דילוג לתוכן
17 בדצמבר 2019 / עידן לנדו

פשעי שנאה הם דרך המלך, לא סטייה ממנה

בחודשיים האחרונים, מאחורי גבה של התקשורת המעולפת-שדודה לרגלי נתניהו, הולכים ונערמים ענני הגזענות האפלה, יוצאים ממחבואם ומשלחים לשונות אש אלימה ברחבי הארץ – משני עברי הקו הירוק. האירועים מדווחים קצרות, או שאינם מדווחים, אך תמיד נותרים כנקודות מבודדות על איזו יריעה עמומה, נטולות הקשר. הנה ניסיון קצר לבנות את ההקשר. סימני אזהרה לפעמים מובנים ככאלה מאוחר מדי.

על פי נתוני מערכת הביטחון, בשנה החולפת אירעו 256 פשעי שנאה נגד פלסטינים בשטחים, מתוכם 170 מוגדרים אלימים; רבע מהם יצאו מיצהר וגרורותיה, בנקמה על הכרזת מאחז "קומי אורי" כשטח צבאי סגור. הלקט הבא מסכם את רובם כמו גם אחרים שאירעו באותה תקופה:

16 באוקטובר: פורעים ניקבו את צמיגיהם של 13 כלי רכב וריססו כתובות נאצה ("אין בארץ מקום לאויבים") בכפר קירה.

16 באוקטובר: מתנחלים תקפו מתנדבים מ"רבנים לזכויות אדם" שהגיעו לסייע במסיק זיתים בכפר בורין, פצעו אותם והשחיתו עצים במטע.

23 באוקטובר: פורעים השחיתו יותר מ-20 כלי רכב בעיירה אל-בירה וריססו כתובות נאצה ("בוגדים בוחרים להתנכל ליהודים").

25 באוקטובר: פורעים השחיתו יותר מ-30 כלי רכב בכפר יתמא וריססו כתובות נאצה ("ד"ש מהגבעה ביצהר").

31 באוקטובר: פורעים ניקבו צמיגי כלי רכב וריססו כתובות נאצה ("רק גויים מגרשים מהארץ") בכפר עכברה הסמוך לצפת.

10 בנובמבר: פורעים השחיתו וניסרו את ענפיהם של 120 עצי זית בכפרים א-סאווייה, יאסוף ובורין, וגנבו גם ציוד חקלאי.

14 בנובמבר: פורעים השחיתו 25 כלי רכב בכפר קראוות בני חסן וריססו כתובות נאצה ("גויים בארץ – אויבים") על קירות המסגד שבו.

22 בנובמבר: פורעים הציתו מכוניות וריססו כתובות נאצה ("גבעת קומי אורי") בארבעה כפרים –  בית דג׳ן, קבלאן, מג׳דל בני פאדל וא-דיכ.

23 בנובמבר: חוגגים יהודים בשבת "חיי שרה" בחברון השתוללו ופצעו 10 תושבים, ותקפו אחדים בגז פלפל, כולל ילד בן 9. הפורעים השליכו אבנים לתוך ביתו של עמאד אבו שמסייה (הצלם שצילם את אלאור אזריה), ופצעו את נכדו בן השנה וחצי בגולגלתו.

25 בנובמבר: פורעים ניקבו צמיגים של כלי רכב בכפר ג'בעה וריססו כתובות נאצה ("נקמה בת עין").

28 בנובמבר: פורעים הציתו רכב בכפר טייבה וריססו כתובת נאצה ("שטח צבאי סגור קומי אורי"), ניקבו את צמיגיהם של 3 כלי רכב בכפר דיר עמאר וריססו אותן במגן דוד.

28 בנובמבר: פורעים ניקבו את צמיגיהם של 40 כלי רכב בג'לג'וליה וריססו כתובת על אוטובוס (""יהודים תעצרו את הגלות ותפסיקו להתבולל").

שבוע ראשון של דצמבר: דירה בשכונת תל כביר, שיועדה לאשה ערביה, זכאית דיור ציבורי, נפרצה והושחתה; הערביה הבינה את המסר ולא ביקרה בה יותר.

8 בדצמבר: פורעים ניקבו את צמיגיהם של 160 כלי רכב בשכונת שועפט במזרח ירושלים וריססו כתובות נאצה ("אין מקום בארץ לאויבים").

12 בדצמבר: פורעים ניקבו את צמיגיהם של 20 כלי רכב בכפר מנשייה זבדה בעמק יזרעאל וריססו כתובות נאצה ("מוחמד חזיר", "ערבים אויבים – לגרש או להרוג").

כתובת שרוססה על בית פרטי במנשייה זבדה, 12 בדצמבר 2019. צילום: דוברות המשטרה

רוב האירועים האלה זכו לסיקור תקשורתי זעום, ולא בכל כלי התקשורת. גם הם מייצגים חלק קטן בלבד ממציאות קבועה של התנכלויות מצד מתנחלים כלפי פלסטינים, לעתים תחת פיקוחם של חיילי צה"ל; הכל מצולם והכל מתועד, רק אין מי שיחקור. הנה רשימה ארוכה שקיבץ "בצלם", מן החודשיים האחרונים בלבד, של תקיפות כלפי חקלאים פלסטינים במטעי הזיתים שלהם – תקיפה פיזית ופציעה, השחתת עצים, הצתת דליקות, גניבת ציוד, גניבת שקי זיתים ועוד. נתוני האו"ם מצביעים על עלייה של 50% בכמות התקיפות האלה ביחס לשנה שעברה.

בלי ספק, השטח קולט את היד החופשית הזאת, את העלמת העין של הרשויות, ולוחץ עוד ועוד על דוושת הגז. עסאם עבדאללה מכפר יאסוף עמד מול 35 עצי זית שלו שהושחתו, ותהה: " אני לא מבין את זה — אם מישהו מהתושבים הפלסטינים מתקרב לגדר של ההתנחלות — תוך רגע יגיע אליהם מישהו מהצבא. יש פה מצלמות בכל מקום. אז למה כשמישהו גונב או פוגע בעצים אף אחד לא עושה כלום?". התהייה במקום אבל הסטטיסטיקה לועגת לה בפנים: מחקר ארוך-שנים של "יש דין" גילה שמתוך כל תיקי חקירה שנפתחו במשטרת מחוז ש"י במקרים של עבירות של מתנחלים כלפי פלסטינים, רק 8% הובילו להגשת כתב אישום, ורק כ-3% הובילו להרשעה.

החידוש של החודשים האחרונים הוא הזליגה של פשעי השנאה האלה לתחומי הקו הירוק. לא שלא היו כאלה בעבר, אלא שכעת ניכרת טביעת האצבע של אותם פורעים גם בפשעי השנאה שבוצעו בעכברה, ג'לג'וליה, שועפט ומנשייה זבדה (וגם בג'סר א-זרקא, ביולי השנה). לעת עתה נראה שהרשויות לוקחות יותר ברצינות את הפשעים נגד ערבים תושבי ישראל מאשר נגד ערבים בגדה המערבית; אבל להערכתי מדובר בעיקר בהצהרות של עסקנים בשלטון המקומי, שאין להן משקל רב בקרב גורמי החקירה והאכיפה. כידוע, משטרת ישראל מושכת ידה מטיפול יסודי בפשיעה של ערבים נגד ערבים; קשה להאמין שתצא מגדרה כדי לטפל ביהודים שפושעים נגד ערבים.

וכך, בלי ששמנו לב, בדיוק כמו "השטחים המוחזקים" זמנית, גדר ההפרדה הזמנית, רצועת הביטחון הזמנית (קודם בלבנון וכיום בעזה), הוראת השעה "הזמנית" בחוק האזרחות והכניסה לישראל – הפכו פשעי השנאה הזמניים לתו של קבע בישראל; לא קילקול בשיטה, אלא עצם מעצמותיה. פיצ'ר, לא באג.

המטרה האמיתית של פשעי השנאה איננה רק לגרום נזק כלכלי לערבים או לתמוך בתעשיית הצמיגים. המטרה היא הטלת אימה לא מוגדרת – תחושה של חוסר-מוגנות בכפר או ברחוב הפרטי שלך. והתחושה הזאת אכן מחלחלת. חוסיין אבו-חדיר משועפט, אביו של מוחמד אבו-חדיר, אמר לאחר שפשטו הפורעים על 160 כלי רכב בשכונה שלו: "מ-2014, מאז ששרפו את מוחמד, הבן שלי, עד עכשיו אנחנו חיים בפחד". הפלסטינים בגדה מאז ומעולם חיו בידיעה שחייהם ורכושם הפקר לשרירות ליבם ולנחת זרועם של מתנחלים ופורעי מאחזים; כעת התחושה הזאת מחלחלת גם לתושבי מזרח ירושלים והכפרים הערבים בגליל. זה רק עניין של זמן עד שנראה פשעי שנאה בתוך ערים מעורבות, שהרי חלומם הרטוב של הפורעים הללו הוא להצית מחדש את הזעם הערבי הכבוש, שהתפרץ אי-אז באוקטובר 2000, ומאז רוחש על אש קטנה, ולא צריך הרבה כדי להציתו מחדש. ומרגע שזה יקרה, סיסמת העליונות היהודית – "ערבים החוצה!" – תינשא בראש חוצות, ותשתרש היטב בלבבות. כך הולכת ונוצרת תרבות של לינץ'.

והרי הגירוש הגדול, הטרנספר האולטימטיבי, נמצא תמיד באופק הפנטזיה הציונית, לעולם לא מוגר סופית, ובכל דור ודור יש מי שישקוד על התכניות. קו רציף, גם אם עקלקל, מחבר בין מעשי הנבלה הפרטיים, הבלתי-מאורגנים לכאורה, של פורעי "תג מחיר", לבין תכניות גירוש רשמיות של מדינת ישראל. זה לא צריך להפתיע, שכן "תג מחיר" עצמו נולד במוחם הקודח של עובדי ציבור, נציגים רשמיים של המדינה – במועצות האזוריות שומרון ובנימין. אותו זרם מעמקים דורס את החוק אם זה אינו לצידו: כך יכולים מתנחלים מאיזור שילה לחבל בעבודות בניין מאושרות וחוקיות בשטח פלסטיני פרטי, בכפר תורמוסעיא, רק כי הן לא באות להם טוב בעין – ואז לקבל את תמיכת הצבא, שעוצר את הבנייה כדי לרצותם (איך עוצר אם זה שטח B, ואין לצבא שם סמכויות מנהליות? אה, זה פשוט: מגדירים את הבנייה כ"סיכון בטחוני").

תקריות לכאורה שוליות, כמו התעקשות עיריית ירושלים לשנות שמות רחובות בלב סילואן הערבית לשמות רבנים, מהדהדות את אותה תשוקת ההדרה הגירוש, שזוכה לרוח גבית רשמית בערים כמו עפולה ונצרת עילית. הציבור היהודי כבר הוכיח במעשים שהוא אינו סובל נוכחות של ערבים באיזורי בילוי כמו פארקים עירוניים, בריכות שחיה, גני ילדים ובתי חולים. זה כבר לא מובן מאליו שלערבים יש זכות לחלוק במרחב הציבורי לא פחות מאשר ליהודים. רק צעד אחד מפריד בין הזכות הנרמסת הזאת לבין רמיסת הזכות למרחב ערבי פרטי. ככלל, הם על זמן שאול.

באוגוסט הסתננה ידיעה על כך שהמטה לביטחון לאומי "מכין תכניות" ליציאה חד-כיוונית של תושבים מעזה; גם נעשו פניות למדינות במזרח התיכון כדי לבדוק אם יסכימו לקלוט תושבים מעזה, "אך מדינה כזו טרם נמצאה". רעיון העיוועים הזה שב ועלה מן הרגע הראשון שנפלו לידי ישראל שטחי עזה והגדה המערבית – על מאות אלפי תושביהן הפלסטינים; הנה סיכום מאיר-עיניים של גילגוליו השונים. "טרנספר מרצון" קיים רק בהזיות הציוניות.

אם לא מרצון, אולי בכפייה? אני קורא שוב את הפוסט שכתבתי לפני 9 שנים, "במדרגות הטיהור האתני", ונזכר שבעצם הגירוש הממוסד כלפי ערבים תמיד היה כאן; מה שהשתנה בעשור האחרון הוא דווקא הלגיטימציה שמקבלת פשיעה עממית שנושאת את בשורת הגירוש, "טרור יחידים" של יושבי מאחזים וכהניסטים, שמשרתים יפה את המדיניות ארוכת השנים של הממסד. יותר מכך: לפעמים מתפלקת לפורעי החוק היהודים איזו תקיפה של חיילי צה"ל: או-אז יזעיפו פנים הפוליטיקאים ויעשו להם נו-נו-נו, כדי שכולנו נשתכנע שהם לא נמצאים באותו צד של המתרס. אפשר לומר שהמדרגה הנוכחית של הטיהור האתני נהנית ממסך העשן של פורעי המאחזים, שמסווה את הפושעים הכבדים באמת, אלה שלובשים חליפות ומתראיינים באולפנים וחולשים על מדיניות הטרנספר הזוחל.

לפני שבוע וחצי פורסם תחקיר מטלטל של אורן זיו ב"שיחה מקומית", שעבר בשקט תקשורתי מדהים, שקט שאפשר ללמוד ממנו הרבה על השעמום המפוהק (או ההפנמה המוחלטת) שמעורר בקרב היהודים חזון הטרנספר לערבים. בקצרה, הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב הגישה תכניות לפינוי עשרות אלפי בדואים מביתם ל"מחנות עקורים", וזאת לטובת פיתוח פרוייקטים של תשתיות לאומיות: הרחבת אזור תעשייה רמת בקע, הקמת קווי מתח גבוה, והקמת מחלף לכביש 6. האם מישהו שמע שלצורך הקמת אזורי תעשייה בשרון ובגליל ולצורך סלילת כביש 6 פונה יהודי אחד מביתו? האם תושבי הכפרים הלא מוכרים – תופעה שמדינת ישראל יצרה והנציחה בעצמה – עתידים לאכלס מחנות פליטים ברחבי הנגב? האם מישהו מעוניין להמאיס עליהם כך את החיים עד שיישברו ויעזבו?

התכנית המפלצתית הזאת ממקמת את מחנות העקורים בפאתי העיירות הבדואיות בדרום, הקורסות כבר כעת ממצוקת דיור וממחסור חמור באפשרויות תעסוקה. כמובן שאף אחד מן המעורבים – לא תושבי הכפרים ולא ראשי המועצות – לא שותף בהליכי התכנון האלה. הם בסך הכל מספרים בטבלאות אקסל. ישראל של שנת 2020 עדיין מציצה בקנאה אל סין, משתעשעת בהנדסה חברתית מגלומנית, הרואה ביצורי אנוש חבילות לשינוע, מכשול בפני פיתוח וקידמה, מטרד שיש לסלקו מעל הדרך. את החטא הקדמון של "אזור הסייג" בעשור הראשון למדינה רוצים כעת הקברניטים לשכפל בעשורה השמיני; דבר לא נלמד, והתשוקה למרחב נקי מערבים גוברת על כל שיקול אחר, מוסרי או מעשי.

כמה יהודים יתמכו בזה? לפחות סקר ענק אחד, שנערך בקרב 5,600 יהודים, גילה שמחציתם תומכים בגירוש ערבים מישראל. בקרב הדתיים יש לתכנית 71% תמיכה. כיוון שישראל הולך ונעשית דתית יותר, הכיוון ברור. אם מחר בבוקר תפתח ממשלת ישראל במבצע טרנספר לערבים, היא לא תיתקל בהתנגדות פנימית תקיפה. הסיבה היחידה שזה לא קורה היא שהקהילה הבינלאומית – לעת עתה – לא תאפשר למבצע כזה להתממש.

עכשיו תחשבו מה זה אומר, מבחינת ערבי שחי כאן, לדעת שרק כוחות עלומים בעולם הגדול מסוגלים להגן עליו ביום מן הימים מפני חרב הגירוש. לא שכניו, לא המשטרה, לא נבחרי הציבור שלו, ולא חבריו היהודים. חיים נטולי הגנה.

כל זה מותיר לשמאל בעת הזאת משימה מאד ברורה וממוקדת: לעמוד שכם אל שכם עם שותפינו הערבים, בישראל ובפלסטין: להדוף כל ניסיון לתקוע טריז בינינו; להתנער מכל ארגון או גוף פוליטי שמוחל על הפשיעה העממית והממוסדת נגד ערבים ומבליג על שתיקת הרשויות, בשם איזו אחדות פנים-יהודית מאלחשת; להכניס מה שיותר חברי כנסת ערבים לכנסת; לעמוד בכל מקום שבו יהודים מנסים לגרש או להטיל פחד על ערבים, ולהיאבק בהם. מלחמות אזרחים צודקות פרצו כבר על פחות מזה.

17 תגובות

להגיב
  1. אייל רוזין / דצמ 17 2019 11:11

    כל מילה. תודה. סייפא חזקה.

    ואיך אפשר בלי שיר של הבילויים:

    תנשב הרוח
    הבילויים
    מילים: נועם ענבר וימי ויסלר
    לחן: נועם ענבר וימי ויסלר

    תנשב הרוח תנשב
    העצים מרכינים את ראשם
    השמיים אותם השמיים
    ואין כל סימן למטר

    תישן ילד תישן
    שאלות זה דבר מסוכן
    הם היו רחוקים מהעיר
    זה טיפה מסובך להסביר

    תיאחז בזה
    אנחנו ניסינו מאוד
    כיסינו את כל החורבות
    שינינו את שמות הרחובות
    ניסינו מאד
    היסינו שמועות
    כשבעצם קיווינו לשיר עם אבינו
    'סובב לו סובב הפינג'אן'
    תיאחז בזה

    נכון ילד נכון
    שאכלנו אותם בלי לימון
    שסגרנו אותם בפסנתר
    בזמנו זה נראה מסתבר

    נכון ילד נכון
    שנכנסו על זברות לכפר
    לא עשינו את זה מרצון
    זה היה המ"פ שאמר –

    תיאחז בזה..

    נכון ילד נכון
    שהחזקתי אותה מאחור
    זה היה לצרכי בטחון
    כשעברנו עליה בתור

    נכון ילד נכון
    שלקחנו אותה אל החול
    שנתנו לה את שתחפור
    בזמנו זה נראה פתרון

    תיאחז בזה…
    תיאחז בזה

  2. יערה / דצמ 17 2019 11:48

    תודה רבה על הפוסט הזה. חשוב. עצוב. מבהיל.
    הלוואי שיקראו אותו דווקא אנשים שלא מגדירים את עצמם כ"שמאל"..
    אחת השאלות שתמיד עולה אצלי, זה איך אפשר שכל המידע הזה ובדומה לו יוצג בחדשות של 20:00? מי קובע ועורך ובוחר ומסנן?

  3. Efrat Halpertal / דצמ 17 2019 12:47

    שלום לך עידו היקר ואמיץ הלב

    אני קוראת דבריך ומסכימה עם כל מילה.

    ממעמקי הייאוש והעצב

    אפרת

  4. עידן לנדו / דצמ 17 2019 13:34

    יערה: זה לא יקרה, חבל על המאמץ. צריך לפתח תקשורת אלטרנטיבית. ויש כבר לא מעט ערוצים כאלה, הם צריכים חיזוק והפצה.

    אפרת: התגובה שלך יצאה בג'יבריש…

  5. נעמי / דצמ 17 2019 14:12

    תודה עידן

  6. nina ramon / דצמ 17 2019 20:47

    תודה, עידן. מה יהיה???? מייאש יותר ויותר

  7. קים / דצמ 17 2019 20:51

    תודה עידן על המאמץ והפרסום.

  8. אילה / דצמ 18 2019 07:34

    אימה, זה מה שזה, התהליך המתמשך והבלתי מתפשר הזה של הציונות הכובשת.

  9. שוחרת שלום / דצמ 18 2019 11:55

    הייתי בכפר יאסוף יחד עם מתנדבים אחרים באחד מימי המסיק באוקטובר וראינו את הצבא והמשטרה מנסים לסלק אותנו מהמקום. הם לא רק לא חוקרים. הם גם מסייעים לפורעים מיצהר!

  10. דוד / דצמ 18 2019 12:04

    תודה על הפוסט. נזכרתי במלים האלה – https://www.youtube.com/watch?v=b80Bsw0UG-U.

  11. אלי אמינוב / דצמ 18 2019 23:26

    העלייה ברמת הטרור המשולב נגד הפלסטינים, נובע מהידוק גלוי של שיתוף פעולה בין כנופיות המתנחלים וצבא השיטור הישראלי המוציאים לפועל יחד את מדיניות האסטרטגיה הציונית, שנוסחה בגלוי כבר בועידה לתכנון הטרנספר אשר שמה הרשמי היה: "המועצה העולמית של איחוד פועלי ציון (צ.ס.)" שהתקיימה ב1938 בציריך, לאחר הצעת וועדת פיל לשתי מדינות בפלסטין. בכנס זה קובע בן גוריון, מנהיג השמאל הציוני כי יש לקבל את ההצעה הבריטית למרות "שבשטח זה אין אפשרות לפתור את הבעיה היהודית. אולם היא עלולה [כך במקור] לשמש שלב מכריע בדרך להגשמה הציונית הגדולה. היא תקים בארץ את הכוח היהודי שיביא אותנו למחוז חפצנו ההיסטורי…"
    "הוועדה עצמה לא התעלמה מזעירותו של השטח שהיא מציעה למדינה היהודית ובהצעת העברת האוכלוסין הערבית ממקום, אם אפשר ברצונם הטוב ואם לא על ידי כפיה, ניתנה האפשרות להרחיב את ההתיישבות היהודית…
    "הוועדה אינה מציעה נישול ערבים, היא מציעה להעבירם וליישבם במדינה ערבית. כמדומה שאיני צריך להסביר את ההבדל היסודי והעמוק שבין נישול ובין העברה. גם עד עכשיו עשינו את התיישבותנו בארץ על ידי העברת האוכלוסין מנקודה לנקודה…" דוד בן גוריון – שם.
    מרגע שהוצבה בגלוי זו הפרוגרמה האמיתי של ההנהגה הציונית וממשיכתה, מדינת הגזע היהודית. אולם תכנית טרנספר לאומת הילידים הראשונית היא רק אחת הדרכים להעלמת אומה זו מעל פני האדמה, ולכן מתלווה לה כל העת גם אלימות העשויה להפוך במהירות לג'נוסייד.

  12. ולאד ארנהויד / דצמ 19 2019 07:43

    לפעמים נראה שאין גבול להזיות.
    כמה ישראלים יודעים מה זה "קומי אורי"? בערך אף אחד.
    כמה ישראלים היו מצליחים למצוא את בת עין על המפה? אחד מתוך מאה? אחד מתוך אלף? חמישים מתוך מיליון?

    שלושת רבעי מהאירועים האלו, לפחות שלושת רבעי, הם באחריות בלעדית של שתיים וחצי כנופיות של ילדים משועממים, שאין להם סכסוך ממשי עם הערבים.

    המלחמה שלהם היא נגד הצבא.

    אז מכאן הסיק הפרופסור המכובד שמדובר במדיניות ממשלתית.
    אבל זו טעות.

    נכון שהצבא מתעלם מפעילות "תג מחיר", נכון שהממשלה מצליחה להדחיק. הכל נכון, כי פעולות "תג מחיר" לא חשובות.

    כשמישהו יתחיל לייחס להן חשיבות, יקומו עוד עשרים כנופיות, ככה זה עובד.

    אמנם אין לך מושג מי זה מאיר אטינגר, הוא לא פקיד ממשלתי והוא לא אלוף וכשמתקשרים עיתונאים הוא בהחלט יכול להגיד להם ללכת לכל הרוחות, אבל הוא בחור מעניין ועד לפני שלוש שנים הוא היה האידיאולוג של הימין הכי הכי קיצוני.

    הוא מדבר על מלכויות, אבל הוא לגמרי אנרכיסט.

    היום קמו כבר עוד כמה יותר קיצוניים ממנו, אבל לפני שלוש שנים הוא היה האידיאולוג הגדול של נוער הגבעות.

    אתה יודע מה הוא אמר?
    לא, אתה לא.
    הוא אמר "המטרה שלנו היא לאו דווקא לפגוע בערבים, בערבים, אנחנו פוגעים בהם כדי שהם יתקוממו"

    שבו בשקט. יותר טוב.

  13. עידן לנדו / דצמ 19 2019 07:56

    ולאד,

    "אז מכאן הסיק הפרופסור המכובד שמדובר במדיניות ממשלתית."

    אפשר לוותר על הטון של מנחם בגין. קוראים לי עידן. והסקתי את זה לא מאירוע אחד או שניים, אלא מדפוס שלם. אתה בלעת בלי לפקפק את השקר הזה כאילו מדובר בפעילות בלי רוח גבית מן הממסד – ולא טורח לשאול את עצמך איך היא יכולה להמשיך כל כך הרבה שנים, בתדירות גבוהה כזאת, בלי שכוחות הביטחון עוצרים אותה. 30 נערי מאחזים עושים צחוק מכל מערכת הביטחון כבר 10 שנים? הצחקת אותי.

    בלי ספק גם לא נכנסת לפוסט שקישרתי אליו ומוכיח את הקשרים ההדוקים בין "תג מחיר" להנהגת המתנחלים:

    https://idanlandau.com/2015/08/06/why-the-state-supports-price-tag/

    הדפוס הזה התחיל אולי אחרי טבח גולדשטיין – כשישראל הטילה עוצר על תושבי חברון, קורבנות הטבח, ובכך למעשה התיישרה עם מטרתו. כך החל טיהור השוק בחברון מערבים – לא פעולות תג מחיר אלא מדיניות ממשלתית.

    וכשאתה אומר "פעולות "תג מחיר" לא חשובות" – ברור, לגזע האדונים היהודי הן לא חשובות. במיוחד לאותם אדונים שמישהו אחר מבצע בשבילם עבודה מלוכלכת שלא הם סובלים ממנה. לקורבנות הטרור הזה הפעולות האלה מאד חשובות ומגדירות את תנאי חייהם. מאיר אטינגר – מכיר אותו לפניך, אני מאמין – הוא אנרכיסט בגרוש, פיון של כוחות גדולים ממנו.

    המדינה כל כך מזדהה עם פורעי המאחזים, שהיא גם מוכנה לכופף את החוק למענם ולהסדיר את מעמדם הבלתי חוקי, בניגוד לעמדתה הקודמת; עד כדי כך הם "לא חשובים", מסתבר. בקיצור, אתה חי בלה-לה-לנד, שתפקידה הפסיכולוגי ברור מאד: זה לא אנחנו, זה הם.
    https://www.haaretz.co.il/news/politics/1.6746447

  14. עודד / דצמ 19 2019 10:42

    לעידן – תודה נוספת על מאמר חשוב. חשוב (כלומר, מעורר חשיבה) – – לכמה קוראים? לאיזה סוג של קוראים? כדאי להעלות את השאלות האלה, אך גם לזכור שלקולו של מיעוט ( " קול קורא במדבר"?…) יש משמעות, ולו רק כשמירה על גחלת ( או כאורן של גחליליות בלילה חשוך, כשאין זרקור גדול וחזק). אני, כשלעצמי, יודע ש"פשעי שנאה" – ובכלל, שנאה – והתנכלויות, נישול, איומים – כל אלה אינם תופעות מבודדות ו/או מנותקות ממכלול הליכים ( גלויים או סמויים) ותהליכים, זה עשרות שנים. הבה נחשוב על מה שנהגה והתבצע עוד לפני תש"ח, ובימי המלחמה בתש"ח, ובשנות החמישים ( ההכרזה על 'רכוש נטוש', הממשל הצבאי וכו'), ותוך כדי /מיד אחרי מלחמת 1967, ובכל התקופה מאז עד היום. במהלכם של כל התהליכים האלה – על מה דיווחה העיתונות המודפסת והמשודרת בישראל, ואם דיווחה – באיזו דרך? ומי , וכמה, בציבור היהודי בישראל, התעניין בכל אותן "חצרות אחוריות" וב"אחר"? מי חשד במהימנותם של הדיווחים הרשמיים (גם אלה שפורסמו בעיתונות השמאלית-ציונית), הסיק מסקנות ברורות (לא קלות!) ויזם התנגדות מסיבית? בעשורים האחרונים הדברים אמורים להיות ידועים וברורים ומחייבים הרבה יותר – למי שמעוניין לדעת, לברר ולהתחייב, אך נראה שרוב רובו של הקונסנזוס בישראל אדיש ו/או פשרן ו/או מכחיש ומדחיק יותר ויותר ו/או משתף פעולה. נוח, כנראה, להצמיד את כל הקשיים והרוע ל"עשבים שוטים", ל"קיצוניים" ולקואליציה מושחתת ספציפית (אכן היא מושחתת, אבל לא בזה עסקינן כאן, ולא היא מקור הרוע הראשוני והבלעדי), ולהתעטף באשליות על כך שאיזשהו "שמאל-מרכז" חדש עם כמה אקס-גנרלים וסלבריטיז בראשו – כל פעם אקס-גנרלים חדשים וסלבריטיז חדשים – ירכיב ממשלה חדשה, ואז ניוושע כולנו וחזון "שתי המדינות לשני עמים" יתגשם סוף סוף, ואז – איזה יופי! – נחיה באושר ובעושר עד קץ הימים…

    ידע, על-פי ביטוי ישן-נושן שכבר נלעס יותר מדי, כנראה, הוא כוח. בתקופה שבה אנו חיים, נראה שדווקא האנטי-ידע והידע המזויף הם המרכיבים את הכוח הגדול והמנצח, ואפשר שהידע במובנו האמיתי מאבד מכוחו, ומי יודע אם ניתן להפיק ממנו כוח אלטרנטיבי של ממש בעתיד הנראה לעין. ובכל זאת: הידע והמידע המהימן חשובים, וחשוב להקפיד עליהם ולהפיץ אותם – כמילוי חובה מוסרית. ומכאן – ערכו של "לא למות טיפש".

    מול המשפט התמוה המסיים את תגובתו של "ולאד"(?), אני מסיים ב – – לא, אסור לשבת בשקט.

    עודד אסף

  15. עידן לנדו / דצמ 19 2019 18:08

    הפוסט בן יומיים, וכבר עוד מקרה: פורעים ניקבו צמיגים של 18 כלי רכב בשכונת חלאילה במזרח ירושלים.
    https://news.walla.co.il/item/3330293

  16. עודד / דצמ 20 2019 11:42

    ועוד ידיעה טרייה (עכשיו ב-Ynet, בטור המבזקים):

    "אלמונים ריססו כתובות נאצה והציתו שני רכבים בכפר פרעתה הסמוך לקדומים בשומרון. בין היתר רוססה הכתובת: "שקט ייענה בשקט. ד"ש מקומי אורי". בחודשים האחרונים אירעו מספר עימותים בין תושבי מאחז גבעת קומי אורי הסמוך ליצהר לבין כוחות הביטחון". אני קורא את הידיעה הזאת, וברור לי שאין חדש ולא יהיה, כנראה, חדש, ב'מזרח הפרוע' של ארץ-ישראל. זאת ועוד: מה הם באמת ה"עימותים" – דווקא בין תושבי "קדומים" ( האם היישוב הזה קדום עד כדי כך? האם קדמונים יושבים בו מדורי-דורות?), תושבי המאחז (ללמדנו שרק צד אחד "אוחז בטלית" וגו') ותושבי ה"התנחלות" ( נחלתו של מי?) לבין "כוחות הביטחון" ( ביטחונו של מי, בדיוק?).

  17. עדו סוקולובסקי / דצמ 24 2019 20:34

    וולאהד ארנהויד טוען שלמתפרעים בשטחים יש סכסוך עם הצבא. למעשה הוא לא לגמרי טועה, זאת בדיוק השיטה שבה המדינה מרחיקה את עצמה מהפורעים – הנה, הם תוקפים גם חיילים – כשהביקורת עליה גוברת. אז בוא נבדוק את הטענה הזאת לעומק. ב2010 הגיעו 300 חובשי כיפות מישיבת מרכז הרב בהסעות מאורגנות לחטיבה המרחבית אפרים, התפרעו, השחיתו ציוד ואף תקפו את המח"ט. לכאורה הכותב צודק. הנה, הם תוקפים את הצבא, בוודאי לא עושים את דברו של צה"ל. היה גם מקרה שבו פורעים מיצהר העלו באש מאחז צבאי וחזרו ליצהר – שוב, אנשים שמסוכסכים עם הצבא, מה רוצים מהשלטונות?
    עכשיו בואו נדמיין שאותם פורעים היו ערבים, 300 ערבים נכנסים לחטמ"ר בשטחים ומשתוללים? לא היה נגמר בלי כמה וכמה גופות בשקיות שחורות. החיילים במאחז שהוצת עמדו כמו כבשים בצד כשהפורעים מיצהר השתוללו כי הם ידעו יפה מאוד שאם הם יגיבו כמו שמגיבים לערבים הם יסתבכו כהוגן.
    בסוכות הותקף רב בן שמונים במטע זיתים בשטחים על ידי ביריונים – שוב מיצהר. הגעתי לשם למחרת לעזור לבעל החלקה לקטוף את מה שהאש לא כילתה (שכחתי לציין שהם הציתו את המקום והשאירו את הרב בין הלהבות. למזלו הפלסטיני שמעבד את החלקה הציל אותו). הפעם הצבא הגיב ביעילות ונחישות, תוך שעה הגיעו חיילים עם צו חתום והודיעו לנו שהשטח הינו שטח צבאי סגור ועלינו להתפנות משם.
    אגב, היה די משעשע לראות איך המגיבים בפייסבוק מסבירים לי שהרב משקר, שהוא לא באמת פצוע והנה התמונות מראות אותו בריא ושלם ותוך כדי כך מתקבלת ידיעה על מתנחלים מיצהר שהשליכו אבנים על חיילים. נו? עכשיו גם החיילים משקרים?
    עידן טוען שהכל התחיל מהטבח של ברוך גולדשטיין. אני יודע שלפני יותר מחמישים שנה אמר הרב לוינגר שהוא רק רוצה לחגוג ליל סדר בחברון ולמחרת הוא יצא משם. הוא נכנס ומאז לא יצא משם. צה"ל שהצליח לחלץ את החטופים מאנטבה לא הצליח להוציא את הרב לוינגר מחברון משום מה. אם אתה באמת מאמין לזה יש לי צוללת למכור לך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: