף אשוב לצבע השחור הזה ולמה שקרה לו. על כל פנים, זה לא היה שולחן שרטוט של מהנדס. הוא ניצב בצורת ח' בפינת העבודה. כשישבת אליו, מצד ימין היו שלוש (או ארבע? אינני בטוח) מגירות מן הרצפה ועד לגובה הלוח האופקי העבה, ומצד שמאל נפתחה דלת שמאחוריה שלושה מדפים. חלל האחסון שלו תמיד היה מלא עד אפס מקום בתיקיות קרטון ומסמכים שונים, עפרונות ופתקים ואטבים. תיקיות אקורדיון כאלה, מכוסות בחתיכת בד ושרוך מדולדל במרכזה.
טעיתי. אחרי שכתבתי התבוננתי בתצלום. המדפים היו מצד ימין, לא שמאל, והיו רק שניים. שלוש מגירות מצד שמאל, וגם הן היו סגורות מאחורי דלת. אני משאיר את הטעויות, הן חלק מן הסיפור.
[להמשך קריאה במהדורה המקוונת של כתב העת "גרנטה", לחצו כאן].
לא למות טיפש 
יפה!
שלום עידן,
סיפור ממש נפלא ולהבדיל ממני אתה כותב נהדר. מיד נזכרתי בשולחן הכתיבה שלי, ממנו אני שולח את ההודעה הזו. הוא נולד בשנות העשרה של המאה הקודמת בגרמניה, היגר/ברח לפלסטניה המנדטורית עם סבא שלי ב-1935 שנפטר מדום לב לפני שנולדתי. השולחן עבר אלי, אחרים לא ממש רצו אותו כי הוא כבד וגדול, השולחן ואני גרנו במודיעין כמה שנים. ב-2005 הוא היגר/ברח יחד איתי לקליבלנד שבמדינת אוהיו ארה״ב, שם אני יושב כרגע וכותב לך את ההודעה.
בעז
Boaz
+1-216-534-3794
>
תודה, בעז. היית חכם ממני.
עידן, סיפור נהדר. אישי כל כך, ועם זאת, אולי גם אוניברסלי. כבן לאב מהנדס, שגם הוא שלח ידו בהגות ובפעילות טכנית (תוך כדי המהום !!!) ושהחזיק חדר עבודה שלם ובו שולחן שהוא בנה, לא יכולתי שלא להזדהות עם החיבור הנפלא. על התובנה שלך שבסופו אני צריך עוד לחשוב. שוב, תודה
מסה יפה על זיכרונות, היסטוריה ומקומנו בהיסטוריה. תודה.
עצוב ויפה. תודה רבה. בדיוק קורא את הכריטסטוס. לקחתי עטים וגופיות
מקסים, תודה רבה. נשארתי עם דמעות, מזדהה מאד עם חווית הניתוק מהשרשרת.
עודד, דן, יובל, דרור ועינת – תודה רבה על התגובות החמות.
כתיבה איכותית רגישה ומרגשת. תודה ושנה טובה.
מצטרף לכל התגובות האוהדות. כתיבה אישית-אמנותית יפה, ממואר במיטבו. אשמח מאוד לקרוא את ההמשך / ההמשכים. שנה טובה!
גם אני בן לאב מהנדס שנפטר מסרטן מוקדם יחסית… עם ובלי קשר, נגעת בי. תודה.