נחשף פרצופו האמיתי של השמאל הרדיקלי
שתיקתו הרועמת של הפלג הטרוצקיסטי-גריאטרי של "מצפן", ששרד את הפילוג הגדול מרסיסי "דרך הניצוץ" שהתפצלו משאריות מק"י, לנוכח הטבח שביצע הצבא המצרי לפני שבועיים ב-38 מפגינים בקהיר, היתה יריית הפתיחה. אחריה צעדה שתיקתם המצלצלת של האנרכיסטים נגד הגדר לנוכח ההפגזה של הצבא הסורי בחומס, שקטלה 74 נשים וילדים; שתיקה שרק התעצמה לנוכח הפגנתם השבועית בנבי סאלח ובכפר מעשרה, כאילו כלום. אחריהן צעדה בסך השתיקה המהדהדת של פורשי תאעיוש (בעודם מתאוננים, החצופים, על מחסור במים בדרום הר חברון!) לנוכח מעשי האונס הבלתי פוסקים בכיכר תחריר. אבל את השיא סימנה, בלי ספק, השתיקה המפלצתית של הרבנים לזכויות אדם (ובייחוד הרבניות שבהם, ובייחוד מיוחד הלסביות שבהן) לנוכח ההתקפה הכימית על מתנגדי המשטר בפאתי דמשק. השתיקה הזאת קטלה (לצד 322 אזרחים סוריים) גם את שאריות האמון שנותר לנו באינטגריטי של השמאל הרדיקלי בישראל.
שוב נחשף פרצופו האמיתי של השמאל הרדיקלי: צורח ככרוכיה על שני ערבים שעוכבו במחסום קלנדיה, אבל ממלא פיו מים מול אלפי ערבים שנטבחים במדינות סביבנו. לא שהיו לנו ציפיות מאנשים שצביעות מוסרית היא לחם חוקם. אבל ממי שלא פוסקים מלגנות ולהוקיע, היה אפשר לצפות לומר משהו על הזוועות שמעבר לגבול. רק שהשמאל הרדיקלי שותק ושותק.
את השתיקה הזאת מנצלים היטב הרודנים הרצחניים מסביבנו. למעשה, ניתן לומר בוודאות ששתיקת השמאל הרדיקלי בישראל מספקת רוח גבית להמשך מעשי הטבח במזרח התיכון. שירותי מודיעין מערביים יירטו לאחרונה שיחות שהתקיימו בין מפקדים בצבא מצרים. קטע אחד שהותר לפרסום מובא כאן לראשונה.
גנרל איברהים: נו, מה הבאת לנו היום?
גנרל עזיז: יום חלש, כולם מקשקשים.
גנרל איברהים: בדקת את "תראבוט"? אלה לא מדברים הרבה.
גנרל עזיז: דווקא מדברים.
גנרל איברהים: מה עם "דעם"?
גנרל עזיז: אללה יוסתור.
גנרל איברהים: אורי אבנרי בטוח לא מוציא מילה עלינו.
גנרל עזיז: איפה, לא מפסיק לטחון.
גנרל איברהים: גדעון לוי ויצחק לאור?
גנרל עזיז: מפרכסים זה את זה.
גנרל איברהים: בלוגרים עוכרי ישראל?
גנרל עזיז: כותבים, כותבים.
גנרל איברהים (נאנח, תולה מבטו בתקרה): חכה רגע, יש את אלה, שוּ איסמם… ארקו… דיסני… אינדיקלים.
גנרל עזיז: אנרכו-סינדיקליסטים?
גנרל איברהים: ואללה! אמרו משהו?
גנרל עזיז (מדפדף בניירותיו): לא נראה לי… אין לי כלום כאן.
גנרל איברהים (פניו אורות): כלומר, שותקים?
גנרל עזיז (נצמד לעובדות היבשות): עד עכשיו, שתקו. כלומר, דיברו הרבה על פירוק מנגנוני המדינה, על ביזור מוקדי הכוח, דיברו גם כלכלה קהילתית…
גנרל איברהים (מאבד סבלנות, מרעים קולו): חלאס. על ה-900 ומשהו מפגינים בני-*&$@# שקצרנו בשבועיים האחרונים הם אמרו משהו?
גנרל עזיז: לא פצו פה. שתיקה רועמת.
גנרל איברהים (משולהב, ידו האחת נשלחת לטלפון והשניה לאקדח): אהה! צבועים. שמאלנים עאלק. יאללה, שלח את הקומנדו לשכונות, תחסום את כל היציאות ותתחילו להפגיז. השתיקה הזאת תעלה להם ביוקר.
החרפה המוסרית הזאת, שתיקת האינטלקטואלים של השמאל, כבר גובה מאיתנו מחיר תדמיתי כבד. בכל העולם שואלים: איפה השמאלנים של ישראל במרחץ הדמים שבסוריה? מה העמדה של "יש גבול" על ההפיכה הצבאית במצרים? שוב פעם ישראל יוצאת פארש. כשהשמאל מלכלך על צה"ל, אנחנו סובלים, וכשהוא שותק על ה"שביחה", אנחנו שוב סובלים. רק לאחרונה התקבל במשרד החוץ איום מממשלת בריטניה, שאם נשות "מחסום ווטש" לא יוציאו, בתוך 48 שעות, גינוי תקיף נגד פעולות הטרור של חוליות אל-קאעידה נגד המשטרה המצרית בסיני – היא תפסיק למכור לתעשייה האווירית רכיבי מכ"ם למל"טים שאנחנו מפעילים בעזה. כמה אטום לדעת הקהל העולמית יכול להיות השמאל הרדיקלי כדי לדרדר אותנו עד כדי כך?!
האדישות של השמאלנים חוצה גבולות ויבשות. מיליציות מוסלמיות נכנסות לכפרים בקונגו וטובחות נשים הרות בכידונים – וחיים הנגבי לוגם כוס קפה בתל אביב; הטאליבן שוב משעבדים מחוזות שלמים באפגניסטאן – וטניה ריינהרט שוכבת לה בדממה אולימפית; תאי טרור איסלאמיים בפיליפינים חוטפים ילדים וכורתים את אבריהם – ועידן לנדו מתהפך במיטתו, נוחר קלות; פעילי ג'יהאד עולמי מפוצצים עצמם בלב שווקים הומים בבגדד – ויונתן פולק שולח מסרונים שובבים לחברה שלו; ויותר טוב שלא נדבר על מה שענת מטר עושה בזמן שבאפריקה מבצעים מילת נשים בילדות מוסלמיות.
על מה הם כן מדברים? כל הזמן? על הפלסטינים ועל הבדואים, כמובן. אלה שמסתובבים כאן חופשי כבר 60 שנה ואף אחד לא טובח בהם ולא מוריד עליהם טיל כימי. נגמרו הבעיות בעולם, אתם מבינים? נשאר רק לדבר על הח'ירבה של מוחמד בדרום הר חברון.
אז פעם אחת ולתמיד תכניסו לכם לראש, שמאלנים רדיקלים: אצלנו, ברוב הציוני, אין איפָה ואיפָה. עד שלא תכריזו על חרם מוצרים מסוריה – תשכחו מזכויות לפלסטינים. עד שלא תוציאו דו"חות על הפרת זכויות אדם בידי הצבא המצרי בפיזור הפגנות – זין נצא מהשטחים. או שתגַנו את כל הפשעים שלהם, או שנמשיך בפשעים שלנו.
אחרי שתעשו את כל זה, נשקול.
[ולהרחבה, ראו כאן]
לא למות טיפש 
הממ.. שכחת את דעם שמההתחלה עקבו אחר המהפכה בסוריה , וכל הזמן פרסמו מאמרי דעה בנושא, השתתפו בהפגנות, וגם אתמול השתתפו בהפגנה במחאה על ההפצצה האחרונה, מעולם לא שתקו לא על סוריה ולא על מצרים ולא על הכיבוש, ומצד שני גם תמיד בעשייה בשטח איפה שאפשר דרך מען
למה הציניות הזו? מה שמתבצע בסוריה זה לא פחות מרצח עם וחשוב להשמיע קול בנושא, זה לא סותר מחאה נגד הכיבוש! (לזה התכוונתי)
נכנסת לקישורים, טלי? בייחוד הקישור על דעם. נדמה לי שפיספסת משהו בפוסט.
גינה לי גינה
webster.co.il/2012/03/03/2815/
הלינק "להרחבה" לא תקין (והחלק השני לא יהיה).
תוקן, תודה.
ממה נפשך? אנשי השמאל הרדיקלי מפגינים נגד *ממשלתם* – הרי זה תפקידם כמתנגדים למדיניותה – ובכך הם המקבילים דווקא לאופוזיציה במצרים ובסוריה (ועכשיו שיגידו תודה שהם בדמוקרטיה וישתקו, נכון?). והאנרכיסטים דווקא כן הפגינו מול שגרירות מצרים.
זו התשובה לטיעונים מעין אלה ששגורים מאוד בארץ
OMG, תגובות נזעמות של שמאלנים במייל, שהחמיצו את השורה האחרונה (מתויק תחת "סאטירה").
[קטנוניות] צ"ל "רבות", ולא רבניות. [/קטנוניות]
יש אנשים מהשמאל שקראו ולא הבינו את האירוניה ?
עצוב ומטריד.
דווקא הבנתי את הפאנץ' עוד בטרם קראתי את ההרחבה. ברור, זו סאטירה. סוג של סאטירה. סאטירה ממין מיוחד במינו. סאטירה מתגוננת. אפולוגטיקה.
זה הרי לא באמת מעניין אם הימין (או מי שאינו בשמאל) מבקש לטעון ששתיקת השמאל נוכח המעשים המתחוללים במדינות שסביבנו מצביעה על צביעותו או על גישתו היחסית לאמת הצרופה. השמאל הרי לא שותק באמת. אזה מה. זה גם לא ממש מעניין, ולכן – גם לא ממש מצחיק. לא בכדי היו מי שאיבדו אותך.
זה לא גורע מן השאלה האמתית שיש לשאול נוכח טיבם הרצחני של המשטרים ושל המתנגדים אליהם באזורנו, והיא האם אין צדק – ולו קצה-קצהו של שמץ ריח קלוש של צדק – בגישה החשדנית, הזהירה, שלא נאמר פרנואידית שמפגינה ישראל ביחס לכוונותיהם האמתיות של שכנינו, לרבות שכנינו הפלשתינאים. האם מרחץ הדמים מן הסוג שחווים על בשרם אזרחי מצרים, סוריה לבנון, ועיראק, ולוב, (בטח שכחתי עוד כמה), אינו צריך לעורר בנו (מלבד, כמובן, החשק הבלתי נשלט, מסתבר, לכתוב טור סאטירי על ההבדל בין אנשים מוסריים (תמיד "אנחנו") למוסרניים (לעולם ה"הם")) מחשבות נוגות אודות הסיכויים להשלים עם שכנינו (כולל מצרים.;מה שיש זה לא ממש שלום) בעתיד ואינו מצדיק הרהור בצדקת הדרך ובדיקה נוספת של הנחות היסוד שלך. שלנו.
האם אתה היית נח על משכבך בשלום, או שמא זע באי-נוחות, אילו היו אירועים דוגמת אלה המתחוללים בטריפולי (היום), בדמשק (שלשום), בביירות (לפני שבוע) או בקהיר (לפני שבועיים), מתחוללים בפלשתין, שני קילומטר מכפר-סבא? ומדוע שלא יקרו גם שם, בעצם?
בטח היית קם וכותב עוד טור סאטירי.
לא הבנתי כלום, עפר. רק שאני לא בסדר במשהו. משהו שקשור למחשבות שצריכות להיות לי אבל אין לי (מתי לאחרונה היית במוח שלי?), או שאתה חושד שאין לי.
אבל אפולוגטיקה לא היתה פה. את זה לא הבנת.
החרפה המוסרית הזאת, שתיקת האינטלקטואלים של השמאל, כבר גובה מאיתנו מחיר תדמיתי כבד. זוהי לא סאטירה, זוהי המציאות. והשתיקה היא מחוסר הרצון להוקיע לא את מי ששותק, והרי אף אחד לא שותק, אלא את מי שתומך בזוועות האלו, ואת מי שלא השכיל, אפילו באיחור מה, לבוא ולהכריז בקול גדול, צלול וברור: אסמא אגברייה צדקה.
יהיו כאלה שיראו בזה חיסול חשבונות, מלחמת מעודדים של תומכי מפלגה זו במפלגה אחרת, עסקנות לשמה. כותב הסאטירה נמנה עימהם. אחרים יתעקשו שאין מדובר בחיסול חשבונות כי אם בנזק תדמיתי כבד שגורמת תנועת חד"ש לשמאל כולו, שלא לדבר על תנועת מרצ שתמכה בטבח בעזה ב2009 (חיסול החשבונות שלי נמצא בארץ האמורי, שם מותר להתבטא בחופשיות).
לא הזוועות בסוריה או ההפיכה הצבאית במצרים הן העניין, אלא קוצר הראות העלולה להביא אסון גם כאן בפלסטין. שתי המפלגות האלה תומכות באבו מאזן ובמה שמכונה המו"מ לשלום. קולות אחרים בשמאל, אלו המתנגדים להסכם, אלו המתנגדים לפינוי אנשים מבתיהם (כולל בגוש קטיף ב2005), מושתקים בשיתוף פעולה מחליא של מי שמעיזים לקרוא לעצמם מייצגי השמאל הבלעדיים יחד עם התקשורת הציונית השמחה לשווק את השמאל כמקשה אחת הזוייה, שונאת מתנחלים, תומכי אסד, מאמינים להבטחות הסרק של אבו מאזן הנחשב, לכאורה, מנהיג העם הפלסטיני ע"י מרצ וחלקים מחד"ש (בעיקר מק"י, אך לא רק הם).
אני מיידע את קוראי הבלוג: יש שמאל אחר. לא כולנו יצחק לאור ר"ל (שלועג לאריאלה אזולאי, מה דעתך על זה עידן לנדו?), לא כולנו יוסי גורביץ שטבח 226 השטרים בעזה נראה לו דבר לגיטימי לגמרי, לא כולנו אשכנזים תומכי חד"ש המהססים לקרוא בקול ברור כי אסד מבצע פשעים נגד האנושות ומקומו בהאג כפי שציינה אסמא אגברייה, לא כולנו עומדים כאחוזי אמוק מול ההתנחלויות וקוראים לפנותן כי הן מכשול לשלום בעודנו שולחים את בנינו לשרת בצבא הציוני. ישנם כאלה ההולכים, גם לחברון, גם לאיתמר, ואפילו פעם אחת ליצהר, ולא מתביישים לומר שהם תומכים בבל"ד, ובאותה עת מתנגדים לפינוי התנחלויות ולכן תומכים גם בבנט. ככה מתחילה הידברות.
עידן, גם אני פספסתי את זה שמדובר בסאטירה וחבר בפייסבוק היה צריך לפקוח את עיניי. אני חושבת שזה אומר משהו על הפער בין הסגנון שלך שפותח המון סוגריים באמצעות לינקים. זה נכון שהסוגריים מאירי עיניים אבל הם קוטעים פעם אחר פעם את רצף הקריאה ומי בכלל קורא באיזה ז'אנר של כתיבה מדובר? יש לך את הסגנון שלך ואתה מפזר משפטים סרקסטיים בתוך המאמרים ושם דווקא ברור מה טיבם ללא הסבר עליהם. זה אומר משהו על הקריאה של אנשים או שלי: תמיד יש הנחה מראש שהטקסט הבא שלך ישמור על הסגנון של הטקסטים הקודמים. מכל מקום אני שמחה ששיתפתי את המירמור שלי בפייסבוק, אלמלא זה הייתי מסירה את עצמי מרשימת המנויות ופוגעת ככה במקורות מידע וחינוך שיש להם השפעה על תפיסת עולמי.
קלודט,
אז אולי צריך לפתוח קצת את הראש לפני שנכנסים לכאן, לא? אולי הבלוג מלמד גם שיעור או שניים בקריאה קצת פחות חפוזה ונמהרת ממה שאנחנו מורגלים ברשת? לא הפסד גדול.
"תמיד יש הנחה מראש שהטקסט הבא שלך ישמור על הסגנון של הטקסטים הקודמים." אהה. הנחות על אחריות הקורא – נא לא להגיש את החשבון לכותב. תרשי לי לצטט את סעיף 9 מתוך הפוסט הראשון-הראשון שנכתב בבלוג הזה, מעין מוטו נבואי:
"הציפיות של הקוראים (לשבור אותן); הציפיות של עצמי (לזכור ולשכוח, לזכור ולשכוח); הציפיות של המילים (אימת הניסוח המדוייק)."
אולי עליי להתבייש בכך, אבל אני מודה שעל אף שהבנתי שמדובר בסאטירה לא ממש הבנתי את מה שקראתי בזמן שקראתי… ובכן, מרוב "הפוך על הפוך" קצת התמסמס הרעיון המרכזי, שהוא:
הכיבוש משחית. נקודה. יש לצאת מ"השטחים", ויפה שעה אחת קודם.
בלי או עם קשר, בעולם הערבי מסביבנו מתרחש כמעט בכל רגע נתון רצח-עם או מיני-רצח-עם.
העובדה ש"הם" פי מיליון גרועים מ"אנחנו" (וזה לא נכתב באירוניה!) לא הופכת אותנו ל"צודקים" במה שקשור ל"שטחים". עדיין עלינו לחדול מלהיות עם כובש.
עם או בלי קשר, רצוי בכל זאת ששמאלנים מכל הסוגים והמינים יגיבו בזעזוע עמוק על המתרחש בעולם הערבי והלא-אביבי. כי חוסר צדק שלנו לא הופך חוסר צדק של אחרים למוסרי יותר.
האם הבנתי אותך נכון, עידן?
שבת שלום שבת שלווה.
אנונימי, דווקא נראה לי שהבנת, למעט בעניין הזעזוע. אדם הגון (ולא רק שמאלן) לא נבחן בזעזוע שלו לנוכח פשעים בעולם אלא במעשיו לנוכח פשעים בארצו. ואדם מוסרי לא נבחן בציפיה שלו מ"שמאלן" להזדעזע. אפשר לומר שהאקטיביזם מתחיל איפה שהזעזוע נגמר, וההיתקעות בזעזוע ובוויכוחים עליו היא סירוס פוליטי.
> לועג לאריאלה אזולאי
לאור צדק לחלוטין – הטיעון של אזולאי (טיעון זהה, אגב וכמו שציין לאור, לזה של הקו המרכזי בתקשורת הישראלית) מעיד על כשל אינטלקטואלי עמוק במקרה הטוב ועל חוסר יושר במקרה הרע. הרעיון שהצבא מייצג את "רצון העם" יותר טוב מאשר מי שנבחר ברוב קולות בבחירות הוא מופרך ומתנשא. הרי לא היה עולה על דעתה של אזולאי לטעון שסילוק הממשלה הישראלית (או של כל מדינה במערב אירופה, נאמר) על ידי הצבא הוא מהלך דמוקרטי.
אני תמה מה אזולאי עצמה חושבת היום – מדוע מייצגי רצון העם רצחו מאות מפגינים מצד אחד ומיהרו לשחרר את מובראק מהכלא מצד שני?
> "הם" פי מיליון גרועים מ"אנחנו"
"הם" לא. ההנחה הזו, שזה ברור מאליו שהם גרועים מאיתנו, היא מכשול משמעותי – אולי המכשול העיקרי – בדרך להשגת פתרון לסכסוך. מי שגרוע מאיתנו אינו יכול לצפות להתייחסות כאל שווה, וההתייחסות אל ה"הם" כמי שאינם שווים – כמי שצריכים לקבל את הכפפת הרצונות והאינטרסים שלהם לרצונות ולאינטרסים הישראלים – היא סיבה עיקרית לכך שהסכם לא הושג ולכך שאין סיכויים ריאליים שהוא יושג.
יורם, החיבה של שמאלנים להטיח בוץ זה בזה היא עניין מוכר ומייגע; לכן לא תמצא לה זכר בבלוג הזה. אין לי סבלנות לזה, ואני חושב שבמקרה הנוכחי, כששני שמאלנים ישראלים מתווכחים על מה נכון או לא נכון עבור המצרים – הפיהוקים שלי מפוקקי לסתות. אנא, שמור על המרחב הפרטי שלי נקי מן הלהג הזה.
עידן, אני חושב שיש כאן עניינים מהותיים ועקרוניים שראוי לדון בהם, אבל מאחר שמדובר בבלוג שלך, אני אכבד את רצונך.
יש המון עניינים מהותיים ועקרוניים שנשארים מחוץ לבלוג הזה. לא כתבתי על המתות חסד, על אהבה עד מוות, על טראומות ילדות. לבלוג הזה יש אג'נדה פוליטית מסוימת וככל שהדברים נוגעים לכתיבה הפוליטית שבו – אני מתרכז בה. עקרון מאד בסיסי באג'נדה הזאת היא לחבר את השיח הפוליטי לפעולה ממשית ולנער אותו מקלישאות הדיון התיאורטי. יותר מדי ישראלים הורגלו, ביותר מדי זירות תרבותיות, לדון על נושאים פוליטיים "מבחוץ", כאילו זה לא נוגע להם ולא ממש באחריותם, כאילו מה שחשוב בפוליטיקה זה "לקבוע עמדה" ולהגן עליה (במקום למקם את עצמך בתוך מטריצת הכוחות); כולם פרשנים כאן. כשהדיון כאן מושך לכיוונים (השגרתיים מדי) האלה, אני קוטע אותו. ברוך השם, יש מספיק ברברת מחוץ לבלוג הזה.
לעידן, אני "אנונימית" ולא "אנונימי"…
מה לעשות, גם אתה וגם אני בשלב הזה, לפחות, רק מדברים (כותבים). לכן, "זעזוע" הוא כן דבר חשוב, וכמובן שכל אדם (הגון) אמור להזדעזע וכו', אלא שלבלוג שלך, כך נראה, נכנסים רק או בעיקר – שמאלנים, ולכן פניתי כביכול רק אליהם… גם אני נכללת בקטגוריה הזאת, אגב, ולו היו לי כוחות על-טבעיים הייתי משתמשת בהם כדי לשרש את כל סוגי האלימות, הדיכוי והאכזריות שמשגשגים והולכים באזורנו.
ליורם גת: תמימות היא ערך נהדר. היתממות – לא! אני חוזרת על דבריי. זהו פשע נתעב לשלוט על עם אחר ולכן עלינו להחזיר את השטחים שכבשנו (תמורת ערבויות וכו'). העמדה הזאת איננה מייתרת את התובנה ש"הם" הרבה יותר מתועבים מ"אנחנו". הכוונה ל"הם" בסוריה, בסודאן, במצרים, בלבנון, בעיראק. אין שום קשר בין חובתנו להיות "בני אדם" לבין המודעות לכך שיש אחרים שהם רעים ואפילו מפלצתיים. האם יש צורך להביא כדוגמה את גרמניה הנאצית?! העולם איננו סרט בשחור-לבן, יש בו גוונים שאסור להתעלם מהם, משום שהם אלה שחורצים לעתים את דינם של אנשים למוות או לחיים.
רגע, אז זה טקסט אירוני? דווקא הוא נשמע רציני. מה היא באמת עמדת השמאל לגבי המלחמה בסוריה? זה שזה נורא ואיום זה נכון, אבל איזו מסקנה ניתן להסיק מזה לגבי היחסים שלנו עם הערבים חוץ משצריך להתבצר מאחורי נהר הירדן ולקוות שהם ירוקנו את הטילים אחד על השני ולא עלינו?
רגע, אז מוצטפא שמטרלינג הוא שם אירוני? דווקא הוא נשמע רציני.
(קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים, בבא בתרא, ס, ב)
אנונימית: יש פתרון פשוט לטעות בזיהוי: תזדהי בשמך האמיתי.
ושניכם – אנא עיינו בקוד האתי של הבלוג לגבי היחס כאן לתגובות אנונימיות.
לאנונימית – כאמור, הבטחון הגורף שלך (ושל רוב היהודים בישראל – כולל מתנגדי הכיבוש) ש"הם" הרבה יותר מתועבים (או פי מליון יותר גרועים) מ"אנחנו" אינו מוצדק על ידי העובדות לדעתי, ומהווה מכשול משמעותי לשלום. אשמח לשמוע על סמך אילו קריטריונים ואילו עובדות את מבססת את הבטחון הזה, אבל מאחר שעידן מחשיב את הדיון הזה כברברת, הבה נעשה זאת בפורום אחר. אם את מעוניינת, אפשר לעשות זאת בבלוג שלי.
עידן,
להבנתי אין הבדל קטגורי בין העניינים שאני העליתי (למעשה, הגבתי אליהם) ובין נושא הפוסט הזה. מדוע הראשונים הם תיאורטיים, פרשניים, קביעת עמדה והגנה עליה ואילו השני נחשב מיקום עצמך בתוך מטריצת הכוחות? אני גם חושב שהסלמת את הדיון על ידי שימוש במונח "ברברת" והאשמה באי לקיחת אחריות היא לא קונסטרוקטיבית.
בתור הבעלים של הבלוג הזה אתה יכול כמובן לעשות ככל העולה על דעתך, ותמיד עומדת לי האפשרות לא לבקר בו יותר, אבל זוהי לא הצדקה לפעול באופן שרירותי.
יורם, לא צריך להגזים. אתה יכול להמשיך את הדיון שלך עם האנונימית כאן. הכוונה הראשונית שלי היתה שלי אישית אין עניין לקחת חלק בדיון כזה, ואת השאלה הראשונה שהצגת (בהקשר של לאור-אזולאי) ראיתי כמופנית אלי. את הסיבות לעמדה שלי כבר פירטתי, כאן ובמקומות אחרים, ולכן זו לא פעולה "באופן שרירותי", כדבריך (יש גם "אני מאמין" של כתיבה פוליטית, ראה ב"מושכלות ראשונים" למעלה משמאל); אין לי כוח לחזור עליהן.
כאמור, אתה יכול להמשיך בנושא הזה עם מגיבים אחרים. אם ארגיש שהוא דוחק כל נושא אחר (מה שקורה לפעמים, גם בלי כוונה מראש), אולי אתערב.
אוקיי – נראה שהיתה כאן אי הבנה.
קראתי את הקישור על ההבדלים שבין מוסרי למוסרני ופירסינג בלשון זה באמת פויה.
הי עידן לא הבנתי מה היה לא בסדר בקישור על דעם? זה שהם הכריזו שהם לא תומכים בהפיכה צבאית במצרים? יש שם עכשיו דיקטטורה צבאית שמחזירה את המנגנון של מובארק ונראה שגם משחררת את מובארק עצמו מהכלא….
טלי, שום דבר לא היה "לא בסדר" בקישור על דעם, ובקישור של אורי אבנרי, ובכל שאר הקישורים. מטרתו של הפוסט היא להלעיג על אלו שמחזיקים בדעה שהפוסט מביע, כביכול, כלומר, להצביע על הצדקנות, ההתחסדות והמוסרנות של אלו שטוענים שהשמאל הרדיקלי הישראלי ממלא פיו מים לנוכח הזוועות, בעודו מרעיש עולמות לגבי הכיבוש. באותו זמן, מראה לנדו על-ידי הקישורים שהשמאל המושמץ הזה דווקא כן מגנה את הזוועות ומדבר עליהן.
ליורם גת.
"הטיעון של אזולאי מעיד על כשל אינטלקטואלי עמוק במקרה הטוב ועל חוסר יושר במקרה הרע. הרעיון שהצבא מייצג את "רצון העם" יותר טוב מאשר מי שנבחר ברוב קולות בבחירות הוא מופרך ומתנשא".
ייתכן כי אינך מכיר מספיק את כתביה של אזולאי, אחרת לא היית נופל לאותה מלכודת שטמן לאור לקוראיו. לא מוצא את מה שפורסם, אך זכור לי היטב כי אזולאי ציירה אופק אוטופי בו צבא (כלשהו) עושה את מה שהוא אמור לעשות – לשמור על העם משלטון רודני ולא לשרת את המשטר נגד העם (כפי שקורה כרגע לא רק במצרים אלא בכל מקום). הדבר פורסם, להזכירך, סמוך להכרזה של א-סיסי, כאשר בכיכר התייצבו 22 מליון איש שדרשו את הסתלקות הרודן, יותר מרבע מהעם המצרי.
מתי לאור פרסם את הגיגיו? מדוע לא טרח לציין את נקודות הזמן השונות? הביקורת היא כמובן לא נגד לאור. זהו חוסר היושר במקרה הרגיל- הרע. ממנו אין למה לצפות. הביקורת היא נגד לנדו שהפנה, לצד דברים חשובים מאד וכשווה להם, גם את הקשקוש הזה של לאור.
מי שרוצה יכול לקרוא את דבריה של אזולאי במקור ולהחליט בעצמו מה המסר שלה: https://www.facebook.com/ariella.azoulay.5/posts/482898315120288.
ואגב, הרעיון שהצבא אמור לשמור על העם משלטון רודני, גם כרעיון מופשט וללא קשר לאירועים במצרים, הוא מוטעה ומסוכן.
נועם א"ס, תגובה בהעוקץ, 14.01.13, 17:36 :
"כדאי להבדיל כאן בין שני אופנים של דיבור: הראשון הוא דיבור כפעולה בעולם – העולם עצמו, כידוע, נברא במילה, ובאותה מילה הוא גם מושמד.
השני הוא דיבור שמטרת קיומו היא בשביל הדובר לשמוע את עצמו מדבר – כנראה מתוך הנאה כלשהיא שהדובר מפיק מהעניין". (נועם א"ס בתגובת מופת מתאר את השיח הציוני, מתוך: רצח על כבוד הפרימיטיביות, העוקץ)
תודה על הקישור. אני מציע לבחון את המסר של אזולאי בזיקה לשאר תובנותיה ולמציאות שנוצרה בין היתר ממילותיה שלה. עוד ב2001 אמרה אזולאי: "מחשבה אוטופית אך לא בלתי הגיונית – שהפלסטינים יוותרו לחלוטין על המאבק המזויין בלי לסגת מאף אחת מתביעותיהם ובלי להכנס למסגרת כלשהי של מגעים עם ישראל. נניח שיבחרו במרי אזרחי בלי שימוש באלימות. אי אפשר יהיה לייצג במונחים סימטריים [כפי שעושה ההסברה הציונית – דרור] לא את המאבק הזה ולא את היחסים הפוליטיים בין הצדדים. חוסר הסימטריה במציאות יהיה אז תואם לחוסר הסימטריה בייצוג המציאות. חוץ מהתערבות חיצונית, אסטרטגיה כזו נראית כיום הדרך היחידה לשבור את המבוי הסתום. אולם מי אנחנו שנציע לפלסטינים את אסטרטגיית המאבק שלהם". (ימים רעים, רסלינג, 2002, עמ' 140).
אזולאי ועדי אופיר מיידעים את הציונים: "ישראלי יכול להיות אזרח במלוא מובן המילה רק אם היה חייל. השאר הם אזרחים פגומים… עד שהפלסטינים לא ייעשו לאזרחים במלוא מובן המילה, לא יחדלו הישראלים לבלבל בין אזרחים לבין יוצאי צבא. ההתאזרחות הגמורה של האוכלוסייה הפלסטינית היא תנאי לדה-מילטריזציה של החברה הישראלית. (שם, עמ' 32)
ישראל – מדינה במזרח התיכון. יום אחד היא תהיה מדינת כל אזרחיה, או שלא תהיה כלל". (שם, עמ' 34).
ב2006 בוראת אזולאי במילתה חוק אזרחות עוקף בגצ ועם בצלם, ובאותה מילה משמידה את חוק האזרחות של פושע המלחמה אבי דיכטר, ומנתצת את אמינותו של דובר הצבא הציוני: "האזרחות אינה קניין פרטי והיא איננה "של" מישהו. האזרחות היא צורת היחסים בין היחיד הנשלט לבין השלטון וצורה של שוויון פוליטי בין כל הנשלטים; יש לה תוקף רק מול יתר הנשלטים, בקירבם. כשהאזרחות מנוקה מהלאומיות, היא דומה לצורת היחסים שתתואר להלן באמנה האזרחית של הצילום. הצילום אף הוא אינו קניין פרטי והוא אינו "של" מישהו. הצילום – לפחות מן הסוג שבו אעסוק כאן – הוא צורת יחסים בין יחידים שאינה מתווכת דרך שלטון. מי שממען דרך התצלום – או מציב את עצמו כנמענו – הוא אזרח, גם אם אין לו מדינה, גם אם בלשונה של ארדנט "הזכות שלו להיות בעל זכויות" נפגעה. המרחב האזרחי של הצילום פתוח גם בפניו".
(האמנה האזרחית של הצילום, רסלינג, 2006, עמ' 95)
מה יקרה כאשר בעקבות חרם על ישראל, בעקבות כנופיית נשים בצהוב – צבא שאמור לשמור על העם משלטון רודני – של המתנגדת אורטל בן דיין וחברותיה, בעקבות סדנאות החינוך לחיילי מג"ב ולשופטי המשטר הציוני בהדרכתו של לוחם החופש ברק כהן, יבינו אזרחי ישראל כי הזכות שלהם להיות בעלי זכויות נפגעה, יקבצו בכיכר כרבע מאזרחי ישראל וידרשו לסלק את הפורעים הציונים מהשלטון? האם יש בלבך ספק כי הפורעים ינהגו אחרת מאסד לו יתאפשר להם? מי ימנע מהם לנהוג כמו אסד פרט לצבא הציוני עצמו?
היום ידוע כי מה שהיה אמת לשעתה, מייצגי רצון העם לכאורה, רצחו מאות מפגינים מצד אחד ומיהרו לשחרר את מובראק מהכלא מצד שני. האם דבר זה היה צפוי גם בעת כתיבת הסטטוס של אזולאי? כן. אסמא אגברייה צפתה זאת. תובנותיה של אזולאי, אלו שעדיין לא התממשו, יתממשו במהרה עוד בימינו. לא מאמין? שאל את אסמא אגברייה.
חחח לא הבנתי מה קרה לך..
מדהים. מדהים שזה נתפס כביקורת ולא כסאטירה. אני מניח שמשהו צריך לחלחל: מי שכותב על שמאל אוחז בתיאוריה אודות שמאל. התיאוריה הזו, מסתבר לפי התגובות לסאטירה, לא הכי מדוייקת. לא מדובר בניפוץ ציפיות הקוראים (די קל: בחר ערבי שאתה לא אוהב, וכתוב נגדו; יש המון ערבים, בטח אחד מהם לא אהוב עליך; אף אחד מהקוראים לא מצפה למשהו עד כדי כך ימני). אבל לא זה העניין.
העניין הוא שהסאטירה הזו, לכשלעצמה, אינה עוסקת בסוריה. היא עוסקת באידיוטים הנחותים ונמוכי המצח (ימין, כלומר לא-שמאל-רדיקלי), ובטעויותיהם המשעשעות והבנאליות. מוזר למדי, אבל היא לא יחידה בכך. הנה הקישורים המובאים בסאטירה, כפרה עליה, עם טיפה סיכומים.
1. תראבוט: מאמר ישן (פברואר 2012) של הגר שיזף, המסתכם בציטוט אוהד של האחים המוסלמים.
2. דעם: מאמר מעודכן, חכם, בהיר. חבל שהיא לא בכנסת.
3. אבנרי: אחד ישן (אוגוסט 2012), אחד חדש (עכשיו). למעט קטעים גזעניים מופלאים ("יש למצרים חוש חזק של אחדות ואחידות, נאמנות לאידיאה של מצריים, שגובשה במשך אלפי שנים. עד השבוע האחרון, כשפתח הצבא באש על אזרחים. זאת עלולה להיות נקודת-מפנה היסטורית. אני מקווה שלא"; הדילמה הגדולה), שני המאמרים עוסקים בשמאל. כלומר, בהיסטוריה הרעיונית של התנועה הכנענית. מסתבר שזו ינקה לא מעט, לעדותו של אבנרי, מתיזה היסטורית של פיליפ חיתי). הנקודה כאן עקרונית: לתיאורו של אבנרי, השמאל הישראלי משוקע באופן מרשים ברעיון שסוריה, על שלל עדותיה-לאומיה, תתקיים כיחידה אזרחית וחילונית אחת. לא ברור כמה אפשר לסמוך על אבנרי בעניין התיעוד ההיסטורי שלו-עצמו (הוא לא נחשף לספרו של חיתי בנעוריו, כי חיתי כתב אותו ב 1957; באותו זמן אבנרי כבר ערך את העולם הזה). אבל כן אפשר להכיר בחרדה האוחזת באבנרי משהו רלוונטי לשמאל: סוריה היתה הניסוי הערבי הגדול ברב לאומיות חילונית מהפכנית. ואכן, מאמריו של אבנרי עוסקים בשמאל (הישן מהם מסתיים אגב בביטוי זעזוע מ"חיבת-מפלצות שמאלנית").
4. לאור כתב על שמאל.
5. לוי כתב נגד ישראל, בעקבות קריאה במאמרים של ליטל המדווח מחומס [עקרונית, משפחת שוקן צריכה לתהות מדוע בעצם לא קרה שליטל קורא את לוי המדווח מחומס: כיצד העתון של עוולות זכויות האדם במזה"ת התגלה כבעל מומחיות צרה כל כך, רק ישראל, עד שאפילו ג'ונתן ליטל משיג את לוי בדיווחים על פשעי דמשק]. לוי היה מעוניין שישראל תהיה זו שתוקפת את סוריה, ומשליטה שם יד חזקה וזרוע נטויה. יחד עם טורקיה, כמובן.
5. גורביץ' כתב נגד בן דרור ימיני.
אפשר בדוחק לקבל את הגר שיזף התומכת באחים המוסלמים בתור עיסוק ביקורתי בעולם הערבי. דעם מצויינים. אבנרי כותב על אבנרי ועל כנעניות ושמאל. לאור כותב על שמאל. לוי כותב נגד ישראל. גורביץ כותב נגד הלא-שמאל. מבין ששת המאמרים שהובאו פה (חמישה כותבים, אבל אבנרי כתב שניים), רק אחד עוסק במובהק בביקורת המצב באיזור (דעם, מבקרים את מצרים): 16.7% בכמותית טורדת השמחות. אם מוסיפים את שיזף התארבוטניקית, מגיעים ל 33%. כל האחרים לא נוגעים כלל בביקורת הפשעים באיזור, אלא מנצלים את ערוצי התקשורת כדי לעשות עוד מהדבר הרגיל. כלומר, הבסיס העובדתי של הסאטירה קצת רשלני.
הבעיה היא שאין ולא יכול להיות לה בסיס יציב. השמאל אכן הצליח להציף ערוצי תקשורת במחאות נגד ישראל. ללעוג ויותר מכך לרעיון שיש דמיון בין ישראל ובין "וילה בג'ונגל", הגיע קרוב מאד להבאת הגולן לידי הסורים, ואם היה בידו הרי שצה"ל היה מפורק מזמן, במסגרת מדינת כל אזרחיה ושיבה פלסטינית מלאה. כלומר, המצב הנוכחי מדגים לא רע שחזון השמאל מלפני עשור אכן היה מוביל להשמדה פיזית של היהודים בישראל. כמובן, זה בדיוק מה שהיהודים בישראל טענו שוב ושוב, ולפיכך נטען על ידי אנשי שמאל מובילים (אלו המצוטטים בקישורים), שמדובר באוסף פשיסטים ששנאת המין האנושי מניעה אותם. לעתים שולבה בטיעון הזה ציטטה מ"אוריינטליזם" לסעיד. באותו זמן שהמהלך המוזר הזה היה מקובל ומאד בשמאל, נהגו מנהיגי שמאל מובילים לחבק כל פשיסט שראו. בשארה חיבק את אסד האב, אבנרי אכל מידו של ערפאת. לכן, מה שיש כיום הוא חשיפה של מבנה כח שנבנה על ידי דמויות מפתח בשמאל. הוא דומה קצת למה שכונה פה פעם "מוסרני" לעומת "מוסרי". הבלוג הזה עצמו, למשל, לא השקיע כתבת תחקיר מתוקתקת בסוריה. אפילו לא אחת. הוא לא חייב כלום לאף אחד, אבל בפירוש אפשר להבין שהסורים מעניינים לו את התחת, ושהוא מעדיף לעסוק בהם כבסיס לניתוחי-שמאל ודיונים ברוע צה"לי (נניח, המסגור שבכותרת הפוסט האחרון מבוסס על השוואה בין רצח מאות בסוריה לבין גז מדמיע בשטחים).
"אוסף פשיסטים ששנאת המין האנושי מניעה אותם." ואללה, חשבתי תגובה רצינית, עד שהגעתי לשורה הזאת. ואז הבנתי שגם זה בעצם סאטירה על סמולנים שונאי-שמאלנים. אני מחכה בקוצר רוח לגרסה הרצינית.
הו סמולן, יהודי יקר שכמוך.
התואיל בבקשה להעתיק לכאן איזו ציטטה נבחרת מ"אוריינטליזם" של סעיד מאלו ששולבו בטיעון "אוסף הפשיסטים", בצירוף הפנייה למקור, כמובן? אני נ-ו-ר-א סקרן, אתה בוודאי מבין למה.
http://heb.daam.org.il/%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%99-%D7%95%D7%A2%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99-%D7%A1%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%95%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%99-%D7%A1%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%95/
הי נועם והילה
טענת הפשיזם הישראלי היא כה בנאלית, עד שיש הרבה טסקסטים שעוסקים בכך שהיא שוב ושוב לא מתקיימת. חבל על הזמן של כולנו, הקלדה זריזה של "פשיזם" ו"ישראל" תוביל ללא מעט קישורים. אדוארד סעיד היה נפוץ בטירוף לפני עשור, המון ניתוחים של "וילה בג'ונגל" שואבים ממקורותיו, או אולי (זה בשבילך, נא"ס) מהדרך השגויה בה הוא הובן, עם או בלי ציטוטים. לשנאת המין האנושי ניתן לאתר ציטוטים אצל גורביץ: טענתו הכללית היא שהיהדות שונאת את המין האנושי; הוא מזהה את היהדות-שונאת-האדם עם הזן הנפוץ במיוחד של היהדות בארץ ישראל. על כן, ועד כמה שרוב היהודים בארץ הם יהודים מהסוג הנפוץ בארץ, מדובר בשונאי-אדם.
סיפור הציטוטים מאוריינטליזם הוא בעצם טיפה יותר מסובך: סעיד כתב לפעמים דברים סותרים. אבל פרט לכך, הוא כמעט ולא תקף מזרחנים ישראלים, וכידוע התעלם מאסכולת המזרחנים היהודים במרכז אירופה, כולל אפילו גולדצייהר. לא ברור אם בכוונה או בטעות, מדובר באותו הוגה שלעג לרעיון שהסנסקריט קשורה לגרמנית. מכל מקום, איזכורים של אוריינטליזם ביישום מקומי נפוצים למדי – "תיאוריה וביקורת" ומאמרים של בל"ד, למשל.
אחד הדברים המעניינים בכתיבה השמאלנית על ההרג העצום באיזור שלנו, הוא יחסי הגומלין המוזרים בין מאמרי ביקורת עצמית ואפולוגטיקה כמו בפוסט הסאטירי למעלה. יוצאים אבנרי ולאור לכתוב בנהמת ליבם נגד אדישות השמאל לעניין. סבבה. במטה קסם, המאמרים האלו עצמם מצוטטים למעלה כהוכחה לכך שהשמאל יוצא נגד מה-שקורה-במצרים-וסוריה. בערך כאילו שמאמרים נגד הכיבוש יצוטטו כהוכחה לכך שישראל יוצאת נגד הכיבוש. מה הוכחה: לעג אירוני יעיל ומתנשא. מדוע מתנשא? למשל, פסקת הסיום: "זין נצא מהשטחים. או שתגַנו את כל הפשעים שלהם, או שנמשיך בפשעים שלנו". השפה הנמוכה (זין נצא מהשטחים) משמשת כאן לתיאור של חשיבה כוחנית מטומטמת, זו שמאפיינת את ה"פושעים", הם נמוכי המצח הפשיסטים וכו'.
סמולן,
מן הידועות ברשת שמטה לחמך הוא התפלשות בקרבות פנים-סמולניים; צפייה מתענגת מן הצד או קפיצה פנימה, הטחת בוץ קלילה וזינוק זריז החוצה, להמשך הצפייה. מן הידועות גם שאני מדיר רגלי ומקלדתי מן הקרבות האלה. אותי מעניין לתקן את המשטר כאן, ו"צביעות" לא מעוררת בי חלחלה נוראית; אותך מעניין להוכיח שמסתובבים פה המון שמאלנים צבועים, ולגבי המשטר פה, נו, די נוח לך איתו.
נראה שיש לנו תחומי עניין די נפרדים. לכן, לרווחתי, אתה ממעט להגיב כאן. בטעות אולי חשבת שהפוסט הנוכחי משתייך לז'אנר האהוב עליך; טעות לעולם חוזרת.
המאמרים המקושרים של לאור ושל אבנרי עושים הרבה יותר ממה שאתה קורא בהם (ושוב, לא מפליא אותי שאתה קורא רק את המלים שרלבנטיות לאג'נדה שלך). בייחוד אבנרי, שנותן תובנות מאירות עיניים, ומשלב ביקורת יחד עם הודאה בקוצר הבנתו. לאור הוא לאור, תמיד יחפש שמאלני לחבוט בו, אבל גם המאמר שלו משקף עמדה מוסרית ברורה לגבי מה שמתרחש במצרים.
אני מבין שזה לא מספק אותך, ולא מתעלה לרמת הביקורת המוסרית הנוקבת על אסד שניתן למצוא במאמרי הדעה של "מקור ראשון" או "נקודה", שהרי הוגי הימין ידועים בכך שבניגוד להוגי השמאל, הם עוסקים ללא הרף בגינוי חסר פניות של כל עוול מוסרי על פני האדמה. התירוץ המוכר הוא ש"הם לא מתיימרים", אבל "השמאל מתיימר לקבוע מה מוסרי ומה לא", אבל התירוץ הזה הוא בדיוק האינפטנטיליות המוסרנית שמגיבי הימין, כולל "סמולן", מתקשים להתבגר ממנה. העובדה שאתה ממשיך לנבור במאמרים המצוטטים ולהוקיע את רמתם המוסרית הירודה מצרפת גם אותך למושאי הסאטירה; אללי, כנראה שגם אתה לא הבנת את הפוסט עד הסוף.
"זין נצא מהשטחים" – ביטוי די מדויק לתיאור של הגישה הישראלית הרווחת, לדעתי. פאשיזם? אתה אמרת.
עידן, תסלח לי, אני לא יודע מה הוא המקצוע שלך, אבל לדעתי את צריך לעשות לאט לאט הסבה- ולכתוב מחזות
האם זה כתב הגנה לכל שמאלני דלא דיכפין שתמיד מואשם בכך שהוא מכניס את אפו רק לעניין הפלסטיני המסריח בשעה שמסביבנו מיליוני מוסלמים רודפים מליוני מוסלמים? אם ניסית להגן על השמאלני שמגן על הפלסטיני נגד אקיבוש הישראלי אז יצאת ושתי ידיך ריקות. התעסקות סיזיפית בפלסטינים, מתוך התגייסות מוטורית ולעיתים קרובות ללא שיקול דעת וחשיבה, לא תעזור לשמאלנים ובודאי לא לערבים. הציבור לא אוהד אתכם ומי שאוהד אתכם אינו מצפה לשמוע את האמת.
וכן, אפ השמאלנים הם אנשי מוסר ולא מוסרניים, אז הם צריכיםלתפוס את העיקר, שהוא העוול. עוול באשר הוא, גם בסוריה, גם הירדן, גם במצרים, גם בעיראק וגם באיראן. אם השמאלני נדבק רק לפלסטיני בתוענה שזה לב הבעיה, שזה בגורלנו וכל היתר לא קשור, אז השמאלני הוא מוסרני ולא מוסרי – כי, קודם כל זה כן קשור לענייננו מה קורה מסביבנו ובכלל בעולם ושנית, איש מוסר חייב להתריע ולהרעיש כאשר חייל סורי רוצח מתנגד סורי או לוחם איסלאמי מאלבניה. שנית, אם אתה לא תצא נגד מה שקורה בסוריה כיצד אתה יכול לבקש שבריטי שמאלני יתמוך בך. אבל מרגע שביקשת את תמיכת שמאלני כל העולם בפעילותך הפוליטית, משמעות הדבר שגם אתה לפי שיטתך חייב להביע דיעה ולהתערב בטבח מאות אלפי הערבים שמתרחש מסביבנו כבר כמעט שלוש שנים. שלישית, כאמור, מוסר הוא גלובלי וחובה עליכם להילחם נגד כל עוול בעולם.
מוסר הוא גלובלי. כלומר אני מבין ממך שהימין איננו מוסרי כי אכפת לו יותר מזכויות היהודים מאשר מאלו של הערבים?
אני מבין את התסכול שלך, הרי אם השמאל היה יוצא להפגנות ועצרות נגד עוולות שקורות בחוץ לארץ הייתם אומרים 'ידענו שלשמאל אכפת רק מהערבים' אבל הוא לא עושה את זה אז לכן הוא צבוע כי … לא אכפת לו מהערבים. נו מילא.
עדו, לפי ההגדרות שלך השמאל הישראלי הוא מוסרני, כלומר משחק במוסר בהתאם לחוק הכדאיות. עוול הוא לא העיקר, אלא אם יש לו רלוונטיות אליהם. העוול שנעשה לפלסטינים לכאורה הוא ורק הוא לטיפולם וששאר העולם יישרף. עדיין לא ראיתי שום עמותת שאל מנהלת מלחמה אינטרנטית נגד ההשמדות ההמוניות המתקיימות במדינות ערב מזה 3 שנים. אפילו לא ראיתי מעקב אחר האלימות הפלסטינית נגד יהודים, בין שהם מתנחלים ובין שלא. לדבוק בצד אחד, זה כמו לעלות על הספינה שלו ולהצטרף למלחמתו. וכשהספינה שלו 'תטבע' 'יטבעו' גם תומכיו.
הטענה שלך להסתרת פרצוף מהעוולות המתרחשות בעולם לא מפתיעה אותי. אתם אינכם רוצים צדק ושלום, אתם רק רוצים לפגוע בציונות. שהרי קביעתך שאינכם מפגינים אהדה והזדהות עם כל מדוכאי העולם, שמא היינו אומרים "לא איכפת לכם מהערבים" לא מחזיקה מים, והיא רק השתקפות הפוכה של דרך מחשבתכם. שהרי אתם עצמכם נעזרים בארגונים שמאלניים מאירופה בעיקר שיודעים היטב לפעול בכל הזירות הרלוונטיות, ואף אחד לא יכול להתלונן שלא איכפת להם להם מהערבים או מהיהודים. בטח שאיכפת להם שהערבים ינצחו טושהיהודים יפסידו, ולכן זה מאוד איכפת להם. אז למה לאירופאים מותר ונכון, ואתם נדבקים רק למנטרה הפלסטינית? הצביעות שלכם היא שאתם מעגלים פינות כדי להאדיר את הסבל הפלסטיני אבל באותה מידה מנמיכים ומבטלים את הצדק היהודי.
ואני בכלל לא מתוסכל…. אני דווקא מעודד מכך שאתם לא זוכים להבנה ולקבלה מרוב הציבור היהודי בארץ.
אני דווקא כן מדוכא. מדוכא מכך שתה לא מבין עד כמה אתהה מוכיח כל מה שכתוב בפוסט (ואת ההיפך משם הבלוג) . השמאל הישראלי הוא הציבור הפטריוטי היחיד במדינה . לכל השאר לא מפריעה דמותה המוסרית של ישראל וגם לא עתידה של המדינה. כל עוד הערבים סובלים אנחנו בטח עושים משהו נכון – אז לא אתם לא. ולגבי תמיכה מגורמי חוץ , אתה יודע מה אומרים על מי שיש לו חמאה על הראש.