Skip to content
1 בפברואר 2012 / עידן לנדו

מורי קבלן: כתם על מצחה של החברה האזרחית

לפני שלושה חודשים כתבתי כאן על מאבקם של עובדי הקבלן (בדגש מיוחד על מורי הקבלן) לעבור להעסקה ישירה. הימים היו עדיין ימי הסער של המחאה החברתית, ויו"ר ההסתדרות, עופר עיני, איים להשבית את המשק על העניין הזה. עם כל הספקנות הראויה למהלכיו של עיני, כתבתי אז כך:

"שביתה כללית במשק לביעור תופעת עובדי הקבלן תעביר בארץ רוח כמעט-צרפתית של סולידריות עובדים. מה תעשה המדינה? תרוץ לבית המשפט, כמובן, ותטען שהשביתה לא חוקית. מה יעשה בית המשפט? שוב יקדש את זכויות המעסיקים על חשבון זכויות העובדים, כפי שנהג בהתפטרות המתמחים, או שיעז, סוף סוף, לתת פירוש אחר, מוסרי יותר, ל"שלטון החוק"?

עכשיו אני יכול לגלות שהשאלה היתה רטורית. לא האמנתי לרגע שבית המשפט יעמוד לצד העובדים. ואומנם כך, בחודש שעבר בית הדין לעבודה אסר על ההסתדרות להשבית את המשק לפחות עד ה-7 בפברואר וכפה על הצדדים המשך משא ומתן; בזבוז זמן עקר, שהרי אין לאוצר שום כוונה רצינית להסיג לאחור את גלגל ההפרטה במשק. גם כך, בית הדין קבע שההסתדרות לא תוכל להשבית את המשק ללא פנייה נוספת לערכאות.

על ההחלטה הזאת הגיבה כלת פרס ישראל ומומחית ליחסי עבודה, פרופ' רות בן-ישראל, במלים: "בית הדין לעבודה עשה אי צדק חברתי." נשיאת בית הדין, נילי ארד, רמזה שלדעתה מדובר ב"שביתה פוליטית" ולא כלכלית (ולכן – לא לגיטימית), ובכך פטרה עצמה מכל עיון מעמיק בשורשי התופעה המחפירה שהתגלגלה לפתחו של בית המשפט. 10% מכלל העובדים בישראל מועסקים דרך חברות קבלן – שיא עולמי שמשאיר מאחור גם כלכלות קפיטליסטיות למהדרין כמו יפאן (2.8%) וארה"ב (2%). שיעור כפול מזה של עובדי קבלן – 20% – נמצא במשרדי הממשלה. האם השופטת נילי ארד סבורה שגם המציאות הזאת היא כלכלית בלבד ו"לא פוליטית"? ובכלל, מנין להם לשופטי ישראל היכולת המופלאה הזאת להחליט מה "כלכלי" ומה "פוליטי", יכולת שאיכשהו תמיד משרתת את הסדר הכלכלי הקיים, ובתור שכזאת, אין פוליטית ממנה? כך היה גם בבג"ץ המחצבות (ראו ביקורת כאן), פסיקה "כלכלית" שהתעלמה באלגנטיות מן השאלות הפוליטיות המהותיות. הכלכלה, מסתבר היא מפלטה של הפוליטיקה הפחדנית.

בפוסט מלפני שלושה חודשים כתבתי על מאבקם של מורי היל"ה, 1,500 מורי קבלן שמכשירים כ-6,000 בני-נוער מאוכלוסיות מצוקה, וכל זה במשכורות רעב ותנאי העסקה דרקוניים (התוצאה: תחלופה שנתית 40% מכוח ההוראה). נכון לעכשיו, אף אחד לא משתין לכיוונם. לפני שבוע שבתו 100 מורים מהתכנית, זו הפעם הרביעית, במחאה על היחס, כלומר האין-יחס, של משרד החינוך למאבקם.

מה יש למשרד החינוך לומר? דברים מרתקים, מעומק הגיונו של משטר ההפרטה: "על מורות היל"ה לפעול כראות עיניהן בסכסוך ביניהן לבין המעסיק, החברה למתנ"סים, ומשרד החינוך מנוע מלהתערב במשבר."  נו, לא הבנתם בשביל מה הפרטנו? בדיוק בשביל זה – שמישהו אחר יתעסק איתכם. מה לנו ולתנאי ההעסקה של מורים, כלומר, מה לנו ולאיכות החינוך בישראל.

מורי היל"ה הם קצה הקרחון. לפני פחות מחודשיים פירסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת נתון מדהים, לפיו מספר מורי הקבלן בישראל זינק פי 7 בתוך חמש שנים בלבד והגיע ל-7,000. אבל גם זאת תת-הערכה, שכן משרד החינוך לא טורח לאסוף נתונים על היקף ההוראה הקבלנית שמקורה במכרזים של המשרד עצמו; מחברי הדו"ח של הכנסת תוהים: בהיעדר נתונים, "לא ברור כיצד אוכף המשרד את מדיניותו המוצהרת". הו, תמימות קדושה. מי צריך נתונים? מי שרוצה לפקח. אבל מי בכלל רוצה לפקח? מי שמפריט בקצב רצחני שכזה תכניות לימודים שלמות רוצה פשוט להיפטר מאחריות. ספקולציה לא פרועה: אולי משרד החינוך הפריט לא רק את המורים אלא גם את מי שאמור לאסוף נתונים על ההפרטה. אין מורים, אין נתונים, אין דאגות.

על פי הערכת מורי היל"ה, יש כיום בארץ לא 7,000 אלא 10,000 מורי קבלן. אם כך, מספר מורי הקבלן בישראל צמח פי 10 במשך חמש שנים בלבד. מה שנקרא, השאירו את ההיי-טק על הקרשים. אתם קולטים מה זה? ב-2006 היו בארץ פחות מאלף מורי קבלן; ב-2011 כבר היו 10,000. בזמן שהישראלים קברו את עצמם בתכניות ריאליטי  וקברו ערבים בשתי מלחמות יזומות, משרד האוצר ומשרד החינוך הוציאו את מערכת החינוך בישראל למכירת חיסול. למה השערורייה הזאת לא מרעישה את הארץ מקצה לקצה, כראוי לה? למה עיתונאים לא צובאים על שרי הממשלה בתביעה להסברים? אולי כי העיתונות עסוקה ברכילות פוליטית ולא בניתוח פוליטי.

המכירה הפומבית של מערכות החינוך בישראל, לכל הממעיט במחיר, היא אחת התופעות המכוערות ביותר במדינה, עם הנזקים לטווח הארוך ביותר. קשה לי לחשוב על משהו שמגעיל אותי יותר מלשמוע פוליטיקאים מפריחים מליצות על "חשיבות החינוך" ו"השקעה בדורות הבאים" – בעודם מחרבנים במרץ על אותם דורות. יחד עם הפקרת הדיור והבריאות, הפקרת החינוך הממלכתי היא עדות מוחצת לכך שהאויב האמיתי, הבלתי-מתחלף של אזרחי ישראל, אינו נמצא בטהראן אלא יושב בקרית הממשלה בירושלים.

ועוד לא דיברנו על הבטי הפרטה מחוץ למנגנון ההעסקה של המורים: מודל "הניהול העצמי" של בתי הספר, חדירה של חברות מסחריות ויזמים טכנולוגיים לתחומי החינוך באמצעות "תכניות העשרה", חיסול מוסד "אחות בית הספר", הגדלת הנטל על ההורים באמצעות "קורסי הכנה" או "תיגבור", ועוד ועוד (לסקירה מקיפה, ראו המסמך הזה של מרכז "אדווה"). האגף הפעיל והתוסס ביותר במשרד החינוך, כך נראה, הוא "גף מכרזים ורכישות".

הודעה על לוח המודעות בחדר המורים: "מורי קָרב מסיימים לעבוד בשבוע הבא"

את הציטוט הזה לקחתי מעדותה של מורה למוזיקה שמועסקת בתכנית קרן קרב למעורבות בחינוך. כך מודיעים למורי הקבלן האלה על הפסקת עבודתם; לפעמים ביוני, לפעמים במאי. סליחה, כתבתי "מורי קבלן", אבל הקרן מקפידה לקרוא להם "מדריכים" (אף כי במודעות הדרושים מותר לומר בגלוי  "מורים") – פיחוּת סמנטי שנועד לייצר גם פיחות מעמדי. התכנית נוצרה במטרה להעניק לימודי העשרה לתלמידי הפריפריה, אלא שברבות השנים גדלה והסתעפה עד מאד; כיום פרושים 4,000 מורי הקרן ב-2,400 בתי ספר ברחבי הארץ, לא רק בפריפריה, ומלמדים מקצועות שפעם נחשבו לחלק מהליבה – כמו מחשבים, טבע ואמנות. איך זה קרה? קיצוצים נרחבים במשרד החינוך אילצו את המשרד להוציא מידיו את הוראת המקצועות האלה. מורים שמתמחים בהם מופנים באופן אוטומטי לקרן קרב, כלומר, עוברים "מידרוך" מזורז (המרה מ"מורה" ל"מדריך"). בראיון הבא ניתן ללמוד עוד על התהליך.



מורי קרב התארגנו במסגרת "כוח לעובדים" לפני כשנתיים. הם עדיין לא שבתו, כמו מורי היל"ה, אבל כבר התחילו להפגין. איך נראים החיים שלהם? כותבת אופירה לוי: "מדי קיץ אנחנו יוצאים לחל"ת כפוי שנע בין חודשיים לארבעה חודשים; היקף המשרה שלנו לא ידוע משנה לשנה; השכר שעתי, ולא מותאם לאופי התפקיד; אין לנו תנאים סוציאליים; אנחנו לא צוברים ותק; אנחנו לא זכאים לתשלום נסיעות מלא; אנחנו לא מקבלים תשלום בחגים; אנחנו לא מקבלים תשלום על שעות נלוות לעבודה."

אולי אתם חושבים שקרן קרב מעסיקה את המורים האלה. טעות, המעסיק שלהם הוא בכלל חברת קבלן שנקראת "מרמנת". אחת לארבע שנים, כשמתחדש המכרז, כל מורי הקבלן מפוטרים. "מרמנת", על פי האתר שלה, "הינה חברה מובילה בשוק בהתאמת פתרונות ייחודיים בשיטת מיקור חוץ ומתמחה בניהול פרויקטים בתחומי הלוגיסטיקה והתפעול, ההכשרות וההדרכות, הטמעת מערכות, ניהול בחינות ומאגרי מידע." תודו שכשאתם חושבים על המורה האידאלי – זה מה שאתם רואים לנגד עיניכם: מיקור, ניהול, תפעול והטמעה.

חברת "מרמנת" קיבלה לידיה גם את הפעלת המכינות הקדם-אקדמיות, שהופרטו במהלך מאד שנוי במחלוקת. מכיתה א' ועד לאוניברסיטה – "מרמנת". אני מניח שלא ירחק היום ובחורים ובחורות צעירים יצברו יותר שעות חינוך עם "מרמנת" מאשר עם מורי קבע של משרד החינוך.

מה שיפה בהפרטה זה פיזור האחריותיות (accountability), עד כדי התאיידותה המוחלטת. כשהעובדים פונים למשרד החינוך, הוא מפנה אותם לקרן קרב, שמפנה אותם לחברת הקבלן "מרמנת", וזו בתורה סופקת כפיים ותוהה "מה אתם רוצים ממני? אלה תנאי המכרז. תחזרו למשרד החינוך". וחוזר חלילה. על הדרך מקימים עליהם מורי קרב גם לא מעט הורים נזעמים, ש"לא מקבלים תמורה לכסף".

מורי קרב נאלצים להיאבק גם נגד הפיחות התדמיתי שעליו שוקדים מעסיקיהם (עוד אחד מתחלואי ההפרטה – מעסיקים שמוציאים את דיבתם של עובדיהם): הגדרתם כ"מדריכים" ולא כ"מורים" (זאת למרות שרובם אקדמאים ול-40% יש תעודות הוראה). על כן הם נאלצים להסביר שהם ממלאים את כל חובות ההוראה הרגילות, ללא הזכויות שבצידן; הנה מאמר מצויין שמפריך כמה מיתוסים על "מדריכי" קרב. ואנא זכרו: בסך הכל מדובר בשאיפה מאד צנועה – השוואת תנאים למורים רגילים, מי שמלכתחילה נמצאים נמוך מאד בסדר העדיפויות הלאומי.

למותר לציין שהקורבן האמיתי של כל ההונאות וההתחמקויות האלה – מאות אלפי הילדים שנזקקים ל"הוראה המשלימה" של מורי הקרן כיוון שמשרד החינוך שלל מהם מקצועות שלא מכבר היו בתחום אחריותו – הקורבן הזה אינו נכנס למדדי התפוקות והתשומות של הטכנוקרטים של החינוך.

מצבם העגום של מורי הקבלן הוא מראה נאמנה למצבם העגום של כל עובדי הקבלן במדינה. אבל להם יש, לכאורה, יתרון פוטנציאלי אחד: לצידם עובדים שכם אל שכם, לעתים קרובות ממש בכיתה הסמוכה, מורים רגילים של משרד החינוך. האם זה בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין שארגוני המורים הוותיקים יגלו סולידריות עם ארגוני המורים של היל"ה וקרן קרב? האם במוחו של מורה מן המניין שמתבונן בעמיתו מקרן קרב, בעל אותה השכלה, עם אותו רקע מקצועי, רק עם 20% משרה וריצות מטורפות בין 5 בתי ספר ב-3 ערים שונות מדי שבוע, ללא שום זכויות סוציאליות – האם במוחו לא מבצבצת המחשבה המסוכנת הזאת – זה הייתי יכול להיות אני? למה לי מגיע ולו לא מגיע?

אם תיווצר סולידריות כזאת, תיווצר גם האפשרות למאבק משותף. בדיוק כמו שהסגל הזוטר באוניברסיטאות זקוק לתמיכת הסגל הבכיר (אף כי כוח השביתה שלו עצום בפני עצמו), כך מורי הקבלן זקוקים לתמיכת מורי הקבע. והילדים זקוקים לכולם.

שלא יהיו אשליות: בלי כוח שום דבר לא יזוז. הנחמדות עוד לא השיגה כלום במאבקים חברתיים בארץ, ותולדות כשלונה רשומים לאורכה ולרוחבה של תנועת המחאה החברתית. כן, זה אומר גם להתעמת עם בתי המשפט, שפעם אחר פעם שוללים מהעובדים את הנשק היחידי שעומד לרשותם. השלטון יכול להשׂתרר על קבוצות מחאה מבודדות, אבל לא על המונים. עשרות אלפי מורים, מכל הסוגים והצבעים, שמשביתים את כל מערכות החינוך בישראל – יכולים לעצור בזמן קצר מאד את התפרקות החינוך הממלכתי ולהניע מהלך אמיתי של שיקום. מהלך כזה, לפני הכל, צריך להתחיל ב"שיבת הבנים לגבולם" – קליטה מסיבית של אלפי מורי קבלן כעובדי מדינה קבועים (ואחר כך לסמן את היעדים החשובים לא פחות – צמצום מספר התלמידים בכיתות ושיפור תנאי השכר של כל המורים). שומעים את הצלצול, מורים? הצלצול הזה הוא בשבילכם.

50 תגובות

להגיב
  1. עדו / פבר 1 2012 10:27

    בתור אבא לילדים, מדאיג ,מדאיג מאד.

  2. נתן רועי / פבר 1 2012 10:31

    מורי הקבלן הם עבדים נוסח המאה העשרים ואחת. יש לומר זאת בגלוי : העבדות בוטלה בארה"ב והיא חיה ובועטת בישראל באמצעות עבדים כנעניים שרק אזנם לא רוצעה אבל כל השאר נעשה להם. שלא לדבר על "האסיסטנטים" באוניברסיטאות שעושים משרות קשות ביותר וזוכים לשכר מעוול ועל עובדי המחקר "שזוכים" באוכל של ציפורים. הכל כדי שבעלי המעמד הקבוע יוכלו לעשות "כלכלה שחורה" למהדרין. קרי : שיעורים פרטיים, עסקים (מורים למתמתיקה ומורים לאנגלית ועוד ועוד). כל הכבוד על הרשימה הזאת.

  3. יוסי לוס / פבר 1 2012 10:38

    אכן אכן. דברי אמת וצדק.

  4. eran / פבר 1 2012 10:58

    אני הייתי מורה קבלן.
    בעקבות ההתנסות הזאת הבנתי שאני את הילדים שלי לא שולח לבית ספר, אלא לבית ספר דמוקרטי.

    מעבר לדברים הברורים – שכל כאן כסף. מי ששולח את הילדים שלו למערכת הזאת פשוט חסר אחריות לחלוטין.

    רמת ההכשרה היא איומה. מנהלי העסק לא מתעניינים בשום דבר מלבד שביעות רצון ההורים – ולצורך הנושא הם משקעים כמות אדירה של אנרגיה בלשקר וליצור מצגות שווא.
    בשורה התחתונה הילדים והמורים מבינים שהם סתם הצגה – ומתחילה הפקרות שקשה לכם להאמין.
    יש כאלה שחדוות הכוח גורמת להם להתעלל בתלמידים – ויש כאלה, כמוני שפשוט נתנו חופש מוחלט לתלמידים.

    במקרה ואחד ההורים עולה על העסק ( במקרה שלי – הייתי אמור ללמד מחשבים – ואחד ההורים מבין בתחום וידע שכל "החומר הנלמד" לכאורה מתאים לתואר אוניברסיטאי ולא לילדים בכיתה ח' ), יש לחברות הפרטיות מערכת משומנת היטב שתפקידה להשתיק את העסק הזה מהר ככול האפשר.
    ביטול תשלום להורה וכדומה. בקיצור – ישראל ישראליות במיטבה – שקרים וסיפורי כאילו.

    אגב, גם השכר וגם העבודה היו כל כך נוראים שפרשתי אחרי מספר חודשים.
    לא חושב שהיה אחד שהחזיק יותר מארבע חודשים שם. היו כיתות שנכנסתי כבר בתור המדריך הרביעי מתחילת השנה.

  5. עידן לנדו / פבר 1 2012 11:04

    ערן,

    כל הצד האפל הזה, של השחיתות שנלווית להפרטת החינוך, לא סוקר בכלל. אני מבין שמדובר בסיפורים מסמרי שער. ואני דוחק בך ליצור קשר עם כתבת החינוך של "הארץ", למשל, לנסות לעניין אותה בדברים.

  6. דודו פלמה / פבר 1 2012 11:32

    אוי, כל כך מרגיז, מרתיח, מעצבן, מקומם,
    ומביא לי את הסעיף. כל כך מתאים למערכת חינוק
    המאפשרת לילדים הכלואים בתוכה להיפגש עם המחנך
    הידוע איתמר בן גביר במערת המכפלה לשיחות על
    חינוך ודמוקרטיה. כבר אין לאן להוביל את היאוש
    שלא לדבר על הבושה…

  7. יוחאי לפת / פבר 1 2012 12:10

    הכל נכון והכל יפה והכל מקומם. רק דבר אחר לא מובן לי, למה ההתעקשות על קביעות למורים? למה למורה להתאמץ בעבודתו אם הוא יודע שבכל מקרה אי אפשר לפטר אותו?
    מעבר לזה, הייתי רוצה לדעת מה דעתך עידן על מודל החינוך בארצות סקנדינביה (שיטת הוואצ'רים)

  8. עידן לנדו / פבר 1 2012 12:20

    יוחאי,

    בוא נהפוך את השאלה. למה למורה להתאמץ בעבודתו אם הוא יודע שאפשר לפטר אותו מהיום למחר?

    אני לא רוצה להיכנס לשאלת הקביעות. הכוונה שלי היתה לעבור להעסקה ישירה ע"י המדינה ולא ע"י קבלנים, עם חוזים ארוכי-טווח. קביעות היא פריבלגיה של מקצועות חינוכיים – בבתי ספר ובאקדמיה – ויש מאחוריה רציונל מסוים, לא שרירותי, אבל זה באמת דיון נפרד. כדי למחות נגד העסקה קבלנית לא צריך להיות חסיד של קביעות.

    על שיטת הואוצ'רים אני לא יודע מספיק כדי לחוות דעה מושכלת.

  9. יעל / פבר 1 2012 12:21

    כמי שמלמדת בלי תנאים סוציאלים, בלי נסיעות, בלי חופשות מחלה ובעצם בלי כלום, אני אומרת בצער שבתוך כל זה – וזה אולי החלק העצוב ביותר של הסיפור – אני מברכת על זה שיש לי עבודה. זה באמת מאוד עצוב.

    אם היית הולך לפוליטיקה, הייתי מצביעה לך. זו אולי לא סיבה מספיק טובה עבורך, אבל בכל זאת, אולי תלך.

  10. עידן לנדו / פבר 1 2012 12:26

    יעל, אני כבר "הלכתי לפוליטיקה" – ברגע שפתחתי את הבלוג הזה. אין הצדקה לזהות "פוליטיקה" עם עסקנות מפלגתית. אפשר להשפיע הרבה מאד מחוץ לזירה ההיא, שאור הזרקורים גורם לה להיראות חשובה ממה שהיא באמת. בעיניי פוליטיקאים "מקצועיים" (חברי כנסת ומפלגות) הם התחתית, לא הפסגה, של שרשרת המזון הפוליטית. הם קבלני ביצוע שלנו, הציבור, לא יותר. המחאה בקיץ סוף סוף החדירה את הרעיון הזה לראש. עכשיו צריך ליישם אותו.

  11. עידית לב / פבר 1 2012 12:31

    פריט טריוויה: ב- מרץ 2009 חברת מרמנת הייתה בבעלות חיים הופמן שגם היה הבעלים של אחת מהחברות שהפעילו את תוכנית ויסקונסין בישראל (מאז לא בדקתי…)

    ולעניין – יש עוד בעייה (וחבריי המורים אומרים שזו הבעיה האקוטית) והיא השעות הנוספות שעושים המורים הקבועים שמלמדים שעות גם דרך משרד החינוך ומועסקים דרך חברות קבלן. שני חברים שונים, מורים בתיכון בערים שונות, דיברו על זה שהם מתבקשים לעשות פרויקטים שונים במסגרת בי"ס ואז מקבלים את הכסף כעובדי קבלן, ללא תנאים סוציאלים וכו'. בעיניהם זו ההפרטה האמיתית של המערכת.

  12. עידן לנדו / פבר 1 2012 12:46

    תודה, עידית. זה נראה לי ממש כמו שר"פ בתוך בתי הספר. מעניין אם על התוספות האלה גובים גם כסף מההורים. בכל מקרה, העובדה שמורים מן המניין נאלצים להשלים ככה הכנסה מוכיחה שגם ההעסקה הרגילה, דרך משרד החינוך, לא מתגמלת כמו שצריך. זה ידוע מזמן, על זה הרי המורים נאבקו שנים, ואז דחפו להם את "אופק חדש" – יותר עבודה ופחות כסף. לעניות דעתי צריך להעלות באופן דרסטי את שכר הבסיס של המורים, ואני מתכוון ממש דרסטי – אולי להכפיל אותו. כמובן שיש כסף, רק החודש כתבתי על חגיגות הגדנ"ע וההכנות לצה"ל שגוזלות המון משאבים, בלי סיבה. ויש כסף בבור השחור של תקציב הביטחון, באמת שלא חסר. הדבר היחידי שחסר הוא שוט – איום ממשי על הפוליטיקאים שיחייב אותם להקצות את הכסף למי שבאמת מגיע לו.

  13. עידן לנדו / פבר 1 2012 14:15

    מאמר שעלה ב"העוקץ" ומתאר בדיוק את אותה התנערות-מאחריות של המדינה המפריטה – הפעם כלפי עובדי חסות הנוער:

    http://www.haokets.org/2012/02/01/%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA/

    למי שלא מבין, השיטה כולה דפוקה.

  14. גור בר / פבר 1 2012 14:36

    תודה. מאמר חשוב ומעניין.
    בתור מורה בשנה הבאה שכנראה יועסק בתנאים של עובד קבלן הדבר מטריד אותי מאוד.
    בשיחה שערכתי עם כמה מנהלי בתי ספר הודו המנהלים שהם חשים "חוסר נוחות" עם המעמדות השונים בבית הספר. למרות זאת הם סירבו להצעתי להמנע באופן גורף משימוש במורי קבלן מהסיבה הפשוטה שזה יפגע בבית הספר מכיוון שלעומת בתי ספר אחרים יהיו לו פחות שעות.

  15. פרלשטיין-דביר / פבר 1 2012 16:49

    שלום עידן.
    מורי הקבלן הם אכן בעיה קשה ולא פתורה.
    השאלה, כפי שאתה אומר, היא אם תיתכן הבעת סולידריות ממשית מצד מורי הקבע (שאני אחד מהם).
    לצערי, נראה שאין לכך סיכוי. התשובה לבעיה היא, לטעמי, החלפת שני ארגוני המורים בארגון מורות אחד, רחב, שיציב כדגל מרכזי את השבת החינוך הציבורי האיכותי לראש סדרי העדיפויות, מהלך שמשמעו, בין היתר:
    הפסקת העברת שירותים חינוכיים לידיים פרטיות
    שיתוף המורים בקביעתם של תכנים ושיטות חינוכיים
    התייחסות מערכתית לכל צרכי המתחנכים, מגיל 3 ועד 18, במסגרות רגילות ומיוחדות.
    הקושי הנקודתי בעניין הוא, שדווקא מהלך כזה מצריך התייחסות אל עובדי קר"ב, למשל, כאל מדריכים – בדיוק משום שהם מחליפים את המורה הקבוע, ואינם חלק מהצוות החינוכי, שתפקידו לבנות את התהליך הבית-ספרי.

  16. עידן לנדו / פבר 1 2012 17:16

    דביר (אם זה השם הפרטי),

    איך יכולים מורים לתנ"ך או מתמטיקה (מורי קבע) להשתתף בקביעת תכני הלימוד, כהמלצתך, בנושאים כמו מוזיקה, אמנות או מחשבים, שמסורים בחלקם הגדול למורי קרב?

    הם לא יכולים. הם חייבים לשתף פעולה עם מורי קרב כדי "לבנות את התהליך הבית-ספרי", כדבריך, באופן כולל ויסודי. לשם כך קודם כל צריך לבטל מחיצות והירארכיות מלאכותיות בין מורים ל"מדריכים", ולהבין שכולם בקדירה אחת.

    התופעה של "מורים מחליפים" תמיד תהיה קיימת, אבל היא חייבת להיות שולית לגמרי (כמו בזמן שאני הייתי תלמיד), באחוזים בודדים שמאפשרים למורים הרגילים לקחת חופשות וכד'. לא באופן סדיר שממלא את מצבת ההוראה של בית הספר בכל מקצועות ה"לא-ליבה".

    אני חושב שיש כאן לקח כללי לגמרי. אין תיקון יסודי בלי סולידריות יסודית. לא יהיה דיור בר-השגה אם לא יהיה דיור ציבורי. גם לא יהיה תיקון לניצול של הסגל הזוטר ללא פריצת המחסום המלאכותי בינו לבין הסגל הבכיר באוניברסיטה. אני מאד מקווה, לטובת מורי הקבע עצמם, שהם לא יגיעו למסקנה שכדי להיטיב את תנאיהם חובה עליהם לדרוך בדרך על גוויותיהם של מורי קרב.

  17. אילן / פבר 1 2012 17:21

    מאמר חשוב ביותר – כמה מורים יש היום במערכת החינוך יש לך מושג? האם 10000 מורי קבלם זה מקביל לכ- 10% גם בענף החינוך.

    השבוע רשמתי את בתי הגדולה לכיתה א'. ובעודי יושב במזכירות בי"ס החלו להגיע כל הילדים החולים / מתחלים/פצועים מההפסקה. מכיון שבמסגרת בו נפריט כל מה שנמצא אין אחות בבי"ס הרי שהמזכירה צריכה בנוסף לשלל תפקידיה גם להחליט האם הילד הוא חולה – לקרוא להורה, מתחלה להחזיר לכיתה או פצוע לקרוא לנטלי (אסור להם לקרוא למדא – כי הם לא זכו במכרז). במהלך החצי שעה ששהייתי שם כ- 3 ילדים הגיעו – כנראה שזה מספר סטנדרטי (במיוחד בימי החורף). – ועד שלא ייקרה אסון כתוצאה מכך נמשיך לשתוק.

    ובלי (או אם כי אלו אותם שליטים בעשור האחרון) הבי"ס שהינו ממלכתי חילוני מושפע או ייתכן שאף נכפה (לא בדקתי את הסוגיה) הרבה מאוד אלמנטים דתיים שלא היו בתקפותי כתלמיד מערכת החינוך (או שאולי ההדחקה עובדת שעות נוספות). החל מלוח השנה הרשמי של בי"ס שכולל טקסים מרובים ( קבלת תורה, סיפור בריאת העולם, בת מצווה, (הבר בחטיבה כנראה)), וימים נוראים שאף לא מכיר ולאף אחד זה לא באמת רלוונטי וכלה בתכנים בעלי גוון דתי, ושפה דתית. חלק מהסיבות מסתבר מהעובדה שמורות דתיות ממלאות גם את בי"ס החילוניים מכיון שהרבה חילוניים (גברים ונשים) מעדיפים לעבוד בעבודה מתגמלת יותר מבחינה כספית.

    כאמור בקרוב, נתעורר וזה יהיה מאוחר מדי.

  18. פרלשטיין-דביר / פבר 1 2012 17:23

    עידן.
    התכוונתי להיפך הגמור. חייבת להיות סולידריות, אך היא צריכה לבוא מתוך דרישה להשיב מקצועות כמו מוזיקה, אמנות ומחשבים לליבת ההוראה באמצעות החזרתם של אותם המורים למעמד של עובדי הוראה מן המניין.
    הנקודה שלי היתה, שאין כל דרך להגיע לסולידריות שכזו באמצעות הארגונים הקיימים.
    לא התכוונתי כלל להתווכח על הנקודות שהעלית ביחס לבושה שהמעמד שלהם מטיל על כולנו.
    אתה מוזמן לקרוא עוד בבלוג שלי – http://perlsteindvir.wordpress.com/

  19. נבות זיו-אב / פבר 1 2012 19:56

    10,000 זה הרבה מאד אנשים. מדוע אינכם מתאגדים במסגרת איגוד עובדים- מען או כח לעובד או אחר עצמאי ?

  20. עידן לנדו / פבר 1 2012 20:41

    נבות, קראת את הפוסט?

    גם מורי היל"ה וגם מורי קרב התאגדו בסיוע "כוח לעובדים". זה כבר יותר מחצי ממורי הקבלן במדינה. כל השאר מפוזרים בין הרבה מאד חברות קבלן. כל הסיפור הזה הוא מאד עכשווי, כמו שכתבתי, עניין של 5 שנים לכל היותר. לוקח זמן להבין שדופקים אותך, לוקח זמן להבין שזה השיטה ולא אתה אשם, לוקח זמן למצוא אנשים במצבך, לוקח זמן ליזום איגוד כזה כשאתה מתרוצץ כל הזמן עם בעיות פרנסה. בקיצור, זה לא מהיום למחר.

    אבל תודה על העצה.

  21. עידן לנדו / פבר 1 2012 20:46

    דביר: אה, תודה על ההבהרה. פירשתי לא נכון את המלים "מצריך התייחסות", כאילו אין ביקורת מאחוריהן.

    אילן: ביטול אחות בית ספר – רק הזכרתי את זה, בלי להיכנס לעובי הקורה איך ולמה זה קרה – הוא שערורייה שלא נשמע כדוגמתה. אני לא מצליח להבין איך ארגוני ההורים נתנו לזה לעבור.

  22. נעמי / פבר 1 2012 23:05

    לתוך החשבון הזה צריך להוסיף גם העסקה לפי חוזה אישי, שהיא עוד אמצעי להפרד ומשול. בהסכם האחרון של ארגון המורים עם האוצר, המכונה עוז לתמורה שזה בהחלט שם בעל משמעות נשגבת*, הוסכם שהארגון מתיר העסקת 1000 מורים בחוזה אישי כל שנה. איך יתבצע המעקב על ההסדר הזה לא ברור כמובן. בעיקרו ההסכם מזכיר את הבדיחה על ברנרד שאו והבלuנדינית. (על העיקרון כבר הסכמנו, עכשיו רק מתמקחים על המחיר) במסגרת ההסכם יש כמובן התחייבות להימנע משביתות עד לסיומו, נדמה לי ב- 2016 . ז"א שאם היתה הזדמנות במהלך המו"מ לדרוש העסקה ישירה של מורי קבלן, היא מוסמסה. היו פניות לרן ארז אבל הוא לא ענה עליהן. מבחינתו הוא היה אמור להציל את הנותר.
    לכן זה לא אקטואלי לצפות למשהו מארגוני המורים ויותר תכליתי להתארגן בכוח לעובדים..
    * עובדים ולא זוכים לתמורה.

  23. דרול / פבר 2 2012 00:04

    אין שום צידוק להעסקת מורים כעובדי קבלן והטענות והתביעות שלהם בעיקרון צודקות, עם זאת השביתה אינה מוצדקת.
    כבוד השופטת נילי ארד אינה חותמת גומי ואינה עציץ. היא משפטנית מנוסה ופיקחית והיא יודעת טוב מאוד שכל כוחה של הסתדרות הגנגסטרים של עופר עייני הוא ביצירת טרור נגד אזרחי ישראל.
    אילו היו שובתים מפעלי המזון – לאף אחד לא היה אכפת – יש מספיק מפעלים אחרים.
    אילו היו שובתים מפעלי פלסטיק או פלדה – אף אחד לא היה שם לב.

    אבל כוחו של עופר עייני הבריון הוא בהשבתת המונופלים – חברת חשמל, חברת המים , הרשויות , העיריות , רכבת ישראל , הנמלים.
    הוא מתנפח ותופח מתוך יכולתו להמיט על אזרחי ישראל צרות ואסונות בכך שימנע מהם תחבורה , שירותים וחינוך.
    לכן צודקת השופטת כשהיא מונעת ממנו את השתוללתו הפוליטית שבוודאי אין לה שום הצדקה.

    כה לחי!

  24. itamars / פבר 2 2012 00:10

    עידן, איך באים עובדי קבלן לעולם ?
    ארגוני העובדים יצרו שוק מעוות: במלחמת האינטרסים בין הציבור (משלם המשכורות) לבין המורים, ניצחו ארגוני העובדים. המצב כ"כ אבסורדי ונוגד את האינטרס הציבורי, כאשר מורים מקבלים את שכרם עפ"י ותק ואין לאף אחד (חוץ מאולי צ'אק נוריס) את היכולת לפטר מורה.
    מכיוון שהמערכת חייבת להמשיך לתפקד ואין סיבה לשלם למורים משכורות הגבוהות מערך העבודה אותו הם שווים, המדינה בוחרת ללכת לחברות כוח אדם. העובדה שיש הרבה אנשים ששמחים לעבוד דרך חברות אלה, רק מוכיחה שהמשכורות המוצעות להן אינן פחותות מערך העבודה.

    מה האינטרס של מורה להצטרף לארגון עובדים? רק האמונה שהארגון יעזור לו להרוויח יותר ממה שיוכל להשיג דרך העסקה אישית. כלומר, רק האמונה שיש דרך להרוויח יותר ממה שהוא שווה באמת.
    מה האינטרס של ארגון העובדים ? לדאוג לחבריו, רק כך יש לו זכות קיום. הדאגה לחבריו תבוא תמיד על חשבון אותם אנשים שלא עובדים ועל חשבון איכות החינוך.

    בשפה הכלכלית: ארגוני העובדים מציבים גבול תחתון לשכר המורים ומפריעים לפעולת השוק. תופעה זו תמיד מובילה לנזק.

    כמו שנכתב באחת התגובות – חייבים להכניס את שיטת הוואצ'רים, לתת למנהלים כוח לניהול עצמאי ולהעסיק מורים רק דרך חוזים אשייים.

  25. דרור בל"ד / פבר 2 2012 00:59

    נילי ארד: "זכויות עובד אינן מתכון להתאבדות לאומית".

  26. נעמי / פבר 2 2012 01:52

    ל-
    itamars

    קודם הופכים מיתוס לעובדה, ואחר כך בונים מסביב ל"עובדה" תיאוריה.
    מורים מפוטרים בכל מיני אמצעים ונימוקים. אין צורך בצ'אק נוריס. על כל מקרה שכביכול מאשש את המיתוס שאי אפשר לפטר, ישנן עשר דוגמאות הפוכות. ויותר מזה – המערכת מפטרת את המורים הטובים לפני שהיא מתאמצת לפטר את הפחות טובים.
    מורים טובים הם למשל אלה שחושבים מחוץ לקופסה ולא כל מנהל מסתדר עם טיפוסים כאלה ש"מפריעים לו לנהל את הביזנס שלו".
    נראה מדבריך שהכרת את המערכת רק כתלמיד ושאין לך במיוחד מושג מה שקורה בה.
    בכל מקרה תיאוריית ה"שוק החופשי" היא יותר דת מתאוריה, (במקרה שאיננה מכסה על אינטרסים שמשום מה מעדיפים להסתיר)..
    בכל מקרה חינוך איננו סחורה שמוכרים וקונים בשוק החופשי כמו נעליים. גם מורים לא.
    וביחס לארגוני המורים, כל הניתוח שלך הוא שבלוני, סטראוטיפי ומוכיח בורות ופשטנות.
    אפילו אדם סמית חשב שהחינוך צריך להיות באחריות המדינה ולא באחריות מה שאתה קורא פעולת השוק..

  27. איתי_85 / פבר 2 2012 02:26

    אני לא רוצה לשים את עין הרע על הילדים האלו, אבל אם מישהו יעקוב אחרי קבוצת נערים אקראית כזו, אני בטוח שהוא יראה איך בעבור השנים מהנדסת החברה הישראלית את הכישלון של עצמה. איך ילדים נכנסים לסמים, איך הם מתנתקים מהמשפחה והמסורת, איך הם קורסים בצבא או הופכים לזומבים.
    ואיון החינוך, זה אחד מהגורמים לזה.

  28. עידן לנדו / פבר 2 2012 08:40

    איתמר, אתה קריקטורה של מילטון פרידמן.

    "העובדה שיש הרבה אנשים ששמחים לעבוד דרך חברות אלה, רק מוכיחה שהמשכורות המוצעות להן אינן פחותות מערך העבודה."

    "שמחים"? מה השטויות האלה? נאלצים. אנוסים. אין להם ברירה. איזו פיקציה מגונה זו, של הכלכלה הניאו-ליברלית, שכל אחד "שמח" שמעסיקים אותו, וצריך להגיד תודה. קראת משהו מהעדויות של המורים שקישרתי אליהן כאן? צפית בסרטונים? מדובר באנשים שלא סוגרים את החודש. במקום להגיד להם תודה שהם מסכימים, עבור תנאי העבדות האלה, לקחת אחריות על הילדים שלך ולהקנות להם קצת ידע, אתה יורק להם בפרצוף. גועל נפש.

    למה קיימים ארגוני עובדים? להגן על זכויות בסיסיות. "הדאגה לחבריו תבוא תמיד על חשבון אותם אנשים שלא עובדים ועל חשבון איכות החינוך". שטויות במיץ. הדאגה לחברים נועדה לאפשר להם לעבוד בכבוד, ולכן, לשפר את איכות החינוך; לשפר את איכות המורים עצמם (מורה שמתרכז במסלול אחד ולא רץ מעבודה אחת לשניה הוא מורה טוב יותר; מורה שלא זקוק להשלמות הכנסה יכול להשקיע יותר בתלמידים). ארגון העובדים הוא ההגנה היחידה שיש למורה היחיד מפני עריצות השלטון, מפני חברה כוחנית וחמדנית שזורקת אותו לכלבים (משכורות מורים בארץ הן משפילות) ועוד דורשת ממנו, בחוצפתך הרבה, לא להתארגן.

    אני מבין שאם זה היה תלוי בך אז לא היו שום חוקי עבודה ושום ארגוני עובדים בעולם. רק הון וכוחות השוק. תחזור לבועת ההיי טק שלך ותעזוב את החינוך למי שמבין בזה.

  29. פרלשטיין-דביר / פבר 2 2012 08:40

    כמה עצוב לראות איך אנשים עדיין לא מבינים, שארגוני העובדים הם ההגנה הכמעט יחידה של כולנו מפני התעמרות וניצול מצד המעסיקים, שהם אינטרס מובנה שלהם בשיטה הקפיטליסטית.
    רועי

  30. עדו / פבר 2 2012 08:40

    דרול.
    א. מנוסה ופקחית אין פרושו " אמיצה וישרה".
    ב. כן, עופר עייני משתמש בנשק שעובד ולא בכזה שלא עובד – הפתעה!
    אז אם ניקח גם את אמצעי הלחץ הזה מעיני מה יישאר? נכון! אוצר שיכול להשתין על כולם בקשת כי ביהמ"ש לא מאפשר אפילו לשבות.

  31. עיע / פבר 2 2012 09:34

    בסיגנון יחסי הציבור בימים אלה, מצד אחד 10,000 מורי קבלן, מצד שני הודעות גרדיוזיות לעיתונות על הסבה של אקדמאים מבוגרים להוראה. מה בדיוק קרה עם התוכנית הזו? כמה עובדי היי טק לשעבר הפכו למורים מן המניין? עוד שנה נגלה בבלוג כלשהו שבסך הכל מכל התוכנית 100 מורים התשלבו במערכת החינוך.

  32. דרור בל"ד / פבר 2 2012 12:20

    לעדו.

    נסיונות הסחת הדעת של מגיבים ציונים הינם מן הידועות. שים לב כי אחד האמצעים העיקריים המשמשים את הפרופגנדה הציונית הוא הצגתם של הדברים כחובת בחירה בין נבלה לבין טריפה. (גדר הפרדה או טרור, קיצוץ בסבסוד תרופה א' או בתרופה ב'). במקרה זה נילי ארד היא הנבלה ועופר עיני הוא הטריפה. הוא, הציוני, בחר בנבלה לא ממניעים אידאולוגים חלילה אלא רק כדי להטמיע את אופציית הבחירה כאופציה היחידה.

    כדאי לקחת מדבריו את החלק הענייני ואת השאר לזרוק אל פח האשפה הוירטואלי. מטרתו של עופר עיני היא אכן יצירת טרור נגד אזרחי ישראל (וחברתו הטובה שלי יחימוביץ' יודעת את זה). כוחו של עופר עיני הבריון הוא בהשבתת המונופלים [לטעמי ארגוני טרור] – חברת חשמל, חברת המים, הנמלים. עובדי רכבת ישראל לעומתם מנהלים קרב חשוב ביותר נגד ההפרטה, ללא תמיכתו של עיני. את הרשויות המקומיות מייבש משרד הפנים בכוונת מכוון (במטרה להפריט גם אותם). הרופאים המתמחים מנהלים את קרב חייך וחיי ילדיך כאשר עליהם קמו גם הפושע עופר עיני וגם מכשירת פשעי העבודה נילי ארד (גם כאן המטרה היא להפריט את שירותי הבריאות).

    כדי להראות כי מכשירת פשעי העבודה נילי ארד (המכונה בשיח הציוני כבוד השופטת נילי ארד והמתוארת בשיח שפל זה כמשפטנית מנוסה ופיקחית) היא אכן חותמת גומי, בוודאי ובוודאי עציץ, אין צורך להביע תמיכה בעופר עיני עצמו. די יהיה להביע תמיכה במטרותיה המוצדקות של השביתה ולא לשכוח לציין כי עופר עיני עצמו הוא אחד הגורמים העיקריים להתפתחות שוק העבדים המכונה בשיח הציוני עובדי קבלן.

  33. תומר / פבר 2 2012 14:55

    עידן, פוסט חשוב ונכון

    עם זאת אני חייב להיחלץ להגנתה של תכנית אופק חדש.
    אני נשוי למורה העובדת במסגרת התכנית כשלוש שנים והעובדות הן שאולי היא נדרשת לעבוד יותר (במקרה שלה זה לא מדויק שכן היא עבדה יותר גם טרם כניסת התכנית לתוקף) אבל היא גם מתוגמלת הרבה יותר טוב, הרבה הרבה יותר.

    חוות הדעת (שלה) עד כה היא חיובית.

  34. עידן לנדו / פבר 2 2012 15:08

    תומר,

    כידוע לך, היתה בקרב המורים והגננות התנגדות מאד נחרצת לתכנית "אופק חדש". על אשתך רק אתה יכול להעיד, אבל היו הרבה מאד מוסדות חינוך שממש ניסו "למרוד" ברפורמה כי ראו בה הרעה ממשית בתנאי העבודה; משרד החינוך כפה אותה עליהם, בהליך מאד מפוקפק. הנה מבחר כתבות:

    http://www.blacklabor.org/?p=10281

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3590147,00.html

    http://www.atzuma.co.il/petition/morim/1

    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1329602

    http://news.walla.co.il/?w=/90/1349720

  35. רויטל וילמובסקי / פבר 2 2012 15:16

    היי,

    צריך להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי.
    כל הכבוד לך !

    רויטל וילמובסקי
    מורה פרטי

  36. תומר / פבר 2 2012 15:34

    תודה על ההתיחסות עידן

    עם זאת, שים לב שהלינקים שהבאת, כולם מתוארכים ל 2007-2009 ודנים באופן הפעלת התכנית ולא במרכיביה.

    רק על עצמי לספר ידעתי וההוכחה היא בפודינג – התוספת למשכורת נטו היא בסדר גודל של 100% כמעט(!) התנהלות בית הספר שבו עובדת אשתי נראית לי ראויה לחלוטין.

    מעבר לכך אין לי מידע אבל כמדומני שהטענות נגד התכנית כבר לא נשמעות כבעבר.

  37. דרול / פבר 2 2012 20:01

    עידו, הנושא הוא לא האוליגרכיה הגנגסטרית של עופר עייני , אלא המורים עובדי הקבלן שהוא מנצל למטרותיו הדמגוגיות.
    את נושא עובדי הקבלן יש לקדם באמצעות חקיקה וישנם היום בכנסת די כוחות שיוכלו לפעול , קל וחומר אם בכנסת הבאה תתחזק גברת יחימוביץ'.

  38. עידן לנדו / פבר 2 2012 22:26

    דרול, אין שום חשיבות לאופורטוניזם של עיני בהקשר הזה. כמו שהוא מנצל את עובדי הקבלן, הם מנצלים אותו; אם יצליחו בניצול, והמשק יושבת סביב עניינם, זה יהיה הישג עצום. ולעזאזל עיני.

    התכוונת כנראה שאת נושא עובדי הקבלן יש לעצור, לא "לקדם", דרך חקיקה בכנסת. נניח בצד את יחימוביץ' (אין לי שום ציפיות ממנה, וכבר הסברתי למה). הבעיה שנחשול ההפרטה הזה התרחש בלי שום חקיקה, ולא ברור בכלל שחקיקה היא הדרך הנכונה לטפל בו. מדובר בפרקטיקות שלטוניות, בדיסקט הכלכלי-חברתי שמשותף לצמרת ההון-שלטון במדינה. אותו צריך להחליף.

  39. itamars / פבר 2 2012 22:37

    היי עידן,

    בתוגבה לדבריך העיניינים :
    "למה קיימים ארגוני עובדים? להגן על זכויות בסיסיות" – מהן הזכויות הבסיסיות האלו? לאדם אין זכות בסיסית להרוויח X כסף בחודש. ברגע שאתה טוען את זה אתה גם אומר שלמישהו אחר יש את החובה לספק את המשכורת הזו. את החובה הזו אתה מטיל על אזרחים ללא הסכמתם. מי מחליט מהן זכויות אלו ? 5,000 בחודש? 6,000 בחודש?

    עוד על פירוש המושג "זכות" בקישור :
    http://www.learnliberty.org/libertyacademy/philosophy/political-philosophy-liberty-and-rights

    "אני מבין שאם זה היה תלוי בך אז לא היו שום חוקי עבודה ושום ארגוני עובדים בעולם." אז שוב.. אתה לא מבין נכון.
    בתור ליברל (ובניגוד אליך) אני לא מאמין שיש לי את הזכות להגיד לאחרים מה מותר ואסור להם לעשות. לא אני ולא הממשלה קובעים אם מותר או אסור להתאגד. אם קבוצת עובדים רוצה להתאגד זו זכותה. זו גם זכותה להתעקש על הסכמים קיבוציים ועל הזכות לא לעבוד 3 חודשים בשנה ולהמשיך לקבל על זה משכורת מלאה.

    ההתנגדות שלי היא כאשר ההתאגדות נעשת מול המדינה ובתנאי מונופול כפוי.

    בתנאי חופש,המו"מ על תנאי השכר מנסה להכריע בין האינטרסים השונים של הצדדים. במו"מ לכל צד יש את הקלפים שלו: העובדים יכולים לקום וללכת והמעסיק יכול להתפשר או לקחת עובדים אחרים. כאשר מחייבים את המעסיק לעבוד רק עם ארגוני העובדים, אז המו"מ הופך לביריונות, כי למעסיק אין שום קלף. איך מעסיק יכול לנהל מו"מ מבלי היכולת להחליף את העובדים?
    מי המעסיק במקרה שלנו? ביבי שחוסך את הכסף ונוסע לחו"ל עם שטייניץ והילדים? המעסיק הוא הציבור, זו הקופה הציבורית שאתה מזמין ארגוני עובדים לשדוד. מי ישמור על האינטרס של הציבור כנגד ארגון עובדים כה חזק? מי יגן על אותם מחפשי עבודה שישארו מובטלים כתוצאה מהשכר המנופח של חברי הארגון?

    כמו שאמרתי קודם, ארגוני העובדים מעלים את המחיר של העסקת העובד, אבל אין להם את היכולת להעלות את הערך. כאשר מבצעים שינוי כזה כפיה ובכוח החוק – זה מוביל לנזק.

  40. פרלשטיין-דביר / פבר 2 2012 22:59

    אם תצליח להסביר לי איך משכורת של 5,000 ש"ח ברוטו למורה מתחיל, עם תואר אקדמי ותעודת הוראה, זה מעל שווי העבודה שלו בשוק, אולי – אבל רק אולי – אפשר יהיה לדבר על הבריונות של ארגוני העובדים החזקים האלו.
    אין לי מושג במה אתה עובד, אבל כשאני עובד עם הנוער הנושר שאני מלמד, אני רוצה להניח שאתה מבין, שהעבודה שלי שווה קצת יותר מזה, ושאני – וציבור המורים בכלל – הצד החלש, מאד חלש, במו"מ הזה.

  41. אלי אמינוב / פבר 3 2012 00:15

    למי שאינו מתעלם מההסטוריה , זכור בוודאי שבתי הדין לעבודה הוקמו בארץ על פי דרישת ההסתדרות בתחילת שנות השבעים. הסיבות לכך נבעו מאי יכולת המנגנון ההסתדרותי לכפות את החלטותיו על ועדים מיליטנטיים, שראשיהם ראו את תפקידם ביצוג העובדים שבחרו בהםולא בייצוג הנהלת ההסתדרות.( המתעניין בהסטורי ובפוליטיקה של ההסתדרות יוכל למצוא כאן http://www.onerepublic.org/2009/07/blog-post.htmlח חומר בעניין. כך נוצר בארץ בנוסף לארגון האנטי פועלי הקרוי ההסתדרות הכללית של העובדים, גם מנגנון שנועד להסדרה משטרתית של יחסי העבודה. גם תהליך ההפרטה עליו החליטהממשלת ישראל התרחש תוך הסכמה ותמיכה של ההסתדרות.נסיונו של עיני להציג עצמו כיום כמושיע עובדי הקבלן נובע בראש וראשונה מהופעתו של כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי שהחל להגיע למספר הישגים שלמרות זעירותם מאיימים על המנגנון האנטי דמוקרטי של ההסתדרות. כך למרות שהי בבית הדין לעבודה מספר שופטים הגונים במשל השנים הרי המצב השתנה והארגון הריאקציני המחזיק את עיקרו של מעמד העובדים בארץ בתוכו תוך שהוא מכפיף אותם ברוב המקרים לצרכי מעבידיהם, עשו לאבד מכוחו. מכיין שכך נחשף אופיו הריאקציוני של מנגנון בתי הדין לעבודה והעומדת בראשו מתחילה למלא את יעודה ההסטורי – הסדרה משטרתית של יחסי העבודה. גם השביתות אותן מתכונן עיני לנהל אינם שביתות שהפועלים דורשים לנהלן והם אף לא מעורבים בהחלות לא על אורכן , לא על היקפן ולא על סיומן. זהו דבר שצריך להסביר לעובדים שעדיין מאמינים לעיני. הדרישה הממשית שצריכה לעלות היום היא" יבוטלו בתי הדין לעבודה.

  42. עינת אברהמי / פבר 3 2012 00:27

    בתחילת ההתארגנות בתוכנית היל"ה פעלנו כעמותה עצמאית ודי מהר הבנו שאנחנו צריכים להצטרף לארגון עובדים. כמורים באופן טבעי פנינו לארגון המורים. פעמיים קבענו פגישה עם רן ארז ופעמיים הוא ביטל את הפגישה. בין ביטול לביטול הספקנו להיפגש עם ההסתדרות ועם כוח לעובדים ובסופו של דבר הצטרפנו לכוח לעובדים.
    מידי פעם רן ארז משחרר אמירות על העסקה קבלנית (בעיקר של מורים במערכת הרגילה בתוכניות תגבור שונות ומשונות בתוך בית הספר) אבל האמירות לא מגובות במעשים ונראה שמארגוני המורים לא תבוא הישועה. זה כמובן מאכזב שהם לא מביעים סולידריות. אבל עזבו סולידריות, זה הרי אינטרס מובהק של כל המורים, להגן על תנאי העסקה ועל המקצועיות של התחום. ברור שתנאי ההעסקה הפוגעניים של מורי הקבלן ימשכו למטה את כל עובדי ההוראה והחינוך.

    עינת מועד מורי היל"ה

  43. עידן לנדו / פבר 3 2012 08:36

    איתמר, זאת היתממות גדולה מאד לומר שיש "תנאי חופש" במו"מ בין מעסיק חזק, בעל הון, לבין עובדים לא מאורגנים. אין שום חופש כי אין שום איזון ביחסי הכוח ולכן גם במרחב התימרון של כל צד. כל השפה שלך מכסה על כזבים; העובד לא יכול "לקום וללכת" כי כל תנאי המשק זהים; לאן הוא יילך? לעוד חברת קבלן שתרמוס אותו? אין מעבר לפינה שום הבטחה לחיים הגונים. ככה נראית "היד הנעלמה" שלכם.

    זאת ועוד, זאת גם פיקציה לחשוב שהמעסיק הגיע למעמדו רק הודות ליוזמה ותושיה אישית, בלי "התערבות המדינה"; יש מענקים והטבות מס ומס חברות מאד נמוך ועוד הרבה מאד ערוצים שדרכם זורם כסף ציבורי לכיסיהם של מעסיקים.

    כסף שלי ושלך. בלי הסכמתנו. כמו שאמרת, "בתנאי מונופול כפוי".

    השיח הליברלי מתקיים ביקום וירטואלי של "זכויות" ו"חופש", מבלי לקחת בחשבון יחסי כוח אמיתיים בחברה שבה פערי ההשתכרות והנגישות לכוח הם הקיצוניים ביותר בעולם. מטרתו של איגוד עובדים אפקטיבי היא לספק פלטפורמה למימוש כל אותן "זכויות" וירטוליות שאתה מייחס לעובדים, ושאין להם שום יכולת לממש בדרך אחרת.

  44. עידן לנדו / פבר 3 2012 08:40

    אלי,

    הקישור שנתת לא עובד. מעניין אותי לקרוא על זה. אני כמובן מסכים איתך על עיני ועל ההסטוריה של ההסתדרות. איכשהו זה חוזר כאן בתגובות, אבל הייתי מאד ברור, גם בפוסט הזה וגם בקודם, שאין לי שום סימפתיה לארגון ולאיש העומד בראשו. אני טוען שפוליטיקה אפקטיבית צריכה להיות גם אופורטוניסטית. אם עיני תורם את גייסותיו למאבק, מסיבותיו המגונות – שיבושם לו. השאלה היחידה שצריכה לעניין את עובדי הקבלן היא אם זה טוב להם או לא. במקרה דנן – זה טוב מאד.

    בעניין ביטול בתי הדין לעבודה – השאלה מה יחליף אותם. בית משפט רגיל? בסך הכל יש שם גם פסיקות חשובות. הנה עדכונים מהימים האחרונים:
    http://www.humanrights.org.il/main.asp?MainCategoryID=6&CategoryLevel02ID=90

  45. עידן לנדו / פבר 3 2012 08:48

    עינת,

    כן, זאת הבעיה המוכרת של "דור א'" ו"דור ב'" במפעלים; הפרד ומשול. אבל לא יעזור כלום, בלי איום אמין של ארגוני המורים, מורי הקבלן לא ישיגו הרבה. ולכן לעניות דעתי חשוב מאד לעשות הסברה גם שם, ולא לנתק מגע, איש איש לגורלו. הלוואי שהיה גוף פוליטי שהיה יוצר את הסולידריות הזאת, אבל אין. זה תלוי רק ברצון של המורים עצמם.

  46. עדו / פבר 3 2012 18:42

    איתמר. אני מבין שאתה לא מתנגד לאיגודי עובדים אבל :
    "ההתנגדות שלי היא כאשר ההתאגדות נעשת מול המדינה ובתנאי מונופול כפוי."
    כלומר שלעובדי מפעל פרטי מותר לשבות אבל לעובדי מפעל ממשלתי לא?
    ומה פשר 'המונופול הכפוי'? הרי אם יש שוק חופשי אז אף אחד לא הכריח את המדינה להקים רק חברת חשמל אחת, היה אפשר להקים עשר חברות, הקימו רק אחת אז שיתמודדו עם זה, מה לא?
    המונופול של עובדי חברת החשמל, הרכבת או כל מונופול אחר הוא לא יותר גרוע מהמונופול שיש לחברות הקבלן – הרי ברגע שחברה X זכתה במרכז הממשלתי אין לי ברירה אלא לעבוד דרכה. בדרך כלל החברה תזכה אם תציע הצעה אטרקטיבית – כלומר בסכום נמוך דבר שבדרך כלל מתגלגל על העובדים וחוזר חלילה.
    גם אני לא מת על ההתנהלות של וועדי עובדים, אני חושב שכוח משחית את הוועדים בדיוק כמו את המעסיקים. הפתרון הוא לא לשבור את העבודה המאורגנת ולהפוך את המעסיקים לכוח היחיד בסביבה.

  47. itamars / פבר 4 2012 18:18

    עידן,
    אם התמונה היא של מעסיק אחד ממול כל העובדים, אז אתה צודק ואין כאן מו"מ חופשי. אך זו לא תמונת המציאות. לדוגמא: במשא ומתן בין שכיר לחברת סלולר, ברור שמובטל אחד לא יכול לשבור את סלקום ולגרום לה להעלות את השכר. אבל ברגע שאותו עובד יכול לבחור בין החברות השונות, אז יש תחרות. הפגיעה בתחרות הזו נוצרת בגלל ההתערבות הממשלתית! אלה ההגבלים של הממשלה המונעים תחרות.
    תחשוב איך בתי הספר היו נראים עם המנהל היה מקבל צ'ק פתוח לעשות איתו מה שהוא רוצה. הוא יכול לבחור את המורים הכי טובים ולתגמל אותם כראוי. מורים היו מתחרים על תפקוד יותר טוב ואנחנו הינו רק מרוויחים. במידה ומורה היה מתעייף ומתחיל לזלזל.. הוא היה עף מהמערכת ולא עושה נזק לדורות של ילדים. למה ה"זכויות" שך המורים יותר יקרות מזכויות הילדים וכספם של ההורים?

    אני בהחלט מסכים שלא כל המעסיקים הגיעו למעדם בזכות השוק החופשי. יש כאלה שעשו זאת בגלל התערבות מוגזמת של הממשלה.. אך זה כבר לא קפיטליזם ( http://en.wikipedia.org/wiki/Crony_capitalism)

    עדו,
    המונופול של חברת החשמל הרבה יותר גרוע מחברות כוח האדם, מפני שהוא מונופול הנכפה עלינו ע"י הממשלה. אם אתה וכמה חברים שלך חושבים שאתם יכולים לספק מורים טובים ולתגמל אותם כראוי, אתה חופשי לפתוח חברת כוח אדם. אם אתה רוצה לפתוח חברת חשמל אשר יכולה לספק חשמל יותר בזול – זה לא חוקי. המדינה מונעת ממני את החשמל הזול שלך ומונעת ממך להעסיק אלפי אנשים. כל זה בגלל הכוח של ארגוני העובדים.

    לכל מקטרגי, הקדשתי פוסט :גבול תחתון, משמעויות והשלכות צפויות

  48. ג'ו כלום / פבר 9 2012 17:59

    איתמר, אתה לא רציני. אם תשקיע חצי שניית מחשבה בדוגמאות שלך תבין בדיוק איפה הבעיה ואיפה יחסי הכוח.

    קח את חברות הסלולר – אדם שרוצה לעבוד בחברת סלולר [נניח, בשירות לקוחות], מגלה שכל החברות מציעות את אותו שכר. ולמה שחברה אחת תציע שכר גבוה יותר מהאחרת..? בתיאוריה, זה כדי למשוך עובדים יותר מוכשרים, אבל אין לה צורך בעובדים יותר מוכשרים – יש לה רק צורך בעובדים שהם גרועים בדיוק כמו העובדים בחברות אחרת, כדי שהצרכן לא יתפה ללכת לאף אחד אחר. כמובן, בתיאוריה, יכול לקום זכיין חדש ולהציע שירותי סלולר טובים יותר ולשלם משכורות טובות יותר, אבל כדי להיות זכיין צריך הון התחלתי עצום ואנשים עם הון כזה הם כבר ממילא קבוצה קטנה עד אפסית.

    אז, כאמור, אותו אדם שבתיאוריה יכול לקום וללכת לא יכול ללכת בעצם לשום מקום, כי בשום מקום לא יציעו לו תנאים טובים יותר. למעשה, גם אם יחליט להחליף מקצוע, אין שום דבר אחר שהוא יכול לעשות בשכר גבוה יותר, כי כל מקומות העבודה מציעים את אותו שכר המינימום לעובדים לא מקצועיים.

    אז תגיד "שירכוש מקצוע", ולפני שנתעסק באיך זה מקרין על כל אותם אלו שלא בתפיסה המוסרית שלך, נעבור לדבר על אלו שכן רכשו מקצוע – למשל, מורים. למורים [או רופאים. או אחיות. או שוטרים. או אינסטלטורים. או עורכי דין. או אפילו מהנדסי חשמל ומתכנתים, שמתחילים להתקל היום באותה חמוה בצורה של סף העסקה כמו כולם] יש אפילו יותר בעיה, כמו לכל קבוצה מקצועית אחרת: התחום שבו הם מחפשים עבודה קטן יותר ככה שהבעיות שבהן נתקל מחפש עבודה לא מוכשר קיימות גם אצלהם, רק שלמעסיקים יש אפילו יותר כוח – השוק קטן יותר, הם מכירים את המתחרים ויודעים כמה הם מוכנים לשלם, ומציעים משכורת זהה. וזה לפני שדיברנו על כמה קל למעסיקים להוריד עוד ועוד את ערך העבודה בכל מקצוע: היצע וביקוש יש לא רק בקרב הלקוחות, אלא גם אצל מחפשי העבודה. בגלל שלהקים עסק עולה הון תועפות, ובהכרח חברות גדולות יותר הן רווחיות יותר ויש להן פחות עלויות שוליות, בשוק המודרני יש בהכרח כמות גדולה יותר של מחפשי עבודה מאשר של מעסיקים, בכל תחום. מחפש עבודה לא עושה את זה בשביל הכיף אלא כי זה הכרחי לו לעבוד, אחרת ישבוק חיים [אנשים צריכים לאכול, וזה לא שיש כאן דמי אבטלה בישראל]. כשעומדים שלושה מחפשי עבודה מול מעסיק שמוכן לשלם לשניים מהם משכורת של 8000 ש"ח בחודש, זה שנשאר בחוץ יסכים לעבוד גם בשביל 7000 ש"ח בחודש, כי הבחירה היא בין משכורת נמוכה יותר ומוות. כמובן, זה משאיר מישהו אחד שוב ללא עבודה, והוא יסכים לעבוד עכשיו ב6000 ש"ח בחודש כי הברירה האחרת שלו היא שוב מוות. וזה חוזר חלילה עד אין סוף, עד עבודת ילדים בתחילת המהפכה התעשייתית, כי הכוח, ללא ארגון עובדים ובחוזים אישיים, תמיד נמצא בידי המעסיק.

    ועל זה תגיד "טוב, הם היו צריכים לעבוד בעבודה נדרשת" – וכאן אתה קונה את השקר הקפיטליסטי עד הסוף, כי כשאתה אומר "עבודה נדרשת" אתה מדבר על דברים כמו תכנות או הנדסה, ומשום מה ברור לך שאף אחד לא צריך דברים מיותרים כמו מורים, שוטרים, או רופאים. אלו, מסיבה שלא ברורה לאף אחד, הן לא עבודות נדרשות בעינייך. וזה בלי בכלל להכנס לשאלות המוסריות של למה מגיע לאדם שכן השקיע את מיטב שנותיו בלימודים, פשוט בתחום שכרגע השוק לא מתעדף, לחיות על שכר מינימום.

  49. יצחק / מרץ 8 2012 04:32

    שלום לכולם ולעידן תודה רבה על הפוסט החשוב הזה.

    מישהי פה העלתה סברה שיכול להיות שחברת מרמנת קשורה לחיים הופמן הקשור לתוכנית ויסקונסין.
    אז אני פעם הועסקתי בפרוייקט סריקה ומחשוב ארכיונים של קרנות פנסיה הסתדרותיות.
    הניהול היה דרך חברת מרמנת-גאודע ואני חושב שיש לה עוד כינוי או חברה קשורה : "מרטנס-הופמן".

    אז התוודעתי על בשרי איזה גישה תפעולית יש פה – ביצוע מכרז עבור גוף שלטוני ע"י עובדים זמניים בשכר מינימום,
    העובדים נמדדים ע"פ תפוקות יומיות (וזה ממש UNDERSTATMENT !!! ) לא נראה לי שמבוטחי הקרנות או שאריהם
    יזכו להטבות בזכויות הפנסיוניות כתוצאה ממחשוב הארכיון (זאת השערה לא מבוססת אבל ניתן לבדוק את הנושא).
    מה שבטוח שבכירי חברת הניהול (מרמנת קבלנית המחשוב והחברה השניה שקיבלה את ניהול הקרנות)
    בטח לא מרוויחים שכר מינימום.

    אולי קצת חפרתי אבל בשנים האחרונות גם הועסקתי וגם התמודדתי כאזרח עם כל מיני חברות ש"קיבלו" על עצמן או לעצמן משימות ותחומי עשיה של השלטון – לדוגמא : חברות גבייה עירוניות פרטיות (אני כבר לא מדבר על תאגידי המים),
    חברות ניהול פרוייקטים וכו' וכו'.
    כתור דוגמא מהירה מהשרוול להפרטה "מוצלחת" אציין את הפרטת התחבורה הציבורית. ואכן מחיר הנסיעה ירד לעומת אגד, וכתור צרכן הציבור יצא נשכר מנקודה זו. אך יש עוד כמה נקודות, צפיפות בקווים, תפעול מסיבי של קווים פופולריים (וגם זה בתנאי צפיפות) ובעצם זו לא "תחבורה ציבורית" כתור שירות מהמדינה לאזרח. את זה צריך להפנים.

    ותראו את ה"עליהום" התקשורתי וגם הסאטירי על יו"ר ועד עובדי הרכבת. ויכניסו כמובן גם את נושא הבטיחות (הנה בבקשה איך שאלו חכמים ממני, איך הציבור אוכל לוקשים בנושא הביטחוני ? בטיחות וחיי אדם זאת המקבילה פה נראה לי)

    כל זה כדי לקדם הפרטה שרק תביא עוד איזה חברת , תנו לי לנחש "ניהול פרוייקטים לוגיסטיים" של תחזוקת קרונות.

    המצרכים הדרושים זה ממש לא להיות מהנדס מכונות (אפשר להביא בוגרים בכמה אלפיות נכון) אלא בעיקר קשרים עם השלטון, בעיקר במשרד התחבורה, יעילות תפעולית – זה שם קוד למשרדים נוצצים ועובדים בשכר מינימום שיאולצו
    לעמוד ביעדים. זה לא נראה לי יותר בטיחותי. זה נראה לי פשוט לקחת מכל העובדים ולתת עוד נתח לחברות "תפעול וייעול".

    ולמה אני מספר לכם את כל זה ? כי ביום ראשון אני כתור הנדסאי הולך בלית ברירה לעבוד בחברה שהציעה לי

    4500 ש"ח ברוטו. הם קצת ילמדו אותי תחום חדש קצת לוגיסטיקה ומלאי. ככה נראה שוק העבודה.

    לי אישית תמיד היה חלום : לעסוק בהכנה לבגרות בדגש על אנגלית ומתמטיקה (אבל לא רק, יש עוד תחומים)
    מתוך דאגה לפריפריה ולחברה צודקת, לא מתוך תעשיית כסף ואשליות צינית.

    אבל הוראה זה לא מוצר שניתן למכור על מדפים !!! ולכן שעור פרטי יעלה לא פחות מ 70-80 ש"ח במקרה הטוב לשעת הוראה וזה אכן הון. רק מסגרת ממלכתית, קהילתית, חינוכית וכו' תתן חינוך והוראה ראויים.

    איתמר היקר : גם אני פעם תמכתי בהפרטה, היום ממש לא.

    אם מישהו רוצה לשלב אותי בפרוייקט חינוכי אני מאוד אשמח ואראה בזה שליחות.

  50. משתמש אנונימי (לא מזוהה) / פבר 10 2013 01:02

    http://phase-1.edunow.org.il/node/1137
    העסקה ישירה של מורי הקבלן. כדאי להירשם, להצביע ולהפיץ

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: