Skip to content
16 בינואר 2012 / עידן לנדו

מי בעד חיסול הגדנ"ע?

"המאבק שלנו הצליח", סיכם גיל בן משה, תלמיד כיתה י"א מלוד. ה"מאבק" המדובר היה המחאה של מאות תיכוניסטים נזעמים נגד החלטת משרד הביטחון להקפיא את אימוני הגדנ"ע השנה, "בשל אילוצים תקציביים". ארבעה ימים בלבד נמשך "המאבק", ובסופו הודיע דובר צה"ל שההקפאה מבוטלת והגדנ"ע יחזור לפעילות, לאחר שנמצא לו "מענה תקציבי".

אז הנה, יש מאבקים חברתיים שמצליחים בארץ הזאת. טוב תעשה תנועת המחאה החברתית אם תכיר במאפיינים היחודיים של המאבק להשבת הגדנ"ע שתרמו להצלחתו, וכך אולי תוכל להפיק לקחים לטובת המאבקים על הדיור, הבריאות ויוקר המחיה.

ומה הם מאפייני המאבק להשבת הגדנ"ע? אחת, מטרת המאבק היא לשמר את הזכות לשרת את המדינה (ולא לאלץ את המדינה לשרת את האזרח, רעיון העיוועים של ליף ושות'); שתיים, מטרת המאבק היא להוסיף תקציב לצה"ל ולא לגרוע ממנו (עוד רעיון עיוועים של המחאה החברתית); ושלוש, התכונה החשובה ביותר להצלחתו של כל מאבק חברתי שהיה או יהיה אי פעם – שלא יתחולל בו שום מאבק אמיתי.

שכן את זה שכחו לספר לשביעיסט התמים מלוד: ב"מאבק" שלו נגד צה"ל, צה"ל היה לצידו כל הזמן. קוראי החדשות הפחות תמימים הבינו היטב שצה"ל מנהל כאן מערכה ציבורית נגד כוונת האוצר לקצץ בתקציב הביטחון; מה קל יותר מלשסות תיכוניסטים מאוכזבים וזועמים בכלי התקשורת – "השיבו לנו את הגדנ"ע!". גם לב האבן של פקידי האוצר נסדק מחמלה.

אבל היו גם קוראי חדשות לחלוטין לא תמימים. ואלה הבינו שאפילו ההתכתשות הקולנית בין האוצר לצה"ל היתה סוג של הצגה נואלת, החוזרת מדי שנה בשנה עם פתיחת ספר התקציב. מעבר לטינה האישית בין שטייניץ לגנץ וברק שוררת אחדות דעים עמוקה שבתקציב הביטחון אין לגעת באמת. הפרשנים כדרכם עטים על המלים ומזניחים את המעשים. בפועל, השעבוד של אוצר המדינה לגרגרנות הבטחונית הוא שעבוד מרצון. ואכן, גם הפעם: בעוד יד אחת לוקחת כסף, יד שניה החזירה אותו מסביב (קוראים לזה "עודפי תת-ביצוע", וכך עובדת השיטה, למעוניינים).

עכשיו הכל מובן. כשקבוצת אזרחים יוצאת "להיאבק" על העברת תקציבים מגורם א' לגורם ב', בשעה ששני הגורמים כבר הסכימו ביניהם מראש על ההעברה – "המאבק" באמת יצליח. למעשה, אין לו דרך להיכשל. כולם יוצאים מורווחים, ובמיוחד האזרחים הנאבקים, שיוצאים בתחושת הישג מספקת.

שבוע הגדנ"ע בכיתה י"א הוא נדבך מרכזי באתוס המיליטריסטי הישראלי. הרעיון שבבסיסו הוא ששנתיים או שלוש שנות שירות צבאי חובה אינן מספיקות; צריך להתכונן אליהן מראש עוד בזמן התיכון. הווי צבאי, מדים, סביבה צבאית, משמעת – כל אלה אינם יכולים לחכות עד גיל 18, ורצוי "לנטוע" אותם בנפשות הרכות עוד קודם לכן, כדי שיישאו פירות בעתיד. מתבונן מבחוץ עשוי לתמוה – מה בדיוק סוד המשיכה של שבוע מרוכז של אימוני שדה, משמעת קשוחה והשפלות, מזון לא במיוחד טעים ומחסור בשעות שינה? אבל התלמידים, ההורים וגם המורים יודעים: מדובר בחוויה מבוקשת ונחשקת; אוי למי שינסה לגזול אותה מן התלמידים.

כך נראה "מרד" תלמידי תיכון "מבואות הנגב" בקיבוץ שובל , לפני שלושה חודשים, במחאה על הכוונה לבטל להם את שבוע הגדנ"ע:



וכך זה נראה חודש מאוחר יותר בבית הספר "נופי הבשור" באשכול:



התמונות האלה, אני חייב להודות, משרות עלי דכדוך עמוק. לפני שאסביר למה, זכות הדיבור למורים ולמחנכים. לא תופתעו לגלות שאלה עומדים כחומה בצורה מאחורי ה"מרד" של התלמידים. מנהל בי"ס מבואות הנגב אומר: "אנחנו גאים מאוד במאבק של התלמידים ומתרשמים מהמנהיגות והאכפתיות שהם מגלים בנוגע לשרות הצבאי". מנהלת בי"ס נופי הבשור אומרת: "גיליתי כוחות יפים אצל הילדים, לפני שבוע היה פה שבוע הדמוקרטיה, לזכרו של רבין. דיברנו על חופש המחאה, והנה, יש לנו ממש מימוש של מה שהם למדו במהלך השבוע." וראש המועצה האזורית אשכול מתפוצץ מגאווה: "מועצות, ערים שלמות, מחנכות את הנוער להגיע ליום הזה, לראות את הנוער נלחמים על הזכויות שלהם במדינה דמוקרטית."

מסתבר שזאת תמצית החינוך לדמוקרטיה: התעקשות על חינוך צבאי. ואלה ה"זכויות" של הנוער בדמוקרטיה: הזכות להפוך לחייל. ושוב, מתבונן מהצד אולי היה סבור שהתחיילות היא חובה שהמדינה מטילה על האזרח, ולא זכות שהוא תובע ממנה; אבל בישראל אין מתבוננים מהצד. במנהלי בתי הספר האלה, מן הסתם, אף אחד לא ינזוף ואף אחד לא יציע לפטר אותם; אין זאת אלא שתמיכתם הנמרצת בהכפפת מערכת החינוך לצרכי הצבא משרתת את הדמוקרטיה הרבה יותר מהשתתפות במצעד זכויות האדם.

ולמה הסרטונים האלה כל כך מדכדכים? מעבר לוויכוח על כן-גדנ"ע-לא-גדנ"ע, מעבר לשאלת המיליטריזם, המראה של צעירים גדושי-עסיס-ועזוז שיוצאים "למאבק" בשיתוף פעולה מוחלט של כל שרשרת הפיקוד מעליהם – מורים, מחנכים, משרד החינוך וצה"ל – המראה הזה ממלא אותי ייאוש. הרי לכם המודל הדפוק ביותר למחאה אזרחית – להפגין בעד השלטון. הצעירים הנלהבים האלה ("אני נשבע שאעשה הכל כדי להיות בגדנ"ע"!) הם דוגמת-טקסטבוק ל"תודעה כוזבת" – מוחים ובעצם תומכים, בובות מריונטה במחזה שנכתב מראש ומטרתו לחזק את השיטה במקום לשנותה. ואם כך הם בגיל 17…

בשביל מה צריך גדנ"ע?

לא צריך. הנזק רב מהתועלת. להשקפתי, צריך לבטל את הגדנ"ע (ושלל תכניות ההכנה לצבא). הנה איום אחד של צה"ל שחבל שלא התממש.

אין זה מתפקידה של מערכת חינוך אזרחית "להכשיר" חיילים עתידיים; אין זה מתפקידה "לחשוף" בני נוער, למשך שבוע, למציאות שממילא ייחשפו אליה תוך זמן לא רב ולמשך שנתיים או שלוש מחייהם; אין זה מתפקידה של מערכת החינוך להטמיע בבני נוער מושגים של ציות נרצע לסמכות או נכונות להקריב את חייהם עבור הלאום. גם בימים כתיקונם ובפרט בימים קשים כאלה, מוטב למחנכי ישראל שיתרכזו בחידוד המסרים החשובים של שיעורי האזרחות. את אשר לצבא – שישאירו לצבא. ולקציני החילות השונים הצובאים על שערי בתי הספר, "לדוג" ולפתות מועמדים לגיוס, צריך להראות את הדלת החוצה: מקומכם לא כאן. עוד רגע קט וממילא "מיטב הנוער" שלנו ייפול כפרי בשל לחיקכם, עם או בלי התעמולה המאומצת הזאת; הניחו לו אם כן ליהנות מן הרגעים האחרונים של העלומים, זיו העלומים המתעמעם במהרה, בלי שאגות ניחרות בגבו של מדריך הכושר ובלי הדריסה הקבוצתית והאלימה הזאת של נפש היחיד. הרפו.

ועכשיו כמה טענות וטענות-נגד זריזות.

המטרה של הגדנ"ע היא להגביר מוטיבציה בבני הנוער להתגייס לצבא. בלעדיו, המוטיבציה הנמוכה ממילא תרד עוד יותר.

נו, ואז מה? נשאל זאת כך: ולשם מה להגביר את המוטיבציה? האם לצה"ל חסרים מתגייסים? לא, להיפך, יש עודף במתגייסים. זהו סוג של סוד גלוי. מצד אחד, ראשי המערכת מקוננים אחת לכמה זמן על מצוקת כוח האדם בצבא; מצד שני, הצבא מעניק פטורים בסיטונות, וכיום כל אזרח שני במדינה איננו מתגייס. בשנים האחרונות מקבלים יותר ויותר מועמדים לגיוס פטור משירות עקב "עודף כוח אדם" – לעתים בניגוד לרצונם. אומנם למצלמות נוהגים הדוברים הרשמיים להוקיע את "תופעת ההשתמטות", אבל המגמה העקבית והשקטה, לאורך שנים, היא להקל במתן פטורים משירות. כדאי לשים לב שגם קצינים בכירים מדגישים שהסכנה בירידת שיעורי הגיוס איננה סכנה מבצעית (מחסור בכוח אדם חיוני) אלא "סכנה לצבא העם"; משמע, סכנה לסמל, לא למבצעיות. סכנה לאמונה שלפיה כור המצרף האולטימטיבי של האזרחות הישראלית עובר דרך השירות הצבאי.  הנתונים מוכיחים שזהו מיתוס, בשנים הקרובות יתהפך הגלגל ושיעור האזרחים המשרתים יהיה נמוך יותר מאלה שאינם משרתים; "צבא העם" מת. ועדיין, יש מי שחרדים למיתוס ומנסים לבצר אותו בכל מחיר.

ובכן, אם המטרה של הגדנ"ע היא להגביר מוטיבציה לשירות, על אף שאין מחסור במתגייסים – למה צריך להגביר את המוטיבציה? תשובה: כדי להגביר את ההזדהות של הצעירים עם הצבא, כדי לטשטש את הגבול בין זיקתם האזרחית למדינה לבין זיקתם הצבאית לצה"ל, כדי לטפח אתוס מיליטריסטי ותחושת סכנה מתמדת בקרב דור העתיד. כל אלה הן מטרות אידאולוגיות מובהקות, משוללות הצדקה צבאית אמיתית.

אבל התיכוניסטים בעצמם דורשים גדנ"ע, זה חשוב להם.

כן, ראינו את הסרטונים. וגם שמענו את שוועתה של התלמידה הממורמרת גל הריס מבי"ס נופי הבשור: "אנו מרגישים שלאט לאט אנו מתנתקים מהשאיפה להקריב את עצמנו למען המדינה." שמענו והצטמררנו. בני נוער רוצים להתחבר שוב לשאיפה להתנתק מהחיים. אם התוצאה של מורשת הגדנ"ע היא המנטליות הספרטנית הזאת, אולי הגיע הזמן לעקור אותה מן השורש?

בכלל, ראוי לקחת בעירבון מוגבל כל מה ש"התיכוניסטים דורשים בעצמם". התיכוניסטים דורשים גם גישה חופשית לפלאפונים ולאינטרנט במהלך השיעורים, הם דורשים לבטל מקצועות מבאסים במיוחד, ואם זה היה תלוי בהם, אולי גם היה צריך לפטר מורים זקנים ומורות לא סקסיות. איכשהו הטיעון של "התלמידים דורשים בעצמם" נעצר בלי בעיה על סיפם של עקרונות חינוכיים אחרים, אבל מקבל במה חופשית בכל הנוגע להכנה לצבא. מכאן שמי שמשמיע אותו בעצם מרוצה מאד מרעיון ההכנה לצבא ורק משתמש ב"רצון התלמידים" וב"חופש הבחירה שלהם" כאיצטלה ליברלית לקידום מטרותיו.

מה לגבי הגיבוש, ההווי, החוויות שנצברות בגדנ"ע?

איפה כתוב שגיבוש והווי אפשר להשיג רק כשמעמידים אותך בזמנים ונותנים לך לאכול גושי פתיתים צהובים ותה פושר ומתוק להבחיל? יש אלף פעילויות אחרות עם תרומה אזרחית ממשית, שניתן לשלוח אליהן בני נוער תאבי הווי: קטיף במטעים, חפירות ארכיאולוגיות, שימור אתרי טבע, סיוע בגני ילדים ועוד ועוד. יש משהו מצומצם ומדכא במושג "ההווי הישראלי" – הווי שמשכפל את עצמו באלפי עותקים החל מן הגדנ"ע, דרך "ערבי היחידה" בצבא, מפגשי המילואימניקים, חבורות המטיילים הישראלים במזרח הרחוק, ואפילו הדאחקות העלובות של "תכניות ההומור" בטלוויזיה (שבגרעינן תמיד אותה שגרה – מצא קורבן, הלעג אותו בפומבי, קצור שבחים וחפש את הקורבן הבא). מהי החרדה הזאת מפני הווי קצת שונה? האם בני נוער שלא עשו גדנ"ע הפכו לנוער מנותק? אין להם הווי אחר? זהו חותמה הבלעדי של כל חתיכת הווי כאן – גירבוץ עטוף בפלנלית?

התמונה הרחבה והמבהילה

הגדנ"ע היום הוא תמנון רב-זרועות, משוכלל ומפולח, בהתאם לדרישות השוק הצרכני. יש התמחויות: גדנ"ע קליעה וגדנ"ע מזרחנים וגדנ"ע חובלים וצלילה וגדנ"ע אוויר וגדנ"ע תקשוב. לצורך איתור מועמדים לגדנ"ע מזרחנים (עתודת החיילים של אמ"ן) מגיעים קציני צבא לבתי ספר ונפגשים כבר עם כיתות ז' (!!), על מנת לשכנעם להמשיך בלימודי ערבית. אם ישראל היתה מדינה מתוקנת, לימודי הערבית בה היו חובה ולא רשות, מכיתה ד' ולא מכיתה ז', ובעידוד משרד החינוך, ולא בעידוד הצבא. תודה לאל, הגדנ"ע כבר לא נרתם ל"קליטת עלייה" כפי שהיה נהוג בשנות ה-50' (מהאופי הקולוניאלי-גזעני של הפעילות ההיא ניתן להתרשם כאן). כפי שנראה מיד, הוא גם לא לבד במערך העצום של "הכנה לצה"ל" שבני נוער מנותבים אליו בכפייה או מ"רצון" מהונדס היטב. ועדיין, מדובר במכשיר החיברות המיליטריסטי המרכזי, הקונצזואלי ביותר בישראל; אם הטיעונים נגדו מכריעים, ודאי וודאי שהם יהיו אף מכריעים יותר נגד שאר התכניות שעוצבו בהשראתו במרוצת השנים.

את תכנית "הדור הבא", שבה מוצמדים סגני אלופים לבתי ספר תיכוניים, יזמה שרת החינוך הקודמת, לימור לבנת. הקצינים מלווים את בני הנוער מכיתה י' ועד הגיוס בשיחות בנושאי "ערכים ורוח צה"ל" (אבל אני, כשאני שומע שקצין מופקד על ערכים, גווי רועד). התכנית עוררה ביקורת נוקבת של אנשי חינוך וגם של תלמידים (הו, יש תקווה), אבל זה לא הפריע ליורש של לבנת, גדעון סער, להמשיך במגמת חיול הערכים וליזום את תכנית "דרך ערך" (ומה בהמשך? "ציוניוני הערך"? "ערך אפיים"?).

בעידודו של (קומי)שר החינוך הנוכחי כל תכניות ה"הכנה לצה"ל" קיבלו דחיפה עצומה בשנים האחרונות, כחלק ממדיניות מוצהרת. תלמידי תיכון מוזמנים לצפות בתרגילי אש ולמחוא כפיים בהתלהבות, בתי ספר מסוימים משלבים את ההכנה לצה"ל עם הטיול השנתי (למה, בעצם?), ואין להתפלא שהחוויה המרגשת מסתיימת באימון קליעה על דמויות עטויות כאפיה. משרד החינוך לא נח לרגע (הרי עם החינוך הבסיסי גמרנו, ההישגים בשחקים, אפשר כעת להתפנות למשימות הדחופות באמת) ומפגיזה בתכניות ללא רחם: "מיזם 101", "יום בעקבות לוחמים",  "סדנה לקראת שירות", "מדבר מהשטח", "מיצג חילות", והשיא הפרברטי מכולם – "תלמידים מאמצים חללים ומטפחים חלקות קבר". באתר מינהל חברה ונוער של משרד החינוך מוצעות לא פחות מ-17 חוברות הדרכה למורים בנושא הכנה לצה"ל.

כדאי לציין שהניכוס ההולך ומעמיק של משאבים חינוכיים לטובת הצבא זוכה לגיבוי כמעט גורף של המורים והמנהלים. לפני מספר שנים פורסם על יוזמה שערורייתית של אגף כוח אדם בצה"ל "לאסוף" מידע על משתמטים פוטנציאליים באמצעות גורמי החינוך בבית הספר. במלים פשוטות: הצבא התכוון להפעיל מורים כמקורות מודיעין על תלמידיהם. לא ידוע לי אם התכנית יושמה (אשמח לקבל עדכון) אבל עצם העובדה שהיא זכתה לתמיכה בקרב מנהלי בתי ספר מסוימים כבר היא בלתי נסבלת.

האבסורד הוא שכל התכניות והפרוייקטים האלה ממומנים מתקציב משרד החינוך, למרות שמדובר בהוצאות ביטחוניות לכל דבר. אם הכשרת טכנאי מסוקים ועתודאי רפואה, ערבי גיבוש למילואים ותצוגות נשק בארץ ובחו"ל נחשבים כולם להוצאות ביטחוניות וממומנים מתקציב הביטחון – מדוע הכשרת הלבבות של חיילי העתיד איננה כזאת? כך יוצא שמרמים אותנו פעמיים. פעם אחת מרמים אותנו בתקציב הביטחון; התקציב הריאלי גבוה הרבה יותר ממה שמפורסם, שכן הוא כולל מליוני ש"ח נוספים שמוחבאים תחת סעיף ה"הכנה לצה"ל" בתקציב משרד החינוך. ופעם שניה מרמים אותנו כשמספרים לנו שאין כסף לתוספת כיתות לימוד שתקל על הצפיפות בכיתות (הבעיה האקוטית ביותר של מערכת החינוך, לפי רוב המומחים). בעצם לא חסר כסף, פשוט גדעון סער מעדיף לשפוך אותו על תרגילי הסדר של הגדנ"ע. טובים 35 תלמידים במדי חאקי שמצטופפים בכיתה אחת על 25 תלמידים שיושבים בה ברווחה אבל אין להם מושג איך מפרקים אם-16.


יותר כיף מבית ספר. הצילום מתוך אתר נוער מג"ב: http://www.planetnana.co.il/noar_magav/


קדחת ההכנה לצבא גלשה זה מכבר למגזר השלישי ולשוק הפרטי ואיננה מוגבלת עוד לפרוייקטים ממלכתיים. גם תנועות הנוער נרתמות, (אם לא נלכדת בכיתה, תילכד בשבט), גם  החברה להגנת הטבע (האם מבינים החניכים שצה"ל הוא ממשחיתי הסביבה הנפשעים ביותר בארץ? במקום הכנה למאבק נגדו, הם מקבלים הכנה לשיתוף פעולה), לאחרונה התבשרנו על נוער מג"ב ("כיף ללכוד שב"חים"), יש גם עמותות פרטיות כמו "אחריי" שעובדות בשיתוף מלא של גורמי חינוך, וכל מיני חברות שמעבירות קורסי הכנה לצה"ל – בדרך כלל מסלולי כושר מפרכים – לכל המרבה במחיר. מדובר בתעשייה לכל דבר, עם כל תוצאות הלוואי הנפסדות המוכרות מקורסי ההכנה לפסיכומטרי (עוד על  תהליכי המיליטריזציה של מערכת החינוך בישראל ניתן לקרוא בדו"ח הלא-חדש אך עדיין מקיף מאד של עמותת "פרופיל חדש" מ-2004, "גיוס ילדים בישראל").

מאיפה צמח בולמוס "ההכנה לצה"ל"?

כפי שראינו – לא ממחסור במתגייסים. לפנינו פרדוקס: דווקא בתקופה שבה אין שום מחסור במועמדים לגיוס (אם רק יירד רף הפטורים מ-50% ל-45% צה"ל ירוויח עשרות אלפי מתגייסים חדשים), דווקא בתקופה שבה לא נשקפת לישראל סכנה קיומית מצד שכנותיה, ומול הסכנה הקיומית המשוערת היחידה (טילים מאיראן) ממילא אי אפשר להתמודד עם עוד מאסות של מתגייסים – דווקא בתקופה הזאת פורח מערך ממלכתי וגם פרטי של "הכנה לצה"ל". למה?

הסיבה היא כאמור אידאולוגית. המשטר והחברה בישראל נמצאים בתהליך מתמשך של "לאומניזציה", ובמסגרתו יותר ויותר נכסים ומשאבים ציבוריים מופנים לחיזוק הקולקטיב היהודי-ציוני ובסיס ההזדהות שלו – צה"ל. בעוד שמרכיבי זהות אזרחיים – שוויון זכויות לכל, צדק חלוקתי, אחווה וסולידריות – הולכים ומצטמקים ואף זוכים לקיתונות של בוז מצד נציגי השלטון, תופח ועולה במרכז הזהות הישראלית סמל אדיר כוח שמספק חלופה סמלית לכל הנכסים הממשיים שמהם נושלנו: מולך הביטחון, הפאלוס הצבאי.

אין לך איך לגמור את החודש? הבריאות שלך בזבל וגם הרפואה הציבורית שם? תעודת הבגרות שלך שווה לתחת כי החינוך הממלכתי פשט את הרגל? לא נורא, העיקר שכולנו היינו בצבא, או נהיה בו, או מעולם לא יצאנו ממנו. שם הנחמה, שם הגאולה, שם כולנו יחד, שוחים בשמן רובים. רק תחתום כאן כאן וכאן, זה בשביל הגדנ"ע של הילד, אתה יודע, "עידוד לגיוס משמעותי", ואל תדאג, תקבל אותו עוד שבוע מורעל כמו קוץ של קיקיון, ועוד ארבע שנים בכלל לא תזהה אותו, ואז למי יהיה ראש בכלל לחשוב על בריאות ופרנסה.

חייבים לראות את ההתעצמות של "ההכנה לצה"ל" בהקשר הרחב והעמוק יותר של חברה המתפרקת מחובותיה האזרחיות ותרה בקדחתנות אחרי מחוללי סולידריות חלופיים. וככל שפעולתם של המחוללים האלה מוקדמת יותר, מוטמעת בבני נוער צעירים יותר – כך מובטחת השפעתה המקיפה לטווח ארוך. את זה הבינו כבר בספרטה, שם החל החינוך הצבאי הרשמי בגיל 7. אנחנו צועדים לשם במרץ.

האם אין מוצא? ברור שיש. תמיד יש. אפשר להמיר את השירות הצבאי בשירות אזרחי, אפשר לבטל את גיוס החובה ולהפוך את צה"ל לצבא מקצועי. כל אלה הם יעדים לטווח הארוך. אבל צריך להתחיל ממשהו קונקרטי, ממוקד. אז הנה: נתחיל בביטול הגדנ"ע.

60 תגובות

להגיב
  1. איתמר / ינו 16 2012 10:14

    שני הסנט שלי: ברור ש"ההפגנות" נגד ביטול הגדנ"ע נתמכו (שלא לומר אורגנו ומומנו) ע"י צה"ל. כמה הפגנות מול בית הרמטכ"ל דובררו ע"י דובר צה"ל? https://twitter.com/#!/idfonline/status/155735108761042944

  2. עדו / ינו 16 2012 10:17

    דווקא יש ערך רב לגדנ"ע. סיכם זאת היטב חבר שלי אחרי השבוע בשדה בוקר: "למדתי שיש אוכלוסיה ענקית של אוכלי חינם בצבא".

  3. עידן לנדו / ינו 16 2012 10:43

    איתמר, לא, אני לא חושב שהן אורגנו בידי דו"צ. אני מאמין לתמימות של הנערים שהתראיינו בכתבות. אבל הציוץ שקישרת אליו אכן מדגיש שההפגנה היא שירות יחצ"נות מעולה לצבא.

  4. יפתח / ינו 16 2012 11:14

    ובהקשר דומה, ר' כתבתו המאלפת של גדעון לוי "רעות מחפשת משמעות" http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1611347

  5. נטליה / ינו 16 2012 11:43

    שאלה: "כל אלה הן מטרות אידאולוגיות מובהקות, משוללות הצדקה צבאית אמיתית." אבל האין אידיאולוגיה מהווה הצדקה צבאית אמיתית? כנ"ל לגבי הלינק למאמר שמדבר על הצורך בצבא מקצועי – זה סותר את כל האידיאולוגיה, והאידיאולוגיה הזאת (צבא העם, כולנו תורמים, הצבא מגן על כולנו ולכן על כולנו להיות חלק ממנו, וכו' וכו') היא שמכוננת את חיינו כאן. היא מעניקה משמעות (יאיר לפיד בטח כתב על זה איפשהו).

    מה שאני מנסה להגיד, בתור מי שמסכימה לחלוטין עם כל טיעוניך מלבד הנקודה הזאת, הוא שקשה מאוד להפריד בין המטרה הצבאית לבין זו האידיאולוגית (מנקודת מבטו של "השלטון", לא מנקודת מבטו של אגף התקציבים בצה"ל). כלומר, הטיעון נגד הגדנ"ע לא צריך להתמקד בחוסר התועלת "הממשית" של הגדנ"ע עבור צה"ל. צה"ל הוא לא מפעל, כפי שהמאמר אודות הצבא המקצועי מנסה להציגו, צה"ל הוא אחד מהמיתוסים המכוננים של החברה הישראלית, ולהרבה אזרחים חשוב יותר להשתתף בו, להרגיש חלק ממנו, להתכונן אליו, לחשוב עליו, מאשר ממש "לייעל" אותו צבאית או כלכלית. בתודעה הכוזבת הזאת, כפי שהגדרת אותה, צריך להילחם. וזה קשה, קשה מאוד.

  6. עידן לנדו / ינו 16 2012 11:56

    נטליה, אולי יש אי בהירות לגבי "הצדקה צבאית אמיתית". הכוונה שלי בביטוי היתה הצדקה מבצעית, שקשורה לאיוש של תפקידים חיוניים בצבא (אני מניח שישראל צריכה צבא, אני לא פציפיסט, ואני מניח שיש צרכים מבצעיים אלמנטריים).

    האידאולוגיה משרתת מטרות אחרות לגמרי – היא לא מגוננת על אזרחי ישראל מצבאות ערב. אולי להיפך.

    ברור שצה"ל הוא לא רק כוח מגן, אלא גם מיתוס. אבל ישראלים רבים קונים את הלוקש הזה ביחס לגדנ"ע – שהוא חיוני להגברת המוטיבציה – ולא שואלים את עצמם את השאלה הבאה: למה צריך להגביר את המוטיבציה? התשובה הלא-מנוסחת היא שיש מצוקת גיוס. אבל זה שקר, וצריך לומר את זה. מה שברור לך לא ברור לאחרים.

    נניח שמישהו היה מוכיח שבאמת, לא מספיקה הטירונות, וחייבים להתחיל את ההכשרה הצבאית קודם. שוב, בהנחה שהמדינה צריכה צבא, היינו נאלצים להסכים שיש היגיון בגדנ"ע.

    אז לפני הכל, כדי להצביע על רובד המיתוס, צריך לפוגג את התעמולה הכמו-עניינית שעוטפת אותו. ואת זה ניסיתי לעשות. וחשוב לעשות את זה דווקא ביחס לגדנ"ע הקונצנזואלי, על כל הרומנטיקה שאופפת אותו עוד מימי ראשית המדינה. נגד "נוער מג"ב" זה קל יחסית למחות; קשה יותר להבין שההבדל בינו לבין הגדנ"ע הוא זניח מנקודת המבט העקרונית.

  7. עדו / ינו 16 2012 12:23

    זה הרבה יותר עמוק. הרי אם "לא צריך את כולם", ישאל את עצמו כל מתגייס: " אז למה אני? למה שלא ישחררו גם אותי?"
    זאת הסיבה לכך שחייבים להציג את השירות כזכות ולא כחובה, הרי אנשים לא מתנדבים לצבא – הם מגוייסים בכפיה כשהאמת היא שאלו שהולכים לא באמת מבינים עד הסוף את המשמעות, הם מתגייסים רק כי לא עשו מספיק בלאגן. היות וחיילי קומנדו מורעלים הם המיעוט בצה"ל , הרי שלגבי כל היתר חייבים לטשטש את העובדה הפשוטה שהם בעצם יצאו פראיירים

  8. טל יניב / ינו 16 2012 12:30

    כתבת: "אני מניח שישראל צריכה צבא, אני לא פציפיסט, ואני מניח שיש צרכים מבצעיים אלמנטריים". אני רואה במילים האלו ליבה רעיונית בעלת מכנה משותף רחב. סביב הליבה הזאת יש שפע קליפות והגנות, בהן חוקים, פסיקות, אתוסים, מיתוסים ואידאלים. פגיעה בליבה עלולה להביא לפגיעה קיומית. למשל – אם אף אחד לא יתגייס מרצונו לצבא, או אם לישראל לא יהיה נשק, האיום הקיומי עליה יהיה מיידי וקל למימוש. הסיכוי שאחת מהדוגמאות שהזכרתי יקרה – אפסי. הצרה היא שכל איום על קליפה כזאת מתפרש כאיום על הליבה: אין גדנ"ע? שואה שניה. צבא מקצועי? חורבן בית שלישי. הדרך היחידה להבדיל בין עיקר וטפל היא להתחיל להסיט משאבים, כפי שהצעת, לפעילויות ערכיות אחרות. אך אללי: כדי ליישם חלופה כמו שבוע התנדבות בבתי חולים צריך להתווכח, לחוקק, לתכנן, לבדוק, להוציא מכרזים, לבחור ספקים, ליישם ולהפיק לקחים באופן שיטתי. אנחנו נופלים כבר בשלב הוויכוח ומרימים ידים מוקדם מדי. הגדנ"ע כבר קיים, מכרזיו תפורים, ספקיו ידועים והקונצנזוס סביבו רחב.

  9. עומר / ינו 16 2012 12:36

    סחתיין. ובכל זאת, הרי לאחר השיחרור חלק גדול מהעבדים כבר מתחיל להפנים את היקף התרמית, (אם לא במהלכו).
    כלום אין מצב שהפער העצום בין הלאומנות הצבאית להלם האזרחי שבא לאחריה לא יכולים להיפתר דווקא בתודעה אזרחית מוגברת?

  10. עידן לנדו / ינו 16 2012 12:36

    טל, כן, כל מי שמתקרב בעין חשדנית לנושאי ביטחון אוטומטית "מסכן את קיומנו". אבל הדעות המושמעות כאן כבר לא לגמרי מחוץ לגדר. מי שקורא את עופר שלח ואת יגיל לוי יודע שיש להן הדים גם במיינסטרים. ולא יזיק להתבונן החוצה: גיוס חובה (לתקופה כה ממושכת) כמעט שלא קיים בשום מקום בעולם. שירות לאומי, לעומת זאת, הוא עניין נפוץ מאד. לא נכנסתי כאן לסוגיה הזאת, רק הפניתי במשפט האחרון לשני אתרים שמנסים להתמודד ברצינות עם האופציה של צבא מקצועי. אני לא מכיר דרך אחרת לפרק מיתוסים חוץ מלדבר עניינית.

  11. עידן לנדו / ינו 16 2012 12:39

    עומר: חכם לא נכנס לצרות שפיקח יודע לצאת מהן. אני מעדיף בני נוער חכמים ולא פיקחים. אין סיבה שנוותר על הגיל הזה רק בגלל שכנופית סער-ברק-גנץ החליטה שהוא שייך לה.

  12. אלעד ליבמן / ינו 16 2012 12:43

    הבעיה הבסיסית של צה"ל, כמו של כל ארגון גדול, היא במשיכת כוח אדם איכותי, ולא "כוח אדם" סתם. נכון שבמספרים נטו אין לצה"ל מחסור במועמדים פוטנציאליים, ונכון ש-"אם רק יירד רף הפטורים מ-50% ל-45% צה"ל ירוויח עשרות אלפי מתגייסים חדשים", אבל הורדת הסף תכניס למערכת את הפרטים שהכי פחות מתאימים לה, בין אם בגלל מגבלותיהם האינטלקטואליות והפיזיות, ובין אם בגלל שהם ממש, אבל ממש לא רוצים וגם כנראה לא מסוגלים נפשית להתגייס. הסיבה לכל התעמולה המיליטריסטית המטרידה הזו היא לשכנע פרטים "איכותיים" שהם באמת רוצים לתת שלוש שנים קריטיות מחייהם (ויותר) בשביל הממסד. האפקט של זה הוא לא רק השבחת הרמה של חיילי צה"ל, אלא גם הנצחת האתוס הצה"לי בקרב מי שיהיו הליבה הנורמטיבית של הדור הבא של החברה (הרבה יותר קונקרטי לטעמי מ"הנצחת הסמל של צבא העם" וכו'). עכשיו, אין עוררין על כך שצריך צבא (יעיל ומאורגן ולא הבלאגן הפזרני וחסר הביקורת שקיים כיום), ואני גם חושב שלגיטימי לנסות לפנות לבני נוער ולשכנע אותם להתגייס לצבא, אבל ברגע שלא פונים לנערים בני 17-18 אלא לילדים בגילאי החטיבה ומטה, וברגע שזה הופך מניסיון שכנוע לשטיפת מוחות שיטתית, זה מפסיק להיות לגיטימי, ובעיקר מפתיע אותי שההורים לא מביעים מחאה על כל זה. ואגב, יש פה תהליך אבסורדי למדי, שבו בעוד שהחברה נעשית יותר ויותר לאומנית, הצבא עצמו נעשה פחות ופחות "צבא העם" ועיקר הכוח הלוחם בא מקבוצות דמוגרפיות הולכות ומצטמצמות – דתיים לאומיים ועולים חדשים, למשל. יש פה לקח, אולי – יותר קל להיות מיליטריסטי ולאומני כשמישהו אחר נלחם בשבילך בסופו של יום.

  13. עידן לנדו / ינו 16 2012 12:54

    אלעד: גם ענף ההיי-טק צריך כל הזמן כוח אדם איכותי, גם עורכי הדין וגם ענף הפירסום והשיווק. אני לא רואה איך זה נותן לכל המגזרים האלה לגיטימציה להגיע לבתי ספר ולנסות לעורר מוטיבציה בקרב "האיכותיים" לבחור מגמות לימוד או מקצועות שיכוונו אותם למקצועות האלה.

    אם לכל אלה אסור לעשות יחסי ציבור לעצמם בין כותלי בית הספר, ולו גם לבני 17-18, אז גם לצבא צריך להיות אסור. אפשר להציב דוכנים בקניונים, אפשר לתלות מודעות (בחו"ל יש מודעות גיוס כאלה במרחבים ציבוריים), אבל אנא, צאו משטח בית הספר. ויהיה נחמד אם גם המורים והמנהלים יתחילו להבין שהם לא עשו תואר בחינוך כדי להיות קציני גיוס.

  14. ruthyofvalor / ינו 16 2012 13:38

    רציתי לכתוב משהו אחד וכמעט נגררתי לתגובה אחרת (גם הרבנים "עושים נפשות" להחזיר תשובה).

    הכרזה: הקמת שר שלום מ 10% מתקציב הבטחון!
    זה המאבק האמיתי!

    כש 10% מתקציב הבטחון יהייה של "חיילי שלום" אלה שנאבקים לשלום בכל דרך אפשרית. האם זה מפחיד? שבתוך או מחוץ צה"ל.
    כן שלום עולה כסף ומה שחסר זה למצוא את הדרך לשלום
    הערת אגב: ביום שנדע ברבים איך שלום מייצר כסף (לצערי יש גורמים שאומרים לא בדקתי שמלחמה יוצרת יותר כסף) ניצחנו

    הקמת שר השלום!
    אז תפקידו של הרבי האמיתי לשלום אך בעברית הוא רב מהמילה רבים או מהמילה לריב שזה אולי מאמר אחר.

  15. dervney / ינו 16 2012 13:40

    האם אתה אומר שיש שינוי בעסקי ההכנה לצהל? שהענייין כיום הוא יותר משמעותי? כי מזכרוני הדברים האלה היו קיימים גם לפני 20 שנה, וכנראה גם לפני 40, אז מה חדש?

    ובהקשר הזה איך לא הזכרת את יאיר לפיד מעודד את המחאה של תלמידיו למימון משרד החינוך לנסיעה לפולין? דוגמא הרבה יותר צינית לאותו סיפור.

  16. גלעד / ינו 16 2012 13:42

    פרט מענייין : למיטב ידיעתי אין שבוע גדנ"ע במוסדות החינוך הדתיים לאומיים, מהם דווקא מגיע אחוז גבוה מהמתגייסים לקרבי. על הסיבה אפשר להתווכח, השורה התחתונה היא ששבוע גדנ"ע הוא מיותר.

  17. עידן לנדו / ינו 16 2012 13:56

    dervney: לא צריך לערבב נבלה וטרפה. פולחן אושוויץ הוא עדיין סיפור הרבה יותר ממוקד. עוד לא שמעתי על קורסי הכנה לאושוויץ. אבל על יאיר לפיד והסיפור הזה באמת כתבתי כאן:
    https://idanlandau.com/2010/02/02/%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%D7%99-%D7%94%D7%9C%D7%A4%D7%99%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8/

    גלעד: טעות. כאן בנים:
    http://ashdod10.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/60-%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%99%D7%A3-%D7%94%D7%93%D7%AA%D7%99-%D7%99-%D7%92%D7%9D-%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%95%D7%AA-%D7%92%D7%93%D7%A0-%D7%A2

    וכאן בנות:
    http://www.schooly2.co.il/pelech/page.asp?page_parent=74616

  18. גיא / ינו 16 2012 14:08

    האבסורד הוא שאחוזי הגיוס הכי גבוהים הם בבתי הספר הכי יוקרתיים, הכי "ליברליים", בדרך כלל, כי הצבא מסתער על תלמידים ברמה גבוהה ומפתה אותם להתגייס לתפקידים "מאתגרים" ונוחים יחסית. בתור תלמיד ערבית אני יכול לספר שהלימודים מכוונים ישירות, בלי שום ניסיון להסתיר, להיות שיעורי הכנה למודיעין. מורים מתלוננים שהצבא משתלט להם על השיעורים בי"ב, אינספור "הכנות" והרצאות וקשקושים מהסוג הזה.
    הנה הלהיט המיליטריסטי-לאומני האחרון של השמיניסטים – שימוש ציני בשם "מכתב השמיניסטים" מבית היוצר של שלום עכשיוניקים מהתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים.
    https://www.facebook.com/events/352572141425854/
    זה קרב אבוד.

  19. דודו פלמה / ינו 16 2012 14:33

    נכנסתי להציץ בסרט על הגדנ"ע בשנות ה-50 מארכיון צה"ל,
    ונדהמתי לגלות שלא רחוק מתום מלחמת העולם השניה,
    לני ריפנשטאל עשתה סרטים עבור צה"ל. כבוד!

  20. Caparico / ינו 16 2012 14:33

    ראשית, אני סבור שראוי להשמיע כאן את שוועתם של טבחי הגדנ"ע לדורותיהם, אשר בטוחני שלא כולם הסתפקו בהשלכת פתיתים לתוך מים רותחים בתוספת תבלין צהוב כלשהו.

    אני כמעט בטוח שהמקום הראשון (יש לקוות שלא היחיד) שבו מוטח המושג 'טהר הנשק' באזניהם הרכות של בני התשחורת, כולל שיעור מעניין עם דוגמות להתחבט בהן, הוא הגדנ"ע.
    הרבה פעמים שבוע הגדנ"ע הוא המקום בו נרקמים שיתופי פעולה מפתיעים, ומתרחשות היכרויות של מצבים חדשים. אלה אמנם דיבורים כלליים ולא ממוקדים בעזרת דוגמות, אבל אין לי ספק שהנפשות הרכות בהכרח מתעצמות ומרוויחות מהם.

    לצערי, אני נאלץ להסכים עם הרבה ממה שנכתב כאן, אך בכל זאת, אנא הואל ושקול מחדש את הקרדיט שאתה מוכן להעניק לבני הנוער. לשבוע הזה יש גם יתרונות ששבחיהם נשמעים רק מאוחר מדי, ולרוב לעולם לא .

  21. עידן לנדו / ינו 16 2012 14:38

    דודו: ראית מה זה? בדם ויזע יוקם לנו גזע. מסתבר שידיה של לני היו מלאות עבודה.

    קפריצ'ו: אני מצטט את הפוסט: "יש אלף פעילויות אחרות עם תרומה אזרחית ממשית, שניתן לשלוח אליהן בני נוער תאבי הווי." קח 30 בני נוער, תוציא אותם מן השגרה ושלח אותם לפעילות לא מוכרת, לא משנה מה היא, במשך שבוע, כולל לינה משותפת מחוץ לבית – וקיבלת אחושלוקי של הווי, כולל זכרונות מתוקים לעתיד. וכל זה בלי "הקשב" אחד ובלי שמן רובים. לא שווה לנסות?

  22. Shay Blechman (@RusakRakesh) / ינו 16 2012 14:58

    מעולה!

  23. עיתונאי מתחיל / ינו 16 2012 15:17

    קראתי בזמנו (בערך בשנות השמונים) מחקר שנעשה באגף התקציבים במשרד הביטחון ע"י כלכלן שטען שלולא העובדה שישנה הגדרה חברתית ל"צבא העם" שעל פיה הצבא הוא של כולם ולא רק של ה"פייטרים" היו יכולים לחסוך כסף רב בגיוס סלקטיבי.

    הוא מתייחס שם לגיוס חובה לבנות וטוען שעלות הגיוס של כל בת כפול מן התרומה שלה.

    אגב, המחקר נגנז כמובן לאחר שקמה צעקה רבתי על דברי ה"כפירה" שהשמיע אותו כלכלן.

    מאחר והחברה בישראל הינה חברה "צבאית" – בחופשה. מובן מאליו שאלו יהיה התגובות ושהגדנ"א אם כל חשיבותו לא יבחן במשקלות רצינים יותר מאשר הזנת "מוטיבציה צבאית" לילדי ישראל.

  24. עדו / ינו 16 2012 15:24

    קאפריקו. סיפרתי על החבר שלי שעשה שבוע גדנ"ע, אני לא עשיתי. משום מה לא עשינו שבוע גדנ"ע אבל היינו בשל"ח ועד היום השבוע ההוא זכור לי כדכאון אחד ארוך שלא למדתי בו כלום ולא חושב שתרמתי בו לצבא. אבל זה רק אני.

  25. ליאור / ינו 16 2012 15:56

    לי זכור הגדנ"ע כשבוע סבל, אליו לא רציתי לצאת. אבא שלי הסכים איתי שאני לא צריך לסבול מאווירת צבא לפני הצבא ולבסוף יצאתי אליו כשבית הספר הכריח אותי, תוך איום בנקיטת סנקציות משמעתיות/הורדה בציונים וכו'.
    בסופו של דבר, הבודדים שלא יצאו, זכו לשבוע כיף בו הם ראו סרטים, שיעורי העשרה, למדו למבחן חשוב שהתרחש בשבוע אחרי וכו'.
    אני סבלתי מהתעללות ממושכת ומיותרת, אולי יותר מאחרים שנהנו להעמיד פנים שהם חיילים קרביים
    אבל אני רוב השכבה לא נהנתה מהתנאים המזעזעים (וגם לא המורים שבאו לבקר ונפשו לידינו).

  26. אורי / ינו 16 2012 16:36

    "המשטר והחברה בישראל נמצאים בתהליך מתמשך של "לאומניזציה", ובמסגרתו יותר ויותר נכסים ומשאבים ציבוריים מופנים לחיזוק הקולקטיב היהודי-ציוני ובסיס ההזדהות שלו – צה"ל"

    נו – מי אמר שזה רע ? צבא זה טוב. מי אמר שזה בהכרח מתנגש ב"שוויון זכויות לכל, צדק חלוקתי, אחווה וסולידריות" – להיפך זה מיצר שוויון (שיוויון חובות), צדק חלוקתי (בנטל) וכמובן אחווה וסולידריות שנוצרת בעקבות שרות

  27. עידן לנדו / ינו 16 2012 17:09

    "הצבא מייצר שוויון"? צדק חלוקתי? הממ. בוא נראה.

    אולי התכוונת לחוק שמעניק עדיפות ליוצאי צבא בדיור בר השגה?
    http://news.walla.co.il/?w=/9/1893289

    הצעת חוק לתת קצבת ילדים כפולה ליוצאי צבא?
    http://news.walla.co.il/?w=/9/1829864

    הצעת חוק לתת עדיפות ליוצאי צבא לקבלה לעבודה בשירות המדינה?
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4072366,00.html

    אולי לכל מודעות הדרושים שאחד התנאים בהן הוא "שירות צבאי"?

    מי לא נהנה, מי מקופח? ערבים וחרדים, כמובן. בעיה שלהם, אתה אומר? לא, בעיה של המדינה. היא זאת שפטרה אותם משירות, ואחר כך היא זאת שמשתמשת בפטור הזה כקריטריון מפלה שעומד בסתירה לצדק חלוקתי.

    ביום שבו לא תיקשר שום פריבלגיה לשירות הצבאי – בין אם הוא יהפוך לרשות ובין אם תהיה חלופת שירות לאומי קבילה וישימה לכל האוכלוסיה – הצבא יחדל להנציח ולהעמיק את הפערים בחברה.

  28. aviv / ינו 16 2012 17:27

    קודם כל כתיבה מעולה כרגיל, מה גם שהנושא מדבר אליי בתור תלמיד בית ספר.
    אחד הנושאים שהכי מעסיקים אותי הוא הסיבה שבגללה הנוער כלכך להוט להתגייס ליחידות קרביות, ובייחוד יחידות עלית (אני חושב שמעל 50% מהשכבה שלי שואפת להגיע ליחידות כמו סיירת מטכ"ל שייטת 13).
    דבר שני שמחתי לראות שאתה דוגל גם כן בצבא מקצועי, ידעתי שאני לא משוגע 🙂

    אגב, אחת הטענות בקרב "אנשי המוטיבציה" היא שאם לא יגיעו אנשים עם מוטיבציה לצה"ל היעילות המבצעית תרד, תגובתך?

  29. עידן לנדו / ינו 16 2012 17:34

    אביב,

    לצה"ל יש זכות מלאה לנסות לעורר מוטיבציה לגיוס, כמו שלכל גוף מסחרי יש זכות לעורר מוטיבציה לרכוש מוצר זה או אחר. אבל הסייגים צריכים להיות זהים: לא בבית הספר, ולא בהפקעת משאבים חינוכיים. זאת כמובן התנגדות מאד מינימלית. אפשר להרחיב גם על הנזקים החינוכיים שנגרמים לבני נוער שהמודל הצבאי מוצג בפניהם כדבר נחשק; שהרי יש מתח מובנה בין המודל הזה – המבוסס על ציות לסמכות – לבין חשיבה ביקורתית חופשיה, שאותה מערכת החינוך אמורה לעודד (כן, אני יודע, "אמורה").

    באמת שאני לא רואה סיבה להטיל על בתי הספר אחריות ל"יעילות המבצעית" של תלמידיהם אחרי תום הלימודים. את הטיעון שציטטת יכולים להעלות רק אנשים שמבחינתם זה מובן מאליו שכל סקטור במדינה צריך קודם כל להעסיק את עצמו בשאלת "היעילות המבצעית" של צה"ל; כלומר, אנשים שרוצים לחיות במדינת צבא. אולי גם נדרוש מיצרני טקסטיל שלפחות 30% מכל תוצרתם תהיה בצבע חאקי? אולי המדינה תתחיל לעודד ילודה בקרב משפחות של אתלטים (באמצעות מענקים וכד') כי מבחינה גנטית יש להם סיכוי טוב יותר להוליד נערים עם כושר מבצעי גבוה?

    אבסורד? אז למה השעבוד של מערכת החינוך לצרכי הצבא איננו אבסורד? רק כי התרגלנו אליו, לא כי הוא סביר יותר.

  30. אריק דובנוב / ינו 16 2012 18:16

    שלום עידן,
    כמו יותר מדי פעמים בזמן האחרון אני נאלץ להסכים איתך, מה שאומר שכנראה המצב פקקט (או שממשלת ביבי דוחפת אותי שמאלה יותר ויותר). רק כדי להשלים את התמונה העגומה: אני בוגר גאה של התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים המתגאה, להבדיל מתיכונים אחרים בארץ, לא באחוז הטייסים/קצינים/ קרביים, אלא במספר המתנדבים לשנת שרות. גם אני זוכר את השנה הזו כשנה משמעותית (אולי אפילו המשמעותית ביותר) בחיי, ובה מושג השירות היה קשור למושגים קהילה וחברה, העלה שאלות חינוכיות וערכות, ולא נקשר אוטומטית למנגנוני המדינה, כמו הצרוף ״שרות צבאי״. זה שיעור מאלף באזרחות, בלי מדים. הוא חושף את המקומות שהמדינה הזניחה ולא עסוק במצעדי ראווה. הבעיה היא שדווקא על נתיבי התרומה הזו מערימים קשיים וראה פרטים בלינק המצ״ב:
    http://news.walla.co.il/?w=/90/1772860
    בשנים עברו לא הייתי מתנגד כה בנחרצות לגדנ״ע. הם נהנים מזה? שיבושם להם. אך במציאות שבה זהו המונופול, בו אין דרך אחרת לילד בן 16-18 לבטא רצון לעזור לאחרים, כשהתפילה היחידה של שרות היא של רפובליקניות מעוותת (במובן של המהפכה הצרפתית, לא הפוליטיקה האמריקאי), זוהי בהחלט בעיה ואינדיקציה למצב אומלל שבו אין שום חברה אזרחית הנמצאת בתווך, בין אותו מנגנון מלאכותי, ענק וקפקאי הנקרא מדינה (על זרועותיה השונות) והאינדיווידואל. את זה טוקויל זיהה לפני שנים, אך זה כבר נושא לשיחה אחרת.

  31. Nitzan Aviv / ינו 16 2012 18:50

    ביטול הגדנ"ע המיליטריסטי לאלתר – צו השעה!!!

    ניצן אביב

  32. aviv / ינו 16 2012 19:43

    מצטער לא התנסחתי נכון:
    התכוונתי על המוטיבציה באופן כללי של החיילים בצבא, בלי קשר לדוגמא ספציפית על הגדנ"ע. לדוגמא, בהנחה שמתקיים צבא שכיר, מה דעתך תהיה על הטענה שבלי מוטיבציה לחיילים השכירים היעילות המבצעית של צה"ל תרד?

  33. גיא / ינו 16 2012 20:11

    הלוואי שהיה רק גדנ"ע. רמת ההתערבות של הצבא בחיים של תלמידי י"ב היא מטורפת לחלוטין ברמה האישית – מעבר לכל הפעילויות הבית ספריות.

  34. עידן לנדו / ינו 16 2012 22:34

    אביב, אני עדיין לא מבין את השאלה. בלי מוטיבציה היעילות המבצעית תרד. אוקיי. מה זה קשור למערכת החינוך? איזה חובות זה מטיל על מורים ומחנכים? שום כלום. לצבא יש בעיה עם מוטיבציה של חיילים? שיפתור אותה בכוחות עצמו בלי לגלגל אותה הלאה. בתור התחלה, לא יזיק להחזיר אותו לייעודו המקורי – צבא הגנה, ולא כוחות שיטור ודיכוי של אוכלוסיה אזרחית. בתור המשך – לייעל ולהפסיק לבזבז טונות של כסף על שטויות.

    צבא שכיר זה המודל השכיח בכל העולם. כשהמשכורת טובה, כשמטרות הלחימה ראויות, כשסביבת העבודה מתגמלת את הטובים באמת, המוטיבציה באה מעצמה.

    ובכל מקרה, אני חוזר שוב: בעיית המוטיבציה של החיילים היא לא בעיה של מערכת החינוך, לא יותר מבעית המוטיבציה של השכירים בענף הבנקאות או הפירסום.

  35. עדו / ינו 16 2012 23:52

    אורי, 'צבא זה טוב'. למה בעצם?
    צבא הוא גוף שמהגדרתו הורג אנשים, זו תכליתו וזו מטרתו. אם המדינה נמצאת בסכנה אז הריגת אויבים הופכת לרע הכרחי, זה הכל. וצריך להדגיש את ה'רע' כמו גם את ה'הכרחי'.
    מכיוון שבמצבה של ישראל ה'הכרחי' הוא אכן כזה ובלי צבא באמת נושמד כולנו, הרי שקל ונוח להכניס מתחת למטרייה הבטחונית כמעט כל דבר אחר. וברגע שזה 'בטחוני' אז הס מלערער והס מלהרהר על זה.
    כך למשל פרויקט 'נערי רפול' היה מבחינתי צריך להימשך 12 שנים וזהו. אם מערכת החינוך ממשיכה להוציא מתוכה אנאלפביתים אז יש לתקן את הבעיה היכן שהיא נמצאת ולא להפוך את זה לבעיה של הצבא. מנסיון השילוב של חיילים בעיתיים שאסור לעשות להם כלום (כי השירות שלהם הוא סוג של שיקום) מזיק מאד לצבא אבל שוב – אוי למי שישחוט את הפרה הקדושה. אוי למי שישאל – למה בעצם הצבא צריך לעשות משהו אחר חוץ מאשר להילחם? ואם יש שביתת רופאים אז נביא רופאים צבאיים לבתי החולים? (בעצם עדיף לא להגיד את זה מישהו עוד עלול לחשוב על זה ברצינות).
    כך גם הנח"ל – לא, זה לא תפקידו של צבא להקים ישובים. המדינה כבר קמה, פירקו את הפלמ"ח והצבא צריך לעסוק במשימותיו, רוצים להקים ישובים ? יש מספיק ארגונים שמקבלים תקציבים בשביל זה. אני גם לא ממש מתלהב מפרויקט שח"ר כחול שמשלב חרדים בצבא. אם הצבא צריך להתחיל להשתנות בשבילם, להוציא חיילות מתפקידים מסויימים ולשנות את נהלי הצבא כדי שלחרדים יהיה יותר נוח זה בעייתי, כך הם לא משתלבים אלא להיפך – הצבא משתנה בשבילם.
    בקיצור, צבא זה רע וכך צריך להיות.במדינה שלנו הרע הזה הכרחי ואנחנו מוכנים לקבל את זה. אבל לא יותר.

  36. aviv / ינו 16 2012 23:55

    הטענה הזו הייתה למעשה בלי שום קשר לנאמר במה שכתבת למעט האזכור של טיעוני המוטיבציה" למיניהם.
    אני, כמובן, מסכםי איתך לגמרי. הטענה הזו הגיע אליי בעבר (כאשר המוטיבציה תהיה נמוכה יותר בצבא שכיר) ועניין אותי לראות מה דעתך עלייה, אם כבר מצאתי עוד מישהו שדוגל בצבא שכיר.
    תודה בכל אופן, אני חושב שהנקודה הזו ברורה 🙂

  37. Caparico / ינו 17 2012 02:53

    עידן,
    אין וויכוח על כך ש "אם תיקח 30 בני נוער, תוציא אותם מן השגרה ותשלח אותם לפעילות לא מוכרת, לא משנה מה היא, במשך שבוע, כולל לינה משותפת מחוץ לבית – וקיבלת אחושלוקי של הווי, כולל זכרונות מתוקים לעתיד. וכל זה בלי "הקשב" אחד ובלי שמן רובים. לא שווה לנסות?"
    אבל אתה בכל זאת מתעלם כאן מכמה אספקטים חשובים.
    כל עוד הגיוס במדינה הוא חובה (ונתעלם מאחוזי הפטורים ההולכים וגבהים) אני חושב שחשוב להתייחס טרם גיוסם, ולו במעט, למה שעתידים הנערים והנערות האלה לעבור בצבא.

    "לינה משותפת מחוץ לבית, עם הווי וזכרונות מתוקים", כפי שאתה מתאר, זה רק אחד מהיתרונות הנלווים של שבוע הגדנ"ע, ואת היתרון הזה הם בלאו הכי יקבלו בטיולים השנתיים, או בצופים, או בשנת השירות, או השד יודע איפה עוד.
    הגדנ"ע, להזכירך, מתוכנן ומנוהל בידי חיל החינוך. לא במקרה אין סימן קריאה בתום המשפט האחרון, משום שאני סבור שהחיל הזה אינו ללא חסרונותיו, אך עם זאת, יש לזכור שרוב החיילים שמתגייסים לצה"ל לא יפגשו במסגרת ערכית כזו במהלך השירות שלהם.

    במהלך השבוע הזה שמים דגש, לפחות ע"פ ההיכרות שלי, על מושגים וערכים חשובים, יותר ממה ששמים במהלך שירות בכל גדוד אקראי. נדמה לי שאם חייל נתקל בפעם הראשונה בחייו במושג 'טוהר הנשק' ובהתלבטויות הנלוות אליו לאחר שכבר קיבל את הנשק לידיו, התאמן על פירוק והרכבה, שימן, צחצח, טיווח, איפס כוונות, טווח שוב, ושוב שימן, ייתכן וזה מעט מדי ומאוחר מדי.
    לדברים יש עצמה והשפעה גדולות ומהדהדות הרבה יותר כאשר החומר המתעצב עדיין נמצא במצבו הגולמי, ואינו מכיר מקרוב את ידיו וכליו של היוצר. טרם קם החומר ושם גורלו בכפו.
    מצאתי משפט מאוד נפוץ בגדנ"ע: "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים" (מתהלים, כמובן).

  38. שוֹעִי / ינו 17 2012 04:07

    עידן, בחיי, אני שואל עצמי בשעת לילה מאוחרת זאת
    אולי במקום לבלבל את לב הנוער עם המאבק החברתי והורדת מאחזים
    יקימו פשוט מחדש את גדוד נהגי הפרדות (ז'בוטינסקי, טרומפלדור)
    אבל עם טרקטורונים חמושים במקלעים, טילי כתף
    ומטרות-ראש של טורקים (כמו אז בגליפולי תיבנה ותכונן),
    צריך להתכונן לעתיד, הרי לא תמיד תהיה אראן הגרועה שבאויבות.

  39. א. ארגמן ניל"י / ינו 17 2012 08:48

    שתי שאלות קצרצרות והערה קצרצרה עוד יותר :
    1. כפי שאני מניח שאתה מבין ויודע ונחשף אל נוער שמעודד סרבנות (ומסרבן בעצמו), והוא אכן הנוער ה"מורד" במערכת (מורים, צבא, מדינה, אולי גם הורים), ואני מניח שאתה גם יודע שנוער כזה תמיד היה קיים ותמיד יהיה קיים, מדוע להסתכל על "תופעת" הנוער הרואה בזכות שבשירות הצבאי כמשהו הגובל ב"מפתיע", במובן המאכזב ? בטח ובטח כסוג-של "תופעה חדשה ? בקיצור, ההתמקדות בשאלה הזו נוגעת לנוער.
    2. הגדנ"ע, מערכת זזלנית ("תמנון רב-זרועות" כלשונך) ככל שתהיה, קיים כבר עשרות שנים. כמובן שהוא בא לשרת רעיון אידאולוגי-ציוני, וזאת במסגרת (הפתעה) מדינת לאום ציונית. אבל זה הרי לא חדש בפני עצמו. כמובן שהוא נועד לקשר בין הנוער העתיד להתגייס אל המערכת אליה הוא אמור להקלט. אבל שוב, בכל זה אין חדש, ולו רק בגלל שמדינת ישראל היא מדינה ציונית. אז ברור שאתה מביע את דעתך כמישהו "מבחוץ" (במובן שאינך ציוני), אבל מה נשתנה לפתע, ואני מדבר על ראייה "פנים-מערכתית", שיצדיק את ביטול הגדנ"ע ?

    * אידאולוגית מלכתחילה אינני מסכים איתך, אבל קורא את דבריך, דווקא מתוך (או שמא – בשל) הבנה זו. על-כן אינני עובר סעיף סעיף ואומר "לא הסכמתי עם א' ב' ג'". זה הרי יהיה מטומטם וחסר-תוכלת. אבל כן אציין באופן ספציפי שנראה לי כי אמירתך "ראוי לקחת בעירבון מוגבל כל מה ש'התיכוניסטים דורשים בעצמם'" נאמרה ממקום של "אויש, אל תקשיבו לנוער הפטריוטי המיליטריסטי הציוני הזה", ואילו היה מדובר בכל דרישה חברתית "נאותה" (בעיניך) אחרת, כלל לא היית אומר משהו מהסוג הזה.
    מה שאני בא להגיד פה הוא בעיקר שהספקנות, או הזלזול (אולי זו מילה קצת קשה מדיי) בנוער לא נתפס בעיניי כמשהו שאתה באמת מאמין בו, ופשוט רצית לנסות לערער את אמירתם ורצונם (עיוור, שטוף-מוח, פטריוטי ככל שיהיה) של הנוער שיצא למחאה (גם היא, נבובה ככל שתהיה) הזו.

  40. עידן לנדו / ינו 17 2012 10:19

    א.א.נ.,

    1. לא הבנת את הנקודה שלי ביחס לאכזבה (המילים שלי היו "דכדוך וייאוש"). כתבתי במפורש שבלי קשר לשאלת הכן-גדנ"ע-לא-גדנ"ע (ובאופן רחב יותר, ניתן לומר – בלי קשר לשאלת הציונות), זה מייאש לראות בני נוער "יוצאים למאבק" שאין בו שום מאפיין של מאבק אמיתי; הם נאבקים למען המערכת שמעצבת אותם, לא נגדה. ולא כתבתי שזה "תופעה חדשה", זה אתה הוספת.

    2. הגדנ"ע קיים עשרות שנים. כך גם הכיבוש. כך גם שלטון ההון. כך גם השוביניזם. אז מה זה אומר? שאין טעם למחות נגדם? זה מין טיעון כזה – "מה שהיה הוא שיהיה"? לא מבין את הנקודה כאן. עד היום לא התפניתי לכתוב על הגדנ"ע, היו לי דברים דחופים יותר. הכתבות האחרונות הניעו אותי לכתוב. מה זה חשוב בכלל למה אני כותב? חשוב על מה אני כותב, ומה חוזקם של הטיעונים.

    אתה מגדיר אותי "לא ציוני", ולי אין שום עניין לריב איתך על הגדרות. ראה כאן: https://idanlandau.com/2011/04/22/against-definition/

    "מדינת ישראל היא מדינה ציונית". נניח שאני מבין על מה אתה מדבר (זאת הנחה מפוקפקת; כל אחד וה"ציונות" שלו. אם הרצל היה קם לתחייה, יש להניח שהיה מזדעזע מלא מעט דברים כאן). מה זה קשור ללגיטימיות של הכשרה צבאית על חשבון מערכת החינוך? יש הרבה מדינות לאום בעולם, בכל אחת מהן יש רוב פטריוטי, ועדיין לא ידוע לי על אובססיה כזאת מקיפה – כמו שטרחתי לתעד כאן – של "הכנה לצבא", שמתחילה בגיל 16. האם ציונות משמעותה בהכרח מיליטריזם חינוכי?

    3. אתה כנראה לא מספיק מכיר את ההשקפות שלי לגבי חינוך. אני לא חושב שמערכת החינוך צריכה לעבוד כמו גוף מסחרי מול "דרישות הצרכנים", קרי התלמידים. לכן כתבתי שאין שום סיבה לספק את דרישות התלמידים אם הן אינן עולות בקנה אחד עם היעדים והערכים הבסיסיים של החינוך. על היעדים והערכים האלה אפשר להתווכח. לטעמי חשיבה ביקורתית היא יעד ראשון במעלה, אבל להנחיל אותה זה מאד לא פשוט (אני הרי מלמד בעצמי באוניברסיטה ומכיר את החומר). קודם דרושה ענווה מסוימת, לימוד מעמיק, הכרת העובדות, ועל בסיס כזה ניתן לטפח ביקורתיות. התרסה עיוורת, רטוריקה של "התנגדות", תופים ומחולות – לא עושים עלי רושם. חלק ניכר מן המחאה של הקיץ, אגב, היה מין "התנגדות חלולה" כזאת. זה לא מפליא – הציבור הוא בסך הכל תוצר של מערכת החינוך והצבא, ובישראל אין מורשת אמיתית של התנגדות אזרחית.

  41. Alex F / ינו 17 2012 11:07

    "מי לא נהנה, מי מקופח? ערבים וחרדים, כמובן. בעיה שלהם, אתה אומר? לא, בעיה של המדינה. היא זאת שפטרה אותם משירות, ואחר כך היא זאת שמשתמשת בפטור הזה כקריטריון מפלה שעומד בסתירה לצדק חלוקתי. "

    אתה רציני לגבי זה?
    ממה שאני יודעת הציבורים הנ"ל נלחמים בחירוף נפש נגד גיוס לצה"ל (ערבים בצדק) ונגד שירות לאומי תחליפי.

  42. עידן לנדו / ינו 17 2012 11:16

    אלכס,

    כידוע לך, לא כל החרדים נלחמים בחירוף נפש נגד שירות. יש נח"ל חרדי, יש תכנית שח"ר. אבל זאת לא הנקודה. המדינה מחליטה, לא הם. ולכן האחריות היא על המדינה. אי אפשר לפטור אותם בחוק משירות ואז להתנות הטבות אחרות בשירות שממנו הם פטורים על פי חוק. העסק הזה מסריח, וחייבים מודל חלופי. בעצם יש מודל לא רשמי – יש שירות לאומי בארץ. הוא לא חובה, והוא לא שקול לשירות צבאי מבחינת ההטבות שהוא מקנה. זאת הבעיה.

  43. אור שחר / ינו 17 2012 14:06

    סליחה, אבל החינוך בספרטה חשוב מאוד. הפרסים מאיימים כל העת בכיבוש,
    וההכנות לקראת המלחמה וכן ההקרבה העצמית הן מהותו של כל ספרטני.

    אה, אתה מדבר על ישראל? סליחה, זה פשוט נשמע לי דומה.

  44. Elinor / ינו 17 2012 15:26

    מאמר מעולה. נושא למאמר הבא: פרוייקט "תגלית" – מי מממנ/ת, מי מגיע/ה, לאן לוקחים את החניכות, מה התכנים שמועברים, כמה מאלו שביקרו בישראל דרך "תגלית" החליטו להגר לישראל וכמה מהם התיישבו בהתנחלויות…

  45. סמולן / ינו 17 2012 16:00

    מה שמוזר בפוסט הזה, הוא שיש בו הגדרה מבנית של מאבק ראוי. בקלות רבה, עולה שמאבק נגד האוצר אבל יחד עם צה"ל פסול מעיקרו. זה מוזר למדי, היות ומאבק נגד האוצר ויחד עם פקידות בכירה של משרדי מדינה כלשהם (נניח, משרד החינוך) היא לא רק שלא פסולה בד"כ, אלא היא הדבר עצמו. אין כמעט מאבק בלי הקשר כזה. האידיאל, כך זה נראה, הוא מאבק עצמאי ובודד, ללא שום בעלי ברית – אפילו זמניים וקונקרטיים – כנגד רשויות מדינתיות. אבל זה נראה כמו מאבק שסופו לא בהכרח יוביל להצלחה. האם מאבק נכון הוא מאבק כושל, או לפחות מאבק שההצלחה בו היא ממש כנגד כל הסיכויים ?

    2. לדודו פלמה: איפה יש קישור לעבודות של לני ריפנשטל עבור צה"ל ? זה סוג של סקופ, לא ?

  46. עידן לנדו / ינו 17 2012 20:22

    סמולן,

    זאת פסגת הלוגיקה הדיאלקטית שלך? לקחת ניתוח מקרה ולייחס לו "הגדרה מבנית" שלא קיימת בו בשום מקום?

    אין כזה דבר, "מאבק פסול מעיקרו". יש מאבק חשוד מראש, וזה מאבק שמטרותיו זהות למטרות השלטון. מה לעשות, מטרותיו של השלטון בישראל באורח קבע מנוגדות לאינטרס הקיומי של האזרח הממוצע (זה פחות או יותר מה שכל פוסט שני כאן מראה). במקרה הספציפי הזה, השלטון הוא הן משרד הביטחון והן משרד האוצר – למרות שהם דיברו בשני קולות לכאורה-מנוגדים, לצרכי ספינים תקשורתיים, שכנראה עוד עובדים.

    המאבק של התלמידים היה לא רק חשוד (בהיותו בעד השלטון) אלא גם פסול מבחינה חינוכית ואזרחית, לטעמי, כיוון שהוא חותר להנציח מצב מעוות של כפיפות מערכת החינוך לאתוס המיליטריסטי. כל זה מוסבר היטב בפוסט – הפרשנויות הקנטרניות שלך מקורן בך, לא בטקסט.

    אף אחד פה לא מטיף למאבק "עצמאי ובודד". קראת את הבלוג הזה בקיץ? היו כאן לפחות חמישה פוסטים על המחאה החברתית, ובכולם תוכל למצוא קריאה מפורשת להרחבת הסולידריות בין קבוצות המאבק. לצד זה, גם אזהרות מפני "שותפים כוזבים". ושוב, במקרה הנוכחי, היותו של האוצר "שותף כוזב" במאבק מול מערכת הביטחון זועקת לעין.

    ההערה של דודו היתה אירונית. חפש את הקישור בפוסט על "אופי קולוניאלי-גזעני…".

  47. דרול / ינו 18 2012 13:46

    ואני אומר למה יגרע חלקינו?
    למה גדנ"ע רק בשביעית? אי אפשר שהצבא יקח לשבוע גם את בני הארבע והשש , כדי שנוכל לנסוע לחו"ל בשקט?

    גדנ"ע לגיל הרך – עכשיו!

  48. gidon / ינו 21 2012 01:01

    אני מד"ן בסיס בשדה בוקר ואולי בגלל זה אני חושב ככה ומשכנע את עצמי. אבל לדעתי אתה חייב לשמוע את מה שיש לי להגיד. אני ממש מסכים איתך עם רוב הדברים (האילוצים התקציביים, השיטה, העבודה בעיניים, אני מסכים איתך שההכנה לצה"ל לא טובה, אבל אני לא מסכים שצריך לבטל אותה) ובכל זאת, יש לנו ויכוח על העיניין העיקרוני. בתור התחלה אני רוצה להתפס על מילה שאני מאמין שכתבת אותה בלי לחשוב וזו הסיבה שזה מעצבן, כי זה מראה על תפיסה וזה ציטוט: "מה בדיוק סוד המשיכה של שבוע מרוכז של אימוני שדה, משמעת קשוחה והשפלות" השפלות? אני לא יודע מי היה המפקד שלך בצבא, (כלומר, זה בטוח קורה לפעמים) אבל אם השפילו אותך אתה יכול לכבול אותם! לפחות בגדנ"ע אף מפקד לא משפיל אף חניך, זאת לא המטרה וככה לא ניראה השבוע, וזה מראה שבניגוד להרבה דברים שאמרת, על הגדנ"ע אתה לא יודע הרבה. עזוב לרגע את המטרה הידועה לכל "הגברת המוטיבציה לשירות משמעותי בצה"ל", ונמשיך לשאר הדברים:
    בנוגע למשמעת קשוחה – לא שאני בא להחליף את מערכת החינוך וההורים, אבל סוף סוף יש מי שדורש מיהם! נערים שמגיעים לשבוע הזה (ועמידת הקשב ועמידה בזמנים זה ממש לא העיקר) נדרשים לחשוב על דברים ולשאול שאלות שאין להם שום במה אחרת בחיים שלהם בשביל זה. שאלות על ציונות, אהבת המולדת, מי לעזאזאל בכלל נתן לי את הזכות להחזיק את הרוס"ר M16 המזדרגג הזה?! הכוונה לטוהר הנשק. צבא עם או צבא מקצועי, בסופו של יום תמיד נצטרך את רוח צה"ל. וכדאי שגם מי שלא מתגייס יכיר את הערכים האלה. נפשות רכות? מה אתה מרחם עליהם? אם לא תספר להם את האמת או שהם יקבלו "כפה בפנים" או שהם יבינו מאוחר מידי, ובמיקרה היותר גרוע פשוט ירדו מהארץ. ובנינו, אולי שכחת, לדבר עם ילדים על דברים אמיתיים ממש לא מוריד מהתמימות הילדית שלהם, להפך, הם יודו לנו על זה אחר כך. (וזה נכון לגבי כל דבר)
    כי אם כל הכבוד לכל האמירות המאוד נכונות שלך הנ"ל, הרעיון של צבא עם, גם אם זה יקר הוא מאוד נכון, גם עכשיו. כי עובדה שגם אנשים מאוכלוסיות קשות, וזה לא בא להחליף את האחריות של המדינה כלפיהם בלי קשר, אבל בכל זאת (ותסלח לי על הסתיגמתיות) ערסים, יוצאים מהצבא במצב הרבה יותר טוב, גם מבחינת השכלה וגם חברתית, דבר שטוב לכולנו, ואין היום שום מקום אחר שמשפיע עליהם ככה לטובה. תמיד יש מי שלא ובכל זאת, זאת רק דוגמא אחת. גם בגדנ"ע, נערים משתנים מקצה לקצה.
    בסופו של דבר אני ממש בעד לפתח את כל נושא ההתנדבות באזרחות, אבל אני ממש נגד לבטל את צבא העם. האתוס הזה הכרחי עדיין במציאות שלנו. ובמיוחד כאשר צבא מקצועי הופך לצבא של עניים (מה שאומר שהעניים מתים בשביל העשירים) וזה שיש לך בעיה עם הסירחון למעלה זה לא צריך לבוא על חשבון זה.

  49. עידן לנדו / ינו 21 2012 13:31

    גדעון,

    אוקיי. אין השפלות יותר (בזמני היו). לוקח את זה בחזרה. חוץ מזה, לא השתכנעתי בכלום.

    אהבת מולדת וטוהר הנשק? מושגים סבוכים. ספק אם רוב המבוגרים מבינים אותם לאשורם. רוצים לדבר עם הנוער על זה? נהדר. בבקשה – בין כותלי הבית ספר, בלי מדים, ובלי יראת המפקד. לא מקובל עלי – לחלוטין לא – שהחשיפה היחידה, או אולי העיקרית של בני נוער למושגים הכה-קריטיים האלה תהיה דרך המשקפיים הצבאיות.

    יש לי מחלוקת עצומה עם צה"ל על מה זה "אהבת מולדת". ותסלח לי שאני אומר, אבל "טוהר הנשק" הלך לזבל מזמן. אחרי מלחמת לבנון השניה ועופרת יצוקה – יותר מ-2,000 אזרחים בלתי מעורבים ישראל הרגה בעזה ובלבנון בתוך שנתיים – אין לי סבלנות לשמוע יותר על "טוהר נשק". אולי אתם מעבירים להם שם מערכי שיעור מופשטים לגמרי; במציאות, צה"ל כבר לא סופר אזרחים. הבלוג הזה לבדו תיעד הרבה מאד מקרים כאלה בשנים האחרונות.

    אז תשמע, אני בעצם מעדיף שצה"ל לא יזבל לבני נוער על "טוהר הנשק", כי בשנים האחרונות טוהר הנשק של צה"ל נמצא ברמה אחת עם זה של החמאס; אזרחים נמצאים על הכוונת, כל הזמן.

    [ואנא לא לפתוח פה את הדיון על "הם כן מתכוונים" ו"אנחנו לא מתכוונים". נלעס כאן לעייפה. הנה תגובה קצרה:
    https://idanlandau.com/2010/04/20/erase-distinction/%5D

    אוכלוסיות קשות? יש מערכת חינוך, יש מערכת רווחה. העובדה שהמדינה במכוון מרוששת אותן בהפרטות נמרצות, ומעבירה אל הצבא תפקידים שלהן – לא אומרת שזה נורמלי; זה לחלוטין מעוות. צבא הגנה לישראל צריך להיות מופקד על הגנת ישראל; לא על הקניית ערכים, קרוא וכתוב, או צמצום פערים. הוא אף פעם לא יעשה את זה טוב כמו מערכות אזרחיות; הוא ממילא תמיד ידיר מתוכו קרוב למחצית האוכלוסיה (ערבים וחרדים; להם אין בעיות חברתיות וכלכליות? אז מה הם יעשו, בלי העזרה של הצבא?), כלומר, הוא מעמיק את האי-שוויון בנגישות לסיוע ממלכתי; והוא תמיד יעביר את הכל דרך הפרספקטיבה המיליטריסטית, כי זאת תמציתו. כמו שבגלי צה"ל לא תשמע "חשיפות" על פאשלות צבאיות נוראיות, שלא לומר חשיפה של שקרי דובר צה"ל, ככה אין לצפות מהצבא שינחיל לבני הנוער ערכים אזרחיים אמיתיים, של שוויון אתני (יהודים-ערבים) או מגדרי (גברים-נשים).

    הצבא מתבקש לחזור למשימתו המקורית. והאזרחים שכל הזמן רוצים להרחיב את סמכויותיו מתבקשים גם הם לחזור לשיעורי האזרחות שלהם.

  50. ווסילי / ינו 22 2012 15:33

    אני מניח שרק מחאה שאתה מסכים עם מטרותיה היא אותנטית וכל השאר זה שטיפת מוח/תודעה כוזבת… מאוד ליברלי מצידך

  51. סמולן / ינו 22 2012 16:38

    תוספות לגדעון
    1. בזמני – שפחות או יותר חופף לזמנך, קשה לומר שהיו השפלות. אולי הן בעין המתבונן, בפועל ממש.

    2. טוהר הנשק: עושה רושם שלנוכח היעדר של טוהר נשק בצה"ל – וכדאי לציין שהמדרון החלקלק יכול להגיע למקומות הרבה הרבה יותר רחוקים ממה שתיארת (אגב – 2000 הרוגים אחרי עופרת יצוקה ? אולי מדובר בחיבור 500 האזרחים הלבנונים החפים לגמרי של תחילת מלחמת לבנון השניה, יחד עם 1500 לא כל כך חפים בעופרת יצוקה ? ) – צריך הרבה יותר עיסוק בטוהר הנשק ולא הרבה פחות. את המקום והדרך שבה העיסוק הזה צריך להתבצע צריך להכפיף לשיקולים ערכיים ותוצאתיים (כמה זה יעלה, על חשבון מה זה יבוא, וכמה טוהר נשיג), אבל על פניו, מצב של סימולציה מרוככת של צבא נראה כמו דרך לא רעה להכשרה הזו. אם מה שהגדנ"ע צריך לעשות הוא להבהיר היטב את מה שגדעון כתב, אז יש מקום לשקול אותו (זה כנראה תיאור די חלקי). לא בהכרח להחליט לקיים אותו עוד, אבל לפחות יש מקום להתלבט (אישית, אני בספק גדול בקשר לתוצאות של כל מה שהגדנ"ע מייצר).

    בלי גדעון…
    3. נניח שהשלטון הוא בעל שלוש זרועות, שכולן נוגעות לעניין כלשהו. האחת פועל לכיוון א', השניה ללא-א', והשלישית שהיא בעד אי-התערבות. כולן מצדיקות את מעשיהן מתוך המטרה הכוללת המאוסה עליך. מה לעזאזל אפשר לעשות ? במקרה הנוכחי, הזרוע השלישית לא התקיימה במגרש, ולכן המחאה הנכונה – ההמלצה על מחאה נכונה – התקיימה בתור אי-השתתפות. באופן כללי, נראה שהעולם מלא במצבים שבהם כל בחירה יכולה להיות ממופה למשהו שזרוע שלטונית רלוונטית ונוגעת לעניין עושה, וכך, על ידי פלורליזם בקשר לאופרציות (שכן כולם בעד אותה מטרת-על רעה), האפשרות המחאתית שאתה מציע לא רק משותקת, אלא מתאיינת.

  52. עדו / ינו 22 2012 22:23

    א. סמולן. לגבי החלק השלישי בתגובתך. בבקשה תחזור על זה שוב ובצורה ברורה (במקום 'הזרוע' תגיד בדיוק למי אתה מתכוון כי לא הבנתי כלום).
    ב. גם לי יש תוספות לגדעון.
    קודם כל אי אפשר לכבול את המפקדים שלך – זה יעלה לך ביוקר, אבל אפשר להגיש נגדם קבילה. אני אישית עשיתי את זה – לא בגדנ"ע , בצבא. הקבילה הזאת הוגשה אחרי שהמפקדים שלי אירגנו לי איזו מתיחה (מסורת יחידתית מסתבר) שנועדה להשפיל אותי כי אם חייל הוא 'ילד טוב' מהסוג שמפקדים אמורים לאהוב אז זו בדיוק הסיבה לדרוך עליו טוב טוב כדי שלא יחשוב את עצמו. היום אני לא הייתי מגיש קבילה אלא מכריז על מרד. הייתי אומר שאם מפקד נתן לי פקודה בידיעה ברורה שזו טעות מצידי לציית אז הוא לא ראוי להיות מפקד ואני פטור מלציית לו.
    אני לא רוצה לעשות מעצמי צדיק גדול, המשכתי בדרכי בצבא ופה ושם גם אני התנהגתי כמו סדיסט (וזה יותר חמור כי לזכויות שלי עצמי הייתי מאד רגיש) אבל אני יודע היום שבאותו זמן אני – הילד הטוב, הלפלף של הבסיס – יצאתי הכי גבר מכולם. אני זה שהפסיק מסורת של שנים של התעללות אבל אף אחד לא אמר לי 'כל הכבוד' אלא להיפך. אני יכול להגיד לך שמסתכלים עליך בעין עקומה ברגע ש'לכלכת' במיוחד כשהוצאת כביסה מלוכלכת החוצה וגרמת לקודקודים להיראות רע. לא שאני משווה את עצמי אבל אני בהחלט מבין את הסיבה לכך שהרבה חיילות שהוטרדו מינית, שותקות ולא מדווחות על זה. במקום סיוע והבנה מכולם הן יזכו ללעג ולשנאה אז בשביל מה להן.
    ג. אני חוזר על זה שגם אני לא ממש גאה בחלק מההתנהגויות שלי. כפי שכתב הסמולן זה בעין המתבונן. צריך לשאול – האם ההתנהגות של המפקד נועדה להשיג מטרה צבאית או את סיפוק היצרים הפרטיים שלו. כשמפקדים מתחילים להיות יצירתיים מדי בעונשים שהם נותנים אפשר להתחיל לחשוד (חבר שלי היה צריך לבנות כיסא מאבנים למ"כ למשל – מה זה משרת בדיוק?) . השפלה היא לא בהכרח הטלת מאמץ קשה על החייל, ברגע שאין קשר בין המטלה שמקבל החייל לתפקיד שהוא אמור לבצע זה כבר לא טוב וזה קורה כל הזמן.

  53. עידן לנדו / ינו 24 2012 12:01

    למי שעדיין מבקר כאן: ישראל מובילה במדד המיליטריזציה העולמי של בון. ראו כאן פרטים איך מחושב המדד:
    http://www.bicc.de/uploads/gmi/pdf/Global_Militarization_Index_2012_Fact_Sheet_e.pdf

  54. דרול / ינו 24 2012 12:37

    חישוב המדד אינו כולל שום מרכיב המצביע על רמת הסיכונים הקיומיים המאיימים על המדינות המחושבות ולפיכך אין לו שום משמעות מעבר לדמגוגיה גרידה.
    הרי יכולה להיות מדינה, שלא סובלת משום איומים צבאיים , שמחליטה לשחק בחיילים ויכולה מדינה אחרת שנתונה באיומים בלתי פוסקים ויש לה יכולת צבאית כלשהי, אבל היכולת הצבאית שיש לה, גם היא יכולת גדולה, עדיין אינה משקפת את מלוא עוצמת הסיכונים הבטחוניים המאיימים על אותה המדינה.

    לפי מדד המיליטרזציה, שתי המדינות שהבאתי יכולות לקבל את אותו ציון, בעוד במציאות אחת מיליטריסטית מאוד והשניה לא מיליטריסטית בכלל.

  55. עידן לנדו / ינו 24 2012 13:35

    יושב מכון מחקר רציני, שנתמך בידי ממשלת גרמניה, אוסף מידע מעשרות דו"חות בינלאומיים, משווה 160 מדינות, והכל, בעיני הטוקבקיסט המצוי, זה "דמגוגיה גרידא".

    התגובה שלך היא דוגמה קלאסית למה לא לוקחים את הישראלים ברצינות בעולם.

    מה שנעלם מעיניך, כנראה, (ועורכי המחקר דווקא מדגישים את הנקודה הזאת, אבל למי יש זמן לקרוא, העיקר להגיב, לשלוף!) הוא שמיליטריזציה היא לא רק תוצאה של רמת סיכונים אלא גם מחולל שלהם. במקרה של ישראל אין ספק בכלל שההתחמשות המואצת של הצבא היתה גורם מכריע במירוץ החימוש האזורי, שמסכן את ישראל. כלומר, המיליטריזציה של ישראל היא אחד הגורמים המכריעים בהעלאת הסיכון הקיומי כאן. אני טוען את זה מזמן – צה"ל מסכן את קיומנו יותר מאשר שומר עלינו. החל מפשעי הכיבוש שדואגים להזין את אש הטרור ועד לנשק הגרעיני שנותן לגיטימציה גם לאיראן לפתח נשק כזה.

    האם זה אומר שאין פונדמנטליזם איסלאמי? לא, כאן נכנסת הדמגוגיה של הימין. אני לא מכחיש שיש מי ששונאים אותנו בלי קשר למה שנעשה. אבל אני טוען שחלק נכבד מן השנאה כן נגרמת על ידי מה שאנחנו עושים, ומי שרוצה להשפיע, לא רק להתלונן, מוטב שיפנה את ביקורתו לגורמים שעליהם הוא יכול להשפיע (ממשלת ישראל כן, האחים המוסלמים לא).

    מעבר לכך, יש בסקר לא מעט מדינות שנמצאות באיום קיומי לא פחות ממשי, למעשה יותר ממשי, שכן הן שכנות של ישראל. ועדיין הן פחות מיליטריסטיות.

  56. דרול / ינו 24 2012 17:58

    יכול להיות מחקר שגוי מוטה ושיטחי ויכול אפילו להיות מחקר מקצועי ומאוזן שפשוט לא יהיה רלוונטי.
    לגבי המחקר הזה , הוא אולי יכול רלוונטי ליצרן נשק , ששואל את עצמו לאן לשלוח את אנשי השיווק שלו, אבל מבחינת התרבות המיליטריסטית, כבר נתתי דוגמא מצויינת למה , קיימת באינדקס הזה מכשלה תפיסתית בסיסית.
    אני יודע וגם קראתי שעורכי המחקר היו מודעים למכשלה ועצם העובדה שהם בחרו לא לכמת אותה, יכולה להעיד רק עליהם.

    לגבי הטענה שלך, אין היא נובעת מתוך תוצאות המחקר ולדעתי היא גם אינה עומדת במבחן המציאות.
    ישראל היא באמת לא דוגמא לשום דבר, כיוון שהיא מקרה מאוד קיצוני של מדינה מלאכותית, שעצם קיומה סותר את הבסיס התרבותי – הדתי וההיסטורי של כל שכונותיה ולמעשה מהווה איום מתמיד על היציבות שלהן.

    ניקח לדוגמא את החברה הסוגרת בעשיריה הפותחת , ערב הסעודית.
    יש עליה שלושה איומים עיקריים:
    1. אל קאיידה – בעיקר בדמות המיליציות המהפכניות בתימן.
    2. שלטון האייטולות באיראן .
    3. קיומם של מיליוני עובדים זרים משוללי זכויות אזרח, שמתייחסים אליהם כמו אל זבל.
    אולי יש איום רביעי, בדמות כוחות דמוקרטיים מערביים ,שינסו להפיל את השלטון דתי – מלוכני -ריאקציונרי , אולי.

    לשיטתך, אילו סעודיה הייתה פחות חמושה, היו פחות מאיימים עליה. במקרה הזה, שהוא מצויין בתור דוגמא, התשובה שלילית בוודאות.

  57. Noam W / פבר 3 2012 01:10

    חסרה לך רק סיסמאת הגדנ"ע (לפחות מהתקופה שאני הייתי צעיר):

    הגדנ"ע זורע וצה"ל קוצר

    true story

  58. גדנעית לשעבר / פבר 16 2012 19:27

    הגדנע זאת חוויה שכל נער ונערה צריכים ואפילו חייבים לעבור .. לפני הגדנע הרבה חברות וחברים שלי לא התכוונו להיתגייס לאחר הגדנע [לפני כמעט חודש] כולנו החלטנו לעשות כל שביכולתינו להיתגייס גיוס משמעותי הגדנע שינתה את כולנו חיברה אותנו וגיבשה אותנו ברמות שאי אפשר לתאר נכון שתמיד יהיו את היוצאי דופן שיהפכו לעריקים או ילכו לשירות לאומי אבל אפילו בשביל תלמיד אחד שיתגייס בגלל הגדנע זה היה שווה כל רגע וכל דמעה וכל שכיבת סמיכה
    גדנע 2012 שינתה לנו את החיים !!!!!!!!!

  59. נועם כורם / יול 27 2013 18:09

    עידן שלום,שמי נועם מפקדת גדנע בבסיס שדה בוקר,קראתי את הכתבה שלך וגם את רוב התגובות אולי באיחור רציני,אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
    אז איך אומרים?בוא ניישר קו על כמה וכמה דברים:
    אני יגיד שיש דברים שרשמת שהסכמתי איתם,אבל כל עובותיך על הגדנע הן בעיקר שגויות,רוב נוער שמגיע לגדנע הוא נוער בסיכון,נוער שנזרק מכל מסגרת אפשרחת,הורים מכים,סמים,לחברת פלוגה שלי היה ילד שישב מעצר בית על רצח..נוער שהוא פלח לא קטן בחברה שלנו,וכן מקום כמו הצבא שמצליח להעניק שיויון הזדמנות(אומנם חלקי ולא מספיק אבל עדין..)יש מערך הכנה לצהל כדי שכל אחד יוכל למצות את הפוטנציאל שלו,ושלא ירדו לו הנתונים בגלל המבחנים בצו ראשון וכו׳
    אין כבר כלכך הרבה חיילים וקצינים שמסתובבים בבית ספר,יש יחידה אחת בשם מיטב שמטפלת בכל עינייני ההכנה לגיוס,וכן תלמידים צריכים לדעת מה לעשות בצו ראשון,ושאם הם לא מרגישים טוב הם יכולים להזיז אותו וכו׳
    והם צריכים להצליח להתגייס מתוך שליחות ולא מתוך מניעים אישים,שאינם ממקום אמיתי אלא ממקום קרייריסטי
    הגדנע נוסדה עם המדינה וכל פעם היה לה תפקיד אחר,היום התפקיד שלה הוא באמת להגביר את המוטיבציה,אבל אני מבטיחה לך שאף אחד לא יקח את נוער הזהב מתיכון אלון רמת השרון,מקיבוץ יוטבתה,מהריאלי בירושלים,משב״ץ גבעתיים (הרשימה עוד ארוכה)וידבר איתם על אדישות בחברה,טוהר הנשק,שליחות,המנון ודגל,ציונות,משמעת ואחריות.אף אחד לא יקח את מיליוני האחים שלנו מרחבי היולם ויסביר להם שבצבא לא הורגים כל מה שזז(אותי שאלו רק הקיץ מס פעמים אם הרגתי מישו)
    בקיצור,השלם גדול יותר מסך חלקיו מזמינה אותך לשלוח לי מייל ולהגיע אלינו כאן לבקר אומנם זה רחוק אבל שווה את זה

  60. נועם כורם / יול 27 2013 18:16

    וכן זה מעוות בצורה מזעזעת שהמדינה שלנו מסירה אחריות מאוכלוסיות קשות ושהצבא הוא זה שצריך לקחת עליהן אחריות
    במחווה אלון מלמדים עולים חדשים עברית ובחוות השומר מעניקים הזדמנות לחיילים שהגיעו משפלי המדינה,אבל זה הנגזרות של צבא עם.
    ויכול להיות שהמושג טוהר הנשק חא קיים בצבא וואלה לא יודעת איני חיילת קרבית,אבל יש בו הרבה יותר מאשר אתה חושב ואפשר לקחת ממנו הרבה גם לחיים הפרטיים שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: