Skip to content
16 ביוני 2011 / עידן לנדו

מי לוחץ על הכפתור, ומה נחשב כפתור, ומה נחשב לחיצה

שנתיים בדיוק מלאו לפוסט הזה, שכתבתי על מעלליו המתועבים של ה"מפציץ ללא טייס", שמפעילים אמריקאיים בנבאדה משגרים למשימות רצח בפקיסטן, ומפעילים ישראליים בקרייה משגרים למשימות רצח בעזה. בתגובות לפוסט ההוא התייחסתי בקצרה לבעייתיות המוסרית העקרונית שגלומה בהרג בשלט רחוק, בתיווך של מיכשור טכנולוגי בעל דרגת "אוטונומיה" גדלה והולכת. הופתעתי אז לגלות שחלק מן המגיבים אינם מבחינים בבעייתיות הזאת ורואים במעבר לשדה קרב רובוטי תהליך טכני גרידא, בלי משמעויות אנושיות עצומות.

הסרט הבא, שהופק בידי רשות השידור הקנדית, חושף את מלוא ממדיה של המהפכה הטכנולוגית הזאת בשדה הקרב העכשווי, שברובה נעלמת מעיני הציבור הרחב, ובעיקר מצביע על ההשלכות המבהילות שלה, שאינן זוכות לשום דיון ציבורי. הוא כמובן מעלה מחשבות נוגות על לא מעט חברות בתעשייה הישראלית שעושות הון מפיתוח טכנולוגיות מתקדמות עבור השוק הצומח במהירות של כלי משחית לא מאויישים.

אורכו של הסרט 45 דקות, והוא שווה כל אחת מהן. תודות לאתר המעולה הכל שקרים, שבזכותו הגעתי אליו.


20 תגובות

להגיב
  1. דרור בל"ד / יונ 17 2011 07:47

    חמש שנים בדיוק מלאו למכירת מניותיו של פושע המלחמה דן חלוץ, שעות ספורות בטרם החל במעלליו המתועבים של ה"מפציץ ללא תכונות", כלומר ללא צלם אנוש. דן חלוץ סולק (והתפקד למפלגת פושעי המלחמה – מה שמכונה בשיח הציוני אופוזיציה לוחמת) אך פושעים אחרים המסכנים את חיי אזרחי ,תושבי, נתיני ונצורי השטח בין הנהר לים השתלטו על מה שמכונה בשיח הציוני משטר לגיטימי.
    כותרת בידיעות אחרנות: "תעש: פגישה חשאית בין ברק, שטייניץ ועופר עיני".

    מתוך הידיעה: "השלושה דנו בסוף השבוע בדרכים להצלת התעשייה הצבאית, בהנפקת החברה בבורסה ובמתן רשת ביטחון לעובדים שיישארו בחברה לאחר ההפרטה.
    …תעש נעזרה בשנה האחרונה, לצורך תשלום משכורות עובדיה, במאות מיליוני שקלים שקיבלה מקופת המדינה. בגלל אי-הגשת דו"חות כספיים של החברה זה שבע שנים, מעוכבים 250 מיליון שקל מכספי החברה בחשבונות בנקים.
    …צבר ההזמנות של התעשייה הצבאית עומד כיום על מעל ארבעה מיליארד שקל. במחצית הראשונה של השנה עמד היקף המכירות על 900 מיליון שקל. בחברה מועסקים כיום 3,500 עובדים. 70% מתוצרת התעשייה הצבאית מופנים כיום ליצוא לצבאות זרים, ו-30% לצה"ל ולמערכת הביטחון.
    גורם בטחוני בלתי לגיטימי בממשלה בלתי לגיטימית שנבחרה בבחירות דמוקרטיות כמו ממשלות אפלות אחרות בהיסטוריה של העת החדשה: "אי אפשר להמשיך כך שמדי כמה חודשים תזרים המדינה לתע"ש מאות מיליוני שקלים. תע"ש חייבת ויכולה לצאת מהמשבר במהירות. זה חייב להיגמר עכשיו".
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3973856,00.html

    מי שרוצה לעזור לאנשים המסכנים האלו לכסות ולו במעט על ההפסדים של 2008 מוזמן להתגייס לצבא המכונה בשיח הציוני צבא ההגנה לישראל. הסרבנים מבטיחים להזיל דמעה כשפושע המלחמה אהוד ברק יכריז ביום הזכרון הבא כי המנייה לא נפלה לשווא.

  2. אזרח. / יונ 17 2011 08:29

    מזל"ט של צבא ארה"ב הועמד לדין בגין הרג אזרחים באפגניסטן.

    http://alllies.org/blog/archives/8343

    ארה"ב מברברת,פקיסטאן מברברת, נשיא אפע'ניסטאן מברבר . כווולם מברברים,ובינתיים ,כבר שנים,שהנתינים החפים מפשע מאפע'ניסאן ,פקיסטאן ושאר מקומות נהרגים כמו יתושים ,על מזבח שדה הניסויים הענק של כלי הנשק הטכנולוגיים.

  3. avivsky / יונ 17 2011 15:44

    תודה עידן,
    במובן מסויים המזל"ט הוא רק משל.
    גם לפני עידן ההיי-טק הנוכחי – כשלחימה היתה בשוחות וכו' – ה"מנהיגים" הפעילו בשלט רחוק את חיילי בשר התותחים.
    אבל להאשים מנהיגים זה די ילדותי. הנמשל האמיתי הוא מרבית הציבור הישראלי שמצליח לחיות מבלי לדעת מה נעשה בחצר האחורית (על ידי ילדיו, אחיו וכו').

    אביב

  4. קובי / יונ 18 2011 10:20

    מה זה משנה אם לחצתי על ההדק או על כפתור?
    גם מי שירה על אוטובוס הילדים ליד עזה טיל לחץ על כפתור.
    וכך גם מי שירה לתוך העיר חיפה במלחמת לבנון השניה והרג אזרחים.

  5. עידן לנדו / יונ 18 2011 14:21

    קובי, אתה לא באמת ראוי לתגובה. הסרט מסביר באריכות, מפי דוברים שונים, למה זה "כן משנה". לא טרחת לצפות, ואם טרחת, לא טרחת להגיב לטיעונים שבו (ורק שלפת את התגובה האוטומטית, "גם הם יורים"). לכן אין סיבה שמישהו יטרח לענות לך.

  6. bensty / יונ 19 2011 20:57

    או קיי. מעניין. אבל האם העובדה שכותב הבלוג הזה מטיף תחת כל עץ רענן לסרבנות לא מחלישה קצת ( או הרבה) את זכותו המוסרית לקרוא לסיכון חיי חיילים במקום אותם רובוטים ?

  7. עידן לנדו / יונ 19 2011 21:08

    בנצי, העצים תחתם אני מטיף כבר מזמן לא רעננים.

    חוץ מזה, אין קשר בין מחט לתחת. אני ודאי לא חושב שיש סיבה לסכן חיילים במשימות בשטחים; צריך להוציא אותם משם! נסיגה מוחלטת מהשטחים (בהסכם מסודר, לא בפארטץ' חד-צדדי ובלי שום קונצים של מצור וסנקציות) תעלה באופן פלאי את הבטחון האישי של אזרחי ישראל וגם תמנע סיכונים מיותרים לחיילים. ממילא לא נצטרך לשקול פטנטים כמו המל"ט כאלטרנטיבה.

    כאן התגובה המקובלת היא שאני הוזה אם אני חושב שהפלסטינים יסתפקו בגבולות 67, ושהטרור לא קשור לכיבוש, ושאף פעם אם לא ישלימו עם קיומנו, והאיסלאם נגד היהדות, והג'יהאד העולמי, וזכות השיבה, ובום בום בום – הכל נקבר תחת הרטוריקה. אז אני אפילו לא נכנס לזה. אני רק מעיר שהכתם העיוור הקבוע של הישראלים הוא חוסר היכולת לדמיין אלטרנטיבה לדרכי כוח (או מל"טים או חיילים – אלה כל האופציות? אין אופציות שיחסכו גם את זה וגם את זה? איך אתם יודעים? ניסיתם פעם?).

  8. סמולן / יונ 19 2011 22:46

    עם כל הכבוד, מה הקשר ? נניח שאין מלחמה, ויש שלום מצוין במיוחד עם הפלסטינים. האם זה אומר שהצבא לא יצטייד במל"טים, ושבמלחמה אחרת שאולי תגיע, הוא גם יעשה בהם שימוש ?

    מנקודת ראות של בקרת זכויות אדם, נדמה לי שהמצב הפוך באופן מדויק. נכון, המל"ט מייצר אסימטריה בין המוכנות להרוג ובין המוכנות לההרג, ויש בזה משהו בעייתי, ואפילו בעייתי מאד. אבל מהצד השני, המל"ט הופך את ההרג לשפיט בכל מובן שאפשר לחשוב עליו. ההורג לא נמצא בתנאי הלחץ של קרב: אין לו ראיית מנהרה וצלצולים באוזניים. הוא גם לא מתפקד במבנה חברתי נוקשה שמטרתו לצמצם את האינדיבידואליות הרגישה שלו, והוא ככל הנראה ישן ממש טוב ואכל מעט יותר מדי.
    במקביל, מעשה ההרג בר שחזור בצורה מושלמת. הוא לא נמצא בזכרון של חיילים שלא בדיוק זוכרים, או לא בדיוק רוצים לזכור, לפי הטעם האידיאולוגי. ההריגה הפעם שמורה באיזה זכרון של מערכת המל"ט, ואפשר להריץ אותה קדימה ואחורה מול השופטים, ומה שהם יראו יהיה בדיוק מוחלט כל המידע שעמד לפני ההורג. לדעתי, די בשני הדברים האלו, ומעט ויקיליקס, כדי להכריע שמנקודת ראות של ארגוני זכויות אדם שואפי תביעות וגו', עדיף המל"ט על הטייס.

  9. עידן לנדו / יונ 20 2011 08:39

    סמולן, תודה על התגובה. אני מבקש ממך, לא בפעם הראשונה, להזדהות בשמך.

    השיקולים שאתה מעלה נראים הגיוניים על הנייר, אבל לצערי אין להם שום כיסוי קונקרטי. בפועל, לא ידוע לי או לך על אף הרג אזרחים מיותר, באמצעות מל"ט או כל כלי נשלט-רחוק אחר, שהוביל לחקירת פשעי מלחמה. חשיפת ויקיליקס היתה כל כך מהפכנית בדיוק בגלל שחשפה את העובדה הזאת – הצבא מחזיק טונות של תיעוד כזה, של רצח-קר רוח, שלא עשו איתו כלום. וגם שם, כזכור לך, זה היה מסוק מאוייש, לא מל"ט.

    אין שום סיבה שצה"ל או כל צבא אחר ישחרר חומרים מפלילים כאלה החוצה; יש את כל הסיבות לחשוב ההיפך. והאובייקטיביות של כלי ההרג יכולה לשמש, בדיוק ההפך ממה שכתבת, להצדקת המעשה: "אדוני השופט, זאת התמונה שהיתה לי בזמן אמת, גם מצלמות של מל"ט לא מראות הכל, הייתי צריך להכריע בשניה…".

    כמו שנאמר בסרט, לדעתי העניין המכריע הוא הריחוק הרגשי (בזכות הריחוק הגיאוגרפי) בין הקוטל לנקטל, והעובדה שהקוטל אינו מסתכן במאומה. מן הנתונים האלה זה פשוט נגזר לוגית – אין ברירה אחרת – שערכם של החיים של הדמויות שמתרוצצות שם למטה על המסך מופחת מאד. ומה שקרה וקורה בפקיסטן כל הזמן מאשש את זה. חשוב להדגיש: הסרט לא רק מתריע מפני מה שעלול לקרות, אלא גם מפני ממה שכבר קרה. הרבה מאד אנשים וארגונים מזועזעים מן האופן שבו מנהלת אמריקה את המלחמה בפקיסטן, בין היתר באמצעות הרג בשלט רחוק. הסרט גם מעלה שאלות אחרות של "מצב מלחמה" לא מוגדר מבחינה חוקית, מתן אישור להרג לאנשי סי-אי-איי, שמפעילים מל"טים למרות שאין להם הכשרה צבאית, "ביזור" אחריות בין מספר מערכות טכנולוגיות שמתווכות בין הלוחץ על הכפתור לבין הפצצה, ביזור שמקשה מאד על איתור האחראי, ועוד ועוד.

  10. נועם א"ס / יונ 20 2011 12:11

    סמולן יקר
    כמו לכל הפעלה של כוח על בני אדם, בהווה ובעבר, לכל המכשירים האלה, בהגדרה, מטרה אחת: לסכל חריגה או התנגדות אנושית (כלומר – התנגדות של בני אדם) למימוש האינטרסים שבשירותם המכשירים הללו פועלים, כלומר לסכל התנגדות למימוש האינטרסים של בעלי הגישה לטכנולוגיה הזאת על בני אדם אחרים. המשמעות הנובעת ממאזן כוחות לחימתי של בקירוב 100 אחוזי רווח מול 0 אחוזי סיכון לצד אחד (ויחס רווח/סיכון הופכי לצד השני, כמובן) משמעה, בקירוב, כוח בלתי מוגבל של צד אחד על הצד השני. האדישות המוחלטת מהרג בלתי מובחן של אזרחים בעזרת הטכנולוגיה הזאת – האדישות שלך ושלי ושל כלל דעת הקהל והתקשורת בקרב הצד המרוויח (לפי שעה) מעליונות טכנולוגית זו – מצביעה על האפשרות של האוחזים בטכנולוגיה הזו לעשות ככל העולה על רוחם: הרי זהו בדיוק המובן של כוח בלתי מוגבל. האמונה האופטימית העולה מתגובתך במערכת משפטית שאמורה לאזן את נטיות ההתפשטות של כוח בלתי-מוגבל זה נוגעת ללב בתמימותה: היא שקולה להנחה שטקסט הדרשה על ההר של ישו בברית החדשה, המקודש (!) ע"י הכנסייה, היה אמור לעצור את תאוות ההתפשטות של אותה הכנסייה ממש. שים לב שתהליך המשפטיזציה של זכויות אדם בסכסוכים אלימים בין לאומיים/בין-אתניים הוא בעצמו צורה של טכנולוגיה חברתית: החוק והמשפט פועלים בדומה לתוכנת מחשב: סט של אלגוריתמים משפטיים המופעלים על קלט של עובדות העוסקות בנפשות אנושיות. באופן מהותי, גם הטכנולוגיה הזאת מופרדת בין אלו שבבעלותם הגישה אליה ואלו שגישה זו אינה בבעלותם. בגלל זה הריחוק הפיזי, ובהכרח גם המנטאלי, של פעולת הרצח מהנפש הרוצחת הוא כלי נהדר, וצודק עידן לנדו שמדגיש שכאן נעוצה הבעיה: הוא מאפשר את ההתייחסות לנפש האנושית הנרצחת לא כאל נפש אלא רק כעוד חלק במכונה של המלחמה – וכך, את ההתייחסות של הרוצח אל עצמו לא כאל רוצח: אותה אמת גסה שנחוותה לא פעם ע"י לוחמים פנים-מול-פנים מול מוראות המלחמה, ושהיוותה בוודאות מקור מכריע להתפתחות הרצון, האישי והקולקטיבי-תרבותי, לחדול מהלחימה. כלומר לשאול: למה אני נלחם? ולגלות, תמיד, שהתשובה היא: כי מישהו אמר לי לעשות את זה. (העובדה שריחוק טכנולוגי מתקיים גם בהפצצת אוכלוסיות מהאוויר ממטוסים מאויישים לא מפריכה שום דבר אלא להפך: היא רק מוכיחה את גרף ההאצה של ריכוזו של כוח טכנולוגי עודף בידי בעלי הגישה לכוח זה, המתקדם בהדרגה עד אינסוף; אם תרצה: טכנולוגיית המלחמה בשלט רחוק והאוטומטיזציה של המלחמה ממשיכה בנקודה שבה הופיע הכשל האופרטיבי של פצצת האטום [השמדה מוחלטת של החיים ע"פ כדור הארץ וכו']). הטכנולוגיזציה של הנפש האנושית כלא-יותר מחלק במכונה חברתית תגיע גם אליך (תראה איך פייסבוק עובד, לדוגמה. והמאגר הביומטרי כמובן, ותוכנות לזיהוי פנים, ומצלמות מעקב במרחב הציבורי, ואגירת נתוני שימוש במדיה האלקטרונית). כל הטכנולוגיות האלה, ובראשן טכנולוגיות ההוצאה להורג האוטומטית (חכה שננוטכנולוגיה תיכנס לשימוש אופרטיבי: ליד זה מה שקורה עכשיו בפקיסטן יראה כמו קייטנה), מתנקזות לנקודה אחת ויחידה: מי מחזיק בהן, ומי לא, והחלת האינטרסים של נשות ואנשי הקבוצה הראשונה על נשות ואנשי הקבוצה השנייה. עכשיו כל שנותר לך הוא להכריע למי ולאילו אינטרסים אתה מעניק כוח בלתי מוגבל להפעיל את הטכנולוגיה הזו, כלומר להפעיל אותי ואותך.

  11. שלום על לחם / יונ 20 2011 18:10

    המצאת הקשת הארוכה הייתה מהפכנית לא פחות, המגמה הטכנולוגית בשדה הקרב לא השתנתה מאז ועד היום, יותר כוח אש, פחות נפגעים לכוחות מהצד שלי, המצאת הבליסטרה, התותח, הטיל, טיל השיוט ולאחרונה המל"ט כולם שלבים אבולוציוניים כמעט טבעיים.

    טענת ההרג בשלט רחוק לא ממש ייחודית למקרה המל"ט, התותחן המפגיז מאוניה לא רואה את המטרות אותן הוא מפצפץ, המפציץ האסטרטגי בוודאי לא רואה את המטרות האנושיות שלו, החייל המשגר טילים בליסטיים מצוללת או בסיס תת קרקעי אף הוא רחוק מאד מהמקום בו יפלו. כל אלו אגב, משיתים נזק הגדול עשרות מונים ומאות מונים ממל"ט המוריד חימוש מדויק על מטרה.

    אלא שנדמה שהבעיה היא עם העובדה הזאת בדיוק, העובדה שאפשר לתקוף בדיוק יחסי מרחוק ובמינימום סיכון היא שגוררת את הביקורת, שכן כאמור להרוג מרחוק אפשר כפר מזמן וביעילות לא מבוטלת, טיל בין יבשתי אחד יכול להרוג אלפים ואפשר לשגר אותו מהחדר הממוזג בלאנגלי. כך שמוסרית לפחות המל"ט הנושא פצצה מונחית לייזר עדיף על פגזי ה100 מילימטר המשוגרים ממשחתת המרוחקת שני קילומטר מהחוף, בוודאי יותר מהבי-52 המפציץ מרבדית מ60 אלף רגל. זה לאו דווקא הריחוק אלא הדיוק שסביבו סבה הביקורת.

    אלא שבחינה הוגנת של המצב אמורה הייתה לבקר לא את הצבא, שכן הם עושים בדיוק מה שהם אמורים לעשות ולא פחות מעניין את מה שהתנועה האנטי מלחמתית הביאה אותם לוגית לעשות.

    אחת ההצלחות הגדולות ביותר של התנועה האנטי מלחמתית בעשורים האחרונים (בעיקר האמריקאית אבל גם הישראלית) היא ההפחתה המשמעותית במוטיבציה וחשוב לא פחות באידאליזציה של מוות בקרב. ההצלחה הזו הובילה לחוסר סבלנות אזרחי להרוגים בקרב וכתוצאה מכך לצמצום לא מבוטל של היכולת לצאת למלחמה, כישראלים אנו מכירים את התופעה מקרוב. אלא שהנשק המונחה ובעתיד הלא רחוק הנשק הרובוטי מסרסים את ההישג הזה ומבטלים אותו כמעט לחלוטין, שכן אם אין הרוגים לכוחותינו והסיבה טובה מספיק לטעמינו אז מדוע לא לצאת למלחמה? הטכנולוגיה ניצחה את האידאולוגיה על ידי הטמעתה של האחרונה לתוך המתודולוגיה ולא בפעם הראשונה.

    כמי שרואה עצמו שייך למחנה האנטי-מלחמתי, חוששני שהדבר מצביע על כישלון תפיסתי של המאבק בעשורים האחרונים, במקום לחנך לשלום, הפחדנו אמהות ממות ילדיהן במלחמה, במקום להסביר מדוע לא להרוג, צעקנו שלא כדאי למות. למאבק הזה היה מחיר לא מבוטל, פירור הסולידריות החברתית והלכידות הסוציאלית, חברה שהפרטים בה לא מוכנים להקריב למען מטרות הנתפסות נעלות היא חברה אגואיסטית יותר ומנוכרת יותר.

    בקיצור, גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר.

  12. עידן לנדו / יונ 20 2011 20:26

    שלום לשלום,

    כן, הריחוק הטכנולוגי הוא סקלה, לא דיכוטומיה. אבל שוב אני רוצה להוריד את הדיון לקרקע המציאות. יש מעט מאד תועלת בדיונים מופשטים על טילים בין-יבשתיים והנזק הפוטנציאלי שלהם – כי אלה כלי נשק שלא נעשה בהם שימוש! בעוד שמל"טים וגם סוגים אחרים של רובוטים יורים כבר נמצאים בשימוש מבצעי, ויש להם לא מעט דם על העדשות… אפשר לשאול למה לא עשו שימוש בטילים בין-יבשתיים (כנראה הרתעה הדדית), אבל זה דיון נפרד. בפועל, האמצעים שמעוררים את מירב החרדות הם אלה שכבר יש בהם שימוש ורואים את תוצאותיו.

    אני לא ממש מסכים עם הניתוח שלך שהפיתוח של אמצעים של "אפס סכנה" הם תוצאה של התנועה האנטי-מלחמתית. התנועה הזאת, כמו שאני קורא את ההסטוריה האמריקאית, לא הבחינה בין דם אמריקאי לדם וייטנמי או עיראקי, וטענה בפשטות שפתרון סכסוכים – לא כל שכן "בניית אומה" במרחק אלפי קילומטרים מהבית – באמצעים קטלניים הוא פסול מיסודו. ולא משנה אם הנקטלים הם שלנו או שלהם.

    יש כמובן מתח בין העמדה המוסרית העקרונית הזאת לבין העקרון הפסיכולוגי הבלתי-ניתן להכחשה ש"עניי עירך קודמים", ואולי "מתי עירך קודמים". לכן יש חשיבות טקטית גם להדגשת העניין הזה – הקורבנות בצד שלנו.

    אני אגב לא חושב שמשוואת הדמים מסתכמת במה שיוצא מגיחה אחת או כמה של מל"טים. הגיחות האלה "נוקמות" את פיגועי הטרור ההמוניים של אל-קעידה, שגם הם ניזונים מן הנוכחות המתמשכת של האמפריאליזם האמריקאי בכל פינות העולם. קורבנות הטרור הזה הם הצד הסמוי במשוואה – הם המחיר שמשלם המערב תמורת "אפס הסיכונים" של מלחמה בשלט רחוק.

    הנושא מסובך למדי, אבל הנקודה המוסרית שעולה מן הסרט, לדעתי, די פשוטה.

  13. bensty / יונ 20 2011 22:05

    עידן,
    הותק של הקריאה לסרבנות שלך לא רלוונטי כהוא זה לעניין שאני מעלה. העניין הוא לא הכיבוש או לא, קווי 67 או 37. השאלה כאן היא מהו האיזון שצריך לעשות לגבי הבעיה המוסרית שנוצרת מכך שמכונות ללא כל רגש או שיקול אנושי הורגות בני אדם. הצד השני של המשוואה הזו הוא חיי החיילים שנכסכים כתוצאה מהשימוש הזה במכונות. במידה ואתה בוחר לסרב, ולהטיף לזה, אתה הופך צד אחד של המשוואה ללא רלוונטי עבורך. את המחיר של אי שימוש במכונות לא אתה תשלם, ומבחינה פוליטית ויתור כזהרק יכול לחזק את עמדך. השימוש במכונות הרי הופך את הלחימה " ליותר נסבלת" בעיני הציבור.

  14. bensty / יונ 20 2011 22:05

    אופס, צריך להיות נחסכים

  15. עידן לנדו / יונ 20 2011 22:21

    בנצי, המשוואה שלך עדיין מכילה צד אחד בלבד. הצד השני, שאתה מתעקש להתעלם ממנו, הוא אלטרנטיבת השלום: חתירה מיידית לסיום הסכסוך תוך ויתור על חזון שלמות הארץ, הענקת זכויות שוות לכל בני הארץ, בלי הבדל לאום ודת, בין בהסדר של שתי מדינות או אחת.

    להשקפתי, העניין הזה פתיר לגמרי, רק אין שום הנהגה ישראלית שרוצה בכך (לא ניכנס כאן להוכחות, יש למכביר; די אם נזכור איך נקברה היוזמה הסעודית). והוא יחסוך הרבה יותר חיי אדם מאשר הטריקים הטקטיים והטכנולוגיים של המל"טים. אלה חוסכים אולי בטווח הקצר חיי אדם, אבל מנציחים את הסכסוך לעוד הרבה שנים, זורעים את זרעי הטרור של הדור הבא, שיהיה כמובן מתוחכם יותר, ויהלום בי או בך במקומות לא צפויים.

    בחישוב האמיתי – המל"טים לא רק שאינם חוסכים בחיי אדם, אלא יעלו בהרבה יותר חיי אדם בעתיד. הדברים האלה נכונים גם לגבי גדר ההפרדה ולשאר "פתרונות הפלא" של המוח הישראלי, שרואה הכל דרך כוונות, ומבטיח לנו עוד הרבה שנים של נהרות דם כאן.

    אם כך, הסרבן רואה את המשוואה האמיתית, וחותר לצמצום ההרג, בעוד שמהנדסי רפא"ל שעומלים על ההמצאה הבאה של נשק "אפס סכנה" רק זורעים את ההרג – בצד השני וגם בצד שלנו – בדורות הבאים.

  16. bensty / יונ 21 2011 03:20

    עידן,

    לפי המשוואה שלך, אני מבין שכל עוד אין שלום, זה לא באמת משנה אם מי שיורה הוא מזל"ט או אדם. אם הפתרון שלך לבעיית חיי החיילים הוא " בואו רק נעשה שלום" אז בעצם לא פתרת כלום. אפשר לעשות שלום ולפתח מזל"טים , ואפשר לעשות שלום ולא לפתח אותם. אשריך שאתה מאמין כל כך ביוזמת השלום הסעודית. אני קצת פחות. הייתי ממליץ לך לאמץ קצת ממידת הסקפטיות שאתה מתייחס בה לממשלת ישראל גם כלפי ההנהגה הסעודית, שהיא במקרה המצויין גרועה לא פחות.
    הבעיה המרכזית שלי עם מה שאתה אומר היא שכל עוד אין שלום, דעותיך בכל נושא שעל סדר היום הופכות ללא רלוונטיות. כי אין באמת קשר בין השאלה שעל הפרק בתוכנית הזו לבין שלום. עובדה שהיא שודרה בקנדה, שלא בדיוק נמצאת בסכנה קיומית.

  17. עידן לנדו / יונ 21 2011 10:36

    בנצי, יוזמת השלום הסעודית אומצה על ידי הליגה הערבית והיא מסמך רשמי ומחייב של 57 מדינות. את הסקפטיות שלך כלפיה תשמור אחרי שתבדוק אם יש בה ממש, ולא לפני שבכלל נתת צ'אנס. היוזמה הזאת היא מסמך הרבה יותר מחייב מנאומי בר-אילן למיניהם. בדיוק בגלל זה ישראל מתעלמת ממנה.

    החלק השני שלך תגובתך דמגוגי. דעותיי רלבנטיות מאד גם אם אין שלום; לדוגמה, לנושא המגבלות שחלות על צבאות כשהם לוחמים בקרב אוכלוסיה אזרחית. ישראל וארה"ב משתינות בקשת על המגבלות האלה (אני יודע, גם אל-קעידה והחמאס; אבל אני לא מצביע לאל-קעידה ולא מקבל 3 מיליארד דולר בשנה מהחמאס), ותפקידם של אזרחים אחראיים הוא לרסן את ההשתוללות העקובה מדם של ממשלותיהם. סרבנות היא כלי חשוב במשחק הזה, מהסיבות שצויינו לעיל.

  18. עופר / יול 4 2011 17:21

    נראה שחלון ההזדמנות לצפות בסרט נסגר… יש כתובת חדשה בה אפשר למצאו?

  19. עידן לנדו / יול 4 2011 18:13

    עופר,

    באמת מעצבן. באתר של CBC גם לא מאפשרים לצופים מחוץ לקנדה לראות. כנראה שכבר אי אפשר, אבל תחפש תחת Remote Control War.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: