שׂרים על טילים (נספח צילומי)
אחרי דוכני ירקות בשוק ונפגעי טרור מגובסים, פוליטיקאים ישראלים הכי אוהבים להצטלם עם כלי משחית. טילים, מטוסים, רובי סער, ארגזי תחמושת, גליל פלנלית – לא חשוב מה. תנו להם משהו עם שם כמו "קטלן" או "אכזרית", והם כבר יתייצבו לצילום, מחייכים ובוהקים כמו פגז מרגמה ממורק.
במהלך העבודה על הפוסט הקודם נתקלתי בהרבה צילומים כאלה. הם מספרים סיפור משלהם. כל אחד סיפור קטן, וכולם סיפור איתן. זהו סיפור על חולשה שמשתוקקת לעוצמה, על בשר רך כנגד פלדה מחושלת, על רהב ועל ראווה, על תקשורת ועל יחסי ציבור.
זה בעיקר סיפור על עצמנו.
* * *
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
צילום: משה מילנר, לע"מ
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
צילום: תע"ש
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
צילום: בית הנשיא
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
צילום: תומר אפלבאום
צילום: בית הנשיא
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
צילום: רויטרס
צילום: משרד הביטחון
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ
לא למות טיפש 
ושום אזכור פאלי או הערת אובר-קומפנסיישן? אני מעריכה אותך אפילו יותר עכשיו רק בגלל האיפוק
נדיה, בשלב הטיוטות היו כיתובים "שנונים" לצילומים. כרתתי אותם באכזריות בעריכה, הרי זה כל כך שקוף, אין יור פייס.
טוב שאתה קיים. אבל המסקנה לא משכנעת. אולי זה לא הפולטיקאים שלנו? אולי זה פוליטיקאים בכלל? אולי זה גברים? גברים מזרח-תיכוניים? אולי בכלל הצלמים אשמים? תקרא את אחד העם. אבל תמשיך לכתוב.
קראתי. כן, זה בהחלט גברים. לא, הצלמים מקבלים תשלום כדי להנציח את מופע הראווה הזה. הם לא יצרו אותו, ואולי הוא אפילו נוצר למענם.
ואת(ה) להבא תזדהה/י.
נתניהו היחיד המצולם בתמונה פה עם סמל יוניקי, מה זה מסמל?
עולם חדש עד היסוד נחריבה!
איזה אנשים מפחידים. ונכון, עודף הגבריות צורח מהמכלול וכל תוספת מיותרת.
על זה כבר נאמר: "כוחנו בעוצמתנו" מצעד האיוולת. ספרטה השוקעת
זה פירושו העכשווי של הפסוק "כי מציון תצא תורה וכו'". יתרונה של ישראל על מתחרות רבות נובע מכך, שכלי הנשק מתוצרתה נוסו בשטח אש אמיתי. ניסויים אלה המכניסים הון רב לישראל הן הסיבה המרכזית המניעה את ישראל לצאת מפעם לפעם למלחמה בעזה, מלחמה כזו היא הצורך של מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות לנסות את כלי הנשק החדשים במרחב מאוכלס כשטח אש, כדי שתוצאות הניסויים יקבלו גם הערכה מספרית אמיתית ולא משוערת.
יעילותה והצלחתה של תעשיית ההרג הישראלית אינן נובעות מ"הגניוס היהודי", כמו שטוענים גזענים ישראלים, אלא מן העובדה שלרוב מדינות העולם אין מרחבי ניסוי נשק, המאוכלסים בשפני ניסוי אנושיים שאיש אינו מתעניין בהם. ניסויים אלה הכפילו בשנת 2013 את ייצוא הנשק הישראלי לאפריקה (הארץ 8.10.14). הצלחת הניסויים הגבירה את מכירות הנשק הישראלי לכ-40 מדינות ברחבי העולם. ברור שבלי מלחמות יקשה על ספקי ייעוץ ביטחוני ישראליים האחראים לאימון יחידות צבא בטוגו, ניגריה, גאבון, רואנדה, דרום סודאן , ואפילו בגיאורגיה, להמליץ על נשק מתוצרת ישראל שהוכח במלחמה אמיתית.
אין לי שום דבר מתוחכם לומר. אני סתם שמחה שחזרת לבלוג.
התראיינתי אתמול ל"קול העין", תכנית הרדיו של "העין השביעית", על תחקיר הייצוא הבטחוני ועל הכתיבה בבלוג (החל מדקה 33):
http://www.106fm.co.il/#page-/tracks/30278/tracklist
ברוך השב, עידן. אומנם, לא היה כאן משעמם בלעדיך, אבל אתך זה אפילו יותר מעניין.
אני [ עודד מס' 2] מצטרף לברכת: ברוך השב, אם כי השיבה הנה אינה בדיוק ל'ארץ חמדת אבות' שבה 'תתגשמנה כל התקוות' (אם מדברים על התקוות שלי). הבלוג הזה חשוב . הראיון אתך ב'העין השביעית' – גם הוא מוסיף משהו.
בהצלחה!