Skip to content
22 ביוני 2013 / עידן לנדו

גירוש הבדואים מחבל הבשור (פוסט אורח)

דן גזית, בן 76, הוא ארכיאולוג בן קיבוץ גבולות, שפעל רבות לגילוי ושימור ההסטוריה העתיקה של חבל הבשור. על ממצאיו הארכיאולוגיים ועל ההסטוריה של הנגב בכללותו הוא נוהג לכתוב בטור קבוע שיש לו ב"ככה זה", עיתון תושבי המועצה האזורית אשכול. בגיליון 104 של העיתון (אוגוסט 2012), באופן חריג, הפנה גזית את מבטו אל ההסטוריה הקרובה של סביבתו הקרובה – אירועי מלחמת העצמאות וגורלם של הבדואים בנגב בשנים 1948-1952. המאמר המרתק שהוא כתב מובא לפניכם.

בימים אלה, כשקרוב ל-40 אלף בדואים נתונים בסכנת עקירה מבתיהם בעקבות תכנית פראוור-בגין, כשתועמלנים מטעם השלטון והתקשורת מפיצים כזבים על "פלישת הבדואים לאדמות לאום", חשוב לשמוע את העובדות ההסטוריות, דווקא מפי מומחה שחי באזור שנים רבות. יש להניח שהעובדות האלו ידועות לישראלים רבים שחיו ופעלו בנגב בשנות ה-50' אך מעדיפים לשכוח אותן (למחקר הסטורי מאיר עיניים על המדיניות הישראלית כלפי הבדואים בשנות המדינה הראשונות, ראו כאן). בעיצומו של מבצע הגירוש של שבט אל-עראקיב מאזור רהט, בסוף שנת 1951, הסביר המושל הצבאי של הנגב, מיכאל הנגבי, שהסיבות לגירוש אינן רק בטחוניות אלא גם כלכליות: "הבדואים חולשים באזור הנ"ל על שטח של כ-100,000 דונם אדמה פוריה, דבר אשר מהווה גורם מפריע לתכנון התיישבות יותר צפופה של האזור ובולם את אפשרויות פיתוחו." הדברים כאילו נכתבו היום בידי פקידי התכנון של מנהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון.

גזית מזכיר לנו שצה"ל גירש 12 שבטים בדואים מעבר לגבולות ישראל, כולל שבטים ידידותיים; שאדמות השלל, 2 מליון דונם מנחלות הבדואים, חולקו מיד בין יישובי הנגב היהודים, ואלה העסיקו את בעלי האדמות לשעבר כ"אריסים"; שקיבוצי הנגב בזזו עדרי צאן וחרשו אדמות של בדואים בעידוד צה"ל; שבעיריית באר שבע המנדטורית שכן ארכיון ובו כל הסדרי הבעלות של הבדואים באזור; ושהסיבה העיקרית לכך שהבדואים מתקשים בבתי המשפט הישראליים להוכיח את בעלותם על קרקעות שעליהן ישבו עוד מן התקופה העות'ומאנית, היא שלאחר כיבוש באר שבע הרשויות הישראליות דאגו "לאבד" את תכולת הארכיון הזה במהלך העברתו לגנזך המדינה. מדינת ישראל, שב-1948 העלימה את הסדרי הבעלות של הבדואים על נחלותיהם בנגב, מגרשת אותם כיום מעל אדמתם בטענה שאין להם מסמכי בעלות רשמיים.

אני מודה לדן גזית על האישור לפרסם את המאמר בבלוג.

* * *

עכשיו כבר מותר (אולי) לדון בדבר:
גירוש הבדואים מחבל הבשור לאחר מלחמת העצמאות

דן גזית

מחובתי להקדים ולומר כי התלבטתי ארוכות האם להעלות את הנושא הטעון הזה. הכריע את הכף הצורך לשבץ, אחרי 108 רשימות במסגרת מדורי, פרק חשוב בתולדות חבל הבשור; למען הגילוי הנאות, אינני "פוסט-ציוני", אך גם הטענה "אבל הם התחילו" לא מקובלת עלי (כי, בנוסף לכל – בחלק מהמקרים היא לא מדויקת, בלשון המעטה).

כל הרשימה מבוססת על מסמכים מקוריים ומחקרים שצילומיהם מצויים בידי, ממויינים מארכיונו של ד"ר חנינא פורת. על אודות חוקות קרקע ותביעות בעלות על קרקעות בנגב חקרתי במסגרת לימודי לתואר השלישי באוניברסיטת בן גוריון וגם דנתי עם עו"ד ד"ר חליל אבו רביע המתמחה בסוגיה.

בעת המאבק לעצמאות והקרבות מול המצרים (מדצמבר 1947 עד דצמבר 1948), התפלגו 15 אלף בדואי חבל הבשור: חלקם היה עוין, חלקם פסח על שתי הסעיפים וחלקם שיתף פעולה עם היהודים ברמה מסוימת. לאחר הדיפת הפולש המצרי מהנגב אל מעבר לגבול במבצע "חורב" (בסוף דצמבר 1948), נותרו בחבל הבשור ובשוליו 15 קיבוצים עבריים זעירים – חלקם בתהליכי העברה או פירוק – בקרב כ-5,000 בדואים ששכנו במאהלים, כפרים וכפרירים; רק לאחר 7-8 חודשים קריטיים נוסדו עוד 5 קיבוצים אל מול גבול הרצועה ומושבים בודדים נבנו לאורך צירי התנועה הראשיים (היום כבישים 25 ו-241) במהלך שנת 1949.

במקביל, שבה לנחלותיה רבבת בדואים שנסה מאזורי הקרבות אל מעבר ל"קו הירוק" ולהר הנגב והמתינה שם לתום הלחימה. בדואים אלה איחרו: בהיעדרם נערך מפקד אוכלוסין והם הוכרזו "נפקדים" משוללי-זכויות והמדינה גירשה אותם מעבר לגבולותיה.

מיד בתום המלחמה הכריזה המדינה על האדמות שפונו זמנית על-ידי בדואים בעת הקרבות כ"קרקע נטושה". בשלב שני, הופקע כל הנגב, רובו הוסב לשטחי אימונים של הצבא ויישובים נבנו על כפרים נטושים ובקרבתם כדי למנוע דרישה לשיבת אוכלוסיה ערבית.

כבר בשבוע לאחר כיבוש באר שבע במבצע "יואב" (21.10.1948), גורשו מעבר לגבול כל הבדואים שגרו בטווח של 10 ק"מ מהעיר וכן כל השבטים שמדרום-מערב לה עד חלוצה; חודש אחר-כך הוצאה פקודה החתומה בידי יגאל אלון, מפקד חזית הדרום, לעקור ממקומם את "השבטים הידידותיים" ולהעבירם סמוך לגבול הגדה ("הקו הירוק"), צפונית לבאר שבע. בביצוע הגירוש השתתפו יחידות דרוזיות.

עם תום הקרבות חולקו 2 מיליון דונמים מנחלות הבדואים בצפון הנגב למשקי הצפון. חלק מהשטחים האלה הועבר מאוחר יותר למשקי הנגב ולבעלי-זרוע יהודים שהעסיקו על אדמות אלה את בעליהן לשעבר בתנאי אריסוּת.

גירוש 12 שבטים בין באר שבע לרצועת עזה לא הביא ביטחון לאזורנו: דרך חבל הבשור עברו תדיר שיירות מבריחים בין עזה לחברון וחוליות מודיעין של הצבא המצרי נעו בו בחופשיות, עד כי ראשי המועצות האזוריות התכנסו ודרשו בתוקף מהצבא למחוק את שרידי הכפרים בצפון-מערב הנגב, ששימשו כמסתור למרגלים ולמסתננים. גניבות, חבלות ברכוש ופגיעות בנפש – בחיילים ובאזרחים – היו לשגרה.

באוגוסט-ספטמבר 1950 התברר כי בדואים ממטה העזאזמה אחראים לסדרת מיקושים בנגב המערבי שבה נהרגו יהודים. כתגובה גורשו אלפים מבני העזאזמה אל מעבר לגבול מצרים. במהלך פעולות הגירוש – שגררו מחאות של ארה"ב והאו"ם – נהרגו 13 בדואים. בספטמבר 1952 גורשו להר חברון 850 בדואים משבט א-סאני, שהתגוררו בין חצרים לצאלים, מכיוון שסירבו לעזוב את נחלותיהם ולעבור דרומה להר הנגב.

 כדי להתגבר על בעיות הביטחון באזורנו חידש צה"ל הוראה ישנה בלתי-כתובה מחודש יוני 1948, כי בכל מפגש "חשוד" עם בדואים יש לירות על-מנת להרוג. כוחות צבא סרקו מדי פעם את חבל הבשור כדי "לצוד" בדואים שחזרו לנחלתם או שחרגו מהאזור שגורשו אליו. חלק מהמפגשים האלה הסתיים בהרוגים בדואים. בראשית שנות ה-50 היו קיבוצים שהשתתפו ב"ציד", בזזו עדרים וחרשו אדמות של בדואים – הכל באישור צה"ל ובעידודו.

יש לציין כי בתום מלחמת העצמאות נאסר על הבדואים להיכנס לבאר שבע, מרכזם המסורתי והכלכלי.

ובנושא נחלות הבדואים: מאחר ובנגב לא היה נהוג הסדר טאבו וקושאנים, שכן בעיריית באר שבע המנדטורית ארכיון מאורגן ובו כל הסדרי הבעלות והחזקות המוסכמים של הבדואים במחוז. לאחר כיבוש העיר במלחמת העצמאות הועבר הארכיון לגנזך המדינה ומשם אבדו עקבותיו (אגב – "תרגיל" דומה אירע גם לאחר ההשתלטות על יפו ב-13.5.1948). זאת היא אחת הסיבות שעד היום אין הסכמה על בעלותם של כ-800 אלף דונם בצפון הנגב.

במשך השנים נערכו משפטים רבים לבירור תביעות בעלות של בדואים על קרקעות בצפון הנגב; רק חלק זעיר מהמשפטים הסתיים בקבלת התביעות או בפשרת פיצויים תמורת הקרקע, מאחר וחוקי הזכויות בקרקע במדינת ישראל אינם בהכרח חופפים לחוקה המנדטורית ולחוקי הקרקע העות'ומאנים שבשמם הועלו הטענות וכן מחוסר מסמכים.

ביום 15.3.12 ניתן פסק-דין עקרוני בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעניין קרקעות ערקיב, ליד רהט ("אל עוקבי נגד מדינת ישראל"). פסק הדין הארוך והמפורט קובע כי התובעים לא הצליחו, על אף כל העדים המומחים שזימנו (גיאוגרפים והסטוריונים שבעיקר הסתמכו על תצלומי אוויר ישנים) – להוכיח בעלות מכל סוג שהיא, לפי כל חוקי קרקעות שהם, על אדמות המריבה (חלק מהאי-הסכמה במשפט היה החלת ההגדרה "ישוב" – שהוא מונח משפטי – על מאהל קבע); הקרקעות יועברו לרשות הפיתוח ולמנהל המקרקעין והתובעים ישאו בהוצאות המשפט (50 אלף ש"ח).

20 תגובות

להגיב
  1. Yoram Gat / יונ 22 2013 20:47

    מזעזע, גם אם לא מפתיע. האם קיימת גרסה יותר מלאה של ההיסטוריה הזו? האם קיימת גרסה באנגלית?

  2. ynon / יונ 22 2013 20:47

    אני חייב להודות שהכתבה הזאת שופכת לא מעט אור על הרקע לסיפור הנורא הזה:
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.920403

  3. עידן לנדו / יונ 22 2013 20:53

    יורם, לא יודע על גרסה באנגלית. המאמר של חנינא פורת שקישרתי אליו נותן הרבה מידע ממסמכים מהתקופה. השפה מאופקת ואקדמית אבל הממצאים דומים.

    כמו שכתבתי בפוסט, בפעולות האלה לקחו חלק אלפי ישראלים (בצבא, בקיבוצים, ברשויות השלטון), לא מדובר במעשים שנעשו במחשכים. חלקם הגדול מן הסתם לא רואה כל פסול במעשיהם עד היום, ולכן לא חושבים שיש בהם עניין לציבור. מיעוט כלשהו בוודאי מאד מתבייש במעשים האלה. כך או כך, מטעמים הפוכים, הסיפורים לא יוצאים החוצה.

  4. Yoram Gat / יונ 22 2013 21:17

    אה – החמצתי את הקישור הזה. תודה.

  5. עמית / יונ 22 2013 21:27

    לאור זה אפשר לומר שהמתנחלים וצה"ל כעושה דברם, לא חידשו דבר ולא שכחו דבר. תודה שאת האונס הם כן שכחו. הדימיון למה שקורה בבקעת הירדן מצמרר.

  6. עידן לנדו / יונ 22 2013 21:31

    עמית, המתנחלים בוודאי לא המציאו כלום. זה מיתוס שלום-עכשווניקי (וגם דורון-רוזנבלומי, אפרופו פרישתו), והבלוג הזה – אם שמת לב – בכלל לא עוסק במתנחלים ודובריהם. זאת המדינה שעושה, ולשמאל המתון נוח להעמיד פנים שאין לו קשר לזה.

    בבקעת הירדן, רק נזכיר, רוב היישובים יצאו מחלצי תנועת העבודה. והקהילות הפלסטיניות שנתונות לטיהור אתני הן לא במקרה גם קהילות בדואים.

  7. corinnahasofferett / יונ 22 2013 22:53

    האם הם לא הולכים לערער לעליון, שהוא היחיד שפסקי הדין שלו תקדימיים? לבג"ץ? לבית הדין הבינלאומי בהאג?
    בספרי 'בארץ לא ידעתי/רומן רב קולי' (2007) יש עדויות מחזקות של עדים בזמן אמת.
    http://corinna-hasofferett/com/blog

  8. הרב אריק אשרמן / יונ 23 2013 08:43

    יש תיק שני הקשור לאל-ערקיב, בו, בניגוד לעמדת המדינה, בג"ץ החזיר את התיק לדיון במחוזי. (המדינה מבקשת שבג"ץ ישמע שוב בהרכב גדול יותר.) בתיק זה, יש לתושבים/ות מסמכים "מערביים". בניגוד לעמדת המדינה, בג"ץ אמר שיש לבדואים/ות זכות לטעון את טענותיהם/ן שתצטרכו להסביר מדוע הקרקע הופקע ב-1953 ורק עכשיו באו. (הבדואים/ות טוענים שרק בשנת 2000 גילו שאדמותיהם/ן הופקעו.)

    האם אפשר לקבל פרטי קשר של דן כדי לברר אם הוא מתרגם לאנגלית, או האם אפשר לקבל רשות לתרגם?

  9. עידן לנדו / יונ 23 2013 09:21

    אריק, שלחתי לך במייל.

  10. מוטי שם טוב / יונ 23 2013 23:17

    עוולות נעשות כל הזמן ולכל עוולה יש מחיר מסוים,שלא תמיד רואים אותו,אולם יום מגיע ומישהו נדרש לשלמו. למעשה, אנו משלמים כל הזמן על עוולות עתיקות,נושנות,לעתים אפילו מבלי לדעת שאנו משלמים(אם כי תחושת חוסר נוחות תמידית קיימת במציאות כתוצאה מהדברים הללו מבלי להיות מיוחסת אליהם ישירות).

    בתכלס דו קיום פירושו לאפשר לכל אחד לחיות בשלום על אדמתו ולאפשר לאלו הרוצים בכך לחיות בשלום עם שכניהם.מבלי להתייחס לעוולות ההיסטוריות,שכמעט ולא ניתן לתקן באופן גורף ושנעשו תמיד בשעת התגבשותו של לאום ושל עם בשטח מסוים,הדברים חשובים ביותר ביחס לאלו שמפורסמים גם בימים אלו בעיתונות בנוגע לבדואים של בקעת הירדן. הטירוף הזה שממשיך מכוח האינרציה,חייב להיעצר.
    הפינוי של אנשים חסרי אונים מבתיהם,התנכלות אליהם,פירושה התבהמות והתקהות חושי הרגש של מנגנוני השלטון והצבא,שבסופו של דבר באה לידי ביטוי גם ביחס כלפינו.(והיא אכן באה לידי ביטוי)

    בקיצור,יש להפסיק את העוול עכשיו וגם להפסיק לשקר ולבלבל את המוח ולעוות את העובדות ולקדש את הצדקנות
    הלאומית,שהיא תמיד שקר מוחלט. זה יכול להיות הצעד הקטן שלנו לדו קיום. בסופו של דבר,הערבים לא הולכים להיעלם לשום מקום ולדמיין כאילו הם אינם נמצאים בסביבה,הרי שזה סוג של טירוף מערכות שלם(רסיס בישבן,מכה קלה בכנף וכן הלאה).

    כולנו נדרשים לשלם את המיסים האפלים הללו של העוול על הגרעון המוסרי העצום שנוצר בגלל טמטום. העם אכן חייב לפקוח את עיניו. מנהיגיו יבואו אחריו.

    הסיבה לגירוש הבדואים היום איננה ביטחונית,היא אידאולוגית. לא מזמן יכולנו לשמוע אושיה ביטחונית חשובה מאוד(מאיר דגן)מצהיר בריש גלי,שאין כל צורך בבקעת הירדן מבחינה ביטחונית ויש לכך סיבות רבות,חלקן מאוד הגיוניות,שלא זה המקום לפרטן(אני חשבתי על כמה וכמה).מאיר דגן,אמנם, אינו בהכרח מקור סמכות לאיזושהי אמת אוניברסלית,אבל לדעתי במקרה דנן הוא צודק(ורבים אחרים מקרב המנהיגים יודעים שהוא צודק)

  11. nachum / יונ 24 2013 10:14

    בנגב לא היה נהוג הסדר טאבו וקושאנים, שכן בעיריית באר שבע המנדטורית ארכיון מאורגן ובו כל הסדרי הבעלות והחזקות המוסכמים של הבדואים במחוז. so if there was no "tabu" which kind of legal papers were in that archiv.

  12. עידן לנדו / יונ 24 2013 10:48

    נחום, יש עדויות ממקורות שונים על הסדרי בעלות כאלה שפעלו במסגרת נורמטיבית שונה מזו של החוק המערבי. קיים מחקר מאד יסודי של אורן יפתחאל. תיזהר, זה 150 עמודים:
    http://www.geog.bgu.ac.il/members/yiftachel/new_papers_2009/Yiftachel%20Kedar%20and%20Amara.%202012.%20Challenging%20a%20Legal%20Doctrine.pdf
    עיקר הממצאים מסוכמים כאן:
    http://rhr.org.il/heb/2013/04/11534/

    כקוריוז, אברי גלעד שהשתלח בבדואים בלי שום בסיס עובדתי הוזמן לסיור בשטח ואז אפילו הדמגוג הקטן הזה הכה על חטא:
    http://rotter.net/forum/scoops1/30291.shtml?utm_source=rotter.net&utm_medium=rss

  13. nachum / יונ 26 2013 09:56

    רוב הנגב היה מיושב אז בבדואים–it is the old trick. one dosnt say what is negev and one dosnt say if it is 51 percent or 99 percent. i hope you dont agree with this "fact"

  14. Jacky Amsellem / יול 20 2013 20:07

    זה מזכיר לי את אלג'יריה …..לערבים באלג'יריה לקח כמעט 130 שנה לסלק את הצרפתים אלה שהביאו חיים ובניה ושגשוג ..אצלנו בקצב שלכם אנו אוטוטו גומרים פה..יישר כח לכם מגיעה מדליה על היושר …כל אחד מוצא את מה שהוא מחפש ועל מה שהוא חונך ..אז אתה החוקר.. יוצא שרשרת הקיבוצים קיצוני מהנגב המערבי לא מצופה ממך משהו שונה ..גם אם הייתה מעיר אותי באמצע הלילה …אלה תוצאות צפויות …תראו את הצרפתים העולם לא אהב אותם וגם לא אהבו את הצבא המפואר שלו .והיו כמוכם וכל מיני ארגונים מבחוץ שמשכו בחוטים וזה הקש ששבר את גב הגמל …אנחנו בדרך לא לדאוג זה בסיידר גמור .הלאה ההרס העצמי .חשבתי שבדואים הם נוודים שכמו הולכים עם העדר . .וחשבתי שבכל מלחמה יש תהליכים ויש שינוי גבול ואוכלוסיות אבל אתם הרי חד סיטריים ..לא תספרו עם הרציחות שבדואים עשו ביהודים שחיו בעזה וגרמו לבריחתם משם וגם מהנגב המערבי גם משם הם לא נתנו להם מנוח …אז נכון שהיה לנו רצון וכוונה ליישב ולהחזיק את השטח ליהודים שיבואו גם הקיבוץ שממנו את כותב אפשר למצוא גם איזה קושאן …אם מחפשים וודאי שנמצא ..וגם אם לא ימצא תמיד אפשר להמציא ולהגיד שכל אוצר המסמכים נשרפו בהתקפה יהודים על אוהלים עם .מסכנים של רועי צאן בדואים …
    .

  15. עידן לנדו / יול 20 2013 21:41

    ג'קי, האם הטענות שעלו במאמר שקריות? האם יש לך מקורות שאתה יכול להפנות אליהם, כמו החוקר הזה, שיפריכו את הטענות האלה?

    יש לך בכלל התייחסות עניינית למאמר או שרק בא לך להגג על הצרפתים ואלג'יר? יש קוד אתי לבלוג. קשה לך לעמוד בו? אל תגיב.

  16. צבי אבני / נוב 26 2013 12:04

    שלום שמי עו"ד צבי אבני מאגודת סנט איב. המרכז הקתולי לזכויות אדם. כל הכבוד על עבודתך כאן ובכלל.
    האם יש יותר פרטים על הארכיון הזה שיאפשרו לאתר אותו היום בטורקיה או באנגליה? לחילופין האם בידי המחבר יש פרטים כאלה?
    יום טוב

  17. עידן לנדו / נוב 26 2013 13:53

    תודה, צבי. לי אין פרטים וכפי שאני מבין את הטקסט, הארכיון הועלם ואין לו תקומה.

  18. צבי אבני / נוב 29 2013 17:44

    אני מודה לך מאד שחזרת אלי ואמשיך לחפש, אנסה לשאול את המחבר
    . שוב קבל חיזוק חיובי על עבודתך המופלאה. שיהיה סופ"ש טוב

  19. corinnahasofferett / דצמ 14 2013 20:58

    עו”ד צבי אבני, יש דרך שעשוייה לעזור לך בחיפושיך. תוכל ליצור עמי קשר דרך פייסבוק:
    https://www.facebook.com/hasofferett.corinna

  20. יוני / אפר 1 2014 12:46

    אני בהחלט מסכים עם ג'קי אמסלם.
    אין גבול למזוכיזם. הרס עצמי טואטלי. לדבריהם גם בן גוריון היה נבל גדול, והיום היו דורשים את ראשו, ובכלל קומו פנו את תל אביב שאדמותיה נשדדו מידי הערבים.
    אכן הבדואים זו פזורה של מיעוט שבמעוט שחיה היום כאן ומחר כאן.
    אין להם קושנים. זה סיפורי בדים, פלוס ההמצאה שהארכיונים נעלמו… כמה קל לומר…
    הבריטים עשו קושנים לערבים בהר, ובעמק, אך הנגב לא היה בתחום ההתעינינות שלהם, ראה מפות ה-PEF
    ככל שבא שלטון והבדואים מוכנים לגור בישובי קבע, זה סיפור אחד, להסתובב בכל הארץ ולומר שלי היא זה סיפור אחר
    אגב, כך עשו תמיד בכל ההיסטוריה כשהשלטון קבע תחומי התיישבות; כך בגולן -ראה ארץ היטורים של הרטל, ומאמרים שונים על הגולן הטורקי- וכך בכל מקום.

    ההזוי הזה שהמושב שלו יושב על אדמות בדואים, שיקום יפנה אותו וילך לגור יחד עם מפוני גוש קטיף בקארוילות עד שהמדינה אולי פעם תדאג לו…
    סופו של דבר תמיד הערבים היו פולשים ונודדים ואילולי קמה מדינת ישראל על בסיס קבע הם היו הולכים למקומות אחרים.
    לשבת פה על מנעמי הישוב הקבוע ולתפוס בחבל בצדו השני, זה יותר ממקומם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: