הוי, האזינו לאֵמָהוי
המודעה של "עונת התרבות בירושלים" שבישרה על מופע מיצירותיה של אמהוי צגה-מרים גברו (Emahoy Tsegué-Mariam Guébrou) נראתה לי כעוד מפגן הלל וקילוסים יחצ"ני. "אחד הסודות הגדולים ביותר של עולם המוסיקה". "נזירה. מלחינה. אגדה". נו, טוב. מודעות כאלה אתה רואה כל הזמן.
אבל משהו בכל זאת לא הרפה ממני. אולי השם היפה-מוזר הזה, אֵמָהוי, מלא אוויר ופסגות ואנחות, אֵם והוי ואָהוי, אולי החיוך החכם שנשקף מן התמונה במודעה. אז נכנסתי ליוטיוב להאזין לקטע או שניים.
ונפלתי אפיים.
אני מקווה שהקדשתם לקטע הזה את מלוא 9 וחצי הדקות שלו. וששמעתם שם, בהשתאות מחויכת, גם הדים לפנטסיה הכרומטית של באך. ואני מקווה שקלטתם – דקה אחת מספיקה – שאתם ניצבים בפני משהו ששייך לסקאלה אחרת לגמרי של מוסיקה. לסקאלה של דביסי ואריק סאטי ודיוק אלינגטון ואוסקר פיטרסן. וכולם מותכים בסולם פנטטוני שמרקד במקצבים אתיופיים.
שכחתי לציין שגברו, שנולדה באתיופיה לפני 90 שנה בדיוק, מנגנת באלגנטיות וירטואוזית את היצירות של עצמה, גם בימינו אלה. ושב-30 השנים האחרונות היא חיה בחדר קטנטן במנזר האתיופי בירושלים.
חכו, יש עוד. עכשיו עם מגע של בטהובן. זה של שברון הלב השקט, לא הסוער. אצל גברו גם הסערה נמסרת באיפוק אצילי.
אניח לכם לקרוא על קורות חייה המרתקים בכתבה הזאת. הילדות בחיק האצולה באתיופיה ובשוויץ, הקשר עם הקיסר היילה סלאסי, הלימודים אצל כנר פולני בקהיר, ההתמסרות לחיי הנזירות, הבריחה מאדיס-אבבה, ההשתקעות בירושלים, הנגינה 7 שעות ביממה, הקרן לתמיכה בחינוך מוזיקלי לילדים ממשפחות עוני, התהילה הבינלאומית, והאנונימיות המוחלטת בישראל.
אגייס את כל כוח הרצון שלי כדי לא להשתלח בפרובינציאליות המחרידה שמניחה לעילוי מוזיקלי כזה לשהות בקרבה במשך שלושה עשורים בלא שתפנה אליו תשומת-לב אגבית. במקום זה אסתפק בתודה עמוקה למאיה דוניץ, שגאלה את אמהוי גברו מאלמוניותה (עבורנו הישראלים) והרימה פרוייקט מרשים, עם ספר יצירה ושני קונצרטים לכבודה.
והנה היא מנגנת בחדרה במנזר.
המחשבה שגם אני הייתי עלול להגיע לגיל 90 בלי לשמוע אף פעם את אמהוי גברו מבהילה אותי כמעט כמו המחשבה שאני עלול להגיע לגיל 90. אולי בכל זאת יש אלוהים.
לא למות טיפש 
אני עדיין שומעת את הקטע הראשון, תוך כדי קריאת הכתבה בווינט, וכבר נופלת אפיים גם אני. (ואשתף כמובן). תודה!
מדהימה, ללא ספק
ובקטגוריה "אם אהבתם את אמהוי צגה תאהבו גם את זה", בבקשה:
חזרתי להגיד תודה. הכרתי אותה דרך סדרת ה"אתיופיקס", אבל לא היה לי מושג שמתקיים כזה אירוע. מרגש מאוד, הזמנתי כרטיסים. תודה רבה
הקטע הראשון פנינה אימפרסיוניסטית נהדרת. האזנתי פעמיים ברציפות ולא שבעתי. הקטע השני אכן נשמע לפרקים כמו וריאציה על הסונטה לאור ירח. מצוין. תודה.
תודה עידן. יפהפה.
תודה, דוד. לא הכרתי את אג'יגו. פתאום זה נשמע הכי טבעי בעולם, אימפרסיוניזם על סולם פנטטוני, אחרי שנים שהתרגלת אליו בבלוז.
מבהיל אותך להגיע לגיל 90? תחשוב לרגע מה האלטרנטיבה!
הנה הקישור לסרט עליה!
אבי
הסרטון כבר משובץ בתחתית הפוסט, אבי.
תודה על ההמלצה…
אני שמעתי לראשונה את שמה לפני חודש בהקשר פרויקט קיקסטארטר ותרמתי מאתיים ש"ח:
נשארו 4 שעות…
פתחתי בקטע השני והפלגתי לי הלאה אל שאר היצירות. מזכיר מאד כמה מיצירותיו של גורג'ייף. תודה עידן.
עידן, תודה על ההפניה. היא מדהימה.
אולי אנחנו שומעים את דביסי,את סאטי,את גורדגייף,את בטהובן,את באך,זה טבענו(אנו אנשים מערביים,אנשי תרבות)אבל אמהוי,היא שומעת כבר את קולו של אלוהים.
אפשר להגיע עד גיל 90 מבלי לשמוע את אמהוי.עידנים חלפו מבלי ששמענו דבר ועידנים עוד יחלפו.
יחד עם זאת,כל עוד אנחנו עדיין פה,בעולם האשלייה הזה,שבו כל הדברים פשוט מאוד קורים,לא נראה לי שיש צורך לדאוג ייתר על המידה.אדם,שהתרבות היא תשוקתו,לעולם לא ישבע די ותמיד ירצה עוד.לעיתים הוא ירווה את צמאונו ולעיתים-לא.
לעיתים,בפרובינציה הקרתנית והקנטרנית שבה הוא חי הוא ימצא את "אמהוי" ולעיתים-לא.:)
כל העיקרון של המוזיקה הדתית היא,שהיא מוקדשת למה שהוא מעבר לחיים הללו,למקום שבו כל התשוקות מגיעות לעמק השווה,למקום שבו הן דועכות לחלוטין,למקום שבו הניגודים נפגשים ומתבטלים,למוחלט.היא נועדה להשקיט את הנפש,לשמוע את המוזיקה של כף היד האחת.
לי אין ספק,שלמרות שבעת האלבומים שכבר פירסמה,אמהוי אינה רודפת פרסום,גם לא כאן בישראל.היא וודאי מטילה את כל יהבה על המוחלט,שידאג להביא את המוזיקה שהיא מקבלת דרכו אל האוזניים הנכונות הכרויות אליה.
כל ההליכה הזאת בקטנות(ונצורות)מזכירה לי לא מעט את ואלזר(שגם עליו כתבת מאמר אי פעם).המינוריות הזאת,היא כמו טיפות המים המעצבות במשך אלפים רבים של שנים את הנטיפים במעבה המערות הנסתרות באדמה.ראה,חלפו שלושים אלף שנים לפחות עד שכמה "מערות" כאלו התגלו וטביעות האצבעות של יד קדמונית ראו לראשונה אור.אבל נניח ולא היו רואות אור,האם זה היה אומר שהן לא קיימות,שהן לא שרתו תכלית?אמהוי יצאה אל המדבר הגדול כמו הגיבור של ואלזר,כמו צוררי המגילות הגנוזות:)
דרך אגב,יש עוד בן אדם שחגג 90 לא מזמן,לא נראה לי שהוא מוטרד מזה שהוא לא שמע את אמהוי,אלא דווקא את ברברה סטרייסנד.(ועוד הסתודד והשתובב לו עם שרון סטון)אתה חייב להודות, לאור זה(אור תעתועים אמנם:),שתשעים זה גיל טוב,אפילו טוב מאוד.שאף להגיע ליותר מזה,ללא ספק תגיע גם לזה(סתם סתם,אין צורך לשאוף,הכל נקבע מראש,שהרי התשוקה לחיות עוד ועוד היא עיקר האשליה בעולם הזה.)
הא,כמה אני מאריך,אלוהים!תודה עוד לא אמרתי.:)
בכל אופן,זה לא ברור מאליו.בדיוק היום,חלק גדול מהיום שמעתי(ואף ראיתי) את קולו המוקלט של איזה הודי אחד,ניסרגדטה מהאראג',והוא דיבר בלי סוף על המוחלט והאין סוף.והנה עכשיו,אתה צודק לחלוטין,אמהוי,אמהוי!
ככה נשמעת קולה של המודעות,כך נראות הפנים האמיתיות שלנו בטרם נולדנו.אז תודה.
🙂
עידן, הקטע הראשון יפה להלל; השני, נו-טוב (אתה יודע על חיבתי לג'ז), הייתי מצרף איזה קונטרבאס כדי לפדות אותו מן השדה הקלאסי; יש לה צליל פסנתר צלול מאוד, כמו מישהי העמלה כל חייה על צלילותם של הדברים.
עידן המון תודות על הגילוי . מוזיקה מרעידה לבבות ואכן מפילה אפיים לפני שבוע כתבתי על מוזיקאים מופלאים שהגיעו מהגלות וגם אותם החביאו בכוכים – שא ברכה -שושנה גבאיhttp://www.haokets.org/2013/06/23/%d7%9b%d7%a9%d7%96%d7%94%d7%91-%d7%94%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%95%d7%93-%d7%94%d7%aa%d7%92%d7%9c%d7%92%d7%9c-%d7%91%d7%a9%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa/
:
תודה, שושנה. המאמר שלך מלא אוצרות.
יש להפריד את המלל מן המנגינה או את ההלל מהתווים. סולמות פנטטונים יכולים להתגלות כטרוויאלים וזו אינה דוגמא יוצאת דופן לכך. השלמת המשפט נשענת על המקצב אך בניגוד לסאטי המשפטים נשארים פרומים.
ראיתי שאפשר לקנות את התווים של יצירותיה דרך עונת התרבות בירושלים השנה.