8 המצאות נחוצות (משנכנס אדר וגו')

שבלעדיהן חיינו ימשיכו להיות מפרכים ועגומים, ואיתן – גם.

1. מנגו עם גלעין מוגדר היטב. מה זה הפלטה הגבנונית הזאת בתוך המנגו? צב מעוך? בורקיטס? למה אין לה צורה? אתה חותך מצד אחד, ונתקע בה. בצד השני אתה כבר נזהר, וחותך רחוק יותר מהמרכז. עכשיו נותרת שכבה בעובי 4 מ"מ בצידה של החביצה הלא ברורה הזאת. לא תבזבז אותה. מה פתאום לבזבז. אתה מקלף, אולי מגלף, את השכבה הדקיקה הזאת, ומניח בצלחת. לא נתחיל אפילו לתאר את היגון המשוקע בניסיון, מאוחר יותר, להעלותה על מזלג. גמרת לקלף, לגלף ולפסל. עדיין הגלעין הוא בגדר מסתורין; לא תואר ולא צורה. חלקלק, חמקמק, פְנים שאינו פְנים.
נחוץ בדחיפות גלעין חדש למנגו. שגבולותיו ברורים, שצורתו ידועה, שיעז להיישיר מבט אל הסכין המתקרבת, שלא יתחבא מאחורי שבעה צעיפים של מסתורין דביק וכתמתם.

 2. ממיר בּרבּרת לבּוסה-נובה. מאן דהוא, או דהיא, קודחים לך בראש. מה קודחים, חופרים לך עם קונגו במשך שעות. טול את הממיר, השחל באוזנך – והנה מוסיקה מערסלת מתנגנת לך בראש. הממיר קומפקטי וכמעט בלתי נראה. בקצה אחד נכנסים סיפורים מפותלים על סכסוכי שכנים, תלונות שלא טופלו בעירייה, נפלאותיה של ציפורן חודרנית וכיוב', ובקצה השני יוצאים – אנטוניו קרלוס ז'ובים, גל קוסטה, קייטאנו ולוסו. רעיון למתנה: אותו דבר אבל הפוך.

 3. משייך שמות לפרצופים. שתל רב-סיבי שימוקם בדיוק בין האזור במוח שבו מאוחסנים שמות לאזור שבו מאוחסנים פרצופים. הרי בלי ספק משהו פקוק שם; אחרי גיל מסויים (בערך 22), כבר אי אפשר יותר לזכור איך נראית סיגלית קרמר (ההיא מהטירונות. או אולי מהטיול להודו?) ואיך קוראים לפרצוף ההוא, הג'ינג'י עם העיניים הקרובות מדי. השתל הבלתי מתכלה יקבע את הקישורים האלה לתמיד (לדבר עם המהנדסים: מה עושים אם דווקא רוצים לשכוח?).

4. אגוז פקאן שניתן לקילוף. שימו לב: לא קילוף יעיל או מהיר; פשוט קילוף. הראו לי בכל ההסטוריה האנושית אדם שהצליח לקלף אגוז פקאן בשלמותו, מבלי שהתוצאה תתרסק בידיו לתערובת של רסיסי אגוז וקליפה מעוכים, מתובלים בקרעים דקיקים (ובלתי אכילים בעליל) של המחיצות החומות האלה בתוך האגוז. האם יש עוד פרי בעולם שכל כך קשה (אבל מפתה!) להפריד מקליפתו? ואם כבר אנחנו בעניין – מה זאת הארגונומיה הדפוקה הזאת? למה אין איפה להיאחז? למה תמיד צריך שני אגוזים כדי לפצח אחד? איך מפצחים את האגוז האחרון? (מכה עזה על השיש, תערובת מעוכה מלאה קליפות וכו'). שאלות, שאלות, ותיסכול מתמשך.

5. מִתקנים לעיסוי כפות רגליים שניתן להתקדם עליהם במהלך התור בבנק הדואר.  כל מילה מיותרת.

6. שפיריות לקינוח אף. מחקרים מוכיחים שרוב בני האדם, ברוב עונות השנה, מסתובבים בעולם עם אף דולף ופיסת טישו טחובה ומקווצ'צ'ת ביד, כשבעיניהם מבט תועה – אהה, לשווא – אחר פח האשפה המושיע. הפיתוח הזה ישים קץ, בו זמנית, לשיטוט המתסכל הזה ולנזק הסביבתי שנגרם מהררי הקלינקס המשומשים. שפיריות שיפותחו במיוחד במכון הביולוגי יתעופפו ברחובות עם שני זוגות כנפיים מרקמה סופגת וריחנית; הנדסה גנטית תקבע במוחם משיכה עזה לריח של סמארק, ועם המגע הראשוני איתו – תשוקת מוות נחרצת. לפיכך, כל אדם מנוזל יהיה מוקף דרך קבע ענן קל של שפיריות קינוח-אף, מחכות לשימוש. הושט את היד, מחט את אפך בשפירית, והנח לה לחוג במחול אובדני אל הקרקע, שם תהפוך לדשן אורגני מזין.

7. מענה טלפוני אוטומטי – הפוך. במקום שאתה תיבָעט מתפריט אחד לשני במסלול מכשולים מפרך עד לקו הסיום, כלומר עד לנציג שירות אנושי – שהוא יעבור את התהליך הזה. דוגמה: אתה צריך לעדכן את פוליסת הביטוח שלך. בלחיצת כפתור אחת אתה מפעיל חייגן אוטומטי לחברת הביטוח. מן הצד השני עונה לו כמובן מענה אוטומטי עם 9 אופציות לבחירה ("לתביעות, הקש 1; לפתיחת תיק, הקש 2; לטיפול בתביעה קיימת, הקש 3…"); החייגן שלך בוחר בעצמו מה שצריך, מבלי להטריד אותך. כך הוא ממשיך, צולח בעקשנות את כל התפריטים (אתה בינתיים מתאים צבע חולצה לצבע מכנסיים, או מקלף תפוז, או אפילו מנהל שיחה עם בן אנוש אמיתי), עד שהוא מגיע לנציג שירות. זה לא הסוף. נציג השירות שואל את החייגן שלך (אחרי כל שאלות הזיהוי) "איך אני יכול לעזור לך, בבקשה?", והחייגן עונה: "אם ברצונך לעזור לגבר, הקש 1; אם ברצונך לעזור לאשה, הקש 2". נציג השירות מתחיל מסלול מכשולים משלו. בשלב הזה הוא יכול רק לחלום לדבר איתך ישירות. בינתיים הוא נאלץ לבחור בין סיוע ללקוח שאוכל בזמן השיחה ללקוח שמסדר את התיק בזמן השיחה, בין שיחה דרך הרמקול לבין שיחה באפרכסת, וכיוצא באלה. כמובן שבכל שלב הוא עלול להיתקל בהודעה בנוסח: "לצערנו, מפאת עומס מטלות, הלקוח שביקש לדבר איתך יצא למכולת ואינו זמין כרגע. אנא השאר מספר טלפון ונחזור אליך בהקדם".

8. חפצים סלחניים. מכנסיים שמתאימים את עצמם לרוחב העכשווי שלך (לא, לא עם גומי) מבלי להזכיר לך צרות ונשכחות; טלפון שמתקן בזמן אמת טעויות חיוג מביכות; מראה שיש בה התבונה לטשטש פרצופים קרובים מדי; גומיות וברגים וכל מיני דברים קטנים שיודעים יותר טוב ממך איפה כדאי להניח אותם מבלי שיאבדו; זוויות שולחן שנסוגות בעדינות מפני גופך המגושם; נייר כתיבה ריק, ועט בצידו, ושום תוכחה במבטם.