ועל ילדי הגן לא ירחם כלל

אולי שווה לעשות גרסת "מוצרט לקטנטנים" לתקווה?

כמו במוזיקה קלאסית, צריך להקשיב מגיל קטן על מנת להעריך…

רק שאני אבין: החלק הראשון, ההנחיה של מש' החינוך…זה אמיתי? או שזה גם חלק מכל הפארסה?

"שבכל משפחה בישראל יפתחו את ארוחת הבוקר בהנפת ההמנון ובשירת הדגל, או להפך, העיקר שיהיו שם המנון ודגל, אבל איך תאכוף, הקשתה מירי רגב" – ממש לא מבין מה הבעיה בלאכוף, טלסקרין בכל בית.

ארגמן,
הטיעון שלך לא משכנע- אתה מציג כאן שתי דרכים: לחנך לאהוב את המדינה, מה שיוביל לאהבת המדינה, ולא לחנך לאהוב את המדינה, מה שיוביל לאי-אהבת המדינה.
בתור מי שהחשיבה שלו מספיק ביקורתית, היה מצופה ממך להבין שיש גם דרך שלישית- לא לחנך לאהוב את המדינה ושהאזרחים בכל זאת יאהבו אותה. אם היא תהיה מדינה שוויונית, צודקת, שדואגת לאזרחיה, לא כובשת ולא מפלה – אז אזרחיה לא יצטרכו שישטפו להם את המוח כבר בגן כדי שיאהבו אותה.
תשאל – ומה אם המדינה לא תהיה כל כך נהדרת, ואז האזרחים לא יאהבו את המדינה כי לא חינכנו אותם לזה?
במקרה הזה, המדינה לא ראויה שיאהבו אותה, ואז עדיף לא לאהוב אותה.

לאהוב את המדינה ? רעיון מוזר.
אני מבין מה זה לאהוב מוזיקה למשל, את הילדות שלך, את אשתך. חומוס.
אופניים, צדק, שוויון וכו' וכו'.
אבל את המדינה ?

נפלא, זה מצחיק וזה כל כך מדוייק, כל ניואנס וניואנס מתאים למהות האמיתית של כל חבר כנסת. פשוט גאוני, תודה לך!

ולמה לא ממש בהתחלה –
בקורס קדם לידה שהלכתי אליו עם בןזוגי לפני בואו לעולם של ילדינו הראשון הציעה המדריכה המתוקה שלנו לבחור שיר שאוהבים ואת הנשימות בזמן שהצירים באים לנשום בקצב השיר המתנגן בלב.
אני לתומי בחרתי סתם שיר שהיה חביב עלי.

עבור ארגמן ומי שחושב שזה דווקא לא רע ללמד ולחנך לאהוב את המדינה ואת הדגל וההימנון. כל דגל וכל הימנון וכל מדינה הם סמלים ולא יותר מכך. החינוך לאהבת הסמל הוא שטיפת מוח .דגל והימנון לא צריך ללמוד לאהוב או לשנוא אלו לא יותר מבד עם מקל ומילים ולחן. את הערך אנחנו נותנים להם. אם הערך שלהם הופך כל כך חשוב שצריך לחוקק חוק לחנך ילדים(קרי לשטוף את מוחם) ובגיל קטן ככל האפשר- משיהו כאן מבלבל את היוצרות ו/או מאוד מפחד שמה שהוא עושה מצדיק חוסר כבוד כלפי הסמלים האלה.פשיזם מתחיל או לפחות מבוטא על ידי הפיכת הסמלים והגוף הערטילאי שנקרא מדינה ליותר חשוב מהאדם , החברה והחיים המוחשיים. מדינה היא לא יותר ממשהו מופשט שאמור לאגד מתחתיו ולאפשר חיים למקימים אותה והמכירם בה כלא יותר מגוף מאגד ולא כמשהו החשוב יותר מהחיים עצמם.
ילדים צריכים לגדול להיות לא ציתניים ,מטילי ספק וחושבים בזכות עצמם.אחרת לא תהיה לאף אחד מהם ומאיתנו תקומה.

אני זוכר את הילדות שלי. זה היה רק לפני עשור אחד או שניים. אפילו את הרעיון של לאהוב את המשפחה שלי שנאתי. יותר מזה שנאתי את החובה לאהוב. אין שום דבר בעולם הזה שהחובה לאהוב אותו מטפחת בי אהבה (כמו שהכרתי אהבה אמתית מאז).
אותו אדם שדוחף שקטנים יעמדו להמנון בגן, הוא האדם שמוחק את ואדי סאליב מההיסטוריה בשם אחדות העם.
הוא מרוקן עם כפית כל דבר משמעותי שיכול להשאר בחינוך המופרט והמיובש של הארץ. מרוקן, מרוקן, ומחזק את הקליפה של הלאומיות. אתמול שאלתי חבר, איך הם ילמדו פרקי אבות או אלטנוילנד בלי שהילדים יפתחו קצת מחשבה מעניינת משלהם על הארץ הזו, ומיד אחרי ששאלתי את זה נתתי לעצמי כאפה למצח. הכל אפשר לנקות ממשמעות. כשיש לך משרד ממשלתי כדי לעשות את זה, כיפת הברזל היא הגבול.

חינוך לאזרחות במובן הזה:

אלעד,
אני חושש שלא הסברתי את עצמי כמו שצריך בשתי הנקודות שהעליתי.
לגבי הנקודה הראשונה, לא אמרתי שחינוך להכרות עם סמלי המדינה יהיה טוב אם המדינה תהיה טובה וכרגע הוא רע כי המדינה רעה. אמרתי, שעצם העובדה שמלמדים את ההמנון בגיל חמש (ובטח כשהחלופה היא גיל שש…) מפריעה לי פחות מהעובדה שמישהו קם בבוקר והחליט שדחוף לו להקדים את הגיל. אני שואל את עצמי מה עומד מאחורי זה, ומכיוון שלא זכור לי שקראתי שתלמידי כיתה י"ב עשו בושות ולא הצליחו לשיר את ההמנון באושוויץ, אני חושש שזה קשור להחלטות נוספות של משרד החינוך שלכולן אותה מגמה – יותר לאומיות, יותר מורשת, יותר יהדות ופחות דמוקרטיה, זכויות אדם, ביקורתיות ואזרחות פעילה. "דמות הבוגר" כמו שאוהבים לקרוא לזה בז'רגון של משרד החינוך היא – הפלא ופלא – מישהו שמסתדר מצוין עם מגמות אחרות שהתגברו מאוד בשנה האחרונה, חלקן מכוונות מהממשלה ומהכנסת וחלקן ממוקדי כוח אחרים: חוקי הנאמנות למיניהם, ועדת החקירה של ארגוני השמאל, חוק וועדות הקבלה, פסק ההלכה נגד השכרת דירות לערבים ומכתב הרבניות וההפגנות הקוראות לנשים יהודיות "לא ללכת עם ערבים" – שאני אמשיך? בקיצור, הידיעה הזו היתה מפריעה לי הרבה פחות לו ההקשר היה שונה.
לגבי הנקודה השנייה: לא אמרתי שצריך היה להחיל את הדרישה גם על הגנים הערבים, ובהחלט אמרתי שכל החלטה במקרה הזה ודאי תקומם מישהו. אמרתי שני דברים. הראשון, והחשוב יותר, שהשאלה מהו מקומם של הערבים במדינה שרוצה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית, היא שאלה שצריכה להטריד את מערכת החינוך הרבה יותר מאשר השאלה, אם ילד בן חמש וחצי יודע לשיר את ההמנון. ואני לא מתכוון לזה שילדים יהודים בתיכון צריכים לעסוק בשאלה, אלא שמערכת החינוך צריכה לפתוח את הדיון ולהציע איזושהי עמדה בבתי הספר הערביים. הדבר השני שאמרתי בהקשר הזה היה, שהפעם משרד החינוך אפילו לא טרח להתמודד עם הבעייתיות ששנינו מסכימים שהיא קיימת. אפשר היה להקדיש לזה דיון ולצאת עם איזושהי החלטה – לפטור אותם, לתת את חופש הבחירה לגננות, לרשויות המקומיות – יש כל מיני אפשרויות. העובדה היא שזה לא היה מספיק חשוב אפילו כדי שיישבו רבע שעה ויחשבו על זה.

הלאומנות הימנית הקיצונית, הגזענות הנפשעת והפאשיזם היהודי-הישראלי הנתעבים והנאלחים – לא יעברו!!!

עידן,

עד לפני שנים ספורות חשבתי שהטקס האמריקאי של הצהרת נאמנות לדגל (ולרפובליקה וכו'), שנאמר כל בוקר החל בגן חובה, עם יד ימין על הלב, במילים גבוהות שהילדים אינם מבינים, הוא מעין שטיפת מוח שמזכירה משטרים אפלים. טוב, אני עדיין חושב שזו שטיפת מוח, אבל עכשיו אני גם רואה את הערך של זה (עם ילדה שסיימה כיתה א' וילד שעומד להיכנס לגן חובה בבי"ס ציבורי בקליפורניה). ארצות הברית היא אחת המדינות הבודדות (אם לא היחידה) שבה האמונה בדמוקרטיה ובשלטון האזרחים באמת טבועה בכל שכבות החברה, ואולי המדינה בעלת הסיכויים הנמוכים ביותר ליפול תחת משטר סמכותני. אז נכון שהאמריקאים לא ממש אכפת להם לשלול את זכויותיהם של עמים אחרים, או של לא-אזרחים החיים בארה"ב, ונכון שבעשור האחרון חל כרסום מדאיג בזכויות הפרט בתוך ארצות הברית, אבל במישור העקרוני כל האמריקאים רואים בחירויות האזרח ערך ראשון במעלה. חלק מזה בא ממסורת שלטונית ארוכה, ויש לחירויות גם עיגון חוקתי עמוק (לא רק התיקון הראשון לחוקה שמבטיח בין היתר את חופש הביטוי — אפילו התיקון השני, שבסך הכל לדעתי מביא יותר נזק מאשר תועלת, מהווה איזשהו חסם בפני היכולת של השלטון לכפות את עצמו על האזרחים). אבל חלק מהשורשים העמוקים של הדמוקרטיה וחירויות האזרח בארה"ב בא גם משטיפת מוח רבת שנים במערכת החינוך.

אני באופן אישי לא יצא לי לגור בארה"ב בגיל המתאים להצהרת הנאמנות, ובאסיפת ההורים הראשונה שלי הרגשתי די מגוחך לראות אנשים מבוגרים שפותחים את האסיפה בטקס שלקוח מהווי של בי"ס יסודי (וגם הרגשתי קצת מודר, בתור לא-אזרח). אז אני בהחלט מאמין שאפשר לפתח מחויבות לדמוקרטיה וחירות גם בלי שטיפת המוח הזו. אבל האם אפשר להגיע כך אל כל רבדי האוכלוסיה? הצהרת הנאמנות היא די מטופשת, והביצוע הוא בפירוש בעל סממנים פשיסטיים. אבל אם זה תורם לכך שמרבית האוכלוסייה מרגישה הזדהות עמוקה עם ערכי הדמוקרטיה והחירות, אולי זה כדאי?

אם אתה מסכים עם הצהרת הנאמנות האמריקאית, אז הוויכוח איננו על עצם שטיפת המוח, אלא על התכנים.

חברת הכנסת האלה החמיצו את כל העניין. צריך להתחיל כבר מהשלב העוברי. לא רק להשמיע להם את התקווה בלופ ברחם, אלא להשתיל להם "גנים לאומיים". גנים של זקיפות קומה (זה חשוב, אחרת הדגל לא יחזיק מעמד כשיתקעו אותו באזורים הארוגניים המתאימים), גנים של בלורית שיער, גנים של קול ציוני עז, גנים של מיני-עוזי ושל תגובה ציונית הולמת. מדעני ההלכה כבר עובדים על זה.

אה ניצן, איפה אתה חי בדיוק? לא יעברו ? הם כבר פה מזמן..

הייתי מאחל לך, ולילדים שלך ולנכדים שלך שתקבל מה שאתה מבקש, שהמשאלה הנוראית שאתם השמאל כל כך מייחלים לה תתגשם ותקום פה מדינה פלסטינית.
והעצוב הוא, שיכול להיות שאתם באמת תקבלו את זה.
ואז, אני ואתה כאחד, נצטרך להסתכל לנכדים שלנו בעיניים, ולהסביר להם, מה הלך כל כך לא טוב, איפה ארץ ישראל הנפלאה שהם שמעו עליה, ארץ ישראל המעצמה הטכנולוגית והרוחנית.
מה קרה לתל אביב הזאת שהם שמעו עליה ולמה עכשיו זאת עיר רפאים.
ונצטרך לענות על שאלות כמו "סבא, למה אסור לי להסתובב בחוץ אחרי 5?"
ואני אעשה את זה בלב שבור, עם תחושת אשם נוראית, על כך שלא נלחמתי בכל רמ"ח איברי במה שהלך כאן, אבל זה יהיה כבר מאוחר.
ואתה, אתה עדיין תעשה את זה באצבע מאשימה, כלפי הימין, שהפריע לשלום, גם אחרי שנתתם לאספסוף הזה את כל המדינה שלנו, כי זה נוח שיש את מי להאשים.
אבל לא ישאר פה לא ימין, ולא שמאל, ולא שום דבר יותר ששווה להילחם בשבילו, כי הם יכלו את הכל וישאירו אחריהם אדמה חרוכה.
ע"ע כל מדינה שהם שולטים בה, חוץ מהנסיכויות (ערב הסעודית, קטאר וכווית).
הם רמסו כל דבר בארצות היפהפיות שהיו להן, ולא התקדמו לשום מקום גם אחרי 500 שנה.
אז אברום, אני מאחל לך שבגלגול אחר, שאני לא נמצא בו, תקבל בדיוק את מה שאתה מבקש ושתאכל את מה שביקשת, אבל בגלגול הזה אני כבר פקחתי את עיניי ולא אתן לזה לקרות.

יורי, כשנולד הילד הראשון שלי גרתי בדירה קטנטונת ומחניקה בלי מזגן ליד קניון גדול. אישתי הייתה תקועה איתו בבית ולא יצאה החוצה. היה חם מאד אבל ללכת לקניון הממוזג היא לא העיזה בגלל הפיגועים. משום מה קיומן של התנחלויות בשטחים לא עצר את הרוצחים מלהגיע לכל מקום ולפגוע בנו איפה שהם רק רוצים.
כתבת "מה קרה לתל אביב הזאת שהם שמעו עליה ולמה עכשיו זאת עיר רפאים", אתה מתכוון לתל אביב של דיזינגוף סנטר?של הדולפינריום ?או של קפה 'אפרופו'? על ירושלים אני מבין שדילגת ברוב טאקט, איכשהו באיזור קטן מאד במרכז ירושלים התרחשו בזה אחר זה כמה וכמה פיגועים רצחניים במיוחד ואי אפשר היה לעצור את המפגעים, זה בערך כמו שחוליית אויב תתקוף את אותו מוצב חמש פעמים מאותו מקום בדיוק והחיילים שם לא יצליחו למנוע את זה – כישלון, לא?
יש ירידה כעת במספר הפיגועים מכל מיני סיבות, אחת מהן היא ההתנתקות מעזה, אחרת היא גדר ההפרדה שיוצרת חיץ בינינו ובין השטחים,כפי שכתבתי – נוכחותן של ההתנחלויות לא מפריעה למחבל לבצע פיגוע בתל אביב (אבל נותנת לו כמה מטרות ממש קרוב לבית אם הוא לא רוצה להתאמץ).
אבל זאת לא הנקודה האמיתית שרציתי להעלות. הנקודה היא אחרת ומשום מה אנשי הימין לא שמים אליה לב כבר 44 שנים. בוא נניח לצורך הוויכוח שהערבים הם חארות, זבל, פויה ויש להם קרניים וגם זנב שהם מחביאים. למה בדיוק המפלצות האלו בנו לנו את המדינה כל השנים האלו (עוד לפני מלחמת ששת הימים, את עפולה בנו ערביי אום אל פאחם)?
איזה אבא מטורף אתה שאתה מוכן להעסיק רוצח חסר מעצורים כדי שיבנה לך את הבית, יטאטא לך את הרחוב או ירחוץ כלים במסעדה שלך? למה בדיוק זה מסוכן לתת להם מדינה למנוולים אבל לתת להם להיכנס למדינה שלך זה בסדר כי הם חרוצים ולא עולים הרבה? הימין לועג לשמאלנים הטיפשים שלא מבינים שהערבים מסוכנים אבל מתעקש להשאיר אותם בתוך המדינה היהודית החמודה שלו כי טילים על כפר סבא זה איום ונורא אבל ערבי עם מקוש כבד שעובד ליד גן הילדים בכפר סבא זה ממש לא מסוכן, תגיד אתה לא מבין שאתה עושה מעצמך צחוק?
זה בסדר, מי שהתחיל את הצביעות הזאת הייתה מפלגת 'העבודה' שאמורה הייתה לדאוג למעמד הפועלים, הניוון לא התחיל ב67 אבל אז באמת נפרצו כל הסכרים, פתאום המפלגה שאמורה להיות 'שמאל' מקיימת בפועל משטר מעמדות מהסוג השפל ביותר וכולם מאושרים כי הכסף זורם, אז מה אני בא בטענות לימין?
אתה מבין יורי, 'ההתנתקות' האמיתית התחילה ב67 ואפילו קודם, זאת ההתנתקות מה'ארץ' שכל כך אהבנו לדבר עליה (אבל לא לעבד את האדמה כי זה מעייף) זאת החזרה שלנו לגלות שצוברת תאוצה מיום ליום וזאת הבגידה האמיתית במדינה. ולא סתם בגידה אלא מהמניע השפל ביותר – כסף. מטרתו של הימין היא מכירת ארץ ישראל לגויים והוא עוסק בכך במרץ כל העת, גויים בונים את ההתנחלויות, גויים סוללים את הכבישים ובמלחמת המפרץ קב"ט של אחד ההתנחלויות הפר את הוראות העוצר והכניס ערבים להתנחלות כדי שינקו כי למתנחלים לא בא ללכלך את הידיים. אבל הם לא אשמים, אשמה תנועת העבודה ובאמת שאין לי מושג איך הזקנים שיכלו לשנות משהו ב67 מסתכלים היום לנכדים שלהם בעיניים.

כמעט וצחקתי, אבל הדמעות הניגרות, והעצב והפחד ששיתקו את שרירי פני, לא איפשרו לי לחייך. אללי.

היי עידן. מהטקסטים הטובים שקראתי בשנים האחרונות. ברשותך אקדם אותו קצת ברשת. שלך בהערכה, אורי משגב

גדול! עידן, הצחקת אותי מאוד. תודה.
התרגשה, שלף, התלעלע, בעמידה. נפלא.