ובינתיים, ביקום מקביל

המגיבים כאן שעדיין חושבים שלמישהו צריך להיות אכפת מהסיפורים שהם מספרים לעצמם על פשעי הדיקטטורה הציונית, ושלמישהו צריך להיות אכפת מהתפלפלויותיהם התפלות ויללותיהם חסרות הערך על אופני המימוש של משטר הדיכוי הציוני, מבהירים שהזמן נגמר לפנות אל שיקול דעתם של אזרחי גזע האדונים באתנוקראטיה הציונית ושמכאן יש לרכז ולהפנות את כל המאמצים כלפי אנשי מצפון מחוץ למדינת הטרור הציונית, כדי שיפעלו לעצור את הפשעים הציוניים בכל אמצעי שנראה להם סביר.

מוחמד עובייד (5) מעיסאווייה שנורה בפניו ביום רביעי האחרון איבד את עינו –
https://twitter.com/hums9/status/548872284903964672

קריאה לבוגרות ובוגרי* יאס”א לסרב לשירות סדיר ולשירות מילואים בצבא הישראלי:
אנו, בוגרות ובוגרי התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים, חברות צוות לשעבר, פלסטינים ויהודים, מגילאים שונים ומתפיסות עולם שונות ומגוונות, פונות אליכן, בוגרות, ובוגרות לעתיד – העזו לסרב.
http://iasa-refuse.org/

نداء لخريجات وخريجي ياسا لرفض الخدمة الالزامية وخدمة الاحتياط في الجيش الاسرائيلي:
نحن خريجات وخريجي المدرسة الثانوية الاسرائيليلة للعلوم والفنون في القدس, اعضاء طاقم سابقين, فلسطينيين ويهود من مختلف الاعمار واصحاب معتقدات مختلفة ومتنوعة, نتوجه اليكن, خريجات, وخريجات المستقبل- تجرأوا على الرفض.
http://iasa-refuse.org/ar/

:A Call on IASA Alumni to Refuse Mandatory and Reserve Duty Service in the Israeli Military
We, Israel Arts and Science Academy alumni, former staff members, Palestinians and Jews, from different ages and diverse world-views, approach you, alumni and future alumni – dare to refuse.
http://iasa-refuse.org/en/

http://mekomit.co.il/%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%99-%D7%91%D7%99%D7%94%D7%A1-%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/

יצרתי קשר עם בעלת חשבון הטוויטר ממנו קושרה הידיעה על כך שמוחמד עובייד איבד את עינו, על מנת לקבל סימוכין לטענה הזו. אחכה עד אחר הצהריים לתגובתה.
כרגע, בחיפוש באנגלית לא נמצא שום מקור רלוונטי שתומך בטענה, ורוב הידיעות הרלוונטיות לא מציינות פגיעה משמעותית.
ללא סימוכין לטענה הזאת עד אחה"צ, אתנצל כאן על ההטעייה.

בעלת חשבון הטוויטר שממנו הידיעה על מוחמד עובייד לא חזרה אלי.
לא הצלחתי למצוא שום ידיעה מאושרת שמוחמד עובייד איבד את עינו כתוצאה מהירי לפניו, ולעומת זאת הופיעו מספר אזכורים על התאוששותו ושחרורו מאישפוז.
מאלה מתחייב להסיק שככל הנראה, למרבה השמחה, הילד מוחמד עובייד לא נפגע באופן חמור ורואה בשתי עיניו.
אני מבקש להתנצל על הטעיית המבקרות והמבקרים בדף זה, ולפני ומעל כולם על הטעיית עידן לנדו.
כמו כל מאבק חירות, גם המאבק הפלסטיני לחירות הוא בראש ובראשונה מאבק על השמעת והכרת האמת, ואין פגיעה חמורה יותר במטרות אלה מאשר הפצת שקרים והגזמות היכן שהאמת לבדה מספיקה בהחלט על מנת לשכנע כל בעל/ת מצפון בחשיבותו של המאבק והניצחון בו.
בצד הישראלי, הדובר עברית, מעטים שומרות על מחויבות כה עמוקה לחקירת והצגת האמת לאמיתה כפי שהם מופיעים בבלוג הזה, ואני מצר על כך שההתנהלות הפזיזה שלי בהבאת ידיעה בלתי-מאומתת זו אל הדיון עלולה חו"ח להעיב על יושרתו המוכחת של עידן לנדו ותקפותם העובדתית העקבית של דבריו.
ציוצים בטוויטר הם מקור מעולה למידע עדכני, ישיר ואמין ביותר: יש משתמשים שאמינותם אינה מוטלת בספק ואחרים אמינים פחות והרבה פחות, וניתן בקלות יחסית להבדיל בין "הסוגים" השונים, בוודאי לאחר הצלבות של מידע.
אני מתחייב להבא לבדוק כל טענה מסוג זה באופן שמגלה אחריות כלפי אמון הקוראות והקוראים בבלוג, כלפי מטרות המאבק וכלפי המחויבות לאמת, לפני שאציג אותה בדיון כאן כאמת עובדתית גמורה.

תודה לדרור BDS (Boycott, Divestment, Sanctions) על ההפנייה לשיתוף בפייסבוק ולתגובות שם.

עדי
קראתי בעניין רב את דבריך בפייסבוק על הרשימה בעמוד זה. את השורות הללו מתוך דבריך מצאתי מעניינות במיוחד:
"אני לא קורא אותו ולא אקרא אותו, כי זה פשוט לא מעניין אותי. אני מעדיף בלוגים על אמנות או תוכנה. כואב, חבל, מזעזע, אבל אני לא פעיל פוליטי. נתקלתי, קראתי, אין לי הרבה מה לעשות עם זה מעבר לבחירות הבאות. מבטיח לא לבחור בנט. ציוני? לא יודע מה זה. אם בנט זה ציוני אז אני לא, אבל אני בהחלט גם לא אנטי ציוני (אלא אם זה מיכאל בן ארי). אין לי מושג מה ההגדרה המדוייקת לזה, ולכן אין לי תשובה מדוייקת."

ברשותך, אתייחס לדברים אלה.

ראשית חייבים לציין את הרושם העולה מדבקותך יוצאת הדופן בדייקנות. הרי הדבקות הזאת, בדייקנות הזאת, היא שהובילה להתפתחות המאוחרת והמסעירה הזאת, ככה נדמה, של הדיון הזה. וכיוון שנראה ששמת לך למטרה לייצג את רוח הדייקנות חסרת הפניות, שהיא נשמת אפה של החשיבה הלוגית והמדעית הסדורה, שהיא הבסיס של התרבות והציביליזציה עצמן, מי יערער על כמה שראויה המטרה הזו.

כך למשל אנו למדים כי כאשר אין נמצאת בידך הגדרה מדוייקת לדבר מה, בצדק רב תסרב להתייחס לדבר הזה כבעל משמעות. למשל ציונות.

ואכן, מה לציונות ולהסגותיך הענייניות שעל הפרק? שום דבר, ולכן, ולשם רוממותה של רוח הדיוק דווקא ולא משום סיבה אחרת, אני מבקש לשאול אותך כמה שאלות הנוגעת לכמה הגדרות מדויקות שאותן אולי דווקא יש לך:

עזוב ציונות, האם יש בידך הגדרה למושג "פשע"? הגדרה שתהיה מדויקת מספיק כדי שתוכל להתייחס לאירוע כלשהו ככזה שנופל תחת הגדרתך המדויקת למושג פשע? (או שאולי לא נופל תחתיה? – הכל לפי הגדרתך שלך)

בנוסף, מעניין אותי לשמוע בכמה אתה מעריך את מספר האירועים שהתרחשו בשנה שעכשיו הסתיימה, במרחב הגיאוגרפי שבין נהר הירדן לים התיכון, אשר בהם התנהלותם של פרטים בתוך ארגון צבא הכיבוש הציוני נופלת תחת הגדרתך המדויקת, אם יש כזאת, של המילה "פשע"?
(ואפשר להוסיף: מתוך פשעים אלה, כנגד כמה נפתחה חקירה? מתוך אלה, כמה פשעים הובאו למשפט צדק? מתוך אלה, כמה פשעים הסתיימו בהרשעה? מתוך אלה, בכמה מהם הלם גזר דין הצדק את חומרת הפשע?)

בלי חס וחלילה לבטל את חשיבות העמדת דברים על דיוקם, רק הערכה אני מבקש: מה המספר הזה להערכתך? לא חייבים להיות ממש מדויקים, רק ניחוש מושכל שנח על אדני רוח הדיוק והחשיבה המדעית.

רגע, עזוב ציונות עכשיו. אני לא אמרתי ציונות, אין לי לזה הגדרה מדויקת, בשביל מה להכניס לכאן ציונות עכשיו?

רגע. עוד שתיים-שלוש שאלות, ברשותך.
אני מבין שאתה לא פעיל פוליטי. כי אין לך מה לעשות עם זה מעבר ללא לבחור בנט. אם אין מה לעשות אז אין מה לעשות.

רגע, שאלה: האם שירתת בעברך בצבא הכיבוש הציוני? חשוב לי לציין שגם הנושא של השאלה הזאת הוא פשעים. ההגדרה המדויקת שלהם. פשוט הבנתי שאתה לא פעיל פוליטי, אז חשבתי לברר מה היקף פעילותך הלא-פוליטית בתחום הפשיעה. תחת ההגדרה המדויקת שלך למושג, כמובן. רק שלך.

תרגיש חופשי לפרט: היכן שירתת, מתי, באיזה פעולות השתתפת – בפועל או כחלק מ"מערך הלחימה" ההיקפי. חשוב לי להדגיש שלא אמרתי "פעיל פוליטי", וגם אתה לא אמרת "פעיל פוליטי". את הדיוק אנחנו מבקשים. את הדיוק בלבד.

האם אתה מרגיש שאני תוקף אותך אישית? או בניסוח יותר מדויק (יותר מדויק, כן?) – האם אתה מרגיש שאני מעביר את הדיון מהענין העקרוני למקרה הפרטי (שלך)?

בחיי, זאת לא הכוונה: הרי המקרה שלך ממש לא פרטי. להיפך, הוא הכי כללי שאפשר – חולש על משהו כמו 98 אחוז מהאוכלוסיה היהודית במדינה היהודית כולה, או כמו שהם אוהבים לומר: אין לי הרבה מה לעשות עם זה. (המספרים הם הערכה לא מאומתת, ללא סימוכין. אני אמרתי "ציונות"? אני לא אמרתי "ציונות", זה לא מדויק).

סליחה, אני חוזר בי: להעביר את הדיון העקרוני למקרה הפרטי שלך זאת ועוד איך הכוונה.

אני מזכיר שוב: הדיון הוא בנושא פשעים – מה, מי, כמה?
דיוק, דיוק, דיוק.
כבר הבהרנו שאתה לא מצביע לבנט? מצוין.

אני מבין שאתה מעדיף בלוגים על אמנות או תוכנה. גם אני. (יש לי אפילו הוכחות מוסמכות ומגובות על קריירה מקרטעת בתחום). בוא נדבר רגע על אמנות – הנה ציור מפורסם שבטח נתקלת בו פה או שם:

של תיאודור ז'ריקו (Géricault), 1819 – "הרפסודה מספינת מדוזה".

אז מה יש לנו כאן? 18 נפשות אומללות נישאות בלב ים סוער על גבי רפסודת עץ רעועה. ארבע מהן כבר מתות, או לכל הפחות בשלבי גסיסה סופיים בהחלט. הסגנון האקספרסיבי האופייני לתקופה בולט במרקמי אור וצל חדים וחתירה לריאליזם מזעזע-חושים: בזמן שעבד על הציור, ז'ריקו נהג לפקוד במשך תקופה ארוכה את חדר המתים בבית הקברות של פריז כדי ללכוד בקפידה את המראה של בשר אנושי מרקיב.

הרבה פרשנויות אלגוריות דבקו לציור, שכבמקרים רבים כמותו לא התקבל בברכה מיד – ובפרט כמשל למצבה של צרפת בזמן ההוא של אחרי ההרפתקאה הנפוליאונית, ועשרות שנים לפני שההיסטוריה הסוערת וההפכפכה של המדינה הזאת זכתה לאיזושהי "יציבות". והרי הדימוי של המדינה כ"ספינה השטה בים סוער" כבר מופיע ב"אנטיגונה" של סופוקלס, לפני קרוב ל-2,500 שנה.

האלגוריות האלה כמובן רלוונטיות, אלא שעוד לפני הרמה הזאת, "הרפסודה מספינת מדוזה" היא ייצוג ישיר למדי של אירוע חדשותי שהסעיר אז את צרפת: היתה ספינה כזאת, "מדוזה", שבדרכה מצרפת לסנגל נתקעה 60 מייל מחופי אפריקה על התרוממות מתחת לפני המים של גבעת חול, מצב שהתגלגל בסופו של דבר לכ-150 אישה ואיש שנסחפו על רפסודה מאולתרת למשך 13 יום בלב האוקיינוס עד שנמצאו במקרה ע"י ספינת צי אחרת.

למעשה, בציור רואים את הניצולים מנופפים בייאוש לעבר צללית קטנטנה של ספינה ממש על קו האופק, ודמות אחת של גבר מבוגר יחסית בקדמת הקומפוזיציה בולטת בארשת מלנכולית ומהורהרת, המנוגדת באופן חריף לתחושת הדחיפות האקסטטית שחולשת על כל הסצנה. על מה חושב האיש הזקן, שיכול להיות חשוב עד כדי כך שאינו מוצא צורך להציל את חייו שלו ברגע האחרון שניתנה לו הזדמנות לכך?

בשביל לגלות את זה פשוט נצטט את דברי מבקר האמנות ג'ונתן מיילס כפי שהם מופיעים בעמוד הוויקיפדיה של הציור, ואני אפילו אטרח ואתרגם אותם: "הרפסודה גררה את הניצולים לגבולות הניסיון האנושי. מוטרפים-מדעת, מיובשים ומורעבים, הם שחטו את אלה שבקשו להתמרד, אכלו את הבשר של מי שמת ורצחו את החלשים ביותר…" כשהרפסודה נמצאה רק 15 גברים עוד היו בחיים. ברגע ההצלה שלו, האיש הזקן בציור מגלה שיותר מהכל הוא חרד מהחזרה אל החברה "המתורבתת", "האנושית".

הקפטן, דרך אגב, לא היה בין ניצולי הרפסודה – מלכתחילה הוא דאג להתמקם באחת מסירות ההצלה של המדוזה שנטשו את הרפסודה מאחור. זה בעצם היופי של הסיפור: הקפטן היה פנסיונר, אריסטוקראט מובטל מזה עשרים שנה, שקיבל את הג'וב כמינוי פוליטי ע"י המונרכיה הצרפתית המתחדשת לאחר נפילת נפוליאון. התאונה המקורית של הספינה התרחשה בגלל טעויות שלו בניווט ובסדרי העדיפויות.

עכשיו תאר לעצמך שבתחילת המאה ה-19 לא היו מצלמות, ולא טוויטר, ולא בלוגים של עידן לנדו. ככה שאם מצאת משהו שהצריך, לדעתך, את תשומת לבם של אנשים, נניח פשע כלשהו – לצייר את הדבר הזה מהדמיון היתה אחת האפשרויות היחידות שהיו לך כדי לנסות להשיג את תשומת הלב הזאת. ולמרות שהוא לא נכח בעצמו באירוע, ושלא היה לו מי יודע מה מידע להצליב, ושבשביל דיוק הדבר הכי טוב שהוא יכל לעשות היה ללכת לחדר המתים העירוני, בכל זאת ז'ריקו החליט לצייר את קורות הרפסודה האומללה מהספינה מדוזה – ציור שלא התקבל מיד בברכה – כנראה כי הוא חשב שאנשים, אלה ש"אין להם הרבה מה לעשות עם זה", צריכים להפנות את תשומת לבם לסיפור הזה, אפילו בלי מאה אחוז דיוק.

עכשיו תראה אותי – כותב וכותב בלי בכלל לדעת אם אי פעם תחזור כדי לקרוא את זה. באת, עשית את שלך ביצירת עוד דיון חסר ערך בפייסבוק בנוסח "מי התחיל ב-67", הלכת. אתה לא פעיל פוליטי, אתה רק פועל באופן פוליטי בלי לדעת את זה. כי אתה חלק מפרויקט פוליטי שלם, רק שאתה בתוכו, חלק ממנו. (אני לא אמרתי ציונות. אתה אמרת ציונות? אני לא אמרתי ציונות). פרויקט שיטתי, עקבי ואגרסיבי, שאתה לא רואה ולא רוצה לראות, לא פה בבלוג, ולא במציאות. אתה הרי לא מצביע בנט. אתה משרת בצבא הטרור הציוני ובכלל מעדיף אמנות. אתה מאמין בדייקנות, ואתה דורש דיוק.

הנושא הוא פשעים. כמה ההגדרה שלך לפשעים מדויקת? הגדרה מדויקת היא הגדרה חותכת, כזאת שאיתה אפשר לקחת משהו ומסביבו לסמן גבול: כאן זה פשע, כאן לא. באיזה צד של הגבול הזה אתה?