Skip to content
3 בינואר 2017 / עידן לנדו

נפתלי בנט, חרא של שר

נפתלי בנט, חרא של שר
מומחה גדול בהלנת שכר
יותר יהדות, הוא חוזר ומסביר
יהדות זה הפער בין עני לעשיר?

נפתלי בנט, חרא של שר
ביקורת אסור, גזענות מותר
מורים משתכרים אל צרור נקוב
יהדות בחו"ל זה יותר חשוב

נפתלי בנט, חרא של שר
חצי דונם בית, כבוד ויקר
נמשיך לדבר על לאום ועל דת
40 תלמידים בכיתה, למי אכפת

נפתלי בנט, חרא של שר
מספח שטחים אבל רק על נייר
דו-קיום לא יהיה, תלמידים למג"ב
הסטודנט הוא "לקוח", יש לשמור על אוזניו

נפתלי בנט, חרא של שר
את מורי הקבלן נשפיל עד עפר
נפתלי בנט, כולך רהב קר
אל תתבלבל, זמנך עבר.


24 תגובות

להגיב
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / ינו 3 2017 11:12

    תיכף יזמינו אותך לשיחת אזהרה בשב"כ

  2. עידן לנדו / ינו 3 2017 11:15
  3. nina ramon / ינו 3 2017 11:19

    מאוד מקורי, והצלחת להעלות חיוך על פני בימים לא שמחים אלה

  4. יוסףה מקיטון / ינו 3 2017 11:26

    הכי ברק כהן השיר הזה 🙂 תשלח לו והוא ילחין וישיר ולשניכם יתפרו תיק…

  5. אריק / ינו 3 2017 11:28

    באמת חביב, ומנהמת הלב,
    אבל טיפל'ה מנותק מהמציאות, לא?
    כי מהתבוננות כואבת בה, עושה רושם שדווקא זמנך/זמני/זממנו עבר
    ולא ברור אם ומתי יחזור

  6. עמית / ינו 3 2017 11:41

    תודה.
    מקווה שגם לך קל יותר אחרי שחרור הקיטור.
    לדעתי אתה טועה: זמנו של בנט רק מתחיל. פני הדור כפני הכלב

  7. קרן / ינו 3 2017 12:32

    לצערי נראה לי שזמנו רק מתחיל, לא עבר בכלל. אבל תודה על האופטימיות. וכן, האיש נורא.

  8. עידן לנדו / ינו 3 2017 12:37

    למגיבים,

    זמנו של בנט במשרד החינוך קצר. הוא לוטש עיניו למשרדים אחרים, והבחירות ממשמשות ובאות. לעת עתה נסתפק בסילוק טלפיו מילדינו מבלי לדעת מי יחליף אותו (הלא נודע מפחיד פחות מן הנודע לשמצה).

  9. דודו / ינו 3 2017 12:58

    יחליף אותו הלא נודע לשמצה.

  10. אלי אמינוב / ינו 3 2017 13:46

    השיר מדוייק מאד אך פחות מרתק ממאמריך. בכל אופן תודה על ההתמדה.

  11. urizackhem / ינו 3 2017 14:02

    באמת חרא. השרותים נקיים מידיי.

  12. אלי / ינו 3 2017 22:03

    מה קרה עידן?
    מה הגלמיות הזו?
    השיר כל כך פתטי בזעם הגלמי שלו שהוא מצביע יותר מכל על ויתור וחוסר אונים

    האם אפשר לדבר על מותו של האינטלקטואל ולידתו של אינסטלטור המקלדת?

  13. עידן לנדו / ינו 3 2017 22:21

    אלי, אתה מוזמן להפסיק את המנוי. כנראה שלא ממש עקבת אחרי השירים בבלוג, כולם גולמיים ופתטיים ולא יאים לאינטלקטואל. אני לוקח את זה כמחמאה. שירים של אינטלקטואלים זה שעמום מהתחת.

  14. hummusmonster / ינו 3 2017 23:33

    השנה, אחרי שהילדים נכנסו להלם ״זה בצפר?״, ראינו ביחד את ״זמנים מודרנים״ לצ׳פלין. עכשיו הם מבינים הרבה יותר.

  15. עפר שפירא / ינו 4 2017 23:38

    גם אם אני מסכים עם רובהטיעונים – ממש לא אהבתי את הסגנון

  16. תומר / ינו 10 2017 15:32

    שאלה כללית לי, אשר רלוונטית גם לנושא הפוסט: האם יש מקום להעביר ביקורת על פוליטיקאי המקדם מדיניות שבשמה נבחר? כמובן שיש מקום להרבה ביקורת על המדיניות עצמה, או על אופן מימושה, או על שאר הדברים שמתפקידו לטפל בהם והם לא מטופלים – אבל אתה בטוח שיש מקום להעביר ביקורת בשל הכנסת יותר תכני יהדות לתוכנית הלימודים בידי שר חינוך מהבית היהודי?

  17. עידן לנדו / ינו 10 2017 18:34

    תומר,

    שאלה לגיטימית. לא הייתי נכנס בבנט אם הוא היה ממלא את תפקידיו החיוניים כשר חינוך: דאגה לרווחת התלמידים והמורים, משכורות הולמות (אם בכלל משלמים), חיסול הנגע של מורי הקבלן, טיפול שורש בצפיפות הכיתות, ביטול הגזל של תשלומי הורים, ועוד ועוד. מדובר בתחלואים שהוא לא חולל אבל הם ידועים ונמצאים לפתחו של כל שר חינוך חדש. הוא פשוט טיאטא הכל הצידה, מן היום הראשון, לטובת מיזמים אידאולוגיים, והם כל מה שמעסיק אותו. קשה להתחמק מהמחשבה שבעצם הוא הגיע למערכת החינוך לא כדי לפתור את בעיות היסוד אלא כדי להשתמש בה לאינדוקטרינציה. אגב, "הכנסת תכני יהדות" זה לא דבר שלילי בהכרח; חסימת שוברים שתיקה, רדיפה של קולות ביקורתיים – כן. זה בדיוק ההבדל בין שר ממלכתי לשר שעושה מלאכתו גרדום לחפור בו.

    אני גם די בטוח שסקר עומק של רצונות הציבור לגבי מה הכי דחוף לתקן במערכת החינוך לא יעלה את הדרישה ל"יותר יהדות".

  18. עודד אסף / ינו 13 2017 06:01

    קצת באיחור ( הגעתי לפוסט הנוכחי רק היום, 13 בינואר):

    [1] לדעתי, סקר על רצונות הציבור ( היהודי) במדינת ישראל אודות הנדרש והדחוף במערכת החינוך – היה בהחלט מסמן אהדה ל"יותר יהדות". מה פירושו של "יותר", במספרים ובתכנים, ואיזו "יהדות", בדיוק, אלה שאלות שסקרים מן הסוג המקובל אינם שואלים ממילא. אבל ברור – כבר עשרות רבות של שנים – שחלק ניכר מאוד מאזרחי ישראל היהודים מייחל ל"זהות /הזדהות" יהודית שחותמן של מסורות דתיות מוטבע בה. הרי עד כה, לפחות, לא נחקקו חוקים המחייבים ברית מילה, או עלייה לתורה בבר-מצווה וכו' , ובכל זאת – רוב-רובם של היהודים בישראל ( וכך זה היה גם בתקופת ה'יישוב', בחברה ציונית-'חילונית') נוהגים כך ( ודווקא בנוסח האורתודוקסי). הם גם, ברובם המכריע, מתחתנים בטקס דתי אורתודוקסי, משלמים בהכנעה מיליוני – ואולי מיליארדי…? – תלוי ממתי מתחיל החישוב) שקלים ממסיהם לרשת אדירה של רבנים ומשגיחים, בלי להביע התנגדות פעילה. ביטול 'זרם העובדים' הישן, בשנות החמישים, ועומס שיעורי 'יהדות' (= דת אורתודוקסית) בחינוך הנקרא 'ממלכתי', פריחתם המסובסדת היטב של זרמים דתיים וחרדיים בבתי הספר, מול מחיקתו של 'זרם העובדים' ( שלא היה מושלם!) ומול מצוקתם של בתי ספר אלטרנטיביים בודדים מאוד – כל אלה לא נתקלו בשום סירוב של ממש ובשום התנגדות אקטיבית . גם לא חוק השבות, שהוא חוק דתי-אורתודוקסי למהדרין. ובכן, אל נא נסמוך על 'חילוניות' אמיתית בקונסנזוס היהודי-ישראלי. אם י היא קיימת, היא נחלתו של מיעוט זעיר, שכבר מזמן נעשה פסיבי .

    [2] כדאי לחשוב שמשרות רשמיות כמו 'שר חינוך' או 'שר תרבות' – אם נרצה להיות עקביים בשאיפתנו למבנה פוליטי דמוקרטי, נאור – הן משרות מיותרות. מאז ומתמיד שימשו בתפקידים כאלה אנשים שיש להם סדר יום אידיאולוגי-פוליטי-תרבותי-חינוכי (ותעמולתי) מגובש . לשם מימושו הם נבחרו, ולמענו הם פועלים. המצב האידיאלי, לדידי, היה צריך להיות זה : פקידים בלבד (לא שרים), שכל תפקידם הוא לשקול – בעזרת מגוון של יועצים מקצועיים, הנגישים לביקורת מתמדת ולחשיפה מתמדת, וגם לכל התנגדות אפשרית – כיצד מחלקים תקציבים, למי ולמה, באילו קריטריונים, בתוך מערכת החינוך. ובו-בזמן: ניסיון ( של מיעוט אכפתי) להקים מערכות חינוך עצמאיות לחלוטין, לא 'ממלכתיות', ולהיאבק על קיומן. האם זה נראה באופק? לא.

    עודד אסף

  19. עידן לנדו / ינו 13 2017 07:21

    עודד,
    אני אתייחס רק לנקודה הראשונה. שנינו מפריחים השערות כאן, כמובן. אבל הסקר צריך לכפות את המשיבים לסדר עדיפויות. למשל:

    יש לך 250 מיליון ש"ח. האם תוציא אותם על צמצום מס' התלמידים הממוצע בכל הארץ ל-24, או שתעדיף להוסיף לתכנית הלימודים הממלכתית לימודי גמרא חובה? האם תעדיף להפוך, בשלב ראשון, את כל מורי הקבלן במקצועות הליבה (חשבון ועברית ואנגלית ומדעים) למורים קבועים, או שתעדיף להוסיף לכל תלמידי ישראל סיורים לקבר שמעון בר יוחאי?

    יש נטיה לראות בציבור עדר של מטומטמים בכל עניין ועניין, אבל הרבה פעמים זה תוצר לוואי של סקרים מטומטמים. בזמן המחאה החברתית התבצעו לא מעט סקרים שהראו שרוב מכריע של הציבור תומך בשיפור כל השירותים החברתיים ומתנגד לכלכלה ניאו-ליברלית. הפוליטיקה לא משקפת את זה כי כידוע, הדמוקרטיה אצלנו רק פורמלית.

  20. עודד אסף / ינו 13 2017 08:43

    לעידן, בוקר טוב,

    תודה על תגובתך, שבהיבט לא-מבוטל אני מסכים למה שכתבת בה. אלא שמה שאתה מכנה 'סקרים מטומטמים' הוא כמעט הנורמה בכל התחום הנקרא 'סקרי דעת קהל'; סטודנט הייתי (בין השאר גם במדע המדינה) וגם זקנתי, והבנתי בעזרתם של חוקרים וכותבים לא מעטים את הבעייתיות הטבועה בעצם הקונספט של 'סקר', ולא משנה באיזה תחום;ולא פחות מכך את הבעיתיות (בלשון המעטה) בציפיות לכך שתוצאותיהם של סקרים כאלה תתבטא – או-טו-טו – בפרקטיקה של הנשאלים, בדפוסי ההצבעה שלהם, בהתנהגותם בשדה הפוליטי בכללו, בטווח קצר ו/או ארוך. כן, לפעמים ממצאי הסקר מוכיחים עצמם (נקודתית, וכנראה לא למעלה מזה), ולפעמים – בכלל לא. מה שעלה, או היה אמור לעלות, בסקרים, בתקופת 'המחאה החברתית' הגדולה בישראל ( אני מעדיף לקבע את המרכאות, עם כל הכבוד למחירי גבינת הקוטג' ולעגלות-הילדים) לא שינה במאום את כל מה שהתרחש במדיניות הכלכלית-חברתית הרשמית, הקובעת בישראל; ודאי שלא שינה מהותית בתוצאות הבחירות – אלה שהתקיימו ואלה שגם יתקיימו בעתיד.

    רון חולדאי,האיש המחוספס עם הפה הגדול (רחוק ממודל המנהיג הרצוי לי), צדק בכל זאת כשאמר בפומבי: הדפוקים מצביעים עבור מי שדופק אותם. אפשר כמובן לנסח זאת אחרת, להוכיח כיצד קהילות ועמים בעולם כולו מוסיפים לתמוך בהשלמה כפופה או בהתלהבות במי שפועל נגד האינטרס שלהם ולהעלות אותו לגדולה (טראמפ? נתניהו וכל חבר מרעיו? פוטין? ועוד ועוד ועוד ).וכמובן אפשר וצריך להסביר את התופעה המצערת הזאת לעומקה. אין מדובר כאן בהצגת הציבור כ'עדר מטומטמים' אלא בהתחקות אחר סבך המניעים ודפוסי ההתנהגות שלו בהקשרים רבים ובמצבים רבים. וכדאי להסיק כמה מסקנות – אולי לא רק עקרוניות אלא גם אופרטיביות, לטובת האנושות ועתידה.

    אתה כותב , ובצדק, ש'הדמוקרטיה אצלנו רק פורמלית'. אבל היכן, בעולמנו, ובתולדות העולם, פרט למקרים בודדים שתמיד היו זמניים ושבריריים, צורת המשטר הנקראת 'דמוקרטיה' לא היתה פורמלית בלבד? היכן – בהנחה שניתן להגדיר באופן מנומק מיהו 'העם' – נהוג, או היה נהוג, 'שלטון העם' (בהנחה שניתן להגדיר באופן מנומק מהו באמת 'שלטון' וכיצד הוא פועל או אמור להתנהל ויכול להתנהל)?

    אני יודע שההתכתבות בינינו אינה יכולה למצות ולהקיף ; בוודאי גם לא את בעיית החינוך הפורמלי בישראל.

    ואולי, בהזדמנות אחרת, נוכל להחליף כמה רעיונות הקשורים בנקודה הראשונה בתגובתי הקודמת.

    עודד א.

  21. אבישי / ינו 18 2017 14:11

    גרדום (?) לחפור בו
    פרויד מישהו

  22. עידן לנדו / ינו 28 2017 17:20

    ויש גם גרסה מולחנת! לחן וביצוע: מרטי שטרובל.

  23. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / פבר 2 2017 21:17

    הכל נכון חוץ מהמציאות… נפתלי בנט אחד מנשרי החינוך הטובים ביותר שהיו כאן.
    סייעת שניה בגנים, הקטנת כיתות בבתי הספר(בינתיים לכיתות אלף ובית ובכל שנה תצטרף עוד שכבה – כיתה גימל וכן הלאה) , הגדלת מספר תלמידי הבית ספר שעוברים ללמוד 5 יחידות, תמיכה בקייטנות לתושבי הדרום וכו' וכו' וכו'….

    אגב – הבעיה עם התשלומים למורי בית הספר זו בעיה של שנים רבות… עם שרי חינוך רבים ובדר"כ הבעיה מתחילה ונגמרת באוצר.

  24. עידן לנדו / פבר 2 2017 22:07

    אנונימי,

    תזדהה בבקשה, כך נהוג בבלוג הזה. "הקטנת כיתות" זה תיאור מפוצץ למהלך מאד מינורי של משרד החינוך, שלמעשה נסוג מהחלטת ממשלה מ-2008 להקטין את כל הכיתות, בכל הגילאים, ל-32. לא צריך למחוא כפיים לבנט בעניין הזה. מדובר בטיפה בים מבחינת בעיית הצפיפות:
    http://www.themarker.com/news/education/1.2704750

    ואני יכול לומר בוודאות די קרובה: התכנית לא תתקדם בקצב שבנט הבטיח. כבר כיום יש קשיים לעמוד ביעדים המאד צנועים שלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: