שעת מחנכת בבית המשפט
אמירה נפוצה על מערכת המשפט, שקרובה ללבי, היא "גם שופטים הם בני אדם". יש הגורסים אפילו ש"שופטים הם רק בני אדם". בכך הכוונה, מן הסתם, שגם היושבים בכס המשפט אינם משוחררים לחלוטין מחשש הטעות, מן הדעה הקדומה, רגשנות, פרצי זעם, או כל חולשה אנושית מוכרת אחרת.
חולשה אנושית ידועה היא התשוקה לעטות גלימת מורה ומחנך ולהרביץ דרך ארץ בכל מי שנקרה על דרכך; תסמונת שראוי לכנותה "חַנֶכֶת נפוצה". הקורבן האחרון של המחלה הזאת הוא השופטת לילי יונג גפר מבית משפט השלום בנצרת, והקורבן שלה הוא נאסר שאער, תושב מג'דל שמס. ביום ששי האחרון שלחה השופטת יונג גפר את שאער ל-8 חודשי מאסר בפועל על מעורבותו באירועי יום הנכסה בחודש הקודם. שאער יידה אבנים על חיילי צה"ל שניסו להדוף מפגינים אשר חצו את הגבול מסוריה. בית המשפט גזר עליו גם עונש מאסר על תנאי וקנס של 2,500 ש"ח.
השופטת יונג גפר היא מקרה קשה של "חַנֶכֶת נפוצה"; את גזר הדין היא ניצלה לשורה של הטפות מוסרניות שהנמען שלהן, ככל הנראה, הוא עם ישראל לדורותיו.
כך היא פותחת:
"נקל לשער מה היה עונשם של אותם אזרחים סורים שצבאו על גדר המערכת, אילו עשו הם כלפי כוחות הביטחון הסוריים מעשים כדוגמת מעשיהם של הנאשם וחבריו."
מוכר לכם? זאת הלא השליפה הטוקבקיסטית החבוטה מכולן: "שיגידו תודה שהם לא בסוריה, שם כבר היו יורים בהם מזמן". קצת מפתיע למצוא טוקבק כזה בתפקיד גזר דין, אבל, כמו שאומרים, גם שופטים הם בני אדם, ובני אדם הם רק טוקבקיסטים.
יונג גפר ממש מסמיקה מגאווה על כך שהיא חיה במדינה שלא מוציאה להורג מפגינים מיידי אבנים. זאת נראית לה השוואה הולמת, ולא, נניח, השוואה לגורלם של מפגינים דומים בארה"ב או בצרפת.
יש המשך, משוח בשמן זית זך:
"מדינת ישראל אינה נוטלת דוגמא מתגובתם העונשית של השלטונות בסוריה, ושופטיה מקפידים תמיד על ענישה שקולה, מאוזנת ואנושית המתחשבת בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ושל כל נאשם."
כאן כבר מתגנב החשש שיונג גפר סחה במדינה דמיונית, מעין אוטופיה משפטית בנוסח חזון הנביאים, ולא במדינת ישראל המוכרת לעשרות האלפים שחוו על בשרם את נחת זרועו של המשפט הישראלי; שקול ומאוזן ומתחשב – רק לא בערבים, נשים, מהגרי עבודה וסתם מי שאין ידו משגת לשכור עורך דין ראוי לשמו.
והנה האצבע המתנפנפת בשיאו של שיעור המחנך:
"ואולם אין בכך כדי ללמד – כפי שאולי סברו הנאשם וחבריו בטעות – כי מוכנה היא לספוג התנהגות מעין זו בלא תגובה הולמת".
כאן אנו כבר גולשים לעבר מחוזות "מלכת האמבטיה", תערובת של צדקנות ונקמנות שמסחררת את הראש. "מוכנה לספוג"? מה זה המדינה הזאת, מין גבירה מפודרת מלודז'? ובאיזה קלות משתחלת השופטת הנכבדה אל גופה וגרונה ורגשותיה (!) הכמוסים של אותה מדינה, הפגועה עד עמקי נשמתה, ויודעת לומר לנאשם, הנדהם והאילם, הרמוס למרגלות חרונה, שהיא, כלומר מדינת יונג-ישראל-גפר, כבר לא מוכנה לספוג יותר התנהגות כזאת, אתה שומע, זה הגיע לי עד כאן, עד כאן.
אבל זה לא אישי. המחנכת מבהירה שמדובר במצב קיומי. ורגע לפני שהיא משיתה את גזר הדין, היא פורשת בפנינו תמונה אסטרטגית נוקבת:
"מדינת ישראל מוקפת במדינות אויב מיום הקמתה, ונאלצת להיאבק יום יום ושעה שעה על עצם קיומה ועל שמירת גבולותיה ובטחון אזרחיה."
יונג גפר כנראה לא מעודכנת בחוזי השלום עם מצרים וירדן. וכשהיא מדברת על מאבק על "עצם הקיום" היא נשמעת כמו הודעה לעיתונות של חבר כנסת נלהב מהימין. קלישאות שכאלה מסתירות את העובדה הפשוטה שקיומה של ישראל מובטח הרבה יותר מקיומם של משטרים שכנים (שאכן, נוטים לקרוס בשנה האחרונה); השבח לדימונה ולדוד סם.
ולסיום, חזרה לנשמתה של "המדינה":
"במיוחד חמורים הדברים כאשר פגיעה זו נעשית תוך כדי פעילות הגנה אינטנסיבית על גבולות המדינה, ובפועל, תוך סיוע לאותם אזרחי מדינת אוייב הדורשים את רעתה של המדינה ומבקשים את נפשה".
ממש כך, שונה באוזנינו המחנכת: ל"מדינה" יש נפש, ויש מי שמבקש את נפשה. וכוחות הבטחון מתייצבים להגן על הנפש הזאת. ובנפשה של השופטת יונג גפר – כיצד מצטיירת נפש המדינה? פקעת צמר גפן רכה? ציפור מבוהלה בתוך כף יד? מי יידע נפשך, מדינת ישראל; אולי רק שופטים שמאמינים שיש לך נפש.
בואו נחזור לקרקע המציאות. העבירה שעל הפרק היא יידוי אבנים על כוחות הבטחון. אין חולק שמדובר בעבירה בת-עונשין. האם יש הצדקה מוסרית לעבירה כזאת? במקום אחר טענתי שאומנם כן; כאשר הריבון גם מקפח את זכויותיך וגם שולל ממך את זכות המחאה הלא-אלימה, עומדת לך הזכות המוסרית להגיב בכוח, ודאי וודאי אם תגובתך פחותה באלימותה מזו של הריבון. האם התקיימו נסיבות כאלה ביום הנכסה במג'דל שמס? קשה לי לדעת, אבל אני בספק. לכן נותרה השאלה המשפטית: האם עונש של 8 חודשי מאסר בפועל הוא עונש צודק על יידוי אבנים? ובעיקר – האם אותה "מדינת ישראל", שהשופטת יונג גפר כה מיטיבה לדעת את נפשה, עונשת באותה חומרה מיידי אבנים במקומות אחרים וסיטואציות אחרות?
יש מגזר אחד בארץ שמתמחה ביידוי אבנים ולכן כדאי לשאול אותו: מתנחלים. הנה מקבץ אקראי של אירועים שבהם פעילי ימין יידו אבנים על פלסטינים וגם – מה שכמובן הרבה יותר חמור בעיני "המדינה" – על כוחות הבטחון:
אחד, שניים, שלוש (פלסטינית נפצעה), ארבע (ניקבו צמיגי ניידות), חמש (מתנחלים שיכורים יידו אבנים וחתכו צמיג), שש (היכו ופצעו פלסטיני), שבע, שמונה, תשע, עשר (יידו אבנים ובקבוקים לעבר כלי רכב צבאיים).
באף אחד מן המקרים האלה לא נערך משפט למיידי האבנים וכמובן שלא נגזר עונש כלשהו. בקושי היו מעצרים. אני דוחק בקוראים למצוא תקדים משפטי שבו אזרח יהודי במדינת ישראל נכנס לכלא על יידוי אבנים.
אין? אם כך, אנחנו מתחילים להבין על מה מדברת השופטת לילי יונג גפר כשהיא מדברת על "ענישה שקולה, מאוזנת ואנושית"; ובייחוד אנחנו מבינים על מה היא מדברת כשהיא מצדיקה את העונש ב"העדפת האינטרס הציבורי". האינטרס הציבורי – לתקוע את הערבים. זאת נפש המדינה.
אבל לא לקפח שמאלנים. גם להם מגיעה מנה של "ענישה שקולה, מאוזנת ואנושית". וכך באותו יום ממש גזרה שופטת אחרת, הדסה נאור מבית משפט השלום בתל אביב, 3 חודשי מאסר על תנאי ו-3,000 שקל קנס (או לחילופין, 3 חודשי מאסר בפועל) על עדי וינטר. וינטר השתתפה ביוני 2007 בהפגנה של קואליצית ארגוני נשים בכיכר רבין נגד עסקת הטיעון עם משה קצב (עסקה שבוטלה מאוחר יותר). לאחר ההפגנה היא ופעילות אחרות חסמו לתנועה את רחוב אבן גבירול בתל אביב. השופטת כתבה: "משטר דמוקרטי אין משמעו, משטר אנרכי של הפקרת הרחוב להמונים, פורעי חוק, הפוגעים בסדר הציבורי, שבו איש הישר בעיניו יעשה."
דברים נכוחים. רק נשאלת השאלה: האם כך נוהגת המדינה בכל "פורעי החוק", ובפרט, בחוסמי הכבישים? הבה נפנה שוב למגזר שמתמחה בפעילות הזאת – המתנחלים. הנה מקבץ של אירועי חסימת כבישים מן השנים האחרונות: אחד, שניים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה. נדגיש שבכל המקרים האלה דובר על חסימת כבישים ולא כביש בודד (כמו במקרה של וינטר), לעתים קרובות תוך הבערת צמיגים. חלק מהכבישים היו עורקי תחבורה מרכזיים, דבר שיצר שיבושי תנועה קשים בהיקף נרחב. למעשה, כמעט כל מחאה ציבורית משמעותית בארץ גולשת בשלב זה או אחר לחסימת כבישים: העובדים הסוציאליים חסמו, עובדי הרשויות המקומיות חסמו, הסטודנטים חסמו.
באף אחד מהמקרים האלה לא נגזר עונש כה חמור. היו מעצרים אקראיים, שיחות הרתעה, וזהו. גם העונשים שנגזרו על מתנגדי ההתנתקות – בוטלו בחנינה גורפת באמצעות חקיקה מיוחדת.
איכשהו הדמוקרטיה הישראלית מרגישה חסונה מספיק כדי להכיל מחאה שלפעמים גולשת מהיתר ההפגנה הרשמי אל הכביש, שמבקשת לעורר את הציבור הישראלי מתרדמתו השגרתית באמצעות פגיעה בנקודה רגישה במקצת – פקקי תנועה. העניין הזה עובר כמעט תמיד ללא התערבות בית המשפט. נכון, בסוריה היו כבר יורים בהם. איזה כיף שאנחנו כל כך לא סוריה.
אז מה מייחד את עדי וינטר? היו מי שפירשו את הענישה הזאת כעוד הוכחה לשוביניזם של מערכת המשפט הישראלית. השוביניזם הזה לא צריך הוכחות, אבל המקרה של וינטר שונה. באופן גלוי, היא מיצבה את עצמה בקצה השמאלי של המפה הפוליטית, והגנה על האקט שלה במושגים של אי ציות אזרחי, תוך איזכור מפורש של משטר הכיבוש. הדברים שהיה לה לומר היו כנראה כל כך מסוכנים לאוזני הציבור, שהשופטת שללה ממנה את הזכות לשאת אותם בפומבי.
אה, כן. היה עוד מקרה אחד ובודד שבו יהודי נכנס לכלא על חסימת כביש בהפגנה. קראו לו יונתן פולק. I rest my case.
עד כאן, צורחת המדינה, עד כאן הגעתם לי. הצרחה בוקעת, באלף דרכים שונות, מהיכלי המשפט. ולעזאזל השוויון בפני החוק.
לא למות טיפש 
מי שזורק אבנים על כוחות הביטחון מגיע לו עונש. הבעיה היא שספק גדול בעיניי אם הגברת גפר הצעירה היתה משיתה את אותו עונש על מתנחבלי ההתנכלות (לא שגיאה) יצהר, נגיד, שהיו עומדים בפניה לדין על אותו מעשה עצמו או תקיפה אחרת של כוחות הביטחון – ולא רק בגלל שהמתנכלים כלל לא נעצרים על עבירות אלה, בדרך כלל.
מעולה!!!
שלושים שנה של שלטון ימין קיצוני, התערבות של השב"כ בבחירה וקידום של שופטים, הולידו את השופטים הללו.
עיוות הדין כל כך בולט שצריך להיות עיוור, רשע או מטומטם גמור בשביל להאמין שבישראל לא קיימת מערכת אפרטהייד רשמית וברורה.
רחביה, אם אף אחד ממאות היהודים שיידו אבנים על כוחות הבטחון בשטחי הגדה לא נכנס לכלא על זה – אז גם נאסר שעאר לא צריך להיכנס לכלא על זה. לא צריך לשער מה יונג גפר היתה עושה עם נאשם יהודי; מספיק להסתכל מה כל מערכת המשפט ואכיפת החוק לא עושה עם נאשמים (או בכלל לא-עצורים) יהודיים. זה לא דיון היפותטי.
אין שום סיבה שנטל העמידה בחוק יפול רק על כתפי ערבים ושמאלנים. דין לא שוויוני הוא עיוות דין.
עידן, זה אכן מזכיר לי מקרה מהשנה האחרונה. אולי אפילו שניים או שלושה.
התופעה של ענישה קלה על פגיעה בערבים היא אמנם מסורת ישראלית מפוארת; אבל החנכת ("תתבייש לך!") אינה מוגבלת לשופטים, היא מופיעה בכל זרועות השלטון, העיתונות ומערכת החינוך, לעיתים בליווי סימפטומים שלצקצקת-צדקנית מתקדמת.
בנית כאן קייס חזק לערעור, אולי לא של שאער או וינטר, אבל ערעור הביטחון של מי שעדיין מאמינים במערכת "הצדק" שבשירות נשיאים אנסים, רבנים גזענים ופרחחי הגבעות.
עידן עידן
כמה עניינים :
ראשית, האמירה הטוקבקיסטית "נקל לשער מה היה עונשם של אותם אזרחים סורים…" צריכה להקרא בהקשר הנכון – וכאן פיספסת. המתפרעים הדרוזים הם לא סתם אזרחים שמוטח בהם הטוקבק הנ"ל – הם אזרחים שבכל הזדמנות מציינים שהם רוצים לוותר על אזרחותם הישראלית ולקבל אזרחות סורית. האיזכור של השופטת הוא רלוונטי מאוד לעניין – כי זו האלטרנטיבה האמיתית הממשית הראלית הכאן-ועכשיוית שלהם.
שנית, וכאן אני חושב סלע המחלוקת האמיתי, מתנחלים וחרדים שמיידים אבנים (וברור שצריכים לעוף לכלא ולשלם מכיסם פיצויים על ההוצאות האדירות של המדינה ) – אינם נלחמים בכוחות הביטחון בזמן שכוחות הביטחון נאבקים בכוחות זרים. זו תופעה שצריך לגדוע ומהר גם במחיר 8 חודשי חופש של איש מקסים כל כך. יש ענישות שמטרתן היא יראו ויראו – וזו אחת מהן – ותפקידה לאיים על כל מי שמעוניין לסייע לאויבנו מבחוץ (בעיקר לקראת ה"צונאמי של ספטמבר"). נראה לי תקין ומוסרי.
ולבסוף – קצת מצחיק שאתה כותב על "חַנֶכֶת נפוצה" – מי לוקה בה יותר מהשמאל הקיצוני (ובין היתר הבלוג הזה) – שעיקר מעשיהם הוא הטפה אחת ארוכה על חוסר המוסריות של הציונים. מה תפקידו של הבלוג הזה אם לא "לחנך" את השמאל המתון (בהנחה שהימין אבוד..) ?
תודה, איל. אבל המיתוס דורס את העובדות. ממשיכים לפמפם לנו שמערכת המשפט היא "דיקטטורה שמאלנית":
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3732052,00.html
אורי, אני אסביר לאט יותר.
אל"ף, לא מעניין אותי ואותך ובטח שלא צריך לעניין שופט בישראל מה הדעות של הדרוזים ברמת הגולן. אם אתה רומז שהם צריכים להישפט על דעותיהם – עוד לפני שהרימו אבן – אתה ידיד אמת של שלטון השטאזי. אם אתה לא רומז את זה – הרי שהעלית נקודה לא רלבנטית רק כדי להסיט את הדיון.
השאלה היא משפטית: עברו עברה? קיבלו עונש צודק? עונש שוויוני? לזה אין לך תשובה. ותניח בצד את מה שאתה חושב על הדעות של הדרוזים. גם הדעות שלך לא מעניינות אותם.
בי"ת, מתנחלים וחרדים כן מיידים אבנים על כוחות הבטחון. הכל מתועד בלינקים. הם גם פצעו הרבה יותר שוטרים וחיילים מאשר הדרוזים פצעו. אנא לא להכחיש את העובדות. העובדה שמטרת יידוי האבנים במקרה הדרוזי מקוממת אותך יותר ממטרתה במקרה המתנחלי אין לה נפקות כאן – בשני המקרים פועלים אזרחים ישראלים נגד כוחות הבטחון שאמורים להגן עליהם.
גימ"ל, בלוג ומאמר דעה הם בדיוק הפורום לחנך ולהטיף. פסק דין משפטי הוא בהחלט לא הפורום לכך, בייחוד אם אין בהטפה של השופט/ת שום עילה להחמרת העונש. הטקסט של יונג גפר מגוחך ומבהיל בו זמנית. אם היא רוצה לפרוש את הגיגיה ותשוקתה העזה להתאחד עם "המדינה" – שתפתח במטותא בלוג.
לפי קורות החיים המפורסמים באתר בתי המשפט, "גברת גפר הצעירה" היא ילידת שנת 1954, כלומר היא בת 56 או 57. הביקורת של רחביה ברמן על השופטת תשאר מוצדקת גם בלי השימוש בקלישאה פטרונית כלפי נשים.
צדק צדק תרדוף, אבל לא יהודים שמיידים אבנים:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1234223.html
עידן – ברור. הבעיה (הלגליסטית) היא שאי אפשר לטעון לחוסר שוויון בפני החוק, כי מאות היהודים לא הגיעו כלל לכתב אישום בנושא, ולכן יכולה מערכת המשפח לעפעף בעיניים ולטעון שלא קיים פער באכיפה.
ענת, זו היתה בדיחה על אחד משמות משפחתה. יונג – צעיר. גם בלי להכיר אותה לא חשבתי שהיא צעירה במיוחד. שופטים לרוב אינם כאלה (אם כי יש חריגים).
למעט אלה שהגיעו לכתב אישום – על דברים חמורים הרבה יותר מיידוי אבנים – ואז כנסת ישראל הזדרזה להעניק להם חנינה גורפת. טוב שיש חוק מעל החוק.
עידן , לא ענית לעניין
אף אחד לא טען שדרוזים צריכים להשפט בגלל דעותיהם (תרגע) – מול מי אתה מתווכח ?
האזרח הדרוזי הזה (לא "דרוזים") עבר עברה יחסית חמורה – זריקת אבנים על צבא *בזמן* שהצבא נאבק בגורמים עוינים אחרים.
דעתי האישית – שכל זורק אבנים, על מנת לפגוע, צריך להענש בחומרה רבה – בגלל הנזק הגדול שיכול להגרם (זכורה לי הספרנית שלנו מימי ילדותי שקיבלה אבן בראש ליד אלפי מנשה, ומאז ועד היום היא משותקת) – וזה כולל את כל המתנחלים והחרדים והאנטי ציוניים מבילעין – זריקת אבן=סכנת מוות.
העבירה שנעברה כאן על ידי האזרח הדרוזי היא חמורה יותר – בזמן שהצבא מתעמת עם גורם עיון זר – גיס חמישי פנימי מחליש אותו. על המדינה להלחם בזה – "ולחנך" נגד זה.
וכן, בהחלט תפקידם של דיני עונשין ופסקי דין, בנוסף ל"הוצאת הצדק לאור" היא גם חינוך הציבור להמנעות מהתנהגות דומה בעתיד. וטוב שכך.
""מדינת ישראל מוקפת במדינות אויב מיום הקמתה, ונאלצת להיאבק יום יום ושעה שעה על עצם קיומה ועל שמירת גבולותיה ובטחון אזרחיה."
זה מה שניסיתי להסביר בפוסט על בקעת הירדן. אם אנחנו במצב חירום, אם 'הסורים על הגדרות' (היי, הם באמת היו על הגדרות במקרה שלפנינו! מלחמת יום כיפור בשידור חוזר!) , אם אנחנו באמת בסכנה קיומית אז אפשר להגיד שכל שביב של אנושיות ('רק' 8 חודשים במקום כדור בראש) הוא מעל ומעבר למה שאפשר היה לצפות מאיתנו.
לעומת זאת אם אנחנו לא באמת בסכנה קיומית, אם מדובר במדינה שבטחונה מובטח וחייה ממש לא תלויים לה מנגד (ואם כן אז מהכיוון האיראני שלא ממש קשור הנה) אז הגזענות מתגלה במערומיה. בגלל זה הייתה השופטת חייבת להכניס את ה'טוקבק' הזה לתוך פסק הדין שלה.
אה כן, שאלה לאורי – הרב הירש מנטורי קרתא היה תומך של ערפאת במשך שנים, כשהגיעו הסכמי אוסלו הוא הפך לשר בממשלת ערפאת. הרבי מסאטמר הוא אנטי ציוני קיצוני, למעשה כל הציבור החרדי במידה זו או אחרת שולל את קיומה של המדינה כמדינה דמוקרטית.
אז גם חרדים שזורקים אבנים צריך להכניס ל8 חודשים בפנים?
כפי שכתב עידן, האידאולוגיה של העבריין לא צריכה לעניין את השופט, רק המעשים שלו.
אגב, לפי ההיגיון שלך, גם מתנחל שמתעמת עם צה"ל במקום לפנות לצבא את כל הזמן והמשאבים בשביל להילחם ב'אויב' בשטחים (הפלשתינאים אם לא הבנת) גם הוא מסייע לאוייב וצריך להכניס אותו ל8 חודשים בפנים לפחות.
אורי: אם לא טענת שהדרוזים צריכים להישפט על דעותיהם, מה לעזאזל עושה המשפט הזה בתגובה שלך: "המתפרעים הדרוזים הם לא סתם אזרחים שמוטח בהם הטוקבק הנ"ל – הם אזרחים שבכל הזדמנות מציינים שהם רוצים לוותר על אזרחותם הישראלית ולקבל אזרחות סורית. האיזכור של השופטת הוא רלוונטי מאוד לעניין – כי זו האלטרנטיבה האמיתית הממשית הראלית הכאן-ועכשיוית שלהם."
סתם אסוציאציה חופשית? איך זה מתקשר לשאלה הרלבנטית – מה הצדקת העונש של נאסר שאער? יש לך דרך להצדיק את האמירה הזאת שלך, בהקשר של פסיקת בית המשפט? אם יש, תפסיק להסתיר אותה ותגיד למה זה רלבנטי.
ואפשר להרגיע – הצבא לא התעמת עם "גורם זר". כולה מפגינים לא חמושים. כשהצבא יורה אש חיה על מפגינים בבלעין הוא עצמו מסכן את שלומי כישראלי, ולא מגן עלי. הוא אחראי לדימוי הבריוני והרודני של ישראל, הוא אחראי ליוזמות החרם והמשט והמטס.
דעתך האישית יפה מאד. מסתבר שלמערכת אכיפת החוק אין דעה כזאת. בכלל, כל הישראלים בעד "שלטון החוק", אבל עוצמים עיניים כל הזמן מול אכיפה סלקטיבית, שמתנכלת לערבים ושמאלנים ופוטרת מתנחלים וחרדים. אז אנא לא להיתמם. הפוסט הזה הוא לא על דעתך האבסטרקטית, אלא על פרקטיקות של אפליה שיפוטית.
אתה באמת לא חושב שמגיע להם עונש?
אני חושב שלא מגיע לנאסר שאער עונש כל עוד מאות מתנחלים מיידי אבנים פטורים אפילו ממעצר. אני חושב שבין אכיפה סלקטיבית, על בסיס גזעני, לבין אי-אכיפה, אני מעדיף אי-אכיפה. אצטט את המשפט האלמותי של סעדיה מרציאנו: "או שהעוגה לכולם, או שאין עוגה". תחליף "עוגה" ב"חוק".
זה מוזר. בתי המשפט הם הרי סניף של חד"ש. אדבר עם חנין, מישהו נרדם בשמירה.
דור, אתה חי בסרט. ועוד סרט תעמולה זול. תיכנס ללינקים בתגובה הראשונה של איל ניב ותתחבר למציאות.
(סניף של חד"ש, לא פחות. עוד מזימה איסלמו-טרוציקיסטית מבית מדרשו של ד. מרחב)
הייתי סרקסטי.
עידן, יש לי ידיד שהוא שופט נוער. שהגיע אליו למשפט נער ערבי שיידה אבנים. הוא זיכה את הנער בטענה שאם המדינה לא מעמידה לדין נערי מתנחלים הוא חייב מטעמים של שוויון בפני החוק לזכות את הנער, ולכן זיכה אותו.
המדינה עירערה על הזיכוי והעירעור התקבל.
תיקון קטן:
צ"ל להיות "אחת, שתיים, שלוש" במקום "אחד, שניים, שלוש".
למגיבים הלא ציוניים.
דרוזים ברמת הגולן זוהי פרופגנדה קולוניאליסטית ציונית. תושבי מג'דל, מסעדה, בוקעתא ועין קיניה מגדירים עצמם כערבים סורים, ואת מה שמכונה רמת הגולן הם מגדירים כשטח סורי כבוש.
בימים שאחרי מה שמכונה יידוי אבנים התראיינו כמה מתושבי מג'דל שמס. בכל הראיונות התפלא/ה המראיינן/ת לשמוע כי הם מגדירים עצמם כסורים. הגדיל להתפלא רן בנימיני (קול ישראל) כאשר שאל שוב, כאילו לא שמע היטב, את תשובתו של המרואיין. התפלא עוד בנימיני כשנאמר לו במפורש, אחרי התעקשותו לשאול בשלישית, כי המרואיין לא רואה עצמו כישראלי.
בראיון זה וגם באחרים סופר כי התושבים התגודדו כדי לצפות במה שמכונה הפרת הסדר, שיבת השנאה, פרובוקציה וכו'. אך טבעי שהמקומיים יצאו ויתבוננו באירוע חריג המתקיים בקרבתם. בסביבות השעה שש בערב, בטעות או במתכוון, נורה רימון עשן מקרב חיילי הכיבוש אל עבר התושבים. אז ורק אז החלו התושבים להחזיר את הסדר על כנו ולגרש את הפולשים הציוניים מאדמותיהם.
לא ברורה לי עמדתו של רחביה ברמן הטוען כי מי שזורק אבנים על כוחות הבטחון מגיע לו עונש. לא נכונה לדעתי גם עמדתו של עידן לנדו. לנאסר שאער לא מגיע שום עונש ללא כל קשר למאות מתנחלים מיידי אבנים הפטורים אפילו ממעצר. כל יום נזרקים אבנים בכל רחבי הגדה המערבית אל עבר מה שברמן מכנה כוחות הבטחון. האם מגיע להם עונש?
למגיבים הציונים.
הנה דיווח מהיום של הכתב הציוני עמוס הראל המראיין את חיילי וקציני הצבא הציוני.
"הקצינים בשטח מתארים תקריות על בסיס יום-יומי, שלדבריהם רובן יזומות על ידי המתנחלים: הצתות, הכאת פלסטינים ופגיעה ברכושם. בולטת במיוחד ההתנכלות למטעים בבעלות פלסטינית, מכריתת עצים ועד הרעלתם.
צה"ל, כמנהגו בקודש, כמעט חסר אונים מול התופעה. נכון שמשטרת מחוז ש"י חלשה במיוחד ושבתי המשפט נוקטים זה שנים מדיניות סלחנית כלפי פורעי חוק מהימין הקיצוני, אבל הסרטים שהפיץ ארגון "בצלם" אינם צריכים להפתיע איש. נדרש הרבה יותר מיידוי אבנים או כריתת עצים כדי לדרבן סיור בפיקוד של קצין זוטר להסתבך בעימות ישיר עם מתפרעים ישראלים".
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1234224.html
עדו – נכון, הצלחת להבין את הכתוב – לפי ההגיון שלי כל מתנחל ומתנחל שזרק אבן על חייל במהלך ההתנתקות/עמונה/וכו חייב להענש בצורה חמורה (כלא וקנס כספי גבוה הולך מבחינתי יופי)
עידן – אתה בהחלט מצליח להצדיק את השם שלך כפולמוסן – רק שמתפלמס לא על המהות וחבל. בכל זאת אענה לך – מה שכתבתי לגבי ה"טוקבק" של השופטת ('בסוריה היו מתייחסים אליכם יותר טוב?') זה תגובה להערתך בעניין זה – זה בטח לא הצידוק לכליאתו של האזרח הדרוזי-סורי-ישראלי. הסיבה *היחידה* לכליאתו היא שהוא זרק אבן על חייל בזמן שהצבא נאבק באויב מבחוץ. זה הכל. וכך זה צריך להיות.
והערת-אגב קטנה לגבי "אכיפת סדר על בסיס גזעני" – כדאי לעשות הבחנה ברורה בין גזענות – הווה אומר הפליה על בסיס גזע (רבים מאיתנו מאותו גזע בדיוק של זורק האבן – או מאוד קרוב – מה לעשות חלקים מאיתנו הם ערבים-יהודים (AKA "מזרחים"), לבין יחס קשוח וקשה לכל מי תומך באויב (שמאל, ערבים, אנטי ציוניים, טורקים, אנטישמיים וכו') – אתה יכול לטעון שהחבורה המפוארת הזו לא רק שלא עוינת למדינה , אלא זו שיכולה להציל אותה מעצמה, אבל זה לא רלוונטי לעניין שהגישה המפלה כלפי תומכי האויב (או ה "פיסניקים") , נובעת מפחד/הגנה/לאומנות וללא קשר לגזענות. מספיק עם מנטרת הגזענות המגוכחת הזו..
למה זה נראה כאילו אף אחד שהגיב לרשומה הזאת לא חושב שמיידי אבנים – מכל מקור אתני/אידיאולוגי/רוחני/מה-שלא-יהיה צריך לשבת בכלא? בעיקר אם מדובר על יידוי אבנים על כוחות ביטחון אבל לא רק.
כן, גם אותו דרוזי, וגם החרדים, וגם המתנחלים, וגם השמאלנים, וגם הימניים, וגם כל מי שמעז לפגוע ככה במי שתפקידו לשמור על שלום הציבור.
ובבקשה אל תהפכו את זה לדיון על האם החיילים/שוטרים באמת שומרים על שלום הציבור…
דותן- אני, למשל, מסכים עם עידן, אבל אני חושב שמיידי אבנים צריכים להכנס לכלא. אבל בוא נדייק כאן:
אני חושב שמיידי אבנים צריכים להכנס לכלא כל עוד האכיפה היא שוויונית. מה זו אכיפה שוויונית? זו לא אכיפה מלאה, כי אכיפה מלאה היא בלתי אפשרית, אבל שהיא לא תהיה סלקטיבית. כלומר, שהשאלה האם אדם מועמד לדין או לא תושפע מיד המקרה והסטטיסטיקה, ולא מהרקע האידיאולוגי שלו, הגזע שלו או המין שלו.
העובדה שהאכיפה סלקטיבית הופכת אותה ללא-לגיטימית ועדיף שלא תהיה אכיפה בכלל. אגב, זה גם מה שנכון וראוי לעשות וזה גם תיאורטית אמור לעבוד, כי בית המשפט העליון פסל כבר מקרה של אכיפה סלקטיבית למרות שהפעילות היתה לא חוקית. אלא שאז הפעילות היתה תליית שלטים והאוכפת היתה עיריית באר שבע. קשה לי להאמין שבית המשפט יכניס את עצמו לקן הצרעות הזה ויחליט לא לאכוף את החוק נגד דרוזי מיידה אבנים בגלל האפליה השיטתית ואדירת-הממדים בעד היהודים ובעיקר בעד המתנחלים בארץ.
לגבי "שלום הציבור"- בדמוקרטיה, הסיבה להעניש מיידי אבנים היא לא שהם מפרים את שלום הציבור אלא שהם יוצרים סכנה לגוף. אין שום הצדקה להעניש מישהו, בשום מקום, בשום זמן, על זה שהוא פגע ב"שלום הציבור", כי הציבור הוא לא יישות שאפשר לדבר עליה אלא הוא אוסף של פרטים, ופרטים יכולים להיות בריאים או פצועים, חיים או מתים – הם לא יכולים להיות "בשלום". מה שאני מנסה לומר, זה שהחוק הוא לא מרטין היידגר- הוא לא אמור להשתמש במונחים מעורפלים ולקוות שזה יעבוד, אלא להסביר לאזרחים ולגורמי האכיפה בדיוק מה מותר ומה אסור. שימוש במונחים כמו "שלום הציבור", "הסדר הציבורי" וכד' מאפשר למשטרה לעשות מה שהיא רוצה, והיא אכן עושה זאת. המחוקק לא אמור לעשות דלגציה כזאת של שיקול הדעת לגורמי האכיפה, ואם הוא עושה את זה- אנחנו צריכים לעזור לו להבין שהמונחים האלה מזיקים, ולא לעשות בהם שימוש בעצמנו בכל הזדמנות. כי לא אני (ואני מספיק זמן בתחום) ולא אתה יודעים מה המשמעות של צמד המילים המעורפל "שלום הציבור".
דודו: אני זוכר את המקרה. יובל שדמי, לא? http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/965/310.html
לא ידעתי שהיה ערעור ושהוא התקבל.
אורי: בוודאי שיש גזענות. אפילו השופט שדמי שדודו דיבר עליו הודה בכך. הגזענות מתבטאת בכך שערבי באשר הוא נחשד בעוינות למדינה, בלי צורך להוכיח זאת פרטנית. ולהפך: כשערבי חוטף אבנים מיהודים בשטחים, כששורפים לו מטעים שלמים של עצי זית – אף אחד לא חוקר ולא כלום. שוב ושוב אתה מתעלם באלגנטיות מכל העובדות שחוזרות כאן. אם יש חוק שהגזענות הזאת מתנוססת מעליו כדגל שחור זהו חוק הכניסה לישראל שאוסר על איחוד משפחות עם תושבי השטחים, חוק (בעצם תקנה) שאין מאחוריו שום בסיס בטחוני אלא רק "השד הדמוגרפי". יש גזענות בלי סוף, ולא צריך לשמוע הצהרות כמו "ערבים יכולים להריח ערבים" כדי להבין שיש גם גילויים פחות בוטים שלה, בכל הבטי החיים כאן. לחיות בישראל של 2011 ולהאמין שאין בה גזענות ממוסדת – זה הישג בועתי מדהים.
"פחד/הגנה/לאומנות" – מלים יפות, אמפתיות, של פסיכולוג. לא קונה את זה. פחד זה לא הצדקה מוסרית, לאומנות בטח לא.
שרלוק, אפשר להזדהות כאן בשמך האמיתי. חוץ מזה – אנחנו מסכימים בכל. גם אני חושב שבמדינת חוק אידאלית, זורקי אבנים היו צריכים להיכנס לכלא. במדינה שלנו, שרחוקה כל כך מהאידאל ולא באופן אקראי אלא באופן תלוי-גזע ואידאולוגיה – אני עומד מאחורי התשובה שלי למגיב שמתקרא "הוצאה לפועל".
מצויין! –
אם הייתי ניגש אליך כאל בורחס, למשל, כשאני יודע שלא רק פתרון העלילה, אלא גם הדרך אליו ואופן הסיפור הם שמהווים את האיכות הספרותית הנהדרת.
אבל אני קורא אותך כמקור מידע שמדבר בעובדות ונתונים. שמציג אותם באופן נהיר, קולח, שנון אפילו, ושאר סופרלטיבים מוצדקים יותר ויותר. (בחייאת זום-זום אני קורא כל פוסט שלך)
..
וכאן הלכתי לאיבוד בקישוטים שמסביב לעובדות. (הנה, אמרתי את זה. קצר וישיר. רק מוסתר מאחורי שכבה של אקטינג-אאוט בסגנון כאילו שלך)
..
אתה אומר שיש כאן אפליה.
אוקי. יש. NEXT
..
בעצם, יש עניין בלכתוב את זה בצורה קריאה. שיקראו, שלא יגידו NEXT ישר אחרי שזה קורה ויעברו לדבר הבא.
הם, כמובן. אני.
..
בסופו של שטוק-בק (קופירייט שלי*) זה אני חושב אם לא עדיף לי בעצם לצמצם אותו למלה הראשונה ולחסוך את כל הקישוטים מהקוראים.
אבל זאת אותה נקודה בעצם.
…
* שטוק-טו-מי (Shtalk to me) הוא הביטוי המקורי. 2005. חופשי לשימוש ושינוי תוך מתן קרדיט.
..
איש, לכל איש יש שם. תזדהה.
כל העובדות נמצאות ב-26 הלינקים שמפוזרים בפוסט הקצר הזה. מי שרוצה, נכנס וקורא. מי שמעדיף ללכת לאיבוד בקישוטים, עושה זאת על אחריותו.
יש אפליה. אין שום next אחריה. דיינו בכך.
דותן, אין לי מושג מה 'נראה' לך אבל אני אתן לך דוגמה קצת עקיפה. כשהתרחשה פרשת שי דרומי ישבתי עם חברי לעבודה בקפיטריה וכולם צידדו בשי דרומי ואמרו שצריך לחון אותו ואפילו לתת לו צל"ש. פשפשתי בזכרוני והעליתי מקרה שבו מאבטח (עולה חדש מרוסיה) ירה למוות בטכנאי מזגנים (יהודי) שנכנס לבית ספר בלי להזדהות כשחבילה גדולה בזרועותיו שיכלה להיות גם פצצה. המאבטח הנ"ל נידון לעונש מאסר ממושך. מיד כולם קפצו ואמרו שגם במקרה הזה צריך לחון את המאבטח ואפילו לתת לו מדליה. שאלתי אותם איפה הם היו כשהמסכן נידון למעצר: יצאו לרחובות? חתמו על עצומות? דיברו על זה בקפיטריה כמו שמדברים עכשיו על דרומי?
אתה מבין? זאת לא חכמה לבוא עכשיו ולהגיד שכוווווולם צריכים להיות שווים בפני החוק דקה אחרי שמישהו חטף שמונה חודשים בפנים, צריך להגיד את זה קודם כדי להיות אמין.
הסיפור הזה מאוד מאוד מאוד מזכיר לי את הוויכוחים שלפני שנתיים בערך ניהלתי עם סטודנטים על שייח ג'ראח ועל הריסות בתים בירושלים הערבית.
יש עקרון שוויוני שמוטבע כביכול בחוק. החוק הוא תמיד שוויוני (ככה האדם מניח). אבל במציאות, האכיפה לא שוויונית בכלל.
עכשיו נשאלת השאלה — על מה מותרים? נגד מה יוצאים? על מה מוחים?
רוב האנשים לא מסוגלים לומר: אני יוצא נגד החוק. החוק (או התקנה העירונית או מה שזה לא יהיה, שמקעקע נורמה) הזה הוא כלי ליצירת פעולות מפלות ולא הוגנות.
הם לא מסוגלים לומר כזה דבר בגלל שיש הגיון בסיסי בתוך אותו חוק. ככה גם כאן. הגיוני והגון שמי שמיידה אבנים על שוטר יוענש.
מה שקורה הוא שאותו פלוני, שעומד מול המצב האבסורדי שהסביבה מספקת לו, אומר משהו בסגנון, 'אני מסכים שיש כאן אפליה, אולי יש איזה הגיון מאחורי ההפליה הזו, הרי כל השוטרים והשופטים לא קשרו קשר, בואו לא נהיה מגוחכים, אבל בסדר, באמת יש אפליה, זה… פסול.' — והוא משלה את עצמו לחלוטין בכך שהוא מצמצם את אותו עוול אדיר.
ואותו פלוני אלמוני, בכל המקרים שבהם יש אפליה מובנית אל תוך המערכת (עובדי קבלן, הריסות בתים… וכו'), לא מבין כמה דברים: העוול לא מקרי, העוול משתכפל כי הוא מבני, החוק הוא רק כלי.
הדרך היחידה להבין את המקום של העוולות האלו, זה להשאיר בראש את העוולות הקודמות. לזכור ולא לשכוח. לראות את התמונה הגדולה.
עדו: דוגמא טובה. מה שאני לקחתי ממנה זה שחבריך לעבודה לא ממש שונים מהשופטים, בכך שהם רואים מישהו בן דמותם (דרומי) ובאופן טבעי מזדהים איתו. כמובן שעובדת היותם מומחים לניסוח עוטפת את כל העניים באצטלה נעימה של חוק וסדר, אך כפי שהשופט חשין כתב, בסופו של דבר השופט פוסק מה שהוא חושב ("רק בני אדם" כפי שעידן העיר בציניות)
אך לא בכך נסתיים העניין. הרי רוב השופטים ויתר נציגי רשויות החוק לא מסמפטים את המתנחלים הקיצוניים מפרי החוק. תא"ל ניצן אלון לא נהנה מההפגנות ליד ביתו. יש חשש אמיתי של הרשויות מהכוח הפוליטי של המתנחלים, כוח שאין למעמד ביניים משכיל (עליו נמנים השופטים והפרקליטות). הכוח הזה מרפה את ידיהם של האמונים על המלאכה. אולי אני מקל עימם, הופך אותם לקורבנות, אבל הם משקפים את יחסי הכוחות הפוליטיים. או במילים אחרות, המערכת אולי רקובה ומסואבת, אך לא מנותקת ממה שאנחנו משלשלים בקלפי.
(הנה כמה דוגמאות למקרים שמתאימים לתבנית הזו:
א. הארגון: חברות הדיור הציבורי; החטא: פינויים; התירוץ המותקן: פדיית חוב; האוכלוסיות: מזרחיים, רוסים, עניים בכללי.
ב. הארגון: עיריית ירושלים; החטא: הריסות בתים; התירוץ המותקן: בניה אלגלית; האוכלוסיה: ערבי העיר.
ג. […וכו' וכו'])
דבר לא ישכנע את המשוכנעים. אתה פה לדחוף אג'נדה ככל יכולתך. ייתכן ואולי זהו המקצוע שלך.
לא ברור לי אחרת איך אתה אטום לכל סוג של ביקורת בצורה עקבית ובלתי מתפשרת.
אג'נדה אז איז. שום סטייה מהקו המערכתי.
האם לדעתך המלומדת מתפרע דרוזי שכזה אילו היה מתפרע בארה"ב וזורק אבנים או בקט"בים על חיילים אמריקאים או בצרפת על שוטרים צרפתיים לא היה מקבל זמן איכות בכלא לתקופה ארוכה?
ברור שכן.
השופטת האולטרא – ימנית (כפי שעולה מהטור הסטירי-גיחי-גיחי שניסית לצייר פה) היא למעשה רכה והעונש הוא מינימלי.
כך גם גורסות מרבית התגובות ש"פמפמו לנו" שמערכת המשפט שמאלנית [לא אמרנו פלסטינית, כן? אבל יש פה מישהו שבאמת לא חושב שמערכת המשפט מוטית באופן ברור שמאלה עד שמאל-רדיקלית? איי דונט ט'ינק סו. ברור שרוב מוחץ של השופטים בישראל מצביע מרץ ושמאלה. וכן, אני מכיר מספיק שופטים]
זמואל, אתה ממשיך בקו העקבי שלך מפוסטים קודמים – לא קורא את מה שאתה מגיב עליו. ולא קורא את התגובות מעליך. השאלה שלך כבר נענתה, ומה שהוספת עליה זה פרובוקציות זולות. שוב, כרגיל, בעילום שם.
ואני בכל זאת אטרח ואענה לזמואל – באותן ארצות שאתה מזכיר גם 'רדנק' רפובליקני שהיה זורק אבנים או בקט"בים על השריף, גם תומך של לה פן שהיה מתעסק עם הז'נדרמריה גם הם היו חוטפים מכות רצח ומגיעים לכלא. (ואם תגיד לי שזה לא כך ושבית המשפט בצרפת נוקט יד קשה יותר כלפי מהגר מאלגי'ריה מאשר כלפי צרפתי 'שורשי' אז זה רק אומר שהרקבון פושה גם שם).
עדו, למה לענות למי שלא מדבר אתך? הוא כלל לא מתייחס אל האדם שאתו הוא מדבר. התקשורת שלכם לא יכולה להתקדם לדו-סטריות, היא יכולה במקסימום להתקדם לחד-סטריות.
דרור, ידיעה חשובה. עלתה כבר ב-YNET:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4093223,00.html
אם אתה יכול להעלות את התגובה שלך בלי הקללות, מה טוב.
עידן,
אתה ממשיך לבלבל בין גזענות לבין לאומנות
יש התנהגויות וחוקים בישראל שהם גזעניים – (חלקם אגב 'צודקים' בעיני, כמו חוק השבות)
אבל היחס המפלה שאכן קיים כלפי ערבים ,וכלפי האנטי ממסדיים, וגורמים עוינים, וטורקים-במשטים, ודרוזים-זורקי-אבנים וכו וכו וכו לא נובע מענייני גזע אלא רק מתוך לאומנות ומתןך שנית-מצדה-לא-תיפול. אתה יכול להגיד בצדק שזה עַם פרנואיד רדוף פחדים, אך זה עדיין לא הופך את ההתנהגות הישראלית לגזענית, אלא לעצבנית/פחדנית/אלימה/תוקפנית/נזהרת-בצוננין (ואגב, בנרטיב הלאומי אנחנו בעיקר עם שנכווה ברותחין – זו תמצית הזהות שלנו – תסתכל על החגים וימי הזכרון).
המיעוט המופלה שאתה מדבר עליו אינו משתף מאגר גנים דומה, אלא דעות אנטי ישראליות (כפי שהרב הישראלי רואה זאת)ולכן מגיב בהתאם – ולכן אייבי נתן ישב בכלא, וכך גם אודי אדיב ולהבדיל גם יונתן פולק. בדיוק כמו זורק האבן – חבורה של אנשים שמאיימים (לכאורה לכאורה) על קיום מדינת ישראל כמדינה לעם היהודי.
שלום, עידן.
זאת פעם ראשונה שאני נכנס לבלוג של מישהו מהגרעין הקשה של השמאל הקיצוני, והייתי רוצה לשאול אותך שאלה קטנה:
אתה טענת שהמתנחלים הם קבוצה שמתמחה ביידויי אבנים, וביססת את זה על מקבץ (אקראי, לדבריך) של עשרה מקרים, מתוכם תשעה פרושים על חצי שנה ועוד אחד בכלל מלפני שש שנים.
העניין המעניין הוא, שזה פחות או יותר המספר הממוצע של יידויי אבנים של ערבים על אזרחים ישראלים (אני אפילו לא כולל את כוחות הביטחון, רק אזרחים) ברחבי יהודה ושומרון ביום אחד (אולי יומיים-שלושה, בתקופה רגועה במיוחד).
אז אם תשעה אירועים בחצי שנה מגדירים ציבור כמומחה לזריקות אבנים, מה תשעה אירועים ביום אומרים על ציבור?
שרלוק – לא אמרתי שצריך להכניס אותם לכלא בגלל שהם פוגעים ב"שלום הציבור" כתבתי שצריך להכניס אותם לכלא בכל מקרה, ובמיוחד כשהם מפנים את האלימות כלפי אנשים שנמצאים שם כדי לשמור על שלום הציבור.
עדו, אני במקרה מאבטח, אז אני מכיר את המקרה שתיארת מקרוב ושמעתי עליו בפרטים מפי שני עורכי דין שונים.
במקרה הזה המאבטח ללא ספק היה צריך להכנס לכלא מכיוון שטכנאי המזגנים עצר לאחר ירייה באוויר – כלומר שיטף פעולה.
אבל אנחנו סוטים מהנושא. אני אישית לא התעוררתי עכשיו וטענתי שכל הציבורים שמבצעים אלימות צריכים ללכת לכלא, אמרתי את זה מזמן ושוב ושוב ואני אגיד את זה גם בפעם הבאה שאנשים מציבור מסויים או מכלל הציבור יבצעו פשעים דומים.
אני ארחיק ואומר שהצעירים שזרקו נעליים ודליים על ניידת המשטרה שהשוטר בה הגיע בשביל לבקש מהחוגגים במלחמת המים בתל אביב – לא לחרוג לכביש. צריכים גם הם לשבת במעצר.
מרק, קודם כל ברוך הבא אל העולם המוזר והמופלא של "הגרעין הקשה של השמאל הקיצוני". זה נשמע כאילו אתה מדמיין לך איזה תא מחתרתי מהפכני.
לתגובתך: אני נתתי קישורים, אתה לא. זה כבר הבדל חשוב. אני אפילו לא התיימרתי לתת הערכה סטטיסטית, למרות שנתתי נתונים; אתה מתיימר לתת הערכה סטטיסטית, בלי אף קישור. זה עוד הבדל חשוב בין הגישה שלי לשלך.
לגופו של עניין, הלינקים שנתתי כאן הם רק דגימה. כאשר ערבים זורקים אבנים על מתנחלים ויש כוחות צבא באזור – הם נעצרים ועוד איך. למעשה הצבא מחזיק רשימות של נערים וילדים, בסילואן ובנבי סלאח, שחשודים בזריקת אבנים. הם מובאים למעצרים ממושכים, לפעמים נגד החוק, וגם נכנסים לכלא. כל הקישורים אתה יכול למצוא בפוסטים שלי בנושא.
אם ערבים מיידים אבנים על מתנחלים ואין שום כוחות צבא באזור – נו, קשה לדבר על אפליה. פשוט אין מי שיאכוף את החוק.
אני מדבר על סיטואציות שבהן יש צבא באזור, לפעמים החיילים נמצאים ממש כתף אל כתף עם מתנחלים שמיידים אבנים או עושים שפטים בפלסטינים – ובכל זאת אף אחד לא טורח לעצור אותם. שום ערבי פלסטיני לא היה יוצא נקי בסיטואציה כזאת. רק עכשיו תועד מקרה מקומם כזה בוידאו: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1234223.html
יש אינסוף עדויות כאלה, המקרה הזה חריג רק בזה שהיתה מצלמת וידאו בסביבה.
אני מקווה שאתה מבין על מה אני מדבר עכשיו, במונח "אכיפה סלקטיבית".
אורי, אתה ממש תופעה. אין לך בעיה עם היחס המפלה כלפי הערבים. אתה רק רוצה לחדד את הנקודה שזה לא גזענות. זה לאומנות. אוקיי, אם זה לאומנות, אם זה פחד, אם זה פרנויה – אז זה בסדר.
אבל גזענים – אנחנו לא.
נו טוף, העיקר שסידרת לך את המציאות כל כך נוח. אתה כנראה לא ממש בקשר עם החדשות, עם פייסבוק, עם פסיקות של רבנים, ועם נאומים של ח"כים בכנסת. אין גזענות בישראל כלפי ערבים. הכל סבבה.
(ואיך אודי אדיב אחד מוכיח משהו על מאות אלפי ערבים, באמת לא ברור).
מרק, עם כל הכבוד אתה כנראה מניח הנחות לגבי 'שמאלנים קיצוניים' שאין להן ביסוס, למשל אתה מניח שמטרת הפוסט הזה היא הגנה על הציבור הערבי או שאנחנו להוטים כל הזמן להוציא את הפלשתינאים צדיקים ואת היהודים רשעים. זה לא מה שכתוב פה בפוסט. מה שכתוב הוא פשוט – שופטת צריכה להתייחס לחומר הראיות ולשפוט לפי המקובל. אם מיידי אבנים לא נעצרים בכלל כשהם תוקפים את צה"ל בשטחים או שנעצרים ויוצאים בעונשים קלים אז פתאום להחמיר עם מיידה אבנים שהוא במקרה ערבי זו גזענות. לעטוף את זה בנימוקים שהם בעליל לא משפטיים זה כבר ממש להרים להנחתה. רק תאר לעצמך ששופט היה גוזר עונש דומה למי שהתפרע בבר אילן והיה מתבל את פסק הדין שלו בתיאורים של המדינה החופשית שנלחמת מול ציבור קנאי וחשוך (מה שנכון לדעתי), הרי כולם היו צועקים שצריך לפטר את השמאלני ומיד.
נדב
יש לי בעיה עם יחס מפלה באופן כללי, ולערבים בישראל באופן ספציפי – בהחלט – מה לעשות זה שאני לא מסכים איתך, לא הופך אותי לגזען/מפלה/לא-אמפטי-לסבל-האחר.
וכן – חשוב להבין ממה ההפליה נובעת – כי לא יעזור כלום – היחס לערבים לא נובע מגזענות – הרי ההמשך הלוגי לעניין זה שישראל היא דרום-אפריקה (ויש שיגידו שישראל היא הרייך הרביעי). וזו דמגוגיה שטנית שכל מטרתה היא להשחיר את ישראל (די בהצלחה עד כה) – כי הרי אם הישראלים גזענים אז יחסם השורשי נגד הגזע הערבי הנחות לא באמת ישתנה אם יפסקו הקסאמים ולא מותנה בפיגועים ולא קשרו לכלום – כי פשוט יהודים מתעבים ערבים.
[בשביל האירופים צביעת היהודים בגזענות זה מירוק המצפון, בשביל הערבים ושאר חובבי ציון – אסטרטגיה להחלשת ישראל ,ובשבילך – אלוהים יודע]
עידן,
האמת – חשבתי להגיב חד פעמית ולעזוב, אבל כנראה שהווכחנות היא מחלה.
ההגדרה שלך ל"אכיפה סלקטיבית" היא מוזרה מאוד: אם באיזור מגוריך תהיה מכה של פריצות לבתים, אז אתה לא תקבל את הטיעון של המשטרה שהיא בסדר ו"פשוט לא היו שוטרים באיזור שראו את זה כשזה קרה". הרי ברור לחלוטין שרוב מעשי הפשע לא יבוצעו כאשר שוטרים נמצאים ורואים אותם.
תפקידם של כוחות הביטחון הוא לא לסכל מעשי פשע שמתרחשים מול עיניהם, אלא לסכל פשע באופן כללי, גם על ידי מניעה, שמבוצעת על ידי הגברת הפעילות באיזורים שזוהו כמועדים לפשיעה, וגם ובעיקר על ידי תפיסת המבצעים והענשתם.
לכן, אם כמות אירועי יידוי האבנים של ערבים על אזרחים יהודים עולה פי עשרות סדרי גודל על יידויי האבנים בכיוון ההפוך, אז אני מצפה שכוחות הביטחון גם יקדישו את מאמצי הסיכול וההענשה שלהם בהתאם. אם נעצרים ונשפטים פי שניים (או אפילו פי עשר) יותר ערבים מיהודים על יידוי אבנים, אבל בסך הכל יש פי מאה יותר אירועי יידוי אבנים על ידי ערבים, אז בפירוש יש כאן אכיפה סלקטיבית לטובת הערבים.
לגבי זה שאתה מגבה את דבריך בקישורים: אני יכול עכשיו לבזבז עוד חמש דקות מהעבודה שלי ולהביא לך בחיפוש קליל בגוגל חמישים אירועים כאלה מהחודש-חודשיים האחרונים. גם אתה יכול לעשות את זה בקלות. זה באמת מה שמשנה לך? מדובר הרי בעובדות מוכחות, לא באיזה ויכוח איזוטרי.
ומה שהכי חשוב: עובדתית אתה פשוט משקר. יש המוני מקרים רק מהזמן האחרון של ערבים שתוקפים מתנחלים מול עיניהם של חיילים ויוצאים מזה נקיים, והמתנחלם עצמם מוצאים את עצמם מואשמים. גם לזה אני יכול להביא אינספור לינקים.
מרק, או שתממש את היכולות המוצהרות שלך "להביא לינקים", או שתפסיק להתפאר בהן. אין לי מושג על איזה אירועי יידוי של ערבים אתה מדבר, ועוד "פי עשרות". מישהו מתעד אתה זה? על מה אתה מסתמך?
ואנא ממך, אם אני "בזבזתי" הרבה יותר מ-5 דקות מהזמן שלי (לא זמן עבודה, זאת בעיה שלך שאתה גולש בזמן העבודה, לא שלי) כדי לגבות את טענותיי, תבזבז אתה כמה שצריך כדי לגבות את טענותיך. את הבעיות שלך עם הבוס תשאיר בחוץ.
יש גם רשימה בעברית של מוצרים המיוצרים בשטחים?
עידן ,
לא מסכים עם הקלות שאתה מוכן לקרוא לחסימת כביש כפשע או מעשה המצדיק עונש. במדינה נאורה אמורה היתה להיות סובלנות כזו שמסוגלת להכיל הפרעות במרחב הציבורי עד לרמה מסויימת. איני בטוח שחסימה של כביש למשך זמן מה עומדת בהגדרה.אלא אם כתבת בציניות.
איתן, לא יודע כבר לאיזו תגובה בדיוק אתה מתייחס. אני מסכים איתך שעד רמה מסויימת, צריך לדעת להכיל את זה. ולמעשה זה מה שמשטרת ישראל עושה בפועל – כשהחוסמים הם מגזר יהודי כלשהו (עו"סים, סטודנטים, מפגינים למען גלעד שליט וכו').