גיוס מוקדם, גירסא דינקותא

מן העיתונות: צה"ל מגייס תלמידי תיכון לחיל התקשוב. ה"שוחרים" עולים על מדים החל מכיתה י' ומקבלים הכשרה טכנולוגית לשירות בחיל. אל שתי הכיתות שכבר פועלות בקרית גת ורחובות יצטרפו חמש כיתות השנה. בחיל התקשוב מסבירים: "המוטו הוא לקצר את משך ההכשרה לשירות בחיל כדי שהצעירים ישובצו במהירות בתפקידים שלהם. גם לאור קיצור השירות, היה צריך למצוא פטנט לקצר את ההכשרה הדרושה. לכן אנחנו מתחילים להשפיע על תכנים לפני הגיוס לצבא, והחבר'ה האלו יוכלו להגיע יותר מוכנים לשירות הפעיל." עוד נמסר, שכחלק מהמעבר המתוכנן לבסיסים ההדרכה והתמיכה בקריית הבה"דים סמוך לבאר שבע, ניכרת השקעה רבה בפריפריה הדרומית, ומשם ינסו באגף התקשוב לשאוב "שוחרים" מתאימים.

* * *

ישיבת סיכום והערכה של ראש אג"ת ועוזריו, אי-שם בקריה

– אני יכול להבין מי האדיוט הזה?
– איזה אדיוט? זה שהמציא את המילה "תקשוב"?
– לא, זה שהתחיל דווקא בכיתה י'. מה זה הפטור הגורף הזה לכיתות א'-ט'?
– אה, חשבנו שקודם נתחיל עם פיילוט צנוע, ורק אחר כך…
– שטויות. היום האשפים הטכנולוגיים הם בני 10-11. את השוחרים צריך לגייס, סליחה, להכשיר כבר מכיתה ד'.
– אה, יש בעיה עם הגודל של המדים.
– תראה מה זה ההבדל בין ראש אג"ת לעוזרים שלו. כשאני, ראש אג"ת, מבחין בחוסר התאמה בין המציאות לחזון, אני מסיק שיש בעיה במציאות. אתה מסיק שיש בעיה בחזון.
– חלילה, לא בחזון. רק באפסנאות. ילד בכיתה ד' יטבע אפילו במכנסיים מידה ק'.
– נו, אז הבעיה היא בילד, אתה לא חושב?
– המממ. שנמתח אותו?
– חכה, חכה. תיכף תבין. אני רוצה קודם להבין למה התכנית הזאת לא רצה כבר בכל החילות.
– האמת שיש עוד פיילוט חצי חשאי. שוחרי גבעתי. לקחנו ילדים בכיתה ג' מבית ספר ב…
– אל תגיד לי. קריית מלאכי?
– איך ידעת?
– ניסויים כאלה עושים בפריפריה. תמשיך.
– בקיצור, זאת הצלחה גדולה. הילדים מתים על הכומתות הסגולות.
– מצליחים להרים מקלע "נגב"?
– בטח. ילדים חזקים אלה. גם מקבלים תוספת חלבון במנות קרב.
– אה, הם על מנות קרב.
– תשע שנים רצוף. עד גיל 18.
– שיתרגלו.
– בדיוק. גם הקמנו קו ייצור ייעודי ב"אוסם" לבמבה קרבית.
– ?
– מוּחרשת.
– אה, מצוין. בקיצור, הם יגיעו מוכנים לגמרי.
– כן, מן הבקו"ם ישר לקסבה של שכם. הם גם צנומים יותר, זה יתרון בסמטאות.
– איך המוטיבציה שלהם?
– בשמיים. מתים ליפול בקרב.
– טוב, תורידו להם קצת את הציפיות. היום חיילי צה"ל נהרגים בעיקר מאש כוחותינו.
– לא אכפת להם, העיקר למות. ת'כלס, ילדים. לא כל כך מבינים בזה.
– כן, זאת תמיד היתה הבעיה עם בני 18. דבקות מופרזת בחיים.
– רק שתדע, יש לנו בעיה מסוימת עם חלק מבתי הספר.
– מה הבעיה?
– לא כל המנהלים משתפים פעולה ברצון.
– למה?
– כל מיני טיעונים מוזרים. "משמעת צבאית לא מתאימה לבית ספר", "הילדים צריכים לרכוש השכלה קודם", אתה יודע.
– פחחח. מרבה דעת מרבה מכאוב. זאת בדיוק הסיבה שאני רוצה להקדים כבר ולהתחיל את התכנית ב…
– גני טרום-חובה?
– פעוטונים. "שוחרים בחיתולים". איך זה?
– עלול ליצור בעיות היגיינה בטנקים.
– לא, לא. בינתיים רק נחדיר להם משמעת ברזל ואהבת מולדת.
– בלי נשק חם?
– אולי רק רימוני רסס. זה גם מפתח מוטוריקה עדינה.
– אני חייב לשאול שוב על המדים.
– אה, טוב שהזכרת לי. זה פרוייקט מהפכני, עובדים עליו במכון הביולוגי כבר שנתיים. המדים צומחים לבד מהגוף.
– ??
– זה עובד בהשתלת גן מיוחד לאמא, עוד בהריון. העובר מצמיח מין שכבת טקסטיל אורגני שהולכת ומתעבה עם השנים. בגיל 7 זה כבר נראה כמו מדי ב'.
– מדהים. חיוּל בחדר הלידה.
– בדיוק. בעתיד הבקו"ם יהפוך לאגף בבית היולדות. אגב, המודל האחרון כבר בא עם צבעי הסוואה.
– זה יורד?
– בשביל מה? עושים מקלחת ואתה כמו חדש.
– חשבתי שמרגילים אותם לא להתקלח. כמו בקרב.
– פעם בשבוע. כשמגיעה המינקת הגדודית.
– אפרופו מינקת, הרבנים הצבאיים כבר מסתובבים עצבנים עם חבילות פלסטרים.
– איפה?
– בתינוקיה. לסתום לבנות את הפה. שירת נשים, נו.
– הן תינוקות, לא נשים. והן צורחות, לא שרות.
– אני לא מבקר מוזיקה. אבל חשבתי, עם כל ההנדסה הגנטית הזאת…
– שנסדר את זה כבר ברמת העובר? כלומר, העוברה?
– למה לא? מדים כן ומיתרי קול לא?
– רעיון מצוין. נבדוק את זה. תבוא אתי מחר לתרגיל המסכם של גן רבקה?
– יהיה "שטוּחים"?
– מלא. עם יין פטישים.
– סבבה.