דילוג לתוכן
25 בדצמבר 2014 / עידן לנדו

ובינתיים, ביקום מקביל

אתמול ירה כוח משטרה במוחמד ג'אמל עובייד כשעמד מחוץ לביתו בכפר עיסאוויה שב"מזרח ירושלים". כדור ספוג לפיזור הפגנות פגע בו בפנים, מתחת לעינו.

עובייד הוא ילד בן 5. ככה הוא נראה.

 

חודש לפני כן, ב-14 בנובמבר, ירה צה"ל בראשה של מייאר עמראן תואפיק אל-נטשה בכדור מתכת מצופה גומי, בשעה שנסעה במכונית של סבה, יחד עם סבתה, אמה, ואחד מאחיה, במחנה הפליטים שועפט. היא נפגעה קשה וגולגלתה נסדקה.

אל-נטשה היא ילדה בת 10.

יממה לפני כן, ב-13 בנובמבר, ירה צה"ל בפניו של סאלח מחמוד בעיסאוויה. כדור ספוג לפיזור הפגנות פגע בו בין שתי עיניו.

מחמוד הוא ילד בן 11. הוא איבד את מאור עיניו. ככה הוא נראה.

zz

חודשיים לפני כן, ב-7 בספטמבר, מת מוחמד סונוקרוט, לאחר שהיה במצב של מוות קליני במשך שבוע. מג"ב ירה בראשו כדור ספוג לפיזור הפגנות ב-31 באוגוסט בשכונת ואדי ג'וז ב"מזרח ירושלים".

סונוקרוט היה נער בן 16. הוא מת מדימום תוך-מוחי כתוצאה משבר בגולגולת שגרמה פגיעת הכדור. ככה הוא נראה.

מוחמד סונוקרוט כנראה לא שמע על כך שכדורי ספוג לפיזור הפגנות מוגדרים כנשק אל-הרג. ודאי גם לא ידע שבאחרונה הכניסה משטרת ירושלים לשימוש סוג חדש וקטלני יותר של כדורי ספוג (שחורים), לאחר ששוטרי מג"ב התלוננו שהסוג הקודם (הכחול) אינו מרתיע מספיק.

ב-11 בנובמבר ירה צה"ל במוחמד ג'וואברה, בן 19, בשעה שהיה בביתו במחנה הפליטים אל-ערוב, צפונית-מזרחית לחברון. שעתיים לפני כן השתתף בעימותים בכניסה למחנה, ולאחר שנפצע ברגלו, חזר הביתה. תחקיר "בצלם" העלה שג'וואברה עמד בקומה השנייה לביתו ומזג תה בשעה שכדור בודד, שנורה בידי חיילים מגג סמוך, חדר דרך החלון ופגע בו בחזהו. הוא מת תוך דקות ספורות.

הירי היה ללא אזהרה מוקדמת וללא כל סיבה נראית לעין. בניגוד לגרסת הצבא, ג'וואברה לא היה מעורב בעימותים בזמן שנורה אלא שהה בביתו. גם החיילים שחיפשו נשק בביתו לא מצאו דבר. אין דרך לתאר את האירוע הזה אלא כרצח בדם קר.

בלילו של אותו יום, בין ה-11 ל-12 בנובמבר, ירד אחמד חסונה, בן 20, להשליך אשפה מתחת לביתו שבעיירה ביתוניא. לפתע, ללא כל אזהרה, חיילים שארבו לו מאחורי פחי האשפה ירו בו ארבעה כדורים ופצעו אותו אנושות בירכיים ובמותניים. לאחר מכן עלו החיילים לבית והחרימו את ציוד הווידאו שבו היו שמורים צילומי האבטחה מסביב לבית, אשר בהם, ככל הנראה, תועד האירוע. מה שבטוח בטוח, אף אחד בצה"ל לא רצה לחזור על הפאדיחה הקודמת בביתוניא, כששוטר מג"ב רצח שני צעירים והופלל באמצעות צילומי האבטחה. יש הפקת לקחים בצה"ל.

הכוח שפעל בביתוניא (שטח A) חיפש כנראה מישהו אחר; את בני הבית שאלו איפה סאמר, אבל לא היה שם שום סאמר. אחרי חצי שעה עצרו החיילים תושב של בית סמוך ולקחו אותו איתם. לגירסת צה"ל, לפיה ניסה חסונה לברוח, אין כל תימוכין. ממילא לא נטען שהוא היווה סיכון וגם העובדה שאחרי האירוע לא חקר אותו צה"ל מלמדת שלא היה מבוקש.

חסונה מאושפז עם פגיעה בחוט השדרה; אין לדעת אם יוכל עוד ללכת.

* * *

ליהודים משחקי פאזל קואליציוניים, לערבים כדורים תועים (או לא תועים) בראש. הפושעים לא יובאו לדין, עוד הרבה ילדים יהפכו לנכים. שגרה בארץ ישראל. סליחה על ההפרעה.

69 תגובות

להגיב
  1. יוסףה מקיטון / דצמ 25 2014 12:13

    תמיד מאד חצוי אם ללחוץ "אהבתי" בסוף הרשימה ששנאתי כל מלה בה, שכל תמונה ומשפט העלו דמעות בעיני, ובכל זאת, כדי שיופיע גם בבלוג-רול שלי צריך ללחוץ "אהבתי". הופך את הלינק לפוסט הזה לחתימה במייל שלי לימים הקרובים. ככה זה כשאין פרופיל פייסבוק. עצוב וכועס הן שתי מילים שלא מתחילות לתאר אפילו.

  2. עידן לנדו / דצמ 25 2014 12:46

    עוד על האירוע הראשון (מאתמול), הנוהל הקבוע. קודם כל המשטרה מכחישה כל קשר:
    http://news.walla.co.il/item/2813725

    אח"כ, תחת לחץ, נפתחה חקירת מח"ש. אל תעצרו את נשימתכם.
    http://news.walla.co.il/item/2813829

  3. LDR / דצמ 25 2014 14:00

    זה היה בסוף שנות השמונים. חזרתי לאחר שנתיים של נדודים בדרום אמריקה היישר לשירות מילואים בבית חנון. כבר בסיור הראשון הבחנתי בהתרחשות שנראתה לי אז מוזרה ביותר. ילדים השליכו עלינו אבנים (במידת יכולתם, היינו רחוקים מהם והם היו בני 4-5) וכאשר אחד החיילים כיוון אליהם את הנשק על מנת להרתיע אותם ולהבריח אותם אל ביתם, התברר שאין בהם פחד מפני הרובה המכוון כלפיהם, הם לא חווים את האיום ומבחינתם מדובר בסוג של משחק. מאותו רגע החלטנו שאנחנו לא נכוון יותר נשקים לעבר ילדים, גם לא למטרת הרתעה והפחדה. אם צה״ל והמשטרה היו מאמצים את הגישה הזו היו נמנעים האירועים הטרגיים של הרג ופציעה חמורה של ילדים פלסטינים.

  4. עודד / דצמ 25 2014 14:19

    ביחד עם שאר החדשות מסתבר שאנחנו רפובליקת בננות. (לא שצריך כ"כ הרבה הוכחות, ניתן היה להסתפק בפחות)
    באסה לאללה.
    תהיה לי בריא, עידן.

  5. יעל חבר / דצמ 25 2014 14:31

    לי יש הצעה יותר טובה: אל תהיו שם! מי שהולכת לצבא, גם אם אינה מתכוונת לכך סופה, במקרה הטוב, בשוברים שתיקה. אל תלכו לצבא! אל תשתתפו במערכת הבחירות, שכל תכליתה להנציח את המצב. סרבו, סרבו, סרבו. ועוד פעם: סרבו.

  6. מיכל פ / דצמ 25 2014 14:42

    מסכימה עם יעל חבר. במצב עניינים זה, אסור להתגייס לצה"ל ובוודאי שאסור לשרת בשטחים. דגל אדום מתנוסס מעל שרות כזה שאלה תוצאותיו.

  7. חיה כאן (ליבנה) / דצמ 25 2014 15:05

    יעל שלום,
    לא להשתתף במערכת הבחירות?!
    האם זה נכתב ברצינות?
    אז מי כן ישתתפו?
    איילת שקד, רונן שובל וחבר מרעיהם?
    וגם כל המתים שקמים לתחייה ומצביעים עבור ש"ס, דגל התורה וכו'?
    אני לא מאמינה למקרא עיניי. במקום להשיב מלחמה שערה – להתקפל באיסטניסיות, לעקם את האף, ו – לעשות מה? לכתוב מאמר נוקב שקוראים אותו בלאו-הכי כמעט אך ורק מי שמסכימים מראש ובדיעבד?
    להיפך. להיפך. להשתתף במערכת הבחירות ולהעלות על סדר היום הציבורי את הזוועות שהציג עידן.
    ובעיקר, להצביע רק עבור מי שחותם בדם-ליבו שהוא מתכוון להגיע להסדר מדיני מוסכם על כל הצדדים.
    לכן, הצטרפתי ל"נשים עושות שלום" ו"דורשות הסכם מדיני". ממליצה לכולכם להצטרף. המונחים "הסכם" ו"הסדר" מופיעים שניהם בתעודת הזהות של התנועה. הראשון מכיל בתוכו "מוסכם" ולכן קצר יותר, ואילו לשני דרושה התוספת "מוסכם על כל הצדדים" שהופכת אותו לברור יותר אך גם לארוך יותר…
    אני מקווה, עידן, שלא הפרתי איזה כלל כתוב או לא-כתוב הקשור ל"תעמולת בחירות". ולא-היא: מדובר בתנועה פוליטית, כמובן, אך לא מפלגתית!

  8. רויטל / דצמ 25 2014 15:28

    תודה על ההפרעה, עידן. חיכיתי לה. אני יודעת שלא ראית את הפוסט שלי בפרצוספר, אבל שאלתי בו איפה אתה כשצריך לעשות סדר בשרשרת הפגיעות האחרונות בילדים פלסטינים מצד בחורינו המצוינים.

  9. yaelhever / דצמ 25 2014 15:39

    "חותם בדם-ליבו שהוא מתכוון להגיע להסדר מדיני מוסכם על כל הצדדים"? עוד לא נולדה האישה הזו. אני בטוחה שהמצביעות מתכוונות להמון דברים טובים. בפועל הן תמיד מחזקות את הצבא, ההתנחלויות, הכיבוש, המלחמות וההון-שלטון. גם אם תצביעי הכי שמאל-שמאל שאפשר (מי זאת?), את מחזקת את המערכת הכוחנית של שקרים, קומבינות, קואליציות. והתוצאה לעולם תהיה זהה. וכי פושעת המלחמות הוותיקה לבני יחד עם מעודד המלחמות הוותיק הרצוג ישנו משהו? ולמה בכלל יש בחירות עכשיו, בשביל השלום? הצחקת אותי. הן משקרות בלי בושה ולנו נותר רק לומר שאנחנו לא במשחק. לא ניתן לכך לגיטימציה. במצב הנוכחי גם מפלגות השמאל (בקושי יש אחת כזו, אולי חד"ש, השאר אינן שמאל!) משתפות פעולה עם המצב הקיים, בחירות אחר בחירות אחר בחירות אחר בחירות. השיטה הזו פשטה את הרגל בכל העולם, אבל בישרעל זה פשוט פולישוק. פולישוק עם כיבוש, ילדים הרוגים, מלחמות. כולן יודעות שהשיטה דפוקה, אבל אומרות לי: מה את מציעה במקום. אין לי מה להציע במקום. אני מייחלת שאחוז ההצבעה ילך ויקטן מבחירות לבחירות, מה שמעיד על חוסר לגיטימיות של השלטון. ולאט לאט תיווצר האלטרנטיבה. אבל היום אסור לשתף פעולה עם כך שנותנים לנו לבחור במי שתשתין לנו על הראש, ולבסוף נעשית קומבינה וזאת בכלל לא היא, אלא מישהי אחרת, שבכלל לא משתינה, אלא מחרבנת לנו על הראש. אני מגזימה? תסתכלי על המלחמה האחרונה. תקראי את עידן לנדו.

  10. קרן / דצמ 25 2014 15:43

    עידן, תודה שהפרעת לשגרת חיי הנוחה.
    האם יש דרך לתרום למשפחות הילדים הפצועים שאתה יודע שהכסף אכן מגיע אליהם?

  11. ולאדימיר פוטוצקי / דצמ 25 2014 18:11

    אכן יקום מקביל.
    חמש מאות אנשים משתתפים בהתפרעות אלימה, והשוטרים מצליחים לפגוע רק במישהו שהתקלח במרתף במרחק חצי קילומטר.
    למות מרוב טיפשות של השוטרים האלו.

  12. ujanissary / דצמ 25 2014 18:28

    רוצחים

  13. עידן לנדו / דצמ 25 2014 18:29

    ולדימיר, אתה מוזמן לנחות מן היקום המקביל שלך למציאות. ההתפרעויות בעיסאוויה הן מחאה על חסימת שניים מתוך שלושת הכבישים שמוליכים לכפר ע"י המשטרה. הנימוק הרשמי שניתן הוא "למנוע השלכת אבנים"; חסימת עורקי התחבורה לכפר של 15 אלף תושבים היא עונש קולקטיבי שמעולם לא נשקל כלפי יישוב יהודי. התקשורת בעברית לא תספר לך את זה, אבל כאן יש הסבר:
    http://972mag.com/hundreds-of-palestinians-israelis-protest-collective-punishment-in-east-jerusalem/98732/

    כן, אפשר גם לשאול למה הצעירים זורקים אבנים. נו, בשביל זה צריך להבין קצת מה קורה בכפר הזה (שוב, לנחות מהיקום המקביל):http://bimkom.org/2014/06/4535/

  14. Yoram Gat / דצמ 25 2014 19:41

    עידן – תרגמתי את הפוסט לאנגלית: https://docs.google.com/document/d/1clXak2bSJ8-PbNSCLjj2ncLkLLIq4cb6FD7cT6Ypa4Y. חשבתי לשלוח את הפוסט המתורגם ל-Mondoweiss.

  15. עידן לנדו / דצמ 25 2014 19:47

    תודה, יורם.

  16. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / דצמ 25 2014 21:37

    למה הם היו בהפגנות?

  17. ido2267 / דצמ 25 2014 22:19

    אנונימי אתה צודק. הילדים האלו לא היו צריכים להיות בהפגנה ובאמת מגיע להם ללכת מיד למיטה בלי קינוח ובלי לשמוע סיפור.
    לירות בהם כדור גומי בפרצוף? בשביל זה צריך שוטר מאד מאד לא כשיר או מאד מאד סאדיסט.

  18. רחלה חיות / דצמ 25 2014 22:48

    תודה רבה לך עידן. מצטרפת לקריאתה של יעל: אל תהיו שם! אל תלכו לצבא! אל תשתתפו במערכת הבחירות, שכל תכליתה להנציח את המצב. סרבו, סרבו, סרבו. ועוד פעם: סרבו.

  19. israebest / דצמ 26 2014 00:13

    היום במקרה פורעים ערבים הציתו רכב ובו אב וביתו בת ה-11 ככה סתם לשם הנאה בשומרון הילדה נכוותה קשות ומאושפזת בביה"ח בכוויות של 50% ….. אתה מבין שהערבים תוקפים יהודים בכוונה להרוג אותם, והחיילים/שוטרים הודפים הפגנות ערביות אלימות או תקיפות בעת סיוריהם בשטיחי B ו-C כמסוכם עם הרש"פ. וכשמביאים ילדים להפגנות או מפגינים ברחובות ומשתמשים באלימות כנגד השוטרים, אז סביר שגם ייפגעו מפגינים ערבים וגם ילדים שמובאים בכוונה להפגנות האלה.

  20. לאה / דצמ 26 2014 01:00

    תודה לך עידן על שאתה לא נותן לנו להכחיש ולשכוח.
    אוי ואבוי ונורא ואיום לנו אם המסקנה היא לא ללכת לבחור ואני חותמת על כל מילה של חיה.

  21. עידן לנדו / דצמ 26 2014 08:30

    ישראבסט, פורעים הם פורעים בכל מקום – עם מדים או בלעדיהם. טרור לא מצדיק טרור.

    ועכשיו נדייק קצת.

    ביתוניא היא שטח A, שטח שאמור להיות בריבונות פלסטינית מלאה. העובדה היא שישראל אינה מכירה בפועל בריבונות הזאת ופולשת אליו בחופשיות כדי לבצע מעצרים וחיסולים. זאת הפרת ריבונות אלמנטרית והוכחה לכך שישראל מעולם לא ראתה בפלסטינים צד שווה במו"מ. מתנחל שיורה ברועה פלסטיני לא יילכד בידי המשטרה הפלסטינית (אין לה סמכויות) וגם יכול להיות בטוח שכוחות פלסטיניים לא יפלשו לישראל הריבונית במצוד אחריו. כל פלישה של צבא ישראלי לשטח A – עניין של יומם ביומו – היא טרור מדיני. זה צריך להיות ברור.

    הילדים בהפגנות: רואים שלא קראת. חלקם היו בדרך לבית ספר, חלקם סתם ליד הבית. מן הסתם לא ביקרת בעיסאוויה ולא חזית בעיניך בצפיפות הזאת. אין שם "שטח פתוח" להפגנות, אין כיכר העיר. מפגינים ברחובות וצפוף שם, וגרים שם, ועוברים ילדים. הפלסטינים לא צריכים להצדיק את נוכחותם שם – זה ביתם. מי שתקוע שם בלי הצדקה זה מג"ב, לא הם.

    ואחרי הכל: גם אם ילד בן 5 "נגרר" להפגנה, זה לא רישיון לירות בו בראש. מסתבר שיש ישראלים שעדיין צריך להזכיר להם עובדה פשוטה כזאת (אבל הם יודעים אותה היטב כשזה מגיע להפגנות של מתנחלים, ומתנחלות עם פעוטות על ידיהן – היית מצפה לראות שם תמונות כאלה?).

  22. ido2267 / דצמ 26 2014 09:15

    הבעיה של השמאל הייתה ונשארה אובר חוכמיות. אז כמה אלפי אנשי שמאל לא יצביעו, חוץ מאשר לשמח את נתניהו, מה תעשו בזה?

  23. chellig / דצמ 26 2014 09:28

    כמה נורא,פשוט נורא ואיעך זה לא כותרת ראשית באיזה מקום במקום בחירות ושטויות אחרות.

  24. עידן לנדו / דצמ 26 2014 09:34

    אוי, עדו, איך קצתי כבר במשפטים האלה שמתחילים ב"הבעיה של השמאל…".

    חלאס, עזבו אותי מהבעיות של השמאל. אני בעניין של הבעיות של המשטר. תצביעו, לא תצביעו, רק תפנו את האנרגיות שלכם החוצה ולא פנימה.

  25. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / דצמ 26 2014 10:54

    "כשמכינים חביתה…"
    מזל שאלה לא היו שלי שנשברו ואני נחרד למראה התמונות, אבן הן אינן הבעיה אלא סימפטום מזעזע שלה ותו לא.

    עידן, אם יש לך דעה (כלשהיא) יבוא יום ותיאלץ -או לסגת ממנה או להתמודד עם מישהו שחושב אחרת. זאת שאלת השאלות מבחינתי.

    אני מאוד אוהב לקרוא את מכתבותיך.
    תודה על ההשקעה!

  26. ido2267 / דצמ 26 2014 11:10

    בדיוק הנקודה עידן. אני רוצה שגם יעל ומיכל יפנו את האנרגיות שלהם החוצה ולא ישבו להן מרוצות מאד מעצמן וצודקות מאד בצד כשיש בחירות. כל פעולה אחרת – כלפי חוץ כדבריך – תבורך.

  27. נועם א"ס / דצמ 26 2014 11:18

    המגיבים כאן שעדיין חושבים שלמישהו צריך להיות אכפת מהסיפורים שהם מספרים לעצמם על פשעי הדיקטטורה הציונית, ושלמישהו צריך להיות אכפת מהתפלפלויותיהם התפלות ויללותיהם חסרות הערך על אופני המימוש של משטר הדיכוי הציוני, מבהירים שהזמן נגמר לפנות אל שיקול דעתם של אזרחי גזע האדונים באתנוקראטיה הציונית ושמכאן יש לרכז ולהפנות את כל המאמצים כלפי אנשי מצפון מחוץ למדינת הטרור הציונית, כדי שיפעלו לעצור את הפשעים הציוניים בכל אמצעי שנראה להם סביר.

  28. עידן לנדו / דצמ 26 2014 11:58

    עדו, הטעות שלך היא המשוואה הכוזבת "לא הצביעו = לא עשו". יש אלף דרכים אחרות להשפיע, בפוליטיקה האזרחית, והתפיסה שרק דרך הקלפי האזרח מתערב בפוליטיקה היא למעשה תפיסה אנטי-דמוקרטית, שהופכת את כולנו לנתינים במשך 3 שנים ו-364 יום ולאזרחים ביום אחד בלבד. היא גם מאפשר לעצלני הכורסא לרחוץ בניקיון ידיהם – הצבענו, עשינו את שלנו. לא, אזרחות פוליטית היא הרבה יותר מהצבעה. אדם שמעורב במאבקים חברתיים כל השנה ורק ביום הבחירות לא הולך להצביע – משפיע הרבה יותר ממצביעים שנכנסים לקומה בין בחירות לבחירות.

    אני לא קובע לאף אחד איך להשפיע. אני גם לא רוצה שיקבעו לי. עד היום השגי השמאל היו די צנועים, זאת יומרנות גדולה מאד לומר מה הדרך הנכונה; מסתבר שכל הדרכים שנוסו לא עבדו מספיק טוב. אבל מי שקורא כאן לא מהיום את הבלוג יכול להבין לבד שתחלופת המפלגות לא עושה הרבה לשינוי המצב. שוב, אני לא קורא להימנע בבחירות, אבל פופוליזם מן הסוג של "מי שלא מצביע לא משפיע" לא עובד כאן, מצטער.

  29. עידן לנדו / דצמ 26 2014 11:59

    ובהמשך: גם דברי נועם באותה קטגוריה. מי שרוצה להשפיע מבחוץ – יבורך. כל הדרכים כשרות, באמת, וכוחנו כה דל שאין שום לגיטימציה מוסרית לפסול דרך מסוימת. הטהרנות הזאת היא "הבעיה של השמאל"…

    מול התמונות בפוסט, בכל מקרה, נראה לי קצת זילות לדבר על אסטרטגיות קלפי.

  30. חיה כאן (ליבנה) / דצמ 26 2014 14:34

    כוחנו אכן דל ולכן, עצם הביקורת ההדדית בתוכנו מפליאה אותי כל פעם מחדש. בימין די שמישהו יכריז "מוות ל-" (אני מגזימה קצת, לא הרבה) כדי שהמונים נלהבים יעמדו מאחוריו. בשמאל די שהאות י' תישמט או להיפך כדי שיתרחש פילוג.
    עד שתומצא שיטה פוליטית צודקת וחכמה יותר איננו יכולים להרשות לעצמנו את הלוקסוס של תיחכום סוציולוגי-פוליטי-פילוסופי ושל התהדרות בהבנה ש"כולם" מרמים אותנו, ש"כולם" בעצם "אותו הדבר" ש"התאגידים הם השולטים" וכו'.
    כי לא כולם אותו הדבר, יש גרועים ויש גרועים יותר.
    אנו יכולים לעשות מה שברצוננו ובכוחנו לעשות.
    אי-עשייה לא יכולה להוביל לשום דבר טוב, כי בזמן הזה של אי-עשייה ה"רעים" לא יושבים באפס מעשה, הם עושים גם עושים.
    לעולם אין לדעת איזה מעשה קטן ושולי שלנו יהייה "הברבור השחור" שיצליח לעצור את ההידרדרות.

  31. עידן לנדו / דצמ 26 2014 15:57

    חיה, מסכים עם ההתחלה, ועדיין, דוחה בתוקף את ההנחה ש"אי הצבעה" שווה ל"אי עשייה", ראי דבריי לעדו. אני גם מניח שלא זאת היתה כוונת יעל. ככל שאני יודע, אף אחד מן הקוראים המעורבים של הבלוג הזה לא דוגל באי-עשייה.

  32. חיה כאן (ליבנה) / דצמ 26 2014 17:33

    עידן, קודם כל אינני שופטת של אף אחד. מי אני שאאשים מישהו ב"אי-עשייה". לא לכך כיוונתי. התייחסתי אך ורק להצבעה. אי-הצבעה היא בפירוש אי-עשייה מהסוג הספציפי של אי-הצבעה. גם אם אנו עושים הכי הרבה בעולם עדיין לא להצביע בבחירות "עושה" משהו אמתי במציאות. לדעתי, משהו ממש לא-טוב. אין צורך, לדעתי, להכביר מילים על המשמעות של אי-הצבעה של קהלים מאד ספציפיים.

  33. Yoram Gat / דצמ 26 2014 20:09

    להבנתי, הצבעה ל"גוש השמאל" אינה פעילות פוליטית בעלת משמעות. לקרוא לפעילות הזו "עשייה" זוהי תמימות פוליטית וטפיחה עצמית על השכם ללא הצדקה.

    האם אפשר להצביע על מדיניות של ממשלות ה"שמאל" (מפא"י, מפ"ם, המערך, עבודה, מרצ, קדימה) ששונה מהותית מהמדיניות שיוצרה על ידי ממשלות "גוש הימין" (הליכוד ושותפיו) – בתחום כלשהו וספציפית בנוגע לכיבוש?

  34. עידן לנדו / דצמ 26 2014 20:29

    טוב, הדיון כאן נסחף ולי אין חשק להמשיך בו. הפוסט הזה מדבר על פשעים חמורים שעוברים מתחת לרדאר של הישראלים וממשלתם. אין שום רלבנטיות לזהותה של הממשלה בעניין הזה – הפשעים האלה משותפים לכל הממשלות. לכן הגלישה לדיבורי סרק על הבחירות היא בדיוק הסחת הדעת הנוחה כל כך מול עובדות מן הסוג הזה (מסתבר שגם בשמאל הרדיקלי, אבוי), הסחה שאליה כיוון המשפט בסוף הפוסט: "ליהודים משחקי פאזל קואליציוניים, לערבים כדורים תועים (או לא תועים) בראש."

    מסתבר שגם כאשר דוחפים ליהודים את הפשעים האלה בפרצוף, הם מתעקשים להישאר במשחקי הפאזל הקואליציוניים. הפוסט ממש מנבא את התגובות. חבל.

  35. Yoram Gat / דצמ 26 2014 20:45

    אני מסכים.

  36. אמנון / דצמ 26 2014 21:30

    ממש ככה. שלוות הנפש שבא הדברים מתקבלים אצל המעט שנחשפים היא בלתי נתפסת. זה מעבר לבנאליות של הרוע, זו קהות חושים וסופה אובדן האנושיות

  37. חיה כאן (ליבנה) / דצמ 27 2014 00:03

    "שלוות נפש"? "דיבורי סרק"? "משחקים קואליציוניים"? "קהות חושים"? "אובדן אנושיות"?
    אכן בשמאל לא צריך את הימין שיבעט בו. יש לו מספיק הבועטים זה בזה מבית.
    באיזו זכות מישהו מעלה בדעתו שקריאה להצבעה בבחירות פירושה עיוורון לזוועות? האם ביטוי בכתב של הדיכאון ושל החימה לנוכח הזוועות פירושו רגש נכון יותר ופחות "קהה"?
    הצבעה בבחירות איננה עשייה. אבל גם כתיבה איננה עשייה. בסוף בסוף ממשלות ופקידים הם שעושים. הגדרת עשייתם כבנאליות של הרוע הפכה בנאלית בעצמה. אם נצליח לשפר ולו במקצת את איכות הפקידים אולי נצליח להפחית קמעה מהבנאליות של הרוע שלהם.
    במקום להפנות כעס כל כך יוקד כלפי מי שקורא את הפוסטים כאן לא עדיף להפנותו כלפי מי שמבצעים את הזוועות (ובכך לתרום קצת יותר ל"עשייה" וקצת פחות להטפת מוסר)?
    עלינו לשמור על עצמנו מפני עצמנו, קודם-כל.

  38. carmt / דצמ 27 2014 08:36

    לאלה שמציעים לא להשתתף בבחירות, אז הנה דפוסי ההצבעה ממערכות בחירות אחרונות: מצביעים למעלה מ-90% מהחרדים, למעלה מ-90% מציבור המתנחלים והכיפות הסרוגות, 50% מהערבים, ו-60% מהחילוניים/עירוניים. הפער העצום הזה הוא גורם מכריע במספר המנדטים שכל מפלגה תקבל. אז אפשר ללכת לים בבוקר, ולקנות גרופונים וללכת לצהריים בנמל, וגם סרט של אחה"צ ואז להיות עייפים, ולומר "מה כבר הקול שלי יעשה". ואז לבכות עוד 4 שנים יותר או פחות.

  39. Yoram Gat / דצמ 27 2014 08:46

    כאמור: "אין שום רלבנטיות לזהותה של הממשלה בעניין הזה – הפשעים האלה משותפים לכל הממשלות."

    האידאולוגיה שהפשעים האלה מבטאים היא האידאולוגיה הציונית הדומיננטית והיא מקובלת על כל המפלגות הציוניות (כלומר, כל אלה שאי פעם היו בקואליציה בישראל). מי שחושב (כמו אורי אבנרי http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2519026) שנצחון "גוש השמאל" ישנה את המדיניות הזו לוקה בתמימות פוליטית.

  40. עידן לנדו / דצמ 27 2014 10:12

    רופא מציג לחולה צילום של ריאותיו עם סרטן מפושט. החולה רץ נרעש הביתה ושם, סביב שולחן המשפחה, פורץ ויכוח סוער: להישאר בקופת חולים כללית או לעבור למכבי. ואולי מאוחדת?

    החולה פורש לחדרו, לגסוס. הוויכוח סביב השולחן נמשך ונמשך. מי שמנסה לרמוז שיש איש גוסס בחדר הסמוך מושתק בזעף, "אתה לא רואה שאנחנו עוסקים בעשייה? לבחור קופת חולים זה הצעד הראשון להחלמה!".

    הבנתם לבד.

    אני אומר בפעם האחרונה מה שנורא קשה לקלוט (תעמולת בחירות של שנים שיבשה את דעתם של רבים וטובים): יש הבטים נרחבים של המשטר הישראלי שאינם משתנים מבחירות לבחירות ואין לזהות המפלגות בקואליציה שום השפעה עליהם. הפוסט הזה מתמקד בהבט אחד כזה, ולכן דיבורי הבחירות כאן בתגובות הם אסקפיזם מעורר רחמים. גם 99% אחוזי הצבעה לא ישנו את המפה הפוליטית בישראל – השמאל הוא מיעוט קטן ביותר.

    לא, זה לא אומר שאין סיבה להצביע. יש אולי סיבות אחרות. מרצ חזקה יותר במנדט או שניים תקדם יותר חקיקה חברתית. אבל שוב, זה לא ישפיע בכלום על הברוטליות של הכיבוש הישראלי. אז תפסיקו לשחק בנדמה לי. רוצים להשפיע על מה שמדובר כאן (ולא על מה שמדובר, כלומר מוכחש או מוסתר, בעיתונים)? אז תתחילו לפתוח את הראש לערוצי אקטיביזם אחרים, קצת יותר רציניים מהשלכת פתק לקופסת קרטון כל שנתיים או שלוש. לפחות אל תזלזלו במי שאומר את המובן מאליו: גם אם כל עם ישראל ינהר לקלפיות, ילדים פלסטינים ימשיכו לחטוף כדורים בראש.

    זאת הבעיה שעל הפרק. תתאימו את הפיתרון לבעיה ולא את הבעיה לפיתרון.

  41. נועם א"ס / דצמ 27 2014 18:15

    מוחמד עובייד (5) מעיסאווייה שנורה בפניו ביום רביעי האחרון איבד את עינו –
    https://twitter.com/hums9/status/548872284903964672

  42. yaelhever / דצמ 27 2014 20:03

    רבות אני חושבת על אותם חיילים שעשו זאת. הרי הם חוזרים הביתה ואומרים לעצמם שהם הגנו על ארצם, שהם מילאו את חובתם, שהם אנשים ראויים. רוב הא/נשים הן ראויות בעיני עצמן. אז כיצד מתבצעות כל הזוועות הללו? בלגיטימציה. בלגיטימציה לצבא. בלגיטימציה למלחמה. בלגיטימציה לאלימות. בלגיטימציה לכיבוש. בלגיטימציה ל"זכותנו להגן על עצמנו". בלגיטימציה לזכות "הקם להורגך השכם להורגו", המורחבת עד אבסורד. בלגיטימציה לשלטון ולבחירות. עידן, תשובתך חכמה מאוד. אבל יש לעקור לגיטימציה זו. הסרבנות שאני קוראת לה עוד ועוד היא דרך אחת לכך. על דרך נוספת, ארוכה וקשה, אך טובה בהרבה, כתבתי כאן. זהירות, ארוך:

    בית ספר לשלום

    לכבוד
    שרת החינוך
    מנכ"לית משרד החינוך
    הממונים על החינוך בעיריות ובמועצות המקומיות
    אזרחי המדינה ותלמידיה
    ולכל המעוניין

    שלום

    הנדון: הקמת בית ספר לשלום

    בתוקף זכותנו כהורים לעצב 25% מתוכנית הלימודים של ילדינו, החלטנו כמה הורים להקים בית ספר לשלום, שיהיה בהמשך לרשת ארצית, ואולי אף עולמית, של בתי ספר לשלום.

    אנו מסתכלים על מצבה העגום של ישראל עקב מלחמתה בפלסטינים. אנו חוזים במלחמותיה היזומות של ארצות-הברית. אנו עדים לעשרות המלחמות המתנהלות כרגע בעולם. אנו רואים נכוחה את העתיד המבטיח עוד ועוד מלחמות. אנו צופים בדאגה על חלוקת המשאבים חסרת האחריות בעולם, המקצה משאבים רבים אין מונים להרס ולהרג במקום לשגשוג ולרווחה. אנו יודעים כי הדרך היחידה לחדול מכל אלה היא בעזרת החינוך לשלום.

    משחר ההיסטוריה האנושית, מאז ומתמיד, ראו בני האדם ברצח פשע חמור מכל פשע אחר. יחד עם זאת, משחר ההיסטוריה האנושית, מאז ומתמיד, מצאו בני האדם צידוק למלחמותיהם. בסמוך מאוד בתנ"ך ניצבים הדיבר "לא תרצח" (שמות כ' י"ג, דברים ח' י"ז) וההוראה השגרתית "כי תצא למלחמה" (דברים כ' א', דברים כ"א י'). אנו סבורים כי הלגיטימציה הזו היא אם כל חטאת. היא מאפשרת לבני אדם להתעלם מן הרצח, ההרג, ההרס והכאב הרב הכרוכים במלחמה.

    אנו רואים בדאגה רבה את קבלת המשפט "הקם להורגך השכם להורגו". מאחורי חוכמתו-לכאורה מסתתרת ההצדקה לצאת למלחמה או לפגוע בכל מי שעלול לצאת נגדנו בעתיד, או בכל מי שמאיים לצאת נגדנו, או בכל מי שאינו מסכים עם דעותינו, או בכל מי שיש לו נשק וצבא. ובעצם – בכולם.

    אך זוהי טעות מרה. היציאה נגד "הקם להורגך" יוצרת מלחמה אמיתית עכשיו, במקום מלחמה אפשרית אי פעם. היא מגדילה את מספר המלחמות ומחנכת לפיתרון בדרכי מלחמה והרג. בכל בעיה ניתן לראות את "הקם להורגך", אפילו בתינוק הבוכה ולא נותן לישון בלילה. אך למען שלומו של התינוק, ולמען שלומנו אנו, אפשר לפתור את בכיו בדרכים נכונות ובונות. אם דוגמת התינוק, שהוא החף מפשע האולטימטיבי, נראית שלא לעניין, ניתן לשאול את עצמנו: כמה תינוקות נפגעים במלחמות? כמה תינוקות נפגעים בגלל בכיים? כמו במקרה של בכי התינוק, לכל עילה לצאת למלחמה יש פתרון מוצלח יותר.

    בית הספר מכיר בקשר הבלתי נפרד בין שאלות של מלחמה ושלום לשאלות של כלכלה, עוני, זכויות עבודה וזכויות אדם ולבעיות סביבתיות, וינסה ככל יכולתו לשלב בשיח הבית ספרי ובהתנהגותו בין כל הגורמים הללו.

    בית הספר ירחיב את התנגדותו למלחמה גם למצבים של דיכוי חברתי כלכלי כדי לצמצם את הסבל, למנוע עילות למלחמה, ולחזק פתרונות של שוויון.

    בית הספר לשלום רואה בחינוך לשלום ולפתרון סכסוכים בדרכי שלום ובהתנגדות למלחמה את חזונו הגדול. חזון זה יוגשם בבית הספר על פי עקרונות אלה:

    – בית הספר ינהל את הלימודים בדרכי שלום ופיוס ובאי מתן רשות לכל אלימות שהיא בקרב צוות המורים, בקרב צוות התלמידים וביחסים ביניהם.

    – בית הספר ידגיש תכני שלום, פיוס וגישור בתוכנית הלימודים וינהל דיון פתוח ודמוקרטי, תוך הדגשת פתרונות שלום אפשריים, בעיסוק בשיעורי היסטוריה, תנ"ך, היסטוריה של עם ישראל, ספרות, אזרחות ובכל נושא דומה שיעלה בחומר הלימוד.

    – בית הספר יספר את ההיסטוריה של ישראל, ושל כל מדינה או חברה אחרת שתעלה במהלך השיעורים, דרך אפשרויות שונות וחלופות שונות. הציונות תוצג כדרך אחת מתוך מבחר אפשרויות. כך גם המדינה, וכך גם הדמוקרטיה. חברות, ארגונים, מנהיגים, אירועים ומלחמות יוצגו באופנים שונים, תוך ניסיון להציג את הגורמים השונים הפועלים עליהם ובתוכם ללא שיפוט מקדים.

    – בית הספר יפעל על פי עקרונות הפלורליזם, קבלת האחר, הפמיניזם והסוציאליזם. בית הספר ינסה, ככל יכולתו, למזער את הדיכוי החברתי מכל סוג שהוא. בית הספר יפתח את שעריו לכל המגזרים החפצים ללמוד בו, וישתדל לאפשר לנכים ולמוגבלים להשתתף, ככל האפשר.

    – בית הספר יחנך את תלמידיו שלא להשתתף במלחמה ולא להתגייס לצבא. לא ייכנסו לתחומו קציני צבא הבאים לגייס תלמידים ליחידותיהם. לא יוזמנו הרצאות מפי אנשי צבא. לא ייערכו שיעורי של"ח, אלא אם ירוקנו מהם תכניהם הצבאיים. צוות בית הספר לא ישרת במילואים. בתום עשר שנים למן הקמתו – לא יתקבלו לבית הספר מורים ששירתו בצבא או במשטרה. בית הספר לא ישתף פעולה עם הצבא בכל מערכת הגיוס. תלמידים שיתחילו את תהליך הגיוס לא יוכלו להמשיך את לימודיהם בבית הספר לשלום.

    – לא ייכנס נשק לשערי בית הספר. לא יהיה שומר חמוש בשער בית הספר. לא יתלוו לטיולי בית הספר מלווים חמושים. הורים ובני משפחה ומבוגרים אחרים לא ייכנסו לבית הספר חמושים. היחידים שיוכלו להיכנס חמושים לבית הספר הם חיילים או שוטרים בתפקיד, ורק אם תפקידם יחייב כניסה לבית הספר.

    – בית הספר לא יעבור את הקו הירוק, אלא לאחר הסדר שלום בינינו לבין הפלסטינים. לא יהיו טיולי בית ספר מחוץ לקו הירוק. לא יתקבלו לצוות המורים ולא יתקבלו תלמידים לבית הספר המתגוררים מחוץ לקו הירוק. יציאה מחוץ לקו הירוק תיעשה רק לשם סיוע לפלסטינים, הפגנות נגד המלחמה והכיבוש ופעולות שלום.

    – בית הספר ינסה להמעיט ככל האפשר את הכוח המצוי בידי צוות המבוגרים. הלימודים וניהול בית הספר, כמו גם יישוב סכסוכים, יתנהלו במסגרות משותפות של תלמידים, מורים, בוגרי בית הספר והורים. דיון קבוע יתנהל באשר להקפדה על דמוקרטיה, שיתוף והמעטת כוח המבוגרים בהתנהלות בית הספר. תלמידים ובוגרים ישולבו בין צוות המורים ובהנהלה.

    – מקרי אלימות בתוך בית הספר או אלימות שהוכנסה לבית הספר מבחוץ, או אלימות הקשורה בתלמידים או בצוות בית הספר מחוץ לכותלי בית הספר – אלימות כזו תטופל בדרך דומה לדרך הטיפול ביישוב סכסוכים. גם כאן ינוהל דיון בדרך שבה יש לנקוט במקרה מסוים זה ובמקרים אחרים של אלימות.

    – עקרונות בית הספר יועמדו לדיון ולבדיקה כל העת, כדי למנוע שחיקה וסיאוב החזון. כל ערעור ושאילתא בנושא עקרוני תועלה לדיון בחודש הקרוב להגשתה.

    – טענות ביקורת על השירות בצבא יופנו לעבודות, יצירות ומחקרים של התלמידים בנושא זה. בית הספר יכשיר את תלמידיו לכתוב עבודות, יצירות אומנות ומחקרים שיתנו מענה לטענות אלה. תלמידי בית הספר יתמודדו עם הדילמות הכרוכות במושגים כמו "ציונות", "לאומיות", "משטר", "ממסד", "חירות", "סרבנות", "חינוך", "הזכות להגנה" ועוד ועוד. בית הספר יצא מתוך הנחה שלשאלות אלה אין תשובה פשוטה, ויהיה פתוח להצעות שיועלו, כל עוד אינן בוחרות בפתרון המלחמה והאלימות. מלחמה ואלימות אינן פתרון, אינן תשובה.

    – בית הספר שומר על זכותו להגדיר את קהילתו כ"דת" או "עדה" או "לאום" או "אמונה", המאמינים בפצפיזם ועל כן פטורים, מחמת "חופש מצפון", מן השירות בצבא. עמדתו העקרונית הכוללת של בית הספר, השוללת כל שימוש בנשק ומתנגדת לכל צבא ולכל מלחמה, תהיה המסד לזכות הסירוב המצפוני של אנשיו.

    אנו קוראים לכל המסכימים עם עקרונותינו להצטרף אלינו.

    אנו פונים בבקשה לממסד החינוכי בישראל להקצות לנו משאבים להקמת בתי הספר לשלום, ולעודד את ידינו בעשייה החינוכית למען השלום, החינוך והחינוך לשלום.

    על החתומים

    113 משפחות

  43. עידן לנדו / דצמ 27 2014 20:11

    תודה, נועם. עודכן.

  44. עידן לנדו / דצמ 27 2014 20:12

    תודה, יעל. חזון מרומם נפש.
    (בפעם הבאה – אנא לתת פשוט קישור ולא את כל הטקסט בתוך תגובה).

  45. נועם א"ס / דצמ 28 2014 11:53

    קריאה לבוגרות ובוגרי* יאס”א לסרב לשירות סדיר ולשירות מילואים בצבא הישראלי:
    אנו, בוגרות ובוגרי התיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים, חברות צוות לשעבר, פלסטינים ויהודים, מגילאים שונים ומתפיסות עולם שונות ומגוונות, פונות אליכן, בוגרות, ובוגרות לעתיד – העזו לסרב.
    http://iasa-refuse.org/

    نداء لخريجات وخريجي ياسا لرفض الخدمة الالزامية وخدمة الاحتياط في الجيش الاسرائيلي:
    نحن خريجات وخريجي المدرسة الثانوية الاسرائيليلة للعلوم والفنون في القدس, اعضاء طاقم سابقين, فلسطينيين ويهود من مختلف الاعمار واصحاب معتقدات مختلفة ومتنوعة, نتوجه اليكن, خريجات, وخريجات المستقبل- تجرأوا على الرفض.
    http://iasa-refuse.org/ar/

    :A Call on IASA Alumni to Refuse Mandatory and Reserve Duty Service in the Israeli Military
    We, Israel Arts and Science Academy alumni, former staff members, Palestinians and Jews, from different ages and diverse world-views, approach you, alumni and future alumni – dare to refuse.
    http://iasa-refuse.org/en/

    http://mekomit.co.il/%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%99-%D7%91%D7%99%D7%94%D7%A1-%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D/

  46. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / דצמ 29 2014 07:46

    מי שלוקח ילד בן 5 להפגנה אלימה הכוללת זריקה של אבנים ובקתב"ים לעבר כוחות ביטחון שלא יתפלא שהילד יאבד עין. ומדוע אין תמונות של כל הילדים היהודים שנרגמו באבנים על ידי מחבלים? זה לא מעניין? דם יהודי לא נחשב בעינייך? גזען זה מה שאתה!

  47. עידן לנדו / דצמ 29 2014 08:32

    אנונימי, אני לא גזען אבל אתה פחדן. תזדהה בשמך.

    תמונות של ילדים יהודים שנפגעו יש לך בכל אמצעי התקשורת. ממש אין צורך להוסיף. מה שאין זה תמונות כמו שכאן. אם לא שמת לב, תפקיד הבלוגים הוא לא לחזק את התקשורת הממסדית אלא להציג את מה שהיא מסתירה.

    ואתה גם עצלן. ראה תשובתי לישראבסט שלא קראת. אף אחד לא "גורר" ילדים להפגנה. הילדים נפגעו ליד ביתם, ליד בית ספרם. ישראל היא שגוררת את מג"ב לתוך שכונות של ערבים.

    בור וחצוף, זה מה שאתה.

  48. עידן לנדו / דצמ 29 2014 15:44

    היום נורה למוות עוד צעיר פלסטיני בן 17 בעימותים ליד תפוח. מתחילת 2014, הרגה ישראל 50 פלסטינים בשטחי הגדה.
    http://news.walla.co.il/item/2814892

  49. Yoram Gat / דצמ 29 2014 18:49
  50. עידן לנדו / דצמ 30 2014 15:56

    חלף יום, ועוד הרוג מכדור גומי, בן 62, שנפצע לפני 3 חודשים ומת היום:

  51. רק שואל / דצמ 30 2014 22:19

    שאלה. מבירור קצר ברשת, עולה כי הילד הראשון לא איבד את עינו, הילד השני איבד עין אחת. לא שזה לא נורא, עצוב וכו. בדקתי בכמה מקורות חדשות, בינהם עיתון הארץ. על מה מבוססות העובדות האלו של שני המקרים הראשונים?

    יש הבדל בין לאבד עין או לא, ובין לאבד שתי עיניים או עין אחת.
    שוב – זה לא מוריד ממצב העגום שילדים נפגעים, אבל בהחלט אני מעוניין להבין מאיפוא העובדות שנוגדות את הידיעות בהארץ למשל.

    תודה.

  52. עידן לנדו / דצמ 30 2014 22:30

    שואל, תזדהה בשמך, כמקובל כאן.

    עוד מקובל כאן לתת קישורים ולעשות בדיקות רציניות.

    ביחס לידיעה הראשונה: הילד נורה מתחת לעינו, הידיעה בהארץ היא מזמן קצר אחרי הפגיעה, 24 לדצמבר, 15:56. אחרי אשפוז של 3 ימים, הוא כבר איבד את העין, נתתי קישור לעדכון בטוויטר, 27 בדצמבר, 18:05. אתה מתפלא שהעיתונות העברית לא מעדכנת במצבו? אני לא מתפלא.

    ביחס לילד השני: הידיעה מ"הארץ" היא מ-13 בנובמבר, 18:24. בה כבר מצוטטת "מען" שהילד איבד את מאור עיניו. הידיעה הנוספת שקישרתי, של MEM, מעודכנת ליומיים לאחר מכן, 15 בנובמבר, 13:40. נאמר בה שהילד איבד את מאור עיניו.

    את כל זה יכולת לברר לבד, כולל הפרשי הזמנים, אם היית נכנס לקישורים וקורא בעיון.

  53. עדי / דצמ 30 2014 22:58

    אין לי מושג מה נהוג כאן, פעם ראשונה, לא ראיתי הוראות.

    האמת שקראתי בסלולרי ורק עכשיו אחרי שהערת ראיתי בכלל שיש קישורים.
    לא שמים לב שהם קישורים בכלל, בטח לא בסלולרי, חשבתי שזה קו מדגיש.

    המקור לידיעה הוא הטוויטר הזה?
    למה זה יותר אמין מעיתון הארץ?

  54. עדי / דצמ 30 2014 23:07

    ולפי התמונה זה ממש לא נכון, ככה לא נראה איבוד עין, לא אחרי יומיים. ככה נראית נפיחות ממכה חזקה.

  55. נועם א"ס / דצמ 31 2014 08:53

    יצרתי קשר עם בעלת חשבון הטוויטר ממנו קושרה הידיעה על כך שמוחמד עובייד איבד את עינו, על מנת לקבל סימוכין לטענה הזו. אחכה עד אחר הצהריים לתגובתה.
    כרגע, בחיפוש באנגלית לא נמצא שום מקור רלוונטי שתומך בטענה, ורוב הידיעות הרלוונטיות לא מציינות פגיעה משמעותית.
    ללא סימוכין לטענה הזאת עד אחה"צ, אתנצל כאן על ההטעייה.

  56. עידן לנדו / דצמ 31 2014 09:49

    עדי, יש קוד אתי לבלוג, ברוך הבא. תקרא אותו, מצד שמאל למעלה. ובפוסטים פוליטיים יש הרבה קישורים. מי שמערער על הדיווחים בבלוג מחוייב לבדוק את הקישורים ולהציג קישורים אחרים שלדעתו מפריכים את הדיווח. את זה לא עשית.

    טוויטר לא יותר ולא פחות אמין מהארץ. בד"כ עיתון מדווח על התקרית הראשונית ולא טורח לעדכן במצב הרפואי של הפלסטיני. תקרא בתגובות מעליך, הוספתי עדכון על פלסטיני מבוגר שנפגע לפני 3 חודשים ומת רק עכשיו. בעיתונות הישראלית הוא נחשב פצוע; בעולם האמיתי הוא מת. זה לא בעית אמינות, זה בעית אדישות.

  57. נועם א"ס / דצמ 31 2014 15:18

    בעלת חשבון הטוויטר שממנו הידיעה על מוחמד עובייד לא חזרה אלי.
    לא הצלחתי למצוא שום ידיעה מאושרת שמוחמד עובייד איבד את עינו כתוצאה מהירי לפניו, ולעומת זאת הופיעו מספר אזכורים על התאוששותו ושחרורו מאישפוז.
    מאלה מתחייב להסיק שככל הנראה, למרבה השמחה, הילד מוחמד עובייד לא נפגע באופן חמור ורואה בשתי עיניו.
    אני מבקש להתנצל על הטעיית המבקרות והמבקרים בדף זה, ולפני ומעל כולם על הטעיית עידן לנדו.
    כמו כל מאבק חירות, גם המאבק הפלסטיני לחירות הוא בראש ובראשונה מאבק על השמעת והכרת האמת, ואין פגיעה חמורה יותר במטרות אלה מאשר הפצת שקרים והגזמות היכן שהאמת לבדה מספיקה בהחלט על מנת לשכנע כל בעל/ת מצפון בחשיבותו של המאבק והניצחון בו.
    בצד הישראלי, הדובר עברית, מעטים שומרות על מחויבות כה עמוקה לחקירת והצגת האמת לאמיתה כפי שהם מופיעים בבלוג הזה, ואני מצר על כך שההתנהלות הפזיזה שלי בהבאת ידיעה בלתי-מאומתת זו אל הדיון עלולה חו"ח להעיב על יושרתו המוכחת של עידן לנדו ותקפותם העובדתית העקבית של דבריו.
    ציוצים בטוויטר הם מקור מעולה למידע עדכני, ישיר ואמין ביותר: יש משתמשים שאמינותם אינה מוטלת בספק ואחרים אמינים פחות והרבה פחות, וניתן בקלות יחסית להבדיל בין "הסוגים" השונים, בוודאי לאחר הצלבות של מידע.
    אני מתחייב להבא לבדוק כל טענה מסוג זה באופן שמגלה אחריות כלפי אמון הקוראות והקוראים בבלוג, כלפי מטרות המאבק וכלפי המחויבות לאמת, לפני שאציג אותה בדיון כאן כאמת עובדתית גמורה.

  58. עידן לנדו / דצמ 31 2014 15:52

    הטעות ובעיקר האחריות היא כמובן שלי, נועם. בכל מקרה, זה תוקן שוב והדברים נעשו בתום לב.

  59. דרור BDS / דצמ 31 2014 20:14

    הי נועם. ראה כאן (בתגובות)

  60. עדי / דצמ 31 2014 20:19

    תודה על העדכון.

  61. עידן לנדו / דצמ 31 2014 20:23

    עדי, היה יותר פשוט להיכנס אתי לדיאלוג ענייני מאשר ללכלך בלי חשבון בפייסבוק, לא? היתה כאן טעות מינורית – שנכנסה בעקבות עדכון לא מדוייק של מגיב – שתוקנה מיד. הלוואי שהטעויות שאני מוצא בעיתונות היומית היו בממדים האלה (וגם בתדירות הזאת).

    (נניח, ה"טעות" של העיתונות בימי "צוק איתן" שביה"ח ואפא שהופגז בעזה שימש כמפקדת חמאס. סליחה, לא טעות, שקר מתוזמר).

  62. ido2267 / דצמ 31 2014 21:21

    כמה טוב שטעית במקרה הזה.

  63. נועם א"ס / ינו 1 2015 08:39

    תודה לדרור BDS (Boycott, Divestment, Sanctions) על ההפנייה לשיתוף בפייסבוק ולתגובות שם.

    עדי
    קראתי בעניין רב את דבריך בפייסבוק על הרשימה בעמוד זה. את השורות הללו מתוך דבריך מצאתי מעניינות במיוחד:
    "אני לא קורא אותו ולא אקרא אותו, כי זה פשוט לא מעניין אותי. אני מעדיף בלוגים על אמנות או תוכנה. כואב, חבל, מזעזע, אבל אני לא פעיל פוליטי. נתקלתי, קראתי, אין לי הרבה מה לעשות עם זה מעבר לבחירות הבאות. מבטיח לא לבחור בנט. ציוני? לא יודע מה זה. אם בנט זה ציוני אז אני לא, אבל אני בהחלט גם לא אנטי ציוני (אלא אם זה מיכאל בן ארי). אין לי מושג מה ההגדרה המדוייקת לזה, ולכן אין לי תשובה מדוייקת."

    ברשותך, אתייחס לדברים אלה.

    ראשית חייבים לציין את הרושם העולה מדבקותך יוצאת הדופן בדייקנות. הרי הדבקות הזאת, בדייקנות הזאת, היא שהובילה להתפתחות המאוחרת והמסעירה הזאת, ככה נדמה, של הדיון הזה. וכיוון שנראה ששמת לך למטרה לייצג את רוח הדייקנות חסרת הפניות, שהיא נשמת אפה של החשיבה הלוגית והמדעית הסדורה, שהיא הבסיס של התרבות והציביליזציה עצמן, מי יערער על כמה שראויה המטרה הזו.

    כך למשל אנו למדים כי כאשר אין נמצאת בידך הגדרה מדוייקת לדבר מה, בצדק רב תסרב להתייחס לדבר הזה כבעל משמעות. למשל ציונות.

    ואכן, מה לציונות ולהסגותיך הענייניות שעל הפרק? שום דבר, ולכן, ולשם רוממותה של רוח הדיוק דווקא ולא משום סיבה אחרת, אני מבקש לשאול אותך כמה שאלות הנוגעת לכמה הגדרות מדויקות שאותן אולי דווקא יש לך:

    עזוב ציונות, האם יש בידך הגדרה למושג "פשע"? הגדרה שתהיה מדויקת מספיק כדי שתוכל להתייחס לאירוע כלשהו ככזה שנופל תחת הגדרתך המדויקת למושג פשע? (או שאולי לא נופל תחתיה? – הכל לפי הגדרתך שלך)

    בנוסף, מעניין אותי לשמוע בכמה אתה מעריך את מספר האירועים שהתרחשו בשנה שעכשיו הסתיימה, במרחב הגיאוגרפי שבין נהר הירדן לים התיכון, אשר בהם התנהלותם של פרטים בתוך ארגון צבא הכיבוש הציוני נופלת תחת הגדרתך המדויקת, אם יש כזאת, של המילה "פשע"?
    (ואפשר להוסיף: מתוך פשעים אלה, כנגד כמה נפתחה חקירה? מתוך אלה, כמה פשעים הובאו למשפט צדק? מתוך אלה, כמה פשעים הסתיימו בהרשעה? מתוך אלה, בכמה מהם הלם גזר דין הצדק את חומרת הפשע?)

    בלי חס וחלילה לבטל את חשיבות העמדת דברים על דיוקם, רק הערכה אני מבקש: מה המספר הזה להערכתך? לא חייבים להיות ממש מדויקים, רק ניחוש מושכל שנח על אדני רוח הדיוק והחשיבה המדעית.

    רגע, עזוב ציונות עכשיו. אני לא אמרתי ציונות, אין לי לזה הגדרה מדויקת, בשביל מה להכניס לכאן ציונות עכשיו?

    רגע. עוד שתיים-שלוש שאלות, ברשותך.
    אני מבין שאתה לא פעיל פוליטי. כי אין לך מה לעשות עם זה מעבר ללא לבחור בנט. אם אין מה לעשות אז אין מה לעשות.

    רגע, שאלה: האם שירתת בעברך בצבא הכיבוש הציוני? חשוב לי לציין שגם הנושא של השאלה הזאת הוא פשעים. ההגדרה המדויקת שלהם. פשוט הבנתי שאתה לא פעיל פוליטי, אז חשבתי לברר מה היקף פעילותך הלא-פוליטית בתחום הפשיעה. תחת ההגדרה המדויקת שלך למושג, כמובן. רק שלך.

    תרגיש חופשי לפרט: היכן שירתת, מתי, באיזה פעולות השתתפת – בפועל או כחלק מ"מערך הלחימה" ההיקפי. חשוב לי להדגיש שלא אמרתי "פעיל פוליטי", וגם אתה לא אמרת "פעיל פוליטי". את הדיוק אנחנו מבקשים. את הדיוק בלבד.

    האם אתה מרגיש שאני תוקף אותך אישית? או בניסוח יותר מדויק (יותר מדויק, כן?) – האם אתה מרגיש שאני מעביר את הדיון מהענין העקרוני למקרה הפרטי (שלך)?

    בחיי, זאת לא הכוונה: הרי המקרה שלך ממש לא פרטי. להיפך, הוא הכי כללי שאפשר – חולש על משהו כמו 98 אחוז מהאוכלוסיה היהודית במדינה היהודית כולה, או כמו שהם אוהבים לומר: אין לי הרבה מה לעשות עם זה. (המספרים הם הערכה לא מאומתת, ללא סימוכין. אני אמרתי "ציונות"? אני לא אמרתי "ציונות", זה לא מדויק).

    סליחה, אני חוזר בי: להעביר את הדיון העקרוני למקרה הפרטי שלך זאת ועוד איך הכוונה.

    אני מזכיר שוב: הדיון הוא בנושא פשעים – מה, מי, כמה?
    דיוק, דיוק, דיוק.
    כבר הבהרנו שאתה לא מצביע לבנט? מצוין.

    אני מבין שאתה מעדיף בלוגים על אמנות או תוכנה. גם אני. (יש לי אפילו הוכחות מוסמכות ומגובות על קריירה מקרטעת בתחום). בוא נדבר רגע על אמנות – הנה ציור מפורסם שבטח נתקלת בו פה או שם:

    של תיאודור ז'ריקו (Géricault), 1819 – "הרפסודה מספינת מדוזה".

    אז מה יש לנו כאן? 18 נפשות אומללות נישאות בלב ים סוער על גבי רפסודת עץ רעועה. ארבע מהן כבר מתות, או לכל הפחות בשלבי גסיסה סופיים בהחלט. הסגנון האקספרסיבי האופייני לתקופה בולט במרקמי אור וצל חדים וחתירה לריאליזם מזעזע-חושים: בזמן שעבד על הציור, ז'ריקו נהג לפקוד במשך תקופה ארוכה את חדר המתים בבית הקברות של פריז כדי ללכוד בקפידה את המראה של בשר אנושי מרקיב.

    הרבה פרשנויות אלגוריות דבקו לציור, שכבמקרים רבים כמותו לא התקבל בברכה מיד – ובפרט כמשל למצבה של צרפת בזמן ההוא של אחרי ההרפתקאה הנפוליאונית, ועשרות שנים לפני שההיסטוריה הסוערת וההפכפכה של המדינה הזאת זכתה לאיזושהי "יציבות". והרי הדימוי של המדינה כ"ספינה השטה בים סוער" כבר מופיע ב"אנטיגונה" של סופוקלס, לפני קרוב ל-2,500 שנה.

    האלגוריות האלה כמובן רלוונטיות, אלא שעוד לפני הרמה הזאת, "הרפסודה מספינת מדוזה" היא ייצוג ישיר למדי של אירוע חדשותי שהסעיר אז את צרפת: היתה ספינה כזאת, "מדוזה", שבדרכה מצרפת לסנגל נתקעה 60 מייל מחופי אפריקה על התרוממות מתחת לפני המים של גבעת חול, מצב שהתגלגל בסופו של דבר לכ-150 אישה ואיש שנסחפו על רפסודה מאולתרת למשך 13 יום בלב האוקיינוס עד שנמצאו במקרה ע"י ספינת צי אחרת.

    למעשה, בציור רואים את הניצולים מנופפים בייאוש לעבר צללית קטנטנה של ספינה ממש על קו האופק, ודמות אחת של גבר מבוגר יחסית בקדמת הקומפוזיציה בולטת בארשת מלנכולית ומהורהרת, המנוגדת באופן חריף לתחושת הדחיפות האקסטטית שחולשת על כל הסצנה. על מה חושב האיש הזקן, שיכול להיות חשוב עד כדי כך שאינו מוצא צורך להציל את חייו שלו ברגע האחרון שניתנה לו הזדמנות לכך?

    בשביל לגלות את זה פשוט נצטט את דברי מבקר האמנות ג'ונתן מיילס כפי שהם מופיעים בעמוד הוויקיפדיה של הציור, ואני אפילו אטרח ואתרגם אותם: "הרפסודה גררה את הניצולים לגבולות הניסיון האנושי. מוטרפים-מדעת, מיובשים ומורעבים, הם שחטו את אלה שבקשו להתמרד, אכלו את הבשר של מי שמת ורצחו את החלשים ביותר…" כשהרפסודה נמצאה רק 15 גברים עוד היו בחיים. ברגע ההצלה שלו, האיש הזקן בציור מגלה שיותר מהכל הוא חרד מהחזרה אל החברה "המתורבתת", "האנושית".

    הקפטן, דרך אגב, לא היה בין ניצולי הרפסודה – מלכתחילה הוא דאג להתמקם באחת מסירות ההצלה של המדוזה שנטשו את הרפסודה מאחור. זה בעצם היופי של הסיפור: הקפטן היה פנסיונר, אריסטוקראט מובטל מזה עשרים שנה, שקיבל את הג'וב כמינוי פוליטי ע"י המונרכיה הצרפתית המתחדשת לאחר נפילת נפוליאון. התאונה המקורית של הספינה התרחשה בגלל טעויות שלו בניווט ובסדרי העדיפויות.

    עכשיו תאר לעצמך שבתחילת המאה ה-19 לא היו מצלמות, ולא טוויטר, ולא בלוגים של עידן לנדו. ככה שאם מצאת משהו שהצריך, לדעתך, את תשומת לבם של אנשים, נניח פשע כלשהו – לצייר את הדבר הזה מהדמיון היתה אחת האפשרויות היחידות שהיו לך כדי לנסות להשיג את תשומת הלב הזאת. ולמרות שהוא לא נכח בעצמו באירוע, ושלא היה לו מי יודע מה מידע להצליב, ושבשביל דיוק הדבר הכי טוב שהוא יכל לעשות היה ללכת לחדר המתים העירוני, בכל זאת ז'ריקו החליט לצייר את קורות הרפסודה האומללה מהספינה מדוזה – ציור שלא התקבל מיד בברכה – כנראה כי הוא חשב שאנשים, אלה ש"אין להם הרבה מה לעשות עם זה", צריכים להפנות את תשומת לבם לסיפור הזה, אפילו בלי מאה אחוז דיוק.

    עכשיו תראה אותי – כותב וכותב בלי בכלל לדעת אם אי פעם תחזור כדי לקרוא את זה. באת, עשית את שלך ביצירת עוד דיון חסר ערך בפייסבוק בנוסח "מי התחיל ב-67", הלכת. אתה לא פעיל פוליטי, אתה רק פועל באופן פוליטי בלי לדעת את זה. כי אתה חלק מפרויקט פוליטי שלם, רק שאתה בתוכו, חלק ממנו. (אני לא אמרתי ציונות. אתה אמרת ציונות? אני לא אמרתי ציונות). פרויקט שיטתי, עקבי ואגרסיבי, שאתה לא רואה ולא רוצה לראות, לא פה בבלוג, ולא במציאות. אתה הרי לא מצביע בנט. אתה משרת בצבא הטרור הציוני ובכלל מעדיף אמנות. אתה מאמין בדייקנות, ואתה דורש דיוק.

    הנושא הוא פשעים. כמה ההגדרה שלך לפשעים מדויקת? הגדרה מדויקת היא הגדרה חותכת, כזאת שאיתה אפשר לקחת משהו ומסביבו לסמן גבול: כאן זה פשע, כאן לא. באיזה צד של הגבול הזה אתה?

  64. נועם א"ס / ינו 1 2015 08:41

    הקישור לציור של ז'ריקו לא עולה אצלי, הוא מופיע מימין למעלה כאן
    http://en.wikipedia.org/wiki/The_Raft_of_the_Medusa
    ללחוץ על הדימוי להגדלה.

  65. עדי / ינו 1 2015 13:29

    עידן, אתה צריך לנסות לראות איך זה נראה לאדם שלא מכיר את הבלוג שלך.
    קודם כל אתה מזדעזע, ושואל מה זה? זה אמיתי? מי הבלוגר הזה?
    עונים לך, ואז אתה בודק קצת עובדה אחת או שתיים, בשתי הראשונות מצאתי אי דיוקים, כלומר מבחינתי – הגזמות.

    זה שילד חוטף כדור זה מזעזע בכל קנה מידה, בוא נשים את זה בצד. זה לא נתון לדיון.

    אבל יש הבדל בין ילד שמאבד עין לבין חבלה בעין – יש הבדל גדול בין איבוד שתי עיניים לעין אחת.
    ושהעובדות לא נכונות זה מעלה ספק בקשר לאמינות של מה שאני קורא.

    בנוסף, אחרי שהבנתי את המקור – בכלל אני לוקח כל מה שכתוב בספק גדול – זה מקור אמין?
    טוויטר של "אינתיפאדה"?
    איזה מן מקור זה שאתה בכלל חושב לבסס עליו ידיעה כלשהיא? זה בערך כמו בלוג של "להבה" רק מהצד השני.
    לא אכפת לי כבר מהטעות, אכפת לי שאתה מבסס את הדיווחים שלך על סמך טוויט של גורם כזה.

    להבא אעיר פה, לא הכרתי את הבלוג בכלל, ולא התכוונתי להגיב פה, אלא לפוסט מקומי של יונתן.

    * נועם אני אגיב לך בערב פשוט זה מצריך יותר זמן.

  66. עידן לנדו / ינו 1 2015 13:45

    עדי, אתה צריך לנסות לראות איך זה נראה לאדם, כלומר בלוגר, שמאות קוראים כמוך נקרים אל הבלוג שלו מדי חודש, בטעות כנראה, וכל אחד דורש הסבר מיוחד, והרבה סבלנות, החל מן ההנחות הבסיסיות ועד לסוף. זה כבר 6 שנים וכמה מאות פוסטים ככה. תודה שגם אתה היית יוצא מדעתך.

    לכן יש קוד אתי, ולכן יש קישורים, ובאמת שלא תמיד יש לי כוח להעביר סדנת חינוך לכל הקוראים שבמקרה הגיעו ובכלל לא מעניין אותם פוליטיקה וכו'. אני לא נאבק על מי שלא רוצה להיאבק מלכתחילה. קוראים כמוך כנראה ממילא לא יעשו שום דבר עם החומר של הבלוג, זה בסדר, תמשיך הלאה. העובדה שלא מעניין אותך מה קרה בבלוג הזה בשנים האחרונות, ונתפסת לעניין העין בלבד, מלמדת יותר מכל על כוונותיך.

    אני לא אתחיל להסביר לך איך שופטים מקורות בטוויטר. זה לא יותר פשוט מאשר שיפוט מקורות בעיתונות. זאת פרקטיקה שנצברת בהדרגה והאמינות שלה גוברת בהדרגה, ככל שהניסיון נצבר. תמיד יש סכנה לטעות; מי שלא עושה, לא שוגה. מי שמתכוון לכתוב רק עם אפס אחוז סיכונים, שלא יכתוב. בדרישה כזאת אף עיתון לא היה עומד; מעניין שזה תמיד בסדר לבלוע שקרים יומיומיים מהעיתונים אבל כשזה בא מבלוגר, גם טעות קטנה, שתוקנה מיד, היא בלתי נסלחת, ומאפשרת להסיט שוב ושוב את הדיון מן הנושא האמיתי שלו.

    בסדר, הבנתי מי אתה. תמשיך בדרכך.

  67. Yoram Gat / ינו 1 2015 19:13

    ככה זה עובד. מי שטענותיו עומדות בניגוד לאידאולוגיה הדומיננטית מועמד מול סטנדרט שיכנוע גבוה באופן בלתי אפשרי שבו כל מקום לספק או כל שגיאה שולית נחשבים כמספיקים להפריך את כל טענותיו להוכיח את חוסר אמינותו של הטוען.

    לעומת זאת, מי שטענותיו תואמות את האידאולוגיה המקובלת יכול לפזר הצהרות ללא כל צורך לגבות אותן בעובדות ושגיאות או סתירות בדבריו נחשבות כלא יותר ממטרד שולי שתמיד אפשר לתקן אותו אח"כ, אם אי פעם.

    יש לזה אפילו צידוק רשמי: "Extraordinary claims require extraordinary evidence".

  68. דרור BDS / ינו 2 2015 19:40

    "אנחנו פוסעים במעלה השכונה לעבר ביתו של מוחמד עובייד בן החמש. רחוב מגורים שקט. מונית ישראלית חונה בקדמת אחד מבתי הדירות שבו. זו מוניתו של הדוד, גם שמו מוחמד עובייד. הוא אומר שראה את השוטר יורה לעבר אחיינו הפעוט. עכשיו הוא מספר לאביו של סאלח שהרופאים בהדסה עדיין לא יודעים מה יהיה על עינו הפצועה של מוחמד. "בהתחלה הם מנסים להרגיע ואומרים שיהיה בסדר. ככה הם גם עשו עם הבן שלי", אומר סאמר, למוד ניסיון, לדוד המודאג".
    על סלאח: "סאלח סלימן מתעוור. הוא ילד בן 11, תלמיד כיתה ה' מעיסאוויה שבירושלים. עינו האחת נעקרה מכדור שירו בו שוטרים לפני פחות מחודשיים, ועכשיו הוא מאבד את הראייה גם בעינו השנייה. הרופאים בבית החולים הדסה כבר קבעו שהוא נמצא בתהליך של אובדן ראייה והמליצו להוציא לילד תעודת עיוור ולהעבירו לבית ספר מיוחד. כחודש אחרי ששוטר ירה בו כדור מתכת מצופה בספוג, היישר לפניו ולעיניו, יושב סאלח בסלון ביתו, לא הולך עוד לבית הספר ומגשש דרכו באפלה שירדה לפתע על חייו. פניו מצולקים מהכדור, עינו העקורה חבושה, והשנייה רואה רק צללים, שהולכים ומתכהים מיום ליום. ילד מטופח, תלמיד מצטיין, בן להורים שמתמסרים עכשיו לטיפול בו. מאז נורה, סאלח גם סובל מביעותים וסיוטים והוא נמצא בטיפול נפשי".
    על העיוורון, גרסת עיסאוויה – גדעון לוי, אלכס ליבק
    http://www.haaretz.co.il/magazine/twilightzone/.premium-1.2527963

    ואתם מתעסקים עם הטעויות של עידו לנדו. לזכותו של לנדו ייאמר כי אף אחד לא מתכוון לתבוע אותו בהאג.

  69. עידן לנדו / ינו 2 2015 20:57

    אף אחד לא מתכוון לתבוע אותי בהאג.

    דרור, מעולם לא הוחמאתי כל כך.

כתיבת תגובה