Skip to content
8 במרץ 2012 / עידן לנדו

8 המצאות נחוצות (משנכנס אדר וגו')

שבלעדיהן חיינו ימשיכו להיות מפרכים ועגומים, ואיתן – גם.

 

1. מנגו עם גלעין מוגדר היטב. מה זה הפלטה הגבנונית הזאת בתוך המנגו? צב מעוך? בורקיטס? למה אין לה צורה? אתה חותך מצד אחד, ונתקע בה. בצד השני אתה כבר נזהר, וחותך רחוק יותר מהמרכז. עכשיו נותרת שכבה בעובי 4 מ"מ בצידה של החביצה הלא ברורה הזאת. לא תבזבז אותה. מה פתאום לבזבז. אתה מקלף, אולי מגלף, את השכבה הדקיקה הזאת, ומניח בצלחת. לא נתחיל אפילו לתאר את היגון המשוקע בניסיון, מאוחר יותר, להעלותה על מזלג. גמרת לקלף, לגלף ולפסל. עדיין הגלעין הוא בגדר מסתורין; לא תואר ולא צורה. חלקלק, חמקמק, פְנים שאינו פְנים.
נחוץ בדחיפות גלעין חדש למנגו. שגבולותיו ברורים, שצורתו ידועה, שיעז להיישיר מבט אל הסכין המתקרבת, שלא יתחבא מאחורי שבעה צעיפים של מסתורין דביק וכתמתם.

 2. ממיר בּרבּרת לבּוסה-נובה. מאן דהוא, או דהיא, קודחים לך בראש. מה קודחים, חופרים לך עם קונגו במשך שעות. טול את הממיר, השחל באוזנך – והנה מוסיקה מערסלת מתנגנת לך בראש. הממיר קומפקטי וכמעט בלתי נראה. בקצה אחד נכנסים סיפורים מפותלים על סכסוכי שכנים, תלונות שלא טופלו בעירייה, נפלאותיה של ציפורן חודרנית וכיוב', ובקצה השני יוצאים – אנטוניו קרלוס ז'ובים, גל קוסטה, קייטאנו ולוסו. רעיון למתנה: אותו דבר אבל הפוך.

 3. משייך שמות לפרצופים. שתל רב-סיבי שימוקם בדיוק בין האזור במוח שבו מאוחסנים שמות לאזור שבו מאוחסנים פרצופים. הרי בלי ספק משהו פקוק שם; אחרי גיל מסויים (בערך 22), כבר אי אפשר יותר לזכור איך נראית סיגלית קרמר (ההיא מהטירונות. או אולי מהטיול להודו?) ואיך קוראים לפרצוף ההוא, הג'ינג'י עם העיניים הקרובות מדי. השתל הבלתי מתכלה יקבע את הקישורים האלה לתמיד (לדבר עם המהנדסים: מה עושים אם דווקא רוצים לשכוח?).

4. אגוז פקאן שניתן לקילוף. שימו לב: לא קילוף יעיל או מהיר; פשוט קילוף. הראו לי בכל ההסטוריה האנושית אדם שהצליח לקלף אגוז פקאן בשלמותו, מבלי שהתוצאה תתרסק בידיו לתערובת של רסיסי אגוז וקליפה מעוכים, מתובלים בקרעים דקיקים (ובלתי אכילים בעליל) של המחיצות החומות האלה בתוך האגוז. האם יש עוד פרי בעולם שכל כך קשה (אבל מפתה!) להפריד מקליפתו? ואם כבר אנחנו בעניין – מה זאת הארגונומיה הדפוקה הזאת? למה אין איפה להיאחז? למה תמיד צריך שני אגוזים כדי לפצח אחד? איך מפצחים את האגוז האחרון? (מכה עזה על השיש, תערובת מעוכה מלאה קליפות וכו'). שאלות, שאלות, ותיסכול מתמשך.

5. מִתקנים לעיסוי כפות רגליים שניתן להתקדם עליהם במהלך התור בבנק הדואר.  כל מילה מיותרת.

6. שפיריות לקינוח אף. מחקרים מוכיחים שרוב בני האדם, ברוב עונות השנה, מסתובבים בעולם עם אף דולף ופיסת טישו טחובה ומקווצ'צ'ת ביד, כשבעיניהם מבט תועה – אהה, לשווא – אחר פח האשפה המושיע. הפיתוח הזה ישים קץ, בו זמנית, לשיטוט המתסכל הזה ולנזק הסביבתי שנגרם מהררי הקלינקס המשומשים. שפיריות שיפותחו במיוחד במכון הביולוגי יתעופפו ברחובות עם שני זוגות כנפיים מרקמה סופגת וריחנית; הנדסה גנטית תקבע במוחם משיכה עזה לריח של סמארק, ועם המגע הראשוני איתו – תשוקת מוות נחרצת. לפיכך, כל אדם מנוזל יהיה מוקף דרך קבע ענן קל של שפיריות קינוח-אף, מחכות לשימוש. הושט את היד, מחט את אפך בשפירית, והנח לה לחוג במחול אובדני אל הקרקע, שם תהפוך לדשן אורגני מזין.

7. מענה טלפוני אוטומטי – הפוך. במקום שאתה תיבָעט מתפריט אחד לשני במסלול מכשולים מפרך עד לקו הסיום, כלומר עד לנציג שירות אנושי – שהוא יעבור את התהליך הזה. דוגמה: אתה צריך לעדכן את פוליסת הביטוח שלך. בלחיצת כפתור אחת אתה מפעיל חייגן אוטומטי לחברת הביטוח. מן הצד השני עונה לו כמובן מענה אוטומטי עם 9 אופציות לבחירה ("לתביעות, הקש 1; לפתיחת תיק, הקש 2; לטיפול בתביעה קיימת, הקש 3…"); החייגן שלך בוחר בעצמו מה שצריך, מבלי להטריד אותך. כך הוא ממשיך, צולח בעקשנות את כל התפריטים (אתה בינתיים מתאים צבע חולצה לצבע מכנסיים, או מקלף תפוז, או אפילו מנהל שיחה עם בן אנוש אמיתי), עד שהוא מגיע לנציג שירות. זה לא הסוף. נציג השירות שואל את החייגן שלך (אחרי כל שאלות הזיהוי) "איך אני יכול לעזור לך, בבקשה?", והחייגן עונה: "אם ברצונך לעזור לגבר, הקש 1; אם ברצונך לעזור לאשה, הקש 2". נציג השירות מתחיל מסלול מכשולים משלו. בשלב הזה הוא יכול רק לחלום לדבר איתך ישירות. בינתיים הוא נאלץ לבחור בין סיוע ללקוח שאוכל בזמן השיחה ללקוח שמסדר את התיק בזמן השיחה, בין שיחה דרך הרמקול לבין שיחה באפרכסת, וכיוצא באלה. כמובן שבכל שלב הוא עלול להיתקל בהודעה בנוסח: "לצערנו, מפאת עומס מטלות, הלקוח שביקש לדבר איתך יצא למכולת ואינו זמין כרגע. אנא השאר מספר טלפון ונחזור אליך בהקדם".

8. חפצים סלחניים. מכנסיים שמתאימים את עצמם לרוחב העכשווי שלך (לא, לא עם גומי) מבלי להזכיר לך צרות ונשכחות; טלפון שמתקן בזמן אמת טעויות חיוג מביכות; מראה שיש בה התבונה לטשטש פרצופים קרובים מדי; גומיות וברגים וכל מיני דברים קטנים שיודעים יותר טוב ממך איפה כדאי להניח אותם מבלי שיאבדו; זוויות שולחן שנסוגות בעדינות מפני גופך המגושם; נייר כתיבה ריק, ועט בצידו, ושום תוכחה במבטם.

41 תגובות

להגיב
  1. אסף. / מרץ 8 2012 08:07

    יפה מאוד!

  2. apatir / מרץ 8 2012 08:26

    לגבי המנגו, הפריט הזה עושה עבודה לא רעה:
    http://www.amazon.com/OXO-Good-Grips-Mango-Splitter/dp/B000AREB5S

    לגבי שאר הדברים, נצטרך להמתין בסבלנות.

  3. מעין / מרץ 8 2012 09:01

    הסוף מדויק.
    [חוזרת לקובץ הוורד, שנועץ בי מבטים זועמים].

  4. אלעד / מרץ 8 2012 09:18

    סעיף 8 הוא לא תמיד רעיון כ"כ טוב.
    http://www.damnyouautocorrect.com/16503/my-top-25-favorite-autocorrect-fails/

  5. avivamishmari / מרץ 8 2012 09:25

    1. גלעין מנגו? באזורים מסוימים בעולם רבים עליו! מי צריך סכין, פשוט לוקחים אותו ומכרסמים מסביב, מתחרעים עליו, מקבלים סנטר דביק מהעסיס שלו, ומרגישים לרגע כמו ילידים על אי.

  6. חנן כהן / מרץ 8 2012 09:27

    3. גוגל עובדים על זה

    http://www.nytimes.com/2012/02/23/technology/google-glasses-will-be-powered-by-android.html

    כמובן שבשביל זה נדרש מאגר ביומטרי, אבל זה לפוסט אחר

  7. עידן לנדו / מרץ 8 2012 09:31

    אלעד, התכוונתי באמת טעויות חיוג, לא הקלדה. כנראה כי אני לא מסמס.

    אביבה, הבעיה עם המנגו היא לא פרקטית. מדובר בחרדה מטאפיזית לנוכח הבלתי-מוגדר.

  8. ארך אפיים / מרץ 8 2012 09:55

    אני נשבע בהן צדק שפעם, ממש פעם, קילפתי פקאן בצורה מושלמת. בבויבריק זה היה, נדמה לי.

  9. אחת אחת / מרץ 8 2012 09:56

    נהדר. גלעין המנגו נועד להחזקה ביד וכירסום, צורתו נעימה מאוד לשיניים שמחליקות עליה בחיפוש אחר עוד כמה סיבי פרי, והחמיצות המתגברת ליד הגרעין נפלאה ומרעננת. ילדים אוהבים את זה במיוחד. וגם אני. השפיריות הוא רעיון יפה ויזואלית אך אכזרי, אם כבר מדע שימציאו משאבה שאדם מנוזל תוחב בדיסטרטיות לנחיריו פעם פעמיים ביום ומנקה את כל מחילותיו וסינוסיו ללא כאב.
    עוד חסר מאוד: פתרון סופי, אכזרי ככל שיהיה, לכל הניירת בחיינו. חשבונות, הוראות הפעלה בנות עשרים דפים לגיזמו חסר תועלת שמתקלקל תוך שבוע, קבלות, תעודות אחריות ועוד. תוכנה אחת גדולה שאליה הכל יוזן וימוין ויסונכרן וגם יזכיר לך ללחוץ פה ופה כדי לשלוח/לשלם מהבית את הדבר הזה שבגללו הלכת לעמוד בדואר.

  10. נילי לנדאו מרקיאר / מרץ 8 2012 10:04

    אחד הגדולים 🙂

  11. giftgiverson / מרץ 8 2012 10:56

    ‎9 – מטען לטלפון הסלולרי / נגן מוזיקה / אוזניות אלחוטיות (וכו') שמשתמש בשומני המשתמש ע"מ להפיק את האנרגיה הנדרשת.
    10 – גלולת תחליף שינה לא ממכרת, המשאירה את המשתמש בה במצב עירנות אנרגטית כל עוד יבחר בכך, ללא נזק לגוף או לנפש.

  12. מרית בן ישראל / מרץ 8 2012 10:57

    רשימה מעולה. רק בשפיריות התבלבלתי. זה דיסני או א.ת.א הופמן?

  13. עידן לנדו / מרץ 8 2012 11:15

    זה ממוחי הקודח, מרית.

  14. מרית בן ישראל / מרץ 8 2012 12:21

    ברור, זו היתה תהיה על סגנון, לא על מקור. כשניסיתי לדמיין התפצלתי.

  15. שוֹעִי / מרץ 8 2012 12:22

    עידן, מאז שאני קונה את המנגו בחנות של מר קשטן מן התכנית ההיא ללימוד אנגלית בטלויזיה הלימודית, אין לי בעיות חציה, ואם יש, דובי הדוברמן חוצה איתי את הכביש על חשבון הבית (מזל שמיסטר קשטן הישיש עוד מעסיק אותו, אחרת
    הוא היה מגויס ליחידת הכלבנים או לצער בעלי חיים).
    הרעיון להמרת ברברת לבוסה נובה נהדר, בדור השני יכניסו גם את קוסטלו וויטס וקייל, ושתי בוניאן וניקו, ובדור השלישי את אסטור פיאצולה,סזאריה אבורה, ודז'נגו ריינהרדט. אבל אז, באיזהשהו שלב יגיעו גם נציגי המוסיקה הים התיכונית, ויתלוננו שמפלים אותם בפלייליסט– כמה שנים אחר כך, כשישמיעו את דודו אהרון, קובי פרץ ומיטב שירי החפלה, עם רצועות מוסיקה אמונית של "אנא בכח", ו-"השיבינו אליך ונשובה". נסים גרמה יקבל תכנית אירוח. ואנחנו נשב על משבר, וניזכר בימים בהם בסך הכל ביקשנו קצת בוסה-נובה.
    מסקנה: השלט הזה צריך להיוותר בסוד (לא לפרסם בבלוג וגם לא בפייסבוק); לא להוציא הודעות לתקשורת; לא להודיע לשמעון פרס.

  16. עידן לנדו / מרץ 8 2012 12:28

    שועי, קיבלתי זעה קרה מהתרחיש שלך. אולי באמת ננסה קודם על קבוצות מיקוד. אצל מר קשטן אני קונה בעיקר ברוקולי, רק בגלל איך שזה נשמע באנגלית. ולשמעון פרס אני ממילא לא מודיע כלום, עכשיו בטח לא כשהוא בפייסבוק.

  17. פוליטיקה / מרץ 8 2012 13:07

    נחמד במיוחד 7

  18. אינגה מיכאלי / מרץ 8 2012 14:02

    אבל מי מקלף פקאנים, עידן? מזמן המציאו את השקיות האלה של הפקאנים הקלופים, אתה יודע.

  19. עידן לנדו / מרץ 8 2012 15:13

    אבל מי מקלף את הפקאנים הקלופים, אינגה? הביאוהו לכאן ונדעהו.

  20. איילת / מרץ 8 2012 15:19

    אני בדיוק קוראת את הרשימה שלך תוך כדי קילוף פקאנים…

    רעיון הממיר לבוסה נובה נפלא !

    גם רפלקסולוגיה בסניף הדואר – מצויין! (אולי כדאי גם בלשכת ראש הממשלה…)

  21. אינגה מיכאלי / מרץ 8 2012 16:39

    אני יודעת? גמדים קטנים עמלים בחשכת לילה.

  22. אלעד דקר / מרץ 8 2012 16:54

    קודם כל לגבי הפקאנים הקלופים, סיפרו לי פעם שמכניסים את הפקאנים למיכל לחץ אוויר מה שגורם ללחץ אוויר גם בתוף הפקאנים עצמם ואז מורידים את הלחץ במהירות כך שנוצר הפרש בין פנים הפקאן לשאר המיכל והאוויר בתוך הפקאן מתפוצץ כלפי חוץ.
    ועכשיו לשאלה על בן אדם שהצליח לקלף פקאן בעצמו:
    proudly introducing the: the nut-cracker master
    !!!!
    כן כן אני בעצמי למדתי איך להפעיל את מפצח האגוזים בכוח שמתגבר בצורה הדרגתית כך שלכל פקאן אתה מצליח לשבור בדיוק במידה הנכונה.
    ולגבי המנגו, הבקשה היא צנועה מדי: אני רוצה מנגו בלי גלעין בכלל וקליפה כמו של בננה!!!

  23. עדו / מרץ 8 2012 17:50

    מה שצריך הוא לפתח כדור בשם 'אדישון' שלא מרדים, לא מקהה את החושים ואפשר לנהוג אחרי שלוקחים אותו אבל
    גורם לך לחוש אדישות מוחלטת כלפי בורות, טיפשות, רשעות, שחצנות וטיעונים מפגרים שנאמרים ברצינות תהומית. לתשומת לב מכון וויצמן.

  24. חני שטרנברג / מרץ 8 2012 18:49

    איזה יופי! – 8 זאת כבר ממש פואטיקה

    טיפ למנגו: חותכים חתיכה לאורך הגרעין (החלק השטוח) ואז חותכים בתוך הכתום צהוב ריבועים- פסים לאורך ולרוחב לוחצים את הריבועים כלפי מעלה (הם סוג של נפתחים) והרבה יותר קל לאכול ככה (אותו דבר מהצד השני), ואז בסוף הרבה פחות מתעצבנים על הגרעין החליקי 🙂

  25. חני שטרנברג / מרץ 8 2012 18:51

    גלעין, כמובן ב- ל

  26. עידן לנדו / מרץ 8 2012 18:58

    חני, אני צריך לראות את זה בעיניים כדי להאמין. מה לגבי הצדדים? רצועות ה-4 מ"מ וכו'.

    בכל מקרה, נראה לי שזאת טקטיקה תבוסתנית – להיכנע לגחמה המנגואית, במקום, פעם אחת ולתמיד, להרים ראש כנגדה ולהתריס!

  27. דודו פלמה / מרץ 8 2012 19:43

    כשקראתי את הפוסט בהתחלה צחקתי, אבל אז חשבתי לפתע על הגלעין האיראני ונשטפתי זיעה קרה,

  28. עידן לנדו / מרץ 8 2012 20:23

    הכל כאן אלגורי, דודו. ויש גם מסר קבלי שמוצפן בשיטת הדילוגים.

  29. Uri / מרץ 8 2012 21:48

  30. עידן לנדו / מרץ 8 2012 21:55

    אורי, חוויתי הארה קטנה עם הסרטון הזה. ועדיין, חשוב להדגיש, מכשיר הפלא אינו יכול לגלעין החמקמק, ועל כן נדרשת עבודת כרסום ומציצה נמרצת עם השיניים (דקה 2:55 ואילך, לא לבעלי קיבה רגישה). והגלעין איננו כלה.

  31. מיכל / מרץ 8 2012 22:01

    LOL
    מהמשובחים. הבת שלי התחילה לדאוג שאפסיק לנשום.
    תודה.

  32. Uri / מרץ 8 2012 22:30

    אפילו אלא שקיבתם אינה רגישה יודעים שיש לחיות בדטנט עם הגלעין.

  33. Uri / מרץ 8 2012 22:51

    במילים אחרות פצצות חודרות גלעין איננה אופציה עריבה לחיך

  34. אבנר / מרץ 8 2012 23:11

    האם יש עוד פרי בעולם שכל כך קשה (אבל מפתה!) להפריד מקליפתו?
    כן. קוראים לו מקדמיה. אבל לדעתי הוא יותר טעים.

  35. ל. / מרץ 8 2012 23:45

    עידן: מבחינתי הפוסט נכתב כולו בשביל שמונה המילים האחרונות. המקום שבו פרוזה הופכת לשירה. פעם הייתי חי ונושם בשביל הפנכות הקטנות הללו (בייחוד אם הן מלוות במוזיקה, ועל אחת כמה וכמה אם הטקסט ו/או המוזיקה הם שלי).

    אבנר: כן, מקדמיה, ללא ספק. בחצר אני עדיין מוצא אגוזי מקדמיה שלמים מעץ שכבר לא נמצא שם חמש-עשרה שנה לפחות.

  36. שוֹעִי / מרץ 9 2012 03:02

    עידן, קצת הצטערתי על שלל סרטוני קילוף המנגו שנראו כאן; תמונות קשות. גם עלולות לתת כמה רעיונות חדשים לחוקרי שב"כ.

    מה שכן, פיסקת החפצים למעלה, וריבוי האביזרים לעינוי המנגו, הזכירו לי את "טבע דומם עם כד" ליוהנס סימוניס טורנטיוס (כתב עליו יפה זביגנייב הרברט ב"טבע דומם עם רסן"). דומה כי בציור הזה הטבעים הדוממים כמעט יוצאים מידי דומייתם:

    שים לב למכשיר התלוי מעל, המסמל כנראה את נוכחותה של המדינה והכנסייה המענוֹת בחייו של טורנטיוס (שהיה ליברטיאן בן המאה השבע עשרה, ונודע באורח חייו ההולל והחופשי, ונחקר שוב בשוב על מנהגיו ועל חשדות בכפירה ועבודת שטן). הוא נחקר בהולנד חמש פעמים, ברח ממנה ושב, עוּנה קשות לפחות פעמיים, ומת כנראה כתוצאה מנזקים מתמשכים של עינוייו. עברו עוד כ-300 שנה עד שההולנדים הכירו בגדולתו כאמן.

  37. עידן לנדו / מרץ 9 2012 07:08

    אבנר: בלי ספק, מקדמיה הוא המלך. אבל בכל הנוגע לפיצוחיות, הוא נמצא מעבר להרי החושך, באשר רק קורנס כבד יכול לחדור אל ליבתו. הפקאן הערמומי, לעומת זאת, מפתה אותך עם קליפה דקה יחסית, ובסוף מטיח בפניך תערובת מתסכלת.

    שועי: ציור נהדר. החפצים אכן יוצאים מכליהם… אבל הם לא נראים לי סלחניים כל כך. אפילו להיפך.

  38. אלמוג לוין / מרץ 9 2012 16:22

    ב"הארץ" של השבוע שעבר מנו ובצדק, בין שבעת הדברים המרגיזים יותר מג'אז, בנוסף כמובן למוות, מלחמה ולדפוק את האצבע הקטנה של הרגל בפינה, את הג'אז הלטיני. ועל כן, אם יש איזה משהו שממיר בוסה-נובה לדיבורים על ציפורן חודרנית, אני קליינטית.

  39. רן / מרץ 9 2012 18:02

    מרתק!
    כמעט בכל סעיף מצאתי נקודה אישית להזדהות – ואותי, כידוע, אני הכי אוהב.
    פקאנים: זה מתחיל ונגמר באמנות. קצת כמו לקלף קלמנטינה כשהקליפה בחתיכה אחת, זה לשבת מול קערת פקאנים ולהתחיל לפצח ולקלף בשאיפה לשהאיר את מה שבפנים שלם.
    כמובן שאני רב-אמן.
    אגוז פקאן לא מפצחים, אלא שוברים קלות את קליפתו. ואז בודקים וממששים, ושוברים מהצד השני וחו"ח על שהקליפה יורדת מאליה והפרי נושר לך לידיים כ…פרי בשל.

    מנגו: אפשר לאכול את הקליפה. וכדאי.

    שפיריות לקינוח אף: הצטיירה לי תמונה חיה ומדהימה בראש כשדמיינתי את זה! פשוט נהדר. כמו פיות קטנות שעוזרות. כמו ענן זבובים סביב ראש של פרה, רק איש – ושפיריות

  40. אבנר / מרץ 10 2012 17:51

    לגבי המקדמיה – אני נוהג לשים את האגוז בשקית בד על שקע באספלט או בטון ואז מכה חזקה ומדויקת בפטיש ביתי מפצחת את האגוז. השקע מונע מהאגוז "לקפץ" מהמכה, והשקית היא שמונעת מחלקיו להתפזר לכל עבר.
    בגלל החוזק של הקליפה וחוסר גמישותה השבר הוא בדרך כלל כזה שניתן לשלוף את האגוז בשלמותו. אבל אתה צודק שמבחינת הפיצוציות למינהם הסיכוי למצוא בתוכם מקדמיה הוא כמו הסיכוי לערבי להשכיר דירה בקירת ארבע.

  41. אבנר / מרץ 10 2012 17:52

    אופס מצטער על הטעות – הכונה כמובן "לשכור" ולא "להשכיר".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: